פורום הורות (עמוד 107)

לומר להם שאת הולכת רגע לאכול משהו ותכף מגיעה.או כל דבר שלוקח כמה דקות.הם יבינו שאת תכף מגיעה ויהיו רגועים.אני די בטוחה שעם הזמן כשתחזרי מהעיסוק שלך הם יהיו רדומים.
אבל יש לי שאלה אחרת-כולם ישנים באותה שעה?

זה עובד על שניים מהם ולא על השלישי (האמצעי)

הגדול כבר פחות תלוי בזה שאשב שם, אחרי שמסודר במיטה וקרא קריאת שמע לא מפריע לו שאלך. הקטן נרדם יחסית מהר ואם אני אומרת שהולכת רגע וכבר חוזרת בדר"כ כבר נרדם לבד.

אבל האמצעי אם אני אומרת שהולכת רגע וכבר חוזרת, רגע אחרי הוא כבר קורא מהמיטה "מי בא לשבת לידי???" (יש את הגדולים שהולכים לישון יותר מאוחר ולפעמים אני מסנג'רת אותם לשבת שם במקומי, ומרגישה בפנים את הרגשות אשמה האלה על ההתנהלות הדפוקה שלי) ואם עוד שני רגעים אף אחד לא הגיע הוא יורד מהמיטה וזה כבר מקפיץ לי את העצבים

 

בדר"כ בגדול הם די הולכים לישון באותה שעה. סביבות 18:30 ארוחת ערב, מקלחות (בחורף לא כל יום)

בערך 19:30 הולכים למיטה. קריאת שמע, קצת פטפוטים (איתי) ולילה טוב.

הבעיה שקשה לסיים את הפטפוטים, אני לא רוצה לקטוע את זה בעצבים כי רוצה שילכו לישון מתוך אווירה נעימה, אז זה קצת נמרח ואח"כ עוד יושבת לידם עד שנרדמים, זה יכול להיות סביבות 20:00-20:30 ולפעמים אפילו מתקרב ל 21:00

 

יש פה בערך שעה שלמה שאני מרגישה שהייתי יכולה לחסוך. הייתי רוצה שיעלו למיטה בערך ב 19:30 מקסימום שאני אשב לידם לקריאת שמע משותפת. חיבוק נשיקה לכל אחד וללכת משם. נשמע לך חלום בר השגה?

 

שבי ליד הילד שזקוק לפטפוטים השקטים האלה חצי שעה.
זה זמן איכות הכי טוב שאת יכולה לתת.
עוד קצת ואת משתחררת
זו לא שיטת הרדמה דפוקה
זו שיטה משקיענית ואת קצת עייפה.

מותר גם להגיד לילד: היום אני עייפה אז נדבר קצת, ואז אני צריכה לעשות כמה דברים וללכת לישון.
השעה הזאת נחרטת בנפש לכל החיים.

וואלה, אני צריכה לחשוב על זה.

יש לילד זמן איכות איתי אחה"צ וחוץ מזה, נגיד שאת הפטפוטים כן נשאיר (מסכימה איתך שזה זמן איכות מאד נעים שנחרט בנפש) - אחרי שגומרים לפטפט והוא כבר ממש מנומנם במיטה. וכולם בשקט, כל אחד במיטה שלו מנומנם, אם הוא קולט שקמתי משם הוא מיד קורא לי לחזור, זה יותר נראה כמו תלות לא בריאה שלו שעדיף שילמד להשתחרר ממנה. זה כבר לא נשמע לי תקין. את לא חושבת?

 

זה פרק זמן יקר, קצר וחולף.
לי הייתה היכולת הרצון וההנאה להשקיע בזה.
הילד שמבקש, עוד הוא הסנדוויץ בשורת הצעירים.. נראה לי לגמרי תקין להנות מהשעה הזו. לא הייתי חוסכת ממנו 20 דקות נוספות - אבל זו החלטה מאד אישית.
גם אצלי היו שעות איכות אחרי הצהרים פעילויות שמחות וכיף- ובכל זאת כך היו מסתיימים רוב הערבים.
היום כולם בוגרים, עסוקים ופעלתניים, ואני הולכת לישון לפני כולם...

בזמן הזה, אז זה גם תקין בעיניך שהבת הגדולה צריכה לשבת לידם והם לא יכולים ללכת לישון בעצמם אם אני לא נמצאת?

הבת הגדולה שלי "יורדת" עלי - אמא מה זה הפינוק הזה, את התינוק אל תרגילי לזה שלא נהיה כבולים ככה גם אליו כשהוא יגדל ועוד כל מני פנינים בסגנון...

דברי עם הילד לא בשעת ההשכבה.
תסבירי את סדר היום המתוכנן
כשאת קמה תבקשי שישכב בשקט ולא יעיר את אחיו. תני לו חיבוק חזק ותלחשי לו באוזן שאת אוהבת אותו הכי בעולם.

אני הייתי נרדמת לקול שיחתם השקטה של הורי,
או בגיל מבוגר יותר, זוכרת את הרחש השקט של נעלי הבית, כשההורים ארגנו את הבית לקראת מחר. דשדוש שלו, רגוע, נעים..

כי אם לא יושבים לידו הוא לא הולך לישון. 

ואם אני יוצאת והגדולה שומרת - אם היא לא יושבת לידו הוא לא הולך לישון.

 

אגב, הוא גם לא רוצה חיבוק. אני אומרת לו הרבה שאני אוהבת אותו וגם מחמיאה לו על דברים ספציפיים - לא חמוד ומתוק אלא מציינת דברים חיוביים בו. לפעמים הוא אומר לי - די כבר, כל הזמן את אומרת שאת אוהבת אותי.

לא כל כך מבינה מה הוא מנסה לשדר לי בזה

מה ההסבר שהוא נותן לדרישה הזו

שיש לו חלומות מפחידים או שהוא מפחד שיהיה לו חלומות מפחידים. לי זה נשמע כמו סתם מניפולציה

הצעתי לו מנורת לילה קטנה והוא לא רצה, אמר שהחושך זה לא הבעיה. גם נכנס מספיק אור מהפרוזדור

 

נתתי להם לשים ספרתהילים קטן מתחת לכרית וזה הרגיע אותם.

על מה??

זה שאת יושבת איתם וזה שאת עושה את זה בלי עצבים זה מדהים 

הקושי שלך מובן אבל הוא קושי טכני, בבקשה אל תוסיפי עליו רגשות אשמה!

לילדים המצב הקיים מצויין בעיני

שיגידו שאני מפנקת אותם.

שאני לא מקנה להם הרגלי שינה עצמאית.

 

אני מרגישה כאילו אני בעונש.. ההגדרה הזאת - "עכשיו אני צריכה לשבת (בפרוזדור)" יש לזה קונוטציה כמו לשבת במעצר בית... 

 

טוב, האמת שקצת הפכתן לי את הראש

 

אולי אני צריכה לנהל איתו שיחה בנושא, עם האמצעי שלי שלמעשה רק הוא הבעייתי כאן - שאחרי הפטפוטים כשמשתרר השקט, גם אם הוא לא נרדם לגמרי ואני צריכה לקום כי יש לי משהו אחר לעשות, הוא צריך ללמוד להשתחרר, להרגיש שאני איתו גם אם אני במטבח כרגע ולא בפתח החדר שלו.

 

אבל כשאת מרגישה שזה עונש בשבילך זה אומר שצריך לתכנן מחדש את שעת ההשכבה.

אולי ילד פשוט לא עייף ומשעמם לו? באופן כללי הוא מקשיב? בעיניי זה באמת מוגזם לגמרי. ואני הייתי כועסת על דרישה כזאת אבל כל אימא ומה שנוח לה. בכל בית כללים משלו.
רואים שהם בין הקטנים ונשארו במעמד הקטנים כנראה. אולי תנסי להיזכר איך היה עם הגדולים יותר

לא משעמם לו והוא כן עייף בשעה הזאת

אם הוא ישן יותר מאוחר אני רואה למחרת שהוא עייף ושזה לא היה לו טוב.

