ראיתי באגורה מישהו שמוסר כיסא תינוק, הוא טוען שהכיסא נקי ובמצב טוב, אין חלקים שבורים. הקטע הוא שהכיסא דיי זקן (8 שנים, אבל הפסיקו להשתמש בו לפני כמה שנים.. אין לו באמת בלאי של 8 שנים)
הוא אמר שמבחינת התקן יש מצב שכל 5 שנים צריך להחליף כיסא.
אם הכיסא כן טוב ונראה בטיחותי- ללכת על זה? לא כזה מלחיץ אותי התקן, כי בסופו של דבר זה בא רק לכסות את עצמם, השאלה אם זה באמת קריטי שאני לא יודעת אולי.
כיסא טוב ע"פ התקן לא עולה הרבה;
ותקן זה חשוב, ביחוד אם הכיסא כבר קשיש.
תראי כאן:
הרעיון של ה5 שנים הוא שלפלסטיק יש אורך חיים. כשהוא מתיישן הוא מתייבש ונחלש, ולכן כבר לא מספיק חזק.
למעשה פלסטיק שלא היה בשימוש מתייבש מהר יותר
עדיף לך להשקיע קצת בכסא שישמר לך לעוד 5-8 שנים.
ויש מבצעים לפעמים בד"ר בייבי על מוצרי בטיחות
רק מתוק, או רק מעניין (נגיד מבקבוק של מי עדן)
מה עושים? מזג האויר חם והיא חייבת נוזלים.
ולא בא לנו להרוס אותה עם מיץ..
בס"ד
של מי עדן?
פשוט למלא אותו כל הזמן במים...
היא משתנקת 
יוקטנהעם פקק עם פיה מסתובבת.
מסובבים עד למינימום של יציאת מים, והיא מוצצת מזה בערך כמו מבקבוק רגיל של תינוקות.
[לגבי מתוק - עדיף סוכר ענבים, דקסטרוז. פחות מזיק ומפחות ממכר למתוק. אבל מים כנ"ל - עדיף]
אני פשוט פותחת לה את הפקק ממש מעט..
כשזה קרה לנו עם הגדולה, קנינו בקבוק ורוד והיא הסכימה לשתות ממנו מים. אולי כי חשבה (בגלל הצבע..) שזה מיץ..
בכל מקרה- זה עבד! שווה לנסות..
בהצלחה!
כמו "מעשה בחמישה בלונים" וכד'.
לגו גדול
נדנדה כזאת בצורת זחל
ולשאול את ההורים זה רעיון טוב.
מה כדאי בגיל הזה?
יש לי פאזלים כאלה מעץ שצריך להכניס למקום- זה כבר הגיל?
הוא כבר משחיל יפה וגם מכניס\מוציא מהקופסא.
צבעים- שייך בגיל הזה?
בא לי לגוון קצת..
תודה!
אני הייתי מגוונת את הקיים-
יוצרת משחקים של השחלות או הכנסה לקופסא לחור קטן יותר..
הכנתי עכשיו דייסה לבת שלי והיא לא אכלה.
היא אפילו לא פתחה את הפה בשביל הכפית הראשונה, אולי היא עייפה, אולי לא מספיק רעבה, אולי רעבה אז בא לה לניוק ולא לאכול מכפית... לא יודעת...
השאלה היא - מה לעשות עם הדייסה? אפשר לשמור במקרר? עד כמה זמן
? אפשר אח"כ לחמם לה אותה טיפה?
פשוט סתם חבל עליה...
זה דייסת אורז מחבילה של מטרנה.
תודה.
זה דייסה של חברת מטרנה.
עשיתי את זה עם מים.
לא כתוב בהוראות... לא הייתי טורחת לשאול את זה פה... אבל לא נורא... טוב שלא עשיתי הרבה...
אם מישהו יודע, אני אשמח לדעת, שאם זה יקרה שוב... תודה.
רק שזה יהיה הרבה פחות טעים, אז לא בטוח שהיא תסכים לאכול.
(אני לא אומרת מידע או נסיון, רק מה שנראה לי)
1. האם מותר להביא לתינוקות קציצות עוף/בשר? ההתלבטות היא מכיוון שבקציצות יש ביצים...
2. באיזה גיל אפשר לתת לתינוקות חתיכת לחם/ביסקוויט ביד? (האם זה קשור לשיניים?)
תודה.
שביצים ככה לבד לא לתת עד גיל 9 חודשים או שנה לא זוכרת בדיוק. אבל אם זה מעורבב בבישול של משהו אז אין בעיה לתת.
אנחנו נותנים לתינוקת שלנו את הקשה של הלחם והיא מוצצת או מלקקת אותו . לא צריך לזה שיניים.
ויש לה שיניים?
ונתנו פעם ראשונה לחם לפני וחדשיים בערך. אז לא היו לה עוד שיניים נדמה לי. עכשו יש לה 2 שיניים.
בעקרון אנחנו לא נותנים את הלחם ממש בכמות ובשביל ארוחה. זה יותר סתם מידי פעם לנשנוש.
יש לה 2 ארוחות ביום של תמ"ל ועוד 2 של מוצקים: פירות עם שיבולת שועל (טחון) וירקות עם עוף עם קינואה (טחון).
בערך מגיל שבעה-שמונה חודשים. ולתינוקות הנוכחיים שלי עדיין אין שיניים (11 חודשים) והם מוצצים לחם יפה מאוד.
רק צריך לשים לב ולהיות לידם, אם חס וחלילה יבלעו חתיכה גדולה מדי.
יש לי תינוקת מתוקה בת 11 חודשים שלא מוכנה לאכול ארוחות מלאות מלבד הנקה (אוכלת מהכל, אבל קצת ותמיד אח"כ רוצה גם לינוק). אז מילא, זה לא כזה סיפור.
הבעיה היא שגיליתי שאני בהריון (ב"ה, זאת לא הבעיה) והרופאה אמרה להפסיק את ההנקה ה ר ג ע 
מה לעשות? אני ממש מבואסת ואובדת עיצות.
דרך אגב, כמובן שהגברת לא מוכנה לשמוע על שום מטרנה.
אשמח לכל רעיון או עיצה.
תודה רבה!
בשורות טובות!
ההריון שלך בסיכון?
סבלת בעבר מהפלות/לידות מוקדמות?
יש לך נסיבות אחרות מיוחדות שבגללן יתכן שקיבלת הנחה שכזאת?
אם התשובה לכל הנ"ל היא לא, אז למה בעצם הרופאה אומרת לך להפסיק להניק?
לטעמי אם אין בעיה כלשהי, או רקע בעייתי בנוגע להריונות, אין סיבה להפסיק להניק
ואט אט ייתכן שאפילו הקטנה תחבור לתהליך ותרצה להפסיק מעצמה, כי ייתכן שהטעם ישתנה..
