פורום הורות (עמוד 298)

לשבת עם כלת השמחה ולבחור מידה אחת מכל אם ולהכין פעילות+דבר תורה קצר שמתבססים על המידה.

דוגמאות-

שרה-שרתה ברכה בעיסה- הכנת חלות עם הפרשת חלה

רבקה-קיבלה תכשיטים עם משמעות עמוקה- סדנא להכנת תכשיטים

וכן הלאה...

 

בהצלחה ומזל טוב!!!

ראיתי פעם בבת מצווה שהושיבו את כולם במעגל והעבירו קופסה עם חפצים קטנים בתוכה, כמו בקבוקון של בושם, מחזיק מפתחות, תמונה, מסגרת, פקק, בובה קטנה, וכל אחת הייתה צריכה לברך את בת המצווה בהקשר לחפץ שקיבלה. למשל: מי שקיבלה מסגרת אז בירכה שתמצא את מקומה וכו'

הפרשת חלה ואפיית חלות,הכנת נרות או פמוטים,אם יש לבת שלך שם תנכי או אחר,אפשר ללכת בכיוון הזה,ללמוד על השם,טיול בעקבות השם או מסע בעקבות האמהות או נשים מיוחדות אחרות...

יהיו גם גברים בבת מצווה.....אפשרי לעשות הפרשת חלה או שזה לא שייך?

שהגברים יענו אמן.......

התקציב הוא ממוצע...

זה לא באולם אז אפשר להשקיע קצת יותר בדברים אחרים....

הבת שלך הולכת להיות בת מצווה

כלומר להיכנס לעול מצוות 

ולהכנס לפרק של התבגרות בחיים שלה 

 

איזה מסרים את כאמא\ כהורה רוצה לשדר לה?

מה מתוך המכלול הזה- את רואה ראוי לחגיגה? 

איזה מסרים את רוצה שיהיה לה חוויה משמעותית לגביהם? 

 

התשובות לשאלות האילו -זה חלק מיסודות החינוך והדרך של הבית שלכם 

לא נראה לי שהתשובות שלי לשאלות האילו- יועילו לך... (אם לדעתך כן- תגידי ואני ארשום...) 

 

לפי זה עושים את הפעילות- 

אם זה קשור לעול מצוות נגיד- אז אפשר לעשות חגיגה של קיום מצווה שעד כה לא יכלה לקיים- למשל הפרשת תרומות ומעשרות! (למה לא מצוות חנ"ה? כי זה לא שייך לה עכשיו... כשהיא תהיה כלה תעשי לה חינה ותחגגי את מצוות חנ"ה. בעז"ה ! ) 

אם זה קשור להתבגרות, לכניסה לנשית- את יכולה לעשות ערב ריקודי נשים עם מדריכה, או לעשות סדנא אחרת על נשיות, או לעשות "יום סבתא" מיוחד.

אם זה קשור לאחריות שלה על החיים והמצוות שלה- תנסי לחשוב על משהוא שאת יכולה לתת לה- לעשות ביחד פרוייקט חסד כלשהוא 

 

 

 

 

 

או שאת יכולה לעשות לה שבת משפחה, עם קידוש בבית כנסת אחרי התפילה, וכולם יאכלו קיגל והיא תקריא דבר תורה, 

והחברות שלה יבואו אליכם לסעודה שלישית וישירו שירי נשמה ויעשו בלגאן... 

 

 

 

 

 

ואז אפשר לבחור מסלול עם תכנים שמתאימים למה שאת רוצה.

מנסיון- זו חוויה מיוחדת לילדה. (עשיתי כמה פעמים, בעיקר בירושלים)

בהצלחה!

לשכב מולה על הרצפה שתראה אותך. (אם יש לך ילד שיעשה את זה, גם טוב)

לשבת על הרצפה ישיבה מזרחית, לשים אותה עליך כשהידיים על הרצפה.

לשים מולה מראה.

אם יש לך עגלה שאפשר להשכיב על הבטן ושהיא תראה את הנוף, זה ממש עוזר.

אפשר גם לגלגל שמיכה ולשים מתחת הזרועות.

בהצלחה.

 

 

מרכז לליווי התפתחותי לגיל הרך.

יוכלו לעזור לך בצורה מדהימה!

זה שריר שצריך להתפתח ולכן זה קשה.

שימי אותה על הברכיים שלך כשהיא על הבטן ושימי לידך צעצועים על הספה והיא תסתכל בזה ותרים את הראש.

תחזיקי אותה כשהיא עם הגב אליך והידיים שלך מחבקות אותה מתחת לבית השחי, זה מאלץ אותה להתאמץ כדי להחזיק 

את הראש, אבל אין לה סיבה לבכות, כי היא בידיים שלך ובסה"כ נעים לה, גם אם זה קצת מאתגר (;

כשאת לידה ומשגיחה, לדו' בשנ"צ, תשכיבי אותה לישון על הבטן, כשהיא מתעוררת ועד שהיא נרדמת, היא מספיקה 

לאמן את חגורת הכתפיים, אם היא לא בוכה, שימי לה ספר עם תמונות במרחק מה, שהיא תצטרך להרים את הראש

בכדי לראות את התמונות.עם הזמן היא תתחזק.בע"ה, אל תדאגי..(:

בהצלחה!

באמת עוד קשה לה כשהיא על הבטן, להתרומם. כנראה זה בגלל שהיא יותר שוכבת על העגלה,

 

גם בלילה. לאט לאט אנסה שוב ושוב ויהיה בעזרת ה' תוצאות!!

אבל אם אין ברירה אז אין ברירה

קודם כל הוא צודק שהוא רוצה את היחס הראוי לו, וצריך לתת לו. מדובר בתופעת קנאה נורמלית לחלוטין שנובעת מזה שלמלך העולם (הילד הגדול) פלש משהו לממלכה.

לי נראה (מנסיון) שמה שצריך זה לשתף את הילד בטיפול שהוא ירגיש שיש לו  אח חדש שהוא שייך לו.   מחליפים לו ביחד טיטול ןונותנים לתינוק לאכול, כך שהילד ירגיש שיש לו אח חדש (ובצורת ההסתכלות של הילד-צעצוע חדש)

מקווה שהייתי ברור.

תקבלו את הקטן ביחד איתו. כך שהוא "איתכם".

 

תקדישו לו זמן ביום בפני עצמו, בסבלנות.

 

ואפשר לדבר איתו על המצב במילים פשוטות, לשחזר את "סדר האירועים", להזכיר שלא היה אח וכעת יש וכשיגדל ישחק איתו, הוא אח שלו. להסביר שאבא ואמא אוהבים אותו, הוא האח הגדול. והוא גם עוזר לטפל באח הקטן, כי הוא יותר גדול.. 

בתור אמא ותיקה בזמן שהנקתי הייתי מספרת סיפורים מתוך ספר לילד הגדול יותר.  מה שיצא מזה הוא שהילד הגדול חיכה כל הזמן מתי התינוק כבר צריך לאכול. ואני מסכימה עם מה שכתוב למעלה - לשתף את הילד בטיפול, לנדנד את העגלה, למרוח משחה, לדפוק על הגב אחרי הארוחה וכו', כמובן בהשגחה צמודה צמודה.  אפשר לשים הפתעות קטנות במיטה בלילה וכשהילד קם בבוקר לאמר לו שהתינוק שם לו הפתעה במיטה. בהצלחה.

לא יודעת אם הוא כבר יבין את זה בגילו. נראה לי שקוראים לזה ספר הפילפילים.

ספר על  פילפילון שהיה רגיל לכל תשומת הלב עד שנולדה לו אחות. אפשר לפשט לו את השפה בסיפור.

מזל טוב

ילד מפנים מסר מקריאה יותר מאשר הסבר ישיר. לדעתי!

 

בהצלחה!!

