פורום הורות (עמוד 356)

מוכר מאוד...

ורמוקס- כמו כל תרופה- מן הסתם הוא לא בריאות צרופה.... ובכל אופן מותר להשתמש בו רק

מעל גיל שנתיים, פעם בחצי שנה ועם מרשם רופא. (וחשוב- להקפיד על מנה שניה כעבור עשרה ימים!)

יתרונו- הוא עוזר מיידית...

שום- מכירה את השיטה- שמעתי שזה לא כ"כ בריא להכניס, תיכף יבואו מומחיות ממני ויסבירו, בע"ה.

אמבטיה- מקלה מאוד...

גרעיני דלעת- בדיוק בעיתון "יתד נאמן" של אתמול הופיעה עצה- לאכול גרעיני דלעת לא קלויים, טחונים או ללעוס אותם היטב (עדיף לקנות אותם קלופים) במשך כמה פעמים, והתולעים נעלמות... (לא ניסיתי...)

רפואה שלמה! 

יש לי ורמוקס בבית כך שטכנית אני יכולה לתת, אז חוץ ממרשם רופא יש לי את כל התנאים לתת.

תודה אולי באמת אנסה גרעיני דלעת.

התולעים "מחליקות" עליו ונמנע הגירוי.

יש עדויות לכך ששום משפיע לטובה נגד תולעים. אבל באמת צריך להזהר עם זה - ששן השום תהיה שלמה בהיכנסה שלא תגרום צריבה.

גרעיני דלעת- המלצה של דוד קפאח, נטורופת ידוע.

ורמוקס- 2 שיטות למתן, תלוי בסוג התולעים, אבל מכיון שבד"כ לא בוקים בדיוק מהן אז לרוב- נותנים מנה אחת ועוד מנה אחרי 10 ימים.  שיטה שניה- 3 ימים ברצף בקר וערב. אגב, אם רואים חזרתיות של תולעים- נותנים טיפול משפחתי. כל בני המשפחה לןקחים טיפול כי סביר להניח שילד שנדבק שוה ושוב זה סימן שיש נשאות במשפחה ופשוט השאר לא סובלים מזה.

הכי בטוח זה גרעיני דלעת. אז נלך על זה..

כן עדיף  של כולם,זה פרויקט ,אני יודעת.

אני יודעת שחייבים לחתוך את השום ושזה כואב מאוד,אבל אולי באמת וזלין זה פיתרון טוב נגד הצריבה.

כי לפעמים ורמוקס לא עזר.

ועוד משהו שגם קשה אבל חשוב,זה להפסיק לכמה זמן ,לפחות,עם הסוכר,כי אומרים שבלי סוכר התולעים יגוועו,ושהם ישגשגו בגוף עתיר בסוכר.

אני ממש חושדת שזה בא מהחול (מהחתולות ליתר דיוק),בכלל אני חושבת שהחול לילדים זה זוועות,הוא בד"כ מלא בצואת חתולים,כלבים,כינים (אצלנו בישוב, מידי פעם ,גם בעקרבים ונדלים) ושאר מרעין בישין.לאט לאט כבר לא מכניסים אותו לגנים עירוניים (יש את המשטחי הגומי וכד') וטוב שכך,לדעתי הוא פשוט רעיון גרוע,מי שרוצה לפתח את הילדים עם יצירות בחול שידאג לחול נקי ומכוסה בצורה פרטית ,כי בגנים ציבוריים הוא פשוט הופך לדבר מאוד מזוהם ומחולל מחלות.

או פשוט ללכת מידי פעם לבקר אותו בים,שם במקומו הטיבעי הוא הכי נקי,בריא,ובאמת כייפי.

חמותי פעם הראתה לי רשימה של דברים שטוב לאכול כנגד תולעים,אני לא זוכרת הכל אבל זה בערך:

גזר,מיץ גזר (אצלי לא הסכימו אז עשיתי סלט גזר מגורד)

כרוב

כוסברה ופטרוזיליה

שום ,כמובן  פעם הייתי צריכה הרבה שיכנועים ופרסים כדי שיסכימו לנגוס בזה (עם לחם או מים להעביר את הטעם) אבל היום כשכואב להם הם מבקשים מעצמם.ניראה לי שכדאי להרגיל להוסיף שום בסלטים ובמה שאפשר,זה טוב לבריאות ולמניעה בכל מיקרה.

גרעיני דלעת כנ"ל

יוגורט (לחזק את חידקי המעיים שהמקום יהיה יותר בריא)

ונדמה לי גם שתה שומר ותה קמומיל.

בהצלחה רבה ,זה דבר נוראי ומתסכל.

                                             רפואה שלמה מהר ממש

הבנתי שכמו שהוא מועיל הוא גם מזיק

הוא מוריד שכבה במעי

מי שמשתמשת בשום צריכה שלם כי הוא מפריש חומר כימי שבמגע(של) התולעים איתו הן מתות צריך 3 ימים ברציפות

וגם גרעיני דלעת עם גזר בשילוב של שניהם יש את החומר הפעיל שיש בורמוקס

אבל הכי חשוב דייאטת סוכר כמה שפחות אני הורדתי כמעט ובכלל

בהצלחה שרית

מחזקת מאוד את מה שאחותו אומרת בנוגע לנשאים במשפחה שלא מרגישים שהם נשאים! יש לי ילדה אחת שמתעוררת בבכי וצרחות כשיש לה תולעים. הורמוקס עזר, אבל כל פעם היו חוזרים התולעים, עד שטיפלנו בכל המשפחה.

(כן-כן. אני משתמשת בורמוקס. אין לי סבלנות כשמדובר בתולעים!!!)

אגב - לא יודעת אם במקום לומר "מה רבו מעשיך השם" על דבר כזה, אבל מחזור החיים של היצור הזה אכן גאוני!

1. התולעים יוצאות מהמעי אל הטוסיק

2. זה מדגדג, אז מגרדים (בעיקר ילדים)

3. תוך כדי הגירוד, הידיים הקטנות אוספות את הביצים שהתולעים הטילו.

4. הידיים נודדות גם אל הפה, ומשאירות שם את הביצים

5. הביצים של התולעים זקוקות לסביבה בעלת חומציות גבוהה במיוחד בשביל להתפתח. בקיבה שלנו יש חומציות גבוהה ביותר!

6. הביצים בוקעות והתולעים הצעירות עושות דרכן במעי העשיר במזון, והלאה אל התחנה הבאה: הטלת הביצים בטוסיק, וחוזר חלילה...

לא גאוני להשתמש בידיים של הנשא, שיובילו את הביצים מהסביבה בה הוטלו, אל הסביבה בעלת החומציות הגבוהה, החיונית להתפתחותן?! מדהים...

אז מה את אומרת - לתת ורמוקס באופן גורף לכולם??

טוב בוא נראה קודם אם זה יחזור (הלואי שלא)

ועם זאת, אכן " מה רבו מעשיך ה'"....

ושוב : בבבבבבבבבבבבבבבבבבבררררררררררררררררררררררררררררררררררר (לא הייתי מסוגלת להתאפק...)

בגיל 17 היו לי תולעים והתביישתי לספר להורים שלי על כך.

הייתי ממש סובלת מהם.

לענ"ד היו לי בכאלו כמויות שבלילה הייתי מתהפכת מדיגדוגים..

יום אחד גיליתי שירדתי קילו,

למחרת עוד קילו

אח"כ עוד חצי קילו..

הבנתי שזה מהתולעים..

אז התלהבתי ודירבנתי אותם,

פשוט התחלתי לאכול שוקולדים בכמויות.

התוצאה הסופית הייתה שירדתי 17.5 קילו בחודש!!!

אבל אז ההורים שלי נכנסו לפעולה (הם חשבו שהייתי מאוהבת   )

וורומקס במשך 3 ימים חיסל את התענוג

נראה לי אני אמכור את השיטה לכל מייצרי כדורי הפלא לדיאטות למיניהם

נשמע כמו סכנת חיים!!!!

מזל שההורים שלך עלו על זה בזמן!

עם נושא הקקי!!!

הכל טוב?

יותר מדי טיטולים וניגובים?

שוב תולעים אצלנו

המצעים והלבנים והפיג'מות של כולם עברו כביסה קפדנית (אני לא מרתיחה מצעים, לא להגזים)

מקלחות יסודיות במים וסבון

הרבה תפילות

ו - - - לילה שקט ורגוע

איך אמרו פה? מה רבו מעשיך ה'....

תודה לכולם על העצות!! עזרתם!!

אמא של אחד הילדים במשפחתון שלי, גילתה שהילד שלה נדבק בתולעים. ועכשיו היא בהסטריה מזה, ורוצה שאני אטפל ביסודיות בילדים שלי (טיפלנו לא מזמן באמצעים טבעיים, יכול להיות שזה כבר חזר), ושאני אסלק את השטיח ואקפיד יותר על הנקיון... אוף.

אמרתי לה שאני לא מתכוונת להוציא את השטיח עד פסח. אין מצב שאני נותנת להם לשחק על הרצפה הקרה. ושאני אקפיד יותר על הנקיון. אין לי מושג איך...

היא גם הוציאה את השטיח כי הורים התלוננו שכמה שמנקים אותו,הוא עדיין ישאר מאובק.

(והיא באמת הייתה מנקה אותו מכל הלב)

היא קנתה שתי מזרונים,מתגלגלים כאלה,שניתן לכבס את הסדין שלהם.

והם לא יקרים,הם טובים לילדים שלא זוחלים ממש,אלה לאלה שהם יותר זוחלים במקום.ולא יוצאים מהמזרון.

ואפשר גם לגלגל אותם.(אני ישלח לך תמונה של חצי מהמזרון-(באישי,כי יש את התמונה של הילדה ליד))

                                        ב"הצלחה

וילד שרגיש יקבל את מהאוויר (אני צוחקת )

את תעשי את ההשתדלות שלך .....

גם מי אמר שקיבל אצלך אולי בבית ...

התולעים הנחמדות עושות לנו שירות ובאות ישר אלינו הביתה 

מהחול? ממפגשים עם ילדים אחרים?

לכאורה, לאחר שעושים טיפול לכל המשפחה, הם אמורים להידבק בתדירות פחותה בהרבה מילדים שהולכים למסגרת, לא?

להבא, אין שום צורך לקחת למיון. כשהמרפאה סגורה עדיף ללכת למוקד אם יש אפשרות, והכי טוב להזמין רופא הביתה ולא לטלטל את הילדה למקום מלא חיידקים (אני יודעת שביקורי הבית של המוקדים השונים לא מגיעים ליו"ש... אבל דווקא ביישובים יש בד"כ רופאים שיסכימו לראות ילד גם בזמנם הפרטי).

אני מניחה שבדקו אותה ונתנו לך אנטיביוטיקה לפה או טיפות. תני לה, וזה יעבור מהר מאוד.

זה אומר שהדלקת קרעה קצת את הקרום שביפנים ואז המוגלה מופרשת החוצה.

בד"כ יש לזה גם ריח לא כ"כ טוב.

