הגדול (שנתיים) צורח במיטה, הקטן (חצי שנה) מתעורר ובוכה, אמא שלהם משתדלת לשמור על קור רוח עד שנגמרים לה הכוחות והיא צונחת על איזו כורסא/מיטה בלי כוח להמשיך את הערב, ואבא שלהם שחוזר הביתה קצת אחר כך מהעבודה מגלה אישה גמורה
ילדים צורחים ובלאגן. כשהכל נהייה שקט, לאמא אין כוח לעשות כלום, אפילו לא לחייך (היא ממש משתדלת, באמת), האבא עייף בעצמו מכל היום שעבר עליו אז הוא קורס על הספה בסלון ונרדם עמוקות.
נמאס לי.
אמא ורעיה מיואשת.
יש גם ימים כאלה...
אבל אל תשכחי שיש ימים שאפילו שיש בכי אמא מצליחה לעלות חיוך וגם אבא מצליח למצוא כוחות ויש שמחה ביחד וקצת נחת והרבה אהבה...
מאחר ובבירור שיטת ההשכבה לא עובדת, גורמת צער לילדים ומתסכלת אותך ומשאירה אותך מרוקנת ועייפה, אולי שווה לנסת שיטות השכבה אחרות, עד שתמצאו את הדרך שהכי מתאימה לערב שלכם?
למשל, אולי לשים איזה מזרון על השטיח בחדר הילדים ולהישכב עליו עם ספר או עיתון, לתת לילדים לטפס עליך ולהתגלגל ממך, ואחד על השני, עד שיהיה פתאום שקט?
כמובן, יש עוד דרכים 
לכל משפחה מתאימה דינמיקה שונה בתקופות שונות
לי היא מאד מאד עזרה אפילו שבהתחלה הייתי ספקטית. היא נותנת שיטה מעולה לתינוקות ושיטה מעולה ל]עוטות כיצד להרדים אותם. אם תתחילי, אני תוך שבועיים הצלחתי עם שלי, ועכשיו הוא יושן יופי בלי שאני אצטרך להיות לידו.
ממליצה בחום רב
אבל מה עושים עם בני 2.5 ו- 4.5?
וזה תלוי בכל משפחה ובדינמיקה בין הורה- ילד
להרגיל את הילד לאיזשהו "טקס" לפני השינה
וכאן כל אחד יכול להכניס את שנראה לו לנכון
כל ילד וכל אמא הם אחרים. וכל אמא צריכה להיות רגישה לצרכי הילד ולצרכים שלה.
אישית- אני קוראת איתן קריאת שמע, מחזיקה יד למי שרוצה, שרה עוד שיר שניים ואז בדר"כ נגמר העניין והן ישנות. אם לא- אני נשארת לידן אם בא לי ויש לי כוח, ואם אין לי כוח, אני נשכבת על הספה שקרובה לחדר שלהן עם ספר, וככה גם נחה וגם נותנת הרגשה שאני לידן. (למי ששאלה על גיל 2,5 ו4.5)
לעשות כלום והיא לא שמחה-לא נראה לי שהיא תתעודד מזה שזו תקופה.
היא צריכה פתרון שייתן לה כח ויעזור לה לפנות זמן לעצמה, שתהיה שמחה יותר.
הערב הוא הזמן שלנו, ההורים בכלל והאמהות בפרט-להתפנות לצרכינו ולמטלות שלנו.
ולך האנונימית הפותחת-
אני מציעה לך ליצור איזשהו "טקס שינה". בגדול רמת הגירויים במשך היום צריכה להיות כמו משפך-לקראת הערב זה מצטמצם.
אורחת ערב ואז מקלחת או להיפך איך שנוח לך.
כדאי להחשיך את הבית באיזורים מסויימים לפי שיקולך, אולי מוזיקה מרגיעה.
סיפור ואז לישון.
הגדול והקטן ישנים באותו חדר? אני מציעה להפריד. יש מצב שהקטן יישן איתכם בחדר (במיטה משלו כמובן)? כיוון שהוא עוד קטן מאוד, ומתעורר יותר פעמים מהגדול-כל בכי שלו יכול להעיר את הגדול ואז יש חגיגה.
לגבי ההירדמות של הקטן-גיל חצי שנה זה קטן מאוד. אם הוא לא רגיל עד עכשיו להירדם לבד-הוא צריך אותך לידו. אני לא אומרת שהוא צריך להיות עלייך, אלא לשבת לידו כשהוא במיטה שלו ולשיר לו שירים, לשחק לו בגב, ללטף, להרגיע. כשאת רואה שהוא עומד על סף הירדמות-צתאי מהחדר.
אני מציעה לצרף חיתול בד, זה נותן ביטחון כי יש "משהו" שהוא איתי. הוא יכול לחבק את החיתול ולשחק איתו עד שיירדם.
אני מאמינה ששבוע-שבועיים כאלה ושעת ההשכבה תיראה אחרת.
וכמובן-אם את רוצה אני פה באישי.
את אוכלת אחה"צ או מחכה לבעלך?
תמצאי שעה קבועה פחות או יותר שהילדים משחקים ורגועים ותשבי לאכול ולשתות משהו. אפילו משהו קטן, קורנפלקס, פריכית או פרוסה עם משהו מזין, פרי, יוגורט...
זה נותן פוש של אנרגיה להמשך הערב.
בהצלחה!
בתי עוד מעט בת 11 מתחילה לשאול שאלות בנושאי התבגרות וצניעות וגם זורקת לחלל כל מיני משפטים ובודקת את תגובותי . האם אתם מכירים ספר שיוכל לעזור לי מה לומר, מה לא לומר מתי להתערב עד איזה גבול וכו'.
הקושי הוא שאני הייתי כ"כ תמימה בגילה , לא פזלתי אפילו לעבר הבנים ולפעמים נדמה לי שיש בינינו פער של דורות .
לדעתי, וכך זכור לי שגם שמעתי בעבר, עדיף שהבת שלך תשמע את הכל ממך. אם את לא תספרי לה, היא תשמע את הדברים מאחרים, ותחפש תשובות לשאלות שלה במקום אחר, ולכי תדעי לאן היא תגיע ולמה היא תחשף.
עוד משהו שקראתי (באתר מורשת יש שו"ת עם רבנית שעונה גם על עניינים כאלה), שכשאת מספרת לבת שלך, תנסי להציג את העניינים בצורה מאד יבשה עניינית וביולוגית, ולא כמשהו יצרי.
הבת שלי עוד לא בת 9, והיא תמימה תמימה, ובכל-זאת ניסיתי למצוא הזדמנות להתחיל לספר לה על הדבר הראשון שנראה לי מספרים. אני לא יודעת מה מתחילים לדבר אצלה בכיתה, וכמו שאמרתי למעלה, אני מעדיפה שהיא תשמע על זה ממני. ולכן לא מזמן כשהיא שאלה אותי אם אני בהריון (לאחרונה היא שואלת יותר מדי, כנראה אני צריכה להשקיע יותר בכפיפות בטן...) לקחתי אותה לחדר וסיפרתי לה איך אישה יודעת שהיא בהריון. ואני שמחה שלפחות את השלב הזה עברנו בשלום. כך אני מקווה שכשהיא תשמע בכיתה כל מיני דברים ויהיו לה שאלות להרחבה, היא תפנה אלי, בעזרת-ה'.
(למען האמת גם הבן שלי שקטן ממנה, חובב טבע מושבע, יודע דברים שאני בהלם שילד בגילו יודע. אבל הוא באמת מסתכל על העניינים בצורה ביולוגית לחלוטין, כך שנראה לי שזה בסדר.)
דבר נוסף - כשאת מדברת איתה, תשתדלי לא לתת לה להבין שמדובר בדברים אסורים שאינם קדושים וטהורים. היא צריכה להבין שמדובר במשהו מאד טבעי שה' רוצה, וכך הוא ברא אותנו עם כוחות ליצור את הדור הבא, כמובן כשזה נעשה עם בן-הזוג הנכון בקדושה שה' כיוון אותנו. לפעמים נותנים לילדים תחושה שזה משהו פסול, ואז כשמתחתנים זה עלול ליצור בעיות רגשיות שקשה מאד להתמודד איתן.
