פורום הורות (עמוד 336)

תודה על התגובה,

אנחנו מאיזור בית שמש ככה שהרבה אזורים אפשריים- גם דרומה(עד באר שבע), ירושלים, יש"ע והמרכז.

כמאמן לזוגיות , אשמח להציע את שירותיי.

את מוזמנת לדבר איתי. 054-8004939

הלוואי על כולם בת כזאת...

[רק הערה קטנה לפרט אחד, מתוך הנחה שהכותבת כותבת באמת מהווי חייה: כל זמן שבקשת העזרה בבית , עזרה עם האחים וכד', איננה ממש מוגזמת - זה לא נקרא "שומרת על הילדים שלך" וכד'...  הבית זה שותפוּת. מקבלים בו - וגם שותפים לאחריות. לא טוב, לדעתי, להקצין בכיוון של "להיות נוער, משוחררת מעול..", חלק מהלהיות נוער - זה גם השותפות באחריות של הבית שבו אני גדלה. האחים שלי. יש אימהות שיש להן "יסורי מצפון" בכיוון שכתבת - מה פתאום הן מטילות משהו על בנותיהן. גם זה לא נכון. זה לא שאחרי שמתחתנים פתאום קורה "סוויצ' ", כי זה הילדים שלי..  ההתרגלות לשותפות בנשיאה-בעול, בפרט של דבר שאני מאד נהנית מהכלליות שלו ("בית"), היא חלק מהבנין של האדם. זה לא כיוון ספציפי של הורים שרוצים שהילד יהיה דווקא עו"ד... זה נורמלי לכל אדם. כמו שנורמלי להקים בית בעצמי. וזה עוזר גם לאח"כ. כמובן, לא צריך להקצין - כי בגיל הזה יש גם דברים יחודיים ששייכים לשלב הזה בחיים; אבל גם לא לכיוון השני - כאילו כל "עול" ואחריות, הוא לא-שייך לכאן...

אולי אם תסתכלי כך - זה יקל עלייך בנושא הזה.

אבל באופן כללי, כתבת מאד מרשים. ובלי לפרט - אני חושב שתוכן הדברים שלך מראה על מידות מעולות. אשרייך]

הוא לא נפרד מהטיטול יותר משעתיים-שלוש. מה עושים?

את עשית ועושה הכל כדי שהוא יצליח!

וההצלחה או הכישלון הם רק שלו!

חבל להיכנס למקום המבואס הזה, כשהוא באמת לא שלך!

שה' יאיר דרכך בטוב.

ואל תיקחי על הגב שלך את הכישלון, הוא לא שלך!

לדעתי- לקבוע זמנים קבועים. לדוג'- שקם מהשינה ולפני שינה הולכים לשירוים גם אם לא צריך. לא לשאול אותו אם הוא צריך אלא ללכת איתו. כנ"ל אם עברו שעתיים שלוש בלי שהלך לשירותים. אני אומרת לבןשלי באמצע המשחק "הטרקטור צריך לעשות פיפי" ואז הולכים עם הטרקטור, הטרקטור עושה וגם הוא...

כלומר אם את בטוחה שהוא חייב לשירותים לדעתי אל תעמידי את זה כאופציה וכמובן לתגמל לתגמל ולחזק. ואם בא ממנו לתגמל בגדול.

מוגזם שאני אצפה שהוא כבר יילך מעצמו?

יאלה! הוא בוגר וחכם והכל

בעלי  והגננת ממש בעד שעות קבועות

אני יותר מתחברת ל-שידע מעצמו

אבל אין לי באמת סבלנות שזה ייקח לו הרבה זמן ללמוד..

כרגע אני באמת מציעה לו בשעות קבועות (מציבה כללים "כשאנחנו קמים/הולכים לישון/לפני נסיעה אנחנו הולכים לשירותים"), לא תמיד בא לו ואז אני צריכה "לשחד" אותו בהפתעות וגם זה לא כיף.