הדלקות אוזניים כואבות כשהמוגלה לוחצץ מבפנים אבל כשזה מתפרץ החוצה זה כבר לא כ"כ כואב.

הדבר הראשון שעושים עם זה זה קונים מי חמצן בבית מרקחת, מטפטפים לאוזן ואז מנגבים בזהירות מאד עם מקלון או סתם מגבון. אפשר לעשות את זה פעם פעמיים ביום.

נראה לי שכשיש נקב לא כדאי לשים באוזן דברים ביתיים כמו שמן וכאלה כי זה לא ממש סטרילי. וגם כדאי לשמור מהרטבה במים (לשים צמר גפן עם קצת שמן).

כששמים את המי חמצן הם תוססים כשנוגעים בליכלוך וממיסים אותו. זה גם מחטא את הבפנים של האוזן.

הדבר השני חוץ מלנקות ולחטא את זה לטפל בדלקת עצמה. במרפאה מן הסתם יתנו לכם טיפות אנטיביוטיות (ואולי גם אנטיביוטיקה לפה) או בדרך אחרת (כמו הומאופטיה).

בכל אופן לא צריך להלחץ כ"כ.

דרך אגב כשהמוגלה עוברת אחרי כמה זמן החור אמור להתרפאות ולהסגר. ואם לא אז צריך לשמור מהרטבה של האוזן.

היא סימן שעור התוף פקע את עצמו והמוגלה מתנקזת החוצה. בוודאי שיכול להיות מעט דם מעורב בזה.

ראשית, זה נפלא שזה מתנקז החוצה, לרב, זה מלווה בירידת החום, אם היה לפני כן, ובהפסקת כאבי האזניים שמלווים דלקת אוזניים, כי כבר אין לחץ באוזן.

יש טיפות שמנים אתריות מעולות- LRS שמן, לא קל להשיג אבל אוכל לתת לך שם במסר"ש אם תרצי. אולי אפשר להזמין מבי"ס שלוס בת"א.

לי אישית היתה ילדה שחורף שלם סבלה מדלקות חוזרות. בזכות הניקוז הזה- ( "כפתורים" טבעי) לא נתנו שום טיפול אנטיביוטי. השתמשתי בשמנים הנ"ל וראינו נפלאות ממש!

חשוב לשמור על אוזן נקיה ועור תוף- שלא יסתם מיד חזרה אלא ימשיך לנקז כל עוד מופרשת הדלקת. ניתן בקלות לעשות את זה ע"י ניקוי פעמיים- שלוש ביום עם מי חמצן ( אני מוהלת טיפה עם מים רתוחים: טובלת קיסם אוזניים במים רתוחים ורק אז במי חמצן. מי חמצן בלי כלום נראה לי חריף מדי ועלול לגרום גירוי מקומי) גם השמנים האתריים יכולים לעזור לשמור הכל פתוח ומנקז.

רפואה שלימה!

את מנקה רק עם הקיסם? אבל אז זה לא מנקה את הביפנים של האוזן.

אני תמיד הייתי פשוט שופכת מי חמצן ישר לאוזן עם מזרק ואז סופגת את זה עם הקיסם ומוציאה את מה שיוצא החוצה.

זה לא טוב?

ישירות מי חמצן .

ודואגת שינקה היטב ( ושהילד לא יזוז)

בדיוק השבוע הבת של חברה שלי התאשפזה על דלקת אוזניים שהסתבכה,הרופאים היו הסטרים ועשו לה ישר ניתוח בלי הרדמה,בגלל שזה כל כך קרוב למוח,הם אמרו שזה יכול חס ושלום לעשות לו נזק.

אז גם אני למדתי-לא כדאי לשחק עם זה,אבל היא אמרה שאם זה מסתבך אין מצב לפספס את זה ,האוזן כ"כ מאדימה ומתנפחת עד שהיא מתקפלת.

שלא נדע.

איך קרה שזה הסתבך ככה אצל החברה שלך? היא לא טיפלה?

גם אני לא הייתי נילחצת מדלקות אוזניים (עד לפני שבוע  ) מן הסתם זה דבר נדיר אבל כדאי לדעת שאם רואים דבר כזה צריך לרוץ לבית חולים, ולא לדמיין שזה ילך כמו שבא .

לדלקות אוזניים רגילות אני יודעת שטוב לטפטף שמן זית שהושרה בו שום חתוך ,מטפטפים שמן זית (בלי השום,כמובן) לאוזן ומניחים  חתיחת צמר גפן לסגור את האוזן.

לבן שלי יש גם קבוע נוזלים באוזנים ורפלקסולוגיה מאוד עוזר.

אנחנו הסתבכנו עם אחד הילדים מדלקת אוזניים שהגיעה לדלקת קרום המח לא עלינו... בניסים ניסים הוא יצא מזה. באופן כללי, אנטיביוטיקה לא באמת עוזרת לטווח הארוך כי בד"כ זה חוזר. מומחי אף-אוזן-גרון לילדים אמרו לי כך. הכי חשוב זה המעקב הרפואי של אותו רופא באפון יומיומי כדי לראות לאן זה מתפתח ואז להחליט מה הטיפול הנדרש. רפו"ש!!

אם יש חור בעור התוף (ועל כך מעידות ההפרשות המגלתיות, כפי שהסבירה אחותו) אסור לטפטף שום דבר מלבד מה שהרופא נותן. במקרה כזה, מה שאפשר לעשות הוא לקחת שן שום ולכתוש מעט. לעטוף בחתיכת בד (אפשר  לגזור חצי ממחטה לחה שהתייבשה) ולסגור בגומיה. מניחים את השן הכתושה צמוד לאוזן והיא מוציאה את הדלקת.

כמו כן, ניתן להשיג בבית מרקחת נרות מיוחדים לחימום מעל האוזן שנועדו למטרה זו, רק אם יש לך הסבר מדוייק איך להשתמש ואומץ!

יש לי טיפות מעולות בהן אני משתמשת לבת שלי כשצריך, אבל אסור לשים כשעור התוף קרוע!!! ולכן, אם דלקת האזניים חוזרת, חשוב לבדוק אצל רופא אם הכל סגור ורק אז אפשר לתת טיפות שונות ומשונות.

ובנוסף,

האם יוצא לך לשבת לשחק איתה במשך כמה דקות טובות? תנסי לעשות את זה, אולי זה ירגיע אותה.

עוד עצה: אם היא ישנה במיטה משלה, אולי אם היא תישן איתך זה יספק את הצורך שלה למגע.

אבל אם בכל זאת את יכולה, אז מומלץ מאוד. הרבה תינוקות בגיל הזה רוצים על הידיים של אמא, היא לא יוצאת דופן.

לגבי תשומת הלב הממוקדת, זה מאוד חשוב, וזו הדרך שלה לבקש את זה. לפעמים אנחנו נמצאות בבית "עם הילדים", אבל בעצם לא מתייחסות אליהם כמעט, אלא רצות כל הזמן אחרי ההספקים... וכשאני אומרת "לשחק", אני לא מתכוונת ל"פיתוח מיומנויות" ובלה בלה, אלא בעיקר לשבת ולשיר שירים, לעשות קולות של חיות, להשתולל ביחד. בקיצור, מה שכיף לכן.

אני בכלל לא בעד לתת לילדים לישון איתנו במיטה לכל אחד יש את המיטה שלו. הזמן היחידי שאני נותנת לבת שלי זה בבקר אחרי שבעלי קם לותיקין. ולי אין כח לקום לעוד בוקר אז היא באה לישון איתי. אני שמעתי על הרבה הורים שסובלים מזה שהילדים ישים איתם. אבל אפשר סתם לשבת על הספה לנוח עם הילדה......

אני לא חושבת זה רעיון טוב אם המנשא לגב-ככה היא יותר תידבק אליה,וזה לא יהיה טוב.

וברגע שהיא תוריד אותה לשנייה הצרחות יתחילו מחדש..

תקשיבי ביתך בת 10 חודשים לא הרגילה את עצמה לידיים,אלה את.

הרגלת אותה לידים ולכן היא בוכה צרחות לידיים,ולא תיתן לך לעשות כלום עד שתקבל ידיים..

באותו רגע שהיא בוכה לידיים,תראי לה שמשהו אחר שיעסיק אותה,ושלא תחשוב על זה..פתאום תגידי לה

"יו יו,תיראי תיראי מה יש פה",ואז תראי לה פתאום סתם דברים שתוכל להעמיק בהם ולא מסוכנים

וככה תשכיחי לה את זה..(זה בדרך כלל עוזר)

אם זה לא עוזר,תסבירי לה,למרות שהיא לא כזה מבינה,אבל תסבירי לה שאת לא מרימה..היא תבכה,פעם פעמיים שלוש ..ואפילו יותר,אבל היא תתייאש בסופו של דבר...רק אל תראי לה שאת מתייאשת לפניה,ומרימה אותה,כי אחרי זה את יכולה לשכוח משינוי..

*אולי נסי להשים לה שירי הפעלה לילדים,ותרקדי איתה או תשירי איתה..היא תשמח נראה לי..ותשכח מהידיים..(אם אין לך שירים,את מוזמנת באישי,אני ישלח לך..)

                                   המון ב"הצלחה

                                                      מירב 

להרגיל ילדה מגיל צעיר שאמא שלה לא נענית לצרכים לה ולמצוקה שלה?

מה יהיה כשהיא תיקלע לצרות בהמשך חייה? כמו שאמרת - היא כבר התייאשה. זה כבר כתוב לה במח - אמא לא תעזור לי. אני צריכה להתגבר בעצמי.

אני יכולה לדמיין כמה וכמה עניינים שהייתי מעדיפה שהילדים שלי יבואו להעזר בי, במקום לנסות ולהתמודד בעצמם.

כל אמא מרגילה את התינוקות שלה לידיים כל היום. כל אמא סוחבת את התינוק שלה לכל מקום, יום ולילה, בבית ובחוץ, וגם בלילה במיטה חודשים ארוכים. 9 חודשים, ליתר דיוק, בבטן שלה, עטופים היטב ומחובקים, ורוב הזמן היא גם מנענעת את התינוקות. פלא שהם נולדים רגילים? צריך להפריד אותם לאט... לאט... בהתחלה הם לומדים לנשום לבד (בבטן אמא נתנה להם גם את החמצן), ולאכול (בבטן אמא גם ייצרה בשבילם את כל אבני הבניין של הגוף), ולעכל (הם עושים קקי לראשונה אחרי הלידה), ולשמור על חום גופם, ולהתמודד עם כח הכבידה. כל זה בתוך כמה שניות עד שעות מרגע לידתם. אחר כך לאט לאט, להתבטא, לזחול... כל פעם מתרחקים עוד קצת ועוד קצת, לזמנים יותר ויותר ארוכים, עד שבגיל 18 הם לוקחים את המפתחות של האוטו ואומרים לך: "ביי! אני אחזור מאוחר! אל תחכו לי!"

תראי אור,

הילדה שלך משדרת לך שיש לה צורך מסויים במגע ובקירבה.

עוד לא שמעתי אף פסיכולוג שאומר שיש למנוע מילד מגע, קירבה ותשומת לב שהילד מבקש וזקוק להם.

