פורום הורות (עמוד 383)

בהנהלת:
שרשור חדש
קטע יפה...שווה לקרוא!שתי צמות
דרושה אימא
אימא – הגדרת התפקיד
 
תואר : אימא, אם, אימא'לה, מאמי, אימוש.
 
הגדרת התפקיד : נדרשת שחקנית צוות לטווח ארוך, לעבודה מאתגרת וקבועה
 בסביבה כאוטית ומבולגנת. המועמדים זקוקים לכישורי תקשורת וארגון ברמה הגבוהה ביותר
 ונכונות לעבוד בשעות מגוונות, הכוללות ערבים, סופי שבוע ומשמרות של 24 שעות רצופות
 על פי הנדרש. מדי פעם ידרשו המועמדים לצאת לנסיעות, כולל טיולים שנתיים משמימים
 וארועי ספורט שנדמה כי אין להם סוף בערים רחוקות. אין החזר הוצאות נסיעה.
 כמו כן נדרשים שירותי שליחויות נרחבים.
 
תחום אחריות : עד סוף חייך. עלייך להסכים שישנאו אותך, לפחות זמנית,
 עד שמישהו יזדקק לכמה שקלים. עלייך להיות מוכנה לסכור את פיך שוב ושוב.
בנוסף, עלייך להיות חזקה כמו פרד ולעלות מ-0 ל-80 קמ"ש בתוך שלוש שניות למקרה שהפעם,
 הצרחות מהחצר אינן שוב מסיפור "הזאב". עלייך להיות מוכנה להתמודד עם אתגרים טכניים,
 כמו צעצועים מקולקלים, אסלות שנסתמו באופן מסתורי ורוכסנים תקועים.
 עלייך לסנן שיחות טלפון, לעקוב אחר לוח השנה ולתאם הפקות מורכבות של מטלות בית.
 עלייך להיות בעלת יכולת תכנון וארגון כנסים חברתיים ללקוחות בכל הגילאים ומנות המשכל.
 עלייך להסכים להיות זו שאין כמוה רגע אחד, ומקור למבוכה רגע לאחר מכן.
 עלייך לנהל בקרת איכות ובטיחות של כחצי מיליון צעצועי פלסטיק זולים מסין ואביזרים שפועלים על סוללות.
 עלייך תמיד לקוות לטוב אך להיות מוכנה לגרוע מכל. עלייך לקבל אחריות מלאה על איכותו של המוצר הסופי.
 תחום האחריות כולל גם תחזוקה ועבודות שירות בכל רחבי מתקן המגורים
 
אפשרויות להעלאה בשכר או קידום : אין. תפקידך הוא להישאר באותו מעמד במשך שנים, בלי להתלונן,
 להתעדכן כל הזמן ולשפר את כישורייך, כדי שאלה שנמצאים תחת חסותך יוכלו להיות טובים יותר ממך בסופו של דבר.
 
ניסיון קודם : למרבה הצער אין צורך. הדרכה והשתלמות יתבצעו בעת מילוי התפקיד על בסיס מתיש במיוחד.
 
שכר ופיצויים : הקשיבי טוב, את זו שמשלמת להם!  עלייך להציע העלאות בדמי הכיס ומתנות לעתים קרובות.
 התקווה היחידה היא שכאשר יעזבו את הבית, ירכשו עצמאות כלכלית כלשהי,  אך לא כדאי לסמוך על זה.
 אחרי שתמותי, תעבירי אליהם את כל מה שנשאר.
 הדבר המוזר ביותר בתוכנית השכר ההפוכה הזאת היא שבמציאות את תיהני מזה ותקווי כל הזמן שתוכלי לתת יותר.
 
הטבות : אמנם אין ביטוח בריאות, ביטוח שיניים, פנסיה, חופשות בתשלום או אופציה למניות, אך תפקיד זה מבטיח אין ספור הזדמנויות לצמיחה אישית וחיבוקים בחינם לכל החיים.
 
בהצלחה!!!
מוכר אבל נותן כוח תמיד!דבי חיהאחרונה
תודה.
טיפ יומי, כנסו כדאי!!!!!!!אנונימי (פותח)

אנא הקשיבו לי, והקשיבו טוב!

אני חייבת לשתף אתכם בשינוי שחל במשפחתי.

לפני כחודשיים בעלי פוטר מעבודתו ומאז התחיל לחפש עבודה חדשה,

כשבועיים לאחר הפיטורים הוא החל לקרוא ספר, ומאז חיו וחיינו השתנו לגמרי.

הרגשתי שאני חייבת לשתף אתכם בספר הזה.

אם תרצו אני יכולה לשלוח לכם העתק למייל בכל אופן הנה לינק לאתר.

http://75.125.203.178/~xndbzmrn/home_business

פרסומתשרבובאחרונה
נא למחוק
חינוך-ביתי home schoolingאנונימי (פותח)
שלום
אני גרה בבית שמש ומתייאשת מבית ספר לבת שלי.   גם לגן היה קשה להעיר אותה בבוקר, גם בחינוך הרגיל וגם בגן שפה.   האם יש משפחות באיזור שעושים חינוך-ביתי?
תודה
יחסית הרבה משפחות מאזורכםיוקטנה
סיבה מצויינת לעבור לחינוך ביתי, לדעתי ;)
המשפחה שלנו לוקחת חלק במפגשי חינוך ביתי של משפחות באזור שלכם. יש קבוצה נהדרת, עם הרבה פעילויות והרבה ילדים (והורים) נחמדים.
פני אלי במסר או במייל, ואני אמשיך איתך משם בשמחה
לאיזה גילאים מתאים חינוך ביתי?אנונימי (פותח)
האם חינוך ביתי מתאים לכל גיל ולכל אחד? אולי אני פשוט לא מבינה מה זה?
אשמח מאוד אם תאירו את עיניי בנושא.....
 
מה זה חינוך ביתייוקטנה
חינוך ביתי - ילד שלא הולך למסגרת חינוכית כלשהי (בכל גיל).
האם זה דבר נורמלי שילד לא הולך לשום מסגרת חינוכית?אנונימי (פותח)
האם זה מותר גם מבחינה חוקית? כל העניין של חינוך חובה וכדומה..
 
כן רק מגישים בקשה ומקבלים אישור יוקטנה
מעניין אותי...קיווי
הילדים לא הולכים לבית ספר? הם לומדים בבית? בתור מורה שרואה מה קורה בבתי הספר זה נשמע דווקא רעיון לא רע..
 הילדים לא מרגישים מבודדים חברתית?
באופן טבעי..שלה שוב
יש אתר שקוראים לו באופן טבעי, שם תוכלי לקרוא על הרבה משפחות שעושות חינוך ביתי. הילדים בודאי שאינם מרגישים מבודדים חברתית- אלא פנויים יותר מילדים שכבולים למסגרת בית ספרית. את החברים הם רוכשים או במפגשים כאלו של משפחות שבד"כ מתקיימים משהו כמו פעם בשבוע, ותמיד יש שכנים ותנועות נוער. תאמיני לי הרבה יותר מעניין להם מבית ספר.
הבעיה זו המחויבות של ההורים-להיות בבית, ליצור מסגרת לימודית, ולדאוג לה (צריך אישורים כאמור) והכי להיות יצירתיים ומוכשרים בעצמם...
כן נכון אתר נהדר עם כל התשובות.יוקטנה
ולא רק בנושא חינוך ביתי, אלא כמעט בכל מה שעולה על הדעת
הוא עמתנהל בצורה קצת משונה, אבל שווה לנסות להתרגל.
הנה קישור לנושא החינוך הביתי באתר.
הילדים, כמונו, לומדים בכל מקוםיוקטנה
ישנה צורה של חינוך ביתי בה יש שעות שמוקדשות ל"לימוד" ונושאים שההורים בוחרים ללמד, אבל בארץ נפוצה יותר הצורה של "חינוך חופשי", שבה אין שעות ונושאים מוגדרים. כשילד מרגיש שחסר לו ידע, הוא שואל את ההורים, וחובתם לספק את התשובות (בעצהם, או אם אין להם, אז בכל דרך אחרת).
לדוגמא, בני בן ה-7 מתחיל לקרוא בימים אלה יותר ויותר, ובתי התחילה לקרוא בגיל 5. כל אחד מתי שהוא רוצה.
סליחה לא עניתי בנוגע לעניין החברתייוקטנה
יש לי שכנה בחינוך ביתי, שי שלה בת בגיל של בתי הגדולה, והן חברות מאוד טובות.
לבן שלי אין חברה ברוב הבקרים, וקשה לו מאוד עד שחבריו חוזרים מהמסגרות.
יש בקרים בהם יש לנו מפגשי חינוך ביתי או סיורים של קבוצות חינוך ביתי, ואז כיף להם מאוד.
ואחרי הצהריים, כאמור, יש חברים, חוגים, ובעתיד אני מקווה שגם תנועות נוער, כמו שאמרה שלה-שוב
הסתכלתי באתרקיווי
זה נשמע מעניין... עוד שאלה קטנה שמעניינת אותי (ואם לא בא לך לענות אז לא..)
הילדים לא רוצים ללכת לבית ספר ? כשהם רואים שכולם הולכים ומספרים חוויות, מרכלים על המורים וכו'??
יש לזה תשובה בשאלה מוכנה:יוקטנה
"ואם הילדים שלך היו רוצים ללכת לבית ספר חילוני?"
ואם לענות לא בשאלה: כן, הם מבקשים. הם כמובן לא יודעים מה זה (חוץ מזה שיש שם הרבה ילדים).
זו החלטה שאנחנו עשינו בשבילם, על דרך שאנחנו מאמינים בה.
(הגדול שלי לא עולה ל-ב', ואחריו בת שלא עולה ל-א', אגב. הם לא כל כך גדולים).
בהצלחהקיווי
יפה לראות אנשים שהלכים עד הסוף בדרך שמאמינים בה... (אני ממש מתביישת שהגדול שלי - שנה ועשרה כבר הולך למשפחתון.  למרות שעקרונית התחברתי לרעיון של חינוך ביתי אני מ-ת-ח-ר-פ-נ-ת איתו כשאנחנו יום שלם בבית (איתו ועם אחיו שנולד לא מכבר והקנאה רבה... )
גם אנייוקטנה
מ-ת-ח-ר-פ-נ-ת! אני לא איזו אמא-שאנטי... הלוואי!
באמת יוקטנה, רציתי לשאול מתי יש לך זמן לעצמך?נווה מדבר
זמן להרגע לבד עם כוס נס ומשהו לקרוא בשקט...
 
