זה יותר נפוץ  משחושבים היו לשני אחיינים שלי.... כדאי לבדוק למרות שזה רק אפשרות...

 ההסבר הרפואי הוא: הוא מעבר של איבר או רקמה אחרת ממקומם הטבעי בגוף במחיצה שרירית או אחרת. זה פשוט התנגשות קלה בין שני ריריות או איברים בתוך הגוף שגורמים לחץ וזה כואב... זה לא מסוכן - פשוט צריך לחכות עד גיל חצי שנה לנתח. יש את זה להרבה תינוקות בעיקר בנים (לא יודעת למה) בכל מקרה שווה בדיקה כי אחד הסימנים לכך זה בכי כשמים את הילד על ה"בקע" .... (חשבתי על זה רק כי אמרת שהוא יודע להתהפך והוא עדין בוכה...)

 

 

יותר קשה להם לפחות בהתחלה

ברגע שהם שוכבים על הבטן, ומרימים ראש- הם מחזקים את חגורת הכתפיים

 

אולי לא נחמד לו להתאמץ כל כך..

הפיתרון הוא לשאת אותם במנשא.

כשהם עליך במנשא, הם צריכים להפעיל את שרירי הכתפיים והצוואר עם כל תנועה ותזוזה שלך, כדי לאזן את עצמם (אפילו בתנוחת ערסול).

נשיאה במנשא יכולה לבוא במקום שכיבה על הבטן, וזה ממש הרבה-הרבה יותר נחמד ונעים להם. הרבה יותר טבעי לתיוק להיות תלוי על אימו, מאשר מונח על הארץ

בלי להמעיט מערכו של המנשא (ואני מכורה למנשא...),

תינוקות בוכים על הבטן כי זה קשה, אבל ככל שהם יותר על הבטן, הם והגוף שלהם מתרגלים ופחות בוכים.

אז נכון שהרבה יותר כיף להרגיע ילד במנשא, אבל לא בטוח שלטווח הארוך זה טוב...

העניין הוא לא רק חגורת הכתפיים, על ידי הבכי וההתגברות שלהם, התינוקות לומדים גם לחוות תסכול ולהתמודד איתו - וזה לא פחות חשוב!!! יש לזה משמעות גדולה בכל תהליך הנפרדות שלהם. 

ככל שנגן עליהם ונפתור להם את הבעיה בעצמנו - הם לא ילמדו לעשות את זה.....

גם אני לא סובלת לשמוע את התינוק שלי בוכה ומתלונן, אבל למדתי כבר שאם לא עכשיו - אז עוד כמה שנים זה יבוא בפיזוטרפיה, ריפוי בעיסוק וכו'.....

ועוד משהו - עניין המנשא הוא לא חד משמעי. אני קיבלתי עכשיו הנחיה לא להשתמש במנשא בכלל בגלל בעיה בצואר של התינוק.

ולהתמודד איתו"!

 

זה בטוח שלא טוב לטווח ארוך.  

 

כל גיל עם מה שמתאים לו. גרוע מאד אם חושבים שבגיל כזה העיקרון הוא, "ככל שנגן עליהם ונפתור להם את הבעיה בעצמנו - הם לא ילמדו לעשות את זה".

 

אם כי יש דברים שאכן הם כבר "מתמודדים" כביכול, לבד. באופן טבעי.

 

 

לעצפ הענין - כדאי לבדוק אם אין כאבי בטן. אפשר לטפוח ברכות על הגב ולדבר איתו.

זה לא עניין של עקרון וברור שלא מדובר על עמידה מהצד וצפייה בתינוק כיצד הוא מתוסכל.

ממש לא!!!

אבל יש חשיבות לתהליך - 

תינוק בוכה כי משהו מציק לו והוא מקבל מענה להצקה הזו - כך הוא לומד לחבר בין הצורך למענה, בינו לבין נותן המענה.

התכוונתי שכאשר לא רוצים שתינוק יבכה ולכן ישר מרימים אותו או חוסכים ממנו שכיבה על הבטן - אנחנו לא ממש עוזרים לו וכאשר הוא באמת יצטרך להתמודד - הוא לא ידע איך....

נכון שבגיל מבוגר יותר זה בולט יותר,אבל זה מתחיל כבר עכשיו. כמו הרבה למידות רגשיות ופיזיות שמתחילות כבר בגיל הזה.

ונכון, כל גיל מה שמתאים לו ולכן צריך לעשות את זה עם כל החום והאהבה והקולות האוהבים שמתאימים לתינוק קטן - ועדין לתת לו קצת להתמודד עם חוסר הנוחות והכאב.

זה את האהבה והחום, את הביטחון. ומזה את הנינוחות ושמחת החיים, והאמון והפתיחות, והאמונה היסודית שהעולם הוא טוב.

 

תינוק בוכה (ועם הניסיון לומדים להבחין בין "מבכיין" משעמום וימצא מהר תעסוקה חליפית, לבין בוכה כי צריך עזרה או הרגשת קירבה, שחשוב הלא פחות מאוכל), והוא מחבר, אכן, בין הצורך שלו להוריו המיטיבים איתו.

 

נכון שלא תמיד צריך "ישר להרים", הכל לפי הענין. אבל בגיל הזה - העיקר הגמור זה הרחמים. עוד לא השלב של החשש שמא אח"כ לא ידע להתמודד. אדרבה, החום והאהבה וההיענות, יתנו לו את הצורך הבסיסי ולא יצטרך אח"כ כל הזמן "לרדוף" אחריו.

 

לא להיות "מדענים" מידי. להקשיב לקול הפנימי והטבעי של האבא והאמא.

 

ענ"ד.

השלב ההתפתחותי של ילד בן 4 חודשים הוא חיזוק חגורת הכתפיים והוא שלב מאוד מאוד חשוב.

אם הוא מתלונן רק בשכיבה על הבטן אז אין עניין להיבהל מזה.

כיוון שכשהוא מונח על הבטן הוא מתאמץ ומרים את הראש וכך מחזק את שרירי חגורת הכתפיים, ממילא זו לא תנוחה מאוד נעימה והוא בוכה.

אך כדי להתחזק ולהתפתח בס"ד יש צורך להתאמץ.

לכן או שמרימים במנשא או שמשכיבים על הבטן.

אם ילד מרבה לבכות- משעשעים אותו, נשכבים מולו או מביאים משחקים.

השכיבה בגיל הזה על הבטן חשובה ואף קריטית.

את החום והאהבה הוא יקבל בודאות, אך התירגול הקצר והיומיומי הזה חיוני לו להתפתחות.

אלא על העיקרון של המחשבה שצריך בגיל הזה "לחנך להתמודד". "לחוות תסכול ולהתמודד איתו". חלילה, לדעתי.

 

זה לא סותר "תרגול" כמו שכתבת.

 

ועיקר "השלב ההתפתחותי" מכל הבחינות בגילאים הללו, זה הקירבה והיחס.

 

לכן, כשיש הכרח בדבר מעין זה שאמרת, עושים אותו בשיא העידוד, הקירבה והחום. וכפי שכתבת.

אתה הולך רחוק מדי....

לא אמרתי שזה עקרון 

ולא התכוונתי למנוע מתינוק אוכל או לא להחליף לו טיטול כדי שילמד להתמודד.

השרשור הזה הוא בהקשר של תינוק המתקשה להיות על הבטן ולזה התייחסתי.

ברור שצריך לעשות את זה לאט, בהתחלה כמה דקות וכל פעם קצת יותר, ברור שצריך הרבה חום וחיזוקים.

אני עדין סבורה שיחד עם זאת (ולא במקום!!), חשוב לא לוותר בגלל בכי התינוק והדבר עצמו חשוב לתינוק לא פחות. 

"לחוות תסכולים" בגיל 4 חודשים. בשום אופן. זה הרסני. יוצר "עצבות" מסויימת מגיל צעיר.

 

זה שצריך לשכב קצת על הבטן, כמו אי הנעימות שלו לפעמים בהחלפה, אלו דברים שתוך כדי ההכרח, דואגים שירגיש שלגמרי איתו.

 

וכמובן, לא דיברתי "עלייך". הסברתי עיקרון שאני חושב שאנשים יהיו מודעים לו, בשטף ה"שיטות" הפורחות בזמננו.

