גלשתי שבועיים מהצד ונהנתי, אשמח להצטרף
אני אמא לשלושה ילדים , בת בת שלוש עשרה , בן בן 11 ובן בן 6
אני עוסקת בתחום הריקוד,
קראתי לעצמי פוצ'ו כמו הסופר שאני אוהבת
עצה לגבי ילד בן שנתיים שישן איתנו במיטהאנונימי (פותח)
יש למישהו/מישהי רעיון,אני ממש מיואשת. בני בן השנתיים קם כל לילה ובא אלינו לישון במיטה, אני כ"כ עייפה בלילות שאין לי כוח להילחם איתו כי להחזיר אותו משמע מלחמה.
בע"ה אני צריכה ללדת עוד מעט ואני ממש מפחדת איך אסתדר גם עם תינוק יונק קטן בלילה וגם אם ילד שישן איתנו במיטה (מחלות, לא נוח וכו')
אנחנו מנסים סדרת חינוך, העניין שהוא רוצה רק אותי בלילה וצורח שבעלי בא, וגם אז אני יושבת לידו עד שנרדם ואז חלילה מתעורר ומתחיל מחדש אותו הסיפור, יוצא שאני צריכה כל הלילה לשבת לידו.
השאלה אם להמשיך כך עד שיתרגל? שווה המאמץ? למישהו קרה משהו דומה? וגם אז לתת לו לבכות?
חברים שלנו החליטוclifford
שהאישה תישן יום-יומיים אצל ההורים שלה ואז באמת לא יהיה לילד ברירה...
מה שזכור לי שהם מימשו את זה אולי ערב אחד. ברגע שהם קיבלו ביחד החלטה שהדבר הזה מפסיק הילד גם הפסיק לקום. ומדובר על ילד הרבה יותר קטן.
יכול להיות שכדאי לסבול כמה לילות של צרחות ואח"כ הוא ירגע? בפרט אם הכוונה היא לא שנוטשים אותו, אלא אבא בא, נמצא איתו ומרגיע אותו.
בהצלחה!
למה מפריעה לך שיבוא אליכם?חילזון 123
מחלות הוא יכול להעביר לתינוק בכל שעה.
אם לא נח - תוסיפו לו מיזרון בצד שילמד לשכב עליו אם הוא מתעורר, או שתרחיבו את המיטה, או שתלמדי אותו לשכב רק בקצה איפה שהרגליים וכו'
אם את צריכה פרטיות עם בעלך תנצלו את תחילת הלילה או זמן אחר שבו הוא ישן חזק.
לדעתי עדיף לישון מאשר לבלות לילה שלם בטיולים בכל הבית הלוך וחזור.
בגיל כלשהו הוא בעצמו כבר ירצה עצמאות ולא יהיה מעוניין כ"כ בחברתך.
גם רחלי שלנו עברה פרידה ארוכה מהמיטה שלנויוקטנה
למעשה, עד היום היא נודדת ברחבי הבית בשעות הלילה, אבל לפחות אין סצנות בכי ארוכות (או בכלל).
חלק מהלילות היא נשכבת על שתי כריות מהספה שזרוקות ליד המיטה שלנו (הילדים יושבים עליהן לראות סרט בטלוויזיה), וחלק מהלילות אנחנו מוצאיהם אותה פתאום על הספה בסלון. היתה תקופה שהיא היתה נרדמת במיטה של אחד האחים הגדולים. לפני כמה ימים הבת הגדולה התלוננה שבלילה רחלי ניסתה להצטרף אליה והיא גרשה אותה.
יוקטנה זה ממש מעורר רחמים!!!קיווי
לשלוח רווחה??
חייכת אותי.................................
D:יוקטנה
כאמור, התהליך עדיין נמשךיוקטנה
בעלי פשוט החזיר אותה בכל פעם, ולפעמים גם נשאר איתה חלק מהזמן. עשינו שיהיה כמה שאפשר נח לכולם 
אתם חמודים אתם יוקטנה
אכן .קיווי
מתוקים הדושדושים האלה
זה באמת נחמד, אבל לא שאת בחודש תשיעי ואף תנוחה לאאנונימי (פותח)
נוחה לך ויש לך ילד ששם את הרגליים עלייך ומתהפך עלייך מדי פעם וגם ככה השינה שלי חלשה ואני מתעוררת מכל תנועה שלו.
בקיצור עד עכשיו לא ממש טיפלנו בזה כי כנראה זה לא באמת הפריע לנו אבל עכשיו מתחיל להיות קשה ואני גם חושבת על מה יהיה אח"כ... בע"ה לקום גם לתינוק יונק.
אם כבר התחלת בגמילה מהמיטה שלכםיהודית פוגל
עבר עריכה על ידי יהודית פוגל בתאריך ו' תשרי תש"ע 15:17
אז עדיף שתמשיכי. ינצח מי שיהיה נחוש יותר. אל תשבי על ידו אלא הבהירי לו בכל דרך אפשרית שכל אחד ישן במיטתו.תנסי להקל עליו בעזרת אור רך, קלטת, דובי לחבק, דלת פתוחה לחדר ההורים וכו'. יתכן ובגלל שהוא הגדול הוא לא מבין למה הוא צריך לישון במיטתו לבד בעוד שאתם יחד, הוא לא מבין לגמרי את ההבדל בינו לביניכם ורואה את עצמו כאחד מתוך שלוש. בהמשך כשיהיו עוד ילדים וההיררכיה המשפחתית תהיה ברורה והמקום של כולם יהיה ברור לא צפויים הקשיים האלה. בהצלחה!!
אנחנו באותו סירהיפעת1אחרונה
הבן שלי בן שנה וחצי ואני בחודש שישי..
אז בעלי משכיב אותו כל לילה במיטת תינוק והוא בוכה קצת ונרדם ואם הוא קם באמצע הלילה אני באה אליו ונותנת לו יד והוא נרדם לפעמיים זה לוקח שעה ומתסכל מאוד,ולפעמיים אני מעירה את בעלי,פשוט עכשיו לא כ"כ נעים לי להעיר אותו כי הוא קם ב 4 לסליחות.
קיצור אני חושבת שהוא מתחיל להתרגל לרעיון. לפני שהוא הולך לישון אני אומרת איתו שמע ישראל מחבקת ומנשקת אומרת לו שאני אוהבת אותו. שמה אותו במיטה ובעלי בא שר לו קצת והוא נרדם הרבה יותר מהר וטוב עם בעלי..והיו לנו כבר כמה לילות בלי עין הרע שהוא ישן רצוף עד שבע בבוקר.
בהצלחה! וחייבים להיות אסרטיבים,ןלהחליט ביחד שבעלך קם אליו וזהו!!
קורא לאחרת אמאאנונימי (פותח)
שלום לכולם , אינני יודעת אם הרגש שלי הוא טיפשי או שזה יכול לקרות לכל אחת אשמח לעיצות
יש לי ילד בן שנה ושלושה חודשים , כבר מגיל עשרה חודשים הוא קורא לי אמא , לפני כחודש גיסי ואשתו עברו לגור באיזור מגוריי אצל חמותי ומסיבה זו הם כל יום עוברים דרך ביתי "להגיד שלום" או שחמותי שומרת על בני בביתה מדי פעם .
לאחרונה הבחנתי בכך שבני קורא לה "אמא" ולמען האמת זה די מפריע לי עד כדי כך שאני מרגישה ממש מתוסכלת מהמצב . אני נותנת לו את כל תשומת הלב שאפשר להעניק , אני מעניקה לו גם כאמא וגם כאבא כי אביו נסע לחו"ל לכמה חודשים . אין לי מושג איך עלי להתמודד כי אותה זה די מספק אני רואה זאת לפי הבעות פניה וזה מה שהכי מרגיז . ניסתי להסביר לו לפי תמונתה שזאת כך וכך ולא אמא שלך אך ללא הועיל כל פעם שאני שואלת אותו מי זאת הוא עונה אמא , זה די כואב , איך אני אמורה להתמודד עם המצב???
תבדקי אם רקאמא מסורה
לגיסתך הוא קורא אמא, או לכל אישה שהוא רואה/ מכיר.
בסביבות הגיל הזה קיימת הכללת יתר במושגים שהוא מכיר, כמו למשל: כל בע"ח הם- כלב וגם כל הנשים הם- אמא וכו'
במיוחד אם הוא לא מצליח לבטא את השם של הדודה.
בגיל כזה להעלב?! לא יודעת, בד"כ בגיל כזה ילדים לא עושים ואומרים דברים "דווקא" כדי לפגוע אלא כי זה מה שהם מכירים ומנסים להתבטא באוצר מילים שקיים אצלם.
זה בדיוק מה שרציתי לענות...שיקמה
סליחה, קפץ...שיקמה
יתכן בהחלט שהוא חושב ש"אמא" זה משהו כמו השם הפרטי שלה. הילדים שלנו היו קוראים לנו בשמות הפרטיים אחרי שהיינו אצל המשפחה המורחבת (והם שמעו את כולם קוראים לנו כך, אז הם הניחו שכך קוראים לנו)
מה שכתבתאמא מסורה
שהוא שומע את הילדים של גיסתך קוראים לה אמא, מחזק את זה שמבחינתו "אמא" זה שם ולא כינוי להורים הספציפיים שלו- בהחלט בגלל הגיל ולא משהו אישי- "נגדך".
אח"כ קראתי שוב את השאלה שלךאמא מסורה
ואז שמתי לב שיש לך בעיה נוספת עם הגיסה- שהיא נהנית מהיחס הזה של הבן שלך.
לדעתי, את צריכה לדבר איתה על הנושא ולאמר לה מה את מרגישה כשאת שומעת את הבן שלך קורא לה אמא ושמפריעה לך התגובה שלה (שהיא נהנית מכך..)
השיחה צריכה לבוא מתוך כאב שלך ולא לתקוף אותה- רק להבהיר את המצב מבחינתך.
ב-ד-י-ו-קאנונימי (פותח)
שמת לב למשהו שהוא נכון , היא ממש נהנית לעשות דברים מסוג זה בייחוד לי כי כביכול לדבריה בפני חמותי "תפסתי את מקומה" מאז שנישאתי לבעלי ז"א כל היחס מבני המשפחה היו מגיעים אליה (אגב היא לא אחות של בעלי היא אשת אחיו)ומאז שאני נכנסתי למשפחה היא תמיד מנסה לעשות סכסוכים למינהם וכאלה , מה גם שחמותי בעצמה אמרה לי שהיא עצמה צעקה עליה ואמרה לה "די כבר כל דבר זה דורין פה דורין שם" וכאלה .. ואמרה בפירוש שהיא מקנאה לי , האמת אני די נזהרת בסביבתה ומשתדלת שלא להיכנס לחיכוכים כלשהם כי זה כבר קרה בעבר והיא הצליחה לעשות לי ממש מלחמה גדולה(היינו על סף גירושים) בבית עד כדי כך שבעלי גרם לי להתנצל בפניה על דברים שהיא עשתה ושיקרה שאני עשיתי כי לא היה לו נעים מאחיו, ומאז שילדתי את בני היא גורמת לי להרגיש מן כעס בעיניה מפני שלה יש בנות ובכל פעם שנולדה לה בת בעלה היה נותן לה תחושה של חוסר שביעות וכנראה שמפה מתחילה כל הקנאה אבל מה עלי לעשות אין לי מושג מפני שאני יודעת שאם אפנה אליה גם בדרך הכי נחמדה היא עלולה להתסיס את זה ולהפוך את פני הדברים לפי רצונה והדבר שהכי אהוב עליה הוא לצעוק ולהרים את קולה בכדי שכולם ישמעו . אז מפה הבעיה מתחילה ולכן אנ י מרגישה עוד יותר רע עם זה שדווקא לה בני קורא אמא
תקראי לה דודהיהודיה מא"י
בהחלט נשמע שהבן שלך קורא לה אימא כי הוא שומע את הילדים שלה קוראים לה אימא. תקפידי לקרוא לה דודה כל הזמן. הנה דודה טובה(סתם לא יודעת איך קוראים לה) באה לבקר, וכל פעם שהיא אצלכם תשתדלי לקרוא לה דודה כמה שיותר פעמים.
לגבי מה שנראה דווקא כמו הבעיה המרכזית שלך וזה היחס של גיסתך. דבר ראשון קחי את זה כמחמאה כלל אנשים מקנאים רק במי שהם רואים כנעלים מהם. כלומר גיסתך רואה אותך כנעלה ממנה.
דבר שני צאי מהחמולה!!! תיבנו בית נפרד משלכם. ואין כמו מרחק מגורים פיזי כדי לפתור מריבות משפחתיות. וככה גיסתך אולי תפסיק לקנא, היא לא תרגיש שאת מאיימת עליה
אז עם כל הכאב שיש לך מגיסתךאמא מסורה
כדאי שתפרידי בין הדברים.
היחס ביניך לבין גיסתך- זו הבעיה אותה צריך לפתור.
בנך קורא לגיסתך אמא- עם כל כאב הלב שזה עושה לך, תזכרי שלא זו הבעיה וזה משהו שיעבור לו עם הגיל.
את מוזמנת לדבר עם גיסתךמאמע צאדיקה
להסביר לה שזה לא נעים לך, ושתפקדה ללמד את הילד שלך שרק את אמא- והיא דודה.
נראה לי שבמצב כזה לא כדאי לתת לגיסתך את התענוגבילי
לדעת שזה מפריע לך.
אני ממש בעד, שבן אדם שלא מסתדרים איתו גם אם ניסינו והוא גורם לנו רק לתחושות רעות, פשוט להתרחק ממנו כמה שיותר. את מספיק בוגרת כדי לבחור את החברים שלך. אותה לא נראה לי שתוכלי לשנות.
ויוצר זה סכסכן (שכמעט גרם לגירושין!? ה' ישמור) עדיף לשמור ממנו מרחק.
לגבי הבן: אפשר לשחק איתו משחק שיעזור לו להביןדבורי
אפשר שבכל פעם שהוא יקרא לה אמא, תעשי מזה צחוק, כמו בדיחה ביניכם. אם הוא היה קורא לאבא אמא, ולך אבא - היית צוחקת ומסבירה לו שזה הפוך. בגיל הזה ילדים מאד נהנים מהמשחק: "זה מלפפון? מה פתאום, זאת קוביה!" אז בינך לבין הילד, לא צריך שהדודה תהיה מעורבת בכלל עם הבלאגאן שלה, את יכולה להראות לו תמונה וכשהוא יאמר אמא תשאלי אותו - זאת אמא? ותצחקו ביחד - מה פתאום, אני אמא. או שתשאלי אותו - אתה אמא? ולאט לאט הוא יקלוט שזה משחק. אפשר לשחק כל היום, להצביע על הדלת - זאת אמא? מה פתאום! ושוב ושוב לטחון את זה איתו. כשתהיי ליד הדודה, מספיק שתשאלי אותו בטון קצת מבודח אם זאת אמא, והגיוני שהוא יענה - מה פתאום... ואז גם אם מול הגיסה יש כל מיני קשיים, לפחות עם הבן את מסודרת, ופנויה יותר לשקיע בקשר ביניכם ולא להתעסק כל הזמן בגיסה.
ולגבי הגיסה, לפי מה שכתבת שהקשר איתה הוביל אותך לסף גירושין - אז זה ממש קריטי לברוח ממנה, אולי יש אפשרות לשכור דירה עד שהבית שלכם יהיה מוכן? הרי אם זה היה ענין רפואי קריטי הייתם משקיעים כל מה שצריך, אז שלום בית הוא הרבה יותר חשוב - אם יש אותו יש הכל... (כמובן שזה תלוי ביכולת כלכלית, אולי יש אופציה לעבור ליד ההורים שלך - את מכירה ויודעת מה האפשרויות).
בהצלחה!
יה"ר שתצליחי במהרה לרכוש דירהמאמע צאדיקה
ושתהיה דירה טובה ונעימה עם שכנים נחמדים. (דירה זה דבר גדול- תמיד צריך עוד קצת ברכות.... )
)לגבי הגיסה- תשמרי ממנה מרחק כמה שיותר, וגם בעלך מאח שלו. (לא סיכסוך- רק "שלום,שלום" ותו לא.)
אני לא הייתי נותנת לה לשמור על הילד שלי- אם היא עשתה לי מריבות בבית, אם היא קנאית ושקרנית--- מי היא שתשפיע על החינוך של הילד שלי?!
מזלך שחמותך מבינה את הבעיה ולא מתעלמת. תתפחי את הקשר איתה בלי הגיסה ברקע.
ודרך אגב- גם ללדת בנות זה ברכה. (עובדה- אפילו את בת!! ומישי נורא שמחה כשהיא ילדה אותך....)
)גם בני קרא לאחרים אבא (או אמא, כבר לא זוכר)וזה עבראיל ב.
(זה היה לפני כמה שנים).
לא צריך להלחץ.
צריך פשוט להסביר לילד "לא, זאת לא אמא, זאת ... . אני היא אמא", ולא בלחץ כל פעם שזה קורה, אלא מדי פעם, ובקרוב זה יעבור לו.
אפשר גם להסב את תשומת לבה של הגיסה שחושבת קצת שזה משעשע שלא תשתף פעולה עם הילד כי הוא צריך ללמוד את ההבדל בין אמא לאחרת.
כמו שכתבו, זה נובע מכך שהילד לא מבין את המושג, והוא חושב שזה שֵׁם של כל המבוגרים או של כמה אנשים דומים.
לא צריך להלחץ.
צריך פשוט להסביר לילד "לא, זאת לא אמא, זאת ... . אני היא אמא", ולא בלחץ כל פעם שזה קורה, אלא מדי פעם, ובקרוב זה יעבור לו.
אפשר גם להסב את תשומת לבה של הגיסה שחושבת קצת שזה משעשע שלא תשתף פעולה עם הילד כי הוא צריך ללמוד את ההבדל בין אמא לאחרת.
כמו שכתבו, זה נובע מכך שהילד לא מבין את המושג, והוא חושב שזה שֵׁם של כל המבוגרים או של כמה אנשים דומים.
לפי מה שאני יודעת וזוכרת..מוריה
בס"ד
מזה שאני ואחותי מטפלות בתינוקת מקסימה גם בסביבות הגיל הזה, שהייתה קוראת גם לנו אמא לפעמים. וזה פשוט עבר לה.. כשהיא קלטה ב100% איך קוראים לנו.
