ומחכים עוד חדשיים-שלושה..

כמובן, אחרי שמוודאים שלא צומחות לו שיניים שמכאיבות (אפשר לשים משחה הלפחתת הכאב), שאין דלקת אוזניים (כואב), שאין תולעים (מעצבן וכואב), שאין כאבי בטן וכו'..

הצלחה רבה.

אגב , לא יצאו לא שיניים בכלל...מוזר

להעביר אצבע על החניכיים ולהרגיש. יכול להיות שאו-טו-טו..

ולמגיבה לפני, דומני שזה יוצר רושם מאד לא נעים כש"מגניבים" פרסומת על רופא שיניים בתוך תשובה כזאת שנכתבת כאילו בתום לב. לא ראוי.

שלכם משתמשים במתנה

זה כבר ימלא את המכתב בתוכן...

"עכשיו אנחנו אחרי מקלחת נהנים מבגד תכלת יפיפה שקניתם לנו.

תודה רבה! אצליכם בשמחות..."

או שיחה טלפונית תוך כדי הנקה שבדר"כ היתה קצרה עקב המצב וקריאות הבכי .

והטקסט של מרים נראה מצוין.

תנסו להחזיק עם רגליים מקופלות.

אולי אזניים, ביחוד במזג האויר הנוכחי.(שזה מאד כואב - אם בי בדרך כלל תינוק שניזון מהנקה די מוגן מזה).

אם ממשיך - כדאי לקחת לרופא. חבל שיסבול.

יש תינוקות מאד רגישים. סליחה שאין לי זמן לפרט עכשיו- אולי יותר מאוחר.

בהצלחה

ואיך בגיל כזה אפשר לעלות על זה

תינוק שלא ישן=תינוק עצבני ובוכה רוב היום.

מנסיון עם הגדול שלי.

אין לי נסיון עם קושי בגיל כזה אך יש תינוקות שמאד רגישים לסוגים של בדים למשל.  או לאור חזק או דברים כאלה שקשורים לויסות התחושתי. אבל אני ממש לא יודעת אם זה סיבה לבכי עד כדי כך.

אני הייתי הולכת על ברור של רגישויות מזון. את מניקה? מאד הגיוני שיש משהו באוכל שלך שגורם לו לבכי וקושי גדול. בזה דווקא יש לי הרבה נסיון- זה יכול להיות משהו קטן שאת בכלל לא חושבת שהוא יכול להיות בעייתי  או שהוא באמת מאד רגיש ולפעמים צריך להוריד כמה מאכלים- אבל זה משתלם!!!

אם את רוצה שם של מישהי שמאבחנת את זה בטלפון- תוכלי לפנות אלי באישי. 

ואולי זה באמת אזניים? בדקתם את הכיוון הזה?

בהצלחה!

יכול להיות הרבה סיבות לבכי.

אמא צריכה לשים לב לצורת הביטוי של הילד.

האם הוא מתפתל בצורה שונה מהרגיל בזמן הבכי? אם כן כנראה שכואב לו משהו. ללחוץ קלות על הבטן, על האוזניים, לראות כיצד הוא מגיב.

האם יש לו חום? האם קר לו? אולי הוא עייף ולא מצליח להרדם. יכול להיות קפיצת גדילה שבה הוא צריך יותר אוכל.

אם הוא מנוזל, אולי קשה לו לנשום.

יכול להיות עוד הרבה סיבות, העניין הוא שצריך להסתכל מהצד לפעמים גם בזמן הבכי ולנסות לזהות דפוסי התנהגות.

מתי הוא מתחיל לבכות ? האם היה  משהו שגרם לזה? כיצד הוא בוכה וכו'...

הוא תאום, שניהם יונקים.

שללנו אוזניים

יש הרבה גזים שמשתחררים במשך היום.

עם קפיצות גדילה ונזלת כבר התמודדנו (הם לא הראשונים..)

ניסיתי להקפיד על בגדי כותנה בלבד וכד- לא עזר.

רגישות למזון שאני אוכלת- הגיוני מאוד.

איך אפשר לבדוק את זה בטלפון??,

אצלי לגדולה מאד הפריע (צרחה מזה לילות עד שקלטתי) חומוס וכרוב בעיקר

כמובן שזה אינדיווידואלי אבל יכול להפריע: בוטנים, קטניות, חסה לא זוכרת מה עוד

וסביר להניח שזה לא רגישות סנסורית.

ולמה?

כי במצב של רגישות סנסורית, יש דברים שיפריעו לילד ויש דברים שירגיעו אותו. (נניח- באור בוכה, בחושך נרגע או הפוך)

אם הוא בוכה כל הזמן, סביר להניח שיש משהו אחר שמפריע לו.

לכו לרופא ותראו ישועות.

(אני מטפלת ברגישויות סנסוריות. ואני יודעת שזה הטרנד עכשיו- לאבחון את כולם כסובלים מזה. אבל לכולנו יש משהו סנסורי רגיש ורובנו חיים עם זה בשלום וזה לא מפריע לתפקוד שלנו , לדוג'- אם תוית מסוימת תגרום לגירוד, פשוט נוריד אותה. זה לא יחרפן אותנו ויפריע לנו ברמה של לא להיות מסוגלים לעשות שום דבר אחר ולכן זה לא בעייתי. אז בבקשה- לא לתקוע לכולם אבחנות מיותרות)

אלא לרגישויות למזון. יושם לב!

לרגישות סנסורית, שגם כיוון זה המלצתי לבדוק, יש אבחון מפורט שהוא לא לטלפון

כך הבן שלי היה.

בגיל חצי שנה לקחתי אותו לרופא ילדים טוב (אחרי חצי שנה ללא שינה ביום ובלילה)

והוא אמר שיש מצב שהאוכל עוחלה למעלה, עד כדי מצב של דלקת בושט.

למה זה סמוי?

כי בד"כ בריפלוקס יש גם פליטות גדולות ןפה אין, אלא רק תחושת צרבת תמידית שיכולה להגיע אפילו לדלקת.

לנו נתנו תרופה וזה עזר.

בהצלחה!!!!!

בכל מקרה הייתי פונה לרופא ילדים טוב כדי לעשות בדיקה כוללת

לא הייתי הולכת לברר כיוון זה לפני שלילה של רגישות מזון.

מאחר והוא צרח הרבה ניסיתי כל דבר...

אכלתי בדיוק כמו שאמרו לי , בקנאות ובדבקות,ו זה בכלל לא עזר...

זה כן הפריע כי לא יכולתי לאכול כמעט שום דבר ...

לשים לו מגן ראש, שיהיה נעים, כמה ימים לפני המעבר לשים אותו במיטה עם משחקים שיתחיל לחבב אותה.

בימים הראשונים לשהותו בה לישון לידו על מזרון,שלא ירגיש לבד

לנושאים שקשורים לזוגות נשואים. (אבל עדיף, אם כבר, בפורום נשואים טריים)

בכל אופן, לדעתי אין מקום לדון בדברים כאלה על גבי הפורום.

את בהחלט יכולה לבקש מספרי טלפון של יועצים בתחום, כמו שעשתה כאן מישהי למטה.

(אבל גם אני די חדשה כאן, כך שאני לא בטוחה שאלו הכללים).

לא כאן המקום לשאלות אינטימיות בינך לבין בעלך,

ולרוב גם אין בזה טעם.

עדיף שתתייעצי באופן אישי.

מתאים לכל גיל

הוא נורא מפחיד.

ומה לעשות ובסוף רוב הילדים כן מגיעים לרופא שיניים (אפילו סתם בדיקה), והם מגיעים מבועתים ממה שהם שמעו בסיפור הזה....

ואני מכירה אותו מאז שאני זוכרת את עצמי...

זאב קרוב "בנחת רוח" בנושא חינוך ילדים? ו/או את הספרים של הרב אבינר "חינוך באהבה"?

הספרים של "אלי לומד להיזהר" לדעתי מאוד מאיימים ומפחידים. הייתי שמחה להעביר לילדי שלי מסרים חינוכיים בדרכים פחות מפחידות (בכל ספר שם הילד עושה משהו לא טוב - למשל רוצה להכין לשתות ונוגע בקומקום חם, נענש מזה - למשל נשפכים עליו מים רותחים והוא חוטף כוויה והולך לרופא - ולומד בסוף את הלקח, הידד... הילד שלי לא מוכן לשמוע אותם. אבל אולי זה עניין של אופי של ילד.

