התינוק בן חודשיים ויש 2 אחיות גדולות מעליו (2 ו4). לתינוק יש מיטה משלו בחדר, וכל פעם שאני בסלון והמטבח (וזה רוב היום), אני הולכת לבדוק כל פעם אותו. אם השמיכה לא מכסה אותו וכו'. זה מאד לא נוח...
חשבתי לקנות לול לסלון, אבל הסלון די קטן. יש רעיונות נוספים? אני יכולה לשים שמיכה על הרצפה אבל אוטוטו חורף...
שידוע כ"גיל ההתבגרות" הראשון...
קחי נשימה ארוכה ופשוט תכווני אותו מה מותר לעשות בבית ומה אסור.
ולגבי הגינה, תכיני אותו מראש, 5 דק' קודם , ותגידי לו- עוד כך וכך דק' הולכים ...שיהיה מוכן נפשית לעזוב למרות שכייף לו.
קניתי לבת שלי את הנעליים האלו לחג:
http://il.nextdirect.com/en/x542662s1#671630
היא כבר נערה בת 6.5, ואני תוהה מה הולך איתן. גרביים עם תחרה כזאת זה קצת תינוקי? גרביונים עם דוגמא? אני באמת גרועה בזה. הבו עצות...
(ונא לא להזדעזע מהנעל. הבחירה של הוד פרינססותה. אני רק על התקציב).
וכן גרביים עם תחרה או גרביון עם דוגמא .
יש דוגמאות חמודות ויפות על גרביונים ,או גרביים לבנות אם קישוטים /חרוזים כאלה ...
נצנוצים
חלומה של כל ילדה בת שש- ורוד עם נצנצים...
לדעתי גרביים עם תחרה כן יפה ולא תינוקי.
היום אני אלך איתה לקניות לחג ואשאל אותה מה היא מעדיפה.
בוקר טוב,
עזרה דחופה..
במשך שבוע, הבת שלי שאוטוטו בת שנה, מקיאה בערב אחרי הבקבוק.
אני מכינה לה בקבוק של 180, היא שותה קצת ונרגעת, ואחרי חצי שעה\שעה היא משתעלת וממש מקיאה, הרבה יותר מהכמות שהיא שתתה.
אתאר את הימים האחרונים כי אני ממש לא יודעת מה לעשות- ראשון שני ושלישי היא הקיאה, רביעי לא, חמישי כן ושישי נתתי לה שתי כפיות ממעדן וישר היא הקיאה ושבת לא.
בחמישי ושישי היא הייתה עם מעט חום, לא יודעת בדיוק כמה אבל היא הייתה חמה, נתתי נר אקמול וזה עבר.
בנושא ההקאות- כל הפעמים שהיא מקיאה זה בערך באותה שעה- סביבות 18:30.
מה זה יכול להיות? צריך התייחסות רופא? כי אני כבר מיואשת מהרופאי ילדים שיש היום, כל אחד אומר משהו אחר ואני באמת לא יודעת מה לעשות כבר, אני ממש מפחדת שיש איזה משהו שלא עולים עליו..
מוטרדת ממש.
עזרה בבקשה
אם עשיתי שינוי הכמות החלב ,הוספת יותר חלב לאחרונה ......
אז יוכל להיות שזה הרבה מדי והיא צריך להתרגל לזה .....
אם אני זוכרת נכון גם לנו היה משהו דומה בקשר לכמות החלב לקח זמן עד שהילד/ה
התרגלו לכמות .
נ.ב
* אולי יוצאות לה שינים זה באה אם כל מיני סימנים כמו חום /הקאות (יוכל להיות )
תבדקית גם את זה
*אם היא מצוננת ויש לה לחה ( בקיצור חולה)
אז זה גם משפיע יוכל להיות שהחלב מפריע
לכי לרופא שיבדוק אם היא לא חולה .
מצריך התייחסות רופא.
היא שתתה בקבוק בעבר בלי להקיא? ההקאות היו התופעה החריגה היחידה בשבוע האחרון? (מלבד החום בסוף השבוע).
למרות הייאוש מרופאי ילדים- בהחללט הייתי לוקחת אותה לרופא. את לא מרוצה מחוות דעתו? לכי לרופא נוסף. אל תוותרי עד שתקבלי תשובה מספקת כלשהי.
רפואה שלמה.
ואני בטוחה שיש לה ליחה, ולגבי הבקבוק לא עשיתי משהו שונה בכמויות, 180 מ"ל של סימילאק אדוונס פלוס רגיל רגיל כמו תמיד...
ההקאות זה משהו חדש, לא היה לה אף פעם
~א.להוא יכול בזמנים שבהם הוא פנוי מעט בעבודה- בהפסקות,
או בבוקר מוקדם..
או בשבת
העיקר שכל זמן שיכול- ישקיע עמלו שם, ובשמחה..
בהצלחה!
שלום! אני חדשה כאן אשמח לשמוע הצעות בנוגע לארוחת בוקר לילדים ( יש לי בכל מיני גילאים) בבוקר כשקמים לפני הלימודים. חשוב לי לציין שאין אצלנו קורנפלקס (אני פשוט מחפשת משהו בריא ומזין...). מה אתם אומרים? תודה יום טוב
ארוחת בוקר לפני הגן /לימודים אז כך זה תלוי מה הם אוהבים לאכל ומתי את קמה /הולכת לעבודה או בבית .....
אפשר להכין סלט ירוקות או ירקות חתוכים /ביצים וכאלה ......(אנחנו לא אוכלים אוכלים כך בבקר ....)
ואפשר סתם מעדן שהם אוהבים ודגנים למיניהם ....(יש בריאים יותר ויש בראים פחות ....)
