פורום הורות (עמוד 30)

בהנהלת:
שרשור חדש
הילד לא רוצה לאכולFirst time mom
שלום לכולם. הבן שלי עוד מעט בן 10 חודשים. התחלנו טעימות סביב גיל 5 חודשים אך היינו לא כל כך עקביים עם זה. היום הילד אוכל בעיקר דייסה,סימילאק
פירות וגמדים. הוא לא מעוניין במרק כל וכלל. ולאחרונה אפילו לא רוצה לנסות דברים חדשים, סוגר את הפה ועושה לא עם הראש. אני מאוד חוששת היות ולי יש הפרעת אכילה ואני מאוד משתדלת להיות רגועה ולא להראות לו שאני חרדה.אני יודעת שזה יכול להוביל בדיוק להפך עם אלחם על זה
אני מאוד חוששת שיהיה בררן באוכל, ומקווה שהוא כן ינסה בעתיד אבל זה מאוד מטריד אותי. אשמח לעצותכם ולשמוע מכם לגבי הנושא.
רעיונותבקשה לשקט
קודם כל, טוב שהוא אוכל פירות, מגמדים הייתי נמנעת, גם מלא סוכר וגם חלב פרה, שזה לא הכי בריא, תנסי לתת לו פירה בטטה לבד עם קצת מלח שיהיה לו טעים, בהמשך תוסיפי לו גזר ובהמשך גם קישוא, פירה מהירקות ולא מרק.
יש דייסת שיבולת שועל של בי אנד די שהיא ממש טעימה.
ממליצה לנסות. בהצלחה.
תנסישירוש16
להכניס לו לדיאטה מאכלים שונים אבל ללא בבת אחת אלא בהדרגה ובתוך מאכל אחר שהוא כן מכיר ואוהב.
למשל
להכניס מרק לתוך הדייסה (בהנחה שהוא פרווה)
אחר כך לטחון את הירקות של המרק ולהכניס לדייסה
אחר כך לשחק עם הכמות של הדייסה מול הכמות של הירקות הטחונים.
כך לעט אבל בטוח תרגילו אותו למאכלים שונים.

ייתכן והוא לא יאכל מאכלים שונים. הוא אדם פרטי וזו זכותו.
אבל לפני שאת קובעת בוודאות שהוא לא מחבב מאכל מסוים תני לו אותו כ16 פעמים! במרקמים שונים.
וזה לא חייב להיות אחד אחרי השני.
את יכולה לנסות ירק מסוים ויום למחרת ירק אחר
אחרי כמה ימים תנסי שוב את הירק שהוא פלט/סרב.
תשחקי עם זה.

והכי חשוב-
הבעות פנים בארוחה. אם את נגעלת מאוכל וחושבת על זה בזמן הארוחה הוא יקלוט את זה ויצור אצלו דחייה.

בהצלחה!
לאכולבשורות משמחות
ביחד!
כל מה שהם רואים שאת אוכלת הם גם רוצים לנסות
זה קורה ללא מעט ילדיםכותבת

יודעת גם מילדיי שלי וגם מילדים של חברות. שיש ילדים כאלה שקשה להם להתרגל לאוכל שהוא לא מטרנה/הנקה.
כמו שכתבת, מלחמות משיגות בדיוק את הדבר ההפוך...
אני מציעה קודם כל להירגע ולדעת שיש ילדים שזה לוקח להם זמן
הבת הגדולה שלי עשתה לי לא מעט בעיות עם האוכל והיו לה ימים שהתזונה העיקרית שלה הייתה מטרנה.
לא נורא.
תשיכי להציע, לנסות להאכיל עם סיפור/שיר לי זה לפעמים היה עוזר.
הצעת?ניסית? הוא עדין מתעקש..? בקבוק וזהו.
הוא יאכל בסוך כמו כל הילדים...כנראה שזה לוקח לו זמן.
הכל בסדר!

בנחת... זה לא בלתי מצוי שילד עדיין לא לגמרי מעוניין באוכלנשימה ארוכהאחרונה

בגיל הזה!!

 

בכלל לא קשור בגרוש להפרעת אכילה שלך ואין פה שום אינדיקציה לזה שהוא יהיה בררן בעתיד. 

 

הוא פשוט לוקח את הזמן שלו בלמידה על אוכל. 

 

במקומך הייתי מורידה את הגמדים כמו שכבר  כתבו לך שזה סתם מתוק ומפסיקה לגמרי להציע כל מה שהוא לא אוהב. 

 

אחרי כמה זמן שנרגעתם שניכם, מציעה לו בנחת מהאוכל שאת אוכלת. אולי הוא סתם לא אוהב מרק,

 

אולי אוהב טעמים חזקים יותר? תצאו למסע הזה בנחת. זה תהליך שבו הוא לאט לאט מכיר עוד ועוד מאכלים

 

ומגלה מה הטעם שלו.

 

הכל טוב, רק תקפידי לא להציע דברים לא בריאים במובהק: חטיפים, מתוקים וכו'

 

ולהשתדל להציע דברים מגוונים מקבוצות מזון שונות.  

 

בעזרת ה'  הכל יסתדר אבל בלי לחץ בכלל.

 

אם את יכולה להיות בחוויה שאוכל בריא ומגוון זה טעים ומענג זאת החוויה שתעבירי לו. 

 

אין לנו שליטה מאה אחוז על הילדים שלנו [הם יצורים נפרדים עם תכונות שונות] 

 

אבל אנחנו יכולים לנסות לתווך להם את העולם בצורה בריאה ומאוזנת. 

 

בהצלחה!!!!

 

 

מי שמבין/ה בקניות בנקסט - אשמח לעזרהתות

שלום

אז... עשיתי קניה גדולה בנקסט ולא ידעתי שמשלמים על זה מכס

ואז קיבלתי הודעה מהדואר שאני צריכה לשלם מס כדי לקבל את החבילה

לא רוצה! לא שווה את הקנייה...

למישהו זה קרה והצליחו להחזיר לנקסט ולקבל את הכסף בחזרה?

הבנתי גם שלאחרונה התחילו בנקסט לגבות כסף על החזרות. זה נכון?

בקיצור אשמח לעצה ידידותית

תודה!

באמת שזה מבאס...אמא וגם
חשוב לשים לב למגבלת המכס של 75$ ולקחת טווח בטחון של כ10 שח כי שער הדולר משתנה.

אני חושבת שאפשר עכשיו בעיקר לשלם דמי לימוד
כדברי אמא גםהעני ממעש
לבודד קניות בגבול 75 דולר לחומרא, עם 48/72 ש' ביניהם
מע''מ לא מכס.. ואת יכולה להחזירפיצלוש לשאלהאחרונה
וינקו לך 25 שקלים מהזיכוי..אבל כמו שאמרה אמא וגם.. דמי לימוד
מבאס אבל לא כל כך נורא..
מה זה הדבר הזה?שושנים אדומות
ערב טוב,

אשתי בטוחה שאמא שלה מרביצה/צובטת/לא אוהבת את הבת שלנו המתוקה.

אציין מקרה שהסבתא לקחה לסיבוב קטן את בתנו המקסימה והבת נפלה, ומקרה בו הבת הייתה אצלה וחזרה עם שטף דם.

מישהו/י מכיר תופעה כזאת? אם כן, יש טיפול לדבר כזה?

אציין שאשתי היא בת זקונים.

תודה על העזרה אם וכאשר.
אם זה חוזר על עצמובת 30
עבר עריכה על ידי בת 30 בתאריך י' בחשון תשפ"א 22:49
אז הטיפול הטוב ביותר הוא לא להשאיר את התינוקת אצל סבתא שלה.
יכול להיות שזה לא בכוונה, אבל גם אז צריך.לראות אם זו רשלנות והיא לא מצליחה לשמור עליה כמו שצריך, או שבמקרה קרו הדברים האלה.
נפילה ודם מהאף קורים גם לאמהות נהדרות ..
לאהוב את האמא, אבל בלי לתת לך אחראיות על הילדיםמלאת אושראחרונה
אמא שלי גם קצת מעופפת, לא בקטע של שטפי דם וכאלה אבל תפסתי אותה כמה פעמים נותנת לתינוק פצפון דבש שאסור בגיל הזה, או מסתובבת עם העגלה בחנות בגדים- משאירה את העגלה איפשהו וממשיכה לבד לחפש דברים כשהילד שלי שוכב לו לבד בצד השני של החנות😬..