לפני כמה זמן הוא כן היה הולך מדי פעם מעצמו. אני מפחדת שבגלל השעות הקבועות הוא כבר לא הולך מעצמו.

קודם כל את צריכה להירגע!!!

הילד הוא האחראי על הצרכים שלו, תני לו ביטחון שהוא יודע לשלוט בהוצאת הצרכים לבד.

תחשבי איך היית מרגישה אם כל הזמן היו מזכירים לך ללכת לשירותים?!

באותו הרגע היית מתעצבנת ודווקא לא עושה בשרותים.

לא להגיד דברים שליליים על זה שהוא לא מספיק אחראי וכו' כי הוא שומר בתודעה של צירוף המון דברים שליליים. דימוי עצמי כזה-

אמא אמרה שאני לא אחראי, אני לא יודע לעשות באסלה, אז אני באמת כזה!!!

מצד שני לשבח ולבשח על כל התקדמות קטנה-

וואי אתה ממש השתדלת ללכת לאסלה כל הכבוד על הניסיון לעשות בתוך האסלה!!!

אני בטוחה שהיה לך קשה מאוד לרוץ לאסלה, אבל רצת מהר,

אני בטוחה שבפעם הבאה יהיה לך יותר קל ותצליח!!!

תראי לו שאת מאמינה בו שהוא יצליח!!!

חוץ מזה תקראי את איך לדבר כדי שהילד יקשיב,

זה העקרונות שאפשר ליישם בהכל.

בהצלחה!!

המצב הוא כזה שהוא פשוט מפספס, על ימין ועל שמאל.

אני כבר חוששת שמדובר בבעיה רפואית....

זה מ-ע-צ-ב-ן שלפעמים הוא יושב 2 מטר לידי, אני בטוחה שהוא נח או משהו ואז "אמא, עשיתי קקי"...

כאילו - זה לא משהו שברח לך, "עבדת על זה", לא יכולת ללכת?

ההרגשה שלי היא שזה לא ממש מזיז לו. הוא כן אומר כל פעם מיד "התרטב לי/ברח לי, תנקי אותי", אבל אני חוששת שאולי זה לא מפריע לו, אז אולי כן צריך את המקום של הקצת כעס ושידור התחושה שעשית משהו לא נעים, לא בסדר, לא כיף?

(כרגע - אנחנו גם מודיעים לו מדי פעם ללכת-נגיד אחרי הגן, בבוקר, לפני השינה וכו, וגם שואלים או אומרים -כשתהיה צריך תלך לשירותים ותקבל הפתעה)

אני חייבת לציין שמדובר בילד מאוד חכם, ורבלי ורגיש. גם לא נראה לי שהוא עושה את זה כדי להפעיל לחץ או למשוך תשומת לב. ממש לא.

הייתי שמחה לקרוא את "איך לדבר...", כרגע אין לי איך להשיג אבל אם יזדמן לי.

אשמח מאוד מאוד לתגובות של אמהות מנוסות.

1. לא יודעת אם היא טובה בזה אבל איזה סוג של אוריגמי לא מסובך יכול להיות נחמד. השאלה אם היא לבד או איתך.

עוד רעיון- יש שיטה לצייר יונה ע"י פתיחה של כף יד שמאל והעתקה שלה על בריסטול. אם היד טיפה באלכסון אז האגודל יכול להיות הראש, כף היד-הגוף והאצבעות למעלה הכנף. אפשר לתת להן לעשות את זה על בריסטול, להוסיף עיניים זזות, רגלים, לצבוע וכו'

אולי לבחור ציור פשוט- לרקע על חמרן ואז להדביק על בריסטול שחור או לעטוף עם החמרן חתיכה קטנה של קרטון ביצוע ולהדביק עליו (מישהו מבוגר) מגנט- לוקח קצת יותר מרבע שעה.

להכין ראש דשא.

ראיתי הדרכה ממש פשוטה ביוטיוב איך להכין תוף מ2 צלחות חדפ  וחתיכת בריסטול/דף-ואז לקשט.

