פורום הורות (עמוד 309)

יום ראשון שעה

יום שני שעתיים

וכו'

ימים מרוכזים להורים שילוו את הילדים שלהם (באותה מתכונת -שכל יום מוסיפים שעה נוספת) כדאי לברר אם גם אצלכם זה ככה.

מן הסתם שבפעמיים היחידות שרשמתי לגן, היה באמצע אוקטובר....

יש לי רעיון עבורך שאם יהיה רלוונטי יהיה פתרון לחודשיים וחצי הקרובים (עד תחילת שנת הלימודים הבאה זה בקושי חודשים וחצי, נשמע טוב יותר מ3 חודשים)

 

אולי רלוונטי לעשות מנוי לבריכה?

בריכה זה תעסוקה ליום שלם לילד בגיל הזה

אם הולכים בבוקר: אחה"צ עייפים, ואפשר להסתפק בפעילות קלה והליכה לישון מוקדם

אם הולכים אחה"צ: אז בבוקר צריך לנוח כדי שיהיה כוח, וההתארגנות וההתרגשות מתחילה עוד לפני הצהריים.

 

וגם לקנות טרמפולינה קטנה שהוא יוכל לקפוץ ולהוציא מרץ

ברכבת,באוטובוס,נסיעה לים,נסיעה לשוק,נסיעה לדודה.

ציור בגירים על לוח או מדרכה... ציורי קיר עם צבעי ידיים (תולים על קיר נייר גדול בגובה הידיים שלו ונותנים לו לצבוע להנאתו)

וכן, גם חול, מים וכאלו מעסיקים אותם שעות... :-;

באתי להגיד לוותר על תחתוני גמילה, אבל אז ראיתי את השורה האחרונה...

ובכל זאת, לדעתי יש משהו מבלבל בתחתוני גמילה, מעין שלב ביניים לא מוחלט, "פספסתי או לא?" "הצלחתי או לא?" "אני עם טיטול או לא?".

זה דבר ראשון. דבר שני, צר לי לבשר לך שמהשלב של הפספוסים והנקיונות והכביסות כנראה שלא ממש תצליחי להתחמק...גם ילדים שממש גמולים מפספסים לפעמים, ויש גם רגרסיות בגמילה.

אני רק יכולה לנחם אותך שמתרגלים לזה ולומדים לנקות חיש קל ולא ליחס לזה חשיבות גדולה מדי.

 

ובל זאת, משהו שעובד טוב בגמילה- צבירת מדבקות שמובילה לקבלת פרס כלשהוא.

הייתי מתחילה בפרס על כל פעם שהוא הולך לשרותים, אפילו ברמה של תמר, חמוציות, שוקולד צ'יפס אחד או שניים (זה מה שהולך אצלנו) וכד'.

אחרי שהוא יתרגל קצת, אז אפשר להכין דף עם שורות שיהיה על המקרר, וכל פעם שיצליח, יקבל מדבקה. כל פעם שישלים שורה, יקבל פרס.

אפשר לקנות מראש כמה פרסים בשקל ולתת לו לבחור כל פעם, ואפשר לצ'פר בפרס אכיל כלשהוא.

זה לא ישאר לנצח, הוא יתרגל באיזשהוא שלב, ואיכשהוא ענין המדבקות ישכח והוא יצליח גם בלי המדבקות.

אצלנו, למשל, עברנו דירה, לקח כמה ימים עד שמצאנו את דפי המדבקות, ומאז בעצם לא משתמשים בהם.

בהצלחה. ואגב, קצת חומץ בתא המרכך עוזר מאוד להוציא ריחות כאלה מהבגדים...

אז עד מתי אמורים להרים שטיחים?? (אני חייבת שטיחים בבית! נראה לי קר ומנוקר בלי...), ועד מתי עוטפים את הספות??! (הספה אפילו לא שלנו!!)

איך אפשר לנקות דברים כאלה?!

וואי... אני לא בנויה לדברים האלה..... חח..

איך בכלל מתחילים לגמול. נשמע שאתם בשיא הבלגן ואני עוד לא שם.

שנה ורבע שרק עכשיו מתחיל לקלוט שיש בטיטול דברים מגעילים, אבל עוד לא התחלתי עם סיר וישבנון וכולי.

איך מתחילים?

קראתי את ההצעות של יוקטנה וזה לא עבד לנו עד כה. וגם פעם אחת שניסינו סיר -אותי זה מגעיל יותר מטיטול. ולהחזיק בשירותים כל פעם - נראה לי דורש יותר מדי.

איך מתחילים?

שיהיה בשל יותר, וידע לדבר ולהגיד כשהוא עושה ואז להתחיל לדבר איתו על זה.

א. כשילד מתחיל לדווח לך על כל פעם שהוא עושה, או שמעצמו מתחיל להוריד טיטול, זה סימן שהגמילה קרובה.

איך גומלים? יש הרבה דרכים. אבל בגדול, עם הרבה תגמולים ועידודים, וגם עם הרבה סבלנות. יש כאלה שנגמלים בקלות ויש כאלה שלוקח להם הרבה זמן והרבה פספוסים. לא חייבים סיר, למרות שזה יכול לעזור, אם הסיר בסלון, נניח, ואז לא צריך לרוץ רחוק. זה קצת מגעיל, מסכימה...אז ישבנון זה גם פתרון טוב.

 

ב. לגבי השטיחים, נראה לי שיהיה איזה ויתור שתצטרכי לעשות. או לוותר על השטיחים, או לוותר על הנקיון שלהם...

השטיח שלנו ספג די הרבה פיפי, ואפשר לשפשף עם חומר ניקוי או מרכך, וזה לא כ"כ נורא.

כמובן שאם יש לך שטיחים שווים ויקרים זה באמת חבל, אולי כדאי לעבור לשטיחים זולים יותר ואז לא מתבאסים על כל פעם שהם נרטבים או מתלכלכים.

ככל שתהיי יותר נינוחה בענין, ולא תהיי לחוצה על ההרטבות, כך זה יקרין אליו נחת בנושא ולא יצור לחץ. כי לחץ בתחום הזה לא עוזר, ורק יכול להרוס. (לא שאני מעולם לא התעצבנתי, כן? אבל בגדול צריך רוגע וקבלה של הענין)

 

אז עד מתי עוטפים ספות? עד שהקטן שלכם יהיה גמול...זה יכול להיות הרבה זמן. אין מה לעשות, בית עם ילדים צריך להתחשב בילדים. ועדיף לעטף ספות מאשר להלחיץ את הילדים שלא ילכלכו אותן כל הזמן.

תגרמי לו ל"דעת" שהוא עשה, להיות מודע לכך... למשל אם הוא עשה גדולים- אז להגיד לו- ע"שית גדולים? בוא נחליף לך" וכו'.  כשאת רואה שהוא מודע, ואת מוכנה נפשית להתחיל בשבוע וחצי (בערך) של ריצות לשירותים וניקיון רצפה, אז (מה שאני עשיתי היה תורידי לו את הטיטול בבת אחת (כן, גם בלילה)  , ביומיים שלושה הראשונים לשאול אותו כל 20 דקות אם הוא צריך ל"קטנים" וגם לקחת אותו. גם אם הוא עשה עשרים דקות  לפני, לקחת אותו שוב לשירותים. אחרי יומיים שלושה, רק תשאלי אם הוא צריך, ולקחת רק כשיגיד שיש לו. בערך שבוע אחר כך את יכולה גם להפסיק לשאול.

 

וזהו

 

 

בערך שבועיים- חודש אחר כך יש רגרסיה. לשים לב לא להתפעל או להתעצבן על הילד שמפספס. אלא להגיד בנחת: "פעם הבאה תקרא לאמא/אבא כשיש לך קטנים. קטנים עושים בשירותים" וכו'

 

בלילה זה יותר מסובך והוא יפספס יותר מביום. חשוב לא לתת לו לשתות הרבה לפני השינה ולהקפיד לקחת לשירותים לפני שנרדם.

 

בהצלחה!

