פורום הורות (עמוד 382)

בהנהלת:
שרשור חדש
צריכה עזרה בברכה לסוף שנה לגננותאנונימי (פותח)
שלום לכולם,
אשמח לעזרתכם.
ביקשו ממני להכין ברכה לגננות ולצוות הגן למסיבת סוף שנה.
רציתי לעשות משהו מקורי וחשבתי במקום להקריא את הברכה כמו שמקריאים בכל שנה.
לשיר אותה.
מה דעתכם על הרעיון?
מה שחסר לי, זה איזה שיר יתאים בתור פלייבק לברכה.
אני מעדיפה שיר חסידי אם יש למישהי רעיון ובעדיפות שנייה שיר עברי.

רעיונות יתקבלו בברכה.
תודה רבה לכם!

רעיונותנחשוניתאחרונה
שיר עברי: ויויו גם (עוד כשהיינו קטנות ורכות בשנים)
קישור
http://www.shiron.net/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=578&wrkid=4376

ויויו גם
להקת הנח"ל
מילים ולחן: ג'ורג' ברסאנס
תרגום: דן אלמגור
קיים ביצוע נוסף לשיר זה

עוד כשהיינו קטנות
ורכות בשנים
כבר אז קלטנו שמועות
שישנם גם בנים,
כבר אז שיחקנו בגינה
עם הבנים של השכונה,
ולכשלגן הולכות היינו -
אז בשורה ת'כביש חצינו...

יחד עם גיגי ה"לץ"
ועם צפצא "בול עץ"
ועם שוקילה "ג'ורה".
יחד עם צוציק "ינשוף"
ועם חיליק "פרצוף",
ועם שמיל "עמוד בצד!"
יחד עם צבינג'י "ס'תכל"
ועם ג'ינג'י "מקל"
ועם זלמן "בלורה"
וכמובן -
גם עם שפץ הקטן,
וזם
ויויו גם.

עת הילדות נעלמה
וחלפה לאיטה.
יחד צעדנו עמה
מכיתה אל כיתה.
וכשהגיעה השעה -
יחד הלכנו לתנועה.
עם מי נפתח כל פעולה עם
"הי, הנה מה טוב ומה נעים"?

יחד עם גיגי ה"לץ"
ועם צפצא "בול עץ"
ועם שוקילה "ג'ורה".
יחד עם צוציק "ינשוף"
ועם חיליק "פרצוף",
ועם שמיל "עמוד בצד!"
יחד עם צבינג'י "ס'תכל"
ועם ג'ינג'י "מקל"
ועם זלמן "בלורה"
וכמובן -
גם עם שפץ הקטן,
וזם
ויויו גם.

זמן הגימנסיה עבר,
בא התור לשרות
יחד עלינו להר להקים היאחזות.
ובתקווה ולב נרגש:
"סוף סוף נכיר בחור חדש!"
אבל עם מי שוב נפגשה
כל ליל שישי פה על הדשא?

יחד עם גיגי ה"לץ"
ועם צפצא "בול עץ"
ועם שוקילה "ג'ורה".
יחד עם צוציק "ינשוף"
ועם חיליק "פרצוף",
ועם שמיל "עמוד בצד!"
יחד עם צבינג'י "ס'תכל"
ועם ג'ינג'י "מקל"
ועם זלמן "בלורה"
וכמובן -
גם עם שפץ הקטן,
וזם
ויויו גם.

ככה חולפות השנים
ורומז העתיד,
כי עם אותם הבנים
נשאר לתמיד.
נו, לכבוד מי כבר נתחנחן?
יחד עם מי כבר נתחתן?
יחד עם נתרגשה
מול הנכדים שעל הדשא?

יחד עם גיגי ה"לץ"
ועם צפצא "בול עץ"
ועם שוקילה "ג'ורה".
יחד עם צוציק "ינשוף"
ועם חיליק "פרצוף",
ועם שמיל "עמוד בצד!"
יחד עם צבינג'י "ס'תכל"
ועם ג'ינג'י "מקל"
ועם זלמן "בלורה"
וכמובן -
גם עם שפץ הקטן,
וזם
ויויו גם.

ואז בפזמון במקום השמות המקוריים של החבורה בשיר:
"יחד עם ג'ינג'י הלץ ועם צפצא בול עץ ועם שוקי'לה ג'ורה"
תשימי את השמות של ילדי הגן, דוגמה מהראש שלי:
"יחד עם מיכאל כץ ועם צביקי הקט ועם הללי ונגה"
ובבתים למשל כל בית תקדישי לאחת מנשות הצוות., תכתבי על התפקיד שלה ועל הפן המיוחד שהיא נתנה לילדים, עם קריצה, חיוך, בדיחה.


שיר יהודי מקורי: "והיא שעמדה"
למשל:
והיא שעמדה לילדינו (ותוך כדי זה להצביע על הגננת...)
והיא שחינכה וטיפחה וניגבה וניקתה
שלא אחד בלבד הגיע בבוקר בוכה ועצבני
אבל הגננת / שושנה תמיד עם חיוך סבלני...

זה סתם רעיונות בשלוף שיכולים להתאים לכל גן ולכל גננת, ב"ה רוב הגננות מקסימות וטובות. תחשבי הלאה מה מתאים לגן המסוים שלכם.
מסרבת להישאר במעוןאנונימי (פותח)
שלום,
יש לי ילדה מתוקה בת שנה וחצי, עד השבוע האחרון היא היתה הולכת למעון ממש בשמחה, רצה למטפלות.
בשבוע האחרון היא ממש בוכה ולא מוכנה לעזוב אותי, פעם אחת נשארתי איתה שם 20 דקות, וזה לא עזר.
מה אפשר לעשות? חוץ מזה אני ממש מרגישה שבשבוע האחרון היא מאוד "דבוקה" אלי, אפילו לבעלי היא לא תמיד מסכימה ללכת (דבר מוזר כי בד"כ היא רצה אליו)
מה עושים? האם "לזרום" עם זה וזה יעבור? או להכריח אותה ללכת?
מכירים כזו תופעה????
תודה רבה!
 תנסי לבדוק כמה דברים:נווה מדבר
1. יחס מצד ילדים אחרים במעון: אולי יש מישהו שבזמן האחרון מרביץ לה או מאיים עליה? לפעמים ילדים בגיל הזה עונים לשאלות מהסוג הזה, ולפעמים צריך למקד: אתה רוצה ללכת לראות את...ואת... וככה לעבור כמה ילדים "חשודים" או פשוט לשאול את המטפלות
2. לפעמים גם המטפלות במעון יכולות להיות לחוצות בתקופות מסויימות, ו"לשנות פנים" לילדים, שווה לנסות לשמוע מה קורה שם באמצע היום (לבוא בהפתעה בתירוץ ששכחת משהו, להאזין ליד חלון מה קורה שם וכו..)
אגב,נווה מדבראחרונה
בדר"כ זה לא עוזר שנשארים עוד, זה רק עלול להחמיר את המצב, כי היא מבינה שאת חסרת אונים , והיא תנסה לעשות זאת שוב ושוב...
אלא אם את רוצה להישאר עוד כדי לבדוק מה קורה בגן ולשים לב לילדים אחרים ויחס של הגננות (שנכון שלנוכחות אמא בגן הן ישתדלו להתנהג יותר יפה, אבל, יש דברים שלא  תמיד ניתן להסתיר...)
חדש!!א_א
האתר המתחדש של ישיבת אלון מורה!!!!
 
ניתן להפנות שאלות לרב אלייקים לבנון ב"שאל את הרב"
 