2- רעיונות לקיטנה-

צבעי מים, חרוזי אמה לגיהוץ- קצת יקר אבל מומלץ מאד מאד!

ארגז תחפושות- מעסיק בנות מעולה!

הכנת מדבקות חלון- יש מי סוג של טוליפ כזה עוברים איתו על ציורים וכשזה מתייבש מקלפים את הציור ואפשר להדביק על חלון, קיר, כוס זכוכית, קרמיקה וכו'

בועות סבון- אם מוסיפים למים גליצרין (ויש גם באינטרנט עוד מתכונים להכנת תערבות סבון חזקה יותר) אפשר לעשות בועות גדולות בעזרת חוט ברזל מלופף בצורות שונות. אפשר גם סתם לתת להם קשיות לנשוף לתוך התערובת ואז נוצרת 'קצפת' מרשימה.

בצק צורות- או בצק ללחמניות- אין גבול ליצירתיות ולרעיונות שיש לילדים

עיצוב סנדוויצ'ים- ממרח בסיס ועליו ציורים שונים בעזרת ירקות חתוכים, זיתים וכו'

הכנת פונפון- לוקח די הרבה זמן, אפשר לעשות את זה במשך כל הקיטנה כל פעם עוד קצת.

יצירת קולאז' מעניין- מתמונות של הבנות או מתמונות של עיתונים (לצנזר קודם)

צבעי בתיק- תתענייני בחנות יצירה אבל אפשר לעשות דברים מדהימים עם חולצה לבנה פשוטה וכמה צבעים.

בעקרון אפשר גם לתת לבנות לצייר ציור בצבעי פנדה- לצייר חזק עם הרבה צבע, על נייר פרגמנט ואז להפוך אותו ולגהץ על חולצה ואז הציור עובר לחולצה אבל לא תמיד זה לגמרי עובד- והציור יוצא על הבד די חלש...

בהצלחה!!

ועל הרעיונות

לכיתה נראה לי שבסוף אני אעשה פשוט בינגו.. הכי פשוט ומספיק נחמד.

לקיטנה אני בהחלט אשתמש ברעיונות שלך, הם מעולים!

ביום הולדת פעם קישוט של עוגות קטנות. את יכולה לעשות את זה בקייטנה.

עשיתי לכל אחת עוגת שוקולד קטנה ושטוחה עם רוטב שוקולד (בתבנית נייר כזאת של פאי אישי)

וכל אחת שמה סוכריות\שוקולד צ'יפס לבן וגם לכל אחת היתה שקית אוכל קטנה ששמתי בפנים כף קצפת, קשרתי, וחתכתי טיפה בפינה, ואפשר לקשט עם זה. וגם פתק על קיסם עם השם שכל אחת צבעה.

- להכין תבניות לשוקולד מחמרן ולצקת לתוכו שוקולד.

לעשות מלחמות מיים בחוץ, גיגיות אקדחי מים, בלונים עם מים

שמים את השוקולד ישירות עליו? זה בריא?

בעזרת מה יוצרים בו את השקעים לשוקולד?

על כל מה שזה אומר מבחינה בריאותית.

מצד שני ממש קל וכיף לעבוד עם זה...

לשיקולכן.

יהיה טוב. רפו"ש.

גם בעלה של אשתי מטפל בילדים

כנראה שאת לא היחידה שחולה..נצלי בכל זאת את מה שאפשר לאיזושהי מנוחה, זמן לחשוב ולהגות..החלמה מהירה!!!

מזל שיש סופש

כל אחת מסיבתה היא...

יש כאלה שרגישים מאד לנסיעות. הנסיעות עושות להם בחילות וכו'. 

כדאי להמעיט באוכל עד כמה שניתן בשעות שלפני הנסיעה ובגיל גדול יותר- 

גם יש כדורים וסירופים למיניהם שנותנים לפני הנסיעה ומקלים מאד...

