פורום הורות (עמוד 336)

בזמן הקרוב כשאת רואה "בלתי מזוהה".

 

ב. תפני לחברת הסלולאר - ספרי להם. אני חושב שהם יכולים לאתר מהיכן זה בא.

פשוט היאזרי בסבלנות ואל תעני תקופה עד שיימאס להם וזה יעבור.

לפעמים זה יכול להיות הודעה מוקלטת או סקר כזה שפשוט ההודעה לא נכנסת ואת מרגישה "שמישהו" על הקו.

והחלטתי לתת לגבר לענות לשיחות האלה (זה קרה לי יותר מפעם אחת...).

כשבצד השני שמעו גבר,

זה הביא לסיום ההטרדה...

נדמה לי שהיתה גם פעם שההטרדה היתה חמורה יותר (בגוון מיני), והגבר התורן ענה לטלפון באיום, שאם הזר יעיז להתקשר עוד פעם...

"נולד לי אח". הוא חמוד נורא, אני לא יודעת אם יעזור לילד קטן באמת להבין את המשמעות אבל עוזר קצת.

 

זה הספר האהוב על הבת שלי מאז שנולד התינוק...

אבל הכי טוב לדעתי זה להראות לו תינוקות של חברות ולדבר על זה.

ספר שהייתי ממליצה לקנות ולתת לילד אחרי הלידה, למנוע קינאה.

הספר מראה איך אף אחד במשפחה לא מתעניין יותר בברלה, מאז שנולד לו אח. הוא מנסה למשוך תשומת לב בכל מיני צורות (בצורה שלילית) , אבל תמיד יוצא מזה משהו טוב ובכלל לא שמים לב שהוא רצה לעשות משהו רע. 

ואז, כשהתינוק בוכה, ברלה היחיד שמצליח להרגיע אותו.

 

קשה לי קצת עם ספרים כאלו.

זה כאילו לתת רעיונות לילד שאולי בכלל אין לו.

למשל להכניס לו לתודעה שעכשיו לא יתייחסו אליו.

לא יודעת זה קצת בעייתי לא?

 

עכשיו אחרי הלידה הבן שלי קיבל מתנה ספר כזה, שבו ההורים כועסים על הילד הגדול כי הוא עשה "דיו" על אחיו התינוק...

רק זה חסר לי...

של אלונה פרנקל אם אני לא טועה, אבל תלוי באיזה גיל הילד

ומנסיוני הדל- זה לא נותן להם רעיונות ולא מייצר בעיות,

הבעיות/הקשיים/ההתמודדות כבר שם...

עם כל הטוב שבזה..................

 

יש איזה צד פסיכולוגי שכשאת עושה מזה עניין גדול גם הילד עושה מזה עניין...

אם תקפידי יותר על נתינת תשומת לב לילד (במקום "ללמד" אותו בעזרת ספר) ולהקפיד על שעות משחק משותפות

ועזרה בטיפול בתינוק וכו' וכו'...

הוא תוך 3 שבועות יתרגל למצב החדש בעז"ה.

 

אני מאוד אוהבת את ספר הפילפילים, למרות שהבנות שלי לא הן כמעט בוכות בעמוד שהוא עצוב...

גם אני אוהבת את ספר הפילפלים

לפני הלידה היא פחות הבינה מה הוא בא לספר

אבל אחריה- היא רצתה אותו עוד ועוד

(היתה בת שנה ועשרה חודשים)

משום מה

רק תדאגו שלא תהיה שם שמיכה ותהיו עם עין פקוחה (תשקיפו) וכשתירדם תכסו אותה. היא ילדה, היא לא שוכבת בשקט ומחכה שהשינה תבוא לה. אצלי הקטן (בן שנתיים וחצי) מסתובב מצד לצד, בודק פה ובודק שם, ובסוף נרדם. הגדולה קוראת לנו כל שניה שנעשה למה משהו אחר עד שלנו נמאס ומבקשים ממנה שזהו להיום (+עוד עשר קריאות דחופות ממש!) ובסוף גם אצלה זה קורה. 

 

בקיצור, היא כולה בת חצי שנה, אבל זרמי איתה, תני לה להתלהב. שטויות. ככה לומדים הירדמות עצמאית. 

שהיא ניתקעת על הבטן ואז צריכים כל הזמן לבוא להפוך אותה.

לא תקפה כשהילד כבר פעיל ומתהפך לבד.

כמה תוכלי לשמור שלא תתהפך? זה לא כ"כ ריאלי באיזשהו שלב.

וברור שלתינוקת שכבר פעילה לא נעים להיות עטופה בשמיכה בלי יכולת לזוז.

כשהיא מתעייפת ומתחילה לבכות ביחוד אחרי שהיתה על הבטן  המון במשך היום הרי אי אפשר כל הזמן על הבטן?

היא לא אוהבת להירדם ככה? כי בעקרון אין שום בעיה להירדם על הבטן בגיל כזה. 