קודם כל כי יש חשיבות לחיזוק הכתפיים והראש במנחים שונים ובפוזות שונות, חלק מהשרירים הם שונים

וגם יש עניין של חשיפה למרקם קשה (הרצפה)

והרבה יותר משמעותי- צריך לחזק גם את כפות הידיים ולתת להם את תחושת המנח העמוקה (מה שנקרא- תחושה פרופריוצפטיבית) 

וכדי להגיע לתנועה (זחילה ובהמשך הליכה) צריך שיהיה גירוי שאליו הילד רוצה להגיע והמאמץ להגיע אליו הוא זה שמביא אותו לתנועה (חוץ מזה שיש פה גם תנועה של הרגליים, תחושה עמוקה של הבטן, מיקוד מבט על חפץ, תיאום עין יד ועוד ועוד)

 

 

 

 

**גילוי נאות: אני מרפאה בעיסוק בתחום הגיל הרך.

בפיזיו' מסתכלים על שרירים נטו, וזה אכן מכסה את מרבית השרירים כמו שכבר אמרתי.

שימי לב שהתייחסתי למגוון רחב של יכולות שפיזיו' לרוב פחות מתמקדים בהם.

(ובתכלס, עולה טון מזלזל מההודעות שלך. אז בסופו של דבר, שכל אחד/אחת יעשו מה שהם רוצים עם הילד שלהם ומקסימום, ניפגש בגיל יותר מאוחר בטיפול אם יהיה צורך. בהצלחה)

ברוך ה' לאט לאט נרגע יותר ויותר.

כשהוא בוכה אנחנו באמת יושבים לידו וזה מרגיע אותו או שאנחנו מוסיפים לו עוד משחקים שיהיה לו יותר מעניין.

תודה רבה לכולכם על ההרגעה והעצות!!!

חורף טוב!

האמת שאפילו התפלאתי כשראיתי את הפרסומת...

 

אני זוכרת שאחרי פרשת רמדיה היתה כתבה ב"בשבע" (אולי של עמנואל שילה) על כך שבעבר העיתון פנה לרמדיה על-מנת שיפרסמו בעיתון. רמדיה סירבו לפרסם ב"בשבע". לאחר מעשה שמחו במערכת העיתון על-כך שרמדיה לא פרסמו אצלם, וכך הם לא היו אחראים בעקיפין לאותם תינוקות שנפגעו.

 

אני חושבת שגם כאן אפשר להגיד למערכת ערוץ 7 - אל תהיו אחראים בעקיפין לכל אותם אלה שישתמשו בסיגריות, נוער ומבוגרים.

 

השאלה היא האם לכתוב על כך בפורום "הורות" זה מועיל. אני לא בטוחה שהאחראים במחלקת פרסום קוראים את כל השרשורים שבפורומים.

מי שיודע לאן צריך לפנות - שיגיד לנו.

אנחנו בתור הורים,

שמרגישים בטוח יחסית כאשר הילדים גולשים בערוץ 7

צריכים להזהר יותר.

הרבה פעמים גוגל מתאימה את הפרסומות לאתרים, ככה שהאתר לא תמיד מודע לפרסומות,

פנינו מס' פעמים בעבר לאתרים דתיים בעניין פרסומות לא מתאימות והם תמיד הודו לנו שהפננו את תשומת ליבם.

לא ראיתי בעצמי את הפרסומת אז לא פניתי, אבל למטה יש לשונית של "צור קשר" ויש שם קטגוריה של "פרסום".

מי שראה את הפרסומת שיפנה אליהם.

(כדאי לצרף צילום של print screen)

הנה קישורית לשירשור שכבר פתחו שם בנושא

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t502991#5724871

אם כל הורה יכתוב שם -כמו שכתבו פה- אז ההנהלה תראה שזה מפריע למספיק גושלים כדי שיהיה "פייט" נגד הכוחות החזקים-מידי של הכסף...

בעיה

הצלחתי לעצבן את כבוד המנהל

 

 

 

[טיפה מוזר שפורום שנוסד רק כדי לקבל ביקורת לא מצליח להכיל אותה. נו שוין]

תבשרי טוב

תגישו טוב שתיכן!! 

 

 

 

שימי על מגב. תלבשי בגדים ג'יפה כנ"ל מטפחת ותעברי על העובש כאילו המגב הוא גלגלת צבע . אמא שלי עושה את זה כל שבוע והתקרה כמו חדשה...

לאורר את הבית!!!!

גם כשקר

כשיוצאים - להשאיר חלון פתוח

ככה יש פחות הפרשי טמפ' והעובש לא חוזר

האם גם אקונומיקה טובה?

עד היום ההנקה הלכה טוב? הוא עושה פיפי וקקי כל הזמן?

עד עכשיו ההנקה הלכה מצוין. הוא אוכל טוב והרבה. אנחנו גם מחליפים לו הרבה טיטולים מלאים במהלך היום.

בגלל זה אני מודאגת. בגלל שזה כל כך חריג.

לפי דעתי לפנות בדחיפות למיון!!!

ולו בכדי שיקבל אינפוזיה אחרי שיום שלם הוא לא אכל.

בנתיים, תשאבי חלב, כדי שכשהתינוק שלך יחלים (ונראה שמחלה כלשהי גרמה לכך) עוד יהיה לך חלב בשביל לתת לו.

רק בריאות

הוא ינק קצת ממני, ונתתי לו השלמה מחלב ששאבתי. איזו הקלה!

תודה על העזרה. באמת!

במהלך הערב, ואפילו הלילה לתת לו לינוק לעיתים קרובות כ"כ שיסכים

גם כי הוא בטח מיובש אחרי כ"כ הרבה זמן, וגם כדי לשמור על אספקת החלב שלך

הוא ממש קטן וכל עניין האוכל עוד קשה לו..... 

זה קורה ויכול עוד לקרות.

כמו שכתבו לך - חשוב לעקוב כדי שלא יתייבש - בעיקר לראות מה המצב בטיטול

אבל לא פחות חשוב - לא להלחץ!!! לדאוג, אבל בנחת....

יכול להיות שעבר עליו יום קשה והוא עייף....

כמובן שאם זה ממשיך - אז תתייעצי עם אחות טיפת חלב או משהו בכיוון.

בהצלחה!!1

התחלתי לכתוב והמחשב קרס,

אנסה לשחזר, בתמציתיות.  שאלות אפשר באישי, ואח"כ בטלפון.

 

מצד אחד נראה כמחלה.  

תינוק שכבר 6 שבועות יונק נהדר, גדל ומתפתח,  ובקר אחד פתאום מפסיק וישן כל היום - צר לי, הוא אינו עייף ולא היה לו יום רע והוא מתוסכל, יש בעיה שצריך (להשתדל) לפתור, הכתובת - רופא.

 

מאידך, אם התינוק "לא אכל אפילו 5 דקות" אבל אם הוא כן ינק דקה אחת כל שעתיים שלוש, הוא המשיך לחזק את עצמו כדי להתמודד במחלה.

ישנן שתי דאגות מרכזיות - סכנת המחלה הלא ידועה וסכנת ההתיבשות.

 

כתבת שב"ה הוא הסכים לאכול, נהדר!!!!

אני מקווה שהוא התמיד כל הלילה כדי להתגבר על היום המאתגר שעבר עליו.  אם לא, יתכן שירצה לינוק "כל היום" היום (יום שישי).  מצוין!

 

בכל זאת, אפשר לשקול לקחת אותו להבדק אצל הרופא, כדי לקבל אישור לבריאותו המלאה של החמוד.  (חשוב לבדוק אוזניים!!!)

 

אגב, בגיל 6 שבועות יש ימי גדילה, ימים של גדילה מואצת אצל התינוקות.  בימים אלה התינוק נוהג לינוק לעיתים תכופות יותר, כדי להגביר את כמות החלב שיש לאמא.  אינני יודעת אם יש קשר בין שני האירועים.

 

ולסיום - יש דבר שנקרא "שביתת הנקה".  זהו מצב שעקב כעס על אמא, תינוק מפסיק לינוק או יונק באופן חלקי ביותר (שביתה חלקית).  אבל במקרה של שביתה, התינוק  ער ומעוצבן וסרבן הנקה.  יש פתרונות לשביתה.

 

 

בתקוה שהצרות מאחוריכם, תהנו מההנקה!

