נר שלישי של חנוכההמייל האדוםהמייל האדוםחיפוש

פורום הורות (עמוד 378)

בהנהלת:
מכתב פתיחה
שרשור חדש
לא מוכן לקחת בקבוקאנונימי (פותח)
מה עושים עם תינוק מתוק בן חצי שנה שאמא שלו מתחילה לצאת לעבוד והוא לא לוקח בקבוק??
זה חדש אצלו, הוא היה לוקח בקבוק בלי בעיה ופתאום הוא לא מוכן יותר בשום אופן... הוא לא מוכן לא חלב שאוב ולא תחליף, ניסינו כמה, וגם ניסינו כמה סוגים של בקבוקים...
הוא התחיל לאכול קצת פירות וירקות אבל קשה לי להשאיר אותו יום שלם רק עם אוכל. אני גם לא רוצה להפסיק להניק...
אשמח לעצות
קרה לי אותו הדבראמא ל-5אחרונה
עם הבן שלי, הוא לא לקח בקבוק ממני או מאבא שלו בבית- כי ידע שבבית הוא יונק, למרות שהיה גם מקבל מאבא בקבוק.
הוא ניסה לעשות מרד קטן אצל המטפלת והוציא את הבקבוק ב-8:00 בבוקר , אבל ב-10:30 הוא קפץ עליו- היה רעב.
אולי הוא מסרב אתכם-זה הגיוני, אבל בשעת הצורך לא תהיה לו ברירה.
מקווה שיכנע המתוק
"אמא! חם לי בבטן!"נחשונית
כבר 3 ימים שפיצי שלנו עם דלקת אוזניים וחום. אבל חוץ מזה הוא כל הזמן בוכה לנו נורא ש"חם לי בבטן!" לא כואב, חם. הרופא לא התייחס לעניין. רוב הזמן הוא עם מעט בגדים בגלל החום. אוכל מעט מאוד כמובן. מה זה יכול להיות? מה לעשות?
הוא שותה תה?veredd
או משהו אחר חם? מרקים אולי?
תבדקי איך הבטן שלו מרגישה. לדעתי זה כן שווה בדיקה... מצד שני, אולי פשוט כל החום התרכז לו בבטן... מסכנון. רפואה שלמה!
אולי כדאי לשנות תזונהאשה של בעלי
לפעמים אנשים שאוכלים רק תזונה נכונה צמחוני וכאלה זה יוצר בעיה ואיזה שהוא מחסור שהגוף צריך שווה בדיקה
תזונה נכונה כן אבל לא בכל מחיר
אם זה אוזניים..אמא קטנה
יכל להיות יחד עם זה שילשולים.
הוא משלשל?אולי פשוט כואבת לו הבטן...זה בהחלט מן הרגשה שורפת כשיש שילשולים.
תרגישו טוב...והמון כוחות.!
זה נשמע לי כמו חלק מהחום שעולה, והוא מרגיש את זה בקרנלהאוראחרונה
בבטן. אני למשל מרגישה שהעיניים שלי שורפות כשיש לי חום.
נסי להניח לו מגבת רטובה על הבטן, כמו שעושים על הראש, או מקלחת פושרת.
 
רפואה שלמה
קרן
הצעה חשובה מאוד....!אנונימי (פותח)

ב"ה


ידועה הסגולה הגדולה: כל שמתפלל על השני והוא צריך גם כן לאותו הדבר- הוא נענה תחילה.
מתארגנת קבוצה חדשה שכל יום תזכיר רשימת שמות בתפילה שיזכו לזרע חי וקיים.
המעונינים להוסיף שמות המצפים לישועה קרובה- בכתובת אי מייל :tanyakadisha@walla.com
יש לרשום את השם + שם האמא.
הרשימה מתעדכנת פעם בחודש, שכן ישנן גם "בשורות טובות"...

יישר כח!ד.אחרונה
מחפשת רעיונות למתנות לבר מצווה!אשמח לעזרתכם!פרח80
תלוי בקירבה לבחור, אפשר משנה ברורהאנונימי (פותח)
כמובן אם זה מתאים
בול בזמן!טל תלתל
גם אני צריכה רעיונות. הוא חצי אח שלנו וקיבל את כל ספרי הקודש האפשריים. הוא גם קיבל את כל המשחקים שהוא רצה וכסף לא חסר לו... הוא לא טיפוס של טיולים ואתגרים. כלומר, פק"ל קפה או תיק טיולים זה לא בשבילו.
רעיונות?
    נסיון..טלי10
- תפידנית
- סטנדר שולחני
- עט יקר עם הקדשה
- ספר טיולים חדש
     
דגם בית המקדש להרכבהאמא לא מקצועית
אם מתאים לכם -
מכון המקדש בירושלים מוכרים דגם תלת ממדי של ביהמ"ק מעץ \ מנייר בריסטול (תלוי כמה אתם מוכנים להשקיע)
זה להרכבה עצמית, די מאתגר (מלא חלקים) ולומדים המון על המקדש תוך כדי.
גם חינוכי וגם הילד יתלהב (בטח יותר מאשר אם תביאו לו עוד ספר קודש... אפילו אם הצלחתם במקרה למצוא אחד שעדיין אין לו.)
אופניים.אמא קטנה
ספר התודעה, השקעה גם לטווח ארוך.ד.אחרונה
אצבע בפה זה לא יפה....אנונימי (פותח)
רציתי להתייעץ לגבי בני השני. הוא לוקח אצבע מאז שהיה בן חודשיים אך כעת משעלה לגן שלוש האצבע בפה רוב הזמן....גם בגן וגם בבית...
מה כדאי לעשות? להעיר? להתעלם? אני מכירה ילדים עם אצבע עד גיל מאוחר וממש לא בא לי שיהיה אחד מאלה...
לא להלחץ..אמא קטנה
מנסיון אישי,באיזשהו גיל זה עובר לבד...

לדעתי עדיף ילד רגוע,ושיש לו דרך להרגיע את עצמו מאשר ילד לחוץ,שהוריו יושבים לו על הווריד.
אולי הוא עוד קטן.

   נכון שזה עובר לבד מתישהו,טלי10
אבל לפי דעתי לא כדאי לחכות.
לעיתים ילד עם אצבע בפה מעורר דחיה אצל חבריו, וזה גם מעביר לכלוכים. (הילד משחק בחול ומוצץ אצבע, נוגע בגואש ומוצץ אצבע וכו').
לנו הבת השניה מצצה אצבע מגיל קטן וכשהגיעה לגיל שלוש, הסברנו לה בעדינות שהיא כבר גדולה והגיעה הזמן להפסיק את הנוהג הזה. היא הבינה ורצתה גם.
קנינו מרה שזו משחה שמורחים על האצבע, וכל ערב בעלי ישב איתה ומרח גם לעצמו וגם לה. וכך בתוך שבוע, היא נגמלה. היום חצי שנה אחרי, אין לזה זכר, ואנו מאד שמחים.
מתי זה עובר ?????????עידית לקס
יש לי תלמידות בחטיבה שעדיין מוצצות אצבע
יש לי קרובת משפחה בת גילייוקטנה
שעדיין מוצצת אצבע בלילה  לא נראה לי שזה מפריע לה, או למישהו אחר
(והשיניים שלה מושלמות, כמו גם של אחותי שנגמלה בחטיבה, בעוד ני ואחותי השניה שמנו כמה אלפים בשיניים...).
יופיד.
כנראה שכך טוב להן. אין בזה איסור וב"ה שאינן מתביישות בזה.
לדעתי לחץ יעשה נזקקרנלהאור
אני שומעת ממך שרק לאחרונה, מאז נכנס לגן, הוא מוצץ אצבע בתדירות גבוהה מפעם.
כל התנהגות של ילד, היא אינדיקציה לעולם הרגשות המתחולל בתוכו. נסיון לטפל בסימפטום בלבד, כנראה לא יפתור את הבעיה, ולחץ, אפילו מתון, בכיוון, עלול אפילו להחריף אותה.
את שואלת מה כדאי לעשות.
נסי לזהות איזה צורך מספקת לו המציצה? האם יש סיבה שהצורך הזה התגבר לאחרונה? נסי לתת מענה לצורך שאת מזהה בבנך, בלי כל קשר למציצת האצבע. יתכן שאחרי זמן מה, תתחילי לראות שגם הצורך במציצה ירד.
אני יכולה להבין את החשש שהוא ימצוץ אצבע עד גיל מבוגר, שימי לב שלא החשש הזה יהיה מה שיוביל אותך בלקיחת החלטות, כי דוקא מתוך הלחץ הזה, את עלולה להצמיד לבנך "תוית" או להכניס אותו ל"תפקיד" שיהיה לו קשה לצאת ממנו.
חשוב שאת ובעלך תשדרו לו, שאתם אוהבים אותו ונהנים מחברתו כמו שהוא, בלי שיפוט ובלי תנאים ושום התנהגות שלו לא תדחה אותו מעליכם . חפשו נקודות חיוביות והתייחסו אליהן.
בהצלחה,
קרן
ציטוט מרופא שיניים.ד.
אומר לך מה אמר לנו פעם רופא שיניים לגבי ילד עם אצבע או מוצץ (אינני זוכר), בגיל יותר מזה שלך: מוטב שיהיו לו שיניים עקומות משתהיה לו נפש עקומה...  זה רופא מבין ענין.  זה ש"לא בא לך" אינו כ"כ רלוונטי לדעתי. מן הסתם הוא מוצץ כי הוא צריך את זה.  תרבי בחום, באהבה, בתעסוקה מעניינת - וכשלא יצטרך, יפסיק.
ובאותו ענין- מה עדיף?ילדה זיגזג
הבת שלי החמודה, בכורה, בת ארבע וחצי ואחריה שתי פיצפונות: בת שנתיים וקצת ובת פחות משנה.
היא עדיין עם מוצץ וקשה לה להפרד.
יש לה שתי אחיות קטנות שמוצצות גם וזה בטח מקשה על הפרידה.
בקיצור , היה שבוע שהיא רצתה להפסיק עם המוצץ, והצליחה, ובאותו שבוע היא התחילה למצוץ אצבע די הרבה( היא מוצצת מדי פעם , לא הרבה)
ואני שואלת את עצמי מה עדיף, שתמשיך עוד קצת עם המוצץ (זה פחות זמין מאצבע)
או שתעבור לאצבע בתור שלב בגמילה (ואז לפחות מבחינתה היא עלתה שלב ונגמלה מהמוצץ)
אני חייבת לציין שהשרשור הזה הרגיע אותי לגבי שתי האפשרויות, אשריכם!!
אה, ויוקטנה, גם במשפחה הקרובה יש כמה מבוגרים בריאים, מתפקדים ומתוקים שמוצצים אצבע,
וזה באמת לא מפריע להם לשמוח ולעשות טוב בחיים.
אם זה מנחם אותךחילזון 123
שלי בן חמש, היה מכור למוצץ ממש חזק, אי אפשר היה להפריד אותו מזה
ופתאום בזמן האחרון שמתי לב שהחיפושים אחרי המוצץ פחתו משמעותית והוא נרדם גם ככה רוב הלילות
כך שבסוף זה מגיע כניראה.
 
משהו שאולי קצת עזר זה שכמה זמן כבר לא קניתי חדשים והישנים נהיו לעוסים כאלה ועם חורים, שזה פחות שווה בעיניהם וגם הפסקתי לעזור לו לחפש את המוצץ, אם הוא רוצה אני אומרת לו שיסתכל על השיש לבד אם יש...
זה ממש מעצבן בשיא הלחץ הילד עם אצבע בפה!יוני ע
אני אכתוב מהצד של מוצצי האצבע עצמם...clifford
סליחה קפץclifford
אני מצצתי אצבע עד כיתה ח'!!
 
כל הנסיונות לגרום לי להפסיק עלו בתוהו- מרה, תחבושת על היד שבה נח למצוץ שלא לדבר על אי שביעות הרצון הכללית ששודרה מכל המבוגרים מסביב. בגילאי בית ספר יסודי ממש רציתי להפסיק. כל פעם קבעתי לעצמי תאריכים עד שזה וזה יקרה אני כבר לא אמצוץ וכמובן שזה  לא עזר כלום. ממש רציתי להפסיק לפני הבת מצווה כי ממש היה נראה לי מוגזם שבגיל כזה עדיין אמצוץ ועדיין ללא הצלחה.
 
בכיתה ח' מתישהו הפסקתי ממש בלי לשים לב. פתאום קלטתי שאני כבר לא מוצצת.
במבט לאחור אני יודעת שהייתי ילדה חסרת בטחון ולא היה לי כ"כ טוב במקום שבו הייתי. ארוע שקרה בתקופה הזו ממש חיזק אצלי את הבטחון והתחושה הטובה שלי עם עצמי ולדעתי זה גרם לרך שיכולתי להפסיק.
 
אני לא יודעת אם זה  נכון לכולם אבל ברור שיש מקום מסויים שבו המציצה מבטאת שיש לילד  קושי מסויים והחזרה הזאת לשלב יותר מוקדם בהתפתחות- למציצה נותנת בטחון וסיפוק. ואם לילד אין את זה ממקום אחר אז כל הלחץ להפסיק למצוץ לא יעזור כלום והוא רק מהווה מקור לחיכוכים ולבקורת שמחלישה את הילד.
וברגע שהילד לא יהיה צורך במציצה הוא יפסיק.
 
בהצלחה!
יפה מאדד.
רצוי לדאוג לו לתעסוקה מהנהיהודית פוגל
ולאתגר אותו הרבה. המציאות היא שכשמעניין וטוב לו האצבע לא בפה. בכללי הוא עדיין די צעיר, הניחי לו וקרוב לודאי שבשלב כלשהוא זה ייעלם. ושוב, ככל שהוא יותר עסוק ונחמד לו האצבע פחות בפה. אפשר גם להציע לו פרסים על מנת שהוא יגביל את עצמו לקחת את האצבע רק לפני השינה ובגן ולאורך היום לא למצוץ. קשה לגמול ממציצת אצבע, אבל בסוף זה קורה. בהצלחה.
היתה לי חברה גבוהה מאוד ורחבה שמצצה אצבעאנונימי (פותח)
בגיל 17 היתה נראת כמו 25
דמיינו לאצמכם איך זה נראה.
כשנולדו לי ילדי, והכניסו אצבע לפה הייתי מסויטת בגלל החברה הזו
רק שלא ימצצו אצבע בפה.

אני זוכרת שהגדולה שלי התעקשה להכניס אצבע לפה
אבל אני לא התיאשתי ניסיתי את כל המוצצים, היא הוציאה ואני הכנסתי, היא הוציאה ואני שוב הכנסתי
לא התיאשתי, הייתי עקשנית... בסוף היא הסכימה למוצץ אבנט, וגם אחרי שפלטה אותו החוצה ואני החזרתי...
בקיצור אחרי שבוע הילדה מצצה מוצץ. (עד גיל 3)

מה שאני אומרת, שאני פחדתי שאם הילדה תמצוץ אצבע, היא לא תצליח להיגמל
יתכן ויש ילדים שנגמלו, אני לא יודעת, אבל אני מתוך חרדה לענין, התעקשתי וזה הצליח
ובכלל רוב הילדים שלי לא היו קשורים לכרית, טיטול, חיתול וכדו' מקסימום לבקבוק ומוצץ
זה פשוט ענין של איך שמרגילים.

