האם לקחתם את הקטנים לבדיקה של אורטופד לפני שרכשת להם נעליים ראשונות?
יש צורך?
האם כדאי למהר עם רכישת הנעליים מיד כשהילד לומד ללכת?
מצד אחד זה נראה כמגביל, ודווקא ככזה שיכול להאט את התפתחות ההליכה של הילד, מכיוון שזה נורא מכביד ומונע מהילד לחוש את הקרקע- היציבות. (זה לתחושתי..)
ומצד אחר- שמעתי דעות שזה חשוב לעיצוב נכון של הרגל..
אשמח לדעתכם 
וכמה שיותר לצעוד בלי נעליים- הרי זה משובח.
לתת לילד לפחות חודש ללכת טוב ויציב לפני שקונים נעליים, כי הן מגבילות אותו.
ועוד משהו-אין צורך לקנות את המותגים היקרים ביותר.
כל נעל צעד ראשון מכל חברה שהיא, ישש בה תמיכה טובה לרגל- טובה באותה מידה.
גם אם החברות השונות שילמו המון כסף ליועצי פירסום כדי להסביר אחרת.....
תלכו בדרכים ישרות!
~א.לואורטופד- מכיוון שלא תמיד רואים בעין בעיה מבנית ברורה, ובכ"ז היא קיימת..
מנסיון קרוב אחר
אני יודעת שחשוב מאד שהנעל תהיה איכותית וגמישה. כאלה נעליים ראיתי רק בחברת "אלאפאנט", אבל אולי אם תחפשי במקומות אחרים תמצאי....
וחשוב שהילד יהיה לפחות חודש בלי נעליים. ובכלל, כמה שיותר בלי נעליים יותר טוב
יותר זול וממש טוב. שימי לב אלפנט ולא נמרוד.
יש עודפים בקניון באור יהודה.
עד שהילד הולך יציב
יש ילדים שההליכה שלהם הרבה זמן לא יציבה ואז הנעל דווקא מייצבת יותר...
אני קניתי לקטן נעלים שבועים אחרי שהתחיל ללכת ומהרגע שנעל את הנעלים לא הפסיק לרוץ..לא הפריע לו ולא שום דבר..להפך..
זה אולי כי קניתי לו נעלים ממש במידה שלו.(מידה 19 דאז..) כשאחרות ראיתי חסכו וקנו כבר מידה יותר כי אוטוטו זה יהיה קטן עליו...אז נכון הנעלים היו עליו בסה"כ חודשים אבל הם היו למידתו, ולא הקשו על ההליכה, אחרי חודשים כבר קניתי שוב...
אז אין צורך אורטופד,מומלץ שהילד ילך כמה שיותר בלי נעלים לפחות חודש חודשים ואז אפשר נעלים רכות לא קשות ומאסיביות שלילד יהיה קשה ומסורבל ללכת איתם.יש תופעה שהיתה אצל הילדים שלי שבפעם הראשונה ששמתי להם נעל הם קפאו על מקומם לא הסכימו לעשות צעד ולא הסכימו שאשים להם את הנעלים,אז לא להיבהל אם זה קורה זה עובר אחרי כמה ימים,בהצלחה
וגם כשקונים חייבים נעליים עם סוליה גמישה שיכולה להתקפל בקלות
אם את יוצאת לגינה וחייבת הגנה לרגל, תוכלי לקנות גרב עם סוליה בתחתית (אפשר להשיג בחנויות אופנה, ציוד לתינוקות ועוד אם כי בקיץ פחות מצוי) ולקנות נעליים רק כשהוא הולך ממש יציב.
בטיפת חלב בדרך כלל מפנים אותך אם יש משהו חריג, או שאת רואה בעצמך נטיה של כפות הרגליים פנימה וכד'.
נעליים ראשונות- רק מסוג "צעד ראשון"- הנעל רכה ויש בחלק הקדמי חלק קשיח אבל גמיש מספיק לילד שעדיין ממשיך לזחול גם אחרי שהוא הולך. לדוגמא: PAPAYA. אזהרה: הנעליים מהסוג הזה קצת יקרות!
נעליים- עדיף לקנות כמה שיותר מאוחר. עכשיו קיץ, אז אפשר לדחות את זה הרבה זמן כי לא קר..
אנחנו היינו אצל פיזיותרפיסטית (בגלל לחץ מיותר של האחות טיפת חלב שהסתבר ככלום..)
והיא אמרה שמה שחשובבנעלי צעד ראשון זה שלושה דברים-
סוליה גמישה שמתקפלת בקלות באזור שמתחת לכריות הרגל,
מידה מתאימה ולא לקנות גדול מדי שהרגל "תשחה" בתוך הנעל,
ותמיכה מאחורה- לא כפכף או תמיכה חלקית.
היא רמה את זה כהוראה כללית ולא כי חשבה שיש לנו בעיה (וכאמור, באמת לא הייתה..)
ואני מאוד סומכת עליה..
הערה- הנעליים שמוגדרות כ"צעד ראשון" הן מאוד יקרות בד"כ (240-250 ש"ח) ולא בהכרח מצדיקות את זה.
אני ממליצה על סנדלי keen, לילדים ומבוגרים -סנדל עם סוליית ספורט. הבעיה היא שהמידה הכי קטנה שהם משווקים היא 25 ולרוב הילדים זה לא צעד ראשון
בהצלחה!
קודם כל מזל טוב, אני ממש התרגשתי מהצעד הראשון אבל עוד יותר לראות אתת ה"קטנה" עם נעלים 
מנסיוני הדל:
1. לא משנה איזה נעל את קונה תקחי את הקטן איתך ותתני לו לנסות לרוץ איתם בחנות לפני כן,זה אולי מסרבל ולא נוח אבל לדעתי זה מצביע על שלב "המוכנות" לנעלים - כי אם הוא לא יהיה מוכן לשים את הנעלים חבל על הזמן ועל הכסף שלך.
2. יש חברות שיש להם נעלים של טרום הליכה, מאוד גמישות ורכות ומגיעות גם במידות קטנות, אני קניתי לקטנה שלי של חברת "אש פאפי" (יש אותם בגלי).
3. המחיר של הנעלים הוא לא נורמלי לדעתי בעיקר כי הם גדלים מאוד מהר, מה שאני עושה ובנתיים הוא ממש יוצא טוב זה לקנות במבצעים של סוף עונה (בדרך כלל יש 50% או 1+1) 2 זוגות עם מספרים עוקבים ואז אני גם חוסכת את הכסף וגם את כאב הראש ראש של המדידה והקניה
בהצלחה ומזל טוב
בטיפת חלב אמרו לנו ללכת לאורטופד.
הלכנו לאורטופד.
הוא די רמז לנו שאם אין בעיה מיוחדת אין סיבה לבוא לאורטופד....
הוא זלזל בכל נעלי הצעד ראשון למיניהם. הוא אמר שזה סתאם דרך להוציא כסף....
הוא אמר שילד יכול כבר ללכת עם נעליים מאז שההליכה שלו טובה. ז"א שהוא יחסית יציב ולא נופל כל שניה. לא צריך לחכות.
אנחנו ממש התבאסנו שהלכנו אליו רק אחרי 3 חודשים שהתחיל ללכת. החוסר בנעליים ממש מגביל. אי אפשר ללכת ברב המקומות והילד צריך כבר ללכת. אי אפשר לתקוע אותו כל היום בעגלה.
בזמן האחרון היו פה כל מני שרשורים בנושא. לא היה לי כח להגיב לכל אחד. אני רוצה לשתף את הקוראים בידע שיש לי, כדי לעזור...
הרטבה- החל מגיל 5 ילד שמרטיב בלילה כדאי מאד לפנות לייעוץ רפאוי. בהרטבת לילה, לילד שמעולם לא הי גמול בלילה- ככל הנראה הבסיס הוא אורגני רפואי. שלפוחית שתן קטנה מדי וכמות נמוכה של הורמון שאוצר את השתן. יש תרופה (שניתנת ע"י רופא משפחה) שמסייעת בעזרת הוספת ההורמון. זה עוזר לכ50% מהילדים. לפעמים זה קשור להפרעות שינה שונות הנובעות מבעיה רפואית אחרת כג' פוליפים.
במידה וזה לא עוזר יש מרפאות הרטבה בכל מני מקומות
מה לא לעשות?
לא להעיר את הילדים באמצע הלילה ולתת להם ללכת לשירותים. למה? כי הם עושים מתוך שינה (חצי ישנים) והגוף מתרגל בעצם לעשות מתוך שינה. אם מעירים אותם לגמרי- זה גורם להפרעות בשינה.
מה עושים במרפאות הרטבה? יש זמזם מיוחד שמחובר למח ולאזור השתן. תפקיד הזמזם ללמד את המח לקום בעצמו כשיש שלפוחית מאד מלאה. יש 50% הצלחה לשיטה זו.
אם ילד היה גמול כמה שנים וחוזר להרטיב- כנראה שהסיבה היא רגשית, לברר מה קורה איתו, לבחון את המסגרת שלו ובמידת הצורך לפנות לטיפול רגשי. (יש היום המון לילדים, באומנות, בעזרת חיות, במשחק וכ')
פספוס של צואה-
פה יש המון רכיב רגשי ופחות רפואי. כמובן לפנות גם לרופא אבל יש פה עניין מובהק של שליטה.
במצב של עצירות- יש פסיכולוגים שמטפלים בנושא עם פרוטוקולים בעזרת חוקנים ונרות (טיפול מאד חודרני...)אבל זה עובד.
יש פרוטוקולים התנהגותיים לגבי פספוס צואה והמרחות בצואה. שוב, יש מטפלים התנהגותיים שמטפלים בכך, זה לא טיפול כ"כ נעיןם, בד"כ הילד צריך לנקות את עצמו ולשפוך את הצואה בעצמו לשירותים.
זהו עד לכאן הידע שלי, אולי זה יעזור למשהו...
