בפורום הורות באתר ערוץ 7 , מישהי השמיצה,  הכפישה ,האשימה בגניבת דעת,

 ועוד דברים חמורים. על מיקרה אמיתי להחריד.

מצער לדעת שכל מה שאמרת הוא לא נכון .  גם המנהלים לא עצרו את ההכפשות שלך,

ולכן  זה שאת ממשיכה לפטפט פה  כשלא שהתנצלת מעורר תמיהה גדולה

בכל מקום יהיו סיפורים ביזאריים.חוסר יושר אבל אלו מיקרים חריגים.

ומי שמרבה לראות רק את הרע צריך לעשות בדק בית

אבל מרוב אזהרות כאלה (זאב ,זאב) את יכולה לשרוף אנשים בקלות,

ולהמשיך לקרקר כאן כאילו כלום זו תעודת עניות לפורום הזה.

ואם כבר הזכרת את הפורום של אתר כיפה, יש לציין אותו לטובה ולומר ששם מזמן היו עוצרים את ההכפשות שלך.

[אבל בדיוק בשביל זה אלעד נעל אותו..]

הבנת נכון.

אבל יש עוד שירשורים שהיו צריכים להינעל קודם...

השאלה אם זו יוקטנה שמנהלת את הפורום או שפשוט יש לה קשרים...

ותודה על המידע העגום עכשו אנחנו נישן בשקט.

יש עוד מישהו שאת רוצה להזהיר אותנו מפניו יוקטנה??.

אולי השירשור הבא יהיה על הנושא החושד בכשרים לוקה בגופו?

אפשר להכין דפי מקורות.

אנונימית יקרה. נפגעת בצדק. אבל פשוט מספיק. אי אפשר כבר להכנס לפורום. חלאס עם זה.

יוקטנה לא עשתה שומדבר בכוונה בזדון לפגוע. כל מטרתה היתה לטובה. ואם היא שגתה- זה מול ריבנו של עולם. זה לא שיש לה אדם לעמוד מולו ולהתנצל. לא סתם דן ביקש לנעול את השרשור הזה. ההודעות שלך משתלחות, מתריסות ונשמעות כאילו כל העולם ואשתו נגדך. הוא לא. גם אשתו לא.

אני די חדשה כאן ולא מכירה בכלל את יוקטנה או שאר האנשים שכתבו פה, אך כל פעם שאני נכנסת לפורום הזה יש הודעה אחרת שבאה להצדיק את קודמתה. אין צורך בזה. כולנו אנשים בוגרים שמבינים את המצב.

ובאמת אני חושבת שאולי זה לא המקום לפרוק ולשתף בדברים כאלו- כי אנשים יכולים לפגוע הכי עמוק- דווקא כי הם לא מכירים ולא יודעים למי הם עונים. עדיף לשתף חברה קרובה. מישהי שתענה לך מכל הלב וגם תוכל לתת חיבוק- בקום סטירה ממישהו לא מוכר.

רציתי רק להאיר שמחלקת רווחה גם יכולה להרוס בתים.

כל אדם יכול לדווח עליך.. גם רק בגלל שההשקפה שלכם שונה.

ומחלקת רווחה נכנסת לך לחיים בשל הנוהל כשאין שום סיבה.

המעקב הזה ללא צורך יכול להרוס בתים.. וביטחון עצמי של הורים.

סיפור שלנו... מלפני שלוש שנים

החלטנו להפסיק  מעקב של טיפת חלב ולעשות חינוך ביתי

האחות של טיפת חלב נפגעה ממני שהחלטנו להפסיק.. ואיימה עליי שתדווח ודווחה

זהו מאז שהיא דווחה לא משנה שהכל משחק כבוד איתה..

העו"סית אמרה לנו שעכשיו מעקב של שנה והיא רוצה לבוא אלינו לראות את הבית וכו'.

משפיל דוחה ומגעיל.

הסברנו לה את הסיפור... היא אמרה שהיא מבינה והיא רואה שאנחנו בסדר גמור אבל זה הנהלים

למותר לציין שאמא לא יכולה להיות רגועה שיש קרציות שתקועים לה על הוריד ורוצים דיווח על האפצ'י האחרון שעשית

הם היו יכולים מבחינתם לקחת אמא למי שי אמא נהדרת.

אבל בחסדו של ה' שלא מפקיר שום אדם.. הוא עטף אותנו כנשר ושמר עלינו.. ונפנף אותם לכל הרוחות.

אבל אנחנו קלטנו שמדובר לא באנשים שעניינם טובת משפחה..

אלא כסת"ח  ורחמים נוצריים (לרוב)

*אינני יוקטנה פלייז אל תעלו עליה.

מוכנה להזדהות באישי לאנשים שיכתבו כאן שמסיבות חשובות הם צריכים זיהוי.

רק לאזן את התמונה.

חשוד מאוד.

תכף תגיע התגובה הזו: אנשים תיזהרו ,

 יש כל מיני מטרידנים.

אז בואו נסגור את כל הפורומים.

רק לאנשים שאני מכירה מפה כי אותך אסתר 39 אני לא מכירה ואין לי מושג מי ומה את.

אני כתבתי רק משהו עדין "לאיזון"..

לא היתה כוונה שיתחילו "לרוץ" בעקבות זה מחדש...

[ודווקא הסיפור מהאנונימית מס'....  הוא סיפור מענין. אכן אפשר ללמוד גם מדברים כאלה]

בלי קשר לכותבים מסוימים,שהאוירה פה טובה,ממוקדת,עינינית.

השתלשלות העניינים בשרשור המקורי:

1. משתתפת לא מוכרת כותבת הודעה שמדליקה כמה נורות אזהרה.

2. אני, משתתפת מוכרת ומנוסה, רואה לנכון להזהיר את חברותי, בבחינת "לפני עיוור לא תשים מכשול". שימי לב שהאזהרה שכתבתי היתה מנומסת, מינימליסטית, מרוחקת, ובשום אופן לא אישית.

3. למרות תגובתי הנקיה, הכותבת הלא מוכרת מיד התחילה לתקוף אותי אישית: את הכינוי שלי, את יושרי המקצועי.

4. כאן נכשלתי: במקום להתעלם, עניתי לה. אמנם, בווליום נמוך בהרבה משלה, ובכל זאת, בדיעבד, לא הייתי צריכה לענות.

אני בהחלט מתנצלת בפני עצמי ובפני הפורום על שנגררתי לוויכוח המיותר, לאחר שהזהרתי באופן ראוי את הפורום. למעשה, כבר התנצלתי על כך, כשהכותב ד. הסב את תשומת לבי ו"ניער אותי".

אני לא רואה סיבה נוספת להתנצל. כשמישהו כותב הודעה חשודה אזהיר את הפורום גם בפעם הבאה. הגולשים והגולשות כאן הם חברי וחברותי (גם אם רובם רק באופן וירטואלי), וחלקם לא מנוסים כמוני ברשת. לא ארצה שהם "יפלו". אני מזהירה, וכל אחד עושה מה שנראה לו לנכון.

עם זאת, בע"ה בעתיד לא אגרר לוויכוח מיותר, גם אם שוב אותקף באופן אישי.

(אלעד גם אני חושבת שזה היה חכם לנעול את ההודעה המפנה ל"כיפה". אולי יתאים לך לכתוב אזהרה כללית מפני התחזויות ברשת בראש הפורום, אם אזכור מקרים ידועים מהעבר באופן כללי יותר)

נכון .. להגיד למישהי שמספרת סיפור אישי כואב, שהיא שקרנית וממציאה.

להאשים בתעמולה- זה מנומס...

זה מנומס ומנימליסטי. אם לדעתך זו לא שפיכות דמים, כמו מה זה נראה לך??

כשאין ביקורת עצמית, שום דבר לא יעזור.

מוטב להיזהר ולא להצטער - בזה אני מאמינה וכך אני נוהגת.

כל דרך יש לה סיכונים אפשריים ורווח אפשרי. אני מאמינה שדרכי משקפת את הרווח הגבוה ביותר והסיכון הנמוך ביותר.

הסיכון שלי הוא בזהירות מיותרת, וזה סיכון שאני מוכנה לקחת, ולוקחת, בכאב לב.

עם זאת, אני מקבלת ומכבדת כל מי שמאמין אחרת ונוהג אחרת, כמובן.

 בלהשמיץ ולהכפיש אין שום רווח.

אבל אנחנו מדברות בשפות שונות. לכן אין טעם להמשיך בשיח הזה

נסכם את זה כך את לא תתנצלי,ואני לא אסלח.

זכותה של יוקטנה לחשוד ולהזהיר את יושבי הפורום, כמו שזכותך לא לסלוח או לכתוב פה מה שאת רוצה.

מספיק עם זה!

הפורומים באתר הם פורומים נעימים ומזמינים. אז די! נמאס עם ההשתלחויות האלה...

היו כבר מספיק התנצלויות וחוסר התנצלויות בנושא. די עם הדיונים האישיים האלו.

אפשר כבר להתחיל לדון לגופם של דברים או פשוט לדון בנושאים אחרים.

אני בטוחה שיש לך ולכולם עוד תחומי עניין ונושאים לכתוב ולהגיב עליהם.

נשמח להכיר את כל המשתתפים בדיונים אחרים בלי כל המריבות האישיות האלה.

העגלה מאוד נוחה (אנחנו קנינו עם אמבטיה רכה.)

נוח מאוד שהסלקל מתחבר לעגלה.

כשמגיעים לגיל שאפשר לשים את הילד בטיולון אז זה קצת כבר.

השתמשנו בטיולון קצת ואח"כ קנינו טיולון יותר קליל..

סה"כ מרוצים!

אבל איך שמת לב מההתחלה?

אני  מאזנת את התמונה

אחרי שאת משמיצה כל מה שזז

ואת בכלל לא בכיוון

אני מרגישה צורך להגן על כל השיקום שהם השקיעו באנשים

כי את מלעיזה, ומשקרת במצח נחושה

ואת יודעת את זה

רק קשה לך לרדת  מהעץ הגבוה שטיפסת עליו.

אני שליחה של אלפי ילדים

חסרי הגנה משפטית.

אני לא שליחה של משרד הרווחה אין דבר כזה בכלל.

הם לא הסוכנות שיש להם שליחים..