כי אצלי זה ממש הזמן של הבוקר (כשאני ביום חופשי או מתחילה קצת מאוחר).
 
בלילה- כשניסיתי לעשות זאת, חלק מתכולת הכוס גלשה לי על הבגדים כי נרדמתי...
 
הרגת אותי מצחוק D: באמת זה קרה?יוקטנה
אני גונבת דקות פה ושם. יותר זמן יש לי כשאני שמה לגדולים סרט בזמן שהקטנים ישנים, למשל.
גם כשאני כאן, אצל אבא שלי, יש לי זמן חופשי.
והכי חשוב - בעלי מפנה לי הרבה זמן.
עד היום אני מודה לה' שזו לא היתה כוס תהנווה מדבר
אלא, כוס שוקו עם 3/4 מים רותחים והשאר חלב...
 
לגבי החינוך הביתי, נראה לי שמי שמסוגלת לעשות את זה כמו שצריך, וגם מעודדת מאוד את המפגש עם החברים,חוגים וכו'...  וגם כמו שכתבת, ששני בני הזוג נרתמים ומשקיעים בזה, אז זה אחלה!
 
כמו לכל גישה בחינוך, יש יתרונות ויש חסרונות...
 
בכל אופן ממש בהצלחה והרבה כוח וסבלנות (נראה לי שאם אנחנו ששולחים את ילדינו בבוקר לבתי ספר ונפגשים שוב בצהריים צריכים את זה, אז בוודאי גם אתם...)
יוקטנה, יש לי שאלה בנושא הלימודישירק
רוב האנשים אם לא שהם חייבים ללמוד, הם מעדיפים לא לאמץ את הראש. מישהו מאיתנו היה מאמין שאפשר לדחוס למוח כל כך הרבה חומר לפני הבגרויות?
לכן אני שואלת, מה מדרבן ילדים ללמוד דברים שהם קצת יותר קשים מסתם העשרה מעניינת, אם לא מבחנים וציונים ומעמד של חרוץ/טיפש?
מה את זוכרת היום מהדחיסה של הבגרויות?יוקטנה
ואם את (כמוני, למשל), לא זוכרת כמעט כלום, אז בשביל מה זה היה טוב?
אני מרגישה שכל אחד רוצה ללמוד ולומד בהצלחה את מה שנכון לו, מתי שנכון לו. אני מרגישה שאין הגיון וטעם לדחוס מידע שהאדם לא מעוניין בו. אני מרגישה שהרעיון של בית הספר, שיש מידע מסויים שכוווולם "צריכים"לדעת - איננו נכון. אני מרגישה שהזמן שטורחים לעשות כן, מתבזבז. ממילא המידע הזה מתעופף החוצה זמן קצר אחרי הבחינה.
באמת לא זוכרת כלוםשירק
אבל שאלת בשביל מה זה כן היה טוב?
המוח הוא כמו שרירים, אם מפעילים אותו הוא מתחזק, אם לא תלכי לחדר כושר פעמיים בשבוע ותסמכי על זה שתעשי כבר התעמלות בבית, זה הרי לא ילך. כשאת קוראת ספר ואת לא מבינה משהו את מדלגת במקום לשבור את הראש, אבל אם תצטרכי להבחן על הספר תשקיעי את הכמה דקות מחשבה.
אני מסכימה איתך שילד שלומד לבד מתוך סקרנות טבעית זה תורם לו יותר מאשר ללמוד למבחן, אבל גם במסגרת בית הספר ילד ממילא לומד את המקצועות שהוא אוהב מתוך סקרנות טבעית, ואת המקצועות שהוא לא אוהב.. ובכן, הוא לומד פה לעשות גם דברים שהוא לא אוהב!
אבל תכנית הלימודים של משרד החינוך היא רק דרך אחתיוקטנה
ילד בחינוך חופשי לא יושב במצב בטטה. זה לא כאילו יש רק או "בית ספר" או "שום דבר". האם רק בית ספר זו הדרך לאמן את המח? האם מח שלא נמצא בבית ספר, לא עושה כלום באותו הזמן? האם רק כשמרגישים סבל זה אומר שזה עובד?
אני מרגישה שללמוד לעשות גם דברים שלא אוהבים זה לא משהו שאני רוצה שיקרה לילדים שלי. אני לא רוצה שהם יחשבו שיש מישהו שיודע "מה חשוב". אני לא רוצה שהם ילמדו לעשות משהו בלי סיבה טובה, רק בגלל שמישהו אמר להם לעשות את זה, או אפילו הפחיד אותם. אני יודעת שזו דעה רווחת שצריך לעשות גם דברים שלא אוהבים, אבל אני לא מרגישה שזה נכון עבורנו. אולי דווקא בעם שלנו מרגישים שרק כשכואב לנו, סימן שאנחנו בדרך הנכונה זה מעניין
הנה סיפור בשבילך.יוקטנה
יוצא שאנחנו מבלים הרבה זמן בנסיעות. גם למפגשים רחוקים, לסיורים רחוקים, וגם למשפחה. תמיד היו לי קצת רגשות אשמה על כל הזמן הזה שהם יושבים באוטו ו"לא עושים כלום". בעיקר הרגשתי אשמה, כמובן, על נסיעות שהיו "בשבילי" (למשל, לנוח קצת אצל אבא שלי), ולא "בשבילם" (למשל, למוזיאון המדע בירושלים).
אז יום אחד אנחנו חוזרים מאבא שלי, נוסעים, נוסעים, אנחנו לא מדברים, שקט באוטו. פתאום יונתן אומר לי: "אמא, אי זוגי ועוד אי זוגי יוצא תמיד זוגי!". מאז אני כבר לא מרגישה אשמה על נסיעות ;)
מסכימה איתך בחלק מהזמןשירקאחרונה
 
משמעתאורה*
בד"כ אני משתדלת להיות סבלנית גם כשאני כועסת אבל לפעמים זה לא עוזר לי
אחרי שבגן משחקים הוא גירה את אחד הילדים עד שנגררו למריבה כל אחד מצא מקלות אבנים ושיפודים ורצו ממש להילחם בני רץ אלי אז עמדתי בינהם ואמרתי שוב ושוב שאני לא מרשה ואף אחד לא מרביף לאף אחד (משפט מוכר?) ראיתי שלא עוזר אמרתי לבני שאם ממשיכים אנו ניכנס הביתה ולא נהנה מהאויר הנעים (יצאנו לא מזמן) הם המשיכו ל"הכות " עם כל ה"אביזרים" שמצאו ואני הוצאתי את הקטנה בכח מהנדנדה-כבר הייתי עצבנית כי לא רציתי להיכנס הביתה וכי הם לא "שמו עלי"  קראתי לבני שרץ אחרי החבר :נכנסים הביתה ואני נ ועלת את הדלת!
כמובן הגיע בריצה ונעלתי ת'דלת אחרי רגע אבן פוגעת בדלת - זה החבר- פתחתחי ושאלתי: מה זה?? הבן שלי יצא וזרק עליו אבן קטנה תוך כדי שאני מושכת אותו ואומרת לו לא לזרוק! הוא זרק והבאתי לו מכה בטוסיק פעם ראשונה בחיים. מאאד כועסת דחפתי אותו לחדר ואמרתי לו בכעס שאני מאד כועסת עכשיוו הוא עדיין בחדר ואני לא מדברת איתו ושלחתי הביתה שלהם כמה חברים שהיו כאן בצהריים ונכנסו כשנכנסו
 
אפשר שיקוף מה עשיתי לא בסדר?? ואחרי החדר מה אומרים??
תודה!!
לפעמים אין תשובה נכונהיוקטנה
אני לא יודעת אם עשית משהו לא בסדר, כי אני הייתי עושה בדיוק אותו הדבר! אני רוצה להאמין שלא הייתי נותנת מכה בטוסיק, אבל קרוב לוודאי שאני טועה ;)
בטח היה מעצבן לחזור הביתה כשרצית להיות בחוץ, ובטח היה מאוד מעצבן כשהוא המרה את פיך שוב ושוב. אלה בדיוק סוג הדברים שמביאים לי ת'סעיף!

אוי חינוך...אורה*
שנזכה לחנך עם הרבה כח
תודה יוקטנה! הרגעת לי קצת את יסורי המצפון
דיברתי איתו אח"כ והוא כנראה אפילו לא שם לב לפאץ'...
יוקטנה את חמודה...שלה שוב
מה שכתבת מאוד נחמד. ואמיתי.
אני רק רוצה לומר שאצלי במשך הזמן למדתי שלמכות האלו אין שום משמעות או איום לילדים, כי הם רואים שזה מגיע רק מחוסר שליטה שלי. אז זה כבר יושב לי בראש יותר ויותר אין מה לתת מכה, זה לא מה שיעזור...זה מתיישב לאט לאט בלב ואז בראש ולא קורה יותר במצבים קשים כאלו.
אבל שמעתי פעם איזו אשת חינוך רצינית, כמו שאומרים, שבגלל שלאמא אין כזו סמכות מופלאה כמו קולו הרועם
של אבא, אז היא משתדלת להתאפק ולהתאפק ולא להתעצבן ובסוף זה יוצא בהפוכה והיא עוד יותר מאבדת עשתונות, שלפעמים אפשר לסיים את העניין בחבטה חביבה בטוסיק וכאן הסיפר הסתיים ( -בתנאי שהיא לא לוקחת ללב רגשות אשם מיותרים), וזה יותר טוב מלאגור ולאגור...הובנתי?
צריך להגיד לעצמנו:בוזי נוזי
אנחנו יודעים מה טוסב לדרדסהזה.
אני אמא אני מחליטה.
 
