פורום הורות (עמוד 324)

לבריאות :X

אני גם שמעתי השאלה אם זה לא מסוכן

ואז למרוח את השמן. 

איך למרוח את זה בלי השום או אם השום

ואם ממש מציק לה- להושיב אותה באמבטיה עם הרבה סוכר ואז התולעים יוצאות לאכול וטובעות.

אז זה שורף ועוזר רק לכמה ימים. כי זה מטפל בתולעים שיורדות כבר לפי הטבעות,

ושורש הבעיה נמצא במעיים. 

אני אישית מנסיון עם ילדי, ראיתי בדרכים טבעיות הכי עזרה באכילת גרעיני דלעת.

אבל לא קלופים כי הם ממש לא טעימים, אלא לקנות גרעינים לבנים ולפצח לה אותם.

בכל מקרה תמיד כשכבר לא היה מצב, השתמשתי בתרופה שעזרה פלאים מיידית. 

בהצלחה!

עם ילד בכיתה ד.

המשטח שיושבים עליו זז כדי להעצים את החוויה. מהיכרותך עם הילד,זה דבר שיבהיל אותו?

וקטע שכאילו יורדים מהר בלי שליטה, שוב, יכול להבהיל?

ואישית לא אהבתי את הקשר הנוצרי שם. כדאי לדעת לסנן אח"כ עם הילדים, במידה ותבחרו ללכת.

ואם זה גן עריע אז זו בעייתיות גדולה.

אבל הגננות עייפות מהשירים הריקודים וההכנות ואנחנו-- מבינות.

ע"פ החוק הן חייבות להישאר עד סוף היום עם ילדים שההורים מבקשים זאת.

הבן שלי כל יום בסיום הגן חוזר הביתה לבד ומסתדר מצוין (לצערי/לשמחתי)

היום התקשרו מהגן ושאלו מי בא לקחת אותו אז אמרתי שכרגיל ישלחו אותו הביתה לבד. אז הגננת הסבירה שבגלל שמשחררים מוקדם אסור להם לשלוח אותו לבד.

אז שאלתי אם היא רוצה שאני אבקש מאשתי לקחת אותו.......

לא מבינה למה בדיוק, אבל זה קשור לענין, אולי בגלל שעות נוספות של הגננות?

סיום עפ"י חוזר מנכ"ל כבר עידן ועידנים. גם כשאני הייתי ילדה (ואני מעל גיל 30).

למה מסיימים מוקדם?

זה באמת משנה  מה אני עושה בזמן הזה ועד המסיבה?? לישון בטוח לא. אולי מנוחה של 5 דק' מקלחת והחלפת בגדים..

זה לא ממש משנה הסיבה תמיד יבואו בתלונות על העניין

ולא זה לא בגלל שאנחנו עייפות מהשירים ומהחזרות.

ולא - לא נשארים עם ילדים בגן, גם אם ההורים מבקשים.

המסיבת חכנוה הכי יפה שראיתי היתה כשהייתי בש"ל- הגננת עשתה עם הילדים את המסיבה בשעות הבוקר של הגן

הורים שיכלו ורצו לבוא- באו,

לילדים זה לא שיבש את סדר היום - וגם לא להורים ושאר אחיהם, וגם לא לגננת

הילדים נהנו מאוד- היה להם יום מיוחד בגן, והמסיבה לא נפלה על שעות ארוחת ערב\ השכבה לישון שלהם

פשוט מומלץ!

אני יודעת שזה ככה זה אבל השאלה יהא למה זה כך? 

מבינה שאתן לא נחות אבל עדיין,  למה? 

אני מבינה גם למה עושים את המסיבה דווקא אחה"צ כדי שכמה שיותר הורים  / אימהות יוכלו להגיע אבל למה השחרור המוקדם? 

ממש אשמח לתשובה!!!

אין ספק שאלו שגיאות מבוימות

אבל לפאמים שאני מתרגשת, אז כל המילים מתבלבלות לי..

ותמיד הגדולים מבלבלים אוטי ואני לא יודעת איך לאיות ילדה טובה..אז חשבטי שאולי אם זה פורום של אבאים ואימאות, אז אתם תוכלו לאסביר לי..

ואולי לאזור לי..

זה מאוד מאציב שאתם חושבים אולי שאני משקרת.. אני רציתי לבוא לפה, כי אני באמט באמת רוצה לאיות טובה! באמת!

ואני לא יכולה ללכת לבית אספר אם ילדים בגיל שלי, בגלל זה אני לא כל כך יודאט לכתוב, ורק יודאט לאיות במחשב.

אני מצטארת אם אני אשיתי שתכאסו, לא אתכוונתי..אני מקווה שאתם לא חושבים שאני עשיתי דווקה בכוונה..

נימי.

בסיגנון זה - ואינה מסתירה זאת...  סוג של שעשוע..

כנראה שהיא ילדה טובה שאואבים אותה ולכן אין לה דעגות....

יש לי יותר מילד אחד בפנימיה, והגדול כבר כמה שנים (4!) וזה תיאור ממש מדויק ומצחיק של התופעה.

שאלת מיליון הדולר היא  - אז על מה עוד אפשר לדבר למען ה' ?

קודם כל - קבלי זאת כמחמאה שהוא מתקשר וצריך את הקשר.

חלק גדול מהענין זה הקו הפתוח, אפילו כשיש שתיקות 

אגב, מן הסתם גם אותו זה מביך קצת, אני זוכרת את השתיקות האלו בשיחות עם אמא שלי, אי אז לפני מיליון שנה, ובכל זאת שמחתי שהיא לא ממהרת לסיים את השיחה, אלא פנויה בנחת לקשר.

דבר שני - אם זה מסתדר מידי פעם, למה לא למלא תוכן?

אני מספרת כל מה שאני זוכרת ממאורעות היום, גם דברים ממש קטנים, כמו חכמות של הילדים, משהו שקרה להם בבית הספר וכו'.

לדעתי זה שומר על קשר עם הבית ועם הקטנים, אחרת הם עלולים להיות קצת זרים זה לזה.

וגם תמיד אפשר לספר על משהו מענין שקראת / חשבת / גילית / למדת לאחרונה, זו הזדמנות לתקשורת איכותית. (כמובן זה לא מתאים אם את בדיוק מחליפה טיטול, מצחצחת שיניים לשני ילדים, ועושה שיעורים עם השלישי).

אני עדיין מנהלת שיחות כאלה עם אמא שלי, עד 120! 

בהצלחה רבה, ויופי שטוב לו!

