פורום הורות (עמוד 250)

אלו גילאים קטנים שכל מה שתעשי (בערך, פחות או יותר ) היה טוב .

נ.ב

נתת לי כיוון למחשבה , (אמנם לא בהריון אבל אותם גלאים , מינוס פלוס )

5.5 - גן חובה

ותינוק בן שנתיים.

* לא מתכננת ללכת לבית כנסת , אם יצא יצא ....(אולי אלך נזרום ונראה)

זה יותר מדי זמן בשביל לזרום וכשמשעמם להם תוך 5 ד' הבית הופך לזירת קרב...

כותבת רעיונות בכללי שיעזור לכולם:

1. לקבוע מראש עם משפחה יום אצלם יום אצלכם. (להיעזר בנערה תמורת תשלום על לקחת את הילדים או שהיא תעסיק אותם בתורנות שלכם)

2. להתכונן מראש עם אוכל לנשנש- חטיפים, פירות וירקות חתוכים, קציצות שאפשר להחזיק ביד ולאכול בדרך וכד'.

3. בקבוקי מים עם שמות לכולם ערב קודם להכניס למקרר, כובעים בהישג יד לכולם

4. לוודא לפני החג שיש מספיק בגדים (אני אוהבת לפחות חצי מהבגדים קלילים ולא הכל מכופתר)

5. להתחלף מראש בצעצועים עם שכנים או להשאיל מחברים שנוסעים.

6. להצטייד בספרים מהספריה.

7. אם לא תרגישי טוב ובאמת יהיה קשה מדי שהבעל יקום לותיקין ויעזור לך בשעות הבוקר המאוחרות עם הילדים שתוכלי לנוח. (ממליצה מלכתחילה)

8. באותו הקשר, לדבר עם הבעל מראש שיש מצב שיצטרך ללכת למנין מהיר/ להתפלל ביחידות/ לא להתפלל בכלל אם המצב מצריך את זה. לבעלים לפעמים לוקח זמן להפנים דברים וחבל שזה יבוא ע"ח הבריאות שלך ושל העובר.

9. משחקיה- פעם עלה לנו רעיון לפתוח משחקיה לילדי ביה"כ בחדר ממוזג קרוב או במבנה אחר. כל משפחה מביאה 2-3 משחקים, שטיח באמצע לקטנים. ככה גם יותר קל להיעזר ולעזור לשכנות.

10. לארח ולהתארח- יותר קל להתארגן עם כמות כפולה של אוכל לאותה ארוחה מאשר ל7 ארוחות. (בעיקר מבחינת לדאוג לחמם את האוכל, לחתוך סלטים וכד')

11. להכין לוח התנהגות טובה- במקום מדבקות להניח חיילים. (כמובן עם הפתעה בסוף)

12. להכין שירון שירי חג (בעיקר עם השירים מהגן)

13. להכין לו"ז מראש לשבץ זמני תפילות, ארוחות ושנ"צ ולזהות את המוקדים המאתגרים מבחינת תעסוקה לילדים ולצאת מהבית בזמנים אלה. (קשה לצאת אבל עוד יותר קשה להפריד מריבות אין סופיות כשהזמן לא זז)

14. לבקש מהבעל שיתכנן לקפוץ הביתה בזמן שחרית- מוסף לוודא שהכל תחת שליטה ושאת מרגישה טוב. לפעמים המצב כ"כ גרוע שאפילו להזעיק עזרה אי אפשר...

15. אם יש חצר סגורה בביכ"נ ויש אפשרות- אולי לחלק מהתפילות (נניח מנחה) בעלך יוכל לקחת איתו את הגדולים שישחקו בחצר באופניים או משהו הם צריכים להוציא אנרגיות מתישהו.

1.להכין לכל סעודה סיפור מענין (זה לגדולים), ואחרי שמספרים- שואלים שאלות על הסיפור, כל ילד לפי הרמה שלו. וכל תשובה נכונה מזכה בהפתעה קטנה כמו חמוצית, שוקולד צ'יפס וכד'. הם אוהבים את זה..

2. חשבתי לקנות לכל אחת משחק חדש לחג, אבל לשמור את זה לזמן היותר קשה- נניח בשבת כשכבר מתחילים להתעייף משגרת התפילה- סעודה- מנוחה- תפילה- סעודה-מנוחה....

3. אפשר להכין עוגיות הפתעה ואז כל פעם שאוכלים- מוצאים פתק עם ציור או איחול נחמד..

