פורום הורות (עמוד 30)

תינוק לפעמים צריך חפץ שיעזור לו להרגיש בית , זה יכול להיות שמיכה או דובי, ואני ראיתי גם ילדה שישנה עם המטפחת של אמא שלה
תנסי אולי למצוא לו משו כזה

לפעמים דגנים מסויימים, ביצים, חלב או חצילים, חריף עושים תגובה של פריחה.

אפשר להוריד אותם מהתזונה ולראות אם יש משהו ספציפי מהם שגורם לה לפריחה. לפעמים יותר מאחד.

כמובן אוכל בריא באופן כללי מוריד פריחות (מניסיון).

כי אם יש לה פצעים בפה, אולי זה מחלת הפה והגפיים.
קצת מצחיק שהרופא אמר שזה כלום...
עובדה שיש לה משהו, גם אם זה לא נכנס לו לאף הגדרה של מחלה מסוימת...

להקלה על הפריחה- אולי לשים לה באמבטיה קוואקר או סודה לשתיה.
ואולי לרחוץ אותה עם סבון טבעי (חברת כליל, מיכל וכד').

מחלת הפה והגפיים.

אם הרופא אמר שזה כלום ולא נתן עיצות להתמודד עם זה - לכי לרופא אחר.

ובנתיים - להתנהג בזהירות, לשטוף ידיים אחרי שנוגעים בה. מחתלים או מאכילים.
לא לקחת אותה לגן/מעון עד שהרופא שולל מחלת הפה והגפיים.
זו מחלה מאוד מדבקת ומאוד מכאיבה ומסוכנת לתינוקות רכים.

בהצלחה!

וב20% הנחה

אפשר להגיד לה שהיא כבר גדולה ולכן המוצץ צריך ללכת לתינוקות חדשים,
אפשר להגיד לה שהמוצץ רוצה לגדול על עץ,
אפשר לעשות אלף ואחד דברים, אבל לדעתי ומניסיוני הם לא משפיעים יותר מדי.

בסופו של דבר, צריך פשוט להעיף מהבית את המוצצים, ולהיות אסרטיביים ונחושים. כשהיא תבכה בלילה צריך לחבק, לנשק ולתמוך - אבל בשום פנים לא להיכנע ולהחזיר את המוצץ.

אחרי שני לילות קשים - היא כבר תשכח שהיא פעם הייתה צריכה אותו.

גמילה ממוצץ- איך? - הריון ולידה

חוץ מזה אל תדאגי מתישהו זה יעבור לה. לאחותי היה מוצץ עד גיל 4 בסוף נגמלה לבד . גם עצה ממני: תוציאי לה בהדרגה .
בהתחלה שחצי שעה לא תהיה עם מוצץ אחר כך שעה ולאט לאט היא תיגמל מזה.

אין מה להתעקש. לכתה א היא לא תלך עם מוצץ.
כן אפשר להגביל-
כשהולכים לישון,
לא כשמדברים, כי אי אפשר להבין וכד.
ההבנה שזה לא כזה קריטי באה עם הגיל... של ההורים.

ככל שתתעקשו יותר- תגרמו לעסק סביב זה וזה יהיה קשה יותר לילדה ולכם.
ילדה בת 3 עם מוצץ זה לגמרי בסדר.

בגן עצמו לא שמו מוצץ אבל זה הרגיע אותם אחרי הגן ושרצו להרדם בלילה לא ראיתי סיבה לגמול בגיל 3 בדיוק. אני גמלתי את כולם בפסח (לקראת גיל 4 הם כולם נולדו בקיץ) פשוט הסברנו שהמוצץ הוא חמץ והם זרקו אותו לשריפת חמץ והם קיבלו הפתעה, 2 לילות היה קשה להרדם ועבר.

קודם כל, טוב שהוא אוכל פירות, מגמדים הייתי נמנעת, גם מלא סוכר וגם חלב פרה, שזה לא הכי בריא, תנסי לתת לו פירה בטטה לבד עם קצת מלח שיהיה לו טעים, בהמשך תוסיפי לו גזר ובהמשך גם קישוא, פירה מהירקות ולא מרק.
יש דייסת שיבולת שועל של בי אנד די שהיא ממש טעימה.
ממליצה לנסות. בהצלחה.

להכניס לו לדיאטה מאכלים שונים אבל ללא בבת אחת אלא בהדרגה ובתוך מאכל אחר שהוא כן מכיר ואוהב.
למשל
להכניס מרק לתוך הדייסה (בהנחה שהוא פרווה)
אחר כך לטחון את הירקות של המרק ולהכניס לדייסה
אחר כך לשחק עם הכמות של הדייסה מול הכמות של הירקות הטחונים.
כך לעט אבל בטוח תרגילו אותו למאכלים שונים.

