פורום הורות (עמוד 241)

אממ. פעם ניסינו רדיאטור, אבל הבנו שהוא סתם יקר.

אז עברנו למזגן

סליחה שלא הועלתי

במטבח, כשנהיה חייבים, נדליק את המזגן.

בחדר של הבנות- רדיאטור. בשאר החדרים אין חימום.

אצלינו החימום עכשיו דולק כל אימת שאנחנו ערים וקצת גם בלילה 

לא אוהבת מזגן על חום זה מייבש ומחניק.

אחרי הסופה אשתקד שנתקענו 3 ימים ללא חימום כלשהוא, הדבר הראשון שעשינו הוא לקנות תנור שלא יהיה תלוי באספקת חשמל.
מומלץ לישובים...

לחדר אמבטיה, ובערב לחימום החדרים. אפשר גם בסלון, אבל מחמם יותר מהר חללים קטנים כמובן.

שניהם כדי למנוע חדירת אוויר קר ומתלבשים חם

זה גם מונע תחלופת אויר!!
אנחנו מדליקים מזגן, ומפזר חום באמבטיה.
לפעמים מדליקה את הרדיאטור במקום...
אבל אני דואגת בכל חלון להשאיר סדק לתחלופת אויר! זה ממש חשוב לא להחניק את הבית, אלא תמיד לאפשר כניסה של אויר נקי.
שיהיה חורף גשום ובריא

רדיאטור בכל חדר ובקבוק חם...

 

1) בת כמה הבייביסטר?! תלוי..

 

אם זה לזמן ארוך בד"כ אני אעדיף מישהיא בת 20 ומעלה..

 

ואם זה לזמן קצר לא מפריע לי מישהיא מכיתה ו ומעלה.

 

2) משלמת , לפי בקשת הבייביסיטר, נע בין 15-25 ש"ח.. תלוי בגיל של הבייביסיטר, כאמור. זה לא שאני אומרת לה כמה אני משלמת, מטבע הדברים, בת 20 + תבקש סכום גבוה יותר, אבל יחד עם זאת היא אחראית ובוגרת יותר, ובעלת שיקול דעת.

ובייביסיטר בת 12 תבקש פחות, אך מנגד אי אפשר לצפות ממנה לאותה אחריות לה את מצפה מבחורה בת 22.

 

3) אני משתדלת לבקש ממנה כמה שפחות דברים, אבל אם אין ברירה, כמובן שהיא תתן להם ארוחת ערב,

 

לגבי הניקיון אח"כ, אני רק מבקשת מנה אם היא יכולה לפנות את הצלחות לכיור.

 

להלביש פיז'מות אני כן מבקשת, שוב אם יש צורך.

 

לקלח.. ממש לא. נראה לי מסובך לבקש מבייביסיטר .

 

בגדול, אם אין ברירה, תבקשי ממנה מה שצריך, אבל אם יש אפשרות שתקראי לבייביסיטר אחרי שהילדים כבר אכלו, והתלבשו פיז'מות וכו' זה עדיף.

 

כך יהיה יותר קל לבייביסיטר ולך יהיה פחות בלאגון כשתחזרי..

 

אני בעצמי הייתי בייביסטר ואני יודעת כמה זה מקל כשהאמא עושה את רוב העבודה..

1 20-22

2. 15-25 (גם נסיעות..), צפון

3. אולי אופציה א' שציינת, מעבר לזה לא

1. 15-18.

 

2. 15-20 (תלוי כמה היא לוקחת). אני גרה בשומרון.

 

3. כן אבקש לתת ארוחת ערב אם לא הספקתי לתת (או שאני יוצאת לפני הזמן של ארוחת הערב ולא רוצה שהבנות יאכלו מוקדם מדי).

להלביש פיג'מות, אם יצאתי בשעה מוקדמת.

כיתה ז ומעלה
מינימום 20
תלוי מי הבייביסיטר....

בת 17
13 שח לשעה

גרה בעיר די גדולה.

בדכ שומרת על ילדים ישנים נטו.
פעם אחת התינוק לא נרדם ונשאר איתה ער ומיפרתי אותה
ביותר כסף.
כל שאר הזמן היא יושבת ועושה מה בא לה
(כמובן שאני מציעה מקרר מחשב אוכל שתיה)

1- בין 14 ל20, תלוי מה צריך (לא דומה להשאיר עם ילד ישן לשעה כמו לאסוף אותו מהמעון עד ארוחת ערב..)

2- בין 15 ל25 תלוי בגיל.

3- ארוחת ערב כן- כי אין ברירה. הילד צריך לאכול.. אני משאירה מראש כמובן בכמות שתספיק גם בשבילה.

לפנות- לא מבקשת, לרוב הביביסיטר לא משאירה מלוכלך.

לטאטא- לא מבקשת. 

מקלחת- אפעם לא. או שמקלחת לפני או אחרי או שמותרת. לא לענין בעיני.

פיג'מות ושינה- רק אם אין ברירה. 

 

1. 12-18

2. 12-15

3. לא מוכנה לשלם יותר כי היא רק שומרת על ילדים ישנים או שקוראים ספר.

לפני שנה אחת בת 20 דרשה 20 ש"ח אם הם לא ישנו למרות שהשארתי רק גדולים שקוראים או משחקים בשקט, ו-15 אם הם ישנים. נאלצתי לקחת אותה כי כל השאר היו תפוסות אבל לא אהבתי את הניצול הזה

 

צריך לזכור שאם יוצאים צריך לשלם על הנסיעות ועל המתנה ועל הבייביסיטר.

אם אשה עובדת וצריכה קייטנה בחופש זה קצת שונה כי היא מכסה עלויות ויותר מזה.

1. מי כיתה ח' או ט  ומעלה . (מעדיפה גדולות יותר ,י"א ומעלה .... ) כי יש לי תינוק -פעוט בן שנתיים .

2. שאלת כמה הן לוקחות ואז מביא להן ....

בערך בין 15-25(הגדולות יותר לוקחות סביב ה20 ....)

3. הביבסטר באה רק כשהם ישנים כבר .

לפעמים היא באה כשהם במיטות אחרי הכל  , אחרוחת ערב מקלחות .... והם במיטה עוד קצת ערים .

(זה יצא פעם או פעמיים )

 

נ.ב

יש לי ילדים קטנים (בן שנתיים , חמש וחצי ).

בתור בייביסיטרית- יכול להיות שכשאת בבית הם אען שקטים אבל עם הבייביסיטר לא תמיד.

בעיה שלך שאת יוצאת ולא של הביביסיטר. 

 

בחורה בת 18 הזמן שלה גם שווה משהו ואם את מחליטה שאת רוצה או צריכה לצאת זאת לא בעיה שלה.

 

אם מיוזמתה אין לה בעיה עם 15 ש"ח סבבה אבל להגיד לה שזה מה שתשלמי ולא מעניין אותך זה ניצול לדעתי.

[מרגישה פסדר להגיב בפורום הזה כי זה היה בכותרת ]

 

מה ניצול?

היא בת 20, השכר מינימום שלה זה 23, וכשהיא מבקשת 15-20 את קוראת לזה ניצול?

אני לא יודעת איך לומר לך את זה, אבל גם אני שאני בת 17 [שמיניסטית] לא באה למשפחות שמביאות לי פחות מ20 לשעה. זה השכר מינימום שלי ואני לא מוכנה שאף אחד ינצל אותי..

זה ממש לא הבעיה של הביביסיטר שאת נוסעת וצכה לשלם על כל מה שנלווה. היא מפנה מהזמן שלה בשביל הילדים שלך, מגיע לה שתשלמי לה כמו כשצריך!! לקחת ביביסיטר ב12 שקלים לשעה זה מחפיר. מה קרה, היא לא מתאמצת? להיות עם ילדים זה ככ קל?

אני עושה מגיל 13 והיום אני ב"ה קרובה ל18.
בעקרון משלמים לי בין 15 ל20 ואני לא מוכנה לקחת סתם יותר מ20. בעיני זה ניצול. אבל כשמשלמים לי 15 אשמח מאוד שיעגלו קצת למעלה לכיוון ה20.. בכל זאת זו עבודה לא קלה בכלל. להשכיב, להאכיל וכו'.

בד"כ לא מבקשים ממני יותר מלהשכיב (משימה לא פשוטה בכלל) אבל אם הבית מבולגן, אסדר בשמחה. סתם כי זה מציק לי בעין. אין לי בעיה גם לקלח, כלים, ארוחת ערב רק אשמח שיגידו לי מראש.
כי הרבה פעמים אסכים לביביסיטר בערב על סמך זה שהילדים ישנים כי אני מימילא לומדת למבחן וכו' ואם הם לא הולכים לישון זה קצת מבאס.
(למרות שגם אם יקח לי שעה להשכיב זה בסדר אבל לא שישארו איתי ערים עד שההורים חוזרים )

עוד דבר אני ממש אוהבת לשמור גם על יותר גדולים ואז בשמחה עזרה בש.ב וכו.
אמ. וביביסיטר זה אחלה מקצוע תודה שאתן מעסיקות אותנו.

מינימום עשרים שקל לשעה והייתי שמחה ליותר

זה יותר קשה לי מניקיון

שמה אני לוקחת ארבעים

ואסביר למה:

 

זה לא אחים שלי, זה ילדים של מישהו אחר.

אין מצב שאני יכולה להעיר או לדרוש מהם משהו

אא"כ האמא ביקשה את זה בפירוש

 

וקרה לי כבר שהאמא ביקשה

ולי אין דם לצעוק כמו שהיא רצתה

על הילדים שלה

 

זה עבודה ממש קשה כי אני צריכה להעסיק את הילדים

לוודא שהם בסדר, לא רבים והולכים לישון

כולל כל מה שאת רוצה, זה מלא עבודה

 

ותסלחי לי, לא שאני אומרת שהילדים שלך מסריחים

אבל זה מגעיל לקלח ילדים של מישהו אחר

וזה נראה כאילו את דורשת ממנה גם את העבודת ניקיון

זה די ניצול

 

ואני שביעיסטית עכשיו.

1. מחפשת מגיל 15 ומעלה 

2. משלמת 15 לשעה אזור המרכז

3. בייביסיטר זרה אני מביאה רק כשהילדים ישנים, מקסימום הגדול עוד קורא בספר אחרי מקלחת

וצריך להגיד לו ללכת לישון בשעה המתאימה

כשאני צריכה לצאת מוקדם יותר, זה או בייביסיטר שהיא בת משפחה, 

וגם לה אני משתדלת לא להשאיר מקלחות, (לנו לא קל עם זה, אז לבחורה צעירה?)

ארוחת ערב כן, ובד"כ הן משאירות נקי ומצוחצח

ואם לא מצאתי בייביסיטר בת משפחה, אני מחלקת את הילדים אצל חברים,

טוב אז ככה. העבודה שלי היא אחרי צוהוריים בעיקר. עובדת כל הימים חוץ מראשון.אז יש לנו שכנה שגרה מולי ממש אנחנו באותה קומה. ויש לה מלא בנות 10 בערך. אז לקטנות אני משלמת 10 ש"ח לשעה. ולגדולות חמש עשרה ואני כן מבקשת מהן לעשות דברים.כי הן כבר קבועות אצלי והן נמצאות אצלי כל יום.

אני לוקחת 15 לשעה אני בת חמש עשרה כימעט ועושה כבר מגיל 13 אני עושה הכול ...
מרק להיות איתם שהם ישנים- עד להוציא אותם מהגן ולהיות עד הערב, ארוחת ערב,מקלחת,להיות איתם בגינה שעותת , עבודה בקיצור קשה לדעתי ילדה שבאה לביביסיטר צריכה לדעת שזה עבודה ולפעמים היא לא קלה לא צריך לצפות שתשבו בנחת שהילדים ישנים תלמדי , תשמעי שירים ותקבלי אח"כ 20 לשעה אבל מצד שני מי שלוקחת את הביביסיטר צריכה גם להיות הגונה ולהודיע דברים לפני ... בהצולחיסס

שמחתי לקבל מגוון תשובות, ואשמח לקבל עוד.

עכשיו אני רוצה לשאול שאלה מעשית:

יש לי הזדמנות ללמוד קורס שחיכיתי לו זמן רב.

