פורום הורות (עמוד 322)

וגם להכין עוף עם פרות יבשים...

(לא יודעת אם זה מעודד אותך! 5 ילדים מתוך 6 פלטו אחרי גיל שנה)

מה שמלחיץ אותי זה שהיא כל הזמן פולטת, לפעמים גם שעה ושעתיים אחרי האוכל.

להשכיב בעגלה בזוית 30 מעלות או עם כרית מתחת למזרן או בסלקל.

אם היא לא סובלת מזה ועולה יפה במשקל רופא לא ייתן לך כלום. (התרופות נגד ריפלוקס הם מאוד חזקות)

את יכולה לנסות להסמיך לה את המטרנה עם כפית דייסת קורנפלור בפטמה רב שלבית. לבת שלי זה לא עזר, אבל זה מה שהרופאה אמרה לי לעשות...

לא כדי להרים את הראש ופלג הגוף העליון?

אגב, בלי קשר יש ילדים שפולטים גם אוכל עד גילאים מאד מאוחרים, ויש כאלה שגם כמבוגרים ה"אוכל עולה להם" והם מקיאים...

קוראים לזה- ריפלוקס

לא להאכיל בשכיבה. ואחרי האוכל- להשאיר עם ראש גבוהה.

אפילו לתת לו לישון עם הגבהה מתחת למזרון. (לא עם כרית או משהו מעל למזרון- זה מסוכן!)

ולא טוב לקלח מיד אחרי האוכל.

ואולי לנסות תמ"ל אחר? סימילאק? מטרנה צמחית? יש תינוקות שרגישים למטרנה, יש בה יחסית אחוז גבוהה של חלב.

ולגבי האכלה זקופה - בריפלוקס אני לא מבינה, אבל כן יכולה להוסיף שמכל בחינה אחרת זה מומלץ יותר מהאכלה בשכיבה (בריאות השיניים, בריאות האוזניים, בטיחות, מניעת השמנת-יתר, ואולי אפילו מבחינה רגשית, כי זו תנוחה הרבה יותר מחובקת, וככה תינוקות בנויים לאכול).

מכירה הרבה שנותנות תמ"ל צמחי בלי אישור רופא.

בעבר, לפני שהמטרנה היתה מהדרין היא היתה חלב עכו"ם- והרבה דוסים היו נותנים צמחי.

איפה זה כתוב? כי לא ראיתי דבר כזה בשום מקום..

גם אנחנו לאחרונה עברנו לצמחי וראה זה פלא- יש פחות גזים ופחות תלונות, ואמרתי את זה לאחות בטיפת חלב והיא אמרה שזה מעולה.

"תמ"ל על בסיס חלבון סויה שונה מתמ"ל על בסיס חלבון חלב פרה מבחינות רבות, למשל:  מקור החלבון, סוג הפחמימות, הרכב חומצות האמינו, תכולת הפיטואסטרוגנים,. הוא לא נמצא יעיל בהפחתת שכיחות מחלות אטופיות אצל תינוקות בסיכון גבוה, אך הוא  יכול לשמש תחליף הולם לחלק מהתינוקות, הסובלים מאלרגיה לחלב פרה (ראה פרק בנושא אלרגיות למזון). חשוב להדגיש את הצורך בייעוץ רפואי מתאים לפני החלטה על שינוי סוג התמ"ל לתינוק .

תמ"ל על בסיס סויה יכול להתאים לתינוקות עם גלקטוזמיה, אי סבילות מולדת ללקטוז (נדיר מאד) ולתינוקות ממשפחות המעדיפות להימנע ממזון מן החי (טבעונים, צמחונים)

קיימות משפחות דתיות הבוחרות לתת תמ"ל על בסיס סויה מטעמי כשרות. מומלץ להדריך משפחות אלו להעדיף תמ"ל על בסיס חלב פרה, הנושא הכשר של הרב המקובל עליהם."

ובהערת שוליים מובאת שם ההפניה הבאה: Bhatia J. Greer F. and the Committee on Nutrition. Use of soy protein based formulas in infant feeding. Pediatrics 2008;121:1062-8 (זה למקרה שמעניין אותך ואת רוצה להעמיק מה הסיפור).

אני לא העמקתי עד כדי כך, אבל ממה ששמעתי מפה ומשם אני מבינה שלא כ"כ רצוי לתת לתינוק תזונה שלא מבוססת על חלב. כלומר השאיפה של כל התמ"לים היא להידמות במידת האפשר לחלב אם, והמשקה המופק מסויה רחוק מזה די הרבה - לתמ"ל על בסיס חלב של יונק אחר יש יותר מכנה משותף עם חלב אם. ואולי גם יש חשש מהשפעה הורמונלית בגיל ההתבגרות למי שניזון בינקותו באופן אינטנסיבי מסויה. או שאולי החשש הזה תקף רק לגבי בנות? בקיצור, אל תסמכי עלי, אבל ממליצה לעשות כמו שכתוב בתדריך, ולהיוועץ ברופא.

דבר אחרון - אם אני לא טועה, יש מדינות שבהן בכלל אין אישור לתמ"ל צמחי. כלומר, הוא לא יכול להימכר כמזון תינוקות. כך שההנחיה בארץ (לקבל אישור רופא) היא עוד די מקלה...

לשיקולך.

כתוב להעדיף תמ"ל על בסיס חלב, אבל אם הוא מזיק לבן שלי? אני יכולה לבד לקום ולנסות צמחי.

זה גם נראה לי תלוי אם זה מצב שבו הילד מקבל תזונה על בסיס תמ"ל או הנקה רוב היום, ותמ"ל רק כשיש צורך.

וגם חלב פרה זה לא כזו אטרקציה, יש המון מחקרים שלא מעודדים צריכה שלו, ויש המון תינוקות שרגישים אליו. לא סתם אסור לתת מוצרי חלב פרה לפני 9 חוד'..

"חשוב להדגיש את הצורך בייעוץ רפואי מתאים לפני החלטה על שינוי סוג התמ"ל לתינוק"

נכון שחלב פרה לא להיט, אבל סויה פחות...

(כלומר, חלב פרה לא מספיק דומה לחלב אנושי, אבל סויה עוד פחות דומה).

ובאמת אולי מערך השיקולים משתנה כשלא מדובר על תזונה מלאה.

בעיני לא מתאים שאת תבואי ותגידי לו משהו, בטח לא לאמא שלך..

אולי אפשר לשלוח לו בעקיפין קישור לאתר הזה שעוזר בעניין, לדבר באופן כללי על הנושא בשולחן שבת כשאתם

אצלם (בעלך..) או משהו בסגנון.

עם כל הכאב, מעבר לצעדים הפרקטיים הנ"ל ולתפילות- לא נראה לי שאת יכולה או ראוי שתעשי משהו נוסף..

בהצלחה רבה..

חשש כואב.

לענ"ד - קודם כל, כל מה שקיבלת וכו', קחי כבסיס יציב. הכל היה באמת. גם הדבר הכי גרוע שאת מעלה בדעתך, חלילה - יתכן שקרה מתוך איזה ענין בשנים האחרונות. זה לא שייך לתקופת גדילתך וחינוכך.