בקשר לספרי חינוך - אני מאוד אוהבת את "חינוך באהבה" ואת הגישה החינוכית של הרב אבינר ברוב הנושאים. שאלה ספציפית?

מגע הבד על הלשון מזכיר להם הנקה, והם מבינים שמה שיש להם בפה זה אוכל

בהצלהח!

נסי שבעלך או מישהו אחר שהוא לא את- יתן לה לאכול מן הבקבוק

כי כשזו את, היא מריחה את החלב שלך

ומדוע שתבחר אחרת?

עוד דבר שאפשר לנסות- עבודה בשלבים

כלומר בהתחלה לתת חלב שהוא טרי 

כך שזה יהיה הכי קרוב לטעם המקורי

ובהמשך להרחיב את העניין.

לא ממני ולא מביביסיטר היא לא אכלה שש שעות בגלל זה

לא יודעת כבר מה לעשות

אולי אפשר לחכות עם הנושא, כאשר כבר בעתיד הקרוב היא תתחיל לקבל מוצקים, ויהיה פחות צורך לתת לה בקבוק?

והיא נשארת עם ביביסיטר אז אני צריכה שהיא תתרגל לבקבוק .זה נורא מקל...

זה באמת לא פשוט

וגם אלמנט הגיל שלה טיפה מקשה,

אך היא תלמד להבחין שאצל בייביסיטר מתנהגים כך

ועם אמא זה אחרת.

זה תהליך ארוך ולא פשוט

במיוחד ליונקת שנמנעת אפילו ממוצץ ורגילה כל כך למקור..

לטעמי הפתרון הוא פשוט סבלנות

היא עושה שביתת רעב עד שאני חוזרת...

מקווה שזה יעבור מהר....

בגיל 4 חודשים כבר אפשר להתחיל- למי שמעוניינת..

כדי שהיא תיחשף לטעמים רחבים יותר ממה שהיא מכירה עד עכשיו

וגם לצורות אכילה שונות.

אולי גם זה יקל..

קפה טוב ומהביל.. עם קצף למעלה.. וקמצוץ קינמון מעל

ההתפשטות משאירה אותו בלי בגדים, אולי זה קר לו, ואז להלביש אותו בחדר ממש חם יעזור?

ניסיתם לשאול אותו מה הסיבה?

ניסינו לשאול אותו, אבל בזמן אמת, כשהוא עצבני, אז לא זכינו לתשובה. אולי אמר שלא כיף לו בגן, אבל אני יודעת שכן כיף לו, כי הוא חוזר מאושר מהגן.

תודה רבה!

אם מתאים לכם, אפשר לנסות פשוט להוריד את מספר החיכוכים:

1. לישון עם הבגדים של מחר, במקום עם פיג'מה.

2. לוותר על חלק מהמקלחות (פעם ביומיים-שלושה במקום כל יום).

אם מתאים

"תקופות" כאלה באות ועוברות.

"ניסינו לתת לו בלילה בגדים חדשים שילבש כבר למחר - שום דבר לא הועיל"

אותו?

לפחות בהתחלה...

אני יודעת שזה פתרון שהוא "פלסטר" ולא מאוד חינוכי, אבל אולי לתקופה הראשונה, ההתחלתית, שלא יצעק ויבכה.. ולאחר שיחווה כמה ימים כאלו שהוא מתלבש ללא בכי-אולי יסכים להתלבש מבלי לבכות...

נעה שלנו גם לא מסכימה להתלבש, היא אמנם קטנה, אבל אני מלבישה אותה תוך כדי סיפור/שיר/ריקוד ואז היא פחות שמה לב לזה שאני מלבישה אותה

בהצלחה. זה לא פשוט. במיוחד בבוקר כשממהרים לעבודה...

(יצא לי כמה פעמים שמיהרתי ולא היה לי זמן "להתווכח" איתה אז פשוט הבאתי למטפלת בגדים שתחליף לה. היא הסכימה בשמחה!! אני מאמינה שלילד בן 3 וחצי זה פחות מתאים )

ניסיתי לחשוב על כמה כיוונים

- או להסביר לו בהיגיון, שהבגדים של היום כבר מאוד מלוכלכים ויעשו לו לא נעים לישון איתם בלילה(או לחלופין, הם גם רוצים כבר ללכת לישון במקום שלהם, סל הכביסה...)  - תלוי באופי של ילד, הילד שלי בערך בגיל הזה והיגיון מאוד מדבר אליו

- או לעשות מעין משחק, או שיר, סביב העניין. אפשר לחשוב על שיר שקשור בהתלבשות, או אפילו להמציא. לעשות את האווירה יותר נעימה ו"משחקית"

- האם זה בגלל שחשוב לך שהוא יתלבש לבד? הוא נותן שילבישו אותו? כי אולי זאת עייפות של לילה/בוקר, ו"התעצלנות" לעבור לשלב הבא (שינה/קימה). זה אולי מתחבר גם לקושי ללכת לאמבטיה ולגן. יש ילדים שמאוד עייפים בערב ובבוקר, וקשה להם "להזיז את עצמם". כשהילד שלי עייף נורא אני לא מתעקשת שיתלבש לבד, אולי יש שיגידו שזה לא חינוכי, אבל הוא באמת עייף, מסכן.

הרבה פעמים להורים קשה לחנך את הילדים שלהם, אז מה צריך לצעוק? לריב.. זה לא פתרון.

צריך להציב גבולות לילד, ילדים בגיל 3.5 מבינים ואסור שידע שאתם כהורים נכנעים לו.

השאלה ממתי הצבת לו גבולות?  אולי הדילמה הזו תעזור לך-

http://www.dilemmix.co.il/dilemma/182

יוקטנה - מקלחת אצלנו היא גם ככה לא כל יום... לפחות עכשיו, בחורף...

תות - אני מלבישה אותו. רק אם יש לו מצב רוח ממש טוב אז הוא רוצה לבד, אבל אני לא מכריחה אותו.

אביוס - באמת ניסיתי להעסיק אותו בסיפורים או בשירים, אך בגיל הזה כבר יותר חכמים כנראה מאמא והסיפורים שלה...

בכל אופן, מה שעזר ביומיים האחרונים זה - איך לא - מבצע עם מדבקות. עשינו גם לאחותו, כדי שלא תקנא ושהוא לא ירגיש שזה במיוחד בשבילו, וזה עובד נפלא! בלי ויכוחים כל בוקר וכל ערב. אני מאוד מקווה שזה ימשיך כך, וגם לאחר שהמבצע ייגמר. אף-על-פי שהייתי רוצה לנסות בכל זאת לפתור את הבעיה מהשורש.

בכל אופן, תודה!

"כביש עוקף". זה הכיוון הראשון שחשבתי כשקראתי בתחילה - רק בגלל שכתבת "ניסינו פרסים", היה נראה לי שזה כבר מוצה.

לפעמים, יש לילד הרגל של הקשבה ל"סמכות נעימה" של ההורים. והוא מקבל את זה. אבל אם יש פתאום שלב של "הפגנות", ואין סיבה מיוחדת לכך (אירועים מיוחדים וכד'), אין ענין ללכת "ראש בראש". זה יעבור. קשה לעקוב אחרי כל דקויות ה"התבגרות" שלו..

כך מעוררים מוטיווציה חיובית לדבָר שאין לו אליו כ"כ חשק. יש מקום, אחרי כמה ימים, להוסיף גם אמירה קצרה :כמה שאתה נקי, איזה זריז אתה, איך התלבשת מהר, איזה יופי שהלכת היום בזריזות לגן..  ה"פידבק" שנלוה אל המדבקה, נותן גם רציונאל, אמיתי, וסופג אל תוכו גם את הטעם שלה.  יש להניח שתוך כמה זמן, הוא, הפידבק החיובי הנעים, כבר יהיה "שווה" יותר מהמדבקה, ואח"כ הרגשת הקביעות של ההתנהלות הטובה והנכונה - היא עצמה תתן את הטון.

שעיקרן למנוע חיכוכים.

רק לגבי התמונה הכוללת: ילדך עד לפני חצי שנה היה ה"קטן" ומאז שנולדו אחיותיו הוא גם ילד "גדול" לשתי אחיות וגם נהפך לילד סנדוויץ. מתוקף המציאות הזו הוא מקבל הרבה פחות צומי ונדרש יותר לויתורים שזה בכלל לא דבר רע. להפך.

