פורום הורות (עמוד 104)

רעותא - תאטרון נותן במה

אנחנו תמיד מביאים שוקולדים או דברים שהילידים יאהבו ומיאים למי שענה תשובה נכונה או שאל שאלה

כל אחד מכין מבעוד מועד דבר תורה וחידון

בהצלחה!

..

לא סתם יש אותה למלא משפחות...

מנסיוננו רכב אמין, בטיחותי, יחסית מהזולים (בממוצע של עלות וצריכת דלק. לנו לא היה תקציב של 100000 לקנות רכב כמו טויוטה ורסו שהייתי שמחה לקנות. אלא 50000).

חיסרון - הוא לא מאוד מרווח... טוב נו הוא די צפוף. במושב האמצעי יכולים לשבת 3 ילדים, למבוגרים יהיה צפוף. הבגאז קטן. הפתרון שלנו - גגון. שווה את הבדלי צריכת הדלק שיש לרכבים גדולים יותר. ורוב הנסיעות, שלנו לפחות, הן לא עם אוטו מלא בנוסעים.

נגזר עלינו להוציא סביב 100K וליסוע כמו כולם על מאזדה 5 יד 2 מליסינג או איזה אווטלנדר כנ"ל 

לא התכוונתי שיש לי בעיה להיות כמו כולם 

פשוט כי אני לא שומע משהו אחר או המלצות אחרות 

אתה יכול למצוא טויוטה ורסו שחסכונית בדלק הרבה יותר מהמאזדה לפי מה שביררנו.

למאזדה יש דלת צד שאני ממש לא אוהבת, קשה לפתוח וזה גם פתח לתקלות, ולורסו דלת רגילה.

הורסו קצת יותר קצרה וקצת יותר רחבה מהמאזדה.

בורסו במושב האמצעי יכולים לשבת שלושה בנוח, ובמאזדה רק ילדים כאמור.

ולשתיהן אין ממש בגאז'...

יש בנוסף גם את המיצובישי גרנדיס - שהיא יותר יקרה, צורכת הרבה יותר דלק (מנוע חזק), והרבה יותר מרווחת.

ואין הרבה למכירה, זה רכב ששומר על ערכו.

רוצים רכב עם שנתון חדש יחסית 

לספוג כמה שפחות את ירידת הערך 

לא להסתובב במגרשים מפוקפקים (יחסית)

נשמע שבחברות ליסינג יש היצע פחות או יותר סביר עם מחירים יחסית סבירים ואמינות סבירה 

וזה יכול להיות בעיה כי רק אני והיא נוהגים כמובן 

@נפש חיה.

פשוט ממש צורם לי שבמקום זה, הטענות שאני שומע הם שההורים דואגים בעסק הזה בעיקר לעצמם...

מה עם הבעל?

חפשי באינטרנט פרופ' חיים עומר, שיקום הסמכות ההורית, פחות בגלל הסמכות שצריך לשקם, יותר בגלל שמדובר בילד מאוד מאתגר.

נשמע שצריך לאזן בין המאמץ להעצים אותו מצד אחד, לבין הדרישה ממנו להתנהגות נאותה מצד שני.

יש מקום גם להיעזר באלטרנטיבי כי נשמע שהמתוק קצת הסתבך עם המורכבות של עצמו.

אם את רוצה,אפשר במסר אישי.

ובגן, כמו שכתבו לך, גם על הגננת מוטל לפעול כדי לחנך וליצור אווירה בריאה.

וב"ה נשארה תקופה קצרה אחרי פסח עד לסיום שנת הלימודים.

ניתן לצפות שבעז"ה בכיתה א' יהיה שינוי לטובה מבחינת הרכב הגילאים בכיתה והאתגרים הלימודיים.

הלוואי שבקרוב יתפנו לך עוד אחוזים של תשומת לב גם בשביל עצמך...

שנית - התיאור שלך מזכיר לי טיפ-טיפה את בן הגדול שלי (לא הבכור) - אם כי באמת אני מרגישה צורך עכשיו להודות שאצלנו זה כלל לא מגיע/הגיע לרמות האלה... (וגם רק בבית, לא בגן/בי"ס)

אנחנו התחלנו איתו טיפול רגשי בשנה האחרונה (גם בשביל עוד דברים), וב"ה רואים מעט שיפור.

