פורום הורות (עמוד 365)

ואתם עייפים ומרוטים.

ניסיתם מקלחת? מה אומרת הרפואה הטבעית? אזניים? מספיק שבע?

נו כל השאלות של הסבתות אבל אולי אחת תקלע?

כ"כ מזדהה איתך כי אצלי היתה כוכבת אחת כזו שמזל שהיו לה אחים בני 6 ו7 כי יכולנו להתחלק בנדנודים.

כולם זוכרים ומספרים לה את זה עד היום.

תשני בכל דקה אפשרית ומקסימום תשלחי אלי, יקפצו עליו כאן.

בריאות רוגע ונחת!

שינה מתוקה וארוכה לכולכם.

ולעניין-אפשרויות שבהם נתקלתי היו:  ריפלוקס- לא תמיד מתבטא בפליטות מרובות אבל לעיתים אפשר לאבחן ילד שמשמיע כל הזמן קולות כאילו עולה לו האוכל, זה יוצר מצב של צרבת ובכי רב. יש טיפול! הרבה רופאים מעדיפים שלא לטפל כי זה בד"כ משתפר תוך 4 חודשים ועובר עד שנה... והם מציעים טיפול רק לתינוק שאינו עולה במשקל. אבל יש כאלו המטפלים, כי הם מבינים שהם טרם פגשו ברופא שיסכים לחיות עם צרבת קבועה במשך 4 חודשים תמימים...וגם חסים על ההורים

גירוי יתר תחושתי: תינוק כזה טוב להשאיר מכורבל ככל האפשר ( ולכן יתאהב במנשא) הם בד"כ יעדיפו עגלה או לכל היותר עריסה קטנה , על פני מיטה, ישמחו אם תכרבלי את גופו בתוך חיתול או שמיכה שתיצור לו תחושת חביקה כאשר הוא ישן על הצד,

כאבי בטן: גם אם אינו עושה תנועות אופייניות לקוליק: יש תינוקות הרגישים לחלב ואם אמא שלהם אוכלת מוצרי חלב הם ממש "ישתגעו" כפשוטו. נסי מס' ימים להפסיק מוצרי חלב, בעיקר אם יש מישהו במשפחה הרגיש לחלבון חלב. לעיתים מדובר במזונות אחרים: סולניים (עגבניות, פלפלים , חצילים...) , מוצרים המכילים קקאו, האם את שותה קפה? יש תינוקות שסובלים מעירנות יתר בעקבות ה"נס" של אמא שלהם.

אפשר לנסות לקחת חיתול בד יבש- לחמם מעט במיקרוגל או על קומקום חשמלי ולאחר שבדקת היטב שהוא חמים ולא חם מדי לעטוף את בטנו בחיתול- זה פועל כמו בקבוק חם ומרגיע מאד, אפשר להשכיב ככה לישון.

טורטיקוליס משמעותי- פירושו שיש נטיה צווארית לתד מועדף, רצועות מצד אחד קצרות ומכווצות בעוד שבצד שני מתוחות וארוכות . לא לכל תינוק זה מפריע אך יש כאלו שזה מאד יציק להם ואז הם עשויים להעדיף תנוחה אחת מסוימת ( הם גם יעדיפו לינוק מצד מסוים ואף עלולים לסרב להנקה מצד שני) את זה פותרים ע"י מסז', הערכה של פיזיוטרפיסטית, או לחילופין: אוסטאופטיה (ריפוי ע"י לחץ בעצמות גולגולת) - מכירה מטופל חמוד וקטנטן שטופל והבריא פלאים. כירופרקטיקה.  להזהר- לקחת רק רק רק למטפל מוכר עם נסיון בתינוקות (איפה את גרה?)

רפלקס מציצה מוגבר- כזה יילוד שווה מאד להרגיל למוצץ, אל תבחילו בשום סוג מוצץ שאותו אפשר להציע עד שתמצאו מה הוא מוכן למצוץ ועד שיתרגל.

ולבסוף "שאלת כפירה" ממש מפי אחות. האם במשך היום ניסית להשכיב על הבטן? יש סבירות גבוהה להניח שזה יועיל. יש תינוקות שפשוט לא יודעים לישון על הגב. ( אם כי לרב בגיל כזה הם אמורים לישון בכל מצב אלא אם משהו מפריע להם) אם את חוששת מאד- שימי "בייבי סנס" ( אם כי יעילותו מוטלת בספק- הסברים מדוע- אם תבקשי) תרגילי למוצץ (גם נחשב כ"גורם מגן" מפני מוות בעריסה) והמשיכי הנקה, אולי תראי נפלאות...

כי חשוב- המשיכי להאמין שבד"כ עד גיל 3-4 חודשים זה פשוט עובר, יום אחד זה נעלם וזהו... ואף אחד לא יודע בדיוק איך ומתי זה קרה...

הרבה הצלחה ושמחה בגידול העולל , שתדעו ממנו רק נחת אמיתי בהמשך!!!

אני בטוחה שהרבה אמהות יעזרו בכל האפשרויות שכתבת. יש לי כמה שאלות: לגבי מוצרי חלב - אכן מישהי עוד כתבה על כך פה בפורום וגם קראתי על זה הרבה אז באמת הפסקתי. נראה לך שיש בעיה להוסיף חלב עיזים לנס קפה?

לגבי השכבה על הבטן - לנו זה גם לא עוזר אבל תתפלאי לשמוע שאחות בטיפת חלב אמרה לי כן להשכיב על הבטן בשעות היום - אז כנראה את לא כזאת כופרת

נראה לי ששיהוקים בתדירות גבוהה יכולים להעיד על איזו בעיה?

ואיך אני יכולה לדעת (חוץ מדרך רופא) אם יש אולי איזו דלקת באוזניים?

ועוד שאלה: קקי "מוקצף" ונוזלי מאוד-מאוד זה תקין? (רק מניקה)...

תודה!

1. אם ילד רגיש לחלבון חלב פרה סביר להניח שיהיה רגיש גם לחלב עיזים, אך לא מחייב ( לי בבית יש ילד שחוטף סטרידור אם נחשף במהלך תקופה לחלב פרה, והתקפים נרגעים אם מוזן רק מחלב עיזים... אבל זו לא ממש הרגישות עליה מדובר , במקרה זה מדובר על ילדים שאם יחשפו לחלב יפתחו במיידי פריחה ואפילו נפיחות בכלי נשימה) נסי בלי חלב בכלל, וחזרי בהדרגה- בהחלט אפשר לנסות חלב עיזים.

2. השכבה על הבטן במהלך היום- הוראה חד משמעית בטיפת חלב, זו גם המלצה שלי, כאשר הורים עירניים ועוקבים, מה שהעזתי "לכפור" זה להציע לכם גם בלילה אבל אם זה ממילא לא עוזר, אז בשביל מה?

3. שיהוקים, במקום גרפס מוציאים אויר. יש ילדים עם המון שיהוקים שזה לא מעיד על ריפלוקס , יש ילדים שזו תופעה שמלווה את הריפלוקס הקל שלהם, אבל זה ממש לא סימן אבחנתי.

3. דלקת אוזניים- תפסי אותו בזמן רגוע ולחצי בעדינות על הלשונית של האוזן כלפי האוזן עצמה,( לא בתנוך התחתון) מן עיסוי בסיבובים. אם יעשה פרצוף כואב או יצרח0- זה יכול להעיד על דלקת אוזניים או נוזלים באזניים ( לא אותו דבר) אבל אבחנה רק אצל רופא. אגב, דלקת אזניים בגיל זה היא נדירה בהחלט. בעיקר אם הוא יונק.

4. קקי נוזלי בצבע חרדל או ירקרק, גם אם קצת מוקצף- בסדר גמור, יתכן שיש לו גזים ואז היציאות יוצאות עם כל האויר הכלוא במעי.

5. המליצו לך פה שוב על אוסטאופטיה, אני יודעת על מישהו בקדומים, אם תרצי - אברר עבורך. גם לי כמו ליוקטנה אין נסיון אישי, אבל יש לי סיפורים משכנות ומטופלות ששלחתי.

הרבה הצלחה!!!

אני מזדהה עם כל מילה ואפילו נזכרת, בעודי קוראת את מה שכתבת, בכל התיסכול שהיה לי עם אחדת הבנות שלי.

היא לא הפסיקה לבכות 4 חודשים!!! אמאל'ה!!

אם הייתי מכירה אז את הקינסיולוגיה, הייתי רצה לטיפולים.

מומלץ בחום!

עם הבן שנולד אחרי ההיא כבר היכרתי את השיטה (למדתי אותה והיום אני מטפלת בעזרתה גם בתינוקות בכייניים), ולקחתי אותו למפגש עם קינסיולוגית.

מומלץ. מומלץ, מומלץ!

אולי זה יעודד אותך: אותה בכיינית היא היום ילדה מ-ק-ס-י-מ-ה ורגועה. יכול להיות שהיא פשוט בכתה בריכוז את כל השנים שאח"כ...

וואי, זה נורא ארוך.

בקיצור- זה עובד.

סתם, אני לא כ"כ יודעת להסביר את זה, פשוט צריך לראות את זה.

אולי יותר מאוחר יהיה לי כח להסביר.

ואולי כדאי לחפש בגוגל.... sorry

אני מאוד מזדהה איתך!!

מה שעזר לנו אחרי חודשיים של סיוט מתמשך ללא שינה היתה בדיקת אלרגיה פשוטה שגילתה שהילד אלרגי לחלבי

הוא רק יינק אבל אני הפסקתי לחלוטין חלבי והמצב השתפר פלאים ממש כמו קסם!!!!!!

אגב היום הוא כבר גדול והאלרגיה עברה לו כבר...

שווה לך לבדוק

לפעמים בזמן הלידה הם חוטפים חבלה כלשהי, והם לא יכולים להגיד: "אמא צ'מעי כואב לי בצוואר/כתף/גולגולת איימים ועד כדי כך שאני לא יכול לעצום עין!". אוסטאופת יאבחן ויתקן (ללא כאב). 

מי זה אוסטאופת ואיפה מוצאים אותו?

לצערי ולשמחתי אין לי מנסיון אישי, וגם לא משמועה

הנה קישור לאיגוד האוסטאופתים: http://www.osteopathy.org.il/tipul.html

למטה מימין יש עזרה בבחירת אוסטאופת.

בהצלחה!

עובד גם עם תינוקות פיצפונים, עדין מאד, ואני ראיתי בעיניים הוכחות ליעילות הטיפול שלו.

קוראים לו אמיל,

והטלפון של המזכירה שלו הוא 054-4917537 (זיוה).

ממליצה בחום,

ואם את רוצה עוד פרטים אספק בשמחה (אפשר באישי)

זה בטח הרבה יותר זול ככה...

קלעת בול. היום היינו אצל אוסטאופת (חיכינו חודש וחצי לתור הזה) והוא אמר שתקוע לו הצוואר (הניחוש הראשון שלך!), יכול להיות שבאמת בעקבות הלידה. מקווים שזה באמת יעבוד כמו קסם

נזכרתי, שהבן שלי לפני 3 שנים נולד בוואקום, ומיד המליצו לי ללכת לאוסטאופת, כי אולי משהו "נדפק" בלידה, ובגיל כ"כ מוקדם, תוך קצת טיפולים אפשר לטפל בבעיות שלעיתים מגלים אותם בגילאים מתקדמים ואז ממש קשה לתקן.

