בס"ד
רציתי להתייעץ לגבי ביתי בת שנתיים וחצי. ב"ה ילדה חכמה מאוד חברותית ושמחה!
העניין הוא שהיא מאוד מאוד קשורה להורים שלי במיוחד לאמא שלי וברגע שאמא שלי באזור היא לא מוכנה שאני אתקרב אליה, אגע בה אשחק איתה או כל דבר אחר. בזמן הזה זה כאילו אני איזה דודה רחוקה שהיא בכלל לא מכירה והסבתא היא אמא שלה.
אז נכון שמאז שביתי נולדה יצא לנו להיות הרבה שבתות אצל ההורים וביתי מאוד נקשרה לאמא שלי בשבתות האלו וגם ההורים שלי מבקרים אותנו כל שבוע ומאוד עוזרים לנו. אין לי טענה להורים שלי הם מקסימים אבל טיפה יותר מידי מפנקים ז"א שאם אני אומרת לה לא על משהו היא מיד הולכת להורים שלי ומבקשת מהם והם נותנים לה.
גם כלפי בעלי זה ככה ברגע שההורים שלי באזור היא מרחיקה אותו. בעלי בכלל לא מתרגש וחושב שזה טבעי כי היא רוצה להיות עם מי שמפנק אותה יותר אבל אני לוקחת את זה ממש קשה, אני ממש נפגעת מזה. אני לא מרגישה ברגעים האלו שהיא הבת שלי כי היא פשוט לא רוצה בקרבתי (ואפילו מרביצה לי לפעמים).
אם ההורים שלי רואים שהיא לא רוצה בקרבתי הם ממש סלחניים לזה ומתרצים את זה בגלל שהיא ילדה ועזבי אותה.
לי ממש ממש קשה, מרגישה ממש רחוקה ממנה...
אני מעניקה לה המון! באמת המון! ומרגישה שזה סתם..
אני יודעת שהיא ילדה בסופו של דבר אבל לא גם דמיינתי את האימהות שלי..
אשמח לעצות בנושא!
תודה!!
זה לא בסדר שהם יתנו לבת שלך משהו שאת לא מרשה. זה לא בסדר שברגע שהם באים את כבר לא מחליטה ולפעמים אפילו ירביצו לך.
מצד שני היא עדיין חצי תינוקת אבל מצד שני כדאי לכם לדבר ולמצוא דרכי פינוק שגם את מרשה ולנסות להציב גבולות
לי נשמע שהקושי העיקרי כאן זה ההתנהגות של ההורים שלך, הם כאילו מגבים את זה. נראה שהם נהנים מזה.
לא כל כך יודעת מה לייעץ לך. מצד אחד מבחינת כיבוד הורים זה לא פשוט לבוא ולהתעמת עם ההורים שלך אבל מצד שני יכול להיות ששיחה פתוחה ומכבדת כן יכולה לעזור.
לדעתי הכי טוב בשבילך זה להעצים את עצמך. לא להפגע. לזכור שאת אמא שלה ושום דבר לא יכול לקחת לך את המקום הזה. אמא זו אמא. נקודה. ואין לך שום תחליף. אם תצליחי להרגע, לקחת את זה בפרופורציות, לשחרר. זה כבר לא יביא אותך לכזאת פגיעה.
אולי תשקלי גם קצת לצמצם את המפגשים איתם.
בעז"ה במשך הזמן אני מאמינה שזה יצטמצם.
עוקפים אותי בסופר - הולכת משם מבואסת. לא נכנסת להתנצחויות עם בריונים.
כשאני מקטרת אחכ לבעלי הוא אומר לי - בשורה התחתונה החיים שלך יותר טובים משל ההוא שעוקף. והוא צודק.
זו בחירה לגיטימית.
אני לא חושבת שצריך ללמד אותו להיות אסרטיבי, אם הוא לא נוטה לזה מעצמו. זכותו להחליט שנוח לו יותר לוותר. זה ממש בסדר.
אבל כן ללמד אותו שהוא יכול לפנות למבוגר לעזרה כשזה גדול עליו. שירגיש מוגן. זה חשוב מאד בעיני.