נראה לי שפשוט הם מקשרים את האהבה לאמא. אז כל מי שהם אוהבים, הם קוראים לו אמא.
מזה שאני ואחותי מטפלות בתינוקת מקסימה גם בסביבות הגיל הזה, שהייתה קוראת גם לנו אמא לפעמים. וזה פשוט עבר לה.. כשהיא קלטה ב100% איך קוראים לנו.
נראה לי שפשוט הם מקשרים את האהבה לאמא. אז כל מי שהם אוהבים, הם קוראים לו אמא.
זה יעבור לוzmil
זה קורה הרבה בגיל הזהאנונימי (פותח)
אני גרה בשכונה שיש בה הרבה ילדים. לבן שלי יש הרבה חברים שהם כל הזמן הולכים אחד לשני.
באמת, בסביבות הגיל שנה וחצי שנתיים כל פעם שילד אחר היה בבית שלי הוא קרה לי אמא. זה פשוט טבעי לו, כי אני גם אמא (כי חבר שלו, הבן שלי, קורא לי אמא), ואני נראת פחות או יותר כמו אמא שלו, עם מטפחת וכ"ו..
וגם הבן שלי היה קורא לשכנות שלי אמא... סביר להניח שפשוט הבן שלך לא יודע מה היה? כי היא לא סבתא.. הכי טוב ללמד אותו שזו דודה... עד שהוא יתרגל..
ואל תדאגי הוא מרגיש את כל האהבה שלך ומה שאת מעניקה. חוצמזה זה גם חולף, אצל הבן שלי וחברי והם גדלו ולמדו לקרוא לי כאמא של.... ולא רק אמא.
תראי, היא כ"כ קטן ולא ממש מבין שאמא יש רק אחתיהודית פוגל
אין ליספק שכשיגדל מעט יפסיק מהר מאוד
. בינתיים הניחי לו, תיהני ממנו, תיהני מהחיים זו לא ממש בעיה שאמורה לגרום כזה שברון לב, אני במקומך הייתי צוחקת ונהנית.
סיפור חצי קשורנחשונית
אמי סיפרה לי שבגיל 2.5 בערך היא שמעה ילדים קוראים לאמם "אמא". לראשונה בחייה היא הבינה שלכל אחד יש אמא וזה לא פטנט בלעדי שלה. היא היתה בהלם. לא יכלה לעכל את זה הרבה זמן. כזאת אכזבה מרה, איך יתכן שאת הדבר הנפלא הזה שנקרא "אמא" יש לכל אחד?
=[////אמא קטנהאחרונה
לא רוצה אמבטיהקיווי
בני בן השנתיים היה אוהב מאוד אמבטיות. את הקטע של חיפפה הוא אף פעם לא סימפט אבל איך שהוא העברנו את זה בהסחות דעת וכו'
עכשיו הוא פשוט היסטרי מהאמבטיה הוא צורח ובועט ולא נותן להפשיט אותו וגם אם איך שהוא מצליחים להכניס אותו בכיף בקטע של החפיפה זה פשוט בלתי נסבל הוא אוחז בקצה האמבטיה ומוציא את הראש כך שאם אשפוך זה הכל על הרצפה ועל העניים שלו... נסינו הכל שירים והסחות דעת למינהם -(איפה האור? כדי שיטה את הראש..)
וכלום לא עוזר.
אנחנו ממש מותשים מזה כל ערב מחדש...
רעיונות?
דחוף....
קודם כל, לחפוף כמה שאפשר פחותיוקטנה
אנחנו חופפים פעם בשבוע (וגם זה רק בזכות בעלי, שמתעקש).
(והאמת שגם לא חייבים להתעקש על האמבטיה כל יום. חוסך מים ;))
ככה הם גם לא פוחדים מהאמבטיה, כי אין קשר קבוע בין האמבטיה והחפיפה.
אבל אני לא חזקה ברעיונות טובים בקטע הזה... אכן, אתגר קבוע!
אין לי מצבקיווי
להכניס אותו למיטה בלי מקלחת וחפיפה כי היות שאנחנו מבלים כל יום בחוץ הוא מלא חול ואבני חצץ וזיעה +שאריות של כל מיני דברים דביקים....
מה עושים????????????????????????????????????????????????
מה מפריע לו?יהודיה מא"י
החפיפה בשמפו, או המים על הראש? כי אם זה השמפו אפילו שהוא כל היום בחוץ אפשר להסתפק במים. ואולי כמה ימים לוותר על החפיפה למרות הגי'פה יוציאו ממנו את הפחד?
אולי צעצועי אמבטיה? אנחנו קנינו קוביות ספוג גדולות שנדבקות לדופן של האמבטיה כשהן רטובות. חבילה ענקית של קוביות בכל מיני צורות עולה משהו כמו 50 ש"ח. (ולא צריך כ"כ הרבה, זה פשוט נראה חבילה קטנה..)
אולי אמבטיית קצף תשכנע אותו?
מוכר...שלה שוב
זה שלב שעברנו עם כל ילדנו, זה ממש הגיל...ואני מנסה להזכר מה עשינו, כל מה שאני זוכרת זה רק הצרחות ולא את הפתרונות...
בכל זאת כמה רעיונות:
1. לקנות לו משחקים חדשים לאמבטיה. למלא לו ממש מעט מים ולפזר אותם שם. לאחר שישחק קצת אז לשטוף אותו בעדינות עם הידיים.
2. אפשר תחליף כל עוד חם זה לשים גיגית בחדר במקום באמבטיה.עד שישכח שהוא מפחד ממים.
3. ש-ו-ח-ד. מה לעשות? זה עובד...לפעמים צריך. להבטיח איזו הפתעה לאכול באמבטיה.
4. לבחור איתו ספר ולהקריא לו באמבטיה.
5. אפשר גם לקנות צבעי ידיים ולתת לו לצבוע את הקיר אח"כ בקלות נשטף עם מים/מגבונים.
מה שבטוח מלחמות לא עוזרות כאן, צריך למצוא הסחת דעת...ועדינות.
אולי רגישות?אמא ל-5
יש ילדים שלא מסוגלים לסבול סירוק, חפיפה, שפשוף הגוף בספוג.
ילדים אלו סובלים מקושי תחושתי.
סימנים נוספים: גזיזת ציפרניים, חיבוק מכל אחד, תוית בבגד- מציקה.
נסו לקלח יותר בעדינות ולשאול אם זה כואב ?
נסו לשאול ולהרגיש את הילד מה הסיבה שהוא לא רוצה?
הוא לא רוצה בכלל מים על הראשקיווי
ולא אין לו קושי תחושתי. הוא מת על חיבוקים והוא דווקא נהנה מגזירת הצפרוניים.
טוב שהארתם את עיניעל העדינות כי כרגע זה כן במלחמות (וסליחה אבל לא היתה לי ברירה)
אני ינסה יותר בעדינות אולי כמה ימים בלי סבון...
אוווף זה כזה קשה לראות אותו ככה מתפתלוצורח
והנה עוד רעיון שזה עתה עלה בראשייהודיה מא"י
אולי לעשות אמבטיה איתו ביחד? את או בעלך (עם בגד ים כמובן) ואפשר במקום לשפוך לו מים על הראש, לשחק בשפריצים, שבסופו של דבר מרטיבים את כל הגוף.
רעיון!!קיווי
נראה לי שאני יכניס איתו את בעלי. צריך משהו באמת לשחרר את הטרואמה
אני לא יודעת אם עדיין מוכריםmp4
ישנו כתר/ כובע עם שוליים שמתלבש על הראש וכך המים לא נכנסים לעניים.
תבדקי בחנויות
בהצלחה
אצלנו צבעי ידיים הולך חזק
וכן בלונים מסבון
משחקים רק לאמבטיה
קרה משהוא שהוא פיתח התנגדות כזו??יהודית פוגל
נסי לאמבט אותו יחד עם בעלך, וכאילו לכפות עליו את הרחצה במהירות ובזריזות כדי להקטין את זמן האירוע. ישנה היום גישה חדשה בפסיכולוגיה של ילדים האומרת שיש ללמד ילד קבלת מרות גם דרך הפעלת כח. כדי שיחווה קבלת מרות. אולי המצב שאת מתארת מתאים להפעלת הגישה הזו. רעיון נוסף, אם הוא כבר מדבר ברור וניתן לפתח איתו דיאלוג, אז פשוט לנסות לברר למה הוא מתנגד, להכנס איתו למו"מ, ואז אולי לגבש פשרה מזערית כלשהיא. כך או כך יש לי הרגשה שההתנגדות היא זמנית וקשורה לגיל המרי ובודאי תחלוף בקרוב. שנה טובה.
בדיוק מה שקורה לנו עכשיו!!!veredd
שלנו אומנם בן שנה ועשר- אבל בדיוק אותו דבר!!!!
פתאום, בלי שום אזהרה- לא מוכן שיחפפו לו או יגעו לו בראש...
הייתי אובדת עצות עד שיום אחד חמותי שמרה עליו בלילה, וכשחזרתי הם הראו לי תמונות שלו כולו שמח באמבטיה. שאלתי אותם איך הם קילחו אותו, והם אמרו לי שהם השתמשו בנטלה! פשוט מאוד- הוא עוזר לשפוך את המים, וככה זה לא בא בסילון מפחיד על הראש, אלא רק בגל עדין של מים... זה ממש עבד אצלנו. עד כדי כך שאנחנו משלבים לו נטלה ודוש רגיל.
נטלה,נטלהמאמע צאדיקה
ככה גם אפשר לשולט במדוייק על החום והקור של המים.
שיטה שזכורה לי היטב מימי ילדותי.....
אפשר גם להדביק לתיקרת האמבטיה פרחים\ כוכבים\ משו מעניין
עד היום יש על תיקרת האמבטיה של ההורים שלי ציור של שולשה כוכבים.....
רעיון מדליק יוקטנה
אז מה שעשינוקיווי
זה דילוג על כמה חפיפות. והרטבנו בעדינות את השיער במים עם האצבעות. (זה היה ממש מסירות נפש בשבילי לא לשים סבון....)
וזה עבר ב"ה!!!
אתמול החפיפה עברה ללא ציוץ...
תודה לכם על העצות
(ליהודית - קניתי בטעות שמפו לילדים של ד"ר פישר והייתי בטוחה שהוא אל דמע הסתבר שהוא לא - וזה כנראה שרף לו בעניים ומאז התחיל כל הבלאגן)
D: מסירות נפש D: יישר כח!יוקטנהאחרונה
שלום לכם!אומנם אני עדיין צעירה,בעזרת ה' יתברך
כרגע בשירות לאומי,אבל רציתי להגיד לכם משהו חשוב שלמדתי
בחינוך ילדים,יש משפט שאומר:"אין כזה דבר ילד רע,יש כזה דבר ילד שרע לו".
ושתדעו זה ממש נכון.
הייתי בגן,בתור בת שירות,ואחד הילדים היה קצת מופרע,
בהתחלה לא הבנתי למה הוא מתנהג ככה,
ואז כשאמא שלו הגיעה לקחת אותו, הבנתי הכל.
אני מכירה את אמא שלו,ואמא שלו חולה במחלה הידועה כבר שנתיים,
ופתאום הבנתי הכל.(לפני כן לא ידעתי שהוא הבן שלה)
אז בע"ה שנדע להפיק את הטוב שטמון בכל ילד!
שנלמד להעריך ה-כ-לאורה*
ולהגיד תודה ולהעריך את כל הטוב שיש לנו
ושהכל ייראה לנו טוב ומתוק!
כמה חשובות וקריטיות התובנות האלויהודית פוגל
יש למטבע הזה עוד צד....מאמע צאדיקה
אם יש ילד שמתנהג רע- לא להתייחס אליו כאילו הוא רע- אלא לרחם עליו באת ולנסות לחפש מה מציק לו, איך אני ממלא לו קצת מה שחסר לו בחיים.
תובנה שלי מש"ל בגן ילדים-
איך לא!!! להלביש ילדות.
לא חצאית ארוכה
ולא חצאית רחבה
לא חצאית קצרה
ולא חצאית צרה
כן בגדים שאפשר לשחק איתם- ועדיין להשאר צנועה.
הכי עדיף- מכנסים, או מכנסיים מתחת לחצאית סבירה
עד הברכיים ומכנס מתחת.אמא ל-5אחרונה
נראה לי שזה קצת פחות מזין, אבל לא משמעותי...תאנה.
תכיני סיר ענק, ותקפיאי במנות קטנות בשקיות או בקופסאות,
ותפשירי כל פעם.
בכל אופן, תפוחי אדמה לא עוברים טוב בהקפאה.
ותפשירי כל פעם.
בכל אופן, תפוחי אדמה לא עוברים טוב בהקפאה.
באורח מוזריוקטנה
חלק מהוויטמינים והמינרלים כמותם עולה בעקבות הקפאה 
אבל אין לי מידע ספציפי בנושא.
אבל אין לי מידע ספציפי בנושא. בילד השלישי והלאה הפסקתי לבשל במיוחד. אני נותנת לתינוק מה שיש מתאים, אם יש משהו מתאים, ואם הוא ער בדיוק. למשל, קודם אכלתי קלמנטינה, אז חלקתי אותה עם התינוק. בבוקר חלקתי איתו בננה. כשאני עושה מרק לארוחת ערב והוא ער, אני מוציאה לו דלעת או קישוא קטן להחזיק.
אני שונאת להתעסק: לבשל במיוחד, למעוך, להאכיל... 
רוצה לאכול? שיאכל! למה שאני אעבוד קשה בשביל זה?! כרגע הוא לוקח ממש קצת בכל הזדמנות. הוא הרבה יותר מתרגש מאשר אוכל לא נורא אם יש יום שהוא לא אכל כלום, מבחינתי (ואם נראה לי שהוא רוצה לאכול משהו, אני מוציאה לו ולי פרי להתחלק בו).
רוצה לאכול? שיאכל! למה שאני אעבוד קשה בשביל זה?! כרגע הוא לוקח ממש קצת בכל הזדמנות. הוא הרבה יותר מתרגש מאשר אוכל לא נורא אם יש יום שהוא לא אכל כלום, מבחינתי (ואם נראה לי שהוא רוצה לאכול משהו, אני מוציאה לו ולי פרי להתחלק בו). (הוא בן שישה וחצי חודשים)
אבל כשכן בישלתי וריסקתי והקפאתייוקטנה
נתנו לי רעיון טוב: להקפיא את האוכל בתבנית של קוביות קרח! ככה אפשר להפשיר קוביה או שתיים או שלוש - ואפשר גם לערבב קוביות מסוגים שונים!
וואלה יוקטנה, זה בדיוק מה שהתכוונתי להגידאדמונית החורשאחרונה
עם הראשונים השקעתי במיוחד והכנתי במגשים של קוביות קרח כל מגש סוג שונה. כשקפא העברתי את הקוביות לשקית אטומה וכך הוצאתי בכל פעם את הכמות והסוגים שרציתי.
השלישית לא אהבה את הסידור הזה של האוכל המרוסק והייתה מרססת את כל הסביבה. גיליתי שאם אני נותנת לה חתיכות רכות מהמרק כמו דלעת וקישוא היא ממש מתענגת על זה. ואז הסתבר לי גם שאני חוסכת בזמן ההכנה כי אני פשוט נותנת לה מהאוכל שהכנתי לכולם. זה היה כ"כ נחמד שעם שני הקטנים כבר לא ניסיתי להכין במיוחד
שנה טובה ומתוקה לכל ידידי היקרים משתתפי הפורום,יהודית פוגל
תהא שנה זו סוף וקץ לכל צרותינו, תחילה וראש לפדיון נפשנו, בשורות טובות, אוהבת את כולכם, ומאחלת לכולנו רק טוב!!!!
האחות מקנאהאמא ל-5
ביתי בת ה-3 ממש מקנאה באח שלה בן החודשיים.
הקטנה נולדה אחרי 3 בנים אז ברור שהיא הנסיכה והיא גם נקראת כך בבית.
באופן כללי היא מקסימה חכמה ומאוד בוגרת והקנאה צפויה ולגיטימית אבל היא ממש "מגזימה" , מרביצה לו, מושכת אותו בעודו יונק ואומרת "זהו מספיק לך".
אני לא יודעת אם לבכות או לצחוק.
היא עושה את זה בפירוש כדי למשוך את תשומת-ליבי ולעצבן אותי.
כשאני לא מסכימה לה משהו היא הולכת לחדר ומעירה אותו וצוחקת.
כמובן שהיא מקבלת המון תשומת-לב ממני ואי-אפשר להתעלם ממה שהיא עושה.
היא אומרת לו "אני מתה עליך" ורוצה לטפל בו, מחבקת חיבוק חונק.
פעם היא אמרה לי- אמא, את מרימה רק תינוקות? אז אמרתי לה מה פתאום והרמתי אותה (כבדהההה).
מאוד כואב לי שהיא מגיבה כך, השאלה היא כמה להבין ולהבליג?
היא התחילה להרביץ ולומר לי מילים לא יפות והכל גורר צחוק שלה- ממש לעצבן.
וואו גם שלי כזו!יוקטנה
אמנם "חוכמות" אחרות, אבל אותו המזג!
גיסתי אמרה לי שהיא ראתה שכשהיא עושה שינוי בראש שלה בקשר לילד, אז גם הוא מתחיל להשתנות.
היה לי מאוד קשה לעשות את זה, ולקח לי המון זמן, אבל זה באמת קרה! ואני ממש רואה איך המחשבה שלי, והדרך בה אני רואה אותה, גוררת התנהגות שלה - לטובה ולרעה - בטווח של שעות. מהיום למחר ממש. ומאז שאני רואה את זה, התחלתי גם להיזהר בהתבטאויות שלי עליה, ובסיפורים שאני בוחרת לספר עליה, כדי שגם הסביבה תראה אותה בדרך שמגיעה לה 
לא מזמן גם היתה כתבה בסגנון הזה ב"בשבע".
לא מזמן גם היתה כתבה בסגנון הזה ב"בשבע". בהודעה הזו ממש-ממש חרגתי, כדי לשתף, ובתקווה שגם לעזור
גם שלי כזהאורה*
אני כ"כ מזדהה איתך שזה אכן מאד מעצבן ומרגיש מיותר מצדם
במקום לעסוק במשחק והנאה זה להכאיב ולהציק!