בדרך כלל כשאני משדרת לעצמי את זה אז אני סמכותית להפליא, בעיני ילדי והם מקשיבים לי.
במקרים כמו שתיארת, תמיד אנחנו יוצאים עם עין במר בוכה ולב מלא רגשי אשמה, לא רק על הפאץ', גם על זה שאנחנו כ"כ לא סמכותיים,
אבל זה טבעי .
 אני קיבלתי על עצמי בע"ה להתמיד בדרך שמציעה מרים אדהן. נקווה שזה יעזור.
לא נראה לי שאת צריכה כ"כ לייסר את עצמךיהודית פוגל
הסבירי בקצרה לילד שהאפיזודה עצבנה אותך מאוד, (מותר גם לאמא להתעצבן) ושאת מקוה שלהבא דברים כאלה לא יקרו ושהילדים ילמדו לשחק יפה ללא מקלות ואבנים. אל תעשי מזה עסק גדול כ"כ.
פרספקטיבה מרעננת יוקטנהאחרונה
איזה כיף שיש אותך עם נקודת המבט הרחבה יותר! מכאן, מקרוב, הכל נראה נורא גדול ודרמטי... טוב שאת מביאה את הניעור!
דחוףאנונימי (פותח)

מכונה להורדת שיער ברגלים..
איזה סוג דגם יש לכן ומה מומלץ??.
איפה קונים?
ומה טווח המחירים!!
אני רוצה את הכי פחות כואב!!-חייב ליהיות דבר כזה..
בבקשה!!

יש לי שאלה....שרבוב
האם יש פה הורים שירצו לפתוח פורום בנושא ADD או ADHD ?
איך אתם מותמודדים עם הבעיה?
איך ילדיכם?
האם לקחת רטלין?
האם ישנן תרופות טיבעיות שעזרו לכם?
 
אני חושבת שהנושא הוא ראוי לכך, והעיון בו יעזור לכולנו ;)
נשמח לדעת מה אתם חושבים.
תודה
אני אשמח לפתיחת פורום בנושא.אני ירושלמית
אמנם אין לי ילד מאובחן, אבל אני חושדת גם בעצמי וגם בבעלי שאנו לוקים בתופעה,וידוע שזה מאד תורשתי.
גם אני וגם בעלי מעולם לא אובחנו כי היינו תלמידים טובים בסה"כ. כישורים אחרים חיפו על זה שאני לדוג' מעולם לא הכנתי שיעורי בית (הייתי קוראת בע"פ) או שהייתי מאבדת כל שיכפול שנתנו לנו...(זוכרים שהיה דבר כזה שיכפול?)
גם בני הוא תלמיד מצטיין אבל רחפן ענק.כך שאני בהחלט מרגישה קשר לנושא...
יש עוד אנשים?שרבוב
(מאז שאחי אובחן ואמא שלי חוקרת את הנושא קראנו על הרבה אנשים שגילו בגיל 40-50 שהם ג"כ בעלי הפרעת קשב וריכוז..(בעיקבות איבחונים לילדיהם)
ואז אנו חשבנו שאולי גם אנו...
אזז זה מאוד מזכיר את הסיפור שלנו ;))
אני חוקרת את הנושא, ממש קוראת ושומעת כל מילהאני ירושלמית
שמופיעה לידי בנושא. אני בטוחה שיש עוד אנשים שזה מעניין אותם רק שהם לא יודעים עדיין, כי טרם אובחנו...
ילדים שמאבדים שכפולים ומחברותשירק
ונעלים ומגפיים...  
זה יכול לנבוע גם מבעיה הרבה יותר פשוטה של חוסר התמצאות במרחב.
אצלי זה ממש לא נובע מחוסר התמצאות במרחב...אני ירושלמית
יש לי תפיסה מרחבית מצוינת. זה נובע פשוט מחוסר ארגון פנימי. וזה כולל גם בעיית ארגון זמן שאיתה אני מתמודדת עד היום... (כולם קוראים לי מאחרת כרונית..)
אני בעדנחשונית
פורום כזה אבל לא רק להורים לילדי ADD אלא גם למבוגרים בעלי ADD  כמוני וכמו בעלי, הורי, אחי ואחותי. ממש א שיינע משפוחה...  כמובן שבדור המבוגר יותר לא גילו את זה אצל אף אחד מאיתנו. אני היחידה המאובחנת אבל רק בגיל 24 וזה כבר קצת מאוחר מדי. אצל כל השאר זיהיתי את זה ממה שאני למדתי בלימודי חינוך מיוחד ויודעת לזהות.
בדור הבא אני לא חושבת שיהיו אנשים שיגלו את זה בגילשרבוב
מאוחר...
ב"ה כיום שולחים כ"א לאבחון....
אולי אני אלך לאבחון ואגלה שלא רק אחי הוא ADDאלא גם אני..
 
עכשיו מבחינה טכנית, מה עושים כדי לפתוח פורום?
 
ונחשונית- אהבתי מאוד את החתימה שלך
עוד שאלה:שרבוב
אם נרחיב את הפורום לנושא של חינוך מיוחד בכלל, תהיה יותר הענות?
מה אתן אומרות?
או שזה גורע...
? אין התעניינות?????שרבוב
וואללהנחשונית
באמת התלבטות. לא יודעת, שתי האפשרויות טובות. לפי הביקוש...
ותודה על המחמאה.
יש התעניינותאנונימי (פותח)
הילד שלי בכיתה א' מאובחן אבל לא רשמית, ז"א עדיין לא עשינו אבחון אבל תכל'ס- אנחנו רואים שזה זה! מאוד קשה לנו איתו במיוחד בלשבת בשעורי בית... בקיצור, אני אשמח לפורום כזה! יישר-כוח על היוזמה!
היה מעניין אותי לשמוע על addאני12345
 
עוד?שרבוב
שרבוב עד כאן זה לא מספיק?אני ירושלמית
admin עדין לא עונה לי אם אפשר לפתוח פורום....שרבוב
צריך כנראה הרבה ביקוש.....
נשמע נושא נהדר וחשוב ומעניין לפורוםיוקטנה
אני בטוחה שתצליחו.
שיהיה בכיף
בשעה טובה ומוצלחתשרבובאחרונה
הפורום לליקויי למידה נפתח....
אתם מוזמנים!
מחפשת המלצות לסרט טובאנונימי (פותח)
שלום אימהות
מכירות את ההרגשה של סוף היום. סחוטה ועייפה, אבל ממש חייבת משהו בשביל עצמך, לפני שנשפכים למיטה? אז בזמן האחרון אני מחפשת סרט טוב שיעשה לי סיום כיפי לימים עמוסים ולחוצים. למישהי יש המלצה? ובבקשה אל תרשמי רק את שם הסרט אלא כמה מילים נוספות אודותיו...תודה!
יש לי הצעה בשבילךאנונימי (פותח)
עבר עריכה על ידי Admin בתאריך ט' סיון תשס"ט 16:55
אני ממליצה על הסרט הדוכסית.
 


 
שנת יציאה: 2008
זאנר: דרמה / היסטוריה
אורך הסרט:: 110 דקות
שרת: fileflyer
שחקנים: קירה נייטלי, ראלף פיינס, שרלוט רמפלינג, דומיניק קופר, היילי אטוול, סימון מקברני, איידן מקארדל

תקציר:
מתחת לחיוכה המקסים והכובש של ג'ורג'יאנה (קירה נייטלי) מסתתרת אישה אינטליגנטית ופגיעה הכבולה בנישואים מחוסרי אהבה לדוכס (רייף פיינס), אחד האנשים העשירים ביותר באנגליה של אותה תקופה. מיואשת מן החוקים הנוקשים והאיסורים המוטלים עליה נוכח היותה אישה במעמדה, היא מחליטה למרוד ומכניסה לביתה את בס פורסטר, צעירה יפיפייה ואם לשלושה בנים המבינה לליבה. כך היא מערערת את האיזון הקר והפרגמאטי שהחזיק עד עתה את נישואיה לדוכס ויוצרת מצב חדש המורכב ממנה, מבעלה ומהמאהבת החדשה שלו.התנהגותה ודעותיה הנחרצות של הדוכסית מחלחלים לספירה הציבורית, כאשר היא הופכת לנציגת המפלגה הליבראלית. תוך כדי כך היא מתאהבת בצ'ארלס גריי (דומיניק קופר), מי שעתיד להיות ראש הממשלה של אנגליה, ולראשונה בחייה מגלה מהי אהבת אמת. אך האם "אהבת אמת" יכולה לשרוד את הביקורת וצרות העין של הדוכס ושל חברתה .

 


 

באתר כיפה יש הצעות לעוד הרבה סרטים טובים.אני12345
אנחנו כבר למדנושלה שובאחרונה
שאי אפשר להמליץ על סרט טוב- תמיד כשאמרו לנו מעולה, מצוין או שלא נהננו, או שהיה גס למרות הבטחות שאין בכלל וכו'.
אבל אולי תהיי יותר ממוקדת מה את מחפשת- משהו עם בן הזוג? איזה סוג כלומר-דרמה, בידור, מתח וכו'..האם מפריע לך גסות/אלימות?
סופ"ש במלון/נושא הפרעות קשב וריכוזאנונימי (פותח)

סופשבוע מעשיר להורים של ילדים עם הפרעות קשב וריכוז ADHD/ADD ולכל המתעניינים בנושא
בתאריך: 3-4/7/2009

        סוף שבוע מפנק במלון "בלו ביי" נתניה, פנסיון מלא.

        הרצאות וסדנאות על נושא הפרעות קשב וריכוז עם מיטב המומחים בישראל.

        פעילות מהנה  לילדים ע"י מדריכים מנוסים (בזמן שההורים בהרצאות)

         הצגה מרגשת ומצחיקה מחוויותיו של ילד עם הפרעות קשב.