נכון זו תקופה לא פשוטה,חשוב מאוד לפני השינה לדבר עם הילד על הקימה לשירותים עד שהוא יפנים את זה הוא מעצמו יקום,כמובן שיש פיספוסים וכביסות אבל אם תבואי בראש חיובי זה ילך מצוין כמובן לציפר בסוכריה או פרס ואל תדאגי זה לא ימשך לנצח.לרוב ילדים כשהם באמצע משחק או משהו שהם מרוכזים בו הם לא מיד הולכים לשירותים הם מתאפקים ואז מפספסים אם את רואה שהוא מתאפק ומתחיל ל"רקוד" ,תקחי אותו את אל תחכי שהוא ילך לבד ודרך אגב זה קורה גם לילדים גדולים ואני מדברת בני 5,6,7.העיקר לא להלחיץ את הילד ותראי שהרצון לגמילה בא ממנו בלבד ככה ילך בקלות

תחתוני הגמילה עבדו לא טוב.. הם קלטו מהר מאוד שזה סוג של טיטול ואפשר לעשות בו חופשי (השתמשנו בהם בעיקר ביציאה מהבית).

 

הגמילה שהייתה לי הקלה ביותר היא של הבן השלישי, לפני כשלושה חודשים. לקחתי יום של חופשה (חוה"מ פסח) והחלטתי שאני גומלת וזהו. הורדתי את הטיטול ו..... הוא לא גמר לפספס. לקחתי לשירותים, אחרי דקה- שלולית על הרצפה.. התייאשתי מהר מאוד, החלטתי שהוא בכלל לא בשל (למרות שהוא בוגר מאוד ומזמן מבקש ואפילו לפני האמבטיה עושה בשירותים). 

בעלי לחץ שנמשיך (ועזר לי המון!!), ולמחרת כמעט שלא היו פיספוסים!!

 

החלטתי לגמול מיד גם בלילה וזה הלך מצויין! הוא פשוט קלט להתאפק, וזהו! ב"ה.

 

 

ב"הצלחה רבה!

קודם כל יש את השיטה של הלוחשת לתינוקות- לקחת אותם 20 ד' אחרי האוכל לסיר / אסלה, ולתת להם לשבת, להסביר להם מה עושים שם וכו', מתוך רעיון שמתישהו יצא להם, אפילו בטעות, ואז אפשר לעודד אותם על זה וככה הם לאט לאט מבינים.

יש גם את השיטה שהזכירו- להוריד בבת אחת. 

 

בכל מקרה אל תדחי את זה לגיל מאוחר (אחרי גיל שנתיים בעיני זה כבר מאוחר, ככה מראים המחקרים החדשים בעניין שאומרים שפעם היתה גמילה בגיל 1- 1.5 ש', ועכשיו עם החיתולים זה נוח להורים והם דוחים את זה. כמובן חברות הטיטולים מרוויחות, אבל זה עושה בעיות בגמילה אח"כ).

 

וכמובן מצטרפת לכל מה שאמרו לפני- גם אח"כ יש פספוסים, יש בעיות של הרטבת יום / לילה וכו' כך שלא להתרגש מהלכלוך, ובוודאי לא להתעצבן ולכעוס....

 

ב"הצלחה

אז ככה אני מדברת מנסיון שלי (יש לנו 5)

הרבה פעמים עוזר ללכת יחד לחנות לקנות תחתונים(מבד) ולעשות מזה טררם שלם,לספר לגננת סבתא דודה וכו.

אפשר גם לעשות טבלה שבא כל פעם שהילד עושה באסלה להחתים חותמת, להדביק מדבקה.

להחליט מראש עם הילד שכל 4 מדבקות חותמות מזכה בפרס קטן(האלה שקונים בחניות ששל ה2 שקל.

מניסיון של 5 זה עובד.

תחתוני חוסר אמון בילד...

פרס על כל הצלחה עובד טוב, אבל לא חייבים.

בלי אמון מלא של ההורים עם נכונות לשאת בקשיים ובנפילות שבדרך,

לילד מאד קשה להגמל. הוא זקוק לליווי שלך ולהכלה שלך את הכישלונות שלו.

אף אחד לא יכול לקפוץ בבת אחת דרך כל כך ארוכה.

גמילה בלי לכלוך היא בקשה לא סבירה בעליל

אז בינתיים אני ממשיכה עם תחתוני הגמילה...

התחלתי גם לצ'פר אותו כשהוא מצליח לא לעשות בתחתונים.... אז הוא נורא התלהב, והלך לשירותים בערך כל 5 דקות... חח..
אבל בסופו של דבר, כשהיה לו באמת מעניין הוא לא טרח לבוא לשירותים.. ולמרות שהוא לא קיבל פרס - אני לא בטוחה שהוא הבין את הרעיון =/

מה זה שכולכם נגד תחתוני גמילה?! אין פה מישהו שניסה ומרוצה מזה???....

בכל מקרה, אני מעדיפה את ההדרגתיות, לאט לאט לאט... לא רוצה בבת אחת...

ולגבי הניקיון - איך אתם מנקים את זה כזה מהר? נראה לי שאם הוא יעשה פתאום על הרצפה אני לא אדע מאיפה להתחיל.. שלא לדבר על ספה... ואיך באמת עוטפים את הספות?!

 

אוף.. הלוואי שזה יצליח עם תחתוני הגמילה... 

פשוט ניסינו את התחתוני גמילה הילד לא נגמל...

עד שהוא לא חש את את הרטיבות בתחתוני בד רגילים, אין לו צורך להתאמץ ולעצור באמצע משהו חשוב כדי ללכת לשרותים.

זה משחק מאד נחמד, אבל לפחות אצלי ממש לא גמל אלא רק בלבל...

לגבי הנקיון- אין לי מושג איך עוטפים ספות, אני משתדלת שלא ישבו על הספות בשלב כזה ויורדת לרצפה לשחק איתם כדי שלא ירצו לבוא לספה...

ושטיחים- אני לא שמה בקיץ.

אז כל פעם שבורח קצת מנגבים במשהו, ובערבים- צריך לשטוף יותר את הבית....ולהריץ יותר מכונות...

(אני משאירה רק עם תחתונים ואז להחליף כל פעם רק תחתונים זה ממש לא נורא...)

אם נראה לך שהבחור מוכן,אז לכי על זה.

מהתאור שלך נראה שהוא בשל.

אין טעם לחכות עד גיל 3.5 .

בדרך כלל הילד בשל וההורים עוד .

(הייתי 6 שנים גננת לגיל הזה)

אני זו שהצעתי לקנות תחתוני  בד ולתת צופרים על ההצלחות

כל מה שהצעתי עשתי  בעצמי וזה עובד (יש לנו 5 והם ממש גדולים.

תמיד אם רואים שהילד לא בשל אפשר לחכות עוד חודש ולנסות שוב.

אסיים בסיפור כשהייתי גננת הייתה אצלי ילדה בגן שבגיל שנתיים הורידה לעצמה את החיתול

  והתפנתה בשירותים אלרי כמה ימים ראיתי שהילדה בשלה ודברתי עם אמא שלה ,האמא שתפה פעולה ותוך יום הילדה היתה גמולה לגמרי גם בלילה.

האמא לא הפסיקה להודות לי על כך עד שהילדה עלתה לגן עירייה.

גם לנו היו שניים צמודים והגדול מכור למטרנה.

קודם כל חשוב לדעת שזה מאד מזיק לשיניים במיוחד לפני השינה.

אנחנו לא גמלנו אותו, אלא בגיל יותר מאוחר. בכל מקרה בגיל שלו את כבר יכולה לדלל לו את זה. אנחנו הגענו למצב שכל פעם הורדנו והורדנו עד שהיינו שמים קמצוץ קטן...לעשות קצת צבע.

עד שנותנת רק מים.

אפשר לנסות לדלל בהדרגה אך לדעתי האישית לא כדאי לעשות לו גמילה עכשיו.

כמה רופאי ילדים שהתייעצתי אמרו לי שעד גיל שנתיים המטרנה מזינה מאד לילד ונותנת לו ברזל וויטמינים חשובים, כך שאם הוא לא אכלן גדול זה חשוב עוד יותר.

זה דבר ידוע שבזמן יציאת שיניים הם רוצים יותר מטרנה ופחות אוכל מוצק ונראה לי שכדאי לתת לו את הזמן לחזור בעצמו למוצקים הרגילים ברגע שהחניכיים שלו יפסיקו להיות רגישות, מאשר לעשות לו גמילה כשיש לו כל כך הרבה מעברים עכשיו בחיים...

