האמיתי של התינוקת - קשר!
ילדים יכולים להתפתח ולגדול באופן תקין רק כאשר התנאי הבסיסי של היקשרות לדמות ההיקשרות תקין.
מדובר פה בתינוקת חכמה שגילתה איך להביא את המזון הנפשי שלה (את אמא ואבא) אליה.
זו אינה מניפולציה, כמו שגישות התנהגותיות שונות טוענות שיש לאלף ולעקור ולהבהיר מיד מי כאן הבוס, אלא זה צורך קיומי הקיים אצל כל בני האדם, ובולט במיוחד אצל ילדים הזקוקים לו לגדילה שלהם.
ממש כמו שהיא בוכה לאוכל, ואמא מיד דואגת לספק לה את הצורך, כך הילדה בוכה לקשר, ויש לספק לה אותו.
ועל אותו מישקל, אם הילדה תבכה מרה שהיא רוצה מאכל שלא קיים או לא בריא או לא כשר, בכלל לא יהיה ספק בלב ההורים אם להגישו לילדה, גם לא יהיה לרוב צורך בהסברים/הטפות/תחנונים או כל התנהגות אחרת העלולה לפגוע ברגשות הילדה או לאיים עליה... המסר יהיה ברור וחד משמעי...
וכן, גם השמירה על ההיקשרות עם הילדה צריך להתקיים באופן סביר עבורכם, ההורים. ובאינטואיציה ההורית שלכם, ודאי תמצאו כיצד לשדר לה מה מקובל ומה אינו מקובל עליכם, מבלי לפגוע בביטחון שלה בעצם הקשר עימכם.
לתת לה לבכות עד שתתעייף, זו גישה שנדחפה לתרבותינו ממקורות אכזריים מידי, ולא רק שאינה תורמת להיקשרות, אלא אף מזיקה לה בצורה קשה. הילדה לומדת שאין לה על מי לסמוך בשעת מצוקה ומשבר, ואין דמות היקשרות יציבה בחייה. דבר, שעם הזמן, יגרום לה להכנס למצב של הישרדות, חסימת הרגשות והפגיעויות שלה, וחוסר פתיחות לסביבה ה"עויינת" (כביכול, עפ"י התפיסה שהתגבשה אצלה).
כל טוב
קרן
), על הרצפה הוא מסוגל להיות בעצמו הכי הרבה זמן, כלומר, בערך 20 דק' בבוקר ועוד 20 דק' אחה"צ. לעיתים נדירות הוא יצליח להיות מרוצה בלול, בתנאי שהלול ממש סמוך לבני אדם אחרים, וברגע שיראה אותי חולפת ב"פריים" שלו, הלך עלי. אני מצליחה לפעמים לגייס את האחים שלו להיות איתו פה ושם, הבעל בד"כ משתף פעולה מצויין, אלא שהוא לא בארץ כבר כמעט חודש (חוזר עוד יומיים