עם זאת, הצורך הזה יכול להתמלא בדרכים אחרות, ולאו דווקא באמצעות החזקת הילדה על הידיים כל היום, ובזה אני חושבת שיוקטנה תסכים איתי.

להיות הורה זה לא קל. לכן כל דרך שתבחרי למלא את הצורך שלה, בין אם זה מנשא (לאו דווקא אסור בהריון, צריך לבדוק), "זמן איכות" ביחד או שינה ביחד, או דרך אחרת שלא חשבתי עליה, כל אחת מהדרכים תגבה מחיר מסויים מכוחותייך ומזמנך. אין מה לעשות... צריך לבחור את הדרך שתתאים לנו ביותר, עם מגבלותיה וחסרונותיה.

אני מעריכה את הדאגה לבת שלך, והחשיבה על החינוך שלה לטווח רחוק.

אני בדעה שככל שהיא תקבל יותר תשומת לב וקירבה, כך החינוך שלה רק ישתבח וישתפר.

ראי גיל שנתיים "אני לבד!", שבא לך לתלוש שערות כשאת ממהרת והילד מתעקש לשים לבד נעליים/לסגור לבד את המעיל או השד יודע מה...

הם שואפים לגדול ולהיפרד ולהיות עצמאיים, ולכן כל צורך שהם מבטאים הוא אכן צורך ולא פינוק. כך אני מרגישה
 

עניין של בחירה.

ולמירב:

דווקא נשמע לי שאם אור תפעל לפי הצעתך, הילדה תבין שבכל פעם שהיא בוכה, אמא מתחילה להסיח את דעתה, לשחק ולרקוד איתה. לא שזה רע, להיפך, אבל זה לא נשמע לי יותר קל מלהרים אותה...

הקטע שהילדה תתרגל שאמא לא מרימה אותה יותר על הידים..

ולא משנה מה יקרה,לא להיכנע לילדה ולוותר לה...ולהרים אותה ..כי אחרי זה היא תמצא את עצמה שוב באותה בעיה.

                                       ב"הצלחה,מירב

ברור שאמא תמשיך להרים אותה, כשהיא יכולה.

כבר דובר כאן בפורום על הגישה של "הילד כאויב במלחמה".

מה העניין של "לא להיכנע"? תינוקת יודעת בסך הכל לבקש את מה שהיא צריכה. עלינו לחפש דרך לספק לה את הצורך באופן שיהיה מקובל על האמא, ולא דרך לייאש אותה עד שתבין שאמא כאן רק בשביל צרכיה הגופניים כמו אכילה ורחיצה, ולא בשביל צרכיה הנפשיים.

לא אמרתי לא להרים אותה בכלל ..

אם יש מצב שקורה לילדה משהו,או שבאמת יש משהו לילדה שיש צדק לבכי וליללות,אז בטח שלהרים..

אבל סתם ככה להרים?

תאמיני לי שיש דרכים אחרים לרצות את הילדה,ולספק אותה,בלי להרים אותה על הידיים.

אבל מה אני יגיד לך בחירה שלך,

תאמיני לי שיהיה לה עוד ילד בעז"ה,לא יהיה לה קל להרים גם אותה וגם אותו..

ומה תגידו לה אז?

תרימי כל אחד בתורו?

אל תרימי אף אחד?

זה יהיה בעיה שיהיה לה עוד ילד להרים את שניהם?או לא להרים בכלל?

כי היא תרגיל את הילדה לידיים,כמו שאתן מציאות לה..

ואז זה יהיה בעייתי..

                           טוב,בעז"ה יהיה טוב.

                            המון הצלחה,מירב

תינוקת בת 10 חודשים איננה ילדה בת שנתיים (וזה נאמר מאמא לילדים עם מרווחים של שנה וחודשיים, שנה וחמש, שנתיים... ב"ה!). וממילא כשנולד עוד ילד, הלב של אמא מתרחב עוד, והיא מוצאת זמן וכוחות לטפל גם בו בגלל שהלב מתרחב כל הזמן, לפעמים אימהות להרבה ילדים הן גם שמנות יותר (גנבתי את זה מאמא אחרת).

מכירה את שיטת 5 הדקות? בשיטת 5 הדקות שמים את התינוק במיטה, יוצאים, וגם אם הוא בוכה מחכים 5 דקות ורק אז חוזרים, ואז שוב יוצאים, והפעם מחכים 5 דקות ועוד 10 שניות לפני שחוזרים, ובפעם הבאה 5 דקות ו-20 שניות, וכן הלאה. בסוף התינוק "לומד להרגע בעצמו" (או במילים אחרות: מתייאש מלצפות שהוריו יבואו לעזור לו בשעת המצוקה שלו).

יש אימרה על הגירסא הזו, ש: "יוצאים מהחדר, הילד בוכה 5 דקות, ואחר כך קצת יותר, ואחר כך עוד קצת יותר, עד שהוא בוכה כל החיים"

בשביל מה ללדת ילדים, אם לא בשביל לטפל בהם? כלומר, חוץ מאשר לנגב להם את הטוסיק וכל זה. לילדים יש עוד כמה צרכים, נוסף על אוכל ונקיון כאמא, אני רואה לעצמי חובה לספק את כל צרכיהם. יש ספר נהדר ומומלץ בשם "הורים גם בלילה". אני חושבת שכבר מהשם המקסים של הספר אפשר ללמוד המון.

לי נראה שהרבה יותר קל להיות הורים בלילה... אם כבר הייתי קוראת לספר "הורים גם ביום"..

בלילה בדרך כלל הם קמים אחד אחד, ולא כולם ביחד, והם כאלה חמודים וטהורים.. ואנחנו ההורים כבר קצת נרגענו מהמולת היום.. הרבה יותר קל לתת חיבוקי ונשיקות באמצע הלילה, לא?

תינוק קטן,

כך שגם כשיש ילד נוסף, ששניהם רגילים להיות "בידים", הילד הגדול יכול כבר להבין שעושים תור תור, ועוד מעט אמא תרים אותו. חוץ מזה, לילד גדול יותר יש עוד תחומי עניין, חוץ מלהיות על הידיים, אפילו אם הרגילו אותו לזה.

מירב, מה שאת כותבת מתאים אולי למטפלת/ מעון, ששם יש שישה תינוקות באותו גיל, שיכולים לקבל אחר כך פיצוי בבית, וצריך להרגיל אותם לכללים שאישה אחת תוכל להסתדר עם כולם יחד.

בבית רגיל, יכול להיות תינוק אחד/ תאומים, ואז הרבה יותר פשוט לתת לו את מה שהוא צריך.

חוץ מזה, זמן של הנקה לתינוק יכול היות זמן מקסים של צומי לילד גדול יותר, סיפור, שיחה עם אמא, התכרבלות על הספה.

בהריון, כשכבר קשה לי להרים על הידיים, וילד מבקש, אני אומרת לו "אתה רוצה בידים? אז בוא נלך לספה", אחרי כמה פעמים הם כבר מצפים לזה. ולא קרה לי מעולם שישבתי עם ילד כל היום על הספה, מה הוא, משועמם?

אחרי כמה זמן, כבר מעניין לו ללכת למקומות אחרים. ילד בריא לא יושב יום שלם במקום אחד.

גם אני בהריון פלוס ילדה בת 10 חודשים, ולאחרונה היא נכנסה לקטע של חרדת נטישה. אני לא מסוגלת להרים אותה בכמות שהיא רוצה- פיזית. אני פשוט בחודש שביעי וחצי... (אני יודעת שזה מהיר, גם אני הייתי בשוק...)

אז אני באמת יושבת איתה הרבה לשחק על הרצפה, ונותנת לה לשבת עלי כמה שהיא רוצה כשאני נחה (משום מה היא חושבת שהבטן שלי היא משענת...) אבל זה לא ממש פותר את הבעיה. לכל מקום שאני הולכת - היא הולכת אחרי, ובוכה המון פעמים שהיא רוצה ידיים. וזה עוד בלי לדבר על מה שקורה אם אני עולה לקומה שניה (היא לא מיודעת לטפס) או נכנסת לשירותים(דפיקות על הדלת שהופכות לצרחות....)

בקיצור, אם יש לכן הצעות לפיתרון- אשמח...

גם לי יש בן ,בן 9 חודשים והוא בדיוק ככה,מעניין לא? וככה היו גם חמש המתוקים הקודמים בגיל הזה,ועבר להם ב"ה.זה לא פינוק ולא מניפולציה ולא נסיון להרוויח על אמא משהו שלא אמיתי,זה פשוט שלף נורמלי בתהליך החיים של פעוט.כמו שקודם,לפני שלומדים לזחול,אז בוכים יותר,כך כשהיא קצת תגדל היא תהיה יותר פתוחה ומסוגלת להתעניין בדברים אחרים חוץ מלהיות על אמא,אבל כדי להגיע לשלב הזה שמשתחררים קצת,צריך קודם לעבור ולקבל את השלב שדבוקים לאמא.ואם נדע את זה אולי יהיה לנו קצת יותר קל לעבור איתם את זה.

וואו,באמת שכל ההסבר הזה,הסברתי בעיקר לעצמי,ורק בזכות הפורום הזה עצרתי לחשוב על זה.

אחלה,תודה.

בעצם כשאני חושבת על זה,זה הסבר טוב ומרגיע גם לשלפים והתנהגויות של ילדים יותר גדולים (כמו ילדים שלא מוכנים להתארגן בבוקר או ללכת ללימודים,הרי רובם עוברים קטעים כאלה שדומים אצל כל ילד נורמלי,אבל באותו זמן להורה נדמה שמשהו ממש משובש ,אז זה מרגיע לא? רק מקווה שאני יזכור את זה מתי שצריך. 

הרבה נחת

הם כבר בגיל שאפשר לחשוד שאולי הם רעבים יותר או צמאים או פשוט יוצאות להם שיניים.

מה שבטוח זה שצריך אמא שמחה ורגועה ,אז כמה שאפשר לא להגיע לאפיסת כוחות גוף ונפש.לשים לב לעצמנו,לפרגן לעצמנו פינוק בגשמיות :שוקולד,גלידה,סלט מושקע,טיפול פנים,שינה,טיול באויר צח וכו',וגם ברוחניות ,ספר טוב,לימוד תורני,חסד,יצירה.מוסיקה.כוס תה עם חברה,משהוא שיירים את הראש ואת החיוך שלך.

נו,נשאר לי רק להקשיב לעצמי

תודה רבה! הרגעת אותי....

היא עדיין זקוקה לך, וצריכה אותך קרוב , תשירי לה תספרי לה סיפורים מספרונים מתאימים. קרבי אותה אולי היא משדרת לך זאת ופוחדת שתעלמי לה . את צריכה להרגיע אותה.זהו גיל שמעניין אותם דברים מרעישים כמו קשקשנים למיניהם . כדור לגלגל  ולמסור ועוד ועוד... שתיהנו את לא חייבת להרים מידי פעם את צריכה לחבק  ולעשות הפסקה של זמן איכות לך ולה שתיכן תיהנו מזה.לקרוא לה להראות שאת בקשר עין איתה ולא ליצור מצב של חרדה מצידה ו"רדיפה" אחרייך.בהצלחה!

