למה הנשים מחליפות את השם משפחה שלהן לשם של הבעלים?
זה קטע דתי? נורמות שאפשר להחליף?
למה הנשים מחליפות את השם משפחה שלהן לשם של הבעלים?
זה קטע דתי? נורמות שאפשר להחליף?
מפני שמספר שמות המשפחה הוא חזקה של 2.
אם צאצא מקבל את שמות המשפחה של הוריו, אז אם לך ולבן זוגך העתידי יש כל אחד שם משפחה אחד, לילדיכם יהיו שני שמות משפחה, לנכדים ארבעה שמות משפחה, לנינים שמונה שמות משפחה, לבני הנינים 16 שמות משפחה וכן הלאה.
ואני לא מנסה להבין שום מסר.
רק דייקתי את מה שכתבת.
החישוב שלי בהנחה שמספר שמות המשפחה של אנשים בני אותו דור זהה.
![]()
ונוסיף לזה שמות משפחה אשכנזיים... אומללות ![]()
(או: מה הוא בא להוכיח)
ואני בן... אז לי את לא מרשה? באסה. ![]()
קוראים לתכונה הזאת "לעומתית". מוכר, מקרוב מאוד...
גם אני כזאת וזה מחרפן.
בכל מקום אני ההיפך.
אבל האופי הוא אותו אופי, היוזם בקשר זה הגבר (מתקשר, מחליט ראשון, משלם וכו')
ולכן הטיעון הזה לגמרי רלוונטי.
הגבר מפרנס (ברמב"ם- קודם ימצא ימצא פרנסה, ייקנה בית, ואח"כ יישא אישה, זאת אומרת- הוא מכניס אותה לבית שלו ולא להיפך)
המנהגים, העדה השבט-לפי הגבר.
לגבי "על כן יעזוב איש את ביתו וכו'.." אמת הדבר שהגבר מתנתק מביתו הקודם ונמצא כולו בשביל אישתו,
לעומת האישה שתמיד נשארת קשורה להוריה.
זה עניין מעניין אחר על האופי של הגבר לעומת האופי של האישה, אבל לא כאן מקומו (כי זה מדבר על הקשר שלהם כלפי ההורים ולא אחד כלפי השני)
הפסוק כותב "למשפחותם לבית אבותם", מכאן לומדים שאדם מתייחס לבית אביו,
כאשר אישה מתחתנת היא נכנסת לביתו של בעלה, מבחינה פרקטית בתקופת בנ"י
בארץ - זה אומר לעזוב את המשפחה שלה ולעבור לגור בנחלה של משפחת בעלה.
אם תחשבי על זה, בתקופת בית ראשון, אישה שעברה מנחלת יהודה(אזור ירושלים ומטה)
לנחלת זבולון(אזור חיפה ומישור החוף העליון), במושגים של התחבורה באותה תקופה זה
כמו לגור בארץ אחרת, אבל ברגע שהתחתנה היא כבר שייכת למשפחה שלו, לשבט שלו,
ולנחלה שלו. לדוגמא- אם בת כוהן התחתנה עם ישראל היא לא שייכת בשום הנהגה של כהונה,
אם ישראלית התחתנה עם כוהן אז היא הופכת לאשת כוהן.
גם מבחינת ירושה- אישה אינה יורשת את הוריה, מכיוון שאין מושג של "אישה" לבד, רק תא משפחתי,
וברגע שבו היא חלק מתא משפחתי אחר היא יורשת יחד עם בעלה את הוריו.
אפילו מבחינת כיבוד הורים, לאישה נשואה אין חיוב לכבד את הוריה, ויש דעות שאין לה מצווה כלל, אפילו אם
כיבדה.
כנראה שמתוך תפיסת העולם הזו הגיעה העובדה שכאשר התחילו להשתמש בשם משפחה, נשים החליפו
את שם המשפחה שלהן לשם של האנשים איתם התחתנו. לא מתוך "חוסר ברירה", אלא מתוך שמחה להיות
קשורה לבעל. זה חלק מהעולם שבו אישה מקבלת גבר נותן.
האם זה חשוב כל-כך? זה לא קריטי, אפשר להחליף שמות משפחה כמה שרוצים, זה סתם מוזר שאנשים
מחליפים שם משפחה בלי סיבה, או משאירים אותו. אבל הערך הפנימי של היחס בין איש לאישה והקבלה
של האישה את בעלה ואת העובדה שעכשיו הם משפחה חדשה, שהיא חלק ממנה.