איך מחליטים אם רוצים עוד ילדים או לא?אנונימי (פותח)
אוף, אני לא יודעת מה להחליט.
יש לנו שלושה ילדים. הגדול בן 4 וחצי, והקטנה בת שנה וקצת.
בעלי ממש משתוקק לבא בתור.
אני אישית לא יודעת מה להחליט. מצד אחד אני רוצה, אבל מצד שני אני עייפה ומותשת (וואו, אני נשמעת די מפונקת - להיות מותשת מ-3 ילדים בסה"כ).
אני גם בשנותיי הראשונות בהוראה ויש לי מוסר עבודה אולי גבוה מידי: קשה לי לעזוב כיתה באמצע שנה (על אף שאיני מחנכת, אבל אני מגישה גם לבגרות). אני יודעת שזה לא אמור להיות שיקול ושבכל מקרה אצטרך לעשות את זה ושלא אנחנו מחליטים מה הזמן וכו', אבל נראה לי שבתוך תוכי זה גם קצת מעכב אותי מלהחליט לכיוון החיובי.
אז אוף! איך אני אדע מה לעשות?
איך מחליטים??   
בהמשך להודעתי הקודמתאנונימי (פותח)
אולי לא הבהרתי את עצמי נכון.
אני מאוד רוצה עוד ילדים, אבל השאלה היא איך אני מחליטה אם אני רוצה אותם כרגע... או לחכות עוד?
חשוב להרגיש מוכנות וכמיההיהודית פוגל
וללכת על זה בשמחה ובאנרגיות הנכונות ולא כאילו מכוח האינרציה.
יהודית אני איתךבלה
2 תינוקות זה כ"כ קשה! וזה מה שיהיה לך כי הקטנה שלך אפילו לא תהיה בת שנתיים!
ואם את מרגישה מותשת יש לזה סיבה טובה כי ע"פ הרמב"ם ורופאים אחרים לוקח לגוף 24 חוד' להחלים אז לפחות תני לעצמך את זה!
ולגבי בעלך- הוא לא שיקול.זה הגוף שלך ואת צריכה לדאוג לבריאות שלך למען המשפחה.
זהירות! לא לנפנף את הבעל בכזו קלותנחשונית
אני לא מסכימה שהבעל הוא לא שיקול. הוא פשוט שיקול יותר קטן משיקולי ומצב האשה. אבל ברור שבלי הבעל זה לא ילך. הוא אמור להיות שותף בכל, פיזית, נפשית, שכלית, כספית, הכל. זה נפלא שהוא רוצה עוד, זה לא ברור מאליו, במיוחד אם הוא מפרנס עיקרי ושותף מלא בעול הבית. יכול להיות שאם תחכו שלושה חודשים עד חצי שנה, זה יהיה בדיוק טוב לשניכם ותיפגשו באמצע. הוא חיכה קצת  בשבילך ואת הקדמת קצת למען ההשתוקקות שלו לילד כאן ועכשיו. כדאי גם להתחיל לקחת חומצה פולית 3 חודשים לפני הזמן שרוצים לנסות, למניעת מומים מולדים בעובר שמתפתחים בחודשים הראשונים. זה עוד סיבה משמעותית שתוכל לשכנע אותו לחכות קצת. חוץ מזה שמה לעשות, לא תמיד הריון בא בהזמנה. לפעמים מנסים ומנסים וזה לא מצליח כ"כ מהר. תמיד טוב להתייעץ עם רב. שימי לב, לא חייבים לבקש פסק, אפשר להדגיש שבאים רק להתייעץ. ואז זה לא מחייב הלכתית. בכ"ב - כ"ג תמוז יתקיימו ימי עיון קיץ של מכון "בניין שלם" בי-ם. הם מציעים גם יעוץ של רבנים, רבניות ויועצים זוגיים. אולי זה יתאים לכם. העיקר, בע"ה בזמנך אצלך!
תודה לכל המתייחסותאנונימי (פותח)
האמת היא שהוא הלך להתייעץ עם הרב, והרב גם אמר שייתן לי לנוח..
בעלי באמת עוזר לי בבית (אם כי ברור שבסופו של דבר רוב הדברים נופלים עליי), אבל הוא אפילו קם בלילות לא מעט פעמים בשביל הילדים!
לגבי מה שאמרת, נחשונית, על כך שלפעמים מנסים, מנסים ולא הולך, אני באמת חושבת אם לתת לקב"ה להחליט בשבילי. כלומר, אני אנסה (כלומר לא אמנע היריון) - ומתי שייצא - זה הזמן הנכון כנראה. מה דעתכן? האם אין כאן עניין קטן באמונה?
תבינו, אני כן רוצה משפחה גדולה יחסית, והרבה אומרות שאחרי כמה שנים, כשהם גדלים - זה משתלם...
לא ולא...שלה שובאחרונה
גם הרב אמר לך לא לסמוך על הקב"ה,כנראה שיש דברים בגו! כי איך את יכולה לקבוע שזה מה שהקב"ה רוצה? יש כל מיני הנהגות לקב"ה בעולם, גם טיבעית- קרי שאם מקיימים יחסים- האישה הרה! ואיך תדעי באיזה הנהגה את? די עם הניחושים האלו...
רוב הסיכויים שתכנסי להריון וחבל שזה לא יהיה מתוך מוכנות ושמחה, כי מהר מאוד נכנסים לכל הקשיים של ההריון ושוכחים שבכלל היתה הפסקה ונדמה כאילו כל החיים אני בהריון וכמה אין כוח...
את קולטת מה את כותבת??
יש לך שלושה ילדים!!! תוך זמן כ"כ קצר! ואת עוד מתנצלת!!!
למה שלא תתחזקי לבנתיים, תתמלאי בכוחות והשתוקקות ואז כל ההריון יהיה ממקום אחר אחר?
היום ב"ה אפשר ללדת עד גיל מאוחר, בת כמה את? וגם אם תקחי עוד הפסקה של חצי שנה, ותמשיכי בקצב הזה, תאמיני לי שתהיה לך משפחה גדולה.
אני כותבת לך את זה מהלב, כי לי תמיד יש אותה התלבטות, כי בעלי בא ממשפחה גדולה והוא רוצה לא פחות,
אז תמיד מהר מהר אחרי הלידה הוא כבר 'מוכן'. וגם אנחנו שאלנו את הרב שאמר לחכות, וחיכינו, ואני בכלל לא מצטערת! כל ההריון הזה אחרת, אמנם מאוד קשה, אבל בתור זוג אנחנו הרבה יותר מוכנים להתמודד עם המשימה של ההריון (לדוגמא בעלי היחיד שקם לילדים כי הוא יודע שיש לי נדודי שינה מההריון ושירותים וכו וכו
והוא עושה את זה בשמחה, כשבהריונות הקודמים תמיד היינו רבים, סליחה על קטנותנו, מי קם הפעם...מדי פעם הוא עושה לי מסאג' ברגליים בגלל הבצקת וכו') כל מיני דברים כאלו שלמד במשך הזמן ושהפעם כשהתכוננו דיברנו על מה יעזור לעבור את ההריון הזה בשלום ובשמחה!
מה עושים??????? תביאו עצהאשה של בעלי
נסעתי לשבת להורים של בעלי אני שלוש שבועות אחרי לידה ויש לי תינוקת מאד קטנה (נולדה 2.800) אני טיפוס פחדן מאד ולא סומכת על ילדים שמחזיקים את התינוקים
אצלינו במשפחתי הילדים מתחת לגיל 12 בערך בכלל לא חושבים על הרעיון לבקש להחזיק את התינוקת
אני הכלה הראשונה וילדתי היא הנכדה הראשונה מהכלות(אין עוד כלות רק בנות)
אצל ההורים של בעלי לא מתרגשים שם מזה ואפשר לראות את גיסתי בת החמש מסתובבת עם תינוקת בת שבוע ואף אחד לא יגיד לה כלום.
יש לי עוד גיסה בת 11 אבל ממש לא ילדה שאפשר לסמוך עליה היא שובבה ותינוקית שאני ממש לא סומכת עליה
כשהגעתי לשבת בעלי (בגלל שהוא ראה את הפחד שלי ) קרא לגיסתי בת 11 והבעיר לה שאת התינוקת שלנו לא מחזיקים
כשהילדה בת החמש ביקשה להחזיק אותה הסברתי לה שאני פוחדת וכשהיא תגדל אני ייתן לה להחזיק אותה
והנה בשבת אמא שלו החזיקה  את התינוקת שלי ובעלי קרא לי לשניה החוצה יצאתי לשלוש שניות החוצה אני חוזרת חזרה ואני רואה שגיסתי מחזיקה אותה כ"כ כעסתי לא ידעתי מה לעשות אמא שלו יודעת מצויון שאני לא מסכימה שיחזיקו אותה ילדים קטנים והיא נתנה לה כי יצאתי לרגע בעלי שנכנס יחד אתי אמר לה "הי מה זה ?אני לא רוצה שיעשו מהבת שלי משחק" כולם שם התחילו לצחוק עלינו וזה היה לי ממש לא נעים הרגשתי שאני רוצה לפרוץ בבכי
לקחתי את הבת שלי ואמרתי לה שאני הולכת שניה עם בעלי אז היא אמרה אולי תשאירי אותה אז הגבתי לה "אני לא סומכת תעשו ממנה צעצוע ותביאו אותה לכל מי שירצה "
יצאתי מהבית והרגשתי איך שכולם מדברים עלי שם והרגשתי דפוק עוד יותר בקיצור יצאתי משם ממש עצבנית נשארתי עם הרגשה דפוקה מהשבת שמזלזלים בי וברצונות שלי
זה הבת שלי , לא ?! זכותי לקבוע מה יעשו אתה לא?! אין לי שום חשק לסוע לשם שוב כי אני יודעת שהם שוב יעשו אתה מה שהם רוצים בשניה שאני לא יראה .
איך אני יכולה להסביר להם בצורה יפה שזה ממש מעליב אותי??? ושזה ממש לא בסדר מצידם???
בטח שזכותך לקבוע מה יהיה איתה.יהודיה מא"י
מה שנשאר זה למצוא איך מבהירים את זה להורים של בעלך בצורה נעימה שלא תגרום למריבות.
אני בעד שיחה שלווה של בעלך עם הוריו, שתבהיר בצורה מנומסת אבל בלתי ניתנת לויכוח שהילדים הקטנים לא רשאים להחזיק את התינוקת, ושבאופן כללי אתם, ורק אתם מחליטים איך לגדל אותה. שזה נכון גם למה ומתי שהיא אוכלת (שלא תשאירי אותה יום אחד כמה דקות אצל סבתא ותחזרי ותמצאי שהיא אוכלת גלידה בזמן שאת עוד נותנת לה רק לינוק...) מה היא תלבש, לאיפה היא תלך וכו'. באותה שיחה כדאי שהוא יסביר לאימא שלו כמה נפגעת, ואיך שזה גורם לך להרגיש לא בנוח אצלם וכו'. בתוך השיחה צריך להכניס בצורה מרומזת שאם לא יכבדו את הרצונות שלכם זה ישפיע על תדירות הביקורים שלכם, תאמיני לי שזה יעבוד, כל סבתא רוצה לראות את הנכדים שלה אצלה בבית.
ובסכ"ה אני חושבת שאת לא צריכה לדאוג יותר מדי - חמותך לא התכוונה לרעה, היא פשוט באה ממנטליות שונה. ומזה שיש לך גיסה בת 5 אני מבינה שיש לחמותך גם הרבה ילדים, כך שהיא בטח לא צחקה עליך, היא יודעת מה הלך הרוח של אישה אחרי לידה. החסרון כמובן שזה הולך לשני הכיוונים, היא יודעת טוב מאוד מה זה תינוק קטן ולא מבינה מה את עושה סיפור כ"כ גדול.
בכל מקרה שיחה של בעלך עם אימא שלו יכולה לפתור את הבעיה בצורה הטובה ביותר. (או אולי את בקשר טוב עם אחת הגיסות, ויותר קל להסביר לה ולבקש ממנה שתסביר?) ועוד משהו קטן שיכול לעזור - תדאגו אתם תמיד לעשות את כל מה שקשור בטיפול בתינוקת ולהשאיר לסבתא שלו רק את הכיף. אתם מחליפים טיטול, אתם מרגיעים אותה כשהיא בוכה, אתם מקלחים אותה, מלבישים אותה, מאכילים אותה משכיבים אותה לישון וכו'. זה יעביר מסר תת מודע חזק שרק אתם מטפלים בה ומחליטים מה יהיה איתה. 
לפעמים זה קשה להתגבר על הבדלי המנטליות, אבל תזכרי שבחרת את בעלך, לא את המשפחה שלו. ההורים שלו הם ההורים שלו לא חשוב כמה הם מעצבנים ואת חייבת להם הכרת טובה כי הביאו וחינכו את בעלך ורק בזכותם יש לך אותו. ואני בטוחה שאם תחשבי קצת תראי שהיית יכולה לקבל משפחה הרבה יותר גרועה... וזה בהחלט משהו להתנחם בו.
ושיהיה במזל טוב!!!
מזל טובשרבוב
(הזדמנות לאחל...)
ו...אני ממש מבינה אותך,
זאת זכותך המלאה.
גם חברה שלי אמרה שרק מגיל 18 אפשר להחזיק את הבן שלה,
ואפילו שבמשפחה של בעלה פחות מקפידים על כללים כאלה (כמו אצלך, גם היא כלה ראשונה)
אז כולם קבלו את זה בכבוד והבנה.
אז את ממש צודקת...
 
ואל תעלבי, שיעשו מה שהם רוצים מאחורי הגב שלך,
העיקר שב"ה בעלך איתך, ואכפת לו
גם אני פחדנית כמוך...נווה מדבר
ואני כבר בילד ה-5 ...  (והחשש רק הלך וגדל...)
 
אני פשוט "עושה קצת צחוק" מעצמי כדי להקדים תרופה למכה:
 
כשמבקשים ממני אני פשוט אומרת עם חיוך על הפנים משהו בסגנון של:
 
"אני משוגעת קצת בקטעים האלה ואני מפחדת לתת אותם לקטנים"
 
"לא כדאי לך לנסות, אני פחדנית ..."  וגם אם מתעקשים אני חוזרת על אותם משפטים...
 
עכשיו,בכלל  יש לי סיבה אמיתית "לרדת" על עצמי:שזה לא הולך ומשתפר עם מספר הילדים
 
והאמת, שאת צודקת, אצלי באחד האירועים המשפחתיים ילדה בת 11-12 החזיקה את הבת שלי שהיתה אז בת חודשיים (בלי רשותי כמובן), היא נתקלה במרצפת עקומה (זה היה בחצר של בית) ונפלה יחד איתה על הרצפה: הראש של הקטנטנה פגע בקצה מדרכה ולא פחות ולא יותר זו שהחזיקה אותה נפלה עליה!
הרגשתי שעוד רגע אני מתעלפת... אבל ב"ה לא קרה לה כלום (חוץ מפס "יפה" לאורך הראש שבלט לנוכח זה שלא כ"כ גדל לה שיער...)
והיום היא שובבה כמו כולם אצלי!
האמת,שהילדה שהחזיקה אותה באמת היתה אחראית ובוגרת, עובדה גם שהיא לא עזבה את התינוקת תוך כדי נפילה, אבל בכל זאת, אדם מבוגר יציב יותר וגם יכול להפיל את עצמו במקרה כזה לפעמים לכיון אחר על מנת להגן על התינוק.
 
(ומאז יש לי גם תירוץ...)
 
ואיך אני אומרת : "ילדים, זה לא משחק ילדים!"
 
אם את לא רגועה, אין שום סיבה שתאפשרי זאת.
 
מקסימום- או שיעבור עם הגיל ומספר הילדים, או שלא (כמוני) - העיקר לשדר שאת שלימה לגמרי עם עצמך איך שאת!
 
ממש בהצלחה!!!!
 
 
דבר ראשון, חיבוק גדול!יוקטנה
נשמע בכלל לא נעים ומאוד מעליב
דבר שני - אני מצטרפת ממש לכל מילה של יהודיה מא"י! כמה חוכמה בדבריה, וכמה צלילות של רוגע! אני שמה דגש במיוחד על זה שהתקשורת צריכה לעבור דרך בעלך! זה תפקידו (ונהניתי לקרוא שהוא לגמרי תומך בך, ומגונן. יש על מי לסמוך ב"ה!).
דבר שני - נהניתי לקרוא שממש לא יצאת פראיירית. מיד אמרת את אשר על ליבך, ולמרות התגובה שקיבלת (ואני יכולה רק לתאר לעצמי כמה נורא הרגשת) - חזרת והדגשת בפעם השניה! התמוגגתי לקרוא! אני, בעבר, נוכח סיטואציה כזו, רוב הסיכויים שהייתי מתאמצת לחייך ומורידה את הראש. איזה יופי שלמרות שאת צעירה, וגם אמא צעירה, את לא מורידה את הראש, אלא יודעת לעמוד על שלך.
שתדעי לך שזו מתנה מאוד גדולה שאת מעניקה לבת שלך: כח לעמוד על שלה, לגיטימציה להאבק על שלה, וביטחון עצמי עם האמת הפנימית שלה, אל מול הערות החברה והסביבה (גם הקרובה מאוד!).
דבר אחרון - הרגעה. אל תחששי מאי נעימות כתוצאה מעמידה על שלך בסיטואציות משפחתיות - מנסיון. את דורשת יחס מכבד, וזו זכותך המלאה לקבל וחובתם המלאה להעניק. מכיוון שכך, נסיוני מראה שזה לא ישפיע על האווירה ביניכם לרעה, ולהיפך - יהיה נעים יותר לכולם!
מזל טוב לך, וגידול קליהודית פוגל
את עדיין רגישה מאוד כי את זמן קצר כ"כ אחרי לידה. הרצון שלך שהגיסותיך לא יחזיקו את התינוקת מובן, ורצונו של אדם כבודו אעפי"כ הכעס והתיסכול שלך מוגזמים ואני תולה זאת ברגישות שלאחרי לידה. אם בתך היא התינוקת הראשונה במשפחה אז ברור שהיא מהווה אטרקציה גדולה. , וקצת קשה לגיסות להתאפק ולא לנסות להחזיק אותה. זה הרי כיף גדול. אבל מכאן ועד לעשות מזה ענין כ"כ גדול הייתי אומרת שיש הגזמה. ואולי אם את כ"כ חרדה לא היית צריכה לבוא לשבת בשלב כ"כ מוקדם. אבל שוב אומר שאין כאן סיבה ממשית להתפרצות שלך, רק הרגישות.... חיזקי ואימצי.
 