אחרי כמה מקרים כאלה פשוט הפסקתי לתת לה להשגיח עליו, היא מתוקה והכל אבל לא רוצה להשאיר את הילד שלי רק בידיה
דיייייייייימטייס
אני יודע שאני הבן אדם המיליון שפורק פה על השיעמום והקורונה
וזה תכלס לא יעזור אז יש למישו פיתרון לדרך המהירה והכי פחות כואבת להתאבד?
נ.ב. פשוט זה נראה לי הפיתרון הכי פקטיבי להעלם מהתקופה הזאת..
עדיף לצאת לטיול בגנים הלאומיים שפתוחיםבת 30
לישון לילה בחוץ, לעשות קומזיץ.
בקיצור, חופש גדול גדול גדול.
לפחות לנסות לעשות בו משהו כיף
אמממאמא וגםאחרונה
אני מקווה שאתה לא כןתב ברצינות.
אם הבעיה שלך היא שיעמום יש המון אנשים ועמותות שישמחו לעזרה ולהתנדבות...
באמת הורים זה קשה ב7 לארגן במיוחד מי שיש לה פמיליהנויה78
אני נשואה אם ילדה עובדת בגן כבר שנתיים וחצי אני מתה על ילדים
ובגן המטפלות מסתכלות על הכול הכול !!! בחיים לא חשבתי שזה ככה הם בודקות אפילו תחברה של הבגד הכול מי עבר מקלחת אתמול מי משקיעים בו ילד שקם מהשינה ובא לגן אם פסטה אדומה שאכל מאתמול שנשאר סימנים על הבגדים שיער ללא חפיפה נזלת יבשה
וילד אם כינים אף מטפלת לא תחבק אני רצינית היה לי ילד בקבוצה שעבר אלי באמצע השנה שנה שעברה שכן היה לו כינים אבל הייתי מתה עליו כאילו באמת ממש אהבתי אותו חתיך ! והמטפלות שאיתי בכיתה היו אומרות די שלא יתקרב לקבוצה שלנו אני לא רוצה שהיה לי בקבוצה כינים הייתי נפגעת כאילו אמרו את זה על הבת שלי זה ילד מה הוא אשם
אני בחיים לא ירחיק ילד מימני רק כי יש לו ריח לא נעים או כינים או לא יודעת מה אבל באלי לעשות פוסטר ענק ולומר יש מטפלות שכן אז בבקשה תיתיחסו לזה בשביל הילדים שלכם !!!!!!!!!
כי אני בטוחה שילד מרגיש כל דבר
ומה שבטוח השנה הבת שלי נכנסה למעון הזה ואמרתי אין מצב אין מצב שהיא תבוא לא מתוקתקת רק כדי שמטפלות לא ידברו עליה
כי הבת שלי סופר חכמה וילדים מבינים הכול
זהו הייתי חייבת להוציא את זה

מגיבהאם בית
עבר עריכה על ידי יהודיה כשרה בתאריך א' בחשון תשפ"א 11:12

את מאששת את מחשבותי

 אני יודעת שזה כרטיס הבקור שלהן עוד לפני שמגלים כמה הן חמודות חכמות וכו'

גם לי המטפלת במעון של הבן הגדול אמרה שהן מסתכלותסמיילי12
נעים לטפל בילד נקי ומסודר.
את הילדים אני שולחת מתותקים. ריח נעים. פנים נקיות.
אני כ"כ מכירה את זהפעם אחרת
בדיוק השבוע הסייעות ציינו בפניי כמה הילדה נקיה מצוחצחת ומה אני שמה לה בשיער שיש לו ריח נעים... חייכיתי בנימוס ואמרתי תודה..
לכן אני בוחרת מעוןאמאשוני
לפי האהבה לילדים ולא לפי כמה שהוא נקי.
נכון שזה כיף לאסוף ילד בארבע עם אף נקי וחולצה ללא שוקולד מארןחת ה4,
אבל אני יודעת שאם הן שולחות את הילדים ככה הביתה אז הן גם מקבלות את הילדים באותה אהבה בבוקר.
לא שאני שולחת את הילדים עם כינים אבל בעלי לא יודע לעשות קוקו בבוקר ולהתאים בגדים וזה ממש עושה לי טוב לדעת שהילדים שלי לא מקבלים טיפול פחות טוב בגלל זה.
ברור שחשוב לי כשאני איתם לשלוח אותם לפעמים מתוקתקים כדי שיבינו שיש אמא בשטח שרואה ואכפת לה מהדברים גם אם לפעמים היא בוחרת שלא להתייחס.

פעם בעלי שלח ילדה למעון שנועלת מידה 22 עם נעליים מידה 26, המטפלת שולחת לי תמונה כולה נקרעת מצחוק.
אז התקשרתי לבקש שתוריד לה את הנעליים ותשים לה גרביים נגד החלקה שהיו לה במגירה
אז המטפלת אומרת לי נו מה נראה לך שהשארתי אותה ככה?? היא כמו נכדה שלי...

קיצר המסקנה היא לא לשלוח למקום פנסי.. ילדים מתלכלכים עושים קקי ונזלת והציפייה ממטפלות במעון זה לטפל בילדים ולא להיגעל מדברים כאלו.

(כינים זה באמת משהו יוצא דופן אבל אני אישית לא יכולה לישון כשיש כינים לבנות שלי, ממש שלא בגלל המטפלת..)
כל פעם כשילדתי הגננת של הילדים הגדולים יותר צחקו אותי שהם הב44444
שילדתי בגלל הקוקו של הילד בבקר.
הן כבר אמרו לבעלי מזל טוב וסדרו את הקוקו...
וואואמא וגםאחרונה
בהחלט חשוב שהילדים יהיו נעימים ומטופחים אבל קצת מלחיץ לקרוא את זה
אתגרי גיל ה3 עם הקורונה..אנונימי054
עבר עריכה על ידי אנונימי054 בתאריך ב' בחשון תשפ"א 20:00
עבר עריכה על ידי אנונימי054 בתאריך ב' בחשון תשפ"א 19:56

כמעט בן 4 אפשר לומר שהאופי שלו היה בולט עוד הרבה קודם...אבל היום בתקופה הנוכחית זה כבר ממש מאתגר.

הוא  עקשן, ורגיש . שניהם ביחד= הרבה פעמים טרור.

מגיל קטן מאוד היה קשה... היה מרביץ  המון גם בגן. תוקף, ולא נעים הרבה פעמים..

הוא מתחצף  .... וזה נורא נורא נורא נורא קשה לי. במיוחד שיש לו אח קטן ממנו בשנה והוא כל כך שונה! האח הקטן עדין נפש..ותרן.. והם החברים הכי טובים! אבל בימים האחרונים אפילו על הבוקר ברגע שפוקח עיניים ורואה את אחיו עושה לו מיד פרצוף כועס ועצבני... וכל מיני סיטואציות שכאלו. 

זורק לי יציאות כמו  " אני אביא לך סטירה אמא, אני ארביץ לך"  אם אני לא עושה את מה שרוצה.

מרים עליי יד ברצון להרביץ.

לא מוכן לקבל לא! ואני משתדלת להגיד בנועם , ולהגיב להתקפים שלו באיפוק עד כמה שניתן...

אבל זה פשוט מתיש! ועצוב וכואב לי להגיד אבל גם מרחיק אותי ממנו רגשית מאוד... במיוחד שכשאני באה לגן לאסוף אותו אז במקום לקפוץ עליי בחיבוק הוא עושה פרצוף כועס, כי רצה שאבא יבוא..... ממש מוריד לי את החשק לאהוב,והכי מפחדת שזה ייצר אפליה רגשית בין האחים, שזה הדבר שאני תמיד פחדתי ממנו עוד לפני היותי אמא. אבל מה לעשות שיותר קל להפגין אהבה לילד נוח ונעים..

אני לא חושבת שחסר לו תשומת לב. אני מביאה לו המון! לא בלי סוף, כי אני מאמינה שילד צריך עצמאות, וגם האמא.

אבל לא מרגישה שמחסירה ממנו אהבה, יחס, עידוד כלשהו.. איתו כבר חצי שנה בבית (יומיים בגן חודש בבית בחצי שנה האחרונה בערך...) ..מעניקה המון ,מוציאה אותו הרבה..נותנת לו לשחרר אנרגיה.

גם בגן אני רואה שדיי טוב לו.

אציין, כי לרוב הוא הילד הכי מקסים חכם ואוהב שיש! ממש מיוחד במינו.

הוא מאוד רגיש לסביבה, מאוד חש שינויים ומאוד קשה לו עם חוסר יציבות,אני מודעת לנזק הגדול שהקורונה בכבודה ובעצמה עשתה לו. אבל מה אני יכולה לעשות מעבר למה שכבר עושה?

אבל שנכנס לקריזה (ובזמן האחרון עם הקורונה זה קורה כל יום לפחות פעם אחת.)

זה מאבד כל שליטה, אפילו בעלי שהוא היה סבלן בעולם מתחיל לאבד את זה איתו..

מה שהכי מתסכל אותי זה שיש לי נרווין קשה על העתיד..