שירגיש בעניינים, בשיתוף ובהשתתפות וביחס חם ונעים. זה דבר גדול מאד.

ואם לפעמים יש איזשהו "תוכן" מיוחד להגיד - גם בסדר.

אבל לא צריך להתאמץ להמציא. לענ"ד.

אבל אפשר לנצל את זה לפעילות חיובית (כמובן בלי לחץ)

קחי על עצמך לחשוב עליו במהלך היום במובן של : מעכשיו שמים לב לחוויות היומיומיות כדי לספר לו .

אם תצליחי במשימה אז מהר מאוד תרגישי שחסר לך השיחה, ביום שהוא יהיה צריך לקצר.

ככלל עכשיו כשהצדיק "יצא" מהבית ואין את קשיי היומיום והחיכוכים האינסופיים שאוטמים את ההקשבה של בני גילו,

כל מה שיש זו  שיחה נעימה קצרה או ארוכה 

זו הזדמנות לתרגל אותו (כמו כל בני הנעורים) להכיר עולם ריגשי

איך?

פשוט לדבר על העולם הריגשי שלך ואם יש שיתוף פעולה אז גם של האבא 

הכוונה היא להיפתח בכיוון של "היום ראיתי אדם שנתן שקל לקבצן ועשה פרצוף של "לך לעבוד" וזה ממש חרה לי"

או  "ריגש אותי לראות כתבה בערוץ 7 על הישיבה שלך.. הרגשתי שייכת" 

ככה הוא יפנים לאט לאט שדיבור על רגשות הוא לגיטימי וטיבעי ולא פוגשים את הרגש רק בשמחות או רגזות אלא הוא שותף מלא בחיים שלנו.

וככה גם תרוויחי יותר זמן איכות עם הבן שלך 

חשוב להדגיש שלא לבקש תגובה (זו לא פעולה) אלא באופן טיבעי במסגרת ה"סיפורים" שלך תשלבי גם מגוון תחושות .

עם הזמן .. הרבה זמן . הוא יתחיל לשים לב שגם לו יש רגשות בשיגרה, למרות שהוא מתבגר ולמרות שהוא בן 

נ.ב.

א. מומלץ גם להעשרת הזוגיות

ב. ישר כח על הרמת הכפפה והעלאת גיל הנידונים בפורום 

7.30 כשאנחנו צריכים לצאת, פסק הגשם!!!

הם נהנים מזה... אולי חרמוניות?

הורים למתבגרים יכולים להתבטא פה.

מלבד שיש כאן גם כאלה - יש לפעמים "צד" שחבר'ה שעוד קרובים לגיל, ומצד שני כבר תופסים קצת מה זו אחריות של הורים, כהורים לילדים קטנים, יכולים להאיר משהו על אופן ההסתכלות של צעירים בגיל שבו הם היו עד זמן לא רב קודם לכן.

לגבי השאלה הראושנה - בוודאי שזה יכו להיות חשוב. כמה יהיה לכך "ביקוש", קשה לדעת.

פורום למתבגרים, אם יקום, יהיה לדעתי במצב של "צמח"... לא תהיה בו מספיק תנועה בשביל ליצור עניין קבוע.

מצחיק יהיה כשהמתבגרים המשוטטים בפורומים השונים יקראו את ההורים שלהם כאן..

יכול להיות שיש לו פצע/חתך קטן שבגללו הוא מפחד (אם הוא מתאפק). זה דבר מצוי.

אפשר לנסות עדינול או משחת אורה. עד שיתנסה ש"הכל בסדר".

[מצד שני - אם לא בטוח שמתאפק, יכול להיות שהוא לא מצליח, ואז צריך משהו שמרכך את היציאה, שתיה וכד']

אם זה דבר חדש - קשה להניח שזה "פסיכולוגי". בפרט שאח"כ הוא מרוצה.

משהו שיכול אולי לגרום לו לעצירות?

האם אתם מרבים לתת לו מים?

אנחנו חושבים שהוא פשוט לא רוצה לעשות בטיטול...

שימו חימום בבית, ותשאירו אותו בלי חיתול (אפשר גם לשים גרביים ועוד סוודר נוסף).

בפעם הראשונה שהוא יראה את הקקי הוא עלול להיבהל, אז שווה לנסות יום או יומיים נוספים, שיתרגל.

כמובן כשהוא עושה פיפי לומר לו שעושים בשירותים (אם מתאים לכם, אפשר להדגים לו ). וגם קקי!

זה כיוון שאנחנו בוחנים,

הסיר כבר נכנס הביתה, והוא מתחיל להכיר אותו מקרוב

תודה

חידה, לאיזה מצווה בתורה מרמז סמיילי זה:

רמז, קשור לנושא השירשור

ובלון

ויתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה ושבת וכסית את צאתך

לאחיינית שלי יש את זה כבר הרבה זמן, ועכשיו התברר שזו דלקת בדרכי השתן.

אל תזניחו!

רצים לרופא

אם התינוק נרדם, הרי ש"הכל טוב" בחייו, והוא שבע

תינוק קטן אוכל וישן, ישן ואוכל. כשהוא אוכל הוא מקבל דברם טובים, וכשהוא ישן הוא מנצל אותם לגדילה. אוכל וישן וגדן, ישן וגדל ואוכל!

הנקה היא לא רק אוכל בשביל תינוק. היא גם חום ואהבה ונחמה וחיבוק וביטחון ושלווה, והוא צריך את השלווה בשביל להרדם. וכשהוא שבע, הוא יונק בשביל לישון. וישן וכשהוא קם - הוא ממשיך בעיסוק העיקרי של חייו בשלב זה

האם הוא נותן טיטולים רטובים? האם הוא עושה קקי? האם הקקי כבר שינה את צבעו (והוא לא שחור כמו שהיה כשנולד)? אם כן, הרי שסביר שההנקה תקינה, והוא לא רעב רק אוהב!

שיהיה בנחת!

צריך שמספר הורים תורניים יתאגדו ביחד לשלוח את ילדיהם לתיכונים דתיים רגילים. התיכונים הדתיים יישמחו להעמיד כיתה לרשות ההורים האלו במחיר הרגיל של בי"ס תיכון.

צריך לעשות ככה במקביל במספר מקומות ברחבי הארץ ופתאום בדרך נס גם מחירי הישיבות התיכוניות ייצנחו.