הלכנו לאחד, לא זוכרת מה שמו, צרפתי במרכז העיר.

הוא גם עלה על זה שהצואר תפוס (זה מפליא, כי עד אז הילד היה ישן עם הראש תמיד לאותו צד, ולא היה נראה לי מוזר) ולאחר הטיפול (2-3 מפגשים) הוא התחיל לסובב את הראש בחופשיות, ולהרדם כשהראש מחליף צד מדי פעם, זה היה מדהים, שהוא הצליח בלחיצות עדינות כ"כ לרפא את זה!

ויש בחנויות גם טיפות באך לשינה

לא הפסיק לבכות ואמרנו לה לכי לבי"ח ,כי זה היה מוגזם הוא ממש לא נרגע..והם גילו לו דלקת קרום המוח

אז  בעז"ה אין לו כלום אבל אולי כן יש לו משהו שמציק וזה לא רק פינוק....

התינוק מתרגל לניענוע וכך הוא נרדם. כנראה שיצרתם אצלו תלות בניענועים כדי להירדם.

תינוקות בדר"כ לא יודעים להירדם לבדם אנו צריכים ללמד אותם.

תנסי לבנות לו לוח זמנים של אוכל שינה פעילות וחוזר חלילה.

ספר מעולה מעולה -  הלוחשת לתינוקות - היא מסבירה שם את הכל

היתה לי את אותה בעיה עם הילד הראשון שלא הפסיק לבכות.

עם השאר השתמשתי בשיטה שלה והיא מוצלחת!

לא רק שמומלץ, ספר חובה לכל אמא!

טוב, רק כדי לשלול איזושהיא בעיה שאת לא יכולה לראות לבד. ועוד סיפור, יש לי חברה שהתינוק שלה צרח המון והיא ניסתה כל מיני דברים (גם מח אחד ועוד שיטות). בסוף, רופא ילדים גילה (ממש במקרה) שלילד יש חור בלב! ואם היו מחכים עוד כמה ימים היו עלולים לאבד אותו ח"ו. לכן, לפני שהולכים לכל מיני רפואה משלימה (שגם אני מאוד מאמינה בה) עדיף ללכת לרופא רגיל, לפחות כדי לשלול כל מיני בעיות. אגב, התינוק של חברתי, כיום כבן שלוש, ניצל בנס אחרי ניתוח לב בשניידר ב"ה.

התינוק נולד רגיל - לא מרגילים אותו.

איך הוא ישן ברחם? עטוף באמא, ותוך כדי נענוע (כשהיא בתנועה - הוא ישן יותר).

הוא נולד רגיל לזה, ולאט לאט הוא מתנתק מהתלות באמא. אין מה לדחוף ולזרז ("ללמד"=לאלף). הוא יגיע לזה לבד.

כמו שהוא לומד לדבר, כמו שהוא לומד לאכול, כמו שהוא לומד לנשום. בעצמו, בזמן שהכי נכון לו.

ואם בכל זאת רוצים לדחוף אותו לכך בזמן שלא נכון לו, יש לעשות את זה במלוא הזהירות והתמיכה! לא להשאיר תינוק בוכה ללא מגע. בכך אנחנו מלמדים אותו שאין לו מה לסמוך על אמא ואבא שיבואו לעזור לו, והמסר הזה מוטבע חזק מאוד במוחו הזעיר והמתפתח.

עד שהוא יתנתק מהתלות באמא, אמא עלולה לצאת מדעתה. פעמיים. אבל ממש. מה עושים עם זה? אני יודעת שהרבנית ימימה מזרחי אומרת שזה בדיוק הרעיון של אימהות: זו אי - מהות. את עצמך לא כלום, את כבר לא את עצמך, את כולך מסורה לילדיך, אין לך משל עצמך ולא כלום. אני מסכימה ברמת העיקרון. אבל ברמת בית שמש?! בכלל לא! זה לא חיים זה! הראש מסכים, הלב בכלל לא.

אצלנו בבית ב"ה יש מחשב בלי רמקולים!!!

ואז- אי אפשר לראות סרטים.

מידי פעם אפשר לראות אצל סבתא או הדודים.

באמת לא תמיד זה קל, ויש הרבה פעמים, שאם היתה לי חצי שעה שקט זה היה מאד עוזר

(לדוגמא- בשביל לשטוף את הבית לחג כשכולם נמצאים סביבי)

אבל ב"ה מצליחים להסתדר.

ראוי להסביר לילדים בנחת שבאמת יש ב"אסי וטוביה" וכד' דברים טובים שאפשר ללמוד מהם (לבל נעשה אותם "רשעים במקצת" בעיני עצמם..), אבל זה לא דבר בריא להתרגל לשבת הרבה זמן מול המחשב. זה יכול להביא להתבטלות. ילד צריך גם לשחק , לקרוא, לעזור, לפעול.  לכן נגביל ביחד את הסזמן שמסתכלים ל....  כך הכי טוב מגיעים להבנה העקרונית ביחד עם הילדים.  אח"כ צריך להזכיר ולעמוד על הקיום, כי זה מושך.. פה-שם אפשר קצת "גמישות".  

לגבי הזמן - תלוי בילדים. אם הם כאלה שממילא לא מגיעים הרבה למחשב - אפשר לומר: ילדים, עד שלשה סרטים. או: כמה ראתי, שניים? טוב, עוד אחד.  לא "לנפח" מזה יותר ענין ממה שיש להם.   אם זה ילדים שקצת "מכורים" למכשיר - צריך לקבוע מראש: למשלף שניים "אסי וטוביה".  יותר מאוחר - דודו אחד.  תלוי בזמן הפנאי, התעסוקה האלטרנטיבית וכד'.  העיקרון, לענ"ד: לא הרבה מידי ברצף, וגם לא יותר מידי פעמים. שלא ייכנס לילד בראש שבעצם כל הזמן מחכים, ח"ו, "לחזור" אל המחשב. המחשב הוא עיסוק אחד, לזמן מוגבל, וזהו.   ויפה שעה אחת קודם. אם ילד גדל ומתרגל - זה כבר יותר קשה לגמול. הוא גם לא יראה רק אסי וטוביה..

בעיניי שעה מדי יום זה המקסימום שהגיוני לאפשר (אני נותנת אולי שעה בשבוע).

אני גם לא אוהבת את הרעיון של ערוץ מאיר - למרות שכל החברים של ילדיי צופים, וגם אני צפיתי פעם כדי לבדוק והתרשמתי מאוד לטובה - אבל עצם הרעיון שהילד מתוודע לאפשרות של צפייה בסרטים באינטרנט, מאוד מרתיעה אותי.

זה נכון שזה מאוד מפתה, אבל זה בערך כמו להכין כל יום טבעול לארוחה - ברור שזה הרבה יותר קל ולפעמים גם יותר טעים, אבל זה לא לעניין. (כל עוד מדובר על מצב רגיל, לא שמירת הריון או משהו כזה)

לא נעם לי להגיד אבל גם אסי וטוביה מבחינתי זה הומור עצבני ואגרסיבי. למרות שהתכנים יהודים

בלי קשר אני מרגישה שלא להושיב אותם מול המחשב מפעיל לא רק אותם לא בעיקר אותי איך ליצור לנו חיים אקטיבים ושמחים עם מנגנון של פתירת בעיות ללא פתרונות הקסם....

והכביסה?? (והערמת כלים והרצפה וכו') נדחות לאחרי שעות השינה שלהם...

אני מודה שהבית שלי לא מבריק  אבל זה נראה לי נכון לי.

ד.נ. אולי חשוב לדעת שהגדול שלי בן 6- 

ובטח עם ילדים יותר גדולים יש מצבים ושיקולים שאני עוד לא מכירה. 

אוליי לנסות לא להכנס לקרב אלא לקבוע עובדות (שהרי את האמא...)

ז"אאם הליכה לגינה כוללת התפרצות לכביש אז באותו הרגע חוזרים. אם הוא מתנהג בצורה לא נעימה (משתולל, נושך)פשוט שמים אותו בחדר בלי כעס ומסבירים לו שכשהוא ירגע ויהיה נעים איתו אז הוא יכול לצאת, אם הוא מבלגן את החדר, אין בעיה, לפני  שהוא יוצא הוא צריך לסדר.

נראה לי  שהוא מחפש לדעת שאבא ואמא חזקים ויכולים להתמודד איתו וזה ייתן לו אמון וכוחות להתמודד עם עצמו

כי אם אבא ואמא לא מסוגלים אז אני לא מסוגל לשלוט בכעסים שלי

הוא אומנם קטן אבל כנראה עם כוחות גדולים....  אצלנו , כשבאמת היינו החלטיים זה עבד גם בגיל  כזה.

אלף חיבוקים והצלחה. 

אני אכן מציבה גבולות ברורים, כאשר הוא מושך בשער למשל אני מרחיקה אותו ואומרת אסור ברצינות ושמה אותו בלול

בסלון איתנו. אחרי כמה שניות שבהן הוא בוכה אני משחררת אותו ...כך עוד ועוד יום אבל זה לא עוזר...הוא עבר מלמשוך בשער לנגיסות ....

ולגבי הכעס, כלפי חוץ אני שולטת ב99 אחוז מהמקרים אבל בתוכי אני מתפחלצת...כמה אפשר להאבק?

פיסית ונפשית...ועוד על שטויות כמו להחליף חיתול.?

תיקוותי היחידה כרגע היא שהוא יגדל ויבין יותר ואז באמת יהיה אפשר לבקש שיסדר את החדר וכדומה, הוא כרגע מבין רק מעט..ואולי גם מעון יכניס אותו לתלם...מה שאני כשלתי לעשות בינתיים.

תודה בכל מקרה על העידוד!! 

אשמח לדבר איתך באישי אם תרצי ולתת לך כיווני חשיבהשונים

זה גיל מקסים שבו התינוק הופך לפעוט סקרן ,נשמע שהפסיכולוגית הבהירה לך שהכל תקין,הקטנציק שלך מלא סקרנות ,ומגלה את העולם המופלא....ואת נשמעת כמו אובדת עצות.לדעתי קודם כל תפסיקי להשוות אותו לאחותו ,גם אם לא עשית זאת באופן מוצהר נראה שאת עושה בתוכך את ההשוואה,תשמחי שהילד סקרן ושובב,עדיף על ילד אדיש לסביבה,אל תשכחי גם שהוא בן ויש הבדל בן בנים לבנות,,,,התיאור שלך מזכיר לי את התאומים שלי בגיל שציינת ותחשבי על הקושי הזה  כפול שניים.....את מותשת כי את מנסה להילחם במשהו שלא רצוי להילחם נגדו...תהיי אמא רגועה ושמחה תאמיני הגיל הזה עובר מהר מאוד....ובגלל שאת מכירה את המצב תכיני את עצמך לפני שאת נשברת....את לא במלחמה ואף אחד לא כפה עליך אחת כזו בטח לא הילדון שלך שלא מבין למה את נלחמת   .....הכל חדש לו אל תשכחי זאת והוא גילה את העצמאות שלו...תקראי חומר על שלבי ההתפתחות בגיל הזה ותופתעי לגלות שהילד שלך די הולך לפי "הספר".בהצלחה 

תינוק ככל התינוקות.

גם שלי בן שנה ושלושה, מעסיק אותנו ואנחנו מקבלים זאת בחיוך ובהומור.

