פורום הורות (עמוד 273)

אז למה לקלח?

אבל אשתי תמיד אומרת, קדימה למלקחת

ואני אומר את המילה האחרונה

כן אשתי

עוד לא פגשתי מישהו שלא אוהב להתקלח. אולי לפעמים יש קצת עצלנות, אבל ילדים לעולם לא עצלנים. זה כלל ברזל. אם הם

אצלנו הילדים מאוד נהנים במקלחת. כשם לא רוצים להתקלח זה רק בגלל שהם עסוקים במשחק או במשהו אחר, וכשהם יפסיקו הם תמיד ישמחו להתקלח. לוותר על מקלחת זה לוותר לעצמנו על עוד מטלה...

(לפעמים זה לגיטימי, אבל ההפסד הוא של הילדים)

 

ועושה זאת רק כדי לא לעבור על חילול ה׳

ואם משעמם בכל מקרה אמבטיה זה תעסוקה נפלאה 

רק חבל שצריך לשבת שם ולהשגיח 

ולהתרטב עד לשד עצמותיי 

אם הילדון עם חול/כינים בשיער אז מקלחת בלי קשר אם אתמול או לא.

 

בקיץ ממש כל יום כי הם מזיעים ממש

כשהם היו קטנים כל יום ואם צריך ,שוב (פספסו  יש חום וצריך להוריד אותו וכו')

אנחנו  מתקלחים כל יום אז למה לא לקלח אותם כל יום?

לא צריך לקלח שנים אפשר גם ב5 דקות לקלח ילד קטן טוב.

תינוק אפשר לקלח ב5-10 דקות .

אל דאגה מתי שהוא הם גדלים ויכולים לעשות את זה בעצמם.

מצטערת, אין לי כוח...

 

 

אין מצב שאני לא מקלחת כל יום אחרת המצב קטסטרופלי

מים חמים

בתור אחת שלא קילחו אותה כל יום ואני ממש מצרה על כך, קיבלתי על עצמי בלי נדר שלילדים שלי זה לא יקרה.

מקווה שהקב"ה יסייע בעדי וכך אמשיך תמיד בע"ה.

הבת שלי בת שנה וחצי.

כל מקלחת הופכת להיות סימפוזיון.

אני ששמה אותה באמבטיה עם מלא צעצועים.

וזה מתחיל שהיא מסרבת לשבת, אז אני מקלחת אותה בעמידה עם חששות רבות שלא תחליק.

אח"כ את הראש...

אני מרטיבה את האש בעזרת כוס, כי כאמור אני חייבת להחזיק אותה שלא תחליק.

ואח"כ חופפת ושוב שוטפת את הסבון בעזרת כוס כי אני לא יכולה גם להחזיק אותה וגם להשתמש בדוש.

חייבת עצות למקלחת נעימה.

דבר שני- יכול להיות שמשהו מציק לה באמבטיה?

מים חמים/קרים מדי, אולי לא נעים לה שאת שוטפת לה את הראש ככה, אולי היא עייפה מדי כשהיא מגיעה לאמבטיה (אצלנו היא מאוד אוהבת ויכולה להיות שם הרבה זמן בכיף, אבל כשהיא עייפה היא בוכה ואז מקלחים מהר וזהו).

ויש פשוט ילדים שלא אוהבים מקלחות, אולי זה עובר להם (בטח יהיו פה אנשים בעלי יותר ניסיון בזה ממני).

ככה הילד יציב יותר- הרגליים על משטח נגד החלקה, הידיים מחזיקות דופן האמבטיה\ מוט אחיזה\ הסבוניה

 

אני הרבה פעמים שוטפת את הראש- ויודעת שהמים יצאו מהאמבטיה,, אחכ ניגרוף ולא נורא- אבל יציב יותר ככה

ובגיל שנה וחצי עדיין השתמשתי באמבטיה של תינוקות, אפשר גם לשים גיגית בתוך אמבטיה גדולה יותר,

לפעמים המרחב הגדול של האמבטיה וכמות המים הקטנה יחסית מלחיצים את הקטנים.

יש בבאזר שטראוס ב 50 ש"ח נראה לי 

להפוך ילד לעצמאי גורם לו לעשות דברים בשמחה

אז בזמן שאני מסבן את הילדה- היא מסבנת לעצמה את הבטן במרץ פעם אחר פעם

 

וכולנו יוצאים מרוצים

צריך להיות טמפרטורה שנעימה במרפק שלך

אפשר לקנות מד טמפרטורה ולכוון לאזור 36-38 מעלות

בעני מקלחת זה דבר חשוב ממש " יהרג ואל יעבור....."

גם הקטנה בת 5 חודשים יום אחד בחייה היא לא התקלחה.

הכי פשוט לקלח באמבטית  תינוקות.

אפשר לקנות ספר על מקלחת או לחבר לבד.

לתת לה להסתבן ,או להביא את השמפו וכו.

חלק הכרחי מטקס השינה:

מקלחת, סיפורים על הספה, למיטות, שמע ישראל חיבוקים ונשיקות ומוזיקה שקטה.

 

ומעבר לעניין הטקס- גם להם מגיע ללכת לישון נקיים ורגועים.

ועוד לא ראיתי פעם אחת שיכולתי להגיד שזה היה מיותר.

 

הם תמיד משתוללים מזיעים ומתלכלכים, גם בחורף!

גם בחורף מזיעים כשמשתוללים יותר מידי עם בגדים חמים.

ומה תגידו על ההיגיינה- ילד שמנגב לבד אחרי השירותים לא חייב רחצה יסודית פעם את ביום??

וגם הקטנים עם החיתול- מגבונים זה בסדר, אבל ניקוי יסודי פעם ביום!

גם בגלל שהם באמת מתלכלכים ומזיעים כל יום... וגם בשביל ההרגל. זה כמו שהתחלנו לצחצח להם שיניים לפני שהיו יותר מדי שיניים. שיהיו להם הרגלי היגיינה כמו שאני רוצה.

של תינוקות?

חיפשתי על כל החבילה ולא מצתי הוראות..

אני מכבסת במכונת הכביסה. יש לך תוכנית לבדים סינטטים, אז אני משתמשת בה.

אני מניחה שאפשר גם בלי (כדאי להקפיד שהסחיטה לא אגרסיבית מדי...)

 

כדאי לקחת בחשבון שאם יש צפצפה בתוך האוניברסיטה (כזו שלוחצים עליה והיא מצפצפת...) יש סיכוי סביר שהיא תפסיק לצפצף אחרי הכביסה

אפשר להשרות בקערה עם מים ומעט אבקת כביסה,

לשפשף קלות במקומות מלוכלכים .

כמובן אני מוציאה את הקשתות ואת המנגנון של המנגינות.- זה נשלף.

בעבר הקפדתי רק ביד, מאז שהזמן מועט ביחס למה שצריך להספיק כיבסתי במכונה ויצא טוב.

 

חשוב רק להוריד את הקשתות לפני הכביסה. באוניברסיטה שיש לנו, הקשתות מחוברות למשטח בתיקתקים. תבדקי אם יש דרך להוציא אותם, אם לא אז רק ביד ורק אם אין במשטח עצמו צפצפה/ משהו מנגן.

אני מוציאה את הקשתות והאביזרים הבעייתיים (מה שלא בעייתי מצטרף לאוניברסיטה), ומכניסה למכונת הכביסה, לתכנית רגילה... היא יוצאת מבריקה ומהממת.. מתנקה ממש טוב, לא נשאר אף כתם, כיף כיף

ותולה במקום מוצל. 

זה עדין יחסית 

מה עושים עם זה??

דלקת בגרון עושה לעיתים ריח רע או פטריה בפה חשוב לאבחן לכי לרופא

בחשבון שאולי הדברים לא יתנהלו בדיוק כפי שאני רגילה, ואני מנסה להקל על מי שמחליף אותי וגם על הילד, למשל- להירדם בצורה יותר כיפית- תוכנית במחשב או במיטה של אבא ואמא...משהו שיהיה לו כיף ואז הוא ישמח שתלכי...) וגם- להקל על מי ששומר שידע שיהיה לו קל להשכיב את הילדון- ישמח לעשות זאת, 

נכון שצריך מסגרת קבועה אבל אם את המסגרת הקבועה שלו- כשאת יוצאת נשברת השגרה גם ככה (וזה לא רע בהכרח)

כדאי פשוט להפוך זאת לחוויה חיובית, כמובן- לא לאפשר להיות ער עד מאוחר אבל למשל להביא כרית ושמיכה לסלון ו"לנוח" שם עד שאמא תחזור...

אין עניין של התנהגות יפה או לא, זה לא משהו מוסרי, הוא פשוט עצוב שלא היית, וזה נורמלי, אך זה גם נורמלי שאמא יוצאת לפעמים....

לפעמים אנחנו אומרים לילדינו שכשנחזור נביא להם הפתעה שיקבלו למחרת.

גם מה שהאבא אמר בסדר, גם מה שאת עשית אח"כ.

 

וגם ההתנהלות ביניכם, בענוה ובכבוד באופן טבעי, מעוררת התפעלות.

 

 

פעם הבאה, אל תעשי הרבה "הכנות". תגידי לו: אני מזכירה שאמרתי לך בפעם הקודמת שאמא חוזרת - ושהבנת שכאשר עוד פעם אבא משכיב לישון, אז שמחים בזה, ובטח לא כועסים ובוכים.. להתראות. אולי אבא יספר לי אח"כ איך התנהגת יפה".