אם את רוצה שאברר לך מאיפה קונים - אברר
אני בעד להסביר כמה שיותר
תשמחי שהיא פונה עם השאלות אלייך ולא לאחרים
ותתני לה מענה
תודה על התגובות .
כשהייתי ילדה. ממש סגנון חילוני. לא מומלץ. גם לא כדאי שספרים כאלה יסתובבו בבית ויגיעו לילדים קטנים יותר.
מדוע לא תסבירי לה בעצמך את תהליך ההתבגרות. היא אמורה לקבל מחזור בשנים הקרובות...
אפשר בהחלט לספר בצורה נקיה ובריאה. הדמיונות שמפתחים מחוסר ידיעה ומחלקי שמועות עלולים להיות גרועים ממש.
שחררי אותה מזה וכדאי לעשות זאת בצורה שזה יהיה הכי טבעי בעולם ולא איזה שו שו כזה שאסור לדבר עליו.
זו דעתי, אבל עוד לא הגענו לשם, נראה שזה יהיה די בקרוב...
בהצלחה
לדעתי כדאי שאת תהיי המקור, ולא משהו אחר בטח לא מקור חילוני.
לגבי מקורות דתיים-אין לי מושג לגבי קיומם של כאאלה.
את יכולה לקחת אותה ליום כיף של אם ובת ולדבר איתה על הדברים האלה.
ברכותיי, זה שלב חדש בחיים!גם עם יוקטנה וגם עם אסתר 39?
נשמע מוזר. נכון?
אז זהו שלא. פקידי הסעד הם אנשים כמוני וכמוכם. רובם ככולם אנשים טובים והגונים.
בכל כלל יש יוצא מן הכלל והסיפור שיוקטנה הביאה הוא היוצא מן הכלל.
נכון שמדינת ישראל מפריזה בשימוש בפקידי סעד יותר מאשר מדינות אחרות. אבל בל נשכח מאיפה זה התחיל. מדינתנו קלטה עליה בהיקפים עצומים בשנותיה הראשונות והבעיות שנלוו לזה לא היו פשוטות. כך קמה מערכת רווחה ענקית ויש שיאמרו ענקית מידי.
אבל בואו נראה גם את הצד החיובי שבזה - הרבה אנשים במדינת ישראל נעזרים בשירותי הרווחה שבשום מדינה אחרת לא היו זוכים לטיפל כזה אלא היו נזנחים לאנחות.
אתן דוגמה קטנה מחיי האישיים - התאונה שלנו קרתה ב12 בלילה. בשלוש בבוקר אנשי מחלקת הרווחה של קרית ארבע כבר היו מעודכנים על התאונה. אף אחד מהם לא חשב לרגע לדחות את הטיפול בעניין לשעות העבודה המקובלות אלא פעלו כבר בשעות הקטנות של אותו לילה לוודא שאנחנו מקבלים כל מה שצריך.
העובדים הסוציאליים במדינת ישראל מטפלים במגוון רחב של תחומים ולא רק בהחלטה האם ילד יהיה ברשות הוריו או לא. בכל מחלקת רווחה יש עו"ס שמטפל/ת בהתמכרויות, עו"ס משפחה, עו"ס שאחראי/ת על ענייני אפוטרופסות (ולאו דווקא של קטינים...) ועוד הרבה תחומים מטופלים על ידם.
אני חושב שבראיה כוללת אנחנו צריכים לברך על המערכת הזאת כמובן מבלי להתעלם מהביקורת. אם יש ליקויים ודאי שצריך לתקנם.
למעשה כל פעולות הרווחה היום במדינת ישראל מבוצעות על ידי חבד,גרעינים תורנים ועמותות שונות כגון בתי תמחוי,חלוקת ציוד,עזרה כלכלית,יעוץ מישפטי וכו,העוסים רק חותמים על אישורים ומהווים צינור ביורוקרטי,לא פעם שמעתי תלונות מחבדניקים על שהם נאלצים לעשות עבודה שהיא באחריותה של המדינה,כל המערכת הסוציאלית מבסיסה הוקמה עי אנשים מאוד מסוימים בדכ אשכנזים,אנשי מפאי חילונים שתפיסת כור ההיתוך שלהם לטוב ולרע היתה הדומיננטית ב30 השנים הראשונות של המדינה,מי שלא התאים כמו ענים,נכים וחולים מצא את עצמו בשולים שהלכו והתרחבו יותר ויותר עד כדי תפיסתם כיום על ידי המדינה כעול על הקופה הציבורית שיש להפטר ממנו בכל האמצעים,עצוב ומקומם אבל זו האמת.
מצד אחד אחותי עו"סית וממש משקיעה ואני יודעת שהם עושים עבודת קודש- וברור לי שבמקום הכי טוב הוא הבית....
מצד שני אני מאוד מאוכזבת מהרווחה בארץ- בתור מחנכת הייתי בוועדת החלטה שהאימא זעקה שהילד לא יכול להשאר בבית כי הוא מסכן את עצמו ואת אחיו, והיא לא מסוגלת להגן עליו ויש לה ליווי צמוד של עו"סית....והילד באמת מסכן את עצמו...והדבר היחיד שמחלקת הרווחה יכלה להגיד זה עוד 5 חודשים נכניס אותו לפנימיה טיפולית....ולנו נשאר רק להתפלל...
אז יש מקרים ויש מקרים- כמו שכמורה אני עושה טעויות ומתפללת שלא כך גם כאן....ומסכימה מאוד עם המשפט האחרון
ממש מעטים שאפשר לספור על כף היד ובסוף הם מתפטרים או מפוטרים כשמתגלה שהם מעיזים להיות אנושים כלפי המטופלים או שהביקורת שלהם אינה נעימה לאוזני המערכת?
ומה יצא ממנו באותה פנימיה טיפולית?האם באמת יש להם את המשאבים והרצון לעזור לו?במה הם יצליחו יותר מהאמא?
עד כמה ניתנו כלים במיסגרת הקהילה?
היינו אצל סבא וסבתא וראיתי שם עיתון ידיעות אחרונות" - לגמרי לקוח מהבדיחות, אבל זה בדיוק המקרה הפעם D-:
מוסף "שבע ימים" מלפני שבוע ומשהו, ובו כתבה של נעם ברקן על יחידת האימהות בבית שבתי לוי. רציתי לקשר אבל לא מצאתי ברשת, למרבה הצער, אז תסתפקו בציטוטים חלקיים שלי:
מרכז החירום הוקם בבית שבתי לוי בשנת 1995. אחרי כמה שנים החל להירקם חלום יחידת האמהות. "האמהות היו מגיעות לבקר את התינוקות במרכז החירום וחשבנו כמה זה יכול להיות נפלא אם ניתן להן מיטה לישון כאן, כדי שהן לא יעזבו את הילדים שלהן בתום הביקור", מספרת קרפ. [...] "שם התחיל להתגלגל הרעיון שיום יבוא ונוכל לאפשר לאמהות להישאר כאן עם הילדים". לפני שמונה שנים, כאמור, הפך החלום למציאות.
מרבית הנשים שמגיעות ליחידה הן נערות צעירות בנות 18-23. האם המבוגרת ביותר היא בת 30. "כל האמהות היו ילדות במצוקה נורא קשה [...] כולן עמוסות בחוויות קשות של אלימות והתעללות איומה לסוגיה [...]", אומרת עו"ס דיצה חטב, מנהלת יחידת האמהות. "לנערות האלה, שהפכו לאמהות, אין מקורות תמיכה. אין להן משפחה תומכת ואין להן שום מודל הורי תקין [...]".
בכתבה מוסבר שביחידת האמהות הנשים מטפלות בילדיהן בליווי והדרכה צמודים של מתנדבות, ואחרי שהות של שנה+, כ80% מהן יוצאות משם - עם ילדיהן. המיעוט שאינן מצליחות להגיע להורות לא-מתעללת כן נאלצות בשלב זה להיפרד מילדיהן (ויש שמחליטות מעצמן שאינן מסוגלות לכך). בין השאר מרואיינת בכתבה אישה שאחרי שהצליחה לצאת מהמוסד עם בנה, שרכשה כלים להיות לו לאם מיטיבה, חזרה למוסד כמדריכה.
