לביתי בת השנה וחצי (כמעט) יש מלא קשקשים. מה עושים עם זה? זה ממש לא יפה. במיוחד שהקשקשים נמצאים דווקא במקומות שבהם השיער עוד לא מלא.
לא בא לי לשים לה כל מיני תכשירים כימיים...
מה עם שמפו נגד קשקשים (לא של ילדים)?כלנית1
אצלנו משתמשים ב-head & shoulders אבל קונים רק כשזה במבצע, אבל יש עוד סוגים נגד קשקשים. רק תיזהרי שלא יכנס לעיניים, כי זה קצת יותר כואב משמפו של ילדים...
שמעתי עלאנונימי (פותח)
למרוח שמן זית ואז לסרק עם מסרק סמיך
לי אישית זה נשמע ממש התעללות
יש גם שמן אמול של ד"ר פישר
אני לא יודעת אם זה נקרא כימי
אני חושבת שלכל הילדים שלי היה את זה כשהם היו קטנטנים
אמנם זה ממש לא אסתטי ובהתחלה גם אני הייתי מנסה להיפטר מזה
אבל באיזשהו שלב החלטתי
שלתינוק זה הרי לא מפריע
אז למה לשגע אותו אם זו בעצם רק הבעיה שלי...
שמעתי שלא רצוי שמן תינוקות...מישהי
הוא אוטם את העור.
עדיף שמנים טבעיים- שקדים, זית.
וכמו שכתבו מעלי למרוח כמה זמן לפני המקלחת- עם עיסוי עדין לקרקפת.
לסרק עם מברשת של תינוקות (רכה). ולשטוף.
ממש עוזר.
שלושה דברים:חרישית
1. כמו שכבר אמרו - זה מפריע לנו יותר מאשר להם...
2. לשים שמן שקדים - אבל אחרי המקלחת, לא לפני (הוא לא מכתים ולא נשאר ריח). אם עושים את זה לפני המקלחת זה לא יעיל.
3. לא לחפוף עם סבון - הוא מייבש את העור. רק להרטיב במים.
זה לא פעם ראשונהאנונימי (פותח)
כבר היה לה את זה כשהיא הייתה בת חצי שנה בערך (אולי קצת יותר, לא זוכרת) ואז שמתי לה שמן זית כשעה לפני האמבטיה ואחרי שחפפתי לה סירקתי במסרק סמיך וזה עזר פלאים.
ראיתי את תופעת הקשקשים אצל המון תינוקות אבל בגיל קטן יותר. (היא בת שנה וחצי, כאמור).
לגבי השמפו - אני עדיין חופפת לה עם הסבון לתינוקות של ד"ר פישר (גם מסבנת וגם חופפת) כמו שעשיתי לה מאז שנולדה. שמפואים לא של ילדים יקשו עליי מאוד - גם ככה היא לא אוהבת את החפיפה בכלל.
בכל אופן תודה לכולם על ההצעות.
התפרצויות כעסאנונימי (פותח)
אשמח לקבל עצות תובנות ורעיונות
ביתי הבכורה המקסימה, בת חמש וחצי (+ שלושה קטנים מתחתיה)
לא אפרט את כל מעלותיה, יש הרבה- בוגרת ומבינה, אחראית ומסודרת ועוד ועוד
אבל
יש לה הרבה התפרצויות כעס איומות
הסיבות יכולות להיות ממש זניחות כמו- הקוקו לא יצא בדיוק כמו שהיא רוצה
ועם כל אי הנעימות, אני מודה שגם אמא שלה (אני)
טיפוס כעסן מטבעי ואני עובדת הרבה כדי לשנות את זה
דבר נוסף שאני לא יודעת אם הוא קשור או לא
יש לה איזשהו קושי חברתי
שהיה חמור יותר והשנה השתפר
אני לא יודעת להגדיר אז אתן דוגמא-
אם היא פוגשת חברה ברחוב היא תברח או תתחבא או תתחיל לצעוק
אנחנו חושבים ללכת איתה לאיזשהו טיפול
אבל אין לנו מושג למי..
בקיצור, תודה למי שקראה עד הסוף
ואם יש גם עמות אשמח מאד!
לא יודעת אם זה נכון גם למקרה הזהנווה מדבר
לפעמים התפרצויות כעס נובעות מליקוי בשמיעה (קשה להם לתקשר טוב כי הם לא שומעים טוב, לכן זה גורם למתחים להצטבר)
הטיפול שאת מחפשת הוא כנראה "קלינאית תקשורת"יוקטנה
אפשר דרך קופת חולים, אחרי אבחון. תתחילי מהפניה מרופא הילדים או רופא המשפחה שלכם, ושיהיה בהצלחה 
אני ממליצה בחוםחבילת טישו
להתייעץ עם יעל אליצור מעפרה, היא מנחת הורים ומטפלת מיוחדת מאוד מאוד
אואההשיטת אלבאום
תמר עדן, שלום.
שמחתי מאוד לקרוא את הפנייה שלך.
לראות את רגישותך, סבלנותך ויותר מזה יכולת המודעות הגבוהה שלך.
מנית יפה מאוד את החוזקות והקשיים של ביתך.
דבר אשר ראוי להערכה
.
בגלאים אלו, התפרצויות כעס זהו דבר לגיטימי.
וכל זוג הורים מתמודד עם תופעה זו.
השאלה היא מה הנטייה של התפרצויות אלו ועל רקע מה הן פורצות.
אני מניחה, שדברייך נכתבו ממקום של חוסר נוחות עם התופעה ובתחושה שהיא חורגת את "הנורמה".
הגורמים להתפרצויות כעס יכולים לנבוע ממקורות שונים.
אמנה רשימה קצרה מאוד של דוגמאות אשר עלולות להוביל להתפרציות כעס:
כיוון, שניתן לטפל,לסייע ולעזור בתופעות אלו הן לילדה והן למשפחה כולה.
ניתנה כאן המלצה לכיוון של בדיקת שמיעה.
בתחושה שלי, שזה לא המקרה כאן.
בהצלחה רבה
ובהמון שמחה.
אורנה
"מאבחנת ומטפלת בשיטת אלבאום"
שמחתי מאוד לקרוא את הפנייה שלך.
לראות את רגישותך, סבלנותך ויותר מזה יכולת המודעות הגבוהה שלך.
מנית יפה מאוד את החוזקות והקשיים של ביתך.
דבר אשר ראוי להערכה
.בגלאים אלו, התפרצויות כעס זהו דבר לגיטימי.
וכל זוג הורים מתמודד עם תופעה זו.
השאלה היא מה הנטייה של התפרצויות אלו ועל רקע מה הן פורצות.
אני מניחה, שדברייך נכתבו ממקום של חוסר נוחות עם התופעה ובתחושה שהיא חורגת את "הנורמה".
הגורמים להתפרצויות כעס יכולים לנבוע ממקורות שונים.
אמנה רשימה קצרה מאוד של דוגמאות אשר עלולות להוביל להתפרציות כעס:
- רגישויות יתר תחושתיות, לדוגמא- רגישות יתר למגע, הבת אינה אוהבת שמתעסקים לה בשיער, מה שלא יעשו היא תרגיש בחוסר נוחות עד כדי תגובות קיצוניות כגון, בכי, התפרצויות כעס, צעקות והתנגדויות.
- כתוצאה, מרגישויות יתר יש קושי להמצא במקומות צפופים, סלידה ממגע של אנשים, לגעת בדבק,חול ללכת יחפים על דשא,קושי ביצירת קשר חברתי (כתוצאה מרגישויות יתר) ועוד... (האם תופעות אלו מוכרות לך?)
- קשיים רגשיים
- קשיים מוטורים, גופניים- כגון, קשיי קורדינאציה אשר יכולים להשליך על תחומים אחרים.
- קושי בהבנת קודים חברתיים.
- חיקוי של ההורים (יפה אמרת: "אני טיפוס כעסן מטבעי ואני עובדת הרבה כדי לשנות את זה" - המודעות לכך היא רבה וחשובה. לכן, יש לתת לזה מקום)
- ועוד....
כיוון, שניתן לטפל,לסייע ולעזור בתופעות אלו הן לילדה והן למשפחה כולה.
ניתנה כאן המלצה לכיוון של בדיקת שמיעה.
בתחושה שלי, שזה לא המקרה כאן.
בהצלחה רבה
ובהמון שמחה
.אורנה
"מאבחנת ומטפלת בשיטת אלבאום"
יכול להיות שיהיה קשה לך לקבל את זה אבל כנראה זועיצה
הסיבה האמיתית:
מהפתיחה של דברייך, ברורה ההערצה שלך לילדה. זה עדיין בסדר. אבל (אני מניח פה הנחה כמעט ודאי, אבל אם זה לא נכון, שכחי מזה) כנראה את מפנקת אותה.
למה ילד כועס? כי בעזרת זה הוא משיג את מבוקשו. כמה פעמים לא הסכמת לתת לה משהו, או שהיא תעשה משהו, או איזשהו גבול שניסית לשים לה ואז היא בכתה, ואז נכנעת? אז ככה - בכי הינו השלב הראשון של הפעלת הכח (כן!) של הילד. אם אינו מקבל את מבוקשו - זה עובר לכעס, צרחות אימים, עלול להגיע לפגיעה ברכוש, כמו טריקת דלתות וכדומה, וכ לאלימות פיזית. במקרים קיצוניים אפילו נגד ההורים.
מה לעשות? זה יהיה קשה, כואב, ומלווה בהרבה מאוד צרחות, אבל את חייבת להתחיל לשים לה גבולות. מותר לך לתת לה את מבוקשה, אבל לעולם לא לתת לה את מבוקשה לאחר הפעלת כח (קרי: בכי ומעלה). את תאלצי להיות קשה אליה כיום, אבל את יכולה להציל את החייים שלה (ממש כך).
מה שאמרתי לך, כל פסיכולוג ראוי לשמו יגיד לך. אלו אינן ספקולציות, אלא דברים ברורים, בדוקים ומוכחים. מלבד זה שזה ממש שכל ישר.
את צודקת שזה שאת כעסנית זה גם קשור. מזל שאת אדם מבוגר, לכן בכדי להציל אותה, אל תכעסי יותר ככה, ואם את כועסת עליה, זה יהיה רק לשם חינוך, באופן חיצוני לגמרי, כלומר - עשי את אצמך כועסת.
בכל מקרה, בין אם האבחון שלי נכון ובין אם לאו, אני ממציע לך לפנות לפסיכולוג ילדים טוב, בעל המלצות. נכון שזה יקר, אבל זה באמת לא פחות מהחיים של הבת שלך.
בברכת הצלחה רבה.
מהפתיחה של דברייך, ברורה ההערצה שלך לילדה. זה עדיין בסדר. אבל (אני מניח פה הנחה כמעט ודאי, אבל אם זה לא נכון, שכחי מזה) כנראה את מפנקת אותה.
למה ילד כועס? כי בעזרת זה הוא משיג את מבוקשו. כמה פעמים לא הסכמת לתת לה משהו, או שהיא תעשה משהו, או איזשהו גבול שניסית לשים לה ואז היא בכתה, ואז נכנעת? אז ככה - בכי הינו השלב הראשון של הפעלת הכח (כן!) של הילד. אם אינו מקבל את מבוקשו - זה עובר לכעס, צרחות אימים, עלול להגיע לפגיעה ברכוש, כמו טריקת דלתות וכדומה, וכ לאלימות פיזית. במקרים קיצוניים אפילו נגד ההורים.
מה לעשות? זה יהיה קשה, כואב, ומלווה בהרבה מאוד צרחות, אבל את חייבת להתחיל לשים לה גבולות. מותר לך לתת לה את מבוקשה, אבל לעולם לא לתת לה את מבוקשה לאחר הפעלת כח (קרי: בכי ומעלה). את תאלצי להיות קשה אליה כיום, אבל את יכולה להציל את החייים שלה (ממש כך).
מה שאמרתי לך, כל פסיכולוג ראוי לשמו יגיד לך. אלו אינן ספקולציות, אלא דברים ברורים, בדוקים ומוכחים. מלבד זה שזה ממש שכל ישר.
את צודקת שזה שאת כעסנית זה גם קשור. מזל שאת אדם מבוגר, לכן בכדי להציל אותה, אל תכעסי יותר ככה, ואם את כועסת עליה, זה יהיה רק לשם חינוך, באופן חיצוני לגמרי, כלומר - עשי את אצמך כועסת.
בכל מקרה, בין אם האבחון שלי נכון ובין אם לאו, אני ממציע לך לפנות לפסיכולוג ילדים טוב, בעל המלצות. נכון שזה יקר, אבל זה באמת לא פחות מהחיים של הבת שלך.
בברכת הצלחה רבה.
"ילד פיצוץ"יוקטנה
רציתי לספר לך על ספר שקראתי בשם "ילד פיצוץ" מאת ד"ר רוס גרין. הספר מדבר על ילדים נפיצים, ואמא לילד כזה תדע על מה מדובר.
יש לי חמישה ילדים, מהם רק אחד נפיץ. האמצעי. כנראה, אם כן, שהבעיה היא לא בחינוך שלנו 
כשקראתי את הספר הנהדר הזה, קיבלתי המון הבנה על עולמו של הילד הנפיץ שלי, מה שעזר לי מאוד לקבל אותו ואת ההתפרצויות, בשלב הראשון, ובהמשך קיבלתי המון כלים שימושיים שעזרו להוריד את מספר ההתפרצויות ואת המפלס שלהן.
הספר גם עזר לי להבין למה הכלים הרגילים, שמתאימים לילדים הרגילים, פשוט לא עובדים במקרה של הילד הנפיץ.
לגבי קלינאית תקשורת - העזרה שלה היא לא רק בהגיה ובדיבור. ילדים אחרים היא מאמנת ילדים להתנהגויות מקובלות בחברה.
אני מצטרפת ליוקטנהשיטת אלבאום
ספר מומלץ מאוד!
למה את מתכוונת ילד "נפיץ"??אמא קטנה
אשמח ל"תרגום"...
ילד "נפיץ"שיטת אלבאום
לשם כך, מומלץ לקרוא את הספר....
ולהשאר במתח
...
