מאיפה לוקחים אומץ?
ואיך כדאי להתכונן נכון?
אשמח לתגובות...
תודה רבה!




(על משקל גנן גידל דגן בגן ושרה שרה שיר שמח. אבל לא הלך לי
)
אבל פחות![]()
פחות בקטע טוב כן?!
שאם הבנתי נכון זה לעקוץ אותך..
אז אמרתי שהתגובה שלי הייתה בקטע טוב
רוח אדר-ית... ![]()
אז אני קצת מציק לאנשים פה, אבל אתם לוקחים את זה ברצינות מדי אז זה לא כיף ![]()
או לחלופין שאני צריך ללכת לישון פשוט
אז לא ידעתי אם להרצין איתך![]()
אח"כ מבינים שזה לא באמת דורש כ"כ אומץ.
בן-ציוןהכל קורה
לימודים
עבודה
עבודת ה'
משפחה
חברות
ושידוך שנתקע
וספקות
ולבטים
ואני מנסה לפרוח
ויום אחד חושבת על לחתוך ועצובה
ויום שני אולי זה יעבוד ושמחה
ויום אחר, דבר אחר יכול להטריד
ועבודת ה' פורחת, כן פורחת,
אולי בגלל הספק
אפילו שהוא בכלל עמלק
שידוך אהוב? לא יודעת על מה עליי להתפלל כדי שהכל יסתדר
אבל בבקשה ה', הטוב בעינך עשה
ושהטוב הזה יהיה טוב גם בעיננו
אמן.
ספקטקולריתאחרונהלכל אחד יש את הדברים שחשובים ועקרוניים לו אצל המיועד (לא מצאתי כינוי טוב יותר..).
במקרה שהבחור/ה עונים לציפיות, אבל.. לא לכולן.
מה הם גבולות ההתפשרות?
איך מחליטים במה להתגמש ועל מה להתעקש?
נגיד..
הבחור לומד תורה על הסדר, שואף לקיום ההלכה, שואף לבית של תורה.. וכו'..
אבל רואה סרטים
או שומע שירת נשים
או לועזית..
נגיד.
ואני משתדלת שלא, והייתי מאוד שמחה שגם בעלי לא..
אז על זה פוסלים הצעה?
ואולי זה בררני מידי?
והרי גם לי יש את הנק' שאני שואפת להתקדם בהם. טרם הגעתי לרמת המושלמות..
מה שקורה בד"כ.. אני לא פוסלת, מתבאסת על דברים כאלה ודומים להם,
מנסה לעגל בתוכי ת'פינות האלה וממשיכה.
ובסוף, כשהקשר נגמר מסיבות אחרות, אני שמחה כי גם זה וזה וזה בתכלס הציק לי..
ואז אני אומרת לעצמי- פעם הבאה את לא מתפשרת על זה!
ואז שוב.. הצעה.. הכל נשמע באמת מתאים
אבל
יש אבלים קטנים..
מה על זה אפסול..?!
וחוזר חלילה...
מכירים?
אז איך מחליטים מה הם גבולות ההתפשרות...?
כשיש דעות מקלות.
לדעתי האישית אם יש פער הלכתי בכל מה שקשור להחמרות עוד אפשר להתפשר, אבל זה אך ורק בהנחה שהשאיפה המשותפת היא להיות באותה רמה הלכתית בסופו של דבר.
למשל, לגבי שירה לועזית, בהנחה שהתוכן נקי, מעיקר הדין אפשר לשמוע (בלי לראות את הזמרת וכו' בלי להכנס לפרטי ההלכה). אבל ברור לכולם שזה לא דבר שאדם תורני צריך לעשות.
ואם אחד/ת מקפיד על זה והשני/ה לא, זה קצת בעייתי.
אבל אם שני הצדדים שואפים שלא לשמוע, אז כבר אין בעיה, גם אם כרגע יש.
כמובן שהכוונה היא לשאיפה עצמאית, לא לשאיפה בשביל הבן/בת זוג כי זה קצת יותר צריך בירורים. כלומר לא ביטול מוחלט, שהרי יש על מה לסמוך מבחינה הלכתית, אבל צריך לוודא שזה לא יגרום לחכוכים מיותרים.
