פורום הורות (עמוד 312)

ונהוג שהכהן נותן את המטבעות במתנה לאבא ואז האבא פודה את הבכור עם המטבעות.

 

אם אתם מחפשים כהן אני מוכן

 

מזל טוב

 

הראשון שלנו נולד 10 חודשים אחרי החתונה, ואני ובעלי היינו מאד קשורים זה לזה. וכשהוא נולד, הייתה הרגשה של ריחוק. שיש מישהו נוסף שצריך לטפל בו ושמצריך המון המון המון תשומת לב. נראה לי שטבעי במצב כזה להרגיש מעט אכזבה.

 

אבל שתדעי שילדים הם כלי מצוין לקירוב ההורים. אומנם בהתחלה יש ריחוק מסוים (לפעמים אין בכלל ולפעמים רק בילד הראשון), אבל אחר כך ההורים נעשים יותר קרובים אחד לשני. בעז"ה את עוד תרגישי בזאת.

 

מה שעזר לי מאד היה יום אחד בשבוע שהוא שלי ושל בעלי, בלבד.

 

בנוסף, את הבן השני שלי הרגלתי מגיל חודש לישון במיטה משלו (הייתי קמה ומניקה, ומחזירה אותו למיטתו) [אני מכורה ללוחשת לתינוקות] וזה נתן לי פרטיות עם בעלי והרגשתי שזה טוב לנו.

 

בהצלחה

בנוסף על מה שביניכם גם בלי זה -

 

ואז זה יחזק את האהבה ביניכם.

 

אל תחששי כלל. אל "תפרשי" אף מילה.

 

לפני כן היית "רק" אשתו - כעת את גם האמא של ביתו.. "השתדרגת"...

 

תסתכלי כך - וכך יהיה..

להגיד לילד עוד לא בן 3: "אתה לא צריך לתת להרביץ לך"..

 

לזה את והגננת צריכות לדאוג.

 

וכי את היית מוכנה ללכת למקום שאת יודעת שירביצו לך?.. גם הוא לא. צודק.

 

תסכמי עם הגננת שהיא משגיחה על זה בכל תוקף, ואינה נותנת לשני להתקרב אליו. אם זה יהיה אמין - תוכלי לומר לו: אתה צודק, לא יפה שמרביצים. דיברתי עם הגננת והיא תשגיח כל היום. תספר לי אם היא באמת השגיחה. ותדאגי שזה יהיה אמין לגמרי. יופי שהוא "נעלב" שבכלל הולכים מכות. למה לא?..  עם זה, אפשר גם "לתרגל" אותו: למשל, אם ילד רוצה משחק וגם אתה - תחליט שתעשו תורות, חלק הוא וחלק אתה..

 

 

ועל משקל שאלתך: אם במשפחתון של 5 ילדים לא מצליחים למנוע מכות ולתת לילדים ביטחון - איזו הצדקה יש למסגרת גדולה יותר?....

מי שאחראי על המקום - צריך לדאוג לבטחון הילדים, הפיזי והנפשי.

 

איפה הגננת , זה דברים שמקוממים אותי

אני יודעת שזאת האחריות שלנו. ודיברתי עםן הגננת. וראיתי, שמסתבר שאני בכלל לא אוהבת את הגישה החינוכית שלה. למשל, ראיתי אותה אומרת לילד שהשתולל שהיא תגיד לאמא שלו לקחת לו את האופניים- מה זה קשרו בכלל?

 

אז להוציא אותו מהמסגרת בשלב הזה? נאי אפילו לא יודעת איך לךהגיד את זה שוב לגננת בלי שהיא תרגיש מותקפת. כי אני לא רוצה שהיאתוציא את זה עליו.

בהחלט לא סביר מכות ועוד במסגרת כל כך קטנה .

לגבי החלפת הגן, חלק מההחלטה תלוי בילד, כי המעבר הוא לזמן קצר, ובספטמבר מתחילים מקום חדש.

אם ממילא הילד לא רוצה ללכת למקום הקיים, ושם גם לא יהיה שיפור, מצאי לו מקום חלופי.

רק קחי בחשבון שלא כל ילד מתאקלם מהר. יש ילדים שקשה להם מאוד מקום חדש, ולאחר החופש הוא שוב יתחיל מקום חדש.

יתכן שזו תהיה מעמסה נפשית רבה מדי על הילד.

 

לגננת את יכולה להגיד שלא טוב לילד והוא לא רוצה ללכת לגן, ואת לא מצליחה להתמודד עם הבכי וחוסר הרצון שלו.

 

בהצלחה

ובחיוך, איך אמרו לי: את כל כך מתלבטת על הגן, חכי חכי שתגיעי לבחור בית ספר.

מה שהיא אמרה לילד הזה לא קשור ולא מדברים כך.

 

גננת במשפחתון מעוניינת גם בפרנסה שבכך ושיהיה לה שם טוב.

 

את יכולה להגיד שוב לגננת, בנחת ובאופן ברור לגמרי. להגיד לה גם שאינך מתכוונת שהשני חלילה יהיה מסכן בגלל זה - אלא שהיא תרחיק אותו מבנך לגמרי.

 

ולהגיד לה שאת תעקבי בימים הקרובים מה קורה - ואם תראי שעדיין אינו בא לגמרי ברצון וללא כל פחד, אז למרבית הצער תצטרכי להעביר אותו למרות הזמן הקצר, ושאת מקוה שיסתדר כי אינך רוצה שהמשפחתון יישאר אצלו כרושם לא-נעים.

 

כיוון שהצבת את זה שהוא יבוא ברצון ובשמחה כפרמטר - היא לא תוכל "להוציא עליו", כי אז גם לא ירצה לבוא..

 

העיקר שלך יהיה ברור בתוכך שאת האמא, וזו דרישה הכי אלמנטרית.

 

ןלא להתבייש להגיע ללא כל התראה מוקדמת, ולהקשיב איך היא מתייחסת לילדים ומה שלום בנך.

 

ילדים באים למשפחתון/גן כדי להתקדם ולשמוח. לא כדי להיות "בני ערובה"...

כבר עשיתי את זה בעבר יותר מפעם אחת ותמיד רק שמחתי על כך והצטערתי שלא עשיתי את זה קודם.

אם הגננת לא מוצאת חן בעינייך את צריכה לחשוב על טובת הילד ולא על טובת הגננת.

את יכולה להגיד שהגעת למסקנה שהגן הזה לא מתאים לילד שלך, לא תמיד צריך לנמק.

אל תסיקי מזה לשנה הבאה, פשוט תבדקי טוב לאיזה גן את שולחת בשנה הבאה תבקרי בגן לפני שהילד מתחיל כדי לוודא שהגישה החינוכית של הגננת מתאימה לך, ואז יכולה להיות לו חוויה מתקנת.

 

גם אם עדיין מדובר בהוצאה לא מחלטת.

בנך מצפה ממך לעזרה כשקשה לו, ושתגני עליו מפני כל צרה.

ברגע שאמר לך שמרביצים והוא לא רוצה להיות במקום כזה, כל הכבוד לו שאמר באופן ברור ביותר, וכל הכבוד לך שהקשבת לו!

גם בתי הבכורה היתה במשפחתון קטן בגיל שנתיים, עם גננת חביבה.

לצערי, אחת הילדות בקבוצה נשכה.  הגננת לא הצליחה למנוע את הנשיכות, ובתי סרבה להגיע למשפחתון.

אגב, האמא של הנשכנית היא עד היום חברה טובה שלי.  היא ניסתה הרבה שיטות כדי להביא לכך שבתה לא תנשך, ללא הועיל.

רק הזמן עשה את שלו.  [היום היא באמצע שנות העשרים שלה, ומזמן כבר אינה נושכת   ]

 

אבל, התפקיד הראשון שלנו כהורים הוא להגן שלומם הפיזי של הילדים שלנו.

בנך מצפה שתגני עליו.

הוא גם סומך עליך להגן עליו, אחרת לא היה אומר לך שרע לו!

 

אנא - עמדי בציפיותיו!

כל עוד אין לו בטחון אישי בגן (סליחה על המילים האולי חריפות, אך אין מנוס), אין לו מה לעשות שם.

וכל זה, בלי קשר לשיטות החינוכיות של הגננת, שנשמע שהן לוקות בחסר.

 

מה יהיה בגן בשנה הבאה?

לא יודעת!

תלוי בגננת.  

גננת המתאימה לתפקידה מצליחה לנהל גן ללא אלימות.   נקודה.

 

אפשר ורצוי לחזק את בנך ולומר לו שאת מאוד גאה בו שסיפר לך כשהיה לו קשה,

ושאת תמיד תשדלי להיות שם בשבילו, ולעזור לו כשהוא צריך עזרה (כמובן בשפה שהוא יבין).

את, מצידך, צריכה לזכור את המילים של עצמך, ובאמת להיות שם!  להאמין לו, ולבטוח בו ובדבריו.

 

בהצלחה!

 

זו פשוט טעות ענקית להשאיר ילד עם טיטול בלילה. זה מבלבל אותו מאד.