 

ואפשר אולי שהאבא ישים איזה דיסק עם סיפורי חכמים וכד' - לפעמים זה מאד "תופס", ויכול להקל על עיכול הישיבה שלו על ידו.

 

וסה"כ - אבא זה לא בייביסיטר, ואם אפשר להגיע לכך שיתרגל שהוא משכיב אותו לפעמים, זה בהחלט גם בעל ערך.

 

הצלחה רבה.

לא כעונש

אלא שהוא צריך ללמוד שלפעמים הוא לא מקבל את אמא, ושלא יהיה לו חוויה שתמיד בסוף אני אקבל מה שאני רוצה, השאלה כמה אני אשקיע בכי בשביל זה

 

אבל זה מאוד חשוב שהאבא גם ילמד להשכיב (זה מיומנות!)

אולי בשבת?! 

האמת היא שזה הכי חריף בשעת ההשכבה... אבל לאורך כל היום, בהזדמנויות שאבא נמצא, הוא מפגין אליו אנטי, ורוצה רק את אמא בכל דבר...
הערב בעלי השכיב אותו לישון, למרות שהייתי בבית (אני לא יכולתי היום). לאורך כ-ל המקלחת הילד צרח בטירוף... בעלי ממש דיבר אליו בשקט.. ניסה לספר לו סיפורים וכו', ולא ויתר לו.. זה היה קשה רק לשמוע את זה, אני מתארת לעצמי כמה קשה היה לבעלי. זו גם תחושה לא נעימה שהילד מתנהג אליו ככה... (הוא המשיך לצרוח גם בזמן שאבא הלביש אותו, וקרא להם סיפור.. רק לקראת סוף הסיפור הוא קצת נרגע ושיתף פעולה והתעניין..).

גם כשהחזרנו אותו מהגן, הוא לא היה מוכן בשום אופן שאבא יוציא אותו מהאוטו... רק אמא.

מה עושים עם זה? להתעלם?
הוא גם התחיל להגיד כל פעם "לא אוהב את אבא", "לא אוהב אותך!"
איך להגיב?

 

אלא בדיוק כמו שבעלך עשה, להתעלם להמשיך לדבר בנחת. כמו שהתענין לקראת סוף הסיפור, כך יהיה גם בהמשך.

 

"רק אמא" - אז להגיד: אמא באמת גם שמחה להוציא אותך, אבל כעת אבא מוציא. בנחת, לא להתרגש, ולעמוד על שלכם..

 

אומר: "לא אוהב את אבא".. אבא יכול לומר בנחת: לא נורא, כשתהיה יותר גדול - תאהב.. לפעמים להתעלם. אם אומר לאמא - אז צריכה להגיב: אין דבר כזה, לא אומרים כך. יש לנו אבא טוב.

 

כנראה תוצאה של ההרגל רק לאמא.

 

[אגב, יכול להיות שהוא מרגיש איזו "תחרות" על אמא עם אח קטן? אז חשוב שיהיה לו זמן שרק הוא עם אמא ביום. ולשתף אותו בלהיות "אח גדול" יחד עם אמא]

 

ענ"ד.

 

 

ההכוונה שלך ממש עוזרת!

הוא באמת מאוד רגיל אלי... אבל אין כ"כ אפשרות לשנות את זה בינתיים...
האמת שכשהוא חוזר מהמעון, קצת אח"כ אחותו הקטנה הולכת לישון, כך שיש לו זמן איתי..
אבל אולי הוא מרגיש קצת קנאה? איך אני אדע?
הוא לא משתף פעולה כשאני מציעה לו לעזור לי. תמיד אומר "לא רוצה" "אין לי כח", אלא אם כן יש לו איזה מצב רוח טוב במיוחד..

את הבן שלי העברנו גם בגיל 3 חודשים

מרוצים מאוד מהעגלה, נוחה וקומפקטית.

אפשר לקנות מתאמים כמו שכתבו, אפשר גם להכניס אותו יותר פנימה ולכסות היטב..

וקניתי לטיולון מזרן שק שינה מרופד טוב הגגון גם ככה כפול אז התינוק סגור טוב מהרוח 

הסבירו לנו שבעתיד יכולות להיות בעיות בדיבור והגייה בעתיד 

היה לא מזמן שירשור על הנושא 

 

זאת אומרת, לא לגמרי?

והאם זה משמעותי להמשך?

האם זה משמעותי להמשך? אין לדעת. ייתכן שכן וייתכן שלא..

מה שכן, אוכל לומר לך שהתייעצנו עם מומחה, והוא אמר שאין צורך לנתק

אז המלצתי היא לך גם לעשות כך, 

וכך לקבל תמונה ברורה לגבי הנושא

 

שיבדוק אם זה נורא. וככל שעושים בגיל יותר קטן זה פחות סבל. לילדה שלי עשיתי בגיל חצי שנה והרופא אמר לי שבאתי מאוחר

שיכולות להמליץ על רופא, הבנתי שזה פעולה יחסית פשוטה עד גיל מסוים

אני לא ניתקתי לבן שלי ואין לו שום בעיות אבל אני לא מבינה טוב בזה

יש לזה השלכות, אכילה לא נכונה ועקב כך גם צורת העיכול לא טובה, זה יכול לגרום בהמשך לליקויי למידה, זה יכול גם להשפיע על דרכי הנשימה, זה יכול להשפיע על מבנה השיניים (שיניים עקומות וכו'), זה יכול גם להשפיע על המערכת החיסונית, זה יכול להוות קושי בתפתחות הדיבור ויש עוד...
לי אישית יש לשון קשורה, ועלי זה עוד השפיע בקטנה, אבל על חלק מאחיי ועל הוריי (לכל המשפחה שלי יש את זה, כולל האחיינים), זה השפיע יותר.
אני נורא ממליץ לנתק בגיל שזה יכול לעשות בו הבדל, כי בגילאי תיכון והלאה, זה כבר מאוחר מדי מכדי שיהיה לזה השפעה משמעותית.
הינה קישור לאתר של רופה מצוין ומומחה בתחום, שהוא מבצע את הניתוק-http://www.tongue-tie.org/%D7%93-%D7%A8-%D7%A8%D7%95%D7%A2%D7%99-%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%A8.html

צריך לקבוע קודם כל תורלרופא משפחה? או לאף אוזן גרון?

את עלות הטיפול.

מישהו פה עשה דרכם?

אם הילד מסתדר עם הנתונים הקיימים, לא תמיד צריך לנתק.

אני מאמינה שאם הוא מצליח לינוק טוב ולך- אין כאבים, כנראה שזה לא משמעותי ולכן גם לא ישפיע על ההמשך.

 

וגם לא תמיד כדאי בפרט אם הוא יונק. בד"כ אלו שיונקים עם לשון קשורה איכשהו לומדים להסתדר עם המצב

וברגע שמנתקים להם, נוצר אצלם בלבול ולפעמים זה בא על חשבון ההנקה..

הבן שלנו נולד עם לשון חצי קשורה כך הגדירו את זה. ולא חתכנו. כי הוא ינק בסדר ב"ה. מוצץ הוא לא הצליח לקחת וגם עשה מה שאמרת שהמוצץ כאילו גורם לו להקיא עד היום הוא בלי מוצץ (בן שנה וחצי) לגבי שלכות עתידיות. הבנתי שאפשר לחצוך בכל גיל. אז בנתעים לא חתכנו.

חבל לקחת צ'אנס על חשבון הילד, במקרה שיש לזה עליו השלכות, אני ממליץ לנתק כמה שיותר מוקדם וללכת על בטוח.

אבל בעניין ההנקה, זה לא יבלבל את הילד, אולי ליום יומיים, אבל זה רק יקל עליו לינוק. אני יודע את זה כי אמא שלי מדריכת הנקה, היא בתחום כבר למעלה מ-30 שנה, ואני גדלתי על זה.
בעניין לנתק בגיל מאוחר יותר, ההשפעות החיוביות יהיו פחות משמועותיות מגיל מסויים והלאה. חבל לפספס, זה דבר שלוקח רגע וזה ללכת על בטוח.

ולגבי "לקח רגע" - הפעולה כן, ההתאוששות ממנה לא...

אני מתחרטת על שעשינו, ומצטרפת לסבורות שלא לעשות לתינוק פעולה כירורגית בלי צורך ברור ונראה לעין. לשון שקשורה ברמה שהיא לא מפריעה *כאן ועכשיו* יכולה כן להפריע בהמשך ויכולה לא להפריע, אין לדעת. ברי ושמא - ברי עדיף.

 

(לצערי יש לי ביקורת גם על ההתנהלות במרפאה של ד"ר פורר, אם כי אני לא חולקת שהוא צדיק ועושה מלאכתו מתוך תחושת שליחות. מי ששוקל(ת) להגיע אליו ורוצה לשמוע את הביקורת לצורך - אפשר לפנות אליי באישי.)

 

אנחנו ניתקנו בגיל שבועיים וההחלמה לקחה פחות מדקה.

ולא יודעת מה לעשות, בכל מקום שמעתי צדדים לכאן ולכאן,

אם יש עוד כאלו שיכולים לשתף מנסיונם, אשמח מאד

תצרי קשר עם ממוחה לעניין, אני ממליץ על ד''ר פורר, אבל כל מומחה זה טוב. אם ךשאל תמשיכי כאן, זה רק יבלבל אותך יותר, חבל לך להתבחבש פה בעניין.
פשוט תתקשרי לד''ר פורר ותשאלי אותו, זה הכי הגיוני, הכי פשוט וייתן לך את התשובה, הכי מהירה והכי ברורה.

