פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 985)

הזמן עובר מהר כשנהנים 

"ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה".

שמתי לב פעם שאנשים לא יודעים להעריך מספרים גדולים.

אפשר לשאול אנשים כמה שניות עברו מאז שהם נולדו, בלי לחשב. הרבה אנשים נותנים מספרים שיותר מתאימים לזמן שהיקום קיים...

חשוב לזכור שגורלך לא תלוי רק בבעלי משפחות. יש קבוצות ווטסאפ להיכרויות, אתרי היכרויות, שדכנים ועוד ועוד...

כשיש יובש בהצעות, לא נראה לי שכדאי לשקוע בזה אלא פשוט לנסות ליצור היכרות בדרך אחרת, או לנסות לרמוז לאנשים שאתה תשמח לשמוע הצעות, ומה אתה מחפש... (תמיד אני תוהה איך עושים את זה בלי לצאת דפוקה... לא יודעת).

בכל אופן, מאחלת לך שהשנה הבעל"ט תהיה שנה טובה ושמחה, ושתמצא בע"ה את הזיווג הנכון לך.

רמת הכולסטרול משפיעה ישירות על לחץ הדם. שכן, הכולסטרול מצטבר בדפנות כלי הדם ומיצר את היקפיו מה שמעלה בהתאמה את לחץ הדם.

אם כך לזוג מאורס אשר לחץ הדם שלו גבוה ממילא מהבחינה הנפשית ובנוסף, אוכל את כל השטויות מרוב דייטים (הם מתחלקים חצי חצי ולכן זה מאפשר להם שחיתות בעניין), רמת הכולסטרול תעלה במקצת.

ברם, גם אם הם בקטע ספורטיבי מתנשא טרום חתונה איני רואה סיבה לכך שרמת הכולסטרול תעלה.

אע"פ שנחש היא חיה פויקילותרמית אשר אינה שומרת על  חום גופה ואי לכך לחץ דמה נמוך, סביר להניח כי באקט הנשיכה יבוצע תהליך הומואסטזיס אשר בו ישאף להשתוות לרמת לחץ  הדם של האורגניזם הזוגי.

*אין אחריות על תגובותיי משעה 01:00 ואילך.

נחש חנק!!  הלכה לי הקונספירציה!

קיסרי סין הם סינים.

לסינים יש עיניים צרות. 

מזה יוצא- מבט מצומצם.

אם התגובות פה בפורום לא מראות על מבט מצומצם- אני לא יודעת מה זה מבט רחב.

והוא לכתוב לעצמי כל יום שני דברים טובים בעצמי. זה יכול להיות דברים טובים שעשיתי היום, משהו משמח שקרה לי, דברים שגיליתי על עצמי..

כעבור תקופה, אם מתמידים, זה משפיע ממש טוב על הנפש.

כדאי לנסות

לכל אחד יש את השעות שלו והדרכים שלו להתמודד עם הכאב,עם הפחד...עם השנאה.

אני אוהב אותה כל כך,ואני כל כך מתגעגע אליה.

אני רוצה אותה לידי,אני רוצה אותה איתי.

אני שומע את השיר הזה כבר כמה ימים.

זאת לא אשמתה.היא לא רוצה,נכון..?אז למה אני כל כך כועס עליה..?אני כל כך כועס עצוב ומבולבל.

הייתי מבין.

כרגיל,החברה נוהגת לומר את דעתה ולשפוט בלי בכלל לשמוע את כל הסיפור.

אבל אם יודעים לעשות את זה, זה יכול להיות מוצלח.

העיקר לבדוק לגופו של ענין.

ואם עניינית מתאים - אז אין סיבה לא לשמוח גם על כך שהיא הבת של..

יש לי ניחוש

נראה לי היא נעוצה כאן למעלה איפשהו.

אין שלב מסויים, נראה לי פשוט כשמרגישים שרוצים להגדיל את מאגר ההצעוות..

הן מבחינת הצעות והן מבחינת ליווי ועצות

הכי קשה זה עד שכבר הכאב דעך שוב הכל מתחיל מחדש.

