פורום הורות (עמוד 364)

מיותר לגמרי. 

מחלות הן חלק מהחיים. 

לא נעים - לא נורא - מתגברים. 

מערכת החיסון של ילדים נמצאת בשלב התפתחותי לכן החיידק חדש להם וגם מהחיידק המת הם יכול מאוד להיות יושפעו ויהיו חולים, אז למה להקדים ולגרום להם להיות חולים אם אולי הם השנה לא ידבקו בכלל?

קופות החולים בארץ מעודדות את החיסון זה נכון, אבל לא לילדים אלא לאנשים שאם ם יחלו בשפעת הסיכון שלהם יותר גבוהה שזה יסתבר, כאלו שחולים כרונית בדברים אחרים. אם זהו לא המקרה (אני מקווה) אז אין צורך.

בישראל נהוג להלחיץ את הציבור בנוגע למחלות ויש מין משהו מאוד מאפיין בזהות ישראלית של היסטריה ממחלות ורצון להיות מוכנים לכל מצב. לפעמים צריך לשחרר ולחשוב שמדובר בדרך כלל בצינון חולף, זה טבעי וזה בר טיפול. 

אני נגד מוחלט!

חבל שמוחקים הודעות שלא נראות לכם.

תעדי שהיית צריכה לשמוע כאן עוד דעות,אך מחקו,סתיימת פיות מישהו ?

מי יודע, אולי הוא רוצה בתוכו, בלי משים, להרגיש כמו שהיה כשהיה קטן. אולי בגיל 6 הטיטול החזיר אותו להרגשה שהיתה לו בקטנותו - אחרי שסבל כמה שנים מהרגשה לא נוחה של הרטבה, ונשאר לו משהו מזה?   אני אינני יודע. וגם לא נראה לי שמישהו פה הוא מומחה גדול לעניינים אלו, שהרי סה"כ זה דבר די נדיר, כנראה.

לכן הייתי מציע לך, דבר ראשון, להמשיך כמו עכשיו. לא להלחיץ, לא לגעור. לא על עצם הענין ולא על זה שיוצא כך (באמת קצת "פדיחה"...).

דבר שני - בזריזות ללכת לייעוץ של מישהו מבין ענין (אולי הפסיכולוג דר. מיכאל אבולעפיה?), שאפשר לסמוך עליו. שיגיד אם הוא מכיר ובקיא בנושא זה.  תתייעצו ותחליטו.  בינתיים אתם פועלים בשיטה שמקובלת עליכם עד היום. סה"כ יש לזה תוצאות טובות ביניכם (פתיחות). אל תקלקלו לפני שאתם יודעים מה לבנות...

בשורות טובות.

אפשר להשתמש מהרגע שהם כבר יושבים, אפילו אם הם לא ממש אוכלים, ועד שהם יושבים יציב מספיק כדי לא להיות קשורים, ואפשר להמשיך להשתמש כל זמן שהכיסא לא קטן מידי וכל זמן שלא צריך אותו לילד הבא... (בהחלט אפשר להושיב ילד בכיסא תינוק עד גיל 3 ואפילו אחרי.

אם יש לך תאומים ובמיוחד עם גם ככה אתם מקבלים במתנה בהחלט כדאי שיהיה שניים. אחרת מה תעשי - תאכילי אותם בתורנות?

ולגבי כיסא או בוסטר - או יש לכם מקום בבית, ואין הגבלה תקציבית לוחצת כדאי בהחלט לקנות כיסאות של ממש. (וכדאי לבחור בכיסאות שאפשר לפרק להם את המגש, גם לנוחות ניקוי, וגם כדי שיהיה אפשר לשים את הכיסא ליד השולחן)

אם הבית שלכם כרגע הוא יחסית קטן כדאי דווקא לבחור בכיסאות בוסטר. לנו יש כיסא בוסטר ואנחנו מרוצים ממנו מאוד. כשאני מנקה הוא נערם ביחד עם כל הכיסאות. כשנוסעים נוח מאוד לקחת אותו איתנו. הם גם זולים יותר מכיסאות רגילים, ותמיד יהיה אפשר לקנות בהמשך כיסא של ממש כשירווח המקום... 

רק שימי לב - יש כיסאות בוסטר נוחים יותר ויש נוחים פחות. לנו יש כיסא של חברת איזי ביבי, מתקפל למעין מזוודה קטנה כולל המגש. להורים שלי יש כיסא של חברת כתר שהיה זול בהרבה אבל הקיפול שלו מסורבל ולא קומפקטי והוא הרבה פחות נוח.

ואם באמת שאין לכם הגבלה תקציבית אני ממליצה על כיסא אוטו-נדנדה. אותם כיסאות של פעם שמשמשים גם ככיסא אוכל, גם כנדנדה וגם כשולחן ציור (ורק המחיר שלהם... 300-400 ש"ח)

משתמשים בו עד גיל שנתיים בערך, או עד שהילד מגיע לגובה מתאים לשולחן.

מאד מאד חשוב לשים לב שיהיה כסא קל לניקוי ולא כזה עם המון קפלי בד וכד'.

ונראה לי שחייבים 2...

