פורום הורות (עמוד 278)

כדאי שתשתפי כאן גם מה פירוש "תכנית עבודה" לזה?..

שנלמד.

[ויישר כח. כל הכבוד לכם]

מחמם את הלב.

בעז"ה רק שימשיך טוב!

הרעיון הוא מאוד פשוט:

קודם כל, הכרנו בכך שיש בעיה ואמרנו לו שנעזור לו לפתור את זה, אבל העבודה היא שלו.

הסברנו לו שכנראה יש לו עצירות, כלומר צואה שקשה להוציא אותה.

תוכנית העבודה כוללת שלושה דברים:

א. משקה טבעי שעוזר לעצירות (ואמא אמורה ללדת, ואחרי הלידה תשתמש בזה... אז הוא מרגיש חשוב להשתמש במשהו שאמא תשתמש בו).

ב. נכנסים לשירותים כל יום לפחות פעמיים למשך 10 דקות כל פעם.

ג. שותים הרבה מים.

תכננתי גם שתוך כדי הוא יעבור טיפול רגשי (הוא היה פעם והפסקנו, כי המטפל הרגיש שמספיק), אבל אני עדיין מחכה לתור...

הייתי אמורה לבנות לו גם טבלה שבה יסמן "וי" שנכנס לשירותים וששתה תרופה, אבל ילדתי (ב"ה) אז זה נדחה ועד עכשיו לא נעשה...

אז איך זה הלך בפועל: בפעם הראשונה ששתה ישר היה לו לשירותים... כמובן שזה פסיכולוגי, כי התרופה הזו לא משפיעה כל כך מהר...

לאט לאט וכל יום שעבר הצואה נהייתה קצת יותר רכה והילד התרגל שהוא נכנס לשירותים ועושה שם...

כל יום היה צועק לי מהשירותים ומכריח אותי לראות מה יצא לו...

בהדרגה הורדנו לו את המינון של התרופה, והיום זו פעם אחרונה שהוא לקח...

בעז"ה מקווה שימשיך ככה...

אם יש משהו לא ברור - אשמח לענות.

בגיל הזה, הייתי לוקחת אולי לגן חיות (ונותנת מתנה חיות מפלסטיק או ספר עם חיות, שתישאר לה מזכרת שתתחבר יפה למה שראתה בעין).

גם פיקניק עם אבא-אמא-סבא-סבתא, ואוכל טעים שמוכן לכולם (באיזו פינת חמד) זה רעיון, לדעתי.

מזל טוב

כן חשבתי על הספארי או הגן התנכ"י

או סגנון פארק לילדים בסגנון בית חלומותי רק שמשום מה אותו לא ממש אהבתי מבחינת מבחר אטרקציות לילדים

הארוחה עם הדודים והסבים סבתות תהיה בע"ה בלי קשר

פשוט הבן בגן אז הוא חוגג גם שם ובע"ה תהיה גם החלאקה שלו..

והיא לא במסגרת אז שיהיה לה גם יום מיוחד משלה

ורק שתדעי שמבחינת הילדה, הארוחה עצמה מספקת. היא לא יודעת שהיא יכולה לקבל יותר מזה עבור יום ההולדת.

ה"יותר" הוא בד"כ עבור ההורים, במיוחד אלה עם ייסורי המצפון

(נכתב ברוח אדר. קבלי ברוח טובה. הכוונה היא שבאמת לא צריך יותר, ותעשו כרצונכם).

פשוט להתחיל לפרוק למה זה לא היה נושא השרשור..

יש מקרים שבאמת מרגישים צורך

ולקחתי אותך ברוח הטובה 

אפילו במעון בחיים לא השתמשו במגבונים סתם. אלא בשביל להחליף טיטול.

כשהילד גמול- אין מגבונים!

מגבונים היה רק לישבן......אבל זה רק מראה כמה מערכת החינוך הדרדרה

העומס והלחץ על המטפלות והגננות רק הולך וגדל

הרבה הורים נהיים.....אגואיסטים ואדישים

ואז מחפשים פיתרונות קלים על חשבון מי שמשקיע ומי שמשקיע כבר לא יכול להיות בטוח שילדו יקבל בגן אפילו את הטיפול הבסיסי של תזונה וניקיון

חוץ מזה שזה ממש לא בריא מגבונים לפנים

ואני יודעת שמשתמשים בזה גם לנקות פנים וידיים.

לפעמים הם שוטפות ולפעמים עם מגבונים (אני רואה כשהם מנקות)

הגננות ממש חוצפניות,זה לא אמור להיות בעיה לקחת קבוצת ילדים בגיל הזה לכיור או לשים גיגית ליד השולחן,אני עבדתי עם פעוטות שזה יותר קשה ועדיין הייתי שוטפת במים

למה לא להציב את הגבול בצורה ברורה ונעימה?

אפשר לומר לגננות "אני לא מסכימה שתיקחו מאיתנו יותר מגבונים. המגבונים האלו נועדו בשבילנו, לדרך חזרה הביתה. ביקשתם שנביא חמש חבילות- הבאנו חמש חבילות לחמישה חודשים, עד סוף ניסן. אני מבקשת שלא שתיקחו מאיתנו שוב ושוב. תודה."

אצלנו לא ביקשו בכלל מגבונים. כן ביקשו כסף עבור סבון ונייר לנגב את הידיים. שילמנו בתחילת השנה, וזהו.

