פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 981)

איזה כיף לך!!!

ב"ה השבוע החולף מלא עשייה, מפגש עם חברות, עבודה ולימודים... ב"ה!!!
אוהבת שבועות כאלה!

לא הבנתי ככ מה הכוונה למישהו אמר לא אחד לשני..
אם יש אפשרות דרך צד שלישי אז עדיף אבל גם אם לא פשוט (לפעמים לא כזה פשוט><) תשלח לה הודעה תשאל לשלומה ואחרי שיחה קצרה תגיד שהיית מעוניין לנסות שוב..בהצלחה!

בס"ד

 

למה התכוונת ב-  זה נחתך לי כי מישהו אמר לא אחד לשני ?

אחד מכם חתך או איזשהו גורם אחר...?

 

נראה לי שהתכוון
"וזה נחתך *לא* כי מישהו אמר לא אחד לשני"

אני צודקת?

@מישאל

ניסיון תיוג (:

בס"ד

 

@מישאל

 

 

אי אפשר לתייג מפלאפון?

ואם זה ככה אז בכלל הפניה אליה אמורה להיות יותר קלה כי יכול להיות שהיא רצתה להמשיך אבל הנסיבות לא אפשרו

לא?

בס"ד

 

תדבר איתה ותגיד לה שאתה היית מעוניין להמשיך עם הקשר...

בהצלחה!

 

זו בקשה לגיטימית וראויה,

כך שאם אתה רואה התאמה

אל תהסס.

 

אתה לא הראשון לנסות. 

 

"כן" מצידה זה רווח שלך

ומ"לא" אתה לא יכול להפסיד.

אפשר לשלוח לה ברכה לחג עם הצעה מחודשת (אולי ברמיזה?) ולכתוב שאם היא עונה לברכה זה מתפרש כהסכמה או משהו כזה, שיהיה בצורה נחמדת...ב"הצלחה!!

מה זה לא כי מישהו חתך?
האם זה היה קשר שמוצהר כהיכרות למטרת חתונה? אם לא התשובה היא אחת ואם לא אז איך זה כן נחתך? האם פשוט אף אחד לא התקשר יותר? האם קרה משהו שבגללו היה נראה שזה לא מתאים אם לא תפרט לא תקבל עצה מתאימה. ואם אתה לא רוצה לפרט אז תחסוך מאיתנו...

מתי זה נחתך? יומיים שבוע חודש חצי שנה?
אתה יודע אם היא בקשר אחר או לא בוודאות?
בקיצור המקרה שלך יכול לקבל כמה עצות שונות מאוד אחת מהשנייה.

אם זה נחתך לא בגלל חוסר התאמה, אלא בגלל שאחד הצדדים הרגיש לא מספיק בשל ולכן חתך, אז החותך צריך להיות ה'מציע מחדש' לדעתי.

אם במקרה שלך אתה הוא החותך, אם יש דרך לבדוק האם היא עדיין מעוניינת אז אתה צריך לעשות את זה דרך צד שלישי לדעתי, ואז כשתהיה בטוח שהיא מעוניינת, תמצא דרך יפה להסביר לה שאתה מרגיש שעכשיו אתה באמת מוכן ותשאל האם היא מסכימה לנסות שוב.

אולי היא רק יושבת ומחכה שתפנה אליה שוב...שווה לנסות.

בהצלחה!!

עצם העובדה שהיא לא שלחה לך הודעה מלא זמן..גם אם היא מאמינה בבולשיט הזה שגבר צריך ליזום ורק הוא בלבד..או שהיא פשוט לא סופרת אותך או שהאגו שלה מנופח מדי

תתפלא אבל יש בנות שהיו רוצות לשלוח הודעה אבל הן חוששות ולא בגלל שהן מאמינות בבולשיט שגבר צריך ליזום או שהיא לא סופרת וכו..אולי היא מצפה לזה? אתה יודע את כל הסיפור?
מה זאת ההחלטיות הזאת למה להרוס קשר שאולי יחזור ולשפוט ככה את הבחורה

אבל ברגע שאתה מחליט לוותר על קשר שאתה מאמין שהוא רציני בגלל שאתה חושש לשלוח הודעה אז זה מראה שאתה לא באמת רוצה את הקשר הזה.

אני לא שופט בכלל,זה שהיא לא רוצה קשר רציני זה ברור.

 

ופותח השרשור לא אמר שהיא ויתרה..הוא בעצם לא אמר מי ויתר ומה קרה אז כל עצה שניתן תהיה בעקבות הערכה שלנו ולא מתוך ידיעה ברורה ככה שלא כדאי להגיד שברור שהיא לא רוצה קשר רציני.

תתפלא שיש הרבה אנשים שהיו רוצים לחזור לקשר אבל חוששים מדחיה כי הם לא באמת יודעים אם הצד השני ירצה. העובדה שהם לא עושים עם זה משהו לא מעידה על חוסר רצון לקשר רציני אלא על משהו עמוק יותר. סוג של פחד שמשתק. (ואני לא מדברת מניסיוני האישי אבל אני כן מכירה כאלה)

פחד הוא שקר.
פחד הוא קורה מתוצאה מדברים שאנחנו עושים,אנחנו יוצרים אתו..אז הוא לא קיים באמת...זה שהעולם הזה מחזיק בדעות מטומטמות שסותרת אחת את השנייה זה לא חדש...אבל,צריך להיות אידיוט בכדי לפחד לשלוח הודעה מפחד מדחייה אחרי תקופה שאתם בקשר וזאת מטרה לקשר רציני..כי אחרי הכל,האגו לא משתלט על רוב האנשים והנשים כשזה כבר נהיה רציני,רק לבודדים,אז זה שקר וכזב לומר שזה רק הפחד,גם אם אתם מרגישים כך כמו שאנשים ונשים לפעמים לא בטוחים מה הם מוצאים בצד השני...כל אחד מחליט לפרט מה שנראה לו אבל אחרי סיכום ארוך זה ביטחון עצמי..לא לפחד להיכשל..וככה מצליחים

במבחן התוצאה "השקר" הזה יכול לשתק הרבה אנשים ולא רק בנושא זוגיות (ואם ככה אז מה שאתה אומר זה שגם אומץ הוא שקר).

ודרך אגב, גם אהבה נוצרת כתוצאה מדברים שאנחנו עושים..אנחנו יוצרים אותה.. אז גם היא לא קיימת באמת? וגם ביראה יש סוג מסוים של פחד אז גם אין יראה?!

פחד זה משהו פסיכולוגי שמתבטא אצל כל אחד מסיבות שונות ובמצבים שונים (לך תגיד למישהי שצורחת מג'וק שהיא לא באמת מפחדת ממנו;) בעצם יש כאלו שסתם נגעלות אז עזוב.)