אבל מעדיפה יותר על הצד,פשוט אחרי שהיתה הרבה על הבטן אנחנו רוצים שתנוח קצת מהמאמץ

גם כי זה יגרום לה לפתח בכם תלות כלשהי בעניין השינה שבעתיד אתם מ-זה תתחרטו עליה! וגם כי זה מתיש לא פחות לרוץ אליה כל שניה להפוך אותה. זה לא שזה מזיק לבריאות שלה אם היא קצת יותר מותשת. חוצמיזה שאולי היא בכלל תתרגל בסוף לישון על הבטן וגם תאהב את זה. מה שכן, אם זה מעייף אותה יותר- היא תישן לכם יותר טוב בלילה. מה 'כפת לכם? אני הייתי מבסוטה במקומכם... 

השאלה אם לתת לה להיות על הבטן במיטה עד שהיא מתעייפת ונופלת?

שינה על הבטן היא נעימה ומרגיעה, ולא מאמצת בכלל. שתרדם איך שנוח לה.

נתנו לה להיות על הבטן  עד שהתחילה להתעייף  ועכשו  היא ישנה על המיטה של בעלי

הקהל במתח

עוד צריך להעביר אותה למיטה שלה אחכ

 

 

 

 

זהו. עכשיו היא בטוח התעוררה. אני שומע את הבכי שלה עד לפה

 

 

 

 

שכשאתם ערים במשך היום אין בעיה שתישן על הבטן

ובלילה כשאתם גם ישנים (אפשר אחרי שהיא ישנה כבר חזק)

תהפכו אותה על הגב 

(אלא אם כן היא מתהכפת מתוך שינה..)

היא התעוררה בבכי והעברנו אותה למיטה שלה לישון על הגב ועד כה הכל בסדר בתיקווה שמעכשו יהיו לנו ערבים שקטים(מצטערת עקיבא היא לא שמעה)

שתינוק לא יישן על הבטן, אלא יהיה על הבטן רק כשהוא ער - ובהשגחת הורים.

אבל בגיל שהם מתהפכים חופשי לבד זה כבר לא תקף.

האם החזקה על היידים בגיל כזה נחשבת פינוק או שזה נצרך וחשוב לילד..?

אשמח לשמוע דעתכם

לפני בסכ"ה 3 שבועות הוא היה מחובר אלייך 24 שעות ביממה

אז הגיוני שיקח לו זמן להסתגל, ולהפסיק לרצות להיות צמוד אלייך כל הזמן

בעיניי, הפתרון הטוב ביותר במצב כזה הוא מנשא שמאפשר גם להחזיק אותו הרבה וגם לעשות דברים אחרים (ורצוי כזה שמאפשר נשיאה נוחה על הגב, אם כי זה בדר"כ לגיל קצת גדול יותר)

ובמחשבה שנייה, מנשא מתאים לגיל 6 שבועות. עד אז את במשכב לידה, ולא אמורה לעשות יותר מאשר לנוח ביחד עם התינוק, ובשביל להחזיק תינוק בשכיבה/ישיבה לא צריך מנשא

 

ושיהיה מזל טוב

בהתחלה, לשבת/לשכב כשהוא עלייך

ואחר שנגמר משכב לידה, להתחיל להשתמש במנשא אפשר קידמי, ויותר נוח אחורי, שיאפשר לעשות עוד דברים בזמן שהוא עלייך. ואם לא אפשרי לך לסחוב אותו כל הזמן (בעיות גב למשל)

והדברים האלו פשוט משתנים מילד לילד. הראשון שלי לא התעקש להיות עלי בלי סוף, אבל לא היה מוכן לשחק לבדו, אלא היה מתעקש שאני אשב לידו בזמן שהוא משחק בצעצועים, את השני שלי לעומת זאת הייתי צריכה לסחוב עלי ממש כל הזמן כשהיה קטן, ובאופן כללי הוא הרבה יותר דביקי לאימא, אבל כשהוא התחיל לשחק בצעצועים הוא בהחלט היה יושב ומשחק בעצמו גם בלי שאני אהיה לידו.

 

ואם בכל זאת לא מתאים לך להיות עם התינוק כל הזמן, אפשר לחפש דרכים אחרות. למשל לשים אותו בעגלה עם התמונות האלו של התינוקות. ואולי תבוא עוד מעט מישהי שכן מצאה שיטות אחרות לגרום לתינוק קטנטן להיות רגוע, ותתן לך עצות מה אפשר לעשות.

הוא בדיוק מה שנצרך וחשוב לילד

 

"ילדים גדלים מחום ואהבה " (ולא רק מאוכל ושינה)

הטיפול הוא מאוד אינטנסיבי,להאכיל,לחתל וידים.

קודם תמיד  תבדקי אם יש סיבה לבכי,רעב,חיתול,גזים,רוצה תשומת לב

דברי עם הבעל שבזמן שהוא בבית שיתחלק איתך ויאפשר לך לחדש כוחות

אני יכולה להגיד לך שתינוקות הם מורים גדולים לסבלנות

היום, מרוב "שיטות חינוך", לפעמים עלולים לאבד את הרגש הטבעי קצת..

 

ילד בן 3 שבועות לא "מחנכים".. אולי כואבת לו הבטן?...

 

הוא רק הגיע לעולם - חדש כאן...