הסיבה למחירים הגבוהים היא שהתרגלנו להתפנק ולדרוש מהישיבות עוד ועוד פעילויות ועוד נושאי משרה וכו' ברגע שאנחנו כהורים נסתפק בפחות (ונבהיר את זה בדוגמת צעדים כפי שציינתי לעיל) ניתן יהיה להוזיל את החינוך באופן משמעותי.

אבל הנה קישור שאולי יכול לעזור - http://www.materna.co.il/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%AA

מזל טוב.

בס"ד

אוריה

אור

אורי

אורית

אמונה

נסי'ה

הודיה

נרי

שיר

שירי

שירה

הלל

הללי

תהל

ברכה [זאת חנוכה...]

אלומה

אמונה

רננה

רינת

רוני

זה מה שעולה לי שמתקשר לחנוכה.

מזל טוב!
 

בטוח שאפשר למצוא גם בפחות מזה

באיזה ספרים מדובר?

והיו שם עוד ספרים של סיפורי ר' נחמן לילדים

18 ש"ח משלוח זה ממש מוגזם לא?

אני נמצאת פה מדי פעם, פשוט מחקו לי את הניק הקודם (כנראה שבטעות כי לא עשיתי שום דבר רע...)

אז חזרתי עם הניק הזה.

מישו יודע מה שם ההוצאה?

בסוף פניתי להוצאה והם אמרו שהם שולחים את זה ב-50 ש"ח כולל משלוח, אבל שאם תהיה קבוצה הם יעשו עוד הנחה....

מישהו עוד מעוניין להצטרף?

יכול לחסוך את המשלוח, שלא לדבר על הכיף שבביקור.

ב. דיברתי עם ההוצאה ואמרו לי שבינתיים הוא כמעט ולא נמכר בחנויות אלא רק באינטרנט או במכירות דלת לדלת. וגם בחנויות שכן נמכר בהם המחיר הוא 50.

ג. הוא אמר שאם יהיו קבוצה של 10 זה יעלה 45 ש"ח כולל משלוח. אני כנראה רוצה 2, ויש עוד מישהי שפנתה אלי כך שצריך עוד 7. מישהו מצטרף?

אצלי זה קרב כששמתי מינון שהוא קצת יותר גבוה ממה שהומלץ, בטעות!

אבל שמעתי שזה קורה גם כשהמינון הוא נכון לאנשים שרגישים יותר לחומר.

אני מאז לא מוכנה לעשות יותר

הוא נתן לי בריקלין בודיקורט ומי מלח...

מאז שהייתי קטנה (וגם אז) אני לא זוכרת את עצמי עושה אינהלציות...)

מה עושים במקום???

קוצר נשימה? אני דוגלת בשיטות האלטרנטיביות כמו עיסויים של שמן זית על החזה,

הפסקת מוצרי חלב שלרוב עושים את ההבדל באופן מפתיע, אבל עושים!!

בלי קשר תוודאי שוב עם הרופא את המינון, זה לא יזיק

מנסיון של אחד הילדים שלי.

תסתכלי בדף המצורף לתרופה אם אני לא טועה זה רשום שם.

גם לי היה את התופעה הזו כשהייתי ילדה..

אני חושבת שקוראים לזה בריקלין אבל לא בטוחה..

רעד בגוף ודופק חזק זוהי תופעת לוואי ידועה ונפוצה לאחר ונטולין. על כאבי ראש לא שמעתי...

לא הייתי נלחצת אבל שווה לשאול רופא בכל מקרה.

רפואה שלמה!

אני אישית לא אוהבת לתת לקטנטנים לשתות לפני השינה, זה גורם להם לקום בבוקר בתוך שלולית...

אפשר להפקיד כסף בגמחים, אמנם אין על זה ריבית אבל אני מאמינה שאם עושים עם הכסף דברים טובים - יש בו ברכה!!!!

חיסכון בבנק 250 ש"ח כל חודש. שהאפרוחה השנייה נולדה לפני כשנה הכפלנו את הסכום וכעת יש לנו שם משהו כמו 13,000 שקל. תכנית חסכון זה דבר חובה בכל בית. זה לא מעיק והיעילות שלה גבוהה. 

כמו שאמרו כולם תוכנית חיסכון זה חובה בכל בית. שלא תגיעו לשלב שאתם צריכים לחתן את הילדים ופתאום לגלות שאין לכם כסף לזה.

רצוי לעשות לכל ילד תוכנית ארוכת טווח צמודה למדד (הריביות נמוכות אבל ההצמדה למדד חשובה כדי למנוע ירידת ערך הכסף בטווח הארוך) בנוסף, כדאי לשים בפק"מ סכומי כסף קטנים מפעם לפעם למקרה של הוצאות בלתי צפויות (מקרר שהתקלקל פתאום, טיפול דחוף במוסך וכו')

אף אחד מההוצאות שלנו לא מגיע פתאום וכדאי לתכנן ולהיערך בהתאם.

בהנחה שאין לכם סכומים של מיליוני ש"ח אין הבדלים משמעותיים בין הבנקים וכדאי לשים את החיסכון באותו בנק שבו אתם מנהלים את חשבון העו"ש.

כנגד מה שכתבה איילת מטיילת אין לי תשובה ותעשו את השיקולים שלכם. מי שמעדיף להרוויח מצוות על פני ריבית יבורך מפי עליון. (רק לוודא שאתם מפקידים במקום אמין...)

ממליצה לך לקחת סיר ולחמם בו מים עם מלח עד רתיחה

לאחר מכן להניח במקום המכסה מגבת

ולקרב את הקטנה לכיוון האדים.

המלח מייבש את הנזלת והאדים מסייעים לה לצאת..

תרגישו טוב!

עוזר מאוד, כמובן בחדר מחומם.

גם רפלקסולוגיה (לילד שכבר הולך)- הכי טוב שילמדו אותך כמה דברים שעוזרים.

לפצפונים יש משאבת נזלת (איכס) שפשוט מוציאה הכל וזה מקל מאוד.

אולי נשמע הזוי- אני מטפטפת חלב שלי לאף ולהתרשמותי, זה די עוזר...(צריך לסחוט קצת ואז לטפטף.

קראתי פעם כתבה על זה אם תרצי אחפש ואם אמצא אעלה לכאן

שלי בורח כל פעם למראה הטישו... והבדיחה היתה שהשבוע אני הייתי חולה וכל פעם שהוצאתי טישו הוא ברח...

הפצעים נוצרים כשיש איזה וירוס/ חיידקים בגוף שהגוף מצליח להתמודד והם יוצאים בטיטול וגורמים ליציאות לגרום לפצעים, לא יודעת להסביר מדעית, אך כך זה בפועל...