אוירה דתית סעודות ותפילות משותפות
 

 במלון "בלו ביי" בנתניה  על חוף הים ונוף מרהיב.  באירוח מפנק ובאווירה דתית , (פתוח לקהל הרחב)

במהלך השבת נפעיל הרצאות וסדנאות אשר יעסקו בהפרעת קשב וריכוז ובדרכי טיפול מהיבטים:  ההתנהגותי, החברתי,

הלימודי והרפואי.

את ההרצאות והסדנאות יעבירו:
דר' איריס מנור,  פסיכיאטרית מומחית לילד ולמתבגר, מנהלת המרכז לקשב וריכוז, בית החולים גהה.
דר' שמחה (סטיוארט) צ'סנר, פסיכולוג קליני מנהל ישיבה תיכונית ניסויית "בני חיל" בית ספר הראשון בארץ לנערים עם הפרעות קשב.
נעמי רביד, פסיכותרפיסטית, מאמנת ומדריכה, מנהלת מכון רביד.
גיל מאור, דוקטורנט, יועץ להפרעות קשב וריכוז והפרעות התנהגות, מנהל מכון דר' קשב.

 הצגת יחיד של אושי גרוס הבדרן במופע שמסביר, מניסיון אישי, מדוע אין כזה דבר ילד רע,

בסיום ההרצאות יתקיים פאנל מומחים אשר ישיב לשאלות הקהל.

מחירים:                                            
1,380 ₪ לזוג.  
תוספת עבור ילד  390 ש"ח,

לפרטים והרשמה: חוי ארנפלד, יזמות בשיתוף עם "תור פלוס" תיירות נופש ואירועים

טל: 0526-609698

 

יאיר לפיד השבוע ...אנונימי (פותח)

שלום אני ראיתי השבוע בתוכנית של יאיר לפיד ראיון מדהים עם בחורה מלוד שמרצה על נושא הנתינה ,קבלת השונה , 

איך אני משיג אותה להרצאות ?.?

חייב דחוף -אני רכז של מקיף וחטיבה עליונה.

אם יש כאן אנשים שיש פרטים אני אשמח .

וגם רעיונות אחרים מתאים...

יש אדם מדהים מבית אל...בילי
יש אדם מדהים מבית אל... שכמעט תרם כבד לאדם שהוא לא מכיר.
הוא מעביר הרצאה מאלפת בנושא נתינה, משהו חבל על הזמן.
הוא נשוי עם ארבעה ילדים, אני לא יודעת איך קוראים לו... אולי מישהו יודע???
יניב קנדלשרית
מעביר גם במסגרות של הרבנות הצבאיתמשה
את שמו שכחתי.
רבנות צבאיתאנונימי (פותח)

יש לי שאלה

אני רוצה להתחתן עם רב צבאי(אני בקבע) אבל שמעתי שאי אפשר להזמין לחתונה תקליטנים ואי אפשר לקייםאת האירוע באולמות אירועים חדשים. cellular jammer 

למה? מי אמר?אנונימי (פותח)אחרונה
 
יניב קנדל. צדיק!!צחקן
ב"ה
היה אצנו בישיבהץ
אני יכולה לנסות לברר לךאנונימי (פותח)
הבחורה מלודאנונימי (פותח)
אפשר ליצור קשר עם הגרעין התורני בלוד, או לפנות לעירית לוד ולשאול על בית הקפה המיוחד
נואשת קצת מהעצמאות של בני החמוד!דבי חיה
בני בן ארבע וחצי ב"ה. קצת רקע: תמיד היה ילד תמים. יכל לעשות מעשי שובבות אך היה תמיד בא לדווח. הוא גם חכם מאוד ומקורי בתשובותיו וברעיונותיו. תמיד יכולנו לשכנע אותו בהסברים לעשות את מה שצריך... אבל ב"ה! ויגדל הנער! ובכל תחום! התחום שהכי קשה ומסוכן זה אהבתו לאש. בכל הזדמנות הוא מחפש להבעיר אש. מטפס לגבהים בבית לחפש גפרורים, מחביא אותם וכשיוצא מהבית מנסה להדליק. גם את נרות השבת הוא מנסה לכבות עם הפה. בקיצור, אני נואשת ופוחדת. מה לעשות איתו? כמובן הוא מקבל "מסות" של סיפורים בעניין, אבל תמיד הוא מבטיח שידליק רק "אש קטנה פיצפונת".
ועוד בעיה בעצמאות: אני שולחת אותו לגן בהסעה פרטית, כי ההסעה הציבורית לא עוצרת ממש ליד הגן. (על מנת להגיע לגם צריך לחצות כביש ליד מכולת ובית ספר, ואתם יכולים לתאר לעצמכם איך הכביש הזה הומה אנשים ממהרים ב-8 בבוקר!) הבעיה היא שרוב חבריו נוסעים עם האוטובוס (יש להם אחים גדולים שלכאורה מלווים אותם... בדקתי אופציה שיתלווה אלהם אבל: א. הוא לא מקשיב להם. ב. בסופו של דבר הם מתעצלים ללוות את הקטנים, אומרים להם לתת יד אחד לשני ושולחים אותם ללכת לבד). אז בקיצור, הילד העצמאי שלי החליט חד משמעית שהוא לא נוסע עם ההסעה הפרטית. לאחר שקיבלתי דיווח שהוא נסעה עם האוטובוס, התחלתי לעקוב אחריו מהחלון שאכן עולה עם ההסעה. היום, ראיתי שהוא הולך לכיוון האוטובוס וקראתי לו לחזור. משלא חזר, ירדתי אליו וכך החל מירדף בחוצות המושב... בסוף מצאתי אותו בבית הכנסת... זהו.
מה אתם ממליצים לי לעשות איתו?
(פרסים ומיבצעים לא מדברים אל ליבו!)
 
(ודוגמא אחרונה שתהנו, מה סגנון החשיבה שלו: הוא מצא כסף בבית (או הוציא מקופת צדקה), כאילו ירד לשחק במישחקים והלך למכונה אוטומטית, מצא ילד גדול שיעזור לו וקנה לו ולחברו ממתקים. אני הייתי בהלם (הוא קנה בדיוק אותם ממתקים שהיו בבית!)
 
הבו עצה!!!
גב' יהודית, עניתי לתשובותייך ואני מחכה להתייחסותדבי חיה
אם התכוונת לתשובות.
אני בכ"א ממש מחכה!
החלב שלי הולך ואוזל...אנונימי (פותח)
שלום.
בני בן 4 וחצי חודשים. עד עכשיו הנקתי מלא, אבל לאחרונה התחיל החלב שלי להיגמר (לא יודעת למה, אני בבית איתו ולא עובדת). הילד ירד באחוזון המשקל ובטיפת חלב הלחיצו אותי שאני חייבת להחזיר לעצמי את החלב או לעבור לתחליף. אז אני כבר שבוע לוקחת כדורי חילבה, ואוכלת ושותה יותר, ושואבת, ומה לא, ועדיין אין לי מספיק חלב. פעם הייתי שואבת 120 מ"ל מצד אחד, עכשיו בקושי 80 מ"ל משני הצדדים!  הוא גם מסרב לקחת בקבוק, גם של חלב שאוב. פעמיים הצלחנו לתת לו מטרנה כתגבור להנקה, ובשתיהן הוא הקיא את כל המטרנה עם כל החלב שהוא ינק לפני כן. אולי הוא רגיש לתחליף? אני מאוד רוצה להמשיך להניק (את הבכור שלי הנקתי עד גיל 10 חודשים) ולו באופן חלקי. מה עושים???  
התינוק מתלונן? או שרק אחיות טיפת חלב מתלוננות? ;)יוקטנה
נראה לי סביר שהיית רואה אם הילד היה רעב, לא? האם האחיות בטיפםת חלב שלך מעודכנות באחוזונים המיוחדים לתינוקות יונקים? או שהן משתמשות באותן טבלאות עתיקות של 50 שנה, שמבוססות על תינוקות שניזונים מתחליפי חלב? חשוב מאוד לברר את זה.
דבר שני, נפוץ מאוד ירידה באחוזונים סביב הגיל של עליה בפעילות הגופנית. האם התינוק התחיל להיות יותר פעיל לאחרונה?
ובכלל - האם הוא מתלונן? האם הוא נראהלך מיובש? עצוב? רעב אחרי ארוחה? משהו? ילדים אינם גרפים, וכל אחד מאיתנו מצייר לעצמו את גרף הגדילה הייחודי שלו.
אני רואה שהוא רעבאנונימי (פותח)
התינוק רוצה לאכול כל שעתיים (פעם הוא היה עושה הפסקות של 4 שעות) ואז הוא יונק עד שנגמר לי החלב וממשיך לבכות כאילו הוא רוצה עוד. אני לא מתרגשת מהטבלאות של טיפת חלב אלא מזה שהוא נראה עצבני.
ההמלצה שלי..דבי חיה
את אומרת שאת לא עובדת ואת איתו בבית. למה שיגמר לך החלב? שאלה נוספת: למה את שואבת ולא מניקה?
בכ"א קחי לעצמך 24 שעות של פסק זמן ןתיכנסי איתו למיטה, (כמובן תאכלי ותרבי בשתיה) ותניקי כל זמן שירצה. (אגב, מי אומר שבוכה בסוף ההנקה מרעב? אולי שיניים? אולי את סתם מוצץ?) 24 השעות הללו אמורות להגביר את ייצור החלב לפי הצריכה. אם אמהות יכולות להניק תאומים ושלישיות מלא, אז גם את יכולה. בהצלחה!
אוקי שלחתי לך עוד כמה עצות במסריםיוקטנה
ואם נראה לך שזה מתאים לפורום, את יכולה להעתיק אותם גם לכאן. אפשר תחת כותרת "לנשים בלבד". (אבל את לא חייבת...)
המלצונת...דבורי
אצלי קרה דבר דומה, עם הבכור פשוט התיבש לי החלב לשלושה ימים כשהוא היה בם חצי שנה. הוא לא הסכים לגעת במטרנה ועדיין לא ידע לאכול, כך שאחרי שלושה ימים של בכי רצוף, שתיה רצופה ואכיל שקדים אינטנסיבית - החלב פשוט חזר.
עם השני, כעת בן 8 חודשים, היתה ירידה בחלב בגיל 3 חודש וגם בגיל 6 חודש.
אם הוא באמת רעב, אפשר להתחיל לתת לו לאכול - משרד הבריאות עדכן את ההנחיות ממש השבוע, שחשוב לחשוף תינוקות למזון מגיל 4 חודשים. אז אפשר לטחון לו ירקות מבושלים למרקם ממש כמעט נוזלי, ולנסות לתת לו כדי שירגע. לו יותר מדי, גם כי זה חדש לו, וגם כי הצורך שלו בחלב יחזיר את החלב.
חשוב לעקוב בחיתול שהוא לא מתייבש, ועושה פיפי כמו שצריך. אם לא - אפשר לתת לו מים רתוחים. עכשיו קיץ, חשוב לשים לב.
רשמת שאת לוקחת כדורי חילבה - גיסתי לקחה כדורים שנקראים "רב-חלב", בבתי המרקחת, ולא רק שהחלב חזר, נהיה לה גם קצת גודש...
 
