פורום הורות (עמוד 309)

יש שם את המוסדות של תורת החיים בשיטת זילברמן. 

זול זה לא כ"כ נראה לי.. אבל הנסיעה די קרובה.

 

בקרית עקרון יש גם בי"ס עם כיתות בשיטת השינון (שמעתי עליו דברים טובים)- לאו דוקא כמקום מגורים (לא ממש מכירה) אפשר לגור ברחובות ולשלוח (או באזור..)

 

ואני שמעתי עליו דברים גרועים. יש משם בריחה המונית. מלא הורים עזבו. תכלס הבית ספר הכי טוב באזור זה ברויאר ביד בנימין ואומרים שגם בנועם בנים התחילו קצת להשתפר. 

 

 

ומחברה שעבדה בברויאר אני יודעת בדיוק את ההפך.

ומרחובות יש אכן הסעות לכיתות בשיטת זילברמן בקריית עקרון.

אזור כ"כ יקר! 

 

ביד בנימין יש בית ספר טוב לבנים אבל יקר שם חבל"ז. לא ממש מכירה את התחבורה ולא בטוחה שיש תחבורה ציבורית ישירה שמגיעה לרחובות מיד בנימין, אבל מצד שני- יש שם איכות וגם יש שם הרבה תושבים שמגיעים באופן יומיומי לרחובות ואפשר לארגן איתם טרמפ, או לנסוע בשני קווים. 

 

אפשר גם בתוך רחובות- אם את בקטע של גרעין תורני אז יש פה את הגרעין של אושיות וזה יחסית זול לעומת שאר רחובות. זה חבר'ה קצת בסטייל שדרות, למרות שלא כולם כאלו, יש גם בתוך רחובות שכונה שנקראת דניה והיא קרובה לכל הקהילה הדתית. יש באזור הזה הרבה בתי כנסת של המגזר. היתרון שלה הוא שלמרות שהיא שכונה לא דתית היא כן קרובה לדתיים אבל היא זולה כי זו שכונה שיש בה הרבה עולים, למרות שלאט לאט גם היא הופכת להיות שכונה דתית. (וזה זול ביחס לשאר רחובות אבל עדיין יקר למי שבא מהתיישבות). 

 

מחוץ לרחובות יש בעיקר מושבים שאין בהם דתיים, ובמקרה הטוב תוכלי בכלל למצוא בהם בית כנסת עם מניין. 

 

אה, ו... יש עוד רעיון שעכשיו אני חושבת עליו- אזור מודיעין- כפר רות, כפר האורנים, לפיד וכו', זה בול חצי שעה נסיעה ברכב ולדעתי זה קצת יותר זול מרחובות עצמה. 

אז חוץ מיד בנימין שגם אני ממליץ בחום, אם כי יקר שם

בגדרה יש מקומות זולים, וגרעין אמנם לא גדול אבל פעיל ומגובש

וזה קרוב לרחובות ככל הידוע לי עם תחבורה ישירה

בת כמה היא?

 

לא שאני יודעת את התשובה.... 

לפי טיפת חלב הרעיון שזה לא יהיה תחליף לארוחה עד גיל חצי שנה.

אבל טעימות? פנקי אותה.

וזה יכול להיות ממש ארוחה, כי היא רוצה לאכול בערך כל מה שהיא רואה. ב"ה...אין תלונות.

10 קילו בגיל חצי שנה זה תיק רציני על הגב...

כשאת מרגישה שזה קצת הופך להיות מסוכן- תנמיכי

הבנתי

כי יש בזה חומר שעדיף לא לבלוע, וילדים בדר"כ בולעים.

אפשר גם לשים קצת אקמולי על חיתול, ולמרוח בעדינות של החניכיים.

באמת זה ממש כואב להם ולפעמים קצרה ידינו מלהושיע להם...

אמלנו שום דבר לא עוזר

מחכים שהשן תצא (אפשר גם לעזור לה בעדינות)

וזהו

לפעמים פשוט אין ברירה

במזרק המדידה, ולמשוך על החניכיים

בדוק ומנוסה אפילו במקרים קשים במיוחד 

לילדה שלנו מאוד עזרה שרשרת ענברים אותה ניתן לרכוש גם בחנויות טבע.

http://www.moku.co.il/cat.asp?catid=11

לבעלי היה כאבי שיניים נוראיים וזה קצת עזר, אז אני מניחה שלתינוק זה עשוי לעזור.

לעסות בעדינות בצד הפנימי של הבוהן בין הבוהן לאצבע וגם לאורך האצבע בצד הפנימי. זה עלול לעצבן את התינוק כי כואב לו שם, לכן לא להציק, לעסות כל פעם קצת.

לשים על האצבע קצת אוטידין (כן, כן, טיפות האזניים) ולמרוח על המקום.

יש לזה השפעה מאלחשת. (וזה לא מסוכן)

 

 

יש גם משחה מאוד חזקה שנקראת "אנאדנט"-

אבל היא ממש חזקה ואז לילד בד"כ נרדם גם חלק מהלשון/ הפה וזה די מציק לו.

רק רציתי להעיר שא.אני מכירה שדכניות למגזר שלנו ובטח יש עוד שאני לא מכירה. ב. נראה לי רוב ההורים כאן הם גיל הרך ויסודי. ג. הבעיה באנטרנט איך את נמנעת ממתחזים.

להפסיק מיד להתעצבן עליו. רחמנות על הילד. "מעצבן את כולם" - זה כנראה אומר "כולם מתעצבנים עליו", וזה נורא ואיום! ילד בכיתה א'. מיד לשנות פאזה..

 

לאהוב אותו, לחבק אותו, לקחת אותו קצת לטייל לבד, לשוחח תוך-כדי, לדבר על האחים, להבחין מתוך זה אם הוא לחוץ קצת ממקומו כ"מימרח" בתוך הסנדביץ'...

 

ואחרי כמה זמן, אפשר גם להסביר, בנחת, כמה כללים להתנהלות עם אחים. להסביר לו למה זה טוב. לשבח כשמיישם. שיתרגל.

 

ו..אפשר גם לבדוק אם הוא לא קצת "היפר"...

מה כן?
אומרים לו לדוגמא לסייע עם כולם בנקיון והוא מתחכם שכאילו מסדר אבל מתבטל וזה מרגיז את האחים שלו
צורח בהגזמה על כל שטות
שואל בכוונה שאלה טיפשית שיודע עליה את התשובה
מה לעשות באותו רגע במקום 'לחתוך'?
מדובר בילד באמת חכם ואפילו פלספן

מה "כן".. זה יסוד הענין. "כביש עוקף".. 

 

הדברים מן הסתם אינם מתחילים מה"סימפטומים" שלהם...

 

מה "כן", זה לשבת/ללכת איתו מידי פעם לבד, לשוחח, להתענין, לראות מה יש לו לומר.