שבוע-טוב
אורנה
"מאבחנת ומטפלת בשיטת אלבאום"
ולהשאר במתח
...שבוע-טוב
אורנה
"מאבחנת ומטפלת בשיטת אלבאום"
איפה מוצאים את הספר הנ"ל?אורה*
מצאתי בצומת ספריםיוקטנהאחרונה
האם זה בעיה בכלל?אנונימי (פותח)
יש לנו ילדה בת 4 וחצי היא מאד חמודה ומאד שובבה. היא לא יכולה לשבת רגע אחד בשקט וגם כשהיא מציירת, אוכלת, עושה פזל וכו, היא זזה... בנוסף היא מאד גמישה. גם לפי מה שאמר רופא ההתפתחות. לאחרונה הסבו את תשומת ליבנו כמה אנשים שיתכן ויש לה בעיית תחושה כלשהיא. שכחתי לציין שהיא לא יכולה לסבול נעלים מכל סוג וישר כשהיא מגיעה לבית היא מורידה אותם...ולפעמים "נופלים" לה דברים מהידים. והיא נתקעת בדברים ככה בתמימות, בלי כוונה. ממש לא כדי לעצבן, היא פשוט לא שמה לב. שובבה............. יתכן שהיא צריכה ריפוי בעיסוק? או משהו בסגנון? מישהו אולי מבין ממה שסיפרתי אם יש פה בעיה? ואם כן מה צריך לעשות?
ללכת לרופא משפחהנווה מדבר
שיתן הפנייה למכון להתפתחות הילד ושם הם כבר עושים את הבירור אם צריך ריפוי בעיסוק או משהו אחר.
אף פעם לא מפסידים מבירוראמא מסורה
אם יש בעיה מטפלים בה, ואם לא- את תהיי רגועה שבדקת את הנושא ואין לה בעיה המצריכה טיפול, אחרת את כל הזמן תהיי בתחושה שאולי לא עשית את כל מה שצריך.
וכמו שנווה מדבר כתבה, הכתובת הוא- רופא משפחה/ ילדים שיתן לך הפניה לאבחון בהתפתחות הילד.
תבררי איפה המרכז אצלכם שהקופה שולחת לשם ושם יעשו את כל האבחונים שצריך, יתכן שחוץ מריפוי בעיסוק תעברו גם אבחון נוירולוגי, לבדוק אם זה קשור גם למוח (אולי ADHA /ADD), לפעמים יש מס' דברים ששייכים לתחומים שונים ולכן עושים מס' אבחונים אצל בעלי מקצוע שונים והכל באותו מקום.
בהצלחה
לא כל ילד שובב הוא ADHD\ADDשיטת אלבאום
אמת 1234.
בוקר -טוב.
עפ"י, הדברים שנכתבו ונאמרו לך רצוי ללכת ולברר את העניין עם הגורמים המתאימים.
כגון,רופא משפחה, רופא ילדים , מטפל בשיטת אלבאום, רפוי בעיסוק ועוד...
(אלו גורמים שיכולים להדריך אותך ובמידת הצורך לטפל)
אמת, את העלת מספר נקודות חשובות.
שייתכן, והן קשורות אחת בשניה ואם תפתר בעיה אחת הרי שהיא תוביל לפתרון בעיות אחרות.
אך, ייתכן גם ההפך.
לכן, זה מחייב ברור על מנת לזהות את מקור הבעיה.
ואיתור מוקדם מאפשר דרכי התערבות אשר יכולים לסייע בפתרון הבעיה או צמצומה או ללמוד כיצד ניתן להתמודד עימה.
ציינת, שאנשים הפנו את תשומת ליבך "שיתכן ויש לה בעיית תחושה כלשהיא. שכחתי לציין שהיא לא יכולה לסבול נעלים מכל סוג וישר כשהיא מגיעה לבית היא מורידה אותם".
אנסה להסביר בקצרה למה הכוונה:
תופעה זו נקראת: " קושי בוויסות תחושתי" -דבר אשר משפיע על התפתחות הילד, התנהגותו, פעילויותיו והישגיו בגן,בבית־הספר,במשפחה , קשריו החברתיים ועל מצבו הרגשי.
ויסות תחושתי- זהו תהליך קליטת הגירויים מהסביבה באמצעות החושים (ראייה,שמיעה,טעם, ריח, מישוש,תנועה,שיווי משקל ומגע) שלנו. בתהליך זה אנו קולטים מידע באמצעות מערכות התחושה השונות, מתאמים את הקלט, מעבדים אותו ומשתמשים בו לצורך הסתגלות לסביבה.
תהליך הוויסות התחושתי מתרחש במערכת העצבים ובמוח. אצל רוב האנשים זהו תהליך המתרחש בצורה אוטומטית ורצופה, אך יש כאלה שתהליך זה אינו פועל אצלם כשורה. משהו בדרך משתבש ואנו נוכל לראות את זה ברמות שונות. כגון, תפיסת המרחב שלהם משובשת - נתקלים בדברים, נוטים לפל ועוד...
קשיים חברתיים, לקשיי התנהגות וקשיים רגשיים.
תהליך הוויסות התחושתי מורכב משלושה שלבים: קליטה, עיבוד וביצוע. בכל שלב בתהליך יכול להשתבש משהו. כבר בשלב הקליטה ייתכן שהגירוי ייחווה בעוצמה רבה מדי או נמוכה מדי, ייתכן שמשהו ישתבש בשלב העיבוד והתיאום של הקלט מן החושים השונים, וייתכן שיבוש בשלב הביצוע המופיע לאחר קליטת הגירוי ועיבודו, שהוא שיבוש בפעילות המוטורית.
שיבוש בכל אחד מהשלבים האלה ישפיע בצורה כזו או אחרת על ההסתגלות לסביבה. וקושי בהסתגלות לסביבה הוא קושי בהתנהגות, בלמידה ובתגובות רגשיות. כך למשל מערכת תחושת המגע: הקולטנים של מערכת זו נמצאים על פני העור. הם קולטים את גירויי המגע המגיעים מחוץ לגוף ומתרגמים אותם לתחושות מגע.
ילד שסף הגירוי שלו נמוך והוא קולט, שלא בטובתו, כל גירוי בעוצמה רבה יותר מאשר ילד רגיל, עלול לעבד את הגירוי הזה בצורה לא נכונה. וכתוצאה מזה להגיב לגירוי בצורה שונה מילד רגיל.
לדןגמא- הוא עשוי, למשל, לחוות מגע כדוחה ובלתי נעים – גם אם היה זה מגע שמיועד להיות נעים, למשל חיבוק או נשיקה או סתם ליטוף של אמא... הילד שסף הגירוי שלו נמוך, יכול להגיב לגירוי כזה ברתיעה או אפילו בתוקפנות.
את כאם יצא לך לחוות בחוסר רצון של הבת ללבוש סוגי בגדים שונים כגון- גרביונים,חולצות צמודות,גופיות ועוד...
האם יש התנגדות למגע של דבק, גואש, חול (מומלץ- לברר מה קורה בגן...).
האם כתינוקת היה קושי להרגיע ולמתן את התיסכול והריגוש?
אם הדבר קורה לעיתים קרובות, יתחיל הילד לחוות את העולם כמקום לא נעים ומאיים, ויפתח מנגנונים שונים שיגנו עליו מפני הגירויים הלא נעימים המגיעים אליו מהעולם. מנגנונים כאלה יכולים להיות התכנסות ורתיעה, או לחלופין תוקפנות ועוינות. באופן כזה, גם הורה בעל הכוונות הטובות ביותר עלול למצוא את עצמו במצב מבלבל, שבו הכוונות הטובות שלו נחוות כלא נעימות ואף מאיימות על הילד.
אמנם בשנים האחרונות גברה המודעות לקיומה של "הפרעת קשב וריכוז" שעשויה לעמוד בבסיס קשיי ההסתגלות של הילד. כך חלק מ"האחריות" ומ"האשמה" של ההורים מופנה לכיוון הפרעה זו, עד כדי כך שנוטים לעיתים להסביר באמצעותה גם קשיים שאינם בהכרח קשורים אליה, כגון אלימות, חוסר מוטיבציה ללמידה ועוד.
כלומר, ילד שסובל בקושי בוויסות עלול להראות סימנים של הפרעת קשב והיפראקטיביות.
ולכן, יש צורך לבצע אבחון מקצועי.
יצא לי ארוך ממה שהתכוונתי.
אך, אני רואה בזה חשיבות רבה.
אם הדברים מוכרים לך.
רצוי בהחלט לפנות לאיש מקצוע בתחום.
בברכה,
שבת-שלום
אורנה
"מאבחנת ומטפלת בשיטת אלבאום"
בוקר -טוב.
עפ"י, הדברים שנכתבו ונאמרו לך רצוי ללכת ולברר את העניין עם הגורמים המתאימים.
כגון,רופא משפחה, רופא ילדים , מטפל בשיטת אלבאום, רפוי בעיסוק ועוד...
(אלו גורמים שיכולים להדריך אותך ובמידת הצורך לטפל)
אמת, את העלת מספר נקודות חשובות.
שייתכן, והן קשורות אחת בשניה ואם תפתר בעיה אחת הרי שהיא תוביל לפתרון בעיות אחרות.
אך, ייתכן גם ההפך.
לכן, זה מחייב ברור על מנת לזהות את מקור הבעיה.
ואיתור מוקדם מאפשר דרכי התערבות אשר יכולים לסייע בפתרון הבעיה או צמצומה או ללמוד כיצד ניתן להתמודד עימה.
ציינת, שאנשים הפנו את תשומת ליבך "שיתכן ויש לה בעיית תחושה כלשהיא. שכחתי לציין שהיא לא יכולה לסבול נעלים מכל סוג וישר כשהיא מגיעה לבית היא מורידה אותם".
אנסה להסביר בקצרה למה הכוונה:
תופעה זו נקראת: " קושי בוויסות תחושתי" -דבר אשר משפיע על התפתחות הילד, התנהגותו, פעילויותיו והישגיו בגן,בבית־הספר,במשפחה , קשריו החברתיים ועל מצבו הרגשי.
ויסות תחושתי- זהו תהליך קליטת הגירויים מהסביבה באמצעות החושים (ראייה,שמיעה,טעם, ריח, מישוש,תנועה,שיווי משקל ומגע) שלנו. בתהליך זה אנו קולטים מידע באמצעות מערכות התחושה השונות, מתאמים את הקלט, מעבדים אותו ומשתמשים בו לצורך הסתגלות לסביבה.
תהליך הוויסות התחושתי מתרחש במערכת העצבים ובמוח. אצל רוב האנשים זהו תהליך המתרחש בצורה אוטומטית ורצופה, אך יש כאלה שתהליך זה אינו פועל אצלם כשורה. משהו בדרך משתבש ואנו נוכל לראות את זה ברמות שונות. כגון, תפיסת המרחב שלהם משובשת - נתקלים בדברים, נוטים לפל ועוד...
קשיים חברתיים, לקשיי התנהגות וקשיים רגשיים.
תהליך הוויסות התחושתי מורכב משלושה שלבים: קליטה, עיבוד וביצוע. בכל שלב בתהליך יכול להשתבש משהו. כבר בשלב הקליטה ייתכן שהגירוי ייחווה בעוצמה רבה מדי או נמוכה מדי, ייתכן שמשהו ישתבש בשלב העיבוד והתיאום של הקלט מן החושים השונים, וייתכן שיבוש בשלב הביצוע המופיע לאחר קליטת הגירוי ועיבודו, שהוא שיבוש בפעילות המוטורית.
שיבוש בכל אחד מהשלבים האלה ישפיע בצורה כזו או אחרת על ההסתגלות לסביבה. וקושי בהסתגלות לסביבה הוא קושי בהתנהגות, בלמידה ובתגובות רגשיות. כך למשל מערכת תחושת המגע: הקולטנים של מערכת זו נמצאים על פני העור. הם קולטים את גירויי המגע המגיעים מחוץ לגוף ומתרגמים אותם לתחושות מגע.
ילד שסף הגירוי שלו נמוך והוא קולט, שלא בטובתו, כל גירוי בעוצמה רבה יותר מאשר ילד רגיל, עלול לעבד את הגירוי הזה בצורה לא נכונה. וכתוצאה מזה להגיב לגירוי בצורה שונה מילד רגיל.
לדןגמא- הוא עשוי, למשל, לחוות מגע כדוחה ובלתי נעים – גם אם היה זה מגע שמיועד להיות נעים, למשל חיבוק או נשיקה או סתם ליטוף של אמא... הילד שסף הגירוי שלו נמוך, יכול להגיב לגירוי כזה ברתיעה או אפילו בתוקפנות.
את כאם יצא לך לחוות בחוסר רצון של הבת ללבוש סוגי בגדים שונים כגון- גרביונים,חולצות צמודות,גופיות ועוד...
האם יש התנגדות למגע של דבק, גואש, חול (מומלץ- לברר מה קורה בגן...).
האם כתינוקת היה קושי להרגיע ולמתן את התיסכול והריגוש?
אם הדבר קורה לעיתים קרובות, יתחיל הילד לחוות את העולם כמקום לא נעים ומאיים, ויפתח מנגנונים שונים שיגנו עליו מפני הגירויים הלא נעימים המגיעים אליו מהעולם. מנגנונים כאלה יכולים להיות התכנסות ורתיעה, או לחלופין תוקפנות ועוינות. באופן כזה, גם הורה בעל הכוונות הטובות ביותר עלול למצוא את עצמו במצב מבלבל, שבו הכוונות הטובות שלו נחוות כלא נעימות ואף מאיימות על הילד.
אמנם בשנים האחרונות גברה המודעות לקיומה של "הפרעת קשב וריכוז" שעשויה לעמוד בבסיס קשיי ההסתגלות של הילד. כך חלק מ"האחריות" ומ"האשמה" של ההורים מופנה לכיוון הפרעה זו, עד כדי כך שנוטים לעיתים להסביר באמצעותה גם קשיים שאינם בהכרח קשורים אליה, כגון אלימות, חוסר מוטיבציה ללמידה ועוד.
כלומר, ילד שסובל בקושי בוויסות עלול להראות סימנים של הפרעת קשב והיפראקטיביות.
ולכן, יש צורך לבצע אבחון מקצועי.
יצא לי ארוך ממה שהתכוונתי.
אך, אני רואה בזה חשיבות רבה.
אם הדברים מוכרים לך.
רצוי בהחלט לפנות לאיש מקצוע בתחום.
בברכה,
שבת-שלום
אורנה
"מאבחנת ומטפלת בשיטת אלבאום"
ולכן כתבתי את זה בסורגיים והוספתי את המילה אוליאמא מסורה
שמתי לב שיטת אלבאום
לא חלילה באתי לבקר אותך.
הרגשתי צורך לציין ולהתייחס לנקודה שהזכרת ולא סתם,
מכיוון,שאפילו אנשים מתחום הטיפול (אפילו) עלולים לשגות באבחנה.
בגלל הסימנים הדומים כשלמעשה , בפועל המקור\(הסיבה) הוא שונה.
לכן, עלינו להיות מודעים וזהירים יותר.
שבת שלום
אורנה
"מאבחנת ומטפלת בשיטת אלבאום"
הרגשתי צורך לציין ולהתייחס לנקודה שהזכרת ולא סתם,
מכיוון,שאפילו אנשים מתחום הטיפול (אפילו) עלולים לשגות באבחנה.