ולא מה שלא מתחשק לך...

עד החתונה זה יעבור. וכבר ציטטתי פה פעם רופא שיניים פיקח: מוטב שיניים עקומות מנפש עקומה..

כנראה היא מרגישה שזה מה שהיא צריכה. לא תמיד זה טוב "להנדס" את הילדים...

אצל אחת ניסיתי ונכנעתי מהשכנועים.

אצל השניה, שהיתה ערה לילות שלמים עד שסוף סוף מצאה את האצבע המרגיעה - לא העזתי לנסות שוב את המוצץ. המחיר היה שווה לי.

את הדין על זה בטח ניתן אחכ....

וגם אני בהתחלה נלחמתי שבועיים עד שהתעייפתי (נלחמתי לבד לבלי זה לא הפריע וזה היה קשה) והיא מוצצת עד היום כנראה שזה גם קשור לכך שהיא ילדה מאוד רגועה כי "המוצץ" היה בידיה ובשליטתה זה גם נח באוטובוס לא צריך להיות לחוצים שאולי המוצץ נפל.

היום כשהיא בת שנתיים וחצי יש זמנים שאסור לה להיות עם אצבע בפה כמו קידוש, קריאת שמע ואפשר לחשוב על עוד אפציןת כדי להרגיל אותה לשלוט באצבע שלה התחלנו עם זה לפני כשנה היא מאוד הפנימה ועשתה. זה עוזר כדי לשלוט בהתמכרות ( אצבע זה סוג של התמכרות)

סתם דרך אגב גם אני מצצתי אצבע בתור תינוקת וגם במשפחה של בעלי אולי זה תורשתי? גם אצלכם במשפחה מישהו מצץ אולי זה קשור????.

ביום הלידה עשינו אולטרסאונד, וראינו שהיא מוצצת אצבע,

שבועיים אחרי שנולדה, היא המשיכה...

אני אהבתי את זה, אבל אחרי שבטיפת חלב אמרו לי שזה ישנה לה את מבנה הלסת,

נלחצתי וחיפשתי בגוגל "מציצת אצבע",

מצחיק, כל המאמרים שעלו לי בחיפוש היו בעד...

אז נשארנו עם האצבע...

לשים לה משהו חריף על האצבע

הביאה אותך אלינו מתחילת המאה הקודמת?

אחרי שהיה עם מוצץ ונגמל והיה בלי כלום,  פתאום חזר לאצבע?

האם זה מעיד על בעיה? מה אפשר לעשות?

תינוק שמעדיף אצבע על מוצץ, זה בדרך כלל מתחיל עוד מהבטן ואין מה לנסות אפילו,

המציצה של התינוקות זה ענין אחד. כמעט כולם מוצצים או אצבע או מוצץ.  יש ילדים גדולים יותר שרוצים למצוץ אצבע. זה לא חייב להיות המשך ישיר. זה גם יכול להימשך עד גיל די מאוחר לפעמים. אצבע זה לא טיטול..  אם הילד מקבל מספיק יחס חם ונעים, ולא יודעים על שום מצוקה בבית, גן וכד' - שיהיה בריא.  לא חייב להעיד על בעיה. יש גם לילד תחושות ודברים שהוא צריך.  אך נכון שאם יש בעיה - ילד יכול להגיב גם בזה. לכן טוב להיותבטוחים שזה לא כך.

הבן שלי היה סרבן מוצצים. ברגע שהבנתי שהוא ממש אבל ממש לא רוצה מוצץ (בגיל שבוע כבר היה מעיף אותו בקשת שתי שניות אחרי שנתנו לו אותו) הרפנו, והוא לא התלונן.

אחרי חודש הוא התחיל להכניס אצבע לפה. עכשיו, אני אולי מוזרה פה בנוף, אבל אני מאווווווד נגד זה. אז פשוט הסחתי את דעתו כל פעם שמצץ אצבע. אם ראיתי שהוא קצת רעב, הוצאתי את האצבע והנקתי אותו קצת. אם סתם שיעמם לו- שיחקתי איתו ושיעשעתי אותו או שיצאנו לטייל ושמתי אותו על הבטן. יום אחד הוא פשוט שכח מהעניין והפסיק (לקח יומיים-שלושה בערך) ושלום על ישראל.

כל פעם שאני רואה את היילדים שאיתו בגן- בני ארבע לפעמים- עם מוצץ או אצבע או שניהם, אני מודה לה' שאני לא צריכה להתמודד עם עוד גמילה...

אבל כמובן- זה לשיקולך לגמרי. תעשי מה שנראה לך טוב!

מצויינים. הבת השלישית שלי סירבה לקחת מוצץ ולי ממש לא התאים להיות המוצץ שלה בהנקה!

קניתי לה בסופרפארם מוצצי טומי טיפי וראה זה פלא...

יש לי קרוב מש' שהוא רופא שיניים והוא אומר שאצבע מאוד מזיקה וגם הרבה יותר קשה לגמול מזה.

בהצלחה רבה

זקוק לישור שיניים ויש הרבה שלא מצצו אצבע ונזקקו לישור שיניים 

אם ילד יכול להרגחע את עצמו לבד? מה טוב מיזה

הבת שלי כשהיתה בת חודשיים בערך התחילה למצוץ אצבע וכבר היו מי שאמרו- אוי זה ימשיך עד גיל מאוחר   אחרי כמה חודשים הפסיקה ויש לה את שמיכי השמיכה שהיא ממוללת ומתחבקת איתה כדי לישון.  לא כולם ממשיכים עם האצבע.  עכשיו בגיל שנה וחצי היא התחילה קצת עם מוצץ כי היא מחקה את אחיה התאום.

ודרך אגב את הבן לימדתי בגיל 7 וחצי חודשים למצוץ מוצץ כדי למנוע מאיתנו להישתגע... קשרתי גומי תפירה למוצץ ושמתי לו (בהשגחה כמובן) כשראיתי שמוצץ הבאתי לו מוצץ אחר בלי הגומי. כך כמה פעמים עד דלמד למצוץ ולא לזרוק החוצה את המוצץ ועד היום אני מודה לקב"ה על זה! מאז ישן טוב - סופסוף אחרי 7 וחצי חודשים של סיוטיאדה! ועד היום ברוך השם מתעורר בלילה שם את המוצץ בחזרה בפה וממשיך לישון.  ישתבח שמו לעד ולעולמי עולמים! אין כמו השם!

ראיתי עוד שתי בנות שזה עשה להן טוב,

זה עזר לאחת מהן במקום אצבע בפה .ולשנייה פשוט נתנו כי לא רצתה שום מוצץ.

                            ב"הצלחה,מירב

נראה לי שאנסה להמשיך לנסות סוג אחר של מוצץ.

אם זה לא יעזור, אני אתן לה להנות עם האצבע.

ולגבי התורשה, אני ובעלי היינו שנינו עם מוצצים עד גיל מאוחר (אני כיתה ד' ובעלי כיתה ג'   )

תודה רבה לכם, ולגבי היישור שיניים, נראה לי אני אפתח שירשור חדש לגבי ביטוחים משלימים

זה יעבור לה עם הגיל אבל לבינתיים שתרגיע את עצמה ככה

אני לא אומרת שזה דבר רע שהיא תמצוץ אצבע, אבל אני חושבת שזה נכון שיותר קשה לגמול מזה.

אמנם יש כאלה שפשוט עובר להם מעצמו... אבל אני למשל מצצתי אצבע עד כתה ב' בערך (ולא היה לי קל להיגמל מזה. ממש לא), ויש לי חברה שהיום בגילי (מעל 20) ועדיין מוצצת אצבע (וכן, השיניים שלה עקומות)...

מה שכן, יש הרבה שלא מוצצים אצבע - ובכל זאת השיניים שלהם עקומות.. ככה שאני לא יודעת עד כמה זה משנה מהבחינה הזאת. ואולי באמת יש בזה משהו שזה נותן רוגע נפשי כשלא תלויים בחפץ אחר בכדי להירגע... =)

אני ואחותי האחרת א מצצנו אצבע, אני גם לא לקחתי מוצץ ולא בקבוק.

בכל זאת, אני ואחותי שלקחה מוצץ היינו זקוקות ליישור שיניים, ואחותי שמצצה אצבע עד גיל מופלג - שום כלום! אין צדק בעולם...
 

איזה קטע... 

שעניין הפלטה ליישור שיניים, אייזו קשור כלל למציצת  אגודל. אני עצמי מצצתי אצבע ולא נזקקתי לכך.  הבנתי שבכלל מדובר בתנוחה של הלשון. כנראה שאפשר למצוץ אצבע נכון..

אחותי מוצצת אצבע עד היום (בת 30   )

ויש לה שיניים כאלו יפות ומשורטטות

שהשיניים שלי אחרי טיפול אורטודנטי נראו כאילו הן זקוקות לטיפול נוסף בהשוואה אליה.

אז כנראה שיש אמת בדברייך.

נסי לתת לה מוצץ גומי פשוט. בד"כ הם אוהבים את זה וקל יותר להרגיל מאשר לסיליקון. אחרי שהיא תתרגל, תוכלי להחליף לסיליקון.

אחרי החג אין מטרנה מהדרין רגילה המון זמן (לפחות בפריפריה .. ולנו שהמטרנה של פסח עשתה לה עצירות זה היה די מתסכל ..

שימי לב שהדייסות הן קטניות ולכן למקפידים על קטניות- לשטוף בכיור אחר (למשל, של חדר אמבטיה).

ואם את חוששת לבעיה של מציאת מטרנה מהדרין אחרי פסח (כפי שציינה משום מה, שטענה שזה גרם לעצירות), תקני לפני פסח חבילה של מטרנה לא כשרה לפסח. מאחר שאין כאן חמץ גמור (אין קמח וכד', רק קטניות), תמכרי אותה ותשתמשי מיד אחרי פסח.

מה זה משנה לנו עכשיו מי אשם ומי משקר? לה זה משנה, ודאי.

אבל אנחנו, בשורה התחתונה, צריכים ללמוד מזה כמה חשוב להיזהר עם תינוקות.

נכון, הכל בסופו של דבר משמיים. קורים אסונות גם לזהירים ביותר (כמו דליקה שהתלקחה אצלנו, מאמצעי חימום שהשתמשתי בו דווקא כי חשבתי שהוא בטיחותי במיוחד), ומנגד - קורים נסים ויש שמירה גם למי שמתרשל (וצריך לדעת שזה מוריד לו מזכויותיו).

מוטלת עלינו חובת השתדלות לשמור על ילדינו! וזה כולל לא רק לא להגיש להם מאכלים מסוכנים, אלא גם לא להשאיר אותם בהישג יד. קערית מרק שנשארת על השולחן כשאמא הולכת "לשניה" רק להרים טלפון - עלולה לגרור תוצאות חמורות, לא עלינו ומנסיון

אני מאוד מתפלאת לראות אמהות שלא קושרות את הילדים בכסא הבטיחות ולא מקפידות שיחגרו, בנסיעה עירונית (על בין-עירונית אני בכלל לא מדברת!). סתם, בלי סיבה! סתם מעצלנות. ואני בכוונה כותבת בחריפות גדולה.

