פורום הורות (עמוד 366)

התעמקנו בעיקר במצוות האשה.

טוב, נידה כמובן שויתרנו.

נר וחלה.: במסיבת הבת מצוה שלי, הזמנו את בנות הכתה אלי הביתה לאפות חלות, הכנו יחד את הבצק ולמדנו קליעות שונות של חלות. כמובן - עשינו הפרשת חלה כדין.

אח"כ היה לנו סיור ב"יד-שרה" שם דיברו איתנו על החסד, שגם הוא בעצם מידה של נשים. כשחזרנו מהסיור- החלות כבר היו מוכנות לשבת.

יופי שאת מעלה את השאלה, כי גם אני צריכה לחשוב על זה אוטוטו. אולי לאפות כל ראש חודש או אפילו שבת אם יש פנאי, משהו אחר, להפריש חלה. אולי סדנא לאפיית חלות- שמעתי שיש כזה דבר וללכת אליו יחד,

במקביל , ללמוד על מצוות האשה, על מידות האמהות ונשים חשובות בתנ"ך (יש על זה הרבה חומר)

טוב, גם אני אשמח לשמוע עוד רעיונות.

ישר כח על סיעור המוחות. תודה.

כך נדמה לי שקוראים לספר, מאת הרבנית נריה. שמעתי על אמא נפלאה שלמדה את הספר עם ביתה בשנת בת המצווה. "דרשת בת המצווה" היתה מבוססת גם על הלימוד.

מזל טוב ובהצלחה!

כל הילדים עומדים עם אמא בהדלקת נרות, ומקבלים שוקולד..

ככה כל פעם כשנזכרים בהד"נ יש טעם מתוק בפה.

זריקת אוכל בגיל כזה היא טבעית ונורמלית, כמעט אפשר להגדיר כשלב התפתחותי. אמנם לעיתים נראה לך שהילד מבין אותך כשאת אומרת "לא". אבל בגיל זה עוד לוקח לו זמן להפנים את זה שזה "לא " באופן קבוע. כלומר, שאסור אף פעם לזרוק. בסבלנות רבה רבה, זה יקרה ( היא בכורה , נכון? הם תמיד נראים לנו גדולים מהר מכפי שהם באמת) אגב, נסי כל פעם שהיא זורקת, להוריד אותה מן הכסר ולהגיד לה בנחת שעכשיןו תרים, בד"כ הם מרימים. אחרי זמן מה שהם מתקנים את מה שעשו- הם מתחילים להבחן שלחם- מקומו על השולחן.

ילדה בת שנה וחמישה דורשת הרבה  תשומת לב, היא כבר יודעת במה היא מעוניינת אך אינה מסוגלת להביע זאת במילים, נסי לתאר לעצמך כמה זה מתסכל . "תזרקי את עצמך" בדמיון בתחנה המרכזית בסין... ועכשיו נראה מה קורה כשאת מחפשת שירותים (טיטול מלוכלך...) רעבה ומחפשת מקום לקנות אוכל, או סתם זקוקה לחברה שתעודד אותך בכל הבוקה ומבולקה שאליה צנחת... אז היא מתקשרת בצורה שמושכת תשומת לב ולא משנה אם זו תשומת לב שלילית או חיובית. לכן- ודאי וודאי להמעיט בשיחות!!! חד משמעית! אם מישהוא מתקשר - לתאם שיחה לערב, בשעה בה הילדה ישנה. אם פנית אליה בעדינות כשהיא צועקת וניסית להבין מה היא רוצה- ממש לעבור על חפצים ולהצביע, או לבדוק דבר אחר דבר... ולא מצאת... אז חיבוק ונענוע יכולים לעשות נפלאות, מצד שני אם את כבר על סף פיצוץ  ( ואין שום הצדקה אמיתית לכך שזה יקרה על ילד ככ קטן, אם נכניס לתודעתנו שהוא באמת בעל צורך שאין לו מענה, זה יעזור לנו למנוע פיצוצים) אם כך- עדיף להניח אותה במיטתה עם משחק/ ספר/ בקבוק / מוצץ או ארבעתם יחד, להסביר לה מה בנחת אך בצורה מאד ברורה אפשרויותיה כרגע- להציג בפניה מה נתת לה כדי להרגע- ולצאת מהחדר, להתרחק מהרעש, טוב לך וטוב לה, קחי אויר, תתנקי מהלחץ, תשתי משהו ותחזרח אליה כשאת רגועה ,

כסיכום לכל זה- לדבר אל ילד ברצינות, באסרטיביות, אך בלי כעס. הוא באמת עדין לא מבין מה שאנו מבינים. מה שאנו מלמדים אותו אסור/ מותר הוא מתרגל כתוכי אך לא מתוך הבנה. זה מגיע בשלב מאוחר יותר. לעיתים אני מנסה להסביר לאמהות: תחשבו על זה הילד הזה נמצא פה בסה"כ 17 חודשים! כמה הוא צריך להשיג בחודשים אלו!!! ( להרים ראש, להתהפך, לזחול, לאכול מכפית או בכוחות עצמו, להבין את סביבתו, להביע עצמו .....) מעייף רק לכתוב את הרשימה הזו. אז להקנות תרבות התנהגותית... זה לוקח שנים.

הרבה סבלנות ונחת! ושיהיה בהצלחה.

אני באישי אם צריך

היה ב"ה בסדר לקחתי את העצות אז לגבי האספת משחקים שזרקה היה סדר אבל לגבי האוכל לא נראה לי משהו היא המשיכה גם שקצת הרמתי את הקול ודיברתי באסרטיביות בסוף היא זרקה את הבקבוק והוצאתי אותה מהכיסא שתרים ישבתי איתה ברצפה ואמרתי תביאי לאמא והיא ניסתה ללכת ממני בסוף היא בכתה ואמרתי לה קודם תרימי ואז תלכי ואחרי שלוש פעמים בערך היא הרימה את הבקבוק וזה הגיע למצב של בכי וקצת כעס בסוף מצידי...אני לא יודעת אם להתעקש שהיא תרים וכו..???

אבל נראה לי שאת מחפשת "הוקוס פוקוס" בחינוך- וזה לא יקרה.

בתחום אחד- הצלחת, היא נשמעה לך ואספה את המשחקים שזרקה.

בתחום האוכל- זה לא הלך, אז כעסת עליה.