זה תלוי בסדר יום שלכם, מה אתם רגילים אוהבים ....
האופציה השניה של המעדן והדגנים ולפעמים פרוסה עם ממרח היא מקובלת אצלנו .
וכך פחות או יותר נראה ארוחת בקר .
לפעמים אני גם אוכלת אזה פרי ואם אני רוצה להשקיע בי אז גם ביצה קשה .
תודה על ההצעות. אני בד"כ לא ממהרת בבוקר אז יש לי זמן להכין דברים, אבל נראה לי שלאכול על הבוקר פרוסה זה קצת כבד (הם קמים בערך ב6 וחצי ויוצאים כבר בשבע ומשהו) מחפשת משהו קל, בריא ומהיר שיחזיק אותם עד 10
אפשר לעשות גם מסולת
ובינתיים זה ממש מוצלח.
ואני אופה לחמניות מזונות קטנות (32 לחמניות מקילו קמח) מקמח מלא, שזו גם אפשרות טובה בעיני.
לגבי הכובד של הפרוסה - נראה לי שזה בעיקר בראש שלנו, כשלחם = נטילת ידיים וברכת המזון.
ואבא הוא לא אטרקציאה אבל זה משהוא יחסית לאמא פחות מצוי בד"כ ליד הילדה ...
אז היא לא מקבלת אותו כמובן מאליו
אצלנו כשאבא חוזר בערב היא מתרגשת אח"כ בשבת שהיא כבר התרגלה שכל שישי היינו יחד ושבת וכו'.. היא לא מתחילה לחייך כל פעם שהוא עובר לידה ...
אני חושבת שילד ככה גם עם אמא שלו אבל איתה זה משהוא קצת יותר חזק!
הוא חלק מימנה ולכן לא מתרגש וזה טוב כי הילד צריך להרגיש את הביטחון הזה ...
אולי הוא לא יודע לעריך את זה 1
אולי הוא לא יודע לפרגן חיוכים על זה !
אבל אין ספק שאת הדבר המרכזי והמשמעותי בחייו
וכן גם אבא הוא משהוא מרכזי ומשמעותי
אבל אמא זה גם בגלל ההריון ההנקה והשעות שעוברים יחד יש קונקשין מיוחד
ותינוק לא מתרגש מזה כי זה כמו שאת תתרגשי מזה שהיד שלך נוגעת ביד השניה שלך...
זה לא אותו דבר כמו של יד של משהוא אחר...
הילד מחובר לאימו!
איך זה קשור לשרשור הנ״ל של ארוחת הבוקר?פנסאיגישתי היא שלא צריך להאכיל אם לא רעבים, אא"כ מדובר במקרה קיצוני.. ואני מניחה שילדייך, ב"ה לא כאלה.. רוב העולם לא מרגיש רעב ישירות עם הקימה. כך שלדעתי הכי טוב ובריא, זה פרי: תפוח, אגס, בננה, שזיף. (אגב את ערכם של הפירות מקבלים הכי, כשהם נאכלים על קיבה ריקה.. כך שזה בריא + 
) בהצלחה
להקפיא ולהוציא בכל יום מנה לכל ילד (אפשר גם לאפות כרגיל ופשוט לחתוך לפרוסות, רק לשים לב שצריך להקפיא כך שהפרוסות לא יהפכו לגוש אחד גדול).
אם את מכינה פשטידה עם קוואקר וירקות זה מאוד מזין ובריא.
)הילדים שלי אוכלים הרבה פירות אחרי הצהרים אז בבוקר הם לא רוצים. אני באמת הולכת יותר על עוגיות מקמח מלא שאני אופה, אני פשוט לא עומדת בעומס ( הם אוכלים הרבה..) בגלל זה חיפשתי עוד רעיונות
פנקייק, ביצה מקושקשת, סלט ירקות, פרוסה עם גבינה, דייסת קוואקר/סולת
המקסימום שהם מוכנים זה ביסקוויט עם חצי כוס חלב או איזו עוגיה.
אם יש לך זמן בבוקר (לי למשל אין), את יכולה להכין להם כוסיות קטנות של יוגורט עם דבש, או עם סילאן.
ולמה לא קונפלקס? זה הפתרון הכי טוב. יש כל מיני סוגים. גם כאלה שנחשבים בריאים ולא מפוצצים בסוכר.
טוחנת בפוד פרוססור חבילת אגוזים, חבילת שקדים, גרעיני חמניות, בוטנים, שומשום ועוד כהנה וכהנה ממה שיש בבית כמובן שהכל לא קלוי. אחרי טחינת החומרים היבשים אני מעבירה את החומרים הטחונים לקערה אחרת וטוחנת בפוד פרוססור תמרים וצימוקים. אחר כך מערבבים הכל ויוצרים כדורים (אם אוהבים אצלכם טעם של טחינה אפשר להוסיף קצת טחינה גולמית, אם אוהבים קוקוס טחון אפשר גם כן להוסיף). צריך להוסיף מספיק חומרים לחים שהכל ידבק. יוצרים מהתערובת כדורים קטנים שיכולים להישמר כמה שבועות במקרר. כל אחד לוקח כדור קטן בבוקר. מאד מזין ומשביע. לא לוקח בכלל הרבה זמן להכין (פרט לזמן הבדיקה מנגיעות של חרקים ...). המצרכים יקרים אמנם, אבל כל יום מספיק לאכול כדור קטן וזה מאד ממלא. אחרי שהתחלתי להכין (ולאכול) הרגשתי יותר טוב מבחינה בריאותית!
מערבבים גרנולה, ושאר,(קונים תערובת בשקית בחנות פיצוחים) שוטחים בתבנית עם דבש ואופים. שזה מתקשה חותכים למלבנים ואוכלים בבוקר עם שוקו. אפשר גם לקנות, אבל זה עסק לא בריא במיוחד כיוון שמוסיפים להם סוכרים.