יפה כתבתהגולש האחרוןאחרונהקיצר אז דיברתי איזה יום אחד עם אחת שאני מכיר, נקרא לה סינוס, לצורך העניין, והיא סיפרה לי את הסיפור הבא שאני מביא פה בקיצור:
בחורה Z שלומדת ביחד בקורס פסיכומטרי עם סינוס, קולטת את סינוס מתחבאת מאחורי עץ בתחנת האוטובוס.
בחורה Z: "וואי, איזה סימולציה זוועה. אני חושבת שאני נגשת למועד נוסף"
סינוס: "חכי, עוד לא עשית את הראשונה!"
בחורה Z: "כן, אבל אני צריכה מעל 700!"
סינוס: "וואו, מה את מתכוונת ללמוד?"
בחורה Z: "אני לא יודעת..."
סינוס: "אז אני רוצה להבין. עוד לא ניגשת, כבר החלטת שאת צריכה עוד מועד, כי את צריכה מעל 700 אבל אין לך מושג מה את רוצה ללמוד?"
בחורה Z: "כן.. ואחותי כל הזמן אומרת לי 'את צריכה לחשוב במה את טובה! את צריכה לחשוב במה את טובה!'.."
סינוס: נו, ובמה את טובה?"
היא: "לא יודעת, בסדר ונקיון..."
סינוס: נו, אז לכי לחברת נקיון!"
היא: "זה מה שאת מאחלת לי??"
סינוס: "לא.. בתור מנהלת עבודה!"
היא: (מרוצה מעצמה) "אה, זה יותר טוב!"
הממ...
אני: איך את מנסה להפוך אותה למוזרה בסיפור?התחבאת מאחורי עץ...מה לעזאזל חיפשת שם?
סינוס: בעיקר ניסיתי להתחמק ממנה.. והאמת שדי הצלחתי.
סינוס: אני פשוט מסתכל לצדדים מול אנשים ומתעלם מהם, אחרי פעם-פעמיים הם מבינים את הרמז.
סינוס: אני בחורה מנומסת. אם נגשים אלי ומתחילים לדבר אני לא יכולה פשוט להתעלם. אני מעדיפה להיות קרירה בתקווה שיבינו את הרמז..
מה שמביא אותנו לנושא המעניין הבא.
גברים (חלקם) יוצא מתוך הנחה שרגע של התנהגות אנוכית או גסה הוא בסך הכל נפילה קטנה שכולם מתגברים עליה, אשה (חלקן) יוצאת מתוך הנחה שרגע קצר של התנהגות כזו מסמנת "פיק" של רוע ולכן משאירה כתם. נשים ימנעו הרבה פעמים בכל מחיר מלהיות מגעילות נקודתית, גם אם זה מיטיב עמן. עשיתי חושבים ואני חושב כי בהרבה מקרים נשים הסתבכו בצרות כי הן חשבו שלהיות מגעילה (AKA "לדאוג רק לעצמי") יוציא אותה טמבלית.
הסברים לתופעה, מי שמכיר?
שלא מוכנים להאמין שהם טעו.
ממציאים תירוצים להתנהגות שלהם.
עוזר הרבה בעתיד מאשר להיות לא נחמד נקודתית ואחר כך להיחשב בנאדם מגעיל ואנוכי.
לא יודעת למה.
זה תת-ההתלבטות של השאלה אם לדאוג לכאן ועכשיו על חשבון העתיד, או לדאוג לעתיד ולשכוח מכאן ועכשיו.
בטעות נכנסתיאוקי אז ככה, התחלתי לצאת עם בחור, הוא עושה רושם של בחור ממש חמוד אבל--
הוא די נמוך. מה זה נמוך? נראה לי הוא מקסימום 1.75....
מה אתם אומרים? זה נחשב נמוך לבחור?
מה הגובה הממוצע של בחורים כיום?
תודה רבה לעונים!
אהבה בתענוגיםוכן, זה מפריע לי שהוא נמוך...
אז נכון שמהרבה בחינות יש לנו הרבה דברים משותפים אבל גם להיפרד מהחלום על הבעל הגבוה זה קשה...