המשכתי להניק אותו עוד בערך 3 חודשים תוך כדי ההריון עד שהתעייפתי קצת והפסקתי בהדרגה.
הה...תסבירו לי איך...
אבל בכל מקרה אין סיבה להפסיק הנקה אא"כ יש סיכון בהריון עצמו.
היא לא מכירה את הרקע הרפואי שלי ונראה שפשוט אמרה להפסיק כי זה מסכן הריונות באופן כללי.
תכלס, נשמע הגיוני. ההורמונים של ההריון ושל ההנקה נוגדים אחד את השני, לפי מה שאני יודעת.
בכל מקרה אני מרגישה שאין לי כח כ"כ להניק.. זה די מתיש.. ):
בזמן הנקה מופרש הורמון ייצור החלב, שמפריע להפרשה של הורמון הביוץ.
בשלב מסוים, משתנה מאישה לאישה, מופרש הורמון הביוץ ברמה מספיקה לקליטת הריון.
מרגע שיש הריון, כבר לא צריך לבייץ, ולכן זה לא משנה אם את מניקה או לא הביוץ כבר היה מזמןןןן.....
באמת קשה מאוד להניק בהריון. בהריונות האחרונים שלי, ככל שההריון מתקדם, סבלתי מאוד מרגישות בפטמות, ולכן גמלתי את היונקים
אני ממליצה לעשות את זה בהדרגה, וכל היום להציע כל מיני מאכלים לקטנה אם היא יצאה חכמה, היא בטח לא תרעיב את עצמה, חלילה 
אני יודעת שזה נפוץ וזה הגיל אבל מה אני אמורה לעשות עם זה??
הבת שלי מותק אמיתית, בת שנה וחצי אבל בחודשים האחרונים לא מפסיקה להרביץ לילדים שרק עוברים לידה.
פעם חשבנו שהיא עצבנית בגלל השיניים והם צמחו ובאמת היה יותר טוב, אבל זה חזר שוב,
עד כדי כך שהיינו בשבת אצל דודים ויש להם ילדה בת שנה, הבת שלי פשוט לא הפסיקה להכות אותה כל השבת, משכה לה בשיער, הרביצה לה,
מישהו (ילד) רק עבר לידה במדרגות והיא דחפה אותו, כנ"ל גם לגבי ילדה שרק עמדה לידה והסתכלה וגם היא דחפה אותה. (לא בצורה כואבת, היא פשוט הדפה אותה) תוך כדי אמירת "דיי, דיי"
היום בגן גם אמרו לי שהיא לא הפסיקה להרביץ כל היום, ואני כבר לא יודעת מה לעשות.
אנחנו גוערים בה, אומרים שזה לא בסדר, שאנחנו לא מסכימים, ומלמדים התנהגות טובה, לעשות טובה, ללטף, מחמיאים לה כשהיא מתנהגת יפה...
פשוט אובדי עצות!! מה עושים??
חוץ מזה היא מתוקה אמיתית, היא אוהבת חיבוקים, נותנת נשיקות, אין לה בעיה במגע או משהו..
,
שירה 21
שמחתי לקרוא את מכתבך, אני הייתי באותו מצב בדיוק- בני היה מרביץ כל הזמן ,בגיל 1.5 שנים, עד כדי כךשאפילו בני דודיו הגדולים פחודו ממנו ואפילו המטפלת לא ידעה מה לעשות..
הנה כמה עצות שעזרו לי ולבני מאוד:
1. ילד מחקה מה שאמא ואבא עושים- התחלתי לבחון את התנהלותי עם הילד ועם בעלי- האם יש בה מימד תוקפני או לוחמני? האם לפעמים מרוב תסכול אני חוטפת לו דברים? מרימה קול שלא צריך?
2. ילד יכול להשיג תשומת לב עימכות- שמתי לב שכל פעם בני מרווחי מהמכות שמרביץ כי הוא מקבל ממני מנה גדושה של תשומת לב- הערות, גערות וכו, נכון שזו צומי שלילי אך עדיין מדובר בהתייחסות.
התחלתי להתעלם ממנו לחלוטין כאשר הרביץ, ובמקום לגעור בו פשוט הגנתי על סביבתו- הרמתי בידיים את הקורבן ( הילד השני) או עברתי לחדר אחר וכדו.
3. ילד משתמש במכות בצורת תקשורת- לימדתי את בני איך אפשר לתקשר בלי מכות- איך מבקשים את הצעצוע, מה עושים כשלא מסתדר מה שקורה- עלינו לזכור שהם פעוטות ועוד לא מיומנים בתקשורת מילולית כך שידיים הם פתרון נוח עבורם.
ב"ה עם הרבה מאמץ והרבה נפילות בדרך העניינים הסתדרו, כיום בני בן 3, ילד חברתוי ומתוק, הולך לחברים לבד ומשחק יפה מאוד.
העיקר- לזכור תמיד שהבת שלך מתוקה ושאת אמא הכי טובה בעולם בשבילה, ולהתפלל כל הזמן
בהצלחה
אם זה מה שהוא עושה מעצמו אז מה הבעיה?
אולי תאפשרו לו טיפוס על דברים מסוימים, יזומים- ערימת כריות, מתנפחים, וכד', דברים בטיחותיים שאת לא צריכה להילחץ גם אם הוא קצת יפול מהם.
אגב, נכון שלא נעים שהוא נופל, אבל רק ככה הוא ילמד את גבולות היכולת שלו. אז לא נורא אם מדי פעם זה קורה.
העיקר תשגיחו שלא יפול חזק מידי.
הדעת נותנת שילד "יודע" מה הוא עושה בדברים האלה...
אולי זה לא המקרה אצלך, אבל בכל אופן. בתור מטפלת, לפני כחמש שנים טיפלתי בתינוק שידע רק לזחול על הבטן, אבל הצליח לטפס בעזרת הידים כמעט על כל דבר. היו לו באמת שרירי ידים מאוד חזקים ושרירי רגלים לא כל כך, ובהמשך כשכבר עבר את גיל שנה וחצי הוא אכן נדרש לטיפולי פיזוטרפיה כדי ללמוד ללכת. לא יודעת אם גם הבן שלך במצב כזה,,אבל שווה לבדוק עם משהי שמבינה ורואה את הילד.
בקטע המעשי: זה באמת מפחיד למצוא תינוק שרק זוחל על השולחן / ספה. לכן נסי להרחיק כל מה שאפשר, לסגור דלתות של חדרים שלא יגיע אליהם בלעדיך, להצמיד את כל הכסאות לשולחןן, כך שלא יוכל לטפס עליהם. את הספה אם אפשר להצמיד לקיר לפחות מצד אחד ומסביב לשאר הספה להניח שמיכה עבה / שטיח כך פחות תצטרכי לדאוג שיפול.
מקוה שהועלתי.
לא רואה סיבה להוריד, אבל אולי כדאי לחפש תרגילים לחזק את שרירי הרגליים.