 

אחר כך, העניינים ה"ספציפיים". לדוגמה: מתעצל לסדר ולנקות. יש כאלה. אתה לוקח אותו רגע הצידה ואומר בחיוך: קשה לך כ"כ הרבה? בסדר. אז נחליט על משהו אחד שאתה מסדר, עד שתתרגל ויהיה לך יותר קל. אבל את המשהו הזה - אתה עושה מצוין. מה אתה בוחר?  עוד 5 דקות אני בא לראות כמה יפה עשית.  אח"כ כמובן יישר כח וכו'.

 

"צורח בהגזמה". להגיד בשלוה: קשה לנו לשמוע כך. אם תסביר בשקט מה אתה רוצה - אני אשמח לשמוע מה מפריע לך. ותמתין. בלי התפעלות.  אם הילדים מתרגזים, להגיד להם בשקט: תעזבו אותו. כשיירגע נשמע מה מפריע לו.

 

ומידי פעם תתענין אם הוא כבר רוצה להסביר בשקט; ואז באמת תנסה לעזור לו, ללכת לקראתו.

 

 

שואל שאלה טפשית - תחייך אליו בלבביות, ותמשיך הלאה. עד שבסוף ישאל: למה אתה לא עונה לי? תגיד בשלוה: כי אתה יודע לבד את התשובה. "לא נכון"..  "כן, נכון.. אתה חכם ויודע לבד".

אח"כ אתה יכול לשאול אותו: "למה אתה שואל שאלות שאתה יודע את התשובה עליהן לבד"?..  מענין מה יגיד. יש הפתעות כשמתחילים לדבר...  ולכל היותר, תתן לו אופציה: כי אתה רוצה שנדבר?..  אם יגיד שכן, אז תציע לו לדבר איתו על דברים אחרים. אולי סיפור, אולי מה היה בכיתה. אולי מה רוצה לעשות כשיהיה גדול...

 

ובכן, במקום "לחתוך" - לקשור....

 

הצלחה רבה.

כתגובה לשאלות הללו. אם תתעלמו כאילו לא אמר כלום אולי הוא יפסיק

נשמע ממש כמוהו, ילד נבון ויודע להיות חמוד, אבל ממש אוהב לעצבן... (וכבר בן10 לפעמים מתנהג כמו הכי קטן בבית)

למזלי בבי"ס הוא מתנהג יפה יחסית - לא מפריע, אבל גם מזלזל ולא משתף פעולה. המורים שלו ב"ה עלו על

הגרעין הטוב שבו ומנסים לרומם אותו למעלה.

יש לי הרגשה שכל ההתנהגות הזאת באה אצל בני לפחות, לכסות על כל מיני פחדים וחששות ובריחה ממאמץ.

למשל בבי"ס- הוא התחיל לזלזל ולאמר שכלום לא מעניין אותו כשהתחיל להיות לו קשה ואתגרי בלימודים. אז יותר קל לעשות מעצמך טיפש ומתחכם ולא להתאמץ.

בבית, זה נראה שממש כיף להציק לכולם ולהיות "הרע", יש בזה מעמד מיוחד, זה יותר קל מלקחת אחריות ולהיות הבוגר והנחמד (במיוחד שאחותו ממלאת את התפקיד הזה מצויין, למה להתאמץ להיות טוב כמוה או טוב ממנה אם אפשר לתפוס את העמדה ההפוכה ולהיות מיוחד, לקבל הרבה צומי שלילי.)

למזלנו שוב, אנחנו לא מאמינים להעמדת הפנים שלו, אנחנו יודעים כמה הוא מקסים מבפנים. למרות שהרבה פעמים הוא מנסה לשכנע אותנו בהיפך.

ומה בתכלס? אף אחד לא קדוש. ילד יכול לפעמים ממש לעלות על העצבים. אבל משתדלים להיות רגועים כמה שיותר, חשיבה חיובית- כבר עוזרת.

אם מסדרים למשל , אפשר לתת לו משימה מיוחדת שתאתגר אותו ותהפוך אותו למיוחד. כשהוא בהתקפת הצקות לאחים

אפשר לקחת אותו הצידה להציע לו משהו לעשות שישיח את דעתו. וכמובן פידבק חיובי כשהוא עושה מעשים טובים.

לכל הורה יש רעיונות משלו אני מאמינה, חשיבה חיובית ואופטימית תוציא מאיתנו את הדברים הנכונים והמתאימים לילד שלנו.

כשב7 עדין חושך, לפי דעתי חבל על הזמן להשכיב מוקדם. זה גם לא כ"כ נעים ללכת לישון את שנת הלילה כשעדין אור בחוץ.

לפי דעתי, זה עובד אל תגעי.

כשיחליפו לשעון חורף תוכלי להזיז להם את כל השעות שעה אחת אחורה. (ארוחת צהריים ב12, ואז ארוחת ערב ל5 ושינה ב7). מבחינתם זה לא שיוני, הם לא יודעים לקרוא שעון

 

 

לא נראה לי שהם ירגישו את ההבדל שעוד אור בחוץ, כי את החדר שלהם אני מחשיכה ומבחינתם זה חושך...

אבל בלי קשר - ארוחת צהריים ב-12 זה לא מוקדם מדי?.. אולי זה בראש שלי? נראה לי מוזר כבר ב-12 לאכול צהריים..

וגם... אם הגדול יקום נגיד ב-8.. ויאכל ב-8 וחצי.. אז לתת לו ארוחת בוקר כזאת קטנה כדי שיהיה רעב עד 12..?

 

לא יודעת למה כ"כ מוזר לי לקחת סה"כ שעה אחת אחורה..

אני מרגישה חייבת לאמר לך שאת אמא מדהימה שאת גם איתם בבית ועם זמנים כ"כ מסודרים. ותגידי הגדול גם קם מאוחר, גם ישן צהרים ובשמונה עייף? איך הנס הזה פועל! ולידיעתך במעונות אוכלים בוקר ב9, פרי ב10 וצהרים ב12 וחצי.

תסתכלי בתגובה שלי למטה, באמת זה נס ואני מקווה שזה לא בגלל חוסר ברזל.. הרופא נתן לי הפניה ואנחנו נעשה לו בקרוב בדיקת דם בע"ה..

אני מתחילה ברחצה לשניהם בערך ב6. ב6 וחצי אבא שלהם חוזר ואוכלים ארוחת ערב. בערך בשבע ורבע הגדול הולך  עם אבא שלו לערבית וכשהם חוזרים אבא משכיב אותו+2 סיפורים.

 

את הקטן הרגלתי מגיל חודשיים להירדם לבד (מ"הלוחשת לתינוקות") אז אין איתו בכלל בעיה וההשכבה  של שניהם היא בין 7 ל8.

 

האמת שבהתחלה של השעון קיץ, עדיין ניסיתי להרדים אותם ב7 (כמו שאני עושה בשעון חורף) אבל נחלתי כישלון רב.

 

בהצלחה

 

 

 

איזה כיף לך שהוא הולך עם אבא לערבית כל יום!!

הלוואי שאצלנו זה היה אפשרי... אבל אבא שלו בכלל לא בבית בשעות האלו..

ותגידי, הוא לא מפריע לו להתפלל?..