אם הודיעו לך שאת צריכה להביא חמש חבילות מגבונים, שנראות לי די והותר עבור ניגוב ידיים של ילד אחד לחמישה חודשים, את לא צריכה להמשיך להביא. אפשר לומר, בלי להתבייש, שישטפו לילד שלך ידיים במים. נראה לי יותר טוב ונעים.

(אגב, לא הבנתי אם כל פעם לקחו לך חבילת מגבונים שלמה או רק כמה מגבונים מתוך החבילה. וגם לא הבנתי איפה השארת את המגבונים שהגננת לקחה כל הזמן- במגירה? אולי תשימי בתיק, ששם פחות מסתכלים?)

משאירה בתיק שלך ולא של הילד או משהו כזה.

ובזה מסיימת את העניין. עדיף מאשר להיות איתם בסיכסוכים על משהו כזה.

דרך טגב לא כתבת בני כמה הילדים בגן.

או שלא תביאי בכלל או שתביאי בלי אלכוהול

אם אפשר לסמוך עליהן בזה אז מה בדברים אחרים?

יקרה, תציבי להן גבול אפילו בתקיפות, אם צריך.

"אני רואה שנעלמו לי המגבונים מהתיק. האם אתן לקחתן אותם? אני מבקשת לקבל אותם בחזרה כעת. כעת. תודה.".

"זה גזל. זה רכוש שלי, לא של הגן. אני לא מרשה לכן לקחת!".

אין דבר כזה שהן יעשקו אותך. זה פשוט אסור.

ומדובר בגן פרטי? אין מפקחת? מנהלת מדור גנים? מישהי מעל הגננת?

אני מבקשת מההורים להביא כל חודש מגבונים. ואני מאוד משתדלת שלא יגמרו לפני החודש הבא.

כמובן שאני שוטפת להם פנים וידיים במים ולא עם מגבונים. חבל על הכסף וחבל על הסביבה.

ואם במקרה חסר- תקופה של שילשולים בכל המשפחתון אז אני לוקחת משלי כי מאוד קשה לי עם זה שלוקחים מההורים הרבה מגבונים זה ממש מעצבן אותי . אז מה עם זה רק 4-5 ש"ח לחבילה????

למה לקחת? ממש מעצבן.

תציעי להם לקחת מתקציב הגן- 20 ש"ח בחודש זה לא הרבה למקרה שיגמרו המגבונים.

ואל תשימי בתיק יותר. כי בזמן מצוקה הן עוד פעם ישתמשו בשלך...

ומסביר לגננות שאלו מגבונים מיוחדים שמתאימים אך ורק לטיטול.

"אסור לנקות איתן פנים או ידיים מפני שהחומר הפעיל..." וכו' וכו'

ממתי מנקים פנים במגבונים??????????

את צודקת שאלו המון מגבונים לתקופה קצרה.

את צודקת שזה ממש לא הוגן שאלו שאכפת להם דואגים לאלו שלא.

את צודקת שעדיף בכלל לשטוף במים.

אבל למה צריך להתעצבן בשל כך?

בצורה נעימה ופשוטה אומרים לגננת מתוך שכנוע פנימי שאתם את חלקכם נתתם,

שהמגבונים שבתיק אמורים לעמוד לשימוש הילד בלבד ובבקשה לא להשתמש בהם.

חבל לבזבז אנרגיות חיוניות על דבר שכזה.

לפעמים ילדים שלא סובלים את הסירופ,

מוכנים לבלוע כדור מרוסק (במינון המתאים) בכפית עם תרכיז.

כמו כן, אולי יסכים בתוך משקה?

שמנו לו בתוך תה מתוק והוא לא שתה את זה בסוף.הוא חייב את התרופה זה מאוד מסוכן להזניח את זה ולרסק כדור לא נראה לי שהוא היה מסכים זה יכול להיות יותר גרוע. וגם זה לא מתאים לכל גיל. המינון של שהכדור יותר חזק מהסירופ.

על אחותי שהיתה צריכה לקבל תרופה, (נראה לי גם רפאפן...)

וממש לא הסכימה, שמו לה את התרופה בכפית ופיזרו מעל סוכריות של עוגה, ולא עזר...

ההורים שלי שניהם בכח החזיקו אותה ונתנו לה, 

ואחרי כמה זמן שעזבו אותה, גילו אותה מלקקת להנאתה את הכפית...

סה"כ נהנתה מהצומי והמאבק...

זריקה אחת או שתים- ומסתיים הסיוט של נטילת התרופה....

אבל הוא אמר קודם לנסות את הסירופ וממש להתעקש איתו...

מכינים טבלה ל - 10 ימים (או כמה שצריך) כפול כמה פעמים ביום. כלומר: בכל עמודה של יום יש מקום לכל פעם שצריך לקחת.

מקשטים אותה ביחד עם הילד.

קונים את המדבקות הכי שוות שאת יכולה למצוא: זוהרות / נוצצות / מכוניות וכו.

תולים במקום בולט בבית נניח: מטבח.

מסבירים לו את הקונספט: בכל פעם שהוא לוקח יפה  את התרופה הוא מקבל מדבקה ומדביק אותה לבד במקום המתאים.

כשמגיעה השעה של התרופה אומרים לו (בלי להזכיר בהצחלה את התרופה): וואו, הגיע הזמן להדביק את המדבקה הראשונה!! רוצה להדביק אותה לבד? (בקיצור - מלהיבים אותו על המדבקה ) ואז נשאר להגיד לו: יאלה, אז בוא ניקח זריז את התרופה כדי שתוכל לבחור (חשוב מאוד הרעיון שהוא יבחר, ושהוא ישים. זה נותן לו כח, אבל מהכיוון החיובי) שתבחר איזה מדבקה לשים.