אני לא יודעת לאיזה סוג של משבר את מתכוונת אבל היה לי משהו כזה בחיי שלי בזמן האחרון. הנה קצת ממה שמחזק אותי:

אין חכם כבעל הניסיון. יש לך ניסיון. את יודעת מה עושה לך טוב ועוזר לך להתמודד, כבר חווית את זה וזה עבר סימן שזה יכול לעבור ויעבור גם הפעם בע"ה, את יותר חכמה באיך להתנהל עם המקרה באופן כללי.

תהיי חזקה אחות!

תחשבי לעצמך..

על האנשים שישמחו שתקומי,ועל האנשים שישמחו שתיפלי ולא תקומי.

מלבד סייעתא דשמיא,זה הכל נמצא בראש...אני מתכוון...שמה שאת עושה הוא חשוב אבל הראש הוא עוד יותר חשוב...אני מתכוון שכאשר אתה רץ רצוף במשך שעה וחצי(סתם דוגמה) ואתה מרגיש שאין לך כוח יותר לרוץ ואתה לא יכול יותר מה שיגרום לך להמשיך ולדחוף את עצמך לרוץ עוד קילומטר זה כוח הרצון...הכוחות של בני האדם מוגבלים,של ה' יתברך לא...וה' יתברך העניק לנו את הרוח האנושית...ואו!איזו עוצמתית הרוח האנושית!אפשר לשבור אותך עד הסוף,אבל אף פעם לא את הרוח שלך(חוץ מה' יתברך כמובן)...

תזכרי גם...שזה לא משנה כמה חזק אתה מכה...זה משנה כמה חזק מכים אותך ואתה ממשיך להתקדם הלאה...אם אני אפול על הרצפה 1000 פעמים,ובכל ה1000 פעמים האלו אני אכשל ואני אחליט לוותר ולהישאר ברצפה..אי פעם אני אצליח לקום מהרצפה..?לא.אבל אם אני אכשל ואנסה שוב,ושוב ושוב?ככל שאני מנסה כך יש לי סיכוי גבוה יותר להצליח.

כשאת רוצה לוותר,תיזכרי בשביל מה את נלחמת,ותשרפי את הספקות שיש לך עם הלב הפועם,התשוקה הבוערת בלב להצלחה.

על השופר והחצוצרות

ההבדל בניהם.

וגם הקשר.

תוכל לציין איזה מהם?

תודה על חברות אהובות ויקרות.

תודה על הרב המדהים שלי, שתפס אותי לשיחה ארוכה וסידר לי את הראש לקראת הבאות.

תודה על אח קטן שהתגעגעתי אליו וסוף סוף פגשתי.


שיהיה שבוע מבורך ,אמן ..

 

אם כן - אין סיבה שיעשה את זה.

אם הוא הוגן איתך- הוא לא יעשה את זה.

אם הוא לא הוגן איתך- הוא יכול לשמוע עוד הצעות במקביל גם בלי קשר לאתרי היכרויות...

זה עניין של בחירה שלו. לא הייתי מייחסת לנושא חשיבות מהבחינה הזאת.

יצאתי עם מישהי לפני הרבה מאוד זמן.. היא חתכה.. ואני עדיין אוהב אותה מאוד מאוד. האם נראה לכם/ן בסדר לשוב לצאת שעדיין יש רגשות למישהי אחרת? כמובן שלצאת לא על מנת להעביר את הכאב.. אלא מרצון להכיר מישהי אחרת..

אם עברו כבר שנתיים זה פרק זמן די גדול שעבר מאז ואני מבינה לפי מה שכתבת שלא יצאת מאז

אז אם ככה כן הייתי ממליצה לך לצאת עכשו עם בחורה אחרת כי לפעמים זה עוזר ויכול להיות שזה קצת יטשטש או ישכיח את הרגשות מהבחורה הקודמת. ואולי זה יגרום לך להצליח להרגיש שאתה מסוגל לאהוב מישהי אחרת.

המון הצלחה!!

אתה צריך לעבוד על עצמך ולהתנקות מהאהבה של הקודמת.

