פורום הורות (עמוד 312)

ילד בו שנתיים יכול להעסיק את עצמו יפה מאוד, אבל לא למשך שעות. והוא בהחלט צריך את הנוכחות שלך ואת התגובות: "וואו, איזה יופי", "לא נורא, תנסה שוב" וכד'.

שאם אני קמה אחרי 5-10 דק של משחק ביחד איתו שהוא יוכל להמשיך לשחק לבד ולא ישר יקום אחרי לכל מקום שאני הולכת

אפילו אם אני אומרת לו שאני כבר חוזרת...

עצות ותובנות יתקבלו בברכה...

אולי להגיש לו משחק, כמו כלי משחק, לגו, קוביות, וכד', ולהגדיר- עכשיו אתה משחק, ואמא שוטפת כלים, למשל.

 

וגם- אולי לתת אתגר, "בא נראה איך אתה עושה...."

 

נראה לי גם שבגיל הזה הם לא יכולים להתרכז למשך הרבה זמן במשחק אחד. צריך מדי פעם להציע משחק אחר.

אא"כ המשחק הוא מים, חול ובוץ. בזה הם יכולים להתרכז הרבה זמן...

אם יש עו רעיונות נשמח לשמוע...

תןדה רבה

המתוק שלי (שנתיים וארבע) בא אחרי עם המכוניות שלו לכל מקום... חחח..
אני במטבח - הוא בא לשם, מחזיק בידיים הקטנות שלו איזה שמונה מכוניות... אני הולכת לקפל כביסה - הוא עובר דירה לשם.... בקיצור, זה נעים להם להיות לידינו... אני כבר מודיעה לו מראש "מתוק שלי, אני עוברת לסלון, רוצה לבוא איתי?" והוא ישר מתחיל לאסוף הכל ובא אחריי

 

מקווה שזה יעזור

אני כבר במצב צבירה נוזלי 

יש חנייה בבית אופנים במבה טיולון..טרקטור קטן

כשהיינו קטנים היה לנו שטיח עם ציור של כבישים

אפשר לקנות ולשחק עם מכוניות קטנות [של שנקל]

באמבטיה ואני לידו בודקת מבחנים]/ קוראת/ נחה

אמר לה לקרוא פרק קיט בתהילים

והמבין יבין

לפעמים הזמן עושה את שלו

אם לאלוקים לקח ששה ימים לברוא את העולם מי אני שאמהר

וצבעים ובנתיים הוא מקשקש מצייר ואני מדיחה כלים

מניסיון, אם את תפסיקי להעסיק אותו - הוא ימצא לעצמו תעסוקה לבד. לא חייב דוקא משחק שאת רוצה שישחק, אלא מה שהוא חושב שמעניין.

אצלנו באיזשהוא שלב הפסקנו להעסיק את הילדים, ונדהמנו לגלות באיזו קלות הם מוצאים לעצמם תעסוקה הרבה יותר מעניינת ומקורית ממה שאנחנו היינו עושים. פשוט צריך להרפות מהם והם מוצאים את עצמם בעצמם

מצטרפת להמלצה לתת לו הנחיה קצרה מה לעשות עד שתחזרי - להתחיל בפעולות קצרות ולזמן קצר ולאט לאט להגדיל את הטווח (כמו שלומדים כל דבר)

למשל: תסתכל בתמונות, תכניס הקוביות לקופסא, תשחיל..., וכו'.

ואני דווקא חושבת שאנחנו גורמות להם להיות תלויים בנו, בכך שאנו כל הזמן מגיבות למה שהם עושים.

איך אנחנו היינו מרגישות אם היה רדאר צמוד שמדווח על כל פעולה שאנו עושות , מפרט ומגיב?

וכשאנו לא מגיבות, כשיש שתיקה, הם נבהלים או מחפשים אותנו.

אז מותר להם גם להיות עם עצמם, הם מספיק בשלים ומלאים בדברים טובים מבלי להזדקק לנו על כל צעד ושעל.

תאמיני בזה וגם הוא יאמין בזה...

בהצלחה!

אם אני לא מעסיקה אותה, היא מסתובבת סביבי עם מוצץ בפה, 

מקטרת, בוכיה, מבקשת כל מיני בקשות מוזרות (ארטיק, פיצה, מאיפה היא מביאה את זה??)

יש לנו המון משחקים, וזה לא עוזר. היא אף פעם לא מתישבת לה בכיף ככה עם משחק,

אני רואה ילדים ממש קטנים יושבים ומשחקים שעות, אצלי זה אפילו לא חמש דקות.

בסד

הוא במסגרת?
אצלנו מאז שהכנסנו למסגרת המצב השתפר. יחסית.
קןדם כל לא להוציא שלל משחקים. להוציא דופלו. נמאס לו- לעבור לבימבה. נמאס לו- להוציא דפים ועפרונות. וכו. סרטים הוא רואה? אפשר לפעמים לשים לו סרטון לילדים. אפשר גם תוך כדי קלטת או דיסק שמע. וגם אם הוא בא אחרייך לא נורא! להסביר לו שאמא עסוקה עכשיו והיא לא יכולה לשבת איתו.

בסוף זה עובר ואז מגיע השלב שהם משתוללים לבד ואת מתגעגעת לרגעים שהם רדפו אחרייך....

עד שיש עוד אחים שיכולים להיות שותפים במשחק. ואפילו האחים הקטנים יכולים לשחק קצת לבד כי למדו מאחיהם הגדולים.

הוא במסגרת.

הוא לא כלכך מתחבר למחשב ואני מעדיפה לא לחשוף אותו לזה עותר מידי

למדתי הנחיית הורים בשיטה זו (אצל יעל זלוטיק ממצפה נטופה)

ועזר לי מאוד מאוד!!!!

אם היה לי יותר זמן הייתי הולכת ללמוד 3 שנים במרכז שלהם בירושלים

השיטה מובנית מאוד והקורסים דומים בד"כ ובכלל לא מתמרחים!

היא עובדת לפי שיטת אדלר.

 

וזו שיטה שמויה במחלוקת בין גישות שונות.

 

יש מצדדים - ויש מתנגדים.

יש הבדלם בין השיטות.

היא טוענת שהיא באמת בדרכם של אדלר ודרייקורס ואילו מכון אדלר התרחקו, והם טוענים הפוך. בכל מקרה השיטה שלה היא לא בדיוק מה שמוכר בציבור כ"אדלר".

אפשר בבקשה הסבר (קצר..) על השיטה?

גיגילתי ולא מצאתי כלום!

יש בשיטה מוטיבים של אדלר בגישה יהודית 

וביקורתית בכלל על אדלר

השיטה קוטלת את הפסיכולוגיה הרגילה (פרויד ושות)

ומציגה כמה כללים מובנים

שמסבירים בעצם את הכל...

אני לא יודעת כמה זה עוזר לכתוב נקודות

אבל בגדול- יש בשטיה הרבה אמון בילדים

ולדעתי הגישה מאוד יהודית ומתאימה לאמהות למשפחות גדולות

(בכל מקרה לא אמא ל2, אלא אם כן הם "משגעים" אותה-

אוי, זה משפט שלא כולם יסכימו איתו...)

עד כמה שידוע לי כמעט בכל מקום בארץ

יש לשיטה "נציגות"...

השיטה היא שיטת קיצון במידה מסוימת

ויש לה לא קצת מתנגדות....

וזה היתרון הגדול וגם החסרון הגדול שלה.

מצד אחד - היא נותנת מענה לחוסר האונים של החברה המערבית, ולאיבוד האיזונים במשפחה. יש סדר, יש הורים ויש ילדים וכו'. היא גם מעודדת לתת המון (!!) אמון בילד, ומאמינה שכל דבר נעשה מתוך בחירה (לא תמיד מודעת שלו) שאפשר לשנות.

מצד שני - עלי היא מאיימת, כי היא מאמינה שיש דרך אחת בלבד לגדל ילדים. היא מאד טוטאלית.

ועוד דבר שמפריע לי זו הפרשנות שכל דבר נעשה מתוך בחירה (לא תמיד מודעת, כפי שאמרתי) ומטרה, ובכלל לא מאמינים בסיבות ונסיבות.

בסך הכל השיטה (הם לא קוראים לה שיטה אלא גישה) עקבית, מקדמת, עוזרת מאד לעשות סדר בחיים -  וכמו כל דבר צריך להפעיל את הראש ואת הלב  ולדעת מה מתאים לנו ומה לא.