צריך לדעת שיש הבדל גופני בין גמילה ביום לגמילה בלילה. מבחינת השרירים זו למידה אחרת. יש ילדים שלומדים את זה בבת אחת ואז אפשר "להעיף את הטיטול גם בלילה". ויש ילדים שגמולים לגמרי ביום ולוקח להם עוד זמן רב ואפילו רב מאד לגמילה בלילה. ועוד דבר חשוב- לענין התורשתי יש חלק נכבד בסיפור הזה....

וכמעט לכולם-

למרות שהיו גמולים לגמרי ביום-

זה לא עבד בלילה.

 

אין מתכוני קסם ואין עצות שמתאימות לכולם.

לענ"ד להגיד בחיוך: טוב, נקרא לאבא..

 

מן הסתם יעבור עם הזמן האופן הקיצוני הזה.

 

במיוחד כשתבחין שאינך לוקחת את זה קשה..

 

 

וככלל, לא כדאי להיות אסרטיבים מידי... "שילוב נכון" ונעים..

1) זה באמת יכול לתסכל אבל לדעתי, צריך לא להתייחס ולא להתרגש.

הגדולה שלי רצתה רק אבא כל הזמן ונתתי לה בגדר האפשר (כשאבא נשאר עד מאוחר בעבודה- אמא עושה אמבטיה...)

וזה עבר בשלב מסוים...

עכשיו עם הקטנה- בדיוק הפוך- רק אמא...

צריך לשים לב לא לאפשר לה להשתגע עם זה.
דוגמא: שכשאבא לא נמצא- לא עושים אמבטיה כי היא מוכנה שרק אבא ירחץ או משהו כזה.

כשזה בגדר האפשר- לאפשר ולא לעשות "סיפור" עד שיעבור לה, זה טבעי וקורה להמון ילדים בשלבים מסוימים.

 

2) בגיל כזה אין מה להיות מוטרדים, זה אמנם מציק, אבל יעבור עם הזמן.

אולי כדאי להכניס לסדר היום הליכה לשרותים גם שלא מיוזמתה.

למשל: סיימנו פאזל, עכשיו נלך לשרותים ואח"כ נבחר משחק חדש.

באמת בדר"כ הם נזכרים רק כשממש חייבים ואז מתפספס בדרך...

לגבי פרסים- אני נותנת להם צימוק או משהו כזה שהן אוהבות על כל פעם שעושים בשרותים. כך החיזוק הוא מיידי ועוזר לזכור ששווה ללכת לשרותים ומרגיל לעשות זאת.

נראה לי שמדבקה פעם ביום זה רחוק מידי בגיל כזה...

גילאים 3-5, הבת מרגישה מאוימת מהאמא בנוגע ליחסים עם האבא. קיים גם הפוך כמובן. יעבור...

הפורומים כאן אינם אמורים לשמש במה לפרסומות - כפי שניסית כעת כאן ובפורום השכן בנושא דומה.

 

אחרת, אנשים לא ישתתפו בהם - אם זה מה שייהפך "תפקידם".

 

[מלבד זה - גם בעיה ממונית, אם הערוץ אינו מרשה לפרסם כך בחינם ללא רשות]

למה להקריא ספרים?

דברי איתו, תשירי לו שירים, תסתכלו ביחד על תמונות, נראה לי מוקדם להקראת ספרים.

אני מקריאה לילדה בת 4 חודשים סיפור. היא מסתכלת בתמונות מקשיבה.

לדעתי זה מאוד נחוץ בדור שלנו- שאנחנו בת'כלס יודעים שהם הולכים לרבוץ מול המחשב....

 

איזה ספרים? עם תמונות מגרות!!! אגב, כמובן שלא חייבים לקרוא מילה במילה- למרות שזה מאוד מעשיר את אוצר הממילים. אבל מדברים על מה שרואים בתמונות.

תקראיא ספרים שמוצאים חן בעינייך וכיף לך לקרוא

מעשה בחמישה בלונים, מיץ פטל וכו'...

 

ספרים עם מסרים כמו שכתבת הם ארוכים לילד בגיל הזה, ולא נראה לי שהוא מסוגל לחבר את כל חלקי הסיפור ולהפנים מה את רוצה ממנו. במקום זה, אם זה חשוב לך, תעבירי לו מסרים בסגנון. כמו איזה יופי אתה מתנהג שאתה עושה כך וכך..., תגידי איתו מודה אני וקריאת שמע (הבן שלנו בגיל שנה ו-3 כבר יודע לשים יד על העיינים ולעשות כאילו הוא אומר שמע ישראל), תברכו/תתפללו בקול לידו וגם תענו אמן, והוא ילמד מכם.

 

ולגבי סיפורים: את יכולה לספר לו בע"פ במשפטים קצרים כל מיני דברים. אפילו על חגים: לדוג': "היום יום העצמאות, לפני 65 ה' עשה לנו נס ונתן לנו מדינה" גם את זה לא נראה לי שהוא קולט, אבל זה יותר קצר ופחות עמוס מסיפור.

 

ואפשר להראות לו בספרי תינוקות תמונות: כדור, פרה, אוטו, כבשה. וכו'. אפשר ללמד אותו את הקולות של החיות, ואפשר להרחיב על התמונות, לדוג' זה מלפפון ירוק כמו שאכלת בארוחת בוקר. שזה ממש מתאים לגיל שלו ולמה שהוא מסוגל לקלוט ולהפנים.

 

 

 

 

מגיל חצי שנה קראתי לה מלא..

מה שהבינה הבינה, ומה שלא, לא... 

בכל מקרה משהו זה כן מפתח...

 

יש ספרי תמונות של תמונה ומתחתיה מילה

נניח תמונה של כדור ואת המילה "כדור" , כך כל הספר.

זה מתאים לגילו. 

גם ספרים עם תמונות של חיות וספרי משש-הרגש עם צפצפות

פרווה וכל אלה 

הם מעולים לקטנטנים,

נניח תמונה של כבשה, משפט קצר על הכבשה, 

וחלק דמוי צמר רך שהילד ממשש...

יש מידי פעם מכירת ספרים עם דפקטים קלים מאוד 

במחירי מציאה (גם 10 ב100) בהוצאת ספרים ביד אליהו (ת"א), תחפשי באינטרנט מידע.

 

מגיל חצי שנה "טחנתי" לה את מעשה בחמישה בלונים ותירס חם,

ובגיל שנה היא התחילה לבקש את הספר ולהגיד "בלום בלום בלום" כדי שאני אקריא לה

או "בים בם בם " בשביל שאקריא לה את תירס חם.

בגיל שנה ושלושה חודשים היא התחילה למלמל מילים מתוך הספר נניח "אנאאורי אלצ'תער,

אביא בלומ'אחר " (אנא אורי אל תצטער, נביא לך בלון אחר...) 

או לתופף אל המגש של הכיסא אוכל ולהגיד "בים בם בם תירס חם".

מגיל שנה וחצי היא יודעת את  שני הספרים בעל פה, ברור שהיא לא מדקלמת שוטף,

אבל אם אני אומרת חצי מילה מילה היא ישר משלימה את הסוף שלה או את המילה הבאה, או מסתכלת בתמונה ויודעת מה כתוב כי קראתי

לה את זה מיליון פעם. 

למה אני מספרת את כל זה ? לא כדי להתלהב, ממש לא...

אלא כדי להגיד לך שלמרות הדעה הרווחת פה בשירשור "(תקריאי לו ספר טלפונים..) "

שאין עניין לקרוא ספרים, אז כן, ממש כדאי והם כן מבינים.

סיפורים קצרים יחסית , חזרתיים כמו תירס חם ומעשה בחמישה בלונים,

שיש בהם תבנית שחוזרת על עצמה והם לא מסובכים ו"חופרים" כמו דירה להשכיר ומיץ פטל נניח

אז הם ממש מעולים. גם ספרי שטוזים כמו "חרוזים טעימימים" של דתיה בן דור זה נחמד.

אני יודעת שאחד הדברים העיקריים שפיתחו לבת שלי את הצד השפתי הדיי טוב שלה,

זה זה שאני קוראת לה מגיל צעיר סיפורים ויושבת איתה על ספרי תמונות עם מילים או משפטים קצרים.

גם לא חובה להקריא ממש את הסיפור, אפשר להראות תמונות ולספר לילד סיפור משל עצמך

נניח לדוגמה במעשה בחמישה בלונים " הינה ילד חמוד, יש לו בלון, בלון צהוב, בלון יפה, הנה חתולה , החתולה מייללת.." ועוד 

כיד הדמיון הטובה...

בהצלחה..

אני בגיל הזה לא קוראת ספרים,

אבל מיד מלידה אני מאוד מקפידה על לדבר עם התינוק, דיבור ממש, בשפה בוגרת ותקינה, 

לא דיבורים של תינוקות ומילים משובשות,

מילים נרדפות וכד'

ובאמת זה מפתח בצורה מדהימה את האינטיליגנציה הלשונית.

 

מה שכן- אני מניחה לתינוק במיטה מאז שהוא יודע לשבת ספרים גדולים וצבעוניים מנויילנים,

"הספר החמוד הזה" "הספר המתוק הזה" וכד',

הם נהנים לדפדף\

וכשהם גדלים- הם באמת מאוד אוהבי קריאה.