אני משתפת בכתבה המרגשת הזאת מצד אחד כדי לתמוך בטענת יוקטנה, ולהראות שיש דרכים לדאוג לטובת הילד בלי לקרוע אותו מאמו, ומצד שני כדי להראות גם ליוקטנה שמתוך משרד הרווחה צומחות גם יוזמות מסוג זה, ותשקלי - אולי הביקורת שלך הייתה גורפת מדי? היחידה הזאת עצמה היא כאמור חלק מבית שבתי לוי, שבחלקים אחרים בו מטופלים ילדים שכן הוחלט שיש הכרח להפריד אותם מהוריהם, ומחפשים עבורם משפחות אומנה. אולי החלוקה ל"טובים" ו"רעים" היא לא עד כדי כך חד-משמעית? הנה מוסד אחד שמקיים בתוכו מסלול כזה ומסלול כזה והילדים מתחלקים ביניהם מתוך מגוון שיקולים (וביניהם, למשל, מוכנות האמהות לקחת חלק בתהליך).
ושכניראה באה אחרי הגילוים המאוד לא מחמיאים על המוסדות האלה וזה תמיד אבל תמיד רק הקול של הצד המקושר שנשמע בתיקשורת ואך פעם לא קולם של מי שנפגעים.
כתבת תדמית, ותמיד צריך לקחת בחשבון שהדברים מצטיירים בכתבה יפה יותר מבמציאות.
ועדיין, זה כל מה שיש לך לומר על יוזמה כזאת - שפעוטות שעמדו על סף ההחלטה להוציא אותן מחזקת אימותיהן בגלל חוסר יכולת שלהן לטפל בהם יישארו עמן ויקבלו ליווי משותף, תקופת חונכות כזאת שבסופה רוב האימהות מסוגלות להעמיס על כתפיהן את המשימה הזאת, של גידול אדם?
אבל צריך לקרוא את המסר הסמוי-מה כל חטאן של האמהות? שהן שייכות לשכבות החלשות על כן הן בודאי שייכות לאיזה זן נחשל שלא יודע לגדל ילדים ובודאי יתעלל בהן גם הוא לכן אנחנו העוסים הנאורים והמתקדמים ניקח מהן את הילדים למרכזי חירום,בשורה לעוסיות הנכבדות של שבתאי לוי פגשתי הרבה אימהות מהסוג המתואר בכתבה והן יודעות מצוין לגדל ילדים,הקיצר זו כתבת פירסום עיסקית שרק לא מצוין שזו כתבת פירסום אז לא מזה אפשר לראות את התמונה האמיתית.
אבל שוב לא הייתי קובעת דברים על סמך איזו כתבה בעיתון
חג שמח
ואני מסכימה שיש גבול לאמינות של כתבה בעיתון.
בכל זאת חרה לי שהתגובה שלך לכתבה כזאת שבאה עם מסר "רגע רגע, לא תמיד הפתרון למצוקה חייב להיות הפרדה!" הייתה "סתם כתבה תדמית". הרי למיטב הבנתי המסר הזה עולה בקנה אחד עם דברים שאת ויוקטנה אמרתן, ומחזק אותם - שבאמת בפועל זה יכול לעבוד (מדובר בילדים שכבר הוחלט שמסוכן עבורם לגדול בבית, ואחרי שנת חונכות כזאת רובם כן חוזרים עם אמם הביתה!).
לדעתי - הלוואי שהתופעה הזאת תתרחב. שכמה שיותר משפחות אומללות יקבלו הדרכה וסיוע במקום הפרדה.
שלימדו אותה איך להתיחס לכתבות בעיתונים באופן מיקצועי ככל האפשר והכתבה היא כתבת פירסום והגבתי אליה כמו כל כתבת פירסום על כל מרכיביה כלומר חסרת מיקצועיות בעליל כי ההורה שלי כותיק ובעל ניסיון בתחום(עיתונאות וטלויזיה)לא היה מחשיב אותה ככזאת וגם היה מנתח למה אבל מכיון שאין לי ענין להלאות את הנוכחים אני לא אעשה את זה
בע"ה שימשיך ככה ומהר...יוקטנהיש לי הרבה מאוד מה להגיב.
כיוון שיש כמה שמכירים אותי לא אפרט כי זה יכול להיות לשוה"ר על ילדים.
אני רק רוצה לומר שכל מה שנאמר כאן הוא נכון לכאן ונכון גם לצד השני.
העו"סיות שבמוסד שלנו בכל מקרה עושות עבודת קודש במשכורת רעב וכל זה רק מתוך לב חם ומאוד אוהב.
אני לא יודעת מה לגבי עו"סיות אחרות..
אני חושבת שכל הרעה החולה היא לא העו"סיות אלא דווקא האטימות של ההתנהלות של הרווחה.
ילדים שיוצאים מהבית בגלל מצב כלכלי קשה (נו ו..? אז במקום לממן את הילד באלפים בפנימיה תנו להורים את הסכום).
תפקוד לקוי של האם שהעו"סית הגיעה ביום הכי גרוע של האם ונתנה ביקורת שלילית במיוחד וכתואה מזה הילדים שוהים בפנימיה..
אבל-- וזה אבל גדול!
ילדים שיצאו מהבית בין רגע ופשוט הצילו אותם!!
הצילו אותם מאבא שיכור, מאמא מסוממת, אלימות קשה והתעללות, גילוי עריות ועוד כאלו דברים שאי אפשר להאמין שקיימים..
אז אני מאמינה שצריך למצוא את האיזון לפני שרצים לדווח לרווחה על כל אמא שצועקת על הבן שלה- "אני אהרוג אותך"..
כי היא לא באמת תעשה את זה..
רוב המקרים הקשים ששומעים ל"ע קורים הרבה פעמים להורים "תמימים" שף אחד לא האמין עליהם.
מה אני רוצה להגיד בזה?
קודם כל תודה לאנשים שעומדים שם ברווחה ולפעמים בגלל החוקים הנוקשים וההתנהלות והמדיניות עושים הרבה דברים שלנו נראים מטופשים או הורסים (ולפעמים באמת כאלה).
אבל בד"כ כשילד יוצא מהבית הוא ברוב המקרים חוזר לשם, אחרי שיקום וטיפול וכוחות להתמודד.
אם הוא לא חוזר הבייתה- ייתכן שיש לרווחה סיבה מספיק טובה או לא..
אולי לא כולם סיבות מספיק טובות כדי לפרק משפחה, אבל לפעמים זו ממש הצלת חיים.
ויוקטנה, את יודעת עד כמה אני מחבבת אותך, נכון?
אני חושבת שהערת נקודה ממש חשובה, אם כי לענ"ד (ודעתי היא ממש קטנה כי אני קצת בעסק) לקחת את זה לקיצוניות.
אבל כן-אדם שמדווח על משפחה סתם בגלל התנכלות, אי ודאות או סתם כי "נראה לו" הוא רשע וחסר לב בעצמו.
ובבקשה, כבדנה את בקשתי, אל תפתחו את זה לדיון מי צודק או מי פחות צודק.
יוקטנההאם מישהו/מישהי מבינה בנושא?
שמתי לב שבני הבכור בן ה-6.5, מצייר דמויות ללא ידיים.
גם כשאני שואלת אותו מה חסר בדמות, הוא מסתכל, חושב ואז אומר כיפה/ צפורניים ברגליים וכו'... וכשהוא בסוף נזכר שחסרות ידיים הוא טוען שאין לו כח לצייר יותר
מה זה אומר?? אני צריכה לדאוג??
תודה ושבוע טוב.
אני בתור ילדה תמיד ציירתי ילדים עם ידיים מאחורי הגב. אולי אנשים שאלו את עצמם מה אני מנסה להסתיר - אבל מבחינתי פשוט נראה לי מסובך מדי לצייר אצבעות.
~א.לזה שלב התפתחותי, אל תעירי לו על כך.
אם תעקבי אחרי עוד ילדים סביבות גילו תראי שהרוב מציירים פנים, גוף מאורך ורגליים.
לניתוח ציורי ילדים
זה קשה לצייר ידיים אז זה לא נורא אם בהתחלה נמנעים.
איזה טוב ה'!!!!בהצלחה גם לכם.
