פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 982)

והאתר מעוצב פשוט יפייפיה!!!! כנראה הוא חדש כי לא שמעתי עליו בחיים...

 

כן
לא

1.פעם פנה אלי בחור אחד חילוני ושאל אותי,

תקשיבי, אני קצת מתחזק והייתי רוצה להכיר מישהי- דתייה חזק, איך אני מגיע לאלו- שהן נורא דתיות- עם הזה על הראש.. (יעני מטפחת)  

 

2. קרה לחברה שלי-- בבירורים הבחור שאל- בת כמה היא ואז אמרו לו- שיעור ד'

והיא למדה במדרשה- אז הוא חשב- שיעור ד' במדרשה..

 

נפגשו, נפגשו..ואז היה לה יומולדת- והוא כזה- מזל טוב, 24 נכון? והיא כזה לאא 21.. חחח..

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נ"ב- הראשון זה גם לא קרה לי אישית.. מן בדיחה שרצה כזה..

 

 

 

 

תיזהרו בנות (בקשר לשני) מי שלומד בישיבה קטנה קורא לעצמו

שיעור ד' כבר בשמינית...

שיעור ג' זה בשביעית, וא"כ בשמינית זה שוב שיעור א'

אצל חרד"לניקים יש 4 שנים ישיבה קטנה, במקביל לישיבה תיכונית.

רוב הישיבות הקטנות אין 4 שנים, ואלו שיש לא משתמשים בשיעורים אלא בשכבות גיל...חמישית שישית..

בכולן (לא שיש הרבה כאלה) יש 4 שנים, כי בישיבה הגבוהה צריך להסתנכרן בגיל עם כל הישיבות התיכוניות.

ממה שאני יודע

איזה שכן רצה לשדך לי את האחיינית החרדייה שלו. מכיוון שהייתי חייל וזה לא הפריע לה, חשבתי שאולי היא לאו דווקא חרדייה קלאסית, אז אמרתי - מה אכפת לי לשמוע...

בקיצור, היא רצתה עובד ולומד, ולפחות בשנה-שנתיים אחרי הצבא, התכנון שלי היה רק ללמוד, אז היא לא רצתה בסוף.

היא פסלה אותי כי הייתי חרדי מדי בשבילה

ואז אחרי כמה דקות החברה באה ואמרה שטעתה וחברה שלה התכוונה לזה שיושב לידי.

והוא קצת התלהב ובירר על העניין, ואז יום למחרת (לערך), התקשרו אלי להגיד שהטעות הייתה כפולה והכוונה כן הייתה אלי, ויצאתי איתה אני בסוף חחח

קרה לכם שהתעניינו בכם במקום במיועד המקורי?

הבחורה שביררה איתי הייתה ממש נחמדה והחמיאה לי מלא (מול כל החברות שלה, אחד המביכים) ותהיתי אם להגיד לה פשוט שתביא לי את המספר שלה במקום של חברה שלה וזהו חחח

 

ומישהי אחרת שניסתה לסדר לי קרובת משפחה שלה בסוף נדלקה עלי והעלתה את הרעיון שאצא איתה, ויצאנו

אמא שלי משגעת אותי שיש בזה בעיית צניעות.

זה גם הרבהההההההה פחות מביך, גם לצד המוחמא

מי יתקשר אליי.. עד עכשיו התקשרו המוצעים בעצמם, מה אני יכולה להגיד? תביא את אמא שלך??

למה הם מרשים לעצמם בכלל?

יש בנות שאף בחור לא יפנה אליהם ישירות, לא בקטע רציני לפחות.

 

זה בד"כ מה שאתה משדר לסביבה, בנות שצוחקות הרבה עם בנים או מדברות איתם בחופשיות משדרות פתיחות, גם אם זה לא מתאים לשאיפות שלהן. כנ"ל לגבי גברים, יש כאלה שבנות באות אליהם בצורה ישירה וכאלה שמרמזות וכאלה שלא מעיזות להתקרב. ולא אני לא מדבר על מפלצות, על אנשים שווים בהכל חוץ מ"בתשדורת החברתית" שלהם ;)

אי הבנה

אני מתכוונת למצב של שיחה בלבד, הבחור מתקשר לברר על חברה שלי. דווקא אין חופשיות מבחינתי בשיחות האלה, הכי עניינית שיש. ובכל זאת, לא יודעת איך הוא החליט שאני יכולה להתאים לו.

אם באמת יש בזה בעיה הלכתית/ צניעותית. לויודעת.

אין איסור גורף, אבל זה לא הכי טוב אם יש ברירה אחרת

 

כשהייתי צריך להיות הצד המספר בבירורים שמרתי על דיסטנס מאוד (זה היה באמצע דייט, דבר מצחיק כשלעצמו)

וכנ"ל להפך...?

