הַיּוֹם שִׁבְעָה יָמִים לָעוֹמֶרהמייל האדוםהמייל האדוםחיפושכהה

פורום הורות (עמוד 377)

בהנהלת:
מכתב פתיחה
שרשור חדש
איך להתמודד עם תופעת "התוכי"יעלת-חן
שלום!
 
בטח גם לכם קורה מידי פעם שאתן אומרות לילד לעשות משהו או מדברות איתו ופתאום הוא מתחיל להיות תוכי ולחזור אחרי כל משפט שלכם? - כמובן סתם כדי להרגיז...
הבן שלי מידי פעם עושה את זה, ועד כה פשוט הגבתי באדישות...
אבל בשבת האחרונה היתה לי הברקה - ורציתי לשתף אתכן - אולי זה יוסיף עוד הבל פיהן של תינוקות של בית רבן.... (-:
 
פשוט התחלתי להגיד משניות של פרקי אבות שזכרתי בעל פה - והוא כמובן המשיך לחזור אחרי, וגם האחים הקטנים שהצטרפו אליו במקהלה...
 
מומלץ לנסות - גם פרקי תהילים הולך
גדול!! נראה לי פשוט ענק!קרנלהאור
וכנראה שהוא גם הרגיש שאת לא לוקחת את זה אישית, אלא זורמת איתו בכיף, וזה מה שהפך את הכל למשחק של שניכם, ובעצם של כל המשפחה.
אשתדל לזכור לעצמי את הדוגמה הזו להבא...
אדיר.. צחקתי מההברקה (:קיפי.אחרונה
חלוקת תפקידים בביתraka
אשמח לעצות:
אני אמא ל-5 ילדים ב"ה מקסימים.
מן הסתם יש את הדברים בבית שצריכים להיעשות (כביסה, כלים, לסדר חדרים-מיטות, אוכל וכו...).
לפעמים אני מרגישה שאני משתגעת כי לרוב הנטל בעשיית התפקידים נופל עליי.
אני יודעת שאני צריכה לחלק את התפקידים בין כולם אבל אני לא מצליחה. ניסיתי טבלאות, כתבנו יחד דף עם חלוקה ושמנו על המקרר אבל בכל פעם אני צריכה להזכיר לכולם לבצע את התפקיד ואני מרגישה שזה מאוד קשה. ב"ה לכולם יש צרכים (וגם לי...) וכולם רוצים להיות בבית בכיף אבל מה שיוצא זה שאני כל הזמן מסדרת, מנקה, מארגנת, מבקשת, מעירה, מבשלת ובסוף היום אני מרגישה שרק רדפתי אחרי כולם ובסוף גם עשיתי את הכל.
מה לעשות?
אשמח מאוד לעצות ופתרונות יעילים ומועילים.
תודה
נ.ב
מעבר לזה-אני מאוד רוצה שהילדים שלי ייתרגלו לעזור ולקחת חלק בהתנהלות הבית כדי שבעתיד יוכלו גם הם לנהל בע"ה בית תקין...
תודה
בדיוק דיברתי על זה עם חברהאורה*
שסיפרה לי שמגיל שנתיים בערך ילדיה משתלבים בעבודות הבית
(רחיצת כלים כל אחד הצלחת והכפית שלו שטיפת הבית קיפול כביסה תליית כביסה...)
ואמרתי לה שחבל שלא ידעתי מראש אולי הייתי גם מרגילה.
כי כמוך אני עושה הכל ומרגישה בסוף היום פיספוס גם אירגנתי כל היום וגם יש עוד "מליון" לעשות
וגם לא הייתי עם ילדי שזה הכי חשוב...(קשה לשבת בנחת כשהכל "רוקד" מסביב )
ולי זה כך עם 2. אז עם 5 זה פי כמה.
אז אני בעצמי רוצה להתחיל לשלב אותם לידי בשיש עם הכלים וסינר לסבן יחד איתי
 
(ואח"כ חייבים לשטוף רצפה. אין ברירה)
ובינתיים אין לי כ"כ מה להציע אז אשלח לך חיבוק
ותדעי שלעולם לא מאוחר בכל דבר! הרבה כוחות!!
 
מוסיפה ושואלת: שאני מבקשת מהגדול לעזור במשהו הוא אומר לי שזה הבית שלי אז אני אחראית עליו
איזה משפטים והסברים אפשר לומר כדי שהילדים יהיו חלק אינטגרלי מסדר וניקיון בבית?
שאלה חשובה מאדveredd
זה קיים בהמון בתים, וזה דבר שמאוד קשה להרגיל אליו.
לדעתי, אפשר לעשות את זה בצעדים, לדעת שזה ייקח זמן ולעבוד על זה. כאילו- יום אחד להגיד שכולם יוצאים ביחד לקניות, או לבילוי שכולם רוצים, להלהיב את כולם, ואז להגיד "אוי, אבל הבית נראה ככה? בואו כולנו נסדר אותו תוך חצי שעה ואז זזים!". להתחיל תהליך שהילדים יבינו שלא יוצאים מהבית אם הוא לא מסודר, לסדר אחריהם, וכו'.
סתם שאלה (אני עוד לא ממש בשלב הזה, אז אני באמת רוצה לדעת) למה א"א לעשות באמת שכל אחד מנקה אחריו ולוקח עוד כמה צלחות הגשה או סירים וזהו. או פשוט לא לקום מארוחה בלי שנקי אחריך, ולא לשחק בלי לנקות אחריך וכו'? אם עושים את זה פרה פרה, ממילא כל הבית מסודר יותר בכללי- פחות דברים זרוקים, למשל, ופחות כלים.
לדעתי גם אם הילדים שלך בגיל המתאים אפשר לעשות שיחה- על לקיחת אחריות, על שיתוף וכיבוד הורים.
ולהלוואי- באמת שאלה טובה... לדעתי הדבר היחיד שאפשר להגיד זה "ואהבת לרעך כמוך- אתה אוהב את אמא ורוצה שיהיה לה קל וטוב- אז תעזור לה. אם אתה מלכלך את הבית של אמא שאתה גר בו, אז תדע גם לנקות". אני לא יודדעת אם זה אידיאלי, אבל זה עוזר לילדים קטנים. לילדים גדולים יותר אפשר אולי להסביר את המהות של עזרה לזולת ושיתוף פעולה...
רעיונותעידית לקס
אני התחלתי משני דברים
 
1. כל אחד מוריד את הכלים שלו לכיור. מי שלא אני שואלת אותו מה הוא אכל ואומרת לו שעליו לשלם כי צריך לשלם למלצרית. הם מבינים את הקטע ומיד מורידים.
 
2. כל אחד שם את בגדיו שהוריד לפני המקלחת בסל הכביסה ולא מפזר אותם על הרצפה. לצורך כך שמתי סל במקלחת.
 
