פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 982)

לקוח מתוך (עמוד 33) : http://mdrg.org.il/DownloadFiles/zugiyut.pdf

'הרעות' היא הדבר ה"חביב" שנקרא מריבות בבית. הרעות היא לא המריבה עצמה, היא התיקון
שלה. התורה אומרת: "לא תשנא את אחיך בלבבך" – אל תשמור את הטינה לרעך בלב, וממשיכה
התורה: "הוכח תוכיח את עמיתך", הגד לו מה שבלבך עליו , אבל "ולא תישא עליו חטא" - אמור לו
זאת בדרך הנכונה, כי אם פגעת בו אולי מוטב שלא אמרת כלל. בחיי הנישואים יש גם נפילות של
זעם וכעס. מה עושים? רוב האנשים מרגישים איום במצבים כאלה. הכל קורס ומתערער. לפעמים
זוגות אינם מדברים אחד עם השני פרק זמן או שפניהם זועמות. כשכל אחד נרגע קצת, עשויה
להתפרץ האהבה. זה הפיוס שיש בו איזה חן מיוחד של עלייה מתוך מרחק ומשבר. זוהי התפייסות
מתוך אמירה - 'די, לא שווה לי להיות רחוק, גם אם צדקתי. עכשיו נהיה קרובים'. לעיתים, לאחר
משבר כזה, מתגלה אהבה גדולה יותר משהייתה קודם. . . . . . .

המילים הבאות הן אפילו נדירות יותר: 'אני סולח לך'. איזו גאולה יש במילים האלה. עומק הרעות היא בקשת סליחה, ויותר מזה, היא היכולת לסלוח. זה קשה. כשמישהו מבקש סליחה היכולת הנפשית של השני לסלוח, זו רעות עמוקה, והיכולת לבטא את זה, להביע את זה בפה באופן מילולי, 'אני סולח מכל הלב' – זוהי עומק הרעות. אמרנו בתחילת הדברים שהרעות מתחילה בנקודה בה אנו שונים אחד מהשני ונוצרים בינינו ניגודים. עומק הרעות בא לידי ביטוי בהתאחדות המחודשת שלנו שצמחה מתוך הניגודים ומתוך המתח. . . 

שבת שלום, שבת בה ימחלו עוונותינו. 

פשוט יש לי משם הצעה והייתי רוצה קצת לברר עליו....

תודה....

בס"ד

מה דעתכם על שליש גן עדן?
 

בכנות, יש לי כרטיס שם שהקפאתי אותו כי כל הזמן הייתי מקבלת מלא לייקים וחיוכים ממלאאאא אנשים... צעירים ומבוגרים....

 וגם שבכללי אני מחפשת בחור תורני בשאיפה ממש שיהיה עדיין בישיבה.. לא נראלי שיש שם כאלו (כי כאילו יש להם מלא שדכנים בישיבות.. לא??)

וגם- שפחות נוח לי להכיר בדרך הזו שאני צריכה להיות היוזמת, ואני צריכה לעשות את כל הבירורים וכו' וכו'... יותר נוח לי ואילו מעדיפה להכיר דרך שדכנים...

קיצר- מה אתם אומרים??

היום קיבלתי ב"ה עוד ניסיון.

האמת?לא פשוט לי בכלל.

טוב נו אמנם כל תהליך ההתחזקות שלי 4 שנים אחורה נעשה בעשר אצבעותיי.

ולכאורה הכל נבנה מהבחירה האישית שלי בלי שייכות לסביבה.

אז כן התחזקתי במהלך הצבא כנגד הרבה סיכויים,וכן התנתקתי מהסביבה ומחברים ישנים.

וכל זה קרה אפילו שהייתי ועדיין אני לבד במערכה.

אתם בטח שואלים את עצמכם מה עם משפחה?חברים?אז המשפחה לא הכי שיתופית

והחברים?לא במקום רוחני שייך.

כמובן ובוודאי ובוודאי שבורא עולם היה ועדיין איתי בכל רגע.

אבל אוזן קשבת זה עניין נצרך.

נו,אבל הנסיון של היום?

הרגע הזה שמישהו שאני בקושי מכיר זרק לי שהיא התארסה לפני שבוע.

הרגע הזה שהלב שלי פשוט יורד לאדמה.

חבר?רק הרגע הגעתי פה לישיבה.

עד שאני מרגיש כבר "מספיק" טוב כדי לרצות את הדרישות,עד שאני אומר לעצמי

"נו?

אולי תנסה שוב? אולי היא תסכים? אולי אם רק תשלח לה הודעה..

אולי היא תבין כבר סוף סוף שאין לה מה להתלבט !

תסתכל יש לך כל מה שצריך ואתה הרי באמת רוחני ,ובאמת חשוב לך !

היי, אפילו הם אומרים.

ותראה את עצמך ,אתה מאוד רציני".

תכל'ס הוא עשה לי טובה.

ציק צ'אק בעז"ה יעבור לי (:

ולעצמי אני מאחל אמונה אמיתית.

תודה אבא,על אינסוף כוחות וחסדים.

ותודה לכם על ההקשבה חברים.

הם זוג משמיים.

לא יודע למה הם מחכים כ"כ הרבה זמן

יאללללה שיתארסו! נמאס לי לחכות.