והכי חשוב - אחרי שאת עושה כל מה שאת יכולה, אם זה עדיין לא הולך - כנראה שזה מלמעלה! לא לדאוג! לעבור לדיסות ומים רתוחים, והנקה פחותה יותר. אפילו רק לכיף שלו ולא לאוכל. מטרנה הם מקיאים מאד יפה כך שלא נראה לי שצריך לתת להם... כל ילד והצרכים שלו.
שכחתי משהו חשוב:דבורי
אם את באמת מתחילה עם אוכל אמיתי, כדאי קודם להניק ורק אחר כך לתת את האוכל, ולא להיפך. כדי שלא ישבע מהאוכל ולא ירצה לינוק, אלא ינסה לינוק ובתור צ'ופר על ההשקעה שלו יקבל גם אוכל מענין וחדש.
אחרי כל הנקהdanron
תנסי לשאוב + כדורי חילבה.
זה אמור לעזור....
ב"הצלחה
הבהרהdanronאחרונה
אחרי כל הנקה- שאיבה, וחוץ מזה 3 פעמים ביום 2 או3 כדורי חילבה
לקרוא וליישם!!!!!!!!!!!!א*ן ע!ד מל2ד!
בס''ד ובהשתדלותינו!!!!
 
אחים ואחיות יקרים אין-קץ!שימו לב!!אנחנו נמצאים בתקופת מלחמה קשה שמתחילה ממש ממש עכשיו!!!צבא הגנה לישראל,וכוחות המשטרה חוברו יחד ע''מ להרוס 22 מאחזים בהם גרים משפחות,בני-נוער,תינוקות של בית-רבן..לגרש אותם מביתם בבושת פנים,לנתץ,לפצוע,לאבד..זה הזמן בו אנחנו חיבים לתת ידיים,כן!כולנו!!חילונים,דתים,חרדים,אשכנזים,ספרדים ואתיופים..כ-ו-ל-נ-ו-!-!,כדי לבטל את גזירת-השמד הקשה..
 
                           כל מי שיכול-ללכת למאחז המדובר בו שהולכים לפנות!!!אין ברירה.אם צריך נחטוף מכות,נושפל ונתייסר,נעשה הכל כדי שהזוועה שקרתה בגוש קטיף,ובעמונה לא תתרחש שוב!!
מי שלא יכול-להקים תג-מחיר בכל מקום אפשרי.דבר זה יוצר בלאגן ובלבול,ומאפשר לנו יתרון על כוחות המשטרה.
 
יחד עם זאת חייבים להרבות בתפילה!!ידוע כי תפילה פותחת שערים נעולים,ובכוחה לשבר חומות!!זה הזמן,זאת השעה,כולנו חיבים לקחת חלק בזה!!להיות שותפים לצרה בה אנו שקועים..
 
ועוד משו-בנות ישראל הצדיקות!!אני יודעת עד כמה גדול כאבכן וצעריכן אבל אנא,שמרו על צניעותכן!!..זה הכוח שלנו בנות ישראל-הצניעות...מעריכה כ''כ!!
פעילות בקיץ?אנונימי (פותח)
מה עושים בני הנוער בקיץ?  מדוע לבנות "בית יעקב" יש קייטות גם באוגוסט, עם פעילויות מתאימות לגילאי הטיפשעשרה, ואצלינו אין כלום?  האם יש מקוםן לארגן משהו לבני נוער מהיישובים באיזור ירושלים (בנימין , גוש עציון עד איזור בית שמש)?
תודה
חנה

יש המון קייטנות...veredd
אני אישית ממונה השנה על קייטנה בבית שמש. מכיתה א' עד ח'. ויש גם קייטנות קצרות יותר לבני טיפש עשרה. אני שמעתי על עוד קייטנות בבית שמש (של בתי ספר בעיקר, אבל לא רק), אולי כדאי שתבדקי את העניין קצת יותר לפני שאת טוענת שאין אצלנו כלום...
קייטנות באפרתנחשוניתאחרונה
הנה כאן, ודווקא שוות
הנקה של תינוק גדולבלה
הבן שלי ב"ה כבר בן 8 חוד' ובלי עין הרע כבר כבד מאוד וגדול.
קשה לי להניק אותו אני מרגישה שזה ממש מאמץ רציני.  בשכיבה זה קצת יותר קל אבל הוא לא תמיד מעונין לינוק ככה.
ואם אני כבר שואלת... לפני שבועיים הוצאנו אותו מהחדר שלנו  לאחר 8 חודשי חוסר שינה{ובעצם יותר אם מחשיבים גם את ההריון.} עברנו מין גמילה,הבעייה היא שהוא עדיין מתעורר ב-4 לפנות בוקר ומבחינתי זה כבר בוקר, אבל בכל זאת יותר מידי מוקדם{במיוחד כשאני לא תמיד יכולה ללכת לישון ממש מוקדם}
והחוק של להשכיב מאוחר כדי שיתעוררו מאוחר לא עובד אצל הילדים שלי בשום גיל..
מחכה לעיצות של האמהות החכמות והנפלאותבלה
בלה היקרהיהודית פוגל
האם התינוק אוכל דייסות של פירות וירקות? וודייסת סולת או קורנפלור לפני השינה? תינוק גדול ומפותח בגיל הזה צריך כבר אוכל יותר מוצק. לדעתי אם יאכל בקבוק דייסה טוב לפני השינה הוא אמור לישון מ10 בלילה עד 6-7 למחרת.
 
התייעצי עם יועצת לתזונת תינוקות -אולי בטיפת חלב - והיא תדריך אותך כדי ששניכם תהיו מרוצים. בהצלחה. 
בהנחה שהוא לא מתעורר מרעב,בלה
 
המשך..בלה
כי הוא כבר אוכל מוצקים, ובערב אני מאוד משתדלת לתת לו משהו רצת יותר כבד.
הוא התקבע על השעה הזו, אבל זה נורא מוקדם בשבילי ומצד שני לא בא לי להעביר אותו עוד "גמילה" עכשיו..
אשמח לעוד הצעות גם לגבי הקושי בהנקה
 
גב' יהודית, אני אתן לילדים שלי לקרוא את התגובה שלךדבי חיה
ילדי הגדולים קמו לינוק פעמיים בלילה לפחות גם בגיל שנה ושנתיים... (במהשך לימדתי אותם שיש בקבוק... אבל אני הייתי הרבה שנים בקבוק ומוצץ)
אני מודה שזו הפעם הראשונהיוקטנה
שאני שומעת על קושי בהנקה בגלל גודל הילד D: אולי את לא מחזיקה אותו בצורה טובה? האם הוא מונח על היד שבצד של השד? עם הראש בפנים המרפק? אולי תנסי עם כרית קטנה מתחת למרפק? קשה לייעץ בלי לראות... אני ממליצה לך לחפש מפגש של לה לצ'ה באזור מגורייך, ושם הבנות והמדריכה יראו את ההנקה ויוכלו לתת לך עצות מתאימות. היכן את מתגוררת? אני יכולה למצוא מתי יתקיים המפגש הקרוב אליכם.
בנוגע לבוקר - אצלי כמעט כל הילדים היו מתעוררים בחמש בבוקר משך זמן רב, בגילאים מסויימים. לא הצלחנו לפתור את הבעיה הזו בשום דרך, וניסינו הרבה דרכים (גם דרכים שאני מתחרטת עליהם מאוד, כמו לתת לבכות המון זמן, שממילא לא פתרו את הבעיה, ורק שברו את לב הילדים ואת ליבנו). לפעמים עזר להביא אותם אלינו למיטה, וככה נים-לא-נים הרווחנו עוד שעה. בהמשך עשינו תורות, מי קם ונותן לשני עוד זמן שינה (כיום זה בדרך כלל בעלי החמוד שקם...).