מטפס=עומד? כי אז הוא בהחלט מחזק את שרירי הרגליים.
ולא לפחד אם הוא נופל מדי פעם, קורה.. אני הייתי ממהרת לשים שמיכה מאחוריו במקופה שהוא ידע לרדת לבד- וככה גם אם הוא ניסה את שיטת הלעזוב- המכה לא היתה חזקה.
הוא עוד יזחל על 6 בעז"ה.
ובכל מקרה- לא לעצור את ההתפתחות שלו, אלא רק לחזק את הזחילה על 6.
נשמח לעזרה קצרה במילוי השאלון הבא,
(אנו כותבות כאן בפורומים ולא מעוניינות להיחשף...)
זה לצורך עבודה סמינריונית, אנחנו די נואשות לעזרה דחופה..
אנו זקוקות להורים שיש להם ילדים בבי"ס יסודי, כרגע בעיקר הורים שבכיתה של ילדם משולב ילד עם צרכים מיוחדים.
(תסמונת דאון, פיגור, לקות שמיעה/ראייה, לקות למידה, נכות ועוד...)
זה די דחוף לנו אז נשמח לעזרה!
בתודה רבה מראש....
ת.במיטה משלו בחדר עם אחיו.
מאד שמחה להניח אותו ב7 במיטה, ללטף קצת , לצאת מהחדר ואחרי כמה דקות להיכנס ולגלות שהוא נרדם לבד...
וגאה בזה!
ב"ה התינוקת שלי ישנה בסדר,
אבל יפעת , במחילה ובלי לפגוע, כי אני לא רוצה לפגוע,
זה לא כל כך יפה לכתוב בפורום בפירוט כזה
עד כמה התינוק שלך נרדם בקלות,
כי יש כאן אמהות שזה לא ככה אצלן.
ולדעתי זו לא הלוחשת לתינוקות,
זה תינוק עם מזג נוח.
ככה שזה לא תלוי במדד ההתמכרות של האמא ללוחשת לתינוקות,
(דבר שכל אמא יכולה להשתדל לעשות, בעיקר אם היא לא ישנה בלילה)
אלא תלוי במזג של התינוק, ואת זה האמא לא יכולה לשנות, לא בגיל כזה לפחות ואולי גם אף פעם לא.
יש כאן אמהות שיכולות לחשוב שהתמכרות שלהן ללוחשת לתינוקות,
יכולה לגרום לילד לישון כמו הילד של יפעת שישן ב7 ונרדם לבד מגיל חודש וחצי,
אבל זה ממש לא ככה במציאות.
מקווה שהסברתי את הכוונה טוב וירדת לסוף דעתי.
ה' עשה איתך חסד ואת בורכת בילד נוח עם מזג טוב ב"ה,
אני ממליצה לך שתשמחי על כך בקרב משפחתך ואל תגרמי לצער אצל אמהות אחרות.
בדיוק שמעתי את ההרצאה העצובה הזו של האישה שביקרה בבתי יתומים באירופה
וראתה את כל התינוקות בני יומם שוכבים בשתיקה במיטתם ומביטים לתקרה
המסכנים בכו עד שהבינו שלא יעזור להם ושאין להם איש בעולם שדואג להם
ואז מרוב ייאוש הם הפסיקו לנסות 
הלוחשת אמנם רחוקה מזה שנות אור
אבל זה רעיון דומה
וגם לרעיון הזה אני לא מתחברת
(ומודה שניסיתי בהצלחה על הגדולים, ואני מצטערת על כך)
ההרצאה העצובה (אפשר לבחור בתרגום לעברית בחלון של הסרט למטה מימין):
http://www.ted.com/talks/georgette_mulheir_the_tragedy_of_orphanages.html
היו לנו קצת חילוקי דעות על זה.
אני אמרתי שעד שהוא לא מפסיק לקום לינוק בלילה אני לא מעבירה.
לא היה לי כוח לקום באמצע הלילה, ללכת לחדר השני ושם להניק.
את הגדולה העברנו בגיל 4 חודשים, כי היא לא ישנה יוצר מחצי שעה רצוף וכל תזוזה שלי במיטה היא התעוררה...
השלישית למשל רק בגיל שנה וחודשיים כי לא רציתי להעביר לחדר של שאר האחים שלא תתעורר מהם וחוץ מזה שהיא עדין קמה לינוק בלילה, אז לא היה לי כח לקום כל פעם לחדר השני....
הקרבה הזאת אלייך מאוד חשובה לתינוק. זה נותן המון בטחון. אני זוכרת עם הגדולה, שהייתה איתנו עד שהשניה נולדה,
כלומר עד גיל שנה ו3 . היא היתה קמה בבוקר ומשחקת מבסוטה במיטה. או נעמדת ומסתכלת עלינו ישנים...
בכלל, ילד ראשון הכי קשה להעביר, כי הוא לבד בחדר. הילדים הבאים כבר לא לבד.
אגב, במחקר לגבי מוות בעריסה, ה' ישמרנו, גילו הרבה נתונים שמשפיעים. אחד מהם זה שכיבה על הבטן, כידוע. נתון נוסף פחות ידוע, הוא שינה בחדר נפרד. כי כשאת לידו את מתעוררת מכל פיפס (מעצבן..אבל יש לזה יתרון כנראה) וגם מעיפה מבט אם את לרגע מתעוררת. אולי זה גם קשור לזה שילד לבד ישן הרבה יותר עמוק. מצד אחד זה נחמד, אבל מצד שני מוטב שלא ישן עמוק מדי.
אצלנו זה בערך בגיל חצי שנה .
(זה גם הגיל שפחות או יותר הוא מתחיל לישון לילה)
ואז מעבירים למיטת תינוק בחדר הסמוך.
ת.שאמרה שהכי טוב להעביר את הילד עוד לפני שיש לו שכל
[לפני שהוא מבין שיותר נוח אצל אמאבא ונקשר אליהם רגשית באופן מלא- תהליך שמתרחש בערך בחודשים ה7-8 לחייו]
וזה פשוט נכון.
כי הוא עובר להיות עם האחים שלו והוא לא יהיה לבד.
שמענו שיש איזה ענין שהתינוק שומע את הנשימות של ההורים/אחים וכך לומד גם כן את הנשימה. לא יודע, אבל מהסיבה הזאת את הגדול משכנו עד גיל חצי שנה או קצת יותר.
לא הבנתי- אתה לא רוצה שהילד יקשר אלך רגשית באופן מלא?
אתה מעדיף למנוע את זה?
ומפתח רתיעה מזרים.
לא כדאי, ע"פ מה שהמלצתי, להעביר אותו לחדר משלו דווקא בשלב זה, אלא עדיף מוקדם יותר
כך שאותו קשר רגשי לא יתפוס מקום גם ביחס לשינה.
ואז הוא יקבל את מלוא התמיכה מההורים גם כשהוא בתוך השלב הזה?