אני אקצר ואגיד שגם אם זה בסופו של דבר תלוי בביטחון העצמי, יכול להיות בחור שהוא חסר ביטחון עצמי ובאמת באמת מפחד לשלוח הודעה למישהי. או בחורה שבאמת מפחדת להיפגע ולכן לא עושה צעד. אולי זה לא רק הפחד שמונע מהם אבל הוא תופס חלק ניכר מזה. וזה נכון שצריך לא לפחד להיכשל אבל יש כאלו שצריכים לעבור דרך בשביל ליישם את זה..ככה שלהחליט על כל אחד ואחד אם הוא רוצה קשר רציני או לא על סמך פרטים שטחיים בלבד זה לא כ"כ נכון

פחד זה שדבר שבא בד"כ בגללך
ואז בכדי להתקדם הלאה אתה צריך להתגבר עליו וברגע שאתה עושה את זה..הפחד מת.
לגבי אומץ,הוא קיים.כי המחסום של האומץ הוא הפחד וכשאתה אוזר אומץ הפחד מת והאומץ מנצח...ואז אתה נהיה אמיץ יותר ויותר ככל שאתה רואה כמה הפחד הוא קטן.
לגבי אהבה,יש חששות ופחדים אבל ברגע שמחליטים לעשות צעד אז יש שתי אפשרויות:תהיה יותר שמח או שתתאכזב,לא כמו הפחד שהוא מת מיד לאחר שמנצחים אתו.
ואני כן יכול לומר דבר כזה,זה נכון מאד!זוג שעומדים להתחתן אחרי חצי שנה שיצאו..הם חוששים להציע אחד לשני ואז אף אחד לא מציע,כמה זמן זה יימשך..?בסופו של דבר אחד מהם יהיה חייב לשבור את הקרח.אבל הם לא יפסיקו לדבר לגמרי רק בגלל שהם חוששים להציע..הגיוני לא?אז זה ממש ממש נכון.

אתה מדבר על האידאלים ומה אמור להיות וצצד שני אנשים מדברים אתך על מה קורה במציאות זה שבאידאל אין פחד לא אומר שבמציאות אין אנשים שסובלים ממנו כמו שסובלים מהרבה מחלות נפשיות שמקורן בדמיון.בקיצור אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות במקרה הזה הכותב כנראה בחר מכוונה לא לפרט ולכן צריך לבחור לא להגיב לשרשורים הזויים שכאלה. כל עצה שתתן חוטאת לאמת

תתפלא אבל יש בנות שהיו רוצות לשלוח הודעה אבל הן חוששות ולא בגלל שהן מאמינות בבולשיט שגבר צריך ליזום או שהיא לא סופרת וכו..אולי היא מצפה לזה? אתה יודע את כל הסיפור?
מה זאת ההחלטיות הזאת למה להרוס קשר שאולי יחזור ולשפוט ככה את הבחורה

ובכללי אנשים כאלו, מהנהנים בראש ועוזבים בנימוס.
או שמכניסים סיפור משלי, ונותנים לבן אדם אפשרות גם להקשיב. תלוי...

לו..ומצד אחד זה נכון אבל ככה בצורה ישירה?..

אם יושבים על ספסל, מסתכלים קצת ובוחנים את הסביבה, וממשיכים להקשיב (לפחות חלקית), אבל לא מתמקדים ממש בבן אדם שיבין שזה מתחיל לשעמם.
אגב אני גם אוהבת לספר על עצמי ואני שמה לב מתי זה מתחיל לשעמם את השומע.
וכמו שאמרו פה, צריך לשים לב ממה זה נובע. אם הוא מתעניין רק בעצמו ולא באחרים ובמיוחד לא בבחורה שהוא נפגש איתה (קצת חוסר רגישות), או שהוא עושה את זה מתוך רצון למלא את הזמן בדיבורים כדי שהכל יזרום ולא יהיו שתיקות תקועות..

בדיוק כמו שיש אנשים ששותקים ממבוכה יש כאלו שקורה אצלם ההיפך והם ממלאים את החוסר נעימות בפיטפוט ובסיפורים. בעיקר מחשש מהשתיקות המאיימות.
אז כדאי שלא נתייחס אליהם בזלזול... זה לא תמיד נובע מרוע לב!

אם בדייט, הבחור מתעניין רק בעצמו ולא נותן גם מקום לבחורה, לא נראה לי שכדאי לבחורה להמשיך איתו, וכן להפך.

כל עוד זה בפגישות הראשונות כדאי לתת קצת זמן.
בדיוק כמו שאם היית נפגשת עם בחור שתקן היית נותנת לו כמה פגישות להיפתח.
שניהם צריכים זמן להיפתח, פשוט הסימפטומים שונים...

ודאי שאם זה נמשך יותר מדאי כדאי לבדוק את העניין.

הבחור זה לשאול אותה ולהתעניין גם ולא רק לספר על עצמו ולחפור (כלשון פותחת השרשור) וכן להפך.
אבל כמו שכבר אמרנו יכול להיות שהוא מדבר כדי שתהיה הרגשה טובה וכדי שלא יהיו שתיקות מביכות, קיצור צריך לשים לב...

רוב האנשים אוהבים בעיקר לדבר על עצמם, וזה בסדר.

אז יש כאלה שעושים את זה בצורה כיפית כזה וכיף למצחיק לדבר איתם על עצמם,

ויש כאלה שממש 'חופרים' על עצמם בדרך כזה לא מעניינת,

 

ורובנו נמצאים כזה באמצע...

 

אז כדאי לנתב את השיחה בדרך מעניינת, יעני 'תתערבי' לו בשיחה עם שאלות/הערות/התלהבות/שיתוף,

ככה גם יהיה מעניין ונחמד וגם הוא יוכל להרגיש שהוא ממלא את הצורך לבטא ולדבר על עצמו

 

 

(ואגב- לפעמים הדיבור על עצמנו בא כדי לחפש סימפתיה, ואם תפגיני סימפתיה אז ממילא תמלאי את הצורך והוא לא ירגיש צורך לדבר הרבה על עצמו)

 

בתור אחת שאוהבת לדבר על עצמה (ומודעת לזה חח) זה באמת קשה להפסיק ואפילו להקשיב לשני...

מצד שני גם קרה לי שהתחלתי להשתעמם אז באמת נותנים לצד השני קצת לפרוק ומנסים להמשיך למקום אחר 

וככה יש פחות סיכוי לשתיקות מביכות וגם כמובן אני אישית לומדת הרבה על הבחור מאיך שהוא מדבר על עצמו....
צריך לראות שזה לא עובר את גבול הטעם הטוב... לנסות לערב את עצמך בשיחה ואם זה עובד מה טוב.. אם לא, כנראה שהצד השני מאוהב בעצמו 😆

מעניינת, או שאני לא יודעת לספר סיפורים בחלקלקות הלשון..
וזה מבאס כי באלך לשתף אבל אולי זה יהיה פחות מעניין את הצד השני כי אתה לא מדבר בצורה מעניינת ואולי לא יהיה בא לו להקשיב לך (מניסיון..) במיוחד אם בעצמו כן יודע לספר ולדבר בצורה טובה..