במיוחד בזמן האחרון הענין מחריף. והוא מציק לקטנה על כל דבר קטן אולי הוא מרגיש שהיא יותר זורמת/ חכמה
ממנו לצערי אני לא תמיד מבליגה. קשה לי לראות אותו מכאיב לה והיא צורחת
אני גם רוצה שתהיה ביניהם קשר מצוין ולא שהקטנה תפחד כל פעם שהוא מתקרב!
אולי כדאי לי לתת תשומת לב רק/בעיקר לגדול ולשלב את הקטנה
יוקטנה תודה על הכיוון!
שלום.~א.ל
אומנם אין לי ילדים עדיין.
אבל שמעתי כמה רעיונות וכיוונים. אשמח לשתף אותך ואם תראי משהו מתאים- מה טוב
יש סיפורים מאוד יפים שמדברים על המצאות של אח חדש. ולילדים זה טוב, כי קל מאוד לדבר איתם כשהעולם הוא ציורי.
יש אפשרות שתתני לה מטלות כדי שהיא תרגיש את הערך העצמי שלה.
תני לה להרגיש גדולה ושיש בזה ערך כשלעצמו.
(למשל אם זה לעזור בבית, בדברים שהיא יכולה כמובן)
בהצלחה.
את יכולה להיות רגועה - זה הכי טבעי בעולםדבי חיה
בא יורש העצר לנסיכות הבלתי מעורערת שלה!המלצתי: אל תעשי מיזה עניין בכלל. כך שההנהגות שלה לא תתקבע (בהפרעה ובמשיכת צומי...) לעניות דעתי, כל פעם שהיא מפריעה תרחיקי אותה ממנו (או אפילו להעניש, למנוע הנאות אם ההתנהגות חמורה שלה כלפיו - אם היא זורקת עליו חפצים למשל). מצד שני: להרעיף עליה "צומי" ולהראות לה את הפריוילגיות שהיא הגדולה והוא הקטן.. מה שתתכונני שככל שהוא יגדל יהיה לה יותר קשה. הוא יקח לה חפצים ויזחל לכל מקום בעז"ה... כמובן חשוב לדבר איתה על הרגשתה, אבל שוב: לא "לכרכר" סביבה בעניין. פשוט לזרום עם החיים ולדאוג לתת לה תעסוקות חיוביות. בעז"ה הוא עוד יציק לה בחזרה בקרוב....
המון הצלחה בחינוך!
תודה לכל המגיבותאמא ל-5
למעשה כולן אומרות שזה טבעי.
ידעתי שזה יקרה אבל לא בצורה מוחצנת כ"כ . היא ממש אומרת את זה. "שימי את התינוק בעגלה כי אני רוצה לישון עלייך" ליבי אליה.
השבוע בעלי לקח את הקטן ואני פינקתי אותה - אמבטיה באמבטיה של התינוק, אח" לקחה את המוצץ שלו (למרות שלא לקחה מעולם מוצץ) .
אני משתדלת לתת לה את כל תשומת-הלב כשניתן - וכשהיא עוברת את הגבול -מעמידה במקום. (איך מענישים בגיל כזה?)
כשאני מסירה בעיות מצפון שלי אני מרגישה יותר סמכותית ובטוחה בעצמי.
לאמא חמודה ןדואגתאנונימי (פותח)
לאמא חמודה ודואגת שבוע טוב !
קחי מכל העצות מה שנראה לך העיקר שתהיה עקבית ולא תשגעי את הילדה כל יום בתגובה אחרת....
לי באופן אישי : ילדתי תאומים כשבני היה בן 1.5 ובת גדולה יותר...2.5 ! כמה חודשים לאחר לידת התאומים הבן החל לנשוך ולהיות "אלים".... בעזרת שכנה טובה שהגיעה אלי כל יום בשעה קבועה לקחה את הגדולה ואת התאומים ואני נשארתי איתו לבד בבית,הוא בחר משחק והיינו משחקים ביחד ללא מענה לטלפונים וכד'. כל יום כ 20 דקות. פשוט פלא...! בהצלחה
תגובה.ד.
א. זמן לילדה כל יום בפני עצמה בלי קשר לְ"נדנוד" מצידה.
ב. "לקבל" את התינוק ביחד איתה (בנוסף על הסעיף הקודם). כאילו היא "שותפה" שלך. "אולי נעשה לו כך, אולי נעשה לו כך...", "תראי מה הוא עושה". וכן: תראי איזה מצחיק, עוד אין לו שכל כמו לך וכד'. זאת נקודה מאד חשובה (אם שמים לב גם לנקודות האחרות). אצלנו קיבלנו תמיד את החדשים ביחד עם הקודמים, וכמעט לא התעוררה קינאה.
ג. לקחת אותה על הידיים בישיבה (זה יותר קל). חשוב שהיא תרגיש שלמרות שקולטים ביחד איתה את התינוק, עדיין גם לה מותר להיות הקטנה.
כמובן, גם לקטן זמן בפני עצמו. רצוי כשהיא לא בשטח, אחרת היא מקנאה. עם הזמן, צריכה להתרגל בהדרגה: מקודם שיחקתי איתך, עכשיו צריך גם קצת לטפל בו, אפילו שאיתו אני לא יכולה לשחק כמו איתך כי את יותר גדולה.
לא שייך "להעניש", ההתנהגות מבטאת מצוקת אמת, ו"עונש" רק יחמיר את הרגשתה המדומיינת כאילו איבדה את מקומה.
עם זה, אין מקום לייסורי מצפון אלא לשימת לב להנהגה הנכונה בשמחה, בטבעיות ובאהבה.
בלי נקיפות מצפוןאנונימי (פותח)
בוקר טוב,
ברגע שיהיה לך ברור שזה נפלא שיש לה עוד אח קטן, ושהיא בעצמה אחות גדולה ולא רק התינוקת של המשפחה, וכשבאמת תשדרי לה שהרבה אחים זה חברים ונכס לכל החיים, ולא סתם מתחרים שלוקחים את הצומי של אבאמא (וכמובן קודם את חייבת להיות משוכנעת בזה בעצמך) תגלי שגם היא מבינה את זה.
מעבר לזה חייבים לקבוע לה גבולות ולהבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שיש דברים שאסור לעשות, ושוב- ברגע שיהיה לך ברור שהיא ממש לא מסכנה, ואין שום סיבה לתת לה להציק לתינוק (כמו שאת לא מרשה לגדולים להציק לה), היא תקלוט שזה פשוט אסור (נלע"ד שהיום את משדרת שהיא מסכנה ולכן מותר לה לעשות כמעט הכל- וזה מסר שילדים קולטים במהירות ובשמחה).
חוץ מזה תמיד חשוב להתייחס לילדים ולהשתדל לתת להם זמן פרטי וכו'- בלי שום קשר לקינאה וכיו"ב, נכון גם לגבי הגדולים, וצריך לזכור, ולהסביר לילדים, שיש זמנים (למשל אחרי לידה) שזה יותר קשה, וגם הם צריכים להתחשב.
המון הצלחה,
אמא ל-9
רק סיפור קטןמאמע צאדיקה
לא משנה מי, מתי, איפה
אישה צעירה עם שני ילדים- ינקת, ובן כשנתיים
כדי להניק- היא ישבה על הריצפה- היונדת צמודה אליה, והילדון נשכב על הרצפה עם הראש על החצאית שלה.
הוא היה נראה ממש מרוצה מעצמו.
אחרי כמה זמן הוא קם לשחק....
סתם תמונה שעלתה לי, מחשבה כתגובה לשירשור
טיפים קטנים..מנסה לעזור..רק טוב!
תנסי לתת לה הרגשה שכיף להיות גדולה.
לבקש ממנה לדוגמה עזרה בלטפל בו. בד"כ (למרות שזה יכול כמובן להשתנות מילד לילד), ילדים אוהבים לקחת אחריות. להרגיש שווים. היא כבר מספיק גדולה בשביל לעזור לטפל בו: להביא לו מוצץ (כשמבקשים ממנה, לא לדחוף לו סתם), להביא לו משחק, להביא טיטול וכו' למי שמחליף לו וכו'.
דבר נוסף, תעשי איתה דברים שמיוחדים בשבילה. לדוגמא: כשאת עושה לה אמבטיה באמבטיה של תינוק, לעניות דעתי, את משדרת לה: זה כיף ופרס הרבה יותר גדול להתרחץ באמבטיה של תינוקות (הרי אם זה היה משהו לא כ"כ שווה, לא היית עושה את זה איתה ביום כיף של שתיכן. כלומר, שווה להיות קטן, כי אז תמיד אפשר להתרחץ כמו התינוק וכו'. )
בקיצור, הלכתי על דרך השלילה, אבל לא חסרים דברים שאת יכולה לעשות רק איתה, ולתינוק אין בזה שום עניין (חוץ מכמובן לתת לה אחריות לעזור בטיפול בו, כנ"ל): לדוגמא:
משחקים: משחקי קופסא, צעצועים, בובות וכו' שכמובן לא מתאימים לגיל חודשיים.
צבעים-לצייר, מדבקות וכו'.
איפילו לעשות בובה מגליל נייר טואלט (אולי זה עוד קצת קשה לה בגיל הזה, אבל עוד כמה חודשיים, אפשר בהחלט לנסות, נראה לי שהיא תהנה.)
טיול לגינה הקרובה- היא יכולה לשחק, להתנדנד וכו' (וחשוב, לעניות דעתי להראות לה את הכיף לנדנד אותה ולצחוק תוך כדי כשהיא מגיעה אליך עם הנדנדה, לעשות עוגות בחול-כשהיא יושבת לידך ואת עוזרת לה (בהנחה שאת גם עם הקטן תוך כדי ולא ממש יכולה לשבת איתה בתוך החול, מגלשה-שאת תופסת אותה בסוף. וכו')
לנדנד אותה ולצחוק תוך כדי כשהיא מגיעה אליך עם הנדנדה, לעשות עוגות בחול-כשהיא יושבת לידך ואת עוזרת לה (בהנחה שאת גם עם הקטן תוך כדי ולא ממש יכולה לשבת איתה בתוך החול, מגלשה-שאת תופסת אותה בסוף. וכו')סיפורים: לספר לה סיפור לפני השינה (תלוי בהרגלי השינה אצלכם) או שהיא תספר לך סיפור מספר של ילדים עם תמונות, בזמן שאת מניקה את הקטן. או אם את מסוגלת בזמן הנקה, תספרי את לה.
והכי חשוב לעשות את הכל בכיף ובשמחה! שהיא תראה שבאמת כיף לך איתה וכו' (כל הנ"ל יכולים להיות דברים פשוטים שלא מצריכים דברים מיוחדים, אבל יכולים ממש לעשות לשתיכן כיף אחת עם השניה, מה שיכול להוריד את הקנאה שלה.)
ב"הצלחה ורק טוב!
הכילי אותה, היא במשבר, הרי היא ירדה מכס המלכות שלהיהודית פוגלאחרונה
והיא חייבת להגיב. הציבי לה גבולות ברורים למרות זאת, שיהיה לה ברור שאין מצב של הפקרות, יש מנהיגות וסמכות הורית, אבל בס"ה זוהי תגובה מוכרת וככל שתהיי יותר שלווה, שקולה ומקפידה על גבולות הרגשת הבטחון שלה תתחזק והדברים יכנסו למסלול תקין.
ילד שנגמל וחזר לפספסאנונימי (פותח)
אני משוועת לעזרה!
בני בן ה3+ נגמל לחלוטין מטיטול ביום ובלילה ושלט לחלוטין.
הוא התחיל את הגן-יש לו חברים ממקודם, הוא לא בוכה ולא נצמד להורים ומשדר שהוא מבסוט.
הסממן שמראה שאולי קשה לו זה-שהוא למעלה משבוע מפספס כל יום קבוע (גדולים) בגן, לסייעת כבר די נמאס ולכולם...
הבעיה שהוא לא לוקח את זה קשה בכלל. דיברנו איתו, עשינו 'חזרות' בשירותים של הגן, אפילו הצענו לחזור לטיטול...
כלום לא מרתיע אותו. הגגננת דיברה איתו-לא עוזר.
עד היום פספס רק בגן, היום התחיל לפספס גם בבית.
שקוע בעניינו ומודיע לאחר שעשה.
מה עושים??
אשמח לכל טיפ שעזר למישהו
שירה
זה נראה טבעיאורה*
לעניות דעתי .
כל ילד מוציא את הסטרס של תחילת השנה יש שבוכים בגן חלק מהיום/כל היום
יש שחוזרים הביתה ו"נדבקים "לאמא
ויש שמביעים את השינוי ע"י נסיגה בגמילה...
ושוב לעניות דעתי כמו שלבכי של ההתחלה "מקציבים" שבועיים
אולי גם לדרך ביטוי של בנך אפשר "לתת" שבועיים.
נסי להעמיד לו אולטימטום: כמו אני מוכנה לנקות אותךיהודית פוגלאחרונה
רק עוד פעם אחת, ואח"כ זו תהיה בעיה שלך, או לחילופין לספר לו סיפור על ילד אחר שזה מה שקרה לו והוא לא הורשה לבוא לגן, ועוד סיפורים על " ההשלכות" הקשות של עשיית צרכים לא במקום המיועד לכך.או לנקוט בשתי השיטות גם יחד.
סקר-בטיפול בילדינו האהובים!!אורה*
מה הכי קשה?
מה הכי מהנה?
--------------------------
פשוט בסופו של יום היום עובר!
ואני שואלת את עצמי :אז מה עשיתי איתם היום שלא היה סתם?
מה שיניתי להם?
על מה ולמה צעקתי ? למה לא התמודדתי עם המצב אחרת?
בסופו של דבר היום עובר ועוד יום
ומה יצא בסופו של דבר
מה החזון?
טוב. אני ראשונה:אורה*
הכי קשה- כהגדולים מציקים לקטנים( וזה באמת לא כוחות...)
הכי מהנה- לשוחח כמו גדולים עם הילדים התמימים ולשמוע את המחשבות שלהם בנחת
יעללה תתחילו לספר
אני שנייה:veredd
הכי קשה- שלפעמים יש הרגשת תסכול כי תמיד אני מרגישה שאני לא עושה מספיק...
הכי מהנה - כשהקטנטן נותן לי נשיקה ונותן לי למחצ'ץ' לו את הפרצוף הפיצי והמתוק שלו תוך כדי שהוא נקרע מצחוק...
אני שלישיתאמא ל-5
הכי קשה- כשהם מרביצים אבל ברצינות
הכי מהנה- כשעוברים יום ללא ויכוחים, כשמצליחים לעשות הכל ובחיוך של כולם.
רביעית..טלי10
הכי קשה - שאני מרגישה שלא התייחסתי אליהם נכון.
הכי מהנה - לראות אותם משחקים ביחד, רוקדים ומאושרים.
רביעית?שיקמה
הכי קשה - המריבות
הכי מהנה - לספר להם סיפור/לשחק משחק שדורש מחשבה (ואפשר לראות את קו המחשבה שלהם)
איזה מספר אני?דבי חיה
הקשה - כשהם מספרים לי חויות ואני מגלה שההקשבה שלי היא מהאוזן לחוץ.. לא מרוכזת ופנויה להם באמת. או כשאני מגלה שלא צחקנו ביחד כל היום...
המהנה - ממש כל דבר! מקלחות, זמן איכות פרטי איתי... להלביש - כמו נסיכים, לספר סיפור או להקשיב להוגה הדעות התורן, והכי מהנה: בערב - לראות אותם ישנים בשלווה במיטותיהם כשהכל מסודר ונעים ולדעת שהיה להם יום מוצלח, וחלקו, בגלל ההשתדלות שלי. (וסייעתא דשמיא כמובן)
הכי קשה כשהם ח"ו חוליםיהודית פוגל
ולא מרגישים טוב, או כשהם לא ישנים בלילה רגוע. הכי מהנה? כשמתחילים לדבר. אני ממש מתחרפנת בשלב הזה, גם עם ילדים ועכשיו עם הנכדים.
כשאני בטוחה שיש לי קצת זמן לעצמייוקטנה
בעיקר אם בדיוק החלטתי שזה זמן טוב לחטוף לאכול משהו בנחת, ובדיוק אז באים לבקש אותי למשהו - זה אתגר גדול בשבילי.
גם כשמישהו בוכה או מיילל או צועק כמה דקות ברציפות.
(וכשחםםםםם לי אני עצבנייייייית במיוחד)
הכי מהנה - היציאות המצחיקות שיש להם לפעמים, וכשהם תינוקות ומתבוננים עלייך בהערצה (במיוחד באמצע הנקה), ולהתכרבל ביחד בלילה גשום, וללכת עם כוווולם לקניות ולקבל מהקונים האחרים הערות מעריצות (אבל ללכת עם כולם לקניות זה גם שייך ל"הכי קשה" 
)
)כשהתינוק נרדם סוף סוףקיוויאחרונה
ואני מחליטה שאני הולכת לנוח מנתקת את הטלפון בחגיגיות נשכבת ומרגישה את השינה המיוחלת מגיעה ופתאום .... נכון הוא מתעורר.
הכי כיף -
לראות את הגדול מצחיק את הקטן ושניהם מתגלגלים מצחוק
בהמשך לשרשור של אמא ל-5, אצלי זה הפוך לגמרי!דבי חיה
התנוקת (11 חודש) מקנאה מאודדדדדדד באחיה בן הכמעט 5. היא יונקת (זאת אומרת "מבלה" לידי הרבה שעות ביום ב"ה) ומקבלת מכולם המון תשומת לב ואהבה, אבל אם היא רואה שהוא עומד לידי, או "ח"ו" יושב/שוכב עלי... היא מיד מגיעה מקצה החדר למשוך אותו ממני! כזו קנאה לא ראיתי מימי. ממש מצחיק אותי שאני צריכה לשאת הרצאה לבייבי הזאת שאני גם אמא שלו ומותר לו לשכב עלי לפעמים.... (חוצמיזה היא משוגעת עליו והוא עליה! איזה אושר כשהם פוגשים אחד את השניה!)