אולי כדאי להכין ארוחת ערב מושקעת ומגרה ביחד עם סיפור תוך כדי, לאכול ביחד איתו וכך יאכל לפחות מעט לפני המטרנה ובהדרגה ישבע כמו שצריך וכבר לא יצטרך מטרנה.

באמצע הלילה, בהנחה שהגדילה שלו תקינה , הוא כבר באמת לא צריך מטרנה וזה לא בריא לשיניים.

אני עושה בהדרגה- ממטרנה לתה בלי סוכר (או מעט מאד) ואח"כ עוברת למים עד שהם מפסיקים לרצות לגמרי...

ולי תחשבו לעבור למקום מבודד יותר...זה ממש מכעיס!

רב הילדים מעל גיל 3 לא ישנים צהריים,אז ברור שהם בגינהה שלהם.למה לקנות בית אם גינה אם אי-אפשר להיות בה...אבל בלילה אחרי 11 את צודקת.לפי דעתי מי שרוצה לליששון הוא יישן.אני גרה בבבנייןן יש ושומעים הכל -כל מה שקורה אצל שכנים--אין מה לעשות

גם הילדים שלי נמצאים בחוץ בצהרים ועושים רעש,

ב"ה רעש של ילדים זה דבר חיובי ומשמח,

וגם אני שומעת ומשמיעה לשכני,

אני רק תוהה מדוע אנשים לא מנסים להתחשב גם בסובבים אותם - 

זה לא רק עניין הרעש, אלא בכלל התחשבות

יש לי שכנה שבאה להודיע לי לפני שהם עושים "על האש" כדי שאוריד כביסה - אם יש.

מה רע בזה? סתם התחשבות נחמדה ונעימה.

לא כל כך מסכימה ש"אין מה לעשות". לא מסכימה שבגלל הצפיפות לא צריך להתחשב אחד בשני

ושכל אחד יכול לעשות מה שבא לו.

לא מבינה למה אחרי לידה אני צריכה לשמוע כל הצהרים וכל הזמן כדורסל בתוך החלון שלי.

זו היתה כל השאלה.

 

לא כתבת באילו שעות בדיוק הם מפריעים, ואני גם לא יודע להגיד האם בין14-16 זה סביר.

אבל מה לעשות שיש משפחות שהם יותר תוססות ומרעישות, ויש יותר שקטות

ואם הם מהסוג התוסס, אז מה שאת קוראת לו התחשבות, הם קוראים בית כלא, וזה בכלל לא שייך מבחינתם.

לכן אולי תכתבי באלו שעות מדובר, ומה בדיוק את מצפה, וינסו לכתוב לך האם הדרישות שלך מקובלות

בדיוק מה שכתבתי - 

בצהרים, בסביבות 14:00-16:00 (וזה לא שישנים אצלי, אבל אלו שעות של מנוחה אחרי הגן/ביה"ס ולפני שאר הצהרים)

ובשבתות בשעות הצהרים. (כל אחד נח בזמן אחר. אני לא מתכוונת להתווכח על הדקה. אבל בגדול - שעות צהרים.....)

זה לא שאנחנו גרים בבתים קטנים ויש רק את החצר כמפלט.

לכולם יש 2 קומות, יש עוד חצר שלא גובלת עם בתים - משפחה שממש תוססת ולא מצליחה להתעסק בתוך הבית, יכולה למצוא פתרונות. 

אפילו להיות בחצר ופשוט לא לצרוח. זה מסובך?

 ובכלל, התשובות שניתנות פה, כאילו יש ילדים שאי אפשר לשלוט עליהם או לשים להם גבולות - לא יודעת, קשה לי עם זה.

אם מדובר ברעש רגיל ונורמטיבי שילדים עושים אז....

כל הבאסה, אין כ"כ מה לעשות.

אני גרה בשכונה צפופה מאד עם המון ילדים, ב"ה.

גם פה ממש רועש בשעות צהרים ואחה"צ.

זה ילדים וזה טבעם, הם עושים רעש.

סה"כ אם מדובר כמו אצלינו בשכונה צפופה עם הרבה ילדים בשביל רעש חזק לא צריך שהילדים יהיו צעקנים במיוחד.

עשרות ילדים בין בתים צפופים שמתנהגים בצורה רגילה ונורמטיבית עושים המון רעש, אין מה לעשות...

 

בקשר לשעות, לבקש שקט אחרי 10 בלילה נראה לי ממש הגיוני.

אבל.. בין 14:00 ל- 16:00 אלו שעות שאפילו הסבתות שלי עבדו בהם (שניהם היו צריכות להיות היום הרבה מעל 80).

דווקא אלו השעות שהילדים חוזרים מביה"ס (זה דבר שעושה המון רעש- מנסיון).

בשעון חורף אלו שעות האור.

בהרבה בתים הנשים לא נמצאות בשעה כזו בבית וחלק מהילדים כן עם בייביסיטר/ אחות גדולה / סבאסבתא הגיוני שיהיה כזה רעש.

סליחה, אבל אני באמת לא מבינה את ההבדל בין 14:00-16:00 לבין 16:00-18:00.

כמה אנשים ישנים היום בשעות האלה (ואם אי פעם זה בכלל קרה בישראל...)????

אמא שלי הייתה מורה והרבה פעמים היתה בשעות האלו בבית כשהיא נרדמה בהם זה היה במקרים ששום רעש לא היה מפריעה לה....

חוץ מזה, שכל תינוק יש לו את שעות השינה שלו. הבו שלי ישן מ-10:00 עד 11:00 בבוקר בגיל 9 ח' בערך, אז מה, בגלל זה לכל השכונה היה אסור לשחק בחוץ כי הבן שלי ישן???.

 

כמובן שאני מדברת על רעש רגיל והגיוני של עשרות ילדים בין כמה בנינים צפופים.

 

 

זה מה זה מעצבן שמפריעים לך לנוח!!!

חדרים ברמה, אוכל מעולה בכשרות מעולה. אנשים טובים ונחמדים. מקום שקט ויפה.

אפילו באלון תבור היינו בחדרים נורמליים יותר.

אבל אם את מסתפקת ברמה של ביה"ס שדה - שניהם סבבה.

בקשת כשרות מהדרין, לא יודעת אם זה כך גם באלון תבור.

באלון תבור יש יותר נוף. מקום מדהים.

קשת זה יותר בתוך המושב - פחות רואים נוף.

יש שם מגוון יפה של ספרים לילדים.

 

קיבלנו השנה מהגן. ספר מקסים ביותר

 

ויש גם את הספרים של פינוקי שאהובים ביותר על הילדים

"מתוך הלב של תמי", של חיים ולדר וא' רענן. מתאים בדיוק לגיל. של הוצאת פלדהיים, ואפשר, אני חושבת, להשיג בכל חנות חרדית.

"הספר המתוק הזה" "הספר החמוד הזה"-

אהובים מאוד מגיל שנתיים ומעלה, ספרים גדולים- המלצתי- לרכוש מצופים ניילון- זה מאריך את ימיהם מאוד, ניתן לתת לילדים לקרוא בזה לבד.

 

עוד המלצות: "מה ומי בעולמי"- מלמד על בעלי חיים, כלי תחבורה וכד', בלשון פשוטה וקלה, ציורים מרהיבים.

אמא, ספרי לי/ אמא ספרי לי עוד.

 

אני מכירה חנויות ספרים בגאולה, לא יודעת איפה יש עוד.

כתובים עם חרוזים וקשיחים. הגדול שלי מאד אוהב שאני מקריאה לו. אי

שמדבר על רגשות. יודעי ם למה אני מתכוונת? שכחתי את שמו

אבל זה ספר נפלא

זה ספר חביב אבל ראשית זה ספר ישן (למשל ציור טלפון חוגה) שנית הוא חרדי מובהק וזה מתבטא מאד בציורים ובתוכן ולא כולם זורמים עם זה.שלישית התכנים לא ממוצים ומסודרים מספיק לדעתי (הייתי עושה לו עריכה דידקטית) והרבה מהתכנים לא מתאימים לגיל שנתיים.

אבל עם מסר מתוק מתוק. 'צב על הגב' ממליצה בכל פה!!!

