פורום הורות (עמוד 304)

לגבי שעות העבודה:

זה קצת השתנה, אבל בעיקרון אישה שעובדת פחות מ24 שעות שבועיות לא זכאית להנחה בכלל. 

 בלי סבסוד של התמ"ת זה ממש יקר, לא כ"כ מעשי לרובינו....במקומך, הייתי מתקשרת למוקד ושואלת הכל.

אני גם באותו מצב- רשמתי ילדה ראשונה למעון.

שאלתי על לימודים + עבודה ואמרו לי שמחשיבים את השעות ביחד...

ככה הבנתי, תקנו אותי אם אני טועה.

מה הטווח של ההנחה הכי גדולה?

כלומר- בין כמה לכמה שעות

ובין כמה לכמה הכנסה בחודש

ככה שיוצאת ההנחה השווה ביותר?

(משמעותי לי, מכיוון שאני עצמאית וזה מאד נזיל- השעות וההכנסות...

ככה שאפשר קצת לשחק עם זה לכאן ולכאן)

תודה!!

אז כמדומני שזה נחשב כאילו את עובדת 40 שעות, את רק צריכה להגיש איזה תצהיר עו"ד

שנה שעברה זה מה שעשיתי.

אבל עכשיו אני גם עצמאית, אז אני מתלבטת על כמה להצהיר בעצמאי בנוסף...

בעיקר ההתלבטות היא על גובה המשכורת..

כי בשעות- אני פשוט אעשה שזה ביחד 40

מישהו יודע?

את לא יכולה לרשום מה שאת רוצה בתצהיר, כי  ידרשו את השומה ממס הכנסה., ויתייחסו למה שרשום שם

הוא מורכב ממספר השעות שעובדים+הכנסה לנפש.

 http://www.moital.gov.il/NR/exeres/30F5191B-FD36-4A0C-B9AB-49D415CEBB62,frameless.htm

זה פחות או יותר מראה את הדרגה (למה פחות או יותר?! כי אי אפשר לדעת אצלם.....)

1. כן

2. למה לא? אם היא תעבוד 9שע' ביום*3=27 ואז היא זכאית להנחה (מעל 24 שעות)

3. אין לי מושג

4. כמו שכתבו- לצרף את ה-כ-ל

5. בלי תמויכה לתינוק קטן באזור ה2000 עם תמיכה יכול להיות גם פחות מ1000...

מישהי שעובדת מעל 24 ש"ש זכאית לדרגה (הנחה של תמת). השאלה היא לא כמה ימים אשתך עובדת אלא כמה ש"ש. אם זה לא מגיע ל24 אז אתם תשלמו מחיר מלא.

בעיקרון הם חייבים לדעת את ההכנסה שלכם ביחד כדי לקבוע דרגה, אז יסתכלו על התלוש שלך,כמה ברוטו אתה מכניס.

לגבי העלויות כדאי להתקשר אליהם  *2969

כדי לראות בערך האם יש לכם סיכוי לקבל דרגה: http://www.moital.gov.il/NR/exeres/30F5191B-FD36-4A0C-B9AB-49D415CEBB62.htm

בהצלחה

יש אפשרות להכנס באמצע השנה למעון ולקבל הנחה ממשרד התמ"ת?
עקב מעבר דירה.

אבל מה הסיכוי שישאר לך מקום??

אלא אם זה ביישוב קטן שהמעון תמת לא מפוצץ...

מזה אפריל מאי בעברי? מתי יוצא?

אם רק השנה אני מתחילה לעבוד (הייתי סטודנטית)

אז איך אני מגישה בקשה להנחה? עדיין אין לי תלושים..

ומקבלת רטרו החזרים.

א. זה באמת לא פשוט, כשילד מתנהג ככה

ב.אל תקחי את זה אישי, הוא בן שנתיים וזה אופייני- הוא מנסה לגלות את היכולות שלו ואת גבולות היכולות האלה. כמובן0 שהגבולות שתגדירי נכון והדרשיות שתדרשי ממנו יתנו לו בטחון, וזה מאוד חשוב.

ג. אישית, אני לא מתחברת לקטע של הסליחה. לדעתי הוא ממש לא מבין מה זה אומר, ויכול להיות שהוא קולט את זה בתור נקודת חולשה שלך ולכן מנצל אותה.

נשמע לי שהגבת בצורה נכונה באופן כללי, אזהרה, הרחקה. אבל לדעתי את לא צריכה לומר לו שאת חוזרת ורוצה לשמוע סליחה. את בכלל לא צריכה לחזור אליו. הוא זה שצריך להירגע ויוכל לחזור אליכם כשהוא רגוע ויכול להתנהג בצורה נעימה.

הגדרת "2 דקות" היא לא מובנת לו בכלל, ויכול להיות שהוא צריך זמן משלו להירגע ולהפנים,ואז כשאת באה לשמוע סליחה הוא עדיין באמצע התהליך וזה מעצבן אותו.

לא בטוח שזה מה שקורה, אבל יתכן.

ולכן הייתי מחליפה את המשפט בשלב ההרחקה:" אתה לא יכול לשבת איתנו עכשיו כי אתה מכאיב לי, תשב פה עד שתרגיש שאתה יכול להיות איתנו בלי להרביץ ובלי להכאיב, ואז תוכל לחזור". ואז לתת לו את הזמן.

וגם- אם הוא מיד "חוזר לסורו" אז כמובן לחזור על ההרחקה.

חשוב שתהיו עקביים ורגועים. עקביים- כדי שהוא יפנים שהתנהגות כזו לא באה בחשבון אף פעם, ורגועים, כדי שהוא לא "ישתמש" במכות האלה כקלף נגדכם כשהוא רוצה בכוונה "להקפיץ" אתכם.

יווו, בהצלחה.

קודם כול נראה לי שזה גיל של התחלת גיל ההתבגרות.... 

האמת שאני ממש לא הולכת לפי השיטה הזו של ענישה והרחקה, נראה לי שאצל ילדים בגיל הזה זה רק מרגיז, הגישה שלי זה בהחלט להעמיד גבולות אך גם להראות להם אפשרויות חלופה.

לדג': אחרי שהוא זורק את המשאית ואמרת לו שהי נודה למשחק ולא לזריקה והוא בכ"ז זורק שוב אפשר לומר משהו כמו: זה לא נעים לי שמשאית נוחתת עלי אבל אולי תנסה לראות האם המשאית יכולה לקפוץ על הפוף או שיש לך רעיון לגשר אחר שהיא יכולה לעולת עליו וכד'.

באופן כללי אני מאוד ממליצה על הספר איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו (ויש עוד אחד המשך של אחים ללא יריבות) ספרים קלילים עם איוריים ועם דוגמאות רלונטיות וסיפורים.

בכל אופו שיהיה הרבה כוחות שומחה.

תהני מהמתוק 

שלום, אני בעלה של בלמידה. עוד משהו שאנחנו עושים ואשתי לא אמרה: אנחנו לא מאיימים בעונש. עצם האיום בעונש הוא כבר עונש מאוד גדול, ומכניס את הילד למתח. זה גם מעודד את הקטע של בדיקת הגבולות: האם היא באמת מתכוונת לעונש שהיא מתכוונת?

אני הייתי ממליץ: כמו שאשתי אמרה, לא להרחיק את הילד. כשאת מרחיקה אותו הוא לא חושב איך להשתפר אלא שואל למה את ככה מתאכזרת אליו (מתאכזרת זו מילה קיצונית, אבל ככה הוא מרגיש). אם הרעיון שאשתי הציעה לא עובד (הצעה חלופית כמו לזרוק על הפוף), הייתי מרחיק את המשחק במקום. בלי לאיים, בלי להזהיר (איומים הם משהו שילד לא מבין בשלב זה), פשוט לקחת ולשים במקום שהוא לא יכול לקחת חזרה בעצמו. מומלץ להגיד גם משהו שיבהיר שזה לא עונש, אלא צורך טכני להגן על עצמך ועל התינוק, למשל: "אני יודעת שאתה באמצע לשחק וזה מעציב אותך, אבל אני לא יכולה שהמשאית תישאר כאן כשהיא עפה לכיווני/לכיוון התינוק".