 

כמו שאת אומרת כל אמא ומה שנח לה הבעיה שנהייתי כבולה לזה וזה כבר לא נוח לי.

עם הגדולים אני כבר לא מצליחה להיזכר מה בדיוק היה. כנראה שלא יכולתי לתת להם את זה כי היה לי את הקטנים לטפל בהם. אז לא היתה לי האופציה בכלל להתלבט בעניין..

 

בעיקרון הכי הגיוני להגיד להם שאת עייפה או שיש לך דברים לעשות ושיציעו פיתרון חילופי. או לשבת רק עשר דקות וזהו.
אם הוא עייף איך זה שהוא נרדם בערך שעה אחרי שהלך לישון ? כתבת שהשכבה בשבע וחצי והוא נרדם בשמונה וחצי?

עוד פעם שירותים ועוד פעם צמא ועוד משהו דחוף שנזכרים לספר לי, וכל אחד כזה גורר גם את השאר שנזכרים בעוד משהו לספר

שצריך לקבוע כללים חדשים בתקיפות (אך ברגישות). הם מספיק גדולים בשביל להבין שכללים משתנים לפעמים (לפחות שני הגדולים מביניהם).

לומר: "חמודים, לאמא יש עיסוקים בערב. אני מאוד שמחה לשבת אתכם ולפטפט אתכם עד שאתם נרדמים, אבל זה פשוט בלתי אפשרי. לכן מהיום אני יושבת עם כל אחד לפני השינה לזמן של חמש/עשר דקות, מדברת איתו קצת, ואח"כ הולכת לדברים שמחכים לי בבית. אני מאמינה ובטוחה שאתם גדולים מספיק כדי להירדם לבד."

אולי אפשר להציע להם לבחור חפץ חלופי כלשהו שיהיה איתם במיטה, ויעזור להם להירדם בלעדייך - ואפילו יהא זה ספר, שיאחר מעט את שעת השינה שלהם.

בהצלחה! מדהימה שהחזקת מעמד עם זה עד עכשיו...

 

(רק לשם הבהרה: אצלי הגילאים האלה הם הגדולים בילדים שלי... עם בני החמש ומטה אכן צריך לשבת לפעמים עד שנרדמים, אבל עם שני הגדולים יותר - ודאי שלא. אנחנו נותנים להם להירדם לבד, בד"כ עם ספר).

ותודה על המילים הטובות

קודם כל, נראה לי שרגשות אשם ממש לא במקום פה. אני חושבת שכל עוד מצידך זה בסדר להמשיך בהסדר הזה, הילדים רק מרוויחים. (וגם לא ישארו תלויים בזה לתמיד, עובדה שהגדול שלך כבר לא תלוי בזה גם בלי שעברתם איתו תהליך בנושא).

אז את צריכה לדעתי לבדוק עם עצמך קודם האם את מרגישה צורך בשינוי כי את חוששת שזה מזיק לילדים, או כי באמת את מרגישה שלך זה לא נכון להמשיך בדרך הזאת.
(לי פעם הפריע שהבת שלי ידעה להירדם רק בהנקה ולא בדרך אחרת. בהתחלה הרגשתי שזה כבר לא מתאים לנו ואני רוצה לשנות כי קשה לי עם זה, אבל אחרי שהתייעצתי עם מישהי חכמה שעזרה לי לזהות שזה רק מתוך החשש על העתיד ורגשות האשם, והיא גם עזרה לי להתייחס אחרת לדברים ולאפשר את זה כל עוד זה מתאים לי, אז התחלתי לשמוע שיעורים על חינוך מהאינטרנט בזמן של ההנקה הזאת, ואפילו נהניתי מהזמן הזה של הפוגה ונחת בסוף היום. כמובן שלפעמים זה הגביל והיה מעצבן, אבל הייתי מוכנה לשלם את המחיר הזה כי גם ידעתי שזה טוב עבורה)

בכל מקרה, אם ההחלטה היא באמת שלא מתאים לך להמשיך, אז בהחלט אפשר ונכון לעשות שינוי. הייתי מתחילה את זה בשיחה עם הילדים, לא בזמן ההשכבה אלא במהלך היום, בזמן שכולם רגועים ובמצב רוח טוב. הייתי מעלה את הצורך שלהם בקרבה אלייך ובקושי להיפרד לשנת הלילה, מסבירה את הצורך שלך להספיק לעשות דברים,קובעת שמעכשיו ההסדר שאת יושבת ליד החדרים כבר לא מתאים, ושואלת אותם (אולי בעיקר את האמצעי שהכי קשה לו) מה יכול לעזור לו להירדם גם בלי שאת שם ליד החדר. אפשר בהתחלה לכתוב את כל הרעיונות שעולים, גם מה שלא מתאים, ואחר כך לבחור את הרעיונות שמקובלים על כולם (אפשר גם כדי לעזור לו עם השינוי הראשוני, לקבוע מבצע שאחרי כמה ימים שהוא נרדם בלי שאת ליד החדר הוא יקבל איזה פרס שמדבר אליו).

(מסייגת שאין לי ניסיון בגילאים האלו, וגם אני כרגע משכיבה כל לילה את בת הארבע כשאני יושבת על המיטה שלה, מניקה את הקטן יותר בן השנתיים, ותוך כדי צריכה לשיר לה וללטף אותה. עדיין מתלבטת מידי פעם עם להתחיל תהליך של שינוי או להמשיך בינתיים ככה...)

בהצלחה!

אני מרגישה את הצורך בשינוי כי זה לא נכון לי המצב הזה. לא כי אני חוששת שזה מזיק לילדים

 

התחברתי לפיסקה שלך בענין השיחה לא בזמן ההשכבה.

 יכול להיות שקשה להם להתנתק מהעשייה של הבית (הרי יש ילדים גדולים שעדיין ערים ופועלים), ובכך שהם "מחזיקים" אותך לידם - הם מוודאים שהם לא מפסידים כלום...

(ולעניות דעתי 19:30 זה קצת מוקדם... הילדים של בד"כ עוד לא חולמים לישון בשעה הזו...)

אפשר גם להעסיק אותם במיטה בהאזנה לדיסק מרתק - כך גם הם לא ישמעו את הפעילות שבבית...

באמת אני רואה שהאמצעי, כל פעם ששומעים איזה צחוק או דיבור מהסלון הוא מיד שואל - מה מצחיק? ממה צחקתם?

כנראה שקשה לו להתנתק ממה שקורה בבית, שהוא באמת מרגיש שהוא מפסיד משהו

 

הבעיה עם דיסק שאם זה מרתק הוא לא ירדם כי הוא יקשיב לדיסק

בכל אופן, לדעתי זה עדיף מאשר שתשבי לידו. ותאמרי לו בפירוש שאחרי הדיסק הוא הולך לישון, ולא קורא לך. יכול להיות שזה כן יעייף אותו בסופו של דבר...

אולי יעזור- אם הקטן נרדם והגדול בסדר,ואת על קוצים בגלל החמוד שבאמצע- תשלחי אותו לישון במיטה שלך.
אולי זה לא הרגל כ''כ טוב אבל לענ''ד ומנסיוני זה לא כ''כ נורא.
אצלי יש אחת שלפעמים לוקח לה יותר זמן להירדם. והמיטה של אמא היא קוסמת. תוך דקה וחצי היא ישנה.
זה לא פתרון שורשי ועמוק....סתם הצעה לשעת חרום...

אני עושה את זה.