רעיונות נוספים יתקבלו בברכה
 
 
זה טוב...raka
וב"ה זה מה שקורה עכשיו-שכל אחד מסדר אחריו. אבל אני רוצה שייתרגלו לעשות דברים נוספים שקשורים לכלל הבית ולא רק לעצמם... (למשל-לסדר בלגן של הקטנטנים יחד איתם, להרים דברים מהרצפה בלי שאני מבקשת)...
בעיה לא פשוטהאנונימי (פותח)
מצד אחד חובתינו כהורים ללמד את הילדים להיות שותפים בבית כי הם חלק ממיכלול. כך הם לא יגדלו להיות אגואיסטים ויוכלו לתת מעצמם לאחרים .וזה דבר גדול בחינוך.
מצד שני -כידוע לומדים מחנוכה עניני חינוך ויש את הכלל "ואין לנו רשות להישתמש בהם..."
ואומרת הר' ימימה מזרחי שאסור להעמיס עליהם תפקידים מעבר ליכולות שלהם.
לכן כמו כל דבר ביהדות צריך למצוא את דרך האמצע.
מצד אחד לתת להם כל יום משהו קטן -לזרוק זבל ,להרים צעצעים , להוציא בגדים מהכביסה לסלסלה,ללכת למכולת , לשטוף כלים.
כל ילד לפי מה שיותר קל לו. (אפשר לתת להם אפשרות לבחור בין כמה תפקידים.
וברור שעדיין רוב העבודה עלייך. אין בנושא הזה בשורה מרעננת. אבל לגבי חינוך הילדים - אני מאמינה שלטובתם חייבים לשתף אותם בנעשה.
הרבה כוחות.
בסוף הם גדלים ונעלמים מהבית -ובסוף בסוף - הם מטפלים בך...
נראה לי שעדיף לטפל בהם. גם אם זה קשה מאד.
באהבה ובאמונה-veredd
אני חושבת שהאזהרה לא להשתמש בהם תקפה על באמת "שימוש מופרז" ב"כח עבודה זול" של הילדים... לא בעזרה יומיומית בבית. האזהרה הזאת נאמרה בעיקר לאמהות שחושבות שכשהבת הראשונה מגיעה לגיל 7- התפקיד של האמא נגמר ושל הילדה מתחיל (מפחיד כמה משפחות נוהגות ככה- בכככככל המגזרים!!). אבל לדעתי צריך לפתח מנגנון אצל הילד כך שיבין שהוא לא אורח בבית, אלא הוא חלק ממנו, ולא מספיק רק לא להוסיף על הבלאגן, אלא גם לעזור בסידורו! אם ילד עושה פעולת ניקיון לפחות פעם-פעמיים ביום, זה לא שימוש מופרז, והוא יודה לאמו אח"כ. לשטוף כלים ולפנות כיור לוקח מקסימום 20 דקות, לטאטא רצפה לוקח מקסימום15 דקות. זאת לא התעללות, זה שיעור לחיים בעזרה לזולת ולקיחת אחריות.
סתם שתדעי, בגלל שאני חונכתי ככה (אמא ואבא שלי עשו את רוב העבודות בבית, אבל בפסח ניקיתי המון, ותמיד עזרתי לאמא שלי בימי שישי ותמיד תמיד עשיתי כלים, סידרתי חדר וכו') ואני נוהגת תמיד לנקות אחרי וקצת יותר אצל חמי וחמותי ועדיים אצל הוריי- הם כ"כ מעריכים אותי על זה. זה עושה ממש טוב על הלב לדעת שלמישהו אכפת מאיך הבית שלך נראה, זה כבוד בסיסי לדעתי.
מזדהה ורוצה להוסיף כוון חשיבה נוסףטלי10
נאמרו כאן תגובות מאד יפות.
וחשבתי להוסיף זווית אחרת.
נכון, בפן המעשי, כדאי לשתף ולראות מה מתאים לילד ולא מעמיס עליו יותר מידי, אך אני חושבת
שצריך לעשות גם שינוי בחשיבה.
אם אמא מאמינה שילדיה אוהבים לעזור, גם אם לא כל הזמן, אבל כשהם עוזרים זה יביא להם סיפוק,
הגישה שלה תשתנה. היא לא תרגיש שהיא מנצלת אותם, אלא שהיא עוזרת להם להיות אנשים טובים יותר.
אם במקום לתגמל ילד על זה שהוא 'נאלץ' לעזור, היא תשדר לו איזה זכות יש לך שעזרת לי, אני חושבת,
(אין לי עדיין ילדים כל כך גדולים) הילד יחוש סיפוק במעשיו וירצה להתמיד בכך גם בלי לקבל תגמול,
וגם בלי צורך בידיעה שהוא לא הפרייאר היחיד וגם אחיו עוזרים.
כך שלענ"ד, אמונה ברצון הטוב של הילד והסתכלות על ההעזרה, לא כעל תיק שאני תופרים לילד,
אלא כהזדמנות של הילד, להוציא את הטוב שבו לפועל תשנה לאט לאט את הגישה בבית.
בהצלחה!!
 
איזה תגובה יפה...veredd
שיטת הנקודותבוזי נוזי
של מרים אדהאן:
מכינים כרטיסים קטנים של 1,5,10.( כותבים מספר אחד על כל כרטיס). ראיתי גם שיש בחניות יצירה שטרות כסף של מונופול, שיכולים לשמש לאותו רעיון.
העיקרון: מבצע של אסיפת נקודות על דבר מסויים, לדגומא סדר וניקיון- כל ילד שמרים את הצלחת לכיור או רוחץ כלים או... או... אחרי פעם אחת שביקשת ממנו מקבל 10נקודות, אם היית צריכה לבקש פעמיים הוא יקבל רק 5 נקודות ואם ביקשת 3 פעמים, הוא יקבל רק נקודה אחת. המטרה: להגיע למאה נקודות, ואז יש פרס. לא חייבים פרסים יקרים, וגם אפשר דברים שמימלא רצית לקנות.
 
אפשר גם לקנות פרסים טקנים ןלעשות יריד במוצאי שבת וכל ילד יכול לקנות עם הנקודות שלו דברים לפי הנק' שצבר. ( פרס חמוד: זמן משחק עם אמא, או יציאה עם אמא ואבא)
אפשר גם לעשות מבצע משפחתי- "אם נגיע ל1000 נקודות נזמין פיצה".
 
עוד טיפ: לשים שיר ולהגיד: בואו נראה אם נצלליח "לנצח" את השיר ולסדר את כל הסלון לפני שהוא יגמר.
 
והכי חשוב: עידוד רב כשילד מגלה מעצמו סימנים של אחריות ומנקה.
 
בהצלחה! והעיקר שיהיה כיף בגידול הילדים.
זמקסים אבל...raka
האם כדאי להנהיג פרסים במשהו שהוא אמור להיות חלק אינטגרלי מהתנהלות הבית?
אני מאוד בעד נקודות ועיצוב התנהגות כשזה נדרש-אבל האם כאן זה יהיה יעיל באותה מידה? זה שייך?
למה לא?בוזי נוזי
אחרי המעשים נמשכים הלבבות.
מניסיון של השיטה- צריך לעשות את זה כמה פעמים, ואז המח שלהם פשוט מתרגל למה שאת רוצה.
וחוץ מזה- חייבים לעשות שיהיה להם כיף לעזור- ליצור התניה חיובית, כי בלי זה יהיה מאוד קשה לקבל עזרה וגם- האווירה בבית תהיה מתוחה.
 
גם אצלנו זה נושא כאוב.elerner
יש ילדים שיותר פתוחים לעזור וילדים שלא משתפים פעולה. כדאי לתחיל ממי שנענה בקלות ולתת לו תפקיד קבוע- אולי משהו להכין לשבת- להכין את הנרות, לערוך את השולחן. ולאט לאט שכולם רואים שיש מי שעוזר אפשר להוסיף תפקידים לילדים אחרים.אני לא יודעת אם צריך את הנוקשות של נקודות ופרסים, אבל אפשר להציע צ'ופר קטן למי שמוכן לעזור באופן מזדמן - "אני רוצה לתת גלידה למי שיסדר את החדר תוך 10 דקות."דווקא הקטנים מאד אוהבים "לעזור" בקיפול כביסה, שטיפת כלים וכו' וכדאי לאפשר להם אפילו שזה ממש ההיפך מעזרה...ככה לומדים!
בהצלחה לכולנו!
 
