פורום הורות (עמוד 240)

הרי נשמות ילדים הולכות ישר למקום טוב

לגבי אימא - לא יודעת, צריך להשלים שנמות ולהתכונן במידת האפשר - מצוות וחסד

למרות שזה עדיין מפחיד

עד 120

ולהדגיש יותר את המעבר לשמים:

'הוא עובר לשמים, ליד הקב"ה, וכו' '.

אגב, אנחנו גם מסבירים כך איפה היה התינוק לפני שנולד.

הכרתי ילדים שאחר כך פוחדים כשעובר מטוס בשמים, שלא ידרוס את סבא

הם מבינים 'בשמים' כפשוטו.

ובכל זאת צריך  להסביר לפי הבנתם. (ולהרגיע את מי שמפחד על סבא שאלו שמים אחרים, או מקום אחר בשמים...)

בלי תיחכומים ובלי לחשוש יותר מדי אם זו לא האמת המלאה (לענ"ד).

 

המציאות היא לא שהמוות מפחיד (לדעתי). המוות הוא המעבר מהעולם הזה לעולם הבא. איך אנחנו בוחרים להתייחס לזה, זו הבחירה שלנו.

 

אם את רוצה לפרט יותר (מה השאלות של הילד, ממה- בהקשר הזה- את רוצה להגן עליו וכו'), את מוזמנת.

אם אפשר, להשתדל לא לשדר לו בהלה ופחד מהשאלות האלה, כי עצם הבהלה של האם עלולה להגביר את הפחד של הילד.

(גם בן החמש וחצי שלי מפחד כל הזמן למות... זה יותר "בצחוק" - אם יורד לו דם, למשל, הוא בטוח שהוא עומד למות... משתדלת לא להיבהל מהאמירות שלו, והסביר לו בנחת שמקצת דם לא מתים...)

כשהרב חנן פורת נפטר, בראיון האחרון שלו שאלו אותו אם הוא מפחד מהמוות? התשובה שלו לדעתי יכולה לעזור, הוא אומר שלפי מה שנראה לו המוית זה מעבר מהעולם הזה לגן עדן למקום טוב יותר. ואני מוסיפה, שבמוות אתה עובר מהגוף, מכל החומריות שבך למשהו רוחני שכולנו שואפים להגיע למקומות ככל שיותר גבוהים רוחנית...

ועצה קטנה... לפני תקופה מסוימת עבר עלי אותן תחושות הפחד וכל פעם הקצבתי לי עוד מטרה ואז נכנס לי כביכול לסכל שלפני ביצוע המטרה איני יכולה למות.(לדוגמא: עד שאני לא מיתמתנת, עד שאני לא מבקרת את זה וזה, עד שאין לי ילדים וכו...) בהצלחה!! וזיכרי תמיד- ה' שומר עלינו!! ;)

הוא ילד חכם , שואל שאלות נוקבות , את תמותי שאני אהיה גדול? סבתא תמות עוד מעט כי היא מבוגרת? שאני אמות מה אני ארגיש?
לא יודעת מאיפה הוא הגיע לשאלות האלו ... אני אומרת את האמת , שכולנו נמות יום אחד .
השאלות שלו קשות לי כי הן גורמות לי להתעסק בנושא שקשה לי לעסוק בו ואולי פה טמון הכלב....

זה רק יגביר את התהיות שלו

והוא עלול גם לענות לעצמו תשובות מפחידות ולא נכונות

 

היא צריכה להיות העוגן והביטחון שלו!

אם ההורה נמצא באמת בתמימות ופשטות. המוות מתחיל מעץ הדעת ואי ידיעה, תמימה, זה עץ החיים. בגילאים כאלו הכל השתקפות מההורים ומה שישדרו כך יהיה.

כי אין לך תשובות

ומי יודע מה מתרוצץ בינתיים בתוך הלב שלהם

זה שלא אמרו כלום לא אומר שהם הפסיקו לחשוב על זה 

ולמרות שיש תשובות שכליות אך אינן תורמות לחיים באמת ולכן אין טעם לאינטלקט במצבים כאלו

תהיות ומחשבות שלא קיבלו מענה וכן היו רוצים לקבל אז סבבה 

אבל צריך לברר טוב טוב אם זה אכן כך!

ההורה יכול לתכנת את הילד! הכל השתקפויות וגם השואלת כאן כתבה שמרגישה כך

לכן כן צריך לוודא את זה

 

ובכלל אם הילד כבר בתוך המחשבות האלה אז אני לא

בטוחה שהתמימות הזאת עדיין טובה

תמימות כמו לספר על גן עדן למשל כמו שכתבו זה חיובי

אבל תמימות של חוסר ידיעה- אני לא בטוחה..

חוסר ידיעה ולא עם תמימות

(סוף סוף הצלחתי לעלות על הנק'- חוסר ידיעה הוא לא תמימות

תמימות היא חיובית וחוסר ידיעה לא)

 

ואני רוצה ללכת לישון כבר... אפשר?

נפגש מחר (אם יש בכלל תועלת להמשיך ויכוח\דיון שכל אחד מתבצר בעמדתו..)

השאלות באות מהאינטלקט. החיים בפועל אינם באינטלקט. כשאני אומר אי ידיעה הכוונה שאני בחיים בלא באינטלקט וממילא השאלות האלו לא חשובות כרגע לחיים. ילד יודע לחזור מהאינטלקט לחיים בקלות יותר מההורים והשאלות יפסיקו להטריד אותו אם יפסיקו להטריד את ההורים. כשיגדל ויתעסק באינטלקט בתורה אז יקבל תשובות אינטלקטואליות. לפני כן העניין איננו אינטלקטואלי ואם את לא טרודה גם הוא יהיה בסדר.

זה גיל שבהחלט יש עיסוק בדברים האלה, במיוחד אם הילד שומע על פיגועים וכד'.

 

לא קראתי את כל התגובות, אז סליחה אם אני חוזרת על דברים שנאמרו.

באופן כללי- אם את מפחדת ממוות- אז זה גם יעבור אליו, זה ברור.

ואם את תעני בפשטות ובשלווה על השאלות, בלי להתערבב עם מה שאת מרגישה- אז גם הפשטות הזאת תעבור אליו.

"האם תמותי כשהוא יהיה גדול?"- התשובה הכי פשוטה בעיני היא שכמו שה' מחליט מתי אדם נולד, ומתי הנשמה שלו נכנסת לגוף, ככה ה' מחליט מתי הנשמה צריכה לחזור אליו- ואז האדם מת.

ובאופן טבעי- אנשים מתים בגיל מבוגר.  וכן, כשסבתא תהיה מאוד מאוד מאוד זקנה- גם יגיע הזמן של הנשמה שלה לחזור לה'.

והנשמה של סבתא תשמח- כי היא עשתה כ"כ הרבה מעשים טובים, והתפללה כ"כ הרבה תפילות, והקימה משפחה גדולה וטובה.

 

אמירה ש"כולנו נמות יום אחד" היא בעיני קצת מפחידה, כי היא מאוד כללית, כאילו יום אחד כולם פתאום יכולים למות. אז נכון שתאורטית זה יכול לקרות- אבל עדיף לתת לו את הבטחון הזה- שאתם לא תמותו לו פתאום באמצע הילדות.

וצריך להתיחס לחרדה מהנטישה שלך ולומר לו שכשאת תמותי הוא כבר יהיה גדול וחזק 

אז הוא לא צריך לפחד שהוא ישאר לבד. 

וכמובן ה' תמיד יקשיב לו ויעזור לו. 

 

לגבי הקושי האישי שלך זה משהו אחר, 

תנסי לכתוב מה בדיוק קשה לך. 

את פוחדת? אכן יש ממה לפחד, אבל יש גם פחדים לא מוצדקים. 

תכתבי מה בדיוק קשה לך עם כל העניין של המוות

 

בכל אופן הנה קישור לנושא:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t683561#7555109

 

פעם בכמה חודשים יוצא לי לחשוב על זה , אני מקנאה במי שיש לו אמונה שלמה שיש אח״כ משהו....
והילד שלי שואל בדיוק את השאלות שקשה לי להתמודד איתן , כי עצוב לי שהוא כבר ״מבין״ את החיים ואת הדרך שכולנו נלך בה...

גם הבן שלי, בן שש, לפעמים מדבר על הזה, ושואל שאלות דומות, ואפילו בת הארבע לפעמים מצטרפת... (השאלות הקשות באמת היו כשבעלי גויס לצוק איתן. הילדים כל הזמן שאלו מה יקרה אם חלילה... ואני לא הייתי מסוגלת לחשוב על כך). באיזה שהוא שלב הבנתי שהקושי הוא אצלי. אם אני עצמי אשתחרר מהפחד - יהיה לי קל יותר לענות להם. ראשית, חשוב טוב יהיה טוב, ושנית - קצת יותר להתחבר לקב"ה. קל לייעץ, קשה לבצע...

הנה פרח שפורח: בהתחלה הוא ניצן, אח"כ בשל ולבסוף קומל ונטמע באדמה

ומהאדמה פורח פרח חדש

הכל פשוט וטבעי, וכך קורה עם הגוף שלנו.

לבני האדם יש גם נשמה והיא נשארת.

 

כמו שיש אנשים שעוברים דירה, עיר וארץ, ככה יש כאלו שעוברים אחרי הרבה זמן בעולם הזה לעולם הבא. וכמו שיש דברים שמשאירים, ככה הגוף נשאר מאחור..