לא אכנס עכשיו לדילמות, כשצריך להגיע למקום מסויים ואין מקום לכולם באוטו, או כשנוסעים בטרמפים וצריכים להיסחב עם כסא בטיחות ענק. זה באמת קשה לנסוע בבטיחות במצבים אלה.

אבל מצב שנכנסים כולם לאוטו, וסתם לא נחגרים, בלי שום סיבה - את זה אני לא מבינה, וזה מכעיס ומעציב אותי.

ומדין ונשמרתם לנפשותיכם.

מכיר משפחה יקרה, שהילדה היחידה שלא היתה קשורה  ברכב - בגיל גן - סיימה ל"ע את חייה ב"התנגשות" קלה ביותר, איני יודע אם נגרם אפילו נזק לרכב, אבל היא עפה ממקומה..

לא הייתי כותב, אם לא הסיכוי שאולי עוד משפחה אחת אפילו, תקפיד יותר בנושא זה של חגירת ילדים; כשם שגם עלי זה השפיע להחמרת יתר בכך..

לפני שנים שמעתי על גישה שונה בגידול ילדים, במה שנוגע לסכנת חנק בקרב תינוקות ופעוטות. אצלי זה התחבר והרגיש נכון, ואני נוקטת בגישה הזו עם ילדי.

בגיל מסוים, כמה חודשים בדרך כלל, התינוקות מתחילים לתפוס דברים ביד, ומכל טוב הם מכניסים לפיהם. בחודשים הראשונים, רפלקס זה "מתנגש" (לכאורה) עם רפלקס אחר מוכר: הלשון של התינוק דוחפת החוצה כל מה שנכנס! רפלקס זה קיים מגיל 0 ועד שמערכת העיכול של התינוק מבשילה לכדי טיפול במה שאנו קוראים "מוצקים" (כל מה שאיננו חלב אם).

מדוע שהטבע יאפשר לתינוקות לסכן את עצמם? האמנם קיימת סכנה בדבר? האמנם מגיל זה והלאה (למשך מספר שנים, שלאחרונה "גדל" מ-3 ל-5) על ההורים לשמור על בית "סטרילי"? בלי פירורי מזון ברחבי הבית בשום שעה? בלי חלקי צעצועים של האחים הגדולים מתחת לשטיח או לספה? בלי ציפורניים גזורות (שקופות!) על הרצפה? ומה עם כל האבנים הקטנות אשר בגן השעשועים? האמנם אסור לנו להסיר עינינו אפילו לשניה מהפעוט, ומי שעושה כן היא אמא מזניחה? האם הגיוני שנפרוס לאורך נקנקיה לילד בן 5, ונמעך בננה לבן 4? האם הגיוני לדחוף אצבעות לתוך הפה של הילד ולחלץ משם מזונות וחפצים קטנים השכם והערב? הקשיבו כיצד התינוקות והפעוטות מתרעמים ומוחים על כך בעלבון (ולפעמים גם בכאב, כשהם "זוכים" בשריטה יפה בתוך הפה תוך כדי התהליך. יש אימהות שמצליחות לשמור על ציפורניים מטופחות).

הגישה שאני הולכת לפיה, טוענת שהתייחסות כזו איננה טבעית, ושהרפלקס של הבאת דברים אל הפה נועד ללמד את התינוק כיצד לשמור בפיו את הדברים, ולהגן על קנה הנשימה שלו. הגישה טוענת, שבכך שאנחנו מונעים התנסות חשובה של התינוק, שנועדה להגן עליו בשנים הראשונות של התנסות עם מזון.

מה שאני עושה: מתבוננת. רואה איך התינוקות נהנים לשחק בפיהם עם אבן קטנה, ולאחר מספר דקות פולטים אותה (זה לא אוכל - הגאונים שלי מבינים בסוף ). עד היום, הילד היחיד שנאלצתי לסייע לו בחילוץ חפץ זר מקנה הנשימה (או סוך לו, ב"ה), הוא הילד הבכור שלי (עם הילד הזה לא נקטתי בגישה המאפשרת שתיארתי). כשהיה בן שנתיים בערך (קשה לזכור), הוא מצא שקל בין הכריות של הספה (אמא ממש מזניחה שכמוני לא בדקה שאין שם חפצים זעירים שיסכנו את הילד). ואכן עד מהרה השקל החליק במורד גרונו של הילד. הפכתי אותו על הברך שלי, שתי טפיחות קלות על הראות, והשקל היה ביד שלי ב"ה! הילד השלישי שלי גם הוא שיחק עם שקל בפיו יום אחד, והשקל נכנס מעט עמוק מדי - הילד הצליח תוך שניה וחצי להחזיר את השקל אל הלע ולפלוט אותו בעצמו! 

אני מאמינה שהרבה פעמים הדרך הקלה היא גם הדרך הנכונה, ואני מאמינה שאם תינוקות מכניסים דברים לפה בגיל כל כך צעיר - יש לכך סיבה הגיונית יותר מאשר להעביד את ההורים הפרך במשימות סיזיפיות במקרה הטוב, ובלתי אפשריות ברוב המקרים.

אבל ליישם את זה זה ממש מסוכן

שקל יעוף,

סוכריה- תעוף.

האם אמהות יודעות מה יקרה אם יתנו לתינוק שלהן טופי או מסטיק ( שמשום מה מישהו החליט שזה פחות מסוכן כי זה לעיס...) - הוא י-ד-ב-ק! ותדפקי כמה שאת רוצה על הגב הסיכוי שלו לצאת- נמוך בהרבה.

ואת יודעת מה יקרה כשצוות טיפול נמרץ ינסה להכניס טובוס לתינוק כזה? ( סליחה על התאור, נסיון מר מר מר מהצד של המטפל ב"ה) - הטופי יתמרח על קצה צינור ההנשמה ויקשה מאד על החדרתו...

אז אם כבר אמהות יקרות- רק רק רק סוכריות סודה!!! ( ואפשר גם בלי. הם יגדלו גם ככה)

וגם אני לא נלחצת מכל דבר שהם מכניסים לפה. בעיקר לא מאבנים.

אבל עובדה! ילדים נחנקו מנקניקיות!

הבן שלי כמעט נחנק פעם מגולה! ופעם כמעט מקרח! וזה אותו בן... (אולי הוא נולד בלי הרפלקס הזה?)

כך או כך חייבים תמיד להיות ערניים.

יצאתי מהעבודה, מול מקום העבודה יש מפרץ חניה שהיה כולו מלא.

גברת נחמדה שבסב"כ רצתה להציע טרמפ למזכירה אצלנו עצרה ב"חניה כפולה" ושאלה אותי אם המזכירה הזו עדיין בפנים. עניתי שכן והייתי שמחה ללכת לקרוא לה אלא שפתאום קלטתי שהיא יצאה מן הרכב בעצמה כדי לקרוא למזכירה והשאירה רכב מותנע, בחניה כפולה והיה נדמה לי שאני רואה ילדים מאחורה!!! "את הולכת לקרוא לה?" שאלתי, "כן, אני ממהרת הילדות ברכב" ואני רק חשבתי- אם הן ברכב זו ב-ד-י-ו-ק הסיבה שבגללה אסור לך ללכת... נעמדתי מיד ליד הרכב לראות מה שלום הבנות כי ממש לא הספקתי לענות לה, יותר מהרתי לראות מה שלום הבנות, הרכב, שתבינו, היה במרחק של פחות מ2 מטר ממני, ב2 וחצי צעדים שעשיתי לכיוון הרכב פתאום קלטתי שהילדה בת 4 בערך יצאה מהרכב לכביש!!!!! מה שאומר שהיא כנראה גם לא היתה חגורה, אבל זה כבר סיפור אחר. ממש רצתי לתפוס אותה וקראתי לאימה לחזור, ושהילדה יצאה מן הרכב בוכה כי אמא שלה הלכה ( כמה טבעי שזה מה שהילדה תעשה...)

אז הפעם נמנע אסון. זה יכל להגמר מאד רע. ילד קטן שיוצא מהרכב למרכז הכביש בלילה- זה רע מאד.

אמהות יקרות- זהירות, בבקשה מכן- זהירות!!! אלף עיניים ותמיד לחשוב צעד אחד קדימה.

כנראה שבעקבות התקנה או המקרה, בסופר היתה מודעת אזהרה גדולה מעל למדף הנקניקיות (הבשריות, שממילא מהוות סכנה לאוכל אותן, גם אם עבר גיל 5....).

ויש חבילות של פיצוחים שעליהן כתוב שיש סכנת חנק מתחת לגיל 5.

יש מאכלים בהם צריך להיזהר עד גיל 3, אבל בעצם הכל צריך להיות לפי הילד כי יש ילדים שלא מתמודדים יפה גם עם מאכלים אחרים. למשל, לפני מספר שנים ילד בן 5 אכל פופקורן בקולנוע כשישב עם הוריו בקולנוע (בארה"ב) ופתאום שמו לב שהוא נחנק ל"ע (ומת).

הידעתם שחובה לחצות ענבים לשתיים?

אולי להכין לוח שבועי מה עושים כל יום, כך שהמטלות מתחלקות לכמה ימים ולא צריך לעשות הכל בבת אחת ת-מ-י-ד.

אין לי יותר מידי טיפים....

גם אצלי המצב כזה....

וכתבתי רק כדי שתדעי שזה לא רק אצלך...

ואכן זה בור ללא תחתית!

אין לזה סוף! (בע"ה עד 120 בבריאות)

ומן הסתם אם ניכנס לביתך הוא יראה לנו סביר לחלוטין, כי פעמים רבות הבלגן צורם לנו בעיניים ואחרים בכלל לא חשים בו.

אולי אם תפרטי מה סוג הבלגן (כלים? כביסות? ילדים? מיון טפסים? משחקים בסלון?) , גיל הילדים אם יש, ומבנה כללי של הבית -יהיה קל יותר לתת עצות מעשיות.

בהצלחה.

אל דאגה, גם הבית שלי לא מתוקתק כמו שהייתי רוצה...

כדאי לתת לילדים משימות קטנות, החל מזריקת הטיטול לפח ועד דברים משמעותיים יותר שממש מקלים על האמא.

משתלטים,

יום אח"כ משתלטים שוב,

יום אח"כ שוב

ושוב

ושוב....

ומרגילים את הילדים לסדר מינימאלי בבית ( לפני ארוחת ערב- סדר בפינתאוכל/ סלון. לפני השינה: סדר בחדר , הגדולים יכולים להכניס לבד כביסה מקופלת לארונות, אחרי האוכל- כל ילד מפנה מאזור פינת אוכל/ סלון/ חדר משחקים -כל משפחה והגדרתה- את כל חפציו ועוד לפחות 3 פריטים, או 5 כשיש בלאגן. אין מצב שילד לא יפנה את כליו משולחן האוכל - אני מסוגלת להחזיר אותם מחבר או להוציא מהמיטה לצורך כך , רק לשם ההרגל ) ההרגלים מועילים מאד!!!