ומה עושים עםאמאקנגורו
ילדה מתוקה להפליא, בת 3, ילדה שניה במשפחה, בה הגדולה עוזרת די יפה,
והיא, המתוקונת הזו, לא מוכנה לעשות- כלום!
פשוט כלום!
לא לסדר, לא להתלבש, לא לנקות, לא להביא לי משהו שביקשתי...כלום.
היא גם מוכנה לשלם את המחיר על בחירתה השלילית.
היא מוכנה להפסיד פרסים, או לקבל עונשים. היא תעדיף לא לשחק אם הכלל הוא שחייבים לסדר...
אני אישית חושבת שזה מצויין שהיא לומדת שיש מחיר לבחירה שלה, וגם משלמת אותו...אבל הייתי יותר שמחה אם היתה לומדת לעזור קצת...
  לאמאקנגורוטלי10
אני לא חושבת שכדאי ללחוץ על ילד בגיל 3 לסדר, אבל כן כדאי שילמד שהעולם הוא לא הפקר.
ולכן אם היא שחקה במשחק אחד, לא ניתן יהיה להוציא משחק אחר עד שהיא תחזיר את הקודם למקום.
ואם היא פזרה את כל הצבעים לא נוכל להתחיל ארוחת ערב למשל, עד שהצבעים יהיו מסודרים.
נראה לי שאם עומדים על זה בתקיפות ולא מתוך כעס, לאט לאט היא תלמד, שיש מערכת כללים
שקשורה גם אליה..
אוף כמה מוכר, ובכ"ז רעיוןאנונימי (פותח)
לפני שבת הכנתי רשימה של מטלות קטנות (אולי אני אשקיע ואכין עם תמונות לטובת הלא-קוראים) והם ממלאים שמות מי הכין מה. בליל שבת בארוחה יש טקס: שבת המלכה תודה רבה שבאת אלינו, כ"כ חיכינו וציפינו שתבואי , כל הילדים טרחו ועמלו לכבודך, ואז מספרים מה כל אחד עשה. קצת מפתיע, אבל זה תפס חזק (גם כשאין רשימה כתובה).
לפעמים אני מאתגרת אותם בסרט אם יצליחו לסדר את הסלון וכו'.
וגם אני החכמתי מהרעיונות שעלו כאן, תודה!
וואוו-נשמע מקסים...raka
אני מאמצת...
תודה
שלום רב, פשוט המשיכי במה שאת עושה - חלקייהודית פוגל
תפקידים, לוח מסודר על המקרר, תזכורות ובסוף זה יבוא. אין צפי שאחרי הסכם אחד ו/או שיחה אחת הכל ידפוק כמו שעון. זוהי עבודה ממושכת וסיזיפית. לא להתייאש!
כאילו משמים-rakaאחרונה
התחילו בבי"ס של הגדולים מבצע כיבוד הורים וכל ילד צריך לאסוף כמה שיותר נקודות על ביצוע משימה והכל מסודר בפנקס קטן שכל אחד קיבל (שטיפת כלים, קיפול כביסה וכד') וזה פשוט מדהים איזו מוטיבציה הילדים קיבלו...איזה כיף. כמובן שאני משבחת, מעודדת ומתלהבת.
תודה לכולן על העצות והתמיכה-זה נתן המון כוח וללא ספק אני אופטימית.
רציתי לשתף אתכן בהגיג...אנונימי (פותח)
לפעמים כשכל העשיה הטכנית עולה מעל ומעבר... אני חושבת על סבתא שלי ...
איך היא הצליחה להיתרומם ולקום מתוך ערימת המתים שבו היא היתה (ממש כך!!) ולהיתחתן?!
איך אחרי ארבע שנים של עבודת כפיה בברגן בלזן (מחנה השמדה) היא הצליחה לבנות בית?!?
איך אחרי שבריטים הגלו אותה לקפריסין היא הצליחה להקים משפחה לתיפארת?!
בלי אמא ואבא בלי אף אחות או אח או דוד. לבד! לבד!
בלי מכונת כביסה ובלי יבוש ובלי מדיח ובלי טיטולים ומגבונים ובלי בעל שעוזר לשטוף את הילדים ואת הכלים(כי סבא שלי הוא בן 90+ והוא לא מכיר מצב של בעל עוזר...)
והכי מוזר שהיא עשתה את הכל בחיוך ובנחת והיתה מאושרת רק מעצם החיים .
 היא היתה מאושרת שיש לה בעל וילדים.
למה לי קשה? למה אני לא יכולה לראות את הטוב והשפע האדירים שסובבים אותי ואני לפעמים תקועה בקשיים.
 
פרופורציה בחיים זה דבר חשוב...
צריך הרבה אמונה בעם ישראל והרבה אהבה. ולא תמיד זה קל...
תודה על הפורום הנעים הזה שאיפשר לי "להגג בקול"
צודקת בכל מילה. עזרת לי לחזור לפרופורציותדבי חיה
אבל גם אני כמוך תמהה על הרצון החזק הזה לחיות, ללהקים משפחה ולקום מעפר. מדהים!
יפה ומרגש.  גם אני הכרתי נשים גיבורותיהודית פוגל
כאלו מקרוב. כאלו שאחרי השואה ילדו 12 ילדים, בישלו לבד לכל ברית מילה ועוד ביצועים מופלאים שאני ממש ממש לא מבינה. בזכות נשים צידקניות...
מקסימה! תודה שהיגגת בקול!קרנלהאור
באמת קשה ביום יום למצוא את הפרופורציות האלה.
הגיגים על ההגיגיםאמא מסורהאחרונה
בתקופה של סבתא שלך זאת הייתה המציאות הם לא הכירו משהו אחר.
 
היום עם חדירת העולם המערבי, המודרני, לחיינו, יש מין לחץ חברתי (סמוי או גלוי- איך שתרצי) שאנחנו צרכיות להיות גם אישה גם אמא וגם לפתח קריירה.
נשים התחילו לצאת לעבוד ושמעתי על זה פעם שהאופי שלצאת מהבית ולעבוד בבסיסו זה אופי של גברים וכיום לנשים רבות יש אופי של גברים- בגלל שהמציאות השתנתה. חברה לעבודה פעם אמרה לי שגברים כשהם חוזרים הבייתה מהעבודה צריכים כמה דקות של שקט להרגע מהיום עבודה ובשנים האחרונות רואים שהרבה נשים מתנהגות באותו דפוס הם צריכות את השקט, בדיוק כמו גברים, לפני שמתחילות לעשות משהו בבית.
 
נראה לי שהציפויות מהאישה המודרנית גורמות לנו להרגיש לא ממוצות, לא מספיקות את כל מה שאנחנו נדרשות לעשות. וגם אם אישה מחליטה לא לצאת לעבוד ולהיות עקרת בית, המנטליות הזו כ"כ חדרה לתוכינו שאז היא תרגיש מתוסכלת ושאולי היא מפסידה חיים בחוץ.
 
כמובן שלא כל הנשים שנשארות בבית חשות כך, אני בטוחה שיש הרבה שמרגישות סיפוק מעצם היותן אמהות, אבל מצד שני יש גם הרבה שלמרות שבחרו בדרך הזו הן לא מרוצות.
 
וטוב לפעמים להיזכר בעבר כדי להכניס פורפורציות לחיים.
שאלה למביניםraka
ביתי בכיתה א'. חכמה, מתוקה ומוכשרת. היא קוראת יפה קמץ ופתח אבל מתקשה בצירופים של שווא ופתח/קמץ ובאותיות דגושות (כמו פ דגושה). גם חיריק היא קוראת יפה. מה זה יכול להיות? אולי דיסלקציה או סתם חוסר בשלות או משהו כזה?
אין צורך לרוץ ישר ל"דיסלקציה"..ד.
וגם לא צריך הגדרות מסוג "חוסר בשלות". זה עדיין שלב ראשוני מאד בקריאה; המסתבר ביותר הוא שהדברים יסתדרו עם הזמן. הצירופים שהזכרת באמת קצת קשים ללא מעט ילדים בשלבי קריאה ראשונים.  גם חיריק קמץ, למשל, קולטים יותר בקלות מסגול קמץ.
תודה רבה. הרגעת אותי=)raka
זה נראה לי לגמרי השלב הנורמלי!!!!+mp8
כמורה בבי"ס, שמעתי את המורה של כיתה א' מדברת על כך שעכשיו הם לומדים תנועה חדשה וכמה קשה לבנות ללמוד לצרף את התנועות.
אל יאוש, הרבה הצלחה!!
ביתי בכיתה א'אנונימי (פותח)אחרונה
וגם לה קשה השילוב של שני תנועות, כשיש בנות בכיתה שלה שקוראות טוב יותר.
לפעמים לוקח לילד יותר זמן אבל בסוף כולם קוראים.
סדר יום...אורה*
חוזרים מהגן ואני מהעבודה...
מתחילה להכין/לחמם ארוח"צ /בלחץ בינתיים הילדים מנשנשים
אח"כ מתבלגנים כי לפני שמסיימים קמים אז גם לא מברכים
ואז איך ממשיכים את הסדר יום (יש אצלינו שעות של בין 14-16 לא יוצאים) איך זורמים?
כי בד"כ אני רוצה לישון
אז אני שמה להם סרט שיסתכלו ויהנו ואני אוכל לצבור כח (אני רק חושבת כמה אנרגיה אני זקוקה כדי להשכיב אותם בערב ואז אני עוזבת כלים וכו' ומנסה לנח!! כדי להיות ערנית ב"השכבה") בד"כ הקטנה קופצת עלי כי לא מעניין אותה הסרט
אבל מה עוד?
 