גם אצלי היה ככהאדמונית החורשאחרונה
כשהייתי מתיישבת ליד אחד מהגדולים, בעיקר מס' 4 שלי, הקטנה (החמישית) השתחלה בינינו ודחפה אותם ממני. היא לא הסכימה שאתן להם שום יחס אישי בלי שהיא תידחף בתור, אפילו גזיזת ציפורניים או סירוק כינים!
הפכנו את זה לבדיחה כדי שלא יהפוך לקנאה הדדית ומתמשכת וב"ה עבר לה, (טוב, לא ממש, היא עדיין מתפנקת עלי ומחפשת צומי כל הזמן) ועכשיו היא ממש חברה טובה של כולם.
ילדה שלא מוכנה להתלבשאנונימי (פותח)
1.הבת שלי בת שנתיים בזמן האחרון לא נותנת לי להלביש אותה. למה? מה עושים עם זה?
2. במעון מנסים לגמול אותה וממש לא הולך היא מתישבת על הסיר כי היא רואה את כולם אבל לא ממש מבינה מה רוצים ממנה בבית היא בכלל מסרבת לשבת לא עוזר שוחד כמו ממתק, היא רק בזמן האחרון מתחילה להגיד העברות וכו' היא חכמה מבינה דברים אבל בקשר לסיר לא ממש.
איך אפשר לדבר איתה ולהסביר לה? היא לא כל כך נותנת לי להקריא לה סיפורים..
תודה מראש.
ילדה לא מוכנה להתלבשאנונימי (פותח)
שלום לך,
ממה שאני מבינה ההתנהגויות של הבת לך, ההתלבשות, עשית הצרכים והסיפור הם ביטויים למאבקי כח שיש ביניכן.
כדאי שתבדקי עד כמה את עצמך לא מוכנה להתפשר על דברים, עד כמה את מאפשרת לה להחליט בעצמה איך הדברים יעשו. הכוונה איננה שהיא תעשה מה ש"בא" לה, אלא לבדוק האם מה שבאמת צריך לעשות, אז לאפשר לה לבחור את הדרך בה הדבר יעשה, ומצד שני לבדוק האם יש דברים שבכלל אפשר לוותר עליהם. למשל אין טעם ואף לא רצוי להתעקש על עשית הצרכים בסיר, כאן לא יעזרו מתנות ושכנועים, אם תורידי לחץ היא =בסופו של דבר תעשה זאת בעצמה. אשר להתלבשות תציעי לה שתי אפשרויות, כלומר אם היא רוצה ללבוש את זה או את זה, שתהיה לה אפשרות לבחור.לא כתבת אם היא הבכורה או השניה. בכל מקרה כדאי לחשוב איך לשתף אותה, לדבר איתה על דברים בגובה העינים ולא רק בעינים שצריך וחובה לעשות
בהצלחה
נחמה טייכטל
ממה שאני מבינה ההתנהגויות של הבת לך, ההתלבשות, עשית הצרכים והסיפור הם ביטויים למאבקי כח שיש ביניכן.
כדאי שתבדקי עד כמה את עצמך לא מוכנה להתפשר על דברים, עד כמה את מאפשרת לה להחליט בעצמה איך הדברים יעשו. הכוונה איננה שהיא תעשה מה ש"בא" לה, אלא לבדוק האם מה שבאמת צריך לעשות, אז לאפשר לה לבחור את הדרך בה הדבר יעשה, ומצד שני לבדוק האם יש דברים שבכלל אפשר לוותר עליהם. למשל אין טעם ואף לא רצוי להתעקש על עשית הצרכים בסיר, כאן לא יעזרו מתנות ושכנועים, אם תורידי לחץ היא =בסופו של דבר תעשה זאת בעצמה. אשר להתלבשות תציעי לה שתי אפשרויות, כלומר אם היא רוצה ללבוש את זה או את זה, שתהיה לה אפשרות לבחור.לא כתבת אם היא הבכורה או השניה. בכל מקרה כדאי לחשוב איך לשתף אותה, לדבר איתה על דברים בגובה העינים ולא רק בעינים שצריך וחובה לעשות
בהצלחה
נחמה טייכטל
לדעתי גיל שנתיים הוא מוקדם מידי כדי לגמוליעל ל'
ילדה שלא מוכנה להתלבשאנונימי (פותח)
שלום אמא ל2 בנות...
ראשית-החכמה עם ה"חוכמולוגיה"של הילדים היא : לא לעשות משום
דבר עניין גדול מדי( כמובן בהתחשב בגבולות),כשהתגובות שלנו
רגוזות וכועסות אנו עלולים להכנס למצבי חוסר אונים או מאבקי
כוחות עם ילדנו החכמים ( שקולטים אותנו ואת שפת גופנו לפני ולפנים....)
התייחסות עניינית מפזרת מיד ענני כעס וכבוד עצמי...
אם ביתך אינה מעוניינת להתלבש-אפשר פשוט לקחת אותה לגן עם
הפיז'מה בצירוף בגדיה הנקיים,הגננת בוודאי תשמח לשתף פעולה
ו"שלום על ישראל"...והכל כמובן ברוגע,ללא כעס ובלי עניינים ודיבורים מיותרים...
שנית-לגבי גמילה מחיתול:לגמול ילד מחיתול זה עניין של מספר שבועות, של הרבה פספוסים והרבה סבלנות,הפעוט אמור להתחיל ולחוש את התחושה הפיזית של "פיפי" מתקרב ובא וכמה זמן לוקח מאז שהוא חש את התחושה ועד שזה " בורח" החוצה...כאמור,זה משהו שצריך ללמוד לחוש וזה לוקח זמן... בהצלחה-יפעת גלבוע
ראשית-החכמה עם ה"חוכמולוגיה"של הילדים היא : לא לעשות משום
דבר עניין גדול מדי( כמובן בהתחשב בגבולות),כשהתגובות שלנו
רגוזות וכועסות אנו עלולים להכנס למצבי חוסר אונים או מאבקי
כוחות עם ילדנו החכמים ( שקולטים אותנו ואת שפת גופנו לפני ולפנים....)
התייחסות עניינית מפזרת מיד ענני כעס וכבוד עצמי...
אם ביתך אינה מעוניינת להתלבש-אפשר פשוט לקחת אותה לגן עם
הפיז'מה בצירוף בגדיה הנקיים,הגננת בוודאי תשמח לשתף פעולה
ו"שלום על ישראל"...והכל כמובן ברוגע,ללא כעס ובלי עניינים ודיבורים מיותרים...
שנית-לגבי גמילה מחיתול:לגמול ילד מחיתול זה עניין של מספר שבועות, של הרבה פספוסים והרבה סבלנות,הפעוט אמור להתחיל ולחוש את התחושה הפיזית של "פיפי" מתקרב ובא וכמה זמן לוקח מאז שהוא חש את התחושה ועד שזה " בורח" החוצה...כאמור,זה משהו שצריך ללמוד לחוש וזה לוקח זמן... בהצלחה-יפעת גלבוע
ממה שהבנתי זהקיווי
לא שהיא בוחרת בגדים אלא שהיא לא רוצה להתלבש...
הדבר הכי טוב מנסיון - פשוט הסחת הדעת. במקום להתעצבן ולהאבק (הם נהנים מזה) להתחיל לדבר על כל מיני דברים לעשות קולות פרצופים ושירים. וצ'יק צק הוא לבוש
הדרך הטובה ביותר בגיל הזה היאיהודית פוגל
הסחת הדעת. אין משהוא שלא הצלחתי להשיג בגיל הזה דרך הסחת הדעת כמו: בואי אספר לך על התרנגולת שחשבה שהיא ציפור, או את רוצה לשמוע על התרנגולים שרצו ללכת לגן של ילדים? האפקט הוא דרמטי ובזמן שהילדה כאילו "מהופנטת" את מלבישה/רוחצת/מאכילה/מסרקת/משכיבה מיניה וביה ללא כל מאבקים והתעקשות. ואת משיגה העשרה, אוירה טובה ולא בכי והתעקשויות. בדוק ומנוסה. תפתחי יכולת לאלתר סיפור קצר ודרמטי מעולמה של הילדה תוך שניות, וסוף למאבקים. בקשר לגמילה כנראה שהיא לא ממש בשלה. הניחי לה לעוד זמן מה והתחילי שוב, יותר קרוב לגיל 2.5. בהצלחה
מצטרפת לדעתה של יהודיתאמא ל-5
גם לי יש עקשנית קטנה .
הרבה דברים שבתחילה חשבתי שהיא הולכת להתעקש איתי ואני מאבדת את הסבלנות, הצלחתי לפתור ע"י הסחות יצירתיות שאת לא מאמינה איך היא קונה אותן.
גם הומור ושובבות עוזרים.
ברגע שאתחיל להתעקש איתה- זה לא נגמר בטוב, היא מסוגלת להוריד את הנעלים/ בגדים.
בהצלחה
הסחת דעת- אני בעדאנונימי (פותח)אחרונה
יש משהו מאד נכון ויעיל בהסחת דעת. גם אני משמשת בזה כשילדי לא רוצים או מתעקשים על משהו מסויים (אחרי שכל ההסברים לא עוזרים). זה מקטין את הויכוחים והצעקות של הילד ומפה את המחשבה למשהו אחר. חשוב לאחר ההסחה שהילד סיים להתלבש לומר:" הי, כבר סימנו להתלבש?? זה היה ממש מהיר וכיף נכון?" כדי שהילד יראה שבצורה נעימה ניתן לעשות דברים שבהתחלה לא נראים לנו...
לגבי הגמילה.. לפי דעתי זה גם קצת מוקדם. הכי טוב פשוט לתת לה במעון לשבת בסיר כמה שהיא רוצה אך לא בבית ומתי שהיא תהיה בשלה את כבר תראי. לא צריך להאיץ במיוחד שזה לא עניין בהבנה של הילד אלא משהו פיזיולוגי של בשלות בסגירת הפתחים והתהפקות.
אמא דודו!!!!!!קיווי
אקדים ואומר שעקרונית אני נגד בהיה מרובה במסך. ילדים אמורים לשחק להשתולל ולהשתמש ביצרתיות שלהם ולא לבהות פסיבים.....
בשגרה אני לא נותת לבן השנתיים יותר מחצי שעה (לפני מקלחת )ביום.
אבל עכשיו בחופש אני מוצאת את עצמי שמה לו פעמים ביום סרט בבוקר ואחרי צהריים.
לרוב שאני צריכה להניק בשקט כמה דקות זה הפתרון האידיאלי בשבילי. (התינוק כ"ככ רגיש לרעש כשהוא יונק!!!!!!! אפילו לספר סיפור מפריע לו)
אז מה אתן אומרות זה מוגזם מידי?
יש לי קצת יסורי מצפון......
אצלי צופים יותריוקטנה
אם זה מעודד אותך 
גם אני "נגד", אבל משתמשת, כשאני מרגישה שאני צריכה. לפעמים אני מרגישה שאין לי אפשרות לבחור באפשרות הטובה, אלא באפשרות הפחות רעה (כלומר, שהילדים יראו סרט בשקט, מאשר שאני אהפוך למכשפה מרוב עייפות ועצבים).
גם אני "נגד", אבל משתמשת, כשאני מרגישה שאני צריכה. לפעמים אני מרגישה שאין לי אפשרות לבחור באפשרות הטובה, אלא באפשרות הפחות רעה (כלומר, שהילדים יראו סרט בשקט, מאשר שאני אהפוך למכשפה מרוב עייפות ועצבים). לא יותר מידי, שם המשחק שלך כרגעיהודית פוגל
הוא השרדות, חופש, חום אימים, תינוק יונק, מה עוד את רוצה מעצמך?? עשי הכל בשביל לשרוד ואל תסתכלי על כלום.
את חייבת להסביר לנו איך גידלתם ילדיםיוקטנה
בלי "הופ"!
אני יכולה להסביר לךחשבשבת
איל אנחנו גדלנו בלי טלויזיה.....
זה פשוט לא היה קיים מבחינתנו וגם לא וידאו- הרבה יותר משחקים יחד הולכים לחברים ומפתחים תיצירתיות.
זה מה שזכור לי מהילדות שלי.
אוי החופשנחשונית
גם אני נאלצת לשים להם יותר "דודו" מהמינון הקבוע. ולמרות זאת הצלחתי היום לשרוף את אותו סיר פתיתים שלוש, כן שלוש פעמים! בגלל שהעמדתי את הסיר על האש, קטנה כן קטנה, והלכתי להלביש/לרחוץ/לנגב/לצחצח שיניים/לקרוא סיפור/להשכיב לישון ו... שכחתי מהסיר... הילדים ואני דווקא כ"כ אוהבים פתיתים. שקית שלמה הלכה לי בצ'יק. יאוש, פשוט יאוש!
לי אין בכלל טלויזיהאמא ל-5
אבל יש מחשב ודיוידי בתוכו.
האינטרנט מסונן.
אני מודה שבחופש הזה אני מעדיפה שיצפו 100 פעם בפיטר פן מאשר יריבו על כל שטות.
איזה שקטט
גם אני מדקלמת פיטר פן בע"פ!דבורי
כילדה גדלתי בלי טלוויזיה, אבל אנחנו 12 ילדים שגדלנו ביחד, תמיד היה עם מי לשחק.
הבכור שלי בן 5.5 ואחריו התינוק - בן שנה, כך שאם זה לא סרט - אני צריכה לשחק איתו, 12 שעות ביממה...
גם אני מדקלמת פיטר-פןאמא ל-5אחרונה
מה שטוב בדיוידי במחשב הוא היכולת לשלוט בדברים שהילד צופה. הלוואי ויכולתי לשים הופ בלבד עם טלווזיה.
אני דווקא גדלתי עם טלווזיה ואיך אומר? מיציתי...
כעס של ילדאורה*
בני נוטה לבטא את עצמו ע"י התפרצויות של כעס חזקים שגומרים את כל האנרגיה גם לו וגם לי
אנו מפסידים המון מכך. כי הזמן עובר וא"א לעשות שום יצירה/אפיה וכל פעילות יחד וגם החשק יוצא עם כזה יחס!
יש רעיונות איך להתמודד? (לפעמים אני אומרת לעצמי שאני אמא ולא פסיכולוגית)תודה!
ממליצה על ספריוקטנה
"ילד פיצוץ" מאת רוס גרין.
התפרצויות כעס הן תגובה למשהואיהודית פוגל
ולא תופעה בפני עצמה. צריך לטפל בסיבה ולא בתוצאה. נראה כי את כועסת עליו על ההתפרצויות האלו. הוא זקוק לעזרה ולא לכעס. אם אינך מצליחה לזהות את הסיבה להתנהגות הזו, מומלץ לפנות לשיחה עם איש מקצוע, כי כמו שכתבתי כאן הוא זקוק לעזרה ולא שתשאבי גם את לכעסים שלו. כ"ט.
אהבהד.
הרבה אהבה, חום, עידוד, רוך, סבלנות, הקשבה - עם גבולות בצורה רגועה, מוסברת ויציבה. כמו כן, לנסות לדובב, בזמנים "רגועים", בנחת לא בהרגשה ש"הוא עושה לך טובה", ולנסות להבין אם משהו מותח אותו. אפשר גם לומר: אני רואה שאתה קצת כועס, נחכה קצת ואז תסביר בלי כעס מה מפריע וננסה לעזור. זה חוסך הרבה אנרגיה. הילד יכעס מאד בהתחלה שאת לא "שותפה" להתפרצות הכעס, אך עם הזמן יכיר את עצמו ויבין שזה המהלך אצלו: להירגע ואז לנסות מחדש (לוקח כמה דקות), ושממילא אחרת זה לא עוזר. הכל מתוך יחס קרוב ומבין ורגוע. כל זה, "בכללות" כי לא מכירים ספציפית את הילד. אגב, לא ציינת את הגיל.
חום, אהבה, דיבורד.
הרבה אהבה, חום, עידוד, רוך, סבלנות, הקשבה - עם גבולות בצורה רגועה, מוסברת ויציבה. כמו כן, לנסות לדובב, בזמנים "רגועים", בנחת לא בהרגשה ש"הוא עושה לך טובה", ולנסות להבין אם משהו מותח אותו. אפשר גם לומר: אני רואה שאתה קצת כועס, נחכה קצת ואז תסביר בלי כעס מה מפריע וננסה לעזור. זה חוסך הרבה אנרגיה. הילד יכעס מאד בהתחלה שאת לא "שותפה" להתפרצות הכעס, אך עם הזמן יכיר את עצמו ויבין שזה המהלך אצלו: להירגע ואז לנסות מחדש (לוקח כמה דקות), ושממילא אחרת זה לא עוזר. הכל מתוך יחס קרוב ומבין ורגוע. כל זה, "בכללות" כי לא מכירים ספציפית את הילד. אגב, לא ציינת את הגיל.
טוב שאת אומרת לעצמך שאת אמא ולא פסיכולוגית. תהיי אמא. הכי טוב...
חום, אהבה, דיבורד.
הרבה אהבה, חום, עידוד, רוך, סבלנות, הקשבה - עם גבולות בצורה רגועה, מוסברת ויציבה. כמו כן, לנסות לדובב, בזמנים "רגועים", בנחת לא בהרגשה ש"הוא עושה לך טובה", ולנסות להבין אם משהו מותח אותו. אפשר גם לומר: אני רואה שאתה קצת כועס, נחכה קצת ואז תסביר בלי כעס מה מפריע וננסה לעזור. זה חוסך הרבה אנרגיה. הילד יכעס מאד בהתחלה שאת לא "שותפה" להתפרצות הכעס, אך עם הזמן יכיר את עצמו ויבין שזה המהלך אצלו: להירגע ואז לנסות מחדש (לוקח כמה דקות), ושממילא אחרת זה לא עוזר. הכל מתוך יחס קרוב ומבין ורגוע. כל זה, "בכללות" כי לא מכירים ספציפית את הילד. אגב, לא ציינת את הגיל.
טוב שאת אומרת לעצמך שאת אמא ולא פסיכולוגית. תהיי אמא. הכי טוב...
תודה על התגובות המחכימותאורה*
יוקטנה- תודה על ההמלצה אני מחכה להגיע לספריה...
ליהודית- אני יכולה לשער מה יכול להיות הסיבה אבל איני בטוחה!