שנהנים פשוט לשמוע מה שיש לבן אדם אחר לספר

ניראלי שאני מהאלו שמדברים מידי הרבה על עצמם...

אבל בעיקר כשאני נבוכה  (היגיון שכזה)

אח"כ זה נרגע

ולא כאלה בררנים וצייקנים!

 

אחד הסימנים זה יותר מדי פסילות בדייט ראשון... חח

ולי היו מקרים יותר גרועים ששלחתי הודעות ולא חזרו אלי.

מייאש.

וחכה,חכה- זה עוד יתנקם בהן בהמשך. 

מה נקמה?

את היחס הזה הן יעניקו גם למשפחה העתידית שלהן.

אתה כבר מבין שמשפחה מאושרת לא תצא מזה.

 

אולי היא יוצאת עם מישהו ולכן לא נמצאת ולא הספיקה/חשבה על לסמן שהיא לא פנויה כרגע?? יש מקום לדון לכף זכות בגלל שהיא לא מחוברת כלל. זה לא שמידי פעם היא נמצאת באתר.

באמת אכן עלה בדעתי שאולי היא לא פנויה ולכן לא נכנסת.

אבל אעיר כאן את דעתי הקטנה, שאם מישהו בקשר - מן הראוי שלא להשאיר את הכרטיס פעיל ומפורט... כרטיס פעיל ומפורט באתר היכרויות, כמוהו כהצהרה על עצמך כמישהו פנוי, או הכי הרבה - במהלך התכתבות עם מישהו. כך לדעתי הקטנה...

יש המון עיסוקים וטרדות לכל אחד בחיים, אי אפשר לדעת מה מי ולמה

וגם באמת, ממה שהתרשמתי זה באמת סוגשל מקובל להתעלם בתור מין "תשובה" שלילית, בצורה פחות "בוטה" וישירה. לא יפה בעיני, ממש לא - אבל אם זה מה שמקובל, אז לא אגיד על כך "משפיל" ו"משפחה מאושרת לא תצא מזה"... כי זה מקובל ככה, לא מתוך רוע.

 

לא באתי להתקיף אף-אחת. בעיקר פרקתי באסה; והערתי לקח ללימוד - להשתדל להיות מודע להודעות שנשלחות אליך, אם יש לך משתמש פעיל...

אני רשום באתר מסויים שאני מקבל מייל כשבנות שולחות לי הודעות. (גם למייל אני לא זמין, אבל יותר זמין מהאתר)

אני מניח שכתבת אלי - לקראת נישואין וזוגיות

אני הייתי סוגרת כשיש משהו ממש ולא דייטים בהתחלה

 

בנים מקבלים הרבה דחיות וזה נושא קצת רגיש, ובכל זאת סיבות לא לענות לדעתי:

1- לא קשור בכלל שאז אפילו לא נכנסת לראות מה כתבו (כמו הפרש גדול בגיל, מראה מרתיע, עם ילדים וכו, הנחה שהוא לא רציני)

2- הרבה פניות ואין כוח לענות לכולם במיוחד כשיש פניה רלוונטית (ולבחורות צעירות יש הרבה פניות)

3- חשש שיתחילו להתווכח

4- פניות לא הולמות

 

כאשר הפניה מנוסחת יפה הייתי משתדלת שכן להחזיר תשובה

וכלל לא קיבלתי תשובה.

פעם אחרי פעם לכמה בנות.

אז מה קורה כאן?

ואז מה אם יש הרבה פניות- אי אפשר להשהות את הכרטיס במקרה כזה?

בקיצור: ככה לא בונים חומה.

למה הוא אשם בזה שהמראה שלו מרתיע אותך?

למה לא לכתוב פשוט "סליחה, נראה לי שזה לא יתאים..."?

ואם יש חחש לויכוח - אפשר פשוט לחסום, לא?

אני משתדלת להיות נחמדה

אבל הניסיון מלמד אחרת לפעמים, ויש הרבה יצורים באתרים, אנשים מפתחים שריטות וציניות מגעילה כלפי נשים.

נכון שאולי בחורים טובים נפגעים, פשוט לא לקחת את זה אישית ולא לחכות לתשובה

 

והן בתורן כאלה בגלל שהגברים גסי רוח, וחוזר חלילה. זה מעגל "קסם" שלא ישבר עד שאדם לא יקח אחריות על המעשים שלו ויפסיק לתרץ תירוצים.

 

אין תירוץ לא להתייחס לנשים או גברים בכבוד הראוי להם כבני אדם, ודי עם מלחמת המינים הזאת.

 

עריכה: לא להצמד לביטויים "אכזר" ו"גס רוח" למיניהם הם נכתבו לשם המחשה של תחושות בני המין השני.

ב. אני אכן משתדל לא לקחת אישית

ג. לכן אני מעיר. כדי לעורר מודעות לכך שזה לא נעים, ואולי יהיו פחות שייפגעו

זה שהכרטיס שלה מושקע לא אומר שהיא פעילה במיוחד באתר. 

וזו תקופה של חגים, כך שקשה למצוא זמם להתחבר.

תמשיך הלאה, זה נכון, אבל תנסה גם לדון אותה לכף זכות ולהבין שיש מצב שהיא תענה עוד מעט.

בהצלחה!!

נקודה מזה חשובה, שמחה שעלתה פה.

אני ב2 אתרי הכרויות ויש לי כרטיס שכתוב טוב (זו אומנות! חח)

ואני מקבלת ב"ה הרבה פניות והודעות.

באתר שזה יותר אישי משתדלת לענות לכל אחד שלא מתאים בהודעה "מצטערת זה לא מתאים ובהצלחה", אבל גם שם ובעיקר באתר השני ההמוני יותר- אני לא עונה לכולם. ממש משתדלת לקרוא לפחות את כולם.. וכן, לפעמים מקבלת הערות (ולפעמים ממש לא בטוב טעם..) "למה את לא עונה? זה לא בסדר"..

צריך להבין כמה דברים:

-בחורה בדר"כ זו שמקבלת, ואם יש כרטיס טוב סביר שהיא מקבלת הרבה, וזה קשה לקרוא כל כרטיס, לחשוב ברצינות על כל אחד ולענות בהתאם. יש לי חיים מחוץ לאתר הזה..

-אני יודעת שאולי חושבים שזה כיף להיות בצד שמתחילים איתו.. וכן יש בזה משהו מחמיא, אבל גם משהו מאוד מביך, ולפעמים לא כ"כ נעים. לדוגמה כשגברים שגדולים ממך בעשרים שנה כותבים לך "איזו תמונה יפה". ההרגשה קצת זולה, כאילו אני בחלון ראווה וכל אחד יכול לפנות ואני פנויה לכל. לא מכבד במיוחד.. ולכן לא עונה לכולם ולפעמים גם כמה חבר'ה טובים לא נענים בדרך.