בגלל הסימנים הדומים כשלמעשה , בפועל המקור\(הסיבה) הוא שונה.
לכן, עלינו להיות מודעים וזהירים יותר.
שבת שלום
אורנה
"מאבחנת ומטפלת בשיטת אלבאום"
תודה לכולםאנונימי (פותח)
תודה לכולם על העזרה, סה"כ נראה לי לפי הדברים שהמצב טוב, היא ילדה מאד אופטימית, ומלאת שמחת חיים, יש לה קשר טוב עם כולנו והמון חברים. היא אומנם לא "נמרחת" אבל אין לה בעיה שיחבקו או ינשקו אותה. היא מהילדים הרגועים יותר, ותמיד היתה כזו. ולהיפך היא אוהבת במיוחד לעסוק בדברים מלכלכים כמו חול גואש וכאלה.............................. ואגב שאלתי רופא התפתחות והוא הסכים שהיא מאד גמישה אבל לא ראה סיבה לדאגה, הוא אמר שלדעתו אפשר לעשות לה קצת תרגילים בבית.
עודף אנרגיהמישמיש
יש ילדים שנמצאים כל הזמן בתזוזה, זה לא דבר בעייתי אבל, צריך להבין ולהיזהר לא לדרוש מהם "לשבת יפה" " לא לזוז בזמן האוכל" וכו כי זה יכול ליצור אצלם תיסכול, כי זה באמת בלתי אפשרי בשבילם לשבת בלי לזוז, צריך להסביר לסביבה ולגננת שיאפשרו להם להתנועע בצורה שלא תפריע לסביבה בזמן האוכל, המפגש וכדו,
ולילד עצמו שחיה, משחק במים, בחול, בבוץ, רכיבה על סוסים, טרמפולינה וכל דבר שיש בו תנועה חזקה, תחושה חזקה.
ולילד עצמו שחיה, משחק במים, בחול, בבוץ, רכיבה על סוסים, טרמפולינה וכל דבר שיש בו תנועה חזקה, תחושה חזקה.
אורנה- את צודקתאמא מסורה
שלעיתים יש טעות באבחון בגלל שהתסמינים דומים.
עם זאת, אסור לשכוח שלפעמים יש קשיים בקשב וריכוז ובנוסף יש גם קשיים בוויסות חושי. ידוע שמי שיש לו לקות למידה כלשהי, לפעמים זו לקות יחידה- קשיים בקשב וריכוז או דיסלקציה או קושי בוויסות חושי וכו' ולפעמים יש כמה דברים ביחד שגורמים ללקות וזה לא קשור לאבחון שגוי כתוצאה מתסמינים דומים.
נכון שלא תמיד זה ככה, אבל יש גם מקרים כאלה.
זה מה שאני יודעת מלימודי (למדתי חינוך מיוחד), אם יש משהו לא נכון בדבריי- תקני אותי.
ולפותחת השירשור- הדיון הזה הוא תיאורטי בלבד ולא אומר שום דבר על הבת שלך.
שבת שלום
גם את צודקתשיטת אלבאום
אמא מסורה, את אכן צודקת.
ולשם כך מיועד האבחון.
מה שאת מתארת זה למעשה, תופעה של שילוב בין מס' הפרעות ובשפה המקצועית "קומורבידיות" {שילוב}.
נכון שיכול להיות מצב של הפרעת קשב וריכוז עם לקויות למידה.
או בעיות שינה והפרעת קשב ועוד....
ולכן, כשאנו באים לאבחן,
ברצוניינו, לבדוק מהי ההפרעה הראשונית ומהי ההפרעה המשנית....
או האם בגלל שתי ההפרעות הן בגדר הפרעות ראשוניות?
כלומר, האם מאפייני הADGHD (הפרעה ראשונית) הם שגורמים להופעת סימנים של לקויות למידה.
נניח, שבגלל קושי בריכוז ותנועתיות יתר הילד מתקשה בלימודים.
ואם נטפל בהפרעת קשב נוכל לצמצם את הקושי האקדמי.
או שמא, לקות הלמידה היא {ההפרעה הראשונית} אשר גורמת להופעת סימני ADHD.
ואם נטפל בלקות הראשונית למעשה נמנע הופעת הלקות השניה.
ולסיכום,
יש לא מעט שילובים, ואריאציות במקרים הטיפולים ,
לכן, כל מקרה נבדק לגופו.
אכן, הדיון התפתח למשהו תיאורטי ורחב יותר.
ואין בו לראות בו כמשהו החלטי ואישי.
אך, במידה וישנם דברים שבתחושה של הציבור נראים כמוכרים מהיום יום.
רצוי להיות מודעים ובמידת הצורך לפנות לגורמים המתאימים.
שבוע טוב.
אורנה
"מאבחנת ומטפלת בשיטת אלבאום".
(ניתן, לפנות אלי גם במסר אישי)
ולשם כך מיועד האבחון.
מה שאת מתארת זה למעשה, תופעה של שילוב בין מס' הפרעות ובשפה המקצועית "קומורבידיות" {שילוב}.
נכון שיכול להיות מצב של הפרעת קשב וריכוז עם לקויות למידה.
או בעיות שינה והפרעת קשב ועוד....
ולכן, כשאנו באים לאבחן,
ברצוניינו, לבדוק מהי ההפרעה הראשונית ומהי ההפרעה המשנית....
או האם בגלל שתי ההפרעות הן בגדר הפרעות ראשוניות?
כלומר, האם מאפייני הADGHD (הפרעה ראשונית) הם שגורמים להופעת סימנים של לקויות למידה.
נניח, שבגלל קושי בריכוז ותנועתיות יתר הילד מתקשה בלימודים.
ואם נטפל בהפרעת קשב נוכל לצמצם את הקושי האקדמי.
או שמא, לקות הלמידה היא {ההפרעה הראשונית} אשר גורמת להופעת סימני ADHD.
ואם נטפל בלקות הראשונית למעשה נמנע הופעת הלקות השניה.
ולסיכום,
יש לא מעט שילובים, ואריאציות במקרים הטיפולים ,
לכן, כל מקרה נבדק לגופו.
אכן, הדיון התפתח למשהו תיאורטי ורחב יותר.
ואין בו לראות בו כמשהו החלטי ואישי.
אך, במידה וישנם דברים שבתחושה של הציבור נראים כמוכרים מהיום יום.
רצוי להיות מודעים ובמידת הצורך לפנות לגורמים המתאימים.
שבוע טוב.
אורנה
"מאבחנת ומטפלת בשיטת אלבאום".
(ניתן, לפנות אלי גם במסר אישי)
סה"כ שתינו דיברנו על אותם דבריםאמא מסורהאחרונה
וגם הסכמנו אליהם.
נראה לי שההבהרות נועדו בעיקר כדי לתת תמונה כוללת של המצב לאנשים ששואלים שאלות בנושא ולא תמיד מודעים לכל הפרטים, למה צריך להתייחס, ומה בד"כ בודקים באבחונים.
תודה על הדברים
בקרוב עוברים דירה!יוקטנה
התלבטתי באיזה פורום מתאים לכתוב, ונראה לי שכאן זה בכל זאת הכי שייך.
לפני פסח נעבור סוף כל סוף דירה, לאחר חיפושים ולבטים מאוווווד ארוכים (ואני מתכוונת מאוווווווווווווווד ארוכים).
מזה שבע שנים שאנחנו מתגוררים בקרוואן קטן, מצטופפים יותר ויותר עם כל ילד שנוסף, על גבעה שמשקיפה על נוף מקסים (במיוחד עכשיו, בחורף). המאחז מעורב, דתיים-חילונים. אנחנו חילונים, ובמקום עוד כמה משפחות דתיות (בחלקן האבא חילוני). מעולם לא נתקלנו בבעיה על הרקע הזה, של דת.
אנחנו עוברים ליישוב מעורב בשם "תלם", שנמצא 10 דקות מקרית ארבע ו-30 דקות מקרית גת. הולכים רחוק מאוד! מעט חוששים, הרבה מתרגשים!
היישוב היה חילוני, ולפני כמה שנים הגיע גרעין דתי מקרית ארבע. כרגע 15 משפחות דתיות ו-25 חילוניות (אני מקווה שאני זוכרת נכון). ספעמים הספורות שהיינו, הרגשנו חיבור טבעי יותר גדול לדתיים שפגשנו, מאשר לחילונים. מבחינה אישית, אני מתכוונת, ולא מבחינה דתית. יותר "קליק", אם לדבר בסלנג.
הבית הפנוי היחיד לשכירה ביישוב (5 חדרי שינה!!! אנחנו לא מסוגלים לחלכות!!!) נמצא ברחוב שמיושב כולו במשפחות מהגרעין - דתיות. אמנם, הגרעין הגיע במודע ובבחירה ליישוב מעורב, ובכל זאת, אני חשה מעט אי נוחות להיכנס ממש למרכז "שכונה דתית" שנוצרה אמנם לא בכוונה, אבל במציאות היא כזו כבר 7 שנים. אני גם מניחה שלפני 7 שנים היו פחות ילדים בשכונה. אולי אנשים ירגישו בכל זאת לא בנח עם המציאות החדשה שאנחנו מביאים איתנו?
ושלא תצטייר תמונה לא נכונה - אנחנו חילונים די משעממים. עובדה שבשבע השנים האחרונות חיינו בשלום מוחלט עם כך וכך שכנים דתיים (ואפילו יותר, כי חלק מהם התחלפו, כך שבפועל לא עיצבנו יותר משפחות מאלה שחיות בשכנות אלינו כיום). לא נדליק מוסיקה בקולי קולות בשבת, אין לנו טלוויזיה ענקית בסלון, או משהו כזה. אבל אנחנו כן נוסעים וחוזרים בשבת, ואנחנו אולי כן נרצה לנצל את החצר הגדולה בשביל לארח את החברים שלנו לאיזה מנגל בשבת, פה ושם. כל זה כשבחצר המאוד סמוכה אלינו, חיה משפחה דתית שעד היום חיה ליד משפחה דתית אחרת, או ליד בית שעמד ריק.
מה דעתכם? אנא הרגישו חופשיים לכתוב הכל. אני לא מבטיחה לאמץ הכל, אבל אני מבטיחה לקבל ולהבין הכל
ליוקטנה אני ראה שאת לא מכירה את תלם(תושב תלם)אנונימי (פותח)
מס' פרטים מהשטח ע"מ שתכירו את המקום לפני שתגיעו:
א. בישוב יש 20 משפחות דתיות ו17 חילוניות.
ב.השכונה התחתונה היא בעיקרה חרדלית מאוד.
ג.התושבים הגיעו למקום מתוך אידיאולוגיה של חיזוק הישוב שלא קלט משפחות כלל ועמד שנים ארוכות על 17 משפחות.
ד.מטרות נוספות : 1. הקמת הישיבה ע"ש דרור וינברג וקשר של האברכים לישיבה. 2.חיזוק ציר 35 ע"פ בקשתו של ראש המועצה צביקי בר חי.
ה.קיים חשש כבד בקרב משפחות מהשכונה למטה בנוגע להגעתכם לישוב.
ו.יש לציין 2 דברים נוספים לגבי הישוב החילוני הותיק.א. המשפחות הותיקות מכבדות מאוד את הרגשות של הציבור הדתי כך שבשנים קודמות אפילו הרבש"ץ נמנע מלהכנס לרחוב בשבת עם רכב הבטחון.
ב. המשפחות הוותיקות הם מבוגרות יותר כך שאנחנו כמעט ולא נתקלנו בהגעת חברים לישוב בשבת וגם אם כן לא נחשפנו לזה שכן זה היה ברחובות האחרים רחוק מאיתנו.
ז. אני גר בישוב הרבה שנים ואני לא מצליח לזכור מקרה שבו משפחה חילונית עשתה מנגל בשבת.
לסיכום: אני מסכים שדברי נשמעים חדים וקיצוניים אבל ראיתי שאינך בקיאה בפרטים ונצרכתי לכותבם.
אני יודע שבאנו לישוב מעורב אבל בישובנו יש דגש על התחשבות ברגשותיו של האחר ואין ספק שנסיעה בשבת ברחוב שבו לא נסעו 7 שנים בשבת ומנגל או חוסר צניעות בחצר זהו דבר שיפגע מאוד ברגש חלק מתושבי הרחוב שמונה 12 משפחות.
אנחנו רוצים מאוד לקלוט אתכם אבל בתקווה שתדעו להתחשב ברגשותינו.
שלוםחלי
אני מכירה מישהי שיש לה בבית בערך 12 קופסאות סימילאק לתינוקות *פגים* ואין לה כ"כ מה לעשות איתם (היא קנתה לבת שלה והיא כבר לא צריכה...).
א. יש מישהי במקרה מכאן שצריכה?
ב. האם אתן מכירות עמותה שיכולה לקחת אותם ממנה ולמסור למי שזקוק?
אגב- היא מאיזור המרכז...
א. יש מישהי במקרה מכאן שצריכה?
ב. האם אתן מכירות עמותה שיכולה לקחת אותם ממנה ולמסור למי שזקוק?
אגב- היא מאיזור המרכז...
אשמח לתשובות במסר...
תודה
תודה
עמותת לה"ביהודיה מא"י
זאת העמותה של הפגים בישראל. הם בטוח ידעו להפנות.
יכול להיות שאני מכירהשיטת אלבאוםאחרונה
משהי שתזדקק לכך.
ילד בן 4 שמתקשה בגמילה מצכריו הגדוליםאנונימי (פותח)
ילדי כמעט בן ארבע, נגמל מחיתול לצרכיו הקטנים כבר לפני גיל שנתיים וחצי אבל עדיין עושה את צרכיו הגדולים בטיטול ולא מסכים בשום אופן לנסות בשירותים.
אני מוכרחה לציין שגם בטיטול זה לא הולך בקלות.
האם עלי להיות מודאגת? מה לעשות. למי לפנות? אצל ילדי הגדולים לא נתקלתי בכזו תופעה, הבכור גם התקשה אבל בגיל 3 כבר הכל הסתדר.
אשמח לעצות
בשורות טובות לעם ישראל
שיטת ד"ר קושניר. יש לזה סבסוד חלקי מקופ"חעידית לקס
חברות שלי המליצו על השיטה בזמנו (לפני 3 שנים בערך) בסוף לא הצטרכתי.
בהצלחה
ממה שאני יודעתטל תלתל
מחמותי (ויש לה נסיון גידול של 8 ילדים + נסיון של גננת מזה 30 שנה), הצרכים הגדולים זה עניין רגשי לגמרי. אולי כדאי שתבררי עם עצמך ובעלך אם יש לחצים/ פחדים, קשיים משפחתיים, או שיש דברים שהוא לוקח קשה וכו', ולטפל לפי הצורך. אולי, בהתאם, גם כדאי לשקול התייעצות עם גורם מקצועי.
