פורום הורות (עמוד 329)

שההורים הנשמות שלי עשו לי קופת חיסכון מאז שהייתי תינוקת- שמו 200 שקל בבנק בהוראת קבע (גם ככה מקבלים 170 שקל מביוח לאומי על קצבתת ילדים, והם הוסיפו מעצמם ועיגלו) וככה בגיל 19 כבר היה לי מספיק לחתונה וללימודים בע"ה!! ישתבח שמו לעד.!

וזה מה שאנחנו עושים עכשיו לקטן שלנו....

 

זה פשוט מעולה!

עוד פעם מישהו הקפיץ אז זה הזכיר לי.

 

אין דבר כזה כמה עולה בר מצווה / חתונה. טווח המחירים הוא רחב מאוד.

 

אני ממליץ לחסוך כמה שיכולים כשהמינימום זה הכסף שמקבלים מקצבת הילדים. אם וכאשר ההכנסה גדלה אפשר להגדיל את החיסכון. כשמגיעים לשלב של בר מצוה / חתונה עושים אירוע בהתאם לתקציב שיש.

 

אג"ח באופן כללי מניב תשואה גבוהה יותר מאשר פק"מים / תכניות חיסכון אבל לא צמוד למדד ויש עלויות קניה ומכירה.

 

כשמדובר על חסכונות לטווח הארוך רצוי לעשות תכנית צמודת מדד גם אם הריבית עליה נמוכה.

 

אפשר ורצוי להתייעץ עם הפקיד בבנק / פעמונים / יועץ כלכלי.

 

 

http://www.tongue-tie.org/%D7%93-%D7%A8-%D7%A8%D7%95%D7%A2%D7%99-%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%A8.html

וכשתרגישו שאתם בשלים לגמילה מהרגל ההרדמה הזה - כדאי מאוד

תודה על התשובה המהירה, ואת האמת ניסינו כמה שבועות להרדים אותה עם מים בצהריים והיא פשוט לא נרדמה הייתה עייפה ועצבנית אבל לא נרדמה אז קצת התיאשנו.

אבל אולי יש מצב לשנות טיפה את הסדר - שתאכל כשהיא מנומנמת אבל לא במיטה אלא בחיבוק של אמא / אבא, ובתנוחה זקופה ככל האפשר, ואז צחצוח שיניים, נשיקה ולמיטה? זה יכול להיות הרבה יותר טוב ובריא בשבילה, אם זה אפשרי.

 

ושוב לשאלה הקודמת - מוסיפה שבמקום לדלל את הסימילאק אפשר בגיל כזה גם להחליף אותו בחלב אם אתם מעדיפים (לא רק בבקבוק שלפני השינה אלא בכלל).

 

בריאות ושמחה.

 

והנס שלנו שאין לה עוד שיניים אז עוד לא צריך להתעקש גם על צחצוח.

..

ממטרנה. מה הדחף?! אם מניע כלכלי- לא אומר מילה. אבל הבקבוק הרי מכיל את כל אבות המזון.. מבחינתי זוהי "השלמת תזונה" נהדרת. והרי כולם נגמלים בסוף, אז מדוע למנוע את הריכוז המצויין של הויטמינים ולהציע חלב פרה או מים בגיל שנה. מה בוער?!

 

http://www.old.health.gov.il/pages/default.asp?maincat=33&catid=800&pageid=4926

 

(השאלה האחת לפני האחרונה).

השם שלך לא היה כ"כ מוכר לי, אז הצצתי בהודעות קודמות שלך (אני תמיד נהנית לעשות את זה ולהכיר קצת יותר את האדם שמאחורי ההודעה). והי, לא תאמיני מה מצאתי - מתוך חמש עשרה הודעות שלך שנפתחו לי בשלוש עשרה הוזכרה המילה מטרנה! קטע, הא?

מישהי רוצה להשתכר בהנקה? שטויות, לא יקרה כלום אם יום אחד תתני מטרנה.

רמי לוי הוא צדיק - בטח, הוא מחלק לכל יולדת מטרנה.

מה עושים עם עצירות - גרבר של מטרנה.

תראו כולם! מישהי כתבה באיזה פורום נידח שהיא מצאה סיבים בסימילאק! אני עברתי למטרנה! (לא משנה שגם לפני כן היו מלא הודעות שאת נותנת מטרנה)

 

אז אחרי כל זה זה יוצא מה-זה אמין שמישהי שואלת על דילול הסימילאק ואת קופצת להגיד שכדאי להמשך עם מטרנה לנצח וזה ריכוז מעולה של ויטמינים ומה לא...

 

 

זה גם מאד לא בריא לשיניים להרדם עם זה בלילה.

לעצירות!

 

כך אמר לי רופא.

 

אבל אולי אם היא אוכלת הרבה פירות וירקות אז זה לא ככה.

 

בכל מקרה לדעתי, כדאי לשאול רופא.

להבנתי, אחרי גיל שנה אפשר לוותר על התמ"ל לגמרי, ומותר גם לעשות אתו ניסויים. מקסימום אם היא אכן תראה שלבת שלה זה עושה עצירות, היא תבין שאצלם זה לא מתאים.

אני מאוד רוצה לגמול את בני, בן שנה וקצת..

בערב- משתדלת לתת ארוחת ערב, ואז מקלחת ולישון- לא תמיד הוא אוכל טוב ואז צריך להשלים את זה עם מטרנה, אבל אנחנו בכיוון...

אבל- מה עושים עם הבוקר?!?!

הוא קם בוכה בסביבות 5 וחצי (או לפני אם הלך לישון מוקדם) והוא ממש צריך את זה (נראה לי..?)

מה שמים שם במקום? הוא חוזר לישון עוד שעה לפחות אחרי זה..

וכן נראה לי שהוא רעב, לדוג', אם הוא אכל א. ערב ב-6 וב 7 ומשו נרדם, לא הגיוני שהוא יהיה רעב ב5 וחצי- 6?

 

אשמח לעצות מנסיונכם!

אם שמים יותר כפיות לכמות המים - למשל 2 כפיות ל60 מים.
אז זה גורם לעצירות, ואני מאמינה שיותר בשלב המוקדם מאשר בגילאים כאלה.

יותר מרוכז, אז זה מזיק לכליות. עניין אחר.

 

אני לא יודעת אם דוקא בגילאים צעירים יותר.

(זו סכנה לא קטנה בדילול התמ"ל בגיל צעיר, כשהכליות עוד לא בשלות, בשלב שגם עוד לא אמורים לתת לתינוק מים).

כלומר, גם לי זה נשמע בדיוק הפוך - ורלוונטי לגיל ינקות. יש מצב שהרופא עצמו בטעות החליף בין הדברים? (אנשים מדברים בשטף ומתבלבל להם בפה, גם אם הם חכמים וידענים גדולים, קורה לפעמים).

אני שאלתי אותו האם אפשר לדלל תמ"ל לתינוקת שסובלת מעצירות, והוא אמר שבשום אופן לא, כי זה רק גורם ליותר עצירות!

 

ועכשיו אני נזכרת, שכשהיינו בבי"ח פעם, עם הגדל שלנו ששילשל בלי הפסקה (הוא היה בן שנה) נתנו לו תמ"ל מדולל כי זה גורם לעצירות.

 

ולגבי הכליות, אין לזה קשר לעודף מים. כשמכינים תמל מכוז יותר מהמומלץ, זה גורם לחלבון של החלב שיש בו עודף ביחס למים, או משהו כזה. וזה מאד מאד מסוכן!

 

בקיצור, לא כדאי לשחק עם התמ"ל.

 

מי שרוצה יכולה לדלל חלב במים. זה יותר מתקבל על הדעת.

