מכיוון ששמעתי סיפורים כאלו מחברים אני מנסה לברר עד כמה זה קורה אם בכלל.

מעבר לכך, אי אפשר להתעלם מהקונצנזוס הקיים על קרביים (בין במודע ובין שלא במודע) בעיקר בציבור הדתי לאומי, לכן יש למחשבה הזאת קצת היגיון כשזה מגיע לתחום הדייטים.

מדוע זה כ"כ חשוב לך ? 

תומך לחימה זאת הגדרה רחבה שנעה בין חייל שיושב בקריה במשרדים לבין חייל שנמצא בבסיס סגור עם לוחמים אבל לא מתפקד כלוחם (ז"א, יכול להיות בחמ"ל, בתפקיד מודיעיני או נהג מבצעי). 

ולא קיבלתי תשובות ברורות כ"כ לכן אני מנסה שוב...

יש כאלו שחוזרים פעם בשבוע-שבועיים ובהגדרה הם לא קרביים וכאלו שחוזרים כל יום.

את לא יודעת ובגלל חוסר הידיעה את פוסלת. אין לך מושג כנראה מה חיל המודיעין-תקשוב עושים 

כמה את מבינה בתפקידים העורפיים בצה"ל?

( שונא את המילה ג'ובניקים) אני מנסה להוכיח לך שבגלל שרמת הידע שלך בצבא מועט את פוסלת סתם, וכן קראתי את התגובות שלך.

קודם כל אני אציין אותך לטובה שאת כן מבררת מה הוא עושה בצבא ולא פוסלת על ההתחלה. הבעיה שאת חושבת שתפקיד בצבא באמת מסמל אם הוא "גבר" מספיק.

את יודעת מה? אני אשאל את זה אחרת- גם אם ה' ישמור ויציל הוא טבח, הוא פחות גבר? הוא יהיה בעל ואבא גרוע בגלל התפקיד בצבא? 

גם אני עונה ברוך השם ששואלים אותי מה שלומי,אבל לא תמיד ברוך השם טוב.

ענית על השאלה שלי, בטח אחרי המשפט האחרון שלך. בטח בעבר שלך שלא עשית שירות צבאי, אין לי עוד שאלות. שנה טובה ומבורכת שתהיה לך ולכול חברי הפורום ובעז"ה כול הרווקים והרווקות יתחתנו השנה! 

אבל קרבי זה מרשים ומוסיף להסכלות עליו כ"גבר" ובהערכה שלי אליו

שאפשרי או הגיוני "להסתיר" כזה דבר. זה נושא שעולה בפגישה הראשונה ופעמים שגם לפני בבירורים. 

מה לא סותר את מה?

למה שיהיה למישהי אכפת?

אני מתכוון,מה שהיה זה מה שהיה,וכל רגע הוא רגע חדש,וכל יום הוא יום חדש.

למה שמישהי תפסול אותך בגלל איפה ששירתת בצבא?

זה נושא כ"כ קריטי בציבור הדתי לאומי שאם לא נפגשת בו אז כנראה שאתה לוחם או שלא יצאת עדיין לדייטים או שפשוט זכית להפגש עם כאלו שלא היה אכפת להן כ"כ.

במציאות שלנו. אי אפשר להתעלם מהנפח העצום שהצבא תופס בשיח החברתי ובדימוי העצמי של כל אחד. קיימים מקומות עבודה סגורים ליוצאי יחידות מובחרות, חברות היי-טק לוקחות אנשי מודיעין וכו'.

באותה המידה, בנושא הדייטים, יש הווה אמינא רצינית מאוד (וכמו שניתן לראות - גם מבוססת ולא דמיונית, אבל ב"ה לא במימדים גדולים) לחשוב שיש בחורות שאופי השירות של הבחור איתו הן יוצאות - קריטי ומהותי בשבילן. 

כל מה שהיא ביקשה ממני זה שאני אלך לאיפה שלבי חפץ להיות בו.

אבל כן חשוב לי שישרת בצה"ל. לא משנה מה, העיקר שחשוב לו לשרת.

אומר לך שחסר יותר תומכי לחימה מאשר לוחמים. זה נתון בכלל לא חדש ולא מפתיע.

ויש הרבה אמת בהצבת המראה הזאת כששואלים אדם אם לצה"ל יהיה יותר חשוב לשים אותו בתפקיד אחר שהוא לא חשב או רצה אותו - האם בכ"ז ילך אליו או יתעקש על רצונו הפרטי. 