ייתכן והוא לא יאכל מאכלים שונים. הוא אדם פרטי וזו זכותו.
אבל לפני שאת קובעת בוודאות שהוא לא מחבב מאכל מסוים תני לו אותו כ16 פעמים! במרקמים שונים.
וזה לא חייב להיות אחד אחרי השני.
את יכולה לנסות ירק מסוים ויום למחרת ירק אחר
אחרי כמה ימים תנסי שוב את הירק שהוא פלט/סרב.
תשחקי עם זה.

והכי חשוב-
הבעות פנים בארוחה. אם את נגעלת מאוכל וחושבת על זה בזמן הארוחה הוא יקלוט את זה ויצור אצלו דחייה.

בהצלחה!

ביחד!
כל מה שהם רואים שאת אוכלת הם גם רוצים לנסות

יודעת גם מילדיי שלי וגם מילדים של חברות. שיש ילדים כאלה שקשה להם להתרגל לאוכל שהוא לא מטרנה/הנקה.
כמו שכתבת, מלחמות משיגות בדיוק את הדבר ההפוך...
אני מציעה קודם כל להירגע ולדעת שיש ילדים שזה לוקח להם זמן
הבת הגדולה שלי עשתה לי לא מעט בעיות עם האוכל והיו לה ימים שהתזונה העיקרית שלה הייתה מטרנה.
לא נורא.
תשיכי להציע, לנסות להאכיל עם סיפור/שיר לי זה לפעמים היה עוזר.
הצעת?ניסית? הוא עדין מתעקש..? בקבוק וזהו.
הוא יאכל בסוך כמו כל הילדים...כנראה שזה לוקח לו זמן.
הכל בסדר!

בגיל הזה!!

 

בכלל לא קשור בגרוש להפרעת אכילה שלך ואין פה שום אינדיקציה לזה שהוא יהיה בררן בעתיד. 

 

הוא פשוט לוקח את הזמן שלו בלמידה על אוכל. 

 

במקומך הייתי מורידה את הגמדים כמו שכבר  כתבו לך שזה סתם מתוק ומפסיקה לגמרי להציע כל מה שהוא לא אוהב. 

 

אחרי כמה זמן שנרגעתם שניכם, מציעה לו בנחת מהאוכל שאת אוכלת. אולי הוא סתם לא אוהב מרק,

 

אולי אוהב טעמים חזקים יותר? תצאו למסע הזה בנחת. זה תהליך שבו הוא לאט לאט מכיר עוד ועוד מאכלים

 

ומגלה מה הטעם שלו.

 

הכל טוב, רק תקפידי לא להציע דברים לא בריאים במובהק: חטיפים, מתוקים וכו'

 

ולהשתדל להציע דברים מגוונים מקבוצות מזון שונות.  

 

בעזרת ה'  הכל יסתדר אבל בלי לחץ בכלל.

 

אם את יכולה להיות בחוויה שאוכל בריא ומגוון זה טעים ומענג זאת החוויה שתעבירי לו. 

 

אין לנו שליטה מאה אחוז על הילדים שלנו [הם יצורים נפרדים עם תכונות שונות] 

 

אבל אנחנו יכולים לנסות לתווך להם את העולם בצורה בריאה ומאוזנת. 

 

בהצלחה!!!!

 

 

חשוב לשים לב למגבלת המכס של 75$ ולקחת טווח בטחון של כ10 שח כי שער הדולר משתנה.

אני חושבת שאפשר עכשיו בעיקר לשלם דמי לימוד

לבודד קניות בגבול 75 דולר לחומרא, עם 48/72 ש' ביניהם

וינקו לך 25 שקלים מהזיכוי..אבל כמו שאמרה אמא וגם.. דמי לימוד
מבאס אבל לא כל כך נורא..

אז הטיפול הטוב ביותר הוא לא להשאיר את התינוקת אצל סבתא שלה.
יכול להיות שזה לא בכוונה, אבל גם אז צריך.לראות אם זו רשלנות והיא לא מצליחה לשמור עליה כמו שצריך, או שבמקרה קרו הדברים האלה.
נפילה ודם מהאף קורים גם לאמהות נהדרות ..

אמא שלי גם קצת מעופפת, לא בקטע של שטפי דם וכאלה אבל תפסתי אותה כמה פעמים נותנת לתינוק פצפון דבש שאסור בגיל הזה, או מסתובבת עם העגלה בחנות בגדים- משאירה את העגלה איפשהו וממשיכה לבד לחפש דברים כשהילד שלי שוכב לו לבד בצד השני של החנות😬..

אחרי כמה מקרים כאלה פשוט הפסקתי לתת לה להשגיח עליו, היא מתוקה והכל אבל לא רוצה להשאיר את הילד שלי רק בידיה

לישון לילה בחוץ, לעשות קומזיץ.
בקיצור, חופש גדול גדול גדול.
לפחות לנסות לעשות בו משהו כיף

אני מקווה שאתה לא כןתב ברצינות.
אם הבעיה שלך היא שיעמום יש המון אנשים ועמותות שישמחו לעזרה ולהתנדבות...

את מאששת את מחשבותי

 אני יודעת שזה כרטיס הבקור שלהן עוד לפני שמגלים כמה הן חמודות חכמות וכו'

נעים לטפל בילד נקי ומסודר.
את הילדים אני שולחת מתותקים. ריח נעים. פנים נקיות.

