פורום הורות (עמוד 380)

בהנהלת:
שרשור חדש
רוצה לשתף אתכן ולשמוע את דעתכן-בוזי נוזי
יותר ויותר אני מגלה על עצמי כמה אני שונאת את עבודות הבית ואוהבת לעסוק ביצירה. היצירה משתנה: לעיתים כל הכוחות היצירתיים שלי מופנים להכנת שיעורים מעניינים לילדים, או ללמד את ילדי קריאהודברים אחרים בדרך יצירתית, ולאחרונה יש לי שיגעון חדש- תיאטרון בובות. כרגע זה עם בובות קנויות אבל ראיתי ברשת סרטונים שמסבירים איך להכין בובות עם פה זז ממש בפרוטרוט, כך שזה הפרויקט הבא שלי.
מצד אחד אני ממש נהנית מהיצירה אבל גם ממש אוכלת את עצמי שהבית לא נקי במידה מספקת, ובישול וכביסות אלו מלאכות שגוזלות ממני כוחות ולוקחות לי הרבהזמן.
אז מה דעתכן? האם יש כאן מישהי שותפה לתחושה? ואולי משיהי שאוהבת את עבודות הבית ותיתן טיפים לאמא עובדת,עם שלושה ילדים שאוהבתלעשות דברים מעניינים ולא לנקות ולבשל?
מה?! נפלא!שלה שוב
יש לך סבלנות לשבת עם הילדים וליצור איתם! כמה זה חשוב... הלוואי עלי... בימים שאין לי ברירה ואי אפשר לצאת החוצה זה מה שאנחנו עושים, אבל מעצמי?
זה אושר והתפתחות חשובה לילדים...אז מה אם הבית קצת מלוכלך? הילדים חשובים יותר! ושמחים יותר כשאמא שלהם שמחה!
 
וחוץ מזה...שתדעי שכל מי שיש לה ילדים ורוצה לשמור על מעורבות סבירה איתם, מוותרת במשהו על הבית, אי אפשר להחזיק בית מושלם בלי שזה יהיה על חשבון הילדים,
בשביל זה יש כל מיני טיפים יעילים שפעם מנינו אותם כאן- איך הבית נ-ר-א-ה מסודר בחמש דקות-
כביסה אוגרים במחבוא (אצלי זה במיטת התינוק)אם  הסלון יהיה מסודר, אז זה יעשה הרגשה כאילו כל הבית נקי- כשהחדרים הפנימיים הפוכים,אם השיש נקי פחות שמים לב לערימת הכלים, לילדים קונים ארגזי משחק גדולים שבתוכם מגבבים את המשחקים ללא סדר ועוד ועוד אני בטוחה שאפשר להעלות כאן עוד רעיונות.  
 
רק שאלה...מה חושב על זה הבעל? האם זה מביא למתח בבית?
ואיך המצב רוח שלך מושפע ממראה הבית?
בעלי בקושי נמצא בבית אז זה לא כ"כ מפריע לו וגםבוזי נוזי
כשהוא נמצא, הוא לא מעיר בד"כ.
חוץ מזה הבית במצב סביר מינוס, אך אפשר לתפקד בו.
אבל לי בכ"ז מפריעה המודעות לכך שהפינות מג'ויפות, הריצפה נשטפת רק פעם בשבוע ויש אבק מאחורי המיטות. בקיצר זה לא ממש נקי, גם אחרי "ניקיון".
ולמרות שזה מפריע לי, אין לי חשק או כוחות לעסוק בזה- זה פשוט לא "בא לי טוב".
ושלה שוב- תודה על התגובה.
זה ממש לא נורא!!!veredd
באמת, אפשר לחיות סבבה עם המצב הזה. למה שלא תפני חצי שעה כל יום לניקיון- תעשי כלים כל יום, תפני שיש כל יום, ותעשי מיטות כל יום. כל השאר יחסית מסתדר מעצמו.
ניסיתי תקופה לעשות לי עבודות קבועות לכל יום.בוזי נוזי
אבל לא התמדתי, גם ובעיקר שאני כ"כ איטית וכל דבר כזה לוקח לי זמן, וגם אני עייפה
סתם משהו מציחק ולא קשור -בוזי נוזי
הייתן מאמינות שהבו החמוד שלי , בן שנה ושלושה חודשים בלבד, הצליח ללמוד איך יוצאים מהמיטה שלו?!
פשוט שערוריה! ( מצחיקה למדי)
מה...חצי שעה?שלה שוב
אני כל היום רצה ומסדרת ולא מספיקה. ואני לא אמא עובדת...
הרף שמציעה בוזי נוזי לעצמה נשמע לי גבוה - אבק מאחורי המיטות?!  אז מה...מי מגיע לשם? בשביל זה יש פסח.
אולי עוד פעם פעמיים בשנה כדי להוציא את כל המשחקים שנפלו...
אין מה לעשות עם ילדים קטנים צריך להתפשר- הזמן שלנו מוגבל והשאלה על מה מבזבזים אותו.
 זה מקסים בעיני לעשות יצירה עם הקטנים, הלוואי והיתה לי מספיק סבלנות. אני משתדלת, אבל בד"כ (לא בהריון שהכל כל כך קשה ולאט) אני הרבה יותר אהנה מלשטוף כלים ולהכין עוד עוגיות בשקט. הייתי מעדיפה שזה יהיה הפוך.
אני ממש אוהבת גם וגםאורה*
והלואי שהייתי משקיעה בילדים יותר!!!
זה הכי חשוב
אם הבית במצב סביר ואת רוצה יותר אז אולי פעם ב... תעשי יסודי יסודי
זה יעשה לך טוב וגם יכול להחזיק מעמד עד לפעם הבאה...
 
בקיצור אשרייך על ההשקעה , הילדים כ"כ נבנים מאמא רגועה שמחה
מלמדת...
וגם יודעים שסדר זה דבר חשוב
סתם משהוveredd
מחקרים, וגם ניסיון, מראים שבית מסודר תורם להתפתחות הנפשית והשכלית של הילד. בית מ-ס-ו-ד-ר. אבל תאמיני לי, שאם יש קצת אבק מאחורי המיטות, הילדים לא יבחינו... הבעל בטח ובטח שלא, אז מי מרגיש? את! ז"א, שאם תלמדי את עצמך שזה לא מפריע לך תהיי הרבה יותר מרוצה...
בית מסודר ונקי לא חייב להיות סטרילי. במיוחד כשיש ילדים.
רובנו ככולנו לא אוהבות את עבודות הבית, ומובן שישיהודית פוגל
עיסוקים רבים מאוד יותר נחמדים ומהנים. אבל, השיקול שלי הוא כך: מה יותר קשה לי: לנקות ולסדר או להיות בבית מוזנח ואז אני בוחרת את מה שפחות קשה משני דברים קשים. קשה ומשעמם לנקות אבל אצלי יותר קשה לחיות בהזנחה אז אני מנקה ומסדרת... נקודה למחשבה!
אני לא יודעת מה המצב הכלכלי שלכםקיווי
אבל אני הייתי מציעה להזמין נאמר אחת לשבועיים עוזרת בית טובה שתעשה נקיון יסודי של מתחת למיטות וכזה.. כי באמת מי מגיע לשם?
אנחנו כ"כ עסוקות  בקקושי משתלטות על הלמעלה...
אתן ממש מתוקות על כל התגובות הנחמדות שלכןבוזי נוזי
לשמוע את דעתכן בפירוש הרגיע אותי.
הרעיון של לעשות יסןדי פעם ב דווקא נשמע לי תודה.
ובנוגע לתיאטרון בובות, אנסה להוסיף לכן תמונות...
וואו, זה מקסים. את עשית את הבובות האלה???חילזון 123
וואי הבובות מהממות המשיכי ועשי חיילבנימינה הקטנה
איזה חמוד!! איך קוראים להם?שירק
תפסיקי להתבזבז על האבק שמאחורי המיטות! באמת שטות!
 
כמה שאני מכירה את ההרגשה הזו...מאמע צאדיקהאחרונה
כמה משעמם לשטוף ולסדר..
כמה אלפי רעיונות יש מה ליצור...
 
אז גם אם רוב היום שלך נבלע בין כלים לכביסות-
תקדישי גם זמן ליצירה
 
מצוקת גמילה...מישהי
לרגל חופשת החג החלנו בגמילה מטיטןל עם בננו בן השנתיים ו7 חודשים.
 
המהלך החל יפה אך היום לאחר כמה ימים אני רואה שהילד נמצא במצוקה רגשית.
 
הוא בוכה המון, מתאפק (לדוג' מהצהריים עד 21:00 בלילה לא עשה כלום!),
 
ובכלליות לא הילד החייכן שהוא תמיד.
 
הוא גם פיתח אנטי ללכת לשירותים- לעיתים הולך בשמחה ולעיתים בצרחות.
 
מה לעשות?
 
להתמיד בגמילה מתוך תקווה שהוא יתרגל
 
להחזיר טיטול?
 
די אבודה וזקוקה לעזרה תודה.
 
 
יש לציין שהיד בד"כ מאוד בוגר לגילו.
אם את מרגישה שהוא מוכןבוזי נוזי
אז אל תיתייאשי. הבכור שלי הצליח להתאפק מהבוקר  עד 4 בצהריים, כשהחזרנו אותו מהמעון. ואז הוא דידה לאיטו הבייתה עד לשירותים...
בכל אופן מה שעזר איתו זה - מבצע!
מדבקה על כל פעם שהוא לא מפספס ומצליח לעשות בשירותים או בסיר. ובסוף הטבלא- ציור של מתנה.
אל תעשי את הטבלא גדולה מדי כדי שהבחור לא יתייאש.נראה לי ש20 מדבקות זה די טוב לגילו.
ותשמעי סיפור מצחיק: עשינו את המבצע הזה אצל הבכור, והחמוד הזה הלך  לסירועשה חתיכה קטנה והגיע עם הסיר כדי שאתן לו מדבקה.אנחנו כמובן שמחים מוחאים כפיים מרוצים וכו' וכו' ושולחים את הברנש לישון. כעבור 2 דקות, עוד חתיכהמופיעה לה, ואחריה הברנש,ואז המדבקה וכל העסק, וכעבור עוד שתי דקות עוד חתיכה. כך שהברנש הממולח הצליח להרוויח 3 מדבקות ב 6 דקות.
בהצלחה.
 
אל תקבעי על פי שבוע 1עידית לקס
זה בכל זאת שינוי. אם המצב לא ישתנה בעוד 3 שבועות אז יש מקום לשאול. וגם אז לא הייתי מחזירה. הבת שלי בת שנתיים וחצי חזרה לגן וחזרה להרטיב אמרו לי להחזיר לה טיטול והתעקשתי שלא ועכשיו זה יותר טוב. אני לא אגיד שאין פספוסים או שבחג האחרון היו לה שלשולים אז שמתי לה פולאפס אבל זה עדיין יותר טוב. בכלל הטבה צריכה בדברים קטנים.
אל תתייאשי בהצלחה
בדיוק רציתי לכתוב על זה!!!אודי-ה
הבנים הגדולים אצלי נגמלו ביסורים רבים... ושניהם נגמלו סופית בגיל שלוש וארבעה ח'.
עם הבן השלישי החלטתי שאני לא חוזרת על הטעות!!!
ניסיתי וראיתי שהוא לא מוכן ועכשיו (בחופש סוכות) החלטתי לגמול אותו כשהוא בגיל 3 ושלושה חודשים.
זה פשוט מדהים ההבדל!!!
פיפי הוא בכלל לא מפספס. הוא הולך לבד ומרים לבד (הוא אמנם אוהב רק להשקות את הגינה...)
עם קקי יש לו איזה מחסום, שהוא עוד מפחד לעשות בשירותים, אבל בהשוואה לפעמים הקודמות זה פשוט שמים וארץ!!! אני מאמינה שאם הוא פעם אחת יעשה בשירותים זה יעבור לו.
אני ממש מייעצת לך לחשוב אם לא כדאי לך להחזיר, ולהוריד את הטיטול רק כשהוא רוצה ללכת לשירותים.
עיזרי לו ככל יכולתך, הרבה חיבוקים, ממתק, חיוך,יהודית פוגל
כאילו שיקבל מסר שאת איתו ב"צרה" הזו. אם המצוקה מחריפה, חיזרי לטיטול לשבועיים שלשה והתחילי שוב התקופה הזו של הגמילה הוא לא קל, מותח ומעצבן, לכן ככל שתשדרי יותר שקט ובטחון שבסוף זה יקרה כך או אחרת, התהליך יהיה יותר קל. ב-ה-צ-ל-ח-ה
התקדמות...מישהי
בבית הוא לרוב אומר והולך לשירותים בשמחה.
 
הקושי הוא במעון שם יש פחות עידוד וסבלנות.
 