אבל יתכן שכעת כשהעניינים נכנסו למסלול מסודר יחסית אחרי השינוי הגדול הוא מתעורר לקרוא  לכם איזו קריאה ליותר יחס וצומת לב. ב"מלחמות" על ההתלבשות הוא מקבל יחס וצומת לב אבל שליליים.

 אולי, בנוסף לעצות החכמות כאן, כדאי לנסות לתת לו יותר זמן איכות אישי ביום, ככה הוא יקבל יחס חיובי  וזה אולי יוריד לו את הרצון לצומת לב שלילית.

מקוה שעזרתי

באמת חשבנו שזה נובע מהמצב החדש שלאחר הולדת אחיו התאומים. ויתרנו לו על כמה דברים (לדוגמה: החזרנו לו טיטול בלילה וגם מוצץ בלילה), אבל אולי באמת צריך למצוא בשבילו זמן אישי...

תודה!

זה קצת מזכיר לי מקרה שהיה עם אחיינית שלי:

היא בסביבות גיל 3 לא הייתה מוכנה ללבוש בגדים אלא רק פיג'מה, וגם היו מלחמות כל בוקר,

עד שאחותי דיברה עם הגננת והגננת אמרה לה לא להילחם עם הילדה- אם נעים לה ככה שתבוא עם פיג'מה,

ותביא לה בגדים בשקית שאם במהלך היום הילדה תרצה להתלבש בבגדים הגננת תעזור לה.

(והם חרדים ככה שזה היה שוק לאחותי להוציא אותה בגיל הזה עם מיכנסי פיג'מה..)

ובאמת הייתה תקופה כזאת של כמה חודשים שהיא הלכה עם פיג'מה לגן (טוב, נו, חליפות פוטר מהממות- העיקר שהילדה קראה לזה פיג'מה)

לקראת גיל 4 היה מתח מה יהיה ואיך הגננת החדשה תקבל את זה, אחותי דיברה עם הגננת כמה ימים לפני תחילת שנת הלימודים על המקרה הזה, והגננת החדשה לא הסכימה, אז הגננת לקחה את הילדה לשיחה ביום הראשון והיא הסבירה לה שלגן כל הבנות באות עם חצאית ולא עם פיג'מה, והילדה קיבלה את זה בלי מלחמות...

אז נכון שזה קצת שונה, כי מהמקרה שלכם נשמע שהבגדים זה לא הבעיה אלא הוא ימצא סיבה אחרת להתווכח עליה, אבל אולי הההסתכלות הזאת תעזור במשהו...

הוא גם באותו גיל.

אני ראיתי שבשום אופן לא להפוך את זה למאבק כוח.

אני משתמשת בהרבה הסחת דעת

(מספרת סיפור מרתק (ממציאה תוך כדי) כמובן בדרמטיות ובשילוב קולות....

לרוב זה עוזר

בגישת בלהה שפר זה נקרא ילד כוח. ילד שגורם לנו להפעיל מולו כוח, לכעוס עליו, להתעצבן עליו.

וחשוב לדעת מה הוא מרויח מכך?

כלומר - לא מה הסיבה להתנהגות, הוא ילד סנדויץ', ילד מסכן..קר לו

אלא - מה התוצאה הרצויה?

תשומת לב שלילית מההורים.

עסוקים סביבו בבוקר ובערב.

מה עושים?

מה לא עושים! לא אומרים לו מה לעשות. כי אז יעשה הפוך, או לא יעשה. אלא כאמירה כללית! בלילה אצלנו בבית, הולכים לישון עם פיג'מה. בבוקר הולכים לגן עם בגדים כמו שאר הילדים.

להעביר אליו את האחרית.

לא רוצה לישון עם פיג'מה? חבל. זה לא נעים.

לא רוצה להתקלח?

חבל, אבל אחריותך. זה לא נעים להיות מסריח.

לא רוצה לשים בגדים בבוקר?

בסדר. אפשר גם עם פיג'מה. לא נעים קצת להורים, אבל זה ייגמר מהר. (ולהסביר לילד איך צריך להתנהג - להעביר מסר ברור. שנראה לי שלא היה במקרה של אמאשוני.)

אבל, אולי הוא לא יודע, לא מבין, אוי מה יקרה לו?

לא. אנחנו סומכים עליו ונותנים בילד הרבה אמון!!!

זוהי שיטה שעובדת, כמובן שיש עוד הרבה מאחורי זה. אם את בעניין - זה לפתור את הבעיה מהשורש. (את התגובה שלכם). 

וחשוב חשוב חשוב, המון אהבה במקביל, אבל בדרך החיובית.

יכול להיות שיש לבן שלך קושי בויסות חושי או קושי במעברים.

תנסי לשים לב מהן כל נקודות התורפה ביום ותנסי להתייעץ עםאיש מקצוע - מרפאה בעיסוק או אפילו גננת או יועצת.

גם התנהגויות של "משיכת תשומת לב" לרב יושבות על איזשהו קושי קיים.

המוןבהצלחה.

ד"א כשלבת שלי היתה תקופה כזאת הייתי לוקחת2-3 חולצות, 2-3 חצאיות וכו' ועשיתי מעין הצגה שכל פריט לבוש מבקש ממנה לבחור בו, זה גם נתן לה תחושהשל שליטה וגם כיף.

אכן כיוון אחר- מנסיוננו, יש ילדים עם קושי תחושתי. אחד הביטויים לכך הוא בהתלבשות. שווה לבדוק אם הענין הזה עולה בזמנים אחרים במשך היום בבית ובגן.יכול להיות גם שלא יעלה כלל. כדאי לשקול לעשות לו אבחון של ריפוי בעיסוק בתחום התחושתי. אם זה הענין- כמה טיפולים יכולים מאד להקל. 

אם תרצי פני באישי להרחבה.

בהצלחה!

הזכרת התלבשות, מקלחת, הליכה לגן,

כל זה פרידה ממצב קיים ומעבר למצב חדש.

אין פה אשת מקצוע שיכולה להתייחס לכך?

בינתיים, כמו שאמרתי, אנו משתמשים בטבלת המבצע, שפשוט שינתה את המצב. יכול להיות שכך הוא מקבל את תשומת הלב שלה הוא זקוק, ולא בדרך שלילית. הוא מזכיר לי לשים לו מדבקה, בוחר את הצבע של המדבקה...

אני באמת מקווה שזה יימשך גם אחרי המבצע. אם לא, נצטרך לנקוט את השיטות שהוצעו כאן...

שוב תודה לכולם!

לא צריך לנתח יותר מידי "למה". העובדה היא שזה מעודד אותו ומשמח אותו לעשות דברים שבלי זה אינו חש את ה"ענין" לעשותם, וכנראה גם עדיין לא מספיק את ההרגל. אפשר להמשיך "מבצע" כזה זמן רב, אין כל בעיה. ו"מהצד" לחזור מידי פעם על הערך של עצם הענין.

טוב מאד, שיהיה שמח ועושה ברצון. זה עצמו נכס חשוב להמשך. 

עד שהוא מתחתן??

אני מגזימה אבל למה יש פג תוקף למבצע?

סתם..

אולי באמת נמשיך במבצע כל עוד זה עוזר לו.

מכאן ואילך אשתו תצטרך להמשיך לדאוג לו...

מדביקים באלבום מדבקות לא על דף

לרבנית קתי מנדלביץ'. היא מדהימה. היא מאוד עמוסה אבל אולי מקסימום היא תפנה אותך הלאה

את יכולה למצוא ב144 את המספר שלה בבית, ולהשאיר הודעה בתא הקולי, היא חוזרת לאנשים, מבקשת להגיד לאט את המספר...

לרבנית שמחה פירוז (בירושלים)- אישה מדהימה עסקה בזה שנים רבות (אם את רוצה יותר מידע אפשר בפרטי)

050-4175227

קשה לתפוס אותה, אבל שווה!

052-4752071

נעמי שפירא

קודם כל- הוא עדיין קטן ויכול להיות שהוא צריך את הזמן שלו להתרגל, וזה יעבור מעצמו ללא התערבות מצידך...

הבת שלי היתה ככה תקופה מסויימת ועזר מאד שהזכרתי לה שאולי היא צריכה לשרותים כשראיתי שלא היתה זמן רב.

לפעמים הם שקועים במשחק, אוכל וכו' ולא הולכים לשרותים עד שמרגישים טיפה ראשונה יוצאת... אצלה זה עזר מאד.