ב. חבל שאת סוחבת את זה בתוכך כ"כ הרבה זמן.

ג. אני חושב שאת צריכה, לפחות בינתיים לדון את אביך לכף זכות. אם יש לך אחים בבית, הרי בהחלט יתכן (לצערנו) שמישהו מהם (בדיוק כמו שאת עשית), לקח את המחשב שאין בו חסימה. ומי יודע אם לא לצורך זה ר"ל (קלקולי הענין ידועים).

אני מציע שתמשיכי לאהוב ולהעריך את אביך. אולי הדרך הכי טובה, היא להגיד לו שלפני שנתיים היית צריכה את המחשב לצורך עבודה ונכנסת ל"היסטוריה" כדי למצוא אתר שמקודם - וראית שם שמות של אתרים נוראים ואיומים; ואת לא יודעת - אולי מישהו מבני הבית חלילה גלש בהם. ובגלל שזה נראה לך כ"כ נורא, את חייבת ליידע.

אז אם זה מישהו מהילדים - טוב שההורים ידעו (וחבל שבאיחור). ואם חלילה מעבר לזה - אז האמירה עצמה יכולה לנער ולהחזיר למקום. ואולי מישהו אכן ראה חד פעמי.

לדעתי, תלכי כך - ותני אמון. תאהבי ותעריכי.

באמת עיצות טובות ,פשוטות וחכמות, ננסה את זה בעז"ה ושבאמת אף אחד לא יתנסה וה' ישמור אותנו מליפול בפח הזה...

אם היא לא בוכה בלילה ונראית שמחה בבוקר תשלחי אותה. כמו שאמרו זה לא מדבק. אלא אם כן יש הפרשות ואז ההפרשות מדבקות

תלוי אם הדלקת חריפה

אם לא - קצת סבלנות

מה שהבנתי מהרופאת ילדים של הבן שלי - לגבי דלקות גרון וכל "החברים"..  שאחרי 24-48 שעות שלוקחים אנטיביוטיקה זה כבר לא מדבק. אז אפשר לשלוח לגן.

זה כמובן במידה והילד מרגיש טוב ואין לו חום והוא לא סמרטוט..

לבן שלי היו לא מעט דלקות אוזניים בחודשים האחרונים ומפחיד אותי נורא כל האנטיביוטיקה הזאת אז התחלתי לתת לו משהו טבעי שנקרא ביו בליס קיד של סופהרב, זה  חיידק ידידותי שפועל נגד סטרפטוקוקים והוא מונע ומטפל גם בדלקות אוזניים וככה בעצם מפחית את השימוש באנטיביוטיקה!

אבל מהניסיון לא תמיד אנטיביוטיקה עוזר ולפעמים אפילו הדלקת שוב פעם חוזרת.

כאשר יש דלקת באוזניים מעדיפה לקחת ולהביא משהו טבעי שאפילו מפחית את השימוש באנטיביוטיקה (אני לא כל כך אוהבת אנטיביוטיקה כי מבחינתי זה הורג גם את החיידקים הטובים וגם הרעים ויכול לעשות נזק) אני משתמשת בביו בליס קיד שיש לסופהרב שבאמת עוזר ומעביר את הדלקת באוזניים.

ומחכים עוד חדשיים-שלושה..

כמובן, אחרי שמוודאים שלא צומחות לו שיניים שמכאיבות (אפשר לשים משחה הלפחתת הכאב), שאין דלקת אוזניים (כואב), שאין תולעים (מעצבן וכואב), שאין כאבי בטן וכו'..

הצלחה רבה.

אגב , לא יצאו לא שיניים בכלל...מוזר

להעביר אצבע על החניכיים ולהרגיש. יכול להיות שאו-טו-טו..

ולמגיבה לפני, דומני שזה יוצר רושם מאד לא נעים כש"מגניבים" פרסומת על רופא שיניים בתוך תשובה כזאת שנכתבת כאילו בתום לב. לא ראוי.

שלכם משתמשים במתנה

זה כבר ימלא את המכתב בתוכן...

"עכשיו אנחנו אחרי מקלחת נהנים מבגד תכלת יפיפה שקניתם לנו.

תודה רבה! אצליכם בשמחות..."

או שיחה טלפונית תוך כדי הנקה שבדר"כ היתה קצרה עקב המצב וקריאות הבכי .

והטקסט של מרים נראה מצוין.

תנסו להחזיק עם רגליים מקופלות.

אולי אזניים, ביחוד במזג האויר הנוכחי.(שזה מאד כואב - אם בי בדרך כלל תינוק שניזון מהנקה די מוגן מזה).

אם ממשיך - כדאי לקחת לרופא. חבל שיסבול.

יש תינוקות מאד רגישים. סליחה שאין לי זמן לפרט עכשיו- אולי יותר מאוחר.

בהצלחה

ואיך בגיל כזה אפשר לעלות על זה

תינוק שלא ישן=תינוק עצבני ובוכה רוב היום.

מנסיון עם הגדול שלי.

אין לי נסיון עם קושי בגיל כזה אך יש תינוקות שמאד רגישים לסוגים של בדים למשל.  או לאור חזק או דברים כאלה שקשורים לויסות התחושתי. אבל אני ממש לא יודעת אם זה סיבה לבכי עד כדי כך.

אני הייתי הולכת על ברור של רגישויות מזון. את מניקה? מאד הגיוני שיש משהו באוכל שלך שגורם לו לבכי וקושי גדול. בזה דווקא יש לי הרבה נסיון- זה יכול להיות משהו קטן שאת בכלל לא חושבת שהוא יכול להיות בעייתי  או שהוא באמת מאד רגיש ולפעמים צריך להוריד כמה מאכלים- אבל זה משתלם!!!

אם את רוצה שם של מישהי שמאבחנת את זה בטלפון- תוכלי לפנות אלי באישי. 

ואולי זה באמת אזניים? בדקתם את הכיוון הזה?

בהצלחה!

יכול להיות הרבה סיבות לבכי.

אמא צריכה לשים לב לצורת הביטוי של הילד.

האם הוא מתפתל בצורה שונה מהרגיל בזמן הבכי? אם כן כנראה שכואב לו משהו. ללחוץ קלות על הבטן, על האוזניים, לראות כיצד הוא מגיב.

האם יש לו חום? האם קר לו? אולי הוא עייף ולא מצליח להרדם. יכול להיות קפיצת גדילה שבה הוא צריך יותר אוכל.

אם הוא מנוזל, אולי קשה לו לנשום.

יכול להיות עוד הרבה סיבות, העניין הוא שצריך להסתכל מהצד לפעמים גם בזמן הבכי ולנסות לזהות דפוסי התנהגות.

מתי הוא מתחיל לבכות ? האם היה  משהו שגרם לזה? כיצד הוא בוכה וכו'...

הוא תאום, שניהם יונקים.

שללנו אוזניים

יש הרבה גזים שמשתחררים במשך היום.

עם קפיצות גדילה ונזלת כבר התמודדנו (הם לא הראשונים..)

ניסיתי להקפיד על בגדי כותנה בלבד וכד- לא עזר.

רגישות למזון שאני אוכלת- הגיוני מאוד.