תמיד ברגעים כאלה איתו אני נכנסת לסטרס של " מה יהיה איתו כשיגדל.." " איך אצליח לחנך אותו כמו שאני שואפת"

וכו'..

אשמח לתובנות, עצות, או סתם הזדהות...

 

 

אם מתסוכלת..

 

וואובת 30
זה נשמע מאוווווד קשה ומאוד מתסכל.
אז לפני הכל- רוצה להגיד לך ישר כוח על זה שבתוך כל הקושי את רואה את האישיות המיוחדת שלו ואת הקסם שלו. באמת. לא תמיד זה קל.
לגבי הילד- אני חושבת שאני מכירה את האופי הזה. רגישות, עקשנות, צורך חזק ביציבות.
יש לי שתי עצות, אחת מיידית והשניה לטווח רחוק..
הראשונה- מיידית. תקדישו לו זמן מיוחד. את, בעלך, שניכם. לא כ''כ משנה. העיקר שיהיה זמן שהוא רק עבורו. בלי אחים, בלי פלאפונים, בלי הסחות דעת. ממש רק שלו. פעם, פעמיים בשבוע.
גם לא כ''כ משנה מה עושים. סיבוב בחוץ וסתם לדבר, יצירה נחמדה, טיול לאנשהו, ביקור איפשהו. העיקר זמן משלו. זה יכול לתת לו הרבה כוח ותחושה ש''רואים אותו''.
העצה השניה- תקראי את הספר ''ילדים רגישים מאוד''. לפי התיאור שלך, אני מקבלת הרגשה שהוא אחד מאלה. הספר עוזר מאוד להבין וגם נותן כלים איך לתת לילדים הללו מענה אמיתי ונכון.
ממליצה ממש.

אה, ועוד משהו.
אחרי שהוא מתחיל להירגע מהקריזה שלו, שבי לידו, תחבקי (אם הוא מאפשר), תלטפי, תדברי על מה שהוא מרגיש, תחזקי אותו במילים טובות על התכונות הטובות שלו ועל ההתנהגות הטובה שלו ועל כמה שאוהבים אותו- אתם, סבא וסבתא, הגננת, החברים וכו'. הוא קטן, אבל הדברים האלה נכנסים.

ולגבי העתיד- הגיוני שיהיה לא קל איתו, לאורך כל הדרך. אבל הספר הזה יכול לעזור, וגם העובדה שאתם תלמדו אותו עם השנים. ואל תדאגי, הרבה פעמים ילדים שהכי מאתגרים את ההורים, בסוף גדלים ונהיים אנשים בוגרים מיוחדים, מוכשרים ומקסימים שמביאים הרבה שמחה ונחת להורים שלהם.

בהצלחה!!
ילדים זה שמחה 🥰🥰
תודה יקירהאנונימי054

מעריכה את המענה המפורט

עזרת לי מאוד

הספר נשמע טוב איפה אפשר לרכוש אותו?

מניחה שבכל חנות ספריםבת 30
נראה לי שזה בהוצאת ''פוקוס''. אפילו הייתי בודקת באתר 'סיפור חוזר'', אולי יש משומש במצב טוב, בזול.
נשמע מאתגררראמא לחמולה
יש לי 2 בנות ממש כמו שאת מתארת... 2 תובנות שעזרו לי מאוד עם הבחורה (עם הבת הרביעית, אין את כל הסטרס מסביב, כי אנחנו גדלנו... ולא מתרגשים)
1. ילדים בגיל הזה הם לא חוצפנים, הם מנסים לבדוק גבולות, והם מביעים את התחושות שלהם בצורה קיצונית כדי שנבין אותם. חוצפה זה תגובה שמגיעה בגיל יותר מאוחר כשמבינים מרות ורוצים למרוד. זה עדיין לא הגיל לזה.
2. אין מה להסתכל על העתיד, זה סתם מתסכל ולא מקדם. וכל נמלה נראית פיל בלי סיבה, ובסוף התסכול יוצא על הילד.
יש המון , אבל המון ילדים קשים שהופכים למבוגרים רגועים. (לנו מאוד עזר שההורים של בעלי אמרו שלא ידעו איך להתמודד איתו עד גיל 8! בגיל 8 הוא נרגע ועכשיו, הוא יועץ חינוכי רגוע ושליו....)
שיהיה המון נחת, והתמודדות קלה ואוהבת.
וואי איזה כיף לשמועאנונימי054אחרונה

תודה נסיכה.. האמת שאני מרגישה שהוא משהו מיוחד במינו..ואני בטוחה שאם אצליח לעמוד בניסיונות האתגרים שהוא מביא מידי פעם , אני אקטוף את הפרי הכי מתוק שיש!!

תודה לה' כמו שחשבתי זה כנראה תגובה להסתגלות החדשה בגן.. הוא התייצב נורא בימים האחרונים וחזר להיות המלאך שלי

הכל כמובן גם בזכות הרבה תפילות וסבלנות

שוב תודה!!

טיפול פסיכולגיפירי
מישו מכיר את אברהם ביטקין בתור מטפל לocd?האם הוא טוב ומומלץ?
גירודים בפי הטבעת כי לא מנגב היטב. מכירים?מבט קדימה
הפסקתי מגבונים כי אני רואה שזה מחמיר את הגירוד.
הוא בן 5.
מגרד כי לא מנגב היטב, אבל לא נשאר ממש הרבה כדי שיגרד. מישהן מכיר? זה לא רגישות יתר?
רופא ילדים לא מצא סיבה...
אולי יש לו תולעים?בת 30
שכחתי לציין- אין תולעים. גם רופא וגם אנחנו בדקנומבט קדימה
יש שם פצעונים קטנים בולטים על העור?פשוט אני..
אולי הוא מזיע הרבה, והתחתונים ''חונקים'' את הזיעה ולכן היא גורמת שם לפצעים וגירוד.

אם זה מטרד רציני, אפשר לקבוע תור אצל רופא עור.
אופ... לא... אין כלום. סתם לא מנקה יסודי ועד שאני מגלה...מבט קדימה
כבר מגרד לו ממש.
עכשיו אני יותר שוטפת לו את המקום.
השאלה אם זה הגיוני.. הרי רוב הילדים לא מנקים היטב בגיל הזה בגן... (כשיש גן) מה הסיבה שהוא מגיב ככה?
הרופא לא ידע לומר מה זה ונתן סתם משחה מיותרת..
אולי הוא אוכל בבית אוכל חריף?rivki
ביחד עם עור רגיש זה עלול לגרום תחושה הזאת
אולי להקפיד על שטיפה פעמיים ביום של האזוררות כ1
מעלה השערות אולי יש לו עור רגיש
או שזה תולעים
או טחורים למרות שנדיר בגיל כזה
להקפיד שיישתה הרבה מים ולעקוב
לשתות הרבה מים... לא חשבתי על זה. תןדה!מבט קדימה
קצת באיחור רק עכשיו ראיתירויטל.

לשטוף רק עם מים כל פעם שמתפנה לגדולים,ואז לנגב טוב ובעדינות,

מדי פעם עם סבון נוזלי,זה אמור לעזור.

הצעה טכנית- אולי לעבור למגבונים עם מיםשלומצ'

https://shop.super-pharm.co.il/baby/baby-care/wipes/%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%A3-PURE-%D7%9E%D7%92%D7%91%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%9D-%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%94/p/601979

 

או

 

קופסא למגבונים לחים - EcoStore

 

 

נראה לי שזה יכול להקל, במקום לשטוף כל פעם

אז ככהשירוש16אחרונה
הגירוד יכול להגיע ממספר סיבות.
מהתיאור שלך יכול להיות 2 סיבות במקביל:
1. דלקת מקומית קטנה כתוצאה מהיגיינה לא נכונה, הצטברות צואה וחיידקים.
2. אם הוא מגרד הרבה ייתכן ונוצר שם פצעים קטנים וכשהם מחלימים הם מגרדים.

הפיתרון:
היגיינה נכונה
לנקות היטב עם מגבון (נייר טואלט לא מספיק)
אחרי שמנקים עם מגבון לעבור עם נייר טואלט כדי לייבש את האיזור. לחלוטין.

זה אחד הדברים הכי חשובים - לדאוג למקום ייבש! ונקי!