זה שיהודיה המליצה עליו הוא נפלא!!

נוח לילדים, קל לניקוי, מתפרק לאחסון ומעסיק אותם נפלא גם כנדנדה וגם כשולחן עבודה.

אף פעם לא שמתי לב...

הבעיה היא במחיר שלו כאמור, וכשצריך שניים זה כבר באמת הרבה

שיש להם 3 מצבים אבל לא ידעתי שזה מתפרק.... ו חשבתי שזה ייפוס הרבה מקום

אני אברר על זה אם זה מתפרק אז אני הודיע....

הכי יציב, נח, משמש גם כנדנדה וגם כשולחנון עבודה, טוב כמעט עד גיל 3, יקר אבל שווה!!!!

אחר כך פרקנו והעברנו לחברים.

בדוקנה- והוא נמכר בבאזר שטראוס אם אני לא טועה.

יתרון בבוסטר שמתחבר לכסא:

-תופס פחות מקום בבית וגם כשמגיעים אורחים, מפרקים בצ'יק ונולד כסא "חדש" בבית.

-לדעתי תינוק כבר גדול יותר (סביבות גיל שנה/שנה וחצי) מעדיף לשבת על כסא כמו כל הגדולים שבבית ובוסטר על כסא רגיל מאפשר קצת להיות כמו הגדולים.

לנו יש בוסטר ומרוצים מאוד. ראיתי גם כאלה שממש מתקפלים למזוודה אך לא קנינו- נראה מצוין.

אה, וגם הוא באמת זול. בסביבות 100 ש"ח או חצי מחיר ביד2...

כל פירוק + הרכבה שכזאת מקצרת כהוגן את אורך החיים של הכיסא. 

(ביררתי, הוא אכן ניתן לפירוק, אבל לא נועד לפירוק...)

אני לא מבינה בזה, אבל שיהיה בהצלחה!!!

והוא מאוד רוצה דברים מסוימים.   לפעמים אפשר לדבר, ממש בנחת, לשאול אם הוא אוהב שלוקחים לו דברים, אח"כ להסביר מה מרגיש ילד שלוקחים לו ( בלי להקצין), ולהחליט שאנחנו מנסים יותר לא לקחת שום דבר שלא שלנו. אפשר גם להציע פרס על כל יום של התגברות "עד שנתרגל" - ולהסביר שהפרס הגדול יהיה כשנרגיש שאנחנו לא לוקחים דבר של אף אחד בלי רשותו, לא בגלל "פרס" אלא פשוט בגלל שזה אסור, ה' לא מרשה, וכי זה מצער את השני ואנחנו לא רוצים לצער אותו.

לפעמים צריך להתייעץ עם פסיכולוג ילדים איך נגמלים מזה.

יש מקרים בהם הגניבות הם ביטוי לצורך רגשי שלא בא על סיפוקו, בדומה לאכילה מופרזת (ילדים שמחפשים אוכל כל הזמן, גם אצל אחרים).

אולי, אם זה אמנם עשוי להיות קשור לצורך רגשי,

אזי קבלה, אהבה וחום שימשיכו לזרום אליו ללא הרף

יעזרו לו למלא את צרכיו במשאבים הרגשיים הקיימים.

ניסיון לא קל להורים... מאחלת לך הצלחה רבה!

ובכן, מהרבה סיבות. הם חומדים את מה שיש לחבר, לא בטוחים שההורים יסכימו לקנות להם והפתרון הוא "לקחת". זה המניע העיקרי. ברור שיש לעשות שיחה עם הילד ולהסביר לו את חומרת הדבר, וכן להקציב לו קצובת ממתקים ומשחקים שתשביע את רצונו. הכונה היא לא לתת לו ה-כ-ל מה שהוא רוצה, אלא משהוא באמצע שלא ירגיש מקופח ויהיה מרוצה. צריך גם לבדוק אם הוא מבחין בין טוב לרע, בין שלי לשלך.

בדיוק לעלון השבת שעברה "באהבה ובאמונה" של מכון מאיר, בנושא זה. דברים קצרים, נחמדים ומאירי עיניים.  לטובת הקוראים אני מעתיק מס' שורות. אפשר לראות בעלון "לך לך" את המקור:

"ילד הינו יצור רגיש וחכם שמגיב לכל מציאות כך, בטבעיות רבה....  הגניבה תמיד קשורה לתחושה של חוסר פנימי יחד עם חוסר גבולות. הקניית הגבולות אינה עבודה התנהגותית בעיקר אלא הרבה יותר עבודה של... אברהם אבינו   ..... ילד שמרגיש אהוב מרגיש קיים ומרגיש שהוא בעל ערך, עד שהוא לא יצטרך להוסיף לעצמו ערך ע"י לקיחה וגניבה שלא ברשות..."

כמובן, יכולה להצטרף לכך אי תפיסת ההבדל בין "שלי" ל"שלך", אי תחושת הבעייתיות המוסרית.