4. יש הרבה משחקים שאת יכולה להפעיל אותם בלי לזוז...נניח- המלך אמר (גרסה של "הרצל אמר.."), משחקי משימות למיניהן (לקפוץ על רגל אחת, לרוץ עד לחדר השני ולחזור וכו')

5. אפשר לשתף בהכנות לסעודה- לחתוך או לקלף ירקות, לפרק רימונים...

כשהאם  בהריון , (בשלבי מתקדמים יותר כשרואים בטן וכאלה ...)

או כאשר יש מעבר דירה , ושינויים בחיים ....

נ.ב

לכן לא מומלץ לגמול ילד/ה כשהאם צריך ללדת בקרוב /או כאשר עוברים דירה ....

אבל השינויים בגן משפיעים עליו (ילדים הלכו, אחרים באו).

והוא לא ילד יחיד, יש לו עוד אחות. 

אני רואה שהוא עצוב ומתוח, והוא ילד עם יכולת ורבלית מרשימה לגילו. הוא מתבטא ואומר שהוא דואג לי או שהוא לא אוהב ללכת לגן. 

אחותו השנה עלתה לכיתה א' ומטבע הדברים הזרקורים הופנו אליה. עכשיו קצת פחות, אבל עדיין יש בצהריים את ההתעסקות בשיעורי הבית שלה והוא פחות מקבל יחס בזמן שאני איתה עם שיעורי הבית. נראה שמשעמם לו.

כדאי קודם כל, להקדיש לו זמן לבד. כל יום.

ביחוד כשחוזר מהגן - רק סביבו. לשבת ביחד. לשאול מה היה. ולא בשאלה "סתמית" ,אלא לעבור איתו על סדר היום: עשיתם יצירה? התפללת יפה? עם מי שיחקת?...  וכו'. לדובב אותו.

יחס חם ונעים ולבבי - באופן בלתי מותנה בכך שעושה "התנהגויות" בעייתיות.

גם כדאי, תוך שמדברים על הגן והחברים, לוודא שלא קרה שם משהו חריג השנה. סביר שלא - אבל בכ"ז, אם אומר משהו לא טוב על מישהו מהילדים - לברר קצת יותר וכד'.

ואם הוא אומר שהוא "דואג לך" - אז לשאול בנחת, ממה הוא דואג. לדבר.

ומוסיפה- לקבל אותו כמו שהוא. לא ב"השלמה"/"הכנעה", אלא באהבה ובהבנה. בהרבה אמפתיה. בלי רחמים, אלא פשוט לתת לו את המקום להיות מי שהוא עכשיו.

נשמע לי שהוא מושפע מהקושי שלך, ואולי גם חושש קצת מהצטרפות של אח חדש למשפחה. אז תני לו את הזמן שלו לקבל את המצב ואת השינויים, ולאט לאט הוא יחזור לרוגע שלו ולמקום הפנימי הטוב שלו.

הרבה הצלחה.

מדהים איך כשחזרתי לעצמי השבוע אחרי שלא הרגשתי טוב, הוא נרגע. לא רוצה לחשוב באיזה לחץ הוא יהיה כשאלך ללדת. אני מדברת איתם הרבה על העניין הזה של הלידה ושלא אהיה בבית וכו', אבל בזמן שאחותו משתפת פעולה ושואלת שאלות, הוא עדיין לא מגלה פתיחות לעניין ולכאורה לא מתעניין. למרות שכן שמח שיהיה לנו תינוק. 

אני חושבת שהוא עדיין בטראומה מהקיץ שעבר כשעברתי הפלה ודיממתי המון והוא ראה את זה ונבהל. 

על הגן הוא מתבטא ומספר. לדוגמא- כשנתנו לו עונש בגלל שקצת השתולל. דיברתי גם עם הגננת ורתמתי אותה לעזרתי כדי שתעודד אותו. אני לא יודעת אם זה צעד נכון, אבל הבטחתי לו שאקנה לו קורקינט אם יכנס לגן יפה כל בוקר, פשוט כי כבר עייף אותי!! ונראה שזה עוזר לו, גם אם הוא לא חוזר מהגן עם חוויות חיוביות, ואנחנו מדברים הרבה. אני קצת חולבת כזאת ששואלת שאלות קונקרטיות ולא רק "איך היה". 

מצחיק איזה ניגוד. ילד כזה נוח ואהוד על הסביבה, אבל עדיין כל כך רגיש ומושפע משינויים בשגרת חייו. 

ד"ר אחיה אליאש מקדומים. לא יודעת אם יש לו הסדר עם הכללית או לא.

כאשר אנחנו עברנו דירה ורצינו להזמין גז,

פנינו לחברה אחת (שלא אזכיר את שמה) שהציעה לנו סכום גדול עבור בלון בינוני+170 ש"ח עבור המחבר בין הצינור לבלון שלהם,

וכאשר בקשתי הצעת מחיר מחברה אחרת התברר לי שהמחבר הזה עולה כולה 5 ש"ח, וגם את הבלון קבלתי בשני שליש מהמחיר..

