פורום הורות (עמוד 365)

עם הבן הבכור שלי כל הזמן נלחצתי על זה אבל עם הזמן גיליתי שזה יבוא כשצריך  (ז"א כשאנחנו נרגיש צורך כי משהו מפריע ולא כי "צריך". בהצלחה.

פשוט בשביל שתהיה לו אמא שפויה וחייכנית,  לא?

ואיך עושים את זה, אני לא ממש יודעת להגיד לך טיפים כי אני לא סופר דופר מסודרת...

אבל קראתי את הלוחשת לתינוקות וזה קצת עזר לי עם העניין.

העיקרון הוא לדאוג לשיגרה קבועה של סדר יום: אכילה, החתלה ומשחק ואז שינה.

ובזמן שהוא ישן יש לך זמן לעצמך. כשהשיגרה תחזור על עצמה נסי לעקוב אחרי הזמנים 

שהוא אוכל, כמה זמן הוא ער וכאלו כך תוכלי לראות אם הוא מסודר ואת לא מודעת או 

שתוכלי להתחיל לסדר את הזמנים לאט ובעקביות...

בהצלחה רבה!!!

קנו לנו אותו בילדה הראשונה והוא עושה חיל! יש לנו 6 ילדים כ"י ועם רובם זה עזר מאד, עם אחד היה קצת יותר קשה אבל הסבלנות השתלמה והסדר יום עזר לי לפחות להתנקות מרגשי אשמה- כי אני עשיתי הכל ועכשיו הוא צריך רק לישון או כואבת לו הבטן וכו' אבל לא בצורה נוקשה. בכלליות השיטה אומרת שסדר יום עוזר לתינוק לדעת מה הולך לקרות ולכן הוא יותר רגוע, וגם לך וזה עוזר לך למצוא זמן לעצמך בתוך היום

שמחה לעשות. כלומר איזו עבודה היית רוצה שגם תביא לך סיפוק והתקדמות. את יכולה "להתפרע" לגמרי ולאמר שהיית רוצה ללמוד טיסה, רפואה, ועוד כל מיני. אח"כ, כשאת בטוחה שזיהית לגמרי את ההעדפה שלך, נסי שוב להגדיר סדר עדיפות לדוגמה: במקום הראשון - רפואה, בשני - ארכיטקטורה, בשלישי עיצוב אופנה וכו'. אח"ב נסי להגדיר את הסיכוי שלך ללמוד את המקצוע הנחשק. כמו מימון, שמרטפות וכו'. לגבי העיתוי, גם בגיל 40-30 עוד לא מאוחר לעשות הסבה מקצועית, אבל אם יש לך עכשיו מימון ועזרה בבית אז אולי כן כדאי עכשיו? יש כאלה בגילך שאומרות כרגע שבענו מלימודים, ואילו בגיל 30-40 דווקא צמאות ללמוד משהוא שהן אוהבות ומתחברות. בסיכום, החלטה על קריירה היא לא משהוא שמקבלים מיניה וביה, אלא צריך להשקיע הרבה עד לקבלת החלטה, כולל התייעצות במקרה הצורך עם יועץ תעסוקתי. בהצלחה.

רופא שיניים פיקח, שהגענו אליו פעם לטיפול עם אחת הילדות שמצצה (אינני זוכר מה זה היה אז, אצבע או מוצץ), אמר: מוטב שיהיו לה שיניים עקומות משתהיה לה נפש עקומה...

ילד שמוצץ צריך את זה. חום, ביטחון, התכנסות, הרגעה.  נכון שאיננו מצפים שילך עם מוצץ כל החיים.  אולי כדאי להתחיל מתוספת חום, שמחה נינוחה, חיבוקים; להקשיב לה בנחת, שיחה לפי רמתה.  יש סיכוי סביר שהמוצץ ינשור לבד. אולי עם עידוד קל כשמבחינים שנשאר רק ההרגל.  

אני ואחותי לא לקחנו מוצץ ולא אצבע. השיניים של כל אחת מאיתנו עלו כמה אלפי שקלים...

אחותנו הקטנה מצצה אצבע עד גיל 13 (!!!), והשיניים שלה ישרות ויפות כמו של שילגיה - ובחינם 

גרמתן לי לחשוב שוב על העניין, אולי זה בעצם לא כ"כ נורא...

הבעיה שלי היא לא עם השיניים, אלא עם ה"חולמנות" שבזה...

אולי באמת אני צריכה להתעלם.

תודה לכן!!

כמה "חוכמות" מבוגרים עושים בשביל "לתפוס שלוה" - מה שעושה ילד קטן תוך שתי שניות עם המוצץ... גם לו יש עולם פנימי.

פשוט לחכות שתוציא לבד את המוצץ(בת 3)? אם אני מציעה לה להוציא מוצץ זה בסדר? (זה לא משכנע אותה... אבל זה בגדר ה"ללחוץ" עליה?)

באיזה גיל לדעתכם כן להתחיל לדרוש שתוציא? (אם בכלל לדרוש)

כדאי להבטיח הבטחות, שאם תישן בלי מוצץ, אז.... או שזה עוד לא הגיל?

לא צריך הבטחות. מה איכפת לך? זה טוב לה.  גם לא צריך להבטיח, כאילו עושה משהו לא בסדר..  פשוט קצת סבלנות.  אם שואלים בנחת, בעדינות, כשמתרשמים שזה כבר לא כ"כ חשוב, אלא "אינרציה" - זה בסדר גמור. לדעתי, כשהיא תראה שזה לא איכפת לך, ואין כל לחץ - אז היא תתחיל בתוך עצמה להרגיש אם היא כבר לא צריכה. ה"לחץ" גורם הפוך: הרגשה אוטומאטית כאילו יש פה משהו שהיא צריכה להגן עליו...   בדרך כלל רואים כשזה כבר לא באמת נצרך אלא סתם "מסטיק" כזה..

ובקרוב, והמשיכי כמו עד עכשיו, אבל בהחלט שדרי לו שלא תחכי עם זה בלי סוף.

