מכירות??
מישהי חיסנה את התינוק שלה? (חיסונים שקונים בקופת חולים, בנוסף לחיסונים שמקבלים בטיפת חלב)
מחפשת המלצות או הפוך...
תודה!
חיסון נגד נגיף הרוטה וחיידק הפנאומוקוקוסdanron
החיסוןrivkiאחרונה
אני חיסנתי את בני נגד פנאומוקוק ( הוא היה כבר גדול מדי מבחינת הגיל בשביל הרוטה). החיידק פנאומוקוק גורם לדלקת קרום המוח, דלקות ריאה ואוזנים. לחיסון אין תופעות לוואי חוץ מאלרגיה שיכולה להיות לכל תרופה וזה דבר בלתי צפוי.
חיסון נגד רוטה לעומת זאת יכול לגרום למחלה עצמה (שילשול, חום) בצורה "קלה" . מצד שני, כל שנה מתאשפזים תינוקות מיובשים, במצב קשה בגלל הוירוס הזה.
ההחלטה אם לחסן או לא היא שלכם. אני בתור מי שעובדת במערכת הבריאות וראתה עשרות זוגות שחיסנו את התינוקות שלהם יכולה להגיד שאף אחד לא חזר עם תגובות שליליות.
ועוד משהו: החיסונים לא נותנים הגנה מושלמת. זה נדיר, אבל יש ילדים שחוסנו ועדיין חלו (קיבלו את המחלות "קל" יותר מאלה שלא חוסנו).
גם אנחנו רוצים לגמול..מיכיה
מה עושים עם ילד שמפחד לשבת באסלה? גם עם ישבנון?
עם הבת הגדולה גמלנו בשנתים וחצי ללא בעיה במשך היום (הלילה זה כבר בעיה אחרת..).
אבל עם הבן , שעוד חודשיםבע"זה, בן שלוש זה כבר מסובך יותר.
הוא מבין מצוין וכשאני אומרת לו לעשות במקלחת הוא עושה בלי בעיה.אבל אם אני מנסה להושיב אותו על האסלה \ישבנון הוא ממש נכנס ללחץ.
הוא יודע שהוא יהיה בן שלוש נזרוק את החיתול ונשים תחתונים אבל אם אומרים לו שיזרוק עכשיו אז הוא אומר שהוא עדין קטן...
אני מאוד משתדלת שזה יהיה בלי לחץ ולא לדבר על זה יותר מיידי("לא לעשות מזה עסק")
אז איך עושים את זה ברוגע??
אשמח לתגובה גם של יהודית
ניסיתם סיר?יוקטנה
מה הוא מציע?יהודית פוגל
הוא כבר גדול ויכול להבין שצריך כאן פתרון שיניח דעת כולם. ולא הפתרון של להמשיך עם הטיטול. בסיר הוא יסכים עשות כתחנת ביניים? בכל אופן נסי להעביר לו את המסר שבקרוב מאוד צריך להגיע לפתרון !!!
תודה על התגובותמיכיה
עוד לא ניסינו סיר. האמת שאני מחכה ליומולדת במעון (אנחנו נקדים את היומלדת כדאי שיהיה לנו יותר זמן לגמול..
) וחשבתי אז לקנות לו סיר ומיד להתחיל בגמילה.
) וחשבתי אז לקנות לו סיר ומיד להתחיל בגמילה.אבל...1. אני קצת חוששת- אני לא יודעת איך הוא יקבל את זה.
2.שמעתי שהיום לא ממליצים להתחיל עם סיר- הרבה תחנות (סיר, ישבנון,שרותים)
ושאלה נוספת:כדאי להתחיל ישר יום ולילה או בהדרגה?
עם הגדולה(בת חמש היום) התחלנו עם יום ,בשנתים וחצי,ואחרי כמה חודשים (אחרי שגמלנו מהבקבוק) גמלנו גם בלילה וזה עד היום קצת צולע.
ואמרתי שאצלו אני מתחילה ישר ביחד. אבל עכשיו אני מתלבטת עם זה יהיה טוב לו
מה אתן ממליצות????
עד כמה שראיתי, לכל ילד מתאימים דברים שוניםיוקטנה
פשוט צריך לראות מה מתאים לו - למדוד עליו כמו שמודדים לו בגדים 
המלצות גורפות (דוגמת "לא להתחיל עם סיר") תמיד מתמיהות אותי: האם יש שני בני אדם זהים? לכל אחד מתאים משהו אחר. אולי בגלל שילד שהתחיל בסיר יגיע מאוחר יחסית לאסלה, אבל אם הוא מלכתחילה נרתע מין האסלה ובכך מערים קשיים על תהליך הגמילה (שגם ככה נעים לעיתים רחוקות בלבד), מה ההגיון בהתעקשות? המטרה הסופית היא גמילה, והיא מקדשת את כל האמצעים, ותודה לכל הממליצים, שלא מכירים את הילדים שלי בכלל, אבל בטוחים שיודעים מה הם צריכים ואיך כדאי לי לחנך אותם
היו לי ילדים מכל הסוגים: שהתחילו באסלה, בסיר, שחיכו לגמילת לילה שנה, ושהתעקשו להתחיל מיד גם בלילה בלי חיתול, והיו ילדים שהתחילו מפיפי, אבל ביקשו חיתול בשביל קקי עוד כמה חודשים. ב"ה כולם בסופו של דבר יבשים ונקיים, בלילה וביום (פרט לדליפה פה ושם, כמובן. התהליך ארוך בהרבה ממה שנהוג לומר).