יש כאלה שסתם לא אוהבים לשבת בסל-קל ללא תזוזה

ובאזור גיל שנה עם הגיל יש יותר כיצד להעסיק וגם עם המעבר לכסא (תנוחת ישיבה עם כיוון הנסיעה)

עובר להם.

ועד אז- כדאי למעט בנסיעות עד כמה שניתן!

כשכן חייבים לנסוע- אני מנסה לכוון נסיעות ארוכות על זמן השינה שלה!

אם בכל זאת היא ערה- לשים מוזיקה שהיא אוהבת, משחקים רבים

ואם אפשרי שתשבי לידה ותשחקי איתה בזמן הנסיעה (בתנאי שאינך הנהגת) הדבר עוזר מוד ומרגיע אותם...

בהצלחה!

כל עוד היא איתנו  על הידים הכל בסדר  אבל ברגע ששמים בעגלה....

וכל נסיעה נשמעה כמו סירנה אחת ארוכה..

עד שהוא נאלץ לסוע כל יום למעון שלו,

והוא התרגל תוך כמה ימים, עד כדי כך שכיום הדרך היעילה ביותר להרגיע אותו היא להסיע אותו ברכב..ואם הרכב נעצר לרגע- אוי ואבוי

אולי כדאי להרגיל אותה שנסיעה זה דווקא חוויה כיפית, לדוגמא: לשים רק בנסיעות שיר שהיא מאוד אוהבת, לפנק אותה בממתק מייד לאחר נסיעה, וכד' ואולי לתת לה עודף תשומת לב בדיוק בזמני הנסיעות

כך שכל הגישה שלה תשתנה.

בהצלחה!

ונשתדל לקחת מידי פעם בידים.

אני עם הספוג במקלחת מסבנת לו את הצוואר ומאוחרי האוזניים - ואם באמת צריך אז טיפה בלחיים -

ובעיקר, כשאני שוטפת את השמפו והסבון ממנו- אני מעבירה תוך כדי יד על הפנים שלו בזמן שכל המים עם הסבון ביד שלי (מקווה שהובנתי). 

כשממש ג'יפה אני משפשף את הפנים ובזהירות שם סבון תוך כדי הזרימה של המים

עזרתם לי עד מאוד!!!

יכול להיות שיש לילד איזושהי רגישות תחושתית.

יש לי ילדון כזה, שמגע- בעיקר בפנים ובראש, לא נעים לו.

אחד הפתרונות הוא לתת לו לשטוף בעצמו את הפנים, כך הוא עושה זאת בצורה שנעימה לו יותר, ופחות מציקה לו.

(לפעמים אני אומרת לו להרטיב את הידיים במים ולנקות, ולפעמים נותנת לו מגבון לח.)

מה שיפה במסיבות בת מצווה- זה שאין "מסורת" לגבי צורת החגיגה (בניגוד לבר מצווה)

אני מכירה הרבה שהפרידו בין המסיבה לחברות לבין המסיבה עם המשפחה-

אצלכם נשמע שיש הבדל בין הסגנון של הבנות לסגנון של המסיבה אז אולי זאת אפשרות..

לגבי דרשה- לדעתי צריך לשאול את הילדה מה היא מעדיפה. אולי אפשר לעודד אותה להגיד משהו אבל אם היא נלחצת מזה אז לרדת מהעניין. רק שזה לא יבוא ממקום של "ככה כולם עושים אז אין ברירה אלא להתגבר על הבושה"

הפעלות אפשריות לחברות- יצירה (סדנת תכשיטים, צביעת עץ עם אקריליק, הכנת מבשמים למיניהם), מעגל מתופפות, טיול במקום מעניין כמו נאות קדומים.. לפי האופי של הילדה, תחומי התעניינותה..

למשפחה אולי תעדיפו לעשות במקום פתוח כגון פארק בשעות אחר"צ?

זה מה שעושים אצלנו כדי שכולם יוכלו להתחבר לאירוע, אצלנו עניין המחיצות קצת "צורם" למי שלא רגיל לזה..

בכל אופן בהצלחה והרבה מזל טוב!!