עוד תתגעגעי לזה.

אני אמא לילדים גדולים וקטנים,

התאור שנתת כאן על הילדתהחמוד שלך מזכיר לי את בני השני.

מהיום שהתחיל לזחול הבית עבר להילוך אחר.

הוא ילד מתוק ואנרגטי, מאוד יצירתי ובעל אומץ, עשה המון חוכמות וכולם השתגעו- אבל אותנו ההורים הוא סחט.

נולדו עוד אחריו, החיים זרמו אבל הוא דרש את שלו. והיום ערב בר מצוה , הילד הקטן והמתוק, החינני והשובב דין נשאר אותו דבר- רק בגדול.

במהלך השנים גילינו שהוא עם ADHD וכל התופעות פתאום הסתדרו. לא תהינו ולא הלכנו מבולבלים. הכתובות לעזרה היו מאוד ברורות והשתלמנו בנושא.

אנחנו מנסים לנתב, לתת מענה לצרכים מוגדרים, לצחוק, לעמול ולדעת שהוא דורש מאיתנו עוד משהוא משאר החבריה שלפניו ואחריו.

אני מסייגת את דברי- יתכן שזו שובבות והתפתחות תקינה אך בהחלט יתכן שיש כאן עוד משהוא.

מומלץ ביותר:

- גלגלים למיניהם- בימבה, אופניים על 4 3 2 גלגלים,

- מזרוני ענק ובריכות כדורים

- מים, מים מים- החל במקלחות, אמבטיות וכלה בברכה ובשפריצים בחצר.

- מינימום סוכר וחלב, מקסימות ירקות ופרות.

ואם הגננות תאמרנה לך משהוא- אל תיבהלי, ללכת לאבחון בבוא העת ולדעת שיש כלים להתמודד עם הכל!

ושתזכו לראות רוב נחת!

בין כך ובין כך - קודם כל, לקחת בחיוך (בדרך כלל מבינים את זה רק אחרי כמה ילדים, חבל על הכחות - עדיף מהראשונים..).

דבר שני - מה שאפשר להזדהות איתו, בכיף. למשל: אתה רוצה לפתוח לבד את הברז? איזה ילד גדול, תפתח (כמובן לשים לב שלא את החמים). אמא איתו במקום נגדו..  הפתעה ושמחה. כשנוסעים באותו כיוון - תמיד יותר קל לנווט מאשר בהתנגשות..       יש דברים שצריך לעמוד עליהם. צריך לתרגל את האומנות לעמוד על דברים בלי שמץ כעס וגאוה. מתוך ביטחון שזה טוב לילד וכך צריך.    בנחת ובנעימה: "לכביש לא רצים, זה מסוכן, יש אוטו", תוך כדי שתופסים אותו. ילד קולט - רוצים את טובתו, מסבירים לו (בלי קשר אם כ"כ מבין או לא), ו..עומדים על דברים מסויימים, הכרחיים. גם הולכים הרבה לקראת, באהבה.  עם הזמן מתאזן אצלו.   אם יתברר שהוא "היפראקטיבי" (ואין כל ענין בכל מיני איבחונים עכשיו), אז תהיה לו הרבה אנרגיה, תשתדלו כמה שאפשר, כנ"ל, לקחת בחיוך; ללכת איתו, באהבה, לקראתו. לא להיבהל ולא לכעוס, גם כשצריכים להגביל.

בהצלחה ובשמחה.

דברי עם נחשונית, אני ירושלמית או יהודיה מא"י כדי לקבל אישור כניסה.

כניסה לנשואות בלבד? הוא מופיע ברשימה.

ורק כי הרטיבו, וחוץ מהרטוב הוספתי רק פריטים בודדים הכרחיים למכונה.

אולי הם נורא מטנפים אצלי?

טוב, ולי יש מרטיבה קבועה כמעט...

מותר לדעת כמה יש לך?

יש כמעט מספיק, ובגלל זה באמת הוספתי למכונה 2 חולצות לאחד הילדים. אבל חוץ מזה - אני מלבישה להם בחול המועד בגדים יפים שהם לא של שבת.

ואני משתדלת להתארגן מראש עם מספיק בגדים כדי לא לכבס. כמה צריך? 2 חולצות לכל שבת וחג - סה"כ 6. זה לא בשמיים.

אה ומספר הילדים הוא 4...

אם כן אז אני אבעס אותך כי ב"ה לא כיבסתי בכלל.

יש לזקוף זאת לזכותם שאף אחד לא הרטיב.

וזה שהם החליטו להישאר יבשים דווקא בחג זה בהחלט בגדר נס. 

כי כמה אפשר לתלות???יש גבול לבגדי שבת....ובכלל לבגדים שהם אוהבים ללבוש.שיהיו בריאים ונקיים הילדים שלנו.וחג שמח וכולנו....(יש לנו ב"ה 7 ילדים)אז מזמן אני לא סופרת כמויות של מכונות

ולא כיבסתי.

אבל זה הרבה בזכות אמא שלי שכל הזמן קונה להם בגדים.

אני מלבישה קצת חגיגי בחוה"מ, והילדים כל היום בבית, מתלכלכים חבל"ז, החום הנוראי הצריך להתקלח עוד ועוד והוסיף מגבות לרשימה, שלא לדבר על מצעים רטובים בבוקר.......

השלישית כנראה בדרך והרי הכביסה מייאשים....!!!

נראה לי שמרוב כביסות אחרי החד אסע היישר לחדר לידה, שיסתדרו פה בעצמם...

6 ילדים

3 הרטבות לילה

4 מכונות, מתוכן אחת של חולצות לבנות...

כפי שכתבתי אני כבר הפסקתי לספור.............מה שבטוח אנחנו לא עושות את זה משעמום חס ושלום,אלא מפיקוח נפש.....שדוחה חג.....ב"ה שנזכה בעוד כמה שנים טובות שילדינו יבנו את הבית שלהם ,ונוכל להקפיד לא לכבס בחול המועד...

ארבעה ילדים כ"י,

עד עתה מכונה אחת

וכנראה עוד אחת לפחות הלילה...

אמנם אוגרי הכביסה מפוצצים

אבל שימחתם..

אם כבר שמים מכונה - למה חצי?

הרי זה לא כמו פעם שכביסה היתה עבודה פיזית קשה ואז כיבסו בחול המועד רק פריט שהיו חייבים... המכונה בכל מקרה מסתובבת, המים מתבזבזים, אבקת הכביסה בפנים... אז...???

לא שאני אומרת לכבס מלכתחילה, אבל אם כבר הפעלת מכונה...

הייתי צריכה להכניס מכונה לבנה (אני מכניסה רק בגדי ילדים), מלאתי חצי מכונה (פשוט לא היה יותר כביסה לבנה של הילדים), ואח"כ גיליתי ששכחתי את השקית כביסה מהנסיעה לשבת, אז אח"כ הפעלתי עוד חצי מכונה לבנה.

את יכולה להחשיב את זה כמכונה אחת אם את רוצה.

מה שאת נוהגת שמותר לכבס בחול המועד - לבנים, מגבות, בגדי ילדים, לא יודעת מה אתם נוהגים - אז כנראה שאפשר להוסיף אם יש צורך, אבל מה שאסור אסור.

בתשעת הימים - מכבסים רק מה שמוכרחים ממש ( כגון ריח רע שמתפשט בבית, קיא , שתן וכד') ואז- אין להוסיף בגדים נוספים.

הרב מלמד, פניני הלכה.

בעלי אמר שהוא שמע ישירות מהרב מלמד שאסור לצרף בגדים של מבוגרים לכביסה של קטנים (גם בחול המועד).

לצערי הרב שלא כולם מקפידים ,  צניעות ,כיסוי ראש...  .ולמשפחות ברוכות , בגדים הם צורך ענק

אז בטוח שאני לא הולכת לכבס סתם וילונות ומפות...אבל בגדים אצלי הם מוגבלים ויש להם סוף....ואין סיכוי לשרוד שבוע בלי מכונה

אז כולנו מודעות לבעיתיות שבכביסה....בחול המועד אבל איזו ברירה יש לנו?

 פעם לא היו מחליפים בגדים כל יום וגם לא מתקלחים כל יום...היו הולכים לבית מרחץ פעם בבב..... ואחרי שבוע לא היה יותר מדי מה לכבס....בגד אחד של שבת  ועוד אחד או שניים שלבשו במשך השבוע....האשה היתה יורדת לנחל או ממלאת גיגית וביום הכביסה הזה מכבסת את בגדי ביתה.....נראה שמאז עברו שנות דור....והמציאות כ"כ שונה.....אשרי מי שמצליחה לא לכבס בכלל..... 

אני מבינה שלא כולם מצליחים, אבל אני חושבת שעם קצת מאמץ אפשר להתארגן כך שלא יהיה צורך, או יהיה מעט מאוד (לא כולל הרטבות).

אני כמעט לא קונה בגדים, משתמשת רק במה שמגיע אליי מיד-שניה, ובכל זאת ב"ה יש לי מספיק בגדים לילדים לחול המועד. מקסימום מלבישים חולצה ארוכה במקום קצרה או שהחצאית לא תהיה הכי תואמת.

ע"פ טעמך....בגיל ההתבגרות זה כבר סיפור אחר,,,גם סיגנון הלבוש משתנה,ואין כזה דבר שהחצאית לא תתאים לחולצה!!!אז המתבגרים שלי לא פחות בעיתיים מהקטנים שמלכלכים בלי סוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף,מה זה לכבס מעט מאוד?אצלי אין "חיה" כזאת.........

חמודה, זו הלכה. לא המצאתי את זה. כמו שבשבת אסור להדליק מזגן אפילו אם אני נמסה מחום.

מה את חושבת, שאני לא מסתבכת עם מה ללבוש בעצמי?

אם את סומכת על רב כלשהו שאמר שמותר להכניס מה שרוצים למכונה עם בגדי קטנים, אז אין לי מה להגיד. אבל עד כמה שידוע לי זה די דחוק והרוב לא פוסקים כך.

 הלכתית,ולא חשבתי שהמצאת אותה.....    ברור שמי שמקפידה על ההלכה הזו באופן מוחלט יופי לה...ואני שמחה בשמחתה!אני מקווה שהיא מקפידה באותה מידה בהלכות אחרות.........,אם את משווה על לעבור על איסור דאוריתא שבת ...ועל צורך של כביסה , בחול המועד שבו יש הרבה דברים שמותרים..ובשבת אסורים      .אז אני חושבת שלא היית צריכה להגיב ,כי ברור מדבריך שאת לא מכבסת[או רק כמו שכתבת :כי הרטיבו והוספתי עו כמה דברים הכרחיים],בשבילי 7 ילדיםב"ה,ויש אצלי סוף לבגדים הייתי חייבת לכבס,וברור שבשבת לא הייתי מדליקה מזגן גם אם הייתי נמסה....אז חבל שאת נותנת לי להרגיש שאני בבחינת "מחללת שבת"

אם את חושבת שהפעלת מזגן בשבת היא איסור דאורייתא וכיבוס בחול המועד הוא פחות חמור - כדאי שתבררי את ההלכה. ההבדל ביניהם הוא לא גדול במיוחד.

אין כזה דבר "להקפיד" יותר או פחות על הלכות. או שאתה מקיים את ההלכה, או שלא. אתה יכול ללכת על פי הדיעה המקלה או על פי הדיעה המחמירה או להדר עוד יותר, אבל "לא להקפיד" זה פשוט לא לקיים את ההלכה.