אבל לבעלי אין ברירה. אם הוא מתחיל לסגת לכיוון הדלת, הבן שלנו עושה לו כאלה פרצופים עצובים ונעלבים שאי אפשר לעמוד בהם....

בגיל שנתיים וחצי הוא כבר לא זקוק לשנת צהריים.

 

אגב, סליחה אבל... הוא ישן (או יכול לישון) 13 שעות בלילה (8-9) ועוד שנת צהריים? זה לישון 15 שעות ביממה... זה המון בגיל הזה... מתי בפעם האחרונה עשית לו בדיקות דם ובדקת את הברזל שלו?

 

ואם הוא הולך שנה הבאה לגן, כדאי שיתרגל לקום קצת יותר מוקדם.

 

אני אישית כשהגדולים שלי היו קטנים, הייתי שמה אותם במיטות ב- 6:30, הקראת סיפורים, ק"ש על המיטה, וכיבוי אורות ב- 7.

 

אבל בינינו, כל הפריבליגיה של זה שאת בבית זה שתוכלי להחליט לעצמך על השעות... לא?

גם בעיני הוא ישן המון, ולכן לקחתי אותו לרופא והשבוע נעשה לו בע"ה בדיקת דם..

 

בינתיים אני לא יכולה להפסיק לו את שנת הצהריים כי ניסיתי והוא פשוט נהייה עייף כבר בשעה 5-6.

 

וזה שהוא הולך שנה הבאה לגן - אומר שאני צריכה מעכשיו להרגיל אותו?! שיהנה בינתיים...

 

ואת המשפט האחרון לא הבנתי... מה ניסית לומר?

והיא מבקשת בעצמה לישון בערך ב12:00. בדקתי לה ברזל והוא תקין. יש כאלה ילדים שישנים יותר מאחרים... אבל באמת היא נרדמת בעבר רק ב8:00

ולגבי ההרגל לגן- אישית נראה לי שעכשיו מוקדם עדין, אולי חודש לפני תחילת שנה"ל זה יותר מתאים.

אני מקווה שגם אצלנו הברזל שלו תקין בע"ה..

מתי היא קמה בבוקר?

יש ילדים כאלה, שישנים המון כי זה מה שהגוף שלהם צריך. בדר"כ זה עובר מעצמו מתישהוא...

נראה לי שעכשיו לשנות הרגלי שינה בשביל הגן שנה הבאה זה ממש לא יעיל.

הרגלי שינה של ילדים משתנים כל הזמן!!!

חופש גדול, טיולים, ארועים וכו'... כדאי לעשות זאת שבוע- שבועיים לפני שהגן מתחיל- לא יותר מזה.

חוץ מזה, שעד אז יש עוד זמן ואולי כבר ישנה מעצמו את הרגלי השינה.

לדעתי, ילדים שישנים טוב, עדיף לא לגעת בזה, משבשים אותם והכל משתבש ומצטערים על זה מאד...

בגן הוא ישן ב12 וחצי-1 וככה אני משתדלת לעשות גם בשבתות וחופשים.

אחרת הוא מהעייפות ממש יתפרע.

 

ידוע שכשילדים עייפים, בניגוד למבוגרים, הם נהיים פעלתנים יותר

הגדולה גם בת שנתיים וחצי וכן ישנה צהריים (במעון.. בערך מ- 12 עד 1 או 2 לא זוכרת..) והולכת לישון בערך ב-8 (ארוחת ערב ב-7 ואז מקלחת ואז הולכת לישון..). היא מבקשת מעצמה לישון.. ואז היא קמה בערך ב-7 בבוקר.. לפעמים אחרי.

לגבי הקטנה לא יודעת. שלי בן חצי שנה.. ואין לו בכלל סדר יום נורמאלי..

 

הגדול בן שלוש וחצי ישן צהריים עד לפני חצי שנה ובערב היה נרדם בסביבות שמונה וחצי.

לנסות למנוע ממנו לישון היה ממש התעללות, ופשוט הנחתי לזה וזה הפסיק בשלבים לפני כמה חודשים.

כיום ללא שנת צהריים הוא ישן בערך בשבע וחצי והערבים שלי נהיו ארוכים יותר.

 

הבנות בנות 9 חודשים התחילו לאחרונה להתמקם בשעות קבועות פחות או יותר ונרדמות גם בערך באותה השעה מקסימום עד שמונה וחצי. (כמובן שיכולות להתעורר שוב ושוב עד 10-11 שאז הן נכנסות לשינה עמוקה יותר)

 

אני מציעה לך לנסות למצוא את הזמן שלך בזמנים אחרים.

בשנת הצהריים שלהם או בבוקר.

 

התרגלנו בדורנו לעשות בערב דברים אך, מצאתי שאני, שהייתי פעם יצירתית עד השעות הקטנות של הלילה, יכולה להגיע להספקים מדהימים אם אני קמה לפני העולם, קרי בארבע חמש בבוקר.

 

גיליתי את זה לא מתוך חריצות יתרה, אלא בגלל שאני נשפכת עם הילדים ונרדמת בשמונה (כדי שהבנות ישתכנעו לישון ולא יקראו לי כל פעם) ואני פשוט מתעוררת בשעות האלו ערנית לחלוטין.

 

לא ממליצה באופן קבוע- כי בסביבות אחה"צ יש עייפות מאוד גדולה (אצלי לפחות).

הולכת לישון הכי מאוחר בשבע.

ובבוקר בשמונה צריך לעבוד קשה מאוד כדי להעיר אותה. "לא רוצה לקום! עוד קצת לישון!" ממש כמו איזה בן מתבגר, חחחח....

 

אני בעד שתקדימי להם את שעת השינה לשבע. גם אם זה ישבש לך תוכניות בהתחלה.

ערב רגוע ושפוי לאימא הוא נחוץ וחשוב בעיני מאוד.

ותחשיכי להם את החדר לגמרי, לגמרי, כך לא יעלו על הבוקר שמגיע כבר בשש.

זה נראה לי מה שעוזר לבת שלי לישון כ"כ טוב ורגוע וארוך.

 

 

 

וב"ה ב"ה הכל בסדר, הוא ישן יותר כי ככה הוא צריך, ולא כי יש לו בעיה ב"ה.. הוא כנראה משלים את כל שעות השינה שהוא החסיר בצעירותו... 

 

אז תודה לכל הבנות שהגיבו ונתנו לי רעיונות וגם לאלו שהרגיעו...

 

 

נראה לי שבינתיים אני אשאיר את המצב בערך אותו הדבר... שילכו לישון ב-8 בערב.. למרות שזה משאיר לי פחות זמן לעצמי, אבל אני לא אתפנק יותר מדי מה שכן, אולי אני אקדים להם בחצי שעה את הארוחה והשינה בצהריים, שהם ישנו קצת יותר (כי כשאני מעירה את הגדול סביבות 4 הוא נורא כועס ורוצה כ"כ לישון עוד..), ואז זה יתן גם לי קצת יותר זמן..

 

אז תודה לכולם!!!!

עזרתם לי מאוד!!!

 

2 הקטנות ישנות גם צהריים.

ב"ה, בע":ה.

 

 

גם אמא צריכה מנוחה.