בדיוק השבוע הסייעות ציינו בפניי כמה הילדה נקיה מצוחצחת ומה אני שמה לה בשיער שיש לו ריח נעים... חייכיתי בנימוס ואמרתי תודה..

לפי האהבה לילדים ולא לפי כמה שהוא נקי.
נכון שזה כיף לאסוף ילד בארבע עם אף נקי וחולצה ללא שוקולד מארןחת ה4,
אבל אני יודעת שאם הן שולחות את הילדים ככה הביתה אז הן גם מקבלות את הילדים באותה אהבה בבוקר.
לא שאני שולחת את הילדים עם כינים אבל בעלי לא יודע לעשות קוקו בבוקר ולהתאים בגדים וזה ממש עושה לי טוב לדעת שהילדים שלי לא מקבלים טיפול פחות טוב בגלל זה.
ברור שחשוב לי כשאני איתם לשלוח אותם לפעמים מתוקתקים כדי שיבינו שיש אמא בשטח שרואה ואכפת לה מהדברים גם אם לפעמים היא בוחרת שלא להתייחס.

פעם בעלי שלח ילדה למעון שנועלת מידה 22 עם נעליים מידה 26, המטפלת שולחת לי תמונה כולה נקרעת מצחוק.
אז התקשרתי לבקש שתוריד לה את הנעליים ותשים לה גרביים נגד החלקה שהיו לה במגירה
אז המטפלת אומרת לי נו מה נראה לך שהשארתי אותה ככה?? היא כמו נכדה שלי...

קיצר המסקנה היא לא לשלוח למקום פנסי.. ילדים מתלכלכים עושים קקי ונזלת והציפייה ממטפלות במעון זה לטפל בילדים ולא להיגעל מדברים כאלו.

(כינים זה באמת משהו יוצא דופן אבל אני אישית לא יכולה לישון כשיש כינים לבנות שלי, ממש שלא בגלל המטפלת..)

שילדתי בגלל הקוקו של הילד בבקר.
הן כבר אמרו לבעלי מזל טוב וסדרו את הקוקו...

בהחלט חשוב שהילדים יהיו נעימים ומטופחים אבל קצת מלחיץ לקרוא את זה

זה נשמע מאוווווד קשה ומאוד מתסכל.
אז לפני הכל- רוצה להגיד לך ישר כוח על זה שבתוך כל הקושי את רואה את האישיות המיוחדת שלו ואת הקסם שלו. באמת. לא תמיד זה קל.
לגבי הילד- אני חושבת שאני מכירה את האופי הזה. רגישות, עקשנות, צורך חזק ביציבות.
יש לי שתי עצות, אחת מיידית והשניה לטווח רחוק..
הראשונה- מיידית. תקדישו לו זמן מיוחד. את, בעלך, שניכם. לא כ''כ משנה. העיקר שיהיה זמן שהוא רק עבורו. בלי אחים, בלי פלאפונים, בלי הסחות דעת. ממש רק שלו. פעם, פעמיים בשבוע.
גם לא כ''כ משנה מה עושים. סיבוב בחוץ וסתם לדבר, יצירה נחמדה, טיול לאנשהו, ביקור איפשהו. העיקר זמן משלו. זה יכול לתת לו הרבה כוח ותחושה ש''רואים אותו''.
העצה השניה- תקראי את הספר ''ילדים רגישים מאוד''. לפי התיאור שלך, אני מקבלת הרגשה שהוא אחד מאלה. הספר עוזר מאוד להבין וגם נותן כלים איך לתת לילדים הללו מענה אמיתי ונכון.
ממליצה ממש.

אה, ועוד משהו.
אחרי שהוא מתחיל להירגע מהקריזה שלו, שבי לידו, תחבקי (אם הוא מאפשר), תלטפי, תדברי על מה שהוא מרגיש, תחזקי אותו במילים טובות על התכונות הטובות שלו ועל ההתנהגות הטובה שלו ועל כמה שאוהבים אותו- אתם, סבא וסבתא, הגננת, החברים וכו'. הוא קטן, אבל הדברים האלה נכנסים.

ולגבי העתיד- הגיוני שיהיה לא קל איתו, לאורך כל הדרך. אבל הספר הזה יכול לעזור, וגם העובדה שאתם תלמדו אותו עם השנים. ואל תדאגי, הרבה פעמים ילדים שהכי מאתגרים את ההורים, בסוף גדלים ונהיים אנשים בוגרים מיוחדים, מוכשרים ומקסימים שמביאים הרבה שמחה ונחת להורים שלהם.

בהצלחה!!
ילדים זה שמחה 🥰🥰

מעריכה את המענה המפורט

עזרת לי מאוד

הספר נשמע טוב איפה אפשר לרכוש אותו?

נראה לי שזה בהוצאת ''פוקוס''. אפילו הייתי בודקת באתר 'סיפור חוזר'', אולי יש משומש במצב טוב, בזול.