בשלושת הימים האחרונים הוא פשוט לא עשה כלום מ8 בבוקר עד 4...
זה חלק מהתהליך, אבל בד"כ במעונות יש כןיהודית פוגל
עבר עריכה על ידי יהודית פוגל בתאריך כ"ח תשרי תש"ע 12:58
אוירה של הליכה לשירותים והוא די חשוף שם לענין של צרכים עושים בשירותים. לכן המשיכי להיות תומכת, אופטימית וזה יקרה בעז"ה.
אצלי שום דבר לא עזר...אודי-האחרונה
ואני חייבת לכתוב על זה כי זה לפעמים מאוד לא נעים לאמא והיא מרגישה לא בסדר
עם זה שהבן שלה לא נגמל, אבל צריך להבין שיש ילדים שגם אם כל הילדים סביבם יהיו גמולים
וגם אם יברח להם כל יום קקי, זה לא יעזור וזה לא יזיז להם.
ככה בדיוק היה לי וניסיתי את כל השיטות מכעס ועד התעלמות
ושני הילדים הגדולים שלי נגמלו סופית באותו גיל
ושום דבר לא עזר!!!
(למרות שאני חושבת שהשיטה הכי טובה היתה התעלמות מהמעשה והחלפה בלי תשומת לב גדולה)
 
אפשר לדחות גמילה! גם אם הוא עולה לגן! הבן שלי עכשיו נגמל והוא בגן.
הגמילה שלו יותר נעימה ויותר שמחה מהגדולים שלי.
תעזרו ליאנונימי (פותח)
הבת שלי בת 5 חודשים לא יודעת לישון לא ביום ולא בלילה, היא נהיית עייפה והיסטרית אך בשום אופן לא נרדמת אלא אם כן אני שוכבת לידה במיטה שלי, מה עושים?
כמה זמן ילד בגיל כזה אמור לישון במשך היום?
מאוד מעניין. חשוב שתפתחי ריטואל קבוע לשינה, כמויהודית פוגל
דובי, תנוחה מסוימת, אור חלש/חושך, נענוע קל של העריסה דקה שתיים, בכללי תינוק אמור ללכת לישון כאילו באנחת רווחה, כמו מבוגר שעבר עליו יום מלא וטוב ועכשיו הוא שמח ללכת לישון. אולי את לא רגועה מספיק ולכן התינוקת לא מסוגלת לעשות shut-down מסודר? תבדקי מה עוד יש ביום שלכן שגורם לה לעוררות כזאת. כמה זמן היא צריכה לישון ביום? לפחות שעתיים פעמיים ביום. שלי ישנו גם 3-4 שעות והייתי כל הזמן הולכת לבדוק אם הם נושמים... אבל אני טיפוס מאוד שליו ורגוע. לא יודעת אם יש קשר, נראה לי שכן. בהצלחה.
ככה זה בדיל הזה. היא ממש גורה קטנה!יוקטנה
צריכה להתכרבל ליד אמא שלה, בשביל להרגיש חמימות ורוגע, על מנת להיות שלווה מספיק בשביל להירדם.
כשהם לבד האינסטינקט שלהם אומר להם להישאר דרוכים מפני "סכנות". הם לא יודעים שאין, ואין דרך להסביר להם (רק אולי לשדר להם ברוגע שלנו, כמו שיהודית המליצה).
עוד דרך להרדים אותם בגיל הזה ברוגע, זה על מנשא עלייך! יש כל מיני סוגים של מנשאים, ובטח משהו יתאים לכם. תבקשי לשאול סוגים שונים מקרובות משפחה וחברות, וככה תדעי איזה מנשא כדאי לרכוש לעצמכם (או לבקש במתנה ממישהו ;)).
מאוד משתנה מילד לילד דפוסי השינה בגילאים האלה, וגם מאוחר יותר. שני ילדים שלי נהגו לישון 3 שינות קצרות (פחות משעה) ואחת ארוכה יותר (שעה וחצי) בדרך כלל. שני ילדים אחרים נהגו לישון שלוש שינות ארוכות (כשעה וחצי). אחת אהבה להפתיע בכל יום כדי לשבור לנו את השגרה ;)
תינוקת באותו הגיל..אנונימי (פותח)
יש לי תינוקת בדיוק באותו הגיל, מאוד חשוב להרגיל אותם לישון לילה שלם , הבת שלי ישנה שלוש ארבע שעות במהלך היום וכל השאר היא ישנה בלילה.. יכול להיות שמשהו מציק לה ולכן קשה לה לישון אולי גרפס או שהיא רעבה (לפעמיים שמניקים לא יודעם כמה הילד מקבל ולפעמים יש חוסר) תנסי לקנות מטרנה ולהשלים את החסר במידה ואת באמת מניקה.
את חייבת להרגיל אותה שע"י מוצץ בלבד היא תישן אולי צריך קצת לנענע אותה ואז תניחי אותה במיטה שלה.

 
את לא חייבת שום דברשלה שוב
בעיני- רק לתת לה בטחון לישון בשלווה, זה אחד מהזמנים החשובים ליצור רוגע אצל ילדים- לפני השינה.
תחשבי איך אצלנו, המבוגרים, זה משנה את כל טיב השינה אם הלכנו לישון כועסים, עצבניים, רעבים וכו' אז קל וחומר אצל ילדים ותינוקות קטנים שרק מגלים את העולם...
"אמא יהודיה" תמיד חושבת שהילד צריך לאכול D:יוקטנה
איזה "אימהות יהודיות" טובות אנחנו! כל דבר הוא סימן לכך שהילד רעב
לא משנה שרואים שהוא גדל, לא משנה אם אמא שלו קטנטונת (כך שהילד כנראה לא יהיה גוליית), לא משנה אם הוא שמח ומרוצה רוב שעות היום, לא משנה אם הוא מלכלך את כל הבגדים עם הקקי הצהוב הענקי והגולש הזה, לא משנה אם החיתול כבד מרוב פיפי... הילד רעב ודי! למה? כי אמא שלו יהודיה ;)
אהבתי...ילדה זיגזגאחרונה
וגם צחקתי
 
מה עושים עם ילדה חסרת ביטחון עצמי?אנונימי (פותח)
אני לא באמת מאמינה שיש ילדים שנולדים עם חוסר ביטחון עצמי, אני בטוחה שאנחנו עזרנו לה.
היא בת כמעט ארבע, יש מעליה אחת בת חמש וחצי מחוננת ומבריקה, ומתחתיה אחת בת שנתיים מצחיקה עד דמעות, והיא נשמה טובה שלעולם ירדה.
אז למה קשה לי? כי היא רוב הזמן צופה מהצד, נמנעת להשתתף, כועסת הרבה, לפעמים אלימה, ואני מבינה מאוד למה!!
כל פעם שהגדולה או הקטנה אומרות מהשו, כולם ( כולל כולם סבתא , דודים) צוחקים, מתפעלים וכדו, והיא , הסנדוויץ, יש לה מידי פעם הברקות, אבל לרוב היא פשוט נשמה טובה, מנסה לשרוד בתחרות שמראש לא נועדה לה, אבל היא בלית בריריה מצטרפת אליה.
ואני רואה כל כך הרבה פעמים שהיא עושה דברים שלא מתאימים לה, רק בגלל שהיא נמשכת אחרי הבכורה .
הבכורה, מאוד דומננטית, מבריקה כבר אמרנו, אוהבת מאוד ידע, שואלת שאלות יודעת את רוב התשובות,
והיא, האמצעית החמודה שלי, עדינה, רגשית, טובת לב, וקשה לה עם האגרסביות של הבכורה.
 
בקיצור - מה עושים?
איך עוזרים לה לפתח אישיות עצמאית, מבוססת, חזקה, משלה?
להחמיא, לפרגן, להתפעלמאמע צאדיקה
באופן יזום מצידך - כי רק את יודעת כמה היא מקסימה.
משום אופן לא להשוות אותה עם אחיות שלה.
לעזור לה לפתח חברויות עם ילדות בגילה שמתאימות לה.
 
אולי גם- להעמיד את הגדולה במקום. בעדינות כמובן.
קודם כל דאגי שלפחות פעמיים בשבוע יהיהיהודית פוגל
לה זמן לבד עם אמא או אבא. כלומר שלפחות בקטעי הזמן האלה היא תהיה משוחררת מהתחרות. קחי רק אותה לקניות, לרופא שיניים, לספרית או לאן שאת רק יכולה. כמובן בדיסקרטיות כדי שהאחרות לא תרגשנה. כך תהיה לך הזדמנות לדובב ולהעניק רק לה ללא הלחץ הקבוע. כמו כן את יכולה לדרוש מהאחיות שלה שתתנה לה לענות/לדבר/להשתתף ושלא תקפוצנה בראש.
רעיון נחמד: בשעת ארוחת הערב חברי "חידות" לכל  ילדה בהתאם לגיל, ולאף אחת אסור לענות על החידה של אחותה. דוגמה: באיזה אות מתחילה המילה בית?  המילה דלת?  שמות של ירקות בצבע ירוק? אדום? דרך המשחק הזה תהיה לכל אחת הזדמנות הוגנת להתבטא. עוד רעיון: נסי לגרום לה לחוות הצלחות, תני לה תפקיד כלשהוא וכך היא תרגיש שווה ומצליחה. כדאי ליידע את הסבתות על המצב ולבקש מהן שלפני שהן פונות אל המבריקות שתפנינה אליה ותתנה לה גם תשומת לב. בהצלחה 
 
עזרתם לה?שלה שוב
אבל זה לא אשמתכם...מה? שיש ילדה מחוננת מעליה? אלו חייה, לחיות בתפקיד הזה (של להיות באמצע) ולהתמודד איתו.
עצם זה שאת רגישה מספיק לשים לב לקושי שלה זה משמעותי.
אני עונה לך בכאב כי לי יש גדולה, מחוננת,חכמה, יפה מאוד, מיוחדת וכל כך כל כך חסרת ביטחון עצמי (אחותה מתחתיה כביכול ב'מדדים' חיצוניים כאלו הרבה פחות ובכל זאת יותר פורחת ובעלת בטחון...) וזה ממש כואב לראות את הקושי שלה וההתמודדות...
וזו באמת שאלה גדולה איך מצמיחים אותן לבריאות נפשית, שמחה ואמונה...
אהבתי!יוקטנהאחרונה
הבת שלי הולכת למעון!!!ילדה זיגזג
שלום לכולם!
אני נשואה 5 שנים ויש לי שלוש חמודות קטנות בנות 4, 2 ו-8 חודשים.
זה באמת כייף והם חמודות אבל העומס לא קטן.
הגעתי למסקנה שהגיע הזמן לשלוח את המרכזית שלי (בת השנתיים) למעון...
היא ילדה עם הרבה מרץ וכוחות חיים ומאתגרת והחלטתי שזה יהיה הכי טוב גם לה וגם לאמא שלה שקצת תתגעגע אליה...
היא כבר חמישה ימים במעון, מספרים שהיא משתלבת יפה, מצד שני זה קשה לי וגם לה(הרבה פחות). ולפעמים היא בוכה כשאני הולכת.
הקטע המצחיק הוא שאני עדיין לא סיימתי מבחינתי את ההשלמה עם הפרידה מביתי הבכורה( שזו כבר שנתה השלישית במסגרת) וזהו, פשוט קשה לי.
 
אני מאוד בעד מעון, היא תתפתח יפהיהודית פוגל
ורק תיתרם מהמסגרת. בקשר לזה שעדיין לא השלמת עם זה שהבכורה במסגרת, זה יבוא. כל טוב.
תודהילדה זיגזג
זה מעודד!
אני גם מכניסהיפעת1
את הבן שלי אחרי החגים למעון,הוא יהיה בן שנה ו7
ונראה שיעשה להם טוב חברה..
ולנו יהיה קצת יותר קשה.. אני לפעמים יוציא אותו ב 1 ושיבוא לישון בבית צהרים.
"הגוזלים שלי עזבו את הקן"...אמא קטנה
לא מחכה לרגע הזה...בנתיים שומרת עליה בבית מכל משמר...
אמנם בלית ברירה אבל לטובה...אנונימי (פותח)
את הבן שלי הכנסתי למעון בגיל 3 חודשים כך שאני קוראת את הגילאיים של הילדים שלכן ומחייכת...
אמנם בגלל אילוצים (5 ימים לימודים בשבוע עד 4 לפחות...) מה לעשות זוג סטודנטים...
אבל באמת שהוא נתרם שם מהרבה בחינות, לא שאין במעון חסרונות,
 
אך ההסתגלות שלו למקומות חדשים, אנשים, ילדים היא באמת לא משו שרואים אצל כל פעוט,
והוא כולה בן שנה וחודשיים...
 
בשבועיים האחרונים גם הוא החל לבכות מעט כשאני משאירה אותו בבוקר אבל זה חלק משלבי הגדילה שלו וההתקשרות שלו (לכל מי שלמד פסיכולוגיה התפתחותית...)
 
אני לא דנה כאן בשלב האידיאלי בו ילד צריך להכנס למסגרת,
רק מתארת מציאות...
 
בהצלחה ובשימחה
יכול להיות שזה יותר קלילדה זיגזגאחרונה
כשזה בגיל יותר צעיר
ובגיל שלנו זה יותר כואב...
בינתיים זה נהיה קצת יותר קל,
היא התחילה להתרגל ולקרוא לי בשם של המטפלת שלה ( שהיא מדברת עליה די בהערצה ב"ה)
מספרת חוויות, סיפורים, שירים, מביאה יצירות.
מאוהבת קשות במגלשה של המעון..
עדיין בבוקר היא אומרת לי "אני רוצה אצלך" אבל יותר קל ב"ה
תודה לכולם על התמיכה
שלום, אני חדשה בפורוםאנונימי (פותח)
גלשתי שבועיים מהצד ונהנתי, אשמח להצטרף
אני אמא לשלושה ילדים , בת בת שלוש עשרה , בן בן 11 ובן בן 6
אני עוסקת בתחום הריקוד,
קראתי לעצמי פוצ'ו כמו הסופר שאני אוהבת
 
ברוכה הבאה!!!!יהודית פוגל
תודהאנונימי (פותח)אחרונה
עצה לגבי ילד בן שנתיים שישן איתנו במיטהאנונימי (פותח)
יש למישהו/מישהי רעיון,אני ממש מיואשת. בני בן השנתיים קם כל לילה ובא אלינו לישון במיטה, אני כ"כ עייפה בלילות שאין לי כוח להילחם איתו כי להחזיר אותו משמע מלחמה.
 
בע"ה אני צריכה ללדת עוד מעט ואני ממש מפחדת איך אסתדר גם עם תינוק יונק קטן בלילה וגם אם ילד שישן איתנו במיטה (מחלות, לא נוח וכו')
 
אנחנו מנסים סדרת חינוך, העניין שהוא רוצה רק אותי בלילה וצורח שבעלי בא, וגם אז אני יושבת לידו עד שנרדם ואז חלילה מתעורר ומתחיל מחדש אותו הסיפור, יוצא שאני צריכה כל הלילה לשבת לידו.
 