אבל פה אני מחפשת פתרון שורש ליום יום

ויש פה 3 עניינים;
1. פחדים? להבין איתו ממה מפחד ולחשוב על פתרומות כמו להגיד קריאת שמע, לשים מקל ליד המיטה או לבדוק יחד מה יש או אין שמפחיד...
2. צורך בזמן אישי איתך ובייס חם- להרוות אותו בשאר שעות היום. אפשר בצהריים, אחה"צ, לצאת איתו פעם ב לבד, לנצל זמנים שרק את והוא לזמן איכות...
לפרגן, לחבק, לקנות לו משהו כיפי מדי פעם כי ישבת עליו (אפשר גם לשאר הילדים כן?).
לראות שהוא מסופק בתחום הזה וכך
גם אם ירצה בלילה אולי זה יהיה במינון סביר..
אפשר להגיד לו שאם רוצה שתספיקו לשוחח בשקט יהיה במיטה עד שעה מסויימת ואז יהיה לכם זמן לדבר נניח עד 20 כי אח"כ הוא חייב לישון כבר.
3. תחושת הפסד של המאורעות בבית- מאד מוכר לי מילדי..
מציעה להכריז על החצי שעת השכבה כזמן שקט.
לכבות אורות ככל האפשר לפחות איפה שזה עושה רושם ערני- נגיד לכבות בסלון להשאיר במטבח. לשמור על שקט במרחב הציבורי באופן יחסי או לשלוח אז את הגדולים לאכול/להתקלח/להתארגן וכו...

וזה כבר שואב אותך קחי עזרה מקצועית ותתטפלי בבעיה הזו. למה להפוך את חווית השינה לך ולהם לסיוט?

 

בימים האחרונים ממש השתפר. שלל העצות, התגובות והגישות שקיבלתי פה עזרו לי להגיע לכמה תובנות:

 

קודם כל הבנתי והתחברתי לזה שיש משהו יפה וחיובי בשעת איכות הזאת.

הצלחתי למקד שהבעיה זה עם האמצעי בשלב שגמרנו לפטפט והוא קרוב להרדם. אז שוחחתי איתו על זה בזמן רגוע יום אחד אחה"צ והסברתי לו. וגם שמנו תהילים מתחת הכרית. 

 

תודה לכולם!

שהיו תקופות ששמתי ליד שעון מעורר לעוד שעה-שעתיים, נרדמתי על מזרון על הרצפה לידם, וכשקמתי היה לי יותר מרץ להמשיך מה שאני צריכה להמשיך...

לי אישית זה לא עובד טוב. אני קמה גרוע ואח"כ מתקשה להרדם בחזרה לשנת הלילה.

 

בכולופן תודה על ההתייחסות

נשמע ילדותי אבל זה עזר...

כמו שאתם רואים עבר כמעט חודש. והכל כל כך שונה היום

מדהים איך שהסיעור מוחות הזה בפורום וחוכמת ההמונים עוזרים להתאפס ולהתפקס

 

כיום כשהולכים לישון - יושבת לידם כמה דקות, קצת מפטפטים. מזכירה להם שאני יושבת טיפלה ואח"כ קמה וכשכולם פחות או יותר מאופסים במיטות שלהם ובמוד של הליכה לישון אני כבר משוחררת לקום ולעזוב את השטח.

 

לפעמים לאמצעי קשה לעשות את המעבר החד מפעילות תוססת לשכיבה פסיבית במיטה אז אני מציעה לו לקרוא קצת ספר במיטה עם פנס ואחרי כמה דקות לסגור את הספר ולישון. זה עוזר לו לעבור להירגעות ושכיבה רגועה ולגלוש מתוך זה לשינה. זה לא דרוש לו כל לילה אבל לפעמים כן ואז זה מאד עוזר

 

שוב תודה לכולכם, ההתייעצות פה זה מה שעזר לי לעבור את התהליך הזה עם הילדים!

 

המון הצלחה וברכה לכולם.

 

 

שכדאי לתת לילד להתחפש למה שהוא רוצה. עדיף שיבטא את אהדתו לדמות ולא יסחב כל הזמן את הרצון הזה.
הבן שלי כבר 3 שנים מתחפש באותה התחפושת (רק בשינוי אדרת) אם זה עןשה לו טוב אז שיהנה.

שיממש את החלום בפורים ולא מאוחר יותר כל השנה...

אם הוא ממש ממש רוצה הייתי הולכת לקראתו אלא אם כן זה משהו שבאמת לא שייך בכלל.  

ועושה חושבים עם עצמי איך קרה שזאת הדמות הראויה להערצה בשבילו (מדברת אמיתי עלינו)

פרקטית, קניתי לו כבר מזמן תחפושת אסטרונאוט (שלא יגרור ויכוחים סמוך לחג) והבטחתי לו להכין לו חללית ענקית שהוא ישב בתוכה, הוא דווקא התלהב.
אני חושבת שיש משמעות להסכמה שלנו לגבי תחפושת
(אם זה סתם בקטע של רובה כמו קאובוי, אין לי בעיה, אבל כשזה דמות ממש מסויימת שמבטאת עמדת כח, רוע ושליטה אז אין מצב!)

בס''ד

 

תודה רבה על ההתייחסות! הדמות היא לא סמל של עמדת כח, רוע ושליטה. יותר בכיוון של כאובוי, רק משהו אחר. יש לו חבר אחד שהתחפש ככה בשנה שעברה וזה מה שנתן לו חשק להתחפש ככה גם, זה כל הסיפורץ ב''ה אין בבית לא משחקי מחשב ולא סרטים (עונה גם ל@מודדת כובעים). למה כאובוי זה בסדר בעינייך? (מנסה באמת להבין כדי לגבש לעצמי דעה בנושא).

 

תודה שוב!

העניין הוא שמה שאת לא מרשה לראות בסרטים תרשי בתחפושת? אני לא...
אצלנו הרצון בא גם מתחפושות שהוא ראה בגן ובאופן כללי מדיבורים ואווירה בין חברים על סופרמן וכאלה...
כשהוא ראה את התחפושות בחנות הוא התלהב על האלו הכמה שיותר מפחידים, ובעיני זה יותר חמור מאשר להקפיד על כשרות מסויימת למשל.
אז תתני לו לאכול משהו שלא מקובל אצלכם בבית כי חבר שלו כן קיבל?

אני באופן אישי פחות מתנגדת לקאובוי כי זה בסה"כ איש חווה ששומר על מה ששייך לו,
הוא לא עושה דברים על מנת לפגוע באחרים ולכן אין את אלמנט ה"חזק מנצח"
אני גם לא אעודד תחפושת כזאת, כי יש דברים הרבה יותר חמודים (לא רק משה רבינו)
שיכולים לעודד שאיפות חיוביות (כמו אסטרונאוט שציינתי, טייס, מלח, מלך, בלש או תחפושות מקוריות.

אפשר גם לנסות לעדן את התחפושת כמו למשל אם רוצה גנב, אז להפוך ל"על ראש הגנב בוער הכובע"

אולי אם תגידי מה התחפושת נוכל לעזור

למה מלך או מלכה זה כן בסדר? אפשר להגיד שיש פה בצע שלטון וכסף. מה חינוכי בזה? סתם... בדיחה

תחפושת לא משקפת שאיפות אלא נראית מעניינת, טוב לשחק בה, היא תרשים את חברים שלו... 

 

לשחרר

השאלה באיזה רמה זה מפריע לך. 

אני חושבת שאם הילד רוצה את זה כבר כל כך הרבה זמן עדיף לתת לו, זה לא בא ממקום של הזדהות עם סרטים וכו 

מציעה לך לעשות בירור עם עצמך מה בדיוק מפריע לך בזה, על מה זה יושב אצלך. 

זה יעזור לך לגבש לעצמך דעה ברורה יותר ואז גם אם תחליטי לוא לאפשר לו, יהיה לך גם יותר קל לעשות את זה. כרגע הילד לא מקבל מסר ברור ואת לא מצליחה להיות ברורה איתו

 

הוא ישחק וישכח... 