שיהיה בהצלחה, ועד כמה שניתן, בנועם
גמילהאודי-ה
הכי חשוב לזרום עם הילד.
אל תהיי בטוחה שאחרי גיל 3 הוא ירצה... אני אשמח אם זה יקרה, אבל שלא תתייאשי אם לא...
אל תהיי בטוחה שאחרי גיל 3 הוא ירצה... אני אשמח אם זה יקרה, אבל שלא תתייאשי אם לא...
מנסיון (מר) שלי הילדים נראו מוכנים, ידעו לומר מתי הם עושים, ידעו לעשות, אבל אחרי זמן קצר
לא רצו לשבת בשירותים (גם עם ישבנון וגם בסיר).
לא רצו לשבת בשירותים (גם עם ישבנון וגם בסיר).
לפעמים אפילו כדא לחכות למרות שהילד עולה לגן. הבן הגדול שלי עלה לגן אחרי התחלת גמילה (בן 2.8) אבל לקח עוד
8 חודשים לגמול אותו!!!
8 חודשים לגמול אותו!!!
עם השני התחלנו רק בגיל 3 אבל הוא נגמל באותו גיל של הבכור (לקח 4 חודשים).
עם השלישי אני לא מתייאשת.... ניסיתי כבר להתחיל, אבל הוא לא רצה לשבת אז הפסקתי, אבל מידי פעם הוא יושב בשירותים. (הוא עוד מעט בן 3 ועולה לגן) אני אנסה שוב עוד כמה זמן ואם לא, הוא יילך לגן עם טיטול. (זה עדיף לגננת מאשר להחליף תחתון כל יום)
בקשר ללילה - אני דווקא בעד לגמול בנפרד.
אצלנו הגמילה בלילה היתה מעולה (אולי בגלל שלא היה את הלחץ לגמול לפני הגן...).
אחד נגמל בסביבות גיל 4 ועל ההתחלה הוא לא הרטיב והשני בגיל ארבע וחצי, הוא מפספס פעם ב... ואנחנו לא עושים מזה עניין. לשניהם הורדנו את הטיטול רק כשהם ביקשו.
אצלנו הגמילה בלילה היתה מעולה (אולי בגלל שלא היה את הלחץ לגמול לפני הגן...).
אחד נגמל בסביבות גיל 4 ועל ההתחלה הוא לא הרטיב והשני בגיל ארבע וחצי, הוא מפספס פעם ב... ואנחנו לא עושים מזה עניין. לשניהם הורדנו את הטיטול רק כשהם ביקשו.
יש ילדים שגמלו אותם גם בלילה וגם ביום ואני יודעת שזה היה להם מצויין. זה באמת אישי לכל אחד, אבל לבנים בד"כ זה יותר קשה.
מה שלא יהיה - אל תעשו עניין מהפספוסים כי אח"כ זה הופך לעניין של "צומי" וחבל.
ב-ה-צ-ל-ח-ה!!!
תודה על החיזוקים..מיכיהאחרונה
תודה רבה על התגובות והחיזוקים!!!
כנראה שאנחנו פשוט צריכים לנסות ולזרום עם הילד..
בכל מקרה ,מה שכן למדנו מהנסיון עם הגדולה זה בלי לחץ.
אני מקוה שגם הצוות בגן יבינו את זה...
הבן שלי בן ה - 16 לא רוצה להמשיך ללמוד בישיבהאנונימי (פותח)
בה הוא לומד כבר שנתיים. הוא אמור לעלות לכתה י"א והוא אומר שהוא לא רוצה להמשיך ללמוד שם בגלל יחס המנהל אליו. הוא כל הזמן מתנכל אליו. עם המורה המדריך מנהל בית הספר והחברים ממש הוא מסתדר וכיף לו. רק המנהל לא מסתדר איתו או שההיפך. לדעתי וגם לדעת הקב"ס ששאלתי אותו לאיזה בית ספר כדאי לי להעביר אותו אמר לי שכל האפשרויות האחרות לא טובות או מבחינת לימודים או מבחינת חברה שהם בתי ספר חילוניים. עשיתי שאלת רב וגם הרב אמר לי שלא כדאי לי להעביר אותו וזה המקום הטוב ביותר עבורו ועבורנו כמשפחה. אך הוא עקשן ולא רוצה לשמוע. אני לא רוצה שהוא יהיה ממורמר !! איך להביא אותו להסכמה להשאר בבית הספר?
רוחילה, יש לי רעיון למישהו נהדר שאפשר להתייעץ איתונווה מדבר
אם תרצי תוכלי לפנות אלי במסר אישי.
בהצלחה בכל אופן!
אם היית משאירה בידיו את הפתרוןיהודית פוגל
לדילמה, מה היה עושה?? הרי יש כאן דילמה מסוימת, איך הוא רוצה לפתור אותה? ואולי הוא רוצה לשנות כיוון ברמה הדתית והבעיות עם המנהל הן רק כיסוי?