אני חותכת (עם סלייסר) כמה פירות בבוקר, זה ממש לוקח דקה!! שמה להם בקעריות עם מיץ תפוזים... זה יוצא ממש טעים!!!
ממליצה!
כי רצינו ממש משהו בריא.
מצב שני פירות לבד לא משביע בעיני עד 10.
אני לפחות לא הייתי שורדת עם זה.
זה מתאים כמנת נשנוש בצהריים וכך אנחנו עושים.
לאחרונה התחלנו בבוקר לתת
פצפוצי אורז מלא (100% בלי תוספות) +
כמה כפות חלב סויה
+כפית דבש.
אוהבים מאוד. וגם בריא. (רק חלב סויה לא הכי.. השאר סבבה לגמרי) רק מעט יקר.
סתם שאלה שמעניינת אותי, ומדי פעם חוזרת לי ההתלבטות האם להעלות אותה כאן או לא. אז אני עושה את זה וזהו.
מה הכי חשוב לכם, כהורים, שיהיה לילדים שלכם? כלומר- איזה מאפיין בחיים הכי חשוב לכם שיהיה להם?
לדוגמא, שיהיו בעלי ביטחון עצמי או שיהיו יראי שמים ושומרי תורה ומצוות (או רק אחד משני אלו), או שיהיו שמחים, וכן הלאה.
אפשר גם לכתוב כמה דברים (עד שלושה, שלא אלך לאיבוד ), לפי סדר החשיבות שלכם.
תודה!
בת נוגהוגם לך, אהובה!
ראית מה זה בחורים יש לי?!
(הבכור בן 7.5+... )
ולמה את ערה בשעות עגומות כאלו?!
אם תלחצי עליו הוא יפתח אנטי. תתחילי בלתת לו לשחק עם המברשת ולהושיב אותו לידך כשאת מצחצחת. אח"כ כשהוא יתחיל לגלות פתיחות לעניין, תנסי בזמן המקלחת לעשות לו קצת. ובלי לחץ באמת. מנסיון עם הגדולה שלי, צחצוח שיניים מאסיבי אולי מפחית את הסיכונים לחורים בשיניים אבל לא מונע אותם. אנחנו מצחצחים פעמיים ביום כבר מהשן הראשונה, ובכ"ז לפני קרוב לשנה מצאנו את עצמנו באסותא עם טשטוש וחמישה חורים. והקטן לעומת זאת, בל"ע, שיניים חמודות .
מבינה אותך מאוד . גם שלנו עקשן פרד , התחלנו עכשוי לא ממזמן לצחצח לו שינים ....
בלי משחה כמובן , בגיל צעיר מאוד עושים בלי משחה ....
הוא בן שנתיים וקצת . לא אוהב את זה ולא ממש משתפף פעולה .
נ.ב
בהצלחה גדולה .
אנחנו באותה "סירה ".
והיא מאוד נהנית מזה ומבקשת לצחצח גם כשאנחנו כמעט שוכחים.....אז נכון שאנחנו לא יודעים כמה היא באמת מנקה אבל חשוב לנו שהילדים ירצו מעצמם
אם אפשר לגשת לטיפול- הכי טוב.
אני הייתי עונה ברוגע שאין עכשיו בומים וטילים כי נגמרה המלחמה. ונתפלל שלא יהיו.
לפעמים יהיו רעשים וזה מאופנוע או משאית או מדלת שנטרקת. את יכולה להכניס את הענין בתוך סיפור על דובי שהיה במלחמה
וכשהיתה אזעקה- מה הוא היה עושה?(הילדה משלימה) ואז יום אחד נגמרה המלחמה והוא שמע דלת נטרקת מה הוא חשב?(הילדה משלימה- טיל, או התחלת אזעקה) ואז אמא שלו הסבירה לו.... וכו'.
התגובה שלה מאוד נורמלית למצב. וכנראה שתפחת עם הזמן ועם רוגע שלכם.
ולדבי מה שכתבת שאי אפשר להגיד לילדים שלא יהיו יותר אזעקות- גם אי אפשר לאמר שלא יהיו תאונות או מות. אבל אי אפשר לתת הם לחיות בצל של זה כל החיים. כן אפשר להעביר להם את האופטימיות, התפילה והתקווה.
הייתה כאן תגובה מצוינת של דן לשאלה דומה. כדאי לחפש קצת ולמצוא. הודעה ארוכה ומפורטת שמאוד תעזור לך, לדעתי.
תרגישו טוב!
זו הזדמנות "לחזור" על מה שהיה. הזדמנות טובה. אם היא פורקת את זה כעת - סימן שזה עדיין לא "נדחס" לבפנים וזו הזדמנות מצויינת לעבודה על הענין.
תשחזרו בנחת, כמו סיפור, מה שקרה.
תשבי איתה. תזכירי מההתחלה, כשהיה בומים ואזעקות. תשתמשי בציור שלה. תסבירי לה לפי הבנתה מה היה. תגידי לה שהערבים הרשעים ניסו לירות טילים, אבל הטילים שלהם לא שווים והם רק עושים רעש (אין כל צורך להיכנס איתה לפרטי החדשות.. בעיקרון זה נכון. זה מספיק עבורה). תסבירי לה בהתפעלות על "כיפת ברזל" איך היא תופסת את הטיל בשמיים, ו.. הופ, שוברת אותו. תגידי לה שהצבא שלנו נכנס לאיפה שהם ירו, ופירק להם את המקומות שהם הם ירו, ושבר להם את הטילים.. שהצבא שלנו הרבה יותר חזק מהם. ב"ה שיש לנו צבא חזק וגיבור. "תבטלי" אותם לגמרי.. סתם טפשים ואין להם צבא בכלל.