יכול להיות שלפעמים לי פשוט נגמר הסבלנות ואז זהו מה שאני החלטתי זה מה שהוא צריך לעשות ומצידו הוא לא מבין ולא מסכים. אז נכון אני צריכה להשתפר בסבלנות... אבל התגובה שלו לא פורפורציונלית!!!
לד.- תודה על המחשבה... בני שיחיה בן 5
מנסה להיות אמא טובה,זה הולך בערך כך: לפעמים בצל לפעמים דבש
(וכשיש כאן כזה במה אפשר לשיר הללויה 
)
)למזלייוקטנה
ה"ילד פיצוץ" שלי הוא השליש. ככה שיש לי שניים "רגילים", וככה אני יודעת שיש בעיה אובייקטיבית, ולא שעשיתי משהו לא טוב, חלילה... בכל זאת, קיבלתי המון עצות טובות מהספר!
באמת מזלך!אורה*
כיאורה*
בזכות הילדה השניה שלי אני לאט לאט מתחילה להבין שיש קשר לאופי הבסיסי ולא ה-כ-ל בגללי
וחבל על כל השנים של המצפון...(לא שחסר על מה אבל עדיין )
) תסכולאמא ל-5
כדאי לבדוק האם הילד לא חווה תסכול/ חוסר הצלחה בתחומים אחרים בחיים.
חברתי? בבית? בגן?
ואז מוציא את זה על דברים שבכלל לא קשורים.
אפשר לעודד כשהוא מגיב בצורה אחרת- מתונה יותר.
כדאי לשים לב לתגובות שלנו- שהוא לא מחכה דפוס התנהגות.
אני משוחחת עם הילדים בעקבות התגובות שלהם ושואלת איך היה אפשר לפתור את הבעיה בצורה אחרת?
את זה כמובן לא עושים בזמן ה"פיצוץ"
אשמהאורה*
לי נורא קשה בקטע החברתי והוא כמו כל ילד מחכה את אימו...
משתדלת לעבוד... אבל זה מתפתח נורא לאט!! וגם יש לו קושי בקואורדינציה
טיפולאמא ל-5
ייתכן והכעס הוא הסמפטום לקשיים שעוברים עליו.
נסי להקל עליו בטיפול בסמפטומים.
והכי חשוב, אל תאשימי את עצמך.
אפשר להזמין חברים לבית
לגבי הקואורדינציה- אולי ריפוי בעיסוק?
כמה דבריםבוזי נוזי
קודם כל- חיבוק! (לא יודעת איך מוסיפים פה אייקונים...)
דבר שני, גם לי יש ילד בן 5 שהיו לו התפרצויות זעם. מהתייעצות עם פסיכולוגית ילדים עלה שכדאי לקחת אותו לריפוי בעיסוק. ב"ה אחרי כל האיבחונים התברר שאנחנו לא צריכים את זה. אבל נשמע שכדאי לך לנסות בכיוון, כי אמרת שיש חו בעיה בקורדינציה. התהליך פשוט: מבקשים מהקופה טפסים, הגננת ממלאת אותם, וכך גם את הואו צריך גם בדיקה של רופא ילדים וזהו. ואז מז\מינים אותך לאיבחונים. מחברות שעברו דברים דומים נמסר לי שהדבר עושה פלאות. שווה לנסות ולהעניק לילד חוויה של הצלחה.
אם התהליך הזה לוקח הרבה זמן תמיד אפשר לנסות טיפול בשיטת ורדי, שהוא אמנם יקר הרבה יותר, אך זמין מאוד, ועובד ! ( מניסיון אצל ילדון שלי אחר)
אבל מה שבאמת אני רוצה להמציע לך, ושב"ה זכיתי והוריד אצלי בבית את רמת המתח:
* פנקס צמיחה- לרשום את ההתגברויות של הילד במשך היום, אפילו דברים קטנים כמו- זרק לפח עטיפה, זכר לזכור את הדלת וכו' וכל הזמן להראות לו באמצעות רישוןם מעשיו הטובים את הפן היפה של האישיות שלו. זה מה שישאר אצלו חקוק בראש. להקריא לו את הפנקס בערב אחרי השינה או בערב שבת, ולעשות מזה טררם גדול.
* שיטת הנקודות- כל שיתוף פעולה מזכה בנקודות- 1 5 או 10. (מכינים את הנקודות על בריסטולים קטנים) הוא שומר את הנקודות וכשהוא מגיע ל100 הוא מקבל מתנה: לגו או סתם ארטיק .
ב"ה שני הדברים עזרו ועוזרים לי מאוד . במיוחד בחופש ואני יכולה לומר בשחמה שבזכות השיטות האלה (ובזכות החופש) גיליתי את הילידים המתוקים שלי כ"י.
אגב, השיטות האלו הן פרי יצירתה של ד"ר מרים אדהאן. שהיא אישיות מדהימה וכתבה הרבה ספרים על צמיחה אישית.
בהצלחה.
תנסי ותיווכחי בע"ה.
רעיונות יפיםאמא ל-5אחרונה
גם אני אנסה
מה עושים כל היום עם פעוטה בת שנה וחמישה חודשים?אנונימי (פותח)
שהיא שובבה לא קטנה, ועקשנית כמו.... וחבלנית קטנה..... ואני אמורה להיות בשמירת הריון בבית.....
היא מסוגלת לצייר 5 דקות, לטייל עם העגלה והבובה שלה גם 5 דקות בקיצר מה עושים בחום הנוראי הזה?
אגב היא קמה בבוקר כבר ב 6.
אודה לכל מי שעונה זה ממש חשוב לי
תודה
נערה בייבי סיטר שתוציא אותה אחה"ציהודית פוגל
לפחות לשעתיים, יעלה כמה שיעלה, בשעות הבוקר היא עדיין צריכה לישון, יש בהרבה מקומות מה שנקרא פליי גרופ מ8 בבוקר עד 11 לפנה"צ ואז התינוק חוזר הביתה לישון שעתיים, בערב? אבא'לא... בהצלחה. אגב אם אין פליי גרופ כזה אולי תייסדי, תעניני חברה מובטלת וכו'.
רשימת רעיונות לפעילות עם ילדים בחופש הגדולאנונימי (פותח)
מקווה שתמצאי מה שיתאים לכן, לא לחשוש שזה מסובך מדי עבורה, פשוט להאמין כי להעביר זמן איכותי יחד, כדאי שגם את תהני מהיצירה/פעילות:
שיתוף הילדים במשימות יומיומיות
הכנת סלט ירקות עם קוצץ ירקות ידני, כך יש אפשרות גם לקטנטנים להנות מהחיתוך ולהכין סלט שנראה מעולה.
כביסה: משימת קיפול הכביסה מאוד מהנה כשביחד מוצאים גרביים ומתאימים את הזוגות. נחמד גם להשתמש במתלה נייד של כביסה, כדי לתת לילדים לתלות כביסה בעצמם.
לשטוף יחד את האוטו בעזרת דלי כמובן, הילדים גם יכולים לעשות זאת לבד אם הם מספיק גדולים.
ללכת לקניות אם הילד לא יודע לכתוב ניתן לאתגר אותו במשימה שבשבילו תהיה מעניינת ביותר: לצייד אותו ברשימת קניות מצוירת לחכות בפתח המרכול, לצייד אותו בסכום כסף מזומן ולשלוח אותו לעשות קניות לגמרי לבד. כמובן שהכל תחת השגחה שלכם מרחוק. לפעילות זו תהיה תרומה נכרת לביטחון העצמי של הילד וכן להרגשת האחריות והבגרות שיחווה.
אפשרות אחרת, פחות יומיומית ויותר פינוקית, להכנס לחנות הכל בשקל עם שלושה שקלים במזומן ולתת לילד לבחור בעצמו 3 פריטים ולשלם על הרכישה.
להכין ארוחה לתכנן עם הילד ארוחה שלמה מספרים בסגנון "ילדים מבשלים" ולהזמין משפחה ו/או חברים לארוחה.
להכין מוצרים תוצרת בית גלידה, גבינה, לחם, עוגיות.
יצירה
מציירים כמה ציורים ובונים מהם סיפור , או להפך, ממציאים סיפור ומציירים לו ציורים. בכל מקרה בסוף מחברים את הדפים לספר. דוגמא לספר שעשיתי עם הבנות שלי (בנות 4 ו-2) סיפורי מפלצות, הדפים כללו גם מריחת פלסטלינה שאליה הוצמדו עניים זזות , מפלצת אחת עם עין אחת ואחרת עם שלוש עיניים.
כל אחד מצייר פרח מיוחד ואח"כ מעתיקים אחד מהשני את הפרח, לנסות לצייר העתק כמה שיותר קרוב.
לגזור עיניים ממגזינים ועיתונים ואח"כ להדביק אותן על דף ולהשתמש בהן בשילוב עם ציורים.
לקנות שניים או יותר סטים של אותה חבילת מדבקות . להמציא ולהכין ביחד עם הילד משחקים שונים. למשל דומינו או מתיחת קווים בין זוגות של מדבקות זהות. או אולי מיון עצמים לפי גורם משותף.
בהצלחה
מה דעתך על?עידית לקסאחרונה
א. לשים אותה באמבטיה קטנה לשחק בה וכך את יושבת לידה ונחה קצת.
ב. לזרוק לה כדור / צלחת מעופפת והיא צריכה לרוץ, לתפוס ולהחזיר לך. כך היא רצה ואת לא מתעייפת
נקודה למחשבה
סיפור הדורש התייחסותגלוק17
לק"י.
רציתי לשמוע את התייחסותכם בנוגע למקרה שהייתי נוכחת בו.
חניכי היקרים [לשעבר] -שבט הגבורה [מסיימי כיתה ט'], החליטו לארגן בסניף "יום בישול" – בין היתר הם הזמינו גם חבר'ה מסניף אחר בעיר.
ומה שקרה שם התרחש כך: נער משבט מעליהם-שבט דביר, הביא נרגילה לסניף [דבר שהוא עושה כמעט תמיד], הוא ישב מחוץ לסניף וארגן שם פינה קטנה בשבילו. אחד החבר'ה [שם בדוי ג'] שהוא לא מהסניף שלנו-התיישב לידו ועישן יחד איתו. לפתע בא אדם מבוגר ומתחיל לצעוק קללות, היינו בטוחים שהוא סתם אדם מסומם ו/או שיכור ולכן לא ממש התייחסנו אליו. הוא התקרב ל"פינת הנרגילה" והעיף את הנרגילה על מי שישב שם, הוא המשיך לקלל ולצעוק "זה מה שאתה עושה כאן? ". כשהוא חוזר על המשפט והקללות הוא לקח מקל של מטאטא שהיה בסביבה ושבר אותו והניף אותו לכיוון הנער ג'. החבר'ה שהיו המומים התחילו להתעשת, והמדריך שהיה שם, התקרב לעברם ואמר לאיש להירגע, ואז הוא צעק לו "אתה לא תגיד לי מה לעשות עם הבן שלי!!!"בשלב הזה כולנו היינו המומים ונבוכים, הנער ג' היה נבוך יותר מכולנו ולא דיבר במשך כל הסיטואציה. האב המשך לצעוק על זה שהבן הורס את כל מה שהם השקיעו בו, וכמה שהוא "נוול! רמאי! שקרן! מסומם!" וכיוב', תוך כדי איום אלים על הנער-בנו.
בסופו של עניין שניהם התרחקו והלכו לביתם.
ברצוני לשמוע את חוות דעתם על התנהגות האב, הנער, ואולי גם על איך אנחנו צריכים להתייחס לאותו נער, או בכלל.
תודה.
וואי איזה סיפור!!!!!!!קיווי
אני לא מקנא בילד זה השפלה פשוט נוראית!! ועוד בגיל שכ"כ חשוב מה החברה חושבת עלי... זה ממש טראומה......
נראה לי:
א. ממש לחבק את הילד הזה שזה קרה לו (כמובן שלא חיבוק פיזי אבל לשדר חום וידידות ולא לרדת עליו על הנושא אפילו בצחוק)
ב. לברר שאין אלימות במשפחה בבית. (ע"י עירוב מבוגר שמבין בעניין - כיצד לזהות אלימות במשפחה)
הסיפור בודאי יושב על היסטוריה קודמת של היחסיםיהודית פוגל
בין האב לבנו. חבל שהם הגיעו לצורה כזו של תקשורת. אל הנער יש להתייחס רגיל. אולי להציע לו עזרה.
אהבהמומין אמא
צריך לתת לילד הזה המון חום ואהבה לחבק אותו לגמרי גם מבחינה נפשית וגם מבחינה פיזית החום שמועבר במגע משפיע מאוד ( וברור שע"י גבר ...בלי שאלות פידבק)
ברור לפי התגובה של האבא שיש חוסר בדברים הנ"ל בבית
ברגע שהאבא אומר ועוד בציבור כאלה מילים הוא מאבד את האמון של בנו
מסכימה עם התגובות שלפני- שיש צורך לבדוק בזהירות שאין אלימות בית ובכלל אך והאם הילד צריך עזרה.
המון הצלחה
דברייך יצאו מהלב ונכנסים אל הלב!יוקטנה
אני יודעת שזה לא המסר הראשי פה...veredd
אבל באיזה מין סניף הבאת נרגילה ועישונה זה דבר שמתייחסים אליו בכזאת קלילות?!
מקווה שהילדים שלי לא יהיו חלק מסניף כזה...
וחוץ מזה- הנער באמת מסכן... אין מה להגיד יותר מזה.
וורד -מסכימה איתך לגמריקיווי
בסניף שנמצא בשכונה הנחשבת שכונת מצוקה...גלוק17
לק"י
והנער שהביא את הנרגילה-אמר שהסיפור הזה גרם לו באמת לחשוב על כל העני'ין.. והבטיח לא להביא יותר את הנרגילה..
כנסו--ארוף אכבל מומלץ...מיסטר דום
אסור להתייחס לנער שונה כי אז הכי הוא ירגיש לא נעים ומושפל שהחברה תראה לו שזה בסדר ויתייחסו אליו רגיל ולא ינסו כל הזמן לדבר איתו על הבית וכו' זה צריך לבוא ממנו ... אז הוא ירגיש מספיק פתוח ..
ואל תשכחו שיש השלכות לכל התנהגות כזאתי לא משנה כמה הוא יבנה את עצמו טוב והכול יהיה לזה השלכות אם זה יהיה בחוסר ביטחון אם זה שהוא יפתח אובססיות לדברים הפרעו תלאכילה אם זה שב-90% הוא יצא כמו אבא שלו אלים וזה מפחיד אבל זה קורה! צריך גם לטפל בו ובמיקצועי שידבר עם מישו ושלא יפחד להתלוננן ולדבר זה הרי בפירוש תיסמונת הילד המוכה וזה קלאסי של תורף מתקיף הרה לא נשמע מהסיפור שלך שיש כבר לילד ביטחון שבוא מפחד מאבא שלו וזה משפיע עליו על הכול שיטפל בזה כל עוד זה לא מאוחר!!
אבל מתחת לשטח לבדוק מה קורה בבית בלי שהנער ידע כי זה נשמע תסמונת האב האלים גבר עצבני שלא שולט על העצבים ושאם לא הייתם עוצרים אותו אולי הוא היה מרביץ אל תעלימו עין מדברים כאלה תבדקו ותעזרו לילד כי זה עוד יותר גרוע אם הוא עובר התעללות פיזית בבית!! לנסות לטפל לעזור לו בכל מקרה ומצב העיקר ת-מ-י-כ-ה!! הוא צריך אוזן קשבת אם יש התעללות בבית ונפשית לפעמיפ יותר גרוע מפיזית ... לבדוק ואם ויש אלימות פיזית במשפחה לבדוק למה האמא שותקת האם היא פוחדת האם הוא מכה בה גם אם יש לה תיסמונת האישה המוכה והיא מאשימה אותה ואת הילד שמגיע להם ולא מודעת זה בכלל שהגבר האבא הוא לא בסדר לבדוק אם היא מעלימה עין מפחד או שגם היא מתעללת בילד /בנער
הכי חשוב תתמכו בו תהיו שם בשבילו תמיד זה קשה אבל לא הכל קל ופשוט אבל צריך לזכור גם שרע ושחור להיתפס לנקודות הטובות ונקודות האור של החיים לא לשקוע ביאוש שזה רק מדרדר ומחריף אלא לצוף ולהילחם בזה להזכיר לו שאף לא שווה את היחס הזה והוא טוב וזה לא אשמתו
אי אפשר לדוןד.
מסתבר שתגובת האב באה מתוך כאב וזעזוע. יכול להיות שגם הבן הבין כך את השפה שלו. בלי להכיר את כל המרקם - אי אפשר לומר כלום. וגם הנוכחים - טוב שבאופן טבעי לא התערבו שהרי לא נשקפה סכנה ממשית, והיו יכולים רק להחמיר את האירוע. כמובן, אם הנער מגיע עוד - צריך, ללא כל קשר לאירוע, לקרבו, לאהוב אותו, להראות לו שהוא רצוי ובעל ערך.
אשריוחשבשבתאחרונה
של הנער שלא הגיב ליד כל החברים לדברי אביו מזכיר לי את אחד התנאים שכשאימו צעקה עלי לא הוציא הגה. (וגם מסופר כך להבדיל על דמא בן נתינה).
חוצמזה שאם אבא לא מסכים נרגילה אז לא.
אבל זהו גיל ההתבגרות וכנראה שזה יצא לאבא מהחורים כבר- נכון שזה לא התנהגות הולמת אבל לפעמים זה הקש ששבר את גב הגמל- מה גם שהוא כנראה לא כ"כ מכיר את גיל ההתבגרות
ויכול להיות שהנער הוא נער מקסים אבל יש מתחים קטנים ביניהם..
ולדעתי אין אלימות במשפחה במקרה הזה- יש המון הורים שצועקים וצורחים שכבר נמאס להם אבל לא באמת מתכוונים.
ובקשר למדריכים- הייתי מצפה לקצת יותר גבולות בקטע הזה- אם לא מעשנים בסניף אז לא מעשנים גם בפעילות הקשורה לסניף- קחי את זה לתשומת ליבך
הצילו!!!!אנונימי (פותח)
כבר ארבעה לילות שאני לא ישנה!