 

ונשמע ממך שיש לך ילד חמוד ומתוק הלוואי שיהיו כמותו הרבה ילדים. זה נדיר!!

שלא כולם אוהבים שנוגעים בהם. ושזה לא נעים לילדים בגן, אבל, בניגוד להם, האח הקטן (ואבא ואמא) מאד אוהבים חיבוקים ונשיקות. ...

 

בשורות טובות, בהצלחה

אפשר להסביר לו שוב ושוב שאנחנו לא יכולים לדעת אם ילדים שהם לא במשפחה אוהבים שמלטפים ומחבקים אותם, ולכן אנחנו לא מחבקים ילדים בגן.
אפשר להסביר שוב ושוב בנועם עד שזה ייקלט.
אפשר גם לספר סיפורי ילדים בהקשר הזה, (אפשר גם להמציא) על ילדים שסבלו מדחייה בגלל זה, בעדינות. זה יעשה את העבודה לדעתי.
בהצלחה

וממליצה בד בבד עם זה, לשבח אותו על האהבה שהוא מראה. לא לשכוח להראות לו את החיובי שבזה.

נראה לי שגם ילד בגיל 3 אמור להבין מיד אחרי התגובות השליליות הראשונות של חבריו שזו התנהגות לא מקובלת.

זה שהוא ממשיך בהתנהגות הזו על אף התגובות השליליות, יכול אולי להעלות חשד  לבעיות תחושה. כדאי לבדוק.

(אגב, יש דרך עדינה יותר להגיד דברים כמו מה שאמרת).

הוא כמעט בן שלוש, ומקבל בבית המון חום ואהבה. הוא גם למד להתייחס ככה אל אחיו, והתחיל רק עכשיו ללכת לגן, הוא עוד לא מכיר את ה"כללים". אני מניחה שהוא ילמד, אבל רוצה לעזור לו להבין את זה בדרך נעימה יותר מאשר לקבל דחיפות מילדים...

 

זה ממש הזוי אם ילד שמביע קצת יותר חיבה מהרגיל נחשב לילד עם בעיות.

אמרתי לו שהגננת סיפרה לי שהוא מאוד אוהב את הילדים בגן ומלטף אותם וכו'.. חייכתי וחיבקתי אותו, ואמרתי לו שהוא ילד מתוק
אחרי זה אמרתי לו "אבל אתה יודע משהו? לא כולם אוהבים שמלטפים אותם.. או שמחבקים או מנשקים אותם.. למשל הילדים בגן, הם לא אוהבים את זה..." הוא הקשיב בקשב רב.. ואמר: "אבל אמא, אני כן חיבקתי..."
אמרתי לו שאני יודעת, ושזה בגלל שהוא ילד מתוק, ושהוא כל כך אוהב אותם... וחיבקתי אותו.. ושוב הסברתי לו שהם לא אוהבים את זה, ואמרתי לו "אז היום חיבקת אותם, וזה בסדר גמור.. אבל מחר אל תחבק אותם.. ואל תלטף אותם (והדגמתי עליו), כי הם לא אוהבים את זה.. ואז הם דוחפים, וזה לא נעים.."
והוספתי: "אבל אתה יודע מה? אמא ואבא מאוד מאוד אוהבים שאתה מחבק אותם.. ואתה יכול לתת לנו כמה נשיקות שאתה רוצה!!!" אז הוא נתן לי מיד נשיקה 

וזהו בערך... נראה איך יהיה מחר... יש לי הרגשה שלא כל כך מהר הוא יפסיק עם זה.. כי זה ממש חלק ממנו, ככה הוא מפגין חיבה.. אבל הוא ילד חכם, אז אני מניחה שלאט לאט הוא יפנים שזה לא נעים לילדים אחרים...

תודה על העצות

גם לדעתי ילד בן שלוש עוד לא חייב לדעת את זה לבד. טוב שהעלת לו את זה למודעות. והפרדת לו את הבית והגן.

אהבתי את ה"שיחה" שלכם..

 הרבה נחת מהילדודס, בע"ה.

פשוט לומר לו: איזה יופי שאתה אוהב את התינוק, ובגלל זה גם מחבק אותו ומלטף אותו.

 

אבל לילדים בגן לא כדאי שתעשה כך - כי לא כולם אוהבים שעושה להם את זה מי שהוא לא אח שלהם.

 

אז הכי טוב לשחק איתם ולעזור אם מישהו צריך ולדבר יפה אל האחרים -  זה גם נקרא שאוהבים אותם..

 

 

[אחרי שכתבתי, ראיתי שכבר דיברת איתו..]

אמנם אמרתי לו שישחק איתם במקום ללטף אותם, אבל לא חשבתי על ההסבר שגם זה נקרא שאוהבים אותם...
תודה!

(ולא על אנשים) זה מאוד הולך ולילד יותר קל להבין את המסר, בכל נושא.

 

אבל להסביר לו את זה כדאי הכי פשוט שיש.

יש משפחה ויש חברים בגן.

את אח שלך אתה מחבק, כי הוא אח שלך, ואתה אוהב אותו.

גם אני אוהבת אותך ואת אח שלך ומחבקת אתכם.

אבל החברים בגן הם לא אחים שלך, עם החברים בגן משחקים, ולא מחבקים.

 

מצד שני צריך גם להרגיש את הילד וקשה לתת עיצות טובות מרחוק.

 

מה שחשוב שתרגישי את הילד שלך, ומה שאת מבינה תסבירי לו, בסבלנות שגם הוא יבין.

 

לא באופן שיפגע בו, ולא הרצאות ארוכות מידי.

אבל מיניסיוני עם הבנים שלי- ככל שמדברים איתם באופן אמיתי יותר, בלי מידי למהציא, אלא מסבירים דברים באמת, 

ככה השפה שלהם מתפתחת-גם רגשית וגם שכלית.

קודם כל להקשיב טוב לילד,מה הוא מרגיש ,

ואז לחשוב איך את עונה על הצורך שלו ותוך כדי נותנת לו את התובנה שהוא צריך לשמוע.

 

הוא ילד קטן ומתוק, מלא רגש לחברים, ולדעתי יהיה לו קשה לכלוא את רגשותיו בגן...

נראה לי שאפשר "לפתוח לו את הראש" לכיוונים נוספים שאפשר להראות את אהבתו. בהמשך לשיחה הטובה שהיתה לך איתו. ואז יוכל לנתב את הרגשות שלו בצורה טובה יותר. לדוגמא: לתת ציור, להזמין לשחק יחד... ולראות אם יש לו גם רעיונות נוספים. בטח יהיו.

וקודם כל הייתי מלמדת אותו שלפני שעושים משהו למישהו שואלים אותו אם זה נעים לו. את יכולה להדגים לו על עצמך, שישאל אותך "נעים לך שאחבק אותך?"

"בטח מתוק!" ולפעמים גם: כן, אבל עכשיו אני צריכה ללכת אז חיבוק קטן ודי.." שיבין שזה שהוא אוהב, לא אומר שכולם חייבים לאהוב.

בהצלחה בנושא החשוב הזה!

אולי מהר מדי ? אולי משהו שלא מספיק בולט ? אולי רחוק מדי? הם לא רואים מספיק טוב בגיל הזה, וגם בלי קשר לא להכנס ללחץ זה עדיין בסדר (אני מנסה תוך כדי כתיבה על הבת שלי בת חודשיים אבל היא חצי רדומה ולא מתיחסת אלי חחחה

אם אני לא טועה, זה השלב שלאט לאט הוא מפתח את היכולת הזאת של לעקוב בעיניים אחרי חפץ, הוא עוד ממש פיצי.. אל תלחיצי את עצמך..

http://www.clalit.co.il/HE-IL/Women/birth_to_one_year/baby+development/articles/babaydeveb.htm

 

שימי לב שזה על גילאי 7-12 שבועות..
 

