פורום הורות (עמוד 274)

צרו קשר עם משה בניטה, אפרת    moshe_benita@bezeqint.net    אבל זה לא מיועד לילדים.

https://cp.responder.co.il/upload/e7754899df9ffd588b84479d5c978e36/images/mazot.jpg

יותר צפונה יש את כפר חב"ד - יש קן ישיר פעמיים ביום מאזור קרית מלאכי אם זה עוזר או רכבת

?!

דווקא מהכול הכי מעניין אותי מה גרם לך לחשוב על זה 

פרחים.

משהו טעים לאכול ביחד.

לדאוג לארוחה טעימה שהיא אוהבת, לפנק אותה כל הזמן

(אם היא הטיפוס שאוהבת או לפחות תצחק מזה- להזיז לה את הכסא לפני שמתיישבת, להגיש לה, למזוג לה..)

וכל דבר שהיא בקטע שלו שקשור לפינוק!

בשעה טובה!

ארוחה רומנטית.. עם אווירה שלווה ורגועה

כל הערב הוא מפתיע כשלעצמו 

פשוט תתלבש יפה, תהיה נינוח ותריח טוב (לפחות כמוה)

בהצלחה 

אני חושבת שכתוב גם על הדייסה שניתן להוסיף לתמ"ל או לחלב אם.

פתרון מעולה גם להתחיל להרגיל אותה לבקבוק מידי פעם או להתחיל הזנה בכפית.

בהצלחה

האחות אצלנו אמרה שמותר מגיל חצי שנה.

שלי גם עדיין יונק והוא אוהב את זה (אני נתתי מ-7 חודשים)

הזוגיות , כל זוג בדרכים שמתאימות לו.

למצוא לעצמכם כל יום זמן של שתיכם בלבד לשיחה דיונים וכו'

או לפחות פעם בשבוע זמן איכותי ממש - הליכה , משחק , קפה אם יש ביביסיטר ויש תקציב ...

ואם לא אז איזה כיבוד נחמד בבית

אם יש אפשרות לארוחת ערב של שתיכם אחרי שהילדים ישנים וכו' 

של כל נושא בעולם: טבע הסטוריה פוליטיקה אסטרונומיה

הרגשה אישית שלי כאשר כל אחד מעשיר את עצמו זה מעשיר גם את השיח שלנו 

שעובר להיות על עוד דברים חוץ מאשר הבית 

שיחה אישית קבועה, כמו שכבר מישהי הזכירה פה.

אפשר לקבוע שהיא לא על הילדים...

אבל שתהיה על חיובי, לא רק על קשיים.

אפשר גם 'פגישה' של עשיה משותפת ביחד, לא דוקא שיחה, איזה תחביב שמתאים לכם

2.ללכת לסדנא של אילן והילה יפרח,

ממולץ להעמיק את הקשר ולהפריח את הזוגיות

בס"ד

וממליצה מאוד שיהיה לזוג זמן קבוע בשבוע לשיחה אישית. הרבנית מוסיפה כי זה ניהיה היום מעין טרנד שלכל ילד יש זמן קבוע בלוז השבועי בו הוא עושה משהו כיפי עם ההורים, אבל לא מבינים שמה שמחזיק את הבית ומה שישפיע אחכ על הילדים זה התקשורת והזוגיות בין ההורים.

כשההורים אוהבים אחד את השני, סבלניים אחד לשני, מקשיבים אחד לשני ומשדרים את זה, הבעיות עם הילדים יפתרו מעליהם.

הרבנית מספרת שהיא ובעלה הרב היו קובעים לפגישה (עד היום), הם היו צריכים ללכת למקום מרוחק ביישוב על מנת שלא יפריעו לרב בשאלות הלכתיות,עד כדי כך שהם היו לוקחים את הרכב לקצה היישוב ויושבים בתוכו, וגם שם אנשים היו דופקים על החלון על מנת להקביל פני רבם ו/או לשאול שאלות את הרב או הרבנית. (אשריכם ישראל )

והרב היה עונה: "עכשיו זה הזמן של אישתי, אני לא רוצה לקחת לה אותו, שלא יהיה גזל זמן" אהיה פנוי בשעה X, תתקשר"

ולעיתים השיחות האלו היו מתבצעות בשתיים בלילה.

זמן השיחה הוא משתנה, אבל השיחה היא חלק ממטלות השבוע!

הרבנית מספרת כי זוגות שהחלו לאמץ את השיחה השבועית רואים ברכה בכך, מומלץ בחום. בהצלחה רבה

שלא קשורים לבית. ובלי הילדים.

לצאת לטייל (אנחנו עושים את זה לפעמים ביום שישי ששנינו בבית עד שהילדים חוזרים.)

לקרוא את אותו ספר ולדבר עליו. לימוד משותף.

יציאה בערב לחברים.

לראות הצגה ביחד.

בקיצור לעשות דברים שהם רק של שניכם ולא קשורים לילדים או לבית ואז באופן טיבעי נושאי השיחה יהיו מגוונים יותר.

חלק יורד וחלק לא...

ארטליין ושות' לא יורד- מומלץ להרחיק מהישג ידה....

ולקנות רק לורדים וצבעים שכתוב על האריזה שלהם שהם יורדים במכונת כביסה

לנקות במיידי ועברו איזה שבועיים. 

אולי מישהי מכירה פטנט?

בכל אופן, בעיקרון, ככל שעובר פחות זמן מאז שהכתם נוצר, יש סיכוי גבוה יותר שהוא יירד. רצוי לשפשף/להשרות במים בו-ביום ולכבס באותו יום או למחרת.

לגבי הסלקל- זה תלוי בסוג הבד. רוב הסיכויים, לדעתי, שהכתם לא יירד. אבל שווה לנסות להשרות במים עם אבקת כביסה ולשפשף קצת. אח"כ לשים חומר כלשהו (סנו אוקסיג'ן/קליה/משהו אחר), ולקוות לטוב

אולי יעזור להקצות לה קיר פנוי בבית, ולהרשות לה לקשקש שם כמה שהיא רוצה. אפשר גם מראש לשים על הקיר דף ענק, וזה יחסוך את הצביעה של הקיר....

לפעמים דבר כזה מספק את הרצון לקשקש על כל דבר.

דבר שני- את כל המוצרים שאפשר לקשקש איתם תשימי במקום שלא נגיש לה, אא"כ את משגיחה עליה. במיוחד ארטליין וכד'. אצלנו ארטליין, טוליפ וכד' זה לשימוש אמא בלבד, ואבוי למי שלוקחת בלי רשות...

יש להשתמש בספריי שיער. יורד  מצויין.

לשים נייר סוג מתחת לבגד (טישו או בד) לרסס על הדיו. זהנספג לבד שמתחת. לחזור שוב. עד שנעלם

ולכבס.

נייר סופג= מגבות נייר.

ספריי שיער - אפשר לקנות בכל חנות שמוכרת גם מוצרי שיער. לא צריך את הכי יקר.

(ספריי שיער היו משתמשות הסבתות לאחר המספרה כדי שהשיער יעמוד   )

תפתחי  בכיוון של הובלה.

בת כמה היא?

איך היא מגיעה לטושים? אי אפשר להניחם גבוה יותר?