ולענות לילד זה לא אותן תשובות כמו למבוגר.

אז תכתבי מה הוא שואל ואולי נוכל לכתוב לך מה לענות. 

צריך לזכור שילד לא מסוגל לתפוס דברים באופן מופשט,

גם אם נתאמץ מאוד להסביר לו

אז נראה לי שהכי נכון לומר לו שאדם שמת הוא פשוט מת. 

שוכב בקבר ולא מרגיש כלום, 

ועוד הרבה שנים ה' יקים אותו לתחיה והוא יחיה שוב. 

כל נסיון להסביר על נשמה ושמים ועולם הבא לא יקלט אצלו בכלל. 

ואין מה לפחד, זה לא כואב ולא עצוב, הוא פשוט שוכב ולא מרגיש, כמו שישנים. 

 

 

השאלות של הילד באות ממקום של סקרנות או חרדה חקר  חשוב לשאול אותו ,את רוצה להגן עליו כי את פוחדת,מרגישה שהוא בסכנה..

לא ברור איזה שאלות הוא שואל ומה מטרת השאלות שלו

הבת שלי בת 6, מאז שעניתי לה שמי שמת הוא לא עצוב כי טוב לו והוא נמצא עם כל הצדיקים וליד ה',

מידי פעם אומרת לי

"גם אני רוצה להיות בשמיים ליד ה', כי אני רוצה לדעת איך הוא נראה...."

 

אז מה אענה לה אז???

 

והתכלית בארץ, החיים בארץ, יש תחיה ואנחנו בתחית החיים

וזה נכון גם למה שאמרת על הצדיקים....
בכל אופן אם כבר אמרת לה אז תעני לה שהיא תזכה להיות ליד ה' רק אחרי שהיא תהיה זקנה

אבל בפשטות היא חושבת שאם נמצאים לידו אז רואים אותו,

ודיברנו על זה שרק משה רבינו זכה לראות מי זה ה',

ושלא בטוח שכל מי שנפטר ראה את ה',

אבל הגברת מבקשת להיות שם כדי לראות מה רואים ומה לא......

שזה רצון מקסים, ושאת מקווה שאחרי שהיא תהיה זקנה-זקנה ותגיע לשמים, היא תזכה לראות את ה' גם כן.

להחמיא להם. למצוא את נקודות הכח ולתת להם ביטוי. ולחזק אותם על הצלחות, גם בדברים פעוטים. להשתדל שתהיה בבית אוירת רוגע ושמחה כמה שאפשר.

שיפתחו את כשרונותיהם ויעשו דברים שמביאים אותם לסיפוק.

זה בכיוון?

גם כשהם טועים. גם כשהם מפשלים.
תמיד.
זה מה שיביא להם ביטחון עצמי, הידיעה שמקבלים אותם תמיד.

לכבד אותם כבני אדם.
להחמיא להם על הטוב שבהם.
להראות להם שכשיש בעיה אבא ואמא עומדים מאחוריהם.

בהצלחה.

 

https://behithavut.wordpress.com/2014/11/20/%D7%97%D7%A1%D7%93-%D7%94%D7%94%D7%AA%D7%90%D7%A4%D7%A7%D7%95%D7%AA/

בהצלחה!

 

משהו קטן, שלא יהיה קשה להם ושלא ירגישו נטל.
תפקיד שיהיה להם נחמד לבצע, והם בלבד עושים את אותו תפקיד.
זה נותן להם הרגשת שייכות,
צריכים אותי, אני עושה כאן משהו,
ככה הם מרגישים נחוצים.
וכמובן בכל הזדמנות להחמיא להם ולעודד אותם,
לעיתים גם ליד המשפחה המורחבת- סבא/סבתא.

ובכלליות- תמיד להחמיא, לאהוב ולהעניק להם.
בהצלחה!

תודה!!

יפה מאוד!

הלוואי ונצליח ליישם..

תודה!

זה יכול להיות על תכונות,מעשים,מראה,חכמה,יחס לאחים,מידות וכל דבר שעולה לראש

זה יכול להיות על תכונות,מעשים,מראה,חכמה,יחס לאחים,מידות וכל דבר שעולה לראש

המלצות בכל פה. גם יחסית זמין- נראה לי כל השבוע הוא במרפאה.

רופא נעים, רגוע, ירא שמיים. מאוד מקצועי. 

ממש תודה!
עכשיו רק נשאר לי לקוות שיהיה לו מקום בשבילינו...
תודה!

אנחנו הצטרפנו לפני חודשיים... אין אצלו כזה תור...

יכולה רק לספר מהניסיון שלנו...
המוהל של הבן שלי ראה אותו רק בברית עצמה. לא לפני ולא אחרי. (כמובן הסביר לי בדיוק כיצד לטפל וכו׳)
אני חושבת שאם אין בעיה ספציפית והתינוק בריא ונראה טוב, אוכל טוב וכו׳ וכן אם לאחר הברית את רואה שזה נראה טוב ומחלים לאט לאט, באמת אין סיבה שהמוהל יראה את התינוק. אם אתם סומכים עליו שהוא מוהל רציני, עם ניסיון וכו׳ אני לא הייתי חוששת.
המון הצלחה ומזל טוב!!!

אלינו הביתה לראות את התינוק.

אנחנו שילמנו 770 ש"ח

ראה את התינוק כרבע שעה לפני הברית וכרבע שעה לאחריה

הגיע יום למחרת בשביל להחליף תחבושת ולראות שהכול תקין.

שילמנו 300 או 400 אחד מהשניים... עברו איזה 4 שנים מאז.

בשעה טובה!!

המוהל לא ראה את התינוק לפני וגם לא בדק אחרי, כמובן שאחרי הברית הסביר מה לעשות ומה צריך להיות..
אם הכל בסדר לדעתי לא קריטי שלא יבוא לפני/ אחרי.
והוא גם לא הסכים לקבל כסף- כל סכום שהוא ואפילו לא מתנה.
(גיסתי נתנה למוהל שלא נוקב בסכום- 500 ש"ח).
כמובן שכל אחד לפי התקציב שלו וכפי ראות עיניו.

תשלום למוהל רגיל - 1000 ש"ח.
ולמוהל מומחה - 1500 ש"ח.

אנחנו שילמנו 900.

המוהל שלקחנו לא ראה אותו לפני ולא אחרי.
את האמת, רק בגלל זה לא אקח אותו פעם הבאה. (והוא מוהל מאוד מוכר)

יום אחרי הבן שלנו היה עם חום, בקושי אכל ובכה כל הזמן.
כשהתקשרנו למוקד של הקופת חולים ישר אמרו לנו שנדבר עם המוהל ושהוא יראה אותו.
המוהל לא הגיע ולא ממש עזר לנו.
בסוף הוא היה בסדר אבל היה מרגיע אותי מאוד אם המוהל היה בא לראות אותו.

ובשני המקרים ראה גם לפני וגם אחרי

ואלה היו שני מוהלים שונים

א. שילמנו למוהל 1600שח על שתי מילות באותו יום - תאומים. מניחה שאם היה אחד זה משהוא כמו אלף. בן משפחה אולי חצי או קצת יותר או מתנה יפה משמעותית.
ב. המוהל נתן הדרכה טלפונית וביקש שרופא יראה את התינוקות. אח כך הייתי בבית החלמה והוא שוחח עם מוהל מקומי שבא לראות פעמיים.
הוא עצמו היה בקשר טלפוני.

לא יודעת, אבל נראה לי שהכי לא כדאי זה להתקמצן דווקא על המוהל. הוא זה שעושה את עיקר העבודה, וחשוב שיצא בתחושה טובה (גם אם לא נוקב בסכום).

נתנו בשתי הפעמים 1000. (ושאר ההוצאות על הברית הסתכמו בעוד 5000).

 

לא ראו לפני, אבל כשלראשון היה צהבת התייעצנו איתו טלפונית.

בפעם הראשונה ראה אחרי.

בפעם השניה, אצל מוהל אחר, נסענו מיד אחר כך לצפון (היה צמוד לחג), אבל בכל מקרה לא נראה לי שהוא לרוב מגיע. הוא הסביר לנו בדיוק מה צריך לעשות ואיך, הראה לנו תמונות ונתן דף הוראות מפורט, ואמר שהוא זמין במשך כל היום וגם במשך החג אם יהיו בעיות, ושבכל מקרה נשלח לו הודעה אחרי הורדת התחבושת. היה ממש בסדר, ודווקא הרגשתי שאני יותר בעניינים ומבינה מה קורה בזכות זה..

המוהל הגיע לבית יולדות שהייתי כדי לראות את הילד ולדבר איתנו כמה ימים לפני הברית

הגיע לבית שלי יום אחרי הברית כדי להוריד תחבושת

ואמר לי שהוא יכול לקבוע איתי להיות זמין בטלפון ביום למחרת כשאני מוורידה ומטפלת

מאוד מאוד זמין וקשוב. ברוך השם

 

מוזר לי מוהל שלא רואה את הילד לפני ואחרי הברית...

אבל אם הוא מוהל מומחה- הוא מבין מה הוא עושה ולמה...

אם אתם משלמים סכום יפה (למשל, מעל 500, בהתחשב בעובדה שהוא קרוב משפחה, שבכל זאת יש לו הוצאות נסיעה וגם ביטול זמן שבו הוא יכול היה לעבוד או לפחות לעסוק בענייניו. יש לו גם אחריות אם חלילה משהו משתבש ולכן הוא משלם לביטוח).