הבעיה שמדובר בלימודי ערב פעם בשבוע.

אצטרך לצאת מהבית בשלוש וחצי בצהריים, ואחזור בעשר וחצי בלילה.

בעלי חוזר הביתה בתשע.

אין לי משפחה שיכולה לעזור.

שכנים? גם להם יש ילדים, אני יכולה לשלוח אליהם את הגדולים לשחק. אבל לטפל בקטנים, ולדאוג לארוחת ערב והשכבה, זה נראה לי כבר יותר מידי בשביל פעם בשבוע.

נראה לכם שהגיוני לבקש מבחורה בוגרת (בת 16 לפחות) לשמור על הילדים פעם בשבוע כולל מקלחות?

זה אחריות אדירה! גם בשבילך..
כמובן תלוי בני כמה הם..
לדעתי אם זה עם מקלחות לשלם יותר מ20..ולהודיע מראש שזה מה שאת.מעוניינת שתעשה.

בת 18 ומעלה , שתכיר את הילדים כבר לפני . תכיני מראש אוכל ובגדים ותשאירי הוראות מסודרות וברורות וכמובן כמובן לשלם בהתאם.

יש לפעמים ביביסטריות יותר קטנות שעושות מעולה.
זה משתנה פשוט בין בת לבת.
יש לי אחות שכבר בכיתה ח' משפחות לקחו אותה ללילות שלמים. היא ישנה עם הילדים.

אני משתמשת בבייבי סיטר קבועה, רצינית ביותר, ומשלמת לה יפה (23 ש"ח - זה היום שכר מינימום)

היא מתייחסת לילדים ממש כאילו היו אחים או אחיינים שלה.

הרבה פעמים זול שווה זול.

לא אמרתי שאלה שלוקחות מחיר נמוך, הן לא טובות, אבל בד"כ, הן לא שומרות על קביעות.

אימא שנעדרת מהבית פעם בשבוע באופן קבוע, חייבת בייבי סיטר שמוכנה להתמיד, ולא מודיעה  פעם בשבועיים שהיא לא יכולה כי יש לה השבוע מבחן ענק.

מי אלה ששומרות על קביעות?

בד"כ אלה שבאמת זקוקות לכסף....

לכן כשאת לוקחת מישהי רצינית ומשלמת לה טוב, את מרוויחה טיפול טוב לילדים, ואת גם עוזרת בכבוד לבחורה טובה ממשפחה מעוטת יכולת!

זה נהנה וזה לא חסר.

לדעתי הגיוני בהתחלה יהיה קשה לה ולהם אחכ יהיה יותר נעים וכייף והם יחכו לה. אולי בהתחלה לא כדאי מקלחות שלא יתקלחו באותו יום מה יש? חורף... אולי בהמשך שכבר יהיה אמון ויחסים טובים עם הביביסיטר אפשר לבקש.

עונה גם בתור אמא וגם בתור ביביסיטר לשעבר.

נכון שהמון פעמים יש קשר טוב בין הילדים לבייביסיטר, אבל זה לא מונע השתוללות מטורפת לפני שינה ומקלחות.
מניסיון..
כולכן יודעות כמה קשה לכן בעצמיכן להשכיב את הילדים, אז קחו בחשבון שלבייביסיטר יהיה פי 8 יותר קשה לפעמים..

אמא ל 6 , נראה לי שאשמע לעצתך. תודה.

אחרי שהילדים יכירו אותה, אפשר לדאוג למקלחות של 2 הקטנים בלבד, ועם עזרה של אחד הילדים הגדולים

שיקבל על זה תשלום.

אפשר לדלג יום אחד על המקלחות לגדולים, כך לא יהיה לך עול אחרי שתחזרי.

יש לי ביביסיטר קבועה, מאז שהיא בכיתה ח' ועד היום שהיא שמיניסטית. היא לא מהמשפחה אבל אנחנו בהחלט מתייחסים כמו למשפחה

 

משלמת לה סביב ה-18, בד"כ יותר (בכיתה ח ביקשה 12 וכששאלתי אותה בשביעית כמה לשלם לה היא אמרה לי שלא העלתה את המחיר. אני העליתי לה מעצמי כמעט מהתחלה). גרה ביישוב

 

היא מגישה ארוחת ערב בכיף, מפנה אחריה (אני ביקשתי שלא תעשה עבודות בית כולל כלים), מחליפה לפיגמות ומשכיבה. לפעמים היא מעצמה הייתה מקלחת.

 

 

לגבי הקביעות, אני עשיתי את זה כשהיה לי ילד אחד, הבייביסיטר הייתה בכיתה ח'. היא הייתה מדהימה. זה היה קצת פחות שעות (17:00-21:00) אבל השעות הקשות היו עליה, השארתי לה פיזמות על המיטה וארוחת ערב בצלחת. שילמתי לה אאל"ט בין 80 ל90 כל פעם.

 

היא מרגישה מאוד בנוח אצלי ומביאה לפעמים חברה שתעזור לה עם הילדים או שתהיה איתה אחרי שהם נרדמים.. 

 

 

 

זה מאוד מאוד תלוי במשפחה.
משפחה שהכרתי והילדים הכירו אותי הייתי עושה הכל בפחות כסף כי זה היה לי קל ומוכר (15₪) והייתי יכולה להיות שם במשך למעלה מ10 שעות ופעם אחת ללילה.
משפחות אחרות ופחות מוכרות לקחתי קצת יותר ולא תמיד הסכמתי לקלח או להכין את בארוחת ערב. בדכ גם הזמן שלי שם היה מוגבל לחמש שש שעות ולא יותר

קרובות משפחה - אני לוקחת גם בחורות בנות 14, כי אני מכירה וסומכת עליהן.

שכנות וכאלה - רק מעל 17.

 

2. הסכום משתנה מאזור לאזור ומעיר לעיר.

 

3. אוהו. אף פעם לא נתתי לבייבי סיטר לטאטות, להלביש או לקלח.

המקסימום שאני עושה זה - מניחה על השולחן לחמים לכולם, עם פרוסה או שתיים רזרבה. מוותרת על ירקות גבינה וחביתה באותו ערב.

מסדרת את הפיזמות כך שהילדים (לפחות הגדולים) יוכלו לקחת לבד או בעזרת הבייביסיטר

ומתפעמת כשאני חוזרת הביתה ומגלה אותם לבושים ומוכנים לשינה.

מוותרת על מקלחת ועל איסוף משחקים.

 

לא מסוגלת לתת לבחורה צעירה להתמודד עם השעות הקשות של היום לבדה. (אבל אני לא יוצאת כמעט בשעות אחה"צ, כך שזה קורה פעם באלף שנה אז זה לא נורא)

הילדים הגדולים שלי בגילאי 6 ו-7 וחצי.

הם מקבלים מהדודים והסבים/סבתות מדי פעם כמה שקלים, ובימי הולדת הם מקבלים יותר (בתקופה האחרונה יכול להגיע ל-300 עד 400 ש"ח ליומולדת). אנחנו סופרים כמה כסף יש להם, ובזה הם קונים את המתנות שהם רוצים. בינתיים זה עבד יופי (חוסכים יפה בשביל מתנות יקרות כמו פליימוביל, מבזבזים ממש קצת על ממתקים ושטויות, לרוב הם יודעים  שלא כדאי להם).

לבת שלי (בת 6) יותר קל לחסוך, לבן (בן 7 וחצי) יותר קשה. לה נשאר חסכון של 200 ש"ח בערך. הוא רצה מאוד לקנות משהו יקר, ועכשיו הוא במינוס 40 (חייב לי 40 ש"ח) הוא יודע שהוא לא יכול לבקש לקנות לעצמו דברים סתם עד שלא יחזיר לי את מה שהוא חייב (נראה לי שהוא בונה על דמי חנוכה...) אני חושבת שזה סה"כ מלמד אותם לצרוך באופן נבון, וגם מלמד אותם חשבון על הדרך...

הילדים שלי (בין הגילאים 10 ו-23) קיבלו דמי כיס החל מכיתה א', כל שבוע כמה שקלים, ככל שהגיל עלה, קיבלו טיפה יותר.

אני ראיתי בזה כמה יתרונות:

* אנחנו לא בית עם מצבורי ממתקים וחטיפים, אנחנו שותים רק מים וכו'. אמרתי להם שבדמי הכיס הם יכולים לקנות להם דברים שאני לא קונה, כגון: פחית קולה (לא לסקול אותי), ממתק וכו'.

* דמי הכיס היו בטבלה על המקרר, ולפעמים ילד היה ביתרה, או לפעמים במינוס. כך הם התנסו באופן בסיסי ביותר בניהול חשבון.

* נראה לי שהם הבינו את ערך הכסף בצורה מוחשית יותר, לפעמים הם רצו משהו ופשוט לא היה כסף, או שהם חסכו למשהו שעלה יותר מדמי הכיס השבועיים.

* אני מרגישה שילד צריך איזה אפיק של עצמאות, משהו ששייך לו והוא "מחליט עליו" ולא תמיד תלוי ברשות ההורים בקניות.

* יש תוצאות ישירות למעשים. חסכת- יש לך. קנית בהכל- אין לך!

 

היום שני הצעירים שלי מקבלים עדיין דמי כיס (כיתות ה,ח).

כמובן, עם כל האידיאלים, לכל ילד האופי שלו. יש ילדים חסכנים, שתמיד יש להם יתרה גדולה על המקרר והם צוברים משבוע לשבוע, ויש ילדים בזבזנים, שקונים בלי מחשבה יותר מידי, ורוב הזמן ב"מינוס" וגם עם זה צריך להתמודד בחוכמה.

 

גם בחיים האמיתיים יש מבוגרים כאלו וגם כאלו...

3 ש"ח בשבוע לילדות בגילאים 8 ו 9 (כל אחת) ועוד כ 2 ש"ח לילד בן 4.5 שלא מבדיל בין מה שהוא מקבל לבין מה שאחיות שלו מקבלות...

שלושתם שמים את הכסף בארנק משלהם.

כאשר אשתי הולכת פעם בשבוע לקניות של אוכל עם הילדים הם בוחרים לעצמם ממתק אחד כל אחד ( עד 5 ש"ח) ואם רוצים עוד ממתק או ממתק יקר יותר הם משלימים מהכסף שלהם וכשחוזרים הביתה מחזירים לאמא.

הגדולה חסכנית יש לה יותר מ300 ש"ח השנייה בזבזנית נשאר לה 80 ש"ח והקטן עם כ30 ש"ח בעשרות אגורות...

הילדים מקבלים הביתה חטיפים וממתקים רק בעונג שבת או שנחה עליי רוח טובה בעקבות ציונים טובים...

בגדול לא חסר להם כלום כך שהכסף שהם מקבלים משמש לשום דבר... לא מרשה לגדולה לקנות בזה טלפון חכם או משהו בסגנון..

כל פעם שנוסעים לירושלים מבקש מהם להביא חלק מהכסף שלהם לצורך תרומות

מקווה שעזרתי...

 

 

 

 

 

או פעולת יתר של בלוטות הרוק.

 

 

אם הוא מעל גיל 3

לצורך זה את צריכה הפניה של רופא ילדים, נוירולוג (שיבדוק ממילא מה מומלץ), אבחון של קלינאית

כך שעד שתגיעו לטיפול יקח זמן.

 

בינתיים, תוכלי לעשות להם תרגילים (אולי משותפים בשביל הכיף).

לתרגל עם הלשון ימינה-שמאלה-למעלה-למטה,

להכניס טבעת של דגני בוקר לפה ו"לטייל" איתה

אם אחד מהם מספיק גדול- ללעוס מסטיק ולבקש שיבלע את הרוק.

לקנות מברשת שיניים של תינוקות- יש סט של מברשות לעיסוי החניכיים, לתינוק שעדיין אין לו שיניים, או מברשת

סיליקון בצורת אצבעון שמלבישים על האצבע שלך/שלו (בהתאם לגיל). תעשי עיסוי עדין בתוך הפה, כדי לעודד את

השרירים (הוא יכול להתנגד עם הלשון וכד').

 

ביחד עם הילד השאר זורקים כמובן אחרי שעברנו עליהם ביחד. אין דרך אחרת להיפתר מהם.