ולאט לאט הראיה מתחדדת ומשתפרת (מבחינת מרחק, ספקטרום צבעים, וטווח)

וזה הגיל שבו הוא מתחיל לראות קצת יותר משחור, לבן, אדום

אז גם תלוי מה החפץ שלקחת, וגם תלוי בצבעים

(אותך הוא מכיר עוד מהבטן, אז יותר קל לו)

 

בכל אופן, לשים לו גירויים מול הפנים במרחק סביר ולהשתעשע איתו בכיף

זה הכי חשוב כדי שהוא יוכל לפתח את היכולות האלו ובעז"ה יהיה בסדר.

 

 

 

(גילוי נאות- אני מרפאה בעיסוק ועובדת בהתפתחות הילד)

לדעתי אין כמו לימוד בחברותא.

אולי אפשר לקבוע ערב בשבוע לימוד עם חברה קרובה, בנושא קבוע.

 

אם יש נושא שמענין אותך- תכנסי לגוגל, ותמצאי המון שיעורים בנושא, ואז תסנני לך, ותמצאי שיעור כלבבך.

אני מצאתי סדרת שיעורים של הרב שרלו על שיר השירים- סוף הדרך!!! (והאחרון שחשבתי לשמוע אותו זה הרב שרלו...אבל חיפשתי שיר השירים וגיליתי את זה..)

 

האתר של מכון מאיר- יש כמה סדרות של שיעורים על פרשת שבוע- מרבנים שונים, לפי מפרשים שונים (לוקח מפרש תורה אחד- ורץ שנה שלמה איתו... למשל)

תחפשי שם- מה הכי מתחבר לסיגנון שלך... (אני בכוונה לא כותבת לך מה אני אישית אוהבת- כי זה עניין של חיבור אישי)

 

ספרי לימוד- תלוי בסיגנון שלך... אולי יתאים לך לקרוא את אחד משני הסדרות של סיכומים של הרצי"ה על התורה (הרב נריה או הרב רבינוביץ אאל"ט)

לי עוזר בינתיים

ללמוד עם הילדים

בין לבין אני מעמיקה ולילדים( 12.13)

מה שהם מסוגלים

 

והאמת.. הם הפתיעו אותי

 

(הכי כייף חברותא עם הבעל- אבל לא מצליחים לקבוע שיעור סדיר, רק בשנה הראשונה ואולי השניה- ממש ממש מזמן....)

סוד מדרש התולדות- מדהים.
עוסק בבריאה ובפרשיות של בראשית,
אאלט יש שיעורים על זה של הרב שרקי.

יכולה להוריד את האפליקציה של מכון מאיר ולשמוע שיעורים באוזניות תוך כדי פעולה

באתר אשירה, יש כל שבוע שיעור על הפרשה וגם השיעור עצמו מדבר הרבה מעבר לזה, אני כמעט לא מרשה לעצמי להכניס שבת לפני ששמעתי את זה...

ספר חדש שיצא בחודש האחרון - נלכה עד הרוא"ה על סדר פרשיות השבוע, על פי כתבי הרב קוק. בכל פרשה יש נושא מהפרשה שמקבל בירור מכל מיני מקומות בכתבי הרב קוק. נראה מתאים למה שאת כותבת שאת מחפשת. די ארוך על כל פרשה - אבל מאד בהיר וגם לא חייבים לקרוא הכל, גם חלק זה נותן הרבה.

השאלה אם חוץ מבשבת יש זמן לקרוא וללמוד...

אם יש לך מצב לחברותא זה באמת לפעמים עוזר, אבל לא תמיד מצליח...

פעם הייתי קוראת את 'טל חרמון' של הרב אבינר בשבתות ומאד נהניתי.

פרטים נוספים על הספר ניתן לראות באתר

   http://ad-haroe.org.il

 וביקורת עליו במדור הספרים של הערוץ http://www.inn.co.il/News/News.aspx/263166    

מעולה

תודה על הרעיון!

היכן מוצאים סדרה זו?

מה תוכנה? כיצד היא בנויה מבחינת המהלך התכני?

תודה!

אפשר למצוא אולי זמן מוגדר אחרי השכבת  הילדים לישון, בנחת.

 

אם את מחפשת פרשת שבוע - אפשר להחליט כל ערב ללמוד פרשיה אחת ("ראשון" עד "שני" וכד'), אולי עם רש"י; ובמקביל - לפי התכנים וה"מהלך הפנימי" שביקשת, כדאי אולי ללמוד שיחות הרצי"ה על פרשות השבוע (הוציא הרב אבינר שליט"א, מסודר וערוך יפה). כמו כן, גם הספר "טל חרמון" של הרב אבינר שליט"א עצמו ממש מצוין, בונה ונעים לקריאה.

דומני שלאחרונה יצא גם ליקוט מכתבי הרב קוק על סדר פרשות השבוע.

 

בהצלחה, גם עם הלימוד גם עם המשפחה, וגם עם העבודה. שכל אחד מהמרכיבים יחזק את השני..

אניי נהנית לקרוא בספרים של  הרב חנן פורת "מעט מן האור" קריא מאד ולא מסובך, רעיונות עמוקים עם ערך מוסף לחיים.

אמצתי כמה רעיונות,

אספתי סביבי ספרים

ובתקווה...

שכעת תהיה הסבלנות, הפניות, האמונה וכח הרצון להתמיד וללמוד.

חורף טוב לכולם!

שמעתי פעם מתלמידת חכמים- 

נשים שרוצות ללמוד הן כמו ילד שנכנס לחנות צעצועים- הולכים מדבר לדבר, העיניים לא שבעות... רוצים קצת מזה... והנה זה גם יפה! אז קצת מזה... 

אז מרוב שיש מבחר- לא סגורים על כלום ולא באמת עושים כלום.... 

 

ההמלצה- קחי ספר אחד

וסימניה

מעכשיו- זה הספר "שלך"-עד שתגמרי אותו

כל פעם שיש לך קצת זמן פנוי לקרוא\ ללמוד- לכי לספר שלך, יש לך סימניה איפה את אוחזת... 

גם גברים הם ככה, לפחות בישיבה. וצריך להתגבר ולהבין שאין ברירה אלא להתרכז בספר אחד

תוכלי להוריד שיערים מהאינטרנט ולשמוע בנסיעות- אם את עובדת במרחק מהבית... וכמו שהמליצו פה- האתר של מכון מאיר מצויין והשיעורים של הרב חגי לונדין על דרכי האמורי ממש טובים.

הצלחה!

שלום לך,

ההמלצה שלי היא הרב אייל ורד,ממכון מאיר.

לגבי מה שאת מתעניינת, יש את סדרת השיעורים שלו-

עבודת הנפש בעקבות הפרשה.

זה לימוד עמוק המלמד אותנו את עבודת המידות באמצעות לימוד פרשיות השבוע.

בהצלחה!

אגב, לרב חגי לונדין יש סדרות שיעורים מעולות גם כן. תלוי למי את יותר מתחברת ובאיזה שלב.

מלי

באתר מודעות יש דברים נחמדים

http://mudaut.co.il/

 

ומעגל השנה |לא אובייקטיבי|

http://www.maagalhashana.com/

 

הרבה חום, ורגיעה, ותשומת לב אישית.

 

אם עברתם ונולדה תינוקת - יתכן שהיא מרגישה קצת חוסר-יציבות, אולי קצת יותר צורך בשימת לב.

 

אפשר לשבת ולשוחח בנחת, "לשחזר" את מעבר הדירה, ואיך אח"כ נולדה תינוקת.. ותוך כדי הזכרת הדברים, לתת לה להתבטא, להביע את הרגשותיה - אולי אפשר יהיה "לתקן" מושגים שנתפסו לא נכון, אם יש, להוסיף רוגע, ללמוד מה חסר לה וכו'.