לא רואה סיבה למה למשוך אותם יותר.

וזה מעולה כי בשבע וחצי כולנו כבר מחוץ לבית.

אבל אנחנו בינתיים לא יוצאים לאף מקום על הבוקר..

הופי,חוץ מכסף אין לך מה להפסיד, אבל תדעי שהניתוח זה לא כזה ביג דיל, אם היא הייתה בת שנתיים-שלוש, היה שייך לחכות עד שתגדל קצת, כי המבנה של האוזן משתנה ואיתו פוחתים הנוזלים, הדלקות ושאר מרעין בישין ל"ע.אבל כיוון שהיא כבר גדולה- אם זה גורם לה לדלקות או מפריע לה לשמוע טוב, זזה מעכב את ההתפתחות שלה בדיבור, בחברה... אל תילחצי, תבדקי את זה עם הגננת... אחיין שלי עבר כזה ניתוח, זה אשפוז יום, לפני כן לא שמע טוב ודיבר לא מספיק ברור (גיל 3-4, לא זוכרת מתי) וב"ה השתפר המון מאז, אז אם תגיעו לניתוח- אל תדאגי. העיקר זה נהריאות שלה. רפואה שלמה בע"ה!

נותנים קודם תרופה להורדת נוזלים.

 

מן הסתם כבר קיבלתם.

 

ניתוח כפתורים זה לא אסון, מהניסיון לפחות.

עשינו לילדה עם מכשיר שנקרא אירפופר. אבל צריך להתייעץ עם רופא.

בכל אופן, גם אנחנו הגענו לניתוח בסוף. לא מאוד נורא.

(שתי אחיותיי שהיו להן נוזלים באוזניים, לעומת זאת, טופלו באמצעות הומופאטיה קלאסית ועבר להן. אם את רוצה פרטים, אשמח באישי).

ק"כ, תודה. 

אני חוששת מהניתוח - לא כ"כ בגלל הניתוח עצמו, כמו שזכור לי (מאחי, כשהיה קטן) כמה מסובך לשמור על האזניים אחרי הניתוח, במקלחת ובבריכה וכד'.

אם לא תהיה ברירה, בוודאי שננתח. אבל אני מאד רוצה לנסות אפשרויות אחרות לפניכן.

מתואמת - למה צריך להתייעץ לגבי האירפופר? האם יכול להיגרם נזק? - אני שואלת, כי לקבוע תור שוב לרופא אא"ג זה עניין של חודש במקרה הטוב.

ואשמח לשמוע פרטים לגבי ההומיאופתיה. למי הלכתם? איך ידעתם שנפתרה הבעיה (שיפור בשמיעה? שוב ביקור אצל הרופא? אמרתם לו שטיפלתם באמצעות הומיאופתיה?)

שוב תודה, ואשמח לעוד עיצות מניסיון!

שהדיפו ריח דוחה שגרם לחברות להתרחק ממנה. אחרי הרבה התיעצויות הכנסנו אותה לבית חולים לניתוח. חבר שעבר במסדרון בית החולים הציע לנו לקבל חוות דעת נוספת ופנינו לד"ר פטר שהיה בעבר מנהל מחלקת אף אוזן גרון בביקור חולים. הוא הציע לבטל את הניתוח ואמר שההפרשות יעלמו מעצמם עם הגיל וכך אכן היה, עד גיל 7 נעלמה התופעה (אולי בעקבות שאיבה ואנטיביוטיקה שקיבלה לפני הניתוח).

אינני יודע היכן מקבל ד"ר פטר, פעם זה היה בירושלים.

רפואה שלימה

4 ילדים סבלו מגיל שבועיים עשינו הכל רפלקסולוגיה נרות הופי הומפטיה הכל תיתקשרי אלי בשימחה 0523683345

הדבר שעזר בילד ה5 היה שבגיל שבועיים הלכנו לדר פורר והוא עשה ניתוק של הלשון

אף אחד לא אמר שהלשון מחוברת

הם ינקו כולם עד גיל מאוחר ללא שום בעיות

אבל סבלנו עם כל ילד המון נוזלים חוסר שקט חוסר שינה ועוד

דר פורר הציל את ילדנו ה5 מכל התופעות האלו

חבל שלא  שמעתי על זה בתחילת דרכינו ההורי היו ניחסכים  מאיתנו הרבה כאב וסבל

מאז אנחנו עוזרים להרבה הורים

באמת אשמח לענות לכל שאלה עברנו הרבה עם כל אחד

ניתוח עם חלק מהילדים שהיגענו אחרי מלא ניסיונות לפיתרונות קודמים

לצערי גם זה עזר חלקית בלבד

דר פורר הציל אןתנו ממש

לבת שלי עשיתי ניתוק לשון פעמיים אצלו, ועכשיו אנחנו לפני ניתוח בעקבות נוזלים חוזרים ונשנים, נזלת, שקדים וירידה בשמיעה. לעומת זאת - לבן הבכור יש גם לשון קשורה, לא עשינו את הניתוק והא לא סובל מנוזלים. לכן יכול להיות שד"ר פורר עוזר בחלק מן המקרים אבל לא בכולם, זו לא תרופת פלא... 

בקיבוץ מסויים, שנמשך שם רק שבועיים עד שברחתי מהמקום הדפוק הזה, למקום נפלא...

הייתה ילדה , אז בת שנה וחצי + , היום היא צריכה להיות בת 5-6 ,שהיה לה את הבעיה הזאת,

 של ריח חזק ונוזלים מהאוזניים

והמטפלת מובילה , המכשפה, אמרה שזה גועל נפש (במילים האלה, לא לילדה אבל לצוות...) והייתה מתרחקת ממנה.

מקווה שפיטרו אותה כבר מזמן...

עד כאן זיכרונות טראומתיים...

לשאלתך, אם יוצאות לה הפרשות עם ריח רע מהאוזניים, כדאי נראה לי לנתח , כדי שהחברות והצוות בגן

לא יתרחקו ממנה... 

אני מסייגת בכך שאין לי ניסיון בתחום ואני לא מבינה בזה...

 

שבהם האיירפופר עזר וביטל את הצורך בניתוח

נראה לי שאין מה להפסיד

אין נזק בשימוש בו

מה שכן, צריך להתמיד פעמיים ביום במשך 6 שבועות

זה לא מסובך, ענין של דקה או שתיים ולא כואב

 

תודה רבה!

קיבלתי הרבה מידע, אנסה כיוונים שונים (נראה לי שנתחיל עם האירפופר. נדווח, בל"נ).

בריאות לכולם!!

כל ילדינו עברו את הניתוח הנ"ל וחלקם פעמיים.

אין בזה שום ביג דיל. ניתוח קל ואפילו לא ממש אשפוז יום אלא שעה שעתיים אחרי הניתוח הולכים הביתה.

והתועלת משמעותית כפי שהוזכר ע"י כמה כותבים - למניעת דלקות אוזניים, ובעיקר לשיפור השמיעה וממילא גם הדיבור. הילד סובל מנזקים נלווים וחבל.

