פורום הורות (עמוד 313)

היא לדעת לבקש סליחה

הרבה פעמים אני מרגישה רצון לנסוע לשבועיים.

לקבל קצת שקט, אין לי כוח לאף אחד

שתקום אמא שאף פעם לא הרגישה ככה...

 

התרגלת לישון ולאכול בנחת בלי מטלות וילדים על הראש. הילדים מצידם חוו שינוי מהשגרה, התגעגעו ודורשים צומי יותר מהרגיל. גם מטלות הבית הצטברו מן הסתם בהעדרך וככה הכל ביחד עושה פקעת עצבנות. תוך כמה ימים תחזרו לשגרה ברוכה בע"ה. וילדים זו עבודת המידות. אין אפס.

לא שמעתי על כך - וגם מנוסח התפילה לא נראה כך.. שהרי הוא כותב על הצאצאים כולם, בלשון רבים.

 

כמובן, אם מישהו רוצה מהלב להתפלל על כל ילד - אינני משיג על כך. כתבתי, כי אני חושש שאם יחשבו שכך "ראוי" אז אצל חלק יצא שכרם בהפסדם ולא יגידו בנחת כראוי, בגלל שזה קשה לומר תפילה כזו הרבה פעמים..

יש לי זיכרון ששמעתי את זה גם לפני כן ממקור אחר. לא יודעת מהו.

מסכימה שעדיף לומר פעם אחת בכוונה מאשר כמה פעמים בפחות כוונה. ועם זאת יש ענין לכוון תפילה ספציפית על  כל ילד לפי צרכיו כוחותיו ונשמתו. ואולי זו ההזדמנות לכך?

בלי ילדים בין הרגליים ולאכול ארוחת בוקר עם בעלה בנחת...

 בת כמה היא?

אני זקוקה נואשות לזמן הזה כדי להתכונן לשבת ורצוי שגם בעלי יישא בעול. במידה ובעלך מעסיק אותה אז יש בזה ייתרונות של חיזוק הקשר איתו ובתנאי שעזרתו לא נחוצה מידי לשבת. מצד הילדה, השגרה חשובה. בנוסף היא בעצם מפסידה יום של חוויות וידע ששאר הילדים בגן חווים ולומדים.

לדעתי תדברו ותסבירי לו למה חשוב לך שתלך לגן. (אם מדבר אליכם, זה בוקר שלם שאפשר להשקיע בו בזוגיות- א.בוקר משותפת או לסוע יחד.) בשיחה שגם בעלך יסביר מה הוא רואה חשיבות בלהשאר בבית. ולדעתי, אם לא קשה מידי, תוותרי על זה שיקח אותה ותקחי בעצמך או אולי תעשו איזה תורנות. בהצלחה!

מעסיקה את עצמה יפה, ואם אני לא מעירה אותה לגן היא יכולה לקום גם ב 10 לפעמים. אני גם ככה קמה מוקדם ועסוקה עם הקטן, כך שלא היא זאת שמונעת ממני להתארגן בשקט לשבת.
אנחנו בד״כ לא הולכים לגן ביום שישי, למעט ממש כמה ימי הולדת של חברה טובה וכשהייתה אמא של שבת.
בעלי גם אומר שחבל זה זמן בשבילו לעשות איתה דברים ובלה בלה, שזה רעיון מצויין, אבל הוא קם רק ב 11 ואף פעם לא מספיק לקחת אותה לטייל, רוב המקומות נסגרים ב 2 ועד שהוא מוכן אחרי ארוחת בוקר ומקלחת זה כבר אחת... ובשעה הזאת גם ככה מסתיים הגן.
בוקר זוגי הצחקת אותי, גם אם נקבע דבר כזה, רק העצבים שלי על זה שאני קמה בשש, והוא עד שהוא מתעורר, כבר לא כיף לצאת ככה, ואיפה להתארגן לשבת... הוא לא ממש מגויס לעניין...
בקיצור אני וויתרתי מראש, אני לא לוקחת אותה, ומחר כנראה אקח כי יש יומולדת לחבר
תודה

גם בעלי כל השבוע קם למניין הראשון כדי להגיע לעבודה ופתאום בשישי קם לאחרון ואח"כ לומד תורה(על זה אני שמחה כמובן) ואוכל בשיא הנחת. אז גם אני לא מאד בונה עליו בשישי, בטח לא בבוקר. זה באמת מרגיז לפעמים! אני חושבת שאולי זה צורך של בעלים להתפרק ביום החופשי, מה שנשים לא יכולות כ"כ. לי גם אין סבלנות ביום שישי לבוקר זוגי. יש לי חברה שבעלה בשישי בבית אז הם עושים ככה ומשם הרעיון אבל לא לכל זוג זה מתאים.