גם עם איורים מגניבים ביותר, וגם עם הרבה מסרים טובים שנקלטים אצל הילדים

נראה לי שאפשר להשיג בכל מיני מקומות בארץ ולא דוקא במאה שערים.

יש בגבעת שאול חנות דני ספרים

יש בסנטר 1 חנות לספרים ומשחקים לדתיים.

 

יש סדרות שנכתבו לחרדים כמו "אלי לומד להזהר"  - אני לא סובלת את הספרים האלה:

1- העברית רחוקה מלהיות משובחת למרות שנראה כאילו שכן.

2- מרוב ללמד דברים נותנים לילד רעיונות שלא היו לו בראש קודם.

3- וכמובן המבניות של המשפחה - האמא תמיד בבית עם חלוק 

 

יש ספרים רגילים כמו :  עכברון הביתה שב.  אליעזר והגזר.  כספיון, מרים והים.

ספרים של לוין קיפניס.

 

בדרך כלל, מה שנקלט כ"רגיל" זה מה שהאדם שמע בעצמו..

 

יש מקום לחשיבה לְמה רוצים להרגיל..  אם כי כמובן יש אופציה למיגוון.

אך חלקם בהחלט טובים וחלקם  לא.

באלה שציינתי יש דברים נחמדים/מסבירים/מושכים את הילדים

וחלק לא הכנסתי הביתה.

 

בעקרון אני קוראת את הספר בחנות וקונה רק אם הוא נראה לי בעל תוכן.

(זה קרוב לתחנה מרכזית). הילדים שלי מאד אוהבים את הספרים של "אלי". העברית לא משובחת והמציאויות קצת מוגזמות אבל התמונות משובחות והשפה קלילה. גם יש לימינציה לדפים. פעם אמרתי לילדי שאני "מרחמת" על ההורים של אלי...

אנחנו הקראנו לילדים:

 

שלום לך אורחת רבקה אליצור

יום של שיר של אלישבע שרייבר

סיפורים לימים טובים אמונה אלון

סיפורים לקראת שבת ערכה מירי ברוך

מאוד מומלצים!

הרוב לא מתאים לגיל שנתיים אבל החריזה טובה להם (וסבתא בלומה מצחיק אותם בדומה לתירס חם). יש לאמונה אלון עוד סיפור טוב שלדעתי מתאים לשנתיים "הסוכריות של חנוך".

מומלץ וגם מאוייר יפה. 

 

הלכתי להסתכל על מדף הספרים וגיליתי שהרוב לא בהגדרת "תורניים" אם כי אני די ביקורתית בספרים. (במשך השנים השתחלו גם כל מיני..)

 

בגזרת הלא תורניים אבל לטעמי בסדר- 

שפת הסימנים של נועה (הבת שלי מאוד אוהבת)

הקטר הכחול שיכול

 

יש חנות של דני ספרים בכנפי נשרים- גבעת שאול. ויש גם חנות של פלדהיים ברחוב בית הדפוס , יש להם גם סוג ב' בזול.

 

קריאה מהנה!!

אם אני זוכרת נכון, באחד הספרים יש אולי סיפור שמדבר על חג המולד,

אז אותו לא הייתי קונה. יש 3 ספרים שונים, קל לעבור ולבדוק אותם.

מלבד זאת - סיפורים מתוקים, קצרים, עם תמונות כיפיות.

מגיל שנתיים ועד כתה א'...

יש לה הבנה וחיבור מיוחד למתחולל ברגשות הילד. לדעתי רוב סיפוריה מתאימים רק מגיל 3 ומעלה.

הביצה שהתחפשה כתבה במפורש שהיא מיצתה את הספרים החילוניים ורוצה ספרים תורניים על רמה

במקום לענות לה לשאלתה, כולם כאן נותנים ספרים חילוניים שלדעתם הם "בסדר". היא לא שאלה על זה ולא זה מה שהיא מחפשת.

או שמביאים לה ספרים תורניים שלדעתכם הם לא משהו. גם את זה היא לא ביקשה.

תתייחסו לשאלה שלה וזהו:

 

לשאלתך:

אני ממליץ על כל הספרים של גדי פולק (מעשה שלא היה, סוף מעשה וכו'), על הספרים והדיסקים של "משיבת נפש" - מעשה מחכם ותם, העני והיהלום וכו', על הספר תוליק ועץ התפוחים של גל אדרי, כפי שכתבה "כינוי סתמי", ועל הספרים "בן של אבא", "בת של מלך".

חלק מהספרים האלה קנו לנו מתנה ואינני יודע איפה, חלקם קניתי דרך מישהו שעבר בבתים אצלנו ביישוב. יש לי את הטלפון שלו אם את מעוניינת.

יש לנו ספר אחד שלה והילדים מאוד אוהבים

סדרת איילת מאד מאד נחמדה וזורמת ביחד עם הילדים כמו איפה אילת, אילת מטיילת, החתולה של איילת (זה מה שאני מכירה).

 חנן הגנן - ספר מופלא לדעתי האישית גם למבוגרים. 

במישור ה"דוסי" אנחנו קראנו המון "שלום לך אורחת". סיפורים לימים טובים של אמונה אלון - מקסים!!! (וגם אומץ בהאהבה במעון הלא דתי של הבן) 

 

קריאה נעימה

נאוה 

 

נראה לי הדיסק יותר נחמד מהספר (לא התחברתי כ"כ לציורים..)

אני שמעתצי את הדיסק בטרמפ והתלהבתי, אבל אולי זה מגיל יותר גדול..

 

בסנטר וואן יש חנות ספרים די נחמדת וחדשה, ליד פיצה סנטר.

מניחה שאפשר למצוא שם..

אחד הספרי ילדות הזכורים מאוד לטוב!!! רעיון מהמם!

תורני - יש ספר "נסיכה של אבא" מאת רות ישראלי

ספרים של רבקה אליצור

בחרדי- מנוחה בקרמן כותבת אחלה, יפה, חינוכי וכו' יש לה כל מיני "הספרייה הקטנה" - ספרונים קטנים מהממים! מתחמם הלב להיזכר.. יש "הספריה הגדולה" - רמה טיפה יותר גבוהה (דינה די ומיכאל זה מזה...)

בהצלחה!

אלחנן ברח לכביש של מנוחה בקרמן, ספרונים בהוצאת טללים כגון " צבי צב ובית על הגב", "טיול תעלול" - לא כולם מתאים לגיל שנתיים ולכולם יותר מידי מלל אבל הציורים מושקעים, המסרים נאים ומועברים יפה ויש לימינציה לדפים. "אמא מה זה?" מאת ח' וקס גם של טללים ומתאים מגיל שנה עד ארבע! יש הרבה ספרים טובים מההוצאה הזו. יש סדרת מוישלה של אחת המנוחות(פוקס או בקרמן). זה בדפים קשיחים. הגרסה הראשונה לדעתי טובה יותר.

ספריות היום זה בחינם

ואם רואים בספרייה ספר במיוחד מוצלח ששווה לספר שוב ושוב, אז אפשר לקנות לבית

יש ל"גרסא דינקותא" סיפורי תנ"ך וחזל בספרים עם דפים קשיחים, איורים צבעונים וברורים אבל המלל מתומצת מידי. להזמנות: 0528698839 .יש להוצאת" ושיננתם לבנך" את חמישה חומשי תורה מעובדים לילד בדפים עם למנציה ותמונות יפות. ההסבר לא לגיל שנתיים. להזמנות: 025374849, 0527624840. יש ספר מתוק מאד בשם "מי אני?" ובו מצולמים ילדים קטנטנים מחופשים לבעלי מקצוע עם כיתוב קצר קליל וקליט. מומלץ מאד! נ.ב אני לא עובדת בשום הוצאה או חנות ספרים ואני לא מתכוונת לעשות פרסומת אלה לעזור.

יש לה כמה סדרות.

מה שאני זוכרת עכשיו לגיל שנתיים - זה דדי-גמדי. סדרה מתוקה מתוקה, ספרים קשיחים.

יש לה המון סדרות, לכל מיני גילאים.

אני אוהבת אותה הרבה יותר ממנוחה בקרמן - שהיא יותר מידי מכניסה מסר לכל סיפור בצורה מאוד בולטת (להקריא ספר שלה לילדים זה כמעט כמו להקריא דרשת-מוסר...)