בחברה דוסית נפרדת, למה שיהיה גבר שיכיר מישהי בצורה טובה עד כדי כך שימליץ עליה?

נראה לי שמכירים אותה מספיק טוב לא?

כך זה לפחות בתחומים אחרים של ממליצים.

ורב? אתה רציני? זה לא כמו הקשר בין רב לתלמיד בישיבה...

בן דוד אולי...

גם ככה הולכים פה הרבה על אמונה...

 

בד"כ, ממה שאני מכיר בעולם החרדי, הרב שלו מדבר עם הרב שלה, והרב בד"כ מכיר את הבת כמו הבת שלו.

בעולם שלנו הרבה פעמים זה היא מדברת עם חבר, וזהו בגדול. שומרים על דיסטנס והכל בסדר...

שואלים שאלות פתוחות ומנסים לשמוע הרבה מהסאב-טקסט. זו השיטה הכי טובה לדעתי.

זה עדיין מוזר לי מאוד לדבר עם קרוב משפחה, כאילו זה ברור שהוא לא אובייקטיבי בעליל!!!

ובציבור שלנו יש בנות במדרשות עם רבנים, אבל מכאן ועד לברר אצל הרב... נשמע לי מופרך.

לא קרבה משפחתית, או חברית...

 

לא יודע למה את אומרת ככה, בהרבה ישיבות יש רבנים שמתעסקים בזה, והם גם לפעמים מלמדים במדרשות ומביאים לך את העניין מבורר מראש.

וזה מרגיש לי קצת לא צנוע. כי רב שמלמד במדרשה מאוד משתדל לא להתייחס יותר מדי לבנות כדי לשמור על הצניעות. זה גבול דק כזה שרבנים מאוד משתדלים לא לעבור אותו. ויש רבנים שמצליחים להכיר לעומק בנות ויחד עם זאת לשמור על הצניעות, זה בהחלט ראוי להערכה ודי נדיר.

ואת הקטע עם קרובי המשפחה הבאתי מתחום השירות לאומי, אני לא יודעת איך זה בעולם השידוכים... בקבלה לשירות לאומי אסור להביא קרובי משפחה.

וכן, יש משהו יותר אובייקטיבי בחברים על פני משפחה.

לא יודע מה מוזר בזה... זה בטח עדיף על פני גבר ואישה שהם לא ת"ח שמדברים ביניהם.

 

השירות לאומי לא קובע, מה הראיה פה? משפחה וחברים, בהנחה שהם באמת חברים, זה אותו הדבר בעיני.

 

מה אטרקטיבי יותר בחברים על פני משפחה?

 

אני חייב לציין שכל הבירורים מהסוג הזה הם סתמיים לגמרי, בציבורים יותר הדוקים, עושים בירורים שגובלים בבלישה, והם לפחות הגיוניים! כי שם אתה מגלה באמת דברים.

בכל ה"בירורים" שאתה מדבר עם איזה חבר או חברה או משהו דומה, רוב הסיכויים שתשמע גרסה מצונזרת של האמת.

 

יצא לי לשמש כמברר בתור "רב" של קרובת משפחה כשמהצד השני היה הרב של בעלה (שאני מכיר את שניהם אישית), מהציבור שלנו אגב, וב"ה הם נשואים עם ילדים כבר. ובשיחה באמת ניסינו לברר אם יש ביניהם התאמה, ולא לבלוש או לחקור ולנסות להביא מי משקר ומי לא.

 

ת"ח (לא מכליל את עצמי בזה, שלא ירמז) בוודאי ראויים יותר לבירורים מכל אחד אחר, לפחות רב שמכיר את המשפחה או הרב של המשפחה עצמו.

כיום זה נראה לי לגיטימי לגמרי, אז זה היה נראה לי הזוי..

 

נתתי למי שקישר ביננו טלפון של חברה כדי שיעביר לבחור כדי שיברר. המקשר שלח לה את המספר של הבחור ואחרי כמה דקות היא שולחת לי הודעה מבוהלת: "תגידי?! את בטוחה שזה הוא?! הוא נראה ממש זקן!! (נפלאות תמונת הפרופיל בווצאפ) 

עכשיו, ממש התחלתי להיחלץ ואמרתי לה שתשלח לי את התמונה במיידי, פתחתי אותה ואני כזה: יא הזוייה אלה ההורים שלו!!! 

קיצר היה מצחיק, נרגעתי, היא דיברה איתם (ותוך כדי גם אמא שלה נדחפה והוסיפה המלצות (תודה רוחמה) ועד כאן בשבילכם..

אמא של הבחור ביררה עלי אצל חברה שלי.
חברה שלי סיפרה לי אח"כ שהיא דיברה איתה שעות
והיא ממשש התלהבה.. בסוף היא אמרה לה מבסוטה "זהו אפשר כבר לסגור אולם אני חושבת!"