לדעתי תעשי חושבים עם עצמך ותורידי את בעלך מהסיפור. איך נח לך בשישי ומה טוב לה? היא שמחה מזה שהיא בבית או שהיא מרגישה שהגן חסר לה? ובגן היא מרגיש חוסר שהפסידה את שישי? אם היא שמחה ככה ולך זה גם סבבה אז תמשיכי בסגנון הזה. אם לא, קחי אותה לגן כמו כל בוקר. לבעלך תסבירי בנחת, שאם הוא רוצה להיות עם הילדה או שיקום מוקדם או שיהיה איתה אחרי הגן. ולא חייבים לסוע אפשר ללכת לגן השעשועים או לספר סיפור יחד וכד'. ככה דעתי מנסיוני. אבל כמובן תחשבי מה מתאים לך...

בהרבה תחומים ראיתי שזה נכון!

 

תבדקי עם עצמך מה נכון לך....

אגב, אם הוא חושב שזה יום שאפשר לעשות איתה דברים, אז לקחת אותה לגן זה ממש טוב.

זמן ללכת ביחד...

לראות את הגננת, את הגן ואת החברים, ככה נראה  לי...

הוא יודע מה קורה איתה בגן, היא מספרת לו (בחזור) איך היה וכו'...

הוא אפילו יכול לקחת אותה בחזור לגן שעשועים בדרך לכמה זמן, אם את מסתדרת בלעדיו...

 

לדעתי פשוט לדבר איתו, להסביר. ולקבל החלטות - ביחד!!

אייני מבינה כלכך מה ההתלבטות כאן.

כשהיא תגיע לגיל בית ספר והלאה, כל יום תחליטו אם לשלוח אותה או להשאיר בבית?

 

יש שגרה, יש מסגרת וזה מאד טוב בעיניי שהילד גדל במסגרת ולא על פי מה שבא לו, מה שנוח לו או להוריו.

איזה השלכות יש למצב כזה על אישיותה והרגליה של הילדה לעתיד?

 

למה שתפספס כל שבוע יום בגן? לדוג' חומר שנלמד- לרוב פרשת שבוע, יצירות שמקבלים ביום שישי הביתה, רצף חוויות עם חברים? וכו'....

 

 

אני חושבת שהבסיס השיקול כאן הוא לא "מה נוח לך כאמא עם עבודות הבית ביום שישי"  או "מה הבעל יכול לכייף עם הבת שלו ביום הזה"

אלא-

מה ההשפעה שהבת שלכם מקבלת מחוסר ההחלטיות הזו?

איך היא תגדל ובאיזה צורה היא תלמד לנהוג עם מנהגי וסדרי העולם הזה?

איזו משמעת עצמית יהיה לה ?

היא תהיה מסוגלת לעמוד בזמנים ? לעמוד בהתחיבויות לאורך זמן?

זה יקל עליה אח"כ במסגרות בוגרות יותר שאז אין מצב לחיסורים?

 

יקרה,

אני כותבת באנונימי כי מכירים אותי מידי כאן . מקווה שלא הכעסתי אותך בתגובתי אך זה ממש בער לי לשנות לך טיפה את ההסתכלות.

כמובן שהכל נאמר בהערכה גדולה !

אני יודעת עם איזה נסיונות חיים את מתמודדת וקטונטתי מלהבין מאיפה כוחותייך.

אך מתוך ההכרות הזו אני יודעת שטוב תעשי אם תבחרי לבת שלכם מסלול שיעזור לה להשאר בעולם היהדות ולקבל על עצמה עול תורה ומצוות בקלות .

 

 

אבל לא נראה לי שיום קבוע שלא הולכים בו לגן שובר כל משמעת עצמית והתנהלות כסדר עם ענייני עולם הזה.

בל נפריז.

אני לא בטוחה שמיום אחד בשבוע היא תלמד משמעת לא טובה, בסך הכל זה עדיין גן. בגלל זה רציתי לשאול פה, כי כל פעם שאני מנסה לשכנע את בעלי למה חשוב ללכת ביום שישי, אני בעצמי משתכנעת שאולי זה לא כזה נורא לא ללכת...

ונראה לי שבסופו של דבר זה כן מושפע מכך שהוא לא אוהב שהיא בחינוך דתי, וזה גם מושפע מכל ההתארגנות המעצבנת של יום שישי לקראת שבת... ואני, אני רק עושה לו דווקא שאני לא לוקחת אותה, אבל זה מטומטם באמת...

ואני ממש מנסה בשיניים שהילדים ישארו בעולם היהדות, אין לך מושג עד כמה, למרות שהלב שלי כבר לא שם לצערי.

ולא הכעסת אותי בכלל, אני תמיד פתוחה לשמוע דרך שונה משלי, בגלל זה אני מרשה לעצמי לשאול בפורום  .

וכל מה שאמרתם יפה ונכון אבל בעלי לא חושב ככה, אז יום שישי אצלנו כרגע הוא יום של תיסכולים מצידי ומנוחה מצד בעלי. לא כיף!