דבר עם השכנים, הם המומחים הכי גדולים ויכולים להמליץ הכי טוב על חברה מומלצת

והרי כבר כתוב "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"!

ואנו ששומרים על קלה כבחמורה ניתן לסכום כזה לעקב בידנו ?!

--- נקודה למחשבה ---

המשפחה לפנינו בדירה הזמינה מגמח גז.

בעלת הדירה, אישה מבוגרת, גרה בצד השני של המדינה וכל דבר איתה הולך בעצלתיים..

חברות הגז רוצות המון כסף + מכתב מבעלת הדירה (שאיך אני אשיג אותה עכשיו?? קשה להשיג אותה בטלפון. היא לא יודעת להשתמש במייל ובשביל פקס היא צריכה ללכת לאיזשהו מקום וגם זה עד שזה קורה)

כבר מייאש הקטע הזה.

למשפחה הקודמת אין כבר את המספר שממנו הם היו משיגים את הבלוני גז.

ועוד מעט חג ואנחנו כבר כמה ימים בלי גז וצריך להתארגן כבר...

זהו, שפכתי...

למישהו יש תובנות בשבילי?

אלעד- מה הכווונה אם צריך התקנה? הסברנו להם שכבר יש תשתית ויש בלונים- ריקים, רק לא של החברה שלהם...

ישנו מתאם קטן ממתכת, עולה כ5 ש"ח ונמצא בכל חנויות כלי הבית.

ההתקנה שלו לרוב בחינם, כי לא דרושה יותר מהברגה פשוטה

מה גם שלפחות מחצית מהחברות עובדות עם אותה צנרת ואזי כלל אין צורך במתאם הזה

זה לא איזה גמ"ח חאפר, זה פשוט השם של החברה.

המספר שלהם הוא 052-7219713 (מצאתי באינטרנט- http://www.d.co.il/80118461/9530/)

מה שכן- לא מצאתי שהם ברשימה של חברת ספקי הגז המורשים (http://energy.gov.il/Subjects/CookingGas/GasCompanies/Pages/GxmsMniGasCompniesAggregator.aspx)

וגם ידוע לי שיש להם עובדים ערבים (לי זה מפריע).

כשאנחנו רצינו לעבור לחברה עם בלונים יותר זולים, לא דרשו שום תשלום על ההתקנה. אנחנו הזמנו מתום גז (http://www.dkatom.co.il/index.php?module=Biz&pname=card&id=2288). הם גם לא מופיעים ברשימת ספקי הגז המורשים, אבל הם שלוחה של פזגז שכן מופיעים שם (הפנו אותי אליהם מפזגז), וזה גם רק עבודה עברית.

בהצלחה!

הנה מה שאני יודעת: תום גז, מעוז הגז, סופר גז, גז יגל, וגם גמ"ח גז (זו חברה, לא גמ"ח). אולי יש עוד שאני לא מכירה.

ראית מה שכתבתי לך פה? http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t670853#7434643

סופר גז רוצה מכתב מבעלת הדירה אבל עדיין לא הצלחתי להשיג אותה.

תודה בכולופן!!

גמ"ח גז בירושלים שאנחנו משתמשים..

ולחליף אותם בירקות. בכל זאת פירות מכילים סוכר.

או שצריך לגוון לה את התפריט יותר?בעצם יוצא שהיא אוכלת לחם,ביצה,ירקות-מעט,בשר/עוף,פחמימות,פירות ולפעמים גם מרק...

אפשר להוסיף קטניות, יוגורט, טחינה, דגים, ירקות מבושלים...

מבחינת ויטמנים- כדאי לגוון בפירות ובירקות-לא כל יום אותו דבר כך היא גם תכיר ואולי גם תאהב דברים אחרים.

(העלון השבועי בקריה). אני מהחרסינה כך שבכל מקרה לא עוזר.

ליד ישיבת ניר, 6 מיטות ולול. אפשרות למזרונים. ניתן לפנות באישי0522903059, או לבית 029605847.

את יכולה גם לפנות לאלעד פס: 0528693872- אירוח בחברון.

מקווה שעזרתי!

בס"ד

אבדוק את האופציות. את ההכנסת אורחים חברון אנחנו מכירים אך בשנים האחרונות

רוב החדרים הגדולים אם לא כולם מאוכלסים כשמירה לאנשים קבועים שמגיעים...

עזרת מאוד מאוד!! אברר בלנ"ד היום.