גם תינוק רך הוא כבר אדם, ומסוגל לקשת שלמה של רגשות: אהבה, שמחה, עצב, כעס, חרדה... לדעתי כדאי להיות מודעים לזה.

מסוימים )

 

שביתת הנקה

מה פירוש המושג?

שביתת הנקה היא מצב בו לפתע תינוק קטן מסרב לינוק. לעיתים רק נושך את הפטמה, לעיתים מסרב לינוק, לעיתים יונק רק מהזרם המהיר (בהתחלה) ולא בהמשך, כשהזרם נהיה איטי.

שביתת הנקה פירושו של דבר שיש משהו לא תקין בהנקה. אין פירוש הדבר כי ההנקה הסתיימה! האם יכולה לבחור לעודד את תינוקה לחזור לינוק.  במאמר זה אתאר מקרים קלים של שביתת הנקה. במקרים בו הפעולות המתוארות לא עוזרות ,או עוברים יותר מיום-יומיים, מומלץ לפנות ליועצת הנקה.

כמובן שכדי להחזיר את היונק להנקה יש צורך בסבלנות רבה, אמונה בעצמך,עקביות ונחישות.

גורמים

בלבול פטמות

בלבול פטמות עלול להיגרם שלתינוק ניתן בקבוק\מוצץ לפני שההנקה התבססה (גיל 4-6 שבועות). תופעה זו עלולה להתרחש גם כאשר האם חוזרת לעבודה והתינוק מקבל בקבוק פעמים רבות יותר במשך היום.

מה עושים?

להניק כל עת שהאם במחיצת התינוק. להשתמש בפטמה 0 המיועדת לפגים(פטמה עם זרימה איטית).

 

כאב \מחלה אצל התינוק

• דלקת אוזניים עלולה לגרום לכאב בעת הבליעה
• פצעים בפה
• צמיחת שיניים
• אף סתום שמקשה על הנשימה בעת ההנקה

 

פרידה ארוכה מהאם

לעיתים שיש פרידה ארוכה מהאם התינוק שובת. גם כאן יש צורך בסובלנות והצמדה. ראי פירוש בהמשך.

סיבות הקשורות לאם\משפחה

• שינוי קיצוני בחיי המשפחה
• הנקה לפי לוח זמנים נוקשה ולא לפי דרישת התינוק
• הסחה\קולות רמים או פעולה דומה בעת ההנקה
• אי מתן אפשרות לתינוק לינוק כרצונו ,או אי התיחסות חוזרת לבכי התינוק,באופן חוזר ונשנה.
• רגישות לתרופות\ מזון חדש שהאם נטלה\אכלה
• שינוי בריח האם
• שינוי בטעם החלב בגלל הריון\נטילת גלולות\וסת

 

 

 

 

 

 

התמודדות עם השביתה

כאמור התמודדות עם שביתת הנקה דורשת הרבה עקביות, נחישות ורצון. מצב זה אינו קל לאם ולא לתינוק. האם מאוכזבת, לעיתים חוששת ש"נגמר לה החלב" או שמשהו אחר לא תקין בה.היא עלולה לחוש רגשי אשם. התינוק לא רגוע ולא מרוצה.

• לשמור על רמת החלב- גם אם תינוקך לא יונק, מומלץ לשאוב כמספר הפעמים שתינוקך נהג לאכול
• לספק לתינוק מזון-גם אם תינוקך לא יונק ישירות יש לוודא ישיש לו חיתולים רטובים ושהוא מקבל מזון
• מומלץ להאכיל את התינוק מכוס בלתי נשפכת או מזרק. בקבוק עלול להחמיר את המצב. אם אין ברירה, השתמשי בבקבוק עם פטמה של זרימה איטית ביותר.
• לנסות להניק את בתינוק כשהוא מנומנם
• לנסות תנוחת הנקה שונה. לעיתים הנקה לא תצליח בשיבה אך כן בשכיבה, בתנוחת הפוטבות או בעמידה תוך ניענוע(עובד כמו קסם! אל תדאגי, זה רק ליום יומיים.)
• להניק בחדר שקט ללא רעשים והסחות.
• לבקש עזרה, כדי שתוכלי לנוח ולהתמקד בתינוקך. בקשי עזרה מבעלך, מסבא\סבתא ממתנדבות עלמ"ה וממי שאפשר .

בסד

בת כמה היא?
צרגיעי אותה במילים, אמא בעזה תלך ללדת ותחזור הביתה עם תינוק קטן בעזה, את לא תהיי לבד תהיי עם אבא או סבתא... להביא לה בובה להחביא אותה מתחת לחולצה שלה ו..הופ, התינוק יוצא החוצה... לשדר רוגע וכיף... יהיה לה קשה בהתחלה מן הסתם, אחר כך הם מתאזנים בעזה. בהצלחה!

תכננו להתחיל שבוע הבא.

אנחנו כן מדברים איתה אבל ממש הכנה עוד לא עשינו...

 

היא פשוט רוצה רק אותי, בעיקר בלילה...

 

הרגלנו אותה כבר מזמן לישון במיטה שלה, היא ישנה לילה שלם, 10-12 שעות בלילה, מעטות הפעמים שהיא קמה באמצע הלילה..

 

ועכשיו זה פשוט בלתי נסבל.

אני חייבת לישון!

 

 

לילדה כזו צעירה מספרים כשבוע לפני התאריך המשוער ללידה מכיוון שכל יום אצלם זה "נצח" .

לגבי ההתעוררות בלילה - אני ממליצה לא להתחיל (שוב ) להרגיל אותה לישון במיטה שלכם אלא לשמור על עיקביות

ולהגיע למיטה של הילדה ללטף אותה במיטה שלה ולומר לה ברכות אך בבירור " עכשיו לילה וממשיכים לישון " .

ואם זה מעיף וקשה לך אבא יכול לעזור (אז מה עם היא קוראת דווקא לאמא ) את אמא היא תיפגוש תמיד בבוקר .

חשוב שתשמרי על כוחותייך גם ללידה וגם לילדה המתוקה .

היא אומנם צעירה מאוד אך מבינה הכל

                         יום מקסים - אורלי נגיעות

קשה לי שבעלי יקום אליה ויהיה איתה בלילה כי הוא עוד עובד בבוקר ואני לא עובדת באופן קבוע...

 

הלילה האחרון עשינו חושך מוחלט, כיסינו אותה טוב, והלכנו לישון בחדר שלנו (לפעמים אנחנו ישנים בחדר שלה כי הוא חם יותר משלנו). כשהיא בכתה קמתי אליה וליטפתי אותה, טפחתי לה על הגב, והיא חזרה לישון

 

תודה!

 

אני מקווה שהיא תתרגל מהר לישון במיטה שלה בחזרה

ולא להתיאש - ההתמדה חשובה לרוגע שלכם ושלה

                    יום קסום -אורלי , נגיעות

תולעים. מצוי מאוד שהילדה [בעיקר אצל בנות] סובלתמתולעים שמציקים. דרך אגב ישנו טיפול טיבעי של טיפות מריחה יעל מאוד. הרבה בריאות ונחת

כי לידי היא ישנה טוב...

היא גם לא מסכימה לבעלי להתקרב אליי, היא חוצצת בינינו, ואם הוא רק "מעיז" לחבק אותי היא עושה לו "נו נו נו נו נו"

 

במשך היום היא רגועה וטוב לה...

ההצקה מורגשת בעיקר בלילות. תנסי לראות  אם היא קופצת  במיטה , חוסר נחת. ניתן לפתוח את הטיטול וראות אותן מטיילות , לא תמיד. גם תיאבון מוגבר יכול להוות סימן. אם זה פינוק תמיד צריך לתת אימון בילד שהוא מסוגל להתמודד עם זמנים שהוא רוצה להתפנק. האימון  [רק אם זה אמיתי] יעבור בתדרים הרגישים של הילד והוא יירגע.

ילדתי לפני שבועיים. והקטן (בן כמעט שנתיים),  גם לפני הלידה וגם אחרי (ועדיין עכשיו),  מוכן רק אותי ולא את בעלי, בוכה מתוך שינה וקורא "אמא, אמא", ולא נרגע עד שאני מגיעה והוא שומע את קולי.   גם הגדול (שלוש וחצי) מתנהג אחרת.

הם מרגישים את הלחץ שלפני הלידה,  ומתנהגים בהתאם.