עם כמה בעלי דרגות שעוסקים בנושא (גם אותי השאלה סיקרנה) וקיבלתי מהם תשובה נחרצת שלוחמים לא חסר וזה קל להשלים את החוסר במידה ונוצר, מה שאין כן לגבי שאר התפקידים שמסביב. 

תוסיף לזה את האווירה והלחץ החברתי שדוחף רק לקרבי וזה מה שיוצא - אף אחד לא רוצה להיות כזה: חייל שאין לו נשק, אין לו סיכה שתופסת חצי מהחזה או כומתה מזהירה.

נוצר זלזול בכל מי שלא עבר הכשרה מעל 03-05, וגם אם מחמיאים לך - אתה בעצמך לא מאמין שאתה תורם כמו קרבי. אלו דברים שאני שומע כל הזמן מחברים והמציאות הזאת קשה. 

בוודאי שזה קורה. כל חטיבה יודעת ש-X חיילים שהגיעו ביום הגיוס לא יסיימו. כנ"ל לגבי עלייה לגדוד וחוסרים בסד"כ - זה תמיד קורה מטבע הדברים (פציעות בעיקר).

אני מדבר על זה שגולני/צנחנים לא צריכים להתחנן או בכלל לבקש שמישהו יבוא אליהם מכיוון שיש ביקוש עצום לכך. זה תקף לרוב מוחלט של החי"ר (מלבד מעטים שיש להם פחות ביקוש וזה רק מחזק את הטענה כי לא מעט הולכים בשביל הוואסח ופחות כי זה חסר וחשוב גם שם. ממה שריון פחות ? ממה מוד"ש פחות ? הרי שניהם קרבי ! נק' למחשבה...). 

שריון - לא שונה מחי"ר לבד מכושר ובעיקר ווסאח.

מוד"ש זה בסוף זה שעוזר ללוחמים.

בתור אחד שהתגייס ע"מ להלחם באויבים - לא הגיוני שארצה להיות זה שנותן את הכדור בראש של המחבל במקום זה שמכווין במצלמות את הכח המסתער? הגיוני מאוד. בלי לזלזל בתפקיד - הקריטי צריך לומר - של מוד"ש.

אצלנו (מודיעין כלשהו)

חסר בערך שליש מהתקן

ברוב החוליות יש חצי מהתקן ובמעטים 3/4

חוליות מלאות בקושי יש...

אני דיברתי בעבר עם ראש אכ"א, ה - מבין בענייני סד"כ

והוא הסביר לי.

כל מי שהיה בפלוגה לוחמת יודע שאין בעיה לדחוף 10 אנשים לא קרביים, להגדיר אותם כקרביים ו'להשלים סד"כ' ולסגור פינה. זה אומר שיש מספיק לוחמים?

אם אתה מוכן שאלו שילחמו ויגנו על הבית שלך יהיו אנשים חסרי כל יכולת מלחמתית - שיערב לך. בדיוק כמו שאני לא רוצה שמטומטם יקבל תפקיד בסייבר - כי זה יפגע בי, אני לא מוכן שיכניסו לוחמים שאינם לוחמים להגן ולהלחם.

גולני צריכים מאוד לוחמים. לך תסתכל בפלוגות המבצעיות שלה. צנחנים לא מכיר אישית את המצב שם.

אחי, לא תוכל להתעלם מהעובדה שהמון המון תפקידי ג'וב הם תפקידים שנוצרו בגלל סד"כ מיותר ולא בגלל צורך מציאותי בתפקיד. 

מה שקורה בפועל בגדודים עם החוסרים בסד"כ זה נושא אחר לגמרי.

עצם זה שחסר זה לא בגלל היעדר ביקוש ולא בגלל שחסר פיזית לוחמים לכלל צה"ל - אלא מכיוון שאנשים יוצאים מקרבי מכל מיני סיבות והצבא פשוט לא יודע איך להסתדר עם זה כמו שצריך (זה כבר דיבור על התייעלות והקצאות נכונות וריאליסטיות).

אני מדבר איתך על חוסרים לכתחילאים בתפקידי מפתח שאנשים פשוט מסרבים להגיע לשם. 

אני מסכים חלקית עם המשפט האחרון. מצד אחד אני רואה לא מעט חיילים שיושבים כל היום בבסיס ולא עושים כלום, אבל מצד שני יש הרבה שכן עושים והתפקיד שלהם חשוב.

לא אמרתי שזה לא גם וגם

אך זה לא שונה מג'וב...