אשריכם ישראל, ב"ה פונים אלינו אנשים טובים דרך הפורום ומנסים לעזור בכל דרך אפשרית. זכינו

מעבר לעניין חינוך והרגל שמקנים מגיל קטן, גם אם נתייחס רק לגיל הזה הבנות סובלות.

בהפסקות, בכיתה, הבנים מציקים. גם כי הם יותר חזקים ושובבים וגם על רקע מגדרי. הם 'מתחילים' עם הבנות. אולי זה רק חיקוי של מה שהם חשופים אליו אבל זה קיים כל הזמן.

כשהייתי בשירות לאומי- ממה שאני נתקלתי פחות בכתה א'. בב' זה מתחיל, בג' זה מזעזע הבנות ממש סובלות ובד' כבר הפרידו.

השכבה שהייתה הכי קשה בג' בשנה אח"כ בד' נרגעו הרוחות. אצל הבנות הייתה השפעה מיידית- אצל הבנים לקח כמה חודשים אבל גם הם נכנסו למסלול. השכבה שהיתה ב' ועלו לג'- משכבה יחסית טובה עם הצקות נקודתיות הפכו בג' לבלתי נסבלים. בשיעורים, בהפסקות, בפעילויות, בטיולים, בהכל.

בהחלט היה לי קל יותר ללמד קבוצות נפרדות מאשר מעורבות גם בביה"ס אחרים. 

והפרדה בכיתות הגבוהות יותר.

כיתות מעורבות ומאוזנות הן לדעתי בסיס נכון לתחילת הלימודים והחיים בכלל.

בכיתות מאוזנות יש למידה משמעותית יותר.

אפשר אולי לראות שבגני הבנים יש יותר הפרות משמעת, כי אין את הבנות העדינות שמאזנות אותם, אבל בסך-הכול זה נראה לי טוב מאוד, ולא - אין להם חסר בהיכרות עם בני המין השני. הבן שלי עדיין משחק לפעמים עם ילדה שהייתה איתו בגנון (בן חמש), אבל אישית דווקא הייתי מעדיפה שישחק עם בנים, כדי לפתח את ה"גבריות" שלו.

מכיתה א' לדעתי אין שאלה, וצריך להפריד.

גם אני הנחיתי למידה בכיתות הנמוכות; סגנון הלמידה שונה לגמרי - וזה עוול לאלו ואלו.

זה שבנות יותר "שקטות" בגיל הזה - ברור למדי. אז אם הן חצי מהכיתה, פחות בעיות משמעת..  יש גננות שמושיבות כך את הילדים בגן.. אבל זו לא חוכמה - הבנות אינן בתפקיד של "משתיקי קול". צריך להתאים את הלמידה בצורה נכונה, ואז גם הבנים ילמדו יותר טוב בפני עצמם, וגם הבנות בפני עצמן. זה ממש שונה לחלוטין. בלימוד התורה הדבר בולט מאד - ממש למידה אחרת. ואני מדבר על אותם תכנים.  אפילו בגן חובה - אותם תכנים תורניים, שניהם ע"י "רבנים" מעולים - ועולם אחר...

שלא לדבר על החינוך לצניעות, שהוא בהחלט מתחיל כבר בגיל הזה. והוא חשוב - אפילו אם היינו אומרים ש"מרוויחים" משהו מאחרת. בשביל דברים חשובים מתאמצים. אכן, יש שהתירו בשעת הדחק עד לגיל 9 בערך, אך זה לא לכתחילה. 

כי אני עבדתי בבית ספר מעורב והקטסטרופה שלטה בו. אין ספק שבבית ספר של בנים יש הרבה יותר אנרגיות, אבל ראיתי את זה גם בכיתה ב' בבית ספר מעורב. הילדים שהיו לי איתם בעיות היו בנים. והיו בעיות! 

במהשך אותה שנה עבדתי קצת בבית ספר מעורב אחר, ואפילו בכיתות של החנ"מ התלמידים התנהגו כמו חיילים במסדר. משמעת לא נורמלית! 

אם ההורים באמת עשירים, ולא רק ממוצעים, כי הממוצע היום לא מספיק להרבה משפחות, 

אז זו  חסכנות מוגזמת. 

לתת לילדים ללבוש בגדים משומשים במצב לא טוב ומוצרי חלב שעברו את התאריך 

בצורה שיטתית ולא אחת ל... , בזמן שיש כסף בבית, זו חסכנות יתרה.

ילד בגיל יסודי , ואפילו גן חובה, שלובש שמאטעס כל הזמן, עלול לקבל בגיל הזה כבר

הערות פוגעות מחברים.