בייחוד שרוב הבחורים שאני מכירה במשפחה שלי או בעלים של חברות וכדו' הם כן יותר גבוהים...
אז נכון שאולי אני לא אוריד על זה עדיין קשה לי להשלים עם זה
(חוץ מזה שאנחנו ממש רק התחלנו לצאת אז אני ממש עדיין לא יודעת לענות לך על השאלות בהתחלה...)
אני גם מכירה מישהי שהתחתנה עם מישהו 1.72 וזה הפריע לה שהוא נמוך אבל שאר הדברים העפילו על זה אבל עד היום למרות שיש להם ילדים היא מסוגלת להגיד שתמיד רצתה בחור גבוה... זאת אומרת שזה עדיין מפריע לה ובדיוק אתמול יצא לי לראות את בעלה ווואלה, הוא באמת נמוך...
ובכל מקרה, דווקא כן נראה לי שסטטיסטיקות למיניהן יעזרו לי כי אם למשל יגידו לי שזה ממוצע ויש מלא כאלה אז סבבה אני אבין שהוא ממוצע אבל אם למשל אני אדע שהוא יותר נמוך מהממוצע (כמו שבינתיים נראה לי) אז יהיה לי יותר קשה להחליט...
דבר שני, הוא נמוך ממך או נמוך בכללי?
אם הוא נמוך ממך אני יכול להבין מאיפה זה נובע למרות שאני נשוי באושר למישהי שגבוהה ממני.
אני מצטרף למה שאמרו פה ואני חושב שאם זה הדבר היחיד וזה רק בגדר 'הפרעה' ולא חוסר משיכה אז זה דבר שולי וחבל לחתוך עליו.
ולגבי החלום- אני דיי בטוח שכל מי שהתחתן ויתר על משהו בחלום שלו על בן/בת זוגו. אז אם זה רק זה לא חבל?
זהו שהוא לא יותר נמוך ממני, להיפך, יש הפרש עדיין אבל אתה צודק, אני באמת צריכה לבדוק שאם זה רק זה אם אני מצליחה להתגבר על זה....
אבל יחסית ל*בחורים* זה מרגיש לי נמוך
לא שאני חושב שזה משנה אבל סבבה.
ואם יהיה הפרש גדול בינכם זה גם יפריע...
אושר תמידיתתייחסי לשאר הדברים בינתיים.
אם הדבר היחיד שאת פוסלת לפיו זה הגובה...
ועוד את יותר נמוכה ממנו ממילא...
![]()
ענבלאני מבין אותך, מי יחליף נורה בבית?
סתם עצה.. אם את יותר נמוכה ממנו (פחות מ1.75) אז עם מישהו בגובה 2 מטר כנראה שיתפס לך הצוואר.
חוץ מזה שנראה לי חשוב לדבר בגובה העיניים...
יש מצב שאת הולנדית?

לא הבנת את התמונה?
צריך עיוןזה שהיה 127 מדינות פעם זה כבר לא נכון
היום יש רק 6
וישראל שולטת על כולם
ככה לימדו אותי בגן היום 
כשמכל פינה צצים עוד סיפורים על בגידות במגזר שלנו?..ולא סתם אנשי שוליים, בני ובנות רבנים ורבנים עצמם לפעמים.
איך מוצאים ביטחון בבן\בת הזוג ככה? ביטחון בעצמנו אפילו לפעמים.
לדעתי, פשוט לא לתלות את האמונה בקב"ה בהם, בהתנהגותם ומעשיהם, אפילו לא בקצת.. כמובן להעריך ולכבד אותם..
לגבי הביטחון.. לעבוד על עצמנו למידות טובות.. ולחפש בן/בת זוג עם מידות טובות
אהלן וסהלן 
רציתי להתייעץ אתכם בנושא קטן.
יצאתי עם בחורה פעמיים, הכל טוב ויפה, היה כיף ומעניין וכו' וכו' יש רק איזה אישיו קטן.
מבחינה דתית אני לא הכי דוס שיש בעולם, הייתי בישיבה גבוהה והדת היא מאוד מרכזית בחיים שלי, אבל בכל אופן אני לא אחד שיושב ולומד גמרא המון, ולא תמיד מצליח לקום לתפילות למשל למרות שזה כן יעד ושאיפה שלי.