נשמע שדבר כזה הוא די מחויב המציאות במצב הזה...

אולי אפשר, בתור התחלה, להתייעץ עם פסיכולוגית הגן? ואז לפנות גם לרופא הילדים, ולחפש טיפול רגשי שמתאים לגיל הזה (תרפיה במוסיקה/באומנות, פסיכודרמה, תרפיה במשחק, תרפיה בבע"ח...)

במקביל - אולי כדאי לכם להתחיל בהנחיית הורים פרטנית, כדי ללמוד איך לנהוג באופן פרטני עם כל מקרה שהוא מזמן לכם.

זה עדיין ידרוש מכם הרבה עבודה והתמודדות... אבל לפחות יהיה לכם כיוון כלשהו.

מוסיפה גם: הבן שלי היה לפני שלוש שנים בחוג קפוארה, וזה גם הוסיף לו המון וגם מיתן את ההתנהגות שלו בהרבה. זה עוד כיוון שאפשר ללכת עליו.

שוב והרבה כוח!!

כמה כוחות אחרי לידה יש בך!!!

רוצה לציין רק 2 נק':

א. נראה שכמו שציינת לא טוב לילד בגן. כדאי לנסות להעביר אותו ישר אחרי פסח (אולי למכינה או לגן בו יש רק גילאי חמש-שש).

ב. מסכימה עם אחת מהתגובות. שלא צריך לפחד מהילד וחלק מלעזור לו, זה הצבת גבולות יחד עם הרבה אהבה, ועם זאת לא מוותרים על האחות! וממש לא נכון, לעניות דעתי, לתת לה דברים בסתר, אלא ללמד אותו להתמודד) (מוסיפה סייג שאם היה מדובר בתקופה קצרה ממש, אז ייתכן שלא צריך להוציא לו את העיניים, אך פה נראה מדבריים שמדובר בפחד מתגובת הילד ולא מאי רצון להוציא לו את העיניים)

בעזרתו יתברך תצלחו גם את האתגר הזה ובע"ה תגיע תקופת רוגע בקרוב.

ממש הובלת אותו להבין שכמו שהוא אוהב את אחותו התינוקת, כך הוא יכול לאהוב את אחותו האמצעית...

לדעתי יש לך כיוון מצוין בהתייחסות אליו. עם קצת הנחיה ורעיונות ספציפיים להתמודדות - תצליחי למצוא את המסילות אל לבו.

ומצוין גם, לדעתי, שאת בוחרת את ה"מריבות" איתו... את בן-אדם בעצמך, ואת לא אמורה להתמוטט... ולו רק בשביל להצליח להיות לו אמא שלווה...

הבלון  שהתפוצץ/ שושנה הימן - Life Center

מהנסיון שלי הרבה דברים שנראים יפה על הדף - כשבודקים אותם במציאות מגלים את הצדדים הבעייתיים שלהם. אבל במקומך הייתי מנסה פעם אחת להגיב כך - מה יש לך להפסיד? אולי יעזור, ואולי תגלי שזה לא זה, אז תנסי שיטות אחרות.

חוץ מזה רציתי להגיד שאת כותבת מאד יפה. ממש מכניסה לאווירה ולהבנה של הילד ושל כל המסביב. באמת נשמע מצב קשה ומתסכל ביותר!

וגם אצל הבן השלישי - שנה שעברה (שנה שניה בטרום חובה) היתה ממש סיוט, וזה התבטא גם בבית.

ברגע שעברו למסגרת שאתגרה אותם יותר (כיתה א' אצל הבכור וגן חובה אצל השלישי), ושמו עליהם תוית אחרת ("הילד החכם והבוגר" ולא "הילד הבעייתי, האלים והחסר סמכות"..) הם נהיו רגועים הרבה יותר - גם במסגרת וזה גם השפיע ממש בבית.