זה לא שהתמ"ל בפני עצמו הוא דבר מסוכן שכזה, שכל סטייה מההוראות הופכת אותו למחולל מחלות, אלא שמערכת העיכול של תינוק קטן (ובעצם גם שאר המערכות שלו, כגון מערכת החיסון וכו') היא מאוד לא בשלה, ומכוונת רק לסוג מזון אחד - חלב אם. ותמ"ל מעובד כך שידמה לחלב אם ככל האפשר. כל סטייה מהנוסחה המדויקת שלו מרחיקה אותו יותר מההרכב של חלב אם, והופכת אותו לפחות בטוח עבור תינוק שחלב אם אמור להיות המזון היחיד (בהתחלה) או העיקרי (בהמשך) שלו.

אם הייתה מגיעה לאותו רופא אמא שרוצה לתת עגבניה לבן החודשיים שלה כי הוא סובל מעצירות, הוא ודאי היה מסביר גם לה על הסכנות בכך. וזה לא כי עגבניה מסוכנת. בגיל שנה אין בעיה להאכיל בה. זה בגלל שמערכת העיכול של תינוק קטן עדיין לא בשלה להתמודד איתה.

רוב האזהרות התזונתיות שתקפות לגבי בני חצי שנה, לא תקפות לגבי גיל שנה. אפילו דבש, שמסוכן מאוד לתת לפני גיל שנה, בארץ ההנחיה היא שאפשר לתת בגיל שנה (בארה"ב יש הנחיה מחמירה יותר). בגיל שנה גם לא צריך לעקר בקבוקים - ולפני כן זה חשוב מאוד מאוד. לכן  לא הייתי חוששת גם מדילול התמ"ל בגיל שנה. וכאמור, הכי טוב בעיניי לוותר עליו לגמרי בגיל הזה (-:

עם פיפי הוא מסתדר יפה, עם קקי תיארת שלוש אפשרויות. האם יש בין האפשרויות האלה אחת שמציקה לך ממש? כלומר עושה לך רע שהוא צריך חיתול בשביל זה, או שצריך לנקות אחריו, או שאת זו ששמה לב לסימנים שלו?

אם, נניח, תמשיכו בדיוק ככה וזה ייקח כמה חודשים עד שהוא יבשיל ויהיה מוכן לזהות בעצמו גם את הקקי ולהסתדר עם השירותים גם בישיבה - זה תסריט אימים מבחינתך?

אם לא, ואת סבבה עם זה, אז נראה לי שהכי נכון כרגע להרפות מהעניין. הרבה פעמים ראיתי שהבשלות לשתי הפעולות האלה לא מגיעה באותו זמן. חרדת אסלה היא דבר שחולף מעצמו תוך כמה זמן.

אבל אם לך עצמך זה עושה ממש רע להישאר במצב הנוכחי, אז כן כדאי לנסות להתקדם הלאה, שלא ייווצר מעגל של תחושות שליליות.

ב. אם הוא עושה באמבטיה - כנראה שהוא לא מפחד מעצם היציאה שלא בחיתול. לכן כנראה שכדאי לקנות סיר. יש היום כאלה שיש להם גם "מכסה".

במיוחד אצל בנים...

סבלנות...

אם הולך עם סיר- יופי.

הוא יודע מתי הוא צריך לעשות

ונראה לי שהעניין הוא שהוא לא מסתדר עם האסלה

ופועל יוצא מזה - שכשיוצא לו שלא בחיתול - זה גם מגעיל אותו, כי הוא מתלכלך מזה. ואז באמת זה יוצר תחושה שלילית. 

 

חשוב לי לקדם את זה:

א. כדי לעזור לו, הוא מתאפק ולא נעים לו. אולי סיר באמת ממש יקל עליו אז למה לא? בנוסף, אולי המצב עכשיו יעמיק את התחושה השלילית שלו כלפי זה, וסיר ימנע את זה. 

ב. כרגע מבחינתי זה לא מפריע לי (בכל האפשרויות). הוא נלחץ ואני מרגיעה אותו. ובאמת זה נראה לי סיפור פשוט, מסיימת עם זה צ'יק צ'ק. אבל עוד מעט יתחיל אי"ה החורף, ואז זה קצת יותר מורכב - יותר בגדים לכבס, יותר קשה ליבש. בנוסף - עוד כחודש אני אמורה אי"ה ללדת, ווודאי שיקל עלי שהוא כבר יהיה רגיל להתפנות בשירותים / סיר (כמעט ואין לי שום עזרה לאחר לידה, וב"ה יש חוץ ממנו עוד 2 ילדים). 

 

אז רציתי לשמוע מהניסיון שלכם,

וגם המלצה לסיר, שאין לי כל ניסיון עם זה. (וחדש לי שיש עם מכסה, נשמע רעיון טוב. תודה דן!)

עוד כחודש לידה - אז ממש עכשיו הזמן.

 

בלי לחץ, אבל גם בלי "בטלנות". לכל היותר - ניסית. זו לא השקעה גדולה..

שימי לב שהוא יהיה גדול מספיק לילד בגיל הזה

כי סירים "של פעם" פשוטים כאלו לא מתאימים לילדים בגיל הזה, אלא לילדים קטנים יותר.

אצלנו הרבה פעמים הוא מוגבל, ולכן אני מביאה מתנה- משתדלת מאוד להביא משהו מרשת חנות תינקות עם שובר החלפה..

 

כי כסף צריך לשים תמיד יותר.. (אני לא קונה מתנה ב150 אלא ב60 ש"ח בערך..)

 

וגם- זה מאוד תלוי למי זה (חברים קרובים/ משפחה/ שכנים וכו'..)

יש גם ימים כאלה...

אבל אל תשכחי שיש ימים שאפילו שיש בכי אמא מצליחה לעלות חיוך וגם אבא מצליח למצוא כוחות ויש שמחה ביחד וקצת נחת והרבה אהבה...

מאחר ובבירור שיטת ההשכבה לא עובדת, גורמת צער לילדים ומתסכלת אותך ומשאירה אותך מרוקנת ועייפה, אולי שווה לנסת שיטות השכבה אחרות, עד שתמצאו את הדרך שהכי מתאימה לערב שלכם?

 

למשל, אולי לשים איזה מזרון על השטיח בחדר הילדים ולהישכב עליו עם ספר או עיתון, לתת לילדים לטפס עליך ולהתגלגל ממך, ואחד על השני, עד שיהיה פתאום שקט?

 

כמובן, יש עוד דרכים לכל משפחה מתאימה דינמיקה שונה בתקופות שונות

לי היא מאד מאד עזרה אפילו שבהתחלה הייתי ספקטית. היא נותנת שיטה מעולה לתינוקות ושיטה מעולה ל]עוטות כיצד להרדים אותם. אם תתחילי, אני תוך שבועיים הצלחתי עם שלי, ועכשיו הוא יושן יופי בלי שאני אצטרך להיות לידו.

ממליצה בחום רב

אבל מה עושים עם בני 2.5 ו- 4.5?

וזה תלוי בכל משפחה ובדינמיקה בין הורה- ילד

להרגיל את הילד לאיזשהו "טקס" לפני השינה

וכאן כל אחד יכול להכניס את שנראה לו לנכון

 

 

 

כל ילד וכל אמא הם אחרים. וכל אמא צריכה להיות רגישה לצרכי הילד ולצרכים שלה.

אישית- אני קוראת איתן קריאת שמע, מחזיקה יד למי שרוצה, שרה עוד שיר שניים ואז בדר"כ נגמר העניין והן ישנות. אם לא- אני נשארת לידן אם בא לי ויש לי כוח, ואם אין לי כוח, אני נשכבת על הספה שקרובה לחדר שלהן עם ספר, וככה גם נחה וגם נותנת הרגשה שאני לידן. (למי ששאלה על גיל 2,5 ו4.5)

בסוף הם גודלים... וגם הגדולים קצת יותר עוזרים.