קצת דרכים לרופוי: להשאיר בלי טיטול כדי שיתאוורר, להחליף טיטול בתדירות גבוהה יותר, לא להשתמש בסבון אלא בשמן אמבט, ולאחר האמבטיה לנגב בעדינות ולמרוח שמן זית- אומנם עושה כתמים לכרית אבל ממש מרפה את הפצעים.

ולפעם הבאה (שלא תהיה...)- אם יש בבית- אינהלציה עם מי מלח מנקה פלאים את הצינון...

רפואה שלמה!

שגם נזלת וגם פצעים - אומר שהגוף זקוק לניקיון.

אז מים, פירות, ירקות, פחות פחמימות, לא בננה, לא תפוחי אדמה, פחות קמח לבן ומוצרי חלב.

ולגבי תרופות הומאופתיות -

גם אנחנו ממש לא עשירים,

אך עשינו חישוב כלכלי ובריאותי,

ואנו כל כמה שנים מחדשים את מלאי התרופות ההומאופתיות שלנו,

א. כי זה פחות רעל לגוף,

ב. יותר משפיע חיובית, ומונע מחלות מרובות (ברוך ה' הילדים רוב הזמן בריאים)

ג. זה מחזיק מעמד לכמה שנים, כך שכלכלית זה לא יקר יותר מקניית תרופות בקופת חולים.

לגבי הנזלת - חלב אם באף - משחרר בצ'יק צ'ק.

רפואה שלמה.

עשיתי לה נקיון מכל האוכל, היא רק ינקה כמה ימים, ועשינו אינהלציה עם מי מלח כדי לייבש את הנזלת.

עדיין קצת קווצ'ית אבל ממשיכה לחייך, לזחול, לטפס ולקשקש  

ברגע שזה יעבור לגמרי נראה לי שהיא תעמוד ותתיישב כבר, המחלה הזאת קצת תקעה אותה...

תודה!!

ורק בריאות לכולנו, חורף שמח

מבחינת סיכוי למות עריסה לא עלינו.

הסיכון יורד מאוד בגיל חצי שנה, ונעלם סופית בגיל שנה. לשיקולך.

בסביבות גיל 4 חודשים. מאחלת ששלכם ימשיך לישון היטב

כיף לך שהוא לידך? אז שיהיה לידך עד שכבר לא יהיה לך כיף, ותרגישי שזה מפריע.

זה לא מתמטיקה וזה תלוי בלב האמא שלך

אישית- אני מעבירה, בדאבון לב, כשכבר ממש אי אפשר שישארו- לידה מתקרבת, או שמיטת התינוק קטנה מידי...

קחי בחשבון שזה תורם הרבה לילד להיות לידך. עצם העובדה שהוא קם בבוקר ורואה אותכם לידו זה נותן הרבה לביטחון העצמי שלו. וגם מונע ממך התרוצצויות ליליות, כמובן...

כשנוח ונעים להעביר- אצלי זה השתנה ממש בין הילדים

לרוב גג עד גיל שנה

כי הם עדין יונקים בלילה ואין לי כוח לקום רחוק מידי....

וגם הלכתית ברגע שהתינוק בסביבות גיל שנה יש בעיה שהוא יהיה בחדר.

תכלס אצלך הוא עדין קטן, בתפילה שישן לך ככה כל הזמן אבל שווה לחכות עוד קצת לפני מעבר לחדר אחר

בהצלחה

היא קיימת רק כשהילד מדבר, וגם אז - רק בזמנים שהוא ער... זה עיקר הדין (אבל יש מחמירים).

נו, מה לעשות,

הוא רוצה לינוק ואני רוצה לישון

לא היה לנו עוד חדר, וזה היה סיוט!! רק כשעברנו דירה העברנו אותו. 

את הקטנה העברנו בגיל חודש וחצי. מעולה! קמתי אליה אולי שבוע ומאז היא ואני ישנות לילה

זכור לי שרופא אחד אמר לנו שיש ענין שהתינוק ישמע את נשימותיהם של ההורים וכך הוא ג"כ לומד. לכן את הבכור העברנו בגיל 6-7 חדשים. את הילדים האחרים העברנו בסביבות גיל 3 חדשים, מכיון שהם עברו לחדר עם האחים שלהם. גם יותר נעים להעביר את הילד לחדר עם אחרים מאשר להיות לבד.
 

הוא בן 5 חוד', קם בלילה דיי הרבה, אבל המיטה הגדולה לא נכנסת אצלנו בחדר, והעריסה- כבר פיצית לו! אמרנו שננסה להעביר חדר ומיטה ואולי זה יגרום לו לישון טוב יותר.. נראה מה יהיה בלילות הקרובים..

בכ"מ תעשו לפי מה שנוח לכם ואם יש לכם מקום ואיפה וכו'..

מהיום הראשון שמגיעים הביתה. בדוק ומנוסה.

היום אני נמצאת בתהליך עמוק של ריפוי האטימות שנולדה בי באותם לילות קשים ומרוחקים. בינתיים גם הילדים שלי סובלים מאמא עם חסך, ואני מנסה בכל מאודי, למענם, להתרפא, לשוב אל הרגישות הבסיסית שהדחקתי כשנודיתי מקרבת הוריי בגיל שהייתי כה זקוקה להם.

זה שילד רגיל לישון במיטה משלו, לא גורע במאומה מיחס חם ואוהב על כל המשתמע מכך. רק שלא צריך לגמול אותו משינה בחדר ההורים. ולא לישון עם האמא והאבא במיטה אחת, וכל מיני רעיונות משונים כאלה.

חדרים נפרדים זה לוקסוס של עשרות השנים האחרונות בלבד, כך שהשינה הנפרדת היא-היא "הרעיון המשונה"

שלא לדבר שכך נברא האדם: תינוק תלוי על אימו וצמוד אליה כל שנותיו הראשונות ביום ובמיוחד בלילה (לבטיחותו).

אפשר לומר שבחמשת אלפים השנים הראשונות כך חי האדם, ורק בכמה עשרות השנים האחרונות התרחקנו מהבריאה.

תינוקי קטן שכל מה שהוא צריך זה אמא שהשניה הוא יצא ממנה, ישן כ"כ רחוק ממנה?

לא יודעת בדיוק מה יעיל ובדוק. אולי זה עוזר לשנת לילה טובה יותר, אבל זה מעלה את הסיכויים למוות בעריסה ל"ע, וגם מעלה את הסיכויים לחסכים בנפש, לדעתי ולדעת חכמים ממני.