יכול להיות שהייתי צריכה להעביר אותם גן הרבה קודם, החשש שלי היה שגם בגן אחר הם ימשיכו עם ההתנהגות הזו ואז זה רק יחמיר את חוסר האמון שלו בעצמו וגם שלנו.. הגיוני שטעיתי, ואם יש לך רעיון לגן אחר - מוטב עכשיו ולא לחכות עוד 4 חודשים של סבל..

אומנם לא הגעתי למצבים שאת מתארת בבית, אבל בגן - בהחלט היו מצבים קשים. הגננות, הפסיכולוגית של הגן - עקבו אחריו (הוא היה מאוד אלים), הלכנו לייעוץ איתו ובלעדיו - והכל ממש השתפר כשהגיע לכיתה א. לא שאין את הקשיים האלה בכלל - הוא עדיין מאוד מסתכל על עצמו ופחות על הסביבה ועושה רבה חשבונות של כדאיות (אני מדברת בעיקר על הבכור) - אבל לאט לאט לומד, תוך הרבה שיחות. בן בכור וחכם - זה מתכון מנצח לילד שעסקו מאוד בעצמו וקשה לו יותר מבחינה חברתית.. כך לפחות אני מרגישה אצל הבן שלי. זה משתפר, אבל עדיין, זה לא יהיה החלק החזק שלו. מצד שני - הוא מחונן, ויש לזה הרבה יותרונות..

הוא לומד לנגן, וזה ממש עוזר לו ומרגיע אותו (התחלנו רק בכיתה ד - אבל חבל שלא התחלנו קודם, אפשר להתחיל בגן חובה אם הוא מסוגל לשבת ולהתרכז). גם לקרוא ספרים זה טוב. אם הבן שלך כבר קורא - תתחילו לבקר בספריה באופן קבוע ותעודדי אותו לקרוא. אפשר להתחיל מספרים פשוטים וקומיקסים ובהחלט אפשר להתחיל בגן חובה.  להראות לו שהוא כבר בוגר ויודע לקרוא (בשונה מאחותו..), וזה גם מעסיק הרבה מהזמן הפנוי.

בקשר לחברים - כדאי לך כן למצוא לו חברים, זה גם יעזור לו ללמוד איך מוותרים ואיך מתנהגים בזמן שהגננת לא משגיחה. אני יודעת שכשזה לא בא בטבעיות - צריך להשקיע בזה. אבל אולי שווה נסות איזשהו ילד שהוא כן איכשהו מתחבר אליו ולעשות איתם יחד פעילות נחמדה. (ובקשר לחבר השטלתן, ליבי איתך - גם לנו היה אחד כזה בשנה שעברה, והיינו צריכים ממש לעבוד כדי להפריד ביניהם. זה לא תמיד עבד - אבל לא הסכמנו לחבורה השולטת הזו, גם אם היה לו קשה להתמודד עם זה באותה שנה)

בקשר לבת - אני הייתי מתחילה לתת להם דמי כיס, וכל פעם שהוא הורס לה משהו - לקחת מהדמי כיס שלו. או שיטה אחרת שבה הוא ירגיש שהוא מפסיד מלהרוס לה. אני חושבת שגם אם קשה לו ויש לו אגרסיות - זה ממש לא צריך לבוא על חשבונה. מי שנפגע צריך לקבל את רוב תשומת הלב ולא הפוך.

הוא צריך להרגיש שלא משתלם לו להיות אגרסיבי כלפי אחותו - שהוא מפסיד מזה. והיא - ממש לא צריכה להרגיש שהיא רעה בגללו. נראה לי שאת מאוד מנסה להבין אותו ומאיפה בא הקושי. אבל יש דברים שהם פשוט "לא" מצלצל. ואז הם כבר לא מנסים אותם. אחד מהדברים האלה צריך להיות להרוס דברים שהם לא שלו.

אני אפילו הענשתי את הבן שלי על דברים שעשה בגן חובה כשהרדשתי שהוא חסר גבולות שם. לדוגמא, פעם הוא הרס קיר  או הרביץ לגננת.. הוא היה צריך לכתוב מכתב התנצלות או אפילו להעתיק 3 פעמים - אסור לפגוע ברכוש של הגן. זה גם אימן אותו בכתיבה.. אבל גם הראה לו שאני מאוד רצינית גם לגבי דברים שקורים בגן.