בקיצור זה תקופה וזה יעבור.

לעשות כלום והיא לא שמחה-לא נראה לי שהיא תתעודד מזה שזו תקופה.

היא צריכה פתרון שייתן לה כח ויעזור לה לפנות זמן לעצמה, שתהיה שמחה יותר.

הערב הוא הזמן שלנו, ההורים בכלל והאמהות בפרט-להתפנות לצרכינו ולמטלות שלנו.

 

ולך האנונימית הפותחת-

אני מציעה לך ליצור איזשהו "טקס שינה". בגדול רמת הגירויים במשך היום צריכה להיות כמו משפך-לקראת הערב זה מצטמצם.

אורחת ערב ואז מקלחת או להיפך איך שנוח לך.

כדאי להחשיך את הבית באיזורים מסויימים לפי שיקולך, אולי מוזיקה מרגיעה.

סיפור ואז לישון.

 

הגדול והקטן ישנים באותו חדר? אני מציעה להפריד.  יש מצב שהקטן יישן איתכם בחדר (במיטה משלו כמובן)? כיוון שהוא עוד קטן מאוד, ומתעורר יותר פעמים מהגדול-כל בכי שלו יכול להעיר את הגדול ואז יש חגיגה.

 

לגבי ההירדמות של הקטן-גיל חצי שנה זה קטן מאוד. אם הוא לא רגיל עד עכשיו להירדם לבד-הוא צריך אותך לידו. אני לא אומרת שהוא צריך להיות עלייך, אלא לשבת לידו כשהוא במיטה שלו ולשיר לו שירים, לשחק לו בגב, ללטף, להרגיע. כשאת רואה שהוא עומד על סף הירדמות-צתאי מהחדר.

אני מציעה לצרף חיתול בד, זה נותן ביטחון כי יש "משהו" שהוא איתי. הוא יכול לחבק את החיתול ולשחק איתו עד שיירדם.

אני מאמינה ששבוע-שבועיים כאלה ושעת ההשכבה תיראה אחרת.

 

וכמובן-אם את רוצה אני פה באישי.

תודה לכולכם על התשובות.

כמו קסם פתאום הגדול הולך לישון בלי בעיות (אחרי תקופה קשה)...

לא יודעת להסביר מה קרה פה, זה התחיל יום אחרי שכתבתי את ההודעה...

הלוואי שיימשך ככה.. אני בשוק.

אבל באמת כל אחד והילד שלו, ולכל ילד יש אופי!
למשל יש לי חברה עם תינוקת עשר חודשים ושנתיים, הקטנה נרדמת מהר הגדולה עד אחדעשרה ערה, זה גם אופי, צריך לדעת מה מתאים למי.
הלוחשת- יש לי אותו. בערבון מוגבל בלבד. לא הכל עובד לא בכל תינוק ושוב, לכל תינוק יש אופי. אפילו היא מודה!

את אוכלת אחה"צ או מחכה לבעלך?

תמצאי שעה קבועה פחות או יותר שהילדים משחקים ורגועים ותשבי לאכול ולשתות משהו. אפילו משהו קטן, קורנפלקס, פריכית או פרוסה עם משהו מזין, פרי, יוגורט...

זה נותן פוש של אנרגיה להמשך הערב.

בהצלחה!

לדעתי, וכך זכור לי שגם שמעתי בעבר, עדיף שהבת שלך תשמע את הכל ממך. אם את לא תספרי לה, היא תשמע את הדברים מאחרים, ותחפש תשובות לשאלות שלה במקום אחר, ולכי תדעי לאן היא תגיע ולמה היא תחשף.

עוד משהו שקראתי (באתר מורשת יש שו"ת עם רבנית שעונה גם על עניינים כאלה), שכשאת מספרת לבת שלך, תנסי להציג את העניינים בצורה מאד יבשה עניינית וביולוגית, ולא כמשהו יצרי.

הבת שלי עוד לא בת 9, והיא תמימה תמימה, ובכל-זאת ניסיתי למצוא הזדמנות להתחיל לספר לה על הדבר הראשון שנראה לי מספרים. אני לא יודעת מה מתחילים לדבר אצלה בכיתה, וכמו שאמרתי למעלה, אני מעדיפה שהיא תשמע על זה ממני. ולכן לא מזמן כשהיא שאלה אותי אם אני בהריון (לאחרונה היא שואלת יותר מדי, כנראה אני צריכה להשקיע יותר בכפיפות בטן...) לקחתי אותה לחדר וסיפרתי לה איך אישה יודעת שהיא בהריון. ואני שמחה שלפחות את השלב הזה עברנו בשלום. כך אני מקווה שכשהיא תשמע בכיתה כל מיני דברים ויהיו לה שאלות להרחבה, היא תפנה אלי, בעזרת-ה'.

(למען האמת גם הבן שלי שקטן ממנה, חובב טבע מושבע, יודע דברים שאני בהלם שילד בגילו יודע. אבל הוא באמת מסתכל על העניינים בצורה ביולוגית לחלוטין, כך שנראה לי שזה בסדר.)

 

דבר נוסף - כשאת מדברת איתה, תשתדלי לא לתת לה להבין שמדובר בדברים אסורים שאינם קדושים וטהורים. היא צריכה להבין שמדובר במשהו מאד טבעי שה' רוצה, וכך הוא ברא אותנו עם כוחות ליצור את הדור הבא, כמובן כשזה נעשה עם בן-הזוג הנכון בקדושה שה' כיוון אותנו.  לפעמים נותנים לילדים תחושה שזה משהו פסול, ואז כשמתחתנים זה עלול ליצור בעיות רגשיות שקשה מאד להתמודד איתן.

אם את רוצה שאברר לך מאיפה קונים - אברר

אני בעד להסביר כמה שיותר

תשמחי שהיא פונה עם השאלות אלייך ולא לאחרים

ותתני לה מענה

 

תודה על התגובות .

שמדבר על המחזור החודשי. אני אישית לא קראתי. שמעתי עליו מגיסתי שקנתה אותו לביתה והיא אמרה שזה ספר טוב שמסביר בשפה נקיה את התהליכים הפיזיולוגיים.

כשהייתי ילדה. ממש סגנון חילוני. לא מומלץ. גם לא כדאי שספרים כאלה יסתובבו בבית ויגיעו לילדים קטנים יותר.

מדוע לא תסבירי לה בעצמך את תהליך ההתבגרות. היא אמורה לקבל מחזור בשנים הקרובות...

אפשר בהחלט לספר בצורה נקיה ובריאה. הדמיונות שמפתחים מחוסר ידיעה ומחלקי שמועות עלולים להיות גרועים ממש.

שחררי אותה מזה וכדאי לעשות זאת בצורה שזה יהיה הכי טבעי בעולם ולא איזה שו שו כזה שאסור לדבר עליו.

זו דעתי, אבל עוד לא הגענו לשם, נראה שזה יהיה די בקרוב...

בהצלחה

לדעתי כדאי שאת תהיי המקור, ולא משהו אחר בטח לא מקור חילוני.

לגבי מקורות דתיים-אין לי מושג לגבי קיומם של כאאלה.

את יכולה לקחת אותה ליום כיף של אם ובת ולדבר איתה על הדברים האלה.

אמא יקרה,

בזמנך, גם אם הוא לא לפני דורות רבים, הדברים היו אחרת. ילדה צעירה בת 11 לא ידעה מה שהיום ילד בן 5 יודע. לא היה אז אינטרנט, ובמה לכל סוטה להציג את יצירותיו והגיגיו על גבי במות. ידעו מה שידעו מחברים, מספרים, אבל לא בפריצות ובהמיות כמו שקורה היום מסביב.
אל תחששי לספר לה דברים, כי *את* בזמנו לא ידעת!

