פורום הורות (עמוד 380)

איזה בכי היה ואיזה טיסה שאני שמתי מהסלון. וזהו, חסל סדר מיטת תינוק.

רוצה לזכות בכל השפע שה' מוריד לעולם. בנים ובנות, ציציות וקוקיות, מכוניות ובובות, ורוד וכחול.

מה הוא אמר?! שכל מי ששומרת טהרה ויש לה כבר 3 בנים יהיו לה רק בנים?

ואת האמת סתם נלחצתי, כי גם בזמנים שיש יותר סיכוי לבנים יש תמיד גם סיכוי לבת.

את עושה בשכל את גם צריכה את המרחב האישי שלך ( במיוחד שהיא כל כך כרוכה אחרייך), בבקשה אל תחושי נקיפות מצפון את חייבת לעשות טוב לעצמך ולהתפנות לעצמך על מנת שיהיה לך כח פיזי ונפשי לטפל בילדים בבית בבעל בהמשך היום אני ממש מחזקת את ידייך על כך שהיא שם

מרק ירקות הולך? או מרק כתום סמיך? ואז היא יכולה להשיט בו סירות ירוקות של ירקות...

יועצת ששאלתי אותה על משהו דומה, אמרה לי שלפעמים פשוט חום עושה ביעותים!
ואז קלטנו שבאמת הילד התגלגל בתוך שמיכה שהוא נהג לחבק, נוסף על הפיג'מה, נוסף על חימום בחדר.
ברגע שפתרנו את בעית החום - נפסקו הביעותים!

אבל תודה על הרעיון.
אתמול אחרי שעה של צרחות היסטריות (כשאני כבר נורא מעוצבנת עליו) הגיע בעלי, חיבק, ליטף והשכיב בסלון...
אז נראה שבתור פשרה ופתרון זמני זה בסדר. מקווה שזה יעבור לו, לא ברור לי למה זה התחיל פתאום, הוא בד"כ כזה רגוע!
וזה שהוא צורח כשהוא לא עלי למרות שאני ליד ויש אור בחדר ממש משגע אותי. עוד עצות יתקבלו בברכה...

וסתם קטע- בשבת בבוקר כשאחיו הקטן התעורר ובכה ואנחנו עוד לא קמנו מהחדר, אני שומעת אותו מרגיע את הקטן- לא, אין שם עוד משהו זה אחרי שבלילה הזזנו את המיטה שלו והראיתי לו שאין שם כלום...

לתת לילד שליטה: למשל, פנס שהוא יכול להדליק ולכבות לפי רצונו. "חרב" (אולי שעושה אור) שהוא יכול לישון איתה. או מנורת לילה...

(ולבדוק עם הגננת - אולי קרה משהו בגן?)

אבל אני אנסה את הפנס.

וזה בטוח לא קשור לגן- זה התחיל לקראת סוף חוה"מ, אחרי שבוע איתנו...

ובינתיים הוא ישן על הספה עם אור מהשירותים. ביום הוא נכנס בכיף לחדר, מסתכל מתחת למיטה ואומר שאין שם כלום. אבל בלילה- הוא לא מוכן אפילו להכנס לחדר שלו! גם אם אני שם ויש שם אור! מקסימום הוא עומד בפתח ומסתכל עלי. אני מנסה לא לעשות מזה עניין, אבל עד שסופסוף הקטן ישן לילה שלם (עד 5:30) הגדול התחיל להריץ אותי כל לילה!
מזל שיש מעון...

ותודה לכולן על העצות. חבל שזה שלב הכרחי אצלם בחיים.

אז הוא יודע שמתחת למיטה אין קוף ביום, אבל זה לא עוזר בלילה. יש לו גם בובת קוף שהוא אוהב, אז אני נותנת לו אותה יותר בימים האחרונים, וגם זה לא עוזר. לפחות הלילה הוא ישן בשקט בסלון עם ה-ר-ב-ה אור מהמטבח....
אולי אחרי כמה לילות כאלו אני אתחיל לחשוב על להעביר אותו חזרה.

נשמע די מה שקורה אצלינו. אני ממש מבינה אותו ואת הפחדים שלו (גם אני הייתי מפחדת מחושך אחרי ספר\סרט מפחיד עד גיל יחסית מבוגר), אבל כשזה כמה זמן של בכי היסטרי שלא נרגע, זה כבר מתחיל לעצבן וקשה להתייחס לזה בקלות. 

מקווה שזה יחלוף בקרוב...

וכבר הוצאתי את הקוף מכל המקומות האפשריים, ועשינו מזה טקס גדול, ו- כלום.
תודה על התמיכה, נודיע כשזה יחלוף\ישתפר

אני ממש לא מתחברת לשיטה הזו. בינתיים צריך לשבת לידו (ולגלוש במקביל ) עד שהוא נרדם. לפחות זה במיטה שלו. ולפעמים באמצע הלילה הוא עובר לסלון, אבל כרגע נראה שיש קצת השתפרות.
מקווה שהמגמה תמשיך...

1. צב על הגב / שרית דרשן.   "אמא צב אמא צב! תקראי לנו את הצב עוד פ'ם!" 
2. יש מלא מלא כאלה. אבל בשליפה: מיץ פטל ועוד פעם מיץ פטל. וגם תירס חם בים בם בם. אלי אלי שלא ייגמר לעולם.
3. הצל של צילה / אורי אורבך. הטקסט סביר, אבל האיורים גרועים. קיבלתי אותו במתנה ומסרתי אותו לגן של הילדים...