[לי אישית ברור שאם זה הלכה שאין עליה חולקים אין מקום להתפשר.
שומרי שבת עם חילונים זה מתכון לבלאגן מטורף.
זה נכון גם לגבי הדרבנן כולם, למשל מי שמקפיד על מוקצה ומי שלא.
כל מה שהוא אסור לכל הדעות, אי אפשר הרי להתפשר עליו ובפשרה שני הצדדים צריכים להתפשר. וכאן זה אסור...]
זה אפשרי.
המדרש מספר על הקשיים של אחרי החתונה שלהם, ולא היה קל לשלוח את רבי עקיבא לבית מדרש...
אבל שאף אחד/ת לא ידמיין שהוא רחל אשת רבי עקיבא, היא הייתה אישה מדהימה ועצומה!!!
לא לוקח אחריות על זה.
לגבי השאר אני מסכים לגמרי, פשוט הסיפור הזה לא כל-כך מתאים לכלל הציבור הרחב 

(רואה? חייבים קוים אדומים).צריך לברר מה המקום בו הוא רוצה להיות והאם הוא עושה מאמצים להתקדם כמו שאת עושה אותם.

* יש הבדל עצום בין להתפשר לבין להכיל. להתפשר זה דבר שלילי מאד לדעתי. אבל להכיל ולקבל, זה כבר ברמה אחרת.
* העולם הרוחני של הבן אדם הוא דינמי. אם קו המחשבה הוא זהה, שזה לגדל ילדים לתורה מצוות ומעשים קטנים, נואנסים קטנים (שלדעתי הם למשל - לועזית, סרטים וכו), לא צריכים להפריע בקבלת ההחלטה.
תחשבי על זה ככה, תארי לעצמך סיטואציה שאת נשואה לבן אדם מקסים מקסים שהכל טוב אבל שומע לועזית (או כל דוגמא אחרת), האם את בהכרח תהיי מאושרת יותר עם בחור אחר שבמקרה לא שומע לועזית?
ממש ממש לא בטוח.
* בקיצור - למצוא את הזיווג זו מלאכה קשה. תקפידו להישאר עם ראש פתוח, ושמראש, הרשימת מכולת שלכם תהיה עניינית וקצרה.
והרבה תפילות לקב"ה
בהצלחה (מוזמנת להמשיך בפרטי אם מעניין אותך)
אם הקשר רציני , והולך טוב ויש על מה לדבר.
(וזה הולך לכיוון אירוסין /חתונה ).
אז שבו ותדברו בנכם על :
מה מפריע לך , מה את לא אוהבת /לא מסכימה להתפשר - או כן מסכימה להתפשר.
איך יראה הבית שלכם ,מה היה לא היה בבית . (אולי) גם על חינוך הילדים. ילמדו נפרד מהגן /או רק מהיסודי ....
בית תורני שכולל : כיסוי ראש מלא או רק חלקי . מכנסיים או רק חצאית (באורך ...) - מחוץ לבית כמובן.
טלויזיה , סרטים (אם כן איזה ? מה כן ומה לא ...) , שירים (איזה ? מה כן , ומה לא ....) הצגות .....
ותרבות בכלל. מקומות בילוי שאתם אוהבים ללכת ( אז מה כן , ומה לא /לא מקובל אצלנו .....)
ולא סתם לפסול על מוזיקה או סרטים . אולי תגיעו להבנה אחד אם השני .
נ.ב
כך אנחנו עשינו לפני שהתחתנו , כאשר זה היה רציני .
ויש דברים שבעלי מאוד רצה , ולי קצת היה קשה (באה מבית פחות תורני , בהשוואה עליו.
וברנו יחד ודברנו והגענו להחלטות משותפות .
למשל:
כיסוי ראש מלא
שלא היה טלויזיה בבית (כי זה זבל - ואין משהו נרמלי לראות ....)
חינוך נפרד בהמשך הדרך -לא חייב מגיל צעיר הגן ....(נראה בהמשך)
שירים , סרטים , מוזיקה - לא זוכרת משהו מיוחד. בגדול אלו הדברים.