איך אפשר לבדוק את זה בטלפון??,

אצלי לגדולה מאד הפריע (צרחה מזה לילות עד שקלטתי) חומוס וכרוב בעיקר

כמובן שזה אינדיווידואלי אבל יכול להפריע: בוטנים, קטניות, חסה לא זוכרת מה עוד

וסביר להניח שזה לא רגישות סנסורית.

ולמה?

כי במצב של רגישות סנסורית, יש דברים שיפריעו לילד ויש דברים שירגיעו אותו. (נניח- באור בוכה, בחושך נרגע או הפוך)

אם הוא בוכה כל הזמן, סביר להניח שיש משהו אחר שמפריע לו.

לכו לרופא ותראו ישועות.

(אני מטפלת ברגישויות סנסוריות. ואני יודעת שזה הטרנד עכשיו- לאבחון את כולם כסובלים מזה. אבל לכולנו יש משהו סנסורי רגיש ורובנו חיים עם זה בשלום וזה לא מפריע לתפקוד שלנו , לדוג'- אם תוית מסוימת תגרום לגירוד, פשוט נוריד אותה. זה לא יחרפן אותנו ויפריע לנו ברמה של לא להיות מסוגלים לעשות שום דבר אחר ולכן זה לא בעייתי. אז בבקשה- לא לתקוע לכולם אבחנות מיותרות)

אלא לרגישויות למזון. יושם לב!

לרגישות סנסורית, שגם כיוון זה המלצתי לבדוק, יש אבחון מפורט שהוא לא לטלפון

כך הבן שלי היה.

בגיל חצי שנה לקחתי אותו לרופא ילדים טוב (אחרי חצי שנה ללא שינה ביום ובלילה)

והוא אמר שיש מצב שהאוכל עוחלה למעלה, עד כדי מצב של דלקת בושט.

למה זה סמוי?

כי בד"כ בריפלוקס יש גם פליטות גדולות ןפה אין, אלא רק תחושת צרבת תמידית שיכולה להגיע אפילו לדלקת.

לנו נתנו תרופה וזה עזר.

בהצלחה!!!!!

בכל מקרה הייתי פונה לרופא ילדים טוב כדי לעשות בדיקה כוללת

לא הייתי הולכת לברר כיוון זה לפני שלילה של רגישות מזון.

מאחר והוא צרח הרבה ניסיתי כל דבר...

אכלתי בדיוק כמו שאמרו לי , בקנאות ובדבקות,ו זה בכלל לא עזר...

זה כן הפריע כי לא יכולתי לאכול כמעט שום דבר ...

לשים לו מגן ראש, שיהיה נעים, כמה ימים לפני המעבר לשים אותו במיטה עם משחקים שיתחיל לחבב אותה.

בימים הראשונים לשהותו בה לישון לידו על מזרון,שלא ירגיש לבד

לנושאים שקשורים לזוגות נשואים. (אבל עדיף, אם כבר, בפורום נשואים טריים)

בכל אופן, לדעתי אין מקום לדון בדברים כאלה על גבי הפורום.

את בהחלט יכולה לבקש מספרי טלפון של יועצים בתחום, כמו שעשתה כאן מישהי למטה.

(אבל גם אני די חדשה כאן, כך שאני לא בטוחה שאלו הכללים).

לא כאן המקום לשאלות אינטימיות בינך לבין בעלך,

ולרוב גם אין בזה טעם.

עדיף שתתייעצי באופן אישי.

מתאים לכל גיל

הוא נורא מפחיד.

ומה לעשות ובסוף רוב הילדים כן מגיעים לרופא שיניים (אפילו סתם בדיקה), והם מגיעים מבועתים ממה שהם שמעו בסיפור הזה....

ואני מכירה אותו מאז שאני זוכרת את עצמי...

זאב קרוב "בנחת רוח" בנושא חינוך ילדים? ו/או את הספרים של הרב אבינר "חינוך באהבה"?

הספרים של "אלי לומד להיזהר" לדעתי מאוד מאיימים ומפחידים. הייתי שמחה להעביר לילדי שלי מסרים חינוכיים בדרכים פחות מפחידות (בכל ספר שם הילד עושה משהו לא טוב - למשל רוצה להכין לשתות ונוגע בקומקום חם, נענש מזה - למשל נשפכים עליו מים רותחים והוא חוטף כוויה והולך לרופא - ולומד בסוף את הלקח, הידד... הילד שלי לא מוכן לשמוע אותם. אבל אולי זה עניין של אופי של ילד.

בקשר לספרי חינוך - אני מאוד אוהבת את "חינוך באהבה" ואת הגישה החינוכית של הרב אבינר ברוב הנושאים. שאלה ספציפית?

מגע הבד על הלשון מזכיר להם הנקה, והם מבינים שמה שיש להם בפה זה אוכל

בהצלהח!

נסי שבעלך או מישהו אחר שהוא לא את- יתן לה לאכול מן הבקבוק

כי כשזו את, היא מריחה את החלב שלך

ומדוע שתבחר אחרת?

עוד דבר שאפשר לנסות- עבודה בשלבים

כלומר בהתחלה לתת חלב שהוא טרי 

כך שזה יהיה הכי קרוב לטעם המקורי

ובהמשך להרחיב את העניין.

לא ממני ולא מביביסיטר היא לא אכלה שש שעות בגלל זה

לא יודעת כבר מה לעשות

אולי אפשר לחכות עם הנושא, כאשר כבר בעתיד הקרוב היא תתחיל לקבל מוצקים, ויהיה פחות צורך לתת לה בקבוק?

והיא נשארת עם ביביסיטר אז אני צריכה שהיא תתרגל לבקבוק .זה נורא מקל...

זה באמת לא פשוט

וגם אלמנט הגיל שלה טיפה מקשה,

אך היא תלמד להבחין שאצל בייביסיטר מתנהגים כך

ועם אמא זה אחרת.

זה תהליך ארוך ולא פשוט

במיוחד ליונקת שנמנעת אפילו ממוצץ ורגילה כל כך למקור..

לטעמי הפתרון הוא פשוט סבלנות

היא עושה שביתת רעב עד שאני חוזרת...

מקווה שזה יעבור מהר....

בגיל 4 חודשים כבר אפשר להתחיל- למי שמעוניינת..

כדי שהיא תיחשף לטעמים רחבים יותר ממה שהיא מכירה עד עכשיו

וגם לצורות אכילה שונות.

אולי גם זה יקל..

קפה טוב ומהביל.. עם קצף למעלה.. וקמצוץ קינמון מעל

ההתפשטות משאירה אותו בלי בגדים, אולי זה קר לו, ואז להלביש אותו בחדר ממש חם יעזור?

ניסיתם לשאול אותו מה הסיבה?

ניסינו לשאול אותו, אבל בזמן אמת, כשהוא עצבני, אז לא זכינו לתשובה. אולי אמר שלא כיף לו בגן, אבל אני יודעת שכן כיף לו, כי הוא חוזר מאושר מהגן.

תודה רבה!

אם מתאים לכם, אפשר לנסות פשוט להוריד את מספר החיכוכים:

1. לישון עם הבגדים של מחר, במקום עם פיג'מה.