ההודעה המקורית שלי בנוגע לכך שזו בעיה הלכתית היתה בתגובה ל"עוד כינוי" ששאלה למה לא להוסיף עוד בגדים למכונה אם היא ממילא מכבסת. תשובה: כי זו בעיה הלכתית.

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל מתוך

אתר"ישיבה" 

תיקון, כיבוס וגיהוץ בגדים
כג. אסור לכבס שום דבר אפילו לצורך המועד. ואם לא היתה לו אפשרות בשום אופן לכבסו קודם יום טוב - מותר. ולכן מותר לכבס בגדי ילדים שמתלכלכים תדיר כשאין להם בגדים אחרים (שו"ע תקלד סע' א).
כד. אם אין לו מה ללבוש - מותר לכבס וליבש את בגדיו בצנעה וכן מי שרגיל להחליף מגבות בכל יום - מותר בצנעה (שו"ע והגה שם).
כה. מותר לגהץ בגדים לצורך המועד (רמ"א תקמא סע' ג). וכן בגד שנקרע וצריך אותו למועד- מותר לתקנו תיקון פשוט כדי שיוכלו ללבוש אותו. אך לא יתקנו אותו תיקון אומנותי (שו"ע תקמא סע' ה).

אין כזה דבר "להקפיד" יותר או פחות על הלכות. או שאתה מקיים את ההלכה, או שלא. אתה יכול ללכת על פי הדיעה המקלה או על פי הדיעה המחמירה או להדר עוד יותר, אבל "לא להקפיד" זה פשוט לא לקיים את ההלכה.נראה שבמקרה הזה "הלא להקפיד"הוא בעצם ללכת לפי המקילים,ולאו דווקא לא לקיים את ההלכה,

אם זו ההלכה, אז זה בסדר.  אבל בכל מקרה אין כאן עניין של "להקפיד" או "לא להקפיד".

משתדלת לא לכבס בגדים שלא לובשים בחוה"מ, מתעלמת מערימות המצעים והמפות המלוכלכות.....

6 ילדים ב"ה

אחת פספסנית

אחת חולה עם שלשולים והקאות

2 שסתם מצליחים לטנף את הבגדים שלהם בשניות

וגם בלי קשר לפספוסים והקאות בד"כ נגמרים לנו בגדי החג והלבנים אוזלים מהמלאי אז חייבים לכבס.

כמה כביסות עשיתי?  מליון בערך...

תודה על השרשור.  טוב לדעת שאני בחברה טובה...

כמעט שאין אדם מכבס בחול המועד. בזמננו אדם מכניס למכונה, אולי מוסיף איזה נוזל או אבקה, לוחץ על כפתורים, הולך שותה קפה, מדבר עם חבר[ה] בטלפון, הולך לקניות, חוזר[ת] הביתה - מוציא[ה] מהמכונה, תולה או מכניס[ה] למכונת יבוש. 

לכן איסור הכביסה קיים, וחל על כביסה שעושה אדם ולא מכונה. 

מכונה גם מדליקה אור בשבת. לאדם אסור, למכונה מותר. לאדם מותר ליהנות מעבודת מכונה בשבת. 

גם בחול המועד. 

יש פוסקים ידועים שמתירים למי ששואל אותם.  

השאלה "כמה חולצות יש לך" אינה רלוונטית. כמו שלא רלוונטי בשבת "כמה מנורות יש לך". 

בדומה לכך:

בזמנו הרב פרנק, רבה של ירושלים, התיר גלוח בחול המועד למי שרגיל להתגלח יום-יום. עדיין יש רבים שנמנעים מלגלח. יש שאינם יודעים על הפסק של הרב פרנק, יש שיודעים אבל אינם מוכנים לסמוך עליו, כי החברים שלו אינם מגלחים. 

הרב פרנק אמר שמי שאינו רוצה להתגלח בחול המועד - רצוי שיגדל זקן. "זקן של חול המועד" היא טעות, עיוות. 

בתשעת הימים אני חורקת שן ולא מכבסת כי צריך להרגיש מיאוס וחוסר שגרה.בחג כאשר הכל נעים ויש מתבגרים על שלל ריחותיהם ,ממש לא נעים לא לכבס.כשהילדים היו קטנים הצלחתי לפעמים לא לכבס.היום זה פשוט הורס לי את החג אז לצערי כנראה שזו גזירה שאני באופן אישי לא יכולה לעמוד בה.בימות המשיח יהיו לכל יהודי 2000 עבדים,אז אולי אפשר משהו על החשבון לכביסה בחול המועד?

אבל זה רק בגלל שיש לי המון חולצות לבנות, וזה בעיקר מה שהם לובשים בחול המועד. לדעתי לא צריך להתרגש מזה, כל דבר בזמנו ובעיתו, ואם את חייבת לכבס את יכולה להיות רגועה לחלוטין. 

מכל מקום, בערב שמחת תורה, מיינתי את כל הכביסות ושמתי במכונה את הכביסה הלבנה - בלי להפעיל! מיד אחרי שמחת תורה הפעלתי את המכונה כדי שתהיה מוכנה ויבשה לפני שבת. זה גם פינה לי מקום בסלים של הכביסה, כדי שיראה שם נורמלי.

הרגשתי היום כל כך עשירה עם הכביסות.

כמה בגדים??! כמה???!!!

חשבתי על אלה שאין להם וקצת שמחתי עם הכביסות..

(ולעצם השאלה: 3 ילדים. חמותי כיבסה לי בחג רק את מה שהקיאו עליו..)

נשמח לדעת אם יש שינוי...

אנחנו מתפללים

בבית לווינשטיין כבר אין מה לעשות איתה. 

שתגיד קצת פרטים

יום מסוים? בקביעות? וכו...

כ"כ קצר לא ניתן ללמוד על אמינות המחקר... אבל זה חמוד בכל מקרה!

סרטון נחמד זה המראה שיש לתינוק  (כמעט פעוט ליתר דיוק) יכולת להבחין בין רגשות שליליים לחיוביים הוא נחמד אבל אני מרגישה שמשפט הפתיחה שלך דורא דחף אותי סופסוף לכתוב משהו שאני מרגישה זמן מה בפורום הזה, עד כדי שאני נמנעת מלענות. לפעמים, מחוסר סבלנות.

לא, תינוק אינו יודע להבחין בין טוב לרע. נ.ק.ו.ד.ה.

יותר מדי שאלות של אמהות כאן מראות איזה שהוא אמונה של אמהות שהילד שלהן צריך לדעת איך להתנהג ולא מבינות שהוא צריך ללמוד איך להתנהג.

מה שזה אומר הוא שאני כאמא, איני המפקד המשגיח על ילדי ואומר לו כיצד לפעול, אלא אני המחנכת שלו ואני מדריכה אותו כיצד נכון לפעול.

אני כמעט בוכה עכשיו כשאני כותבת שורות אלו, כי אני נתקלת בהמון מקרים של עצבים וכעס וקשר לקוי שהיה נמנע אוילו רק היו מבינים את התינוק. באמת, הרי אם מסתכלים על המצב ממבט של התינוק אפשר להבין בכמה מתח הוא נתון. הנה משל:

אדם נחת בסין, בתחנה המרכזית, יש לו מדריך צמוד אמנם, אבל הוא מצווה עליו משהו בסינית. כשהתייר הבין שהמדריך שלו אמר לו להוציא דרכון זה מה שהוא עשה , ואז הוא קבל נזיפה! אופס, הדרכון חוזר לתיק. שוב הוראה להוציא דרכון, רגע... חושב התייר, קודם ננזפתי אז מה הוא רוצה? התייר מנסה שוב, רק פעם אחרונה ודי- להוציא דרכון- וננזף!!! טוב, טוב, בפעם הבאה אנסה משהו אחר, חשב בליבו התייר. הנה שוב הגיעה ההוראה והתייר מוציא כסף... או אז הוא חוטף "שטיפה" כנאראה המדריך מנסה להסביר לו שזה מסוכן להוציא כסף במקום הומה אדם? טוב, שוב הוראה נאמרת, הפעם המדריך כבר ממש כעוס .... אהההמ אולי אנסה שוב כסף רק אחרת? לא, הוא לא מעיז, התייר. אולי משהו לאכול? נראה מוזר, הרי הוא בכלל  לא רעב...אבל... הוא כל כך תלוי במדריך שלו ככ אבוד בלעדיו, הוא חייב לנסות מה שאפשר , העיקר לא לאבד את המדריך הזה! 

התינוק היקר שלנו מגיח לעולם, עולם עם תרבות , עם שפה, עם אסור ומותר והוא אינו יודע דבר מכל הנ"ל!

אנו מנסים ללמד אותו תרבות שלמה. האם אתן מתארות לעצמכן כמה זמן לוקח ללמוד תרבות? האם אינכן מכירות אנשים שהגיעו מחו"ל שטרם מסתדרים עם התרבות בישראל? אמנם לכל משפחה יש " תרבות" משלה- גבולות אותה המשפחה מעוניינת להקנות, דברים שלא אכפת למשפחה להתיר, זמנים בשגרת היומיום המשתנים בין משפחש למשפחה , אך כל זה לא משנה. העניין הוא שהתינוק שלנו צריך ללמוד מה מצופה ממנו. זה דורש מנות גדושות של סבלנות מבלי לוותר על מה שנכון בעיננו. כלומר- גם אם נאסור דברים נבין, שהוא פשוט מתנסה . האם כל פעם שיעשה משהו יקבל אותה תגובה? האם למרות שהדבר יובהר לו שזה נאסר - יבינו שהוא בסה"כ לומד?

בנוסף לתרבות- הילד צריך ללמוד עוד הרבה דברים- שפה, מוטוריקה, אקסיומות בטבע...

האם חשבתם על זה שזה ממש לא מובן מאליו שאם זורקים אוכל מהכסא אז זה מלכלך את הרצפה? (אקסיומה טבעית) האם ידעתם שזה בכלל לא מובן שיש משהו רע בכך שרצפה מתלכלכת? (תרבות) האם ידעת שכשאמא אומרת אוף... די כבר... זה יכול להשמע מצחיק אפילו? (שפה) האם חשתם פעם את המגע הנעים של מעדן שנמרח על כפות הידיים לעומת החספוס המעניין של הדיסה? מגניב.

אז לא אומרת שלא מציבים גבול. וודאי שמציבים אותו, אסור שלא להציב אותו! אבל גבול צריך להגיע ממקום של הבנת התינוק, של הבנה שהוא ממש לא מנסה להכעיס. וגם אם פעוט כבר הגיע לשלב בו הוא מוכן לעשות מעשים שאסור , בכל מחיר, גם במחיר של תגובה שלילית של האמא, זה משום שהוא נכסף לקשר עם אימו אהובתו בכל מחיר, והוא מוכן לשלם מחיר כבד מאד על זה...

ילדים לומדים, כל תקופת הילדות שלהם, הם  מאתגרים יותר בתקופות שונות, ועד החתונה שלהם, זה בעז"ה עובר...

ובשבילנו- זו עבודת המידות ענקית שהקב"ה הציב בפנינו.

נכון, יש ילדים מאתגרים יותר ויש כאלה שנראים כאילו נולדו מחונכים מאליהם... אבל כל תינוק זכאי להדרכה מכוונת.