אם זה ממש מטריד/ מדאיג אותך, אפשר אולי להתייעץ עם רופא ילדים אולי יש בעיה רפואית של דליפת שתן, למרות שנראה ששתי האפשרויות הראשונות שהעלתי, נפוצות הרבה יותר...

א. אשמח לקבל עוד כיווני חשיבה.

ב. כיצד כדאי להתייחס לזה?

לכל ילד יש את קצב ההתפתחות שלו ואת תהליך הגמילה מחיתול האינדוידואלי רק לו .

חשוב לזכור שגם אם הילד ניגמל מותר לו לפספס לפעמים - סה"כ זהו תהליך של תירגול יומיומי גם של שליטה בסוגרים וגם בתחושה והזיכרון של הילד .

טוב!!! ציינה נכון שלפעמים הילדים מגיעים למקום שמרתק אותם (או יש בבית משהו שמעסיק אותם ) והם שוכחים לתת את הדעת לגופם ולכן רצוי מדי פעם לשאול את הילד האם הוא צריך לשירותים ? מעין ריענון לזיכרון .. אל דאגה אם הוא צריך הוא מייד ירוץ ואם לא .. אז לא !

רעיון נוסף , עודדי אותו ושבחי אותו בכל פעם שהוא עושה בשירותים וצייני שהתחתון שלו יבש לגמרי - כל הכבוד .

ילדים אוהבים שמשבחים אותם ויחזרו על דפוסי התנהגות דומים בשביל לזכות לשבחים נוספים .

אך שימי לב - אם במיקרה הילד פיספס בתחתונים אל תאמרי כלום החליפי תחתון וצייני רק את התחתונים היבשים .

                            המשך יום קסום - אורלי , נגיעות

(לא מצליח להתארגן טוב עם הבגדים, ונרטב)

1) אני משתדלת לשים להם משהו זמין עוד לפני שהם ממש רעבים ומבקשים. בערך שעתיים אחרי ארוחת צהריים ככה, חותכת כמה ירקות (כשיש צבעים שונים זה מאוד מגרה את התיאבון) ומסדרת יפה בצלחת (מגוונת, שיהיה להם מעניין - נגיד פעם המלפפונים חתוכים לפרוסות אלכסוניות ופעם לרצועות, פעם הגמבות מסביב והמלפפונים במרכז ופעם עושים מחרוזת מלפפון-צנונית-מלפפון-צנונית, ועוד כיד היצירתיות הטובה). אני פשוט מניחה את זה על השולחן בשקט והם בעיסוקיהם, אחר-כך בהיסח הדעת כל מי שעובר ליד השולחן ורואה שולח יד ולוקח משהו, ואחרי חצי שעה הצלחת כבר מחוסלת... זה כיף. בארוחות הם לא כל-כך אוכלים ירקות, אז הנשנוש הזה של אחרי הצהריים הוא ממש חלק חשוב מהתזונה שלהם בעיניי.

2) גם כשפירות וירקות ממש לא מצליח, ועוברים לחטיפים, עדיין יש עדיפות לחטיפים ביתיים על פני קנויים. ככה את חוסכת את כל החומרים המשמרים, המייצבים, חומרי הטעם והריח... בחטיפים תעשייתיים יש גם הרבה יותר סוכר לרוב (מוסיפים מלח בתור עוד חומר משמר, ואחר כך יותר סוכר כדי שיכסה על הטעם). אם את רוצה בונוס את יכולה להמיר קמח לבן במלא, סוכר לבן בחום, מרגרינה בשמן או בחמאה. יש לי מתכון חמוד לחלווה ביתית, אם את רוצה אעביר לך. בסך הכול אם כבר ממתק - נראה לי שחלווה זה ממתק שיש לו יתרונות תזונתיים על אחרים. אפשר גם להכין פופקורן בבית (בסיר, לא המוכן שמחממים במיקרוגל!), זה כיף. אבל עדיין לזכור שכל זה לא פסגת הבריאות, ואם אפשר פירות וירקות - עדיף.

ממש מסכימה עם פצקרשת.

ועוד קצת רעיונות:

1) גם צלחות פירות מגוונים חשוב מאד. אצלי אוכלים טוב ירקות, אז אני דווקא משקיעה בחיתוך פירות.

2) עוגיות בריאות: עוגיות תמרים, עוגיות קווקר למיניהם. אם את רוצה- יש לי מתכונים.

באופן עקרוני אני לוקחת מתכון רגיל, משתמשת בקמח מלא, ממירה מרגרינה בסוכר ולפעמים סילאן ושמה קצת פחות ממה שכתוב (כך גם הילדים לא מתרגלים למתוק מידי).

זכור לי שהיה בעבר שרשור ארוך על עוגיות בריאות בפורום בישול ומתכונים- שווה לחפש.

כשיש לי זמן- אני מכינה כמות גדולה ומקפיאה וכך יש תמיד זמין.

סוכר חום ומעדיפה סילאן אם נראה מתאים...

רעיונות מעולים.

העצה הכי טובה שאני יכולה לתת,

גם לילדים וגם למבוגרים:

לפני הנשנושים- רעבים??

                       תכינו כריך או קחו צלחת נוספת מארוחת הצהריים.

ואם עדיין רוצים נשנוש:

הפריכיות- רעיון טוב.

פירות וירקות- רעיון טוב יותר.

אצלנו צורת ההגשה היא גימיק חשוב- בקערית אישית או בכוס.

גיליתי שגם נבטים הם ממש רעיון שמתקבל בצורה מעולה אצל פעוטות.

לגבי עוגיות ביתיות, פירות יבשים- ממש פחות כדאי ביום חול, עדיף לשמור לשבת.  כיוון שהם מכילים סוכר בכמות גדולה בכ"ז, גם אם פחות מהקנוי.

וגם כשמציעים לילדים עוגיה- הם רוצים עוד ארבע.

פופקורן ביתי/ בייגלה- גם רעיונות נחמדים לממתקים, כמובן בעדיפות נמוכה יותר מפירות וירקות.

ושאלה:

אני נרתעת קצת מהרעיון להכין לילד רעב צלחת מארוחת צהריים, כי יש לי שאיפה (שאני לא יודעת אם מקורה סתם בחינוך היקי שקיבלתי או שיש בה איזה שהוא ערך מעבר...) שיאכלו כמו שצריך בארוחות, ושלא יהיה להם ביטחון כזה שאם הם לא אוכלים את האוכל עכשיו אז לא נורא, חצי שעה אחרי הארוחה הם יוכלו לקבל אותו דבר... זה לא שאני משאירה אותם ממש רעבים בין הארוחות, אבל כמו שנכתב למעלה - פירות, ירקות, לא אוכל "רציני". האם זו שגיאה בעינייך?

הגישה השולטת בעניין היא של איליין סאטר:

תפקיד ההורה- להציע לילד מגוון של מאכלים בארוחה.

תפקיד הילד- לבחור מה וכמה הוא רוצה.

אין לכפות עליו.

אם מכריחים ילד לאכול משהו או לסיים את הצלחת- לא יוצא מזה טוב. (לי באופן אישי יש זכרונות שהייתי זורקת בשירותים אוכל שהכריחו אותי לאכול.

וגם לאמא שלי יש זכרון כזה, אגב.. מעניין..)

אני מאוד מבינה את הדילמה, תחשבי- האם השיטה שלך עובדת? האם בשבוע שאחרי הילד מבין שאין ארוחה אח"כ, ואכן אוכל בזמן הסעודה?

קורה שהילד לא מעוניין לאכול, אז האמא נותנת לו ממתקים ומיץ בכדי שלא יישאר רעב, וזו טעות! גם אני נפלתי בעבר בפח הזה. (את לפחות נותנת פירות וירקות, אבל עדיין...)

לדעתי- אם אינו מעוניין לאכול כעת, יש להבין שאינו רעב ואפשר לתת לו אח"כ צלחת. חבל שיאכל דברים פחות משביעים.

וגם- אכילה חברתית/משפחתית מאוד עוזרת לילד לאכול יפה בזמן הארוחה, כאשר יושבים מסביב לשולחן.

בעלי צפה בשבוע שעבר בילדה שלנו בת שנתיים בגן בזמן האוכל, ואמר שהילדים ממש אוכלים בנימוס אירופאי (מה שלא קורה אצלנו בבית...). ואוכלים הכל.