בכל אופן אני מאחלת לך הצלחה בגמילה

הבעיה עם אצבע בפהאנונימי (פותח)
היא בעיקר אסטטית . לא נעים לנו לראות ילד עם אצבע בפה.
אצלי כל הילדים (7 בע"ה) עם אצבע (חוץ מאחד)
הגדול בן 12 (!!!)והקטן עוד גדול יהיה...
וכל פעם שרואים ילד עם אצבע בפה צריך לזכור שרוב היום הם בלי וכשהם עסוקים הם בלי , רק בזמן רוגע , קריאת ספר או שינה הם נירגעים ככה.
מה רע? למה להילחץ ולהלחיץ. אם בחוץ יצחקו עליהם בגלל זה הם יפסיקו לבד.
זה לא לא בריא ולא עבירה.
סיגריות גם הם סוג של מציצה והרבה מבוגרים מעשנים. זה גם לא בריא וגם עבירה.
צריך להסתכל בעיניים אמיתיות ולהיתגבר על הרתיעה האסטטית. בטוח זה יעבור. כשהוא ירצה!!
אוהבת איך את מסתכלת לאמת בעיניים ולא מתביישתקרנלהאור
מהקונפורמיות.
אני בטוחה שעם גישה מקבלת כשלך, הם באמת יגמלו, או לא, זה כנראה לא משנה... הם ירגישו בטוחים בעצמם ובמי שהם.
ממש לא טובאנונימי (פותח)
 אני עד גיל 30+ מצצתי אצבע!
ממש התפדחתי ועשיתי את זה בסתר.
 נכון שיש כאלה שהגישה שלהם כמו shahar2 אבל רב העולם זה נראה לא אסטטתי ולא יפה ותינוקי וכו' לקח לי הרבה זמן עד שאמרתי לעצמי חלאס את מבוגרת עוד שניה סבתא מה נסגר איתך. ובאמת אני פחות נזקקתי אבל הייתי צריכה לרצות את זה מאוד ולהבין בשכל שזה דבילי... וב"ה שזה עבר הרבה זמן הרגשתי שאני חייבת סגריה במקום אבל היות שבעלי לא מעשן אני לא מעשנת (אני יודעת שיש כאלה במחוזותינו שיראו את זה כערסי או כדתיה לייט אבל אני ממש לא חושבת שיש קשר)
אני מכירה מבוגרת שבגיל 40 עושה את זה וזה נראה לי ממש טבעי כי היא עושה את זה נחמד..
מסקנתי תפסיקי עם זה כשהם קטנים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני עדיין לא מצליחה להבין מה רע בלמצוץ אצבע  אנונימי (פותח)
סליחה  -קפץ לי  אבלאנונימי (פותח)
גם אם את מבוגרת וזה בבית, בסתר -מה רע????
גם לדעתי סיגריות ,עם כל הרע שיש בהם , לא מעידות על פחות דתיות
(כמו שיש אנשים  שמנים עם תאווה לאוכל) .מה דבילי ברצון להירגע ?קשה לי לראות בזה דבר שלילי. למה להפנות את כל כוחות הנפש להיתמודדות עם זה? חסר לנו עם מה להילחם?
קצת פירגון עצמי.
עם יחס כמו של SHAHAR2, נדמה ליקרנלהאוראחרונה
שהילדים שלה יגדלו מאד שמחים ובטוחים בעצמם, ולא יושפעו מתגובות הסביבה, כי העוגן שלהם יהיה אמא, שמשדרת להם - אין איתכם שום בעיה, הבעיה היא אצל מי שזה לא מוצא חן בעיניו... שאותם אנשים יתמודדו עם הקושי שלהם. לכם אין סיבה שזה יפריע.
מעניין למה את כ"כ התפדחת מזה? האם רק החברה שידרה לך שזה תינוקי ו"דבילי" (כדבריך)? אני מרשה לעצמי לנחש שגם בבית שידרו לך כל הזמן שזה לא בסדר - ולכן הרגשת שאת לא בסדר במשך 30 שנות חייך! איזו תחושה מעיקה לחיות איתה...
הרי בשורה התחתונה - אין כאן שום בעיה אמיתית: לא בריאותית, לא הלכתית, לא מוסרית, לא אטית, חברתית... עלולה להיווצר בעיה בגלל החברה ולא בגלל מוצץ האצבע, שלרוב יכול גם להמנע מלעשות זאת בגלוי (אם מפריעות לו תגובות...).
אז כמו שאמרה "שהר2", יש מספיק חיכוכים אמיתיים עם הילדים, לא צריך לפתוח זירה נוספת שתחליש את הדימוי העצמי שלהם.
גמ"ח טיפים : איך להציב גבול לילדודס הקטניםmp4
משבינים יפה יפה, אך מסובבים אותנו?.....
דוגמא קלאסית: שעת השכבה-
אמא:"לילה טוב ראש על הכרית" (בחביבות, בהסכמה או כתוצאה מיום עמוס)
ילד:"לא רוצה!" (בתקיפות)
 
מה עושים ? אומרים? חושבים?
 
והילד קופץ במיטה ושר ואפילו יוצא מהמיטה....
 
שיקפוץ וישיר רק...נווה מדבר
אסור לצאת מהחדר!
 
אצלנו זה עובד יופי, הם בסוף נרדמים בלי ויכוחים...
שמעתי שיחה מעולה על משמעת!אמא קטנה
תודות לבעלי שפנה אותי,שמעתי שיחה של הרב יחיאל יעקובזון.חבל על הזמן איך שזה מעולה,ומסדר את הדברים בראש!
אני לא מוצאת קישור של זה ,אבל אפשר לכתוב פשוט בגוגל "משמעת- הרב יעקובזון" ותמצאי את זה.
מומלץ!!!
גישה נפלאה שעובדת לרובקרנלהאור
בהנחה שכבר דרשת באופן שלא משתמע לשתי פנים, הגדרת את הציפיות שלך מאיך צריכה להראות שעת השכבה בביתכם... הציעי שתי אפשרויות בחירה ושימי לב ששתי האפשרויות מקובלות עליך. למשל: "אתה יכול לשכב עם הראש לצד הזה או להעביר את הכרית לצד השני, אתה תחליט". או, " אתה יכול ליהרדם עם הדובי או עם האוטו, אתה תבחר" וכו'... הרבה יותר קל לשתף פעולה כאשר אני בוחר איך לעשות את זה מאשר רק לציית להוראות, כללים וחוקים "מגבילים" (רחמנות על הילד, לא לצאת מהמיטה, איפה חופש הפרט!!!)
אצלנו הילדים עונים במקרי "בחירה"אני ירושלמית
כאלו: אני לא רוצה בכלל לשכב, אני רוצה לקום...מה תעני לו אז?
 
גם אצלי הם מאד חכמים אז...קרנלהאור
אני כולה : להבהיר לו שזו בכלל לא אופציה ולהציע לו שוב לבחור.
אם לא עובד, אנקוט פעולה, כלומר, אשכיב אותו היכן שנראה לי תוך שאני אומרת: "אני רואה שקשה לך לבחור, אז אני אבחר בשבילך", בד"כ זה מיד יקפיץ אותו לרצות לבחור בעצמו והוא יאלץ לקבל את האופציות שאני הצבתי.
 
לחלופין, לפעמים אני רואה שיש מקום לאמר: "אתה לא רוצה אף אחת מהאפשרויות האלה. יש לך הצעה אחרת שתהייה גם מקובלת עלי?" גישה כזו מכבדת את הרצון שלו ואת המקום שלו, ורואה בו אדם בעל יכולת להחליט עבור עצמו, בתוך המסגרת הנתונה. בד"כ מי שמקבל כבוד והערכה אמיתיים, לא ינצל זאת לרעה, כי הוא יודע שיפסיד את מעמדו, וגרוע מכך, יפסיד את האמון והקירבה שנוצרה בנינו, שהם התנאי החשוב ביותר ליחסים בריאים בין אנשים בכלל והורים וילדים בפרט.
הכל תלוי מי יותר חזק...יהודית פוגל
אם את קצת חוששת מהילד הוא מיד מזהה את זה ומנצל את הפחד שלך ממנו. הצבת גבולות מתאפשרת אך ורק אם את מרגישה חזקה ובשליטה מוחלטת. אז העבודה מתחילה מכך - עבדי עם עצמך כדי לרכוש סמכות מוחלטת הנובעת מהרגשה וידיעה שאת מסוגלת להתמודד עם כל מצב ולא הולכת לאיבוד מול המניפולטיביות של הילדים. בהצלחה!
מדבריך עולה שיש כביכול איזו מלחמהקרנלהאור
בין חזק לחלש. מי שמראה חוזק ינצח. זה מתאים לדעתי לחוקים של בע"ח טריטוריאליים, לא להורים וילדים.
אנחנו צריכים להראות שאנחנו חזקים, לא כדי לנצח את הילד, אלא כדי לטעת בו ביטחון שיש לו על מי לסמוך, ויש גם מי שיגן עליו מפני הגחמות או הפיזור שלו עצמו. יש מי שיראה לו את הדרך הטובה בחיים, ובשביל זה עלינו להנהיג.
הילד לא מנצל את הפחד של ההורה. להגיד דבר כזה זה לקבוע מראש שלילד יש מידות מושחטות. כשילד מנסה שוב ושוב לעבור את הגבולות, זה משום שהוא זקוק לאישור שאכן קיימים גבולות שיגנו עליו מפני פיזור ופגיעה חלילה, ומפני שהוא רוצה להיות בטוח שאנחנו, ההורים, נהיה חומת המגן שלו. אם אנחנו לא נהייה חומת המגן שלו, בצורה שתאפשר לו להמשיך להיות תמים, רך ופגיע (במובן החיובי של המילה), הוא ילמד במשך הזמן לפתח לעצמו חומות מגן, אבל יהיו אלה חומות שנבנו מתוך מצוקה, ועל כן, לא יהיה בהן סינון, כי גם תחסר הבגרות לקבוע מי/מה עובר אליו ומי/מה לא, ואנחנו נמצא את עצמנו מחוץ לתחום שלו. הוא יפנה לנו ההורים עורף, ויחפש היקשרויות בשדות זרים.(כמובן זה תהליך של כמה שנים, שאפשר לראות אותו מתגלה כבר בתחילת שנות העשרה, ובמקרים חריגים אף לפני...)
אם את יכולה בבקשה חילזון 123
לשים מדי פעם ENTER כשאת כותבת...
פשוט נורא קשה לקרוא ככה שהכל בגוש אחד
סקרנלהאור
ל
י
ח
ה
וואו קרנלהאור....אנונימי (פותח)
אני נפעמת מהדברים שאת כותבת. זה נשמע ממש כמו "הלוחשת לתינוקות" שאני מעריצה ביותר...
הנימה והאווירה שעולות מדבריך בעיקר השרו עלי רוגע והרגשה שהכל הגיוני בסופו של דבר....
כשמכבדים את הילד ורצונותיו, זה חוזר בסוף להורים ומשתלם כל כך.
יישר כוח!
וואו טרייסי...קרנלהאור
תודה רבה רבה על הפידבק!
זה בהחלט טוב לי לשמוע, ואני שמחה מאד לגלות שהמסר שרציתי עבר.
את ניסחת את זה יותר טוב ממני!
2 אפשרויותאנונימי (פותח)אחרונה
לומר בהומור- "אוי מה קרה למיטה? תפסיקי לשיר מיטה, x רוצה לישון"
או בצורה תקיפה- עכשיו x הולך לישון, לילה טוב. ולצאת מהחדר. להתעלם מהרעש שהוא עושה, במידה ויוצא מהמיטה להחזיר בתקיפות למיטה, לומר לילה טוב, עכשיו הולכים לישון ולצאת שוב.
מה לא לעשות? לא לכעוס, לא להתעצבן, לא לצעוק, לא להיכנס למשא ומתן- אם תניח את הראש אז מחר תקבל.......
לכל האימהות - עזרה דחופה !!!אנונימי (פותח)
שלום לכולם
אני לקראת לידה ואני מחפשת לילדה שלי בת השנה וקצת משפחתון עד 5 ילדים באיזור גבול רמת גן גבעתיים כמובן דתי
אנחנו בזרם דתי מאוד ולכן חשוב שהארוחות כמובן יהיו כשרות
כל מי שיכולה להמליץ על מישהי שמחזיקה מספר ילדים אני מאוד אשמח לקבל טלפונים או המלצות
אני מודאגת ומתוסכלת שאין לי איפה לרשום את הילדה
נשים יקרות עשו חסד גדול ועזרו לי
אני גרה באיזור לא דתי - כופר היישוב פחות או יותר ברמת גן (לכל מי שמכירה )כך שאני בגבול של רמת גן וגבעתיים ויכולה לשמוע על שני  הערים
 
 
בברכה אפרת
אני לא גרה באיזור ולא יכולה להמליץ, אבלrivki
כדאי לך לבדוק באתרים של דפי זהב ושל בזק. רוב המשפחתונים מפרסמים שם. אפשר פשוט להתקשר אליהם אחד אחד ולשאול על האופי ועל הכשרות. אולי כדאי לך לחפש קבוצת גיל מתאימה במעון שומר כשרות? אני לא יודעת, אולי ברמן גן זאת באמת בעיה, אבל רוב עם ישראל שומר כשרות, גם "לא דתיים", אז לי אישית לא הייתה בעיה למצוא מעון לבני.
בילדותי גרתי בר"ג, יש לי רעיוןקרנלהאור
יש את השכונה הדתית ברחובות אהרונסון-הבילויים. אולי פשוט ליסוע לשם אחה"צ, לחפש את הגינה הציבורית ולשאול אימהות. ויש גם שכונה סמוכה מלאה דתיים בגבעתיים רחובות הרצוג-טבנקין- כנ"ל אותו רעיון.
למה התגובה שלי נמחקה? מישהו יודע?נחשונית
הי! היא לא נמחקה, פשוט הגבת בפורום הריון ולידה- גםאנונימי (פותח)
שם היא שאלה!!
ככה נראה לי- תקני אותי אם אני טועה!
את לא טועה ואני מה זה קוקו...נחשונית
תודה.  
וגם אני לא הבנתיאדמונית החורש
איך השרשור הזה השתנה לי פתאום בן רגע...
אני מרמת גןאנונימי (פותח)
ואשמח לעזור לך אך אין לעשות זאת מבלי לפרסם את הטלפון באתר?
אפשר לשלוח מסר אישינווה מדבראחרונה
תכנסי לתגובה של אפרת30 ולמטה יש "מסר למחברת"
הרטבת לילהאנונימי (פותח)
ילדי בן 4.4 מרבה לפנצ'ר בלילות
התחלנו לפני כמה חודשים (לא זוכרת בדיוק, אבל די הרבה)
לנסות לגמול אותו בלילה, ומאז-
אם לא לוקחים אותו באמצע הלילה לשרותים אז הוא תמיד קם רטוב
ואם כן לוקחים אותו אז לפעמים ככה ולפעמים ככה
אנא שתפו אותי מנסיונכם...
סיפור דומה לילדה בת ארבעשיקמה
היתה מרטיבה מדי לילה, בשלב מסוים נשברנו והחזרנו לה את הטיטול (הסברנו לה שזה רק לקצת זמן, עד שהיא תפסיק להרטיב, ושנעשה את זה בסוד שאף אחד לא יידע). תוך מספר ימים (!!) היא הפסיקה להרטיב לחלוטין, וכבר כמה חודשים יבשה לגמרי בלי טיטול.
 
שיתוף מניסיוניאנונימי (פותח)
בתי בת ה-4 גם כן מרטיבה עדיין בלילות כשלא לוקחים אותה וגם לפעמים כשלוקחים. אני לא כל כך מתרגשת משום שאצל בתי בת ה-6.5 רק לאחרונה היה שיפור ניכר. היא הפסיקה להרטיב בלילה בסביבות גיל 6 למרות שאם היא שותה בערב הרבה היא עלולה בכל זאת לפספס עדיין.
מספר טיפים לבינתיים:
1.לא להתרגש.
2.שמיכה בגודל קטן וללא ציפה- פחות לכבס. אני לפעמים שמה לייבוש בלי לכבס (אם המצב לא ממש גרוע)
3.לנסות שישתה פחות בערבים
4.להעביר מעט אחריות. לדוג': קמת רטוב? כנס לחדר אמבטיה ותוריד את הבגדים אני כבר באה לעזור.
אז ככה:נחשונית
אני מצטרפת לכל העצות שכתבו כאן ומוסיפה משלי: אצלנו היה מצב דומה מאוד עם בכורנו בן 4.5 ממש עד לפני מספר שבועות. עד לפני כמה חודשים היה עדיין עם טיטול בלילה. לפעמים קם רטוב ולפעמים יבש. עשיתי לו לוח מדבקות. וכל פעם שקם עם טיטול יבש, הדבקתי לו מדבקה במשבצת של אותו יום. זה עזר רק חלקית. בשלב מסוים, אחרי שהקטן שלנו כבר נגמל מטיטול בלילה, עוד לפני הבכור, אז הבכור שאל אותי פעם: "אמא, למה אני צריך טיטול בלילה?" לא עשיתי עם זה כלום. ואחרי כמה שבועות הוא אמר: "אמא אני לא רוצה יותר טיטול בלילה! אני לא צריך!" וכל זה כשהוא יודע היטב שפעמים רבות הטיטול רטוב. סוג של הכחשה. הפעם בכל זאת החלטתי ללכת על זה ואמרתי לו: "אין בעיה. אתה צודק ואתה באמת לא צריך יותר טיטול." 