יותר מאוחר , לאחר שהתחתנו גיליתי שבעלי לא שומע שירת נשים והולך למחזמר ....
ובהתחלה היה לי קצת קשה אם זה .למדנו להסתדר . מה ,ועל זה הייתי פוסלת אותו ?
למה כי הוא קצת יותר תורני /לא תורני ממני. וגם הכיסוי ראש המלא היה לי מאוד קשה בהתחלה .
משהו שאני לא רגילה (כמו כל כלה ...) וגם כל הזמן עד הערב .
בהתחלה הוא ראה שקשה לי מאוד אז בתוך הבית שהינו רק שנינו הורדתי (העפתי מהראש).
ולאט לאט אם הזמן , זה נשאר על הראש חלק מהזמן גם בבית (יש פעמים שהיתי עסוקה ושכחתי שהמטפחת /כובע על הראש ...). כמו בתוך הבית שלנו אני בלי כיסוי ראש .
אבל אצל משפחה (הורים שלנו ) וחברים וכו ..... אני כל הזמן אם כיסוי ראש.
טוב בכל זאת אנחנו נשואים כבר 9 שנים .
ובשנים הראשונות זה לא היה לי קל .... כל ליל הסדר , חגי תשרי , שבתות (חמותי והגיסים .....) להיות אם כיסוי ראש . למודים לותר להתפשר.
בהצלחה . מקווה שלא העיפתי אותך יותר מדי .....
אני נשואה.
לדעתי הדבר החשוב ביותר בבן הזוג הוא המידות.
על מידות האדם (ולא בקילוגרם) לא מתפשרים.
עם האופי של בן הזוג צריך לחיות יום יום. הוא נוגע לכל דבר וענין.
לכן החשיבות היא לאדם עם מידות טובות. לאדם נח ולא נח לכעוס, אמין, רגיש, מקשיב, מושיט יד, רחב לב, שמח ......
לא לפי הסדר בהכרח, וכל מידה טובה שעולה בדעתך.
כמובן לא לבוא עם רשימת מכולת, כולנו לא מושלמים, אז לא לחפש באדם הכל, אלא את החשוב ביותר לך.
על המידות הטובות כדאי לא להתפשר, על המוסיקה? אפשר.
ותמיד חשבי אם היו פוסלים אותך על דבר כזה, האם היה נראה לך קטנוני?
נפש חיה.
זוהרת בטורקיז
והנסיון מוכר מנסיון
בהצלוחה אחות
(מי שלא תיהיי)

וגם במושב בשם "עג'ור" יש צדיק בשם "יצחק בן יצחק גברא" ששם אומרים שאם הישועה תבוא תבואו להודיע (או סעודת מצווה)
לא בא לי להשמע לא מאמין.. אבל אני שואל באמת
ומצד שני אני מכיר בודדים כאלה שאף סגולה לא עובדת להם חח.
מאמין גדול בעניינים האלה, אבל זה יותר נועד לעורר את האמונה אצל האדם.
נראה לי שיש כאלה שנעולים מדי על ההרגשה שהם לא מצליחים להתחתן
מובא בליקוטי מוהר"ן היסודות מהתורה על זה וגם איך זה עובד ומה התנאים למחשבה כזאת שיוצרת מציאות
למה אני שואל... כי לפעמים מתחילים כבר להתייאש מסגולות וכל זה.
גם שמעתי מרב בסרלב שאמר לגבי סגולות שלא תמיד מה שעובד על אחד עובד על השני.
אבל מה שמעניין, שרבינו אומר בליקוטי מוהר"ן שתיקון למצוא את האישה זה
"ישמע בזיונו ידום וישתוק" (כדאי לעיין) זה מעניין כאילו זה ממש הכנה אמיתית לחתונה.
כנראה שזה ה-סגולה
גם הוא אומר שם שגם בעבודת ה' ישמע בזיונו וכו'.
זתומרת.. שלא משנה מה עובר עליו הוא ממשיך להתקדם לכיוון המטרה
תכלס זה ג-ב-ר שיכול להחזיק בית. צודק? 
"איש דרכו לעשות מלחמה".
בלי להתייחס למכשולים בדרך.
רעיונות יפים יש לך ב"ה.