בשלב זה, אם הוא בוכה ומבקש וכולי (מן הסתם יקרה), אפשר או לשאול אם הוא מסוגל לשחק בלי שזה יעוף עליכם (להזהר מפינג פונג. בפעם השנייה - זה צריך לעוף למשך זמן ממושך כמו כל הערב, או לפחות עד שיסיח את דעתו מזה. אסור לך להרשות לעצמך להגיע למצב שאת מתווכחת איתו על זה. אם נתת הזדמנות נוספת, זה הגיוני, אבל לא יותר מהזדמנות אחת. כמו כן, כדאי להציע לו חלופות כדי למתק את העונש: "אולי תרצה לשחק עם הדובי המתוק הזה במקום?"/ "אולי תרצה לשחק ביחד בפאזל?" -עד כאן סוגריים...), או אפשרות מוצלחת אפילו יותר, אם את מרגישה מסוגלת לזה, לעשות כך:

לשאול אותו מה הוא מציע לעשות כדי לפתור את הבעייה. להסביר לו בצורה מאוד מפורטת: הבעיה היא כך וכך (אני לא יכולה לאפשר למשאית לעוף לכיווני, ואתה דווקא מאוד אוהב את המשחק הזה). להבהיר שככה אי אפשר. לשאול אם יש לו פתרון. בפעמים הראשונות בוודאי שיהיה צורך ל"את פתח לו": להציע בעצמך כמה חלופות כמו לשחק במשהו אחר, לשחק עם זה בלי שזה יעוף, להירגע עכשיו בזמן שנקרא סיפור, ואחר כך כשנשחק שוב במשאית נהיה רגועים, וכדומה. ילד בן שנתיים בהחלט מסוגל לבחור בין חלופות (אולי בהתחלה יהיה קצת קשה, תצטרכי לעשות את זה כמה פעמים וכו' ), להיפך: האפשרות שלו לבחור, והאמון שאת נותנת בבחירה שלו מעצימות אותו!

אשתי מאוד אוהבת לעשות את זה עם דף ועט (או להביא דף ועט לאמא ודף וצבע/טוש לילד): כותבים את הבעיה בצורה מסודרת. רושמים את כל ההצעות (גם אלה שלא מוצאות חן בעיניך כמו "להמשיך לזרוק על אמא את המשאית" נרשמות על הדף) הוא כמובן לא מבין מה כתוב שם, אבל את תגידי לו מה כתוב (או שהוא יכתוב בעצמו בקשקוש על הנייר - הוא ירגיש מאוד חשוב...בעיה היא דבר מאוד רציני שצריך לטפל בו עם דף ועט...). את יכולה לכתוב גם הצעות שלך. אפשר גם קיצוניויות  לצד השני (''לא משחקים במשאית אף פעם'') אפשר גם צחוקים ("המשאית תעמוד על הראש..."). בסוף עוברים על הכתוב ביחד (על הבעיה ועל שלל הפתרונות). מי שלא מוצא חן בעיניו פתרון, רשאי לדרוש שימחקו אותו (הוא ימחק לך את ''לא משחקים יותר במשאית אף פעם'', ואת תמחקי לו את ''ממשיכים כרגיל") בסוף המטרה היא להגיע לפתרון שמוסכם על שניכם  (כלומר מועדף עליך...  ).

בכל אופן - ההתנהלות הנוכחית נתפסת על ידו כמשחק כוח, והוא רוצה לנצח במשחק. את צריכה להבין ולשדר לו שאין כאן משחק בכלל, אלא כל הכוח בידיך, ואת מאפשרת כל דבר משמח שלא פוגע באחרים (להיפך - את רוצה שהוא יהיה שמח). מחזוריות עונש-איום-עבירה היא משחק שאסור לך שיימשך. הילד גם לא יודע איך להוציא את עצמו ממחזוריות כזאת בעצמו. את צריכה ללמד אותו איך לעשות את זה.

אני גם חושב שלא יקרה כלום, אם ערב אחד הוא לא ישחק במשאית כלל. כלומר: אחרי שהוא פוגע בך עם משאית - אי אפשר לשחק בה עד מחר (למרות שאת תחבקי אותו ותבהירי לו שאת מאוד מבינה ומזדהה עם כאבו - אבל לצערך, אי אפשר...). בפרט אם אתם נמצאים בקיצוניות אחת (המצב הנוכחי), לא יקרה כלום אם ערב אחד או שניים תהיו בקיצוניות אחרת. תוך כמה דקות (בשאיפה, ובכל אופן אם החלטת משהו אז לא להיכנע לסחטנות- זה זמן שאפשר להציע כל דבר שמפנק אותו כדי לנחם אבל אסור לעבור על המילה שלך! השדר הוא: אמרתי משהו וזה מה שיהיה. מצד שני אני מעניקה לך את כל האמפטיה שבעולם כי אני באמת מבינה את המצוקה שלך. במקרה החמור ביותר אז תוך כמה שעות...) דעתו תוסח על ידי משחק אחר (כאן גם התפקיד שלך), אבל המסר, והידיעה שכשאמא אומרת משהו היא באמת מתכוונת לזה, תישאר. לבטח אחרי כמה פעמים כאלה.

יישר כוח שזה באמת אכפת לך. להורים רבים (גם במגזרנו) אין את המודעות לבעיות כאלה. נהיה אפילו קצת קלישאתיים: זה אומר שאת הורה טוב... (למרות הקלישאה זה באמת נכון...)

בהצלחה רבה!

בלמידה ובעלה...

אימצתי לעצמי

יישר כח!!!

נשמע שהוא מחפש תשומת לב, והוא מקבל המון תשומת לב אבל שלילית.

כשהוא זורק עליך את המשאית תגידי לו : "מושמוש, רוצה לשחק עם אמא במשאית? בוא אני אראה לך איך מסיעים אותה... אולי נשים עליה גם את הבובה הקטנה אולי נסיע אותה לחניה שלה מתחת לכסא, אתה משחק ממש יפה, כיף לשחק איתך!"

לדעתי, 

פשוט לתת לו המון תשומת לב חיובית לפני שיבקש שלילית.

סבלנות ואהבה, וממש לא לקחת ללב!! הוא תינוק!! 

ולא צריך לקרוא לזה בשם עונש וגם לא להתיחס לזה ככה.

אני לא מסכימה שילד שמתנהג בצורה אלימה ומכאיבה צריך לעשות לו "פוצי מוצי" ונראה מה עוד אפשר לעשות עם המשאית.

הוא קודם כל צריך להבין היטב שהתנהגות כזו היא לא מקובלת, ושהתוצאה של ההתנהגות שלו היא שהוא לא יכול להמשיך להנות מחברת אמא שלו שאליה הוא התנהג ככה.

זה לא "עונש" מומצא, זו תוצאה ישירה של המעשה. 

עוד אפשרות היא לקחת את המשאית, לצורך הענין. ברור, כי מי שמרביץ עם משאית לא יכול לשחק איתה. לא רק לדבר, גם לעשות. בהסבר ההגיוני יחד עם המעשה יגרמו לו להבין את הענין.

וכמובן- תשומת לב וכו'. זה לא סותר.

הוא מרביץ היא מרחיקה, הוא מרביץ היא מרחיקה, הוא מרביץ היא מרחיקה, הוא מרביץ היא מרחיקה - האם זה אפקטיבי ?

ברור שצריך לומר לו שזה לא נעים ואסור לעשות את זה.

אבל אם הוא מחפש תשומת לב חייבים לתת לו תשומת לב חיובית.

ולנסות לתת תשומת לב חיובית כשתינוק ישן -משהו מעניין

אני מניחה שהילד רוצה שיתייחסו אליו בכל מחיר,

את משדרת שזה לא בסדר ולא נותנת להצגה להמשך

אם הוא ממש משתולל תחבקי אותו חזק  זה ירגיע אותו.

ראיתי מישהי מפעילה את השיטה הזאת על הבן שלה

וזה עבד פלאים הוא הפסיק להרביץ.

עוד לפני שניגשים לעניין שאלת הענישה והחינוך יש לבדוק מה מקור האגרסיות האלה

על מנת שתוכלי לעבוד עם הילד את צריכה להבין באיזה מישור ובאילו נקודות הוא צריך עבודה.