הצלחה רבה!
מנסיון חלקיmp4
א. רופאת משפחה מטפלת במקרים כאלו (מגיל 4 ומעלה) יש להם שיטות לרוב..
ב. גם לנו היה מצב דומה חצי שנה וב"ה זה נגמר בחנוכה הזה....
אם תרצי הרחבה תקבלי באישי
הרעיון הוא שלא שמים לילד טיטול,
ומנחים אותו שהמקום של הצרכים בשרותים.
הוא יפספס פעם פעמיים
עד שלבד הוא יעשה באסלה
בהצלחה רבה רבה
המון סבלנות וכוח!!!!
מוכרמומין אמא
הבן שלי הסכים רק לעשות גדולים בטיטול, כאשר הוא היה גמול לגמרי מצרכים קטנים אפילו לא פספס בלילה.
בגיל 3 וחצי בערך הוא החליט לגמול את עצמו.
אנחנו כהורים הרגשנו שזה מאוד בפן הריגשי ולכן לא לחצנו עליו,הוא ילד מאוד נקי וכנראה הוא לא הרגיש שמספיק נוח לו לשבת על האסלה.
הסברנו לו שהולכים לשירותים אך הוא יעשה איך שהכי נעים לו, בגן הוא היה מתאפק וחוזר הביתה ומבקש טיטול.. עברנו עליות ומורדות בעניין זה ויום אחד חבילת הטיטולים היתה כמעט לקראת סיום ואך שהוא שיחה של אב ובנו התגלגלה לכך שהוא פשוט החליט והודיע בראש חוצות "כשתגמר חבילת הטיטולים לא צריך לקנות חדש אני אלך כמו גדול לשירותים"- אני הייתי בהלם ופחדתי מה יקרה ביום שבו יגמר החבילה והפלא ופלא הילד לאט לאט הפנים את דברינו לענין -אתה כבר גדול אפשר לעשות בשירותים- וכך היה נגמר החבילה והילד לא התאפק ולא בכה וביקש עזרה ללכת לשירותים.. מאז עברה שנה ולפני קצת זמן החליט שהוא גם יכול להסתדר בלי ישבנון אז לפעמים כשהוא מרגיש מספיק בטוח הוא מסתדר גם בלי ישבנון...
אחרי כול הסיפור- בנחת אין מה לדאוג עדין לא להלחץ, לחשוב בחוכמה כיצד אפשר לעזור לו- בזמנו ביררתי ונאמר לי שיש ילדים שמתקשים ועד גיל 6 ( נראה לי ) זה עדין בגדר הנורמלי.
המון בהצלחה
תראיעידית לקס
בכל משפחה יש לחצים וילדים שמתקשים בהתמודדות איתם. לכן אני כן ממליצה ללכת לפסיכולוג ילדים בתחום או לד"ר קושניר. דרך רופא הילדים מקבלים הפניה וטלפון, מתקשרים משאירים פרטים וקובעים לך פגישת אבחון. אח"כ הטיפול הוא קרוב יותר אליך. אם את גרה באזור השרון הבנתי שיש שיטה דומה בבית חולים לניאדו. תבררי ושיהיה בהצלחה
כמו שכבר נאמר- קשיים עם צרכים גדולים זה לרוב רגשיכינוי סתמי
יש תיאוריה שאומרת שהילד מרגיש שהוא מוציא משהו מעצמו, חלק מהגוף שלו (תכלס, יש בזה אמת...), וזה מפחיד שזה פתאום נופל עמוק לתוך הבור הזה (האסלה) ויש שם מים, וזה מוביל למקום לא ידוע, ואז מורידים את המים ובכלל זה נעלם בצורה משונה כזאת...
אז לפי התיאוריה הזו הילד יעדיף לעשות בחיתול, כי ככה זה נשאר צמוד אליו, וזו הדרך המוכרת לו משחר ילדותו...
וכשלב מעבר בגמילה מומלץ להציע לילד לשבת על הסיר ולא על האסלה- כך שניתנת לו יותר שליטה, החור הוא לא אינסופי ומסתורי, וכל העניין מרגיש יותר בטוח.
אם זה לא עוזר נראה לי שכדאי לפנות לייעוץ מקצועי- אצל פסיכולוג התפתחותי או מישהו אחר מומחה בתחום כי חבל לגרור בעיות, במיוחד בנושא כזה שבוודאי לא נעים לכם, ההורים, בהתמודדות...
סירעוד כינוי
כמו שכתבו לפני, (אני רוצה רק לחזק) אצלינו זה עבד מצוין עם סיר.
גם הילדה היתה כבר גדולה ולא הסכימה לשירותים, ואז המליצו לנו על סיר וזה עבד מצויין. היא אהבה לזרוק לבד לשירותים את מה שעשתה (אולי סו של פרידה).
היום היא כמעט בת 6 והכל בסדר.
בהצלחה.
טיפול רגשיאנונימי (פותח)
זהירות, זה הולך להישמע כמו פירסומת, אבל זה לא....
לפני כחודשיים טיפלתי בילד בן 4.5 שלא היה מוכן לעשות צרכים כלשהם ללא טיטול.
אני הייתי בשוק שזה אכן עבד, אבל אחרי 2 טיפולים- הילד התנדב בעצמו פתאום ללכת לשרותים (אביו, שהיה מאוד ספקן בעניין הטיפול (אפילו יותר ממני), נאלץ לאכול את הכובע (כמו שהבטיח), אבל בגלל שהיה לו קשה ללעוס- ויתרתי לו...
לגישה הטיפולית קוראים "מח-אחד" יש המכירים את זה בשם קינסיולוגיה.
אם את מאיזור ירושלים- האיזור מוצף מטפלים בגישה הזאת.
אם לא, אשמח לנסות לעזור לך למצוא באיזורך.
באמת באמת באמת מומלץ ועובד.
דרך אגב, בגיל כזה של הילד הטיפול נעשה על ההורים ולא על הילד.
בהצלחה.
דרך אגב2: אותה אמא שטיפלתי בה אמרה שאחת השיטות של ד"ר קושניר זה... (אתם יושבים)-חוקן! היא ביררה את זה איתם בעצמה...
הצעה לטיפולאנונימי (פותח)
זהירות, זה הולך להישמע כמו פירסומת, אבל זה לא....
לפני כחודשיים טיפלתי בילד בן 4.5 שלא היה מוכן לעשות צרכים כלשהם ללא טיטול.
אני הייתי בשוק שזה אכן עבד, אבל אחרי 2 טיפולים- הילד התנדב בעצמו פתאום ללכת לשרותים (אביו, שהיה מאוד ספקן בעניין הטיפול (אפילו יותר ממני), נאלץ לאכול את הכובע (כמו שהבטיח), אבל בגלל שהיה לו קשה ללעוס- ויתרתי לו...
לגישה הטיפולית קוראים "מח-אחד" יש המכירים את זה בשם קינסיולוגיה.
אם את מאיזור ירושלים- האיזור מוצף מטפלים בגישה הזאת.
אם לא, אשמח לנסות לעזור לך למצוא באיזורך.
באמת באמת באמת מומלץ ועובד.
דרך אגב, בגיל כזה של הילד הטיפול נעשה על ההורים ולא על הילד.
בהצלחה.
דרך אגב2: אותה אמא שטיפלתי בה אמרה שאחת השיטות של ד"ר קושניר זה... (אתם יושבים)-חוקן! היא ביררה את זה איתם בעצמה...
ניסיתם תחתול?פרח לב הזהבאחרונה
זה מוריד מהלחץ ונותן לילד שליטה מלאה, והוא גם לא צריך לבקש טיטול.
לאחיין שלי זה עזר. לילדים שלי לא....
קנאהבייבי גרו
שלום לכולן,
ב"ה יש לי שתי בנות, אחת בת שנתיים ו-10 חודשים ואחת בת חודשיים וחצי.
העניין הוא שהבת הגדולה שלי מאוד מקנאה בתינוקת. ניסינו הכל- הבאנו לה מתנה מהתינוקת, נותנים לה לעזור עם התינוקת וכלום. היא מציקה לה, היא לא רוצה שאני אחזיק את התינוקת או אתן לה נשיקות.
הגדולה רוצה להיות כל הזמן צמודה אליי וזה לא פשוט כי אני הרבה לבד(בעלי עובד). היא כמובן עקשנית מאוד , מסרבת לפעמים, רוצה הכל בדרך שלה ולפעמים אין לי סבלנות אליה... גם בלילה לוקח לה המון זמן להירדם ואני כבר עייפה....
אשמח לעצות...
ב"ה יש לי שתי בנות, אחת בת שנתיים ו-10 חודשים ואחת בת חודשיים וחצי.
העניין הוא שהבת הגדולה שלי מאוד מקנאה בתינוקת. ניסינו הכל- הבאנו לה מתנה מהתינוקת, נותנים לה לעזור עם התינוקת וכלום. היא מציקה לה, היא לא רוצה שאני אחזיק את התינוקת או אתן לה נשיקות.
הגדולה רוצה להיות כל הזמן צמודה אליי וזה לא פשוט כי אני הרבה לבד(בעלי עובד). היא כמובן עקשנית מאוד , מסרבת לפעמים, רוצה הכל בדרך שלה ולפעמים אין לי סבלנות אליה... גם בלילה לוקח לה המון זמן להירדם ואני כבר עייפה....
אשמח לעצות...
בואי ותרגישי קצת מה ה"גדולה"שלך עוברתאנונימי (פותח)
תנסי לדמיין לעצמך שמחר בעלך מגיע הביתה עם עוד אשה אומר לך תראי אני אוהב אותך מאד כמו תמיד שום דבר לא השתנה לי לגביך אבל הבאתי עוד אשה שיהיה לא יודע למה שיהיה עוד אחד האשה ההיא מביאה לך מתנה
מה תרגישי??? האם תסכימי לזה ??? או תנסי להלחם בכל הכוח?
זה מה שהילדה שלך מרגישה זה ממש לא עוזר מה שתקנו לה מהתינוקת או מה שתגידו לה זה תקופת הסתגלות שכל ילד בחיים (שנולד לו אח ) עובר וצריך בשביל זה דבר אחד כדי שזה יעבור במינימום זמן:
אהבה ועוד דבר אהבה ועוד אחד אהבה
הרבה הצלחה
אשה שנייהנחשונית
ההשוואה טובה, ומצד שני, הרי אין מחילה ואין פיצוי או התרגלות לאשה שנייה. לפי זה הבכורה לעולם לא תתרגל, ובצדק...
לא אוהבת את ההשוואהאמאקנגורואחרונה
אפילו לא רק כמשל לתחושת הילדה.
כתבתי בהמשך שמה שמשדרים ההורים בתחושותיהם עובר לילדים, ולכן אם נרגיש שעשינו להם עוול, כמו הבאת אשה שניה...זה באמת יהיה עוול.
שווה לחשוב על זה, ולא לנסות למשול משלים שרק מלבים את תחושת ההפסד של הילדה, במקום את הרווח העצום שלה.
אוצרות קטניםנחשונית
הייתי בשיעור של אסתי ארנד מ"בניין שלם" והיא אמרה: הגישה שלנו צריכה להיות כזאת, ולא חייבים להגיד את זה כל הזמן, העיקר זה לשדר את זה:
הבאנו הביתה אוצר. נפלא ויקר יותר מכל דבר. את התינוקת הזאת. את YOU הבכורה, לא מסכנה ולא צריכה מתנות כפיצוי כי נולדה לך אחות. המשפחה קיבלה מה' אוצר. רק מי שגדול אחראי ובוגר יכול לעזור בטיפול בתינוקת. כמובן שגם את, הרי את כבר גדולה, את הבכורה שלנו! את האוצר הראשון שקיבלנו מה'!
ויחד עם זה, לתת לה עדיין אפשרויות להיות תינוקת מדי פעם: להחזיק אותה הרבה על הידיים, לאפשר לה לבכות כמו התינוקת וכו'.
הבאנו הביתה אוצר. נפלא ויקר יותר מכל דבר. את התינוקת הזאת. את YOU הבכורה, לא מסכנה ולא צריכה מתנות כפיצוי כי נולדה לך אחות. המשפחה קיבלה מה' אוצר. רק מי שגדול אחראי ובוגר יכול לעזור בטיפול בתינוקת. כמובן שגם את, הרי את כבר גדולה, את הבכורה שלנו! את האוצר הראשון שקיבלנו מה'!
ויחד עם זה, לתת לה עדיין אפשרויות להיות תינוקת מדי פעם: להחזיק אותה הרבה על הידיים, לאפשר לה לבכות כמו התינוקת וכו'.
תודהבייבי גרו
תודה לכולן
מחשבות חיוביותאמא מסורה
כשילדתי את הבת השניה, הגדול שלי היה בן שנה וחצי, בשבוע הראשון אחרי הלידה היינו אצל ההורים של בעלי (היו לנו שיקולים שונים) וכל פעם שהבן שלי התנהג בצורה קצת קיצונית, חמי מיד היה אומר הוא מקנא. לי זה הפריע שחמי אמר את זה, כי אני ראיתי בתקופה הזאת תקופת הסתגלות שלו למצב ושהוא כל הזמן בודק אותנו, אם אנחנו אוהבים אותו או שפחות והרגשתי שכשאומרים במפורש שהוא מקנא, הוא מתנהג בהתאם ויהיה קשה לשנות את זה.
צריך לעשות שינוי בחשיבה, לא לקרוא לזה קנאה (גם אם ההתנהגויות מראות זה מה שקורה), אלא לחשוב שזו הדרך שלה להסתגל למצב ולמצוא את כל הדרכים למנוע את הצקות.
אצלינו עזר, שכל פעם שהייתי מניקה/ מרימה אותה, הייתי קוראת לו שישב לידי והייתי מספרת לו סיפורים/ שרה שירים/ משחקי אצבעות ו"מתעלמת" מהתינוקת שינקה. זה עזר לו להבין שלמרות שאמא מטפלת בתינוקת, היא לא "שוכחת" אותי ועדיין יש לה פינה אצלי. בגיל הזה הם לא מבינים כ"כ בשכל שזה שאמא מטפלת במישהו אחר לא אומר שהיא פחות אוהבת אותי- צריך לעשות מעשים חיוביים שיגרמו לה להבין את זה.
היום, שנה אחרי, הוא מציק לאחותו רק כדי לזכות מאיתנו לתשומת לב כשהוא מרגיש שהוא לא מקבל מספיק מבחינתו או כשהיא מפריעה לו לשחק. מלבד ההתנהגיויות הללו שאנחנו כל הזמן מנסים למעזר (לא נראה לי שנצליח להפסיק לגמרי מריבות בין ילדים 
) הוא אח מאוד אוהב, כל הזמן חיבוקים ונשיקות, אם אני צריכה עזרה איתה הוא עוזר, לפעמים הוא יוזם עזרה- כשהיא לא רוצה יותר לאכול, אם הוא רואה את הצלחת, הוא יקח את הכפית וינסה להאכיל אותה.