במשך כ-3 חודשים הוא היה קם לפעמים רטוב לפעמים יבש. כשהרטיב, לא קם מהמיטה עד ששלפתי אותו משם להתרחץ. שוב הכחשה. המון כביסות, מקלחת בבוקר, מאחרים לגן. עשיתי לוח חדש ויותר יפה. למדבקות הוספתי ממתק, דבר שנמנענו ממנו מאז שהוא נולד. והדבקתי הכל על דלת השירותים, כולל הממתק הסגור. והתחלתי להקים אותו לשירותים שלוש פעמים: לפני שהלך לישון, לפני שאני הלכתי לישון ואם התעוררתי בלילה, אז עוד פעם. וכל הזמן גם עודדתי אותו בע"פ: "אתה גדול, אתה יכול, אתה תצליח." וחיכיתי וחיכיתי שיעבור שבוע שלם יבש כדי לתת לו מתנה. זה לקח כ-3 חודשים. פעמיים כמעט הצליח ואז בסוף השבוע הרטיב. כמעט התייאשתי וטיפה לפני שנכנעתי לחזור לטיטול, הוא עבר את סף השבוע שלם יבש. והוא ראה בעצמו את התקדמותו בלוח מדבקות. נתתי לו מתנה ארוזה יפה, תחתונים חדשים. חיבקתי אותו ואמרתי לו: "הצלחת לקום בתחתונים יבשים שבוע שלם ולכן מגיע לך תחתונים חדשים ויפים." הוא ממש זרח מאושר גאווה ושמחה. ומאז, כבר כמה שבועות, הוא יבש. ב"ה בלי עין הרע.

למדתי מזה שאולי עדיף לא לחכות לשבוע שלם יבש, הוא רק בן 4.5 אפשר לתת מתנה קטנה כמו זוג אחד של תחתונים על כל 3 ימים יבשים רצופים. או אחרי 3 ימים חולצה של פיג'מה ואחרי חמשוש יבש גם את מכנסי הפיג'מה. או סט מצעים, אפשר כל פעם חלק אחר. מתנות שקשורות למטרה שהושגה זה טוב מאוד. אם זה מתנה קטנה אפשר לתלות על דלת השירותים, כך שהוא יראה כל הזמן ומאוד ירצה את זה ואז יתאמץ יותר להישאר יבש, גם טכנית, יסכים לקום, וגם נפשית: "אני אשאר יבש ואקבל את המתנה שעל הדלת." או חלק פאזל על כל יום יבש וכך כדאי לו להתאמץ כדי להשלים את הפאזל. צימוקים וממתקים תמיד עובד טוב. אפשר סוכריות ויטמינים, זה רווח נקי. בגיל הזה זה עדיין כן נחשב חינוכי, לא לדאוג, רק לצחצח שיניים היטב. כנראה המדבקות הצליחו רק חלקית כי זה פחות מוחשי, זה לא מתנה ביד. מניסיון, חשוב שאת ובעלך תעשו שיחה שבועית בנושא, עם ניתוח וסיכום המצב וההתקדמות, מה עבד, מה לא, איפה בדיוק זה תקוע ואיך ממשיכים. לפרק מוקשים בדרך למטרה. כדאי לשקול, ואת זה לא עשינו, אם "להתייעץ " עם הילד עצמו, מה צריך לקרות כדי שהוא יקום יבש. מפתיע עד כמה הוא יכול להפתיע ולדעת הכי טוב מה יעזור לו. בהצלחה רבה, לא להתייאש!
נחשונית אהבתי את הפרס - תחתונים חדשיםקיווי
חמוד
תגובהד.
מהנסיון: הרבה סבלנות, זה ספיציפי לכל אחד.
להשתדל לפני השינה לקחת כמה פעמים לשירותים (בלי שישים לכך לב במיוחד כדי לא "להלחיץ, אותו).
תודה למגיביםאנונימי (פותח)
האמת שהיינו כבר מזמן בשלב המבצעים
והיה די בסדר ואז שוב התחיל להתפקשש..
אולי באמת נתחיל מבצע חדש!!
 
גמילה בלילה תלויה בבשלות השלפוחיתיהודית פוגל
מקובל שעד גיל 6 בערך זה עדיין נורמטיבי, ורצוי להשכיב עם טיטול כדי למזער את ה"עסק".
תזכי למצוות, הרגעת אותי!דבורי
הבכור שלי תיכף בן 6 ועדיין מרטיב לפרקים. ממש לא תכננתי לדאוג לגבי זה, רק מרוב השרשורים בנושא תהיתי אם לדאוג - אבל אם עד 6 זה הגיוני, מי אני שאדאג?
אז ככהדבי חיה
בני בן 5 ל-5.... בעלי ואני משתדלים לקחת אותו לשירותים באמצע הלילה. בהתלחה זה היה מצב חירום, אם לא היינו לוקחים הוא היה מתעורר רטוב, אפילו כמה פעמים בלילה. לאט לאט הוא הסתגל וב"ה כבר כמעט לא מרטיב, גם בלי ללכת לשירותים. אז כנראה שבאמת השלפוחית גדלה ומכילה יותר.... אז תנשי עמוק, תכיני קצת יותר אבקת כביסה ולאט לאט הוא יתרגל.
והעיקר...אנונימי (פותח)
בכל מקרה, לא לכעוס על הילד
זה יכול לגרום לנכות נפשית בעתיד!

או! סוף סוף! חיכיתי שמישהי תתיחס לפן הריגשי שלקרנלהאור
הילד בכל הסיפור הזה!
כל התנהגות של ילד מושפעת מעולם הרגשות שלו!
אם ההתנהגות לא טובה, חפשו איזו הרגשה לא טובה מובילה אותו לשם.
טפלו בפן הריגשי (לא עם פסיכולוגים, חלילה, זה רק יתסבך אותו) אלא בעצמכם, עם האינטואיציה ההורית הבריאה שלכם, היו קשובים לצרכים שלו, שימו לב אילו רגשות הוא מבטא ופרגנו לו. עיזרו לו להרגיש טוב עם עצמו באמת.
צפוי, שכל בעיה התנהגותית שהייתה (הרטבה בלילה יכולה להתפרש כבעיה התנהגותית) תדעך מאד. לראיה, הרבה פעמים קיימת נסיגה בתחום לאחר מעבר לגן חדש - מצב היוצר מצוקה ריגשית אצל הילד, או הולדת של אח נוסף, או העדר אחד ההורים לפרק זמן (מילואים) וכו'...
איך אישה תרגיש, אם בכל פעם שהיא מתאפקת ולא צועקת על בעלה, אלא מבקשת ממנו יפה, הוא יתן לה נקודה, או עגיל אחד, ובפעם הבאה את העגיל השני... משפיל?... מקטין?... פטרוני ומתנשא?... מרחיק ומצנן את היחסים?... רגשות כאלה מתעוררים גם אצל ילדינו, כשאנו מכמתים את עבודת המידות שלהם לנקודות ופרסים.
קצת אדלר...אנונימי (פותח)
כשילד מרטיב בלילה זה בהחלט לא נעים ולעיתים זה אף טורח גדול. נכון ש"מקרים" כאלו קורים ובגיל הזה זה בגדר הנורמה, אך אפשר גם לגשת לעניין בצורה שונה- מה המטרה של הילד בהרטבה? (והילד בהחלט מודע לכך שהוא מרטיב בלילה- אין לי ספק בכך). ואם אנו בתור הורים לכאורה משתפים פעולה עם הילד בהרטבה שלו, אזי אנו נענים לצרכים המוטעים של הילד.
הייתי מציעה לנסות גם גישה אחרת, של מתן אחריות לילד, פספסת? לא נורא, אבל האחריות היא עליך. אתה יודע איפה המגירה של התחתונים, אתה יודע להחליף לבד (או להתרחץ), אתה יכול להוריד מצעים לבד וכד'..
זה לא מתוך חוסר אכפתיות, אלא המטרה היא לא להיענות להרגלים לא טובים שהילד מנסה להקנות לעצמו.
תאמינו לי שכל ילד יכול להינות מתשומת לב יתרה שהאמא נותנת לו בעקבות כך, כל היום מסתובב סביב הדאגה של הפספוסים בלילה- נקנה פרסים, נדביק מדבקות, נספר לסבתא, בבוקר נרוץ לבדוק האם המיטה יבשה.. סתם מיותר כל הלחץ הזה.
הילד פשוט נהנה שהאמא מקרקרת כך סביבו והוא שולט בזה בצורה נפלאה.
נראה לו פעם- פעמיים התעלמות, או למי שזה קשה (וזה באמת קשה, מכעיס או מתסכל!)אז נראה אדישות כלפי זה  וכך הילד יבין שאין לאמא עניין בכך שהוא מרטיב בלילה והעניין ייפסק מעצמו. כמובן רק עם אמון (בך- כאמא, ובילד- במסוגלות שלו להיות יבש, לקום לבד לשירותים, באחריות שלו ללכת לשירותים לפני השינה ועוד..) ועם סיעתא דישמיא.
בהצלחה.
ומה עם ילד שסובל מזה יותר מאמא שלו?דבורי
האם גם אז אדלר אומרים להתעלם?
והאם ילד בן 5.5  יכול להתרחץ לבד בלי לקבל כוויות קור או חום?
 
באמת, מה מטרת הילד בהרטבה? פעם הוא אמר לנו בתסכול רב: אני ממש רוצה להישאר נקי, אבל זה קורה בגוף שלי! אני לא עושה את זה... ניכרים דברי אמת.
 
אז מה יש לאדלר להציע בכאלו מצבים?
ילד שסובל מכל לא ירטיב.אנונימי (פותח)
ילד שסובל מכך לא ירטיב. אני לא אומרת שאין בכלל פספוסים,(זה בהחלט יכול להיות לעיתים רחוקות.)  אך ברגע שהופכים את עניין ההרטבה  לעסק משפחתי ועסוקים בו כל היום, הילד משיג את מטרתו (השלילית). וחוץ מזה שילד יהיה מוכן לסבול מעט כדי לקבל תשומת לב רבה. (פרסים, מבצעים, טלפונים של התייעצות, הוא המוקד, במרכז, הבטחות למיניהם, רחמים וכו' וכו')
קשה להתעלם, או שילד לא יכול להתקלח לבד כפי שכתבת, אז יש לפעול באדישות.
איך?
לנקות את הילד מבלי להתייחס לנושא, ללא אמירות, לשדר- לא אכפת לי שברח לו, לא להתעסק בזה כל היום. 
חשוב לא לשדר רחמים, או תסכול. הילד יקלוט זאת ויבין שאמא מרחמת עלי, דואגת לי וזה שווה לו לקום רטוב בשביל זה.
 יש לשדר אהבה ברובדים אחרים ולא להישען סביב נושא זה.
שווה לנסות. או לפחות לחשוב על זה.
בדרך כלל יש מקור גנטי להרטבת לילהelerner
 ויש כאלה שעדיין לא שולטים בגיל ההתבגרות.וכמה אחים באותה משפחה שמרטיבים.וטיפולים שאינם מועילים או רק לטווח קצר.
 אני לא אהיה מופתעת לשמוע על מחקר שקושר הרטבת לילה לליקויי למידה או לרגישות למגע. האם יש עוד אמהות עם ניסיון דומה?
איכסה אדלרשושנה1
היית רוצה שאמא שלך תתיחס אלייך ככה?
איפה האהבה והתמיכה דווקא ברגעים הלא נעימים והקשים האלה?
הקרירות האדלרית מוציאה אתי מדעתי
משתמע מדבריך שלילדים יש איזו אג'נדה שטנית משהוקרנלהאור
שכל מטרתה, לסחוט מההורים הקורבנות, עוד קצת צומי, והם יעשו את זה בכל דרך מזעזעת שתשיג את מטרתם. הם אפילו יתכננו הרטבה לילית, אשכרה, מתוך שינה, התת מודע הרע שלהם אומר להם: "תתחילו להרטיב - מיד תקבלו את אמא".
הגישה האדלרינית עברה מן העולם, ולא עומדת במבחן המציאות. היא אולי מצליחה ליצר ילדים מאולפים היטב, וכך כלפי חוץ נדמה שהכל מתפקד היטב. עד שמגיעים לגיל שהסחטנות הריגשית ו"פינת החשיבה" כבר לא תופסים, והילד כבר פיתח חומות מול השיטות של אדלר, וגרוע מכך, מול ההורים, שרואים את ילדם המתבגר, נעלם להם, ואין להם דרך להתקרב אליו, כי הוא חסום ומבוצר היטב מול המניפולציות שספג מהם כל החיים.
גם ילד שממשיך לישון מודע לזה שהוא מרטיב??קיפי.
הנסיון שלי (אחי, כשהיה קטן, אבל עד גיל ממש גדול, והבת שלי, שכבר גמולה לפני גיל 4 אבל אני זוכרת את הלילות האלה), הוא עם ילדים שישנים כל כך חזק שגם כשהם עושים הם ממשיכים לישון אחרי זה, וצריך להעיר אותם ממש בכח (!) כדי לקלח אותם. וגם במקלחת הם בוכים לגמרי מתוך שינה ובקושי מודעים למה שנעשה סביבם.
לא נראה לי שזה מתוך מודעות ורצון להשיג תשומת לב...
עוד לא נתקלתי בזהveredd
אבל זה נראה לי קצת... קשוח להאמין שילד עושה את זה בכוונה, לא? אני בגישה שצריל להאמין שכל דבר שהילד עושה- בא מתוך כוונה התחלתית טובה או בתמימות גרידא. קצת קשה לחנך ילד כשמאמינים שכל דבר חריג נובע מזעקה לתשומת לב וכרכורים...
יש איזשהו קשר בין הפרעות חוסר קשב להרטבות.חילא דמשכנא
אני אישית הפסקתי להרטיב בגיל נורא מאוחר (אחרי כיתה א' היו לי עוד כמה פספוסים) ויש לי כנראה ADD...
אני לא חושבת שזה קשוראמא ל-5

למשיכת תשומת-לב וכדומה

 

מנסיון שלי- אני הייתי מרטיבה עד גיל בי"ס.

זה היה נורא מתסכל, אי-אפשר ללכת לחברים והסיוט הזה עם הבגדים והכביסה כל בוקר, והמבוכה הגדולה..

 

האמינו לי זה עניין תורשתי, ילד שמרטיב עד גיל מאוחר שהוריו יבדקו מתי הם נגמלו.

בני בן ה-6 מרטיב לעיתים רחוקות מאוד אך, עד לפני מס' חודשים היה מרטיב כל לילה. מיד נזכרתי בעצמי ואז שאלתי את אימי ונחשו מה??? גם היא הרטיבה עד גיל מאוחר.

 

אני מציעה מכל הלב:

אל תשימו טיטולים- זה נורא

להפסיק להתייחס לזה, הילד לא טיפש הוא נבוך גם ככה

פשוט לכבס, גם זה יעבור השאלה היא מתי ואיך תתנהגו עד שזה יעבור.

אני עברתי עם זה איזשהו טיפול והיה לי ממש טוב עם זהחילא דמשכנא
כי הרגשתי גדולה ובוגרת ושיש לי יכולת לשלוט בעצמי.
 