וחצמזה- לא יודעת. לא מאמינה לכם...
. באמת הילדים במיטה מההשכבה ועד הבוקר???
תודו שהרבה לילות מסתיימים אצלכם במיטה ממילא.
ומה עם האמא שצריכה לנדוד באמצע הלילה כדי להניק?
ומה עם זמנים שהוא לא ישן רצוף? (כמו למשל אחרי גיל 3 חודשים?, או כשיש שיניים?)
וואלה נראה לי הכי פשוט, זורם וטבעי שתינוקי יהיה ליד אמא.
למה אנחנו מנסות להרחיק אותם ממנו כמה שיותר מהר?
למה אנחנו רק רוצות שהם יהיו עצמאיים?
הם יהיו עצמאיים בסוף. אבל עד אז, בואו ניתן להם את מלוא ה"אנחנו".
זו הרגשתי, בכל אופן.
כמו שאנחנו רוצים את עצמינו לבד..
לא כהורים אלא כזוג.
זו שאיפה די בסיסית לדעתי.
את הגדולה העברנו סמוך לגיל שנה וחצי - עשינו זאת עם טקס ומיטה ותוך כמה ימים היא לא ביקשה להיות חזרה איתנו(עד גיל שנה ומשהו ישנה איתנו במיטה ואז ליד במזרן) את השניה בגיל חצי שנה (כי היתה צריכה את המרחב שלה וכל רעש העיר אותה).
בדרך כלל סביב השנה וחצי .טוב לנו וטוב להם וכולם מגיעים לגיל שבו הם ישנים לבד במיטתם.(יש לנו שמונה ילדים הקטן בן שלושה חודשים ישן בין 7-9 שעות אבל לי נוח שהוא בחדר).לקטנה שלפניו(אוטוטו שנתיים) נרדמת אצלנו ועוברת לחדר אחר אח"כ או שישנה במיטתה עם אחיותיה תלוי מתי.
בקיצור מתי שלא לחוצים ולא עושים מזה ענין הדברים זורמים יותר בקלות.כמובן שתמיד יש זמנים יוצאי דופן.
בהצלחה ! והכי חשוב לעשות מה שמרגיש לכם הכי נכון כי אז זה תמיד יותר קל כי קל יותר להיות נחושים ולעמוד על מה שחשוב לכם.
יש שלב שבו ההורים צריכים את השקט שלהם בחזרה,ובגיל שנה הילד אמור כבר לישון לילה וגם אם הוא מתעורר הוא יודע לצעוק לאמא יפה מאד.
אנחנו תפסנו שתי ציפורים במכה אחת,העברנו לחדר אחר ולמיטת נוער נמוכה עם מעקה - בתנאי שהילד יודע ללכת ולרדת ולעלות למיטה.
מצד אחד מעצבן כי הוא יכול לקום מתי שבא לו,מצד שני בבוקר הוא יורד ומשחק במשחקים שאני שמה בערב ליד המיטה ואז אני קמה בנחת.
יש לנו בעיה שאנחנו כבר ממש לא יודעים איך לפתור..
הילד שלנו עוד מעט בן שנה, יונק, ומתעורר בלילה בין 4 ל5 פעמים, בבכי..
אם בעלי קם אליו הוא ימשיך לבכות עד שאני אגיע (לפעמים עד כדי בכי היסטרי) ולא 'יסכים' לחזור
לישון עד שלא אניק אותו.
לפעמים הוא באמת מסיים את שני הצדדים וכנראה צמא, ולפעמים הוא פשוט יונק שניה ונרדם..
יכול להיות שהדפוס הזה היה יכול להסתיים יותר בקלות אם לא הייתי נכנעת לדרישותיו אבל שנינו אנשים שעובדים קשה,
אני במיוחד גמורה כי אני קמה אליו הרבה וגם עד שהוא לא נרדם לגמרי אני נשארת איתו בחדר אחרת יש בכי עד השמיים... (חרדת נטישה?)
הוא מתוק לאללה.. לפי "הלוחשת לתינוקות" הוא ממש תינוק מסוג מלאך.
ואני יודעת שזה כנראה בגללי שהתפתח לו דפוס שינה לא טוב [למרות שלא ברור מתי זה קרה, הייתה תקופה שהוא ישן לילה בלי להתעורר לינוק כמעט, אולי פעם אחת!]
אני מרגישה שזה כבר נכנס לזוגיות שלנו ולכל התחומים - מרוב עייפות הכל נראה גרוע ):
כנראה צריך איזה תכנית הדרגתית, אבל באמת שאני לא יודעת מאיפה להתחיל. ברור לי שיהיה בסיפור המון בכי היסטרי ואני לא תמיד בטוחה שזה הדבר הנכון.
"לישון בלי לבכות"
מדבר בדיוק עלייך
אבל אם את ממש חשה, שיש פעמים שהוא זקוק לך רק במטרה להרדם
אולי תנסו להשתמש במוצץ?
האם הוא יונק בלבד? יכול להיות שההנקה כבר לא מספיקה לו והוא זקוק ליותר מכך?
מה דעתך לשלב לו לקראת ערב דייסות? כגון שיבולת שועל..הן מזינות ומשביעות.
אלו דייסות קנויות או שאת הכנת?
דייסת קוואקר (אפילו עם התוספות השונות - סילאן\טחינה\תפוחים וכו')
וגם קנויות - "גם וגם" שרק מוסיפים מים. פעם הוא היה אוכל אותן בכיף ובאמת ישן טוב בלילה, אבל מאז השבוע וחצי של פסח שלא היו דייסות כשרות, הוא משום מה לא מסכים לאכול את זה יותר. ניסיתי כבר שלושה טעמים, וחבל לי על הכסף. פשוט מסרב...
אני לא מכירה עוד סוגים של דייסות...
באופן שימשוך אותו לאכול
הלוח,
ספרים עם כל מיני דברים קופצים (יש את הסדרה של "מחבואים ב..יער/גינה/קוטב.."- 18 ש"ח לספר, אצלנו זה להיט עד גיל 3..),
ואם זה בן- כמובן כדור (רגיל או כדור קוצים, עם אור וצלילים או בלי..), כמה כדורים קטנים,
בימבה, כל המשחקים האלה שיש להם חוט וגלגלים ואפשר לקחת אותם לטיול- טלפון על גלגלים וכד', מכוניות..
מזל טוב!
1)לאחרונה הבן המתוק שלנו צורח מדי פעם כשהוא נבהל, הוא רק בן 4 חודשים, זה באמת מבהלה או שיכול להיות שמשהו מציק לו?
לדוגמה, מישהו שהוא לא מכיר החזיק אותו, ודיבר בקול ממש חזק, ואז הוא התחיל לצרוח ונרגע כשראה אותי. הוא כבר מבין בגיל הזה, או שאולי צרח כי כאב לו משהו?