) הוא אח מאוד אוהב, כל הזמן חיבוקים ונשיקות, אם אני צריכה עזרה איתה הוא עוזר, לפעמים הוא יוזם עזרה- כשהיא לא רוצה יותר לאכול, אם הוא רואה את הצלחת, הוא יקח את הכפית וינסה להאכיל אותה.ואגב- לגבי מתנה מהתינוקת, אני בעד לתת מתנות וקנינו לבן שלנו מתנה אחרי שאחותו נולדה, אבל אמרנו שזה לכבוד הולדתה ולא ממנה. ושמעתי על זה שילדים תופסים את המשפט הזה כאילו התינוק הלך, קנה להם את המתנה והביא להם ואז כשהם רואים יצור קטן שכל היום רק ישן- בוכה- אוכל זה יוצר אצלם בלבול והם גם מצפים שהוא מיד יהי חבר שלהם, הרי הוא הביא לי מתנה, סימן שהוא מסוגל (זה בראש הקטן שלהם).
בהצלחה רבה ושהתקופה הזאת תעבור בקלות ובשמחה
שימי לברצון הרצונות
פעם אמרו לי משפט חכם-
קטן אף פעם לא מקנא באח בגדול כי הוא יודע שמגיע לו כי הוא גדול. גדול תמיד יקנא בקטן- כי הוא מרגיש שהכל מגיע לו...
ולא לחינם לפי התורה בכור מקבל כפול בירושה...
חשוב שהתינוקת החדשה לא תהיה המוקד. לא לכרכר סביבה.לשים אותה בעגלה בפינה בסלון/ חדר ולתת את מלוא תשומת הלב לגדולה. אחרי הכל הקטנהלא צריכה הרבה.
בנוסף, כשיש מצב שהילד ממש מתוסכל, להתחיל לצאת רק איתו לכל מיני מקומות. פשוט "להפלות" אותה לטובה! ושתרגיש שזה כך...
בהצלחה!
אני מאוד מאמינה בחשיבותאמאקנגורו
של מה שההורים מרגישים כלפי המצב החדש.
הסתכלי פנימה ותגידי לעצמך בכנות: האם אני מרגישה שעשיתי לה עוול כשהבאתי לה אחות קטנה?
האם הבאתי לה מתחרה או שותפה?
האם אני חושבת שהיא מסכנה ולא מקבלת מספיק תשומי?
אני חושבת שכשההורים מרגישים כך, לעיתים אפילו לא במודע, זה גם עובר לילד ואז קשה לו יותר להסתגל למצב החדש, וברור לי, שגם כשההורים מאוד שלמים עם עצמם, השינוי בהרכב המשפחתי, ודאי בין ילד ראשון לשניים, קשה לילדים,
אבל כשההורים משדרים שלמות, רוגע ו'זה הדבר הכי טוב שיכולנו להביא לך מתנה-אח קטן' אז ההסתגלות מהירה ונינוחה יותר.
אני אישית לא חושבת שצריך מתנה מהתינוק, אלא לשדר- התינוק הוא מתנה בשבילך.
ולפחות מנסיוני, הרי אין דבר טוב יותר מאח טוב, אוהב וקרוב אז ברור שאני עושה לילדי רק טוב כשאני יולדת להם עוד אחים.
אני מאמינה שהבטחון הזה עובר גם אליהם והקבלה של התינוק זורמת יותר.
נ.ב- גם כשההסתגלות קלה יחסית...זה לא מונע מהם לעשות נסיונות מדעיים על התינוק החדש, אז לא להרדם בשמירה...
ושיהיה גידול קל וטוב ושמח!
עזרה בבקשה...veredd
הבן המתוק שלי בן שנתיים, ישן ממש טוב בלילה, בד"כ משעה 8 עד 7-7:30 בבוקר. בשבוע האחרון הוא מתעורר כל לילה בערך ב-2, בוכה ללא הפסקה. אחרי כמה ימים גילינו שזה פשוט שהחיתול שלו מלא לגמרי, (לטובת אלה שמקפידות על שפה יותר נקייה...) קטנים! כאילו, בכמויות אסטרונומיות. ניסיתי להחליף סוג חיתול- לא עזר. ניסיתי מידה יותר גדולה- ורק נהיה יותר גרוע! הוא קם כ"כ רטוב שכבר הגופיה מלאה בזה! והכי מבאס שאחרי שמחליפים את הכל צריך להשכיב אותו מחדש לישון והוא מעוצבן כי נשברה לו השינה... ממש מוזר.
הוא תמיד שתה הרבה, אבל לא בכמויות שיצדיקו כזאת רטיבות, הוא גם תמיד הלך לישון כעם אותו כמות של בקבוק, ורק בזמן האחרון הוא התחיל ככה להרטיב- מה לעשות?!?!
חם לו מספיק?שיקמה
הוא לבוש מאוד טוב בלילהveredd
וכשאני מרגישה אותו כשהוא ישן הוא חמים ונעים. אני גם חוזרת לכסות אותו כל כמה שעות...
אולי זה פשוט תקופת מעבר בגדילה שלדבי חיה
השלפוחית. אני פשוט הייתי ממליצה לך להחליף לו בעדינות ככל שאפשר לפני השעה הקבועה שהוא רטוב עד לשד עצמותיו... ככה לפחות תחסכי את החלפת הבגדים. בהצלחה.
במקרה מקרי ביותרveredd
הלילה הוא הלך לישון מפוצץ- אכל המון קוסקוס מלא- ולא רצה בכלל בקבוק. נראה מה יקרה...
חשבתי שאסור לעשות ניסויים בבני אדם כנראה שאני כבר ממש חייבת... אני מתה מפחד שהוא יקבל איזה קירור רציני מזה. וחוצמזה- אני כ"כ מנסה לחסוך במים, ולכן לעשות לו מקלחות על ימין ועל שמאל נראה לי כזה מעצבן ומיותר...
כנראה שאני כבר ממש חייבת... אני מתה מפחד שהוא יקבל איזה קירור רציני מזה. וחוצמזה- אני כ"כ מנסה לחסוך במים, ולכן לעשות לו מקלחות על ימין ועל שמאל נראה לי כזה מעצבן ומיותר...תגובהד.
א. בקור זה קורה יותר - להשתדל לכסות חם.
ב. הקדמת שתיה באופן שכבר לא ירצה הרבה כשהולך לישון.
ג. לשים משהו על החיתול באופן שלא ירטבו כל הבגדים.
ד. להשתדל להחליף תוך שהוא חצי-ישן, בלי מקלחת ורק עם מגבונים ולהרגיע תוך כדי, בזריזות ובשלוה, כך שיוכל "להמשיך את השינה. אפשר לקלח בבקר.
אולי להעלות את מידת החיתול?אמא ל-5
הבן שלי לא רגוע ולחוץ מה עושים?משפחת הדובים
הבן שלי בן שנה ו9.
הוא הבכור נולדה לו אחות לפני 4 חודשים, סבא שלו שהוא היה מאוד קשור אליו נפטר ל"ע מהמחלה לפני חודשיים.
במעון שלו כל הזמן מתחלפות מטפלות וגננות...?!
בלילה הוא קם לפנות בוקר בסביבות 5 לא משנה מתי הלך לישון, בא אל המיטה שלנו ואומר AM בד"כ הוא מתכוון לאוכל ולפעמים לשירים, אין לי כח להתחיל להביא לו לאכול ואני מנסה להרדים אותו איתי. לפעמים קשה לי להיות רגועה איתו באמצע הלילה.. במיוחד שקמתי לפחות פעמיים לקטנה...
בגן הוא לא רגוע ומרביץ הרבה לילדים ואומר אבא וסבא.
אני לא יודעת מה לעשות, הוא מדבר בלחץ ועצבני,
איך אפשר להרגיע אותו, האם זה ככה בגיל הזה?
איך מטפלים בבעיה?
אשמח לעזרה,
תודה.
תפתחי שרשור חדש- לא שמים לב שזה פה..קיפי.
השיטות שלנו:יעלת-חן
גם אנחנו מכירים את העניין מקרוב...
התחלנו לרדת בבקבוק מ- 180 ל- 120.
וחוץ מזה מקפידים יותר לעקוב אחרי החיתול - זה אומר לפני שאנחנו הולכים לישון אנחנו בודקים שהחיתול יבש, אם הוא כבר מתחיל להתמלא מחליפים.
ובלילה כשהוא בוכה לבקבוק - הבקבוק מגיע יחד עם חיתול נקי. (אני אפילו לא מוציאה אותו מהמיטה - הוא יונק תוך כדי שינה את הבקבוק ואני מחליפה לו חיתול... - שירות עד למיטה ) - ואז אני חוזרת לישון בלי יסורי מצפון שהבן שלי רועד מקור בבוקר - וחוץ מזה אני מרוויחה עוד שעת שינה ושקט על הבוקר. (וגם לא צריכה להחליף את בכל הבגדים)
צריך לבדוק אם אין לו תולעיםשושנה1
היום גילינו שלבן שלי יש, והרופאה אמרה שאם לא יש גם לכל שאר בני הבית יש.
אז אם היה לכם מקרה אצל אחד האחים, וגם אם לא, כדאי לבדוק את הסיפור הזה.
הטיפול מאד פשוט וחבל לסבול.
לא נראה לי שעד כדי כך הוא בוכה בגלל טיטול רטוב,
אבל אולי הוא רגיש לזה.
אולי החימום מייבש אותו??הודו לה'אחרונה
אז מה הילדים שלכם אוכלים בארוחת עשר?נחשונית
עם הגדול בן 5 זה עוד הולך די בסדר, הוא לא כזה בררן. אבל עם הקטן בן 3 זה על הפנים. עד היום ניסינו:
כריכים עם גבינות לבנות וזה מחמיץ מהר ומרטיב את הלחם, חמאה - לא בריא, גבנ"צ - הוא שולף אותה מהכריך ואוכל רק אותה, חמאת בוטנים, חומוס, טחינה, סלט כרוב אדום, ועוד.
ירקות ופירות - רק זיתים הולך. בננה תפוח ואבוקדו בכריך - משחירים.
וכמובן המתוקים - ממרח חרובים, חלבה, ריבה, דבש - שהולך יותר טוב, אבל אני לא מוכנה למרוח לו מתוק כל יום. פעמיים בשבוע זה סביר.
יוגורט, מעדן, דגנים, פירות יבשים - שומרים לר"ח.
הוא לא מוכן לאכול כ"כ הרבה דברים! גם בבית. אבל בבית לפחות יש לי אפשרות לנסות ולנסות עד שאמצא משהו שהוא כן יאכל באותה ארוחה. ובארוחה הבאה אני שוב צריכה לשבור את הראש. אבל בארוחת 10 לגן זה לא ככה, מה שאשים לו בתיק, זה מה יש. והרבה פעמים הוא חוזר עם הסנדביץ שלם או אחרי שנתן ביס אחד וזהו. ולא נוגע בפרי או בירק. והוא כן רעב, בצהריים כשאני באה לקחת אותו הוא כבר ממש רעב מאוד! ניסינו כבר כ"כ הרבה ממרחים, והוא לא רוצה כלום, חוץ משוקולד כמובן. זה אומנם שוקולד חרובים אבל בכל זאת, גם את זה אני לא רוצה למרוח לו כל יום. חשוב לי לגוון לו, שיכיר ויאכל אוכל יותר מגוון ומזין ולא רק מתוק כל הזמן. ביום שישי יצא לנו להיות בגן של הגדול בזמן ארוחת 10 וראינו המון כריכי לחם לבן עם שוקולד. אנחנו קונים כמעט רק רק לחם מלא. והילדים אוכלים את זה ב"ה! אבל מה למרוח מה?! ומה להוסיף לזה?
כריכים עם גבינות לבנות וזה מחמיץ מהר ומרטיב את הלחם, חמאה - לא בריא, גבנ"צ - הוא שולף אותה מהכריך ואוכל רק אותה, חמאת בוטנים, חומוס, טחינה, סלט כרוב אדום, ועוד.
ירקות ופירות - רק זיתים הולך. בננה תפוח ואבוקדו בכריך - משחירים.
וכמובן המתוקים - ממרח חרובים, חלבה, ריבה, דבש - שהולך יותר טוב, אבל אני לא מוכנה למרוח לו מתוק כל יום. פעמיים בשבוע זה סביר.
יוגורט, מעדן, דגנים, פירות יבשים - שומרים לר"ח.
הוא לא מוכן לאכול כ"כ הרבה דברים! גם בבית. אבל בבית לפחות יש לי אפשרות לנסות ולנסות עד שאמצא משהו שהוא כן יאכל באותה ארוחה. ובארוחה הבאה אני שוב צריכה לשבור את הראש. אבל בארוחת 10 לגן זה לא ככה, מה שאשים לו בתיק, זה מה יש. והרבה פעמים הוא חוזר עם הסנדביץ שלם או אחרי שנתן ביס אחד וזהו. ולא נוגע בפרי או בירק. והוא כן רעב, בצהריים כשאני באה לקחת אותו הוא כבר ממש רעב מאוד! ניסינו כבר כ"כ הרבה ממרחים, והוא לא רוצה כלום, חוץ משוקולד כמובן. זה אומנם שוקולד חרובים אבל בכל זאת, גם את זה אני לא רוצה למרוח לו כל יום. חשוב לי לגוון לו, שיכיר ויאכל אוכל יותר מגוון ומזין ולא רק מתוק כל הזמן. ביום שישי יצא לנו להיות בגן של הגדול בזמן ארוחת 10 וראינו המון כריכי לחם לבן עם שוקולד. אנחנו קונים כמעט רק רק לחם מלא. והילדים אוכלים את זה ב"ה! אבל מה למרוח מה?! ומה להוסיף לזה?
גם לדעתי, תגובה מתנשאת משהו?!נווה מדבר
אפשרות נוספתנקדש את שמך..
שיכין ביחד איתך לחמניות ביתיות, שיעצב לעצמו את הלחמניה וכן על זה הדרך...
כאשר הילד מרגיש שהוא עשה את זה, זה יותר טעים לו, וממילא הוא ירצה לאכול את זה...
יעל פלה - רכזת משפחתונים באיזור ק. משה 02-6527507כלנית1אחרונה
ילדה קטנה ועקשנית מאוד...אנונימי (פותח)
יש לנו שלוש ילדות מקסימות, אך הקטנה שבהן, בת שנתיים ו9 פשוט מוציאה אותנו מהכלים.
לפני שנה וחצי היא עברה ניתוח "תיקון" בלב. יתכן מאוד שבגלל סיבה זו היא מתנהגת כך, אבל גם לזה צריך גבול.