למנוחה בקרמן לעומת זאת יש הרבה ספרים על ידע כללי - צורות, חיות, וגם כשכן יש מסרים מוחצנים - הם מובאים בצורה מאוד מושכת ומשכנעת.

בחנויות ספרים של החרדים תמצאי הרבה ספרים יפים.

ובכל זאת, קורה שמשנים את דפוסי השינה, וכשהיא קמה אז זהו? לא חוזרת לישון? ואז אחרי כמה זמן עייפה שוב?

וגם לאחר מכן, יקיצה או שתיים (שירותים) בליווי. לאחר מכן -  עד גיל 5 בערך -  הם עוברים ללכת לשירותים בעצמם, בלי ההורים.

חשבנו על שיניים - לא מרגישים כלום!! אולי מתחיל לצמוח ולוקח זמן עד שיוצא?? לא מרגישים שינים!!

לוחשת לתינוקות - איך משיגים את הספר הזה?? שווה לקנות אותו?? איפה אפשר??

 

ויוקטנה - ברור לי שמותר מס' יקיצות, הבעיה היא שהיא הפסיקה ופתאום חזרה לקום שוב. וזה קצת מבאס...

 

למען האמת - אני אכתוב שהלילה היא לא התעוררה, מקווה שימשיך ככה...

 

תודה לכל מי שענה...

(בכל חנות ספרים נורמאלית)

או לקחת בהשאלה ממישהיא (תשאלי בגינה למי יש- בטח יהיו לפחות 3 שיגידו לך שזה הספר ששינה להן את החיים...)

 

באמת תנסי לתת לה יותר אוכל במשך היום- שיתמצא הצורך שלה ביום ולא בלילה

ותכיני לה ליד המיטה מה שצריך בשביל להאכיל בלילה- שזה יהיה גיחה קצרה ולישון ולא התעסקות ארוכה- שמספיקים להתעורר לגמרי

איך קיבלת חתימה כזאת? (של אני מפרסם בניגוד לתקנון האתר)

תנסי - תצליחי גם

במקום להתבאס על שהיא התחילה להתעורר בגיל 7 חודשים, תשמחי על 3 חודשי בונוס שהיא נתנה לך

עזר לנו מאוד, למרות שאני לא בטוח שאני מסכים עם הכל.

יותר מידי ספר כזה "את חייבת לעשות כמוני ואם לא יהיו לך צרות" אסל החיים זה לא תבנית אחת ולא כלמאדם נכנס לתבנית הספציפית שהיא מציגה.
יש שם עצות טובות ויש שגם לא. תלוי בתינוק.
רני הייתי מחפשת משהו אחר. ואין לי המלצה כרגע. אולי אם תשמעי תמליצי גם לי.

אם את באה בגישה של בואי נראה מה אני יכולה לקחת מהספר ומה מתאים לי ומה לא,

אז את לא מתרשמת מה"איום" שיש בין השורות שאומר שאם לא תעשי כמוני יהיו לך צרות

את פשוט צריכה קצת ביטחון עצמי... כי בסופו של דבר לדעתי יש מה ללמוד מהספר

אולי אם היא ממש בפנים קשה לראות, אבל אפשר לזהות אדמומית בדר"כ.

תולעים- גירודים בפי הטבעת, בעיקר בלילה, עד כדי כך שלפעמים מפריע להם לישון.

אולי שווה ללכת לרופא, שיבדוק.

אבל בגלל שזה כבר שבוע+ אני תוהה אם כדאי לבדוק..

אם סתם מתעסקת שיערב לה...

תנסי לתפוס אותו בכוח בצורה שהוא לא יכול להרביץ יותר ואז להגיד משהו כמו :"בבית שלנו לא מרביצים גם כשכועסים"

או "זה מאוד כואב לי ואני לא מוכנה לתת לך להרביץ לי" או משהו שמתאים לך, אפשר להחזיק אותו כך קצת זמן, זה בטח יעצבן אותו יותר אבל יבהיר את הנק'. וזה בטוח לא עובד בהוקוס פוקוס, זה לוקח זמן.

גם ביתי בת ה4 החלה להרביץ לי כשמשהו לא מוצא חן בעיניה (אבל היא קצת יותר עדינה) ונראה לי שהיא פשוט מנסה אותי.

אני מבהירה לה שכשהיא מבקשת בצורה כזאת, היא לא מקבלת. וגם לה קשה כרגע שלא תמיד העיניינים מתנהלים בדיוק עפ"י השגעון הרגעי שלה, אבל מכיוון שהיא מס' 4 אני כבר לא נבהלת ומשתדלת להשאר סבלנית ולא להשתגע כשהיא משתגעת...

זה לא תמיד הולך, אבל לפחות מהניסיון אני יודעת שזה יעבור עם הגיל, ושהם בעצמם לא באמת יודעים מה הם רוצים.

מן הסתם מה שהם רוצים הוא -תשומת לב ובדיקת גבולות.

יש לפעמים דברים שהלב מרגיש שנכון.

 

מחיבוק "מיותר", לא יקרה כל רע.  ואל דאגה - הוא לא חושב לרגע שזה "בגלל" שהרביץ. הוא בסה"כ מבין שאמא אוהבת אותו למרות הסיבוכים שלו. זה טוב.

 

אני חושב שכדאי לדבר איתו בזמן שהוא רגוע. לשאול אם הוא חושב שזה יפה וכיבוד אם. להסביר שמעכשיו, אם זה יקרה לו, אז עד שהוא יירגע מהיצר הרע, אנחנו נחזיק את הידיים, כדי שהוא לא יעשה את הדבר הזה שאסור לעשות וגם לא טוב לו להתרגל בזה.

 

ואם קורה - אז באמת להחזיק היטב, ידיים וגם לחסום את הרגליים אם צריך, ותוך כדי לדבר איתו בנחת: אנחנו לא מרביצים לאמא. אם רוצים משהו - אפשר להגיד, ולשאול אם אפשר כבר לעזוב, אם כבר עבר לו היצר הרע..

מיד כשמפסיק - להסכים לדבר בנינוחות.

 

במקביל - כדאי לברר אם לא עבר עליו איזה משהו. לחקור היטב בגן וכד'.

 

כדאי גם לשוחח איתו בזמן רגוע - לעבור על כל סדר היום, בבית ובגן, ולראות אם יש משהו "רגיש".

הרגשתי שחיבוק ירגיע אותו ואת העניין,

ולקח לי זמן לעשות את זה. כי אני פוחדת שזה יהיה לא חינוכי וילמד אותו שזה בסדר להתנהג ככה.

אני מאוד רוצה לשנות את המחשבה הזאת, אבל אני צריכה הסבר הגיוני שישב לי בראש.

אולי תוכל להסביר לי למה חיבוק בזמן מעשה כזה חמור הוא בסדר?

ומה הוא משדר?

אני חייבת הגיון כאן כדי לשכנע את עצמי.

 

ולבבה- אני אנסה.

ניסיתי ללכת לחדר כדי להתרחק ממנו, והוא נכנס בעצמו לחדר ולא רצה לתת לי להיכנס או לצאת משם.

ככה שהיו לי כמה דקות שקט. אבל זה לא נגמר.

בחלק מהזמן באמת לא כעסתי, ניסיתי להפסיק את העניין,

זה היחה מעל ומעבר, ככה שהרגשתי שזה מודגזם ולא הרגשתי כבר כעס.

חיבוק כשיטה שכלית לעשות אותו בכל עת שהילד עושה משהו לא-טוב...

 

זו בדיוק הנקודה, שלפעמים ההרגשה של ההורים באותו רגע היא נכונה. כמובן, צריך זהירות ובקרה עם זה.

 

במקרה זה, ההסבר למפרע הוא פשוט - הרי אתם הייתם ב"מאבק" כבר כמה זמן מקודם, זה לקח הרבה זמן, הוא הרביץ, את "החזרת" כדי לרסנו וכו'; במצב כזה, לפעמים הורים חשים בשלב מסוים (וגם הילד) שזה כבר "לא אנחנו". הילד "השתגע" קצת, ההורים רצו ללמד לקח - אבל פתאום מרגישים קצת התרחקות מהעיקר שהוא היחס הפנימי האוהב הקבוע - ואז החיבוק הזה משדר את האמת ששני ה"צדדים" חשים: אנחנו אמא והילד שלה..  מחזיר את האמת העיקרית. והבסיס לכל תוכחה זה הקשר והאהבה. את אשר יאהב יוכיח.