ותחליטו על נוהל קבוע- ותיישמו אותו באופן עיקבי

 

לא משנה מה תחליטו- רק שיהיה דבר שחשבתם והחלטתם עליו- ולא מה שנשלף מהשרוול,

ותיישמו בצורה עקבית את ההחלטה- לטובת הילדה

אני מעריכה דווקא גמישות על פני עקביות

וחושבת שיש ייתרון שהילד ייראה שלאור תנאים שונים, מקבלים החלטות שונות

ושלא עושים רק כי "ככה אנחנו רגילים" או כי "צריך" (מי אמר?!)

וכשמרגישים אחרת (למשל, אחרי יום קשה במיוחד, או כשחולים) גם מתנהגים אחרת (למשל, הולכים לישון ביחד, בחיבוק).

אחרי שהסבירו כבר ששגרה נועדה ע"מ לשבור והעיקר הוא החיוך וההרגשה הטובה, ואני מסכימה עם כל מילה,

נותרה השאלה - למה את מתוסכלת?

 

אם היא ילדה שמעסיקה את עצמה (=עצמאית) וטוב לה בבית, וגם ככה יש חצאי ימים שהיא בבית (עד שהיא קמה), למה לך להתעצבן על לקחת אותה ביום שישי בבקר?

תחליטי מראש שרק אם יש נסיבות מיוחדות את לוקחת אותה, ותהני מההחלטה!

 

אם לקטנה היה חשוב מאוד ללכת לגן, ויש ילדים כאלה, היא היתה קמה מרצונה, בזמן, ומנדנדת לך עד שהיית לוקחת אותה.

תודה לבורא עולם שטוב לילדה להמצא בבית.  יש ילדים שהשקט טוב לנשמה שלהם, והם צריכים עוד יום בשבוע (נוסף על שבת) כדי להתמודד בנחת עם העולם.  

 

הילדה מסתדרת, תחשבי מה את יכולה לעשות כדי שלך יהיה נעים להשאר בבית ולא לקחת אותה.  

לא לצפות מאבא לקחת אותה ולא להתאכזב ממנו כשאינו לוקח אותה. 

 

האם יש אמא שכנה שיכולה לקחת את בתך יחד עם בתה לגן (בתנאי שהילדה קמה בזמן)? 

כך תוכלי לומר לילדה שההחלטה שלה - רוצה - תקום והאמא השניה תקח אותה.

לא רוצה, תישן עד מתי שבא לה, ותשאר בבית.

בלי לחץ שאבא לא בסדר.

 

כרגע נשמע שרק לך יש עגמת נפש מהסיפור.  חבל עליך.  חפשי דרך, בלי לחייב את \לצפות מ הבעל לעשות משהו בה את רגועה ונינוחה ולא מעוצבנת על אף אחד, ותהני מההכנות לשבת.

ואם למבוגרים עוד יש לדון אם גמישות עדיפה או עקביות עדיפה לילדים אין בכלל ספר שעדיפה העקביות והשגרה. ילד שיוצא מהשגרה שלו הוא חסר נינוחות, מרגיש תלוש, נבוך עם עצמו.

חוץ מזה גן זה לא בייביסיטר. יש תוכנית עבודה, יש לימודים, יש הספקים. חבל מאוד להפסיד שישית מזה! זה ממש הפסד לא מבוטל.

כל זה לא נראה לי בכלל קשור לשאלה של גן דתי או לא והכנות לשבת ופער התנהגותי בין הבעל לאישה ואני לא יודע מה. כל נקודה כזאת שווה דיון נפרד בין בני הזוג (ואלי גם בפורומים כאלה ואחרים) - אבל הרי היא כבר בגן הזה, אז אין סיבה לחתוך משם.

כיף ואהבה יפתחו אותן הרבה יותר תהני איתן ומהן!!

הם עושים את זה לבד, בדרך כלל.

ובובות,כלים ושאר קשקושים הם משחקים נהדרים!!! לא לזלזל...

לא צריך ללכת שבי אחרי אלפי המשחקים שמבטיחים לנו ע"ג האריזה שלהם שהם יפתחו את ילדינו.

לרוב המשחקים הללו ממילא ממצים את עצמם אחרי חצי שעה לכל היותר.

לעומת זאת, משחקי בובות, כלים, חול, ושאר קשקושים נותנים לילדים מקום לפתח את הדמיון והיצירתיות ולכן מעסיקים אותם במשך שעות.

 

אם בכל זאת יש דברים שאת רוצה לעשות איתן, אז אולי יש זמן שבו אחת ישנה והשניה לא, למשל, או שאחת מאוד עסוקה בדבר אחד ואז את יכולה לשחק עם השניה.

ואל תדאגי. בסוף כולם יודעים להכניס צורות לקופסה...

בהצלחה

זה יכול להיות תקופת תרגילים קצרה וזהו. יכול להיות שמשהו תוקע אותו.