היום אפשר לקנות בגדים יפים, גם יד 2 במצב מעולה וגם חדשים, במעט כסף,

מי שאין לו זה דבר אחד, ומי שיש לו וחוסך על הילדים שלו זה דבר אחר. 

לגבי פגיעה מיזה,

תלוי מה האווירה בבית, אם בבית יש אווירה כללית של "לחסוך , לחסוך , לחסוך"

ויש לחץ בעניין מצד ההורים לדוגמה, ילד שלכלכך בגד בטעות והכתם לא יוצא אז יקבל "שטיפה"

 שהוא ביזבז עכשיו כסף, או שהילדים מרגישים לחץ לחסוך בכללי, ושיש אובססיה על הקטע של החיסכון

אז כן, זה יכול מאוד לפגוע. 

אם האווירה בבית היא שמחה וטובה, ועדיין הילדים הקטנים לובשים בגדים במצב לא טוב (בגיל שהם לא מקבלים הערות מהסביבה) ואוכלים מוצרי חלב לא מקולקלים אבל פגי תוקף, לא עושים עניין בבית מיזה שקונים אוכל כמעט פג תוקף וזה משהו שהילדים לא מודעים לו. ואין בבית אובססיה ולחץ של חיסכון , והחיסכון הוא משהו שהילדים לא מודעים לו , אז אני לא חושבת שהילדים יכולים להיפגע מיזה, אלא אם הם ישמעו בסביבה ריכולים של "ההורים של X וY קמצנים" וכד'.

אני  חושבת שהדרך שלהם נכונה . רק שבעניין האוכל , זה נראה לי קצת קמצנות ....במאכלים לפי דעתי כן צריך להשקע .

אמננם לא חייבים מותרות וכאלה . אבל תאריך שעבר את זמנו , זה קצת מוזר לי .

 ונכון שבגדים אפשר ללבוש משומשים או לקנות במצב טוב וזול יותר .

תלוי גם איך מתיחסים בבית לזה , ומראים לילדים שזה ביזבוז וקמצנות,אז זה כבר עבר את הטעם הטוב .

וכן לא יזיק להעביר הלאה מאח לאח.... אם המצב הבגד מאפשר ואם לא אז קונים בזול /מבצעים ....

והעשרת העולם הפנימים חוגים ספרים וכדומה .... זה מאוד חשוב .

זה דבר מעולה ,שהם משקעים בזה את הכסף .

יש לי דוד כזה. הוא ואשתו עם ילד בן 3

הם גרים בבית שירשו , שני ההורים העובדים. אף פעם הם לא קנו לבן שלהם (היחיד) בגד חדש.  אין לו בכלל צעצועים חדשים,  והוא ישן עם מאורר שבור |(בלי הדבר הזה שמגן שהאצבעות לא יכנסו לכנפי המאוורר...)

לדעתי, מזעזע וגובל בהתעללות

(אבל זה רק מה שרואים מבחוץ)

ואגב, הוא עדיין לא יודע לדבר (נראה לכם קשור)

מהסביבה. מחברים/ מורים וכד'.

מה הייתם חושבים על ילדים שבאים עם בגדים עם כתמים/חורים/מרופטים.

לא מדברת על בגדים במצב טוב.

וגם ההורים הולכים ככה ומצד שני מי שמכיר מספיק זמן יודע שכן משקיעים בדברים אחרים כמו שכתבתם עולם פנימי.. אהבתי את ההגדרה..

אתם תשלחו את הילדים שלכם לשחק בבית של הילדים האלו?

מורות- חזות חיצונית משפיעה על מידת האמונה שלכם בהצלחת הילד? אפילו בתת מודע...

מה עם מורים מחליפים שלא מכירים לעומק אלא מתרשמים חיצונית?

שהילד הולך עם בגדים אם חורים וכתמים .... ומשקעים בחוגים ודברים לנשמה .

גם בבגדים ובחיצוניות צריך להשקיע . אמנם לא חיובים לבזבז המון כסף ולקנות מותג .

אפשר יד שתיים , או חנות זולות אחרות ....

וכן לגנונות /מורות מושפעים מאייך הילד נראה ולבוש .

זה משפיע , ויוכל להיות שגם שחברתית יתרחקו מילד שזה.

לא נקי , מסרחי ... לא חסר מה שילדים אומרים .

לילדים כן חשוב מה אומרים /חושבים אליהם , שאר החברים בגן /כיתה ...

גם לנו יש ילדה בת חמש וחצי שדי פוחדת להיות לבד . אין לה בעיה כשהיא אם חברים בבית שלנו .