צריך לשים להם אוכל בצלחת, ושיאכלו מה שהם רוצים, לבד עם כפית (תלוי בשלב ובגיל כמובן), עדיף עם בני המשפחה. כך הילד ירצה לחקות אתכם.

מקוה שעזרתי,

יעל.

שחלילה לי מלכפות על ילד לאכול משהו! זה ממש ממש לא על הפרק ולא היה על הפרק מעולם. הארוחות שלנו אכן משפחתיות (לשמחתי, בחלקן הגדול אנחנו ממש אוכלים בהרכב משפחתי מלא! ב"ה יש לבעלי עבודה נוחה), והאוכל עצמו הוא לא נושא השיחה בהן, אלא כל ילד מבקש ומקבל מה שהוא רוצה מהדברים שעל השולחן, ומפטפטים על הא ועל דא.

אני אוהבת את זה ככה, ולא ארצה שכל ילד יאכל בשעה שהוא רעב (גם כי אני מרגישה שנכון יותר לאכול כמשפחה, וגם כי תכלס זו הרבה טרחה בשבילי להגיש לכל ילד בזמן אחר). מצד שני - זה נכון שבאופן טבעי קורה שלא כולם רעבים באותה שעה, ויש בזה אולי סוג של רודנות כשאני קובעת להם מתי הם מקבלים אוכל ומתי לא. באמת דילמה.

ו...בסופו של דבר תעשי מה שאת רואה שטוב במשפחה שלכם.

אם הילדים מבינים שיש זמן לארוחה, ואכן משתכנעים לאכול בזמן הזה- מה טוב.

מעבר לתיאוריות- יש חיים ומציאות...

אבל רק תשימי לב שהפירות נשארים כארוחת ביניים, ולא כמנה העיקרית של ילד רעב שמבקש עוד ועוד בכדי להשביע.

הבת שלי, בת שנה וחצי, ואני לא מצליחה בשום דרך לגרום לה לאכול ירקות..

היא לא מנסה אפילו.

וגם כל היום רוצה ביסקווטים..

פשוט להמשיך להניח לה ירקות מול העיניים מדי יום, ולאכול ירקות לידה. מעבר לזה לא לעשות מאמצים "לשכנע" וכדו'. רק להשאיר את האפשרות הזאת זמינה לה. יש ילדים שזקוקים לזמן חשיפה ארוך מאוד (חודשים!) כדי להעז ולנסות מאכל.

ולגבי הביסקוויטים - תזכרי שבידך ההחלטה אם היא מקבלת, כמה היא מקבלת, מתי היא מקבלת. לא לחוש אשמה על זה. זכותך המלאה לקבוע כללים מתי אוכלים ביסקוויטים ומתי לא. תבחרי כללים שנראים לך הגיוניים ושתוכלי לעמוד בהם לאורך זמן

אבל רק אם קונים אורגני. כי אם נותנים פירות יבשים רגילים- יצא שכרו בהפסדו, עם כל הדברים המזיקים שמוסיפים.

לילדים גדולים אפשר לתת שקדים ואגוזים. וכמובן פירות טריים.

יש לי גם מתכון מעולה לחטיף אנרגיה ביתי, טעים ובריא.

ובד"כ אני מעדיפה להחזיק בבית קרקים במקום בסקוויטים ווופלים, לפחות הסוכר יורד...

ותתני לה אחד מידי פעם.

מסתומא בהתחלה היא לא תרצה, אבל בהמשך כשהיא תראה אותך היא תיקח.

מניסיון, אצלנו אוכלים רק ירקות ופירות.

ואין שום חובה שיהיו חטיפים וביסקוויטים.

חטיף באופן טבעי יהיה פרי או ירק טרי או פשוט עוד ארוחה קטנה, אם אין אוכל מהיר ולא בריא בנמצא.

גם הם ירוויחו וגם גם אנחנו אם פשוט אין "אוכל זבל" בבית.

את יכולה לקנות פורס תפוחים (חותכן שחותך את התפוח ל-6 חלקים) ולפרוס יפה את התפוח הקלוף (בגיל הזה אני בעד לקלף).

את יכולה לחתוך קיווי או אפרסמון לחתיכות קטנות. הצבעוניות של הפירות כבר תזמין את הקטנה.

אם הם עדיין מכורים לביסקויטים, במקום לגמול אותם בבת אחת, אפשר לקנות מציות ולמרוח להם מציות עם גבינה ופרוסות זיתים.

אפשר לחתוך מלפפון או פלפל לרצועות.

והעיקר, לשים בתוך קערה קטנה, לכל אחת בצבע שונה, למשל, קערה עם ציור של דורה/פו הדוב וכד', כדי שהחטיפים יראו מזמינים.

שלום לכולם,

הרעיונות עלו הם טובים, והכי טוב בעיני הוא השיח עצמו: זה מאד משמח להיווכח שהרבה יותר משפחות היום מודעות ומעוניינות ליצור שינוי בביתן, ולתת לילדים מזון איכותי ובריא.

יישר כוח לכל אמא שהנושא חשוב לה ושמנסה להתחקות אחר הנשנושים הבריאים והטובים ביותר! לא קל בימינו, עם כל המטלות שגם כך יש על כתפינו, גם לתור ולהמציא מאכלים חדשים ולהיות בכל פעם מקורית ויצירתית בשביל שהקטנטנים (וגם היותר גדולים) יאכלו את האול הבריא שלנו...

אין ספק שהכי קל זה לפתוח חבילת וופלים, ולסגור את הפינה הזו של ארוחת ארבע או נשנושי אחה"צ. ולכן אני מעריכה מאד את ההורים שעושים מאמצים, גם אם לא הכל צולח, ומשתדלים לתת מגוון רחב של מזון בריא.

ולעצם העניין:

אני בגישה (וכך גם מנחה את המטופלים שלי) שבשעות אחר הצהריים יש לקבוע ארוחת ביניים רשמית. אצלנו היא בשעה 17:00 ע"פ רוב. כשזו ארוחה,בתפיסה, אז מתארגנים אחרת ולא חוטפים ממה שעל השיש או בארונות.

ולכן אני חושבת על הארוחה הזו, מתכננת מה אתן בה, בדיוק כמו בשאר הארוחות ביום. וחשוב מאד לכלול בה גם שתייה, כחלק ממה שאני מגישה - כי לא פעם אנו נוטים לחוש רעב כשבעצם זהו צמא. ובמיוחד בחורף, ובמיוחד ילדים, נוטים שלא לשתות מספיק, ויכולים (מעבר לנזקים שבשתייה לא מספקת) גם לאכול יותר מהנדרש רק בגלל שלמעשה הם צמאים...

הצעות נוספות לארוחות ביניים:

ירקות,: מעבר למה שנכתב כבר, אפשר גם גזרים חתוכים למקלות, קולורבי, שומר. גמבות אצלנו נאכלות שלמות כמו פרי!

פירות: (אני קולפת פומלה והישיבה סביב השולחן והעיסוק בקילוף יוצר עוד מפגש עם הילדים לשיחה .אפשר גם רימון שהם אוהבים אצלי מאד והוא בריא באופן יוצא מן הכלל!!!)

סנפרוסט: לחלוט למספר דקות שעועית ירוקה/ אדממה (פולי סויה שלמים בקליפתם)/ גזר גמדי. אני מסננת ושופכת לקערת מי קרח והירקו נשאר פריך ורענן. מגישה עם מעט מלח גס וזה נזלל בכיף ולבריאות!

מוזלי: מי שלא בשרי בשעות אחה"צ יכול לאכול יוגורט עם פרי חתוך וגרנולה ביתית.

ארוחת ביניים חורפית: תה צמחים עם פרוסת עוגת גזר/תמרים או 2-3 עוגיות ביתיות בריאות (יש כאן שלל מתכונים בפורום). ואפשר גם להשקיע ולהכין פונץ' מתפוחים מבושלים עם מעט סילאן או מייפל אמיתי  ולתבל בקינמון. לשתות ולאכול כמו מרק, אבל מתוק... אפשר דייסת שיבולת שועל (פרווה) על בסיס מים וכף של טחינה או שקדיה או על בסיס חלב אורז/שקדים. ממליצה בחום! זה ממש מעדן!

חטיפים קנויים: בייגל'ה מקמח מלא, פריכיות עם ממרח איכותי, חטיפי תפוחונים (אפשר לקנות בבתי טבע, פרוסות תפוחים אפויות ללא תוספת סוכר. וזה טעים! ), קרקר שיפון עם ממרח.