עד גיל שנה וחצי זה נחשב מאוחר אבל תקין. הוא עבר את זה... ונשמע שיש לו יכולות והוא סתם נתקע מאיזשהי סיבה וחבל לא לבדוק מה זה

זה תקין אז לא לדאוג. ובאמת היא התחילה ללכת בת- שנה ו-9! אני כבר הייתי בסוף תשיעי עם הבן השני והייתי בסרטים שאני אצטרך כל הזמן להיות עם 2 על הידיים..

אבל כשהוא נולד היא כבר רצה..

מצד שני אם באמת יש בעיה עדיף לטפל בה כמה שיותר מוקדם.. הייתי מבקשת מהרופא הפניה לאורטופד..

כל אחד והקצב שלו. והאופי גם.

לא נשמע שיש בעיה. יש לו סיבות רגשיות אולי אולי. לא התפתחותיות.

ראיתי שהימצאות עם תינוק באותו גיל שהוא מפותח יותר- נותנת השראה וקפיצה משמעותית. אבל אולי זה רק עם שלנו. לא חייב אצל כל תינוק. לא להשוות לאחים ולאחרים. הוא מה שהוא. גם אצלינו משהו דומה.

תסתכלי באינטרנט על מרכז ורדי. הם מסבירים קשרים מאד יפה בין כל ההתפתחויות ונותנים תרגילים (יש דיסק). ויש באתרים שונים תרגילים לתינוקות (שי זילברבוש למשל -צעד ראשון).

המון תרגילים חמודים עם הסברים רציונליים. -למי שאוהב כאלה דברים. לא מועיל-לא מזיק. זמן משחק ביחד.

כך אמרה פעם שכנה חכמה.

כייף לקבל תגובות מהנסיון ובכלל...

ותודה במיוחד על ההפניה למרכז ורדי

באמת דברים חמודים...

 

מקווה לעדכן בהתפתחויות בקרוב!

יכול להיות שזה מפחד, אם מבחינה פיזיולוגית הוא מסוגל- אז תתני לו נגיד גזר בכל יד- ואז יש לו תחושה שהוא נשען על משהו, אחרי כמה פעמים כאלו- הוא ינסה ללכת. 

 

בינתיים ננסה את כל העצות

ואם יש למישהי להוסיף

נשמח מאוד!!!!

 

במיוחד:

תרגילים פשוטים שיעודדו עמידה

 

ובעז"ה

נמשיך לעדכן....

לפי הפיזיוטרפיסטית שלי- הילדים מרגישים יציבות כשהם תופסים את הרצפה עם אצבעות הרגלים. כשאת שמה להם נעל רכה אין להם תחושת אחיזה בקרקע ואז הם לא יציבים ולא הולכים.

 

תני לו להיות יחף או רק עם גרב דקה והוא יעשה את זה בסוף.

כשהחום לא עובר יותר מ- 48 שעות מומלץ ללכת לרופא לבדוק,

למרות שרוב הסיכויים שגם אם זה שיניים וגם אם זה וירוס- אין לרופא כ"כ מה לעשות...

אבל אלו ההנחיות ואני אף פעם לא מעיזה לקחת אחריות ולא לבדוק...

הוא אמר בזו הלשון ממש "גברת, או שזה וירוס או שזה שיניים"

השאלה היא... אם זה לא עובר לו מה אפשר לעשות כדי להקל מעליו את השילשולים וכו'... והאם לקחת אותו שוב לרופא (שלדעתי לא יהיה לו מה לעשות איתנו ממילא)

אפשר להחזיר

רק שזה לא כ"כ פשוט, בטח שלא בגיל הזה כשהיא בטח כבר אוכלת מוצקים.

 

את יכולה פשוט לתת לה לנסות. אם זה יהיה לה מספיק חשוב היא תתמיד ביניקות על ריק, עד שיחזור להיות חלב, אם לא, היא תוותר אחרי פעם-פעמיים שהיא תראה שלא יוצא לה חלב

עיקר הבעיה - שהיא נ-ו-ש-כ-ת אאוץ'!!!!!

חמודה חמודה ואז ביס מהסוג ש- סליחה על ההשואה - שכלבים משחקים עם עצם מלאכותית או סוודר

אם ההנקה ממש לא נעימה לך, את באמת לא חייבת לחזור להניק אותה.

 

אבל: אפשר ללמד אותה לא לנשוך. בכל פעם שהיא נושכת, תעצרי את ההנקה ותגידי לה לא לנשוך. אפשר לגעת לה בשיניים ולומר "בלי שיניים" או משהו כזה. להסביר לה שכואב לך וכו'.

 

 

וחבל על הניסיון. (למרות שאני בד"כ ממש בעד הנקה לתווך רחוק אם אפשר אבל אחרי שמפסיקים אז זהו.

 

מענין שהיא זוכרת בד"כ ממש שוכחים.

 

נראה לי שזה יותר חום ואהבה מאמא ופחות צורך לינוק ממש.