2. לוותר על חלק מהמקלחות (פעם ביומיים-שלושה במקום כל יום).

אם מתאים

"תקופות" כאלה באות ועוברות.

"ניסינו לתת לו בלילה בגדים חדשים שילבש כבר למחר - שום דבר לא הועיל"

אותו?

לפחות בהתחלה...

אני יודעת שזה פתרון שהוא "פלסטר" ולא מאוד חינוכי, אבל אולי לתקופה הראשונה, ההתחלתית, שלא יצעק ויבכה.. ולאחר שיחווה כמה ימים כאלו שהוא מתלבש ללא בכי-אולי יסכים להתלבש מבלי לבכות...

נעה שלנו גם לא מסכימה להתלבש, היא אמנם קטנה, אבל אני מלבישה אותה תוך כדי סיפור/שיר/ריקוד ואז היא פחות שמה לב לזה שאני מלבישה אותה

בהצלחה. זה לא פשוט. במיוחד בבוקר כשממהרים לעבודה...

(יצא לי כמה פעמים שמיהרתי ולא היה לי זמן "להתווכח" איתה אז פשוט הבאתי למטפלת בגדים שתחליף לה. היא הסכימה בשמחה!! אני מאמינה שלילד בן 3 וחצי זה פחות מתאים )

ניסיתי לחשוב על כמה כיוונים

- או להסביר לו בהיגיון, שהבגדים של היום כבר מאוד מלוכלכים ויעשו לו לא נעים לישון איתם בלילה(או לחלופין, הם גם רוצים כבר ללכת לישון במקום שלהם, סל הכביסה...)  - תלוי באופי של ילד, הילד שלי בערך בגיל הזה והיגיון מאוד מדבר אליו

- או לעשות מעין משחק, או שיר, סביב העניין. אפשר לחשוב על שיר שקשור בהתלבשות, או אפילו להמציא. לעשות את האווירה יותר נעימה ו"משחקית"

- האם זה בגלל שחשוב לך שהוא יתלבש לבד? הוא נותן שילבישו אותו? כי אולי זאת עייפות של לילה/בוקר, ו"התעצלנות" לעבור לשלב הבא (שינה/קימה). זה אולי מתחבר גם לקושי ללכת לאמבטיה ולגן. יש ילדים שמאוד עייפים בערב ובבוקר, וקשה להם "להזיז את עצמם". כשהילד שלי עייף נורא אני לא מתעקשת שיתלבש לבד, אולי יש שיגידו שזה לא חינוכי, אבל הוא באמת עייף, מסכן.

הרבה פעמים להורים קשה לחנך את הילדים שלהם, אז מה צריך לצעוק? לריב.. זה לא פתרון.

צריך להציב גבולות לילד, ילדים בגיל 3.5 מבינים ואסור שידע שאתם כהורים נכנעים לו.

השאלה ממתי הצבת לו גבולות?  אולי הדילמה הזו תעזור לך-

http://www.dilemmix.co.il/dilemma/182

יוקטנה - מקלחת אצלנו היא גם ככה לא כל יום... לפחות עכשיו, בחורף...

תות - אני מלבישה אותו. רק אם יש לו מצב רוח ממש טוב אז הוא רוצה לבד, אבל אני לא מכריחה אותו.

אביוס - באמת ניסיתי להעסיק אותו בסיפורים או בשירים, אך בגיל הזה כבר יותר חכמים כנראה מאמא והסיפורים שלה...

בכל אופן, מה שעזר ביומיים האחרונים זה - איך לא - מבצע עם מדבקות. עשינו גם לאחותו, כדי שלא תקנא ושהוא לא ירגיש שזה במיוחד בשבילו, וזה עובד נפלא! בלי ויכוחים כל בוקר וכל ערב. אני מאוד מקווה שזה ימשיך כך, וגם לאחר שהמבצע ייגמר. אף-על-פי שהייתי רוצה לנסות בכל זאת לפתור את הבעיה מהשורש.

בכל אופן, תודה!

"כביש עוקף". זה הכיוון הראשון שחשבתי כשקראתי בתחילה - רק בגלל שכתבת "ניסינו פרסים", היה נראה לי שזה כבר מוצה.

לפעמים, יש לילד הרגל של הקשבה ל"סמכות נעימה" של ההורים. והוא מקבל את זה. אבל אם יש פתאום שלב של "הפגנות", ואין סיבה מיוחדת לכך (אירועים מיוחדים וכד'), אין ענין ללכת "ראש בראש". זה יעבור. קשה לעקוב אחרי כל דקויות ה"התבגרות" שלו..

כך מעוררים מוטיווציה חיובית לדבָר שאין לו אליו כ"כ חשק. יש מקום, אחרי כמה ימים, להוסיף גם אמירה קצרה :כמה שאתה נקי, איזה זריז אתה, איך התלבשת מהר, איזה יופי שהלכת היום בזריזות לגן..  ה"פידבק" שנלוה אל המדבקה, נותן גם רציונאל, אמיתי, וסופג אל תוכו גם את הטעם שלה.  יש להניח שתוך כמה זמן, הוא, הפידבק החיובי הנעים, כבר יהיה "שווה" יותר מהמדבקה, ואח"כ הרגשת הקביעות של ההתנהלות הטובה והנכונה - היא עצמה תתן את הטון.

שעיקרן למנוע חיכוכים.

רק לגבי התמונה הכוללת: ילדך עד לפני חצי שנה היה ה"קטן" ומאז שנולדו אחיותיו הוא גם ילד "גדול" לשתי אחיות וגם נהפך לילד סנדוויץ. מתוקף המציאות הזו הוא מקבל הרבה פחות צומי ונדרש יותר לויתורים שזה בכלל לא דבר רע. להפך.

אבל יתכן שכעת כשהעניינים נכנסו למסלול מסודר יחסית אחרי השינוי הגדול הוא מתעורר לקרוא  לכם איזו קריאה ליותר יחס וצומת לב. ב"מלחמות" על ההתלבשות הוא מקבל יחס וצומת לב אבל שליליים.

 אולי, בנוסף לעצות החכמות כאן, כדאי לנסות לתת לו יותר זמן איכות אישי ביום, ככה הוא יקבל יחס חיובי  וזה אולי יוריד לו את הרצון לצומת לב שלילית.

מקוה שעזרתי

באמת חשבנו שזה נובע מהמצב החדש שלאחר הולדת אחיו התאומים. ויתרנו לו על כמה דברים (לדוגמה: החזרנו לו טיטול בלילה וגם מוצץ בלילה), אבל אולי באמת צריך למצוא בשבילו זמן אישי...

תודה!

זה קצת מזכיר לי מקרה שהיה עם אחיינית שלי:

היא בסביבות גיל 3 לא הייתה מוכנה ללבוש בגדים אלא רק פיג'מה, וגם היו מלחמות כל בוקר,

עד שאחותי דיברה עם הגננת והגננת אמרה לה לא להילחם עם הילדה- אם נעים לה ככה שתבוא עם פיג'מה,

ותביא לה בגדים בשקית שאם במהלך היום הילדה תרצה להתלבש בבגדים הגננת תעזור לה.