יש לי 2 בנות ממש כמו שאת מתארת... 2 תובנות שעזרו לי מאוד עם הבחורה (עם הבת הרביעית, אין את כל הסטרס מסביב, כי אנחנו גדלנו... ולא מתרגשים)
1. ילדים בגיל הזה הם לא חוצפנים, הם מנסים לבדוק גבולות, והם מביעים את התחושות שלהם בצורה קיצונית כדי שנבין אותם. חוצפה זה תגובה שמגיעה בגיל יותר מאוחר כשמבינים מרות ורוצים למרוד. זה עדיין לא הגיל לזה.
2. אין מה להסתכל על העתיד, זה סתם מתסכל ולא מקדם. וכל נמלה נראית פיל בלי סיבה, ובסוף התסכול יוצא על הילד.
יש המון , אבל המון ילדים קשים שהופכים למבוגרים רגועים. (לנו מאוד עזר שההורים של בעלי אמרו שלא ידעו איך להתמודד איתו עד גיל 8! בגיל 8 הוא נרגע ועכשיו, הוא יועץ חינוכי רגוע ושליו....)
שיהיה המון נחת, והתמודדות קלה ואוהבת.

תודה נסיכה.. האמת שאני מרגישה שהוא משהו מיוחד במינו..ואני בטוחה שאם אצליח לעמוד בניסיונות האתגרים שהוא מביא מידי פעם , אני אקטוף את הפרי הכי מתוק שיש!!

תודה לה' כמו שחשבתי זה כנראה תגובה להסתגלות החדשה בגן.. הוא התייצב נורא בימים האחרונים וחזר להיות המלאך שלי

הכל כמובן גם בזכות הרבה תפילות וסבלנות

שוב תודה!!

אולי הוא מזיע הרבה, והתחתונים ''חונקים'' את הזיעה ולכן היא גורמת שם לפצעים וגירוד.

אם זה מטרד רציני, אפשר לקבוע תור אצל רופא עור.

כבר מגרד לו ממש.
עכשיו אני יותר שוטפת לו את המקום.
השאלה אם זה הגיוני.. הרי רוב הילדים לא מנקים היטב בגיל הזה בגן... (כשיש גן) מה הסיבה שהוא מגיב ככה?
הרופא לא ידע לומר מה זה ונתן סתם משחה מיותרת..

ביחד עם עור רגיש זה עלול לגרום תחושה הזאת

מעלה השערות אולי יש לו עור רגיש
או שזה תולעים
או טחורים למרות שנדיר בגיל כזה
להקפיד שיישתה הרבה מים ולעקוב

לשטוף רק עם מים כל פעם שמתפנה לגדולים,ואז לנגב טוב ובעדינות,

מדי פעם עם סבון נוזלי,זה אמור לעזור.

https://shop.super-pharm.co.il/baby/baby-care/wipes/%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%A3-PURE-%D7%9E%D7%92%D7%91%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%9D-%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%94/p/601979

 

או

 

קופסא למגבונים לחים - EcoStore

 

 

נראה לי שזה יכול להקל, במקום לשטוף כל פעם

הגירוד יכול להגיע ממספר סיבות.
מהתיאור שלך יכול להיות 2 סיבות במקביל:
1. דלקת מקומית קטנה כתוצאה מהיגיינה לא נכונה, הצטברות צואה וחיידקים.
2. אם הוא מגרד הרבה ייתכן ונוצר שם פצעים קטנים וכשהם מחלימים הם מגרדים.

הפיתרון:
היגיינה נכונה
לנקות היטב עם מגבון (נייר טואלט לא מספיק)
אחרי שמנקים עם מגבון לעבור עם נייר טואלט כדי לייבש את האיזור. לחלוטין.

זה אחד הדברים הכי חשובים - לדאוג למקום ייבש! ונקי!

בהצלחה!

אם כן, אז זה הזמן להיגמל מכך

בתקופת המעון לפני שנה פלוס היה ישן צהריים.. מאז אין שנצ.. ונרדם קבוע ב11- 11 וחצי בלילה

מצרפת אליו צעצוע שאוהב ואין לרדת מהמיטה. ואז הוא נרדם.
אני לא מרשה להסתובב בבית אחרי שעולים לישון.
יש ימים שקשים לו יותר והוא מבקש לבוא לאכול כי פתאום הוא רעב, למרות ששניה לפני אכל, אני מסכימה לו כי אני מבינה שזה צורך להיות איתנו עוד קצת. אבל ברגע שהוא לא באמת יושב לאכול אלא מתחיל להסתובב אני מחזירה למיטה.
ושידבר עם עצמו ישחק עם הצעצוע או מה שלא יהיה- במיטה.

מראה לילדים קשת וענן...