ממה שהבנתי מהדברים ש"אחותו" כתבה, הכוונה הייתה, להבהיר לה שזו לא התנהגות מקובלת עליך לזרוק אוכל, אבל לא להגיע למצב של מאבקים וכעס, בצורה כזאת היא תלמד שאם היא תתעקש לא לבצע משהו שאת מבקשת ממנה, היא משיגה ממך יחס יותר משמעותי מאשר כשהיא מצייתת לך, גם אם היחס הוא שלילי

ואת הדברים האלה אני גם אומרת ומזכירה לעצמי, כי גם אני נופלת בזה שוב ושוב (בעיקר עם הגדול שהוא בן 3).

אם את רואה שהולך- יופי, תעודדי אותה. שמעתי פעם הרצאה של מרפאה בעיסוק בנושא "עזרה לילדים עם קשיי התארגנות" היא אמרה שם משפט שמתאים לכל תחום בהורות (ולאו דווקא לנושא של ההרצאה)- כשילד עושה מה שמבקשים, צריך לשבח אותו ולהתלהב מכך שעשה מה שרצית יותר מאשר כשכועסים עליו, אחרת הילד יבין שהוא מקבל יחס יותר טוב כשהוא לא מבצע מה שביקשו ממנו. (לתת משקל נגד)

ואסביר זאת בדוגמא של תגובות:

הילד עושה משהו לא בסדר, אמא שלו- כועסת עליו, מרימה את הקול "מוציאה עליו את העצבים" וכו'.

אותה אמא (בסיטואציה אחרת) אמרה לילד שלה לאסוף את המשחקים והוא אסף וכל התגובה שלה היתה "יופי" מסכן ונבוב.

תחשבי בכנות- בינך לבין עצמך מתי הילד קיבל יותר יחס מאמא שלו, כשהיא כעסה עליו או כשהיא שיבחה אותו?

הילד לא מבחין עדיין בין יחס חיובי לשלילי, הוא מחפש יחס כלשהו מההורים שלו ולא משנה מה הדרך להשיג אותו.

אם לא הולך- תזכרי שהיא עדיין קטנה, אולי כבר עייפה (מהתיאור שלך היה נראה שמדובר בארוחת ערב), זה לא יעזור שתכעסי כי אח"כ את עצמך תרגישי רע עם עצמך וכל זמן ההשכבה יקבל טעם חמצמץ, במקום שזו תהיה שעה כיפית ורגועה. במקום זה, תקחי צלחת/ כלי ותאספי ביחד איתה את השאריות שזרקה, בשלב הזה אני אפילו הייתי מושיבה אותה עלי, לוקחת את היד שלה וממש ביחד אוספת איתה- אולי הבקשה לא הייתה מובנת לה מספיק.

יש לי בת, בת שנה ו-8, כשהיא כבר לא רוצה לאכול, הופכת את הצלחת עם האוכל שנשאר על השולחן ולפעמים גם זורקת לרצפה. אני פשוט מוציאה אותה ואח"כ מנקה לבד, ממה שאני זוכרת מהגדול (שגם הוא עשה את זה) עם הזמן זה עובר, גם בלי שהתייחסתי לכך, זה פשוט שלב התפתחותי שלהם- כמו ש"אחותו" אמרה.

יצא ארוך, מקווה שזה עוזר לך. ותתעודדי, נראה לי שהרבה אמהות עוברות את מה שאת עוברת, רק שלפעמים חסרה ההכוונה מה נכון לעשות ואיך להתייחס.

והכי חשוב- בנחת, ברוגע ובשמחה

אין שום טעם להכנס עם ילדה ככ קטנה למאבקי כח. והלוואי שנזכה גם בגיל גדול יותר להמנע.

שבח  על מעשה טוב, בהחלט חשוב ( אבל גם לא לצאת מפרופורציחה) ומשמעותי הרבה יותר מנזיפה על התנהגות לא נכונה ( איני אומרת התנהגות שלילית כי אני לא מאמינה שיש התנהגות  "שלילית" בהבנה של ילד  בגיל ככ צעיר )

וצודקת, אספי איתה, הפכי את זה לעניין משותף ומקובל.

זורק בקביעות אוכל על הרצפה

לא עלה על דעתי להתעצבן עליו

ולא שאני אמא כזאת רגועה (הלוואי)

זה כמו שאני לא יתעצבן שהוא עושה בטיטול

למה הוא זורק? כי הוא תינוק וזה מה שתינוקות עושים כשהם חוקרים את העולם ובדוקים את כוח המשיכה

ועוד כל מיני חוקים מעניינים

ברור שאני אומרת לו שלא עושים ככה שוב ושוב

ומדגישה שאוכל זה דבר חשוב ולא זורקים

אבל ממש ממש בלי כעס

נראה לי שבמקרה שלך את באמת צריכה לנטרל את הכעס כדי שהתינוק לא ישתמש בזה כאמצעי להשגת תשומת לב

בהצלחה

שהבת שלי העיפה אוכל (הייתה בת שנתיים) ועמדתי על זה שתרים.

כעבור מס' ימים ימים התייעצתי עם הגורו שלי בחינוך והיא אמרה לי דבר מדהים, שאותי קצת איפס:

"מהו הגבול שאת נלחמת עליו? שהיא לא תזרוק אוכל או שתרים אותו?

אם את לא מרשה שהיא תזרוק אוכל, אימרי לה נחרצות עם מבט לתוך עיניה: "אני לא מרשה לזרוק אוכל" ולכי להרימו.

את גוררת את המריבה איתה למקום לא נכון. "

ואכן כך עשיתי. האמת? לי זה עזר. מאוד.

לאכול לבד, לזרוק את השאריות וכן שאר התסמינים שאת מתארת. לכל דבר בחיים יש מחיר. וזה המחיר שאת משלמת על זה שיצאת לעבוד. השתדלי בבית לחנך אותה לפי העקרונות שלך, ובסוף יצא משהוא נחמד באמצע. יש לי נכד בן שנתיים, גם הוא במעון וגם יש לו התנהגויות כאלה! אין מה לעשות, זוהי התקופה שלנו וכך יגדלו בעז"ה.

אין מה לכעוס, חלילה. זה ממש נזק.