מיותר לציין שזה נגמר אחרי פעם אחת בהדדיות מופלאה. הצטערתי קצת בשבילה..

אותי השדכן הגדיל בשנתיים ואותו הקטין בשנה וחצי, זה היה מצחיק כשגילינו את זה...

כנל מוהלים.

יש אירוע שלם שמתחיל רק בנוכחותכם, איך אתם לא מקדימים אליו?!


אבל ראיתי גם טאלנטים שמאחרים למופע שלהם אז לא יודע למה זה קשור...
אולי עפים על עצמם ולא רואים את עצמם מחויבים יותר מדי

אל תצבטי לעצמך בלב. הוא לא שלך ונגמר.
להיפך, תראי זאת כהקלה. עכשיו את יכולה סופית למחוק אותו מהראש ולהיות איכפתית רק מעצמך.
והכי חשוב - להתקדם הלאה.

בס"ד

אבל נסי להתעודד.. עכשיו את יודעת שזה לא זה ואת יכולה להמשיך הלאה בראש שקט...
ובעז"ה שבקרוב יבוא האחד שלך...

כנראה שזה לא הוא..

עם כל הקושי

מנסה עכשיו להפריד את עצמי מזה

ולא לתת לזה להוריד אותי

חיזקתם! 

עברתי את אותו דבר.. זה קשה, אבל אפשר לעבוד על זה ולהכניס לראש שזה פשוט לא זה!!
זה לא קל.. כואב.. אבל זה בעז"ה יעבור!!!
מחזיקה אצבבעות <3 <3

לחשב מסלול מחשב

שב עם עצמך ותחליט מחדש מה אתה מחפש בבחורה.
אפילו קח את הבחורה ההיא כדוגמא.
על מה היית מוכן לוותר מכל הטוב שיש בה, ועל מה לא.
וזה אולי יתן לך אפשרות להיפתח ולנסות להיפגש עם בחורות אחרות שיכולות להיות קרובות למודל שבנית לעצמך. (פלוס מינוס, כי על חלק תסכים להתפשר)



ועל הדרך מקפיצה

ואת מכירה אותו. אם יש סיכוי שזה יגרום לו לחשוד שאת מנסה לחזור, תגידי לו את זה במפורש...

אני לא יודעת מה את מעוניינת לשאול אותו אבל בכל הנוגע לספורט ובכלל בנוגע להרבה מאוד נושאים אני כמעט בטוחה שתצליחי למצוא תשובה באינטרנט או לחילופין לנסות להעזר באנשים שאת בקשר איתם.
בעיני ליצור קשר עם מישהו שיצאת עימו בעבר יכול לגרום לו לחשוב שאולי זו סתם שאלה שמטרתה 'ליצור' עימו קשר בכדי לנסות לצאת שוב וחבל בכלל להתחיל עם זה...

תנסי עוד

שלא נציין את העובדה שכבר יצאתם והאיסור של קירוב דעות הוא פי כמה וכמה חמור וזה מוביל להמון תקלות

כל קרבה שעלולה להוביל לתקלות אסורה בעצמה מהתורה, והיא לא גדר דרבנן או משהו.

זה כולל צחוקים וקלות ראש.

 

וואי נתקלתי במשהו מזעזע בויקיפדיה של עיוות ההלכה, צריך לקחת זמן להתפנות לזה, מחילה שאני לא יכול להביא מקורות כרגע. אפשר לראות ברמב"ם בריחוק מהעריות וכו'.

שו"ע אבן העזר סעיף כ"א,

 

"צָרִיךְ אָדָם לְהִתְרַחֵק מֵהַנָּשִׁים מְאֹד מְאֹד. וְאָסוּר לִקְרֹץ בְּיָדָיו אוֹ בְּרַגְלָיו וְלִרְמֹז בְּעֵינָיו לְאֶחָד מֵהָעֲרָיוֹת. וְאָסוּר לִשְׂחֹק עִמָּהּ, לְהָקֵל רֹאשׁוֹ כְּנֶגְדָּהּ אוֹ לְהַבִּיט (א) בְּיָפְיָהּ. וַאֲפִלּוּ לְהָרִיחַ בִּבְשָׂמִים שֶׁעָלֶיהָ אָסוּר."

 

מובן מאליו שזה גם על הנשים להתרחק מהגברים כן?

אחרת זה לא יעבוד...