איזו תכנית. בת כמה את סליחה על השאלה אני ילידת 84 והייתה בתקופה שלי את התכנית הזו

ילידת 82

לא מכירה פסטיגלים. כשהם קטנים אני שמה להם שירי ילדים. מה שיש ביוטיוב. בעיקר של הופ. הבן הגדול שלי מזדעזע בעיקר מהמוזיקה האלקטרונית של השירים האלה שהוא טוען שזה לא מוזיקה ולמה מבוגרים חושבים שלילדים לא מגיע מוזיקה כמו שצריך?! ...
בן ה4 כבר אוהב שירים חסידיים למיניהם

הבן שלי שומע מלא מוזיקה חסידית וזה שירים מעולים בעיקר בני פרידמן

הצלחתי להוריש להם את האהבה לגדולים האלה

איזה מוזיקה הם ירצו בבר מצווה
(אם בכלל אי פעם יחגגו בר מצוות)
חסידית יפה או טרנסים?
תעדכן אותנו

כמעט תמיד על אחד משלושת אלה, לפעמים גם שירי ארץ ישראל היפה.
הם לא מכירים בכלל טראנסים וכו'...

שירים מהפסטיבלים, פרפר נחמד, קצת הופ ולולי (סבתא חשפה ומאז אנחנו מפרגנים).

גם ככה מסוף שנות ה- 90 לא נכתב אף שיר הגון 

איזו ילדות כיפית הייתה לנו

אבל גם ה 90 עוד היו בסדר 🤗

מזל שחזרתי בתשובה

וגם היום יש שירים יפים צריך לדעת לסנן

 

אגב-אני לגמרי בעד שירים של פעם בהתחשב בזה שאני בקושי שומעת שירים בעברית(מעדיפה לצרוך את מנות הטמטום שלי בשפות זרות)

אני מראה הופ וכדומיהם עם שירים ישנים מאד סטייל חיים נחמן ביאליק.
בהתחלה את האיטיים והרגועים יותר.

באיזה גיל 3-4 בערך הם כבר רואים כמו האחים את הפרידמנים וכד'....

בדרך כלל קשורים לילדים של הבת יותר מלילדים של הבן,

וזה שקשור לנכדה השנייה רק כי באתם ביחד והיא יותר קטנה,

שוב אל תתייחסי העיקר שטוב לך עם בעלך זה הכי חשוב מהכל,

יש כאן באתר פורום הריון ולידה תוכלי לשאול גם שם הנה הקישור,

 

פורום הריון  ולידה

 בהצלחה רבה רבה לך.

צודקת לא צריכה להתייחס תודה רבה יקירה

בטח היה מתייחס רק לילדים שלך,

אבל שוב הכי חשוב שאת בסדר עם 

בעלך,הכל מסביב חבל להתייחס,

בהצלחה רבה רבה לכם.

העברת חדר זה שינוי משמעותי, אולי תוכלי להמשיך להרדים אותה בהנקה בחדר השני, על מזרון או מיטה ואז להעביר אותה למיטה שלה, ובהדרגה, להרגיל אותה גם להרדמות באופן אחר.
אם יש עוד ילדים בחדר זה לפעמים יכול להקל, היא יכולה להסתכל עליהם עד שנרדמת מעצמה.

ככה היא תהיי ממש עייפה,אז תיניקי אותה בחדר שלה,

וככה יהיה לך כמה שעות שקט,בהצלחה רבה לך.

אולי גם 'לב אבות' המספר מופיע בקישור הנעוץ בפורום נשואים.

טלפונים חשובים. בע"ה שלא נזדקק להם - נשואים טריים

כמליון אנשים במדינת ישראל משתמשים בסמים קלים. 

אני באופן אישי מכיר אנשי אקדמיה, עורכי דין, רופאים, מהנדסים וכו' שעישנו או שעדיין מעשנים לפעמים קנביס. 

 

באופן אישי, אני לא רואה בזה שום בעיה. (כל זמן שלא מגזימים עם זה - כמו עם כל דבר). 

 

אם אתם רואים שהוא כל היום מסתובב מסטול, אז אולי יש סיבה לדאגה. 

אם הוא מעשן מדי פעם בשביל הכיף - כפי שציינת - שיהנה. אין לכם מה לדאוג. 

 

אני מניח שאם הוא היה שותה מדי פעם כוסית ויסקי בערבים זה היה פחות מטריד אתכם - אז זו אלטרנטיבה עדיפה בהרבה שצריכה להטריד אתכם הרבה פחות. 

 

ולמיטב ידיעתי, רוב המחקרים לא תומכים בתיאוריית "סם השער" שמדרדרים לסמים קשים יותר. (אלא מקשרים את ההתדרדרות לסמים קשים במאפיינים אחרים).  

 

(כמובן שהכל נכתב בהנחה שהוא כבר בוגר ולא ילד בן 12 - אבל אני מניח שהוא בוגר אם הוא הספיק כבר לצאת בשאלה לפני כמה שנים). 

הם לתמיד
אהבה ללא תנאי. אני רוצה את טובתך ואני כאן עבורך. מה שלא יהיה.
ב. נוטה לדברי ספק.
ג. אין ממש מה לעשות. ואיך עניין או סיבה, ללכת ראש בראש מולו. לא יוביל לכלום.