אז לחבק המון לשחק איתה ואם היא רוצה ממש לינוק לומר לה בפשטות - נגמר. את ילדה גדולה! 

 

 

ואני מתה להניק. וכ"כ מפחדת מהכאב...הלוואי שנחזור להנקה. הלוואי! 

עכשיו אני נרגעת פה, אחרי בכי ממושךךך, וואי , אתם לא מדמיינים. (בעלי התנדב להרגיע ואני מתאמנת להתאפק ולא להגיב. קשההה. כמה בא לי לרוץ לחבק אותה שלא תבכה. )סוף סוף נרדמה. כמה היה קל להרדים כשינקה.

טוב, לילה טוב. גם אני הולכת לישון...

 

אופס - קפצתי לשכנה בצוהריים והשתמשתי לה במחשב  ונכנסתי  מהניק שלה  ושכחתי להשמיט. סליחה... 

 

לאאאאאא, אני שומעת אותה בוכהההה!

הלכתי.

את לא באמת רוצה לינוק

את רוצה שיטה להרגיע ולהרדים את הילדה שלך- בצורה שלא תוציא לך את הנשמה...

 

 

את יכולה להחזיק אותה עלייך- עם מוצץ

את יכולה ללמוד וללמד אותה שיטות אחרות להירדם- לא חייבים לינוק כדי להירדם- את יודעת? היא יודעת?

 

 

 

 

 

אפשר לחזור, ואני מבינה מאוד את הגעגוע.

והיא ממש לא ילדה גדולה כמו שכתבו באחת התגובות.

היא תינוקת בת שנה (כמאמר השיר...) ואם תסבירי לה יפה על הנשיכות ותעמדי על כך בתוקף

אולי תרוויחו שתיכן.

 

אם היא תתמיד יומיים שלושה לדעתי יחזור החלב ללא בעיה כי לא עבר הרבה כ"כ זמן. ומקסימום- לא הצליח וכך לא תתעצבי מכך שלא ניסית.

 

בהצלחה רבה.

ואל תיבהלי מהמייאשים- הם לא תמיד עונים מעודף ידע אלא יותר מדעות קדומות וציטוט הדעות הנפוצות .

 

לדוג' אמא שלי טוענת שחלב אם מעל גיל שנה הוא כמו מים ולא מספק באמת מזון לילד,

ואלו שטויות ומסתבר במחקרים ענקיים שנעשו -שלהפך- לאחר גיל שנה החלב הופך שומני יותר באופן ניכר, כך שהוא מוסיף כמות קלוריות משמעותית מאוד לתזונת הילד.

ואמא שלי עוד הניקה את כולנו עד גילאי שנה וחצי -שנתיים ובכל זאת זה המידע שסיפקו לה בזמנו בטיפת חלב וכו... וטעויות ואמונות שגויות כאלו מטיילות עדיין בעולם אצל מי שלא מברר במקורות מידע מהיימנים לנושא זה.

 

 

. נהורא תודה!!

עוד פעם באישון לילה. זה הזמן שלי להיות עם עצמי. נכון, בעיה עם הרדמה - אם אני בורחת לחדר אחר ועושה דברים בהסחת דעת ממנה - היא נרדמת. אם לא - מבלים עד הבוקר...

זהו, שהוצאתי ממני חמאה!

הופתעתי!

 

כבר לא מניקה שלשה וחצי חודשים!!!!קולטים???? ויש עדיין חלב?! והוא יצא צהבהב וממש חמאה!! נתתי לה ללקק מהאצבע.

באמת שאני לא רוצה שיטה להרדמה. אוף, אני כן רוצה. השאלה לא על ההרדמה אפילו. רק על ההנקה. כל כך רוצה. גם היא. ואני רוצה גם עוד ילדים. לא הפסקתי להניק בשביל זה.מאמינה שבריא לנפש ולגוף היניקה כמה שיותר. גומרים עם אחד עוברים לשני.זה היא הפסיקה. 

באישון לילה...האישונים שלי קוראים לי לישון. אם יש עוד עצות - אני כאן. מדי פעההההםםםם(פיהוק)

לילהההה טווווב.

רק רציתי להוסיף- אני מכירה אישה שאימצה תינוקת צעירה מאוד שהייתה רגישה לתמ"ל. אותה אישה הצליחה להגיע למצב שהיה לה מספיק חלב להניק את התינוקת (לאחר תקופה בה התינוקת מצצה הרבה מאוד, כשאת ההזנה שלה היא קיבלה משכנה שהיתה לאחר לידה והניקה גם את אותה תינוקת). ומדובר פה על אישה שמעולם לא ילדה, ובכל זאת הצליחה להניק!!

 

זה נתונים שמשתנים ממקום למקום-

 

מה שאני בדקתי משפחתון מול מעול:

משפחתונים עובדים עד 4:30 בלי ימי שישי 

(ומעונות עד רבע לארבע+ שישי)
משפחתון בד"כ לא רב גילאי-

אבל אין הרבה חברה- עד 6 כמדומני,

במשפחתון יש פחות פיקוח

יש לרוב, יותר יחס אישי וביתי...