יש לי בת בת 3.5. בעיקרון היא גמולה מחיתולים. כשהיא רוצה להעניש אותי אז היא מפספסת. אם אני משחקת איתה אז היא לא מפספסת. אבל יש לה עוד אחים.....  מה לעשות ?

יש כמה דרכים שבהן הילדים נוהגים כדי לזכות בתשומת לב: מתנהגים הפוך ממה שהם חונכו/הורגלו או על ידי כך שהם "מרצים" את הוריהם שהם אוהבים.

ביתך זקוקה לתשומת ליבך נסי לעודד אותה כשהיא מצליחה לא לפספס וכך היא תרגיש את קירבתך אליה הן שאתן משחקות והן שלא מתאפשר לך. 

זכרי שהיא מודעת לכך שבזמן ש"תרצה" את אמה תינתן לה תשומת לב. אולי תוכלי להשתמש בכך.  לכן אם תעודדי אותה במילים טובות/תיגמולים על הצלחתה אולי בעה"י יחול שיפור

יתכן גם שהתהליך קשה לה ומפחיד( בני פחד בהתחלה לשבת על האסלה) והפיספוס הוא סימפטום לקושי האמיתי שלה. לכן שוב מילים טובים ועידוד יעזרו

הצלחה רבה

גיל שנה- מילה אחת פרט לאבא...

גיל שנה וחצי: 10 מילים.

גיל שנה ו9 לפחות 2 מילים מפעילות כגון : בא, קח, תנילי. די, אתזה

שיבושי דיבור בהחלט סבירים בגיל הזה ואף חריג אם לא יהיה. הם לרב מתחילים לדבר בפתח- קמץ את רוב המילים מה שיוצר שפה מקורית ומצחיקה.

מילה בגיל זה פירושו: הברה או שתים ספציפיות לחפץ או מושג ספציפי. ולאו דווקא מילה בצורה שבה אנו מכירים .

( כגון: מם למים , האו לכל בעל חי אפשרי..." סס למוצץ, נוק לבקבוק וכן הלאה)

נכון שיש כאלו שעוברים ומכפילים את המינימום הנדרש... ואז מה?

אם לא בוצע המינימום הנדרש או בגיל שנתיים ןחצי אין חיבור של שתי מילים למשפט, ואין הטית פעלים   או שהסביבה בגיל זה לא מבינה אותה אז רצוי לעשות בדיקת שמיעה.

כבר התחלתי להילחץ ...תודה רבה על התשובה המפורטת ..

ורק לאחרונה היא התחילה לדבר... 

אבל מאז היא לא מפסיקה להפתיע.

וזה מרגש... ומצחיק מאוד... 

חוץ מאמא... ולא חשבתח להילחץ מזה ... נראה לי ממש נורמלי....

כל אחד וממש הקצב שלו!

רק צריך לראות שהילד במגמת התקדמות והתפתחות!

להתפתחות הדיבור, אבל אולי כן כדאי לבדוק את ההתקדמות שלה באחד מהמכונים להתפתחות הילד. רופאת הילדים אולי תמליץ על בדיקת שמיעה. כ"ט 

איזו בדיקת שמיעה? הילדה בת שנה וארבע! נשמע שהיא ילדה מפותחת שמדברת בדיוק בקצב המתאים לגילה.

לא דיברה כמעל בכלל עד גיל שנתיים ו8 חודשים. כבר הייתי בטוחה שכדאי להשאיר אותה עוד שנה במעון (היא ילידת סוף כיסלו והי קטנה בשנתון)

ופיתאום בלי שום התראה מוקדמת התחילה לדבר שוטף.

עד היום היא לא מפסיקה לפטפט .

2 מאחיי לא דיברו כמעט עד גיל 3. (חוץ מאבא ומילים בודדות וגם זה די מאוחר..)

נתנו להם לשמוע קלטות עם שירי ילדים (כל לילה כשהלכו לישון, וגם כששיחקו) , ופתאום הם התחילו לדבר (יותר מיד...).

אין לי מושג אם זה קשור אחד לשני או לא, אבל מה שבטוח שזה כנראה לא יכול להזיק..

מתגובותכן אין טעם להילחץ אלא נראה לי שהיא בסדר ומתקדמת בקצב שלה -זורקת מילים פה ושם...

ורק טוב! היא שומעת מוסיקה ורואה סרטים חינוכיים מגיל לידה ...תודה  בכל אופן

ב"ה

מגיל 3 רק חצאיות, וגם גרביים... החל מגיל 3 זה גיל חינוך ואחת המצוות העיקריות של נשים ובנות זו צניעות אז אני מחנכת אותה למצווה הזו...

לפי ההלכה צריך מגיל 3 חצאיות? 3 זה גיל חינוך? זה מה שתהיתי בעיקר. אשמח למקורות הלכתיים.

קניתי די בתמימות... ועכשיו תוהה מה לעשות...

אבל בבנות דיני צניעות מתחילים בגיל 3.

כך לדוגמא אסור לגבר להתייחד עם ילדה בת 3.

ולגבי הלבוש - מה, כמה ואיך תשאלי את הרב שלכם.

הרבי מליובאוויטש אומר להלביש במלוא הצניעות מגיל שלוש, וכך לדעתי רוב מוחלט של הפוסקים.

לדעתי, במיוחד אם את אומרת שרוב הילדות ילבשו חצאיות, יש בזה משהו מעבר לצניעות עצמה (אני חושבת שרבות יסכימו איתי שחצאית לילדה זה לאו דווקא צנוע...), זה משהו שמייחד אותה כ"ילדה שלובשת חצאית". אני לא יודעת בדיוק להסביר למה אני מתכוונת.

כמובן שחובה מכנסיים מתחת! בחורף הכי קל - גרביונים. דווקא בחורף ניצלתי את זה שגרביונים+חצאית זה ממש מתוק, והלבשתי ככה הרבה פעמים גם לפני גיל שלוש.

בקיץ אני מלבישה מכנס יותר קצר מהחצאית (ממש לא אוהבת מראה של מכנסיים מתחת לחצאית) וגרביים ארוכים. אם את לא הולכת עם גרביים או לא מתכוונת לגרוב לה, אפשר מכנסיים עד הברך.