ולמה למען ה' כולם פה כל כך אוהבים את האופציה של אנונימי?! כאילו שכתבת פה איזה סוד מדינה 
חילזון 123תכשיר אחד למניעה ותכשיר אחד לטיפול.
החנות שלהם בירושלים, ויש להם גם אתר. חברה שלי מוכרת את זה פה בישוב, ורצות פה המלצות על זה במייל.
כאם לבנים אני מעדיפה לא לקחת שום דבר אפילו לא טבעי כי זה קצת מדאיג אותי - מה מונע מהם בכזאת טוטאליות לא להגיע, והאם זה באמת בריא.
אבל אני מאמינה שאם היו לי בנות אז הייתי בודקת לעומק יותר וסיכוי גבוה ביותר שהייתי מטפלת בצורה זו.
המחיר דרך אגב לא כל כך זול - לכל אחד מבני הבית 60 ש"ח. מונע עד כמה שזכור לי למשך שנה.
בהצלחה!
איזה טוב ה'!!!!אני מעדיף לחדש את המלחמה כל כמה זמן מאשר לשים חומרים שאף אחד לא יודע איזה נזק יכולים לגרום בטווח הארוך.
לחפוף עם סרקל כל יום.
בניסיון שלי זה שווה את ההשקעה
מונע מעולה
איזה טוב ה'!!!!אחרונהזהו תכשיר הומיאופתי, ללא תופעות לוואי, אצלי הבנות לא הקפידו לקחת כל יום אז זה לא פטר אותן לשנה מהעונש, אבל השמן שלהם מצויין - לטיפול(לא למניעה)
מאז שהיא תינוקת, לבת שלי בת השנתייים יש מדי פעם, בעיקר בתקופות יובש, פצעים אדומים יבשים. עכשיו, כשהיא כבר גדולה, היא גם מגרדת אותם. עד עכשיו זה היה ברגליים ובידיים (בעיקר באיזורי פרקים) אבל עכשיו התחיל לה גם בפנים.
חזרנו למרוח לה שמן אמבט (אמול) לפני המקלחת, וגם קרם שהרופא האחרון שהיינו אצלו אמר לנו למרוח. אבל לא נראה שזה עוזר. בעיקר לא לגירודים.
מה עוד אפשר לעשות?
לבדוק רגישויות לסוגי מזון שונים, לא להשתמש בכלל בסבון במקלחת אלא רק באמול ומים, וקרמים יש מכל מיני סוגים אז אם הקרם הזה לא עוזר כדאי לנסות אחד אחר.
לבן שלי (בן 8) היה את זה תקופה ארוכה. זה עדין חוזר קצת במיוחד בחורף אבל ב"ה ממש השתפר.
כדאי לבדוק רגישות לסוגי בדים שונים ולבדוק אם עוזר שרק כותנה יגע בגוף ממש (המלצה של רופא עור).
אם המצב ממש מגרד ולא אסטטי- יש משחות שצריך בשבילם מרשם רופא שעוזרות מאד.
אמנם המשחות חזקות וממש לא בריאות, אך לפעמים פעם- פעמיים שכבה דקה והכל נעלם
וחבל על חוסר באיכות חיים וגם צלקות שעלולות להשאר...
אני אמא לשתי בנות ב"ה..
הגדולה בת 5 והקטנה בת שנה ו7..
עם הגדולה הייתי בבית עד גיל שנתיים[עבדתי בשמירה על ילדים ועבודות נקיון כשהיא ישנה בלילה וכו'...]
כשהקטנה נולדה היה לי ברור שאני נשארת איתה גם,אז החלטתי לפתוח משפחתון...
שנה שעברה היה מעולה,הילדים היו בגילה,והיא נהנתה ממש..
עכשיו אחרי החופש,קשה לה נורא,הילדים יותר קטנים,פחות אטרקטיבי בשבילה,
היא ממש מקנאה כשאני מרימה את הקטנים,
בודקת את הגבולות יותר מתמיד,מרביצה,מתחרפנת,מתעקשת יותר מתמיד,מתבכיינת וכו'...
מה לעשות??.
[להכניס אותה למסגרת אחרת זה לא אופציה...]
תודה..
להכניס אותה למסגרת אחרת לא אפשרי,
אפשר אולי להגיד לה: את הכי גדולה, את תהיי העוזרת של אמא, ולתת לה "תפקידים".. ולשבח.
כמו כן, להביא משחקים ל"גדולים יותר" שיהיו מיוחדים לה. ושהיא תדע, שבגלל שהיא גדולה יותר - היא כבר יכולה לשחק בהם, כי האחרים עוד קצת קטנים בשביל זה.
וכמובן, מידי פעם להרים ולפנק גם אותה..
בקטע של לעזור היא ממש עושה את זה!!
נותנת לקטנים מוצצים ואפילו מחזיקה להם את הבקבוק,נותנת לה ביסים מהאוכל וכו',
והיא מקבלת מלא צומי-בדרך כלל היא ערה כשהם ישנים כדי שיהיה לי זמן איתה לבד,
והיא באה אלי כל כמה זמן להתפנק ולקבל חיבוקים ונשיקות..
אבל עדיין יש ממש מורכבות ואני לא חושבת שאפשר ממש להסביר ברמה כזאת גבוהה,,היא רק בת שנה ו7...
גם כשאנחנו אומרים לה אסור ומזיזים אותה הצידה היא רואה בזה סוג של משחק...
אגב גם את אחותה הגדולה היא מכסחת בלי חשבון...
ולתת עונש בגיל כזה זה ממש לא מתאים וגם לא אפקטיבי לדעתי..
סבלנות, ולא להתפעל מידי. הכל בנחת.
זה גם ענין של גיל מן הסתם.
כמו שכתבת,
היא לא מקנאה. זה השלכה שלך עליה.את תחשבי עליה חיובי, ורק תביני שהיא מושכת כך תשומת לב שלילית.
אמנם נשמע קצת הזוי אבל אפשר לנסות: פשוט תסבירי לביתך החמודה, הקטנה והמקסימה את מה שכתבת פה למעלה. תסבירי לה שאת מצפה ממנה להתנהג בבגרות ובהבנה כלפי המצב שנוצר. היא כבר לא ילדה קטנה למה אמרת שלהכניס אותה למסגרת זו לא אופציה.?? זו בהחלט אופציה אבל שללת אותה!..שיהיה לך המון הצלחה!
במחשבה שניה, אולי מומלץ לא להקשיב להמלצה...
יוקטנהילד, נראה כמו כל ילד, מתנהג כמו כל ילד, 8 שנים, 11 שנים, 16 שנים...
ויום אחד פשוט נופל באמצע משחק כדורסל או ריצה, וזהו! אין ילד!
קשה לחיות לצד הפחד הזה
מה גרם להעלות את הפחד הזה?
את בטוח יודעת ומכירה אתהפחד הזה, שנמצא אצל כולנו, והוא לובש כל פעם צורות אחרות...
אישית, תאונות דרכים ל"ע, מפחידות אותי הרבה יותר...
אני משתדלת כל הזמן לחזור ולהזכיר את כללי זהירות בדרכים, ועם זאת יודעת ובוטחת רק בה' לבדו שישמור לי על הילדים!
אני מעודדת את עצמי ששומר פתאים ה'. ובטוח הוא שולח מלאך לשמור על ילדי בדרך, או בכל מקום אחר.
כמי של"ע איבדה אחות בגיל הילדות, גדלתי עם התחושה הנוראית שהחיים זה דבר ממש לא בטוח... והעבודה שלי היום היא לחזור ולבטוח בה' ובחסדיו. שיתן לי ולכל היקרים לי, ברחמיו ובמתנת חינם, לא כי אני ראויה, ולא כי אני צדיקה או משהו, חיים ארוכים ובריאים.
תקראי בחדשות. באמת סיפור נורא. שלא נדע!
זה החוסר הגיון.
יש הגיון בתאונת דרכים ל"ע, אבל ילד שנראה כמו כל ילד מבחוץ, ופתאום מסתבר שמבפנים במקום לב תקתקה שם כל השנים פצצת זמן... כלומר, זה לא הוגן! בלי לתת סימן, או אזהרה... משום מה הסיפורים האלה הכי מטלטלים אותי!