צרכים בתחתוניםזברונית
מה עושים עם ילד בן 3 וחצי שעושה גדולים בתחתונים? הוא גמול מטיטולים כבר תקופה אך עדין לא עושה גדולים באסלה.  מה עושים?
גם שלי ככה...קרנלהאור
וגם זה שלפניו, היה ככה. יש עניין אצל ילדים לקחת אחריות ולשחרר, ולתת ל"חלק מהם" ליפול לתוך האסלה. עם הקודם, ניסיתי להפעיל לחץ מתון לכיוון השרותים, ולפעמים, ברגעים של עומס, הייתי ממש מתעצבנת שעשה בתחתונים, אז הוא הפסיק בכלל לעשות! היו עוברים ימים, עד שבלית ברירה, אחרי סבל והתפתלויות, היה יוצא. אז הבנתי את הטעות המרה שעשיתי.
לא לשפוט, לא להתעצבן, לא לקחת ללב. להגיד תודה שזה יוצא בכלל! "...או יסתם אחד מהם, אי אפשר להתקיים..."
פשוט לנקות, להגיד: "יופי, עשית קקי. בו נלך לשרותים להשליך אותו ולנגב" ולהמשיך הלאה בחיים.
אין טעם להזכיר לו שוב ושוב שצריך לעשות בשרותים. הוא מאד מאד חכם, וכבר יודע זאת מזמן. כנראה יש איזה עניין ריגשי שמונע ממנו לעשות את המצופה ממנו, ותהיי בטוחה שהוא לא גאה בזה בכלל, ואפילו מתבייש, מאוכזב מעצמו, מרגיש קטן ולא-יוצלח, ומטיל ספק ביכולת שלו להתמודד עם המצב. דוקא אמון שלך בו וביכולותיו, יביאו אותו בסופו של דבר להאמין בעצמו, ולא לפחד לנסות .
בהצלחה
קרן
אצלנו זה הפך להיות כלי ענישהעידית לקס
אני עוזבת אותה בגן היא מרטיבה, אני אומרת לה לא היא מרטיבה. משהו הקטנה הזאת. היא עושה לי בית ספר. ומצד שני כשהיא רוצה בנסיעה ארוכה היא מתאפקת עד שנעצור ולא מפספסת גם אם זה יום שלם והרבה עצירות.
היא כנראה הבינה שהאחריות לזה היא עליךקרנלהאור
זו לא ענישה. לילדים אין כוונות זדון שכאלה. אם את רואה בעיניים שלה שזה בכוונה, את כנראה יודעת מה שאת רואה, אך אולי את לא מפרשת טוב את הכוונה שלה. סביר יותר שהיא בודקת אותך, עד כמה תמשיכי לאהוב ולכבד אותה, גם אם היא לא עונה ממש על הצפיות ממנה. אולי היא רוצה להראות לך, שהיא יכולה יפה מאד להיות אחראית לגוף שלה מבלי שתזכירי לה כל היום מה לעשות מתי ואיפה... "אני אעשה פיפי איפה שבא לי ומתי שבא לי - אני אחראית לגופי".
אולי תנסי להרפות ולא להזכיר/להסביר/לכעוס. יחד עם זה, תני לה לשאת בתוצאות של מה שהיא עושה. יצא פיפי על הריצפה, תני לה נייר סופג שתספוג קצת, או לשטוף את התחתונים הרטובים בברז... משהו שבעזרתו תוכל לתקן את הקילקול של עצמה. זה יתן לה הרגשה הרבה יותר טובה לגבי המסוגלות שלה והיכולת שלה להיות אחראית ועצמאית. שבחי אותה לאחר שתתרום למאמץ הניקוי במילה שתראה את הערכתך למידת האחריות שלה לתיקון מעשיה.
מצטרפת לדבריםיוקטנה
הילדים לוקחים חלק (גם אם קטן וסמלי) בטיפול ב"פספוס". 
גם אני הייתי שם..אלוניתאחרונה
הבת שלי כשהיתה בת שנתיים וחצי התחילה לפספס בכוונה (היא פספסה קקי לאחר שהיתה עושה קקי בשרותים כבר כמעט שנה!), הרגשתי שזה קשור ליחס שלי ובהתחלה זה הוציא אותי מדעתי... מה שעשיתי בעצת חברה זה פשוט לא לעשות מזה שום עניין- להגיב בענייניות- ברח לך? בואי נחליף. תוך זמן קצר היא לא פספסה יותר.
תעסוקה לבת 3 וחצי חודשיםשיר מזמור
שלום לכולן
עד עכשיו צופה מהצד.. והחלטתי להצטרף. אמנם אמא טריה( 3 וחצי חודשים) ב"ה ומניחה שלא יהיה לי הרבה מה לומר אבל אולי להעלות נושאים..
כמו שאמרתי יש לי בת מתוקה בת 3 וחצי חודשים. כרגע הארכתי ח. לידה
מחפשת רעיונות מה לעשות איתה בזמן שהיא ערה- חוץ מ:אוניברסיטה, טרמפולינה, מובייל, שכיבה על הבטן וחוזר חלילה. מה אני יכולה לעשות איתה (ולא הצעצועים שלה)
תודה
 
המון!טל תלתל
לשיר לה שירים בתוספת תנועות קשורות/ לא קשורות
לדפדף איתה בספרים ולהקריא לה מתוכם. גם להצביע על תמונות ולזהות אותם בשם
להראות חיות ולהשמיע את הקולות שלהם
לצאת לטיול! לסר לה לאן אתן הולכות ומה אתן רואות בדרך, כולל שמות של עצים/ פרחים
לגרות אותה לנסות להתהפך/ להתקדם לקראת צעצוע
לעשות לה מסז'
לשחק איתה במים/ לעשות איתה אמבטיה
להתפלל איתה בבוקר
לספר לה מה הולך לקרות היום/ מחר
לעשות לה/ איתה התעמלות
...
 
כמובן שחלק מהדברים הם תלויי גיל והתפתחות, אבל אף פעם לא מוקדם מדי להתחיל בכל מה שכתבתי- מנסיון! ותמיד כשטוענים שהבת שלי גאון, כי היא יודעת שמות של עצים/ פרחים, מזהה דברים מופרכים, יודעת א"ב, ועוד ועוד, אני מסבירה שזה לא קשור בהכרח לגאונות, אלא לחשיפה. אם היו חושפים כל ילד בצורה כזו לעולם, אזי כל הילדים היו גאונים... 
תהנו!
כל מהחילזון 123אחרונה
שמתחשק לך לעשות?
 
לשטוף כלים
לבקר חברות, לפטפטת לשתות קפה\תה
לשמוע מוזיקה, לשיר
לטייל בחוץ, להסתכל על הנוף
ללכת לסופר\לדואר\לבנק
לבשל
לאפות עוגות
לאכול
לקרוא ספרים
 
להחזיק אותה על הידיים תוך כדי כל מני דברים שאת עושה
 
לדעתי כל מה שלא תעשי יעניין אותה להסתכל עליך וייתן לה אמא רגועה ובטחון
ילד רזה מאוד!!Kapit
שלום לכולם!
אני ממש חדשה כאן....
והיום החלטתי שיש לי סיבה לפתוח שרשור כאן בפורום, כי זה מאוד מדאיג אותי לאחרונה.
 
הבן שלי בו שנתיים וארבעה- מאוווווווד רזה,
זה כבר נראה ממש לא טוב....
בטיפת חלב אמרו לי שהוא באחוזון עשר... אבל האחות לא כל כך נבהלה מזה ואמרה שזה לא נורא.
בכל מקרה לי זה מפריע מאוד, והייתי רוצה לדעת איך לגרום לו קצת יותר להשמין.
אשמח לקבל טיפים...
תודה!
 
 
מזדהה...veredd
הבן שלי היה ממש ממש רזה... הוא לא היה מוכן לאכול כלום! לפעמים ימים שלמים הוא לא היה אוכל.
בעיקרון, מאז שאני שולחת אותו לגן, הוא התחיל לאכול, ויש לו תיאבון בריא, בלי עין הרע. אז העיצה שלי היא כזאת- תשתדלי להאכיל אותו כשיש עוד אנשים בסביבה שאוכלים, לא להכריח- אבל זה עושה תיאבון כשרואים אנשים אחרים אוכלים, במיוחד ילדים! ולאט לאט הקיבה שלו  תיפתח והוא יאכל יותר. בנוסף- תנסי לתת לו דברים משמינים בריאים- פירות, גבינות שמנות, שמנת, חמאה, אבוקדו, טחינה וחומוס, תפו"א, פסטות (לא מי יודע מה בריא, אבל זה בטח לא רעל...) קטניות שונות, תכיני לו עוגיות קווקר בריאות- בכל אחת יש די הרבה קלוריות, צימוקים, ועוד כהנה וכהנה.
תנסי אולי לתת לו פעם-פעמיים ביום מטרנה עם דייסה. זה די פצצת קלוריות.
איך הוא חוץ מזה?יוקטנה
עייף? חולני? עצוב ונרגן?
(שואלת בתור אמא של ילדים רזים, ערניים, בריאים, שובבים ושמחים  )
יוקנטה- הוא באמת מאוד מרדן ועצבניKapit
אבל איכשהו קישרתי את זה יותר לגיל המרד הזה- שנתיים....
יכול להיות שזה בגלל שהוא רעב או חסר לו וויטמינים???
מה הלב שלך אומר?יוקטנה
תנסי להקשיב ללב, בלי להקשיב לָפָּחָד...
הערת בינייםטל שחר
אני בת לאמא שתמיד דאגה שאני רזה מדי, ניסתה לדחוץ לי אוכל בכל צורה אפשרית, בסוף- בגיל ההתבגרות- זה נהיה הכלי שלי לשלוט , "אני אוכל מה שאני רוצה ומתי- וזה לא כשאת תציעי לי...", לדעתי , אל תעשי מזה עניין יותר מדי, כולנו נולדים עם תחושת שובע ורעב , וזהו מנגנון חשוב מאוד, שאם הוא נפגע- יכולה להיות השמנת יתר, או הרזיית יתר, תסמכי על הצרכים שלו,  אם הוא לא מראה שום בעיות אחרות, יכול להיות שהוא פשוט רזה בטבע שלו.
חוץ מזה- הטבלאות של המשקל הורכבו בילדים אמריקאים בשנות ה 80, מה שאומר שהן נוטות קצת למעלה, ברוב העולם ילדים רזים יותר מבאמריקה ( ארץ ההאבסה הבלתי נגמרת). בהצלחה.
אוי, אל תגידי את זהקיפי.
הבן שלי גם ככה מחוץ לעקומות.. אבל לכיוון ההפוך- שמנמן ומתוק (:
וזה רק מיניקה..
אל תדאגישירק
אני הייתי תינוקת שמנה והיום אני לא עוברת את ה50 קילו.
אם זה רק מיניקה...קרנלהאור
אז פרגני לעצמך!!
זה טבעי ונורמאלי לחלוטין! אני מכירה הרבה תינוקות "שמונבונים" מיניקה בלבד. כל אמא פולניה היתה מתגאה בזה! נדמה לי ששמתי לב, שתינוקות יונקים, עם יציאות פעם בכמה ימים, יותר עגלגלים מיונקים עם מספר יציאות ביום (התינוקות שלי) פשוט הכל הכל נספג בגוף ואין פסולת!
 
שמתן לב שאנחנו כ"כ לא מרוצות מהילדים שלנו ורוצות בשבילם את מה שהם לא! אנחנו רוצות את מה שהחליטו אחרים שזו נורמה, ושכולם צריכים להיות ככה.
הילדים שלנו הם לא כמו כולם. הם שונים, יחידים ומיוחדים וטוב שכך
כן...קרנלהאור
מסיכמה עם כל מילה!
מנסיון... מעט ארוך, אבל נראה לי שחשובאמא מסורה
הבן הגדול שלי בגיל הזה, בשקילה בגיל שנה, האחות אומרת לי שהוא מתחת לאחוזונים- של טיפת חלב.
 
יש אחוזונים שונים לתינוקות שרק יונקים ללא תחליפים/ או בעיקר יונקים (כמו שלי- מעולם לא נתתי לילדים שלי מטרנות ודייסות מאבקה). האחוזונים הם של ארגון הבריאות העולמי, מתאימים עד גיל 5, גם לאחר שהפסיקו לינוק.
בדקתי שם והפלא ופלא....
הילד שלי באחוזון 15, לעומת טיפת חלב- מתחת לאחוזונים.
 
מאז למדתי לא להסתמך על האחוזונים של טיפת חלב, מכיוון שאני רק מניקה, ותמיד אני בודקת את האחוזונים של הילדים לפי האחוזונים של הארגון.
 
למרות כל העידוד שכתבתי, את צריכה לשים לב האם זה רק המשקל הנמוך או שיש דברים נוספים, כמו שיקוטנה שאלה.
איך הוא אוכל מה שאת מביאה לו- בתיאבון/ מסרב לאכול, הכמויות נראות לך מעטות מידי או סבירות לגילו- ולא לעיניים ולבטן של אמא
תפרידי בין מרדנות/ עצבנות שקשורה לגיל (מסרב לעשות מה שמבקשים ממנו, מתאכזב כשלא מצליח לעשות מה שרוצה), לבין התפרצויות של עצבנות ללא הסבר הגיוני.
 
באותה שקילה (של גיל שנה) האחות בטיפת חלב אמרה לי שאני צריכה לתת לו אוכל עשיר בשומנים וקלוריות (היא כבר למדה שהיא לא תוכל לשכנע אותי עם מטרנה), כדי שישמין, לתת לו חמאה, להעשיר לו את הדייסה עם פירות יבשים, מאכלים עם יותר קלוריות וכו' (זאת אחות שכל הזמן אומרת לי שחשוב לתת לילדים אוכל בריא, להשתדל לתת לחם מקמח מלא ולא רגיל ).
הלב שלי, לב של אמא, מיד הלך ועשה. קניתי לו חמאה והילד מסרב ללחם שמרוח בחמאה, כנראה לא היה לו טעים, אחרי מס' נסיונות עם החמאה אמרתי לעצמי "הוא בסה"כ אוכל טוב בכמויות מכובדות לגילו, לא בררן באוכל, הוא נראה טוב, חיוני. אז כנראה שזה מבנה הגוף שלו, יתכן שיש לו חילוף חומרים מהיר, אני גם כן לא הכי שמנה שבעולם (אפילו הפוך, כשאני מניקה אני יורדת למשקלים נמוכים מאוד) ואין טעם ללחוץ עליו לאכול מה שאני חושבת שהוא צריך כדי שישמין."
מגיל קטן הוא עקשן וא"א לשכנע אותו לאכול כשהוא לא רוצה או לא אוהב ולא רציתי שיהיו מריבות סביב האוכל ושלא יגיע למצב שמבחינתו אוכל זה מאבקים, גם לא על עוד כפית-שתיים, כשהלב (הפולני) שלי אומר שיאכל עוד קצת שיגדל ולא יחסר לו מאבות המזון.
 
אם את בכל זאת רוצה להוסיף לו דברים- תוסיפי לו לאוכל שהוא אוכל דברים עתירים בקלוריות ושומנים, כמו חמאה, שמנת חמוצה, שמן קנולה- להוסיף לכל מה שאפשר כמו: מרק, אורז, פסטה וכו' לפי מה שהוא אוכל, אבוקדו, פירות יבשים, תכיני לו דייסת קוואקר ותוסיפי לזה את כל טוב הארץ- פירות יבשים, ממתיקים טבעיים (כמו סילאן= דבש תמרים), קצת שמנת חמוצה (רק לבדוק את הטעם שלא יצא חמוץ מהשמנת).
כל המאכלים האלה תלויים אם הוא אוכל אותם ואוהב אותם, אין טעם שתנסי לתת לו משהו שהאו לא אוהב, כי זה יכול ליצור אנטי.
 