אפשר להוריד מהכסא כשהיא מתחילה לזרוק אוכל. זה בדרך כלל קורה כשהם מסיימים לאכול ממילא

ואשר לצעצועים - אומרים: "עכשיו הגיע הזמן לסדר!" ואז אתם מסדרים, והיא תרצה להצטרף כשהיא תהיה בשלה לכך. אתם תראו, ותוכלו לעודד אותה בכך.

כי לנקה 7 יש סבון קשה לתינוקות שהוא עונה על הכל חוץ מהנוזלי.

ומצאתי שבהחלט נוח להשתמש בו גם לילדים קטנים.

מיכלים של 2 ליטר ב20 ש"ח נדמה לי,

סבון מצויין, מנקה טוב, עם ריח טוב. יש כתום, ירוק וכחול באריזות הגדולות.

לגבי העדינות אני לא בטוחה, כי אני לא רגישה,

אבל אני חושבת שהוא עונה גם על הצורך הזה

ראיתי את האריזות האלה ברשת "ברכל", אולי יש גם במקומות נוספים.

התינוק שלי רגיש מאוד

הוא הגיב בסדר למוצרים שלהם

מחיר סביר מאוד

(לא יודעת עם הכי הכי זול אבל איכותי )

לדעתי הסבונים של כיף לא מספיק טובים לבעלי עור רגיש (ואצלנו כל הילדים רגישים מאוד)

גם לגבי הריח אני חולק (אבל כבר אמרו רבותינו "על טעם וריח אין להתווכח" [שם,שם])

ההמלצה שלי היא הסבון של life (מותג הבית של סופר פארם) החיסרון היחיד זה שניתן לקנות אותו רק בסופר פארם. ומבחינת מחיר בד"כ הוא יותר זול מהסבון של כיף.

ראיתי אתמול סבון נוזלי של כיף (לילדים!!) ובין הרכיבים לא היה הרכיב המצוי והמסוכן, שידוע כמסרטן ומשום מה נמצא כמעט בכל סבון/שמפו/משחת שיניים SLS (ראשי תיבות של סודיום לאורל סולפיט), בגלל שהוא עוזר להקציף. מבחינתי זה יתרון גדול. עדיין לא נסיתי אותו, כי לבעלי יש עור רגיש ולכן כבר שנים שאנחנו משתמשים בכל הבית בסבון נוזלי של ג'ונסון לתינוקות (וגם הוא מכיל SLS), ואני צריכה לבדוק איך מתאים לו כיף (הוא לא סובל סבון מבושם, כך שבנוסף לכל עלי לוודא שאין ריח מדי נעים)

לרב קב' המשחק שלהם אינה מונה מעל 2-3 ילדים, כך שמהבחינה הזו זה בסדר.

אם בתוך קבוצה משולבת הוא מקבל את הכלים ההתפתחותיים להם הוא זקוק לא הייתי שוקלת שוב להעביר.

מעל לכל בגיל זה- שהילד יהיה שמח, יחייך כשהוא מגיע (טוב ,  שקצת יבכה בשביל אמא כשהוא נפרד...) ויחייך כשהוא יוצא, שיראה סימנים של אהבה למטפלת שלו. . הרבה יותר חשוב מכל שאר הדברים !!!  הבטחון שלו- הוא שייתן לו את מירב הכלים להתמודד עם כל שאר הדברים ההתפתחותיים להם הוא נזקק כעת. בטחון ביכולות המוטוריות שלו, בטחון ביכות השפתית שלו, בטחון בעולם המבוגרים שהם קשובים לו ומעוניינים בטובתו. מה חשיבות כל השאר ביחס לזה?

טוב, שגם יאכל, יישן, ויהיה נקי במידה סבירה

בדיוק מה שרציתי להגיד. ויש גם יתרון של ביטחון עצמי. זה שהוא מהגדולים זה טוב לביטחון עצמי.

את המוסד הלימודי שיהיה תפור בדיוק לפי הצרכים והאידיאלים שלך. נסי למצוא את הפשרה הכי פחות כואבת. אין מקסימום בשום מקום. כ"ט

אם הם לא מסכנים זה את זה ולא מכאיבים זה לזה יותר מדי,

אז שישחקו, הם הילדים- הם יבחרו במה לשחק!

אין משחקי מכות!

לא ביסודי לא בחטיבה ולא בתיכון.

המשחק הוא הניצוץ הראשון שמדליק לפידי אש הנגררים למריבות ומשאירים המון עגמת נפש, והכל בגלל משחק תמים.

מנסיון במערכת- זה עובד מצוין!

מה שכן כדאי מאוד לדאוג שלא יהיה צורך במשחקים שכאלה.

מספיק מגרשים, כדורים, משחקי קופסא, ועוד.

אצלנו הצוות הכין שלל רעיונות ותורני ההפסקה פשוט לימדו את הילדים לשחק בכל מני משחקים ישנים (מחניים, 2 מקלות, 5 אבנים, חיי שרה) פשוט חגיגה וכיף לכולם.

בת"ת של בני פתחה המורה לאומנות (אין להם ככ הרבה שיעוריי אומנות בת"ת החל מכיתה ג' ומעלה...) חדר יצירה עם המון חומרים לפעילות מונחית או עצמית, היא עצמה נמצאת שם בהפסקות הארוכות ומוכנה לקלוט כל תלמיד שירצה ליצור משהו במהלך ההפסקה. הילדים נכנסים מיוזמתם ומרצונם וזה כנראה מה שמסייע לתוצאות עבודתם להיות מאלפות. פתרון אדיר לחוסר מעש בהפסקות המוביל למריבות. כן,גם בנים אוהבים ליצור!

זה משהו שילדים זקוקים לו וזה אין בשיעור אומנות.

לא שיש לי משהו נגד שיעור אומנות, ההיפך.

תארי לך כמה אנרגיות שוחררו לתוך האיכס הזה שיש לפני שיוצא מזה משהו יפה.

וזה לא ששללו מהם את ההפסקה. מי שרוצה לפרוק אנרגיות במשחק כדורגל- מוזמן, אבל מי שרוצה קצת רגיעה- הולך ליצור.

ולא כולם צריכים את הכדור. יש ילדים שקריאה משחררת אותם ויש ששיחה.

הספורט טוב להפעלת השרירים ומתיחת האיברים אבל הוא לא חובה דווקא בהפסקות.