פרסומא דניסא: אם זה עובד לשתף את כל המשפחה! סבתא, ראית איזה מדבקה יפה הוא בחר? 

חשוב: אם הילד מתלהב מהמדבקות, אבל מסרב לקחת את התרופה, לא מנסים לשכנע אותו. מורידים לחץ. אומרים לו בקול של אכזבה: אוי, חבל, ממש רציתי לראות איזה מדבקה תבחר... טוב. לא משנה.

ב-רור שאני לא אומרת לא להביא לו את התרופה, אלא שבדרך כלל אם הוא ירגיש שיורדים לו מהראש ושאתם לא נלחצים, סביר להניח שהוא יחזור בו.

בלי קשר, בסיטואציה אחרת, וגם היא בלי לחץ עליו, הייתי מקדישה זמן להסביר למה זה חשוב, מה התפקיד של הגרון. נותנת לו להציץ עם פנס לגרון שלך (אחרי הכל - כולם פלשו ללא רשות לגרון שלו! ככה הוא יבין מה הם מחפשים שם... ) ועם ראי ופנס לגרון של עצמו.

בהצלחה!

תעדכני אם זה עובד!

הרופא אמר לו שאם הוא לא ייקח את התרופה הוא יצטרך לקבל זריקה אז הוא קצת נלחץ ולקח אותה עם תה כמו ילד גדול... הוא היה צריך שרופא יגיד לו את זה כי מרופא זה נשמע קצת יותר מפחיד וסמכותי...

מה שכן, עדיין את יכולה לנסות להפוך את לפחות מאיים ויותר כיף.

שיהיה בריא!

עד היום ההורים שלי וגם אני לא שוכחים את המלחמות שהיו לנו על זה

אבל - מוקיפן וכן אזניל הם יחסית טעימים 

ולאזניל יש פלוס נוסף שזה רק פעם ביום 

אפשר לערבב עם כל מה שרוצים - מיץ \פטל\  

הראפאפן הוא המועיל ביותר...

את התרופה ולהבליע בה בלי לומר לו כמובן, למשל מעדן חלב...

בד"כ עובד.

לפעמים המטרה מקדשת את האמצעים.

אם כך נסו לערבב עם מעדן כתום (משמש) שמסווה את התרופה ולשים במזרק. אצלנו זה חולל פלאים!!!

אם אין  מזרק קונים בבית מרקחת במחיר אפסי. אותי זה משמש לכל סוגי התרופות בעלי הטעם המר כי רק כך הילדים מוכנים לקחת.  

פעם שמעתי שאנטיביוטיקה ומוצרי חלב לא הולך ביחד...

אני עושה כך:

כי אצלי אפילו אקמול לא אוהבים ב"ה,

מחזיקה לו את הידיים חזק, ואת הרגליים, ואם קשה אז קוראת לאחד הילדים הגדולים קצת יותר, ועוזרים לי,

ותוך כדי גם מסבירה לא משנה בן כמה הוא, שאני אוהבת אותו, בקול נעים ורך, ושזה לטובתו כי : כואבות לו השניים/חולה/וכדומה, ושתכף זה יעבור, ואז כשהוא כבול בידי עם הידים והרגלים מנסה להכניס את זה,

גם צריך את הפנים להחזיק בעדינות אבל חזק

בהצלחה רבה,

ואגב, אורו' הזה צודק בכך שילדים צריכים להבין שיש דברים שאבא ואמא מחליטים, ואין עליהם מחלוקת, כמו שאין מחלוקת אם ללכת לבית ספר או לא.

אני הייתי בודקת עם רופא אם מותר להכניס את זה לאוכל ומערבבת את זה שם. נותנת במנות קטנות. מנסה סוג אחר של תרופה. מוותרת כליל אם הילד לא מאפשר לי לתת לו את זה.

לא הייתי במקום הזה, ועם זאת, לא נראה לי שאי פעם הייתי דואגת לכך שהילד יהיה מוחזק מכל הכיוונים כדי לתת לו תרופה.

ברור שזה תלוי כמה הוא חולה וכמה הוא חייב לקבל את התרופה. ועם זאת, לי הקטנה זה נראה לא נכון כלל לעשות את זה בכפיה כזו.

כמובן יש דברים שרק אבא ואמא מחליטים והילד צריך לדעת את זה. אבל לתת תרופה בכח ככה? לאלץ ילד? זה נשמע לי טראומתי. מזעזע.

(מחילה. אני בד"כ לא מביעה זעזוע או ביקורת על דברים של אחרים. משהו כאן "תפס" אותי, כי באמת קשה לי עם הדברים.

שוב, אני מסייגת את דבריי כי איני יודעת את הנסיבות ועד כמה היה הכרח לתת את התרופה, ודווקא באותו אופן ולא במסווה).

אבל גם אני לפעמים מוותרת ולא נותנת את האקמול כי תכלס אני לא מחזיקה מהתרופות האלה, והטבע והקב"ה עושים את שלהם והגוף נרפא בלי כל זה,

אבל אם ילד סובל משינים או מחום , ואני יודעת שכל הלילה עכשיו יסבול, וגם אנחנו לא נישן ונתפרק, אז כן צריך וזהו זה, גם תכלס אקמול הוא מתוק ואני בטוחה שרגע אחרי שהוא מקבל את האקמול לתוך הפה הוא מבין שזה טעים דווקא,

אבל זה רק מה שמוכיח שכל אחד והשיטות שלו, כי הילדים שלי לא בטראומה ב"ה, כך נראים לפחות בלי עין הרע.