בהצלחה רבה
 
 
תודה לכל המגיבות!Kapit
ברמת העיקרון הוא ינק עד ארבעה חודשים ואז פשוט לא רצה אז עברנו למטרנה שהוא לא כל כך אהב ושתה אותה תוך כדי שינה.... זה היה נראה לי לא בריא לתת לו לשתות מטרנה כשהוא ישן אז הפסקתי.
כיום הוא מעדיף לאכול מלפפון ועגבניה במקום פסטה או אורז... גם בשר הוא לא תמיד מסכים.
האם נראה לכם שלתת מטרנה תוך כדי שינה בגיל שנתיים זה בסדר? (הרגלי אכילה זה אמנם לא יקנה לו אבל יספק לו קצת וויטנים וקלוריות לא?)
כמה הוא חכם!יוקטנה
מלפפון ועגבניה במקום פחמימות ריקות! מעולה! 
תנסי קטניות (עדשים ירוקים, כתומים, שעועית, חומוס) או קינואה במקום בשר. יותר בריא, ודי והותר חלבונים. 
מטרנה תוך כדי שינה זו בכיה לדורות בעניין השיניים 
אם כבר שומנים, עדיף ממקור צמחי ולא מזוקקקרנלהאור
כמו: טחינה, שקדיה, אבוקדו, חמאת בוטנים (אורגני, ללא כולסטרול) שמן זית כתית, זרעי פשתן טחונים.
מה אומר רופא הילדים??יהודית פוגל
צריך לבדוק את ספיגת  המזון אצלו. אולי יש לו צליאק סמוי או משהוא כזה. לא הייתי נמנעת מבירור טוב. את כל הדרכים איך למלא אותו קלוריות את בודאי יודעת. כ"ט
משהו מצחיק - שווה. לא יודעת מי זה הילד הזה.אנונימי (פותח)
וואלה שווה לבדוק צליאקיוקטנהאחרונה
קצת לא נעים, כי לוקחים דם מהווריד. כדאי להסביר לילד טוב כיצד מתבצעת הבדיקה. 
פחד מחושך ולילהאנונימי (פותח)
שלום,
 בני בן שלוש ורבע. בזמן האחרון הוא מלא פחדים מהרגע ששוקעת השמש. הוא נצמד אלי לכל מקום וחושש מכל צל. הוא מלא דמיונות של חיות רעות וכ' בלילות.
היה על זה ממש לא מזמן שרשור ארוךקיוויאחרונה
חפשי כמה דפים אחורה.
בהצלחה........
לכל האימהות - עזרה דחופה !!!!!!!!אנונימי (פותח)
שלום לכולם
אני לקראת לידה ואני מחפשת לילדה שלי בת השנה וקצת משפחתון עד 5 ילדים באיזור גבול רמת גן גבעתיים כמובן דתי
אנחנו בזרם דתי מאוד ולכן חשוב שהארוחות כמובן יהיו כשרות
כל מי שיכולה להמליץ על מישהי שמחזיקה מספר ילדים אני מאוד אשמח לקבל טלפונים או המלצות
אני מודאגת ומתוסכלת שאין לי איפה לרשום את הילדה
נשים יקרות עשו חסד גדול ועזרו לי
אני גרה באיזור לא דתי - כופר היישוב פחות או יותר ברמת גן (לכל מי שמכירה )כך שאני בגבול של רמת גן וגבעתיים ויכולה לשמוע על שני  הערים
 
 
בברכה אפרת
האם אני גורמת עוול?קיווי
אז ככה:
כאשר בני החל ללכת לגנון (שנתיים) הוא התחיל לבכות ולבקש שנשב לידו עד שירדם (לפני זה הוא היה הולך לישון לבד ללא בעיות. היות שזה הייתה לו תקופה מאוד קשה של הסתגלות לגן והוא חווה נטישה מסוייימת נעניתי לבקשתו וישבתי לידו. עכשיו הכל בסדר והוא הולך לגן בשמחה נראה שהבקשה היא סתם מפינוק (גם לא מלווה  בהסטריה) אבל הוא עדיין מתחנן שנשב לידו (וזה יכול לקחת עד חצי שעה... טירוף!)
בקיצור מצאתי שיטה מסויימת שעובדת מאוד יפה אך גורמת לי קצת תחושה כזאת לא נעימה... זה הולך ככה:
אמא שמה את פושפוש במיטה אחרי כיבוי אור קריאת שמע ונשיקה
פושפוש: "אמא תשבי לידי"
אמא: אני פה בבית במטבח שוטפת את הכלים ואבא בסלון, ופושפוש הולך לישון במיטה שלו עם הבקבוק והמוצץ שלו
פושפוש:"אבל אמא תשב לידי..." מתחיל לבכות
אמא:אמא הולכת למטבח ואתה נשאר במיטה אתה רוצה לישון עם המוצץ והבקבוק או בילעדיהם?
פושפוש בוכה אמא אמא
אמא: טוב אז אני מבינה שאתה לא רוצה את המוצץ אמא תקח לך אותו?
פושפוש "לא" (נחרץ)
אמא :אז לילה טוב מתוק
(מרגע "האיום" שאם המוצץ לא מרגיע אותו הוא יאלץ להרדם בלעדיו הוא מיד שותק ונרדם אחרי כמה דקות אבל אני מרגישה כזאת רעה....)
מה אתם אומרים זה בסדר?
ממש בסדר גמור, את בעצם מלמדת אותויהודית פוגל
להתמודד, ועושה זאת יפה עם נוכחות אוהבת מצידך אבל גם יש הצבת גבולות ברורה. חיזקי ואימצי
אני גם בעדטל תלתל
מה שיהודית כותבת. במיוחד אם זה נעשה בצורה יפה כל כך.
אבל אולי כדאי כן לנסות לשבת איתו קצת, ממש כמה דקות. או אפילו להתנות את זה שהוא ישכב בשקט.
****אנונימי (פותח)
ב"ה
 
קרה לי מקרה ממש ממש דומה, עם בתי בת ה(כמעט) 3.
 
היו לילות שכאשר השכבתי אותה לישון, היא התחילה לבכות: "רוצה לשחק", "רוצה פינוק" וכו'.
 
אז בעלי "לימד אותי שיטה": להוציא לה את המוצץ מהפה, כשהיא בוכה (כי היא בוכה תוך כדי עמידה)
ואז הצרחות שלה גוברות, ואז אומרים לה: "אם את לא שוכבת יפה, אין מוצץ!"
והיא כמובן מעדיפה את המוצץ ונשכבת יפה.
 
אני לא חושבת שזה דבר רע. להיפך. זה בא להסביר לילד: "לא כל מה שרוצים - מקבלים".
את תראי שתוך כמה לילות, הוא ידע מעצמו, שהולכים לישון לבד וזהו.
 
ליל מנוחה
את כנראה מתכוונת שהוא יהיה מאולף יפה שהולכים לישוןקרנלהאור
לבד וזהו!!
הדוגמה שלך ושל קיווי, פותחת השירשור,
נותנת לי תחושה, שאתן מנצלות את התלות שלו במוצץ, שמהווה תחליף מנחם לנוכחות של אמא, להשגת הנאה אישית (שהילד ישן כבר ויתן לי שקט...)
 
"לא כל מה שרוצים מקבלים" - זו אמרה יפה לגבי מותרות.
קשר עם אמא, חום גוף וחום הלב, אינם מותרות, הם צורך קיומי בסיסי לחיים תקינים, מאוזנים ובריאים!!
 
אם ילד לא יכול להביע את הצורך הנפשי שלו בקרבתך, אמא שלו, אז בפני מי הוא יביע את זה?
עד איזה גיל ההודעה שלך מכוונת?אני ירושלמית
אני מתכונת, האם גם אדם מבוגר שיביע צורך בקרבה רבה לאמא שלו את תגידי שהיא חייבת לספק לו את זה? או שיש גיל שאדם לפי דעתך, כבר צריך לעמוד בזכות עצמו?
כיהודיה טובה, אענה לך בשאלה...קרנלהאור
כשאת מספרת לאמא שלך משהו שעבר עליך, משהו קשה ומטריד,
האם היית רוצה לשמוע ממנה: "אין מה לעשות. את צריכה ללמוד להסתדר לבד בחיים!"
או
"אוי, זה נשמע ממש קשה/מתסכל. הלואי יכולתי לעזור במשהו..."
לקרנלהאורקיווי
באמת לא הרגשתי כ"כ טוב עם מה שאת מתארת "ניצול של התלות שלו במוצץ"מצד שני אני ממש לא מרגילה אותו לישון לבד כדי שיהיה לי כבר שקט (טוב, אולי גם ..) אבל בעיקר בגלל שגילתי שהוא נרדם הרבה יותר מהר ובנחת כשהוא לבד.
כשאני יושבת איתו הוא כל הזמן בודק שאני שם עדיין ולא הלכתי (אפילו שהייתי יושבת איתו עד שהוא נרדם ממש) זה היה לוקח איזה חצי שעה
כשהו לבד הוא שר לעצמו בלחש כמה דקות ונרדם!!
אם הייתי רואה שהוא בחרדות או בטראומות היייתי נשארת לידו.אבל הוא באמת נרדם בשלווה כשהוא מחובק עם הבקבוק שלו היטב
אני רוצה גם לציין שאני יושבת איתו המווון ואנחנו משחקים ושרים ורוקדים ומספרים סיפורים ביחד כמעט ממתי שהוא חוזר מהגן עד מתי שהוא הולך לישון.
לא נראה לי שיש לו חסכים באמא...
ובכלל לפי מה שאת כותבת איפה בעצם הגבול?
ואם הוא ירצה לישון איתי במיטה? (לא מדברת על תינוק יונק שזה משהו אחר. בילינו רבות יחד בינקותו) אז תאמרי: מסכן הוא מרגיש לבד במיטה שלו הוא צריך את החום של אמא (אז מה אם אני רוצה קצת פרטיות ושקט בלילה אני אמא והילד צריך אותי...)
סליחה על הציניות אבל באמת מעניין אותי, כי אני חושבת שאמא כן צריכה לשים לפעמים גבולות כדי שיהיה לה חיים.
לאמא מרוטה המאגרים נגמרים מאוד מהר...
נראה לי שאני כן ימשיך בכיוון אבל פחות "יאיים" עם המוצץ כי כמו שכתבת אולי באמת יש פה ניצול מסויים.
אני פשוט יסביר לו את העניין.
ואני בטוחה שהוא יקלוט
 
סליחה, אמא לא צריכה לשים גבולות ...שיקמה
כי אחרת המאגרים שלה נגמרים! אמא צריכה לשים גבולות כי אדם צריך גבולות. וילד בן שנתיים שמסוגל ללכת לישון לבד יכול ללכת לישון לבד.
אולי כדי לעדן את הניסוח לא הייתי אומרת "אם לא תלך לישון אני אקח לך את המוצץ" אלא "אם תלך לישון יפה אני אתן לך למיטה ספר/משחק/דבר אחר שימצא חן בעיניו"
 
מסכימה איתך על הגבולותקיווי
בקשר להצעתך ניסיתי וזה לא ממש דיבר אליו
באמת מוזר...שיקמה
אני לעומתך אמא כל כך טובה, כל העצות היפות עובדות אצלי מצוין.
 
לזה התכוונתי, וסליחה שנשמעתי תוקפנית בהצלחהקרנלהאור
מותר להציע על בסיס בייביסיטרים??ביקור
יושבים 3-4 דקות, הילד רגוע אך ער, ואומרים לו "אני רגע יוצאת תכף אשוב"
בהתחלה, באמת חוזרים אחרי 2 דקות, יושבים עוד 5 דקות, אם הוא עוד ער-מותר שוב לצאת, לדקה ולשוב... כך בונים אמון-הילד יודע שבאופן עקרוני את איתו-אבל זה ושאם הוא צריך את תחזרי, שמישהו מידי פעם מציץ ושומר עליו. במשך הימים אני מאמינה שהוא יירדם מהר יותר או יהיה סבלני גם אם 10-15 דקות לא תחזרי.
אבל תמיד לחזור בסוף! גם אם הוא כבר יישן-הוא יכול לשאול על זה בבקר וכך תוכלי לומר-חזרתי אבל כבר ישנת...
זה פשוט מאפשר להספיק לעשות עוד דברים תוך כדי.
 
חוצמזה, תמיד אפשר לקפל כביסה בחדר שלו, לנצל את הזמן לקרוא לעצמך וכו' וכו'
 
בהצלחה
רעיון יפה ומעניין.קרנלהאור
   גם אצלנו הרעיון של ביקור עבד!טלי10אחרונה
שלום לכולם מה שלומכם?נשוי מיואש
הכל בסדר עם כל המחוייבויות וכו' ??
לי אין כח לפעמים בא לי להיות רווק לכמה ימים ואח"כ לחזור לשיגרה
 