הבת שלי היא לא הנכדה הראשונהאשה של בעלי
הבת שלי היא הנכדה הראשונה מהכלות ז"א פעם ראשונה שיש להם נכדה שאמא שלה לא אוחזת כמוהם אצלם זה בכלל לא בקטע רואים תינוק תופסים אותו ומרימים אותו
השבוע ילדה גיסתי(הבת שלהם) תינוקת היא בת חמשה ימים וגיסתי בת החמש מסתובבת אתה בעמידה חופשי ומטילת אתה בבית בשבת היתה גם גיסתי שילדה אז היה להם עוד תינוק להחזיק ולהתלהב
אני מבינה את הרצון שלהם ובאמת הרגשתי מגעילה אבל אני מבינה שאני פוחדת שיחזיקו אותה ויעשו ממנה צעצוע ויריבו עליה כשהיא על הידים (דבר שקרה עם התינוקת של גיסתי)
ושלא תחשבי שאני הסטרית אני ממש לא. רק  שאני באתי מבית שמאד שמר על התינוקים הקטנים וגם אני זוכרת שלא החזקתי את אחינים שלי עד שהם נהיו לפחות בני שלושה חודשים
אז מה את רוצה שאני ישנה את כל הצורה שגדלתי עליה זה פשוט בלתי אפשרי . צר לי!!!!!11!
כמספר האימהות - מספר הגישותיוקטנה
וכולן צודקות, כמובן ;)
לא משנה מה ההיא חושבת, או מה ההיא חושבת, או שלהיא יש יותר ניסיון (כי מיד נמצא מישהי עם עוד יותר ניסיון, שחושבת בדיוק ההיפך ממנה).
חשוב רק מה שהאמא של התינוקת חושבת, והיא לא חייבת הסברים לאף אחד. זה לא עניין של "מגעילה". אם לא מכבדים אותך, אז הם ה"מגעילים", ולא את
אני לא רוצה שתשני את הרגשתךיהודית פוגל
רק שתקבלי גם את אלה שנוהגים אחרת ולא תיכנסי לכעסים ושלא תעשי מזה תקרית בינלאומית... עוד יהיו הרבה דברים שבביתכם נהגו כך ובבית הורי בעלך נוהגים אחרת. הרבה יותר נחמד לכבד את צורת החיים של כולם, ואם הם לא נהגו כך, היי את יותר חכמה ויותר נחמדה והביעי בנעימות שאת פשוט פחדנית ויהיה יותר נוח אם יתחשבו ברגישות שלך.
יהודית היקרהנחשונית
אני מאוד מעריכה את דעותיך וניסיונך הרב ולומדת ממך רבות, אבל לדעתי הפעם את טועה. כמו שאמרו כאן, זו התינוקת שלה וזכותה להחליט איך לטפל בה. אם חס וחלילה יקרה אסון, מי יקח אחריות? ולפעמים זה כבר מאוחר מדי.
מהאנונימי (פותח)
בודאי שזכותה להחליט, אני מתנגדת רקיהודית פוגל
לתגובה האגרסיבית מידי לטעמי ותולה אותה ברגישות שלאחרי לידה. כאילו בבת אחת היא שמה את כל משפחת בעלה בצד עויין וזה מטריד מאוד.
סליחה!!??בילי
כאילו מה? זאת התינוקת שלה והגיוני מאוד שהיא לא תסכים שילדה בת 5 וגם לא 12 תחזיק תינוק של 2 ומשהו קילו.
ואגב זה בכלל לא פחדני בעיני זה מאוד הגיוני ואחראי לדרוש את זה.

וגם אם היא היתה דורשת דבר הרבה יותר מופרך זו זכותה כי זו בתה ועליהם לכבד את דרישותיה.

את האמת היא דווקא הגיבה יחסית בעדינות, עם כל הכבוד חמות כזאת צריך להעמיד במקום.
איך היא אמורה לסמוך עליה מעכשיו? אם בקשה כ"כ פשוטה שלה לא מולאה מאחורי גבה ביודעין?

אשה של בעלי, חזקי ואמצי, האינסטינקט שלך לגמרי בריא. המשיכי לעמוד על שלך ואל תוותרי (וצודקות הבנות שאומרות שזה צריך להיות דרך בעלך).

מצטערת יהודית, ממש מוזרה לי תגובתך, חוץ מעניין הסכנה יש פה ממש בעיה של כבוד ואמון...
אולי זה יכול לעזורירוק זית
במקום לריב איתם ואולי גם לא להשאיר פתח לתסבוכות,
אולי תנסי להיעזר בתינוכיס?או במנשא אחר?
ז"א אם את מתחברת למנשאים אז את פשוט משאירה אותה עליך ואפילו שבעלך קורא לך את ניגשת אליו איתה  במנשא.ואם שואלים אותך את פשוט מסבירה שבגיל הקטן לתינוקת עדיף להיות צמודה אליך  ולהרגיש את חום גופך ואת קירבתך,שזה בונה בטחוןעצמי עצום.
ולגבי שמדברים או צוחקים עליכם .אליכם להרגיש שלמים עם עצמכם ואם ההרגשה לא טובה אז לבקש לשוחח עם ההורים בנעימות ולשטח את החששות ואת הדרך שלכם בניגוד לדרכם ולבקש שהם יקבלו אתכם כמו שאתם.
ואז בגיל שזה כבר לא יפריע לך שמרימים אותה חופשי  את תוכלי להפסיק .
הייתי רוצה להבין , יהודית למה את חושבת ככהאשה של בעלי
די נפגעתי כשקראתי את מה שכתבת , למה את חושבת שזה תגובה אגרסיבית
וחוץ מזה למה זה מטריד אם שמתי את בעלי בצד עוין . אחרי כזה דבר זה די ברור לא ???
סליחה תיקון טעותאשה של בעלי
לא שמתי את בעלי בצד עוין (בחיים לא!!!!!) אלא את צדו של בעלי ( לפי דבריך)
זאת היתה ההתרשמות שלי, מה לעשות?יהודית פוגל
כאילו איכשהוא הענין עם התינוקת שימש מעיין וונטה לעוינות נסתרת ולמתחים בינך לבין משפחת בעלך. עכשיו, אם התגובה הדי קיצונית שלך נבעה מהמתחים עם משפחת בעלך שלא קשורים למי ומתי מחזיקים את התינוקת, הרי שלא תקבלי תוצאות כי התגובה שלך היתה מכוונת לכעסים הקודמים שלך עליהם, וכאן הם מצאו דרך ביטוי. לכן התקוממתי על התגובה שלך. צריך להפריד. את קובעת מי מחזיק את התינוקת אבל זה לא מחייב פרץ כזה של רגשות. אבל אם יש לך ממקודם טעינות רבה עליהם וכאן זה התפרץ - צריך לטפל בזה בנפרד מהשאלה למי מותר להחזיק את התינוקת. בנסיבות רגילות ענין כזה לא היה גורם להתפרצות כזאת. אז תליתי את זה ברגישות שלך אחרי הלידה, וגם ב"חשבון" שיש לך עם משפחת בעלך.
 
 מקוה שהבנת, ואם לא את מוזמנת להתקשר אלי ונלבן יותר. אם יתברר שלא צדקתי אז אני מתנצלת כאן ועכשיו.
אולי את צודקת ..................אשה של בעלי
אין לי מושג ממה זה נובע אולי בתת מודע זה באמת ככה כי את כל האמת אני לא אוהבת לסוע אליהם , למה??? ככה !!! לא יודעת.  לא מצליחה להסביר לא לעצמי ולא לבעלי  ככה.!!!! תכלס נורא התעצבנתי ממה שקרה
דבר שני - כל דבר אפשר לתלות בהורמונים וזה דווקא מאד מעצבן אשה נהית חתיכת הורמונים לפני ואחרי לידה
בכל  אופן נראה מה נעשה אין לי ספק שאת הילדה שלי אני לא אתן להחזיק ולהשתגע לפחות עד שהיא תהיה בת שלושה חודשים אבל אולי נתגמש קצת וניתן להחזיק אולי רק בישיבה למרות שזה קטן עליהם כי את שאר התינוקים במשפחה הם ................
טוב הם הצטרכו להבין שהילדים שלי זה אחרת
בכל אופן פתחת לי כיוון  חשיבה שונה להבין דברים קצת אחרת
תודה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!........................
הורמונים...שלה שוב
מתי לא מאשימים את ההורמונים שלנו? כשאנחנו לפני מחזור, כשיש מחזור, בהריון, בהנקה, אחרי לידה עם גלולות, אז מתי אנחנו מגיבות נורמלי בכלל???
בעיני לא הגבת קשה מדי, אין שום דבר רע ברצון להגיב בבכי על משהו שפגע בך, כתבת שכולם צחקו ממך, גם אני הייתי נעלבת מהזלזול בדעות שלי.
 ביחוד כשביקשת שלא.
א-ב ביחסים משפחתיים זה להבין שלכל אחד יש גישה שונה בחיים ולכל דבר (חינוך,דת, פרנסה, וכו וכו)
וכל מה שנשאר לנו כדי להיות בכל זאת קרובים במשפחה זה לכבד ולקבל.
לרוב הנשים יש בעיה עם בית החמות, כי מה לעשות? פתאום יש מישהי שהיא אמורה להיות מבחינת היחס שלי עוד 'אמא', אבל...היא לא באמת. זה לא המקום בו גדלנו, ותמיד יהיה פער עם מה שהורגלנו אליו.אז לא נראה לי שצריך להתחיל להתעסק פה עם מודע או תת מודע, ופשוט לקבל שנפגענו...כאב לנו לכן הגבנו ככה ולחשוב איך אפשר למנוע פגיעה חוזרת ואווירה טובה יותר עם הסביבה השונה.
בהצלחה...
בקשר להורמוניםיוקטנה
מעניין לדעת שהמילה "היסטריה" מקורה במילה הלטינית "בהיסטרום" - שמשעותה "רחם"! כלומר, היסטריה=רחם=נשים
("היסטרום" ולא עם האיות השגוי שיצא לי)יוקטנה
אני מזדהה איתך ,ומסכימה עם זהירותך,זו אחריותך לילדריבקאחרונה
זכור לי מקרה אצל בני הבכור שהיה תינוק, ואחייניתי אז בת 12 ,בקשה והתחננה לקחת אותו לסיבוב.
הוא היה כבר בן חצי שנה, אבל היה קריר בחוץ ,בירושלים...
אחרי הפצרות רבות הסכמתי שהיא תטייל איתו בעגלה לכמה דקות. הורדתי את המדרגות של הבנין והתפללתי שתשוב במהירות,
אלא שהיא חזרה רק כעבור שעה וחצי, כשאני מתה מדאגה. ודואגת שלילד קר. היתה שם רוח.
והנה היא שבה, עם תינוק קפוא, היא אפילו הורידה לו את הנעלי צמר ששמתי לו, כי זה היה מיושן מידי ולא מתאים לבגד. הרגלים שלו היו קרח, ואני פשוט צווחתי עליה. הילד השתעל אח"כ חודש.
מאז- אין יותר טיולים, לא מחזיקים תינוק בלעדיי ,רק ביחד איתי,
ומה לעשות?
האחינים שומרים מרחק, עד גיל שנה.
חיסון נגד נגיף הרוטה וחיידק הפנאומוקוקוסdanron
מכירות??
מישהי חיסנה את התינוק שלה? (חיסונים שקונים בקופת חולים, בנוסף לחיסונים שמקבלים בטיפת חלב)
מחפשת המלצות או הפוך...
תודה!
החיסוןrivkiאחרונה
 אני חיסנתי את בני נגד פנאומוקוק ( הוא היה כבר גדול מדי מבחינת הגיל בשביל הרוטה). החיידק פנאומוקוק גורם לדלקת קרום המוח, דלקות ריאה ואוזנים. לחיסון אין תופעות לוואי חוץ מאלרגיה שיכולה להיות לכל תרופה וזה דבר בלתי צפוי.
  חיסון נגד רוטה לעומת זאת יכול לגרום למחלה עצמה  (שילשול, חום) בצורה "קלה" . מצד שני, כל שנה מתאשפזים תינוקות מיובשים, במצב קשה בגלל הוירוס הזה.
  ההחלטה אם לחסן או לא היא שלכם. אני בתור מי שעובדת במערכת הבריאות וראתה עשרות זוגות שחיסנו את התינוקות שלהם יכולה להגיד שאף אחד לא חזר עם תגובות שליליות.
  ועוד משהו: החיסונים לא נותנים הגנה מושלמת. זה נדיר, אבל יש ילדים שחוסנו ועדיין חלו (קיבלו את המחלות "קל" יותר מאלה שלא חוסנו). 
גם אנחנו רוצים לגמול..מיכיה
מה עושים עם ילד שמפחד לשבת באסלה? גם עם ישבנון?
עם הבת הגדולה גמלנו בשנתים וחצי ללא בעיה במשך היום (הלילה זה כבר בעיה אחרת..).
אבל עם הבן , שעוד חודשיםבע"זה, בן שלוש זה כבר מסובך יותר.
 הוא מבין מצוין וכשאני אומרת לו לעשות במקלחת הוא עושה בלי בעיה.אבל אם אני מנסה להושיב אותו על האסלה \ישבנון הוא ממש נכנס ללחץ.
הוא יודע שהוא יהיה בן שלוש נזרוק את החיתול ונשים תחתונים אבל אם אומרים לו שיזרוק עכשיו אז הוא אומר שהוא עדין  קטן...
אני מאוד משתדלת שזה יהיה בלי לחץ ולא לדבר על זה יותר מיידי("לא לעשות מזה עסק")
אז איך עושים את זה ברוגע??