 

בפרט כשהוא חולם על זה שנה..
אולי הייתי עושה שיחה לנסות להבין מה ולמה הוא כל כך אהב את התחפושת (אולי זה ילד שהוא מעריך או תכונה שאפשר לבטא גם בתחפושות אחרות)
אומרת לו למה אני לא מתלהבת מהתחפושת ומה דעתי אבל משאירה לו את ההחלטה.

זאת כמובן בגלל שזה לא משהו בעייתי בתכלית אלא "לא לרוח"
ואז בעיני החויה שהילד יסחב ששנה חיכה להתחפש ולא נתנו לו עלולה לחרוט בו את רוח הדברים עמוק יותר מאשר תחפושת ליום אחד...

תסבירו לו בנועם שאתם לא אוהבים תחפושת רעה, הוא ילד טוב, ובוא נבחר אם להתחפש לזה או לזה, או אפילו לזה. אולי לקחת אותו לחנות לבחור.

 

הייתי מנסה לחשוב מאיפה עלה בדעתו הרעיון: אולי סרטים, משחקי מחשב, ומרחיקה את "הגורם האחראי". יש היום מספיק תוכניות יפות וחינוכיות, אבל להתלכלך על הגרועות שבהן...

 

כן הייתי מנסה לעדן איכשהו את הרעיון. אבל אם לא נמצא תחליף הולם אז בסדר
וגם בתנאי שזה לא דורש קניה של משהו יקר.
לדוגמא, נגיד אם הילד רוצה להיות צב נינג'ה וזה לא מתאים כי זה דמות מסרט וכו' אז אולי נינג'ה רגיל (סתם לוחם יפני כזה) זה יהיה יותר סביר?

 

סה"כ בפורים זה זמן כזה שפעם בשנה יש לו אפשרות להיות מה שבד"כ הוא לא.
אז זה שהוא רוצה להיות דמות רעה זה לא דווקא בגלל שהוא רוצה להיות רע, אלא להפך אולי.

וגם הרבה ילדים אוהבים להתחפש למשהו חזק כי זה תכונה שלא תמיד יש להם אותה וזה זמן כזה שאפשר לחוש קצת יותר חזק וגיבור מהרגיל. זה לא צורך רע כ"כ ואולי לא חייבים ממש להלחם בזה.

של קאבוי ( כדאי לקרוא את התיאור המקסים בספרו)
אז כנראה אפשר לצמוח להיות גדול בתורה גם מתחפושת זו.

אם לא מדובר בלהתחפש למן הרשע שרצה להשמיד להרוג ולאבד
אלא בחשק לירות באקדח קפצונים ( הוא בן..)
אז מה הבעיה?
נראה לי שלחפש אותו למשה רבינו לא יעורר בו את ההזדהות שאת מחפשת.
כן, מסכימה שבחירת תחפושת מעידה על העולם הנפשי, אבל קאובוי הוא בצד הטוב

לקחת את התחפושת- ולעשות לה ״טוויסט״ חינוכי.

רוצה להיות חייל? תהיה חייל דתי.

רוצה להיות נינג׳ה? תהיה נינג׳ה שנלחם במי שעובר עבירות...

רוצה להיות מחבל? תהיה מחבל שרוצה לחזור בתשובה ומחלק ממתקים במקום...

וכנ״ל על הדרך הזו...

כלא היה..

הוא בטח רואה ממילא שאת לא מתלהבת 

בגדול בנסיון חיים ופרספקטיבה רחבה של החיים 

הדברים האלה לא מה שיעשו את ההבדל כדאי לשמור את המלחמות לדברים יותר מהותים וחשובים

לא מאמינה שזה מה שיעשה את ההבדל בחיים שלו בעתיד ולא כדאי ליצור אנטי סתם 

כמובן זה הגישה שלי לא נראה לי כל כך מהותי ומשמעותי שיהיה מבסוט ויעבור לו זה לא שאם עכשיו הוא יהיה כזה דמות זה מה יעשה את העתיד שלו עדיף לתת לרצון לצאת ולהשתחרר ולעבור מאשר לחנוק אותו ולהשאיר אותו שם להרגיש שיש בזה משהו.

ואני גם יחסית דוסית בלי סרטים וזה אבל הכי חשוב שיהיו ילדים בריאים ומבחינה נפשית אני לא היתי עושה עסק על משהו שילד רוצה שנה נראה לי מסיג את התוצאה ההפוכה. (יותר ירצה ויראה לו מיוחד)

למרות שהוא באמת קטן וזה לא קריטי אפשר לכוון אותו אבל אם לא הולך בקלות ומיד לא היתי נכנסת לזה כדאי לשמור את זה לדברים יותר חשובים בחיים.

אם זה ממש שלילי, אני לא מאפשרת. אבל מנסה להבין את הרצון מאחורי התחפושות. הרבה בנים רוצים תחפושת שיש בה כח, רובה, מלחמה. זה טבעי, זה הכוחות שה' ברא בהם, אין טעם להלחם בזה. במקרה כזה, לקחתי את זה לדמות חיובית שמבטאת כח, חייל, שוטר, שמשון הגיבור, ואין לי התנגדות גם לקאובוי.
אפשר להסביר לו שאת מבינה את הרצון שלו להתחפש למישהו חזק ולוחם, אבל אתם רוצים שהוא יהיה לוחם טוב, שעושה דברים טובים ולא רעים.
כשזו דמות חזקה שלוחמת למען דברים טובים, אין לי בעיה עם זה, הרצון להרגיש חזק , הוא טבעי לבנים ופורים. הוא הזדמנות לבטא אותו באופן חיובי.

בס״ד

תודה רבה רבה לכל מי שענה! קיבלנו כיווני מחשבה טובים ממש. תבורכו.

הבן שלנו לא ידע שאנחנו מתנגדים לתחפושת המדוברת ולא נכנסנו לשום עימות איתו בנושא. את הבירור שעשינו בעלי ואני ושעשינו כאן בפורום עשינו לפני שהבענו מולו עמדה כלשהי. ואז, תוך כדי כל זה, הוא בא אלינו כמה שבועות לפני פורים והודיע חגיגית שבעצם הוא רוצה להתחפש לדמות מהתנ״ך 😍.

הודו לה׳ כי טוב...

ותודה לכם שוב!

מה שקרה לדעתי זה שצניחת השער של הדולר פגעה בך והורידה את הרף (בשקלים, ביורו, לא משנה באיזה מטבע) שצריך לשלם לפיו.

שער הדולר היציג הוא 3.4899

תכפילי ב 75 הגעת ל 260 בערך

 

ותמיד מומלץ לקחת קצת מרווח בטחון 

למקרה שהדולר יעלה בדיוק בפער שבין היום שקנית ליום שהם שלחו את זה או ליום שזה הגיע, אני לא יודעת מתי בדיוק מחשבים את המכס

 

אני משתדלת בדר"כ לא לעבור את ה 230 ש"ח

 

אז אם הסכום גבולי, באמת שווה ללכת על האופציה הזו.

לפני הובלה פטור מהכל

מעל 75 זה עד 500 פטור ממכס חייב במע"מ ומס קנייה אם יש

פשוט תפצלי ל2 הזמנות שונות, יום אחרי יום. וככה תתחמקי מתשלום.

יומיים או 3

אבל עשיתי את ההזמנות אחת אחחרי השניה באותו יום - והם איחדו לי אותם.

חשבתי שזאת חנות בארץ!🤔

קליקס יש לכם?

הרכבה- אולי מקליקונים. למרות שאצלי לא התלהבו מזה.