כשהיא הולכת לחברים רוצה שאלווה אותה . אחרי צהריים-ערב (כשריק אני בבית ) ואני מקלחת את הקטן בן השנתיים , היא לא רוצה להיות לבד במטבח /בסלון ולהמשיך לאכול .... הכין אני ושאני יבוא להיות אתה וכו...

רוצה כל הזמן את קרבתי שאשר בסביבה שלה .

נ.ב

מבינה אותך גם אותי זה מתסכל לפעמים .

למדתי (מנסה )להשלים אם זה ולחית אם זה בשלום ,פחות או יותר

לא יודעת אם זה צריך להיות כך או לא . אולי יש עוד ילדים שעדין זיקוזים לנו ההורים ?

בהצלחה .

אולי  זה  נורמטיבי  לגיל  אבל  אולי  לא.  אולי  זה  משיכת  תשומת  לב  אבל  אולי  לא.  ובשביל לדעת  זאת  לדעתי  כדאי  לך  להתייעץ.  יתרה  מזאת  יש  דברים  שהם  נורמטיביים לגיל  אבל  הם  קושי.  אולי  קושי  נורמטיבי  לגיל.  אבל  קושי.  ולקושי  צריך  לדעת  איך  להגיב  כדי  לא  להחמיר  אותו.  ולכל  הדעות  מדובר  פה  בקושי  ויתכן  שגם  באותות  מצוקה, ולכן  מאד  הייתי  ממליצה  לך  להתייעץ.  בפרט  היום  שיש  אנשי  מקצוע  בקווים  פתוחים.  לא  הייתי משאירה  את  זה  לפורום.  

בכל  מקרה  אל  תדחיקי  את  רגשותיו, גלי  אמפטיה.כי  להגיד  לו  אל  תפחד  ולא  צריך  לפחוד  זה  יגדיל  את  הפחד יותר.  מה  גם  שיכול  להיות  שיפחד  לשתף  אותך.

                                                                 הרבה  נחת 

להתחיל לשחרר אותו כל פעם קצת. בהתחלה- שילך לשרותים ,את מלווה אותו ואומרת שאת צריכה ללכת בדחיפות ל--סגור את הגז/ להביא את הפלאפון. וכך הוא נשאר חלק מהזמן ללא ליווי שלך. אחרי פעם או פעמיים את מראה לו את הדרך לשרותים ובנעימות הולכת לעיסוק(דחוף) שיש לך. 

לצאת מהבית לדקה או שתיים, להסביר לו לאן את יוצאת ולחזור כמו שהבטחת, אח"כ ל3 דקות וכו'. 

הרעיון הוא לתת לו את  ההתנסות וההרגשה שהוא מסוגל להסתדר לבד. במקביל לדבר איתו , להכין אותו לפני -- בעוד  5 דקות אני צריכה לצאת מהבית להביא את המכתבים מתיבת הדואר. אתה תמתין פה ואני מיד מגיעה.(אפשר להראות על השעון לאן המחוג צריך להגיע)

גם בשעת ההשכבה- לאמר לו "אני אומרת לך לילה טוב ובעוד כמה דקות נכנסת שוב לחדר. בינתיים אתה לא צריך לקרוא לי, אם יש לך משהו לאמר לי , תגיד כשאני נכנסת."

להיות עיקבית.

ולהתפלל.

הם לא באמת מקשרים שמכה תגרום להם לקבל את מה שהם רוצים, ובוודאי שלא מבינים שמכה מטרתה להכאיב..

גלו סבלנות, זה יעבור..

להפסיק עם שיטת העונש והצביטות.

זה יעבור לו עם הגיל ומצד השני הוא יתחיל לעשות דברים יותר מסוכנים ופחות נעימים.

אני אישית הגבתי בתגובה חריפה של צעקה/ צביטה רק לדברים ממש מסוכנים שרציתי השפעה מיידית כמו לרוץ לכביש או לפתוח את התנור באמצע הבישול. (אחרי שהורדנו את הידית וניסינו דברים אחרים קודם)

זה לא נעים אבל זה יעבור.

שייך "עונש" בגיל כזה.

לא צביטה, לא הרחקה, לא לול... תינוק. הוא לא "מבין".

לא לעשות מזה ענין. 

להגיד בנחת ועדינות: אנחנו לא נותנים מכה.. תעשה טובה, ולעשות עם היד שלו ליטוף על איפה שהכה. ולעבור הלאה.