לפעמים אם מתאמצים ללמד ילד להיות אסרטיבי, זה יוצא 'קרח מכאן ומכאן' - גם הרביצו וכאב לי ואני מסכן, וגם אני כנראה לא בסדר כי הייתי אמור להיות אסרטיבי.
לכן אני אומרת - אסרטיביות זה טוב למי שמגיע לזה מעצמו. כלימוד מבחוץ זה יכול סתם להתפקשש וחבל. להפך. תנו לו להבין שאתם אוהבים ומקבלים אותו בדיוק כמו שהוא. זה ברור מאליו כמובן, אבל שלא בטעות יבין את התגובות שלכם לא נכון. לפעמים אני רואה אימהות אומרות לילדים שלהם - אבל למה לא הרבצת בחזרה? אני חושבת - איזה מסכן הילד, גם חטף מכות וגם ננזף...
תהיי מבסוטה או מבואסת? אני מניחה שמבואסת. ועדיין מעדיפה לא להכנס להתנצחויות. רק לבוא למישהו אוהב שינחם אותך... לא ככה? ככה אצלי. מן הסתם גם הילד - בוכה, מתוסכל, והיה רוצה לקבל ממך נחמה.
כמובן שהכי טוב שלא ירביצו לו ושלא יהיה עצוב מלכתחילה, אבל בזה השליטה שלנו מוגבלת...
והילדים הלפלפים שאני מכירה הם מתוקים נורא... אני בעד לקבל אותו ככה ולהראות לו את זה.
(כמובן שאין לי כלום נגד ילדים אסרטיבים. גם הם חמודים ומתוקים.)
מישהי מכירה את התופעה??
אנחנו פשוט מתוסכלים
מגיל חצי שנה הוא כבר ישן לילה שלם.
פתאום מגיל שנה ועד עכשיו- קם פעמיים-שלוש בלילה, צורח בשביל שיכניסו לו מוצץ ונרדם.
לפעמים נשאר ער למשך שעה ויותר!
פשוט שוכב רגוע אבל צורח אם אנחנו יוצאים מהחדר.
החלטתי שהוא מפונק ושלא קמים אליו יותר,
זה עזר למשך שבועיים,
פתאום שוב קם. בצרחות איומות ממש. היינו בטוחים שקרה לו משו.
בעלי זינק... ונשאר שם שעתיים וחצי!! מנמנם מידי פעם אבל לא באמת ישן
מה עושים במצב כזה???
ניסיתי לחשוב אבל אין שום שינוי במקום שבו הוא ישן,
לא במיטה, לא במזרון,
בשעות שינה כמעט גם שלא היה שינוי (משכיבה אותו איזה שעה מוקדם יותר ממה שהיה פעם)
אשמח ממש לעצות/ עידוד/ אחר...
ניסיתם לתת נורופן בשביל לראות אם זה עוזר לו לישון יותר טוב?
אני הייתי מנסה גם בלי חום לילה אחד. אם זה עוזר סימן שמשהו כואב לו בלילה
אבל קודם כל ללכת לרופא שיסתכל באוזניים
ולגבי תולעים - לנסות להכניס חתיכה קטנה של שום מצופה בהרבה וזלין לפי הטבעת לפני השינה
ניסינו אקמול,
זה לא קשור
הוא הצמיח כבר את ה6 הראשונות
והגיוני שהוא עדיין צורח כלכך גם בשיניים הבאות?
מאיפה יהיה לו תולעים הוא איתי בבית כל היום... 
קשה לי להאמין שהוא לא מספיק שבע
הוא טוחןןןןןןן
השיניים הבאות עוד יותר קשות לצמיחה, אלו הטוחנות והניבים.
אם יש אחים הגיוני תולעים
וגם הגיוני שמוציא עוד שיניים וזה עושה כאבים, תנסו טיג'ל
אנסה, תודה
בעיקרון יש לנו משחה מעולה לשיניים,
פעם היא הייתה מרגיעה אותו בשניות.