על כן, הסדר הוא - קודם כל, הרבה חום אהבה נתינה עידוד; שיהיה ה"דיבור" והדו-שיח עימו מצוי, באופן שאינו מקושר לנושא זה.     ומעבר לכך - הסברת ה"שלי" "שלו", התחושה המוסרית והמשמעות, בעדינות, שמתוך רקע כזה הינם מתקבלים כהסברה מעשית של מה שמתאים לנו לנהוג.     ואם אכן יש לו גם איזה "חסר" בדברים - אפשר לנהוג פרקטית כפי שהציעה יהודית.

חלבי- אם אין  רגישות ידועה במשפחה- אין לפי המלצות מש' הבריאות הגבלה אלא, אם התינוק כבר טעם מגוון ירקות , פירות , קטניות, מוצרים מן החי, ואין רגישות מיוחדת- להתחיל טעימות של מוצרי חלב ( זה לרב יוצא בין 7-9 חודשים, תלוי בהורים ובתינוק)

ביצה- גם היא מן החי, אחרי חלבי

להתחיל טעימות.

אם את מיניקה , אומרים שכדאי להישאר על טעימות בלבד (כמו שזה נשמע, רק כדי להכיר את הטעם)

ואם את לא מניקה, אפשר להתקדם עם זה לאט לאט...

עד כמה שהבנתי, ממליצים להתחיל עם ירקות.

עם הבן הבכור שלי כל הזמן נלחצתי על זה אבל עם הזמן גיליתי שזה יבוא כשצריך  (ז"א כשאנחנו נרגיש צורך כי משהו מפריע ולא כי "צריך". בהצלחה.

פשוט בשביל שתהיה לו אמא שפויה וחייכנית,  לא?

ואיך עושים את זה, אני לא ממש יודעת להגיד לך טיפים כי אני לא סופר דופר מסודרת...

אבל קראתי את הלוחשת לתינוקות וזה קצת עזר לי עם העניין.

העיקרון הוא לדאוג לשיגרה קבועה של סדר יום: אכילה, החתלה ומשחק ואז שינה.

ובזמן שהוא ישן יש לך זמן לעצמך. כשהשיגרה תחזור על עצמה נסי לעקוב אחרי הזמנים 

שהוא אוכל, כמה זמן הוא ער וכאלו כך תוכלי לראות אם הוא מסודר ואת לא מודעת או 

שתוכלי להתחיל לסדר את הזמנים לאט ובעקביות...

בהצלחה רבה!!!

קנו לנו אותו בילדה הראשונה והוא עושה חיל! יש לנו 6 ילדים כ"י ועם רובם זה עזר מאד, עם אחד היה קצת יותר קשה אבל הסבלנות השתלמה והסדר יום עזר לי לפחות להתנקות מרגשי אשמה- כי אני עשיתי הכל ועכשיו הוא צריך רק לישון או כואבת לו הבטן וכו' אבל לא בצורה נוקשה. בכלליות השיטה אומרת שסדר יום עוזר לתינוק לדעת מה הולך לקרות ולכן הוא יותר רגוע, וגם לך וזה עוזר לך למצוא זמן לעצמך בתוך היום

שמחה לעשות. כלומר איזו עבודה היית רוצה שגם תביא לך סיפוק והתקדמות. את יכולה "להתפרע" לגמרי ולאמר שהיית רוצה ללמוד טיסה, רפואה, ועוד כל מיני. אח"כ, כשאת בטוחה שזיהית לגמרי את ההעדפה שלך, נסי שוב להגדיר סדר עדיפות לדוגמה: במקום הראשון - רפואה, בשני - ארכיטקטורה, בשלישי עיצוב אופנה וכו'. אח"ב נסי להגדיר את הסיכוי שלך ללמוד את המקצוע הנחשק. כמו מימון, שמרטפות וכו'. לגבי העיתוי, גם בגיל 40-30 עוד לא מאוחר לעשות הסבה מקצועית, אבל אם יש לך עכשיו מימון ועזרה בבית אז אולי כן כדאי עכשיו? יש כאלה בגילך שאומרות כרגע שבענו מלימודים, ואילו בגיל 30-40 דווקא צמאות ללמוד משהוא שהן אוהבות ומתחברות. בסיכום, החלטה על קריירה היא לא משהוא שמקבלים מיניה וביה, אלא צריך להשקיע הרבה עד לקבלת החלטה, כולל התייעצות במקרה הצורך עם יועץ תעסוקתי. בהצלחה.

רופא שיניים פיקח, שהגענו אליו פעם לטיפול עם אחת הילדות שמצצה (אינני זוכר מה זה היה אז, אצבע או מוצץ), אמר: מוטב שיהיו לה שיניים עקומות משתהיה לה נפש עקומה...

ילד שמוצץ צריך את זה. חום, ביטחון, התכנסות, הרגעה.  נכון שאיננו מצפים שילך עם מוצץ כל החיים.  אולי כדאי להתחיל מתוספת חום, שמחה נינוחה, חיבוקים; להקשיב לה בנחת, שיחה לפי רמתה.  יש סיכוי סביר שהמוצץ ינשור לבד. אולי עם עידוד קל כשמבחינים שנשאר רק ההרגל.  