מכיון שאני לא הצלחתי להתמודד עם זה בהצלחה, הדבר היחיד שאני יכולה להציע הוא לתת להם הרבה חום ואהבה, שירגישו שהם חשובים. לנסות לא להתעצבן ולא להגיד דברים שיחמירו המצב.

 

בהצלחה

שיהיה בשעה טובה, בבריאות ובידים מלאות.

 

מי שמסוגלת ללדת במרווחים קטנים , אשריה ומה טוב חלקה, (ואני לא צינית!)

אבל שתיקח בחשבון שתינוקת בת שנה וחצי, היא עדיין תינוקת

שצריכה את אמא שלה מאוד.

 

יש לי ילדה בגיל הזה, נוחה בסה"כ, חייכנית ורגועה,

ואני רואה כמה היא תלויה בי וזקוקה לי, במובן הבסיסי ביותר.

זה לא שהיא יותר תלותית מהרגיל, כל הילדים בגיל הזה,

הם עדיין תינוקות, שלגיטימי שהם רוצים פינוק מאמא,

והם לא מסוגלים להבין עדיין שכואבת לה עצם הזנב

או שאין לה כח כי היא אוטוטו צריכה ללדת.

כי בגיל הזה עוד לא מבינים דברים כאלה, וזה נורמלי.

גם היא קוראת לי לפעמים אמא אמא ב1 בלילה,

אני נותנת לה מוצץ ומלטפת אותה כמה דקות עד שהיא נרדמת

במיטה שלה, ואני לידה, תוך כדי דיבור של "אמא כאן ותשני חמודה

וכו...." ומדקלמת לה בלחש את השמות של ילדים שהיא מכירה בצירוף

הלך/ה לישון או הלך/כה כבר מזמן / מזמן מזמן לישון,

ורק  X ערה, אז עכשיו הולכים לישון...

כל מיני דיבורים מרגיעים בסיגנון

אבל לא יותר מידי, את תדעי את המינון הנכון שלא "יעורר" אותה.

תנסי לשים לה דיסק עם שירים שקטים שהיא אוהבת (אמא יקרה לי ודומיו...)

 בווליום שקט מאוד במערכת.

אצלנו זה עוזר להרדם, יש כאלה שזה רק מעיר אותם...

אחרי כמה דקות היא נרדמת ככה במיטה שלה.

לא בטוח שזה יעבוד אצל כל ילד, אבל אולי... אין מה להפסיד...

 

 נראה לי, שכדאי כבר להכין אותה, אולי לקרוא לה סיפור קצר ומתאים

אם היא מבינה,

ולהסביר לה בצורה פשוטה את שעומד להתרחש.

והרבה חום ואהבה, כי היא בסה"כ עדיין בעצמה תינוקת

ומגיע לה.

שתהיה לידה קלה והרבה שמחה!

 

 

והעיצות שלך חכמות- לזכור  שהיא בעצמה תינוקת.

אחרי הלידה זה עוד יותר חשוב כי נוטים להתייחס לילדה הגדול יותר כאל גדול ממש..

 

אם היא הייתה כזו וזה פשוט היה ממשיך אז בכלל לא הייתי מעלה את השאלה...

 

היא הייתה הולכת לישון ולא רואה אף אחד ממטר! הייתה ישנה 10-12 שעות בלילה בלי לצייץ...

 

ולא היה משנה לה אם אבא או אמא באים אליה

 

או-אם אבא או אמא לוקחים אותה לגן

או מביאים לה לאכול

או כל דבר אחר...

 

עכישו-רק אמא! אמא אמא אמא אמא אמא!

 

אם חס וחלילה בעלי לוקח אותה לגן ומחזיק את התיק שלה-היא תכעס עליו ותעשה לו "נו נו נו נו נו" עד שהוא ייתן את התיק לה או לי..

 

זה נראה שיש לה תסביך אדיפוס אבל הפוך

[

 

זה מייאש ומתיש, בעיקר.

ילדתי לפני שנה וחודשיים, ברווח של שנה וחצי ביניהם (ילד חמישי ב"ה) והאמת שבדיוק תופעה כזו היתה גם אצלנו,  היה רגיל לישון בזמן, בלי בעיות וללא יקיצות אמצע לילה, ובחודש וחצי אפילו לפני הלידה הדברים החלו להשתבש, גם אנחנו אז תהינו אם קשור או לא, למעשה מאז המצב המשיך גם לאחר הלידה.

הילד הרביעי היה אכן תינוק, בשל גילו, אך באופיו הוא בעל רגישות גבוהה לסביבה. ייתכן מאוד כי חש שאני מתכוננת למשהו חדש, יש דיבור בסביבה עם אחים אחרים על תינוק בקרוב, וייתכן מאוד כי הפנים במהלך היום וחש את הניתוק הקרב מהאם דווקא בלילה.

אולי זה לא מנחם, אך אני זוכרת שחיפשתי בזמנו לדעת האם קרה כך גם לאחרים.

ועכשיו בראיה מבחוץ, הייתי ממליצה לנסות להמשיך במסגרת הרגילה של התנהלות סביב שינה בלילה והתעוררות בלילה ללא העברת רגשות תסכול לילד בזמן זה ולנסות להגביר מעט את הנוכחות האמהית עימו ביום, תוך מתן משקל גם להתקשרות שלו עם דמויות אחרות שאמורות להיות איתו לאחר הלידה.

בד"כ, אם ישנם אחים נוספים בבית, לאחר הלידה מתרחשת מעין "הצטרפות" של הפעוט "לחברה הגבוהה"

והכי חשוב, שיהיה בהצלחה ולידה קלה ושתצאו בידיים מלאות.

כדאי לך להיזהר ולא לגעת באדמה בידיים חשופות. יש חיידק שדי נפוץ באדמה ברוב אזורי הארץ (מגיע מצואת חתולים...) ומסוכן לנשים הרות. שימי לב. תשתלו ותיהנו, רק עם כפפות.

(אולי לא דייקתי לגמרי בפרטים, אבל בכל אופן ממליצה לך להיזהר)

שקל יותר לגדל בבית צמחי אוויר מאשר צמחים רגילים... מישהו יודע על זה משהו?

תודה!

אני לא יודעת אם הוא עובד עם קופ"ח או רק פרטי. פעם הוא עבד (אולי עדיין)בשערי צדק. שווה לברר. בהצלחה!

למשל במזרן על הרצפה בחדר שלכם וכו' - תהיו יצירתיים

בן כמה הוא?

תנסו לישון איתו במיטה שלו כדי שיתרגל

האם מנורת לילה תעזור?

בכל מקרה, צריך הרבה עקשנות,

הרי יהיו עוד הרבה פעמים בחיים שתצטרכו לשים לו גבולות

ולומר בתקיפות - זה אסור! ולעמוד על דעתכם

וזה אחד מהפעמים, "לישון במיטה של ההורים - זה אסור!"

זה אומר לספוג לפעמים הרבה בכי

אבל בסופו של דבר, זה לטובתו.

מאחר וכפי שהיא כותבת היא הרגילה אותו לישון במיטה שלהם ועכשיו זה כבר לא נח.

קודם כל- תראי את החיוב- שהוא נרדם במיטה שלו- זה כבר הישג.

לישון איתו במיטה שלו זה בהחלט נשמע רעיון טוב.

או להרשות לו לבוא אליכם משעה מסויימת.

א"א פתאום לסלק אותו מהמקום שהיה רגיל לישון שם וזהו...לדעתי צריך הדרגתיות מסויימת.

לפעמים כשהילד בשל למעבר זה הולך יותר בקלות,

לפעמים אנחנו חוששים  שהרגל יתקבע ואחר כך יהיה קשה יותר לגמול את הילד,

ומגלים שזה הפוך

אפשר כאשר הוא מתעורר, לשבת על ידו, ליגוע, לטפוח על הגב, לשיר, לספר סיפור. אפילו לדבר ולחבק כשהוא נעמד במיטה - אבל בלי להוציא (תלוי בסוג המיטה. לפעמים אפשר לשבת/לשכב על יד). הכל בנחת ובאהבה. עד שירדם כאשר מישהו מההורים על ידו. זה יכול לקחת קצת זמן, צריך קצת כחות נפש, אבל זה לא "טראומתי", ומסתבר שתוך זמן לא רב, זה יעבור, השהות על ידו תתקצר, עד שיתרגל לישון במיטה שלו ברצף.