אז ככה.... אני בת חמש עשרה וקצת ואימי היקרה שתחיה נאלצה להיעדר מהבית לכמה ימים (משלישי עד ראשון...)
ואחרי שלושה ימים שאני די מנהלת את הבית אני חייבת להצדיע לכן אמהות!
נשארתי עם עזרה של אבא ושני אחיי הגדולים ובסה"כ הייתי צריכה לטפל בשלושת אחיי הקטנים(10,8, 2.5)
אין מה לומר- סיוט מתמשך...
אמנם אחיי עוד לומדים ואחי הקטן במעון ובכל זאת הכוחות שלי עומדים להיגמר...(חוצמיזה שאחי היקר החליט גם לחטוף דלקת גרון והייתי צריכה לטפל בילד חולה מלא אנרגיות...
)
בקיצור מה שניסיתי לומר פה שאין עליכן אמהות יקרות...למדתי להעריך אתכן ואת העבודה הקשה שאתן עושות יומיום ואני אחכה עוד חמש שש שנים עד להיותי אמא....
בוקר\צהריים\אחה"צ\ערב\לילה\לפנות בוקר טוב!!!
באמת תודה. ויישר כוח שחשבת לכתוב את זה כאן.
ולכן הקב"ה לא נותן לנו בבת אחת שלושה ילדים בגילאים שונים...
זה לא מובן מאליו שנערה בגילך עומדת במשימה שכזו, ונשמע לי שעמדת בה בהצלחה!
ועוד לטפל בילד חולה!
תודה שאת עוד חושבת עלינו- אבל כמו שכתבה קודמתי זה לא בא בבת אחת...
מה עושים??????
היא שותה קצת ומיד מקיאה
אני זוכרת שיש שתיה מגעילה שמוסיפה מלחים
כדי למנוע התייבשות
מישהי יודעת???
היא מקיאה מראשון בערב, אתמול הייתה הפוגה והיום שוב ובגדול............................
גם לשתות מים מבישול של אורז לבן (לבשל עם עודף מים ולתת לה לשתות)
והכי בריא וטוב- מיץ רימונים אם תצליחי להשיג עכשיו
גם מד"א בטלפון ישמחו לעזור..
כי יש סיכוי שכן תסיימי תוך חודש ,גם אני לא האמנתי, אבל כשהתחלתי לשלב, נגמרה חבילה תוך שבועיים (החבילה היותר קטנה של ה400 ג', אבל גם הגדולה הייתה נגמרת תוך פחות מחודש...).
שמוזילים את המחירים. שוה.
ד"א, שמעתי מאחות במחלקת יולדות שניתן להקפיא את המטרנה אחרי הפתיחה והיא מחזיקה מעמד במשך חצי שנה!
בכל מקרה, אני נותנת לילדה רק פעמיים-שלוש ביום (180) וזה נגמר תוך 10 ימים בערך
החיסון לא היה קודם (אצל ילדי הגדולים יותר),
ואני לא אוהבת לחסן מה שמעבר למה שחייבים.
אני לא מתמצאת בשיטות שנגד חיסונים,
אשמח לקבל את דעת המבינים.
די דחוף, כי התינוקת כבר בת חודשיים וחצי, ועוד מעט לא תוכל כבר לקבל..
או חס ושלום מהחיידק נגדו מחסנים??
- החיסון צעיר מבחינת ותק בשוק.
- המחלה אומנם לא נעימה, אך ניתנת לריפוי וניתן לטפל בה באופן מתאים
- אם היא אמורה להכנס לגן, אולי כן כדאי לחסן, כי שם סיכויי ההדבקות גדולים יותר. מן הצד השני, שמעתי דיעה שאומרת שתינוקות יונקים בלבד אמורים להתמודד עם המחלה בצורה טובה.
- גם שפעת היא מחלה זיהומית לא נעימה.
אם לא, ואת גם מניקה ומתכננת להמשיך להניק לאורך זמן, נראה לי מיותר.
למרות שכולם מחסנים היום בלי סוף, בכל חיסון יש סיכון.
יש חיסונים עם יותר סיכון ויש עם פחות, אבל בעצם ההתערבות במערכת החיסון, שהיא מערכת מורכבת וחשובה, יש אחוז סיכון מסוים. לכן יש אחוזים מסוימים של מתחסנים שמגיבים בצורה מאוד חריפה ואף טראומטית או בלתי הפיכה לפעמים.
אם את רוצה לחסן, עשי את השיקול: מה הסיכון שברוטה? אם הילד ידבק, מה אחוזי הסיכון שהוא יגיע למצב מסכן חיים? אם יש סיכוי נכבד, הרי שזה גובר על הסיכון שבחיסון, ואז כדאי לחסן, כמו בחיסון פוליו וטטנוס, לדעתי.
אם אחוזי סיכון החיים במחלה הם מזעריים או אפסיים, אז לא הייתי מחסנת.
לא מחסנים בגלל שלא נעים להיות חולה. מחסנים כדי להציל חיים.
ובנוסף, כמו שכבר כתבו- הנקה נותנת הגנה.
הסכנה בוירוס לפי מה שמפרסמים זה התייבשות, כתוצאה משלשולים. הוירוס לא מסוכן ולא שונה באמת משפעת, כנראה גם יש זנים לוירוס והחיסון לא מחסן מפני כולם.
הדבר הדבילי ביותר - אחת התופעות לוואי הנפוצות ביותר של החיסון - נחשו מה?
שלשולים!
אז למה לחסן לחיסון הזה?
הגדולה שלי היתה סובלת ה-מ-ו-ן מוירוסים של שלשולים והקאות מגיל מאד צעיר ופעמיים הגענו לאשפוז על התייבשות בגלל זה (לא משהו לראות ילדה שהופכת אפטית, במיוחד לא בגיל שלושה חודשים...).
מכל וירוס כזה לקח לה לפחות חודש להשתחרר...
אני הייתי בטוחה שיש בעיה אחרת וכמה חוות דעת אמרו שזה סתם וירוס.
זה היה קצת לפני שהחיסון נכנס והרופא המליץ לחסן באופן פרטי.
חיסנתי ומאז נהיה שקט בעניין הזה...
את הילדים הבאים חיסנתי בחיסון בלי להתלבט... (זה כבר נכנס לסל).
אז נכון תמיד סיכון מול סיכון ושלשולים כתופעת לוואי לחיסון הם שלשולים קלים ביותר של 24 שעות ולא וירוס שעלול להסתבך.
לא אומרת שחייבים לחסן באופן גורף, אך כן לקחת בחשבון שלפעמים הסיבוכים לא נעימים ולא סתם הכניסו לסל החיסונים את החיסון הזה.
תופעת הלוואי היא שלשולים קלים. הווירוס גורם לשלשולים חמורים, שעלולים ח"ו להביא להתייבשות.
חפשי במנוע חיפוש - לקבל תמונה רחבה.
יש מקום ברעננה שקוראים לו "טיפה מן הטבע" שזו טיפת חלב אלטרנטיבית. למי שמתלבטת ורוצה להשקיע - יש פגישת יעוץ או יעוץ טלפוני - אבל זה ממש יקר - 600 ש"ח לפגישה/שיחה כזו.
בגדול הם טוענים שהגוף רגיש ומערכת החיסון מתפתחת ומבשילה לאחר גיל שנה ואז -למי שבוחר להתחסן - עדיף אחרי גיל שנה.
ואז הם מציעים הפרדת חיסונים ולא מקבץ, כמו שנהוג. ונותנים הכנה לגוף לקראת החיסון - שיקבל אותו בקלות.
זה הכלל.
מה שקראתי ושמעתי - שעיקר ההתנגדויות לחיסונים הן בגלל החומרים המשמרים של חומר החיסון שעלולים לגרום לאוטיזם. בטיפה מן הטבע טוענים שזה מביא להפרעות קשב-ריכוז.
באינטרנט מופצים חומרים מאיימים ויש לשקול גם אמינות.
אני לא זוכרת אם השירשור היה כאן או בהריון ולידה. תחפשי.
ספציפית רוטה מצוי בעולם השלישי והכניסו אותו לכאן מתוך הנחה שמקומות ציבוריים - יותר מצויה בהם הידבקות. (למוציאות למעון)
הבת שלי בת 8 חודשים. אוכלת מוצקים יפה, מטרנה וקצת הנקה.
עד עכשיו הארוחות שלה לא מסודרות, מה שבערך זה ככה:
כשהיא קמה (אין שעה קבועה) הנקה.
אח"כ לפעמים דייסה
זהו, מאז נהיה מלאגן. היא יכולה לאכול ירקות מעוכים, פחמימות כמו אורז, קוסקוס, עדשים שעועית (בדר"כ אני מכינה מרקים כאלה, ואז נותנת לה עם הירקות...). לאחרונה התחלתי לתת לה 2 קציצות הודו מעוכות כל יום. גרבר. גבינה לבנה. ביסקוויטים. פרוסת לחם ריקה (קצת מסתבכת עם זה - לא מחזיקה מספיק טוב ביד, אז צריך להכניס לה לפה).
לפני שהיא הולכת לישון היא מקבלת מטרנה.
אפשר עוד רעיונות מה אפשר לתת לה וגם איזה שילובים. לדוגמא היא אוכלת גבינה לבנה לבד, אז היא כל פעם כמעט מסיימת קופסא, אולי כדאי לשלב עוד משהו עם זה בארוחה שלה?
כל כמה זמן צריך לאכול בגיל הזה?
באמצע היום אני מנסה להניק אותה עוד פעם, אבל זה אף פעם לא משביע אותה. הגיוני?
תודה מראש.
3 ארוחות עיקריות, ערב, בוקר, צהריים, ובין לבין הנקה, פירות...
למשל- בוקר- הנקה,לחם עם משהו, פירות, או פרי מעורבב עם גבינה- בננה עם גבינה זה אחלה דבר.