 

אם היית נוחתת כעת מהחלל - היית מסכימה שישר "יחנכו" אותך?....

 

 

מה שאת לא רוצה שלא תהיה היענוות לבכי שלו כדי שלא "יהפוך לילד רגזן וכעסן" - זה מאד יפה.. אבל עוד לא עכשיו. עכשיו זה פשוט כי את אמא שלו ואת לא רוצה שיבכה. את רוצה שירגיש טוב.

 

את יכולה לנסות לשים אותו בעגלה ולטפוח על הגב, לנדנד. גם לשים מוזיקה נעימה, לתלות מלמעלה דברים מענינים.

 

תחליפים חיוביים לידיים-כל-הזמן. וגם - על הידיים. טוב מאד..

 

 

ו...שכחנו: מזל טוב..

לנסות להרגיע ע"י ליטוף עדין על הגב, עיסויים קלים, עירסול וחיבוק.

 

מזל טוב! הרבה נחת וגידול קל.

לא עניין הבכי הוא המפריע כאן,אלא התלות שלו בידיים..

הוא היה רגיל להיות במקום מוגן וחמים המון זמן...

 

אם הוא היה בן שנה אולי זה היה תלות..

 

את יכולה לשים אותו במנשא אם קשה לך או שתנסי לראות מה מפריע לו (קור/חום/גזים) לא חסר

 

בהצלחה רבה ומזל טוב!!

הוא קטנצ'יק...

 

הרי הבנו שזה מה ש"מפריע"..

 

אבל הוא אשר אמרתי: מה שצריך להפריע כעת, זה אם הילד מרגיש טוב או לא...

 

תינוק קטן.

 

אלא שגם אמא צריכה להרגיש טוב, כמובן -

 

ולכן הציעו כאן כמה דברים, שיכולים להיות קצת תחליפים ל"ידיים" כל הזמן.

 

אבל ככלל, בגיל הזה - אמא צריכה לנהוג לפי האינסטינקט הבריא, האימהי, שלה.

 

בוכה, מרגיעים..  בחום, באהבה; בחיבוק, בנדנוד, במילמול בחיוך, בדיבור... וכו'

 

זה גם ה"חינוך" הכי טוב לכעת: שהעולם הוא טוב וחם ואוהב ונעים ומוגן.  מזון טוב גם להמשך...

 

בהצלחה.

כי הגוף שלו עוד לא יכול לעשות הרבה בשילו

כולם כתבו כל כך יפה! 

התינוק היה תלוי עלייך 24 שעות, וגם נשמת בשבילו ואכלת בשבילו וגם וויסתת את חום גופו!

הגוף שלו כבר עושה הרבה יותר ממה שהוא ידע לעשות לפני 3 שבועות, אבל עדיין יש לו עוד כל כך הרבה ללמוד!

ועד אז - הוא בהחלט תלוי בך. את המתנה של השם בשבילו  

לתינוקות יש צרכים שהוריהם חייבים למלא על מנת שיתפתחו באופן תקין. יש צרכים פיזיים- מזון, נקיון, שינה וכו'. יש צרכים רגשיים שאמנם לא נראים לעין אך הם חשובים כמו הצרכים הפיזיים להתפתחות נפש התינוק. אחד הצרכים של תינוק רך הוא להרגיש את אמו, להיות קרוב אליה, כפי שהיה לא מכבר... להחזיק תינוק כה רך על הידיים, לא רק שזה לא פינוק, ההיפך- זהו מילוי צורך בסיסי שלו ומפתח בו בטחון ורוגע. כמובן שאי אפשר להחזיקו 24 בשעות ביממה, אך כמה שיותר הרי זה משובח ואין פה אף פעם "יותר מידי".

קחי אותו על הידיים כמה שרק אפשר, שיצבור כמה שיותר "שעות אמא" לחיים.

ופתרון מעולה- מנשא. גם משחרר את הידיים לפעילות, גם מרגיע את התינוק וגם הוא מרגיש כה מוגן ונינוח צמוד לאימו, לה הוא זקוק כל כך.

תינוקות קטנים בוכים הרבה, לפעמים נראה לנו שזה ללא סיבה, אבל הרבה פעמים הקרביים שלהם מציקים להם, או שסתם קשה להם להסתגל לעולם, צריך הרבה סבלנות ולא לשכוח שהתינוק לא בוכה "סתם", ואם נשיאה בידיים מרגיעה אותו, אין מה להסס.

 

ומזל טוב שיהיה לך, גידול בנחת!

לא זקוק לשקט מוחלט.

דווקא לפעמים הקול של אמא, השירה שלה - הם אלו שמרגיעים אותו.

ברחם התינוק שמע את כל המתרחש מבחוץ, וכשהוא מגיע לעולם, השקט הופך להיות משהו מבהיל עבורו. לכן דווקא חשוב לשיר, למלמל, וגם מגע של אמא הוא זה שיעזור להקנות לו בטחון.

 

לכן לטעמי אם התינוק בוכה גם כשהוא רגוע: לשיר לו, לדבר איתו, להשמיע לו שירים וכו'.