לפעמים ממש ממש ממש בא לי לעזב את העבודה ולהתמקד בבית......
הוי... איזונים בחיים!!!!!                            
וב"ה   ב"ה צרות של עשירים אני יודעת ואני כ"כ רוצה ללמוד לנהל את החיים נכון!!!!
 
(איך אתם מנצלים את כל היום שנשאר?)
ועוד משהו לבטא לא להיבהל!אורה*
אוווף איזה יום מעצבן היה לי!!!
שלום רב לך,יהודית פוגל
תראי, כאשר הילדים כ"כ קטנים אין הרבה צפי לרוגע ולשלווה. זו בערך תהיה התמונה עוד הרבה זמן. רצוי לעשות סדר עדיפות ולא "לראות" את הבלאגן ורק לעשות את ההכרחי ביותר ולשמור על מורל גבוה, רצוי מאוד לפחות פעם בשבוע - אבל בקביעות - להביא בייבי סיטר ולצאת להשתחרר קצת. כך יש לך למה לצפות וגם הזדמנות להרים קצת את הראש. תכנון והיערכות מסודרים גורמים לירידת לחץ. נסי להיות תמיד צעד אחד לפני ה"משבר" לדוגמה: במעט כסף ניתן לקנות סיר לבישול איטי. את מכניסה עוף וירקות זה מתבשל לאט עד שאת חוזר, ואת יכולה להגיש ארוחת צהרים חמה מיד עם הגיעך, ללא צורך אפילו בחימום הגוזל זמן. חייכי באומץ, נישמי עמוק ובהצלחה.
נקודתית.ד.
לגבי הצהריים.
אפשר לדבר עם הילדים בנחת, בהזדמנות רגועה.
להסביר להם כמה אמא לפעמים מאד עייפה בצהריים וכמה חשוב לה לנוח.
אותו דבר, להסביר לגבי חשיבות הברכה (הכרת טובה, מצוה וכו').
אח"כ להכין טבלה, על המקרר או משהו דומה, ולהסביר שכדי להזכיר ולעודד, נרשום נקודה כל יום למי שבירך, ולמי שלא הפריע/עזר לנוח (יכולים גם להעסיק את הקטנה).
כל כמה נקודות - פרס.  ולהזכיר: הפרס הגדול - שאנחנו טובים, מכבדים הורים, מברכים.
חשוב להחליט מראש שלא תתעצבני גם אם זה לא בדיוק ילך (שהציפיה לא תיצור עצבנות ואכזבה מתקלות).
בהצלחה.
תודה רבה רבהאורה*אחרונה
פשוט התחושה של ההתבחבשות והבאלאגן הטכני ואפ'חד לא מקשיב לי (ומה להשמיע...)
ואני רוצה להספיק משהו...גורם לתסכול
 
תודה רבה על ההכוונה והעצות הטובות....!!
 
עכשיו צריך ליישם...
תנור אפיהמישמיש
שלום, כאמהות שאופות ומבשלות רצינו להתייעץ, אנחנו מתלבטים בין 2 תנורי בילטאין קונסטרוקטה וסאוטר, נשמח לשמוע המלצות מבעלי נסיון.
סאוטרs83
לנו יש סאוטר משולב ואני מאוד מרוצה!
יש הבדל בין הבילדאין למשולב?
תודהמישמישאחרונה
לא יודעת אם יש הבדל , אבל בינתיים אנו שומעים שכולם מרוצים מהסאוטר
כבודאנונימי (פותח)
בני בן העשר אינו מכבד את אחיו גם הרב בכתה טוען שהוא כל הזמן בודק גבולות בבית הוא בסדר וקשר עמו טוב איך אפשר לעזור לו
לדבר איתו הרבהיהודית פוגלאחרונה
ולנסות לגלות את הסיבה להתנהגות הזו. תמיד צריך להשקיע במציאת הסיבה כדי שנטפל בסיבה ולא בתוצאה. בהצלחה.
שולחן שבת...אנונימי (פותח)
איך מנהלים אצליכם שולחן שבת?
כולם חייבים לשבת ולשיר עד אחרי הברכה?
יורדים מהשולחן כשרוצים? או צריך לבקש רשות?
מי מנהל אותו? אבא? אמא? הילדים? לא מנוהל אלא זורם?
וגם אם אפשר לתת רעיונות מקוריים ויצירתיים ליצירת אוירת שבת שמחה בשולחן השבת.
משהו שאנחנו מקפידים עליו בע"הבוזי נוזי
זה לכתוב במשך השבוע את ההתגברויות של הילדים: מה היה קשה לעשות ובכ"ז עשו. או מצוות ומידות טובות שהראו. לכל ילד יש פנקס שבו אני כותבת את ההתגברויות שלהם ואז- בשולחן שבת יחד עם הקינוח הגשמי, אנחנו נהנים גם מקינוח רוחני- מקיריאם את ההתגבריות של הילדים.
וסתם ככה- כשאנחנו רואים שהסם סיימו ומתחילים לשחק עם האוכל וכו', אנחנו מבקשים שהם ירדו מהשולחן וימשיכו את המשחקים במקום אחר. מזמינים אותם לקראת סוף הארוחה לדבר תורה , שיר וקינוח...
 
נראה לי שזה גם תלוי בגיל של הילדים וכמה הם יכולים לשבת .
שולחן שבתאנונימי (פותח)
אצלנו, מתחיל במריבה: אני ליד אבא, אני ליד אמא, לא נכון - אני...
ממשיך בקיטורים - למה שרים כ"כ הרבה.
אפשר לברך לבד? גמרתי לאכול...
אני יודעת שזה נשמע רע ובכל זאת יש מתיקות לשולחן שבת, הילדים ב"ה מתחילים לגדול (הגדולה עוד לא בת מצוה), והם מתחילים לרצות לספר דברי תורה 'מושקעים' יותר, ובוחרים שירים עדכניים ששמח להם לשיר אותם, וגם ממשיכים לריב...
אבל האור בקצה המנהרה מתקרב... באמת, אני רואה אותו.
בנו לכם מסגרת זורמת, שמחה, אוהבת והאור יגיע.
נישמע כל כך מוכראנונימי (פותח)
לדעתי, עם הזרימה החפשית - טוב שלאבא יש איזה ניהולד.
של שולחן השבת. זה תורם למבנה הבריא של המשפחה.
יש לי בעיהנחשונית
עם בעלי בקטע הזה: הוא לא למד בישיבה או משהו. אבל זה גם אופי כזה. והוא פשוט לא ממש מנהל את שולחן שבת. עושה קידוש לא ממש מרומם, מהר מהר בולע מילים, לא מכין ולא אומר דבר תורה, זמירות תמיד צריך להזכיר לו וגם אז עושה טובה, לא מקפיד על סדר ושקט כשצריך ומצד שני גם לא עושה שמח. ובכלל פשוט יש הרגשה שאין מנהל לשולחן הזה, אין ראש משפחה, גבר. אני מוצאת את עצמי נאלצת הרבה פעמים לקחת סמכויות שלו, כמו להתחיל זמירות, ואני שונאת זה. התפקידים מתבלבלים. ואז הוא בא בטענות שאני לוקחת לו את המקום. ואני אומרת: אם היית עושה את תפקידך, לא הייתי נאלצת להיכנס לנעליך, הגדולות עלי ושאינני רוצה בהן.  
 נחשונית יקרהטלי10
יש אנשים שזה באמת פחות באופי שלהם לנהל שלחן שבת והם יותר רואים בו מפגש משפחתי רגיל.
ואת צודקת ברצון שלך שיהיה בשולחן השבת קדושה והתרוממות רוח.
נראה לי שבהקשר לזה נאמר הפסוק "חכמת נשים בנתה ביתה" ועליך לנווט את השולחן בחכמה.
כלומר, לשאול אותו לדעתו, 'האם הוא מעדיף לשיר עכשיו, ואם כן איזה שיר'? או שאולי מעדיף לומר דבר תורה.
לשאול אותו על מה דיבר הרב בבית הכנסת (את הרי לא היית שם..)
וכך את מאפשרת לו להחליט מצד אחד, ומצד שני את מכוון אותו.
מבאס ממשאנונימי (פותח)
המלצה שלי: תבקשי כמה ימים לפני שבת שיכין איזה דבר תורה בשבילך לשלחן שבת וכשהוא יגיד, תהללי אותו, תחמיאי, תפרגני ותדגישי כל הערב כמה שזה שימח אותך ואיזה כיף זה דבר תורה של אבא ואיזה חכם מה שאמר וכו'.... ככה תעשי כמה פעמים עד שזה כבר יבוא לו לבד הדבר תורה וגם הרמה של הדברי תורה תעלה בע"ה.
אבל לפני הכל --- תתפללי על זה.
 