 

אפשר לבקש ממנו שיגיע גם ביום שאחרי, או שתגיעו אליו. לא מומלץ לוותר על הביקורת שאחרי הברית.

 

מזל טוב!

לגבי 2- אחרי הברית הוא כן צריך להגיע.
המוהל שלנו הגיע אחרי לבית וגם לפני ראה את התינוק כי הוא מנהל מחלקת יולדות ( וגם מוהל מוסמך) , הוא היה מדהים מי שרוצה המלצות ...

והמוהל ראה אותו גם יום לפני וגם יום אחרי [ואמר לנו להתקשר במידת הצורך]. אותי זה מאוד הרגיע.

ואפשר גם אחרי לרופא ילדים, או שוב טיפת חלב, אם האחות עם מספיק נסיון.

סימן שכולם מרגישים מחוברים - אליך, וזה אל זה.

 

תני למי שבא מולכם להתפעל. מה איכפת לך.

אנחנו עברנו מירושלים לקצה של ישוב - הבית האחרון באזור הגוש ממש מול ישוב ערבי , וזה היה מפחיד!!!

בתהחלה פחדתי לקום לבד לשירותים בלילה וסגרתי את כל התריסים ומי מדבר על לצאת בלילה למרפסת

היום הכול עבר, יש פחדים אבל לא נראה לי הרבה יותר מאשר ירושלמי ממוצע

התריסים פתוחים אני יוצאת בלילה למרפסת וגם כשזרקו לנו על הבית בקבוקי תבערה או אבנים נרגעתי די מהר...

ואם אתם תהיו במרכז היישוב - זו בכלל לא בעיה לדעתי

אפילו שמדובר על נסיעה סך הכול של 5 דקות מראש העין שבתוך הקו הירוק...

או 3 דקות מאורנית שחלקה כן בתוך הקו הירוק.

העניין הוא שיש כפר ערבי שממש צופה מעל היישוב (מסחה) וסך הכול גדר מפרידה בינינו לבין רוצחים שפלים בפוטנציאל...

 

הישמעאלים מוכיחים לנו אירוע אחר אירוע שמבחינתם אין כזה מושג: "קו ירוק".

כשגרים במקום מסויים הערבים השכנים לא נראים לנו מפחידים, לעומת זאת שנוסעים למקום לא מוכר הערבים שם נראים נורא מפחידים ומסוכנים.

בתור אחת שחיה כל החיים שלה בשומרון, בהחלט מתרגלים.
אני אישית הרבה יותר מפחדת להסתובב בירושלים או אפילו בתל אביב.

מעבר לזה, אלקנה לא ממש נחשב מעבר לקו הירוק (למרות שרישמית הוא אולי כן).

היום זה לא נראה לי יותר מפחיד מכל עיר אחרת.

לאט לאט מתרגלים . ונכון כל אחד וה"ערבים שלו" .  גרנו בירושלים ושם גם הוי ערבים שהיסתבבו בעיר ....

אני לא אומרת שאני לא פוחדת ,אני פחדת כמו כל דבר שקצת מפחיד /מלחיץ תאונה בכביש או אסון ....

יש פעמים ששקט ורגוע ולעומת זאת יש ארועיים שמכניסים קצת יותר מתח .

 

 

נ.ב

אנחנו גם גרים בקצה הישוב וצופים על הערבים של רמאללה ...

וכשהוי מקרים שקראו בישובים אחרים , שנכנסו לישוב בקצה שלו ועשו דברים זה קצת הלחיץ אותי .

(למשל המקרה בפסגות שהילדה נדקרה ממחבל בחצר ביתה .... הם גרו בקצה .

או יושבים שזרקו בקבוקי תבער למרפסות וכלאה , שגם הם הוי בקצה הישוב ....)

בסופו של דבר זה רק נקרא מעבר לקו הירוק. אפילו לא עובר את המחסום אורנית.

ולדעתי הכפר הקטן הזה לא משמעותי, מתרגלים אליו בצורה זו או אחרת.

ואת האמת אני הרבה יותר מפחדת להגיע לירושלים אחרי כל מה שהיה מאשר לסוע בשומרון...

ויש את הרגעים המפחידים אבל ניסיון בדוק ומוכח להגיד:"ויהי נועם" והכל עובר בשלום

בהחלט הורדתם קמעה את מפלס החששות שלי ... אני מאמין שנלך על זה בהנחה שנצליח למכור את ביתנו במחיר שאנו צריכים...

 

אממ. פעם ניסינו רדיאטור, אבל הבנו שהוא סתם יקר.

אז עברנו למזגן

סליחה שלא הועלתי

במטבח, כשנהיה חייבים, נדליק את המזגן.

בחדר של הבנות- רדיאטור. בשאר החדרים אין חימום.

אצלינו החימום עכשיו דולק כל אימת שאנחנו ערים וקצת גם בלילה 

לא אוהבת מזגן על חום זה מייבש ומחניק.

אחרי הסופה אשתקד שנתקענו 3 ימים ללא חימום כלשהוא, הדבר הראשון שעשינו הוא לקנות תנור שלא יהיה תלוי באספקת חשמל.
מומלץ לישובים...

לחדר אמבטיה, ובערב לחימום החדרים. אפשר גם בסלון, אבל מחמם יותר מהר חללים קטנים כמובן.

שניהם כדי למנוע חדירת אוויר קר ומתלבשים חם

זה גם מונע תחלופת אויר!!
אנחנו מדליקים מזגן, ומפזר חום באמבטיה.
לפעמים מדליקה את הרדיאטור במקום...
אבל אני דואגת בכל חלון להשאיר סדק לתחלופת אויר! זה ממש חשוב לא להחניק את הבית, אלא תמיד לאפשר כניסה של אויר נקי.
שיהיה חורף גשום ובריא

רדיאטור בכל חדר ובקבוק חם...

 

1) בת כמה הבייביסטר?! תלוי..

 

אם זה לזמן ארוך בד"כ אני אעדיף מישהיא בת 20 ומעלה..

 

ואם זה לזמן קצר לא מפריע לי מישהיא מכיתה ו ומעלה.

 

2) משלמת , לפי בקשת הבייביסיטר, נע בין 15-25 ש"ח.. תלוי בגיל של הבייביסיטר, כאמור. זה לא שאני אומרת לה כמה אני משלמת, מטבע הדברים, בת 20 + תבקש סכום גבוה יותר, אבל יחד עם זאת היא אחראית ובוגרת יותר, ובעלת שיקול דעת.

ובייביסיטר בת 12 תבקש פחות, אך מנגד אי אפשר לצפות ממנה לאותה אחריות לה את מצפה מבחורה בת 22.

 

3) אני משתדלת לבקש ממנה כמה שפחות דברים, אבל אם אין ברירה, כמובן שהיא תתן להם ארוחת ערב,

 

לגבי הניקיון אח"כ, אני רק מבקשת מנה אם היא יכולה לפנות את הצלחות לכיור.

 

להלביש פיז'מות אני כן מבקשת, שוב אם יש צורך.

 

לקלח.. ממש לא. נראה לי מסובך לבקש מבייביסיטר .

 

בגדול, אם אין ברירה, תבקשי ממנה מה שצריך, אבל אם יש אפשרות שתקראי לבייביסיטר אחרי שהילדים כבר אכלו, והתלבשו פיז'מות וכו' זה עדיף.

 

כך יהיה יותר קל לבייביסיטר ולך יהיה פחות בלאגון כשתחזרי..

 

אני בעצמי הייתי בייביסטר ואני יודעת כמה זה מקל כשהאמא עושה את רוב העבודה..

1 20-22

2. 15-25 (גם נסיעות..), צפון

3. אולי אופציה א' שציינת, מעבר לזה לא

1. 15-18.

 

2. 15-20 (תלוי כמה היא לוקחת). אני גרה בשומרון.

 

3. כן אבקש לתת ארוחת ערב אם לא הספקתי לתת (או שאני יוצאת לפני הזמן של ארוחת הערב ולא רוצה שהבנות יאכלו מוקדם מדי).

להלביש פיג'מות, אם יצאתי בשעה מוקדמת.

כיתה ז ומעלה
מינימום 20
תלוי מי הבייביסיטר....

בת 17
13 שח לשעה

גרה בעיר די גדולה.

בדכ שומרת על ילדים ישנים נטו.
פעם אחת התינוק לא נרדם ונשאר איתה ער ומיפרתי אותה
ביותר כסף.
כל שאר הזמן היא יושבת ועושה מה בא לה
(כמובן שאני מציעה מקרר מחשב אוכל שתיה)

1- בין 14 ל20, תלוי מה צריך (לא דומה להשאיר עם ילד ישן לשעה כמו לאסוף אותו מהמעון עד ארוחת ערב..)

2- בין 15 ל25 תלוי בגיל.

3- ארוחת ערב כן- כי אין ברירה. הילד צריך לאכול.. אני משאירה מראש כמובן בכמות שתספיק גם בשבילה.

לפנות- לא מבקשת, לרוב הביביסיטר לא משאירה מלוכלך.

לטאטא- לא מבקשת. 

מקלחת- אפעם לא. או שמקלחת לפני או אחרי או שמותרת. לא לענין בעיני.

פיג'מות ושינה- רק אם אין ברירה. 

 

1. 12-18

2. 12-15

3. לא מוכנה לשלם יותר כי היא רק שומרת על ילדים ישנים או שקוראים ספר.