אשמח לתגובה גם של יהודית


ניסיתם סיר?יוקטנה
מה הוא מציע?יהודית פוגל
הוא כבר גדול ויכול להבין שצריך כאן פתרון שיניח דעת כולם. ולא הפתרון של להמשיך עם הטיטול. בסיר הוא יסכים עשות כתחנת ביניים? בכל אופן נסי להעביר לו את המסר שבקרוב מאוד צריך להגיע לפתרון !!!
תודה על התגובותמיכיה
עוד לא ניסינו סיר. האמת שאני מחכה ליומולדת במעון  (אנחנו נקדים את היומלדת כדאי שיהיה לנו יותר זמן לגמול..) וחשבתי אז לקנות לו סיר ומיד להתחיל בגמילה.
אבל...1. אני קצת חוששת- אני לא יודעת איך הוא יקבל את זה.
2.שמעתי שהיום לא ממליצים להתחיל עם סיר- הרבה תחנות (סיר, ישבנון,שרותים) 

ושאלה נוספת:כדאי להתחיל ישר יום ולילה או בהדרגה?
עם הגדולה(בת חמש היום) התחלנו עם יום ,בשנתים וחצי,ואחרי כמה חודשים (אחרי שגמלנו מהבקבוק) גמלנו גם בלילה וזה עד היום קצת צולע.
ואמרתי שאצלו אני מתחילה ישר ביחד. אבל עכשיו אני מתלבטת עם זה יהיה טוב לו

מה אתן ממליצות????
עד כמה שראיתי, לכל ילד מתאימים דברים שוניםיוקטנה
פשוט צריך לראות מה מתאים לו - למדוד עליו כמו שמודדים לו בגדים
המלצות גורפות (דוגמת "לא להתחיל עם סיר") תמיד מתמיהות אותי: האם יש שני בני אדם זהים? לכל אחד מתאים משהו אחר. אולי בגלל שילד שהתחיל בסיר יגיע מאוחר יחסית לאסלה, אבל אם הוא מלכתחילה נרתע מין האסלה ובכך מערים קשיים על תהליך הגמילה (שגם ככה נעים לעיתים רחוקות בלבד), מה ההגיון בהתעקשות? המטרה הסופית היא גמילה, והיא מקדשת את כל האמצעים, ותודה לכל הממליצים, שלא מכירים את הילדים שלי בכלל, אבל בטוחים שיודעים מה הם צריכים ואיך כדאי לי לחנך אותם
היו לי ילדים מכל הסוגים: שהתחילו באסלה, בסיר, שחיכו לגמילת לילה שנה, ושהתעקשו להתחיל מיד גם בלילה בלי חיתול, והיו ילדים שהתחילו מפיפי, אבל ביקשו חיתול בשביל קקי עוד כמה חודשים. ב"ה כולם בסופו של דבר יבשים ונקיים, בלילה וביום (פרט לדליפה פה ושם, כמובן. התהליך ארוך בהרבה ממה שנהוג לומר).
שיהיה בהצלחה, ועד כמה שניתן, בנועם
גמילהאודי-ה
הכי חשוב לזרום עם הילד.
אל תהיי בטוחה שאחרי גיל 3 הוא ירצה... אני אשמח אם זה יקרה, אבל שלא תתייאשי אם לא...
מנסיון (מר) שלי הילדים נראו מוכנים, ידעו לומר מתי הם עושים, ידעו לעשות, אבל אחרי זמן קצר
לא רצו לשבת בשירותים (גם עם ישבנון וגם בסיר).
לפעמים אפילו כדא לחכות למרות שהילד עולה לגן. הבן הגדול שלי עלה לגן אחרי התחלת גמילה (בן 2.8) אבל לקח עוד
8 חודשים לגמול אותו!!!
עם השני התחלנו רק בגיל 3 אבל הוא נגמל באותו גיל של הבכור (לקח 4 חודשים).
עם השלישי אני לא מתייאשת.... ניסיתי כבר להתחיל, אבל הוא לא רצה לשבת אז הפסקתי, אבל מידי פעם הוא יושב בשירותים. (הוא עוד מעט בן 3 ועולה לגן) אני אנסה שוב עוד כמה זמן ואם לא, הוא יילך לגן עם טיטול. (זה עדיף לגננת מאשר להחליף תחתון כל יום)
 
בקשר ללילה - אני דווקא בעד לגמול בנפרד.
אצלנו הגמילה בלילה היתה מעולה (אולי בגלל שלא היה את הלחץ לגמול לפני הגן...).
אחד נגמל בסביבות גיל 4 ועל ההתחלה הוא לא הרטיב והשני בגיל ארבע וחצי, הוא מפספס פעם ב... ואנחנו לא עושים מזה עניין. לשניהם הורדנו את הטיטול רק כשהם ביקשו.
יש ילדים שגמלו אותם גם בלילה וגם ביום ואני יודעת שזה היה להם מצויין. זה באמת אישי לכל אחד, אבל לבנים בד"כ זה יותר קשה.
 
מה שלא יהיה - אל תעשו עניין מהפספוסים כי אח"כ זה הופך לעניין של "צומי" וחבל.
ב-ה-צ-ל-ח-ה!!!
תודה על החיזוקים..מיכיהאחרונה
תודה רבה על התגובות והחיזוקים!!!
כנראה שאנחנו פשוט צריכים לנסות ולזרום עם הילד..
בכל מקרה ,מה שכן למדנו מהנסיון עם הגדולה זה בלי  לחץ.
 אני מקוה שגם הצוות בגן יבינו את זה...
הבן שלי בן ה - 16 לא רוצה להמשיך ללמוד בישיבהאנונימי (פותח)
בה הוא לומד כבר שנתיים. הוא אמור לעלות לכתה י"א והוא אומר שהוא לא רוצה להמשיך ללמוד שם בגלל יחס המנהל אליו. הוא כל הזמן מתנכל אליו. עם המורה המדריך מנהל בית הספר והחברים ממש הוא מסתדר וכיף לו. רק המנהל לא מסתדר איתו או שההיפך. לדעתי וגם לדעת הקב"ס ששאלתי אותו לאיזה בית ספר כדאי לי להעביר אותו אמר לי  שכל האפשרויות האחרות לא טובות או מבחינת לימודים או מבחינת חברה שהם בתי ספר חילוניים. עשיתי שאלת רב וגם הרב אמר לי שלא כדאי לי להעביר אותו וזה המקום הטוב ביותר עבורו ועבורנו כמשפחה. אך הוא עקשן ולא רוצה לשמוע. אני לא רוצה שהוא יהיה ממורמר !! איך להביא אותו להסכמה להשאר בבית הספר?
 
רוחילה, יש לי רעיון למישהו נהדר שאפשר להתייעץ איתונווה מדבר
אם תרצי תוכלי לפנות אלי במסר אישי.
 
בהצלחה בכל אופן!
אם היית משאירה בידיו את הפתרוןיהודית פוגל
לדילמה, מה היה עושה?? הרי יש כאן דילמה מסוימת, איך הוא רוצה לפתור אותה? ואולי הוא רוצה לשנות כיוון ברמה הדתית והבעיות עם המנהל הן רק כיסוי?
הפתרון שלו הוא לעבור בית ספראנונימי (פותח)
ואפילו שזה יבוא על חשבון הרמה הדתית וזה דבר שאני לא רוצה או יכולה לעבור עליו בשתיקה.
 
יש סיבה לדאגה?יוקטנה
אם הוא תלמיד משקיע ומוכשר, אין באמת חשש סביר שהוא ייפגע כתוצאה מהמעבר. אפשר גם לדון איתו בכך בגובה העיניים.
ממה בעצם נובע החשש? בסך הכל "ילד" כל כך גדול, שיכול כבר להתחיל לקבל החלטות כבדות משקל בנוגע לגורלו, לא?
אתם צריכים לשבת ולהעריך את הסיכויים שלכם מוליהודית פוגל
ההתנגדות שלו. אם הפתרון שלו הוא לעבור בי"ס השאלה הבאה שלכם תהיה:  ומי יערוב לנו שלא תתדרדר ברוחניות?? כלומר לא לכעוס עליו ולא לבוא אליו מהכיוון האמוציונלי אלא לשבת ביחד ובאמת למצוא פתרון שיהיה טוב לכולם ברמה האופטימלית כמובן, אי אפשר לקבל הכל. לא אתם ולא הוא.
לדעתנו ואיך שאנחנו מכירים אותו בהחלטאנונימי (פותח)
תהייה לנו בעייה. קודם כל הוא בחור לא כל-כך מאורגן ומרוכז במה שיש לו לעשות. כשהוא בבית הוא הולך לישון מאוד מאוד מאוד מאוחר ואחר כך קשה לו מאוד לקום בבוקר. כך שאם הוא יבטיח לי אלפי הבטחות שהוא יקום בבוקר ויתפלל לפני שהלימודים מתחילים אני עם כל הרצון הטוב שיש לי (ויש לי בהחלט) לא אוכל להאמין לו. אני אעיר אותו ואז אצא לעבודה בשעה 7:30 והוא מסוגל לישון עד 12 או אפילו 1 בצהריים וזו לא בעייה בשבילו. כבר ניסיתי מספר פעמים בימי ראשון כשהוא צריך לחזור לישיבה והיו לי סרטים (סרטי אימה) איתו.
כל מי שמכיר אותו אומר לו שאיפה שהוא נמצא זה הדבר הטוב ביותר בשבילו. וגם הוא אומר שאם לא תהייה לו ברירה ולא יקבלו אותו במקום אחר מכל מיני סיבות הוא ישאר שם אך העקשנות שלו פשוט גומרת אותי נפשית ופיזית וזה גם גורם לבעיות ביני ובין בעלי. כל הזמן ויכוחים וכאלה...
השליטה על ילד בכיתה י"א...arale44
היא ניסיון שבדרך כלל נוטה לכישלון. ומה אם הוא לא קם בבוקר כי לא טוב לו?! האם הבן שלך עצלן מלידה?
מאיזה עמדה את באה וקובעת מה טוב לילד? האם הוא משתף אותך בכל מה שעובר עליו בישיבה?
האם את יודעת מה הם ההתמודדויות שלו שם? מה המצב החברתי? והלימודי? ואולי יש מתח עם תלמיד אחר קצת אלים?
וחוץ מזה, מה גורם למנהל להתנכל לתלמיד מסויים? האם למנהל יש מספיק זמן בשביל טיפול פרטני בכל תלמיד?! מה גורם לכתחילה להתנגשות בין המנהל לבנך?
אל תקחי את הדברים שלי כאילו אני מאשים אותך, אני רק מעלה נקודות שנשכחות לעיתים.
אני עצמי עזבתי ישיבה בכיתה ט' לטובת בטלה מוחלטת בבית גם במישור המעשי וגם הדתי, ואני מברך על החלטה זו בכל פעם שהיא עולה בראשי.אין דבר יותר רע בשהייה בכפייה במוסד קר ומנוכר.
אחרי הבטלה עברתי ללמוד בישיבה עלק פחות טובה בהרבה, ומשם החיים שלי רק פרחו (היום אני נשוי באושר+) וגם חזרתי לישיבה הזו כמדריך.
דבר נוסף, למרות שזה דבר שאנו מדחיקים מאוד, אנחנו חייבים להיות מודעים בירכתי ראשנו שאולי הילד נפל קורבן... דבר כזה לא יעלה בשום שיחה עם ההורים והכל מסביב יהיה תירוצים, ואני מכיר אישית מקרה כזה.
גם אם המצב לא חמור עד כדי כך, ובעזרת ה', זה לא כך, אני לא חושב שיש סיכוי שאתם באמת יודעים את הסיבה.
אני מציע קצת יותר אמון בנער. אם אחרי כל ההסברים ההגיוניים הוא עדיין מתעקש לעבור, זכותו.
כל האמור לעיל תקף לדעתי גם לילד בכיתה ד' (לדוגמא, הגיל בו אני עברתי מוסד לראשונה...).
 