 

לעניין הההרמה המרובה ביידיים- נסי את דרך האמצע: 

גם שהוא ירגיש אותך, וגם שיבין שנרדמים במיטתו שלו.. והדרך היא: להניח אותו בלול, ללטף ולדבר איתו, למלמל, לשיר, קצת לנענע. כך לאט לאט עד שירדם.

 

ייתכן שבהתחלה יהיה קשה, כי הוא הורגל לידיים אך צריך לזכור שהילד הוא תוצר שלנו ולא אנו תוצר של הילד.

כך שעם התמדה, רגישות והרבה תפילות בע"ה דברים יסתדרו 

הצלחה רבה

לפחות חלק מהיממה כדי שאז את תהיי פנויה יותר, 

וכן - לומדים לעשות הרבה דברים גם כשהם על הידים- כמו לאכול למשל,

ולפעמים ניתן להרגיע תינוק בעגלה בתנועה, ע"י מוצץ, או בסל -קל או טרמפולינה.

לפעמים הם רוצים דוקא על הידים.

אם את רוצה את יכולה לשאול גם בפורום של הריון ולידה, שרוב 'התינוקות' שם.

נסי להיעזר בלוחשת לתינוקות, מעולה להכרת התינוק שלך.

 

אולי הוא רעב? עייף? משועמם? רטוב?

נסי לבדוק זאת ורק אח"כ הרימי אותו למעט פינוק.

 

קשה לי להסביר צריך להיעזר באמא.

אם קשה לך והידיים תפוסות כל היום היייתי ממליצה על מנשא על הבטן

הבעיה היא אצלך- שאין לך זמן ואתלא חופשיה. אז הפיתרון או שאחרים יעזרו לך להחזיק אותו או מנשא..

אם לא תעני לבכי שלו בשלב מסויים הוא יפסיק אבל יפנים את זה שאין מי שנענה ומקשיב לצרכיו וחבל...

 

תפיסת העולם של ילד היא אגוצנטרית - אני במרכז.

תינוק בא לעולם. בהתחלה מוגבל ,מבולבל. לאט לאט מתבהרת התפיסה שלו. הדבר הראשון שהוא תופס זה אני. הוא מתחיל להכיר את עצמו . להרגיש שהוא קיים. התפיסה הבסיסית של הילד : 'אני קיים' . ואז מתחיל לראות דמויות מסביב.  בהתחלה הדבר המפחיד הזה (שאחר כך לומד לקרוא לו "אמא" ) הענק הזה שמוריד אותו מרים אותו, מגלגל אותו ,מסובב אותו ,מגרד לו באוזן, הוא מתחיל לבכות דוחפים לו בקבוק לפה. הוא רוצה להסתובב על הגב- עוד פעם בקבוק. ממש "צער גידול הורים" .קשה לו, אבל הוא לומד לשאת את זה.

 

 

כיוון שהוא במרכז העולם הוא לא יכול לתפוס שיש משהו מחוץ לו. ומרגיש שהרעש הזה מכוון אליו , עלול לאיים עליו, לפגוע בו, אולי לשעשע אותו( אם יש לו בטחון עצמי מופרז ) אבל בכל מקרה מחובר אליו.

 

מכיוון שאנו חיים בחברה עצבנית ומתוחה , שאון מכוניות והמולה רבה. כל זה מאיים על הילד ומפחיד אותו.

בחברה המודרנית,באווירה שבה אנו נמצאים כל ילד באופן טבעי מרגיש מאוים, נרדף , מנוכר, דחוי ואף עוין.

 

למאמר המלא...

ככהמנשאי כה את פנויה לעשות דברים כי הוא רגוע כשהוא צמוד אלייך וזה הצורך שלו בגיל כזה קטנטן אז שניכם מרוצים ואת מתפקדת ולא עסוקה כל הזמן בלהחזיק או ו.

יש לאימי חברה שמנהלת פעוטון והיא מקסימה.אחיינית שלי בפעוטון הזה ,היא בת 10 חודשים והיא שם מגיל ארבעה חודשים,וגיסי וגיסתי מבסוטים עד הגג ממנה.
אז אם זה הגיל בערך,אפילו גיל 3,4 היא לוקחת, את מוזמנת לנסות, היא גרה בר״ג,ברח, השר משה,קרוב לבי״ס יסודי הרא״ה,דתייה,כמובן,שמה עדינה מובשוביץ 050-9488120
שיהיה בהצלחה בע״ה!!

תתיעצו עם מישהו מקצועי איך לדבר עם הילד

חשוב שתדעו מה היה, מה בראש שלו ואיך זה השפיע עליו

דבר איתו שוב.

 

דבר ראשון - באוירה רגועה לגמרי.

 

תגיד לו, בנחת, באהבה: רציתי להגיד לך, שזה לא מתאים לצלם את זה במצלמה. אולי חשבתם שזה כמו התמונות ששלחנו מהברית מילה, אבל זה לא אותו דבר. שם, זה היה כמו ניתוח של תינוק קטן - והיינו צריכים לשלוח למוהל כדי שיגיד אם אין פצע מסוכן. אבל סתם לא מצלמים, בסדר?