תגידי לה שהבומים שהיו - זה רק הרעש של הטילים, או של מה שירו עליהם, אבל זה באמת לא עושה שום דבר. תראי לה דוגמה - אם יפול סיר במטבח זה עושה רעש, לרגע לא נעים, אבל זה לא כלום. זה לא כואב. סתם רעש.. לא נורא... אולי תתַרגלו סוגי "רעשים".. תגידי לה: כעת תעשי קול של חתול (זה עדין..). עכשיו של אוטו.. כעת אופנוע.. עכשיו של פצצה... ותסתכלו ביחד: קרה משהו? שום דבר.. (כלומר: לעבור בהמחשה קרובה ו"נשלטת" שלא קורה כלום).
ובסוף תגידי לה: ותדעי, ה' שומר על עם ישראל, כל הזמן. אין מה לפחד. לפני השינה תגידי שמע ישראל, ותשני בשקט. ה' שומר עלייך. גם אבא ואמא שומרים עלייך.
תני לה לצייר שוב, תשאלי אם רוצה לתצייר "בומים" ואיך הטיל שלנו מפיל אותם..
לעבור ביחד, בחזרה, בצורה מתקנת ומרגיעה. בהשתתפותה. ואז גם אין צורך להתייחס ל"אם זה יקרה שוב".
בהצלחה.
גם אנחנו גרים בדרום והבת שלי גם הראתה סימני חרדה.ניסינו להרגיע אותה בדרכים שונות אבל כשזה לא עזר פנינו לעזרה מקצועית. לא כדאי להשאיר את זה בלי טיפול כי זה יכול להשפיע גם אחרי שנים . יש טיפולים במוסיקה באומנות או בבע"ח ועוד .הביטוח הלאומי מממן 12 מפגשים של טיפול לתושבי הדרום.את יכולה לפנות ל"מהו"ת" ולקבל את זה דרכם. בהתייעצות איתם תבחרי את הטיפול המתאים לה ביותר. יש להם מטפלים ברמה טובה. טלפון:035246888 .בהצלחה רבה!
אני קושרת אותו הכי חזק שאפשר כדי שלא יברח
והוא פשוט מוצא דרך לצאת.
אז לפעמים אני מנסה לצאת איתו בלי עגלה, אבל הוא בורח לי לכביש,
אני צריכה לתפוס לו את היד כ"כ חזק, אבל אז זה מכאיב לו.
אל תציעו להשאיר אותו עם בייביסיטר, אני לא רוצה לקרוא לבייביסיטר על כל פעם שצריך לצאת לסופר.
אני יודעת כשהוא יגדל הוא יתן לי יד, אבל עד אז.. צריך לצאת לסידורים והוא לא רוצה עגלה
למה אין סמיילי עם דמעות????
נסי לדבר איתו לפני היציאה שאסור לברוח וצריך לתת יד לאמא
אוהב ללכת, וזה טוב שהוא רוצה להיות עצמאי...
בעיני, כדאי לנסות לאפשר לו ללכת כמה שיותר (ואז יתכן שהוא יתגעגע לעגלה)
בעניין הכביש, זו באמת בעיה.
אני מאמינה שאם תסבירי לו במילים בפשוט שזה אסור, ותחזרי על כך הרבה בסופו של דבר הוא יבין.
בנתיים הפיתרון היחיד הוא לאחוז את ידו בנחישות...
בהצלחה רבה בהתמודדות!
אגב, יש סמיילי עם דמעות- 
(ויש גם את זה 
)
מדובר על הליכה קצרה לגן שעשועים או למכולת לקנות לחם וחלב?
או על כמה שעות של סידורים וקניות?
בגיל הזה מומלץ מאד לעודד אותו ללכת לבד
וכבר אפשר להסביר את הסכנות בכביש
(בבית בסיפורים, שירים וכו')
ליד הכביש- להיות מאד נחרצת וחד משמעית: חייבים לתת יד לאמא ובאמת להחזיק חזק ולא לוותר.
לצאת לסידורים- ממה שאני ראיתי זה מאד משעמם להם בגיל הזה ואז הם עושים הכל כדי לאתגר את עצמם
(כולל לרוץ לכביש...)
ולכן לדעתי האישית כן כדאי לצמצם למינימום זמנים כאלה ולהשאיר עם בעל/ בייביסיטר או פתרון אחר...
עבורנו. בשלב מסוים את תשמחי בכך שהוא עצמאי ועושה דברים בכוחות עצמו. לפעמים מגיע הרגע שבו צריך לשחרר, וגם לאפשר לו את שמתאים לו..
נסי להפוך את היציאה לחוויה : להחזיק בעגלה בזמן חציית כביש, להתבונן ברמזור שמתחלף- להתבונן בצבעים, לתת לו לעזור לך להחזיק שקיות, להכניס דברים לשקית, לשבת בעגלת הקניות וכו'.. בהצלחה
כזאת עם משענת מאחורה, שאת יכולה לאחוז בה.
ככה הוא יהנה יותר, אבל גם תהיה לך שליטה עליו.
אני ינסה לתאר לך את זה תשביני וזה לא יהיה לך מוזר
זה כמו --- קצת כמו ריתמה
אבל רק קצת
הילד לובש את זה כמו תיק על הגב- על הכתפיים, צמוד
ומחובר מאחורה שרוך - ואז ההורה יכול להחזיק
ככה הילד הולך לו, אבל בגבול מסויים ולא יכול לברוח להורה
לא מזמן ראיתי כזה על ילד שהלך ברחוב עם ההורים שלו
היה נראה לי ממש סבבה
גם חברה שלי סיפרה לי שיש לה כזה
יכול להיות שיהיו אנשים שיהיה להם מוזר או משו
אבל זה מול- ילד בורח לכביש- מה את בוחרת? 