הילד עבד והשקיעה המון זמן

כל שבוע

תולה את כל היצירות בדלת

ואז אני בוחרת כמה יצירות יפות ושומרת לו

וכל השאר לפח .... (מוחבא בפח)

בדר"כ עושים את זה ביחד.אמא שלי. שהיינו קטנים שמה לנו לוח עם שטיח קיר והייתה תולה לנו את הציורים על השטיח וכל שבוע זה היה מתחלף...

וכל שבוע זורקים את הישנים ושמים חדשים

אני הכנתי לוח מפוליגל וכל שבוע כשהם מביאים עבודות חדשות אני תולה. משתדלת לזרוק את שאר הציורים כשהם לא נמצאים.

ברור שאני תולה להם את היצירות,
השאלה היא מה אחר כך- לפח?? נראה לי שזה יאכזב אותם מאוד!

אם לא- מה אפשר לעשות...

לעתיד- שיזכרו איך הם היו, ולסוכות אם יש משהו טוב

ואז את יכולה לשלוח מדגמים לסבא וסבתא ואת כל השאר לזרוק- בלי שהם רואים (הם ממילא לא זוכרים לרוב מה הם הכינו לפני שבוע, ואם הם כן זוכרים כדאי לשמור עד שהם ישכחו)

לכל אחת מהבנות.

אם זה ציור שאין בו משהו ייחודי, לדעתי, אז אני שמה אותו בשקית למיחזור. רוב הציורים כן נשמרים, ובסוף השנה, בוחרים 5-6 ציורים מיוחדים ויפים במיוחד, ונפרדים מכל השאר (לא בפני הילדים).

 

לגבי יצירות בעלות נפח- נפרדים מהן עם הזמן (שבוע-שבועיים, ולפח).

ואחרי כמה שנים זורקת - ברשותו.

מדפדפים בו מדי שבוע- כיף מדהים לכל המשפחה.

 

בסוף השנה מורידים למחסן ואחרי תקופה בוררים את המוצלחים והשאר לבחירתך...

וכשמגיעות יצירות חדשות- זורקים את הישנות ותולים את החדשות

אצלי הקטנים מתעניינים יותר בנעצים הצבעוניים מאשר ביצירות שהביאו מהגן.

הם לא הפסיקו להסיר את הנעצים ולהנדס שוב ושוב את התצוגה. ולנסות את הנעצים על כל מיני משטחים אחרים בבית .כל הנעצים התפזרו והלוח נשאר יתום.

 

חזרתי אל שיטת המגנטים על הדלת. לפחות לא דוקר.

כשיהיו גדולים יתגייסו כנראה ל-669.

גובה לא מהווה עבורם מכשול. ילדים שמחים ושובבים ב"ה.

 

וחוץ מזה - כל הענין זה שהם יהנו מהיצירות שלהם.

וסליחה על החדירה הלא מורשית...

אמא שלי היתה נוהגת להתפעל מהיצירות ולהגיד ש'הן כ"כ טובות עד שאני חייבת לשלוח אותן לתצוגה!'

אתם כבר בטח משערים מהי ה"תצוגה". עובד עם קטנים... בהצלחה!!

מה יתן לך לשמור?

נגיד שהיית מקבלת מאמא שלך עכשיו שקית גדולה ומכובדת עם אלף יצירות שלך מהגן- מה בדיוק היית עושה עם זה??

כמה נבחרים שהילד השקיע בהם במיוחד (הילד, לא הגננת!) אני מבינה שזה מגניב לשמור, אבל שקית זבל עם אלף יצירות? ועוד תלת מימדיות שתופסות מקום?..

על תעמיסי על היצירות אלה רגש יותר ממה שהילדים שלך מעמיסים עליהן...

 

מה שאני עושה

(גם אצלי היתה תקופה של לתלות ציורים כל שבוע, נגמר לי הכח לזה )

אני מניחה את כל הציורים במקום שידוע אצל הילדים כמקום של הציורים והיצירות.

משאירה את זה שם כשבוע- לא זורקת מיד,

ואז אם במהלך השבוע ילד פתאום נזכר באיזה משהו שהוא הכין ושואל איפה זה אני מיד אומרת לו- הנה! שמרתי לך את זה פה!

וכל מה שלא נזכרו בו ולא חסר לאף אחד במהלך השבוע האחרון- 

אני זורקת, אבל בלי שהילדים רואים!!!!!!

אם הם תופסים אותי בטעות אוספת משהו לפח זה אסון..

אמא! למה לקחת את זה??

אוי! בטעות נכנס לי לשקית גם! סליחה! הנה, אני מיד מחזירה...

 

(ודברים שהם מתלהבים מהם במיוחד אני שומרת לפעמים יותר משבוע, ליתר ביטחון..)

ויש לציין שעם חוקרי המז"פ הקטנים שהיא גידלה בבית (מי אמרה סיירת 669?), אכן תפסנו אותה כמה פעמים...
נדמה לי שהיתה תקופה שהייתי מביאה בגלל זה ציורים לאבא ולא לה, ושהיו דיונים בינינו הילדים למי יותר כדאי להביא כי הוא שומר בשידה שלו יותר זמן

התיקייה שיש לכל אחד ממנו היום, אגב, היא משהו שאני אוהבת להסתכל בו פה ושם ושכנראה באמת ריכז את המיטב כי אני זוכרת המון מהסיטואציות שבהן ציירתי כמה מהם.

קודם כל (כמורה לאמנות..) אני חובבת ביותר ציורי ויצירות ילדים ומעריכה אותם ונהינת מהם מאוד ועל כן:

אחרי שרואים יחד מתפאלים וכו... אני ממיינת ל- חלשים, יפים ומהממים. את החלשים מפנה למחזור נייר כשהילד כמובן לא יודע ושוכח מהם.. המהממים (יחסית מעט) אני שומרת בקופסא מיוחדת ואת היפים- אני מציעה- לצלם ולשמור בתיקיה במחשב להכין מצגת אולי... יכולה להיות מזכרת יפה. (טרם הכנתי רק מצלמת בנתיים)

הוא היה מגיע הביתה ומתחיל לגזור הכל עד שהערמה היתה נגמרת... עכשו הוא כבר נער.

יוקטנה שמה! איפה את??

 

טוב אז היא נותנת מתנות לשתי הסבתות בדואר

 

וכך גם הילדים נהנים לצייר לסבתא וגם לא נזרק על המצפון שלכם.....

 

!

הבן שלי בן 3.5. אני מתכוונת לזרוק את כל היצירות שלו חוץ מהאחרונות שהוא לא יראה (כרגע הם במגירה שבשביל להגיע אליה צריך להזיז כורסא).

אני תולה את הציורים על הלוח ולאחר מכן שמה את הציורים במגירה.

שהוא לא יראה אני ארוקן את המגירה.

 

כשיגדל אולי אני אתן לו "לבחור" ציורים. כרגע הוא קטן מידי.

עזרתן לי מאוד. איזה כיף שיש פורום כזה!

האמת שראיתי את הרעיון בpintrest
וגם באיקאה ואימצתי, כבל מתכת של וילון שנמתח ל-2 מטר מחברת אותו לקיר בקצוות ואז יש 2 מטר של כבל לא צמוד מידי לקיר בו מוצגות יצירות שתולים בעזרת תופסנים ממתכת ( כל פעם מחליפים) , קצר אינסוף מחמאות.

אבל אפשר לצלם עבודות נבחרות וכך נשמרת נזכרת באלבום התמונות המשפחתי, כשרוצים להשליך לפח ואין אפשרות לשמור...

כשהילד מביא את היצירות שלו מהגן חשוב לתת להן מקום וכבוד.

לדבר על מה הילד יצר,צבעים צורות חדשות שהוא למד לצייר וכו'

בוחרים עם הילד יצירה אחת שתפאר את המקרר/לוח שעם בחדר וכו'

אחרי שבוע מחליפים את התערוכה.

פעם בשבועיים הייתי זורקת את כל היצירות,ביום חופשי שלי כשהם לא היו בבית.

הם ידעו שאני מארגנת את החדר וזוקרת ,אבל בגלל שנתתי את המקום ליצירות שלהם הם קיבלו את זה

לילדים שלי יש מגירות, שם הם שומרים את הדברים שלהם עד שאין מקום והם זורקים מעצמם.

מה שלא נכנס למגירה מחוסר מקום או עניין, מגיע למחלקת המיחזור ומשם לפח המיחזור.

 

יש לציין שלרוב היצירות ה'מיוחדות' וה'מושקעות', הן בעיקר תוצאה של השקעת הגננת, ולא של הילדים, ולנו כמובן אין עניין להנציח את היצירתיות של הגננת...

 

אני שומרת ציורים בודדים, ומאפשרת להם לשמור מה שנכנס להם במגירה/על המדף.

אני זוכרת שאמא שלי זרקה לי יצירות.

אני כבר לא זוכרת מה הן היו. (בזמני הילדים היו יוצרים ולא הגננות של היום.)

אבל אני זוכרת עלבון ותיסכול וחוסר אונים מול האמא שהחליטה עלי...

וזה חזר על עצמו.

היא כן שמרה יצירות מופת של האחים שלי בתיקיה מיוחדת ועד שהתחתנו נהגה להציג לראווה איך מוישלה צייר כ"כ מקסים ומשמעותי כשהיה ינוקא...

וגם אני אהבתי להסתכל ולהראות לאורחים, לחברות את היצירות שלו.

אבל איתי סחבתי עלבון ותיסכול.

והיא נתנה לי לשמור יצירות בעצמי ועשיתי לעצמי לוח תצוגה בחדר שלי.

והיא התגאתה ביצירות שלי ועודדה אותי ליצור וללמוד בתחום ולייצר .

אבל לא משנה שום דבר.

תמיד ברקע היחסים בינינו עמד משבר האמון.

יכול להיות בגלל שיום אחד גיליתי שהיא זורקת ולא ידעתי קודם.

ובגיל בוגר יותר-עצם זה שנכנסה בהעדרי לחדרי ואירגנה לי וזרקה לי- (בלי רשותי)-

יצר אצלי מצוקה...

 

ולמה אני כותבת את זה?

 

כדי לראות את הצד השני של המטבע .

כי מבנה אישיות שונה לכל ילד.

 

לילדה שלי בכלל לא אכפת.

היא הורסת את היצירות שלה ולא מעריכה כלום.

אז קל לי יותר לזרוק.

אבל יש מי שנפגע ממש. וצריך יותר זהירות ורגישות

 

אני לעצמי למדתי מזה.

א. לשחרר ולא ליצור מצב כזה אצלי בבית.

ב. לראות מה חשוב למי שאני עוזרת לו.

 

תודה למי שקראה.

ואם אפשר לאתגר אותך (גם אני בת לאמא זרקנית כפייתית):

 

היום, כאם שכבר מכירה גם את הצד השני של המטבע ומבינה את מצוקת האחסון, איך היית נוהגת?

 

אשמח מאד לשמוע את דעתך.

אמא שלי שומרת ה-כל!

אני עדיין יכולה למצוא אצלה את הציור הראשון שלי..

ואת הבית שלי אני לא מוכנה להפוך למחסן. למדתי אמנות. אני מעריכה את ההשקעה.

יש קיר בבית שעליו אני תולה יצירות של הילדים. אבל הם יודעים שמה שלא נכנס למגירה הולך לפח.

ופעם בכמה זמן עושים מיון, ביחד!! ובוחרים 5 ציורים שנשארים ואת השאר זורקים כדי שיהיה מקום לציורים חדשים..

כך אני מלמדת אותם לא לאגור יותר ממה שצריך, ולא לזרוק בלי להעריך.

ביום שישי משתדלים לא לתת להם לפזר, כי לילדים יש נטיה להוציא הכל ברגע שחוזרים מהגן,

כשאין זמן פנוי להתייחס כמו שצריך (שנינו עובדים בשישי...).

עם הזמן הם למדו שכדי לקבל את ההתייחסות הראויה שלנו ליצירות שלהם הם צריכים לשמור עליהם בתוך התיקיה.

בשבת יושבים כולם מתפעלים מכל ציור- גם הפחות טובים וגם המושקעים.

יצירות מושקעות- שומרים עד שמתקלקלים/ נקרעים.