 

כמו כן, לשוחח על הגן, לשמוע מה קורה שם.

 

דבר ראשון - שמבחינה נפשית היא חשה טוב.

 

ולהשתדל שיהיה כל יום זמן מסוים "רק איתה".

 

אחרי זמן מה, אפשר ביחד לחשוב איך מפחיתים את כמות היציאות הללו וכו'.

 

ענ"ד.

כמו קטע רגשי, למרות שכמו שכתבתי קודם זה היה גם לפני מעבר הדירה והלידה, אבל זו ילדה שצריכה תשומת לב יותר מרגיל(אוהבת צומי נקרא לזה) ,ובהתחשב בעובדה שדי היה קשה ללהגיע לזמן של "רק איתה " ב- 10 חודשים האחרונים ,אז לא היה לה קל, השאלה שלי :האם יש מה לבדוק נושא פיזי בגיל הזה ,כמו למשל שלפוחית קטנה וכדו' (דרך אגב האם זה תורשתי? כי לי היה ולכן אני הולכת לכיוון הזה) האם יש מה לגשת איתה למומחה לבדיקה?

לגשת למומחה לבדיקה - זה דבר אפשרי. אבל יש רבים ש"בורח" להם בגיל הזה, גם בלי בעיה כזו. והרי את אומרת שזה קורה גם עם הצואה.

אז ה"עזרה הראשונה" היא קודם כל בצד הרגשי, באהבה רבה, בתשומת לב נינוחה. זמן איתה וכו' - כמו שאמרנו. גם לבדוק היטב מה קורה בגן.

 

10 חודשים - זה המון זמן בשבילה..  אז קודם כל לסדר את זה. אפילו אם היה מתברר שהכל "רפואי" - היית צריכה להודות לה' שהיה משהו שעורר על הענין הרגשי.  קל-וחומר שכנראה הדברים אינם מנותקים.

 

אז מה שהכי חשוב כעת לענ"ד, זה לא מה ש"יוצא ממנה", אלא שימת הלב, החום והאיזון שנכנסים אליה.. וגם הדיבורים שיוצאים ממנה. מה היא אומרת.

 

אח"כ - בדברים האחרים. או כבדרך אגב. לא להתרכז בהם ע"ח העיקר. 

אצל הבת הגדולה שלי, מה שעזר זה טבלה. עכשיו אני עובדת גם עם הבן שלי (בן 4) עם טבלה. אצלו זה פחות עוזר, אבל בהחלט יש שיפור.

אני פשוט מציירת טבלה, ואומרת לו שבכל פעם שהוא ישמור על התחתונים יפה, נצייר חייכן (סמיילי בלעז) בריבוע אחד. ואחרי שכל הטבלה תהיה מלאה בחייכנים, נקנה לו הפתעה.

אני משתדלת לעודד אותו גם אם הוא קצת מפספס, למשל אם הוא שמר מאד יפה כמעט כל היום, ורק לקראת הערב הוא פיספס, אז אני אומרת לו "מה נעשה, כל היום שמרת יפה, ופתאום ברח. יש לי רעיון, בו נצייר רק עיניים, ואת הפה נשלים מחר כששוב תשמור יפה."

מידי פעם אני מדברת איתו על הטבלה, ומדברת איתו על איזו הפתעה הוא רוצה (לא משהו רציני, שטויות שעולות שקל. גם זה משמח ילדים).

 

כמו שאמרתי, אצל הבת הגדולה זה ממש עזר. מהרגע שהתחלנו את הטבלה, נגמרו הפספוסים. אצל הבן שלי שאני מתמודדת איתו עכשיו, זה עוזר יום כן יום לא, אבל השיפור בהחלט מורגש.

 

בהצלחה (לך וגם לי ).

דוקא ניסיתי מבצעים וכאלה עם טבלה מול העיניים ואפילו עשינו לימים ספורים כדי שישר תוכל לקבל את הפרס ולא למתוח אותה יותר מדי לא במיוחד עזר אהבתי את הרעיון של חלק מהסמיילי ביום כמעט מושלם 

היא מנסה להיות תינוקית בעוד תחומים? זה קורה גם בגן?

רוב הרטבות הלילה עם זאת, הן רק איחור התפתחותי, לא בעיה רגשית או מחלה גופנית. רק אחוז קטן, כ 10%-5% ממקרי ההרטבה הלילית נגרמים בגלל בעיה רפואית ספציפית. יש שני סוגים של מקרים: 

1. הרטבה לילית ראשונית שהיא למעשה המצב בו מעולם לא הושגה שליטה על השלפוחית 

2. הרטבת לילה שניונית, כשהילד או המבוגר מתחילים להרטיב שוב לאחר תקופה בה כבר הושגה שליטה על השלפוחית. 

 

למרות שישנו קשר בין גורמים פסיכולוגיים להרטבת לילה חשוב להפריד בין ההרטבה הראשונית לשניונית. במקרה של הרטבת לילה ראשונית הסיכויים שמדובר בהפרעה פסיכולוגית או התפתחותית הם קלושים, בעוד הרטבה שניונית לעומת זאת היא בעלת קשר חזק לקשיים פסיכולוגיים כגון מצוקה או לחץ נפשי שנגרמו בעקבות לחצים או פחדים שונים, טראומה וכן הלאה. כלומר אם הילד כבר נגמל לגמרי וחזר לכך, יש יסוד סביר לקחת אותו לטיפול. במקרה הזה ההרטבה אינה הבעיה אלא הסימפטום שלה.

אפשרויות לטיפול והתמודדות:

מיותר לומר כי להרטבת לילה, ראשונית או שניונית, ישנה השפעה עצומה על התפתחות ההערכה העצמית של הילד וכי היא מגבילה אותו מאוד. למעשה, התגלה כי לילדים שעדיין מרטיבים יש יותר בעיות התנהגות. בגלל שמיעוט מקרי ההרטבה בשינה נגרמים מבעיות רפואיות והרטבת לילה ראשונית אינה מקושרת לבעיות רגשיות, רוב הטיפולים מסתכמים בניסיון להגן על התפתחות הערכה העצמית של הילד ולהקל על ההתמודדות של הסביבה שלו.  במקרה זה רצוי לקבל סיוע שניתן על ידי צוות מקצועי הכולל גם פסיכולוג ילדים מנוסה, שיקנה לכם את הכלים המתאימים להתמודדות עם המצב.

 

 

בברכה, צוות מכון חיבורים 

לאור כחול : מה זה נקרא עוד תחומים ? 

היא בוכה הרבה מדברים שהיית מצפה מילדה בגילה לעבור עליהם בשקט,

היא גם משגעת מאד את אחד האחים שאחריה, לא זה שמיד אחריה אחד אחרי ,(בקיצור את הרביעי והיא השניה)

מצד שני אני יודעת מהגננות שלה, שתי אלה של שנה שעברה (עברנו דירה לעיר אחרת באמצע שנה) וגם זאת של השנה שבגן היא מתנהגת בבגרות מעבר לגילה.

לצוות מכון חיבורים תודה על התשובה המפורטת, אבל הדגשתי שאני מדברת על הרטבות יום, בלילה הילדה עם טיטול, פשוט כדי להוריד לה ולי חלק מהעול. (כל בוקר מצעים ופיזמה למכונה )

שאת מרגישה שהיא מנסה להיות תינוקת בכוונה.

למשל דיבור בצורה תינוקית, פתאום זוחלת הרבה על הרצפה, תמיד במשחק היא רוצה להיות התינוקת... כל מיני כאלה.

בכי לא מעיד, אלא אם כן את מרגישה שזה לא בכי "אמיתי". 

בכל אופן זה מה שהיה לבת שלי, והפסיכולוגית של הגן אמרה לי לשחק איתה הרבה משחקי דמיון כאילו היא התינוקת, ומצד שני להציב לה גבולות. שהיא תדע מתי נגמר המשחק ומצפים ממנה להיות בוגרת.