הולכים איתו לאט ובקצב שלו . ובקשר לכבישים עדיף שהוא היה בצד השני , ואת תהיה יותר קרוב לכביש .
כך אולי הוא פחות יברח .
בגלי כזה רוצים עצמאות ....
בהצלחה
והוא יחזיק יד בעגלה?
איך אפשר לנקות?
יצא לך מבהיק. החולצות של הבן שלי נאלצות לעבור מידי כמה חודשים את הטבילה הזאת.
ולפותחת- גם לי קרה שהכל יצא צהוב. שימי לב מה כתוב על האקונומיקה- יש בה לימון/ניחוח לימוני? יכול להיות שזה מה שמשפיע על הצבע.
שווה לבדוק את זה. זה גיל שבו להרבה ילדים יש ירידה בשמיעה.
וכמובן- שווה לבדוק גם את הכיוון הרגשי. אולי בגן צועקים הרבה? כדאי לך לדבר עם הגננתץ
לא הייתי ממהרת להסיק שזו בעיה בשמיעה. לפעמים זה נובע מרצון להראות נוכחות- במובן הלא טוב של המילה.. וצריך לבחון מדוע זה כך. ולפעמים זה צורך בשימת לב פשוטה..
גם שנו התחיל לצעוק ולבכות "סתם כזה" (זה נראה לנו כצומי ופינוק ) .
הוא בן שנתיים וחודשיים , ילד שני במשפחה (והכי קטן ...לבנתיים)
כנראה גם במעון שלו צועקים כך .... אולי גם אצלכם זה כך ?
התחברתי למה שכתבו כאן .
בהצלחה !
נ.ב
פעם ב... לא קבוע , ובנתיים לא כל כך הרבה פעמים ... רק "מתחיל" .
אבל זה מאז שהיא נולדה בערך. וגם היתה לה ירידה בשמיעה.
תמיד טוב לשים דגש על עוד תשומת לב ועוד יחס,
אבל צריך להיזהר מהאשמה עצמית, כאילו שאת לא בסדר ולכן הוא ככה.
את מן הסתם בסדר גמור- וגם את עמוסה עם האחרים- זה גם בסדר גמור.
אז אם את מרגישה שהוא כן קצת "נזנח" כביכול- אז בוודאי שתתקני את זה אבל לא להיכנס לנקיפות מצפון יותר מדי..
נראה לי הם לא יודעים עדיין לוסת את הקול.
כשהוא צועק אני אומרת לו עכשיו תגיד בשקט ואז הוא לוחש ולא שומעים בכלל. אני מנסה להשמיע לו מה הטון הנכון והוא מנסה עד שמצליח לומר בצורה נורמלית.
אלו גילאים קטנים שכל מה שתעשי (בערך, פחות או יותר ) היה טוב .
נ.ב
נתת לי כיוון למחשבה , (אמנם לא בהריון אבל אותם גלאים , מינוס פלוס )
5.5 - גן חובה
ותינוק בן שנתיים.
* לא מתכננת ללכת לבית כנסת , אם יצא יצא ....(אולי אלך נזרום ונראה)
זה יותר מדי זמן בשביל לזרום וכשמשעמם להם תוך 5 ד' הבית הופך לזירת קרב...
כותבת רעיונות בכללי שיעזור לכולם:
1. לקבוע מראש עם משפחה יום אצלם יום אצלכם. (להיעזר בנערה תמורת תשלום על לקחת את הילדים או שהיא תעסיק אותם בתורנות שלכם)
2. להתכונן מראש עם אוכל לנשנש- חטיפים, פירות וירקות חתוכים, קציצות שאפשר להחזיק ביד ולאכול בדרך וכד'.
3. בקבוקי מים עם שמות לכולם ערב קודם להכניס למקרר, כובעים בהישג יד לכולם
4. לוודא לפני החג שיש מספיק בגדים (אני אוהבת לפחות חצי מהבגדים קלילים ולא הכל מכופתר)
5. להתחלף מראש בצעצועים עם שכנים או להשאיל מחברים שנוסעים.
6. להצטייד בספרים מהספריה.
7. אם לא תרגישי טוב ובאמת יהיה קשה מדי שהבעל יקום לותיקין ויעזור לך בשעות הבוקר המאוחרות עם הילדים שתוכלי לנוח. (ממליצה מלכתחילה)
8. באותו הקשר, לדבר עם הבעל מראש שיש מצב שיצטרך ללכת למנין מהיר/ להתפלל ביחידות/ לא להתפלל בכלל אם המצב מצריך את זה. לבעלים לפעמים לוקח זמן להפנים דברים וחבל שזה יבוא ע"ח הבריאות שלך ושל העובר.
9. משחקיה- פעם עלה לנו רעיון לפתוח משחקיה לילדי ביה"כ בחדר ממוזג קרוב או במבנה אחר. כל משפחה מביאה 2-3 משחקים, שטיח באמצע לקטנים. ככה גם יותר קל להיעזר ולעזור לשכנות.