רוב ההצעות כאן לא רלוונטיות! מדובר על ילד בן שנה וחצי שעדין ישן במיטת תינוק. אי אפשר לשכב לידו וגם לא כל כך שייך לשים אותן על מזרן לידי.

באמת חשבנו להעביר אותו למיטה רגילה ואולי זה יעזור. אבל זה לא מוקדם מדי? הוא עוד נראה לי תינוק. (את אחיו הגדולים העברנו בגיל שנתיים  - שנתיים וחצי.

אם את מפחדת שהוא ייפול, אפשר לשים כסאות או משהו אחר, אפשר גם להצמיד את מיטתו למיטה שלך. אם הוא יודע לרדת מהמיטה בלי ליפול כשהוא ער, אז לדעתי אין בעיה

(חוץ מהסוגריים על "לשכב על ידו") היו מהנחה שהוא במיטת-תינוק. זה גם יתרון לגבי זה שאינו יוצא ממנה מיידית. ואפשר לטפוח על הגב וכו', דרך סורגי המיטה.

אצלנו לא קיים. אתם באזור קו עימות? עד איזו שעה הגנים אצלכם?

במקום שהילדים ישוטטו במחשב/ ברחוב/ יהיו לבדם בבית בלי מסגרת מסודרת או שצריך הוצאה כספית נוספת על שמרטפות הם יושבים בי"ס עם חברים בהשגחת מורה ולומדים. רצוי רק לא לשים בשעה האחרונה איזה חשבון/ אנגלית כי הראש כבר פחות עובד.

כך הציפייה החברתית לגבי שעות עבודת נשים מתאימה את עצמה, ושוק העבודה לנשים נהיה תובעני יותר ויותר.

המפסידים העיקריים הם הילדים.

או 3:30.

יום שלישי 1:00

 

וזה כך כבר 4 שנים.

בריא שילד בן שש יצא מבית ספר בשתיים וחצי, כלומר יאכל ארוחת צהריים בסביבות שלוש?

לכיתה א', זה נראה קצת יותר מידי - אבל אח"כ (בד"כ לא כולל יום ג' וו'), לגמרי לא רע. אצל הצעירים - מנצלים לפעילות משלימה.

ואח"כ כשחוזר הביתה ומחכה לו ארוחה טובה של דברים שא"א לשלוח לבי"ס - פחמימות, חלבונים, ויטמינים - הוא כבר לא רעב, וזה הרבה אחרי זמן הגיוני לארוחת צהריים.

חינוך לתזונה נבונה? לאכול כריכים עד שלוש?

היא שהארוחת ערב מתאחרת גם ואז גם השינה. מי שמסיים לאכול בשלוש וחצי בערך ארוחה מלאה, אינו רעב עדין בשש-שבע. לכן, אם שייך או להעביר את הארוחה המושקעת והאיכותית לערב (זה נהוג מאד באמריקה) או להביא לילד כלי אחסון עם אוכל מזין. (לא מנה חמה.. בעע). ולגבי שיטת דן-משהו סתם, אפשר גם פירות וירקות שלא סותמים את הבטן.

חמגשיות כאלה עם אוכל. זה לדעתי לא הכי מזין אבל סוג של פתרון. אני גם מכירה אמהות, שגרות קרוב לבי"ס שפשוט מגיעות בהפסקת צהרים להביא לילד א.חמה ומזינה.

ברגע שהגיל בשל לכך - זה יפה שמוסיפים לימוד והעשרה עד שלש.

 

בחלק מהמקומות, יש הזנה חמה בביה"ס.

 

יש כאלה ששולחים עם הילדים אוכל חם לצהריים.

 

מנסיון - יש טרמוס לאוכל; אפשר לשלוח ממש ארוחה שלמה לצהריים בביה"ס וזה יוצא מצוין (בפרט כשהילדים לא מתלהבים מההזנה המוצעת שם).

לגבי "ברגע שהגיל בשל" - אני מקווה שלא הבנתי נכון מההודעה של פותחת השרשור, ושהכוונה לא לכל כיתות ביה"ס בכל יום. אם מדובר על פעמיים בשבוע לחטיבת ביניים נגיד - לא הייתי מזדעקת.

 

ולגבי התזונה - יש פתרונות. חלקם טובים יותר, חלק פחות. חלקם נגישים יותר, חלקם פחות. בשורה התחתונה מצב התזונה של ילדי ישראל בכי רע (ואת זה לא אני אומרת אלא דו"חות מקצועיים), ובתי הספר - שאם אני לא טועה אימצו כנושא שנתי את החינוך לתזונה נבונה - מעודדים הרגלי תזונה לקויה יותר ויותר

כשמגיעים למצב שרק הורים מאוד מודעים ומשקיעים יכולים לספק לילדים שלהם תזונה טובה, יש מקום למחות. בית הספר אמור להיות בנוי בצורה שתעודד תזונה נבונה, ולא להפך.

חבל "לצטט" מה שלא נאמר.

 

בביה"ס מלמדים. בשביל זה שולחים לשם. בבית בד"כ לא עסוקים בכך אינטנסיבית, אלא באופן אחר, חשוב מאד. מי שלא שולח ל"חינוך ביתי", מסתמך על ביה"ס. לימודים זה חשוב. אנחנו רואים מהדרכת חז"ל, שמגיל מסוים, אכן שולחים ללמוד - ויותר ממה שהיום...

 

ואני חילקתי לגבי הגיל. מכיתה ב'ג אין כל בעיה להוסיף עד2-3 אם עושים זאת נכון ובהדרגה. את באמת חושבת שעד החט"ב צריך לסיים כל יום ב1?..  טוב, כמובן תלוי בביה"ס הספציפי, אם הוא באמת מוסיף...

 

לגבי התזונה - הצעתי פשוט הצעה שהיא יעילה מעשית, מנסיון, ואינה מצריכה אותך לחכות עד לשיפור מצב התזונה של כל ילדי ישראל...  וככלל, לא כדאי להטיל הכל על ביה"ס. מי שאמור לדאוג לאוכל לילדים, זה ההורים. לא צריך להיות בשביל זה "מאד מודעים". ביה"ס אינו אמור לעסוק ב"עידוד תזונה נכונה" (כמובן, אם מספקים לכולם אוכל דרכו - הוא צריך להיות אחראי לרמה). זה תפקיד של ההורים. וגם בבית - זה די תלוי ב"מודעותם"..

 

 

 

אני קיבלתי רושם כזה מדבריך, ושמחה על ההבהרה.

לגוף העניין, לא מסכימה עם החילוק החד בין מי שבחינוך ביתי לבין מי ששולח לבית הספר. אני לא בחינוך ביתי, וגם לא מסתמכת על בית הספר. מבחינתי בית הספר הוא רק חלק מהחינוך והלימוד של הילדים, ולא טוב להרחיב אותו יותר מדי על חשבון החינוך והלימוד הביתי.

וכן, אני כן מצפה מבית ספר שיחנך למגוון ערכים, וביניהם גם שימור של האוצר היקר שה' הפקיד בידינו - הגוף שנוצר בחכמה עליונה. גם כאן אני לא מסכימה לחילוק החד בין תפקיד ההורים לתפקיד בית הספר.

 

להזכירך, העילה לתגובתי בשרשור לא היו דבריך (שחילקו) אלא מה שהבנתי מההודעה הראשונה (שלא חילקה). אם אתה מסכים איתי שאין מקום להארכה קבועה של יום הלימודים לשעה כזאת בכל הכיתות - אסתפק בכך, ולא אכנס למו"מ על איזו כיתה וכמה ימים בשבוע בדיוק זה כן "בסדר"

עם העקרונות שכתבת.

 

החילוק הוא כנראה ב"פרופורציות" בין הדברים, הן ביחס לשעות, הן ביחס לנושאים הנוספים.

 

 

 

אני שולחת את ילדי לבית ספר. בתור מורה שנמצאת במערכת אני לא מרגישה שזהו המקום בדיוק שהייתי רוצה שהם יתפתחו, אך מצד שני מסיבות שונות אני כרגע לא מעוניינת בחינוך ביתי. כך שהמשוואה מי ששולח את ילדיו לבית ספר= מסתמך על בית הספר אינה מדוייקת.

גם אני לא חושב כך.