 

לתינוק קטן הייתי מעדיפה משפחתון (פחות ילדים פחות מחלות...)

 

את הבן שלי בסוף שלחתי למעון לשנה הבאה

הוא גדול, המעון ב"גדולים" זה יותר כמו מסגרת של גן,

הוא יהיה בחברה שלה רבה ילדים,

יש עם מי לדבר, יש יותר פיקוח,

ו...(מקווה שלא אצטרך) יש הנהלה,

אם יש דברים שצריכים שינוי...

 

בהצלחה!

אם הוא מתחתלגיל שנה הייתי ממליצה לך לשים אצל מטפלת או להביא מטפלת הביתה ולהוסיף לה עלמשק בית אני עשיתי זאת והיה מדהים לבוא כל יום לביתמסודר  כביסה מקופלת כיור נוצץ... אם הוא יותר גדול הייתי ממליצה על מעון וזה לא מחייב שבמשפחתון פחות חולים מאשר במעון ...במעון יש פיקוח יש סדר יום מסודר יותר צוות, ברוב המשפחתונים את צריכה להביא את האוכל  במעון את לא צריכה הם מקבלים ארוחות יותר מזינות יש יותר חוגים אצל הבת שלי יש ג'ימבורי וריתמיקה אין כמעט חופשים נכון שזה יוצא יותר יקר ממשפחתון אבל זה יותר שווה. אב הבת שליבמעון אמונה

את מבקשת שלוש מועמדות ובהתאם למצב הפניות משבצים אותך

בעדיפות הגבוהה - ילדים ממשיכים משנה קודמת

אחים של ילדים שהיו שנה שעברה (אותה משפחה)

וילדים למשפחות ברוכות ילדים 

יש רק 5 ילדים ולא מעבר...

משתדלים שהגילאים יהיו מגוונים (אבל זה כמובן תלוי בנרשמים)

יש יותר יחס אישי

 

החסרונות הגדולים

- פיקוח. אין פיקוח צמוד על משפחתונים כמו מעונות. בחיים לא תדעי מה קורה מאחורי הדלת.

- זה רק מטלת אחת. אין מצב שכששתי ילדים צורחים יהיו 2 ידיים שיסייעו

- יש להם טיפה יותר חופש (3 ימי בחירה באמצע השנה) וגם כשהמטפלת חולה או בדומה צריך למצוא סידור.

- אם א לא מרוצה מהמטפלת את צריכה להודיע חודש מראש ואז לחפש מישהי אחרת.

- כל הויכוחים והחיכוכים - ישירות מול המטפלת אין בוס. מה שיכול להשפיע על מידת האהבה שלה לילד

 

אחרי 3 משפחתונים - אני אישית התחלתי לשלוח ילדים מגיל 3 חודשים למעונות. שבעתי די.

צריך להצליח בזה עם מטפלת טובה!

ורוב המשפחות שבאות לשם הם משפחות רווחה.

מלבטת מאוד!!!

ממה שכתבת נשמע שקודם כל, את קצת לחוצה מהענין.

אז עצה ראשונה- תרפי.

לא שלא תעקבי ותמצאי פתרונות, אבל הלחץ סביב נושא האוכל וההתעסקות איתו (בחמש שעות היא אוכלת בשביל יום שלם??)

בטח שלא עוזר, ומן הסתם גם את משדרת לה את הלחץ, גם אם לא במודע.

 

מבחינה טכנית-  יש אפשרות שתשלחי איתה ארוחת צהריים לגן? ואז תשימי לה בדיוק מה שהיא אוהבת, והאכילה תהיה יותר מאוזנת מבחינת שעות.

ומבחינה עקרונית- נשמע שהיא בסה"כ אוכלת בסדר, רק לא בגן.ז הבעיה היא לא בעצם האכילה אלא באכילה שבגן. נראה לי שתבררי לך יותר מה הסיבה- האם כי באמת האוכל לא טעים לה או אולי יש סיבה עמוקה יותר?

אולי האכילה עם עוד הרבה ילדים לא נעימה לה? יש כאלה שאוהבים לאכול בפרטיות.

אולי יש גורם אחר בגן שגורם לה להתנהג ככה?

שווה ברור מעמיק, לדעתי.

 

עוד דבר- יכול להיות שהיא בחוסר של ברזל? כי אנמיה עלולה לגרום לחוסר תאבון.

 

 

לא הייתי שולחת ילדות בנות 8-11 לקייטנת שמארגנת ילדה בת 13. (אלא אם כן יש מבוגר אחראי בשטח)

 

זה כאילו של הקהילה אז כולם מכירים את כולן וכולם מכירים אותי ויודעים שיש לי ניסיון עם ילדים (אמא שלי גננת) אבל אתם לא מכירים אותי אז אין בעייה..וגם כולם מכירים את כולם אז..