10. לארח ולהתארח- יותר קל להתארגן עם כמות כפולה של אוכל לאותה ארוחה מאשר ל7 ארוחות. (בעיקר מבחינת לדאוג לחמם את האוכל, לחתוך סלטים וכד')
11. להכין לוח התנהגות טובה- במקום מדבקות להניח חיילים. (כמובן עם הפתעה בסוף)
12. להכין שירון שירי חג (בעיקר עם השירים מהגן)
13. להכין לו"ז מראש לשבץ זמני תפילות, ארוחות ושנ"צ ולזהות את המוקדים המאתגרים מבחינת תעסוקה לילדים ולצאת מהבית בזמנים אלה. (קשה לצאת אבל עוד יותר קשה להפריד מריבות אין סופיות כשהזמן לא זז)
14. לבקש מהבעל שיתכנן לקפוץ הביתה בזמן שחרית- מוסף לוודא שהכל תחת שליטה ושאת מרגישה טוב. לפעמים המצב כ"כ גרוע שאפילו להזעיק עזרה אי אפשר...
15. אם יש חצר סגורה בביכ"נ ויש אפשרות- אולי לחלק מהתפילות (נניח מנחה) בעלך יוכל לקחת איתו את הגדולים שישחקו בחצר באופניים או משהו הם צריכים להוציא אנרגיות מתישהו.
1.להכין לכל סעודה סיפור מענין (זה לגדולים), ואחרי שמספרים- שואלים שאלות על הסיפור, כל ילד לפי הרמה שלו. וכל תשובה נכונה מזכה בהפתעה קטנה כמו חמוצית, שוקולד צ'יפס וכד'. הם אוהבים את זה..
2. חשבתי לקנות לכל אחת משחק חדש לחג, אבל לשמור את זה לזמן היותר קשה- נניח בשבת כשכבר מתחילים להתעייף משגרת התפילה- סעודה- מנוחה- תפילה- סעודה-מנוחה....
3. אפשר להכין עוגיות הפתעה ואז כל פעם שאוכלים- מוצאים פתק עם ציור או איחול נחמד..
4. יש הרבה משחקים שאת יכולה להפעיל אותם בלי לזוז...נניח- המלך אמר (גרסה של "הרצל אמר.."), משחקי משימות למיניהן (לקפוץ על רגל אחת, לרוץ עד לחדר השני ולחזור וכו')
5. אפשר לשתף בהכנות לסעודה- לחתוך או לקלף ירקות, לפרק רימונים...
הוא בן 4.5 מסרב להתאקלם בגן למרות שהוא מכיר אותו ואת הצוות ויש לו שם חברים. הוא לא אוהב ללכת לשם, והניסיונות שלי לעודד אותו ולגרום לו להכנס בשמחה לא ממש עולים יפה.
הוא ממש קשור אלי, ואני בהריון, לקראת הסוף ולפעמים לא מרגישה טוב, וכשאני לא במיטבי הוא פשוט משתגע מדאגה ומתחיל להיות קשה מאוד.
הוא פשוט השתנה לי לגמריץ מילד רגוע ומקסים שכולם אוהבים לשחק ולדבר איתו, הוא הפך לקיפוד. קשה לי לראות אותו ככה. הוא גם מוציא מהדעת עם ההתנהגויות האלו.
כשהאם בהריון , (בשלבי מתקדמים יותר כשרואים בטן וכאלה ...)
או כאשר יש מעבר דירה , ושינויים בחיים ....
נ.ב
לכן לא מומלץ לגמול ילד/ה כשהאם צריך ללדת בקרוב /או כאשר עוברים דירה ....
כדאי קודם כל, להקדיש לו זמן לבד. כל יום.
ביחוד כשחוזר מהגן - רק סביבו. לשבת ביחד. לשאול מה היה. ולא בשאלה "סתמית" ,אלא לעבור איתו על סדר היום: עשיתם יצירה? התפללת יפה? עם מי שיחקת?... וכו'. לדובב אותו.
יחס חם ונעים ולבבי - באופן בלתי מותנה בכך שעושה "התנהגויות" בעייתיות.
גם כדאי, תוך שמדברים על הגן והחברים, לוודא שלא קרה שם משהו חריג השנה. סביר שלא - אבל בכ"ז, אם אומר משהו לא טוב על מישהו מהילדים - לברר קצת יותר וכד'.
ואם הוא אומר שהוא "דואג לך" - אז לשאול בנחת, ממה הוא דואג. לדבר.
ומוסיפה- לקבל אותו כמו שהוא. לא ב"השלמה"/"הכנעה", אלא באהבה ובהבנה. בהרבה אמפתיה. בלי רחמים, אלא פשוט לתת לו את המקום להיות מי שהוא עכשיו.
נשמע לי שהוא מושפע מהקושי שלך, ואולי גם חושש קצת מהצטרפות של אח חדש למשפחה. אז תני לו את הזמן שלו לקבל את המצב ואת השינויים, ולאט לאט הוא יחזור לרוגע שלו ולמקום הפנימי הטוב שלו.
הרבה הצלחה.
מדהים איך כשחזרתי לעצמי השבוע אחרי שלא הרגשתי טוב, הוא נרגע. לא רוצה לחשוב באיזה לחץ הוא יהיה כשאלך ללדת. אני מדברת איתם הרבה על העניין הזה של הלידה ושלא אהיה בבית וכו', אבל בזמן שאחותו משתפת פעולה ושואלת שאלות, הוא עדיין לא מגלה פתיחות לעניין ולכאורה לא מתעניין. למרות שכן שמח שיהיה לנו תינוק.
אני חושבת שהוא עדיין בטראומה מהקיץ שעבר כשעברתי הפלה ודיממתי המון והוא ראה את זה ונבהל.
על הגן הוא מתבטא ומספר. לדוגמא- כשנתנו לו עונש בגלל שקצת השתולל. דיברתי גם עם הגננת ורתמתי אותה לעזרתי כדי שתעודד אותו. אני לא יודעת אם זה צעד נכון, אבל הבטחתי לו שאקנה לו קורקינט אם יכנס לגן יפה כל בוקר, פשוט כי כבר עייף אותי!! ונראה שזה עוזר לו, גם אם הוא לא חוזר מהגן עם חוויות חיוביות, ואנחנו מדברים הרבה. אני קצת חולבת כזאת ששואלת שאלות קונקרטיות ולא רק "איך היה".