אם קנית את הבגדים בשבועיים האחרונים, אולי תחליפי?

ראשית גיל חינוך תלוי מאוד בכל ילד וילד לפי מה שהוא ולפי התפתחותו האישית. כך למשל: אם הילד יודע קצת לדבר, מלמדים אותו "שמע ישראל".. וכמובן שיש להרבות בקדושה כמה שאפשר.. 
 

בגיל 3 הלבשתי את הילדה בחורף במכנסיים עד שהגננת דיברה איתי וסיפרה לי שהבנות בגן מתלחששות ומתפלאות מדוע היא תמיד במכנסיים ...

באותו יום הלכתי וקניתי לה כמה חצאיות וגרביונים יפים - כדי שלא תהיה שונה בגן.

לדעתי מבחינת ההלכה אין בעיה, אבל מסתבר שכבר בגיל 3 הבנות מסתכלות על מה שהאחרות לובשות.

דודה של אשתי שהיא גננת ותיקה אומרת שהיא מבקשת מההורים להלביש את הבנות במכנסיים (או להוסיף).

הטיעון שלה שלילדים בגיל הזה אין מודעות לגבי צורת הישיבה שלהם וכדו'.

עדיין יש הרבה דברים כאן שתלויים בילד בזמן ובמקום. 

אני בעד חצאית ומתחתיה חייבים תמיד: בקיץ מכנסונים, בחורף גרביונים או מכנסיים ארוכים. תלוי גם בציבור אבל עד כתה א' אפשר להלביש רק מכנסיים ארוכים בחורף. בעיקר זה שייך אחה"צ, שאז זה לא זמן תפילה, הוצאת ספר תורה בגן וברכת המזון. זה זמן חוגים ומשחקים ונראה לי שאפשר להקל.

שבגלל שבגיל הזה הבנות קופצות ומקפצות כמו בנים, החצאית תהיה פחות צנועה מהמכנסיים, המכסים את הרגליים בצורה מלאה.

לפי דעתי מכנסיים זה בהרבה יותר צנוע. הבת שלי התחילה בגיל 4.5 עד עכשיו היא לא רצתה. נכון שיש את הדרישה החברתית והדתית אבל אני רואה יותר הורים שמעירים לילדה שבי צנוע הרבה פעמים ביום, אז מה יותר צנוע?! צריך לחשוב איך לאזן את זה מצד אחד חצאית מצד אחד צניעות. שהקב"ה יצליח את דרכינו אמן!

לביתי היחידה אני מלבישה טייץ- אחרי הברך וחצאית עד הברך.

כגננת אני רואה את הבעייתיות בנושא הצניעות ופונה תמיד לאימהות להוסיף מכנסיים ומדגישה-צמודים, רצוי אחרי הברך גם בגלל נפילות למיניהן , נמנעת חבלה בברכיים.

אני תוהה מה אעשה בחורף, כיוון שבקיץ היה ממש נוח ונראה לא מסורבל (היא בגן שרובו חילונים) ואפילו אופנתי.

נראה לי שבחורף אלך על שמלות עד הברך ומתחת גרביונים.

חשוב לא להגביל את חופש הפעולה של הילדות, בארגז החול ובטיפוס בסולם, בטיול וכדומה.

עם זאת, הילדה מעכשיו מתחילה להבין מה יפה ואיך כדאי, לכן, אני מרגילה אותה מעכשיו שלא הולכים רק עם מכנסיים (ממש כמו אמא) וגם- לא הולכים ללא מכנסיים (עדיין לא ניסינו גרביונים).

גדגדג

?????????????????????????????????????.

הרב אליהו זצ"ל פסק לחברה שלי מגיל 4, אנחנו פוסקים לפי הרב דב ליאור שפוסק מגיל 3. את החליפות ניתן להלביש גם מתחת לחצאית (כיוון שלא כל הבנות מסתדרות עם גרביונים בגיל הזה) וגם לפיג'מה. בכל מקרה על פי רוב מחיר חולצה הוא כמו מחיר חליפה ויותר, כך שאפילו אם תשתמשי במכנסיים רק ללילה זה יוצא יתר משתלם

עוד לא הגעתי לגיל, ולכן לא יודעתמה אניאעשה, אבל שמעתי מאמא שלי (גננת) שבנות מסתבכות עם החצאית, הרבה פעמים היא עולה להן והן מאוד נבוכות מזה, כך שיוצא שכלהיום הן מתעסקות בסידור שלה. שלא לדבר על טיפוס למתקנים, קפיצות, ישיבה מזרחית וכו'. נראה לי שעד כיתה א' עדיף מכנסיים.

שמלה או סרפן ומתחת טייצ

ולדעתי זה תלוי בעמדה הנפשית שלך.

הבעל לא חייב להיות אחראי בפועל על דברים כדי להיות "ראש הממשלה" בבית

(ועל כן אני גם מסתייגת מהביטוי ראש ממשלה בהקשר הזה)

אך מה את מרגישה לגבי העשיה שלך בבית ולגבי העשיה שלו? האם יש מקום בו את מרגישה יהירה?

יש עוד המון שאלות שאפשר לתהות עליהם בנושא הזה, אך העשיה בהחלט לא קובעת מי הראש בבית.

זוהי עבודה של כולנו, בהצלחה.

של ערוץ 7 - ממש ממש מומלץ!

כרגע יש לי רק שני בנים ועשינו להם מיני חלאקה. אבל חשבתי ובא לי רעיון, שתערכו לה יומולדת 3 ממש כמו לבן, רק עם סממנים יהודיים של בת, בגיל הזה כמובן: הליכה לרב לקבל חצאית ואביזר לשיער (גומיות, סיכות, קשת, סרט - לפי מה שמתאים לה והיא אוהבת). תקני לה חצאית יפה וחגיגית, חוץ מהבגדים החגיגיים שתלבש, תמסרי לרב ושהוא יתן לה את זה! ושיסביר שהיא כבר גדולה, בת 3 ומהיום תלך בחצאית, כמו הילדות הגדולות וכמו אמא. לא משנה איך אתם נוהגים, עם או בלי מכנסיים מתחת, קצרים או ארוכים. אפשר לצרף גם חולצת 3/4 לחצאית מתנה, תלוי איך אתם נוהגים.