 

ככלל, בוודאי שאם הילד בשלב "מבולבל" שהוא מרביץ וכו', אז אין להעביר מסר כאילו זה מעשה נאה.. מצד שני, לא להתפעל יותר מידי. המגמה העיקרית, זה מה אנחנו מעבירים לו לגבי זה, ואיך אנחנו עוזרים לו להתאזן עם עצמו, בצד זה שהוא יודע שממשיכים לאהוב אותו. ילד צריך להתרגל שלאהוב ולשים גבולות מסויימים, בלי כחנות, באופן מוסבר, זה הולך ביחד.

 

לכן, אם למשל את "תופסת" אותו (אגב, גם זה יכול להיות סוג חיבוק. ביחוד לאבא, שהוא חזק יותר, אפשרי לגמרי לתפוס ילד שלא יוכל להמשיך להרביץ ועם זה לעשות זאת בעדינות לגמרי) ומסבירה תוך כדי שאנחנו לא מרביצים, ואם אתה רוצה לדבר - נשמע בשמחה וכו'. כמו שכתבתי (אפשר גם בכיוון השני, שהציעה "לבבה", להתנתק ע"י הליכה לחדר השני - ולהסביר משם בקצרה. אני אישית מעדיף להישאר קרוב ולדבר), אז ילד קולט שגם אוהבים וגם לא נכנעים לכל שיגעון.

 

ואכן, זה מצריך עבודת-מידות פנימית: לא להתפעל מידי, לרצות לעזור לו, לא להרגיש שמץ רצון-שליטה וכחנות. הכל מרצון לעזור לו לארגן את עצמו והרגליו, ומתוך ידיעה שאת המבוגר פה שה' נתן לך את המשימה הגדולה הזו של גידולו וחינוכו, ויש לך הכחות לזה.

אמנם בני בן 3 אך גם הוא היה מרביץ אם משהו לא מצא חן בעיניו.

 

גם אני בהתחלה הייתי נאבקת כמוך, ואפילו אומרת לו כמה הוא ילד רע ומעצבן וכו,

 

עד שפעם אחת שאלתי עצה מאבא שלי, והיא עבדה נפלא, רק מה, קשה ליישם וצריך הרבה מוטיבציה:

ראשית, עבודה פנימית שלי-  שמירה על שליטה עצמית- לא לצעוק, לא לכעוס ולא להיעלב, לא רק חיצונית אלא בעיקר בפנים, בלב,

 

ברגע שהצלחתי להתרכז רגע בילדון המתוק ולהבין שזה לא אישי נגדי אלא בעיה שלו ( קושי בדחיית סיפוקים וכו) אז הוצפתי ברגשות רחמים ואהבה. בתוך סערת המכות!!

 

אח"כ- משפט  קצר ושליו שיבהיר היטב מהי הפעולה הנדרשת ממנו" הבן שלי לא מרביץ! עכשיו אני הולכת לחדר ואפתח לך הדלת כאשר תפסיק להרביץ ותבקש סליחה"

 

ותוך כדי נכנסתי לחדר הסמוך ונעלתי את עצמי בפנים.

 

תאמיני ו לא- זה עבד יופי! בהתחלה היה קשה כי לא הצלחתי להירגע מבפנים ואחכ נהיה יותר קל, וכמה שפחות דיבורים היה יותר טוב.

 

בהצלחה רבה! אשמח לשמוע אם ניסיתי ומה קרה

וגם אם יש עוד ילדים שאת צרכה לטפל בהם? ובכלל הילד יכול פשוט לפרוק את זעמו על דברים אחרים שבבית. אני שמחה שזה עזר לך אבל אני לא מתחברת לפתרון הזה. אהבתי שאת בעצם מסתגרת בחדר ולא במאבק איך לסגור/ לעצור את הילד. (אני לא הפותחת, אבל יש לי בעיה דומה)

כל הכבוד שאת פותחת את הנושא הזה! יש לי המון להגיד ואני מקוה שה' יתן לי את המילים הנכונות. אני מאד מזדהה איתך. חשוב לי להגיד לך שהשיטה של לעצור את הילד על ידי מכה חזקה או נעילה בחדר בעצם מלמדת את הילד שמי שיותר חזק פיזית מנצח ואז כשהוא יהיה בגיל העשרה הוא באמת יותר חזק. בנוסף לילד יש פה והוא תמים ופתוח ועלול לפתוח אותו בגן. וזה עלול להגיע למשטרה לחקירה שמה אתם הורים אלימים למרות שאתם לא ואתם הורים טובים. אני אומרת את זה מנסיון אישי וכואב. יש לי עוד לכתוב אבל לא יכולה כרגע.

אבל התורה בעצמה אומרת שחושך שבטו שונא בנו.

כמובן שיש לכך גדרים וצורה,

אבל לומר שזה מה שיגרום לילד להפוך לילד פחות טוב?!

זה ממש היפך הדברים...

 

שחושך שבטו זה שבט מוסר ולא שבט מכות.

אבל לטעמי ברגע שחיבקת אותו, אחרי מה שקרה גרמת לו להבין שהוא מתנהג לחלוטין בסדר.

מצד אחד ניסית להפסיק אותו, ומצד אחר חיבקת אותו..

שלחת לו מסר מבלבל ולכן הוא לא בדיוק מבין שמה שעשה הוא רע, וממשיך בשלו..

 

לדעתי ילד שמכה, צריך כמובן לבדוק אם זה לא איזשהו דפוס שהוא למד בגן, או בעקבות משהו שקרה לו בגן

ומאידך: צריך להיות מאוד ברורים איתו, גם במעשים. לא נותנים לדבר כזה ביטוי וחופש, אלא עוצרים את זה כשזה מתרחש.

תחשבי על זה כך: ברגע שאת עוצרת אותו במילותייך ומעשייך- את גורמת לו טובה! את מלמדת אותו להיות אדם טוב.

 

חלילה לא צריך לנעול אותו בחדר, אבל צריך להפסיק את מעשיו, ולומר נחרצות שזה לא מתאים. אולי אפילו לחשוב איך להרחיב את מעגל הגבולות בתחום הנ"ל, לעוד תחומים שזקוקים לשיפור..

וכך בהתמדה ובשיטתיות זה יצליח בע"ה..

שבגינת המשחקים אני נתקלת לעיתים בילדים שנהנים להרביץ לאחרים

(כמובן שלא כל הסיבות לכך ברורות לי. ויש המון), אבל בוודאות אוכל לומר לך, שלכל אותם ילדים ההורים מתנהגים בסלחנות

ובחיוך.

 

ילד הוא נפש רכה. ברגע שאיכשהו מתדבק בנפשו צד שהוא לא טוב- צריך מיד להפסיק זאת,

כי אחרת זה הופך לדפוס, ולמשהו מקובל

אכן פחדתי לחבק אותו אף שחשתי שזה הדבר הנכון.

בסוף עשיתי זאת, כי לא יכולתי להתאפק וכמו שדן אמר, זה היה מעל ומעבר

וכבר הרגיש לא שייך לזה שאנחנו אמא ובן.

אין לי מושג איך לחבר בין הדברים, בין אהבה לתוכחה וגבולות.

בראש שלי, חיבוק, זה אומר לסלוח לו, להעביר את מה שהיה.

 

ואת אומרת לעצור את זה באותו רגע. זה מה שניסיתי לעשות ולא הצלחתי.

וחלילה מלנעול בחדר?

אז מה כן יעצור אותו?

אני עם עוד תינוק לא יכולה לעזוב הכל ולעשות לו סדנא מיוחד להרגעה.

לעצור אותו, לתפוס את הידיים עוד כשהן מנסות להכות ולהבהיר: אסור. את אמא לא מכים.

חשוב להבהיר שישנם גבולות אדומים שלא חוצים. 

זה שהוא ממשיך בשלו, לא אומר שנכשלת..