עד הצהריים, הנקה, לא אסון לתת לפעמים ביסקוויט.
ארוחת צהריים בשר/עוף מעוך בצורה כלשהי (קציצה, עוף רך...),ירקות מבושלים מעוכים, קטניות...
ארוחת ערב- אני הייתי עושה ככה:
אבוקדו מרוסק, ביצה מקושקשת, גבינה ואפשר לערבב בה עגבניה מרוסקת, לחם, ואז זה מגוון, טחינה קצת...
הנקה (כמובן אם בא לך תוסיפי מטרנה... סתם התעלמתי...
הגיוני שבגיל הזה הנקה בלבד לא משביעה. היא משלימה, מפנקת, מרגיעה, בין לבין אבל לא במקום ארוחה כי היא גדולה, אבל כדאי להמשיך עם ההנקה. זה טוב לה.
אפשר לתת לה ירקות מבושלים- לבשל סיר גדול ולשמור במקרר. גזר, תפו"א, דלעת, קישואים, בטטה, קולורבי.
וגם ירקות טריים- חתיכות קטנות של עגבניה ומלפפון למשל.
גם שלי בגיל הזה וגם לה אין סדר קבוע. אבל יש לה אחיות גדולות אז כשהיא רואה שהן אוכלות היא גם רוצה, כך שיוצא ארוחת צהריים וארוחת ערב כמו שלנו. ובבוקר- פרי.
לדעתי עדיף בגיל הזה לא לתת עדיין ביצה, מוצרי חלב והרבה מוצרי חיטה. אלו מוצרים אלרגניים יחסית.
טוב, בעצם יש שתי דעות מנוגדות, הראשונה אומרת שעדיף לחשוף את הילד כמה שיותר מוקדם ובכך למנוע אלרגיות והשניה אומרת לחשוף כמה שיותר מאוחר. כך שמה שתעשי, יש לך על מי לסמוך...
אלא אם כן הוא מקולף.פעם תינוק נחנק ממלפפון ל"ע. אז צריך להיזהר. בכלל- צריך להיות ליד התינוק כשהוא אוכל.
ומהדבר שהכי לא נראה הוא יכול פתאום חס וחלילה להיחנק.שלא נדע.
כי הם מגיעים לכל מקום ומכניסים הכל לפה.
אגב, כדאי גם לדעת מה עושים במקרה של חנק ח"ו, שלא נדע.
ולגבי המלפפון-התכוונתי לחתיכות פיציות, שאי אפשר להחנק מהן.
באמת ניסיתי השבת לתת לה מלפפון ועגבניה חתוכים עם גבינה. המלפפון היה קצת יותר קשה לה לאכול. (היא לא נחנקה, אבל לקח לה המון זמן עד שהיא הצליחה לבלוע אותו. אגב, אין לה עדיין שיניים...).
וברור שחייבים להשגיח בזמן האוכל! (וגם למי שלא ברור, הילד לא אכול לבד, לא??).
לגבי הערב, באיזה שעה אתם נותנים להם ארוחת ערב? ואז באיזה שעה הם הולכים לישון?
נראה לי שהיא לא תישן טוב אם היא לא תקבל את המטרנה לפני הלילה, לא?
וגם הבנתי שלא כ"כ טוב ללכת לישון מיד אחרי שאוכלים... זה נכון? (לא מטרנה, אחרי שאוכלים אוכל...).
וחוצמיזה, שלפעמים אני נותנת מטרנה כי אנחנו לא בבית, ואני מעדיפה לא לשבת להאכיל אותה בשום מקום... (היא עדיין לא אוכל סנדוויץ' כמו שצריך... זה ממש מתפורר לה וכולה מתלכלכת - היא לא מחזיקה טוב... ).
אישה קטנה, כתבת לה ביצה מקושקשת. באמת לא חשבתי לתת לה את זה. היא תוכל לאכול את זה? מה? את נותנת בחתיכות קטנות? זה לא מסוכן?
ביד ומרככת לה.
אפשר גם חינוך רגיל שבגיל מעון יש / הייתה הסעה למעון.
וגם הורים שמכירים מעונות שיקומיים בירושלים.
אני צריכה עזרה!!
אפשר פה/באישי.
תודה רבה
הבן שלי, מגיל קטן אהב את המקלחת את המים הסבון הקצף... רק חיכה לרגע של המקלחת היה מסוגל בחודשים האחרונים שלו ללכת לכיון המקלחת ולחכות שאקלח אותו.. אפילו 3-4 פעמים ביום.. (בגיל שנה ו- 8 חודשים)
ועכשיו, תופעה של שבוע ממש הייתה מופתעת לגביי.. הוא לא רוצה להתקלח!! בוכה כשאני מתחילה לארגן אותו למקלחת.. ותמיד הכל היה בגישה כייפית.. והוא היה מריץ אותי למקלחת כמה שיותר מהר.. כ"כ התרגלתי לזה שעד שהרגע שהברז נפתח...
כמה צרחות כמה בכי.. הייתי בשוק! אז סגרתי את המים הוצאתי אותו מהאמבטיה והתחלתי להסביר לו שזה חשוב להתקלח שנהיה נקיים.. הכל בחיוך.. הכל באהבה..
פעם אחת זה כמעט עבד אך ליווה בצעקות קטנטנות.. והתרגל למים. ושכח מהכל הכי הפתיע אותי שכבר סיימתי לקלח אותו יישר נתן לי את האפשרות להרים אותו לחדר הלבשה.
מה שקודם הוא היה צורח שסיימתי לקלח אותו. כי רצה עוד מים עוד סבון..
כל המצב הזה נהיה הפוך לגמריי!!
מה זו התופעה החדשה הזו? זה מצב טבעי?
איך משנים את הרגל הזה?
לפעמים הוא הולך לישון ללא מקלחת רק כדי לא לגרום לו צער ובכי.
חייבת את עזרתכם.
תודה!!
אולי לקנות/ליצור צעצוע חדש או פעילות חדשה שטרם הייתה באמבטיה?
אולי נכנס לו סבון לעיניים באמבטיות האחרונות או שפתחתם מים יותר מדי חמים... צריך לעשות חוויה מתקנת
אולי מישהו בגן אמר וזה נתפס אצלו?
בכל מקרה אני מסכים עם אורין.
חח בד"כ זה הפוך שונאים להתקלח בגיל קטן וכשגדלים אז מתחילים לאהוב בכל אופן כנראה שאורין צודקת תנסי להיזכר אם קרה לו משהו במקלחת אולי נפל או משהו דומה או שיש משהו שמפחיד אותו שם אולי שיניתם משהו במקלחת, אם הוא מדבר תנסי לדובב אותו , שיהיה בהצלחה ומקלחת נעימה
בדיוק לאחרונה, ביתי בת השנתיים וחודשיים, שהייתה מאוהבת באמבטיה, מתנהגת בדיוק כמו שאת מתארת...
צורחת, לא משתכנעת מפעלולים ומשחקים חדשים, ומתנגדת בנחרצות להתרחץ.
האמבטיה הפכה להיות ס י ו ט!!
לא להאמין שזו אותה ילדה שעד לפני חודשים ספורים רק חיכתה להתרחץ בקוצר רוח.
ולא, אני לא נזכרת בשום טראומה או חוויה שלילית שיצרה את השינוי.
אולי יש פה איזו אישיות מקצועית שתוכל להתייחס לתופעה?
כשילד גדל ומתפתח בין השאר הוא לומד גם לפחד.
אולי כדאי להעביר ממקלחת לאמבטיה ( או להפך)
יתכן שמפחיד אותו המים שנכנסים לעיניים . אז להזהר עם זה .
עובר את זה עכשיו אבל הוא בן שנה וחודשים אבל מאוד מפותח לגיל שלו בהבנה ובהתנהגות,ולפי מה שזכור לי כל הילדים שלי (5) היה להם את הקטע הזה אני חושבת שמציק להם שהמים נכנסים להם לעינים או שהם מפחדים מהזרם,כדאי לעשות לו אמבטיה ולא מקלחת עם מים חזקים שנכנסים לעינים.אני לא חושבת שזה איזשהי בעיה זה יעבור לו .ראיתי משהו מאוד נחמד זה מין פלסטיק ששמים על המצח בדיוק בשביל ילדים קטנים כדאי שלא יכנס להם מים לעינים במקלחת,רעיון גאוני
שלא תנסי לראות כך.
לדעתי, ה"נוסחה" הקבועה הזאת מעוותת את ההסתכלות על הילד ואת היחס אליו.
[אם כי, לא הייתי מציע לעשות מזה כזו "חגיגה" של הסברה, כדי לשכנעו כמה זה חשוב וכו'..]
ואז גיליתי שפתאום התחיל להפריע לה מאד שלפעמים טיפות מים גולשות לה מהשיער ונכנסות לעיניים.
כשהסברתי ונזהרתי יותר בעניין חל שיפור (עדין לא מספיק) ובכל מקרה, אני חופפת לה מיד בהתחלה, מנגבת את השיער ואז היא נשארת בשמחה לשחק...
כדאי לבדוק באמת אם משהו מציק- אולי פתאום מפחד מהטוש וכו'...
ואולי- סתם ויעבור. אם לא מצאת שום דבר שמפריע- אל תעשי סיפור.
תחלקי בזריזות ואם לא חייבים-אל תרחצי ותראי- אולי זה עניין של כמה ימים ויעבור.
שימי לב כמו שאמרו למים שנוזלים לעינים/אזניים. למדי אותו להטות הראש אחורה או קני מצחיה המיועדת לכך.
אפשר לא להתקלח באמבטיה הגדולה אלא בגיגית בתוך האמבטיה.
משחק חדש שאפשר רק עם מים.
זה עובר. צריך הרבה סבלנות
ולא קורה כלום אם מדלגים על אמבטיה יום אחד.