יש להניח שהוא יהנהן. ואז תשאל, כבדרך אגב, זה חבר צילם, או שהצלחת בעצמך?

 

אם יענה שבעצמו, וזה נראה אמיתי - אז תסכם איתו שיותר לא עושים את זה וגמרנו, בטח חשבת שזה כמו בברית מילה.

 

אם מישהו אחר - צריך "לגלגל": ביקשת, או הוא הציע?  ולבדוק אם לא היתה הרגשה של "חייב" או בושה.

 

הכל, לשאול כבדרך אגב - ומסכמים בקלילות ש"לא עושים יותר, בסדר?" כדי לסגור ללא הרגשת-פושע..

 

 

הנקודה העיקרית כאן, היא לראות שאין מישהו אחר מעורב באופן שבייש או כפה, שדבר כזה צריך טיפול כדי שלא תישאר טראומה לאורך זמן.  אבל סתם שטויות שילד עושה - לא נעים, אבל ה"ניפוח" עצמו גרוע יותר..

 

ואם לא משתף פעולה גם באופן הזה בשום אופן, באמת כדאי להתייעץ (אף כי יתכן שזה "לא כלום") מהסיבה הנ"ל, ובלי ידיעתו. אם "עושים ענין", זה הכי מבהיל.

 

והעיקר, להרבות חום וחיוב ואהבה ושמחה.

 

 

ואגב, קצת משונה שמוהל אומר לשלוח צילום (אלא אם כן באמת אין ברירה) - ובוודאי שאסור להשאיר דבר כזה שהילדים יראו. מבחינתם זה "לא שייך".

או שהציניות שלה מראה על ההיפך ורגישות (ככתוב בשורה שלפניה...)

 

מכל מקום - בלתי ראויה ובלתי שייכת בעליל..

https://docs.google.com/spreadsheet/viewform?fromEmail=true&formkey=dFJRWTFvLWROWUdSZTdDcTkxUGVnclE6MQ

תודה למי שמוכן לענות... (הורים לילדים קטנים...)

 

ואני גם חושב, שאת לא כ"כ מעריכה נכון את המשתתפים פה (אולי בתום לב), כשאת כותבת להם :

 

"תשתדלו לענות יותר את מה שהשואל רוצה לשמוע ולא בדווקא את האמת.. אהמ אהמ..." (בהודעה הקודמת)

למה שלילדים שלי תהיה גישה לטאבלט אם אפילו לי אין ומעודי אפילו לא החזקתי אחד כזה. 

זה לא מתאים לכל אחת, יש הרבה שצריכות את המרחב והשקט, אבל אם לא מפריע לך, שתבא לישון איתך . אצלי הם כבר לא מעירים, אני יכולה לקום בבוקר ולגלות ששלש פלשו לי למיטה [ממש לא קורה הרבה!!!!] יש תמיד את האחד שזאת התקופה שלו לקום.

[אני מרשה להם כי אני זוכרת שהכי כייף היה לי ללכת בלילה למיטה של אבא ואמא ולהתחפר בין שניהם.....]

 

ושוב, כל זה בתנאי שזה נעים וכייף לך, ולא גורם לך להתעצבן על הפולשים.

חשוב לוודא גם שזה לא יפריע לבעלך שהיא תישן איתך.......

זה משגע אותי שהיא זזה כל הזמן...זה ממש מפריע לי לישון... יש עוד רעיונות?

כשהיה לי קשה שמתי ליד המיטה מיזרן קטן והכירבולון התורן הגיע אליו.... ונכון כתבה האנונימית, גם אבא צריך להסכים...

הרבה ילדים מתעוררים לפיפי. תנסו לגמול אותה, ואז כשהיא קמה (לפיפי, כך אני משערת), היא תחזור אחרי השירותים לישוןבנחת בע"ה בכל מקרה זה נורמלי ביותר בגילאים הללו. זה אומר שהיא יודעת שאתם שם בשבילה, ב"ה ובע"ה היא תזכור את זה תמיד-תמיד - גם בבגרותה! 

הסרבנית שלי הסכימה לאכול רק מבקבוק של MAM (הפטמה שלו מאוד דומה לפטמת אם). 

מקווה שעזרתי

הסכימו רק בקש, וככה הם שתו את המטרנה והדייסה. [הייתי מודדת בבקבוק ונותנת עם קש] הם התחילו בגיל חצי שנה. כששני הקטנים הסכימו בקבוקים לא ידעתי איך מתעסקים עם זה....

זה מאוד קשה ומתסכל אבל יש ילדים סרבנים !!

 

נסי אולי לתמרן בין עבודה והנקה כאשר את מגיעה פעמים ביום להניק אותו אם העבודה

קרובה וניתן לגשת אליו זה יכול להיות הפתרון הכי טוב!!

 

גם הקטן מרוויח וגם את מרוויחה לראות אם שלום לילד אצל המטפלת!!

 

בתקווה שעזרתי, בהצלחה יקרה!

והבקבוק היחיד שלקחה היה של mam .שווה לך לנסות.

כשהגדול שלנו היה בן בערך שנתיים, העברנו אותו ממיטת התינוק למיטה אחרת, ואת מיטת התינוק קיבל האח הקטן.