כי כמו בכל דבר בחינוך, התוצאה היא תוצר של עבודה מתמשכת, ואינה מגיעה בהכרח כבמטה קסם

 

העניין של להתעלם, להסיח את דעתו, שאת תגשי לחדר אחר זו בעצם אמירה מצידך

גם באי האמירה ישנה אמירה.

אם נעשה משהו שהוא לא טוב: צריך להבהיר שלא עושים כך. ולא להתעלם, או להסיח את הדעת.

 

האהבה לא סותרת את הגבולות.

טלי דוגמא: מה עדיף. האם עדיף שתתני לו חיוך וחיבוק והוא ימשיך בהכאה שאולי תתפתח למעגלים רחבים יותר ולרמות גבוהות יותר בהמשך,

או שמא עדיפה הנחרצות הרגעית הזו, ובכך הוא ילמד מהו רע שממנו עליו להתרחק, וידבק בטוב.

היכן האהבה הגדולה יותר?

 

אגב, היכן בעלך בסיפור?

 

ממש בהצלחה!

 

 

העצה שנתנו כאן וגם את מאד התאמצת אליה - להשאר רגועים, לא לכעוס באמת, לא להתרגש וכד' מאד נכונה. הילד בודק אם הוריו יציבים בכל מיני דרכים וגם על ידי מכות. לכן זה הצחיק אותו שכעסת כי הוא סוג של לוחץ על כפתור כשהוא מרביץ ומשתולל וה"מכונה" - אמא פעלה באופן מעניין, היא כעסה וכד'. זה גם מעניין וגם מראה לו שהוא יכול לשלוט באמא. אני מרביץ לאמא= אמא מתרגשת, פועלת וכו'.

את האמירה צריך להגיד ברור ברוגע ונחת, כי אותך החמודי לא יסובב והחיבוק זה בעיני אמירה: אני אוהבת אותך, אני לא נגדך. מנסיון שלי, המגע האוהב מחליש את עוצמת הכעס של הילד. לפעמים אני גם מדגדגת אותו והצחוק משחרר את הכעס.

הילד מתוסכל שרצה חביתה אחרת ומצפה שאמא, שבעיניו מיצגת את העולם, תסדר את העניינים והרי לא תמיד תוכלי לסדר לו את החיים וגם זה לא נחוץ. הוא אמור להתמוד עם תסכולים. כרגע הוא ילד ולא יודע אז הוא מתפרץ כביכול נגדך. כשאת רגועה את משדרת לו שגם כשיש תסכולים אפשר להיות רגועים. אבל אל תשדרי אדישות ולכן תאמרי בסגנון" זה עצוב לך שאין חביתה כמו שאתה רוצה, הלואי שהייתי יכולה להפוך את החביתה למה שאתה אוהב" אפשר גם "לדבר" לחביתה ולצוות עליה שתשתנה.

וגם זה מצחיק לדבר לחביתה וזה משחרר. אפשר לדבר עם הילד מה נכין לך פעם אחרת או מה היית רוצה שיהיה. אפשר גם לצייר את זה אם יש זמן. ככה את מכבדת ונותנת ביטוי לרצונות שלו. ככה הילד מרגיש שאמא איתו בצערו/ תסכולו ולא נגדו.

ישבתי עם הילה בזמן רגוע וסיכמנו שאם הוא מרביץ לאמא/ דוחף/ זורק חפצים וכד' הוא מפסיד דברים מסויימים וקבועים. (נניח ממתק של אחר צהרים או משחק במחשב). העניין שזה מעביר את השליטה לילד. את לא זורקת עונש בתגובה למכות (שאז הוא מפעיל אותך ושולט בך כמו שכתבתי) אלה הילד יודע שבבחירתו להתפרע, בהסכמתו יפסיד דברים ידועים מראש.

את תארת במדויק את המצב שבו הייתי ולכן התיעצתי עם מומחים ואלו דברים שלמדתי מהם. מאז שהבנתי והפנמתי את הדברים האלה המצב מאד השתפר. אני עדין סוג של מבררת ולומדת אז תודה שפתחת את השרשור.

עם ילד כזה כדאי לדעתי יותר לחשוב על מה מתעקשים. זאת אומרת שלא יהיה מלחמות הרבה. נניח בדוגמא שהבאת, אם לא קשה/ מסובך ולא עניין עקרוני אצלכם אז פשוט להכין חביתה אחרת...

תודה רבה רבה לך שאת חולקת את הנסיון שלך.

חלק ממה שאמרת אנסה.

ניסיתי להישאר רגועה ולהגיב באיפוק, עשיתי את זה אבל הוא המשיך להרביץ בקצב.

זה לא גרם לו להפסיק. הייתי חייבת שזה יפסק מבינה?

הוא נחשב ילד כוח, אם את מכירה את ההגדרות האלו.

אני במאבקים כאלו כבר שנתיים. לא עם ההרבצות, אלא תקופת הלא רוצה של ילדים.

ואני מנסה למנוע תקלים, והתנגדויות ככל הנית.

ואם אפשר הייתי עושה חביתה חדשה אבל לא היה אפשר.

מה אני לא מבינה, זה שלפי דעתי, חלק מהפתרונות הם לא חינוך לטווח הארוך. הם רק לטווח הקצר.

למוסס את הכעס שלו? להסיח את דעתו, להביא משהו אחר?

זה למנוע מהאש להתפרץ, אבל אם היא תתפרץ? מה יקרה שם?

אין כאן חינוך מה עושים עם זה כשכועסים. שמשתלטים, מתאפקים. חושבים, ובכל מצב לא מרימים יד על אמא.

אני רוצה שיהיה קו אדום שהילד ידע שיש קו אדום, שעל אמא לא מרימים יד.

לגיטימי לא?

שהוא יפחד לעשות זאת.

אני לא צודקת?

פנימית גדולה. יש שיטה כזאת של חיבוק- כטיפול. חיבוק חזק כזה, לא שילוב זרועותיכם ולא אחד מול השני אלא הוא עם הגב אלייך ואת מחבקת אותו מאחור אבל גם "כולאת אותו" בזרועותייך. זה נותן לילד תחושת ביטחון וגבולות, ואמור להרגיע.

מחבקים ילד - הכי טוב לא להכניס "שיטות" גם בזה.. לדעתי. איך שהורים עושים טבעי - הכי טוב...

אבל השיטה הזאת, שנקראת הולדינג (HOLDING), משמשת לא רק הורים.

אני הכרתי אותה בגן חינוך מיוחד שבו עשיתי שירות לאומי, ושם הי בה הרבה שימוש. (כשאני ניסיתי לעשות אותה, הילד פשוט דפק את הראש שלו בסנטר שלי, והמשקפיים כמעט נשברו... כנראה שלילדים עם ADHD רק מומחים יכולים להשתמש בדרך הזאת...)

על חיבוק שהורים מחבקים את ילדיהם באופן טבעי.

 

אין לכך כל קשר לאיך לתפוס ילד במצב לא רגוע ע"י צוות בגן..

 

זה בדיוק ההבדל, וזו הבעיה: להעביר מ"צוות" שאינו הוריו להתנהגות הורים עם ילדיהם.

 

לא כל מישהי בגן יכולה לחבק ילד "באופן טבעי". היא לא אמא שלו.

 

אז יש לעיתים "דרכי ביניים".

 

[ואגב, ככלל, לענ"ד לא כדאי להתרשם יתר על המידה מזה שמדביקים כל מיני שמות באנגלית ומכנים כל דבר "שיטה". תמיד צריך לבדוק לגופו של ענין: אם טוב ומועיל, מצוין. אם לא - לא ה"פלומבה" תיצור את הענין. אני מעיר כי רואים לא-פעם שאנשים מוותרים על שכל והרגשה ישרים בגלל איזו "שיטה". לבדוק לגופו של ענין כל דבר.

ואגב, אני לא בטוח שהמסקנה מזה שהילד שניסית לתרגל את זה עליו הגיב כך, היא ש"רק מומחים" יכולים לעשות את זה עם "היפרים". יותר סביר שזה פשוט לא מתאים לכל-מקרה ומצב... אלא שכשמישהו חזק תופס חזק - לא רואים כלפי חוץ מה הילד מרגיש אז...] 