 

בוא אלי פרפר נחמד

שב אצלי על כף היד

שב תנוח אל תירא

ותעוף בחזרה

 

 

לפרה האדומה

יש עגלה קטנה חומה

את ראשה היא ליקקה

ונתנה לה נשיקה

 

 

האוטו שלנו...

 

 

מקסים מקסים!!!!

היפים. אפשר לשיר לתינוק את הכל במנגינה של האוטו שלנו. אםשר לעצור בכל דף ולהסביר, הנה פרח הנה פרה איך עושה פרה. הנה טלה הוא הבן של הכיבשה איך עושה כיבשה. וכו וכו.

לי יש גם חתול קטן חתול גדול מראה הפכים וכל מיי עם ציורים יפים. קניתי לו גם ספרים קשיחים כדי שלא ילעס ויהנה להעביר בעצמו.

ספרים של קארן כץ - 10 נשיקות לפני השינה -ציורים צבעוניים על כל העמוד וספירה לאחור מ-10 עד שהתינוק שבספר נרדם. וכולם מנשקים אותו -הורים, אחים, סבא וסבתא, הכלב והחתול. ומנשקים אותו בכל הגוף. אז גם לומדים איברים וגם מקבלים נשיקות ממי שמספר וגם בעתיד ספירה. וגם חיות וקולות.

יש לה גם - קוקו איפה אמא - מחפשים את אמא בכל הבית ומוצאים בינתיים כל מיני צעצועים. לומדים רהיטים ואביזרים של בית. יש בעמוד ציור על גבי ציור - חתיכת דף שצריך להרים ולראות מה יש מאחוריה.

הספרים מאד צבעוניים ומקרטון קשיח.

יש לה גם - איפה הפופיק שלי - רואים ילד שותה ומאחורי הכוס הפה שלו. בהונות הרגליים. מאחורי הכובע - העיניים. 

חמוד ביותר.

יש סידרה -יקרה - שהוציאה קופ"ח מכבי. על רותי. זה גם ספר קשיח וגדול. לא סימטרי. רותי עייפה מאד - אז היא הולכת להתקלח ואח"כ לישון ואומרת שמע ישראל ונרדמת. מאד פשוט וחד. עם צעצועים שיש גם לילדים. יש גם רותי בונה מגדל ורותי הולכת לטייל. שוה להשקיע באחד מהם. לנו הספר עם קריאת שמע עוזר. כי התינוקת שלי רואה מה רותי עושה וגם היא בעצמה.

ויש גם סדרה - אוצר קטנטן של מנוחה בקרמן. "טלי טל להתנקות כה קל" - כל מיני משפטים פשוטים וציורים הכי מתוקים של אלישבע געש.זה קשיח. כמעט כמו תעודת זהות. קל להחזיק.

ראיתי בתחנות דלק ולא קניתי ועכשיו לא יודעת איפה להשיג - סבתא בישלה דיסה בגירסה חדישה - ספר קשיח עם הסיפור, ויש חור בעמוד משרבבים דרכו בובת אצבע ובסוף מדגדגים איתה.

היה כיף לשתף.

יהיה יופי אם יעלו לפה עוד המלצות על ספרים.

מגדל של קוביות בניתי/דבורה עומר

מיועד ממש לגיל הזה ואהוב עד גיל שלוש בערך (ואצלנו גם הגדולים יותר נהנים להצטרף)

מכיל המון סיפורים, חלק יותר מורכבים וחלק פחות. כך שאפשר לבחור כל פעם לפי רמת הילד, וגם לגוון. אפילו אם הילד "נדבק" לסיפור אחד ורוצה אותו שוב ושוב, עדיין הוא מדפדף קדימה ואחורה באותו ספר, ואפשר לעניין אותו גם בסיפורים שבסביבה. וזה קצר ולא מעיק. (בניגוד ל"חמישה בלונים"  - זה באמת להיט שילדים אוהבים לשמוע שוב ושוב אבל לטחון אותו 1000 פעם - אותי כאמא זה שיגע! חוץ מזה, אם כבר תינוק משנן משהו כל היום וכל הלילה בלי שהוא באמת מבין את משמעות המילים, עדיף לי שזה יהיה פסוק מהתורה או מהתפילה. או אפילו שיר.)

 

לגבי מסר - ילדים יכולים להסיק מסקנות שונות מאותו סיפור. תלוי כמה הם הבינו ומה הרשים אותם. לכן יותר מהסיפור עצמו, חשוב איך את מקריאה, מה את מדגישה (גם אם זה לא היה בדיוק המסר העיקרי שהסופר התכוון אליו), על מה את מפרטת ומסבירה, איך את מעבדת איתו את הסיפור אחר כך. בצורה כזאת אפשר להוציא מסר אפילו מסיפורים "ניטרלים" אם מדברים על זה אח"כ: איזה יופי הילד בסיפור התלבש, כל הכבוד לו הוא עצמאי \ תסתכל בתמונה, הפרה מטפלת בעגלה יפה כי היא אוהבת אותה \ איך הוא הרגיש כשהבלון התפוצץ? זה לא נעים הוא בכה אבל אח"כ התגבר.

למשל הצרצר והנמלה - נראה לי קצת מורכב בשביל הגיל הזה. בגיל שנה, אם זה מתואר בשפה שהוא הבין, הילד יכול ללמוד מזה אולי שנמלים וצרצרים אוספים פירורים כדי שיהיה להם אוכל (גם חשוב לדעת). בגיל יותר מבוגר הוא עדיין יכול בטעות להסיק שהמסר הוא: אם זה שלך - אל תשתף אחרים, לא מגיע להם. לכן חשוב לדבר איתו על זה ולא רק להקריא.

חצי מה"סיפורים" שיניתי להם לגמרי...

תמונות עשירות בצבעוניות, פרטים וחן קדומים.

מחומרים צבעוניים ועמידים וכזה שאפשר להרים חלק מהעמוד ולגלות דברים מתחת או להגדיל את האיור. ממש בא לי.

כל הדיון פה עשה לי כזה חשק.רעב.

אבל אין לי רעיונות. 

אפשר לבקש רעיונות?- אם יצליח - הקרדיט שלכם

(והמכירות אצלי...)

אפשרות ראשונה זה ספרים עם תמונות של חפצים מוכרים ואת מראה לו: זה עיפרון וזו כוס. זה עוזר לילד לפתח אוצר מילים. ספרים יותר מורכבים כדאי שיהיו בחרוזים זה מפתח מודעות לצלילים ומשפיע על התפתחות השפה וממחקרים עוזר גם לרכישת קריאה! כמובן כדאי תמונות צבעוניות. כיום יש ספרים בשילוב מרקמים שונים שזה כיף לילד.

עוד יש להשיג? מי זוכרת? עם שי ורינה.

אני קניתי מזמן מזמן מזמן

גזרתי את הדפים מהכריכה, והכנסתי לנילוניות כרוכות כאלה, של סטודנטים.

זה משמש אותנו קרוב ל20 שנה (!!!)

כמובן, שיניתי את הסדר.

יש שם בהתחלה תמונות של בקבוק, מוצץ, חיות, ואח"כ חתול מלקק חלב שנשפך, כדור שמתגלגל מתחת לכסא - רצף של 2/3 תמונות שמספרות סיפור.

ספר נפלא ממש.

 

יש גם את הספרים של פינוקי עם עברית נהדרת ואפקטים להרים ולהציץ.

 

והכי טוב - סיפור שלך על "שושי שטיפסה על הכסא, ורצתה לקפוץ, ואז היא אמרה שלוש ארבע ו... וקפצה על הרצפה!  והיא לא נפלה, ולא קיבלה מכה, רק צחקה. כדאי לה לעלות ולקפוץ עוד פעם?"

 

בהנאה

את מתכוונת לספרים עם הציורים של הכטקופף שהיו מצויים בכל הגנים לפני 200 שנה? איפה משיגים אותם היום? יש אחד בבית של סבא וסבתא שלנו - מהילדות של בתם הקטנה. (היום כבר סבתא בעצמה...)

יש להם אותו. ואם אין אפשר להזמין.

אפשר לאחסן המון זמן,

אך מרגע הפתיחה הזמן קטן..

 

אולי,

ישנם גורמים הפוגמים בטיב האוכל, כשהוא כבר פתוח/ משומש.

למטרנה יש תאריך תפוגה מרגע הפתיחה. ולסימילק? לא כתוב על ההוראות ידוע לכן משהו מניסיון במוצר?

כותרת של איחסון.זה למטה אחרי כל ההוראות..

חפשתי את הכיתוב שמציין כמה זמן אפשר לשמור פתוח, ופשוט לא מצאתי...=]

תודה  

בכל אופן, מברור שערכתי אצל מטרנה, מסתבר שאם שומרים את המוצר לאחר שנפתח באריזה אטומה בקרור הוא יכול להחזיק מעמד גם כמה חודשים.

מברור שעשיתי אצל חברת מטרה מסתבר שניתן לשמור את המוצר במקרר (כמובן סגור ואטום) וכך זה מאריך את התוקף שלו לכמה חודשים.