-רוב הפניות שנשלחות אליי נענות בשלילה מן הסתם, דווקא כשאני רואה כרטיס שלא מצאתי בו משהו לפסול עליו, אבל מהצד השני- הכרטיס לא מספק הרבה פרטים או אני לא בטוחה- אני מחכה עם התשובה, כדי לא לפסול סתם. לחשוב קצת. מצד אחד לא רוצה לדבר סתם עם בחור באנטרנט מצד שני לא רוצה לפסול בחיפזון.

 

עם כל זאת, אחרי שניסיתי פעם לכתוב למישהו בעצמי, וראיתי שעוברת עוד דקה, שעה ויום והוא לא ענה- עד שענה- הפנמתי יותר שמאחורי כל כרטיס יושב אדם שמתלבט אם לשלוח או לא ועומד במצב פגיע. ומאז משתדלת אפילו יותר.

 

שנדע לדון לכף זכות במיוחד כשאנחנו לא עומדים בנעליים של השני.

חורף טוב ובריא מלא גשם של בשורות טובות!

 

פתחתם כיווני מחשבה.

 

אני כן חושב שמן הראוי להשתדל. אבל מבין יותר.

ולמדתי מכאן עוד דבר לעצמי - להשתדל לא לפנות אם לא שמספיק נראה לי שגם מבחינתה יתאים, כי זה סתם עלול להעיק. כמובן שגם קודם השתדלתי כך, אבל יותר דגש...

זה יפה מאוד שאתה משתדל ושם לב, אבל איך אתה אמור לדעת א גם מבחינתה זה יתאים?

יש דרך לבדוק את זה?

 

ובאופן כללי- אתה עושה את זה בסדר גמור, זה לא הבעיה שלך שהן לא בסדר. שוב, יש מיליון דרכים לדון לכף זכות, אבל אתה לא צריך לשפוט את עצמך בחומרה כ"כ...

ממש לא התכוונתי שזה מה שקרה כאן - כלומר, לא התכוונתי שהאחת הזו שלא ענתה ולא נכנסה (עדיין לא ענתה ולא נכנסה, דרך אגב) היא מישהי שבעיניה לא אתאים. לא חושב שזה כך.

רק, שהמודעות לעודף הפניות שעלולות להגיע, וכמה שזה עלול להציק - אני לוקח את זה לתשומת לב באופן כללי. ואם זה די באזור אבל לא בדיוק ואפשר לשאול אותה מה דעתה, או שבאופן כללי היא נראית מאוד מתאימה אבל היא כתבה פרט מסוים שאין אצלי ואני רוצה להבין עד כמה זה חשוב לה, וכיו"ב דוגמאות נוספות - להשתדל להימנע...

(אלא אם כן היא חדשה, ועדיין לא נחשפה לכמות הפניות הרבה סתם)

 

גם אותן לא צריך לשפוט בחומרה רבה מדי... אז משתדל פשוט לא לשפוט אותן (גם לא "לא אשמתי שהן לא בסדר"... אולי הן כן בסדר מסיבה כלשהי, לפחות בעיני עצמן. לדוגמה, שחושבות ומרגישות כמו חלק מהמגיבות כאן). מקסימום להתעצבן / להתבאס קלות, ולעבור הלאה בע"ה...

 

ובכל אופן, תודה רבה.

במחילה מכבודם של פותחי השרשורים הציניים למיניהם - לקראת נישואין וזוגיות

אבל אם השאלה ההיא לגיטימית , אז גם השרשור הזה . אני עלול לחשוב שהשאלה שלי לא לגיטימית ולהיפגע מזה חלילה ..לא להגזים

אתה ציני, הם רציניים. לשאלה שנשאלה ברצינות צריך להתייחס ברצינות. וכמו שאמרתי שם - גם להגיד שהשאלה לא לגיטימית זה רציני מאוד. הדרך שאתה בחרת להתייחס לזה היא דרך צינית, ולדעתי זה לא נכון.

אני לא.
חוץ מזה שהשאלה שלי מעמידה כאן מראה כלפי השאלות האלה . תבינו אנשים במה אתם עסוקים . אנשים כאן שוברים שיאים בבררנות .

פעם הבאה תיסתכל בגימבואי (3 פסים כחולים בפינה) ותראה אם זה בן או בת.

 

איך אני?

@סביון@צריך עיון

אתה בטוח זכר ;)

זה צריך להיות יתרון

עובר לה שלשחוט זו עבודה שדורשת כוחות נפש לא שגרתיים. זה מרתיע אותה וזה טבעי בעניי.

לדעתי זה קו מחשבה או "סטיגמה" שצריך לברר מאיפה הא נובעת ואז לבטל אותה, לא להחליט מיד שהיא לא לגיטימית.

 

במחילה מכל השוחטים.. 

 

הנקודה הזו תקפה גם לגביי לוחמים. שעשו וראו דברים קשים. אני מניחה שלא ידברו על הדברים האלה אבל כשבמוצהר זו העבודה שבחר, וזו פעולה שמרתיעה הרבה בנות. טבעי שתבהל ותשאל.

זה ודאי לא לגיטימי...

 

זה כמו שיחליטו שלומד תורה הוא פרזיט וגזלן (כמו שהחילונים חושבים כי זה מה שהם רואים כביכול) ואז נגיד שזה לגיטימי. זה לא.

צריך להלחם בזה, וצריך לעבוד על זה, זה נכון, אבל זה לא עושה את זה לגיטימי.

 

וכוחות נפש של שוחט, סטטיסטית הם ל1 משבעה אנשים (סטטיסטיקה יבשה לפי השצ"ם חנכ"ל), זה לא כזה נדיר. למה לא שואלים האם לצאת עם רופא מנתח?

אני חושב שזה מראה בד"כ על אופי מסויים שפשוט לא מתאים לכל אחד

(אני לדוגמא לא מסוגל בכלל לראות שחיטה..)

צריכה לראות חולים....

 

קרה לי שביטלתי קשר שהיה ממש מוצלח בגלל בחירת מקצוע דומה, אני מסכים שזה קשה למי שאיסטניס, לחשוב שהבן/בת זוג שלו נוגעים בדברים דוחים כל היום. אבל אם כולם חושבים ככה (או כולן) אז זאת בעיה רצינית יותר מאשר אישית למישהו.

ו@ברגוע! זה בן..

גם @סביון. אע''פ שזה מפתיע..

שניכם, אני מציעה לכם לכתוב זאת בחתימה. זאת כבר חזקה שהרבה טועים, לא מבאעס ככה?

יותר מפריע לי שאת כותבת מבאעס...

 

עדיף לחנך את האנשים להסתכל בגימבואי...

למרות שאני יודע כבר שהוא גבר

ואני עדיין לא הצלחתי להבין למה שמילה בלשון זכר תהיה ניק של בת. אבל כנראה שלא לכולם יש את ההיגיון הנפלא והבריא שלי 🤗

התכוונתי שמי שלא מסוגל לראות שחיטה, אז זה מעיד על אופי עדין וכו'

ומי ששוחט כנראה (לא תמיד) שיש לו אופי אחר ( זה כתוב אפילו בגמ' שמי שנולד במזל מאדים התקנה שלו זה שיהיה שוחט..)