אם היא מעל גיל 3 אפשר לדבר, להסביר,

"קשה לי עם זה שאת מקשקשת בכל מקום, זה מקלקל את החפצים ומצריך ממני לנקות 

אחרייך. אולי נתלה  בריסטול ותוכלי לצייר עליו כמה שתרצי" וכו' 

גם נותן מענה לצורך וגם יוצר גבולות...

אלכהול.... מנסיון לשים על כתם עט ולמכונה....

אפשר לקנות לוח שעם גדול להתקין אותו על הקיר עליו לשים בריסטול לבן .

ושם לתת מקום לשרבוטים שלה .

חשוב לתת התייחסות וכבוד ליצירה

סינטבון לפחות חלק יורד.

כשהבכור שלי היה בן חודש וחצי נסעתי איתו לחתונה בירושלים בתחבורה ציבורית (מאזור תא). אני לא אגיד שלא נהניתי  מהחתונה (אם כי הנסיעה הייתה מעט מתישה) אבל אני באמת לא מצליחה להבין למה לא השארתי אותו עם בעלי... סה"כ זה הבן שלו, וזו הזדמנות פז לחיבור בינהם...

ככה שאני מציעה לך להשאיר את התינוקת עם הבעל וללכת לחתונה לבד.

היא בכלל תסכים לינוק אחרי זה?

הבן הקטן שלי היה במעון מגיל חודשיים, שם הוא אכל חלב שהופשר  עד 4(!) ובבית הוא ינק רגיל.

עד 1 היא אצל מטפלת ואוכלת חלב מיום קודם  ואז מ 4 עד 12 עוד פעם חלב מופשר שהוקפא לפני חודש...

היא לא תאכל רק שאוב.

אני מניקה לפני המטפלת, בסביבות 6-6:30 בבוקר.

אני אוציא אותה מהמטפלת ותן לה לינוק בסביבות 2 ואולי שוב ב 4, גם אם לא תהיה רעבה..

ואח"כ כשאחזור, בסביבות 12 בלילה, אולי אחרי...

ויש לי מספיק במקפיא לכמה ימים...

תראי לבעלך שאת סומכת עליו ושהוא אבא טוב...

בהצלחה

(וכואב..)

את לא תהני והילדה תסבול..

בשביל מה היא צריכה את הרעש הנוראי שיש בחתונות באוזניים??

תצאי,תשתחריי לכמה שעות...כולם ימשיכו לחיות עם זה ...תאמיני לי...

יאכל הרבה יותר מהרגיל שיחזור למסלול הרגיל (יוצא הדבר חצי יממה עד יממה הסיפור)

ולכן גם אם לקחת אותו איתך קחי בחשבון שלא יהיה לך מנוחה עד ליום הבא הקיבה שלו

תדרוש באותה עת יותר מהרגיל!!

יש לי שני אחים שבחתונות שלהם, אחת הבנות שלי ינקה ..

בחתונה של אחד מהם אחת היתה בת 4.5 היא היתה איתנו וזה היה סיוט.

בחתונה של אח אחר,בת נוספת היא בת 5 שבועות ,החלטתי של הסיוט הזה אני לא חוזרת שוב ,היא קבלה חלב שאוב.

לא קרה כלום ,אני בחתונה הזו נהנתי ולא הסתובבתי סביב כל הזמן .

לא יקרה כלום אם הוא יאכל חלב שאוב,אני חושבת שבשביל תינוק רך כ"כ זה חויה לא נעימה בכלל מבחינה חושית.

בחתונה יש יותר מידי רעש ואורות ,תינוק לא נהנה בגיל הזה מעודף גריה חושית.

יש גם מבוגרים שהרעש והבלגן בחתונה קשה להם.,בעיקר אנים מבוגרים אבל לאו דוקא.

כשהילד גדל אנחנו מקבלים יותר פרספקטיבה לדברים מסוימים.

לקחתי משאבה ידנית כדי לא להתפוצץ...

הכל היה בסדר ב"ה.

טוב שלא לקחתי אותה.. היה קפוא ורועש ומאד מאוחר - החופה התחילה באיזה 21:35...

חזרתי ב 00:30 לבית שקט עם בעל שישן איתה בחדר על הספה...

תודה לכולם !

באמת....

בסופו של דבר טובת הילד היא פינתו הטבעית והחמימה ללא טילטולים...גם אם הוא /היא לא איתך...הוא עם מישהו אחר שאוהב אותו מאוד בדיוק כמוך..

רגישות לחלב- מה ז"א? שאסור לתת מטרנה כלל? כשאמרו לי שחלב קשור למערכת הנשימה הפסקתי לתת לו לבן וגבינות אבל חוץ מזה הוא צורך חלב בתוך המטרנה. האם גם זה לא טוב? 

אני אשמח לקבל ממי שיודע שמות (ומספרים) של אנשים המטפלים בכך (עדיף מאזור המרכז...) וידעו להתאים לו לסוג הדם את האוכל הנכון לו וכן ידעו לומר לי מה אסור לו לאכול. מישהו במקרה מכיר? נראה לי מוזר שלכל האנשים בעולם באופן גורף אסור לאכול קמח לבן, חלב וסוכר, לא?

לגבי העובש- איך זה יכול להיות קשור? באמת הייתה נזילה לאחרונה מהשכן שמעלינו ובתקרת האמבטיה היה עובש. ב"ה טופל.

אני מקווה שלא הזיק לנו בריאותית בדרך... איך זה משפיע באמת על הדיירים?

תודות

כשאני הייתי ילדה היתה שנה שלמה שסבלתי בצורה נוראית מאסטמה ושותפיו....

בסוף הסתבר שהיה פיצוץ בצנרת של הבית והצטבר שם עובש נוראי.

שלחו אותי לבדיקות שונות בהם מצאו אלרגיה לעובש

(לאף אחד זה לא בריא, אבל יש כאלה שמגיבים בחריפות יותר...)

לגבי בדיקות- ברפואה הרגילה ישנן בדיקות אלרגיה,

אך מתאמצים לבדוק רק אם זה עלול להגיע למצב "מסכן חיים" ולא מתאמצים מידי לשפר איכות חיים

(כך הסביר לי מומחה אלגריה שלאחר התקפי אלרגיה רבים וכמה בדיקות שעשה, אמר לי שאני לא אלרגית לכלום)

רפואה משלימה- בוודאי יתנו רשימה של מאכלים מותאמת אישית שלא טובים לו.

אני מכירה בירושלים- אם רלוונטי עבורך, אשמח להמליץ באישי, באזור המרכז- איני מכירה.

אסע עד לשם אם צריך.

שידע לומר לי עליו ספציפית מה לא טוב לו מבחינת אוכל?

בירושלים יש את שושנה שטייף שממליצים עליה הרבה

כתובת? מס' טל'?

טל: 02-5000534

כתובת: אמרי בינה 14 , ירושלים

קוראים לה נורית הוכמן 0549985788

היא עובדת בשיטות מוח אחד וTAT. יש לה המון ניסיון בטיפול בילדים.

בהצלחה ורפואה שלימה

כי שם הרבה פעמים חולים- מתאוששים וכך חוזר חלילה. אחד מדביק את השני

דלקת עיניים זה דבר שמדבק באופן מתמיד, כלומר אם זה לא מטופל היטב במסגרת הגן

הוא יחזור כך כל פעם מחדש..