אולי את שליחה של איזה כת?

לכתוב כאילו היית מסכנה כדי לפרסם כמה הרווחה "נהדרים"

אני חושבת שמגיע ליוקטנה התנצלות רצינית!

אני לא שליחה של משרד הרווחה.

אני אדם פרטי

שיוקטנה השמיצה

והכפישה והחליטה בביטחון גמור על גניבת דעת

זה כמו שאני יגיד שיוקטנה שליחה של הכנסיה הסקוטית.

זה הזוי ממש אתם הולכים שלל אחרי" האבחנה הדקה"

אולי בפורום באתר חילוני

אנשים היו קשובים  יותר.

ויש צדיק בסדום שלא נסחף אחרי כל החשדנות של יוקטנה קוראיםן לו ד.

ממש תתביישו

זה פורום של אנשי סדום

אם זה פורום של אנשי סדום, אז כדאי לך ללכת מהר (כדי לא להיות גם)

ההתבטאויות שלך יצאו מכל פרופורציות הגיוניות.

אני עוקבת אחרי ההודעות שלך ולא מבינה לאן את חותרת. (חתרנות?)

הפורום נועד כדי לשאול שאלות ולדון בדברים. לא להשתלח באנשים.

תתבגרי, ותחזרי אלינו, לסדום.

אני באמת מכבד אותך -

אבל בשביל מה היית צריכה להעלות את זה מחדש?....

היה לה כאב שהיא העלתה, הרגישה שהתייחסו אליה בחוסר אמון במקום אמפתיה,

אמרה בכאבה מה שאמרה; אח"כ כבר היו דיונים ענייניים מכל הצדדים שהתייחסו לנושא גופו -

באמת חבל להעלות מחדש את הנושאים האישיים.

[גם אני לא שמחתי מהזכרתי כאילו "בניגוד" לאנשים בפורום, שרובם כלל לא השתתפו בדיון, ובכלל יש פה הרבה אנשים יקרים ונפלאים. אבל העדפתי לא להוסיף שמן למדורה שנדלקה מכאב]

מועדים לשמחה.

יש לנו ילד בן שנה ועשרה חודשים שמזה חודשים ארוכים (יותר מחצי שנה) לא עולה במשקל.

הוא אוכל טוב, יש לו יציאות כל יום והוא בריא סה"כ- אבל לא עולה בכלל.

אנחנו שמים לו כל מיני תוספים משמינים באוכל, ועדיין..

מה לדעתך צריך לעשות?

תודה רבה!

שלום רב,

מבינה את הדאגה,
מה שמבלבל הורים רבים הוא שבשנה הראשונה הילד עולה במשקל באחוזים ניכרים, למען האמת – משלש את משקלו ואז פתאום בשנה השנייה הקצב מאט באופן משמעותי.
אין לי מספיק פרטים כדי להתעמק בקושי שלכם אך אתן לכם את המידע שאמור לסייע לכם:

זה תהליך מאוד טבעי ובעצם לא דורש שום התערבות אלא אם ההאטה גורמת למה שהרפואה קוראת "שבירת אחוזונים", כלומר הקצב הואט מעבר לנורמה וגרם לילד לא לממש את הפוטנציאל שלו. זה אף פעם לא נמדד רק ע"י משקל אלא באורך, יחס גובה למשקל, BMI (מדד נוסף ליחס גובה למשקל) ולכלל מצבו של הילד, חיוניותו, יציאות תקינות (שאני מניחה לפי כך שלא כתבת כלום, שהוא סה"כ בריא).
צריך לזכור שזהו שלב שבו הילד שינה מאוד את הרגלי האכילה שלו (מעצם התחלת אכילת אוכל של "גדולים") במקביל לכך שהחל להיות פעיל יותר וככל הנראה גם ללכת באופן עצמאי (ולהשתולל....).
כך שבמצב שאין דאגה כזו (והבדיקה פשוטה, מציבים את מדדי משקל ואורך על אחוזונים שקיימים בכל מרפאה/טיפת חלב ומשלבים עם חוות דעת מהרופא המטפל) פשוט לא כדאי להוסיף תוספים משמינים באוכל ללא התייעצות עם צוות שמכיר את כל הרקע, ההיסטוריה ודפוסי הגדילה, מאחר ואנו מוסיפים קלוריות שלא לצורך (לדוגמא רופא + דיאטנית).

ובמידה וקיימת דאגה, יש צורך לפנות לרופא המטפל ומשם תהליך הברור לרוב עובר דרך רופא גסטרו, אנדוקרינולוג ("רופא הורמונים") ובמקביל לדיאטנית.
או שהרופא אומר שאין שום צורך במעקב ואז אתם יכולים לבקש בכל זאת הפניה לדיאטנית ילדים כדי לקבל עוד "זריקת הרגעה".

מקווה שסייעתי,

יעל

מצטער שאין לי שאלות. הילדים שלי אוכלים מצוין

נעים מאוד, תודה על הארוח, מקווה שאהיה לעזר,

מספר דברים + בקשות,

כמובן צריך לזכור שמענה דרך הפורום לא מאפשר לי לתת המלצות מאוד נקודתיות אלא יותר כלליות או דרכי ברור/טיפול אפשריים,

הייעוץ שלי בוודאי לא יחליף ברור רפואי במידת הצורך.

כדי להקל עלי לתת לכם תשובות מועילות אנא השתדלו לתת את הפרטים הבאים במידה ורלוונטים לשאלה שלכם:

משקל ושבוע לידה, משקל נוכחי (אורך/גובה גם אם יש), האם יש רקע/היסטוריה רפואיים שחשוב לי לדעת, קצת על סביבת האכילה (היכן אוכל, עצמאות באכילה, האם נמצא במסגרת ואוכל שם, מה מדווחים משם), האם הייתם אצל דיאטנית, רופא מומחה ומה התשובות שקיבלתם.

אענה על כל השאלות באופן מרוכז במוצאי שבת.

להתראות,

יעל

הבן שלי בן 3. הוא לא מסכים לאכול ירקות חיים (רק מבושלים במרק) ולא מסכים לאכול פירות. 

האם זו בעיה תזונתית? אנו לא לוחצים עליו אבל ממשיכים להציע לו. כנ"ל בגן (לא אוכל פירות).

הוא שוקל 14.5 ק"ג ובגובה 94 ס"מ. 

תודה רבה!

שלום רב,

אני שמחה על שאלתך ואנצל אותה לתגובה מעט כללית שתתאים לעוד שאלות.

בררנות היא תופעה מאוד נפוצה בגילאי 3. הרבה ילדים אוכלים באופן מגוון מאוד עד גיל שתיים שלוש ואז פתאום מספר רב של פריטים פשוט נעלמים מהמגוון שלהם.
התגובה הסביבתית מאוד מאוד חשובה לטווח הרחוק. מה הכוונה?
חשוב מאוד להימנע מכל מאבק כוחות סביב האוכל. לילדים מעט מאוד תחומים בהם הם יכולים לשלוט ואחד מהם זה מה הם מכניסים לגופם (ומתי מוציאים), צריך להימנע מלהילחם איתם באזורים אלה. לא צריך להתעקש, להתחנן, לאיים, לסרב לתת מזונות שכן אוהב, להתנות דבר בדבר (לא נצא לחצר אם לא תסיים את ה..... שבצלחת) ועוד ועוד.
יש חלוקת תפקידים: ההורים מחליטים מתי ומה מוגש על השולחן (זמני ארוחות), מציעים אוכל מגוון, בריא והוגן (שיש בחירה גם לבררנים) והילדים מחליטים מה וכמה מהמוצע להם.

אז מה בכל זאת?
קודם כל מה שאתם כבר עושים, ממשיכים להציע. נותנים לו את ההזדמנות להפתיע אותנו ולא מחליטים מראש: "אה, הוא לא אוהב פירות, אל תחתכו בשבילו אגס".
דוגמא אישית, הילדים אמורים לראות את הסביבה אוכלת: ארוחות משפחתיות, פיקניקים, הנאה רבה סביב האוכל שלא אוהב גם אם לא יאכל (לשתף אותו בבישול, הכנות, להאכיל את אמא, להכין ביחד שייק פירות לאחים שלו, לעשות פרצופים מצחיקים עם חתיכות פירות בכל מני צורות ועוד רעיונות יצירתיים ונחמדים כיד הדמיון הטובה עליכם).

במקרה שלכם, מאחר וכן אוכל ירקות במרק, לחלוטין לא הייתי מודאגת ונותנת לשלב זה לעבור.
אם את עדיין לא רגועה אפשר להכין גם פשטידות, להחביא ירקות בקציצות, ברטבים טחונים וכדומה.

ומה קורה אם יש דאגה וחרדה לרכיבי התזונה?
כשאני עובדת עם ילדים בעלי בררנות קיצונית (עד כ-5 פרטי מזון בלבד) אני מעדיפה להשתמש בהשלמה תזונתית ע"י תוספי ויטמינים ומינרלים או מזון רפואי במקביל לעבודה לשיפור המגוון.
כך יורד הלחץ שהילד יקבל את כל רכיבי התזונה החשובים להתפתחותו ללא צורך בהפעלת לחץ על הילד ומאבק כוחות מיותר.

מקווה שמסייע.

יעל

ובלי עין הרע אוכל הכל! אוהבת הכל, ב"ה!

אך מעדיף פירות וירקות ע"פ פחמימות.

נולד בשבוע 37 במשקל של 3.200 (זה עדיין משנה בגיל כזה?)

כיום הוא שוקל כ- 12 קילו, את גובהו אני לא יודעת, רק שבטיפת חלב תמיד אומרים לי שהוא עולה באחוזון שלו.

במשך היום הוא במעון שם אומרים לי שהוא אוכל היטב, מהכל, גם פחמימות(אך גם שם הן שמו לב להעדפותיו)

לא היינו אצל רופא או דיאטנית..

השאלה שלי עד כמה צריך 'להתעקש' על הפחמימות? או שלשמוח מכך שב"ה הוא אוהב אוכל בריא?

שלום רב,

אז אתחיל בלשלוח אותך לקרוא את התגובה ל"ילד בררן" כי מעט רלוונטית גם אלייך, למרות שאצלכם המצב אפילו יותר נוח.

בהחלט אין שום צורך להתעקש על הפחמימות אלא להמשיך לאכול סביבו בצורה מאוזנת ומגוונת.