הרבה בהצלחה
ארל'ה
 
אדם לומד תורה במקום שליבו חפץ וממי שלבו חפץאנונימי (פותח)אחרונה
עיצהאנונימי (פותח)

 

חברות,

מקווה שאני בפורום הנכון.

ילדתי לפני שבוע את ביתי המתוקה,ואני מניקה אותה באופו מלא.אך יש לה כבר כמה ימים גזים.הבטן מתקשה ונראה שלא נוח לה.מה לעשות?

שמעתי שיש להמנע ממאכלי חלב,והם ממש חלק נכבד מהתזונה שלי.ובכלל,בלי כוס קפה בבוקר???

מה לעשות?

אני

מציעה את "שיטת הקסם"יוקטנה
http://www.dulot.co.il/talisapir/show.asp?art=9&t=l
בהצלחה!

זה באמת עובד?!veredd
אף פעם לא שמעתי על זה... לבן שלי היו גזים נוראיים! חבל שלא ידעתי על זה קודם...
קיבלתי הרבה תגובות טובות יוקטנה
כמובן, אין מאה אחוז בשום דבר, אבל נראה שזה עוזר לחלק גדול מבעלי האומץ שמורידים את החיתול ומנסים ;)
שמי אותו במנשאיהודיה מא"י
צמוד אליך, עושה פלאים
ברגע ש..קיווי
הורדתי לחלוטין את מוצרי החלב כאבי הבטן פחתו מאוד מאוד מאוד!!!!!!
שווה בשביל התינוק
אני חושבתאודי-האחרונה
שיש דברים שהם מעבר לגזים.
כשיש רגישות כדאי להימנע מהמאכלים שרגישים אליהם
כי זה יכול לפגוע בדברים שלא תמיד רואים כמו מערכת חיסונית וכאלה.
הילדים שלי רגישים לחלב ועוד כמה דברים וזה ממש עזר כשהפסקתי.
כדאי מאוד לנסות ואם זה לא עוזר ללכת לבדיקת רגישות.
הרבה פעמים הרגישות עוברת לאחר תקופה.
היי, רציתי לשאול את דעתכם...אנונימי (פותח)

יש לי ילד מקסים ומתוק בן שנה ו-5 חודשים, הוא ילד פעיל,נמרץ,אוהב ילדים ומאוד אוהב חברה.

העניין שיש לו "קריזות" ,אם הוא לא מקבל מה שהוא  רוצה הוא יכול לשכב על הריצפה להתעצבן ולצרוח,

איך אני אמורה להגיב? להתעלם? לכעוס? לרצות אותו?

אשמח לקבל תגובות.

גיל המרי הראשון.ruthi
שיתעצבן ויצרח עד שזה יעבור לו.
גם אצלנו התחיל ה"טרבל טו" כבר בגיל שנה וחצי...נחשונית
היום החמוד בן 4 ואני עדיין לא יכולה לומר בוודאות שהוא כבר יצא מזה...  עדיין קשה לו מאוד עם דחיית סיפוקים. זה כנראה לא ינחם אותך, אבל כל הילדים וכל ההורים עוברים את זה. חוץ ממקרים מיוחדים, בהם יש סיבה אמיתית להיסטריה, לרוב יש להתעלם בחיוך ובקור רוח. ואז זה אמור לחלוף מתישהו. אוי כמה שזה קשה! חזקי ואמצי! זה רק לטובת הילד. יש לי רעיון שאני בעצמי עדיין לא הצלחתי ליישם, אבל אולי את כן תצליחי: להדפיס/לצלם פרק תהילים ולשים על המקרר. וכל פעם שהוא מתחיל סצנה, ללכת למקרר ולקרוא את הפרק. אולי אפילו עם תנועות תפילה מוגזמות, בכוונה, שהילד יראה. וכשהוא יהיה מספיק גדול כדי לשאול, תגידי לו: "אני מתפללת לה' שתתנהג יפה ולא תצרח."  התקווה היא שזה גם ישפיע לטובה על הילד, וגם ישפיע השפעות כלפי מעלה, להבדיל.
תודה, זה באמת רעיון נחמד...אנונימי (פותח)

 

 

לרצותbehor
את צריכה לרצות אותו ואז הוא יעזוב את זה לבד
לרצות? הכי גרוע!ruthi
ילד אמור ללמוד שבבכי והיסטריה לא משיגים דברים.
אני גם חושבת שלרצות זו לא הדרך המתאימה...אנונימי (פותח)

בנוסף הוא גם נושך, נושך בגן כשלא מביאים לא מה שהוא רוצה והוא יכול לנשוך גם אותנו. אני לא יודעת איך להגיב לזה כי אם אני אתן לו מכה קטנה על היד הוא יצחק...

 

תנסינעמונונונה

פעם ראיתי פעוט בגיל של בנך שנשך ילד אחר(אח או משהו) וזה היה תקופה שהוא נשך ילדים כל הזמן, ואמא שלו עשתה לו נשיכה קטנטונת ביד- משהו בלתי נרגש, הפעוט היה בהלם!!! לא בכה לא צעק! הוא פשוט קלט מה הוא עשה לאח שלו! אני לא אגיד שמיד הנשיכות פסקו, אבל היא המשיכה לעשות לו כל פעם קצת ביד וזה הפסיק. האמת שנשיכות זה זמני אצל ילדים, אבל אולי מה שאימו הראתה לו עזר.

ובקשר להשכבות על הרצפה ולצרוח, אפשר לנסות באותה שיטה. פעם עשיתי לבן שלי (כשהיה בן שנה וחודשיים), כל פעם כשהייתי מוציאה אותו מהאמבטיה הוא היה מתחיל לבכות ולהשתולל לי בידיים (בקיצור להתנגד לצאת), בתחילה לא ידעתי מה לעשות, ויום אחד התחלתי לעשות כמוהו... הרמתי אותו מהאמבטיה למגבת, הוא התחיל לבכות, וגם אני... עשיתי לו הצגה שאני בוכה... הוא היה המום! ו---הפסיק לבכות בהדרגה. בימים שאחרי הוא כבר צחק... וזהו.

את יכולה לנסות (אם זה קורה בבית) להישכב על הריצפה כמוהו ולצרוח

תנסי. אולי זה יעבוד. מקסימום לא הפסדת כלום.

האמת שניסיתי פעם לנשוך בחזרה..(לא כאב לו)אנונימי (פותח)

והוא צחק...

זה מצחיק אותו כשנושכים אותו. כנראה שזה שפת דיבור מסויימת.

 

לי זה לא מרגיש נכוןיוקטנה
אם לאמא מותר - למה "לי" (לילד) אסור?
זה עדיין גיל מאוד אגוצנטרי, ורוב הילדים בגיל הזה לא מסוגלים לרמת אמפטיה מספיקה בשביל להימנע מלגרום לאחר לברגיש רע. זו בשלות שמתאימה לגילאים בוגרים יותר, בדרך כלל (אבל אני לא מכלילה).
(זה לגבי ההכאבה, ולא לגבי הבכי ביציאה מהאמבטיה, כמובן... זה רעיון נהדר להשתמש בהומור כדי לפתור מצבים קשים עם הילדים! כל כך קשה, אבל כל כך נכון!)
יוקטנהאנונימי (פותח)

כמובן שלא הכאבתי לו אבל זאת הייתה רק אחת מן הדרכים שניסיתי להתמודד, מיד מהר ראיתי שזה לא עוזר..אלא להפך זה מצחיק אותו!

בכל אופן,שמתי לב שהוא נושך רק שהוא רוצה להגן על עצמו או כשהוא בוכה ולא נותנים לו משהו והסקתי שזה סוג של דיבור,,, מקווה שזה יעבור מהר...

 

ברור שלא - סליחה, לא ניסחתי נכון 0-:יוקטנה
לבחור את המלחמות שלךיוקטנה
בשלב הזה, רצוי לצמצם כמה שיותר את החיכוכים הקשים האלה, שלא נעימים לאף אחד!
לבחור מה הכי חשוב. למשל: לא לרוץ לכביש זה חשוב, ושווה לריב על זה. האם שווה לכם לריב על אמבטיה בערב? כל משפחה תענה אחרת. לי זה לא כל כך חשוב, ואני מוכנה לוותר על מקלחת (או חפיפה) במקרים שאני רואה שזה פשוט יותר מדי.
במקביל - להציע כמה שיותר בחירה סגורה. "אתה רוצה ביצה או חביתה היום?" (אבל לא: "מה אתה רוצה לאכול?" כי אז את עלולה לקבל תשובה לא רצויה, למשל "שוקולד"...). "אתה רוצה חולצה כחולה או חומה היום?" (אבל לא "מה אתהה רוצה ללבוש?" כי זה עלול להפוך למריבה על בגדי שבת באמצע השבוע). וכן הלאה וכן הלאה, בכל הזדמנות שיש לך רעיון טוב לתת לו בחירה.
יוקטנה!נעמונונונה
אני כ"כ נהנית ממך... כל תגובה יותר מהקודמת!
אני חושבתאנונימי (פותח)

שצריך להציב לו גבולות ברורים, אבל מתוך אהבה. לדוגמא:הילד מטפס על השולחן וזה לא מתאים לי/לו/לנו -לקחת אותו להוריד אותו ולאמר לו :לא חמוד אנחנו לא עולים!- (מתוך הבנה שאתה בטח לא יודע/זוכר/שאסור או קשה לך להתגבר ואעזור לך.ולא מתוך:נמאס לי מהשטויות שלך ח"ו.) ואם הוא שוב עולה שוב אותו דבר. אם הוא נושך:אנחנו לא נושכים! הרבה הרבה לדבר. ואם כבר אין כח והמרץ של הבחור משלש את שלי אני חושבת שזה לא אסון לשים לכמה דקות במיטה ולאמר:מי שנושך לא יכול לשחק איתנו. פעם מישי אמרה לי "הוא יפתח שנאה למיטה שלו"-לי אישית זה נראה ממש לא נכון-הוכחה לכך:ילדי אין להם שום תסביכים לגבי המיטה.-ונראה לי שזה שאין לי שום יסורי מצפון- קשור לכך שהם ללא תיסבוכים... כמובן שלא משתמשת הרבה בעונש הנל אבל זו דוגמא לניטרול.

 

תודה איזה כיף יוקטנה
כמובן שלא המצאתי שום דבר - אני רק מעבירה דברים שאמרו לי (או שקראתי) ועובדים אצלנו (כשאני מספיק רגועה לזכור את העצות שאני מקבלת ולהשתמש בהם במקום בצעקות...).
גם אני חושבת שתערכי מן רשימה של דברים שאת יכולהיהודית פוגל
להרשות לו ו/או להעלים עין, ודברים שעליהם את חייבת לעמוד על שלך. אבל היי אמפטית, השתתפי בצערו, והביעי ידידות והשתתפות. אני מאוד אוהבת את שיטת הסחת הדעת: כלומר לאמר לו בא תראה איזה ציפור מענינת יש בחוץ. איזה גשם, נראה מי דופק בדלת, או: אתה רוצה לשמוע מה קרה לחתלתול ששכח איפה הבית שלו? משהוא מהיר וספונטאני ומרתק מספיק כדי שישכח מה הוא רוצה ולמה הוא בוכה. בהצלחה! 
כמה רעיונותmp4

דבר ראשון לומר לילד "לא נעים לאמא שאת צועקת וכו'".

1. דחית סיפוקים- אם הילד רוצה משהוא, אנחנו סופרים עד עשר,

ולפעמים אפילו פעמיים. (כך היא גם למדה לספור...) ובעיקר למדה שלא כל מה שרוצים מקבלים.

2. חיקוי- הילדה שלי היתה בתקופת הרוצה/ לא רוצה וכו'...  כמה פעמיים עשיתי לה הצגה כזו בצורה ההפוכה- ומאז היא רק צוחקת על עצמה , ועזבה את המשפטים (שהיו מעלים לי את...)

3 תחליף- למצא משהוא אחר שמותר אך גם שתהנה ותסכים לעשות, כמו שאומרים לא לקחת לילד משחק עד שנותנים לו אחר במקום.

4 ורק אחרי שלא יכולתם להשתמש בכל הרעיונות שלפני- להתעלם! אבל לחזור אחרי דקה- או פרק זמן שיתאים לילד. ולשאול אם ואיך אפשר לעזור לו- בד"כ הוא יבקש טישו לאף...

בהצלחה רבה!!!

חשוב מאד להזדהות עם הילדבעל תשובה
לכאוב את הכאב שלו.

אבל בשום פנים ואופן לא להכנע לרצונו!