יש סיבה לדאגה?יוקטנה
אם הוא תלמיד משקיע ומוכשר, אין באמת חשש סביר שהוא ייפגע כתוצאה מהמעבר. אפשר גם לדון איתו בכך בגובה העיניים.
ממה בעצם נובע החשש? בסך הכל "ילד" כל כך גדול, שיכול כבר להתחיל לקבל החלטות כבדות משקל בנוגע לגורלו, לא?
אתם צריכים לשבת ולהעריך את הסיכויים שלכם מוליהודית פוגל
ההתנגדות שלו. אם הפתרון שלו הוא לעבור בי"ס השאלה הבאה שלכם תהיה: ומי יערוב לנו שלא תתדרדר ברוחניות?? כלומר לא לכעוס עליו ולא לבוא אליו מהכיוון האמוציונלי אלא לשבת ביחד ובאמת למצוא פתרון שיהיה טוב לכולם ברמה האופטימלית כמובן, אי אפשר לקבל הכל. לא אתם ולא הוא.
לדעתנו ואיך שאנחנו מכירים אותו בהחלטאנונימי (פותח)
תהייה לנו בעייה. קודם כל הוא בחור לא כל-כך מאורגן ומרוכז במה שיש לו לעשות. כשהוא בבית הוא הולך לישון מאוד מאוד מאוד מאוחר ואחר כך קשה לו מאוד לקום בבוקר. כך שאם הוא יבטיח לי אלפי הבטחות שהוא יקום בבוקר ויתפלל לפני שהלימודים מתחילים אני עם כל הרצון הטוב שיש לי (ויש לי בהחלט) לא אוכל להאמין לו. אני אעיר אותו ואז אצא לעבודה בשעה 7:30 והוא מסוגל לישון עד 12 או אפילו 1 בצהריים וזו לא בעייה בשבילו. כבר ניסיתי מספר פעמים בימי ראשון כשהוא צריך לחזור לישיבה והיו לי סרטים (סרטי אימה) איתו.
כל מי שמכיר אותו אומר לו שאיפה שהוא נמצא זה הדבר הטוב ביותר בשבילו. וגם הוא אומר שאם לא תהייה לו ברירה ולא יקבלו אותו במקום אחר מכל מיני סיבות הוא ישאר שם אך העקשנות שלו פשוט גומרת אותי נפשית ופיזית וזה גם גורם לבעיות ביני ובין בעלי. כל הזמן ויכוחים וכאלה...
השליטה על ילד בכיתה י"א...arale44
היא ניסיון שבדרך כלל נוטה לכישלון. ומה אם הוא לא קם בבוקר כי לא טוב לו?! האם הבן שלך עצלן מלידה?
מאיזה עמדה את באה וקובעת מה טוב לילד? האם הוא משתף אותך בכל מה שעובר עליו בישיבה?
האם את יודעת מה הם ההתמודדויות שלו שם? מה המצב החברתי? והלימודי? ואולי יש מתח עם תלמיד אחר קצת אלים?
וחוץ מזה, מה גורם למנהל להתנכל לתלמיד מסויים? האם למנהל יש מספיק זמן בשביל טיפול פרטני בכל תלמיד?! מה גורם לכתחילה להתנגשות בין המנהל לבנך?
אל תקחי את הדברים שלי כאילו אני מאשים אותך, אני רק מעלה נקודות שנשכחות לעיתים.
אני עצמי עזבתי ישיבה בכיתה ט' לטובת בטלה מוחלטת בבית גם במישור המעשי וגם הדתי, ואני מברך על החלטה זו בכל פעם שהיא עולה בראשי.אין דבר יותר רע בשהייה בכפייה במוסד קר ומנוכר.
אחרי הבטלה עברתי ללמוד בישיבה עלק פחות טובה בהרבה, ומשם החיים שלי רק פרחו (היום אני נשוי באושר+) וגם חזרתי לישיבה הזו כמדריך.
דבר נוסף, למרות שזה דבר שאנו מדחיקים מאוד, אנחנו חייבים להיות מודעים בירכתי ראשנו שאולי הילד נפל קורבן... דבר כזה לא יעלה בשום שיחה עם ההורים והכל מסביב יהיה תירוצים, ואני מכיר אישית מקרה כזה.
גם אם המצב לא חמור עד כדי כך, ובעזרת ה', זה לא כך, אני לא חושב שיש סיכוי שאתם באמת יודעים את הסיבה.
אני מציע קצת יותר אמון בנער. אם אחרי כל ההסברים ההגיוניים הוא עדיין מתעקש לעבור, זכותו.
כל האמור לעיל תקף לדעתי גם לילד בכיתה ד' (לדוגמא, הגיל בו אני עברתי מוסד לראשונה...).
הרבה בהצלחה
ארל'ה
מציעה את "שיטת הקסם"יוקטנה
http://www.dulot.co.il/talisapir/show.asp?art=9&t=l
בהצלחה!
בהצלחה!
זה באמת עובד?!veredd
אף פעם לא שמעתי על זה... לבן שלי היו גזים נוראיים! חבל שלא ידעתי על זה קודם...