נראה לי שבגלל הרטיבות שבמקרר

לא ברור למה הייתם שם שנה וחצי, וגם מה היה שם מבחינת חלוקת התפקידים בטיפול בו, ביניכם לבין סבא וסבתא.

שלום,

 

היינו שם מטעמי נוחות וחיסכון.

 

רוב הזמן אני הייתי ועדיין עם הילד, כמובן משעה 4 כי אני עובדת והוא בגן.

 

מה שכן, כל הזמן המשפחה שלי היו סביבו ופינקו אותו.

 

 

תסתכלי בהסטוריה של עצמך, תראי הודעה מאוד דומה שלך מלפני כמה חודשים

ככה זה ילד קטן... אולי עכשיו את מרגישה את זה יותר, כי את יותר זמן איתו (פינקו גם אותך - לא רק אותו ), ובעיקר בגלל שאין סביבך אנשים. קשה מאוד להיות הרבה זמן עם ילדים, בלי אדם בוגר נוסף מסביב. זה ממש להיות לבד, ולא טוב היות האדם לבדו!

זה ממש שינוי גדול.

 

תחשבי - לדידו כל הסביבה השתנתה.

 

מן הסתם הם נתפסו אצלו כחלק אינטגרלי מהמשפחה, פינקו וכד'.

 

הוא גם מבולבל וגם מרגיש חסר מסוים.

 

לכן לענ"ד, קודם כל - הרבה חום.

 

להרגיל בהדרגה לסדרים.

 

לבקש שהם יבקרו מידי פעם ולאט-לאט להוריד את המינון..

פשוט - אסור לאכול מילקי אחרי עוף.

 

 

כל כך נכון "סרטים של אמא" !

שרק ירצה לעזור עוד ועוד. אין על זה.

תכלס - למה את לוקחת?

בהתחשב באיך שאת מרגישה, הייתי הולכת על בדיקת דם מקיפה: בלוטת התריס, מאגרי B12, וויטמין D, מאגרי ברזל (לא רק המוגלובין!), ולוקחת ספציפית מה שחסר, אם חסר. חוסר איזון בנ"ל עלול לגרום לרגשות כמו שתארת. אני סבלתי מחרדות בגלל חוסר ב-B12 זה היה ממש מוזר... אני עדיין לא איפה שהייתי רוצה להיות מבחינת המאגרים, אבל ב"ה ההרגשה עצמה הרבה יותר טובה! ה-B12 שבפרנטל לא עוזר, משתי סיבות:

1. כשנוטלים אותו בנפרד, עושים את זה מתחת ללשון, ואז הוא עובר בספיגה ישירות למערכת הדם, במקום להיספג דרך העיכול, וזה מגביר את הספיגה מאוד.

2. המינון בנפרד הרבה יותר גבוה.

תרגישי טוב!

זה לא נשמע כמו דיכאון אחרי לידה כי את אומרת שאת מתפקדת סבבה ב"ה ושמחה.

מה שיש לך על הראש זה רק דאגות.

אז זה משהו אחר 

גם לי אחרי הלידה (אבל יותר סמוך ללידה.. ממש חודש אחרי זה התפתח) היו לי חרדות ודאגות גם לתינוק החדש אבל גם לכלללל המשפחה, וזה הגיע למצב שהייתי מתעוררת בלילה\מטרידה אתעצמי בזה כ"כ שזה הפריע לי לחיות. אז אם את מרגישה שאת גם במצב כזה אני ממליצה על טיפול טבעי שלי ממש עזר- נראלי קוראים לו TAT (יש מצב? משהו בסגנון) וזה משחרר הכל..

 

באמת אנחנו חיים במציאות לא פשוטה וזה יכול להביא בכיף לחרדות, המטפלת שלי אמרה שזה נפוץ חבל"ז בקרב נשים אחרי לידה אז תרגישי בנוח לגמרייייי.....

 

בהצלחה!

שזה דיכאון אחרי לידה. [גם אני תמיד חוששת שחלילה לא אזכה לראות את בעלי חוזר הביתה].

אבל בהחלט כדאי ואפשר לטפל.

תרגישי טוב ובשורות טובות!

יש דבר כזה שאחרי לידה נהיים יותר חרדתיים. אם זה מפריע בתפקוד אפשר לפנות לטיפול פסיכולוגי

זה קורה לכל אחת מאיתנו כמעט, והדבר הכי חשוב זה לעלות על זה בזמן כדי שלא יהיו השפעות בלתי הפיכות.

אני ממליצה לגשת לאשת מקצוע ולטפל. חבל להעביר את החיים בחרדות שילכו ויעמיקו! טפלי כל עוד זה אפשרי!

אצל אודליה מיימון. תכנסי בגוגל לאוצרות פנימיים שם יש מייל שלה וגם פלאפון.

היא מנוסה מאד ודתיה ובע"ה יכולה לעזור לך

את לוקחת אמצעי מניעה הורמונאליים???

יכול להיות קשור מאד מאד!!

כן, אני לוקחת סרזט, לא ידעתי שזה קשור.

אני בדרך כלל מקשרת לסרזט התנהגות של עצבים כמו להתעצבן, להיות רגישה (מדי), לכעוס וכל הדברים אלה כשהם במינון מוגבר... לא ידעתי שגם חרדה יכולה להיות קשורה ולנבוע מלקיחת הגלולות.

הייתי מאוד רוצה לטפל, אשמח לשמוע עוד המלצות על מטפלים אם יש לכן כי אני רואה שהחרדות לא עוברות לי

יש שם מטפלת אחת - אילנה ריוח - מומלצת מאוד. וודאי יש להם עוד מטפלים טובים.

זה דבר מזיק.

 

ב. יתכן "הפוך על הפוך".. שהגדולה מקנאה בקטנה, אפילו שאינכם רואים סיבה לכך. ואז לעיתים ה"עונשים" (שמוצדקים מצד סיבתם) רק מעצימים את הקנאה..

 

לכן, יתכן שהדרך הנכונה היא לדבר עם הגדולה, בפני עצמה ושלא בנוכחות אחותה, על המעלות הגדולות שרואים בה עצמה. באהבה רבה ואמיתית.

 

לשבח אותה בעדינות ובלי הפרזות מוגזמות, שוב-ושוב. ומתוך זה - יש מקום להסביר שלכל אדם יש את היחוד שלו. וכמו שאנו דורשים מהקטנה לכבד אותה ולשים לב לטוב המיוחד שבה, כך אנחנו דורשים ממנה לא "להפיל" את אחותה - כמו שהיא לא היתה רוצה שיעשו ענין מכל דבר קטן שלא הולך - אלא לראות את הטוב שבה ולכבד את זה.

 

גם לעמוד בתוקף על איסור העלבונות וה"הערות" - וגם לשבח את הטוב שבה, ולשדר לה אהבה (לא להיות מופתעים אם כשיגידו לה כמה היא טובה - פתאום תתפרץ "מרירות" שלא חשבתם שקיימת... לא חייב להיות - אבל יכול..). כמובן - במקביל ושלא דווקא בפניה - גם לאחותה.

 

ואחר הדברים האלה, לעקוב. כל זמן שיש "מריבות קטנות" על אש-קטנה, והן מסתדרות מהר ביניהן - זה כנראה חלק מתהליך שבין אחים, ולא להתערב מיידית.  אם רואים שיש נסיונות עקביים לשבור ו"להפיל" חלילה, לא לאפשר בשום אופן.

 

הצלחה רבה.

שימחת אותי בהסתכלות שלך

תעשו לו קו על המדרכה עם מסקנטייפ בולט למקום אליו אתם רוצים שיגיע..

ואז שינסה להצמד אל הקו פחות או יותר..

ותתנו לו גם ליפול (לא בכוונה, אבל אל תפחדו שזה יקרה), זה יגרום לו לשלוט בפחד..

 

 

דבר ראשון- להוריד את המושב הכי נמוך שאפשר. ככה שהרגליים יעמדו על הריצפה כשהוא יושב.

דבר שני- ללמד אותו להתאמן על הקטע של השיווי משקל (לא ליפול לצדדים) ככה-

באזור ישר יחסית שישב על האופניים, עם הרגליים על האדמה, ובלי להניח אותן על הפדלים ידחוף את עצמו (כאילו ילך עם הרגלים רגל רגל ואח"כ ינסה דחיפה בשתי הרגליים בו זמנית). זה יתן לו את התחושה הזאת של איך להחזיק את עצמו.

ראיתי שאפשר בישביל השלב הזה בכלל להוריד את הקצה של הפדלים שלא יפריעו אבל לי זה היה מסובך מדי כי לא היה לנו מפתח מתאים...

ברגע שהוא יוכל לנסוע ככה ויצליח לתת דחיפה ולנסוע מרחקים בלי ליפול אז הוא כבר ינסה בעצמו להניח רגל או שתיים על הדוושות.

זה לא בעיה.

בהצלחה! ובכיף! ובנחת!

רעיון מעולה,

עד עכשיו הוא פשוט נפל בשנייה שניסה להרים רגליים

אם לא, הצעה אחרת.