עכשיו כשמורחים זה לא כלכך מזיז לו,
לכן חשבתי שאולי זה לא שיניים
הי. אני בת 14- ועובדת כביביסיטרית
אשמח לשמוע ממכם כהורים מה הייתם מצפים מביביסיטר:
כשההורים חוזרים בתשע- יש ציפיה שאני אקחלח את הילדים הקטנים, ואדאג שהגדולים יתקלחו (גיל 5+)?
( בנניח והאמא כתבה לי שרק אם זה טוב וזורם לי..
, ואז הם הגיעו בתשע...)
הוראת הרופא שיניים- 3 פעמים ביום 5 מ"ל
זכור לי שאפשר לתת גם פעמיים 7.5 מ"ל כל פעם
האם אני צודקת? פשוט כל פעם זה "לריב" איתו עד שמסכים לקחת
החודש? אלא רק אחרי פסח?( שאז היא כנראה כבר תצא)
כי היא בהריון וקשה לה...(חודש שביעי...)
אני מאוד מעריכה והכל , ומנסה להבין את הצוות
אני גם הייתי סייעת
אבל הילדה כ"כ מצפה מתחילת שנה ליומולדת שלה...
לדחות אותה זה מרגיש כמו "עבר זמנו בטל קורבנו" כזה, במיוחד שמציינים לה
גם במשפחה...
וההפתעות כבר מוכנות..
לא יודעת אני חושבת שזה ממש לא בסדר...
ושאלתי גם מראש..ממש לא ברגע האחרון...
לדעתי זה לגיטימי. אני בד"כ לא אומרת שתהיה יומולדת ביום כך וכך.. אלא רק אחרי התייעצות עם הגננת, וקביעת מועד ברור. אחרת הילד מצפה, ומתאכזב.
אבל מכיון שכבר אמרתם לה, אז אם מאוד חשוב לך כן שתהיה לה יום הולדת בזמן שנקבע, אפשר לארגן משהו קטן עם סבא וסבתא אולי גם חברות, בבית.
בהצלחה!!
היא ביקשה משהו ספציפי והייתי כבר בחנות שבעיר אחרת אז כבר קניתי..
לא העלתי על דעתי שצריכה להיות בעיה...
זה לא שנה ראשונה שלה בגן, ותמיד עשו לה את היומולדת בזמן הזה..
פשוט בגלל שהיא בהריון וקשה לה אז החליטה שלא עושים
סליחה שאני נתפסת לזוטות...
"יש מוצלחים יותר ויש פחות, לא חייבים להיות מושלם".
אני לא בטוחה שאני מסכימה עם המשפט הזה. לדעתי אין ילדים פחות מוצלחים. יש ילדים מוצלחים בתחומים שונים. או מקסימום, יש ילדים איטיים יותר ומהירים יותר. אבל ילד איטי לא הופך ללא מוצלח.
אחד הבעיות הכי גדולות זה כשיש לנו בסביבה ילד באותו גיל שמתפתח אחרת ואז נורא קשה לא להשוות..
אז תדעי לך שההתנהגות שאת מתארת - חוסר שיתוף פעולה - קלאסי לגיל שנתיים!
ההתנגדות לזרים - קלאסית מאד לגיל שלה.
לגבי הנשיכות/מכות - את אומרת שזה פוחת אז לא הייתי נלחצת מזה מדי
תוציאי לך את הסרטים מהראש. אצלי רוב הילדים היו לגמרי אנטי חברתיים ואני מבינה מאד את התחושה שלך שאת הילד ההוא כולם אוהבים ועל הילדה שלך בקושי מסתכלים כי היא לא משתפת פעולה אבל תדעי לך שזה עובר עם הגיל. ואצלי אני ממש רואה את זה. היו ילדים שלקח להם יותר זמן והיו שפחות. במשך השנים הם למדו יופי להסתדר בחברה ויש להם חברים למרות שבגיל שנתיים הם היו אנטי חברתיים ממש.
כל ילד יש לו את הקצב שלו, את הטמפרמנט שלו. בטוחה שיש המון מה לאהוב בה. תשחררי את הפחדים, הם ממש חסרי בסיס (הפחדים על העתיד שלה אני מתכוונת)
המטפלת אומרת שהיא כן משחקת יפה בקבוצה - אז את יכולה להירגע לגמרי!