(למשל הרעיון של עצמאות אומץ ע"י מיעוט של ההורים כגובל בהפקרות - הילד ילמד שלא באים לבקר בשעות המנוחה, בגלל שלא יפתחו לו את הדלת... ומה עם המארחים המסכנים שהוא מנדנד להם כל יום?)

בהצלחה רבה,

ולא לשכוח תפילות...

החכמתי..!

אבל אני חושבת שלפעמים נכון לשמוע שיטות אחרות כדי להחליט על עמדה משלך.

אני כותבת זאת בהקשר של ההתנגדות לשיטה.

יש שיטות שנכון לשמוע גם אם מתנגדים אליהם, וגם אם לא לוקחים את כל השיטה - כשיטה, לפעמים יש רעיונות שאפשר לקחת...

חשוב לפנות לרופא ילדים טוב שיבדוק את כל הנתונים ויראה ממה נובע חוסר התאבון.

אנמיה גורמת לחוסר תאבון וגם מחסור בויטמינים שונים לכן חשוב מאד לבדוק ולתת במידת הצורך

ואולי דיאטטנית שתדע לתת לכם כהורים טיפים נכונים וטובים לגרום לה לקבל מה שהיא צריכה...

זו ילדה שמגיל 0 אוכלת כמויות של ציפור. היינו איתה אצל רופאי גסטרו, אנדוקרינולוגים, דיאטניות וגם מרפאה להפרעות אכילה, לאף אחד לא היה מה לומר לי. האמת היא שניסו אפילו להזין אותה באמצעות זונדה. אנונו בשלב מסויים החלטנו שכל ההתעסקות הזאת פוגעת בבריאות הנפשית ובהתפתחות הנורמלית שלה ושיחררנו, אבל עכשיו, בתקופה של יותר מכמה חודשים, הבחורינה עושה טובה שהיא אוכלת חצי חתיכת שניצל. על הודו אני אפילו לא מדברת...

יש סימנים לתת תזונה? חוסרים כלשהם בבדיקות דם, במידה ועשיתם?

מניחה שמן הסתם יש חוסרים. אנמיה ליוותה אותנו רוב שנות חייה (כשהוא הגיע לעשר הפסקנו לבדוק. בד"כ היה על 8+-). 

 

והיא חיונית בהחלט. מאוד! 

קונים בשר טחון ומכינים לה פיצה-מיט (בדיוק כמו פיצה רגילה רק עם בשר טחון מטוגן ומעורבב עם רסק\קטשופ במקום גבנ"ץ)

או לזניית בשר, או תפו"א ממולאים בבשר טחון עם דברים שהיא אוהבת.

 

 

עוד משהו שאפשר לנסות- עדשים בכל מני דרכים- מרק טחון, קציצות, מג'דרה, לתת עם בצל מטוגן, להכניס עדשים מבושלות לסלט וכו'.. יש לעדשים הרבה ברזל וחלבונים, וזה נחשב תחליף לצמחונים.

 

ואפשר לנקות טוב טוב את העוף שלה, או לתת לה חזה- שהוא לבן יותר ופחות עם "ליכלוכים"

ולחפש אולי רוטב שהיא אוהבת- עוף בעגבניות וזיתים, פטריות, בצל, פירות יבשים, קולה וכו'..

אני כבר יודעת שלתפו"א היא בטח תעקם את הפרצוף כי היא גם לא בקטעים של דברים חדשים בד"כ. את הפיצה מיט היא תאהב. גם עוף עם עגבניות וזיתים היא תאהב, ואת העדשים- אני אנסה לעשות לה משו טעים... תודה!

אפשר לדחוף בהרבה דברים, בעוגיות, אני מכירה מישהי שאמא שלה ערבבה לה בממרח שוקולד טחינה גולמית, כי היא הייתה אוכלת בערך רק לחם עם שוקולד...

זה לבדו לא תחליף מספק לבשר, אבל לפחות בתור שחקן חיזוק

לבשל עדשים ב3 צבעים- אדום שחור וירוק. (עדיף בנפרד..) ואז זה יוצא צבעוני ונחמד.. אפשר לערבב עם אורז\בורגול\פתיתים וכו'

בדיקת דם. אנמיה זה דבר שצריך טיפול.

 

מתייעצים עם דיאטנית (יש גם מטעם קופ"ח) על מאכלים בעלי ערך תזונתי קרוב לדברים מהם היא נמנעת.

 

ובשעת הצורך - בהתייעצות עם רופא מומחה, נותנים תוספי ויטמינים ומינרלים בסירופ (שלפעמים גם מעוררים תיאבון).

 

[באופן "פסיכולוגי" - להתייחס לכך כלפיה ב"ענייניות" ונחת, שלא לספק נושא להתחככויות. אפשר לומר בקיצור שזה בריא ונותן כח]

לא הבשר והעוף הם הבעיה. גם אני הייתי צמחונית בערך מהגיל הזה (הבית שלנו בכל מקרה חצי צמחוני, ואני, אחרי שניסיתי לטעום עוף, הגעתי למסקנה שהוא לא טעים לי).

מה שחשוב, לדאוג שהיא תאכל אוכל מזין. נראה לי שעדיף להתעקש על ירקות מאשר על בשר. וכמו שכתבו פה - גם טחינה זה מאוד בריא (אני, בעקבות אמא שלי, מכינה ממרח שוקולד על בסיס טחינה: קקאו, סוכר, מים וטחינה בכמות של הקקאו, פחות או יותר). אם אפשר להאהיב עליה קטניות - זה יהיה מעולה. ויש גם תחליף בשר שנקרא טופו, שהוא בלי טעם, בעיקרון, ולכן אפשר לעשות אותו בטעם ובצורה שהיא אוהבת (והוא גם לבן וחלק, בלי "שחור" ו"לכלוכים").

 

ועוד דבר, אמנם את מתארת מקרה חריג יחסית, אבל אני יכולה לומר על עצמי שגם לא הייתי אוכלת הרבה בכלל והייתי מאוד רזה בתור ילדה. היום כבר לא רואים את זה עליי...

רק בריאות!

אמא שלי ראתה את שכתבתי ותיקנה אותי שהטחינה צריכה להיות בכמות מעטה, ולא בכמות של הקקאו (היא מאוד מרה).

אני בכלל לא מחשבת כמויות, עושה בערך, וטועמת כדי לראות אם יצא מספיק מתוק.

כלשהם. והיום אני כבר אמא ברוך השם.
גם לי לא היו סיבות אידיאולוגיות בגיל פשוט לא יכולתי לאכול בשר או עוף או דגים.

כמובן שלכהתחילה עדיף שהיא תאכל בשר ועופות והכל אבל אחרי הכל אי אפשר להכריח אותה.

שמע על משו בגן שמונע ממנה לאכול... בהצלחה!
 

מהשחור שקרוב לעצם ומהמרקם... 

בעקבות הנקודות שהעלת, עלו לי מנסיוני, שתי מחשבות.

א. כשיש מחסור בברזל, כדוריות דם, התיאבון חסר. ואז , זה מעגל שמזין את עצמו- אין תיאבון, לא אוכלים, ואז ממילא הגוף אינו מקבל את הברזל שהוא זקוק.

לכן, יש לשקול, מתן ברזל מרוכז. יש גם 'סירופים' המכילים ברזל , טבעיים ומתאימים לילדים.

ב.בשיטת טיפול הומיאופטיה, יש משמעות לתופעה שדחיה מבשר או עוף. לכןן, אני ממליצה על טיפול הומיאופטי. נכון שזה כרוך בעלות הביקור, שאינה זולה בד"כ, אבל היתרון בהומיאופטיה, ש'בדרך' מטפלים בעוד בעיות, מחלות גופניות או בעינינים רגשיים, כמו פחדים, בכי וכדומה. חשוב, שזה יהיה  הומיאופטיה קלסית.

בהצלחה

בהתחלה זה היה אידיאולגיה שלא רוצה לאכול חיות

אחר כך הרגל,וכיום זה פשוט מגעיל אותי

 

מקור הברזל אצלי מאבוקדו טחינה לחם מלא וכו'

 

את יכולה כמו שהציעו להחביא לה את הבשר באוכל אחר...

יצא לאחרונה משחק שעוזר להתמודד עם הנושא.

העקרון של המשחק הוא שהילד בוחר לאכול את הירק(ללא כפייה) ומה שמניע אותו זו התחרותיות.

מנסיון זה עובד וזה גם כיף-גם לילדים שכן אוכלים ירקות.

הילד שלי היה אוכל רק מלפפון ולא הסכים בשום אופן לטעום ירקות נוספים. בעקבות המשחק הוא טעם גמבה, גזר, חסה, נבטים, עגבניה, שומר וקולרבי, רק אבוקדו הוא לא מסכים. היום הוא ב"ה אוכל מגוון רחב כל יום בלי קשר למשחק.