את תחליטי מה ומתי לתת, אבל יחד עם זאת להביע הזדהות אמיתית עם רגשותיו.
חשוב לא לספק את תצומת הלב בדרך השליליתקיוויאחרונה
כל רעיונות ההזדהות עוזרים לפני ההתקפה כשהם בהתקף של בכי היסטרי ראיתי (מנסיון) חובה להתעלם!!!
אני הייתי מניחה את המוצץ והבקבוק - המרגעים של בני לידו והולכת לענייני(אמא תולה כביסה כשתגמור לבכות אתה מוזמן להצטרף)
ברגע שהוא ראה שהוא לא משיג שום דבר הוא הפסיק!!
באיזה גיל הכי טוב לשים תינוק אצל מטפלת?קרן2
אתם מכירים תיאוריות ומחקרים בנושא? ומה עדיף - מטפלת, משפחתון או מעון? מה הניסיון שלכם בעניין?
מטפלתרולי
אין לי תיאוריות, אבל מנסיוני...
התינוק צריך את אמא ולא שום דמות אחרת עד סביבות גיל שנה, כשהוא מתחיל לחקור את הסביבה וליצור קשר עם תינוקות אחרים אפשר לחשוב על מטפלת, משפחתון או מעון. אז זהו גם צורך שלו להיות בחברה וללמוד יחסי גומלין.
לי יש ניסיון רק עם מעון ואני מרוצה מאד.
למעשה, הבחירה בין שלושתם תלויה במקום המגורים (בעיר לא מכירים אישית בד"כ את אנשי הצוות וקשה יותר לסמוך ובישוב לעומת זאת בד"כ יש הכרות אישית עם אנשי הצוות כי הם מהישוב), ביכולת כלכלית ובלוח החופשות וכמובן במה שאת שומעת מאנשים על היחס החם (או לא) כלפי הילדים בכל אחד מהמקומות.
בהצלחה
בגיל לצי שנה התינוק יכול להשאר עם אבא או שרק אמא?קרן2
למה לא? חשוב מאוד שהאבא יצור קשר חוייתי עם הילדדבי חיה
מההתחלה. אבל חשוב לבדוק שהאבא יודע איך להתנהג עם הילדון/התנוק, שהוא אחראי מספיק וכדומה (כבר ראינו כאילו תנוקות מגודלים שהם אבות לילדים לצערינו...)
הכוונה הייתה לא שום דמות אחרת מחוץ למשפחה הבסיסית.רולי
אני בדעה "לצבור שעות אמא... אם אפשרדבי חיה
כמה שיותר להיות עם הילד. אם חייבים לצאת לעבודה או ללימודים וכו', צריך לבדוק את העניין לגופו. לכל אחד מעלות וחסרונות ואין אף פעם תשובה חד משמעית. מה שחשוב לבדוק היכן יקבל הילד את הטיפול הטוב ביותר והמסור ביותר. לפעמים מטפלת היא הכי מסורה, אבל ממצד שני אין עליה פיקוח. ולפעמים מעון הוא מפוקח אבל לא מפוכח... המטפלות רעות לב וחסרות רגש. גם לשקול את המרחק מהבית ואיך תתאפשר המשך הנקה. אצלי השיקול כולל קירבה לאמא, כלומר, אני מתכננת גם שנה הבאה לשים אצל מטפלת כדי שבימים חופשיים היא תהיה איתי ותהיה רק את המינימום אצל מטפלת. זו דעתי.. וכמובן להתפלל שנצליח גם בזה.
 
אגב, אצלי התנוקות היו אצל מטפלות / מעונות פרטיים מגיל ארבעה חודשים, וזה לא עזר כשהגיעו לגיל הפחדים מזרים, בכו בהתחלה גם אצלה...
מצטרפת לחברות בפורום - עדיף אצל אמאיוקטנה
ואם אי אפשר אצל אמא - אז אבא, או סבתא, או דודה, וכן הלאה.
מעבר לזה יש יתרונות וחסרונות לכל שיטה, כמו שכבר כתבו.

הצורך החברתי כמעט ולא קיים בגילאים הללו, וגם מאוחר יותר. ניתן בקלות לספק את הצורך החברתי בביקור אצל אמא אחרת עם תינוק או פעוט, או בגינה הציבורית, וכן הלאה.
אמא מאושרת היא אמא טובהפרח לב הזהבאחרונה
את לא יכולה להיות כל היום לבד עם הילדה? את משתגעת? תכניסי אותה למטפלת והיא תקבל אמא רגועה ומאושרת בצהריים.
 
כיף לך להיות עם הילדה? לא משעמם לך איתה לרגע? את נהנית לשחק איתה ולקדם אותה? היא יכולה להשאר איתך אפילו עד גיל 5..!
אין בזה כללים! לא כל מה שטוב לאחת טוב גם לאחרת.
 
לגבי מטפלת או מעון/ משפחתון- עד גיל שנה ממליצים מטפלת טובה ומוכרת בבית שלך, ע"מ שהתינוק יהיה חשוף לכמה שפחות חיידקים.
אם כי אני הכנסתי את שלי למעון בגיל 3 חדשים והוא לא חלה עד השנה שאח"כ ככל הנראה בזכות ההנקה...
  
    בעיות באירוחטלי10
הבת הגדולה שלי (בת 6) אוהבת להיות במרכז העניינים. מטבע הדברים כאשר מגיעים אלינו אורחים, לסעודת שבת או שבת שלימה, התשומת לב מועברת לא רק, אבל בעיקר אליהם.
בכדי למשוך תשומת לב היא עושה דברים שחלקם נחמדים וחלקם מביישים אותנו (שרה שירים בקולי קולות בזמן שמתנהלת שיחה על השולחן, קופצת על הספות וכדומה, מעוותת בכוונה את השירים המושרים).
יש לציין שהיא בדרך כלל ילדה שמחה, מקבלת תשומת לב ואוהבת את אחיה הקטנים.
מה לעשות?
תנסו לתת לה תפקיד מראשאדמונית החורש
במיוחד כשמגיעים אורחים למשל: 
 
שהיא תעזור להגיש.
 
שתגיד דבר תורה (לא מיד בהתחלה ועליה לשבת יפה ליד השולחן כמו בוגרת כדי שתזכה בכיבוד הזה).
 
שתהיה אחראית על הילדים הקטנים.  אם יש לאורחים ילדים היא מראה להם איפה הצעצועים או מספרת להם סיפור אם הם מעוניינים.  וגם אם לא אז לעזור לכם עם הקטנים שלכם כדי שתוכלו לארח יפה.
 
שתבחר איזה זמירות שרים.
 
ובטח יש עוד רעיונות שמתאימים במשפחה שלכם....
א. להבין שקשה לה כאשר תשומת הלב מוסטת ממנה,יהודית פוגלאחרונה
ואולי להמעיט באורחים עד שהילדים יגדלו קצת. העיצה של מתן תפקיד טובה, אבל רק לזמן קצר. היא לא תוכל בשלב הזה ובגיל הזה ל"התעלות" על עצמה ולפנות את הבמה, זו בקשה לא ריאלית לגיל הזה וע"כ יתכן שלא תוכלו לארח בכמות שהייתם רוצים ותצטרכו להתרכז רק בילדים!
גזירת ציפרנייםאנונימי (פותח)
הבן שלי (בן שנתיים) ממש לא אוהב לגזור ציפרניים על הרגליים. הוא משתולל, בוכה, בועט ומנסה לעשות הכל כדי להפסיק את זה. כרגע המצב הוא שאני גוזרת לו בכח פעם בהמון זמן- כשהציפרניים כבר ממש ארוכות וזה מפריע לי מספיק.
ניסיתי לגזור לו כשהוא ישן, אבל הוא מיד מתעורר, גם אם זו שינה ממש עמוקה.
זה נורמלי? איך אצל אחרים?
זה כבר ממש מייאש!
מה יקרה אם לא תגזזי ברגליים?דבי חיה
הן לא תישברנה מעצמן?
אולי זה עדיף. זה לא יפה ונעים, זה בטוח, אבל אולי תנסי. (אני עשיתי זאת, ויום אחד הוא פשוט איפשר לי לגזוז כימי קדם)
גם הבן שלי לא אוהב שאני גוזרת לו ציפורניים ברגלייםחבילת טישו
אבל אין ברירה. אני לא מתרגשת מההצגות והוא התחיל להתרגל לעובדה.
 
חזקי ואמצי!!
 
דבי חיה- אני ממש לא מסכימה איתך מבחינה עקרונית. אם אמא מחליטה משהו, אז הילד צריך להתאים את עצמו. ואם הילד לא אוהב להתקלח? אז לא מתקלחים עד שהגשם ירטיב אותו בחורף?
זה יכול להיות מסוכן, דבי חיהveredd
יכולה להיות ציפורן חודרנית אם לא גוזרים הרבה זמן, הציפורן יכולה להישבר יותר מדי אם הוא נופל והיא ארוכה, וסתם יכולה להישבר חדה ולפצוע!
אומנם לא דברים מסכני חיים, אבל מסוכנים מספיק!
הבן שלי בן שנה וחצי וגם לא אוהב שגוזרים לו ציפורניים- הוא תמיד מנסה לחטוף את הגוזז ולנסות לבד...
אני פעם בשבוע מרדימה אותו על העגלה ואז גוזרת לו- ככה הכי קל, כי הוא מולך... ואח"כ שמים במיטה. אם הוא במיטה אי אפשר לגזור לו.
אם הוא כבר כשיר לזה- תנסי לשחד אותו עם משהו, או אפילו להשים אותו מול סרט נחמד או משהו כזה, זה סה"כ דקה שתיים אם הוא רגוע.
אני לא חושבת שחייב להכריח אותו בכוח, פשוט לנסות למצוא את עמק השווה. בגיל כזה הוא לא מסוגל להבין שזה לטובתו.
נ.ב- גם אם זה לא היה מסוכן- זה עדיין די מגעיל לראות ציפורניים ארוכות אצל ילדים קטנים,כן- אפילו אצלהם! זה ממש לא הגייני... ואני לא מהפריקיות של הגיינה... פשוט אוהבת ילדים נקיים.
הבעיה היאאנונימי (פותח)
שלשחד לא עוזר, ניסיתי. ברגע שאני מתקרבת עם המספריים ומחזיקה לו את הרגל, זהו. נראה שפשוט צריך להתמיד ואולי זה יעבור לו מתישהו...

אני ממש לא חושבת שזה לא נכון שאפשר לא לגזור. צריך להרגיל אותו לרעיון קודם כל. חוצמזה, כשהצפרניים שלו כבר מספיק ארוכות והוא הולך יחף (כמו עכשיו, כשחם), הוא שורט עם הציפרניים ברגל את הריפוד של הספה. זה לא הורס את הספה, אבל הורס לי את העצבים. אני לא יכולה לשמוע את הצליל הזה! הצרחות שלו מעצבנות אותי הרבה פחות. זו כבר שריטה שלי אבל זו גם סיבה למה לגזור לו צפרניים.
אולי כדאי לנסות קוצץ ציפוניים?אדמונית החורש
יש קטנים שמתאימים לילדים ואולי זה ייראה קצת פחות מאיים ויותר מהיר.
לא נראה לי שזו הבעיהאנונימי (פותח)
על הידיים הוא הרי גוזר יופי.
כמו שאני מכירה את עצמי, עם קוצץ זה יקח יותר זמן.
אולי בכ"ז ננסה...
אולי...vereddאחרונה
אם את רגילה לגזור לו בידיים עם מספריים, תנסי לגזוז לו ברגלים עם הקוצצים הקטנים ולעשות מזה משחק!
תגידי לו שזה מכשיר חדש והכל, תנסי להלהיב אותו, אם הוא לא רגיל לקוצץ אולי (ממש אולי...) יש סיכוי שיעבוד...
שאלה מוזרה...veredd
אני יודעת שזה ממש ממש מוקדם...
הבן שלי בן שנה וחצי, ובזמן האחרון הוא ממש מודע לטיטול שלו. כשהוא עושה קקי הוא מצביע על הטוסיק ועל האף ואומר לי "דודו" לפעמים (הוא גם דובר אנגלית... ככה אנחנו קוראים לזה...), ופתאום בשבת כשהוא עשה קקי, הוא שוב הצביע על הטוסיק, הלכתי להביא טיטול ומגבונים, ולהפתעתי הוא נשכב על הספה (היה אצל חמותי ושם אני מחליפה לו מגיל 0) וחיכה עם רגליים פשוקות! עוד משהו- לאחרונה, אם מנסים להחליף לו והוא עוד לא גמר לעשות, הוא ממש נאבק איתנו, ורק אחרי כמה דקות אנחנו מבינים למה...
הוא עשה את זה שוב, כשהיה לו פיפי, וזה ממש היה מצחיק... בכל מקרה, גם בבית הוא מתחיל לעשות ככה! הוא הולך ישר לחדר שלו כשאני אומרת לו שצריך להחליף, והוא פשוט נראה לי כ"כ גדול פתאום...
בכל מקרה, רציתי לדעת אם זה ממש ממש מוזר להתחיל להשתמש בסיר או משהו בגיל הזה, כלומר- להתחיל לגמול בצורה הבסיסית.
לא חשבתי להתחיל עד שנה הבאה- ופתאום הוא התחיל לעשות ככה!
טיפים? רעיונות? אני משוגעת לגמרי? אולי כולם עושים את זה...?
 