מנסיון אישי ומר, זה נורא נורא נורא ללמוד דברים בחוץ (״בחוץ״= חברות, אינטרנט, סיפוק סקרנות לבד) את לא רוצה את זה עבורה.

שבי איתה עם ספר שעוסק בתחום, ובמילים פשוטות ובהירות תסבירי את המצב הכללי. תעני על שאלותיה לפי רמתה. והכי חשוב, תעבדי על לתת לה תחושה נוחה ונעימה לבוא ולשאול * אותך* מה שיעלה על דעתה. שלא תחפש בשדות זרים. כי לכי תדעי איזה ג׳יפה היא תקלוט בדרך...

חשוב שדברים שקשורים לגופה יקבלו אצלה בלב זיקה לאמא, לחום, לנקיות, למקום לגיטימי וטהור, לא חלילה למיניות זולה אותה היא תקלוט לקרבה במידה והיא תלמד על הדברים באינטרנט, למשל.
מקווה שהעברתי את הקריטיות שבענין.

ובהצלחה לך ברכותיי, זה שלב חדש בחיים!

למעשה כל פעולות הרווחה היום במדינת ישראל מבוצעות על ידי חבד,גרעינים תורנים ועמותות שונות כגון בתי תמחוי,חלוקת ציוד,עזרה כלכלית,יעוץ מישפטי וכו,העוסים רק חותמים על אישורים ומהווים צינור ביורוקרטי,לא פעם שמעתי תלונות מחבדניקים על שהם נאלצים לעשות עבודה שהיא באחריותה של המדינה,כל  המערכת הסוציאלית מבסיסה הוקמה עי אנשים מאוד מסוימים בדכ אשכנזים,אנשי מפאי חילונים שתפיסת כור ההיתוך שלהם לטוב ולרע היתה הדומיננטית ב30 השנים הראשונות של המדינה,מי שלא התאים כמו ענים,נכים וחולים מצא את עצמו בשולים שהלכו והתרחבו יותר ויותר עד כדי תפיסתם כיום על ידי המדינה כעול על הקופה הציבורית שיש להפטר ממנו בכל האמצעים,עצוב ומקומם אבל זו האמת.

מצד אחד אחותי עו"סית וממש משקיעה ואני יודעת שהם עושים עבודת קודש- וברור לי שבמקום הכי טוב הוא הבית....

 

מצד שני אני מאוד מאוכזבת מהרווחה בארץ- בתור מחנכת הייתי בוועדת החלטה שהאימא זעקה שהילד לא יכול להשאר בבית כי הוא מסכן את עצמו ואת אחיו, והיא לא מסוגלת להגן עליו ויש לה ליווי צמוד של עו"סית....והילד באמת מסכן את עצמו...והדבר היחיד שמחלקת הרווחה יכלה להגיד זה עוד 5 חודשים נכניס אותו לפנימיה טיפולית....ולנו נשאר רק להתפלל...

 

אז יש מקרים ויש מקרים- כמו שכמורה אני עושה טעויות ומתפללת שלא כך גם כאן....ומסכימה מאוד עם המשפט האחרון

ממש מעטים שאפשר לספור על כף היד ובסוף הם מתפטרים או מפוטרים כשמתגלה שהם מעיזים להיות אנושים כלפי המטופלים או שהביקורת שלהם אינה נעימה לאוזני המערכת?

ומה יצא ממנו באותה פנימיה טיפולית?האם באמת יש להם את המשאבים והרצון לעזור לו?במה הם יצליחו  יותר מהאמא?

עד כמה ניתנו כלים במיסגרת הקהילה?

היינו אצל סבא וסבתא וראיתי שם עיתון ידיעות אחרונות" - לגמרי לקוח מהבדיחות, אבל זה בדיוק המקרה הפעם D-:

מוסף "שבע ימים" מלפני שבוע ומשהו, ובו כתבה של נעם ברקן על יחידת האימהות בבית שבתי לוי. רציתי לקשר אבל לא מצאתי ברשת, למרבה הצער, אז תסתפקו בציטוטים חלקיים שלי:

 

מרכז החירום הוקם בבית שבתי לוי בשנת 1995. אחרי כמה שנים החל להירקם חלום יחידת האמהות. "האמהות היו מגיעות לבקר את התינוקות במרכז החירום וחשבנו כמה זה יכול להיות נפלא אם ניתן להן מיטה לישון כאן, כדי שהן לא יעזבו את הילדים שלהן בתום הביקור", מספרת קרפ. [...] "שם התחיל להתגלגל הרעיון שיום יבוא ונוכל לאפשר לאמהות להישאר כאן עם הילדים". לפני שמונה שנים, כאמור, הפך החלום למציאות.

מרבית הנשים שמגיעות ליחידה הן נערות צעירות בנות 18-23. האם המבוגרת ביותר היא בת 30. "כל האמהות היו ילדות במצוקה נורא קשה [...] כולן עמוסות בחוויות קשות של אלימות והתעללות איומה לסוגיה [...]", אומרת עו"ס דיצה חטב, מנהלת יחידת האמהות. "לנערות האלה, שהפכו לאמהות, אין מקורות תמיכה. אין להן משפחה תומכת ואין להן שום מודל הורי תקין [...]".

 

בכתבה מוסבר שביחידת האמהות הנשים מטפלות בילדיהן בליווי והדרכה צמודים של מתנדבות, ואחרי שהות של שנה+, כ80% מהן יוצאות משם - עם ילדיהן. המיעוט שאינן מצליחות להגיע להורות לא-מתעללת כן נאלצות בשלב זה להיפרד מילדיהן (ויש שמחליטות מעצמן שאינן מסוגלות לכך). בין השאר מרואיינת בכתבה אישה שאחרי שהצליחה לצאת מהמוסד עם בנה, שרכשה כלים להיות לו לאם מיטיבה, חזרה למוסד כמדריכה.

 

אני משתפת בכתבה המרגשת הזאת מצד אחד כדי לתמוך בטענת יוקטנה, ולהראות שיש דרכים לדאוג לטובת הילד בלי לקרוע אותו מאמו, ומצד שני כדי להראות גם ליוקטנה שמתוך משרד הרווחה צומחות גם יוזמות מסוג זה, ותשקלי - אולי הביקורת שלך הייתה גורפת מדי? היחידה הזאת עצמה היא כאמור חלק מבית שבתי לוי, שבחלקים אחרים בו מטופלים ילדים שכן הוחלט שיש הכרח להפריד אותם מהוריהם, ומחפשים עבורם משפחות אומנה. אולי החלוקה ל"טובים" ו"רעים" היא לא עד כדי כך חד-משמעית? הנה מוסד אחד שמקיים בתוכו מסלול כזה ומסלול כזה והילדים מתחלקים ביניהם מתוך מגוון שיקולים (וביניהם, למשל, מוכנות האמהות לקחת חלק בתהליך).

 

ושכניראה באה אחרי הגילוים המאוד לא מחמיאים על המוסדות האלה וזה תמיד אבל תמיד רק הקול של הצד המקושר שנשמע בתיקשורת ואך פעם לא קולם של מי שנפגעים.

כתבת תדמית, ותמיד צריך לקחת בחשבון שהדברים מצטיירים בכתבה יפה יותר מבמציאות.

ועדיין, זה כל מה שיש לך לומר על יוזמה כזאת - שפעוטות שעמדו על סף ההחלטה להוציא אותן מחזקת אימותיהן בגלל חוסר יכולת שלהן לטפל בהם יישארו עמן ויקבלו ליווי משותף, תקופת חונכות כזאת שבסופה רוב האימהות מסוגלות להעמיס על כתפיהן את המשימה הזאת, של גידול אדם?