אני ואחותי לא לקחנו מוצץ ולא אצבע. השיניים של כל אחת מאיתנו עלו כמה אלפי שקלים...

אחותנו הקטנה מצצה אצבע עד גיל 13 (!!!), והשיניים שלה ישרות ויפות כמו של שילגיה - ובחינם 

גרמתן לי לחשוב שוב על העניין, אולי זה בעצם לא כ"כ נורא...

הבעיה שלי היא לא עם השיניים, אלא עם ה"חולמנות" שבזה...

אולי באמת אני צריכה להתעלם.

תודה לכן!!

כמה "חוכמות" מבוגרים עושים בשביל "לתפוס שלוה" - מה שעושה ילד קטן תוך שתי שניות עם המוצץ... גם לו יש עולם פנימי.

פשוט לחכות שתוציא לבד את המוצץ(בת 3)? אם אני מציעה לה להוציא מוצץ זה בסדר? (זה לא משכנע אותה... אבל זה בגדר ה"ללחוץ" עליה?)

באיזה גיל לדעתכם כן להתחיל לדרוש שתוציא? (אם בכלל לדרוש)

כדאי להבטיח הבטחות, שאם תישן בלי מוצץ, אז.... או שזה עוד לא הגיל?

לא צריך הבטחות. מה איכפת לך? זה טוב לה.  גם לא צריך להבטיח, כאילו עושה משהו לא בסדר..  פשוט קצת סבלנות.  אם שואלים בנחת, בעדינות, כשמתרשמים שזה כבר לא כ"כ חשוב, אלא "אינרציה" - זה בסדר גמור. לדעתי, כשהיא תראה שזה לא איכפת לך, ואין כל לחץ - אז היא תתחיל בתוך עצמה להרגיש אם היא כבר לא צריכה. ה"לחץ" גורם הפוך: הרגשה אוטומאטית כאילו יש פה משהו שהיא צריכה להגן עליו...   בדרך כלל רואים כשזה כבר לא באמת נצרך אלא סתם "מסטיק" כזה..

ובקרוב, והמשיכי כמו עד עכשיו, אבל בהחלט שדרי לו שלא תחכי עם זה בלי סוף.

יש לי בת בת 3.5. בעיקרון היא גמולה מחיתולים. כשהיא רוצה להעניש אותי אז היא מפספסת. אם אני משחקת איתה אז היא לא מפספסת. אבל יש לה עוד אחים.....  מה לעשות ?

יש כמה דרכים שבהן הילדים נוהגים כדי לזכות בתשומת לב: מתנהגים הפוך ממה שהם חונכו/הורגלו או על ידי כך שהם "מרצים" את הוריהם שהם אוהבים.

ביתך זקוקה לתשומת ליבך נסי לעודד אותה כשהיא מצליחה לא לפספס וכך היא תרגיש את קירבתך אליה הן שאתן משחקות והן שלא מתאפשר לך. 

זכרי שהיא מודעת לכך שבזמן ש"תרצה" את אמה תינתן לה תשומת לב. אולי תוכלי להשתמש בכך.  לכן אם תעודדי אותה במילים טובות/תיגמולים על הצלחתה אולי בעה"י יחול שיפור

יתכן גם שהתהליך קשה לה ומפחיד( בני פחד בהתחלה לשבת על האסלה) והפיספוס הוא סימפטום לקושי האמיתי שלה. לכן שוב מילים טובים ועידוד יעזרו

הצלחה רבה

גיל שנה- מילה אחת פרט לאבא...

גיל שנה וחצי: 10 מילים.

גיל שנה ו9 לפחות 2 מילים מפעילות כגון : בא, קח, תנילי. די, אתזה

שיבושי דיבור בהחלט סבירים בגיל הזה ואף חריג אם לא יהיה. הם לרב מתחילים לדבר בפתח- קמץ את רוב המילים מה שיוצר שפה מקורית ומצחיקה.

מילה בגיל זה פירושו: הברה או שתים ספציפיות לחפץ או מושג ספציפי. ולאו דווקא מילה בצורה שבה אנו מכירים .

( כגון: מם למים , האו לכל בעל חי אפשרי..." סס למוצץ, נוק לבקבוק וכן הלאה)

נכון שיש כאלו שעוברים ומכפילים את המינימום הנדרש... ואז מה?

אם לא בוצע המינימום הנדרש או בגיל שנתיים ןחצי אין חיבור של שתי מילים למשפט, ואין הטית פעלים   או שהסביבה בגיל זה לא מבינה אותה אז רצוי לעשות בדיקת שמיעה.

כבר התחלתי להילחץ ...תודה רבה על התשובה המפורטת ..

ורק לאחרונה היא התחילה לדבר... 

אבל מאז היא לא מפסיקה להפתיע.

וזה מרגש... ומצחיק מאוד... 

חוץ מאמא... ולא חשבתח להילחץ מזה ... נראה לי ממש נורמלי....

כל אחד וממש הקצב שלו!

רק צריך לראות שהילד במגמת התקדמות והתפתחות!