(13+=סוף כיתה ח')

תלוי כמה ילדים משתתפים

ואם אמא הגננת בשטח

וכמובן בחוץ או במבנה

בגילך קייטנה (ואפילו בגיל צעיר יותר, כיתה ד', עשיתי קייטנה לילדים בני 5). הייתי שולחת ובכיף.

 

אם זה ממש שווה כמו שאת מתארת עם הרבה יצירות אני הייתי מעדיפה שתורידי את הבריכה ותעשי את זה ב9 הימים- כי כל הילדים תקועים בבית בזמן הזה בלי תעסוקה וזה זמן שהורים הכי רוצים קייטנה להעביר את הזמן..

 

הייתי משלמת על שבועיים 70 ש"ח לילד- עם הנחה לאחים כמובן 

 

בהצלחה!!

) וסביר להניח שאמא שלי תיהיה בבית..

היינו שולחים - ושלחנו..

 

הקייטנות שהילדות (האחראיות) עושות, זה עם שיא הרצון, תשומת הלב, האיכפתיות - ובזול  יחסית.

 

[לגבי הפרטים - יש מקום לדון מה כדאי..]

רוב הדברים גם לא ממש יקרים-

גבס.

לקשט תהילים מבדים |(שקיבלנו כבר)

מובייל מכוסות של נרות זיכרון.

תיק מחולצה(שהבנות מביאות)
וכו'...

ובאמת שאין לי בעייה לקבל ביקורות הכול רק ישפר את זה (כסף, זמן, גילאים וכו'...תודה רבה)

ב"ה

 

אפשר קצת פירוט על איך מכינים תיק מחולצה וכאלו? 

 

את לא חייבת, אני סתם סקרנית... 

אשמח לישמוע את הצעתכם וגם באיזה שעות לפי דעתכם זה יהיה נוח....

תודה מראש.! ושבת שלום!!!

אני בגילך גם עשיתי קייטנה .וכמוך גם אמא שלי גננת ... אני לקחתי בזמנו על שבועיים 180 ש"ח ותתפלאי אנשים שלחו ... תעשי חישוב של כל החומרים קודם כמו שיוקטנה אמרה ואז תקבעי את המחיר את צריכה שישאר לך ם כסף בצד לא?

 גם אני הכנתי כזה בקייטנה שעשיתי לבנות בעצמי פעם וזה היה ממש כיף!  

 

 (זה סרטון שרואים בו קבוצת בנות מכינות את התיק) 

אבל שתדעי שיש חשיבות רבה מאוד למקום המגורים.

קודם כל, מבחינת ההרגלים. סומכים על ילדה בת 13 או לא? (ולדעתי זה מאוד תלוי באוכלוסיה במקום).

זה מקום מסוכן מבחינת זה שיכול להיות שיגיעו פורצים (נגיד באיזורים של סודנים וכו'...) אם כן, ייתכן מאוד שלא ירצו לשלוח, או יבקשו שיהיה גם אדם מבוגר במקום... וכד'...

 

וגם מבחינת המחיר... במקומות מסויימים יהיו מוכנים לשלם סכומים שבמקומות אחרים יראו הון תועפות...

 

אני כותבת לך את זה כי את אוספת תגובות מאנשים שאת לא מכירה, ואת לא יודעת אי]ה הם גרים...

את יכולה לקחת מפה רעיונות, אבל חשוב שתתיעצי עם הורים מהאיזור שבו את גרה. או עם חברה שבעבר עשו שם קייטנות.

 

בהצלחה.

אנו עשיתי קיטנה ל-7 ימים ,שבכל יום 5 שעות בערך 8-1 .

לקחתי 120 וכל ההורים ממש התלהבו  

(אני גרה בישוב ממש קטן)

 

http://www.bvd.co.il/קופסת_פח_DIY.html

 

אפשר לעשות תבליט של ירושלים מדאס

אם פתוח לך יוטיוב יש מלא רעיונות זולים ויפים תחת הכותרת

art attack

כשצריך ואני רוצה אני גם יודעת להשתולל ולהתפרע אבל אני מפרידה בין זה לבין ה"עבודה" שלי..

בס"ד

בתור ילדה  שעושה קיטנות מכיתה א', שתדעי לך שאני גרה בישוב קטן וסומכים עלינו מאוד. לקיטנה האחרונה למשל, נרשמו45 ילדים כמובן עם עוד שתי בנות בגילי, ונהננו עד הגג. אנחנו לשבועיים לוקחוות 130, ומאוד משקיעות ביצירות וככה.... הכי חשוב בקיטנה זה שהילדים יהנו ושזה יהיה רגוע.. יש לי בשבילך רעיון ליום שיצא ממש מוצלח: נפגשנו  במגרש גדול עם מקום נוח לנסיעה וכל ילד הביא כלי רכב (אופניים/ בימבה) ונסעו שם במשך שעות! עד שנמאס ואז עברנו לפעילות הבאה- מומלץ

לשלול אירוע כלשהו שהשפיע. אפשר לשוחח בנחת ולראות אם לא קרה פעם משהו.