לגבי טיפול אחרי הניתוח הבעיה העיקרית היא שאסור להכניס נוזלים לאוזניים במשך תקופה ארוכה (חודשים/שנים - תלוי במקרה). מומלץ להזמין אטמים מותאמים אישית. מזמינים את זה במכוני שמיעה (אלה של המכשירי שמיעה...) במבנה מותאם לאוזן המסויימת. הילדים מתרגלים לזה צ'יק צ'ק ואז האוזן מוגנת ללא קושי מיוחד במקלחת, בריכה וכו'.

האטם הזה לא זול, אבל תבקשו מהרופא של הניתוח הפנייה לזה ואז תקבלו מקופת חולים את הרוב.

שמעתי מחברות שזה ספר מעולה ומעשי ויש גם כזה ספר על איך להשכיב ילדים לישון

 

תבדקי לפני שתיקני

הם בדקו ומצאו שחסר לו חומר כלשהו (סליחה על העלגות אבל אני ממש לא בקיאה במה זה, ויטמין, מינרל או משהו אחר).

הוא גם היה בוכה מרוב עייפות ולא מצליח להרדם וכשהוא קיבל טיפות של מה שהיה חסר לו תוך שבוע בערך הוא התחיל להרדם.

אם את רוצה אני יכולה לבדוק איתם במה בדיוק מדובר.

עם הילדה שכמעט בת שנתיים.

מאז שגמלתי אותה מהנקה קשה איתה בענייני השכבה...

כנראה התרגלה להרדם רק בהנקה ופשוט לא ידעה, כפשוטו, להרדם בלי.

ניסינו כל מיני דברים, מה שהכי עזר היה ככה:

לשבת לידה עד שהיא נרגעת... נומי נומי וכו'... בערך 10 דקות או עד שרואים שהיא משתתקת ונרגעת.

ואז הייתי מסמנת לבעלי (או הפוך, כשהוא הרדים אותה) לכבות את כל האורות בבית

ופשוט פותחת את הדלת בשקט בשקט וחומקת החוצה... (בגלל שיש חושך היא לא שמה לב שהדלת נפתחת ויוצאים)

בד"כ היא היתה נרדמת לבד אחרי כמה דקות והיינו מתחילים את הערב שלנו.

 

לא הרגשתי נוח בהתחלה כאילו "לעבוד עליה" שאני שם, אבל היא חכמה ויודעת שאני יוצאת באיזשהו שלב.

עוד דבר שגילינו שעוזר זה לתת למישהו אחר, חמי למשל, להרדים אותה.

עליו היא לא מעיזה לעשות "תרגילים" ושטויות ובכי, ומתוך יראת כבוד היא פשוט נרדמת בצ'יק

 

הכי חשוב לזכור שזו רק תקופה ובעז"ה היא תעבור! (עד החתונה היא תלמד להרדם לבד...)

ואת ממש חמודה שאת ככה משקיעה לגיסה. אולי דיסק או ספר שמתאימים לגיסה. אולי תמונה של שתיכן על כרית או שעון.

אנחנו ממש קשורות אחת לשניה. יותר מאחיות... אשמח לעוד הצעות....

אני בזמנו קניתי בכפר השעשועים בתחנה המרכזית, לא יודעת אם יש עכשיו- זה היה מזמן...

צריך לחפש מבצעים בכל החנויות האלה.

הגיוני שגם בשיטוט באינטרנט תמצאי משהו זול.

גם אני קניתי זול מאותה סיבה שלך, אך צריך לקחת בחשבון שהבימבה שווה בהתאם. לילד השלישי כבר הייתי צריכה לקנות חדש אחרי שמההתחלה זה כל הזמן התפרק...

לעומת זאת הבימבות היקרות מחזיקות גם יותר מ10 שנים ונראות ממש חדשות (מנסיון אצל אחים ודודים).

עולה 60 שח וזה נראה לי מחיר סביר גם לילד אחד... וזו חברה ישראלית!

(אני קניתי בחנות שנסגרה כבר, אבל זה המחיר הסביר והרגיל)

לי יש את הבימבה הנ"ל, הילד השלישי כבר מתחיל להשתמש בה, והיא במצב מצוין (בלי המדבקות, אבל חוץ מזה...) וזה כולל השתוללות של ילדים גדולים יחסית על הבימבה.

לא תמיד היקר יותר הוא גם עמיד יותר.

ולפי דעתי עדיף לקנות בימבה ב60 ש"ח ולהחליף אחרי כל ילד-שניים, מאשר לקנות בימבה ב300 ש"ח שתחזיק 8 ילדים. גם לילדים הקטנים יותר במשפחה מגיע לקבל דברים חדשים לפעמים

בכבר השעשועים היו רק בימבות ממאה ומעלה..

בכנפי נשרים חנות צעצועים, וברחוב יפו - חנות קטנה קצת לפני (מעל) הדווידקה (בצד של הדוידקה)

עוד חנות צעצועים בי-ם "הפיראט האדום" - יש בקניון הדר ובעוד מקום.

או שפשוט תחפשי מספרים של חנויות צעצועים ותשאלי בטלפון כמה עולה הבימבה הסטנדרטית הפשוטה

לדעתי כדאי לעמוד במילה, ולתת את ה"עונש". אבל אפשר די מהר אחר-כך לעשות "סולחה" ולהחזיר את הילדה לחברה (כמו בסיטואציה שתיארת).

ביתך החמודה לא רוצה לבדוק את הגבול אלא פשוט רכשה דרך חדשה להשיג תשומת לב,

 

עצה שניסיתי ועבדה יופי: בלי עונשים, אלא עם יחס- הם רבות? "בואו נראה מי הגיבורה שמפסיקה ראשונה"

 

הגדולה הפסיקה והקטנה משיכה? תחבקי את הגדולה, תעודדי אותה, תספרי בשיבחה, ממש תעשי מזה מטעמים..

 

מהר מרוד הילדה תלמד שאמא מתייחסת בעיקר למעשים הטובים ותתנהג בהתאם..

 

בהצלחה רבה

 

מעניין אותי לשמוע איך היה

 

אני לא מרגישה שזה שורש הענין.

כמו שכתבתי, היא ילדה שהמכלול שלה פשוט שונה מאוד מזה של אחותה הגדולה.

מצבים כמו שתיארתי יכולים לקרות גם כשהיא איתי לבד, בלי קשר לאחותה. וגם עם אני ממש איתה, לא רק שוטפת כלים לידה...

 

עוד סיבה שאני לא רוצה לעודד את הגדולה כמו שתיארת, היא שממילא הילדה היא מס' 2, ועכשיו התווספה לנו גם מס' 3, כך שהדגשת ההתנהגות הטובה של אחותה רק תזרה לה מלח על פצע שממילא קצת פתוח. במיוחד שאחותה כזאת ילדה טובה ירושלים והיא תמיד היתה השובבה וה"בעייתית" כביכול. באמת כביכול כי היא גם ילדה טובה אבל בדרך מאוד אחרת מאחותה.

 

ועוד דבר, היא מקבלת הרבה מאוד עידודים ושבחים על מעשים טובים, כך שהתחושה שלי היא שזה לא מה שיעזור.