 

בד"כ דם חם = רגישות גבוהה...

נראה לי שזה 2 דברים שונים

כאן

חח למה אתם קובעים מה אני? אני אדם מאוד עדין נפש כלפי חוץ - לקראת נישואין וזוגיות

ואנשים חושבים שגם עדין מדי, מה שלא לגמרי נכון. לגבי הרגישות אני רגיש יותר מהבחורה הממוצעת, עד כדי הרגשה פיזית בכאב של אחרים, גם אם הם לא לידי.

 

ב"ה האופי שלי כולל את שתי התכונות.

 

אתם סתם מוציאים את הגמרא מהקשרה, מזל מאדים (שנולדתי בו אגב, לפי שעת הלידה ביום ותאריך וכו'), לא מעיד על פסיכופטיה, אלא על דחף להתעסק בעניינים של דם.

גם הרגשה שונה ממך

אם משהו מזעזע לה את הנפש, ככה זה, אפילו שזה נוגד את התורה.

יש על מה לדון ולהסביר! זה טבעי!

זה נושא מאודדדד מסורבל, כרגע אני רק דבק בלא להיות שבלונאי.

 

כשאצליח לתפוס את השור הזה בקרניים אני מאמין שאוכל להתחיל להשפיע הלאה.

ותודה

שוחט זה לא מקצוע רגיל. זכותה להרגיש רתיעה מהעיסוק הזה.

הדעה הרווחת זה שדעת יפה לא מתרגשת מדברים שהם לא שכליים, ודעת הפוכה (איסטניס) כן.

אבל יש דעה של הרב שטיינזלץ ש"שנפשם יפה" זה לשון סגי נהור.

הדעה הרווחת היא ש"כהן שדעתו יפה" זו לשון סגי נהור.

ושוחט זה באמת לא מקצוע רגיל. הוא מעיד על תכונות נפש מאוד מסויימות, שלא בטוח שמתאימות לבחורה הזאת.

אשמח לקבל

 

עריכה: די עם התכונות נפש שלא מתאימות, זה נשמע כאילו כל אחד פה בפורום מומחה לענייני הנפש ועוד לפי התורה, זה לא ממש נפוץ... אחרת היינו כולנו שדכנים

ומי אמר תכונות נפש לפי התורה? תכונות נפש הם אוניברסליות.
קיצור, זה עניין של אינטואיציה. די ברור שאם אדם שוחט הרבה זה אומר משהו על האופי שלו.

ואנסה לחפש עוד פרשנים. אני למדתי ככה בפשטות כגירסא דינקותא, והרב שלמדתי ממנו ביסודי ממש לא חסיד של הרב שטיינזלץ...

עיין ב"רב בלבבי", במלא מהספרים שלו.

 

אשמח באמת לדעת מקור, כי אני מכיר הרבה שלמדו מגירסא דינקותא ההפך.

ולא הצלחתי למצוא מפרש אחד שמתייחס לזה אפילו.

וזה בשם הגאון מוילנא (אור יהל , ביאור ההיכלות פרשת פקודי , היכל ו׳) , אלא ביטחון נטו בה׳ בגלל שכתוב ״מה׳ אשה לאיש״ ולא מצאנו בשום מצווה אחרת ביטוי דומה לזה.
אבל כמובן זוהי דעתו ויש דעות אחרות שהשתדלות חובה בכל דבר וצריך שתהא במידה שמוציאה את אותו הדבר מגדר נס (פסחים ס״ד ע״ב - אין סומכין על הנס וכן מכתב מאליהו חלק ראשון עמודים 188, 197)

יש אפשרות למצוא ציטוט של זה באינטרנט?

את יכולה אולי להסתכל שם גם על שאר השרשור..

מקור הפוך - לקראת נישואין וזוגיות

 

אבל אצלי היו מקרים יותר גרועים,

לא עברתי כמה פעמים שיחת טלפון.

 

להקים , איזה סגנון דתי חרדי/ דתי לאומי תורני וכו ..

 

אחרי שתבררי עם עצמך מה את מחפשת , יהיה לך קל יותר להציג בפני אחרים !

 

בהצלחה רבה נשמה אם את צריכה משהו מוזמנת לפרטי !

תתחילי לחשוב לפי קטגוריות: רמה דתית, אופי, סגנון בית וכו'

לאט לאט ובלי לחץ תנסי למפות לך דברים שאת רוצה.

 

רמה דתית- כמה את רוצה שהקשר עם הקב"ה יהיה חזק ורציף, מידת פתיחות  (טלוויזיה, סרטים, ידידות וכו')

את רוצה ומוכנה שבעלך יהיה אברך או שתרצי שגם יעבוד? אם אברך זה סגנון מסויים שאת גם צריכה להיות בנוייה לזה.

 

תנסי לחשוב על תכונות שאת אוהבת באנשים שקרובים אלייך, מה מייחד אותם בזכות התכונה, האם את רוצה שבבעלך תהיה את התכונה הזאת והזאת..

כנ"ל גם באופי- את רוצה מישהו אידיאליסט, בלגניסט, דברניסט (התלהבתי על הסיומת וכל העולה על רוחך..

 

 

(שימי לב לא להיגרר לרשימות מכולת.. ככל שתצמצמי אפשרויות ככה יהיה יותר קשה לאנשים למצוא.)

 

תנסי לבוא עם כיוון מוגדר וברור ככה גם אנשים רואים שאת רצינית ולא סתם מתפלצפת..

 

אהה וכמובן תפילה לבורא עולם שיכוון אותך למה שאת חושבת שמתאים לך...

 

זהו בגדול.. מקווה שלא קישקשתי לך יותר מידי.. ובהצלחה!!

 

 

כי יש יותר זמן פנוי לחשוב
כי כולם בבית ביחד ואז החיסרון יותר מורגש
כי פוגשים הרבה אנשים

וטוב שיש זמן כזה...

גם יש הסבר על פי הקבלה.

בחגים הגעגוע והחיסרון מתחזקים ונובעים ממקור חיצוני יותר.. מרגישים את זה בצורה מוחשית כי לפעמים ה"לבד" הזה נראה בצורה מובהקת כשיושבים בשולחן (או לפחות ככה מרגיש, והדודות כרגיל לא תורמות למצב;)).

בשגרה זה מגיע ממקום יותר פנימי... ביני לבין עצמי בלי קשר לסביבה.. הוא מורגש יותר בדברים הקטנים של היום היום.

אבל זאת רק אני אצל כל אחד זה שונה אני מניחה

 

בחגים קשה יותר כי הלבד מורגש לעומת השיגרה שעסוקים יוצאים לדייטים זה שונה 

אני פשוט מחכה לחגים שיגמרו כדי שאוכל לאחוז בשביבי תקווה

זה לא קשור לחגים/שגרה.

כי בשגרה אין לי זמן להתעסק יותר מדי בבדידות הזאת... ובחגים יש יותר זמן למחשבות. (במיוחד ראש השנה ויום כיחפור שעושים חשבון נפש וחושבים באיזה מצב אני רוצה להיות...)