השאלה אם להמשיך כך עד שיתרגל? שווה המאמץ? למישהו קרה משהו דומה? וגם אז לתת לו לבכות?
  
 
 
חברים שלנו החליטוclifford
שהאישה תישן יום-יומיים אצל ההורים שלה ואז באמת לא יהיה לילד ברירה...
 
מה שזכור לי שהם מימשו את זה אולי ערב אחד. ברגע שהם קיבלו ביחד החלטה שהדבר הזה מפסיק הילד גם הפסיק לקום. ומדובר על ילד הרבה יותר קטן.
 
יכול להיות שכדאי לסבול כמה לילות של צרחות ואח"כ הוא ירגע? בפרט אם הכוונה היא לא שנוטשים אותו, אלא אבא בא, נמצא איתו ומרגיע אותו.
 
בהצלחה!
למה מפריעה לך שיבוא אליכם?חילזון 123
מחלות הוא יכול להעביר לתינוק בכל שעה.
אם לא נח - תוסיפו לו מיזרון בצד שילמד לשכב עליו אם הוא מתעורר, או שתרחיבו את המיטה, או שתלמדי אותו לשכב רק בקצה איפה שהרגליים וכו'
אם את צריכה פרטיות עם בעלך תנצלו את תחילת הלילה או זמן אחר שבו הוא ישן חזק.
לדעתי עדיף לישון מאשר לבלות לילה שלם בטיולים בכל הבית הלוך וחזור.
בגיל כלשהו הוא בעצמו כבר ירצה עצמאות ולא יהיה מעוניין כ"כ בחברתך.
 
זה פשוט לא נוח!!אנונימי (פותח)
בעיקרון, גם לא נראה לי בריא לישון עם תינוק קטן באותו חדר שהוא מנוזל/משתעל מהמעון תמידית
 
המיטה רחבה מאוד,אין מקום למזרון בחדר ואני רק חושבת על הלילות שיהיו אחרי הלידה נהיה לי חום, גם להתעורר לתינוק קטן וגם לא לישון בנוח וגם צריך להפריד מיטות
גם רחלי שלנו עברה פרידה ארוכה מהמיטה שלנויוקטנה
למעשה, עד היום היא נודדת ברחבי הבית בשעות הלילה, אבל לפחות אין סצנות בכי ארוכות (או בכלל).
חלק מהלילות היא נשכבת על שתי כריות מהספה שזרוקות ליד המיטה שלנו (הילדים יושבים עליהן לראות סרט בטלוויזיה), וחלק מהלילות אנחנו מוצאיהם אותה פתאום על הספה בסלון. היתה תקופה שהיא היתה נרדמת במיטה של אחד האחים הגדולים. לפני כמה ימים הבת הגדולה התלוננה שבלילה רחלי ניסתה להצטרף אליה והיא גרשה אותה.
 
יוקטנה זה ממש מעורר רחמים!!!קיווי
לשלוח רווחה??
חייכת אותי.................................
יוקטנה, איך היא נפרדה מהמיטה שלכם?אנונימי (פותח)
כאמור, התהליך עדיין נמשךיוקטנה
בעלי פשוט החזיר אותה בכל פעם, ולפעמים גם נשאר איתה חלק מהזמן. עשינו שיהיה כמה שאפשר נח לכולם  

לי זה נראהאנונימי (פותח)
ממש מתוק ומשפחתי שילד נודד ומתקרבל עם הוריו במיטתם החמימה..
 
דושי.
אתם חמודים אתם יוקטנה
אכן .קיווי
מתוקים הדושדושים האלה
זה באמת נחמד, אבל לא שאת בחודש תשיעי ואף תנוחה לאאנונימי (פותח)
נוחה לך ויש לך ילד ששם את הרגליים עלייך ומתהפך עלייך מדי פעם וגם ככה השינה שלי חלשה ואני מתעוררת מכל תנועה שלו.
 
בקיצור עד עכשיו לא ממש טיפלנו בזה כי כנראה זה לא באמת הפריע לנו אבל עכשיו מתחיל להיות קשה ואני גם חושבת על מה יהיה אח"כ... בע"ה לקום גם לתינוק יונק.
 
 
אם כבר התחלת בגמילה מהמיטה שלכםיהודית פוגל
עבר עריכה על ידי יהודית פוגל בתאריך ו' תשרי תש"ע 15:17
אז עדיף שתמשיכי. ינצח מי שיהיה נחוש יותר. אל תשבי על ידו אלא הבהירי לו בכל דרך אפשרית שכל אחד ישן במיטתו.תנסי להקל עליו בעזרת אור רך, קלטת, דובי לחבק, דלת פתוחה לחדר ההורים וכו'.  יתכן ובגלל שהוא הגדול הוא לא מבין למה הוא צריך לישון במיטתו לבד בעוד שאתם יחד, הוא לא מבין לגמרי את ההבדל בינו לביניכם ורואה את עצמו כאחד מתוך שלוש. בהמשך כשיהיו עוד ילדים וההיררכיה המשפחתית תהיה ברורה והמקום של  כולם יהיה ברור לא צפויים הקשיים האלה. בהצלחה!!
תודה על העידודאנונימי (פותח)
אנחנו באותו סירהיפעת1אחרונה
הבן שלי בן שנה וחצי ואני בחודש שישי..
אז בעלי משכיב אותו כל לילה במיטת תינוק והוא בוכה קצת ונרדם ואם הוא קם באמצע הלילה אני באה אליו ונותנת לו יד והוא נרדם לפעמיים זה לוקח שעה ומתסכל מאוד,ולפעמיים אני מעירה את בעלי,פשוט עכשיו לא כ"כ נעים לי להעיר אותו כי הוא קם ב 4 לסליחות.
קיצור אני חושבת שהוא מתחיל להתרגל לרעיון. לפני שהוא הולך לישון אני אומרת איתו שמע ישראל מחבקת ומנשקת אומרת לו שאני אוהבת אותו. שמה אותו במיטה ובעלי בא שר לו קצת והוא נרדם הרבה יותר מהר וטוב עם בעלי..והיו לנו כבר כמה לילות בלי עין הרע שהוא ישן רצוף עד שבע בבוקר.
בהצלחה! וחייבים להיות אסרטיבים,ןלהחליט ביחד שבעלך קם אליו וזהו!!
קורא לאחרת אמאאנונימי (פותח)
שלום לכולם , אינני יודעת אם הרגש שלי הוא טיפשי או שזה יכול לקרות לכל אחת אשמח לעיצות
יש לי ילד בן שנה ושלושה חודשים , כבר מגיל עשרה חודשים הוא קורא לי אמא , לפני כחודש גיסי ואשתו עברו לגור באיזור מגוריי אצל חמותי ומסיבה זו הם כל יום עוברים דרך ביתי "להגיד שלום" או שחמותי שומרת על בני בביתה מדי פעם .
לאחרונה הבחנתי בכך שבני קורא לה "אמא" ולמען האמת זה די מפריע לי עד כדי כך שאני מרגישה ממש מתוסכלת מהמצב . אני נותנת לו את כל תשומת הלב שאפשר להעניק , אני מעניקה לו גם כאמא וגם כאבא כי אביו נסע לחו"ל לכמה חודשים . אין לי מושג איך עלי להתמודד כי אותה זה די מספק אני רואה זאת לפי הבעות פניה וזה מה שהכי מרגיז . ניסתי להסביר לו לפי תמונתה שזאת כך וכך ולא אמא שלך אך ללא הועיל כל פעם שאני שואלת אותו מי זאת הוא עונה אמא , זה די כואב , איך אני אמורה להתמודד עם המצב???
 
הכוונה לגיסתי ולא לחמותיאנונימי (פותח)
תבדקי אם רקאמא מסורה
לגיסתך הוא קורא אמא, או לכל אישה שהוא רואה/ מכיר.
בסביבות הגיל הזה קיימת הכללת יתר במושגים שהוא מכיר, כמו למשל: כל בע"ח הם- כלב וגם כל הנשים הם- אמא וכו'
במיוחד אם הוא לא מצליח לבטא את השם של הדודה.
 
בגיל כזה להעלב?! לא יודעת, בד"כ בגיל כזה ילדים לא עושים ואומרים דברים "דווקא" כדי לפגוע אלא כי זה מה שהם מכירים ומנסים להתבטא באוצר מילים שקיים אצלם.
קורא לאחרת אמאאנונימי (פותח)
זהו .. שהוא קורא אך ורק לה אמא וזה מה שמדאיג אותי , ניסתי לחשוב שזה בגלל הילדים שלה שקוראים לה אמא לידו וכך הוא חושב שגם מבחינתו היא אמא אף על פי שגם לי הוא קורא אמא
זה בדיוק מה שרציתי לענות...שיקמה
סליחה, קפץ...שיקמה
יתכן בהחלט שהוא חושב ש"אמא" זה משהו כמו השם הפרטי שלה. הילדים שלנו היו קוראים לנו בשמות הפרטיים אחרי שהיינו אצל המשפחה המורחבת (והם שמעו את כולם קוראים לנו כך, אז הם הניחו שכך קוראים לנו)
מה שכתבתאמא מסורה
שהוא שומע את הילדים של גיסתך קוראים לה אמא, מחזק את זה שמבחינתו "אמא" זה שם ולא כינוי להורים הספציפיים שלו- בהחלט בגלל הגיל ולא משהו אישי- "נגדך".
אח"כ קראתי שוב את השאלה שלךאמא מסורה
ואז שמתי לב שיש לך בעיה נוספת עם הגיסה- שהיא נהנית מהיחס הזה של הבן שלך.
לדעתי, את צריכה לדבר איתה על הנושא ולאמר לה מה את מרגישה כשאת שומעת את הבן שלך קורא לה אמא ושמפריעה לך התגובה שלה (שהיא נהנית מכך..)
השיחה צריכה לבוא מתוך כאב שלך ולא לתקוף אותה- רק להבהיר את המצב מבחינתך.
ב-ד-י-ו-קאנונימי (פותח)
  שמת לב למשהו שהוא נכון , היא ממש נהנית לעשות דברים מסוג זה בייחוד לי כי כביכול לדבריה בפני חמותי "תפסתי את מקומה" מאז שנישאתי לבעלי ז"א כל היחס מבני המשפחה היו מגיעים אליה (אגב היא לא אחות של בעלי היא אשת אחיו)ומאז שאני נכנסתי למשפחה היא תמיד מנסה לעשות סכסוכים למינהם וכאלה , מה גם שחמותי בעצמה אמרה לי שהיא עצמה צעקה עליה ואמרה לה "די כבר כל דבר זה דורין פה דורין שם" וכאלה .. ואמרה בפירוש שהיא מקנאה לי , האמת אני די נזהרת בסביבתה ומשתדלת שלא להיכנס לחיכוכים כלשהם כי זה כבר קרה בעבר והיא הצליחה לעשות לי ממש מלחמה גדולה(היינו על סף גירושים) בבית עד כדי כך שבעלי גרם לי להתנצל בפניה על דברים שהיא עשתה  ושיקרה שאני עשיתי כי לא היה לו נעים  מאחיו, ומאז שילדתי את בני היא גורמת לי להרגיש מן כעס בעיניה מפני שלה יש בנות ובכל פעם שנולדה לה בת בעלה היה נותן לה תחושה של חוסר שביעות וכנראה שמפה מתחילה כל הקנאה אבל מה עלי לעשות אין לי מושג מפני שאני יודעת שאם אפנה אליה גם בדרך הכי נחמדה היא עלולה להתסיס את זה ולהפוך את פני הדברים לפי רצונה  והדבר שהכי אהוב עליה הוא לצעוק ולהרים את קולה בכדי שכולם ישמעו . אז מפה הבעיה מתחילה ולכן אנ י מרגישה עוד יותר רע עם זה שדווקא לה בני קורא אמא
תקראי לה דודהיהודיה מא"י
בהחלט נשמע שהבן שלך קורא לה אימא כי הוא שומע את הילדים שלה קוראים לה אימא. תקפידי לקרוא לה דודה כל הזמן. הנה דודה טובה(סתם לא יודעת איך קוראים לה) באה לבקר, וכל פעם שהיא אצלכם תשתדלי לקרוא לה דודה כמה שיותר פעמים.
לגבי מה שנראה דווקא כמו הבעיה המרכזית שלך וזה היחס של גיסתך. דבר ראשון קחי את זה כמחמאה כלל אנשים מקנאים רק במי שהם רואים כנעלים מהם. כלומר גיסתך רואה אותך כנעלה ממנה.
דבר שני צאי מהחמולה!!! תיבנו בית נפרד משלכם. ואין כמו מרחק מגורים פיזי כדי לפתור מריבות משפחתיות. וככה גיסתך אולי תפסיק לקנא, היא לא תרגיש שאת מאיימת עליה
אז עם כל הכאב שיש לך מגיסתךאמא מסורה
כדאי שתפרידי בין הדברים.
היחס ביניך לבין גיסתך- זו הבעיה אותה צריך לפתור.
בנך קורא לגיסתך אמא- עם כל כאב הלב שזה עושה לך, תזכרי שלא זו הבעיה וזה משהו שיעבור לו עם הגיל.
את מוזמנת לדבר עם גיסתךמאמע צאדיקה
להסביר לה שזה לא נעים לך, ושתפקדה ללמד את הילד שלך שרק את אמא- והיא דודה.
תקראי בבקשה את התשובה שהשבתי ל-אמא מסורהאנונימי (פותח)
נראה לי שבמצב כזה לא כדאי לתת לגיסתך את התענוגבילי
לדעת שזה מפריע לך.