גמילה זה אינדיבידואליאנונימי (פותח)
כל ילד ומתי שמתאים לו, אם את רואה שזה כבר מתאים, ולפי התיאור שלך- יש לו מודעות, אז למה לא להתחיל? אם הוא יודע עוד לפני שהוא עושה אז בכלל תענוג וגם אם לא, הוא ילמד, תקחי אותו לשירותים או סיר גם כשהוא באמצע- שימשיך שם, וכך הוא ילמד ששם עושים..
הבת שלי למשל לא רצתה סיר אלא ישר לשירותים,
ואז לוקחים מידי פעם סתם לשירותים/ סיר עד שיצא לו שם, ואחרי שעושה במקום הנכון- מתגמלים בפרס כדי שישמח מהתהליך
וגם את צריכה לדעת שזה תהליך לא פשוט וצריך להיות מוכנים ושיהיה הרבה סבלנות!!
בהצלחה!
לא הייתי מתחילה עכשיויהודית פוגל
אומנם יש לו מודעות מסוימת כאשר הוא עושה את צרכיו, אבל מכאן ועד לקיחת אחריות הדרך עוד ארוכה. לפני גיל שנתיים אין טעם, אם תתחילי עכשיו זה ממילא ימשך עד גיל שנתיים או שנתיים פלוס.
מוכראנונימי (פותח)
גם אני עברתי את זה עם הבן שלי (עכשיו בן שנתיים) בערך באותו גיל. נחמד לדעת שזה לא רק אצלי...
בכולופן, ממש לא התאים לי אז לגמול אותו אז לא עשיתי עסק. עודדתי אותו להגיד לי מתי שצריך להחליף טיטול- ככה זה חוסך לי לבדוק כל הזמן. נראה לי שכרגע הוא כבר פחות מתלהב מהעניין.
את אולי יכולה לנסות וראות אם הולך לך, כמובן אם יש זמן ורצון
 בהצלחה!
רחלי סיימה סופית עם חיתולים בגיל הזהיוקטנה
ועכשיו בול הזמן הנכון - קיץ! תנסי כמה ימים עם כמה שפחות בגדים (לפי מה שמתאים לכם). מה הכי גרוע שיכול להיות? מקסימום תנקי קצת פיפי וקקי כמובן, רחלי היתה צריכה הרבה עזרה (למצוא את הסיר, למשל), אבל הרבה יותר פשוט, נקי, ונעים (גם לך, גם לו) מאשר חיתול! בעיקר בחום של הקיץ!
איזה מתוקות!vereddאחרונה
איזה תגובות יפות ומהירות! ממש תודה!!
אהבתי את הרעיון של זבובה, שלנסות לקחת אותו לסיר באמצע אפילו או כשאני רואה שהוא עושה.
אני יודעת שזה מוקדם ויימשך המון זמן, אבל אני יודעת בוודאות שהוא ממש לא בנוח עם הטיטול, כי תמיד כשאני מחליפה לו טיטול הוא עושה פתאום קקי. הוא כמעט אף פעם לא עושה ספונטנית, הוא פשוט רוצה בלי טיטול בכלל...
גם כשהוא היה פצפון הייתי עושה לו בבוקר הורדת טיטול וקצת תרגילים עם הרגליים כי אחרת הוא לא היה מוציא עד הצהריים, ואם רק מורידים את הטיטול- הוא חוגג...
סורי על הפרטים, פשוט אני יושבת פה וחושבת לעצמי מה עדיף כי כל התשובות שנתתן היו טובות...
נראה לי שאני פשוט ינסה כמה פעמים ויראה מה קורה.
עדכונים יבואו בהמשך
שלוםשרבוב
אתם מוזמנים בשמחה לפורום ליקויי למידה
 
 
אם יש פה איש מקצוע לנושא שיוכל ליצור איתי קשר,
אני אשמח...
(בעז"ה נוכל להרים את רמת הפורום, רמת השאלות, תדירות ואיכות העצות וכ"ו....)
תודה
 
איך עושים את זה?אנונימי (פותח)
בס"ד
 
שלום כולם!
אני חדשה כאן בתור כותבת, אבל די ישנה בתור קוראת..
אני ב"ה נשואה חמש שנים, יש לי שלוש פצפונות בנות ארבע, שנה ועשר וארבעה חודשים.
חוץ מזה אני גם לומדת שנה שניה בתכנית שנמשכת שלוש שנים ודי תובענית מבחינתי (כולל עבודה מעשית)
חוץ מזה אני לא מהסוג המאורגן אלא יותר זורמת.
התינוקת שלי מתוקה אבל בערך מאז שהיא נולדה היא מצמיחה שיניים ודורשת הרבה , והמרכזית שלי ב"ה מלאה מרץ וכוחות חיים ודורשת אותו דבר ממני.
הבת שלי הג"גדולה" עד לא מזמן שיחקה בתפקיד הילדה הבוגרת שמבינה את אמא ולאחרונה, לשימחתי התעוררה לדרוש את שלה..
בקיצור, אני מרגישה די מתוסכלת ומיואשת מול כל הערימות של הדברים שיש לי לעשות, ואין לי סיכוי להספיק את כולם, ומזה שלא מצליחה תמיד למצוא מקום אוורור לי, לבעלי לכל אחת מהבנות שלי ובמיוחד לבכורה שאני מרגישה שהיא קצת הולכת לי לאיבוד.
אשמח לשמוע תגובות ובעיקר מהסוג התומך..
סתם סיפור נחמדשרבוב
מישי ספרה לי על אחת שגמרה את התואר ביום של הלידה ה4 (או ה5?)(לפני שנסעה...)
ז"א שלקח לה לעשות את זה 7 שנים...
אבל מצד שני, מה עדיף לדחות הכל?
אז קחי הכל באיזי,
אפילו שיקח עוד שנה שנתיים, שוווה את זה, לא?
קודם כל חיבוק גדול וברכת חיזקי ואימצייהודית פוגל
בכל המטלות שלך. לגבי זמן איכות עם הבעל: הכי טוב לקבוע זמן קבוע כמו ערב ר"ח או כל זמן אחר אבל קבוע לפחות אחת לחודש כדי לעשות משהוא ביחד. התנאי היחיד להצלחה הוא לא לעבור בשום אופן על הקביעות הזו!!! כמו שמקבלים שבת כל שבוע ללא סיבות ותירוצים, כך לקיים את היציאה החדשית הזו.
 
אותו העיקרון יעבוד גם לגבי זמן איכות עם הגדולה שלך. קיבעי זמן קבוע לפחות אחת לשבוע שבו את נמצאת רק איתה. שילחי את השאר עם בייבי סיטר או עם הבעל והקדישי לה לבדה לפחות שעה. אין כמו קביעות לשמר את ההחלטות הטובות. מקוה שתצליחי ותרגישי טוב יותר עם עצמך. זיכרי: גם רומא לא נבנתה ביום אחד!
מצביעה בעד ומצטרפת מתוך עומס דומה... ומצרפת שלל עצדבי חיה
כשאני מרגישה שהכל יוצא מכלל שליטה, אני נזכרת בכלל הברזל שאמא שלי מצטטת מסבתא שלי ע"ה: סדר העדיפות הנכון ()לגבי הבית. הילדים מה שאמרה יהודית זה לפני מספר 1):1.  אוכל, 2. כביסה, 3. נקיון. הכי חשוב זה לדאוג שיהיה מספיק אוכל בבית (רצוי כמובן לבשל. אפשר גם בכמויות ולהקפיא. אותי ממש מציל המקפיא. אני מבשלת בערך רק פעמיים בשבוע.  אני נוטה לבשל דברים שניתן להקפיא ואז פשוט לשלוף. וגם להעזר במוכנים, שימורים וכו'. עוגות פשוטות או כל מה שלא לוקח יותר מידי זמן. כמובן להתארגן עם חומרים בבית זה חשוב מאוד. 2. כביסות: אני רואה את המייבש ממש בתור עוזרת. לפעמים יש לי "חלום" לתלות כביסה, אבל אחרי חצי יום במכונה, אני גונזת את החלום לימים רגועים יותר.. גם לפעמים אני ממש 'יורדת' מהשאיפה שהכביסה הנקיה תגיע לארון. לפעמים זה הישג שהצליח עד שבת ולפעמים לא.. 3. נקיון הבסיסי חשוב ביותר ואם אפשר עוזרת מה טוב. אבל את יתר החלונות והאבק שמעל הארונות אני "שוכחת" עד פסח בערך..
 
עוד עצה: אל תהססי לקבל עזרה מכל מי שמציע. שכנות, חברות ומשפחה. לפעמים זו הצלה ממש.
תדאגי גם למלא לעצמך את המצברים לבד ועם בעלך... ובעז"ה הזמן הקשה יחלוף בקלות. (לא תביני איך שרדת, זה בטוח!)
הרבה כוח!!
הרבה פעמים,אנונימי (פותח)
הבעיה היא לא בסידור זה או אחר של המטלות, למרות שאין ספק שזה עוזר, אלא בתחושה של "אני לא יכולה להתמודד עם כל כך הרבה", (במיוחד שזה באמת הרבה)... כך לפחות אצלי.מה שהכי עזרלי,ואני מוכנה לתגובות נדהמות, זה ויטמין COMPLEX B  שמכיל את כל סוגי הB. אני עברתי בדיוק את המסלול שלך, עכשיו אני קצת אחרי, עם 4 וחצי ילדים והבכור(בן 7) באמת כבר יותר גדול ועצמאי, והלימודים התחלפו בעבודה שדורשת לא פחות. היתה לי תקופה שהרגשתי תסכול שצומח יחד עם רשימת המטלות, הרגשתי כל הזמן שאני "בקצה גבול היכולת", משהו כמו לצעוד על סף תהום, כי אני כל כך עמוסה, שמה יקרה לי אם תצוץ עוד מטלה קטנטונת? מישהי המליצה לי לקחת את ויטמין COMPLEX B. די זלזלתי ברעיון, מה זה יעזור עכשיו, אבל היא נתנה לי את הקופסה שלה אז התחלתי לקחת. הרגשתי שינוי אחרי איזה שבוע, כאילו מישהו "הרחיב" לי את רצועות העצבים, ונתן לי כוחות להתמודד. זה היה מוזר ולא כל כך האמנתי שזה קשור לויטמין. אחרי כמה ימים טובים הפסקתי לקחת, ואחרי איזה יומיים שוב הרגשתי קשה, כאילו שאני צועדת על הסף שוב.  לא זוכרת בדיוק מה היה אבל חזרתי לקחת B והרגשתי יותר חזקה ועם מרץ לקראת המשימות, ושוב הפסקתי ו"נפלתי" בכוחותי. לקח לי זמן עד שנפל לי האסימון אבל היום אני יודעת שיש קשר הדוק בין הרגשת היכולת שלי ובין הB. חשבתי שזה איזה חוסר חמור שלי שגרם לגוף שלי ספציפית לצאת מאיזון, אבל ככל שעובר הזמן אני מגלה שיש עוד די הרבה נשים כמוני שגילו את הB. מישהי מכן גם? בכל מקרה אולי יעזור לך גם?
המון הצלחה בכל מקרה.
ועוד משהו שעזר לי זה להבין שזו התקופה הכי קשה בחיים...
רעיון מדהים. נמליץ הלאה.דבי חיהאחרונה
מרחיק חבריםאנונימי (פותח)
שלום, אשמח לעצתכן
בני בן 8 כמעט ואינו משחק עם חברים. הוא לא אוהב שמנצחים אותו ומתעצבן כשזה קורה.
מה אפשר לעשות כדי לגרום לו להתידד ושיתידדו איתו?
אולי תנסח לשחק איתו את בעצמךנווה מדבר
במשחקים שאפשר להפסיד בהם או להרוויח,
ואז פעם כשאת מפסידה (בהתחלה בכוונה) את מראה לו שזה ממש לא נורא להפסיד, וכשהוא מפסיד, את מראה לו שזה לא כזה נורא, והוא עדיין טוב- זה לא שינה את מי שהוא תמיד, פעם מפסידים ופעם מנצחים...
 