להתפתחות הדיבור, אבל אולי כן כדאי לבדוק את ההתקדמות שלה באחד מהמכונים להתפתחות הילד. רופאת הילדים אולי תמליץ על בדיקת שמיעה. כ"ט 

איזו בדיקת שמיעה? הילדה בת שנה וארבע! נשמע שהיא ילדה מפותחת שמדברת בדיוק בקצב המתאים לגילה.

לא דיברה כמעל בכלל עד גיל שנתיים ו8 חודשים. כבר הייתי בטוחה שכדאי להשאיר אותה עוד שנה במעון (היא ילידת סוף כיסלו והי קטנה בשנתון)

ופיתאום בלי שום התראה מוקדמת התחילה לדבר שוטף.

עד היום היא לא מפסיקה לפטפט .

2 מאחיי לא דיברו כמעט עד גיל 3. (חוץ מאבא ומילים בודדות וגם זה די מאוחר..)

נתנו להם לשמוע קלטות עם שירי ילדים (כל לילה כשהלכו לישון, וגם כששיחקו) , ופתאום הם התחילו לדבר (יותר מיד...).

אין לי מושג אם זה קשור אחד לשני או לא, אבל מה שבטוח שזה כנראה לא יכול להזיק..

מתגובותכן אין טעם להילחץ אלא נראה לי שהיא בסדר ומתקדמת בקצב שלה -זורקת מילים פה ושם...

ורק טוב! היא שומעת מוסיקה ורואה סרטים חינוכיים מגיל לידה ...תודה  בכל אופן

ב"ה

מגיל 3 רק חצאיות, וגם גרביים... החל מגיל 3 זה גיל חינוך ואחת המצוות העיקריות של נשים ובנות זו צניעות אז אני מחנכת אותה למצווה הזו...

לפי ההלכה צריך מגיל 3 חצאיות? 3 זה גיל חינוך? זה מה שתהיתי בעיקר. אשמח למקורות הלכתיים.

קניתי די בתמימות... ועכשיו תוהה מה לעשות...

אבל בבנות דיני צניעות מתחילים בגיל 3.

כך לדוגמא אסור לגבר להתייחד עם ילדה בת 3.

ולגבי הלבוש - מה, כמה ואיך תשאלי את הרב שלכם.

הרבי מליובאוויטש אומר להלביש במלוא הצניעות מגיל שלוש, וכך לדעתי רוב מוחלט של הפוסקים.

לדעתי, במיוחד אם את אומרת שרוב הילדות ילבשו חצאיות, יש בזה משהו מעבר לצניעות עצמה (אני חושבת שרבות יסכימו איתי שחצאית לילדה זה לאו דווקא צנוע...), זה משהו שמייחד אותה כ"ילדה שלובשת חצאית". אני לא יודעת בדיוק להסביר למה אני מתכוונת.

כמובן שחובה מכנסיים מתחת! בחורף הכי קל - גרביונים. דווקא בחורף ניצלתי את זה שגרביונים+חצאית זה ממש מתוק, והלבשתי ככה הרבה פעמים גם לפני גיל שלוש.

בקיץ אני מלבישה מכנס יותר קצר מהחצאית (ממש לא אוהבת מראה של מכנסיים מתחת לחצאית) וגרביים ארוכים. אם את לא הולכת עם גרביים או לא מתכוונת לגרוב לה, אפשר מכנסיים עד הברך.

אם קנית את הבגדים בשבועיים האחרונים, אולי תחליפי?

ראשית גיל חינוך תלוי מאוד בכל ילד וילד לפי מה שהוא ולפי התפתחותו האישית. כך למשל: אם הילד יודע קצת לדבר, מלמדים אותו "שמע ישראל".. וכמובן שיש להרבות בקדושה כמה שאפשר.. 
 

בגיל 3 הלבשתי את הילדה בחורף במכנסיים עד שהגננת דיברה איתי וסיפרה לי שהבנות בגן מתלחששות ומתפלאות מדוע היא תמיד במכנסיים ...

באותו יום הלכתי וקניתי לה כמה חצאיות וגרביונים יפים - כדי שלא תהיה שונה בגן.

לדעתי מבחינת ההלכה אין בעיה, אבל מסתבר שכבר בגיל 3 הבנות מסתכלות על מה שהאחרות לובשות.

דודה של אשתי שהיא גננת ותיקה אומרת שהיא מבקשת מההורים להלביש את הבנות במכנסיים (או להוסיף).

הטיעון שלה שלילדים בגיל הזה אין מודעות לגבי צורת הישיבה שלהם וכדו'.

עדיין יש הרבה דברים כאן שתלויים בילד בזמן ובמקום. 

אני בעד חצאית ומתחתיה חייבים תמיד: בקיץ מכנסונים, בחורף גרביונים או מכנסיים ארוכים. תלוי גם בציבור אבל עד כתה א' אפשר להלביש רק מכנסיים ארוכים בחורף. בעיקר זה שייך אחה"צ, שאז זה לא זמן תפילה, הוצאת ספר תורה בגן וברכת המזון. זה זמן חוגים ומשחקים ונראה לי שאפשר להקל.

שבגלל שבגיל הזה הבנות קופצות ומקפצות כמו בנים, החצאית תהיה פחות צנועה מהמכנסיים, המכסים את הרגליים בצורה מלאה.

