פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 987)

לדעתי, הגובה לא באמת משפיע על מידת הגבריות. ותכלס כמו השירשור השכן גם מידת הגבריות לא משפיעה על תחושת ה"גבר" שהבחורה מחפשת.

אם אי פעם אפסול על גובה זה יהיה נטו שיקולים פרקטיים לטובת דור העתיד..  וגם זה לא ייהרג ואל יעבור.

"עזרת גברים" ואפשר להסתכל שם ...

 

אם הוא מודע לפרפקציוניזם שלו אז זה בסדר, אין אדם מושלם...

הבעיה היא כשהוא לא מבין שזאת הבעיה שלו ולא של האחרים. כדאי מאוד לברר אצל אנשים שמכירים אותו מקרוב ורוצים בטובתך.

אין תכונה שברמה העקרונית לא חיים איתה.

אצל כל אדם יש מינונים שונים ואיזונים שונים 

צריך להכיר מקרוב...

בהצלחה.

אני יכולה להגיד לך שזה מאוד תלוי במינון של הפרפקציוניזם. אני ב"ה ממש לא קיצונית בעניין, אז לא נראה לי שזה בעיה. אבל אם זה קיצוני ממש, יש מקום לחשוש.

אי אפשר להתחתן עם מישהו במחשבה שהוא ישתנה. צריך לקבל אותו כמו שהוא ולא לבנות על זה שיעבוד על עצמו.

ומתעניינת כל כך בטעם האישי שלי בבנות ובסיבות ההיסטוריות הפרטיות שלי שהובילו אותי להעדפה המסוימת הזאת

לא פוסלת וגם לא מתכננת לפסול בגלל זה, אבל בהחלט אבדוק.
ולמה,

כי לצערנו הגדול ממש הסטטיסטיקה לא מיטיבה עם ילדים להורים גרושים, ממחקרים רבים שקראתי, הילדים שגדלים להורים גרושים, נוטים יותר להתגרש ולקיים מערכת זוגית לא 100 אחוז תקינה. 
ולכן,

כאשר יבוא לפתחי הצעה של בחור עם הורים גרושים, 
לא אפסול, אבל אבדוק שוב, באיזה פן ואופן בחיים זה נגע /פגע בו.
לא כי אני מורידה מערכו, לא כי אני חושבת שאני טובה יותר ממנו, לא כי אני חושבת שהוא זה ההורים שלו,
ממש לא,

אלא כי אני מאמינה שלכל דבר ובמיוחד כזה דרסטי בחיים של אדם יש השפעה, ואני בתור אחת שרוצה להפגש עם בחור להורים גרושים, רוצה לבדוק מה איתו.
יש לי סיפור מקרוב שההשפעה היתה קשה מאד מאד ומנגד, יש לנו חברים שהלוואי עלי בחור עם כאלו מידות ואהבה לאישתו כמוהו.
זה נורא אינדיבידואלי. ולכן, צריך לבדוק.

גירושים משפיעים על הבנאדם. 

השאלה היא באיזו צורה זה משפיע. ואת זה צריך לברר.

ונושעתי

אבל זה באמת בגלל שהייתי לומדת במרכז הארץ

אז יכולנו להפגש יותר..

אולי גם אתם תוכלו להפגש במרכז הארץ?

זה בהחלט יותר משעתיים חחח

אם יש רכב בכלל אין בעיה

נסעתי פעם למישהו ונפגשנו באמצע וכשהוא בא אלי בגלל שאין מספיק אוטובוסים הוא ישן אצל חברים ולקח חופש מהעבודה ולמרות שהיה מוכן ורצה להמשיך לא היה לי נעים לבקש את זה ממנו בגלל שאני לא הייתי עושה את זה בשבילו

זה דורש הרבה השקעה ומוכנות

רק שכחתי איפה בדיוק וגם לא יודעת איך קוראים לה.

בכל אופן, תמיד תוכלי להכנס לחנות דגים ולבדוק אם יש שמה גם דגים אחרים...

את נבהלת כשאת קולטת שזה אמיתי, ואשכרה זה הולך לקרות במציאות.

כל עוד זה היה בתאוריה, אז היית יכולה להיות רגועה כי עוד לא קרה כלום. אבל כשזה מתממש, פתאום צריך לקחת בחשבון את כל ההשלכות ולהתחיל לתכנן איך להתנהל עכשיו בפועל, ואת מבינה שזה שלב הרה גורל שיכול להשפיע דרמטית על עתידך וזו אחריות כבדה על הכתפיים שמצריכה רמה יותר גדולה של ודאות וביטחון שאת באמת רוצה את זה. ולכן את שוקלת עכשיו מחדש במאזניים מדוייקים יותר ובעצם צריכה להחליט מחדש החלטה שהיא יותר חד משמעית מקודם.

וזה בגלל שהוא מוזן מתחושות ולא מעובדות יבשות.