אני ממש בעד, שבן אדם שלא מסתדרים איתו גם אם ניסינו והוא גורם לנו רק לתחושות רעות, פשוט להתרחק ממנו כמה שיותר. את מספיק בוגרת כדי לבחור את החברים שלך. אותה לא נראה לי שתוכלי לשנות.
ויוצר זה סכסכן (שכמעט גרם לגירושין!? ה' ישמור) עדיף לשמור ממנו מרחק.
צודקתאנונימי (פותח)
אני מאוד משתדלת לעשות זאת ז"א מעדיפה להישאר ב"שלום" מרחוק ..
אבל לצערי היא לא כל כך מבינה את זה ותמיד כשהיא עולה או יורדת היא עוברת דרכי כך שגם לגרש אותה אינני יכולה , כרגע אני בתהליך של רכישת דירה ואני מאוד מקווה שזה יתבצע במהרה
לגבי הבן: אפשר לשחק איתו משחק שיעזור לו להביןדבורי
אפשר שבכל פעם שהוא יקרא לה אמא, תעשי מזה צחוק, כמו בדיחה ביניכם. אם הוא היה קורא לאבא אמא, ולך אבא - היית צוחקת ומסבירה לו שזה הפוך. בגיל הזה ילדים מאד נהנים מהמשחק: "זה מלפפון? מה פתאום, זאת קוביה!" אז בינך לבין הילד, לא צריך שהדודה תהיה מעורבת בכלל עם הבלאגאן שלה, את יכולה להראות לו תמונה וכשהוא יאמר אמא תשאלי אותו - זאת אמא? ותצחקו ביחד - מה פתאום, אני אמא. או שתשאלי אותו - אתה אמא? ולאט לאט הוא יקלוט שזה משחק. אפשר לשחק כל היום, להצביע על הדלת - זאת אמא? מה פתאום! ושוב ושוב לטחון את זה איתו.  כשתהיי ליד הדודה, מספיק שתשאלי אותו בטון קצת מבודח אם זאת אמא, והגיוני שהוא יענה - מה פתאום... ואז גם אם מול הגיסה יש כל מיני קשיים, לפחות עם הבן את מסודרת, ופנויה יותר לשקיע בקשר ביניכם ולא להתעסק כל הזמן בגיסה.
ולגבי הגיסה, לפי מה שכתבת שהקשר איתה הוביל אותך לסף גירושין - אז זה ממש קריטי לברוח ממנה, אולי יש אפשרות לשכור דירה עד שהבית שלכם יהיה מוכן? הרי אם זה היה ענין רפואי קריטי הייתם משקיעים כל מה שצריך, אז שלום בית הוא הרבה יותר חשוב - אם יש אותו יש הכל... (כמובן שזה תלוי ביכולת כלכלית, אולי יש אופציה לעבור ליד ההורים שלך - את מכירה ויודעת מה האפשרויות).
בהצלחה!
תודה רבה על העצה עם המשחקאנונימי (פותח)
יה"ר שתצליחי במהרה לרכוש דירהמאמע צאדיקה
ושתהיה דירה טובה ונעימה עם שכנים נחמדים. (דירה זה דבר גדול- תמיד צריך עוד קצת ברכות.... )
 
לגבי הגיסה- תשמרי ממנה מרחק כמה שיותר, וגם בעלך מאח שלו. (לא סיכסוך- רק "שלום,שלום" ותו לא.)
אני לא הייתי נותנת לה לשמור על הילד שלי- אם היא עשתה לי מריבות בבית, אם היא קנאית ושקרנית--- מי היא שתשפיע על החינוך של הילד שלי?!
 
מזלך שחמותך מבינה את הבעיה ולא מתעלמת. תתפחי את הקשר איתה בלי הגיסה ברקע.
 
ודרך אגב- גם ללדת בנות זה ברכה. (עובדה- אפילו את בת!! ומישי נורא שמחה כשהיא ילדה אותך....)
 
 
 
תודה רבה..אנונימי (פותח)
אני מקווה שאוכל לעבור מפה במהרה וכן את בהחלט צודקת שגם בנות זה ברכה אבל כנראה שהם לא חושבים כך
גם בני קרא לאחרים אבא (או אמא, כבר לא זוכר)וזה עבראיל ב.
(זה היה לפני כמה שנים).
לא צריך להלחץ.
צריך פשוט להסביר לילד "לא, זאת לא אמא, זאת ...  . אני היא אמא", ולא בלחץ כל פעם שזה קורה, אלא מדי פעם, ובקרוב זה יעבור לו.
אפשר גם להסב את תשומת לבה של הגיסה שחושבת קצת שזה משעשע שלא תשתף פעולה עם הילד כי הוא צריך ללמוד את ההבדל בין אמא לאחרת.

כמו שכתבו, זה נובע מכך שהילד לא מבין את המושג, והוא חושב שזה שֵׁם של כל המבוגרים או של כמה אנשים דומים.
לפי מה שאני יודעת וזוכרת..מוריה
בס"ד

מזה שאני ואחותי מטפלות בתינוקת מקסימה גם בסביבות הגיל הזה, שהייתה קוראת גם לנו אמא לפעמים. וזה פשוט עבר לה.. כשהיא קלטה ב100% איך קוראים לנו.

נראה לי שפשוט הם מקשרים את האהבה לאמא. אז כל מי שהם אוהבים, הם קוראים לו אמא.
אל תדאגי!אנונימי (פותח)
ילד יודע טוב מאוד מי זאת אמא שלו והוא בטוח לא מתבלבל.
זה שהוא קורא לה אמא לא אומר שהוא חושב שהיא אמא שלו..
ברגע שתפסיקי להתעסק בזה, הוא פשוט יפסיק... תסמכי עליו!
זה יעבור לוzmil
להגיד יפה לאאנונימי (פותח)
פשוט תתקני אותו,
קרו אצלנו מצבים הרבה יותר מצחיקים עם תינוקות בגילאים האלה,
צריך להתייחס לזה בחיוך ולהנות מכל רגע,
זה יעבור לו מהר
זה קורה הרבה בגיל הזהאנונימי (פותח)
אני גרה בשכונה שיש בה הרבה ילדים. לבן שלי יש הרבה חברים שהם כל הזמן הולכים אחד לשני.
באמת,  בסביבות הגיל שנה וחצי שנתיים כל פעם שילד אחר היה בבית שלי הוא קרה לי אמא. זה פשוט טבעי לו, כי אני גם אמא (כי חבר שלו, הבן שלי, קורא לי אמא), ואני נראת פחות או יותר כמו אמא שלו, עם מטפחת וכ"ו..
וגם הבן שלי היה קורא לשכנות שלי אמא...  סביר להניח שפשוט הבן שלך לא יודע מה היה? כי היא לא סבתא.. הכי טוב ללמד אותו שזו דודה... עד שהוא יתרגל..
ואל תדאגי הוא מרגיש את כל האהבה שלך ומה שאת מעניקה. חוצמזה זה גם חולף, אצל הבן שלי וחברי והם גדלו ולמדו לקרוא לי כאמא של.... ולא רק אמא.
 
לילדים יש כישרוןאנונימי (פותח)
מיוחד ללחוץ לנו במקומות הכי רגישים, במודע ושלא במודע, לדעתי מגיל מאוד מאוד צעיר.
בעיני, ככל שתתעסקי בזה יותר זה רק ימשיך ויתעצם,למרות שזה לא קל לך תרפי, תניחי לזה ותיראי איך שזה ירגע..
 
תראי, היא כ"כ קטן ולא ממש מבין שאמא יש רק אחתיהודית פוגל
אין ליספק שכשיגדל מעט יפסיק מהר מאוד
. בינתיים הניחי לו, תיהני ממנו, תיהני מהחיים זו לא ממש בעיה שאמורה לגרום כזה שברון לב, אני במקומך הייתי צוחקת ונהנית. 
תודה לכולכם על היעוץ ועל התשובות שהענקתם ליאנונימי (פותח)
 אכן זה מאוד עזר ונתן לי להסתכל על זה בצורה שונה ולהתמודד עם זה בצורה נבונה  ונכון צדקתם כולכם כי באמת עם הזמן הוא באמת מפסיק לקרוא לה כך, ותודה רבה לך דבורי כי העצה שלך היתה מעולה היא אכן עובדת , תודה ענקית
סיפור חצי קשורנחשונית
אמי סיפרה לי שבגיל 2.5 בערך היא שמעה ילדים קוראים לאמם "אמא". לראשונה בחייה היא הבינה שלכל אחד יש אמא וזה לא פטנט בלעדי שלה. היא היתה בהלם. לא יכלה לעכל את זה הרבה זמן. כזאת אכזבה מרה, איך יתכן שאת הדבר הנפלא הזה שנקרא "אמא" יש לכל אחד?
=[////אמא קטנהאחרונה
לא רוצה אמבטיהקיווי
בני בן השנתיים היה אוהב מאוד אמבטיות. את הקטע של חיפפה הוא אף פעם לא סימפט אבל איך שהוא העברנו את זה בהסחות דעת וכו'
עכשיו הוא פשוט היסטרי מהאמבטיה הוא צורח ובועט ולא נותן להפשיט אותו וגם אם איך שהוא מצליחים להכניס אותו בכיף בקטע של החפיפה זה פשוט בלתי נסבל הוא אוחז בקצה האמבטיה ומוציא את הראש כך שאם אשפוך זה הכל על הרצפה ועל העניים שלו... נסינו הכל שירים והסחות דעת למינהם -(איפה האור? כדי שיטה את הראש..)
וכלום לא עוזר.
אנחנו ממש מותשים מזה כל ערב מחדש...
רעיונות?
דחוף....
קודם כל, לחפוף כמה שאפשר פחותיוקטנה
אנחנו חופפים פעם בשבוע (וגם זה רק בזכות בעלי, שמתעקש). 
(והאמת שגם לא חייבים להתעקש על האמבטיה כל יום. חוסך מים ;))
ככה הם גם לא פוחדים מהאמבטיה, כי אין קשר קבוע בין האמבטיה והחפיפה. 
אבל אני לא חזקה ברעיונות טובים בקטע הזה... אכן, אתגר קבוע! 
אין לי מצבקיווי
להכניס אותו למיטה בלי מקלחת וחפיפה כי היות שאנחנו מבלים כל יום בחוץ הוא מלא חול ואבני חצץ וזיעה +שאריות של כל מיני דברים דביקים....
מה עושים????????????????????????????????????????????????
מה מפריע לו?יהודיה מא"י
החפיפה בשמפו, או המים על הראש? כי אם זה השמפו אפילו שהוא כל היום בחוץ אפשר להסתפק במים. ואולי כמה ימים לוותר על החפיפה למרות הגי'פה יוציאו ממנו את הפחד?
אולי צעצועי אמבטיה? אנחנו קנינו קוביות ספוג גדולות שנדבקות לדופן של האמבטיה כשהן רטובות. חבילה ענקית של קוביות בכל מיני צורות עולה משהו כמו 50 ש"ח. (ולא צריך כ"כ הרבה, זה פשוט נראה חבילה קטנה..)
אולי אמבטיית קצף תשכנע אותו?

מוכר...שלה שוב
זה שלב שעברנו עם כל ילדנו, זה ממש הגיל...ואני מנסה להזכר מה עשינו, כל מה שאני זוכרת זה רק הצרחות ולא את הפתרונות...
בכל זאת כמה רעיונות:
1. לקנות לו משחקים חדשים לאמבטיה. למלא לו ממש מעט מים ולפזר אותם שם. לאחר שישחק קצת אז לשטוף אותו בעדינות עם הידיים.
2. אפשר תחליף כל עוד חם זה לשים גיגית בחדר במקום באמבטיה.עד שישכח שהוא מפחד ממים.
3. ש-ו-ח-ד. מה לעשות? זה עובד...לפעמים צריך. להבטיח איזו הפתעה לאכול באמבטיה.
4. לבחור איתו ספר ולהקריא לו באמבטיה.
5. אפשר גם לקנות צבעי ידיים ולתת לו לצבוע את הקיר אח"כ בקלות נשטף עם מים/מגבונים.
 
מה שבטוח מלחמות לא עוזרות כאן, צריך למצוא הסחת דעת...ועדינות.
 
אולי רגישות?אמא ל-5
יש ילדים שלא מסוגלים לסבול סירוק, חפיפה, שפשוף הגוף בספוג.
ילדים אלו סובלים מקושי תחושתי.
סימנים נוספים: גזיזת ציפרניים, חיבוק מכל אחד, תוית בבגד- מציקה.
 
נסו לקלח יותר בעדינות ולשאול אם זה כואב ?
נסו לשאול ולהרגיש את הילד מה הסיבה שהוא לא רוצה?
הוא לא רוצה בכלל מים על הראשקיווי
ולא אין לו קושי תחושתי. הוא מת על חיבוקים והוא דווקא נהנה מגזירת הצפרוניים.
טוב שהארתם את עיניעל העדינות כי כרגע זה כן במלחמות (וסליחה  אבל לא היתה לי ברירה)
אני ינסה יותר בעדינות אולי כמה ימים בלי סבון...
אוווף זה כזה קשה לראות אותו ככה מתפתלוצורח
והנה עוד רעיון שזה עתה עלה בראשייהודיה מא"י
אולי לעשות אמבטיה איתו ביחד? את או בעלך (עם בגד ים כמובן) ואפשר במקום לשפוך לו מים על הראש, לשחק בשפריצים, שבסופו של דבר מרטיבים את כל הגוף.
רעיון!!קיווי
נראה לי שאני יכניס איתו את בעלי. צריך משהו באמת לשחרר את הטרואמה
אני לא יודעת אם עדיין מוכריםmp4
ישנו כתר/ כובע עם שוליים שמתלבש על הראש וכך המים לא נכנסים לעניים.
תבדקי בחנויות
בהצלחה
 
אצלנו צבעי ידיים הולך חזק
וכן בלונים מסבון
משחקים רק לאמבטיה
קרה משהוא שהוא פיתח התנגדות כזו??יהודית פוגל
נסי לאמבט אותו יחד עם בעלך, וכאילו לכפות עליו את הרחצה במהירות ובזריזות כדי להקטין את זמן האירוע. ישנה היום גישה חדשה בפסיכולוגיה של ילדים האומרת שיש ללמד ילד קבלת מרות גם דרך הפעלת כח. כדי שיחווה קבלת מרות. אולי המצב שאת מתארת מתאים להפעלת הגישה הזו. רעיון נוסף, אם הוא כבר מדבר ברור וניתן לפתח איתו דיאלוג, אז פשוט לנסות לברר למה הוא מתנגד, להכנס איתו למו"מ, ואז אולי לגבש פשרה מזערית כלשהיא. כך או כך יש לי הרגשה שההתנגדות היא זמנית וקשורה לגיל המרי ובודאי תחלוף בקרוב. שנה טובה.
בדיוק מה שקורה לנו עכשיו!!!veredd
שלנו אומנם בן שנה ועשר- אבל בדיוק אותו דבר!!!!
פתאום, בלי שום אזהרה- לא מוכן שיחפפו לו או יגעו לו בראש...
הייתי אובדת עצות עד שיום אחד חמותי שמרה עליו בלילה, וכשחזרתי הם הראו לי תמונות שלו כולו שמח באמבטיה. שאלתי אותם איך הם קילחו אותו, והם אמרו לי שהם השתמשו בנטלה! פשוט מאוד- הוא עוזר לשפוך את המים, וככה זה לא בא בסילון מפחיד על הראש, אלא רק בגל עדין של מים... זה ממש עבד אצלנו. עד כדי כך שאנחנו משלבים לו נטלה ודוש רגיל.
נטלה,נטלהמאמע צאדיקה
ככה גם אפשר לשולט במדוייק על החום והקור של המים.
שיטה שזכורה לי היטב מימי ילדותי.....
 