מצד אחד חגים כמובן, רוצה כבר את הבית שלי ואת הסגנון חגים שלי, מצד שני שיגרה שאז הבדידות היומיומית מורגשת יותר..

 

גם וגם

 

שנזכה לשמועות ובשורות טובות

גם בימי חול,אבל בימי חול זה שונה..בשבתות וחגים זו אווירה אחרת לגמרי

בחגים? בשבתות? 

וואלה מוזר.. אבל אולי זה בגלל שאני קצת צעירה. ב"ה אני לא מרגישה בדידות אפעם. אני כן מרגישה רצון חזק להתחתן או געגועים חח וזה משפיע על התפילות שלי ב"ה.

אבל!- לא רוצה שהאושר שלי יהיה תלוי בבעלי... אני אשמח אם הוא ישמח אותי יותר והוא בוודאי יעשה את זה חח אבל מפה ועד לקבוע שבלעדיו אני שבר כלי.. לא...  

בכל אופן אצלי שאני בעליה רוחנית אני מרגישה צורך חזק להתפלל על בעלי שיבוא. מן הסתם יש עוד מקרים אבל לא עולה כרגע.

אה ונקודה חשובה נוספת, חגים ושבתות זה זמנים של התעלות רוחנית אז בעלי פחות מעסיק אותי אז חח והמשפחה והחברים ב"ה מספקים צדדים אחרים וכמובן גם אוכל חח סתם

בכל אופן- סליחה על החפירה ומקווה בשביל כולם להרגיש הרגשת שלמות ושמחה בעז"ה. 

ההבדל ביני ובין השאר היא שאני מצפה שהרגשות ימשיכו לבעור כמו שהם בוערים עכשיו,להישאר רעב אליה.

ובסדר,אני מבין את הצורך של להישאר עצמאי..זה לא סוד,מילה אחת שלה יכולה לעשות לי את השבוע..

ואני מזדהה, השאלה אם זה לא הגיל שגורם לבעירה הזאת... וגם אם זה לא משתלט עליך.

אבל אני בהחלט חושבת שזה אתגר של החיים להשאר עם האש הזאת גם אחרי כמה שנים טובות של זוגיות 

 

אם נגיד בדרך כלל אני מסיים משהו תוך שעה

עכשיו שאנחנו זוג זה לוקח שעה ורבע

אם נגיד בדרך כלל פעם ב...אני מוותר לעצמי

אז שאנחנו זוג אני לא מוותר לעצמי..

לא מוצא בזה שום דבר רע...לחשוב על זה כל היום..זה לא משהו רע..כמובן שאם ההרגשות האלו באות רק מצד אחד עדיף לחתוך..היא עשתה לי טוב...וכן...אני בהחלט מקווה לא להגיע לגיל 40 ולמצוא את עצמי רגיל אליה בכל מובן...בדברים מסוימים מעדיף שכן,אבל כאילו...יש הרבה שאני מעדיף שזה ירגש את שנינו..

נשמע בריא בסה"כ, כאילו, אני מכירה את ההרגשה רק יותר מהצד הנשי חח 

 

אז שמדובר בקשר מוצלח ברור שכל היום הראש עסוק בו, יש גם תחושת אופוריה והרגשה שאתה כל יכול.

יש גם הרגשה של אהבה אינסופית שאתה רוצה להשפיע לסביבה שלך אפילו לאותם אנשים שאתה פחות מתחבר אליהם בד"כ. מלא מרץ ורצון לעשות טוב.

ועוד חח 

אבל היי אפעם לא בדקתי איך זה אצל גברים (רגישים יותר או פחות) באמת מעניין לדעת, אולי נפתח על זה שרשור...  

גברים לא שונים מנשים יותר מדי בקטעים האלו...או שאני פשוט מיוחד..או שאני רגיל וכל השאר דפוקים חחח

חח זה באמת מסקרן אותי 

זה יותר כמו חוסר ששום דבר אחר לא ימלא..גם חברים ומשפחה לא ימלאו ולא משנה כמה תיהי עם חברים ומשפחה וכמה תחומי עניין יהיו לך. מתישהו החוסר הזה יגיע..ולדעתי יש בו יתרונות כי אם לא הוא כנראה שהייתי נותנת לעצמי עוד כמה שנים טובות עד שהייתי מתחילה להיפגש (בגיל 19-20 לא הרגשתי את הבדידות הזאת ובאמת חברות ושאר תחביבים היו מספיקים לי אז כנראה שלפעמים זה באמת משהו שבא עם הגיל)

אוף יש לי חברה שמתארת בדיוק את המצב וגם עליה עברו כמה שנים ללא ישועה. ותמיד היה (ואולי עדיין) קשה לי להזדהות איתה באופן מוחלט. 

זה ממש מצער אותי לשמוע 

לפחות אני יכולה להגיד שכנראה נישואים זה דבר כל כך עוצמתי, לפחות אפשר יהיה להעריך את זה בהתאם. 

מכירה כאלה שהתחתנו ולוקחים כל כך כמובן מאליו.. 

לא הגעתי לזה ומקווה שלא אגיע..והמשפט האחרון ממש נכון

אהה חח סליחה... לא התכוונתי להגיד שדווקא לך עברו שנים ללא ישועה 

אבל, כמו שאמרת זה בטח בא עם הזמן... 

מה שאת מתארת זה נכון ומעולה...

אבל שלא תדעי מה זה לעבור כמה וכמה שנים של המתנה ..של אכזבות..של לחלום ולצפות...
שכל החברות מתחתנות..שכל שנה מגיע ראש השנה ואת עם אותה הבקשה שוב ושוב..

שלא תדעי באמת.

זה לא שמישהי החליטה שהאושר שלה תלוי רק בבעלה.
זה פשוט באמת כואב וחסר וארוך...


וחיבוק לכולכם.


(סליחה שהתערבתי למרות שאני נשואה. שנות הרווקות הן ממש חלק ממני גם היום כמה שנים אחרי....אז ממש מבינה ומזדהה עם הכאב!)

הייתה לי הרגשה שאין לי הרבה הבנה בעניין בגלל הגיל שלי.

בכל אופן אני ממש מקווה שברגע שזה מגיע זה מפצה על כל השנים של ההמתנה .

קודם כל תבדקי למה פחדת שזה יהיה זה? את לא מוכנה לזוגיות/חתונה עדיין? אם זה העניין אז טוב שאמרת להצעות לא.
אם את פשוט מפחדת לקפוץ למים ולנסות (תיהי בגישה של לבוא ולהכיר בן אדם..אל תראי אותו ישר כבעלך העתידי) אז תחזרי בך מאחת ההצעות ותנסי בטוח לא תפסידי..בהצלחה!!