בעיני זה פשוט למנוע מהתינוק את הצורך הבסיסי בקרבה, מגע, חום אנושי וכד'. הדברים האלה הם לא פינוק. זה צורך אמיתי וחשוב של התינוק.

שאלו אותי 2 אמהות חרדיות שבחיים לא ראו תינוק במנשא (ככה הם אמרו לי): זה לא מרגיל אותה להיות על הידיים? ובכן- לא!! הטיעון הזה עבר מן העולם. לתינוק יש צורך להיות על הידיים. אפשר להרגיל אותו שלא לקבל את הצורך הזה כמובן, אבל ההשלכות יבואו אחר כך.

אפשר להרגיל ילד להכל, השאלה היא מה הוא באמת צריך ומה אנחנו גורמים לו נפשית כשאנחנו מונעים את זה ממנו.

סליחה על ה"התקפה". זה לא אישי, באמת. אבל לא יכולתי שלא להגיב.

אמא שאין לה זמן לעצמה הופכת להיות אמא רעה וזה הדבר האחרון שתינוק צריך.

את לא יכולה לזלזל בזה! אמא לא יכולה להיות כל הזמן עם התינוק שלה, היא צריכהזמן לעצמה וזמן לבעלה אם היא רוצה להיות בריאה נפשית ופיזית.

"אמא שאין לה זמן לעצמה הופכת להיות אמא רעה" - עד כדי כך? כל אמא? זה כ"כ פשוט לך?

לו היית כותבת בענווה שמהיכרותך עם עצמך ועם יכולותייך את יודעת שצמידות לתינוק הייתה הופכת אותך לאמא רעה, זה היה מתקבל בהבנה ובהזדהות, אך מה הוצאת הלעז הזאת על אימהות אחרות?

אני הכרתי אימהות שנשאו את התינוק עליהן במנשא רוב שעות היום והיו אימהות נפלאות ואכפתיות, בלי שמץ של תחושת קורבן. הן אפילו לא פירשו את המצב הזה כ"אין לי זמן לעצמי" - היה להן כל הזמן שבעולם, עם ילד צמוד. כמו שבהריון יש לך זמן לעצמך אפילו שאת נושאת את העובר לכל מקום.

אני לא במדרגה כזאת, וזה בסדר, אבל חלילה מלזלזל באימהות כאלה או לקבוע שהן "הופכות לאימהות רעות".

אמא שחסכו ממנה מגע ואהבה, ביום או בלילה, קשה לה יותר למצוא בתוכה כוחות להעניק לתינוק שלה, בזמנה.

גם אני אומרת את זה בתור תינוקת שחסכו ממנה. לא מתוך כוונה רעה, אלא מתוך בורות, וחסך שעובר מדור לדור.

אני מקווה שאני מצליחה לשבור את מעגל הקסמים, ולתת מעט יותר מאשר אני קיבלתי, כך שלילדים שלי יהיה יותר להעניק לילדיהם שלהם, ולנכדי יותר להעניק לניניי, עד שכולנו נגיע למקום טוב יותר ואוהב יותר, בע"ה.

אבל אם מסתכלים על חברות "פרימיטיביות" שונות, שבמובנים מסוימים הן קרובות יותר לטבעיות, רואים שהתינוקות במנשאים. זהו, פתרו את הבעיה של ילד על הידיים. הוא פשוט לא על הידיים אלא על הגב.והידיים חופשיות. והילד מבסוט.

עגלה זאת המצאה די חדשה, כמדומני. לא נראה שלאמותינו וסבתותינו ברחבי אירופה וצפון אפריקה היו עגלות...

לא שלנו אין עגלה, אבל המנשא שעות בשימוש, וזה בדיוק מה שנותן לי את הזמן לעצמי ולבעלי ולילדות האחרות. תינוק בוכה בעגלה ונדנודים אינסופיים לוקחים הרבה יותר כוחות לדעתי.

גם לילות שבהם תינוקת בוכה- אני לפעמים משתגעת מזה ולפעמים נזכרת ב3:00 בלילה שיש מנשא... קמה, הגברת הצורחת נכנסת למנשא, נרגעת ותוך 10 דקות אנחנו שתינו במיטה ישנות בשלווה. (אחרי שהוצאתי אותה, כמובן, מהמנשא..)

צריך למצוא אותו.

לדעתי אחרי כמה חודשים (3-6 תלוי בילד) אפשר להעביר אותו לחדר נפרד, ולרוב זה באמת משפר את איכות השינה של כל הצדדים, אבא, אמא ותינוק. 

בילד ראשון באמת יש יותר קושי, אבל ילד שני לרוב עובר לחדר עם אח גדול יותר, אז הוא בסה"כ עובר מלהיות עם ההורים ללהיות עם אח, הוא לא לבד. מאד חשוב לזכור את ההבדל הזה...

התהליך של הפרידה של תינוק מאימו הוא תהליך ארוך והדרגלתי, שנמשך 9 חודשים ועוד 18 שנים.

בהתחלה התינוק תלוי באמא כמעט בהכל: ברחם היא נושאת אותו ממקום למקום, מווסתת את חום גופו, מספקת לו את כל התזונה דרך הטבור, וגם את החמצן.

כשהוא נולד, הוא מתחיל להשיג חמצן בעצמו בנשימה, ואפילו לעכל, אבל רק חלב אם, ולא סטייק. גם בגיל שנה לא הייתי מציעה לו סטייק, אלא דברים יותר קלים לעיכול ועדינים.

הוא נולד עדיין לא יכולת ללכת בעקבות אימו, בניגוד לסייח, נניח. את הצעד הראשון יעשה בגיל שנה, וגם אחר כך יצטרך לעזרה בניידות עוד שנה-שנתיים נוספות, במידה מסויימת.

וכן הלאה וכן הלאה, הפריד היא מאוד הדרגתית, לפי הצורך, ביום וגם בלילה.

ההרגלים הם מולדים - מהרחם. הפרידה מההרגלים לוקחת חודשים ושנים.

דיברו פה על זה שזה מקטין מוות בעריסה, ועל זה שלא צריך לקום כל הזמן להניק ונוח שהוא לידך וכו'

את הבן שלי העברנו בגיל שמונה חודשים רק כי היה חורף (אנחנו גרים במקום קר...) ולא רצינו לבזבז חשמל בשני חדרים,

ומאז שהעברנו אותו הזוגיות שלנו השתפרה פלאים. זה מצחיק להגיד אתזה, מה הוא מבין, בסך הכל בן כמה חודשים, אבל זה משפיע. ההרגשה אחרת שזה אתם ורק אתם, וגם שאפשר לדבר עד איזו שעה שרוצים ולא נלחצים כל הזמן ללחוש ושהוא יתעורר וכו'. תנסי אפילו ללילה אחד ותראי איך ההרגשה.