באמת שלא נדע. יהי זכרו ברוך!
אני ירושלמית
ואם כן איך ניגשים לזה?
אשמח גם להמלצות לספרים מתאימים
"הלוחשת לתינוקות"- הורוד
"לישון בלי לבכות"- המלצה של יוקטנה, אאל"ט כרגע במבצע באתר "איזה כיף".
ולדעתי שווה לנסות.
אפשר בבקשה להסביר את הגישה, אל הלוחשת ממש לא התחברתי.
אביוסאחרונהיש לי את לישון בלי לבכות, אם תרצי שאעביר לך....
נראה לי שקודם כל חשוב שתבררו עם עצמכם-אילו הרגלי שינה אתם רוצים להקנות לה?
להרדים את עצמה
לישון במיטה שלה
וכן הלאה..
לאחר מכן "תבני" תכנית-על מה את מתחילה לעבוד?
נגיד-החלטת שאת רוצה שהיא תרדים את עצמה ולא תצטרך אותך לידה-עושים את זה בשלבים. במשך X ימים את יושבת לידה שרה לה מלטפת אותה, אם היא בוכה ממש-מרימה ומרגיעה ולאחר שנרגעת מחזירה..
לאט לאט את משחררת. אחרי שאת רואה שהיא הבינה את הרעיון ומרגישה מספיק בטוחה כשאת לידה-את עוברת ל-רק לשבת לידה ולומר לה אני פה מתוקה, אני פה ואני לא הולכת אני מחכה שתירדמי.
מה שאני עושה זה שאני גם מציעה לה לתת לי יד (כי בהתחלה היא נעמדת בלול ובוכה, אני נותנת לה יד ואז היא נשכבת, וזה מרגיעה אותה)
אחרי שהיא נרגעת אני משחררת את היד ויושבת לידה
בקיצור הבנת א תהרעיון
אפשר למחוק את ההודעה. תודה.
שלום לכולם,
אולי יש למישהי/ו עצה מה לעשות או ממה נובע בכי היסטרי של תינוק בן 5 חודשים... העניין שזה ממש חדש התחיל ב-3 ימים האחרונים עד עכשיו הילד מעולם לא בכה ואם היה עייף היה נרדם בקלות במיטה...
וכל שאר הזמן- אני לא מגזימה חייך וצחק ממש ילד נוח....!!!!!!!
עכשיו כשמשכיבים אותו לישון או משאירים אותו דקה יותר מידי על השטיח משחקים הוא מתחיל לצרוח עד שהוא נהיה אדום!! ובוכה דקות ארוכות!!
מה לעשות?? מכירים? יש סיבה?
ב"ה נשמע כמו משהו שהרבה חיבוקים ונשיקות יכול לעזור כיף שיש תירוץ לחבק ולנשק הרבה!
ולשלול דלקת אזניים, או משהו דומה.
היה לנו גם סיפור, לא כל-כך דומה, של תינוקת רגועה בדרך כלל, שבגיל שלושה חודשים היו לה פתאום ימים של בכי נורא. האחות בקופת חולים טענה שזה פשוט גיל שמתחילים בו כאבים של "קוליק" (גזים), אך בסוף התברר שזו הייתה דלקת אזניים.
בהצלחה!
כמובן אם אין לו חום או סימפטומים אחרים.
בהצלחה.
הסימן שרופא הילדים שלנו נתן זה אם הילדה מתעוררת באמצע הלילה בצרחות.
וזה תמיד (עד כמה שזכור לי) היה נכון.
והיו לה המון דלקות אוזניים והיא הית התינוקת אופטימית בטבעה.
באמת כדאי לשלול משהו בריאותי... למרות שאין לו חום...
ואין לא סימני כאבי בטן- בדר"כ כשכואב לו הוא מתקפל רגליים לבטן ...ובהתקפי בכי האחרונים הוא לו...
אמרו לי שיש מצב לשיניים למרות הגיל המוקדם- יש לו מלא תסמינים- פריחה, מכניס כל דבר לפה ונושך חזק וגם שילשולים...
מה אתן חושבות בלתי אפשרי?
כאבי השיניים יכולים להתחיל אפילו חודשיים לפני צאת השן הראשונה, כי הם נובעים מבקיעת השיניים.
מאד קל לבדוק את זה - מעסים לו את החניכיים, או מורחים טי-ג'ל.
התסמינים שאת מתארת (חוץ מהפריחה מניסיוני אבל יכול להיות שזה כן תסמין) אכן מתאימים מאד לשיניים,
רק תשימי לב שהרבה פעמים בגלל שהגוף קצת חלש מהצמחת השיניים "מתלבשים" על הגוף כל מיני וירוסים וכאלה., אז צריך להיות עירניים.
בהצלחה!
היה לשכנים שלנו נכדה שלא הפסיקה לצרוח ונראתה חולה והיה לה קשירת מעיים....
לא מאמינה שזה זה אבל לכו לפחות לרופא תעדעו שעשיתם את המקסימיום!!!!!!!
להעיד על אוזניים, גם אם אין חום.
הייתי ממליצה לבדוק גופנית, כדי שלא לסבול, וגם כדי שלא יתפתח סוג שונה של הרדמה (אם הוא היה רגיל להירדם בקלות, חבל להרגיל אותו למשהו אחר אם יש סיבה שמונעת ממנו להמשיך בכך)
תרגישו טוב!
נלכה...
אעדכן מה קורה...
ולמירימי- הוא לא התחיל מסגרת חדשה אבל זה בהחלט היה יכול להוות סיבה..
יכול להיות שיניים,
יכול גם להיות תולעים (אפשר לראות גם לפי תזוזה וחוסר שקט).
וכו'.
[אם זה היה באמצע הלילה - חלומות..]
לפי מה שאת מתארת לא נראה שמדובר בבעיה רפואית דווקא. (אם כי תמיד רצוי לשלול)
אולי פשוט הילד למד להבין את כללי המשחק: בוכים חזק = אמא באה מהר.
הייתי ממליצה לך להתמהמה עוד רגע לפני שתיגשי אליו ובינתיים לומר בטון בטוח וחד משמעי
"חמודי, אמא פה, לא צריך לבכות, אמא שומעת אותך / אמא אוהבת אותך..."
או כל ניסוח אחר שתיבחרי...
ידוע שאצל תינוקות שאין עדיין את ההבנה שגם מה שלא רואים עדיין קיים אלא חושבים שאם לא רואים זה לא קיים (קביעות האובייקט), ברגע שאת מדברת איתו למרות שהוא לא רואה אותך הוא ילמד להבין שגם אם הוא לא רואה אותך את קיימת, אוהבת, משגיחה, ומיד מגיעה.
ואגב מנסיוני עם הילדים שלי, זה עובד. אבל חייבים להתמיד כדי שהילד יתרגל וילמד.
ועוד משהו חשוב:
אל תילחצי מבכי חזק!!! תיגשי אליו בקור רוח ותחבקי וכו' כאילו לא בכה חזק יותר אלא כרגיל.
אל תפתחי פתח לפינוק ובכיינות יתר, אח"כ זו התחלה שאין לה סוף.
בהצלחה.
לא מציע לך לנהוג כך..
[חוץ מזה - היא כתבה: בוכה דקות ארוכות.. כנראה שזה לא בדיוק שהיא רצה.. וגם יש להניח שבאופן טבעי, אמא ממלמלת משהו לילד שלה עוד לפני שהיא מגיעה]
הצד השני ל"לא להילחץ" הוא לא "לגשת בקור רוח"... לא מציע לאמהות לעשות תרגילים ב"קור רוח". אפשר להיות נינוחים ואוהבים ולא מעודדים בכיינות-יתר, גם בלי זה.
תינוק קטן - חוֹם, חום, חום.. באהבה רבה.
שיניים כמובן. רופא דחוף. אגב, האם הוא משתתק כשמרימים אותו? או ממשיך לבכות?
שבוע טוב לכולם,
אז ככה הקטנצי'ק נרגע לחלוטין ביומיים האחרונים ברוך ה'! והוא חייכן ומקסים כתמיד.
בעניין הרופא יש לי מימלא תור אליו מיד לאחר סוכות קרי 10.10 אז נבדוק אותו טוב טוב.