 

ב. לשוחח איתו, בנחת, לשמוע אותו, לדבר, להסביר, להרגיע. אוירה נעימה, נינוחה, חמה, מרגיעה.

 

ג. איבחון: אולי יש לו, למשל, מה שמכונה ocd (טורדנות. וזה שייך גם אל חרדות). לא אסון, יש דרכי טיפול סבירות.

 

ענ"ד.

א. מספיק, אני חושבת, משחקים מרשרשים כאלה. אולי אפשר לנסות משחקים של הכנסת חפץ לתוך חור.

ב.אני חושבת שבהחלט אפשר לתת לחם ביד, במיוחד עם אוכל יפה מוצקים אחרים.

א. לפי ההתפתחות האישית שלו. נסי לשים לב מה הוא מתחיל לעשות בעצמו או מה הוא אוהב לעשות/לראות/לשמוע ולפי זה תבחרי משחק מתאים.

 

ב. בוודאי. זה הגיל, אבל שוב- לפי מה שהוא רגיל.

משחקת עדיין בבובות?

אוהבת פאזלים?

מניסיוני - פליימוביל אהוב על כל הילדים.

אפשר גם כלי נגינה לילדים, או משחק קופסה מיוחד, או אפילו סתם צבעים ומדבקות מיוחדים מהרגיל.

מזל טוב!   

כיסא טוב ע"פ התקן לא עולה הרבה;

ותקן זה חשוב, ביחוד אם הכיסא כבר קשיש.

 

תראי כאן:

http://www.yad2.co.il/Yad2/Yad2.php?AreaID=&SalesCatID=11&SalesSubCatID=80&fromPrice=&untilPrice=&Info=

הרעיון של ה5 שנים הוא שלפלסטיק יש אורך חיים. כשהוא מתיישן הוא מתייבש ונחלש, ולכן כבר לא מספיק חזק.

 

למעשה פלסטיק שלא היה בשימוש מתייבש מהר יותר

עדיף לך להשקיע קצת בכסא שישמר לך לעוד 5-8 שנים.

ויש מבצעים לפעמים בד"ר בייבי על מוצרי בטיחות

בס"ד

 

של מי עדן?

פשוט למלא אותו כל הזמן במים...

היא משתנקת

אפשר גם לעזור לה עם כוס רגילה

עם פקק עם פיה מסתובבת.

 

מסובבים עד למינימום של יציאת מים, והיא מוצצת מזה בערך כמו מבקבוק רגיל של תינוקות.

 

[לגבי מתוק - עדיף סוכר ענבים, דקסטרוז. פחות מזיק ומפחות ממכר למתוק. אבל מים כנ"ל - עדיף]

אני פשוט פותחת לה את הפקק ממש מעט..

פותחים אותו מעט, והיא שותה יפה.

יש גם את הכוסות מעבר.

ואפשר לתת גם קוביית קרח בהשגחה.

הם נורא סקרנים ומנסים הכל, רק לא את שלהם.
אני משתדלת לתת דוגמא אישית
וכן לתת לו בקבוקים "של גדולים".
אני בד"כ גם נותנת לו לבחור במה נשתה היום
בכוס מעבר, בבקבוק או בכל דבר אחר.
כך הוא מרוצה מהבחירה ומהיחס הבוגר שאנו נותנים לו.

אני הייתי מכינה לו גם מים עם צרור נענע
בריא וטעים.
המים נראים מים ואין את ההתמכרות למיצים למיניהם...

כשזה קרה לנו עם הגדולה, קנינו בקבוק ורוד והיא הסכימה לשתות ממנו מים. אולי כי חשבה (בגלל הצבע..) שזה מיץ..

בכל מקרה- זה עבד! שווה לנסות..

בהצלחה!

כמו "מעשה בחמישה בלונים" וכד'.

לגו גדול

נדנדה כזאת בצורת זחל

 

ולשאול את ההורים זה רעיון טוב.

אני הייתי מגוונת את הקיים-

יוצרת משחקים של השחלות או הכנסה לקופסא לחור קטן יותר..

אז אפדר 8 שעות במקרר ושעה בחוץ. אם עשית עם מים או משהו אחר. קטונתי. אבל תבדקי בהוראות.

זה דייסה של חברת מטרנה.

עשיתי את זה עם מים.

 

לא כתוב בהוראות... לא הייתי טורחת לשאול את זה פה... אבל לא נורא... טוב שלא עשיתי הרבה...

 

אם מישהו יודע, אני אשמח לדעת, שאם זה יקרה שוב... תודה.

רק שזה יהיה הרבה פחות טעים, אז לא בטוח שהיא תסכים לאכול.

 

(אני לא אומרת מידע או נסיון, רק מה שנראה לי)