חישבי קודם כל האם זה באמת הכרחי שיתקלח כל יום
אם כן, האם את חושבת שהמקלחת תעשה לו טוב, בסופו של דבר? או שאולי הוא באמת סובל והמקלחת רק תורמת לדיומי האימהי הטוב שלי..
ואם הגעת למסקנה שהילד צריך להתקלח וגם שהמקלחת באמת עושה לו טוב ( גם אם כרגע הילד מראה אחרת)
את כבר בנקודת פתיחה חיובית!
עכשיו: אפשר לשתף את הילד: לאפשר בחירה כמה שיותר ( רוצה להתקלח לאחר משחק הקוביות או אחרי?/ שמפו או סבון מוצק? וכו)
להכין אותו בהדרגה ( עוד ממעט נסיים לאכול ואז נתקלח) ולספר מה יהיה אח"F ( סיפור/ סרט/ משוהו אהוב)
לשאול אם יש משהו שמפריע לו במקלחת, ואם הוא קטן מידי- להציע בעצמך רעיונות, כמו שכתבו פה כמה רעיונות מצוינים)
ועכשיו, כשתמו ההכנות, לקרוא לו למקלחת פעם אחת, ואז הוא אולי יבכה ולא יבוא- תישארי רגועה, תזכרי שבאמת בתוך תוכו הוא כן רוצה להתקלח, רק מה, קצת קשה לו, אז תשבי באמבטיה ותדברי בקול "הנה דניאל החמוד מגיע להתקלח, איזה ילד מתוק! לפתוח כבר את המים? וכו
על ידי הדמיית המצב ה"אידיאלי" ושמירה על רוגע, הילד ימשך לאט לאט להגיע למקלחת בכוחות עצמו, ה"הצגה" משדרת לו אמון בהצלחתו לבוא למקלחת, ויחד עןם ההכנות משדרת לו תמיכה והבנה בקושי, יחד עם אמון ביכולות להצליח
נוסה על ידי עם בני בן ה3 והצליח יופי, ב"ה!
בהצלחה רבה
הוא בן שנה וחודש, אבל הוא אוהב להתקלח רק בעמידה כך שבכל מקרה החוויה לא משהו... ניסינו לקנות לו צעצועים לאבמטיה, עד כה לא נרשמה הצלחה... רעיונות, מישהו?
ואח"כ לעשות "השלמות"..
וחשוב לראות מכאן שוב, כמה חשוב להפעיל קודם כל את השכל הישר.
מה אמרו האימהות המנוסות? תראי אם השמפו לא נכנס לו לעיניים.. כ"כ לא "שיטה", אבל לגמרי נכון.
עם הזמן - אפשר להסביר שירים קצת את הראש ונשים יד על המצח, כדי שהמים לא יכנסו לעיניים.
תראי איזו אימא נפלאה את! איזו רגישות לילד! להבחין בדקויות " ואז קלטתי שברגע שהוא את השמפו שלו הוא צורח"
והנה, בזכות הרגישות לילד וההשקעה הצלחת די מהר !
אפשר למלא לו קצת מים באמבטיה ולשים לו משחקים צפים ושוקעים ... אפשר גם לקנות צבעי אצבעות ולתת לו לצייר על דפנות המקלחת ועל הגוף (זה יורד עם מים ומאוד כיף) אפשר להכניס כלי אוכל ו"לבשל " ... ועוד כיד הדמיון .. חיות חיילים וכד' יום קסום ואת מקסימה ... אורלי " נגיעות "
אולי לא נעים לך? למה לא נעים לך?
כואב לך? מה כואב לך?
וכד'...
אפילו שהוא קטן תנסי לדובב אותו
כדאי לשים מוזיקה מרגיעה, משחקים, אולי לנסות אמבטיה ולא עם הטווש ולאט לאט להרגיל שוב.
אנחנו שוקלים מעבר דירה לירושלים.
מישהו יודע באיזו שכונה יש מוסדות חינוך טובים וחברה לילדים?
תקחו בחשבון שמאוד מאוד מאודד יקר בשכונות האלו
קרית יובל - כמובן הרוב הר המורניקים (לא כולם).
קרית מנחם - יותר הטרוגני, יש את הקהילה של הרב אוהד תירוש
בתי ספר באזור - הסעות (מורשה, צופיה, הר חומה ועוד). יש ת"ת של הר המור, שנה הבאה יהיה א-ב-ג.
אם מעניין אותך עוד פרטים - בשמחה.
(כותבת מאנונימי כי לא בא לי שיזהו...)
מבחינת מחירים - יחסית לירושלים עדיין שפוי.
אבל המחירים שם בשמיים!!!!!!!!!
זה שכונה מעולה מכל הבחינות אבל מאוד מאוד (....) יקר גם לשכירות וגם לקניה.
אם יש לכם אפשרות- לכו על זה!
אפשר להתפשר על גבעת שאול. יש מוסדות מצויינים- ת"ת מורשה למשל, או ביה"ס צופיה, יש ספריה במתנס רוס וחוגים מסובסדים דרך הועד של השכונה, וגם פתחו שם כמה מעונות. הגינות משחקים מעולות, קרוב לכל מקום, ויש סופר ומכולות וחנויות בכנפי נשרים. גבעת שאול יותר חרדית, אבל יש בה גם דתיים, והיא זולה יותר מקרית משה, ושווה לבדוק.
יש את הממ"ד לבנות ואת התלמוד תורה לבנים.
אנחנו לא מירושלים אלא מהסביבה וכולם למדו שם!!
שלום
יש לי ילד בן 3.5 התחלנו לגמול אותו מזמן, עד לא מזמן הוא היה מפספס רק גדולים (בלשון לעז) לאחרונה הוא התחיל לפספס בכל מכל כל קטנים גדולים לאורך כל היום הוא כמעט לא עושה בשירותים אם יש עצות אשמח לשמוע.
תודה וכל טוב
תודה לכולם על התשובות חח
זה ידוע שיש רגרסיה בערך חודש אחרי הגמילה.
מלבד זאת, יכול להיות שקרה משהו חדש או שמשהו מציק/ מפחיד אותו? כל הדברים הללו יכולים לגרום לרגרסיה חוזרת.
תבדקו אם הוא לא "לחוץ".
אם הוא לא עבר משהו בגן וכד'.
תשוחחו עם הגננת, וגם איתו כללית בלי קשר לנושא הזה, לדבר לדובב ולראות שהכל בסדר.
אחרי שרואים כך - אפשר לתת הרבה חום ללא קשר לנושא הזה, אוירה נינוחה; ולקחת כל שעה לשירותים.
ונראה הלאה...
אשמח לקבל רעיונות לפעילויות נחמדות, לשתי בנות בגילאי 4.5 ו3. שתיהן לא הולכות לקייטנה, ולמען שמירת השפיות הכללית בבית בקיץ החלטתי ליזום קיטנת בית.
אז אני מחפשת רעיונת לדברים נחמדים.
משהו בסגנון של פעילות תכנית קצרה ואז יצירה מקורית, שלא דורשת חומרים יקרים מדי. (מוכנה להשקיע בחומרים, אבל לא בהגזמה)
תודה!!
גבס (קונים בחנות של חומרי בנין. לא בחנויות יצירה!) אפשר לעשות דברים מאד פשוטים ואח"כ לצבוע בגואש
קצף גילוח-מפנים את השטח ושמים לכל ילד ערמה של שולחן פנוי. הם מאד מאד אוהים את זה. ואח"כ- ישר למקלחת!
אולי אוסיף כשתשרה המוזה...
בהצלחה!
יום ראשון עשו:
אוהל
אכלו:
איגלו
יום שני עשו:
בריכה
אכלו:
בננה
וכאלה... אפשר להוסיף עוד ועוד כמובן!
אתר "הזמנה ליצירה".
שימי לב שמתחת לכל פעילות ישנם קישורים לפעילויות נוספות.
אני נהנית ממנו מאד עם הבנות שלי(2 ו-3.5), ועם חוג לבנות בכיתות א'-ב'.
שעווה ולערבב בתוכה שאריות של צבע שבור/ישן ואז לשפוך על כדור הקרח עם המלח גס.
להכניס במרכז חוט וכשהקרח נמס נשאר לכם נר מעניין.
או לשפוך את השעווה לתוך כוס חד"פ לשתיה חמה ולהכניס קוביות קרח פנימה- אותו אפקט.
לגבי הגבס^^- אפשר ליצוק לתוך מיכל חלב מקרטון. כשמתייבש- מתקבל מלבן/ריבוע לגילוף ועיצוב בעזרת כלי בובות/מטבח/ענפים..
קורעים עיתונים לחתיכות קטנות, או לוקחים נייר טואלט וקורעים לחתיכות,
משרים במים ואז סוחטים את העיסה,
מוסיפים דבק פלסטי ולשים,
ואז עושים צורות שונות או מצפים כלים לא שימושיים.
אחרי שמתייבש (יום-יומיים) צובעים בגואש.
רעיונות נוספים:
לצייר ציורים בטוש שחור ולהכין חוברות צביעה.
להכין משחקים ביתיים (כמו זיכרון, רביעיות...)
אם יהיו לי עוד רעיונות - אכתוב.
ממלאים עד החצי במים - ויש לך בריכה בחצר...
ואם אין גיגית - אפשר לקנות בריכה מתנפחת או רגילה...
אפשר לשים שם את המשחקים מהאמבטיה, ואז בכלל נהנים
- לא לשכוח לעשות את זה כשחם, ולא כשיש רוח, כי אז ממש לא נהנים!
להכין ביחד דברים פשוטים במטבח: עוגה, לביביות וכו', הילדים ממש נהנים לשפוך את החומרים, לספור איתך ביחד, לעשות צורות בבצק (ללחמניות או עוגיות)....
ב"הצלחה!!
אצלנו עושים קייטנת אימהות בכל יום בשבוע אמא אחרת לוקחת את כל הבנות אליה ועושה להם פעילויות כגון אפיה יצירה ציור קצת משחקים וכו' זה לא עולה כסף זה לא משעמם וזה פשוט נחמד
יש לך על המחשב adobe reader? זו התוכנה בה הוא קורא את הקובץ.