האידיאל הוא ללכת לצבא ע"מ להגן על עם ישראל.

מטרת הצבא היא להלחם.

בצבא יש סוגים של תפקידים ברמות שונות.

לפעמים אין קשר בין הגדרת התפקיד (קרבי/לוחם) לבין התפקיד שאתה מבצע בפועל.

צריך לדון כל אדם-תפקיד באשר הוא.

השאלה שצריכה להשאל פשוטה.

האם הבחור הגיע לצה"ל לתפקיד בוא הוא יוכל למצות את יכולותיו ולתרום להגנת עם ישראל

או שהוא הלך עם הזרם/לעקוץ.

ואתה טועה, לצה"ל אין מספיק לוחמים. מידיעה.

למשפט האחרון לא עונה כי זה ויכוח על נתונים

אני מכיר כך, אתה מכיר אחרת... לא משנה לרעיון..

יצאתי גם עם כזה וגם עם זה (וגם עם אחד שעוד לא עשה וכשיעשה זה יהיה רק כמה חוד' לצאת ידיי חובה )

זה ממש לא מה ששינה. (מודה שהייתה ליי קצת עין עקומה על הגו'בניק ויותר הערכה לקרבי אבל ממש בקטנה) החלטתי לצאת איתם בגלל דברים אחרים 

בתור ג'ובניק. אני גם התחלתי בקרבי וצה"ל רצה אחרת (ואני ב"ה שמח במקום שאני נמצא כי אני מרגיש שהוא מאוד חשוב ותורם).

כל השאלה נובעת מתסכול שחוויתי ומחברים טובים שגם חוו את זה. 

הדבר היחיד שבאתי לבדוק הוא עד כמה המגמה הזאת רחבה. 

לא יזיק לבוא בפחות תוקפניות אחי.

שחיילים לא קרביים תורמים לא פחות בכלל ולפעמים גם מעבר לקרבי במקומות מאוד מסויימים.

אבל...

אתה לא יכול להתעלם מהדגש העצום שנותנים לקרבי בחברה הישראלית בכלל ובמגזר הדתי לאומי בפרט.

אתה יכול לראות את זה בדיבור בין חברים בישיבה, ביחס אל החיילים הקרביים לעומת אלו שלא כשמגיעים לביקור בישיבה או בכלל ברחוב.

תהיה בטוח שמסתכלים עלייך באופן אחר לגמרי אם יראו אותך עם מדים ונשק לעומת מצב דומה בלי נשק. 

אין אפשר להתעלם מהיוקרה העצומה שהציבור הדתי לאומי מיחס לשירות קרבי, יש לזה הרבה סיבות (חלקן כמובן מוצדקות), שלא ניכנס אליהן כרגע. אבל זה בהחלט המצב. לוחם או קצין קרבי, שלא לדבר על לוחם ביחידה מובחרת ממותג גבוה מאוד בציבור הדתי לאומי, לעומת "סתם" בחור צדיק טוב לב וירא שמיים שאיתרע מזלו או פרופילו והוא שירת ביחידה עורפית. האמת הפשוטה היא שלא צריך להסתנוור ממעלה אחת של הבחור, אלא צריך לשכלל בשום שכל את ככלל מעלותיו וחסרונותיו, ואת מידת ההתאמה האמתית שלו לבחורה ספציפית. למשל בחור יכול להיות קצין מעולה ביחידה מובחרת אבל יש בחורות שימצאו שהוא מחוספס מידי או לא מספיק רגיש לטעמן, או בחור ג'ובניק ופרופילניק אבל מאוד עדין, מתחשב, וקשוב לבת הזוג בצורה יוצאת מן הכלל. (כמובן שחלילה אין הכוונה להגיד שכל הקרביים לא רגישים מספיק וכ' זאת רק דוגמה הממחישה את הצורך לשכלל את כל המעלות והחסרונות ואת מידת ההתאמה הספציפית לכל בחורה.) ברכה והצלחה לכל הרווקים והרווקות שימצאו בע"ה בשנה הבאה עלינו לטובה אתן בן הזוג המתאים מהר בבריאות טובה והמון שמחה.

היי, בתור מישהי דתייה שהתגייסה לצבא ועוסקת כיום בהכנה לצהל,יוצא לי לעבוד עם כלל סוגי החיילים והמלש"בים (מועמדים לשירות ביטחון..)

אני מכווינה נערים מלש"בים לשירות הצבאי בהתאם ליכולות שלהם ולשאיפות שלהם.