עוד כמה דוג' אני שומע מוזיקה לועזית ואוהב לצאת לבתי קפה וכאלה, בקיצור לא הסוג הביינישי.
היא גם בראש הזה פחות או יותר אני חושב, רק שהיא הולכת עם לבוש טיפטיפה שמציק לי, כלומר לפעמים עם שרוול קצר וחצאית קצת מעל הברך. בתקופת האולפנא היא דווקא הייתה הולכת עם מקסי וכדו' וחולצות יותר ארוכות אבל בזמן האחרון אני מנחש שהיא רוצה להיות יותר יפה, קרי זה עניין של דימוי עצמי. אני די מאמין שזה הקטע.
זה קטע שממש מפריע לי, באמת. אבל חוץ מזה הכל פנאאאן והכל על מי מנוחות.
חשבתי אולי יש לכם איזו עצה, טיפ מה לעשות? מה לשאול, מה לברר?
תודה נשמות ואלול טוב ! 
הראשון- להגדיר שזה מהותי. לבדוק לפני כן בבירורים שאתה יוצא רק עם בנות שעומדות ברף צניעות מסויים.
השני - להתמודד עם זה זוגית.
מה עושים בכל מקרה עכשיו-
תעלה את הנושא של צניעות כערך במהלך השיחה, כמה שיותר כחלק מהתגלגלות השיח שלכם, תראה איך היא
מתייחסת לדברים. אל תעיר לה, אל תבקש ממנה להשתנות, אתה יכול אפילו לשאול אותה על החוויות שלה מהאולפנא בעניין הצניעות והחינוך לצניעות, לרוב הבנות יש כמה קיטונות רותחים בנושא...
משם תוכל לראות כמה זה ערך בעיניה רק שקשה לה, וכמה זה לא ערך היא רק רגילה ככה\בשביל ההורים וכו'..
עכשיו לשבילים-
בשביל הראשון - אתה חותך. אתה לא מעוניין בהתמודדות בנושא הזה.
בשביל השני - את אתה רואה שיש לה רצון אבל קשה לה, תעבוד על עצמך לראות את הטוב שבזה. לראות
כמה היא נפלאה, למרות שהיא עדיין לא מצליחה(ואולי לא תצליח כל החיים) כמו שהיא עם הרצון והקושי. אתה
יכול להבין אותה דרך המקומות שבהם לך קשה, כמו תפילות וכו'- זה לא אומר שאתה נגד תפילה, רק אומר
שקשה.
אם אתה רואה שאין לה רצון בכלל- כאן אתה צריך לבחור וזה יותר קשה. העבודה שלך על עצמך יותר קשה
כשיש בצד השני מישהו שלא רואה ערך בכלל במשהו שחשוב לך. אבל זו שוב אותה עבודה- לצאת מעצמך,
להיכנס לנעליים שלה, לראש שלה, למקום שלה, ולהבין אותה משם, ולכבד אותה משם.
הגולש האחרוןמה הסיכוי שתזרמו?
כל אחד כותב למי שמעליו איזה ניק הוא היה משדך לו![]()
)

dora

ותן טל
dora
)אולי ממקום שהיא רואה עצמה נחותה. משחק רגשי כזה..
תנסי לראות מקרים בחיים שאין קטע כזה, למשל במצבי קדושה ורצינות ויראת שמיים
אולי כשבת מבינה שהכל מה' ולא מבן הזוג - היא תתנהג שונה
מה דעתך?
בנוסף: המח האנושי ההשרדותי לפעמים רואה כאילו אנשים יודעים מה שאני יודע
(מכאן הביטוי הסלנגי "אתה יודע...")
וכנראה נשים יותר טובות בתכונה הזאת, והן בטוחות שבנים יודעים ומשום מה לא עושים
וסליחה, אני לא בת 


(
בהשתדלותי
לא כולן ככה.
אבל יש קטע כזה, כי פשוט לא תמיד נעים להגיד... זהו. לא צריך להתפלפל.


תהלים בלנ"וא-י
יא-כ
כא-ל
לא-מ
מא-נ
נא-ס
סא-ע
עא-פ
פא-צ
צא-ק
קא-קיב
קיג-קיח
קיט-קכא
קכב-קל
קלא-קמ
קמא-קנ+ יהי רצון.
תהלים בלנ"ויא-כ
כא-ל
לא-מ
מא-נ
נא-ס
סא-ע
עא-פ
פא-צ
קא-קיב
קיג-קיח
נפש חיה.