בעיני השלום בית הוא מעל הכל.

בהצלחה!

ב"ה יש הרבה משפחות שלא זקוקות לכך

בנוסף, קראתי פעם שדווקא הורים שישנו עם הקטנים, נהנו מחיי אישות עשירים יותר (לצערי לא הצלחתי למצוא שוב את זה...).

השאיפה של כל הורה היא להעניק לילדו כמה שיותר, בגבולות מה שהוא יכל לתת. זה נכון לגבי כסף, זה נכון לגבי ערכים, וזה נכון גם לגבי זמן ומשאבי נפש, ביום ובלילה מה שנכון לזוג הורים אחד, ממש לא בהכרח נכון לכל ההורים שבעולם.

ואגב - עבורינו זה השתנה מילד לילד! ב"ה עם כל ילד הצלחנו להעמיק גם את הזוגיות, וגם את ההורות. מאחלת לכל ההורים ולכל הילדים

אשריכם ואשרי ילדיכם שמצאתם את שביל הזהב שלכם!

כדי לשים אותו בנפרד שלא יתרגל!

שנמחקה. הקטע האחרון של ההודעה היה השוואה לאדם שמשקיע את כל מרצו בעבודה וזה לא גורם לו להרגיש "משועבד". אוף, אני לא משחזרת כל כך טוב. היא כתבה מאוד יפה. חבל שנמחק. היה פה באג מעצבן, ונראה לי שכמה הודעות ירדו לטמיון.

שפתחתי, זה נורא ביאס אותי כשהיא נעלמה... אבל היא חזרה..

היום, שזה לא משהו חד-פעמי שהשאירו אותו אצל מישהי....  קצת חבל שהיה צריך בבוקר שעה וחצי של בכי.. ומן הסתם הוא עדיין ב"התאוששות" מזה.

אולי כדאי שבחיפושים למטפלת הבאה תדברי איתה מראש על איך היא עוזרת לכם להסתגל.

תקבעו מראש לכמה זמן תשאירי אותו בימים הראשונים ולכמה זמן בשבוע הראשון וכו'.

מה אפשר להביא מהבית שיקל על ההסתגלות. וכו'.

אני חושבת שרוב המטפלות כן אמורות להיות מודעות לכך שההסתגלות לא קלה לכל ילד.

(נגיד הבת שלי פעם היתה במשפחתון שהמטפלת אמרה לי בימים הראשונים שעד שהיא תתרגל היא לקחה אותה לישון בחדר שלה בלי שאר הילדים.)

זה לגיטימי שביום הראשון זה כך ולכן יש תקופות הסתגלות.

בימים הראשונים מביאים למעט שעות ולאט לאט הילד נשאר יותר שעות לבד עד שנשאר יום שלם.

לא מוכנה לקבל ילד שלוקח לו זמן להתעלם?

היא בטח מקבלת רק ילדים מנומסים שאוכלים בסכין ומזלג,נגמלו מחיתולים מגיל חודש ולעולם, אבל ?לעולם? אין להם נזלת.

ילד נורמלי בוכה, ככה זה.

הי אביגיל ,

כאמא למודת ניסיון רציתי לתת לך טיפים קטנטנים בבחירת המטפלת הבאה שלך. שימי דגש רב על בירורים מקיפים מבחינת אישיות המטפלת, הרוגע שהיא משרה סביבה , אופן הטיפול בילד ...לדעתי זה מאד מאד משפיע על הילד בשנות חייו הראשונות גם לאחר שעזב את המטפלת הספציפית.

לגבי הבעיה שהצגת שנראה יותר כפחד נטישה. אולי מוטב שתשאירי אצל המטפלת משהו מהבית שהילד מאד קשור אליו( כמו חיתול בד או אפילו בגד שלך עם "ריח של אמא".) ונכון מאד מה שהמליצו במדור לפני ,שיש לעשות זאת בהדרגתיות. ועוד פרט חשוב, כשתכנסי למטפלת החדשה תבואי בבטחון , תשדרי לה , לעצמך ולתינוק שאת בוטחת בה ( תתפלאי אבל כמה שהם קטנים הם מרגישים את זה.ותאמיני לי שזה יעזור גם ליחס של המטפלת כלפי ילדך)

הרבה הרבה הצלחה והכי חשוב תאמיני במטפלת שבחרת.

סוג של טרואמה.

תבדקי אם המטפלת משאירה אותו לבכות לבד והולכת לעיסוקיה.

או לא מוציאה מהעגלה. יש דברים כאלה.

מנסיון מר.

 בן כמה הוא?

וזה ממש עזר, אך דורש מההורים פניות וסבלנות -

להביא אותו כל פעם למעט זמן,

ביום הראשון להיות איתו חצי שעה ולקחת אותו חזרה (לא להשאיר אותו לבד)

אפשר אפילו כמה ימים ככה - אם יש אפשרות.

ואז להשאיר אותו לבד חצי שעה ולקחת אותו,

שעה

וכן הלאה עד שיתרגל.

יש ילדים רגישים יותר ומחוברים יותר.

לשאלה הפרוצדורלית:

אם אני לא טועה ילד שיהיה בן שלוש בחנוכה נכנס בתחילת השנה, בדיוק כמו ילד שבן שלוש בתחילת השנה (בלי תשלום מיוחד או משהו). ילד שבחנוכה עוד לא יהיה בן שלוש - לא יכול להיכנס באותה שנה לגן עירייה בכלל, בשום שלב בשנה. כנראה שלמצב כזה (נגיד יום הולדת שלוש יומיים אחרי חנוכה) קוראים "הפסיד שנה", אבל אולי מנקודת המבט שלך הילד הזה דווקא הרוויח (-: אם אני טועה, יש פה מספיק חכמים וידענים שיתקנו אותי.