שוה לבדוק. תחפשי בגוגל "מלך הירקות"

בהצלחה

דיאטה ואוכלים ירקות כל היום? לפחות מסוגלים לאכול.

כמעט ולא מתקרבים לפחממות.

חלבונים ויקרות הם אוהבים מאוד!

בת 5 וחצי מלאה אבל אוכלת רק שטויות.אין בשר דגים פירותירקות , שולחים לה לגן ומחזירה בחזרה... היא סובלת םהרבה מעצירות...

אה, וגם פריכיות אורז!  

 

עד שהיא גילתה את עולם הג'אנק... וברור שזו אשמתי, כשהבת שלך שוקלת במשך שנה 12 קילו בלי להעלות גרם, לא תכיני לה כל יום פנקייק לארוחת ערב, ושיהיה רק עם שוקולד מלמעלה כי היא לא אוהבת משהו אחר?! 

 

והשבוע גיליתי שהיא ממש נהנית לאכול מרק עם קוסקוס, קצת עשתה פרצוץ מהעוף וגם ישבתי להוציא לה את השחור, אבל יחסית עבר טוב, ואתמול הכנתי לה פרגית בתנור והיא היתה זקוקה קצת לעזרה חיצונית אבל לשם שנוי גמרה הכל... 

הילד שלי גם לא נוגע בשחור של העוף, אז פשוט מפרקים לו את העוף

ודואגים שלא יהיה שחור...

תשתדלו שמה שהיא כן אוכלת יהיה עשיר ובריא מאוד,

כמו אגוזים לסוגיהם וכדו'

תבררו אצל תזונאי (לדעתי אלטרנטיבי) איזה מאכלים מכילים הכי הרבה רכיבים 

בריאים (יש לזה הרבה פרמטרים, לא מספיק שזה יהיה ברזל לדוגמא, כי יש הרבה סוגי ברזל

צריך שהוא יהיה כזה שנספג בגוף, כנ"ל סידן וכו')

שמתי לה בתוכן שוקולד צ'יפס כדי שתרצה לאכול. 

 

היא פשוט נגעלה בטירוף. 

אני כן אבדוק לה את העניין של הפרעות בויסות תחושתי (עדיין לא בדקתי) כי עלה לנו חשד מוצק בנוגע לזה, ולגבי חלק ממאכלים מסויימים זה בהחלט קשור (כמו בצל באוכל), אבל חוץ מזה בעניין המשקל והגובה כבר השלמנו. היינו כבר אצל כל רופא קונבנציונלי אפשרי ואין לי שום כוונה להמשיך לאמלל אותה בעוד בדיקות שלא יועילו. גם אצל מרפאים טבעיים ביקרנו. 

 

היא בהחלט לא פתוחה לרעיונות חדשים באוכל ולא רק (כמו הסתגלות בגן ובכלל לדברים חדשים). הדאגה היחידה שלי לגביה היא בעניין המחסור בויטמינים ומרכיבים חיוניים אחרים לגוף. אנחנו עובדים על זה, בינתיים ללא הצלחה. 

 

 

 

מהניסיון שלנו (אנחנו גם בבית)

 

7 בערך - השכמה, הנקה 

 

8:15 בערך - אוכל ארוחה קלה (פרי\יוגורט\דגנים וכו)

 

לאורך היום - הנקה\שתיית מים

 

9:40 בערך חוזר לישון לשעה שעתיים

 

מתעורר, משחק על הריצפה עד  - -

 

12:00 ארוחת צהריים (אורז, עוף, ירקות, לחם, קציצות וכו - משתנה מיום ליום ומהתפריט של שבת

 

משחק על הריצפה (טיפ: להשתדל לגוון את המשחקים, להוציא כל פעם משהו חדש ומעניין)

אפשר גם להוציא החוצה שמיכה או מחצלת אם לא חם מדי

 

15:00 שוב הולך לישון.

 

כשמתעורר נותנת לו משהו קל - ביסקוויט וכו ויוצאים לטיול ארוך בעגלה\לשכנים\...

זה אצלי השלב הקשה, כי הימים עכשיו די ארוכים וצריך להיות יצירתיים...!

 

18:00 ארוחת ערב

 

בין 19:00 ל20:30 (משתנה) אמבטיה זריזה (או לא) נשיקה הנקה ולישון.

 

כמה הערות:

*ישר כוח על הרצון לעשות סדר יום. בע"ה שתצליחי זה יהיה טוב לך וגם לו!

*ההרדמות לוקחות כרבע שעה או פחות אצלנו. 

*הזמנים משתנים מתינוק לתינוק (למשל, מתי הוא מתעורר בבוקר והלאה)

מציעה לך לנסות יום יומיים לעקוב אחרי ההרגלים שלו - מתי הוא נהיה עיף, מיד לשים אותו לישון, ולאט לאט להיסגר על סדר היום שלכם. מאוד פשוט ומאוד עוזר להתנהלות היומיומית.

 

בהצלחה!

מעולה! בס"ד נתת לי בסיס ואנסה ליישם.

איך את משלבת עבודות בית? אלי הוא נצמד לרגליים ורוצה בידיים. ולשחק ביחד. איך מסדרים בסדר יום בלי לחפף או להתבטל?

כמה את משחקת איתו וכמה משאירה אותו לבד?

שמחה לשמוע..

 

אני מנסה לחשוב איך לענות..

 

דווקא הכי פשוט לי עבודות בית. הוא לא כ"כ רוצה בידיים (ז"א, ברור שכן, אם אציע לו. אבל אחרת הוא מסתדר) בכל מקרה, נראה לי שתקדישי איזה 10 ד' עד רבע שעה - אולי פחות? איך שתרגישי - לשבת איתו על הריצפה, לחבק, לנשק, לשחק יחד אולי לשיר איזה שיר או לספר סיפור.

 

לתת תשומת לב מרוכזת במיוחד, וככה לא יהיה לו חסך ולא יצטרך לרדוף אחרייך... זה מה שאני עושה ואחר כך הוא באמת משחק יפה ומניח לי לעסוק בענייני. היתרון של אימא בבית (:

ואם הוא בוכה מ'פינוק' (=צורך בקרבה) ולא כי חטף מכה או משהו, אפשר להתרגל להתכופף אליו ולא מיד להרים על הידיים.

 

גם את עבודות הבית אני עושה די סביבו, הוא משחק על הריצפה ואני בסמוך לו שוטפת כלים\מבשלת\מכניסה למכונה וכו'. לפעמים אם הוא בוכה אני שמה אותו בטיולון או בכיסא-אוכל ונותנת לו להסתכל עלי עובדת. זה ממש מעניין אותו!

כשתולים כביסה בחוץ, להוציא אותו גם עם עגלה, לתת לו לשחק באטבים בינתיים... כשאני שוטפת רצפה, שמה אותו בכיסא אוכל שיתבונן. [נשמע שאני כל היום רק שוטפת\מכבסת\... ממש לא)

 

אז קשה לי לכתוב בדיוק כמה אני משחקת איתו וכמה הוא לבד, זה גמיש כל הזמן. אני משתדלת קודם כל לתת לו את החום ותשומת הלב שהוא זקוק להם, ואחר כך מתפנה לענייני. ברור שזה לא קל ואידיאלי עם תינוק ברקע, אבל עושים מה שאפשר ובוודאי שהוא הרבה יותר חשוב ומשמח ויקר (בשורה התחתונה) משאר הדברים..

 

וגם תרגישי חופשי להתאים אותו לצרכייך ולא אותך לצרכיו (כמובן כל עוד זה לא בא על חשבון זמן שינה למשל, אבל גם זה יכול לפעמים לעבור להעדפה משנית)

 

קצת הארכתי והתבלגנתי, אבל סומכת עלייך שתדעי להוציא את מה שטוב לך מכל הנ"ל... ומוזמנת להתייעץ כמה שבא לך

שמתי לב שאם אני מכוונת את עצמי = זה הולך טוב. אם אני ממש על מטרה.

מפדח להקפיץ שירשור ישן ודל. איך מתייעצים איתך אחרת?

נמשיך כאן בינתיים- אהבתי שאמרת שהקטנצ'יק מסתכל איך את עובדת. זו דוגמה אישית לחריצות ואחריות ומלמד מאד.

שבתות, חגים (ועכשיו מפסח זה כל שבוע) ואורחים זה מוציא מהסדר הרצוי. אני אוהבת שהתינוק שותף לכל החגיגות. שהוא בתוך העניינים. ואז אין סדר.