אבל תחשבי על נקודת האמת במה שהיא אומרת.

ילדים סובלים, גם הבת שלך, וגם ילדים בגן. הם לומדים שניתן לאיים, את לא היית רוצה להיות בצד שיש לך בן שמאויים על ידי בריון הגן. 

יש דברים - שלא משנה כמה אמפטיה והבנה יש לנו לילד שלנו (תקופה קשה, גן שלא מיטיב) - הם פשוט לא מקובלים ואסור שהוא יתנהג בצורה הזו.

ברגע שהגבול הזה יהיה ברור לך - את תדעי לשדר אותו בצורה ברורה לבן שלך והוא יקלוט את המסר. וצריך ללמוד לעשות את זה - גם להיות לא נעימה. 

אני אישית - דווקא ממש לא אהבתי את ההתחמקות שלך בקשר לכפפות. לא צריך לפחד מהתגובות של הבן. הוא צריך ללמוד להתמודד עם דברים שלא מוצאים חן בעיניו בצורה נכונה.

ושוב, אני אומרת לך את זה מנסיון. אצלי, נפל לי האסימון רק אחרי שהתייעצתי רבות, ומי שהכי עזרה לי היא יועצת למחוננים שהתייעצתי איתה טלפונית, ומצד אחד אמרה לי - נשמע שהוא לא מאותגר, אני מבינה מאיפה הקושי, תעבירי אותו גן וכו' ומצד שני - שגם אם מבינים אותו - החובה שלנו מולו היא להציב גבולות ברורים, שפשוט לא עוברים, לא משנה באיזה מסגרת, באיזה תקופה ומי החברים המשפיעים. 

אז נכון, הייתי צריכה להעניש, וגם דיברתי איתו מלא שיחות, ולא תמיד ראינו מיד את התוצאות. אבל את הדברים הבאמת קשים, הוא הבין טוב מאוד שלא עושים שוב - כי גם לי זה היה ברור (ובתוך זה אני מכלילה התנכלות לילד ספציפי מוחלש בגן והרבצה לגננת - אלו דברים שלא הייתי מוכנה שיחזרו שוב ובאמת לא חזרו - וראיתי בעיניים שלו שהוא מבין.) תפסיקי לפחד מהתגובות שלו.

זה מאוד מקובל שילד שנולד בתחילת שנתון נמצא רק שנה אחת בטרום ושנתיים בחובה ומי שנולד בסוף שנתון בדרך כלל שנתיים בטרום ושנה אחת בחובה. זה מקל גם על ילדים וגם על הגננת. כמובן תלוי בילד ספציפי ובקבוצה ספציפית שנוצרה באותה שנה. אבל בטרום בדרך כלל רב הם קטנים ומתוכם חלק לא מבוטל קטנים ממש, סוף שנתון כלומר שנתיים ותשעה ובמקרה כזה לילד גדול שנולד באמצע ינואר פשוט אין מה לעשות בקבוצה כזאת. 

כי כשזה מציאותי זה לא באמת מרגיש ככה, האהבה מחפה על הכל

ואם מסתכלים בחיבה, בתור ילד, ועל כל התהליך גם בחיוך - אז זה לגמרי לא כמו "בוס מעצבן"...

[אע"פ שבתור פריקת תסכול - אפשר להבין הרגשות כאלה מידי פעם..]

הומאופתי ייתן מענה לרגשי ויפסיק לגמרי את כאבי הראש הנובעים מממנו.

אם זה המקור, תוכלו לוותר על הבדיקות הלא פשוטות כמו סקירות סיטי או MRI.

אבל מן הסתם יש בקופת חולים אפשרות לטיפול הומאופתי ותחומים נוספים אלטרנטיביים.

אני יודעת בוודאות שלפני שנים היתה אפשרות כזאת בבאר שבע (איפשהו קרוב לתחנה המרכזית, על ציר שד' רגר).