אני מרגישה שהוא "לא מגיע"בלה
אז אני צריכה להרים אותו עם היד והוא כבד..
גם עם כרית הנקה הגובה עדיין לא מתאים ואני צריכה להתכופף אליו קצת..
אני מובנת??
וואי בחיי שאני לא מבינהיוקטנה
ולצערי יש לי עכשיו רק תינוק בן שלושה חודשים, ואני לא מצליחה להיזכר מה אני עושה כשהם גדולים יותר D:
אני נוהגת להניק כשאני משכלת רגליים, ועל הרגל אני מניחה את המרפק שמערסל את התינוק. גם את ככה?
אני מבינה מאוד...ובעיקר הגב שלי זוכרשלה שוב
אחרי כמה זמן התחילו לי בעיות גב כואבות... בעיקר השכמה היתה כואבת בסוף התברר יש לי דלקת.
א.אסור לחפף אין מה לעשות...חייבים לסדר את התנוחה בצורה מדויקת לפני שמתחילים להניק, למרות שזה קשה זוועה כי הם כבר בוכים ומושכים בחולצה...
ב. אם הכרית הנקה שלך לא מספיק גבוהה- אולי אפשר למלא אותה עוד? אם לא- פשוט עוד כרית, אין מנוס,עד שיגיע לגובה המתאים, אבל שהעומס יהיה על הכרית ולא על הידיים שלך.
ג. אני לא רוצה לייאש, כי יש הרבה כאלו שמדברות על נפלאות ההנקה עד גיל מאוחר, אבל בגלל זה,לא רק,
אני מפסיקה להניק בגיל שנה בערך.
זה לא צחוקיוקטנה
החיסרון היחיד שנמצא להנקה הוא בעיות גב. מוכח מחקרית שיש קשר בין הנקה ובין כאבי גב, למרבה הצער...
אני מאמינה שסזה היה מחקר שחקר אלפי נשים, אה?דבי חיה
הגב שלי יעיד גם, שלאחר לילה של הנקות כל שעה... אני בצורת בייגלה בצורת שמיניות!
עכשיו אני מבינהאדמונית החורשאחרונה
למה יש לי כאלה כאבי גב בתקופות שאני מניקה. 
אף פעם לא הסתדרתי עם כריות וכורסאות הנקה מהסיבה הפשוטה שאני מניקה בכל מיני מקומות ומצבים מזדמנים והציוד שמשמש אותי הוא רק זה שנמצא עלי באופן קבוע...
אני באמת כבר לא זוכרת איך החזקתי את התינוקות להנקה בגילאים גדולים יותר (בדר"כ הנקתי עד גיל שנה וחצי בערך) וב"ה הם היו די שמנים וכבדים בגיל הזה. 
לדעתי באיזשהו שלב הם פשוט די החזיקו את עצמם במין חצי ישיבה...
חופשה משפחתיתelerner

אנחנו רוצים לתכנן חופשה בת ארבעה ימים בדרום רמת הגולן עם 6 ילדים - 3  בנים בגיל בית ספר יסודי, תאומות בנות 3 ותינוק בן שנה וחצי. מקום לינה כבר הזמנו  והיינו רוצים לשמוע הצעות לגבי טיולים וכדומה שיכולים להתאים למשפחה שלנו - חלק מהזמן נצטרך להתחלק לגדולים שיטיילו עם אבא וקטנים שיבלו עם אמא, אבל אנחנו רוצים כמובן לעשות חלק מהדברים כמשפחה - וכמובן לצמצם כמה שניתן כרטיסי כניסה למקומות יקרים.

אנחנו מתכוונים לצאת בע"ה יומיים אחרי ט באב עם תוכנית מסודרת לכל יום ומתוקצבת.

אם אתם אוהבים סתלבט- לכו על הכינרתאינקו
ככה יום או יומים, במחיר של כ50 שח לרכב.
באבני איתן (אם אני זוכר נכון) יש חווה שמתאימה לילדים קטנים, בעוד שהגדולים יכולים ללכת לנחל אל-על, עד המפל השחור. (מתאים לגיל יסודי).
בעצם, רק אחד "הלך" על הכינרת ;)אינקו
חופשהירוק זית
הגליל העליון זה מקום נהדר.נחל דן לקטנים הבניאס לגדולים קאייקים לכל המשפחה ויש מלא מים שזה מתאים לכ-ו-ל-ם ברמה שלו .ויש עוד מלא מסלולים ופינות חי נגיד בקיבוץ הגושרים יש המעיין הנעלם גם יפה לכל המשפחה ןהחצבני מפל התנור אפשר להתפצל הגדולים במסלול הארוך והקטנים במסלול הקצר וגם שם יש קצת מים להשתכשך ובאגמון החולה יש מכוניות חשמליות להשכרה זה היה מקסים לראות את כל החיות וחלק מהילדים נהגו להנאתם אבל זה רק בשעות אחה"צ-ערב.זהו על קצה המזלג.תיהנו
פארק הירדןאנונימי (פותח)
זה גם מקום נחמד נראה לי שזה מתאים גם לקטנים וגם לגדולים, זה עולה כסף למכונית אבל אפשר לבלות שם כל היום
כרטיס מטמוןירוק זית
מאפשר כניסות חינם לרוב שמורות הטבע ומוזיל באחוזים אחרים. חוץ מזה אני חושבת שיש עכשיו מבצע בשמורות הטבע של כניסות חינם שווה לבדוק.
בדיוק חזרנו מחופש!!!אנונימי (פותח)
ישנו בצימר באבני איתן.
ביום הראשון, היינו בשמורת החולה. קצת רחוק אבל ממש שווה. שימי לב! יש כמה דברים סביב אגם החולה, חלק צריך להשכיר אופניים או מכונית קטנה וזה נורא יקר. אני מדברת השמורת טבע, של רשות הטבע והגנים, ככה שתשימו לב באיזה כניסה אתם נכנסים. תשלום: כמו כל דבר של הרשות, נדמה לי 18 למבוגר ו8 לילד, או משהו כזה. מסלול מקסים! כולו גשר מעל המים ורואים כל הזמן חיות: דגים צבי מים, וציפורים. מי שמתמזל מזלו עשוי לראות ברווזים לוטרות או ג'מוסים. (תאו)

ביום השלישי נסענו ליד צומת צמח יש קיבוץ בית זרע, שם יש "גונגל כיף" מעין פינת חי מורחבת, יש נחשים ע-נ-ק-י-י-ם שאפשר לגעת בהם, טווסים, פינת ליטוף, קופים תוכיים וכו. הבעיה היחידה שזה קצת יקר... לתינוקת בת 1.5 לא שילמנו, אבל לכם יש ב"ה הרבה ילדים...

בהצלחה! אם את מעונינת בעוד פרטים, על המקומות הללו או בכלל, טלפונים, אשמח לעזור! תשלחי לי מסר אישי ואחזור אליך.
טיולאנונימי (פותח)
אנחנו טיילנו בין גני אירועים ישבו ב פינות ישיבה מקסימות בחיק הטבע ולקחנו רכב מ השכרת רכב ונסענו את כביש חוצה ישראל
מעיינותשמי
עין טינה בכביש של גשר הפקק לכיוון גדות.
ה"מעיין הנסתר" (יש הרבה כאלה...) ליד כפר נחום.
אם אתם באים מכיוון הבקעה אז באיזור הקיבוצים מירב, מעלה גלבוע יש את נחל הקיבוצים.
וגםירוק זית
באותו איזור עין שוקק ועין מודה
אין על עין טינה!!!! אין!!!דבי חיה
אני לא יודעת כמה מיים יש םש עכישו אבל שווה לברר, לילדים בוגרים נראה לי שזה מתאים!
ונחל הקיבוצים גם נחמד מאוד גם לילדים יותר קטנים!
בדיוק גם אנחנו בררנו על נופש עם ילדיםאודי-ה
המסקנות שלי -
-כדאי מאוד שתהיה בריכה בנופש ע"מ שאם יהיה זמן פנוי שההורים לא ישתגעו ויהיה עיסוק לילדים.
-אפשר לבדוק באתר "שמור" מקומות שומרי שבת - אמנם אין כ"כ הרבה, אבל כדאי לפרנס מקומות שומרי שבת.
- נדמה לי שבאתר של נוב או אבני איתן ראיתי כל מיני פעילויות - אפשר לבדוק.

מאוד מאוד חשוב!!!
לקבוע בדיוק לאן הולכים כי אח"כ אפשר נורא להתבלבל וסתם למרוח את הזמן ולחזור עייפים יותר.
אז זה שאת מבררת עכשיו זה באמת מצויין.
בריכת המשושים / הירדןאנונימי (פותח)
רגוע וכייפי
תודה לכל העצות!elerner
נחל צלמוןאנונימי (פותח)
נחל צלמון קצר נחמד ואמור להיות מים
ג'ילבון
משטרת א טינה מכיוון מירון נחל מירון מגיע לצומת של שלושה נחלים יש שם מים מקום יפיפה, תסתכלו במפה יש כמה אפשרויות של מסלול תלוי איזה אורך מתאים לכם- מפה מס' 2
כל המסלולים חינם כמובן.

לילדים הגדולים עם אבא גמלא יכול להיות מקסים
נסיעה טובה ותהנו.
היינו בנחל צלמון לפני זמן לא רב- המקום מוזנח,elerner
מלוכלך, ערימות של אשפה וזכוכיות שבורות - ממש לא מקום שהייתי חוזרת אליו!
התפלאנו, כי המקום מוזכר בכל הספרים.
מצטערת לשמועאנונימי (פותח)
כשאנחנו היינו היה נקי וממש נחמד.
נחל עמוד - הייתם?אנונימי (פותח)אחרונה
יש 'מטמון' רק לגולן!אנונימי (פותח)
אפשר לקנות מטמון כמדומני במאה ש"ח וזה נותן כניסה חינם לכל אתרי הגולן. שווה לבדוק
טיול בחרמוןירוק זית
לא הגענו לסיור. אבל לדעתי זה שווה.סיור של שעה וחצי מודרך -מורשת קרב, נוף מדהים-גם אם לא מצטרפים לסיור שווה להגיע לשם נוף מדהים ומזג האויר גם!!!!!!!!!!!
בטלפון הם אומרים שזה סיור בלי תשלום אבל העליה לסיור הוא ברכבל וזה עולה 35 ש"ח מגיל 3.וגם להגיע מבעוד מועד ,לנו אמרו שהסיור הוא ב-אחת,אז הגענו באחת והסתבר שזה רבע שעה עליה ברכבל ואז בעצם פיספסנו את הסיור.בגלל זה כדאי להגיע מבעוד מועד.
לינה בשטח-ממליצה בחום על חורשת טל -גם בקמפינג וגם בבונגלו"ס.
הייתי מספרת יותר אבל האוטו שבק חיים והאלצנו לחזור מוקדם ובאוטובוסים.
לא נורא כל כך.
העיקר לטייל בארצנו הקדושה.