הציורים הפשוטים, שומרים עוד כמה ימים, אלא אם הספיקו להתגלגל ברצפה ולהתלכלך- ואז נזרקים מיידית.

 

לרוב אני מראה להם שאני זורקת ומקבלת את הסכמתם, אם לא מסכימים משאירה עוד כמה ימים.

משתדלת לשים בשקית נפרדת משאר הזבל וכשהדפים ישרים ולא מקומטים, כדי להראות להם שאני לא מזלזלת ביצירות שלהם, אלא שאין לנו צורך בהם עוד ואין לנו איפה לשים כי תמיד הם מגיעים בסוף לרצפה ונהרסים.

 

בעיני ילד צריך לדעת שאין מקום לאוסף ניירות שאח"כ מצטברות לבלגן שאין בו צורך ומצד שני לא רוצה לשבור אמון שאני עושה מעשים "מאחורי הגב" שלהם.

לכן זורקים לאחר זמן כשכולם התפעלו, עם אישור של הילד, בצורה מוכבדת.

בהתחלה היה להם קשה ואת הרוב הם ביקשו לשמור, מה שכמובן נעשה, עם הזמן הם למדו מעצמם לשחרר וכבר ביום ראשון- שני אפשר לזרוק את הרוב.

היום לא ממש מקפידה כל פעם לבקש מהם אישור, כי הם התרגלו לכך וגם לרוב הם מסכימים ומעצמם זורקים כשאני מבקשת מהם.

חוצמיזה שתמיד טוב וכדאי להשקיע במערכת החיסונית.

אם היא עוד יונקת , את יכולה להיות רגועה.

אם לא פשוט לנסות להכניס לה אוכל מאוזן, עשיר בברזל וכו'...

 

ואם את רוהצ יש כל מיני סירופים של "חיזוקית" וכד' אבל זה לטעמי לגיל קצת יותר גדול.

 

 

היא לא יונקת מזמן...

עכשיו אני יותר מצטערת מאשר כשהפסקתי להניק אותה.

את רוב האוכל היא אוכלת במעון- בוקר וצהריים.

בבית זה רק ארוחת ערב...

 

שהיא תאכל יכול לעזור?

זה לא רק התינוקת שלך זה כל התינוקות הקטנים

ולגבי מה שכתבת על הנקה על תאכלי את הלב כל כך

אמרה לי חברה שהתינוקת אצלה שינקה הכי הרבה זמן והכי מלא 

היתה הכי הרבה חולה וגם הכי רציני (אשפוזים וכו')  

אז אל תחשבי אחורה אלא רק על עכשיו - איך את יכולה לשפר את המערכת שלה 

 

אצלינו מאוד עזר הומאופטיה אם את ירושלמית שלחי לי מסר אשלח לך באישי את הפרטים

זה רופא קונבנציונל שהוא גם הומאופט ונתן לנו טיפות לחיזוק

עוד דבר שיכול להיות שהיא אוכלת תחליף חלבי והוא לא טוב לה- נסי לעבור לאיזומיל צמחי אולי זה יעזור לה

ילדים שלא טוב להם חלב בהחלט עלולים לשלשל הרבה וגם  להיות מלאים בליחה

(אגב, בכל מקרה של שלשולים ההמלצה של הרופאים היא לתת בזמן הזה תחליף חלב צמחי עד כמה ימים אחרי שזה עובר)

מכבר לחיזוק הילדים שלכם לתת להם כלים להזמין חברים לפעילות ואני את ברכה , להראות. מה זו מיצית ואיך קושרים אותה, הדלקת או. חנוכה, קבלת שבת בזמן הדלקת נרות וכל מני כאלה.

שליחים ברחבי העולם מתמודדים עם הקושי בעצם היותם נרות להאיר.
וכל אחד מאיתנו יכול להיות במקום הזה.

אם לא אולי באמת מומלץ לחשוב על מעבר...

לאו דווקא על גמילה בחורף, אלא על גמילה בכלל. תכתבי בחיפוש "גמילה"/"גמילה מטיטולים" ותראי מה עולה לך.

אם לא תסתדרי, אשמח לעזור.

 

(ולגבי גמילה בחורף- אני ממליצה באופן כללי לחכות קצת, אלא אם אתם גרים באזור לא גשום/קר, כי כשהגמילה לא הולכת בקלות, זה קשה עם הפיספוסים והכביסות הנוספות. אם אין לך בעיה לא עם זה ולא עם זה, והילד/ה מוכן/מוכנה- מצוין.

ואצלנו במעון משתפים פעולה נהדר. בהתחלה היו לוקחים אותה לשירותים כי היא התאפקה ולא הלכה לבד. אח"כ הלכה לבד, אבל כשהיו מחליפות, אמרתי להן שייקחו אותה. גם עזרו לי לגמול אותה מטיטול בשינה/בלילה).

 

הרבה הצלחה!

החורף משתנה מאיזור לאיזור, אני גרה באיזור השפלה, ואענה לך ע"פ האיזור שלי.

לי יש רק בנות, ואנחנו מקפידים על חצאית המכסה את הברך, לכן אענה לך בהתאם למשפחתי.

החורף גם משתנה מיום ליום ולכן אתן לך דוגמאות של שני ימים שונים.

 

יום חורפי נעים

חלק הגוף העליון:

-גופית סבא

-חולצה חמה

- סודר עם רוכסן או קפוצ'ון (פוטר) עם רוכסן

חלק הגוף התחתון:

-טיץ 3/4

-חצאית חמה

-גרבי ברך כותנה

 

יום חורפי קר במיוחד

חלק הגוף העליון:

-גופית פלנל

-גולף או חולצה חמה+צעיף

- קפוצ'ון פליז עם רוכסן

-מעיל עם כובע

-כפפות

חלק הגוף התחתון:

-גרביונים אקרילן

-חצאית חמה

 

שימי לב: מזג האוויר הוא דינמי ומשתנה גם במשך היום. לכן חשוב לי שהבנות שלי תלבשנה סוודר או קפוצ'ון עם רוכסן, כדי שתוכלנה לפשוט אותו בקלות בעת הצורך.

 

אם יש לך עוד שאלות, אשמח לענות.

 

שיהיה חורף גשום ובריא לכל עם ישראל!

 

 

 

 

 

בקיצור: גופיה רגילה

ילד בן 3.5:

גופיה נעימה וחמה

סט חולצה ומכנסיים מפוטר.

ציצית

גרביית קצרות

כיפה

נעליים גבוהות.

מעיל- בחוץ

כובע צמר- צריך אולי יומיים בשנה.

 

יש ימים אביביים יותר ובעונת המעבר:

אותו דבר רק עם טריקו ארוך.

לפעמים בלי גופיה.

סווצ'ר עם רוכסן- בחוץ.

 

בת שנה:

ארוך דק- שלם עם גרביים כשאין רגליות

אוברול פליז/ פוטר

מעיל- בחוץ בימים שצריך.

כובע צמר- צריך אולי יומיים בשנה.

 

אנחנו גרים בצפון

 

מלבישה-

לתינוק (חצי שנה)

גופיה

מכנס קצר

אוברול דק

חולצת פליז/פוטר

מכנס טוב

 

לבת שנתים וחצי

חולצה ארוכה

חליפת פוטר

לפעמים עם גרביון מתחת

 

כמובן כשיוצאים החוצה עוד מעילים כובעים וכפפות

ואם קר אז גם סודרים נוספים מתחת למעיל. 

בבית- יחסית חם.

במעון- יש מזגן על חום אימים 

בחוץ- קפוא.

אז אני שמה לו גופיה קצרה, חליפת פליז או ארוך לא מאד דק.

וכשיוצאים החוצה- יש לי כמה סוודרים בעוביים שונים ומעיל מאד חם.

לפעמים סוודר דק\בינוני ומעל מעיל (בצהרים המעיל חוזר ביד..)

לפעמים רק מעיל

לפעמים סוודר בינוני\עבה

היה אולי פעם אחת שהייתי צריכה סוודר עבה ומעל מעיל.

אנחנו באזור ירושלים אז ככה לגדול (שנתים וחצי)

2 גופיות פלנל מעל זה סוודר מעל זה מעיל כובע צמר

גרביון מכנס עבה מגפיים

כמובן שזה לא מספיק אבל זה מה יש ....

 

לתינוק - שכבה אחת כותנה מעליה שכבה פליז מעליה קטיפה + מעיל אוברול כזה וכובע צמר וכיסוי פלסטיק לעגלה נגד הרוח 

הרבה ספורט

(תנסי לחפש, היה שרשור על זה בשנה שעברה באחד הפורומים, אולי מישהו יודע באיזה פורום ויוכל להנחות יותר)

הציעו ויטמין d

 

מישהי אמרה שקיבלה מרופאה, כולל מינון מוגבר בהתחלה. ועזר.

 

ולהאיר לעצמך "מבפנים".. וגם תאורה טובה (בעיני דווקא צהוב טוב יותר).

להאיר את הבית

ספורט

לבדוק ברזל

 

ויפה בחוץ.... היה רק יום אחד גשום ממש השבוע... (שבוע שעבר נראה לי)

לחמם כמו שצריך ולא לאכול ממתקים בכלל רק אוכל איכותי 

כדאי גם לזוז. פעילות גופנית- הליכה וכאלה 

שתגורו בלי רכב.

זה הכי משמעותי.

בגדול היתרון השכירות שיודעים בדיוק את ההוצ', לעומת זאת ברכב זה לא ככה בכלל. יכולות להיות המון הפתעות וקשה להעריך מראש עלויות דלק וכד'...

לכן אני נוטה להעדיף שכירות גבוהה בתנאי שלא תשתמשו ברכב.

 

אבל..... חסרים נתונים משמעותיים.

בדיוק קראתי על זה לאחרונה.

גבר קטן...

בחנות בגדים אחת משהיא ספרה ש הילדים שלה מחליטים מה הם רוצים לבוש ....

והיא צינה שיש לה בן אחד שאוהב הכול בצבע ירוק , לא משנה מה מכנס חולצה ירוק....

כל עוד זה ירוק זה בסדר .

 

אז כנראה שיש כאלה ילדים שאוהבים /מקובעים לצבע או משהו מסוים .

לא יודעת באיזה גיל הוא (נראה לי בסביבות 4 ...אם אני לא טועה הוא יותר קטן מהבת שלי בת החמש וחצי )

הוא גם מצהיר על זה.

אני נותנת לו... שיפתח את הטעם שלו. חוץ מזה, בגן בד"כ לא מרשים להם לצבוע הרבה בשחור (רוצים ציור יפה וצבעוני...), אז לפחות בבית שיבחר בעצמו.

כל גננת והשריטה שלה...

הבן שלנו היה כך עד גיל 3.5 ואז עשינו בדיקת ראיה וגילינו שהוא "עוור" רציני

והשחור היה הצבע היחיד שהצליח לראות ולכן צייר כל הזמן בשחור

 

הופ הרכיב משקפיים וחייו הפכו ציבעוניים 

שנתיים וחצי בערך..

שחור זה צבע כמו כל צבע אחר אבל הוא דומיננטי מאד וקל לשים לב אליו. גם לבן שלי (בן 4) היתה תקופה כזו ועכשיו הוא עובר לאיטו לצבעי האש (אדום כתום וצהוב)

הצבע הוא נייטראלי, הפרשנות שלנו נובעת מאסוסיאציות שמתפתחות בהתאם לתרבות בה גדלנו.

דוגמא- לבן- אצל היהודים מסמל טוהר ושמחה ואצל הסינים לעומת זאת הוא מסמל מוות.
אדום- יהודים-שלילי. מסמל דם, אכזריות וחוסר צניעו ת, אבל בהודו, סין ובעוד הרבה מקומות אדום מסמל מזל טוב ושפע והרבה כלות לובשות אדום בטקסי חתונה מסורתיים.

איפה ראית שהוא מסמל טוהר ושמחה?

"אם יהיו חטאיכם...כשלג ילבינו" (אאל"ט בציטוט)

העיקרית שבהן, להזכיר את יום המיתה (תכריכים) 

 

אבל, מי אמר שלזכור את יום המיתה זה דבר רע?

טוב ללכת לבית האבל מלבית המשתה...

וגם כהן גדול...

צבע מודגש, דרמטי, בולט וחד...