נדיר מצב שבו הילד אוכל כל כך מעט פחמימות עד שיהיו לכך תופעות לוואי.
כמו שאמרת אוכל בגן גם פחמימות, אני יכולה להעריך שאוכל פה ושם ממתקים (סוכר היא הפחמימה הפשוטה ביותר.... לא שאני מציעה לתת לו יותר ממתקים!!!).
אני מציעה לשמוח מאוד שאוכל מגוון כל כך ולהניח למצב שעוד עומד להשתנות כל כך הרבה פעמים במהלך חייו.

אני לא בטוחה אם כתבת את המשקל מאחר ואת מודאגת לגביו? גם אם לא, אנצל לטובת קוראים אחרים.
אני יכולה להגיד לך שאם בארץ היו עובדים עם האחוזונים החדשים הנהוגים בעולם, שנבנו על בסיס מגוון ילדים רחב מרחבי העולם שינקו וגדלו בסביבה בריאה לגדילה, הבן שלך נמצא במקום טוב על האחוזונים הללו.
העובדה שממשיך לגבוה בקצב עקבי, גם הוא מדד נפלא.

המשך אכילה נעימה,

יעל

הבת שלי בת שנתיים וחמש שוקלת 13 קילו, אין לי מושג גובה

נולדה סוף 39 במשקל 3.425

חולת חלבונים רוצה לאכול גיל, גבינה, עוף, דג, קציצות, ביצה ("מה נאכל לא. ערב?" "אמא אני אוצה לאכול עוף וקציצה")

לא אוהבת ירקות

לא אוהבת פחמימות

לאחרונה רזתה במבנה גוף (במשקל עלתה אבל גם גבהה) היא מאוד פעילה (משווים אותה תמיד לארנב של אנרגיזר) בגדים שהיו קטנים עכשיו עולים עליה....

לפעמים היציאות שלה ממש בהירות כמעט לבנות...

אמור להדאיג? להתעקש יותר?

שלום רב,

לשאלה שלך שני חלקים, החלק הראשון נענה בשאלה "ילד בררן".
לא להתעקש, להמשיך להציע ולאכול סביבה מאוזן.
אפשר להחביא בקציצות הרבה מאוד ירקות ואם נושא הירקות מאוד קיצוני ממליצה לשקול לבד או להתייעץ עם דיאטנית לגבי צורך בתוספי ויטמינים לילדים.

לחלק השני, לגבי היציאות המאוד בהירות. דורש ברור גסטרו מאחר וליציאות מאוד בהירות יכולות להיות סיבות שקשורות למרה וכבד וכדאי לשלול כדי להיות רגועים.
ממליצה ליידע את הרופא ולבקש בדיקות מתאימות או הפניה לרופא גסטרו ילדים.

בהצלחה.

שלום, ותודה רבה קודם כל

הבן שלי (שנה ושמונה חודשים) פעיל מאוד ב"ה. יש לו תקופות שהוא אוכל ממש יפה, ויש תקופות שבקושי כמה כפיות ולא רוצה יותר. לפני כחצי שנה הייתי איתו בטיפת חלב וראו שהוא עלה מעט מאוד במשקל וירד באחוזונים. הפנו אותנו לרופא שבדק אותו בדיקות מקיפות ואמר שהילד לא עולה כי הוא פעיל וכי זה המבנה שלו ושל הוריו ואין צורך להילחץ.

הבעיה היא שאני נלחצתי כבר......... והילד הרגיש את זה והתחיל לעשות בעיות ולא רצה לאכול. הדרך היחידה להאכיל אותו היא ע"י ספרים/תמונות/שירים/הצגות וכו'... כל מה שיכול להעסיק אותו תוך כדי. ולפעמים גם זה לא עוזר. אני דיי מותשת מלשיר לו בכל ארוחה........ ולפעמים זה לא נעים, למשל כשמתארחים וכד', ואני צריכה לשבת בשולחן ולשיר לכולם 

נכון לעכשיו המצב טוב יותר, הוא אוכל לבד בכפית, ואוכל יפה. אבל אני יודעת שאלה תקופות, והשאלה היא מה לעשות בתקופות שהוא לא אוכל כלום???

רופאת התפתחות אמרה לנו לא לתת לו בשום פנים ואופן אוכל בין הארוחות, כדי שהוא יהיה מספיק רעב ויאכל טוב. היא אמרה שרק מי שעושה דיאטה אוכל "ארוחות קטנות" לאורך היום, וככה לא משמין... ואם אנחנו רוצים שהוא יעלה במשקל הוא צריך לאכול ארוחות גדולות בלבד. האם זה נכון??? אם אני אתן לו בין הארוחות פרי/פרוסת לחם/פריכית אורז/קורנפלקס וכד' זה יגרום לכך שהוא לא יעלה במשקל?

עוד שאלה שחשובה לי - איך בכלל אני יודעת כמה זה נחשב לילד בגילו "לאכול טוב"? לפעמים חמותי אומרת שאני נותנת לו צלחת גדולה מדי וברור שהוא לא יאכל הכל... אבל איך אני יכולה לדעת כמה הוא אמור לאכול?

תודה רבה רבה רבה!!!!

שלום רב,

אני אזכיר שוב את נושא חלוקת התפקידים שנדון בשאלות הקודמות.

תפקיד ההורים הוא להציע את המזון הבריא והמגוון בשעת הארוחות ותפקיד הילדים להחליט מה וכמה יכניסו לגופם.

ילדים נולדים עם היכולת לווסת את אכילתם כך שיוכלו לספק לגופם את הצרכים המאוזנים.
זה לרוב אנחנו ההורים יחד עם הסביבה הלוחצת והמערבית מעמעמים יכולת זו.

ילדים בעלי התפתחות תקינה בגילאי שנה ושמונה ועוד לפני כן, מאוד חכמים. הם רואים כאשר יש להם כוח והוריהם מאוד רוצים שיעשו דבר מסוים (ואז כמובן יסרבו...) ואת זה באמת גילית לבד ברגע שהחל "לשחק" בכוחו החדש באוכל.

שימי לב שתיארת מצב שבו היום הוא כבר אוכל באופן עצמאי ו"יפה" כפי שהגדרת, אך את כבר חושבת על התקופה הבאה בה לא יאכל. אלו בדיוק הדברים שהילדים החכמים שלנו חשים.

ארוחות לא אמורות להיות תיאטרון והצגה אלא זמן נעים גם להורים שבו הילדים יכולים לראות את הוריהם אוכלים ולא עסוקים בלשעשע. אך לא תוכלי לוותר על הנושא הזה עד שלא תחליטי עם עצמך ועם שאר המשפחה שמהיום סומכים על ילדיכם שיאכל כך שיזין את גופו.

אז כיצד אמור להראות סדר יום? אכן אמורות להיות 3 ארוחות עיקריות בהן מוגש עיקר האוכל.
אך גם בהחלט אפשר בין הארוחות לשלב ארוחות ביניים של פרי/יוגורט/לפעמים אפילו חטיף (שלא ישמעו אותי) כל עוד המרווחים עדיין הוגנים ולא מצפים מהילד לאכול ארוחה עיקרית מיד אחרי שאכל ארוחת ביניים (לוודא שכשעתיים לפני ארוחה עיקרית לא אוכלים).
בין הארוחות (וארוחת ביניים נקראת ארוחה): משחקים!!!! לא מביאים לשולחן הציור גם אוכל כדי שיאכל בלי לשים לב, לא מביאים קציצה לנדנדה במגרש המשחקים (אבל כן אפשר לעשות פיקניק בחוץ) ולא מביאים לשטיח צלחת עוגיות, ואני בטח שלא ממליצה אכילה מול הטלוויזיה/מחשב.

אם קשה לך לעשות את השינוי המחשבתי לבד, בהחלט אפשר להיעזר באיש מקצוע בנושא הזה, בדיאטנית ילדים שתוודא שהמדדים תקינים אך במקרה והרופא כבר נתן את ברכתו אפשר להיעזר גם באנשי מקצוע אחרים שיתנו את התמיכה המתאימה למשפחה (אצלנו במכון לעיתים קרובות עיקר העבודה היא דווקא של פסיכולוגית הילדים שאני עובדת בצמוד אליה יחד עם ההורים ופחות או בכלל לא, עבודה שלי - והתוצאות נפלאות).

וכמה ילדים אמורים לאכול? עד שמראים סימני שובע......
אכן כדאי להשתמש בצלחת קטנה ולא מאיימת, מעט אוכל, ולדרבן אותו לשתף אותך במה הוא עוד רוצה על הצלחת שלו.

המון בהצלחה,

יעל

הילדים שלי, שיהיו בריאים, בני 10.5 עד 3,

כולם בלא יוצא מן הכלל, סולדים מעוף/הודו/בקר על כל צורות ההכנה שלהם.

כשהם מועילים בטובם, הם מוכנים לכרסם שניצל עוף קטנטן, או נעתרים לאחר תחנונים, לסיים קציצה...

מנגד הם אוהבים ביצים, מוכנים לאכול אפילו שתיים ביום בכייף.

אוכלים יפה מאד פירות וירקות,

אוהבים גם קוטג' והמון חלב (שאני מגבילה, כי אני מבולבלת מהמידע אודות חלב ומוצריו)

ו-משוגעים על ממתקים (כן, כן, אני יודעת שזה לא בריא, הנהגנו ממתק לבוקר, וממתק לצהרים בד"כ משהו מינורי כמו שורת שוקולד מריר, או כמה ביסקויטים, אבל הם מנשנשים המון במקומות הלימוד- ימי הולדת מסיבות וכו'...).

בקיצור יוצא שאת מנת החלבון שלהם, הם מקבלים כמעט רק בערב,ואני ממש לא יודעת מה לעשות.

(לגבי קטניות וכו', הם מוכנים לנשנש חומוס מבושל, אבל לא יותר מפעם פעמיים בשבוע, מרקים עם קטניות הולכים אצלנו רק בחורף הקר-קר.)

לגבי המשקל-גובה שלהם.

הם כולם רזים מהממוצע, וגבוהים/ממוצעים לגילם.

העניין הוא שבני השני בן ה8, ירד בעקומות, עד לשנתו השלישית הוא היה תמיד באחוזון 75-90 שמן וגדול מאד,

ועכשיו הוא ממוצע בגובה ורזה מאד.