לשאלה העקרונית:

את מתארת מצב מאוד אופייני, של ילד שבשל כרגע למגע חברתי בעיקר כשאמא באזור, ושל אמא שאין לה תנאים לספק את המציאות האידיאלית הזאת, וצריכה לבחור בין שתי אפשרויות לא אידיאליות: חברה בלי אמא (=גן), או אמא בלי חברה (=בבית). אני יכולה להגיד שבעיניי החלופה השנייה עדיפה בשלב כזה (ועד כמה שאפשר בכל זאת להכניס מגע חברתי, ואפילו של ילדים גדולים, ואפילו שבשלב הראשון לא נוצר קשר, כי גם שלב הצפייה מהצד הוא שלב חשוב בהתפתחות החברתית). אבל זו דעתי האישית, ואת מכירה את הילד שלך יותר טוב. ואם נמשיך עם דעתי האישית, אז לשאלה "עד איזה שלב", התשובה פשוטה בעיניי: עד השלב שבו את רואה שהמגע החברתי כבר לא מאיים עליו, גם כשאת לא באזור. אצל כל ילד זה קורה בגיל אחר.

המון הצלחה!

הבנתי שבמשרד החינוך השנה מתחילה בו' טבת. ולא בחנוכה..

[או שאולי זה לפי תחילת השנה הלועזית ופשוט ככה זה היה השנה?]

הבן שלי נולד בה' טבת ה31/12 ככה שאמרו לי שהוא האחרון בשנתון...

ולכן הילד שלך "בפנים".

לא בטוחה בכלל שזה הפסד להישאר בבית. מנסיוני- את הגדולה הכנסתי רק לגן 4 (כלומר דילגתי על גן 3) והיא כמעט הכי קטנה בשנתון. אמנם היתה לה מסגרת של סבב אמהות מושקע, כך שהייתה חברה, אבל זה לא היה גן.

עכשיו כשהיא בגן אני מודה לה' שנתן לי בינה להכניס אותה רק השנה. טוב לה אבל הגנים היום גדולים בדר"כ- 30 פלוס ילדים בגן וזה פשוט "מהמם" את הילדים. הלו"ז מאוד אינטנסיבי וגם היום ארוך- מבחינתי היה עדיף שתסיים ב13:00 ולא ב14:00. כך שאל דאגה- עוד שנה בבית עם אמא בטוח לא תזיק לו, גם אם הוא ישתעמם מדי פעם. לגן בכל מקרה הוא יגיע, ולעומת זאת שנה עם אמא בעיני שווה זהב. (אני עם ילדה בת שנתיים וחצי בבית, וכיף לנו בדרך כלל)

לדעתי הלא- מלומדת, הצורך החברתי בגיל הזה קיים אבל אפשר לספק אותו גם בשעה וחצי או שעתיים ביום עם עוד ילד או שניים. לא חיבים יום שלם בגן בשביל זה.

אני אשקול את הדברים בע"ה..

תודה רבה, שבוע טוב!

 התאריך הקובע הוא א' טבת. ילד שנולד לפני א' טבת- נחשב בשנתון. כלומר: אם הוא יהיה עד א טבת בן 3, הוא יכנס לגן 3 בתחילת שנה"ל (אפילו שהוא עוד לא בן 3 בפועל). ילדים שנולדו אחרי ר"ח טבת וההורים שלהם רוצים שיכנסו לגן, צריכים לעבור איזו שהיא הערכה פסיכולוגית. פרוצדורה לא פשוטה ובעיני מיותרת ממש. לדעתי ההורים צריכים לשמוח ש"הקב"ה החליט בשבילם" לאיזה מחזור הילד שלהם שייך.

ברוב מוחלט של המקרים לילד עדיף להיות גדול בגן מאשר קטן. הוא מקבל המון בטחון עצמי מלהיות הגדול (ולא משנה אם הוא מגיע מהבית או ממעון).

החוק הישן קבע ששנת לימודים הוא מה- 1.1 של השנה עד ה- 31.12 של אותה שנה.

זבולון המר ז"ל, כשהיה שר החינוך, קבע ששנת לימודים תהיה על בסיס השנה העברית, מא' בטבת עד כ"ט או ל' של כסלו (תלוי אם כסלו מלא או חסר באותה שנה).

היתה מהומה רבתית.  הרבה הורים לא התענינו בתאריך העברי....

בפועל, תלוי היכן מתגוררים.  יש רשויות מקומיות שפועלות לפי הלוח העברי, יש לפי הלוח העברי.

בירושלים, למשל, אם הילד נולד עד 31.12 או עד ל' בכסלו, הוא יכול להכלל בשנתון.

הבהרה!!!!

מחילה מראש לאמהות ששולחות ילד ל"מסגרת" עקב אילוץ - לימודים, עבודה וכו'.

דבריי הבאים מכוונים אל אמהות שיש להן אפשרות לבחור בין מסגרת ממוסדת לבין להשאר בבית עם הילד.

לשאלה היותר חשובה, ככל שילד נשאר עם אמא יותר זמן, הילד יהיה בריא יותר בנפשו, בטוח יותר בעצמו, ויידע למצוא את מקומו בעולם הגדול מתוך שלווה ורוגע (בהנחה שמדובר במשפחה נורמטיבית...).

יש לי ילדים שלא היו בגן אף פעם, אלא התחילו מסלול לימודים מסודר רק בכתה א'.  יש שהתחילו רק בגן חובה. חלקם בגן 4. הצעירים יותר דווקא קרשו גן, הם היו רגילים יותר להמולה.  הגדולים הסתדרו בבית נהדר.  

אחד מצאצאיי חשב שהוא משועמם בבית ומעדיף גן.  הוא היה בגיל של גן 4.  הספיקו לו שעתיים כדי להבין שעדיף בבית, גם אם יהיה משועמם מדי פעם, מאשר בגן!  הוא בחן את כל הצעצועים שיש בגן, והגיע למסקנה שבבית יש מגוון מספק.  הוא גם הזדעזע קשות כשהגננת אסרה (אמנם עם חיוך וברוח טובה, אבל עדיין אסרה לחלוטין) למלא גיגית קטנה במים כדי להשיט אוניית לגו.  אם לצטט את הנער, "למה יש בגן אוניה אם אסור להשיט אותה במים?!?"

אמא יכולה להרשות דברים רבים שהגננת לא מרשה.  עדיף "גן אמא" !  

לגבי הצד החברתי - 

ילד שבטוח בעצמו ובעולם, תמיד יהיה חברותי.  דווקא הילד שהתחיל לימוד ממוסד רק בכתה א' הוא הילד הכי חברותי שיש לי בבית!  אם כבר היתה בעיה, הבעיה היתה שמכיוון שהתיחסתי לילדים שלי כאל בני אדם ולא כאל עדר ילדים קטנים, הם היו בוגרים.  לפעמים היה קשה להם לרדת לרמה של ילדים בגילם אלא העדיפו ילדים גדולים מהם בשנה, שנתיים, שלוש, שמבחינה התפחחותית-נפשית התאימו לרמתם.