יש עד הרבה אפשרויות והכי חשוב זה לנסות, לחשוף את הילדים, ולא להתייאש!

בהצלחה לכולנו ובריאות שלמה!

שלש כפות דבש +שתי כפות טחינה גולמית +אחד כף קקאו =ממרח בריא וטעים

אבל עדיין - לממרח מתוק כדאי להתייחס כאל ממתק. לתת רק בכמויות ובתדירות שמחליטים שכדאי לתת ממתק

הכנסת ירקות לתוך קערה עם מי קרח למספר דקות ללא גרעינים כגון  מלפפון והם יו קריספים.

קמח מאוד משביע

את יכולה להכין לחמניות מתוקות (אפשר מקמח מלא)

ולצרף בהן הפתעה: למשל שוקולד מריר ( שאגב מתברר כבריא דווקא )

בדיוק היום הכנתי ויצא מעולה (שייך לפורום מתכונים אבל בכ"ז...)

כעכים מלוחים:

1 קילו קמח, 2 חבילות א. אפייה, 2 כפיות מלח, 2 כפיות סוכר, 2 כוסות שמן, כ-2 כוסות מים.

מערבבים חומרים יבשים, מוסיפים שמן ומים ולשים. הבצק צריך להיות נעים ורך.

מכינים "נחשים" ויצרים טבעות (אפשר גם בצורת "אצבעות")

מורחים ביצה טרופה ושומשום/ מלח גס/ זעתר

180 מעלות

נשנוש כיפי ובריא יחסית, עם גבינה או טחינה וירקות זה גם יכול לשמש כארוחה

רק!!!!!!!!!!! פירות וירקות.

תמר עם שקד / שקדיה בפנים במקום הגרעין זה מעדן

עוד רעיון באותו סגנון - את טוחנת שקדים (במעבד מזון לי מג'מיקס וזה מעולה) אחרי שהשקדים טחונים מוסיפים תמרים ויוצרים עיגולי קטנים. אפשר לצפות בקוקוס ולשים במנג'טים.

זה ממש טעים!!!! ומחזיק הרבה זמן במקרר

וחוץ מזה פירות זמינים לילדים (קלופים חתוכים במקום נגיש) הם כבר ינשנשו באופן טבעי את זה לבד.

כמה שיש פחות שטויות בבית באופן כללי זה פחות מפתה לאכול אותם

זה באמת קצת מוזר,

אבל אין לי עיצות או משהו..

הבן שלי נכנס השנה למשפתחון אחרי שהיה איתי שנה וחצי בבית, מהלידה, היו פעמים בודדות שהשארתי אותו לשעות מעטות

מהשבוע השני עד בערך חודש אחרי החגים, תמיד  בכי וצרחות, בשלב מסוים זה הפך לבכי של מחאה והיה נרגע דקה- שתיים אחרי שיצאתי.

אני מבינה אותך מאוד, לדעתי למטפלת יש כאן תפקיד מאוד חשוב.

מה שאצלינו עזר זה שהמטפלת לא נלחצה, לא שידרה לו שהוא משבש את הסדר יום ולא שכבר עבר ה"זמן הסתגלות" המקובל, אז למה הוא עדיין צורח?

את לא יכולה להיות שם להרגיע אותו, זה התפקיד של המטפלת, ואם היא משדרת חוסר סבלנות כי הוא מפר את השלווה אחרי שכולם הסתגלו, אז זו בעיה, כי פעוטות קולטים את המסרים האלה, במיוחד החכמים והנבונים

אין לי יותר מידי עצות מה לעשות, רק הבנה של המצב, כי אצלינו מה שהכי עבד זה היחס של המטפלת..

בהצלחה רבה

ספציפית לא מתאימה לו....

אני הכרתי כמה מקרים שהילד לא הסתדר אם מטפלת ספציפית ולאחר שינוי נרגע...

אם באמת הילד שלך כזה חברמן ומבין הרבה- אולי משהו לא תקין לו במשפחתון...

לא בטוח שאני צודקת במקרה הזה - 

אצלי ראיתי ממש שינוי בין הילדים כשהייתי שלמה עם "המסירה" לב שלם סמכתי על המטפלת והאמנתי שטוב לו שם. הפרידה היתה קלה יותר. תינוק קולט את הניואנסים הכי דקים שלנו אם אנחנו משדרים חוסר ביטחון, רחמנו, אשמה הם מפרשים את זה לחוסר ביטחון שלהם.

הפרידה צריכה להיות מצידך חדורת ביטחון בשימחה, וקצרה 

כל זה לא תקף אם את לא בטוחה שאכן טוב לו שם, ואז זה מצריך בדיקה לעומק, או לנסות באמת מקום אחר

בהצלחה!!!

זה יותר נפוץ  משחושבים היו לשני אחיינים שלי.... כדאי לבדוק למרות שזה רק אפשרות...

 ההסבר הרפואי הוא: הוא מעבר של איבר או רקמה אחרת ממקומם הטבעי בגוף במחיצה שרירית או אחרת. זה פשוט התנגשות קלה בין שני ריריות או איברים בתוך הגוף שגורמים לחץ וזה כואב... זה לא מסוכן - פשוט צריך לחכות עד גיל חצי שנה לנתח. יש את זה להרבה תינוקות בעיקר בנים (לא יודעת למה) בכל מקרה שווה בדיקה כי אחד הסימנים לכך זה בכי כשמים את הילד על ה"בקע" .... (חשבתי על זה רק כי אמרת שהוא יודע להתהפך והוא עדין בוכה...)

יותר קשה להם לפחות בהתחלה

ברגע שהם שוכבים על הבטן, ומרימים ראש- הם מחזקים את חגורת הכתפיים

אולי לא נחמד לו להתאמץ כל כך..

הפיתרון הוא לשאת אותם במנשא.

כשהם עליך במנשא, הם צריכים להפעיל את שרירי הכתפיים והצוואר עם כל תנועה ותזוזה שלך, כדי לאזן את עצמם (אפילו בתנוחת ערסול).

נשיאה במנשא יכולה לבוא במקום שכיבה על הבטן, וזה ממש הרבה-הרבה יותר נחמד ונעים להם. הרבה יותר טבעי לתיוק להיות תלוי על אימו, מאשר מונח על הארץ

בלי להמעיט מערכו של המנשא (ואני מכורה למנשא...),

תינוקות בוכים על הבטן כי זה קשה, אבל ככל שהם יותר על הבטן, הם והגוף שלהם מתרגלים ופחות בוכים.

אז נכון שהרבה יותר כיף להרגיע ילד במנשא, אבל לא בטוח שלטווח הארוך זה טוב...

העניין הוא לא רק חגורת הכתפיים, על ידי הבכי וההתגברות שלהם, התינוקות לומדים גם לחוות תסכול ולהתמודד איתו - וזה לא פחות חשוב!!! יש לזה משמעות גדולה בכל תהליך הנפרדות שלהם. 

ככל שנגן עליהם ונפתור להם את הבעיה בעצמנו - הם לא ילמדו לעשות את זה.....

גם אני לא סובלת לשמוע את התינוק שלי בוכה ומתלונן, אבל למדתי כבר שאם לא עכשיו - אז עוד כמה שנים זה יבוא בפיזוטרפיה, ריפוי בעיסוק וכו'.....

ועוד משהו - עניין המנשא הוא לא חד משמעי. אני קיבלתי עכשיו הנחיה לא להשתמש במנשא בכלל בגלל בעיה בצואר של התינוק.

ולהתמודד איתו"!

זה בטוח שלא טוב לטווח ארוך.  

כל גיל עם מה שמתאים לו. גרוע מאד אם חושבים שבגיל כזה העיקרון הוא, "ככל שנגן עליהם ונפתור להם את הבעיה בעצמנו - הם לא ילמדו לעשות את זה".

אם כי יש דברים שאכן הם כבר "מתמודדים" כביכול, לבד. באופן טבעי.

לעצפ הענין - כדאי לבדוק אם אין כאבי בטן. אפשר לטפוח ברכות על הגב ולדבר איתו.

זה לא עניין של עקרון וברור שלא מדובר על עמידה מהצד וצפייה בתינוק כיצד הוא מתוסכל.

ממש לא!!!

אבל יש חשיבות לתהליך - 

תינוק בוכה כי משהו מציק לו והוא מקבל מענה להצקה הזו - כך הוא לומד לחבר בין הצורך למענה, בינו לבין נותן המענה.