לקבוע  שעה מסויימת לסידור הבית וככה אני מוציאה את עצמי מהמרתון של "לרדוף" אחרי הבית במשך כל היום

כל יום ב 8 בערב בערך אני משתדלת - שטיפת לים וניקוי המטבח, סידור הסלון ושטיפת הריצפה ובדר"כ קיפול הכביסה.

מעבר לזה אני לא "נוגעת" בבית, כי כל מה שאני יעשה ותהפך תוך שעה אז חבל על המאמצים וגם מתחילים את היום למחרת שכבר הכל מסודר.

את חדר הילדים אני משתדלת לבקש מהם לפני שהם הולכים לישון או לפני שהם אוכלים ארוחת ערב וככל שהם רעבים כך הם יותר זריזים...

שאימצתי לאחרונה,פעם ראיתי ששכנה עושה את זה וחשבתי שזה מופרך,אבל עכשיו זה עוזר מאוד,אולי כי פשוט הפכנו משפוחה בל"עה .קניתי סלי כביסה גבוהים לכביסה המלוכלכת,לבן לכביסה לבנה ,כהה לכביסה כהה ובהיר לעדינה,כך הסתדרו הערמות המצחינות, ממוינות מראש,זה חוסך את הזמן למיין כביסה לתוך המכונה,כשסל מתמלא יודעים שהגיע זמנו ,רק צריך להרגיל את החברה להניח את הבגדים בסל הנכון.

בקשר לכביסה הנקיה,כלומר להרי האברסט,קניתי סלסלות מותן ,וסידרתי אותם על המכונות (אם זה לא מספיק אפשר לארגן מדף שולחני גדול. ככה פתרתי גם את העניין שהיתה מתערבבת לי הכביסה המלוכלכת עם הנקיה (בסלים על הריצפה) וגם כשההר מחולק לסלסלאות מסודרות הוא פחות מפחיד,וכל סלסלה שמקפלים מרגישים שעשינו משהו גדול ולא רק גירדנו ת'הר.

זה עניין אישי אבל אולי זה מתאים פה למישהי.

באמת מה שעזר לי....אאאממממ...תאמת, רק תפילה.

בהצלחה,  חחחח מצחיק כמה זה מנחם לדעת שאת לא הבלגניסתית היחידה.

עדיין מתפללת להיות בעלבוסטע,תודה על השיתוף,

תמשיכו לכתוב אני קוראת ושואבת השראה מהדברים

עוד טיפ-טיפון מהבודדים של אמא בלגניסטית .

שנים שנלחמנו בבלאגן בחדר הילדים,,עד שמצאתי את עצמי כל פעם מטאטאה בחדוה כל מיני לגואים וחלקיקים דומים לפח,ומידי פעם הצתרפו אליהם חצאי משחקים שנשמרו בשביל "הנוסטלגיה". וראיתי כי טוב, כי דווקא אף אחד לא התגעגע אליהם ,ואז אמא מחשפלה  החליטה בחשאי שזהו,פה ישארו רק משחקים ש:1-קל לאסוף אותם (לא חלקיקים קטנטנים שאם דרכת עליהם תחטפי זצ' ) 2.שיחקו בהם בחודש האחרון ולא שומרים אותם סתם מסנטימנטים לא ברורים (שלי ,כמובן) 3.שיש להם בחדר מקום מאורגן,שקל לסדר וקשה להפוך.

ובא שלום על ישראל-בערך..

א. אני מתמקדת ב-3 דברים בסיסיים בעניי: מטבח נקי, שרותים נקיים, בגדים בארונות.

כשאדע שבמשימות האלה אני עומדת ללא קושי, אוסיף עוד אחת... (היעד הבא- חדר הילדים)

ב. אחת לפרק זמן מסויים (תלוי ברמת הבלאגן ומה יש לי לעשות בנוסף)  אני שמה טיימר לרבע שעה ומתמקדת במטלה אחת בלבד! לא תאמינו כמה אפשר להספיק ברבע שעה...

בעצם יצא לי 2 טיפים...

באמת צריך להתרכז ב3 הדברים שרשמת.

אצלי הבלאגן הגדול ביותר בבית זה הבגדים, אני פשוט לא יוצאת מזה

ומסתבר שזו די השיטה שלה- להקציב זמן למשימות שונות

פסח?

מה פסח?

על מה היא מדברת?

לא שמענו , לא ראינו, לא ידענו

ואני גם לא מכירה את הערכה.

יש שם מספר טלפון: 08-6847897

לדעתי תתקשרי ותבקשי פירוט על הערכה ודוגמאות למה שיש בה.

בתור מתנה להורים לחג - זה נשמע לי כמו הילד שקונה לאמא רכבת חשמלית ליום האם

תקנו את זה כמתנה לילדים!

אם יש עוד נכדים בגילאים רלוונטיים שמגיעים, אז זה יותר מתאים כמתנה לסבא וסבתא.

א. זמנים שמוקדשים רק לה. סיפור, טיול קטן וכד'. כשהאח לא ברקע (אבא שומר או משהו כזה).

ב. לדבר איתה מדי פעם (לא להגזים, ובלי שמץ הקפדה) בסגנון של: אצלנו עושים ככה.  למשל, בואי, תעזרי לאמא לפנות את השולחן אחרי האוכל. אצלנו מי שקצת גדול כבר עוזר להוריד מהשולחן. יתכן שהיא צריכה קצת את הצד הזה של המסגרת. גם הצל"ש אחרי זה, בנימה "רצינית", יכול לתרום לענין. יש בזה גם צד של נתינת מקום-של-חשיבות ביחס לאח הקטן שעדיין לא עושה כך.

ג. אפשר, בזהירות, בשלב אח"כ לשתף אותה לגבי האח הקטן "תראי מה הוא עושה.." בנימה של "שותפה" שלך. אם זה נעשה ב"ניגון" הנכון - דהיינו שמרכז הכובד זה לא הוא באותו רגע (כי אחרת, גם אני...) אלא אתן ביחד, זה לפעמים נותן לילדה מקום של היותר גדולה באותו רגע, עם אמא, ומונע קינאה. כמובן, בתנאי שיש לה מספיק מקום וזמן בפני עצמה להיות גם קטנה..

אם אתם חוששים שאחיה הקטן "גוזל" ממנה, היא תקלוט את זה ותפנים את זה היטב, ותתנהג בהתאם.

אם אתם מנסים להפריד ביניהם, "להעלים" את התינוק מחייה, היא תקבל את נוכחותו כאיום.

אם אתם משלבים ביניהם בטבעיות ונחת, היא תקבל שהוא תורם לחייה, מוסיף לחייה, ושזו לה זכות והנאה להיות במחיצתו.

הפרש הגילאים ביניהם אמור להיות הכי טוב בעולם, אגב. בטבע, הפרש של ארבע שנים הוא בדרך כלל השכיח. העולם המערבי, התזונה הטובה כנראה משפיעה לטובה על הפוריות, ונשים הרות ויולדות יותר תכופות לדעתי כדאי לחשוף אותה לנוכחות טבעית בחייה כמה שיותר, ולא להיפך. הוא יכול להיות נוכח בכל פעילות של ההורים איתה: סיפור, טיול... הוא איתכם, בזרועות אמא, או במנשא על אמא, או בעגלה במרחק נגיעה. ואם פתאום הוא זקוק לתשומת לה: האכלה או החתלה - בכיף! להתייחס לכך בטבעיות, ולא כאל גזל, חלילה: "אוי אני רואה שהקטן צריך עכשיו את אמא. בואי ננסה לראות מה הוא צריך ולעזור לו!".

בדרך הזו, היא לא תראה בו תחרות או איום, ולא תתיחס להבעת חיבה שלכם אליו כאל גזל מרכושה שלה. כך אני חושבת ומרגישה

ואפילו מאוד

גם את בן השלוש היא אוהבת כל עוד הוא לא מציק לה.

עם בן הארבע וחצי יש לה בעיה.

א. הוא והקטן מסתדרים מעולה ובד"כ לא משתפים אותה ואמרים לה- לא משתפים בנות....

ב. היצירות שלו מתחילות להיות יפות, פעם יצירות יפות היה נחלתה הבלעדית...

כשהקטן (בן השלוש) לא בשטח הם יכולים להיות אפילו חברים.

אבל כשהבנים משחקים היא מנסה למשוך אליה את הקטן ע"י השפלת הגדול, היא לא נותנת לו לענות על שאלות פ"ש בשולחן שבת, וחייבת להרוס לו את כל היצירות או סתם להרביץ לו כי בא לה!

הלב שלי נקרע בכל פעם שאני רואה אינטרקציה שלילית בין הילדים שלי ואני נכנסת לסרטים שהם יהיו ככה כל החיים, ושהדברים ה"מרושעים" שהם עושים אחד לשני טובעים חותם בל ימחה!

נראה לי שזה בגלל שאני ואחיות שלי תמיד-תמיד הסתדרנו יפה, וגם היום אנחנו מאוד קרובות.

אבל אם להיות כנה, שתי אחיות שלי מעולם לא הסתדרו בינן לבין עצמן (ועדיין, היום הן מאוד קרובות), ואם להיות עוד יותר כנה, גם ביני ובין שתיהן היו לפעמים ריבים איומים (כולל משיכות שיער והכל ). ואם למישהי מאיתנו נשארה "שריטה" (פנימית - לא חיצונית), זה כנראה רק בגלל ההורים שלנו, ולא בגלל הריבים שלנו (אבל זה כבר בכלללל לא קשור לשרשור הזה!).

כל עוד זה לא מפריע למישהו מן המעורבים- תהנו.

אם זה מפריע, תמצאו לאט לאט את הדרך להרגל אחר...

אצלנו מגיעים כל לילה בן 3, בת 4 ובן 6.

זה לא מפריע לנו- זה פשוט מוציא אותנו מדעתנו (ומשנתנו) ואין לנו כח לפתוח במאבק לילי רצוף.

לא יודעת אם זה מעודד- אבל כל הילדים שלי היו ככה- ולשלוש הגדולות זה כבר עבר, אני מניחה שזה יעבור גם לשאר...... 

אנחנו הולכים לישון שניים וקמים 4-5-6 (תלוי בלילה.... )

זה לא קל, זה קשה.

אבל גם אצלנו הגדולים כבר לא באים.

(אולי פעם נתגעגע לזה שהם באים????)

אחד אוהב ללטף לי ת'אוזן כשאני ישנה.....

ואחת בקביעות מכסה את פני בשערותיה.....

ואחד כל רגע משנה תנוחה-פעם ראש על אבא רגליים על אמא ופעם הפוך....

ואחת פשוט נעמדת לידי ולא מדברת רק משמיעה קולות לא מרוצים, עד שמפנים לה מקום במיטה שלנו....

ואת העיקר שכחתי-פיפי במיטה שלך כבר עשו לך? ועלייך???