לכל אחד יש את הניסיון שלו, ולכן הדעה שלו קשורה לניסיון שלו...

 

אצלי, לשלושת הילדים יש לשון קשורה (לא עם סיב כזה, אלא לשון "קצרה" קוראים לזה, חיבור בסיסי עמוק שלא נותן ללשון להשתחרר), אף אחד מהם לא הצליח לינוק כמו שצריך, אבל זה לא קשור רק למבנה שלהם, אלא גם לבעיה תורשתית בהנקה שיש במשפחה שלי (כך אמרה לי יועצת הנקה מומחית). בכל מקרה, הלשון הקשורה לא הוסיפה הרבה לעניין...

 

אצל הבכור לא הנקתי, וגם לא חתכתי, כי לא ידעתי על עניין הלשון הקשורה. אצל השנייה, חתכתי בגיל שלושה שבועות, בזמן הזה, אצל ד"ר פורר זה היה חתך אחד וזהו בלי טיפול נוסף, היא לא הצלחיה לינוק כמו שצריך אחר כך, אך בגיל חצי שנה, ראיתי שגם מבקבוק הולך ונהיה לה קשה לאכול ולכן עשינו חיתוך נוסף, ובאמת ראיתי הקלה באכילה מבקבוק. לה אישית זה לא פתר את בעיות הנזלות והנוזלים באוזניים ובגיל 5 עשינו לה ניתוח כפתורים (מה שד"ר פורר אומר שזה ממש פותר..). באותו הזמן שעשינו לה את הניתוח, שאלתי את ד"ר פורר על הבכור - האם כדאי לנתק לו - אז התשובה שלו היתה, שבגלל שלהנקה זה כבר לא יעזור, אם הוא לא סובל מבעיות בדיבור, מדלקות אוזניים או בעיות באכילה - אין צורך לנתק. אבל את זה צריך לראות באמת מומחה (ועדיף לא ד"ר פורר - כי המקרה של הבן שלי היה היחיד ששמעתי שהוא אומר לא לנתק, לרוב הוא אומר לנתק בכל מקרה...), ולהעריך עד כמה המקרה הוא גבולי או לא וכמה הוא יכול להשפיע.

 

אצל הקטנצ'יק - עשינו את הניתוח בגיל שלושה שבועות גם כן (רציתי קודם, אבל הוא לא היה, ואז היתה הברית, ואחר כך פסח), אבל אז היתה לד"ר פורר שיטה חדשה... מעבר לזה שהוא חותך - דבר שלוקח דקה בדיוק, צריך בבית כל יום בוקר וערב "לפעור" את הפצע כדי שלא יתאחה (כמו שקרה לאמצעית שלי, שהיינו צריכים לחתוך שוב). האמת - שהטיפול הזה מזעזע, בעלי לא היה מוכן לעשות את זה, ואני עשיתי את זה, אני גרה קרוב למרפאה שלו, אז היו ימים שביקשתי ממנו לעשות את זה, כי לא הייתי מסוגלת כבר... אני חושבת שזה כן הפריע להנקה, למרות שלי יש קשיים סובייקטיביים בהנקה, אבל אני הרגשתי שכל העניין של להכאיב לילד שלך בוקר וערב זה דבר שמזעזע אותי ואותו. כנראה שבאמת הפצע לא התאחה, כי לא היינו צריכים לחתוך שוב, אבל אולי שווה לא לעשות את זה, אלא רק את החתך.

 

שורה תחתונה - אם אין קושי לילד - אני אישית לא הייתי מנתקת. אם את רוצה להיות רגועה - תתיעצי עם מומחה, עדיף לא עם ד"ר פורר שאומר תמיד לחתוך. אם את כבר רוצה לחתוך - תבצעי את הטיפול אצלו - הוא באמת הכי מומחה (כבר ראיתי ילדים שחתכו להם אבל לא כמו שצריך ובאו אליו לטיפול חוזר), אבל את הטיפול הזה של פעירת הפצע - אני לא יודעת אם שווה לעשות, ואם כן אולי לבוא אליו שיעשה בעצמו פעמיים שלוש במקום לעשות לבד.

 

עד כאן המלצותי...

כששאלנו על הבכור הוא היה בן שנה וחצי, ואז זו היתה התשובה שלו, יכול להיות שבגיל יותר מוקדם הוא כן היה ממליץ לחתוך בכל מקרה...

אני  נתקתי  לבן  שלי  בגיל  ארבעה  חודשים  אצל  פרופסור  יודייסין.  הגעתי  בכזה  שלב  מאוחר  בגלל  שגם  אני  הייתי  מבולבלת  (כי  זה  היה  קשור  ממש  קצת  והילד  לקח  מוצץ  וינק  מצוין  רק  שזה  טיפה  כאב  בהנקה) וחבל.  אמנם  אצלי  זה  היה  בזמן  בגלל  שהעור  ה"קושר"  את  הלשון  עדיין  לא  התקשה.  אבל  בסביבות  גיל  שלוש  ארבע  חודשים  הוא  מתקשה,  ואז  זקוקים  לפעולה  חרוגית  הרבה  יותר  מורכבת  מתי  שמגלים  שזה  משפיע  על  הדיבור.  אצלינו בגלל  שזה  לא  התקשה   עדיין  לקח  שניה  אחת  טיפה  דם.  הנקתי  מיד ונגמר  הסיפור.  אני  חושבת  שממש  מומלץ  ללכת  ליודייסין שהוא  רופא  חרוג  ומקבל  עם  התחייבות  מקופת  חולים  (תבררי  לגבי  מכבי,  כללית  ולאומית,  כן.)  מאשר פורר  שלוקח  הרבה  כסף  זה כרוך בכמה  פגישות  והוא  רופא  שיניים. בהצלחה   רבה! 

הבן שלי באמת בדיוק בן שלושה חדשים, ובאמת מסתדר עם ההנקה ולוקח מוצץ, רק בתחילה הוא עושה תנועת הקאה,

נראה לי שאקבע תור מחר לרופא ונראה מה עושים הלאה.

ואם הבן שלך לוקח מוצץ, אז כנראה היא באמת קשורה ממש טיפה.

 

לענ"ד שוב, אם הוא עושה כל מה שכל תינוק אחר עושה- אז איזה הגיון יש בלשחרר?

 

ועוד משהו מהנסיון, היום הבן שלי מוציא לשון לגמרי החוצה כמו כולם.

 

כשהיה קטן יותר ראו שהיא קצת קשורה, אבל היום זה הסתדר איכשהוא, ב"ה!

ואז כבר מסובך יותר לנתק...

החמוד חזר לעצמו מיד..האכלתי אותו וזהו, נגמר הסיפור..

לא מתחרטים לרגע שניתקנו..

שאצלי  הרופאים  לא  המליצו  חלק  אמרו  אפילו  שאין  לו  לשון  קשורה. היועצת  הנקה המליצה  ואז  התערבבתי  לי  עם  הרופאים  עד  גיל  ארבעה  חודשים.  כששמעתי  על  פרופסור  יודייסין  החלטתי  להתייעץ  אתו. בקשתי  מרופא  ילדים  הפניה  בלי  לבקש את  חוות  דעתו. פרופסור  יודייסין  אמר שכדאי  לחתוך,  אישרתי,  והוא  חתך  במקום.   תאמיני  לי  לא  מתחרטת  לרגע. לכן  אני  חושבת  שכדאי  פשוט  ללכת  אליו  ולשאול,  הוא  מומחה מספיק.  אין  בזה  סיכון,  אם  זה עדיין  לא התקשה (אם  זה  התקשה  ממילא  זה  לא  במקום),  וחבל  להתערבב  עם  דעות  של רופאים  שלא תמיד  מבינים  בזה.  זו  דעתי,  אבל שיהיה  לך  בהצלחה  על  כל  מקרה.  

לכל שלושת הילדים שלי יש לשון חצי קשורה.

בבי"ח אמרו שרק אם זה מפריע להנקה אז לעשות עם זה משהו(את זה אמרו לי רק הילד ה 2).

לא חתחתי לאף אחד מהם, הם ינקו טוב, לא לקחו מוצץ אבל לא ידעתי או יודעת אם זה ממש קשור כי הרבה ילדים לא לוקחים מוצץ ועושים את תנועת ההקאה ואין להם לשון קשורה...

לגדול יש בעיית הגייה של ס ש אבל מצד שני גם לדוד שלו הייתה את אותה בעיה וגם לאחיין שלו יש את אותה בעיה ואין להם לשון קשורה- אז שוב זה לא קשור ללשון קשורה.

ולשתי הבנות ( 5,3,) אין בעיות בהגיה ולא באוכל ולא דלקות אוזנים או נזלות.

(ד"א גם לי יש לשון חצי קשורה וגם לאמא שלי יש.. זה כנראה גנטי ושתינו סבדר גמור ללא ניתוחון..)

 

מה המסקנה?

אם תלכי לרופא שעושה את זה רוב הסיכויים שהוא יאמר לך לעשות לא? כי מה זה כבר יכול להזיק.

אולי תלכי לרופאת ילדים? אם זה לא כ"כ משמעותי לא נראה לי שכדאי.

קלי את כל מה שאמרתי בערבון מוגבל, כל אחד מרגיש אחרת לגבי הנושאים האלה של ניתוחים וניתוקים.

אצלנו זה לא השפיע- ממרחק של 7 שנים. ואני לא חושבת שיש קשר בין התופעות שהוזכרו לחצי לשון קשורה.