מה שכן השילשולים ממשיכים בלי כאבי בטן בטן וכל דבר נכנס לפה לנשיכות חזקות כולל האצבעות של אמא- שמתי לו ג'ל להרגעה על החניכיים וזה נראה שעוזר לו- אז תאוריית השיניים מקבלת משני תוקף...
כך או כך חמי (למזלי) רופא שיניים ואמר שיבדוק
בעניין השאלות: לא. הוא לא המשיך לבכות לאחר שהרמנו אותו (לרוב)
בעניין הבכי: הרגלנו את הילדון מאז גיל קטן שאנחנו לא רצים אליו מיד אלא מחכים כדקה כך הוא למד לשחק בבוקר במיטה וכד' מה שכן גיל 5 חודשים נראה לי קצת מוקדם להתחיל להרגיל אותו רק לקול שלי בלי שיראה אותי מה שכן אני במקום להרים אותו אני מתיישבת לידו וממשיכה לשחק איתו על משטח המשחקים... תודה אמשיך לעדכן
בידיים רגוע?
אולי הוא פשוט גדל והבין שאין כמו בידיים...
כדאי לשלול כאב או מחלה אצל הרופא אבל יש גיל שמתחילים להיעלב אם מניחים מהידיים...
לא מסוגל לדחות סיפוקים וקל וחומר להבין שאבא ואמא לא פנויים אליו כרגע.
לדעתי הבשלות הזו מתחילה עם ההבנה שלו שכשהוא שומע אותך זה מספיק לו לדעת שאת שם, ושתיגשי אליו עוד מעט.
אם תקרא/י מההודעות הקודמות שלי תראה/י שאני לגמרי בעד שהילד יישן לבד. עם זאת, הדברים אמורים כשהילד בריא ואינו סובל מגזים/שיניים/חום/כל דבר אחר..
יש לכם אפשרות לשים מזרון לידו בחדר או לישון איתו בחדר שלו כשהוא ישן במיטה שלו?
כשהוא בוכה אפשר להרים ולהרגיע וכשהוא נרגע להחזיר למיטה...
אפשר להתחיל את הלילה במיטה שלו וכשהוא בוכה להעביר אליכם.
עם זאת-ללכת לרופא ולברר מדוע הילד בוכה ואינו רגוע.
לביתי בקעה השן הראשונה, בגיל 4 וחצי חודשים.
ברוך ה' הכל מ-צ-ו-י-ן
וכנראה שזה באמת השיניים....
בכל מקרה מאז הבובון נרגע שוב בלי עין הרע וממש שמח וחמוד כהרגלו....
תודה לכולם על המענה...והתמיכה...
ושבת שלום.
בס"ד
שלום חברים,
ב"ה יש לי בבית בת שנה וחודש [כמעט חודשיים..] ואני עומדת לפני לידה שניה. בעז"ה.
בוודאי שאנחנו מדברים עם הילדה המון: היא עושה "טובה" לבטן, נותנת נשיקות, אני משחקת איתה עם בובה, מספרת לה סיפורים...
אבל נראה לי שעדיין יהיה לה מאוד מאוד קשה.
יש לכם איזה שהם טיפים למעבר קל יותר?
להפנים היטב היטב שאתם לא פוגעים בה בשום צורה שהיא בכך שאתם מביאים לה אח/אחות קטן/נה אלא בדיוק להפך.
כשהיא תקבל מכם שדר שהאח הקטן הזה זה הדבר הכי טוב שקרה לה, היא גם תחשוב ככה.
אנחנו גם הבאנו מתנה לאח הגדול, כשהאח הקטן הגיע הביתה, כדי ליצור התנייה חיובית. (כדור גדול, שהילדון תכף זרק לתוך העגלה של התינוק, הרי אמרנו שזה לכבוד האח החדש... 
)
יוקטנהאת החדש, כלומר: היא "שותפה". "תראי מה הוא עושה", את רוצה לנדנד אותו? וכו'. כך יש בכך גם צד של "משחק" חדש מאד מענין עבורה.. (כמובן, לא להגזים באופן שיגרום לחוש כאילו שם "מרכז העניינים"..)
ב. להקדיש לה זמן בפני עצמה, וגם לחָדש כמובן. חום רב וטבעי, בשמחה, ללא הרגשה כאילו את עושה לה "עוול" כלשהו בכך שיש עוד אחד..
את כל התינוקות של החברים שלהם שפגשנו באותה תקופה. הם כבר ממש רצו אחד משלהם....
תמיד ממליצים לקנות עגלה עם בובה
(גם אם כבר יש לה, אולי בובה "תינוקת" חדשה, מושקעת, עם בקבוק/מוצץ/אמבטיה וכו)
יש ילדים שזה ממש טוב להם
אמא מניקה והם מניקים את הבובה... וזה גם עונה על המתנה והתשומת לב שכדאי לתת.
לנסות לתמרן את ההנקה/טיפול אחר בתינוק החדש בע"ה לזמן שהיא במעון/מטפלת, וכשהיא חוזרת הביתה- להקדיש לה כמה דקות, חצי שעה-שעה שהם רק שלה, להתפנקות על אמא.
אנחנו היינו "מחביאים" את הקטן בחדר שינה שלנו, שהיא תהיה ממש רק איתנו וגם אנחנו לא נציץ כל שניה רק לראות מה שלומו..
וגם אם הוא מצייץ, לא לקום אליו מיד, ולדחות אותה. גם אם הוא יבכה 2 דק' זה בסדר, רק שהיא לא תרגיש שהוא יותר חשוב ומעדיפים אותו על פניה.
וכמובן, לשתף אותה בטיפול ומשחק איתו במידת הניתן, ולהחמיא לה- איזה אחות טובה את, איך את דואגת לו וכו'.
בהצלחה, לידה טובה בע"ה והרבה נחת!
יש גישה שאומרת דווקא לא לקנות מתנות לילד הגדול, כי אז הוא מרגיש שהוא מסכן וכאילו מנסים לפצות אותו.
לשיקולכם..
כשהתינוק החדש מגיע הם קטנים מכדי להבין, ואח"כ- זו כבר עובדה...
ומסכימה מאוד עם זו שאמרה שהעיקר זה השדר של ההורים- אם את באמת חושבת שאח קטן זה נפלא- גם הילדים מתייחסים אליו ככה, ולהפך.
מניסיון.
שהיא תשחק בו רק למשל כשאת מניקה. ככה היא תחכה לזמנים האלה, תשב לידך ותהנה מהזמן הזה במקום להרגיש "בצד". אבל חשוב לאפשר לה רק בזמן ההנקה ולא מתי שהיא רוצה כדי לשמור על העניין במשחק, שלא ימאס מהר.
לדעתי אין הרבה קשר בין להראות לה את הבטן של אמא וכל זה - לבין התינוק שיופיע בסופו של דבר בבית. זה מרגיע בעיקר את ההורים.
בתוך זמן קצר היא שוכחת את "העולם הישן" שבו היא היתה בת יחידה, וזהו. כמו שכתבו פה כמה הגיל הצעיר מהווה ברכה בעניין הזה - ההתסתגלות מהירה וקלה יחסית לגילאים גדולים יותר. הרבה יותר קל לפצות את הבת הגדולה יותר בתשומת לב, ואין כמעט תופעות של קנאה שרואים בגילאים מעל שנה וחצי כמו אלימות (מכות, נשיכות, השלכת חפצים על אמא והתינוק...).
יחד עם זאת חשוב מאוד להבין שהיא לא גדולה בכלל!!! אחרי הלידה השנייה שלי, כשבוכרתי היתה בת שנה וארבע, שאלו אותי הרבה מה שלום "הגדולה והקטנה", עד שהפנמתי שאין לי בבית גדולה וקטנה בכלל. יש לי שתי תינוקות לכל דבר. תזכרי את זה כי כשתחזרי עם תינוק חדש פתאום הגדולה תיראה לך ממש ענקית...
לידה קלה!
שמעתי על כמה דרכים לסיר כתמים מבגדים לבנים.
רוצה לשמוע מניסיון שלכם!
אוקסיג'ן או מסיר שומנים של תנור(עדיף זה עם האקונומיקה) זה קטלני לכתמים אבל גם לידיים, זהירות.