 

מה שעוד יכול לעזור זה להטיל עליה את הצורך להתלבש. למשל - אם היא מפספסת להכניס אותה לחדר עם בגדים נקיים ולומר לה שהיא תוכל לצאת כשהיא תהיה נקיה. רק קחי בחשבון שזה יכול להגביר את התופעה של הצואה בגלל ששם היא לא לגמרי יכולה לטפל בזה בעצמה...

בכל אופן שיהיה בהצלחה.

 

 

עכשיו כשהגדרת, זה ברור יותר, אבל היא בכלל לא בכיוון, לא בדיבור, לא בהתנהגות ולהיפך במשחקי כאילו, היא תמיד האמא, ויש לה מלא תינוקות.

וברור שכשצריך להחליף את הבגדים הרטובים זה תפקיד שלה (היא מתלבשת לבד לגמרי כבר שנה וחצי כולל גרביונים) כשזה מגיע לקטע של צואה, אני פשוט מקלחת אותה שיהיה לה נעים .

לא נראה לי שמגיע לה עונש על זה, להשאר מסריחה ומלוכלכת זה נראה לי מוגזם.

אגב, לא התכוונתי להשאיר מלוכלכת עם צואה. בלי להכנס לזה אם מגיע עונש או לא, להשאיר מלוכלכת זה בעיקר עונש בשבילך....

כשהוא כבר יודע להתהפך- זה כבר לא ממש בשליטה שלנו... 

ומאידך- יש לו יותר כלים כדי לצאת ממצב בעייתי 

 

תדאגי שהסביבה של השינה שלו היא בטוחה- בלי כריות או שמיכות או דובונים מיותרים, עם מזרון טוב וסדין מהודק היטב 

שכשנולדתי, ההמלצה הייתה להשכיב על הבטן.

כשאחותי  נולדה, ההמלצה הייתה השכיב על הגב

וכשהאחות השלישית נולדה, היא כבר לא לקחה סיכון והשכיבה על הצד...

 

אגב כולנו בריאות ושלמות

היינו שם.

תעדכני ותמקדי שאלות ואז אדע מה להשיב.

לא רחוק מהתחנה המרכזית..

עניין אותי לשמוע כיוון כללי,כי קראתי תגובות שונות לגביו..

אני קניתי שטיח שטוח לסלון ולח. ילדים, רק בשביל זמן החורף

אני שמה גרביונים, זה פחות מפריע לו מגרביים וגם הוא לא יכול להוריד.

אפשר גם לנסות גרביים או נעליים רכות עם בובה קטנה שמחוברת אצל חלק מהילדים שלי זה עבד..

אם לו לא אכפת- מה רע לך? 

אם יהיה לו קר- הוא כבר יבוא לבקש ממך משו... 

מין נעלי חורף רכות כאלה מבד? אצלנו הלך מעולה

קניתי לו "מוקסינים" - כמו גרב עם סולייה מעור. יותר קשה להוריד אותה מאשר גרב. (זה היה מזמן, אני קניתי בשילב באיזה 30-40 שקל) מאוד נוח.

בסד.שבוע טוב.ישנם גרבים שבכף הרגל יותר עבה.כמו נעל גרב.יותר מועיל ואז מתרגלים.כמו ללבוש רק גרב.

אומנם נכון שצריך כמה שפחות לנעול נעליים מהר

כדי שהילד יחוש את הקרקע וכך תהיה לו יציבות טובה יותר,

אבל במקרה שצריך- אזי צריך

 

שטיח זה רעיון נחמד כשהוא שוהה בבית,

כשלא- אפשר לשלב את הנעליים בסל הצעצועים. וכך לאט לאט הוא ירצה לנעול אותן והן יתחבבו עליו..

אפשר גם לשים גרביים ומעל- מכנסיים שכוללים בלבישה שלהם גם את כף הרגל..

 

בהצלחה וחורף מבורך!

הרעיון של הנעליים בסל הצעצועים חמוד

אבל מה את עושה עם ילד בן שנתיים שכל הזמן מסיר את הנעליים שלו 

לא משנה איזה של שבת או יום חול פשוט לא מוכן נעליים 

לפחות ככה היה בחורף שעבר. נעלי בית שנקנו מעולם לא נוסו אפילו....

אנחנו גרים בקרוון, והרצפה קרה, והן יחפות, (היה שטיח, רק בסלון), ולא ראיתי שזה גרם להן להיות חולות או מצוננות יותר.

דווקא יחסית הן לא היו חולות הרבה, טפו טפו טפו.,

גרביים אבל אם אני לובשת לה גרביון אין לה בעיה!

 

ילדים שרק התחילו ללכת הם שוחקים מאד מהר את הגרב שהם לובשים (חורים רכבת וכו')

 

לכן ממליצה לך לקנות גרביון עבה במיוחד אם כעת מתחיל החורף ואצלכם קר!!!

משיח עכשיו- שטיח זה יעיל, אבל בתנאי שהוא מקיר לקיר ובכל הבית, כולל בחדר מדרגות (מקום הבילוי האהוב עליו, לטפס עד קומה 4 ולחפש איזו דלת של השכנים פתוחה..)

בנימינה- גרביונים נשמע לי משומה לא נוח..

צאדיקה- הרגליים שלו קפואות!ולא אכפת לו.. וכמו שאלעד אמר- הוא יצטנן לפני שיודה שקר לו.. |מגלגל עיניים וממלמל "גברים"|

 

לכל מי שהציעה גרביים עבות\מיוחדות- יש לו זוג נעלי-גרב והוא שונא אותם. מוריד אותן או צורח עד שמורידים לו.. (קניתי לו ב50 ש"ח..)

 

לעולם חסדו- באמת רעיון לשים לו את הנעליים בסלסלת צעצועים. (את הנעליים של אבא ואמא הוא אוהב לנעול..)

לגבי הרגליות- זה מחליק לו, הוא לא מצליח לעמוד עם זה יציב.. רק עם גרביים עם מונעי החלקה למטה..

 

 

החורף הזה.. מצחיק עד כמה אהבתי אותו פעם וכמה אין לי כוח אליו עכשיו..

גרביים שקניתי לקטנה שלי, שהן לא כ"כ גמישות וממש קשה לי להוריד ולשים אותן (ואם לי קשה, אז קל וחומר שלקטן שלך יהיה קשה ).

 

מה את אומרת?

קניתי לבת שלי, גם היא היתה מורידה גרביים וגם אני רציתי שתלך בלי נעליים.

הן עשויות מעור ,סוליה דקה ורכה ,מתאימות  על הרגל כמו כפפה ליד

והכי חשוב, היא לא יכלה להוריד לבד (;

מוכרים אותן בסביבות 80 ש"ח. אני קניתי במיש מיש אני חושבת..

מומלץ!

בהצלחה

הייתי הולכת..(והלכתי..)

ושילמתי בסביבות ה 300 ש"ח לשעתים..

זה כסף שמגיע לך. אם סיכמתן את התשלום מראש, אין סיבה שתוותרי עליו (אלא אם את מחליטה שמה שעשית היה צדקה, חסד, ולא נשמע שזה הכיוון שלך).

 

אני הייתי מתקשרת אליה, מעלה את עניין העבודה האחרונה שהיא ביקשה, ואז אומרת שלא נעים לי, אבל עוד לא קיבלתי תשלום על העבודה הזו והזו, שעשיתי בחודש זה וזה. אח"כ הייתי שואלת מתי היא תוכל לשלם לי עליה, כי רק אחרי זה, אני (כלומר את ) יכולה להתחיל לעבוד על עבודה חדשה.

 

בהצלחה!

"תודה שחשבת עלי, לא תזיק לי כרגע הכנסה נוספת מהצד, אני גובה תשלום מראש"

ותמשיכי בפרטים טכניים לגבי העבודה.