 

אמנם כתבתי למעלה שיש לי ביקורת על ההתנהלות שלו, אבל נראה לי שהדרך שתיארת אותו בהודעתך יצאה קצת לא הוגנת כלפיו... מנסה להעמיד דברים על דיוקם:

 

לגבי התחייבות מקופת חולים - זה בתנאי שרופא הילדים שלך מסכים להפנות אותך לניתוק, ויש בעניין הזה מחלוקת עמוקה בין רופאים שונים. אם אישה מגיעה למסקנה שהיא מעוניינת בניתוק, והרופא לא מפנה - נשאר רק ללכת בפרטי.

לגבי הרבה כסף - ביחס לניתוח פרטי המחיר שלו ממש ממש נמוך. אפשר להשוות לרופאים פרטיים אחרים שעושים ניתוקי לשון ולראות.

לגבי כמה פגישות - לאו דווקא. אם הכול הולך טוב מספיקה פגישה אחת.

וההתמחות שלו - רופא שיניים ומנתח בחלל הפה.

 

אני האנונימית מההתחלה. ד"ר פורר הוא זה שהביא את התחום לארץ לפני עשרים שנה (אני מכירה מטופלים שלו מאז). הוא צבר ניסיון רב מאוד בחיתוכי לשון והוא זה שלימד רבים מהרופאים הכירוגיים את עבודתם.

זה שאני חושבת שהוא יותר מדי מאמין ביכולות של חיתוך הלשון זה משהו אחד.. אבל אם כבר לנתח - באופן אישי הייתי עושה רק אצלו... אני ראיתי בזמן שהייתי אצלו שבאו אליו לתיקוני חיתוכים לא טובים מרופאים אחרים. וגם ראיתי אצלו לא מעט אנשים שברור שהם צריכים ניתוח כזה (אפשר גם להסתכל על ההורים ולראות את הלשון או השפה הקשורה).

זה לא סותר את זה שחוות דעת הייתי מבקשת ממשהו אחר, וגם שהייתי מוותרת או  מצמצמת את התהליך של ה"פעירה".

ולא לרופא שמקצועו ניתוק לשונות. וביקשתי את חוות דעתו -

לילד אחד הוא אמר שאין צורך וזה לא יפריע לו לכלום - ואכן לא ניתקתי והילד היום גדול ואין לו שום הפרעה כתוצאה מזה.

לילד אחר הוא אמר לי לנתק (בגיל חודש , אכל מצוין) כי זה יפריע לו בהמשך לדיבור תקין - וניתקתי.

 

נסי גם את לפנות לרופא ילדים . הרופאים שעושים ניתוקים - מוכנים לנתק לכל ילד שהוא גם למי שממש אין לו לשון מחוברת...

כי זה מסיר את השומן שבזה.

 

אז כדאי להשתמש בנוזל שקוף...

או להימנע מהשהיית הנוזל כלים על הבד...

סופח שומן. להשהות זמן מה ולכבס כרגיל.

פיזרתי בכמויות טלק וגם שפשפתי

אח"כ ריססתי עם קליה וניש

וכיבסתי בהרתחה עם מסיר כתמים ג'ל

כשהמכונה סיימה

ראיתי שנשאר הטלק דבוק לבד

כיסבתי שוב על מכונה מהירה של רבע שעה

וזהו.. היום הורדתי מהחבל אין כתם

דברים שמכילים חמץ ברור שעדיף לחסל, אבל למה לחסל דברים שרק אין עליהם הכשר לפסח?

קטניות?? זה בכלל לא חמץ! זה שהאשכנזים גזרו לא לאכול בפסח לא הופך את זה לחמץ! נראה לי שאפילו אין צורך למכור.

[לפי הכותרת שכתבת נראה שמדובר על מוצרי חמץ, ואז יש עניין לחסל כי עדיף להימנע מלמכור חמץ גמור, אבל מה שכתבת בתוכן נראה לי שזה סתם דברים שאין עליהם הכשר לפסח אבל לא מכילים שום חמץ.. אולי לא הבנתי נכון?]

 

יש לי קובץ של הרב זריצקי בדיוק על הנושא הזה (הוא מפרט אילו מאכלים צריך לזרוק/לחסל, אילו אפשר למכור, ואילו מספיק להצניע). הוא כותב שהקובץ רלוונטי רק לשנת תשע"ב, אבל הוא עדיין יכול לעזור. (אם למישהו יש את הקובץ של השנה- זה יכול להועיל אם יעלה פה..).

הנה הקישור לקובץ: 20140331123109.doc

אנחנו עושים מכירת חמץ 

לפעמים יש כמויות שאי אפשר להספיק לחסל.. 

אולי להתקשר לטלפון שמופיע בקישור שצרפת? או שהוא כבר לא עדכני?

כדאי להתייעץ עם רב, אבל בגדול רובם נוהגים שחמץ גמור (כמו פתיתים, פסטה, לחם, חטיפי חמץ וכדומה) לא מוכרים אלא אם כן זה כרוך בהפסד מרובה (למשל בעלי עסק שיש להם כמויות גדולות של חמץ).

מוצרי חמץ כאלו עדיף בהחלט לחסל לפני פסח, ואם לא מצליחים- עדיף לבער (בשריפת חמץ).

מוצרים סגורים אפשר גם לתרום לארגוני צדקה (למשל חסדי נעמי) שמוכרים את החמץ (אצלם זה כמות מצטברת אז זה כן הפסד מרובה) ואחרי פסח הם מביאים לנזקקים.

 

את יכולה לנסות להתקשר לטלפון שמוזכר שם, אני ממש לא יודעת אם זה עוד עדכני, אבל אין מה להפסיד מלנסות..

בהצלחה!

מה לחסל/לבער, מה למכור ומה מספיק להצניע..

http://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%91%D7%9E%D7%A2%D7%92%D7%9C-%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%94/%D7%A4%D7%A1%D7%97/%D7%9E%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%9C%D7%91%D7%A2%D7%A8%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%99%D7%A9-%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%9B%D7%A8%D7%9D-%D7%91%D7%A2%D7%A8%D7%91-%D7%A4%D7%A1%D7%97.aspx#.Uzl6AqjW5ug

"באיזה סדר גודל האתה חושב שהתופעה קיימת?" - מי שכותב שלדעתו התופעה לא קיימת, איך הוא אמור לענות על השאלה: "האם קיום תופעת האפליה מפריעה לך?"

 

כמו כן,

"האם אתה או משהוא מקרובך נחשף לאפליה על רקע מיני בקבלת שכר?" - אם התשובה היא לא, אז איך אמורים לענות על השאלה הבאה: 
"האם עשתה משהוא בנידון?"?

 

 

 

לא ברור שנעדיף גבר לעבודה כזו?

יש כמה בעיות ניסוח.

מה שיפה בהם שהם מתאימים מגיל 4 עד כיתה ו' לדעתי. כל גיל מוצא בסיפורים משהו אחר וככל שעולה הגיל אפשר להעמיק יותר.

שלום לךאורחת

 

לפני השינה..

 

בצורה הכי מופשטת של הדברים..

 

ואם את מחפשת משהו יותר קליל-

יש את הפרשה מספרת לי..

ואם כן האם אתן ממליצות לילדות 3-6?

קצת מסובך לכתוב את דרך ההגעה לשם בפורום, ובפרט שאני לא זוכרת את שמות הרחובות באיזור....

אני מניחה שתוכלי למצוא אותה בקלות, אם תשאלי אנשים (היא נמצאת לא הרחק מרחבת ה"חורבה", אבל צריך להכיר כדי למצוא)

 

ועוד משהו...

זה ממש לא "גינה". כלומר אין כ"כ צמחים, וגם לא חולות... (בכל זאת, מדובר על הרובע )

והאיזור די קטן... אבל נשמע לי שזה מתאים לצרכים שלכם בדיוק.

תנהו!

עם מגלשה צהובה אני זוכרת... מהרחבה של הרובע ליד החורבה הולכים קצת צפונה, רחוב המקובלים או רחוב היהודים, ליד הקארדו

ואפשר בנתיים להסתובב איתם טיפה ברובע, זה נחמד, או לשבת ברחבה ושישתוללו שם

את יוצאת מהכתל בשער לכיוון שער האשפות/ או לכיוון הרובע ועולה בכביש לכיוון שער ציון. בדרך, (יותר סמוך לשער האשפות) ליד טיילת החומות יש גינה נחמדת.
לדעתי תביאי להם סנדוויצים שיאכלו. זה מעסיק יופי.

יש כמו שאמרו את גן התקומה שזה בכניסה לרובע ליד החניה,יש לרדת בירידב/מדרגות עד למטה יש לפני מגרש כדורסל וכדורגל ואחרי זה הגן..

 

יש את המתקנים שנמצאים ליד הרחבה החדשה(הרחבה שליד החורבה) את הולכת לסוף הרחבה לכיוון בנק המזרחי /לכיווון הרחוב עם כל החנויות שמוביל בעצם לכותל,לקצת לפני הבנק יש פניה שמאלה לרח' בוני החומה,שם כבר תראי את המתקנים...

 

ויש את המתקנים ברחבה הישנה,שזה בעצם ליד בית רוטשילד, שזה קרוב יותר לכניסה לרובע מכיוון החניה.

 

אם יש שאלות נוספות אשמח לעזור...