 
אצלנו קוראים הלכותשבתאו הלכות לכל יום ויום -ספר כזzmil
כל אחד בתוכו קורא-איש לא יעדר
ואחותי בת 6 לא יודעת לקרוא אז היא חוזרת אחרינו
אני מכירה את זה מקרובאנונימי (פותח)
גם אני עברתי את זה ועדיין עוברת, לפעמים.
פשוט צריך לתת "דחיפה" וחיזוק לבעל, לבקש ממנו יפה ובעדינות (כי בעצבים שום דבר לא הולך)
שישיר לנו משהו, שיגיד איזה דבר תורה לילדים. גם לילדים אני אומרת: "ששש. . . אבא עכשיו אומר דבר תורה, כולנו מקשיבים בשקט".
אני משתדלת להיות המתווכת, הדמות שמאחורי הקלעים ולגרום לבעלי להוביל את העניינים.
זה לא תמיד קל, לפעמים זה סוחט ממני הרבה כוחות נפשיים, אבל אני מאמינה שעוד בקרוב אראה את האור!
ההשקעה שווה!  למדנו זאת מרחל, אשת רבי עקיבא.
אל תתייאשי! את לא לבד!
מאד מבינה אותךכלנית1
אצל אחותי המצב דומה. בעלה לא למד בישיבות והיא התחזקה מאד מאד משך השנים. נוצר מצב שהיא זו ששרה ומובילה את הזמירות והיא ובעקבותיה בתה הנשואה אומרות דבר תורה. בבית שלה הבת הנשואה גם אומרת דבר תורה מיד אחרי בעלה שהוא בן תורה. אפילו בארועים משפחתיים, היא אומרת דבר תורה. אני לא מתלהבת שאשה אומרת דבר תורה בציבור ואני, למרות כל הידע שלי תמיד ברחתי מזה ואף פעם לא אמרתי ד"ת בציבור אפיל של המשפחה המורחבת.
במשך כמה שנים היינו מוזמנים לליל הסדר ופתאום מצאנו את עצמנו עושים ליל סדר לבד שנה אחרי שנה ונורא חבל לי שבעלי, עם כל הידע התורני, לא מגיע למה שאחי עושה, מוסיף המון רקע וחיים להגדה ואילו אצלנו בבית עייפים וגומרים מוקדם ובלי הרבה חיות, כי לבעלי לא היתה אווירה מיוחדת בבית, כך שלא היה ממי ללמוד.
שולחן שבתחליb4
מעניין היה להציץ  ולקרוא פה..!
הופתעתי שכתבו שהילדים רבים איפה לשבת- אני רגילה שיש בגדול מקומות קבועים.
 ברור שלפעמים זה משתנה אבל  אם זה כמו סבא -סבתא אז  ברור איפה כל אחד ישב- כלומר- מה השינוי שיקרה.  אבל שיש אורחים אחרים  אז האמא מחליטה בגדול איפה ישבו האורחים, (רצוי שתעשה אם  כמה שפחות שינויים בישיבה) , לעיתים נדירות אני זוכרת שקצת התלוננו שהינו קטנים מהשינויים וברור שיש מקום גם לשמוע את הילדים כאשר יש שינויים ושהאמא תחליט את ההחלטה הסופית.).
 
אצלנו באמת גם די האמא מנהלת .. אבל זה גם זורם כלומר- אחים שלי מביאים שירים "חדשים" מהישיבות, אנחנו יכולים להגיד דבר תורה אם מתחשק לנו וכו'.., לא צריך להיות כל הזמן בשולחן- יש לנו גם זמן להפסקה לקריאה או למנוחה בספה... בסעודה בצהרים זה יותר גדול ומובנה ובלילה זה די תוך כדי ..... , יש זמנים כמו דבר תורה, שירה וכו' שצריך די להיות בשולחן.
 
דבר תורה- אצלנו בבית לרוב אבא שלי קורא דבר תורה מעלונים של שבת... אם קשה לבעלים שלכן להגיד שיקראו.. -פשוט וקל  
 
שיהיה לכם  שבת - שלום! אין כמו שירי שבת..!
בן  שגדל בשולחן שבת עצובאנונימי (פותח)
אני היום אב ל3 ולמדתי מתוך העצבות ששרה אצל הורי בשולחן השבת מה ההפסד ואני ומשפחתי נהנים מכל רגע בשלחן שירים סיפורים שלי סיפורים שלהם משחקים,
שולחן שבת נמשך כמעט 3-4 שעות !!!
 
מספיק להתארח בשבת אצל אנשים אחרים ע"מ ללמוד רעיונות לשולחן ולהשתדרג.
 
שבת שלום !!
3-4 שעות?! אני לא מסוגלת לשבת כ"כ הרבה זמן!!מאמע צאדיקה
אתם לפחות קמים לרקוד או להגיש או משו שישחרר את הרגליים?
איזה יופי!!ילדה זיגזגאחרונה
זה מה שנקרא שמתהפך לטובה.
הכח של הרצון . והיכות לבחור משהו אחר ממה שראית.
ונחשונית, אולי תשאלי אותו, איך הוא היה רוצה את שולחן שבת, ואם יש פינה קטנה שהוא כן היה רוצה שתהיה באחריותו, רק בשביל לשמח אותך.ועל הפינה הזאת תסץכלי עם כל ההתלהבות ותגידי לו עליה תודה.
אצל בעלי זה קצת היה ככה , כי היה לו מוזר להיות בשולחן שבת לבד, וכשבאו אורחים פתאום הוא התחיל להיות מנהל הסעודה.
יש ( לפחות אצלי) יצר הרע של שבת- לצפות להיי ,התעלות, ומשהו כזה מושלם,(מעין עולם הבא,לא?) ואז זה גורם להפוך- להתאכזב להתבאס ובסופו של דבר גם לבאס..
אז מה שאצלי עוזר (לפעמים) זה לנסות דווקא בשבת לחשוב על מה שיש לי, מה שאני אוהבת בעצמי/בעלי/הילדים/החיים שלי.
פעם אני מתגברת ופעם הוא, אבל אני משתדלת...
מקווה שלא חפרתי
ושיהיה לכולם שבת שלום ושולחן שבת שמח
חדשה בפורוםs83
שלום,
אני חדשה כאן בפורום אבל עוקבת כבר המון זמן וממש נהנת...
אזרתי אומץ והגבתי בפורום הריון ולידה ומכיוון שפה אני מרגישה קצת יותר שייכת אציג את עצמי:
אני אמא ל-2 בנים מקסימים הגדול בן 6 והקטן בן שנה וחודשיים.
מתלבטת ומתחבטת כמוכם בשאלות של חינוך, זוגיות ושאר ירקות...
מקווה לתרום ולהוסיף קצת לפורום ולאחרות (חלילה לא מגאווה) כמו שזכיתי לתובנות חדשות מכן..
s83 
 
 
 
 
ברוכה הבאה!אנונימי (פותח)אחרונה
מחפשת עוד סוכנים/ות לספר שהוצאתיאנונימי (פותח)
רצוי לפנות באימייל (כך לא אקשר בין הניק למהות)
וכדי שלא יהיה פרסום, לא נותנת עוד פרטים
מוזמנים לשמוע גם מי שמתעניינים בספר ולא בסוכנות...
אם יאשרו לי אשמח לצרף קבצים לדוגמא או קישור לאתר...
מחכה לכם
אתי
ירידי ספרים השבוע!!אנונימי (פותח)

השבוע בע"ה יתקיימו מכירות ספרים של מנוחה פוקס, במחירים מיוחדים!!

 

מחר, יום שלישי י"ב טבת 29/12.

 

מכירה בפתח תקווה ברחוב מנחם בגין

 

משעות 17:00 - 23:00

 

מכירה של עודפי ספרים,  מ10 ₪  - 25  ₪

 

 

וביום רביעי י"ג טבת 30\12

 

מכירה באולמי אפיריון ברחוב בר אילן בירושלים

 

משעות 14:00 - 23:00

 

מכירה של ספרים רגילים

 

מומלץ להגיע!!