אבל צריך לקרוא את המסר הסמוי-מה כל חטאן של האמהות? שהן שייכות לשכבות החלשות על כן הן בודאי שייכות לאיזה זן נחשל שלא יודע לגדל ילדים ובודאי יתעלל בהן גם הוא לכן אנחנו העוסים הנאורים והמתקדמים ניקח מהן את הילדים למרכזי חירום,בשורה לעוסיות הנכבדות של שבתאי לוי פגשתי הרבה אימהות מהסוג המתואר בכתבה והן יודעות מצוין לגדל ילדים,הקיצר זו כתבת פירסום עיסקית שרק לא מצוין שזו כתבת פירסום  אז לא מזה אפשר לראות את התמונה האמיתית.

ההסקה שלך על סמך הפסקונת שציטטתי שמה שמביא דווקא את האימהות המסוימות האלה למעון הוא התיוג החברתי והמעמדי שלהן - היא הסקה שגויה.

אבל שוב לא הייתי קובעת דברים על סמך איזו כתבה בעיתון

חג שמח

ואני מסכימה שיש גבול לאמינות של כתבה בעיתון.

בכל זאת חרה לי שהתגובה שלך לכתבה כזאת שבאה עם מסר "רגע רגע, לא תמיד הפתרון למצוקה חייב להיות הפרדה!" הייתה "סתם כתבה תדמית". הרי למיטב הבנתי המסר הזה עולה בקנה אחד עם דברים שאת ויוקטנה אמרתן, ומחזק אותם - שבאמת בפועל זה יכול לעבוד (מדובר בילדים שכבר הוחלט שמסוכן עבורם לגדול בבית, ואחרי שנת חונכות כזאת רובם כן חוזרים עם אמם הביתה!).

לדעתי - הלוואי שהתופעה הזאת תתרחב. שכמה שיותר משפחות אומללות יקבלו הדרכה וסיוע במקום הפרדה.

שלימדו אותה איך להתיחס לכתבות בעיתונים באופן מיקצועי ככל האפשר והכתבה היא כתבת פירסום והגבתי אליה כמו כל כתבת פירסום על כל מרכיביה כלומר חסרת מיקצועיות בעליל כי ההורה שלי כותיק ובעל ניסיון בתחום(עיתונאות וטלויזיה)לא היה מחשיב אותה ככזאת וגם היה מנתח למה אבל מכיון שאין לי ענין להלאות את הנוכחים אני לא אעשה את זה

יש לי הרבה מאוד מה להגיב.

כיוון שיש כמה שמכירים אותי לא אפרט כי זה יכול להיות לשוה"ר על ילדים.

אני רק רוצה לומר שכל מה שנאמר כאן הוא נכון לכאן ונכון גם לצד השני.

העו"סיות שבמוסד שלנו בכל מקרה עושות עבודת קודש במשכורת רעב וכל זה רק מתוך לב חם ומאוד אוהב.

אני לא יודעת מה לגבי עו"סיות אחרות..

אני חושבת שכל הרעה החולה היא לא העו"סיות אלא דווקא האטימות של ההתנהלות של הרווחה.

ילדים שיוצאים מהבית בגלל מצב כלכלי קשה (נו ו..? אז במקום לממן את הילד באלפים בפנימיה תנו להורים את הסכום).

תפקוד לקוי של האם שהעו"סית הגיעה ביום הכי גרוע של האם ונתנה ביקורת שלילית במיוחד וכתואה מזה הילדים שוהים בפנימיה..

 

אבל-- וזה אבל גדול!

ילדים שיצאו מהבית בין רגע ופשוט הצילו אותם!!

הצילו אותם מאבא שיכור, מאמא מסוממת, אלימות קשה והתעללות, גילוי עריות ועוד כאלו דברים שאי אפשר להאמין שקיימים..

אז אני מאמינה שצריך למצוא את האיזון לפני שרצים לדווח לרווחה על כל אמא שצועקת על הבן שלה- "אני אהרוג אותך"..

כי היא לא באמת תעשה את זה..

רוב המקרים הקשים ששומעים ל"ע קורים הרבה פעמים להורים "תמימים" שף אחד לא האמין עליהם.

 

מה אני רוצה להגיד בזה?

קודם כל תודה לאנשים שעומדים שם ברווחה ולפעמים בגלל החוקים הנוקשים וההתנהלות והמדיניות עושים הרבה דברים שלנו נראים מטופשים או הורסים (ולפעמים באמת כאלה).

אבל בד"כ כשילד יוצא מהבית הוא ברוב המקרים חוזר לשם, אחרי שיקום וטיפול וכוחות להתמודד.

אם הוא לא חוזר הבייתה- ייתכן שיש לרווחה סיבה מספיק טובה או לא..

אולי לא כולם סיבות מספיק טובות כדי לפרק משפחה, אבל לפעמים זו ממש הצלת חיים.

 

ויוקטנה, את יודעת עד כמה אני מחבבת אותך, נכון?

אני חושבת שהערת נקודה ממש חשובה, אם כי לענ"ד (ודעתי היא ממש קטנה כי אני קצת בעסק) לקחת את זה לקיצוניות.

אבל כן-אדם שמדווח על משפחה סתם בגלל התנכלות, אי ודאות או סתם כי "נראה לו" הוא רשע וחסר לב בעצמו.

 

ובבקשה, כבדנה את בקשתי, אל תפתחו את זה לדיון מי צודק או מי פחות צודק.

אני בתור ילדה תמיד ציירתי ילדים עם ידיים מאחורי הגב. אולי אנשים שאלו את עצמם מה אני מנסה להסתיר - אבל מבחינתי פשוט נראה לי מסובך מדי לצייר אצבעות.

זה שלב התפתחותי, אל תעירי לו על כך.

אם תעקבי אחרי עוד ילדים סביבות גילו תראי שהרוב מציירים פנים, גוף מאורך ורגליים.
 

לניתוח ציורי ילדים

זה קשה לצייר ידיים אז זה לא נורא אם בהתחלה נמנעים.

בהצלחה גם לכם.

 

ולמה למען ה' כולם פה כל כך אוהבים את האופציה של אנונימי?! כאילו שכתבת פה איזה סוד מדינה

 

תכשיר אחד למניעה ותכשיר אחד לטיפול. 

החנות שלהם בירושלים, ויש להם גם אתר. חברה שלי מוכרת את זה פה בישוב, ורצות פה המלצות על זה במייל. 

כאם לבנים אני מעדיפה לא לקחת שום דבר אפילו לא טבעי כי זה קצת מדאיג אותי - מה מונע מהם בכזאת טוטאליות לא להגיע, והאם זה באמת בריא. 

אבל אני מאמינה שאם היו לי בנות אז הייתי בודקת לעומק יותר וסיכוי גבוה ביותר שהייתי מטפלת בצורה זו. 

המחיר דרך אגב לא כל כך זול - לכל אחד מבני הבית 60 ש"ח. מונע עד כמה שזכור לי למשך שנה. 

בהצלחה!

אני מעדיף לחדש את המלחמה כל כמה זמן מאשר לשים חומרים שאף אחד לא יודע איזה נזק יכולים לגרום בטווח הארוך.

 

 

לחפוף עם סרקל כל יום.

בניסיון שלי זה שווה את ההשקעה

מונע מעולה

זהו תכשיר הומיאופתי, ללא תופעות לוואי, אצלי הבנות לא הקפידו לקחת כל יום אז זה לא פטר אותן לשנה מהעונש, אבל השמן שלהם מצויין - לטיפול(לא למניעה)

לבדוק רגישויות לסוגי מזון שונים, לא להשתמש בכלל בסבון במקלחת אלא רק באמול ומים, וקרמים יש מכל מיני סוגים אז אם הקרם הזה לא עוזר כדאי לנסות אחד אחר.

 

לבן שלי (בן 8) היה את זה תקופה ארוכה. זה עדין חוזר קצת במיוחד בחורף אבל ב"ה ממש השתפר.