אהבה זה לא סתם רגש, זה רגש חזק. ואם האהבה שלך מופנית למישהי מסויימת, זה ממש אכזריות (לא יודעת למי יותר... לעצמך או לבחורה שתצא איתה..) כי אתה לא בא ממקום נקי לקשר, ואני בטוחה שזה יפגום.

אז קודם כל, תנסה כמה שיותר להתנקות מזה, כמה שיותר לשכוח את הקודמת.

ואז תוכל להמשיך.

בהצלחה, זה ממש לא פשוט...

אני מצטערת שהייתי כ"כ בוטה.

שנתיים זה בהחלט פרק זמן משמעותי, והגיוני שאם תצא זה דווקא ישחרר אותך. 

אבל אם אתה עדיין לא מרגיש במקום נקי, יכול להיות (ואני אומרת את זה בשיא הרגישות) שאולי כדאי לך לחשוב על ייעוץ או אימון רגשי. הרבה פעמים זה עוזר לצאת מזה.

בהצלחה!!

אולי היא זו שיועדה לך משמים...

תנסה לברר מה איתה  , מי ודעה אולי גם היא חושבת עליך .

זה יכול גם לקחת חודש. אבל בעיקרון אתה צודק. 

רק חשוב להבהיר: זה רק אם היציאה היא במטרה לשכוח מהקודמת, ובידיעה ברורה שזה סגור וגמור ושאין ניסיון או סיכוי לחזור אליה. אחרת זה עוול למדוייטת החדשה. 

אני דווקא די מסכים איתך. אפילו כתבתי בעבר דברים דומים. אולי את מתבלבלת עם מישהו אחר? 

בדרך כלל אנחנו משדרים על אותו גל, אבל - לקראת נישואין וזוגיות

שם זה שאלה של כמה זמן 'להתאבל' על הקשר שנגמר (מצד האדם לעצמו); כאן זה מבחינת בין-אדם-לחבירו שבחוסר-'התאבלות' על הקשר שנגמר. שתי סוגיות שונות. בראשונה אנו חלוקים, בשניה אנו כנראה מסכימים. 

ואכן עוד לא הסברת את עצמך  

זה מאוד משתנה מקשר לקשר, מאדם לאדם.

אי אפשר לקבוע זמן אחיד לכולם. יש קשרים שלוקח אפילו שנה לצאת מהם. (וגם פותח השרשור אמר באחת התגובות שעברו שנתיים ועדיין קשה לו... כל אחד והזמן שלו).

ואוי, אתם כ"כ בנים. גם אם בשכל אתה יודע שזהו זה נגמר, זה לא אומר שהרגש מסכים לזה. צריך לעבוד על עצמנו מאוד חזק בשביל להוציא את המדוייטים הקודמים מהראש ומהלב.

ואין להביא ראיה מפותח השרשור, כיוון שעולה מדבריו שלא יצא עד עכשיו. 

ואיני מתבייש בכך שאני גבר, תודה. אגב - גם פותח השרשור הוא גבר, אז אם יש הבדל מגדרי בנושאים האלה (ואיני באמת בטוח בכך) - אז בכל מקרה המענה שלי יהיה רלוונטי יותר... (וראי מה כתבתי בהודעה שאליה הפניתי בהתכתבות עם ענבל). 

מפני שמספר שמות המשפחה הוא חזקה של 2.

אם צאצא מקבל את שמות המשפחה של הוריו, אז אם לך ולבן זוגך העתידי יש כל אחד שם משפחה אחד, לילדיכם יהיו שני שמות משפחה, לנכדים ארבעה שמות משפחה, לנינים שמונה שמות משפחה, לבני הנינים 16 שמות משפחה וכן הלאה.

ואני לא מנסה להבין שום מסר.

רק דייקתי את מה שכתבת.

החישוב שלי בהנחה שמספר שמות המשפחה של אנשים בני אותו דור זהה.

ונוסיף לזה שמות משפחה אשכנזיים... אומללות 

יסוד הפמיניזם הוא שהאישה היא בדיוק כמו הגבר. אז אם את פמיניסטית, מה יעשו שוביניסטי קיר?

(או: מה הוא בא להוכיח)

בגלל זה 

ואני בן... אז לי את לא מרשה? באסה. 