 

התחזקתי ביראת שמים והפסקתי

 

אם תרצי יותר פירוט בל"נ באישי

לתת לה מרצונך כסף כל פעם ואוליי לאט לאט תגמל מזה

 

וכל פעם לשדר לה אמא יכולה לתת לך את לא צריכה לקחת לבד (ולגנוב)

 

אולי היא בעצם משדרת לכם אני לא סומכת עליכם משהו בסגנון....וע"י הנתינה יחזור בה אמון בכם!!

עם אנשי מקצוע. זה נשמע מצב שדורש טיפול שורש.

יש איזה גוף כלשהו שאפשר לפנות אליו?

(אגב אני לא האמא של הילדה...)

מחפשים גם מישהו ממש מקצועי להתייעץ,אז נשמח אם מישהו יתן שמות. בינתיים, אמרנו במכולת שאסור לו לרשום וגם לא לתת לו לקנות עם כסף ואמרנו לו שהמכולת היא פיתוי גדול מדי לכן אסור לו להכנס, אבל זה האמת לא פותר את הבעיה אלא רק פתרון זמני. גם אנחנו מוטרדים מאד ומחפשים תשובות.... בהצלחה

לפעמים הסיבה לגניבה היא בעיה רגשית שלא אובחנה.

לעיתים נדירות ילד או מבוגר עלול לסבול מבעיה שנקראת קלפטומניה -דחף לגנוב ,במקרא הזה עוזר טיפול פסיכולוגי התנהגותי.

בירושלים יש מכון שנקרא הבית הירוק שמאג אנשי מקצוע לטיפול בילדים ,כמו פסיכולגים ,אני לא יודעת אם יש שם מטפלים רגשיים ,במקום יש יעוץ להורים.\

אם הרופא ילדים שכם מנוסה כדאי להתייעץ איתו.

או דרך היועצת של בית הספר.

בהצלחה וגידול קל.

"משקרת" חוץ מזה? או הכוונה היתה - בנושא הזה?

ובהחלט יש לה בעיה רגשית...(סיבוך כלשהו במשפחה)

תודה על היעוץ

 

 

בלי להתייחס כרגע ל"בעיה רגשית" ספציפית - 

 

לדעתי כלל לא נכון להגדיר ילד שקונה ורושם בחנות, או אפילו לוקח כסף מהבית בשביל זה כ"גונב".

 

וזה גם לא טוב ש"מסבירים" לו שהוא כך - וע"י כך עושים אותו ל"רשע בפני עצמו".

 

בשביל ילד, הכסף שבבית, והרשימה שבחנות, זה של המשפחה. אמנם אבא ואמא אומרים מה עושים עם זה.

 

ילד שרושם ממתקים בחנות, אינו "גונב" חלילה מבחינתו. זה לא כמו לרשום ע"ח השכנים..   זה "על חשבוננו".

 

הרי מה הוא  יעשה אם הוא צריך ממתקים (ולעיתים אכן כ"פיצוי" על חסך כלשהו)? אין לו כסף משלו.

 

 

לכן, לענ"ד, לא להתייחס כלל כ"גניבה".

 

לדבר איתה. לשוחח לא על "גניבה" אלא על הצורך בקניה.

 

לומר לה: את אוהבת ממתקים? את צריכה לקנות?

 

ולהסביר שזה בסדר גמור, הרבה ילדים אוהבים, אבל מצד שני - זה גם אחרי הכל עולה כסף וגם לא בריא ללא-הגבלה, אז אולי כדאי שנחליט ביחד כמה כדאי לקנות - וכך גם תהיה לך הרגשה טובה שלא צריך כאילו "להסתיר".. זה לא דבר רע.

 

ואולי ינסו לחשוב ביחד איתה - איזה ממתקים היא "צריכה". "רשימה". ולקחת את דבריה ברצינות ובנחת. אפשר להעיר: אולי זה קצת יותר מידי לקנות כל יום? אולי במקום זזה עדיף זה.. וכו'. לדבר.

 

לעשות חשבון בערך כמה העלות של מה שרוצים ויכולים להוציא, ולשאול אם היא מסכימה שיחליטו שכל שבוע אפשר לרשום עד סכום מסוים, 

 

אם תסכים - אז אח"כ לייעץ לה לא "להילחץ", לא להרגיש צורך לקנות הרבה בבת אחת..  וכדאי גם לומר: אם את מרגישה פעם ש"נגמר" ולא הספיק - תגידי. נראה מה אפשר לעשות, אולי נחליט להוסיף משהו באותו שבוע.

 

כך ההורים והיא "באותו צד". לא "כנגד".

 

וכמובן, אם יש בעיה רגשית - אז להרבות בחום, בהקשבה, לשוחח, לשמוע. אולי ההפיכה של הנושא הזה ל"שיתוף" - תהיה פתח לשיתוף בעוד דברים. לפעמים צריך יעוץ. תלוי במצב.

 

זו ענ"ד. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

התייעצנו עכשיו עם אחד הר"מים.
הוא אמר ממש לא ללכת עם הילדים האלה בכוח.
צריך המון המון אהבה.
ה' יעזור...

שנתיים וחצי זה מספיק גדול להשאר עם סבתא והאחים....

האמת שאני משאירה גם בגיל יותר קטן, מהרגע שזה כבר לא מלחיץ את אמא שלי... 

והיא אמרה לי כל עוד אני מציעה את צריכה להשאיר אותה.. היא אמרה שהיא לא מחלקת מתנות כאלה הרבה פעמים... שכחתי לציין שההורים שלי שניהם עובדי הוראה. ושבת בשבלם זה מנוחה נטו. וגם אבא שלי עבר לפני שנה מעקפים ומאז הוא נהיה מאוד לחוץ מכל דבר.אבל עם הקטנה הוא מסתדר מצויין היא הנכדה האהובה עליו.האמת אצל ההורים שלי הילדים מתנהגים אחרת לגמרי מאיך שהם מתנהגים בבית כנראה רוח החינוך והמשמעת נושבת בין כותלי הבית.מצד אחד קשה לי לשחרר אותה ומצד שני אני חושבת שאם אני ישאיר אותה זה יעשה לנו רק טוב...

כי הם הגדירו עד שנתיים לא?

אצלי היא הייתה פחות משנתיים והיא 24/7 אמא ולא האמנתי על עצמי (גם שבת מהעבודה של הבעל)

כנראה עצם זה שהיא הייתה עם הגדול הקל גם עליה

ושלא יהיה על חשבון אימך.

לכי תהני לך! הייתי משלמת הרבה בשביל שקט כזה...;)

ואי אפשר להביא אותה...אמא שלי מחדירה לי כל הזמן שיהיה בסדר ואני קצת חוששת. אני לא יודעת איך הם יסתדרו איתם בחיים לא השארתי אותם שבת לבד...אני דואגת שלא יעשו בלאגן...

אמא שלך  גדלה  אותך.  והיא  תדע גם  להסתדר  אתה.  תשלחי  אותה  ותהי  שלמה  עם   עצמך.  שום  דבר  קריטי  לא  יקרה. ממילא  את  לא  יכולה  להביא  אז לפחות  תשלחי  בלב  שקט,  ולא תכבידי  על עצמך  בדאגה.  אמא שלך  מודעת  לקושי  ובכל  אופן  אומרת  לך  לשלוח.  אז  את לא  צריכה לחשוש  ובפרוש יכולה  לתת  צ'אנס.  שהיה  לך  בהצלחה!  

אם תשדרי לילדים שהכל יהיה בסדר, הם יהיו בסדר.
אז הם קצת יבלגנו, קצת יתנו להם להשתולל... הם לא יעמדו בכללים, אז מה? זה כיף אצל סבא וסבתא!
תלכי ותהני!
ממש מזכיר לי שיצאנו שבת מהעבודה וכל הזמן חשבתי שחבל שלא הבאתי את הבת שלי (היא גם היתה בת 2.5) ואז ראיתי את חברה שלי שהביאה את הבת שלה והיא אמרה לי שהיא מצטערת שהביאה אותה כי הבת שלה משתעממת ובגלל זה היא משגעת אותה... בקיצור, גם לילדה זה לא כיף!

לא טוב ולא בריא, מאריך בלי תוחלת את ימי השישי, גורם לכולם להגיע עייפים ורעבים לשולחן השבת (כמה פע' את יכולה לפתוח שולחן ביום שישי? ) אצלי הם לא מסוגלים להירדם לשנת צהרים, רק בערב ליל הסדר אנחנו מתעקשים איתם על זה, וגם אז זה שלוש שעות של שכיבה ושעה אחת של שינה במקרה הטוב...

 

שבתות אחה"צ מתמשכות בלי סוף... מוצ"ש יוצא כ"כ מאוחר שכולם עייפים ביום ראשון בבוקר...

 

וכצ'ופר לילות שבת ( או לילות שבת של חורף..)  שזה הזמן הכי כייף בעולם הופכים לקצרים נורא... 

 

וזה כמובן בלי להתייחס לימות החול על שקיעותיהם המאוחרות שאינן מאפשרות השכבה מוקדמת של הקטנים יותר... הם פשוט לא נרדמים.

 

שעון קיץ=המצאה מרושעת ולא טבעית.

סיוט!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! את ממש צודקת...

אבל עכשיו אני מרגישה אמא הרבה יותר מנוסה (חחח. הלוואי...), אני מקווה שלא תהיה בעיה , אם אדאג לחדר חשוך ותריסים סגורים ושאר "אווירת לילה"...