(והם חרדים ככה שזה היה שוק לאחותי להוציא אותה בגיל הזה עם מיכנסי פיג'מה..)

ובאמת הייתה תקופה כזאת של כמה חודשים שהיא הלכה עם פיג'מה לגן (טוב, נו, חליפות פוטר מהממות- העיקר שהילדה קראה לזה פיג'מה)

לקראת גיל 4 היה מתח מה יהיה ואיך הגננת החדשה תקבל את זה, אחותי דיברה עם הגננת כמה ימים לפני תחילת שנת הלימודים על המקרה הזה, והגננת החדשה לא הסכימה, אז הגננת לקחה את הילדה לשיחה ביום הראשון והיא הסבירה לה שלגן כל הבנות באות עם חצאית ולא עם פיג'מה, והילדה קיבלה את זה בלי מלחמות...

אז נכון שזה קצת שונה, כי מהמקרה שלכם נשמע שהבגדים זה לא הבעיה אלא הוא ימצא סיבה אחרת להתווכח עליה, אבל אולי הההסתכלות הזאת תעזור במשהו...

הוא גם באותו גיל.

אני ראיתי שבשום אופן לא להפוך את זה למאבק כוח.

אני משתמשת בהרבה הסחת דעת

(מספרת סיפור מרתק (ממציאה תוך כדי) כמובן בדרמטיות ובשילוב קולות....

לרוב זה עוזר

בגישת בלהה שפר זה נקרא ילד כוח. ילד שגורם לנו להפעיל מולו כוח, לכעוס עליו, להתעצבן עליו.

וחשוב לדעת מה הוא מרויח מכך?

כלומר - לא מה הסיבה להתנהגות, הוא ילד סנדויץ', ילד מסכן..קר לו

אלא - מה התוצאה הרצויה?

תשומת לב שלילית מההורים.

עסוקים סביבו בבוקר ובערב.

מה עושים?

מה לא עושים! לא אומרים לו מה לעשות. כי אז יעשה הפוך, או לא יעשה. אלא כאמירה כללית! בלילה אצלנו בבית, הולכים לישון עם פיג'מה. בבוקר הולכים לגן עם בגדים כמו שאר הילדים.

להעביר אליו את האחרית.

לא רוצה לישון עם פיג'מה? חבל. זה לא נעים.

לא רוצה להתקלח?

חבל, אבל אחריותך. זה לא נעים להיות מסריח.

לא רוצה לשים בגדים בבוקר?

בסדר. אפשר גם עם פיג'מה. לא נעים קצת להורים, אבל זה ייגמר מהר. (ולהסביר לילד איך צריך להתנהג - להעביר מסר ברור. שנראה לי שלא היה במקרה של אמאשוני.)

אבל, אולי הוא לא יודע, לא מבין, אוי מה יקרה לו?

לא. אנחנו סומכים עליו ונותנים בילד הרבה אמון!!!

זוהי שיטה שעובדת, כמובן שיש עוד הרבה מאחורי זה. אם את בעניין - זה לפתור את הבעיה מהשורש. (את התגובה שלכם). 

וחשוב חשוב חשוב, המון אהבה במקביל, אבל בדרך החיובית.

יכול להיות שיש לבן שלך קושי בויסות חושי או קושי במעברים.

תנסי לשים לב מהן כל נקודות התורפה ביום ותנסי להתייעץ עםאיש מקצוע - מרפאה בעיסוק או אפילו גננת או יועצת.

גם התנהגויות של "משיכת תשומת לב" לרב יושבות על איזשהו קושי קיים.

המוןבהצלחה.

ד"א כשלבת שלי היתה תקופה כזאת הייתי לוקחת2-3 חולצות, 2-3 חצאיות וכו' ועשיתי מעין הצגה שכל פריט לבוש מבקש ממנה לבחור בו, זה גם נתן לה תחושהשל שליטה וגם כיף.

אכן כיוון אחר- מנסיוננו, יש ילדים עם קושי תחושתי. אחד הביטויים לכך הוא בהתלבשות. שווה לבדוק אם הענין הזה עולה בזמנים אחרים במשך היום בבית ובגן.יכול להיות גם שלא יעלה כלל. כדאי לשקול לעשות לו אבחון של ריפוי בעיסוק בתחום התחושתי. אם זה הענין- כמה טיפולים יכולים מאד להקל. 

אם תרצי פני באישי להרחבה.

בהצלחה!

הזכרת התלבשות, מקלחת, הליכה לגן,

כל זה פרידה ממצב קיים ומעבר למצב חדש.

אין פה אשת מקצוע שיכולה להתייחס לכך?

בינתיים, כמו שאמרתי, אנו משתמשים בטבלת המבצע, שפשוט שינתה את המצב. יכול להיות שכך הוא מקבל את תשומת הלב שלה הוא זקוק, ולא בדרך שלילית. הוא מזכיר לי לשים לו מדבקה, בוחר את הצבע של המדבקה...

אני באמת מקווה שזה יימשך גם אחרי המבצע. אם לא, נצטרך לנקוט את השיטות שהוצעו כאן...

שוב תודה לכולם!

לא צריך לנתח יותר מידי "למה". העובדה היא שזה מעודד אותו ומשמח אותו לעשות דברים שבלי זה אינו חש את ה"ענין" לעשותם, וכנראה גם עדיין לא מספיק את ההרגל. אפשר להמשיך "מבצע" כזה זמן רב, אין כל בעיה. ו"מהצד" לחזור מידי פעם על הערך של עצם הענין.

טוב מאד, שיהיה שמח ועושה ברצון. זה עצמו נכס חשוב להמשך. 

עד שהוא מתחתן??

אני מגזימה אבל למה יש פג תוקף למבצע?

סתם..

אולי באמת נמשיך במבצע כל עוד זה עוזר לו.

מכאן ואילך אשתו תצטרך להמשיך לדאוג לו...

מדביקים באלבום מדבקות לא על דף

לרבנית קתי מנדלביץ'. היא מדהימה. היא מאוד עמוסה אבל אולי מקסימום היא תפנה אותך הלאה

את יכולה למצוא ב144 את המספר שלה בבית, ולהשאיר הודעה בתא הקולי, היא חוזרת לאנשים, מבקשת להגיד לאט את המספר...

לרבנית שמחה פירוז (בירושלים)- אישה מדהימה עסקה בזה שנים רבות (אם את רוצה יותר מידע אפשר בפרטי)

050-4175227

קשה לתפוס אותה, אבל שווה!

052-4752071

נעמי שפירא

קודם כל- הוא עדיין קטן ויכול להיות שהוא צריך את הזמן שלו להתרגל, וזה יעבור מעצמו ללא התערבות מצידך...

הבת שלי היתה ככה תקופה מסויימת ועזר מאד שהזכרתי לה שאולי היא צריכה לשרותים כשראיתי שלא היתה זמן רב.

לפעמים הם שקועים במשחק, אוכל וכו' ולא הולכים לשרותים עד שמרגישים טיפה ראשונה יוצאת... אצלה זה עזר מאד.