פרסומת - למחוקיוקטנהאחרונה
הצטרפו לעצומה- שטר עם תמונתו של מרן הרב קוקנדב!!!
הנצחת הרב קוק על השטרות כחלק מגדולי האומה
 
פרטים נוספים- http://www.atzuma.co.il/kook/
 
שידוכים מכל הלבאתשלח
שלום לכולם!
רציתי לבקש את עזרתכם בבעיה אישית לא פשוטה שמאד מטרידה אותי.
ברמה העובדתית אני סובל מחרדה כפייתית מסוג ocd ומטופל תרופתית.
מבחינה תפקודית אני משתדל למקסם את כל פעיליותי ולשמור על צוטיבציה בריאה כדי לשמר אורח חיים נורמטיבי לחלוטין. לאחר תקופה קשה לפני כחמש שנים התחלתי טיפול יותר אפקטיבי וכיום אני סטודנט (לאחר לימוד תורה בישיבות בעבר)ומחפש עבודה משלימה בהתאם לשעות הלימודים.
הייתי כנראה מאד אופטימי בכל מה שקשור לתחום השידוכים. סברתי שבחורה שתראה התאמה ברמת התכונות והרגשות תיקח את נתוני הבעיה הנ"ל באופן יותר פרופורציונלי ותחליט על פי מכלול הדברים ויכולת הבניה המשותפת בפועל, בס"ד.
יתירה מזאת, חשבתי כי ההתמודדות שחוויתי תיטע בי מבט מאתגר ומבוגר שמקרין בשלות לנישואין בריאים יותר.
אבל, כמו שאמרתי נוכחתי לדעת (עד כה לפחות) לאחר מספר פגישות רב בשנים האחרונות שהנתון החרדתי מהווה אבן נגף משמעותית הן ביצירת חששות מהעתיד והן ברמת הבנייה של המהלך הרגשי בפגישות עצמן, בכל מה שקשור לנקודת הגישה המאד דרמטית בנושא זה מצד בחורות רבות ואיכותיות כמובן.
לאחר כל זאת רציתי לשאול כיצד הייתם מנסים לנתב את המאמצים בתחום זה ביעילות המירבית כאשר באופן כללי ולטובת העניין אציין כי אני מחפש בחורה איכותית, אינטליגנטית, שקולה, עדינה, סבלנית, בעלת כח נתינה והכלה, אוהבת ילדים ובכלל, אשת שיחה אמיתית כשהכל נובע מיראת שמיים ועבודה פנימית מתמדת ובריאה.

תודה רבה ובשורות טובות לכולנו.
אתשלחאנונימי (פותח)
חביבי נראה לי שטעית בפורום...
להצלחה בשידוכיםאנונימי (פותח)אחרונה
כדאי ללכת לשדכן מומחה. או ל"ישפה" או לכל אירגון שעוסק בשידוכים.ולדבר עם איש מיקצוע על הבעיה ולקבל עצות ורעיונות לפיתרון.
כמו שאומרים - הכה את המומחה
השנים המופלאותאנונימי (פותח)
מישהיא  מכירה את הספר  בנושא חינוך ילדים : "השנים המופלאות"/ סלמה פיירברג.?   הוא מומלץ?
השנים המופלאותאנונימי (פותח)
ספר מאוד מעשיר, אך נדמה לי שהוא קצת מיושן בנושאים מסויימים (כמו נושא הגמילה מטיטולים).
מומלץ לקרוא ולקחת רק מה שמתאים לך...
ספר מענייןאנונימי (פותח)אחרונה
ספר מאוד מעשיר, אך נדמה לי שהוא קצת מיישן בנושאים מסויימים (כמו נושא הגמילה מטיטולים).
מומלץ לקרוא ולאמץ רק את מה שנכון לך.
רק מילים יפות עולות על השפתים........אשה של בעלי
בעלי בא מבית שהמילים ה"לא יפות" זה מילה ככל מילה אחרת בשפה בנוסף על זה יש להם שפה כזו מגעילה
אולי אתם לא תקראו לזה ככה אבל בשבילי שבאתי מבית מאד צנוע ומקפיד מאד על מילים לא יפות מאד קשה לשמוע את זה
היום הילדה שלי בת חצי שנה וכמובן שבעלי התרגל לשפה שאני מדברת ומדבר איתה גם רק בצורה עדינה
אבל אני מאד פוחדת על העתיד איך אני יוכל למרות שהיא תשמע את השפה הזו איך אני יוכל להבהיר לה שאנחנו לא מדברים ככה???????
ואל תצחקו עלי שעכשיו אני פוחדת על זה כי באתי מבית שכל כך מקפיד על זה שזה ממש מפחיד אותי שהבת שלי תדבר בכזה סגנון
בנוסף על הכל לחמותי אין בעיה ליד הילדה בת השש שלה לדבר על ה-כ-ל
גם כשהילדה מקשיבה
מה יהיה כשהילדים שלי יגדלו איך אני יוכל להסביר לה יפה שאני לא רוצה שידברו ליד הילדה שלי כאלה נושאים???????
לדוג' הכי מפריע לי שחמותי שואלת אותי "נו איך הטוסיק שלה ??? אתם צריכות להבין שאצלנו לא מדברים ככה
ואני כל כך לא רוצה שכך היא תדבר!....
או שהיא שואלת מה היא עשתה קקי?? אצלינו לא מדברים ככה בשום מצב בעולם
אני רוצה להבהיר לחמותי כבר היום שאני לא רוצה שכך היא תדבר עם הבת שלי עם הנכדות האחרות שלה - בכיף עם שלי לא
איך עושים את זה שאני לא יראה הסנובית של המשפחה בבקשה עצות דחוף!!!!
כיבודאנונימי (פותח)
באופן כללי אסור לנו להיות המחנכים של הורינו.
אנחנו מחוייבים בכיבוד הורים ולא בחינוכם
ילד שיראה אייך את מכבדת את חמותך יקבל שיעור חשוב בחיים יותר מכל דבר אחר
בבית עם הילדים - עזרהאנונימי (פותח)
אני נמצאת בבית עם שני ילדי בני 2 ו-1. יש למישהי רעיונות הפעלה לפעוטות? אני משתדלת לשמור על סדר יום, פעילויות יצירה, שירים ודקלומים, טיולים בחוץ וכו'. חיפשתי באינטרנט רעיונות ולא הצלחתי למצוא. למשל איזה סיפורים להקריא, נושאי לימוד (עד עכשיו לימדתי על סתיו וחנוכה).
 
מישהי מכירה איזה פורום לאימהות שנשארות בבית עם הפעוטות/ ילדים?
 
 
תאהבי אותם בפשטות!קרנלהאור
איזה כיף לכם שאתם בבית!
נשמע שאת ממש משקיעה!!
לדעתי, צרפי אותם לפעילות השוטפת שלך בבית: בישול ואפיה, תלית וקיפול כביסה, בן ה2 יכול להגיש לך בגד לתליה/קיפול ובן ה1 יהנה להכניס ולהוציא אטבים מהסלסילה.
שירה ופיטפוטים בינכם לאורך הפעילות הזו ישדרו להם שלעבוד בבית זה כיף וחלק אינטגרלי מהחיים.
אפשר לערוך ביחד את השולחן לארוחה, ולשטוף כלים ביחד.
לטייל לגן השעשועים שמואר באור אחר בשעות הבוקר, ולעומת שעות אחה"צ, הוא גם שקט ואינטימי יותר.
אפשר שם לעשות פיקניק, לספור עננים ולדמיין למה הם דומים, לחפש חרקים מתחת לסלע ולספור כמה רגליים יש להם.
בקיצור... כל דבר בחיים יכול לספק חוויה קסומה. רק צריך להתבונן ולהתפעל, ולא לקחת כמובן מאליו כל דבר קטן.
זה הלימוד הכי אמיתי בחיים!
חוברות והפעלות מלאכותיות הם יספגו מספיק כשיגיעו אל מוסדות החינוך, יום אחד...
בהצלחה
קרן
בשמחה!אנונימי (פותח)אחרונה
אני בבית עם שלושה בני 5, 3, 1,  וכיף לנו שחבל על הזמן בכללי לדעתי עכשיו מתחיל להיגמר הקושי ומתחיל הכיף אצלכם כי יש עם מי לעבוד ויש עם מי לדבר...
אין לי כמעט את המחשב (בעלי עובד איתו) אבל את מוזמנת בשמחה להתקשר משעה 20:00   050-4124921
חוץ מזה יש את אתר ב"אופן טבעי" שעד כמה שזכור לי הוא מעולה 
תהנו מכל רגע
מה אתם/ן אומרים/ות על הזיקנה?אורה*
מצב נעים? מפחיד? קשה?
נראה לי שלהיות זקן זה (ח"ו) חסר אונים כזה...
וכדי לקשר לפורום(זה באמת קשור)
אם ח"ו אין קשר טוב עם הילדים והנכדים. נשארים לבד? לעיתים ל"ע גם ללא בן זוג.
האם חברים/ות יכול להוות תחליף למשפחה?
 