אם את מרגישה שאבחון ירגיע אותך - לכי על זה. אבל קחי את התמונה הכללית בפרופורציה
נשמע נורמלי לגמרי..
היא לאט לאט לומדת על עצמה, ומבטאת את עצמאותה. בהתחלה זה נראה קיצוני, אבל בהמשך זה מתאזן.
גם בעניין של שיתוף במשחק, ישנו גיל בו הילדים לא מוכנים לשתף. ע"מ לדעת לשתף, הם צריכים לעבור דרך שתעזור להם להבין קודם מה שלהם.
לענ"ד עלייך לא לקחת קשה מידי, להמנע ממאבקים מיותרים במקומות בהם לא באמת חייבים להתעקש (לא חייבים מקלחת כל יום, לדעתי. לא חייבים להחליף טיטול עכשיו, אפשר גם אחר כך)
נסי להגיע אליה ממקום של הבנה וחמלה.
ברגע שמגיעים ממקום כוחני, כך היא מגיבה בחזרה.
בהצלחה
לאט לאט ובנחת יעבור.אנונימית לרגע1יש טווח של "נורמליות" בגיל הזה, והיא אולי נמצאת בקצה שלו, אבל סה"כ היא לא נשמעת חריגה...
וגם אם כן, ויש לה קושי בוויסות חושי - זה לא סוף העולם... ב"ה אפשר לטפל בזה (בריפוי בעיסוק בד"כ), ואפשר ללמוד להסתדר עם זה עד שזה כמעט לא מורגש.
אבל היא עדיין קטנה... תני לה את הקצב שלה... למיטב ידיעתי מתחילים לטפל בתחושתיות רק בגיל ארבע-חמש (אני לא אשת מקצוע).
את יכולה עכשיו להתייעץ בקטנה עם מרפאה בעיסוק, שתיתן לך רעיונות לתרגילים פשוטים שתוכלי לעשות איתה בבית - אבל לא להילחץ יותר מדי.
בע"ה עוד תרווי ממנה הרבה נחת!
אין לך מה לדאוג.
חכי לתוצאות האיבחונים...
את נשמעת אמא מסורה
(והאם נולד אח או שינוי אחר בזמן האחרון?)
אני רוצה שמישהו ייצר לי סידור מקרטון מנויילן, שלא אצטרך כל התפילה רק לדאוג שהתינוק לא יקרע לי אותו מרוב התלהבות.
איך אפשר להתכוון ככה??
לב אמיץמתלהב מתפילה בסידור.
מעונינת להשכיר אותו לאחרים
את מתכוונת שאתם מעונינים לשכור? תפני לחברת השכרה ותבררי
אם נראה לך שמאז ומתמיד היה לו דימוי עצמי נמוך או שבזמן האחרון אולי קורה משהו, אולי יש איזה חבר שיורד לו לחיים או משהו כזה וזה גרם לו לשינוי לרעה בדימוי העצמי כי את אומרת שזה מאד החמיר בזמן האחרון
היה שינוי אחר בבית בתקופה האחרונה - לידה? הריון? מעבר דירה?
יש ספר מעולה של רחל ארבוס - "קורות בתינו" מקיף את כל הנושאים בגידול וחינוך ילדים בשפה זורמת ונעימה.
מזל שגילית את זה בזמן.
אכן, סביבה רגועה, "מפרגנת" ומחזקת.
בהיות שהוא ילד חכם, וגם עם ביקורת עצמית, אז כנראה לא מספיק שתגידי לו "באויר"... הוא צריך "הוכחות", וגם צריך לקבל גישה לכשלונות קטנים - וגם, צריך לראות האם אין מישהו בביה"ס, שממנו המחשבות הללו מתחילות.
א. לשוחח איתו על מעלותיו. הכל לגמרי בנחת, שיחה עניינית וחביבה. אתה חכם. בוא אראה לך.. ותכיני לפני כן, הכל בשלוה, במה זה מתבטא. השוואה לאחרים בני גילו (לא דמויות ספציפיות). אתה מצליח מאד.. תביאי "קבלות". איזה ילד יפה אתה.. תגידי מי עוד מהמשפחה אמר את זה..