מבקש אמונההתכוונתי גם לומר...
שזה אופי של מנהיגות, שהגבר לא נשבר ככה מכל ניסיון, וככה הוא יוכל גם לחזק את אישתו 
וואי איזה זה לחפור ככה על דברי תורה..
אין אני חייב אישה שאפשר לחפור איתה על הדברים האלה
אחרת אני מה זה אתבאס עליה חחח
יעזור לך לפרוק את כל הצרכים השכליים ;)
אולי זאת הארת פורים מוקדמת 
הייתי יושב איתו כל הפסקה חופרים עמוק על רעיונות של ספרי מוסר.
עד שהוא עבר... איך התבאסתי עליו ![]()
(אולי.. לא יודע חח)
וגם את שידוכך הנישואי בע"ה
מבקש אמונהאאמץ אם תרשה לי מחר לבית מדרש.
יש גם את העניין של ה"דעת משדך כל השידוכים" בליקוטי מוהר"ן.
הרעיון הוא בגדול דומה מאוד לחידוש שהעלית.
צריך לתקן את הדעת כדי שיהיה אפשר ליצור את החיבור של החתונה.
אז זה גם לשמוע בזיונות ולשתוק (כי אדם מתקן את הכעס שהוא מפגם הדעת).
וזה גם ללכת לבר דעת ("דעת משדך" וכו'), שהוא עושה את זה בשבילך.
וזה גם להאמין שאתה יכול להתחתן, כי בוודאי זה נכון אבל צריך שלא יהיה קלקול הדעת כדי שהאמונה בזה לא תתקלקל.
וכו' כל הסגולות על אותה הדרך.
ישר כח! רעיון גדול.
נ.ב,
יכול לתת את המקור בליקוטי מוהר"ן על הישמע בזיונו ושיתוק? רוצה לנסות לעשות סדר ברעיון הזה
אין אין... אין תורה כזאת בשום מקום שהכל מתחבר כל כך יפה!!!
ישתבח שמו שחזרתי בתשובה איזה כיףףףף תודה השםם!!! ![]()
בטח אחי מה יש לי זכויות יוצרים על התורה? רק הבאתי מה שאני יודע..
תודה ו' זה נמצא וגם תורה פז חלק שני מדברת על זה

תודה רבהצקון לחשחוסר אמונה, ולפעמים נגועים בעבירה של לדרוש אל המתים.
בפרט כיום שבעלי אינטרסים משווקים קברים עם כל מיני הוראות משונות "להתעקש" "לבקש בקשה אחת" וכו'.
במקום שאנשים יבדקו עצמם, מבקשים הם סגולות.
במקום להתפלל לה' מחפשים הבלים.
ניצניםאבל הייי גם מפגש זה בסדר 
זה הקטע בפירסום!!



גלויה
נפש חיה.


נפש חיה.קיבלתי הודעה מחבר
"בשבח והודיה לה' יתברך" עוד קצת ואז- *טקסט חסר*
וכמה דקות הייתי בהלם כי אני איתו בישיבה ולא ידעתי בכלל שהוא התחיל לצאת..
ואחרי כמה דקות קיבלתי את ההמשך והתברר שהוא בכלל העביר הודעה של חבר אחר![]()
ויש גם מישהו אחר שקיבל את ההודעה ולא קלט שזה לא אותו בחור, והתקשר אליו והתחיל לשיר לו![]()
חמודיםנפש חיה.
בגלל זה לא נשארים עם נוקיה!!כמעין הנובע
ברגועשמעתי שאפילו הם הבינו את זה והוציאו פל' חדש השבוע..
אהה ויש המשך לסיפור:
לפני חודש בערך הוא עוד פעם שלח הודעה של "בשבח ובהודיה.."
ועוד פעם היה טקסט חסר, אז חיכיתי בסבלנות.. למרות שהיה איתי עוד מישהו שאמר שזה כנראה באמת הוא..
והפעם הוא באמת התארס
דרוש איזה אחד, כזה חמוד, עם לב טוב, ונפש רחבה, והמון אהבה.