מעניין מאד איך אתם מתייחסים ומתכוננים...
רק בריאות ואושר
 
הלוואי שניזכה כולנו!יוקטנה
בזמן האחרון יצא שנתקלתי בהרבה משפחות שאיבדו הורה צעיר! מאחלת לכולנו שנזכה להגיע לזיקנה!
גם אמא שלי נפטרה צעירה מאוד - חודשיים לפני לידת בני הבכור (הנכד הראשון)
מתחברת מאוד לפחד מה"רע" שבזיקנה, אבל עוד יותר מפחיד אותי לא להגיע לשם!
וגם חשוב לי לציין שזיקנה לאו דווקא מגיעה עם אובדן עצמאות. רק 10% מהאוכלוסיה מגיעה למצב כזה (גריאטרי).
הזיקנה היא תוצאה של החיים שהיו לךאנונימי (פותח)
אם חיית נכון -בע"ה תזכי להיות מוקפת במישפחה חמה ותומכת,
ילדים שגדלים במישפחה אוהבת - יחזירו אהבה וידאגו לך גם אחרי גיל שמונים...
אפשר לראות בבני ברק המון זקנים בסביבות גיל 100 שהמישפחות מטפלות בהם.
זה נראה לי מאד קשה, אבל כשמחונכים נכון -ברגע האמת יודעים מה לעשות...
שניזכה להגיע לשיבה טובה בבריאות ונחת.
אני חושבתאנונימי (פותח)
שלפעמים לא משנה איך חיית את החיים שלך. יש נסיבות אחרות.
מה שהכי חשוב הוא חוסן נפשי שנבנה כל השנים.
הזיקנה מאופיינת בפרידות רבות- פרידה מהבריאות, פרידה מהעצמאות לעיתים מבן\בת זוג ומהעולם כפי שהכרנו אותו. ככל שנדע בימים אלו לעצב את החוסן הנפשי שלנו, נהיה חזקים יותר בהמשך.
אדם ללא בטחון עצמי, יהיה אף יותר נזקק וחסר ישע כשיהיה זקן ואדם עם בטחון עצמי וחוסן נפשי אולי יאבד מעט מזה אך עדיין יהיה  בעל נכסים ומשאבים שהם רק שלו.
וכמובן- הרבה אמונה....
לדעתי נעים וקשהvereddאחרונה
יש איזהשהו יופי בזיקנה- האיטיות, השלווה, הביטחון וגם ההרגשה של "בלי לחץ". יש כמובן כאלה שבוחרים (או שהחיים בוחרים בשבילם) שלא יהיה להם את ההרגשות האלו, אבל אלו שאכן מרגישים ככה- זו לדעתי תקופה נפלאה.
אני מעריצה זוגות מבוגרים שנשארים בקרקע, שמכירים את משפחתם ועושים חברים חדשים וכו'.
אגב, נכון בכל הסרטים יש את הדרמה הזאת שמכניסים הורים לבית אבות וכולם בדיכי מזה? למה?! אני ממש רוצה בגיל מסויים לעבור למקום שבו ידאגו לי לצרכי בלי ליפול על כתפי הילדים... במיוחד שבגיל הזה- מי רוצה כל היום להיות סביב ילדים והחלפות טיטולים וכל זה...
והאמת היא שאני גם מפחדת פחד מוות- מהשינויים הפיזיים (תקראו לי רדודה- אבל כיף להיות יפה וצעירה, מה לעשות?!) מהפחד לאבד את הבן זוג, מאיבוד העצמאות הטוטאלי...
פצעי בגרות לילד בן 14..מה אפשר לעשות?לוקסוס
אם זה ממש חמור - לוקחים רוקוטןקרן2
זאת תרופה קטלנית שמעלימה את הפצעים לצמיתות. בתקופת הטיפול כל הגוף מתייבש נורא וצריך כל הזמן לבדוק שהכבד בסדר. אני מכירה כמה בנות שעברו את זה והיום הן חלקות ויפות.
נשמע לי כמו משהו שבחיים לא הייתי מנסה על הילדים!יוקטנה
זה מסוכן?כואב?לוקסוס
זו תרופה מאוד מאוד חזקהטל שחר
וכמובן שכשההשפעה חזקה כך גם תופעות הלוואי, תרופה זו אם אינני טועה מחייבת מעקב אחר תפקודי כבד\כלייה - מה שמצביע על הסכנה בשימוש בה- תוכלי  להקיש באינטרנט את השם שלה, ובוודאי תמצאי על תופעות הלוואי והשימוש בה, נראה לי שגם לא נותנים אותה בגיל 14, כי זה טבעי חצ'קונים בגיל הזה, אלא משתמשים בה יותר לאנשים בני 20+ ששום דבר אחר לא עזר להם, או למקרים ממש קיצוניים, אולי באמת שווה להשאיר אותה כאופציה אחרונה, ולנסות קודם נטורופתיה, הומאפטיה, דיקור ועוד, ואם זה לא יעזור- לפנות  אליה כמוצא אחרון. בהצלחה
איזון התזונה אצל נטורופט/יתאביגילי
מנקה ומאזן את המערכת מבפנים.

שימי לב שרק נטורופתיה, לא תזונה קונבנציונלית (דיאטנית קלינית)

ממליצה בענק על רואקוטןיהודית פוגל
הולכים לרופא עור והוא מחליט וגם מנהל את הטיפול. אחד מפלאי הדור.
צריך להזהר עם רואקוטןרולי
אם לא מקפידים באופן הדוק על כל הכללים זה אולי מעביר את החצקונים (כי הוא פשוט מוציא הכל החוצה...) אבל משאיר סימנים מניסיון מר
זה נשמע לי ממש מזעזע, להכניס לגוף חומר כ"כ חזקקרנלהאור
ואלים.
מי יודע מה ההשפעות הסמויות שלו.....
זה מעניין אותי..אמונה ג1
איזה סימנים זה משאיר??
תודה!!
לקנות לו סבון פנים איכותימאמע צאדיקה
לשלוח לרופא עור- ולשמוע ממנו על תכשירים שונים לטיפול- כולל הסכנות שלהם.
לי פעם היה משו (לא זוכרת את השם) שעשה עבודה ממש יפה- בלי סכנות\ כוויות\ צלקות\\\
 
ותמיד זה ישאר ממש תלוי בעור הספציפי שלו
 
ושכוייח על המודעות
אולי קוסמטיקאי(ת)?קיפי.
טיפול אמיתי ונכון שמותאם לעור הפנים שלו 
עדיין מתעקשת על רואקוטןיהודית פוגל
כ"כ הרבה בני נוער מסכנים שלחתי לזה, ותענוג אמיתי לראות אותם עכשיו קורנים מאושר עם עור קורן. ברור שצריך להקפיד על הכללים. קוסמטיקאים עולים הון, לא פותרים את הבעיה, אלא אולי במקרה קל מאוד, ולפעמים גם מחמירים אותה. מדברת מתוך נסיון רב. לשיקולכם!
אבל למה להתחיל מהחומר הכי חזק?!מאמע צאדיקה
אם יש תכשירים אחרים שעושים את העבודה יפה מאוד- אבל לא בצורה כ"כ חזקה- למה לא לנסות אותם קודם?!
 
אני עדיין אומרת שצריך,חייב ללכת לרופא עור או קוסמטיקאי מקצועי!!!
 