שיעולים וחום- כנ"ל.

מה שכן, אני מצטרפת להמלצה לבדוק תזונה, כי אם זה חוזר תדיר כל כך, ייתכן שהגוף לא מחוסן מספיק כדי לעמוד בפני הדברים הללו..

אני רוצה להאמין שזה לא משם. לכן בדיוק לא שלחתי למסגרת גדולה

שלא יביא איתו מחלות משם...

ע"י דברים טבעיים, יש מוצרי אלוורה למיניהם...

כדי למצוא את הגורם וגם כדי לחזק את מערכת החיסונים של הילד, כדאי להעזר ברפואה אלטרנטיבית. צריך למצוא משהו אמין ולא חאפר. יש המון תחומים אפשריים, הומופאטיה יכולה לעזור, אני נעזרתי מאד במכשיר ביקום + הומופאטיה ובעיות דומות נפתרו במהירות יחסית אצל ילדי. זה דורש מאמץ וגם עולה כסף - אבל לדעתי שווה.

יש רופאים שהם לא מאוד טובים שלא יודעים לקשר בין דברים. 

אני אסביר:

אני מכיר מישהו שהיה כל הזמן חולה בכל מיני מחלות שונות ומשונות והרופאה שלו כל פעם נתנה לו תרופה כזו או אחרת לאותה בעיה ספציפית שעליה הוא התלונן באותו זמן. 

אחרי כמה זמן הוא עבר דירה וגם החליף רופאת משפחה כחלק מהמעבר. 

ברגע שהרופאה החדשה ראתה את הבדיקות שלו - היא שלחה אותו לבדיקות מקיפות והתברר שהוא חולה בסרטן (מסוג קל יחסית, הוא החלים מאז ונמצא במעקב). 

מיותר לציין שאף הומאופת או רופא על טבעי אחר לא היה עוזר לו במקרה שלו ודחיית הבירור הרפואי היתה עלולה להסתיים בצורה הרבה יותר גרועה. 

אני לא מנסה להלחיץ אותך או להפחיד אותך, אבל דברים כאלה קורים ולא מעט. לצערנו, יש לפעמים רופאים שהם לא מאוד טובים - כמו בכל מקצוע אחר.  

לכן, תנסי לקבל המלצות (אם אין לך ממי, אני יכול לנסות לברר לך מי נחשב טוב) ולכי לרופא או רופאת ילדים אחר\ת. 
אם הוא באמת חולה כל שבועיים, זה לא תקין ואם הרופאה שמטפלת בו לא עושה יותר מדי - אז פשוט מחליפים רופאה. 

רפואה שלמה. 

לילדים.

בד"כ בביטוח המשלים יש אפשרות להתייעצות עם רופא מומחה. תבקשי בדיקות לאתר את שורש הענין.

[הוא יכול לתת גם בדיקות לאיתור אלרגיות, אם יש אופציה שזה זה, ואז יותר קל לדעת מה לעשות] 

לא שוללת את המלצות התזונה והטיפול. אבל במיידי- הרבה פלפל אדום שעשיר בויטמין C, וגם אפשר לתת לו סוכריות ויטמין לילדים- אבל במינון לא נמוך. (יש כאלה של 60 , זה לא כ"כ הרבה, אפשר להשיג במינון גבוה יותר גם לגיל הזה.)

ילדיי היקרים סבלו ממחלות שונות בינקותם. ודווקא האיזומיל (חלב מסויה) פתר את הבעיות.

בנוסף, גם לי גב' שושנה שטייף עזרה מאד. שווה לנסות!           בהצלחה!

עוזרות מאוד כל חיזוקיות החורף למינהם - הסוכריות של פרוטק/חיזוקית/ וכל אלה עם האכיניצאה וכו'...
נסי חודש ותראי את ההבדל. 
 

א. אולי תנסו לעשות בדיקת שתן? (אצל הבת שלי היה סיפור כמו שלכם, וזה מה שזה היה בסוף). אמנם אצל בנות זה הרבה יותר נפוץ, אבל הבדיקה ממש פשוטה אז אולי שווה לנסות.

ב. יש משהי מקרית ארבע שמציעה פיתרון באמצעות אוכל לבעיות בריאות (גם כאבים). שמעתי על כמה שהלכו אליה וזה עזר. קוראים לה 'המכשפה' מרב שהיא עוזרת... שמעתי שהרב אליהו הפנה אליה (לא בטוחה בזה). מה שמעיד עליה זה שאם הטיפול לא מצליח - לא משלמים.

לבן שלי היה חום פעם בשבועים עם דלקות אוזנים קשות הלכנו לדוקטור היימליך רפואה לא קובנציונלית 02-5376414 והיתברר שהוא רגיש למוצרי חלב מאז אין לו שום חום בכר חודשיים והבן השני רגיש לקאקאו

יצחק 0587600512 אפשר להתקשר ואשמח לעזור

הרופא שלנו תמיד אמר עד גיל שנתיים שיהיו חולים ואח"כ הם יהיו יותר מחוסנים .וזה עבד .

שתהיה רפואה שלמה במהרה.

והייתי כל פעם אצל רופא ילדים.

בעקבות אלרגיה כלשהי הייתי עם הילד במיון - וכחלק מהשגרה בבדיקות דם נמצא CRP גבוה.

וזה למרות שגם הרופא במיון כבר קבע שהחום והשיעולים (שהיו בלי קשר לאלרגיה) הם משהו ויראלי וסתם צינון.

צילום חזה - וזו היתה דלקת ריאות!!!

כנראה שהיא גם יודעת להתחבא. הילד קיבל אנטיביוטיקה 3 ימים וסיפור הצינון החוזר נגמר.

אז אומנם זו לא רפואה טבעית כמו שביקשת - אבל זה כיוון מחשבה.

לקחנו אותו לטיפול הומאופטי פרטי אצל ד"ר דניאל גרילסמר - 0507504532

נדמה לי שהוא מקבל דרך מכבי אנחנו לקחנו אותו פרטי

ראינו שיפור מייד!!

אפשר תיק לטיולים/ שק שינה/ ספר מעיינות..

ספרי קודש מקבלים הרבה ובדר"כ לא פותחים אותם בגיל הזה..

ותקציב לא יודעת כמה..

אמגזית שק"ש תיק עם שם

סידור עם שם

ספר כלשהו

משחק חשיבה

שובר לקניה ברשת שלהי

רק שאם יש, אז בטח מאוד קשה למצוא אותו.

האם זה משהו שיכול לעבור או שזה כרוני?

יש איזה שמן מיוחד שמיצרים בבקעה באיזה מקום, נראה לי קוראים לו ארגן

שמעתי שהוא מאוד מיוחד (ויקר) ויכול לעשות פלאים בעור

ששינוי תזונה חולל פלאים.

שווה לנסות למרות המאמץ הרב!

מתעסקת המון בלגלות מאכלים שגורמים לו באופן ספציפי לסבל הזה!!!

אני מכירה 3 אנשים ממשפחתי הקרובה שסובלים נורא.

קיבלו רשימת מאכלים שאסור להם לאכול- כשמקפידים תקופה מסויימית- הכל נעלם כלא היה.