אני מכירה ילדה שאחרי שהוריה ניסו את כל ההצעות שכבר הוצעו, והילדה (בת 8) עדיין לא הצליחה לרכב כהלכה,

לקחו אותה למטפלת מוח אחד, ולאחר טיפול אחד, בלי לקבל אף שיעור נוסף, לקחה את האופניים ויצאה לרכב.  היא חזרה צוהלת ושמחה אחרי שעה (הם גרים בישוב שטוח, אז ההורים לא דאגו לאן נעלמה בדיוק).

 

פלאי פלאים של הרפואה המשלימה.

 

מי הילדה? מי ההורים? איזה מין יישוב הוא "שטוח"? איזה אופניים הילדה לקחה? איך בדיוק היה בהישג ידה לצאת "לרכב" לשעה כשהיא "נעלמת"?

ומה זה בדיוק "מטפלת מוח אחד"?

למה לא מוחקים תגובה מגוחכת שאיכשהוא כמסקנה מגיעה לשבח את "פלאי הפלאים" של "הרפואה המשלימה" בלי לגלות עד אותו רגע שזה פרסום סמוי?

מתחת לכל רמה ומתחת לכל ביקורת.

והשרשור הזה מאד הועיל! בדיוק אחד הילדים שלי ביקש להוריד גלגלי עזר. יישר כח לפותחת ולעונות.

כל מיני תגובות משתלחות ובלתי ענייניות. יש תשובה לאיזו נניח, אחת מהשאלות שהעליתי?

בחייכם כולכם, הרי הכול לא ענייני: זה שמישהו או מישהי הם "משתתפים וותיקים" זה הופך את כל דבריהם לאמינים? זה שהשרשור הועיל משנה במשהו לעניין הביקורת שלי, שמנסה להתריע מכל מיני "שיטות" לא בדוקות?

אנשים ממש ובכוח מחפשים להיות לא ענייניים.

זה לגמרי לא ענייני מי הילדה ומי הם ההורים - מדובר על מציאות של ילד שלומד לרכב והוצעו כמה שיטות וגם טיפול - שעובד למי שזה עובד - או יועילו או לא. מנסים. בוחרים. מה שעובד לאחד יכול לעבוד לשני או לא. זה לא עלון מדעי פה.

הילדה רכבה בתוך אזור תחום בגדרות ובלי תנועה סואנת - אז לא דאגו.

הנה השבתי באופן ענייני לשאלותיך.

נחשוב שזו ילדה בהולנד -

מה אתה תורם לשירשור מנסיונך כרוכב או כתומך ברכיבה?

תרמת אזהרה ממח אחד ומפרסום סמוי ומחוסר ענייניות.תודה  שאתה מסב את תשומת הלב שלנו.

ועכשיו תשיב אתה בחיוביות.מצפים לתגובתך.

להרגעת הדואגת\ות - הילדה היא קרובת משפחה שלי.

הישוב המדובר הוא קיבוץ ליד חוף הים התיכון, גן עדן לילדים ולאופניים.

ואכן, הרבה אנשים, אם מתוך בחירה ראשונה, אם בתחושה של "אין ברירה", פונים לרפואה המשלימה, בד"כ ע"פ המלצת ידיד או שכן או קרוב משפחה.  כל אחד ואחת בדרך המתאימה לו או לה.

 

לצורך הבהרה - "מוח אחד" הוא שם של סוג אחד של רפואה משלימה, יש גם קרניו-סקרל, פרחי באך, אייפק, ביקום, שיאצו, רפלקסולוגיה, קיניסיולוגיה וכו' וכו' וכו'.

 

ושנזכה תמיד להיות בריאים וללכת, לרכב ולנסוע בדרכים ישרות.

 

ילד בו שנתיים יכול להעסיק את עצמו יפה מאוד, אבל לא למשך שעות. והוא בהחלט צריך את הנוכחות שלך ואת התגובות: "וואו, איזה יופי", "לא נורא, תנסה שוב" וכד'.

שאם אני קמה אחרי 5-10 דק של משחק ביחד איתו שהוא יוכל להמשיך לשחק לבד ולא ישר יקום אחרי לכל מקום שאני הולכת

אפילו אם אני אומרת לו שאני כבר חוזרת...

עצות ותובנות יתקבלו בברכה...

אולי להגיש לו משחק, כמו כלי משחק, לגו, קוביות, וכד', ולהגדיר- עכשיו אתה משחק, ואמא שוטפת כלים, למשל.

 

וגם- אולי לתת אתגר, "בא נראה איך אתה עושה...."

 

נראה לי גם שבגיל הזה הם לא יכולים להתרכז למשך הרבה זמן במשחק אחד. צריך מדי פעם להציע משחק אחר.

אא"כ המשחק הוא מים, חול ובוץ. בזה הם יכולים להתרכז הרבה זמן...

אם יש עו רעיונות נשמח לשמוע...

תןדה רבה

המתוק שלי (שנתיים וארבע) בא אחרי עם המכוניות שלו לכל מקום... חחח..
אני במטבח - הוא בא לשם, מחזיק בידיים הקטנות שלו איזה שמונה מכוניות... אני הולכת לקפל כביסה - הוא עובר דירה לשם.... בקיצור, זה נעים להם להיות לידינו... אני כבר מודיעה לו מראש "מתוק שלי, אני עוברת לסלון, רוצה לבוא איתי?" והוא ישר מתחיל לאסוף הכל ובא אחריי

 

מקווה שזה יעזור

אני כבר במצב צבירה נוזלי 

יש חנייה בבית אופנים במבה טיולון..טרקטור קטן

כשהיינו קטנים היה לנו שטיח עם ציור של כבישים

אפשר לקנות ולשחק עם מכוניות קטנות [של שנקל]

באמבטיה ואני לידו בודקת מבחנים]/ קוראת/ נחה

אמר לה לקרוא פרק קיט בתהילים

והמבין יבין

לפעמים הזמן עושה את שלו

אם לאלוקים לקח ששה ימים לברוא את העולם מי אני שאמהר

וצבעים ובנתיים הוא מקשקש מצייר ואני מדיחה כלים

מניסיון, אם את תפסיקי להעסיק אותו - הוא ימצא לעצמו תעסוקה לבד. לא חייב דוקא משחק שאת רוצה שישחק, אלא מה שהוא חושב שמעניין.

אצלנו באיזשהוא שלב הפסקנו להעסיק את הילדים, ונדהמנו לגלות באיזו קלות הם מוצאים לעצמם תעסוקה הרבה יותר מעניינת ומקורית ממה שאנחנו היינו עושים. פשוט צריך להרפות מהם והם מוצאים את עצמם בעצמם

מצטרפת להמלצה לתת לו הנחיה קצרה מה לעשות עד שתחזרי - להתחיל בפעולות קצרות ולזמן קצר ולאט לאט להגדיל את הטווח (כמו שלומדים כל דבר)

למשל: תסתכל בתמונות, תכניס הקוביות לקופסא, תשחיל..., וכו'.

ואני דווקא חושבת שאנחנו גורמות להם להיות תלויים בנו, בכך שאנו כל הזמן מגיבות למה שהם עושים.

איך אנחנו היינו מרגישות אם היה רדאר צמוד שמדווח על כל פעולה שאנו עושות , מפרט ומגיב?

וכשאנו לא מגיבות, כשיש שתיקה, הם נבהלים או מחפשים אותנו.

אז מותר להם גם להיות עם עצמם, הם מספיק בשלים ומלאים בדברים טובים מבלי להזדקק לנו על כל צעד ושעל.

תאמיני בזה וגם הוא יאמין בזה...

בהצלחה!

אם אני לא מעסיקה אותה, היא מסתובבת סביבי עם מוצץ בפה, 

מקטרת, בוכיה, מבקשת כל מיני בקשות מוזרות (ארטיק, פיצה, מאיפה היא מביאה את זה??)

יש לנו המון משחקים, וזה לא עוזר. היא אף פעם לא מתישבת לה בכיף ככה עם משחק,

אני רואה ילדים ממש קטנים יושבים ומשחקים שעות, אצלי זה אפילו לא חמש דקות.

בסד

הוא במסגרת?
אצלנו מאז שהכנסנו למסגרת המצב השתפר. יחסית.
קןדם כל לא להוציא שלל משחקים. להוציא דופלו. נמאס לו- לעבור לבימבה. נמאס לו- להוציא דפים ועפרונות. וכו. סרטים הוא רואה? אפשר לפעמים לשים לו סרטון לילדים. אפשר גם תוך כדי קלטת או דיסק שמע. וגם אם הוא בא אחרייך לא נורא! להסביר לו שאמא עסוקה עכשיו והיא לא יכולה לשבת איתו.

בסוף זה עובר ואז מגיע השלב שהם משתוללים לבד ואת מתגעגעת לרגעים שהם רדפו אחרייך....

עד שיש עוד אחים שיכולים להיות שותפים במשחק. ואפילו האחים הקטנים יכולים לשחק קצת לבד כי למדו מאחיהם הגדולים.

הוא במסגרת.

הוא לא כלכך מתחבר למחשב ואני מעדיפה לא לחשוף אותו לזה עותר מידי

למדתי הנחיית הורים בשיטה זו (אצל יעל זלוטיק ממצפה נטופה)

ועזר לי מאוד מאוד!!!!