אישית, תמיד העדפתי ילד עם נשמה בוגרת על פני ילד תינוק.

גם אמא צריכה להתאוורר.  אפשר לבדוק את שעת היציאה לגן המשחקים של המשפחתון הקרוב לבית, ולצאת אל אותו גן שעשועים כמוהם, באותו זמן.  ילדך יכול להתנסות בחברה כשאת לצידו.  הוא יכול לשחק לידם, לצפות בהם וגם לשחק איתם, אם ירצה.  בדרך כלל, בגיל צעיר, הילד זקוק לאימו הרבה יותר מאשר לילדים בני גילו.

קראתי שוב את מה שכתבת.  דווקא אם הילדים גדולים ממנו, זה טוב לכאורה.  הוא יכול לצפות במשחקם וללמוד מהם.  כשיהיה מוכן, הוא ינסה לשחק איתם, או שלא, אין מחוייבות מצידו.  אין גננת שעומדת לו ולך על הראש עם דרישה שיהיה חברותי.  וכמו שאמרו לפני, מספיק ילד אחד (שניים לפעמים זה יותר מדי) כדי לחוות "חברה".  

אפשר פעמיים בשבוע לתאם שעת משחק עם אמא וילד אחרים.  אחר הצהריים או ארוחת ערב משותפת עם זמן משחק לפני כן.  אפשר גם להכין ארוחת ערב עם הילדים!  וכו' וכו' וכו'

בהצלחה!

אגב, תקשיבי לילד, הוא יגיד לך מה הוא צריך.

מי יותר ומי פחות.

והם היו במסגרות מהתחלה.

לי נראה שעדיף אמא עד גן חובה.

מצד שני יש כאן מומחיות...

קודם כל אני גם אמא שנמצאת בבית ומשאירה את ילדי בבית אין כמו אמא בגיל הרך אבל אני בגיל2 שמתי את ילדי במשפחתון 3 ימים בשבוע עד 1 וזה בהחלט סיפק את עניין החברתי ובמצומצם 3 ילדים לא כולל שלי  עכשיו ביתי בת 3 והתחילה גן היה קשה לה  בהתחלה  בקטע החברתי כי הרוב הגיעו ביחד מהמעון אבל הננת מדהימה ועזרה לנו מאוד ועכשיו יות ר קל לה חוץ מהפרידה של הבוקר שהיא בוכה אך חוזרת עם חיוך מאוזן לאוזן  ילדים מסתגלים יותר מהר מאיתנו

לדעתי אם אמא שמסוגלת להיות בבית אם ילדיך  ולהנות מזה  זה זכות  אך אין יותר טוב . אך זה ממש תלוי באופי של כל אחת אין כאן טוב ופחות טוב

גם אם הילדים מאוד צפופים הייתה לו לפחות שנה להיות לבד.

ילד שני מגיע לעולם שכבר יש בו עוד אחד, ואז הוא פחות ביישן ויותר חברותי מראש...

כל ילדיי נולדו בתחילת כסלו ותמיד אני באותה הדילמה,

לאיזה שנתון להכניס...

מה עדיף, להכניס לשנה הקודמת שהם שייכים אליה, עד א טבת כמו שאמרו כאן, ואז הם הקטנים ביותר

או להכניס לשנתון של שנה הבאה ואז הם הגדולים והבוגרים.

אלו נראים לי גדולים מידי

אלו נראים לי תינוקות מידי

ותמיד אני לא בטוחה שהחלטתי נכון...

אני יודעת שזה תלוי באופי הילד וב"ה הם מסתדרים מעולה בשנתון שבו הם הכי קטנים

אבל בכל אופן חולף בי ההרהור אולי להשאיר אותם בגן חובה עוד שנה

כדי שירוויחו עוד שנה ב"סוטול" לפני כיתה א

ויגיעו עם "פור" על כולם.

מה דעתכם?

אמא שלי, יועצת, מספרת שהיא נפגשת עם הרבה ילדים גדולים, כיתות ז'-ח' ככה, והם מאוד מאוד מודעים לזה שהשאירו אותם שנה נוספת בגן, והם לא עלו עם בני גילם לכיתה א'. זה משפיע על הדימוי העצמי שלהם שנים אחרי.

אני לא אומרת שהשיקול הזה צריך להיות היחיד המכריע, אבל כדאי לקחת בחשבון גם את הפן הזה של הדברים כששוקלים כל מקרה לגופו.

ולא רק שנשארתי שנה בגן חובה, אלא גם אמרתי לאמא שלי שאני רוצה להישאר בגן כל הזמן ולא לעלות לכיתה א'... אז היא אמרה: "את בטוחה?? זה יהיה מאוד מוזר שכולם בגן ילדים ופתאום את תהיי גדולה כל כך..."
אני: "לא נכון! גם חלי הגננת גדולה והיא בגן!"

ותכלס.. דעתי לא כ"כ השתנתה מאז... מה יש לרוץ לבית הספר? כל כך הרבה שנים יהיו להם ללמוד... שיהנו בגן כל עוד אפשר

שהשארנו עוד שנה - בטרום חובה (בכוונה לא בחובה, כי לדעתי קשה יותר לילד לקבל שחבריו עולים לכיתה א' והוא לא)

היום הוא בכיתה א', בשל, בוגר, שמח והרבה יותר בטוח בעצמו מאשר אם היה עולה שנה קודם.

בי"ס יש לפחות 12 שנה, העדפנו לתת לו להישאר עוד קצת ילד.

אני בוחנת את הבשלות של הילדים שלנו לגן לפי היכולת שלהם להיפרד ממני.

הבכור שלנו אהב חברה, ובגיל 2 ו-9 חודשים הלך למשפחתון של 12 ילדים.

השני בגיל שנתיים וחצי יצא למשפחתון ובסביבות חנוכה החזרנו אותו הביתה - היה לו קשה. בגיל 3 וחצי הלך לגן ורק בגיל 4 וחצי הסתגל והשתחרר מאמא. אם היו לי כוחות להשאיר אותו בבית בשנה הראשונה של הגן - הייתי עושה זאת.

הקטן איתי בבית, אני מניחה שיישאר עד גיל 3 וחצי או 4 וחצי - תלוי בכוחות ובאופי שלו.

בהצלחה!