ברצינות: הפרשנות לצבעים זה עניין של תרבות (למשל יש כאלה שאצלם סגול הוא פחד או דיכאון, לא זוכרת בדיוק). הבן שלך לא מכיר את זה עדיין, ולדעתי אין טעם להכניס אותו לשם.

העץ שהכנתי בשחור. כולם ניסו להסביר לי כמה שזה צבע לא מתאים ולא יפה, ואני התעקשתי שדווקא את זה אני רוצה, וכך היה. אבל המדריכה (זו הייתה פעילות אחה"צ) המשיכה עוד ועוד לשכנע אותי שחנוכייה שחורה זה לא יפה, ובסוף נכנעתי והרשיתי לה לצבוע בזהב מעל השחור.

מה היה כואב להם אם היו מרשים לי חנוכיה בצבע שבעיניי התאים לה??

תודה לכולם על המענה המרגיע...

ילדים מאוד אוהבים שחור.

ובגלל שהאמהות נלחצות מזה - היא פשוט מוציאה את זה מהקופסה של הצבעים

הילד שמח?! טוב לו?! אוהב ללכת לגן? שמח בבית?!

אם לא - אז צריך לעזור לו בלי קשר לשחור

אם כן - אז שיערב לו 

 

אני כרגע בית ולא ממש עובדת והילדים שלי  במסגרות .

אז אני מליפה מדי פעם סיעות אצלנו בישוב ......

 

היום החלפתי סייעת והוצאנו צבעים (טושים ) לאחת היצרות .

אז חלקתי לכל קפסא /מעמד לטושים את הטושים ....

וסמתי גם שחור אז הגננת אמרה לי להוציא את הטושים השחורים .

שאלתי אותה למה להוציא ? סתם מתענית ,

היא אמרה לי , מה את רוצה שכל הדף היה בסוף שחור ?

מתאים לאופי- חזק, עיקש, בולט.

בכלל לא מתרגשת מזה...היא לא יודעת ששחור זה צבע פסימי...

אם כן, זה לא נורא..

כי הוא במסגרת חרדית.. וטוב שזה לא מה שכולם סביבו לובשים, והמלמדים..אז זה בעצם צבע דומיננטי בחיים שלו

הבן שלי כשהיה בגן (היום הוא בן 6) היה חוזר עם ציורים שלמים רק בשחור ומאוד נבהלתי, חשבתי שזה מעיד על איזה שחור בנשמה או משהו בסגנון. אז חקרתי את זה קצת יותר והובהר לי (ע"י אישה שמבינה בעניין) שהשחור (וגם אדום) מבטא חוזקה- רצון חזק, התבלטות אבל לא משהו לא חיובי. ילדים לא תופסים שחור כמו שמבוגרים תופסים אותו - בקונוטציה שלילית. מבחינתם זה יפה ובולט. בקיצור- לא להיבהל! שיצייר מה שהוא רוצה ותגידי לו שזה מקסים! לגבי התלבשות אני הייתי מתפשרת איתו על פריט אחד בלבוש בצבע שחור (רק חולצה או גרביים או משהו) בהצלחה

שהוא אוהב שחור כי זה הצבע של אותיות ספר התורה!!

אצלי ממש לא שמעו על ה"אמור" הזה...

אולי עוד 5-6 שנים זה אמור להסתדר...

אני מתכוונת לקושי גדול להירדם ולהישאר ישן...

יש הרבה תינוקות בגיל הזה שעושים את זה די יפה...

 

לפי מה שקראתי לקראת חצי שנה מתחיל להיות מופרש מלטונין בכמות יותר גבוהה וכך השינה מתחילה להתייצב... ובמקומות אחרים קראתי שבגיל 4 חודשים מתחילה להתייצב השינה.. (כך גם היה אצל בני)

עברנו את השלב הזה...

עם בכורי המתוק לא ישנו שנתיים , היה מתעורר המון המון רצה לינוק המון והיה מאד מאד מאתגר.
עם הקטן שלי הכל זרם הרבה יותר ומגיל 3-4 חודשים הוא כבר ישן לילה שלם .
עצות פרקטיות:
לבדוק אולי שיניים מציקות לה, שהיא לא לבושה חם מידי , לנסות לראות אם רעש מונוטוני עוזר לשינה רציפה יותר

ואז ההורים שלהם לחוצים שמשהו לא בסדר כי אצל כ ו ל ם זה ככה...

אצלי כולם ישנו יפה מאד דווקא בחצי שנה הראשונה ואח"כ התחילו להתעורר הרבה.

אחד היה עם שינה יותר קלה ואחר פחות אבל עדיין התעוררו די הרבה.

היום בגיל 8 כבר אי אפשר להעיר אותם...

 

מגון הגנה טבעי מסכנות ל"ע.

 

 

יש אומרים בגיל יומיים או חודשיים

יש אומרים בגיל שבו הילדה מבקשת

יש אומרים שאף פעם לא.

 

תעשי מה שנראה לך הכי מתאים!!

יש בנות שלא אוהבות עגילים ונשארות עם חורים באוזניים.

אני משאירה לה את הבחירה להחליט.

בשביל עגילים לילדה.... כי כל פעם נסתפ לה החור
לדעתי כדאי בכיצה א או משהו

עם חומר מאלחש (המשחה של הברית)

לא מבינה את אלה שעושות עגילים לתינוקות או פעוטות.

סתם משהו שיכול להזדהם במקרה הרע, וסתם להציק להן במקרה הטוב.

לי אישית נראה מיותר. 

יכול להיות שאם הייתי באה מתרבות כזו שנהוג לעשות בה עגילים לתינוקות,

הייתי פחות מזועזעת מפיצית בת חודשיים עם עגילים או ממשפט שאמרה אמא של בת שנתיים עם עגילי חישוק עבים מזהב

"בהתחלה זה מאוד הציק לה  , אבל מתרגלים".

בארגנטינה הנורמה זה לעשות עגילים לתינוקות בבית יולדות, וזה נראה להם הכי נורמלי שיש,

לי זה ניראה מופרע.

אני חושבת שכשהילדה מבקשת אפשר,גם אם זה בגיל 3 תוך מתן אזהרה שזה עלול להיות לא הכי נעים ואם הילדה שומעת ומסתייגת אז לוותר.

וכיתה א' זה זמן הגיוני גם אם הילדה לא מבקשת אבל לאמא זה חשוב.

 

והאחות עשתה לה עגילים..
השניה קיבלה מתנה בגיל שנה.
כולנו רק עם זהב עד גיל ארבע עשרה,, כשהיה פעם זהום שמנו משחת עיניים אנטיביוטית.
עגילים זה תכשיט אהוב על הגברות שלי ועל הרבה מאוד בנות. ממש תלוי בשיקול דעתך.

גם לנו נסתם פעמיים אבל הסכום הגיע ל180 בסה"כ....

פעם ראשונה: 250 ש"ח (מכיוון ששמנו לה עגילי זהב, פחדנו שתהיה לה רגישות לחומר אחר)

 

פעם שניה: 180 ש"ח + עגילים חדשות עוד 200 אולי.. כבר לא זוכרת בדיוק.. (התפתינו, היה מבצע) 

 

פעם שלישית: 180 אם אני זוכרת נכון...

 

בערך, זה היה מזמן..

 

עכשיו היא רוצה שוב.. 

 

אבל נראה לי אני אחכה שהיא תגדל עוד ..

או 70 במקום אחר...

לבת שלי (בגיל 4) כולל עגילים היפו-אלרגניים מזהב שילמתי 80 ₪

250 נראה לי הגזמה מטורפת....

אני לא עשיתי (ולא עשו לי) מעולם

 

לבנות שלי אעשה אם וכשהן יבקשו (בהנחה שאהיה שלמה עם זה גם כן).

מכינה  את הילדה לכך שבוע לפני,

עד כה היו לי 2 בנות שעברו את החויה. הן זוכרות ושמחות עם העגילים.

לדעתי העגילים נותנות חן והילדות מאוד אוהבות.

 

 

כמובן לעשות רק עם המשחה המאלחשת ובשיטה האמריקאית(ערכה סטרילית חד פעמית, ללא אקדח)

שרק אז יש לי שיקול דעת מספיק אם אני מעוניינת לעשות שינוי כזה בגוף. בגיל בת מצווה כבר היה ברור לי שאני ממש לא רוצה, ואני שמחה שאין לי חורים.

בע"ה אם נתברך בבנות אני חושבת שאעשה כמו אמא שלי.

ואמא שלי אמרה לי לקחת זמן לחשוב על זה.
חשבתי שנה! (פעם בעד פעם נגד)

ובסוף החלטתי שאני לא רוצה...
אז לדעתי זה תלוי בילדה.

נ. ב. לאחותי יש עגילים. מגיל 5 ~כי היא שגעה את ההורים שלי שהיא רוצה עגילים ואמא שלי סחבה את זה קצת והזהירה אותה שזה לא כדאי בגיל כזה ...
והיום היא בת 21 ומצטערת. על זה שעשתה חורים.

לדעתי כשילדה תגדל ותגיע לגיל התבגרות אז אם תרצה

לא נראה לי שזה מוסיף חן או יופי

ולהכאיב לתינוקת ולהסתכן בזיהום בשביל שמישהי תגיד - איזו נסיכה

וגם חבל על הכסף - אנשים פה כתבו איך הם חוסכים על אוכל, לא קונים זה ולא מרשים את זה ובגדים רק מיד שנייה

ולבזבז על דבר כזה?

חוץ מי זה טיפול בבית וילדים גם ככה דורש הרבה כוח, יש הרבה מטלות, למה להוסיף עוד?

שמעתי על מקרים כשנערות הלכו בלילה או ברחוב מבודד ורצו לשדוד מהן עגילים ונקרעו להן אוזניים 

בגדים ועל יופי, ולא חוסכים בכל דבר אז שיקנו גם את זה אם בא להם

ואם שדדו מהם שרשרת והם נחנקו??? באמת!!!

אולי אם הן יגדלו וממש יבקשו אני אחשוב על זה. בטח לא לפני הבת מצווה ועדיף אחרי כשיהיה להן שיקול דעת ראוי לגבי העניין.

 

 

מה היא תעשה איתן?

וחוץ מזה שאני מקווה שהן לא יסבלו מאמא עם דעות קדומות וישנות...

כי עגילים זה אכן מוסיף חן והתעסקות כייפית מאד! לא סתם אמרו שהבעל צריך לשמח את אשתו בתכשיטים (וזה אחד התכשיטים העיקריים).

 

וגם המחשבה שזה כיפי ויפה זה עניין של דעה קדומה וישנה מאוד [עגילים זה ממש לא חדש!]

והבעל צריך לשמח את אשתו במה שמשמח אותה. זאת פשוט אופציה רווחת יחסית [יחסית! וגם זה תלוי תרבות].

קיבלתי הרבה שרשראות וספרים וקישקושים אחרים.

לך זה התעסקות כיפית ולאחרים לא.

לדעתך זה מוסיף חן ולדעת אחרים לא.

בעל יכול לשמח את אישתו גם עם תכשיטים אחרים. מה הקשר לעגילים?

ואפשר היה גם להגיד שהדעה שלך היא הישנה והפרמיטיבית ושלי המתקדמת... למה לפגום בגוף כדי להיות יפים?

 

 

לתינוקת כבר לא היה לי אומץ-
אז אחותה הגדולה לקחה את זה כפרויקט והיא לקחה אותה לעשות.
לכל הבנות יצא לי לעשות לפחות פעמיים כי נפל ונסתם החור.
אני עושה עגילי גולדפילד ב50 שח.

בעיני עגילים זה אחד הדברים הכי יפים שיש לבנות.

כיום אני לא הולכת אם עגלים לא ממש מתחברת .

אולי כשהתי ילדה  נפלו לי /נאבדו לי .... אז יש לי משהם אז סוג של טראומה קלה ....

לא יודעת (אולי כן אולי לא ).

 

לבת שלי אני לא עושה כרגע , למורות שאמא שלי מוד רוצה שהוי לה עגלים  וכבר מזן רצת לקנות לה .

אמרנו לה שהיא עוד ילדה קטנה ויש לה זמן לעגלים /תכשיטים לק ..... וכל הדברים שהיא רואה אצל אמא שלי .