כזה אחד שלא יפחד כשאדבר על בית עם המון ילדים, או ממש קצת, שכשאדבר על דוקטורט או על הסבה לרפואה, ועריכת דין ואולי הוראה, שייתן גב, שיבין את המקום של השאיפות והחלומות, אחד כזה שידע להכיל את השטויות והמאווים, שידע שיש משהו עמוק שמסתתר בפנים, מאחורי מעטי ציניות ובדיחות, שלא יגיב אחרי כל דבר, שהשתיקה תהיה המאפיין שלו. אחד עם חיוך כובש, שיודע לגשר על העניינים, שמלווה את הימים האפורים, אחד עם לב זהב, שלא מוצאים בכל אחד.
שישיר לי שירים של פעם, וירגיע בפזמונים של 'הביטלס', שלפני השינה או אחרי מבחן רע יכין עוגה חרוכה. שיאהב אותי בכל מצב, ושיכוון, ושיכעס, ושיהיה כשאצטרך.
דרוש חבר, אחד שישחק וישטתה, שיודע להיות שטותניק ולכבות את האור בשירותים. אחד שלא נרתע כשאעשה יום נקיון מטורף וכל דבר אני אכבס ואחליף, שיראה בזה רצון להתחדשות ולשינוי מבורך. שיתלהב כשאחזור מקניות 'בשקל', שישמח במחזיק מפתחות עם תמונה של שנינו.
דרוש בעל, שיכוון ויגער, שיאיר בדיבור מעשים שלא נראה לו שעשיתי, שידע לשים במקום הנכון להם את ההתנהגויות הקשות. שידע שזה טבעי להביא חברות הביתה, ויגיד שלום יפה, שיהיה קנאי לי, אבל שיבטח בי שאני יודעת את המקום הנכון והגבולות.
דרוש אוהב, שילטף, שכל פעם שאחזור הביתה יכין משו טעים, או יסדר, או ישאיר מבולגן כי הוא בטוח בקשר, שרק ישטוף את הכניסה, או יפזר בושם בכניסה לבית.
דרוש אחד, רק אחד, מכל העולם, שיודע לשים את הדברים הטובים שלי במרכז, לשים עליהם את האור, שבימים שאני לא אצליח לראות אותם הוא יזכיר, וידגיש אותם. אחד עם עין טובה, ולב טוב, ומחשבה טהורה, ואהבה, והסתכלות נכונה, ושימת דגש על הדברים הנכונים, וכיוון, וענווה. ויראת שמיים.
דרוש, אחד.
אם תדעי שבעלך ראה בעבר פורנוגרפיה (לפני שהתחתנתם)?
זה תלוי אם היה מכור קשה- די בעייתי וכנראה שלא, אבל אם לא היה מאוד מכור אז כן, יש מושג של חזרה בתשובה בעולם...
לק"י
עדיף שלא לפתוח דיונים תאורטיים בנושאים שיתגלגלו למקומות פחות טובים.
אם יש לך סיבה אמיתית לחשוב על הנושא, מציעה להתייעץ במקום המתאים.
נועלת
למה המדד לחברות טובה צריך לעבור ברכילויות? 
אבל בכללי מה שייך לשתף חברים/חברות בפרטים אישיים על הקשר?
כדאי להתייעץ עם מישהו שמבין עניין אחרת סתם מתבלבלים עוד (עצה מהרב דניאל פריש זצוק"ל בעל המתוק מדבש).
ואם זה עלול לצער אותה, אז בכלל לא כדאי...
בכלל שמעתי עצה מרב חשוב מאוד שאמר שלא משתפים כלום עד שסוגרים עניין!
שזה לא המקרה. זה לא איזה חומרא בעלמא...
(לא בקיא ממש, אבל עד כמה שאני זוכר כל עוד אין צורך רציני ועוד אין תועלת וגם יש צער לצד השני זה רכילות)
בכלל לשתף את הסביבה במערכות יחסים זה דבר מאוד מזיק. והמון מערכות יחסים נפגעות מדברים כאלה, כולל בתים שמתפרקים בצורות מזעזעות והזויות.