בהצלחה!
בן 3 וחצי..קושי בהרדמות.מותק 27
בני היקר והמתוק בן 3 וחצי חזר לגן בשעה טובה.
יש לו אחות בכיתה א שעדיין בבית לאור הסגר וגם אחות תינוקת בת 11 חוד' שגם היא בבית איתנו לאור הסגר לא מחזירים למעון..
בכלופן, גם לפני שחזר לגן וגם עכשיו אחרי החזרה לגן, הוא לא נרדם לפני 11 וחצי בלילה. ולא משנה מתי נעיר אותו, מה הוא יעשה במהלך היום, הפעלות בגן, בבית לא משנההה.. הוא לא נרדם לפנייי...
מה עושים???
הבנות נרדמות כבר ב8 והוא פשוט מסתובב פה, משחק, צובע, בונה, מדבר בקול רם כך שזה מפריע להן..
עזרה בבקשה
יכול להיות שהוא עדיין ישן בצהריים?פשוט אני..
אם כן, אז זה הזמן להיגמל מכך
אף פעם לא ישן צהריים בביתמותק 27
בתקופת המעון לפני שנה פלוס היה ישן צהריים.. מאז אין שנצ.. ונרדם קבוע ב11- 11 וחצי בלילה
אצלנו אני שמה אותו במיטהסמיילי12אחרונה
מצרפת אליו צעצוע שאוהב ואין לרדת מהמיטה. ואז הוא נרדם.
אני לא מרשה להסתובב בבית אחרי שעולים לישון.
יש ימים שקשים לו יותר והוא מבקש לבוא לאכול כי פתאום הוא רעב, למרות ששניה לפני אכל, אני מסכימה לו כי אני מבינה שזה צורך להיות איתנו עוד קצת. אבל ברגע שהוא לא באמת יושב לאכול אלא מתחיל להסתובב אני מחזירה למיטה.
ושידבר עם עצמו ישחק עם הצעצוע או מה שלא יהיה- במיטה.
קקי ירוק חזק לתינוק בן חודש )תמונה)לירן26
היי, התינוק שלי בן חודש, ניזון רק מסימילאק קונפורט ללא הנקה. מדי פעם היציאות שלו הן ירוק כהה משחתי, למישהי גם קרה?
בדכ היציאות שלו חום צהוב כזה, כל יומיים בערך. אבל הצבע ירוק כהה הזה קצת מלחיץ.
תשאלי בהריון ולידה יעזרו יותרהעני ממעשאחרונה
רק אני הלא נורמליתמאמא36
שגדלה בשנות ה90 ומשמיעה לילדיה שירי פסטיגלים מהתקופה היפה הזו? פשוט לא מסוגלת להשמיע לבני את ה" שירי ילדים" של היום. מה נסגר עם הדור הזה שירים נוראים
אני גדלתי בשנות השמונים...בת 30
מראה לילדים קשת וענן...
אחחחמאמא36
איזו תכנית. בת כמה את סליחה על השאלה אני ילידת 84 והייתה בתקופה שלי את התכנית הזו
יש פרטים חסויים...בת 30
הבנתי אותך חחחחחמאמא36
מה חסוי בזה?מופאסה
ילידת 82
איזה שירים נוראיים?ggg
לא מכירה פסטיגלים. כשהם קטנים אני שמה להם שירי ילדים. מה שיש ביוטיוב. בעיקר של הופ. הבן הגדול שלי מזדעזע בעיקר מהמוזיקה האלקטרונית של השירים האלה שהוא טוען שזה לא מוזיקה ולמה מבוגרים חושבים שלילדים לא מגיע מוזיקה כמו שצריך?! ...
בן ה4 כבר אוהב שירים חסידיים למיניהם
השירים הנוראיים זה של הזמרים של היוםמאמא36
הבן שלי שומע מלא מוזיקה חסידית וזה שירים מעולים בעיקר בני פרידמן
הכי טוב מוזיקה חסידיתרויטל.


מזיקה חסידיתמופאסה
הילדים שלי מזהים את פריד, שוואקי ו-MBD באזניים עצומות 😊פשוט אני..
הצלחתי להוריש להם את האהבה לגדולים האלה
המבחן שלךמופאסה
איזה מוזיקה הם ירצו בבר מצווה
(אם בכלל אי פעם יחגגו בר מצוות)
חסידית יפה או טרנסים?
תעדכן אותנו
הרמקול בבית דלוק כמעט 8 שעות ביממהפשוט אני..
כמעט תמיד על אחד משלושת אלה, לפעמים גם שירי ארץ ישראל היפה.
הם לא מכירים בכלל טראנסים וכו'...
ברור!שלומצ'

שירים מהפסטיבלים, פרפר נחמד, קצת הופ ולולי (סבתא חשפה ומאז אנחנו מפרגנים).

גם ככה מסוף שנות ה- 90 לא נכתב אף שיר הגון קורץ

אין על שנות ה90מאמא36
איזו ילדות כיפית הייתה לנו
אין על שנות ה 80שלומצ'
אבל גם ה 90 עוד היו בסדר 🤗
גם שנות ה80 זה סבבה רק לא המוסיקה של היוםמאמא36
מזל שחזרתי בתשובה
גם פעם היו שירים נוראיים הם פשוט היו במילים יפות יותרחופשיה לנפשי

וגם היום יש שירים יפים צריך לדעת לסנן

 

אגב-אני לגמרי בעד שירים של פעם בהתחשב בזה שאני בקושי שומעת שירים בעברית(מעדיפה לצרוך את מנות הטמטום שלי בשפות זרות)

בשנות ה-90 אמרו אותו דבר על השירים של היום.....44444אחרונה
אני מראה הופ וכדומיהם עם שירים ישנים מאד סטייל חיים נחמן ביאליק.
בהתחלה את האיטיים והרגועים יותר.

באיזה גיל 3-4 בערך הם כבר רואים כמו האחים את הפרידמנים וכד'....
אפליהSalior
היוש אשמח לעצה ועידוד
לבעלי יש אח שיש לו תינוקת ולנו 2 בנות אחת גדולה אחת בת שנתיים
אבא של בעלי שאנחנו נמצאים עם נאח בשבת מתייחס רק לבת של אחיו התינוקת לבנות לא
אנחנו באים פעם ב אין יותר מידי קשר הדוק באה לכבד את בעלי כי לבעלי חשוב ללכת מידי פעם לאביו
אני יודעת שזה לא צריך ךהפריע לי הם מקבלות יחס ממשפחה שלי הכי בעולםםם אבל זה קצת צובט בלב
למשל את הכלה השנייה הוא יותר דואג מלי אבל זה לא מפריע לי
עם הילדים כן יותר רגיש לי
זה דבר שמצוי אל תתרגשי,רויטל.

בדרך כלל קשורים לילדים של הבת יותר מלילדים של הבן,

וזה שקשור לנכדה השנייה רק כי באתם ביחד והיא יותר קטנה,

שוב אל תתייחסי העיקר שטוב לך עם בעלך זה הכי חשוב מהכל,

יש כאן באתר פורום הריון ולידה תוכלי לשאול גם שם הנה הקישור,

 

פורום הריון  ולידה

 בהצלחה רבה רבה לך.

זה הבת של הבן גםSalior
צודקת לא צריכה להתייחס תודה רבה יקירה
כן הבנתי,אם היית באה לבד...רויטל.אחרונה

בטח היה מתייחס רק לילדים שלך,

אבל שוב הכי חשוב שאת בסדר עם 

בעלך,הכל מסביב חבל להתייחס,

בהצלחה רבה רבה לכם.

הרדמה בהנקה והעברת חדרטוהרי
עבר עריכה על ידי טוהרי בתאריך כ"ו בתשרי תשפ"א 08:17
היי לכולן
הקטנה שלנו בת שנה וחודש נרדמת אך ורק בהנקה בשכיבה.
להיבלע זה התחיל להפריע שהיא איתנו בחדר גם מכיוון שהיא מתעוררת מכל אפצי ופיפס קטן וגם רוצים קצת שקט ואת הפרטיות שלנו בחזרה...
אנחנו חושבים להעביר אותה לחדר משלה
ברור לי שלא תישן שם עדיין כל הלילה אבל לפחות קצת מהערב זה גם ממש יעזור .. השאלה איך אני ארדים בחדר השני?
עונה, מקוה שיעזורבת 30
העברת חדר זה שינוי משמעותי, אולי תוכלי להמשיך להרדים אותה בהנקה בחדר השני, על מזרון או מיטה ואז להעביר אותה למיטה שלה, ובהדרגה, להרגיל אותה גם להרדמות באופן אחר.
אם יש עוד ילדים בחדר זה לפעמים יכול להקל, היא יכולה להסתכל עליהם עד שנרדמת מעצמה.
תנסי בערב ואפילו שלא תישן תשחקי איתה ותעסיקי אותהרויטל.אחרונה

ככה היא תהיי ממש עייפה,אז תיניקי אותה בחדר שלה,

וככה יהיה לך כמה שעות שקט,בהצלחה רבה לך.

עזרה..אור גדול.
הבן המקסים והעדין שלי חזר בשאלה לפני כמה שנים..התחיל בהורדה של כיפה ועד לעבוד בשבתות.. הקשר שלנו, ההורים איתו בסה"כ בסדר אבל לא מעמיק. הוא לא משתף אותנו הרבה במה שעובר עליו.. אנחנו מצידנו מהלכים בין הטיפות, מתייעצים המון ובעקבות כך משתדלים לשדר לו אהבה ונתינה; מעל ומעבר..