סיפרנו לו בהתרגשות שהוא הולך לקבל מיטה חדשה. איזה כיף לו! ואת המיטה הישנה יקבל אח שלך...

שיתפנו אותו גם בהרכבה של המיטה החדשה, ויכול להיות שאפילו נתנו לו לבחור בין שתי אפשריות להעמדה של המיטה החדשה.

אם הוא קינא באח שלו ש"לוקח" לו את המיטה הוא לא הראה שום סימן. להפך, היה נראה שהוא מרוצה מהמיטה החדשה (שהיא גם מיטה "של גדולים")

 

מה שכן, אילו זה היה בבחירה שלי, דווקא הייתי מעדיפה להעביר את הגדול למיטה אחרת עוד לפני הלידה, ולהשתמש במיטת תינוק לתינוק החדש מההתחלה, הרבה יותר נוח בעיני, ובפרט שיש לנו מיטת תינוק נוחה במיוחד.

בת שנתיים חודשיים לפני הלידה למיטה בחדר אחר

ברוך השם היא מיד הסכימה לעבור, עשינו מזה עסק וכו'

בתקופת הלידה לא היינו בבית וכשחזרנו אוטומטית זה היה המיטה של הקטן 

והיא שכחה שהמיטה הייתה שלה...

אז אני ממליצה לך להעביר אותו עכשיו, מקווה שזה יהיה בקלות.

קנינו עוד מיטת תינוק.

את אומרת שאת לא רוצה להעביר אותו עכשיו והוא באמת קטן שנה ו4 זה זמן מצויין להישאר עדיין במיטת תינוק. הסיבה- שאת צריכה את המיטה לאח הקטן יותר- בעיני זו לא סיבה מספיק טובה.

חכו ללידה ותראו- אם הילד נראה בעיניך בשל למעבר אז תסבירו לו שהוא צריך מיטה של גדולים והוא יקבל את זה ממקום אמיתי. כרגע נראה לי לא שייך בעיקר בגלל שאת לא חושבת שהוא צריך לעצמו מיטה של גדולים.

את הגדולה שלי העברתי גיל שנה וחצי למיטת מעבר. הסברנו לה שהיא כבר גדולה, הבינה את זה טוב יחסית. בלילות הראשונים ישבתי לידה כי היא קצת פחדה מהשינוי, אבל מאז ועד היום (4.3) היא במיטה הזאת ואני כ"כ לא מתחרטת שעשיתי את זה כי היא גם ככה עברה משבר כזה רציני כשנולד לה אח, לפחות חסכתי לה ולי עוד קושי. 

 

 

את הגדולה העברנו למיטה רק בגיל שנתיים.

כל הזמן הזה היא הייתה במיטה מעץ לול ואחותה (קטנה ממנה בשנה וחודש) הייתה בלול פלסטיק.

כשאחותן השלישית עמדה להיוולד.

העברנו את הגדולה בת שנתיים למיטה רגילה, את אחותה בת השנה ללול מעץ.

ואת התינוקת שנולדה היא הייתה בלול שהתפנה.

 

אם ההתלבטות היא לגבי קניית לול חדש- אפשר לקחת מיד שרה לול לשלושה חודשים (כולל מזרון)

גיל שנה ושבע הרבה יותר קל לגמילה, הם יותר מבינים.

 

בהצלחה רבה והעיקר- הרבה מאוד סבלנות.

מיטת התינוק משמעותית מאד גם לך וגם לתינוק- אם זה עוד טוב לו...

גם אצלי יש ילדים צפופים.

ממילא בהתחלה- התינוק החדש יהיה בעריסה. אני סחבתי בעריסה עד גיל חמישה חודשים ואז הגדולה יותר כבר התרגלה לנוכחות תינוק חדש, לא היתה קנאה והיא היתה מספיק גדולה לעבור למיטה רגילה.

היא עברה מרצונה ל"מיטה של גדולים כמו של אבא ואמא" ושמחה מאד לתת את המיטה שלה לאחותה הקטנה "כי היא תינוקת וצריכה מיטה של תינוקים"....

אני חששתי להוציא מוקדם מידי, ולקחת את הביטחון שלה (במיוחד שהיא היתה ילדה שזזה המון תוך שינה, ועד היום מוצאת את עצמה על הרצפה כמה פעמים בלילה- בת 5...)

שימי לה קרש

אני גם העברתי למיטת מעבר, קטנה ועם קרש שלא תיפול

או להתחיל ממש עכשיו- חודשיים לפני הלידה- או לדחות.

 

ממליצה בחום "הלוחשת לתינוקות" של טרייסי הוג ("חוכמה בגויים תאמין") מדברת על הנושא בהרחבה

העברנו בגיל שנה וחצי בערך, חודשיים לפני שילדתי. 

חוץ מזה שהגדול לא יחשוב שלוקחים לו את המיטה כבר היה לי כבד להרים אותו ללול. 

מה שעשינו זה להרכיב את המיטה יחד איתו - בד"כ זה הברגה יחסית פשוטה. 

הוא "עזר" לנו לבנות לו מיטה חדשה, לשים מצעים חדשים... 