לא יודעת איך להרגיל את התינוק שלי בין השנה לישון נורמאלי
עד עכשיו ינק ואז נרדם. עכשיו הוא דורש יותר אז אני נותנת לו בקבוק- אבל- אחרי הבקבוק הוא לא נרדם... אם אני שמה אותו במיטה ונותנת לו קצת לבכות- הוא מעלה את הטונים ואני פוחדת שיעיר את האחים! אז הוא נרדם בעשר. קם לינוק בערך 4 פעמים בלילה ואחרי כל הנקה רוצה עוד ועוד. כל פעם ששמה במיטה -צרחות כאלו שחבל"ז...ואז באורח ניסי כל פעם בצורה אחרת נרדם. -בנות עזרו לי בבקשה. (רק אל תגידו לי לתת לו לצרוח שעה במיטה כי אני לא מסוגלת לתת לו לצרוח יותר מ5 דקות-) תודה לכן.
עד עכשיו ינק ואז נרדם. עכשיו הוא דורש יותר אז אני נותנת לו בקבוק- אבל- אחרי הבקבוק הוא לא נרדם... אם אני שמה אותו במיטה ונותנת לו קצת לבכות- הוא מעלה את הטונים ואני פוחדת שיעיר את האחים! אז הוא נרדם בעשר. קם לינוק בערך 4 פעמים בלילה ואחרי כל הנקה רוצה עוד ועוד. כל פעם ששמה במיטה -צרחות כאלו שחבל"ז...ואז באורח ניסי כל פעם בצורה אחרת נרדם. -בנות עזרו לי בבקשה. (רק אל תגידו לי לתת לו לצרוח שעה במיטה כי אני לא מסוגלת לתת לו לצרוח יותר מ5 דקות-) תודה לכן.וואו, נשמע קשה! קצת ארוך...חמסה עלינו
אז קודם כל 
מנסה להזכר מה עשיתי עם העקשנית שלי.. קודם כל הורדתי הנקות בהדרגה לא הכל בבת אחת, אם כי 4 הנקות בלילה בגיל שנה זה די הרבה. מנסה:
יש לו מוצץ?
תנסי במקום הנקה (כל פעם אחת) לתת לו מים כשאת מחזיקה ומחבקת אותו ואז לשים במיטה- במטרה שיבין שיש חיבוק אין הנקה כל כמה ימים לוריד עוד הנקה ולהוריד גם את החיבוק וההחזקה.
אולי אם אבא יקום בלילה הוא יבכה פחות כי אין לו את אמא לדרוש ממנה הנקה?
יש לו "שמיכי" או חפץ מרגיע אחר חפץ שהוא אוהב ונקשר אליו? שיכול להחזיק ולמשמש בזמן שאמא לא נמצאת?
חוצמזה יש ילדים שישנים פחות הולכים לישון יותר מאוחר כי הם לא מרגישים צורך לישון מוקדם ולא רוצים לפספס את ה"האקשן" של המבוגרים. אני את הקטנה הייתי שמה בעגלה ואומרת לה: לא רוצה לישון? לא צריך אבל עכשיו את לא מסתובבת/ משחקת... בסוף היתה נרדמת בעגלה (בלי בכי בכלל) והיינו מעבירים אותה למיטה ולאט לאט הצטרפה להשכבה עם הגדול. לפעמים כשהיא עדיין לא רוצה לישון אני מדליקה אור לילה קטן בחדר שמה לה ספר או משחק עד שנרדמת.
בהצלחה!!!!!!
נסי להרגיל אותו לרוטינה קבועה.יהודית פוגל
1. שיהיה מספיק עייף, 2. אחרי אמבטיה, 3. עם בקבוק דייסה דשן. 4. הנמיכי את רמת החרדה שלך, שימי אותו במיטה עם אנרגיה שאומרת: היה לך יום טוב, מעניין וארוך. עכשיו אתה הולך לישון....כלומר כמות השלווה האמיתית והבטחון שתוכלי לגייס כאשר את משכיבה אותו תשליך על ההבנה שלו שהיום נגמר, והוא הולך לישון עד מחר הבעל"ט. אבל יתכן שעכשיו הוא עושה שיניים או סתם לא מרגיש כ"כ טוב, ויחזור לישון בצורה טובה בקרוב. בהצלחה.
האם יש לו סדר יום קבוע?קיווי
יישן ביום בשעות קבועות? זה יכול לעזור. הגוף מתרגל להיות עייף בשעה מסויימת. מסיון זה מקל על קשיי ההרדמה
מי מגדיר מהי "שינה נורמלית"?!?!?!?פיגא
ב"ה
סליחה על השאלה, אבל מי הוא זה ואיזה הוא הקובע שתינוק בן שנה חייב לישון כל הלילה, ואם הוא מתעורר לינוק 4 פעמים במשך הלילה זה "לא נורמאלי"?
אין מספיק מידע בפניה כדי לרדת לעומק הסוגיה, לדוגמא, מה קורה במשך היום והערב? כמה פעמים ביום הוא יונק? כמה פעמים האמא תשמח להניק אותו בלילה ו\או לקום עבורו, וכמה ייחשב "לא נורמלי"?
נוסף על דבריה של יהודית פוגל שאולי בוקעות השיניים וכו' יש אפשרות שאם יישן עם אמא הוא יתעורר פחות והכי חשוב - אמא תישן יותר. כי ממה שהבנתי, הבעיה היא שהאמא רוצה לישון. אז אם אפשר להקל על האמא, אולי יבוא לציון גואל?
אם התינוק יישן עם אמא, כשהוא יתעורר, היא לא תצטרך לקום, רק להתגלגל אליו, ותוך כדי שינה להניק אותו. היא גם יכולה להתעורר מעט, "לסתום לו את הפה" עם חלב חמים וטעים ולהרדם תוך כדי. הוא גדול מספיק ויסתדר לבד. אפשר גם להשכיב אותו במיטתו, ורק אחרי שהוא מתעורר בפעם הראשונה, להביא אותו למטה של אבא-אמא.
הרבה תינוקות נהדרים, בריאים בגופם ובנפשם, יונקים באמצע הלילה, ישנים ליד אמא, וגדלים לתפארת עם ישראל, גם בגיל שנתיים וגם בגיל שלוש (וגם, נא לא להזדעזע, בגילאים גדולים יותר). חיבוקים, נשיקות ודאגה לרווחת אמא אינם בהכרח גוררים בכי ומסכנות בלילה. יש פתרונות יצירתיים. הרבה משפחות משתמשות בהם, אבל לא כולם מדברים על זה.
בהצלחה! ולילה טוב!!!
עם כל הכבודיערית נ
הרגלים תלויים בנו ההורים.
ויש לנו אחריות לבריאותם והרגליהם של ילדנו.
השינה הרצופה חיונית יותר מאוכל. ובטח דשלא באמצע הלילה.
ילד צריך מרחב פרטי. גם הוא לא ישן מאה אחוז כשאמא לידו.
ילד זקוק למרחב ועצמאות.
ולצערי התגובה לעיל מתעלמת מהעניין.
כל עניינו של החינוך הוא לגדל אדם חירותי ולא תלותי.
בתהליך נכון הילד שמח ורגוע ולא צמוד לאמא.
אם תינוק אוכל מספיק במהלך היום וישן טוב ביום באופן כללי אמור לישון לילה.
מגיל חודש וחצי מתחיל התינוק באופן טבעי לוותר על ארוחה אחת בלילה וישן רצוף שש שעות.
ממומלץ מאוד הספר הוורות של הלוחשת לתינוקות "הלוחשת לתחנוקות פותרת את כל הבעיות"
אי אפשר להתחמק ולהגיד שצריך לזרום עם הילד.
ילד שנולד לא יודע להרדם ולא יודע זמני אכילה.
מסכימה איתך, יערית. בנוסף, אמא צריכה לישוןדבורי
כמו שצריך. לישון עם תינוק צמוד ולקום אליו - אפילו רק כדי להתגלגל ולהניק - זו לא בריאות, לא לאמא ולא לילדים שלה. גם הילדים צריכים שינה רצופה כדי לגדול בבריאות, וגם אמא צריכה את הזמן שלה והמרחב הפרטי שלה בלילה כדי להיות אמא כמו שצריך. שינה קטועה, באופן יומיומי וקבוע, עם ילדים מרובים במיטה, יוצרת הרבה פעמים אמהות שצריכות לישון במשך היום (בבוקר או בצהרים) במשך שנים, וכשהילדים גדלים פתאום רואים אצלם הרגלים של שינה ביום עד 12, ולא רק בחופש הגדול, כי ככה התרגלו שאמא בפיז'מה עד הצהריים.
ועל הקשיים בזוגיות כשהילדים ישנים במיטה של אמא לא התחלתי לדבר, אבל זה בוודאי קיים יותר מדי, ועל זה בוודאי שלא מדברים... ישמור ויציל.
(נ.ב. לקח לי הערב שעתיים להשכיב את התינוק... ברוך ה' הוא נרדם לפני 10 דקות, במיטה שלו. גם זה קורה לפעמים...)
איך אפשר לדעתיוקטנה
מה כל התינוקות צריכים? מה בריא לכל האימהות? מה נכון לכל המשפחות?
יוקטנה, את נותנת פרופורציות, כרגיל.דבורי
ובכל זאת יש הרבה שמתרגלות למצב מסוים ולא מתוך בחירה, ואז קשה להן להתמודד במשך היום. מי שבנתה את ימיה כך שהיא מסתדרת עם שינה קטועה וילדים במיטתה, וגם היא וגם בעלה שמחים ושלמים עם זה - זה מצוין, אבל מהעיסוק בנושא שנת הלילה רואים הרבה מצוקות של נשים. 
דווקא עשו על זה מחקריוקטנה
ומצאו שזוגות שהילדים ישנים במיטתם...
(ומי שרוצה את ההמשך, שישלח לי מסר ואני אענה. זה לא מתאים להיכתב על גבי פורום "בשבע")
(ומי שרוצה את ההמשך, שישלח לי מסר ואני אענה. זה לא מתאים להיכתב על גבי פורום "בשבע")
אני לא יודעת...veredd
אולי כי אני לא עושה את זה, ממש קשה לי להבין הורים שנותנים לילדיהם לישון איתם במיטה עד גיל מאוחר...
ברצינות, איך יש עוד ילדים אחרי זה...?
אני דווקא קראתי כתבה שההורים מודים שהזמן היחיד שיש להם ביחד זה כמה דקות גנובות פה ושם פעם בכמה שבועות... לא יודעת, זה נראה לי קשה מדי.
ומה קורה שהילדים גדלים? זה נראה לי הרגל מעט מוזר לתת לילד בן 6-7 לישון במיטה של ההורים. אני זוכרת שאני בתור תינוקת ישנתי עם אמא במיטה, ואז בתור ילדה המשכתי עם זה עד גיל 7 בערך. אני ממש לא מבינה איך הם סבלו אותי שם, הייתי עושה בלאגן רציני...
אנחנו לא ישנים עם הגדולים,יוקטנהאחרונה
במקרה שהשאלה כוונה אלי אני הייתי רוצה, אבל בעלי מתנגד (עדיין ;)).
אני הייתי רוצה, אבל בעלי מתנגד (עדיין ;)). אפשר.יערית נ
קודם כל צריך לקבל את המסגרת כלגיטימית.
לנסות אותה גם כאפשרות ולא רק את הניסוי והטעיה.
ילד רגוע הוא סימן.
ילד שיודע למה לצפות הוא בד"כ רגוע.
אם אמא שלו אבודה ולא יודעת סביר שגם הוא לא יהיה רגוע.
עדיף אמא תועה ויודעת מאשר אמא תוהה ומחפשת.
אנחנו הביטחון שלהם ואנו צריכים להיות משענת ראויה.
וחוצמזה. אין כמו הסבתות של פעם.
כדאי לשמוע מהן מה הן אומרות.
סבתי ז"ל נפטרה באלול האחרון בת 104 ולה היו שיטות.
הן ידעו להעביר מדור לדור את הידע האמהי.
ואת זה איבדנו בדור שלנו לצערנו.
הן לא זרמו. הן ידעו. למדו מקודמותיהן.
בע"ה , וצריך הרבה מזה, נעשה ונצליח.
לא הבנתייוקטנה
או שלא הסברתי נכון את השאלה שלי: שאלתי איך את יכולה לדעת מה נכון לי, לתינוק שלי, ולמשפחה שלי? איך את יכולה לדעת שמה שעבורך הוא נכון, יהיה נכון ומתאים לכולם? זה בתגובה לאמירה הנחרצת: "השינה הרצופה חיונית יותר מאוכל", למשל. אגב, לתינוק שינה רצופה היא מסוכנת. ההתעוררויות נועדו להגן על הילד מפני מוות בעריסה. ושאר הקביעות שלך בהודעה נוסח: "ילד צריך... "
לזה ענית? כי אם כן, אז לא כל כך הבנתי את התשובה. כלומר, נדמה לי שהבנתי שאת אומרת שאמא יודעת היא אמא שחושבת כמוך, ואמא שלא מסכימה איתך, היא אמא אבודה ולא רגועה. אבל אני מניחה שלא הבנתי נכון ולא לזה התכוונת.
(כי הדרך שלי מאוד שונה משלך, ואני לא אבודה ואני רגועה, יחסית. הרבה יותר רגועה ממה שהייתי כשנהגתי כמוך, עם שני הילדים הראשונים)
לזה ענית? כי אם כן, אז לא כל כך הבנתי את התשובה. כלומר, נדמה לי שהבנתי שאת אומרת שאמא יודעת היא אמא שחושבת כמוך, ואמא שלא מסכימה איתך, היא אמא אבודה ולא רגועה. אבל אני מניחה שלא הבנתי נכון ולא לזה התכוונת.
(כי הדרך שלי מאוד שונה משלך, ואני לא אבודה ואני רגועה, יחסית. הרבה יותר רגועה ממה שהייתי כשנהגתי כמוך, עם שני הילדים הראשונים)
השאלות ששאלת נכנות וטובות אך רלוונטיות גם לגבייערית נ
שיטתך.
מה שנכון לי ולתינוקי הוא מה שהיה נכון מימי הבריאה.
אנחנו מתחברים למעגל החיים שעובר מדורי דורות.
אנחנו לא המצאנו את העולם ואת טבע האדם, ולא אנחנו צריכים לגלות אותו מחדש (למרות שזה מאוד מפתה.. ההרגשה שאנו מחדשים וכו')
את השיטות הטבעיות לא צריך להמציא אלא לחפש במקורותינו.
והמקור שלנו לא אצל האינדאנים ולא אצל הילידים מאי שם.
נראה לי שלאמהות יש נטיה טבעית להיות טוטליות. ואם הם לא יורקות דם אאו לפחות הרוגות מעייפות הן לא מרגישות אמהות מספיק טובות.
זו נתינה ממקום גרוע ביותר.
אפשר להיות אמא ולחיות ...
אבל אני לא קבעתי מה "נכון" לכולןיוקטנה
ומה פירוש: "והמקור שלנו לא אצל האינדאנים ולא אצל הילידים מאי שם."
לא ראיתי בתנ"ך שמוזכר בקבוק, או מוצץ, או מטרנה, או עגלה, או אפילו חיתול. פספסתי משהו?
ואם את כבר הולכת לחפש במקורות, אם את יכולה למצוא לי, פספסתי גם איפה כתוב בתנ"ך שההורים ישנו הרחק מילדיהם, ושלחו אותם למיטה בטקס של מקלחת וסיפור (ואני לא אומרת שאני מתנגדת למנהג. גם אנחנו נוהגים לעשות טקס שינה של מקלחת וסיפור, אפילו שאנחנו לא דתיים).
לא ראיתי בתנ"ך שמוזכר בקבוק, או מוצץ, או מטרנה, או עגלה, או אפילו חיתול. פספסתי משהו?
ואם את כבר הולכת לחפש במקורות, אם את יכולה למצוא לי, פספסתי גם איפה כתוב בתנ"ך שההורים ישנו הרחק מילדיהם, ושלחו אותם למיטה בטקס של מקלחת וסיפור (ואני לא אומרת שאני מתנגדת למנהג. גם אנחנו נוהגים לעשות טקס שינה של מקלחת וסיפור, אפילו שאנחנו לא דתיים).
התכוונתי למשפט שלמה שםיערית נ
מוזכר סיפור כזה שאמא ישנה על הילד ששכב במיטתה -"וימת בן האשה הזאת לילה אשר שכבה עליו"... (מלכים א ג, יט עייני שם) כנראה משם נובעת האמונה התפלה.
התכוונתי שאין צורך להמציא תפיסות חדשות ומכלילות שזה לא טוב.
זה כן טוב.
לכי לסבתא שלמדה גם היא מסבתה וגידלה בפשטות צאצאים רבים בלי בעיות שינה (כנראה פחות מהיום, בכל אופן) היא גם קראה פחות ספרי חינוך ילדים מאיתנו.
ווי אני מבולבלת לגמרייוקטנה
את שני כותבים שונים??? אחת מכן בעד לינה משפחתית, ואחת מכן נגד?
ואגב סבתאיוקטנה
סתבא של בעלי ז"ל, סיפרה לנו פעם בצער איך שהיא השאירה את התינוק שלה לבכות ולא ניגשה אליו אפילו פעם אחת במשך כל הלילה. אז אחד מהשתיים:
1. היא סבתא, ולכן היא יודעת מה צריך לעשות: לא לגשת לתינוק כל הלילה.
2. היא סבתא, ולכן היא יודעת מה צריך לעשות:לגשת לתינוק בלילה כשהוא בוכה.
???
1. היא סבתא, ולכן היא יודעת מה צריך לעשות: לא לגשת לתינוק כל הלילה.
2. היא סבתא, ולכן היא יודעת מה צריך לעשות:לגשת לתינוק בלילה כשהוא בוכה.
???
ואגב, הבאת אסמכתא יפהיוקטנה
ללינה משפחתית, מספר מלכים, משפט שלמה ;)
זהו, ששם דווקא לא היתה להם משפחה..יערית נ
וברצינות: אני לא בעד שתינוק יבכה כל הלילה. חינוך למסגרת לא חייב להיות כרוך בבכי.
זו גם קיצוניות שילד בוכה לילה שלם ולא ניגשים אליו.