לא ממזמן גילינו שהוא התחיל להשתמש בסמים, ממה שהבנו קלים ולא בתדירות גבוהה אך הרגשנו שעולמנו חשך עלינו. לא האמנו שהוא יגיע לזה.

כמה ניסינו להסביר לו את החומרה של זה, מבחינתו הוא לא רואה בזה שום בעיה.. ההפך.
אנחנו אובדיי עצות!! מפחדים שהוא ידרדר חלילה לדברים קשים יותר וכרגע אין עם מי לדבר..

מכירים מישהו או ארגון כלשהו שאפשר להתייעץ איתו ולקבל הכוונה?
רטרנו אולי?ק"ש
אולי גם 'לב אבות' המספר מופיע בקישור הנעוץ בפורום נשואים.

טלפונים חשובים. בע"ה שלא נזדקק להם - נשואים טריים
דעה לא פופולרית:ספק
עבר עריכה על ידי ספק בתאריך י"ח בתשרי תשפ"א 16:08

כמליון אנשים במדינת ישראל משתמשים בסמים קלים. 

אני באופן אישי מכיר אנשי אקדמיה, עורכי דין, רופאים, מהנדסים וכו' שעישנו או שעדיין מעשנים לפעמים קנביס. 

 

באופן אישי, אני לא רואה בזה שום בעיה. (כל זמן שלא מגזימים עם זה - כמו עם כל דבר). 

 

אם אתם רואים שהוא כל היום מסתובב מסטול, אז אולי יש סיבה לדאגה. 

אם הוא מעשן מדי פעם בשביל הכיף - כפי שציינת - שיהנה. אין לכם מה לדאוג. 

 

אני מניח שאם הוא היה שותה מדי פעם כוסית ויסקי בערבים זה היה פחות מטריד אתכם - אז זו אלטרנטיבה עדיפה בהרבה שצריכה להטריד אתכם הרבה פחות. 

 

ולמיטב ידיעתי, רוב המחקרים לא תומכים בתיאוריית "סם השער" שמדרדרים לסמים קשים יותר. (אלא מקשרים את ההתדרדרות לסמים קשים במאפיינים אחרים).  

 

(כמובן שהכל נכתב בהנחה שהוא כבר בוגר ולא ילד בן 12 - אבל אני מניח שהוא בוגר אם הוא הספיק כבר לצאת בשאלה לפני כמה שנים). 

הוריםהעני ממעש
הם לתמיד
אהבה ללא תנאי. אני רוצה את טובתך ואני כאן עבורך. מה שלא יהיה.
ב. נוטה לדברי ספק.
ג. אין ממש מה לעשות. ואיך עניין או סיבה, ללכת ראש בראש מולו. לא יוביל לכלום.
בן כמה הוא?44444
ב"ה אין לי נסיון (וגם לא ילדים בגיל) אבל אם הוא בן 20+44444
למשל, רק תבדקו שהתייעצות עם גורם רשמי לא יותר תסבך מאשר תעזור.....
בכל מקרה הייתי פונה להתייעצות רק באופן אנונימי לגמרי... (למרות שאין ממש דרך לעשות את זה אנונימי לגמרי..... כשרוצים אפשר לדעת מס' טלפון/ כתובת ip וכד'.....)
23 זה כבר ממש גדול.....44444
לא נראה לי שיש הרבה מה לעשות חוץ מלדבר על העניין בזמנים טובים בלי "לחפור"....
קצת.... לא מעבר.....

הייתי מתייעצת עם רטורנו וכד'... כל עוד כמו שכתבתי למעלה זה לא יהפוך ל"דיווח".

זה באמת כואב אבל לדעתי בגיל הזה היכולת שלכם לעזור די מוגבלת.....
הכי חשוב לשמור על תקשורת טובה במקרה הצורך..
בצער גדול, אני מצטרף לדברי ''ספק''פשוט אני..
בחיים לא עישנתי דבר, לא סיגריה ולא נרגילה (ובטח שלא סמים).
עם זאת, בזמן שלמדתי לתואר מאוד עמוס ואינטנסיבי, הופתעתי לגלות שלסטודנטים רבים עישון הקנאביס הוא עניין של מה בכך, ממש פעילות פנאי לגיטימית.

בחברה שאני עובד בה היום מבצעים בדיקות פוליגרף למועמדים לעבודה בתפקידים מסוימים. בעבר היו שואלים ''האם אתה משתמש או השתמשת בעבר בסמים לא חוקיים'', אבל בסופו של דבר אף אחד לא עבר את השאלה הזאת ונוצר קושי משמעותי לגייס עובדים.
לכן, אל השאלה נוספה המילה ''בקביעות''...
מי שמעשן רק באירועים חברתיים וכו', יכול לעבור את הבדיקה - פשוט כי אין ברירה...
גם אני שמעתי על העניין ממישהו שעובד בתעשיות הבטחוניות....44444
בפועל, המון צעירים "נגעו" בסמים מתישהוא בחיים שלהם הרבה פעמים בטיול בהודו אבל גם בארץ....
זה נכוןבת 30
אם מגיעים לסמים מתוך מצוקה אז זה בעיה.
אם זה בקטע חברתי, לעשן גראס וכד', זה ממש לא חריג, בעיקר בחברות חילוניות מסוימות.
גם הדרך להשיג את הגראס היא לרוב לא אותה דרך שבה משיגים את הסמים הקשים.
לא שאני חושבת שזה חיובי במיוחד, אבל זה ממש ''לצרוך סמים''. זה קצת אחרת.
אולי בזולה של חצרוניאמא וגם
יש מישהו שיכול לעזור או לייעץ.
אני כן אגיד שזה נשמע כמו מקום של מצוקה שיש לילד ולכן חשוב מאד לדעת להושיט לו עזרה וקודם כל לדעת שהוא במצוקה.
נראה לי שכדאי לקבל גם הדרכת הורים ממישהו שמבין בתחום הזה...
המלצהלמענך עשה
רטורנו ממולץ מאוד
מומלץ לדבר עם הרב יגאל כהן,או הרב זמיר כהן.רויטל.אחרונה


מה עושים כשילד בן 3.10 לא מקשיב להוריםאמא במשרה+
לדוגמא יוצא מהבית לבד כבר 10 פעמים למרות שאמרנו לו שהולכים רק עם אמא ואבא.ושיש כל מיני סכנות כמו מכוניות וכדומה.
ובכלל גם בדברים אחרים הוא לא מקשיב קורע ספרים שופך אוכל ומים על הרצפה למרות שמבקשים שיפסיק.
א. יש הבדלהעני ממעש
בין סכנה מיידית, לבין 'לא מרשים'.
זה לא היינו הך.

ב. פני לשכנותייך-אחיות
לנעול דלת קודם כלעמקאביב
בקשר לדברים אחרים. כל הדברים שכתוב בספרים, גבולות ברורים עם תוצאות או עונשים, תשומת לב חיובית, לתת לו משחקים, לצאת לגינה להוציא אנרגיות, לחבק אותו.
לא מבקשים להפסיקבת 30
אומרים להפסיק.
ועושים מעשה. בגיל הזה דיבורים לבד לא מספיקים.
אם קורע ספר, מרחיקים אותו
אם שופך אוכל- נותנים לו כלי וכף והוא צריך לאסוף.

האמת, יש לי ילד שהיה כזה. לא בגיל כזה אלא בגיל צעיר וזה חרפן אותי, כי בסוף כל מה שכתבתי לך לא עזר. הוא פשוט היה נהנה לקרוע ספרים ולשפוך אוכל על הרצפה.
אבל גיל כמעט ארבע נראה לי בוגר יותר
אני אומרת להפסיק מרחיקה לוקחת את הספרים וכו' כמו שכתבתאמא במשרה+
אבל זה לא עוזר.
גם בדברים מסוכנים לא לטפס ולפתוח חלון והוא עושה את זה מספר פעמים במשך היום.
גם אם שיחק עם מישהי והוא נגע לה בעגיל והיא אמרה לו די.והזיזה את הראש והתרחקה והוא עדיין המשיך לעשות את זה.גם אם היא אמרה כמה פעמים די.
אז צריך להרחיק.בת 30
ולתת לו כביכול עונש, אבל שקשור ישירות.
אם הוא קורע ספרים אז להרחיק ממנו ספרים ולא לתת לו שום ספר וכד'
דבר ראשון שיתוף פעולה עם בעלך,רויטל.אחרונה

עכשיו מאד תהיי חזקה עם הילד אל תוותרי לו, כל דבר שיעבור דרכך,

אפ תהיי קשה איתו רק תרווחי, ובעלך לא, הוא יהיה יותר רחמן,

ככה הילד יגדל טוב,גם אם יבכה פעם ראשונה פעם שניה, אבל לא זה לא,

בעזרת השם שתצליחי אמן.