כשמחפפים- חוזרים לכל המשחות, הכדורים והטיפות למיניהם....

ובאופן כללי- אני וכל אחי סבלנו מאד בילדות ואצלנו המעבר לתזונה בריאה באופן כללי שיפר מאד את המצב.

ב"ה עזר לנו במקרה קשה של אסטמה של העור.

גגלי.

אנחנו מטופלים אצל עדי שאנן.

אין מה לנסות קרמים, ובטח ובטח שלא תרופות קונוונציונליות

זו השיטה היחידה שמטפלת מהשורש.

לאחר שניסינו אינספור דרכים והבנו שלרפואה הקונבנציונאלית אין מה להציע. הגענו לאדם שקוראים לו שאול טאוסון שמייצר טיפות פרופוליס אורגניות (בלי קורטיזונים סטרואידים וכו.. נבדק במעבדה)זה לא פרופוליס רגיל זה טיפות שעוזרות להמון בעיות בינהם גם אסטמה של העור זה הדבר היחיד שהעלים לגמרי את הבעיה. יש לו אתר אינטרנט שקוראים לו תומר דבורה ושם מופיע גם המספר שלו מתקשרים אליו ומזמינים טיפות ומשחה והוא כבר אומר מה המינון. הוא תמיד ממליץ על שינוי תזונה במקביל אך מניסיון שלנו ושל אחרים זה עובד גם בלי שינוי תזונה. רק צריך סבלנות כי זה יכול לעבוד מיד וזה יכול לעבוד באיטיות עד כמה חודשים עד שנעלם לגמרי. מוצר מדהים ואנו רואים זאת כשליחות לפרסם את שמו.פרסום הנס

בן כמה הוא?

הבן שלי התחיל עם פריחות בערך בגיל 3 חודשים והלך והחמיר עם הזמן וכלום לא עזר,

החלטתי לבקש  בדיקה אצל אלרגולוג כי יש לבעלי במשפחה אחיינים עם אלרגיות ובאמת הוא רגיש לקרדית האבק...

ולזה באמת אין הרבה מה לעשות...

רק שימי לב שלא ממש נותנים לעשות טסטים לפני גיל שנה.

(אם יש למישהו עצה בשבילי שיכולה לעזור באמת. כבר ניסיתי הכל!!! (בנתיים חוץ מהתזונה שאנחנו כבר חושבים על זה ברצינות) הוא בן 2.5 וממש סובל

נמאס לי מאנטיביוטיקות וסטרואידים אבל אם מפסיקים ליום אחד הוא מגיע למצב נוראי! )

רופא אחר אמר שזה בכלל פטרייה זיהומית

בלבד? המורחבת? המצומצמת? כדאי בטבע? במלון? במסעדה? מה יהיה להם הכי שמח?

5000 שקל ?! 500 שקל?! 

אפשר לבדוק ברכיבים...

אז סימילאק מנסה לגנוב לקוחות ממטרנה ומנפנפת בשמן דקל הזה. אפשר לחשוב...

תכף מטרנה יחזירו להם וינפנפו בסיפור הזה עם ההובלה בלי קירור של סימילאק לחנויות.

לא הייתי בוחרת חברה על פי הפרסומות שלה או של המתחרה...

לא תמיד עולים על ההסבר.

אולי הוא היה יותר עייף/ישן יותר חזק/היה לו קצת קר?

אבל זה כל הזמן ירידות ועליות, וזה נורמלי לחלוטין

http://www.ulpenat-reut.co.il/webPro/project/katava1.asp?codeClient=1862&CodeSubWeb=0&id=151451&projId=42078

אני לא בטוחה במאת האחוזים לגבי רמתן הדתית של הבנות,

אך לדעתי שווה לשוחח עם הרב אלפונטה, שייתכן שמכיר מקומות אחרים שיוכלו להתאים.

יכולה להתאים.

כדאי לברר.

עוד לפני שקראתי את התגובה. אבל יש לי התלבטות. אפשר לפנות במסר אישי אם רלוונטי.

יש לי גם רעיונות מדברים ששמעתי פה ושם, ואני לא מכירה ממש.

מכירה את האולפנה בכוכב יעקב וזה נשמע מתאים למה שאת מחפשת..

כדאי לברר..

בחלוצה יש אולפנה מדהימה! תורנית וממש קטנה (נראה לי 25 בנות בשכבה).

לא זוכרת את שמה אבל היא נמצאת כעת בישוב נווה בחלוצה- צמוד לבני נצרים.

בהצלחה!

ממש מומלץ בחום מניסיון מאד קרוב....

תקופה קשה בטירוף, מעייפת וכו' וכו' (בילד השני זה הרבה הרבה יותר קל).

שימי לב שלא חסר לך ויטמינים...

בקשר לסדר בבית. לדעתי שווה להזמין איזו נערה שתעשה כביסות, שטיפה, כלים וכו' לפעם פעמיים בשבוע, לפחות לחודש הקרוב עד שמתאקלמים (פחות או יותר) למצב.

ולבקש כמה שיותר עזרה מאמא/אבא/חמים/ אחים/שכנים...

בהצלחה מתוקה

ומוסיפה שבגיל כזה צעיר, באמת חשוב להיות הרבה עם הקטנטונת כשהיא ערה. עם זאת, מומלץ כשהיא ישנה לנסות להספיק דברים אחרים- גם השלמת שעות שינה, וגם מטלות בבית.

דברים פחות דחופים, שסובלים דיחוי- רצוי שימשיכו לסבול דיחוי

לאט לאט מצליחים לעשות סדר עדיפויות חדש, ולמצוא זמן לכל הדברים.

שאת צריכה להפסיק לדאוג ולחשוב מה יהיה עם עוד ילדים, וכו'...

גם אני חושבת על זה כל הזמן, אבל צריך לנסות להעביר את הרגע בכמה שיותר רוגע

חודשיים זה לא הרבה זמן בילד ראשון. זה מעבר קשה ולוקח זמן להתרגל.

עוד מעט התינוקת תגדל טיפה ותוכל בכל זאת להתעניין טיפה בדברים נוספים חוץ מאוכל ואמא

ותוכלי להניח אותה לקצת זמן להסתכל על איזה משחק וכד'.

חוץ מזה עזבי את הריגשות אשם שאת לא מספיק איתה. את מחזיקה ומחליפה וכו' היא מקבלת ממך חום וקירבה

עכשיו זה לא גיל ללמידה דידקטית כלשהי. היא פשוט קולטת אותך בכל מה שאת עושה. 

וגם מצפיה בשטיפת כלים הם יכולים "ללמוד".

חוץ מזה שירים אפשר לשיר תוך כדי עשיית דברים אחרים.

היא אמנם לא לאורך אלא הם יושבים אחד לצד השני, אבל אחותי מאוד מאוד מרוצה ממנה!

קלה לנשיאה ולקיפול. מאוד ידידותית ואיכותית.

לנו יש של goodbaby ואנחנו נורא מרוצים! היא נורא פשוטה, אבל אנחנו לא זקוקים ליותר מזה.

וגם חשוב לי להדגיש שעבורי היא משמשת ממש ככלי תחבורה, כי הילדים איתי בבית, והם נמצאים ומלווים אותי לאורך כל היום- ולכל עיסוק שאני נצרכת לו..