 

רק ציינתי שאם ב"לימוד" מסתמכים על בי"ס, אז טוב שיהיו שעות במס' הגון.

 

יש מצוה ללמוד תורה, ממש ללמוד כפשוטו - אני לא בדיוק רואה שהמציאות היא שילדים לומדים תורה בבית בהתמדה בגלל שסיימו מוקדם יותר...  אבל מי שכן - אשריו (ולצערנו, גם ביה"ס לא תמיד ממלא את הפונקציה הזאת. יש אכן מקומות שכמה שיגמרו שם יותר מוקדם - זה רק יוסיף לחינוך...).

 

ומי שלא סומך על ההזנה בבית הספר יכול לשלוח עם הילד ארוחת צהריים.

אגב-מה עושים בפנימיות? גם שם האוכל לא משהו מבחינה תזונתית ועדיין רבים וטובים ממגזרנו שולחים לפנימיות הן בנים והן בנות.....

 

דבר שני-מה כבר ילד מספיק ללמוד עד 1? 1 וחצי?

כמה אחוזים מההורים נמצאים בבית בשעות האלה כדי לקבל את הילד שלהם-ועוד עם ארוחה חמה?

 

בית הספר בראשיתו הוקם מתוך הצורך, שאנשים יצאו לעבוד והילדים היו צריכים מסגרת כלשהי.

לכן היום, כשרוב ההורים עובדים שניהם, אני לא בטוחה שזה מציאותי לסיים יום לימודים ב1...

אולי אני פרקטית ולא חינוכית או לא יודעת מה,

אבל ברור לי שכאמא עובדת לא אוכל להסתדר עם מסגרת שהיא עד 1. לטוב ולרע.

אני אישית לא בעד הימים הארוכים האלה בבית ספר, ניסיתי לברר האם בכל הארץ הממ"ד מיישם את ההנחיות האלה או שרק אצלנו

בשעות האלה הראש של הילדים לא קולט חומר, בשעות האלה מתאים צהרון 

כל כך רוצים להקל על הורים עובדים ? שיסבסדו צהרונים ולא יכריחו את כולם להשאיר את הילדים בבית ספר

בית ספר כמסגרת היא מקום לא קל, תובעני ודורש, 

מה עוד שלא בכל מקום יש הזנה, ואכן ילדים מגיעים הביתה לארוחת  צהריים ב 3 ....

יש לא מעט הורים שעובדים שבחלקיות משרה ומעוניינים שהילדים שלהם גם יוכלו להיות בבית

 

האם בכל הארץ, בתי"ס ממ"ד מסיימים ב 14:30????

ולמה ההנחיה הזאת לא מיושמת בממלכתי

תלוי באיזה גיל, אורך השיעורים, ואופן העברתם.

כשאתה היית תלמיד למדת עד 13?

אני זוכרת שלמדתי עד 14:30 ולםעמים גם עד 15:15.

היינו חוזרים הביתה ואוכלים צהריים,

אחרי שבביה"ס היינו אוכלים פרוסה או משהו.

 

צריך ללמוד-לומדים.

נגיד, כיתות א-ב אני יכולה להבין, אבל מעבר לזה?

 

אני ממה שאני זוכרת בכיתות האלה אכן היו ימים שסיימנו מאוחר ובתור ילדה היה לי מאוד קשה , גם רעבים לארוחה טובה צהריים,גם לא מרוכזים מתגעגים לבית..
לא הייתי רוצה שילדיי ירגישו מה שהרגשתי אז. ואני מסכימה עם פצקרשת בכל מילה שלה.

עד מתי יימשכו הלימודים של בעלך?

שאתם קשורים אליו.

זו שאלה כבדת משקל, וכדאי לבחון אותה מכל הכיוונים לפני שמגיעים להחלטה.

צריך להיזהר מלהגזים! הריונות מדי צפופים הם לא רק בקטע של "איך יהיה לי כוח להסתדר עם זה מחרתיים".

החשבונות צריכים להיות יותר רחבים.

אצלי נולד פג, והסבירו לי שזה עשוי להיות קשור לזמן הקצר שעבר מאז ההריון הקודם. 

צריך לקבל ילד כשרוצים אותו, ולא בחיפזון. אני אמא ל6, שנולדו תוך 8 שנים, ושמחה מאוד, אז לא להגזים כמובן גם לצד השני.

הכי כיף להם כשהם צפופים... 

לגבי הענין ההלכתי- דברו עם מכון פועה המקסימים.

 

 

שאם אנחנו  מדברים על להביא עוד ילד זה מרצון בלבד. כמו כן, במצב הכי אופטימאלי והיה ואני נכנסת מיד להריון הגוף שלי השתקם .. השיחה בוצעה לאחר בדיקה רפואית מקיפה.

 

כמו כן, אני לא יודעת אם אני מסכימה לאימרה שהכי כיף כשהם צפופים זה תלוי באופי הילד וכל ילד צריך את הזמן שלו עם ההורה.

 

שוב, כמובן שהשיח ביננו נעשה במקביל לייעוץ של הרב שלנו כך, שהפן ההלכתי מכוסה.

 

אבל אני רוצה לשמוע מאנשים שחיכו  ואנשים שלא חיכו איך זה השפיע עליהם... אני חושבת על הזוגיות שלי ושל בעלי הנפלאה ולא רוצה להעמיד לפניה לחצים קשים מידי! כמו כן, הורים רגועים לילד אחד עדיף על הורים מתפרקים לשניים ( במקרה ובאמת ההורים לא מצליחים להסתדר ולכן אני מבררת)

 

 

לי יש שני ילדים בהפרש של שנה ו-9 ביניהם, הגדול בן שנתיים וחצי עכשיו והקטנה בת 9 חודשים. 

שנינו סטודנטים וחיים ממשכורת אחת וקצת.

ב"ה הילדים שלי הם ילדים נוחים יחסית, ואני לוקחת את החיים (משתדלת לפחות) באיזי, בנחת. 

סה"כ הבן שלך באמת קטן, והיריון לוקח מספיק זמן להתכונן לעוד ילד. 

קחי את הזמן ותעשי מה שמתאים לך (ולבעלך כמובן). 

בהצלחה!

שלום וברכה אצלינו זה היה אבל זה  ממש קשה זה כמעט הגיע לתוצאות לא טובות מבחינת אישי ביננו  תחשבי הרבה מאד שיהיה לך רק טוב אם כל החלטה

ב"חיי אשה" של ד"ר חנה קטן, היא מתייחסת (מעט) להתמודדות עם גידול ילדים בתור סטודנטית לרפואה

מדבריה נשמע שזה היה מאוד קשה אבל אפשרי

בעיקר בעזרת עוזרת....

 

יש הרבה צדדים לכאן ולכאן כמובן, וזה הרבה תלוי בדברים שאנחנו כאן לא יודעים

אבל תנסי גם להסתכל בפרספקטיבה רחבה של חיים שלמים,

אפשר אמנם לפספס פרטים קטנים וחשובים במבט כזה,

אבל הוא גם מאפשר לך לבחון את הדברים בפרופורציות האמיתיות שלהם. 

 

בהצלחה!

(בין הבכור לשני - שנתיים וחצי , ובין השני לשלישי - שלוש),

ומתוך הסתכלות על משפחות שיש להם ילדים צפופים,

אני יכולה לומר שבהחלט כיף לילדים יותר מאשר כשיש רווח גדול...

ההתמודדות שלנו בגידול אולי קשה בשנה-שנתיים הראשונות, אך זו התמודדות פיזית,

לעומת ההתמודדות הנפשית והחינוכית שבאות בשלב מאוחר יותר,

לדעתי -יותר קל כשהם קרובים בגיל,

הם כמו חברים, יש להם תחומי עניין דומים יותר וכו'.

 

שיהיה בבריאות ובהצלחה!

 אין את הקושי הזה כאשר יש לחץ?

מדברת מניסיון עכשיוי בשטח כאמא לילד בן שנה ו5 ולילדה בת 3 חודשים

אבל אם הולכים על זה ביחד זה גם מרומם. תלוי בדפוסי ההתנהגות שלכם כרגע ובמצבכם העכשוי.. איך עברתם את הלחץ של הילד הראשון?

בתור אחת שיש לה ילדים צפופים זה מאד קשה. אישית- אם יש לכם אישור הלכתי לדחות הייתי מחכה עוד קצת...