שאלה חינוכית (קצת מביכה)האחרון שבעם

היי!

יש לי שאלה חינוכית כבדה שאני מתחבט בה רבות ואשמח לשמוע את תגובתכם/ן (מתנצל מראש על הביטויים)

בילדותי התחנכתי במשפחה דתית חזקה שהדיבור בה היה נקי ומעודן ובכלל זה מיעוט ב"דיבורי שירותים" כמו פיפי,

קקי, טוסיק, וכו'. עד כאן הכל נפלא.

אבל כאן התחילה לה גם סוג של ריאקציה, כיוון שההרחקה מן המילים הללו גרמו לכך שבכל פעם שהם נאמרו בילדותי בכל

פורום שהוא,אפילו הפשוט ביותר כמו- אני מבקשת לשבת על הטוסיק וכו' או תסבן את הטוסיק.

אז הם לא נכנסו מאוזן אחת ויצאו מהשנייה, אלא נכנסו לראש והפריעו, הם גרמו לי לחשוב עליהם. או אפילו אני יקרא לזה תחושת זעזוע.

וכיוון שכך הסתפקתי איך לנהוג בבית, האם להשתמש במילים הללו בחופשיות ובטבעיות ולחסוך את התסביך הזה מהילדים

או לנסות גם לדבר בשפה נקייה יותר ולהתחיל ולהמציא כינויים מכינויים שונים ולהסביר לילדים שאצלנו לא מדברים ככה, ושזה לא יפה ולא מכובד ולא ללמוד מהגננת וכו'.

ובכלל מה אתם חושבים יותר מכובד תחת או טוסיק?

בקיצור אשמח לשמוע איך אתם/ן מתמודדים עם התסביך הזה?, איך אתם נוהגים בבית? ומה בכלל אתם חושבים על הנושא הזה.  

      

 

בלי להיכנס לפרטיםבת 30
כמה נקודות
א. בסופו של דבר, זה לא כ''כ משנה מה השם של הדבר, הדבר נשאר אותו דבר. תקרא לזה פיפי או קטנים. זה אותו דבר. אז ילדים יצחקקן כשהם ישמעו את זה, לפי מה שהם רגילים...
לי תמיד נשמע מצחיק להגיד ''גדולים'' ואז לדבר על גדולי הדור, למשל. צורם לי משום מה...

ב. באיזשהו גיל, בכל אופן ילדים עוברים, בהנחיית ההורים או באופן טבעי, להשתמש בשפה נקיה יותר. ''אני צריך להתפנות, צריך לשרותים''. אז לא כזה משנה בעיני איך קראו לזה כשהיו בני ארבע.

ג. לגבי הסברים. למה להסביר? ילדים חכמים מספיק כדי להבין שככה מדברים בבית וככה מדברים במקום אחר. להגיד לילד לא ללמוד מהגננת? נראה לי מיותר. הבית הוא הכי חשוב. ובטח שלא לגרום לילד להרגיש שהגננת שלו לא מכובדת.

ד. מבחינת תסביכים- לא בטוח שמה שגרם לך לתסביך יגרום לילדים שלך את אותו תסביך. מצד שני- אם יש משהו שנראה לך לא נכון בחינוך שקיבלת, מותר לך לשנות אותו ולבחור אחרת.
מילים פשוט כיפיות לומר!!! קקי פיפי וטוסיקקקקק😊😊🍑🍑💩💩💩צוציק פופיק
אישית משתמשת במילים מפורשותבונים מגדל
לא זורם לי 'קטנים' ו'גדולים' מכמה בחינות.
מצד שני השיח בנושא מוגבל לזמן די קצוב.
מאיזשהו גיל פשוט לא מדברים על זה יותר. באופן טבעי יש יותר צורך סביב הגמילה ואחרי פחות רלוונטי בשוטף .

צרם לי מאוד שחברה לא דתית התבטאה במילים האלה פתאום. לקח לי זמן להבין מה מפריע לי.
בדומה למה שבת 30 כתבה. אני שואלת את הקטנה אם היא רוצה לינוק , ואצלנו הולכים לשירותים.

מה שכן- הבעיה סביב איבר המין קיימת לי. חשוב לי שהילדים ידעו להתבטא נכון כדי שנדע לעזור להם. שאם יש בעיה ידעו להסביר לרופא מה מציק איפה.
אבל אין לי מילים שאני מרגישה איתן מספיק זורם עדיין. מקווה שלילדים שלי כבר כן יהיו, שהמעצור שאני מרגישה לא יעבור אליהם.

בהצלחה!
אני עד היום נשארתי עם המילים הצנועות של אבארויטל.

אני אומרת לילד קטנים, או גדולים, לשטוף למטה וכ,,,

לא משתמשת בכלל במילים אחרות.

תגובות מגוונות זה באמת מעניין.האחרון שבעם

זה תמיד מעניין  לראות איך בכל משפחה יש את לקסיקון הכינויים שלה לכל העניינים האלה.

טושי וטוסטוס ופושפוש. (פוצי ומוציקורץ) ואז הילד שומע את הסבתא או הגננת ..

בקיצור זה מאוד מבלבל האם להיכנס לכל מועדון הכינויים או לזרום עם השפה הרגילה.

מבלבלחצי חיוך.  

אני חושבת ככה:אמא וגם
1. להשתמש במה שנקי ונכון בעינייך אבל פשוט לא להזדעזע ולא לשדר זעזוע
אם הילדים שלך משתמשים במילים אחרות או כל אחד אחר.
אפשר להכיד בפשטות אנחנו מעדיפים להגיד ישבן כי בעינינו זה יותר מכובד אם שואלים משהו...
2. בעיני מכובד יותר ישבן.
כנראה שאת צודקתהאחרון שבעם

רק שישבן מזכיר קצת שפה של רופאיםקורץ ופחות של ילדים.

אבל זה הגיוני 

נראה שזה מסוג הדברים האפוריםהאחרון שבעם

בינתיים נראה לי שזה מסוג הדברים האפורים שמתחלקים בין המנטליות של כל משפחה.

מילה שמקפיצה משפחה אחת היא דבר טבעי לחלוטין אצל משפחה אחרת.

וזה באמת מעניין כל היחס.

אגב נראה לי שהאמא היא זאת שקובעת את המדיניות בנושא הזהקורץ (שרת הפנים)

אפשר גם למצוא מילת בינייםאמא וגם
מכירה כאלה שאומרים למשל טוסטוס
או שם חיבה כלשהו.
נראה לי חשוב שזה יהיה משהו שתרגישי לגמרי טוב איתו
לא פחות חשובהעני ממעש
שיהיה ברור, שבעת צורך, למשל רפואי- יש להיות בטוח שכל הצדדים מבינים.
מבינה את השאלה...בארץ אהבתי
אצלינו בתקופת גמילה אני כן משתמש בביטויים מפורשים, ומשתדלת להשתמש בהם בטבעיות.
אחר כך כשהילדים גדלים ברמת עוברים לדבר באופן טבעי בלי צורך להשתמש בביטויים מפורשים (אני צריך לשירותים).
בעלי כן מעדיף 'קטנים ו'גדולים' אבל הוא מסכים שבזמן הגמילה כן נשתמש בביטויים שהילדים ישמעו גם בגן ואצל המטפלת כדי לא ליצור בלבול (וגם לא ליצור הרגשה שמה שאומרים שם הוא לא בסדר). אז הוא מדבר ככה וכשהילדים גדלים הם מתאימים את עצמם.
ואני מעדיפה 'ישבן', והילדים שומעים את המילה 'טוסיק' בחוץ, ואני מסבירה שזה גם בסדר אבל אנחנו מעדיפים להשתמש במילה אחרת. ('תחת' עושה לי קונוטציה יותר גסה. למרות שמילולית זה לא, אבל בדרך כלל כשמשתמשים במילה הזו זה בצורה גסה יותר).
נשמע נהדר אבל מעניין לבדוקהאחרון שבעם

אם ההסבר לילד גורם להפנמת המסר או שאדרבה זה נותן לו את ההרגשה של הפיקנטיות והמים גנובים

ימתקו באמירת המילים הללו. (הצחקוקים והלחישות טו.. וכו')

ויכול להיות שבאמת זה תלוי ברמת ההסברה או הנוקשות שאנו מנגישים לילד את העניין הזה,

ודווקא להשתמש רק בזמן הגמילה זה באמת נשמע רעיון.