 

וגם יש כלל בתורה שכל איסורים שבתורה השווה הכתוב איש לאישה, חוץ מכמה שמפורטים בפרק א' כמדומני של קידושין (דף לה.) "איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה", שם מפורט מה (איסורים כמו לא להתגלח בתער, לא להוריד את פיאות הזקן וכדומה)

 

זה לשון המשנה שם "וְכָל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, בֵּין שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָהּ בֵּין שֶׁלֹּא הַזְּמָן גְּרָמָהּ, אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִין, חוּץ מִבַּל תַּשְׁחִית וּבַל תַּקִּיף וּבַל תִּטַּמָּא לְמֵתִים:"

אגב, המשנה שאומרת את מה שציטטתי, היא זאת שאומרת, במשפט שלפני, את זה שנשים פשוטות מעשה שהזמן גרמא.

נשמע לי בסדר גמור, מקסימום תצייני שהפנייה אליו היא רק בגלל שהוא מבין בתחום, בתור סתם עזרה אדם לאדם.
לי לא היה בעיה עם זה.

את השאלה .

יכול להיות שהוא יקח את זה למקום אחר.
ואני בטוחה שהוא לא הבן אדם היחיד בעולם שיכול לתת מענה לשאלות. לא חסרים מדריכי/מדריכות כושר(ויש היום עשרות מאמרים וכתבות על כל נושא שתרצי..לפעמים צריך סבלנות בשביל למצוא)

כאילו, אני גם הולכת לבית הכנסת בשמחת תורה כי נהנת לראות את הגברים שמחים ורוקדים ושרים (חוץ מזה שזאת גם הזדמנות לפגוש את כל הדודים שלא ראיתי משחת תורה שעבר)
אבל ממש לא מחפשת בדרך חתן
ולפעמים אפילו יותר נהנת להסתכל על הזקנים

האלה עם הזקן הארוך והלבן שרוקדים לאט... השראה לא יודעת, ממיס כזה.

הרב אריה שטרן למשל...

חמודים כאלה


כבר חשבתי שאני הלא נורמלית היחידה כאן ושמפספסת את הפואנטה של שמחת תורה בבית הכנסת

כל פעם מחדש בהלם מהשחרור והשמחה שאני לא תמיד רואה בבית.

 

מרגש ומשמח..

לא שחרור כזה כמו בישיבה. מתנהגים שונה.

בלי משחקי האגו, מקולפים ממסכות, אי אפשר להשוות את זה להתנהגות הרגילה המשועממת והאפאטית שהוא מפגין בבית..

והוא הורג אותי אם הוא קורא את זה.

שנה שעברה הוא אשכרה ניגש אלי ואל חברה שלי (היה נראה כאילו הוא ידע מרחוק שאנחנו מתות לברכה ממנו) וכשמלא בחורים לידו (ועוד איזה אחד שנראה כמו איזה 'משמש' שלא נותן לאף אחד לגשת אליו) כשהוא בא לכיווננו, הוא סוג של ניגש- הסתכל, נעצר רגע ובירך...
משהו הזוי!

מרחוק והוא פשוט חצה את כל אולם ביה"כ ובא ללחוץ לי ליד ולברך

 

ת"ח ואיש מרשים

נניח בקטע בחתונות שהבנות באות למחיצה ומתחילות לתצפת (הייתי בממש מעט שהיה ככה) אני בד"כ מפסיק לרקוד, לא נוח ונוגד בעיניי את כל המהות של לרקוד בהפרדה.

 

זה נכון גם לגבי כל ריקוד, חוץ מבפורים שאתה לא בפוקוס, לא נוח שמסתכלים עליך, ואתה תמיד מרגיש את זה.

מה גם שזה מ-ב-י-ך, אתה מנסה לרקוד בדבקות לשם שמים ובא מישהו ונועץ בך מבטים!

אם אישתי היתה רואה אותי רוקד היה גורם לה להגיד לי לא

אני באה לדברים האלה ממש לא כדי לתצפת על בחורים. אני מנסה לרקוד קצת (חוץ ממקומות צפופים כמו מרכז וכאלה...) וליהנות מהאווירה.

ככלל, אני משתדלת לא לבוא לאירועים כאלה שאני יודעת שאני רק אעמוד ואתצפת. תודה, מעדיפה להידחס עם מאות בנות ולרקוד ולא להידחס עם אלפי בנות רק בשביל לראות פיסת כיפה.

זו דעתי 

פרטים יבשים: שם, גיל, גובה, עדה מגורים מקומות לימוד
משפחה (אב..אם..אחים..) סגנון, רמה דתית
תכונות
תמצית של מה שמחפשת בשתי משפטים
זהו
אפשר לצרף תמונה

ע"פ פרטים יבשים?נראה לי שצריך גם פרטים יבשים וגם כמה מעמיקים..לא?

תכונות, מה מחפשת
זה פרטים לא ככ יבשים...

אבל בכל אופן, כמה שיותר תפרטי השדכן יקבל תמונה יותר ברורה עלייך!