נסי לנהוג כמותה במהלך אותו אירוע,

ולראות איך היא מתנהגת.

אנחנו מחזקים אצלה שיתוף ונתינה והכרת הטוב. יש לה את זה טבעי.

ובכל זאת זה מפריע ומביך.

החזרנו לשכן אחרי יום(סבא) צעצוע שלקחה(כשהלכה לשחק עם נכדותיו) , אז הסכמנו שזה שלה, אז שתתן לו במתנה...היא שתקה בלית ברירה...

ילד או ילדה בכורה הם ילדים הנקראים רכושניים כל דבר ובמיוחד בגיל זה הכל שייך להם ורק שלהם!!

זה יתכן ונובע מקנאה שלקחו להם את אימם בלידת אחיהם המשניים !!לאט לאט זה עובר ומטפטפים

כל הזמן שצריך לוותר לאחרים והם לומדים לוותר!!

זה טבעי לגמרי. מחייכים.

זה שלב חשוב לדעתי.

אם רוצים שילד יוכל לתת אח"כ - צריך קודם תחושת "שלי". מתוך שהוא בטוח במה ששלו, יכול גם לתת אח"כ לזולתו משלו. לא מתוך תחושת החלשה, אלא מהמשך והעצמה של "אני" גם ל"אני נותן". זה חלק מהכח. אבל בשביל זה צריך להרגיש קודם שלא לוקחים לו מה ששלו..

לגבי מה שלוקחת של אחרים, אז עם הזמן מתרגלים מתוך ה"העמדה על הטעות" בנחת (לא, זה של.. הנה המשחק הזה שלך), להבדיל בין "שלי" ל"של מישהו אחר". זה לימוד. בסבלנות ככל לימוד. והגיל עושה את שלו.

אח"כ מחייכים אליהם ומסבירים שמתחלקים/ זה דומה לשלך/ הוא עכשיו משחק בזה /..

סבלנות זה עובר אח"כ בטוח מחכה לנו עוד משהו מעניין..

פשוט תהיו איתה עד שהיא נרדמת. תשכבו לידה על מיטה או מזרון. תבהירו לה בצורה ברורה שהיא הולכת לישון, בנעימות, כמובן. "מתוקה שלי, את עכשיו הולכת לישון, ואמא פה לידך".

אפשר לקרוא ספר או לנמנם.

יש לנו 3 בנות ואף פעם לא השכבנו לישון ילדה לבד. כלומר- אם ילדה בוכה ורוצה אותנו- אז תמיד באנו וזהו.הן נרדמות חיש קל כשאנחנו לידן. גם בגיל חמש. 

לא נכון לדעתי לצפות שילד תמיד ירדם לבד. ולא צריך להיבהל מלהיות לידו עד שהוא נרדם, זה בסך הכל נותן תחושת בטחון.

אני מכירה רבנית, שגידלה 14 ילדם, והיא סיפרה שעד גיל 12 היא הייתה קוראת לילדים סיפור עד שהם נרדמו...

טוב, זה לא כל אחת יכולה לעשות, ברור. אבל הענין הוא להבין שהם צריכים אותנו, את הנוכחות שלנו. ונוכחות זה דבר שלא קשה לתת. פשוט להיות.

מסכימה עם רות ועם בת 30. ומוסיפה עניין מסויים:

האם התינוקת / ילדה ישנה צהריים? מתי? כמה זמן? כמה פעמים ביום?

יכול להיות שהיא קצת גדלה, והיא פחות זקוקה לשינה ביום, ולכן היא גם לא עייפה בערב. וכיוון שלא עייפה לא מצליחה להרדם...

אם היא ישנה פעמיים, נסי לאחד את שתי הפעמים לאחת.

אם היא ישנה פעם אחת, נסי להקדים קצת את שעת השינה, כדי שתעורר בשעות הצהריים המוקדמות.

(במעון, זה יותר בעייתי, אבל צריך לקחת בחשבון, שילד שישן מ12 עד 3, לא בטוח יהיה עייף בשבע, ולפעמים צריך לדחות את ההשכבה לשמונה או אפילו אחרי...)

אמבטיה חמה לך וכוס תה טוב!!

תכיני לעצמך כוס שתיה חמה,

ולכי לישון (אם את עוד ערה).

גם אני הייתי חולה לא מזמן ועברתי את הצמרמורות האלו. זה לא פינוק, זה חוסר נעימות וחולי.

בעז"ה, אחרי מנוחה טובה, תרגישי טוב יותר ותוכלי לתפקד טוב יותר.

הילדים? הם יסתדרו. והם יראו שיש להם אמא אנושית, ושגם לאמא קשה לפעמים.

רפואה שלמה!

אצלי הילד עם דלקת עינים והרגשתי שאני מתחילה לפתח בגרון אז ישר לקחתי אקמול וסירופ...

פשוט להחזיק מעמד כל פעם רק 5 דקות ולקוות שהיום יעבור , שהילדים ילכו לישון ויהיה לך קצת שקט.

לא נורא עם הבית מבולגן בזמן שאת חולה, תני לגוף שלך את הזמן להתאושש וכשתחלימי אז תדאגי לבית.

צועקת על הילדים??? ( מי לא) לא נורא זה לא יעשה להם נזק בלתי הפיך הם רק יראו שגם לך קשה לפעמים וצריך לעזור.

אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב היום.

יום טוב.

מרגישה כ"כ מחוץ לענינים

וכולה חולה כמה ימים!!