עוד רעיונות- כל מני קלפים (קוקוטאקי, סויש וכד')
משחקי חשיבה כמו נסיך ונסיכה וכד'
בניית דגמים (משושים, פיטריות קטנות, יש לנו משהו שזה כמו משולשים קטנטנים שצריך לסדר לתמונה\דגם על לוח)

בובות מגנטיות כאלה שמלבישים להן בגדים מגנטיים

וגם אצלנו הלוח טושים בשימוש תמידי כמעט. ולהוסיף לזה טושים מחיקים צבעוניים.

איך הם חשבו לעשות את זה?!

 

תגזרי את זה ותלכי עם זה לחנות. שם כבר יגידו לך איזה מידה זה.
וגם תוכלי להכניס את זה לתוך הנעל ולראות איזה נכנס וכמה רווח יש

יש ילדים עם כף רגל רחבה יותר שצריכים מס' גדול יותר בגלל הרוחב.

לכי איתו למדוד.

בעיקרון יש טווח שמוסיפים על האורך של הרגל כדי שיהיה מקום לצמוח במשך חלק מהעונה לפחות, אבל יש גבול כמה אפשר להגדיל את הטווח בלי שהנעל תהיה רחבה מדי ותתנדנד על הרגל או ארוכה מדי ותסכן אותו בנפילה.

 

זה משהו שאפשר לראות רק בעיניים, על הרגל של הילד.

בחיים לא שמעתי על כזה דבר.
יכולים להיות מליון וירוסים עם חום שנמשכים אפילו שבוע. על זה לתת אנטיביוטיקה?!

יש וירוסים שלוקח יותר זמן לעבור

אולי תלכי לחוות דעת שניה אצל רופא אחר

אני ממש לא אחת שמאמינה רק ברפואה טבעית, ואני כן לוקחת ונותנת לילדים תרופות, אבל אני לא נותנת אנטיביוטיקה אם לא בטוח שיש דלקת חיידקית. אם זה בגרון- לא נותנת בלי לעשות משטח, בריאות- צילום, וכו'. אם אני לא טועה אפשר בבדיקת דם לראות אם יש חיידק.
רופאה שאמרה לך כמו שכתבת, היא רופאה שלא רואה בעיה לתת אנטיביוטיקה סתם, אז היא אומרת: ניתן, אם לא יועיל גם לא יזיק. אני מאמינה שזה כן יזיק, ולכן לא הייתי נותנת סתם, בגלל חום, אלא הולכת לרופא אחר , יותר יסודי, שיבדוק מה הסיבה לחום. 3 ימים זה לא הרבה, ואם הרופא לא רואה כלום, הייתי מקבלת את ההנחה שזה ויראלי. אם החום ממשיך מעבר לשבוע, הייתי מצפה מהרופא/ה לשלוח לבדיקות דם, צילום חזה וכד'.

בלי לפרט לכל המלומדות הדגולות, יש מצבים שנותנים גם אם המשטח שלילי או אפילו בלי על סמך הקליניקה

אבל לא כל פעם שיש חום מעל ל3 ימים. לא להגזים

פה אין אבחון.

זה לא נקרא חום בלי תסמינים

יש לך מושג מה הסיבוכים של סטרפטוקוקים?
בטוח שלא

ובוודאי שאני יודעת מה הסיבוכים של סטרפ. מה זה הזלזול הזה...
וקרה לי הרבה פעמים שהיה חום מעל 3 ימים והרופא לא אמר מילה על אנטיביטיקה.

מה את רוצה להגיד?
אז בשביל מה בכלל לעשות משטח? בואי נחלק אנטיביוטיקה להמונים!!

גם לשימוש עודף באנטיביוטיקה יש סיכונים. צריך להפעיל שיקול דעת.

ואני יודעת גם יודעת מה הסיבוכים של סטרפטוקוק כי במשפחה שלי היו כמה שסבלו מזה (סבא שחלה עוד כשהיה ילד ולא היה אנטיביוטיקה וזה השפיע על הלב, ועוד שאני לא אפרט פה בדיוק את הסיפור משום אאוטינג...). בכל מקרה, בגלל הסיכון המשפחתי אנחנו בקיאים בנושא מאוד, וגם עושים משטח על כל הרגשה לא טובה, אפילו בלי חום ואפילו בלי כאב גרון. אבל מעולם לא הנחו אותנו לקחת אנטיביוטיקה אם משטח יצא שלילי. וכמה רופאים שפגשתי וידעו את ההיסטוריה המשפחתית אמרו לי בוודאות שמשטח גרון אם יצא שלילי זה בוודאות שלילי.
במשטח מהיר אכן יש false negative אבל במשטח ששולחים למעבדה הfalse negative היחיד הוא אם המשטח נעשה לפני שהיה דלקת גרון ורק אחריה הבן אדם נדבק אבל סומך על המשטח שעשה קודם שיצא שלילי, אבל אם כבר יש סימפטומים כשעשו משטח אז אין סיכוי שזה הסיפור.

לא הייתי נותנת אם אין אבחון.
אבל אפשר לעשות הרבה דברים אחרים כדי לעזור לו.
מכשיר אדים, מי מלח,חלב אם אם יש לך,להימנע ממוצרי חלב, רפלקסולוגיה ועוד.

יש רופאים שזו הגישה שלהם וכך תמצאי את עצמך נותנת המון אנטיביוטיקה לילדים. וכן, זה לא בריא, פוגע בחידקים הטובים שבגוף. שימוש יתר באנטיביוטיקה גורם לגוף לצרוך כל פעם יותר אנטיביוטיקה כדי להתגבר על מחלות. אנטיביוטיקה היא תרופה מעולה כשצריך אותה , אבל יש מחיר לשימוש יתר בה. וזו לא גישה של רפואה טבעית , אלא של רופאים רבים. אני מעדיפה רופא שנזהר בשימוש באנטיביוטיקה וכך כשהוא אומר שצריך אני יכולה לסמך עליו ולתת בלב שלם. ממליצה לחפש רופא אחר , עם גישה אחרת לעניין.

כבר היה לי רופא שהוציא אותי עם תינוק בן שנה וקצת שהיה קצת מתעטש ומנוזל עם מרשם ל5 תרופות כי החליט שהוא כנראה אלרגי ממבט כללי מאד עליו (ממש לא בדק כלום והכניס במקביל כמה ילדים)
הוא אמר שזה אזור שיש לתינוקות אלרגיה אליו ולכן על סמך זה נתן לי ערימת מרשמים
שהתבררו כסוגים שונים של סטרואידים..
(לפה לאף לעיניים ולעור ...)
5 תרופות היו נראות לי קצת מוגזמות למצב שגם ככה התלבטתי אם בכלל ללכת לרופא עליו...
התקשרתי מבית המרקחת למבינת דבר ולא לקחתי כלום בסוף.
תוך יום יומיים הכל עבר כלא היה

אחרי חום של 3 ימים בלי שנראית דלקת מסוימת הוא שולח לספירת דם כי יש דלקות שיכולים לאבחן רק כך. אבל בטח לא לתת אנטיביוטיקה סתם בלי סיבה.

מכיר גישה כזו, מרופא שלא 'נותן סתם אנטיביוטיקה'- לתת מנה חלקית ללא חיידק, לפי שקלול

רופא אומר לך שיש חשש להסתבכות, ולכן תתני אנטיביוטיקה אחרי שלושה ימים.

 

את לא מומחית לזה - וגם אימהות שאומרות ש"הן לא נותנות", זה עדיין לא אומר כלום. כשיש חשש שמא תהיה הסתבכות - אז ברור שהרבה פעמים לא תהיה הסתבכות. ומי שלא חוותה הסתבכות, יכולה לומר שלא קרה כלום...

כך לא דנים בעניינים כאלה. הרי זה נושא ששייך לפיקוח נפש. מה יקרה אם במקרה הספציפי כן יסתבך? האם ה"סטטיסטיקה" של אימהות אחרות תועיל לכם במשהו? לא.