ואפשר גם משחקי חבל, גומי וקלאס.

ה"בחור שלי" משוגע על קפיצות בחבל והוא מסתפק באחיותיו המגלגלות לו ובהתגנבות לחבל כשהשכנות משחקות.

עלי והצליחי

לא כל כך דיון של פורום, לדעתי דיון עם המנהל/ת של ביה"ס, כדי לא להסתבך בשום דבר חו"ח, אל תקחי את זה על אחריותך. בטוח זה מופיע באיזה חוזר מנכ"ל...

שהוא/היא יגידו לך מה צריכה להיות תגובתך.

וגם בינך לבין עצמך- למדי מהנסיון המר שהיה לך מה היו נקודות הנפילה שלך שאת צריכה להתחזק בהן כדי למנוע שזה יחזור.

לא הייתי מנסה "לחנך" את הבעל כרגע. אם הוא יראה אשה שמחה, אוהבת, רוצה בו, מטפחת אהבה כלפיו ושמה את הזוגיות שלה עם בעלה במרכז ( לא מדובר על הזנחת ילד כמובן, אבל לזכור שהוא הגיע אח"כ והוא זה שצריך להשתלב למערכת הקיימת ולא למלוך בה...)  אזי , עם הזמן, המתח מן ההריון הנוכחי ירד.

את, השתדלי לשמוח בהריון זה, נסי לראות איך הריון נוסף וילד נוסף יוכלו למנף את יחסיכם. תכנני כבר מעכשיו את התנהגותך ותגובותיך בעתיד , עד כמה שאפשר, כדי לא ליפול לאותו הבור שנפלתם בפעם שעברה.

ואם צריך עזרה וליווי, אז תעשו זאת ועכשיו! ממשבר אפשר לצמוח לפסגות אדירות. המשבר נועד להעלות על פני השטח מתיחויות שהיו סמויות מן העין עד עתה. והנה, הזדמנות להתחזק!

" להפוך את הצרה- ליצירה"

בהצלחה רבה!!!

שווה להשקיע (כסף, זמן ורצון טוב) בייעוץ זוגי

כדאי לבקש המלצות (מאנשים שקיבלו, או בסמכות רוחנית מקובלת עליכם).

שיהיה בהצלחה!

וממילא - ישמח יותר בך ובכל מה שכלול בזה..

ב. אינני מכירו - אבל אם זה שייך, אולי אפשר לומר לו "דוגרי": שלחו לי הזדמנות מהשמיים לעשות "תשובת המשקל": פעם קודמת הוצאתי עליך עצבים - הפעם ההריון יקרב בינינו. נעבור את זה ביחד, עוד משהו משותף, והפעם אשתדל כבר להיזהר יותר שזה יהיה הכיוון.

עם זה, לשים לב ליחס אל הבעל מצד עצמו - בלי קשר להריון, שירגיש שאשתו היא גם אשתו-בפני-עצמה, חוץ מנושא הילדים. זה גם עוזר לקחת את הילדים כדבר מקרב. כי לפעמים הבעל מרגיש כאילו הם "במקומו". אך אם הם בנוסף - "פרוייקט משותף" אחרי היחס העצמי - זה יכול להוסיף לקירבה ולשמחה.

אם אפשר לשים את הילדה בביסטר ולא לקחת אותה איתכם......כך אולי ירגיש הבחור שהוא יותר אהוב...........

וכל הזמן יחס להקפיד לתת לו יחס אוהב וחם ולתת לו להרגיש הגבר בבית וכמה שאת לא יכולה בלעדיו(גברים חולים על משחקי הכבוד האלו..........טוב נא לעשות את זה עם טאקט ובאלגניטיות)

בהצלחה מהמצפה לישועות

שילה

עברתי את זה (אפילו יותר מהר מ 4 חדשים...) ובהתחלה זה נראה לך סוף העולם. את מרגישה שנגמרו לך החיים הזוגיות הכל...

אבל:

הריון שני הוא הרבה יותר קל מראשון!! אין מקום להשואה!! רק תצאי קצת מההלם הראשוני ותתחילי לפרוח, מנסיון זה אפשרי וזה מגיע... ההרגשה הטובה והכיפית .

ועוד משהו, כאחת שעברה זאת - ה' לוקח הכל בחשבון.. אצלי באופן אישי היה הריון שני מאד צפוף אבל הילד הראשון היה מלאך. ותמיד חשבתי מה עדיף - בלי הריון וילד סוחט, או עם הריון וילד מלאך שאת לא מרגישה....

אז לא בטוח שזה מה שיהיה אצלך אבל בטוח את תרגישי בצורה זו או אחרת שה' איתך, מלווה אותך, עוזר לך.

זה משבר בהתחלה, מנסיון, מאד קשה... אבל מיד אחר כך תראי שהכל מסתדר בקלי קלות.  יש מנהל למעלה והוא אחראי על הכל, גם על ההריון הזה!! וההשלכות שלו!!

במיוחד ל ד. באמת ישבנו לשיחה דוגרי והוא מאוד התרכך...

אני באמת מודה לכולכם על ההשתתפות.

מקווה שבאמת נתרומם מזה...

חולצות לבנות מכבסים בארבעים מעלות ועדיף בלי סחיטה, לא יקרה כלום אם הן תלויות בשמש.

אני לא משתמשת במרכך (לא סובלת את הריח) אז אין לי מושג.

ו... לא לדחוף יותר מידי חולצות למכונה!! הן לא יתכבסו טוב ויצאו מקומטות נורא.

בהצלחה

|מה אני עושה בפורום הזה בכלל??|

אגב, אני לא דוחסת חולצות בכלל.....

מה עושים שיצאו לבנות , רבונו של עולם!!!!!!!

חולצות לבנות מכבסים בארבעים מעלות ועדיף בלי סחיטה, לא יקרה כלום אם הן תלויות בשמש.

אני לא משתמשת במרכך (לא סובלת את הריח) אז אין לי מושג.

ו... לא לדחוף יותר מידי חולצות למכונה!! הן לא יתכבסו טוב ויצאו מקומטות נורא.

בהצלחה

|מה אני עושה בפורום הזה בכלל??|

אני הייתי שמה את החולצות הלבנות במייבש ותמיד הן הפכו לאפורות אחרי כמה פעמים.  וכשהשתוממתי למראה החולצות הלבנות הבוהקות של השכנה היא הסבירה לי שהשמש מלבינה את החולצות. 