מה יגידו ל"ע מי שבבי"ח

שלא נדע!!

הלכתי לישון די אחרי שכתבתי

בבוקר בעלי לקח פיקוד ושלח אותם

קמתי דקה לפני שהם חזרו- הם חוזרים לבד

לכמה דקות הרגשתי יחסית טוב

אבל זכיתי ל"גל חדש"  של חולי

לוקחת אנטיביוטיקה על דעת עצמי וגם אופטלגין

אבל יותר טוב מאתמול ב"ה!

יש לי עדיין כלים משבת בכיור וזה עושה לי בחילה ולא לדבר על כביסה..............

ה' יעזור!!

רפואה שלמה

תסבירי ברוגע את המצב ותרכיבו במשותף תוכנית עבודה מתוך הבהרה שזה הבית של כולם וכל אחד צריך לתת את חלקו לפי היכולת.....זה שהם סידרו ביום חמישי לא אומר שהבית הפסיק להיות שלהם במוצאי שבת.....ילדות בנות שנתיים בהחלט יכולות עם עזרה לאסוף ולהרים

כשהיינו ילדים- אמא שלי היתה עושה ככה-

אחרי סעודה שלישית, כשיש עוד קצת זמן עד שיוצאת שבת- אמרה לנו- בואו נסדר את הבית קצת, שיהיה נעים לכבוד שבת 

סידרנו מהר, ככה את הבלגאן העיקרי, 

ואז ישבנו עם אמא לסיפור או משחק נחמד  

כל הזמן.

לנו יש כלל (שעובד רק כשאני ערה, אצל בעלי זה לא מחזיק מעמד..)- לא מוציאים משחק חדש לפני שסדירנו את הקודם.

ואז מקסימום יש 2-3 משחקים במקביל (לכל ילד משחק)- זה לא נורא לסדר.

אפשר גם משחקים- לעשות הפתעה לאמא (מתאים לקטנות שלך), לסדר לפי צבע, צורה..

אני אישית שמה את המשחקים עם החלקים הקטנים למעלה בארון, במקום שלא נגיש להם, ואז יש לי שליטה על מה יוצא משם- לא מוציאים פאזל/משחק הרכבה וכד' לפני שאוספים את הקודמים.

זה לא עוזר לגמרי, אבל מווסת את כמות הבלאגן באופן משמעותי.

בהצלחה..

אצלינו, בזמן שאני שוטפת כלים במוצש"ק, בעלי מארגן חלוקת עבודה, בינו ובין הילדים, ותוך זמן קצר הבית מסודר. אם כולם עובדים במרץ ביחד זה גם גורם לסיום מהיר יותר של הבאלגן וגם יש אווירה של ביחד. אם זה נעשה ברוח טובה, הגדולים לא ירגישו רע עם זה, תנו להם תגובות מפרגנות ותהנו מהבית המסודר.

אבל זה לא יעזור לה

היא מרחמת עליהם, ולא רוצה שהם יעבדו קשה

הבעיה לא בציות שלהם. ה ילדים טובים שמקשיבים (בסופו של דבר.. )

[אני בעלה של מעיין]

הם לא צריכים לקרצף את הבית,,,,,קצת לסדר

...גם בשבת. כל השבוע . ויש לי רק ילדה אחת . זו לא היא , זו אני . ואני אובדת עצות .

אל תרחמי על הילדים, זו טעות! (שגם אני שוב ושוב נופלת בה, אבל משתדלת להשתפר)

אם נותנים לילדים אתגרים והם עומדים בהם, זה נותן להם סיפוק וביטחון עצמי וכן הכנה נהדרת לחיים.

כמובן שהכל צריך להיות במידה, ובהתאם ליכולתם - אבל עזרה בבית כמו שתארת זה ממש לא יותר מידי לילדים בגילם! הם יכולים הרבה יותר מזה, ותחשבי טוב מה עוד הם יכולים לעשות בבית וגם להספיק להיות ילדים שמחים, משחקים ונהנים מהחיים.

ילדים מפונקים ו"נחנחים" קשה להם כשהם יוצאים מהסינור של אמא - בתיכון, בצבא, בלימודים ובהקמת המשפחה שלהם. בכל שלב של החיים הם ידרשו לעשות משימות רבות ויותר ממה שנראה במבט ראשון שהם יכולים, אבל אם הם חונכו נכון, הם לא יפחדו לנסות לעמוד בהן, ואם הם יצליחו זה יתן להם המון סיפוק.

תחשבו על זה.

בכדי שיהיה סדר צריך לבדוק אם יש בבית חפצים מיותרים,בגדים משחקים ריהוט וכו'

ילדות בנות 2.5 יודעות לסדר,הן במעון או בגן.כשהגדולים שלי היו קטנים בני 3,4 והם לא היו מסדרים ,הייתי אוספת את המשחקים ,זה היה 3 משחקים כי לא הרשתי להם להוציא משחק לפני שהם אספו את הקודם.

והייתי אומרת אתם קטנים מידי לאסוף אז כנראה אתם צריכים לגדול בכדי לשחק בהם,ומכינסה אותם למחסן לכמה ימים.

כשהילדים היו נזכרים במשחקים הייתי מוציאה אותם מהמחסן ומזכירה להם שהמשחקים נחו במחסן.

עשיתי את זה 3 פעמים ומסר הובן..

התאומות צריכות להיות אחראיות לסדר את הבלגן שלהן.במשך כל השבוע וגם להצטרף לסדר שהגדולים עושים ביום חמישי.