אכן המון בנים דתיים במיוחד מכוונים לקרבי ואני תמיד עושה איתם עבודה של "לשם מה קרבי?" "האם זה הוואסח או או האידיאלים?" ומתגלים דברים מעניינים.

אם נדבר גלויות , אני אישית מאמינה כי מי שיכול שילך לשרת בקרבי. אני עוקבת אחרי התהליך מקרוב ורואה את האפקטים והאתגרים שהוא מביא איתו לכל בחור. יש חוסר בלוחמים ולכן מבחינתי מי שיכול וכשיר מבחינה מנטלית ורפואית שילך וינסה לפחות. הריחוק מהבית , ההתמודדות , וכן כן יש פה גם הזדמנות נפלאה להגשמת אידיאלים וערכים שחונכנו עליהם.

אך אבהיר כי זה לא מתאים לכל אחד,ואני רואה גם כי מי שלא מסוגל ומתאים באמת בסופו של דבר פורש . 

חשוב לי להדגיש כי אני לא רואה את הפרופילניקים (לא ג'ובניקים!) כחלשים או פחות גבריים חס וחלילה, אני תמיד אומרת כי האדם הוא שעושה את התפקיד ותפקיד הוא רק כותרת ולכן לא אפסול בחור שלא משרת/שירת בקרבי אך כן בגלל התהליכיות שאני בוחנת מהצד , אגיד כי זה יוסיף אצלי נקודות זכות לרזומה . 

עוד פעם, זה באמת עניין אינדיבידואלי וכל מקרה לגופו , לי נגיד קשה לסבול אווובר וואסח ולוחמים שעפים על עצמם ומרשים לעצמם כל מיני דברים. דיברתי כאן על לוחמים ערכיים שהצבא כן נתן את האפקט שאני מחפשת .

שנזכה לראות אנשים בזכות מי שהם ולא בגלל מה שהם .. חג שמח  

אני מסכימה עם זה שלצערנו קרבי עושה את לבנות...

אני אישית מעולם לא חשבתי על זה בדייטים.. בעיניי בחור שנתן את כל כולו ובא לתרום אז אם שימש כתומך לחימה, או עתודאי זה ממש בסדר, גם בחור שהחליט להמשיך לישיבה וללמוד זה בסדר לחלוטין. העיקר שאדם עשה את הטוב ביותר בשבילו.

ולא הגיע לצבא לשרוף זמן ..

אבל העיקר באמת זה המידות והאישיות של האדם, לי לא הפריע צבא או ישיבה בכלל. (בסופו של דבר בעלי מסיירת אני בכלל לא דיברתי אבל בעלי שירת וחברות היו מתפעלות מאיפה שהיה, ) אבל זה הדבר האחרון שעניין אותי, לא פסלתי גם בחורים מישיבה, חבל מאוד שזה נושא שמפריע לבנות. כי בסופו של דבר האישיות והאופי הטוב מלווים כל החיים.

בנות באמת תסתכלו על העיקר, המידות והפנימיות של האדם יכול להיות גם קרבי ואיכותי וגם תומך או בן ישיבה שיהיה בעל מדהים!

בחורה שמודדת אותך לפי איפה ששירתת היא לא בשבילך. 

תמתין בסבלנות לאחת והיחידה שתאהב אותך בפנימיות שלך בגלל מי שאתה!!  

אל תפחד, אתה בסוף תרוויח אישה שיש לה ראיה שגם כשתזדקן , תשמין אתה תראה בעיניה הכי מושלם שיש. 

תמתין בסבלנות!

ובהצלחה לכולם בבחירות שלהן ושלהם!!

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

שקראתי את זה  

בפורום הטרור הזה

אני רוצה "בחלום אדבר בו". תשובות לכל השאלות העמוקות שלי.

אני מתפלל על זה וכלום בחלום. אני שואל את ה' שהדוד רבא שלי הרב פנחס מפרנקפורט בעל ההפלאה יתגלה אלי וכלום. אין תשובות.

אבל אז כשאני קם, אגב העיון הרגיל שלי בתורה בסדרים הרגילים, אני מגיע ל'הפלאה' ו'לפנים יפות' ומבול של תשובות והדרכות לחיים העכשוויים שלי.

כן. זאת התגלות השכינה דרך ספרי הצדיקים.

תשובות. תשובות. תשובות.

"קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי". כמו ששמעתי בילדותי מר' אברום שפירא זצ"ל, הספר דופק לפתוח אותו ועם זה השכינה הקדושה.