היום אני רק תולה אותן בשמש והן נשארות לבנות.  חולצה שנכנסה לי במקרה למייבש - מיד אני רואה את ההבדל בצבע. 

וחוץ מזה, חולצות כותנה תמיד משנות צבע אחרי כביסות רבות,  אבל במייבש זה קורה הרבה יותר מהר. 

חולצות לבנות מכבסים בארבעים מעלות ועדיף בלי סחיטה, לא יקרה כלום אם הן תלויות בשמש.

אני לא משתמשת במרכך (לא סובלת את הריח) אז אין לי מושג.

ו... לא לדחוף יותר מידי חולצות למכונה!! הן לא יתכבסו טוב ויצאו מקומטות נורא.

אצלי החולצות יוצאות מבריקות ^^^

בהצלחה

|מה אני עושה בפורום הזה בכלל??|

להשתדל לכבס את כל הבגדים הלבנים בנפרד (גם אם לא קבוע, לפחות להשתדל לא עם בגדים כהים). לחברה שלי פעם נמאס מזה שהחולצות הלבנות מוכתמות והיא החליטה לכבס אותן ב-90 מעלות, אבל זה נראה מוגזם. חברה אחרת טענה שהיא מקפידה על כביסה לבנה בנפרד וזה הסוד שלה. תוכלי מידי פעם לכבס אותן ב-60 מעלות ולהוסיף קליה או סנו אוקסיג'ן (סנו אוקסיג'ן מומלץ לכביסה לבנה, אבל אסור בהחלט שיהיה שם בגד צבעוני!).

כמו כן, יתכן שזה הזמן להחליף אבקת כביסה. יתכן שהאבקה לא מוצלחת במיוחד. חכי למבצע הבא או לסוף השקית.

שמצטברת בה הרבה אבנית וזה גורם לחולצות צהובות/ אפורות.

מה עושים?

יש חומרים מיוחדים להסרת אבנית במכונת כביסה, אני שמה כל חצי שנה, זה טוב למכונה ולבגדים...

קשקושים לשים בבהירים ולא יחד עם הכביסה הלבנה-כביסה לבנה בגדים לבנים בלבד לא בז'/ אופייט/ לבן מלוכלך וכדו... ועוד משהו: מומלץ לתלות את הבגדים הלבנים בתוך הבית ולא בחוץ.=בהצלחה!!

ופשוטה. אמא שלי לימדה אותי אחרי שניסתה  -וגם אנחנו עושים את זה. זה טוב.

חומץ. חומץ מנקה אבנית. א-ב-ל זה מסריח קצת.

אז א. זה מתנדף באויר כשזה מתייבש.

ב. אנחנו משתמשים בחומץ רק כשעושים מגבות. שם זה לא כ"כ משנה לאף אחד ולוקח הרבה זמן עד שזה מגיע למשתמש.

איך עושים את זה?  נפשוט שמים חומץ בכמות של הפקק של המרכך במקום המרכך. שמים בתעלה של המרכך חומץ - והשאר כרגיל.

זה מונע כל מיני בעיו תאבנית וסתימות במכונה.

ולענין הצבע עם השמש (עם החולצות הלבנות) אני הבנתי דווקא שהן מצהיבות אם משאירים אותן בשמש, אבל אולי זה ענין רק של מחלפת צבע אם משאירים אותם שם אחרי שהתייבשו כבר?

ועוד משהו - אני תולה את החולצות כשהן כבר על קולב.. ובלי סחיטה ואז גם לא צריך לגהץ אותן. רק לארון וזהו.

גם אם יש כתמים שלא יורדים, השמש מורידה אותם, מניסיון.

תוסיפי אקונומיקה לאבקת הכביסה. תמלאי פקק של המרכך ותערבבי עם האבקה. 

פעם אחת ניסיתי להלבין כתם בכיפה לבנה עם אקונומיקה,

הכתם אמנם ירד, אבל מאז הכיפה צהובה...

אז אולי לא זה הפתרון במקרה הזה?

די הגיוני...

אני שמה הרבה מרכך והחולצות לבנות!

השמש ממש ממש ממש מצהיבה את החולצות!

וגם אפילו טיפה של צבע על בגד אחר גורמת ללבן להאפיר מעט.

לכן כדי למיין את הכביסה ללבן לגמרי, צבעוני -בהיר ובגדים כהים (ג'ינס שחור וכד').

בהצלחה!

יש חומר הלבנה של בדין שנקרא רן (ran)' קופסא לבנה מכסה כחול. אפשר להוסיף לאבקה ולכבס על חום גבוה.

אני מוסיפה קליה לאבקה. לא יודעת אם ממש עוזר, אבל טוענים שכן... (החולצות לבנות בכולופן...)

עיצה של אמא שלי- כל חולצה תהפוך להיות מתישהו אפורה/( צהבהבה), אז הכי טוב, לקנות כל פעם כמה זולות(!), ולזרוק בלי כאב לב כשהצבע כבר מבאס...

היא מלבינה בבדי כותנה בבדים סינטטים היא מצהיבה

בקשר לשמש - מלבין מנסיון

אף חולצה לא הצהיבה לי

אני תולה לבן בכוונה בשמש והבגדים הלבנים יוצאים בוהקים

גם מצהיבות מאקונומיקה?

אולי כבר עדיף הרעיון של סר ונסיכה........

אני יכולה לסמוך עליכן על בטוח...

מקסימום אתן משלמות לי חולצות חדשות........

להקפיץ את החולצות של בעלי כי היא לא אוהבת את הצבע שלהן.

אני מכבסת רק לבן צח- חולצות ולבנים.

מנקה קודם צוארונים וכתמים עיקשים.

משתמשת באבקת כביסה אריאל.

חום של 60 מעלות.

תולה בשמש.

והחולצות לא צחות כשלג.

אספר לכן אם היא אכן הצליחה להחזיר להן את הצחות, ואם כי אני פשוט אשלח לה שקית פעם בשבוע

וקראתי באיזו פרסומת שרצה היום בעיתונים שכדאי להשרות את החולצות הלבנות במים עם לימון,

שמעתן על זה?

עדיף כבר חומץ כמו שכתבתן כאן..........