הדרך לטיפול מתחילה באיבחון,

גשי לאן שצריך בכדי לוודא ולאשש את החשש

נדמה לי שלא שירשרת נכון

עיקר הבעיה שלך זה שאין לך משיכה לבעלך

זה בעיה, אבל כבר ראינו הרבה נשים כאלה שהסתדרו בחיים, לא הכל זה משיכה. אפשר לאהוב מישהו גם בלי משיכה

יש לך משיכה לאחרות? זה לא משנה כלום, הרי במילא את לא יכולה להיות בקשר משמעותי עם אף אחד חוץ מבעלך, אז פשוט תיזהרי על עצמך, כמו כל אשה נשואה

אני לא הייתי מתמקד באיך לפתור את בעית הנטיה, אלא איך להרגיש משיכה לבעלי

הנטיה עצמה לא משנה שום דבר

תודה על כל התגובות. במיוחד על אלו של שתי האנונימיות האחרונות. הכי עזרו לי להבין את הכיוון שאני צריכה לקחת בזמן הקרוב.

מעדיפה לא לענות על השאלה האחרונה. מרגישה שזה לא יתרום לי, ויהיה לי לא נעים.

שיהיה לך המון בהצלחה!!

הרכב ומשמש כתזכורת להוצאת הילדים מהרכב. כל אחד כזה מיועד לעד שלושה ילדים ועולה 200 שקלים. אני חושבת שזה פשוט חוובבההה!!!  לכל מי שיש לו רכב וילדים. אי אפשר לומר לי זה לא יקרה כי אף אחד לא חשב שזה יקרה לו. עדי להשקיע 200 על שלושה ילדים ולא ח"ו ... לי אין רכב אבל איך שראיתי את זה אמרתי שזה פשוט חובהה! יאן לי מושג איך  זה עובד, לא עצרתי לקרוא תהוראות אבל בטח יש את זה גם בשילב או  בחנות תינוקות גדולה אחרת..

מפחיד ממש.

הרבה הורים משאירים ילדים "רק לרגע" לחנותואז "עוד שניה" מתעכבים עם מישהו ואז שוכחים רק רגע בעוד חנות וה' ישמור.

פעם נעמדתי ליד רכב עם תינוק (החלונות הקדמיים היו פתוחים והילד היה מאחורה) תהיתי לעצמי מה אני אמורה לעשות,

נכון שלילד לא יקרה כלום אבל זה עדיין מסוכן...

ואז האמא הגיעה  ואמרתי לה שחששתי על הילד

מקוה שפם הבאה היא לא תשאיר גם ככה ילד.

מתרגלים להשאיר עם חלון פתוח עד שפעם ח"ו שוכחים לפתוח את החלון...

ולא אף אחד מעם ישראל

ובדקתי.

נוכחתי לדעת שילד שנשכח באוטו לא יבכה.

משום מה, הוא יביט בהורה המתרחק בעיניים תמימות...

מפחיד,

איך אני יודעת, סגרתי את האוטו על התינוק שלי (בן שנתיים),

היינו ביחד כל המשפחה, כולם ירדו ורק הוא נשאר,

כל הדלתות היו סגורות.

והוא רק הסתכל עלי,

ולא הבנתי איך זה שהוא לא מתחיל לבכות, כולם יצאו מהאוטו חוץ ממנו.

והגעתי למסקנה, תינוק שנשכח ח"ו ברכב, לא יראה סימני מצוקה ולא יתחיל לבכות,

זה מפחייייד ה' ישמור...

ולא צריך לרגום בעגבניות... הוא היה באוטו בדיוק שנייה וחיכיתי שהוא יקרא לי או משהו, אבל הוא לא קרא לי....

עם הילד באוטו????? אני כל הזמן עם הילדים ועם תינוק, ולא רגילה להיות לבד בקניות או בכל דבר אחר- איך אשכח חלילה תינוק? לא אשים לב שאני פתאום לבד בחוץ??

זה קרה לגדולים וטובים ממני, אז אני יוצאת מנקודת הנחה שזה יכול לקרות גם לי ואעשה הכל, אבל הכל בשביל להמנע מזה. המשטרה אומרת שברבים מהמקרים שילד נשכח באוטו, זה היה כי ההורה בדיוק קיבל שיחה בטלפון וזה הסיח את דעתו. אז תארי לך שאדם מקבל שיחה בדיוק כשהוא סיים לאסוף את כל הילדיםן מהגן בשעת צהריים מאוחרת, וכל הגדולים יצאו בכוחות עצמם, ובגלל שדעתו הוסחה הוא מבחינתו עשה "וי" על הוצאת ילדים מהאוטו, אבל התינוק בן השנה וחצי פשוט נשכח... וזה לא שיש עגלה ריקה שתזכיר אותו או משהו. זה פשוט נורא!

שמעתי גם על מקרה אחד שהילד היה רדם, וכל אחד מההורים חשב שהשני הוציא אותו מהאוטו ושם אותו במיטה ובגלל זה לא הטריד אותו השקט בבית, ואז...