 
אפשר גם להדביק לתיקרת האמבטיה פרחים\ כוכבים\ משו מעניין
עד היום יש על תיקרת האמבטיה של ההורים שלי ציור של שולשה כוכבים.....
רעיון מדליק יוקטנה
אז מה שעשינוקיווי
זה דילוג על כמה חפיפות. והרטבנו בעדינות את השיער במים עם האצבעות. (זה היה ממש מסירות נפש בשבילי לא לשים סבון....)
וזה עבר ב"ה!!!
אתמול החפיפה עברה ללא ציוץ...
תודה לכם על העצות
 
(ליהודית - קניתי בטעות שמפו לילדים של ד"ר פישר והייתי בטוחה שהוא אל דמע הסתבר שהוא לא - וזה כנראה שרף לו בעניים ומאז התחיל כל הבלאגן)
D: מסירות נפש D: יישר כח!יוקטנהאחרונה
שלום לכם!אומנם אני עדיין צעירה,בעזרת ה' יתברך
כרגע בשירות לאומי,אבל רציתי להגיד לכם משהו חשוב שלמדתי
בחינוך ילדים,יש משפט שאומר:"אין כזה דבר ילד רע,יש כזה דבר ילד שרע לו".
ושתדעו זה ממש נכון.
הייתי בגן,בתור בת שירות,ואחד הילדים היה קצת מופרע,
בהתחלה לא הבנתי למה הוא מתנהג ככה,
ואז כשאמא שלו הגיעה לקחת אותו, הבנתי הכל.
אני מכירה את אמא שלו,ואמא שלו חולה במחלה הידועה כבר שנתיים,
ופתאום הבנתי הכל.(לפני כן לא ידעתי שהוא הבן שלה)
אז בע"ה שנדע להפיק את הטוב שטמון בכל ילד!
שנלמד להעריך ה-כ-לאורה*
ולהגיד תודה ולהעריך את כל הטוב שיש לנו
ושהכל ייראה לנו טוב ומתוק!
כמה חשובות וקריטיות התובנות האלויהודית פוגל
יש למטבע הזה עוד צד....מאמע צאדיקה
אם יש ילד שמתנהג רע- לא להתייחס אליו כאילו הוא רע- אלא לרחם עליו באת ולנסות לחפש מה מציק לו, איך אני ממלא לו קצת מה שחסר לו בחיים.
 
תובנה שלי מש"ל בגן ילדים-
איך לא!!! להלביש ילדות.
לא חצאית ארוכה
ולא חצאית רחבה
לא חצאית קצרה
ולא חצאית צרה
כן בגדים שאפשר לשחק איתם- ועדיין להשאר צנועה.
הכי עדיף- מכנסים, או מכנסיים מתחת לחצאית סבירה
איתגרת אותיאנונימי (פותח)
איזו חצאית כן מתאימה, אם-
לא ארוכה ולא קצרה
לא רחבה ולא צרה?!
 
איזו חצאית נחשבת סבירה?
עד הברכיים ומכנס מתחת.אמא ל-5אחרונה
הקפאת מזון מרוסקאנונימי (פותח)
הבן שלי התחיל לאכול מוצקים (!!!), אז אני מנסה למצוא את הדרך הכי טובה לבשל כמות סבירה, וגם לא להתקע אח"כ עם רסק ירקות שהתקלקל. ניסיתי הקפאה ונראה שהאוכל אח"כ יוצא בסדר. האם יש איזושהי בעיה עם הקפאה (ויטמינים שיוצאים, משהו שמתפרק ולא טוב וכו')?

תודה!
נראה לי שזה קצת פחות מזין, אבל לא משמעותי...תאנה.
תכיני סיר ענק, ותקפיאי במנות קטנות בשקיות או בקופסאות,
ותפשירי כל פעם.

בכל אופן, תפוחי אדמה לא עוברים טוב בהקפאה.
באורח מוזריוקטנה
חלק מהוויטמינים והמינרלים כמותם עולה בעקבות הקפאה  אבל אין לי מידע ספציפי בנושא. 
בילד השלישי והלאה הפסקתי לבשל במיוחד. אני נותנת לתינוק מה שיש מתאים, אם יש משהו מתאים, ואם הוא ער בדיוק. למשל, קודם אכלתי קלמנטינה, אז חלקתי אותה עם התינוק. בבוקר חלקתי איתו בננה. כשאני עושה מרק לארוחת ערב והוא ער, אני מוציאה לו דלעת או קישוא קטן להחזיק. 
אני שונאת להתעסק: לבשל במיוחד, למעוך, להאכיל...  רוצה לאכול? שיאכל! למה שאני אעבוד קשה בשביל זה?! כרגע הוא לוקח ממש קצת בכל הזדמנות. הוא הרבה יותר מתרגש מאשר אוכל לא נורא אם יש יום שהוא לא אכל כלום, מבחינתי (ואם נראה לי שהוא רוצה לאכול משהו, אני מוציאה לו ולי פרי להתחלק בו). 
(הוא בן שישה וחצי חודשים)

אבל כשכן בישלתי וריסקתי והקפאתייוקטנה
נתנו לי רעיון טוב: להקפיא את האוכל בתבנית של קוביות קרח! ככה אפשר להפשיר קוביה או שתיים או שלוש - ואפשר גם לערבב קוביות מסוגים שונים! 
וואלה יוקטנה, זה בדיוק מה שהתכוונתי להגידאדמונית החורשאחרונה
עם הראשונים השקעתי במיוחד והכנתי במגשים של קוביות קרח כל מגש סוג שונה.  כשקפא העברתי את הקוביות לשקית אטומה וכך הוצאתי בכל פעם את הכמות והסוגים שרציתי.
השלישית לא אהבה את הסידור הזה של האוכל המרוסק והייתה מרססת את כל הסביבה.  גיליתי שאם אני נותנת לה חתיכות רכות מהמרק כמו דלעת וקישוא היא ממש מתענגת על זה.  ואז הסתבר לי גם שאני חוסכת בזמן ההכנה כי אני פשוט נותנת לה מהאוכל שהכנתי לכולם.  זה היה כ"כ נחמד שעם שני הקטנים כבר לא ניסיתי להכין במיוחד
שנה טובה ומתוקה לכל ידידי היקרים משתתפי הפורום,יהודית פוגל
תהא שנה זו סוף וקץ לכל צרותינו, תחילה וראש לפדיון נפשנו, בשורות טובות, אוהבת את כולכם, ומאחלת לכולנו רק טוב!!!!
האחות מקנאהאמא ל-5
ביתי בת ה-3 ממש מקנאה באח שלה בן החודשיים.
הקטנה נולדה אחרי 3 בנים אז ברור שהיא הנסיכה והיא גם נקראת כך בבית.
באופן כללי היא מקסימה חכמה ומאוד בוגרת והקנאה צפויה ולגיטימית אבל היא ממש "מגזימה" , מרביצה לו, מושכת אותו בעודו יונק ואומרת "זהו מספיק לך".
אני לא יודעת אם לבכות או לצחוק.
היא עושה את זה בפירוש כדי למשוך את תשומת-ליבי ולעצבן אותי.
כשאני לא מסכימה לה משהו היא הולכת לחדר ומעירה אותו וצוחקת.
כמובן שהיא מקבלת המון תשומת-לב ממני ואי-אפשר להתעלם ממה שהיא עושה.
היא אומרת לו "אני מתה עליך" ורוצה לטפל בו, מחבקת חיבוק חונק.
פעם היא אמרה לי- אמא, את מרימה רק תינוקות? אז אמרתי לה מה פתאום והרמתי אותה (כבדהההה).
מאוד כואב לי שהיא מגיבה כך, השאלה היא כמה להבין ולהבליג?
היא התחילה להרביץ ולומר לי מילים לא יפות והכל גורר צחוק שלה- ממש לעצבן.
וואו גם שלי כזו!יוקטנה
אמנם "חוכמות" אחרות, אבל אותו המזג! 
גיסתי אמרה לי שהיא ראתה שכשהיא עושה שינוי בראש שלה בקשר לילד, אז גם הוא מתחיל להשתנות. 
היה לי מאוד קשה לעשות את זה, ולקח לי המון זמן, אבל זה באמת קרה! ואני ממש רואה איך המחשבה שלי, והדרך בה אני רואה אותה, גוררת התנהגות שלה - לטובה ולרעה - בטווח של שעות. מהיום למחר ממש. ומאז שאני רואה את זה, התחלתי גם להיזהר בהתבטאויות שלי עליה, ובסיפורים שאני בוחרת לספר עליה, כדי שגם הסביבה תראה אותה בדרך שמגיעה לה לא מזמן גם היתה כתבה בסגנון הזה ב"בשבע". 
בהודעה הזו ממש-ממש חרגתי, כדי לשתף, ובתקווה שגם לעזור  
גם שלי כזהאורה*
אני כ"כ מזדהה איתך שזה אכן מאד מעצבן ומרגיש מיותר מצדם
במקום לעסוק במשחק והנאה זה להכאיב ולהציק!
 
במיוחד בזמן האחרון הענין מחריף. והוא מציק לקטנה על כל דבר קטן אולי הוא מרגיש שהיא יותר זורמת/ חכמה
ממנו לצערי אני לא תמיד מבליגה. קשה לי לראות אותו מכאיב לה והיא צורחת
אני גם רוצה שתהיה ביניהם קשר מצוין ולא שהקטנה תפחד כל פעם שהוא מתקרב!
 
אולי כדאי לי לתת תשומת לב רק/בעיקר לגדול ולשלב את הקטנה
יוקטנה תודה על הכיוון!
שלום.~א.ל
אומנם אין לי ילדים עדיין.
אבל שמעתי כמה רעיונות וכיוונים. אשמח לשתף אותך ואם תראי משהו מתאים- מה טוב
 
יש סיפורים מאוד יפים שמדברים על המצאות של אח חדש. ולילדים זה טוב, כי קל מאוד לדבר איתם כשהעולם הוא ציורי.
 
יש אפשרות שתתני לה מטלות כדי שהיא תרגיש את הערך העצמי שלה.
תני לה להרגיש גדולה ושיש בזה ערך כשלעצמו.
 
(למשל אם זה לעזור בבית, בדברים שהיא יכולה כמובן)
 
בהצלחה.
את יכולה להיות רגועה - זה הכי טבעי בעולםדבי חיה
בא יורש העצר לנסיכות הבלתי מעורערת שלה!
המלצתי: אל תעשי מיזה עניין בכלל. כך שההנהגות שלה לא תתקבע (בהפרעה ובמשיכת צומי...) לעניות דעתי, כל פעם שהיא מפריעה תרחיקי אותה ממנו (או אפילו להעניש, למנוע הנאות אם ההתנהגות חמורה שלה כלפיו - אם היא זורקת עליו חפצים למשל). מצד שני: להרעיף עליה "צומי" ולהראות לה את הפריוילגיות שהיא הגדולה והוא הקטן.. מה שתתכונני שככל שהוא יגדל יהיה לה יותר קשה. הוא יקח לה חפצים ויזחל לכל מקום בעז"ה... כמובן חשוב לדבר איתה על הרגשתה, אבל שוב: לא "לכרכר" סביבה בעניין. פשוט לזרום עם החיים ולדאוג לתת לה תעסוקות חיוביות. בעז"ה הוא עוד יציק לה בחזרה בקרוב....
המון הצלחה בחינוך!
תודה לכל המגיבותאמא ל-5
למעשה כולן אומרות שזה טבעי.
 
ידעתי שזה יקרה אבל לא בצורה מוחצנת כ"כ . היא ממש אומרת את זה. "שימי את התינוק בעגלה כי אני רוצה לישון עלייך" ליבי אליה.
השבוע בעלי לקח את הקטן ואני פינקתי אותה - אמבטיה באמבטיה של התינוק, אח" לקחה את המוצץ שלו (למרות שלא לקחה מעולם מוצץ) .
אני משתדלת לתת לה את כל תשומת-הלב כשניתן - וכשהיא עוברת את הגבול -מעמידה במקום. (איך מענישים בגיל כזה?) 
כשאני מסירה בעיות מצפון שלי אני מרגישה יותר סמכותית ובטוחה בעצמי.
לאמא חמודה ןדואגתאנונימי (פותח)
לאמא חמודה ודואגת שבוע טוב !
קחי מכל העצות מה שנראה לך העיקר שתהיה עקבית ולא תשגעי את הילדה כל יום בתגובה אחרת....
לי באופן אישי : ילדתי תאומים כשבני היה בן 1.5 ובת גדולה יותר...2.5 ! כמה חודשים לאחר לידת התאומים הבן החל לנשוך ולהיות "אלים".... בעזרת שכנה טובה שהגיעה אלי כל יום בשעה קבועה לקחה את הגדולה ואת התאומים ואני נשארתי איתו לבד בבית,הוא בחר משחק והיינו משחקים ביחד ללא מענה לטלפונים וכד'. כל יום  כ 20 דקות. פשוט פלא...! בהצלחה   
תגובה.ד.
א. זמן לילדה כל יום בפני עצמה בלי קשר לְ"נדנוד" מצידה.
 