של חברות כמו סנו ויעקובי.  שמים את הטבלית בתא של אבקת הכביסה ועליה את האבקה ומכבסים.  שומר שהכביסה תשאר לבנה.

גם אם מראה לך כרגע שלא טוב לה,

ברור שהיא צריכה את החברה וההיפתחות לעולם...

ואת?

שלחת אותה כי את צריכה לעבוד?

או על מנת ללכת ללמוד' להתפתח מקצועית?

כדי לגדול בריא היא גם צריכה אמא בריאה, שטוב לה...

אני לא יודעת מה מכלול השיקולים של לשלוח אותה למעון אבלל בטח חשבת על זה הרבה (שנה וארבע...) אז מקווה שקצת פתחתי לך את המבט, ואשמח לשמוע!

בהצלחה...

וכל ההתחלות קשות

לימדונו רבותינו שאהבה היא הרצון לתת לשני את הטוב ביותר בשבילו

הבת שלך צריכה את ההתפתחות הסביבתית ולא אותך המגוננת כל היום (היא צריכה אותך המגוננת לפעמים אבל לא כל היום) היא צריכה חברה וחברות, היא צריכה להכיר את העולם ולרכוש ערכים והתמודדיות עם העולם , לפול כדי לדעת לקום ........לידך עם ארבעת הידיים שלך והמטרייה האווירית היא לא תצליח לעשות את זה .

היא צריכה קצת התעלמות ולהבין שהיא לא הבן אדם היחיד בעולם(לא בשבילך אלא ביחס למערכת היחסים עם הסביבה) והיא תבין שלא תמיד שומעים ומקבלים רק את דעתה/רצונותייה אלא לפעמים יש סדר עדיפיות אחר.......

ולסיכום שכוייח עצום

אבל אם תסתכלי על זה בצורה........שזה הדבר הכי טוב בשבילה (ובשבילך כי אין ברירה ואת צריכה ללכת לעבודה) יהיה לך הרבה יותר קל...........ואין מה לעשות את גם צריכה לתת אמון בגננת שלה שהיא תעשה את המקסימום כדי לענות על צרכיה.........

ואמן........שיבנה בית המקדש

מהמצפה לישועות

שילה

כי אלמלא הכרח עבודת אמה, בגיל הזה מותר ורצוי עדיין לתינוקת/פעוטה להיות ליד אמא המגוננת כל היום!!

הבוקר למשל, הגענו, עמדתי שתי דקות דיברתי עם המטפלת, היא בגישה של להגיד לילד להת', ראיתי שהוא משחק, אמרתי לו: "אלעד, אמא הולכת מתוק, אני אוהבת אותך, אבוא אח"כ",

הוא כמובן בכה בא אליי, הרמתי חיבקתי אמרתי לו, "אמא הולכת עכשיו, תשחק עם החברים ואבוא אח"כ"...

ואז העברתי אותו למטפלת, ואמרתי לו "רוצה לעשות לי שלום מהחלון?!" הוא נרגע קצת, וכשהוא ראה אתי בחלון, בכה שוב...

מה שהיה לי חשוב, שהוא יראה שאני סומכת על המטפלת, ומעבירה אותו במו ידי...

מצד שני גם לא להתעלם ממנו, לחבק אותו ולהגיד שלום...

אולי עדיף ברגע שהוא עסוק פשוט ללכת? לא יודעת. אנסה מחר ואשאל את המטפלת איך היה...

שונאת שהורים נעלמים. אח"כ הילדים בוכים כל היום! וגם האמון שלהם בהורים נפגע. הם עלולים להיות כל הזמן בחרדה שההורה יעלם פתאום.

(אני בעצמי מטפלת)

דווקא היתה לי ההרגשה שהוא שקוע במשחק וזה שאני נפרדת ממנו רק מפריע לו..

במעון הקודם המטפלת עודדה אותי להיעלם...

--------------------

יש עוד דעות בעניין???

ואני לא מטפלת אלא אבא.

אז אומרים יפה להתראות ומכסימום הילד בוכה קצת ואח"כ הוא נרגע כי הוא יודע שאבא הלך והוא הבטיח שהוא יחזור. אבל אם אבא פתאום נעלם לו והוא לא יודע לאן זה משאיר לו טראומה.

מהנסיון שלי והיום הוא כבר בן 6..........פעמים נעלמתי ופעמים ברחתי אבל לעולם לא נכנעתי לדמעות

והיום הוא לא זוכר מי היתה הגננת...............חרדות ?! פחדים?! אני חושב שזה מגיע ממקומות אחרים לא מאלו.

בכל מקרה חשוב שבאמת תתני אמון בגננת ותגידי לילד/ה אמא מאוד אוהבת אותך....ואמא תחזור לקחת אותך .........אסור להשבר מהבכי הכי קטן..........השבירה הכי קטנה והמשחק ימשך חודשים תהיי עקבית ונחרצת והכי חשוב ..........תבואי לקחת אותו בזמן ותגידי לו.......אתה זוכר שאמא אמרה שהיא תבוא לקחת אותך ..........הנה באתי וגם למחרת תזכירי לו אתה זוכר שאמא לקחה אותך אתמול מהגן גם היום אני אבוא אחרי העבודה ואקח אותך.........

הפחדים יכולים להווצר אם את לא תקחי אותו ותגידי לו שאת תקחי אותו.........אם באותו יום את לא לוקחת אותו תגידי לו מראש היום אבא /אחותי/ חבר יקחו אותך אבל אל תדאג אמא תבוא יותר מאוחר

היי חזקה...........

מהמצפה לישועות

שילה

טוב

אם יש אחים גדולים אחריאיים ורציניים הם יעשו את זה הכי טוב- בכל זאת הם מדברים בשפת אותו הדור

אם לא אז אולי בן דוד קרוב אולי יכול לשמש לתפקיד או משהו מהשפחה

שאף אחד לא ידע צער כזה

מהמצפה לישועות שילה

ובכל זאת אגיב בעז"ה, שלא יהיה צורך יותר.

א. לשמוע אותו, לשאול מה קרה, לדובב: מה שמעת בדיוק, להתענין באמיתיות, בהשתתפות. בגילאים מסויימים כדאי לבקש לצייר מה בדיוק קרה.

ב. להסביר איך שבדרך כלל זה לא קורה (איך נזהרים וכו' - להרחיק את הפחד על עצמו).