אני דווקא נורא אוהבת את "ברכבת יושבת ארנבת" D:

1. המממ... היתה לנו תקופת "חמישה בלונים" כמובן. כרגע זה "טרופותי" ו"לקוף יש בעיה" (ומאותם היוצרים אני נזכרת עכשיו שהיתה תקופת "טרמפ על מטאטא" ארוכה מאוד).
2. אני אוהבת את הנ"ל, את רינת הופר ("איילת מטיילת" ושות') ואת "לילה טוב ירח" (ובטח עוד מליון אחרים שאני לא זוכרת כרגע).
3. מאוד מאוד מאוד לא אוהבת את "תפילילה" ואת "הקטר הכחול שיכול" ולא מבינה את ההו-הא בעניינם!

במשך שנים חשבתי שזה aya pluto 
לא היה לי את הספר ולא קראתי אותו, רק ראיתי אותו והכריכה היא בלי ניקוד. חשבתי שלכלב קוראים aya pluto

עמי ותמי, כלומר הנזל וגרטל, כיפה אדומה, סינדרלה, שילגייה, כל אגדות האחים גרים ודומיהן, כל סיפורי העם האירופיים ובעיקר הגרמניים, זה הכל נובע מהנפש הגרמנית המעוותת. האגדות מבוססות בחלקן על אגדות צרפתיות ועל המיתולוגיה הגרמנית האפלה. הן נוטפות אכזריות ועוד תכונות רעות. את מה שמתואר בסיפורים האלה, הגרמנים עוללו אח"כ ליהודים. זה לא במקרה. עם שלם שגדל על זה במשך דורות, והשואה היא התוצאה. לילדי ישראל צאן קודשים מתאימים סיפורי תורה וסיפורי צדיקים. גם "בים בם בם תירס חם" ומיץ פטל זה אחלה.

אכזריות ואנטישמיות בסיפורי האחים גרים
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/116314

תוצרת הארץ!

שיטת הריפוי הטבעי - מטרנה הכי טוב, גם למבוגרים!

לגבי ד"ר שטראוס, רציתי לשאול אם יש מקום שאני יכולה לראות מה הוא אומר לגבי מטרנה,

וגם אם את יודעת מה הסיבה?!

פשוט יש נטורופת שהמליץ לי על סימילאק (על בסיס סויה), למטרנה יש גם משהו בסגנון?

תודה.

שרה חמו ממליצה על מטרנה מבין התמ"לים השונים.

שהיא ממשיכת דרכו של אלי שטראוס ז"ל.

ילדי היו בפגיית שערי צדק, ושם נותנים רק סימילאק, משיקולים שלהם שאני לא יודעת. כיון שהם כבר התחילו עם סימילאק, לא רצינו לשנות בגיל כ"כ צעיר ומייד אחרי השיחרור, אז המשכנו עם סימילאק. כשהם היו בערך בני חצי שנה וחזקים יותר עברנו למטרנה. הרב מרדכי אליהו פסק שמותר לתת סימילאק שמכיל אבקת חלב עכו"ם רק אם יש צורך וזה חיוני לתינוק. מעבר לזה, עדיף מטרנה, שהיא תוצרת הארץ עם חלב ישראל. וכך נהגנו.

מטרנה יותר זולה וזמינה (אצלינו בסופר, לפחות).
התחלנו עם סימילאק כי ככה היה עם הגדול- כבר לא זוכרת למה אצלו זה היה. לדעתי אין הבדל משמעותי.

בן 5

הבנים הגדולים אצלי נגמלו ביסורים רבים... ושניהם נגמלו סופית בגיל שלוש וארבעה ח'.

צריכה להתכרבל ליד אמא שלה, בשביל להרגיש חמימות ורוגע, על מנת להיות שלווה מספיק בשביל להירדם.
כשהם לבד האינסטינקט שלהם אומר להם להישאר דרוכים מפני "סכנות". הם לא יודעים שאין, ואין דרך להסביר להם (רק אולי לשדר להם ברוגע שלנו, כמו שיהודית המליצה).
עוד דרך להרדים אותם בגיל הזה ברוגע, זה על מנשא עלייך! יש כל מיני סוגים של מנשאים, ובטח משהו יתאים לכם. תבקשי לשאול סוגים שונים מקרובות משפחה וחברות, וככה תדעי איזה מנשא כדאי לרכוש לעצמכם (או לבקש במתנה ממישהו ;)).
מאוד משתנה מילד לילד דפוסי השינה בגילאים האלה, וגם מאוחר יותר. שני ילדים שלי נהגו לישון 3 שינות קצרות (פחות משעה) ואחת ארוכה יותר (שעה וחצי) בדרך כלל. שני ילדים אחרים נהגו לישון שלוש שינות ארוכות (כשעה וחצי). אחת אהבה להפתיע בכל יום כדי לשבור לנו את השגרה ;)

איזה "אימהות יהודיות" טובות אנחנו! כל דבר הוא סימן לכך שהילד רעב
לא משנה שרואים שהוא גדל, לא משנה אם אמא שלו קטנטונת (כך שהילד כנראה לא יהיה גוליית), לא משנה אם הוא שמח ומרוצה רוב שעות היום, לא משנה אם הוא מלכלך את כל הבגדים עם הקקי הצהוב הענקי והגולש הזה, לא משנה אם החיתול כבד מרוב פיפי... הילד רעב ודי! למה? כי אמא שלו יהודיה ;)

לא מחכה לרגע הזה...בנתיים שומרת עליה בבית מכל משמר...