אם הן יסדרו עם כולם הן יבינו שאין בבית משרתים.

לפעמים יש לילדים הרבה משחקים ,אז אפשר לעשות רוטציה במשחקים כשילדים מתגעגים למשחק הן מעריכים אותו יותר.

זה רק מחזק את העובדה שכל הסדר והנקיון שלפני זה נטו לכבוד שבת....

ואחרי- לכבוד שאר ימות השבוע...

לגבי חלוקה- לא יודעת...אצלנו עדיין לא שותפות בשטיפה וכד' אבל כן באיסוף משחקים למשל.

ונראה לי שחלק מהפתרון לבעיה נעוץ בבחירה שלך- את את לא רוצה לבקש מהילדים לסדר (שאולי זה הדבר הנכון, לא לבקש), ואם את עצמך רוצה לנוח- אז לא נשאר מי שיסדר לפני שהשבת יוצאת

לדעתי, אם בוחרים לסדר ביחד לפני/אחרי סעודה שלישית, בפרץ-מרץ, זה יכול להיות חוויה נעימה שתתרום גם תועלת מעשית, של סדר.

ואם בוחרים שלא, אז נשארים עם הבלאגן (ועם תחושת המנוחה בשבת).

פשוט תבחרי

למי יש חשק לסדר??  מבינה מאוד את הצורך שלך לא להעמיס על הילדים כי באמת צריך לחנך אבל גם צריך איזונים כדי לא להמאיס עליהם את השותפות הבריאה במטלות הבית..

אומרת גם לעצמי שהפתרון טמון בפחות לבלגן. אולי למנות כל ילד אחראי על מקום או נושא מסויים בבית- שלא יתבלגן לגמרי בשבת. רק קצת..

האמת שבהתחלה הרגשתי חופרת, אבל ברגע שהם הבינו שהם גם מקבלים... המוטיביציה השתדרגה

אפשר, לסדר את המיטה אחד לשני בבוקר, להכין אחד לשני ארוחת בוקר/משהו נחמד לקראת שבת. להכין משחק (תפזורת/תשבץ) בנושא פורים.

גם ילד בגן יכול (אולי עם טיפה עזרה) להכין כוס שוקו מפנקת.

הפתעה בתיק למחר,

אם יש לכם חנות של 2 ש"ח בסביבה - לקנות משהו ולהסביר למה זה מתאים לו.

חידה על שם / תכונה

ציור מתאים

מאכל אהוב

משהו מתחת לכרית

הפתעה בתיק/ ילקוט

ואוו אולי נאמץ

תודה לך 

יצירה קטנה לכבוד פורים ומעניק אותה לשני,

למשל, אחד יכול להכין רעשן (ילד בגן)

מישהוא בוגר יותר יכול לעצב סלסילה של משלוח מנות ואז הוא נותן את זה לאח שישתמש בזה.

ילד אחר יכול להכין חוברת ציורים בהשראת מגילת אסתר,

מי שלא מתחבר ליצירה כזאת יכול להמציא שיר על אווירת פורים המשפחתית,

וכו' וכו'

כמה רעיונות שלי:

לארגן מכתב / ציור מחבר קרוב.

לקנות מסכות לבנות (חנויות של יצירה בסביבות ה5 ש"ח) ולקשט בהתאם לאופי של המקבל.

המשחק ממש ממש הולך טוב, מומלץ לנסות!

הגענו למצב מעולה מבחינתי- הם מתעניינים מתי תהיה המשימה הבאה

וגם מה בדיוק היא תהיה. אחד השיאים מבחינתי היה שילד שלא כל כך

שיתף פעולה, השקיע מאוד במטלה האחרונה כיוון שגם הוא קיבל לפני כן

הפתעה מושקעת...

ממש כיף!

תודה על כל הרעיונות, רעיונות נוספים יתקבלו בברכה!!!

אנחנו עושים את זה

בזכותך

תודה לך!

שמחה לשמוע שגם אחרים נהנים

עכשיו המשחק אצלנו קצת השתנה, אחרי שמיצינו את השלב הקודם-

עכשיו כל יומיים בערך מגרילים מישהו שכולם מצ'פרים אותו כטוב בעיניהם.

אשמח לרעיון לסיום יפה של המשחק (כנראה באזור שבת זכור / פורים)

אם תחליטו לוותר על המוצץ - אני מאמינה שתצליחו.

אבל שימי לב שמוצץ הוא פיתרון מאד קל, לדעתי. אם יש בכי- מוצץ(...) ולי אישית זה עזר לשפיות ואת צריכה לחשוב אם בא לך לוותר על זה.

בהצלחה

אגב, בן ה3 שלי נגמל מהמוצץ בלי בעיות

גם בגלל שהוא עוזר להירגע,

וגם בגלל שהגמילה לא חייבת להיות קשה מדי, כשיגיע הזמן (אני יכולה לספר על בתי, בת קצת יותר משלוש, שלאחרונה מוציאה את המוצץ בקלות מהפה, בתוספת האמירה "אני גדולה, עכשיו רואים את הפה שלי").

בהצלחה!

שזה רק במקרים של סכנת חיים, במרשם רופא.

1. בצל בדבש: חותכים לחתיכות קטנות ומניחים בקערה עם דבש. אחרי כמה שעות מתקבל דבש עם מיצי בצל. כפית מהדבש הזה כל שעה מאוד מאוד עוזרת לשיעול.