חוץ מזה שאין מצב לשים אותו בכסא כי הוא מטפס על המגש  (הכסא במצב מונמך) וכל הזמן דורש תזוזה וקירבה איתי.

כשהוא ישן אני רוצה רק לישון ולא לעבוד על הבית. אם לא - אני כ"כ עייפה.מטורף ממש.

רציתי לשאול אותך איך העבודות בית מתחלקות בתוך כל זה -  ימים? זמנים?

נייר עבודה כזה - כמו שהצעת פה - מאד עוזר לי להתפקס. כבסיס לשינוי.

אכן צריך להיות ממש  מוכוונת מטרה, ולאט לאט מתרגלים וזה הופך לשגרה.

 

(זה בסדר להקפיץ את השרשור, אולי עוד מישהי תיעזר בו?)

 

בקשר ליציאה מהסדר - גם אצלנו קרה ככה לאחרונה, ובשלב מסויים אמרתי לבעלי שבעצם כבר כמה ימים שהקטנציק לא ישן בשגרת שינה נורמלית, בבית, עם אבמטיה וכו'. הסתובבנו המון. אז מאותו יום פשוט השתדלנו מאוד לצמצם יציאות, לישון יותר בבית שלנו דווקא, ובשעות הערב (6-7) כבר להיות בבית, ולהשכיב כמו שצריך. כמובן שלא תמיד זה מסתדר!

 

בנוגע להושבה - אולי בטיולון ותקשרי אותו? הוא יתנגד וינסה לצאת?

ב-ר-ו-ר שכשהוא ישן את רוצה לישון. מי לא.. (: זה ההתלבטות הקבועה, אם לנצל את ההזדמנות להישפך על הספה או לנצל את ההזדמנות לעשות סדר.. נראה לי תחליטי את מה שטוב לך- ואיך שמתאים לכם. לעשות סדר יחד כשהוא ער (מורכב, אבל אולי עניין של הרגל?) או כשהוא ישן. ואז את קצת יותר עייפה.

 

 

בנוגע לעבודות הבית, אשמח לשתף אותך באופן שבו אני עושה את זה. ואולי יתאים לך לאמץ את זה.

 

הבית שלי כל הזמן במין ריקוד של סדר\בלגאן\סדר.. אני לא ממש רואה את זה כבלגאן, יותר כמו 'חיים'.. 

ואני מאוד משתדלת שהדברים יישארו בשליטה.

מה זה אומר?

אם אנחנו אוכלים, ואז משחקים, ואז מחליפים בגדים שהתלכלכו לקטנציק, ואז גם מסתכלים בספרים, אני תמיד אשתדל שהדברים שצריכים אחר כך לסדר לא יתרבו מדי. 

אז אוכלים, ובזמן שהוא משחק אני כבר אתחיל לשטוף כלים, זריז ונגמר הסיפור. 

העניין הוא לא להעמיס על עצמך מטלות, כי תמיד יהיו, אלא כל כמה זמן לעשות משהו קטן, ולא לתת לדברים להגיע למצב שאת כבר לא שולטת בהם...

צריך לקבל את זה שאנחנו כל הזמן בעשייה, אבל תדעי שזה מאוד מקל על החיים.

כל פעם לעשות משהו קטן שישמור על סטטוס מסויים של סדר. לא שהבית 'פיקס'. אולי קצת מבולגן אבל באופן שתסתכלי ותגידי לעצמך 'אה, תוך דקה אני מסדרת את זה'. אם זה כבר גדול עלייך - נסי להתחיל בדברים הגדולים (לסדר מיטות זריז, לסדר את השולחן בסלון, להחזיר דברים למקומם), וכל מה שיחזיר לך את השליטה על הבית במהירות.

 

עוד משהו שעוזר לי לשמור על סדר...

לכל דבר יש את המקום שלו.

לכל המשחקים יש תיבה מיוחדת להם, כשגומרים לשחק פשוט אוספים הכל ומשליכים לשם. תוך רגע הכל מסודר.. (פעמיים ביום בערך אני אוספת, בצהריים ואחרי אמבטיה, כשהולכים לישון)

 

לדפים (דואר\חשבונות\לימודים\..) יש מקום שלהם, אז בסוף היום פשוט אוספים אותם לערימה ומניחים במקום שהקצית להם- שולחן\קלסרים\...

 

זה יישמע בטח מצחיק אבל אפילו  לכלים יש מקום בערך קבוע על המייבש.. קערות בהתחלה, צלחות בסוף.. הכל כדי שברגע שאבוא לעשות את המטלה אני לא אשבור את הראש מאיפה להתחיל ואיפה להניח את כל הכלים האלה, אלא זה יהיה סדר פעולות ידוע מראש (: אם יש יותר מדי כלים בחוץ שלא משמשים אותנו, אני מחזירה אותם לארון.

 

מה עוד מקל - יש לנו סל כביסה משלנו, ועוד אחד קטן לבגדי תינוקות. איך שהוא מתמלא - ישר למכונה.

 

ספונג'ה - בימי שישי. אם אין לחץ. ואפשר גם להחליט שהבעל עושה..

 

בישול - בערב לפני מבשלת משהו 'גדול' (תפו"א\פסטה\..), ובצהריים מחממים. בבוקר אני טוחנת לו בננה עם תפוח למשל, שופכת לקופסא עם מכסה, מאכילה עד שהוא שבע ואז סוגרת ושמה במקרר. אחרי הצהריים, עד ארוחת ערב אם הוא רעב פשוט מוציאים ונותנים לו עוד קצת. גמיש.

 

אני מנסה לחשוב מה עוד...

כמעט הכל זה דברים שאני עושה במקביל לסדר היום שלי, קיפול כביסה, הכנסה לארונות, סידור הבית... זה נשמע המון אבל זה פשוט חלק מהיום וזה המון פעולות קטנות (והאמת, בלתי נגמרות לעולם, ב"ה!) ששומרות על סטטוס בערך יציב של בית מאורגן ומסודר יחסית. לא מושלם בסדר וניקיון, אבל נעים להיות בו, ויש תחושה שאפשר להשתלט בקלות.

 

(נשימה עמוקה...)

מאוד מקווה שהדברים הם לתועלת.

ברור שזה כך אבל אני בכל זאת אכתוב שיש גם בלגאן, ועייפות גדולה, ולפעמים אין מה לאכול בדיוק, ולפעמים אני פשוט הולכת לישון ומשאירה הכל למחר... וגם זה נורמלי. אולי הכי נורמלי (-:

ממש ממש!!

הוא בבית ואין לו סדר קבוע

אם הוא בבית- בשביל מה להעיר אותו ב7?

 

אני ובעלי מורים

יש לנו קלסר חגים ובו ניילוניות לפי חגים וימי זכרון

קלסר נושאי לימוד- מדעים,תורה ועוד

קלסר חשבוניות וקבלות [בנק, ישרכרט,ארנונה  ועוד

יש גם בחנויות מתלה עץ למכתבים למי שנוח לו לתלות

ולבשל כמות גדולה גם למחר

ולהכין קציצות שניצלים ולהקפיא

ולאכול סנוויצ' ולא מבושל כל יום

כשיוצאים מחדר לכיוון חדר אחר לקחת איתנו חפצים לסדר על הדרך

- לא להוציא את כל המשחקים בבת אחת

-לארוז בקופסאות ולסמן בטוש : לגו, קוביות,פזל ועוד ולהחביא חלק מהמשחקים ופעם בכמה זמן להפתיע את הילחד ולהוציא

 

פלסטיק סכום וסירים

 

היא לדעת לבקש סליחה

הרבה פעמים אני מרגישה רצון לנסוע לשבועיים.

לקבל קצת שקט, אין לי כוח לאף אחד

שתקום אמא שאף פעם לא הרגישה ככה...

 

התרגלת לישון ולאכול בנחת בלי מטלות וילדים על הראש. הילדים מצידם חוו שינוי מהשגרה, התגעגעו ודורשים צומי יותר מהרגיל. גם מטלות הבית הצטברו מן הסתם בהעדרך וככה הכל ביחד עושה פקעת עצבנות. תוך כמה ימים תחזרו לשגרה ברוכה בע"ה. וילדים זו עבודת המידות. אין אפס.

לא שמעתי על כך - וגם מנוסח התפילה לא נראה כך.. שהרי הוא כותב על הצאצאים כולם, בלשון רבים.

 

כמובן, אם מישהו רוצה מהלב להתפלל על כל ילד - אינני משיג על כך. כתבתי, כי אני חושש שאם יחשבו שכך "ראוי" אז אצל חלק יצא שכרם בהפסדם ולא יגידו בנחת כראוי, בגלל שזה קשה לומר תפילה כזו הרבה פעמים..