תודה בכל אופן על הרעיון ועל התשובה.

זה עניין של המון זמן לרכוש כלים כאלה, במיוחד למי שקשה.

גם אני הייתי מצטערת לצער את הילדה שוב ושוב. אולי באמת אפשר לשאול אותה אם היא מבטיחה להשתדל, ואז "להרשות" לה לחזור ולהצטרף אלינו. במיוחד מאחר ואני מעריכה שלא יוסיף לה תועלת להמשיך עם ה"עונש".

הרי אתם רואים שלמרות שה"דפוס" הזה של הענישה חוזר על עצמו, זה לא גורם שהיא תיקח את האזהרה יותר ב"רצינות".

 

אז אולי היא עדיין בגיל לא בשל כ"כ להפנים את האזהרה ולפעול על-פיה?

 

 

על כן, כדאי אולי כאשר היא מתחילה לבכות כשרואה שהתכוונו ברצינות ומבטיחה שתפסיק - לומר לה: "טוב. אנחנו באמת רוצים שתהיי כאן. אם את בטוחה- בטוחה שאת יכולה להפסיק לריב בלי להיכנס הביתה, אז את יכולה להישאר. בטוחה?..  יופי".

 

כך היא רואה שאם באמת עומדת בדברים - אז זה בסדר.  גם אם היא מגיעה לתובנה הזאת רק אחרי ש"כמעט" יושמה הסנקציה,זה לא נורא. נניח שככה היא חשה שזה רציני. מה בכך?..  בגילה זה עדיין בסדר.

באיזה גיל באמת ילד מבין את משמעות העונש?..

צריך "לשכלל" את השאלה:

 

באיזה גיל הוא יכול ע"י הסברה נינוחה, לא לראות את ה"עונש" כמופנה "נגדו" אלא כממחיש את הבעייתיות שבהתנהגות מסויימת, ועוזר להתגבר עליה. כי עונש "פראי" גם יותר מאוחר לא מתקבל..

 

בהלכה מובא שמגיל שילד מבין "לא", ההורים צריכים להפרישו מאיסור (סביבות שנתיים-שלש).

 

אבל זה עוד לא "ענישה", אלא למנוע ממעשה אסור.

 

וגם, לא כל "סנקציה" זה עונש, לדעתי.

 

לומר לילדה שמי שתמשיך לריב תצטרך להיכנס לבית, זה לא עונש. זה בידיה. סוג של עזרה לחינוך מה אסור. אבל כאשר רואים שהיא אינה "מעכלת" את זה, או שהיא כבר רוצה לחזור ומבטיחה שיהיה בסדר, אז בגיל צעיר היא לא תיקח את המשך הענין (שהוא כבר בבחינת "עונש" על מה שהיה מקודם) כדבר מקדם. וליצור יראה יתרה שמא יהיה דבר מאד לא-נעים, אין ענין.

 

דומני שהגיל שילד יכול להפנות את הלקח מה"ענישה" אל מה שצריך לעשות, בצורה שיש בה הבנה ולא פחד בעלמא ו/או תסכול, זה בערך גיל חינוך (כלומר: ילד שוב ושוב מרביץ למשל. הסברנו והסברנו. לפעמים שלחנו הצידה עד שיירגע וכד'. כל זה עוד לא עונש. זו מניעה מקומית מוצדקת, שגם מחנכת להבחין בין טוב לרע. ממשיך בגיל 5-6, אז לפעמים יש מקום לומר: רואים שקשה לך להתגבר על זה. אז אנחנו חייבים לעזור לך להתגבר על היצר הרע. היום לא הולכים ל... כדי שנרגיש שזה ממש לא טוב שמרביצים. זה לא בשביל לעשות לך רע. חס ושלום. אלא לעזור להרגיש שזה לא דבר טוב).

 

והאמת, שלענ"ד לא צריך להרבות ב"ענישה". בדרך כלל, דיבור ולעיתים המחשה מקומית של התוצאה מספיקים. ויותר בצד החיובי והעידוד, והתרגלות בהנהגות נכונות, מאשר ב"שלילה".

 

אבל כמובן, גם הניסיון עושה את שלו. דברים שנראים קשים בילדים ראשונים, נפתרים לפעמים כלאחר-יד כשכבר יש יותר ניסיון.

שהוא בכלל לא מעשה רע.  מה הבעיה שהן רבות ונותנות מכות?  ומה הבעיה שהיא ממשיכה? את צריכה להגן על הגדולה מפני הקטנה???

ומובן הרצון שיתרגלו לא לפתור כך דברים.

 

יש להניח שלא מדובר על כל דחיפות קלות לרגע.

וגם אם הן פונות אלי אני עוזרת להן להסתדר לבד או שביחד מוצאים פתרון.

 

ואם את כבר שואלת, אז כן, אני לפעמים צריכה להגן על הגדולה מפני הקטנה. הגדולה עדינה יחסית והקטנה, עם קצת רצון טוב, יכולה לקרקף אותה...

 

וחוץ מזה, שריב בעיני זה נורמלי ולגיטימי, אבל שלב המעבר למכות הוא פחות לגיטימי, אפילו שאני מבינה שזה נורמלי עד רמה מסוימת.

 

ועוד דבר נוסף, כמו שנכתב פה. זה לא עונש. זה פשוט מציאות שלא יכולה להימשך ואם היא לא מצליחה בעצמה להפסיק, אז אין לי ברירה אלא להתערב ולהפסיק אותה. בעיני זה לא עונש. ובאופן כללי אנחנו כמעט לא משתמשים במילה "עונש" אצלנו בבית.

 

וכאילו אני כתבתי כך לפני 5-7 שנים 

 

מציאות די  דומה בבית אצלנו הבכור דומיננטי "עוסק מורשה בבדיקת גבולות" והבאים בתור פשוט לא !!

 

למה שיסבלו בגללו? הוא צריך ללמוד מה זה גבולות ! ועוד כל מיני הגיגי חינוך חשובים אבל לא מתאימים לכל ילד 

 

הצבנו גבולות ברורים והוא עמד בהם גם אם היה צריך עזרה שלנו בשביל זה. 

 כשיש חיכוכים בין האחים וכמובן שהוא אשם  (באמת הוא אשם)וצריך  להעיר לו כדי שיצמח כראוי וכו. וכו.. וכו... 

 

וכמובן שגם אנחנו הורים מלומדים והמילה עונש לא מופיעה בלקסיקון אלא מילים יותר מכובסות וריחניות 

 

( במאמר מוסגר שימי לב מה מיפלס האיומים אצלכם בבית? כמה פעמים ביום אפשר לשמוע " אם ... אז נדאג לבאס אותך"  וכדומה...