אם זה ממש מטריד/ מדאיג אותך, אפשר אולי להתייעץ עם רופא ילדים אולי יש בעיה רפואית של דליפת שתן, למרות שנראה ששתי האפשרויות הראשונות שהעלתי, נפוצות הרבה יותר...

א. אשמח לקבל עוד כיווני חשיבה.

ב. כיצד כדאי להתייחס לזה?

לכל ילד יש את קצב ההתפתחות שלו ואת תהליך הגמילה מחיתול האינדוידואלי רק לו .

חשוב לזכור שגם אם הילד ניגמל מותר לו לפספס לפעמים - סה"כ זהו תהליך של תירגול יומיומי גם של שליטה בסוגרים וגם בתחושה והזיכרון של הילד .

טוב!!! ציינה נכון שלפעמים הילדים מגיעים למקום שמרתק אותם (או יש בבית משהו שמעסיק אותם ) והם שוכחים לתת את הדעת לגופם ולכן רצוי מדי פעם לשאול את הילד האם הוא צריך לשירותים ? מעין ריענון לזיכרון .. אל דאגה אם הוא צריך הוא מייד ירוץ ואם לא .. אז לא !

רעיון נוסף , עודדי אותו ושבחי אותו בכל פעם שהוא עושה בשירותים וצייני שהתחתון שלו יבש לגמרי - כל הכבוד .

ילדים אוהבים שמשבחים אותם ויחזרו על דפוסי התנהגות דומים בשביל לזכות לשבחים נוספים .

אך שימי לב - אם במיקרה הילד פיספס בתחתונים אל תאמרי כלום החליפי תחתון וצייני רק את התחתונים היבשים .

                            המשך יום קסום - אורלי , נגיעות

(לא מצליח להתארגן טוב עם הבגדים, ונרטב)

1) אני משתדלת לשים להם משהו זמין עוד לפני שהם ממש רעבים ומבקשים. בערך שעתיים אחרי ארוחת צהריים ככה, חותכת כמה ירקות (כשיש צבעים שונים זה מאוד מגרה את התיאבון) ומסדרת יפה בצלחת (מגוונת, שיהיה להם מעניין - נגיד פעם המלפפונים חתוכים לפרוסות אלכסוניות ופעם לרצועות, פעם הגמבות מסביב והמלפפונים במרכז ופעם עושים מחרוזת מלפפון-צנונית-מלפפון-צנונית, ועוד כיד היצירתיות הטובה). אני פשוט מניחה את זה על השולחן בשקט והם בעיסוקיהם, אחר-כך בהיסח הדעת כל מי שעובר ליד השולחן ורואה שולח יד ולוקח משהו, ואחרי חצי שעה הצלחת כבר מחוסלת... זה כיף. בארוחות הם לא כל-כך אוכלים ירקות, אז הנשנוש הזה של אחרי הצהריים הוא ממש חלק חשוב מהתזונה שלהם בעיניי.

2) גם כשפירות וירקות ממש לא מצליח, ועוברים לחטיפים, עדיין יש עדיפות לחטיפים ביתיים על פני קנויים. ככה את חוסכת את כל החומרים המשמרים, המייצבים, חומרי הטעם והריח... בחטיפים תעשייתיים יש גם הרבה יותר סוכר לרוב (מוסיפים מלח בתור עוד חומר משמר, ואחר כך יותר סוכר כדי שיכסה על הטעם). אם את רוצה בונוס את יכולה להמיר קמח לבן במלא, סוכר לבן בחום, מרגרינה בשמן או בחמאה. יש לי מתכון חמוד לחלווה ביתית, אם את רוצה אעביר לך. בסך הכול אם כבר ממתק - נראה לי שחלווה זה ממתק שיש לו יתרונות תזונתיים על אחרים. אפשר גם להכין פופקורן בבית (בסיר, לא המוכן שמחממים במיקרוגל!), זה כיף. אבל עדיין לזכור שכל זה לא פסגת הבריאות, ואם אפשר פירות וירקות - עדיף.

ממש מסכימה עם פצקרשת.

ועוד קצת רעיונות:

1) גם צלחות פירות מגוונים חשוב מאד. אצלי אוכלים טוב ירקות, אז אני דווקא משקיעה בחיתוך פירות.

2) עוגיות בריאות: עוגיות תמרים, עוגיות קווקר למיניהם. אם את רוצה- יש לי מתכונים.

באופן עקרוני אני לוקחת מתכון רגיל, משתמשת בקמח מלא, ממירה מרגרינה בסוכר ולפעמים סילאן ושמה קצת פחות ממה שכתוב (כך גם הילדים לא מתרגלים למתוק מידי).

זכור לי שהיה בעבר שרשור ארוך על עוגיות בריאות בפורום בישול ומתכונים- שווה לחפש.

כשיש לי זמן- אני מכינה כמות גדולה ומקפיאה וכך יש תמיד זמין.

סוכר חום ומעדיפה סילאן אם נראה מתאים...

רעיונות מעולים.

העצה הכי טובה שאני יכולה לתת,

גם לילדים וגם למבוגרים:

לפני הנשנושים- רעבים??

                       תכינו כריך או קחו צלחת נוספת מארוחת הצהריים.

ואם עדיין רוצים נשנוש:

הפריכיות- רעיון טוב.

פירות וירקות- רעיון טוב יותר.

אצלנו צורת ההגשה היא גימיק חשוב- בקערית אישית או בכוס.

גיליתי שגם נבטים הם ממש רעיון שמתקבל בצורה מעולה אצל פעוטות.

לגבי עוגיות ביתיות, פירות יבשים- ממש פחות כדאי ביום חול, עדיף לשמור לשבת.  כיוון שהם מכילים סוכר בכמות גדולה בכ"ז, גם אם פחות מהקנוי.

וגם כשמציעים לילדים עוגיה- הם רוצים עוד ארבע.

פופקורן ביתי/ בייגלה- גם רעיונות נחמדים לממתקים, כמובן בעדיפות נמוכה יותר מפירות וירקות.

ושאלה:

אני נרתעת קצת מהרעיון להכין לילד רעב צלחת מארוחת צהריים, כי יש לי שאיפה (שאני לא יודעת אם מקורה סתם בחינוך היקי שקיבלתי או שיש בה איזה שהוא ערך מעבר...) שיאכלו כמו שצריך בארוחות, ושלא יהיה להם ביטחון כזה שאם הם לא אוכלים את האוכל עכשיו אז לא נורא, חצי שעה אחרי הארוחה הם יוכלו לקבל אותו דבר... זה לא שאני משאירה אותם ממש רעבים בין הארוחות, אבל כמו שנכתב למעלה - פירות, ירקות, לא אוכל "רציני". האם זו שגיאה בעינייך?

הגישה השולטת בעניין היא של איליין סאטר:

תפקיד ההורה- להציע לילד מגוון של מאכלים בארוחה.

תפקיד הילד- לבחור מה וכמה הוא רוצה.

אין לכפות עליו.

אם מכריחים ילד לאכול משהו או לסיים את הצלחת- לא יוצא מזה טוב. (לי באופן אישי יש זכרונות שהייתי זורקת בשירותים אוכל שהכריחו אותי לאכול.

וגם לאמא שלי יש זכרון כזה, אגב.. מעניין..)