וכשהרכבנו מחדש את המיטת תינוק כשבוע לפני הלידה הוא כבר ידע שזאת המיטה לתינוק, ושהוא גדול ויש לו מיטה חדשה. 

 

מה שכן, בלילות הראשונים תהיה טיילת מהמיטה עד שהוא יירדם, כי פתאום הוא יכול לצאת לבד מהמיטה.

אבל בבוקר זה ממש כיף שהוא בא להעיר אותנו  

 

ב"הצלחה!!!

קראנו את כל התגובות שלכן, והחלטנו שנשאיר אותו במיטת התינוק גם אחרי הלידה... היא תישאר המיטה שלו לעוד זמן, ובתור מיטה נוספת נשתמש פשוט בלול =)

 

המון תודה לכולכן! כיף שיש כזה פורום להתייעצות

ייתכן שהקטנה "לקחה לו את המקום" ורק כשהוא מעיר אותה פתאום שמיםלב אליו.תני לו להיות בעל תפקיד משמעותי.

אפשר לומר לו: "אנחנו עכשיו מרדימים את א'.. או:אתה רואה שא' ישנה?

בגלל שאתה אחיה הגדול אני סומכת עליך שתשמור עליה שלא יעירו אותה.תסתכל עליה לפעמים ואם היא בוכה תבוא ותאמר לאמא..

אני יודעת שאתה ילד בוגר ותצליח.."

"אתה ילד בוגר ותצליח"

התכוונתי שתצליח לעמוד במשימה:

כלומר להשגיח על אחותו,וגם אם היא בוכה לומר לאמא..

(לא התכוונתי לומר שיצליח לשמור על אחותו ישנה..)

 

 

 

להיות אחראי...זה לא משהו שאמור להביא לכשלון,זה משהו שאמור להחזיר לו את הבטחון העצמי

ולספק לו תשומת לב.אומנם,מסתבר שלא לזה התכווה שואלת השאלה

פתאום הוא מתחיל לשיר/ לצעוק, מחליט להפעיל לה מוזיקה וכו'.

בד"כ הוא ממש שותף פעיל, מביא לה מוצץ ומשחקים, עוזר וממש חמוד, אבל כשזה ^^^ קורה אני לא יודעת מה לעשות לפעמים...

אז לדעתי השינוי צריך להיות הפוך:

לא להרגיל את הקטנה לשקט מוחלט,

אחרת זה מתכון לבעיות..אך זו דעתי בלבד

לזכור לזמן ארוך בקשה לשקט, או להבין כמה זה מפריע לשינה של אחותו, וכמה זה מטריד אתכם. 

זה מעבר ליכולות הקוגניטיבית והנפשיות של ילד כל כך קטן, וגם גדול בכמה שנים. 

אני ממליצה לכם למצוא דרך אחרת להרדים את הקטנה, בלי להטריד את הגדול ולהכביד עליו במשימות שמעבר ליכולתו...

את יכולה להפעיל בקרבתה מאוורר (לא מכוון עליה) שיהיה לה רעש מונוטוני ואז היא לא תתעורר מהרעשים שלו.

לא שייך לדרוש ממנו שקט לזמן ארוך. זה מעבר ליכולתו

פשוט לא לכעוס...

 

זה מכעיס אותך סובייקטיבית, כי את רואה את התוצאה..

 

מבחינתו - זה משחק מענין...

 

 

"תבלעי" רגע את הכעס, ואז תגידי לו - באהבה, בחיוך ובשקט - "בוא נשתדל שיהיה שקט, שהיא לא תתעורר מהשינה. שהיא לא תבכה". ותלכי איתו לחדר השני, או תכבי את המוזיקה.

בגילאים שונים הגדולה שלי בת 3 וחצי ויש אחריה קטן בן עוד שבוע שנתיים והיא מעירה אותו בכוונה (יש גם תינוקת שלישית)

האם זה מתוך קנאה  או משעמם לה לבד(הם מאוד קשורים ,הם איתי כל היום בלי מסגרת ) ומה עושים אני לפעמים כועסת עליה זה יכול להביא לבעיה איתה בעתיד (בכלל לאחרונה אני צועקת עליה המון )איך משנים את הגישה?

(אולי ראיתן את הסיבה לכך מפורום אחר שכתבתי שםלמה אני כועסת) בכל אופן אשמח לשמוע ממכן עצות!

אני מניחה משאלתך שהקטנה קטנה ממש ושאת לא הרבה זמן אחרי לידה. אני בטוחה שפתרונות טכניים (להרחיק את הקטנה כמה שאפשר, לשים לידה רעש מונוטוני שימסך את הרעשים, כמו מאוור שלא מופנה אליה אך מרעיש, לספק לו תעסוקה ו'צומי' כשהיא ישנה) את תמצאי לבד, בדרכך שלך.

מה שחשוב זה לזכור שגם את בן אדם, וגם אם הוא העיר אותה וכעסת - לא נורא, זה קורה. מעצם השאלה ברור שאת עושה כמיטב יכולתך לא לכעוס ולהתחשב בו, אך את אחרי לידה (כנראה), ותזכרי שכולנו לפעמים מועדות בתקופות כאלו (כשאני אחרי לידה, אין תחושה נוראית מזו שהעירו לי את התינוק). בקיצור תתחשבי גם בך ותזכרי שהקב"ה בנה אותם מחושלים, והם שורדים אותנו - על הרגעים היפים ועל המעידות.