יש לך מספיק ספייס?שיקמה
רוצה לומר: האם אתה מפנה מספיק זמן לעצמך? עם חברים, תחומי עיסוק שמעניינים אותך וכו'?
ממש אין לי זמן לזה !   נשוי מיואש
יש דברים שצריך לעשות להם זמן..אביוס
קח חופש מהעבודה/לימודים וצא לטייל..
קל להגיד וקשה לעשות.אנונימי (פותח)
את יודעת כמה פעמים כבר אמרתי עכשיו אני. ולא אף אחד אחר. עכשיו אני דואגת רק לעצמי קונה לעצמי בגד, נוסעת למקום שאני אוהבת לחצי יום שכולם במסגרת וזה לא צריך לעניין אף אחד איפה אני. וכלום!!!!!!!!! כל פעם מחדש...........
צריך למצוא את המקום שמרגיע אותך ודבר שמרגיע אותך ולעשות אותו. לבד  או  ביחד עם מישהו שאתה אוהב......
נשמע שיש אצלך ממש בלאגן בחיים.בילי
למה אתה כזה מיואש?
האישה לא תומכת?
הילדים "קשים"?
הלימודים מסיביים?
דאג למלא מצברים בכמות ובאיכות ברת השגהיהודית פוגל
כי יתכן וחופשות גרנדיוזיות ובילויים מורכבים לא מתאפשרים עכשיו, גם דברים קטנים יותר מחדשים את המורל והכוחות.
מסכימה עם יהודית...קרנלהאור
יותר קל למצא נקודות אור קטנות במשך היום, מאשר לחכות להארה הגדולה שאולי תגיע מתישהו...
דבר עם חבר טוב, פשוט לפרוק מתחים, מישהו שיודע להקשיב ולהעריך את המאמצים שלך.
נראה לי שגם הפורום הנחמד הזה יכול להעניק תמיכה.
אני ממש יכולה להזדהות עם מה שאמרת. כבר יצא לי לשמוע את עצמי מכריזה:
"אני מתפטרת מהאמהות!! שמישהו אחר יגדל אותם קצת!! אני עושה הסבה מקצועית!!"
לפעמים מספיק להגיד בקול את הפנטזיות האלה, כדי להוריד קצת מכובד העול הרובץ על הלב.
מקוה שעזרתי במשהו...
נשמח לשמוע עוד, אם אתה מעוניין לספר....
בהצלחה  
צא למילואים...מאמע צאדיקהאחרונה
כשתחזור- תוציא את אשתך לנופש
כל היום בבישוליםיוקטנה
הצילו! בשבועות האחרונים נדמה כאילו אני כל היום מבשלת! כאילו פתאום כולם במשפחה הכפילו את כמות המזון שהם אוכלים, ואני כל הזמן במרדף אחרי הכנת הארוחה הבאה (וזו שאחריה)!
אשמח לטיפים מבעלות נסיון - המשפחה שלנו גדולה (5 ילדים בע"ה), כולם אוכלים רק בבית, כך שאנחנו מדברים על ארוחת צהריים וארוחת ערב. 
אולי זו טעות, אבל מאוד חשוב לי שהאוכל יהיה ביתי. שניצלים מוכנים אינם מתקבלים בברכה (אלא אם זה אצל אבא שלי - שם אין חוקים ). אני משתדלת גם להמעיט בגלוטן, כך שארוחות קלילות יותר כגון לחם-פסטרמה או ספגטי-קטשופ הן למקרי חירום בלבד (שקרו כבר כמה פעמים בשבועות האחרונים, למרבה הצער ). 
פעם הייתי מכינה סיר מרק גדול (סיר לחץ 7 ליטר) והוא היה מספיק לי לארוחה עיקרית היום (עם העוף) ולארוחה השניה מחר (בלי עוף - נגמר). היום הסיר נגמר בארוחה אחת! כאילו, ב"ה והכל, אבל אוווווווף!!!!!! 
ולא רק שהפיות יותר רעבים, במקביל גם אוזל הזמן לבישולים! התינוק ער יותר ויותר, וערמות הכביסה הולכות וגבוהות גם הן! 
הצילו! בעלות הנסיון - איך עושים את זה?!?!?!?!?!?!
אני מכינה כל ערבליום שלמחרתעידית לקס
בד"כ זה תבשיל קדירה שכולל אורז / תפו"א/ ירק מבושל.
וכשאין כח אז....
יום א' +ב אוכלים ממה שנשאר משבת
יום ג' פיצה ביתית
יום ד+ה  שניצלים טריים מהמחבת
יום ו' משהו קליל  לקראת שבת
פיצה ביתית? שניצלים ביתיים???יוקטנה
את תותחית! זה בשבילי נחשב השקעות של שבת!  וואלה הילדים שלך זכו! 
כל הכבודשלה שוב
לכל הנשים שמתפקדות בערב ומריצות בישולים, כביסות ואוכל, אני בערב כבר מתמוטטת...
ותמיד בעלי צוחק עלי שהאמירה האחרונה שלי תהיה- אז מה אני אכין מחר לאכול???
זה באמת מבאס יוקטנה...
השכנה שלי מעליי, אני כמה שעות לפני שבת, הבית הפוך, הילדים רעבים ואוכלים פשוט את הלחמניות שהכינו בגן- את נכנסת אליה- הם מסביב לשולחן עם עוף ותפו"א (ושבעה ילדים...) והיא לא תשלח אותי מהבית בלי לקחת איזה לחמניות או סלט שבדיוק הכינה...
דברים שאני מריצה באוכל- זה עוף עם תפו"א בתנור (פשוט דוחפים הכל לתנור...) עוף בפפריקה (מטגנים המון בצל/מקפיצים ומוסיפים חזה עוף מתובלים) עוף שלם בגריל, לקנות סיר של קוסקוס- להכין מרק - ומעל לשים קוסקוס (במקרה שלך- סיר גדול של קוסקוס), ביום חמישי- שניצלים בכמות לצהריים ולשבת- וסגרת את השבוע...כל זה בלי מרקים, פשטידות, קדירות ודוגמאות אחרות של לדחוף ולחכות...
אבל משתפשפים לא? אני תמיד מנחמת את עצמי שזה משהו שלומדים במשך הזמן- אחרי שתעברי את המשבר הזה, תדעי איך להתמודד עם בישולים לחמישה ילדים!! תחשבי איך התקדמת מאז שהתמודדת עם לבשל רק לבעל או לילד אחד...
יוקטנה החמודה, לאיזה פתרון ציפית??יהודית פוגל
ב"ה כולם גדלו וכולם רעבים כל היום, מה האפשרויות?? אמא שמבשלת וה-ר-ב-ה!!!! שרק יהיה לך כח. אולי יום-יומיים בשבוע הבעל יבשל?? פעם בשבוע אמא תארגן ארוחת צהריים?? אבל בעיקרון אין לזה כנראה פתרון מי יודע מה...
צריך לארגן את השבועחיל'ה
אצלי זה עבד כאשר היו כל הילדים בבית. היום הם כבר גדלו והבית פחות מלא.
התוכנית היתה:
א' ואם אפשר גם יום שני- אוכל משבת (צריך לבשל כמויות גדולות לשבת, אבל זה משתלם)
ופעם אחת נוספת - בד"כ חמישי משהו פשוט : אולי טונה מקופסא עם סלט ופיתות או פסטה עם סויה (לא טבעול אלא סויה- הרבה יותר בריא)
זה משאיר רק 2 ימים לבישול ממש. ואז אפשר לארגן אותם יותר בקלות...
בהצלחה!
ו- זה עובר לפני ששמים לב, ופתאום הם גדולים! ואז הבית חוזר להתמלא ב"ה בחגים ובחופשים...
תודה לכן... אולי באמתיוקטנה
הפיתרון הוא בציפיות ראליות  רעיון נהדר להיות חברים של טונה
למה לעשות הרגשה רעה?מנור סרור
הרי נראה לי שאצל רוב משתתפות הפורום זה לא כ"כ אופציה שהבעל יבשל יום-יומיים ארוחת צהריים וגם רובן לא גרות ליד אמא שיכולה להכין להם אחה"צ (חוץ מזה שיש גם סבתות עסוקות בימינו...). אז למה לעשות להן הרגשה רעה שרק להן הבעל לא עוזר לבשל או אמא לא שולחת ארוחות??
ויוקטנה אני ממש מבינה אותך- זה בהחלט מתסכל לפעמים שמשקיעים באוכל שווה בתקווה שיספיק לפחות ליומיים כדי שמחר לא נצטרל לעמוד שוב לבשל ובסוף בולעים הכל בארוחה אחת...
צריך לאמץ את המתכונים הכי פשוטים ומהירים ולשמוח שיש למי לבשל ויש מה לבשל ויש כוח לבשל (ב"ה שתמיד תמיד יהיה!!)
בהצלחה! 
סתם תובנה ללא עצהטל תלתל
נשמע כאילו האינסטינקטים שלהם פועלים לקראת החורף- אוגרים מזון לתקופה הקרה וחסרת המזון...
החזיקי מעמד! העם איתך!
וסליחה שאין עצה, פשוט שום רעיון לא עולה לי בראש חוץ מאשר לשלוח חיבוק...
זה עוזר מאוד!! יוקטנה
אולי לעבור לסיר יותר גדול?אדמונית החורש
לי יותר קל לבשל כמות כפולה או משולשת מאשר שתים-שלוש ארוחות נפרדות אבל...
החברה' שלי די מפונקים וקשה 'למכור' להם את אותו תפריט יומיים ברצף אז אני נעזרת המון במקפיא.  אני מכינה תבשיל בכמות גדולה, חלק להיום וחלק למקפיא לשבוע אחר.  יש דברים שטעימים יותר טריים ואז אני מתחכמת למשל:  מכינה פשטידות ומקפיאה אותן לא לגמרי אפויות.  ואז רק מפשירים ומכניסים לתנור וזה ממש כמו טרי בלי כל הבלאגן והזמן של ההכנה.  אני גם מכינה מראש מה שאני קוראת לו בסיס לתבשיל בשר שכולל בצל מטוגן ובשר מבושל במעט רוטב.  לזה צריך להוסיף ירקות ולבשל קצת.  כנ"ל שניצלים מצופים מוכנים לטיגון ועוד...
מנסה להצטרף לרעיונות:אני ירושלמית
1. קודם כל למה 2 ארוחות מבושלות? גם אצלי אוכלים בבית ורק בצהרים אוכלים מבושל. בערב אוכלים סלט/ירקות חיים,  ביצה, גבינות/מוצרי חלב, אני זוכרת שאתם לא צורכים כ"כ מוצרי חלב, אז אולי במקום זה תוסיפי נגיד טחינה/חמאת שקדים/אגוזים  וקרקרים מקמח מלא/פריכיות אורז... ולקינוח פירות חיים ולמי שרוצה משקה חם (תה). כמובן שאם צורכים מוצרי חלב אז זה פשוט בהרבה.אגב מה בנוגע לסויה? יש הרב הממרחים ומעדנים/משקאות סויה... כתחליף לחלב...
כעיקרון לדעתי כדאי כמה שפחות לגוון בארוחת ערב כדי להרגיל את כולם לשגרה פשוטה ובלי ציפיות... לגוון נגיד בצורת ההכנה של הביצים(יום אחד קשה, יום אחד קשה מרוסקת, יום אחד עין, מקושקשת, חביתה רגילה, עם זיתים עם רסק עגבניות, שקשוקה וכו' וכ'ו...) לגוון קצת עם הממרחים (טחינה עם דבש, רגילה, חמאת שקדים עם דבש רגילה, חומוס וכו') לגוון עם סוגי הפירות לקינוח... בחורף כשקר ממש אפשר לעיתים  להחליף אחת מהמנות במרק, אם בצהרים לא אכלו מרק.
2. לארוחת צהרים יש לי רק להצטרף לאדמונית ולהמליץ על בישולים כפולים ומשולשים ולהקפיא- לקנות עופות נקיים ו'לזרוק' לסיר במקום עוף אחד שלושה או אפילו יותר! במקום שאת תתאמצי שתתאמץ הכירה  להכין כמות ענקית של תערובת לקציצות ולהקפיא. לא להכין שניצלים!!! זה לוקח המון זמן ובכלל לא כ"כ בריא!! לקנות חזות עוף נקיים לתבל בשמן ותבלינים כיד הדמיון ולאפות/להגריל/לטגן, כעדיפות נתונה כמובן לאפיה.
3. לגיוון ניתן להכין צלי עוף ענקקקק ולהקפיא ובהפשרה להוסיף רוטב אחר- לדוג' רסק עגבניות/זיתים/פטריות לבישול קצר ולטעם שונה...
4. לתוספות תעסיקי את הילדים- שיקלפו ירקות בערמה ואת תבשלי ותקפיאי- שיבררו אורז מלא ואת תבשלי ותקפיאי וכן הלאה ...
5. מרקים, מרקיןם מרקים, בסירי ענק בכמויות אדירות כמו למוסד....
6. בעצם זה צריך להיות בהתחלה: לקנות מקפיא גדול ואיכותי... ולהתרגל לרשום על החבילות מה יש בפנים... כי שוכחים...
7 גם זה צריך להיות בהתחלה- תתרגלי לחשוב כפול, תחשבי שיש לך 10 ילדים או אפילו יותר... מה הם ישארו רעבים?
8.להחליט שאת מבשלת נגיד רק פעמים בשבוע- פעם אחת לשבת ועוד פעם וזהו! כל השאר אוכלים מקפאה. לאט לאט תכנסי לקטע ותראי שזה ממש אפשרי רק עניין של החלטה. טואולי בהתחלה נגיד תעשי יום בישולים ענקקק, תסדרי איזה סידור לילדים ותעמדי ותמלאי את המקפיא בשביל ה'סיפתח' של העסק כשיהיה לך מקפיא עמוס יהיה לך יותר קל להתחיל את העסק...
9.  סתם רעיון לא יודעת אם מתאים לך.. אבל תחשבי, אולי תעשי הסדר עם שכנה? היא מבשלת את העוף ואת את המרק וכו'... או שיום אחד היא באה אליך וביחד אתן ממלאות את המקפיא שלך ויום אחר את תגמלי לה באותה צורה...
 
בקיצור לדעתי יש לזה פתרון ורק צריך למצוא אותו. ובין שאר הפתרונות זה גם להתפשר...ולא להרגיש רע אם אכלו קצת (או הרבה) פסטה או שניצל מוכן....
לחפש מתכונים קליליםveredd
זה הפתרון שלי. בעלי בלי עין הרע אוכל הרבה וטוב, ומצפה לארוחת ערב חמה וארחות צהריים חמה לאוניברסיטה. הפתרון? לבשל דברים מהירים מהירים!
למשל- יש בלוג של מישהי שקוראים לה "ניקי" בתפוז, שהיא מתמחה ממש בבישולים מהירים (מומלצים- תבשיל קדירה של עוף, פשטה וגזר גמדי- כ"כ קל ומהיר! או לביבות בטטה אפויות). ובנוסף, למה שלא תכניסי יותר קטניות ולחם? למרק תכניסי גריסים- זה ממלא חבל"ז ובריא גם באותו אופן. ועם כל ארוחה תוסיפי לחם מחיטה מלאה- ממלא מאוד, ושוב- גם בריא. אולי הם דורדשים פחמימות.
ואגב, אם אתם לא משתמשים בחלב או בכל מוצר ספציפי אחר, צריך לוודא שהם מקבלים את המצרך העיקרי שיש בו במקום אחר, אחרת הרעב פשוט נובע מחיפוש אחרי המצרך היחיד ההוא...
הרבה מהזמן של הבישולקיווי
זה הקילופים.
אולי תעשי לילדים תחרות קילופים או משהו כזה ואז תוכלי רק לזרוק לסיר + תעסוקה לילדים
כן אני בהחלט צריכה ללמודיוקטנה
לתת לילדים לעזור! זה אתגר בשבילי להרשות להם לקחת חלק בעבודות המטבח ה"קדושות" שלי... אבל אני עובדת על זה! תודה! 
גם חוסך בזמן וגם בריא יותר לא לקלףבילי
אני משערת שאת יודעת את זה...
רק שום ובצל ;)יוקטנה
קילוף תפוחי אדמה ובטטות, זה התחום של בן ה6 שלי!קרנלהאוראחרונה
וגם בן ה2+10חד' מצטרף ומצליח לא רע לקלף לפחות 2 תפו"א כמעט לגמרי.
לחתוך סלט ירקות ישראלי - גם בן ה-6 נהנה מידי פעם, או לגרד דברים בפומפיה.
חביתות מכינים הגדולים יותר ונהנים להשקיע בתוספות מעניינות.
טוסטים מושקעים עם תוספות מעניינות, גם מכינים הגדולים יותר.
פסטה יודעת להכין הבת הבכורה (13.5), אפילו לימדה אותי רוטב עגבניות עם טונה (כמו בולונז)
מג'דרה - תבשיל אולטימטיבי אצלי. מכינים כמות גדולה בהשקעה מינימלית!
בהצלחה
חייבת לבוא לבקר אותך איזה בוקר....
וואו מאיפה כל הרעיונות האלה???יוקטנה
איך את כבר כל כך ספצית בעניינים האלה?!  בטח את הבכורה של אמא שלך, או משהו כזה? תודה תודה תודה! 
בדיוק דיברנו על זה אני ובעלישמחה תמיד
עזבח את הלבשל עם זה עוד אני יסתדר זה מיליון כסף בחודש עשינו חשבון שאני ובעלי אוהבים בשר וביתי הקטנה מתחילה עכשיו עם עוף אבוקדו וכו... זה מלא כסף משכורת רק על אוכל מה עושים איך מתארגנים איך לחסוך?
רעיונותאנונימי (פותח)
בכל מה שקשור לאוכל- כל עוד זה לא מותרות, אין מה לחסוך.
תדברו ביחד על הנושא, תראו אם יש דברים שאתם קונים ומבחינתכם אפשר לוותר, אם לא סימן שהדבר נצרך ואין מה לחסוך.
אולי לחסוך בדברים אחרים שלא קשורים לאוכל.
 
מה שאנחנו עושים (טוב האמת שבמשך השנה אני כמעט לא מבשלת, בימים שאני עובדת- הילדים אוכלים במשפחתון- המטפלת מבשלת במקום, בעלי אוכל בישיבה, ונשאר רק לי לאכול, אז כל פעם שאני מכינה בשרי לשבת אני מכינה קצת יותר ומקפיאה לעצמי במנות) אבל באופן כללי, אולי תוכלו להמיר 1-2 ארוחות בשבוע בדגים ובסויה (אפשר גם סויה ממש פולים/פתיתים ולא טבעול- אם אתם לא מכניסים טבעול הבייתה), יש בהם מספיק חלבונים ולא צריך כל יום בשר (צריך להתרגל למחשבה), בד"כ עולים פחות מבשר. תבדקו את העלויות (לקילו) של סוגי הבשרי שאתם קונים שניצל/ חזה/ כרעיים/ טחון או כל סוג שאתם מכניסים והסוג שיקר יותר- תצרכו ממנו פחות במשך השבוע ותשתמשו יותר מסוגים הזולים יותר.
 