ב. "לקבל" את התינוק ביחד איתה (בנוסף על הסעיף הקודם). כאילו היא "שותפה" שלך. "אולי נעשה לו כך, אולי נעשה לו כך...", "תראי מה הוא עושה". וכן: תראי איזה מצחיק, עוד אין לו שכל כמו לך וכד'.   זאת נקודה מאד חשובה (אם שמים לב גם לנקודות האחרות). אצלנו קיבלנו תמיד את החדשים ביחד עם הקודמים, וכמעט לא התעוררה קינאה. 
 
ג. לקחת אותה על הידיים בישיבה (זה יותר קל). חשוב שהיא תרגיש שלמרות שקולטים ביחד איתה את התינוק, עדיין גם לה מותר להיות הקטנה.
 
כמובן, גם לקטן זמן בפני עצמו. רצוי כשהיא לא בשטח, אחרת היא מקנאה.     עם הזמן, צריכה להתרגל בהדרגה: מקודם שיחקתי איתך, עכשיו צריך גם קצת לטפל בו, אפילו שאיתו אני לא יכולה לשחק כמו איתך כי את יותר גדולה.
 
לא שייך "להעניש", ההתנהגות מבטאת מצוקת אמת, ו"עונש" רק יחמיר את הרגשתה המדומיינת כאילו איבדה את מקומה.
עם זה, אין מקום לייסורי מצפון אלא לשימת לב להנהגה הנכונה בשמחה, בטבעיות ובאהבה.
בלי נקיפות מצפוןאנונימי (פותח)
בוקר טוב,
ברגע שיהיה לך ברור שזה נפלא שיש לה עוד אח קטן, ושהיא בעצמה אחות גדולה ולא רק התינוקת של המשפחה, וכשבאמת תשדרי לה שהרבה אחים זה חברים ונכס לכל החיים, ולא סתם מתחרים שלוקחים את הצומי של אבאמא (וכמובן קודם את חייבת להיות משוכנעת בזה בעצמך) תגלי שגם היא מבינה את זה.
מעבר לזה חייבים לקבוע לה גבולות ולהבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שיש דברים שאסור לעשות, ושוב- ברגע שיהיה לך ברור שהיא ממש לא מסכנה, ואין שום סיבה לתת לה להציק לתינוק (כמו שאת לא מרשה לגדולים להציק לה), היא תקלוט שזה פשוט אסור (נלע"ד שהיום את משדרת שהיא מסכנה ולכן מותר לה לעשות כמעט הכל- וזה מסר שילדים קולטים במהירות ובשמחה).
חוץ מזה תמיד חשוב להתייחס לילדים ולהשתדל לתת להם זמן פרטי וכו'- בלי שום קשר לקינאה וכיו"ב, נכון גם לגבי הגדולים, וצריך לזכור, ולהסביר לילדים, שיש זמנים (למשל אחרי לידה) שזה יותר קשה, וגם הם צריכים להתחשב.
המון הצלחה,
אמא ל-9
רק סיפור קטןמאמע צאדיקה
לא משנה מי, מתי, איפה
אישה צעירה עם שני ילדים- ינקת, ובן כשנתיים
כדי להניק- היא ישבה על הריצפה- היונדת צמודה אליה, והילדון נשכב על הרצפה עם הראש על החצאית שלה.
הוא היה נראה ממש מרוצה מעצמו.
אחרי כמה זמן הוא קם לשחק....
 
סתם תמונה שעלתה לי, מחשבה כתגובה לשירשור
טיפים קטנים..מנסה לעזור..רק טוב!
תנסי לתת לה הרגשה שכיף להיות גדולה.
 
לבקש ממנה לדוגמה עזרה בלטפל בו. בד"כ (למרות שזה יכול כמובן להשתנות מילד לילד), ילדים אוהבים לקחת אחריות. להרגיש שווים. היא כבר מספיק גדולה בשביל לעזור לטפל בו: להביא לו מוצץ (כשמבקשים ממנה, לא לדחוף לו סתם), להביא לו משחק, להביא טיטול וכו' למי שמחליף לו וכו'.
 
דבר נוסף, תעשי איתה דברים שמיוחדים בשבילה. לדוגמא: כשאת עושה לה אמבטיה באמבטיה של תינוק, לעניות דעתי, את משדרת לה: זה כיף ופרס הרבה יותר גדול להתרחץ באמבטיה של תינוקות (הרי אם זה היה משהו לא כ"כ שווה, לא היית עושה את זה איתה ביום כיף של שתיכן. כלומר, שווה להיות קטן, כי אז תמיד אפשר להתרחץ כמו התינוק וכו'. )
 
בקיצור, הלכתי על דרך השלילה, אבל לא חסרים דברים שאת יכולה לעשות רק איתה, ולתינוק אין בזה שום עניין (חוץ מכמובן לתת לה אחריות לעזור בטיפול בו, כנ"ל): לדוגמא:
משחקים: משחקי קופסא, צעצועים, בובות וכו' שכמובן לא מתאימים לגיל חודשיים.
צבעים-לצייר, מדבקות וכו'.
איפילו לעשות בובה מגליל נייר טואלט (אולי זה עוד קצת קשה לה בגיל הזה, אבל עוד כמה חודשיים, אפשר בהחלט לנסות, נראה לי שהיא תהנה.)
טיול לגינה הקרובה- היא יכולה לשחק, להתנדנד וכו' (וחשוב, לעניות דעתי להראות לה את הכיף לנדנד אותה ולצחוק תוך כדי כשהיא מגיעה אליך עם הנדנדה, לעשות עוגות בחול-כשהיא יושבת לידך ואת עוזרת לה (בהנחה שאת גם עם הקטן תוך כדי ולא ממש יכולה לשבת איתה בתוך החול, מגלשה-שאת תופסת אותה בסוף. וכו')
סיפורים: לספר לה סיפור לפני השינה (תלוי בהרגלי השינה אצלכם) או שהיא תספר לך סיפור מספר של ילדים עם תמונות, בזמן שאת מניקה את הקטן. או אם את מסוגלת בזמן הנקה, תספרי את לה.
 
והכי חשוב לעשות את הכל בכיף ובשמחה! שהיא תראה שבאמת כיף לך איתה וכו' (כל הנ"ל יכולים להיות דברים פשוטים שלא מצריכים דברים מיוחדים, אבל יכולים ממש לעשות לשתיכן כיף אחת עם השניה, מה שיכול להוריד את הקנאה שלה.)
 
ב"הצלחה ורק טוב! 
הכילי אותה, היא במשבר, הרי היא ירדה מכס המלכות שלהיהודית פוגלאחרונה
והיא חייבת להגיב. הציבי לה גבולות ברורים למרות זאת, שיהיה לה ברור שאין מצב של הפקרות, יש מנהיגות וסמכות הורית, אבל בס"ה זוהי תגובה מוכרת וככל שתהיי יותר שלווה, שקולה ומקפידה על גבולות הרגשת הבטחון שלה תתחזק והדברים יכנסו למסלול תקין.
ילד שנגמל וחזר לפספסאנונימי (פותח)
אני משוועת לעזרה!
בני בן ה3+ נגמל לחלוטין מטיטול ביום ובלילה ושלט לחלוטין.
הוא התחיל את הגן-יש לו חברים ממקודם, הוא לא בוכה ולא נצמד להורים ומשדר שהוא מבסוט.
הסממן שמראה שאולי קשה לו זה-שהוא למעלה משבוע מפספס כל יום קבוע (גדולים) בגן, לסייעת כבר די נמאס ולכולם...
הבעיה שהוא לא לוקח את זה קשה בכלל. דיברנו איתו, עשינו 'חזרות' בשירותים של הגן, אפילו הצענו לחזור לטיטול...
כלום לא מרתיע אותו. הגגננת דיברה איתו-לא עוזר.
עד היום פספס רק בגן, היום התחיל לפספס גם בבית.
שקוע בעניינו ומודיע לאחר שעשה.
 
מה עושים??
 
אשמח לכל טיפ שעזר למישהו
שירה
זה נראה טבעיאורה*
לעניות דעתי .
כל ילד מוציא את הסטרס של תחילת השנה יש שבוכים בגן חלק מהיום/כל היום
יש שחוזרים הביתה ו"נדבקים "לאמא
ויש שמביעים את השינוי ע"י נסיגה בגמילה...
ושוב לעניות דעתי כמו שלבכי של ההתחלה "מקציבים" שבועיים
אולי גם לדרך ביטוי של בנך אפשר "לתת" שבועיים.
נסי להעמיד לו אולטימטום: כמו אני מוכנה לנקות אותךיהודית פוגלאחרונה
רק עוד פעם אחת, ואח"כ זו תהיה בעיה שלך, או לחילופין לספר לו סיפור על ילד אחר שזה מה שקרה לו והוא לא הורשה לבוא לגן, ועוד סיפורים על " ההשלכות" הקשות של עשיית צרכים לא במקום המיועד לכך.או לנקוט בשתי השיטות גם יחד. 
סקר-בטיפול בילדינו האהובים!!אורה*
מה הכי קשה?
מה הכי מהנה?
--------------------------
פשוט בסופו של יום היום עובר!
ואני שואלת את עצמי :אז מה עשיתי איתם היום שלא היה סתם?
מה שיניתי להם?
על מה ולמה צעקתי ?  למה לא התמודדתי עם המצב אחרת?
 
בסופו של דבר היום עובר ועוד יום
ומה יצא בסופו של דבר
מה החזון?
טוב. אני ראשונה:אורה*
הכי קשה- כהגדולים מציקים לקטנים( וזה באמת לא כוחות...)
הכי מהנה- לשוחח כמו גדולים עם הילדים התמימים ולשמוע את המחשבות שלהם בנחת
 
יעללה תתחילו לספר
אני שנייה:veredd
הכי קשה- שלפעמים יש הרגשת תסכול כי תמיד אני מרגישה שאני לא עושה מספיק...
הכי מהנה - כשהקטנטן נותן לי נשיקה ונותן לי למחצ'ץ' לו את הפרצוף הפיצי והמתוק שלו תוך כדי שהוא נקרע מצחוק...
אני שלישיתאמא ל-5
הכי קשה- כשהם מרביצים אבל ברצינות
הכי מהנה- כשעוברים יום ללא ויכוחים, כשמצליחים לעשות הכל ובחיוך של כולם.
     רביעית..טלי10
הכי קשה - שאני מרגישה שלא התייחסתי אליהם נכון.
הכי מהנה - לראות אותם משחקים ביחד, רוקדים ומאושרים.
רביעית?שיקמה
הכי קשה - המריבות
הכי מהנה - לספר להם סיפור/לשחק משחק שדורש מחשבה (ואפשר לראות את קו המחשבה שלהם)
חמישיתאנונימי (פותח)
הכי קשה-המקלחות!
הכי מהנה-לראות אותם מסתדרים ומשחקים עם האחים,לראות את הגדולה מקריאה סיפור לקטן ביוזמתה.
איזה מספר אני?דבי חיה
הקשה - כשהם מספרים לי חויות ואני מגלה שההקשבה שלי היא מהאוזן לחוץ.. לא מרוכזת ופנויה להם באמת. או כשאני מגלה שלא צחקנו ביחד כל היום...
המהנה - ממש כל דבר! מקלחות, זמן איכות פרטי איתי... להלביש - כמו נסיכים, לספר סיפור או להקשיב להוגה הדעות התורן, והכי מהנה: בערב - לראות אותם ישנים בשלווה במיטותיהם כשהכל מסודר ונעים ולדעת שהיה להם יום מוצלח, וחלקו, בגלל ההשתדלות שלי. (וסייעתא דשמיא כמובן)
הכי קשה כשהם ח"ו חוליםיהודית פוגל
ולא מרגישים טוב, או כשהם לא ישנים בלילה רגוע. הכי מהנה? כשמתחילים לדבר. אני ממש מתחרפנת בשלב הזה, גם עם ילדים ועכשיו עם הנכדים.
כשאני בטוחה שיש לי קצת זמן לעצמייוקטנה
בעיקר אם בדיוק החלטתי שזה זמן טוב לחטוף לאכול משהו בנחת, ובדיוק אז באים לבקש אותי למשהו - זה אתגר גדול בשבילי. 
גם כשמישהו בוכה או מיילל או צועק כמה דקות ברציפות. 
(וכשחםםםםם לי אני עצבנייייייית במיוחד)

הכי מהנה - היציאות המצחיקות שיש להם לפעמים, וכשהם תינוקות ומתבוננים עלייך בהערצה (במיוחד באמצע הנקה), ולהתכרבל ביחד בלילה גשום, וללכת עם כוווולם לקניות ולקבל מהקונים האחרים הערות מעריצות (אבל ללכת עם כולם לקניות זה גם שייך ל"הכי קשה" )
כשהתינוק נרדם סוף סוףקיוויאחרונה
ואני מחליטה שאני הולכת לנוח מנתקת את הטלפון בחגיגיות נשכבת ומרגישה את השינה המיוחלת מגיעה ופתאום .... נכון הוא מתעורר.
הכי כיף -
לראות את הגדול מצחיק את הקטן ושניהם מתגלגלים מצחוק
בהמשך לשרשור של אמא ל-5, אצלי זה הפוך לגמרי!דבי חיה
התנוקת (11 חודש) מקנאה מאודדדדדדד באחיה בן הכמעט 5. היא יונקת (זאת אומרת "מבלה" לידי הרבה שעות ביום ב"ה) ומקבלת מכולם המון תשומת לב ואהבה, אבל אם היא רואה שהוא עומד לידי, או "ח"ו" יושב/שוכב עלי... היא מיד מגיעה מקצה החדר למשוך אותו ממני! כזו קנאה לא ראיתי מימי. ממש מצחיק אותי שאני צריכה לשאת הרצאה לבייבי הזאת שאני גם אמא שלו ומותר לו לשכב עלי לפעמים.... (חוצמיזה היא משוגעת עליו והוא עליה! איזה אושר כשהם פוגשים אחד את השניה!)
גם אצלי היה ככהאדמונית החורשאחרונה
כשהייתי מתיישבת ליד אחד מהגדולים, בעיקר מס' 4 שלי, הקטנה (החמישית) השתחלה בינינו ודחפה אותם ממני.  היא לא הסכימה שאתן להם שום יחס אישי בלי שהיא תידחף בתור, אפילו גזיזת ציפורניים או סירוק כינים!
הפכנו את זה לבדיחה כדי שלא יהפוך לקנאה הדדית ומתמשכת וב"ה עבר לה, (טוב, לא ממש, היא עדיין מתפנקת עלי ומחפשת צומי כל הזמן) ועכשיו היא ממש חברה טובה של כולם.
ילדה שלא מוכנה להתלבשאנונימי (פותח)

1.הבת שלי בת שנתיים בזמן האחרון לא נותנת לי להלביש אותה. למה? מה עושים עם זה?