קיבלתי הרבה תגובות טובות יוקטנה
כמובן, אין מאה אחוז בשום דבר, אבל נראה שזה עוזר לחלק גדול מבעלי האומץ שמורידים את החיתול ומנסים ;)
שמי אותו במנשאיהודיה מא"י
צמוד אליך, עושה פלאים
ברגע ש..קיווי
הורדתי לחלוטין את מוצרי החלב כאבי הבטן פחתו מאוד מאוד מאוד!!!!!!
שווה בשביל התינוק
אני חושבתאודי-האחרונה
שיש דברים שהם מעבר לגזים.
כשיש רגישות כדאי להימנע מהמאכלים שרגישים אליהם
כשיש רגישות כדאי להימנע מהמאכלים שרגישים אליהם
כי זה יכול לפגוע בדברים שלא תמיד רואים כמו מערכת חיסונית וכאלה.
הילדים שלי רגישים לחלב ועוד כמה דברים וזה ממש עזר כשהפסקתי.
כדאי מאוד לנסות ואם זה לא עוזר ללכת לבדיקת רגישות.
הרבה פעמים הרגישות עוברת לאחר תקופה.
כדאי מאוד לנסות ואם זה לא עוזר ללכת לבדיקת רגישות.
הרבה פעמים הרגישות עוברת לאחר תקופה.
גיל המרי הראשון.ruthi
שיתעצבן ויצרח עד שזה יעבור לו.
גם אצלנו התחיל ה"טרבל טו" כבר בגיל שנה וחצי...נחשונית
היום החמוד בן 4 ואני עדיין לא יכולה לומר בוודאות שהוא כבר יצא מזה... עדיין קשה לו מאוד עם דחיית סיפוקים. זה כנראה לא ינחם אותך, אבל כל הילדים וכל ההורים עוברים את זה. חוץ ממקרים מיוחדים, בהם יש סיבה אמיתית להיסטריה, לרוב יש להתעלם בחיוך ובקור רוח. ואז זה אמור לחלוף מתישהו. אוי כמה שזה קשה! חזקי ואמצי! זה רק לטובת הילד. יש לי רעיון שאני בעצמי עדיין לא הצלחתי ליישם, אבל אולי את כן תצליחי: להדפיס/לצלם פרק תהילים ולשים על המקרר. וכל פעם שהוא מתחיל סצנה, ללכת למקרר ולקרוא את הפרק. אולי אפילו עם תנועות תפילה מוגזמות, בכוונה, שהילד יראה. וכשהוא יהיה מספיק גדול כדי לשאול, תגידי לו: "אני מתפללת לה' שתתנהג יפה ולא תצרח." התקווה היא שזה גם ישפיע לטובה על הילד, וגם ישפיע השפעות כלפי מעלה, להבדיל.
לרצותbehor
את צריכה לרצות אותו ואז הוא יעזוב את זה לבד
לרצות? הכי גרוע!ruthi
ילד אמור ללמוד שבבכי והיסטריה לא משיגים דברים.
תנסינעמונונונה
פעם ראיתי פעוט בגיל של בנך שנשך ילד אחר(אח או משהו) וזה היה תקופה שהוא נשך ילדים כל הזמן, ואמא שלו עשתה לו נשיכה קטנטונת ביד- משהו בלתי נרגש, הפעוט היה בהלם!!! לא בכה לא צעק! הוא פשוט קלט מה הוא עשה לאח שלו! אני לא אגיד שמיד הנשיכות פסקו, אבל היא המשיכה לעשות לו כל פעם קצת ביד וזה הפסיק. האמת שנשיכות זה זמני אצל ילדים, אבל אולי מה שאימו הראתה לו עזר.
ובקשר להשכבות על הרצפה ולצרוח, אפשר לנסות באותה שיטה. פעם עשיתי לבן שלי (כשהיה בן שנה וחודשיים), כל פעם כשהייתי מוציאה אותו מהאמבטיה הוא היה מתחיל לבכות ולהשתולל לי בידיים (בקיצור להתנגד לצאת), בתחילה לא ידעתי מה לעשות, ויום אחד התחלתי לעשות כמוהו... הרמתי אותו מהאמבטיה למגבת, הוא התחיל לבכות, וגם אני... עשיתי לו הצגה שאני בוכה... הוא היה המום! ו---הפסיק לבכות בהדרגה. בימים שאחרי הוא כבר צחק... וזהו.
את יכולה לנסות (אם זה קורה בבית) להישכב על הריצפה כמוהו ולצרוח
תנסי. אולי זה יעבוד. מקסימום לא הפסדת כלום.
לי זה לא מרגיש נכוןיוקטנה
אם לאמא מותר - למה "לי" (לילד) אסור?
זה עדיין גיל מאוד אגוצנטרי, ורוב הילדים בגיל הזה לא מסוגלים לרמת אמפטיה מספיקה בשביל להימנע מלגרום לאחר לברגיש רע. זו בשלות שמתאימה לגילאים בוגרים יותר, בדרך כלל (אבל אני לא מכלילה).
(זה לגבי ההכאבה, ולא לגבי הבכי ביציאה מהאמבטיה, כמובן... זה רעיון נהדר להשתמש בהומור כדי לפתור מצבים קשים עם הילדים! כל כך קשה, אבל כל כך נכון!)