2. יש לכם מכשיר אדים? מזג האוויר עכשיו לפעמים יבש וזה מגביר ליחה ושיעול. מכשיר אדים קרים או חמים עם כמה טיפות שמן אקליפטוס יכול מאוד לעזור

3. עיסןי בשמן זית וערק (או אחד מהם)- עיסוי טוב של בית החזה יכול גם לעזור.

רפואה שלמה!

טימין עוזר מאוד לכייח (להוציא ליחה). אם את רואה שהוא מלא בליחה (לא מחייב, שיעולים יש מכל מיני סוגים) - אפשר לחלוט טימין, ממליצה על תרופה בשם "תימי" שמכילה תימין (וסוכר.... אבל חוצמזה אין בה משהו לא טבעי למיטב ידיעתי). אפשר להשתמש בה מגיל שנה והיא די זולה, תקני בבית מרקחת של הקופה שלך.

משתמשת בו לילדים מאוד מועיל

הכל בסדר ב"ה...

שיעול עם ליחה, אז ננסה תרופות סבתא בעז"ה...

1. עלי כרוב לשים על החזה. לא תאמינו כמה שזה עוזר!!!

מתאים לשיעול 'רטוב' של הרבה ליחה (כמו של ברונכיט וכדו'). לא לשיעול 'יבש' ונבחני שמאפיין סטרידור.

2. בצל חתוך בצלחת קרוב לכרית של הילד.

מתאים לכל השיעולים.

בלי זה, לא עוברים אצלנו חורף.

שמים עיתון מתחת לחולצה על החזה לשנת הלילה ממש מעולה קמים בבקר בלי שיעול!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

עיתון מחספס ולא כרומו....

בהצלחה

אם המזרון יהיה קצת באלכסון, זה יקל על השיעול בלילה.

וגם כמה טיפות של שמן אקליפטוס לימוני , רוונסרה revensara- אבל בעניין זה כדאי להתייעץ עם מישהו שמבין , כי יש שמנים שאסור עד גיל מסויים / נדמה לי שרוונסרה מותר לטפטף קצת במקום בטוח בחדר . 

וכמובן גם קרבול. 

ילד צריך להיות לבוש חם,עם גרבים בלילה וגם גופיה מתחת לפג'מה.

תלוי באיור שבו אתם גרים אם הפיגמה דקה או עבה ואם הגופיה קצרה או ארוכה.

יש סירופים טובים כמו אנדרבלאוט (תוצרת הרץ יש בסופר פארם)

אדים קרים להשתמש בשעון  שבת

להגיד לו: אני רוצה צומי.

הוא גבר. רב הגברים לא יבינו לבד.

פשוט להגיד. תקריאי לו את ההודעה ותדברו עליה.

בהצלחה.

אפשר גם להגיד: כשאני אומרת כך וכך או מתנהגת בצורה כזו- מה שאני בעצם מנסה לומר זה שאני צריכה שתתייחס אלי יותר,

וכאן יבוא הפירוט מה זה אומר בדיוק, ואיזה סוג של צומי את רוצה.

פשוט תגידי לו בחיוך ובבקשה-מהלב: תן לי צומי... בבקשה.

זה יכול לעבוד טוב, אני חושב.

וזו זכותה.

אולי בעינייך זה "איכס", אבל לא כולם יסכימו איתך...

(נראה לי שיותר נעים לקרוא: "לדעתי בכלל לא כדאי לנפוש במלון")

וזו זכותה.

אולי בעינייך זה "איכס", אבל לא כולם יסכימו איתך...

(נראה לי שיותר נעים לקרוא: "לדעתי בכלל לא כדאי לנפוש במלון")

מאפיינים - לשימת לב:

קו של "קישור" מתחת למילה מסויימת.

ניק שכותב פעם ראשונה או פעמים בודדות.

[וממילא ניתן בד"כ גם להבין כה אפשר לסמוך על "סיפור הכיסוי" שמגיע בדרך-כלל, או על ההמלצות שבקישור]

ואם היא משתפת פעולה, אז למה לא??

זה יותר בא מכיוון ההורה ולא מכיוון התינוק (טוב נו.. מן הסתם זה כך).

היא מציינת את החסרונות בזה אבל אומרת שיש הרבה יותת יתרונות

(הספר הושאל אז אני לא יכולה להגיד מה בדיוק היא כתבה הו)

רק קחי בחשבון שלפעמים אם זה מוקדם מידי- יש אחר כך נסיגה שלוקחת עוד הרבה זמן...

למעשה, היא נגמלה לבד...

השכנה קנתה לבת שלה (שקצת יותר גדולה), מקטין אסלה, כדי להכניס את הנושא למודעות.

הבת שלי ביקשה גם כזה, והלכנו יחד לקנות (זה דיי זול, קנינו את ב19 ש"ח ואנחנו מרוצים...)

כשחזרנו מהקניה, היא ביקשה בשיא ההתרגשות לנסות לשבת על האסלה עם המקטין, ולהפתעתי היא עשתה קטנים וגדולים!

ביום למחרת היא לא רצתה יותר את הטיטול...

אז זה אפשרי (מכירה ילדים שנגמלו גם קצת קודם, בסביבות שנה ושמונה חודשים)

המלצתי היא, שזה יהיה בהובלה של הילד, ובעידוד והכוונה של ההורים (ולא בכפיה)

בכל מקרה צריך לקחת בחשבון, שבגמילה, הרבה פעמים יש נסיגות, אפילו לאחר זמן רב  (אצלנו לדוגמה, אחרי בערך 4 חודשים של גמילה מצויינת ביום, היא התחילה קצת לפספס ולהיות קצת רטובה כל הזמן, לקח קצת זמן וגם התופעה הזו כמעט ונעלמה...)  *הילדונת גמולה כמעט שנה*

יש סיכוי גדול שזה יצליח!