לפני שנה אחת בת 20 דרשה 20 ש"ח אם הם לא ישנו למרות שהשארתי רק גדולים שקוראים או משחקים בשקט, ו-15 אם הם ישנים. נאלצתי לקחת אותה כי כל השאר היו תפוסות אבל לא אהבתי את הניצול הזה

 

צריך לזכור שאם יוצאים צריך לשלם על הנסיעות ועל המתנה ועל הבייביסיטר.

אם אשה עובדת וצריכה קייטנה בחופש זה קצת שונה כי היא מכסה עלויות ויותר מזה.

1. מי כיתה ח' או ט  ומעלה . (מעדיפה גדולות יותר ,י"א ומעלה .... ) כי יש לי תינוק -פעוט בן שנתיים .

2. שאלת כמה הן לוקחות ואז מביא להן ....

בערך בין 15-25(הגדולות יותר לוקחות סביב ה20 ....)

3. הביבסטר באה רק כשהם ישנים כבר .

לפעמים היא באה כשהם במיטות אחרי הכל  , אחרוחת ערב מקלחות .... והם במיטה עוד קצת ערים .

(זה יצא פעם או פעמיים )

 

נ.ב

יש לי ילדים קטנים (בן שנתיים , חמש וחצי ).

בתור בייביסיטרית- יכול להיות שכשאת בבית הם אען שקטים אבל עם הבייביסיטר לא תמיד.

בעיה שלך שאת יוצאת ולא של הביביסיטר. 

 

בחורה בת 18 הזמן שלה גם שווה משהו ואם את מחליטה שאת רוצה או צריכה לצאת זאת לא בעיה שלה.

 

אם מיוזמתה אין לה בעיה עם 15 ש"ח סבבה אבל להגיד לה שזה מה שתשלמי ולא מעניין אותך זה ניצול לדעתי.

[מרגישה פסדר להגיב בפורום הזה כי זה היה בכותרת ]

 

מה ניצול?

היא בת 20, השכר מינימום שלה זה 23, וכשהיא מבקשת 15-20 את קוראת לזה ניצול?

אני לא יודעת איך לומר לך את זה, אבל גם אני שאני בת 17 [שמיניסטית] לא באה למשפחות שמביאות לי פחות מ20 לשעה. זה השכר מינימום שלי ואני לא מוכנה שאף אחד ינצל אותי..

זה ממש לא הבעיה של הביביסיטר שאת נוסעת וצכה לשלם על כל מה שנלווה. היא מפנה מהזמן שלה בשביל הילדים שלך, מגיע לה שתשלמי לה כמו כשצריך!! לקחת ביביסיטר ב12 שקלים לשעה זה מחפיר. מה קרה, היא לא מתאמצת? להיות עם ילדים זה ככ קל?

אני עושה מגיל 13 והיום אני ב"ה קרובה ל18.
בעקרון משלמים לי בין 15 ל20 ואני לא מוכנה לקחת סתם יותר מ20. בעיני זה ניצול. אבל כשמשלמים לי 15 אשמח מאוד שיעגלו קצת למעלה לכיוון ה20.. בכל זאת זו עבודה לא קלה בכלל. להשכיב, להאכיל וכו'.

בד"כ לא מבקשים ממני יותר מלהשכיב (משימה לא פשוטה בכלל) אבל אם הבית מבולגן, אסדר בשמחה. סתם כי זה מציק לי בעין. אין לי בעיה גם לקלח, כלים, ארוחת ערב רק אשמח שיגידו לי מראש.
כי הרבה פעמים אסכים לביביסיטר בערב על סמך זה שהילדים ישנים כי אני מימילא לומדת למבחן וכו' ואם הם לא הולכים לישון זה קצת מבאס.
(למרות שגם אם יקח לי שעה להשכיב זה בסדר אבל לא שישארו איתי ערים עד שההורים חוזרים )

עוד דבר אני ממש אוהבת לשמור גם על יותר גדולים ואז בשמחה עזרה בש.ב וכו.
אמ. וביביסיטר זה אחלה מקצוע תודה שאתן מעסיקות אותנו.

מינימום עשרים שקל לשעה והייתי שמחה ליותר

זה יותר קשה לי מניקיון

שמה אני לוקחת ארבעים

ואסביר למה:

 

זה לא אחים שלי, זה ילדים של מישהו אחר.

אין מצב שאני יכולה להעיר או לדרוש מהם משהו

אא"כ האמא ביקשה את זה בפירוש

 

וקרה לי כבר שהאמא ביקשה

ולי אין דם לצעוק כמו שהיא רצתה

על הילדים שלה

 

זה עבודה ממש קשה כי אני צריכה להעסיק את הילדים

לוודא שהם בסדר, לא רבים והולכים לישון

כולל כל מה שאת רוצה, זה מלא עבודה

 

ותסלחי לי, לא שאני אומרת שהילדים שלך מסריחים

אבל זה מגעיל לקלח ילדים של מישהו אחר

וזה נראה כאילו את דורשת ממנה גם את העבודת ניקיון

זה די ניצול

 

ואני שביעיסטית עכשיו.

1. מחפשת מגיל 15 ומעלה 

2. משלמת 15 לשעה אזור המרכז

3. בייביסיטר זרה אני מביאה רק כשהילדים ישנים, מקסימום הגדול עוד קורא בספר אחרי מקלחת

וצריך להגיד לו ללכת לישון בשעה המתאימה

כשאני צריכה לצאת מוקדם יותר, זה או בייביסיטר שהיא בת משפחה, 

וגם לה אני משתדלת לא להשאיר מקלחות, (לנו לא קל עם זה, אז לבחורה צעירה?)

ארוחת ערב כן, ובד"כ הן משאירות נקי ומצוחצח

ואם לא מצאתי בייביסיטר בת משפחה, אני מחלקת את הילדים אצל חברים,

טוב אז ככה. העבודה שלי היא אחרי צוהוריים בעיקר. עובדת כל הימים חוץ מראשון.אז יש לנו שכנה שגרה מולי ממש אנחנו באותה קומה. ויש לה מלא בנות 10 בערך. אז לקטנות אני משלמת 10 ש"ח לשעה. ולגדולות חמש עשרה ואני כן מבקשת מהן לעשות דברים.כי הן כבר קבועות אצלי והן נמצאות אצלי כל יום.

אני לוקחת 15 לשעה אני בת חמש עשרה כימעט ועושה כבר מגיל 13 אני עושה הכול ...
מרק להיות איתם שהם ישנים- עד להוציא אותם מהגן ולהיות עד הערב, ארוחת ערב,מקלחת,להיות איתם בגינה שעותת , עבודה בקיצור קשה לדעתי ילדה שבאה לביביסיטר צריכה לדעת שזה עבודה ולפעמים היא לא קלה לא צריך לצפות שתשבו בנחת שהילדים ישנים תלמדי , תשמעי שירים ותקבלי אח"כ 20 לשעה אבל מצד שני מי שלוקחת את הביביסיטר צריכה גם להיות הגונה ולהודיע דברים לפני ... בהצולחיסס

שמחתי לקבל מגוון תשובות, ואשמח לקבל עוד.

עכשיו אני רוצה לשאול שאלה מעשית:

יש לי הזדמנות ללמוד קורס שחיכיתי לו זמן רב.

הבעיה שמדובר בלימודי ערב פעם בשבוע.

אצטרך לצאת מהבית בשלוש וחצי בצהריים, ואחזור בעשר וחצי בלילה.

בעלי חוזר הביתה בתשע.

אין לי משפחה שיכולה לעזור.

שכנים? גם להם יש ילדים, אני יכולה לשלוח אליהם את הגדולים לשחק. אבל לטפל בקטנים, ולדאוג לארוחת ערב והשכבה, זה נראה לי כבר יותר מידי בשביל פעם בשבוע.

נראה לכם שהגיוני לבקש מבחורה בוגרת (בת 16 לפחות) לשמור על הילדים פעם בשבוע כולל מקלחות?

זה אחריות אדירה! גם בשבילך..
כמובן תלוי בני כמה הם..
לדעתי אם זה עם מקלחות לשלם יותר מ20..ולהודיע מראש שזה מה שאת.מעוניינת שתעשה.

בת 18 ומעלה , שתכיר את הילדים כבר לפני . תכיני מראש אוכל ובגדים ותשאירי הוראות מסודרות וברורות וכמובן כמובן לשלם בהתאם.

יש לפעמים ביביסטריות יותר קטנות שעושות מעולה.
זה משתנה פשוט בין בת לבת.
יש לי אחות שכבר בכיתה ח' משפחות לקחו אותה ללילות שלמים. היא ישנה עם הילדים.

אני משתמשת בבייבי סיטר קבועה, רצינית ביותר, ומשלמת לה יפה (23 ש"ח - זה היום שכר מינימום)

היא מתייחסת לילדים ממש כאילו היו אחים או אחיינים שלה.

הרבה פעמים זול שווה זול.

לא אמרתי שאלה שלוקחות מחיר נמוך, הן לא טובות, אבל בד"כ, הן לא שומרות על קביעות.

אימא שנעדרת מהבית פעם בשבוע באופן קבוע, חייבת בייבי סיטר שמוכנה להתמיד, ולא מודיעה  פעם בשבועיים שהיא לא יכולה כי יש לה השבוע מבחן ענק.

מי אלה ששומרות על קביעות?

בד"כ אלה שבאמת זקוקות לכסף....