לפי דעתי מכנסיים זה בהרבה יותר צנוע. הבת שלי התחילה בגיל 4.5 עד עכשיו היא לא רצתה. נכון שיש את הדרישה החברתית והדתית אבל אני רואה יותר הורים שמעירים לילדה שבי צנוע הרבה פעמים ביום, אז מה יותר צנוע?! צריך לחשוב איך לאזן את זה מצד אחד חצאית מצד אחד צניעות. שהקב"ה יצליח את דרכינו אמן!

לביתי היחידה אני מלבישה טייץ- אחרי הברך וחצאית עד הברך.

כגננת אני רואה את הבעייתיות בנושא הצניעות ופונה תמיד לאימהות להוסיף מכנסיים ומדגישה-צמודים, רצוי אחרי הברך גם בגלל נפילות למיניהן , נמנעת חבלה בברכיים.

אני תוהה מה אעשה בחורף, כיוון שבקיץ היה ממש נוח ונראה לא מסורבל (היא בגן שרובו חילונים) ואפילו אופנתי.

נראה לי שבחורף אלך על שמלות עד הברך ומתחת גרביונים.

חשוב לא להגביל את חופש הפעולה של הילדות, בארגז החול ובטיפוס בסולם, בטיול וכדומה.

עם זאת, הילדה מעכשיו מתחילה להבין מה יפה ואיך כדאי, לכן, אני מרגילה אותה מעכשיו שלא הולכים רק עם מכנסיים (ממש כמו אמא) וגם- לא הולכים ללא מכנסיים (עדיין לא ניסינו גרביונים).

גדגדג

?????????????????????????????????????.

הרב אליהו זצ"ל פסק לחברה שלי מגיל 4, אנחנו פוסקים לפי הרב דב ליאור שפוסק מגיל 3. את החליפות ניתן להלביש גם מתחת לחצאית (כיוון שלא כל הבנות מסתדרות עם גרביונים בגיל הזה) וגם לפיג'מה. בכל מקרה על פי רוב מחיר חולצה הוא כמו מחיר חליפה ויותר, כך שאפילו אם תשתמשי במכנסיים רק ללילה זה יוצא יתר משתלם

עוד לא הגעתי לגיל, ולכן לא יודעתמה אניאעשה, אבל שמעתי מאמא שלי (גננת) שבנות מסתבכות עם החצאית, הרבה פעמים היא עולה להן והן מאוד נבוכות מזה, כך שיוצא שכלהיום הן מתעסקות בסידור שלה. שלא לדבר על טיפוס למתקנים, קפיצות, ישיבה מזרחית וכו'. נראה לי שעד כיתה א' עדיף מכנסיים.

שמלה או סרפן ומתחת טייצ

ולדעתי זה תלוי בעמדה הנפשית שלך.

הבעל לא חייב להיות אחראי בפועל על דברים כדי להיות "ראש הממשלה" בבית

(ועל כן אני גם מסתייגת מהביטוי ראש ממשלה בהקשר הזה)

אך מה את מרגישה לגבי העשיה שלך בבית ולגבי העשיה שלו? האם יש מקום בו את מרגישה יהירה?

יש עוד המון שאלות שאפשר לתהות עליהם בנושא הזה, אך העשיה בהחלט לא קובעת מי הראש בבית.

זוהי עבודה של כולנו, בהצלחה.

של ערוץ 7 - ממש ממש מומלץ!

כרגע יש לי רק שני בנים ועשינו להם מיני חלאקה. אבל חשבתי ובא לי רעיון, שתערכו לה יומולדת 3 ממש כמו לבן, רק עם סממנים יהודיים של בת, בגיל הזה כמובן: הליכה לרב לקבל חצאית ואביזר לשיער (גומיות, סיכות, קשת, סרט - לפי מה שמתאים לה והיא אוהבת). תקני לה חצאית יפה וחגיגית, חוץ מהבגדים החגיגיים שתלבש, תמסרי לרב ושהוא יתן לה את זה! ושיסביר שהיא כבר גדולה, בת 3 ומהיום תלך בחצאית, כמו הילדות הגדולות וכמו אמא. לא משנה איך אתם נוהגים, עם או בלי מכנסיים מתחת, קצרים או ארוכים. אפשר לצרף גם חולצת 3/4 לחצאית מתנה, תלוי איך אתם נוהגים.

אפשר לעשות איתה ועם האורחים הפרשת חלה. להכין פמוטים והאורחים יכינו ויקחו הביתה. לומר מזמור ד' בתהילים לפי המנהג, שהרי היא מתחילה את שנתה הרביעית ביום זה. להכין קופות צדקה ולתת צדקה בסכום סמלי שקשור לשמה וליומולדת 3.

חוץ מזה - לעשות לה יומולדת הכל הכל כמו לבן!  בהצלחה ומזל טוב!

רק בתוספת לדברייך

אישית אולי נעדיף רבנית. וסבתות במרכז. מעבר לכך ציינת הרבה רעיונות מקסימים

נשמח להמשך זרם הרעיונות שלך ושל אחרים\ות.