למשל, רק תבדקו שהתייעצות עם גורם רשמי לא יותר תסבך מאשר תעזור.....
בכל מקרה הייתי פונה להתייעצות רק באופן אנונימי לגמרי... (למרות שאין ממש דרך לעשות את זה אנונימי לגמרי..... כשרוצים אפשר לדעת מס' טלפון/ כתובת ip וכד'.....)

לא נראה לי שיש הרבה מה לעשות חוץ מלדבר על העניין בזמנים טובים בלי "לחפור"....
קצת.... לא מעבר.....

הייתי מתייעצת עם רטורנו וכד'... כל עוד כמו שכתבתי למעלה זה לא יהפוך ל"דיווח".

זה באמת כואב אבל לדעתי בגיל הזה היכולת שלכם לעזור די מוגבלת.....
הכי חשוב לשמור על תקשורת טובה במקרה הצורך..

בחיים לא עישנתי דבר, לא סיגריה ולא נרגילה (ובטח שלא סמים).
עם זאת, בזמן שלמדתי לתואר מאוד עמוס ואינטנסיבי, הופתעתי לגלות שלסטודנטים רבים עישון הקנאביס הוא עניין של מה בכך, ממש פעילות פנאי לגיטימית.

בחברה שאני עובד בה היום מבצעים בדיקות פוליגרף למועמדים לעבודה בתפקידים מסוימים. בעבר היו שואלים ''האם אתה משתמש או השתמשת בעבר בסמים לא חוקיים'', אבל בסופו של דבר אף אחד לא עבר את השאלה הזאת ונוצר קושי משמעותי לגייס עובדים.
לכן, אל השאלה נוספה המילה ''בקביעות''...
מי שמעשן רק באירועים חברתיים וכו', יכול לעבור את הבדיקה - פשוט כי אין ברירה...

בפועל, המון צעירים "נגעו" בסמים מתישהוא בחיים שלהם הרבה פעמים בטיול בהודו אבל גם בארץ....

אם מגיעים לסמים מתוך מצוקה אז זה בעיה.
אם זה בקטע חברתי, לעשן גראס וכד', זה ממש לא חריג, בעיקר בחברות חילוניות מסוימות.
גם הדרך להשיג את הגראס היא לרוב לא אותה דרך שבה משיגים את הסמים הקשים.
לא שאני חושבת שזה חיובי במיוחד, אבל זה ממש ''לצרוך סמים''. זה קצת אחרת.

יש מישהו שיכול לעזור או לייעץ.
אני כן אגיד שזה נשמע כמו מקום של מצוקה שיש לילד ולכן חשוב מאד לדעת להושיט לו עזרה וקודם כל לדעת שהוא במצוקה.
נראה לי שכדאי לקבל גם הדרכת הורים ממישהו שמבין בתחום הזה...

רטורנו ממולץ מאוד

בין סכנה מיידית, לבין 'לא מרשים'.
זה לא היינו הך.

ב. פני לשכנותייך-אחיות

בקשר לדברים אחרים. כל הדברים שכתוב בספרים, גבולות ברורים עם תוצאות או עונשים, תשומת לב חיובית, לתת לו משחקים, לצאת לגינה להוציא אנרגיות, לחבק אותו.

אומרים להפסיק.
ועושים מעשה. בגיל הזה דיבורים לבד לא מספיקים.
אם קורע ספר, מרחיקים אותו
אם שופך אוכל- נותנים לו כלי וכף והוא צריך לאסוף.

האמת, יש לי ילד שהיה כזה. לא בגיל כזה אלא בגיל צעיר וזה חרפן אותי, כי בסוף כל מה שכתבתי לך לא עזר. הוא פשוט היה נהנה לקרוע ספרים ולשפוך אוכל על הרצפה.
אבל גיל כמעט ארבע נראה לי בוגר יותר

אבל זה לא עוזר.
גם בדברים מסוכנים לא לטפס ולפתוח חלון והוא עושה את זה מספר פעמים במשך היום.
גם אם שיחק עם מישהי והוא נגע לה בעגיל והיא אמרה לו די.והזיזה את הראש והתרחקה והוא עדיין המשיך לעשות את זה.גם אם היא אמרה כמה פעמים די.

ולתת לו כביכול עונש, אבל שקשור ישירות.
אם הוא קורע ספרים אז להרחיק ממנו ספרים ולא לתת לו שום ספר וכד'

עכשיו מאד תהיי חזקה עם הילד אל תוותרי לו, כל דבר שיעבור דרכך,

אפ תהיי קשה איתו רק תרווחי, ובעלך לא, הוא יהיה יותר רחמן,

ככה הילד יגדל טוב,גם אם יבכה פעם ראשונה פעם שניה, אבל לא זה לא,

בעזרת השם שתצליחי אמן.

כמה נקודות
א. בסופו של דבר, זה לא כ''כ משנה מה השם של הדבר, הדבר נשאר אותו דבר. תקרא לזה פיפי או קטנים. זה אותו דבר. אז ילדים יצחקקן כשהם ישמעו את זה, לפי מה שהם רגילים...
לי תמיד נשמע מצחיק להגיד ''גדולים'' ואז לדבר על גדולי הדור, למשל. צורם לי משום מה...