ב"ה יחסית הוא נראה בסדר גמור, אבל מכיוון שאין כבר מעקב שיגרתי על משקל גובה בגיל הזה, וגם אם יש במקומות הלימוד, זה לא משקף את המצב הכללי שלו מאז שהוא נולד, חשבתי שבכ"ז זה עשוי להצביע על בעיה.

עד כדי כך ששקלתי לבדוק בדיקת דם לגילוי צליאק.  אמנם אין לו ב"ה בעיות עיכול או בעיות אחרות, אבל הירידה באחוזונים מדאיגה אותי.

אציין שאני גבוהה  מהממוצע , ובעלי גבוה מהממוצע אבל לא בהרבה מאד.

השאלות שלי הן:

האם כמות החלבון שהילדים שלי אוכלים אמורה להטריד אותי?

האם מומלץ להשלים את החסר בחלבון (אם קיים) בצריכת חלב ניגר ומוצריו?

האם ירידה באחוזונים בגיל כזה אמורה להטריד? אם כן, האם כדאי לערוך בירור מקיף?

ובכלל, ילדים רזים מהממוצע זה בסדר, או שזה בסדר רק בגלל שאנחנו לא מעוניינים במבוגרים שמנים?

אשמח מאד אם תוכלי לענות לי, ותודה רבה על כך מראש!!!

שלום רב,

אני אנסה לעשות מעט סדר.

1. אם אוכלים ביצים כל יום, משלבים מוצרי חלב וקטניות כמו שתיארת, מאוד קשה לי להאמין שאינם מקבלים מספיק חלבון לגדילתם, רוב הילדים פשוט אוכלים כמויות הרבה יותר גבוהות של חלבון מהצורך הבסיסי שלהם (וזה גם בדרך כלל בסדר).
2. ירידה בלתי רצונית באחוזונים (ולא כל ירידה היא מדאיגה, זה צריך להיות לפחות 2 בתקופת זמן קצרה יחסית) מצריכה מעקב בכל גיל, לא מזיק לשלול דברים כמו צליאק ועוד, גם לא מזיק להיכנס לדיאטנית ולהתייעץ יותר בפירוט, מה יש להפסיד?.
3. מוצרי החלב מספקים חלבון אך הם גם מקור מאוד נוח לסידן, אני אמנע מלהיכנס לדיונים על מוצרי חלב בעד או נגד שעלולים להיפתח כאן ואסכם ואומר שמהניסיון שלי בנוסף להסתמכות על קריאת מידע ספרותי שביצעתי (והתואר השני שלי הוא באפידמיולוגיה כך שאני אוהבת "לחפור" במידע ספרותי....) כשהתלבטתי בעניין בעצמי, לא שוכנעתי נגד ואני בעד שילוב מוצרי חלב בתזונה באופן יומיומי, אני עושה זאת בביתי עם בתי.
   אני מכבדת כל החלטה ואפשר וניתן בהחלט להגיע לרמות סידן מומלצות ללא מוצרי חלב, זה דורש כמה דברים: ילדים שאינם בררנים מאוד ויותר תכנון והשקעת זמן במטבח.
4. נושא המשקל: המשקל של הילדים בילדות הוא הבסיס למשקלם בעתיד (ילדים בעלי עודף משקל אכן נמצאים בסיכון רב יותר להשמנה בבגרותם). אנו "מעוניינים" בילדים פעילים שאוכלים באופן מאוזן, מסודר ומתאים להוצאת האנרגיה שלהם, זה פשוט מוביל באופן טבעי להורדת הסיכון להשמנה.

מקווה שעשיתי קצת סדר בדברים,

רק עוד דבר אחד, אם תוכלי לענות אז אשמח,

הבנתי שאת בעד 2 ביצים ליום, זה נכון? אמרו לי שזה לא בריא... לא ציינתי את זה בשאלה, אבל גם זאת שאלה שלי, אם אפשר לתת 2 ביצים באופן קבוע לילדים?

זה נחמד שאת בעד חלב (למרות שאני יודעת שטלי מאד לא).. הילדים ישמחו לשמוע...

היה נעים להכיר אותך! תודה לך! ונשמח לשמוע ממך עוד....

רחלי (בת רבע לשש) יכולה לאכול 3-4 ביצים בארוחת הבוקר. לאפשר?

נושא מורכב.

ההמלצה הכללית לילדים היא 7 ביצים בשבוע.

כדי להיות יותר ספציים צריך ממש למדוד צריכת חלבון וכו' (בקשר לחלמון שם יש את הכולסטרול והשומן הרווי, אפשר פשוט להוציא לחלק מהביצים).

אין גבול עליון שנקבע באופן רשמי לכמה חלבון לצרוך ביום, בכל מקרה בילדים הרמות המומלצות מאוד משתנות בכל גיל.

רוב הילדים כיום צורכים פי 3, (במקרה של רחלי פי 4...... "במקרה" אני יודעת כי השתתפה במחקר שלי) מהכמות המינימלית המומלצת.

צריך לזכור שביצים יש בעוד המון מזונות אחרים שהילדים אוכלים: עוגות, פשטידות, קציצות ועוד ועוד.

אם קשה להם מאוד עם חביתה מביצה אחת מה שאני ממליצה הוא לחלק את השבוע לימים שבהם אוכלים ביצים ולימים בהם לא אוכלים ביצים (אין פיתוי) ואז אפשר "לרדת בבת אחת" על 2 ביצים. 3-4 אני חושבת שאפשר לוותר, או לאפשר רק לעיתים רחוקות (כשממש אין כח להתווכח? איזו אחות טובה אני).

אם  "אני ירושלמית" את מאוד בטוחה שאוכלים מעט מאוד חלבון ביחס לילדים אחרים שאת מכירה, אז איתם אפשר ככל הנראה לחרוג משבע הביצים יותר בקלות.

קשה לי להגיד בדיוק כמה.....

מקווה שקצת עוזר.

תודה רבה על האירוח,

השתדלתי להיות מאוד מקיפה וברורה בתשובותיי מאחר ולצערי אין באפשרותי לנהל דו שיח.

חוזרת ומזכירה שהאירוח אינו מחליף דעת איש מקצוע המכיר את הילד וההיסטוריה הרפואית שלו.

מקווה שסייעתי במעט,

אבקש מאחותי טלי שמאוד פעילה בפורום לעדכן אותי בפידבקים/טענות/מענות או אם התפתח צורך עז בתשובה חוזרת.

אז שוב תודה וחג סוכות שמח

יעל

שתיכן כאלה מקסימות!!!  

באמת רואים שאתן אחיות

אשמח אם תוכלי לפרט סימני אזהרה להפרעות אכילה שונות בגילאי ההתבגרות. ולמי היית ממליצה לפנות.

ההתמחות שלי היא בילדים צעירים יותר, פגים וילדים בעלי צרכים מיוחדים (אוטיזם בעיקר).

לכן מעדיפה לא לייעץ או לתת מידע בתחום שאינני מבינה בו מספיק לעומק.

ההמלצה שלי בכל מקרה של חשש הוא לפנות למרפאה ייעודית רב צוותית שעוסקת בתחום ולבקש מידע כזה.

בכל קופת חולים קיימת מרפאה כזו. הם ישמחו לתת.

יעל

הילד מטופל בהורמון גדילה. בנוסף הוא בררן באוכל. אני שולחת לו לבי"ס חצי סנדוויץ' עם חמאת בטנים (החלטה שלו) ולצהריים: שניצל בשרי / דג מטוגן (פעם בשבוע) / טבעול (לא יותר מפעם בשבוע) /פשטידת אטריות חלבית מקמח מלא  ותוספת של אורז (לבן בשמתי) או אטריות מקמח מלא.

הוא אוכל בערב פרוסת לחם ו-2 יוגורטים. לפעמים פנקייק.

1. כמה ביצים כדאי להוסיף לתפריט?

2. 2 יוגורטים מספקים את הסידן או שחובה גם גבינה (כמה?)?

עוד המלצות...

תודה מראש על המענה.

כאשר הילד מטופל בהורמון גדילה לא מזיק במקביל ללכת לדיאטנית באופן קבוע שתעזור לוודא אכילה מאוזנת ומתאימה לצרכים.

לגבי הביצים:

כמו שכתבתי קודם, 7 לשבוע, כך שתעשו את החישוב כדי להשלים ל-7, זה לא מספר ברזל, זה בסיס "להאחז" בו.

לגבי סידן:

לילד מעל גיל 9 מומלץ לצרוך 1300מ"ג סידן, 2 יוגורטים מספקים כ-600מ"ג.... צריך להשיג עוד, אם ממוצרי חלב ואם ממוצרים אחרים:

טחינה משומשום מלא, מוצרי שומשום אחרים, סרדינים, טופו, ברוקולי ועוד.

גם מוצרים שמעשירים אותם בסידן ציטראט הם מקור נוח להשלמת סידן אם הדיאטה לא מספקת את כל הכמות.

שבת שלום.

אני מקוה שלא מאוחר מידי. האם אפשר להסתפק בחלבונים של קטניות, ביצים ומאכלי חלב ולוותר על חלבונים של בשר עוף ודגים? ילדי אינם אוהבים בשרי ודגים. תודה!

אין שום דאגה לגבי החלבון אם אוכלים ביצים ומוצרי חלב.

אפשר להגיע לדיאטה צמחונית מאוזנת ומזינה מבחינת כל הרכיבים,זה דורש יותר השקעה.

צריך לשים לב לדברים כמו B12, ברזל, סידן, אומגה 3.

יש דיאטניות שמתמחות בדיאטה צמחונית.

שבת שלום

טלי ביקשה לענות לעוד שתי שאלות שנוספו לאחר הפינה.

שמחה על העניין, כרגע מאוד עמוסה לצערי אז עניתי בקצרה.

מבטיחה שאם יעלה הצורך שוב בעוד כחודשיים אפתח עוד ארוח.

שוב תודה,

שבת שלום,

יעל

יש את הגרביים האלו, שדומות לנעל כי הסוליה שלהן יחסית עבה,

והן גם מאוד מחממות- נעלי גרב

כדוגמת אלו:

אך הן מתאימות רק לשלבים ההתחלתיים.