אני תופסת את הידיים\רגליים של הילד בצורה שקצת לא נעימה לו ואומרת: אני רואה שאתה לא מצליח לשמור על הידיים שלך בעצמך אז אני שומרת לך. בדר"כ תוך זמן קצר הילד מבקש להשתחרר ואומר שהוא כבר ישמור על עצמו לבדו.

ברור שבכל הזדמנות אחרת מחבקים.

מצטער - גם לכתוב בסיגנון כזה.

 

את אותם תכנים אפשר להגיד אחרת.

 

ופה לא דובר על "לחבק ילד שמרביץ לאמא שלו". כאן מדובר על סיום עימות בן 40 דק', שברור שהילד כבר מסובך עם עצמו לגמרי. במצב כזה, אכן לעיתים הכי חשוב, לפני כל חינוך, הוא תזכורת שמדובר באמא וילד. זה מה שהיא הרגישה שמתבטא בענין הזה כנראה.

 

ברור שלא דובר על תגובה טריוויאלית להרבצה - חיבוק..

שזה לא הדבר הנכון לעשות למרות שזה יביא לשקט. (שקט תעשייתי?)

 

ואין שום סגנון במה שאמרתי. זו פשוט מציאות. אם מישהו לא אכפת לו שהילד שלו יגדל להיות אדם גועלי אז שיחבק כמה שהוא רוצה את הילד שמכה את אמא שלו.

וידעתי שיש משהו שיכול לעזור - חיבוק.

אבל לא ידעתי אם זה נכון להשתמש בזה

 

הרגשתי שחיבוק ירגיע אותו ואת העניין

 

 

אכן פחדתי לחבק אותו אף שחשתי שזה הדבר הנכון.

בסוף עשיתי זאת, כי לא יכולתי להתאפק וכמו שדן אמר, זה היה מעל ומעבר

וכבר הרגיש לא שייך לזה שאנחנו אמא ובן

 

 

 

 

היא הרגישה שכך צריך לעשות.

 

ואח"כ היא כותבת שלא הבינה בשכל למה. הרי לא מחבקים על דבר כזה. ואולי זה יעודד התנהגות כזו.

וזה בדיוק מה שהסברתי, ממה באה ה"הרגשה" הזו, שלכאורה היא אבסורד.

 

ומי שמחנך צריך לדעת שלפעמים יש גם חריגים מה"כללים". זה לא מחשב, אלא בני אדם. ואם אמא מרגישה שאחרי 40 דקות של "מכות" (הרי היא כבר הספיקה לפני כן גם "להחזיר" לו מכות כואבות כדבריה..) הדדיות, זה מה שירגיע - ואכן זה מרגיע - אז לפעמים יש גם מקום להרגשה הזו. והמקום לדעתי הוא, כמו שהסברתי מקודם. חזרה לאיזה בסיס של שפיות. וגם מחזיר אותו למקומו - הוא הילד הקטן; היא האמא. אמא שתפרש התנהגות חד-פעמית כזו כ"שיטה", עלולה לא להיות מסוגלת לנהוג לפי החוש שלה במצב חריג. זו גם בעיה.

צריך לתקוע את זה חזק

ועדיין משתחרר מדי פעם

במיוחד אם נחזיקים את הבימבה או יורדים עם זה במדרגות....

 

http://www.leida.co.il/message.asp?qt=4861

אבל מאוד חשוב שתהיי שלמה עם זה, שלא תשגעי אותה והיא אותך..

יש שם את המוסדות של תורת החיים בשיטת זילברמן. 

זול זה לא כ"כ נראה לי.. אבל הנסיעה די קרובה.

 

בקרית עקרון יש גם בי"ס עם כיתות בשיטת השינון (שמעתי עליו דברים טובים)- לאו דוקא כמקום מגורים (לא ממש מכירה) אפשר לגור ברחובות ולשלוח (או באזור..)

 

ואני שמעתי עליו דברים גרועים. יש משם בריחה המונית. מלא הורים עזבו. תכלס הבית ספר הכי טוב באזור זה ברויאר ביד בנימין ואומרים שגם בנועם בנים התחילו קצת להשתפר. 

 

 

ומחברה שעבדה בברויאר אני יודעת בדיוק את ההפך.

ומרחובות יש אכן הסעות לכיתות בשיטת זילברמן בקריית עקרון.

אזור כ"כ יקר! 

 

ביד בנימין יש בית ספר טוב לבנים אבל יקר שם חבל"ז. לא ממש מכירה את התחבורה ולא בטוחה שיש תחבורה ציבורית ישירה שמגיעה לרחובות מיד בנימין, אבל מצד שני- יש שם איכות וגם יש שם הרבה תושבים שמגיעים באופן יומיומי לרחובות ואפשר לארגן איתם טרמפ, או לנסוע בשני קווים. 

 

אפשר גם בתוך רחובות- אם את בקטע של גרעין תורני אז יש פה את הגרעין של אושיות וזה יחסית זול לעומת שאר רחובות. זה חבר'ה קצת בסטייל שדרות, למרות שלא כולם כאלו, יש גם בתוך רחובות שכונה שנקראת דניה והיא קרובה לכל הקהילה הדתית. יש באזור הזה הרבה בתי כנסת של המגזר. היתרון שלה הוא שלמרות שהיא שכונה לא דתית היא כן קרובה לדתיים אבל היא זולה כי זו שכונה שיש בה הרבה עולים, למרות שלאט לאט גם היא הופכת להיות שכונה דתית. (וזה זול ביחס לשאר רחובות אבל עדיין יקר למי שבא מהתיישבות). 

 

מחוץ לרחובות יש בעיקר מושבים שאין בהם דתיים, ובמקרה הטוב תוכלי בכלל למצוא בהם בית כנסת עם מניין. 

 

אה, ו... יש עוד רעיון שעכשיו אני חושבת עליו- אזור מודיעין- כפר רות, כפר האורנים, לפיד וכו', זה בול חצי שעה נסיעה ברכב ולדעתי זה קצת יותר זול מרחובות עצמה. 

אז חוץ מיד בנימין שגם אני ממליץ בחום, אם כי יקר שם

בגדרה יש מקומות זולים, וגרעין אמנם לא גדול אבל פעיל ומגובש

וזה קרוב לרחובות ככל הידוע לי עם תחבורה ישירה

בת כמה היא?

 

לא שאני יודעת את התשובה.... 

לפי טיפת חלב הרעיון שזה לא יהיה תחליף לארוחה עד גיל חצי שנה.

אבל טעימות? פנקי אותה.

וזה יכול להיות ממש ארוחה, כי היא רוצה לאכול בערך כל מה שהיא רואה. ב"ה...אין תלונות.

10 קילו בגיל חצי שנה זה תיק רציני על הגב...

כשאת מרגישה שזה קצת הופך להיות מסוכן- תנמיכי

הבנתי

כי יש בזה חומר שעדיף לא לבלוע, וילדים בדר"כ בולעים.

אפשר גם לשים קצת אקמולי על חיתול, ולמרוח בעדינות של החניכיים.

באמת זה ממש כואב להם ולפעמים קצרה ידינו מלהושיע להם...

אמלנו שום דבר לא עוזר

מחכים שהשן תצא (אפשר גם לעזור לה בעדינות)

וזהו

לפעמים פשוט אין ברירה

במזרק המדידה, ולמשוך על החניכיים

בדוק ומנוסה אפילו במקרים קשים במיוחד 

לילדה שלנו מאוד עזרה שרשרת ענברים אותה ניתן לרכוש גם בחנויות טבע.

http://www.moku.co.il/cat.asp?catid=11

לבעלי היה כאבי שיניים נוראיים וזה קצת עזר, אז אני מניחה שלתינוק זה עשוי לעזור.

לעסות בעדינות בצד הפנימי של הבוהן בין הבוהן לאצבע וגם לאורך האצבע בצד הפנימי. זה עלול לעצבן את התינוק כי כואב לו שם, לכן לא להציק, לעסות כל פעם קצת.

לשים על האצבע קצת אוטידין (כן, כן, טיפות האזניים) ולמרוח על המקום.

יש לזה השפעה מאלחשת. (וזה לא מסוכן)

 

 

יש גם משחה מאוד חזקה שנקראת "אנאדנט"-

אבל היא ממש חזקה ואז לילד בד"כ נרדם גם חלק מהלשון/ הפה וזה די מציק לו.