אני לא יודעת מה עוד להציע, מצטערת..
בס"ד
אני ממש מבקשת, המצב של דוד שלי ממש לא טוב, כל מי שיכול עכשיו ברגעים אלו ממש לשבת ללמוד מסכת קינים (אם אפשר לצרף מניין שיעשו זאת זוהי ממש המלצת הרב) עם פירוש "קן המפורש" או אפילו בלעדיו, עפ"י המלצה של הרב קנייבסקי, או אפילו לשבת להגיד תהילים או לקבל על עצמכם משהו לרפואת יואל בן אסתר,
תבורכו מפי עליון, בעז"ה בקרוב ממש בשורות טובות.
מי שיכול אשמח אם ירשום עצמו כאן, צריך הרבה תפילות ורחמי שמיים.
*מנהלים נא לא למחוק, בעז"ה שנזכה לבשר ולהתבשר רק בבשו"ט*
שלום לכולם! יש לי שאלה לגבי בחירת גן.. אנחנו גרים בראשון לציון,יש לי ילד בן 4 כמעט ואני מתלבטת אם לרשום אותו לגן חב"ד, שהוא די רחוק מהבית , בנוסף בכיתה שלו יהיו 35 ילדים ואני גם לא כ"כ מכירה שם את הגננות או שעדיף להשאיר אותו בגן עירייה דתי, ששם הוא היה השנה הזו, ושם יש 23 ילדים בכיתה בערך.מישהו אולי מכיר את גן חב"ד במרכז ראשון ?תודה..
אני לא רואה את השאלה בכלל
ברור שגן עירייה
אבל בגן עירייה הם פחות משקיעים בתוכן התורני,למרות שזה גן דתי, וחשוב לי שכן ישקיעו בזה קצת, למרות שאני לא יודעת אם זה כ"כ קריטי בגיל הזה..
יש אחה"צ שלם אחרי הגן, יש שבתות שלמות בבית.
אבל גם בגן עיריה מן הסתם מתפללים בבוקר, לומדים פרשת שבוע, ברכות וכו'. ובאמת שבגיל הזה לא צריך יותר מזה.
אולי לא הייתי שולחת לגן חילוני, אבל זה גן דתי, לא חילוני ו23 ילדים בגן זה פשוט חלום. היכן שאני גרה כל הגנים הם מעל ל30 ילדים וזה פשוט נורא.
נראה לי שזה מה שאני אעשה ב"ה.תודה רבה!!
יותר סייעות, יותר גננות, יותר שטח.
תוכן תורני נורא חשוב בגיל הזה.
אבל זה קצת רחוק לנו. אנחנו גרים בהרצל,מול היקב..
יש הסעות..?
לאחר השימוש בו?
או מנקים עם קיסם או חוט (כן קצת עבודה סיזיפית...)
בס"ד
שלום לכולם
יש לי ילד מתוק בן שנתיים ושמונה חודשים. לפני כחודש התחלנו תהליך גמילה ואני נתקלת בתופעה שלא כל כך ברור לי איך מתמודדים איתה.
הילד המתוק בשל מאוד לגמילה, הוא מצליח להתאפק מאוד יפה בבית, לבקש ללכת לשירותים ולעשות כל מה שצריך כמו גדול (חשוב לציין שקקי הוא עושה בשירותים אך פיפי הוא מוכן רק בחצר....
האמת היא שגם לי לא כל כך ברור איך בנים אמורים לעשות פיפי בשירותים??? בישיבה? בעמידה על שרפרף??? בדרך אחרת???)
העניין הוא שבכל מקום אחר- במעון, אצל ההורים, במקום ציבורי הוא לא מוכן לעשות בשום אופן!!!! לא עזרו תחנונים, הפתעות, פרסים וכדומה...
והוא גם לא מוכן לשים תחתון, הוא מתחנן לחיתול עד שליבי נשבר ואני שמה לו....
בבית הוא עושה בשירותים או בחצר רק כשהוא ערום בלי חיתול, מכנס או תחתונים...
אני קצת אובדת עצות, אשמח להצעות!!!!!
בטח יש פה מנוסות ממני, אבל קצת מה שעלה לי
- בעיקרון כידוע, בנים עושים בשירותים בעמידה... על שרפרף זה מצוין. האמת היא שהבן שלי התחיל בישיבה ורק אחכ עבר לעמידה. ישב ודאגנו שלא יברח... אפשרי. כנל גם בסיר. ואפרופו-
- מה עם להרגיל אותו לסיר? ככה הוא ירגיש "בבית" בכל מקום שאליו תוכלו לקחת את הסיר. גם בנים יכולים בהחלט לעשות בסיר (כמו בשירותים - שיסגור טוב את הרגליים...) הבן שלי היה שמן מאוד, ולכן רק חלק מהסירים התאימו לו. לקחתי במיוחד מאמא שלי סיר גדול, מעולה, שהיה בו מקום לרגליים ולידיים והיה לקטן ממש כיף לשבת בו. סיר זה כיף - נייד ונוח. אפשר לשבת בכל מקום (אם מתאים לך כמובן).
- אולי שלא יהיה עם תחתונים וגם לא עם חיתול? בהיגיון שלי לא נראה לי טוב שימשיך להיות עם חיתול. שיבין שהוא כבר "גדול". אפילו הייתי מנסה, במיוחד אם זה בחופש ובבית, לתת לו להסתובב עם חולצה ממש גדולה וזהו. או עם מכנסיים. ולהמשיך לטפטף לו שגדולים לובשים תחתונים.
- קל להגיד אך קשה לבצע - נראה לי (מניסיוני המר) שהכי חשוב זה לשחרר ולשדר רוגע וביטחון בילד. יותר מהכל.
שלום, יש לי 2 ילדים הבן בן שנתיים והבת בת שנה ו3 חודשים-פגית
יש לו מין הנאה בלהרביץ לה לדחוף אותה כשהיא "עומדת לו בדרך" למשוך לה בשיער עד שתולש ואז מביא לי ואומר לי אמא לכלוך
ואם היא תשחק במשחק מסוים ייקח לה אותו. גם הגננת טוענת שנהיה שובב גם בגן. והכל מלווה בחיוך שלו של מודע למעשה אך נהנה ממנו. הוא גם לא משקר אם היא תבכה ואשאל למה הוא יגיד שקיבלה מכה, אני שואלת מי הרביץ לה הוא אומר אני, אני שואלת למה ואז הוא שותק.
יש לציין שהוא מראה לה אהבה רבה הוא חולץ לעצמו נעליים והיא לא יודעת הוא מוריד לה.
אם יקבל ממישהו משהו בתמימותו ועקשנותו יבקש גם לאחותו הם עושים כמו תאומים {בכל זאת רק 9 חודשים הבדל} הכל יחד לאכול להתקלח לישון לשחק לטייל חולקים חדר ועגלת תאומים
אם היא תנסה לעשות משהו לבד או כביכול "תפריע" לו הוא יצעק עליה די אסור ירים יד ינסה לנשוך וזו תגובה שמביע גם כלפינו ההורים
מובן לי שחווה המון משברים יכול להיות שזה השלכות שכל ההריון שלה הייתי בשמירת הריון בהתחלה בבית אח"כ אושפזתי ועוד התקופה שהיא הייתה בפגיה וכו'
איך להגיב?
אין לו הסברים בגיל בו הוא נמצא.יש לי חברה שלא אומרת לבן שלה אל תרביץ אלא פשוט באותו רגע מרחיקה אותו ונותנת לו תעסוקה. אולי זה טוב,ככה הוא לא ננזף כל הזמן,ומקבל תשומת לב חיובית ע״י דאגה שיהיה לו מעניין...
להתעלם ?
א. גיל שנתיים הוא לא פשוט. הילד רוצה להרגיש את העצמאות שלו, ולכן חוצה גבולות רבים. מבחינתך- אם תדעי שזה חלק מההתפתחות שלו, אז גם תהיי פחות לחוצה וגם תגיבי בצורה נכונה יותר.
יכול להיות ששמירת ההריון וכו' היא חלק ממה שגורם לו להתנהג ככה, אבל את לא יכולה להאשים את עצמך, כי לא היתה אפשרות אחרת במציאות שהייתה.
ב. מבחינה מעשית- באמת אין טעם לשאול למה, כי יתכן שהוא בעצמו לא יודע, וגם זה נותן פתח ללגיטימציה. כביכול אם יש סיבה אז זה בסדר. התגובה שלך צריכה להיות רגועה וברורה, וגם עקבית. אם את מרחיקה אותו, אז על כל מעשה של םגיעה באחותו תרחיקי תוך כדי אמירת "לא מרביצים", למשל.
בנוסף, הייתי ממליצה לך לייחד זמן שבו רק את והוא ביחד. אולי כשהקטנה ישנה, אולי כשבעלך עם הקטנה ואת יוצאת איתו. לא משהו גדול, רק זמן מסוים וקבוע שהוא יודע שאת רק שלו. אפילו לצאת להסתכל על הכוכבים, לצאת ביחד לרוקן את הפח, וכד'.
בהצלחה
חשוב-חשוב להעניק תשומת לב לילדים באופן ספונטני ויום-יומי, גם בלי קשר לנדון, ובמיוחד כשעושים מה שהצעת. אם תתני לילד יחס רק כשהוא מרביץ, זה יצור אצלו התניה חיובית שתעודד אותו לתת מכות כדי לקבל עוד יחס.
אני מניח שאת מסכימה איתי, ואולי הדברים ברורים ופשוטים לך, אבל בכל זאת חשבתי שכדאי להזכיר למי ששכח...
(גילוי נאות: גם אני אבא לשני ילדים מקסימים בערך בגיל הזה)
ממליץ על גישת "שפר".