במידה והיא כבר ממש הולכת- אעביר את השרביט למבינים ממני

בס"ד

היא בת שנה וחודש

ולא ידעתי שקיים משהו התחלתי כזה....
 

כל הקטנטנים מאותגרי ההליכה פותח פריט לבוש מעוצב וצבעוני שפותר את הצורך בגריבת גרביים ואת ההכרח שבסוליה

(יח"צ)

 

(יח"צ)

חברת BICAL יצרנית הנעלים מברזיל שמייצרת נעלי ילדים כבר למעלה מ-40 שנה, פיתחה פתרון ייחודי - שילוב של הנוחות שבגרב עם השימושיות של נעל הופכים את הזחילה, הליכה והריצה – לחוויה קלה עבור הפעוט בצעדיו ראשונים.

סוליית הנעל עשויה מגומי, הגרב מבד סינתטי ואת כל הפריט אפשר להכניס למכונת כביסה עד 30 מעלות צלסיוס.

את הנעל-גרב ניתן להשיג תמורת 99 שקל בחנויות: "שלייקס"- הרצליה, "לולו"- ת"א, רשת "דיאדה" (ת"א, רמה"ש, מודיעין, פרדס חנה), "סודות"- רעננה, "גילגול"- ירושלים, "מוסקט"- מושב אודים, "נמשים" – רמת-גן, "הגלריה של רבקל'ה" – כפר הרוא"ה, Top Models – נתניה, "אופנת ורד" – קרית מלאכי, "פיצילה"- רחובות, "תותים"- כפר שמריהו, "טנטן"- עפולה, "חלון ילדות" – גני תקווה, "תמר לי" – רמת ישי, סניפי סירגמיש (חלקית).

בירושלים- יש בכנפי נשרים חנות שנקראת "טופ שופ" (מן הסתם יש עוד חנויות- אבל אני לא מכירה...)

הנעליים של צעד ראשון (וגם בהמשך) שלהם מעולות, נוחות, מחזיקות טוב את הרגל ואחרי יום- יומיים של התרגלות - הילדה גם הלכה הרבה יותר טוב ויציב... 

וגם לא נשחקות מהר (עברו אצלי 2 ילדות ומחכות כמו חדשות לילדה הבאה...)

אבל- לא זול (טווח מחירים 180-230).

כשקניתי בחנויות זולות יותר- הנעליים התפרקו מהר מאד והיו פחות נוחות...

נראה לי שחבל להשקיע 100 ש"ח על נעליים שמהר מאד ישמשו נעלי בית וממילא תצטרכי נעל נוספת.

בשלב כזה אני פשוט הלבשתי גרביים עבות עם מונעי החלקה וקניתי נעל שתהיה לעת הצורך... 

יש נעליים מאד רכות כמעט כמו גרב בהרבה פחות מאשר הנעליים החמודות שבפרסומת. אפשר לקנות בשילב, בחנויות גרביים או אביזרי אופנה ברחבי העיר, אבל עד גודל מסויים (לא למי שהולך מאוחר, או לבן עם רגליים גדולות). במזג האוויר המשתנה, בע"ה בקרוב תהיינה שימושיות בבית בלבד.

אפשר לקנות בטופ שופ נעליים ממש. אם אין לך ברירה (סתו וקר), תקני נעלי צעד ראשון כבר כעת ותשתמשי בהן אך ורק כשאת יוצאת איתה, כדי שהיא לא תקפא מקור. נכון, הנעליים יקרות יחסית, אבל עד גיל 8 בו הרגל מתייצבת ומתעצבת חשוב מאד לדאוג לנעליים עם תמיכה מתאימה, כדי למנוע בעיות אורתופדיות בעתיד.

נראה לי שעדיף נעל תומכת מאשר גרב עם סוליה

אבל אולי אני טועה...

אני גם מתלבטת בעניין ומפאת הקור אנחנו הולכים מחר לחפש לה נעליים...

בתנאי שזה לא על משטח קשה (כמו רצפה) אלא על משטח רך כמו חול.

הדעה הרווחת היא שעדיף לתת לילד ללכת כמה שיותר ללא נעל בהתחלה וכך יעצב את רגלו ואת הליכתו בצורה נכונה ובריאה יותר.

אך כבר שמעתי כמה אורטופדים שממליצים לקנות נעליים לילדים שמתעכבים ברכישת ההליכה כדי להקנות להם יציבות ולסייע להם בהליכה...

אז כמו בכל דבר - יש דעות לשני הצדדים...

נדמה לי שיש אותם בחנויות או של פאפאיה או של נמרוד אולי. יש להם נעליים עם סוליות ממש רכות וזה אורטופדי לדעתי.

רפואה שלימה . בשורות טובות

וכמובן שהוא לא מאבד נוזלים (לצבוט בעדינות בגב כף היד, לראות שהעור גמיש ומיד חוזר למקומו, ללטף את הראש, לוודא שהפונטנלה לא שקועה מדי).

(אמבטיה ו/או פתילה) וכדאי במקרה כזה לגשת לרופא.

כדאי לנסות להוריד לו את החום עם אמבטיה פושרת.

להבין שיש כללים שונים למקומות שונים

כן, גם תינוקות

אפשר לראות את זה עם תינוקות שנרדמים בצורה אחת בבית, ובצורה אחרת במעון

או תינוקות שמוכנים לקחת בקבוק, אבל לא מאמא, הם יודעים שמאמא אפשר לקבל את הדבר האמיתי, אבל מאנשים אחרים לא.

כך שלי נראה שזה אפשרי בהחלט שהיא תמשיך לקבל מוצץ במעון, בלי לקבל מוצץ בבית

ונשמע שבמעון היא עוד מאוד זקוקה לנחמה הזאת.

כן, זה אפשרי. הבן שלי היה מכור למוצץ. בפסח (כמה חודשים לפני גיל שלוש) גמלנו אותו מהמוצץ, והוא היה בלי מוצץ בכלל. כאשר הוא חזר למעון לאחר החופשה השארנו את המוצץ שבמעון, וכך במשך כמה חודשים, עד לסוף השנה, הוא היה עם מוצץ רק במעון ובבית בלי. בסוף השנה נגמר המעון, ונגמר השימוש במוצץ (לא עשינו מזה חגיגה, פשוט זרקנו את המוצץ בלי שהוא היה מודע לזה בכלל, הרי בבית הוא ממילא כבר רגיל להיות בלי מוצץ).

אצל הילדים: שיש מקומות שנוהגים כך

ויש מקומות שנוהגים אחרת.

עם זאת- אני מוסיפה, שלדעתי תבקשי מהמטפלת שתנסה מידי פעם לשכנע אותה לא לקחת את המוצץ בשעת השינה.

במילים יפות ובנחת.

במידה והילדה ממש לא תסכים- ניתן יהיה לתת לה את המוצץ,

אך במידה ותסכים- כאן נכנס תפקידך (ובעלך) ותפקיד המטפלת לתת משוב חיובי על מעשיה אלה.

וייתכן,

שכשהיא תראה שהיא מקבלת משוב חיובי על אי לקיחת המוצץ מכל כך הרבה אנשים אותם היא מכירה מקרוב וקשורה אליהם, היא מעצמה תפסיק את התלות בו אט אט..

בהצלחה רבה!

הבת שלי עלתה עכשיו לגן.היא לוקחת מוצץ רק בלילה.

ניסיתי כמה פעמים לשכנע אותה או להעלים את המוצץ.

היא יכולה להירדם בלי, אבל זה לוקח לה המון זמן- במקום לישון ב7 היא נרדמת ב11...

מסתובבת במיטה, ומאד קשה לה לקום בבוקר.. מה עושים?

אולי גם תחילת גן וגם בלי מוצץ זה קצת גדול עליה.

גם הבת שלי התחילה גן, ובאופן כללי אני רואה שנכון להרפות בדברים אחרים עכשיו, כי הגן הוא שינוי מאוד משמעותי בחייה.

אם מחליטים להעלים את המוצץ אז אי אפשר להביא שוב פעם מוצץ. כי אם הוא יכול לחזור במעון, אז אולי אפשר גם להחזיר אותו הביתה? אולי יצרכו במעון להתמודד עם כמה ימי בכי אבל אח"כ זה יעבור.

לא ממש פיתרון, אבל אם אתם שוקלים חינוך ביתי, צרו קשר בשמחה

(הגדול שלנו בן 10)

שלום אנונימית, כשקראת את מה שכתבת - חשבתי שאני כתבתי את זה....

כדאי לבקש מיועצת ביה"ס להיכנס לכיתה ולצפות בו במשך השיעור - יש להם הרבה פעמים התבוננות שאין לנו ,הההורים.

שיחה עם מחנכ/ת הכיתה יכולה להועיל . עשינו את זה עם בננו. היועצת לקחה אותו לשיחה והצליחה לדובב אותו. הוא דיבר על כ"כ הרבה דברים שבעינינו ניראים יומיומיים. וזה כאילו שהוא הוציא הרבה אויר רע שהיה אצלו.

זה לא שהוא נירגע במאה אחוז, אבל... הוא הרגיש שילמישהו בביה"ס איכפת ממנו יותר מאשר בד"כ.

וזה לא שאנחנו לא הורים קשובים, פשוט בעלי מקצוע - יותר מקצועיים מאיתנו.

וגם....בשקט אומר לך - לא נורא אם הוא יישאר בבית יום-יומיים. זה יעשה לו טוב ויתן לו קצת הפוגה מכל הלחץ בביה"ס.

לצערי אני לא מחזיקה כלכך מיועצת ביה"ס

בדרך כלל אין לה זמן לילדים נורמטיביים. לפני שנתיים פנינו אליה בבקשת

עזרה כי היו בעיות עם ילד מכיתה גבוהה יותר שהציק קבוע לבן שלנו והיא פשוט לא התייחסה...

אבל הוא כבר לא מציק לו מזמן, זו לא הסיבה שהוא לא רוצה ללכת.

ויוקטנה- לא מתאים לי חינוך ביתי. מצטערת, ביה"ס נראה לי דבר טוב, גם כשלא מסתדרים איתו.

בסה"כ המורים והמנהל ממש טובים.

שילמדו מנסיון כזה שבאמת למערכת אין כח עליו, ושהם "לא יותר מקלפים" (עליסה בארץ הפלאות, סיום).