תודה על כל המידע והעידוד

יש לנו מעין מושב אסלה קטן ונמוך (דומה לסיר, רק שזה קופסא בתוך כסא), והקטנה עושה שם לפעמים. לפעמים היא מבקשת לעשות והיא לא עושה.

היום לדוגמא היא ביקשה לעשות (ולא עשתה), ואח"כ לא רצתה טיטול יותר. לקחתי אותה כמה פעמים לשירותים, והיא לא עשתה.

מתישהו ראיתי שברח לה. אז מה, להתעקש שתהיה עם טיטול? לחכות לפסח ואז ללכת על זה, בגלל שהיא רוצה?

(זה גם מוסיף להתלבטות אם לקנות כמה חבילות טיטולים במבצע או לא ).

אם זה לא מתאים לה עכשיו, באיזשהו שלב היא תבקש טיטול בחזרה (זה לא נעים לפספס כל הזמן...)

לגבי המצבע, באמת התלבטות ;)

אפשר לקנות, ואם לא תצטרכו, למכור לחברה או שכנה...

בהצלחה!

לדעתי תקחי לרופא ולא לחכות. אולי תמנעי ירידה של זה לריאות.

ב. לפעמים מכשיר אדים יכול לעזור.

הבנתי מכמה רופאים שאם נפטרים מהנזלת, זה עוזר להיפטר גם מהשיעול (זו ההבנה שלי משילוב דבריהם של כמה רופאים).

אז לטפטף לאף של הקטן (עם טפטפת שקונים בבית מרקחת. מערבבים רבע כפית מלח בכוס מים חמים, ומטפטפים).

ולעצמך- רופאת א.א.ג המליצה לי לשאוף לאף את מי המלח (זה הרגיש כמו לשתות מהאף), וזה עזר.

ואם זה נמשך- מומלץ ללכת לרופאת א.א.ג

רפואה שלמה!

אז אני יחזור על עצמי כמו קודם... חלב אם טוב הרבה יותר... אם יש לך... פשוט לשאוב מעט ולטפטף לאף, בדיוק כמו מי מלח, כל כמה שעות שאת נזכרת. עוזר פלאים!

לנו הוא ממש עוזר

מבחינת קשר זוגי שיפר פלאים כי יש משהו מקשר אותנו (למרות שאנחנו רוב הזמן עייפים אך מרוצים)

זה נותן עומק לקשר.

בנושא המיני קצת גרם לדעיכה אבל זה טבעי, יש עייפות יש הריונות, מניעה, הנקה לא חסר.

אבל אם עושים סה"כ - התועלת עדיפה על החוסר

וכן הערתי אף אני למנהלים באישית.

צריך להיזהר מטשטוש הגבולות מה ברשות הרבים ומה לא. ועל מה שייך לשאול אנשים.

[שלא לדבר על כך - בלי להתייחס ספציפית - שגם כל סוטה יכול לשאול שאלות כאלה בתקוה שכמה תמימות יענו לו. וכבר היו דברים מעולם.. אינטרנט]

אני לא מצליחה להבין את הקשר ?

זו שאלה כללית של השפעת הזוגיות על החיים 

אני מרגישה שאני נשחקת בכל המובנים ולכן שאלתי לראות שאני לא חריגה בנוף.

לא כתבתי בסוף פרט נמק או הסבר (השאלה בתחילה במילה "כמה")

אתם חיים בפנויה מטורפת שאין לי הסבר לגביה (והדחקת המיניות, אבל זה כלל לא קשור לנושא) 

אליך ?

יש כאן ובפורום נשואים טריים או הריון ולידה מספיק נשים מנוסות ונבונות, חלקן גם מטפלות ויועצות בנושאי זוגיות וכד'

והן ישמחו מאוד לעזור לך.

בהצלחה!

לא יענו למישהי לא מוכרת בנושא.

ראשית, לא ביקשתי ולא שאלתי על מה\מי\מו ואיך אתם עושים זה ממש לא מעניין אותי

שנית, הכל בעיני המתבונן - לא שאלתי שאלה באופן וגוון מיני קלאסי (לא ביקשתי תיאורים והסברים)

אם זה מה שהייתי רוצה הייתי פונה ישירות לבנות במסר אישי לשאול אותן ולא מעלה הודעת בפורום 

תתבגרו קצת 

ציפיתי שתביני לבד

לזהירות מהתבטאות פומבית בנושאים פרטיים שהצינעא יפה להם - 

"פרנויה"...

וכבר "יודעת" שאי הדיבור הפומבי בזה הוא "הדחקה".. הבעיה היא אצלה.

[ואת הקריאה להתבגר כדאי אולי שתשקול היא עצמה. אם אינה יכולה להתאפק מלכנות בכינויים מי שאמרו אחרת ממנה] 

איך אמרה לי חברה?! אתה לא חושב שתוכל להמשיך להיות נשוי ככה

תכלס אחרי שזה עובר מגלים שהילד המשותף זה משהו מדהים

וכתור מישהי שהיתה נשואה כמה שנים בלי

אין על זוגיות עם ילד ! אין !!!

כי היינו מציאותיים

כמובן יש יותר עומס אבל אפשר למצוא זמן לשיחה או להודעה קצרה

ובקשר להיבט שני אז באותו יום כדאי להשתדל לנוח, לקנות כלים חד-פעמיים שיהיה כוח ורצון