 

דבר שהוא כן נחמד בשעון קיץ, לדעתי, זה עוד חצי שעה- שעה של אור יום. הורים כמוני שמוצאים את הילדים ב4 מהגן, בכלל לא יוצאים עם הילדים לגינה חוץ מבשבת, אז יהיה נחמד לצאת איתם קצת... וכמובן שבתות ארוכות, שאני ממש אוהבת!

את השאר נדע בהמשך..

משכיבים את הילדים לצהרים ובא לציון גואל

 

בקשר לשבת הארוכה אני מספיק ב"ה        ה   כ   ל 

 

ילדים תפילה לימוד אישה סעודות כתיקונן שנ"צ ואפילו לבקר חברים/משפחה 

 

קיצר ת ע נ ו ג

 

ולא מבינים איך אנשים אחרים חיים,

ואז יש לנו יום שישי רגוע בדיוק באורך הנכון להספיק הכל ולנוח, ליל שבת (עם אור בחוץ...) בנחת, ושבת ארוכה (האמת, לפעמים קצת יותר מידי, תלוי בכח שיש להשקיע)

ואני אוהבת שיש המון אור בחוץ בערב, אז מצידי - אפשר להמשיך את הסידור גם לחורף

בין יום שישי שבת צהרים וכו'

הבעיה זה אחר כך שליל שבת ממש מאוחר 

ושבת בצהרים ארוכה ובלתי נגמרת

משנה שעברה זכורות לי השעות האלו כסיוט עולמי!!!!

 

גם יום שישי לא קצר מדי וגם מוצאי שבת נורמלי.

השבת, אחרי החלפת השעון, מוצאי שבת כבר יוצא מאוחר מדי.

 

ומה שמעצבן עכיו אחרי החלפת השעון זה שקשה לקום בבקרים. גם לילדים וגם לנו.

ובערב לעומת זאת לא מספיק עייפים כי יש עדיין אור.

 

בקיצור מעצבן כל תזוזות השעון האלה. לדעתי זה סתם עושה בלאגן.

הדבר שכן היה טוב שבת זו על שבת קודמת זה אחרי צהרים-

שלא מתעוררים לתוך סעודה שלישית

אבל מה אני יכול לעשות ?

משמעותי, ותמיד תמיד עייפים.

גם להשכיב לישון ב7 כשבחוץ עוד אור זה לא כ"כ קל.

אהבתי את זה שהאריכו ועד אמצע חשוון 5-6 היו שעות של תחילת החושך ולא הרגשה של אמצע הלילה.

כרגע עוד סביר כשהשקיעה ב-7, בשיא הקיץ תמיד הרבה יותר קשה.

בשבילי האידיאלי זה ששקיעה בסביבות 6- 6.5, אלה הימים בשנה שאני הכי אוהבת, באמצע כזה החושך לא מתחיל מוקדם מידי ולא מאוחר מידי, הלוואי שהיה אפשרי ככה רוב השנה (חולם)

 

שבתות וחגים, כשאנחנו בבית מאוד משתדלים לקבל שבת מוקדם ובחגים כשזה אפשרי (יש חגים שבעייתי לקבל מוקדם כמו שבועות).

כשהולכים להורים מאוד קשה עם הילדים במיוחד עם אלה שערניים מידי בצהריים בשביל לנוח אבל אחרי 8 הם כבר עברו את השעה שלהם. מצד שני התדירות של שבתות אצל ההורים פחתה מאוד בשנה האחרונה.

 

שבת אחה"צ, משכנעים אותם לנוח, לא תמיד בהצלחה  מי שישן מרוויח להישאר עד מוצ"ש וללמוד עם אבא באבות ובנים מי שלא ועוד בגיל שאפשר לוותר לו על הבדלה משכיבים עוד לפני ששבת יצאה.

פשוט למדתי שהקיטורים עליו ממש יעזרו לי כמו לקטר על הגשם ביום של אירוע בחוץ או על חמה שיוצאת מנרתיקה בל"ג בעומר..

 

מה עושים?

 

משחקים בחוץ- מרפסת/ חצר/ למטה- עד כלות הנפש

אוכלים ארוחת ערב משביעה- בעוד היום גדול- 6:00

מאפילים חלקית (תריסים עם חורים) החל מהשעה 6:30.

מקלחות, בקבוקים ולמיטה.

 

הגדולה יותר מנצלת עוד שעה וחצי במשחק עם פיג'מה, קריאת ספרים וכד', בשעה 8:00 כבר חשוך.

 

מה יהיה בהמשך? נראה..

ומי שרעב- מצליח לאכול משהו קליל- קורפלקס עם חלב, פריכיות מרוחות,  מקלות ירקות וכד'..

 

 

 

הרבה רשמו פה שהן משכיבות את הילדים באזור 7.

באיזה גיל מדובר???

הבן שלי בן 3 ומעולם לא הלך לישון בשעות כאלו.....

הוא עוד ישן צהרים (אין מצב שלא) ואנחנו מעודדים את זה כדי שיהיה יותר עם בעלי ואיתי אי"ה, שאני אמצא עבודה.

בכל מקרה בשעון קיץ, הכי נח זה להרגיל לשינה בצהרים כל יום כי חם בחוץ ואי אפשר לצאת לגן שעשועים לפני 18:00 וגם זה איכשהוא. כך שהכי נח שישנו צהריים (פותר את בעיית שבת).

הבן שלי הולך לישון ב-21:00 (הוא ישן בצהריים שעה ושלושת גבעי- שעתיים).

בחורף הייתי משכיבה אותם ב6 וחצי.

אתמול הקטן נרדם ב6 וחצי רגיל אבל הגדול  התעקש שיש אור (אפילו שסגרתי תריסים) ולא היה  מוכן להירדם....

אצלנו הגדול לא ישן בצהריים.

אז הוא ילך לישון בערב מוקדם.

זה הגיל הבעייתי.

יכול להיות שהיא צריכה את החיזוק הזה.

להעביר אותה יכול לעזור לטווח הקרוב אבל אולי בטווח הרחוק לא.

שילוב יכול לתת לה כלים להלאה. ויכול להיות שבעוד שנתיים היא לא תעלה ךוועדה כי יראו שהיא התקדמה וכבר לא צריכה.

היום על כל שטות ישר רוצים ועדה אל תתרגשי

האם לוועדות האלה האלה יש השפעה על ההתרשמות הכללית על הילדה בכל מסגרת שהיא תכנס וכו'? היא לומדת טוב, ממה שקראתי ברשת שולחים ילדים על חריגות וקשיים לוועדות ואין לה שום חריגות, אין לה קושי לימודי, יש לה קושי חברתי קצת כי היא ילדה עדינה ביחס לבנות שתלטניות בכיתה שלה וגם שונה מהן מבחינת "חוג חברתי" (חיפשתי מונח להגדיר את זה..), אני לא רוצה שיגדירו אותה בגלל זה תחת כל מיני הגדרות של חריגות וכו'. 

עוד משהו ששמתי לב: בכמה פעמים שהעברתי לטיפול הצקות לילדה וכו' המורה היתה מתקשרת אלי ואומרת שיש לילדה בעיות בתחומים מסויימים, כשאני לא "מתלוננת" על כלום לא מעלים בפני שום קשיים שלה ואומרים לי שהכל מצויין, וכשאני מעלה בעיה בעניין הצקות של ילדות בעיתיות לילדה וכדומה נזכרים "להדביק" לה בעיות, זה התחושה שאני מקבלת בכל אופן. הצוות עושה הרבה מאמץ אבל יש את התחושה ש:הצוות חסר ניסיון (השנה אכן כל הצוות הוא חסר ניסיון), וכן שהחברה שם לא מתאימה לה. מצד שני יש לי גם חששות להעביר אותה כי אני לא יודעת אם יש מקום הרבה יותר טוב ואיפה שהיא נמצאת בכל זאת יש לה חברות והיחס של המורות כלפיה טוב. מקווה שהובנתי עם ההתלבטויות שלי ואשמח לעצות ויותר מידע בעניינים האלה. 

חבל להתבחבש עם זה.

נשמע בית ספר חרטא

לפעמים צוות חסר ניסיון רואה דברים שבעלי ניסיון מתעלמים מהם. 

ועדת שילוב לא הופך את הילדה לבעלת ליקוי שלא נעים לדבר עליו. ייתכן שבזכות הוועדה היא תקבל שעה שבועית של עבודה בקבוצה קטנה על התחום החברתי והיא תקבל כלים להתמודדות.

הסיפור הזה מזכיר לי את ביתי הגדולה שגם סבלה מהצקות וכו', אצלה דווקא המורה (עם הרבה שונות וותק בהוראה) לא ראתה בעיה ולא נתנו לה מענה. השנה העברנו אותה לבית ספר אחר מסיבות שונות וההצקות בהחלט נעלמו בגלל סוג האוכלוסייה, אבל הקושי של ביתי לא נעלם ואני עדיין מבחינה בקושי שלה עם התמודדויות שונות. 

כמובן שתעשו את השיקולים שלכם, אבל תחשבו גם מנק' מבט אחרות

לוועדה יהיו יותר נתונים ומבט רחב יותר.

התעלם מכם ההורים ולא נתן לילדה את העזרה הדרושה אלא תייג אותה מלכתחילה כבעייתית

אני לא יודעת לומר לך אם זה "נרשם" כמשהו כלפי הילדה אבל אני יכולה לומר לך ששילוב יכול להיות דבר ממש יעיל!