היא מתעקשת שתמיד ארים אותה על הידיים, היא מסרבת לקום בבוקר להתארגן, כשהיא לא מקבלת את מה שהיא רוצה היא נשכבת על הרצפה וצורחת, משאירה אותי נתונה מול בושה מתמדת מול העוברים ושבים...
אין לי, פשוט אין לי, כח להרים אותה. היא כבר די כבדה ואני חוששת מה יהיה בהריונות נוספים?
אני מאוד ממהרת בבוקר ואין לי זמן להתעסק איתה כל כך. היא דורשת ממני משאבים רציניים ואני ממש כבר לא יכולה!
אני לא מדבר ת על כך שהיא כמעט ולא מוציאה מילים מהפה. אני בלחץ והיא בוכה ואני לא מבינה כלום מה היא רוצה?!
בעלי פעמים רבות אומר,בהלצה כמובן, שהלוואי ובניתוח היו גם משתילים לה איזה שבב אלקטרוני שהיינו יכולים לשלוט בה או לפחות בתגובות שלה...
אשמח לשמוע תגובות.
תודה
מומלץ בחוםחבילת טישו
הייתי בהנחיית הורים אצל מישהי משם וב"ה אני מרגישה שיש לי כלים להתמודד עם הקשיים שיש לי (עם הבן שבן שנתיים וחצי.. שהוציא אותי מהכלים..)
מאד בקיצורקיפי.
לא להיכנע, ולהבהיר לה שהיא לא מצליחה להשיג בדרך הזאת את מה שהיא רוצה.
זו דרך של הילדה (גם אם באופן לא מודע) להשיג תשומת לב, והחלק הכי קשה פה הוא שגם כעס הוא סוג של השגת צומי.
את צריכה להפגין במצבים האלה רוגע ושלווה (קשששה!! ומתיש, ודורש המון כוחות נפש), ולשדר "את יכולה להמשיך לצרוח ולהתעקש, אבל אני יותר עקשנית.."
כשהיא מבינה שבדרך הזו אין לה סיכוי לשבור את אבא ואמא כי הם פשוט לא מגיבים, היא תנסה דרכים אחרות. אבל זה יכול לקחת כמה חודשים מאד מתישים של חינוך.
וכמובן- המון חיזוק חיובי על דברים אחרים. שתלמד איך אפשר להשיג צומי מאבא ואמא באופן חיובי. מחמאות על התנהגות טובה וכו..
אני מציעהאמא ל-5
כשקורה מקרה שהיא נשכבת על הרצפה וצורחת- להגיד לה שאם היא לא קמה את ממשיכה ללכת ואז פשוט להמשיך ללכת- לאט, אם היא עדיין שם, לעצור להסתובב ואם היא קמה -הצלחת, אם לא- להמשיך, מה יכול לקרות? היא בטוח תבוא.
לגבי הבוקר- כשבעלי בבית- הבת שלי גם עושה את זה- מתעקשת שילביש אותה , כשהוא לא בבית הכל זורם\ אם היא מנסה אני אומרת לה שאני משאירה אותה בבית ומתלבשת לפני שההסעה שלי תבוא, אם היא לא תספיק- שתבוא לגן סרגל לבד. היא נלחצת ומתחילה לבכות, אני אומרת לה שלא תבכה - שתז\דרז ותספיק להתלבש לפני שהנהג יבוא. זה עובד, פה ושם אני עוזרת (בסוף התהליך) כשאני רואה שהיא עושה את המאמץ להתארגן בעצמה.
הכל תלוי במה שתשדרו לה
שלום רב לך, לדעתי את/ם פוחדים מהילדהיהודית פוגל
וזה מפחיד ומבלבל גם אותה. ממה שכתבת נראה כי נכנסתם איתה למאבקי כוח שהוא הדבר שאנחנו הכי פחות רוצים לראות בקשר של הורים וילדים. כדאי באמת שתלכי דחוף להנחיית הורים שם דבר ראשון יקנו לך את הבטחון העצמי הדרוש להתמודדות מוצלחת עם הילדה. כל הענין הוא מי יותר חזק ומי יותר בטוח בצדקתו. בהצלחה
עוד נק' קטנהמאמע צאדיקהאחרונה
את כותבת שהיא עברה לפני למעלה משנה ניתוח בלב.
אם היא הבריאה ממנו לגמרי-
למה את מזכירה את זה?
את צריכה להתיחס אליה כאל ילדה רגילה- ולא כאל ילדה שעברה ניתוח.
תתני לעבר להיות מאחורייך.
ולא- לא כל האישיות שלה מושפעת מניתוח שהיא בכלל לא מסוגלת לזכור.
המלצה לרכבאמא ל-5
אנחנו משפחה עם 5 ילדים (הקטנים בני חצי שנה ו-3 שנים)
רוצים להחליף את הרכב, אין יותר מדי כסף.
יש המלצות לרכב לא יקר וחסכוני?
תודה
למי שאין יותר מדי כסףאנונימי (פותח)
שיעשה כמו שעשינו אנחנו- מכרנו את האוטו ונשארנו בבית !
אמנם זה לא הכי קל אבל
א. זה מאד חסכוני!! פתאום יש עוד כמה אלפי שקלים בחודש שנעלמים גם הם במהירות...
ב. כשכן חיייבים לנסוע (לשמחות וכד') יש אוטו קטן מהעבודה של בעלי שלא עולה לנו כלום ורק חלק מהמישפחה נוסעת. (צריך לעשות ויתורים כואבים כמו לא להיות בברית של בן אחי...) ולשבתות שחייבים לנסוע ,אפשר להשכיר רכב או משכנים או מחברת השכרה. אפשר לנסוע בטרמפים או באוטובוס.
כאמור - הרבה יותר קשה אבל זה חוסך המון!!! וחוץ מזה זה מחנך את עצמינו ואת הילדים להיסתפקות במועט. וזה דבר קשה בדור של שפע.
עשיתי את זה שנה אחתאמא ל-5
אז, אמרתי לבעלי- עוד מעט תשלח אותי לשאוב מים מהבאר
אבל אין ספק שזה נתן לנו ולי במיוחד שיעור בצניעות, ענווה, הסתפקות במועט.
יש לי השתלמויות, אני חייבת רכב
שמעתי על הסטרואן ג'מפי, למישהו יש?
לנו יש ואנחנו לא ממליציםיוקטנה
את החיסכון בדלק הוצאנו פי כמה וכמה על תיקונים תכופים, ויקרים מאוד.
אין לנו, אבלאמאקנגורו
שמעתי עליה רק דברים רעים...
אוף באמת?אמא ל-5
אנחנו דווקא ביררנו ושמענו עליו דברים מאוד טוביםנווה מדבר
אם תרצי בעוד שנה...נוכל לדעת סופית....
תקנו סטיישן עם מושב אחוריar_v
סוברו, סוזוקי בלנו, קשה להשיג אבל יעיל (מומלץ להוסיף מושב אחורי)
בהצלחה
מאוד מסוכן בסובארואנונימי (פותח)
-להתקין מושב אחורי, מכיוון שהמבנה של הרכב הוא כך, שבזמן התנגשות ל"ע הבגאז' אמור להימעך, וכך לספוג את האנרגיה של הפגיעה. אתם לא רוצים לחשוב מה עלול לקרות לילד או שניים שיושבים שם כשזה קורה.
לעומת זאת, בוולבו סטיישו זה לא כך, כי הוא בנוי ככלוב קשיח. אותו דבר פיג'ו. בלאנו אני לא מכיר.
לעומת זאת, בוולבו סטיישו זה לא כך, כי הוא בנוי ככלוב קשיח. אותו דבר פיג'ו. בלאנו אני לא מכיר.
יש לנו ג'אמפיelerner
כבר 4 שנים. קנינו יד שנייה. נכון שהחלקים יקרים אבל יחסית למכוניות גדולות אחרות מחיר הקנייה סבירה. יש גם 9 מקומות (אנחנו 8 במשפחה ונוח לנו, המקום התשיעי הוא קצת צפוף). רוב המכוניות הגדולות הם 7 מקומות בלבד. הרכב די נוח ואני מאד נהנית לנהוג בו- הוא גבוה ורואים את הכביש והמכוניות האחרות מלמעלה. אני לא יודעת באיזה איזור אתם גרים אבל יש מוסך כדורי ביהוד ברחוב נורדאו שהם מטפלים ברכב מצויין והם לא יקרים.
הרכב גם די חסכוני בדלק ויש תחנות שאפשר לקנות סולר בזול למשל סונול שער לוד אבל הביטוח של כל רכב גדול הוא יקר. בסך הכל אנחנו מרוצים. כדאי לבדוק רק אם מרגישים את המזגן בספסל האחורי - אנחנו סובלים מזה בקיץ אבל שמעתי שבדגמים היותר חדשים זה יותר טוב.
המלצה: לפנות למומחה "המפתחות בפנים" במקור ראשכלנית1
לפנות למדור המפתחות בפנים שבמוסף של מקור ראשון. הוא מומחה בשאלות כאלה ומסביר לך לפי הדרישות שלך מה מתאים וגם יתרונות חסרונות לדגם מסויים.
e.teksty@gmail.com
e.teksty@gmail.com
כל אוטו שהוא- לא להתפתות לזול מידי+mp8
אלא אם כן אתם מספיק עשירים לממן את התיקונים, רכב חלופי, וסתם הרים של עוגמת נפש מסביב....
לאחותי היתה ג'מפי ישנה- שעשתה צרות צרורות, ועכשיו החדשה (2006 כמדומני) ממש בסדר, רק שהיא לא ממש זולה.
הכי חשוב- אל תקנו קאיה קרניבל- מה שיש לנו למשל, זה אוטו גדול, מפנק ומפתה- אבל מבחינה מכנית הוא ממש על הפנים!!!! (לשבר את אזניכם : ב-4 שנים החלפנו פעמיים מנוע ופעמיים ראש מנוע, ברקסים לא יודעת כמה פעמים וכן מצבר, סה"כ- למעלה מ-80 אלף שקל- וזה לא טעות- מגובה בקבלות- רק על תיקונים!!!! שומר נפשו ירחק מרכב זה ומדומיו!!!)
קאיה זה נוראyr
גם לנו היה רכב קאיה, כאילו מציאה ובאמת עלה הרבה על תיקונים, עד שפשוט נפטרנט ממנו כמעט בלי כסף, ובקושי ניצל איכשהו ממגרש גרוטאות.
מאז אנחנו בלי אוטו (7 ילדים) והאמת די מסתדרים. השד לא נורא. יש אוטובוסים, מוניות, השכרה, וכמובן גם רגליים. וזה יוצא הרבה יותר זול!
מצטרף בכל לב לדברי באהבה ואמונה
ניסן סרנהרצון הרצונות
גם אנחנו עם חמישה ילדים,
אחרי שנתיים של תפילות (מהילד הרביעי...)- הילדים היו נכנסים לאוטו, מצטופפים וצועקים:
ה'! תשלח לנו אוטו גדול!,
קנינו את הסרנה.
אנחנו מאוד מרוצים ב"ה,
הוא לא יקר יחסית (עלה לנו 27 אלף, שנת 98' קילומטרז' נמוך)
הוא בכלל לא אוכל דלק,
רק הבעיה שנשאר רק מקום אחד פנוי...
והבנתי שהחלקים שלו לא יקרים (שלא נצטרך...)
אגב,
הניסן לרגו מאוד זולה, רק שקשה למצוא אחת כזו שלא הייתה בשימוש מסחרי.
בהצלחה.
לרגו וג'מפיmlshir
אז ככה מניסיון-
הג'מפי מעולה, צריך לדעת אצל מי לטפל אחלה אוטו נוסע מעולה וסוחב מצוין בגלל הטורבו.
הלרגו- אצלי עשתה 1 ל' ל- 10 ק"מ לא סוחבת מי יודע מהר מנוע 2300 סמ"ק אבל בלי טורבו. אבל הביטוח הטסט הכל יקר. מאבד המון מהערך שלו ב שלוש שנים אבדתי יותר מ35 אלף ש"ח!!!
אני ממליץ ללכת על רכב סטיישן עם אפשרות למושב אחורי לילדים
ולא אני חוזר לא!!!!! ללכת על MPV או על מיצובישי ספייס ואגון שניהם לא זוללי דלק אלא שתיינים כבדים עושים בסביבות החמש קילומטר על כל ליטר. טירוף את תצטרכי תחנת דלק צמודה.
אני אישית עכשיו עשיתי הלוואה מכרתי את הרכב הלרגו בהפסד אדיר 
וקניתי את הרנו לוגאן מהחברה עם הלוואה רצינית מהבנת.
וקניתי את הרנו לוגאן מהחברה עם הלוואה רצינית מהבנת.הילדים מבסוטים כי יש רכב חדש
אנחנו מבסוטים כי "התקדמנו"
והבנק מבסוט כי.....
120K לא זול אבל ביחס למזדה 5 7 מקומות 180K
הבדל משמעותי
בהצלחה!!!
הערהmlshir
הסרנה והלרגו זה כמעט אותו רכב, מבחינה מכנית הם זהים
הלרגו קצת יותר גבוה ויש לו דלת הזזה נוספת מאחורי הנהג
שלא כמו בסרנה רק הזזה מהצד של האין נהג
יתרון אדיר ללרגו.
אוטועזריה מן האדומים
פורד קונקט
לסיכום- כל רכב צריך מזל....+mp8
מכירה רכבים שהיו מעולים לבעלים הקודמים- והיו סיוט לבעלים החדשים, וכן להפך....
קניית רכב צריכה גם הרבה תפילות.....
ובאותו עניין: מישהו יכול לחוות דעתו על יונדאי h-1?
יש פורום רכב...עטרה12
ממש מומלץ. יש שם הכל.
בהצלחה.
ואוו תודה על כל התגובותאמא ל-5אחרונה
בנתיים היינו צריכים להשקיע את הכסף בהרחבת הבית שלנו.
נשארים עם הרנו הנוכחית וכמו שאמרו חלק, לרוב אנחנו לא נוסעים ביחד( חוץ משבתות לסבתא- רבע שעה נסיעה).
תודה רבה לכולם
מישהו שמע על דוד החקיין?אנונימי (פותח)
לפני כשנה במסגרת שבת מאורגנת היה מופע לילדים עם דוד החקיין. נשארתי
וראיתי מופע זול של דיבור רצוף משך 45 דקות ולא הבנתי מה העניין. לקחו
אותו לבר מצוות, שבתות מאורגנות ועוד.