אפשר לעשות איתה ועם האורחים הפרשת חלה. להכין פמוטים והאורחים יכינו ויקחו הביתה. לומר מזמור ד' בתהילים לפי המנהג, שהרי היא מתחילה את שנתה הרביעית ביום זה. להכין קופות צדקה ולתת צדקה בסכום סמלי שקשור לשמה וליומולדת 3.

חוץ מזה - לעשות לה יומולדת הכל הכל כמו לבן!  בהצלחה ומזל טוב!

רק בתוספת לדברייך

אישית אולי נעדיף רבנית. וסבתות במרכז. מעבר לכך ציינת הרבה רעיונות מקסימים

נשמח להמשך זרם הרעיונות שלך ושל אחרים\ות.

אני שומרת את זה לשנה הבאה לבת שלי... 

ב-6 יש כבר אור ויכול להיות שהיא מתעוררת מזה.

אבל, אם היא ישנה במעון וגם ישנה אח"כ ב18- 18:30

אולי תבדקי לה את הברזל יכול להיות שחסר לה זה הרי גם גורם לעייפות.

בהצלחה!

זה בהחלט הגיוני ונפוץ.

אם הברזל תקין אז יש לה דפוס שינה שכזה וזה בסדר גמור.

חשב עליו, אבל, אני רוצה קצת יותר, כי בכאלה ערבים כבר הן היו. תודה!!!!

אני לא מכירה את סוג הבנות המדובר, אך אני הייתי בערב כזה שהיה ממש חוויתי,

צריך להקים מספר תחנות שבהן הבנות לומדות על הלכות מטבח ועיניינים שהאשה מרבה להתעסק בהן בבית.

1. ברירת אורז.

2. ניקוי חסה.

3. הפרשת חלה- וקליעות מעניינות.

4. הדלקת נרות שבת.

5. הכשרה של בשר. (רק הדרכה רעיונית והלכתית)

6. בדיקת פירות יבשים.

7. עיצוב שולחן+ מפיות

וכיד הדימיון הטובה....

אני הייתי בערב כזה, בתחילת הערב קיבלנו קלסר שקף ובכל תחנה קיבלנו דף עם ההלכות והסברים רעיוניים על הנושא של התחנה.

זה היה ערב אימהות ובנות והיה ממש מוצלח.  אחרי הערב הבנות כ"כ נהנו שקנינו כמה אימהות בשר לא מוכשר (ניתן להשיג בסופר)  והיכשרנו ביחד עם בנותינו.

את מחפשת בסגנון הזה?

אכן, מחפשת משהו כזה, אבל חייבת שגם הבני דודים הבנים יהיו שותפים וגם האחים, כי אחרת...אקבל ריקושטים מכל הכיוונים. אני מאמינה שבערב כזה כמו שהצעת אפשר שגם הבנים יהיו נוכחים, והאמת- זה רק יהיה מועיל בעבורם...

המון תודה! אני ממש מרגישה איך הדימיון מתחיל לעבוד אצלי!

אשמח לקבל עוד רעיונות, אם יש!

אני הייתי בערב שכלל סידור פרחים, ופעילות על ארבעת האימהות, וזה היה מאוד נחמד, אך זה היה בת מצווה שהשתתפו בה רק בנות.

לילדות לעשות כאלה פעילויות מעפנות, אני לא הייתי נהנה מזה לפחות...

הבאנו שיחה של ילד מקו לחיים-והוא סיפר את הסיפור חייים שלו-וזה היה לקראת החורף-אז כל ילדה קיבלה שם של ילד מקו לחיים והיא סרגה לו על צעיף שקנינו את השם של הילד!!  זה היה מאוד יפה.. אם את צריכה עוד פרטים אפשר לשאול במייל: yaeli454@gmail.com  !!  מזל טוב!

פימו (או על מזוזה או על עטים), מצגת עם התמונות שהיא הייתה קטנה, מצגת על יונתן פולארד, טיול עם פעילות באיזור, יצירות, הפרשת חלה, אם היא במקהלה או יודעת לשיר היא יכולה לשיר (אם היא לא מתפדחת...)

סעודת אמנים, מישהו שעושה הרצאות+מצגת בא לבת מצווה אחת, סרט קצר שהבת מצווה משתתפת בו על הבת מצווה ועוד כל מיני

בהצלחה! וסליחה על הח-

תבת מצווה של החברות לכחנו אותם לבית הילד בנתניה ושם כל קבוצת בנות עשתה הפעלה!! זה היה מאוד נחמד..

למשפחה עשינו ערב בנושא נשים יהודיות בהסטוריה הילדה בת המצווה עשתה הצגה או קראה וגם האחיים הסבתות..

כי כל השנה היא למדה בקבוצה שקןרים לה מתן!! קבוצה לבנות ואמאות לפני בת מצווה.

סיור משולב בהדרכת הבת. הפרשת חלה, סיור למעיין חנה אם שמואל וסיור בקבר רחל

02-6264488

בחורה בשם אדרת

עשינו איתם וממש נהננו

מיקצועית ופסנתרנית עם וותק, שבונה תוכנית בת מצווה אומנותית על פי בקשות המשפחה.

חזרי אלי במיסרון אם זה מעניין אותך, ואקשר אותך אליה לשיחת בירור.

בס"ד

מטרנה מוכנה ניתן לשמור במקרר עד 8 שעות.

כך עפ"י ייעוץ של יועצת תזונה במוקד של מטרנה.

ובכלל, יש להם מוקד שעונה על כל שאלה: 1800-32-33-33

ולא להלחץ אף פעם, רק לבדוק.

מחליפה גם בין צבעי יסוד.

חשבתי כבר על עיוורון צבעים.

נשמע הגיוני??

זה חשש סביר לעניין??

או שזה קצת מוקדם ולתת עוד צ'אנס??