אל תחכה למשהו מבחוץ, בחורה שלא רודפת אחריך תעזוב אותה. זה לא שווה את הזמן שלך. תתרכז בלהתענג על ה' וימלא משאלות לבך. תנדב את לבך ל-ה' ולעם ישראל. תתן תתן תתן, אל תצפה לקבל כלום. בסוף, הכל יסתדר. "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב."

מאוד מזדהה עם מה שאתה כותב.

הצפייה תלויה לפי תקופות בחיים. תקופות שונות בכל התקופה המתמשכת של הדייט וגם איך קמתי היום..

לגמרי רגישות צריכה להיות בנושא הזה. מסכים מאוד מאוד וליבי איתך.

עם זאת, בלי קשר לצד השני שצריך להיות רגיש - חשוב לשמור על איזון. 

אם כל דבר קטן מטלטל אותי, כדאי להתבונן למה זה קורה.

מה דפוסי המחשבה שמניעים אותי?

מה החששות, פחדים, דחפים, רצונות שקיימים בתוכי והאם אני מנהל אותם או שהם מנהלים אותי. ואם אני מנהל אותם - איך אני בוחר לעשות את זה.

וזה מפחיד גם לשאול את השאלות האלה, כי זה לא כיף לגלות שאני במקום שלא רציתי להיות בו, אך בד בבד, זה אנושי וזה קורה. אפילו אפשר לומר שאין אפשרות שזה לא יקרה.

ומאזן את מה שאני כתבתי הרגע - זה בסדר להיות לחוץ. בסדר גמור. רק כדאי לשים לב לזה.

ולא לתת להצעה להתמרח ככה

חושבת שזה נכון בכללי לכל מי שאומר כן להצעה, וכשאני אומרת 'אומר כן להצעה' הכוונה ששמעו שיש הצעה, קיבלו מספר לבירורים ויודעים שיש מישהו בצד השני שמחכה.

ולא משנה אם מי שמחכה זה מי ששידך או המשודך.

ברשותך, פונה לצד השני:

דרך ארץ בסיסית...

גם אם עסוקים כל כך ברמה שאין זמן לברר תהיו הגונים ותגידו.

''אין לי פניות לברר'', ותשלחו מישהו שסומכים עליו שיעשה את זה.

''אין פניות ברמה שאין זמן לנשום, אז לברר?", סליחה ששואלת... אבל איפה תכניסו גם פגישות? אם יש זמן לפגישות יש זמן לברר, במיוחד אם זה ימשיך או יקרה בהמשך, זה הרושם שאתם משאירים.

לא עונים לכם בצד שמבררים איתו? תעדכנו בהקדם את מי ששידך שיוכל לעדכן את הצד הממתין. וגם לברר מה קורה שם... יכול להיות שהתקשרו ולא ענה החבר, או שמשהו בקליטה לא עבד או כל סיבה שהיא.

התחרטתם מכל סיבה שהיא? זכותכם... רק תודיעו.

ולך שמחכה -

תברר עם המשדכים, בפרק זמן שמרגיש שזה מספיק זמן לבירור, מה קורה עם הצד השני.

הלוואי ודברים יתוקנו בשורשם ונהיה טובים.

ובאמת מבאס כשקורה רצף כזה.

אבל לא יפה להוציא שם רע על כל הבנות..

[וקרה לי גם הפוך - מישהו פנה אלי באתר, ביקש לברר, ולקח לו כמה ימים. שאלתי את החברה שלי אם הוא דיבר איתה, ואמרה שלא. שאלתי מה קורה, ועדיין לקח לו כמה ימים..]

אני רוצה להגיד שבאופן אישי - 

לפעמים הבירורים לוקחים זמן. שולחים הודעה לחבר, הוא לא זמין, מחפשים אולי מישהו אחר שמכיר, והוא בדיוק במילואים וכו וכו'.

מעדיפה לקחת עוד יום בבירורים מאשר לצאת עם מישהו ולהתבאס שזה יכל להיות ברור מהטלפון שלא שייך.

אבל אם זה מתעכב - נראה לי נימוסי להגיד משהו כמו - אני בתקופה עמוסה, צריכה עוד זמן, סליחה.

ועוד משהו קטן - כמעט תמיד, אם קיבלתי הצעה ביום מסוים, וכבר באותו יום ביררתי - לא נתתי תשובה באותו היום. רציתי לישון על זה לילה.