התכוונתי שכאשר לא רוצים שתינוק יבכה ולכן ישר מרימים אותו או חוסכים ממנו שכיבה על הבטן - אנחנו לא ממש עוזרים לו וכאשר הוא באמת יצטרך להתמודד - הוא לא ידע איך....

נכון שבגיל מבוגר יותר זה בולט יותר,אבל זה מתחיל כבר עכשיו. כמו הרבה למידות רגשיות ופיזיות שמתחילות כבר בגיל הזה.

ונכון, כל גיל מה שמתאים לו ולכן צריך לעשות את זה עם כל החום והאהבה והקולות האוהבים שמתאימים לתינוק קטן - ועדין לתת לו קצת להתמודד עם חוסר הנוחות והכאב.

זה את האהבה והחום, את הביטחון. ומזה את הנינוחות ושמחת החיים, והאמון והפתיחות, והאמונה היסודית שהעולם הוא טוב.

תינוק בוכה (ועם הניסיון לומדים להבחין בין "מבכיין" משעמום וימצא מהר תעסוקה חליפית, לבין בוכה כי צריך עזרה או הרגשת קירבה, שחשוב הלא פחות מאוכל), והוא מחבר, אכן, בין הצורך שלו להוריו המיטיבים איתו.

נכון שלא תמיד צריך "ישר להרים", הכל לפי הענין. אבל בגיל הזה - העיקר הגמור זה הרחמים. עוד לא השלב של החשש שמא אח"כ לא ידע להתמודד. אדרבה, החום והאהבה וההיענות, יתנו לו את הצורך הבסיסי ולא יצטרך אח"כ כל הזמן "לרדוף" אחריו.

לא להיות "מדענים" מידי. להקשיב לקול הפנימי והטבעי של האבא והאמא.

ענ"ד.

השלב ההתפתחותי של ילד בן 4 חודשים הוא חיזוק חגורת הכתפיים והוא שלב מאוד מאוד חשוב.

אם הוא מתלונן רק בשכיבה על הבטן אז אין עניין להיבהל מזה.

כיוון שכשהוא מונח על הבטן הוא מתאמץ ומרים את הראש וכך מחזק את שרירי חגורת הכתפיים, ממילא זו לא תנוחה מאוד נעימה והוא בוכה.

אך כדי להתחזק ולהתפתח בס"ד יש צורך להתאמץ.

לכן או שמרימים במנשא או שמשכיבים על הבטן.

אם ילד מרבה לבכות- משעשעים אותו, נשכבים מולו או מביאים משחקים.

השכיבה בגיל הזה על הבטן חשובה ואף קריטית.

את החום והאהבה הוא יקבל בודאות, אך התירגול הקצר והיומיומי הזה חיוני לו להתפתחות.

אלא על העיקרון של המחשבה שצריך בגיל הזה "לחנך להתמודד". "לחוות תסכול ולהתמודד איתו". חלילה, לדעתי.

זה לא סותר "תרגול" כמו שכתבת.

ועיקר "השלב ההתפתחותי" מכל הבחינות בגילאים הללו, זה הקירבה והיחס.

לכן, כשיש הכרח בדבר מעין זה שאמרת, עושים אותו בשיא העידוד, הקירבה והחום. וכפי שכתבת.

אתה הולך רחוק מדי....

לא אמרתי שזה עקרון 

ולא התכוונתי למנוע מתינוק אוכל או לא להחליף לו טיטול כדי שילמד להתמודד.

השרשור הזה הוא בהקשר של תינוק המתקשה להיות על הבטן ולזה התייחסתי.

ברור שצריך לעשות את זה לאט, בהתחלה כמה דקות וכל פעם קצת יותר, ברור שצריך הרבה חום וחיזוקים.

אני עדין סבורה שיחד עם זאת (ולא במקום!!), חשוב לא לוותר בגלל בכי התינוק והדבר עצמו חשוב לתינוק לא פחות. 

"לחוות תסכולים" בגיל 4 חודשים. בשום אופן. זה הרסני. יוצר "עצבות" מסויימת מגיל צעיר.

זה שצריך לשכב קצת על הבטן, כמו אי הנעימות שלו לפעמים בהחלפה, אלו דברים שתוך כדי ההכרח, דואגים שירגיש שלגמרי איתו.

וכמובן, לא דיברתי "עלייך". הסברתי עיקרון שאני חושב שאנשים יהיו מודעים לו, בשטף ה"שיטות" הפורחות בזמננו.

קודם כל כי יש חשיבות לחיזוק הכתפיים והראש במנחים שונים ובפוזות שונות, חלק מהשרירים הם שונים

וגם יש עניין של חשיפה למרקם קשה (הרצפה)

והרבה יותר משמעותי- צריך לחזק גם את כפות הידיים ולתת להם את תחושת המנח העמוקה (מה שנקרא- תחושה פרופריוצפטיבית) 

וכדי להגיע לתנועה (זחילה ובהמשך הליכה) צריך שיהיה גירוי שאליו הילד רוצה להגיע והמאמץ להגיע אליו הוא זה שמביא אותו לתנועה (חוץ מזה שיש פה גם תנועה של הרגליים, תחושה עמוקה של הבטן, מיקוד מבט על חפץ, תיאום עין יד ועוד ועוד)

**גילוי נאות: אני מרפאה בעיסוק בתחום הגיל הרך.

בפיזיו' מסתכלים על שרירים נטו, וזה אכן מכסה את מרבית השרירים כמו שכבר אמרתי.

שימי לב שהתייחסתי למגוון רחב של יכולות שפיזיו' לרוב פחות מתמקדים בהם.

(ובתכלס, עולה טון מזלזל מההודעות שלך. אז בסופו של דבר, שכל אחד/אחת יעשו מה שהם רוצים עם הילד שלהם ומקסימום, ניפגש בגיל יותר מאוחר בטיפול אם יהיה צורך. בהצלחה)

ברוך ה' לאט לאט נרגע יותר ויותר.

כשהוא בוכה אנחנו באמת יושבים לידו וזה מרגיע אותו או שאנחנו מוסיפים לו עוד משחקים שיהיה לו יותר מעניין.

תודה רבה לכולכם על ההרגעה והעצות!!!

חורף טוב!

האמת שאפילו התפלאתי כשראיתי את הפרסומת...

אני זוכרת שאחרי פרשת רמדיה היתה כתבה ב"בשבע" (אולי של עמנואל שילה) על כך שבעבר העיתון פנה לרמדיה על-מנת שיפרסמו בעיתון. רמדיה סירבו לפרסם ב"בשבע". לאחר מעשה שמחו במערכת העיתון על-כך שרמדיה לא פרסמו אצלם, וכך הם לא היו אחראים בעקיפין לאותם תינוקות שנפגעו.

אני חושבת שגם כאן אפשר להגיד למערכת ערוץ 7 - אל תהיו אחראים בעקיפין לכל אותם אלה שישתמשו בסיגריות, נוער ומבוגרים.

השאלה היא האם לכתוב על כך בפורום "הורות" זה מועיל. אני לא בטוחה שהאחראים במחלקת פרסום קוראים את כל השרשורים שבפורומים.

מי שיודע לאן צריך לפנות - שיגיד לנו.

אנחנו בתור הורים,

שמרגישים בטוח יחסית כאשר הילדים גולשים בערוץ 7

צריכים להזהר יותר.

הרבה פעמים גוגל מתאימה את הפרסומות לאתרים, ככה שהאתר לא תמיד מודע לפרסומות,

פנינו מס' פעמים בעבר לאתרים דתיים בעניין פרסומות לא מתאימות והם תמיד הודו לנו שהפננו את תשומת ליבם.

לא ראיתי בעצמי את הפרסומת אז לא פניתי, אבל למטה יש לשונית של "צור קשר" ויש שם קטגוריה של "פרסום".

מי שראה את הפרסומת שיפנה אליהם.

(כדאי לצרף צילום של print screen)

הנה קישורית לשירשור שכבר פתחו שם בנושא

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t502991#5724871

אם כל הורה יכתוב שם -כמו שכתבו פה- אז ההנהלה תראה שזה מפריע למספיק גושלים כדי שיהיה "פייט" נגד הכוחות החזקים-מידי של הכסף...

בעיה

הצלחתי לעצבן את כבוד המנהל

[טיפה מוזר שפורום שנוסד רק כדי לקבל ביקורת לא מצליח להכיל אותה. נו שוין]

תבשרי טוב

תגישו טוב שתיכן!! 