יש כאן חשיבות לגילוי מוקדם- או שממילא אין מה לעשות??

התחילו לזהות צבעים רק אחרי גיל ארבע. דווקא שני הראשונים זיהו ממש מוקדם, אז גם אני הייתי בטוחה שהם עוורי צבעים אבל לא  

אצלנו זה היה כך, בסוף היו לו נוזלים באזניים.

אגב, הסתבר שהוא דווקא כן זיהה צבעים, אך לא ידע לשיים (מלשון "שם") בגלל בעיית השמיעה.

זו אפשרות שאא לפסול.

ובאמת יש ילדים, כפי שיוקטנה סיפרה, שמזהים יותר מאוחר, לכן אמרתי- לא להלחץ אבל כן להבדק. האם יש לזה משמעות? כנראה בעיקר חברתית. ושהגננות לא יחשבו שיש בעיה כללית...

ותבדקו לפני שהיא מוציאה  רשיון נהיגה- אז זה כבר משמעותי

הוא זיהה את הצבעים, רק לא לפי שמות (כלומר, ידע לשים את כל האדומים יחד וכו', אבל לחלוטין לא קישר שקוראים להם אדום)

אז עיוורון צבעים שללתי.

רק לאחרונה הוא למד את כל שמות הצבעים, וכשזה בא זה בא.

ומשייכת קבוצות צבעים- אך בשום אופן לא יודעת לשיים אותם..

נחכה ונראה......

אני לא רואה כאן בעיה, הבן שלי גם בן 3 אדום הוא משיים תמיד נכון, צהוב/ כחול/ ירוק הרבה פעמים מתבלבל בניהם.

ואאל"ט, כיוון שהמוח מפרש את הירוק והכחול כדומים (ואלה הצבעים העיקוריים שעוורי צבעים לא מצליחים לזהות)יתכנו שיבושים בשיום שלהם, אבל שוב- בשיום ולא במיון (אם כי אם מידי פעם יש בילבול קל במיון אני לא מתרגשת). 

אני לא זוכרת באיזה אתר, אבל בדקנו את זה לבן שלי, וחשדנו שהוא עיוור צבעים, ורופא עיניים אכן אישר את הקביעה. מכל מקום, אין מה להתרגש מעיוורון צבעים, אולי לא יהיה לו פרופיל 97 והוא לא יהיה טייס..   אך למקרה שלך הבנתי שזה נדיר שלבנות יש עיוורון צבעים. מכל מקום, אם את לא רגועה תנסי לעשות את הבדיקה באינטרנט.

בזרם ישר מהאבר.

אם השתן יוצא בזוית מסוימת מפתח האבר טוב שאורולוג יראה,

לאחיין של בעלי עשו ניתוח, אחרי שראו שהוא לא עושה בזרם אחד (אלא בהפסקות) וזה משפריץ לכיוונים שונים ולא רק לאמצע.

האחיין עבר את הניתוח סביב הזמן שגמלתי את הבן שלי וראיתי שהוא עושה בהפסקות,  ובאותה תקופה בדיוק הייתה לי ביקורת אצל רופא ילדים (לא קשור לזה) אז שאלתי אותו והוא אמר רק הפסקות זה לא מדאיג (כי עדיין זה היה בשלב האימון), חשוב שהכיוון יהיה ישר, כל עוד זה ישר אין מה לדאוג.

בכל מקרה תמיד שווה להתייעץ עם גורם מקצועי- רק לא בלחץ.

הוא גם עדיין בגיל שהוא צריך את העזרה, לוקח להם זמן עד שהם מפנימים שצריך לכוון לבפנים, הבן שלי גמול למעלה מחצי שנה ועדיין לפעמים צריך עזרה במיקום שלו מול האסלה ולכוון אותו מעט.

איך הוא מגיע כ"כ גבוה? עם הגבהה? תנסי להוריד לו את ההגבהה ואם א"א כי הוא לא מגיע לאסלה, אז תרחיקי אותו מעט מהאסלה, ואת זה אני אומרת מניסיון שלי עם הבן, הוא עומד על שרפרף כי הוא עדיין נמוך כדי להגיע בכוחות עצמו לאסלה ועם השרפרף הוא גבוה מידי והרבה פעמים הפיפי מגיע לקצה השני של האסלה ואז אני מרחיקה אותו כמה מילימטרים.

צריך פשוט ללמד אותו שיכוון בעצמו. אני חושבת שהרבה מכוונים ידנית גם בגיל מבוגר. היה כאן פעם שרשור על מצב השירותים בבתים עם בנים... אני חושבת שזה ירגיע אותך אם תמצאי אותו!

בעיה פיסית וכיוון שנשלט ע"י הילד.

לדעתי כדאי ללכת לרופא שיבדוק ויחליט, במידה והכל בסדר  אפשר גם ללמד את הילד לכוון.

אגב, הבן שלי בגיל הזה מאד, אבל מאד אהב להשפריץ לכל הכיוונים. בשבילו זה היה משחק.

מה שבטוח שהם גדלים והתופעה הופכת למינימלסטית.....

שבוע טוב

ואתם עייפים ומרוטים.

ניסיתם מקלחת? מה אומרת הרפואה הטבעית? אזניים? מספיק שבע?

נו כל השאלות של הסבתות אבל אולי אחת תקלע?

כ"כ מזדהה איתך כי אצלי היתה כוכבת אחת כזו שמזל שהיו לה אחים בני 6 ו7 כי יכולנו להתחלק בנדנודים.

כולם זוכרים ומספרים לה את זה עד היום.

תשני בכל דקה אפשרית ומקסימום תשלחי אלי, יקפצו עליו כאן.

בריאות רוגע ונחת!

שינה מתוקה וארוכה לכולכם.