נראה לי שבגיל הזה כדאי מאוד להתייעץ עם הילדה ולשמוע מה דעתה ואיך היא גם רוצה לחגוג את החוויה החשובה הזו. יש מצב מאוד גדול שהיא כבר היתה בבת- מצוות של בנות כיתתה וחשבה לעצמה מה מאוד מצא חן בעיניה ומה לא. ומי יודע, אולי היא ממש תאיר את עיניכם...

לפי דעתי, נראה לי שכדאי מפעילה. רוב תשומת הלב ועיקר האירוע צריך להיות מופנה כלפי הבת והחשיבות הגדולה לשלב אליו הגיעה, ולכן,אם הריקודים יהיו בהפרדה- את מי המפעיל יפעיל....?

ולגבי דרשה, תשאלו לדעתה. אולי זה רק עיניין של קצת חיזוק ביטחון עצמי ופידבק והיא ממש תהיה בעיניין. ואולי היא כ"כ תתנגד שתבינו לבד שאי אפשר לכפות את זה עליה.

אפשר גם להכין מצגת עם תמונות שלה מינקות עד עכשיו. אפשר להכין לה מצגת הפתעה שבה חברים ומשפחה מברכים אותה לרגל החגיגה. 

ישנו טקס ישן שפעם היה נחגג "טקס הדלקת נרות" שבו היא מדליקה 12 נרות ובכל נר היא מזמינה מישהו מהמשפחה/ חברים שידליק את הנר ואם הוא מעוניין יברך אותה. ראיתי שידרוג של העיניין, ההורים קנו 12 מתנות וכל מתנה הגיש לה אדם אחר חשוב בחייה (אחים, סבא וסבתא וכו'...) והברכות היו כתובות מראש ע"י ההורים, כך שזה לא היה נטל על האורח, ברכה באורך חמשיר לא משהו מעיק. כמובן שגם המתנות היו קשורות איכשהו לאדם שנתן וגם היו מעניינות וכיפיות לילדה.  

נשמע מדבריך שהאירוע לא יהיה גדול (בגלל גודל המשפחה) וזה קצת מבאס אותך...

אך אל תסתכלי על זה ככה! יכול להיות אירוע בעל אופי חמים ומשפחתי, אירוע מלוכד ונעים ולא המוני ומנופח בלי שום משמעות.  בחתונה שלה בעז"ה תבחרי אולם גדול כ"כ....

כדאי לבחור מקום שיכיל בנעימות את מס' המוזמנים, מקום גדול מדי יתן תחושה של אירוע ריק ומקום קטן מדי יוצר צפיפות ומחנק.

באותה השעה שהוא הולך לישון וזהו?

תצברי כוחות עד שיתרגל...

אל תעשי את עצמך רדומה כדי שירגע

פשוט לכי לישון באותו הזמן.

נכון שיש חשק לעשות דברים קצת לבד בערב אבל גם ככה את סובלת מהבכי וכו' אז לפחות תנצלי את הזמן למשהו כיף (שינה...).

ככה אולי תוכלי לקום מוקדם יותר בבוקר או שאפשר להתעורר מתישהו בלילה ולעשות קצת דברים ולחזור לישון.

שלעניות דעתי, תשבי על ידו, תשימי יד - ובאוירה נינוחה עד שירדם, בלי לנדנד, בוודאי לא כשהוא קם.

את יכולה להגיד לו כעת, לפני הסיפור: אמא תשב על ידך אחרי הסיפור עד שתירדם, כדי שתהיה שמח ותלך לישון שמח. כעת, הוא כבר ישמח ב"פשרה".

אם יהיה לו ביטחון בנוכחותך, הוא יתרגל להירדם כך. אחרי שיש לו ביטחון שאינו נשאר לבד.

אם הוא יהיה עייף, זה יהיה מהר יותר.

זה ענין של החלטה ויכולת שלכם, שלכם מה עדיף מבחינתכם.