מקווה שלא הכעסתי או פגעתי באף אחד. הכל מאהבה ומכאב גדול.

בנזכה לגדל בנים ובנות חכמים ונבונים, אוהבי ה' יראי אלוקים, זרע קודש ב-ה' דבקים ומאירים את העולם בתורה ובמעשים טובים ובכל מלאכת עבודת הבורא!

הרבה אמהות סלחניות לעצמן הרבה יותר ממה שהן סולחות לילדיהן.

כמה פעמים אנחנו מקבלים החלטה ונפלים? כמה פעמים קבלנו על עצמנו להמנע מהנהגה רעה ולא הצלחנו? אז מה? נהיה ממורמרות על עצמנו בלי סוף?

אדם מבוגר עושה חשבון נפש, מבין שטעה ומנסה שוב. 7 פעמים ייפול צדיק... אבל מי שאינו צדיק (ואני לפחות לא כזו) אז כמה פעמים הוא נופל????

למה לתינוקות שלנו אנחנו לא נותנים את הצ'אנס הזה?

זהו. אני בוכה סופית. כל טוב לכם

אני חושבת שהתינוק כן יודע להבדיל בין "טוב" ו"רע", אבל איננו מכיר את הנורמות החברתיות אליהן הוא נולד, ואותן חובתינו להורות לו. 

בנוסף, אני חושבת שתינוק שבודק גבולות, דווקא ההתנהגות הזו מעידה עליו שהוא מבין היטב מה "טוב" ומה "רע" (ובשלב הזה גם מכיר כבר פחות או יותר את הנורמות החברתיות של השבט שלו), ודווקא משום שהוא מבין, הוא יודע היכן ומה לחקור 

אך אינם מבינים אותם.

חוץ מזה שהרבה שאלות היו כאן על תינוקות שלא בדיוק בודקים גבולות אלא סתם מתנסים בכל מיני דברים בחייהם.

בודקי גבולות הם בד"כ כבר פעוטות או ילדים. לא תינוקות

זה כ"כ אמיתי האמת צועקת מהכתוב אנחנו גם ממש מאמינים בזה ורק רואים מזה טוב ב"ה

למי שמעוניינת יש קלטות של ב בשם הרב יעקובסון מד-הימות בחינוך ילדים מומלץ!

(אוף, אין מה לעשות בלילה חוץ מלחשוב?...)

"לכוון ילד", אמרה לי כאן מישהי.

אבל המושג לכוון יכול להיות קצת בעייתי אם לא מבינים אותו נכון. אלא אם כן אני כמו  מכוון תנועה ומותר לי להטיל סנקציות על מי שאינו נשמע להוראות...

יש שלקחו את ה"מכוון" כדוגמת איזה מורה דרך הנותן לילדיו להתנסות ואולי ליפול, ואני ראיתי עם הזמן שזה יכול להיות מאד מסוכן.

אם ניקח תינוק לדוגמא, שם זה פשוט, אני חייבת כהורה לתת לו להתנסות וליפול- בנסיון שלו ללכת, בנסיון שלו לרכב על הבימבה, בהתנסות שלו בלאכול לבד מכפית, ואפילו אם משליך אוכל- אלמד אותו להרים ואהיה הדוגמא האישית שלו כיצד אוכלים, והיכן אוכלים...

אבל בשום אופן לא אתן לו לנסות לטפס לבד על סולם 3 מטר! לא לנגוע בחשמל! ולא בתנור הלוהט...

גם לגדולים יותר- אני יכולה להיות שם עבורם למשל, בענייני לימודים, פנויה לעזור להם בשיעורי הבית, להציע כיבוד קל כשיושבת עם הגדולים בערב ללמוד או לחזור לקראת מבחן כדי לעורר להם החשק להשקיע, ואם לא ימשכו הלבבות אחרי- יפלו עד גבול מסוים. אבל בשום אופן לא אתן להם להתנסות בחוצפה למורים ! בשום אופן לא להתנסות בשוטטות בשעות משונות ובעייתיות או עם טיפוסים בעייתיים- זו התנסות מסוכנת מדי . וגם אם אסביר להם מדוע ולא יבינו זה פשוט לא מעניין אותי! יש כללי התנהגות בבית , הם לטובת כולם, וזהו.

מקוה שהובנתי נכון. אנחנו מבינים את הילד, אך לא משחררים את הילד לעשות ככל העולה על רוחו או לפי הבנתו,  אלא כן מציבים בפניו את גבולות ההתנהגות עבורו.

זה כ"כ יפ לראות ש 'אלוקים ברא את האדם ישר' כבר מגיל קרוב ל0, יודע האדם הקטנטן (בלשוננו תינוק) להבחין בין טוב לרע!

זה כ"כ יפה! וכמו שאמרה יוקטנה זה לא קשור לנורמות חברתיות, אלא לטוב ורע במובנם האבסולוטי!!!

אם אח"כ זה 'מתקלקל' והרבה פעמים לצערנו זה מתקלקל, זה כבר 'באשמת' הסביבה כי במקור נפש האדם נמשכת לטוב.

כ"כ מרגש לראות את הקטנטנים הללו מזהים את 'ברנש הטוב' שבכל קטע! חמוד ומרגש!! עלינו נותר רק להמשיך את החינוך שלנו לכיוון החיובי, לאהבת הזולת, לחסד לעזרה ולאחוה.

לגבי נורמות חברתיות זה כבר סיפור אחר, אבל זה בהחלט לדעתי לא קשור ל'טוב ורע' מקס' ל'מותר ואסור'

שהכותרת רק עוררה ועודדה אותי לכתוב תגובה שיושבת בליבי זמן רב לאור שרשורים אחרים כאן...

הנה- שוב משפט הפתח\יחה של מה שכתבתי: (העתק- הדבק)

סרטון נחמד זה המראה שיש לתינוק  (כמעט פעוט ליתר דיוק) יכולת להבחין בין רגשות שליליים לחיוביים הוא נחמד אבל אני מרגישה שמשפט הפתיחה שלך דוקא דחף אותי סופסוף לכתוב משהו שאני מרגישה זמן מה בפורום הזה, עד כדי שאני נמנעת מלענות. לפעמים, מחוסר סבלנות...

אלא אם כן המצב ממש חריג.

מנסיון (לשני הכיוונים), זה כ"כ מרגיע שאת יודעת שלפחות היא אכלה מטרנה....

ב"ה

גמלתי אותה בסביבות גיל שנה מהנקה, ומאז היא חיה על טעימות אוכל מוצק...  סתם היא עושה לעצמה ממוצע של אוכל לשבוע ומפזרת אותו בצורה לא שווה על פני השבוע... יש ימים שהיא בקושי עושה טובה וטועמת ויש ימים שהיא אוכלת די טוב... 

ברגע שהם יודעים שאין להם תחליפים הם לומדים לאכול את מה שיש. ככה נראה לי בכל אופן...

עד שאני גומלת לגמרי ממטרנה.

למה ילדה בת שנתיים צריכה מטרנה?? כדי לפרנס את החברה??

ברגע שהיא אוכלת הכל ומקבלת את כל אבות המזון ואת כמות החלבונים הדרושה- בשביל מה??

כאמור- אני מתחילה להוריד את כמות האבקה לבקבוק מים, עד שאני עוברת לשתיית מים בלבד. (אחרי גיל שנה, כשכבר אוכלים אצלי הכל!!)

הרי המטרנה היא הזנה- למקרה שלא מניקים- לשנת החיים הראשונה, אח"כ היא כבר שתיה, ואין שום צורך, לטעמי, בשתיה כ"כ יקרה......

בגיל זה אין צורך במטרנה בשביל התזונה.

כתבת שבזמן האחרון היא בררנית באוכל ויותר טועמת מאוכלת, האם לפני כן היא הייתה אוכלת טוב וזה משהו של התקופה האחרונה או שהרבה פעמים היא לא אוכלת טוב?

לפני כמה זמן בערך זה התחיל?

אם זה שינוי רק בזמן האחרון יכולות להיות הרבה סיבות- החל מזה שגם לנו יש תקופות בהם יש לנו פחות תיאבון בלי סיבה ברורה, אולי זה הדרך שלה למחות על הורדת כמויות בקבוקי מטרנה, יתכן שזה שיניים (אם עדין לא הכל יצאו לה, לעיתים התקופה שלפני הופעת השיניים מלווה בחוסר תאבון) ואם זה כמה ימים יתכן שזה התקררות/ וירוס קלים.

אני בעד להפסיק לגמרי וכך היא תבין שאין יותר מטרנה והיא צריכה לאכול אוכל רגיל, ואני מסייגת את דבריי- בתנאי שמעולם לא היו לה בעיות אכילה, כי אם מהתחלת המוצקים היא עשתה בעיות (מעבר לתקופת הסתגלות) וזה נמשך עד עכשיו (מה שלא נשמע מדברייך), אז זה יכול להעיד על בעיות אכילה שזה מצריך טיפול של קלינאית תקשורת.

ברור לי שלא כל מה שכתבתי מתאים לך, מכיוון שאני לא יודעת את כל העבר שלה באוכל, כתבתי את כל הדברים שעלו בדעתי תקחי את מה שמתאים לך ומהשאר תתעלמי.

כשנגמלו מהנקה - נגמלו וגמרנו.

אני מאמינה שתמצאו בקלות רבה אם תכנסו לספריה או לחנות ספרים, או אם תקלידו בגוגל "התפתחות ילדים". בטח כתוב גם באתרים של קופות החולים.

לנוחיותכם אתמצת כאן ספר להתפתחות ילדים:

כל ילד מתפתח בקצב שלו. כל עוד הוא אכן מתקדם, ועושה משהו חדש בערך כל חודש (מרים ראש, מתהפך, מתחיל לזחול), סימן שהוא נורמלי. אם חוששים לבעיה, הולכים לשאול את הרופא. סוף. 

למה ספר שמדריך מה אמורים לעשות בכל חודש?

אולי תקנו ספר שמדריך מה היא אמורה לעשות כל שעה?

וההמשך כצו שאברכית כתבה.

ב"ה

שלום לך,

מזל טוב ענק!!!

אני נזכרת בהריון והלידה הראשונים שלי (יש לי ב"ה היום שניים)  ואני כ"כ מתגעגעת...

זה היה בשבילי ממש מסע, כל יום, או תקופה היה חוויה. מה יקרה היום שלא היה אתמול?

בהתחלה ספרתי את הימים, (יו היא בת יומיים, הי, היא כבר בת חמישה ימים...)

אח"כ זה עבר לשבועות, (היא בת 3 שבועות, כן היא בת 7 שבועות...)

בהמשך ספרנו את החודשים, (היא בת 8 חודשים...)

היום את השנים... (היא בת שנתיים +)

זה היה גילוי מסעיר לגלות שגם למלאכית שלי יש כאבי בטן, כמו שקראתי בספרים, בבית הרפואה היא כמעט ולא בכתה אבל כשהגענו הביתה כנראה שקצצו לה את הכנפיים...

היה מרגש מאוד לגלות מה זה חיוך, ולהבדיל בין הרפלקס לחיוך...

בקיצור ממש מסע...