את צריכה להבין שהילד צובר תסכולים וקשיים במקומות אחרים וכנראה אתך הוא בטוח להוציא אותם

יש הרבה מקורות אפשריים לאגרסיות ולתסכולים: כגון רגישות יתר, הדרך שהוא מכיר להעברת מסרים, גבולות יתר, שיעמום, כשלונות במשחקים שלו, יחסים חברתיים, קנאה וכו'

(חשוב לדעת האם הוא עם מטפלת,משפחתון או עם ההורים במהלך רוב יומו)

לאחר מכן אפשר לראות לאן לקחת את זה, אבל ראשית יש להבחין מה מקור התסכולים שלו

אשמח להרחיב באישי

בהצלחה

שגם שלי עובר תקופה כזו. בנוסף כל התגובות שלו תמיד קיצוניות בכל דבר ובכל סיטואציה.  בעיקר לתיסכולים ואז הוא כמובן נוציא את זה עלי באלימות או בדיבור לא יפה.

נכון לעכשיו הוא התחיל לעבור טיפול (ריפוי בעיסוק) במרכז להתפתחות הגיל הרך במקום שאנחנו גרים. מקווה שזה יעזור. במקביל קבענו פגישה עם פסיכולוגית התפתחות לילדים לראות במה אפשר לעזור (יש סברה שהוא בחרדה).

לפעמים אפשר לעלות על דברים פשוטים יחסית שיעזרו לכם, וחבל על כל הזמן שרק גורם לעוד ועוד לחץ.

לפעמים התוצאות מראות שיש בעיות יותר קשות שמצריכות טיפול רפואי, אבל גם אז חבל שתתחילו רק אחרי כמה שנים של בכיות ולחצים מצד המשפחה והחברה (את מרגישה שכל הזמן מסתכלים לך על הבטן?...) ובעיקר מצד הרצון האישי שלכם כבר ללדת (אנחנו התחלנו שנה וחצי אחרי הנישואין, אבל אני חושבת שאם היינו מתחילים קודם זה היה עדיף, כי עם הזמן היה לי יותר ויותר קשה, והלחץ הפנימי וגם החברתי בשכונה היה מאוד מעיק)

יש כאלה עם אמונה תמימה מאוד שלא רוצים לבדוק. אני חושבת שידע, כמה שלפעמים הוא כואב ולא קל, זה עדיין כוח. זה כוח בשביל להחליט מה עושים הלאה, והלאה יכול להיות טיפול רפואי רגיל, אלטרנטיבי, ברכות מרבנים, כל דבר שאתם חושבים לנכון, אבל כשיודעים מה המצב הרפואי כעת קל הרבה יותר להחליט מה הלאה.

מקווה בשבילכם שלא תצטרכו להתלבט ושתתבשרו בבשורות טובות בקרוב, אבל גם אם לא, יש הרבה הרבה מה לפעול ולעשות בכמה מישורים. (ושתדעי - סטטיסטית יש היום הרבה מאוד זוגות עם בעיות, הרבה יותר מפעם, אבל יש גם הרבה יותר הצלחות, אני בטוחה שיש מסביבך הרבה מאוד זוגות שעברו בדיקות כלשהן ואפילו טיפולים, שאת אפילו לא מודעת לזה, כי הם התחילו מוקדם, גילו מה הבעיה, ושנתיים אחרי החתונה כבר יש להם ילד או שניים...)

בהצלחה רבה והרבה כוחות לך ולבעלך

מזה אני קצת חוששת, שאתחרט שלא התחלתי מוקדם יותר וסתם בזבזתי את הזמן...

אבל גם אין מה לחשוש מלבדוק מה קורה...

אם יש בעיה, היא תהיה קיימת גם אם תבדקו וגם אם לא.

ואם אין בעיה ברורה, אז תדעו שצריך להרבות בתפילות ולנסות כיוונים נוספים אם עובר הזמן ללא הצלחה.

מה שחשוב בעיקר - קודם כל לדעת שלא משנה מה הבעיה, אתם יחד!

זה נסיון שה' נתן לכם כזוג גם אם תגלו שיש בעיה רפואית רק אצל אחד מכם. 

זו עצה שנתנה לו דודה שלנו ושמרתי עליה מכל משמר במהלך הבדיקות והטיפולים (אנחנו עשינו טעות לפי דעתי כשגילינו להורים מה בדיוק הבעיה ואצל מי, מאז אנחנו לא אומרים מה הבעיה לאף אחד, אלא בהגדרה - זה נסיון של שנינו - יכל להיות שאתם תחושו אחרת, אבל במצב היחסים עם ההורים שלנו זו דעתי)

ועוד עצה - כמה שיותר לא להכנס ללחץ. הוא לא מוסיף דבר ורק גורם לתהליך להיות יותר קשה. תהנו מהזוגיות שלכם כמה שיותר, זו תקופה שלא תחזור. הזמן שלא נכנסים עדיין להריון, יכול מאוד מאוד לחזק מבחינה זוגית, אם לוקחים אותו בטוב.

ועוד עצה - מותר גם להתפרק. ברור שזה לא קל וצריך להיות מודעים אחד לחולשות של השני, לרוב לאישה זה לא קל יותר, אבל גם על הגבר יכולות לעבור תקופות לא קלות, במיוחד אם הבעיה אצלו אבל לא רק.

בהצלחה רבה ובשורות טובות בקרוב!

מבלי להמעיט בחשיבות של בדיקות כאלו ואחרות לאיתור של בעיות שיכולות להיות, אני חושב שיש משהו שצריך לעשות קודם. (יכול להיות שכבר עשיתם את זה ואז אני מתפרץ לדלת פתוחה אבל אני אכתוב את זה בכל מקרה)

חשוב ביותר להמנע ככל האפשר מהחמרות בתחום הזה ועל כל כתם או שאלה לרוץ ולבדוק. גם אם אתם "בטוחים" שזה דם ושאין מה לעשות, לא להתעצל\להתבייש, לקחת את העד\תחתון לרב ולשאול. המון פעמים אין בעיות בפוריות אלא פשוט הזוג מחמיר על עצמו בעקבות כתמים וכך עובר יותר מדי זמן מהביוץ.

בהקשר הזה חשוב לי להדגיש שמכון פוע"ה עושים עבודה נהדרת. הם זמינים מאוד, אפשר להשאיר את זה באופן דיסקרטי בתיבה שלהם והם מתקשרים באותו יום או למחרת ואפשר גם לשלוח את בעלך ממש להראות לרב שם. הם מאוד נחמדים ומקדישים זמן כדי לענות לשאלות ולהסביר... ממש מדהים.

והכי חשוב... לא להיות בלחץ. להאמין, להתפלל ולהשתדל...

בהצלחה!

גם אנחנו פנינו לייעוץ שנה וקצת אחרי החתונה, ואני זוכרת שהיה לי מאוד מאוד קשה עם זה.

קודם כל, רק שתדעו שגם אם לא נכנסים להריון שנה אחרי החתונה, זה לא מבטיח בכלל שיש בעיה. אנחנו נכנסנו להריון שנה ושבעה חודשים אחרי החתונה, בלי שום התערבות רפואית, ב"ה (לאחר ייעוץ מאחד הרבנים במכון פוע"ה, ועוד איזה תרופה טבעית שהיתה אמורה לעזור בעניין, וגם הרבה תפילות, כמובן. אני משערת ששילוב הדברים הביא לכך..).

מה שכן, נראה לי ששנה אחרי זה כן הזמן להתחיל לברר ולבדוק, כי אם ח"ו יש בעיה אמיתית, אז באמת חבל על הזמן שיתבזבז אם תחכו יותר. ובאמת שהרפואה היום כ"כ מפותחת שיש פתרונות כמעט להכל.

אם אתם בעניין, יש הרבה שיטות ודברים טבעיים שגם יכולים לעזור (זה יכול להיות די יקר, לא יודעת אם אתם בעניין). בכל מקרה, לא נראה לי שכדאי שזה יהיה במקום בירור רפואי עם רופא/ת נשים.

אם את רוצה, אשמח לתת לך מספר של מישהי שמטפלת בתחום באופן טבעי (דווקא איתה לא התנסינו, אבל שמעתי שיש לה הרבה הצלחה בתחום. מה שאני לקחתי היה של מישהי אחרת שפניתי אליה בעניין אחר בכלל, אני יכולה לתת גם את המספר שלה את תהיי מעוניינת). את יכולה גם לפנות במסר אישי.