2)בגדים לקיץ- באיזה גיל כבר אפשר להלביש קיצי לגמרי?
נגיד היום ממש חם בחוץ, אבל שרוול קצר זה בסדר לתינוק כ"כ קטן? קניתי לו מלא בגדים עם שרוול ארוך עכשיו, כי פחדתי שיישרף, כדאי להחליף?
3)באיזה גיל עברתם לטיולון?
1) זה בהחלט הגיל שמתחילים לפחד מזרים, ונראה לי שגם מקולות חזקים.
2) גם אני תמיד מתלבטת בשאלה הזו. אני חושבת שאפשר לפחות להלביש חולצה קצרה. אבל חכי למומחים יותר.
3) בגיל חצי שנה בעיקרון אפשר לעבור לטיולון, אבל שמעתי גם על כאלה שהתינוק היה בטיולון מהלידה... נראה לי שזה תלוי בתנוחת הישיבה שלו - אם היא מספיק יציבה.
ובקשרלבגדים כדי גופיה קצרה מתחת ומעליה חולצה קצרה/ארוכה תלוי בחום
לעגלה יש אזהרה על משקל מקסימלי?
על הבטן בריא בגלל השרירים וכמו שכתבת -ההנאה.
אפשר לשלב בין האופציות - לפי המתאים לך. (אמבט וטיולון)
אמבטיה קטנה - מגבילה תנועה. הוא כבר מתהפך? - אז כשלא רוצה להציץ על כל העולם או רוצה תנוחה אחרת או מציק לו - למה שיסבול?
בטיולון - לא שוכבים כמו מומיה. באמבט התינוק יותר "מומיה"...- יש לו חופש תנועה גם אם קשור ויותר יכולות מוטוריות. יותר גרוי סביבתי חושי. הפרדה לאט לאט בין תנועות הראש, תנועות עיניים, סיבוב הראש, כתפיים , גוף. גם התכופפות קדימה ואחורה.
לאט לאט. בסבלנות ויחד איתו.
הם קולטים הרבה יותר ממה שנדמה לנו.
הם לא לעולם לא פסיביים.
עם תינוק, זה פחות "לעשות" ויותר "להיות". סתם "להיות! פשוט להיות!
ממליצה על הספר "תינוקות באופן טבעי", שתומך ומסביר איך פשוט "להיות".
קישור לספר באתר בוקנט:
http://www.booknet.co.il/prodtxt.asp?id=43820&perur=4
(אם את קרובה אלי - אני מתגוררת בתלם - אשאיל לך בשמחה )
המדריך השלם לטיפול בתינוק ובילד- עד גיל 5
הוא גם מקיף, גם מידע רפואי
ומאד לא קיצוני ונחרץ
משאיר לכם ההורים להחליט
יש דוקא כן חומרים באינטרנט. חברות המספקות מוצרים-משלבות מידע באתרים - כמו מטרנה וחחברות כאלה וכל מיני חברות של טיטולים-תבדקי. גם בקופת חולים כללית אולי גם באחרות. עכשיו עשיתי חיפוש בשבילך - אז יש אתר "הלול" ובקופ"ח מכבי, קרוסלה, מאקו-9 חודשים ועוד אתרים פרטיים- תבדקי בעצמך-מה אמין ונכון לך.
אני אגיד לך מהנסיון שלי ומה שאני מאמינה -
כמו שאמרה יוקטנה - להיות.
להיות בהתבוננות והקשבה וזרימה והתינוק ילמד אותך את כל התורה כולה.
טוב שאין בטחון עצמי - כי ככה את ממש פתוחה לשתף איתו פעולה ולעודד ממקום מאזין לאהבות שלו. מה הוא רוצה, מה הוא רואה. ממה הוא מתרגש ומה מלהיב ומשמח אותו.
שיעור מאלף!
הבת שלי בת שלוש וחצי, ילדה מקסימה ומיוחדת.
מפעם לפעם אני שמה לב שהיא מפחדת יותר מידי מדברים שונים.
פעם זה יכול להיות האריה שיש במטבח, פעם היא פוחדת ממים קרים,
לפעמים אלו דברים כמו פחד מחיות, חתולים, נמלים, כלבלבים וכדו'.
אנחנו כהורים מאוד מבינים, מתמללים את הפחד
ואפלו לא מנסים לתת לה להתמודד איתו
אלא רק עוזרים לה להסביר מה מפחיד ולמה.
הבעיה היא, שזה הולך ומחמיר
היא פשוט פוחדת מכל דבר!
למשל הערב במדורות, היא עמדה במרחק של 10 מטר! מהמדורה
היא לא תקשרה כל הערב ורק אמרה- אני פוחדת!
עלינו הביתה, שטפנו פנים והילדה הייתה נראית הפאניקה.
אני תוהה אם זה נורמאלי לגיל,
האם לי כאמא יש משהו שיכול לעזור לה?
האם לתת לה להתמודד עם הפחד זה נכון?
תודה מראש לעונים,
אמא מודאגת.
אבל על העצות של המומחים יכולה להוסיף:
במקביל לכל דרך שתבחרו-טיפולית ואחרת -
היום ל"ג בעומר , אז יש סיפור על הבעל שם טוב שהתייתם כילד בן 5. אז אבא שלו אמר לו כצוואה - אל תפחד משום דבר רק מה'. וזה עזר לו ביערות המפחידים של רוסיה ובחיים בכלל. לטעת בטחון בה' ותפילה ובקשה מה'. ככה ממש : ה', אני מפחד נורא. תעזור לי. או-תעזור לי שלא אפחד. או -שאבטח בך תמיד (לא להגיד - לפחד מה', כי זה רק מפחיד ומרחיק ממננו.)
וגם-אומרים שנורא חשוב להקפיד על קריאת שמע שלפני השינה. שזה עוזר לחלומות קשים ולפחדים. אז אם עושים מזה חגיגה ובאהבה-לא לדקלם כמו בגן. ממש מהלב. בצורה יפה, מרגיעה, שמחה. וגם ללמד אותה שממש כשפוחדת - תשיר שיר, ניגונים וגם לחשוב על משהו טוב. על משהו חזק יותר מהאריה.
אומרים שגם טוב להתמלא בסיפורי צדיקים. למרות שהיום באופנה להגיד שהם בכלל לא קשורים לעולם של הילד הממוצע - זה לא נכון!! כתוב:הביטו אל אברהם אביכם. ככה צריך לעשות ולקבל כח. לקבל חשיבה נכונה ואידאלית.
התלבטתי אם להמליץ, כי זה לא מבית מדרש - אבל יש משהו נחמד -כמובן לבדוק קודם - "חלום לי". אמנם זה לא הסגנון הספציפי שלנו (של משפחת פנינה צחורה)-אבל להרבה דתיים זה מצויין. כאילו - רגיל כזה. תבדקו בגוגל. ממש מתוק ןהרבה כיוונים.