 

יש סיכוי טוב שהבת שלך תקבל מורת שילוב שעובדת עם תלמידים בעלי בעיות שונות (לא רק לימודיות) ויהיה לה יחס אישי וקבוצה קטנה - דבר שטוב גם לתלמידים חזקים, יותר תשומת לב ויחס וגם אפשרות להתמקד בה גם מבחינה חברתית אם זו הבעיה. בבי"ס בו עבדתי היתה מורת שילוב מ-ק-ס-י-מ-ה ומקווה שזה מה שיהיה גם עם הבת שלך בע"ה.

 

ואם את חושבת על סטיגמה ביחס לכיתה - בבי"ס שלי בד"כ אהבו מאוד לצאת לשעה פרטנית של תשומת לב אישי, במיוחד אם אוהבים את המקצוע \ המורה.

 

אני רק יודעת לומר לך שכל שנה בד"כ יש בדיקה מחדש ויתכן שיש תלמידה שתקבל שילוב בשנה אחת ובשנה אחריה לא יהיה צורך (או שלא יהיו מספיק תקציבים.. )

 

 

ממליצה לך גם לשאול בפורום "מורים לחיים"

ומאחלת לך שתצליחי לקבל את ההחלטה הטובה ביותר בנוגע לבת שלך!

ועדת שילוב, לרוב מתקיימת בבי"ס או במחלקת חינוך אליה אתם משוייכים ותפקידה לבדוק האם היא זכאית לשעות שילוב לפי הבעיות/ קשיים שעלו בבי"ס.

שילוב= מורה שמוציאה אותה לשיעור פרטני, מקסימום עד 5 תלמידים, ולורב מקבלים שעה שבועית כזאת, במקרים מיוחדים נותנים גם שעתיים.

היא נשארת בכיתתה, בכל השעות מלבד אותה שעה, כשנעשה תיאום בין מורת השילוב למחנכת באיזו שעה הכי מתאים שהיא תלך לשיעור הפרטני וגם באילו תחומים לקדם אותה.

אם החליטו לעלות אותה לשילוב, אז מן הסתם יש לה קשיים נוספים מלבד הקושי החברתי שציינת.

באופן כללי זכאי לשעת שילוב תלמיד שיש לו לקות מאובחנת, לקות למידה- שיש פער בינה לבין שאר חברותיה בתחום הלימודי לרוב הוועדה תדרוש אבחון בשביל זה, אם הוועדה היא בית ספרית, אז יש בתי ספר שמסתפקים במה שהמחנכת והמורים המקצועיים מדווחים ולא יבקשו לעשות לה אבחון או לקיות קשות יותר כמו- ראיה שמיעה וכו'.

 

בד"כ השעה הזאת מקפיצה את הילד ולרוב הפער נסגר.

הבן שלי קיבל שנתיים בגן שעת שילוב (גננת שבאה פעם בשבוע לעבוד איתו) וזה כ"כ קידם אותו עד שכשהוא הגיע לבי"ס, בסוף החודש הראשון בבי"ס אמרו לי שהוא לא זכאי לשילוב כי הוא באותו קצב ורמת למידה של שאר התלמידים בכיתה.

הקשיים הנוספים שיש לו, שמתבטאים בעיקר בקשיים חברתיים, הוא לא זכאי בגללם לשעת שילוב.

 

תבררי מה הסיבה שבגללה החליטו לשלוח אותה לוועדת שילוב, כי כמו שכתבתי, אם יש רק קושי חברתי אין זכאות לפי חוק השילוב לשעות שילוב.

לא הייתי ממהרת להעביר בי"ס, בכלל לא בטוח שהקשיים יפתרו או יעלמו.

אם יש לכם שיקולים נוספים כמו- סגנון החינוך בבי"ס השני, המשפחות שמגיעות לשם תורניות יותר/  מתאימות לאופי הביתי שלכם, זה עניין אחר ואם אתם חושבים שמכל הבחינות בי"ס השני מתאים אז תעבירו, אבל אם הסיבה העיקרית היא שרוצים לשלוח אותה לוועדת שילוב, בי"ס לא יפתור את הבעיה. הבעיה תצוף גם שם.

ואין להשוות ילד אחד לשני, גם אם הסיבה נראית אותה סיבה.

וגם יש הבדל בין גיל הגן לגיל בי"ס, היא בגיל שכבר התקבעו אצלה כמה דפוסים ואולי צברה קצת תסכולים בעניין החברתי ולהעביר אותה לבי"ס אחר זה עלול להקשות עליה יותר חברתית.

יש סיבה שמלכתחילה שלחתם אותה לבי"ס הנוכחי ולא השני שנראה שמתאים לכם יותר?

וצריכים לקבל אותו כמתנה.

הוא לא אומר שום דבר בעייתי על הילד, לא מצביע על שום לקות-

הוא בא לעזור במצבי קושי:

לפעמים רגשי, לפעמים לימודי.

 

גם אצלנו בביה"ס השילוב מצטייר כמושא חלומות, שעה אישית של תשומת לב עם מורה קשובה ופרטית,

לא כמשהו מרתיע ומאיים.

 

אני לא הייתי נרתעת, להפך.

 

הרבה נחת!

ליועצת יש גם ניסיון עם ועדות שילוב ותלמידים שמקבלים שעת שילוב, ובנוסף יש לה את כל הנתונים על ביתך ואת כל השיקולים המקצועיים להפניה לוועדה.

בשיחה כזאת את יכולה לקבל את כל המידע הרלוונטי שקשור לביתך ואת כל ההשלכות של הפניה לוועדה.

בנוסף הייתי נפגשת עם מורת השילוב שעובדת בבית הספר ומקבלת ממנה מידע על שעות השילוב, על הכלים שלה ועל תרומתה לתלימידים.

 

ברגע שיהיה לך את כל הידע הזה יהיה לך יותר קל להחליט בנוגע לביתך.

 

אני באופן אישי בעד מתן שעות שילוב וקבלת שעות פרטניות אבל כל מקרה לגופו..

לדעתי יש כאן טעות חינוכית של הצוות.

ילדה ללא קשיים לימודיים או התנהגותיים,לנציע לה שילוב ,רק בגלל שרוב הבנות בכיתה באות מבתים עם מנטליות שונה מזו המוכרת לה בבית.

נשמה לי קצת לא רציני להציע שעות שילוב לילדה ,אם הקושי הוא להכיר ולתפקד בכית השבה המנטליות שונה מאוד מהבית שלכם.

חבר שהבת שלכם תתויג כשונה בגלל זה.

אם יש לה קושי חברתי ללא קשר למנטליות שלצ מי שאיתה,אז צריך לתת לה כלים לשיפור מיומנויות חברתיות.

אם הבעיה של הילדה היא שרוב הכיתה באות מבתים בעלי מנטליות מסוימת,האם לא יותר פשוט להעביר את הילדה לבית ספר

שבו יש יותר בנות בכיתה עם מנטליות דומה יותר לבית שלכם.

נראה לי מוגזם שבגלל בעיה של מנטליות ,יתחילו להגדיר את הבת שלכם בכל מיני הגדרות.

גם לאנשים מבוגרים מאוד קשה לשנות מנטליות ,אני מדברת על זוגות שבם אחד אשכנזי ואחד ספרדי.

נראה שהילדה שלכם עדינה ופשוט הבנות בכיתה  בולעות אותה ,כי הן מאוד דומיננטיות.

 

זה יכול להעשות במשגרת שעות פרטניות של יועצת בית הספר.

 

 

אני לא נגד שילוב אבל....

שילוב לא קיים כדי לחפות על התיפקוד הרשלני של צוות בית הספר שהתעלם מקשייה של הילדה וזילזל בפניות ההורים

שילוב.

בעיקר אם יש לך עבר דומה אצל האח.

אנחנו גם שומרים את ה- לא זוכרת איך קוראים לזה, הסכום שמגיע פר ילד כל חודש- בחשבון נפרד. וכשהילדים יגדלו הם יקבלו את זה. (למרות שחישבתי שזה לא כזה הרבה. עד גיל 20 יהיה לילד בערך 30,000. נראה לי שאפילו לחתונה זה לא מספיק.... אבן אין ספק שזה יהיה נחמד מאד)

סכומים גדולים עדיף בקרן השקעות לא בנקאית (כגון מגדל)

סכומים קטנים זה לא כ"כ משנה

( הנכתב, נכתב על דעת הכותב בלבד, הכותב איננו יועץ פיננסי)

שמעתי שיטה במקום להכניס לבנק להכניס בתוך מעטפה ובמקום מוצנע בבית!!

 

כוון שהבנקים מוצצים את הכסף ע"י ריבית!!

 

הצלחה רבה וברכה בכל מה שתעשו בכסף!!

לא הכי בטיחותי ....במידה ויש לכם סכום גדול אתם יכולים להשקיע בקרן השקעות או אגח ממשלתי תתיעצו עם מביני דבר ...

הקרנות משקיעות את הכסף בשבילך ונותנות לך אחוזים מההכנסות (ברור שהם מרוויחים מזה)

עדיף לכם לקנות אג"ח ממשלתיות - הן נותנות תשואה של משהו כמו 2% בשנה שזה כפול בערך ממה שתקבלו על הפיקדון הכי טוב שתמצאו. 

כמובן שבהנחה שמדינת ישראל לא תפשוט רגל, אז הכסף שלכם יהיה בטוח. 

 

אתם גם יכולים לקחת סיכון קטן בזה שבנק גדול (לאומי, פועלים, מזרחי) לא יפשוט רגל - ולקנות אג"חים שלו. זה יכול לתת לכם בין 3-4% בשנה. (וגם מקבלים בד"כ דיבידנדים פעם בשנה בסכום של כמה אחוזים מהסכום שהושקע).