ב. באיזשהו שלב, מן הסתם יגיד: אבל קיבלתי רק תשעים וחמש וחצי במבחן בחשבון... אולי אפילו פחות. אולי לא הצליח באיזה משחק עם החברים. נצלי את ההזדמנות, "תרציני", ותגידי לו: אני צריכה להסביר לך משהו מאד חשוב. מי שרגיל לקבל ציונים נמוכים, לא להצליח בכל מיני דברים - אז אם הוא מקבל קצת יותר, הוא שמח. אצלו אולי היצר הרע זה להתעצל.. לא כ"כ למד, לא כ"כ מתאמץ. לפעמים סתם לא כ"כ עם כישרון.
אבל מי שהוא תלמיד טוב, רגיל להצליח, אז לפעמים אם משהו לא הולך לו הכי טוב, חושב שהוא נכשל. כאילו הכל צריך להיות הכי מושלם. זה סוג של יצר הרע... הרי אחרים היו מאד שמחים בזה... מה יעשה היצר הרע? הילד הזה יותר מידי מוצלח כאילו, יכול להיות מידי שמח.... הוא אומר לו: זה לא מספיק, היית יכול עוד יותר.
אל תשמע לו. יש כאלה שנקראים "פרפקציוניסטים".. רוצים שהכל יהיה מושלם. הצד הטוב בזה, שהם רוצים להצליח, לעשות דברים בצורה טובה. הצד הלא טוב, שמרגישים "לא מרוצים" אם לא הכל מושלם. במקום לשמוח בכשרונות, מבזבזים את זה על צער. אל תעשה כך. טוב שאתה רוצה להצליח, זה מצוין, אבל לא לתת להצטער אם לא הכל הכי מושלם. גם להיות שמח זו מתנה מה', חשוב לא פחות מציונים. תשתדל להצליח - אבל לשמוח במה שיש. אין אדם שהכל אצלו מושלם. אחרת היה כבר משעמם... ככה תמיד יש מה להתקדם, ולהנות מזה שמצליחים בעוד דברים.
ג. ואז תשאלי: מישהו בביה"ס, מישהו מהחברים, אמר לך שאתה לא כזה טוב?..... שווה לבדוק גם את זה. לפעמים, מסיק איזה חבר קנאי, כדי לגרום לילד להרגיש כך. צריך לפחות לשלול את זה.
ד. אם יבין א ה"תיאוריה" של מה שאמרת, ויסכים עם זה עקרונית. תגידי לו: כעת צריך להתאמן... לראות את הטוב שה' נותן לך, ולשמוח בזה. התרגלת קצת להתלונן - צריך להתאמן הפוך. אני ארשום כל יופ על פתקים, דברים אמיתיים שהצלחת, שהיית טוב בהם, משמחים - וכשתראה מה הצטבר, תקרא היטב, וזה יעזור לך לראות שאתה באמת כך, "להשתכנע"..... תסיימו בחיוך וממתק לרגל התחלת הענין - ובאמת תרשמי, בלי שיראה. ומידי יומיים-שלושה, תושיטי לו "ערימה", שיקרא ממש בשימת לב. כל דבר עם "אסמכתא" מתי זה קרה... בסוף תוסיפי כמה מילים טובות ושמחות שיש לך בן כזה..
אפשר לנסות. אולי יעבוד...
הצלחה רבה.
מקווה שיעזור..(שמחמאות על התהליך, המאמץ וההשקעה תורמות יותר לביטחון עצמי ומוטיבציה מאשר מחמאות לגופו של הילד.)
עכשיו עוד קצת רק ממה שנראה לי (אני לא אשת מקצוע): אולי דווקא בגלל שהילד חכם מאוד ורגיל שמשבחים אותו על כך הוא בנה את תחושת הערך שלו על בסיס זה והוא מפחד לאבד זאת. כל ״טעות״ מאיימת על תחושת הערך שלו. כך שייתכן שכדאי גם לומר לילד כמה אוהבים אותו סתם ככה בלי שום סיבה, לא כי הוא חכם או יפה או מוצלח. פשוט כך. כמה הוא שווה בלי קשר לשום כישרון או הישג, אלא רק כי הוא נברא בצלם אלוקים ויש בו נשמה טהורה.