ולעניין-אפשרויות שבהם נתקלתי היו:  ריפלוקס- לא תמיד מתבטא בפליטות מרובות אבל לעיתים אפשר לאבחן ילד שמשמיע כל הזמן קולות כאילו עולה לו האוכל, זה יוצר מצב של צרבת ובכי רב. יש טיפול! הרבה רופאים מעדיפים שלא לטפל כי זה בד"כ משתפר תוך 4 חודשים ועובר עד שנה... והם מציעים טיפול רק לתינוק שאינו עולה במשקל. אבל יש כאלו המטפלים, כי הם מבינים שהם טרם פגשו ברופא שיסכים לחיות עם צרבת קבועה במשך 4 חודשים תמימים...וגם חסים על ההורים

גירוי יתר תחושתי: תינוק כזה טוב להשאיר מכורבל ככל האפשר ( ולכן יתאהב במנשא) הם בד"כ יעדיפו עגלה או לכל היותר עריסה קטנה , על פני מיטה, ישמחו אם תכרבלי את גופו בתוך חיתול או שמיכה שתיצור לו תחושת חביקה כאשר הוא ישן על הצד,

כאבי בטן: גם אם אינו עושה תנועות אופייניות לקוליק: יש תינוקות הרגישים לחלב ואם אמא שלהם אוכלת מוצרי חלב הם ממש "ישתגעו" כפשוטו. נסי מס' ימים להפסיק מוצרי חלב, בעיקר אם יש מישהו במשפחה הרגיש לחלבון חלב. לעיתים מדובר במזונות אחרים: סולניים (עגבניות, פלפלים , חצילים...) , מוצרים המכילים קקאו, האם את שותה קפה? יש תינוקות שסובלים מעירנות יתר בעקבות ה"נס" של אמא שלהם.

אפשר לנסות לקחת חיתול בד יבש- לחמם מעט במיקרוגל או על קומקום חשמלי ולאחר שבדקת היטב שהוא חמים ולא חם מדי לעטוף את בטנו בחיתול- זה פועל כמו בקבוק חם ומרגיע מאד, אפשר להשכיב ככה לישון.

טורטיקוליס משמעותי- פירושו שיש נטיה צווארית לתד מועדף, רצועות מצד אחד קצרות ומכווצות בעוד שבצד שני מתוחות וארוכות . לא לכל תינוק זה מפריע אך יש כאלו שזה מאד יציק להם ואז הם עשויים להעדיף תנוחה אחת מסוימת ( הם גם יעדיפו לינוק מצד מסוים ואף עלולים לסרב להנקה מצד שני) את זה פותרים ע"י מסז', הערכה של פיזיוטרפיסטית, או לחילופין: אוסטאופטיה (ריפוי ע"י לחץ בעצמות גולגולת) - מכירה מטופל חמוד וקטנטן שטופל והבריא פלאים. כירופרקטיקה.  להזהר- לקחת רק רק רק למטפל מוכר עם נסיון בתינוקות (איפה את גרה?)

רפלקס מציצה מוגבר- כזה יילוד שווה מאד להרגיל למוצץ, אל תבחילו בשום סוג מוצץ שאותו אפשר להציע עד שתמצאו מה הוא מוכן למצוץ ועד שיתרגל.

ולבסוף "שאלת כפירה" ממש מפי אחות. האם במשך היום ניסית להשכיב על הבטן? יש סבירות גבוהה להניח שזה יועיל. יש תינוקות שפשוט לא יודעים לישון על הגב. ( אם כי לרב בגיל כזה הם אמורים לישון בכל מצב אלא אם משהו מפריע להם) אם את חוששת מאד- שימי "בייבי סנס" ( אם כי יעילותו מוטלת בספק- הסברים מדוע- אם תבקשי) תרגילי למוצץ (גם נחשב כ"גורם מגן" מפני מוות בעריסה) והמשיכי הנקה, אולי תראי נפלאות...

כי חשוב- המשיכי להאמין שבד"כ עד גיל 3-4 חודשים זה פשוט עובר, יום אחד זה נעלם וזהו... ואף אחד לא יודע בדיוק איך ומתי זה קרה...

הרבה הצלחה ושמחה בגידול העולל , שתדעו ממנו רק נחת אמיתי בהמשך!!!

אני בטוחה שהרבה אמהות יעזרו בכל האפשרויות שכתבת. יש לי כמה שאלות: לגבי מוצרי חלב - אכן מישהי עוד כתבה על כך פה בפורום וגם קראתי על זה הרבה אז באמת הפסקתי. נראה לך שיש בעיה להוסיף חלב עיזים לנס קפה?

לגבי השכבה על הבטן - לנו זה גם לא עוזר אבל תתפלאי לשמוע שאחות בטיפת חלב אמרה לי כן להשכיב על הבטן בשעות היום - אז כנראה את לא כזאת כופרת

נראה לי ששיהוקים בתדירות גבוהה יכולים להעיד על איזו בעיה?

ואיך אני יכולה לדעת (חוץ מדרך רופא) אם יש אולי איזו דלקת באוזניים?

ועוד שאלה: קקי "מוקצף" ונוזלי מאוד-מאוד זה תקין? (רק מניקה)...

תודה!

1. אם ילד רגיש לחלבון חלב פרה סביר להניח שיהיה רגיש גם לחלב עיזים, אך לא מחייב ( לי בבית יש ילד שחוטף סטרידור אם נחשף במהלך תקופה לחלב פרה, והתקפים נרגעים אם מוזן רק מחלב עיזים... אבל זו לא ממש הרגישות עליה מדובר , במקרה זה מדובר על ילדים שאם יחשפו לחלב יפתחו במיידי פריחה ואפילו נפיחות בכלי נשימה) נסי בלי חלב בכלל, וחזרי בהדרגה- בהחלט אפשר לנסות חלב עיזים.

2. השכבה על הבטן במהלך היום- הוראה חד משמעית בטיפת חלב, זו גם המלצה שלי, כאשר הורים עירניים ועוקבים, מה שהעזתי "לכפור" זה להציע לכם גם בלילה אבל אם זה ממילא לא עוזר, אז בשביל מה?

3. שיהוקים, במקום גרפס מוציאים אויר. יש ילדים עם המון שיהוקים שזה לא מעיד על ריפלוקס , יש ילדים שזו תופעה שמלווה את הריפלוקס הקל שלהם, אבל זה ממש לא סימן אבחנתי.