חסדי ה'!

צרות של עשירים!!

ולקח לי זמן למצוא שוב איך עושים אותו.... לחצתי כמעט על כל המקשים עד שיצא!

כיף לשמוע את מה שרציתי לשמוע.... שזה בסדר, בעיקר רציתי אישור!

איזה כיף שהזכרת לי!

"צרות של עשירים"

תודה!

שכשנכנסים למלחמות אז זה נהיה ISSUE, ואז גם הילד לא מקבל את מה שהוא צריך, וגם זה נהיה עוד מאבק מיותר...

כשנותנים להם לבוא ולקבל חיבוקי מתי שהם רוצים, אז בלי לדבר ובלי מבצעים ובלי מלחמות, זה עובר בסוף ומשאיר טעם טוב

ממש לא,

לי פשוט לא נוח, לא יכולה לישון כשננעצים לי ידיים ורגליים קטנות במותניים ובפרצוף...

אז או שהם מתגלגלים הישר לצד של אבא. או שאנחנו מחכים 2 דקות שירדמו או אפילו רק ירגעו ואם זה מפריע לנו אנו לוקחים אותם למיטה שלהם.

לזה התכוונתי באומרי: " אם זה מפריע"...

יש אנשים שזה ממש לא מפריע להם. שיהנו!

אני חושבת שגם אם משהו מפריעה לילד,וזה יכול להיות חלומות לדוגמא שלך .

אז פשוט שהוא קם,ללכת איתו למיטה שלו,וגם אם את צריכה ואין לך כוח  לעשות את זה ,ללכת איתו למיטה ולשאול אותו על מה הוא חלם,(אם הוא מדבר אז לשאול,ואם לא..ללכת איתו למיטה )להשכיב אותו..ולהרגיע אותו עד שירדם..

שבוע שבועיים לעשות את זה..ואחרי זה,זה מדהים אך הם לא קמים יותר..(זה יכול לקחת אפילו יותר או פחות..אצל כל אחד זה אחרת)

אני לא אומרת מנסיון שלי,אלה מנסיון של גיסתי..

הצעתי את זה לגיסתי,וממש מדהים אך שילדה בת 3 וחצי,הייתה רגילה לקום כל יום למיטה של ההורים..

וכיום,לא שומעים ממנה עד הבוקר..

*העיקר לא להישבר.

                                      המון הצלחה

                                         מירב

גיסתי הייתה קמה 3 פעמיים  בלילה בשבילה,

ועכשיו זה לא קורה עם הילדה בת השנתיים וחודשיים -כי היא הרגילה אותה את אותו הדבר .

אבל בסדר כל אחת ומשפחתה.

                                  ב"הצלחה לכולן

                                         מירב

אני רואה שיש לך הרבה ידע במה שקשור לילדים, גם תאורטי וגם מעשי.

גם אני אהבתי לעסוק בנושאים הללו, עוד כשהייתי צעירה מאוד. אני ממליצה לך להקשיב למה שאומרות הנשים כאן בפורום, בתור אימהות מנוסות למספר ילדים. זה נותן הרבה מאוד.

יש הרבה דברים, שחברות שלי עשו והסתכלתי עליהן בעין עקומה, "מה פתאום את נותנת לילד שלך להתנהג כך...", ורק כשהיה לי ילד שהגיע לאותו גיל, הבנתי.

רואים שמירב מבינה עניין ויש לה כנראה יותר ניסיון ממה שרובכם חושבים שיש לכם !

שינה עם ההורים הוא בודאי הרגל לא בריא לאף אחד מהצדדים ,מי שחושב שהוא מתחשב בילדיו לא אלא טועה !

מה שטוב לך כאמא טוב בעקיפין גם לילדייך ! בלילה ,את זקוקה למנוחה שלך שלא לדבר על הפרטיות שלך עם בעלך...ילדים לא אמורים להכתיב את הכללים בבית את היא זו שמכתיבה את הכללים בבית ואני לגמרי בשוק פה מהתגובות...

יש מספיק דרכים אחרות לגונן על ילדייך והדרך הנכונה ביותר להפסיק תופעה זו היא ההתמדה להחזיר את הילד למיטתו מניסיון זה עובד  אפשר גם להוסיף לזה טבלת מדבקות לכל יום שהילד מתגבר  ילדים בגיל הזה מתים על זה.. לילה טוב

יוטבת

כמו שכתבת מה שטוב לי טוב גם לילדי ובלילה אני זקוקה למנוחה

ולכן אני לא מטיילת בלילה ולא מחזירה למיטות אלא ישנה נהדר גם אם יש מבקרים.

אין פה חכמה ולא,

כל אחת ודעתה לעיניין,

וגם אם הן חושבות אחרת,אני מקבלת גם את זה..

    ב"הצלחה לכולן

         מירב

הגדולים אצלנו נכנסו די חופשי, היו ימים שפשוט נעלנו את דלת חדר שינה והם באו, ניסו וחזרו למיטתם.

כשגדלו-- הגיעו לבקר בבוקר

והיום--- זו רק מנוחת פינוק במיטות שלנו אחה"צ

כמו שהגדולה שלי אומרת: "למיטה שלך יש ריח מיוחד שעושה כיף לישון "

הקטנה--- הלכה בעקבותיהם,

מה שבטוח--- זה עובר! תהנו מהרגעים המתוקים האלו.

ומשום מה נראה לי שהלחץ הוא עם הראשון והשני, אחר"כ כבר מבינים לבד שחבל להשקיע אנרגיות בזה, חיבוק פותר הרבה בעיות, והזמן עושה את שלו.

נראה שכמעט לא כתבו דעה הפוכה. לי אישית יש שינה מאוד קלה וברגע שאחד הילדים בא אני מתעוררת לגמרי ולא מצליחה לישון טוב גם בגלל רגש אחריות (אולי מוגזם?) אני בהחלט מעדיפה לקום בלילה לכסות\לחבק\להרגיע\לסדר מאשר שישנו איתי במיטה.לי עדיף להתעורר כמה פעמים ובשאר הזמן לישון מאשר לישון שינה מאוד קלה איתם.

אני חושבת שהדעה הרווחת כאן היא כדעתה של אחותו:

כל עוד זה לא מפריע למישהו מן המעורבים- תהנו.

אם זה מפריע, תמצאו לאט לאט את הדרך להרגל אחר...

בדיוק כמו שאת עושה.

אני ב"ה מבינה ואני מיעצת להרבה ששואלים אותי,(בדרך במעון שאני עובדת בו.)

עוזרת כמה שאני יכולה,ובמה שאני חושבת שאני מבינה ויודעת,וכמו שאת שמה לב,אני לא מגיבה לכל דבר,

אלא רק במה שאני בטוחה בו.

וכמובן שגם המלצתי לכמה וכמה את זה..כמו שהראתי לכן דוגמא על גיסתי..

שזה עזר לה.

-אם לא הייתי בטוחה בתשובה שלי,לא הייתי מגיבה.

                                 תודה על ההמלצה,אני מסתכלת על תגובות פה,

      ובחיים לא ייצא לי להסתכל בעין עקומה על מישהי,אני פשוט מבינה שכל אחת עובדת בדרך שלה..

                                           בעז"ה,הצלחה לכולן.

ונניח שאכן קיימת תשובה אחת נכונה באופן מוחלט לכולם - האם את בטוחה-בטוחה-בטוחה לגמרי שאת היא זו שיודעת את התשובה ושכל האחרים טועים?

אני לא עושה פה תחרות מי צודק ומי לא.(אין פה צודק וטועה,יש פה כמה רעיונות)

אני אמרתי את דעתי שעזרה לכמה וכמה..

ולכן אני מציאה אותה פה,מי שרוצה לנסות,בכבוד..

                 הצלחה

זו תיאוריה נפלאה וממש פשוטה,.

רק שהיישום שלה לא ממש .......

לשבת חצי ישנה על מיטה של ילד באמצע הלילה למשך שעה, ואיך שאת קמה הוא פורץ בזעקות קרב, ואיך שאת נכנסת למיטה- קם זה שאחריו וכן הלאה-

אז התיאוריה באמת מצויינת.

אבל אין לי כוחות גוף ונפש ליישם אותה

(ובעלי אם הוא קם באמצע הלילה- הוא כבר יישאר ער עד הבוקר, והלך על השינה עד הלילה למחרת.....)

ולכן אני אומרת ויאמר,שלא לכל אחת יש את הכוחות בשביל זה.

אני אחדד יותר את מה שאמרתי: נשמח לשמוע עוד מהידע שלך ומהנסיון שצברת, ויחד עם זה אני עדיין ממליצה לך בחום לא רק לשמוע, אלא גם לקחת ברצינות רבה את מה שנאמר כאן, כשזה נאמר מפי כמה וכמה אמהות רציניות ומנוסות. תנסי לשמוע מה עומד מאחורי הדברים, וקחי אותם כאופציה לעתיד.

עד גיל מסוים נח לנו שהתינוק מגיע אלינו, ומגיע שלב מסוים שבעלי פשוט לא מסוגל לישון איתם, אז תפקידו הוא ללכת למי שזקוק לעזרה, במיטתו של אותו ילד.

אני חושבת שהכי חשוב זה שהילד ידע שהוא מקבל מענה ושהוא לא לבד, ופחות חשוב באיזו מיטה זה בדיוק

אבל זה מה שאני עושה.

מאוד לא נוח לי לישון עם הקטן, במיוחד עם הבטן הענקית שמתהלכת לה לפני. הוא, מצידו, הכי אוהב לבוא אליי לפנות בוקר, לפתוח במונולוגים ארוכים אודות הכלבלבים במיטה שלו, מה הוא יאכל מחר ושהוא ממש לא צמא.

חמוד חמוד, אבל אני רוצה לישווווווווון. אז החלטתי ככה ואמרתי לו- מתוקי, אתה יכול לבוא למיטה של אמא רק כשיש אור בחוץ. הוא מאוד התנגד, וצעק ובכה קצת, אבל אמרתי לו בהמון אהבה שזה מפריע לאמא ולא נוח לה, וכשיהיה אור הוא יוכל לבוא. כשזרחה השמש, הראיתי לו שיש אור בחוץ, והסכמתי לו לבוא למיטה. מאז, כל לילה שהוא מתעורר הוא בא ושואל אותי אם יש אור בחוץ. אם אני אומרת שאין- הוא חוזר למיטה שלו. לפעמים מייבב קצת אז אני באה לידו ומזכירה לו שעוד מעט הוא יוכל לבוא והוא מבסוט. אם אני אומרת שיש- הוא בא ומתכרבלים ביחד...

הרבה יותר נוח לישון רק חצי שעה עם אפרוח קטן במיטה מאשר לילה שלם. ופייר, זה גם כיף. בד"כ אנחנו לא חוזרים לישון ופשוט מצחקקים ביחד ומציקים לאבא...