זה אמנם רק מה שנראה לי, אבל זה מאוד נראה לי... נראה לי שזה מאוד חשוב ויכול למנוע בעיות בעתיד אם ילד לומד לא לתלות את הערך העצמי שלו בשום דבר. זאת אומרת, לא להתמקד בלשכנע אותו שהוא דווקא כן חכם, אלא יותר לנסות לשכנע אותו שאם הוא אהוב או לא, אם הוא שווה או לא - לא תלוי בכלל בכמה הוא חכם או מצליח. וזה כמובן קשור למה שקודמתי אמרה, ואולי לא הוספתי עליה הרבה, אבל הנקודה הזו נראית לי כל-כך חשובה שבכל זאת...
פשוט להתחיל לחזק בו צדדים אחרים שלא קשורים ללימודים והצלחה חברתית
כל פעם שאת תופסת אותו מתייחס יפה לאח/אחות - להחמיא לו על זה.
כל פעם שסבר הפנים שלו נעים - להחמיא לו על זה.
כל פעם שהתארגן יפה לשינה/סידר משהו/וואטאבר - להחמיא לו על זה.
ולא להחמיא בצורה מוזגמת - מספיק לומר בפשטות - כמה נעים לראות את החיוך המתוק שלך ולחבק ולתת נשיקה.
פחות דיבורים יותר מעשים, ככה הוא יתחיל להפנים את זה. שהוא אהוב מעצם היותו ולא בגלל תוצאות שהוא מספק
כשרים לפסח.
ולפני שנה או שנתיים ביררנו על קרם ידיים בשם פנג'אל אצל הרב יוסף זריצקי, והוא אמר לנו שגם הוא כשר לפסח.
שלום לכולם, פתחתי פצלש כי אני ניק די מוכר כאן וחוששת להחשף.
לא יודעת מאיפה להתחיל.
יש לי ילד בן 13, הוא לא בכור ולא אחרון. אני לא יודעת איזה פרטי רקע לספק כדי שתבינו את התמונה הכללית, אז אני מנסה
למי שמכירה את שיטת שפר אז הוא ילד מפגין כח קלאסי, אני לא אדוקה בשיטת שפר, למדתי אותה בעבר ולקחתי ממנה תובנות שמשרתות אותי טוב. אבל הילד הזה מביא אותי לנקודות קצה שאני כבר לא יודעת איך להתמודד עם המצבים האלה.
ברור שיש לו גם מעלות והכל אבל מה שהוא מציג כלפי חוץ ומשתלט על הכל זה שהוא עצלן, חצוף, לא נוקף אצבע. חוזר מהלימודים רובץ על הספה, לא יקח אוכל אם לא יגישו לו כמו מלך. חושב שהכל מגיע לו. משהו הכי קטן שלא נראה לו - צועק, מתעצבן. יכול להרביץ לאחים הקטנים בלי שום קשר. לקרוא לי מפגרת או מטומטמת.
קשה לי איתו נורא, לפעמים אני מוצאת את עצמי צורחת עליו בתסכול-מה יצא ממך, קח אחריות על החיים שלך. אף אחד לא יעשה את העבודה שלך בשבילך. מאיפה למדת להתנהג ככה?! ממי?! איפה ראית דברים כאלה אצלינו בבית?!
אנחנו בית עם המון כבוד והערכה בין ההורים, הבנה והכלה לרגשות של הילדים ביחד עם סמכות וגבולות ברורים.
ורק הוא פורץ את כל הגבולות, כאילו מחפש להתעמת איתנו בכח. לא יודעת מה הוא רוצה מהחיים שלי. באמת שאני כבר בוכה מרוב תסכול. לא יודעת מה לעשות איתו.