תלכי לישון איתו במיטה שלו? או שתסדרי לעצמך לשבת איתו בנוחות כך שתוכלי לנמנם תוך כדי

ככה עד שהוא נרדם את תזכי לקצת מנוחה... מה גם שגיליתי שאנשים ישנים משרים שינה על סביבתם, נכון אפילו לגבי אנשים מבוגרים, ועוד יותר לגבי ילדים קטנים.

אני זוכרת איך בתקופה שהיינו יושבים עם הילדים עד שירדמו לפעמים אנחנו היינו מרדימים אותם, ולפעמים הם אותנו, על הרצפה בחדר שלהם

ודרך אגב, לא, אני לא חושבת שזה משגע אותו שכל פעם משנים את השייטה.

הרדמת אותו בשיטה אחת, ראית שזה כבר לא מועיל לו ורק מפריע לו

אז עברת לשיטה אחרת, ובאמת הוא נרדם ככה יותר בקלות, אבל זה עושה אותו עצוב. את אוהבת אותו, ואת לא רוצה שהוא יהיה עצוב אז לכן את מחליטה לנסות שיטה אחרת - לשבת איתו עד שירדם

אם השיטה תתגלה כלא מוצלחת, אפשר לנסות לחזור לשיטה הקודמת, או לחפש שיטה אחרת. ובכל מקרה את עשויה לגלות שאחרי שבועיים שבהם את יושבת איתו בחדר הוא יגיב אחרת לכך שתתני לו לישון לבד.

חוץ מזה אני רק יכולה לנחם אותך שהתקופה הזאת בסוף עוברת, והילדים מוצאים את הדרך שלהם להרדם בקלות

אני לא זוכרת בן כמה הוא אבל לא נראה לי מתאים שהוא בוכה לבדו בחדר לפעמים שעה...

אני זוכרת שעם הבן שלי ניסינו דברים כאלה ועד היום יש לי יסורי מצפון . זה דווקא עבד אבל לפעמים הוא היה בוכה רבע שעה לבד בחדר (תינוק בן שנה וחצי) והיום אני מצטערת על זה מאד ומנסה דברים אחרים, וגם משלימה לו חסכים.... לישון לידו, ללטף אותו, לשבת לידו, או לפחות להיכנס כל כמה דקות.

לענ"ד -

יותר קל לתקן טעויות שנובעות מעודף-חום (אם יש דבר כזה..),

מאשר ההיפך.

זה לא אומר שצריך בכל נושא ובכל גיל "להשתגע" ולחשוש; גם מסגרות חשובות במקומן הנכון.

אבל אני חושב שזה אומר שכאשר יש ספק רציני,

אז "ספק יחס חם - לחומרא"...

תודה לכולם..

שניסיתי את כל הדברים האלה הרבה לפני שהשארתי אותו לבד במיטה...

אלא שזה יכול לקחת גם 3 שעות, שבהן הוא גמורררר מעייפות - ולא נרדם.

ומה איתי במשך השעות האלו?!?!

לא נראה לי שיש מישהי שמסוגלת שעות לנדנד את הבן שלה צהריים וערב יום אחרי יום אחרי יום... ותצא שפויה מזה... (ואם זה לא לנדנד אותו - זה להסתכל עליו בוכה).

לא נורא. שוב - תודה לכולם...

אם הוא בוכה גם כשהוא רואה אותך.

או יותר טוב פשוט תלכי לישון שם בסביבה.

אין לי שם בסביבה איפה לישון.

(פשוט אני סתם חוזרת על עצמי... אנחנו נצטרך למצוא בעצמנו את הפתרון.. בע"ה)

קוראים לזה "מכת בכורות".

אחרי כמה ילדים - לפעמים כבר לא מבינים כלל מה בדיוק היתה הבעיה...

כך שלטווח ארוך יש סיכוי..

אבל יש את הספר הלוחשת לתינוקות שהיא מדברת איך לעשות את זה הדרגתי. ואם המצב נואש (ויש קצת כסף) אפשר לפנות ליועצת שינה. היתרון איתה שהיא בקשר יומיומי איתך וזה נותן תמיכה לאמהות מתחילות ומותשות...