 שדווקא בהריון הראשון ומיד אח"כ היה מדהים ולא לחוץ ובאמת שברוך ה' אני ובעלי תפקדנו הרבה מעבר למצופה

 

אבל עכשיו כשילד קצת יותר גדול קשה יותר לקום אליו בלילות, יש תחושה של יותר לחץ (לא אליו חס ושלום) בכלליות לימודים, עבודה, בית, רכב, חברים הכל ... למרות שזה אמור להיות יותר ויותר קל- אין את התחושה הזאת..

 

 

אינני רוצה להתייחס לנושא העיקרי המדובר.

 

אבל: א. ילדים זה יכול, מעבר לעניינים העצמי, להיות מנוף עצום גם לקשר בין איש לאשתו, ולהעלותו.

 

ב. לא אמור דווקא להיות "יותר קל". הכל שאלה של הסתכלות. אם לוקחים את זה כמשימה גדולה ומשמחת ונפלאה ועיקרית, אז זה באמת כך - וגם מקבלים פרופורציות בין הדברים השונים בחיים (בית,רכב, חברים..).

 

אין ספק שזה מנוף עצום לקשר בין איש לאישתו- רק השיחות בנינו על הנושא מעמיקות את הקשר הנפלא שלנו    אני מסכימה לכל מילה.

 

בנוגע לנקודה השנייה שהעלית - זה לא שאני או בעלי חושבים שיש דבר יותר חשוב מהגרעין ומשפחתי ובטח שלא מלהביא עוד ילד.! אבל כשאתה חיי במציאות שהיא עמוסה מאוד (ברוך ה') מכל הבחינות- אז צריך לקבל החלטות בזהירות יתרה דווקא בשביל לשמור על העיקר  ועל הקשר המשפחתי המדהים....

 

תודה בכל מקרה על התזכורת שיש צורך בהסתכלות אופטימית בחיים- תמיד טוב להזכיר לעצמך!!!

זה לא מפריע לא לי ולא לו.

כשצריך לשמור על הילדים (למשל בחנוכה - שהילדים בחופש), הוא הרבה פעמים מעדיף שאני אלך לעבודה והוא ישאר בבית עם הילדים, בגלל ששעת עבודה שלי מכניסה לנו יותר משכורת משעת עבודה שלו.

 

מצד שני - בדיוק בחודש הקודם יצא איכשהו שהוא קיבל יותר ממני, והוא ציין את זה במעין גאווה קטנה, שפתאום נהיה לי חשד קטן שאולי באיזה שהוא מקום זה כן מפריע קצת לאגו הגברי שלו...

שזה "מפריע" לו - 

 

אבל כשיוצא כך, הוא מרגיש את הצד הטוב שבכך כאיש. יש בזה משהו בריא.

 

העיקר באמת שלא תעשו מזה ענין. אדם לא נמדד לפי הכסף.

וכמו שכתבו קודם - זה לא מפריע לי או לו.

אנחנו שותפים לבניית אותו הבית אז אנחנו מסתכלים על מכלול ההכנסות ביחד , כמו שההוצאות הם משותפות גם ההכנסות הם משותפות וזה לא משנה מה כל אחד מביא. כתוצאה מזה אנחנו גם לא עושים תחשיבים למי יותר כדאי לקחת חופש מבחינה כלכלית , אלא מסתכלים ברמה הפרקטית למי זה מסתדר יותר עם העבודה (בד"כ לי).

הדבר היחיד שכן מפריע לי בעניין הוא שאני מאד רוצה לרדת באחוז המשרה שלי , וזה לא ניתן במקום עבודה הזה . (בתחום שלי לא ניתן למצוא עבודה בחצי משרה) לא נוכל לוותר על המשכורת שלי ולהסתפק רק בזה של בעלי מכיוון שהוא מרוויח פחות.

פשוט צריכים לחיות ממשו....

 

לברך "ברוך מחיה המתים..."

מה שלומך????

והנה ענית כמוני.

 

גם אותי זה הצחיק 

זה שעול הפרנסה נופל בדרלך טבעית ומסורתית (ואפילו דתית- בכתובה) על הבעל, לא מכריחה אותו להשתכר יותר מאשתו

וממילא אין לו מה להפגע אם האשה מרוויחה יותר ממנו. שניהם יודעים שגם אם היא עובדת ובעלת הכנסה יפה, היא תמיד תוכל לעזוב. אין לה את האחריות של הבעל להתחייב לפרסנת בני ביתו.

הייתי שמח אם המצב היה חוזר לקדמותו ולא בגלל עצם העובדה שהיא מרוויחה יותר ממני...... וד"ל.

 

 

בס"ד

 

אני מרוויחה הרבה יותר מבעלי.

 

בהתחשב שהוא אברך כולל..

אנחנו נשואים ממש לא טריים, ובעלי ברוך ה' אברך ומוסר שיעורי תורה - אך אין לכך ביטוי כלכלי, זה רק לשם שמים.

אני ב"ה מרויחה משכורת יפה מאד, המאפשרת לנו קיום בכבוד.

אני מאושרת בכך שבעלי יכול ללמוד ללא עול של פרנסה.

לפעמים אני מרגישה את המשנה שבאבות שמי שיש עליו עול תורה מורידים ממנו עול דרך ארץ

אני פוגשת חברות, שהבעלים כן מרויחים, ונראה לי שהן עסוקות הרבה יותר ממני בדילמות כלכליות.

ולא בגלל שאנחנו כאלה רוחניים ולא זקוקים לכסף, ממש ממש לא!!!

אבל זו המציאות.

 

חברה שאלה אותי לפני זמן מה את השאלה שאת העלת - האם זה מפריע לי שאני מרויחה יותר.

חשבתי על כך, בעקבות שאלתה, ויש לי על כך שתי תשובות.

א) זה לא אני מרויחה, זה ההכנסה הכללית שלנו, אז אפשר לעשות חשבון אני או אתה - ונכון יותר לאמר - אנחנו!

ב) לפעמים אני חושבת, שההכנסה שלי היא בזכות לימוד התורה של בעלי. לא כל מי שעובדת בתחומי מגיעה למשכורת כזו, גם אם לדעתי היא מוצלחת לא פחות.

 

אילו התשובות שעניתי לעצמי,

לחברה השואלת עניתי - שאנחנו לא עושים חשבון מי מכניס יותר, כי אם נעשה חשבון כזה, נצטרך גם לעשות את החשבון - מי מוציא יותר. ואז המאזן נוטה באופן ברור לכיווני...

ואינני חושב שלאנשים כמותכם שייכת כלל השאלה הזאת,

 

כי חוץ מהתשובות הנכונות שענית לעצמך,

 

הרי יש גם ה"הכנסה" הנצחית של, גם לעוה"ז וגם לעוה"ב, של זכויות.

 

שעורי תורה לאנשים שמחוייבים במצות תלמוד תורה, בד"כ נשים אינן מלמדות.

 

ובדרך הזו, לאשה יש ממש חלק בכך. אז אם אנשים מצליחים להרגיש נוח עם זה - אשריהם ואשרי חלקם.

 

[ובמחילה, אני לא כ"כ "מחזיק" משאלות כאלה שאשה שואלת את חברתה. לא צריך להיכנס לתחום שבין איש לאשתו ללא הזמנה או  "אותות" ברורים שמבקשים את זה..]

מאוד יפריע לי...

אני מרוויחה כיום מעט מאוד........!!! יחסית לבעלי היקר,

שמרוויח יפה -בלי עין הרע- מה שמאפשר לי כמעט לא לעבוד בכלל, ב"ה

ככה שזה מאוד יפריע לי.

לא נצליח "לחיות" כנראה. חלילה. במידה וזה היה הפוך...

 

רציתי קצת לתת למישהו לחייך.. סליחה.

(לפחות אני חייכתי כשעניתי לעצמי על השאלה)

 

בברכת- שאראלה תצלצל אליכם!

??

אושר.