פונה אל חוכמת ההמונים, הלואי ויהיו לכם עצות או תובנות בשבילי
אני אשמח לשמוע בעיקר ממי שיש לו ילדים בגיל הזה. אבל גם מי שיש לו ילדים קטנים יותר לפעמים מהצד רואים מה שלא רואים מתוך הסיטואציה.. בקיצור - תודה מראש לכולם
אבל רק מניסיון,
חשוב שתהיה חכמה ומבינה ועם ניסיון.
וגם חשוב לי שתהיה דתיה.
מכירים?
גם יועץ אפשרי, אבל משהו עדין ומכיל.
באזור המרכז/שרון אבל אם היא מעולה אפשר בכל אזור אחר.
שבוע טוב,
אשמח להתייעץ ממנוסים ממני בנושא גמילה מטיטול בלילה.
בן 2.8 גמול ביום. בלילה ישן עם טיטול.
לפני השינה מקבל בקבוק עם תה (משתן מאוד).
אני רוצה להתחיל לגמול אותו בלילה מהטיטול אבל מבינה שקודם צריך לגמול אותו מהבקבוק.
איך עושים את זה?
הוא שותה המון, גם בלילה מתעורר ומבקש לשתות.
אחה"צ, כשחוזר מהמעון, לא רוצה לשתות וכך בערב הוא צמא מאוד.
אשמח לעצה איך לשנות לו הרגלים ואולי לגרום לו לשתות בכוס איזה משקה אחר לא משתן, לפני השינה.
תודה רבה.
איך מורידים כתמי יין מחולצה לבנה? אחרי כביסה...
אפילו אין צורך. תכבסי את החולצה עוד פעם פעמיים, בדרך כל הכתמים יורדים לבד בכביסה חוזרת.
קרה לנו עם חולצה מהממת. ניסינו מסירי כתמים מכל הסוגים ובכלל לא עזר.. בסוף שמתי אקונומיקה והיא השאירה כתם צהוב. לא כ"כ רואים אותו.
אבל בדיעבד הייתי מנסה קודם לדלל את האקונומיקה במים.. אולי זה היה עוזר.
ההרבה מובנים שאת כבר אמא שלהם, זה דבר גדול.
מגיעה לך המון הערכה על מה שאת עושה.
זה מצב מורכב, ומה שאת עושה ומצליחה בו הוא דבר גדול. תזכרי את זה את, וגם בעלך צריך לדעת את זה ולהעריך אותך מאוד על כך.
לא פשוט.
באמת אי אפשר לבוא בטענות לבן השלוש, אפילו לא לבת השבע, מצד שני צריך לעזור גם לך.
אולי בעלך יכול להאיר את עינייך איך לגשת אליהם כך שתוכלי באמת להתחבר אליהם? אבל בלי לטעון כלפייך שאת לא מצליחה להכיל.
אולי את או אתם כזוג או כל המשפחה צריכים לקבל כלים מאיש מקצוע, זה יכול לעזור.
אומרים תמיד שנתינה מולידה קשר רגשי והכלה. זה כנראה מעגל קסום כזה.
אם את מסוגלת להיכנס אל המעגל הזה מעצמך, להיפתח, אליהם, להקשיב להם באמת, לחבק אם אפשר, לראות את הצדדים הטובים שלהם, לעשות דברים נחמדים יחד ולהנות מהם,
זה יכול לעזור לך מאוד להיקשר ולהרגיש כלפיהם.
בהתחלה אולי כמו שגננת נקשרת אל הילדים בגן שלה, ואחר כך, מטבע הדברים, בגלל השהות המשותפת האינטנסיבית, אפילו יותר ויותר.
ותקחי לך זמנים של התרחקות קצת, שבעלך יטפל בכולם, כולל הבן שלך, ואת תעשי דברים שאת אוהבת בנחת ותתארווררי.
בזמנים האלה תוכלי להתבונן קצת מרחוק על מה שאת מרגישה כלפיהם, ואני משערת וגם מתפללת בשבילכם שככל שיחלוף הזמן, את תרגישי שהם חסרים לך ויהיה לך טוב לחזור אליהם ולהמשיך לגדל אותם כמו שאת עושה.