לעניות דעתי הבאמת דלה זה נשמע לי יותר מדי כיאלו ויש מישהו או משהו שמפריע לו שם מאוד אם את אומרת שזה כבר שנים,אולי לבקש מהמחנכת קצת להסתכל אחריו לראות מי בא איתו במגע בבית הספר ?.מאוד לא פשוט להניח שאין מי שמציק לו,אולי ההשגחה בבית הספר מצד המורים לא גבוה מספיק ויש מספיק פינות כנראה שאפשר להציק ואין רואה

נניח שאין משהו ספציפי וסתם לא בא לו, תציירו יחד מציאות שבה אין לו בית ספר, ממש כמו החופש הגדול - אבל בלי סוף...

תנסו לטפל במה שמציק לו ולמצוא את מה שחיובי בבית הספר, ובוודאי יש הרבה.

ותודו בפניו שגם לכם לפעמים לא בא ללכת לעבודה (ושבילדותכם גם לכם לפעמים לא התחשק ללמוד), אבל ברור לכם שזה כדאי כי יש לכם חברה, ואתם מתפתחים, וכמה כבר אפשר לשבת בבית, וכו'.

אשמח לתגובה.

עיצה ממש יפה.... מאוד מתחברת...

ברור ששאלנו יותר מפעם אחת מה בדיוק הוא לא אוהב בבי"ס,

הוא אומר רק שהוא לא אוהב ללמוד, שזה דבר רגיל אצל ילדים- לפחות אצל הילדים שלי. חוץ מזה רוב הימים הוא חוזר עם חיוך, ומספר חוויות חיוביות. זה ממש לא נראה שהוא סובל שם, והוא ילד מאוד אמיתי שמספר לי הרבה, אפילו כשהוא לא היה בסדר הוא מספר לי.                                  ולספר על עצמינו קצת קשה כי אני שנאתי את ביה"ס ולא למדתי  ברצינות  רוב השנים ורק לפני הבגרויות נזכרתי ללמוד וההורים שלי שילמו הרבה כסף על כל שיעורי העזר שהייתי צריכה פתאום, וגם למדתי המון חומר בזמן קצר... את זה דווקא סיפרתי לו כחוויה שלילית. זה עדיין רחוק ממנו וממש לא מרשים אותו.                                                                                     אבא שלו אהב ללמוד אז אין לו מה לספר. ושנינו מאוד אוהבים את העבודות שלנו כך שזו גם דוגמא שאפשר רק לקנא...         האמת שאולי הבעיה שלמרות שאני חושבת שטוב לו בבי"ס אני קצת מזדהה איתו, כי אני שנאתי ללמוד, ואף פעם לא שיעמם לי בבית ,היום ברור שאני רואה דברים אחרת, וגם בתי הספר השתנו מאוד לטובה , אבל אולי בכל זאת יש לי הזדהות איתו.                                        טוב קצת הארכתי וגם יש לי בעיה במחשב כפי שרואים...                                                                                                                        אז מה עושים????????????                       

תגידי לו שאת מבינה אותו. באמת, יש ילדים שלא כ"כ אוהבים ללכת לביה"ס. זה לא דווקא שהם לא לומדים ולא אוהבים ללמוד (כך הוא לא יזהה את עצמו כ"כזה"), הם יכולים לפעמים ללמוד הרבה מספרים וכד'. אבל לא אוהבים כ"כ ללמוד בביה"ס.

אבל אין ברירה - לבי"ס חייבים ללכת (אל תפרטי מי מחייב)... סה"כ, גם שומעים שם דברים מעניינים וגם יש חברים. וכשאתה חוזר אתה שמח. ואם פעם אדם רוצה ללמוד משהו שכן מענין אותו או לעבוד בדבר שמענין אותו - הוא יצטרך את מה שהוא למד מקודם. אחרת יכולים להגיד לו: קודם תשלים דברים שצריכים לדעת לפני המקצוע הזה.

אז לכן, השאלה היא לא אם הולכים לבי"ס או לא. צריכים. השאלה היא רק אם נעשה את זה יותר בשמחה או שנתלונן.

אם תחפש דברים טובים גם בביה"ס, ותתענין במה שמלמדים, תשאל, תשתתף, יהיה לך טוב יותר. אם רק תחשוב על זה שאתה לא רוצה ללמוד שם - תרגיש פחות טוב..  אז מה יותר כדאי?

ולהגיד לו: תדע, שכאשר יש דבר שצריכים וחשוב לעשות, אבל אין כ"כ חשק - יש שתי דרכים: האחת - להתלונן ולחשוב על כך שלא רוצים, ואז גם עושים - אבל מרגישים לא טוב; והשניה, להחליט שאם כבר אני שם, אני אחפש מה טוב בכל זאת. אקשיב לכל דבר מענין, אשחק עם חברים, וכך - מרגישים הרבה יותר נעים.

אז מעכשיו - הולכים לישון בערב בזמן וקמים בזמן. זהו, אין ברירה, תשתדל שזה יהיה בשמחה.

ואז אפשר להציע: אם אתה תנהג כך כמה זמן יום אחרי יום, אז אחת לכמה שבועות נוכל לתת לך "יום חופשי" עם אבא ואמא. אבל בתנאי שבזמנים האחרים מבינים שמה שחייבים משתדלים למצוא בו את הטוב, והולכים בזמן. ולהסביר, שזה לא כי הוא עושה טובה להורים שהוא הולך.. אלא בתור עידוד, לשמח אותו.

ונראה מה יקרה..

ייתכן שהרגלי הלמידה שמתאימים לו- הם לא מה שיש לבית הספר להציע לו?

(זה עלה לי בעקבות מה שכתבת על אצמך- לא הצלחת ללמוד בכיתה -אבל בפרטני הצלחת ללמוד המון)

שאלה נוספת-

אם את כן משאירה אותו בבית- מה הוא עושה עם עצמו?

מטייל?

קורא ספרים (של ספרות או מדע יותר עשיר ומעניין מהמקראה של בי"ס....) ?

ישן? מבשל איתך במטבח?

אולי זה ייתן לך יותר הבנה של- מה חסר לו- כשהוא נמצא בבית הספר?

אולי לשלוח אותו לבי"ס שמלמד בשיטת לימוד אחרת

או לשלוח אותו לחוג "מדענים צעירים" (וכדומה) -שלא ישכח את חדוות קניין ידע

וזאת- כמובן אם ניסיתם את כל האופציות לשכנעו.

בשלב זה או אחר הוא יחזור ללימודים. 

תרכיבו לו סדר יום, כאשר הוא מחויב לעמוד בו,

ומתאים לו ולהתנהלותו:

חינוך ביתי.

ממליצה בנוסף להתייעץ עם דמות תורנית המכירה אתכם.

מצטרפת להצעה לשקול מיסגרת אחרת ואולי בינתים להשאיר בבית עד שתמצאו מיסגרת חליפית אבל בלהתנות את זה בלימוד מסודר בבית שתבנו ביחד איתו.

גם אני  בתור ילדה מא' עד י"ב לא אהבתי בית ספר ולא היה לי רע שם בכלל!! להיפך פעמים השתעממתי...

שני דברים שכדאי לבדוק:

תבדקי אם הוא פשוט לא מוצא עניין בבית ספר כי הוא מבין מהר את מה שנלמד- זה מוציא את החשק ללימודים ..

שנית, ההורים שלי שהבינו זאת עשו איתי הסכם שפעם בחודש מותר לי "להבריז"  בלי סיבה מהלימודים בתנאי שאני קמה בלי בעיות בשאר הימים לבית ספר... אם הוא משלים לימודים מהר זה יכול להיות תמריץ מעניין ולא יפגע בו לימודית...

שבת שלום!

להשאיר ילד בבית זו לא אופציה- כי שנינו עובדים.

לשלוח לבי"ס אחר זו גם לא אופציה, אנחנו גרים במקום שצריך הסעות לכל בי"ס ויש הסעה רק לבי"ס איזורי.

שהוא אגב לא רע בכלל. אבל הוא בי"ס של משרד החינוך על כל המשתמע מכך.

אם כן נשארה רק האופציה שהוא ילך לבי"ס- ננסה את שיטתו של ד. נראה כמה זמן זה יחזיק...

תודה על התיחסותכם

לדעתי - שלא יהיה ספק: זה היה קורה בכל בי"ס שהוא היה הולך אליו...

על ספריו של הרב יחיאל יעקובסון בחינוך ילדים "אל תחטאו בילד"

כמו כן, ניתן אולי לפנות אליו לייעוץ אישי.

אני בטוחה שלא תפסידו מזה.

בכלל מומלץ לכולם.

אותי זה ממש מציל.

אני למדתי שכדאי לברר למה לא טוב לו?יש לו חברים?המורה לחוצה?הוא ילד לחוץ?

כל מיני דברים בסגנון הזה..

בגיל כזה עם הקאות מתייבשים בקלות. היום בצהריים זה כבר 12 שעות אז הייתי מראה אותו למישהו....תנסי להתייעץ עם מוקד אחיות בקופה שלך .

מרק עוף זה מקור מצויין למינרלים.ואפשר גם שתיה מתוקה.

את יכולה לתת לו אמבטיה להורדת החום אבל לא מים קרים! רק שהמים יהיו 2 מעלות פחות מטמפ' הגוף הנוכחית של הילד...

מעל 39-40?

כי לפי מה שאני יודעת, מערכת החיסון שלנו פועלת באופן מיטבי בחום 39, כך שלמרות שממליצים להוריד חום בגובה כזה, בעצם יוצא שהורדת החום פוגעת ביכולת של הגוף להילחם במה שהוא נלחם.

אישית, אני רק מעל 39 נותנת אקמול או משהו דומה. אני גם לא ששה להרבות בכימיקלים שיש בתרופות הללו, בהחלט עלול להיות נזק לטווח רחוק משימוש תכוף.

עוד שיטה להורדת חום טבעית- גורבים לילד גרביים ומרטיבים אותם בחומץ. זה מסריח, אמנם, ולפעמים לא נוח לילד, אבל זה עובד בדר"כ, גם אם יותר לאט מאקמול.

רפואה שלמה!!

איך היית מרגישה אם היית ממשיכה להיות רווקה.. כמה זמן זה היה מחזיק..