המלצה לתקופת הגמילה היא להשתמש בחיוב כמו אם תפסיקו לריב נהיה עוד רבע שעה בחוץ בשביל הכיף)

 

כלההערות והאמירות והתנאים והאיומים הם פשוט מלחיצים

ואת זה גילינו כמעט מאוחר מידי  

היינו צריכים להחזיר לאווירת בית חם ונעים, ולא בית כללים, כי כל גבול שהוא בדק סומן מייד בצורה ברורה , וכך התרבו הגבולות עד שזה לחץ עלינו ועל הילדים

והבכור צריך את הבדיקה של הגבולות אז הוא מצא תחומים חדשים ורחוקים שבהם עוד לא סימננו טריטוריה והגיע עד שם. כי ככה הוא, בוחן גבולות.

 

מסקנה

עדיף מעט גבולות אבל קרובים ונשלטים ואיפה שאפשר לא להיות ולהתערב אז פשוט לא להיות...

 

כי חינוך של הילדים מתחיל  מהחינוך של ההורים בעצמם וגם אנחנו צריכים ללמוד לשלוט ביצר השליטה שלנו

 

ארך אפיים ורב חסד : החלטנו להאריך אפיים ולעשות בזה חסד עם הילדים 

 

היום אין מליון חוקים בבית אלא אפשר לספור אותם על יד אחת (האמת 2 אצבעות)

כגון כבוד הדדי הקשבה לאמא בן אדם לחבירו או למקום ודברים כלליים ולא אלף כללי פרטי פרטים

 

אם מריחים שמריבה קרובה אז משנים אוירה לפני הבעירה הגדולה (אם אפשר , ולא תמיד אפשר)

כשהם רבים, אנחנו פשוט מפרידים כוחות  ושניהם "מפסידים" אבל זה קורה רק לעיתים רחוקות 

כי בדרך כלל אנחנו לא מתערבים אם זה לא סכנת נפשות 

ובכל אופן משתדלים לא לקחת צד גם אם יודעים מי התחיל ואיך

ואם אחד הצדדים בא להגיד לאמא או אבא שמרביצים לו , אנחנו אומרים בשוויון נפש שלא כדאי לכם שאנחנו נתערב כי שניכם תפסידו, כדאי לכם להסתדר לבד ...

אם אחד מהם יחליט שזה לא משתלם אז לא תהיה מריבה כי כדי לריב צריך שניים (שייך לפורום נשואים טריים...)

 

לעודד על דבר אחריות שהפגינה ובזה לחזק אותה (עכשיו כשאין ביקורת "בונה" במקביל, זה יהיה יותר יעיל מאשר עד עכשיו.

לנשוך שפתיים ולשתוק כשהיא נסחפת לעבר גבול ישן ומנסה לבדוק אם הוא דוקר.. 

מכסימום לקרוא לה לרגע לתפוס משהו ולהרחיק אותה מזירת הפשע "לפני עיוור לא תתן מכשול"

 

(במאמר מוסגר  נוסף לא אהבתי את שיטת צד ג'

"אני אחבק את אחותך וזה העונש שלך" כי היא מרגישה שזה מולה ולא נבנית מזה בלשון המעטה, וגם אחותה, יותר מהחום והחיבוק שמקבלת, נהנית מהשמחה לאיד.. דבר שלא היית רוצה לפתח אצלה..) 

 

כן !! היא ילדה שונה באופי שלה

אבל זה לא דבר שלילי את עוד תרוויחי הרבה נחת מהאופי הזה רק אל תכבי אותה ותדחפי לתוך שבלונה שהיית רוצה שהיא תהייה ואל תבזבזי את ערוץ התקשורת שלך איתה על ויכוחים  

כן היא בודקת עד כמה את שלה בדיוק כשאת צריכה לצאת דחוף לאיזה מקום ועוד כל מיני נסיונות שה' שולח לך דרכה 

תעמדי בזה ותרוויחי לך ולה

 

ההמלצה האמיתית אחרי כל הפריקה שלי היא שבסוף כל יום תיזכרו בסיטואציה אחת חריגה שהייתה ותנתחו איך היא פעלה ואיך אתם פעלתם ואיך באמת הייתם צריכים לפעול מה היית משפרת ומה היית משמרת לכשתחזור סיטואציה דומה.

 

כי רק את מכירה את הבת שלך ולא אף אחד אחר ורק את יודעת מה טוב בשבילה 

 

רק טוב  

 

 

למדתי.

ובאמת נכון מה שכתבת שהיא פשוט אחרת. ובדיוק לכן אני נזהרת איתה, שלא להכניס אותה לשבלונה, כמו שכתבת. ובטח שאני לא רואה בזה דבר שלילי.

וכבר עכשיו יש ממנה נחת.... אין עוד מצחיקה כמוה, תאמיני לי...

לחבק את אחותה זה לא עוש, צריך לעשות זאת באופן טבעי. זה לא "אנ לא אוהבת אותך כי התנהגת לא יפה" אלא פשוט הדגשת הצד החיובי, ולא אמורים להגיד או להגיב בשום דרך שלילית.

 

כשאני עושה את זה עם ילדיי, ( הבכור בן 3 מציק לאחותו בת חצי שנה) הבכור  ה"אשם" מיד מפסיק ובא אליי לקבל חיבוק, וז כולם מתחבקים ושמחים.

 

מה הקשר לשמחה לאיד? הילדים שלנו מספיק חכמים כדי להבין שזו לא הכוונה.

 

הם מאד נבנים מזה והכל תלוי בחשיבה שלך, אם תחשבי שזה עונש אז הילדה באמת תיעלב, אך אם תחשבי שזה חיזוק חיובי, והזדמנות עבורה לצאת מתפקיד ה"אשם"- תגיב בהתאם.

 

 

 

 

 

 

ממש לא התכוונתי אלייך באופן אישי שאת עושה לא טוב כי גם את מכירה את ילדייך הכי טוב שבעולם 

מה גם שאצלך זה מעודד את כולם לחיבוק ושמחה 

 

ובכל זאת הסבר קטן לדברי במאמר המוסגר 

וודאי שאף אמא לא תאמר או אפילו תחשוב שזה "חיבוק עונש" שמיועד לצד האשם והלא מחובק

אבל  הניסיון שלי עם  ילדים קצת יותר גדולים שהם חכמים לא פחות מהקטנים ואולי אף יותר. מראה שאסור לשחק בדברים האלה..ולמרות שאין  שום כוונה רעה  לאמא.  זה לא נראה טוב. ואולי אולי גם בעיני הילד עצמו .

 

כנ"ל בקשר לשמחה לאיד 

יש מקרים שהילד עושה מעשה טוב רק כדי ליצור שעת רצון אצל אמא ובמיוחד במקרה שהילד תמיד בודק מה המעמד שלו אצל אמא וכאלה דברים אז וודאי שהוא צריך אח כדי להשוות מי מקבל יותר, אפילו חיבוק.

 

לא קראתי מחקר נגד זה ולא שמעתי הרצאה בעניין אלא זו דעתי בלבד והצעתי אותה לצורך הדיון או כנקודה למחשבה 

אבל בשום פנים לא חשבתי לרגע לפגוע או לדבר כלפייך באופן פרטני אלא רק כלפי הרעיון שכנראה מצליח במקרים מסוימים אבל  כ"שיטה"  עדיין לא נראה לי מתאים 

 

 

 

כל מילה בסלע..