זה עדיין גיל מאוד אגוצנטרי, ורוב הילדים בגיל הזה לא מסוגלים לרמת אמפטיה מספיקה בשביל להימנע מלגרום לאחר לברגיש רע. זו בשלות שמתאימה לגילאים בוגרים יותר, בדרך כלל (אבל אני לא מכלילה).
(זה לגבי ההכאבה, ולא לגבי הבכי ביציאה מהאמבטיה, כמובן... זה רעיון נהדר להשתמש בהומור כדי לפתור מצבים קשים עם הילדים! כל כך קשה, אבל כל כך נכון!)
ברור שלא - סליחה, לא ניסחתי נכון 0-:יוקטנה
לבחור את המלחמות שלךיוקטנה
בשלב הזה, רצוי לצמצם כמה שיותר את החיכוכים הקשים האלה, שלא נעימים לאף אחד!
לבחור מה הכי חשוב. למשל: לא לרוץ לכביש זה חשוב, ושווה לריב על זה. האם שווה לכם לריב על אמבטיה בערב? כל משפחה תענה אחרת. לי זה לא כל כך חשוב, ואני מוכנה לוותר על מקלחת (או חפיפה) במקרים שאני רואה שזה פשוט יותר מדי.
במקביל - להציע כמה שיותר בחירה סגורה. "אתה רוצה ביצה או חביתה היום?" (אבל לא: "מה אתה רוצה לאכול?" כי אז את עלולה לקבל תשובה לא רצויה, למשל "שוקולד"...). "אתה רוצה חולצה כחולה או חומה היום?" (אבל לא "מה אתהה רוצה ללבוש?" כי זה עלול להפוך למריבה על בגדי שבת באמצע השבוע). וכן הלאה וכן הלאה, בכל הזדמנות שיש לך רעיון טוב לתת לו בחירה.
לבחור מה הכי חשוב. למשל: לא לרוץ לכביש זה חשוב, ושווה לריב על זה. האם שווה לכם לריב על אמבטיה בערב? כל משפחה תענה אחרת. לי זה לא כל כך חשוב, ואני מוכנה לוותר על מקלחת (או חפיפה) במקרים שאני רואה שזה פשוט יותר מדי.
במקביל - להציע כמה שיותר בחירה סגורה. "אתה רוצה ביצה או חביתה היום?" (אבל לא: "מה אתה רוצה לאכול?" כי אז את עלולה לקבל תשובה לא רצויה, למשל "שוקולד"...). "אתה רוצה חולצה כחולה או חומה היום?" (אבל לא "מה אתהה רוצה ללבוש?" כי זה עלול להפוך למריבה על בגדי שבת באמצע השבוע). וכן הלאה וכן הלאה, בכל הזדמנות שיש לך רעיון טוב לתת לו בחירה.
יוקטנה!נעמונונונה
אני כ"כ נהנית ממך... כל תגובה יותר מהקודמת!
אני חושבתאנונימי (פותח)
שצריך להציב לו גבולות ברורים, אבל מתוך אהבה. לדוגמא:הילד מטפס על השולחן 
וזה לא מתאים לי/לו/לנו -לקחת אותו להוריד אותו ולאמר לו :לא חמוד אנחנו לא עולים!- (מתוך הבנה שאתה בטח לא יודע/זוכר/שאסור או קשה לך להתגבר ואעזור לך.ולא מתוך:נמאס לי מהשטויות שלך ח"ו.) ואם הוא שוב עולה שוב אותו דבר. אם הוא נושך:אנחנו לא נושכים! הרבה הרבה לדבר. ואם כבר אין כח והמרץ של הבחור משלש את שלי אני חושבת שזה לא אסון לשים לכמה דקות במיטה ולאמר:מי שנושך לא יכול לשחק איתנו. פעם מישי אמרה לי "הוא יפתח שנאה למיטה שלו"-לי אישית זה נראה ממש לא נכון-הוכחה לכך:ילדי אין להם שום תסביכים לגבי המיטה.-ונראה לי שזה שאין לי שום יסורי מצפון- קשור לכך שהם ללא תיסבוכים... כמובן שלא משתמשת הרבה בעונש הנל אבל זו דוגמא לניטרול.
תודה איזה כיף יוקטנה
כמובן שלא המצאתי שום דבר - אני רק מעבירה דברים שאמרו לי (או שקראתי) ועובדים אצלנו (כשאני מספיק רגועה לזכור את העצות שאני מקבלת ולהשתמש בהם במקום בצעקות...).
גם אני חושבת שתערכי מן רשימה של דברים שאת יכולהיהודית פוגל
להרשות לו ו/או להעלים עין, ודברים שעליהם את חייבת לעמוד על שלך. אבל היי אמפטית, השתתפי בצערו, והביעי ידידות והשתתפות. אני מאוד אוהבת את שיטת הסחת הדעת: כלומר לאמר לו בא תראה איזה ציפור מענינת יש בחוץ. איזה גשם, נראה מי דופק בדלת, או: אתה רוצה לשמוע מה קרה לחתלתול ששכח איפה הבית שלו? משהוא מהיר וספונטאני ומרתק מספיק כדי שישכח מה הוא רוצה ולמה הוא בוכה. בהצלחה!
