היא ניסיון שבדרך כלל נוטה לכישלון. ומה אם הוא לא קם בבוקר כי לא טוב לו?! האם הבן שלך עצלן מלידה?
מאיזה עמדה את באה וקובעת מה טוב לילד? האם הוא משתף אותך בכל מה שעובר עליו בישיבה?
האם את יודעת מה הם ההתמודדויות שלו שם? מה המצב החברתי? והלימודי? ואולי יש מתח עם תלמיד אחר קצת אלים?
וחוץ מזה, מה גורם למנהל להתנכל לתלמיד מסויים? האם למנהל יש מספיק זמן בשביל טיפול פרטני בכל תלמיד?! מה גורם לכתחילה להתנגשות בין המנהל לבנך?
אל תקחי את הדברים שלי כאילו אני מאשים אותך, אני רק מעלה נקודות שנשכחות לעיתים.
אני עצמי עזבתי ישיבה בכיתה ט' לטובת בטלה מוחלטת בבית גם במישור המעשי וגם הדתי, ואני מברך על החלטה זו בכל פעם שהיא עולה בראשי.אין דבר יותר רע בשהייה בכפייה במוסד קר ומנוכר.
אחרי הבטלה עברתי ללמוד בישיבה עלק פחות טובה בהרבה, ומשם החיים שלי רק פרחו (היום אני נשוי באושר+) וגם חזרתי לישיבה הזו כמדריך.
דבר נוסף, למרות שזה דבר שאנו מדחיקים מאוד, אנחנו חייבים להיות מודעים בירכתי ראשנו שאולי הילד נפל קורבן... דבר כזה לא יעלה בשום שיחה עם ההורים והכל מסביב יהיה תירוצים, ואני מכיר אישית מקרה כזה.
גם אם המצב לא חמור עד כדי כך, ובעזרת ה', זה לא כך, אני לא חושב שיש סיכוי שאתם באמת יודעים את הסיבה.
אני מציע קצת יותר אמון בנער. אם אחרי כל ההסברים ההגיוניים הוא עדיין מתעקש לעבור, זכותו.
כל האמור לעיל תקף לדעתי גם לילד בכיתה ד' (לדוגמא, הגיל בו אני עברתי מוסד לראשונה...).
הרבה בהצלחה
ארל'ה