לרוב תזונה מתאימה עושה פלאים...אנונימי (פותח)
מהניסיון שלי , סבלתי מפצעי בגרות, ובלא קשר עברתיי לתזונה בריאה , בשיטת קינגסטון קליניק מתוך הספר שביל הזהב לריפוי טבעי של שרה חמו, אומנם זה לא קרה כמטה קסם, אלא רק לאחר שלושה חודשים, אבל התועלת שצמחה מזה הייתה מדהימה, ויש לציין שזו לא הייתה התועלת היחידה... ואולי הקטנה שבהם.
גם אני שמעתי על הרואקוטןאמא ל-5
לבעיית אקנה קשה
יש לי חבר שנדפקו לו הפרקיםעדיאל
מהתרופה הזו
אני לקחתי אותה...טוזיאחרונה
בס"ד
 
הייתי בת 15 וזה היה קצת מוקדם והרופא אמר לנו שככל שהטיפול יותר מוקדם יותר טוב. ב"ה אני 10 שנים אחרי מרוצה ומאוד שמחה שלקחתי רואקוטן... ואם כבר לוקחים מומלץ בקיץ, כי אסור להחשף לשמש יותר מידי ובקיץ זה קשה! אני סיימתי עם זה חודש לפני סוף שנת הלימודים וזה היה מעולה כי בחופש יכולתי ללכת לים/ בריכה / שרוולים 3/4 ולא רק ארוך / סנדלים וכו...
זה מייבש מאוד אז צריך להסתובב עם ואזלינים ומים אבל ממש לא נורא...
 
המון בהצלחה!
ספר טוב להוריםאנונימי (פותח)
שלום
אני מחפשת ספר שאוכל ללמוד בו עם אישי.
אני מעדיפה לא משהו בסגנון "איך לחנך את ילדך ככה שהוא יצא...." אלא יותר על המשמעות של להיות הורים, מה זה להביא נשמה חדשה לעולם.
אם יש איזה ספר שמביא את הנושאים האלה מפנימיות התורה, אני אשמח שתמליצו לי עליו.
תודה
מחכה שתמליצו...אנונימי (פותח)
אולי אמנת החינוךעידית לקס
של הרב אלישע אבינר
אוליעידית לקס
אמנת החינוך של הרב אלישע אבינר
ואהבת של מרים אדאהןבוזי נוזי
על מה הספר הזה?אני פהאחרונה
לא כל כך הבנתי מה את מחפשת-אנונימי (פותח)
אם הלימוד עם הבעל זה העיקר אז יש את הרב דסלר, מסילת ישרים או סיפרי הרב אבינר..
אם את רוצה ספר בחינוך יש את הספר (שהשם שלו באמת דומה למתכון) "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידבר" -אדל פייבר ואליין מייזליש.
אמנם זה מרתיע ,אבל הרב יהושוע שפירא סומך את שתי ידיו על הספר המצויין הזה. ומלבד זאת הספר  עוזר מאד גם בתכלס וגם גורם לנו לעבוד על המידות.
אם את מחפשת לימוד על חינוך הכי כדאי לקחת כל מני ספרים בכל מני שיטות וליבנות עם בעלך את השיטה האופטימאלית בשבילכם. לקחת מכל שיטה את הטוב...
הרבה הצלחה.
הצעותנחשונית
חצי מתאים: החינוך הטבעי / הרב שלמה אבינר
מאוד מתאים: קדושת ילדים / הרב שלמה קרליבך
בשעה טובה, מדריך רפואי הלכתי להריון ולידה /  הרב ברוך ומיכל פינקלשטיין. יש שם הרבה התייחסויות לנקודה שביקשת.
ועוד אחד:נחשונית
אבק לזהב, חינוך ילדים על פי רבי נחמן מברסלב / הרב ארז משה דורון
נתק מוחלט מהילד- המלצה לגורם מקצועיאנונימי (פותח)
האם ביכולתכם להמליץ על גוף פסיכולוגי / מקצועי
שיסייע לנו כהורים בנסיון להתמודד ולכוון אותנו ליצירת קשר עם ילדה
שמתנתקת מאיתנו באופן קיצוני ואינה מוכנה לשום קשר משפחתי
(למעט קשר זניח ואקראי עם אחים )
התחילי עם רופא הילדיםיהודית פוגל
ועם הרשויות בקופ"ח אליה אתם משוייכים. לא רוצה להפחיד אותך אבל זה נראה כמו אוטיזם. פנו מיד לרופא הילדים. בשו"ט
אוטיזם?!נחשונית
אוטיזם מתפרץ רק בגיל רך, עד גיל 5. היא לא כתבה בת כמה הילדה. אז לאט לאט עם האבחנות.
מה הכוונה כשאת אומרתאנונימי (פותח)
"שום קשר משפחתי" איך היא בסביבה אחרת? תוכלי לפרט בת כמה היא ובני כמה אחים שלה?
בעיקרון אם היא בגיל אז... המרכז להתפתחות הילד / טיפת חלב.
שושנה היימן - לייף סנטר המרכז להורות מקושרתקרנלהאור
אלופה מספר אחד בארץ!! חפשי בגוגל.... אל תוותרי עליה... כלומר לא על שושנה וכמובן לא על הבת שלך.
אל יאוש.....
חיבוק......
דווקא לי היה נשמע שמדובר בגיל ההתבגרות...אמא קטנהאחרונה
גמילה מחיתולים.....אנונימי (פותח)
שלום לכולן. זו הפעם הראשונה שאני פותחת שרשור, איזו התרגשות...
יש לי ילדה בת שנה ו8 חודשים.
לפני שהיא נכנסה לגן התחלנו תהליך גמילה והלך מעולה. היא עשתה באסלה ללא בעיות.
מהרגע שהיא נכנסה לגן, היא קצת בנסיגה. הבנו שזה טבעי ואנחנו לא לוחצים. (לעולם לא מכריחים ללכת לשירותים).
הבעיה היא שהיא לא כל כך מעוניינת לעשות באסלה. לפעמים היא יושבת המון זמן ואח"כ עושה בטיטול. לפעמים היא מודיעה שיש לה וכששואלים אותה אם היא רוצה ללכת לעשות בשירותים היא מסרבת.
יש עצות? אולי כדאי לנסות סיר במקום מקטין אסלה (יש לנו שני סוגים וזה לא עוזר...)
תודה מראש.
אפשר לנסות - למה לא? יוקטנה
הרבה ילדים מעדיפים סיר על פני אסלה.
זה תהליך ארווווווך, והיא איפשהו באמצע ובדרך הנכונה. היכן ומתי סוף הדרך? קשה לדעת (וגם לא כל כך חשוב).
יישר כח על אורך הרוח! זה כל כך מורט עצבים לפעמים....
תודה רבהאנונימי (פותח)
נראה לי שבאמת אנסה.
תודה על העצה...
יום טוב.
כנראה שאין לה בעיה אלא שהיא עדיין לא בשלהקרנלהאור
ריגשית להתחייב למהלך.
פיסיולוגית היא שולטת בסוגרים, ולכן הצליחה לעשות באסלה, אבל ריגשית, זהו תהליך הבשלה ארוך יותר, ולדעתי גם המשמעותי יותר ועליו יש לשים את הדגש.
גיל שנה ושמונה חודשים זה גיל מאד מאד צעיר. גם בגיל שלוש ואפילו ארבע, זה טבעי שהילדה לא תהיה לגמרי גמולה מחיתולים. למה למהר? באיזשהו שלב היא הרי כבר תהיה ללא חיתולים. אז מה הלחץ אם זה עכשיו, או בעוד שנה או אפילו שנתיים...?
העיקר, כמו שחשת באינטואיציה שלך, לא לקשור שום סוג של לחץ סביב הנושא, ולהאמין שהיא תבשיל כשיגיע זמנה.
שכחתי לצייןאנונימי (פותח)אחרונה
שהתהליך החל מכיוון שהיא מורידה את הטיטול כשהיא עושה\ לפני שהיא עושה, היא מבקשת ללכת לשירותים ורוצה לשים תחתונים. אני רואה את תהליך הגמילה יותר כתירגול (toilet training). כמובן שיש להתייחס לצד הרגשי דבר ראשון ולכן אני אף פעם לא מכריחה...
תודה על העידוד.