יש לי זיכרון ששמעתי את זה גם לפני כן ממקור אחר. לא יודעת מהו.

מסכימה שעדיף לומר פעם אחת בכוונה מאשר כמה פעמים בפחות כוונה. ועם זאת יש ענין לכוון תפילה ספציפית על  כל ילד לפי צרכיו כוחותיו ונשמתו. ואולי זו ההזדמנות לכך?

בלי ילדים בין הרגליים ולאכול ארוחת בוקר עם בעלה בנחת...

 בת כמה היא?

אני זקוקה נואשות לזמן הזה כדי להתכונן לשבת ורצוי שגם בעלי יישא בעול. במידה ובעלך מעסיק אותה אז יש בזה ייתרונות של חיזוק הקשר איתו ובתנאי שעזרתו לא נחוצה מידי לשבת. מצד הילדה, השגרה חשובה. בנוסף היא בעצם מפסידה יום של חוויות וידע ששאר הילדים בגן חווים ולומדים.

לדעתי תדברו ותסבירי לו למה חשוב לך שתלך לגן. (אם מדבר אליכם, זה בוקר שלם שאפשר להשקיע בו בזוגיות- א.בוקר משותפת או לסוע יחד.) בשיחה שגם בעלך יסביר מה הוא רואה חשיבות בלהשאר בבית. ולדעתי, אם לא קשה מידי, תוותרי על זה שיקח אותה ותקחי בעצמך או אולי תעשו איזה תורנות. בהצלחה!

מעסיקה את עצמה יפה, ואם אני לא מעירה אותה לגן היא יכולה לקום גם ב 10 לפעמים. אני גם ככה קמה מוקדם ועסוקה עם הקטן, כך שלא היא זאת שמונעת ממני להתארגן בשקט לשבת.
אנחנו בד״כ לא הולכים לגן ביום שישי, למעט ממש כמה ימי הולדת של חברה טובה וכשהייתה אמא של שבת.
בעלי גם אומר שחבל זה זמן בשבילו לעשות איתה דברים ובלה בלה, שזה רעיון מצויין, אבל הוא קם רק ב 11 ואף פעם לא מספיק לקחת אותה לטייל, רוב המקומות נסגרים ב 2 ועד שהוא מוכן אחרי ארוחת בוקר ומקלחת זה כבר אחת... ובשעה הזאת גם ככה מסתיים הגן.
בוקר זוגי הצחקת אותי, גם אם נקבע דבר כזה, רק העצבים שלי על זה שאני קמה בשש, והוא עד שהוא מתעורר, כבר לא כיף לצאת ככה, ואיפה להתארגן לשבת... הוא לא ממש מגויס לעניין...
בקיצור אני וויתרתי מראש, אני לא לוקחת אותה, ומחר כנראה אקח כי יש יומולדת לחבר
תודה

גם בעלי כל השבוע קם למניין הראשון כדי להגיע לעבודה ופתאום בשישי קם לאחרון ואח"כ לומד תורה(על זה אני שמחה כמובן) ואוכל בשיא הנחת. אז גם אני לא מאד בונה עליו בשישי, בטח לא בבוקר. זה באמת מרגיז לפעמים! אני חושבת שאולי זה צורך של בעלים להתפרק ביום החופשי, מה שנשים לא יכולות כ"כ. לי גם אין סבלנות ביום שישי לבוקר זוגי. יש לי חברה שבעלה בשישי בבית אז הם עושים ככה ומשם הרעיון אבל לא לכל זוג זה מתאים.

לדעתי תעשי חושבים עם עצמך ותורידי את בעלך מהסיפור. איך נח לך בשישי ומה טוב לה? היא שמחה מזה שהיא בבית או שהיא מרגישה שהגן חסר לה? ובגן היא מרגיש חוסר שהפסידה את שישי? אם היא שמחה ככה ולך זה גם סבבה אז תמשיכי בסגנון הזה. אם לא, קחי אותה לגן כמו כל בוקר. לבעלך תסבירי בנחת, שאם הוא רוצה להיות עם הילדה או שיקום מוקדם או שיהיה איתה אחרי הגן. ולא חייבים לסוע אפשר ללכת לגן השעשועים או לספר סיפור יחד וכד'. ככה דעתי מנסיוני. אבל כמובן תחשבי מה מתאים לך...

בהרבה תחומים ראיתי שזה נכון!

 

תבדקי עם עצמך מה נכון לך....

אגב, אם הוא חושב שזה יום שאפשר לעשות איתה דברים, אז לקחת אותה לגן זה ממש טוב.

זמן ללכת ביחד...

לראות את הגננת, את הגן ואת החברים, ככה נראה  לי...

הוא יודע מה קורה איתה בגן, היא מספרת לו (בחזור) איך היה וכו'...

הוא אפילו יכול לקחת אותה בחזור לגן שעשועים בדרך לכמה זמן, אם את מסתדרת בלעדיו...

 

לדעתי פשוט לדבר איתו, להסביר. ולקבל החלטות - ביחד!!

אייני מבינה כלכך מה ההתלבטות כאן.

כשהיא תגיע לגיל בית ספר והלאה, כל יום תחליטו אם לשלוח אותה או להשאיר בבית?

 

יש שגרה, יש מסגרת וזה מאד טוב בעיניי שהילד גדל במסגרת ולא על פי מה שבא לו, מה שנוח לו או להוריו.

איזה השלכות יש למצב כזה על אישיותה והרגליה של הילדה לעתיד?

 

למה שתפספס כל שבוע יום בגן? לדוג' חומר שנלמד- לרוב פרשת שבוע, יצירות שמקבלים ביום שישי הביתה, רצף חוויות עם חברים? וכו'....

 

 

אני חושבת שהבסיס השיקול כאן הוא לא "מה נוח לך כאמא עם עבודות הבית ביום שישי"  או "מה הבעל יכול לכייף עם הבת שלו ביום הזה"

אלא-

מה ההשפעה שהבת שלכם מקבלת מחוסר ההחלטיות הזו?

איך היא תגדל ובאיזה צורה היא תלמד לנהוג עם מנהגי וסדרי העולם הזה?

איזו משמעת עצמית יהיה לה ?

היא תהיה מסוגלת לעמוד בזמנים ? לעמוד בהתחיבויות לאורך זמן?

זה יקל עליה אח"כ במסגרות בוגרות יותר שאז אין מצב לחיסורים?

 

יקרה,

אני כותבת באנונימי כי מכירים אותי מידי כאן . מקווה שלא הכעסתי אותך בתגובתי אך זה ממש בער לי לשנות לך טיפה את ההסתכלות.

כמובן שהכל נאמר בהערכה גדולה !

אני יודעת עם איזה נסיונות חיים את מתמודדת וקטונטתי מלהבין מאיפה כוחותייך.

אך מתוך ההכרות הזו אני יודעת שטוב תעשי אם תבחרי לבת שלכם מסלול שיעזור לה להשאר בעולם היהדות ולקבל על עצמה עול תורה ומצוות בקלות .

 

 

אבל לא נראה לי שיום קבוע שלא הולכים בו לגן שובר כל משמעת עצמית והתנהלות כסדר עם ענייני עולם הזה.

בל נפריז.

אני לא בטוחה שמיום אחד בשבוע היא תלמד משמעת לא טובה, בסך הכל זה עדיין גן. בגלל זה רציתי לשאול פה, כי כל פעם שאני מנסה לשכנע את בעלי למה חשוב ללכת ביום שישי, אני בעצמי משתכנעת שאולי זה לא כזה נורא לא ללכת...

ונראה לי שבסופו של דבר זה כן מושפע מכך שהוא לא אוהב שהיא בחינוך דתי, וזה גם מושפע מכל ההתארגנות המעצבנת של יום שישי לקראת שבת... ואני, אני רק עושה לו דווקא שאני לא לוקחת אותה, אבל זה מטומטם באמת...

ואני ממש מנסה בשיניים שהילדים ישארו בעולם היהדות, אין לך מושג עד כמה, למרות שהלב שלי כבר לא שם לצערי.

ולא הכעסת אותי בכלל, אני תמיד פתוחה לשמוע דרך שונה משלי, בגלל זה אני מרשה לעצמי לשאול בפורום  .

וכל מה שאמרתם יפה ונכון אבל בעלי לא חושב ככה, אז יום שישי אצלנו כרגע הוא יום של תיסכולים מצידי ומנוחה מצד בעלי. לא כיף!