אני מאוד מבינה את הדילמה, תחשבי- האם השיטה שלך עובדת? האם בשבוע שאחרי הילד מבין שאין ארוחה אח"כ, ואכן אוכל בזמן הסעודה?

קורה שהילד לא מעוניין לאכול, אז האמא נותנת לו ממתקים ומיץ בכדי שלא יישאר רעב, וזו טעות! גם אני נפלתי בעבר בפח הזה. (את לפחות נותנת פירות וירקות, אבל עדיין...)

לדעתי- אם אינו מעוניין לאכול כעת, יש להבין שאינו רעב ואפשר לתת לו אח"כ צלחת. חבל שיאכל דברים פחות משביעים.

וגם- אכילה חברתית/משפחתית מאוד עוזרת לילד לאכול יפה בזמן הארוחה, כאשר יושבים מסביב לשולחן.

בעלי צפה בשבוע שעבר בילדה שלנו בת שנתיים בגן בזמן האוכל, ואמר שהילדים ממש אוכלים בנימוס אירופאי (מה שלא קורה אצלנו בבית...). ואוכלים הכל.

צריך לשים להם אוכל בצלחת, ושיאכלו מה שהם רוצים, לבד עם כפית (תלוי בשלב ובגיל כמובן), עדיף עם בני המשפחה. כך הילד ירצה לחקות אתכם.

מקוה שעזרתי,

יעל.

שחלילה לי מלכפות על ילד לאכול משהו! זה ממש ממש לא על הפרק ולא היה על הפרק מעולם. הארוחות שלנו אכן משפחתיות (לשמחתי, בחלקן הגדול אנחנו ממש אוכלים בהרכב משפחתי מלא! ב"ה יש לבעלי עבודה נוחה), והאוכל עצמו הוא לא נושא השיחה בהן, אלא כל ילד מבקש ומקבל מה שהוא רוצה מהדברים שעל השולחן, ומפטפטים על הא ועל דא.

אני אוהבת את זה ככה, ולא ארצה שכל ילד יאכל בשעה שהוא רעב (גם כי אני מרגישה שנכון יותר לאכול כמשפחה, וגם כי תכלס זו הרבה טרחה בשבילי להגיש לכל ילד בזמן אחר). מצד שני - זה נכון שבאופן טבעי קורה שלא כולם רעבים באותה שעה, ויש בזה אולי סוג של רודנות כשאני קובעת להם מתי הם מקבלים אוכל ומתי לא. באמת דילמה.

ו...בסופו של דבר תעשי מה שאת רואה שטוב במשפחה שלכם.

אם הילדים מבינים שיש זמן לארוחה, ואכן משתכנעים לאכול בזמן הזה- מה טוב.

מעבר לתיאוריות- יש חיים ומציאות...

אבל רק תשימי לב שהפירות נשארים כארוחת ביניים, ולא כמנה העיקרית של ילד רעב שמבקש עוד ועוד בכדי להשביע.

הבת שלי, בת שנה וחצי, ואני לא מצליחה בשום דרך לגרום לה לאכול ירקות..

היא לא מנסה אפילו.

וגם כל היום רוצה ביסקווטים..

פשוט להמשיך להניח לה ירקות מול העיניים מדי יום, ולאכול ירקות לידה. מעבר לזה לא לעשות מאמצים "לשכנע" וכדו'. רק להשאיר את האפשרות הזאת זמינה לה. יש ילדים שזקוקים לזמן חשיפה ארוך מאוד (חודשים!) כדי להעז ולנסות מאכל.

ולגבי הביסקוויטים - תזכרי שבידך ההחלטה אם היא מקבלת, כמה היא מקבלת, מתי היא מקבלת. לא לחוש אשמה על זה. זכותך המלאה לקבוע כללים מתי אוכלים ביסקוויטים ומתי לא. תבחרי כללים שנראים לך הגיוניים ושתוכלי לעמוד בהם לאורך זמן

אבל רק אם קונים אורגני. כי אם נותנים פירות יבשים רגילים- יצא שכרו בהפסדו, עם כל הדברים המזיקים שמוסיפים.

לילדים גדולים אפשר לתת שקדים ואגוזים. וכמובן פירות טריים.

יש לי גם מתכון מעולה לחטיף אנרגיה ביתי, טעים ובריא.

ובד"כ אני מעדיפה להחזיק בבית קרקים במקום בסקוויטים ווופלים, לפחות הסוכר יורד...

ותתני לה אחד מידי פעם.

מסתומא בהתחלה היא לא תרצה, אבל בהמשך כשהיא תראה אותך היא תיקח.

מניסיון, אצלנו אוכלים רק ירקות ופירות.

ואין שום חובה שיהיו חטיפים וביסקוויטים.

חטיף באופן טבעי יהיה פרי או ירק טרי או פשוט עוד ארוחה קטנה, אם אין אוכל מהיר ולא בריא בנמצא.

גם הם ירוויחו וגם גם אנחנו אם פשוט אין "אוכל זבל" בבית.

את יכולה לקנות פורס תפוחים (חותכן שחותך את התפוח ל-6 חלקים) ולפרוס יפה את התפוח הקלוף (בגיל הזה אני בעד לקלף).

את יכולה לחתוך קיווי או אפרסמון לחתיכות קטנות. הצבעוניות של הפירות כבר תזמין את הקטנה.

אם הם עדיין מכורים לביסקויטים, במקום לגמול אותם בבת אחת, אפשר לקנות מציות ולמרוח להם מציות עם גבינה ופרוסות זיתים.

אפשר לחתוך מלפפון או פלפל לרצועות.

והעיקר, לשים בתוך קערה קטנה, לכל אחת בצבע שונה, למשל, קערה עם ציור של דורה/פו הדוב וכד', כדי שהחטיפים יראו מזמינים.

שלום לכולם,

הרעיונות עלו הם טובים, והכי טוב בעיני הוא השיח עצמו: זה מאד משמח להיווכח שהרבה יותר משפחות היום מודעות ומעוניינות ליצור שינוי בביתן, ולתת לילדים מזון איכותי ובריא.

יישר כוח לכל אמא שהנושא חשוב לה ושמנסה להתחקות אחר הנשנושים הבריאים והטובים ביותר! לא קל בימינו, עם כל המטלות שגם כך יש על כתפינו, גם לתור ולהמציא מאכלים חדשים ולהיות בכל פעם מקורית ויצירתית בשביל שהקטנטנים (וגם היותר גדולים) יאכלו את האול הבריא שלנו...

אין ספק שהכי קל זה לפתוח חבילת וופלים, ולסגור את הפינה הזו של ארוחת ארבע או נשנושי אחה"צ. ולכן אני מעריכה מאד את ההורים שעושים מאמצים, גם אם לא הכל צולח, ומשתדלים לתת מגוון רחב של מזון בריא.

ולעצם העניין:

אני בגישה (וכך גם מנחה את המטופלים שלי) שבשעות אחר הצהריים יש לקבוע ארוחת ביניים רשמית. אצלנו היא בשעה 17:00 ע"פ רוב. כשזו ארוחה,בתפיסה, אז מתארגנים אחרת ולא חוטפים ממה שעל השיש או בארונות.