נוגע בדיוק בנושאים אלו.
שם זה נקרא "ילד כוח".
שמחפשים את מטרת הילד - למשוך תשומת לב שלילית.
הדרך - למנוע מהילד להשיג את המטרה. (במקביל - תשומת לב חיובית, כמובן. חובה!)
העקרון: הילד מטבעו הוא טוב והוא מתנהג בצורה כזו כדי להשיג תשומת לב.
יש שיעורים של הרב לבנון על חינוך ילדים באתר של ישיבת אלון מורה.
מומלץ מאוד http://www.yelm.co.il/all.asp?cat=2954
בהצלחה.
ולך לבבה תודה על העצה המקסימה
אותו בכלל???
בלי קשר לשיטת שפר או לא,ולמחלוקת סביבה, נראה לי משונה שמתיאור לא מפורט ובלי הכרות עם הילד אתה מחליט שהוא משהו מסוים וגם יודע מה המניעים שלו!!!
ממש רוח הקודש...
"רוח הקודש"..
אלא זו בדיוק הבעיה/הסיכון כשהולכים "לפי שיטה אחת" כאילו בה כל הפתרונות.
ואז, גם מתוך רצון טוב - אפשר להסתכן באיבחון לא נכון וגם בפיתרונות לא מדוייקים.
אין הכוונה להכניס את הילד לתבנית
אלא להבין את מטרתו ומה הוא מעורר בנו,
זה לא אומר עליו כלום, באמת שלא
מלבד מה שזה מעורר בנו
הדברים ארוכים ולכן קיצרתי,
אני שומע את ההתנגדויות
ואפילו מבין מאוד,
צריך להבין שהילדים שלנו מאוד חכמים!
ואגב, גם כשהם הרבה פעמים בוכים - הם לא תמיד מסכנים
הם יודעים לקרוא אותנו היטב
ולקבל את מה שהם רוצים
והם רוצים (ובצדק) המון תשומת לב
אבל לא תמיד הדרך היא נכונה,
ניתן להם המון יחס חום ואהבה
בצורה חיובית ולא בדרך השלילית
ה"התנשאות" הזאת, במחילה, גם אם אינה במכוון: "אני שומע את ההתנגדויות ואפילו מבין מאד...". יש פה כמה הורים שכנראה לא פחות ותיקים וגם לא פחות מנוסים.
ואין מקום ל"ידיעה", כאילו כך "מבינים את הילד ומטרתו"..
אף אחד כאן לא אמר שהכוונה שלך היא דווקא לומר במודע שזה "אומר משהו רע על הילד".. הבינו את כוונת הדברים - ופשוט לא מסכימים עם זה. זו לא איזו "שיטה סודית" שאם לא מאריכים בה כאן, אז לא יודעים על מה מדובר..
כשרואים את הדוגמטיות שבצורת הכתיבה הזו; את הכתיבה - בלי משים מן הסתם - כאילו יש פה מישהו ש"יודע" יותר מאחרים מה "צריך להבין", ומתי כשהם בוכים "הם לא תמיד מסכנים" וכו' - אפשר לראות כמה מזיקה ה"שיטה" הזו למי שאוחז בה, כמה היא יכולה גם להזיק לתחושות טבעיות וישרות.
"יחס חום ואהבה" לא נותנים באופן "ממוחשב". מי שיגש כך - כמעט מובטחני שזה יקלקל בו משהו.
אם היה לי ספק מקודם - אני מציע לאור הדברים בדיוק ההיפך: לא ללמוד על "השיטה". להערכתי, זה עצמו כבר יכול להזיק..
לכן מחקתי את ההודעה, אבל אני רואה שכבר קראת בכל אופן, אשמח להגיב לך אבל כרגע אין לי זמן. אשתדל בע"ה שבוע הבא..
שבת שלום..
זו בדיוק תוצאה של דוגמטיות, לדעתי; שמפרשים גם גישות אחרות כדוגמטיות ("הגישה שלך היא ללכת לפי ההרגשה שטבעית".. לא נכון. היכן ראית את זה.. אלא לא לאבד אותה ואת השכל הישר בגלל "שיטות" כאלה ודומיהן).
ה"מדהים" ביותר, לדעתי, הוא דווקא משפטך: "מדהים הסקת מסקנות שלך על שיטה לאור כמה משפטים"..
האם אתה באמת סבור שהפעם הראשונה שאנשים כאן, כולל אני, שומעים על השיטה הזו, זה מהמס' שורות שאתה כתבת כאן?!...
מה גם שזה אחד הדברים שציינתי מפורש כחלק מהבעיה. שלא מבינים שכבר שמעו על כך לפני כן, ופשוט חולקים על הקיצוניות שבכך בתכלית.
וזה "קשה" לא כי לא מכירים אלא כי חושבים שזה חמור ועלול גם לעקר רגשות טבעיים, בדיוק כמו שכתבתי. לא שלעיתים אין צורך "להתגבר" על רגש כלשהו, אבל האופן הזה, סיסטמטי, יכול להזיק לתחושות הטבעיות, חלילה.
מה שאכן גם אני מסכים, שזה באמת לפעמים "גבול דק" היכן ליישם את האהבה והרחמים באופן "טבעי", והיכן ליישם אותם ע"י איפוק כלשהו.
מעולם לא מצאתי דבר בחינוך ילדים שאין ב"בין אדם לחברו" סטנדרטי.
"כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה - נתפס על אנשי ביתו; באנשי עירו - נתפס על אנשי עירו"
ז"א האחריות על הערה והארה היא כפי הקרבה, מכאן ההשלכה לילדים.
הוכח תוכיח את עמיתך
אין טריקים, כשחבר טוב שלך עושה מעשה פסול ואתה חושב איך לעזור לו אתה מנסה להזדהות, להבין אותו ואז לומר את מה שצריך.
אין שום הבדל לגבי ילדים.
כאן נכנס הכלל: ואהבת לרעך כמוך.
ילדים "עולים על העצבים"?
לא תשנא את אחיך בלבבך
כל הבסיס.
ההבדלים היחידים הם בישום.
אוי ואבוי לנו אם נכנס לדוגמות ונתנתק מההרגשה הטבעית.
אדם הוא אדם, לפעמים כועס ולפעמים לא, מי שחי לידו מכיר את זה, כולל הילדים.
באופן טבעי האמא לא אוהבת את הילד שלה?! אתה רציני?!
כועסת עליו כן, לא אוהבת אותו?!
בשני דברים יש אמת:
1. עצה מעשית למשהו חיצוני.
2. הבנת נפש האדם (בילד ובהורה).
אלא ששני דברים אלו גם הם חלק סטנדרטי מהבין אדם לחברו.
להבין את השני זה הבסיס של "ואהבת".
אם אתה עוזר להורים להגיע להבנה אמיתית של "איך הילד מרגיש" אז אתה עושה חסד גדול.
אם אתה אומר להם איך "לפקד" על הרגש שלהם אחרי שהם מבינים, זהו (לרוב) נזק בל יתואר.
מוזרה...
לשכנע בני אדם שהם נכים, כדי שאח"כ אפשר יהיה לייצר מהשברים תחליף מלאכותי וגרוע בהרבה (וכמובן - יהיו "יועצים" שגם ירוויחו מזה).
שיחזור של חטא עץ הדעת: במקום שהשכל יבוא מתוך החיים, הוא בא "במקומם", ואח"כ מנסה "לייצר" אותם.
רבי עקיבא אמר "ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה. כלומר: דבר עיקרי שהכל תלוי בו. הוא לא עשה מזה משהו כזה שמתואר פה.
הצגת-הדברים כאילו או רק "אתם כבר יודעים. תעשו מה שאתם מרגישים" או מה שכאן, היא שקר, דמגוגיה בעלמא. כל מי שמעיין פה בהצעות של אנשים שמדגישים את חשיבות ההקשבה לשכל ולרגש הישר, רואה שהן מלאות ברעיונות.. אז מה יש להם לכתוב אם הכל נגמר ב"אתם יודעים הכל"....
זה גבול דק מאד, בין להיעזר בהבנות ובלימוד, לבין לעשות את הכל ל"שיטה" דוגמטית והרסנית, שהופכת את האדם לנכה.
והסיגנון המדובר פה, הוא חוששני לצערי, אכן סגולה להשפיע בכיוון השני. הייתי מציע לאנשים מאד להיזהר מזה. קוראים את זה, "נדבקים" מזה, מעקרים את הכחות הבריאים. לא כדאי.
הרי לא כתבתי על "שכל ישר" אישי שלי, כמובן לכל מי שקורא...
כתבתי על שכל/רגש ישר של אנשים, שניגשים לילדיהם ולטיפול בהם,
כנגד ה"הפחדות" שמרומזות בהודעותיך ממה שיקרה אם יסתמכו על זה...
וברגע שיש "שיטה" דוגמטית כזו, שיש לה כביכול "מענה" במתכונת קבועה בערך לכל מצב - היא כבר מעקרת את את יכולת התחושה הנורמלית של הבריות ומכניסה אותם מראש ל"סד" מסוים. אפילו אני, שיש לי גישה כללית שלי גם בלי להגדירה ב"נוסחאות", מרגיש איך הודעות כאלו מצריכות אותי אח"כ להשתחרר מה"אוירה" שלהן, כדי לא להיות מושפע בלי משים מ"שטאנץ" שלהן.
ואני בהחלט רואה אחריות לשלול - לא אנשים אחרים - אלא "הידבקות" מהלך רוח כזה שבעיני הוא מסוכן ומזיק.
בוודאי שצריך ללמד את עצמך (איך לאהוב, בין השאר)
אבל אין שום חידוש כאן הכל נמצא באותן הדרכות של "בין אדם לחברו".
אני חוזר לשני משפטי הסיכום שלי:
אם אתה עוזר להורים להגיע להבנה אמיתית של "איך הילד מרגיש" אז אתה עושה חסד גדול.