# "תנו לגדול בשקט" #יוקטנה
אכן, המטרה היא עצמאות.
תינוק מתחיל את החייו כשהוא תלוי באימו ב-100% כמעט! היא אפילו נושמת ואוכלת בשבילו.
כשהוא נולד, הוא בבת אחת מתחיל לנשום וגם לעכל (אם כי רק מזון מעובד מאוד - חלב אם).
לאט לאט הוא לומד לשאת את עצמו, וגם לבטא את עצמו.
ואז, יום אחד, הוא אומר לכם: "יאללה אמא, ביי, אני לוקח ת'אוטו, אל תחכו לי!" אבל זה יקרה בערך 18 שנים אחרי תחילת החיים שלו, ולמרות זאת, אנחנו נמות מפחד (אין לי ספק).
לאט לאט! יש לו את הקצב שלו, ותאמיני לי שהשאיפה שלו לחירות גדולה משלנו פי מליון!
תינוק מתחיל את החייו כשהוא תלוי באימו ב-100% כמעט! היא אפילו נושמת ואוכלת בשבילו.
כשהוא נולד, הוא בבת אחת מתחיל לנשום וגם לעכל (אם כי רק מזון מעובד מאוד - חלב אם).
לאט לאט הוא לומד לשאת את עצמו, וגם לבטא את עצמו.
ואז, יום אחד, הוא אומר לכם: "יאללה אמא, ביי, אני לוקח ת'אוטו, אל תחכו לי!"
אבל זה יקרה בערך 18 שנים אחרי תחילת החיים שלו, ולמרות זאת, אנחנו נמות מפחד (אין לי ספק). לאט לאט! יש לו את הקצב שלו, ותאמיני לי שהשאיפה שלו לחירות גדולה משלנו פי מליון!
מצטרפת לרוח הדבריםיוקטנה
בכל פה! מילות המפתח הן פשרה: בין הרצונות שלנו, לצרכים של התינוק (ונא לשים לב להבדל בין "צורך" ל"רצון", ולתת משקל נוסף להבדל בין הבשלות שלנו, המבוגרים, לזו של התינוקות).
או פשרהמאמע צאדיקה
פשרה בין הצרכים שלנו לרצונות של התינוק
לאמא יש צורך לילה של שינה בריא ורצופה-פחות-או-יותר
לא פחות מהצורך\רצון\\\ של התינוק לאוכל\קירבה\חום\שינה
וזה שאמא היא אדם בשל ובוגר- לא מפחית את הצורך שלה בשינה-- רק כי תינוקי לא מבין את זה....
הלו?
יש אבא בבית?
לא מפחית את הצורךיוקטנה
אבל כן מגביר את היכולת שלה להתמודד עם הקושי, ולדחות סיפוקים...
היינו שם ומה עשינו..אנונימי (פותח)
מקוה שמילים אילו מוצאות אותך אם תינוק ישן שמבין ענין שאמא עייפה זה ממש לא פונקציה..
אם לא ,אנדב פה ברשותך את את שני השקל שלי..
לפני כמה שנים ( אם 2 הגדולים שלי)האמנתי באמת שאם תינוק רוצה -סימן שהוא צריך ופעלתי בהתאם. לא ישנתי שנתיים.
מתוך עייפותי גררתי את עצמי למומחית שינה שמתמחה בילדים (כן - יש דבר כזה.. )
שני דברים היא אמרה לי:
א- זה לא חסד שאני מפריעה לילד שלי לישון- להפסיק להעניק.( אני-מפריעה -לו ??!!!!)
ב-לשים את התינוק לישון כל 4 שעות על השניה. (ז"א אם הוא קם ב 6:00 הוא חוזר לישון ב 10:00 ב 14:00 ולילה ב 18:00) (הילד שלי היה אז בן 13 חודש עושים שינויים קלים לפי הגיל)
ה catch ? אם קורא והבחור לא רוצה לישון בשעה המיועדת,סבבה מחזיקים אותו "ער" עד שעת המנוחה הבאה..
חייבת לציין שיצאתי ממנה מאוד סקפטית -זה לא יכול להיות כזה פשוט..
והאמת זה לא היה..התחלתי את השיטה למחרת ..היה לי קשה (תאמיני לא נעים להסתכל על השעון ב 2 בבוקר ולדעת שאת צריכה לספור עכשיו עד 6:00 ושהגדול שלך קם בול בשבע!)
היה לו קשה - הוא לא ממש קיבל את תום עידן ההנקות הליליות - בקבוק אם מים - לא ממש מהוה תחליף
בקיצור לקח לבחור 48 שעות להבין ענין - אבל זה קרה.(בלי הרבה בכי עם בכלל)
היום אני אמא ל- 4 בנים ,הגדול בן 7 והקטן בן 2 ,אני משתמשת בשיטה אם שינויים קלים בגלל הגיל מלידה .
ב"ה החברה פה ב 7:30 כבר במיטות. קצת מספרים לי על היום,שמע ,נשיקת לילה טוב וזהו.
אני היום מבינה שעשיתי אתם" חסד" גדול - למדתי אותם לישון...
מצטערת - לא זוכרת את הסיסמא...אנונימי (פותח)
אז מה שאני רוצה לאמר- לא הייתי פה המון זמן ואני בשוק מכל התגובות... ממש תודה!
אבל אני חייבת להגיב!
ראשית- אני אמא מאוד מפנקת- ולדעתי רק האמא עם חושיה הבריאים יכולה לדעת כמה זה "טו מאטש" לטעמה. אכן גם אני חושבת שזה מאוד אינדווידואלי.
שנית- אני לא מפריעה לילד לישון - אלא הוא קוטע אותי משנת היופי- אלא שצריך גבולות. כמו כל דבר בעולם..
אלא שצריך גבולות. כמו כל דבר בעולם.. חוצמזה- אנ'לא מסכימה בכלל עם כל האלה שאומרות שצריך לישון עם הילד וכאלה.. כי כל אחד צריך להיות במיטה שלו ואני גם צריכה חיים עם בעל וחוצמזה סיבה טכנית אם יהיו עשרה ילדים שרוצים לישון איתנו במיטה- לא נראה לי שהמציאו מיטה כזאת ענקית וגם אם יש -הבית שלנו ממש פצפון - אז זה יורד.
לגבי ה"לחנך"- זה נכון לחנך אבל אני אומרת תני לילד לצאת מהבטן - נכון שילד מחנכים עוד מהבטן- אבל נראה לי שלקחת את זה קשה ...- ילד כן צריך רכות וגמישות.
לילד שלי אין בעיות אכילה הוא אוכל לפני- מצוין, מתקלח הכל סבבה-ב"ה! אלא שבעיות שינה לא חסרות לא- אז נעזרתי במקסימות שלמעלה - ולפחות הקטע של איך להירדם - הולך אחלה- ז"א הכנסתי אותו לרוטינה קבועה- של טקס לפני השינה אוכל במיטה וישן , אחרי מקלחת. והוא נרדם מצוין- מה שלא הצלחתי קודם
המשך-אנונימי (פותח)
הבעל אחלה- בפוקוס- ועוזר! לפעמים עובד לילה... אקיצר הילד עכשיו נרדם בלי יותר מדי מאמץ (בזכות המתוקות מלמעלה)..אבל עדיין קם הרבה (יותר מ4 פעמים) בלילות. למרות שאוכל הרבה במשך היום ובמיוחד מפטמת אותו לפני השינה... נראה לי נזרום איתו אולי זה יפחת בהמשך- אולי שינים? לא יודעת .. תודה מתוקות אני הולכת לישון- לילה טוב!
אני הולכת לישון- לילה טוב!איזה כיף לשמוע! בהצלחה בהמשך...דבורי
זה גם אופי של ילדקיווי
אני מתייחסת אותו דבר לשני ילדי (די זורמת איתם)
הגדול התעורר כל שעה וחצי שעתיים - זה היה סיוט...
השני יכול לישון לי איזה 6- 7 שעות ברצף
ולא עשיתי כלום .אני מניקה אותו דבר (הנקה מלאה עפ"י דרישה)
כנראה שיש ילדים יותר ערניים... ואל תדאגי הם גודלים והעניינים מתאזנים
אה זאת חנות דפוקה! הם גנבים!יוקטנה
הבגדים שלהם מתפוררים אחרי שימוש יחיד, וגם צובעים בדרך את כל הכביסה! ראו הוזהרתם!
גם שקרנים בנוסף לכל:נווה מדבר
בהודעה אחרת שלה היא מחפשת עובדים ל"חנות שהיא ביקרה בה":
ימים גמישים
שכר 200 ש"ח לערב ,+ שעות נוספות, +בונוסים שונים
מעל 21, מעל שנה רשיון, אמינות וחריצות
לפרטים שירה 0506786168
אה, וכמובן, היא בכלל מתל אביב והיתה רק בטיול בחיספין...
לא קונים משקרנים וגנבים!!!
מצויין. גם לי היה ברור שזו פרסומתמשה
ליהודית פוגל - יש דרך לחסוך אותה מאיתנו?דבורי
תראו את הכרטיס שלה, אין דרך למחוק אותה מהפורומים?
את היית שם וקנית, שאת עונה בכזה ביטחון?אנונימי (פותח)
כי אני מנהלת את החנות, אני לא זוכרת על מישהי אחת שהתלוננה.
וגם אם יש תלונה, ראוי שתתקשרי לחנות (או אלי) ותבררי מה אפשר לעשות, במקום להכפיש ע"ג האינטרנט, מקומות פרנסה של אחרים.
ובפרט לפני הימים הנוראים.
במקרה, שמעתי מחברה שראתה את התגובה שלך כאן בפורום, ולכן נרשמתי ונכנסתי כדי להגיב.
החנות היא אכן עודפים של בגדי מעצבים, והמחירים בה לא עולים על 150 ש"ח (לכל היותר), יש בה גם תכשיטים מכסף וגולדפילד, והרבה נשים (גם מהגולן, וגם מטיילים), נכנסו, קנו ונהנו, ואפילו באו שוב עם אורחות/חברות.
אז בבקשה, אם לא היית, את מוזמנת לראות במו עינייך, לפני שאת מגיבה.
ולגבי מושט שפרסמה, כנראה היא יודעת על מה היא מדברת... ולכן היא ממליצה בפה מלא.
וגם אם יש תלונה, ראוי שתתקשרי לחנות (או אלי) ותבררי מה אפשר לעשות, במקום להכפיש ע"ג האינטרנט, מקומות פרנסה של אחרים.
ובפרט לפני הימים הנוראים.
במקרה, שמעתי מחברה שראתה את התגובה שלך כאן בפורום, ולכן נרשמתי ונכנסתי כדי להגיב.
החנות היא אכן עודפים של בגדי מעצבים, והמחירים בה לא עולים על 150 ש"ח (לכל היותר), יש בה גם תכשיטים מכסף וגולדפילד, והרבה נשים (גם מהגולן, וגם מטיילים), נכנסו, קנו ונהנו, ואפילו באו שוב עם אורחות/חברות.
אז בבקשה, אם לא היית, את מוזמנת לראות במו עינייך, לפני שאת מגיבה.
ולגבי מושט שפרסמה, כנראה היא יודעת על מה היא מדברת... ולכן היא ממליצה בפה מלא.
לפני הימים הנוראים...נווה מדבר
וגם בלי שום קשר אליהם,אני לא הייתי מפרסמת במקומות שאסור לפרסם בהם!
זו גניבה!!!
את בעצמך גוזלת מקורות פרנסה של ערוץ 7!
לא קונים מגנבים ועוד עם כזו תעוזה לפרסם שוב!!!!
ואגב, "מושט" היתה וכ"כ נהנתהנווה מדבר
עד ש...
היא התחילה לפרסם בשבילך שמחפשים עובדים?
את באמת חושבת שאנשים פה עד כדי כך פסיכיים???
קודם כל אני לא פרסמתי, רק כתבתי שאני מנהלת את החנואנונימי (פותח)
ושנית, אני לא מחפשת עובדים, יתכן ומושט מחפשת עובדים למכירות שהיא מקיימת, אבל אין להן קשר לחנות בחיספין. היא רק מספקת לי את הסחורה.
שלישית, אם הייתי רוצה לפרסם, הייתי נותנת פרטים כמו שעות פתיחה, טלפונים וכד', וזאת לא עשיתי. כך שאני לא חושבת שיש כאן מקום להתלהם עלי (מה עוד שאינך מכירה אותי, ואני מכירה את הפורום הזה רק שעות מועטות, וחבל שאגבש דעה שלילית על סוג האנשים שגולשים כאן).
את צודקת שפרסום צריך להיעשות בצורה מסודרת ולשלם עליו (מי כמוני יודעת, כיון שבמקצועי אני מעצבת גרפית ומתעסקת גם בפרסום). אך כאן נעשה הפרסום לחנות שלא בידיעתי, וכהמלצה של גולשת, שזו זכותה המלאה לכתוב שהיתה בחנות והיא ממליצה עליה, כמו במקרים אחרים בהם אנשים שמבקרים בפורומים ממליצים על מקומות/אטרקציות ושאר מוצרים אחרים.
כל עוד לא נעשה שימוש אמיתי בפרסום פרטים מזהים (כמו שאחרים עושים פה בניקים שלהם), אני לא מבינה מדוע אתם צריכים להתלהם ולהשמיץ!
לא גזלתי פרנסה של אף אחד, (מה עוד שפרנסה משמים...) ואני מקווה שלא אגיע לידי מצב שכזה.
באתי רק להבהיר את העניינים כדי שלא יצא שם רע לחנות שאני מנהלת, וזה לגיטימי.
שלישית, אם הייתי רוצה לפרסם, הייתי נותנת פרטים כמו שעות פתיחה, טלפונים וכד', וזאת לא עשיתי. כך שאני לא חושבת שיש כאן מקום להתלהם עלי (מה עוד שאינך מכירה אותי, ואני מכירה את הפורום הזה רק שעות מועטות, וחבל שאגבש דעה שלילית על סוג האנשים שגולשים כאן).
את צודקת שפרסום צריך להיעשות בצורה מסודרת ולשלם עליו (מי כמוני יודעת, כיון שבמקצועי אני מעצבת גרפית ומתעסקת גם בפרסום). אך כאן נעשה הפרסום לחנות שלא בידיעתי, וכהמלצה של גולשת, שזו זכותה המלאה לכתוב שהיתה בחנות והיא ממליצה עליה, כמו במקרים אחרים בהם אנשים שמבקרים בפורומים ממליצים על מקומות/אטרקציות ושאר מוצרים אחרים.
כל עוד לא נעשה שימוש אמיתי בפרסום פרטים מזהים (כמו שאחרים עושים פה בניקים שלהם), אני לא מבינה מדוע אתם צריכים להתלהם ולהשמיץ!
לא גזלתי פרנסה של אף אחד, (מה עוד שפרנסה משמים...) ואני מקווה שלא אגיע לידי מצב שכזה.
באתי רק להבהיר את העניינים כדי שלא יצא שם רע לחנות שאני מנהלת, וזה לגיטימי.
איכס איכס איך את לא מקיאה על עצמך? יא דוחה מגעילהיוקטנה
את חושבת שאת עובדת על מישהו??? או שאת ברצינות עובדת על עצמך שאת "בסדר"??? שאת לא גוזלת וגונבת? איכס איזה יצור עלוב את! אמן שיגנבו לך את כל הסחורה והכסף! נראה לך שמישהו מאמין לך שזו לא את בעצמך כתבת את כל ההודעות האלה??? בקלות אפשר לברר לפי כתובת איי.פי שההודעות יצאו בדיוק מאותו המחשב, יא סתומה! מטומטמת! בורה! מפגרת!
יאללה יאללה שימחקו כבר את הגזל המגעיל והמכוער והמתועב הזה שלך כאן באמצע הפורום היפה והתמים וטהור הזה! שיעיפו מכאן אותך יא מלוכלכת, בין כל האנשים היפים והטובים שכאן!
(ואחרי כל הקללות האלה, כבר באמת שלא נותרה ברירה אלא ל-מ-ח-ו-ק, ויפה שעה אחת קודם. תודה! 
)
)צר לי שבפורום של ערוץ 7 שאני מכבדת...אנונימי (פותח)
נראה לי, קצת יותר ממך, אפשר לראות שפה מלוכלכת שכזו.
עדיף שאת ההודעות שלך ימחקו, או שתעדני את השפה. כאן זה פורום ציבורי ולא פרטי, ולא פלשתי לאף אחד לתחום.
אפשר בקלות, נכון לברר לפי כתובת איי פי, אז אולי כדאי שתבררי לפני שאת פותחת פה כזה גדול.
אין לי מה להסתיר.
אני מכירה את ערוץ 7 עוד לפנייך (אני קצת יותר גדולה ממך), וכבוד לאנשים זה משהו שאני משתדלת לתת, במיוחד אם אני לא מכירה אותם.
זה לעניינו, ולא לעניין החנות.
צר לי שהביקור בפורום של ערוץ 7 שנחשפתי אליו היום לראשונה, יהיה גם האחרון, עקב השפה והבוטות של האנשים המנהלים כאן את הפורומים.
את לא חייבת לבוא לבקר בחנות, רק ביקשתי שתפסיקי להפיץ לשון הרע ורכילות...
שיהיה לך כל טוב...
עדיף שאת ההודעות שלך ימחקו, או שתעדני את השפה. כאן זה פורום ציבורי ולא פרטי, ולא פלשתי לאף אחד לתחום.
אפשר בקלות, נכון לברר לפי כתובת איי פי, אז אולי כדאי שתבררי לפני שאת פותחת פה כזה גדול.
אין לי מה להסתיר.
אני מכירה את ערוץ 7 עוד לפנייך (אני קצת יותר גדולה ממך), וכבוד לאנשים זה משהו שאני משתדלת לתת, במיוחד אם אני לא מכירה אותם.
זה לעניינו, ולא לעניין החנות.
צר לי שהביקור בפורום של ערוץ 7 שנחשפתי אליו היום לראשונה, יהיה גם האחרון, עקב השפה והבוטות של האנשים המנהלים כאן את הפורומים.
את לא חייבת לבוא לבקר בחנות, רק ביקשתי שתפסיקי להפיץ לשון הרע ורכילות...
שיהיה לך כל טוב...