תבררי איתם.

אם יש לך אפשרות להצפין עוד, אני מכירה דרום, אבל יותר צפונה. אפשר לשאול אותי במסר אישי אם צריך. 

CT היא הבדיקה עם הכי הרבה קרינה מייננת.

MRI זו בדירה המבוססת על שדות מגנטיים והיא פחות בעייתית.

אפשר ע"י פניה ל"יעוץ רופא מומחה". 

יש לקופ"ח רשימה של כאלה. לפי רמת הביטוח שלכם, אתם זכאים למס' פעמים בשנה. כאן מספיק פעם אחת.

תבחרו מישהו טוב (זה כולל ראשי מחלקות וכד'), תור מיידי. משלמים השתתפות, אבל אם אפשרי, זה שווה את ההמתנה.

נוירולוגים ילדים, זה סיפור אם צריך להמתין תור רגיל.

פריכיות אורז עם אבוקדו, קוטג, שוקולד, טונה, פסטרמה

קורנפלקס

ביצים

תפוחי אדמה, צ'יפס בתנור

אורז+ מנת בשר/ עוף

(גם אם בפסח אתם לא אוכלים קטניות מסוימות, זה לא אומר שזה חמץ לכן אפשר לבשל על הגז)

אני בד"כ משאירה את המיקרו בפינה בסלון או במרפסת ומחממים בו דברים שכבר הוכנו מראש (למשל מרק כתום)

או מחממת דברים שהקפאתי מראש בתבנית חד"פ על פלטה (גם בסלון\מרפסת)
או מכינים דברים בטוסטר סנדויצים (טוסט\שניצל תירס)

או קונים פיצה\פלאפל

ואם קרה נס וכל המטבח כשר לפסח אז אפשר לבשל בסירי פסח ולאכול בחד"פ. (עוד לא ממש קרה לנו...)
 

בשרי, תפוא, מרק, פאנקייקים מקמח תפוא, סלט, ואוכלים בחוץ פיתה עם משהו בבוקר/ערב

קודם לומר לה: אסור להרביץ, זה לא נעים ואחר כך ללמד אותה מה כן לעשות:

למשל: את רוצה שישחק איתך? אז בואי נבקש..

בדר"כ זה דרך לבקש תשומת לב. 

מה הסיטואציות שבהן היא מרביצה?

ראיתי בהודעות קודמות שלך שילדת לא מזמן, אז קודם כל מזל טוב וחוץ מזה זו התנהגות אופינית מאד. היא לא בדיוק יודעת להסביר לך מה היא מרגישה אבל ההתנהגות שלה מבטאת את זה.

עצה טובה ששמעתי בעניין הקנאה - לדבר אל התינוק ולספר לו על אחותו הגדולה. בשבילו זה לא כל כך משנה מה תגידי לו - פוצי מוצי או סיפורים עליה ולה זה יעשה מאד טוב. לספר לו איזה אחות גדולה וחכמה ומתוקה יש לו שיודעת לעשות את זה ואת זה ויודעת לדבר וללכת ו.. ו.. ו.. 

ובהתחשב בגיל שלה ובעובדה שנולד'ה לה אח/ות לא מזמן אני באופן אישי לא הייתי כל כך מתמקדת בלחנך אותה לא להרביץ אלא במתן מענה לצורך שעומד מאחורי זה - תביני שהיא בעצם מדברת אליך בשפה שאת צריכה לתרגם. היא מרביצה אבל היא בעצם אומרת "אמא, לא טוב לי" - תנסי לתרגם אותה ולענות למה שהיא באמת אומרת, לא למה שנראה כלפי חוץ שהיא אומרת

בכללי - לתת לה הרבה חום ואהבה, חיבוקים ונשיקות, המון מילים טובות. ולהשתדל להמנע עד כמה שאפשר מלהכנס איתה לעימותים "ראש בראש" (זה פחות או יותר הגיל "גיל שנתיים הנורא")

(באותו רגע שהיא מרביצה את יכולה לומר לה יפה - אסור להרביץ או אם היא ניסתה להשיג משהו אז לומר על דרך החיוב - אנחנו מבקשים יפה, לא מרביצים. אבל גם אז להרים אותה על הידים ולחבק.)