שולחת לך אנרגיה  נשית...

הקטנה בת חודשיים, ולאט לאט אנחנו מצליחים להסביר לגדול לא לעשות רעש כשהיא ישנה. הוא יודע שהוא יכול לשחק ולשיר בסלון, אבל לא ללכת לחדר ולהרעיש שם... 

 

הייתי נורא נלהבת (ובכוונה כותבת 'נורא' ולא 'מאוד', הייתי פשוט קצרת רוח באופן נוראי!) וחיכיתי לזה. בכללל לא עלה לי בראש למנוע ולתכנן את ההריון מתי שיהיה לי נוח, למען האמת זנחתי את כל עיסוקיי בחיים ורק ליכיתי לילד הראשון, ואחרי שנת נישואים נולדה לנו תרנגולת יפה ומתוקה (כן, ככה אני קוראת לזוג העופות שלי...).

 

הקטע המצחיק היה דווקא עם הילד השני, חיכיתי לו כ"כ חלמתי להיכנס להריון שניה אחרי הלידה ולא הבנתי למה אני לא מצליחה, וכ"כ הצטערתי על זה, משום מה רציתי אותם צפוף! אחרי שנה וחודשיים, עם הפלה אחת באמצע, נכנסתי להריון. כשהוא נולד היה כ"כ קשה! הוא לא היה מהתינוקות שדורשים המון צומי, אבל הגדולה שהיתה בסה"כ בת שנתיים דרשה המון צומי, ואז, מתוך כל הקושי הזה פשוט לא הפסקתי להודות לה' שלמרות הרצון העז שלי הייתי צריכה לחכות שנה! 

 

היום קצת שיניתי כיוון חשיבה, ומתוך הקושי שנוצר אחרי הלידה השניה, ומתוך עוד כמה סיבות שזה לא המקום לפרט אותן, נצמדתי לגלולות חזק. ברור לי שאם אצטרך להכנס להריון לפי מה ש"כתוב" לי למעלה, אני אכנס להריון, אבל לי אישיית קצת קשה להסתדר עם הרעיון... 

 

טוב, יצאה לי חפירה... 

כשה' יחליט, (וזה קרה מהר!!)

ילד שני והלאה לדעתי כדאי לתכנן...

מתי שה' יביא, אני חושבת שבילד ראשון לא כדאי להתערב.

אני נכנסתי להריון ראשון שנה אחרי החתונה -טבעי

ועד אז היינו בלחץ, שאין בעיות..

 

ואז אמרתי מתי שה' יביא יביא.

 

אני לא חושבת שיכולתי להתמודד עם זה מוקדם יותר וגם אחריו חיכיתי להיות מוכנה ופנויה מספיק .

תודה על התגובה,

אנחנו מאיזור בית שמש ככה שהרבה אזורים אפשריים- גם דרומה(עד באר שבע), ירושלים, יש"ע והמרכז.

כמאמן לזוגיות , אשמח להציע את שירותיי.

את מוזמנת לדבר איתי. 054-8004939

 

הלוואי על כולם בת כזאת...

 

[רק הערה קטנה לפרט אחד, מתוך הנחה שהכותבת כותבת באמת מהווי חייה: כל זמן שבקשת העזרה בבית , עזרה עם האחים וכד', איננה ממש מוגזמת - זה לא נקרא "שומרת על הילדים שלך" וכד'...  הבית זה שותפוּת. מקבלים בו - וגם שותפים לאחריות. לא טוב, לדעתי, להקצין בכיוון של "להיות נוער, משוחררת מעול..", חלק מהלהיות נוער - זה גם השותפות באחריות של הבית שבו אני גדלה. האחים שלי. יש אימהות שיש להן "יסורי מצפון" בכיוון שכתבת - מה פתאום הן מטילות משהו על בנותיהן. גם זה לא נכון. זה לא שאחרי שמתחתנים פתאום קורה "סוויצ' ", כי זה הילדים שלי..  ההתרגלות לשותפות בנשיאה-בעול, בפרט של דבר שאני מאד נהנית מהכלליות שלו ("בית"), היא חלק מהבנין של האדם. זה לא כיוון ספציפי של הורים שרוצים שהילד יהיה דווקא עו"ד... זה נורמלי לכל אדם. כמו שנורמלי להקים בית בעצמי. וזה עוזר גם לאח"כ. כמובן, לא צריך להקצין - כי בגיל הזה יש גם דברים יחודיים ששייכים לשלב הזה בחיים; אבל גם לא לכיוון השני - כאילו כל "עול" ואחריות, הוא לא-שייך לכאן...

אולי אם תסתכלי כך - זה יקל עלייך בנושא הזה.

אבל באופן כללי, כתבת מאד מרשים. ובלי לפרט - אני חושב שתוכן הדברים שלך מראה על מידות מעולות. אשרייך]