לכן כשאת לוקחת מישהי רצינית ומשלמת לה טוב, את מרוויחה טיפול טוב לילדים, ואת גם עוזרת בכבוד לבחורה טובה ממשפחה מעוטת יכולת!

זה נהנה וזה לא חסר.

לדעתי הגיוני בהתחלה יהיה קשה לה ולהם אחכ יהיה יותר נעים וכייף והם יחכו לה. אולי בהתחלה לא כדאי מקלחות שלא יתקלחו באותו יום מה יש? חורף... אולי בהמשך שכבר יהיה אמון ויחסים טובים עם הביביסיטר אפשר לבקש.

עונה גם בתור אמא וגם בתור ביביסיטר לשעבר.

נכון שהמון פעמים יש קשר טוב בין הילדים לבייביסיטר, אבל זה לא מונע השתוללות מטורפת לפני שינה ומקלחות.
מניסיון..
כולכן יודעות כמה קשה לכן בעצמיכן להשכיב את הילדים, אז קחו בחשבון שלבייביסיטר יהיה פי 8 יותר קשה לפעמים..

אמא ל 6 , נראה לי שאשמע לעצתך. תודה.

אחרי שהילדים יכירו אותה, אפשר לדאוג למקלחות של 2 הקטנים בלבד, ועם עזרה של אחד הילדים הגדולים

שיקבל על זה תשלום.

אפשר לדלג יום אחד על המקלחות לגדולים, כך לא יהיה לך עול אחרי שתחזרי.

יש לי ביביסיטר קבועה, מאז שהיא בכיתה ח' ועד היום שהיא שמיניסטית. היא לא מהמשפחה אבל אנחנו בהחלט מתייחסים כמו למשפחה

 

משלמת לה סביב ה-18, בד"כ יותר (בכיתה ח ביקשה 12 וכששאלתי אותה בשביעית כמה לשלם לה היא אמרה לי שלא העלתה את המחיר. אני העליתי לה מעצמי כמעט מהתחלה). גרה ביישוב

 

היא מגישה ארוחת ערב בכיף, מפנה אחריה (אני ביקשתי שלא תעשה עבודות בית כולל כלים), מחליפה לפיגמות ומשכיבה. לפעמים היא מעצמה הייתה מקלחת.

 

 

לגבי הקביעות, אני עשיתי את זה כשהיה לי ילד אחד, הבייביסיטר הייתה בכיתה ח'. היא הייתה מדהימה. זה היה קצת פחות שעות (17:00-21:00) אבל השעות הקשות היו עליה, השארתי לה פיזמות על המיטה וארוחת ערב בצלחת. שילמתי לה אאל"ט בין 80 ל90 כל פעם.

 

היא מרגישה מאוד בנוח אצלי ומביאה לפעמים חברה שתעזור לה עם הילדים או שתהיה איתה אחרי שהם נרדמים.. 

 

 

 

זה מאוד מאוד תלוי במשפחה.
משפחה שהכרתי והילדים הכירו אותי הייתי עושה הכל בפחות כסף כי זה היה לי קל ומוכר (15₪) והייתי יכולה להיות שם במשך למעלה מ10 שעות ופעם אחת ללילה.
משפחות אחרות ופחות מוכרות לקחתי קצת יותר ולא תמיד הסכמתי לקלח או להכין את בארוחת ערב. בדכ גם הזמן שלי שם היה מוגבל לחמש שש שעות ולא יותר

קרובות משפחה - אני לוקחת גם בחורות בנות 14, כי אני מכירה וסומכת עליהן.

שכנות וכאלה - רק מעל 17.

 

2. הסכום משתנה מאזור לאזור ומעיר לעיר.

 

3. אוהו. אף פעם לא נתתי לבייבי סיטר לטאטות, להלביש או לקלח.

המקסימום שאני עושה זה - מניחה על השולחן לחמים לכולם, עם פרוסה או שתיים רזרבה. מוותרת על ירקות גבינה וחביתה באותו ערב.

מסדרת את הפיזמות כך שהילדים (לפחות הגדולים) יוכלו לקחת לבד או בעזרת הבייביסיטר

ומתפעמת כשאני חוזרת הביתה ומגלה אותם לבושים ומוכנים לשינה.

מוותרת על מקלחת ועל איסוף משחקים.

 

לא מסוגלת לתת לבחורה צעירה להתמודד עם השעות הקשות של היום לבדה. (אבל אני לא יוצאת כמעט בשעות אחה"צ, כך שזה קורה פעם באלף שנה אז זה לא נורא)

הילדים הגדולים שלי בגילאי 6 ו-7 וחצי.

הם מקבלים מהדודים והסבים/סבתות מדי פעם כמה שקלים, ובימי הולדת הם מקבלים יותר (בתקופה האחרונה יכול להגיע ל-300 עד 400 ש"ח ליומולדת). אנחנו סופרים כמה כסף יש להם, ובזה הם קונים את המתנות שהם רוצים. בינתיים זה עבד יופי (חוסכים יפה בשביל מתנות יקרות כמו פליימוביל, מבזבזים ממש קצת על ממתקים ושטויות, לרוב הם יודעים  שלא כדאי להם).

לבת שלי (בת 6) יותר קל לחסוך, לבן (בן 7 וחצי) יותר קשה. לה נשאר חסכון של 200 ש"ח בערך. הוא רצה מאוד לקנות משהו יקר, ועכשיו הוא במינוס 40 (חייב לי 40 ש"ח) הוא יודע שהוא לא יכול לבקש לקנות לעצמו דברים סתם עד שלא יחזיר לי את מה שהוא חייב (נראה לי שהוא בונה על דמי חנוכה...) אני חושבת שזה סה"כ מלמד אותם לצרוך באופן נבון, וגם מלמד אותם חשבון על הדרך...

הילדים שלי (בין הגילאים 10 ו-23) קיבלו דמי כיס החל מכיתה א', כל שבוע כמה שקלים, ככל שהגיל עלה, קיבלו טיפה יותר.

אני ראיתי בזה כמה יתרונות:

* אנחנו לא בית עם מצבורי ממתקים וחטיפים, אנחנו שותים רק מים וכו'. אמרתי להם שבדמי הכיס הם יכולים לקנות להם דברים שאני לא קונה, כגון: פחית קולה (לא לסקול אותי), ממתק וכו'.

* דמי הכיס היו בטבלה על המקרר, ולפעמים ילד היה ביתרה, או לפעמים במינוס. כך הם התנסו באופן בסיסי ביותר בניהול חשבון.

* נראה לי שהם הבינו את ערך הכסף בצורה מוחשית יותר, לפעמים הם רצו משהו ופשוט לא היה כסף, או שהם חסכו למשהו שעלה יותר מדמי הכיס השבועיים.

* אני מרגישה שילד צריך איזה אפיק של עצמאות, משהו ששייך לו והוא "מחליט עליו" ולא תמיד תלוי ברשות ההורים בקניות.

* יש תוצאות ישירות למעשים. חסכת- יש לך. קנית בהכל- אין לך!

 

היום שני הצעירים שלי מקבלים עדיין דמי כיס (כיתות ה,ח).

כמובן, עם כל האידיאלים, לכל ילד האופי שלו. יש ילדים חסכנים, שתמיד יש להם יתרה גדולה על המקרר והם צוברים משבוע לשבוע, ויש ילדים בזבזנים, שקונים בלי מחשבה יותר מידי, ורוב הזמן ב"מינוס" וגם עם זה צריך להתמודד בחוכמה.

 

גם בחיים האמיתיים יש מבוגרים כאלו וגם כאלו...

3 ש"ח בשבוע לילדות בגילאים 8 ו 9 (כל אחת) ועוד כ 2 ש"ח לילד בן 4.5 שלא מבדיל בין מה שהוא מקבל לבין מה שאחיות שלו מקבלות...

שלושתם שמים את הכסף בארנק משלהם.

כאשר אשתי הולכת פעם בשבוע לקניות של אוכל עם הילדים הם בוחרים לעצמם ממתק אחד כל אחד ( עד 5 ש"ח) ואם רוצים עוד ממתק או ממתק יקר יותר הם משלימים מהכסף שלהם וכשחוזרים הביתה מחזירים לאמא.

הגדולה חסכנית יש לה יותר מ300 ש"ח השנייה בזבזנית נשאר לה 80 ש"ח והקטן עם כ30 ש"ח בעשרות אגורות...

הילדים מקבלים הביתה חטיפים וממתקים רק בעונג שבת או שנחה עליי רוח טובה בעקבות ציונים טובים...

בגדול לא חסר להם כלום כך שהכסף שהם מקבלים משמש לשום דבר... לא מרשה לגדולה לקנות בזה טלפון חכם או משהו בסגנון..

כל פעם שנוסעים לירושלים מבקש מהם להביא חלק מהכסף שלהם לצורך תרומות

מקווה שעזרתי...

 

 

 

 

 

או פעולת יתר של בלוטות הרוק.

 

 

אם הוא מעל גיל 3

לצורך זה את צריכה הפניה של רופא ילדים, נוירולוג (שיבדוק ממילא מה מומלץ), אבחון של קלינאית

כך שעד שתגיעו לטיפול יקח זמן.

 

בינתיים, תוכלי לעשות להם תרגילים (אולי משותפים בשביל הכיף).

לתרגל עם הלשון ימינה-שמאלה-למעלה-למטה,

להכניס טבעת של דגני בוקר לפה ו"לטייל" איתה

אם אחד מהם מספיק גדול- ללעוס מסטיק ולבקש שיבלע את הרוק.