שימי על מגב. תלבשי בגדים ג'יפה כנ"ל מטפחת ותעברי על העובש כאילו המגב הוא גלגלת צבע . אמא שלי עושה את זה כל שבוע והתקרה כמו חדשה...

לאורר את הבית!!!!

גם כשקר

כשיוצאים - להשאיר חלון פתוח

ככה יש פחות הפרשי טמפ' והעובש לא חוזר

האם גם אקונומיקה טובה?

עד היום ההנקה הלכה טוב? הוא עושה פיפי וקקי כל הזמן?

עד עכשיו ההנקה הלכה מצוין. הוא אוכל טוב והרבה. אנחנו גם מחליפים לו הרבה טיטולים מלאים במהלך היום.

בגלל זה אני מודאגת. בגלל שזה כל כך חריג.

לפי דעתי לפנות בדחיפות למיון!!!

ולו בכדי שיקבל אינפוזיה אחרי שיום שלם הוא לא אכל.

בנתיים, תשאבי חלב, כדי שכשהתינוק שלך יחלים (ונראה שמחלה כלשהי גרמה לכך) עוד יהיה לך חלב בשביל לתת לו.

רק בריאות

הוא ינק קצת ממני, ונתתי לו השלמה מחלב ששאבתי. איזו הקלה!

תודה על העזרה. באמת!

במהלך הערב, ואפילו הלילה לתת לו לינוק לעיתים קרובות כ"כ שיסכים

גם כי הוא בטח מיובש אחרי כ"כ הרבה זמן, וגם כדי לשמור על אספקת החלב שלך

הוא ממש קטן וכל עניין האוכל עוד קשה לו..... 

זה קורה ויכול עוד לקרות.

כמו שכתבו לך - חשוב לעקוב כדי שלא יתייבש - בעיקר לראות מה המצב בטיטול

אבל לא פחות חשוב - לא להלחץ!!! לדאוג, אבל בנחת....

יכול להיות שעבר עליו יום קשה והוא עייף....

כמובן שאם זה ממשיך - אז תתייעצי עם אחות טיפת חלב או משהו בכיוון.

בהצלחה!!1

התחלתי לכתוב והמחשב קרס,

אנסה לשחזר, בתמציתיות.  שאלות אפשר באישי, ואח"כ בטלפון.

מצד אחד נראה כמחלה.  

תינוק שכבר 6 שבועות יונק נהדר, גדל ומתפתח,  ובקר אחד פתאום מפסיק וישן כל היום - צר לי, הוא אינו עייף ולא היה לו יום רע והוא מתוסכל, יש בעיה שצריך (להשתדל) לפתור, הכתובת - רופא.

מאידך, אם התינוק "לא אכל אפילו 5 דקות" אבל אם הוא כן ינק דקה אחת כל שעתיים שלוש, הוא המשיך לחזק את עצמו כדי להתמודד במחלה.

ישנן שתי דאגות מרכזיות - סכנת המחלה הלא ידועה וסכנת ההתיבשות.

כתבת שב"ה הוא הסכים לאכול, נהדר!!!!

אני מקווה שהוא התמיד כל הלילה כדי להתגבר על היום המאתגר שעבר עליו.  אם לא, יתכן שירצה לינוק "כל היום" היום (יום שישי).  מצוין!

בכל זאת, אפשר לשקול לקחת אותו להבדק אצל הרופא, כדי לקבל אישור לבריאותו המלאה של החמוד.  (חשוב לבדוק אוזניים!!!)

אגב, בגיל 6 שבועות יש ימי גדילה, ימים של גדילה מואצת אצל התינוקות.  בימים אלה התינוק נוהג לינוק לעיתים תכופות יותר, כדי להגביר את כמות החלב שיש לאמא.  אינני יודעת אם יש קשר בין שני האירועים.

ולסיום - יש דבר שנקרא "שביתת הנקה".  זהו מצב שעקב כעס על אמא, תינוק מפסיק לינוק או יונק באופן חלקי ביותר (שביתה חלקית).  אבל במקרה של שביתה, התינוק  ער ומעוצבן וסרבן הנקה.  יש פתרונות לשביתה.

בתקוה שהצרות מאחוריכם, תהנו מההנקה!

גם תינוק רך הוא כבר אדם, ומסוגל לקשת שלמה של רגשות: אהבה, שמחה, עצב, כעס, חרדה... לדעתי כדאי להיות מודעים לזה.

מסוימים )

שביתת הנקה

מה פירוש המושג?

שביתת הנקה היא מצב בו לפתע תינוק קטן מסרב לינוק. לעיתים רק נושך את הפטמה, לעיתים מסרב לינוק, לעיתים יונק רק מהזרם המהיר (בהתחלה) ולא בהמשך, כשהזרם נהיה איטי.

שביתת הנקה פירושו של דבר שיש משהו לא תקין בהנקה. אין פירוש הדבר כי ההנקה הסתיימה! האם יכולה לבחור לעודד את תינוקה לחזור לינוק.  במאמר זה אתאר מקרים קלים של שביתת הנקה. במקרים בו הפעולות המתוארות לא עוזרות ,או עוברים יותר מיום-יומיים, מומלץ לפנות ליועצת הנקה.

כמובן שכדי להחזיר את היונק להנקה יש צורך בסבלנות רבה, אמונה בעצמך,עקביות ונחישות.

גורמים

בלבול פטמות

בלבול פטמות עלול להיגרם שלתינוק ניתן בקבוק\מוצץ לפני שההנקה התבססה (גיל 4-6 שבועות). תופעה זו עלולה להתרחש גם כאשר האם חוזרת לעבודה והתינוק מקבל בקבוק פעמים רבות יותר במשך היום.

מה עושים?

להניק כל עת שהאם במחיצת התינוק. להשתמש בפטמה 0 המיועדת לפגים(פטמה עם זרימה איטית).

כאב \מחלה אצל התינוק

• דלקת אוזניים עלולה לגרום לכאב בעת הבליעה
• פצעים בפה
• צמיחת שיניים
• אף סתום שמקשה על הנשימה בעת ההנקה

פרידה ארוכה מהאם

לעיתים שיש פרידה ארוכה מהאם התינוק שובת. גם כאן יש צורך בסובלנות והצמדה. ראי פירוש בהמשך.

סיבות הקשורות לאם\משפחה

• שינוי קיצוני בחיי המשפחה
• הנקה לפי לוח זמנים נוקשה ולא לפי דרישת התינוק
• הסחה\קולות רמים או פעולה דומה בעת ההנקה
• אי מתן אפשרות לתינוק לינוק כרצונו ,או אי התיחסות חוזרת לבכי התינוק,באופן חוזר ונשנה.
• רגישות לתרופות\ מזון חדש שהאם נטלה\אכלה
• שינוי בריח האם
• שינוי בטעם החלב בגלל הריון\נטילת גלולות\וסת

התמודדות עם השביתה

כאמור התמודדות עם שביתת הנקה דורשת הרבה עקביות, נחישות ורצון. מצב זה אינו קל לאם ולא לתינוק. האם מאוכזבת, לעיתים חוששת ש"נגמר לה החלב" או שמשהו אחר לא תקין בה.היא עלולה לחוש רגשי אשם. התינוק לא רגוע ולא מרוצה.

• לשמור על רמת החלב- גם אם תינוקך לא יונק, מומלץ לשאוב כמספר הפעמים שתינוקך נהג לאכול
• לספק לתינוק מזון-גם אם תינוקך לא יונק ישירות יש לוודא ישיש לו חיתולים רטובים ושהוא מקבל מזון
• מומלץ להאכיל את התינוק מכוס בלתי נשפכת או מזרק. בקבוק עלול להחמיר את המצב. אם אין ברירה, השתמשי בבקבוק עם פטמה של זרימה איטית ביותר.
• לנסות להניק את בתינוק כשהוא מנומנם
• לנסות תנוחת הנקה שונה. לעיתים הנקה לא תצליח בשיבה אך כן בשכיבה, בתנוחת הפוטבות או בעמידה תוך ניענוע(עובד כמו קסם! אל תדאגי, זה רק ליום יומיים.)
• להניק בחדר שקט ללא רעשים והסחות.
• לבקש עזרה, כדי שתוכלי לנוח ולהתמקד בתינוקך. בקשי עזרה מבעלך, מסבא\סבתא ממתנדבות עלמ"ה וממי שאפשר .