זה פשוט יכול לקרות, וצריך אלף פעמוני אזהרה בכל פעם שעושים את הפעולה הכל כך שגרתית הזאת של לצאת מהאוטו. אולי זו הבעיה ,השגרתיות שבזה. 

במיוחד אם יש עוד ילדים גדולים שלא מאפשרים קו מחשבה ברור והגיוני.

קרה לי שהתינוקת ישנה בבית ושכחתי לחלוטין מקיומה. הבן שיגע והעסיק כ"כ שבכלל לא חשבתי עליה והצעתי לו לצאת החוצה והוא סירב וצרח..

אחרי בערך 3 שעות היא התחילה לבכות והייתי בהלם שבכלל שכחתי שהיא בבית!!

יכלתי לצאת מהבית בלעדיה ח"ו. מנסה להתנחם שאם הייתי נכנסת למעלית בלי עגלה זה היה מוזר כי בד"כ צפוף בה.

אבל לעולם אין לדעת במיוחד אם אין הרגל קבוע שאמור להראות מוזר.

ב"ה לא זקוקים לצהרונים וכו' תמיד יש סידור (אני / בעלי / גיסות / שכנות)

שנה שעברה שילמנו על גן פרטי (מתחת גיל 3, לא זכאים להנחה של התמ"ת), 1400 ש"ח בחודש!

ממש הקלה מורגשת!

חוץ מדמי שכלול - בין 40 ל50 ש"ח לחודש אנחנו באמת לא משלמים. אבל זה בלי צהרון.

סתם שאלה- איך אפשר להכריח הורים להשאיר את הילד עד 4? ואם אני בבית ורוצה שהוא יאכל איתי בבית ארוחת צהרים?

מעצבן לשמוע את זה, עושה הרגשה שהמערכת היא האחראית על הילדים ולא ההורים.

200 ש"ח לשנה דמי שכלול

עוד בערך 400 ש"ח לשנה לתוספת תורנית (כי בחרנו בגן התורני)

וזהו.

והגן כל יום עד 16:00 בלי תוספת תשלום.

ובאמת מוזר לדרוש להשאיר בצהרון וגם לשלם על זה.

אם את יכולה להוציא מוקדם- תבדקי שוב,

ידוע לי שהיה בג"ץ בנושא לפני שנה- שנתיים

עגבניה מגורדת

גבינה לבנה { אם מותר כבר בגיל }

ביצה קשה מפוררת עם גבינה { כנ"ל }

פירה

או תפוחי אדמה מרוסקים/חתיכות ירקות ממרק/ סלט ביצים/ חתיכות לחם עם ביצה רכה. 

אע"פ שכבר קראתי את זה,

אבל תמיד מפעים (וגם מזעזע..) מחדש.

נראה לי שזה הרב קרליבך זצ"ל (אם הבנתי נכון למה התכוונת, שלא זיהית את הרב שמספר את הסיפור).

וקראתי גם כן. תודה.

הייתי מתנהגת כמו שיש חום

ולא שולחת אולי זה מתפתח

ומה גם שיש מחלות כמו הפה והטלפים המתבטאות גם החום נמוך

רפואה שלמה ובעזרת השם שזה יהיה כלום

אצל הבן שלי חום הגוף היה 37.5 במצב בריא. אז רק 38 היה נחשב בעיני לחום.

את מכירה את הילד, זה קורה לו לעיתים קרובות?

אם לא, יתכן וזה סימן לוירוס, דלקת או משהו חמור יותר מסתם חום, ואז כדאי להשאיר בבית למעקב

להיות היחידה ששמה לב שנגמר

הסבון שמפו משחת שינים ומה שזה לא יהיה

נו באמת

מי יוצא חדש אם לא את ?

כל זמן שבאים לשבח את האשה - זה מצוין,

אבל ברגע שזה הופך ל"התבכיינות" בהשוואה לבעל - כבר לא.

אפשר לחבר בדיוק על אותו משקל - גם לאיש.  בדרך כלל הוא  אינו חובב לעשות את זה. הבדל בין המינים. אשה לפעמים מעדיפה "להרגיש" את הקושי - וגבר מעדיף להרגיש שבעצם לא קשה...

[ואפשר גם לחבר מקבילה בדיוק גם למה שכתבת כעת - על "לא מבינה למה אינו נהנה לשמוע על קשייה" וכו', אם מישהו דווקא רוצה.. שמעתי שיש גם דברים כאלה. אז מוטב להעריך האחד את הטוב שבזולתו, ובהתמודדותו - וזהו..]

ככ נכון!