 

כדאי לבדוק רגישות לסוגי בדים שונים ולבדוק אם עוזר שרק כותנה יגע בגוף ממש (המלצה של רופא עור).

אם המצב ממש מגרד ולא אסטטי- יש משחות שצריך בשבילם מרשם רופא שעוזרות מאד.

אמנם המשחות חזקות וממש לא בריאות, אך לפעמים פעם- פעמיים שכבה דקה והכל נעלם 

וחבל על חוסר באיכות חיים וגם צלקות שעלולות להשאר...

כדאי לך לקרוא. יש שם עצות טובות.

להכניס אותה למסגרת אחרת לא אפשרי,

 

אפשר אולי להגיד לה: את הכי גדולה, את תהיי העוזרת של אמא, ולתת לה "תפקידים".. ולשבח.

 

כמו כן, להביא משחקים ל"גדולים יותר" שיהיו מיוחדים לה. ושהיא תדע, שבגלל שהיא גדולה יותר - היא כבר יכולה לשחק בהם, כי האחרים עוד קצת קטנים בשביל זה.

 

וכמובן, מידי פעם להרים ולפנק גם אותה..

בקטע של לעזור היא ממש עושה את זה!!

נותנת לקטנים מוצצים ואפילו מחזיקה להם את הבקבוק,נותנת לה ביסים מהאוכל וכו',

והיא מקבלת מלא צומי-בדרך כלל היא ערה כשהם ישנים כדי שיהיה לי זמן איתה לבד,

והיא באה אלי כל כמה זמן להתפנק ולקבל חיבוקים ונשיקות..

 

אבל עדיין יש ממש מורכבות ואני לא חושבת שאפשר ממש להסביר ברמה כזאת גבוהה,,היא רק בת שנה ו7...

גם כשאנחנו אומרים לה אסור ומזיזים אותה הצידה היא רואה בזה סוג של משחק...

אגב גם את אחותה הגדולה היא מכסחת בלי חשבון...

ולתת עונש בגיל כזה זה ממש לא מתאים וגם לא אפקטיבי לדעתי..

 

סבלנות, ולא להתפעל מידי. הכל בנחת.

 

זה גם ענין של גיל מן הסתם.

כמו שכתבת,

 

היא לא מקנאה. זה השלכה שלך עליה.את תחשבי עליה חיובי, ורק תביני שהיא מושכת כך תשומת לב שלילית.

אמנם נשמע קצת הזוי אבל אפשר לנסות: פשוט תסבירי לביתך החמודה, הקטנה והמקסימה את מה שכתבת פה למעלה. תסבירי לה שאת מצפה ממנה להתנהג בבגרות ובהבנה כלפי המצב שנוצר. היא כבר לא ילדה קטנה למה אמרת שלהכניס אותה למסגרת זו לא אופציה.?? זו בהחלט אופציה אבל שללת אותה!..שיהיה לך המון הצלחה!

במחשבה שניה, אולי מומלץ לא להקשיב להמלצה...

תלוי מאיזה בד ביריעה אני הייתי מגבילה ל- 40 מעלות

מה גרם להעלות את הפחד הזה?

 

את בטוח יודעת ומכירה אתהפחד הזה, שנמצא אצל כולנו, והוא לובש כל פעם צורות אחרות...

 

אישית, תאונות דרכים ל"ע, מפחידות אותי הרבה יותר...

 

אני משתדלת כל הזמן לחזור ולהזכיר את כללי זהירות בדרכים, ועם זאת יודעת ובוטחת רק בה' לבדו שישמור לי על הילדים!

 

אני מעודדת את עצמי ששומר פתאים ה'. ובטוח הוא שולח מלאך לשמור על ילדי בדרך, או בכל מקום אחר.

 

כמי של"ע איבדה אחות בגיל הילדות, גדלתי עם התחושה הנוראית שהחיים זה דבר ממש לא בטוח... והעבודה שלי היום היא לחזור ולבטוח בה' ובחסדיו. שיתן לי ולכל היקרים לי, ברחמיו ובמתנת חינם, לא כי אני ראויה, ולא כי אני צדיקה או משהו, חיים ארוכים ובריאים.

 

 

תקראי בחדשות. באמת סיפור נורא. שלא נדע!

 

זה החוסר הגיון.

יש הגיון בתאונת דרכים ל"ע, אבל ילד שנראה כמו כל ילד מבחוץ, ופתאום מסתבר שמבפנים במקום לב תקתקה שם כל השנים פצצת זמן... כלומר, זה לא הוגן! בלי לתת סימן, או אזהרה... משום מה הסיפורים האלה הכי מטלטלים אותי!

באמת שלא נדע. יהי זכרו ברוך!

מוות בעריסה... סרטן... תאונות דרכים... דברים שנופלים בבית/בגן... גם בגן השעשועים יכול להיות משהו.. צריך אמונה שאין טעויות אצל ה' יתברך.

היה כתוב שאי אפשר לאבחן את זה.. גם התינוקת שהראש שלה נתפס בין המיטה למזרון.... אוף!!!

"הלוחשת לתינוקות"- הורוד

"לישון בלי לבכות"- המלצה של יוקטנה, אאל"ט כרגע במבצע באתר "איזה כיף".

 

ולדעתי שווה לנסות.

אפשר בבקשה להסביר את  הגישה, אל הלוחשת ממש לא התחברתי.

יש לי את לישון בלי לבכות, אם תרצי שאעביר לך....

 

נראה לי שקודם כל חשוב שתבררו עם עצמכם-אילו הרגלי שינה אתם רוצים להקנות לה?

להרדים את עצמה

לישון במיטה שלה

וכן הלאה..

 

לאחר מכן "תבני" תכנית-על מה את מתחילה לעבוד?

נגיד-החלטת שאת רוצה שהיא תרדים את עצמה ולא תצטרך אותך לידה-עושים את זה בשלבים. במשך X ימים את יושבת לידה שרה לה מלטפת אותה, אם היא בוכה ממש-מרימה ומרגיעה ולאחר שנרגעת מחזירה..

לאט לאט את משחררת. אחרי שאת רואה שהיא הבינה את הרעיון ומרגישה מספיק בטוחה כשאת לידה-את עוברת ל-רק לשבת לידה ולומר לה אני פה מתוקה, אני פה ואני לא הולכת אני מחכה שתירדמי.

מה שאני עושה זה שאני גם מציעה לה לתת לי יד (כי בהתחלה היא נעמדת בלול ובוכה, אני נותנת לה יד ואז היא נשכבת, וזה מרגיעה אותה)

אחרי שהיא נרגעת אני משחררת את היד ויושבת לידה

 

בקיצור הבנת א תהרעיון

 

 

ב"ה נשמע כמו משהו שהרבה חיבוקים ונשיקות יכול לעזור כיף שיש תירוץ לחבק ולנשק הרבה!

ולשלול דלקת אזניים, או משהו דומה.

היה לנו גם סיפור, לא כל-כך דומה, של תינוקת רגועה בדרך כלל, שבגיל שלושה חודשים היו לה פתאום ימים של בכי נורא. האחות בקופת חולים טענה שזה פשוט גיל שמתחילים בו כאבים של "קוליק" (גזים), אך בסוף התברר שזו הייתה דלקת אזניים.

בהצלחה!

אולי משהו גורם לכאבי בטן.

כמובן אם אין לו חום או סימפטומים אחרים.

בהצלחה.

הסימן שרופא הילדים שלנו נתן זה אם הילדה מתעוררת באמצע הלילה בצרחות.

וזה תמיד (עד כמה שזכור לי) היה נכון.

והיו לה המון דלקות אוזניים והיא הית התינוקת אופטימית בטבעה.

 

באמת כדאי לשלול משהו בריאותי... למרות שאין לו חום...

ואין לא סימני כאבי בטן- בדר"כ כשכואב לו הוא מתקפל רגליים לבטן ...ובהתקפי בכי האחרונים הוא לו...