ומזה תביני, שהאושר האמיתי עובר גם דרך מאמץ ובנין, אבל אז הוא מופנם יותר ועמוק יותר.

ובנוסף - מבט על הצד הערכי הגדול והמשמח שיש בבנין בית בישראל. משפחה.

ואני יודעת את כל זה תמיד, ובכל זאת, כאילו משהו חסר לי.

כאילו יש בי עוד צדדים שדורשים להתבטא, ואני לא נותנת להם, כי אני עסוקה מידי באנשים שסביבי, ולא בעצמי.

ואולי זה באמת ככה..

לא יודעת.

כן לנסות לממש את אותם צדדים.. עכשיו כשהקטן כבר בן חצי שנה יותר את מכירה את הלו"ז שלו, יודעת מה הוא צריך מתי פחות או יותר- ואפשר לנסות ל"תמרן" בין הצרכים שלו לצרכים שלך..

בא לך לצאת עם חברות? תדברי עם בעלך, הוא יהיה עם הילד (תשאבי עם צריך חלב-אם) וצאי לבלות! את תראי שזה יעשה לך כ"כ טוב!! בעלי ממש דחף אותי לצאת למקומות כי הייתי עם הילד בבית כל הזמן ובשלב כלשהו זה לא פשוט..

תראי אילו דברים חסרים לך- ונסי לעשות אותם עדיין (מה שאפשרי..) את גם תגלי בע"ה שהרבה יותר כיף ונוח לחזור אל הבית שלך, בנך ובעלך מאשר לאיזו דירת סטודנטיות/ בית של ההורים וכו'..

בסופו של דבר רוב חברותייך הרווקות היו שמחות להיות במקומך.. וצריך ללמוד לחהודות על המקום הזה שהגענו אליו.. (: בהצלחה רבה!

א. אמרתי "לדמיין", לפעמים הידיעה לא מספיק "מוחשית"..

ב. הצדדים הנוספים - זה כלל לא רע. דרכו של עולם, שכאשר אנו מתרכזים בבנין חדש, אנו "מזניחים" לעיתים צדדים פחות חשובים לאותו זמן. כשמתבססים - הצדדים הללו תובעים שוב את תפקידם..

יתכן שאת צריכה קצת לשבת עם עצמך - ולנסות לחוש מה הם ה"צדדים" הללו. אח"כ לעשות חשבון ריאלי מה מהם שייך להתבטא גם כעת; ולא זו בלבד - אלא גם להתבונן איך את "משבצת" אותם גם מבחינה נפשית, לא רק פרקטית. כלומר, להתבונן איך הם משתלבים בך כעת כאשה נשואה ואמא, איך הם מוסיפים גם לבנין ביתך, בכך שהם מוסיפים לך.

ויחד עם זה, צריך לזכור שבאמת אשה נשואה היא יותר "גדולה". יש לה כעת סוג של נתינה, של בנין באישיותה שלא היה לה לפני כן. ולפעמים הדברים שהיו לפני כן, קצת "קטנים עליה" במעמדה הנוכחי, גם אם היא עדיין לא התרגלה לכך לגמרי.

על כן, צריך "לברור"; לראות מה אמיתי ונצרך ושייך - ולשלבו בשמחה בתוך האישיות הנוכחית.

עד שהתחתנו היתי "ציפור דרור", עשיתי מלא דברים, טיילתי המון וכו' וכו'. ועכשיו אני בבית, בסוף הריון שלישי, לא מוצאת כוח ללכת עם הבנות שלי אפילו לגן שעשועים..

לפעמים זה מתסכל אותי מאוד מאוד. הכבילות הזו, התלות של כל הבית בי. אני לא יכולה סתם לצאת כי צריך לכבס ולבשל ולנקות ולקבל ילדה מהגן ולדבר, ולספר, ולהיות אמא סבלנית ולהקשיב לצרכים של כולם וכו' וכו'. מוכר לכולן מן הסתם.

לפני שנה בערך הבנתי דבר מאוד חשוב. אולי זה לא חידוש עצום, אבל ברגע שהבנתי אותו באמת, מאוד הוקל לי. כמובן שצריך למצוא זמן לעצמי וכו' ובכל זאת- כמה זמן לעצמי שיהיה לי זה עדיין לא כמו הרווקות. אין מה לעשות.

הבנתי שבכל פרק זמן של החיים, יהיה אשר יהיה, תמיד יהיו דברים שאנחנו מאושרים בהם ודברים שחסרים לנו ושאנחנו מתגעגעים אליהם. ככה זה.

ברווקות היה לי המון דברים טובים, וכל הזמן התגעגעתי לחתן הלא-ידוע שלי, ולבית שרציתי שכבר יהיה לי.

ועכשיו- יש לי בית (מבולגן, אז מה..), יש לי בעל , יש ילדים. ואני מתגעגעת לחופש, לדברים שעשיתי לפני כן.

זה לא רע להתגעגע, אני לא חושבת שצריך לחנוק את המקום הזה בנפש שמתגעגע לדברים טובים. רק צריך להבין שעכשיו זה לא הזמן בשבילם, כי כל דבר בעיתו ובזמנו, באמת, ובאמונה שלמה בה' שזה ככה.

באותה מידה זה גם לא רע לחלום שיהיו לך דברים שעכשיו חסרים, ולהתפלל על זה ולבקש את זה. מה שכן- הכי חשוב זה לחיות בהווה. לא לתת לעבר הקסום (שבטח היה קצת פחות קסום בפועל) או לעתיד המבטיח (לכאורה) לשבש לך את הכיף והיופי של ההווה. מותר שיהיה קשה לפעמים , אבל זה ההווה שלי, וזה הווה לא רע בכלל... עם הרבה קסם ויופי ושמחה וטוב, שעליהם בוודאי לא הייתי מוותרת.

כי מה לעשות, אי אפשר גם להיות רווקה וגם להיות אמא לתינוק מקסים... אי אפשר לחיות עבר הווה ועתיד ביחד. אפשר לחיות רק את מה שאני עכשיו.

מקווה שהובנתי, ובהצלחה רבה.

תובנה נפלאה

נראה לי מאד נורמלי שאחרי התקופה הראשונה של הנישואין בה אנחנו מכירים איש את רעייתו ולהיפך ובה אנחנו גם מאד עסוקים רק בעצמינו, מגיעים לשלב חדש בו אנחנו רוצים להיפתח עוד פעם. לדעתי מה שאת עוברת הוא פשוט הצורך שלך אחרי תקופה של היצמדות ובניית הזוגיות לחזור גם ולהיות את עצמך ולא רק זוגית זה בעצם תהליך מאד נורמלי שרק יעשיר ויקדם גם את הזוגיות שלכם כאשר כל אחד ממשיך להתקדם ומביא את האני המתפתח שלו לבית ולמשחה שאתם מגדלים ב"ה. 

תתחילי ליצור זמן איכות לעצמך לימודים מעניינים ומעשירים, עבודה, פגישות עו חברות וכיו"ב. 

ושוב כמו שכתבו בסופו של דבר ב"ה כבר זכית בכ"כ הרבהועכשיו צריך להמשיך להתקדם ולבנות את זה פשוט מהמקום שלך. 

תהני מאד מאד... 

תעשי דברים שטובים וכיפיים לך עם עצמך לפעמים.. מותר..

קצת שחרור לא יזיק לדעתי..

נראה לי שמהר מאוד תביני כמה יכול להיות טוב כשיודעים לשלב נכון בין הזמן עם המשפחה , לבין הזמן האישי שלי ..

(בדיוק כמו תפילה, שהיא זמן משותף עם הקב"ה

לחברה רווקה מיואשת יוריד לך את כל החשק לחזור לשם...

ד.א.- מסכימה עם האחרים זמן לעצמך לבד- יעשה לך טוב

וגם זמן עם בן זוגך ללא הילד יחזיר לך קצת את עצמך ואת הזוגיות שלכם.

(מכירה כאלה שיוצאים קבוע כשהם נוסעים להורים לשבת, משאירים את הילדים אצל ההורים במוצ"ש

ויוצאים עם עצמם לערב... מומלץ למי שיכול)

ומאז שאני זוכרת את עצמי הם יוצאים קבוע ביום ראשון לזמן  איכות לערב שלם אני ממליצה לך עלזה משום שזה שומר על האיכות וגם  נקשר קשר טוב יותר בין ההורים כי עם הזמן יש ילדים עבודה  ותעסוקה  מסביב  ואז אין  זמן לקשר...

איזה כיף להם..

איך הם מצליחים לעזוב הכל ופשוט לצאת יחד??

"מה שהלב חושק- הזמן עושק"

אני מבינה שזה קשה לעזוב את הילדים (מניסיון אישי) כל ערב מסויים בשבוע, יש כאלה שלא בנויים לכך... מה שכן צריך לקבוע עם בן/בת הזוג הזדמנויות ספציפיות...

לדוגמה אני ובעלי החלטנו שלכל חתונה של חברים אנחנו יוצאים לבד ובלי הילד למרות שהוא מקסים- לא רק כי אני חושבת שחתונה זה לא מקום מתאים לתינוק/ילד אבל גם כי זה ממש זמן איכות לזוג- בדרך חזרה הביתה מהחתונה אפשר לעשות עצירה בדרך ולעשות משהו נחמד ביחד...

דוגמאות נוספות להזדמנויות אפשריות הן: ימי הולדת, תערוכות, הרצאות, הצגות חודש... או על פי הלוח העיברי - לדוגמה כל סוף חג או ערבי הילולה של צדיקים וכד'...

שבת שלום לכולם.

כפי שהבנתי אותך נדמה לי שהגעגועים שלך לא נובעים דווקא מחיי הרווקות עצמם אלא מכל היציאות/פעולות/חוויות שהיו לך בזמן הזה ושעכשיו עם ילדים נראים רחוקים.........מ-א-ו-ד.

תנסי לשנות גישה לחיי הנשואים זה מה שהציל אותי מאותם מחשבות... תנסי לחשוב שבאמת 90% ממה שעשית בחיי הרווקות את עדין  יכולה לעשות נשואה - רק החברה שעוטפת אותך משתנה... במקום חבורת זה הבעל והילדים אבל זה נכון...