ועוד משהו חשוב-

אני זוכרת שגם אני לפעמים הייתי בוכה הרבה, והיה לי מאוד קשה עם כל העניין.

בעלי אז אמר לי משהו מאוד נכון שהשתדלתי לאמץ- כל פעם שהקושי הזה משתלט עלינו ומתחילים לבכות עליו- לא להשאיר את זה רק בכי, אלא להפוך את זה לתפילה לקב"ה שיזכה אותנו (ואת כל המשפחות שמצפות) בפרי בטן במהרה.

אומרים ששערי דמעות לא ננעלו, אז תנצלי דווקא את הזמנים של הבכי, ויצאו מזה התפילות הכי חזקות על העניין הזה.

שיהיה הרבה הצלחה, ורק בשורות טובות!

1. כן לנסות ללמד אותה להגיד את מה שהיא מרגישה\ חושבת. זה חשוב. להגיד לה שוב ושוב "אם את רוטצה להתגלש- תבקשי מהילדים שיתנו לך." זה חשוב לכל הגילאים ובכל תחומי החיים. לא להיות אגרסיבית- כן להגיד מה היא רוצה. שתגיד "אני רוצה להתגלש גם, אתם יכולים להפסיק לטפס?" ואם יש בעיות- לפנות לאמהות של הילדים הללו. 

2. אם היא סתם אוהבת לעשות דברים לאט- אני הייתי מנסה לתת לה לעשות אותם בדרך שלה ובקצב שלה. אזמותר לפעמים לזרז אותה אם יש צורך, אבלך לא רואה בזה בעיה בגיל הזה..

3. לגבי דברים שאת מבקשת ולא עושה- לשאול אותה" למה?" למה לא באת כשקראתי לך? (הייתי עסוקה בלהסתכל על נמלה, לא רציתי ללכת לישון, הייתי עייפה מכדי לקום מהכיסא) ולהתיחס גם לסיבה, לא רק לתוצאה. 

את ההתערבות של ההורה. כך גם הבת תראה איך האמא/ האבא מבקש יפה מהילדים לתת גם לילדים אחרים להתגלש, ותלמד ממנו. זה מוקדם לתת לה לעשות זאת לבד - כמובן שגם תלוי באופי.

הוא אכן שאת תגשי ותגידי לילדים שכעת התור של מי שחיכו והם קטנים מהם - ובבקשה שישימו לב שגם הם מחכים..

אכן, תתערבי.

ילדה בת כמעט 3  לא אמורה "למצוא בעצמה" דרכים להתמודד עם זה.

הבטן קשה ויש כאב חזק - אז כדאי לגשת לרופא.

כשבעצם  עם הזמן זה בכל מקרה יעבור. בלי טיפול מיוחד.

היו כאבים מאד חזקים

בסוף אני הלכתי למרפאה  וקניתי לו תרופה ורודה שהוא לא הסכים לשתות כי היתה לטעמו  עם ריח  מאוד לא נעים...

אבל לפחות ניסיתי.

ועם הזמן הוא מתחזק. ב"ה.

תודה רבה!

דגמים משנה שעברה... למרות שפחות מ130 זה באמת זול.

מישהי יודעת?

או אולי באיזור מודיעין או קריית ספר?

נראה לי שהתיקים הטובים שם הם יחסית זולים.

והתיקים האורטופדיים של כיתה א' הם סיוט!!

גם כשהם ריקים הם כבדים מאוד.

2 מחברות וספר- והתיק כבד אימים!!

היום אני מחפשת אם מישהו מכיר תיק שמתאים לילדה בכיתה א'- והוא לא עם הגב הכבד והמזעזע הזה,

שבד"כ אחרי שנה אני כבר קונה חדש כי הוא בלתי נסבל.

ככה המוכר אמר לי.

נסי להכניס שני ספרים לשם ותראי אם כמבוגר את מצליחה לסחוב את זה.

אני ממליצה לקנות תיק רגיל - כזה שהילדים רוצים בכיתות הגבוהות יותר.

קונים תיק לכיתה א ואז בכיתה ג' הילדים מרגישים שהתיק תינוקי.

עדיף לדעתי להשקיע מההתחלה בתיק רגיל וזהו

והם יכולים לעלות בסביבות ה 120 ש"ח...

 והתיקים של קל-גב הם הכי טובים... שאר התיקים( של הגדולים יותר...) הם מעקימים את הגב וממש לא בריאים...

תנסי אולי ללכת יותר קרוב לסוף החופש שאז המחירים יורדים קצת...

בהצלחה

בירושלים אפשר למצוא תיקים במקס סטור מול בנין כלל ,קרביץ עושים יריד עד סוף הקיץ.

קניתי תיק לבת שלי בתיכון ב90 שקל.נראה לי שזה מעונה שעברה .

בגבעת שאול יש מחירות ,העדכון מופיעה בעיתון של גבעת שאול.

לקנות תיק עם גלגלים ושהילד/ה יסחבו את זה על הרצפה ולא על גבם!

שווה להשקיע על תיק כזה ! אם קשה, אז לחשוב אולי לצמצם בדברים אחרים...

בהצלחה! (-:

אחרת הילדים סוחבים את העגלה נוסף לתיק

ובצורה כזאת, זה לא טוב לגוף שלו.

כדאי לדאוג שהם יחליפו יד מדי פעם ולא יסחבו רק ביד אחת. אחרת זה ממש הורס את הגב (חוסר סימטריה)

ובכלל - גם בתיק רגיל צריך להתעקש שיסחבו על שתי הכתפיים ולא רק על אחת.. - מאותה סיבה

אני לא זוכרת שהייתי צריכה תצהיר עו"ד אלא רו"ח.

ייתכן וזה אותו פרנציפ- את צריכה אישור עו"ד על גובה הכנסותייך. זה לפי הזכור לי.

 תפקידי בעסק- מנהלת/בעלת העסק וכדו'.

מניסיון של בקשת דרגה כשכירה וכעצמאית- הרבה יותר קל כעצמאית

בהצלחה!

אני עושה הכל לבד..

נראה לי אני אנסה להתקשר אליהם וזהו.

תודה!

בקיצור- צריך שומה ותצהיר חתום על ידי בלי עו"ד ובלי רו"ח.

קודם כל- מפתיע המהירות שענו לך מי יודע, אולי הם חזרו בתשובה ושדרגו את עצמם

חוצמזה- גם לי אין רו"ח ואמרתי להם את זה בזמנו אז הם אמרו לי שאני חייבת להשיג חתימה של רו"ח.

בדרך לא דרך השגתי ממישהו שהוא קרוב משפחה. 

שמחה בשבילך.. מקווה שלא יתקילו אותך אח"כ על זה..

זה באמת מה שצריך....

הם לא מאופסות עם התשובות אחת של השניה....

וכבר אישרו לי שהטופס בסדר.

ועוד שאלה אחרת- איך אני מוציאה עכשיו אישור לימודים לבעלי שהוא סטונדנט?

הוא סיים עכשיו שנה ב' באוני' ואין לו טופס אישור לימודים לשנה הבאה.. 

עיסת נייר,

לקחת כובעים חלקים-ולקשט אותם-עם לבד טוליפים וכו..

לוקחים כל מיני פסטות, קטניות, מטבעות,חוטים,ועוד כלמימי קשקושים-מדביקים על מסגרת מקרטון-ומרססים עם ספריי צבע מעל, ושמים לכל אחת תמונה שלה..

עושים בריכה באמבטיה(אם יש לכם) ממלאים מים, סבון, עושים דגים מפוליגל או משו כזה,
אפשר לעשות עוגיות-לחלק את הבצק ל2 ובחצי אחד לשים קקאו, ואז ישלך בצק חום ובצק לבן-לתת להם לשחק איתו, להכין צורות, ועוד כלמיני דברים.. ואז לאפות וככה הרווחת גם יצירה וגם עוגיות.. (אם את צריכה מתכון לבצק בכיף.. )

אפשר לעשות צמידים,שרשראות,

ו-אין לי עוד רעיונות..

וללמוד מיוטוב לעשות מלא צורות

לכתוב balloon animals ביוטוב ויש לכם אין סוף צורות וטיפים אפשר להבין איך עושים גם אם מדברים הודית

- צבעי מים: דומים לצבעי גואש, רק שהם לא רעילים ויורדים בבגדים..