אם הבנק לא פושט רגל - מה שסביר להניח שלא יקרה כי מן הסתם המדינה תתערב - אז התשואה מובטחת.

אפשר גם לקנות אג"חים יותר מסוכנים אבל עם תשואות הרבה יותר גבוהות - אבל שוב, הסיכון גדל בהתאמה.  

 

בקיצור, מציע לכם לדבר עם יועץ ההשקעות של הבנק (זה אמור להיות בחינם). 

 

הבהרה: זו רק הצעה ואני לא לוקח כאן אחריות על שום דבר. 

הוא אמר שם שאם ההשקעה היא לטווח הרחוק (לא פחות מ-10 שנים) אז הכי משתלם להשקיע בתעודות סל כי בטווח הרחוק כמעט אף פעם לא תפסידו מזה, וזה נותן בממוצע תשואה של כ-10% לשנה. זה השקעה עם יותר סיכון, אבל אם אתם יודעים בוודאות שב-10 השנים הקרובות לפחות תוכלו להסתדר בלי הכסף הזה, אז זה הכי משתלם ורוב הסיכויים שתרוויחו עליו ככה הכי יפה. (אם זה לפחות זמן- עדיף בהרבה להשקיע במשהו יותר בטוח, הציעו כאן כמה הצעות טובות).

[אני רק מצטטת את מה שהוא אמר, לא מבינה בזה יותר מזה].

בהצלחה!

אבל אולי זה נכון. 

 

בכל מקרה, יש לקחת בחשבון שעל כל רווח שעושים בשוק ההון (וזה כולל גם את מה שאני כתבתי על אג"חים) - 25% הולכים לקופת המדינה... 

 

גם כל אישה והאופי שלה.. אותי יותר ישמח מתנה לתינוק או לילדים שמעליו. או משהו זוגי כמו שובר לארוחה זוגית.
אם מתנה לתינוק- אני הייתי אוהבת גיפט כארד בחנות עם בגדי ילדים כמו פוקס וכד'.

תמיד אמרתי שצריך להקים גמ"ח שינה ליולדת 

אפשר או לשמור על הילדים או לעזור בעבודות הבית 

אם בכל זאת חפצה נפשך במתנה אני כן מעדיפה דברים עבור הילד, אבל דברים שכל אחד נזקק להם ולא מעורב בהם מידי טעם אישי

למשל: שמיכה טובה, סדינים יפים וכו'.

בבגדים אני לא כל כך אוהבת שקונים, כי זה מאוד עניין של טעם, והעדפות..

הם ידעו הכי טוב

לפעמים צריכים עדיין לתינוק עצמו הרבה דברים, ואישה היתה שמחה לקבל דברים שהיא עוד צריכה לתינוק, בפרט כאלה שבדרך כלל היא לא מפרגנת לעצמה לקנות לבד.

 

(אגב, כיף לקבל דברים לתינוק גם בלידה שהיא לא ראשונה ולא שניה ולא חמישית, פשוט משהו חדש וכיפי)

 

אם את רוצה דווקא ליולדת-

חלוק רחצה,

נגן,

סט סבונים/ קרמים וכד' (אם היא בקטע, יש כאלה שזה מגעיל אותם)

ספר,

תיק,

שוברי מתנה ברשתות שוות,

תכשיט (מגנוליה וכד')

 

ונקודה מאוד חשובה:

כל מתנה- שתהיה אפשרות החלפה: מידה, צבע, מתנה זהה וכד'.

ודברים בסגנון.. אני קיבלתי אחרי הלידה וזה פשוט פינק אותי..

קיבלתי מלא דברים שאני לא צריכה,

 

כשבאתי להחליף אמרו לי שהזיכויים ניתנים לפי מה ששילמו, אז אם קנו במבצע או בהנחת מועדון - אני תקועה עם זיכויים שאין ךלהם ערך.

קיבלתי שם החזר מלא על כל פריט ממבצע!

הייתי בהלם.

מלא מלא מלא דברים מבודישופ..
ועוד גופיה ומכנסיים עם גרב (לא יודעת איך קוראים לזה) לתינוקת..
אמרתי לאמא שאני מצטערת שלא הבאתי מתנה גדולה לבת שלה אלא לה כי היא חברה שלי ואת הבת שלה אני בכלל לא מכירה..
החברה צחקה ואמרה שזו המתנה הכי שווה שהיא קיבלה.. כי סוף סוף משהו מתייחס אליה ולא לתינוקת

כי כל אחת כל כך שונה, וקשה לקלוע (אפילו לאמא של היולדת. אולי הבעל. אולי).

ומצד שני, אחרי לידה זו תקופה שהגיוני שהיא צריכה דברים מסויימים דווקא.

מנסיוני עם מתנות ליולדות, וגם על עצמי אחרי לידות (אולי לשאול ולהציע אגב כמה רעיונות שלך, כדי שיראו שהקדשת מחשבה).

אבל גיסתי הביאה לי לדוג' מגבת פרפר..שמשמשת את הילד מאז שנולד ועד היום..והוא כבר בן שנתיים ורבע..

זה מגבת שניתן להוציא איתה את הילד בקלות מהאבטיה ולעטוף אותו כמו שצריך,היא קנתה בשילב...

 

וזו המתנה הכי שימושית שקיבלתי....

לפעמים הוא סתם הולך למכולת-

ואין את התחושה של קבלת מתנה...

או שובר לטיפול מפנק עם איזה שוקולד מתוק לנפש .

אני שונאת קרמים וכאלה, ומי שקונה לי כאלה, סימן שאינו מכיר אותי...

אני שמחה לקבל משחקים או ספרים לילדים הגדולים, שובר למסאג' או ארוחה זוגית או סתם דברים קטנים שמעידים על חום, אהבה ותשומת לב- וזה בהחלט יכול להסתכם במרק חם או ארוחה מפנקת מעשה ידייך...

תלוי בסגנון

קרמים (ללין וכו)

ספר טוב

ארוחה כייפית עם מתנה קטנה בפנים

תכשיט

או מנשא, אם אין לה (יש חנות מנשאים שבאים אליך הביתה להדגמה, ואת בוחרת איזה מנשא שאהבת)

כירבולית מפנקת (טוב, החורף כבר די נגמר...)

"משלוח מנות" של כדורי אנרגיה ופירות יבשים - לנשנוש בזמן הנקה, בתוך כלי יפה

בלידה רשונה כולם מסתמכים על זה שאין כלום לתינוק ומביאים דברים לתינוק. אם את רוצה להיות יותר מקורית, תביאי משהו לאמא, שתרגיש שחשבו עליה. באמת מגיע לה פינוק...

 

בלידות מתקמות, בד"כ מניחים שכבר יש הכל לתינוק, ומביאים דברים לאמא או משחקים לאחים הגדולים.

דווקא אז אני חושבת שכן יש מה לתת לתינוק, כי למרות שיש, תמיד כיף להתחדש במשהו, במיוחד כשיש הכל משומש, וההורים לא "יבזבזו" לקנות חדש כשיש משומש, ורוצים גם משהו חדש... וגם תמיד יש משהו שחסר והיו רוצים... רק שבמקרה כזה מאד מאד חשוב לשאול מה כדאי לקנות, כי סיכוי גדול שמה שתרצו לקנות כבר יש, ואם הייתם שואלים...

 

אם זה משפחה שיש ילדים נוספים אני קונה משהו לילדים ולא לתינוק. משחק בגדים... ובנוסף איזה קרם גוף או ליפסטיק לאמא.

 ותמיד האמא מופתעת מהרעיון...

וזה משבש לה את היום בצורה מורגשת ביותר.
היא ישנה בשעה 7
ומתעוררת לכל המאוחר ב5 בבוקר
מזה יוצא שאח"כ בגן היא עייפה.
ההורים שלי לקחו אותה לרופא התפתחותי ועוד כמה אבל ממה שהסתבר שזה פשוט האופי שלה וככה זה ימשך
הרופא הסביר שכשהיא תגדל יותר (עכשיו גן חובה) זה כנראה ירד וישפיע פחות על התפקוד היומיומי שלה.

בני בכיתה ב' ובשבועות האחרונים התחיל להתעורר בסביבות 5-5.30 ולא מצליח לחזור לישון.

בהתחלה הוא היה בא ואומר שהוא קם לשירותים ולא מצליח להירדם שוב.

לאחרונה הוא כבר לא בא אליי, הוא מסתכל בשעון וומתארגן לבד, אוכל קורנפלקס ומשחק (לפעמים גם במחשב לצערי)

וכשממש משעמם לו מעיר את אחיו בן ה-6 ואז כבר חגיגה לפנות בוקר...

גם הוא הולך לישון בסיבות 7-8 ונרדם מהר ומספר לפעמים שהיה עייף הכיתה ושם את הראש על השולחן...

 

אולי שעון הקיץ שמתחיל הערב יעזור להם להתאפס קצת עם השעה

רק שלא יקומו מאוחר מידייי...  : )

 

בקיצר, סורי, אין לי פתרון, אבל מזדהה לגמריי.

 

תנסי להשכיב או לישון בערך-9 ותראי איך זה הולך.

מעדיפה ערב של מנוחה  (ועבודה בסידור ונקיון הבית...) מאשר שיקום קצת יותר מאוחר בבוקר!

 

דרך אגב, שעון הקיץ הכניס קצת פרופורציות בגדולים והם קמים אחרי 6.

הקטנים לעומת זאת עדיין בהסתגלות.