מצחיק איזה ניגוד. ילד כזה נוח ואהוד על הסביבה, אבל עדיין כל כך רגיש ומושפע משינויים בשגרת חייו.
ד"ר אחיה אליאש מקדומים. לא יודעת אם יש לו הסדר עם הכללית או לא.
בוקר טוב!
האם משהי יודעת על גמ"ח גז שעובד באיזור ירושלים?
עברנו דירה לא מזמן ונגמר לנו הגז לפני כשבוע וחברות הגז רוצות הרבה כסף על התקנה...
ואנחנו צריכים פשוט בלוני גז וזהו......
תודה רבה ויום טוב!!!
כאשר אנחנו עברנו דירה ורצינו להזמין גז,
פנינו לחברה אחת (שלא אזכיר את שמה) שהציעה לנו סכום גדול עבור בלון בינוני+170 ש"ח עבור המחבר בין הצינור לבלון שלהם,
וכאשר בקשתי הצעת מחיר מחברה אחרת התברר לי שהמחבר הזה עולה כולה 5 ש"ח, וגם את הבלון קבלתי בשני שליש מהמחיר..
דבר עם השכנים, הם המומחים הכי גדולים ויכולים להמליץ הכי טוב על חברה מומלצת
המשפחה לפנינו בדירה הזמינה מגמח גז.
בעלת הדירה, אישה מבוגרת, גרה בצד השני של המדינה וכל דבר איתה הולך בעצלתיים..
חברות הגז רוצות המון כסף + מכתב מבעלת הדירה (שאיך אני אשיג אותה עכשיו?? קשה להשיג אותה בטלפון. היא לא יודעת להשתמש במייל ובשביל פקס היא צריכה ללכת לאיזשהו מקום וגם זה עד שזה קורה)
כבר מייאש הקטע הזה.
למשפחה הקודמת אין כבר את המספר שממנו הם היו משיגים את הבלוני גז.
ועוד מעט חג ואנחנו כבר כמה ימים בלי גז וצריך להתארגן כבר...
זהו, שפכתי...
למישהו יש תובנות בשבילי?
אלעד- מה הכווונה אם צריך התקנה? הסברנו להם שכבר יש תשתית ויש בלונים- ריקים, רק לא של החברה שלהם...
ישנו מתאם קטן ממתכת, עולה כ5 ש"ח ונמצא בכל חנויות כלי הבית.
ההתקנה שלו לרוב בחינם, כי לא דרושה יותר מהברגה פשוטה
מה גם שלפחות מחצית מהחברות עובדות עם אותה צנרת ואזי כלל אין צורך במתאם הזה
זה לא איזה גמ"ח חאפר, זה פשוט השם של החברה.
המספר שלהם הוא 052-7219713 (מצאתי באינטרנט- http://www.d.co.il/80118461/9530/)
מה שכן- לא מצאתי שהם ברשימה של חברת ספקי הגז המורשים (http://energy.gov.il/Subjects/CookingGas/GasCompanies/Pages/GxmsMniGasCompniesAggregator.aspx)
וגם ידוע לי שיש להם עובדים ערבים (לי זה מפריע).
כשאנחנו רצינו לעבור לחברה עם בלונים יותר זולים, לא דרשו שום תשלום על ההתקנה. אנחנו הזמנו מתום גז (http://www.dkatom.co.il/index.php?module=Biz&pname=card&id=2288). הם גם לא מופיעים ברשימת ספקי הגז המורשים, אבל הם שלוחה של פזגז שכן מופיעים שם (הפנו אותי אליהם מפזגז), וזה גם רק עבודה עברית.
בהצלחה!
הנה מה שאני יודעת: תום גז, מעוז הגז, סופר גז, גז יגל, וגם גמ"ח גז (זו חברה, לא גמ"ח). אולי יש עוד שאני לא מכירה.
ראית מה שכתבתי לך פה? http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t670853#7434643
סופר גז רוצה מכתב מבעלת הדירה אבל עדיין לא הצלחתי להשיג אותה.
תודה בכולופן!!
גמ"ח גז בירושלים שאנחנו משתמשים..
בס"ד
שלום.
אני אם לשלושה ילדים בגילאי 2-7. בזמן הקרוב נהיה במצב כלכלי ירוד לזמן בלתי ידוע.
כמובן שננסה לצמצם כמה שיותר בהוצאות בכלל וגם בהוצאות האוכל בפרט.
עקב כך עלו לי הרבה שאלות לגבי התזונה של הילדים: על מה לוותר ועל מה לא? מה הכמויות ההכרחיות בעיקר בנוגע לחלבונים פירות וירקות? ואיך מנסיונכם אפשר לחסוך?
חשוב לציין שאני בבית ולא אכפת לי לעבוד קשה על האוכל.
תודה רבה!!!
כדאי לחשב מחיר של אוכל לפי מנה שמכינים ממנו, ולא לפי מחיר לק"ג. לדוגמה:
אורז הוא אחד המאכלים המאוד זולים, כי הוא מתנפח מאוד בבישול. משקית אורז יוצאות המון מנות. (אורז הרבה יותר זול מפתיתים, פסטה וקוסקוס)
לטחינה גולמית מוסיפים מים, ולכן המחיר לק"ג של טחינה שאת מכינה בבית הוא בערך חצי (תלוי כמה מים את מוסיפה...) מהמחיר לק"ג של הטחינה הגולמית.