הפרטים הטכניים חשובים אבל פחות מעניינים,

הכי חשוב זה הסגנון שאת מחפשת, תכונות אופי שלך, ואפילו אם תוכלי לפרט על סגנון בחורים שיצאת איתם בעבר שהיו רלוונטים בעבורך זה מאוד עוזר (כנל סגנון ישיבות שאת חושבת שיכול להתאים לך וכו')

והערה קטנה השדכן הוא שליח, הקב"ה יכול לעשות שהוא זה שיימצא את השידוך שלך גם אם תרשמי 3 שורות על עצמך.... נסתרות דרכי ה' 

20161025155202.doc

עזרתם לי מאוד

לפעמים אפילו אפס הצעות במשך חצי שנה ואז הכל בבום

משעשעת אותי השאלה משום מה חח

אממ בחודשים מוצלחים אז בין שתיים לשלוש... יש תקופות של גשמי שידוכים ממש, ויש תקופות מדבריות במיוחד.

וכמובן החוק מרפי הזה שאם אני נפגשת אז יש הרבה הצעות...

 

 

בס"ד

תמיד זה קורה לי- אני מקבלת הצעה אחת ואז מגיעות עוד 4..... ויש תקופות של כלום....

בטח שאין הבדלה מוחלטת בין התחלה להטרדה, זה הופך את הנושא להרבה יותר מסובך

למרות שיש כאלה שיודעים לפשט..
התייחסתי למקרים שזה נמשך תקופה ממושכת, כמו מישהו שחי בהתלבטות אינסופית.
אם נניח בחור יודע שאין לו אומץ לפנות או ליזום בדרך אחרת אז שיפסיק עם המבטים האלה ולכאורה גילוי העניין
ויתרכז במה שצריך להתרכז..
אני מרגישה שאני מהווה סוג של מטרד בעצם הנוכחות שלי (ואני צריכה להיות שם.) וזה לא נעים..
ואני לא משתפת פעולה עם זה וזה לא נפסק (למרות שקיוויתי בהתחלה שיזום או משהו).

אני לא בעד שאני יזום
אבל למה את מרגישה מטרד כאילו אחותי..

רחמנות..

זה לא התפקיד שלה

גם כן,עצוב לי שהחברה חיה בסרט שהגבר צריך לעשות הכל בכדי להצליח בקשר עם הבחורה,והבחורה?!אוי ואבוי אסור לה ליזום...אסור לה להוציא עליו שקל,הוא חייב לקחת אותה למסעדות ולהוציא עליה אלפי שקלים.

הוא לא חייב לה כלום,והיא לא חייבת לו.אז למה הוא זה שצריך לפעול,והיא לא?

אני לא אומר שלא צריך לפעול כלל,שצריך שיהיה אגו מנופח לגמרי עד שאחד מהם יחליט לשבור אתו וליזום תמיד..ממש לא..אני בעד שיהיה שילוב של שניהם..לפעמים הוא,לפעמים היא..ככה זה אמור לעבוד.

 

ואני לא מדבר על נאומים פה בפורום.(טוב,גם קצת..אבל זאת מנת הפתיחה..אני מתכוון לגעת בלבבות של מילוני אנשים ''מי יודע וחנני ה' '' וכוח רצון מטורף אני גם אצליח,בעזרת השם יתברך.

הוא חייב להגיד מי הניק המחולם

תעדכני אותו שצריכה עוד זמן

ובהצלחה בהחלטה!

לדעתי אל תמרחי עוד זמן ותודיעי לו.

קבעת אתו,ואחרי רגע את מתחרטת..אם תרצי שוב בקרוב?לא בטוח שהוא עדיין ירצה להמשיך להיפגש אתך..את לא החלטית.אם את לא בטוחה תבקשי עוד זמן,תגידי שאת עדיין לא בטוחה אבל אל תסכימי ותבטלי,זה מראה שאת לא רצינית..

איכשהוא זה די מוריד... בהרגשה כזה... ובסה"כ נפגשתם רק פעם אחת ואם את לא- 'בטוח מורידה אותו' אז הייתי אומרת לך לא להגיד לו כלום כבר ולבוא לדייט שני כי יכול להיות שדווקא זה יברר לך ויעזור לך אם את רוצה להמשיך או לא. ומצד שני, הוא גם לא ידע שהתלבטת כי אחרי שצד אחד מתלבט הצד השני מגיע עם ציפיות הרבה יותר נמוכות וזה לא כיף בכלל לדעת שהתלבטו עליך...

קיצר, לדעתי אם חשבת על זה ואת רוצה לחתוך אז ברור שתעשי את זה עכשו ואל תמשיכי לדייט שני אבל אם את לא בטוחה, אז אל תגידי לו כלום כבר ותזרמי ותחליטי אחרי הדייט...

 

בהצלחה גדולה!