אם אתה אומר להם איך "לפקד" על הרגש שלהם אחרי שהם מבינים, זהו (לרוב) נזק בל יתואר.
רגועים שהם עשו את המקסימום לילדים,עוזרת לשמור על השקט הנפשי שלהם, וזה לא מעט.
ספק רב מאד אם היא מועילה לילדים. וזו בעיה גדולה מאד, לענד"י.
וטיפ קטן של חכמנו ז"ל: "אין לך מידה שאין הקיצוניות מזיקתה" - כלומר, בהקשר לנושא, כל שיטה שמיושמת לבד, בלעדית בלי קשר לשיטות אחרות ובייחוד דרכי חינוך נוספות- היא מסוכנת, והקיצוניות מזיקתה. לכל ילד, אבל ממש לכל אחד, ויותר מזה, כל מקרה, ההתייחסות שונה, וגם דרך החינוך שונה. ומעטים הם אלו שזקוקים לתגובות קיצוניות בנוסח מה שכתבת על הילד בן ה-6 שמפספס.
מקווה שהחכמתי, ועכשו אפשר לבקש סליחה על הפלישה לפורום (עדיין לא הורה, אבל מורה)
לפעמים נראה כאילו "הצלחתי", ובעצם הבעיה תצוץ במקום אחר, ולפעמים גרוע יותר.
לפעמים אתה חושב שאתה מטפל בבעיה עצמה, כאשר למעשה אתה מטפל רק בסמפטום ("לוקח אקמול נגד כאב ראש שנגרם למעשה ע"י סרטן במח").
לפעמים תוך כדי "טיפול בבעיה", אתה יוצר במו ידיך בעיה חמורה יותר.
אשר למקרה הספציפי הזה - הייתי מהמרת שכל השלושה גם יחד...
זמן בפני עצמו, בנחת, באהבה - לספר סיפור/משחק וכד'.
ב. להסביר בהזמנות בנחת, בלשון פשוטה ובהירה: אם רוצים משהו ממנה או מאבא ואמא, לא נושכים, לא מרביצים ולא דוחפים, אלא מבקשים בפה. ולהדגים: רוצה משחק? מבקש. אם נותנים, בסדר. גם אם לא - לא מרביצים; זה כואב, לא נעים.
ג. כשקורה - להעיר בקול נעים וברור: אנחנו לא מרביצים. ולעשות "תיקון" - בוא תעשה לה "טובה". לא נושכים את אבא/אמא, בוא, תבקש יפה.. ו"לתרגל", לתת פידבק על הצורה הנכונה.
והרבה אהבה ושמחה (וגם "סדרים" מסויימים" של התנהגות, סידור משחקים וכד'; בלי להעמיס) ללא קשר לאירועים הללו.
ענ"ד.
לי עזר שכל פעם שהבכור ( בן 3) הציק לאחותו ( חצי שנה) הייתי אומרת רק "הכאבת לה" ולוקחת אותה ממנו.
ולפי תיאורך הוא כן אוהב אותה וכך הוא ילמד שאם הוא מציק אז לוקחים אותה וזה לא משתלם לו
יש פה מצב נתון וזוהי המציאות הוא ילד קטן במעמד של הבכור של הגדול במשפחה . מצד אחד לא לשכוח שמדובר פה רק בילד בן שנתיים ולפי דעתי את צריכה להתחיל להפריד את מחשבותייך ממנו כאילו הוא גדול ובוגר ולהתייחס אליו כבן שנתיים (לא לשלילה אלא לחיוב ) ולמה כוונתי - המון המון חיבוקים ונשיקות וכמה את אוהבת אותו לדבר עליו ומה הוא אוהב ובמה הוא טוב ומה הוא עשה היום בגן - המון תשומת לב חיובית מסביבו , לשחק איתו ולנסות שיהיה לך זמן איכות אפילו קצרצר רק איתו בלי הפרעות של אחותו . ציינו בפניו המון פעמים כמה שהוא בוגר וגדול , חזקי את הביטחון העצמי שלו - בלי שום קשר לאחותו - רק הוא בהקשר למעשיו ולדברים שהוא אומר !!!
כמובן המשיכי לשבח ולעודד עזרה שלו לאחותו אבל שזה לא יהיה האישיו המרכזי אלא הוא יהיה האישיו -
ותיראי כמו קסם שהרצון שלו בתשומת לב שלילית ( נשיכות , מכות וכד' ) יפסקו . 
בהצלחה - משימה לא פשוטה ... גם לי יש שלושה ילדים צפופים ( מתוך חמישה )
וזה האתגר המהנה ביותר של חיי
יום קסום - אורלי " נגיעות "
הורים היי,
יש לכם תכנונים לחופש עם הילדים?
אנחנו רוצים לטייל איתם קצת בצפון, יש לכם המלצות לאטרקציות בגליל ולמלון באזור?
תודה!
ושיעבור מהר!
אתר האנטרנט "עלוקות בעם" מציע קופונים להתגנבות בחינם לשלל אטראקציות, ומפות הסתננות למלונות לשהיה חינמית! כנסו עוד היום!!!
לא הצלחתי למצוא את האתר שיוקטנה דיברה עליו אבל הוא נשמע אחלה!
יש בצפון הרבה צימרים כמעט בכל הקיבוצים אם את רוצים צימר, יש גם כמה מלונות ששווה לבקר בהם... תלוי מה בדיוק אתם רוצים כי החוויה שונה...
יש בגליל את צוק מנרה שהוא כיפי וכל מיני אטרקציות מים כמו קאייקים אם אתם קצת הרפתקנים..
הילדים שלי מתים על הדברים האלה
בהחלט שיעבור מהר ונוכל לחזור לשגרה המשעממת שלנו !
הבעיה העיקרית זה הכסף. בצוק מנרה זה פשוט בושה מה שהם גובים. באגמון החולה לא גובים כניסה למשל.
קראתי המלצה של מישהי באינטרנט על מלון בכפר בלום והתרשמתי ממנו מאוד שווה לך לבדוק, אני מצרפת לך את הקישור לפוסט שלה.
אני חושבת שכשיש ילדים עדיף מלון כי אז יש שם פעילויות של המלון וזה חוסך לך כסף.
שנה שעברה קיבלנו במתנה מהעבודה חופשה משפחתית ליומיים. וזה היה פעם ראשונה שיצאנו עם הילדים לצימר.
היה כזה כיף לכולנו וכולנו התבאסנו שנגמר מהר מידי.
אני זוכרת שבדרך הלוך נסענו לעין מדואה/ נחל הקיבוצים והיה שם נחמד.
היינו גם בכינרת חצי יום. וגם ניצלנו את הבריכה של הצימר. וגם סתם הסתלבטנו ושיחקנו בחצר הצימר. היה מעולה.
לא הלכנו לשום אטקציות וכו' ובכל זאת כולם נהנו. והעיקר שהכל היה לנו בנחת, קצת לצאת מהמירוץ של החיים ולהיות קשובים ונינוחים עם הילדים.
בד"כ אנחנו יוצאים ליומיים שלושה עם אוהל, שזה הרבה התארגנות בבית, אבל כיף בהמשך. עושים מסלולים עם מים
לפי יכולת הילדים. מומלץ ממש
שמעתי שיש אחלה מבצע-
מי ששותה מי עדן תוך כדי נסיעה ברכב של אלבר ובמקביל משתמש בבנקאות ההיברידית של מזרחי,
מקבל... אה... בעצם,
אולי את תדעי להגיד לנו?
סוף שבוע בכפר בלום??
גדול!!!
נראה לי שאני צריכה פרוביוטיקה להשלים את החוסרים שהבחילה מההודעות שלך גרמה לי...
את רוצה שיחסמו אותך מלכתוב בערוץ?
בחופש הגדול"?
אני לא יודעת אשכול נעוץ.
אם מותר להגיב - אז ראיתי עכשיו שיש כאלה שעושים מזה עסק - אתר, סרטים ביו טיוב, וובינרים, סדנאות. תתחברי לשם ותקבלי רעיונות. מותר לכתוב בשירשור שמות? - אם לא - אז במסר אישי אפנה אותך.
חוץ מיזה - ביו טיוב יש המון תחומים של יצירה שתוכלי ללמוד לעשות או אפילו יחד עם הילדים.
וגם מלא באנרים בערוץ 7 מפרסמים ארועים ותערוכות ודברים מאד מעניינים.
וחולון ידועה כעיר הילדים - יש להם מוזאון מיוחד עם פעילויות לא רגילות (אור באפלה זה אחד מהם). וגנים ציבוריים שאפשר לערוך בהם פיקניק או רק לרוץ ולשחק במידשאות ובתמיתקנים - אבל זה בכל עיר ויישוב. אז מה מיוחד? - שהם פיסלו שם דמויות מסיפרי ילדים. כמו דירה להשכיר וכספיון והכינה נחמה ודודי שימחה וזה ערוך מדהים שאפשר לגעת ולשחק ולטפס ומים ולהתחבא. ממש נהדר.
ולנסוע לאתרי מורשת או קברי אבות וצדיקים .
ולקרובים או לחברים שעזבו למקום אחר.
ובכלל - הייתי שואלת פה כל אמא:
את היית ילדה.
א. מה את עשית בחופש?
ב. מה את אהבת? /מה רצית וההורים לא נתנו לך ומה כן איפשרו לך?
ג.מה הילדים שלך בעצמם רוצים?
חלק מהכיף - שכבר אין את הלחץ הזה של הבוקר והצילצולים ומותר ל-נ-ו-ח! מותר להיות בקצב אחר. מותר להיות בלי עול של מבוגרים (כלומר לא כמו במישטר של בי"ס). זה לא אומר לפרוק עול ולהתפרק ולהרביץ לאחים. בכלל לא. יש ילדים שאוהבים להמציא דברים בכל תחום שהוא - יצירה/ מטבח/ לחלום חלומות/ להכיר את העיר/ישוב / להכיר ולהמציא מכשירים / לכתוב סיפורים. זה הזמן! לאפשר. בלי הלחץ של שיעורי בית וחובות אחרים. לתת להם לעוף על זה. רק לעודד, לפתוח כיוון.