 

אם את לא מעוניינת בעבודה הנוספת תגידי שלא וזהו.

בלי קשר את יכולה להגיד לה:

אני מזכירה לך את העובדה מלפני XX חודשים. אשמח לקבל את התמורה.

אם זה נשמע לך בוטה ולא לחוץ לך הכסף אפשר:

מזכירה לך... תשלמי כשנוח לך.

(שלא תתכחש/ תשכח מהחוב)

יכול להיות שהיא שכחה??

אם לא נעים לך בטלפון תכתבי הודעה שתחשבי עליה היטב..

אני חייבת למצוא את האומץ לדבר איתה ישירות, לא נראה לי שהיא שכחה כי דיברנו בסוף העבודה

כמה היא חייבת ועברו מאז 3 חודשים. אבל אני כלכך שונאת לדבר על זה וממש מפחדת מפגיעה בחבירות ביננו....

אולי, אם תצליחי להוציא מהפה את זה שהיא חייבת לך כסף, תציעי לה שתפרוס לתשלומים? בהצלחה.

זה יכול להעמיק את החברות ולאו דווקא לפגוע בה.

אם את מעלה את זה בעדינות רבה, בזהירות שלא לפגוע, וגם משתפת אותה בכך שקשה לך לעשות זאת, היא בטח תעריך את זה מאוד.

 

בהחלט יש מצבים כאלו שמעמיקים את הקשר.

כי זה אומץ לגשת ולדבר על נושאים מעין אלו.

 

זה די בסיסי,

 

גם אתם תשאירו אותו לא צבוע?

 

לדעתי לא לשלם כלום אם הם לא ביקשו, הם כנראה לא מצפים לכך כיוון שלא הודיעו לכם מראש.

 

אבל אין לי נסיון עם מקרה כזה....

 

רק כשעזבנו יישוב אז ביקשו ממנו לשלם את החלק היחסי של אותו החודש,

(כי לא היה חוזה מסודר, אז לא יכלו לחייב אותנו יותר מזה...)

 

בהצלחה צדיקים!

 

בעלי הבית לא משקיעים בו בכלל, ולא טרחו גם לא לנקות אותו לפנינו, ולא לעשות שיפוצים וכו' (והשכירות בהתאם..)

כך שאני לא יודעת אם צריך לבוא אליהם בתלונות..

(האמת שבית שכן שהתחלפו בו השוכרים של אותו בעל בית כן היה צבוע <ע"י השוכרים העוזבים>

אבל אני חושבת שזה בגלל שהשוכרים לפנינו פשוט הזניחו אותו, ועוד יותר כשהם ידעו שהם עוברים דירה..

לא היה מצב להכנס אליו בלי צבע וטיח רציני מאד מאד...)

כי טכנית הם כבר לא השתמשו בדירה אז למה שזה יהיה על חשבונם?

זה משהו שאמור להיות באחריות בעל הבית או השוכרים הקודמים, בטח שלא עליכם. אז למה שתשלמו על הזמן שטרחתם? שלא לדבר על הוצאות על הצבע עצמו.

לשלם עד סוף החודש, ועזבו מתי שהתאים להם.

יכול להיות שרק המעבר למקום חדש גורם לה לשנות את התנהגותה? אולי  בהמשך היא תתרגל לגןוהחדש, ודווקא אם לא תתרגשי מבכי או מעקשנות, היא תחזור לעצמה?

 

לא הייתי ממהרת להדביק תוויות...

התגרשתי לא מזמן והכל היה בסדר בהתחלה...
יכול להיות שזה בא לה עכשיו

ללכת למטפל עם או בלי סימנים מחשידים.

 

יישר כוח לך שאת כזו אימא ערנית ודואגת. הרבה הצלחה!

ולא,אני לא מסכימה איתך שכל ילד להורים גרושים צריך ללכת לטיפול. לפעמים זה רק עושה יותר נזק. מניסיון.

את ייודעת חיה אני גרושה ואמא לתאומות בנות 3 שנים , אני עוברת קשיים גדולים הם מגיעות מהמעון ופתאום הופכות לעצבניות , אחת מהן ממש צורחת צרחות איומות רוצה להכות אותי וכל דרך שניסיתי לדבר איתה לא הלך לא בעדינות ולא בקשיחות , אתמול ממש בכיתי בלילה והיום החלטתי שאני מזמינה דרך מאוחדת תור לטיפול לבנות אני חייבת הכוונה ויעוץ , אני בטוחה שאני אמא טובה ואוהבת אבל יש דברים שרק מומחים יוכלו לייעץ לנו ולכוון אותנו

אם לא אכפת לך כמובן

 

 

אין לי ניסיון בנושא, (ייתכן שעוד מעט יהיה...)

אבל באמת יישר כוח שאת שמה לב, לא מעבירה הלאה, אלא מתייחסת ברצינות ובייעילות.

בהצלחה.

מהגן עייפים מאוד ומתחילים בהתנהגות שציינת...אולי זו הסיבה...או פריקת מתח... לא בטוח בעייה בומבסטית...

הרבה ילדים מתנהגים ככה כשהם עייפים

האם היא אוכלת כריך עד הסוף? אוכלת אוכל בצהרון?

כשבן אדם עייף ורעב הוא מתנהג בהתאם -גם מבוגרים אבל אצל ילדים זה יותר מוקצן

בקשר לטיפול כדאי להתייעץ עם כמה מומחים . לדעתי זה מוגזם ללכת לטיפול אוטומטית

כלומר אם צריך אז צריך

אבל אולי לא?

היא בה אוכלת טוב בבוקר (בדכ לוקחת לגן סנדוויץ + קופסא קטנה עם מיני סלט חצי מלפפון חצי עגבניה...) וכן קוביית שוקולד לאחרי האוכל... הסביבות 12 הן מקבלות פרי (היא מספרת שאוכלת) וב2 הן מקבלות את ההזנה... בדכ היא אוכלת את הפחממה והחלבון ... רק את הירק לא. זה מה שהיא מספרת ואין לה סיבה להסתיר כי אני לא מכריחה לאכול...

לגבי שינה- גם בשנה שעברה היא לא ישנה צהאים והחזיקה יפה את השעות האלו...

אני מרגישה שזה נובע מקושי כלשהו... האמת? אם הייתי מסוגלת להתמודד עם הבכיות האלו אולי לא הייתי עושה כלום. הבעיה שלא תמיד אני מסוגלת! מרגישה מזה לפעמים חוסר אונים
(היו ימים שחשבתי שזה בגלל שאני לא רגועה ופעלתי בדרכים שלי להרגע- רסקיו מקלחת וכו אבל זה לא עזר איתה אולי הייתי יותר רגועה אבל היא לא...)

אולי באמת מי שצריך את הייעוץ פה זה אני... איך להתמודד מולה.

חשוב לי להדגיש שאני אוהבת אותה מאד! מאד מאד אפילו... היא האור שלי בחיים. בלעדיה אני באמת לא יודעת איפה הייתי היום! אני יעשה בשבילה הכל ... (כנל לגבי הקטן )
היא עוברת דברים לא קלים... ואני רוצה שהיא תקבל כל דבר שיכול לעזור לה.
(אני יודעת שעשיתי את הדברים הנכונים בשביל הילדים אבל הכל יחסי... ועומדים בפניהם חיים לא פשוטים. אני רק מתפללת שישארו בריאים בנפשם למרות הקרעים)

כדאי לך לפנות ליעוץ בעבורך. משהו שכבר יקיף את הקושי שלך כאם המתמודדת עם שלל משימות ואתגרים לא פשוטים , את הקושי של הילדים וכמובן לנקות את השטח למשהו בריא שיבוא בעתו ובזמנו.