רוצים עוד ספר?שאלה לי.א-י
יא-כ
כא-ל
לא-מ
מא-נ
נא-ס
סא-ע
עא-פ
פא-צ
צא-ק
קא-קיב
קיג-קיח
קיט-קכא
קכב-קל
קלא-קמ
קמא-קנ+ יהי רצון.
כל הכבוד לך
אם אני נמצא עכשיו ברכבת הקלה לכיוון פסגת זאב
ואני רואה מישהי במושב שלפני שגולשת בפורום לנ"ו
ונראית לי מעולה איך אני מתחיל איתה?
אם את נמצאת ברכבת הקלה לכיוון פסגת זאב ואת רואה במושב מאחריך (או מלפניך. איפה אתה יושב? במושב הזוגי או הבודד?) מישהו שגולש בפורום והוא נראה לך תסמני לו![]()
בסוף הנסיעה,כשאתם יורדים מהרכבת תשאל אותה ''תגידי,איך אני מגיע מכאן ל...'' ?זאת אומרת מקום מסוים וכשהיא מתחילה להסביר לך תגיד לה ''האמת שלא אכפת לי,פשוט רציתי לדבר אתך''
זה עובד
היא טענה שבשום פנים ואופן לא לעשות את זה...כל מה שאני שואל זה למה?
לא הייתי נופל עליה אם היא סתם ככה לא היתה מאמינה בקטעים האלו...אבל ברגע שאתה מגיע למצב שאתה טוען טענת נגד נגד מישהו אז צריכה להיות לך תשובה מספקת.

)
פסידונית
נפש חיה.ככה קבעו הרבנים הראשיים לישראל.

לא צריך להיוולד עם תכונה כזאת,אומץ זה משהו שניתן לרכוש.
אני לא חושב שיש דבר בחיים שאם אין לך כישרון בו אתה לא יכול להיות כזה...זה לא ''נולדת עם זה או לא''..
אוקיי עברו רק שבועיים מאז הפעם האחרונה שדיברנו..אז אולי זה הגיוני..אבל זה קשה!
תכתבי לעצמך את כל מה שאת מרגישה,
דמייני את הפרידה בצורה חיובית.
ותשלחי אותו לשלום מהחשבות שלך
כך בעז"ה תמצאי בקרוב את המיועד לך בפניות המחשבה.
אביולהכתיבה באמת עזרה לי
ואהבתי את הרעיון של "להיפרד ממנו בקצב שלי ובנחת.."
אולי הוא כן בשבילי אבל כרגע זה לא הזמן המתאים, בגלל זה אין לזה סיכוי כרגע
ויכול להיות שבגלל שהוא הראשון שהיה לי אתו משהו קצת יותר רציני אז זה יותר קשה להוציא אותו מהראש..
חבל לי שרק עכשיו נפל לי האסימון שזה לא זמן מתאים וצריך קצת לחכות..
אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא
תודה לכולכם ושבת שלום!

ההודעה הזאת מוכרת ליהגולש האחרוןאחרונהעליתי עלייך, כל כמה ימים את עושה העתק-הדבק לאותה הודעה
ומשנה רק את הנושא
שלום,
אני זקוקה לשמוע קצת דעות ורעיונות- אשמח אם תוכלו לעזור...
אז לפני חדשיים בערך יצאתי מקשר מאד רציני וארוך בצורה מאד לא נעימה...
עברו חדשיים וקצת.
העניין הוא שהשבוע אמא שלי שאלה מה איתי- מתי אני מתכננת לחזור לצאת?
התלבטתי לרגע ואז עניתי לה שעוד לא...
אח"כ חשבתי על זה שוב ואני ממש מתלבטת.
מצד אחד- אין סיבה שלא. החיים שלי ב"ה הסתדרו יחסית, אני יודעת מה אני עושה ויש לי סדר בראש.
מצד שני- אני קצת מפחדת..
ומצד שלישי- אין לי כוח לזה עכשיו...
עכשיו, העניין הוא שאני יודעת על עצמי שלפעמים אני צריכה שקצת "ישבו עלי" כדי שאני אעשה משהו...אז אני יודעת שאם אגיד שאני רוצה לצאת ושוב אחזור ואכנס לסבב הדייטים- הפחד וחוסר החשק מן הסתם יעלמו.