ונכון- כשתינוק/ת מתחיל/ה לאכול, אבל עדיין לא אוכל/ת מהאוכל הרגיל, ההוצאה יותר גדולה, כי צריך לקנות רק מה שאוכל/ת בנפרד.
הבת שלי, למשל, ארוחה אצלה זה 3 סוגי פירות שמכל אחד היא אוכלת שלם ואני אוכלת רק פרי אחד ליום, ואם אני לא מכינה למשפחה ירקות, אז זה לבשל לה בנפרד (קורה בימים החופשיים שלי ולשבת). 
כשהם גדלים עוד קצת וכבר אוכלים מהתפריט הרגיל אז מכניסים עוד קצת מכל דבר ואז ההוצאה קטנה יותר.
 
בהצלחה
בואו נגיד בקוליהודיה מא"י
"אטריות הן לא ג'אנק פוד. הן עשויות מחיטת דורום שהיא החיטה האיכותית ביותר, וחיטה היא עיקר מזונו של האדם."
וברגע שהתוספת הקלה ומהירה של אטריות הופכת ללגיטמית החיים נהיים קלים יותר. ואם רוצים להרגיש ממש טוב עם עצמנו אפשר אטריות מקמח מלא. למרות שאני לא בטוחה שיש להן יתרון תזונתי אמיתי.
חוץ מזה אולי הגיע הזמן לשתף את הילדים בבישול? אני זוכרת את עצמי בתור ילדה קטנה כבר עוזרת לאימא במטבח.
ילדים יכולים לקלף ירקות, לברור אורז, וכו'. ובהמשך גם לטגן חביתה, לחתוך ירקות ולהשגיח על הסיר שמתבשל על האש...
מדיח יש לכם? זה גם עושה חיים קלים במטבח
ועוד משהויהודיה מא"י
עושים סדרי עדפויות בבישול מבחינת בריאות, זמן וכסף.
לדוגמא: שניצלים מוכנים זה אולי לא הדבר הכי בריא שבעולם (אם כי למען האמת גם שניצלים בייתים זה לא בדיוק אוכל הבריאות האוטלמטיבי) אבל זה בטח עדיף על פני פסטרמה. ואם בשניצלים עסקנין ברור שמבחינת בריאות עדיף לקנות שניצלים כאלו שעשוים מנתח שלם על פני אלו שעושים מעוף מעובד. אבל המחיר... נו טוב המחיר... גם הרבה יותר קל לקנות ירקות חתוכים מוכנים לסלט, אבל הויטמינים... והמחיר... אז צריך לתמרן בין כל הדברים האלו, ולהחליט איפה מבזבזים כסף, איפה "מבזבזים" זמן ואיפה "מבזבזים" בריאות 
חשובאם6
לילדים עד גיל בר\ת מצוה אסור לברור אורז.
ואני יודעת גם למה זה...דבורי
בתור הבת הרביעית מ-12, הייית בוררת אורז בקצב של .... חצי כוס בחצי שעה!
 
רק לפני שלוש שנים למדתי לברור כמו שצריך...
 
אז באמת אסור לקטנים לברור.
אני עוד לא בבעית הכמויות אלא רק בבעית הארגוןאמא ל-2
שכל יום יהיה אוכל. שמתאים גם לנו גם לצוציק וגם לאפרוחית....
אבל יש לי אחות גדולה עם 7 ילדים שאוכלים כל יום בצהרים ( 1.00 ) והם מורעבים...
ואחותי טוענת שהם אוהבים טרי... סתם, היא אומרת שאין מצב להכין כמות לכמה ימים.
אה... והיא עובדת בבקרים
מושלם. תודו!
 
בקיצור, למדתי ממנה הרבה על אירגון, והנה כמה טיפים בתוספת הצדעה לנשות ישראל המדהימות!!!
 
במחשבה שניה אני לא ממש מחדשת הרבה, כי זה בסגנון של מה שכבר כתבו לפני - בישולי קדירה ותנור - ששמים הכל בפנים סוגרים ומתפללים שיספיק...
 
אבל היא לימדה אותי על התארגנות - בערב באמת, בהנחה שמצליחים להיות בהכרה...
 
אז ככה להכין בסיר מלא ירקות חתוכים וכל טוב בתוך מים -  למרק,
 אורז מבורר עם תבלינים ושמן לפי הצורך,
 תפו"א חתוכים לקוביות ומתובלים בפפריקה מלח פלפל שמן זית שום גבישי פטרוזיליה קצוצה- אפשר גם עם קוביות גזר, אפונים, קוביות פלפל וכו' כיד הדמיון הטובה וקצת מים.
 
 
תערובת מוכנה לקציצות,
 שניצלים / דגים טבולים בביצה ופרורי לחם,
 עוף מתובל בתבנית
 ויש לה משו מנצח - עוף בפרורי לחם - תקשיבו טוב, לוקחים מנות עוף - אפשר גם רק כנפיים - טובלים אותם בפרורי לחם מתובלים - בלי ביצה קודם! - ומכניסים לתנור - שעה וחצי מכוסה ועוד חצי שעה בלי כיסוי - שיהיה פריך. אפשר לעשות מזה אפילו שלושים מנות בתבנית ענקית - ולהקפיא, או סתם לשמור ליום יומיים נוספים, טעים כמו שניצל,בלי מלא שמן וטיגון וקל חבל"ז!
 
בקיצור - הרעיון הוא שאת קמה בבוקר, נוטלת ידיים ועוד לפני שאת מצליחה לגמרי להתאפס את מדשדשת למטבח- וכל מה שצריך לעשות שם זה לשים את הסירים המלאים על הגז ולהדליק אש או להכניס לתנור...
 
ובשבילך יוקטנה - נראה לי פשוט להגדיל את הסירים / התבניות, ואת הראש בעיקר... בהצלחה!!!
רעיונציק..אמא קטנה
אני גיליתי את היעילות של שקיות "קוקי" ששמים בתנור...
דוחפים לבפנים את כל מה שבא לך, החל מירקות ועד לבשר ...וזה תיק תק...ירקות תלמשל לוקח לי חצי שעה וזה מוכן וטעים...ובריא!
כשאמא שלי גידלה שנים עשר ילדים...דבורי
היא בכלל גדלה בתור בת יחידה ומפונקת, בלי אחים ואחיות בכלל.
ומה שפתר המון בעיות זה שהיו תפריטים די קבועים לרוב הארוחות, כך שנוצרה רוטינה של מה מכינים ומתי, וזה ממש מקל על ההכנה, וגם נותרו מעט ארוחות לגוון כיד הדמיון הטובה.
ארוחות בוקר - בקיץ, דגנים, ובחורף - דיסת סולת (מבושל עם מים וקצת סוכר מפוזר למעלה... אחח, החורף של הילדות - אין על הדיסה הזו. מחממת וממלאת את הבטן בכיף כל הבוקר!)
כשהגענו מבית הספר חיכתה לנו פלטת ירקות חתוכים טריים על השולחן. גמבות בצורות פרחים, גזר ומלפפון  - מקלות של תופים, והכי כיף - עלי חסה מגולגלים ומוחזקים עם קיסם שיניים, כל אחד מחביא בתוכו אוצר קטן של גבינה צהובה. זה היה ממש להיט הקיץ.
ארוחות צהריים - ימי א' סיימנו את הבישולים של שבת.
                     ימי ב' ו-ה' - תמיד תמיד אכלנו אטריות... זה היה ממש כיף.
                     ימי ג' היה אפשר לבחור ארוחה כיד הדמיון הטובה (פיצה ביתית, חביתות, וכד')
                     ימי ד' אכלנו בשרי - או שניצלים עם צ'יפסים, או בולונז, השניצלים היו ועדיין המנצחים.
מכיוון שכשיש 12 ילדים כל אחד מגיע הביתה בשעה אחרת, אז ארוחת הצהריים התחילה בערך באחת בצהרים ונמשכה עד הערב...
והכי חשוב, אף אחד מאיתנו לא סובל היום מתת תזונה או הפרעות אכילה, כלומר - כולנו בריאים ושלמים. ישתבח הבורא.
דבורי!!!veredd
איזה צחוקים!! גם אנחנו תמיד היינו אוכלים דייסת סולת כילדים... ואתמול, עם הסימן הראשן של החורף- רצתי להכין לעצמי דייסת סולת מהבילה!!! יאמי!!!!
לא צריך לברור סולת?קיפי.
זה חתיכת פרוייקט.
וגם דייסת קוואקר- אותו רעיון. יורד החשק כשחושבים על לברור.
(אלא אם שוברים חסכונות וקונים קוואקר באריזות וואקום)
אם תראי בספר של הרב ויאנווה מדבר
יש חברה אחת שהיא בחזקת נקיה ולא צריך לברור.
לנו אין את הספר, אבל יש לי את המוקד שבו הוא עונה, אם תרצי אברר לך
סולת אפשר לנפותיהודיה מא"י
בנפה של קמח מלא, זה עובר.
קוואקר - קונים קוואקר במקם נקי (לא בשוק) ועושים בדיקה מדגמית. (3 מקומות מלמעלה, 3 מהאמצע 3 מלמטה)  ואז שמים את הכל במקפיא.
איך עושים דייסת קוואקר? נשמע מעניין!!אנונימי (פותח)
דייסת קוואקרטל תלתל
שמים קוואקר ומים/ חלב ביחס של 1:2 (על כל כוס קוואקר שמים 2 כוסות מים) בסיר, מרתיחים, מנמיכים את האש, ואחרי כמה דקות זה מוכן. אפשר להוסיף חמאה, סוכר חום, קינמון, צימוקים, תמרים, פירות יבשים בכלל, אגוזים למיניהם, שוקולד צ'יפס... לביתי, כשהייתה תינוקת, הוספתי בננה ו/ או בטטה מרוסקים. אפילו פירות יבשים שהשרתי במים רותחים וטחנתי. ככה חסכתי את הסוכר באוכל שלה והרווחתי עוד ערכים תזונתיים. טעים טעים טעים ובריא בריא בריא!!! קוואקר זה מצויין לבריאות הלב.
אגב, כוס זה המון, זה מספיק לשתי מנות יפות למבוגרים.
הדרך המהירה והפחות מלכלכת: לשים את הקוואקר בקערה, לשפוך מים רותחים באותו יחס של 1:2, לערבב, לכסות ולחכות כמה דקות.
אפשר גם עם חלב. תענוג.תאנה.
יקירתי. אין נחמה בפי!קרנלהאור
אני עם שישה. משתדלת שצהרים וערב יהיו מבושלות, אוהבת גם בוקר עם מגוון ממרחים, ירקות/סלט, חביתה...
הזדהתי מאד עם ערימות הכביסה בחדר הכביסה ולקיפול על הספה בסלון.
הריצפה שדורשת טיאטוא אין סופי (בית קרקע, ילדים נכנסים ויוצאים כל היום, המון חול)
והכי מטריף אותי... להשקיע בארוחה טובה, בריאה, עם כל אבות המזון, ואז כל אחד בנפרד מודיע שהוא לא ממש רעב, מעדיף קורנפלקס, או פרי
מה אגיד לך...? שאלת איך עושים את זה... אני חושבת שאני מנסה (הרבה פעמים ללא הצלחה) לשמור על שמחה בבית ושלוה ולשכנע את עצמי, ועוד יותר את האיש, שהיחסים בין בני הבית יותר חשובים, ולא מוכנה להכנס לוויכוחים על נושאי סדר ונקיון. משתדלת להביא אותם לידי מוטיבציה פנימית... אולי בגיל 20 זה יעזור
 
הצלחה
קרן
סקר אמהות: מה הייתן עושות...רצון הרצונות
אילו לא הייתן כעת בפורום?....
 
יאללה ביי,
אני הולכת לקפל כביסה...
אנינחשונית
הייתי ממשיכה להכין את היומולדת של פיצי למחר בגן. אבל עמדתי על הרגליים איזה שעה והכנתי את העוגה אז עכשיו אני קצת יושבת, עייפה נורא...  
הולכת לישון..ילדה זיגזג
שוטפת כלים ,והולכת לישון...אמא קטנה
אבל כמו נחשונית,כבר אין לי כוח לעמוד...כל היום על הרגליים..
אבל אין מה לומר,שאלה טובה שאלת...
גורמת לי ללכל היסורי מצפון לעלות ולצוף...=]
פשוט נרדמת...זברונית
לישון, לפני שיתעורר לעוד הנקה...קרנלהאוראחרונה
שלוםמשום מה
עד עכשיו הייתי צופה מהצד
אולי אני אצטרף קצת (לפחות עד שהחל"ת יגמר כי אח"כ נראה לי שלא יהיה זמן
בכל מקרה אני בת 28 אמא למתוקונת בת 3 וחצי שמלמדת אותי להיות אמא ב"ה
 
שלום וברכהאנונימי (פותח)
גם אני די חדשה פה ובכלל בעסק הפורומים לאמהות
ואני חייבת להגיד לך שזה נחמד ביותר ככה מתי שיש לי זמן
 
לפתוח ולקרוא על עוד אמהות עם התלבטויות כמו שלי ולהזדהות איתם
או לחילופין לשמוע נסיונות שאין לי בכלל ולנסות לחשוב מה הייתי עושה במקרים כאלה
אחרי יום מתיש של כביסות מקלחות אוכל כלים נקיונות וכו' זה כמו מרגוע קטן לנפש שלא דורש ממך חשיבה (אולי יהיה מי שיטען שזה קצת מרגיל לרדידות אך מידי פעם זה מצויין)
 
זהו אז בהצלחה עם הילדה תהני ממנה וגם מהפורום הנחמד הזה.
הי...קרנלהאוראחרונה
גם אני די חדשה בפורום הזה. אם כי לא כ"כ חדשה בעסקי פורומים (בעוונותי הרבים)
ממש מצאו חן בעיני הנפשות הפועלות כאן ועושה חשק להשאר
אני רק מזהירה.....
זה ממכר
ראו את שעת כתיבת הודעה זו.......
הנקה וכל מה שקשור...מא'-ת'
עד איזה גיל אתן מניקות ?
האם אתן חוזרות לעבודה מיד בתום חופשת לידה ? ממשיכות בהנקה ע"י שאיבה ?
באיזה גיל אתן נותנות אוכל מוצק ? או שכל עוד הילד/ה יונקים אתן מעדיפות ללא תוספות ?
תמיד עם חזיית הנקה ופדים להנקה ? לא מסורבל מידי ?
את הילדים שלי אני מניקה עד גיל שנה פלוס מינוס והייתי שמחה לשמוע עיצות וטיפים לייעול...
 
אם הבנים שמחה.
נראה לי שייך לפורום הריון ולידהטל תלתל
הנקה עד גיל שנה פלוס היא דבר נפלא! הלוואי כל ילדקרנלהאוראחרונה
היה זוכה לזה!
על פי המלצות משרד הבריאות (לא זוכרת של איפה, אולי ארה"ב), מומלץ להניק אפילו עד גיל שנתיים.
הנקה זה הרבה מעבר למזון. זה קרבה לאמא, זה ביטחון, זה חום ואהבה - ולכל אלה אין שום תחליף בעולם!!
זה 100% בריאות טהורה!! לכן אני גם חושבת, שכל אמא שיכולה להאריך את חופשת הלידה שלה, כמה שיותר, יותר טוב!!!
אוכל מוצק אפשר להתחיל במקביל להנקה, סביב גיל 6 חודשים. בהתחלה כל סוג מזון בנפרד כדי לראות איך הילד מגיב ואם מערכת העיכול שלו סובלת את זה.
חזית הנקה הכי נוחה לי להניק... נפתח נסגר בקלות. יש מסתדרות עם גוזיה. וביננו, בלי חזיה הכי נוח!!
פדים, בעיקר בחודשים הראשונים השתמשתי, כשעוד היו נזילות. בשלב מסוים כבר לא היה לי צורך.
טיפים ליעול.... יעול של מה? תגידי מה לא נוח לך, ואפשר לחשוב יחד איך ליעל.
 