לצערי מכניסים לנו מראש לראש (סבתות ואמהות בעיקר ) "את תראי כשתתחתני זה יהיה אחרת..." אבל זה לא. לי נפל האסימון כשנסעתי לחופשה עם בעלי לצפון ועם הילד ופשוט עשינו הכל!! כולל נחלים ומסלולים פיקניק וחוף הים כמו קודם...רק צריך יותר התארגנות מראש בגלל הילד...

אותו דבר עם יציאות לבתי קפה/מסעדות/טיולים/ירידים שהיו לך עם חברות גם אם ספונטניות - מה לעשות?? מעמיסים את הילדים + בקבוקים ומוצצים את הבעל (עם המנשא והעגלה) ויוצאים......!!!!!!!!! וזה כיף חיים!

כמובן שכמו שהציעו לך את תמיד יכולה לצאת רק אם חברות מפעם לפעם ולבקש מהבעל שינהל את העורף הבייתי לכמה שעות (חח)

והכי חשוב לא להתעצל..... זה המתכון 

שבת שלום!!

ולא ממצים את תקופת הרווקות.

אני לא אומרת להתחתן בגיל 30 אבל מישהי שמתחתנת בגיל 18 לא מספיקה להנות מהחיים...

בניגוד לרבות מהתגובות כאן,

אני לא הייתי ממליצה לך ל"ראות את הרע שברווקות" כי בשכל את יודעת.

ואת יודעת גם את הטוב שבזוגיות.

ובכל זאת- מתגעגעת.

וכמה הגעגוע הזה חשוב, הוא שומר עלינו היטב היטב, לא להתברגן, לא לקבל הכל כמובן מאליו,

לשמוח במה שהיה, ובמה שעוד יהיה ( ובת 30 שכתבתה מאד יפה). תמשיכי להתגעגע, כל החיים, הלוואי,

כמה חשוב וטוב זה.

אני מצרפת לך מכתב שכתבתי לחברה טובה-טובה לפני חצי שנה וקצת, בסוף ההריון הראשון שלי.

מקווה שהוא יגע בך וישמח אותך.

-------------

גם אני בתקופה שאני מרגישה שהילדה והבית בולעים אותי לפעמים,הרבה פחות מקודם אבל עדין לפעמים.....הכי טוב לשוחח ולחלוק עם השותף לחיים והאבא של הילד,להסביר לו שגם את צריכה קצת זמן ומרחב לעצמך

היי רחל,

כבחורה רווקה שכבר כשמונה שנים מחפשת את בן זוגה, אני חייבת לומר שמרגיז לקרוא את הודעתך. תגידי תודה רבה לריבונו של עולם שאת מאושרת, שיש לך בעל ותינוק. אולי התחתנת צעירה ואין לך מושג כמה קשה התקופה של החיפושים וכמה חשוב להודות על כל דבר שיש. 

ולמרות זאת, כהמצלצה - ברור שיש וויתורים בחיי הנישואים אך חשוב באמת שתמצאי משהו שיעשה לך טוב באופן אישי ועצמי שלא קשור למשפחה ולמחויבויות.

בהצלחה ומאחלת לך לראות תמיד את חצי הכוס המלאה.

אני ממש לא מסכימה איתך , !!!!!!!!!!!! לכל אחת יש את הניסיון שלה, ויש כאלו שהעול של הבית , בעל,  ילדים זה הניסיון שלהם,  זה שמישהי התחתנה מוקדם זה לא אומר שהיא הגיעה למנוחה ולנחלה, אני לא אומרת שלא צריך לראות את הטוב בכל מצב, , זה תמיד הכי חשוב , אבל לתת מקום לקושי של כל אחד זה עוד יותר חשוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!

תנת בגיל 28 לא היית מתגעגעת ...

יש איזה קסם מיוחד בתקופת הרווקות והיציאות, ובמיוחד בתקופת האירוסין- שנעלמת עם האחריות והמטלות השגרתיות.

אין מחויבות, יש ספונטניות.

אין שמרטפים, יש חופש.

אין שגרה, יש חידוש.

אין שכר דירה וארנונה וחשמל וכו' וכו', ויש רווחה.

לא אוכל להתעלם מהכמיהה לשוב אל הראשוניות, אל ההתרגשות שבתחילת הקשר,

כשכל פגישה היא גילוי והפתעה וכל חיוך מקור לעתיד מדהים יחד.

בגיל כזה. וכי יש מישהו שלא מתגעגע לילדות שלו ? ובכל זאת זה עניין של עיכול והתקדמות,אני לא חושב שנכון להסיק מסקנות כאלו.מה גם שלא נכון באופן עקרוני לדחות את החתונה לגיל כזה מסיבה של חשש כזה שתלוי גם בהרבה דברים אחרים גם כן לעניות דעתי..

עצב של אחד לא גורע מעצב של אחר, ולכל אדם "זכות" להרגיש כפי שהוא מרגיש.

להבדיל אלף הבדלות - תארי לך אמא שאיבדה שני ילדים, שנוזפת באמא שאיבדה "רק" ילד אחד. רעיון מגוחך בדיוק כמו הנזיפה שלך.

יש כנראה סןג של אנשים כאלה...בלילה אני מתפקדת נהדר!!! דבר ראשון לנסות לישון מוקדם....

לארגן לחברה את הבגדים מהלילה [שלא יהיו תלויים בך כדי להתלבש]

להכין רשימה מה כל אחד לוקח לאכול מהלילה [לפי מלאי קיים] לנו חוסך הרבה התלבטויות בבוקר ואני גם יכולה להכין לפני שהם מגיעים למטבח.

ואז...להכין טייפ עם שירים על שעון שבת שידלק בשעה הרצויה הוא יעיר את כולם, אף אחד לא יהיה תלוי באמא הם יתלבשו לבד ויקחו אחריות על השעה שהם מוכנים...

אני אדם כ"כ מפוזר שאם אני לא מתארגנת ככה אז הם באמת מאחרים....

מזל שיש להם אבא...

שבא להעיר אותם ולעזור להם להתארגן (אחרי שכבר התפלל),

בעוד שאני רק מתחילה להרים ראש מהמיטה ולשאול מה השעה הם כבר עם רגל בחוץ...

בעלי קם הרבה אחרי ........  כך שמישהו צריך לקחת על עצמו........

אם לא הייתי קמה היינו עושים חינוך ביתי לא מאידיאולוגיה

גם סובלת קשות מתיסמונת הקשה לגרור את עצמי מהמיטה בבוקר

משתדלת ללכת לישון עד חצות

לא לגרור דברים כמו ארוחת ערב

להגיד קריאת שמע בזמנה

להזכיר לעצמי למה אני רוצה לקום מוקדם-לנצל טוב את הבוקר

תמיד חשבתי שכל האימהות האחרות הם קמות ב-6.00!!

ורק אנחנו המאחרים הקבועים!!

בלי בושה אני קמה בין שבע לשמונה אבל את רוב הבוקר אני מקדישה לילדה,ניקיון,כביסה אני יכולה לעשות גם אחר כך.

שימי שעון מעורר ליד הילדים ותבקשי שהם יעירו אותך....

אני מנסה לקום בזמן אבל הילדים פשוט ישנים וישנים וישנים... אז הם מגיעים לגן ב8.30 ולא ב7.15, למי אכפת?

גם בשבת בבוקר הם מתעוררים מאוחר ממש...

מבחינתי, תענוג.

עד כיתה א'....

ובמיוחד שהגדול בכיתה ג'!!  אוי לי!!!

יש לי עוד 4 שנים שמחות עד אז, למה לקלקל?

הנודניק....

תנסי לשים את השעון המעורר שלך שעה מראש עם נודניק כל 10 דק' קשה אבל אפקטיבי...

שכדי לכבות אותו צריך לרוץ אחריו ולחפש אותו

אם אני לא מחליפה צילצול מידי פעם אני בכלל לא שומעת אותו....

הם בשביל ההורים. צומי קוראים לזה.

אם תצאי מהחדר ולא תתייחסי הם לא יסתדרו בסוף לבד?

אני מתערבת רק כשזה מגיע לאלימות מוגזמת, או כאחד עצבני והוא מחליט לעצבן את כולם בכוונה

ואז אני מרחיקה אותו לחדר או משהו כזה.

אבל את צודקת זה ממש מעצבן, צריך לעבוד על עצמינו...

אבל לא תמיד יש פתרונות

גם אצלנו קיימת  תופעת ה"אמא תגידי לו" במלוא תוקפה והדרה 

אם אין ברירה אלא להתערב אז מעירים-מאירים לכל אחד את הצד שלו כשהשני שומע וככה הוא לא מרגיש שרק לו מעירים אלא גם לצד שכנגד וככה הוא מרגיש שההערה צודקת או הוגנת

בכל זאת אם אפשר אז לא להתערב ולהגיד שכדאי להם להסתדר לבד

אולי זה לא פתרון אבל ככה כולם מרגישים מטופלים

פטנט... נסי להרגיל את הילדים שחצי שעה ביום זה זמן הקפה/תה שלך ואסור בשום פנים ואופן להפריע לך (גם אם יחרב העולם חחח סתם) ותקפידי על זה- אפילו תכיני את הכוס תה או הקפה שיראו שזה החצי שעה שאסור.... את תראי שיצטרכו להתחיל להתמודד בחצי שעה הזאת לבד עם המריבות שלהם- אל תוותרי ה3 ימים הראשונים הכי קשים....

אח"כ תרחיבי לשלוש רבעי שעה ואז תראי שמעצמם גם בשאר הזמן יתחילו לנסות לפתור את בעיותהם מעליהם- זה לא פתרון קסם אבל זה עוזר המון--- מרגיע את העצבים

3 מתוך 5 [כשהגדולים יותר מנומסים...] באים אלי עם כוסות ומבקשים "קצת".

גיסתי מודיע לילדים שהיא הולכת "להכין להם אמא" ונועלת את עצמה במטבח לזמן קפה...

תודה, אבל לא יעבוד.

האמת ניסיתי להבין מה מפריע לי, אז דבר ראשון רגישות לרעש, לא יכולה לשמוע צרחות!!! אני מרגישה כמו במרתף של האינקוויזיצה.אם אני מנסה לסנן את הצרחות, כי באמת לא צריך להתערב אז הם מיד מתחילים באמא תגידי לו.

איך מלמדים אותם לריב????????????