אמרו לי שיש מצב לשיניים למרות הגיל המוקדם- יש לו מלא תסמינים- פריחה, מכניס כל דבר לפה ונושך חזק וגם שילשולים... 

 

מה אתן חושבות בלתי אפשרי?

כאבי השיניים יכולים להתחיל אפילו חודשיים לפני צאת השן הראשונה, כי הם נובעים מבקיעת השיניים.

 

מאד קל לבדוק את זה - מעסים לו את החניכיים, או מורחים טי-ג'ל.

 

התסמינים שאת מתארת (חוץ מהפריחה מניסיוני אבל יכול להיות שזה כן תסמין) אכן מתאימים מאד לשיניים,

 

רק תשימי לב שהרבה פעמים בגלל שהגוף קצת חלש מהצמחת השיניים "מתלבשים" על הגוף כל מיני וירוסים וכאלה., אז צריך להיות עירניים.

 

בהצלחה!

היה לשכנים שלנו נכדה שלא הפסיקה לצרוח ונראתה חולה והיה לה קשירת מעיים....

לא מאמינה שזה זה אבל לכו לפחות לרופא תעדעו שעשיתם את המקסימיום!!!!!!!

 

כמו מעון, מטפלת. אולי זה מלחיץ אותו? האמת גם לי זה נשמע שיניים (למרות שזה קצת מוקדם) או אולי אלרגיה של עונת מעבר כי יש לו פריחה.

להעיד על אוזניים, גם אם אין חום.

הייתי ממליצה לבדוק גופנית, כדי שלא לסבול, וגם כדי שלא יתפתח סוג שונה של הרדמה (אם הוא היה רגיל להירדם בקלות, חבל להרגיל אותו למשהו אחר אם יש סיבה שמונעת ממנו להמשיך בכך)

תרגישו טוב!

נלכה...

 

אעדכן מה קורה...

 

ולמירימי- הוא לא התחיל מסגרת חדשה אבל זה בהחלט היה יכול להוות סיבה..

יכול להיות שיניים,

 

יכול גם להיות תולעים (אפשר לראות גם לפי תזוזה וחוסר שקט).

 

וכו'.

 

[אם זה היה באמצע הלילה - חלומות..]

לפי מה שאת מתארת לא נראה שמדובר בבעיה רפואית דווקא. (אם כי תמיד רצוי לשלול)

אולי פשוט הילד למד להבין את כללי המשחק: בוכים חזק = אמא באה מהר.

הייתי ממליצה לך להתמהמה עוד רגע לפני שתיגשי אליו ובינתיים לומר בטון בטוח וחד משמעי

"חמודי, אמא פה, לא צריך לבכות, אמא שומעת אותך / אמא אוהבת אותך..."

או כל ניסוח אחר שתיבחרי...

ידוע שאצל תינוקות שאין עדיין את ההבנה שגם מה שלא רואים עדיין קיים אלא חושבים שאם לא רואים זה לא קיים (קביעות האובייקט), ברגע שאת מדברת איתו למרות שהוא לא רואה אותך הוא ילמד להבין שגם אם הוא לא רואה אותך את קיימת, אוהבת, משגיחה, ומיד מגיעה.

ואגב מנסיוני עם הילדים שלי, זה עובד. אבל חייבים להתמיד כדי שהילד יתרגל וילמד.

ועוד משהו חשוב:

אל תילחצי מבכי חזק!!! תיגשי אליו בקור רוח ותחבקי וכו' כאילו לא בכה חזק יותר אלא כרגיל.

אל תפתחי פתח לפינוק ובכיינות יתר, אח"כ זו התחלה שאין  לה סוף.

בהצלחה.

לא מציע לך לנהוג כך..

 

[חוץ מזה - היא כתבה: בוכה דקות ארוכות..  כנראה שזה לא בדיוק שהיא רצה..  וגם יש להניח שבאופן טבעי, אמא ממלמלת משהו לילד שלה עוד לפני שהיא מגיעה]

 

הצד השני ל"לא להילחץ" הוא לא "לגשת בקור רוח"... לא מציע לאמהות לעשות תרגילים ב"קור רוח". אפשר להיות נינוחים ואוהבים ולא מעודדים בכיינות-יתר, גם בלי זה.

 

תינוק קטן - חוֹם, חום, חום.. באהבה רבה.

ואחרי שמתמידים, בסוף הילדים מתרגלים ולומדים שאין מה לבקש עזרה או אהבה מאמא כי היא לא תגיע. אז הילד מתייאש ומפסיק לצפות. רעיון מעולה! תודה! ככה אפשר להיות אמא בלי ממש לעבוד קשה כמו אמא! שווה!

שיניים כמובן. רופא דחוף.  אגב, האם הוא משתתק כשמרימים אותו? או ממשיך לבכות?

שבוע טוב לכולם,

 

אז ככה הקטנצי'ק  נרגע לחלוטין ביומיים האחרונים ברוך ה'! והוא חייכן ומקסים כתמיד.

בעניין הרופא יש לי מימלא תור אליו מיד לאחר סוכות קרי 10.10 אז נבדוק אותו טוב טוב.

 

מה שכן השילשולים ממשיכים בלי כאבי בטן בטן וכל דבר נכנס לפה לנשיכות חזקות כולל האצבעות של אמא- שמתי לו ג'ל להרגעה על החניכיים וזה נראה שעוזר לו- אז תאוריית השיניים מקבלת  משני תוקף...

 

כך או כך חמי (למזלי) רופא שיניים ואמר שיבדוק

 

בעניין השאלות: לא. הוא לא המשיך לבכות לאחר שהרמנו אותו (לרוב) 

 

בעניין הבכי: הרגלנו את הילדון מאז גיל קטן שאנחנו לא רצים אליו מיד אלא מחכים כדקה כך הוא למד לשחק בבוקר במיטה וכד' מה שכן גיל 5 חודשים נראה לי קצת מוקדם להתחיל להרגיל אותו רק לקול שלי בלי שיראה אותי מה שכן אני במקום להרים אותו אני מתיישבת לידו וממשיכה לשחק איתו על משטח המשחקים... תודה אמשיך לעדכן

בידיים רגוע?

אולי הוא פשוט גדל והבין שאין כמו בידיים...

כדאי לשלול כאב או מחלה אצל הרופא אבל יש גיל שמתחילים להיעלב אם מניחים מהידיים...

 

לא מסוגל לדחות סיפוקים וקל וחומר להבין שאבא ואמא לא פנויים אליו כרגע.

לדעתי הבשלות הזו מתחילה עם ההבנה שלו שכשהוא שומע אותך זה מספיק לו לדעת שאת שם, ושתיגשי אליו עוד מעט.

 

אם תקרא/י מההודעות הקודמות שלי תראה/י שאני לגמרי בעד שהילד יישן לבד. עם זאת, הדברים אמורים כשהילד בריא ואינו סובל מגזים/שיניים/חום/כל דבר אחר..

 

יש לכם אפשרות לשים מזרון לידו בחדר או לישון איתו בחדר שלו כשהוא ישן במיטה שלו?

 

כשהוא בוכה אפשר להרים ולהרגיע וכשהוא נרגע להחזיר למיטה...

אפשר להתחיל את הלילה במיטה שלו וכשהוא בוכה להעביר אליכם.

 

עם זאת-ללכת לרופא ולברר מדוע הילד בוכה ואינו רגוע.

לביתי בקעה השן הראשונה, בגיל 4 וחצי חודשים.

ברוך ה' הכל מ-צ-ו-י-ן

 

וכנראה שזה באמת השיניים....

 

בכל מקרה מאז הבובון נרגע שוב בלי עין הרע וממש שמח וחמוד כהרגלו....

 

תודה לכולם על המענה...והתמיכה...