 

אנטיביוטיקה זה לא רעל. ולא כ"כ מהר הגוף הופך לחסין מפני סוג שלה. לכן, אם את מהססת - יכולה לשאול עוד רופא, אולי יותר מומחה - אבל בוודאי לא לפעול כנגד הדעה הרפואית, ללא מישהו אחר שממש מומחה לכך (וגם לעשות בדיקת דם לתינוק בגיל הזה, זה לא משהו הכי נעים..)

כי כשרופא אומר לי לתת אנטיביוטיקה אני חוששת לקחת על עצמי אחריות ולא לתת. לכן אני מעדיפה רופא שלא נותן סתם ליתר בטחון וכשהוא נותן אנטיביוטיקה אני יכולה לתת בלב שלם.

העיקר לא להחליט לבד שבעצם זה מיותר.

 

להתייעץ עם רופא מנוסה ואחראי.

אבל אני החזרתי מוצץ פעמיים, אחרי כמה חודשים (!) בלי מוצץ, כי ראיתי שרגשית הילד עדיין צריך את זה.
אז יש לזה מחיר, נכון. אבל הוא לא ילך עם מוצץ לחופה... האישיות הרגשית והבטחון העצמי חשובים לי יותר.

אז יש לו כנראה עדיין צורך במוצץ.. או לחכות עוד קצת או להחזיר. לא רואה איך זה קשור לפיפי אלא אם הוא בחרדה, הוא מתנהג באופן שונה במהלך היום? יכול להיות שהוא בכללי עייף מהרגיל בגלל חג פורים? אולי בגלל זה לא קם.

הפיפי יכול להיות כתוצאה מלחץ שלו סביב המוצץ ואיתות לקושי

אבל מקררי sharp הם טובים. טכנאי המליץ לנו עליהם.

יש דגם gm849rsc
מושלם
680 ליטר

שיחזיק לכמה שיותר שנים...

ומצב מיוחד לשבת

אם אין סיבה.

אפשר לעשות את הדלקת הנרות "ברוב עם" , ולגבי החלות - להזכיר במשך כל השבת שהיא זו שאפתה אותן...

במהלך השבת היא יכולה להעביר דבר תורה קטן באחת הסעודות, לעשות פעילות נחמדה שקשורה לגיל מצוות (למשל - חידות על מצוות, או משחקי חברה כמו טאבו. אני לא מספיק מכירה).

ובמוצאי שבת אפשר לעשות אירוע קצת יותר גדול, עם שיר לכבודה או סרטון לכבודה או הרקדה וכדומה.

אם יש לה כישרונות מיוחדים כלשהם - היא יכולה להכין דברים בעצמה לשבת המשפחתית. אם, למשל, היא אוהבת לצייר - אז היא יכולה להכין מזכרת מאורית לכל המשתתפים, או סיפור מאויר קטן שיחולק לכולם... וכו'.

מזל טוב!

לבנות לה חוברת של "חכמת נשים" ובה כל אשה במשפחה מאחלת לה איחול או נותנת לה עצה טובה לחיים יהודיים טובים כאשה.. ואז כל אחת מעניקה לה את זה במהלך השבת ובסוף היא מקבלת את זה כחוברת עם תמונות שלהן איתה או בלעדיה..

אולי לחשוב על השם שלה- לחפש את המשמעות, אולי נשים עם שם כזה שאפשר לפגוש או ללמוד עליהן

אצלנו ב"ה החליטו לא לשחק השנה...

הגבילו ל3-4 פעמים. ונראה לי שהגבילו ל20 שח לכל הפעמים יחד.
+ משלוח מנות גדול ביום של התחפושות לענק (לא עושים הגרלה נוספת למשלוחים) לא זוכרת באיזה סכום... (אבל בטח לא יותר מ15)
בסופו של דבר היא השתמשה בפחות כסף כי היא הכינה פופקורן פעם וכו'.

והאמת שגם הסכום הזה נראה לי גדול מדי
העיקר זה העיצוב המקורי, הברכה והיחס

הם עשו געד ענק כל החודש, ממש הגזימו...
אז הקצבתי לו שלושה חטיפים פשוטים בשבוע שאני קניתי במארזים הזולים.
אמרתי לו שאם הוא רוצה להוסיף הוא יכול לתת משלו מכל הממתקים שמקבל בשבת בביהכ בבר-מצוות, במתמידים וכל שאר ההזדמנויות שדוחפים להם...
זה עבד יפה... ככה הרגשתי שהוא באמת נותן משלו ולא רק משלי ולפחות יש ערך חינוכי בנתינה...

יכול להיות שכואבות לה האזניים.
או אולי שיניים.

או דלקת אוזניים או אודם באוזניים - שכואב כמו דלקת רק שלא נותנים אנטיביוטיקה.

 

בקיצור - לכו לרופא שיאבחן.

לאודם באוזניים - טיפות אוטידין (שהרופא אמור להציע בעצמו) זה להרגעה מקומית. ואם לא מצליח להרגיע אותה אז נורופן או אקמול עד שיעבור לה.

 

תרגישו טוב!!

 

יכול להיות שהיא מוציאה שיניים, יש הרבה ילדים שזה הולך אצלם ביחד.

פעם שמעתי שיש ממיר של הידברות זה נקרא ״צופיה״ והכל שם נקי וחינוכי...
אין לי מושג מה זה מאיר ואם זה דומה אבל אולי כדאי לבדוק

צופיה | צופיה | ממיר הידברות VOD | טלוויזיה כשרה

בהצלחה!

לדעתי פחות תתלהב מצופיה,
כי זה יותר לקטנים או לגדולים..הרצאות רבנים וזמרים.

נגיד ותמצאי לה איזה שינוי בשבילה והוא גם "כשר"
בתכלס,זה גם לא יחזיק יותר מידי כי היא תמיד תפתח את העיניים למה שיש לחברות שלה.

(זה מה שמכעיס אותי אצל אחייניות שלי,הן בבית ספר חרדי,
בבית הן לא רואות כלום.והבנות בבית ספר פותוחות להן את העיניים)
הדבר היחיד שגיסיתי עשתה,
זה ששמה אינטרנט כשר ברמה גבוה בבית.
וזה רק בפיקוח שלה וכשהיא בבית היא שמה להן ביוטיוב כל מיני סרטים סרטונים "כשרים" (ולרוב זה מערוץ מאיר,כי לא מתאים לה שהם מבקשים ממנה מה לשים) וגם זה לזמן מוגבל.

אין דבר כזה להיות מכור למסך,והבינו שזה לא מעניין את אמא מה שחברות רואות,אצלנו אין דברים כאלה בבית.
(והגדולה בת 11)

נשמה,
אני עד גיל 17 ראיתי נילס הולגרסון,מרקו וגברת פלפלת.
אז זה לא כזה נורא שתראה ערוץ מאיר עוד קצת

שאת כ"כ כועסת

ומשתמע מההודעה שלך שהרבה רואים

אז כנראה שאת לא מכירה חרדים (או תת
זרמים בחרדים) שאת חושבת שהם לא אמורים לראות

כמו שיש אנשים שמתפלאים בגלל שיש למישהו כיפה שחורה איך יכול להיות שהוא ישה צבא

הכללות שרובן לא נכונות

נכון,
ומצער לשמוע,
אבל זה מתחיל אך ורק בגלל שמקבלים לבתי ספר החרדים גם משפחות עם טלוויזיה ומחשב ללא סינון וזה מה שקורה.😌



(החרדים כיום זה לא החרדים של פעם,מה זה "תת זרמים"?
פעם חרדי היה חרדי ללא שום תתי זרמים
אני גדלתי בחרדי,
ועברתי בית ספר בית ספר ..ולא אזכיר שמות.
ועד שהטלוויזיה שלנו לא יצאה מהבית ועשו בדק בית לראות זאת לא קיבלו אותנו לבית הספר החרדי.
וחבל מאוד שזה לא המצב כיום ונפתחו לעולם"



(אבל לא על זה השירשור,אז לא נלך לאיבוד)

ובוודאי שבבתים שהם באמת "חרדים" ולא רק בפלומבה, או סתם בתים עם יראת שמיים, ילדים לא אמורים לראות כל מיני "סדרות" בעייתיות. ועדיף בכלל לא להתרגל לאופן הבילוי הזה.