אז תתייעצו עם אנשי מקצוע או בפורום לגבי טיפול. אבל העצה הזו מצויינת כתוספת.
ועוד משהו, אם לא מכביד - קראתי ספר בלילה על מחנכת אחת. תפילות ותחינות. תהילים ותחנונים. זו התשתית וגם מה שכתבתי למעלה - כל זה נותן כח לחול במציאות לעצות הגשמיות.
אגב, כשהילד רואה את הדרך של ההורים - הוא מקבל מזה כיוון. גם רוצה ככה.
אבל יש מציאות ולב -תנסי להיזכר בסיטואציות שהיית לבד ופתאום אין אבא ואמא. מה היה שם?
מה האופי של ילד שלך דורש? - יהיה שקט? יצרח? עלול לקרות לו משהו - גופני או נפשי?
לכמה זמן נשאר לבד?
אני לא השארתי תינוקות שלי אפילו בשביל הזבל. כי זה קצת רחוק. הייתי צריכה משהו דחוף - פניתי לשכנה שתשמור כמה דקות.
אם יש חוק - אשמח לשמוע יותר פרטים, אלעד. מה אומר חוק כזה.
הם לא עושים יצירות בגן כמעט בכלל.
אולי משו קטן פעם בשבועיים..
איזה יצירות מתאים לעשות בגיל שלוש?
ולעצם העניין:
לילדים בני 3 עוד אין את הסבלנות לשבת לעשות יצירות (או לשבת בכלל).
בגיל כזה עדיף שישחקו ויפתחו יכולות אחרות.
יהיו לילדך בע"ה מספיק שנים לעשות יצירות ועבודות.
שלי בת 3 ועושה מקסים.
מתאים גזירות והדבקות פשוטות. נניח- לגזור עיתונים או דפים ולהדביק בתפזורת, הדבקת עלים, או חול על דף.
בכלל, אצלי הן גוזרות בלי אבחנה כשהן מגלות את המספריים. זה נורא כיף להם לגזור, וזו גם מיומנות טובה.
אפשר גם צביעה פשוטה. או סתם לקשקש על הדף, זה תמיד כיף, או שתציירי לה- צורות כמו עיגול, ריבוע, וכד', או ציורים פשוטים בלי הרבה פרטים.
גם צבעי גואש או ידיים זה כיף. כמובן עם סינר טוב, ובחוץ. וגם צבעי מים.
אולי יש הבדל בין בנים לבנות, אבל אצלי הבנות בגיל 3 עושות דברים יפים מאוד ומאוד אוהבות.
השאלה מה מגדירים יצירות. בגיל שלו הוא מצייר, מדביק מדבקות ומדביק בדבק, אולי גם גואש יש במעון- לא בטוחה.
ילדה בת 3 יכולה לפי דעתי עוד לעשות הרבה יותר מזה כמו פלסטלינה/ בצק וכד'...
משנה-
צביעה, הדבקת מדבקות, וכו'.
לכל גיל הרמה שלו.
גם גזרי נייר צבועים בגואש ה/ם יצירה בשביל ילד בן שלוש.
אולי הילד/ה לא מביא/ה ציור מוגמר וברור, ולכן את חושבת שהם לא עושים יצירות בגן?
בכל אופן, אולי כדאי לדבר עם המטפלת, בעדינות ובכבוד, ולשאול אותה אלה עבודות יצירה היא עושה עם הילדים בגן, ואם כדאי להעלות את כמות היצירה.
בהצלחה.
ב"ה ילדתי לפני חודש וחצי תינוק מתוק
הגדולה יותר בת שנה ותשעה חודשים. כבר הולכת ורצה...
אני ובעלי מתלבטים אם לקנות עגלת תאומים/אחים
בינתיים הסתדרנו עם מנשא לתינוק ועגלה רגילה לגדולה, אבל זה לא נוח...
יש לציין שאין לנו רכב ואני אמורה לקחת את הילדה כל יום מהגן
מה דעתכם?
לקנות? באיזה גיל ה'גדולה' לא תצטרך יותר עגלה?
ובכלל, אפשר לקבל המלצות על עגלה טובה וזולה?
בגיל הזה בדרך כלל צריך עגלת תאומים/אחים.
בערך מגיל שנתיים - שנתיים ורבע אפשר ללכת עם טרמפיסט מאחורה והילד לא ירד..
ומגיל שנתיים וחצי ומעלה תלוי בילד ותלוי במרחק ההליכה ותלוי בסבלנות ובמשך הזמן שיש להורים - אפשר להתחיל ללמד ללכת לבד.
יש ילדים שבגיל שנתיים וחצי לא מוכנים לשמוע על עגלה ויש כאלו שבגיל שלוש וחצי עדיין בוכים ורוצים עגלה---
גם התלבטתי תקופה ארוכה אם לקנות עגלת תאומים/אחים, עד שהיה מאוחר מדי...
מה שעשיתי: בהתחלה ממש עגלה+מנשא, אחר-כך הייתי מושיבה את הגדולה על הגגון של העגלה (הוא מספיק רחב), וכשהקטן כבר ישב, הכנסתי את שניהם ביחד בתוך העגלה במצב שכיבה.
[ועכשיו זכיתי בעגלת תאומים, סוף-סוף, כי נולדו לנו תאומים של ממש, שמחייבים עגלת תאומים...]
זו רק אני או שמה שסיפרה מתואמת,
שהייתה מושיבה את הילדה בת השנה ו8 חודשים על הגגון של העגלה
וששמה תינוק בן שבעה חודשים בערך (זה הגיל שמתחילים לשבת...)
וילדה בן שנתיים בערך בישיבה ביחד בעגלה,
זה ממש לא בטיחותי?
בכלל, לשים תינוקת בת שנה ושמונה חודשים על גגון של עגלה
שמתחת יושב תינוק , לעניות דעתי כאמא לילדה אחת,
זה חוסר אחריות. גגון בד ופלסטיק של עגלה הוא גגון
,לא מושב, והוא לא בנוי ל10 קילו לפחות (וגם לא לתשע-שמונה קילו
במקרה שזאת ילדה רזה מהרגיל)
שיושב וזז עליו. הילדה יכולה ליפול מהגגון, (יש לי בת בדיוק בגיל הזה ,
אני מכירה את הגיל הזה , הם קופצים וזזים)
וגרוע מכך, הגגון חלילה יכול להתמוטט על התינוק הקטן.
ואני לא באה להטיף מוסר למתואמת, שתעשה מה שטוב לה,
אני רק מזועזעת ורוצה לדעת אם אני לבד או לא.
אני לבד או שעוד מישהי חושבת כמוני, שזה לא בטיחותי בעליל?
את הילד. הרי לא משאירים אותו שם למעלה לבד. ככה שהיא תופסת אותו מאחור ורואה מה קורה.
צריך לשים לב וזהו.