אני שומרת את זה לשנה הבאה לבת שלי... 

ב-6 יש כבר אור ויכול להיות שהיא מתעוררת מזה.

אבל, אם היא ישנה במעון וגם ישנה אח"כ ב18- 18:30

אולי תבדקי לה את הברזל יכול להיות שחסר לה זה הרי גם גורם לעייפות.

בהצלחה!

זה בהחלט הגיוני ונפוץ.

אם הברזל תקין אז יש לה דפוס שינה שכזה וזה בסדר גמור.

חשב עליו, אבל, אני רוצה קצת יותר, כי בכאלה ערבים כבר הן היו. תודה!!!!

אני לא מכירה את סוג הבנות המדובר, אך אני הייתי בערב כזה שהיה ממש חוויתי,

צריך להקים מספר תחנות שבהן הבנות לומדות על הלכות מטבח ועיניינים שהאשה מרבה להתעסק בהן בבית.

1. ברירת אורז.

2. ניקוי חסה.

3. הפרשת חלה- וקליעות מעניינות.

4. הדלקת נרות שבת.

5. הכשרה של בשר. (רק הדרכה רעיונית והלכתית)

6. בדיקת פירות יבשים.

7. עיצוב שולחן+ מפיות

וכיד הדימיון הטובה....

אני הייתי בערב כזה, בתחילת הערב קיבלנו קלסר שקף ובכל תחנה קיבלנו דף עם ההלכות והסברים רעיוניים על הנושא של התחנה.

זה היה ערב אימהות ובנות והיה ממש מוצלח.  אחרי הערב הבנות כ"כ נהנו שקנינו כמה אימהות בשר לא מוכשר (ניתן להשיג בסופר)  והיכשרנו ביחד עם בנותינו.

את מחפשת בסגנון הזה?

אכן, מחפשת משהו כזה, אבל חייבת שגם הבני דודים הבנים יהיו שותפים וגם האחים, כי אחרת...אקבל ריקושטים מכל הכיוונים. אני מאמינה שבערב כזה כמו שהצעת אפשר שגם הבנים יהיו נוכחים, והאמת- זה רק יהיה מועיל בעבורם...

המון תודה! אני ממש מרגישה איך הדימיון מתחיל לעבוד אצלי!

אשמח לקבל עוד רעיונות, אם יש!

אני הייתי בערב שכלל סידור פרחים, ופעילות על ארבעת האימהות, וזה היה מאוד נחמד, אך זה היה בת מצווה שהשתתפו בה רק בנות.

לילדות לעשות כאלה פעילויות מעפנות, אני לא הייתי נהנה מזה לפחות...

הבאנו שיחה של ילד מקו לחיים-והוא סיפר את הסיפור חייים שלו-וזה היה לקראת החורף-אז כל ילדה קיבלה שם של ילד מקו לחיים והיא סרגה לו על צעיף שקנינו את השם של הילד!!  זה היה מאוד יפה.. אם את צריכה עוד פרטים אפשר לשאול במייל: yaeli454@gmail.com  !!  מזל טוב!

פימו (או על מזוזה או על עטים), מצגת עם התמונות שהיא הייתה קטנה, מצגת על יונתן פולארד, טיול עם פעילות באיזור, יצירות, הפרשת חלה, אם היא במקהלה או יודעת לשיר היא יכולה לשיר (אם היא לא מתפדחת...)

סעודת אמנים, מישהו שעושה הרצאות+מצגת בא לבת מצווה אחת, סרט קצר שהבת מצווה משתתפת בו על הבת מצווה ועוד כל מיני

בהצלחה! וסליחה על הח-

תבת מצווה של החברות לכחנו אותם לבית הילד בנתניה ושם כל קבוצת בנות עשתה הפעלה!! זה היה מאוד נחמד..

למשפחה עשינו ערב בנושא נשים יהודיות בהסטוריה הילדה בת המצווה עשתה הצגה או קראה וגם האחיים הסבתות..

כי כל השנה היא למדה בקבוצה שקןרים לה מתן!! קבוצה לבנות ואמאות לפני בת מצווה.

סיור משולב בהדרכת הבת. הפרשת חלה, סיור למעיין חנה אם שמואל וסיור בקבר רחל

02-6264488

בחורה בשם אדרת

עשינו איתם וממש נהננו

מיקצועית ופסנתרנית עם וותק, שבונה תוכנית בת מצווה אומנותית על פי בקשות המשפחה.

חזרי אלי במיסרון אם זה מעניין אותך, ואקשר אותך אליה לשיחת בירור.

בס"ד

מטרנה מוכנה ניתן לשמור במקרר עד 8 שעות.

כך עפ"י ייעוץ של יועצת תזונה במוקד של מטרנה.

ובכלל, יש להם מוקד שעונה על כל שאלה: 1800-32-33-33

ולא להלחץ אף פעם, רק לבדוק.

מחליפה גם בין צבעי יסוד.

חשבתי כבר על עיוורון צבעים.

נשמע הגיוני??

זה חשש סביר לעניין??

או שזה קצת מוקדם ולתת עוד צ'אנס??