ב. באיזשהו גיל, בכל אופן ילדים עוברים, בהנחיית ההורים או באופן טבעי, להשתמש בשפה נקיה יותר. ''אני צריך להתפנות, צריך לשרותים''. אז לא כזה משנה בעיני איך קראו לזה כשהיו בני ארבע.

ג. לגבי הסברים. למה להסביר? ילדים חכמים מספיק כדי להבין שככה מדברים בבית וככה מדברים במקום אחר. להגיד לילד לא ללמוד מהגננת? נראה לי מיותר. הבית הוא הכי חשוב. ובטח שלא לגרום לילד להרגיש שהגננת שלו לא מכובדת.

ד. מבחינת תסביכים- לא בטוח שמה שגרם לך לתסביך יגרום לילדים שלך את אותו תסביך. מצד שני- אם יש משהו שנראה לך לא נכון בחינוך שקיבלת, מותר לך לשנות אותו ולבחור אחרת.

לא זורם לי 'קטנים' ו'גדולים' מכמה בחינות.
מצד שני השיח בנושא מוגבל לזמן די קצוב.
מאיזשהו גיל פשוט לא מדברים על זה יותר. באופן טבעי יש יותר צורך סביב הגמילה ואחרי פחות רלוונטי בשוטף .

צרם לי מאוד שחברה לא דתית התבטאה במילים האלה פתאום. לקח לי זמן להבין מה מפריע לי.
בדומה למה שבת 30 כתבה. אני שואלת את הקטנה אם היא רוצה לינוק , ואצלנו הולכים לשירותים.

מה שכן- הבעיה סביב איבר המין קיימת לי. חשוב לי שהילדים ידעו להתבטא נכון כדי שנדע לעזור להם. שאם יש בעיה ידעו להסביר לרופא מה מציק איפה.
אבל אין לי מילים שאני מרגישה איתן מספיק זורם עדיין. מקווה שלילדים שלי כבר כן יהיו, שהמעצור שאני מרגישה לא יעבור אליהם.

בהצלחה!

אני אומרת לילד קטנים, או גדולים, לשטוף למטה וכ,,,

לא משתמשת בכלל במילים אחרות.

זה תמיד מעניין  לראות איך בכל משפחה יש את לקסיקון הכינויים שלה לכל העניינים האלה.

טושי וטוסטוס ופושפוש. (פוצי ומוצי) ואז הילד שומע את הסבתא או הגננת ..

בקיצור זה מאוד מבלבל האם להיכנס לכל מועדון הכינויים או לזרום עם השפה הרגילה.

מבלבל.  

1. להשתמש במה שנקי ונכון בעינייך אבל פשוט לא להזדעזע ולא לשדר זעזוע
אם הילדים שלך משתמשים במילים אחרות או כל אחד אחר.
אפשר להכיד בפשטות אנחנו מעדיפים להגיד ישבן כי בעינינו זה יותר מכובד אם שואלים משהו...
2. בעיני מכובד יותר ישבן.

רק שישבן מזכיר קצת שפה של רופאים ופחות של ילדים.

אבל זה הגיוני 

בינתיים נראה לי שזה מסוג הדברים האפורים שמתחלקים בין המנטליות של כל משפחה.

מילה שמקפיצה משפחה אחת היא דבר טבעי לחלוטין אצל משפחה אחרת.

וזה באמת מעניין כל היחס.

אגב נראה לי שהאמא היא זאת שקובעת את המדיניות בנושא הזה (שרת הפנים)

מכירה כאלה שאומרים למשל טוסטוס
או שם חיבה כלשהו.
נראה לי חשוב שזה יהיה משהו שתרגישי לגמרי טוב איתו

שיהיה ברור, שבעת צורך, למשל רפואי- יש להיות בטוח שכל הצדדים מבינים.

אצלינו בתקופת גמילה אני כן משתמש בביטויים מפורשים, ומשתדלת להשתמש בהם בטבעיות.
אחר כך כשהילדים גדלים ברמת עוברים לדבר באופן טבעי בלי צורך להשתמש בביטויים מפורשים (אני צריך לשירותים).
בעלי כן מעדיף 'קטנים ו'גדולים' אבל הוא מסכים שבזמן הגמילה כן נשתמש בביטויים שהילדים ישמעו גם בגן ואצל המטפלת כדי לא ליצור בלבול (וגם לא ליצור הרגשה שמה שאומרים שם הוא לא בסדר). אז הוא מדבר ככה וכשהילדים גדלים הם מתאימים את עצמם.
ואני מעדיפה 'ישבן', והילדים שומעים את המילה 'טוסיק' בחוץ, ואני מסבירה שזה גם בסדר אבל אנחנו מעדיפים להשתמש במילה אחרת. ('תחת' עושה לי קונוטציה יותר גסה. למרות שמילולית זה לא, אבל בדרך כלל כשמשתמשים במילה הזו זה בצורה גסה יותר).