היום שמעתי שגם הוא בין הפושעים שנתפסו. ועוד עם בחורים. למה שומעים על כל כך הרבה מקרים, האם הם שומעים ומקבלים רעיונות, או שקודם אנשים לא חשבו שכדאי להם לפתוח פה ולהתלונן? נתתי לחברה גזיר עיתון עם כתבה כדי שהורים יקראו ויזהרו. היא תלתה בבוקר ובצהרים זה כבר נעלם (מישהו שלא מרגיש בנוח עם זה...)
השבוע אמרו בחדשות שתפסו סוטה בירושלים. שמחתי שהוא נתפס ואז קראתי ששוחרר כי היה לו אליבי. חברה שלי גרה באיזור והיא מאד לחוצה. אם עד עכשיו ידענו שצריך להיזהר לא לשלוח בנות לבד, עכשיו זה קורה לילדים. הסברתי לבן ה-6 שלא ללכת עם אף אחד, אפיל אם מבקשים עזרה, כי אני אדאג, אבל זה מאד מלחיץ.
האם אתם מודעים לזה שצריך להזהיר ילדים קטנים אם הם נשארים בחצר או ממתינים לכם כשעומדים לצאת, או מי ששולח ילד לחנות והוא מבקש שיחצו איתו את הכביש?
היום שמעתי שגם הוא בין הפושעים שנתפסו. ועוד עם בחורים. למה שומעים על כל כך הרבה מקרים, האם הם שומעים ומקבלים רעיונות, או שקודם אנשים לא חשבו שכדאי להם לפתוח פה ולהתלונן? נתתי לחברה גזיר עיתון עם כתבה כדי שהורים יקראו ויזהרו. היא תלתה בבוקר ובצהרים זה כבר נעלם (מישהו שלא מרגיש בנוח עם זה...)
השבוע אמרו בחדשות שתפסו סוטה בירושלים. שמחתי שהוא נתפס ואז קראתי ששוחרר כי היה לו אליבי. חברה שלי גרה באיזור והיא מאד לחוצה. אם עד עכשיו ידענו שצריך להיזהר לא לשלוח בנות לבד, עכשיו זה קורה לילדים. הסברתי לבן ה-6 שלא ללכת עם אף אחד, אפיל אם מבקשים עזרה, כי אני אדאג, אבל זה מאד מלחיץ.
האם אתם מודעים לזה שצריך להזהיר ילדים קטנים אם הם נשארים בחצר או ממתינים לכם כשעומדים לצאת, או מי ששולח ילד לחנות והוא מבקש שיחצו איתו את הכביש?
בקשר לדוד--*חזרזיר*אחרונה
לא מדויק מה שכתבת.
הבן אדם צדיק וממש לא יעשה דבר כזה..הוא מכחיש.
ולענ"ד זאת עלילה!
אצלנו-raka
בן ה-5 במיטה ב19:30-20:00 ואם הקטנה לא ישנה צהרים אז היא נכנסת אפילו ב18:30 בערך כי אחרת היא קורסת...
אצלנו בין שמונה לתשע בערב בד"כיוקטנה
בעלי אחראי בערב ;)יוקטנה
בחורף כבר מתחילים ארוחת ערביהודית פוגל
ב5.30 מקסימום 6 וישר למיטה. בקיץ מאחרים קצת. 8 נראה לי מאוד מאוחר לגילאים האלה.
אז מתי אמבטיות?נחשונית
וכשיש עוד אחים גדולים בבית-+mp8
חוקי המשחק קצת משתנים....
כל ילד ומה שהוא צריך...כינוי סתמי
אם הבן שלי בן ה5 ילך לישון ב6 הוא ער כבר ב4בבוקר! אני מקווה שהילדים שלך ישנים יותר...
ומה עושים כשהקטנה בת 8 חודשים לא רוצה לישון????קרן732
לרוב במשך היום כמעט ולא ישנה אבל יש לה תמיד איזה הצתה של חצי שעה של שינה בסביבות חמש אחה"צ ואין מצב שאני אעיר אותה כי עד שהיא נרדמת...
ואז הערב הוא כל כך סיוט!! היא פשוט לא רוצה לישון רק לינוק ולינוק ולינוק!! בלי לישון! בסופו של דבר יוצא שאני הולכת לישון קבוע בין 8 ל9 איתה במיטה בהנקה כמובן והבית נשאר איך שהוא מבולגן. וזה בעסה..
איך אני תמיד מקנאה באלו שתמיד אומרות אני מ7 בערב פנויה... יופי באמת.
כי אצלם יש שקט בבית מכל הילדים כבר מ7 8 גג. איך עושים את זה?
הגיוני שהיא מאד רעבה...אמא קטנה
גם ביתי עושה לנו כאלה לילות לפעמים. ואני יודעת שזה בגלל שהיא רעבה...
שווה לנסות לתת משהו יותר מוצק בלילה אם עדיין לא הבאת לה..
אצלינו זה גם לא ממש הולך חלק..
שווה לנסות לתת משהו יותר מוצק בלילה אם עדיין לא הבאת לה..
אצלינו זה גם לא ממש הולך חלק..
מנוחת אחה"צ זה נורמלי בגיל כזהיערית נ
אבל אם לא אוכלים מוצקים בשלב הזה עדיין, השינה בלילה לא משהו.
לא מספיק להאכיל מוצק בערב.
צריך גם במהלך היום
אצלנואנונימי (פותח)
בן 5 ישן בערך ב7, 7 וחצי.
וגם לא ישנים צהרים.
הילד בן החמש מאוד אוהב לשחק בבוקר, לפני הגן. אני מדדברת איתו המון על כך שכדאי לישון מוקדם כי כך יוכל לקום מוקדם ואז ישחק להנאתו.
אבל, מנסיון עם ילדים אחרים ומשפחות אחרות, הבנתי שאין שעה אחידה. מה שחשוב הוא שההורים יחליטו ויהיו החלטיים ועקביים ושבוע ראשון יהיה קצת קשה כי צריך להתרגל ולהסתגל ואח"כ ובא לציון גואל.
לא לשכוח לצ'פר במילה טובה ומשהו קטן ומתוק בבוקר אחרי שעבר ערב נעים שהלך לישון מוקדם.
שעת השינהרבקה למפרטאחרונה
כשארבעת ילדי הגדולים היו קטנים הצלחתי לשלחם לישון עד 7:30- 8:00 בערב ובבית היתה דממה. כשגדלו אילו ונוספו עוד ילדים המשימה היתה בלתי אפשרית. כל המעניין בבית כשהגדולים מגיעים הביתה והם כידוע לא ממהרים לישון. בזמנו הלכתי להרצאה ובה שאלה אישה את הרב שדבר על חינוך ילדים - איך לא- איך לשלוח את הילדים לישון ואני לא הבנתי למה היא לא מצליחה מה שאני כן. כשגדלו ילדי הבנתי....... כיום אני לא נלחמת איתם לעיתים אני הולכת לישון לפניהם. העיקר שיקומו בזמן לבית הספר ולישיבות.
המסקנה: ילדים קטנים - לערוך טקס שינה - אמבטיה, ארוחת ערב, סיפור ושמע ישראל. ונשיקות לכולם לפי הגודל. ילדים גדולים זו משימה קשה ועד היום נשגבת מבינתי.
הרעיון לא להתייאש. בתקופה מסויימת ראיתי שכאני עושה להם קצת רפלקסולוגיה בכפות הרגלים \ עיסוי (למי שלא יודעת רפלקסולוגיה) והם נרדמו ברצון. הבעיה: זמן. הפעולה מבזבזת הרבה זמן שאין לי.
כדאי לפעמים לשים קלטת\דיסק של שירים אהובים או סיפור כאשר הם במיטה.
כדאי לארגן אותם לישון ושיקראו במיטה כמה שירצו ולא לצאת ממנה.
כל "חוק" שקובעים יש לאכוף ולא להכנע.
גילוי נאות, ניסיתי את כל השיטות והם עבדו תקופה מסויימת. אחר כך אני נכנעתי. אבל הילדים גדלו והם שמים לעצמם גבולות.......לא להתייאש
אני סחוטה!אנונימי (פותח)
הבן שלי , בן שנתיים ותשעה חודשים - ילד מתוק וחכם מאוד. כל דבר שאני אומרת הוא רוצה הפוך:לא רוצה, התעקשויות על שטויות ורוצה שידו תהיה על העליונה ותמיד. אני יודעת שזה השלב,ויש לו גבולות מאוד ברורים מאיתנו,ומצד שני אני מאוד מתגמשת כשאפשרי.
אני מנסה כל מיני דרכים - אבל כמעט כל ערב אני מרגישה סחוטה,כועסת, ומבואסת מהמצב הזה!!!מוכר לכם? יש לכם עצות ? למי אפשר לפנות?
מאוד ממליצה לך להגיע איתו למטרות שלךיהודית פוגל
כמו: הלבשה, רחצה, שינה, התארגנות לגן דרך שיטת הסחת הדעת. דוגמה כשאת רוצה להלביש אותו/לרחוץ אותו/להאכיל אותו - אימרי לו בקול דרמטי: אתה רוצה לשמוע מה קרה לציפור שלא היה לה סוודר וירד גשם????? או כל סיפור שיכול לרתק אותו להסב את תשומת ליבו מהמאבק ביניכם וכך בעודך מספרת לו את הסיפור את בזריזות מלבישה אותו וכו' ללא מאבק ובמצב רוח טוב. שיטה זו נוסתה על עשרות רבות של ילדים כ"י ועובדת יפה גם בגיל 8-10 ולא רק בגילאים הקטנים. אין ספור צלחות מרק האכלתי את ילדי ונכדי בעזרת סיפור - גם מצוץ מהאצבע -, אני מאוד טובה בזה... הם מרותקים ואת עושה את שלך במהירות ובזריזות. רק בשבוע שעבר נסענו מירושלים לבני ברק בשעת לילה מאוחרת עם זאטוט בן שנתיים שהיה חסר מנוחה מאוד מאוד, גם היה רעב וגם שכחו את המוצץ שלו, וכדי שלא יבלבל את אביו בנהיגה ריתקתי אותו כל הזמן ב"דרמות" לפי הבנתו, והוא היה מקסים כל הנסיעה שב"ה עברה בשלום. אין טעם להכנס לויכוחים ומלחמות עם הילדים תמיד הם ינצחו.
באמת מתוקאנונימי (פותח)
... מוכר מאוד....
קודם כל כל הכבוד מרגישים שאת ממש שם ואכפת לך,
למדתי גיסתי (שנראה לי למדה מהרבנית שילת) להמשיך לשמור על הגבולות אבל להוציא את העניין של המלחמה מהסיפור.
ז"א עבודה עצמית לא לעבוד מתוך כעס אלא מנוטרלת. כמעט אדישה. ומניסיון זה מוריד הרבה מהמתח וכתוצאה מכך את "התחרות על השליטה"
לדוגמא אם את מבקשת שירד מהשולחן והוא"לא שם עלייך" פשוט להוריד אותו ולהמשיך הלאה את היום.
זה מקרין לו סמכות אבל ללא אנרגיות שליליות...
מניסיון גם את היום גמרתי פחות סחוטה
ובאמת בסוף הכל מסתכם בעבודת מידות ועבודה ועבודה.
והרווח כולו שלנו ושל כל הסביבה.
המון בהצלחה!!! (גם לי...)
ביתי בשלב דומה...(ואני גם בתחום)אנונימי (פותח)
העניין בגיל הזה הוא שהם רוצים לההרגיש את האני שלהם, הדרך שהכי זמינה להם זה לומר לא, כך הם מרגישים בעלי דעה, למרות שהם אומרים לא על דברים שהם רוצים. כפיתיות כלשהי בגיל הזה עשויה לגרום להם להתקבע באופי העקשן - כאשר כעת זה רק שלב חולף.
מה שאני עושה עם ביתי, כאשר אני יודעת שהיא במצ רוח של "לא", או שזה איזה נושא מועד אצלה אני נותנת לה מראש לבחור- כמובן רק כשאפשר, לדוגמה: את רוצה לאכול כריך עם גבינה או חומוס?
או שאני נותנת לה המון דברים לעשות לבד, למרות שסביר שאעזור לה בשלב כלשהו- אבל בתחושה שלה היא שהיא עשתה את זה לבד, לדוגמה: ללבוש מכנסיים, אז לוקח לה כמה דקות יותר לנסות להשחיל את הרגליים ובסוף היא בוחרת לקבל ממני עזרה- וגם אם היא עשתה קצת מהמשימה שהיא בחרה לעשות אני מחמיאה לה כאילו היא עשתה אתה לבד- כדי לחזק אצלה את תחושת היכולת, שכ"כ חשובה בכלל ובפרט בשלב זה.
דבר נוסף הוא שאני פונה לאבא במקום אליה, לדוגמה: אבא רוצה לבוא לאכול איתי? ואז היא מעצמה, אומרת שהיא רוצה גם...
צריך הרבה נחת ותחבולות, וחשוב מאוד לגעת לצחוק איתם משטויות שהם עושים (כאשר אין פה פגיעה חינוכית) זה מאוד משחרר מתח שלך ושלהם...
מה שאני עושה עם ביתי, כאשר אני יודעת שהיא במצ רוח של "לא", או שזה איזה נושא מועד אצלה אני נותנת לה מראש לבחור- כמובן רק כשאפשר, לדוגמה: את רוצה לאכול כריך עם גבינה או חומוס?
או שאני נותנת לה המון דברים לעשות לבד, למרות שסביר שאעזור לה בשלב כלשהו- אבל בתחושה שלה היא שהיא עשתה את זה לבד, לדוגמה: ללבוש מכנסיים, אז לוקח לה כמה דקות יותר לנסות להשחיל את הרגליים ובסוף היא בוחרת לקבל ממני עזרה- וגם אם היא עשתה קצת מהמשימה שהיא בחרה לעשות אני מחמיאה לה כאילו היא עשתה אתה לבד- כדי לחזק אצלה את תחושת היכולת, שכ"כ חשובה בכלל ובפרט בשלב זה.
דבר נוסף הוא שאני פונה לאבא במקום אליה, לדוגמה: אבא רוצה לבוא לאכול איתי? ואז היא מעצמה, אומרת שהיא רוצה גם...
צריך הרבה נחת ותחבולות, וחשוב מאוד לגעת לצחוק איתם משטויות שהם עושים (כאשר אין פה פגיעה חינוכית) זה מאוד משחרר מתח שלך ושלהם...
אני איתך! גם אני נוהגת כך!קרנלהאור
The terrible twosכלנית1
אחת מהמטרות החשובות של כל ילדאלי6
היא להשיג ולקבל תשומת לב מההורה (או מהאח, מורה וכו').
הילד מנסה שיטות שונות בזמנים שונים, ואת מה שמצליח הוא מאמץ (באופן די בלתי מודע).
ילד שרואה שכשהוא לא אוכל אמא שלו מתחילה לשדל אותו או לכעוס עליו או לתת לו תשומת לב כלשהיא כשהוא מעוניין בה, יאמץ לעצמו את השיטה המוצלחת לפעמים הבאות.