 

לאחר שהתאלמנתי המליצו לי על מפגשים כאלו, צחקתי על כולם וכמובן העגלה המשיכה לנסוע. כשנה אחר כך הגעתי כמעט לסף שבירה ואז שעות היעוץ הפכו להיות אלו שממש סללו דרך קדימה. נחשפתי  לחשיבה נקיה ואחרת שהקלה על ההתמודדות עם המכלול.

 

ממליצה בחום!

שישב איתי מרותק על הפורום שלהם אני כותבת בשמו שכל ילד להורים גרושים כמו שאמרה משיח עכשיו צריל ללכת למישהו לא דוקא לטיפול אלא בן אדם חכם ומבין שהוא יכול לשפוך לו את הלב ולהוציא את מה שישב עליו

האם שינית משהו באכילה שלו?  יותר מוצקים או שניסית מזון חדש?

ועוד פעם סבלנות

ועוד פעם סבלנות

ועוד פעם סבלנות

ועוד פעם סבלנות

ועוד פעם סבלנות

ועוד פעם סבלנות

....

 

 

 

בתקוה שהגעת עד לכאן ולא זרקת עלי נעל 

 

 

יש חיה כזאת, והיא מאוד מועילה להרבה הורים.

ובעלי לא מסכים להוצאה.

כי אין לנו.

כי אידאולוגית זה לא נראה לו.

וגם ההורים לא רוצים לעזור בזה...

המצב מחמיר וגם אני כבר מתמכרת לקירבה אליה ואני לקראת לידה. מה נעשה???? HELP!!!!

בס"ד

 

לימדתי את הבת שלי ללכת לישון לבד בגיל 9 חודשים- וזה אחרי שהיא עשתה לנו שמח ונרדמה רק בהנקה.

 

וכל זה בהתייעצות עם חבר של המשפחה שהוא רופא ילדים.

 

בהצלחה!!

אפנה אלייך בהזדמנות (סיפור שונה, ובכל זאת... גם התגעגעתי ).

בע"ה

בזכות השרשור הקודם...ובזכות כל היועצים והיועצות...

אזרתי עוז ותעצומות, והחלטתי שאני מתחילה להרגיל את הבחורה

היא צרחה רק כשהנחתי אותה

והיום היא כבר לא צורחת...אבל ח י י ב ת אותי עד שנרדמת...

וכך הולכות להן שעתיים שלוש...

מה עושים??!!??!!??!!?

תודה רבה לכולכם

של חילזון- בת כמה היא?

 

אני אישית נוהגת להרים ולהוריד, ולבוא אחרי כל שתי דקות של בכי רצוף, על השעון. זה קשה מאוד בהתחלה, אבל עובר תוך כמה לילות.

 

בהצלחה!

תחשבי על השעתיים האילו

הן לא "הולכות" 

הן שעתיים של השקעה בבת היקרה שלך- בצורה הכי ישירה שיש

בדבר שהיא הכי זקוקה לך כאמא- 

שתלווי אותה לממלכת החלומות, שתתני לה את הביטחון והרוגע כדי להירדם, שתלמדי אותה הרגלי הירדמות בעולם שלנו

 

אל תתייחסי להירדמות כדבר שצריך להיפטר ממנו

אלא כדבר שצריך ללמוד לעשות אותו בצורה הכי קלה ונעימה שיש- וממילא גם מהירה... 

 

עכשיו שאת כאמא שינית גישה בראש- יהיה לך קל יותר להתוות תוכנית "מה עושים בפועל" 

 

ממליצה שוב ושוב על הספר "לישון בלי לבכות" 

יש בזה ממש מאגר של שיטות להרדים, והנחיה איך לבנות תוכנית כדי לעבוד בשלבים על ההירדמות של התינוקת שלך 

מעניין לקרוא את הספר

היא בת 10 חודשים...

ממש תודה לכולכם...

 

שכל יום שישי כשהילד חוזר מהגן עם היצירות הנפלאות שלו, ואחרי שאנחנו מתמוגגים מהם במהלך השבת, אז הוא בוחא יצירה אחת שהוא אוהב ושם בתיקייה.

 

לפעמים הוא גם בוחר יצירה לסבתא/ דודה וככה הערימה מתקטנת

 

הוא בן שנתיים וחצי

יש ארון ישן ואני תולה עליו... כל פעם מחליפה ישנים בחדשים...
הם עוד קטנים אצלי כדי לזכור.
השאיפה שלי בגן לשמור דוגמית של כל נושא נלמד. ודווקא דף צביעה ולא יצירת אומנות כדי לראות את ההתקדמות...

שמים שם את כל הציורים, פעם בכמה זמן שהמגירה מתמלאת עושים ביחד סדר והילד

מחליט מה שומרים ומה זורקים. מידי פעם אני גם זורקת ללא ידיעתם ציורים מלפני חודשים שהם כבר שכחו מהם.

הילדים גם שומרים במגירה חפצים אישיים כמו פרסים מימי הולדת וכדו', אז כשיש בלאגן במגירה והם לא מוצאים כלום,

הם מבקשים שאעזור להם לסדר והם רואים בעצמם שחייבים לוותר על דברים.

כיף לקבל מכתבים וכיף לשלוח ולפעמים מקבלים מכתב בחזרה!

 

 

יצירתיות של ממש..

להוציא מהבית בלי לתת הרגשה שהילד חייב לוותר,

וכ' אלא ממש להפך, מרוב שזה יפה וחשוב שולחים את זה ל..

אהבתי ממש!!

 

 

היצירות היו על לוח מעוצב במטבח שבוע ואחר כך נכנסו לקלסר, חלרק עברו קיפול קל וחלקן נשארו לתצוגה על ארון הבגדים בחדר הילדים , בלילה הם היו מרימים את הראש לחפש את החברים הישנים.

בסוף השנה מיינו את הקלסר ודיללנו אותו משמעותית, העברנו את הקלסר לסבתא שם המשפחה כולה התמוגגה, משם  למחסן ובשלב כל שהוא חלקם הגיעו לפח אשפה.

לצלם ולהעלות למחשב אפשר לעשות מזה רקע למחשב עם תמונות מתחלפות.

בס"ד

 

אצלנו רק עכשיו זה התחיל... ובדיוק אתמול תהיתי לעצמי מה לעשות עם כל היצירות האלו..
ממש תודה על הרעיונות!!!

והם כבר יודעות מה לעשות איתם

ומישהי ממש עשתה לנו טובה ונתנה הנחה ממש גדולה. זה יצא 20 ש"ח לשעה .

 

מדובר בתינוק שהיה אז בן 10 חודשים, והמטפלת אישה מבוגרת עם המון שנות ניסיון

אני שילמתי במרכז 8 ש''ח לשעה....

ואם זה היה מדובר בביבי-סיטר (בחורה) ששומרת באופן חד פעמי אז זה היה 15 ש''ח לשעה.

אני משלמת במרכז 8 ש''ח לשעה...

ואם היה מדובר בביבי סיטר (בחורה) ששומר באופן חד פעמי, אז 15 ש''ח לשעה

אציין שאני גרה באיזור עם תעריפים יקרים יחסית...

כבר בשנותיי בתיכון נהגתי לקחת 20-25 שח לשעה,מעולם לא נרשמה התנגדות!!

ואם כבר,8 ש"ח לשעה נשמע לי שוד של הבייביסיטר...

 

או בקבוצה?

בבית שלך, או בבית שלהם?

אם מדובר על כך שאת שומרת על ילד אחד 20-25 ש"ח לשעה זה הגיוני בהחלט. אם זה בבית שלך אז זה אמור להיות קצת פחות. (כי ככה את פנויה לעיסוקיך כשילד ישן)

 

אם מדובר על מטפלת שלוקחת כמה ילדים אז הסכום שגובים על כל ילד הוא קטן בהרבה.

חוץ מהבן שלי, אז אולי לכן כזה זול? 