ההשפעה של החברה בנושא הזה, יכולה אכן להיות בעייתית. חבל.

או שאין טלוויזה בכלל

למשל שבוע בלי אמא.

הילדים שלי רואים סרטים מצויירים. לא יכולה להגיד שאני ממש סומכת את ידי על כל סרט אבל מרשה להן לראות מה שהרימון לא מסנן והתקציר נראה לי סביר. לא נראה לי שמישהו שממש מקפיד על כל משפט שאומרים בסרט היה מסכים להראות אבל אני אישית לא מקפידה איתן עד כדי כך. מרשה להם להיות במחשב רק שעה בשבוע, ולרוב הם מעדיפים לשחק ולהתכתב עם חברים במייל בשעה הזאת כך שיוצא לראות סרט פעם ב... חוץ מאחת הבנות שחולה על סרטים ורואה לצערי כל שבוע.

אפשר חולצה וחצאית שחורות ולגזור מבריסטול עיגולים בכל מני צבעים ולהדביק על הבגדים.
או לגזור עיגולים צהובים ולשים מלא סמיילים 

 

אפשר להכין צווארון כזה מאל-בד לבן בצורת אקורדיון. לגזור בצורת טבעת ולהשחיל בחור הפנימי גומי שזה יהיה אסוף כזה על הצוואר. (מקווה שזה מובן...)
או להכין פפיון אדום גדול עם גומי שתשים על הצוואר.

 

גרביים בצבעים שונים
 

אפשר פיאה צבעונית

 

 

ןגם לתינוקת אפשר לקחת אוברול חלק ולחבר עיגולים צבעוניים...

תודה! זה אחלה רעיונות!

 

בכלל שכחתי שיש משהו בצוואר 

 

איך את מדביקה בריסטול לבגדים?

זה לא נושר?

זה לא מסוכן לתינוקת שמכניסה דברים לפה?

 

המון תודה!

אם זה בגדים שאפשר להרוס אפשר עם דבק מגע או משהו כזה.
אם לא רוצים להרוס אז אפשר לתפור את זה בזהירות.

אפשר לעשות את העיגולים מסול ולחבר כנ"ל. אפשר גם סול מנצנץ כזה.

יש דבק מיוחד לבדים. הדבקתי איתו פעם סול לסווצ'רט. זה החזיק אבל לא היה מאד חזק. זה התקלף די בקלות.

אפשר לעשות את העיגולים מבד לבד ואז זה ידבק יותר טוב עם דבק בדים. ויהיה יותר נח ללבישה. (או לתפור את זה. אז זה יהיה הכי חזק. לא צריך תפירה מסובכת מספיק לתפוס את זה בשני קצוות או משהו כזה).
לפני פורים יש הרבה פםעמים בחנויות יצירה וצעצועים רצועות לבד קטנות יחסית. או מלבנים כאלה כמו שקונים שמיניות בריסטול.

לתינוקת הכי טוב בד לבד.

ואם יש לך אוברול בהיר שאת מוכנה להקריב לטובת העניין אפשר פשוט לצייר עליו בטושי ארטליין. למרות שזה יהיה אולי קצת פחות יפה. וזה לא נראה לי יהיה ניתן כבר לכביסה כי הטוש ימרח...

הוא מלכלך ממש.

עדיף מבד/לבד

יש גם לבד עם דבק. זה כביס...
שנה שעברה עשיתי את זה, כיבסתי והשנה מישהי אחרת תהנה מהתחפושת

ולתפור ממנו אוברול (או שמלה לליצנית. נראה לי יותר חמוד)
הרבה פחות עבודה מלהדביק עיגול עיגול
פורשים על הרצפה משרטטים סביב הגוף תופרים
זה לא חייב להיות מדויק. זו תחפושת

כמה טוב לקרוא דברים כאלה שנותנים לנו טפיחה מעודדת על השכם

מתישהוא אני אצטרך לטפל בזה, וככל שזה יידחה יותר זה יהיה יותר קשה אח"כ

ואולי זה בכלל אומר שאני לא יודעת ללמד את הילדים בכיף ובשמחה לשתף פעולה בתפעול הבית.

לשטוף כלים, לקפל כביסה, לסדר את הרצפה המפוזרת....

 

קיצר, אותי זה בעיקר מייאש 

זו צורת הסתכלות חיובית ומשעשעת ברגעי ייאוש...

מאוד אהבתי את השרשור שלך. אני לצערי לא מצליחה טוב עם מטלות הבית..

המליצו לי על הספר של יעל זלץ. אבל אזל...

 

למישהי זה כן עזר??

ספר שברח לי כרגע השם שלו

 

משהו כמו "עצות לניהול הבית בקלות וביעילות" כריכה חצי תכלת חצי ורוד

אם מישהי מכירה וזוכרת את השם שתרשום

 

זה ספר מאד מעשי ושימושי

 

כשאזכר בשם הספר אשתדל לרשום לך

מאד מוצלח

נחמד.. לא חידשה לי הרבה.. לא הרגשתי שינוי משמעותי..

זה נכון כל עוד זה  שלב    ביניים    ואם את הסדר והניקיון לא דוחקים לפינה ,

ולא פחות חשוב להתאמץ גם לזה כי לכל בני המשפחה חשוב וכיף להיות בבית נקי ומסודר...

 

קשה לי לקבל את זה שאמהות מרשות לעצמם להשאיר בלאגן ולכלוך יום ועוד יום ..ולהרגיש טוב עם עצמם או לנחם את עצמם שזה בית של ילדים וכו...

 

 

אבל יש זמנים שהבררה היא או לנחם את עצמי שזה בית של ילדים ולהתנחם בזה או להכנס לדכאון/עצבים ולהרוס את כל האוירה בבית

כי יש זמנים שטכנית פשוט קשה מאד לטפל גם בסדר ובנקיון ועושים הכי מלמעלה שאפשר

אז לפחות שהאוירה בבית תהיה טובה עם אמא שמחייכת ועוצמת עיניים לבלגן שמסביב

צריך לשמור על שאיפה גבוהה. גם אם בפועל מבחינה מעשית אין אפשרות ליותר מהנצב הקיים, עדין לחיות עם השאיפה הרצון. זה הקושי בחיים בהרבה דברים..

למשל בעולם הדיאטה/תזונה, יודעת שכרגע מסוגלת לכך וכך רק. אבל כל יום בוחנת את עצמי מחדש אם מסוגלת ליותר. ממשיכה לשאוף ןלהאמין שאצליח להגיע ליעדים שלי. זה נשמע מתסכל? לא מתסכל להישאר שאותה נקודה? הגענו לעולם לשליחות...

אם הבנתי נכון את בעצם ממשיכה לשאוף ליותר

תוך קבלה של המציאות בשלב זה, כי בלי קבלה בכלל זה כנראה

כן היה מתסכל, גישה מעניינת...

(ובארוררררר שאני חווה תיסכולים בחיי. אבל הם חלק קטן מרוב הזמן שבו אני מנסה להתגבר ולשאוף ל...)

ככה קצת אחרי תחילת הטיסה תרדימי אותו ותגיעו בדיוק אחרי סוף הלילה.
רק תביאי אותו עייף..

מניסיון, אין כמו טיסות לילה...
הילד עייף, וגם את, וקל יותר להרדים.
אם לא נרדם אבל במצב רוח סביר אפשר להעסיק במדבקות, ציורים וכו..
יהיה לו מושב משלו?