ותחליטו על נוהל קבוע- ותיישמו אותו באופן עיקבי

 

לא משנה מה תחליטו- רק שיהיה דבר שחשבתם והחלטתם עליו- ולא מה שנשלף מהשרוול,

ותיישמו בצורה עקבית את ההחלטה- לטובת הילדה

אני מעריכה דווקא גמישות על פני עקביות

וחושבת שיש ייתרון שהילד ייראה שלאור תנאים שונים, מקבלים החלטות שונות

ושלא עושים רק כי "ככה אנחנו רגילים" או כי "צריך" (מי אמר?!)

וכשמרגישים אחרת (למשל, אחרי יום קשה במיוחד, או כשחולים) גם מתנהגים אחרת (למשל, הולכים לישון ביחד, בחיבוק).

אחרי שהסבירו כבר ששגרה נועדה ע"מ לשבור והעיקר הוא החיוך וההרגשה הטובה, ואני מסכימה עם כל מילה,

נותרה השאלה - למה את מתוסכלת?

 

אם היא ילדה שמעסיקה את עצמה (=עצמאית) וטוב לה בבית, וגם ככה יש חצאי ימים שהיא בבית (עד שהיא קמה), למה לך להתעצבן על לקחת אותה ביום שישי בבקר?

תחליטי מראש שרק אם יש נסיבות מיוחדות את לוקחת אותה, ותהני מההחלטה!

 

אם לקטנה היה חשוב מאוד ללכת לגן, ויש ילדים כאלה, היא היתה קמה מרצונה, בזמן, ומנדנדת לך עד שהיית לוקחת אותה.

תודה לבורא עולם שטוב לילדה להמצא בבית.  יש ילדים שהשקט טוב לנשמה שלהם, והם צריכים עוד יום בשבוע (נוסף על שבת) כדי להתמודד בנחת עם העולם.  

 

הילדה מסתדרת, תחשבי מה את יכולה לעשות כדי שלך יהיה נעים להשאר בבית ולא לקחת אותה.  

לא לצפות מאבא לקחת אותה ולא להתאכזב ממנו כשאינו לוקח אותה. 

 

האם יש אמא שכנה שיכולה לקחת את בתך יחד עם בתה לגן (בתנאי שהילדה קמה בזמן)? 

כך תוכלי לומר לילדה שההחלטה שלה - רוצה - תקום והאמא השניה תקח אותה.

לא רוצה, תישן עד מתי שבא לה, ותשאר בבית.

בלי לחץ שאבא לא בסדר.

 

כרגע נשמע שרק לך יש עגמת נפש מהסיפור.  חבל עליך.  חפשי דרך, בלי לחייב את \לצפות מ הבעל לעשות משהו בה את רגועה ונינוחה ולא מעוצבנת על אף אחד, ותהני מההכנות לשבת.

ואם למבוגרים עוד יש לדון אם גמישות עדיפה או עקביות עדיפה לילדים אין בכלל ספר שעדיפה העקביות והשגרה. ילד שיוצא מהשגרה שלו הוא חסר נינוחות, מרגיש תלוש, נבוך עם עצמו.

חוץ מזה גן זה לא בייביסיטר. יש תוכנית עבודה, יש לימודים, יש הספקים. חבל מאוד להפסיד שישית מזה! זה ממש הפסד לא מבוטל.

כל זה לא נראה לי בכלל קשור לשאלה של גן דתי או לא והכנות לשבת ופער התנהגותי בין הבעל לאישה ואני לא יודע מה. כל נקודה כזאת שווה דיון נפרד בין בני הזוג (ואלי גם בפורומים כאלה ואחרים) - אבל הרי היא כבר בגן הזה, אז אין סיבה לחתוך משם.

כיף ואהבה יפתחו אותן הרבה יותר תהני איתן ומהן!!

הם עושים את זה לבד, בדרך כלל.

ובובות,כלים ושאר קשקושים הם משחקים נהדרים!!! לא לזלזל...

לא צריך ללכת שבי אחרי אלפי המשחקים שמבטיחים לנו ע"ג האריזה שלהם שהם יפתחו את ילדינו.

לרוב המשחקים הללו ממילא ממצים את עצמם אחרי חצי שעה לכל היותר.

לעומת זאת, משחקי בובות, כלים, חול, ושאר קשקושים נותנים לילדים מקום לפתח את הדמיון והיצירתיות ולכן מעסיקים אותם במשך שעות.

 

אם בכל זאת יש דברים שאת רוצה לעשות איתן, אז אולי יש זמן שבו אחת ישנה והשניה לא, למשל, או שאחת מאוד עסוקה בדבר אחד ואז את יכולה לשחק עם השניה.

ואל תדאגי. בסוף כולם יודעים להכניס צורות לקופסה...

בהצלחה

זה יכול להיות תקופת תרגילים קצרה וזהו. יכול להיות שמשהו תוקע אותו.

עד גיל שנה וחצי זה נחשב מאוחר אבל תקין. הוא עבר את זה... ונשמע שיש לו יכולות והוא סתם נתקע מאיזשהי סיבה וחבל לא לבדוק מה זה

זה תקין אז לא לדאוג. ובאמת היא התחילה ללכת בת- שנה ו-9! אני כבר הייתי בסוף תשיעי עם הבן השני והייתי בסרטים שאני אצטרך כל הזמן להיות עם 2 על הידיים..

אבל כשהוא נולד היא כבר רצה..

מצד שני אם באמת יש בעיה עדיף לטפל בה כמה שיותר מוקדם.. הייתי מבקשת מהרופא הפניה לאורטופד..

כל אחד והקצב שלו. והאופי גם.

לא נשמע שיש בעיה. יש לו סיבות רגשיות אולי אולי. לא התפתחותיות.

ראיתי שהימצאות עם תינוק באותו גיל שהוא מפותח יותר- נותנת השראה וקפיצה משמעותית. אבל אולי זה רק עם שלנו. לא חייב אצל כל תינוק. לא להשוות לאחים ולאחרים. הוא מה שהוא. גם אצלינו משהו דומה.

תסתכלי באינטרנט על מרכז ורדי. הם מסבירים קשרים מאד יפה בין כל ההתפתחויות ונותנים תרגילים (יש דיסק). ויש באתרים שונים תרגילים לתינוקות (שי זילברבוש למשל -צעד ראשון).

המון תרגילים חמודים עם הסברים רציונליים. -למי שאוהב כאלה דברים. לא מועיל-לא מזיק. זמן משחק ביחד.

כך אמרה פעם שכנה חכמה.

כייף לקבל תגובות מהנסיון ובכלל...

ותודה במיוחד על ההפניה למרכז ורדי

באמת דברים חמודים...

 

מקווה לעדכן בהתפתחויות בקרוב!

יכול להיות שזה מפחד, אם מבחינה פיזיולוגית הוא מסוגל- אז תתני לו נגיד גזר בכל יד- ואז יש לו תחושה שהוא נשען על משהו, אחרי כמה פעמים כאלו- הוא ינסה ללכת. 

 

בינתיים ננסה את כל העצות

ואם יש למישהי להוסיף

נשמח מאוד!!!!

 

במיוחד:

תרגילים פשוטים שיעודדו עמידה

 

ובעז"ה

נמשיך לעדכן....

לפי הפיזיוטרפיסטית שלי- הילדים מרגישים יציבות כשהם תופסים את הרצפה עם אצבעות הרגלים. כשאת שמה להם נעל רכה אין להם תחושת אחיזה בקרקע ואז הם לא יציבים ולא הולכים.

 

תני לו להיות יחף או רק עם גרב דקה והוא יעשה את זה בסוף.

כשהחום לא עובר יותר מ- 48 שעות מומלץ ללכת לרופא לבדוק,

למרות שרוב הסיכויים שגם אם זה שיניים וגם אם זה וירוס- אין לרופא כ"כ מה לעשות...

אבל אלו ההנחיות ואני אף פעם לא מעיזה לקחת אחריות ולא לבדוק...

הוא אמר בזו הלשון ממש "גברת, או שזה וירוס או שזה שיניים"

השאלה היא... אם זה לא עובר לו מה אפשר לעשות כדי להקל מעליו את השילשולים וכו'... והאם לקחת אותו שוב לרופא (שלדעתי לא יהיה לו מה לעשות איתנו ממילא)

אפשר להחזיר

רק שזה לא כ"כ פשוט, בטח שלא בגיל הזה כשהיא בטח כבר אוכלת מוצקים.

 

את יכולה פשוט לתת לה לנסות. אם זה יהיה לה מספיק חשוב היא תתמיד ביניקות על ריק, עד שיחזור להיות חלב, אם לא, היא תוותר אחרי פעם-פעמיים שהיא תראה שלא יוצא לה חלב

עיקר הבעיה - שהיא נ-ו-ש-כ-ת אאוץ'!!!!!