ילדה שרואה שכשהיא מתלוננת על כאבים כלשהם היא מקבלת תשומת לב מוגברת מההורה, תשתמש בזה כל אימת שהדבר דרוש לה מבחינה רגשית.
יתכן מאוד שזה העניין המדובר אצל ילדך. הוא רואה שהאמירה לא רוצה גורמת אצלך לתגובה כלשהיא, וזה מעודד אותו להמשיך.
לחילופין, יתכן והוא מעוניין לשמוע ממך תגובה אחרת, למשל הוא מעוניין לראות שאת חזקה ורגועה והוא נותן לך את ההזדמנות להראות לו את זה על ידי כך שאת לא תלחצי כשהוא יאמר 'לא', במקום להרגיש ממך חולשה שאינה נעימה לו (פעמים רבות ילדים מעצבנים למשל הורה שאינו חזק מספיק על מנת להביא אותו לכך שיגער בהם וכך יראה להם את סמכותו שאינה מודגשת מספיק עבורם).
באופן כללי, בעניין תשומת הלב, החכמה היא לדעת לנווט את הילד לכך שידרוש את תשומת הלב (ויקבל כמובן) בעזרת ההתנהגויות הרצויות מבחינתך. למשל- יבקש יפה, יספר סיפור שנעים לשמוע, יעשה מעשה טוב כלשהוא וכו'.
שורה תחתונה- הילד רוצה משהוא, צריך להבין מה...
בהצלחה רבה..
אכן לילד יש מטרותאנונימי (פותח)
כל ילד באופן לא מודע רוצה להתחבר לאמא שלו, וזו המטרה אליה הוא מכוון. יש ילדים שכאשר הם משיגים תשומת לב מאימם, הם מרגישים בלא מודע שלהם שהם התחברו לאמא, וזה עושה להם כ"כ טוב, שמיד הם מחפשים את ההזדמנות הבאה להשיג את תשומת הלב. עד כאן טוב ויפה... הבעיה היא שהאמא פשוט מותשת ועצבנית בסוף כל יום! מצב כזה לא יכול להימשך!! דרך אגב- יש ילדים שלא מסתפקים בקבלת תשומת הלב הזאת אלא הופכים למפגיני כוח מול ההורים שלהם!! מנסיוני האישי- בתי הייתה מתישה ומחרפנת אותי מדי יום. רק כשהגעתי לחוג הורים הבנתי מה המניע (בלא-מודע) שלה, ואיך יוצאים מזה, ומאז חיי וחיי כל הבית שלנו השתנו ללא היכר!! אני ממליצה לך להיכנס לאתר של מרכז שפר שם תוכלי לקבל מידע על חוגים, ובכלל www.merkazshefer.org פשוט שווה!!!!
ילד חולה...s83
הקטן שלי עם חום (לא גבוה) כבר כמה ימים...
השאלה שלי היא מי נשאר איתו אבא/ אמא?
איך העדרויות מסוג זה משליכות לכן על העבודה? משלמים על ימי העדרות כאלו?
עד עכשו נשארתי איתו אני כי אצלי ב"ה בעבודה די בסדר ומבינים, אבל בכ"ז לא נעים להחסיר כ"כ הרבה ימים...
יש כמות רישמית של ימי מחלה של הילדיםיהודית פוגל
ואת השאר מחלקים בין אבא-אמא-סבתא-שכנה וכו'. בתי נותנת כל חורף לילדיה משהוא שקוראים לו "חיסונית" - יש בהרבה ואריאציות, וב"ה שהם פחות חולים. כ"ט וחורף בריא.
תודה על הטיפ אבל זה חום כנראה מהוצאת שינייםs83
אם את בטוחה שזה משינייםאמא מסורה
תבדקי עם המטפלת אם היא מוכנה לקבל אותו.
המטלפת שלנו מוכנה לקבל ילד עם חום שהוא לא גבוה ונובע משיניים (כלומר אין מצב שזה מחלה שהוא יכול להעביר לילדים אחרים)
חבל "לבזבז" את ימי המחלה על חום בגלל שיניים.
במחינת החוק- במשך השנה מותר לך להחסיר רק 6 ימים בגלל מחלת ילדים, וכדי לקבל את הכסף על ימים אלו את צריכה להביא אישור מהרופא שהבן שלך חולה ולא יכול ללכת למסגרת.
אבא או אמא?s83
הוא במעון ולא מקבלים עם חום בכלל (לא משנה מה הסיבה).
השאלה שלי אם מקבלים על הימים האלו תשלום מלא או חלקי? והאם זה משנה אם האבא או האמא החסירו?
)לא כל רופא מוכן לתת אישור שההורה היה חולהאמא מסורה
תנסי לראות...אנונימי (פותח)
אם יש לו רפיון שרירים באזור הפה והלחיים, האם הוא מדבר בחיוך, מרייר בזמן שריקה במשרוקית וכד', בנוסף שימי לב מהם המרקמים שהוא אוהב לאכול, האם יש לו קושי במרקמים מסויימים?
מי שמטפלת בדיבור זו קלינאית תקשורת ומגיעים אליה דרך רופא הילדים, בד"כ הן לא מטפלות לפני גיל 3 אלא אם יש בעיה כמו שתארתי לך או בעיה חריגה אחרת כיוון שילד שעד גיל שלוש לא מדבר בכלל זה עדיין בטווח הנורמה.
בלי לחץ מיותראמא מסורה
בטיפת חלב בודקים את התפתחות הדיבור בגיל שנתיים וחצי ולא לפני, וכנראה שיש לכך סיבה טובה- שעד גיל שנתיים וחצי אין מה לבדוק איך הילד מדבר. חודשיים זה עוד הרבה זמן בהם המצב יכול להשתנות.
הבן שלי- בן שנתיים וחצי, עד לא מזמן דיבר לא ברור, המטפלת שלו אפילו אמרה לנו (לפני כשלושה חודשים, ואפילו עוד קודם) שאולי כדאי לקחת אותו לקלינאית תקשורת, אבל אני לא מיהרתי עם זה.
ופתאום שמנו לב, שהדיבור שלו יותר ברור, אם לפני כן הוא היה אומר חלקי מילים, היום את הרבה מילים שהוא אומר הוא אומר אותן שלמות ואוצר המילים שלו גדל.
עדיין יש לו מה להתקדם בדיבור, אבל אני אחכה עוד לפני שאחליט אם זה משהו שצריך לטפל או לא..
וכמו שקמפוס כתבה, אם חוץ מדיבור לא ברור אין לו קשיים/ בעיות שקשורים לפה, לא מטפלים בדיבור לפני גיל 3.
תחכי לביקורת בטיפת חלב ושם האחות כבר תנחה אותך אם צריך לעשות משהו ואם כן היא כבר תדריך אותך איך.
איך לעזור לילד לדבראנונימי (פותח)
בס"ד
יש לנו שלושה ילדים שיהיו בריאים.
אתן לך עצה מנסיוני הפעוט...
כדאי לשבת עם הילד ולספר לו הרבה סיפורים. כדאי לחזור על אותם ספרים ולתת לו להשלים אותך בסופי מילים או סופי משפטים. למשל: "אמא של רותי הביאה מת- , שמחה וששון לכל ילד ב-... " ולהוריד או להעלות את רמת השלמות לפי קצב הילד. אם קשה לו רק להצביע על חפצים מוכרים (בספרים) ושישלים את המילה. זה הטיפול שיעשו לו אם תפני איתו לעזרה, ולכן כדאי לך את לעשות זאת..
בהצלחה!
אם נתנו לך פתחאמא מסורה
תנצלי אותו. הפניה לאיבחון מקבלים מרופא ילדים של הקופה/ טיפת חלב.
אם יש לך המלצה מטיפת חלב שכדאי לבדוק וגם לך יש חששות בנושא, תלכי לאבחון, מקסימום אם זו לא בעיה אז "ביזבזת" זמן על האבחון, ואם יש בעיה אז טוב לטפל בה מה שיותר מהר.
האם הריור הוא משהו די קבוע או שהוא לפי תקופות, כמו למשל- הוצאת שיניים (בזמן כזה יש יותר ריור)?
אם הוא משהו לא חולף זה יכול להעיד על בעיה, אבל לא מחייב שיש בעיה.
בדיקת שמיעהs83
אחיינית שלי לא דיברה גם כן בגיל הזה ואמא שלה לא דאגה כי עד גיל 3 זה עדיין נחשב בסדר, שהיא לקחה אותה לבדיקה (רק אחרי גיל 3) גילו שיש לה מים באוזניים, היא לא שמעה טוב ולכן גם לא דיברה ברור.
אני לא יודעת אם בגיל כזה שייך לעשות בדיקת שמיעה אבל כדאי להתייעץ עם הרופא ילדים או אחות בטיפת חלב.
בעיניי מומלץ לפנות לאבחון כמה שיותר מוקדםכינוי סתמי
לא כדי להילחץ, לא כי זה בטוח בעיה,
אלא פשוט כי התערבות בגיל צעיר יותר מונעת התפתחות של קשיים נוספים על גבי הקושי הראשוני.
ילד מעל גיל שנתיים שלא מדבר ברור בכלל הוא מן הסתם חכם ואפילו מאוד תקשורתי- אך לא יכול לתת ביטוי לחכמה ולפתח תקשורת עם הסביבה בגלל שהוא אינו מובן...
אנחנו לא רוצים שהילד יהיה מתוסכל (כי סבתא לא מבינה אותו, ואף ילד במעון לא מבין, ואפילו אמא לפעמים לא מבינה...), לא רוצים שהוא יפתח דימוי עצמי שלילי, ולא רוצים ליצור עיכוב בהתפתחות החברתית, הרגשית, או האינטלקטואלית, אלא רוצים שיהיה לילד טוב, שהוא ירגיש טוב עם עצמו ועם העולם, ויתקדם כל יום מעט, ולכן אנחנו ננסה לעזור לו לעשות את מה שהוא עושה או מה שהוא אמור לעשות, בהתאם לגילו- מעט יותר טוב.
זה מה שעושים בכל הטיפולים ההתפתחותיים (פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאית תקשורת)
טיפול בגיל צעיר ממש לא מתייג את הילד כבעייתי, ובודאי לא מכניס אותו למסלול ישיר לחינוך המיוחד (כמובן אם ההורים לא מתייחסים בגישה כזו...) ולכן אין מה לחשוש מזה. מאוד יכול להיות שמדובר בבעיה טכנית כמו נוזלים באוזניים שפוגעים בשמיעה, או משהו אחר שניתן לפתור יחסית בקלות, וכמה שנקדים את הטיפול נמנע צבירה של פער התפתחותי.
כמו שאמרו- פונים לרופא ההתפתחותי בקופת החולים.
הוא מן הסתם יפנה לבדיקת שמיעה או לרופא אף אוזן גרון התפתחותי.
אם הכל בסדר בתחום השמיעה מבקשים (אם הרופא לא נותן מעצמו) הפנייה לאבחון של קלינאית תקשורת. היא כבר תראה לך בדיוק מה תואם לגיל ומה מתעכב, כמה זה נורא או כמה זה בסדר גמור, והאם כדאי לטפל עכשיו או לחכות פרק זמן מסויים, או לנסות תקופה של תרגילים מסויימים שניתן לעשות בבית.
בהצלחה
חכי לגיל 3אנונימי (פותח)אחרונה
הבן שלי היום בן 6 וחצי דיבר בגיל שנתיים ו -- 10 כמו בן שנה בערך זאת אומרת רק אבא אמא ואולי עוד 2 מילים...
האחות אמרה לי לחכות לגיל 3 ואני כבר חיכיתי לגיל 3 וחודשיים כי אז הוא נכנס לגן.
תוך שבועיים הוא דיבר כמו כולם...
אולי לא ממש כמו כולם כי הוא הרבה להשתמש בשפה של הגננת שהייתה עשירה ב"מילים של שבת" אז זה הפך למשעשע...
עד היום עוד זוכרים אותו אצלנו בשכונה כתופעה מיוחדת.
היכרותאתשלח
שלום לכולם!
רציתי לשאול אם תוכלו לסייע ולעשות חסד אמיתי בנושא מאד חשוב:
רציתי לשאול האם מישהו מכיר בחורות איכותיות שמתמודדות עם בעיה רפואית נפשית כלשהי- לאו דווקא "מחלה" אך מעבר לזה שואפות לתפקד ולהקים בית לתפארת מתוך טוב לב ומידות טובות?
בהערכה לכולם ובשורות טובות.
מטרנה צמחיתרצון הרצונות
שלום!
הבת שלי בת שבעה חודשים והייתי רוצה לצמצם בהנקה (זה כבר לא מספיק...).
ניסיתי מטרנה חלבית אך היא רגישה.
במטרנה הצמחית יש את הקופסא עם השלבים, ויש קופסא עם ציור של דובי (מתאים מגיל אפס עד שלוש). הקופסא עם הדובי יותר זולה, אך איך זה הגיוני שמה שאוכל תינוק בן יומו מתאים לתינוק בן חצי שנה ושנה??
אשמח לעזרה.
תודה.
גם בכחולה החלבית זה ככה, לא?קיפי.
לפני שהיו כל השלבים כל התינוקות אכלו אותו דבר וזה עבד..
השלבים היא עניין מתקדם מהשנים האחרונות, מותאמת לגיל ולכן גם יותר יקרה.
נראה לי שהייתי מחליטה לפי כמה מטרנה היא אוכלת ביום.
אם זה עיקר התזונה שלה, אולי הייתי משקיעה בשלבים, ואם זה רק השלמות
אולי זה לא ממש משנה.
אבל אין לי כאן שום ידע מקצועי, סתם מהרהורי ליבי,
אז אולי מישהי תדע להוסיף דברים יותר מדוייקים
שישה ילדים גדלו אצלי על מטרנה-+mp8
ובד"כ הרגילה, ולא עם השלבים. אני לא יודעת אם השלבים שם באמת אמיתיים או גימיק שיווקי, ובכל מקרה - ילדי גדלו יפה וללא חסרים תזונתיים משמעותיים!
שמעתי מתזונאית - טלי10
שהשלבים נועדו לתינוקות שניזונים רק מהפורמולה ללא הנקה. ילד שיונק ומקבל השלמה של פרמולה, אינו זקוק לשלבים דווקא ואת יכולה לתת לו את המטרנה הרגילה ללא חשש.
אם הן גדולות את יכולה לתת להן אוכל עם סידןקיפי.אחרונה
למה מטרנה?
שקדים (טחונים אם את מפחדת) או שקדיה
טחינה משומשום מלא (בערך פי 7 סידן מבלא מלא..)
חלווה משומשום מלא
סרדינים
תאנים יבשות..