איך בדיוק אפשר להסיע עגלה וגם לתפוס את הילד שיושב על הגגון?
אני בקושי מצליחה להחזיק ל10 שניות פלאפון ביד ולהסיע את העגלה תוך כדי...
מה שנראה לי זה שאם הגגון מתמוטט זה קורה בשנייה,
לא בטוח שאני צודקת בכך שזה מתמוטט בשנייה אם זה מתמוטט
אבל בכל מקרה זה לא בטיחותי.
אם יש כסף ללדת עוד ילד, צריך שיהיה גם כסף לקנות עגלת אחים..
ואם יש פניות ללדת עוד ילד (פניות מלשון זמן פנוי ) אז כדאי שיהיה גם פנאי ללכת לקנות עגלת אחים.
ואני מאוד בעד ילודה ומשפחות ברוכות ילדים, אבל לא על חשבון הבטיחות שלהם.
(אני האנונימית ממקודם,
אין לי כח לעבור מהניק של בעלי לניק שלי...
אני כותבת כאן בכינוי yaldaima פעם ב...)
לפעמים אפשרי לפעמים לא. תלוי בעגלה ובסוג שלה ואיך היא בנויה למעלה (לפעמים יש מגש כזה), תלוי בילד, תלוי באמא, תלוי מה היא עוד בטחבת וכו'
לא צריך להיות כ"כ נחרצת ולחוצה. לך זה קשה ולא מסתדר ולא מתאים ומסוכן אז אל תעשי ככה. סה"כ אמרתי שבנסיבות אחרות זה אולי יכול להיות בסדר.
רואים שיש לך רק ילדה אחת. רואים שלא התנסית בתמרון עם שני ילדים ויותר.
אין כל קשר בין כסף להולדת ילד נוסף. העובדה שלא קניתי עגלת אחים כלל לא קשורה לכסף, כי אם להתלבטות אם זה בכלל נצרך.
תהיי בטוחה ששמרתי על בטיחות ילדיי כאשר לקחתי אותם בדרך הזו (לא עזבתי את העגלה סתם כך, וכן, הצלחתי לסחוב את העגלה ולהשגיח שלא תיפול בו זמנית).
וכדי לסיים בנימה נחמדה יותר: הנה, עכשיו נפתרה לי הבעיה לקראת הילדים הבאים, בע"ה, כי כעת יש לי עגלת תאומים של ממש...
נכון יש לי ילדה אחת,
לא התנסתי בתמרונים עם שני תינוקות במקביל.
ועדיין,
ראיתי הרבה אמהות לאחים צפופים,
ואמא שמושיבה את התינוק בן השנה ו8 על הגגון של העגלה לא ראיתי.
אין לי ספק שהשתדלת לשמור על בטיחותם כמה שאפשר,
וזה עדיין, לדעתי , וגם לדעת כל אדם עם ידע בבטיחות ילדים
שתשאלי, זה לא בטיחותי.
כנ"ל לשים שני תינוקות, קטנטן ובן שנה + ביחד במצב שכיבה.
את זה ראיתי פעמיים ברחוב בירושלים,
ועד עכשיו אני מתפללת לה' שייתן שכל לאמהות האלה.
בהצלחה, ולא התכוונתי להעליב או משהו...
רק רציתי לתקן: לא השכבתי שני תינוקות בעגלה אחת, הושבתי ילדה בת שנתיים וחצי וילד בן שנה באותה עגלה (גדולה למדי ויציבה למדי, יש לציין).
סליחה, זה פשוט נגע לי במקום רגיש, היחס מכאלה שלא מבינים מה זה ילדים צפופים...
אדם נוף מורשתוכנראה שנתחיל לברר על עגלות תאומים ביד 2...
למרות שמדובר רק בכמה (כמה?) חודשים "לסחוב" תרתי משמע...
בעז"ה יהיה שימושי גם לילדים הבאים...
אז היא יכולה פשוט ללכת?
ולא רק שהיא יכולה, זה אפילו רצוי? שתלמד ללכת, כן, זה דבר נהדר.
בין שני הגדולים שלי יש שנה ו4 חודשים, ומהרגע שהקטן השתחרר מבית חולים (חודשיים אח"כ) הגדול הלך ברגל! אז בהתחלה היה לוקח לי 40 דקות ללכת ברגל דרך שלמבוגר לוקח 10-15 דקות, אבל לא נורא. (ולא הייתי משתמשת בעגלה בכלל, הגדול ברגל, הקטן במנשא) והוא למד ללכת. כשהוא היה בן שנתיים וחצי הלכנו לטיול והילד הלך ברגל כמעט את כל הג'ילבון!!!
ולעומת זאת יש לי גיסה שיש לה הפרש קטן בין הילדים, והיא קטנה עגלת אחים, ועד היום, כשהגדול בן יותר מ3 היא סוחבת אותו בעגלה. ועגלה עם ילד בן 3+ ועוד ילדה בת שנתיים זה כבד.
אז אני בהחלט בעד לתת לילדה ללכת ברגל, ולהיות מגובה במנשא שיאפשר לשים את התינוק אם הגדולה מתעייפת (או מנשא שאפשר לשים את הגדולה אם היא מתעייפת...) מקסימום לקנות טרמפיסט אם אין כזה מובנה בעגלה. שכנה שלי קנתה טרמפיסט של שני שלבים (שאפשר גם לשבת עליו) בפחות מ100 ש"ח (לפני כמה שנים טובות, ועדין)
וכמה זה יכול לעלות?
עד 600 ליקרים מאד...
אבל ילד צריך לדעת לעמוד על זה ולהחזיק יציב - וגם לא לרדת.
אצלי זה לא עבד אף פעם עם ילד קטן משנתיים ורבע.
וגם בני שנתיים וחצי יכולים פתאום "לרדת" ולא לעמוד על זה ולהחזיק חזק. זה מורכב מאד לגיל שנה ותשעה.. לדעתי.
ואם את באמת לא ממהרת לשום מקום ולא הולכת מרחקים של יותר מרבע שעה את יכולה לנסות לתת לה ללכת לבד.
לא התנסתי בטרמפיסט, אבל דווקא נראה לי שהבת שלי כן היתה יכולה להיות עליו בקלות בגיל שנה ותשע, תלוי מאד בסגנון הילד.
הוא צריך לדעת לעמוד באופן יציב ולהחזיק בעגלה וכשהולכים איתו שמים לב אליו ולא רצים עם העגלה בלי לראות מה קורה...
אני אישית הייתי משתמשת בגיל הקטן עם מנשא לתינוק ועגלה לגדול, וכשהקטן קצת גדל- היה עומד מאחורה (בהרבה עגלות יש איזה שהוא מקום לעלות למרות שזה מכביד על העגלה ומקצר את חייה...) או שהגדול היה יושב מקדימה והקטן שוכב מאחורה (וזה אפשרי רק במצב שהגדול מספיק מודע להזהר- וגם כאן- צריך להיות בהשגחה מתמדת...)