2. במעון מנסים לגמול אותה וממש לא הולך היא מתישבת על הסיר כי היא רואה את כולם אבל לא ממש מבינה מה רוצים ממנה בבית היא בכלל מסרבת לשבת לא עוזר שוחד כמו ממתק, היא רק בזמן האחרון מתחילה להגיד העברות וכו' היא חכמה מבינה דברים אבל בקשר לסיר לא ממש.

איך אפשר לדבר איתה ולהסביר לה? היא לא כל כך נותנת לי להקריא לה סיפורים..

תודה מראש.

 

ילדה לא מוכנה להתלבשאנונימי (פותח)
שלום לך,
ממה שאני מבינה ההתנהגויות של הבת לך, ההתלבשות, עשית הצרכים והסיפור הם ביטויים למאבקי כח שיש ביניכן.
כדאי שתבדקי עד כמה את עצמך לא מוכנה להתפשר על דברים, עד כמה את מאפשרת לה להחליט בעצמה איך הדברים יעשו. הכוונה איננה שהיא תעשה מה ש"בא" לה, אלא לבדוק האם מה שבאמת צריך לעשות, אז לאפשר לה לבחור את הדרך בה הדבר יעשה, ומצד שני לבדוק האם יש דברים שבכלל אפשר לוותר עליהם. למשל אין טעם ואף לא רצוי להתעקש על עשית הצרכים בסיר, כאן לא יעזרו מתנות ושכנועים, אם תורידי לחץ היא =בסופו של דבר תעשה זאת בעצמה. אשר להתלבשות תציעי לה שתי אפשרויות, כלומר אם היא רוצה ללבוש את זה או את זה, שתהיה לה אפשרות לבחור.לא כתבת אם היא הבכורה או השניה. בכל מקרה כדאי לחשוב איך לשתף אותה, לדבר איתה על דברים בגובה העינים ולא רק בעינים שצריך וחובה לעשות
בהצלחה
נחמה טייכטל
היא הבכורהאנונימי (פותח)
לדעתי גיל שנתיים הוא מוקדם מידי כדי לגמוליעל ל'
ילדה שלא מוכנה להתלבשאנונימי (פותח)
שלום אמא ל2 בנות...

ראשית-החכמה עם ה"חוכמולוגיה"של הילדים היא : לא לעשות משום
דבר עניין גדול מדי( כמובן בהתחשב בגבולות),כשהתגובות שלנו
רגוזות וכועסות אנו עלולים להכנס למצבי חוסר אונים או מאבקי
כוחות עם ילדנו החכמים ( שקולטים אותנו ואת שפת גופנו לפני ולפנים....)
התייחסות עניינית מפזרת מיד ענני כעס וכבוד עצמי...
אם ביתך אינה מעוניינת להתלבש-אפשר פשוט לקחת אותה לגן עם
הפיז'מה בצירוף בגדיה הנקיים,הגננת בוודאי תשמח לשתף פעולה
ו"שלום על ישראל"...והכל כמובן ברוגע,ללא כעס ובלי עניינים ודיבורים מיותרים...
שנית-לגבי גמילה מחיתול:לגמול ילד מחיתול זה עניין של מספר שבועות, של הרבה פספוסים והרבה סבלנות,הפעוט אמור להתחיל ולחוש את התחושה הפיזית של "פיפי" מתקרב ובא וכמה זמן לוקח מאז שהוא חש את התחושה ועד שזה " בורח" החוצה...כאמור,זה משהו שצריך ללמוד לחוש וזה לוקח זמן... בהצלחה-יפעת גלבוע
ילדה שלא מוכנה להתלבשאנונימי (פותח)
כיון שהיא הבכורה כדאי מאד להתיחס אליה כאל ה"גדולה" לא בלציין זאת לפניה אלא להתיעץ אתה בנוגע לאחותה הקטנה, למשל, ילדים שמשתפים אותם ומתיחסים אליהם בכבוד נוטים ללשתף יותר פעולה. מקווה שכל העצות שקיבלת עד כה ויעזרו לך
נחמה טייכטל
שנתיים זה מוקדם לגמולאנונימי (פותח)
זה לא בסדר שהמעון מנסה לגמול (למה אין להם כח להחליף לה??)
לגמול ילד בגיל צעיר מידי זה לא בריא.

צריך לראות שהיא לא בשלה ולנסות שוב בעוד כמה חודשים
אופטימיותאנונימי (פותח)
שנתיים זה בהחלט מוקדם מדי. זה ידוע וברור. עדיף מאוחר מדי ממוקדם מדי. זה מושך את העסק ליותר מדי זמן. וגורר בעיות מיותרות. כשזה בזמן לרוב זה מתקתק. מנסיון.

לגבי הבגדים, יש לי 3 בנים... אין לי "שגעונות" כאלו ב"ה...

(יש בת אבל היא בת 3 חודשים, אני מתכוננת...)
תגובה לבתיהאנונימי (פותח)
תתפלאי, גם בנים יכולים לנהל מאבק כח על נושא הבגדים. ומאידך, ממש לא כל הבנות משגעות בתחום זה. יש מספיק נושאים בהם הילדים מגלים את חולשותינו.
ממה שהבנתי זהקיווי
לא שהיא בוחרת בגדים אלא שהיא לא רוצה להתלבש...
הדבר הכי טוב מנסיון - פשוט הסחת הדעת. במקום להתעצבן ולהאבק (הם נהנים מזה) להתחיל לדבר על כל מיני דברים לעשות קולות פרצופים ושירים. וצ'יק צק הוא לבוש
הדרך הטובה ביותר בגיל הזה היאיהודית פוגל
הסחת הדעת. אין משהוא שלא הצלחתי להשיג בגיל הזה דרך הסחת הדעת כמו: בואי אספר לך על התרנגולת שחשבה שהיא ציפור, או את רוצה לשמוע על התרנגולים שרצו ללכת לגן של ילדים? האפקט הוא דרמטי ובזמן שהילדה כאילו "מהופנטת" את מלבישה/רוחצת/מאכילה/מסרקת/משכיבה מיניה וביה ללא כל מאבקים והתעקשות. ואת משיגה העשרה, אוירה טובה ולא בכי והתעקשויות. בדוק ומנוסה. תפתחי יכולת לאלתר סיפור קצר ודרמטי מעולמה של הילדה תוך שניות, וסוף למאבקים. בקשר לגמילה כנראה שהיא לא ממש בשלה. הניחי לה לעוד זמן מה והתחילי שוב, יותר קרוב לגיל 2.5. בהצלחה
מצטרפת לדעתה של יהודיתאמא ל-5
גם לי יש עקשנית קטנה .
הרבה דברים שבתחילה חשבתי שהיא הולכת להתעקש איתי ואני מאבדת את הסבלנות, הצלחתי לפתור ע"י הסחות יצירתיות שאת לא מאמינה איך היא קונה אותן.
גם הומור ושובבות עוזרים.
ברגע שאתחיל להתעקש איתה- זה לא נגמר בטוב, היא מסוגלת להוריד את הנעלים/ בגדים.
בהצלחה
הסחת דעת- אני בעדאנונימי (פותח)אחרונה
יש משהו מאד נכון ויעיל בהסחת דעת. גם אני משמשת בזה כשילדי לא רוצים או מתעקשים על משהו מסויים (אחרי שכל ההסברים לא עוזרים). זה מקטין את הויכוחים והצעקות של הילד ומפה את המחשבה למשהו אחר. חשוב לאחר ההסחה שהילד סיים להתלבש לומר:" הי, כבר סימנו להתלבש?? זה היה ממש מהיר וכיף נכון?" כדי שהילד יראה שבצורה נעימה ניתן לעשות דברים שבהתחלה לא נראים לנו...
 
לגבי הגמילה.. לפי דעתי זה גם קצת מוקדם. הכי טוב פשוט לתת לה במעון לשבת בסיר כמה שהיא רוצה אך לא בבית ומתי שהיא תהיה בשלה את כבר תראי. לא צריך להאיץ במיוחד שזה לא עניין בהבנה של הילד אלא משהו פיזיולוגי של בשלות בסגירת הפתחים והתהפקות.
אמא דודו!!!!!!קיווי
אקדים ואומר שעקרונית אני נגד בהיה מרובה במסך. ילדים אמורים לשחק להשתולל ולהשתמש ביצרתיות שלהם ולא לבהות פסיבים.....
בשגרה אני לא נותת לבן השנתיים יותר מחצי שעה (לפני מקלחת )ביום.
אבל עכשיו בחופש אני מוצאת את עצמי שמה לו פעמים ביום סרט בבוקר ואחרי צהריים.
לרוב שאני צריכה להניק בשקט כמה דקות זה הפתרון האידיאלי בשבילי. (התינוק כ"ככ רגיש לרעש כשהוא יונק!!!!!!! אפילו לספר סיפור מפריע לו)
אז מה אתן אומרות זה מוגזם מידי?
יש לי קצת יסורי מצפון......
 
אצלי צופים יותריוקטנה
אם זה מעודד אותך   גם אני "נגד", אבל משתמשת, כשאני מרגישה שאני צריכה. לפעמים אני מרגישה שאין לי אפשרות לבחור באפשרות הטובה, אלא באפשרות הפחות רעה (כלומר, שהילדים יראו סרט בשקט, מאשר שאני אהפוך למכשפה מרוב עייפות ועצבים). 
לא יותר מידי, שם המשחק שלך כרגעיהודית פוגל
הוא השרדות, חופש, חום אימים, תינוק יונק, מה עוד את רוצה מעצמך?? עשי הכל בשביל לשרוד ואל תסתכלי על כלום.
את חייבת להסביר לנו איך גידלתם ילדיםיוקטנה
בלי "הופ"!
אני יכולה להסביר לךחשבשבת
איל אנחנו גדלנו בלי טלויזיה.....
 
זה פשוט לא היה קיים מבחינתנו וגם לא וידאו- הרבה יותר משחקים יחד הולכים לחברים ומפתחים תיצירתיות.
 
זה מה שזכור לי מהילדות שלי.
אוי החופשנחשונית
גם אני נאלצת לשים להם יותר "דודו" מהמינון הקבוע. ולמרות זאת הצלחתי היום לשרוף את אותו סיר פתיתים שלוש, כן שלוש פעמים! בגלל שהעמדתי את הסיר על האש, קטנה כן קטנה, והלכתי להלביש/לרחוץ/לנגב/לצחצח שיניים/לקרוא סיפור/להשכיב לישון ו...  שכחתי מהסיר...   הילדים ואני דווקא כ"כ אוהבים פתיתים. שקית שלמה הלכה לי בצ'יק. יאוש, פשוט יאוש!
לי אין בכלל טלויזיהאמא ל-5
אבל יש מחשב ודיוידי בתוכו.
האינטרנט מסונן.
 
אני מודה שבחופש הזה אני מעדיפה שיצפו 100 פעם בפיטר פן מאשר יריבו על כל שטות.
איזה שקטט
גם אני מדקלמת פיטר פן בע"פ!דבורי
כילדה גדלתי בלי טלוויזיה, אבל אנחנו 12 ילדים שגדלנו ביחד, תמיד היה עם מי לשחק.
הבכור שלי בן 5.5 ואחריו התינוק - בן שנה, כך שאם זה לא סרט - אני צריכה לשחק איתו, 12 שעות ביממה...
גם אני מדקלמת פיטר-פןאמא ל-5אחרונה
מה שטוב בדיוידי במחשב הוא היכולת לשלוט בדברים שהילד צופה. הלוואי ויכולתי לשים הופ בלבד עם טלווזיה.
 
אני דווקא גדלתי עם טלווזיה ואיך אומר?  מיציתי...
כעס של ילדאורה*
בני נוטה לבטא את עצמו ע"י התפרצויות של כעס חזקים שגומרים את כל האנרגיה גם לו וגם לי
אנו מפסידים המון מכך. כי הזמן עובר וא"א לעשות שום יצירה/אפיה וכל פעילות יחד וגם החשק יוצא עם כזה יחס!
 
יש רעיונות איך להתמודד? (לפעמים אני אומרת לעצמי שאני אמא ולא פסיכולוגית)תודה!
 
 
 
ממליצה על ספריוקטנה
"ילד פיצוץ" מאת רוס גרין.
 