(אגב נשמע לי שאצל ילדים המילה טוסיק יותר נפוצה מישבן אבל אולי אני טועה)

בכל מקרהבת 30
ילדים יצחקקן כשיזכירו את המילים האלה.
לא משנה איך תקרא לזה ..
יש גיל שילדים צוחקים מהמילים האלובארץ אהבתי
זה שלב התפתחותי שכל ילד עובר. וזה יהיה עם כל כינוי שתכנה את זה, וכמה שפחות נעשה מזה עסק זה יעבור יותר מהר.
בשירות לאומי הייתי בגן חרדי, והילדים שם היו עושים בדיחות מ'קטנים' ו'גדולים'. ההנחיה היתה לא להיבהל ולהתעלם, ואם עובר את הגבול אז להגיד שאלו מילים ששייכות לשירותים, ומי שרוצה להגיד אותן יכול ללכת לשירותים ולהגיד. באמת עבר אחרי כמה זמן.

לגבי ישבן/טוסיק - תלוי נראה לי בחברה. באמת באזור שלנו נראה לי שהרוב אומרים טוסיק. ולכן אני לא הופכת את זה למילה אסורה או גסה. אני באופן אישי מרגישה יותר נעים להגיד ישבן.

אצל כולם זה ככה?האחרון שבעם


ברורבת 30
אם כך אז זה כנראה משהו פסיכולוגי.האחרון שבעם

ואם הייתי יכול לנחש, ממבט ראשון, זה כנראה קשור לאיזה שהוא דחייה מההורים או מהסביבה 

כי אם לא, אז מה הסיפור?חושב

ילדים מרגישים ויודעיםבת 30
שאלו מילים שקשורות יותר לדברים צנועים, ולכן זה מצחיק אותם להגיד. סוג של מים גנובים ימתקו.
זו גם עוד דרך לבחון גבולות של ההורים, כי הם מבינים שאם הם משתמשים יותר מידי במילים האלה שלא בהקשרם (את פיפי, אתה קקי) אז זה לא ימצא חן בעיני ההורים.
לדעתי זה לא רק ילדים. מזה כריות קקי אם לא אותה התלהבות?צוציק פופיק
לא יודעת למה השאלה מביכה אותךכבר 40
אני משתמש במילים מפורשות לעניני שירותים לקטנים.
זה סתם מסבך אותם כל מיני ביטויים לא מובנים. סה''כ הליכה לשירותים היא דבר טבעי שכל אחד עושה. כשהם גדלים הם מעצמם עוברים ל-אני הולך לשירותים/להתפנות במקום- יש לי קקי.
יש לנו שכנים שהילדים שלנו בילו איתם הרבה והם תמיד המציאו כל מיני כינויים מגוחכים בעיני כמו פישפוש. כאילו זה איזה חיית מחמד. זה ממש מטופש בעיני.
חמותי פעם אמרה לי, למה אתם אומרים לילדים קקי תגידו כמוני ואמרה איזה מילה שהיא או מישהו אחר המציא. בעיני אין שום הבדל. מה ההבדל? הכוונה אותה כוונה.
מה שכן מגעיל אותי זה אנשים מבוגרים שמשתמשים ב'מילים של שירותים' או במילים של איברים מוצנעים כדי לתאר את מצב רוחם. (כמו- מצחיק פיפי, מצב חרא וכו') לפעמים בא לי להגיד להם להתבגר כי זה נשמע כמו הילדים בגן שמתרגשים מלהגיד את המילים האלה.

ובכל אופן זה נראה שיש מיליםהאחרון שבעם

שאנשים מכובדים יעדיפו להימנע מהם, למשל נראה שבדרך כלל רופא יגיד ישבן וילד יאמר יותר טוסיק.

זה נראה שיש פה מימד של נקיות. ואולי זה פשוט שפה ילדותית? (אצל הגננות זה יותר שכיח) 

אם רופא או גורם מקצועי ישתמש במילים פחות נקיותהעוגב
זה עלול ליצור קונוטציה מטרידה/ לא מקצועית.

ולכן נתחיל קודם מהמילים הנקיות/ מקצועיות יותר, ובמידה המטופל לא מבין אז נשתמש בשפה היותר מדוברת.

אגב עם ילדים זה בכלל אחרת, שמעתי מאישה שמטפלת בילדים נפגעים מינית שאחד הדברים הראשונים שהיא עושה זה לתת לילד לקרוא לזה בשמות שהוא מכיר ומשם היא ממשיכה את השיחה עם המושגים שלו...
צוות רפואיהעני ממעש
ישתמש במילה ששייכת למחנה המשותף ההכי נמוך. כדי לדעת שהבינו אותם, וללא צורך לבזבוזי זמן.
אכן, אם מולם יהיה איש בשיחה פרונטאלית לא לחוצה, ישתמשו במלים פחות נמוכות.
אישיתשירוש16
משתמשת במילים הנכונות:
שתן, יציאה וישבן.

יותר מעודן. יותר מתאים.
יהיה מרתק לעשות סקר ולבדוק את הלקסיקון האישי של כל משפחההאחרון שבעם

אם יש לכם כוח לפתוח שרשורקורץ

מ'זתומרת מילים נכונות?בת 30
'יציאה''?
אפשר גם לקרוא לזה ''פעולת מעיים'' וזה יהיה נכון...
מילים עיבריותשירוש16אחרונה
תקינות
נידה-ההפך ממה שאומריםSapir1603
אני יודעת שנידה אמורה לחזק את הזוגיות ולגרום לגעגוע, בעלי מתייחס אליי יפה ואומר תמיד כמה שהוא מתגעגע ולאומת זאת אני מרגישב ניתוק רגשי,רצון להתגרש וחוסר חשק לשמוע אותו אפילו כל השבועיים עד היום של המקווה - אז הכל חוזר לעצמו הדיכאון עובר ואני מתעצבנת על עצמי שחשבתי עליו דברים כאלה
לא מרגישה שהנידה עושה לי טוב בזוגיות ברמה האישית מה לעשות?
לא בטוחה שזה הפורום המתאים.. אבל מקפיצה לך...אהבה של אימא
אולי מישהו יוכל לכוון באיזה פורום לשאול
תודהSapir1603
ממליצה לך לשאול בפורום הריון ולידה. יש שם הרבה נשיםיעל מהדרום
לק"י

ואם את לא רוצה שגברים יגיבו, תכתבי בכותרת שזה לנשים בלבד.
אנע חושבת שזאת בעיה מוכרתבונים מגדל
העניין הוא לחשוב מה המוקד של החיים המשותפים, ולהתעמק בזמן הזה בחלקים שלא כוללים מגע.
הרי גם בדייטים לא היה מגע והיה עניין וקשר שאפילו הוביל לנישואין, לא?
אז להתמקד בשבועיים הללו בקטע הזה
מה עוד שהמחזור החודשי מלווה בהורמונים. ופה זה במדוייק זמן ספציפי באותו מחזור. ויש בו גם את המימד הזה.
השאלה מה זה עושה לכם ההתמסרות לזה.
ואפשר להתגבר על ההורמונים האלה.

דוגמא אישית: אחרי אחת הלידות הלכתי לרופאה מחשש יש משהו לא בסדר עם התינוק. והייתה בעיה לקבל אותו כי הרישומים עליו עוד לא עברו לקופת חולים.
אני יצאתי מדעתי בסיטואציה.
ואז כשסוף סוף הגעתי לרופאה הדמעות ירדו בלי שליטה. לגמרי.
ואמרתי לה - תתעלמי מהדמעות. זה פשוט ההורמונים של אחרי הלידה. זה היה לחלוטין בלתי נשלט, ולא שכלתני.
ואז היא בדקה את הילד. ב"ה הוא בריא והכל טוב.

כך שיש מצבים שההורמונים משתלטים עלינו, וזה דבר שאפשר וכדאי לקבל.
אבל לא כל מצב הוא כזה. ולחיות חודשיים בחודש תחת התחושה הזאת זה מאוד לא נעים. ובשגרה אנחנו לא ברמה הזאת של קיצון.

עוד נקודה - יש אמצעי מניעה הורמונליים שמביאים לקצה באופן מאוד חד. אם זה הגורם פה כדאי לבחון אפשרות לחלופה.

הרבה הצלחה
א. תהיי סבלנית כלפי עצמך.. עם הזמן יסתדר בעז"ה.ד.

ב. מי אמר שזה "אמור לגרום"... לגיטימי שזו תהיה לך תקופה לא נוחה. גם בגלל המצב ההורמונאלי, גם בגלל תחושת ריחוק מסויימת שאולי יש לך.

מה שנאמר, ש"תהיה חביבה על בעלה כיון כניסתה לחופה", לא נאמר על התקופה הזו, אלא על ההתחדשות שאחריה. ומכל מקום, גם בכך  המצוה לא מותנית. היא מצוה דאורייתא, חמורה, ומתאמצים.. ומקבלים שכר על המאמץ. היא יאנה רק איזה "מרשם להרגיש טוב"...