חמודה חמודה ואז ביס מהסוג ש- סליחה על ההשואה - שכלבים משחקים עם עצם מלאכותית או סוודר

אם ההנקה ממש לא נעימה לך, את באמת לא חייבת לחזור להניק אותה.

 

אבל: אפשר ללמד אותה לא לנשוך. בכל פעם שהיא נושכת, תעצרי את ההנקה ותגידי לה לא לנשוך. אפשר לגעת לה בשיניים ולומר "בלי שיניים" או משהו כזה. להסביר לה שכואב לך וכו'.

 

 

וחבל על הניסיון. (למרות שאני בד"כ ממש בעד הנקה לתווך רחוק אם אפשר אבל אחרי שמפסיקים אז זהו.

 

מענין שהיא זוכרת בד"כ ממש שוכחים.

 

נראה לי שזה יותר חום ואהבה מאמא ופחות צורך לינוק ממש.

אז לחבק המון לשחק איתה ואם היא רוצה ממש לינוק לומר לה בפשטות - נגמר. את ילדה גדולה! 

 

 

ואני מתה להניק. וכ"כ מפחדת מהכאב...הלוואי שנחזור להנקה. הלוואי! 

עכשיו אני נרגעת פה, אחרי בכי ממושךךך, וואי , אתם לא מדמיינים. (בעלי התנדב להרגיע ואני מתאמנת להתאפק ולא להגיב. קשההה. כמה בא לי לרוץ לחבק אותה שלא תבכה. )סוף סוף נרדמה. כמה היה קל להרדים כשינקה.

טוב, לילה טוב. גם אני הולכת לישון...

 

אופס - קפצתי לשכנה בצוהריים והשתמשתי לה במחשב  ונכנסתי  מהניק שלה  ושכחתי להשמיט. סליחה... 

 

לאאאאאא, אני שומעת אותה בוכהההה!

הלכתי.

את לא באמת רוצה לינוק

את רוצה שיטה להרגיע ולהרדים את הילדה שלך- בצורה שלא תוציא לך את הנשמה...

 

 

את יכולה להחזיק אותה עלייך- עם מוצץ

את יכולה ללמוד וללמד אותה שיטות אחרות להירדם- לא חייבים לינוק כדי להירדם- את יודעת? היא יודעת?

 

 

 

 

 

אפשר לחזור, ואני מבינה מאוד את הגעגוע.

והיא ממש לא ילדה גדולה כמו שכתבו באחת התגובות.

היא תינוקת בת שנה (כמאמר השיר...) ואם תסבירי לה יפה על הנשיכות ותעמדי על כך בתוקף

אולי תרוויחו שתיכן.

 

אם היא תתמיד יומיים שלושה לדעתי יחזור החלב ללא בעיה כי לא עבר הרבה כ"כ זמן. ומקסימום- לא הצליח וכך לא תתעצבי מכך שלא ניסית.

 

בהצלחה רבה.

ואל תיבהלי מהמייאשים- הם לא תמיד עונים מעודף ידע אלא יותר מדעות קדומות וציטוט הדעות הנפוצות .

 

לדוג' אמא שלי טוענת שחלב אם מעל גיל שנה הוא כמו מים ולא מספק באמת מזון לילד,

ואלו שטויות ומסתבר במחקרים ענקיים שנעשו -שלהפך- לאחר גיל שנה החלב הופך שומני יותר באופן ניכר, כך שהוא מוסיף כמות קלוריות משמעותית מאוד לתזונת הילד.

ואמא שלי עוד הניקה את כולנו עד גילאי שנה וחצי -שנתיים ובכל זאת זה המידע שסיפקו לה בזמנו בטיפת חלב וכו... וטעויות ואמונות שגויות כאלו מטיילות עדיין בעולם אצל מי שלא מברר במקורות מידע מהיימנים לנושא זה.

 

 

. נהורא תודה!!

עוד פעם באישון לילה. זה הזמן שלי להיות עם עצמי. נכון, בעיה עם הרדמה - אם אני בורחת לחדר אחר ועושה דברים בהסחת דעת ממנה - היא נרדמת. אם לא - מבלים עד הבוקר...

זהו, שהוצאתי ממני חמאה!

הופתעתי!

 

כבר לא מניקה שלשה וחצי חודשים!!!!קולטים???? ויש עדיין חלב?! והוא יצא צהבהב וממש חמאה!! נתתי לה ללקק מהאצבע.

באמת שאני לא רוצה שיטה להרדמה. אוף, אני כן רוצה. השאלה לא על ההרדמה אפילו. רק על ההנקה. כל כך רוצה. גם היא. ואני רוצה גם עוד ילדים. לא הפסקתי להניק בשביל זה.מאמינה שבריא לנפש ולגוף היניקה כמה שיותר. גומרים עם אחד עוברים לשני.זה היא הפסיקה. 

באישון לילה...האישונים שלי קוראים לי לישון. אם יש עוד עצות - אני כאן. מדי פעההההםםםם(פיהוק)

לילהההה טווווב.

רק רציתי להוסיף- אני מכירה אישה שאימצה תינוקת צעירה מאוד שהייתה רגישה לתמ"ל. אותה אישה הצליחה להגיע למצב שהיה לה מספיק חלב להניק את התינוקת (לאחר תקופה בה התינוקת מצצה הרבה מאוד, כשאת ההזנה שלה היא קיבלה משכנה שהיתה לאחר לידה והניקה גם את אותה תינוקת). ומדובר פה על אישה שמעולם לא ילדה, ובכל זאת הצליחה להניק!!

 

זה נתונים שמשתנים ממקום למקום-

 

מה שאני בדקתי משפחתון מול מעול:

משפחתונים עובדים עד 4:30 בלי ימי שישי 

(ומעונות עד רבע לארבע+ שישי)
משפחתון בד"כ לא רב גילאי-

אבל אין הרבה חברה- עד 6 כמדומני,

במשפחתון יש פחות פיקוח

יש לרוב, יותר יחס אישי וביתי...

 

לתינוק קטן הייתי מעדיפה משפחתון (פחות ילדים פחות מחלות...)

 

את הבן שלי בסוף שלחתי למעון לשנה הבאה

הוא גדול, המעון ב"גדולים" זה יותר כמו מסגרת של גן,

הוא יהיה בחברה שלה רבה ילדים,

יש עם מי לדבר, יש יותר פיקוח,

ו...(מקווה שלא אצטרך) יש הנהלה,

אם יש דברים שצריכים שינוי...

 

בהצלחה!

אם הוא מתחתלגיל שנה הייתי ממליצה לך לשים אצל מטפלת או להביא מטפלת הביתה ולהוסיף לה עלמשק בית אני עשיתי זאת והיה מדהים לבוא כל יום לביתמסודר  כביסה מקופלת כיור נוצץ... אם הוא יותר גדול הייתי ממליצה על מעון וזה לא מחייב שבמשפחתון פחות חולים מאשר במעון ...במעון יש פיקוח יש סדר יום מסודר יותר צוות, ברוב המשפחתונים את צריכה להביא את האוכל  במעון את לא צריכה הם מקבלים ארוחות יותר מזינות יש יותר חוגים אצל הבת שלי יש ג'ימבורי וריתמיקה אין כמעט חופשים נכון שזה יוצא יותר יקר ממשפחתון אבל זה יותר שווה. אב הבת שליבמעון אמונה

את מבקשת שלוש מועמדות ובהתאם למצב הפניות משבצים אותך

בעדיפות הגבוהה - ילדים ממשיכים משנה קודמת

אחים של ילדים שהיו שנה שעברה (אותה משפחה)

וילדים למשפחות ברוכות ילדים 

יש רק 5 ילדים ולא מעבר...

משתדלים שהגילאים יהיו מגוונים (אבל זה כמובן תלוי בנרשמים)

יש יותר יחס אישי

 

החסרונות הגדולים

- פיקוח. אין פיקוח צמוד על משפחתונים כמו מעונות. בחיים לא תדעי מה קורה מאחורי הדלת.

- זה רק מטלת אחת. אין מצב שכששתי ילדים צורחים יהיו 2 ידיים שיסייעו

- יש להם טיפה יותר חופש (3 ימי בחירה באמצע השנה) וגם כשהמטפלת חולה או בדומה צריך למצוא סידור.

- אם א לא מרוצה מהמטפלת את צריכה להודיע חודש מראש ואז לחפש מישהי אחרת.