אם זה טוב לשני בני הזוג שהילד(ים) באים  בלילה אז זה נפלא  וכף ,אבל אם אבא לא מרשה? ואמא כן ? הכי חשוב וממש הכרחי זה לדאוג שהילדים לא יפריעו לפרטיות של ההורים. וזה התפקיד של הצד שמרשה לילדים לבוא (לרוב זה אמא)ומשהוא לסיום .פעם נסענו והישארנו את הקטנה אצל סבא וסבתא ללילה, והם כ''כ נהנו לתת לה לישון איתם במיטה.בקיצור בסוף עוד נתגעגע.

אצלי בדיוק אותו דבר זה ההסכם שלנו שרק כשיש אור הוא בא

(עוד מעט קיץ והאור יתחיל מוקדם מאוד.....) חשבת על זה??

 (5 וחצי בבוקר) אמא,בוקר!

אני: לילה!

הוא: בוקר!

אני: לילה! עכשיו לילה!!! (ובאמת חשוך בחוץ!!)

אבל זה יכול לקרות גם ב 6 ומשהו, כשמתחיל לעלות האור, אבל התריס סגור ובבית חושך.....

גם אצלנו ההסדר הזה עובד מצוין- רק כשיש אור בחוץ הוא מוזמן אלינו למיטה!

גם חייבת להגיד שכשהמיטות מופרדות זה ממש צפוף עם עוד אחד במיטה.למרות שהכירבול כיפי..

 מזל שהקטן עדיין בלול...

ורציתי להוסיף עוד משהו-

אני חושבת שהיו בשירשור הזה תגובות ממש לא ראויות ולא מכבדות. בואו ננסה להקפיד על דרך ארץ כלשהיא אחת לשניה.. גם אם זה אנונימי..

למרות שהייתי בטוחה שהמצאתי את הגלגל בשיטה הזאת, ואז הבנתי שאני מ-מ-ש לא היחידה.

קיווי- הוא בד"כ גם ככה בא בשתי שעות קבועות (בלילות שהוא בא. הוא לא בא כל לילה) ב-2 וב-6. אז ב-2 גם בקיץ לא יהיה אור, וב-6 גם ככה יש כבר  אור גם בחורף... אז אני מקווה שזה ילך חלק. גם בקיץ הולכים לישון מאוחר יותר אז מין הסתם הוא יקום מאוחר קצת יותר.

היא היתה מגיעה לחדר עם שמיכה.

הדלת פתוחה? נכנסת (לאבא כמובן)

הדלת סגורה? פורשת שמיכה ונשכבת לישון.

הראשון ששם לב היה יוצא לכסות אותה

1. ספרו של דר` וויליאם סירס `הורים גם בלילה`

2. "תינוקות באופן טבעי" הוצאת באופן טבעי. לרכישה ישירות מההוצאה: טלפון 04-6800933.

אי קוראת אותו אחרי כל לידה מחדש. ויש לו גם ספר המשך לפעוטות.

חבל שאין עוד הצעות...

לא נורא

את האמת זה תלוי,

בדרך כלל זה אמור להיות עד גיל שישה,שבעה חודשים..

אבל אם התינוק קטן עדיין אפשר להמשיך להשאר באמבטיה,ואם הוא גדול,לא נראה לי שיהיה לו נעים להשאר שם (לזוז).

                           הצלחה,מירב

את הבכורה העברתי בגיל חמישה ח'- היא כבר רצתה לראות את העולם....

אצל הקטן- העברתי כשהתחיל להתרומם על הברכיים, וחששתי שייפול. (לקראת שמונה ח', אני חושבת)

לגבי מזג האויר- אכן נראה לי שבעגלת אמבטיה התינוק מוגן יותר מהרוח, אבל האביב כבר בפתחינו, בע"ה...

הגדול- 3 וחצי חודשים -היה קייץ והוא התחיל להתהפך לי בפנים.

הקטן- 4 וחצי - היה חורף- עד כמה שהצלחנו לשרוד בפנים, התהפך, עבר לטיולון.

זה מאוד תלוי בגודל שלהם, בקצב התפתחות ובגודל האמבטיה!

שלי גדולים, וקנינו עגלה של פג עם אמטיה יחסית גדולה (לא הענקיות הגדולות שהם רק אמבטיה אלא המשולבת) וזה נהיה להם קטן מאוד מהר.

אם יש לך אמבטיה קטנה אז את תצטרכי לעבור מהר יותר לטיולון ואם יש לך גדולה אז יותר לאט.

ככה בשאר הפרמטרים, תינוק גדול- עובר מהר, תינוק קטן- יכול להיות יותר זמן.

קצב התפתחות- תינוק זריז- יעבור מהר יותר, תינוק קצת יותר איטי- יעבור יותר לאט...

וגם תלוי חורף/קיץ כמובן. כמה את רוצה להמשיך עם ההגנה מהרוח...

בהצלחה

הרוב עבר, נשאר טיפונת ריח

אבל נראה לי שגם ככה הוא צריך גדול יותר,

באיזה גיל באמת עוברים לפיטמה גדולה יותר בבקבוק?

יש לו כבר מגיל 0..

היא באמת רוצה לבחון אותה?

כי אם כן, זה נשמע לי הזוי לגמרי!!!

היא רוצה לראות מה היא יודעת, ולנסות ללמד אותה מה שהיא לא,

רק אני הרגשתי שזה סוג של מבחן (בשבילי, טוב?).

זה באופן כללי. אני זוכרת את אחיינית שלי(שהיא  אגב ממש גאונית), בגיל שנתיים משחקת בגומיות לשער, וכמו ביתך ממש לא מבינה מה אמא שלה רוצה ממנה כשהיא מפרידה בין הצבעים.

אני זוכרת מילדי שלי, שהליך קליטת וזיהוי המושג שלכל צבע יש שם אחר ויש עצמים שונים ששייכם לאותה קבוצת צבע, הוא הליך איטי וממושך. תקופה ארוכה הייתי נותנת להם חפץ נניח כוס קש, בצבע אדום, ואומרת, אתה רוצה לשתות בכוס בצבע אדום? כנ"ל גם לגבי מכונית כבאית אדומה וכו'... והייתי מדגישה לא רק שהכוס אדומה, אלא שהיא בצבע אדום... המון המון זמן עד שפתאום ראיתי, שהופ זה נקלט והילד מזהה את הצבע האדום. מכאן והלאה זה היה יותר פשוט להדגיש שיש עצמים בצבע כחול וכו'... אבל כל פעם הרבה זמן צבע אחד חדש עד שהוא נקלט.

אבל את יודעת מה? זה באמת היה בעיקר עם הבכור שלי..:9 כנראה מה שקוראים 'מכת בכורות' איכשהו עם אלו שאחריו עבר לי הדחף ללמד אותם כל הזמן, וב"ה הם לא פחות אינטלגנטים...

ועכשיו אני אקח את התפקיד של יוקטנה... ואגיד לך:

לכל ילד יש את קצב ההתפתחות שלו, שהכי מתאים לו, והעיקר זה להאמין בילד שלך ובחושים שלו, שיעבדו בשבילו הכי טוב שאפשר! בקצב שלו ובזמן שלו! וגם את כאמא תקשיבי  ללב שלך כשאת מסתכלת על הילדה את רואה ילדה נבונה (היא נשמעת מאד נבונה!!!) פעילה ומפותחת יפה ב"ה, ופחות ללחצים של איך היא בהשוואה לילדים אחרים, או ביחס למה שהגננת רוצה.... טוב אני יודעת שלא עשיתי את התפקיד של יוקטנה הכי טוב...אז נחכה לה מחר שתגיע...

ובינתים תשני טוב!! הילדה שלך הכי נהדרת!!

אני דווקא לא חושבת שצריך ללמד צבע צבע בנפרד - אם זה מה שהתכוונת.

כי אני לא יודעת אם צבע אדום מדבר אליה יותר מצבע צהוב למשל,

אז אני מעדיפה בכל הזדמנות אפשרית לומר לה את כל הצבעים, בחיים עצמם, כן? לא בצורה טרחנית.

חוץ מזה כשאת מתמקדת רק בצבע אחד, חסרה ההשוואה לצבעים אחרים, ובלי זה קשה יותר למצוא מכנה משותף, לא?

בשביל להוריד לך אבן מהלב,אומר לך,שגם אחיינית שלי,שהיא בת שנתיים ו4.

לא יודעת צבעים,שום צבע..

(יכול להיות שזה בגלל שהיא לא בגן,ולא יושבים איתה בבית על זה,אז אני לא מצפה ממנה לצבעים בנתיים,

 בעז"ה זה גם יגיע)

                אבל זה בסדר את לא צריכה להיות בלחץ כרגע.

                                המון הצלחה

                            המשך יומטוב,מירב

צבעים בשמם. לגבי התאמה - ראית שהיא יודעת יפה ואפילו מעבר לכך (יחד עם הצורות! מדהים!). אם הגננת מודאגת, אז שתיקח ווליום ותרגע, לדעתי...

הגננת עומדת תחת פיקוח והדרישות של משרד החינוך הן מעבר לנורמה,

אז כנראה שהגננת רוצה לעשות V ליד העניין עם הצבעים..

מקסימום, שהגננת תשתה כוס מים ותירגע.

תני לילדה שלך שתתפתח בקצב שלה ובקצב נורמטיבי!

תהני בינתיים מהאסטרטגיות שהיא רוכשת

נשמעת מתוקה

כתבתי פה לפני מספר חודשים על הבת שלי, בת שלוש וחצי, שלא מזהה צבעים ואני חושדת בעיוורון צבעים, כי אפילו את צבעי היסוד היא לא ידעה לומר.(למרות שהתאימה מעולה צבעים זה לזה!!)

הדבר בלט במיוחד- כי אחיה הקטן ממנה בשנה כבר ידע לומר את כל הצבעים, והיא - נאדא.

התייעצתי עם הגננת והיא שאלה את הפסיכולוגית של הגן, שאמרה שאם לא מזהים ירוק ואדום זה באמת יכול לאותת על בעיה.

וביום בהיר אחד, לפני כחודש וחצי, הילדה (כמעט בת 4) התחילה בבת אחת לומר לי את שמות כל הצבעים מבלי להתבלבל בכלל!!!

אז קחי את הזמן שלך ושלה, סנני את דברי הגננת, ואם יש לך ספקות- בשביל זה אנחנו כאן......

והקטע ששני הגדולים שלי "הקדימו", אז גם אנ יחשבתי שיש לי עוורי צבעים מה גם שיש לי במשפחה עיוורון צבעים.

אבל בסוף, כאמור, הם מצאו בזה עניין והגיעו לזה

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t347113#4265477

את התה של היפ בטעם קמומיל.

היא ממש אהבה אותו.

תודה

למלא מעט מבפנים ( אפשר שכבת סול נוספת), כך שכשאת מחברת- הקצוות ישבו בדיוק זה על זה ( ולכן אחד מעט רחב יותר מן השני)

ולתפור עם חוט דייגים ( חוט ניילון) מסביב.

גומי להיקף כמובן.

בהצלחה.

ולמה לא בפורום תפירה? יש שם מומחיות יותר...

בפורום הריון ולידה.

הרבה הצלחה וגידול קל! 

חוץ מזה אולי רעב/צמא