לקנות מברשת שיניים של תינוקות- יש סט של מברשות לעיסוי החניכיים, לתינוק שעדיין אין לו שיניים, או מברשת

סיליקון בצורת אצבעון שמלבישים על האצבע שלך/שלו (בהתאם לגיל). תעשי עיסוי עדין בתוך הפה, כדי לעודד את

השרירים (הוא יכול להתנגד עם הלשון וכד').

 

ביחד עם הילד השאר זורקים כמובן אחרי שעברנו עליהם ביחד. אין דרך אחרת להיפתר מהם.

הילד עבד והשקיעה המון זמן

כל שבוע

תולה את כל היצירות בדלת

ואז אני בוחרת כמה יצירות יפות ושומרת לו

וכל השאר לפח .... (מוחבא בפח)

בדר"כ עושים את זה ביחד.אמא שלי. שהיינו קטנים שמה לנו לוח עם שטיח קיר והייתה תולה לנו את הציורים על השטיח וכל שבוע זה היה מתחלף...

וכל שבוע זורקים את הישנים ושמים חדשים

אני הכנתי לוח מפוליגל וכל שבוע כשהם מביאים עבודות חדשות אני תולה. משתדלת לזרוק את שאר הציורים כשהם לא נמצאים.

ברור שאני תולה להם את היצירות,
השאלה היא מה אחר כך- לפח?? נראה לי שזה יאכזב אותם מאוד!

אם לא- מה אפשר לעשות...

לעתיד- שיזכרו איך הם היו, ולסוכות אם יש משהו טוב

ואז את יכולה לשלוח מדגמים לסבא וסבתא ואת כל השאר לזרוק- בלי שהם רואים (הם ממילא לא זוכרים לרוב מה הם הכינו לפני שבוע, ואם הם כן זוכרים כדאי לשמור עד שהם ישכחו)

לכל אחת מהבנות.

אם זה ציור שאין בו משהו ייחודי, לדעתי, אז אני שמה אותו בשקית למיחזור. רוב הציורים כן נשמרים, ובסוף השנה, בוחרים 5-6 ציורים מיוחדים ויפים במיוחד, ונפרדים מכל השאר (לא בפני הילדים).

 

לגבי יצירות בעלות נפח- נפרדים מהן עם הזמן (שבוע-שבועיים, ולפח).

ואחרי כמה שנים זורקת - ברשותו.

מדפדפים בו מדי שבוע- כיף מדהים לכל המשפחה.

 

בסוף השנה מורידים למחסן ואחרי תקופה בוררים את המוצלחים והשאר לבחירתך...

וכשמגיעות יצירות חדשות- זורקים את הישנות ותולים את החדשות

אצלי הקטנים מתעניינים יותר בנעצים הצבעוניים מאשר ביצירות שהביאו מהגן.

הם לא הפסיקו להסיר את הנעצים ולהנדס שוב ושוב את התצוגה. ולנסות את הנעצים על כל מיני משטחים אחרים בבית .כל הנעצים התפזרו והלוח נשאר יתום.

 

חזרתי אל שיטת המגנטים על הדלת. לפחות לא דוקר.

כשיהיו גדולים יתגייסו כנראה ל-669.

גובה לא מהווה עבורם מכשול. ילדים שמחים ושובבים ב"ה.

 

וחוץ מזה - כל הענין זה שהם יהנו מהיצירות שלהם.

וסליחה על החדירה הלא מורשית...

אמא שלי היתה נוהגת להתפעל מהיצירות ולהגיד ש'הן כ"כ טובות עד שאני חייבת לשלוח אותן לתצוגה!'

אתם כבר בטח משערים מהי ה"תצוגה". עובד עם קטנים... בהצלחה!!

מה יתן לך לשמור?

נגיד שהיית מקבלת מאמא שלך עכשיו שקית גדולה ומכובדת עם אלף יצירות שלך מהגן- מה בדיוק היית עושה עם זה??

כמה נבחרים שהילד השקיע בהם במיוחד (הילד, לא הגננת!) אני מבינה שזה מגניב לשמור, אבל שקית זבל עם אלף יצירות? ועוד תלת מימדיות שתופסות מקום?..

על תעמיסי על היצירות אלה רגש יותר ממה שהילדים שלך מעמיסים עליהן...

 

מה שאני עושה

(גם אצלי היתה תקופה של לתלות ציורים כל שבוע, נגמר לי הכח לזה )

אני מניחה את כל הציורים במקום שידוע אצל הילדים כמקום של הציורים והיצירות.

משאירה את זה שם כשבוע- לא זורקת מיד,

ואז אם במהלך השבוע ילד פתאום נזכר באיזה משהו שהוא הכין ושואל איפה זה אני מיד אומרת לו- הנה! שמרתי לך את זה פה!

וכל מה שלא נזכרו בו ולא חסר לאף אחד במהלך השבוע האחרון- 

אני זורקת, אבל בלי שהילדים רואים!!!!!!

אם הם תופסים אותי בטעות אוספת משהו לפח זה אסון..

אמא! למה לקחת את זה??

אוי! בטעות נכנס לי לשקית גם! סליחה! הנה, אני מיד מחזירה...

 

(ודברים שהם מתלהבים מהם במיוחד אני שומרת לפעמים יותר משבוע, ליתר ביטחון..)

ויש לציין שעם חוקרי המז"פ הקטנים שהיא גידלה בבית (מי אמרה סיירת 669?), אכן תפסנו אותה כמה פעמים...
נדמה לי שהיתה תקופה שהייתי מביאה בגלל זה ציורים לאבא ולא לה, ושהיו דיונים בינינו הילדים למי יותר כדאי להביא כי הוא שומר בשידה שלו יותר זמן

התיקייה שיש לכל אחד ממנו היום, אגב, היא משהו שאני אוהבת להסתכל בו פה ושם ושכנראה באמת ריכז את המיטב כי אני זוכרת המון מהסיטואציות שבהן ציירתי כמה מהם.

קודם כל (כמורה לאמנות..) אני חובבת ביותר ציורי ויצירות ילדים ומעריכה אותם ונהינת מהם מאוד ועל כן:

אחרי שרואים יחד מתפאלים וכו... אני ממיינת ל- חלשים, יפים ומהממים. את החלשים מפנה למחזור נייר כשהילד כמובן לא יודע ושוכח מהם.. המהממים (יחסית מעט) אני שומרת בקופסא מיוחדת ואת היפים- אני מציעה- לצלם ולשמור בתיקיה במחשב להכין מצגת אולי... יכולה להיות מזכרת יפה. (טרם הכנתי רק מצלמת בנתיים)

הוא היה מגיע הביתה ומתחיל לגזור הכל עד שהערמה היתה נגמרת... עכשו הוא כבר נער.

יוקטנה שמה! איפה את??

 

טוב אז היא נותנת מתנות לשתי הסבתות בדואר

 

וכך גם הילדים נהנים לצייר לסבתא וגם לא נזרק על המצפון שלכם.....

 

!

הבן שלי בן 3.5. אני מתכוונת לזרוק את כל היצירות שלו חוץ מהאחרונות שהוא לא יראה (כרגע הם במגירה שבשביל להגיע אליה צריך להזיז כורסא).

אני תולה את הציורים על הלוח ולאחר מכן שמה את הציורים במגירה.

שהוא לא יראה אני ארוקן את המגירה.

 

כשיגדל אולי אני אתן לו "לבחור" ציורים. כרגע הוא קטן מידי.

עזרתן לי מאוד. איזה כיף שיש פורום כזה!

האמת שראיתי את הרעיון בpintrest
וגם באיקאה ואימצתי, כבל מתכת של וילון שנמתח ל-2 מטר מחברת אותו לקיר בקצוות ואז יש 2 מטר של כבל לא צמוד מידי לקיר בו מוצגות יצירות שתולים בעזרת תופסנים ממתכת ( כל פעם מחליפים) , קצר אינסוף מחמאות.

אבל אפשר לצלם עבודות נבחרות וכך נשמרת נזכרת באלבום התמונות המשפחתי, כשרוצים להשליך לפח ואין אפשרות לשמור...

כשהילד מביא את היצירות שלו מהגן חשוב לתת להן מקום וכבוד.

לדבר על מה הילד יצר,צבעים צורות חדשות שהוא למד לצייר וכו'

בוחרים עם הילד יצירה אחת שתפאר את המקרר/לוח שעם בחדר וכו'

אחרי שבוע מחליפים את התערוכה.

פעם בשבועיים הייתי זורקת את כל היצירות,ביום חופשי שלי כשהם לא היו בבית.

הם ידעו שאני מארגנת את החדר וזוקרת ,אבל בגלל שנתתי את המקום ליצירות שלהם הם קיבלו את זה

לילדים שלי יש מגירות, שם הם שומרים את הדברים שלהם עד שאין מקום והם זורקים מעצמם.

מה שלא נכנס למגירה מחוסר מקום או עניין, מגיע למחלקת המיחזור ומשם לפח המיחזור.

 

יש לציין שלרוב היצירות ה'מיוחדות' וה'מושקעות', הן בעיקר תוצאה של השקעת הגננת, ולא של הילדים, ולנו כמובן אין עניין להנציח את היצירתיות של הגננת...

 

אני שומרת ציורים בודדים, ומאפשרת להם לשמור מה שנכנס להם במגירה/על המדף.

אני זוכרת שאמא שלי זרקה לי יצירות.