אולי הוא לא מספיק עייף? זה קורה גם כשאת משכיבה אותו בשעה יותר מאוחרת? כמה פעמים הוא ישן ביום? אולי לקצר שנת צהריים או להקדים אותה?

עם בת שנתיים וחצי.

עם הגיל זה משתפר

היו תקופות שנרדמה בעגלה אחרי שעה של נדנודים, תקופות שעל הידיים ועוד..

עכשיו היא שוכבת במיטה עם בקבוק ומצוץ.

בשעות מאוחרות היא מיד נרדמת, אם מנסים מוקדם זה מינימום שעה וחצי להרדימה..(כולל סיפור, שירים, בקבוק..)

בהצלחה בהתמודדות ואם תמצאי "תרופת פלא" תעדכני..

הבת שלנו לא הסכימה לישון בחדר שלה וללא נדנוד ותפיחה על הגו.

מיותר לציין שכשיש בטן הריונית של חודשים מתקדמים התפיחה והנדנוד נעשים מתישים מאוד.

כשראיתי שלישון ליידה זמן רב עד שהיא נרדמת מותיר אותי חסרת סבלנות התחלתי להוריד לה מעט משנת הצהריים.

דהיינו במקום לישון מ-11 עד 1 הייתי מעירה אותה ב- 12.

ככה בסביבות 7 וחצי בערב היא כבר הייתה עייפה כ"כ.

אני הייתי נכנסת איתה לישון, תופחת על הגו קלות , מכוונת את הפלאפון לרטוט עוד רבע שעה והיא ערה שעה אחת יותר הייתה נרדמת ביתר קלות ואני הרווחתי רבע שעה של נמנום קל.

מאחלת לך הצלחה, תקופה ממש לא פשוטה!!

כי כרגע המצב הוא שמצאתי מזרון שאני יכולה לקחת לחדר שלו ועליו אני ישנה, לידו...

זה בד"כ עוזר... (אם כי לפעמים לוקח גם 3 שעות!!!!!!!!!!), ואין לי ספק שהוא עייף...

אבל אני בעיקר מפחדת ממה שיהיה אחרי הלידה (עוד חודשיים וחצי בערך בע"ה). מצד אחד אני אומרת לעצמי שחבל לשבור את הראש על מה שיהיה אח"כ, ומצד שני אומרים לי שאח"כ זה יהיה יותר גרוע ומשמעותי בשבילו שאני אשנה לו הרגלים כשגם ככה יש לו פתאום שינוי גדול כ"כ...

אני מפחדת שאני כבר לא אוכל ככה לישון לידו, כי פתאום אני אצטרך להניק או להרגיע או כל דבר שכזה............

ואז מה? (ועוד הוא מתעקש בלי פשרות להחזיק לי את היד כשהוא הולך לישון... מתוקי..)

אז איך אצלכם זה קרה?

המון תודה 

לחשוב מה יהיה אחרי הלידה אבל מצד שני לא לסבול עכשיו בגלל אחר כך (כי בסוף יכול לקרות שגם עכשיו יהיה קשה וגם אח"כ כל ההרגלים ישתנו והכל יהיה שונה לגמרי בכל מקרה).

אחרי הלידה את תוכלי לשכב עם התינוק על המיזרון הזה ולהניק אותו או סתם לישון ולנוח בזמן שהילד נרדם. או לספר לו סיפור או משהו כזה (מן הסתם הוא יהיה טיפה יותר גדול).

דווקא אחרי הלידה הזמן מנוחה הזה יכול להיות לך ממש במקום...

ואם תהיי בכל זאת חייבת לעשות משהו אחר באותו זמן אז תחפשי פתרון נקודתי אז.

כעת, אל תטרידי את עצמך בשאלות על העתיד.

עד אז הכל יכול להתהפך.