 

ג. מה שכן, יש הסבר נוסף, שיכול לקרב את ההרגשה לענין, שבהיות שכל הצד הפיזי צריך להיות מתוך הקשר הנפשי דווקא, קרבה של איש ואשתו, אז במצב שאין האשה במיטבה, זה היה הופך להיות משהו רדוד, כשהצד הפיזי מבקש את סיפוקו החיצוני ודוחה את הצד הנפשי הצידה (יש הסבר כזה אצל הרב קוק זצ"ל). 

ויתכן שה"חוסר חשק לשמוע", נובע פשוט גם מהמצב הלא-מיטבי של התקופה הזו, פיזית.

 

אבל בוודאי, שיש מקום לעבודה עצמית, שקשר בין איש ואשתו ורצון לשמוע זה את זה וחיבת האישיות, לא יהיו תלויים בצד הפיזי בלבד. אדרבה, הוא יבטא אותם בעיתו ובמקומו. והם העיקר.

יכול להיות שחסר לך בזמן הזה חום ואהבה.מיקי מאוסאחרונה
אתם יודעים לשדר אהבה גם בלי מגע?
גם באופן שיספק אןתך?
זה לא תמיד טבעי. כל אדם הוא אחר. לפעמים רק מילים זה לא מספיק וצריך גם קצת מעשים לפעמים הפוך.
אבל יכול להיות שבזמן שאין מגע את לא מקבלת שדרים אוהבים מספיק ואצל רב הנשים המשיכה מגיעה כשיש קשר ויש קרבה ולא הפוך (לכן גם בד"כ הן צריכות מגע ויחס לאורך כל היום כדי להגיע למצב של חשק בלילה) ושבועיים של חוסר מרחיקים אותך
פורום לנשות אנשי קבעאמא בנשמה
האם יש פורום כזה?
אשמח גם להפנות אותי אם יש קבוצה/ ארגון כל פעילות כזאת לנשות אנשי קבע
תודה רבה
היה פעם פרסום כזהק"ש
אולי כדאי לפנות למנהלים, הם בד"כ מודעים למנהלים האחרים
סגור ולא פעיל בכללטארקו
יש קבוצת וואטסאפ לנשות חיילים שיש שם גם נשות קבע.ואילו פינואחרונה
לדעתי יש להם גם קבוצה נפרדת לנשות קבע.
איזה דגם פליימוביל הכי הולך אצליכם?רחלה2020
אשמח לדעת מאיפה אתם קונים/מזמינים. תודה
באיזה גיל ? זה תלוי גיל. אשמח גם לדעת לגיל שנתייםmeitalwai


לגיל שנתיים פליימוביל ממש לא מתאים.44444
יש להם פליימוביל 123 - סדרה לגיל הזהmeitalwai

יש שם הרבה דברים נחמדים 

גילאי 3+5רחלה2020
לדעתי כדאי לחכות לבלק פריידיי למבצעים.44444
גם באושר עד ולפעמים בסופר פארם יש מבצעים שווים.

גיל 3 זה גבולי.
לא הייתי קונה במיוחד אולי את הגדול.... אין לי נסיון....

אצלינו הכי מוצלח היה בית עם כל האביזרים שנקנה לבת בגיל 6.
גם מעון ומנקה היה נחמד.

שמעתי הרבה המלצות על משטרה/ מכבי אש וכד'....

בכל מקרה מנסיוני בפליימוביל או שהוא ממש מוצלח או שבכלל לא.
לכן חשוב לקנות משהו מומלץ ויחסית גדול.

לדעתי את המחיר המלא שלו הוא לא שווה.
אבל יש מבצעים ואז זה ממש שווה (למשל הבית נקנה בבלק פריידי שנה שעברה).

לגבי גילאים אצלי הוא צבר הצלחה רק לקראת גיל 5-6.
יש לנו הרבה שנים ערכה גדולה של תיבת נח עם כל החיותחילזון 123
הזמנו מחו"ל אז זה יצא מחיר סביר (אבל היה מזמן מאד)
ומשמש אותנו כבר יותר מ10שנים

אוהבים פה גם מכבי אש
יש לנו מכונית לא גדולה
וסט של מכבה אש מהערכות הקטנות של איש אחד שהיה מוצלח
ועוד הרבה כל מני אנשים בודדים שהצטברו עם השנים....
יש לנורחלה2020
בודדים ושני סטים יחסית גדולים (מכוניות למינהם). מתלבטת אם ישחקו יותר בפליימוביל קופסת בית עם כל האביזרים או בלונה פארק עם הרבה מתקנים אבל יותר מתפזרים שם
לדעתי בית. מתקנים יכולים יותר להשברחילזון 123
אצלינו מאז שקנינו את הבית שיחקו יותר בפליימוביל.44444
יש יותר אפשרויות במשחק...
אצלינוכבר 40
כל פעם קונים עוד משהו. לפעמים את החבילות הממש קטנות ולפעמים חבילות גדולות. תלוי באירוע.
או שעוברת בחנות וקונה או שעושה השוואת מחירים באינטרנט וקונה באתר ישראלי כלשהו.
הבנות בזמנו אהבו את הדברים לבית, בי''ח וכדו' ועפו עם הדימיון. הבנים אוהבים יותר את הכבאים, משטרה, לוחמים (שאני לא בעדם, הם קיבלו במתנה).
זה המשחק שמעסיק את הילדים שלי רוב היום. מגיל 3-10 ולפעמים אפילו הגדולות יותר אומרות לקטן "אולי אני אבנה לך בית/גן חיות/חנות ותוכל לשחק?!" הן נהנות עדיין לעצב עם זה כל מיני דברים.
מעולה, תודה לכולםרחלה2020אחרונה
אלך על הבית
מחשבות בסיום בידודבקשה לשקט
עבר עריכה על ידי בקשה לשקט בתאריך כ"ז בתשרי תשפ"א 08:26
שלוש בלילה,התעוררתי לפני שעה וחצי אחרי שנרדמתי מוקדם יחסית, הייתי באינטרנט כדי לא להרגיש, חבל שלא המשכתי לישון, כי עכשיו מרגישה את הכאב, לחץ, חרדה, לא יודעת למה. ברוך ה' הסתיים הבידוד, עוד כמה שעות אצא לקניות, עם הילדה לגינה, ובכל זאת יש בי פחד לצאת, פחד להידבק פחות קיים, יש מצב גדול מאוד שכבר נדבקתי ועברתי את זה, פחד להדביק קיים בי, יותר מידיי מוסר, אני רואה אנשים סביבי שלא מתנהלים כך, בדיוק חושבת על כך שאיך אחזור לעבודה אם ימשיכו להתנהל שם בדיוק כמו שהיה לפני הסגר, הפעם זה חייב להיות שונה, חייבת להיות הבנה שזה מסוכן, שיש לנו אחריות כלפי הזולת, שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לסכן מישהו, כי אין לדעת איך הוא יעבור את המחלה הזו ויותר מכך, תחשבו על שאר בני הבית, על הסבל שבבידוד, על הילדים שנאלצים להיעזב על ידי אחד מההורים או להיות חסרים מגע אב או אם, חישבו על בן זוגכם שנופלת עליו מעמסה גדולה ודאגה גדולה לכם, לילדים, לעצמם, להיות 24/7 עם הילדים לבד, אלו לא דברים של מה בכך.
אם בן הזוג עובר תקופה קשה ללא קשר לקורונה? ואם הקורונה רק מחמירה את מצבו ועתה הוא חייב לתפקד כי אין ברירה והתיפקוד לקוי והילדים סובלים ובן הזוג בעצמו סובל כל כך מהכאב על ילדיו שנפגעים?
תחשבו, תחשבו לפני שאתם מפרים את ההנחיות, שימרו כמה שאפשר על עצמכם ואם בכל זאת נדבקתם ואולי חס ושלום גם הדבקתם, לפחות תוכלו לומר לעצמכם שעשיתם את כל ההשתדלות וזה רצון ה', מה שבטוח שאם נדבקתם בשל הפרת הנחיות זה לא רצון ה', בחרתם בחירה לא טובה ועכשיו תישאו בתוצאה ובצלקות הנפשיות שיישארו.
דברים אלו נכתבים בסוף בידוד כואב וקשה, דברים אלו נכתבים בשבילכם, כדי שתשמרו על עצמכם ועל כל היקרים לכם ובכלל על כל עם ישראל, כי אחים אנחנו ולא משנה דתי, חרדי, מסורתי ולא דתי, כולנו יהודים וחובה עלינו לאהוב ולדאוג לשני, זו חובה, לא בחירה, חובה!!!
בתקווה לימים טובים יותר ולבריאות הגוף והנפש לכל עם ישראל בארץ ובעולם.