בשניהם משפריצים על הבגד ומכניסים למכונה עם כביסה לבנה בלבד. (אוקסיג'ן זה גם לצבעוני) עדיף ב60 מעלות
ולתלות בצל.
אבל שימוש חוזר באקונומיקה ומסיר שומנים עלול לגמור את הבגד או לעשות עליו כתמים צהובים.
בס"ד
שלום לכולם!
ב"ה יש לנו ילדה מתוקה בת שנה ו-3, ואני ובעלי מאוד חלוקים בעניין הרגלי השינה שלה
יותר נכון לומר שאני בד"כ מסכימה עם בעלי אבל רוב הזמן קשה לי בפועל לבצע
כרגע הדרך שבה היא נרדמת זה עם בקבוק מטרנה- דבר שאני גם חושבת שהוא לא טוב
כי זה לא בריא לשינים, וגם כי היא מפתחת בבקבוק מעין תלות, ואז כשהיא מתעוררת את ההתעוררות הקבועה שלה
בסביבות 4-5 בבוקר היא צריכה שיביאו לה עוד בקבוק כדי להרדם (לדעתי יכול להיות שהיא גם רעבה בלי קשר כי היא נקרדמת בערך ב-7 בערב.
בקיצור- בעלי רוצה שנהיה קשוחים, ומילא שתרדם עם בקבוק, אבל הוא לא מוכן שכשהיא מתעוררת באמצע הלילה שניגש אליה(לפעמים היא מתעוררת עוד פעם בערך ב-11 וכמובן שאני רצה אליה עם הבקבוק)
אני יודעת שהכי טוב שתרדם בלי כלום, אבל א. זה נוח לי שהיא נרדמת מהר עם הבקבוק ואני לא צריכה שהיא תבכה שעה לפני כן
ב. אני מרחמת עליה, למרות שאני יודעת שזה רק קושי זמני ואח"כ היא תסתדר בעז"ה גם בלי הבקבוק
בנוסף, פעם אחת שלחתי אותה למעון בלי בקבוק בטעות, והמטפלת אמרה שהיא נרדמה בלי הבקבוק- דבר שהיה נראה לי לא מציאותי! פשוט הניחה את הראש ונרדמה. (מרוב שהייתה שפוכה )
אז מה עליי לעשות? להקשיב לו ופשוט לתת לה לבכות עד שתרדם? זה כ"כ קשה! היא תצליח להרדם בלי כלום? אולי היא חייבת משהו להתלות בו? אולי היא רעבה בחמש בבוקר ובאמת צריך להכין לה בקבוק?
ועוד משהו- יש לי עבר איתה כבר בנושא השינה, כשכל פעם אני יוצרת לה הרגל רע אחר- להרדם בהנקה\ במנשא\ בטיול\ איתי במיטה\ שאני איתה שעתיים בליטופים עד שהיא נרדמת (בגילאים הקטנים יותר)
האהבה מקלקלת את השורה- מה אני יעשה????
זה קצת מתחיל להיות קריטי כי עכשיו ב"ה אני בחודש שישי ונראה לי שלקום לשתיים זה כבר טו מאצ'.. נכון?
דווקא נשמע שאתם בתהליך טוב, כל פעם מוצאים מה נכון לכם ולה
אני לא חושבת שנכון להתעלם מילד בוכה. זהמכניס לו לראש שהוא לבד בעולם - זה לא טוב.
שלי קצת יותר קטן אומנם (בן שנה וקצת), אבל אחרי שאמרו לי שלא טוב לו להירדם עם בקבוק, ניסיתי לחושב על דרך אחרת.. התחלנו לתת לו את הבקבוק לפני המקלחת- או מיד אחרי, אבל לא במיטה ממש, ואז הוא לא היה נרדם איתו.. ומה שאני עושה עד עכשיו זה לשבת לידו, אומרים ק. שמע ואז מלטפים קצת- עד שנרדם. לפעמים זה לוקח 5 דק' ולפעמים חצי שעה.. אני לא רואה בזה משהו לא טוב לשבת לידו עד שהוא נרדם אלא להפך- יש בעיני נתינת ביטחון לילד שאמא פה- הוא נרדם שאני שם ומתעורר כך.
היום אני מנסה לגמול אותו מהמטרנה לפני השינה, אז יש א. ערב, מקלחת, והולכים לישון.. עד כה היו לנו פעמיים מוצלחות.. מקווים שימשך כך..
לגבי הבוקר- אני חושבת שאם היא אוכלת ב7 הגיוני מאוד שתהיה רעבה ב5-6. אם היא קמה לפני- זה בד"כ לא מרעב, ולכן אני ממליצה מנסיון לתת מים/ תה חמים, אצלי זה ממש עזר. אם הוא קם באמצע הלילה אז משתדלים מאוד שזה לא יהיה מטרנה. רק כשזה בוקר..
בהצלחה!
ד.א. חברות אמרו לי שהן נותנות דייסה לפני השינה כדי שזה ישביע לאורך זמן, לא ניסיתי כ"כ מסיבות שלי, אבל שמעתי שזה עובד- אולי גם אצלכם זה יעבוד..?
כי אולי יש כאלו שלא כ"כ נכנסים לפורום השני.. (גברים בעיקר?)
נשמח לשמוע המלצות/ תובנות/ עצות שימושיות לגבי קניית כסא בטיחות לרכב לילד בן שנה.
תודה רבה!
"הריון לאחר אובדן" של כיפה (ובעוד מקומות) -
התגלו הרבה סיפורים קשים אמיתיים, שאלו שהזדהו איתם מאד עזרו להם באמת..
סתם כך - שנדע שמצד שני (לרוב..) יש גם דברים כאלה.. ונדע להיזהר...
[אלעד, מציע שתנעל גם את זה...]
שנה טובה לכולנו ושנזכה לשתף ולהשתתף רק בדברים טובים ומשמחים, מתוך שלכולם יהיה כך..
בפורום הורות באתר ערוץ 7 , מישהי השמיצה, הכפישה ,האשימה בגניבת דעת,
ועוד דברים חמורים. על מיקרה אמיתי להחריד.
מצער לדעת שכל מה שאמרת הוא לא נכון . גם המנהלים לא עצרו את ההכפשות שלך,
ולכן זה שאת ממשיכה לפטפט פה כשלא שהתנצלת מעורר תמיהה גדולה
בכל מקום יהיו סיפורים ביזאריים.חוסר יושר אבל אלו מיקרים חריגים.
ומי שמרבה לראות רק את הרע צריך לעשות בדק בית
אבל מרוב אזהרות כאלה (זאב ,זאב) את יכולה לשרוף אנשים בקלות,
ולהמשיך לקרקר כאן כאילו כלום זו תעודת עניות לפורום הזה.
ואם כבר הזכרת את הפורום של אתר כיפה, יש לציין אותו לטובה ולומר ששם מזמן היו עוצרים את ההכפשות שלך.
[אבל בדיוק בשביל זה אלעד נעל אותו..]
אנונימית יקרה. נפגעת בצדק. אבל פשוט מספיק. אי אפשר כבר להכנס לפורום. חלאס עם זה.
יוקטנה לא עשתה שומדבר בכוונה בזדון לפגוע. כל מטרתה היתה לטובה. ואם היא שגתה- זה מול ריבנו של עולם. זה לא שיש לה אדם לעמוד מולו ולהתנצל. לא סתם דן ביקש לנעול את השרשור הזה. ההודעות שלך משתלחות, מתריסות ונשמעות כאילו כל העולם ואשתו נגדך. הוא לא. גם אשתו לא.
אני די חדשה כאן ולא מכירה בכלל את יוקטנה או שאר האנשים שכתבו פה, אך כל פעם שאני נכנסת לפורום הזה יש הודעה אחרת שבאה להצדיק את קודמתה. אין צורך בזה. כולנו אנשים בוגרים שמבינים את המצב.
ובאמת אני חושבת שאולי זה לא המקום לפרוק ולשתף בדברים כאלו- כי אנשים יכולים לפגוע הכי עמוק- דווקא כי הם לא מכירים ולא יודעים למי הם עונים. עדיף לשתף חברה קרובה. מישהי שתענה לך מכל הלב וגם תוכל לתת חיבוק- בקום סטירה ממישהו לא מוכר.