ובמקרה המדובר זה גם מצער אותה - שזה איסור בפני עצמו. (גם עלול לגרום לבעיות רציניות, בהנחה שההיא פתאום תפתח איזה התאהבות בבחור כי הוא מושלם בעיניה או משהו הזוי כזה וכבר היו סיפורים)
וגם בכללי מיותר... מה יוצא לה מלשתף? רק עוד בלבולים.
חוזר על מה שאמרו מעלי "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין".
אין הברכה שורה... - לקראת נישואין וזוגיות
מההכרות האישית שלי, רוב מי שהיה בונקריסט היו לו פחות תקלות. אבל אין לי מחקר מדעי על זה, אם תהיתם 
[נהפוך קצת את השאלה, כי פתאום זה נהיה כאילו שהבחורה ה"פגועה" היא זאת ששואלת אם מותר לה לחפור
מה יש לה לצמוח? שתלך לשיעורי תורה, למה היא צריכה להתעלק על מערכת יחסים של חברה?
אם הבחור אומר לה דבר תורה, פשוט שהיא יכולה לשתף, לכל הפחות בלי לציין מי האומר כדי לא לצער את הבחורה השומעת.
ברור לי שפותחת השרשור התכוונה לעניינים שקשורים למערכת היחסים שלהם לא לסתם וורטים ואנקדוטות משעשעות...]
בכל אופן, אם בחורה תספר עלי דברים לחברה שלה היא תמצא את עצמה לבד בסופו של יום.
צריך ללמוד את זה בצורה מיושבת ואני עוד שניה מתעלף מעייפות, אבל אביא כמה דברים שאני רואה כרגע
כאן מובן כמו שאמרתי מלכתחילה, שאסור בכל מקרה לספר סתם דברים.
צריך לזכור שזה לא לשון הרע.
עדיף לעיין בנושא לפני שמכריעים אבל בכל מקרה זה דבר לא נעים כשמספרים עליך פרטים אישיים לאנשים אחרים.
נראה מהלשון של הקיצוש"ע שזה גם אם לא מספרים "ככה הוא אמר עליך":
"סימן ל – איסור רכילות
סעיף א
כתיב לא תלך רכיל בעמך, איזהו רכיל, זה שטוען דברים, והולך מזה לזה, ואומר: כך אמר פלוני, כך וכך שמעתי על פלוני, אף על פי שהוא אמת וגם אין בו גנות הרי זה עובר בלאו, והוא עון גדול, וגורם להרוג נפשות מישראל, לכך נסמך לו, ולא תעמוד על דם רעך. צא ולמד מה אירע לדואג האדומי, שאמר לשאול כי אחימלך נתן לדוד צדה וחרב, אף על פי שהדבר היה אמת, וגם לא הוי גנות לאחימלך, שהרי לא עשה בזה שום מעשה רע, וגם אם שאול בעצמו היה שואל לאחימלך, היה אומר לו מה שעשה, כי לא נתכוין לחטוא בזה נגד שאול. עם כל זה גרם הרכילות של דואג, שנהרגו כמה כהנים."
גם מאוד הגיוני וגם מאוד מכבד
מבלבל יותר. יש גם סיבות אחרות שאנשים כאן.
מה גם שאפשר גם לשאול שאלות שלא על דייט ספציפי...
ושבפורום אף אחד לא יודע על מי מדובר וכל זה, אז זה שונה לגמרי מלהתייעץ עם חברה כשמכירים והכל.
וכמו שאמרתי, יש דרכים יותר בריאות להחליט כשמבולבלים מאשר לשתף את כל העולם.
שזה כמעט תמיד מגיע ללשון הרע, אגב...
ואם אני לא בספק אין עניין להתייעץ...
בכל מקרה אני לא משתף חברים בתוך קשר, בחיים. לא רואה למה זה עניינם?
כשנגמר ויש כאב או צורך לפרוק, אני עושה את זה... לא בתור עצה (למרות שזה גבולי מצד לשון הרע)
אין בעיה להתייעץ עם אנשים חכמים. צריך להזהר בלשון פשוט.
ולא כן אחד יודע מי חכם ולא כל אחד יודע להזהר. והרבה אנשים נפגעו מדברים כאלה.
כולל אותי אישית קצת יותר מדי פעמים...