אם ההסבר לילד גורם להפנמת המסר או שאדרבה זה נותן לו את ההרגשה של הפיקנטיות והמים גנובים

ימתקו באמירת המילים הללו. (הצחקוקים והלחישות טו.. וכו')

ויכול להיות שבאמת זה תלוי ברמת ההסברה או הנוקשות שאנו מנגישים לילד את העניין הזה,

ודווקא להשתמש רק בזמן הגמילה זה באמת נשמע רעיון.

(אגב נשמע לי שאצל ילדים המילה טוסיק יותר נפוצה מישבן אבל אולי אני טועה)

ילדים יצחקקן כשיזכירו את המילים האלה.
לא משנה איך תקרא לזה ..

זה שלב התפתחותי שכל ילד עובר. וזה יהיה עם כל כינוי שתכנה את זה, וכמה שפחות נעשה מזה עסק זה יעבור יותר מהר.
בשירות לאומי הייתי בגן חרדי, והילדים שם היו עושים בדיחות מ'קטנים' ו'גדולים'. ההנחיה היתה לא להיבהל ולהתעלם, ואם עובר את הגבול אז להגיד שאלו מילים ששייכות לשירותים, ומי שרוצה להגיד אותן יכול ללכת לשירותים ולהגיד. באמת עבר אחרי כמה זמן.

לגבי ישבן/טוסיק - תלוי נראה לי בחברה. באמת באזור שלנו נראה לי שהרוב אומרים טוסיק. ולכן אני לא הופכת את זה למילה אסורה או גסה. אני באופן אישי מרגישה יותר נעים להגיד ישבן.

ואם הייתי יכול לנחש, ממבט ראשון, זה כנראה קשור לאיזה שהוא דחייה מההורים או מהסביבה 

כי אם לא, אז מה הסיפור?

שאלו מילים שקשורות יותר לדברים צנועים, ולכן זה מצחיק אותם להגיד. סוג של מים גנובים ימתקו.
זו גם עוד דרך לבחון גבולות של ההורים, כי הם מבינים שאם הם משתמשים יותר מידי במילים האלה שלא בהקשרם (את פיפי, אתה קקי) אז זה לא ימצא חן בעיני ההורים.

אני משתמש במילים מפורשות לעניני שירותים לקטנים.
זה סתם מסבך אותם כל מיני ביטויים לא מובנים. סה''כ הליכה לשירותים היא דבר טבעי שכל אחד עושה. כשהם גדלים הם מעצמם עוברים ל-אני הולך לשירותים/להתפנות במקום- יש לי קקי.
יש לנו שכנים שהילדים שלנו בילו איתם הרבה והם תמיד המציאו כל מיני כינויים מגוחכים בעיני כמו פישפוש. כאילו זה איזה חיית מחמד. זה ממש מטופש בעיני.
חמותי פעם אמרה לי, למה אתם אומרים לילדים קקי תגידו כמוני ואמרה איזה מילה שהיא או מישהו אחר המציא. בעיני אין שום הבדל. מה ההבדל? הכוונה אותה כוונה.
מה שכן מגעיל אותי זה אנשים מבוגרים שמשתמשים ב'מילים של שירותים' או במילים של איברים מוצנעים כדי לתאר את מצב רוחם. (כמו- מצחיק פיפי, מצב חרא וכו') לפעמים בא לי להגיד להם להתבגר כי זה נשמע כמו הילדים בגן שמתרגשים מלהגיד את המילים האלה.

שאנשים מכובדים יעדיפו להימנע מהם, למשל נראה שבדרך כלל רופא יגיד ישבן וילד יאמר יותר טוסיק.

זה נראה שיש פה מימד של נקיות. ואולי זה פשוט שפה ילדותית? (אצל הגננות זה יותר שכיח) 

זה עלול ליצור קונוטציה מטרידה/ לא מקצועית.

ולכן נתחיל קודם מהמילים הנקיות/ מקצועיות יותר, ובמידה המטופל לא מבין אז נשתמש בשפה היותר מדוברת.

אגב עם ילדים זה בכלל אחרת, שמעתי מאישה שמטפלת בילדים נפגעים מינית שאחד הדברים הראשונים שהיא עושה זה לתת לילד לקרוא לזה בשמות שהוא מכיר ומשם היא ממשיכה את השיחה עם המושגים שלו...

ישתמש במילה ששייכת למחנה המשותף ההכי נמוך. כדי לדעת שהבינו אותם, וללא צורך לבזבוזי זמן.
אכן, אם מולם יהיה איש בשיחה פרונטאלית לא לחוצה, ישתמשו במלים פחות נמוכות.

משתמשת במילים הנכונות:
שתן, יציאה וישבן.

יותר מעודן. יותר מתאים.

אם יש לכם כוח לפתוח שרשור

'יציאה''?
אפשר גם לקרוא לזה ''פעולת מעיים'' וזה יהיה נכון...

תקינות