 אחותי- לכי על זה!!! זה בא ממקומות אחרים בנפש וממש לא אומר שאת לא באמת רוצה לנסות! זה תירוצים כאלו שאנחנו נותנים לעצמינו כי- הנה, זה באמת קרה. ואז עולות כל מיני מחשבות שהן שטויות!

מחשבות עליו, עלייך ועל מה זה אומר. אל תתמסרי להן! מקווה שהבנת על מה אני מדברת.. בהצלחה!! 

אם זה באמת העניין אולי כדי שתנסי להתגבר על כך.

לפחות כדי שלא תחשבי בעתיד על "מה אם...?"

לכול היותר תגלי שזה באמת לא מתאים.

אולי זה יישמע לך דוס מדי, אבל אני באמת חושבת שאם לא היה פוטנציאל לחתונה, לא נראה לי שזה טוב שאתם נפגשים כל פעם ועושים דברים יחד...

הרי למה יש את כל הלכות הצניעות?

כי חז"ל מכירים אותנו. טוב טוב. ויודעים שברגע שנתנדב יחד עם בנים, ונעשה איתם דברים, ונדבר איתם... ייווצר קשר רגשי. ככה זה בנים-בנות. ולכן יש את כל ההגבלות האלה, כדי לא להגיע למצב בעייתי, כאשר אין פוטנציאל לחתונה.

אז אני חושבת שזה שנוצר ביניכם קשר זה יפה ונחמד, אבל זה יכול להיווצר עם כל מיני בנים. ואם את באמת חושבת בשכל שהוא לא מתאים לך, אז תחכי לאחד שיתאים גם מבחינת השכל וגם מבחינת הרגש.
חבל ליצור קשר רציני עם אדם שמההתחלה זה לא נראה לך מתאים. כאב הלב יהיה אח"כ הרבה יותר גדול.

מצד שני, אני לא שוללת בכלל את האופציה שתוכלו לצאת ולהתאים אחד לשני, בע"ה. את זה את צריכה להחליט. 

בהצלחה!!

תהני שם בחוץ 

בסוף כל הטובים עוברים פה תהליך ויוצאים כשהם מודעים יותר

למה שהם מחפשים בחיים

בהצלחה רבה

זה לא יהיה סופי...

שכתבתי פה בהקצנה מחוייכת כמובן אבל עדיין זה פשוט מלחמה בשבילי עם הדימיון! כנראה יש לי דמיון מפותח..

אהבה בתענוגים - כן עיצה טובה, אני עושה את זה באמת.. לא תמיד זה חזק מספיק.

באמת אין פה אף אחד שזה קורה לו/ה??

חח זה לא שנכנסתי לעולם של דובוני אכפת לי  בסופו של דבר זה תקופה מעצבנת כל כך כי כל מחשבה של תקווה בראש שלי אני ישר אומרת- די אל תפתחי ציפיות... וזה הופך למלחמה כזאת.. אוף גם אצלי זה ממש לא מהתקופות החביבות בקשר..

הרבה פעמים מדברים על זה שהבנות מתחילות לדמיין עוד בשלבים מוקדמים מאוד של הקשר... ולכן מציעים קודם לבחור ואז לבחורה, כדי שהבחורה לא תפנטז יותר מדי ואז כשהבחור יסרב להצעה יהיה לה קשה מדי...

אני אוהבת לאפשר את זה לעצמי, אבל כן צריך לנסות להחזיר את עצמך לקרקע, ולהיזכר בכל הדייטים שכ"כ דמיינת לפניהם ובסוף היה גרוע...

אני ממליצה לחבר חוט לקרקע ולא לעוף עם הדימיון אבל בשום פנים ואופן לא לדמיין דברים שליליים.

להיות מציאותית ואופטימית ככל האפשר. 

אם לא לדמיין עושה לך לא טוב, אל תדכאי אותו

מה שבטוח, אף בן לא יענה לך כאן בכנות, ורוב הסיכויים שהם אנטיפתים גמככה.

שאפילו שיחה טלפונית לא יצא מזה.

את המסיבה אבל..

אני בא לדייט בראש פתוח ובהרגשה כיפית,מעבר לכך לא מפתח ציפיות.

כיף לראות שאני לא לגמרי לבד מתמודדת עם הדמיון

נראלי פשוט לא נכון לי לקבוע הרבה רווח בין הטלפון לדייט עצמו. 

צריכה להשתדל לקבוע כמה שיותר קרוב וככה אין זמן לדמיונים..

וכנראה שתראי אותי הרבה פה בתקופה האחרונה,מתחיל לשמוע שידוכים בקרוב בעזרת השם יתברך בלי נדר.

גם לי זה עובד יפה.

מזכיר לי שאני תמיד לא מצליחה להחליט מה חזק אצלי ממה: הציפייה והתקווה לפני דייט ראשון, או הזלזול הפנימי בתקווה הזאת, ששניהם גועשים בי לפני