עדיף לנסות ליצור ערוץ תקשורת בריא בין בני הזוג וללמוד ליישר את ההדורים לבד.
גם אם זה רב/רבנית או מישהו שקול להם הוא לא יהיה שם כל הזמן ולא יהיה זמין תמיד.
קשה לי קצת עם הרבנים והיועצים שנקראים במקרי חירום לכבות בעירות...
השליח בוודאי צדיק וקדוש ועושה במסירות נפש... אבל בני זוג לא יכולים לחיות ככה בלי הדרכה.
מור ולבונה
לא ברמה של פרטי פרטים אבל כן ברמה של טוב לנו ביחד. מחר אנחנו יוצאים וכו'. כי אם היא חברה היא לא רוצה להישאר מאחור כשטוב לך. ויכול להיות שאת חושבת שהיא מקנאה בזמן שהיא אפילו לא הייתה רוצה לצאת עם הבחור שלך מסיבה כלשהי.
תהיי רגישה וכן תשתפי.

בשאלה איזה קשר אני מחפש.
לא כדאי לפתוח בזה בפגישה ראשונה, למרות שאישית אני ממש מבין את הצורך.
אתה יכול להגיד לה בפגישה שאתה לא לחוץ חתונה ומבחינתך קשר זה שנה שנתיים מינימום עוד החתונה - עדיף בפגישה
אבל תכלס אני אגיד לך עדיף שתשנה את הראש ואם אתה יוצא אם מישהי אז זה במטרה שאם הכול טוב אז אין מה להתעכב .. ,
ולא אוהבת ששואלים אותי את זה
אם היא שומעת הצעות כנראה שהיא רוצה להתחתן. די לא הוגן להכניס בחורה לקשר ופתאום אח"כ לומר לה שאתה בכלל עוד לא רוצה להתחתן.
אתה צריך שיאמרו את זה כשמציעים אותך (או אתה מציע את עצמך..) ושהיא תיקח את זה בחשבון ותחליט אם מתאים לה.
(קשרים שנגמרים מסיבות טכניות שאינן קשורות לבחור עצמו, הרבה פעמים יותר קשה להשתחרר מהם וזה עלול להיות הרבה יותר מטלטל.
כך שהמידע הזה חשוב במיוחד.)
ע ממתקשרת אלי שדכנית... אומרת לי, יש לי בחורה טובה, וכו' וכו'
אבל מה... לא רוצה בחור עם משקפיים! יש לך?
אמרתי לה: אז שתמשיך לחפש את האנשים הטובים באמת, אלה שבלי משקפיים.
אני לא איתך כי את יפה או כי את חכמה או כי נעים לי. אני לא איתך בגלל שטוב לי איתך. אני לא איתך כי אני צריך אהבה. את לא איזה משהו שמספק לי איזה צורך. אני רוצה אותך. ולא משהו ממך. את לא צריכה לעשות משהו, להיות משהו. זה לא תלוי בכלום. אני רוצה לחיות איתך לעולם. בכל מקרה בכל מצב. אני רוצה אותי ואותך. ואין שום תנאים. בלי שום דבר בינינו. קוראים לזה אהבה שאינה תלויה בדבר. אני מרגיש שאנחנו מתקרבים לשם. רות ואני. לזה קוראים אהבה.
עד שפגשתי את אשתי הייתי בן זוג נוראי. בת הזוג כל הזמן הייתה במבחן. והרגשות המשתנים שלי זרקו את הקשר מצד לצד כמו אונייה בלב ים. הרגשתי שצריך להבין אותי. שאני צריך עוד לחשוב על אם אני בעניין שלנו. תביני אותי, תקבלי אותי. קשה לי. כמו השיר של דודו טסה, 'אני לא מרגיש טוב'. תראי איך אני עצוב, איך קשה לי.
הכי מסוכנים אלה אנשים שמרגישים שהם מסכנים ושצריך להבין אותם. קל להם לפגוע. זה משהו שקשה לי לסלוח לעצמי עליו. מתוך זה שהרגשתי חלש ושהכל גדול עליי, פגעתי באנשים. לפני 14 שנה, כשרות הגיעה לארץ לביקור, אחרי שלושה שבועות, יום לפני התאריך של כרטיס החזרה שלה לניו־יורק החלטנו שהיא תישאר ונתחתן.