כן, גם לראות סרטים אם זה מה שהם אוהבים.
אם לא מובן - אני אומרת - חופש אפשר לבנות עם מערכת או שעות/ימים שההורים בונים תתכנית מוגדרת.
מצד שני חופש גם נועד ל"סטלבט" (וכמה אפשר? אז הידים כבר יודעים מה הם רוצים כן לעשות)
פתאום עולה לי רעיון. יש כאן יער שכשהייתי ילדה היו עושים לנו מחנונים בו. אפשר בקיץ ללכת לישון באוהל משמיכות (בסדר אפשר קנוי, אבל מותר ללמוד קצת "צופיות" והישרדות) ביער לילה אחד עם אבא או כולם. מותר לראות כוכבים בלילה במקום תאורת פנסים.
ובכלל - מי שגר בירושלים - הכי עשיר! בלי להוציא כסף - כל החופש לא יספיק!
גם הורים עובדים - יש כ"כ הרבה מעיינות ליד העיר שאפשר ללכת לפנות ערב במרחק קצר לשבת ליד מעיין ולהיות ביחד- להשתכשך, לספר, לשיר ולנגן, לאכול ובכיף לחזור הביתה ואפילו בשעה סבירה.
וואוו אני לא מצליחה לגמור:
בחופש לא לומדים. נכון?
מי בכלל מבין את השלשת השבועות האלה שתקועים ומפריעים לחיות?
אז דוקא זה הזמן ללמוד וחווייתית על המקדש והחורבן עם דפי צביעה וגזירה והדבקה (אפשר להוריד מהאתר של מכון המקדש) ולהסתכל בספרים המרהיבים ופאזלים (אפשר לסרוק תמונה ולהדביק על קרטון ולגזור) וקלפים. הכל אפשר ליצור היום לבד ובזול. לבנות מקופסאות ולראות סרטים ולשיוחח על הנושאים המהותיים ולספר סיפורים ולנסוע לירושלים.
מי שרוצה לדעת מה אני עשיתי בחופש -מוזמנת לאישי. בכבוד.
בכל זאת עוד אחד - נראה לי שהרבנית ימימה אמרה פעם בשיעור שלה שטוב לילדים לראות אמא בבית. לשבת עליה. להרגיש אותה. וזהו.
תגובה מושקעת ברמות קשות!
את כל כך צודקת, בעז"ה החופש פשוט אהיה עם הילדים ונעשה לנו כיף ביחד.
חשבתי לעצמי לעשות מין לוח זמנים ברמה של: ארוחת בוקר, משחק/יצירה, ארוחת עשר, מנוחה, ארוחת צהריים, גינה, מקלחות לילה טוב.
יציאות לא מסובכות ולא יקרות- לבריכה, נסיעה ברכבת, טיול לירושלים וכד', ארוחת ערב במקום מיוחד מחוץ לבית,אולי ליד איזה מעיין אם יש לכם.
ראיתי לפני כמה שבועות לפחות שני שרשורים בנושא, אבל לא מוצאת אותם עכשיו. חשבתי שיהיה נחמד לנעוץ פה אחד כזה, עד סיום החופש
בבוקר אחרי שקמים, נעשה תפילה משותפת, ארוחת בוקר ,משחק, ואח"כ נרקוד עם יוטיוב!
נשמע לי ממש נחמד. אני רק תוהה לעצמי כמה זמן צריך לחכות בין הארוחת בוקר לפעילות הספורט....
ואם את חבדניקית של ממש (של ממ"ש...) - מה עם מבצועים? למה לא תלכו לגינות או לבריכה ותגידו פסוקים או לתחנה המרכזית לתת משהו מתוק או תהלים קטנטן לחיילים או משהו התנדבותי אחר? - גם מי שלא חבדניק - אפשר לשמח (גם בשבתות) בבתי אבות או מחלקות שאפשר בבית חולים. (בית רפואה). במועדוני קשישים ובתי אבות מאד ישמחו אם תבואו עם טייפ או כלי נגינה והילדים ירקדו או יספרו בדיחות או יעשו הצגה. ואפשר לחלק שקיות עם דברים בריאים (תפוח) וממתק לנכדים.
מממ...מה עוד?
זו הזדמנות לתת. להכיר חיים אחרים. ללמוד דברים עם ערך מוסף שאין בביצפר...
אפשר לקבוע עם איזה אומן יוצר ולשמוע את הסיפור שלו ולראות מה הוא עושה וללמוד ממנו. (אירגנתי פעם טיול לחוצניקיות צעירות בכפר ערבי בירושלים, שחיים בו יהודים וראינו שם תושבים וחזרות למסיבה בגן ילדים וביקרנו בבית של קרמיקאי שגר ויוצר שם. וזה היה מדהים. וזה לא היה מסוכן והלכנו ברגל. בלי להוציא על הסעות ובלי תשלום לאתרים. ישוב יהודי מיוחד. {באסוציאציה של טיול- פעם אחרת הלכנו גם כן לכותל בדרך שלא מכירות וראינו את הבתי כנסת המשופצים ותצפיות נוף שונות ושרנו שירי כיסופים למקדש וירושלים. וגם הלכנו למאה שערים ותאמנו פגישה עם אשה מקרלין ונכנסנו בבתי אונגרין לבית והיא סיפרה לנו על החיים שלה})
דבר שילדים קטנים מאד אוהבים - חוג סיפור שמספרים להם ומציירים או עושים הצגה או שמקליטים/מצלמים את מה שהם עושים ומשמיעים לאחים או לילדים אחרים. או רק נותנים להם מיץ והם הולכים הביתה.
וילדים אפילו קטנים אוהבים לעשות קייטנה לקטנים מהם ובלי קשר לתשלום. רק החויה של הנתינה וההנהגה.
הרבי באמת אומר שליהודי אין דבר כזה "חופש"- הוא תמיד צריך ללמוד ולהתקדם.
הבעיה שהקטנים שלי בני 11 חודשים ובן שנתיים וחצי. ואין לנו אוטו. לשבת בגינה - זה רעיון מעולה לשעות אחה"צ, כשפחות חם (לכאורה...).
העיניין בבוקר- חשבתי על יצירות לגדול, "חוג ספורט עם אמא", אולי בריכה בגיגית בחצר של הבניין, וכמובן מדי פעם ביקורים אצל סבא וסבתא.
חשבתי גם להציע להורים שלי ולחמי וחמותי שיבחרו יום בשבוע בו הם לוקחים את הקטנים אליהם, אפילו לכמה שעות בלבד. שני המשפחות הנ"ל בחופש... נראה לכן מוגזם?
אנחנו שולחים את הילדים לישון בצהררים (בני שלוש ושנה) שולחים אותם באיזור 3-3:30, הם נרדמים בין 4 ל-5, ישנים יותר משעה, ולא מספיקים להתעייף עד הערב, אז הערב שלנו נמתח איתם עד אחרי 10, ואין לנו זמן לעצמנו.
מה עושים?????.
זאת שעה מאוחרת לשנת צהריים.. למה לא מוקדם יותר?
ולגבי הבן שלוש - יכול להיות שהוא כבר לא זקוק לשנת צהריים.. ניסיתם לוותר עליה?
אחרי שהם מתעוררים "מעייפים אותם" הולכים לגינה להשתולל...
ותינוק בן שנה- איך מחזיק מעמד עד אז? עדיף להשכיב בסביבות השעה 12 מקסימום 1 ואז יספיק להתעייף עד הערב...
וכשהם מתעוררים- ארוחת צהריים טובה ולגינה
הוא רק חוזר מהגן בשעה 2.
עד שהוא אוכל ושותה ומוכן לישון זה כבר 3.
מנוחת הלילה, כמובן)
נגיד אחרי חצי שעה בדיוק להעיר.
ובכל זאת הייתי מנסה לאט לאט כבר לוותר על שנת צהרים. ומשכיבה בשש שבע לשנת לילה.
אני מסכימה עם האימהות שאמרו שילד בן 3 לא זקוק כבר לשנת צהרים וילד בן שנה בדרך כלל ישן במעון (את יכולה לברר זאת עם המטפלות שלו ) כשהם מגיעים הביתה כדאי לתת להם ארוחה קלה - פרי או ממתק קטן ואז לצאת איתם לגינה או לשחר איתם בבית עד סביבות שש ואז להתחיל בארוחת ערב והשכבות ... מבטיחה לך שאז הם יירדמו מהר ....
יום קסום - אורלי " נגיעות "
אני מצטרפת לקודמותי- ילד בן שלוש לא צריך שנת צהרים.
( ביתי בת השנתיים וחצי מתחילה לדלג על שינה במהלך היום ובימים כאלה היא פשוט נשפכת ונרדמת מוקדם...)
לא ברור לי באלו מסגרות הילדים נמצאים:
אם הילד בן שלוש בגן רגיל בלי שנת צהרים- אחרי הגן אוכלים ולאחר מכן פעילות צהרים כזו או אחרת וב17:30 אפשר להתחיל סדר ערב של מקלחות וארוחת ערב כך שעד 18:30 הם במיטה סיפור ק.שמע ולישון
הילד בן שנה אם הוא בבית אז לתת לו לישון בין 12 ל14 והמשך לו"ז כמו האח הגדול
אם הוא אצל מטפלת או במעון לרוב אלו השעות שכך או כך מרדימים אותו ואין צורך לעוד שינה עד הערב
כך הם נרדמים מוקדם יחסית ולכם יש ערב שקט ופנוי
אני מתגעגעת מאוד לערבים הללו- ב"ה הילדים גדלו מעט וכבר הולכים לישון יותר מאוחר
בהצלחה רבה!!!!