אפשר לפרוש בריסטול גדול, או כמה דפים מרוכזים במרפסת, כאשר שמים מתחתיהם מפה חד"פ, ולתת להם להשתובב עם הצבע

-חול ודבק: אפשר להכין דבק עם קמח ומים. אח"כ לאסוף חול, אפשר גם עלים ופרחים, ולהדביק ליצירה..

- לצבוע דפים חלקים, ליצור סירות ולהשיטן בקערות מים

דברים שמצאתי במהלך שיטוטים באינטרנט. מתאים בעיקר לבנות.

מוזמנים להוסיף.

מובייל מבקבוקים:

http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2515230

עציץ מקרטון חלב:

http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2516950&skip=1

שדרוג קשת:

http://alisaburke.blogspot.co.il/2011/01/braided-headbands.html

קישוט צנצנות זכוכית:

http://makezine.com/craft/how-to_jar_cozies_three_ways/

פרפרים מסול:

אפרוח מצלחות:

תהנו

גבס, צבעי גואש, פימו, חרוזים...

על איזה גילאים מדובר?

אולי אפשר לקנות לו ספר שהוא אוהב, בגרסת כיס.

ולגבי קטע, ישנו ספר שנקרא "אל הנפש" העוסק במסע הנפש וכוחותיה בעקבות ספרו של הרב קוק: מוסר אביך.

ממליצה לך לעיין שם ולחפש קטע רלוונטי, במידה ויזדמן לי- אשתדל לחפש ולכתוב לך

הצלחה!

זה אומנם לא כל כך שימושי, אבל כבר יש לך מלא רעיונות שימושיים.. זה יכול להיות אישי יותר

1) "משחקת ברצפה עם כל מיני קשקושים" זה בדיוק הדבר העיקרי שכדאי שתעשה בגיל הזה. ממליצה לך לתאר את הפעילות הזאת במילים יותר יפות, למשל "עוסקת בפיזיקה יישומית", "מקדמת מוטוריקה עדינה", "מתפתחת קוגניטיבית באמצעות חקר עצמאי והסקת מסקנות". זה לא בצחוק, זה באמת מה שהיא עושה - בודקת מה המרקם של כל דבר, כמה כוח צריך להפעיל כדי להפיל משהו קל או כבד, איזה צליל משמיע פלסטיק כשמפילים אותו ואיזה צליל משמיעה מתכת וכו' וכו'.

2) אני אוהבת להקפיד על זמנים קבועים במוצקים (בניגוד להנקה), אבל זה עניין של טעם. איך שעדיף לך. לגבי הגדלת המנה - בקצב שלה. כל זמן שהיא ממשיכה לפתוח את הפה, להמשיך להאכיל. כשמפסיקה - להפסיק. הכמויות יגדלו בהדרגה גם אם לא תטרידי את עצמך בזה.

3) אני הכי אוהבת להרדים בהנקה...

וחלילה לא התכוונתי קשקושים במובן של- לא-חשוב אלא של כל מיני צעצועים קטנים. ברור לי שזה מאוד חשוב ותהיתי אם יש עוד דברים שאפשר לנסות בגילה.

אני אשמח לעוד עזרה בייחוד בנושא השינה.. לי קשה להרדים בהנקה בלבד כי זה יוצר תלות, מה שאומר שאני לא יכולה לצאת מהבית..

תודה רבה

כשרציתי, יצאתי. ומבחינתי שאלת ה"איך מרדימים" פשוט לא הייתה דאגה שלי אלא של מי שמחליף אותי כשאני יוצאת לפעמים. בפועל זה היה סבא שלו (חמי) ולהשתאותי הרבה הוא עשה את זה מעולה, והיה מרדים אותו הרבה יותר טוב משאני הייתי מסוגלת להרדים בלי הנקה (מהיכרותי איתו הוא היה מרדים בשיטות שהוא רגיל להרדים בכל מקרה, גם אם לא הייתי מרדימה בהנקה אלא נניח בטיול).

מה שאני מנסה להגיד זה שמבחינתי, כמו שעצם העובדה שהתינוק רגיל אליי ומוזר לו כשאני לא באזור - לא תמנע ממני לצאת לפעמים ולתת לו להסתדר עם מטפלים אחרים, כך גם בעניין ההנקה. ההנקה היא רק חלק אחד מהקשר בין תינוק לאמא שלו... זה קשר חשוב, אפילו אפשר לקרוא לו "תלות", אבל מאיזה שהוא גיל אפשר לסמוך על התינוק שיסתדר מדי פעם לערב גם עם אחרים. הנקה היא חלק מהעניין - כשאמא לא באזור, הוא יסתדר בלעדיה. וגם אצל תינוק שלא רגיל להירדם בהנקה ההרדמה עם מטפל אחר לא תיראה בדיוק כמו עם אמא, כי כל מטפל מביא איתו את ההרגלים שלו, את האופי שלו.

אני לא מתכוונת בזה להטיף להרדמה בהנקה, יש דרכים לא פחות טובות. רק משתפת באיך שהיה אצלי, לשיקולך.

יש ילדים שלא רוצים מטרנה ולוקחים סימילאק והפוך, מניסיון!!

תנסי גם בקבוקים שונים עם פטמות שונות.

ולפעמים צריך גם לנסות לתת לו את זה רק כשהוא רעב ככה הוא מתרגל אבל לפני כן תנסי את מה שכתבתי למעלה.

לילה טוב שיהיה

לדעתי, עדיף שיאכל יותר מוצקים וישתה מים, מאשר להתחיל עם מטרנה בגיל הזה. פשוט להגדיל לו את ארוחת  המוצקים במהלך היום. וכך יהיה שבע בלילה ולא יקום.

בנוסף יכול להיות שהוא קם מתוך הרגל, ואת תצטרכי "לשבור" אותו. (את ההרגל כמובן). תדעי שהוא קם מהרגל- אם תשימי לב שהוא קם בשעות קבועות.

אם את באמת רוצה לגמול אותו מההנקה הלילית, את צריכה את שיתוף הפעולה של בעלך. מאד קשה לאם המניקה להתמודד עם הילד שלה שרוצה לינוק ולסרב לו...

הוא באמת קם בשעות ממש קבועות... מה זה אומר לשבור את ההרגל? אין מצב שאני אתן לו לצרוח לילות שלמים לבד ואחרופ לי במיטתי...

במיוחד בשבילך פתחתי את הספר של הלוחשת לתינוקות (אני מכורה לה) ואני מעתיקה בשבילך:

".. אני מציעה "להעיר כדי לישון" לפיתרון בעיית התעוררות בלילה מתוך הרגל. כווני את השעון המעורר שעה אחת לפני השעה בה התינוק מתעורר בד"כ.... נערי אותו קלות, לטפי מעט את בטנו ותקעי לו מוצץ בפה- כל הפעולות הללו יעזרו להוציאו מהשינה העמוקה לערנות חלקית".ואז עזבי את החדר. הוא יחזור לישון.... כך את קוטעת את ההרגל שלו."

וצריך למצוא דרך להרגיל אותו בהדרגה לכך שלא באים אליו בלילה. אני- רק כשגמלתי את  הקטנה מהנקה- התחילה לישון לילה שלם, ואת זאת שלפניה- כשגמלתי מהנקה לילית והתרגלה שבלילה לא באים אליה כשהיא מתעוררת, בהדרגה כמובן, אבל בסוף הם קולטים.אבל קודם כל תהיי שלמה עם עצמך ותאמיני שזה לא רעב אלא הרגל ופינוק.

בגיל שנה וחודשיים יום אחד החליט שהוא לא רוצה לינוק.

גם מטרנה הוא לא רצה אז הוא אכל רק מוצקים (ב"ה אכל טוב).

באותו לילה שהפסיק לינוק נגמרו הקימות בלילה.

אצלי זה היה הפתרון היחיד שהוא מצא לעצמו

אנחנו ניסינו הכל....

http://www.pi7.co.il/Boards/Car/0/ViewItem/?id=377

את נכנסת לבשבע דיגיטל ושם יש לוח פי 7

מה שאולי כדאי לעשות:

א. להגיד לו בהזדמנות קרובה בנחת ובלי לעשות "ענין" שכדאי לשים לב בזמן כשצריכים, כי זה עעוזר לשמור על בגדים נקיים ושלא יהיה ריח לא טוב והרגשה לא נעימה.  זה ה"רציונאל".