יש משהו שאצטרך לספר אם הפגישות יתקדמו
ואני מפחדת שזה יבריח אותו

אז במקום לקבל דחייה- אני דוחה

זה רק יחסוך לך התלבטויות לגביו.
ולכל אחד יש מטען כלשהו שהוא סוחב איתו (לא משנה באיזה משקל, גם אם זה משהו שנראה בעינייך אולי זניח, פשוט תזכרי שאף אחד לא מושלם וזה כל היופי שמקבלים אחד את השני למרות ולא בגלל).

תראי את זה בתור מתנה שה' שלח לך שבה הוא גורם לך להבין מי מתאים לך ומי לא

יש לך מבדק אמיתי לפני החתונה
לרצון הטוב של הבחור ולרגש שלו כלפייך..

שולחת הרבה חיבוקים וכוחות..
את גיבורה שאת מתמודדת!

הלוואי שאעיז לבדוק...

 כדאי לשבת ולדבר על זה עם איש מקצוע.? הרי מה שאת צריכה לספר לא ישתנה...וחבל שתעכבי את עצמך אם מדובר רק בזה. ברגע שתהיי במקום יותר שלם ובטוח בעצמך, לא משנה מה הוא אותו הדבר אז דברים יסתדרו בעז"ה

אבל אל תלחיצי את עצמך בעניין

כשיגיע הרגע כשתרגישי בנוח יותר לספר אז תלכי על זה.

 

זה בהחלט מבחן לבחור לראות אם את אוהבת את התגובה על מה שאת מספרת.

 

בסופו של דבר כולנו בני אדם עם יתרונות וחסרונות..

נכון
אבל אם אני לא יאהב זה יכול להיות מאוד מכאיב...

הפחד מדחייה מנהל את כולנו, מי יותר ומי פחות..
יש מי שחשוף לפחד הזה ויש מי שמדחיק אותו.. יש מי שעקר אותו מהשורש ויש מי שברח ממנו.

 

את מעיזה לומר את הדברים, להתמודד איתם. להגיד את זה ככה, בפשטות.

אני מפחדת שידחו אותי כי כך וכך..

יש רווקות בגילאים מטורפים שאחרי זמן ארוך ומייגע של טיפול הן מגיעות רק לשלב חשיפת הפחד.

 

ואת שם כבר, ועל זה את מדהימה וגיבורה (ואני בטוחה גם שבלי קשר לזה ׂ)

ועצם העובדה שאת מודעת לזה תאפשר לך בקלות ובמהירות להיפטר מהפחד שמנהל אותך (ואותי, והרבה מאתנו) לתמיד. בעזרת השם.

 

אני יכולה לומר לך שוודאות, שברגע שתשתחררי מזה, תראי כמה השורש של זה היה טוב.

 

אבל לאט לאט..

 

 

יש לי כאן מגילות ארוכות לכתוב בנושא, מה לעשות ואיך להתמודד אבל יכול להיות שזה יהיה לך כבד מידי.

בנתיים במקומך הייתי משתדלת כמה שיתר להבין את עצמי,

לתת לרגשות האלו בהחלט מקום, לשתף את זה עם האחראי ששולח את כל הרגשות,במחשבות, הדפוסים, ההתנהלות שלנו.. ריבונו של עולם.

להגיד בפשטות את מה שאת רוצה באמת, ואת מה שתוקע אותך ומכאיב.

 

מתוך כך הדברים ירפאו.

ותראי שהפחד (הלגיטימי והמובן) הזה יעבור לגמרי לגמרי, בע"ה.

 

 

חיבוק!

 

 

 

עשה לי טוב לקרוא את זה

ואשמח לקרוא גם את המגילות שלך, פה או במסר (:

אהבתי 

נשמע שיש לך הרבה חוכמת חיים 

היה לך קשר מלא אהבה פעם שנגמר ונשבר לך הלב?

אז מוזמן לקרוא את התגובה השנייה בשרשור הזה

אבל ברוב המקרים כשמספרים משהו זה לא מפחיד כמו שאנחנו מדמיינים

היתה פגישה נחמדה ועדיין חתכתי אחרי, באמת לא היה קשור.
אבל עדיין היה נחמד להכיר בנאדם

שהייתי בתחילת דרכי חח הייתי משקיטה את המחשבות האלה ופשוט נפגשת בעיקר מחוסר נעימות וגם מהסיכוי הקטן שאולי זה זה (ודי זה אפעם לא זה שזה ככה, בוא נודה באמת..)

היום אני מנסה יותר להקשיב לאנטואציות שלי כי ראיתי שבאמת כל פעם שזה קרה כמו שתארת ובכל זאת נפגשתי זה פשוט לא היה זה. ובסוף? היה מקרה אחד שאמרתי לא והקשבתי לאנטואציות ב"ה.

 

מה כדאי לך לעשות? 

דוגרי באלי להגיד לך לכי עם התחושות שלך ותבטלי (כי מן הסתם יש פה גם סיבות שכליות) אבל אני לא אקח את האחריות על זה 

 

ספרי מה החלטת בסוף אם באלך, אני אשמח לדעת אם התאוריה הזאת מגשימה את עצמה 

נראלי שאת חצי פצלש שלי

גם אני בעד אינטואיציוץ, לאחרונה גיליתי כמה אני כל פעם מזלזלת בהן ונדפקת מחדש.

אדישוות זה בהחלט נוראי...

אני יצאתי והיה יבששש. 

 

לי נראה שהיה קשה לבטל...אבל אם יש לך את הכוחות לכך אז באמת חבל לשרוף ערב.. מה שכן הייתי ממש מתנצלת. כי לא נעים 

לפחות תעבירי את הדייט בנעימים, ואח"כ אם לא יתאים- תחתכי..

יש מצב גדול שאחרי הדייט תרגישי אחרת.

בהצלחה!!

אני חושב שזה לא נחמד לגרום לבחור שבא עם הרבה מוטיבציה, אופטימיות והכנות שמאחורי הכל- לשרוף ערב וכסף על כלום... אם אין לך כבר שום סיכוי לשנות את המחשבות לכיוונים חיוביים- תאזרי אומץ ותודיעי לו שבמחשבה שניה זה לא נראה לך מתאים, בלי להיכנס הרבה לפרטים על הסיבות. אולי הוא קצת יצטער לשמוע, אך זה יחסוך ממנו צער גדול יותר... כל עוד הנר דולק- אפשר לתקן! בהצלחה!

ובכל זאת השתדלתי לבוא בראש פתוח, ובאמת היתה פעם אחת שהתבדתי-ובפגישה דוקא כן היה נראה לי קשור. לעומת זאת היו מקרים אחרים שהיה נראה לי מהברורים מאוד מתאים ובפגישה היה נראה דוקא פחות...

 

בכל מקרה נראה לי ממש לא כדאי לבטל אלא להשתדל לבוא כמה שיותר פתוחים לפגישה...

אין שום סיבה לבזבז את הזמן של שניכם..
תקשיבי לעצמך
אם היציאה הזו מביאה עלייך מיאוס בו זה ממש לא טוב.
אם היציאה בכל זאת נעימה לך בשביל הבילוי לכי על זה.