3. דלקת אוזניים- תפסי אותו בזמן רגוע ולחצי בעדינות על הלשונית של האוזן כלפי האוזן עצמה,( לא בתנוך התחתון) מן עיסוי בסיבובים. אם יעשה פרצוף כואב או יצרח0- זה יכול להעיד על דלקת אוזניים או נוזלים באזניים ( לא אותו דבר) אבל אבחנה רק אצל רופא. אגב, דלקת אזניים בגיל זה היא נדירה בהחלט. בעיקר אם הוא יונק.

4. קקי נוזלי בצבע חרדל או ירקרק, גם אם קצת מוקצף- בסדר גמור, יתכן שיש לו גזים ואז היציאות יוצאות עם כל האויר הכלוא במעי.

5. המליצו לך פה שוב על אוסטאופטיה, אני יודעת על מישהו בקדומים, אם תרצי - אברר עבורך. גם לי כמו ליוקטנה אין נסיון אישי, אבל יש לי סיפורים משכנות ומטופלות ששלחתי.

הרבה הצלחה!!!

אני מזדהה עם כל מילה ואפילו נזכרת, בעודי קוראת את מה שכתבת, בכל התיסכול שהיה לי עם אחדת הבנות שלי.

היא לא הפסיקה לבכות 4 חודשים!!! אמאל'ה!!

אם הייתי מכירה אז את הקינסיולוגיה, הייתי רצה לטיפולים.

מומלץ בחום!

עם הבן שנולד אחרי ההיא כבר היכרתי את השיטה (למדתי אותה והיום אני מטפלת בעזרתה גם בתינוקות בכייניים), ולקחתי אותו למפגש עם קינסיולוגית.

מומלץ. מומלץ, מומלץ!

אולי זה יעודד אותך: אותה בכיינית היא היום ילדה מ-ק-ס-י-מ-ה ורגועה. יכול להיות שהיא פשוט בכתה בריכוז את כל השנים שאח"כ...

וואי, זה נורא ארוך.

בקיצור- זה עובד.

סתם, אני לא כ"כ יודעת להסביר את זה, פשוט צריך לראות את זה.

אולי יותר מאוחר יהיה לי כח להסביר.

ואולי כדאי לחפש בגוגל.... sorry

אני מאוד מזדהה איתך!!

מה שעזר לנו אחרי חודשיים של סיוט מתמשך ללא שינה היתה בדיקת אלרגיה פשוטה שגילתה שהילד אלרגי לחלבי

הוא רק יינק אבל אני הפסקתי לחלוטין חלבי והמצב השתפר פלאים ממש כמו קסם!!!!!!

אגב היום הוא כבר גדול והאלרגיה עברה לו כבר...

שווה לך לבדוק

לפעמים בזמן הלידה הם חוטפים חבלה כלשהי, והם לא יכולים להגיד: "אמא צ'מעי כואב לי בצוואר/כתף/גולגולת איימים ועד כדי כך שאני לא יכול לעצום עין!". אוסטאופת יאבחן ויתקן (ללא כאב). 

מי זה אוסטאופת ואיפה מוצאים אותו?

לצערי ולשמחתי אין לי מנסיון אישי, וגם לא משמועה

הנה קישור לאיגוד האוסטאופתים: http://www.osteopathy.org.il/tipul.html

למטה מימין יש עזרה בבחירת אוסטאופת.

בהצלחה!

עובד גם עם תינוקות פיצפונים, עדין מאד, ואני ראיתי בעיניים הוכחות ליעילות הטיפול שלו.

קוראים לו אמיל,

והטלפון של המזכירה שלו הוא 054-4917537 (זיוה).

ממליצה בחום,

ואם את רוצה עוד פרטים אספק בשמחה (אפשר באישי)

זה בטח הרבה יותר זול ככה...

קלעת בול. היום היינו אצל אוסטאופת (חיכינו חודש וחצי לתור הזה) והוא אמר שתקוע לו הצוואר (הניחוש הראשון שלך!), יכול להיות שבאמת בעקבות הלידה. מקווים שזה באמת יעבוד כמו קסם

נזכרתי, שהבן שלי לפני 3 שנים נולד בוואקום, ומיד המליצו לי ללכת לאוסטאופת, כי אולי משהו "נדפק" בלידה, ובגיל כ"כ מוקדם, תוך קצת טיפולים אפשר לטפל בבעיות שלעיתים מגלים אותם בגילאים מתקדמים ואז ממש קשה לתקן.

הלכנו לאחד, לא זוכרת מה שמו, צרפתי במרכז העיר.

הוא גם עלה על זה שהצואר תפוס (זה מפליא, כי עד אז הילד היה ישן עם הראש תמיד לאותו צד, ולא היה נראה לי מוזר) ולאחר הטיפול (2-3 מפגשים) הוא התחיל לסובב את הראש בחופשיות, ולהרדם כשהראש מחליף צד מדי פעם, זה היה מדהים, שהוא הצליח בלחיצות עדינות כ"כ לרפא את זה!

ויש בחנויות גם טיפות באך לשינה

לא הפסיק לבכות ואמרנו לה לכי לבי"ח ,כי זה היה מוגזם הוא ממש לא נרגע..והם גילו לו דלקת קרום המוח

אז  בעז"ה אין לו כלום אבל אולי כן יש לו משהו שמציק וזה לא רק פינוק....

התינוק מתרגל לניענוע וכך הוא נרדם. כנראה שיצרתם אצלו תלות בניענועים כדי להירדם.

תינוקות בדר"כ לא יודעים להירדם לבדם אנו צריכים ללמד אותם.

תנסי לבנות לו לוח זמנים של אוכל שינה פעילות וחוזר חלילה.

ספר מעולה מעולה -  הלוחשת לתינוקות - היא מסבירה שם את הכל

היתה לי את אותה בעיה עם הילד הראשון שלא הפסיק לבכות.

עם השאר השתמשתי בשיטה שלה והיא מוצלחת!

לא רק שמומלץ, ספר חובה לכל אמא!