בכרעיים יש עצמות, בחזה עוף אין עצמות, ולכן גם אם הוא מעט יקר יותר הוא יותר משתלם.
עזהי"ת
אז ב"ה כמידי שנה אנחנו מתכוונים להיות בראש השנה בחברון.
נשמח אם יש למישהו דירה להציע לצורכי אירוח למשפחה בעלת 5 נפשות (הורים +3 ילדים)
ההעדפה היא בחברון עצמה ולא בקרייה, כי להורים נעשה קצת קשה ללכת...
אם יש בקרייה, אבל קרוב לשער ה"פשפש" (הירידה לכיוון ציר המתפללים) במרחק של עד 7 דק' משם, גם נשמח לשמוע.
ישנה אפשרות לתשלום.
אשמח אם תיצרו איתנו קשר (אפילו אם זה לא אתם ישירות, אלא חברים או משפחה שאתם מכירים תפנו אותם אלינו)
או במסר"ש/שיחה אישית או בפלא: 0542372717, אפשר גם לשלוח SMS.
תבורכו רק בימים טובים (תרתי משמע) 
|תגיבו שקראתם גם אם אין לכם איך לעזור כדי שזה יקפוץ|
ליד ישיבת ניר, 6 מיטות ולול. אפשרות למזרונים. ניתן לפנות באישי0522903059, או לבית 029605847.
את יכולה גם לפנות לאלעד פס: 0528693872- אירוח בחברון.
מקווה שעזרתי!
בס"ד
אבדוק את האופציות. את ההכנסת אורחים חברון אנחנו מכירים אך בשנים האחרונות
רוב החדרים הגדולים אם לא כולם מאוכלסים כשמירה לאנשים קבועים שמגיעים...
עזרת מאוד מאוד!! אברר בלנ"ד היום.
אשריכם ישראל, ב"ה פונים אלינו אנשים טובים דרך הפורום ומנסים לעזור בכל דרך אפשרית. זכינו
מעבר לעניין חינוך והרגל שמקנים מגיל קטן, גם אם נתייחס רק לגיל הזה הבנות סובלות.
בהפסקות, בכיתה, הבנים מציקים. גם כי הם יותר חזקים ושובבים וגם על רקע מגדרי. הם 'מתחילים' עם הבנות. אולי זה רק חיקוי של מה שהם חשופים אליו אבל זה קיים כל הזמן.
כשהייתי בשירות לאומי- ממה שאני נתקלתי פחות בכתה א'. בב' זה מתחיל, בג' זה מזעזע הבנות ממש סובלות ובד' כבר הפרידו.
השכבה שהייתה הכי קשה בג' בשנה אח"כ בד' נרגעו הרוחות. אצל הבנות הייתה השפעה מיידית- אצל הבנים לקח כמה חודשים אבל גם הם נכנסו למסלול. השכבה שהיתה ב' ועלו לג'- משכבה יחסית טובה עם הצקות נקודתיות הפכו בג' לבלתי נסבלים. בשיעורים, בהפסקות, בפעילויות, בטיולים, בהכל.
בהחלט היה לי קל יותר ללמד קבוצות נפרדות מאשר מעורבות גם בביה"ס אחרים.
והפרדה בכיתות הגבוהות יותר.
כיתות מעורבות ומאוזנות הן לדעתי בסיס נכון לתחילת הלימודים והחיים בכלל.
בכיתות מאוזנות יש למידה משמעותית יותר.
אפשר אולי לראות שבגני הבנים יש יותר הפרות משמעת, כי אין את הבנות העדינות שמאזנות אותם, אבל בסך-הכול זה נראה לי טוב מאוד, ולא - אין להם חסר בהיכרות עם בני המין השני. הבן שלי עדיין משחק לפעמים עם ילדה שהייתה איתו בגנון (בן חמש), אבל אישית דווקא הייתי מעדיפה שישחק עם בנים, כדי לפתח את ה"גבריות" שלו.
מכיתה א' לדעתי אין שאלה, וצריך להפריד.
גם אני הנחיתי למידה בכיתות הנמוכות; סגנון הלמידה שונה לגמרי - וזה עוול לאלו ואלו.
זה שבנות יותר "שקטות" בגיל הזה - ברור למדי. אז אם הן חצי מהכיתה, פחות בעיות משמעת.. יש גננות שמושיבות כך את הילדים בגן.. אבל זו לא חוכמה - הבנות אינן בתפקיד של "משתיקי קול". צריך להתאים את הלמידה בצורה נכונה, ואז גם הבנים ילמדו יותר טוב בפני עצמם, וגם הבנות בפני עצמן. זה ממש שונה לחלוטין. בלימוד התורה הדבר בולט מאד - ממש למידה אחרת. ואני מדבר על אותם תכנים. אפילו בגן חובה - אותם תכנים תורניים, שניהם ע"י "רבנים" מעולים - ועולם אחר...
שלא לדבר על החינוך לצניעות, שהוא בהחלט מתחיל כבר בגיל הזה. והוא חשוב - אפילו אם היינו אומרים ש"מרוויחים" משהו מאחרת. בשביל דברים חשובים מתאמצים. אכן, יש שהתירו בשעת הדחק עד לגיל 9 בערך, אך זה לא לכתחילה.
כי אני עבדתי בבית ספר מעורב והקטסטרופה שלטה בו. אין ספק שבבית ספר של בנים יש הרבה יותר אנרגיות, אבל ראיתי את זה גם בכיתה ב' בבית ספר מעורב. הילדים שהיו לי איתם בעיות היו בנים. והיו בעיות!
במהשך אותה שנה עבדתי קצת בבית ספר מעורב אחר, ואפילו בכיתות של החנ"מ התלמידים התנהגו כמו חיילים במסדר. משמעת לא נורמלית!