נראה לי שבסוף כל אחד מוצא את השיטות שהכי נוחות לו, ושווה לברר, להתייעץ ואם יש אפשרות- להלוות ולהתנסות...
לפותחת השירשור,
ממש לא הייתי ממליצה לך לשים את ה"גדול" מקדימה ולהשכיב את הקטן מאחורה
גם אם היא נראית תינוקת זהירה, תינוקות בני שנה ושמונה הם לא צפויים במיוחד,
לגמרי יכול להיות שיתחשק לה להישכב אחורה, וחבל על הקטן.
גם אם יש לך אינסטינקטים מעולים ותוך שנייה מרימה אותה ולא יקרה לו כלום,
(ואחרי לידה ממש לא תמיד אנחנו בפוקוס ),
ממש סתם חבל שהשינה של התינוק הקטן תיפגע מזה
ושהוא ירגיש לא נעים. (תדמייני שאישה ששוקלת 200 קילו מתיישבת לך על הבטן).
בין הגדולים שלי יש שנתיים וקצת וזה היה בשימוש עוד כמה חודשים כשכבר לא היה קפוא בחוץ ויכלנו לבלות בדרך מהמעון 40 דקות במקום 10 דקות.
ועכשיו יש הפרש של שנה ו5 ואני שמה את הגדול יותר על הטרמפיסט והוא ממש אוהב את זה.
אם יש לנו זמן ולא קפוא בחוץ אני בהחלט נותנת לו ללכת ברגל.
עלה לנו בסביבות ה300 ש"ח
פשוט הרגשתי שאני רחוקה מדי מהעגלה ואין לי מקום ללכת בנוח...
כדאי ללכת לקנות עם העגלה כדי לוודא שאכן מתחבר כמו שצריך...
איך אפשר גם לתת יד כל הזמן לבן השנה וחצי
וגם להסיע את העגלה...?
מלמדים אותו לתת יד לעגלה/לחצאית של אימא
ואם יש עגלה עם ידית אחת אפשר גם לדחוף את העגלה ביד אחת, ולתת יד ביד השניה לקטן הגדול
אם יש לה סבלנות, והקטן-גדול לא ייגרר
זה נשמע טוב.
קודם כל זה תלוי בילדים כי גם מי שכבר הולך היטב לפעמים רוצה קצת מנוחה או פינוק, וגם בעגלות. לא לכל עגלה אפשר לשים טרמפיסט. אצלנו לאף עגלה. כשהרגשתי שצריך קנינו עגלת רכבת עם אפשרות לשכיבה כמעט מלאה גם לילד הגדול יותר(לא בכל העגלות זה כך).העדפנו עגלת רכבת כי היא נוחה יותר מבחינת מעברים (תנסו להסתובב בירושלים או בבני ברק עם עגלת תאומים). המחיר שלה הוא מאוד דומה לעגלת תאומים כך שזה לא משנה. והיא נכנסת לכמעט כל בגאג' של מכונית. בזמן האחרון העדפתי להעמיד את הקטנה על רמפה קטנה שנמצאת בעגלה כאשר אני מובילה מאחוריה וזה היה לי ממש נוח ובטיחותית צריך לשים לב שהיא לא רוצה לרדת אך בכל מקרה העיניים שלנו מופנות קדימה. בהצלחה ותבחרי מה שמתאים לך.
עם העגלות תאומים שהם בסטנדרט שעובר דלת (75 ס"מ)
מאשר עם עגלת רכבת..
שלא לדבר על מדרגות ושות' שיש שם ברחובות בכמויות.
מניסיון. אם כבר עגלת אחים - התאומים עדיפה.
שמעתי על עגלה של בייבי ג'וגר סיטי מיני תאומים שהיא טובה
מכירות? מה יש לכן? ומה טווח המחירים הנורמלי?
אגב, הורדנו את הרעיון של טרמפיסט, בעלי אומר שזה לא נוח, במיוחד איפה שאנחנו גרים (עם הרבה עליות וירידות)
העגלה שאנחנו קנינו מחברת cam עליתי והורדתי מדרגות היא ארוכה רק ב40 ס"מ מעגלה רגילה כך שניסיתי ובררתי .אבל מה שמתאים לאחת לא תמיד מתאים לאחרת.
זה טוב.
אין לנו ניסיון עם עגלות כאלה - אז אין לי עמדה.
כמידת הסבלנות והכח - לנצל את ההליכה כטיול. מפתח,בריא ונעים.
ראיתי אמא עם עגלה כמו ריקשה. רחבה משולשת ילד ב"יאמו" על הגב, שניים בעגלה ואחד או הולך או עומד על העגלה. אמא לא צעירה והולכת נמרץ.
אנחנו קנינו לגדול שלנו (1.5 בזמנו) עגלת-טיולון צ'יקו קלילה ונוחה, ב-250 ש"ח
ואת המוצי המפוארת נתנו לילדונת הנולדת.
עכשיו אנחנו מסתובבים עם הצ'יקו ומנשא 
הכי קל ונוח!!!
בכל אופן גם שהגדול שלי בן 1.9 עכשיו
הוא חייב עגלה לטיולים וסיבובים
הוא נרדם שם וגם מתעייף ללכת ברגל...
בהצלחה
טוב לקנות עגלת תאומים
אני באותו סיפור וקנינו מ"ףמוצצים" ב1200
עגלה הכי זולה אפשר למצוא חדשה פשוטה ב800
למה לסחוב במנשא ולשבור את הגב?
זה גם מסוכן בכביש לתת לילדה בת שנתיים ללכת בלי עגלה
לדעתי כדאי ללכת על עגלה כדי שהילדה תוכל לנוח ולישון אם היא עייפה,
אנחנו קנינו עגלת מקלרן מהדגם של טכנו והיא ממש חזקה,
קנינו ביד 2 ב800 חדש עולה 1800,
מצאנו עגלה טובה וחדשה רק שאנחנו הרסנו....
יש לנו ילדים צפופים כך שהיא עדיין משמשת אותנו גם בילד השלישי...
נוסעת יפה - לא צריך להפעיל מאמץ.
חזקה מאד.
מתקפלת קטן קטן.
אבל -
היא כבדה. מאד! אם אין מעלית ואת צריכה לעלות אותה אפילו קומה אחת - בררר...
ניא רחבה יותר מהעגלות החדשות ולא עוברת בכל מקום.
אני הייתי משקיעה עוד טיפה בשביל בייבי ג'וגר.
היא קלה צרה ונוסעת היטב.
היא נקראת המלכה של עגלות התאומים. בכל מקום שהולכים היום - רואים אותה.
החסרונות שלה - המחיר(ביד שניה ההפרש בערך 400 ש"ח יד ראשונה 600). ושכמו בכל עגלות בייבי אין לה ממש ישיבה מושלמת.