(אני לא הולכת אם עגלים /תכשיטים ולק .... לא מדבר אלי כל זה )

היא כולה ילדה בת חמש וחצי בגן חובה .....

יש עוד זמן אפילו אחרי א' נראה מתי .

כן הבת עצמה צריכה להיות מספיק גדולה ואחראית לא לעבד /לשחק אם העגיל ....

ולדעת אם היא רוצה מעוניינית או לא . חבל סתם לעשות בגיל צעיר .

לא מבינה את הקטע של עגילים בגיל חודשיים או אפילו שנה.

נראה לי כאב ראש להתעסק עם זה ולא בריא לתינוקות

(למשל - מה אם היא מושכת לעצמה את האוזן ופוצעת? או שאחד האחים מושך לה? או שזה נתפס לה באיזו שמיכה או משהו?)

ולקנות כל פעם עגילי זהב שעלולים ללכת לאיבוד...

יש גיל שילדות מתחילות ממש להתעניין בדברים האלה, ואז למה לא, בכיף!

סביבות כיתות ב-ג-ד כזה, אבל זה גם מאוד תלוי בסביבה החברתית.......

אז עשינו...

זה כזה יפה תינוקות עם עגילים. הן נראות בובות!
מה גם שהן לא חוששות ופוחדות לפני. שניה ונגמר.
וכשהן יגדלו- אם לא ירצו לענוד עגילים- אז לא!

. זה מאוד יפה וגם זה בת.

 

אני חושבת שאם עושים צריך לעשות קטנים ולא עגילים גדולים שנראים מצחיק על תינוקות.

1. זה לא הוגן, כי יתכן מאד שהן לא ירצו

2. זה מכוער לתינוקות (לדעתי)

3. כשמחוררים בינקות האוזן גדלה, ואז במקרים רבים העגיל יוצא לא במקום. בד״כ קרוב מדי לקצה האוזן, אבל לא תמיד.

בטח שיש מצב. גיל שנתיים וכו'...

לגבי המקרים שהבאת- שטיפת ידיים- אם את מחליטה שזה משהו "יהרג ובל יעבור" (מניחה שזה אכן ככה..) אז את בעצם משדרת לה שזה חד משמעי. אבל אולי כדאי לך למצוא דרכים "לעקוף" את המלחמה.

לי יש בת שמוציאה ממני כמויות של יצירתיות בדיוק בגלל הקטעים האלה. ברמה של לתת שמות לכינים שאני מוציאה לה כדי שתתן לי לסרק אותה, להגיד פעולות הפוכות ממה שאנחנו עושים (תסגרי את הפה חזק חזק כדי שנוכל לצחצח וכד'), פרצופים, סיפורים, תחרויות ומה לא.

אז גם פה- לעשות משהו מצחיק, תחרות, סיפור וכד' כדי לעבור את זה בלי מלחמה. לא להיכנס בה חזיתית.

 

עובדת עלייך שבורח לה- נשמע כאילו יש לה "קלף" מולך ובעצם היא "משחקת" איתך. מה יקרה אם לא תזנקי אליה? אם תגידי לה: "תורידי מה שרטוב ותכניסי למכונה. תוציאי מכנסיים מהמגירה ותבואי אלי להתלבש". (שלי בת שנתיים ויכולה להבין וגם בדר"כ לבצע דבר כזה). שלא תרגיש שהיא מקפיצה אותך, אלא שאת שולטת בענין ולכן היא לא יכולה לשטות בך...

הרי היא ממילא כבר רטובה..הנזק נעשה...

 

ולגבי הרבצות- כאן צריך עקביות וחד משמעיות. לא לצפות שזה יפסיק ביום אחד, אבל להגיב באותה צורה כל פעם, עד שבאיזשהוא שלב השדר יופנם. (השלב הזה יכול להגיע עוד שנה וחצי גם...)

הגברת שלי גם נוטה להרביץ. אני מיד מרחיקה אותה ממושא ההרבצה שלה, תוך כדי אמירה שאנחנו לא מרביצים. אם היא ממשיכה עוד ועוד אני מזהירה אותה, ואז מכניסה אותה למיטה שלה. 10 שניות של בכי במיטה ואז בדר"כ ההרבצות מפסיקות.

בהצלחה.

זה סתם! היא לא בטוח צריכה בכלל.
תודה!

זה סתם! היא לא בטוח צריכה בכלל.
תודה!

מוכתר כגיל ההתבגרות של הפעוטות .... בדיקת גבולות , מתיחת גבולות .
תיהי עקבית וברורה ואל תצחקי ( לפחות לא לפניה)

לא הבנתי למה ההורים שלי חינכו בצורה מסויימת (ולא מקפיד הרי זה לא טוב)ואז שאלתי ואבא שלי ענה לי שהוא מחנך ספונטאני..איך שהוא מרגיש טיבעי הוא מגיב לא כל הזמן לחשוב איך וכו פשוט להתחבר לעצמך להתחבר לילד לנשמתו ולאהבה שלי אותו ומישם לענות..

לגבי שטיפת הידיים אמא שלי ז"ל היתה אומרת תמיד שהיא מלבישה את המלך בבגדי מלכותו(אנחנו) אנחנו הוכים לשטוף ידיים בתור כבשים אפשר שאני רואת הצאן ואפשר שהם מחללים בכיאלו בחליל ועושים ממממה וכו וכו לזרום באמת שמתי לב שלחנך ילדים זה להיות הרבה יותר מחובר לעצמך..אתה עומד מול עצמך מלא פעמים ביום .. צריך לראות עם יש עלינו קליפות ולהסיר אותם כדי שמתי שנעמוד מול עצמנו נבין שמה שאנחנו זה הנשמה שלנו שבאמת אנחנו הכי טובים בעולם ולא שנתבלבל ונראה אותנו כהקליפות שעוטפות אותנו  ...........

אולי תקבעי יום/ יומיים בשבוע שהם יכולים להביא חברים ללא התרעה? נניח שני ורביעי מראש תכיני עוד 2 מנות לצהריים ובשאר הימים להודיע שמי שרוצה להביא חבר- יהיה חייב להודיע מראש  ולבקש רשות.

 

 

לחלוטין צודקת.

מקרים כאלה לא נכנסים תחת ההגדרה של מצוות הכנסת אורחים.

אלא אם כן לילדים האלה אין מה לאכול בבית ואין משפחה מסודרת - וגם אם זה כך המעמסה הזו לא צריך ליפול רק עלייך באופן קבוע.

 

אני מתפלאה מאוד על האמהות של הילדים האלו שנותנות להם לנדוד בין בתי חברים משעות הצהריים ועד הערב.

יש בזה משהו לא תקין ואפשר אפילו להרחיק ולומר שאם את מקבלת אותם אלייך בשעות החזרה מבית הספר את בעצם משתפת פעולה עם התנהגות שההורים שלהם כנראה לא מודעים אליה ומן הסתם, אילו ידעו, לא היו מרשים.

 

בלב שקט את צריכה להפסיק את הנוהג הזה. לשלוח הביתה את החברים האלה ולומר שהם יכולים לבוא בשמחה בשעות שאת תגדירי כנוחות לך.

 

 

ואולי גם זה חלק מן הקושי...

 

אלו שלושה ילדים קבועים (משלוש משפחות שונות), שיכולים להיות אצלנו שעות, וההורים רק שמחים מכך...

(ב"ה זו לא נורמה בחברה שלנו, אלא משהו חריג).

 

אתמול, למשל, כשניסיתי לשלוח ילד הביתה אחרי שעה, כי תכננתי לצאת, הוא טען שאבא שלו מרשה עד הלילה. הוא אפילו שאל אותו...

ועוד ילד מתקשר קבוע לאימא שלו (מהבית שלנו...) כדי לבקש רשות להיות אצלנו - והיא כמובן מרשה כמה שהוא רוצה (ופעם אפילו צרפה גם את אחותו, שלא יהיה לה משעמם...)

 

פשוט חששתי שאולי אני הרעה בכל הסיפור הזה, שזה מפריע לי...

 

תודה על התגובות. הבנתי שאני נורמלית...

מה שאת מתארת שקורה אצליכם בבית מבחינתי זה לא תקין כלל.

הכנסת אורחים זו אכן מצווה אבל לא עושים אותה על חשבון הילדים והבית.

מה גם שילדים מבית ספר שמגיעים ללא רשות מבחינתי זה לא הכנסת אורחים אלא חוסר מודעות של הילדים ושל ההורים שלהם .

מוזר שהאמא של הילד האורח- לא מחכה לו בבית? היא לא הכינה לו ארוחת צהריים?

מה שנשמע מאחורי הקלעים שאלו ילדים שהוריהם עובדים עד 16:00 וכלל לא יודעים לאן ילדיהם הולכים.

ובעיני זה קריטי שתדברי עם ההורים ליידע אותם שזה ממש לא מתאים ונוח ושידאגו לילדים שלהם לסידור הוגן.

להם ולכם.

 

 

וברור בלי כל ספק שזה יוצר קושי בבית.

התחושות שלך נכונות.

במקומך הייתי אומרת לחברים הנחמדים "שלום" יפה ושיבואו ב16:00 לשחק כי עכשיו אתם אוכלים צהרים.

ואם הם רוצים שיחכו בחוץ ותקראו להם עוד שעה וחצי.

זמן הארוחה זה זמן בסיס בשבילך ליצור קשר עם ילדייך.

קשר חיובי.

זה זמן שיחה לשמוע מה עבר עליהם היום, זה חיוני וקריטי לילדים!!

ושיעורי בית- תחליטי על כלל- עד שלא מסיימים ש.ב לא הולכים לשחק עם חברים.

נקודה.

ברור הבתים שאני מכירה זה כך.

אלא אם כן הילדים גדולים יותר ואז בערב הם לא עייפים מכדי להכין אותם וזו גם הופכת להיות אחריותם המלאה ( נניח מכיתה ח' ומעלה)

אם את לא תציבי גבולות ברורים לילדים שלך מהו הסדר יום והלו"ז המשפחתי , נראה שמהר מאד יהיה קשה לעצור את הגלגל ותמצאי את עצמך מצטערת עד מאד...

 

ממש בהצלחה!

יש לי היכרות אישית עם הבעיה- של ילדים שדי "התנחלו" אצלנו והיה קשה לשים לזה סוף. ועודף הנחמדות שלי גרם לי להרגיש בשלב כלשהו שהגעתי למצב לא בריא.

הרגשתי קצת מנוצלת... למדתי פה שיעור באסרטיביות ובשמירה על גבולות ברורים לטובת הבית.

 

רק היה לי קצת קשה עם המשפט האחרון של התגובה שמעלי- מעין נימת איום שאם לא תמהר יהיה קשה לעצור את הגלגל. 

אני דווקא כן חושבת שברגע אחד של החלטה שזה מפסיק, והחלטה על גבולות ברורים כלשהם - לפי מה שמתאים לאמא, זה יפסק מיד.

 כי אחרי שתודיעי לילדים שלא יביאו ילדים הביתה בלי הסכמה מראש, קשה לי להאמין שהם יביאו.

 

רק צריך להיות חזקים ועקשנים ולא להיות עם רגשי אשמה. את האורחים תזמינו לדעתי רק בתכנון מראש.

 

אצלי זה היה ממש קיצוני - ילדים שהסתובבו ברחובות בלי שההורים יודעים איפה הם, ובלי שלהורים אכפת בדיוק לדעת איפה הילד נמצא בשעות אלו.

אצלי זה אפילו היה כרוך בשליחת ילדים מדלת הבית בלי לאפשר להם להיכנס. (קבעתי איתם שיבואו רק אחרי שמטלפנים אלינו, והיו ממשיכים תקופה מסוימת לדפוק אצלנו ולנסות לפתוח! (בדקו אם נעול...) והייתי צריכה לפעמים אפילו לומר מבפנים שזה לא נח עכשיו ושיתקשרו לפני שבאים... כי כבר ידעתי שאם אפתח הם פשוט יכנסו וזה הרבה יותר לא נעים לגרש מהבית... מניסיון

ולפעמים כבר הייתי מתעלמת מהדפיקות עם ייסורי מצפון על חינוך ילדיי להכנסת אורחים...