עוד נק' היא שכמה שאני מפחדת לחזור לצאת- אני עוד יותר מפחדת כל הזמן לדחות את זה ולמצוא את עצמי פתאום בת 35 ומן "CAT LADY" כזאת...
אז לצאת או לא לצאת?
מה אתם אומרים?
על מקור הבעיה.
הפחד..את מפחדת,ממה את כל כך מפחדת?מה מניע אתך לצאת לפגישות...?איזה פחד?תתארי הכל!כל מה שעל לבך ואז תתחילי לדמיין את המצבים האלו קורים,מה את עושה אז?
מייקל ג'ורדן אמר שהוא דמיין עשרות פעמים את התנועות שהוא עושה במשחק,שהוא מגיע למצבים מסוימים,הוא יושב בביתו וחושב לעצמו,15 שניות לסיום המשחק,הקבוצה היריבה מובילה בנקודה אחת,מביאים לי את הכדור ושניים חוסמים אותי מקדימה,שניים מהצד ושניים מאחורה..מה אני עושה עכשיו?והוא מתחיל לחשוב על כל מה שהוא יכול לעשות על מנת להצליח במצב כזה והוא אמר כשהוא מגיע למקרים אמיתיים אלו...הוא כבר לא מתרגש מזה,מפני שהוא כבר דמיין את זה,שוב,ושוב ושוב.
מפחיד אותי שוב לסמוך על מישהו,
לתת את כל הלב ושאח"כ ישברו לי אותו.
מפחיד אותי שוב לשבור לכולם סביבי את הלב.
כולם כ"כ שמחו בשבילי, הכירו את הבחור, הוא כבר התחיל להיות חלק מחייהם גם
ואז הוא פשוט הלך.
ההורים שלי השקיעו בנו כ"כ הרבה, אחים שלי נהיו חברים שלו.
איך אני יכולה לעשות להם את זה שוב???
אני יודעת שלא כל הבחורים כאלה שיכנסו עמוק לקשר ואז יברחו בשניה האחרונה, לכן מצד אחד אני מוכנה להתחיל שוב לצאת ואני יודעת שאלמד לסמוך על מי שאצא איתו.
אבל מצד שני- מה אם שוב אסמוך ואתן והסיפור יחזור על עצמו??
העניין הוא שאני לא מפחד לסמוך שוב על מישהו-אני פשוט לא סומך על מישהו יותר אף פעם
זה לא סוד...את אמורה להיכשל,את יודעת למה?כי הכישלון הוא קרש הקפיצה להצלחה..זה לא משנה כמה את משקיעה בעצמך או כמה יפה את נראית יש זמנים שפשוט כלום לא הולך נכון,פשוט כלום,כל מה שיכול להשתבש ישתבש
פחד..פחד הוא רוצח,פחד רוצח משפחות,חלומות,אהבה,פחד גורם לאנשים ונשים לשכב בבית חולים רק כי הם פוחדים,אנשים ונשים מתים מפחדים,אנחנו באמת יוצרים את הפחד...אני מתכוון...שאם לא היית מחליטה לצאת לפגישות יותר בחיים אז לא היה לך את הפחד שהבחור ישבור לך את הלב,נכון?אבל ברגע שאת כן מחליטה לצאת לפגישות אז יש לך את הפחד הזה...משמע שהפחד הזה לא קיים,הוא אשליה שבאה להפחיד אותנו,אנחנו יצרנו אתו,אנחנו יכולים להרוס אתו,אל תברחי מהפחדים שלך,רוצי לכיוונם כי מאחורי הפחדים שלך נמצאת האשה שאת רוצה להיות.