יש כאן חשיבות לגילוי מוקדם- או שממילא אין מה לעשות??

התחילו לזהות צבעים רק אחרי גיל ארבע. דווקא שני הראשונים זיהו ממש מוקדם, אז גם אני הייתי בטוחה שהם עוורי צבעים אבל לא  

אצלנו זה היה כך, בסוף היו לו נוזלים באזניים.

אגב, הסתבר שהוא דווקא כן זיהה צבעים, אך לא ידע לשיים (מלשון "שם") בגלל בעיית השמיעה.

זו אפשרות שאא לפסול.

ובאמת יש ילדים, כפי שיוקטנה סיפרה, שמזהים יותר מאוחר, לכן אמרתי- לא להלחץ אבל כן להבדק. האם יש לזה משמעות? כנראה בעיקר חברתית. ושהגננות לא יחשבו שיש בעיה כללית...

ותבדקו לפני שהיא מוציאה  רשיון נהיגה- אז זה כבר משמעותי

הוא זיהה את הצבעים, רק לא לפי שמות (כלומר, ידע לשים את כל האדומים יחד וכו', אבל לחלוטין לא קישר שקוראים להם אדום)

אז עיוורון צבעים שללתי.

רק לאחרונה הוא למד את כל שמות הצבעים, וכשזה בא זה בא.

ומשייכת קבוצות צבעים- אך בשום אופן לא יודעת לשיים אותם..

נחכה ונראה......

אני לא רואה כאן בעיה, הבן שלי גם בן 3 אדום הוא משיים תמיד נכון, צהוב/ כחול/ ירוק הרבה פעמים מתבלבל בניהם.

ואאל"ט, כיוון שהמוח מפרש את הירוק והכחול כדומים (ואלה הצבעים העיקוריים שעוורי צבעים לא מצליחים לזהות)יתכנו שיבושים בשיום שלהם, אבל שוב- בשיום ולא במיון (אם כי אם מידי פעם יש בילבול קל במיון אני לא מתרגשת). 

אני לא זוכרת באיזה אתר, אבל בדקנו את זה לבן שלי, וחשדנו שהוא עיוור צבעים, ורופא עיניים אכן אישר את הקביעה. מכל מקום, אין מה להתרגש מעיוורון צבעים, אולי לא יהיה לו פרופיל 97 והוא לא יהיה טייס..   אך למקרה שלך הבנתי שזה נדיר שלבנות יש עיוורון צבעים. מכל מקום, אם את לא רגועה תנסי לעשות את הבדיקה באינטרנט.

בזרם ישר מהאבר.

אם השתן יוצא בזוית מסוימת מפתח האבר טוב שאורולוג יראה,

לאחיין של בעלי עשו ניתוח, אחרי שראו שהוא לא עושה בזרם אחד (אלא בהפסקות) וזה משפריץ לכיוונים שונים ולא רק לאמצע.

האחיין עבר את הניתוח סביב הזמן שגמלתי את הבן שלי וראיתי שהוא עושה בהפסקות,  ובאותה תקופה בדיוק הייתה לי ביקורת אצל רופא ילדים (לא קשור לזה) אז שאלתי אותו והוא אמר רק הפסקות זה לא מדאיג (כי עדיין זה היה בשלב האימון), חשוב שהכיוון יהיה ישר, כל עוד זה ישר אין מה לדאוג.

בכל מקרה תמיד שווה להתייעץ עם גורם מקצועי- רק לא בלחץ.

הוא גם עדיין בגיל שהוא צריך את העזרה, לוקח להם זמן עד שהם מפנימים שצריך לכוון לבפנים, הבן שלי גמול למעלה מחצי שנה ועדיין לפעמים צריך עזרה במיקום שלו מול האסלה ולכוון אותו מעט.

איך הוא מגיע כ"כ גבוה? עם הגבהה? תנסי להוריד לו את ההגבהה ואם א"א כי הוא לא מגיע לאסלה, אז תרחיקי אותו מעט מהאסלה, ואת זה אני אומרת מניסיון שלי עם הבן, הוא עומד על שרפרף כי הוא עדיין נמוך כדי להגיע בכוחות עצמו לאסלה ועם השרפרף הוא גבוה מידי והרבה פעמים הפיפי מגיע לקצה השני של האסלה ואז אני מרחיקה אותו כמה מילימטרים.

צריך פשוט ללמד אותו שיכוון בעצמו. אני חושבת שהרבה מכוונים ידנית גם בגיל מבוגר. היה כאן פעם שרשור על מצב השירותים בבתים עם בנים... אני חושבת שזה ירגיע אותך אם תמצאי אותו!

בעיה פיסית וכיוון שנשלט ע"י הילד.

לדעתי כדאי ללכת לרופא שיבדוק ויחליט, במידה והכל בסדר  אפשר גם ללמד את הילד לכוון.

אגב, הבן שלי בגיל הזה מאד, אבל מאד אהב להשפריץ לכל הכיוונים. בשבילו זה היה משחק.

מה שבטוח שהם גדלים והתופעה הופכת למינימלסטית.....

שבוע טוב