בהתחלה זה היה ממש בשיטת הניסוי והטעיה... אבל אח"כ קיבלתי מתנה את הספר "סודותיה של הלוחשת לתינוקות" של טרייסי הוג ואני ממליצה עליו ממש בחום, הוא גם מרגיע, גם מכוון וגם נותן מסגרת כללית שאת יכולה להעזר מצד אחד אבל להתגמש מצד שני. אני ממש אהבתי, עד היום גם עם בני המתוק השני (שגם עם כל צעד שלו אני מתרגשת, אבל אחרת) אני נעזרת בהנחיות שלה.

בהצלחה רבה במסע אל ההורות המאושרת...

כנסי לחנות ספרים תעלעלי ותבחרי את הסגנון המתאים לך. יחד עם זאת זכרי שכותבי הספר והחוקרים למיניהם לא הכירו את התינוקת שלך....ושהתינוקת שלך לא קראה את הספרים האלה...אז תתנו לה להיות היא, עם הקצב שלה.

יחד עם זאת, חשוב לסמוך על אינטואיציות ואם יש משהו שלא נראה לך, חשוב להתייעץ עם רופא הילדים או אחות בטיפת חלב. תמיד טוב לשלול בעיות ולישון טוב בלילה.

והכי חשוב, להתמוגג ממנה. להינות מכל רגע, וברגעים הקשים של הבכי שקורע את הלב, לערסל ולהיות רגועים. לנשום עמוק ולהיות שם בשבילה.

הרבה נחת ושמחה

הרצתי על הילון מהר.. למה לא אמרתם לי?

דניאלה, תורידי הילוך פפווו תנשמי, תרגעי, רוצה מים? משו?

טוב נבין אתכם כנראה גם לכם נשרפו החצילים... הייתם עסוקים מידי!

כל חג התסריט הזה מחדש.

כל סוכות התסריט חוזר על עצמו.

אז הנה הוא שוב חוזר- בהילוך איטי!

אקשןןן!!!

האחות הגדולה: "אמאאאא.."

אמא: "מה?"

האחות הגדולה: "אחחח נשרפתי זה חםםם".

אמא: "העיקר שהחצילים לא נשרפו"

האח הגדול: "ממ.. אנ'לא יכול להפסיק להסניף! האתרוג כזה נעייםם"

האחות הגדולה: "יא'חתיכת סטלן תברך "הנותןל ריח טוב בפירות".

אמא: לללללללללאאאאאאאאאאאאאא זה עלה לי יקר למה שברת את זה.????

האח הקטן: |חנוק מדמעות|

אמא: "מאמי שמרי עליו כמה דק' עד שאסיים פה"

אבא: "איזה סוכה יפה.. מי קישט?"

אחות הגדולה: "ברור שאני... מי אם לא אני.. והקטנצ'יק"

אמא: "יא'רבנן מה עם הלחם מישו דאג לקנות? יאללה בן אתה הולך ע-כ-ש-י-ו"

האח הגדול: "אינעל העולם דוקא עכשיו? אני באמצע הסנפת אתרוג.. נו טוב"

האחות הגדולה: "ראבק עזוב ת'אתרוג טוב שלא עשית ממנו ריבה עוד רגע..

נו חאלס!! מה לא מובן לך למכולת.. לך."

טרררר...

אבא: "אני עונה".

האח הגדול: "לא לענות אבא בריצת מרתון לטלפון".

האם הוא יספיק?

האם הוא ירים את השפורפרת בזמן? האם הוא יפול בדרך? או שהטלפון יפסיק לצלצל?

נשאיר את זה פתוח.

סוף התסריט!

סוף סוף אפשר לשבת! תענוג..

חשבתם פעם איך זה ללכת במדבר עם ענן כבוד מתחת לרגליים? אותי זה ממש מסקרן לדעת מה ההרגשה.

בסוכות אנחנו לומדים ש- לא משנה איפה תהיה ד' שומר עליך בכל מקום ת-מ-י-ד!

הזמן הזה של הישיבה בסוכות בא להזכיר לנו ת'עיניין הזה של האמונה.

"כי יצפנני בסוכה ביום רעה יסתירני בסתר אוהלו בצור ירוממני"

דוקא משם.. דוקא מין האמונה הזאת שד' שומר עלינו אנחנו נתרוממם מעלה מעלה

ד' ירומם אותנו ויטיס אותנו קדימה.

משם נקבל אור! אמונה תמימה!!

אגב האושפיזין בדרך.. תכינו מקום כי אולי גםם שולי רנד מצטרף

אז גם אצלכם אותו התסריט?

חג שמח לכולםם! שניזכה לביאת המשיח במהרה!!

בהנחה ובחרת שיהיה לך מחשב בבית

1. חשוב להדגיש את הגבלת הזמן של המחשב(לעשות מן מערכת שעות ברורה כמה זמן כל אחד נמצא ליד המחשב)

2. להבהיר מה את מרשה לעשות ומה את לא מרשה.....לצורך העניין (דוגמא מהחיים...שקלטתי תוך כדי תנועה) אם הילד בא עם התלהבות מספיידרמן ולך ברור שזה שטויות ולא מחנך....תבהירי לו אצלי בבית אין ספיידרמן .......

כי אם הוא ישחק בבית משחקים של ספיידרמן זה מבחנתו גושפנקא שמה שהוא רואה אצל החברים זה כשר וזה כבר לא טוב.

3. אם אפשר לא לתת להם להתחבר לאינטרנט להוריד להם משחקים מוגדרים מראש (אני מעדיף את משחקי החשיבה) ומותר להם לשחק רק בזה.

4. לתת להם את משחקי המחשב רק אחרי שהם...........עשו את ........סיימו את ....... (וזה כלי מדהים ) כי לאו דווקא הכוונה שהם עשו את שעורי הבית .....(ברור שהם לא מגיעים למחשב לפני שסיימו את שעורי הבית) אלא את יכולה להתחיל להניע אותם בדברים חדשים ויצרתיים כמו עזרה בבית(סיימו לשטוף כלים, לנקות את השירותים.......זה עובד גם אצל בנים)

5.והחשוב מכולם.......אם את לא שורצת כל היום על יד המחשב זה לא ימשוך את ילדך כל כך אם את בוחרת להתעלם מהמחשב ולקרוא ספרים הילדים מהר מאוד יאבדו עניין במחשב ויבחרו בקריאת הספרים.........הכל הולך לפי מה שאת משדרת להם (ברור שאני לא מדבר על ילדים בגיל 17 - כי בשלב הזה ......כבר הפסדנו את המרוץ)

אז שיהיה בהצלחה

מהמצפה לישועות

שילה

אני הוספתי למחשב סיסמא. אחרי 10 דקות של חוסר פעילות הוא לא רק מקבל שומר מסך אלא גם סיסמא, כך שאם יצאתי מהחדר והילד עדיין לא סיים את שעורי הבית, הוא לא יוכל להיכנס לאף תוכנה. אם הוא ישחק/ילמד דרך המחשב זמן רב מדי ויצא להפסקה, הוא לא יוכל להחזיר לבד את הסיסמא (בחופש, כשראיתי שהוא נרגע מהמחשב ולא יושב הרבה מדי, שיניתי לסיסמא שיוכל להכניס לבד ויידעתי אותו שאם הוא ישב זמן רב מדי (סטופר/טיימר/שעון מעורר) אחליף את הסיסמא. וזה פעל.

ואם היו תוכניות פתוחות ואני מקלידה סיסמה, התוכניות חוזרות למצבן הפתוח הקודם או שזה סוגר הכל?

אז כלנית התכוונה לאפשרות להוסיף לשומר מסך סיסמא

בחלון שבו את בוחרת שומר מסך יש אפשרות של הוספת סיסמא

(זה קצת שונה בין המערכות הפעלה)

ואז ברגע שהשומר מסך מתחיל לעבוד

ואת מזיזה את העכבר כדי לבטל אותו יפתח לך חלון שמבקש סיסמא

מקווה שהובנתי

כדי שזה לא יהיה מדי בזבוז זמן על המחשב,
להודיע לילד שעל כל 10 דק' על המחשב הוא צריך נגיד 10 דק' לפני זה לקרוא, וכו'.
אני לא בטוחה שזה יפחית את השעות בהתחלה, אבל לאט לאט זה יגרום לו למצוא עוד תעסוקות חוץ ממחשב.
ו- לא לתת לילד להיות על המחשב בשעות קבועות (נגיד כל יום אחרי בי"ס/ שיעורים), כדי שזה לא יהיה חלק מסדר היום.

ולא משחקים (כמובן שגם עבודות אם הם צריכים). כי למדתי מנסיוני המר את החסרונות של המשחקים:

1. הם ממש ממש שטותיים, דורשים מיומנויות ברמה מאוד נמוכה, אך מצד שני הם מאוד מפתים, צבעוניים, מושכים, כך שאני מוצאת את ביתי שהיא ילדה מחוננת בת 12 מתעסקת עם משחקים ברמה מאוד מאוד רדודה - וזה ממש מעצבן.

2. במשחקים, כל אחד משחק לבד, וכל השאר צופים בו בלי לעשות כלום! קודם כל זה מביא להמון מריבות על הזמן שכל אחד היה ליד המחשב, וחוץ מזה יוצא שהמחשב דלוק רוב שעות אחר הצהריים, כדי שכולם יספיקו לשחק וזה גם נורא מעצבן

בקיצור אני מרשה רק סרטים, כמובן לזמן מוגבל, וכך כל הילדים יושבים ביחד, בד"כ בלי לריב, ואח"כ סוגרים את המחשב ושלום על ישראל!

משחקים ממש מעניינים ומפתחים, צריך רק להתאים לגיל.

אני חושבת שילדים בלי מחשב לגמרי יוצאים בסוף ילדים שלהוטים עלכל מחשב מזדמן אצל דודים או חברים וזה ממש מפחיד לראות איך שהם נדבקים ולא זזים ממנו, לא אוכלעים ולא הולכים לשירותים.

ילדים עם מחשב חופשי עלולים להתמכר. לכן הפתרון לדעתי הוא להציע לילד מחשב קצת משעמם, סרט או שניים, 3-4 משחקים, ולעומת זאת לגוון להם פעילויות אחרות יותר כיפיות, תחביבים, אספנות, לגדל חיות, להתאמן על משהו, לטייל איתם טיול שבועי.

והם כל כך פשוטים:

א. אצלנו המחשב פשוט ריק, ז"א יש בו את התוכנות הבסיסיות אך אין משחקים. קנינו מס' דיסקים של משחקים והאמת שלילדים כאיזשהוא שלב נמאס אז עושים הפסקה של חודש ואז שוב חוזרים אליהם.

ב. אינטרנט- אתרוג של רימון- בטחם ועם ריח נהדר.

אין כניסה רק עם סיסמא- אותה יודעם בעלי ואני, אם הילדים צריכים משהוא אנחנו לשרותם בשמחה.

ג. המון משחקים בבית! משחקי קופסא בלי סוף ומדפי ספרים, רשומים לספריה, יוצאים הרבה ביחד לפארק ומשאירים את חדוות המשחק במשחקי מחשב לבית של סבתא.

ד. התורנות מאוד ברורה- מחלטיטם על פסק זמן, מפעילים שעון מעורר ל10 דקות קודם וכך יש לילד זמן להתכונן לעזוב את המחשב ולהתארגן בהתאם.

במידה והיו מריבות הייתי ממש קשוחה- המחשב יוצא לשנת לילה עד הבוקר. מהר מאוד הם למדו שפשוט משתלם להסתדר ביניהם.