אבל זה היה שווה. זה נפסק. האוירה בבית חזרה לנורמליות.

ובעצם זה היה כנראה גם לילדים שיעור חינוכי - לא ליפול לטורח עבור אחרים בלי שהם מזמינים אותך.

בהצלחה!

אם את רוצה אפשר להמשיך באישי.

אך לא התכוונתי כלל לאיום אלא כ"תמרור ".

 

ולא התכוונתי לייחס את המשפט הזה רק לעניין החברים אלא בכלל לחיי בית תקינים.

 

כמובן שהכל נאמר כהצעה ולא מחייבת אף לטא אחד לחשוב כמוני.

 

רק בשביל להסביר קצת אומר שנראה לעניות דעתי שאם צורה כזו של אירוח גורמת למשל לילדים להכין שעורי בית בערב- זה לוח זמנים שאני מקווה שלא אגיע אליו.

הוא לא מלכתחילה בכלל.

ולכן נראה לי שזה מעין גלגל שיהיה קשה לעצור כי זה הופך להתנהלות של בית.

וזה הופך למושרש לילדים,מעין סדר עדיפויות שכזה.

 

אודה ואומר שעוד לא הגעתי עם הבכורה שלי לכיתה א'

מקווה ששנה הבאה שנשב על שיעורי בית נצליח לעשות אותם ולהשריש את סיום המטלות האישיות כדבר ברור וראשון ואח"כ כל אחד יכול להתפנות למשחקים.

ובאמת זו שאלה בעניין שיעורי הבית-

מצד אחד אני רוצה להנהיג שזה דבר ראשון לפני המשחקים.

מצד שני - שלא יהפוך להיות שאני אחראית על שיעורי הבית שלו - בהמשך ללימוד בגישת שפר - אני רוצה שהוא יהיה אחראי על עשיית שיעורי הבית . האם זה לא סותר? או יותר מדויק - איך נעשה שזה לא יצא סותר?

אני לא רוצה להגיע למצב שאני רודפת אחריו - "תפסיק להתעסק ב... עוד לא סיימת ש.ב. ב..." כי אני רוצה שהוא יבין שזו מטלה שלו לזכור להכין ולא שלי. 

אולי נקודת המוצא היא האמון שהוא מסוגל לקחת אחריות על זה..

סליחה שניצלתי את הבמה...

ומתחילת השנה היא יודעת- מגיעים הביתה, מחליפים בגדים, אוכלים צהריים ויושבים לעשות שיעורים.

 

כך מעולם לא נוצר מצב שאני צריכה לרדוף אחריה, להזכיר לה או לבקש ממנה שתכין ש.ב.

 

אני גם מסבירה לה- אחרי שתכיני שיעורים את "חופשיה" תוכלי לשחק ללכת לחברות, אפשר ללכת לדינה, כך הצהריים יהיו פנויים ויהיה לנו יותר נחמד.

בעזרת ה' שאצליח לתת תחושה דומה לזו .

ילדים כאלו ש"יושבים על הראש", מתנחלים בחדר המדרגות ואפילו מנסים לפתוח את הדלת לבדוק אם נעול - גם אחרי הצהריים לא כדאי שיהיו חברים של הילדים שלנו.

 

גם אנחנו סבלנו בדיוק ככה. באיזשהו שלב התעשתתי ועשיתי לזה סוף. היום אחרי מס' שנים, כשאני פוגשת את הילדים האלו ,שכבר גדלו, בשכונה, אני מבינה שטוב עשיתי.

ברגע שלא איפשרנו להם להתנחל אצלנו הם הפסיקו לגמרי להיות חברים של הילדים וזה היה רק לטובה.

 

 

אז רק להבהיר - מי שניסה לפתוח את הבית שלנו זה ממש לא היה חברים של הילדים. שלי עדיין בגן ואלו ילדים הרבה יותר גדולים שניסינו להיות נחמדים אליהם והם לא ידעו לשים לעצמם גבול. אז עזרנו לנו וברוך ה' הבעיה נפתרה.

טוב לגלות שאני נורמלית. כבר חשבתי שרק אני כזו... (לא גדלתי בבית ברוך ילדים, ולא תמיד ברור לי כיצד להתנהל נכון)

/ חצר.

הייתי אומרת להם שאם הם רוצים להזמין חברים הביתה שישאלו אותך בכל פעם.

וגם לא מובן.

מה, האמהות של החברים לא רוצות לראות אותן אחרי הילמודים? לא רוצות שיאכלו בבית?

מתוך הנחה שההורים שלהם יודעים על המצב- זה נראה לי ניצול שלך. למה את צריכה לדאוג להזנה קבועה של ילדים אחרים? מה, את צהרון??

מילא, אם מדי פעם מתאמים מראש, ואת מסכימה ונערכת לזה. אבל באופן קבוע? ככה ליפול עלייך? ממש לא.

 

ובטח שאת רוצה זמן עם הילדים שלך. ברור.

 

בקיצור- תפסיקי את המצב הזה כמה שיותר מהר ובלי שום חשש או תחושה לא נעימה.

קחי את זה כזכות, ובשמחה - לפני שאת רצה להגביל אותם וכנראה בצדק.

 

אני לפעמים משתגעת גם כשיש חברים שהגיעו בהזמנה ובתיאום מראש...

לדעתי לגיטימי בהחלט לתאם הגעת חברים מראש - כמו שאת דורשת מעצמך. (אני, דרך אגב, גם לא מעזה להזמין את ילדיי אל אחרים, רק אם הורי החבר מציעים).

ילדייך עדיין ילמדו להכניס אורחים, ובד בבד ילמדו גם כיבוד הורים ושמירה על סדר יום וסדר וניקיון בבית.

אצלי בבית הילדים לא הולכים לחברים ולא מביאים חברים עד השעה 16:00!

 

מקדימום קופצים לשחק אצל השכנים ששם אני יודעת שאם יפריע ישלחו אותם חזרה.

 

ולגבי ארוחת צהריים- אף פעם לא נתתי ארוחת צהריים לילדים אלא במקרים שהיה תאום מראש בין ההורים שלהם לביני..

זה כבר לא ענין של הכנסת אורחים, זה כבר עובר את גבול הטעם הטוב וגם לך מגיעה מנוחה, פרטיות וכו' ההרגשה שלך לגיטימית לחלוטין ומי שלא בסדר בסיפור הזה זה המשפחות של אותם ילדים שלא מרגישים שמשהו לא תקין בהתנהלות הזו... ממש מבינה את ההרגשה שלך וחושבת שאת צריכה להגביל את הביקורים הללו לימים מסוימים והחל משעה מסוימת ובוודאי שלאחר הכנת שיעורי בית, בהתחשב בעובדה שזה על בסיס יומיומי...

בבית הורי חונכנו שאת החברים מביאים רק לאחר הכנת שיעורי הבית וממילא גם לאחר ארוחת צהריים(למעט מקרה שתוכנן מראש שהחבר מגיע ישר מהלימודים), זה יכול להקל מאוד.. בהצלחה..

בעקבות קריאת התגובות הבנתי שהקושי לגיטימי, והמצב אינו מצב תקין.

מסתבר שהבעיה היא בסגנון ההורות שלי. פשוט נחוצים יותר גבולות (ואני תמיד עם ייסורי מצפון... ולצערי אין לי מודל לחיקוי, כי גדלתי בבית שונה לגמרי מהבית שיש לי היום. בקיצור - אצטרך ללמוד...).  

כבר היום אומר לילדיי שאנו מארחים בשמחה, אך רק בתיאום מראש, ורק יום אחד בשבוע (יום שהוא פחות עמוס אצלי), ורק אחרי הכנת שיעורי בית. מקווה שאצליח לחולל שינוי, בעזרת ה'.

 

גם אני הייתי צריכה "להמציא את הגלגל" ולבנות לי מחדש דפוסי הורות אחרים ממה שראיתי אצל ההורים שלי.

נשמע שאת פועלת כשורה   (מגיעים לך פרחים).

 

והקב"ה ישלח לך  הרבה סיעתא דישמיא בגידול הילדים  .

 

 

 בעזרת ה' נחנך ונצליח!

 

אגב, היום לא הרשיתי לחבר להיכנס. אמרתי שאימא שלו צריכה לתאם אתי, ובכל מקרה, תחילה שיעורי בית וארוחה. 

אכלנו ארוחת צהריים יחד, שוחחנו, והרגשתי נהדר. עכשיו הם משחקים עם חברים ליד הבית, ומרוצים. 

גבולות ברורים ולמצוא את הנוסחה שמתאימה לך.

אחרת כל הטעם הטוב של האירוח בורח, וחוץ מאכזבה ועצבים את לא מרוויחה הרבה...

אני באמת חושבת שכדאי שתסבירי לילדים שלך שאת תשמחי לארח חברים אבל רק עם תיאום מראש, או כל הגבלה אחרת שתתאים לך ולכוחות שלך...

בהצלחה ענקית!

גם להרגיל לסדרים זה חשוב. וגם לאוריה משפחתית פנימית.

 

תגידי לילדים שאת מאד שמחה שהם מביאים חברים - אבל הסדר הוא שחברים באים אחה"צ. לא מיד אחרי ביה"ס. ותסבירי למה: קודם אנחנו רוצים לאכול ביחד, לשמוע איך היה בביה"ס, ואמא צריכה לנוח - זה כיבוד אם - וגם התיוק הקטן רוצה שקצת תשימו לב אליו.

זה בצהריים לא מגיעים. אוכלים, מספרים איך היה, מכינים שיעורים, אמא נחה. אחה"צ - לפעמים הולכים ביחד לגינה, ואפשר גם שם לפגוש חברים - ולפעמים הם יכולים להתקשר לשאול אם אפשר לבוא.

 

גם בשביל הילדים זה טוב קצת "סדר בבלאגן".

כמעט כל יום להגיע עם 3 חברים, מיד אחרי הלימודים, עד הערב - מוגזם לחלוטין.

 

יש לי ילדים בגילאים האלה, אצלנו אף פעם לא הולכים לחבר או מזמינים אלינו ללא תיאום יום קודם לפחות, או - אם זה אחה"צ - לפעמים מתקשרים אחרי הלימודים ומתאמים בזמן אמת, אבל תמיד בתיאום

 

היינו בסיטואציה הזו בשנה אחת, אחד הבנים שלי היה מגיע עם חבורה של 4-5 חברים כל יום (!)

לא תמיד איפשרתי להם להכנס, לפעמים הבן שלי היה מוציא להם כוסות מים לחדר מדרגות.......

בכל אופן - זה נגמר רק כשהרמתי טלפונים לאמהות וביררתי אם לא מפריע להם שהילדים מסתובבים ברחוב (וגם קצת אצלינו)

רוב האמהות אגב היו אמהות עובדות שלא נמצאות בבית בשעה של סיום הלימודים, ולא היו מודעות.

מלבד אמא אחת שלצערי באמת לא כ"כ אכפת לה

 

בתור האמא את קובעת את הכללים, ושמה את הגבולות -

אם את חייבת לנוח אחרי העבודה

אם חשוב לך שא. צהרים תהיה בהרכב משפחתי בלבד (כמובן אפשר מדי פעם להחליט שחורגים, אבל רק בצורה מתוכננת)

אם זה עקרוני לסיים ש.ב. מיד אחרי האוכל (הגיוני, למי יש כח בערב לשבת על ש.ב.?)

 

עכשיו תראי איך את שמה להם גבולות!

יש לך את הזכות לשמור על גבולות. כמו בכל דבר יש צורך בגבולות. מאוד חשוב להיות קשובים מה מתאים לאופי הבית שלך ולך בעצמך..  אין שום סיבה בעולם שלא תוכלי להיות עם ילדייך באמת בפרטיות ובנחת. אם מתמידים ושלמים עם העניין- זה יזרום בע"ה

ותשומת לב מיוחדת רק לה.

לשתף אותה בטיפול באחים ולתת לה תחושה - אמיתית - שהיא גדולה, שהיא הבכורה. ממש לחפש משימות או חלקים בסדר היום שמדגישים את הענין הזה : למשל, רק היא תוכל להישאר עירה מעט יותר מאוחר מהאחרים ולזכות בזמן מה פרטי יחד איתך.