שילמנו 12 לשעה וזה היה הכי זול. באיזורים חרדיים 8 ש"ח זה מקובל ואפילו פחות.

בת כמה את היום?

את מתכוונת לקחת ילד ליום שלם באופן קבוע או לכמה שעות?

מי אחראי לבשל כל יום את האוכל הטרי ולשמור על סדר יום ופעילות התפתחותית מתאימה?

קשה לי להאמין שמישהו היה מוכן לשלם 25 לשעה, 200 ליום (8 שעות), 4000 לחודש לא כולל שישי.

48,000 לשנה?!?

 

אלא אם מדובר בעשירי העם.

מה שמקובל זה לשלוח למטפלת עם עוד כמה ילדים ואז זה מחירים אחרים לחלוטין.

סיכמתי איתה מבערך 7 עד 4 כל יום.

 

וזה מאד מאד זול. אישה מבוגרת ומנוסה מאד

במשפחתון אחד שילמנו 1600 ש"ח לחודש (מ-7:00 עד 16:00, כולל אוכל),

במשפחתון אחר הבאנו את האוכל, ושילמנו לפי שעה, 15 ש"ח לשעה.

אני היום בת 21.

מדובר על עבודה קבועה,יום שלם עם ילד 1 /מקס' 2.

 

אולי אעשה סקר בגינות..

כלדעתי אם את שורמת על ילד אחד או שנים, זה לא הוגן לקחת 10 ש"ח.

מי מוכן לעסוד תמורת 10 ש"ח לשעה.

זו לא עבוד קלה. להיות עם תינוק שצורח, שצריך להחליף טיטול, להחזיק ביידים ולהיות בהשגחה מלאה.

ובשביל 8 -10 ש"ח?????

במידה ויש לך עוד ילדים זה יוצא אולי כבר יותר משתלם.

יש הורים שרוצים שהמטפלת תשמור על ילד אחד, ובשביל זה מוכנים לשלם יחסית הרבה לשעה (20-30 בערך..).

יש הורים שמתפשרים או מעדיפים על זה שהילד שלהם יהיה עם עוד ילדים=פחות תשומת לב, וזה כאילו כמה

הורים מעסיקים יחד את המטפלת.

סה"כ יוצא לה לשעה יותר מאשר על ילד אחד,

אבל זה גם יותר עבודה, יש?

אני חוגגת לילדים בבית עם החברים רק בגיל שמפסיקים להם המסיבות מהגן והבי"ס זה קורה בכיתה ב' בערך.

בקשר למש'- אנחנו מכינים עוגה ועושים מסיבונת בבית -אם במקרה סבא וסבתא באים- מה טוב. אבל לא מביאים אותם במיוחד...

אבל כל משפחה והרגליה. מזל טוב!

של מסיבות עם חברות בבית כבר מגיל כזה

תגידי לה שהחגיגות עם חברות זה בגן

 

מזל טוב!

הילד בן ארבע,  בין נופל ל-מפיל את עצמו בכוונה הרבה מידי,  ואחר כך מתקשה לקום ובוכה שאין לו כח. תלונות על כאבים ברגליים. בביקור האחרון במרפאה (לפני ככשבועיים) לא פירטתי הכל אבל ביקשתי לבדוק ברזל ודומיו והכל היה תקין.

 

נזכרתי במישהי שגילו אצלה לוקמיה בעקבות נפילות רבות. זהו.

נראה לי שאם יש ברזל תקין אין כ"כ מקום לדאגה בעניין...

כדי להיות רגועים- תמיד שווה לשאול רופא ילדים ולפרט לו ה-כ-ל!!!!

שהוא יקח אחריות ויבדוק את כל הכיוונים....

בשורות טובות!!!

בן שנתיים וחצי, היה מתלונן שכואב לו ברגליים, הרבה זמן,

עד שעשו בדיקת דם,

ומצאו לוקמיה.

 

את יכולה להיכנס לאתר של האגודה למלחמה בסרטן, וכמובן בבדיקת דם.

 

בשורות טובות!

יש לזה מעל 90% ריפוי

 

בתקוה שאין לו כלום ואת סתם דואגת

דבר שני, אני חושבת שלא כדאי להכנס לסרטים בגלל הפחד, שהוא מובן לגמרי כתוצאה מההכרות הקרובה עם מישהו שחלה.

 

יש כ"כ הרבה תופעות שעלולות לנסוע ח"ו ממחלות קשות, ומאידך ובאופן סטטיסטי מובהק ברוב המקרים לא יעידו על דבר! או על משהו זניח...

 

כך שב"ה שבדיקות הדם תקינות  (אגב, לאו דוקא רמת הברזל משמעותית, אלא מספרן של כדוריות הדם הלבנות לסוגיהן השונים, כשהחריגות מגיעות ל"ע לתוצאות של פי אלף ויותר מהנורמה...),ועדיין אם את מרגישה לא בנוח, לא ממקום של הפחד הישן, שהוא מובן ומוכר לצערי, אלא ממקום אמיתי של חוש אימהי שמרגיש שמשבו מוזר, אפשר לפנות לרופא. כמעט ב199% לדעתי זה יהיה סתם צירוף מקרים.

 

אגב, עייפות וכו', אולי הוא באמת עייף? הוא ישן מספיק? אוכל מספיק?

אם את כאמא מרגישה שמשהו לא בסדר, פשוט תמשיכי לברר עד שתהיי רגועה בע"ה אפילו אם את לא יכולה להצביע בדיוק על הדבר שמטריד את מנוחתך.

בריאות!

(ויש לי קצת ידע מקצועי בענין)

החל ממשהו התנהגותי, כאבי גדילה (שמתבטאים בכאב בעצמות הרגליים הרבה פעמים), חולשת שרירים ועד מחלות קצת יותר רציניות שפורום הוא לא המקום לפרט אותן.

אם את מרגישה שיש חשש אמיתי, לכי שוב לרופא ותספרי לו הכל.

רופא מקצועי אמור לשאול ולכוון למגוון של מקרים, קלים וקשים ובמידת הצורך להפנות לבדיקות שיאששו/יפריכו חשדות.

 

הרבה בריאות!

היו רמות מאוד מאוד נמוכות של ויטמין D

הוא  קיבל, ותוך כמה שבועות ריאנו את ההבדל.

 

וגם אמרנו לו שהוא מקבל ויטמינים כדי שיהיה יותר חזק.

אני לא יודעת מה הרקע לשאלתך, ומה ענו לך פה בתגובות

לא ממליצה להכנס לזה, או לפתוח כאן שרשור על זה.

כל סימן שיאמרו לך יכול להביא לידי כך שאחרים ילחצו מכאב בטן קטן או מכל דבר שפתאום יעלה את חשדם. לכי לרופא, כאן זה לא המקום.

בריאות לכל עמ"י!

אם הכל יצא תקין תתיעצי עם הרופא ילדים שלך שירגיע אותך.

אם זה ממשיך,כדאי לבקש בדיקה אצל אורטופד ילדים.

זה שהיה לי המון סימנים כחולים על הגוף 

זה יכול להיות גם חוסר קרישיות בדם.

אבל הפותחת- כתבת שהוא מפיל את עצמו, זה לא משהו פסיכולוגי? רוצה יותר צומי או משהו?

יש לי בת שאלופה בהצגות כאלה "אמא אין לי כח, לא יכולה לקום." כואב לי הרגליים" ואז פתאום באה

חברה או משהו מציע משהו שהיא מאוד רוצה והיא קופצת על הרגלייים בלי בעיה. אפשר לבדוק את זה בקלות.

אם זה לא רצוני, כדאי לבדוק גם שיווי משקל (לפעמים בגלל בעיות באוזניים ).

 

או שהוא הולך עם מידה קצת גדולה. זה גם גורם לנפילות מרובות....