ב. לקחת אותו יזום כמה פעמים ביום לשירותים. להזכיר: בא נלך לפני שיברח - עד שתתרגל לבד להרגיש בזמן. אל תחכו עד שרואים סימנים.  הוא מבין את המטרה, וגם מזכירים דרך אגב שבסוף הוא יבחין לבד ("עד שתתרגל"..).

ג. אפשר לשאול רופא ילדים אם כדאי לבדוק עוד משהו.

ד. ליתר ביטחון, לוודא שהכל בגן בסדר; גם בהווה, גם בעבר. ביחוד בתקופה שזה התחיל. גם לגלגל איתו שיחה על הגן, החברים וכו' - כדי לראות שעולמו הרגשי יציב ואינו מרגיש צורך "להסתיר" משהו (מן הסתם שלא - אבל ליתר ביטחון).

כך נראה לענ"ד (וסליחה על הפלישה לשאלה שהופנתה ל"מישהי"...)

זאת ממש לא פלישה נוסח בלשון נקבה מתוך הרגל.

עולמו הרגשי  מעט התערער כיון שנולדה לו אחות קטנה. אבל זה היה לפני שנה!!! לא נראה לי סביר ששנה שלימה לילד מטפטף פיפי.

מלבד זה עשינו כל מה שכתבת.

נראה לי אפנה לרופא ונשמע את דעתו.

תודה רבה על התגובה והיחס!

שלפני שנה נולדה אחות קטנה - ולפני שנה גם התחילה התופעה,

אז זה יכול להיות מושפע מכך. או המשך, או המשך של הרגל שהתחיל אז.

לכן, בנוסף על מה שכתבתי לעיל - כדאי להוסיף הרבה יחס חם, אישי. לתת לו זמן משלו לבד עם ההורים מידי-יום, עצם היחס וסיפור, משחק, טיול קצר; לדבר "איתו" על האחות הקטנה לפעמים כשהיא נמצאת בסביבה, כאילו הוא ה"שותף" שלכם בקבלתה, אבל לא לתת לו תחושה שהיא במרכז.  יתכן שהוא נלחץ מזה קצת וזה עוד לא נסגר.

להחזיר אותו למעמדו שלפני כן... ותשומת לב נעימה ורציפה וטיפול, שאינם תלויים בהחלפת הבגדים.

זה בגלל משהו רגשי. פשוט להוסיף בתשומת לב, ובכיף .

בהצלחה!

איזה קו מגיע ל"מפלצת" בקרית יובל..  ירושלמים מכירים את המושג.

6 חוד' זה תקין לחלוטין שהוא עוד לא זוחל.

אפשר לשים לו משחקים במרחק שינסה להגיע אליהם.

אפשר לשבת מולו ולשלוח ידיים שיבוא

לעודד אותו 

ולזכור שלכל ילד יש את הקצב שלו.

זה באמת שלב שמתסכל אותם כי הם כבר סקרנים אבל עוד קצת מוגבלים.

בכל מקרה, התסכול הזה והסקרנות הם אלה שידחפו אותו שוב ושוב לנסות להתקדם עד שהוא יצליח.

חכי, עוד חודש חודשיים כבר תצטרכי להוציא אותו מכל מיני חורים בבית...

לא זחל גחון קדימה מעולם.....משהו עם הקדימה לא הסתדר לו...כשעלה סופית על 6 בגיל 10 חודשים בדיוק הוא התקדם קדימה...תכלס..אין הרבה מאוד מה לעשות הזמן עושה את שלו...ב"ה בני רץ ומשתולל היום והכל תקין...

בס"ד

זה מאוד מוקדם

בנתיים להניח משקחים במרחק של 1-2 ס"מ מהיד שלו- שתהיה לו חווית הצלחה כשהוא מגיע

בכיף ובשמחה

גם בגיל חצי שנה זחלה אחורה ובצורת שעון.

לקח לה כמעט 4 חודשים עד שזחלה קדימה. ומאז מטיילת בכל הבית. היום היא בת שנה זוחלת, יושבת, הולכת קצת כשמחזיקה בספה.

הלחיצו אותנו שנלך לפיזיותרפיה, בסוף לא הלכנו ולא נלחצנו כי ראינו שהיא ממש פעילה וכאילו רק עוד לא תפסה את הטריק.. פשוט לקח לה קצת יותר זמן

חצי שנה זה אולי קצת מוקדם, אבל אפשר לראות באינטרנט תרגילים לגיל קצת יותר גדול- לעידוד זחילה.

עבדתי במקום שחלק מהילדים שם היו עם פגיעות חמורות בלתי הפיכות כתוצאה מתאונות בעיקר בבית, מתחת לגיל 5.

לפעמים, כתוצאה מתגובות של אמהות כאן, אני מרגישה אמא לחוצה מידי בכל מה שקשור לנושאים אלו, ואז אני אומרת לעצמי שאולי אני לא אמא לחוצה, אלא אמא שדואגת ושומרת על הילדים שלה מפני נזקים שאחרים אולי לא מודעים אליהם או לא חושבים שזה עד כדי כך מסוכן.

ואגב אחותו, בקשר ללהשאיר באמבטיה לבד, אני שמעתי עד גיל 5, אני בטוחהשאת יותר מעודדכנת ממני, כי את מתעדכנת בכל ההוראות, וזה נראה שאני בדעת ה"מחמירים" (בכל מקרה לשנה/ שנים הקרובות זה לא רלוונטי לנו, כי אנחנו גרים בבית עם מקלחון בלבד)

יישר כוח על הריענון

אשתדל מדי פעם להעלות נושא בטיחות אחד ולהתמקד בו.

בלי נדר, אני גם ככה קצרה בזמן ב"ה:

לצערנו, לאור הסיפורים האחרונים - נתחיל ב

טביעות:

ראשית יש לדעת: טביעות מתרחשות בשקט!

להבדיל מהרבה פגיעות אחרות, הורים עלולים לא לדעת שזה מה שמתרחש להם מעבר לפינה...

ילד שצורח שהוא "לא מצליח לנשום" הוא בד"כ ילד שנושם היטב...( אם רק ירגע קצת)

המלצות בטיחות: 

( מוזמנים להוסיף מזכרונכם את מה שפרח מזכרוני)

-אין להשאיר מיכלי מים פתוחים בבית כגון: דלי של שטיפה,( בעיקר בילדים מתחת גיל שנתיים- שלוש שמתכופפים פנימה בסקרנות) אמבטיה מלאה שסיימו לרחוץ בה את הילדים ( יש להוציא מיד את הפקק) אפילו שירותים- מומלץ לסגור את הדלת ( ולא רק בגלל סבון השירותים שיש בו, גם בגלל הצצה של קטנטנים לתוך האסלה...)

- ילד עד גיל 4 אינו נשאר באמבטיה לבד! ( נ-ק-ו-ד-ה)

לקראת גיל זה טוב לתרגל עם ילד הכנסת ראש למים ובעבוע כדי שאם חלילה יגיע למצב שהחליק וראשו נכנס למים- לא יילחץ ויתבלבל לגמרי.

רצוי לשים משטחים מונעי החלקה אם הילדים עושים אמבטיה באמבטיית קרמיקה ולא בגיגית. החלקות מסתיימות, בנוסף לפציעות, גם בטביעות.

- אין להשאיר ילד שאינו יודע לשחות בבריכה לבד אפילו לא לשניה, אפילו לא על מדרגות הבריכה ( שמא יקום ויחליק, שמא יידחף בטעות ע"י ילדים מתרוצצים אחרים), אפילו לא אם יש לו גלגל ים. ואז מה אם יש שם מציל... אנחנו מעדיפים שלא להגיע למצב בו צריך מישהו שיציל חיים...נכון? לכן אין לשלוח ילד שאינו שחיין לבריכה ללא ליווי מבוגר. גם אם חבריו הולכים . ( שזה בד"כ אפילו מסוכן יותר בגלל השתוללות שלהם)( ואת ההוראה האחרונה כתבתי בדמעות אחרי שזכיתי לטפל בילד שישב על מדרגות הבריכה והמתין שאבא יחזור עם האח הקטן ממנו מן השירותים.....האבא דוקא כן חזר...)