בחרנו בעגלה הזו כי

א. אני משתמשת די הרבה בתחבורה ציבורית, וזה הרבה יותר נח לשימוש שם

ב. הרבה יותר קל במעברים הצרים ובכלל

ג. אין קירבה גדולה בין האחים, וישנם זמנים שטוב שכך

ד. היא לא יקרה, ולא כבדה.

החסרון היחידי שישנו שם שהתינוק לא שוכב ב180 מעלות, והילד שיושב מקדימה יכול לשבת בתנוחה אחת בלבד- שהיא זו המופיעה בתמונה המצורפת..

http://www.zuzik.co.il/%D7%A2%D7%92%D7%9C%D7%AA_%D7%90%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%92%D7%95_%D7%91%D7%99%D7%99%D7%91%D7%99

לשנות את צורת הישיבה של הילד שיושב מקדימה.

יש בזה מספר דגמים. שווה בדיקה.

פשוט לחכות.

לא להתבחבש עם עצמנו מה לעשות.

לחכות שגיל השנתיים וחצי הזה יעבור והוא יתאפס כבר

וברצינות.

באמת שתנסי לשרוד את הזמן הזה.

זה כווווולם ככה בשלב הזה..

גם ההכי מנוסים. 

בהצלחה לנו.

מה ההרגשה הרעה?

הוא בגיל שעדיין לא מבין שיש תוצאות למעשים שלו, והוא לא מבין שיש גבולות שאי אפשר לעבור

את גורמת לו להפנים שכשעוברים גבול - אי אפשר להמשיך מעבר לתחום מסוים

זה ממש מצוין!

זה לא בדיעבד, זה לכתחילה!

מילא היית מדברת על עונש, הייתי מבין שאת מרגישה רע, אבל את רק מרחיקה אותו! זה בדיוק מה שצריך לעשות!

זה לא אומר שזה יישאר בצורה כזאת לנצח

עכשיו הוא עדיין בגיל שאי אפשר לצפות ממנו להבין שצריך להקשיב לאמא

אז מרגילים אותו להקשיב בלי רצון

שיתרגל שהמציאות הנורמלית שאמא מבקשת - עושים

אני לא חושב שגם בגיל 5 תצטרכי להשתמש בכח

(יש לך ילדים גדולים כבר? כי אני תמיד התנהגתי כך עם הקטנים, ומהר מאד הם הפנימו ובגדולים לא צריך להפעיל כח)

כי את גם יותר חכמה, ואת האמא בבית שקובעת מה צריך להיות, וכדאי שתהיה לך אפשרות לאכוף את זה.

אם אלוקים היה חושב ששימוש בכוח הוא שלילי הוא לא היה בורא אותנו אימהות גדולות וחזקות ואותם קטנים וחלשים בתחילת הדרך. 

ועוד נקודה- מנסיוני (6 ב"ה) הפחד מהשימוש בכוח, בד"כ מביא את הצורך. כשאני מוכנה בתוכי להשתמש  בכוח ולא מתבחבשת בתוכי אם אני בסדר או לא- בד"כ אני לא צריכה להשתמש בכוח, האמירה הבטוחה שלי מספיקה. 

בכל מקרה, מה שאת מחליטה לעשות- לעשות בלב שלם ובלי יסורי מצפון. יסורי מצפון מעקרים את כל מה שאת עושה.

"אם אלוקים היה חושב ששימוש בכח הוא שלילי הוא לא היה בורא אותנו..גדולות וחזקות ואותם קטנים וחלשים" -

זו אמירה שאינה ראיה לכלום. וצריך לדעתי להיזהר מצורות חשיבה כאלה ש"פוטרות" את האדם מלעיין - כי "ה' ברא"..

וגם כאלו שלהבדיל, משתמשים ב"כח" בצורה לגמרי לא ראויה - היו יכולים להיתלות ב"ראיה" כזו (וברור שלא לכך התכוונת)

לפי אותו "היגיון": אם היה חושב שהיצה"ר לא צריך לנצח, לא היה בורא אותו עם כח...

אם היה חושב ששימוש בכח הוא שלילי - לא היה בורא בעולם רשעים עם כח פיזי ואנשים טובים בלי זה.. וכו' וכו'..

אז זה לא כך: ה' בורא כחות כדי שננווט אותם באופן הראוי לפי מה שאנו לומדים על רצונו, מתוך תורה, מתוך התבוננות מתוך יושר המידות, מתוך המציאות והניסיון.

בוודאי שלא "במקרה" הילד קטן וההורים גדולים - אבל עדיין זה לא אומר שהם אמורים להשתמש בכל כח שנתן להם באופן הזה. אולי - היפוטתית - ה' ברא את הכח רק כדי שיגנו עליו מפני אחרים?...

הקיצור, זו לא ראיה.

אבל אני מסכים שצריך באמת לעיין, ביכולות שה' נתן מטבע הבריאה להורים כהורים - ולהתבונן למה הם אמורים לשמש.

וזה נכון שאמירה שהיא גם בטוחה ועקבית, וגם נעימה, בד"כ אכן נותנת פירות.

ולגבי "יסורי מצפון" - אכן אם מחליטים, לא צריך כל הזמן "לפחד". אבל בהיות שהורה גם מועד לטעויות, ככל אדם, וטעויות עם ילדים יכולות גם להיות לפעמים כואבות, על אף שכאשר המכלול טוב אז בד"כ בסדר - לכן לא כדאי "לעקר" את המצפון, צריך להתבונן מפעם לפעם א הדרך נכונה ואם צריך שכלול, אך ככלל להיות נינוחים אחרי שפועלים מתוך שיקול הדעת ומידות טובות.

אנחנו נמצאים במציאות שבה ההורה הוא האשם האולטימטיבי בכל חולאי הילד, ואין לו שום ביטחון בסמכות שלו להורות לילדיו ולחנך אותם. זה מצב חולה, ולכן, לפי שיטת הרמב"ם- צריך ללכת לקיצוניות השניה כדי להגיע לשביל הזהב, לנורמליות.

היום, היחס לשימוש בכוח מול ילדים הוא היסטרי, ומביא בסופו של דבר להיפך ממה שרצינו. בספר "הורים טובים מדי" מתואר מחקר על הורים שהחליטו לא להשתמש בכוח מול הילדים שלהם, ורק לדבר איתם. המחקר הראה שהילדים האלה קיבלו בסופו של דבר יותר מכות מהוריהם, כי המצב הגיע להתפרקות מוחלטת של הסמכות שלהם ולחוסר שליטה.

לכן לדעתי יש חשיבות להשמעת קול אחר, שפוי, שונה, שסומך על ההורים ומאמין בהם, שהם, יותר מאיתנו, מנחי ההורים המדופלמים, רוצים לעשות רק טוב לילדיהם. לסמוך על ההורים שגם אם יחליטו להפעיל כוח- הם יעשו זאת בצורה שקולה ומדודה. המחשבה שאם נאמר להם מה לעשות מבחוץ תיתן להם כוח- הוכחה כלא נכונה, ולהיפך, היא גרמה לכך שהורים הפסיקו להאמין בשיקול דעתם ובהחלטותיהם מול הילדים שלהם.