אני משתדלת כל הזמן להדגיש כמה אני מרוצה מהן, וכמה טוב לילדים.

מכונת תפירה צעצוע על סוללות ולהפתעתנו היא ממש חזקה.

תיקנו בעזרתה חולצה שלי.

הבעיה היחידה היא שהרווח בין החלק שמורידים על הבד כדי להחזיק אותו לבין גוף המכונה הוא צר יחסית. זה אומר שבדים דקים אפשר לקפל ולהכניס ברווח הזה, אבל נגיד בד חורפי יכול להיות שאי אפשר להניס שתי שכבות שלו כדי לתפור מכפלת.

מתלבטת עדיין אם לקנות...

כי אם יהיה לי בד קצת עבה יש מצב שלא יצליח..

עלות יכולה להיות עד 150-200 ש"ח - אבל לא יודעת, זו היתה מתנה.

אפשר לנסות בלוח יד 2 או באתר אגורה למצוא משומש במצב טוב מאוד.

לנו יש את זה לאחד הילדים הרבה שנים. זה קצת מפריע לשמיעה אז עשינו הרבה בדיקות שמיעה במהלך השנים...
זה התחיל בדלקות אזניים מוגלתיות שחזרו שוב ושוב ושוב, ולא התאחה בחזרה.
הרופאה אמרה לנו שאם זה לא נסגר לבד, בגיל 10-12 עושים ניתוח לסגור את זה (בערך כמו ניתוח כפתורים רק הפוך...)
עוד לא עשינו את הניתוח אבל נצטרך לעשות.
הרופא אאג נותן לזה הפניה.

ד"ר אברהם בן יעקב. רופא מעולה וחביב מאוד - הסביר לנו הכול לפרטי פרטים.

(הלכנו אליו אחרי שני ניתוחי כפתורים שלא הועילו לגמרי - גם היה חור קטן בעור התוף, וגם התגלתה בעיה עצבית באחת האוזניים).

הרבה הצלחה ובריאות!

אני ינסה לחפש בעלי אקספרס..

בארץ בית בובות עולה ממש יקר 

מקווה למצוא יותר זול..

לבית בובות בקומות מעץ זה 600, 700 בכיף..

תודה רבה לך על הקישורים!! הם פשוט קצת קטנים..חיפשתי משהו עם

כמה חדרים..

ופחות אהבתי את הבתי בובות המתקפלים מפלסטיק..

החלטנו להכין בבית בית בובות..

בסוף קנינו היום דיקט עם ציפוי בנגריה, והוא חתך לנו לפי מידות

יצא סה"כ 150 ש"ח..ובית בובות ענק...

קניתי היום טפט..

נשאר לנו רק לחפש מדבקות לבית בובות...

ראיתי שיש ממש מדבקות עם תמונות של חדרים, סלון, אמבטיה וכו...

זה ממש חמוד ולא יקר בכלל..

האמת שאפשר גם לעשות את זה מכוורת או ארונית עם מדפים..

פשוט היינו צריכים את זה בסמיכות ליומולדת אז העדפנו לא לבזבז זמן

על חיפושים יד 2 והלכנו כבר לנגר...

אני מוכנה לנסות. יש לי ילדה בת שנתיים וחצי

1. אופי- ילדה אנרגטית מאוד, עקשנית, דברנית וחכמה.

2. המטפלת תגדיר אותה בתור ילדה נוחה, שקטה יותר עם נטיה להרביץ לחברים

3. במפגש עם אדם זר- זה מאוד תלוי מי האדם הזר והאם הוא גם זר לנו, ההורים. בגדול- אין סיבה שתדבר איתו יותר מדי. רוב הסיכויים שתשב בשקט עד שילך ותבחן אותו היטב היטב. 

אם את צריכה מגוון של אנשים שיענו - אז כדאי לך לעשות שאלון גוגל. הרבה אנשים לא ישושו לענות על שאלות אישיות כאלה על גבי פורום פתוח...

בהצלחה!