ג. לשמוע על החבר - איזה ילד הוא היה.

ד. להסביר שילד כזה - עוד לא בר מצוה - מצד אחד זה נורא שעוד לא הגיע לגיל מצוות מצד שני - אין לו עבירות, הוא אצל ה', מלמד זכות על המשפחה, מתפלל בשבילם. כמובן, אנחנו רוצים להאריך ימים, להוסיף זכויות. אבל לפעמים - במקרים חריגים - יש חשבונות מיוחדים של הקב"ה למה מישהו הסתלק כל כך מהר (אפשר לספר את הסיפור הידוע המיוחס לבעש"ט, על משפחה שבירך אותם בילד, וכשהתלוננו אחרי שנפטר בן שנתיים - סיפר להם על צדיק גמור שעד גיל שנתיים גדל אצל גויה, ונשלחה נשמתו לשנתיים לעולם כדי לתקן את זה בלבד..).  עם זה, ברור שאנחנו צריכים כמה שיותר להיזהר בדרכים, לעשות את שלנו.  לפעמים הזכות הזו של זהירות במצוות ונשמרתם לנפשותיכם - היא בעצמה מוסיפה זכות, נוסף על עצם הזהירות, ומצילה את האדם.

ה. לדבר על המשפחה של הילד - כמה קשה להם. צריך להתפלל לה' שיתן להם כח להתגבר ולהתחזק (זה גם גורם לילד שיחשוב כעת גם על אחרים). להציע לו שיכתוב להם מכתב, או נכתוב ביחד - או ציור, לפי הילד.

ו. כעת - מה אנחנו יכולים לעשות לטובתו: אולי בחדש הקרוב (לא יותר, שלא להטביע בו את הנושא יותר מדי) תלמד משניות לזכרו. 

להציע, "כבדרך אגב", אם זה יעסיק אותך - אתה יכול לבוא לדבר איתי מתי שאתה רוצה.

להרבות (בלי קשר ישיר או תלות ישירה בנושא כמובן) חום, אהבה, שמחה עדינה.

שניצל בפיתה עם קטשופ וחמוצים,

פולקע עם נייר כסף בקצה להחזיק,

קופסא עם פסטה, זיתים וירקות חתוכים גדול ( סלט נהיה מגעיל)

לפעמים הבן הגדול אוהב לקחת קופסא קטנה של סלט טונה (פתיחה קלה) ולחם ל"ניגוב"

חביתה בלחם,

לחמניה עם נקניקיות,

פיצה,

לא זוכרת כרגע עוד

רק כשהם ממש ממש מתחננים הרבה אז מנה חמה  (אייייכס) ( וגם לא משביע)

לא רוצה שילדים יתעסקו עם מים רותחים.......

ויש כאלו שאומרים לחכות לשנתיים, אבל ההמלצה הרשמית היא שנה.

בכל מקרה אם זו פעם ראשונה לא לתת הרבה

שני הדברים. שתיים מבנותי (בת 6 ובת 10) לא מסוגלות לגעת בפירות והם מגעילים אותם, גם בריח וגם במגע, ושתיהן דרך אגב אכלו את הפירות המרוסקים בהנאה גדולה ממש בתור תינוקות.

שזה לא דרך למשוך תצומת לב

כי אם היא רואה שזה מטריד אותך העניין / שומעת אותך מדברת על הבעיה או מגיבה להתנהגויות האלה בהסברים או שיכנועים אז היא עושה זאת וככה זוכה לייחס

כמובן אני אומרת את זה בהסתייגיות זו רק השערה וכיוון חשיבה בשבילך

ככל שתשתה יותר כך תהיה לה פחות עצירות ורצוי כמובן לכלול בתפריט הרבה סיבים כמו ירקות ופירות.

ויש גם בצורת נוזל או טחון

ולהוסיף אולי 3 טיפות לבנדר

אוף..זה ממש מתסכל התחושות האלו..

תתנחמי בזה שזו התחלה ובדרך כלל כל ההתחלות לא פשוטות.אבל  זה עובר!! תסתכלי על הפלא המדהים שזכית בו ב"ה ותשמחי בואין דבר נפלא מזה!!

ברור שקשה ואת חייבת לנוח המון!!!תעשי דברים שמשמחים אותך,תקני דברים שאת אוהבת.

מאד חשוב לשתף את בעלך בתחושות שלך וידע ובטוח יעזור לך.

(עצם זה שמשתפים זה גם עוזר)

אולי אפילו תבקשי ממנו שישמור קצת על התינוקי ותנוחי..

זה יעבור!!!!את תראי,הימים האלה לא קלים אבל הם עוברים!!

 מקווה שעזרתי...

מאחלת לך גידול קל ושתרגישי טוב

אני לא קובעת שזה בדיוק מה שקורה לך, אני לא מכירה אותך ואין לי שום הכשרה או התמחות בתחום. אבל שמעתי על זה קצת. ולכן אני מעלה את האפשרות שאולי מה שעובר עליך זה "דיכאון אחרי לידה" PPD

ספרי עזר מומלצים כדי להבין מה קורה לך, מה עובר עליך, למה ומה אפשר לעשות:

בינתיים, חיזקי ואימצי, הרבה מזל טוב, מאחלת לך שה' יתן לך כוחות, שמחה ואמונה.  

בטח שזה פיזי! עובדה שטיפול תרופתי מסייע!! ואני מדברת על סתם דיכאון.

ק"ו דיכאון לאחר לידה שיש לו בסיס הורמונלי מוחשי...

וגם לגבי המניעה... ההנקה היום ממש לא מונעת לרוב הנשים...

ורוב הרבנים מרוב הציבורים מכירים הן בדיכאון לאחר לידה והן בחיוב למנוע הריון, לשם בריאות האשה ומשפחתה.

מיתי יקרה!!

אנא ממך פני לעזרה, בכל טיפת חלב יתנו לך מענה ראשוני.

את זכאית להרגיש יותר טוב!!

אל תזניחי את עצמך!!

אנחנו פה נשמח להתעדכן בעובר עלייך...

ובינתים תרגישי טוב!

אלא לומר, שיש ב"ה הרבה רבנים שניתן לסמוך עליהם שדוקא מכירים בתופעות הנ"ל.

איזו לידה זו? מה זה עבורך מתמוטטת נפשית?