מעבר להנ"ל אני מסכימה עם העיקרון שכתבת. וכמובן שאין כוונה לעקר את המצפון ולא כך כתבתי.

גישות מעוקמות של "האשמה" וכו'..

אבל גם בנידון זה, לא נכון ציטוט דברי הרמב"ם.

הרמב"ם לא העלה בדעתו שמישהו יאזן את מידותיו על-גבי מישהו אחר. נגיד, אדם ביישן קיצונית - יאזן עם עצמו. אך לא ע"י  לצעוק על זולתו, כמובן...

אני לא אחראי על אמירות "היסטריות" של אחרים; וגם אינני "מנחה הורים מדופלם" אלא מציע מה שנראה לענ"ד ומתוך עיוני ונסיוני. וב"ה אני יודע גם מנסיון שאין צורך להגיע לקיצוניות. לא ל"התפרקות וחוסר שליטה" ולא לכחנות.

לגבי "אם נאמר להם מה לעשות מבחוץ" - הרי זה בדיוק מה שעשית, אך בכיוון שלך. היא שאלה איך ראוי, התייעצה. לגיטימי. האם תמיד העצה הנכונה היא "תעשי מה שבא לך"? לאו דווקא. גם אני מאמין בשכל הישר וההרגשה הישרה של הורים, כפי שאני כותב גם כאן לא-פעם; ועם זה לגיטימי ללמוד מנסיונם של אחרים, ולעיין בדבריהם. אני עצמי לומד לא פעם הנהגות יפות מהורים, ומעיין מה הדרך הנכונה בכל מיני דברים. למה לא..

אני לא מחזיק מהאמירה "קול אחר, שפוי" - כי כל אחד יכול להעניק לדבריו את הציון "שפוי" מול אחרים. העיקר תוכן הדברים.

מעבר לכך, אכן, הערת על דברים חשובים, בעיקרון, ביחס לחשיבות שיש גם לאמון של ההורים בכחותיהם ושיקול דעתם הישר - 

אבל זה לא קשור למה שאני הערתי עליו. אני דברתי בתגובה לעיל, רק לגבי האמירה ש"אם אלוקים היה חושב ששימוש בכח זה שלילי לא היה נותן אותו"..

הילד מחפש את הקשר והיחס עם אמא אבא!

ז"א שאם ההורים מתנהגים אל הילד בצורה כוחנית זה הקשר שהוא מכיר והוא מחכה לזה

למרות שזה לא כיף לחטוף מכות אבל הוא מחפש את החום (או הקור...) מאמא, 

להרגיש שהוא שייך למשפחתו לאמא אבא!

אבל אם ההורים יוצרים קשר שונה שבה פותרים את הבעיות/ מתייחסים אל הילד

בצורה נעימה ואוהבת לא יהיו חיכוכים כי הילד יודע שאמא אוהבת אותו ויחכה לקשר הזה

וילך לישון כשאמא אומרת כי אז יש לאמא זמן אליו!

עצה- ליצור זמנים ברורים מתי ארוחת ערב מקלחת סיפור שמע ישראל ולישון,

ואז ברור לו שאמא שלו! ואוהבת אותו! יחכה בקוצר רוח לשעת סיפור עם אמא ואז אמא תהיה באמת איתו!

מומלץ לך לראות באתר אשירה את זיוה מאיר על חינוך ילדים!!!!

אבל בעיקר צריך הרבה תפילות להיות שליחה נאמנה בשביל לגדל את האוצר הזה שה' נתן לך!

ושבעזרת ה' יהיה ילד צדיק שאוהב את כולם!

כשאת מחליטה ללכת את אומרת לו כמה דקות קודם שיבחר במה רוצה לשחק במגלשה או בנדנדה

ואחרי זה הולכים הביתה,

אם הילד לא רוצה לבוא את אומרת לו שעכשיו את הולכת הביתה לארוחת ערב מקלחת וסיפור,

תרצה את הסיפור א או ב?

ואם הילד מתעקש את מתחילה ללכת ומידי פעם מציצה אחורה ותוך כמה דקות הוא ירוץ אחרייך 

לחיבוק ענקי!!!

מה שכתבת, לענ"ד, זה לא "כלל גדול".

על "קיצורי דרך" גם משלמים לפעמים.

נכון שיש, בלית ברירה, הפנמה של גבולות מסויימים גם בגיל צעיר (ירוץ לכביש - יעצרו אותו), לא כי מבין, אלא כי אין ברירה, ואגב זה אכן גם "לומד" משהו. אבל עד היכן, באיזה נושא, והאם בדרך זו - זו שאלה.

מי אומר, למשל, שאם "הוא לא בגיל שמבין שיש תוצאות.. וגבולות" וכו' - אז צריך בגיל הזה "ללמד" את זה?

אולי עיקר הלימוד הזה הוא עוד קצת, כשכן יכול להבין?..

מה ששאלת - באמת צריך לחשוב..

זה לא שחור-לבן..

יש דרכים ל"החלטיות בנעימות".

קצת קשה לנסח - נראה אולי אצליח בהמשך, או איזה הורים אחרים כאן.

זה מודיעה ומזכירה כמה דקות קודם "עוד מעט הולכים הביתה, כבר נהיה מאוחר/קר", או "עוד מעט הולכים לישון".

אני גם משתדלת שהחזרה הביתה/השינה תהיה בערך בשעה קבועה, כך שהילד לומד/מתרגל שאז חוזרים הביתה/הולכים לישון.

כשהתחלנו להרגיל את הגדולה למיטת מעבר, באזור גיל שנתיים, והיא כל פעם יצאה מהמיטה- החזרנו אותה שוב ושוב ושוב, עד שהיא ויתרה, לאותו לילה. בלילה למחרת- אותו הדבר. אחרי כמה פעמים, היא למדה שהולכים לישון במיטה וזהו.

המטרה היא, לדעתי, ליצור הרגל. בשביל צריך מסגרת- אמירה מקדימה, תזכורות (הילד לא זוכר היטב כמונו, במיוחד בגלל שהוא שקוע במשחק), פעולות קבועות, ונחישות. (אפשר כמובן לקחת דוגמא מילדים אחרים שהולכים הביתה- גם הם הלכו, וגם אנחנו הולכים...). 

ברור שיש מקום לגמישות- להתיר לפעמים עוד חמש דקות.

ועם זאת, הילד לומד שכשאמא מחליטה שהולכים, אז הולכים.

בהצלחה!

לא הרבה כח, בטח לא באלימות, אבל כן יש מימד של כח פיזי (לתת לילד יד לקחת אותו מגן השעשועים, להרים את הילד ולהחזירו למיטה).

זה לא רע, אם עושים את זה בצורה רגועה ונעימה. רצוי גם להסביר לילד שעכשיו הולכים הביתה/לישון.

זה "כח" בלי כחנות..

בליווי דיבור נעים ומסביר את הצורך לעשות את הדבר המדובר (ללכת הביתה, לחזור למיטה).

הטעות הגדולה במצבים כאלה, שהיא שההורה חושב שה"כח" הזה הוא כחנות, ואז הוא מנסה להצדיק לעצמו את עצמו ע"י דיבור תוקפני כלפי הילד. כאילו להראות שהוא באמת עשה משהו לא בסדר, או כדי לתת לעצמו איזו "התנעה" ליכולת להרים אותו..