כמובן שלפעמים יש להת תרוניות מתחת לשפם... אבל אנחנו מדברים ע"כ ובינתיים הכל בסדר.

מעניין מה יהיה כשהם יגדלו עוד קצת...

(זה יפה לבקש שתכתבי כאן דוגמא של אחד שלם?

אשמח להכין גם כן לילדי המקסימים. ומאד יקל עלי לראות אחד מוגמר...)

בת ה3 המתוקה

שנה הלכה...

איך בשנה אחת, במהירות מפתיעה

הפכה ילדה אחת מפעוטונת לילדה?

היי! מי זה שלימד אותך כך לדבר?

להביע עצמך כה יפה, וכל מה שאת חווה- לספר?

מהיכן פתאום למדת להדביק, לצייר?

ואיך את יודעת פתאום בצהריים להוגיע: "אני הולכת לחבר"...?

ומה זה? איפה הטיטולים שלך? הלכו לבלי שוב?

מי מזכיר לך בלילה ללכת לבד לשירותים ולהסתדר ככ טוב?

אוי,  ______ ,

כמה שגדלת השנה

כל כך תענוג לראות אותך כבר גברת קטנה!

שנה באה...

שתזכי להצליח בגן החדש והגדול

בין המון חברים, מספרם כגרגרי החול...

שתשמרי את החיוך שלך הזה המתוק

המשיכי בצעדי ענק להתקדם ולהגיע רחוק.

התחלת בגן כל כך טוב, בנית כזה בטחון

עכשיו הסקרנות שלך תזכה להתמלא המון.

שתלמדי לגזור, לפתח את הציור אולי תכירי אותיות ומילים

ותגידי לנו שוב בבקשה :" אני כותבת מספרים..."

אני כפי ארימה...

שנה טובה ומתוקה!

כתיבה וחתימה טובה! אוהבים מאד,

אבאמא

לבן ה12 המתוק

שנה הלכה...

שנה בה חווית סערות לא קטנות

התמודדת עם לימודים מרוחקים ונסיעות

בצעדי ענק לבר המצוה מתקרבים

כבר רכשת עם סבא את התפילין

ורואים עליך ניצני בגרות די ברורים,

אתה מתעניין יותר בעולם המבוגרים,

בדברים המתרחשים בעולם ובארצנו הקטנה-

אתה מחפש הסברים, פרשנויות ויש לך מחשבה יהודית תקיפה.

והנה לאחרונה קבלת על עצמך לסיים ש"ס משניות,

אתה מתמיד במשימה ואף סדר אחד כבר זכית למלאות!

ולכבוד כתה ו', הנה זה בא

זכית לפצוח בלימוד בעיון בגמרא!

שנה באה...

שתזכה להנות ממתיקות העיון בגמרא

שתספיק למלא שאיפותיך בסיום ש"ס משנה.

שתזכה לכבד מורים והורים

מתוך ענווה והבנה לחשיבות הדברים.

שתהיה לך סבלנות לקבל את העובדה

שיש דברים שבאים רק מתוך הרבה עבודה.

שתתגבר על כל מכשול בדרך להצלחה-

אנו סומכים עליך שתצליח בדרכך!

אני כפי ארימה...

שנה טובה ומתוקה!

כתיבה וחתימה טובה! אוהבים מאד,

אבאמא

ולא לשכוח- גם לבעל! (את זה אני לא אפיץ....)

רק אנא סברי את אוזני, מאיפה הסבלנות לשבת בערב החג העמוס ולשורר שירים???

זה ככ חשוב בעיני שאני מוצאת לזה זמן.

רעיון נפלא.

תמיד חשוב להסתכל על הילדים (ולא רק) בעין ימין

ולא פחות חשוב, שהם ידעו את זה.

רעיון מקסים.

שנה טובה ומתוקה

לנסות מכתב?

מצד אחד להבהיר בו את עמדתך הנחרצת על דבריה ומצד שני להבהיר שלא התכוונת שהדבר יגרום לנתק וחבל לך שכך ארע.

היתרון במכתב הוא שהוא מאפשר לך לנסח את הדברים במלואם מבלי שהיא תיכנס לדבריך ותנסה לחלוק עליך וכו' וגם - הוא מאפשר לה לא להכנס מיד לעמדת התגוננות אלא לשקול את הדברים ולהגיב לאחר שיקול דעת.

ואח"כ? לחזור לומר לה שלום, ולראות איך הדברים יתגלגלו.

בהצלחה.

מכתב אי אפשר להחזיר ......אי אפשר להתחרט

ואולי השכנה תעשה מזה מטעמים

שאולי אתקשר אליה שבוע הבא בטלפון (ולא פנים מול פנים) ואאחל לה שנה טובה ועוד כמה איחולים מתאימים,

אבל לא להתייחס לנושא כי אני לא צריכה לבקש את סליחתה,

ואח"כ לחזור להגיד לה שלום ולראות לאן המצב מתפתח?

מה דעתכן?

תודה לכן שילה ודידי. אתן נותנות לי מרחב חשיבה.

אנא, מי עוד תוכל להוציא אותי מהפלונטר כאן??????

אני ממש מתפעלת ממך

כל הכבוד!

אני חושבת שהרעיון של בעלך ממש מוצלח

להתקשר ולהגיד שנה טובה

ככה שהיא תראה שאת מבחינתך לא "ברוגז" איתה

ועכשיו הכדור יעבור לצד שלה, אם היא תפשיר ותשתף פעולה מה טוב

ואם לא, חבל, אבל זו כבר בעיה שלה, אני לא יודעת אם את אמורה "להשתגע" בשביל להתפייס איתה

 בהצלחה

זה רעיון ,

הבעיה איך היא תסתכל על זה,

אפילו אם סתם אתקשר להגיד לה שנה טובה,

היא תגיד אח"כ לשכנות אחרות:

אתן רואות איך  המצפון שלה עובד?

עד שהיא כבר אפילו מתקשרת להגיד "שנה טובה" - היא לא מרגישה עם זה נעים.. (זה הסגנון דיבור שלה)

יש אנשים שלא קולטים שהם הבעייתיים, אלא השני..

ולכן הבעיה עדיין איננה נפתרת.

נשמע באמת טיפוס קשה...

יכול להיות שהפתרון הוא להמשיך לשמור על שקט הדדי וזהו

ואולי אין מה לצפות להשכנת אהבה אחווה שלום ורעות

יכול להיות שיש מצב, כמו בסיפורי צדיקים,

שאם תשקיעי המונמון (לדוג' תכיני לה עוגת דבש..) אולי תצליחי בסוף להמיס אותה

לי אישית זה נשמע גדול מידי

אז אני הייתי שומרת על המצב הקיים כמו שכתוב

"לא מדובשך ולא מעוקצך"

מה עושים? הצילו!!!!!!!

להמשיך להגיד לה שלום - רצוי בחיוך.

וזהו.

כי נראה לי שלך ממש אין מה להתנצל - לא רואה שעשית משהו שאת צריכה לתקן...

יש משהו בדבריך. אני לא רגילה כנראה להתעסק עם אנשים מעין אלו...ב"ה... אולי אני תמימה מידי.

.

השכנה הזו לא מתכוונת להגיד שלום, ואני בינתיים שומרת על עצמי שלא אפגש בה, ואם אנו נפגשות במדרגות, כל אחד מסתכל הלאה או לכיוון שני.

איזה רע!!!!!!

איזה באסה!!!!

אנא, איך אני יוצאת מזה בשלום????

"תשמעי אני לא רוצה לפגוע בידדיות שהיתה בננו (או מה שזה לא יהיה) אמרתי את מה שאמרתי לא כי אני לא רוצה את החברות בננו אלא כי אני חושבת שביתי הוא מבצרי ואני לא חושב שמשהו צריך לדבר עליו או כד' - באמת לא נעים לי המצב שנקלענו אליו אבל אני חושבת שאם נחזור להיות כמו קודם ייטב לשננו"

אני ממליץ לעשות את זה מסיבה פשוטה

כשיש מריבה בין נשים זה יכול להתקע שנים ואחרי השנים האלה הן כבר נכנסו לתאוריות וסרטים כאילו מה קרה ולכן "הכה בפטיש כל עוד הוא חם"

תהיי נחרצת לגבי רצונתך- שאף אחד לא ידבר עליך ותהיי נחרצת לגבי כך שאת לא רוצה כלל מריבה

ואם צריך להגיד סליחה------אז מה - גם אם זה יהיה משפה ולחוץ--אם זה יפתור את הבעיה......

דרך אגב האם את באמת יודעת שהשכנה דיברה עליך או שאת יודעת את זה רק מהצד ג' של הלשון הרע

אולי השכנה שבאה אליך אמרה סתם דברים שאינם אמת? ובמידה וזה נכון- אז את כן חייבת את סליחת השכנה

ותחשבי על זה

ולסיכום- תסגרי את המריבה הזאת כמה שיותר מהר- גם אם מחירה "השפלה"- והמעביר על מידותיו - מעבירים לו כל פשעיו

מהמצפה לישועות

שילה

וזה היה מכתב מאד נוגע ללב ולא מאשים בכלל. מאז החלטתי שזבש"ה למרות שזה מאד לא נעים.

בהצלחה!!!!

הצד שלה. כאילו פנית אליה בתוקף אך ורק על סמך דברי השכנה השניה. לדעתי כן תכתבי לה מכתב שבו את מביעה את רגשותיך ואת צרכיך - יהיו אשר יהיו. אני תמיד אומרת שלפני שמעירים למישהוא משהוא צריך לצום חצי יום, לגמור את כל ספר תהילים, לתת צדקה ואח"כ לחשוב עוד פעם אם כדאי להעיר או לא. תמיד יודעים איפה זה מתחיל ולא יודעים איפה זה נגמר. ולפעמים שב ואל תעשה עדיף.

דבר חשוב שצריך לדעת! גם אם שום דבר לא יעזור, לא לקחת ללב, בשום אופן לא לפתח נקיפות מצפון וכו'

זכרי: גם לאנשים הכי טובים והכי נחמדים קרו להם מקרים שבעל כרחם הם הסתבכו במריבה מטומטמת, בלי יכולת להיחלץ, זה יכול לקרות ברעש לשכנים שהשכן מתעצבן ופשוט אין מה לעשות!!!!!! יש לי הרבה סיפורים באמתחתי!ואם יהיה ביקוש אני יתחיל לשפוך!

ושוב: גם האישם הכי טובים והכי צדיקים לא הצליחו לשמור על שלום עם כולם ושלא באשמתם!!!!

לא להיות נזיר בודהיסטי!!!!!!!!!!!!!!

שהסתבכה עם שכנה אחרת וצעקה עליה בחדר מדרגות.

ותשמעו על מה:

שכנה החתימה אותה על בינה על הגג,

וזו החליטה לא לחתום רק אם היא מתחייבת שלא יהיה רעש ויהיה נקיון בחדר מדרגות (הכל כמובן מקנאה אוכלת על זה שהשכנה בונה).....

השכנה ניסתה לדבר איתה בנועם ואומרת לה : אבל למה את צריכה לצעוק עלי כך שכולם ישמעו??

וזו התחילה לברבר: דווקא עכשיו אני אריב איתך!

ותקלטו טוב: היא יכולה להיות נחמדה רק למי שהיא לא מקנאה,

מי שמצליח יותר ממנה , זה כבר אוכל אותה לגמרי!!!!!!!!!!!