כמה רעיונותmp4
דבר ראשון לומר לילד "לא נעים לאמא שאת צועקת וכו'".
1. דחית סיפוקים- אם הילד רוצה משהוא, אנחנו סופרים עד עשר,
ולפעמים אפילו פעמיים. (כך היא גם למדה לספור...) ובעיקר למדה שלא כל מה שרוצים מקבלים.
2. חיקוי- הילדה שלי היתה בתקופת הרוצה/ לא רוצה וכו'... כמה פעמיים עשיתי לה הצגה כזו בצורה ההפוכה- ומאז היא רק צוחקת על עצמה , ועזבה את המשפטים (שהיו מעלים לי את...)
3 תחליף- למצא משהוא אחר שמותר אך גם שתהנה ותסכים לעשות, כמו שאומרים לא לקחת לילד משחק עד שנותנים לו אחר במקום.
4 ורק אחרי שלא יכולתם להשתמש בכל הרעיונות שלפני- להתעלם! אבל לחזור אחרי דקה- או פרק זמן שיתאים לילד. ולשאול אם ואיך אפשר לעזור לו- בד"כ הוא יבקש טישו לאף...
בהצלחה רבה!!!
חשוב מאד להזדהות עם הילדבעל תשובה
לכאוב את הכאב שלו.
אבל בשום פנים ואופן לא להכנע לרצונו!
את תחליטי מה ומתי לתת, אבל יחד עם זאת להביע הזדהות אמיתית עם רגשותיו.
אבל בשום פנים ואופן לא להכנע לרצונו!
את תחליטי מה ומתי לתת, אבל יחד עם זאת להביע הזדהות אמיתית עם רגשותיו.
חשוב לא לספק את תצומת הלב בדרך השליליתקיוויאחרונה
כל רעיונות ההזדהות עוזרים לפני ההתקפה כשהם בהתקף של בכי היסטרי ראיתי (מנסיון) חובה להתעלם!!!
אני הייתי מניחה את המוצץ והבקבוק - המרגעים של בני לידו והולכת לענייני(אמא תולה כביסה כשתגמור לבכות אתה מוזמן להצטרף)
ברגע שהוא ראה שהוא לא משיג שום דבר הוא הפסיק!!
באיזה גיל הכי טוב לשים תינוק אצל מטפלת?קרן2
אתם מכירים תיאוריות ומחקרים בנושא? ומה עדיף - מטפלת, משפחתון או מעון? מה הניסיון שלכם בעניין?
מטפלתרולי
אין לי תיאוריות, אבל מנסיוני...
התינוק צריך את אמא ולא שום דמות אחרת עד סביבות גיל שנה, כשהוא מתחיל לחקור את הסביבה וליצור קשר עם תינוקות אחרים אפשר לחשוב על מטפלת, משפחתון או מעון. אז זהו גם צורך שלו להיות בחברה וללמוד יחסי גומלין.
לי יש ניסיון רק עם מעון ואני מרוצה מאד.
למעשה, הבחירה בין שלושתם תלויה במקום המגורים (בעיר לא מכירים אישית בד"כ את אנשי הצוות וקשה יותר לסמוך ובישוב לעומת זאת בד"כ יש הכרות אישית עם אנשי הצוות כי הם מהישוב), ביכולת כלכלית ובלוח החופשות וכמובן במה שאת שומעת מאנשים על היחס החם (או לא) כלפי הילדים בכל אחד מהמקומות.
בהצלחה
בגיל לצי שנה התינוק יכול להשאר עם אבא או שרק אמא?קרן2
למה לא? חשוב מאוד שהאבא יצור קשר חוייתי עם הילדדבי חיה
מההתחלה. אבל חשוב לבדוק שהאבא יודע איך להתנהג עם הילדון/התנוק, שהוא אחראי מספיק וכדומה (כבר ראינו כאילו תנוקות מגודלים שהם אבות לילדים לצערינו...)
הכוונה הייתה לא שום דמות אחרת מחוץ למשפחה הבסיסית.רולי
אני בדעה "לצבור שעות אמא... אם אפשרדבי חיה
כמה שיותר להיות עם הילד. אם חייבים לצאת לעבודה או ללימודים וכו', צריך לבדוק את העניין לגופו. לכל אחד מעלות וחסרונות ואין אף פעם תשובה חד משמעית. מה שחשוב לבדוק היכן יקבל הילד את הטיפול הטוב ביותר והמסור ביותר. לפעמים מטפלת היא הכי מסורה, אבל ממצד שני אין עליה פיקוח. ולפעמים מעון הוא מפוקח אבל לא מפוכח... המטפלות רעות לב וחסרות רגש. גם לשקול את המרחק מהבית ואיך תתאפשר המשך הנקה. אצלי השיקול כולל קירבה לאמא, כלומר, אני מתכננת גם שנה הבאה לשים אצל מטפלת כדי שבימים חופשיים היא תהיה איתי ותהיה רק את המינימום אצל מטפלת. זו דעתי.. וכמובן להתפלל שנצליח גם בזה.
אגב, אצלי התנוקות היו אצל מטפלות / מעונות פרטיים מגיל ארבעה חודשים, וזה לא עזר כשהגיעו לגיל הפחדים מזרים, בכו בהתחלה גם אצלה...