אין בכך כל צורך. זה פשוט סוג של דירבון, בלית ברירה, אנחנו נשארים לגמרי עדינים ואוהבים, מדברים תוך כדי, מסבירים, ועומדים על מה שצריך להיות. לפעמים אפשר להגיע להסכמה על "עוד רגע". והרבה פעמים זה לגמרי עובד, כשקצת הולכים "לקראת", אבל מסכימים ביחד שאח"כ עושים מה שצריך.

ועם הזמן והילדים - זה כבר הולך הרבה יותר בקלות.

גם הבת שלי עם כל השטיקים של גיל שנתיים ואנחנו משתדלים להסביר הרבה מה זה אומר ילד גדול ואיך מתנהגים וכו כי לא תמיד הם ממש מבינים את זה ולנו זה כן ברור מאליו אבל צריכים ללמד מה זה אומר,להדריך,לעזור ולפרגן

מאוד חשוב לדבר עם הילדים, בכל גיל שהוא. ולהסביר, עכשיו הולכים לישון זה הזמן לישון, כשאמא אומרת לא לקום אז לא קמים.וכו' ולפעול במקביל . הדיבור בגיל הזה עוזר מאוד . לא תמיד . זה בסיס לחינוך הילד לתקשורת נכונה עם הסביבה. כמובן שלא צריך לפרוס טיעונים והשלכות ולהגזים, אבל כן, לדבר!   אני מקווה שזה יעזורלך.

ולפעמים אפשר למצוא דרכים אחרות 

אבל כן בהחלט בגיל הזה לפעמים הם צריכים את זה ככה 

אגב תגלית שגיליתי על בן השנתים שלי :

לשכנע אותו איזה כיף יהיה לנו אחרי שנלך הביתה\ נצא מהאבמטיה 

(אתה יודע תכף נלך הביתה יודע מה יש לנו בבית? בימבה, ספר חדש, קרונפלקס , מיץ טעים...)

טוב כמובן שזה לא מתאים לכל סיטואציה אבל זה מתאים למשל בשביל להוציא מהאמטיה

(עכשיו נלך לספה ואמא תספר לך על האפרוח)

התופעה.

ילד מתוק, חכם ומבין שמנהל מאבקים מרים על כל דבר. בן כשנתיים וחצי.

לא ילד ראשון. ואין לי שום תובנות.

אם כוונתך שמעורב כעס בחינוך- אז זה באמת לא מועיל. לא לך ולא לו.

אבל אם כוונתך שאת מפעילה אסרטיביות, אז כן, בוודאי שיש עניין לעשות כך

את מרחיקה אותו מהרע

ומקרבת לטוב.

מלמדת אותו להבחין בין זה לזה

ומציבה לו גבולות

את לא צריכה להרגיש רע אם זה שאת מובילה ולא מובלת, חזקה ולא חלשה לעומתו.

אם לא היית כך- לא היית ההורה ומעבר לכך: לא היה תוקף לדברייך ומעשייך

לפעמים בגיל שנתיים צריך להשכיב את האדון 10 פעמים לשון.

אז מה לא תמיד אפשר להיות נחמדים,,אז האדון הושכב לשון ,גם שהוא רצה להמשיך לחגוג .

אני לא מבינה את כל הדיו הפלוסופי בסוגיה  שילדון הצעיר הושכב לון נגד רצונו.

בנסוף אני ממליצה לגברים כאן שהתפלמסו בשאלה היות אמא עייפה אחרי יום עבודה,ולאחר נסיון של מספר ערבים כאלה,

לדון בסוגיה דיון פלוסופי ארוך ומלומד.

אם היא אמרה ככה- כנראה שיודעת.

למה את סומכת על סתם עצות מאנשים בפורום יותר מאשר מרופאה?

ואם את לא סומכת על רופאה- ממליצה לעבור לאחרת.

זה קשור למשפחה והורות ולא בדיוק להריון ולידה..

בכל אופן, תודה למי שענתה.

אני סומכת על הרופאה, והיא רופאה טובה אבל לפעמים לשמוע מניסיון של אנשים גם עוזר להחלטה...

נראלכן שבנים לא מסתכלים שם??

(ובעיקר בהודעות הכי מעניינות, שאתן רושמות- "לנשים בלבד")

והוא טוען שאין בעיה לעשות את זה מידי פעם אבל לא באופן קבוע

כי טוב לגוף להתנקות פעם בחודש

יש לי שתי חברות שעושות את זה באופן קבוע והן טוענות שאין בעיה

אבא שלי הוא רופא משפחה אז יכול להיות שרופאת נשים יותר מבינה בזה

תכלס, מה אכפת לי שיקראו,

בעצם זה לא שאלה רק לנשים

גם הרופא שלי (ד"ר שווד מנהל מחלקת יולדות בביקור חולים) אמר לי שאפשר לקחת ברצף והגוף מודיע בעצמו מתי הוא צריך הפסקה (הוא אמר את זה לגבי טבעות כנראה שגם כדורים זה כך).

בהצלחה

לא אכתוב על "דרך החינוך" שלנו. אבל כמה דברים- הדבר הכי חשוב בחינוך הוא העקביות. אם יום אחד הערת לילד על דיבור לא ראוי ואח"כ שלושה ימים לא הגבת לאותם דיבורים בכלל- אז לא עשית כלום. כי מה הוא הבין? שזה לא באמת חשוב לך, או שלא באמת התכוונת להערה הראשונה, או שלא באמת משהו אחר. העיקר הוא- שזה לא באמת.

אז חשוב להיות עקביים. ומזה יוצאת עוד נקודה- אי אפשר לתפוס הכל בבת אחת. אם יש כמה התנהגויות שצריך לתקן אותן- אי אפשר לתקן הכל בבת אחת, כי את לא תצליחי לעמוד בזה. תבחרי נקודה אחת- נניח, שירימו אוכל מהרצפה או שלא יזרקו אוכל. ותתמקדי רק בה. אולי אפשר גם עוד נקודה אחת, אבל לא יותר מזה.

ואל תוותרי. זרקת? תרים. לא הרמת? תשב פה עד שתרים. לא בכעס ולא בעצבים. אבל באסרטיביות שאינה משתמעת לשתי פנים, בצורה שהילד יבין שאין לו על מה להתווכח או לעשות סצנות. ואם יעשה- שיעשה. את האוכל שזרק הוא ירים. נקודה.  חשוב לזכור שגם ילד שמתנגד וצורח ואפילו מקלל- בסופו של דבר מצפה ממך שלא תוותרי לו, כי אם את מוותרת- זה פוגע בבטחון שלו. ילד צריך להרגיש שהמבוגר שאיתו הוא משענת מוחלטת מבחינת בטחון, וגם אם הילד מתפרק לפעמים- הוא צריך לדעת שהמבוגר לא יתפרק לו.