- כל הויכוחים והחיכוכים - ישירות מול המטפלת אין בוס. מה שיכול להשפיע על מידת האהבה שלה לילד

 

אחרי 3 משפחתונים - אני אישית התחלתי לשלוח ילדים מגיל 3 חודשים למעונות. שבעתי די.

צריך להצליח בזה עם מטפלת טובה!

ורוב המשפחות שבאות לשם הם משפחות רווחה.

מלבטת מאוד!!!

ממה שכתבת נשמע שקודם כל, את קצת לחוצה מהענין.

אז עצה ראשונה- תרפי.

לא שלא תעקבי ותמצאי פתרונות, אבל הלחץ סביב נושא האוכל וההתעסקות איתו (בחמש שעות היא אוכלת בשביל יום שלם??)

בטח שלא עוזר, ומן הסתם גם את משדרת לה את הלחץ, גם אם לא במודע.

 

מבחינה טכנית-  יש אפשרות שתשלחי איתה ארוחת צהריים לגן? ואז תשימי לה בדיוק מה שהיא אוהבת, והאכילה תהיה יותר מאוזנת מבחינת שעות.

ומבחינה עקרונית- נשמע שהיא בסה"כ אוכלת בסדר, רק לא בגן.ז הבעיה היא לא בעצם האכילה אלא באכילה שבגן. נראה לי שתבררי לך יותר מה הסיבה- האם כי באמת האוכל לא טעים לה או אולי יש סיבה עמוקה יותר?

אולי האכילה עם עוד הרבה ילדים לא נעימה לה? יש כאלה שאוהבים לאכול בפרטיות.

אולי יש גורם אחר בגן שגורם לה להתנהג ככה?

שווה ברור מעמיק, לדעתי.

 

עוד דבר- יכול להיות שהיא בחוסר של ברזל? כי אנמיה עלולה לגרום לחוסר תאבון.

 

 

לא הייתי שולחת ילדות בנות 8-11 לקייטנת שמארגנת ילדה בת 13. (אלא אם כן יש מבוגר אחראי בשטח)

 

זה כאילו של הקהילה אז כולם מכירים את כולן וכולם מכירים אותי ויודעים שיש לי ניסיון עם ילדים (אמא שלי גננת) אבל אתם לא מכירים אותי אז אין בעייה..וגם כולם מכירים את כולם אז..

(13+=סוף כיתה ח')

תלוי כמה ילדים משתתפים

ואם אמא הגננת בשטח

וכמובן בחוץ או במבנה

בגילך קייטנה (ואפילו בגיל צעיר יותר, כיתה ד', עשיתי קייטנה לילדים בני 5). הייתי שולחת ובכיף.

 

אם זה ממש שווה כמו שאת מתארת עם הרבה יצירות אני הייתי מעדיפה שתורידי את הבריכה ותעשי את זה ב9 הימים- כי כל הילדים תקועים בבית בזמן הזה בלי תעסוקה וזה זמן שהורים הכי רוצים קייטנה להעביר את הזמן..

 

הייתי משלמת על שבועיים 70 ש"ח לילד- עם הנחה לאחים כמובן 

 

בהצלחה!!

) וסביר להניח שאמא שלי תיהיה בבית..

היינו שולחים - ושלחנו..

 

הקייטנות שהילדות (האחראיות) עושות, זה עם שיא הרצון, תשומת הלב, האיכפתיות - ובזול  יחסית.

 

[לגבי הפרטים - יש מקום לדון מה כדאי..]

רוב הדברים גם לא ממש יקרים-

גבס.

לקשט תהילים מבדים |(שקיבלנו כבר)

מובייל מכוסות של נרות זיכרון.

תיק מחולצה(שהבנות מביאות)
וכו'...

ובאמת שאין לי בעייה לקבל ביקורות הכול רק ישפר את זה (כסף, זמן, גילאים וכו'...תודה רבה)

ב"ה

 

אפשר קצת פירוט על איך מכינים תיק מחולצה וכאלו? 

 

את לא חייבת, אני סתם סקרנית... 

אשמח לישמוע את הצעתכם וגם באיזה שעות לפי דעתכם זה יהיה נוח....

תודה מראש.! ושבת שלום!!!

אני בגילך גם עשיתי קייטנה .וכמוך גם אמא שלי גננת ... אני לקחתי בזמנו על שבועיים 180 ש"ח ותתפלאי אנשים שלחו ... תעשי חישוב של כל החומרים קודם כמו שיוקטנה אמרה ואז תקבעי את המחיר את צריכה שישאר לך ם כסף בצד לא?

 גם אני הכנתי כזה בקייטנה שעשיתי לבנות בעצמי פעם וזה היה ממש כיף!  

 

 (זה סרטון שרואים בו קבוצת בנות מכינות את התיק) 

אבל שתדעי שיש חשיבות רבה מאוד למקום המגורים.

קודם כל, מבחינת ההרגלים. סומכים על ילדה בת 13 או לא? (ולדעתי זה מאוד תלוי באוכלוסיה במקום).

זה מקום מסוכן מבחינת זה שיכול להיות שיגיעו פורצים (נגיד באיזורים של סודנים וכו'...) אם כן, ייתכן מאוד שלא ירצו לשלוח, או יבקשו שיהיה גם אדם מבוגר במקום... וכד'...

 

וגם מבחינת המחיר... במקומות מסויימים יהיו מוכנים לשלם סכומים שבמקומות אחרים יראו הון תועפות...

 

אני כותבת לך את זה כי את אוספת תגובות מאנשים שאת לא מכירה, ואת לא יודעת אי]ה הם גרים...

את יכולה לקחת מפה רעיונות, אבל חשוב שתתיעצי עם הורים מהאיזור שבו את גרה. או עם חברה שבעבר עשו שם קייטנות.

 

בהצלחה.

אנו עשיתי קיטנה ל-7 ימים ,שבכל יום 5 שעות בערך 8-1 .

לקחתי 120 וכל ההורים ממש התלהבו  

(אני גרה בישוב ממש קטן)

 

http://www.bvd.co.il/קופסת_פח_DIY.html

 

אפשר לעשות תבליט של ירושלים מדאס

אם פתוח לך יוטיוב יש מלא רעיונות זולים ויפים תחת הכותרת

art attack

כשצריך ואני רוצה אני גם יודעת להשתולל ולהתפרע אבל אני מפרידה בין זה לבין ה"עבודה" שלי..

בס"ד

בתור ילדה  שעושה קיטנות מכיתה א', שתדעי לך שאני גרה בישוב קטן וסומכים עלינו מאוד. לקיטנה האחרונה למשל, נרשמו45 ילדים כמובן עם עוד שתי בנות בגילי, ונהננו עד הגג. אנחנו לשבועיים לוקחוות 130, ומאוד משקיעות ביצירות וככה.... הכי חשוב בקיטנה זה שהילדים יהנו ושזה יהיה רגוע.. יש לי בשבילך רעיון ליום שיצא ממש מוצלח: נפגשנו  במגרש גדול עם מקום נוח לנסיעה וכל ילד הביא כלי רכב (אופניים/ בימבה) ונסעו שם במשך שעות! עד שנמאס ואז עברנו לפעילות הבאה- מומלץ

לשלול אירוע כלשהו שהשפיע. אפשר לשוחח בנחת ולראות אם לא קרה פעם משהו.

 

ב. לשוחח איתו, בנחת, לשמוע אותו, לדבר, להסביר, להרגיע. אוירה נעימה, נינוחה, חמה, מרגיעה.

 

ג. איבחון: אולי יש לו, למשל, מה שמכונה ocd (טורדנות. וזה שייך גם אל חרדות). לא אסון, יש דרכי טיפול סבירות.

 

ענ"ד.

א. מספיק, אני חושבת, משחקים מרשרשים כאלה. אולי אפשר לנסות משחקים של הכנסת חפץ לתוך חור.

ב.אני חושבת שבהחלט אפשר לתת לחם ביד, במיוחד עם אוכל יפה מוצקים אחרים.

א. לפי ההתפתחות האישית שלו. נסי לשים לב מה הוא מתחיל לעשות בעצמו או מה הוא אוהב לעשות/לראות/לשמוע ולפי זה תבחרי משחק מתאים.

 

ב. בוודאי. זה הגיל, אבל שוב- לפי מה שהוא רגיל.

משחקת עדיין בבובות?

אוהבת פאזלים?

מניסיוני - פליימוביל אהוב על כל הילדים.

אפשר גם כלי נגינה לילדים, או משחק קופסה מיוחד, או אפילו סתם צבעים ומדבקות מיוחדים מהרגיל.

מזל טוב!