אלא אם כן לא היית שם מאה אחוז ז"א נלחצת או רצית שזה יגמר כבר (: לפי דעתי זה בסדר לחשוב קצת אבל בכל זאת תזכרי שיש מולך אדם עם רגשות אז תחשבי קצר ולעניין(;

עשיתי חושבים, והבנתי שמגיעים לשם הרבה חלכאים ונדכאים למצוא ישועה. והרבה פעמים גם נערות צעירות שמתפללות לזיווג הגון או משו. אז פשוט, את יכולה למצוא שם חברות.

 

 

אנשים זה בהחלט נורא אדומה תהיו חברותיים באמת שחיוך גורר ואם יש לכם קבוצה של חברים תכניסו אל תהיו קמצנים
שלכולם יהיה עגולי שמחהה לא רק לכם

ולך בובי אני כותבת תנסי להיות במסגרתת עם אנשים גם התנדבות זה טוב (:

גמאני קצת ..

אני ממש מבינה מה את מרגישה כי גם לי קורא את זה אבל אני יודעת למה זה קורה לי!! כי אני כל כך מצפה ומייחלת למשפחתיות הזאת
ואני הכי משוגעת על משפחה שלי ואוהבת אותם
אבל זה סוג של התמודדות.....

פשוט תכניסי לעצמך לראש שזה זמני ויגיע הזמן שלא תצטרכי לפנות את החדר כי יהיה לך את הבית שלך.. זאת פשוט התקופה של החגים שמעצימה את זה אבל כשתחזרו לשגרה תתגעגעי אליהם ותרצי שהם יבואו

לא בצורה כ"כ קיצונית. כלומר אני אוהב מאוד לדבר עם אחי הגדולים וגם להיות עם האחיינים שלי (במיוחד באזור גיל 2-5, שאז הם ממש מתוקים, אח"כ גם אבל הם כבר גדולים יותר) וכיף לי איתם כשהם באים. אבל באמת זה גם מאוד מעצבן כי צריך לפנות את החדר, ואין שקט ויש בלאגן, וצריך לשטוף הרבה כלים...

אבל אצלי זה נראה לי לא קשור לזה שאני עדין לא מצאתי את שלי, כי זה היה גם הרבה לפני שחיפשתי... ודוקא כשאני רואה את כל הבלאגן שכרוך בגידול ילדים מול העיניים זה גורם לי להסתכל הרבה מאוד על הצד החיובי בזה שאני עדין לא נשוי ואני כביכול "חופשי" לעשות מה שאני רוצה...

אולי תנסי פשוט ללכת להתארח אצל חברות כשהאחים באים? 

לא לעשות את זה כל הזמן, אבל מדי פעם להתאוורר ולצאת מהבית...

זה נראה לי יכול ממש להועיל.

גם מצד העצמאות וגם מצדדים אחרים שלכולנו יש לפעמים בבית.

אני לא חושב שזאת בריחה ,יש שלב שצריך להתקדם ולהיות פחות תלויים בהורים.

בעיניי ככל שיותר עצמאים זה גם יותר התפתחות ברמה האישית.

ובטוח שזה יועיל לחיי נישואים אח"כ.

וזה היה נוראי!
החזרה.
לא כי רע לי בבית, פשוט כי עברתי את הגיל של לחיות בבית תחת עינהם הבוחנות של ההורים, ומיציתי את הצורך לדווח על כל תזוזה שלי מחוץ לבית ועוד כמה דברים.

אני לא חושבת שזאת בריחה.

היום אני שוב מחוץ לבית, ומחכה ליום שאני חוזרת לבית, כל פעם מחדש.
לא ברחתי. אני יכולה ורוצה לחזור הביתה. אבל לא קבוע, לביקור.

כנראה שיש גיל שזה כבר מעיק מידי.

אפשר הסבר?

בס"ד

 

כי כמו כבר אמרו כאן יש גיל שכבר הופכים לעצמאיים יותר וזה קשה לגור בבית, ושההורים כל הזמן רוצים להיות בעיניינים.. זה באמת קשה..

כשהתחלתי את הלימודים האקדמיים שלי עברתי למעונות כי אני גרה רחוק מהמכללה שלי.. לא הבנתי כמה שזה עשה לי טוב עד שלא גרתי שם תקופה.. אני פשוט פרחתי!! היה לי כיף העצמאות הזאת, זה שאני מסתדרת לבד, עושה לי את הקניות, לא צריכה לתת דיווח על כל דבר שאני עושה או מתי אני חוזרת וכו'.. והכי חשוב בעיניי ההתפתחות והגדילה התורנית שלי היו פשוט אחרת כשלא הייתי בבית... פשוט היה לי טוב ב"ה...

השנה עזבתי מוקדם יותר את המעונות (בגלל תקופת מבחנים וכל מיני..) וכבר תקופה מה שאני בבית- ולא שאני לא אוהבת את הבית ואת ההורים שלי חלילה!! - אבל אני כבר ככ מחכה שוב לצאת מהבית.. באמת שקשה שההורים מתערבים וחושבים שזה שחזרתי לגור בבית אז אני שוב הילדה הקטנה שלהם...