שלא יהיה אכפת לך מה החברה והמשפחה שלך יגידו-זה לא עניינם.את גרה עם אתו בחור ואת צריכה לבחור היטב את מי שאת רוצה,הבחור מתחתן אתך,לא עם ההורים שלך ולא עם החברה...מה שהם יגידו לא אמור לעניין אותך מפני שאת מכירה את הבחור יותר טוב מהמשפחה שלך ויותר טוב מהחברה אז אך ורק את יכולה לדעת אם זה נכון או לא.וברגע שתתמודדי עם הפחד ותנצחי אתו בעזרת השם יתברך אז תאמרי לעצמך ''זה הפחד?!''הוא כל כך קטן!אבל כל זמן שאת מתרחקת ממנו הוא נהפך לגדול יותר...את בורחת ממנו אז הוא נהפך לגדול יותר,זה אמור להיות הפוך נכון?ככל שמתקרבים אז הפחד אמור להיות גדול יותר...אז זהו,ממש לא.ברגע שאתה נלחם בפחד הרגעים הכי מפחידים הם הקטעים האלו של ה5 דקות שפחדת מהם...ואחרי שאתה עובר אותם אתה מרגיש שזה היה שווה את זה והפחד הזה הוא סתם אפס,אבל כל פעם שאת בורחת מאתו דבר אז הפחד נהיה גדול יותר...הסבל נהיה עמוק יותר והכאב נהיה חזק יותר.למה?מפני שכל פעם שאני בורחים מאותם 5 דקות בכל הזדמנות שיש לנו אז אנחנו מפספסים עוד משהו ואנחנו מרגישים שאנחנו מפספסים גם פיזית וגם נפשית!
גם לי לפעמים עולות מחשבות של ''אבל מה יקרה אם מישהו אחר יעשה את זה במקומי,מישהו אחר יקפוץ על הטרף''?אבל מיד מתגבר על זה ושוכח מזה,ולרוב,אני מצליח ברוך השם יתברך.את לא יכולה תמיד להצליח,את לא יכולה תמיד לנצח אבל כל פעם שאת מנסה יש לך סיכוי גדול יותר להצליח,גם אם תיפגשי עם 1000 בחורים ולא יסתדר עם אף אחד מהם זה יהיה בסדר גמור מבחינתך,למה?כי שבוע הבא אני יוצאת לפגישה עם הבחור ה1001..מבינה?
אבל נראה לי אתה קצת לא הבנת...במחילה..
אין לי פחד מביקורת מהאנשים סביבי
יש לי פחד שגם להם ישבר שוב הלב כמו בפעם הקודמת. והחברות בטח שלא קשורות לזה...
ודבר שני-אז פשוט חידדת את הנק שלי- שאני לא רוצה למצוא את עצמי "רווקה זקנה" בגלל הפחד(שאגב- גם זה פחד...
)
אז בעצם מה שאתה אומר זה- לצאת?...
בדיוק.
וכן,לצאת.
![]()
![]()
ואח"כ שיהיו הצעות...
יקח קצת זמן...
![]()
יש מישהי שאני מחכה לה,אבל היא עדיין לא החזירה תשובה...עושה רושם שהיא לא רוצה.
אני אחכה עוד קצת,לא יותר מדי.
"מי שמועד ולא נופל ממשיך לצעוד" (מיגל דה סרוואנטס)
עלייך להמשיך קדימה, ולהשאיר את העבר מאחור.
היה קשה, נכון, אבל חייבים להתרומם ולהתקדם.
ובקיצור - לצאת.

)וזה מצער
התחלנו להתעמק באחד הנושאים הנלמדים והרב שאל אותנו ''למה יש פושעים כשנכנסים לכלא שמים כיפות של נחמן'' ''למה כל הזמן סלבריטאים יוצאים מהארון,כל הזמן מכריז מישהו אחר...כל כמה זמן,למה זה קורה?''-לאחר שרוב הכיתה ענתה על השאלה הזאת לפי דעתם האישית הרב אמר את דעתו האישית והיא מאד שכנעה אותי,האמת.
ברגע שיש לך משהו יותר מדי-זה נמאס לך.אני מתכוון-שהריגושים אלו כבר לא מעניינים אותך,שכל פעם שהיית עושה ריגוש זאת היתה חוויה ועם הזמן זה נהפך להרגל משעמם..אז מחפשים ריגושים אחרים..הרב נתן לנו דוגמה:
הוא אמר שלפני כמה זמן הוא פגש תלמיד שלו שלימד לפני כמה שנים-שאל אתו מה שלומו וכו'..הרב סיפר לנו שאתו בחור שיתף את הרב בחיים האישיים שלו וביניהם חיי האהבה שלו והוא אמר לו שהוא היה עם 2-3 נשים..אני מדבר על תלמיד תיכון...אז כשהרב פגש אתו שוב פעם(לא מתכונן) שאל אתו מה קורה,האם הוא נשוי וכו' והוא ענה ''לא,אני לא יוצא עם בנות,אני יוצא עם גברים''-הרב סיפר לנו שהוא פשוט נבהל,הוא לא חשב שזה יקרה לו...הוא היה בשוק רציני ולא כי הרב שלי הוא הומופוב חשוך(הוא לא) אלא כפי שאמרתי קודם,אתו בחור היה עם הרבה נשים...אתו בחור אמר שנמאס לו מבנות...והאמת-שהרב ממש שכנע אותי.