אם היה לי יותר זמן הייתי הולכת ללמוד 3 שנים במרכז שלהם בירושלים

השיטה מובנית מאוד והקורסים דומים בד"כ ובכלל לא מתמרחים!

היא עובדת לפי שיטת אדלר.

 

וזו שיטה שמויה במחלוקת בין גישות שונות.

 

יש מצדדים - ויש מתנגדים.

יש הבדלם בין השיטות.

היא טוענת שהיא באמת בדרכם של אדלר ודרייקורס ואילו מכון אדלר התרחקו, והם טוענים הפוך. בכל מקרה השיטה שלה היא לא בדיוק מה שמוכר בציבור כ"אדלר".

אפשר בבקשה הסבר (קצר..) על השיטה?

גיגילתי ולא מצאתי כלום!

יש בשיטה מוטיבים של אדלר בגישה יהודית 

וביקורתית בכלל על אדלר

השיטה קוטלת את הפסיכולוגיה הרגילה (פרויד ושות)

ומציגה כמה כללים מובנים

שמסבירים בעצם את הכל...

אני לא יודעת כמה זה עוזר לכתוב נקודות

אבל בגדול- יש בשטיה הרבה אמון בילדים

ולדעתי הגישה מאוד יהודית ומתאימה לאמהות למשפחות גדולות

(בכל מקרה לא אמא ל2, אלא אם כן הם "משגעים" אותה-

אוי, זה משפט שלא כולם יסכימו איתו...)

עד כמה שידוע לי כמעט בכל מקום בארץ

יש לשיטה "נציגות"...

השיטה היא שיטת קיצון במידה מסוימת

ויש לה לא קצת מתנגדות....

וזה היתרון הגדול וגם החסרון הגדול שלה.

מצד אחד - היא נותנת מענה לחוסר האונים של החברה המערבית, ולאיבוד האיזונים במשפחה. יש סדר, יש הורים ויש ילדים וכו'. היא גם מעודדת לתת המון (!!) אמון בילד, ומאמינה שכל דבר נעשה מתוך בחירה (לא תמיד מודעת שלו) שאפשר לשנות.

מצד שני - עלי היא מאיימת, כי היא מאמינה שיש דרך אחת בלבד לגדל ילדים. היא מאד טוטאלית.

ועוד דבר שמפריע לי זו הפרשנות שכל דבר נעשה מתוך בחירה (לא תמיד מודעת, כפי שאמרתי) ומטרה, ובכלל לא מאמינים בסיבות ונסיבות.

בסך הכל השיטה (הם לא קוראים לה שיטה אלא גישה) עקבית, מקדמת, עוזרת מאד לעשות סדר בחיים -  וכמו כל דבר צריך להפעיל את הראש ואת הלב  ולדעת מה מתאים לנו ומה לא.

(למשל הרעיון של עצמאות אומץ ע"י מיעוט של ההורים כגובל בהפקרות - הילד ילמד שלא באים לבקר בשעות המנוחה, בגלל שלא יפתחו לו את הדלת... ומה עם המארחים המסכנים שהוא מנדנד להם כל יום?)

בהצלחה רבה,

ולא לשכוח תפילות...

החכמתי..!

אבל אני חושבת שלפעמים נכון לשמוע שיטות אחרות כדי להחליט על עמדה משלך.

אני כותבת זאת בהקשר של ההתנגדות לשיטה.

יש שיטות שנכון לשמוע גם אם מתנגדים אליהם, וגם אם לא לוקחים את כל השיטה - כשיטה, לפעמים יש רעיונות שאפשר לקחת...

חשוב לפנות לרופא ילדים טוב שיבדוק את כל הנתונים ויראה ממה נובע חוסר התאבון.

אנמיה גורמת לחוסר תאבון וגם מחסור בויטמינים שונים לכן חשוב מאד לבדוק ולתת במידת הצורך

ואולי דיאטטנית שתדע לתת לכם כהורים טיפים נכונים וטובים לגרום לה לקבל מה שהיא צריכה...

זו ילדה שמגיל 0 אוכלת כמויות של ציפור. היינו איתה אצל רופאי גסטרו, אנדוקרינולוגים, דיאטניות וגם מרפאה להפרעות אכילה, לאף אחד לא היה מה לומר לי. האמת היא שניסו אפילו להזין אותה באמצעות זונדה. אנונו בשלב מסויים החלטנו שכל ההתעסקות הזאת פוגעת בבריאות הנפשית ובהתפתחות הנורמלית שלה ושיחררנו, אבל עכשיו, בתקופה של יותר מכמה חודשים, הבחורינה עושה טובה שהיא אוכלת חצי חתיכת שניצל. על הודו אני אפילו לא מדברת...

יש סימנים לתת תזונה? חוסרים כלשהם בבדיקות דם, במידה ועשיתם?

מניחה שמן הסתם יש חוסרים. אנמיה ליוותה אותנו רוב שנות חייה (כשהוא הגיע לעשר הפסקנו לבדוק. בד"כ היה על 8+-). 

 

והיא חיונית בהחלט. מאוד! 

קונים בשר טחון ומכינים לה פיצה-מיט (בדיוק כמו פיצה רגילה רק עם בשר טחון מטוגן ומעורבב עם רסק\קטשופ במקום גבנ"ץ)

או לזניית בשר, או תפו"א ממולאים בבשר טחון עם דברים שהיא אוהבת.

 

 

עוד משהו שאפשר לנסות- עדשים בכל מני דרכים- מרק טחון, קציצות, מג'דרה, לתת עם בצל מטוגן, להכניס עדשים מבושלות לסלט וכו'.. יש לעדשים הרבה ברזל וחלבונים, וזה נחשב תחליף לצמחונים.

 

ואפשר לנקות טוב טוב את העוף שלה, או לתת לה חזה- שהוא לבן יותר ופחות עם "ליכלוכים"

ולחפש אולי רוטב שהיא אוהבת- עוף בעגבניות וזיתים, פטריות, בצל, פירות יבשים, קולה וכו'..

אני כבר יודעת שלתפו"א היא בטח תעקם את הפרצוף כי היא גם לא בקטעים של דברים חדשים בד"כ. את הפיצה מיט היא תאהב. גם עוף עם עגבניות וזיתים היא תאהב, ואת העדשים- אני אנסה לעשות לה משו טעים... תודה!

אפשר לדחוף בהרבה דברים, בעוגיות, אני מכירה מישהי שאמא שלה ערבבה לה בממרח שוקולד טחינה גולמית, כי היא הייתה אוכלת בערך רק לחם עם שוקולד...

זה לבדו לא תחליף מספק לבשר, אבל לפחות בתור שחקן חיזוק

לבשל עדשים ב3 צבעים- אדום שחור וירוק. (עדיף בנפרד..) ואז זה יוצא צבעוני ונחמד.. אפשר לערבב עם אורז\בורגול\פתיתים וכו'

בדיקת דם. אנמיה זה דבר שצריך טיפול.

 

מתייעצים עם דיאטנית (יש גם מטעם קופ"ח) על מאכלים בעלי ערך תזונתי קרוב לדברים מהם היא נמנעת.

 

ובשעת הצורך - בהתייעצות עם רופא מומחה, נותנים תוספי ויטמינים ומינרלים בסירופ (שלפעמים גם מעוררים תיאבון).

 

[באופן "פסיכולוגי" - להתייחס לכך כלפיה ב"ענייניות" ונחת, שלא לספק נושא להתחככויות. אפשר לומר בקיצור שזה בריא ונותן כח]

לא הבשר והעוף הם הבעיה. גם אני הייתי צמחונית בערך מהגיל הזה (הבית שלנו בכל מקרה חצי צמחוני, ואני, אחרי שניסיתי לטעום עוף, הגעתי למסקנה שהוא לא טעים לי).

מה שחשוב, לדאוג שהיא תאכל אוכל מזין. נראה לי שעדיף להתעקש על ירקות מאשר על בשר. וכמו שכתבו פה - גם טחינה זה מאוד בריא (אני, בעקבות אמא שלי, מכינה ממרח שוקולד על בסיס טחינה: קקאו, סוכר, מים וטחינה בכמות של הקקאו, פחות או יותר). אם אפשר להאהיב עליה קטניות - זה יהיה מעולה. ויש גם תחליף בשר שנקרא טופו, שהוא בלי טעם, בעיקרון, ולכן אפשר לעשות אותו בטעם ובצורה שהיא אוהבת (והוא גם לבן וחלק, בלי "שחור" ו"לכלוכים").

 

ועוד דבר, אמנם את מתארת מקרה חריג יחסית, אבל אני יכולה לומר על עצמי שגם לא הייתי אוכלת הרבה בכלל והייתי מאוד רזה בתור ילדה. היום כבר לא רואים את זה עליי...

רק בריאות!

אמא שלי ראתה את שכתבתי ותיקנה אותי שהטחינה צריכה להיות בכמות מעטה, ולא בכמות של הקקאו (היא מאוד מרה).

אני בכלל לא מחשבת כמויות, עושה בערך, וטועמת כדי לראות אם יצא מספיק מתוק.

כלשהם. והיום אני כבר אמא ברוך השם.
גם לי לא היו סיבות אידיאולוגיות בגיל פשוט לא יכולתי לאכול בשר או עוף או דגים.