מצטרפת לחברות בפורום - עדיף אצל אמאיוקטנה
ואם אי אפשר אצל אמא - אז אבא, או סבתא, או דודה, וכן הלאה.
מעבר לזה יש יתרונות וחסרונות לכל שיטה, כמו שכבר כתבו.
הצורך החברתי כמעט ולא קיים בגילאים הללו, וגם מאוחר יותר. ניתן בקלות לספק את הצורך החברתי בביקור אצל אמא אחרת עם תינוק או פעוט, או בגינה הציבורית, וכן הלאה.
מעבר לזה יש יתרונות וחסרונות לכל שיטה, כמו שכבר כתבו.
הצורך החברתי כמעט ולא קיים בגילאים הללו, וגם מאוחר יותר. ניתן בקלות לספק את הצורך החברתי בביקור אצל אמא אחרת עם תינוק או פעוט, או בגינה הציבורית, וכן הלאה.
אמא מאושרת היא אמא טובהפרח לב הזהבאחרונה
את לא יכולה להיות כל היום לבד עם הילדה? את משתגעת? תכניסי אותה למטפלת והיא תקבל אמא רגועה ומאושרת בצהריים.
כיף לך להיות עם הילדה? לא משעמם לך איתה לרגע? את נהנית לשחק איתה ולקדם אותה? היא יכולה להשאר איתך אפילו עד גיל 5..!
אין בזה כללים! לא כל מה שטוב לאחת טוב גם לאחרת.
לגבי מטפלת או מעון/ משפחתון- עד גיל שנה ממליצים מטפלת טובה ומוכרת בבית שלך, ע"מ שהתינוק יהיה חשוף לכמה שפחות חיידקים.
אם כי אני הכנסתי את שלי למעון בגיל 3 חדשים והוא לא חלה עד השנה שאח"כ ככל הנראה בזכות ההנקה...
בעיות באירוחטלי10
הבת הגדולה שלי (בת 6) אוהבת להיות במרכז העניינים. מטבע הדברים כאשר מגיעים אלינו אורחים, לסעודת שבת או שבת שלימה, התשומת לב מועברת לא רק, אבל בעיקר אליהם.
בכדי למשוך תשומת לב היא עושה דברים שחלקם נחמדים וחלקם מביישים אותנו (שרה שירים בקולי קולות בזמן שמתנהלת שיחה על השולחן, קופצת על הספות וכדומה, מעוותת בכוונה את השירים המושרים).
יש לציין שהיא בדרך כלל ילדה שמחה, מקבלת תשומת לב ואוהבת את אחיה הקטנים.
מה לעשות?
תנסו לתת לה תפקיד מראשאדמונית החורש
במיוחד כשמגיעים אורחים למשל:
שהיא תעזור להגיש.
שתגיד דבר תורה (לא מיד בהתחלה ועליה לשבת יפה ליד השולחן כמו בוגרת כדי שתזכה בכיבוד הזה).
שתהיה אחראית על הילדים הקטנים. אם יש לאורחים ילדים היא מראה להם איפה הצעצועים או מספרת להם סיפור אם הם מעוניינים. וגם אם לא אז לעזור לכם עם הקטנים שלכם כדי שתוכלו לארח יפה.
שתבחר איזה זמירות שרים.
ובטח יש עוד רעיונות שמתאימים במשפחה שלכם....
א. להבין שקשה לה כאשר תשומת הלב מוסטת ממנה,יהודית פוגלאחרונה
ואולי להמעיט באורחים עד שהילדים יגדלו קצת. העיצה של מתן תפקיד טובה, אבל רק לזמן קצר. היא לא תוכל בשלב הזה ובגיל הזה ל"התעלות" על עצמה ולפנות את הבמה, זו בקשה לא ריאלית לגיל הזה וע"כ יתכן שלא תוכלו לארח בכמות שהייתם רוצים ותצטרכו להתרכז רק בילדים!
גזירת ציפרנייםאנונימי (פותח)
הבן שלי (בן שנתיים) ממש לא אוהב לגזור ציפרניים על הרגליים. הוא משתולל, בוכה, בועט ומנסה לעשות הכל כדי להפסיק את זה. כרגע המצב הוא שאני גוזרת לו בכח פעם בהמון זמן- כשהציפרניים כבר ממש ארוכות וזה מפריע לי מספיק.
ניסיתי לגזור לו כשהוא ישן, אבל הוא מיד מתעורר, גם אם זו שינה ממש עמוקה.
זה נורמלי? איך אצל אחרים?
זה כבר ממש מייאש!
ניסיתי לגזור לו כשהוא ישן, אבל הוא מיד מתעורר, גם אם זו שינה ממש עמוקה.
זה נורמלי? איך אצל אחרים?
זה כבר ממש מייאש!
מה יקרה אם לא תגזזי ברגליים?דבי חיה
הן לא תישברנה מעצמן?
אולי זה עדיף. זה לא יפה ונעים, זה בטוח, אבל אולי תנסי. (אני עשיתי זאת, ויום אחד הוא פשוט איפשר לי לגזוז כימי קדם)
גם הבן שלי לא אוהב שאני גוזרת לו ציפורניים ברגלייםחבילת טישו
אבל אין ברירה. אני לא מתרגשת מההצגות והוא התחיל להתרגל לעובדה.