אנסה להסביר בעדינות : במהלך השבוע הראשון שלאחר לידה, שינויי מצב רוח קיצוניים מרגע לרגע והתכנסות של האשה בתוך עצמה והתינוק הם תהליך נורמאלי לחלוטין ואף נצרך להשתקמות מן הלידה ולעיכול בשורת המעבר מאשה סתם לאם. במהלך החודש הראשון, עדיין צפויים שינויים רגשיים הקשורים בחוסר סבלנות וסובלנות והעברת מרכז המחשבה על עצמה- אגואיזם זמני, לקראת גיל חודש אשה יכולה " להפגש שוב עם העולם " ולהגיד לעצמה בלב: וואו, העולם המשיך, קרו עוד דברים חוץ ממני, איפה הייתי?  עד גיל חודשיים עדיין כל משימה שהיתה נראית לאשה בעבר כמשימה אפשרית וסבירה עלולה להראות כמו הר בלתי עביר אך עם זאת היא יותר מעורה חברתית, יותר שמחה, מסוגלת להנות מדברים שמהם נהנתה בעבר כמעט באותה מידה, יש לה כבר התרגשות לקראת דברים נחמדים כמו בעבר. כאן מתחיל סדר עדיפויות שונה מבעבר אך הוא כבר כמעט ואינו מלווה בתסכול, בעצבנות בעייפות נפשית או בבכי ותחושת חדלון. אם עברת את אחד השלבים האלה בצורה קיצונית יותר מן המתואר , או אם את מרגישה "תקועה"  בשלב קודם למה שאת נמצאת בו כבר ( לדוג'- אשה, 6 שב' אחר לידה, כל היום בוכה,עצבנות קיצונית, כעס לא מאוזן ומוסבר או לא מוצדק על בן זוג או בני משפחה, שינויי מצב רוח קיצוניים, תחושת חדלון, חוסר רצון לקום או רצון לטפל בעצמה או בתינוק, חוסר רצון להראות נעים ונחמד...) אז יש סיכוי שאת נופלת למצב של " דכדוך לאחר לידה" ובמקרים קיצוניים יותר ל"דכאון אחר לידה". 

זה לא ממש ידוע אבל אחת ל10 נשים נופלת לתוך אחת הקטגוריות הזו!!! זה הרבה, זה מוכר, צריך לדבר ולטפל.

אז מה עושים?

במקרי דכדוך- כלומר, מצב רוח עכור יותר מן הרגיל, עצבנות , בכי וכד'- חובה לספר לסביבה הקרובה מאד: בעל, הורים,( בתנאי שלא יזיקו- סליחה שאני אומרת בל פשוט ראיתי הורים שנדחקו לסדק הזה כדי לשבש זוגיות של ילדיהם), חברה טובה וכד'.

ראוי להעזר בסביבה בלי להתבייש, להקל על עצמך כמה שיותר בכל דבר טכני שקשור לטיפול בבית, השאירי לעצמך כמעט רק טיפול בעצמך ובתינוק, נוחי והרבה לא יאומן כמה עייפות מוסיפה רע למצב הזה!!!

נראה לך שזה כבר בשלב הדכאון? גשי לרופא! הטיפול התומך הוא כמו בדכדוך, בתוספת שיחות שיעזרו לך לגלות בעצמך כוחות חדשים וגורמי תמיכה שיוכלו לעזור לך. רק לפעמים צריך טיפול תרופתי יש מרפאות בהם יושבת עו"ס שתפקידה לסייע לנשים במצבך. היא לא תכעס עליך, לא יזלזלו בך , להפך! אישה המודעת לכך שהיא זקוקה לעזרה נחשבת כאחראית מאד כלפי עצמה, ילדיה ומשפחתה.

בלי קשר לנ"ל . הקינסיולוגיה ("מח אחד") מאד מאד מאד עוזרת במצבים אלו. קחי שמרטף לזמן מה ( זה אפשרי גם עם תינוק) ולכי למטפלת בתחום. זה עושה נפלאות בצורה שלא תאמיני!!! גם הבילוי שלך עם עצמך בנפרד מן התינוק לזמן מצומצם יעשה לך טוב ( לא בושה לומר- אמהות זקוקות לאויר לנשימה לעצמן מדי פעם ע"מ לאגור כוחות ולהתחזק, מי יותר ומי פחות, וכל עוד זה לא כרוך בהזנחה- השארת תינוק אצל שמרטף במקרה כזה היא לתועלת האמא וגם לטובת התינוק)

אפשר להמשיך באישי אם תרצי. אשמח לעזור אם אוכל.

רופא המשפחה יוכל לכוון אותך. אבל תעשי טובה ואל תחכי עם זה!

בשיטות הוליסטיות כמו פרחי באך ועוד הרבה

ניתן להתיעץ איתי ואף לקבוע טיפול

ומומלץ לקרוא את החומר של פינקלשטיין - היתה לה כתבה לא מזמן בבשבע על אחרי לידה

מזל טוב בריאות ונחת!

אגב , משחק המילים של " משכנתא" פשוט מדליק.

מזכיר לי  שהבקר מס' ילדים בבית הזה בכו יחדיו. עד שבעלי שאל - מה זה בית של בוכים ?!?!? אז בני השנון (רק בן 5 וכבר עושה משחקי מילים) אומר לנו-מי שיכנס הביתהנגיד לו "בוכים הבאים"

כשאני חיפשתי משפחתון לבן שלי בן שנה + 7 אחד הדברים החשובים בשבילי היה קבוצה מתאימה (שיהיו בני אותו גיל), סדר יום ופעילות שתפתח אותו. נראה לי ממש לא שייך לתקוע אותו בקבוצה של ילדים בגילאים שונים ושהמטפלת היא בעצם בייביסיטר שמעבירה איתם את הזמן. אני מרגישה שהוא ממש צמא לאתגרים פיזיים וקוגניטיבים, שמתאימים לשלב שלו, בשונה מגיל צעיר יותר בו חיפשתי מסגרת קטנה וחמה.

מצד שני מאוד נרתעתי מההמוניות של גן (25 ילדים בקבוצה) - ממה שראיתי, ילדים שם ממש לא מקבלים יחס אישי. כמובן זאת התרשמות שלי ממקום מסויים אותו בדקתי ויכול להיות מצב אחר במקום אחר.

בהצלחה!