 

בכל מקרה- זו לא בריחה.. ולדעתי זה ממש שווה, וילמד אותך הרבה על עצמך...
בהצלחה!!

 

אני מרגיש מאוד בודד. אפילו כשאחיין שלי ראה את הבית והבין את המצב, הוא שאל אותי 'עם מי אני מדבר'.
מצד שני, אולי הבדידות, ידחוף אותי להתחתן.

אני חושב שבסופו של דבר, כדאי לעזוב את הבית, ולצאת לעצמאות.
אמנם, אני חושב שבמיוחד בת, עדיף לה דירה עם שותפות, כי היא לא תוכל לסבול את הלבד הזה, וגם כדאי כלכלית להיות עם שותפות.

אם אפשר לשאול

ועצמאות אישית וייחודיות, אבל לכל דבר יש גבול.

הקיצור, מצד אחד טוב לי לבד בדירה, מצד שני יש זמנים שקשים

אני מנסה לארח ולהתארח, אבל אני בשכונה חדשה, ואין לי הרבה חברים.

אם יש דברים שבאמת בלתי אפשריים לחיות בבית עם המשפחה אז זה כדאי מאוד.
אם יש קושי סביר ותנאים סבירים לחיות בבית אז לא כדאי
מה הלב שלך אומר לך?
אני לא אוהב את המשפט "הגיע הגיל לעזוב את הבית"

מביאה איתה אתגרים נוספים שמחדדים את הקושי

תחליטי החלטה כזאת עוד חודש, כשההשפעה של החגים תעבור ותראי איך זה להיות בבית

וגם עדיף שתוציאי מהמשוואה את הדברים הלא קשורים כמו מה יגידו, הגיע הגיל, מה אחרים חושבים וכו׳ ותעשי רק מה שטוב לך

אני גרה בבית, ותמיד בחופשים וכאלה אני שוקלת לעבור למעונות... ואז זה עובר, וגם הרצון שלי למעונות עובר...

 

אם את מסוגלת כלכלית-אני נניח מעדיפה להמשיך ולגור בבית ולעשות כל יום שעה דרך הלוך/חזור ללימודים מאשר מעונות כי אני רוצה לחסוך את הכסף להמשך החיים.
זה טוב כי זה מרגיל אותך לדאוג לעצמך ולהתחשב באחרים...ובמיוחד במצב שלא טוב בבית אז כדאי סהכ

שלכולם יש הורים חופרים

זה יעשה לך רק טוב

לקחת בחשבון את המקום הרוחני תורני שבו נמצאים היום ולאן רוצים להגיע
כי דירת רווק/ה יכול להיות בור עמוק לנפילות ,הייתי שם .

תלוי גם בשותפים ובנורמות החיים שלהם.

כשאני מחוץ לבית יותר קל לי מבחינה רוחנית

כשאני בבית אני יותר מרשה לעצמי לוותר ולשחרר בכל מיני דברים

בס"ד

כשאתה מחוץ לבית זה יכול לקדם אותך לכיוון התורני שאתה באמת רוצה להיות בו.. ויותר קל כי אתה משוחרר מהמקום של ההורים...
כך זה היה אצלי.. אני מאוד התחזקתי כשיצאתי מהבית...

לדעתי זה עוזר לקשר בריא ל2 הצדדים: להורים ובנים/ בנות.
מנטרל הרבה חיכוכים וויכןחים. באופן טבעי בגיל כזה לא אמורעם לחיות עם ההורים.
לא שהחיים בדירת רווקות/ סטודנטיות אידיאלים אבל זה עדיף.

מעל גיל 20 זה זמן לצאת מהבית ...
במיוחד אם לא כזה טוב לך שם .
אצל אמא של בעלי הם מבית מזרחי עמך (לא כל כך יפה להגיד פרימיטיבים)
(אני מבית מזרחי למחצה , ולא עמך , אמא שלי אחרי השירות עברה לדירת שותפות)
ושם הם נהגו שרק כשמתחתנים יוצאים מהבית,
יש לו דוד רווק בן 58 שבחיים לא עזב את הבית
ועד היום גר עם אמא שלו , שלדעתי גם בגלל זה הוא בחיים לא התחתן ולא יתחתן . (מי רוצה להיכנס לקשר עם בן אדם בן מעל 40 שגר עם אמא שלו ואין לו דירה משלו ? זה נשמע רע ממש.)
למה אני מספרת את זה?
כדי להמחיש שלגור עם ההורים אחרי שמתבגרים
זה לא אידאלי ... אפילו שדוד מנשה זה מקרה מאוד קיצוני ...
לצאת מהבית תורם לעצמאות,
להכנה לבית משלך כמו לדעת לעשות קניות בצורה נכונה כלכלית , לבשל , לנקות גם אם לא מבקשים ממך או מזכירים לך ...
ההורים לא יושבים לך על הזנב
ועוד הרבה יתרונות .