אני כבר לא זוכרת מה הן היו. (בזמני הילדים היו יוצרים ולא הגננות של היום.)

אבל אני זוכרת עלבון ותיסכול וחוסר אונים מול האמא שהחליטה עלי...

וזה חזר על עצמו.

היא כן שמרה יצירות מופת של האחים שלי בתיקיה מיוחדת ועד שהתחתנו נהגה להציג לראווה איך מוישלה צייר כ"כ מקסים ומשמעותי כשהיה ינוקא...

וגם אני אהבתי להסתכל ולהראות לאורחים, לחברות את היצירות שלו.

אבל איתי סחבתי עלבון ותיסכול.

והיא נתנה לי לשמור יצירות בעצמי ועשיתי לעצמי לוח תצוגה בחדר שלי.

והיא התגאתה ביצירות שלי ועודדה אותי ליצור וללמוד בתחום ולייצר .

אבל לא משנה שום דבר.

תמיד ברקע היחסים בינינו עמד משבר האמון.

יכול להיות בגלל שיום אחד גיליתי שהיא זורקת ולא ידעתי קודם.

ובגיל בוגר יותר-עצם זה שנכנסה בהעדרי לחדרי ואירגנה לי וזרקה לי- (בלי רשותי)-

יצר אצלי מצוקה...

 

ולמה אני כותבת את זה?

 

כדי לראות את הצד השני של המטבע .

כי מבנה אישיות שונה לכל ילד.

 

לילדה שלי בכלל לא אכפת.

היא הורסת את היצירות שלה ולא מעריכה כלום.

אז קל לי יותר לזרוק.

אבל יש מי שנפגע ממש. וצריך יותר זהירות ורגישות

 

אני לעצמי למדתי מזה.

א. לשחרר ולא ליצור מצב כזה אצלי בבית.

ב. לראות מה חשוב למי שאני עוזרת לו.

 

תודה למי שקראה.

ואם אפשר לאתגר אותך (גם אני בת לאמא זרקנית כפייתית):

 

היום, כאם שכבר מכירה גם את הצד השני של המטבע ומבינה את מצוקת האחסון, איך היית נוהגת?

 

אשמח מאד לשמוע את דעתך.

אמא שלי שומרת ה-כל!

אני עדיין יכולה למצוא אצלה את הציור הראשון שלי..

ואת הבית שלי אני לא מוכנה להפוך למחסן. למדתי אמנות. אני מעריכה את ההשקעה.

יש קיר בבית שעליו אני תולה יצירות של הילדים. אבל הם יודעים שמה שלא נכנס למגירה הולך לפח.

ופעם בכמה זמן עושים מיון, ביחד!! ובוחרים 5 ציורים שנשארים ואת השאר זורקים כדי שיהיה מקום לציורים חדשים..

כך אני מלמדת אותם לא לאגור יותר ממה שצריך, ולא לזרוק בלי להעריך.

ביום שישי משתדלים לא לתת להם לפזר, כי לילדים יש נטיה להוציא הכל ברגע שחוזרים מהגן,

כשאין זמן פנוי להתייחס כמו שצריך (שנינו עובדים בשישי...).

עם הזמן הם למדו שכדי לקבל את ההתייחסות הראויה שלנו ליצירות שלהם הם צריכים לשמור עליהם בתוך התיקיה.

בשבת יושבים כולם מתפעלים מכל ציור- גם הפחות טובים וגם המושקעים.

יצירות מושקעות- שומרים עד שמתקלקלים/ נקרעים.

הציורים הפשוטים, שומרים עוד כמה ימים, אלא אם הספיקו להתגלגל ברצפה ולהתלכלך- ואז נזרקים מיידית.

 

לרוב אני מראה להם שאני זורקת ומקבלת את הסכמתם, אם לא מסכימים משאירה עוד כמה ימים.

משתדלת לשים בשקית נפרדת משאר הזבל וכשהדפים ישרים ולא מקומטים, כדי להראות להם שאני לא מזלזלת ביצירות שלהם, אלא שאין לנו צורך בהם עוד ואין לנו איפה לשים כי תמיד הם מגיעים בסוף לרצפה ונהרסים.

 

בעיני ילד צריך לדעת שאין מקום לאוסף ניירות שאח"כ מצטברות לבלגן שאין בו צורך ומצד שני לא רוצה לשבור אמון שאני עושה מעשים "מאחורי הגב" שלהם.

לכן זורקים לאחר זמן כשכולם התפעלו, עם אישור של הילד, בצורה מוכבדת.

בהתחלה היה להם קשה ואת הרוב הם ביקשו לשמור, מה שכמובן נעשה, עם הזמן הם למדו מעצמם לשחרר וכבר ביום ראשון- שני אפשר לזרוק את הרוב.

היום לא ממש מקפידה כל פעם לבקש מהם אישור, כי הם התרגלו לכך וגם לרוב הם מסכימים ומעצמם זורקים כשאני מבקשת מהם.

חוצמיזה שתמיד טוב וכדאי להשקיע במערכת החיסונית.

אם היא עוד יונקת , את יכולה להיות רגועה.

אם לא פשוט לנסות להכניס לה אוכל מאוזן, עשיר בברזל וכו'...

 

ואם את רוהצ יש כל מיני סירופים של "חיזוקית" וכד' אבל זה לטעמי לגיל קצת יותר גדול.

 

 

היא לא יונקת מזמן...

עכשיו אני יותר מצטערת מאשר כשהפסקתי להניק אותה.

את רוב האוכל היא אוכלת במעון- בוקר וצהריים.

בבית זה רק ארוחת ערב...

 

שהיא תאכל יכול לעזור?

זה לא רק התינוקת שלך זה כל התינוקות הקטנים

ולגבי מה שכתבת על הנקה על תאכלי את הלב כל כך

אמרה לי חברה שהתינוקת אצלה שינקה הכי הרבה זמן והכי מלא 

היתה הכי הרבה חולה וגם הכי רציני (אשפוזים וכו')  

אז אל תחשבי אחורה אלא רק על עכשיו - איך את יכולה לשפר את המערכת שלה 

 

אצלינו מאוד עזר הומאופטיה אם את ירושלמית שלחי לי מסר אשלח לך באישי את הפרטים

זה רופא קונבנציונל שהוא גם הומאופט ונתן לנו טיפות לחיזוק

עוד דבר שיכול להיות שהיא אוכלת תחליף חלבי והוא לא טוב לה- נסי לעבור לאיזומיל צמחי אולי זה יעזור לה

ילדים שלא טוב להם חלב בהחלט עלולים לשלשל הרבה וגם  להיות מלאים בליחה

(אגב, בכל מקרה של שלשולים ההמלצה של הרופאים היא לתת בזמן הזה תחליף חלב צמחי עד כמה ימים אחרי שזה עובר)

מכבר לחיזוק הילדים שלכם לתת להם כלים להזמין חברים לפעילות ואני את ברכה , להראות. מה זו מיצית ואיך קושרים אותה, הדלקת או. חנוכה, קבלת שבת בזמן הדלקת נרות וכל מני כאלה.

שליחים ברחבי העולם מתמודדים עם הקושי בעצם היותם נרות להאיר.
וכל אחד מאיתנו יכול להיות במקום הזה.

אם לא אולי באמת מומלץ לחשוב על מעבר...

לאו דווקא על גמילה בחורף, אלא על גמילה בכלל. תכתבי בחיפוש "גמילה"/"גמילה מטיטולים" ותראי מה עולה לך.

אם לא תסתדרי, אשמח לעזור.

 

(ולגבי גמילה בחורף- אני ממליצה באופן כללי לחכות קצת, אלא אם אתם גרים באזור לא גשום/קר, כי כשהגמילה לא הולכת בקלות, זה קשה עם הפיספוסים והכביסות הנוספות. אם אין לך בעיה לא עם זה ולא עם זה, והילד/ה מוכן/מוכנה- מצוין.

ואצלנו במעון משתפים פעולה נהדר. בהתחלה היו לוקחים אותה לשירותים כי היא התאפקה ולא הלכה לבד. אח"כ הלכה לבד, אבל כשהיו מחליפות, אמרתי להן שייקחו אותה. גם עזרו לי לגמול אותה מטיטול בשינה/בלילה).

 

הרבה הצלחה!

החורף משתנה מאיזור לאיזור, אני גרה באיזור השפלה, ואענה לך ע"פ האיזור שלי.

לי יש רק בנות, ואנחנו מקפידים על חצאית המכסה את הברך, לכן אענה לך בהתאם למשפחתי.

החורף גם משתנה מיום ליום ולכן אתן לך דוגמאות של שני ימים שונים.

 

יום חורפי נעים

חלק הגוף העליון:

-גופית סבא

-חולצה חמה

- סודר עם רוכסן או קפוצ'ון (פוטר) עם רוכסן

חלק הגוף התחתון:

-טיץ 3/4

-חצאית חמה

-גרבי ברך כותנה

 

יום חורפי קר במיוחד

חלק הגוף העליון:

-גופית פלנל

-גולף או חולצה חמה+צעיף

- קפוצ'ון פליז עם רוכסן

-מעיל עם כובע

-כפפות

חלק הגוף התחתון:

-גרביונים אקרילן

-חצאית חמה

 

שימי לב: מזג האוויר הוא דינמי ומשתנה גם במשך היום. לכן חשוב לי שהבנות שלי תלבשנה סוודר או קפוצ'ון עם רוכסן, כדי שתוכלנה לפשוט אותו בקלות בעת הצורך.