כמובן שלכהתחילה עדיף שהיא תאכל בשר ועופות והכל אבל אחרי הכל אי אפשר להכריח אותה.

שמע על משו בגן שמונע ממנה לאכול... בהצלחה!
 

מהשחור שקרוב לעצם ומהמרקם... 

בעקבות הנקודות שהעלת, עלו לי מנסיוני, שתי מחשבות.

א. כשיש מחסור בברזל, כדוריות דם, התיאבון חסר. ואז , זה מעגל שמזין את עצמו- אין תיאבון, לא אוכלים, ואז ממילא הגוף אינו מקבל את הברזל שהוא זקוק.

לכן, יש לשקול, מתן ברזל מרוכז. יש גם 'סירופים' המכילים ברזל , טבעיים ומתאימים לילדים.

ב.בשיטת טיפול הומיאופטיה, יש משמעות לתופעה שדחיה מבשר או עוף. לכןן, אני ממליצה על טיפול הומיאופטי. נכון שזה כרוך בעלות הביקור, שאינה זולה בד"כ, אבל היתרון בהומיאופטיה, ש'בדרך' מטפלים בעוד בעיות, מחלות גופניות או בעינינים רגשיים, כמו פחדים, בכי וכדומה. חשוב, שזה יהיה  הומיאופטיה קלסית.

בהצלחה

בהתחלה זה היה אידיאולגיה שלא רוצה לאכול חיות

אחר כך הרגל,וכיום זה פשוט מגעיל אותי

 

מקור הברזל אצלי מאבוקדו טחינה לחם מלא וכו'

 

את יכולה כמו שהציעו להחביא לה את הבשר באוכל אחר...

יצא לאחרונה משחק שעוזר להתמודד עם הנושא.

העקרון של המשחק הוא שהילד בוחר לאכול את הירק(ללא כפייה) ומה שמניע אותו זו התחרותיות.

מנסיון זה עובד וזה גם כיף-גם לילדים שכן אוכלים ירקות.

הילד שלי היה אוכל רק מלפפון ולא הסכים בשום אופן לטעום ירקות נוספים. בעקבות המשחק הוא טעם גמבה, גזר, חסה, נבטים, עגבניה, שומר וקולרבי, רק אבוקדו הוא לא מסכים. היום הוא ב"ה אוכל מגוון רחב כל יום בלי קשר למשחק.

שוה לבדוק. תחפשי בגוגל "מלך הירקות"

בהצלחה

דיאטה ואוכלים ירקות כל היום? לפחות מסוגלים לאכול.

כמעט ולא מתקרבים לפחממות.

חלבונים ויקרות הם אוהבים מאוד!

בת 5 וחצי מלאה אבל אוכלת רק שטויות.אין בשר דגים פירותירקות , שולחים לה לגן ומחזירה בחזרה... היא סובלת םהרבה מעצירות...

אה, וגם פריכיות אורז!  

 

עד שהיא גילתה את עולם הג'אנק... וברור שזו אשמתי, כשהבת שלך שוקלת במשך שנה 12 קילו בלי להעלות גרם, לא תכיני לה כל יום פנקייק לארוחת ערב, ושיהיה רק עם שוקולד מלמעלה כי היא לא אוהבת משהו אחר?! 

 

והשבוע גיליתי שהיא ממש נהנית לאכול מרק עם קוסקוס, קצת עשתה פרצוץ מהעוף וגם ישבתי להוציא לה את השחור, אבל יחסית עבר טוב, ואתמול הכנתי לה פרגית בתנור והיא היתה זקוקה קצת לעזרה חיצונית אבל לשם שנוי גמרה הכל... 

הילד שלי גם לא נוגע בשחור של העוף, אז פשוט מפרקים לו את העוף

ודואגים שלא יהיה שחור...

תשתדלו שמה שהיא כן אוכלת יהיה עשיר ובריא מאוד,

כמו אגוזים לסוגיהם וכדו'

תבררו אצל תזונאי (לדעתי אלטרנטיבי) איזה מאכלים מכילים הכי הרבה רכיבים 

בריאים (יש לזה הרבה פרמטרים, לא מספיק שזה יהיה ברזל לדוגמא, כי יש הרבה סוגי ברזל

צריך שהוא יהיה כזה שנספג בגוף, כנ"ל סידן וכו')

שמתי לה בתוכן שוקולד צ'יפס כדי שתרצה לאכול. 

 

היא פשוט נגעלה בטירוף. 

אני כן אבדוק לה את העניין של הפרעות בויסות תחושתי (עדיין לא בדקתי) כי עלה לנו חשד מוצק בנוגע לזה, ולגבי חלק ממאכלים מסויימים זה בהחלט קשור (כמו בצל באוכל), אבל חוץ מזה בעניין המשקל והגובה כבר השלמנו. היינו כבר אצל כל רופא קונבנציונלי אפשרי ואין לי שום כוונה להמשיך לאמלל אותה בעוד בדיקות שלא יועילו. גם אצל מרפאים טבעיים ביקרנו. 

 

היא בהחלט לא פתוחה לרעיונות חדשים באוכל ולא רק (כמו הסתגלות בגן ובכלל לדברים חדשים). הדאגה היחידה שלי לגביה היא בעניין המחסור בויטמינים ומרכיבים חיוניים אחרים לגוף. אנחנו עובדים על זה, בינתיים ללא הצלחה. 

 

 

 

מהניסיון שלנו (אנחנו גם בבית)

 

7 בערך - השכמה, הנקה 

 

8:15 בערך - אוכל ארוחה קלה (פרי\יוגורט\דגנים וכו)

 

לאורך היום - הנקה\שתיית מים

 

9:40 בערך חוזר לישון לשעה שעתיים

 

מתעורר, משחק על הריצפה עד  - -

 

12:00 ארוחת צהריים (אורז, עוף, ירקות, לחם, קציצות וכו - משתנה מיום ליום ומהתפריט של שבת

 

משחק על הריצפה (טיפ: להשתדל לגוון את המשחקים, להוציא כל פעם משהו חדש ומעניין)

אפשר גם להוציא החוצה שמיכה או מחצלת אם לא חם מדי

 

15:00 שוב הולך לישון.

 

כשמתעורר נותנת לו משהו קל - ביסקוויט וכו ויוצאים לטיול ארוך בעגלה\לשכנים\...

זה אצלי השלב הקשה, כי הימים עכשיו די ארוכים וצריך להיות יצירתיים...!

 

18:00 ארוחת ערב

 

בין 19:00 ל20:30 (משתנה) אמבטיה זריזה (או לא) נשיקה הנקה ולישון.

 

כמה הערות:

*ישר כוח על הרצון לעשות סדר יום. בע"ה שתצליחי זה יהיה טוב לך וגם לו!

*ההרדמות לוקחות כרבע שעה או פחות אצלנו. 

*הזמנים משתנים מתינוק לתינוק (למשל, מתי הוא מתעורר בבוקר והלאה)

מציעה לך לנסות יום יומיים לעקוב אחרי ההרגלים שלו - מתי הוא נהיה עיף, מיד לשים אותו לישון, ולאט לאט להיסגר על סדר היום שלכם. מאוד פשוט ומאוד עוזר להתנהלות היומיומית.

 

בהצלחה!

מעולה! בס"ד נתת לי בסיס ואנסה ליישם.

איך את משלבת עבודות בית? אלי הוא נצמד לרגליים ורוצה בידיים. ולשחק ביחד. איך מסדרים בסדר יום בלי לחפף או להתבטל?

כמה את משחקת איתו וכמה משאירה אותו לבד?

שמחה לשמוע..

 

אני מנסה לחשוב איך לענות..

 

דווקא הכי פשוט לי עבודות בית. הוא לא כ"כ רוצה בידיים (ז"א, ברור שכן, אם אציע לו. אבל אחרת הוא מסתדר) בכל מקרה, נראה לי שתקדישי איזה 10 ד' עד רבע שעה - אולי פחות? איך שתרגישי - לשבת איתו על הריצפה, לחבק, לנשק, לשחק יחד אולי לשיר איזה שיר או לספר סיפור.

 

לתת תשומת לב מרוכזת במיוחד, וככה לא יהיה לו חסך ולא יצטרך לרדוף אחרייך... זה מה שאני עושה ואחר כך הוא באמת משחק יפה ומניח לי לעסוק בענייני. היתרון של אימא בבית (:

ואם הוא בוכה מ'פינוק' (=צורך בקרבה) ולא כי חטף מכה או משהו, אפשר להתרגל להתכופף אליו ולא מיד להרים על הידיים.

 

גם את עבודות הבית אני עושה די סביבו, הוא משחק על הריצפה ואני בסמוך לו שוטפת כלים\מבשלת\מכניסה למכונה וכו'. לפעמים אם הוא בוכה אני שמה אותו בטיולון או בכיסא-אוכל ונותנת לו להסתכל עלי עובדת. זה ממש מעניין אותו!