מקוה שעניתי לך
סקר קשה: מה העוול הכי גדול שעשיתם לילד שלכםשירק
אני יתחיל.. אמנם התינוקת שלי עוד לא עברה אצלי כל כך הרבה... אבל הדבר הכי נורא שקרה לה זה שיום אחד שמתי להנאתי מסכה לבנה על הפנים וחיכיתי שתתייבש, ושכחתי. פתאום אני קולטת אותה מביטה עלי בעיניים קרועות לרווחה, ואיך שהסתכלתי עליה היא תכף הקימה צרחות אימים נוראיות. מתוך אינסטינקט באתי להרים אותה ולחבק אותה והיא מסכנה נבהלה עוד יותר וכמעט איבדה את הנשימה מתוך צרחות. הנחתי אותה ככה צורחת ורצתי לאמבטיה לשטוף את זה. כשחזרתי היא עוד לא כל כך האמינה והמשיכה לבחון אותי במבט כזה של חוסר הבנה. מסכנונת. 
זה שירשור בעייתי...שלה שוב
למה?
כי אנחנו אנשים, ובתור אחת שנמצאת עם ילדיה בבית, ההתקלויות והפשלות הם כמעט יומיומיות, ולכולנו יהיו כל הזמן,
הדבר הדווקא חשוב בעיני הוא לא לתת דגש לפשלות זה רק מעצים אותם, את רגשי האשם, ואת חוסר הבטחון שלנו בתור הורים. הכי כדאי בעיני זה להתעסק בכמה אנחנו בסדר, כי נראה לי שהיום הורים מלקים את עצמם כל הזמן ברגשות שאפילו הילדים קולטים את זה, ואז באמת יש בעיות חינוכיות...
אבל, מכיוון שלכל דבר יש שני צדדים, ואם זה ממש מנחם מישהי לשמוע קריזות וטעויות של אחרים (יש בזה משהו...)
אז הנה:
באתי הביתה ונכנסתי למקלחת, והנה מישהו שפך על המכונה יוד חום בכתמים, ניסיתי לשפשף- לא יורד, יצאתי לסלון והתחלתי לצעוק על הילדים מי התעסק עם יוד במקלחת, זה ממש מסוכן. שטפתי אותם (במילים...). אחרי כן בלילה- ראיתי שהדוד למעלה מטפטף איזשהו חומר בצבע חלודה...
יש לי עוד המון. טעויות הן לא משהו נדיר אצלי. זה מה שעלה לי ראשון.
אם יהיה לי עוד הברקות אכתוב.
מסכימה  עם הבעיתיות..אבל בכל זאת..אמא קטנה
פעם אחת ביתי ישנה לה,ואני ובעלי יצאנו לערוך שולחנות ל7 ברכות..בערך רבע שעה לא הינו בבית,במחשבה שהיא ישנה מעולה.
מסתבר שלא כך היה...וכשחזרנו ראינו אותה צורחת בטרוף.!!!
ואח"כ היא פשוט לא רצתה לרדת מהידים...עד שהרדמנו אותה,הייתי מניחה אותה בעגלה והיא היתה ישר מתעוררת בבכי...ככה איזה כמה ימים טובים עד שנרגע לה...
איזה הורים "מזניחים"...
זה לא ממש עוול, אבל זה היה ממש לא יפה...אנונימי (פותח)
הבת שלי הקטנה ,שנה ושבע, ראתה זבוב מת במסדרון ופחדה לעבור לידו, אמרתי לה שתעבור ושאבא מחכה לה, היא עוברת בשיא הזהירות, פחדה שהוא יעשה לה משהו, ובשניה שהיא עברה לידו לא התאפקתי ועשיתי עשיתי "בזזזזז...", מסכנה איך שהיא קפצה... ואני ממש לא האמנתי על עצמי...
ואני...טל תלתל
עושה אמבטיה לקטנה ומחזיקה אותה עם הפנים כלפי מטה. פתאום היא החליטה לבדוק את גובה מפלס המים בעזרת פרצופה דווקא... כשקלטתי שהיא נחנקת שלפתי אותה החוצה והמשכתי להחזיק אותה צורחת מעל המים במקום לחבק אותה חזק חזק. להגנתי אומר שלא היו לי עוד חולצות נקיות ללבוש באותו היום, ולבושתי אומר שזה מה שעבר לי בראש כשהבת שלי מבועתת מהמאורע.
גם לה לקח כמה ימים לחזור ולהנות מהאמבטיות שלה.
מצטרפת למסתייגות אבל גם למספרותיוקטנה
אוף יש כל כך הרבה, למרבה הצער שלי וקשה לי מאוד לחלוק, אבל בכל זאת... 
כשבתי השניה היתה תינוקת, נתתי לה לבכות הרבה מבלי לעזור לה גם ביום, וגם בלילה  
ומוסיפה על כל הדברים החכמים שהמסתייגות שמעלי אמרו - רגשות אשמה מונעים מאיתנו להתפנות ללקיחת אחריות, ועל כן מונעים מאיתנו ללמוד וגם לתקן. 
אוי הצחקת אותי ישיחנה...veredd
מסכנונה! אבל האמת שזה קצת חמוד... לא נורא קצת חוש הומור. לא יודעת מה הדבר הכי נורא שעשיתי... נראה לי שהייתי יותר מדי פרנואידית עם אוכל והייתי ממש דוחפת לו אוכל שהוא היה קטן... ועד גיל ממש מאוחר הוא היה פשוט לא אוכל כלום חוץ מהנקה. אני עדיין מרגישה מזעזע מזה.
בכל מקרה, יוקטנה, אני לא יודעת אם קראת את הספר "לאכול להתפלל לאהוב", אבל יש שם קטע מקסים שבעצם אמר שרגשות אשמה גורמים לנו להרגיש שאנחנו מתפתחים ונאורים מבחינה מוסרית, ובכך פותרים אותנו מלעשות משהו בנידון. מאוד דומה למה שאת אמרת... הספר די מזעזע, אבל המשפט הזה תפס אותי. הזכיר לי את הטענות של גדי טאוב כלפי השמאלנים. ותחשבו על זה ככה, אנחנו כאמהות מרגישות אשמה כ-ל הזמן! מאז שהגעתי למסקנה הזאת, עשיתי החלטה שאני- לא מבזבזת זמן על רגשות אשמה! היום לא הספקתי לסדר את הבית? אז מה! ננקה מחר! היום הקטנטן לא אכל כ"כ טוב? אז מה! מחר נכין לו סעודות מלכים! היום הייתי צריכה ללמוד ולא הייתי איתו כל היום? אז מה! שנחזור נלך איתו לפארק ונעלה על כל המתקנים ונשחק תופסת!
שמעתי על הספריוקטנה
אבל הוא לא מהז'אנרים שלי (מתח, מדע בדיוני...). אז את אומרת שלא הפסדתי הרבה?  תודה!
מאמצת לעצמי את הגישה שלך. מעולה!קרנלהאור
אוף, אני שונאת להיזכר בזהשיקמה
נכנסתי לשרותים וסגרתי את הדלת, ראיתי שהבן שלי מנסה לבוא אחרי, וכשסגרתי את הדלת הוא התחיל לבכות. כשגמרתי את עניני שם (בלי להזדרז במיוחד או משהו) יצאתי. מצאתי אותו עומד ליד הדלת, והאצבע הקטנה שלו תקועה בין הדלת למשקוף. לא יודעת מי בכה אח"כ חזק יותר.
וואי מסכנ/ה! צמרמורת רק מלקרוא את זה!נווה מדבר
אוי גם לי זה קרה...יוקטנה
אם זה מעודד אותך (אותי לא )
בטח שאותך לא...שיקמה
אותי כן, אבל. אם לאמא האולטימטיבית זה קרה, אז אצלי זה בסדר
פחחח...יוקטנה
לא שומעים את הצרחות שלי על הילדים באינטרנט
(זה שאני מתנסחת היטב בכתב, לא אומר כלום על כישורי האימהות שלי... )
אוי אוי! מזעזע לדמיין את הסיטואציה. מסכנון הוא,קרנלהאור
וכאב לב עליך
לי בטח היה לוקח כמה זמן להתאושש....
אגב, שירק- הזכרת ליveredd
כשהקטן שלי היה ממש פצפון, הושבתי אותו לידי בעגלה, בזמ שהתאפרתי. כששמתי אייליינם בתוך העין הוא התחיל לצרוח!! לא נתן לי לעשות את זה! עד שהבנתי למה הוא נבהל...
היום, הוא כבר עוזר לי להתאפר, לוקח דברים מהמזוודה ומבקש גם לעצמו קצת... פעם הוא צבע בטעות את הפנים שלו בשחור... הוא היה נראה כמו חתלתול מתוק.
הזכרת לי? הזכרתן לי...שלה שוב
מכל מה שמישהי כאן כתבה היתה לי אסוציאציה למשהו שקרה גם לנו...
האצבע שנתקעה?
פעם נסענו ברכב בשעות הלילה עם הילדים. באמצע הנסיעה האמצעית התחילה לצרוח חבל"ז, מכיוון שזה משהו די שגרתי אצלה, המשכנו לסוע עד שנמצא מקום נוח לעצור (יש לנו רכב גדול) - כשהואלנו בטובנו לעצור גילינו שהיא שיחקה עם הקליפס של הכיסא בטיחות והוא פשוט תפס וצבת לה את עור הירך...
האמבטיות שהחליקו...הצרחות של התינוקת שהנקתי ונשארה עם אבא שלה לבד בלי יכולת להושיע...
ועוד.
נשמע מזעזע במצטבר...
יש הרבה נבחר אחדאנונימי (פותח)
שלום לכולם,
יש לי סיפור יותר מצחיק מעצוב
אחרי שבעלי התגייס הבת שלי היתה בת קרוב לשנה
והיו לי כל הזמן הזיות על כל מיני דברים בבית ובינהם כמובן גם עכבר
כל לילה לפני השינה שמעתי קולות מוזרים של עכבר
זה היה בתחילת השבוע ובעלי היה אמור לחזור רק בסופו
אז הלכתי לקנות מלכודת עכברים של דבק
שמתי אותה מתחת למקרר עם חצי בסקוויט
למחרת אני שומעת את הבת שלי צורחת אני רצה מהר למטבח
ומגלה אותה עם היד דבוקה למלכודת...
לקח כמה ימים עד שלא נצפה זכר לדבק
וכמובן שבסוף התברר שהרעש היה מדלת חורקת של השכנים
 והיא בסך הכל רצתה בסקוויט..
עכשיו זה קצת משעשע לחשוב על זה, אז לא ממש היה ככה..
חשבתי הרבה ביני לבין עצמידבי חיה
מה נחשב עוול שעשינו לילדינו. הגעתי למסקנהה שחלק מהדברים שנכתבו פה הם פשוט מחוסר תשומת לב או ממש "תאונה", אבל מה שעושים או מזלזלים מתוך עצלות.. זה כבר עוול.
אז אני אתרום עוד סיפור זוועה: שהילד נרדם במיטה של אבא, והתעצלתי לשים לו כסא ליד המיטה שלא יפול... ואז אחרי שעה/שעתיים אני שומעת בום והוא נפל! אוף. איך שנאתי את עצמי באותו רגע!
    תמיד כואב לי הלב על זה מחדש -טלי10
אם אני מנסה לחשוב על דבר שבו ציערנו את הילדים שלנו, והיו לצערי מקרים כאלו.
הדבר שהכי כואב לי, בזמן שהם תינוקות קטנים, ואנחנו איתם בנסיעה, והם צורחים,
ועוצרים כדי לנסות להניק וזה לא עוזר ואין ברירה וממשיכים לנסוע הביתה, תוך כדי זה שהם בוכים. זה דבר שתמיד שאני נזכרת בו הוא צובט לי את הלב..
שזה יהיה ה"עוול" הכי זוועתי בחיים שלכן קרנלהאור
פתחת שירשור ממש מסקרןקרנלהאוראחרונה
אבל רמות כאב הלב שבו, חצו אצלי את הסף ההתמודדות.
רוצה להוסיף את העוולות שלי... אבל.... דןרש ממני כוחות שאינם בנמצא כרגע.. 
מה קרה לפורום של הנשואות בלבד?ילדה זיגזג
אני לא מוצאת אותו..
ילדה זיגזגנחשונית
בדקתי ואת רשומה כרגיל. לא יודעת מה להגיד לך. נסי יותר מאוחר. גם אני אעקוב.
תבדקי שאת מחוברת בניק שלךנווה מדבר
כן,,ילדה זיגזג
פשוט התנ\תקתי ולא שמתי לב..
 
וכשחזרתי פתאום הפלא ופלא- חזר גם הפורום של הנשואות.
 
תודה!!
זה קרה לי פעמייםאמא ל-5
ולא הבנתי למה, חשבתי שאני לא רואה טוב.
הצטרפות...זברונית
איך מצטרפים לפורום הנשואות?
שולחים מסר אישי לנחשוניתקיפי.אחרונה
שאת רוצה להצטרף, עם קצת פרטים עלייך
מפחדת לשלוח את הילדים למטפלותהריון ראשון
אני שולחת 2 ילדים למטפלות(4 חודש+שנתים) ואני כל הזמן מפחדת. אףפעם אני לא שולחת אותם בלב שלם. אין משהו שאני יכולה להצביע.כי הן נראות ממש מק-סי- מו-ת.
אני חוששת שלא מעניקים להם מספיק תשומת לב.בני הבכור מאוד התרגל שכולם מתיחסים אליו ואני חוששת שהמטפלת לא
מספיק מנשקת ומתיחסת אליו . כשאני מביאה אותו למטפלת הוא תמיד בוכה קצת ואח"כ נרגע.אך כשבעלי מביא אותו למטפלת הוא לא בוכה .האם זה נורמלי שהוא בוכה כל בוקר כבר מתחילת השנה. מה לעשות עם כל הפחדים האלה? והאם זה נורמלי? תודה על היעוץ
בתור מטפלת לשעברטל תלתל
לפי מה שאת מתארת זה נורמלי לחלוטין שהוא עדיין בוכה בבקרים. במיוחד אם את אומרת שכאשר מדובר בבעלך הוא לא בוכה. לפי הנסיון שלי- הוא בוכה בשבילך. כן. הוא מרגיש שאת צריכה את זה והוא בסך הכל עושה לך ג'סטה... וגם, מהיחס שלך הוא לומד שאולי זה באמת נורא שהוא נשאר עם המטפלת. הוא קורא את השפה שבין השורות, ומה שאת משדרת לו זה שאת מפחדת, אז גם הוא מפחד. עד שלא תרפי מהפחד, ותשדרי לו שאת סומכת במאה אחוז על המטפלת (כמובן כל עוד היא באמת בסדר), הוא ימשיך לבכות לך.
ולגבי תשומת הלב- מאחורי הקלעים אני יכולה להגיד לך שבאמת לא נותנים מאה אחוז תשומת לב בכל רגע נתון. וזה בסדר. המטפלת בסך הכל בן אדם כמוך, וגם את לא מתייחסת כ----ל הזמן לילדים. יש זמנים בהם הוא מעסיק את עצמו, יש זמנים בהם הוא משחק עם שאר הילדים, וכל עוד המטפלת מדווחת לך בסוף היום שהוא נהנה והיה בסדר, אין לך מה לדאוג. ושוב- כמובן שזה בהנחה שאת באמת סומכת על הדיווח שלה. אם לא, אז אכן יש בעיה והייתי ממליצה למצוא מטפלת אחרת. אבל קודם תבדקי טוב אם זה לא סתם ג'וק בראש שלך. את הרי כותבת שהן נראות מקסימות. אם זו סתם קריזה, לא יהיה לך טוב עם אף מטפלת ולא משנה כמה טובה ומסורה היא תהיה.
סורי על המגילה... בהצלחה!  
מסכימה איתךזברוניתאחרונה
גם אני מטפלת בביתי, ב"ה משתדלת להתיחס לכולם תמיד ולמלא את צרכיהם. לעיתים יש תקלות.
גם אני חוששת משליחת ילדים למטפלות, שמה יקרה להם משהו, יוזנחו... לכן אינ משתדךת להיות ב"ה אחלה מטפלת חמה.