שנשמע רק בשורות טובות.

ושוב- סליחה שלקחתי את תפקיד המפחידנית,

כבר אין לי כח לשמוע או לראות פציעות ותאונות.

( והספקתי כבר השבוע לפגוש ילד שניצל בנס...)

כמו שהאמא המסורה כתבה , אני לעיתים מרגישה אמא לחוצה מדי .אך באמת צריך לחשוב על זה שונה שאני פשוט דואגת יותר לבטיחות של הילדים.

חבל שבחברה שלנו ( ההרגשה שלי הפרטית)  היא שצריך לתת לדברים לזרום גם כשזה בא על חשבון  הבטיחות של הילדים , לדוגמא - הסתכלו עלי בתמיהה כשלא רציתי לקחת טרמפ מישהי עם ילדים כי זה עבר את מספר הנפשות שמותר ברכב...

תינוק:

-אין להשאיר תינוק במקום מוגבה לבד.

לא, אפילו לא לחצי שניה, אפילו אם הוא "עוד לא זז"  ( אינך יודע מתי יתחיל לזוז, יש לתינוק רפלקסים שעלולים לגרום לו למין "קפיצה", תינוק זז הרבה באופן לא מודע) . גם לא על משטח רחב כמו מיטת הורים. אתם על השידה עם תינוק לא לבוש ושכחתם משהו? קחו את התינוק איתכם! קור הוא הרבה פחות מסוכן מנפילה! אתם על השידה וצריכים משהו מהמגירה למטה או להסתכל רגע הצידה? שימו יד על התינוק! אמא שעוזבת 2 ידיים ומתכופפת למגירה השאירה למעשה את התינוק לבד על משטח מוגבה.

- תינוק חגור בסלקל ובעגלה. נכון שב"אמבטיות" אי אפשר לחגור אבל אז אכן צריך זהירות יתר מאחים גדולים שמטפסים על העגלה... לא מעבירים סלקל ממקום למקום מבלי שהתינוק חגור בפנים.

- אין להניח סלקל על משטח מוגבה- שולחן או כסא. 2 סיבות עיקריות: מישהו עלול בטעות לתת מכה לסלקל. הסלקל עשוי להתנדנד ולזוז ממקומו בעקבות תנועות של התינוק.

- תינוק מחזיקים ב2 ידים.

-גובה בסיס המיטה/ העריסה: הקדימו את התינוק: אם הוא מסוגל לעלות על ברכיו וידיו וקראת זחילה אפילו לשניה -הנמיכו את בסיס העריסה לפני שהוא ילמד לעמוד על ברכיו כשהוא אוחז בחפצים. אם כבר למד לעמוד על ברכיו- הנמיכו שוב את בסיס המיטה לפני שידע לעמוד ממש.

פעוט:

- חגורה בכל נסיעה בעגלה. לא להשאיר בעגלה ללא השגחה- הוא יכול כבר להתנועע היטב וחזק כך שעגלה עלולה להתחיל להדרדר, הוא יכול לצאת מן החגורה ולגרום לעגלה לאבד משיווי משקלה. הוא עלול בעצמו ליפול.

- השגחה צמודה בגן השעשועים. גם ילד שיודע לטפס בסולם עלול ליפול. שימו לב שלגן השעשועים יש מתקנים תקניים, שימו לב שישתמש בהם נכון.

אפשר לעודד ילד שמנסה לעשות תרגילים מתוחכמים בגן השעשועים שלא כדרך השימוש הרגילה במתקנים- זה נהדר- אבל להשגיח עליו... 

- שימו לב לגובה המיטה- הרימו דופן תמיד ושימו לב שאין חפצים שעליהם הילד יכול לעמוד כך שהדופן נמוכה עבורו.

-ריהוט הבית- פעוטות נעזרים הרבה בריהוט על מנת להעמד, ללכת, להגיע למקומות. שימו לב שהריהוט יציב  וכבד יחסית כך שלא יפול כשתינוק נשען עליו. או כשהוא מנסה לעלות ולרדת מכסא. לא מומלץ שיהיה ריהוט על גלגלים בבית בשלב זה. יש לחגור תינוק ופעוט בכסא אוכל מוגבה.

-חלונות הבית: הרחיקו חפצים או רהיטים שניתן לעמוד עליהם ובכך להגיע לחולון הבית. לחילופין ( או בנוסף) התקינו סורגים.

- מדרגות בבית דורשות מעקה. הרווח בין רצפת המדרגה למעקה צריך להיות קטן מ9 סמ' ( מרחק מומלץ כמדומתני 8 סמ', אשמח אם מישהו יבדוק לעומק יותר) בכל אופן- העיקר שפעוט לא יוכל להחליק בין רצפת המדרגה למעקה ולמטה...  כמו כן יש להתקין גדר/ שער בכניסה למדרגות מלמעלה ומלמטה.

- מאמץ עליון נדרש שלא תהיה רצפה רטובה כלל בבית. החלקה אצל ילד היא בד"כ מכה מאד לא נעימה משום שהוא מגיח בריצה ואינו מודע לרצפה הרטובה כלל.

יש לכם סולם בבית? קפלו אותו בכל עת שאינכם עליו או צמודים אליו, והשכיבו אותו . אל תשמרו סולם עומד בבית ללא השגחה.

באופן כללי פעוטות צריכים השגחה ב7 עיניים! הם מפתיעים כל יום מחדש ויש להם רעיונות לא צפויים להתנסויות וחוויות. אל תשאירו פעוט ללא השגחה!

- ילדים:

להסביר, לדבר, לשכנע...

זה בערך מה שיש לעשות.

קסדה בעת רכיבה על אופניים, מניעת "רייסים" עם אופניים או מכוניות משחק ( "בימבה") בירידות מוגזמות. ( להציע מקומות שפויים יותר)

בשורות טובות לכולם.

לא רוצה להשמע ההיסטרית, אבל מי שראה כבר יודע....

אין צורך להיות היסטרי אבל חובה להיות זהיר

וכמובן- הוסיפו מה ששכחתי, או מנסיונכם...( שהלוואי ולא היה)

בד"כ פשוט מדלגים הלאה כדי לקרוא את שאר השירשורים ועל הנעוצים מדלגים.

בינתיים אולי פשוט נקפיץ אותו למעלה כל הזמן ועוד כמה זמן המנהלים יערכו את השירשור ויורידו סתם הקפצות וינעלו אותו?

אחותו דיברה על גובה מיטת התינוק ורציתי רק לשתף אתכם שמקרה שהיה לנו -

הבן הקטן שלי הוא מפותח מאד מבחינת מוטרויקה גסה , בגיל צעיר מאד ידע לטפס על כל מקום, לקפוץ ולעלות מדרגות . בגיל שנה וקצת תפסתי אותו באוויר בעת שניסה לצאת מהמיטה שלו ( שהייתה מונמכת עד הסוף) . חשבתי שזה משהו חד פעמי ואולי זה בגלל שבדיוק היו דברים במיטה , בדיוק רצה להגיע אליי וכו' .

הדבר באמת לא חזר ושכחנו מהמקרה.

כשעוד לא מלאו לו שנה וחצי , היינו בחדר ליד ופתאום שמענו קול נפילה חזק . מתברר שהוא טיפס על המיטה וקפץ ממנה. נהיה לו דימום פנימי ליד העין ( ב"ה שלא נפגעה לו העין)  ובפנים ( שעד היום נשאר לו זכר) .

כמובן שבאותו היום כבר העברנו אותו למיטה רגילה ...למרות שזה היה מאד לא פשוט מבחינתנו שילד כזה קטן ישן במיטה ויוצא ממנה עצמאית כל הזמן.

בקיצור - צריך לשים לב להתפתחות של הילד שלכם , ולמרות שבכל הספרים רשום בערך בגיל שנתיים להעביר למיטה רגילה , ישנם ילדים שכבר בגיל צעיר יותר חייבים לעבור למיטה.