קוראים לתכונה הזאת "לעומתית". מוכר, מקרוב מאוד...

גם אני כזאת וזה מחרפן.

בכל מקום אני ההיפך.

אבל האופי הוא אותו אופי, היוזם בקשר זה הגבר (מתקשר, מחליט ראשון, משלם וכו')

ולכן הטיעון הזה לגמרי רלוונטי.

הגבר מפרנס (ברמב"ם- קודם ימצא ימצא פרנסה, ייקנה בית, ואח"כ יישא אישה, זאת אומרת- הוא מכניס אותה לבית שלו ולא להיפך)

המנהגים, העדה השבט-לפי הגבר.

לגבי "על כן יעזוב איש את ביתו וכו'.." אמת הדבר שהגבר מתנתק מביתו הקודם ונמצא כולו בשביל אישתו,

לעומת האישה שתמיד נשארת קשורה להוריה.

זה עניין מעניין אחר על האופי של הגבר לעומת האופי של האישה, אבל לא כאן מקומו (כי זה מדבר על הקשר שלהם כלפי ההורים ולא אחד כלפי השני)

הפסוק כותב "למשפחותם לבית אבותם", מכאן לומדים שאדם מתייחס לבית אביו,

כאשר אישה מתחתנת היא נכנסת לביתו של בעלה, מבחינה פרקטית בתקופת בנ"י

בארץ - זה אומר לעזוב את המשפחה שלה ולעבור לגור בנחלה של משפחת בעלה.

אם תחשבי על זה, בתקופת בית ראשון, אישה שעברה מנחלת יהודה(אזור ירושלים ומטה)

לנחלת זבולון(אזור חיפה ומישור החוף העליון), במושגים של התחבורה באותה תקופה זה

כמו לגור בארץ אחרת, אבל ברגע שהתחתנה היא כבר שייכת למשפחה שלו, לשבט שלו,

ולנחלה שלו. לדוגמא- אם בת כוהן התחתנה עם ישראל היא לא שייכת בשום הנהגה של כהונה,

אם ישראלית התחתנה עם כוהן אז היא הופכת לאשת כוהן.

גם מבחינת ירושה- אישה אינה יורשת את הוריה, מכיוון שאין מושג של "אישה" לבד, רק תא משפחתי,

וברגע שבו היא חלק מתא משפחתי אחר היא יורשת יחד עם בעלה את הוריו.

אפילו מבחינת כיבוד הורים, לאישה נשואה אין חיוב לכבד את הוריה, ויש דעות שאין לה מצווה כלל, אפילו אם

כיבדה.

כנראה שמתוך תפיסת העולם הזו הגיעה העובדה שכאשר התחילו להשתמש בשם משפחה, נשים החליפו

את שם המשפחה שלהן לשם של האנשים איתם התחתנו. לא מתוך "חוסר ברירה", אלא מתוך שמחה להיות

קשורה לבעל. זה חלק מהעולם שבו אישה מקבלת גבר נותן.

האם זה חשוב כל-כך? זה לא קריטי, אפשר להחליף שמות משפחה כמה שרוצים, זה סתם מוזר שאנשים

מחליפים שם משפחה בלי סיבה, או משאירים אותו. אבל הערך הפנימי של היחס בין איש לאישה והקבלה

של האישה את בעלה ואת העובדה שעכשיו הם משפחה חדשה, שהיא חלק ממנה.

שלא מוכנים להאמין שהם טעו.

ממציאים תירוצים להתנהגות שלהם.

עוזר הרבה בעתיד מאשר להיות לא נחמד נקודתית ואחר כך להיחשב בנאדם מגעיל ואנוכי.

לא יודעת למה. 

זה תת-ההתלבטות של השאלה אם לדאוג לכאן ועכשיו על חשבון העתיד, או לדאוג לעתיד ולשכוח מכאן ועכשיו.

לדעתי, פשוט לא לתלות את האמונה בקב"ה בהם, בהתנהגותם ומעשיהם, אפילו לא בקצת.. כמובן להעריך ולכבד אותם.. 

לגבי הביטחון.. לעבוד על עצמנו למידות טובות.. ולחפש בן/בת זוג עם מידות טובות