צד שני לדבר- לעודד התנהגות חיובית. איך? כל ילד שמרים אוכל- מקבל הערה טובה ,כל הכבוד", "איזה ילד אחראי", וכד'. אפשר אפילו עוד יותר- טבלת מדבקות שבה כל ילד מקבל מדבקה אם הוא מרים את האוכל או לא זרק אוכל מלכתחילה. כל כמה מדבקות- נניח 6-7- הילד יכול לבחור לו הפתעה מתוך קופסת פרסים קטנה שתקני לצורך הענין, ותמלאי אותה בהפתעות של שקל וחצי.

תראי, יכול להיות שיש ילדים שמבחינתם אין כבוד לשום סמכות- אבל גם ילדים כאלה ירכשו לך כבוד ויכירו בסנכותך אם מצד אחד את תעמידי להם גבולות ברורים ותעמדי עליהם, ומצד שני תתני להם יחס חם ולב קשוב.

עוד דבר- אני לא כ"כ מתחברת לאופן ה"בקשה" מהילד- "בבקשה תפסיק לצעוק". מה זה בבקשה? תפסיק לצעוק! אם את מבקשת, אז בעצם את משאירה לו פתח לסרב...אבל אם את אומרת :"אתה עכשיו מפסיק לצעוק כי אי אפשר לשמוע אחרים" אז אין לו שום אפשרות לבחור אחרת. הוא כמובן יכול להתנגד אבל כאן את חוזרת לנקודה הראשונה- עקביות. אם אמרת שיפסיק לצעוק אז הוא לא יכול להמשיך. פשוט לא יכול. ואם הוא ממשיך- אז הוא לא יכול לשבת לידך או להפריע לאחרים עוד ועוד.

עוד דבר לגבי הטרמינולוגיה- "זכותי". ממש לא. ממש לא זכותך לצעוק. לא כל דבר בחיים הוא זכות, יש גם חובות. אולי אלו ילדים שלא גדלו על חובות אלא רק על זכויות, אבל לפחות שאת מבחינתך תהיי מיושרת עם הענין הזה, כדי שתביני עד כמה זה מגוחך. ממש לא כל דבר זה "זכותי". שיעור בית זו חובה, ואין לו שום זכות לא לעשות.(טוב, זו אולי לא הדוגמה הכי טובה, כי לפעמים מגזימים בשיעורי בית ואפשר "לאוורר" קצת את הילד מהם)  להתנהג בצורה שלא מפריעה לאחרים זו חובה- אין לו שום זכות להרביץ או לצעוק.  זו זכות להיות בצהרון הכיפי שלכם- וכדי לזכות בזכות הזו צריך לעמוד בכמה חובות.

ואחרון חביב- את באמת לא צריכה לחנך אותם...כלומר- בוודאי שיש לך איזו אחריות עליהם- ויפה מאוד שאת מרגישה את הצורך הזה, אבל קחי בחשבון שאת דמות לא כ"כ מרכזית בחייהם. לא שזה אומר שאת לא יכולה להיות משמעותית בשבילם- יכול להיות שילדים ירגישו סמכות אמיתית מהי דווקא ממך, אבל כוונתי היא שגם אם את תעשי כמיטב יכולתך- עדיין הם יהיו מוקפים בדמויות אחרות רוב הזמן.

עוד דבר- אלו שעות שהילדים ממילא עייפים. תכל'ס מה שהם רוצים זה אמא ובית. ובמקום זה, אחרי כל השעות בבית ספר- הם נמצאים בעוד מסגרת. ויכול להיות שזה באמת לא קל לחלק מהם ולכן הם ככה "מתפרקים" על הצוות.

בהצלחה.

ראשית, יישר כוח. כל אחד חייב לחנך אחרים כמידת יכולתו - זו מצוות עשה מן התורה - מצוות הוכח תוכיח את עמיתך. כמובן, שכשם שמצווה לומר דבר שנשמע כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע, ואין להגיע למריבות מכך. 

אבל ילדים שתחת השגחתך - ודאי לי שזו מצווה. וגם אם תצליחי רק במעט זה מה שביכולתך.

שנית, כשאת בוחרת נקודה להאבק עליה, את צריכה לצפות (לעשות סימולציה בראש) מה יקרה. 

למשל זריקת אוכל - את תגידי להרים והילד לא ירצה. מה את עושה? מושיבה אותו ליד האוכל? הוא לא יכול לקבל משהו עד שירים?

זה אומר שאת צריכה תמיכה של הגננת. כי אחרת היא תתן לילד מה שלא קיבל ממך. וכאילו הוא נצח אותך. את צריכה לשים לב למשל, שזה לא 5 דקות לפני שבאים לקחת אותו - שוב, אחרת ישברו לך את המילה -  אז עדיף להעלים עין.

כיון שאת לא האחראית במקום, והגננת מחפשת "שקט תעשייתי" רגעי, יתכן שלא תצליחי במאבק (בשיטת המקל).

את כן יכולה להצליח בשיטת הגזר - כלומר לחלק שבחים, חיבוקים, טפיחה על השכם וכו' ואפילו מדבקות (צריך להזהר שמדבקות לא יהיו יותר מפעם פעמיים ביום, אחרת הן מאבדות מחשיבותן).

עוד על מדבקות  - לא חייבים לחלק פרסים. (יש להניח שאין לך תקציב לזה) עצם מתן מדבקה זה פרס שילד רוצה. אפשר אפילו חצי מדבקה אם המעשה לא משהו. ניתן גם על צבירת מדבקות או על מעשה מיוחד לתת מדבקות "שוות" (יש מגוון בחנויות יצירה, סמיילי, כל הכבוד וכו').

כמובן ששילוב בין המקל והגזר יעיל יותר.

בהצלחה

גישה ראשונה: לומר מה שיש לך בתקיפות ובנעימות. אם ילד אומר לא רוצה. את אומרת: אני לא שאלתי אני אמרתי. אתה בצהרון ואני אחראית עליך ועכשיו אתה מתנהג כמו כללי הצהרון. קדימה! לא לוותר ולא לשדר מסכנות

גישה שניה: לומר דברים בחיוך/במשחק. דוג': מי שאוסף הכל מקבל פרס. או למנות אחראים על סדר ונקיון או לומר בחיוך: לא, אני בטוחה שאתה רוצה לאסוף וסתם התבלבלת. קדימה לאסוף. וכו'

עצתי לשלב בין הגישות. כל פעם לפי העניין.

אני גם הייתי בעברי סייעת בצהרון והתמודדתי בדיוק מול אותו האתגר, הגננת ובעלת הגן הרבו בצעקות ובגישה בלתי סבלנית בעיניי לילדים שעוד לא למדו את מקומם בעולם.

לדעתי חשובה מאוד גישתך לנושא החינוך, מאחר ובגילאים האלה הם 'חקיינים' - הם מעתיקים מילים שהם שומעים, בגדים, התנהגות וגם אנרגיה. על אף היותך 'שולית' כביכול בחייהם - את מאוד משמעותית!

הם רואים אותך - לומדים אותך - מחקים אותך!

לא מזמן קראתי את המאמר הזה ויכול להיות שהוא יתרום לך עוד קצת

אני מקווה שזה יעזור,

בכל מקרה - תמשיכי בדרכך הטובה! אני מאמינה שאסור להתפשר על ערכים וסבלנות מול ילדים ושמחה שיש נשים כמוך.

בהצלחה!

לא 

לא לילדה לאימא

תנוח דעתך הכל תקין