לא כדי להילחץ, לא כי זה בטוח בעיה,
אלא פשוט כי התערבות בגיל צעיר יותר מונעת התפתחות של קשיים נוספים על גבי הקושי הראשוני.
ילד מעל גיל שנתיים שלא מדבר ברור בכלל הוא מן הסתם חכם ואפילו מאוד תקשורתי- אך לא יכול לתת ביטוי לחכמה ולפתח תקשורת עם הסביבה בגלל שהוא אינו מובן...
אנחנו לא רוצים שהילד יהיה מתוסכל (כי סבתא לא מבינה אותו, ואף ילד במעון לא מבין, ואפילו אמא לפעמים לא מבינה...), לא רוצים שהוא יפתח דימוי עצמי שלילי, ולא רוצים ליצור עיכוב בהתפתחות החברתית, הרגשית, או האינטלקטואלית, אלא רוצים שיהיה לילד טוב, שהוא ירגיש טוב עם עצמו ועם העולם, ויתקדם כל יום מעט, ולכן אנחנו ננסה לעזור לו לעשות את מה שהוא עושה או מה שהוא אמור לעשות, בהתאם לגילו- מעט יותר טוב.
זה מה שעושים בכל הטיפולים ההתפתחותיים (פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאית תקשורת)
טיפול בגיל צעיר ממש לא מתייג את הילד כבעייתי, ובודאי לא מכניס אותו למסלול ישיר לחינוך המיוחד (כמובן אם ההורים לא מתייחסים בגישה כזו...) ולכן אין מה לחשוש מזה. מאוד יכול להיות שמדובר בבעיה טכנית כמו נוזלים באוזניים שפוגעים בשמיעה, או משהו אחר שניתן לפתור יחסית בקלות, וכמה שנקדים את הטיפול נמנע צבירה של פער התפתחותי.
כמו שאמרו- פונים לרופא ההתפתחותי בקופת החולים.
הוא מן הסתם יפנה לבדיקת שמיעה או לרופא אף אוזן גרון התפתחותי.
אם הכל בסדר בתחום השמיעה מבקשים (אם הרופא לא נותן מעצמו) הפנייה לאבחון של קלינאית תקשורת. היא כבר תראה לך בדיוק מה תואם לגיל ומה מתעכב, כמה זה נורא או כמה זה בסדר גמור, והאם כדאי לטפל עכשיו או לחכות פרק זמן מסויים, או לנסות תקופה של תרגילים מסויימים שניתן לעשות בבית.
בהצלחה
)
) 