רגע אחרי שהחלטנו, מיד נהייתי קר ומנוכר. טבעתי בים של ספקות. אותו המנגנון הישן שמפחד להתמסר. הייתי בטוח שהיא תכיל את הספקות שלי ותקבל אותי ככה. שנתחיל עכשיו קרוסלה של רגשות. אבל למחרת כשקמתי, היא הייתה בניו־יורק. פשוט נעלמה. רות? כלום. איננה.
למחרת התקשרתי אליה לניו־יורק והיא ענתה לי. הייתי בשוק. מה את עושה שם?
זה שינה לי את החיים. המתנה הכי גדולה שקיבלתי. הבנתי שזהו זה, חביבי, הגיע הזמן להתחיל ללמוד להתמסר. אחרי כמה ימים טסתי אליה לניו־יורק, סגרנו שם את כל הדברים שלה ובאנו לארץ. כמה חודשים אחר כך התחתנו בירושלים. מחויבות היא התחלה של המסע לאהבה. לפני זה, זה סתם הבן אדם אוהב את עצמו. רוצה שיעשו לו נעים ואם לא, אז הוא הולך או פוגע.
היום אני מרגיש בטיול מופלא אל תוך הדבר הזה שלא מותנה בכלום ביני לבינה. ואני לומד לאהוב ולבטוח בי ובה. יותר ויותר. את אותו קשר, כזה שלא תלוי בדבר, אני רוצה להרגיש גם עם אלוהים. אני לא איתו בתנאי. בתנאי שיהיה לי טוב. בתנאי שהוא יעשה דברים שמקובלים עליי ונעימים לי. אני לא רוצה ממנו משהו. אני רוצה אותו. בנעים ובלא נעים, כשטוב או כשמר. אני מאמין בעומק רחמיו, בטובו, אני סומך עליו. יותר נכון, אני לומד לסמוך עליו.
מבקש אמונה


תיקון קטן:
ישנה אמרה ידועה בחסידות גור (אני כמעט בטוח שזה גור) שמי שמכוון בפסוק "אנא ה'" לא צריך עוד שום כוונות כי זה פועל את כל הישועות.
התלבטו החסידים האם מדובר על פסוק "אנא ה' הושיעה נא" או "אנא ה' הצליחה נא".
וכשבאו לאדמו"ר ה"שפת אמת" ושאלוהו, הוא אמר להם "קיבלתי מרבותי שהכוונה לפסוק "אנא ה' כי אני עבדך"...
הפסוק הוא "אנה ה' כי אני עבדך".
וזו הנקודה כאן.
אבל ישר כוח
עשיתי עכשיו חיפוש בגוגל וראיתי שהרב מאזוז אומר שאין הבדל בין אנא לאנה
https://www.ykr.org.il/modules/Ask/answer/5020
אז אני חושב (אפשר לבדוק גם במפרשים) שהמשמעות היא- בבקשה ה' תושיע אותי כי אני עבדך,
וההבדל הוא דומה למה שכתבת- שגם יש פה קבלת עול, ולא סתם בקשה, אבל כן יש פה בקשה.
איפה שמעת את הפירוש שלך?
הרעיון הוא אולי נכון (גם עליו אפשר לדון אבל לא חשוב),
אבל לא בהכרח מה שהאדמור התכוון..
סבא וסבתא שלי היו יחד ב'קמפ' אבל הם לא נפגשו אחד עם השני כי כל אחד הגיע עם החברים שלו.
ה 'קמפ' היה לא הכי דתי והיה ביום האחרון ריקודים מעורבים וסבא וסבתא שלי שתיהם לא רצו לרקוד שם אז הם יצאו החוצה ונפגשו. משם ועד החתונה הדרך הייתה קצרה.
הייזל
הייזלאחרונה"שידוכים זה כמו טרמפים,
צריך רק אחד,
עם כיוון כמו שלך,
ושיגיע כמה שיותר מהר"
ממש אהבתי והייתי חייב להגיב למרות שאני עדיין לא שייך לפורום מהסוג הזה.