טוב, רק כדי לשלול איזושהיא בעיה שאת לא יכולה לראות לבד. ועוד סיפור, יש לי חברה שהתינוק שלה צרח המון והיא ניסתה כל מיני דברים (גם מח אחד ועוד שיטות). בסוף, רופא ילדים גילה (ממש במקרה) שלילד יש חור בלב! ואם היו מחכים עוד כמה ימים היו עלולים לאבד אותו ח"ו. לכן, לפני שהולכים לכל מיני רפואה משלימה (שגם אני מאוד מאמינה בה) עדיף ללכת לרופא רגיל, לפחות כדי לשלול כל מיני בעיות. אגב, התינוק של חברתי, כיום כבן שלוש, ניצל בנס אחרי ניתוח לב בשניידר ב"ה.

התינוק נולד רגיל - לא מרגילים אותו.

איך הוא ישן ברחם? עטוף באמא, ותוך כדי נענוע (כשהיא בתנועה - הוא ישן יותר).

הוא נולד רגיל לזה, ולאט לאט הוא מתנתק מהתלות באמא. אין מה לדחוף ולזרז ("ללמד"=לאלף). הוא יגיע לזה לבד.

כמו שהוא לומד לדבר, כמו שהוא לומד לאכול, כמו שהוא לומד לנשום. בעצמו, בזמן שהכי נכון לו.

ואם בכל זאת רוצים לדחוף אותו לכך בזמן שלא נכון לו, יש לעשות את זה במלוא הזהירות והתמיכה! לא להשאיר תינוק בוכה ללא מגע. בכך אנחנו מלמדים אותו שאין לו מה לסמוך על אמא ואבא שיבואו לעזור לו, והמסר הזה מוטבע חזק מאוד במוחו הזעיר והמתפתח.

עד שהוא יתנתק מהתלות באמא, אמא עלולה לצאת מדעתה. פעמיים. אבל ממש. מה עושים עם זה? אני יודעת שהרבנית ימימה מזרחי אומרת שזה בדיוק הרעיון של אימהות: זו אי - מהות. את עצמך לא כלום, את כבר לא את עצמך, את כולך מסורה לילדיך, אין לך משל עצמך ולא כלום. אני מסכימה ברמת העיקרון. אבל ברמת בית שמש?! בכלל לא! זה לא חיים זה! הראש מסכים, הלב בכלל לא.

אצלנו בבית ב"ה יש מחשב בלי רמקולים!!!

ואז- אי אפשר לראות סרטים.

מידי פעם אפשר לראות אצל סבתא או הדודים.

באמת לא תמיד זה קל, ויש הרבה פעמים, שאם היתה לי חצי שעה שקט זה היה מאד עוזר

(לדוגמא- בשביל לשטוף את הבית לחג כשכולם נמצאים סביבי)

אבל ב"ה מצליחים להסתדר.

ראוי להסביר לילדים בנחת שבאמת יש ב"אסי וטוביה" וכד' דברים טובים שאפשר ללמוד מהם (לבל נעשה אותם "רשעים במקצת" בעיני עצמם..), אבל זה לא דבר בריא להתרגל לשבת הרבה זמן מול המחשב. זה יכול להביא להתבטלות. ילד צריך גם לשחק , לקרוא, לעזור, לפעול.  לכן נגביל ביחד את הסזמן שמסתכלים ל....  כך הכי טוב מגיעים להבנה העקרונית ביחד עם הילדים.  אח"כ צריך להזכיר ולעמוד על הקיום, כי זה מושך.. פה-שם אפשר קצת "גמישות".  

לגבי הזמן - תלוי בילדים. אם הם כאלה שממילא לא מגיעים הרבה למחשב - אפשר לומר: ילדים, עד שלשה סרטים. או: כמה ראתי, שניים? טוב, עוד אחד.  לא "לנפח" מזה יותר ענין ממה שיש להם.   אם זה ילדים שקצת "מכורים" למכשיר - צריך לקבוע מראש: למשלף שניים "אסי וטוביה".  יותר מאוחר - דודו אחד.  תלוי בזמן הפנאי, התעסוקה האלטרנטיבית וכד'.  העיקרון, לענ"ד: לא הרבה מידי ברצף, וגם לא יותר מידי פעמים. שלא ייכנס לילד בראש שבעצם כל הזמן מחכים, ח"ו, "לחזור" אל המחשב. המחשב הוא עיסוק אחד, לזמן מוגבל, וזהו.   ויפה שעה אחת קודם. אם ילד גדל ומתרגל - זה כבר יותר קשה לגמול. הוא גם לא יראה רק אסי וטוביה..

בעיניי שעה מדי יום זה המקסימום שהגיוני לאפשר (אני נותנת אולי שעה בשבוע).

אני גם לא אוהבת את הרעיון של ערוץ מאיר - למרות שכל החברים של ילדיי צופים, וגם אני צפיתי פעם כדי לבדוק והתרשמתי מאוד לטובה - אבל עצם הרעיון שהילד מתוודע לאפשרות של צפייה בסרטים באינטרנט, מאוד מרתיעה אותי.

זה נכון שזה מאוד מפתה, אבל זה בערך כמו להכין כל יום טבעול לארוחה - ברור שזה הרבה יותר קל ולפעמים גם יותר טעים, אבל זה לא לעניין. (כל עוד מדובר על מצב רגיל, לא שמירת הריון או משהו כזה)

לא נעם לי להגיד אבל גם אסי וטוביה מבחינתי זה הומור עצבני ואגרסיבי. למרות שהתכנים יהודים

בלי קשר אני מרגישה שלא להושיב אותם מול המחשב מפעיל לא רק אותם לא בעיקר אותי איך ליצור לנו חיים אקטיבים ושמחים עם מנגנון של פתירת בעיות ללא פתרונות הקסם....

והכביסה?? (והערמת כלים והרצפה וכו') נדחות לאחרי שעות השינה שלהם...

אני מודה שהבית שלי לא מבריק  אבל זה נראה לי נכון לי.

ד.נ. אולי חשוב לדעת שהגדול שלי בן 6- 

ובטח עם ילדים יותר גדולים יש מצבים ושיקולים שאני עוד לא מכירה.