רק כדאי להחליט הלילה ואם תבחרי לא להפגש-
חשוב לעדכן את הבחור ממש על הבוקר
ובשיא הרגישות והכבוד כלפיו.

כל החלק הראשון...
היתה מחשבה שלא יצא מזה כלום, גם אחרי הדייט הראשון חשבתי לחתוך, בסוף הוא התחנן בקטע ממש חמוד (לא מציק) והסכמתי...
בסוף זה היה הקשר הכי משמעותי והכי ארוך... כמעט התחתנו.

לגבי האדישות, אל תתרגשי ממנה... תשארי אדישה לגביה.
מי החליט שצריך להתרגש? לפעמים דווקא האדישות מיטיבה איתך...

איפה נכנס כל העניין של האנטואציה? חח 

זה סותר את התאוריה!! 

מאותה סיבה שלא רציתי לצאת מלכתחילה, נפרדנו בסוף למרות כל מה שהיה בנינו... זה לא הספיק.
לא האמנתי לעצמי שאני יודעת מה מתאים לי, וראיתי שלמרות שממש ניסינו, לא התאים.
אבל אני חושבת שיש הפתעות בעולם...

אני פשוט הייתי רוצה לחוות את ההפתעה הזאת (לטובה) להוכיח לעצמי שאולי אולי מה שכל העולם אומר שיכולים לקרות שינויים משמעותיים בפגישה שניה, כי אני פשוט לא מאמינה בזה. 

בטוח שאת לא כזאת.
מוזמנת לאישי.

עושות לך טוב?
הן מקדמות אותך?
אם הן מקדמות אותך, זה היצר הטוב... אם לא, ומנהסתם שלא, זה היצר השני. אז תילחמי בו.

אל תאשימי את עצמך בשלל האשמות.

אבל אם את מרגישה ככה, אולי תלכי לטיפול שיעזור לך...

איתי ועם @ענבל.

 

 

בס"ד

@לא בת 16 זה גם פתרון נחמד. אני מוכנה להכיר אנשות חדשות

זה מקסים שאת משתפת
בעצם את צריכה להבין שבכל אחד יש את היצר הזה שילחש לו אתה לא טוב מי אוהב אותך בכלל!!
אל תתני לזה לתפוס אותךך זה שלא דיברת עם מישהו הרבה זמן זה לא אומר שום דבר אני מבטיחה לך נשמהה!!!
את נשמעת מקסימה אל תתני לזה להפיל אותך תאהבי את עצמך באמתת תנסיי זה בטוחח לא כזה קשה אם לא תקשיבי ליצר הרע שבך

בס"ד

אולי את פשוט לא בחברה הנכונה?

כי אם היה ספק, אז אחרי כתיבה אינטלגנטית כזו, יפה ונוגעת - 

 

ברור לחלוטין שזו עצת יצר-הרע, לחשוב על עצמך כך.

 

אל תאמיני לו, אל תיכנסי איתו במשא ומתן. זה ממש שטויות.

 

את תמצאי מישהו מתאים, תתחתנו - ועוד תחייכו ביחד למקרא ההודעה הזו...

 

וחברות - תנסי בנחת, מחדש, אחת-אחת.

 

וגם תפני לשדכנים/ות, מכירים/ות, שיציעו לך הצעות מתאימות - ותהיינה לך שיחות טובות...

 

לא להתייאש כלל. תמצאי. בעז"ה.

 

ותעדכני כאן..

 

 

במילה אחת: פתיר

בשתי מילים: מאתגר-פתיר

 

מה את כן אוהבת לעשות? תחביבים? שאיפות? מטרות בחיים?

מה עשית עד היום במכלאות של משרד החינוך או איפה שהיית בו עם חברה?

(עשית שירות לאומי?)

 

 

יש לי כמה רעיונות לקצוות חוט, אבל זה תלוי במה קרה באמת ולאן רוצים להגיע.

אף בן/בת אדם לא יכול להגיד לך מי את ומה את יכולה להיות ,לפני שאת קובעת לעצמך שאת הלא-בסדר תבדקי את הסביבה

ילד של אבא, על מה אתה חולם? 
מה בוער לך בלב? 
וכמה טוב שבאת, ביחד זה שלם, 
בעיניים שרואות הכול 
אין שום דבר כואב. 
שנים זולגות כמו מים 
ישר לשום מקום, 
לרוץ רחוק, להיות קרוב. 
יום הופך ללילה ולילה שוב ליום, 
להחזיק חזק ולעולם לא לעזוב. 

כי זמן לא עוצר, 
הוא עף, נשרף, מסך עשן. 
היה לאילן, 
תפוס ירח, שוט על ענן. 
וזה הזמן שלך לזרוח 
ולדעת ולגעת בהכול, 
לטרוף את העולם, 
אל תפחד ליפול. 
ילד שלי, הכול מחכה רק לך. 
ואבא כאן תמיד 
לחבק ולשמור אותך, 
עד סוף העולם אנ׳לא עוזב אותך. 
ילד שלי, לך רק בדרך שלך. 

ילד של אבא - רואה בך אותי, 
את הילד שהייתי בעצמי. 
וכל מה שקורה לך 
מרגיש כאילו לי, 
ללמוד שוב מחדש מה אני ומי. 
קדימה והלאה, הכול נמצא בך, 
וכל יום חדש הוא הבטחה. 
בעולם הזה יש צער 
כמו שיש שמחה - 
תן לאהבה שלך להוביל אותך. 

כי זמן לא עוצר, 
הוא עף, נשרף, מסך עשן. 
היה לאילן, 
תפוס ירח, שוט על ענן. 
כי זה הזמן שלך לזרוח 
ולדעת ולגעת בהכול, 
לטרוף את העולם, 
אל תפחד ליפול. 
ילד שלי, הכול מחכה רק לך. 
ואבא כאן תמיד 
לחבק ולשמור אותך, 
עד סוף העולם אנ׳לא עוזב אותך. 
ילד שלי, לך רק בדרך שלך.

אם אנחנו הבנים והבנות שלו, ועוד חלק ממנו, ודאי שאנחנו הכי מיוחדים שאפשר...

 

רק צריך לזכור שגם האוצר הכי יקר, לא שווה כלום כשהוא קבור באדמה!

מה עושים? מתחילים לחפור... ולא, הכוונה היא לא לחפור בנפש, זה לא בריא.

לחפור זה פשוט עבודת המידות, ובראשה, מידת ה-ש-מ-ח-ה.

 

בע"ה הרבה תפילות, הלוואי שתזכי לשמוח ולהקים בית כשר מתוך שמחה.

בס"ד

לא התחתנתי אז אני לא יודעת אם זה משתנה.
כן ראיתי שכשאוהבים מישהו מאוד אז יש רצון לילדים, אבל לא התנסיתי בזה טכנית.

בכל מקרה אני באותו מצב כרגע והסבירות שאדחה חתונה בגלל זה לא גבוהה.
(עכשיו ייפתח פה שרשורפלצת על מניעת הריון ותכנון משפחה.
1..2..3..)