התפרצויות כעס הן תגובה למשהואיהודית פוגל
ולא תופעה בפני עצמה. צריך לטפל בסיבה ולא בתוצאה. נראה כי את כועסת עליו על ההתפרצויות האלו. הוא זקוק לעזרה ולא לכעס. אם אינך מצליחה לזהות את הסיבה להתנהגות הזו, מומלץ לפנות לשיחה עם איש מקצוע, כי כמו שכתבתי כאן הוא זקוק לעזרה ולא שתשאבי גם את לכעסים שלו. כ"ט.
אהבהד.
הרבה אהבה, חום, עידוד, רוך, סבלנות, הקשבה - עם גבולות בצורה רגועה, מוסברת ויציבה.  כמו כן, לנסות לדובב, בזמנים "רגועים", בנחת לא בהרגשה ש"הוא עושה לך טובה", ולנסות להבין אם  משהו מותח אותו.  אפשר גם לומר: אני רואה שאתה קצת כועס, נחכה קצת ואז תסביר בלי כעס מה  מפריע וננסה לעזור. זה חוסך הרבה אנרגיה. הילד יכעס מאד בהתחלה שאת לא "שותפה" להתפרצות הכעס, אך עם הזמן יכיר את עצמו ויבין שזה המהלך אצלו: להירגע ואז לנסות מחדש (לוקח כמה דקות), ושממילא אחרת זה לא עוזר. הכל מתוך יחס קרוב ומבין ורגוע.  כל זה, "בכללות" כי לא מכירים ספציפית את הילד.  אגב, לא ציינת את הגיל.
חום, אהבה, דיבורד.
הרבה אהבה, חום, עידוד, רוך, סבלנות, הקשבה - עם גבולות בצורה רגועה, מוסברת ויציבה.  כמו כן, לנסות לדובב, בזמנים "רגועים", בנחת לא בהרגשה ש"הוא עושה לך טובה", ולנסות להבין אם  משהו מותח אותו.  אפשר גם לומר: אני רואה שאתה קצת כועס, נחכה קצת ואז תסביר בלי כעס מה  מפריע וננסה לעזור. זה חוסך הרבה אנרגיה. הילד יכעס מאד בהתחלה שאת לא "שותפה" להתפרצות הכעס, אך עם הזמן יכיר את עצמו ויבין שזה המהלך אצלו: להירגע ואז לנסות מחדש (לוקח כמה דקות), ושממילא אחרת זה לא עוזר. הכל מתוך יחס קרוב ומבין ורגוע.  כל זה, "בכללות" כי לא מכירים ספציפית את הילד.  אגב, לא ציינת את הגיל.
טוב שאת אומרת לעצמך שאת אמא ולא פסיכולוגית. תהיי אמא. הכי טוב...
חום, אהבה, דיבורד.
הרבה אהבה, חום, עידוד, רוך, סבלנות, הקשבה - עם גבולות בצורה רגועה, מוסברת ויציבה.  כמו כן, לנסות לדובב, בזמנים "רגועים", בנחת לא בהרגשה ש"הוא עושה לך טובה", ולנסות להבין אם  משהו מותח אותו.  אפשר גם לומר: אני רואה שאתה קצת כועס, נחכה קצת ואז תסביר בלי כעס מה  מפריע וננסה לעזור. זה חוסך הרבה אנרגיה. הילד יכעס מאד בהתחלה שאת לא "שותפה" להתפרצות הכעס, אך עם הזמן יכיר את עצמו ויבין שזה המהלך אצלו: להירגע ואז לנסות מחדש (לוקח כמה דקות), ושממילא אחרת זה לא עוזר. הכל מתוך יחס קרוב ומבין ורגוע.  כל זה, "בכללות" כי לא מכירים ספציפית את הילד.  אגב, לא ציינת את הגיל.
טוב שאת אומרת לעצמך שאת אמא ולא פסיכולוגית. תהיי אמא. הכי טוב...
תודה על התגובות המחכימותאורה*
יוקטנה- תודה על ההמלצה אני מחכה להגיע לספריה...
ליהודית- אני יכולה לשער מה יכול להיות הסיבה אבל איני בטוחה!
יכול להיות שלפעמים לי פשוט נגמר הסבלנות ואז זהו מה שאני החלטתי זה מה שהוא צריך לעשות ומצידו הוא לא מבין ולא מסכים. אז נכון אני צריכה להשתפר בסבלנות... אבל התגובה שלו לא פורפורציונלית!!!
לד.- תודה על המחשבה... בני שיחיה בן 5
 
מנסה להיות אמא טובה,זה הולך בערך כך: לפעמים בצל לפעמים דבש
(וכשיש כאן כזה במה אפשר לשיר הללויה )
למזלייוקטנה
ה"ילד פיצוץ" שלי הוא השליש. ככה שיש לי שניים "רגילים", וככה אני יודעת שיש בעיה אובייקטיבית, ולא שעשיתי משהו לא טוב, חלילה... בכל זאת, קיבלתי המון עצות טובות מהספר!
באמת מזלך!אורה*
כיאורה*
בזכות הילדה השניה שלי אני לאט לאט מתחילה להבין שיש קשר לאופי הבסיסי ולא ה-כ-ל בגללי
וחבל על כל השנים של המצפון...(לא שחסר על מה אבל עדיין
תסכולאמא ל-5
כדאי לבדוק האם הילד לא חווה תסכול/ חוסר הצלחה בתחומים אחרים בחיים.
חברתי? בבית? בגן?
ואז מוציא את זה על דברים שבכלל לא קשורים.
אפשר לעודד כשהוא מגיב בצורה אחרת- מתונה יותר.
כדאי לשים לב לתגובות שלנו- שהוא לא מחכה דפוס התנהגות.
אני משוחחת עם הילדים בעקבות התגובות שלהם ושואלת איך היה אפשר לפתור את הבעיה בצורה אחרת?
את זה כמובן לא עושים בזמן ה"פיצוץ"
אשמהאורה*
לי נורא קשה בקטע החברתי והוא כמו כל ילד מחכה את אימו...
משתדלת לעבוד... אבל זה מתפתח נורא לאט!! וגם יש לו קושי בקואורדינציה
טיפולאמא ל-5
ייתכן והכעס הוא  הסמפטום לקשיים שעוברים עליו.
נסי להקל עליו בטיפול בסמפטומים.
והכי חשוב, אל תאשימי את עצמך.
 
אפשר להזמין חברים לבית
לגבי הקואורדינציה- אולי ריפוי בעיסוק?
כמה דבריםבוזי נוזי
קודם כל- חיבוק! (לא יודעת איך מוסיפים פה אייקונים...)
דבר שני, גם לי יש ילד בן 5 שהיו לו התפרצויות זעם. מהתייעצות עם פסיכולוגית ילדים עלה שכדאי לקחת אותו לריפוי בעיסוק. ב"ה אחרי כל האיבחונים התברר שאנחנו לא צריכים את זה. אבל נשמע שכדאי לך לנסות בכיוון, כי אמרת שיש חו בעיה בקורדינציה. התהליך פשוט: מבקשים מהקופה טפסים, הגננת ממלאת אותם, וכך גם את הואו צריך גם בדיקה של רופא ילדים וזהו. ואז מז\מינים אותך לאיבחונים. מחברות שעברו דברים דומים נמסר לי שהדבר עושה פלאות. שווה לנסות ולהעניק לילד חוויה של הצלחה.
אם התהליך הזה לוקח הרבה זמן תמיד אפשר לנסות טיפול בשיטת ורדי, שהוא אמנם יקר הרבה יותר, אך זמין מאוד, ועובד ! ( מניסיון אצל ילדון שלי אחר)
 
אבל מה שבאמת אני רוצה להמציע לך, ושב"ה זכיתי והוריד אצלי בבית את רמת המתח:
* פנקס צמיחה- לרשום את ההתגברויות של הילד במשך היום, אפילו דברים קטנים כמו- זרק לפח עטיפה, זכר לזכור את הדלת וכו' וכל הזמן להראות לו באמצעות רישוןם מעשיו הטובים את הפן היפה של האישיות שלו. זה מה שישאר אצלו חקוק בראש. להקריא לו את הפנקס בערב אחרי השינה או בערב שבת, ולעשות מזה טררם גדול.
* שיטת הנקודות- כל שיתוף פעולה מזכה בנקודות- 1 5 או 10. (מכינים את הנקודות על בריסטולים קטנים) הוא שומר את הנקודות וכשהוא מגיע ל100 הוא מקבל מתנה: לגו או סתם ארטיק .
ב"ה שני הדברים עזרו ועוזרים לי מאוד . במיוחד בחופש ואני יכולה לומר בשחמה שבזכות השיטות האלה (ובזכות החופש) גיליתי את הילידים המתוקים שלי כ"י.
אגב, השיטות האלו הן פרי יצירתה של ד"ר מרים אדהאן. שהיא אישיות מדהימה וכתבה הרבה ספרים על צמיחה אישית.
בהצלחה.
תנסי ותיווכחי בע"ה.
רעיונות יפיםאמא ל-5אחרונה
גם אני אנסה
איזו התרגשות !!!!!!!!!!עידית לקס
מחר הבן שלי מתחיל כתה א'.
אז איך הוא הצליח להרדם ואני לא בכיוון ?
מזל טוב בהצלחה. זה אחד הדברים שלומדים מילד כיתה א.ד.
מה זה לא בעוד שבוע???יוקטנה
כתה א' בבית ספר נעם רחובותעידית לקס
הם מתחילים לפני כולם כדי שיתרגלו לבית ספר
חשבתי שהתלבלבתי בהצלחה!יוקטנהאחרונה
מה עושים כל היום עם פעוטה בת שנה וחמישה חודשים?אנונימי (פותח)
שהיא שובבה לא קטנה, ועקשנית כמו.... וחבלנית קטנה..... ואני אמורה להיות בשמירת הריון בבית.....
היא מסוגלת לצייר 5 דקות, לטייל עם העגלה והבובה שלה גם 5 דקות בקיצר מה עושים בחום הנוראי הזה?
אגב היא קמה בבוקר כבר ב 6.
 
אודה לכל מי שעונה זה ממש חשוב לי
 
תודה
נערה בייבי סיטר שתוציא אותה אחה"ציהודית פוגל
 לפחות לשעתיים, יעלה כמה שיעלה, בשעות הבוקר היא עדיין צריכה לישון, יש בהרבה מקומות מה שנקרא פליי גרופ מ8 בבוקר עד 11 לפנה"צ ואז התינוק חוזר הביתה לישון שעתיים, בערב? אבא'לא... בהצלחה. אגב אם אין פליי גרופ כזה אולי תייסדי, תעניני חברה מובטלת וכו'.
רשימת רעיונות לפעילות עם ילדים בחופש הגדולאנונימי (פותח)
מקווה שתמצאי מה שיתאים לכן, לא לחשוש שזה מסובך מדי עבורה, פשוט להאמין כי להעביר זמן איכותי יחד, כדאי שגם את תהני מהיצירה/פעילות:
 

שיתוף הילדים במשימות יומיומיות


הכנת סלט ירקות עם קוצץ ירקות ידני, כך יש אפשרות גם לקטנטנים להנות מהחיתוך ולהכין סלט שנראה מעולה.
כביסה: משימת קיפול הכביסה מאוד מהנה כשביחד מוצאים גרביים ומתאימים את הזוגות. נחמד גם להשתמש במתלה נייד של כביסה, כדי לתת לילדים לתלות כביסה בעצמם.
לשטוף יחד את האוטו בעזרת דלי כמובן, הילדים גם יכולים לעשות זאת לבד אם הם מספיק גדולים.

ללכת לקניות אם הילד לא יודע לכתוב ניתן לאתגר אותו במשימה שבשבילו תהיה מעניינת ביותר: לצייד אותו ברשימת קניות מצוירת לחכות בפתח המרכול, לצייד אותו בסכום כסף מזומן ולשלוח אותו לעשות קניות לגמרי לבד. כמובן שהכל תחת השגחה שלכם מרחוק. לפעילות זו תהיה תרומה נכרת לביטחון העצמי של הילד וכן להרגשת האחריות והבגרות שיחווה.

אפשרות אחרת, פחות יומיומית ויותר פינוקית, להכנס לחנות הכל בשקל עם שלושה שקלים במזומן ולתת לילד לבחור בעצמו 3 פריטים ולשלם על הרכישה.

להכין ארוחה לתכנן עם הילד ארוחה שלמה מספרים בסגנון "ילדים מבשלים" ולהזמין משפחה ו/או חברים לארוחה.

להכין מוצרים תוצרת בית גלידה, גבינה, לחם, עוגיות.

 

 

יצירה

מציירים כמה ציורים ובונים מהם סיפור , או להפך, ממציאים סיפור ומציירים לו ציורים. בכל מקרה בסוף מחברים את הדפים לספר. דוגמא לספר שעשיתי עם הבנות שלי (בנות 4 ו-2) סיפורי מפלצות, הדפים כללו גם מריחת פלסטלינה שאליה הוצמדו עניים זזות , מפלצת אחת עם עין אחת ואחרת עם שלוש עיניים.

כל אחד מצייר פרח מיוחד ואח"כ מעתיקים אחד מהשני את הפרח, לנסות לצייר העתק כמה שיותר קרוב.

לגזור עיניים ממגזינים ועיתונים ואח"כ להדביק אותן על דף ולהשתמש בהן בשילוב עם ציורים.

לקנות שניים או יותר סטים של אותה חבילת מדבקות . להמציא ולהכין ביחד עם הילד משחקים שונים. למשל דומינו או מתיחת קווים בין זוגות של מדבקות זהות. או אולי מיון עצמים לפי גורם משותף.

 

 

בהצלחה

נראה לי שהיא ממש קטנה למשימות האלהאנונימי (פותח)
אולי בהמשך....
תודה
מה דעתך על?עידית לקסאחרונה
א. לשים אותה באמבטיה קטנה לשחק בה וכך את יושבת לידה ונחה קצת.
 
ב. לזרוק לה כדור / צלחת מעופפת והיא צריכה לרוץ, לתפוס ולהחזיר לך. כך היא רצה ואת לא מתעייפת
 
נקודה למחשבה