רציתי רק להאיר שמחלקת רווחה גם יכולה להרוס בתים.
כל אדם יכול לדווח עליך.. גם רק בגלל שההשקפה שלכם שונה.
ומחלקת רווחה נכנסת לך לחיים בשל הנוהל כשאין שום סיבה.
המעקב הזה ללא צורך יכול להרוס בתים.. וביטחון עצמי של הורים.
סיפור שלנו... מלפני שלוש שנים
החלטנו להפסיק מעקב של טיפת חלב ולעשות חינוך ביתי
האחות של טיפת חלב נפגעה ממני שהחלטנו להפסיק.. ואיימה עליי שתדווח ודווחה
זהו מאז שהיא דווחה לא משנה שהכל משחק כבוד איתה..
העו"סית אמרה לנו שעכשיו מעקב של שנה והיא רוצה לבוא אלינו לראות את הבית וכו'.
משפיל דוחה ומגעיל.
הסברנו לה את הסיפור... היא אמרה שהיא מבינה והיא רואה שאנחנו בסדר גמור אבל זה הנהלים
למותר לציין שאמא לא יכולה להיות רגועה שיש קרציות שתקועים לה על הוריד ורוצים דיווח על האפצ'י האחרון שעשית
הם היו יכולים מבחינתם לקחת אמא למי שי אמא נהדרת.
אבל בחסדו של ה' שלא מפקיר שום אדם.. הוא עטף אותנו כנשר ושמר עלינו.. ונפנף אותם לכל הרוחות.
אבל אנחנו קלטנו שמדובר לא באנשים שעניינם טובת משפחה..
אלא כסת"ח ורחמים נוצריים (לרוב)
*אינני יוקטנה פלייז אל תעלו עליה.
מוכנה להזדהות באישי לאנשים שיכתבו כאן שמסיבות חשובות הם צריכים זיהוי.
רק לאזן את התמונה.
אני כתבתי רק משהו עדין "לאיזון"..
לא היתה כוונה שיתחילו "לרוץ" בעקבות זה מחדש...
[ודווקא הסיפור מהאנונימית מס'.... הוא סיפור מענין. אכן אפשר ללמוד גם מדברים כאלה]
בלי קשר לכותבים מסוימים,שהאוירה פה טובה,ממוקדת,עינינית.
השתלשלות העניינים בשרשור המקורי:
1. משתתפת לא מוכרת כותבת הודעה שמדליקה כמה נורות אזהרה.
2. אני, משתתפת מוכרת ומנוסה, רואה לנכון להזהיר את חברותי, בבחינת "לפני עיוור לא תשים מכשול". שימי לב שהאזהרה שכתבתי היתה מנומסת, מינימליסטית, מרוחקת, ובשום אופן לא אישית.
3. למרות תגובתי הנקיה, הכותבת הלא מוכרת מיד התחילה לתקוף אותי אישית: את הכינוי שלי, את יושרי המקצועי.
4. כאן נכשלתי: במקום להתעלם, עניתי לה. אמנם, בווליום נמוך בהרבה משלה, ובכל זאת, בדיעבד, לא הייתי צריכה לענות.
אני בהחלט מתנצלת בפני עצמי ובפני הפורום על שנגררתי לוויכוח המיותר, לאחר שהזהרתי באופן ראוי את הפורום. למעשה, כבר התנצלתי על כך, כשהכותב ד. הסב את תשומת לבי ו"ניער אותי".
אני לא רואה סיבה נוספת להתנצל. כשמישהו כותב הודעה חשודה אזהיר את הפורום גם בפעם הבאה. הגולשים והגולשות כאן הם חברי וחברותי (גם אם רובם רק באופן וירטואלי), וחלקם לא מנוסים כמוני ברשת. לא ארצה שהם "יפלו". אני מזהירה, וכל אחד עושה מה שנראה לו לנכון.
עם זאת, בע"ה בעתיד לא אגרר לוויכוח מיותר, גם אם שוב אותקף באופן אישי.
(אלעד גם אני חושבת שזה היה חכם לנעול את ההודעה המפנה ל"כיפה". אולי יתאים לך לכתוב אזהרה כללית מפני התחזויות ברשת בראש הפורום, אם אזכור מקרים ידועים מהעבר באופן כללי יותר)
יוקטנהמוטב להיזהר ולא להצטער - בזה אני מאמינה וכך אני נוהגת.
כל דרך יש לה סיכונים אפשריים ורווח אפשרי. אני מאמינה שדרכי משקפת את הרווח הגבוה ביותר והסיכון הנמוך ביותר.
הסיכון שלי הוא בזהירות מיותרת, וזה סיכון שאני מוכנה לקחת, ולוקחת, בכאב לב.
עם זאת, אני מקבלת ומכבדת כל מי שמאמין אחרת ונוהג אחרת, כמובן.
זכותה של יוקטנה לחשוד ולהזהיר את יושבי הפורום, כמו שזכותך לא לסלוח או לכתוב פה מה שאת רוצה.
מספיק עם זה!
הפורומים באתר הם פורומים נעימים ומזמינים. אז די! נמאס עם ההשתלחויות האלה...
היו כבר מספיק התנצלויות וחוסר התנצלויות בנושא. די עם הדיונים האישיים האלו.
אפשר כבר להתחיל לדון לגופם של דברים או פשוט לדון בנושאים אחרים.
אני בטוחה שיש לך ולכולם עוד תחומי עניין ונושאים לכתוב ולהגיב עליהם.
נשמח להכיר את כל המשתתפים בדיונים אחרים בלי כל המריבות האישיות האלה.
בני בן ה10 התלונן יום אחד שהוא לא מצליח בכלום- להגדרתו. ואני יודעת שהוא ילד ממש
חכם, מן הסתם קיבל את רמת המשכל של אביו ולא שלי. אז אמרתי לו "אתה יודע, גם אני לא תמיד ידעתי מה שאני יודעת היום
הייתי צריכה ללמוד הרבה שנים " אז הוא אומר לי לא נכון את חכמה את יודעת הכל!
ואני:" למה אתה חושב שאני יודעת הכל? מה למשל?" והוא- את יודעת ל... ול... וחשבון. ופה ממש נקרעתי מצחוק בתוכי
לך תסביר לילד הזה שאני עוזרת לו בשיעורי בית מדי פעם, שמתמטיקה היתה בבי"ס הצד הכי חלש שלי (3 יחי') ובכלל הייתי תלמידה די גרועה. חחחחחה.
וואו כנראה הייתי צריכה שהבן שלי יסתכל עלי ככה מלמטה למעלה כדי שארגיש שיש לי משהו בקודקוד.
(ובתסביך הלא מצליח שלו אנחנו מטפלים בכל מיני דרכים. הוא ילד באמת חכם וב"כ גם מאוד מצליח.)
בפורום "הריון לאחר אובדן" של אתר "כיפה" התגלתה מתחזה.
היא סחטה רגשית (את הסחוטות רגשית ממילא) בסיפור אודות אובדן של ילדה, ואז עוד סיפור של אובדן הריון.
נשים תמכו בה ב"צערה" משך חודשים ארוכים, ולא רק על גבי הפורום.
סתם ככה, שתדעו שיש דברים כאלה, וששווה להיזהר...
בע"ה שנדע לשמור על עצמנו ועל הכוחות שלנו.
קישור לשרשור שבו מתוארת השתלשלות העניינים:
אני נועל רק כדי לא לגרור לכאן מלחמת עולם שלישית
[הספיקו לנו 2 בשבוע האחרון]
ראינו את העגלה הזאת בשילב, ומאוד התרשמנו מהאיכות. האם מישהו מכיר את הדגם הזה?
האם קניתם דגם כלשהו של אינגליזינה? נשמח לשמוע האם אתם מרוצים או לא.
העגלה מאוד נוחה (אנחנו קנינו עם אמבטיה רכה.)
נוח מאוד שהסלקל מתחבר לעגלה.
כשמגיעים לגיל שאפשר לשים את הילד בטיולון אז זה קצת כבר.
השתמשנו בטיולון קצת ואח"כ קנינו טיולון יותר קליל..
סה"כ מרוצים!