כי ב11-12 בלילה עוברים לקונקשן והורסים את כל השינה...
אם זה קונקשן בניו יורק - אז האופציה של הערב הכי טובה.

גם אני חשבתי על השעה הזו וכן יהיה לו מושב משלו

אולי הייתי מעדיפה את 3 וחצי.


תלוי מתי הקונקשין.

כלומר - כשתרדו מהמטוס הוא כנראה יתעורר. אז הייתי מעדיפה שאת הלילה יעבור בטיסה הארוכה יותר, כך יוכל לישון ברציפות.

ככה אפשר להראות לו דברים במטוס אם ירצה, יתמקם ויאכל ויהנה קצת ואז ילך לישון ויקום להמראה כשכבר די בקר...
אבל מאוד משנה מה הגיל והרגלי השינה שלו

ש"מאבדים את כל העבודה וההישגים"... לפחות לא הבעיה הראשונה.

 

הבעיה הראשונה היא למה הוא מרגיש לא טוב. מה קרה. משהו מפריע לו - צריך לעזור לו. ה"הישגים" ימתינו קצת...

 

קודם כל, יחס חם, כמו שהוא. באהבה, בנחת. שירגיש רצוי ללא תנאי.

 

אח"כ, להתחיל לגלגל שיחות על מה שקורה בביה"ס. ממש בנחת. אפס לחץ.

 

תלכו אולי קצת "אחורה".. מאז שזה התחיל. נניח, איזור טו בשבט. תנהלו שיחה כאילו "חוויתית".. אתה זוכר מה עוש בטו בשבט?.. תעברו הלאה..  תכרו את האוזן ביחוד בנוגע לצד החברתי. תנסו בעידנות לדובב איך הולך עם החברים, לראות אם קרה משהו. לא מיד ישירות "מישהו פגע בך"?.. אלא לגלגל שיחה. שירגיש בטוח. שירגיש שאתם איתו לגמרי. אולי מזה תעמדו על שרש הענין.

 

אם לא יספיק - ואולי גם אם כן - דברו עם מי שמחנך את הכיתה. הדגש לנסות להבין מה קרה. מישהו פגע? משהו קרה?

 

אח"כ, איך מתקדמים בלימודים.

ודי ברור שקרה משהו שגרם לזה. יכול להיות משהו חברתי, יכול להיות מצד איש צוות. יכול להיות מליון ואחד דברים. אי אפשר לדעת. יכול להיות גם שלא קרה כלום והגיע פתאום לשלב כזה שאין כח להתאמץ יותר, משהו כמו "שברו את הכלים ולא משחקים" יכול להיות שמשהו בבית השתנה, שפתאום מתייחסים אליו כאל מובן מאליו וזה מה שגרם לו פתאום להרים ידים. אי אפשר לנחש.

תנסו לחשוב טוב אם משהו השתנה בבית. אנחנו נורא מהר נלחצים ובטוחים שקרה משהו בבי"ס או בחברה או בחוץ ולפעמים דוקא אנחנו אלה שמלחיצים את הילד באיזשהוא אופן אבל כלפי עצמינו אנחנו יותר סלחניים ולא ממהרים לתלות בזה. נסו לבדוק את עצמכם - אולי אתם דורשים ממנו יותר, או שהתחלתם להכנס איתו למאבקים

 

מציעה כנ"ל לגלגל איתו שיחה. לא לשאול ישירות אלא לנסות לדבר מסביב עד שמשהו יצוף.

כדאי גם לדבר עם המורה ולנסות להבין אם קרה משהו או מה השתנה. לא בטוח שהמורה ידע אבל כדאי לנסות.

במקביל - לתת לו המון חום ואהבה ולא להכנס איתו למאבקים

 

אם אתם לא מצליחים לבד אפשר לנסות טיפול במח אחד או טיפול בשיטת "המסע" כדי לזהות את השורש ולטפל בו

בהצלחה

מה קורה בבית הספר
לתת הרבה אהבה וחום, להפסיק כליל את הדרישות.
מוטיבציה באה מבפנים כשלילד טוב.
בהצלחה

להרגע להרגע להרגע זו כיתה א'

שנולדה לו אחות חדשה.
תודה רבה על התגובות. אנסה להילחץ (ולהלחיץ) פחות בקשר ללימודים ולפתוח איתו שיחה כמו שהודעה הציעה על הנושא אולי זה קשור לשינוי בתא המשפחתי..

נראה לי שהעצה הכי מתאימה זה לתת לו המון חום ואהבה, אפס ביקורת. חיוכים וצחוק. זמן איכות (לא נורא אם זה תוך כדי הנקה.. לתת את היחס לגדול ולא לתינוקת)

להוריד לחץ בקשר ללימודים ולא לדאוג. הוא לא הראשון ולא האחרון שיחוו מיני משבר עם לידת אח/ות נוספים, בעז"ה עם הזמן תחזרו לשגרה והכל על מקומו יבוא בשלום.

בהצלחה והרבה נחת!

ילד שנולדה לו אחות חדשה, קצת מבובל מהשינוי.

 

סביר להניח שמרגיש שמעמדו התערער. עיקר שימת הלב לבת החדשה. 

 

מן הסתם גם לא בדיוק מבין לאן אמא נעלמה, וגם כעת הסדר לא בדיוק כמו שהיה.

 

 

את לא צריכה "לפתוח איתו שיחה" על הנושא של השינוי בלימודים ואולי זה קשור לתא המשפחתי. זה רק יבלבל אותו עוד יותר. הוא לא פסיכולוג.

 

צריך להניח לרגע לנושא הלימודי. קודם כל, להקדיש לו זמן לבד כל יום. גם אבא וגם אמא. שירגיש שיש לו את מקומו ללא תלות באחות החדשה. אח"כ, "לקבל ביחד" את האחות החדשה, לא ע"ח הקשר שאינו קשור אליה. לתת לו הרגשה שהוא גם יכול להיות "הילד הקטן", וגם האח הגדול ש"בצד שלכם", מקבל איתכם את התינוקת, נהנה איתכם ממה שהיא עושה. שותף שלכם.

 

כדאי לעבור ביחד על מה שקרה בשבועות האחרונים. איך אמא נסעה לבית יולדות, חזרה עם התינוקת החדשה. קצת לא היתה בבית, וכעת חוזרים לסדר כמו שהיה מקודם. מתעניינים בו, מדברים, הכל כמו שהיה - וגם יש משהו חדש משמח בבית. לא במקום מה שהיה מקודם. עוד אחות במשפחה.

 

ואז גם אפשר לתת לו להתבטא. אפשר לשאול אם שמח שהיא נמצאת.. אם הוא חשב שפחות שמים לב אליו (מה פתאום...), אם הוא רוצה לעזור לטפל, או שלא..

 

אחרי שהעניינים האלה יירגעו - יש מקום לחזור אל שימת הלב לסדר הלימודי, כמו מקודם. לא להזניח לגמרי בינתיים, כי גם זה חלק מהסדר, אבל לא זו נקודת המיקוד הראשונה.

בישול ומתכונים, בטח שם יענו יותר.

לי יש דו תאי של סאוטר(משולב גם גז..) אבל רק שנה אז לא יודעת להגיד כמה זמן מחזיק טוב..
ממה שראיתי בתנורים דו תאיים רק לאחד מהם יש מצב טורבו ובעיני זה חיסרון למי שאופה הרבה.
עוד עניין של להפעיל במקביל שהבנתי שפחות מומלץ- וגם מסובך עם כשרות.

אבל אי אפשר להפעיל את שני התאים בו זמנית

שאכן גרם לשינוי, לא היה במעון ובבית..
אבל כבר חזרנו לבית.

יש מצב שהכל צף לו בלילה ובגלל זה מתעורר?

נסו לשבת לידו כל פעם
לחזק אותו על כך שישן לבד וכו'