לגבי העצה של פנים אל פנים כנפגש - זה לא לענין, היא יכולה לפתח מזה צעקות ובלגנים.... ואני מידי עדינה בשביל זה.......

יתכן ומכתב יעזור ,אבל אני לא יודעת איך אני לאורך המכתב משדרת חוזק ואיך אראה אצלה נקיה מנקיפות מצפון??

אולי יש כאן מוכשרת שתנסח לי מכתב כמו שצריך שיבטא את צדקותי ויושר דרכי, ומצד שני אראה בעיניה חביבה, היא צריכה לקבל נקיפות מצפון עלי ולהוריד שנאה שבוערת אצלה,

כי אתן יודעות קנאה גורמת לשנאה.........

תודה לכן מתוקות!!!!!

מה הייתי עושה בלעדיכן????

אבל צריך זמן, מה שאין לי הרבה בלשון המעטה... ודרך אגב אפשר לללמד זכות על השכנה - היא כנראה מאוד מכוערת וזה גורם לה תיסכולים.

הכל זה מהשכנה שמספרת על השכנה ומזוית ראיה שלה, למה סיפרו לך על הבניה? את יכולה להועיל במשהו? אם לא- אז הרי זה לשון הרע! אז לשם מה? זה דורש זהירות רבה מאד, לפעמים עולמות נחרבים מדברים כאלו.

מצד שני אם את מרגישה שעשית הכל והיא לא מעוניינת להתפייס איתך אז למה לרדוף? מה את קדוש מעונה?

אני כנראה הייחידה שלא עובדת על המידות פה. 

יש אנשים הזויים. מעט, אבל קיימים.

עדיף לדעתי שלא יתייחסו מאשר להיות איתם בקשר. (אני אישית מעולם לא פגשתי רמה כאת של חטטנות) 

אנשים כאלה לצערי מפרשים כל נסיון לקשר כחולשה

זה מוזר ועצוב ועוד יותר קשה כשזה שכנים אבל זה מה יש.

אני אישית הייתי בוחרת להשאיר את זה ככה (כמובן אחרי בדיקה שבאמת היא דיברה )

זה נכון שזה אחד הדברים הכי מבאסים אבל כנות כנראה לעולם לא תהיה פה והדיבור לא נראה לי שיביא למקום יותר בריא אז עדיף  למתוח קו ברור .

אלף הצלחות ו70000 חיבוקים 

 אפשר אולי לנסות לדבר עם בעלה (במידה והיא נשואה...) כמובן שבעלך יעשה זאת
מנסיון זה עוזר ממש

                               מבינה לליבך נשיקות והרבה חיבוקים!!!

ומאוד הגיוני שהיא נשואה

אמא לששה ילדים......

והקנאה בוערת כמו אש אוכלת!!!!!!!!!!!!1

א) כאשר השכנה אמרה לך שהשכנה ההיא דיברה עליך - אסור לך להאמין!!! (עייני בחפץ חיים). מותר לך לחשוש ולא לשתף אותה אבל לא להאמין באופו מוחלט ובודאי לא ללכת ולכעוס עליה על סמך הרכילות ששמעת.

ב) ואם היא אמרה שקנית ויטרינה באלפי שקלים - אז היא אמרה. מדוע זה אמור כל כך להרגיז? לא נעים שאנשים מדברים עלינו בפרט דברים לא נכונים אבל את יכולה לבחור לקבל זאת כמחמאה - הצלחת לקנות ב300 ש"ח ריהוט שנראה כשווה אלפים.

ג) בקריאה ראשונה - הבעיה שלך מעוררת הזדהות ושותפות כי את במילכוד שלא רצית להיכנס לתוכו. בקריאה שניה - היא זו המסכנה והזקוקה לרחמים. אם הבעיה שלה היתה פיזית, למשל, היא עם כסא גלגלים וצריך לפנות לה את המעלית תמיד והיא לא משתתפת בתורנות של ניקיון חדר המדרגות וכו' - האם על שכנה כזו כועסים או מרחמים? גם לשכנתך יש נכות. הרמב"ם אומר שהמידות הרעות הן חולי הנפש. היא סובלת - וגוררת אתה אנשים נוספים. התיחסי אליה ברחמים! אדם שטוב לו בביתו ובמשפחתו אינו נזקק לחיטוט הזה בקרבי הזולת. 

ד) היחס שלך אליה - גם כשהשתדלת להתנהג יפה הוא יחס מזלזל ומשפיל! מהיכן אני יודעת? קראי באילו תיאורים השתמשת. "סקרנית ברמה בינלאומית, קנאית בטירוף, ברברנית משועממת"

כאשר את חושבת עליה במונחים כאלו - את בהכרח משדרת לה זלזול וריחוק. אם תנסי לחפש גם מעלות שיש בה - ובכל אחד יש ותחשבי על כך ברצינות - גם בלי לאמר לה בפרוש, היחס שלך אליה יהיה טוב יותר - וכמים הפנים לפנים כן לב האדם....

שנה טובה

ובהצלחה

להתרחק מלשון הרע ומהוצאת שם רע כמו מאש!!!!!!!!!!!!!!!!!

אם רק חלילה תספגו פעם מהצד השני... כבר תבינו על מה ולמה השוו חזל לשון הרע לשפיכות דמים!

ולא משנה אם את חושבת שהשכנה גם ריכלה וכד'- דברים היוצאים מפיך הם רק לאנשים ובמצבים שיוכלו להביא שינוי לתועלת כולם. כל דיבור אחר בעניין הוא פשוט לשון הרע. אין לזה שם עדין יותר...

סליחה, אני יודעת שזה נשמע תוקפני אבל זה נכתב מלב מאד כואב.

ולכן יש מביניכן שחושבות שאני אולי טיפוס שמדבר ולכן אני נכנסת לכאלו מקרים.

אני שוב מבהירה.

הפעם היחידה בחיי שדבר כזה קרהכ לי בין שכנות זה עכשיו!!!!!!!!

וכולם כאן יודעים כמה אני לא יכנאית ודברנית,

ולא מדברת בחיים על אף אחד.

אבל מצער מאד שגם לי אישית השכנה המדוברת סיפרה לי בימים יותר טובים כל מיני חשבונות על שכנות אחרות,

ורכילויות שאני בקרושי רציתי לשמוע.

ואגב,,, בדיוק אתמול שכנה אחרת שאלה אותי - למה אני בקושי יורדת לגינה.

השבתי לה שהרכילויות הם לא לרוחי וזה לא כייף בשבילי.

אני מרגישה בגהינום כשמדברים על מישהו אחר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אגב, בעלי הוא תלמיד חכם גדול (ב"ה שזכיתי) וזה דבר ידוע כאן שזו השפה של השכנה עם כל אחת. ואז אחרי ששמעתי את הרכילויות עלי, שאלתי את בעלי מה לעשות. הוא ענה: או שאת סובלת בשקט ולא אומרת לה כלום... או שאם זה נורא כואב לך ואת מרגישה שתתפוצצי עליה - תרימי אליה טלפון בעדינות ותבקשי ממנה שלא תלכלך עליך יותר. וזו זכותי המלאה!!!!!!!!

לכן  רק בקשתי עצה מה לעשות עכשיו, שהשכנה החליטה שבעצם אני הרעה כאן........ ואני לא הטיפוס שאפשר לריב איתי.........

אין שום בעיה של לשון הרע כיון שלא מכירים, למרות שזה שאמרת שבעלך הוא תלמיד חכם גדול זה היה קצת מסגיר.

אבל לדבר על זה עם שכנה, כפי שהיא מספרת שעשתה.. זה צרם לי מאד.

גם המילים החריפות בהן השתמשה בשרשור הזה לא נותנות מקום של סיכוי לשכנתה להיות בסדר. לא שצריך תמיד לתת סיכוי לכולם , יש מקרים שבהם להתנתק משכן רע זה הפתרון, אבל אז צריך ממש להתנתק ממנו ולא לסחוב את המרירות הזו .

ומתוקה- אם את ככ טעונה כלפיה ורואה שאין מנוס אז רדי מהנסיון הזה לגשר. לעיתים המרחק יוצר בעתיד הרחוק יותר איזושהיא שלווה ליצור קשר סביר ברמה בסיסית שאינו מלווה במטען כה גדול...

שתהיה שנה טובה לכולנו!

בעלי נותן רעיון להתקשר אליה, או לגשת בדלת (שאני לא כ"כ אוהבת שזה במדרגות.....) ולהגיד לה שאני רוצה לאחל לה שנה טובה, ולאחל ככה בלב רחב את כל הברכות שבעולם, שלא יחסר לה כלום וכו' וכו'.

בעלי טוען שכתוב שקנאה מגיעה מזה שלשני לא הולך טוב בחיים, ולכן הוא מקנא ומכניס עין הרע. ומעשה כזה - סגולה שלא תקנא יותר. כי אני מפרגנת לה בחזרה את כל העולם וכל האיחולים....

מה דעתכן?

ואם כן - איך אני עושה את זה.

האם להמשיך איתה בשיחה על נושאים אחרים? לשאול מה היא עושה בחג וכו'?

או רק להגיד ולאחל וזהו?[

חמודות, אתן כמים קרים על נפש עייפה,

תהיה לכן זכות עצומה ליום הדין להפחית שנאה וקנאה בעולם!!

עזרו לי ושכרכן גדול משמים!!!!!

כתבתי לך תגובה ביום חמישי ואז המחשב נתקע קצת ואז ב"ה (!) הצלחתי לא להגיע עוד למחשב... התכוננתי ליו"כ, ב"ה..

אז אני לא יודעת אם זה עדיין רלוונטי אבל אכתוב מה שכתבתי...

לצערי בילדותי עשינו בכיתה חרם על אחת החברות (התנהגות מחרידה ) ואז לפני ראש השנה בשנה שאחרי(!), החלטתי שאני מצידי מפסיקה את החרם (תודה ה'...) ונתתי לה כרטיס שנה טובה ומאז ב"ה הכל שב למסלולו. זה לא אותו הדבר כי במקרה שלך את לא אשימה (בניגוד אלי ), אבל השכנה מבחינתה חושבת שאת כן אשימה.

ימים נוראים הם זמן של חזרה בתשובה ויו"כ- אין יו"כ מכפר על עברות של בין אדם לחברו עד שיפייס את חברו, ולכן, אפילו שאת לא אשמה(!!) אני גם הייתי מציעה לאסוף כוחות נפש, לגשת בנחמדות ובפשטות (???...) להגיד שנה טובה ולפתוח דף חלק בלי יותר מידי להתפלסף על מה שהיה...

בהצלחה וגמר טוב!!

שסוף יוזם את בקשת הסליחה והפיוס?

אני כל שנה נאבקת עם השאלה הזו.

גם אני שואלת את השאלה הזו מדי פעם.

הילדות שביקשו ממני אחר כך סליחה על ההפרעות היו בדיוק הילדות הטובות והמלאכיות ביותר בכיתה. איך זה? ככה זה! כי מי שנוהג להעליב ולפגוע באופן קבוע, הוא לא סוג האדם שיבקש סליחה.

לעומת זאת, מי שמעליב באופן חד פעמי, בדרך כלל או שישאיר את זה כארוע נקודתי ומערכת היחסים תישאר כשהיתה, או שהוא באמת יקום ויבקש סליחה אם הבין שפגע.