אפשר לנצל את הזמן הזה למטלה ביתית שרק היא תהיה שותפה בה (אמבטיה לתינוק למשל או בישול ארוחת הצהריים שלמחרת) או לשבת לעשות משהו נחמד יחד - למשל להקריא סיפור במיוחד רק לה.

 

הרעיון הוא לתת "מכת חום". בדרך כלל יספיקו כמה ימים כאלו כדי לחזור לאיזון. ואח"כ אפשר לרדת במינון של פרקי הזמן המיוחדים האלה.

 

אני יודעת שלפעמים קשה מאוד להשקיע זמן נוסף אחרי שסיימת עם כולם ואת רק מקווה לכמה שעות שקט (עד כמה שאפשר עם תינוק קטן) ובטח עבור ילד שההתנהגות שלו לא כל כך עושה חשק להעניק לו. אבל בשביל הילד/ה זה ממש נצרך. וצריך להשתדל לשים הכל הצידה ובאמת להנות יחד עם איתה. וכמים הפנים לפנים.

כשהבכור שלי היה נוראי אחרי הלידה השלישית, הזדמן לידי - מבחינתי זה היה ממש משמים - הספר ואהבת של מרים אדהאן.

קיבלתי המון מהספר הזה. גם כלים מעשיים וגם גישה כללית.

 

אני כבר לא זוכרת אם בדיוק רעיון כזה כמו שהבאתי למעלה כתוב שם, אבל זו בפירוש רוח הדברים.

 

 

"היחס האישי"הזה שדיברת עליו גורם לאחותה שאחריה לקנא בה מאוד,

ולהרגיש שמקומה מתערער..

וגם הבכורה תדאג שהיא תרגיש כך- כי תבוא "להשוויץ" לאחותה שרק לי אמא עושה ורק לי אמא מרשה וכו'...

 

אז מה הפתרון??

 

.

גם אצלנו....

במקרה אני יודעת שאצל הפותחת יש בן אחרי הבת הבכורה לכן כתבתי כך בלי להתייחס לשניה ולשלישית...

 

אבל אצלי למשל יש באמת שניים בנים "בכורים" בהפרש של שנה ותשעה ימים. עם כל האהבה והחברות בינהם בהחלט היה מתח והתמודדות על המקום במשפחה.

הדרך שלי להתמודד עם זה היתה לפנות זמן מיוחד לכל אחד מהם בנפרד בלי להדגיש את ענין הבכורה. עד היום הקטנים מתייחסים אל שניהם כאל חטיבה אחת.

זה מאוד תלוי בהרכב המשפחתי ובהפרשי הגילאים בין הילדים אבל העיקרון של לתת המון חום והתייחסות מיוחדת הוא תמיד נכון. בכל הרכב משפחתי אפשר למצוא את הנקודה המיוחדת לכל ילד ולהשתמש בה כדי להעצים אותו.

 

 

 

 

"אויש, פיצקי ממש מצטערת עכשיו, בגלל שאמרת לה שרק לך מותר ככה וככה. אולי לא נגיד לה ככה להבא? אפשר להיות שמחים במה שיש לנו, בלי להגיד למישהו אחר שאין לו מה שלנו יש. מה את אומרת?"

 

צריך לשים לב להפרש ביניהן, ליחסים ביניהן (האם הן כמו "שתי בכורות"), וחשוב שהיחס המיוחד יהיה באופן שהבאה אחריה לא תקנא (לא בנוכחותה, לתת לה גם משהו אבל יותר קטן וכו').

משהו, נניח: "איזה מתוק אתה"

 

"גם אני מתוקה"

 

"כל הכבוד לך"

 

"גם לי כל הכבוד"

 

וכן האלה..

 

ואני נותת לה המון צומי...

 

אבל אני אנסה להקפיד על מנות של תשומת לב וחום ואהבה.. 

הלב שלנו הולך ומתרחב מילד לילד .

 

וכל הכבוד גם לך.

כשבנותי היו קטנות (יש בינהם 3 שנים)הייתי אומרת לכל אחת מהן בתורה,יפה שלי מקסימה שלי וכו'.

פעם אחת ביכרה אצלי אחותי  (יש לה בן יחיד)ושמעה אותי אומרת לאחת מהן יפה שלי כו' שאלה אותי איך השתיים האחרות לא מקנאות, אמרתי לה שאני אומרת את זה כל הזמן לכול אחת מהן.

לפעמים ילדים בכורים רוצים את מה שיש לתינוק.

אפשר לתת להם למשל לאכול מרוסק (אם זה מה שהם רוצים ואז הם מבינים שלא כדאי שיהיה להם מה שהתינוק מקבל,כי הם כבר גדולים והם לא מתאים לאכול גרבר וכו'.

 

נתתי לבן השנתיים לטעום מחלב שיונקת אחותו התינוקת בת השבוע, חלב ששאבתי אל ספל.

 

אני לא נכנסת כרגע לסוגיה ההלכתית, אבל עצם הענין שהקדשתי לו זמן ושאבתי עבורו לתוך כוס ונתתי לו לטעום עשה לו המון.

מרגע שטעם (וירק את החלב) הוא נעשה שותף לטיפול בתינוקת והפסיק לדרוש לעצמו כל דבר שקשור בתינוקת.

ברגע שזה בכוס גם מבוגר יכול לשתות.

אכלתי משהו וברכתי "אמא את מברכת יפה "

ושלי-"כשאני אהיה ענק אני ארצה שיהיה לי זקן" 

ואח"כ-"רק לבנים יש(זקן)"...

האצבע והוא גנח - מי יעזור לי? 

ואני עניתי ברוח נדיבה - אני אעזור לך מותק!

והוא ענה - לא נכון, השם יעזור לי!! 

 

וכשהיום הוא קיבל מכה הוא עשה פרצוף אומלל ואמר לי - אני רוצה רפואה שלימה! עכשיו אני רוצה!!

 

וסליחה על הכפילות, זה פשוט היה גדול איך שהוא שורר לעצמו -

"מי רוצה מגפיים בשלושה זוזים וכבש....?"

הילד מתיישב על המדרכה, בדיוק איפה שכל המשאיות שעברו מהאתר בניה השאירו חול ובוץ

כדי להתבונן במחזה הכי מרהיב בעולם

"טא-טו! טא-טו! " 

(לא טרקטור אחד, שניים! חונים שם...) 

 

 

כאילו המשיח כאן.
והשוס הוא שעושים הרבה בנייה ליד המעון שלו אז כל יציאה מהמעון נלוות בהרבה התרגשות וקריאות טהטור טאטור - וכמובן מאוד קשה להכניס אותו למכונית

אני חייבת להשוויץ קצת בפורום...

בגן שעשועים אני נוטה להיות בשקט ולא להתפאר... 

תצרפו את ההברקות וה"חכמות" של הגאונים .

 

אומרות ביחד קריאת שמע שעל המיטה, וכשמסיימות פיץ (3 ) מתחילה באינטונציה של המלאך הגואל אותי

שאנחנו תמיד אומרות ביחד אחרי קריאת שמע:

"המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו"

אחרי שסיימנו להגיד כמו שצריך :

פיצ "אמא אני רוצה לשלוח לך ברכה " אמא בכלל חושבת שמדובר על נושא האיגרת לראש השנה ועונה : "בדואר?"

פיץ פוקדת בטון של מ"פ  מצטיינת בקרקל : "לא! בראש! תורידי את הראש " אמא מורידה את הראש . פיץ עם שתי ידיים על הראש של אמא " ישימך ה' כשרה רבקה רחל ולאה. אמא, שלחתי לך ברכה, ועכשיו חיבוק"

פיץ בשולחנות מחוץ לסופרמרקט אחרי קניות, מקבלת את הלחמניה המיוחלת מהמארז (לא פותחים אריזה לפני שמשלמים.. כלל ברזל אצלנו) אמא : "מה מברכים על לחמניה?" פיץ בטון של משחקת משחקים נשפכת מצחוק ואומרת " ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי המזונות שנהיה בדברו על האדמה מן הארץ. אמן!" אמא מתאפקת לא להישפך מצחוק ואומרת בטון רציני ונוזף "תברכי יפה" 

פיץ ממשיכה לצחוק: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי המזונות שנהיה בדברו על האדמה מן הארץ. אמן!"

בסוף אמא ויתרה על ברכה דווקא מטעמי חינוך. נראה לי עדיף שלא לברך מאשר לעשות מיזה בדיחה פעם שלישית.

 

אבא בעבודה (חליבת פרות) , פיץ : "אני רוצה שאבא יבוא " אמא "אבא בעבודה, הוא יחזור בלילה " 

פיץ : " טוב. אם אבא לא ילך לעבודה לחלוב את הפרות לא יהיה חלב בתנובה ולא יהיה קוטג' ולא יהיה שוקו ולא יהיה באדי"

 

 

 

 

 

בת שלוש וחצי, שוכבת במיטה, מנסה להרדם... מזמזמת לעצמה "מה ברא ד' ביום הראשון..."

ופתאום קופצת ואומרת: "אוי אמא, עדיין לא לימדו אותנו מתי ד' ברא את הצעצעועים!"

והפעם אקצר, הברקה אחת מכל ילדה:

 

מהבכורה (הפזמון של יונתן הקטן)-

"אוי ואבוי לו לשובב,

אוי ואבוי למכנסיו.

הוא טיפס על העץ,

אפרוחים טיפס"

 

מהקטנה (אחרי שהיא מצאה משהו שחיפשה)-

"מצאתי, וחיפשתי!". מין "אאוריקה" של שביעות רצון מזה שהיא אמרה את המילים הנכונות שבהן משתמשים בכזו סיטואציה, גם אם הסדר קצת שונה...

היינו בהשבעה של הדוד ...

 

באמצע הטקס הילדה בת הארבע שואלת: "אמא, מתי הם הורגים ערבים"?

 

צחקתי.. היא רצתה להגיד: די עם כל הטקסים... תתחילו עם הת'כלס..

 

ואם זה לא בסדר.. תמחקו את ההודעה..

לא מפה אבל הייתי חייבת להגיב

בלי עין הרע מתוקים אחד אחד.

 

אני קוראת את השרשור ואומרת: אשרינו שזכינו לדור כזה, לתשב"ר מלאי קדושה ורצון והשתוקקות שכזו לקרבת ה'.

והכל בחיות ושמחה וטבעיות.

משמח לקרוא!

"אווהוווו, אווהוווו, אווהוווו, בום"

זה גם  וגם 

(לדמויות)

 

אוי יש אזעקה! אתם לא שומעים? צריך לרוץ לממ"ד!!

 

(הייתי בהלם שזה עדיין בראש שלו  - ואפילו אין לנו ממ"ד!!!)

 

בן שנה ו10:
"המלאך הגואל אותי מכל רך"

כשאבא שלו בכלל לא היה בבית, הולך לארון של המוצרי אפיה, שם אבא שלו אוכל ב"החבא" דברים טעימים.... ושואל: מה אבא אוכל שם?

"אל תראוני שאני בסחרחורת"...

מאיפה לו כזה מושג?

 

ויש לו גם רב נפלא שמלמד ומשקיע. וגם בבית כמובן...

מחזיק  כוס  זכוכית  ושואל  את  אביו:  "רוצה   לראות  שזה  שבור"

ועוד  אחד: בשבת  שעברה  שאלנו  אותו  "במה  אליעזר  נסע  כדי  להביא  את  רבקה?"

"באוטו"

"לא"

"באוטובוס"

"לא,  על  מה   הוא  רכב?"

"על  כלב"

"דודי שפמתי לך"

בברכת המזון:

 

"רכל נא ה' אלוהינו עלינו" במקום "רחם"...

הוא כנראה כבר התרגל שכל פעם שהוא עושה משהו מעניין אני רצה להביא את המצלמה לצלם אותו...

 

אז לפני כמה זמן הוא עשה משהו וקרא לי: "אמא, צלם צלם!"

אמרתי לבנות שצריך לצאת מהסלון.

בת ה-4- "טוב, עוד מעט נצא מהסלון. כרגע אנחנו כאן עדיין" (הדהים אותי השימוש ב"כרגע").

 

בת ה-2.5- "אמא, איזה תחתונים בחרת לי?" (כמובן, אחרי שבחרתי לה תחתונים, אחרי האמבטיה).