שאפשר לומר שגיל 20 זה הגיל.

יש כאלה שמתאים להם לצאת בגיל 19 ויש כאלה שגם בגיל 21 עדיף שעוד לא ייצאו מהבית....

לדעתי זה מאוד אינדיבידואלי, וכל אחד צריך לעשות את הבדיקה עם עצמו אם זה טוב ונכון לו.

התכוונתי סביבות גיל 20
19-23 כזה ...
זה אינדיווידואלי
אבל לגור עם ההורים בגיל 25ננניח
זה לא להיט

רע זה לא בהכרח,
גם לא בהכרח יפגע בסיכוי להתחתן.
אם לבן אדם יש הורים שמניחים לו לנפשו
והוא מכבס לעצמו , מבשל לעצמו וכד', הגיוני.
יש לי גיס בן 30 בן אדם ברמה עם עבודה טובה
שאמא שלו מכבסת לו , תולה לו כביסה, מקפלת לו כביסה , מנקה לו את החדר, מגהצת לו, מבשלת לו , מגישה לו, מפנה לו וגו', כאילו הבן אדם בן 12 מקסימום .
הוא לא מחזיק שם מגב בחיים , לא יודע איך שמים מכונת כביסה, בחיים לא קיפל או תלה לעצמו בגדים , לא מרים סיכה בבית , ומבחינת שניהם זה סבבה . בעלי התחתן איתי בגיל 20 , אז היה לו יותר קל ללמוד איך מתפקדים בציוויליזציה ולשנות את הרגלי המלך מרוקו של אמא שלו , כשבן אדם מורגל עד גיל מבוגר לפינוק יתר , רחמנות על מי שתהיה אישתו...

ומטופשות ברובן
אני ואישתי התחתנו בגילאי 30+++
אני עד החתונה לא יצאתי מהבית (הייתי בפנימיה ובצבא מחוץ לבית) ואישתי מגיל 19-20 יצאה מהבית. אני לא רואה הבדלים גדולים בנינו
את מדברת על יכולת ניהול בית שזה בחצי שנה לומדים. יותר חשוב לדעת לנהל חיי זוגיות וזה לא לומדים לעשות מחוץ לבית

לפעמים דוקא המרחק גורם להעריך יותר ולהשקיע יותר באיכות של הקשר עם ההורים, זה חשוב מצד בנית העצמאות שלך.
מצד שני יש כמה דברים שכדאי לעשות לפני כן:
לברר על מקום טוב מבחינה דתית וחברתית לא ביצה שתוריד אותך למטה.
אחרי שתבררי טוב על מקום מתאים עם שותפות כלבבך (לא חייבות להיות החברות שלך) ושיש בדירה את הדברים שחשובים לך (למשל מקום מרכזי או נקי ושקט שותפות מתחשבות וכו׳)אז תיידעי את ההורים אל תמסרי להם את הדברים כסגורים וחתומים אלא תני להם את ההרגשה שאת מתיעצת איתם ומה הם חושבים על כך- זה יתן להם את ההרגשה שמתחשבים בהם תסבירי ממקום שקול ובוגר מתוך תקוה שיבינו אותך . אם את כבר יודעת שהם לא יבינו אז תגידי שזה לנסיון ..
גם לי עצמי היה קשה לעשות את המעבר הזה ולבסוף כשעשיתי ראיתי שהוא היה חשוב ונצרך, חשוב שתחדדי לעצמך שזה התקדמות לבנית בית נאמן בישראל ושלב באמצע.
בהצלחה !

כל עוד הקשר עם ההורים טוב וזה לא מזיק ומעיק עדיף את הבית
אני מכירה מישהי שהיה לה ממש לא טוב בבית וכשהיא עזבה לדירת רווקות היא התחתנה תוך שנה..
הרעיון הוא פשוט שיהיה טוב כדי שנוכל להיות שמחים בחיינו

בתור בכורה בבית של קטנים בהחלט הרגשתי צורך להתקדם לשלב אחר. לא ארוחת ערב בשש בערב, לא לחפש תירוצים ולדווח מתי אני יוצאת ובאה, בלי להתמודד עם שירותים מלוכלכים מקטנטנים...
רציתי להרגיש רווקה באמת לפני שמתחתנת. זה עשה לי ממש טוב, אבל לא לכולם זה מתאים.
זה עשה אותי נורא עצמאית במובנים שעכשיו עוזרים לי כנשואה. ואני באמת חושבת שכן יש משהו הגיוני בלצאת מחסות ההורים בגיל מסויים.