אני כ"כ מתחברת להעצמה...להדגיש את החיוב בעייני הילד...

שיראה את עצמו כמצליח..כבוגר..חיובי...

העונש רק מחליש...לדעתי...

(הצבת גבולות, ברורים מאד, אבל עם גמישות ובעיקר עם הרבה תקשורת שעוטפת...)

תודה תודה...

ובת 30 תודה על האפשרות לשתף במקום ובזמן הנכונים 

 

רק נחת ושמחה

 

 

מה אם מדובר בילדה בת רבע-לשלוש ותינוקת בת שנה? מה לעשות כשהגדולה מכה את הקטנה/חוטפת לה את הכסא ובכך גורמת לה ליפול וכן הלאה? (חטיפת הכסא היא בגלל שזה הכסא של הגדולה, והיא רוצה להשיב אותו לעצמה).

 

איך כדאי להגיב? מה לעשות ומה לא לעשות?

 

ועוד שאלה, אם כבר התחלתי- מה לעשות כשהקטנה מרביצה לגדולה, בתור משחק, והגדולה פאסיבית וסופגת (ואז בוכה)? זה מרגיש לא שיוויוני לא לומר לה כלום, ומצד שני- למה אפשר לצפות ממנה בגילה?

יכולם לעזור, ובכללי אוכל בסיסי ויבש (צנימים, ביגלה וכדו')

תקנו עלי אזוב יבשים ותכינו מזה תה מרוכז מאוד. זה לא כ"כ טעים, אבל זה מדהים. שתי כוסות, ותוך כמה שעות (כך היה אצלי) הענין נגמר.

 

ומבחינת אוכל- גם תפוח זה טוב.

לבשל 10 "מסמרי" ציפורן, (כמו האלה של ההבדלה) בקצת מים כמה דק', להמתיק לקרר קצת,

לסנן את המים ולשתות, אפשר כל כמה דקות קצת. זה ממש מגעיל אבל עוזר מאוד.

וגם אומרים לתת מרק עוף עם אבקת מרק כדי להחזיר מלחים ונוזלים לגוף.

רפואה שלימה

לשים מעט מאוד בכוס/בבקבוק עם מיץ (זה מסריח וחמוץ מאוד...)

מחולל פלאים.

שמעתי ששום(מקולף וחתוך )- לא את כל השום!!!!!!- להכניס כמו נר

עוזר בין לילה לתולעים

גם אמבטיה עם סוכר מאוד עוזר.

 

תרגישו טוב!!!!

לבדוק אם מהגירוד לא נהיה בינתיים אדום ושורף, ואז צריך גם משחה (עדינול או כד'), כדי להרגיע.

 

[בד"כ, בזמן שמתעוררים לצרוח מתולעים, ניתן גם לראות אותם, ולהוציא בעדינות עם טישו. להיזהר לא לפצוע]

הרופא אמר לי שאקמול לא עוזר.

אני דואגת שיהיה לי תמיד בבית את התרופה נגד תולעים (מן עזרה ראשונה שכזו...)

כשהילד מתפתל, אני פותחת ומעמידה מול האור, אם יש תולעים בדר"כ הן יוצאות מיד ורואים אותן.

אני נותנת מהתרופה, שוטפת טוב את האזור ומורחת וזאלין כל לילה (טוב גם כטיפול מונע לימים הקרובים כדי שלא יחזור- כך הביצים שהתולעים מטילות לא מצליחות להאחז בגוף, כל בוקר שוטפים טוב ומחליפים את כל המצעים והבגדים והכל נעלם.

אחרת- גם התרופה לא תמיד מספיקה...

מקוה שנרגע מהר!

מחזיקה ממנה מלאי?

האקמול באמת לא עזר. לראשונה מאז היותה תינוקת קטנטנה הבאתי אותה למיטה שלנו, הבאנו מחשב, הדלקנו לה קליפים של שירי ילדים, והיא הלכה ונרגעה עד שנעצמו שמורות עיניה...

מסכנה...

אם היא בגיל שיכולה, תני לה לאכול גרעיני דלעת. הרבה. אצלי, פעם היה לגדולה תולעים, קניתי גרעינים קלופים ונתתי לה לאכול כאוות נפשה בערך 100 או יותר גרם.

וראה זה פלא, התולעים נעלמו ועד היום הם כנראה בטראומה, כי הם לא חזרו כבר שנתיים בערך.

לכן אני מדי פעם גם מוסיפה לסלט, להפחיד את התולעים, למקרה שאולי הם חשבו לחזור..

בדר"כ כל רופא ילדים נותן בשמחה שיהיה (ככה לפחות אצלנו) וגם כל בקבוק מספיק לבערך 5 פעמים אז אחרי שפעם אחת היה- נשאר ושמרתי מכל משמר...

הוא כנראה מרגיש את הלחץ והחשש מהחדש.

הייתי יושבת איתו בשקט ובנעימות ומסבירה לו שעוברים למקום חדש, ובהתחלה קצת יהיה קשה, אבל המשפחה תעזור זה לזה ובסוף יהיה נחמד ונעים. או משהו כזה שירגיע אותו.

 

בהצלחה

הייתי ממליץ בתור התחלה,

להחליף את "איך להתנהל ולהתמודד מולו", ב" איך להתנהל ולהתמודד איתו".

 

בהצלחה.

להסביר לו מה בדיוק הולך להיות, וכמה שזה יהיה נחמד.

 

לתת לו להיות ממש שותף בעניינים.

 

 

לגבי הקשר - אם זה לא התחיל כעת - אז לא.

 

אם זו תופעה שהתחילה מדיבורים ששמע על כך - יתכן. תגובה של לחץ, חשש, בלבול.

 

והכי טוב - לדבר, לתת ל הרבה ביטחון וחום.

של הרב הלפרין

חוץ מזה יצאו היום עוד כמה אנציקלופדיות דתיות

ואני אשמח להצעות מומלצות נוספות אם יש.

יש שם בעיה קטנה

צריך למלא לגבי הילדים - האם הם בגיל 0-3 מתחת לגיל גן, או 4-6 בגיל גן. גיל גן כיום זה 3 ומעלה, נראה לי שכדאי לשנות בהתאם

ובנוגע להערה על גילאי הילדים, את צודקת שאין הלימה מלאה בין הגילאים למסגרות, ולכן ניסינו להתגבר על כך בעזרת ציון המסגרת (מעון / גן ילדים), גם לבי"ס הקטנים שבשנתון (כל אלו עם היומולדת אחרי ספטמבר) הופכים לבני 6 רק במהלך כיתה א'.. 

אם יש רעיון לניסוח יותר ברור אשמח לשמוע..

(לא רציתי לציין רק את שמות המסגרות כי יש כאלו שקוראים 'גן' למעון בשנה השלישית..)

הייתי כותבת שמעון זה עד 3, וגן מ- 3. ככה אף אמא לא תתבלבל, כי לא משנה מתי יש לילד יומולדת - כולם יודעים שגן 3 זה גן "אמיתי" (חוק חינוך חובה, גן עירייה וכו)