 

 

אני אישתי מרויחה יותר ממני בהרבה אבל אני מרגיש אולי קצת משהו אבל אני יודע שלי יותר נחמד להיות בבית אם הילדים ושאני לא מסוגל לעבוד בעבודה תובענית מדי אז אני שמח במצב בסך כולל שגם יש פרנסה ב"ה וגם לי טוב 

מאוד חשוב- לפי העיקרון של הרבנית צוקרמן-

http://www.ahuva.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=188921

 

כי השאלה היא האם המשכורת היא המדד להעריך בנאדם? אם יש הערכה אמיתית הכל יעבוד. נגיד הוא אברך רציני, ברור שאשתו מחזיקה ממנו, ונשמר האיזון בבית. או בצבא. או בכלל.

 

או מוצקים בכפית.
בן כמה הוא? הוא עם מוצץ?
זה נשמע מוגזם לא לאכול כ"כ הרבה שעות.

ועם מוצץ. התעקשנו. אבל הוא יותר עקשן...

נסי לתת לו בעצמך בקבוק חלב אם. יכול להיות שהוא ירצה. ואז כבר לסבתא יהיה יותר קל.

 

אם זה לא עוזר אז אני ממליצה לקרא את הספר הלוחשת לתינוקת, שם היא מדברת על תינוקות שמחכים לאמא שלהם כדי לאכול, לפעמים הרבה יותר מ12 שעות.

 

 

 

בהצלחה.

 

אם הוא משלים פערים, ואתם לא מרגישים שנגרם לו נזק, לא הייתי נכנסת לסרטים למרות שזה בטח קשה לכם!

אם המצב ככה- אני הייתי מוצאת סידור אחר-

תמצאי מישהיא שתשמור על הילד (בתשלום- יש מעון ליד הלימודים שלך?) קרוב אלייך- ותוכלי להניק אותו בהפסקות שלך

ככה הילד לא יהיה רעב ומסכן כל היום

 

(ברררר אם אני לא הייתי אוכלת 12 שעות רק כי אמא לא מבינה שהיא צריכה לשים אותי קרובה אליה כדי לאכול...

תגידי- את היית מסכימה לחיים כאלו?

מסכן הילד...)

לקחת ילד ללימודים ולהניק בהפסקות זה טירוף הדעת. מנסיון. אין זמן לאכול וללכת לשירותים וזאת סחרחרה רצינית שאם את לא מתכוונת למסור את נפשך עליה- אל תעשי אותה. בנוסף לכך- אני חושבת שמה שיכריע את הכף פה, זה האם ההורים מסוגלים להחליט שעכשיו הילד אוכל מבקבוק או לא. וזה יכריע את הכף בעוד צמתים נוספים בחייהם כהורים. גם לי היו שני ילדים שעשו הפגנות בעניין הבקבוק, "צמו" תקופה, ובסוף לא הייתה להם ברירה והם אכלו את מה שיש. (ברור שצריך לשים לב שהילד לא מגיע לתת תזונה או מתייבש...) זה נכון שהיא מדברת פה על תקופה יותר ארוכה אבל העיקרון הוא אותו עיקרון. 

את אומרת שאת לא היית מוכנה לצום 12 שעות, אבל את שוכחת שזאת "בחירה" שלו. לא מרעיבים אותו. מציעים לו את כל האפשרויות חוץ מיניקה, ואם הוא יבין שאין לו ברירה. הוא יאכל.

כל אמא שמתכוונת באיזשהו שלב לצאת לעבודה/לימודים בחודשים הראשונים לחייו של התינוק,

צריכה להרגיל אותו מהתחלה לקחת גם בקבוק ולא ליצור תלות בהנקה בלבד ואז לגרום לו למשבר.

קראתי לא מעט תיאורים של "אחרי חודש שהילד מקבל בקבוק ביום פתאום הוא התחיל לסרב בתוקף". תינוקות גדלים ומתפתחים במהירות מסחררת, ובהתאם גם ההרגלים שלהם משתנים.

מנגד, למתן בקבוק בשבועות הראשונים עלולים להיות כל מיני מחירים, גדולים וקטנים. לכן כשאישה מבחינתה רוצה להיניק בלעדית, לדעתי חבל להתחיל עם בקבוקים בגיל שבועיים רק בשביל "מה יהיה בגיל שלושה חודשים" שזה ממילא לא כ"כ ניתן לחיזוי ולשליטה. אם יש סיבה שהאישה רוצה לתת בקבוק *כרגע* זה סיפור אחר.

אז להשרות אותם כמה שעות (נראה לי 12 שעות)

בכוס מים ולתת לה לשתות (אולי כדאי לערבב את זה עם מיץ ולהוסיף סוכר...)

אפשר גם לבשל ללא הגלעין ולעשות מזה מחית עם בלנדר.

עם הבן הגדול מה שמאוד עזר זה רסק עגבניות מעורבב עם כפית שמן זית. הוא מאוד אהב.

הבן השני לא הסכים רסק בשום אופן. מה שממש השפיע לטובה זה המחית שזיף מיובש של גרבר שגם הוא נורא אהב וגם ישר היתה משחררת לו כל סתימה אפשרית!

בנוסף חשוב להקפיד על שתיה מרובה של מים ואכילה של  פירות וירקות טריים. לנו בבית יש את הבר מי עדן סמייל אז הבן שלי הרבה פעמים פשוט ניגש ומוזג לו לבד (זה בטיחותי לילדים).

 

חיפוש בהודעות שלך מעלה שאין חברה אחת מסוימת שאת מפרסמת, אלא פחות או יותר בכל הודעה את ממליצה או מקשרת לחברה אחרת, בנושא אחר (למשל המי עדן הזה, זו רק פעם שלישית שאת מפרסמת אותם). האם זה משתלם לעבוד ככה? לא רווחי יותר להיצמד לחברה אחת ולהשחיל את השם שלה בכל הודעה?

נראה לי ששם יוכלו לענות לך מדויק יותר.

בכל מקרה זה די משתנה מילד לילד.

לפי מה שזכור לי- בערך 180 אבל אני ממש לא בטוחה.

אני אהבתי תמיד להקפיא  בכמויות קטנות (120, 60) וכך המטפלת מפשירה כמה שבאמת אוכל ולא נזרק כלום...

 אני אשאל גם שם..
היום הוא היה אצלה והיא הביאה לו כל במשך 4 שעות שהוא היה אצלה 120 3 פעמים
וזה היה נראה לי קצת מוגזם..  לא?

הוא אכל לפני שהגיע אליה?

וכשחזר- אכל מיד אחר כך או שהרבה שעות לא אכל?

אם אחר כך עשה הפסקה ארוכה והיה ממש שבע,

אך יכולה לבקש ממנה שלקראת הסוף- אם הוא לא ממש רעב, לא תתן לו סתם- כי את רוצה להניק.

בכל מקרה- צריך להזהר- היתה לי מטפלת שכמה שהבת שלי כבר בכתה, היא לא היתה נותנת לה מטרנה כי עדיף שאמא תניק עוד חצי שעה כשתגיע...

לשלי היה..כבא מההתחלה ראינו את זה..בביתחולים לא אמרו דבר..
בגיל חודשיים לקחתי לרופא והתחלנו פיזיותרפיה.
הכי חשוב זה להקפיד על התרגילים..ברוך ה' אצלנו זה עבר הוא עוד מעט בן שנה.
זה עובר חשוב מאוד לתרגל כל הזמן ולהתעקש..
אפילו אם הוא רוצה למשל רק לצאת ימין אז לשים שמיכות או משהו שיהיה נגד הצד הזה..רק להיזהר עם השמיכה..
חשוב כשאת שמה אותו למשל בטרמפולינה זה יכול להחמיר..לכן אם הוא בטרמפולינה או בעגלה שיש מולך! אל תחשבי שאם את שמה אותו והןא יסתכל עליך מהצד שהוא פחות מסתכל אז זה עוזר..להקפיד להחזיק את הראש ישר..

אבל איך זה נשאר מקופל ומסודר במקום?

 

 

 

 

אולי בכל זאת איזו תובנה קטנה?

וכשהיא מפספסת, בנחת, מנחים אותה לטפל בתוצאות (בהתאם לגיל)

ולאט לאט בע"ה גם המתח יירד.

מנסיון - הרבה יותר פשוט ופחות מעיק, להגיד לילד להתקלח ולשים במכונת הכביסה את הבגדים הרטובים, מאשר לעשות זאת.

בהצלחה

ועשרות אתרים למורים, לא?

וגם לא נראה לי כדאי כי תלמידים מזהים וזה לא נעים...

חפש בגוגל...

כי אני מצאתי...