 

אם יש לך עוד שאלות, אשמח לענות.

 

שיהיה חורף גשום ובריא לכל עם ישראל!

 

 

 

 

 

בקיצור: גופיה רגילה

ילד בן 3.5:

גופיה נעימה וחמה

סט חולצה ומכנסיים מפוטר.

ציצית

גרביית קצרות

כיפה

נעליים גבוהות.

מעיל- בחוץ

כובע צמר- צריך אולי יומיים בשנה.

 

יש ימים אביביים יותר ובעונת המעבר:

אותו דבר רק עם טריקו ארוך.

לפעמים בלי גופיה.

סווצ'ר עם רוכסן- בחוץ.

 

בת שנה:

ארוך דק- שלם עם גרביים כשאין רגליות

אוברול פליז/ פוטר

מעיל- בחוץ בימים שצריך.

כובע צמר- צריך אולי יומיים בשנה.

 

אנחנו גרים בצפון

 

מלבישה-

לתינוק (חצי שנה)

גופיה

מכנס קצר

אוברול דק

חולצת פליז/פוטר

מכנס טוב

 

לבת שנתים וחצי

חולצה ארוכה

חליפת פוטר

לפעמים עם גרביון מתחת

 

כמובן כשיוצאים החוצה עוד מעילים כובעים וכפפות

ואם קר אז גם סודרים נוספים מתחת למעיל. 

בבית- יחסית חם.

במעון- יש מזגן על חום אימים 

בחוץ- קפוא.

אז אני שמה לו גופיה קצרה, חליפת פליז או ארוך לא מאד דק.

וכשיוצאים החוצה- יש לי כמה סוודרים בעוביים שונים ומעיל מאד חם.

לפעמים סוודר דק\בינוני ומעל מעיל (בצהרים המעיל חוזר ביד..)

לפעמים רק מעיל

לפעמים סוודר בינוני\עבה

היה אולי פעם אחת שהייתי צריכה סוודר עבה ומעל מעיל.

אנחנו באזור ירושלים אז ככה לגדול (שנתים וחצי)

2 גופיות פלנל מעל זה סוודר מעל זה מעיל כובע צמר

גרביון מכנס עבה מגפיים

כמובן שזה לא מספיק אבל זה מה יש ....

 

לתינוק - שכבה אחת כותנה מעליה שכבה פליז מעליה קטיפה + מעיל אוברול כזה וכובע צמר וכיסוי פלסטיק לעגלה נגד הרוח 

הרבה ספורט

(תנסי לחפש, היה שרשור על זה בשנה שעברה באחד הפורומים, אולי מישהו יודע באיזה פורום ויוכל להנחות יותר)

הציעו ויטמין d

 

מישהי אמרה שקיבלה מרופאה, כולל מינון מוגבר בהתחלה. ועזר.

 

ולהאיר לעצמך "מבפנים".. וגם תאורה טובה (בעיני דווקא צהוב טוב יותר).

להאיר את הבית

ספורט

לבדוק ברזל

 

ויפה בחוץ.... היה רק יום אחד גשום ממש השבוע... (שבוע שעבר נראה לי)

לחמם כמו שצריך ולא לאכול ממתקים בכלל רק אוכל איכותי 

כדאי גם לזוז. פעילות גופנית- הליכה וכאלה 

שתגורו בלי רכב.

זה הכי משמעותי.

בגדול היתרון השכירות שיודעים בדיוק את ההוצ', לעומת זאת ברכב זה לא ככה בכלל. יכולות להיות המון הפתעות וקשה להעריך מראש עלויות דלק וכד'...

לכן אני נוטה להעדיף שכירות גבוהה בתנאי שלא תשתמשו ברכב.

 

אבל..... חסרים נתונים משמעותיים.

בדיוק קראתי על זה לאחרונה.

גבר קטן...

בחנות בגדים אחת משהיא ספרה ש הילדים שלה מחליטים מה הם רוצים לבוש ....

והיא צינה שיש לה בן אחד שאוהב הכול בצבע ירוק , לא משנה מה מכנס חולצה ירוק....

כל עוד זה ירוק זה בסדר .

 

אז כנראה שיש כאלה ילדים שאוהבים /מקובעים לצבע או משהו מסוים .

לא יודעת באיזה גיל הוא (נראה לי בסביבות 4 ...אם אני לא טועה הוא יותר קטן מהבת שלי בת החמש וחצי )

הוא גם מצהיר על זה.

אני נותנת לו... שיפתח את הטעם שלו. חוץ מזה, בגן בד"כ לא מרשים להם לצבוע הרבה בשחור (רוצים ציור יפה וצבעוני...), אז לפחות בבית שיבחר בעצמו.

כל גננת והשריטה שלה...

הבן שלנו היה כך עד גיל 3.5 ואז עשינו בדיקת ראיה וגילינו שהוא "עוור" רציני

והשחור היה הצבע היחיד שהצליח לראות ולכן צייר כל הזמן בשחור

 

הופ הרכיב משקפיים וחייו הפכו ציבעוניים 

שנתיים וחצי בערך..

שחור זה צבע כמו כל צבע אחר אבל הוא דומיננטי מאד וקל לשים לב אליו. גם לבן שלי (בן 4) היתה תקופה כזו ועכשיו הוא עובר לאיטו לצבעי האש (אדום כתום וצהוב)

הצבע הוא נייטראלי, הפרשנות שלנו נובעת מאסוסיאציות שמתפתחות בהתאם לתרבות בה גדלנו.

דוגמא- לבן- אצל היהודים מסמל טוהר ושמחה ואצל הסינים לעומת זאת הוא מסמל מוות.
אדום- יהודים-שלילי. מסמל דם, אכזריות וחוסר צניעו ת, אבל בהודו, סין ובעוד הרבה מקומות אדום מסמל מזל טוב ושפע והרבה כלות לובשות אדום בטקסי חתונה מסורתיים.

איפה ראית שהוא מסמל טוהר ושמחה?

"אם יהיו חטאיכם...כשלג ילבינו" (אאל"ט בציטוט)

העיקרית שבהן, להזכיר את יום המיתה (תכריכים) 

 

אבל, מי אמר שלזכור את יום המיתה זה דבר רע?

טוב ללכת לבית האבל מלבית המשתה...

וגם כהן גדול...

צבע מודגש, דרמטי, בולט וחד...

ברצינות: הפרשנות לצבעים זה עניין של תרבות (למשל יש כאלה שאצלם סגול הוא פחד או דיכאון, לא זוכרת בדיוק). הבן שלך לא מכיר את זה עדיין, ולדעתי אין טעם להכניס אותו לשם.

העץ שהכנתי בשחור. כולם ניסו להסביר לי כמה שזה צבע לא מתאים ולא יפה, ואני התעקשתי שדווקא את זה אני רוצה, וכך היה. אבל המדריכה (זו הייתה פעילות אחה"צ) המשיכה עוד ועוד לשכנע אותי שחנוכייה שחורה זה לא יפה, ובסוף נכנעתי והרשיתי לה לצבוע בזהב מעל השחור.

מה היה כואב להם אם היו מרשים לי חנוכיה בצבע שבעיניי התאים לה??

תודה לכולם על המענה המרגיע...

ילדים מאוד אוהבים שחור.

ובגלל שהאמהות נלחצות מזה - היא פשוט מוציאה את זה מהקופסה של הצבעים

הילד שמח?! טוב לו?! אוהב ללכת לגן? שמח בבית?!

אם לא - אז צריך לעזור לו בלי קשר לשחור

אם כן - אז שיערב לו 

 

אני כרגע בית ולא ממש עובדת והילדים שלי  במסגרות .

אז אני מליפה מדי פעם סיעות אצלנו בישוב ......

 

היום החלפתי סייעת והוצאנו צבעים (טושים ) לאחת היצרות .

אז חלקתי לכל קפסא /מעמד לטושים את הטושים ....

וסמתי גם שחור אז הגננת אמרה לי להוציא את הטושים השחורים .

שאלתי אותה למה להוציא ? סתם מתענית ,

היא אמרה לי , מה את רוצה שכל הדף היה בסוף שחור ?

מתאים לאופי- חזק, עיקש, בולט.

בכלל לא מתרגשת מזה...היא לא יודעת ששחור זה צבע פסימי...

אם כן, זה לא נורא..

כי הוא במסגרת חרדית.. וטוב שזה לא מה שכולם סביבו לובשים, והמלמדים..אז זה בעצם צבע דומיננטי בחיים שלו

הבן שלי כשהיה בגן (היום הוא בן 6) היה חוזר עם ציורים שלמים רק בשחור ומאוד נבהלתי, חשבתי שזה מעיד על איזה שחור בנשמה או משהו בסגנון. אז חקרתי את זה קצת יותר והובהר לי (ע"י אישה שמבינה בעניין) שהשחור (וגם אדום) מבטא חוזקה- רצון חזק, התבלטות אבל לא משהו לא חיובי. ילדים לא תופסים שחור כמו שמבוגרים תופסים אותו - בקונוטציה שלילית. מבחינתם זה יפה ובולט. בקיצור- לא להיבהל! שיצייר מה שהוא רוצה ותגידי לו שזה מקסים! לגבי התלבשות אני הייתי מתפשרת איתו על פריט אחד בלבוש בצבע שחור (רק חולצה או גרביים או משהו) בהצלחה

שהוא אוהב שחור כי זה הצבע של אותיות ספר התורה!!