הבן שלי התחיל לצאת ממיטת התינוק שלו בגיל שנה וחודש. ידעתי שמוקדם מדי לשים אותו במיטת נוער (מסוכן, כי הוא עלול ליפול) ומסוכן להשאיר אותו במיטת תינוק. הפשרה היתה: מזרון על גבי הריצפה! תקופה מסויימת הוא נשאר על מזרן על הריצפה (החיסרון: הוא יכול היה לצאת מתי שהתחשק לו, דבר שממילא עשה גם ממיטת התינוק...)

 "לחשוב קדימה" נכון גם לגבי מעבר למיטה רגילה .

גם אנחנו התעלמנו מיציאה חד- פעמית ממיטת תינוק ובפעם השנייה זה נגמר בקפיצה למטה ותנוך אוזן קרוע. (למזלנו! המקום היחיד בגוף שמתאחה לבד ולא צריכים לתפור).

הפתרון שלנו לנפילות - לשים במיטת תינוק רגילה קרש נמוך במקום מעקה מקדימה. ככה הילד  לא יפול כשהוא ישן, אבל יוכל לצאת החוצה בלי להיפגע כשירצה.

יש גם מיטות מעבר נמוכות מאוד שמתאימות לגיל קטן, אפשר כמובן לשים כריות או שמיכות על הרצפה כשילד עובר לישון במיטה רגילה. הכל יותר טוב מקפיצה מעל מעקה גבוה.

הבת הגדולה ישנה במיטה נמוכה

וליד יש ספת יחיד שחוסמת חצי מהמיטה במקום מעקה

ככה היא לא נופלת

ולא צריכה לדלג מעל מעקה גבוה

ויש מקום לשבת ליד המיטה אם וכאשר צריך

תינוקות:

- במידה ולתינוק שלכם מוצמד מוצץ עם שרשרת לבגד ע"מ שלא יאב- הקפידו שהשרשרת לא תהיה ארוכה מעבר למרחק שנדרש למוצץ להגיע מנקודת החיבור בבגד ועד לפה, שימו לב שלא יוכל להכרך חלילה סביס צוואר.

- אין לשים מצעים רכים ושוקעים במיטת התינוק כגון כרית.

- שמיכת פוך- יש "לנעוץ" אותה מתחת קצה המזרון כך שלא תצליח לכסות את ראש התינוק כשהוא עושה תנועות לא מודעות.

- הרחיקו חפצים הקטנים מכל דבר שיכול להכנס לקופסת פילם מהישג ידו של התינוק. כבר בגיל צעיר מאד הוא עלול לתפוס בטעות או בכוונה חפץ שכזה. הרבה תינוקות מתחילים להכניס לפה כבר בגיל 4 חודשם ( אם לא לפני) כל דבר שמגיע לידיהם.

- לטאטות הרבה את הבית. אין מנוס.

- כל המעקות בבית, גם של המיטה, גם הסורגים וכד' חייבים להיות במרווח כזה שראשו של ילד אינו יכול להכנס בו ( כמדומתני שהתקן עומד על 8 סמ')

-כללים במזון: לכאורה כל מזון עלול להשאף ולהתקע בגרון. הפרמטרים שגורמים שסיכון לחנק הם: 1. מאכל שנמצא בפה זמן ממושך ( סוכריה, מסטיק, טופי), 2. מבנה עגול ומחליק ( ענבים, סוכריות) 3. מאכל שכאשר הוא נשאף הגוף אינו מסוגל לפרקו לאור קרום שמצפה אותו או גרוע מכך- מאכל שנוטה להתנפח! ( אגוזים מתנפחים, ענבים ונקניקיות- קשים לפירוק)

מאכלים הדורשים חיתוך מיוחד: נקניקיות- לחתוך לאורכן. ענבים- לחתוך באמצע, מלפפונים- לאורך.

פיצוחים- אין לתת לפחות עד גיל 5. יש המלצות גם עד גיל 8. ( לא, גם לא אם פיצחתם לו... הקליפה היא לא הבעיה.  לא, גם לא אם זה קטן... אולי זה לא יחנוק לגמרי אבל עלול בהחלט לגרום לחסימה של אונה אחת מהריאות)

שקדים ואגוזים טחונים המעורבבים בבצק- מותרים כאשר ילד יודע ללעוס היטב.

להרגיל ילד לשבת כשהוא אוכל פיצוחים.

לא נותנים לילד סוכריות גם לא על מקל! ( זה נופל משם.)

טופי הינו מסוכן יותר מסוכריה - כשסוכריה נשאפת מכים היטב על הגב והיא נזרקת החוצה, הטופי נדבק ולא משנה כמה תכה בגב ... כן, כן, גם אם "חתכו לילד את הטופי וזו רק חתיכה קטנה"

ממש מרגישים חובה לתת סוכריה? תנו סוכריות סודה. המצאה גאונית! מתמוססת ונמסה בקלות שזה פשוט תענוג.

פעוט

- כל כללי המזון כנ"ל

-מכיון שפעוט צריך לשחק באביזרים קטנים ע"מ לשכלל את המוטוריקה העדינה שלו- חייבים להשגיח בעת המשחק.

- פעוטות נוטים גם לשחק משחקי דמיון. הקפידו שאם אחד מהם הופך לזמן קצוב ל"סוס" או ל"כלב" שיחגרו את הרצועה שלו רק על המתניים או תחת בתי השחי. למדו אותם שבשום אופן אין לכרוך את החבל סביב הצוואר. גם אם זה קשר רופף- מתיחה עלולה לחזק אותו.

- אוכל, אוכלים בישיבה על כסא.

נזכרים במה ששכחתי? הוסיפו- תודה!

בשורות טובות לכולם.

כלומר, מאיזה גיל הוא יכול לישון עם כרית?

לפני שנותנים לתינוק או ילד שמכניס דברים לפה,

צעצוע מצפצף, לבדוק שהצפצפה בתוך הצעצוע,

ושהיא לא פלסטיק קטנטן "נשלף" בתוך נקב בתחתית הצעצוע.

התינוק יכול מהר מאוד להוציא את הפלסטיק עם השיניים וח"ו להיחנק.

קניתי לבת שלי,בובות מצפצפות בצורת חיות בחנות "פיפטי" ליד ת"מ בירושלים, הן עלו 10 ש"ח.

כשבדקתי את הבובה מכל הכיוונים לבדוק שהן בטיחותיות,

נוכחתי לראות שהבובות המצפצפות האלה הן ממש סכנת נפשות.

היה להן גם ריח חזק ולא נעים של פלסטיק וגומי.

לבובות מצפצפות שקיבלה כמה שבועות לפני כן, והיו יותר יקרות בשקלים בודדים,

לא היה את הריח הזה.

לבדוק תמיד את הצעצועים שקונים לילדים, בעיקר אם זה לא של חברות בעלות שם .

(אין בעיה לקנות גם משחקי "שוק"..לא צריך להוציא מיליונים עם פישר פרייס ושות', אבל לבדוק אותם ... )

ערב טוב
בשעה טובה אני וזוגתי החלטנו לרכוש דירה חדשה. ראינו כמה דירות והתעקשנו על מפרט טכני איכותי שחייב לכלול בין היתר טלוויזיה במעגל סגור, אינטרקום בחדרים בשביל התינוק שיבוא, אמבטיה יפה ועוד... אז נכון שהתקציב שעומד לרשותנו מאפשר לנו להשיג דירה אך ורק בפריפריה המרוחקת, אבל אלה הם הדברים שחשובים לנו ולא נרצה להתפשר עליהם.

מישהו במקרה יודע על סייל טוב של אביזרים לאמבטיה ? אולי יש משהו מעניין בקיקה לפני שהם סוגרים?
 
תודה מראש
נטלי

לעניות דעתי ולמיטב זכרוני קיים דיור מוגן כזה, איכותי ביותר.

נווה חוף שמו. ממוקם במרכז ראשון.

הינה הלינק לאתר: http://www.nevehof.co.il/

מתחילים מגניבת ארנקים, אחר-כך עוברים לגניבת פרסום בפורומים.

חשוב ללמד אותם איך לא לעורר חשד, לבחור שרשור שבדיוק עוסק ממילא בנושא שממנו הם רוצים לגנוב, ולהשתיל בו הודעה שנראית לגמרי תמימה ועניינית ולא מגוחכת וחסרת הקשר. זה חינוך!

בהצלחה מקרב לב.

http://www.5aid.com/html/firstaid/main/main.htm