בינתיים תרפי, תני לזה להתרחש בלי לחץ.

אולי אם תנסי באמת לשים אותו לישון כשהוא באמת עייף כמו שנהגנו עם הבת שלנו זה גם יחסוך לך זמן שכשאת מחכה שוא יירדם מרגיש כמו נצח וגם הוא ירגיש רצוי בחברתך.

לאט לאט כשזה יעבוד תתחילי לעזוב אותו רגע לפני שנרדם, 2 דקות קודם וכו' כדי שיילמד להירדם כשאת לא ליידו בעז"ה כשתתאוששי אחרי הלידה בבית חולים.

ואני לא חושבת שהלידה הצפויה צריכה להטריד אותך, הסבירי לו במילים שלך שעוד מעט יהיה לו אח קטן וכו'.

תתפלאי באיזו מהירות הגיל הזה נקשר לתינוקות ומתרגש מהם, מניסיון.

ואולי במקום להציע פשוט אספר לך על בת ה7 שלנו , שעדיין ישנה עם סיפור כל לילה- והיא לא מוותרת.

מגיל קטן הרדמנו אותה וראינו שהיא לא משחררת.

בכתה ובכתה ובכתה--- ואנחנו איתה.

ואז החלטנו פשוט לזרום מתוך בחירה אבל לנצל את הזמן הזה למשהו טוב ומועיל.

זה מדהים-- אבל פתאום הכל נהיה קל יותר.

בתחילה אלו היו שירים ונדנוד בעגלה, עבר לשכיבה במיטה עם סיפורים קלילים וקריאת שמע.

אחר כך השיתוף של מה היה בגן, ועבר לסיפורי צדיקים לפני השינה,

היום זו קריאה משותפת והיא כבר נשארת עם הספר והתמונות.

היו תקופות ששאלנו- מי מרדים את מי אנחנו אותה או היא אותנו ??

אבל המצב בבית איפשר (היא בינתיים הקטנה)  ולא רצינו ליצור טראומה לאף אחד, פשוט החלטנו שהזמן הזה יהיה שלה.

אולי אפשר לנסות משהו אחר אם את ממש לא מצליחה לזרום עם הנוקשות והניתוק?

http://www.yahadoot.com/prayers/shla

הרבה פעמים הן ממש מעולות, אחראיות, מסורות ואידיאליסטיות - ובזול...

אבל לא בכל זאת אשמח אם למישהו יש תשובה.

תודה.

שאנו אמורים לשלם 600 ש"ח.

המחיר די משתנה מאזור לאזור.

המליצו כאן כמה פעמים בפורום, להשרות את הבגד בחומץ (הכי פשוט) מדולל במים במשך 15-20 דקות עד שלא רואים שיורד צבע.

החומץ גורם לצבע להיות עמיד בבד ולא "לברוח" לפסים האחרים.

ניסית את זה כמה פעמים ואכן לא נצפו מריחות צבע, מצד שני לא יודעת אם הבד היה גם ככה עמיד כי ניסיתי לפני הכביסה הראשונה.

להזיק זה בטוח לא יזיק ויעלה לך הרבה יותר זול מאשר הג'ל, שאולי המוכרת רק רצתה לעשות לו פרסומת.

אני אנסה להבא.

עם החולצה הנוכחית כבר אין לי כ"כ מה לעשות

את יכולה בבקשה לפרט על זה?

(או להפנות אותי למקום שמפורט על זה כבר)

באיה יחס לדלל עם מים?

זה עובד גם על בגדים "הודיים" פושטים (שבדכ כל החיים ממשיכים להוריד צבע...)?

אפשר להשרות כמה צבעים ביחד?

ממש תודה!

לי המליצו בחנות כשקניתי מצעים חדשים לכבס כביסה ראשונה לפני השימוש בנפרד

ולשפוך חומץ לתוך התוף (לא יודעת כמה- פשוט שפכתי...)

וכך הצבע עמיד יותר ולא נמרח וגם לא מעביר לבגדים אחרים במכונה.