עוד דבר-אחרי שיורדים מהחרמון "קלעת נמרוד" זה אמנם מבצר של איזה גוי אבל הנוף הנוף, וגם המבנה המדהים ממש מטיילים במבצר.זה עצום.שווה להיכנס ולמחזיקי מטמון זה בחינם.ממליצה.
האזנה לתוכנית מוקלטת של יהודית פוגלאנונימי (פותח)
מי יודע איך אפשר להאזין לתוכנית של יהודית פוגל, לא בשידור חי???
יש בתפריט "רדיו" באתרקצת אחרת
תוכניות מוקלטות, מסודרות לפי ימי השידור.
אני מנסה ולא מצליחהאנונימי (פותח)
אני מנסה ולא מצליחהאנונימי (פותח)
מאז העימוד החדש של האתר אני יכולה רק להאזין לשידור חי או לחלק מהתוכניות המוקלטות, לתוכנית של יהודית פוגל לא הצלחתי להעלות, משהו יכול לכוון אותי בבקשה?
גם אני לא מצליחהירוק זית
התמונות של התכניות עולות אבל אי אפשר להיכנס ולשמוע.
העימוד הישן היה ממש טוב ,למה שיניתם.
וגם-שמתם לב שהנקודות האדומות לפני כל תגובה הן בדיוק על האות הראשונה מה שמקשה את הקריאה.
ועכשיו גם אני >: מה קורה, ערוץ7?קצת אחרת
נסו לשדרג את הדפדפןמשהאחרונה
חפשו בגוגל IE8 ובחרו את השפה המותקנת אצלכם במחשב (עברית/אנגלית).
מה זו שיחה אישית?שורי 1
למה זה מרגיש כל כך רע לשמוע אותו צורח?אנונימי (פותח)

ילד בן שנתיים ואברעה חודשים.

בחיים לא חשבתי שאפשר לבכות כל כך הרבה מכל כך הרבה דברים.

בחיים לא חשבתי שאפשר להתנגד בכזאת נחרצות על כל מרכיב בסיסי של החיים.

הוא לא רוצה כלום. הוא בוכה מהכל.

לישון. לאכול. להתקלח. להחליף חיתול. ללכת לגן- אה סליחה על זה הוא לא בוכה הוא צורח.

לקנח את האף. לעשות קוקו. לצאת החוצה. להיכנס הביתה. כל דבר. כל דבר הוא סיבה מספיק טובה לבכות , לצרוח, להשתטח על הרצפה, שעות ימים שבועות ...

כמה אפשר לשמוע את זה? איך כל פעולה בחיים שלי פתאום מלווה בכל כך הרבה בכי. זה לא מכניס אותכם לדיכדוך? איך נשארים שפויים?

מחפשת עצות, עידוד ובעיקר תשובה לשאלה הגדולה- מתי למען ה' זה נגמר???

לא נעים,אנונימי (פותח)

אבל מהנסיון שלי אם מחכים בקוצר רוח שזה ייגמר, זה לא נגמר...(בגיל ההתבגרות זה מקבל צורה אחרת, אבל גם לא נעימה)

נראה לי שכדאי איכשהו לקבל את זה ולהתרגל לזה ולא לרצות שזה ייגמר כבר. אני לא יודעת איך, בברסלב יש שיטות ללמוד להרגיע את עצמך ולקבל דברים שקשים לך (כמו צרחות של תינוק) בשלווה.

הרעיון הוא לא להתעלם, אלא לטפל בבעיה כאילו הוא לא צורח, אלא רק מתלונן. אני לא אומרת שזה קל!!!

גיל שנתיים- ידוע ומוכראמא לשניים

מה שאני עשיתי עם בני (כיום הוא בן שנתיים ו-8):

1. השתדלתי להשאר רגועה ככל האפשר בכל זמן נתון, ובמיוחד כשהוא היה בהתקף בכי כזה או אחר.
2. הבנתי אותו- הוא מלא בכוחות חיים אדירים שמתפרצים בגיל הזה ברמה מטורפת וזה קשה גם לו! לימדתי אותו איך לנתב את הכוחות האלה לצורה נכונה.

א. כשנכנס להתקף לא התיחסתי בצורה מופרזת, אלא להפך- בקור רוח ובטון סמכותי ורגוע אמרתי לו שאם הוא רוצה משהו הוא צריך לבקש יפה. בהתחלה הסברתי לו: "אם אתה רוצה משהו- תבקש יפה: אמא, אני רוצה בבקשה..." אם הוא היה ממשיך לצרוח לא הייתי מתיחסת, אלא רק אומרת בטון רגוע "אתה לא מבקש יפה, אני לא אתן לך". כשהיה נרגע הייתי אומרת איתו ביחד (עד שלמד להגיד לבד) "אמא, אני רוצה בבקשה..."
כך הוא למד לשלוט בעצמו, להירגע ולבקש יפה.

ב. אם הוא היה מביע סירוב למשהו מסוים (להתלבש למשל) פשוט הייתי אומרת "טוב, אז לא" ויוצאת מהחדר. תוך שניה הוא רץ אלי ואמר לי כן, אני רוצה... (צריך להיות רציניים עם ההצגה, לא ללכת בכאילו, אלא ממש להכנס לזה כדי שהוא יאמין לך שבאמת לא אכפת לך.) זה נותן לו את המקום שלו. הוא מחפש עכשיו את השליטה והוא רוצה להחליט החלטות. בצורה הזאת אני מנתבת אותו להחלטות הנכונות. (כי הוא תמיד ירצה ההיפך ממה שאת רוצה,  הוא מחפש עצמאות)

וכמובן- כל פעם שהוא עושה משהו חיובי-אמא לשניים

לתת לו נשיקה גדולה ולהגיד לו "ל הכבוד שעשית..." / "איזה יופי שהתלבשת כ"כ יפה" וכו

חיזוקים חיוביים לדברים ספציפים וקטנים. זה פשוט עושה את זה!!

בהצלחה

חיזוק חיוביאנונימי (פותח)
אני עושה חיזוק חיובי בעזרת מדבקות שעונים או שאני אומרת איזה יופי שאתה מראה בגרות ולא רב עם אחותך ושמגיע לו פרס ישראל על התנהגות ולפעמים אנחנו הולכים ביחד ל ספא במרכז בתור מתנה
הרבה סבלנות וחיזוקים חיובייםאופה.
להתעלם ממה שאפשר, להגיב רק על מה שממש, אבל ממש, חייבים להגיב.
למניעה- להרבות בחיזוקים חיוביים על מעשים טובים וגילויי אהבה שאינם תלויים בהתנהגותו. תתפסי אותו ברגע שקט או לפני שאת עומדת לבקש ממנו משהו ותגידי לו מילה טובה, תלטפי, תני נשיקה, סתם כך. 
תבדקי שהכל בסדר מבחינה גופנית- שהוא אוכל וישן כמו שצריך ושזה לא נובע מכאבים כלשהם.
זה באמת יכול להוציא משפיות, אז תמצאי זמן לעצמך למלא מצברים ולהוריד לחץ, ותקלי על עצמך בחודש הקרוב או עד שתרגישי יותר שפויה.
ב''הצלחה!!!!!!!!!!

בתקופה כזו באמת חשוב "לבחור את המלחמות"יוקטנה

נתת רשימה מאוד ארוכה של דברים שגורמים לו בכי. איפה ניתן לוותר ולאוורר (גם אתכם, וגם אותו? נשמע שגם לו בכלל לא קל!). אורי, השלישי שלי, היה ילד קשה במיוחד מהבחינה הזו (ובמידה רבה הוא עדיין קשה יותר, גם בגיל 4). במקרים רבים העדפתי לשחרר את הרסן, ולהוסיף שלווה (לי, לו, לאווירה בבית). אני חושבת שרצוי וראוי להתאים דרישות ליכולת של הילד. אם לגדולים שלי היה יותר קל, היו לי מהם דרישות יותר גבוהות. אם לבחור במשל קצת קשה, אם אחד הילדים נכה, חלילה, הרי לא הגיוני לדרוש ממנו לרוץ, נכון?

כתבת מספר דרישות שגורמים ל"ארוע": לישון. לאכול. להתקלח. להחליף חיתול. ללכת לגן... לקנח את האף. לעשות קוקו. לצאת החוצה. להיכנס הביתה."

נראה אחד-אחד:

לישון: הכוונה לשעת שינה? האם יש טקס? האם ניתן לשנות או להאריך אותו? להפוך אותו להדרגתי יותר? למשל, להודיע: "בעוד חמש דקות נתחיל ללכת לישון!" בשלב ראשון לכבות אור במסדרון, אחר כך עוד אור בסלון, אחר כך לקרוא סיפור בישיבה על המיטה, אחר כך עוד סיפור בשכיבה... מה שיכול להתאים למשפחה שלכם! 

לאכול: טוב, זה הכי קל. לא רוצה- לא צריך! "עכשיו זמן הארוחה. יש אורז/חביתה. אחרי שהארוחה תסתיים, אם תהיה רעב, תוכל לקחת לך רק פרי או ירק (זה מצויין, כי באמת עדיף פרי או ירק אפילו על אורז או חביתה, ובסופו של דבר הוא הרי כן יהיה רעב ).

להתקלח: בסוד בסוד אני אגלה לך - בדקתי ומצאתי - לא חייבים לחפוף (ואפילו לא להתקלח) בכל יום! שששש!!!  אפשר לעשות עסקה: "היום נוותר על מקלחת, אבל רק אם אתה מבטיח מחר להיכנס למקלחת יפה".חשוב גם להסבירף "היום אנחנו חייבים לחפוף כי זרקתם חול בגן השעשועים. אתה רוצה גם לשפוך מים על הראש? קצת אתה וקצת אני!" אבל כמובן שגם זה לא מתאים לכל המשפחות, ואולי לכם כן שווה להתעקש כאן ו"לחטוף ארוע.

להחליף חיתול: הגיע זמן הגמילה? שווה לנסות!

ללכת לגן - אם חייבים (כי אמא עובדת/לומדת וכדומה) אז חייבים. אבל אולי בכל זאת שווה לבדוק אם הכל בסדר בגן, וביחס שהילד מקבל. כמובן, אתם מכירים את הילד יותר טוב מכולם, ואם ההרגשה שלכם היא שהצרחות והקושי הם פשוט חלק מהקושי הכללי איתו, אז ניתן לסמוך על ההרגשה.