את מתכוונת שליה111 התכוונה ליוקטנהשירקאחרונה
שינה רצופה בלילהאנונימי (פותח)
שלום לכל האנשים והנשים בפורום. חיפשתי את השאלה שלי בפורום הזה ובפורום לידה והריון אבל לא מצאתי, אבל מה, אני בטוח במיליון אחוז שכבר כתבו את השאלה הזאת 20 פעם, והייתי רוצה להתייעץ עם ההורים שכבר עברו כמה וכמה ילדים, פשוט בגלל שזה ילד ראשון שלנו, ואני רוצה לנסות ללמוד מטעויות.
הבחור הקטן שלנו בן 3 חודשים וחצי [כן, אני מודע לזה שהוא עדיין קטנטן], ואנחנו משכיבים אותו קבוע כמעט בשעה 19:00 בערב, הוא ישן רצוף עד השעה 00:00 ולפעמים עד 01:00, 02:00, ובמקרה הכי טוב שהוא מאוד נדיר עד 03:00, ואז הוא יונק שעתיים, שלוש עד הבוקר. כמובן שהוא בהנקה מלאה.
השאלה שלי היא כזאת. אני רוצה שאישתי היקרה תוכל כמה שיותר לישון כדי שגידול הילדים יהיה כמה שפחות קשה, צריך גם לחשוב שאם רוצים לגדל משפחה גדולה ושהזוגיות תהיה בריאה צריכים להיות בריאים בנפש, ולישון, הרבה לישון. זה הקו שמנחה אותי כל הזמן, שלא מדובר כאן בילד אחד, אלא בגידול משפחה גדולה.
האם יש עניין לנסות להרגיל אותו שבלילה לא אוכלים? יכול להיות שזה מאוחר מדי? ואיך אתם עושים את זה, עשיתם את זה? איך? או שבכלל אתם מתנגדים לזה מכל וכל?
אני מאוד אשמח לתגובות מפורטות ומנומקות.
תודה רבה רבה מראש!!
חיים
תראה חייםבוזי נוזי
קודם כל לדעתי ההסתכלות שלך נכונה.
אם רוצים משפחה גדולה חשוב לעסור לאישהכמה שיותר.
קבל ח"ח.
חוץ מזה יכול להיות שהצ'וצ'יק שלכם פשוט ראעב ולא יכול להתאפק עד הבוקר, אז-
1. אפשר לשאוב לו במשך היום ובלילה אתה תקום לתת לו בקבוק, וכך אשתך תוכל להמשיך לישון, או משמרות של לילה לילה.
2. לתת מטרנה לפני השינה ואז בד"כ הוא ישן 12 שעות, בגיל כזה. (לפי הניסיון שלי עם 3 ילדים כ"י)
תנסו ליזום ארוחה ב22:30 - 23:00אמא לא מקצועית
תנסו ליזום ארוחה ב22:30 - 23:00 - כמה שיותר מאוחר אבל לפני שאמא הולכת לישון. לא להעיר אותו ממש, להניק בחדרו בחושך ואחרי ה"גרפס" להחזיר מיד למיטה. בגיל הזה הם יכולים לאכול פחות או יותר מתוך שינה. בתקוה שזה יחזיק אותו עד הבוקר. אצלנו זה עבד אחרי כמה לילות של הסתגלות של הבטן הקטנה לסדר הזמנים החדש.
הרעיון הוא של "הלוחשת לתינוקות" (יש ספרי הדרכה כאלה... לא חייבים לציית להם "כזה ראה וקדש" אבל לפעמים מוצאים רעיונות טובים בספרים)
הסתייגויות: 1. לי יש רק בנות - שמעתי שעם בנים זה קצת יותר קשה להביא לשינה של לילה שלם. (יותר רעבים...)
2. אם אתם רואים שזה מוציא אותו משינה עמוקה ואח"כ השינה שלו כבר לא טובה - אולי זה לא מתאים לכם.
ודרך אגב: אף פעם לא מאוחר מידי, 3 וחצי חודשים זה אולי אפילו מוקדם מידי (למרות שרבים כן ישנים לילה שלם בגיל הזה)
בהצלחה
תקשיב ללב שלךיוקטנה
כתבת "אני מודע לזה שהוא עדיין קטנטן" - הלב שלך אמר לך את זה - תקשיב ללב שלך! הוא באמת מאוד מאוד קטנטן, וצריך כל כך הרבה! אנחנו אמא ואבא, מבוגרים, חזקים, יכולים להתגבר ולהתמודד. תינוק כל כך קטנטן צריך אותנו חזקים, כדי לתת לו עוד ועוד, לתמוך בו עד שיגדל. לא אמרתי שזה קל! אבל זה התפקיד שלנו, ובשביל זה אנחנו כאן - בשבילו.
מבחינת הרגלי שינה - ילד לא "אמור" לישון לילה רצוף עד גיל שנתיים. יש ילדים שעושים את זה, אבל הם בדרך כלל ילדים של מישהו אחר עד גיל שנה, אמורים לתת להם אוכל בלילה כשהם מבקשים. חשוב לזכור שבשבילם זה לא רק אוכל, אלא גם שתיה. חשוב לתת להם את הנוזלים האלה. במידה והתינוק יונק, יפה לדעת ש"מישהו" סידר את זה ככה, שחלב האם בלילה הוא הרבה יותר נוזלי! בעיקר מים!
מאחלת כמה שיותר לילות קלים!
מבחינת הרגלי שינה - ילד לא "אמור" לישון לילה רצוף עד גיל שנתיים. יש ילדים שעושים את זה, אבל הם בדרך כלל ילדים של מישהו אחר
עד גיל שנה, אמורים לתת להם אוכל בלילה כשהם מבקשים. חשוב לזכור שבשבילם זה לא רק אוכל, אלא גם שתיה. חשוב לתת להם את הנוזלים האלה. במידה והתינוק יונק, יפה לדעת ש"מישהו" סידר את זה ככה, שחלב האם בלילה הוא הרבה יותר נוזלי! בעיקר מים! מאחלת כמה שיותר לילות קלים!
לחיים היקריהודית פוגל
השעה שבה אתם משכיבים אותו - 7 בערב - היא מוקדמת מידי לגיל הזה. מאוד מאוד מוקדמת. רצוי לתת ארוחה בסביבות 12 בלילה, ואם יישן עד 5 בבוקר זה יפה מאוד בגיל הזה. גם משקלו חשוב. ככל שהוא עולה במשקל יהיו לו יותר רזרבות בגוף כדי לשרוד יותר בלילה ללא אוכל. אבל מתחילים בדרך הזאת: ארוחה אחרונה לפני שאתם הולכים לישון משהוא כמו בחצות פלוס ואז שהוא יעשה "לילה" עד 4-5 לפנות בוקר ולא משבע עד חצות פלוס. רצוי אפילו לא לתת לו להירדם חזק עד אחרי ארוחת חצות ואז כשהוא עייף ושבע יש לכם סיכוי לישון ללא הפרעה כחמש שעות. ככל שהוא יגדל הזמן הזה יתארך. רק בגיל שנה פלוס אפשר לצפות לשינת לילה משבע עד שבע. כ"ט וגידול קל.
3 חודשים?קיווי
ברור שעדין צריך לאכול בלילה....
אנחנו בסביבות גיל שנה הרגלנו את הילד לא לינוק בלילה. וגם הבאנו לו מים כשהוא ביקש
הפרעות שינה אסור להזניח - חובה לפנות למומחה!אנונימי (פותח)
הבן שלי (היום בן 7 שיהיה בריא...) סבל מהפרעות שינה קשות. הייתי צעירה ועקשנית וסרבתי לקבל יעוץ מקצועי.
כשתינוק לא ישן, גם אמא שלו לא ישנה ויש לזה השלכות חמורות על שלום בית ועל הזוגיות (מנסיון...)
כשהתינוק שלי היה בן 4 חודשים כבר הייתי בדיכאון קליני עמוק.
אל תגיעי למצב שאני הגעתי אליו - פני ליעוץ מקצועי, הדברים האלה לפעמים מסתדרים מעצמם ולפעמים לא, אל תקחי צ'נס...
אני ממליצה לך בחום על יועצת שינה יראת שמים ומאוד נעימה ועדינה. היא חוללה פלאים עבור חברה שלי ויש לי עוד חברה שנמצאת עכשיו בטיפולה. אלה הפרטים שלה:
שירה קראוטהמר
אחות מוסמכת, התמחות בפגים וילודים.
יועצת שינה מוסמכת,
מנהלת שירותים לפני ולאחר לידה בבייבי לינק.
1-599-594-595
shira@babylink.co.il
http://www.babylink.co.il
אחות מוסמכת, התמחות בפגים וילודים.
יועצת שינה מוסמכת,
מנהלת שירותים לפני ולאחר לידה בבייבי לינק.
1-599-594-595
shira@babylink.co.il
http://www.babylink.co.il
לילה טוב ושינה ערבה....
הורות - משימה לכל החייםפיגא
ב"ה
הרבה דברי חכמה נכתבו בתשובה לשאלתך, וארשה לעצמי להוסיף עוד כמה.
ראשית, מעולה שהוא יונק הנקה מלאה. (ולגבי ההצעה שהועלתה שיקבל בקבוק תמ"ל (תחליף לחב אם, דוגמת מטרנה), עדיף לוותר. בקבוק תמ"ל אחד ביום משנה את הפלורה הבריאה והטבעית במערכת העיכול של התינוק היונק למשך 24 שעות, כך שבקבוק ביום גורר הפסד אדיר).
תינוקות יונקים קמים בדרך כלל כל שעתיים שלוש (והמרחמים על הוריהם, קמים בלילה עכל ארבע שעות). מהתיאור שלך, זכיתם בפיס!!! הוא ישן בודאות 5 שעות ואולי עד 8 שעות ברצף בלילה!!! אשריכם!!!
יתכן שבמקום לשנות אותו, אולי תשקלו לשנות את סדר הערב שלכם? לסגור את הטלפון וכדומה כשהוא הולך לישון, ולטפח את הזוגיות שלכם אז? תמיד ממליצים לאמא של תינוק קטן לישון כשהתינוק ישן. אולי כדאי שאמא תידן גם היא בשבע, ותקום רעננה להיות רעיה בתשע?
יש אפשרות נוספת שהרבה הורים אוהבים והיא להשכיב את התינוק לישון בתחילת הלילה במיטתו, וכשהוא קם באמצע הלילה, לארח אותו במיטה ליד אמא. כך אמא קמה רק פעם אחת בלילה (ואפשר שהאבא האוהב יקום ויביא אותו...). את המשך הלילה מבלה אמא בשכיבה, תוך כדי הנקה ו\או שינה. האפשרות הזו מאפשרת לאמא לנוח ולשמר כוחות לבוקר. התינוק יכול לינוק ואמא יכולה לישון, בו זמנית.יחד עם זאת, ועדיןן, אמא פנויה להיות רעיה בתחילת הערב.
כל זה, בתנאי שהמיטה של אמא ליד קיר או שיש מעקה בטיחות כלשהו בקצה המיטה של האמא, כך שהקטנציק לא יתגלגל חלילה לרצפה.
קחו את כל הרעיונות שמציעים לכם ושלבו ביניהם כך שיהיה טוב לכם.
בהצלחה!
מחויבות לתינוקרקריקי
שלום, לנו יש ב"ה מספר ילדים ומילד לילד מתברר לי יותר עיקרון ששמעתי מזמן אך לצערי הוא מאד לא פופולרי בחברה ה"מודרנית" העקרון הוא (בערך) ככל שתשקיע ותיתן יותר בגיל הקטן ביותר אתה יוצר תינוק וילד פחות תלותי . במקום להילחם בצרכים הכי טבעיים של הילדים ולאפשר להם להתפתח ברוגע ושמחה, אנו מוצאים את עצמינו דואגים קודם לנוחות שלנו בטענה של "עלינו לשמור על עצמינו בשבילם".אך אנו צריכים לדעת ולהפנים שגידול משפחה הוא אינו דבר נוח ואינו קל, זה עונג גדול וברכה עצומה אך זוהי עבודה קשה, וזה אומר לקום בשעות לא שעות, ולטייל ולנדנד וכו'
עלינו לבחור לקבל את הצרכים של התינוקות ולא לעצב כל הזמן את ההתנהגות שלהם, ולהחליט לשמוח בכל פעולה קטנה וגם אם היא קשה ומעייפת, רק שינוי גישה כזה יאפשר לנו "לשמור על עצמינו" למען הזוגיות והמשפחה. שמחת הנתינה לילד הרך רק מעצימה את הקשר לילד ונותנת כח, ופתאום הקושי והעייפות מפנים מקום לרוגע, לשמחה ואפילו לעירנות גם אחרי לילה קשה במיוחד.בהצלחה
גיל מצוין להתחיל לישון לילה.יערית נ
העצה של הלוחשת עובדת גם אצל בנים.
מתחילים אחרי הצהרים להאכיל כל שעתיים ( בערך מהשעה ארבע)
מקלחת ארוחה ושינה בשבע.
באחת עשרה ארוחת חלום , לא צריך להעיר. תוך כדי שינה.
ובע"ה שש שבע שעות שינה.
תנסו ותגידו איך הלך.
בשלב מסוים הם חוזרים להתעורר וזה סימן שצריך להוסיף אוכל במהלך היום.
דרך אגביערית נ
יש תחנוקות שמתו מזה שישנו ליד אמא סחוטה מעייפות.
זה לא נכון.יוקטנה
כמו שאת לא מתגלגלת ונופלת מהמיטה, אפילו כשאת סחוטה מעייפות, ככה לא מתגלגלים על הילד. זו פשוט אמונה תפלה.
דווקא יש מקוריערית נ
עייני בספר מלכים. משפט שלמה.
וזה עוד בתקופה שנשים היו מחוברות לעצמן.
אוה! דוגמא מצויינת!יוקטנה
גם לאישה ההיא היה צריך לומר: "הרצחת וגם ירשת"
כי איך התחילה האמונה התפלה הזו? זה היה שקר נפוץ של הורים, כדי לפתור בעיה של הריון בלתי רצוי. פשוט מאוד: "אופס! בטעות מעכנו את הילד בלילה!". ניתן לשער שהגברת ילדה תינוק לא איכותי, או משהו כזה, ומצאה דרך לפתור את הבעיה. מי שיכולה לגזול תינוק מאישה אחרת, יכולה בקלות גם למעוך את שלה "בטעות", עלק...
ואם כבר חזרה למקורות - שתיהן ילדו בלידת בית ;)
כי איך התחילה האמונה התפלה הזו? זה היה שקר נפוץ של הורים, כדי לפתור בעיה של הריון בלתי רצוי. פשוט מאוד: "אופס! בטעות מעכנו את הילד בלילה!". ניתן לשער שהגברת ילדה תינוק לא איכותי, או משהו כזה, ומצאה דרך לפתור את הבעיה. מי שיכולה לגזול תינוק מאישה אחרת, יכולה בקלות גם למעוך את שלה "בטעות", עלק...
ואם כבר חזרה למקורות - שתיהן ילדו בלידת בית ;)
אני דווקא בעד לידת בית..יערית נ
תודה לכולן על התשובות!!אנונימי (פותח)אחרונה
רציתי להודות על התשובות המפורטות שקיבלתי. אמממ.... את הארוחת חלום ניסינו והוא המשיך להתעורר, כך שלא ראינו מזה תוצאות, למרות שאולי כדאי לנסות שוב, אחרי הכל היום הוא יותר מבוגר מלפני חודש וחצי.
אני אישית בעד מטרנה לפני שינה, אבל אישתי מתנגדת מאוד, ואני מאוד מכבד אותה בהקשר הזה, ובינתיים אנחנו מחליטים שלא להביא מטרנה.
לגבי התשובה של יהודית פוגל להשכיב מאוחר את הילד, אנחנו לצערנו לא מסכימים בעניין הזה, הוא פשוט משעה 17:00 מתחיל להיות עצבני, ולאחר מכן פשוט נרדם עמוק לשנת לילה איפה שלא נשים אותו אפילו בלי מקלחת, ובגלל זה החלטנו על שעת ההשכבה הספציפית. וגם מבחינה עקרונית יכול להיות שנכון יותר להשכיב את הילד עם השמש, אבל זה בהחלט נתון לדיון.
העצה המעניינת של פיגא שהאמא תלך לישון בשבע ותקום בתשע היא מבריקה, אבל לא ברור שזה מציאותי עבור אישתי [ברגע שהיא הולכת לישון, היא הולכת לישון] 
.
.נאמרו עוד כמה דברים אבל לבינתיים מבחינתי הגבתי. אני מודה לכן, ואני מרגיש שאכן גם אנחנו חושבים על כל העצות שנתתן, וזה נותן לי הרגשה טובה לדעת שאנחנו לא זורמים עם החיים אלא מנסים לתקן ולשפר אותם, כנראה שבמצב שלנו העכשווי נצטרך להישאר עם המציאות הקיימת עד לגיל שבו הוא יתחיל לקבל אוכל מוצק ואז אולי המצב ישתפר יותר. אפשר לכאורה לבוא ולומר לנו שאם אנחנו רוצים לישון יותר אז לתת מטרנה לפני שינה או להשכיב מאוחר, אבל מהסיבות שפורטו לעיל בחרנו שלא לעשות זאת. יוצא בעצם כשאני חושב על זה שמטרת השאלה שלי הייתה גם לבחון את דרכנו האם אנחנו הולכים בדרך נכונה, ובו בזמן לבחון דרכים אחרות של אנשים בעלי ניסיון ולראות אולי יש מה לשפר ולתקן, גם אם המסקנה שלנו נשארה אותו דבר, אני שמח ששאלתי ויכול להיות שבעתיד כן נשנה את דרכנו ע"פ מה שנאמר כאן....
מאוד שמחתי לראות תגובות רבות [לא ציפיתי שיהיו כל כך הרבה] ואני מודה לכן, ונראה לי שאמשיך בעז"ה להתייעץ בפורום הזה, זה נראה פורום מאוד חשוב, שהרבה הרבה ניסיון מסתובב כאן, וכדאי להיעזר בו, בדיוק כמו שאני נעזרתי מכן בשאלה הזאת.
במידה ויהיו עוד תגובות בוודאי אשמח לשמוע.
תודה רבה,
חיים