כשתולים כביסה בחוץ, להוציא אותו גם עם עגלה, לתת לו לשחק באטבים בינתיים... כשאני שוטפת רצפה, שמה אותו בכיסא אוכל שיתבונן. [נשמע שאני כל היום רק שוטפת\מכבסת\... ממש לא)

 

אז קשה לי לכתוב בדיוק כמה אני משחקת איתו וכמה הוא לבד, זה גמיש כל הזמן. אני משתדלת קודם כל לתת לו את החום ותשומת הלב שהוא זקוק להם, ואחר כך מתפנה לענייני. ברור שזה לא קל ואידיאלי עם תינוק ברקע, אבל עושים מה שאפשר ובוודאי שהוא הרבה יותר חשוב ומשמח ויקר (בשורה התחתונה) משאר הדברים..

 

וגם תרגישי חופשי להתאים אותו לצרכייך ולא אותך לצרכיו (כמובן כל עוד זה לא בא על חשבון זמן שינה למשל, אבל גם זה יכול לפעמים לעבור להעדפה משנית)

 

קצת הארכתי והתבלגנתי, אבל סומכת עלייך שתדעי להוציא את מה שטוב לך מכל הנ"ל... ומוזמנת להתייעץ כמה שבא לך

שמתי לב שאם אני מכוונת את עצמי = זה הולך טוב. אם אני ממש על מטרה.

מפדח להקפיץ שירשור ישן ודל. איך מתייעצים איתך אחרת?

נמשיך כאן בינתיים- אהבתי שאמרת שהקטנצ'יק מסתכל איך את עובדת. זו דוגמה אישית לחריצות ואחריות ומלמד מאד.

שבתות, חגים (ועכשיו מפסח זה כל שבוע) ואורחים זה מוציא מהסדר הרצוי. אני אוהבת שהתינוק שותף לכל החגיגות. שהוא בתוך העניינים. ואז אין סדר.

חוץ מזה שאין מצב לשים אותו בכסא כי הוא מטפס על המגש  (הכסא במצב מונמך) וכל הזמן דורש תזוזה וקירבה איתי.

כשהוא ישן אני רוצה רק לישון ולא לעבוד על הבית. אם לא - אני כ"כ עייפה.מטורף ממש.

רציתי לשאול אותך איך העבודות בית מתחלקות בתוך כל זה -  ימים? זמנים?

נייר עבודה כזה - כמו שהצעת פה - מאד עוזר לי להתפקס. כבסיס לשינוי.

אכן צריך להיות ממש  מוכוונת מטרה, ולאט לאט מתרגלים וזה הופך לשגרה.

 

(זה בסדר להקפיץ את השרשור, אולי עוד מישהי תיעזר בו?)

 

בקשר ליציאה מהסדר - גם אצלנו קרה ככה לאחרונה, ובשלב מסויים אמרתי לבעלי שבעצם כבר כמה ימים שהקטנציק לא ישן בשגרת שינה נורמלית, בבית, עם אבמטיה וכו'. הסתובבנו המון. אז מאותו יום פשוט השתדלנו מאוד לצמצם יציאות, לישון יותר בבית שלנו דווקא, ובשעות הערב (6-7) כבר להיות בבית, ולהשכיב כמו שצריך. כמובן שלא תמיד זה מסתדר!

 

בנוגע להושבה - אולי בטיולון ותקשרי אותו? הוא יתנגד וינסה לצאת?

ב-ר-ו-ר שכשהוא ישן את רוצה לישון. מי לא.. (: זה ההתלבטות הקבועה, אם לנצל את ההזדמנות להישפך על הספה או לנצל את ההזדמנות לעשות סדר.. נראה לי תחליטי את מה שטוב לך- ואיך שמתאים לכם. לעשות סדר יחד כשהוא ער (מורכב, אבל אולי עניין של הרגל?) או כשהוא ישן. ואז את קצת יותר עייפה.

 

 

בנוגע לעבודות הבית, אשמח לשתף אותך באופן שבו אני עושה את זה. ואולי יתאים לך לאמץ את זה.

 

הבית שלי כל הזמן במין ריקוד של סדר\בלגאן\סדר.. אני לא ממש רואה את זה כבלגאן, יותר כמו 'חיים'.. 

ואני מאוד משתדלת שהדברים יישארו בשליטה.

מה זה אומר?

אם אנחנו אוכלים, ואז משחקים, ואז מחליפים בגדים שהתלכלכו לקטנציק, ואז גם מסתכלים בספרים, אני תמיד אשתדל שהדברים שצריכים אחר כך לסדר לא יתרבו מדי. 

אז אוכלים, ובזמן שהוא משחק אני כבר אתחיל לשטוף כלים, זריז ונגמר הסיפור. 

העניין הוא לא להעמיס על עצמך מטלות, כי תמיד יהיו, אלא כל כמה זמן לעשות משהו קטן, ולא לתת לדברים להגיע למצב שאת כבר לא שולטת בהם...

צריך לקבל את זה שאנחנו כל הזמן בעשייה, אבל תדעי שזה מאוד מקל על החיים.

כל פעם לעשות משהו קטן שישמור על סטטוס מסויים של סדר. לא שהבית 'פיקס'. אולי קצת מבולגן אבל באופן שתסתכלי ותגידי לעצמך 'אה, תוך דקה אני מסדרת את זה'. אם זה כבר גדול עלייך - נסי להתחיל בדברים הגדולים (לסדר מיטות זריז, לסדר את השולחן בסלון, להחזיר דברים למקומם), וכל מה שיחזיר לך את השליטה על הבית במהירות.

 

עוד משהו שעוזר לי לשמור על סדר...

לכל דבר יש את המקום שלו.

לכל המשחקים יש תיבה מיוחדת להם, כשגומרים לשחק פשוט אוספים הכל ומשליכים לשם. תוך רגע הכל מסודר.. (פעמיים ביום בערך אני אוספת, בצהריים ואחרי אמבטיה, כשהולכים לישון)

 

לדפים (דואר\חשבונות\לימודים\..) יש מקום שלהם, אז בסוף היום פשוט אוספים אותם לערימה ומניחים במקום שהקצית להם- שולחן\קלסרים\...

 

זה יישמע בטח מצחיק אבל אפילו  לכלים יש מקום בערך קבוע על המייבש.. קערות בהתחלה, צלחות בסוף.. הכל כדי שברגע שאבוא לעשות את המטלה אני לא אשבור את הראש מאיפה להתחיל ואיפה להניח את כל הכלים האלה, אלא זה יהיה סדר פעולות ידוע מראש (: אם יש יותר מדי כלים בחוץ שלא משמשים אותנו, אני מחזירה אותם לארון.

 

מה עוד מקל - יש לנו סל כביסה משלנו, ועוד אחד קטן לבגדי תינוקות. איך שהוא מתמלא - ישר למכונה.

 

ספונג'ה - בימי שישי. אם אין לחץ. ואפשר גם להחליט שהבעל עושה..

 

בישול - בערב לפני מבשלת משהו 'גדול' (תפו"א\פסטה\..), ובצהריים מחממים. בבוקר אני טוחנת לו בננה עם תפוח למשל, שופכת לקופסא עם מכסה, מאכילה עד שהוא שבע ואז סוגרת ושמה במקרר. אחרי הצהריים, עד ארוחת ערב אם הוא רעב פשוט מוציאים ונותנים לו עוד קצת. גמיש.

 

אני מנסה לחשוב מה עוד...

כמעט הכל זה דברים שאני עושה במקביל לסדר היום שלי, קיפול כביסה, הכנסה לארונות, סידור הבית... זה נשמע המון אבל זה פשוט חלק מהיום וזה המון פעולות קטנות (והאמת, בלתי נגמרות לעולם, ב"ה!) ששומרות על סטטוס בערך יציב של בית מאורגן ומסודר יחסית. לא מושלם בסדר וניקיון, אבל נעים להיות בו, ויש תחושה שאפשר להשתלט בקלות.

 

(נשימה עמוקה...)

מאוד מקווה שהדברים הם לתועלת.

ברור שזה כך אבל אני בכל זאת אכתוב שיש גם בלגאן, ועייפות גדולה, ולפעמים אין מה לאכול בדיוק, ולפעמים אני פשוט הולכת לישון ומשאירה הכל למחר... וגם זה נורמלי. אולי הכי נורמלי (-:

ממש ממש!!

הוא בבית ואין לו סדר קבוע

אם הוא בבית- בשביל מה להעיר אותו ב7?

 

אני ובעלי מורים

יש לנו קלסר חגים ובו ניילוניות לפי חגים וימי זכרון

קלסר נושאי לימוד- מדעים,תורה ועוד

קלסר חשבוניות וקבלות [בנק, ישרכרט,ארנונה  ועוד

יש גם בחנויות מתלה עץ למכתבים למי שנוח לו לתלות

ולבשל כמות גדולה גם למחר

ולהכין קציצות שניצלים ולהקפיא

ולאכול סנוויצ' ולא מבושל כל יום

כשיוצאים מחדר לכיוון חדר אחר לקחת איתנו חפצים לסדר על הדרך

- לא להוציא את כל המשחקים בבת אחת

-לארוז בקופסאות ולסמן בטוש : לגו, קוביות,פזל ועוד ולהחביא חלק מהמשחקים ופעם בכמה זמן להפתיע את הילחד ולהוציא

 

פלסטיק סכום וסירים