ממליצה על הספר "ילד פיצוץ". הוא מדבר על ילדים עם קשיים באמת גדולים, אבל נותן כלים שמתאימים גם להתמודדות עם ילד שהוא "סתם" קצת יותר קשה...

לקנח את האף. לעשות קוקו. לצאת החוצה. להיכנס הביתה.

ראיתי עכשיו ששכחתי אחד:יוקטנה
לקנח את האף: אני בגישת "מי שלא נעים לו, שלא יסתכל".אני מקנחת רק במקרים מאוד קשים. אם להיות צבעונית ולתאר, המדובר בחבל עבה במיוחד, שמגיע באורכו עד מעבר לפה,וצבעו לפחות צהוב, אם לא ירוק פשוט לא שווה לי את המאבק (ואני גם באמת לא מוצאת בו הגיון).
זה הגיל, ממש לפי הספראנונימי (פותח)
הילד שלי אמנם עוד לא בן שנתיים (כמעט...) אבל יש לו כבר את הקטעים האלה. אנחנו מסבירים לו שמי שבוכה לא שומעים אותו, אלא רק מי שמבקש יפה. כששום דבר לא עוזר אני אומרת לו "טוב, אז תבכה". בד"כ זה עובד בהפוך על הפוך והוא מפסיק לצרוח. בהצלחה, בכל מקרה, זה יעבור עם הגיל אז אל תתרגשי יותר מידי.
רק מזדההשלה שוב
גם הבת שלי, היום כבר בת שלוש , מהצרחנים,יש ילדים עם אופי כזה, ודציבלים מופלאים שכל השכונה שומעת (מזל שאנחנו גרים בצ'חונה וכולם צועקים פה אחד על השני) ויש לציין שגם אחותה הגדולה (4 ) ואחיה הקטן (2) בהחלט למדו ממנה שיטות פעולה להשגת דברים כרצונם ובכלל לצווח על כל דבר מנוגד לרוחם.
למרות שאני כמובן משתדלת לשמור על גבולות וכו' וכו'
בקיצור אנחנו משפחה די צרחנית.
בהתחלה זה הוציא אותי מדעתי. הייתי כועסת כל הזמן בטירוף, מענישה אותם ומגלה שזה בכלל לא עוזר, לפעמים עוזר רק להגברת הטונים של הצריחות. ואז באו גם רגשות האשם...
התחלתי לעבוד על עצמי, כי זה כל מה שיכולתי לעשות, על נושא הכעס.
ואז, פתאום, אחרי כמה זמן, אתה מרגיש שאתה כבר לא יוצא מכליך כמו פעם.
פתאום למדתי לסנן את הבכי ולא לקחת ללב ולעצבים.
למדתי שיש רגעים שאני לא מסוגלת, ואז אני מעבירה את החבילה לבעלי (לפעמים הוא מעביר גם לי)
למדתי להסיח את דעתם בדברים אחרים, ואצל ילדים זה עובד כמו פלא (יו! תראה ג'ירפה!). בעלי עושה את זה יותר טוב, הוא מתחיל להצחיק אותם. לי עוד קשה המעבר מהבכי לעליצות כללית. לילדים אין שום בעיה עם זה. אם שמעת פעם את ד"ר מיכאל אבולעפיה, פסיכיאטר ילדים שמעביר שיעורים נפלאים בחינוך, הוא תמיד טוען שמה שמביא להכי הרבה משמעת וסדר בבית זו השמחה. ואם רואים שיוצאים קצת מהכלים בבית, אז להתחיל לרקוד...
והיום אני יכולה לומר שהמצב הרבה יותר שפוי. הן הרבה פחות בוכות.
ועדיין...עוד יש לנו עבודה בעולם...
בהצלחה. שתגלי כוחות..
נראה כי הוא יודע לבטא את עצמו ואתיהודית פוגל
רצונותיו רק דרך בכי. צריך ללמד אותו כי בכי לא יביא לו את התוצאות שהוא מעוניין בהן ואז ינקוט בדרך יותר מקובלת.
 
הפואנטה היא איך לשנות את סגנון ההתבטאות שלו ולא כמה אפשר לשמוע את זה.
יש לי שאלה בנושא..קיווי
לבן שלי (קרוב לשנתיים) גם היו התקפות בכי שהתעלמתי עד שזה מאוד פחת.
אבל מה עושים עכשיו - שנולד תינוק חדש בדיוק בגיל המרי שלו?? הוא מאוד מאוד מקנא!! במיחד כשאני מניקה הוא ממש מאבד עשתונות ומרביץ לי ולתינוק בכלל - הוא מגיב לכל דבר פצפון בהתפרצות אדירה של בכי.. היום מצאתי את עצמי פשוט יושבת ובוכה יחד עם שניהם מחוסר אונים.. מה עושים??? אשמח לכל רעיון כי אני מרגישה שבמצב כזה של נון סטופ צרחות והתפרצויות אני כבר לא יכולה לעמוד...
 יש לציין: 1. אני נותת המון תצומת לב חיובית לגדול והרבה אהבה אני יושבת איתו משחקת רוקדת  ...
2. אני לא מראה לו שאני מתרגשת מהבכי שלו
3. נסיתי בהנקה להצטייד בספרים ואמצעי תעסוקה .. כלום לא עוזר הוא פשוט "הורג אותנו"
אצלי הדבא היחיד שעזרבלה
והדבר..בלה
בפשטות-צומת לב.
ככל שהייתי יותר סבלנית לגבי ההתעקשויות הספצפיות ופחות מאפשרת לילד {במקרה שלי ילדה} לערער לי את שלוות הנפש ולגרור אותי לעצבים-ככה ההתנהגות שלהם משתפרת בהדרגה.
צריך כל יום להתחיל מחדש .ותני למצוא זמן רגוע כל יום לפחות חצי שעה ולשחק ולדבר-זה מאוד ירגיע אותו.
בהצלחה!
אפשר לספר לו על דובי לא-לאדבוריאחרונה
לבן שלי סיפרתי על הדובי שאמר לא על כל דבר, ובכה וצעק וצרח והיה אומלל כל היום, עד שאמא דובה גילתה שהוא פשוט שכח את המילה "כן", ולימדה אותו שלפעמים אפשר להגיד כן, ומאז הוא דובי כן-לא, כי אפשר לומר כן ואפשר לומר לא...
בהתחלה הוא לא היה מקשיב לסיפור מרוב הצרחות, אבל עשיתי כזו הצגה מהחלק שהוא בכה, וצעק, וצרח, כאילו בכיתי בצורה מוגזמת, עם המון פרצופיםם מצחיקים, וזה תמיד גרם לו לצחוק ולהקשיב.
אחרי כמה שבועות זה הפך לבדיחה - מה, הפכת לדובי לא-לא? ואז הוא אומר כמובן - לא!... והצחוק מתחיל להחליף את הבכי.
דבר נוסף זה שבעלי (הסמכותי של הבית) הודיע לו שאם הוא רוצה לבכות, אז אפשר לבכות בחדר. לא בסלון, לא במטבח, אלא רק בחדר. אם קשה לו והוא רוצה להיות עם כולנו - הוא יכול להירגע ולשבת בכיף.
כשראיתי שממש קשה לו להיות "מגורש" לבד בחדר עם הבכי, היית מצטרפת אליו כדי לא לשבור את המילה של בעלי מחד, ולעזור לבן מאידך. זה תמיד עזר.
 
תפילה מהשל"ה הקדוש לערב ראש חודש סיוןנחשונית
פטריותאנונימי (פותח)
לפני כשבועיים היו לקטנה שלי פטריות בפה, אני הרגשתי את הכאבים בכל הנקה.
טיפלתי בה בדקטרין אורל ג'ל והיא נראית יופי,
הבעיה היא שלי עדיין מאוד כואב בצד אחד (במיוחד בזמן הנקה, וגם אחר כך)
אשמח מאוד לשמוע מה אפשר לעשות
למרוח דקטרין אורל ג'ל יוקטנה
או, אם את רוצה לנסות משהו טבעי קודם, אני טיפלתי בעזרת רפידות הנקה עם חומץ תפוחים, למשך רבע שעה עד חצי שעה, שלא ישרוף, כמה פעמים ביום. יש חומץ תפוחים ממש בכל מכולת.
חשבתי על זה, אבל משום מה זה רק הגביר את הכאביםאנונימי (פותח)
החומץ או הדקטרין?יוקטנה
כמובן, לאוורר כמה שיותר, ורק כותנה, אם אפשר .
הדקטרין, לא מסוגלת לחשוב על הריח של החומץאנונימי (פותח)
תשמעי זה ממש עזר לי (החומץ)יוקטנה
אבל אם זה שורף - אולי זה כבר לא פטריה אלא רק פצע שצריך להחלים? כמה זמן זה כבר?
גם לי קרה...veredd
והיה לי פצע... לא יודעת מה להגיד לך, פשוט סבלתי כמה שבועות עד שלאט לאט זה ירד. השתדלתי שהוא יאכל קודם מהצד הפגוע כדי שלא יתאמץ ויצא לו הרבה ישר... לא יודעת אם זה היה חכם... עד עכשיו יש צלקת פצפונת.
תודה על השיתוף, מקווה שגם לי כבר יעבוראנונימי (פותח)אחרונה
הבעיה שבנתיים במקום להנות מההנקה זה הפך לסיוט
לא שורף, סתם כואב כבר שבועייםאנונימי (פותח)
 
שאלה חשובה-רננוש!
בס"ד
איך אני יכולה להרדים את אחי?? [בן שנתי'ים..]
ההורים שלי הלכו ואחותי הגדולה גם לא פה.. מה לעשות?? הוא לא בוכה, הוא פשוט לא נירדם!!
תשעממי אותו ;)יוקטנה
ככה אנחנו מנסים להרדיםנחשונית
סיפור כמובן. או שאת תספרי או קלטות/דיסקים. רצוי בקול מונוטוני...  
שירי ירושלים בשרשרת.
תני לו פנס ביד ותגידי לו לעשות "כוכבים" בחושך על התקרה.
אזהרה: לא תמיד זה עובד...  
תודה!! הוא נירדם אחרי עוד מטרנהרננוש!אחרונה