  אמור להיות בנושא- תנסי (ולא תנסח...)נווה מדבר
אשמח לעו תגובותאנונימי (פותח)
כמה שאלות הבהרה:יוקטנה
1. "אינו משחק עם חברים" - רק במשחקים של ניצחון/הפסד? או בכלל לא משחק עם חברים, גם בלגו, לדוגמא?
2. האם זה מפריע לו? אולי הוא בכלל טיפוס כזה שלא צריך יותר מדי את המשחק עם חברים?
תשובותאנונימי (פותח)אחרונה
1. אינו משחק כלל לגו, פליימוביל וכדומה. אינו משתמש כלל בדמיון (כמו אמא שלו ה"רציו"...)
2. לא בטוחה שמפריע לו כרגע, ואולי לפעמים כן. אבל יחסי אנוש  תקינים ויתורים וגמישות צריך ללמד אותו איכשהו.
עשי איתו סימולציה - היי את החבר ו/או הילדיהודית פוגל
הכנסי איתו לדיון או קונפליקט והראי לו מתוך הסימולציה איך דברים מתגלגלים ומה ניתן ללמוד ולתקן. לגבי זה שהוא מתעצבן, כמובן הסבירי לו את עובדות החיים וכן את החשיבות שיש לחברים, להעדר חברים יש מחירים גבוהים ביותר.ובטוח שהוא לא ירצה לשלם אותם.
 
חשוב לזכור כי בתקופתנו ילדים פחות ופחות זקוקים לחברים בגלל הריתוק וההתמכרות למחשב. קחי זאת בחשבון.
חברי הילדיםאורה*
מידי פעם יש לי תקופות שאני מרחיקה את החברים שבאים לשחק אצלינו ומגבילה מאד
זה תקופות שקורות 1. אחרי תקופה שיותר מידי שורצים אצלינו
2. כשאני מרגישה שאני מאבדת שליטה על ילדי . אז גם כדי לעשות פוקוס "משפחתי" גם כדי שיהיו פחות חוצפנים והתמודדויות מסביבי.
וסליחה מראש על האורך-
 
 האם זה פוגע ביחס שלי עם האמהות שמה פתאום הילד לא יכול להיות אצלכם. כי תכל'ס זה מקל על אימהות שהן יכולות לשלוח לשכנה אחד הילדים.
האם חברים יתרחקו מילדי בעיקבות החוסר יציבות-איזון -כללים שיש בביתינו?
מה הגבולות
מישהי לא המקום מגורי סיפרה לי שביתה הולכת לחברים פעם בשבוע ואז פתאום תפסתי ת'עצמי
 וואלה! פה זה כל היום כל יום,     די!!!  עוד לפני כן הייתי ממורמרת מהחבורות האלה ברגע שהבן שלי ביחד עמו לפעמים עם יותר מאחד - אז אין לי עם מי לדבר! הם גם מתחצפים וגם שקועים  ביחד
אז זהו יום למחרת כשהוא בא כרגיל אמרתי לו שלא מתאים שיבא היום . הוא ניסה להתווכח אך בשום אופן לא הסכמתי! והיה לי יום שאני תכננתי עם הילדים ממש נחמד  (ואז התפדחתי מאימו שנראה לי שהיא התרגלה שהוא אצלינו אחה"צ) 
 
 
אבל זה עובד רק כשאני ממש מתכננת ומתכוננת מראש מה לעשות עימם אחה"צ
 
מחכה לתגובותיכם
ברור שעליך להתחשב גם בעצמךיהודית פוגלאחרונה
ולצורה שאת רוצה לגדל את משפחתך. זה נשמע כאילו שהאידיאלים שלך נמחקים לגמרי על הבסיס של מה יגידו ומה נכון. פעלי לפי מה שנראה לך נכון, וכולם יתישרו עם הקו שלך. כמובן שכאשר החברים נמצאים הם מעסיקים את עצמם ואת פטורה פחות או יותר, אבל כמובן שלכל דבר יש מחיר. בהצלחה
דחוף! ילדי לא מוכן לשים טיפות עינייםנחשונית
הוא בן 4 יש לו אלרגיה למשהו, בעיניים, והן אדומות וכואבות לו. הרופא רשם לו טיפות עיניים אבל הוא מסרב בתוקף שנשים לו ומתנגד בכל הכוח, משתולל, בועט, עוצם עיניים בכוח. הוא מפחד שזה יכאיב לו. אני מבינה אותו מאוד, גם לי מאוד קשה לשים לעצמי טיפות עיניים. הבטחנו מדבקות, פרסים, הסברנו שאם לא יסכים לטיפות ימשיך לכאוב לו. זה לא עזר.
אני גם מתלבטת אם לשים לו בכוח אבל בידיעתו, או כפי שבעלי הציע, כשהוא ישן, ללא ידיעתו, אבל אז יש חשש שהוא יתעורר וירגיש, וזה ישבור לו את האמון בנו. הוא ירגיש דרוך וקפיצי כל הזמן ואולי לא ילך לישון או לא יישן טוב, מחשש ששוב נשים לו בשינה.
מה לעשות?
דומה לחיסוןאורה*
לפני שהילדים שלי מקבלים חיסון (אני מתחילה כשהם גדולים יותר...) ואומרת להם שזה קצת כואב ומיד עובר ואח"כ מקבלים הפתעה!  ומדגישה את החלק השני של המאורע
תוך כדי החיסון אני שואלת אותם איזה הפתעה הם בוחרים
בהצלחה ורפואה שלמה!!
תנחי אותו לשים עלייך ראשיוקטנה
ולהסתכל למטה (במקום אל הבקבוק). כשלא מסתכלים לכיוון הבקבוק זה לא מפחיד, אבל השאלה אם ילד בן 4 יוכל להבין וליישם מקסימיום זו שיטה טובה בשבילך ;)
אי אפשר משחה במקום טיפות?שירק
משחה הוא יכול לשים לעצמו מול מראה
כדאי שתהיה משחת עינייםאנונימי (פותח)אחרונה
גם אני נתקלתי בבעיה זו...
ולמדתי תמיד לבקש מרשם למשחה
 
חוץ מזה שיותר קל למרוח משחה מאשר לשים טיפות
טיפות פגות תוקף אחרי חודש במקרר
ומשחה אחרי זמן ארוך יותר...
 
 
הנושא החם של החודש קיטנותאנונימי (פותח)
רציתי לשאול אתכם מה אתם עושים עם הצרה הזו שנקראת החופש הגדול.
אולי לא יפה שאני קוראת לזה צרה אבל זו צרה של האמהות העובדות שהן לא מורות או גננות.
הפקידות, מנהלות החשבונות וכל מיני שכאלה ...
המחיר של הקייטנות אצלנו אולי לא בשמיים  450  ש"ח לחצי יום  700 ליום שלם וזה לא כולל הסעות עוד 150  ש"ח.
הצעתי לבת שלי בת 18  לעשות קייטנה בבית כך תוכל לשמור על אחיה הקטן (לחסוך לי 850 ש"ח) ועוד כמה ילדים שאולי ירצו לבוא ב - 300 ש"ח לחצי יום. זה פייר מצידי?
רעיון מצויין!יוקטנהאחרונה
שתצרף חברה, אפילו. יש הרבה רעינות באינטרנט!
(אבל זה לא יפה - תשלמי לה גם את ;))
חוויה משבועותאנונימי (פותח)
יצאנו בשבועות לבית הארחה יהודה בירושליים(אני בעלי ומשפחת בעלי)ובאמת היה מקסים.המקום חדש ומטופח
 
האוכל גם היה מצויין, אך דבר אחד העיב עלי. באחת מהארוחות, האימא של בעלי העירה על כך שהודענו על ההיריון
 
של ביתי מיכל, רק בצהרי היום לאחר הלידה, כאשר הלידה התרחשה בחצות.האם היא צודקת? אני חייבת להודיע
 
לכולם ?
אם לא הודעת לחמותך זה אכן לא ראוי לענ"דאלעד
בנוגע לשאר הקרובים, העצה הפשוטה היא לבשר למספר אנשי מפתח ולבקש מהם להעביר הלאה לשאר בני המשפחה
אוף אלעדי אתה כזה גבר-לא-מבין-כלום!יוקטנה
אישה עם צירים, אולי ירידת מים ושאר נוזלי גוף מלבבים, צריכה ברגעים המרגשים האלה לחשוב: "רגע, הודעתי לחמותי או לא? היא תעלב או לא?"?!?!?!?! נראה לך?!?!?! כל מה שאישה בלידה צריכה לחשוב עליו, זה לנשום, לנשוף, ולהרפות. לך מתחבר חמותך עם הרפיה????
הלא יש סבירות גבוהה ביותר, שחמות ששומעת שהנכד בדרך, מיד תתיצב בפתח חדר הלידה, וכבר היו מקרים שגם תיכנס פנימה, באדיבות אחות עם ראש גדול מדי... עכשיו, אני אזכיר לך שבחלק מבתי היולדות המיטה פונה בחוסר רגישות משווע אל הדלת (לא הראש! הרגליים!), כך שהדבר הראשון שעלולים לראות כשנכנסים לחדר הלידה, הוא את הדרך שהתינוק בקרוב יעבור בה
עכשיו נניח שאתה יולדת שבעלה החרוץ התקשר לחמותה בהתרגשות, ואתה שוכבת על מיטת הלידה עם וריד פתוח, חלוק פתוח (מאחור) ואולי גם רגליים מונפות (כי בדיוק המיילדת בדקה פתיחה, ושכחה להגיד לך שאתה יכולה להוריד את הרגליים). והנה! איזה כיף! אתה רואה מבעד לרגליך המונפות והחלוק המתנופף את חמותך הדומעת מהתרגשות לרגלי המיטה!
ועכשיו, אלעדי, תוך כדי זה, תיקח מסור ישן וכהה, תתחיל לנסר לך את הברך, ואז תנשום.... תנשוף.... תרפה.... שוב ניסור... נשימה... נשיפה... הרפיה...
היו לה 9 חודשים להודיע לה עוד לפני הלידה, לא?..אלעד
שתגיד לבן שלה להודיע.צלי אש
הנה עוד חכם...יוקטנה
יוקטנה, אין עליך!אנונימי (פותח)
מסכימה עם כל מילה.
אני אמרתי מראש שלא יתקשרו בשש שעות הקרובות, שלא לדבר על לבוא! (ב"ה שכיבדו את בקשתי..)
יוקטנה, שימי לב מדובר פה על הודעה יותר מחצי יממהאני ירושלמית
לאחר הלידה!!! ולא על הודעה בזמן הלידה. לענ"ד לא ראוי להודיע לסבתא כ"כ באיחור על הולדת נכדה.לאחר שהלידה הסתיימה ב"ה והיולדת התאוששה קצת אפשר להודיע, אם כי לאו דוקא היא ובהחלט ניתן לומר שהיא עדיין חלשה ולא יכולה לדבר בטלפון/שיבואו לבקר...(אני חושבת שחמות עם טקט תחכה חצי יום לפני שתבוא בעצמה ותתן ליולדת אפשרות לחזור אל עצמה קצת...)אבל לפחות להודיע.
לגבי ההודעה בזמן הלידהשרבוב
אני ממש מבינה.
אבל תסלחו לי, זה באמת מוזר שהחמות לא ידעה מזה כל ההריון, לא?
היא התכוונה ללידה ולא להריון, לדעתי.יוקטנה
חשבתי על זה וניתן לראות את העניין מעוד זויתאני ירושלמית
למה לחסוך ממישהו יקר כמו הורים כמה שעות של אושר? הרי בשיחת טלפון אחת אנחנו זוכים לשמח אדם. האם זה פשוט בעיניכם? תדעו לכם שלבשר דבר טוב למישהו זה דבר גדול! יעקב אבינו ברך את סרח בת אשר באריכות ימים והיא זכתה עוד לצאת ממצרים! רק בגלל שבישרה לו שיוסף חי! היא לא עשתה שיחיה ולא בגינה היתה השמחה... אך היא זכתה להיות השליחה לבשר את הבשורה ליעקב! זה מראה לנו כמה זה דבר גדול לשמח אחרים! אני בטוחה שאם נראה בזה את הרמה הגבוהה ביותר של כיבוד הורים, אז שיקולים כמו להנות עוד קצת מהפרטיות שלנו... לא ממש יחשבו לנו משמעותיים.. הרי יש לנו אפשרות לשמח את ההורים בשמחה ענקית! נפספס? או נדחה?
התכוונתי שהחמות היתה צריכה להעיר לבן שלה.צלי אש
האם עדיין נשארתי חכם
אף אחד לא התייחס אליך, צלי אששרבוב
סתם!
;)
אתם סתם עונים - הסיפור לא היה ולא נבראיניב55
היא מספרת בכל פורום קשקוש אחר ומנסה לפרסם את בית הארחה.
מכיפה כבר מחקו כמה הודעות שלה.
איזה קטע! תודה נשים לב!יוקטנה
אח..........שרבוב
קטע,
זה באמת סיפור לא הגיוני
הבנתי מראשצלי אש
שזה לא אמיתי - איך יכול להיות שהלידה תהיה בדיוק בחצות?.
האם פיספסתי משהו? איזה בית הארחה?אנונימי (פותח)אחרונה