 

 

ושבת שלום.

להפנים היטב היטב שאתם לא פוגעים בה בשום צורה שהיא בכך שאתם מביאים לה אח/אחות קטן/נה אלא בדיוק להפך.

כשהיא תקבל מכם שדר שהאח הקטן הזה זה הדבר הכי טוב שקרה לה, היא גם תחשוב ככה.

 

אנחנו גם הבאנו מתנה לאח הגדול, כשהאח הקטן הגיע הביתה, כדי ליצור התנייה חיובית. (כדור גדול, שהילדון תכף זרק לתוך העגלה של התינוק, הרי אמרנו שזה לכבוד האח החדש... )

 

את החדש, כלומר: היא "שותפה". "תראי מה הוא עושה", את רוצה לנדנד אותו? וכו'. כך יש בכך גם צד של "משחק" חדש מאד מענין עבורה.. (כמובן, לא להגזים באופן שיגרום לחוש כאילו שם "מרכז העניינים"..)

 

ב. להקדיש לה זמן בפני עצמה, וגם לחָדש כמובן. חום רב וטבעי, בשמחה, ללא הרגשה כאילו את עושה לה "עוול" כלשהו בכך שיש עוד אחד..

את כל התינוקות של החברים שלהם שפגשנו באותה תקופה. הם כבר ממש רצו אחד משלהם....

תמיד ממליצים לקנות עגלה עם בובה

(גם אם כבר יש לה, אולי בובה "תינוקת" חדשה, מושקעת, עם בקבוק/מוצץ/אמבטיה וכו)

יש ילדים שזה ממש טוב להם

אמא מניקה והם מניקים את הבובה... וזה גם עונה על המתנה והתשומת לב שכדאי לתת.

לנסות לתמרן את ההנקה/טיפול אחר בתינוק החדש בע"ה לזמן שהיא במעון/מטפלת, וכשהיא חוזרת הביתה- להקדיש לה כמה דקות, חצי שעה-שעה שהם רק שלה, להתפנקות על אמא. 

אנחנו היינו "מחביאים" את הקטן בחדר שינה שלנו, שהיא תהיה ממש רק איתנו וגם אנחנו לא נציץ כל שניה רק לראות מה שלומו..

וגם אם הוא מצייץ, לא לקום אליו מיד, ולדחות אותה. גם אם הוא יבכה 2 דק' זה בסדר, רק שהיא לא תרגיש שהוא יותר חשוב ומעדיפים אותו על פניה.

וכמובן, לשתף אותה בטיפול ומשחק איתו במידת הניתן, ולהחמיא לה- איזה אחות טובה את, איך את דואגת לו וכו'.

 

בהצלחה, לידה טובה בע"ה והרבה נחת!

יש גישה שאומרת דווקא לא לקנות מתנות לילד הגדול, כי אז הוא מרגיש שהוא מסכן וכאילו מנסים לפצות אותו.

לשיקולכם..

כשהתינוק החדש מגיע הם קטנים מכדי להבין, ואח"כ- זו כבר עובדה...

ומסכימה מאוד עם זו שאמרה שהעיקר זה השדר של ההורים- אם את באמת חושבת שאח קטן זה נפלא- גם הילדים מתייחסים אליו ככה, ולהפך. 

מניסיון.

שהיא תשחק בו רק למשל כשאת מניקה. ככה היא תחכה לזמנים האלה, תשב לידך ותהנה מהזמן הזה במקום להרגיש "בצד". אבל חשוב לאפשר לה רק בזמן ההנקה ולא מתי שהיא רוצה כדי לשמור על העניין במשחק, שלא ימאס מהר.

לדעתי אין הרבה קשר בין להראות לה את הבטן של אמא וכל זה - לבין התינוק שיופיע בסופו של דבר בבית. זה מרגיע בעיקר את ההורים.

בתוך זמן קצר היא שוכחת את "העולם הישן" שבו היא היתה בת יחידה, וזהו. כמו שכתבו פה כמה הגיל הצעיר מהווה ברכה בעניין הזה - ההתסתגלות מהירה וקלה יחסית לגילאים גדולים יותר. הרבה יותר קל לפצות את הבת הגדולה יותר בתשומת לב, ואין כמעט תופעות של קנאה שרואים בגילאים מעל שנה וחצי כמו אלימות (מכות, נשיכות, השלכת חפצים על אמא והתינוק...).

 

יחד עם זאת חשוב מאוד להבין שהיא לא גדולה בכלל!!! אחרי הלידה השנייה שלי, כשבוכרתי היתה בת שנה וארבע, שאלו אותי הרבה מה שלום "הגדולה והקטנה", עד שהפנמתי שאין לי בבית גדולה וקטנה בכלל. יש לי שתי תינוקות לכל דבר. תזכרי את זה כי כשתחזרי עם תינוק חדש פתאום הגדולה תיראה לך ממש ענקית...

 

לידה קלה!

אז אקונומיקה תמיד עובד- שמים מעט על קיסם אוזניים ומשפשפים בעדינות. אפשר לדלל את האקונומיקה עם מים אם היא סמיכה/ אם הבגד ממש עדין.. (ותיזהרי על הבגדים שלך שאת עושה את זה..)

 

היה פה שרשור כביסה לא מזמן עם עצות כאלו- תנסי לראות מה כתבו שם..

אוקסיג'ן או מסיר שומנים של תנור(עדיף זה עם האקונומיקה) זה קטלני לכתמים אבל גם לידיים, זהירות.

בשניהם משפריצים על הבגד ומכניסים למכונה עם כביסה לבנה בלבד. (אוקסיג'ן זה גם לצבעוני) עדיף ב60 מעלות

ולתלות בצל.

אבל שימוש חוזר באקונומיקה ומסיר שומנים עלול לגמור את הבגד או לעשות עליו כתמים צהובים.

דווקא נשמע שאתם בתהליך טוב, כל פעם מוצאים מה נכון לכם ולה

אני לא חושבת שנכון להתעלם מילד בוכה. זהמכניס לו לראש שהוא לבד בעולם - זה לא טוב.

שלי קצת יותר קטן אומנם (בן שנה וקצת), אבל אחרי שאמרו לי שלא טוב לו להירדם עם בקבוק, ניסיתי לחושב על דרך אחרת.. התחלנו לתת לו את הבקבוק לפני המקלחת- או מיד אחרי, אבל לא במיטה ממש, ואז הוא לא היה נרדם איתו.. ומה שאני עושה עד עכשיו זה לשבת לידו, אומרים ק. שמע ואז מלטפים קצת- עד שנרדם. לפעמים זה לוקח 5 דק' ולפעמים חצי שעה.. אני לא רואה בזה משהו לא טוב לשבת לידו עד שהוא נרדם אלא להפך- יש בעיני נתינת ביטחון לילד שאמא פה- הוא נרדם שאני שם ומתעורר כך.

 

היום אני מנסה לגמול אותו מהמטרנה לפני השינה, אז יש א. ערב, מקלחת, והולכים לישון.. עד כה היו לנו פעמיים מוצלחות.. מקווים שימשך כך..

 

לגבי הבוקר- אני חושבת שאם היא אוכלת ב7 הגיוני מאוד שתהיה רעבה ב5-6. אם היא קמה לפני- זה בד"כ לא מרעב, ולכן אני ממליצה מנסיון לתת מים/ תה חמים, אצלי זה ממש עזר. אם הוא קם באמצע הלילה אז משתדלים מאוד שזה לא יהיה מטרנה. רק כשזה בוקר..

בהצלחה!

ד.א. חברות אמרו לי שהן נותנות דייסה לפני השינה כדי שזה ישביע לאורך זמן, לא ניסיתי כ"כ מסיבות שלי, אבל שמעתי שזה עובד- אולי גם אצלכם זה יעבוד..?