ולכן אני חושבת על הארוחה הזו, מתכננת מה אתן בה, בדיוק כמו בשאר הארוחות ביום. וחשוב מאד לכלול בה גם שתייה, כחלק ממה שאני מגישה - כי לא פעם אנו נוטים לחוש רעב כשבעצם זהו צמא. ובמיוחד בחורף, ובמיוחד ילדים, נוטים שלא לשתות מספיק, ויכולים (מעבר לנזקים שבשתייה לא מספקת) גם לאכול יותר מהנדרש רק בגלל שלמעשה הם צמאים...

הצעות נוספות לארוחות ביניים:

ירקות,: מעבר למה שנכתב כבר, אפשר גם גזרים חתוכים למקלות, קולורבי, שומר. גמבות אצלנו נאכלות שלמות כמו פרי!

פירות: (אני קולפת פומלה והישיבה סביב השולחן והעיסוק בקילוף יוצר עוד מפגש עם הילדים לשיחה .אפשר גם רימון שהם אוהבים אצלי מאד והוא בריא באופן יוצא מן הכלל!!!)

סנפרוסט: לחלוט למספר דקות שעועית ירוקה/ אדממה (פולי סויה שלמים בקליפתם)/ גזר גמדי. אני מסננת ושופכת לקערת מי קרח והירקו נשאר פריך ורענן. מגישה עם מעט מלח גס וזה נזלל בכיף ולבריאות!

מוזלי: מי שלא בשרי בשעות אחה"צ יכול לאכול יוגורט עם פרי חתוך וגרנולה ביתית.

ארוחת ביניים חורפית: תה צמחים עם פרוסת עוגת גזר/תמרים או 2-3 עוגיות ביתיות בריאות (יש כאן שלל מתכונים בפורום). ואפשר גם להשקיע ולהכין פונץ' מתפוחים מבושלים עם מעט סילאן או מייפל אמיתי  ולתבל בקינמון. לשתות ולאכול כמו מרק, אבל מתוק... אפשר דייסת שיבולת שועל (פרווה) על בסיס מים וכף של טחינה או שקדיה או על בסיס חלב אורז/שקדים. ממליצה בחום! זה ממש מעדן!

חטיפים קנויים: בייגל'ה מקמח מלא, פריכיות עם ממרח איכותי, חטיפי תפוחונים (אפשר לקנות בבתי טבע, פרוסות תפוחים אפויות ללא תוספת סוכר. וזה טעים! ), קרקר שיפון עם ממרח.

יש עד הרבה אפשרויות והכי חשוב זה לנסות, לחשוף את הילדים, ולא להתייאש!

בהצלחה לכולנו ובריאות שלמה!

שלש כפות דבש +שתי כפות טחינה גולמית +אחד כף קקאו =ממרח בריא וטעים

אבל עדיין - לממרח מתוק כדאי להתייחס כאל ממתק. לתת רק בכמויות ובתדירות שמחליטים שכדאי לתת ממתק

הכנסת ירקות לתוך קערה עם מי קרח למספר דקות ללא גרעינים כגון  מלפפון והם יו קריספים.

קמח מאוד משביע

את יכולה להכין לחמניות מתוקות (אפשר מקמח מלא)

ולצרף בהן הפתעה: למשל שוקולד מריר ( שאגב מתברר כבריא דווקא )

בדיוק היום הכנתי ויצא מעולה (שייך לפורום מתכונים אבל בכ"ז...)

כעכים מלוחים:

1 קילו קמח, 2 חבילות א. אפייה, 2 כפיות מלח, 2 כפיות סוכר, 2 כוסות שמן, כ-2 כוסות מים.

מערבבים חומרים יבשים, מוסיפים שמן ומים ולשים. הבצק צריך להיות נעים ורך.

מכינים "נחשים" ויצרים טבעות (אפשר גם בצורת "אצבעות")

מורחים ביצה טרופה ושומשום/ מלח גס/ זעתר

180 מעלות

נשנוש כיפי ובריא יחסית, עם גבינה או טחינה וירקות זה גם יכול לשמש כארוחה

רק!!!!!!!!!!! פירות וירקות.

תמר עם שקד / שקדיה בפנים במקום הגרעין זה מעדן

עוד רעיון באותו סגנון - את טוחנת שקדים (במעבד מזון לי מג'מיקס וזה מעולה) אחרי שהשקדים טחונים מוסיפים תמרים ויוצרים עיגולי קטנים. אפשר לצפות בקוקוס ולשים במנג'טים.

זה ממש טעים!!!! ומחזיק הרבה זמן במקרר

וחוץ מזה פירות זמינים לילדים (קלופים חתוכים במקום נגיש) הם כבר ינשנשו באופן טבעי את זה לבד.

כמה שיש פחות שטויות בבית באופן כללי זה פחות מפתה לאכול אותם

זה באמת קצת מוזר,

אבל אין לי עיצות או משהו..

הבן שלי נכנס השנה למשפתחון אחרי שהיה איתי שנה וחצי בבית, מהלידה, היו פעמים בודדות שהשארתי אותו לשעות מעטות

מהשבוע השני עד בערך חודש אחרי החגים, תמיד  בכי וצרחות, בשלב מסוים זה הפך לבכי של מחאה והיה נרגע דקה- שתיים אחרי שיצאתי.

אני מבינה אותך מאוד, לדעתי למטפלת יש כאן תפקיד מאוד חשוב.

מה שאצלינו עזר זה שהמטפלת לא נלחצה, לא שידרה לו שהוא משבש את הסדר יום ולא שכבר עבר ה"זמן הסתגלות" המקובל, אז למה הוא עדיין צורח?

את לא יכולה להיות שם להרגיע אותו, זה התפקיד של המטפלת, ואם היא משדרת חוסר סבלנות כי הוא מפר את השלווה אחרי שכולם הסתגלו, אז זו בעיה, כי פעוטות קולטים את המסרים האלה, במיוחד החכמים והנבונים

אין לי יותר מידי עצות מה לעשות, רק הבנה של המצב, כי אצלינו מה שהכי עבד זה היחס של המטפלת..

בהצלחה רבה

ספציפית לא מתאימה לו....

אני הכרתי כמה מקרים שהילד לא הסתדר אם מטפלת ספציפית ולאחר שינוי נרגע...

אם באמת הילד שלך כזה חברמן ומבין הרבה- אולי משהו לא תקין לו במשפחתון...

לא בטוח שאני צודקת במקרה הזה - 

אצלי ראיתי ממש שינוי בין הילדים כשהייתי שלמה עם "המסירה" לב שלם סמכתי על המטפלת והאמנתי שטוב לו שם. הפרידה היתה קלה יותר. תינוק קולט את הניואנסים הכי דקים שלנו אם אנחנו משדרים חוסר ביטחון, רחמנו, אשמה הם מפרשים את זה לחוסר ביטחון שלהם.

הפרידה צריכה להיות מצידך חדורת ביטחון בשימחה, וקצרה 

כל זה לא תקף אם את לא בטוחה שאכן טוב לו שם, ואז זה מצריך בדיקה לעומק, או לנסות באמת מקום אחר

בהצלחה!!!