הרב אמר לפני שהתחיל להציג את הדוגמה שאין לו שום כוונה לפגוע והוא מצטער אם מישהו ייפגע-אז..גם אני אין לי שום כוונה ואני מצטער אם מישהו נפגע.
שמנקודת מבטינו, גירושין מתקשר לנו עם מושגים כמו כישלון, פאדיחה, חוסר הצלחה וכו'.
אבל אצלם זה בדיוק הפוך. הם בכלל לא חושבים שלהתגרש זה בעיה. להפך, לחיות כל החיים עם מישהי אחת? מה אני פרייר?
אצלם, גירושין ונישואים לאחרת זה ניסיון להוכיח לסביבה שהבן אדם מבוקש ויכול להשיג אישה גם בסטטוס גרוש. וזה הישג מבחינתם. ואם האהבה נשחקה, אז למה לא לגוון?
הגירושין מובנים שם לכולם ומובְנים כבר בתוך הנישואים.
הם מצידם מתפלאים איך אנחנו בחברה הדתית לא משתעממים.
אבל זה משתלט על כל תחום. (התניידות בעולם, למשל. פעם אנשים היו חיים ומתים בארץ שלהם, היום כל שנתיים במקום אחר.)
התפרקות מוסד הנישואין זה רק סימפטום לתופעה הרבה יותר רחבה.
תוספת: ע"ע ואוו - צעירים מעל עשרים
(אומללה שכמותה).
זה הולך ככה:
יש הבדל בין זוגיות 'סתם' לזוגיות שמתנהלת מול מצלמה.
כשאתה מתנהל מול מצלמה אתה לא יכול לריב כי בא לך, או לחבק כשבא לך, או לעשות כל דבר ספונטני אחר. אתה תמיד צריך לחשוב איך זה יתקבל, מה יגידו ומה יכתבו בעיתונים ביום למחרת.
וכך הזוגיות הופכת ממשהו אמיתי להצגה, והצגה זה משהו שקשה לחיות בתוכו.
אז יש כאלה שמתעקשים ונשארים לחיות בלי אהבה אמיתית, ויש כאלה שעושים צעד ומתגרשים.
סרט נוראי 
עשה לי עצוב מידי.
רב מג של מיליםסוףסוף יש לי סיכוי איתה!!
|מתרגש|

כמה מהם באמת מאמינים או יודעים שאפשר לעבוד על זוגיות?
כמה מהם מאמינים ורוצים למנף את הקשיים לקשר עמוק יותר?
כמה מהם בכלל חוו קשר עמוק?
כמה מהם מוכנים להתמודד עם החסרונות של עצמם ולהודות בחולשות שלהם וביחד עם בן הזוג להתקדם?
כמה מהם בכלל יודעים מה זה "עבודת המידות"?
אם בכלל יש כאלה שם- הרי שזה אחוז ששואף לאפס. מי שמסוגל מחילה, להתנשק עם כל שחקנית מול מצלמות ולהיות מרוח על כל מסכי הקולנוע בעולם- כמה הוא בכלל יכול לחיות את הפנימיות שלו?
ובלי כל הדברים האלה- באמת אין זוגיות.
חתונה זה סתם,יותר בשביל הכיף. שמלת כלה, ארוע רומנטי, שכולם יזכרו.
אז גם גרושין זה סתם.
הוליווד "בתפארתה"
יש כאן מישהי שנפגשה עם מיכל וולשטיין?גיטרה וכינור

לדעתי, הגובה לא באמת משפיע על מידת הגבריות. ותכלס כמו השירשור השכן גם מידת הגבריות לא משפיעה על תחושת ה"גבר" שהבחורה מחפשת.
אם אי פעם אפסול על גובה זה יהיה נטו שיקולים פרקטיים לטובת דור העתיד.. וגם זה לא ייהרג ואל יעבור.