חזקי ואמצי!!
דבי חיה- אני ממש לא מסכימה איתך מבחינה עקרונית. אם אמא מחליטה משהו, אז הילד צריך להתאים את עצמו. ואם הילד לא אוהב להתקלח? אז לא מתקלחים עד שהגשם ירטיב אותו בחורף?
זה יכול להיות מסוכן, דבי חיהveredd
יכולה להיות ציפורן חודרנית אם לא גוזרים הרבה זמן, הציפורן יכולה להישבר יותר מדי אם הוא נופל והיא ארוכה, וסתם יכולה להישבר חדה ולפצוע!
אומנם לא דברים מסכני חיים, אבל מסוכנים מספיק!
הבן שלי בן שנה וחצי וגם לא אוהב שגוזרים לו ציפורניים- הוא תמיד מנסה לחטוף את הגוזז ולנסות לבד...
אני פעם בשבוע מרדימה אותו על העגלה ואז גוזרת לו- ככה הכי קל, כי הוא מולך... ואח"כ שמים במיטה. אם הוא במיטה אי אפשר לגזור לו.
אם הוא כבר כשיר לזה- תנסי לשחד אותו עם משהו, או אפילו להשים אותו מול סרט נחמד או משהו כזה, זה סה"כ דקה שתיים אם הוא רגוע.
אני לא חושבת שחייב להכריח אותו בכוח, פשוט לנסות למצוא את עמק השווה. בגיל כזה הוא לא מסוגל להבין שזה לטובתו.
נ.ב- גם אם זה לא היה מסוכן- זה עדיין די מגעיל לראות ציפורניים ארוכות אצל ילדים קטנים,כן- אפילו אצלהם! זה ממש לא הגייני... ואני לא מהפריקיות של הגיינה... פשוט אוהבת ילדים נקיים.
הבעיה היאאנונימי (פותח)
שלשחד לא עוזר, ניסיתי. ברגע שאני מתקרבת עם המספריים ומחזיקה לו את הרגל, זהו. נראה שפשוט צריך להתמיד ואולי זה יעבור לו מתישהו...
אני ממש לא חושבת שזה לא נכון שאפשר לא לגזור. צריך להרגיל אותו לרעיון קודם כל. חוצמזה, כשהצפרניים שלו כבר מספיק ארוכות והוא הולך יחף (כמו עכשיו, כשחם), הוא שורט עם הציפרניים ברגל את הריפוד של הספה. זה לא הורס את הספה, אבל הורס לי את העצבים. אני לא יכולה לשמוע את הצליל הזה! הצרחות שלו מעצבנות אותי הרבה פחות. זו כבר שריטה שלי אבל זו גם סיבה למה לגזור לו צפרניים.
אני ממש לא חושבת שזה לא נכון שאפשר לא לגזור. צריך להרגיל אותו לרעיון קודם כל. חוצמזה, כשהצפרניים שלו כבר מספיק ארוכות והוא הולך יחף (כמו עכשיו, כשחם), הוא שורט עם הציפרניים ברגל את הריפוד של הספה. זה לא הורס את הספה, אבל הורס לי את העצבים. אני לא יכולה לשמוע את הצליל הזה! הצרחות שלו מעצבנות אותי הרבה פחות. זו כבר שריטה שלי
אבל זו גם סיבה למה לגזור לו צפרניים.אולי כדאי לנסות קוצץ ציפוניים?אדמונית החורש
יש קטנים שמתאימים לילדים ואולי זה ייראה קצת פחות מאיים ויותר מהיר.
אולי...vereddאחרונה
אם את רגילה לגזור לו בידיים עם מספריים, תנסי לגזוז לו ברגלים עם הקוצצים הקטנים ולעשות מזה משחק!
תגידי לו שזה מכשיר חדש והכל, תנסי להלהיב אותו, אם הוא לא רגיל לקוצץ אולי (ממש אולי...) יש סיכוי שיעבוד...
שאלה מוזרה...veredd
אני יודעת שזה ממש ממש מוקדם...
הבן שלי בן שנה וחצי, ובזמן האחרון הוא ממש מודע לטיטול שלו. כשהוא עושה קקי הוא מצביע על הטוסיק ועל האף ואומר לי "דודו" לפעמים (הוא גם דובר אנגלית... ככה אנחנו קוראים לזה...), ופתאום בשבת כשהוא עשה קקי, הוא שוב הצביע על הטוסיק, הלכתי להביא טיטול ומגבונים, ולהפתעתי הוא נשכב על הספה (היה אצל חמותי ושם אני מחליפה לו מגיל 0) וחיכה עם רגליים פשוקות! עוד משהו- לאחרונה, אם מנסים להחליף לו והוא עוד לא גמר לעשות, הוא ממש נאבק איתנו, ורק אחרי כמה דקות אנחנו מבינים למה...
הוא עשה את זה שוב, כשהיה לו פיפי, וזה ממש היה מצחיק... בכל מקרה, גם בבית הוא מתחיל לעשות ככה! הוא הולך ישר לחדר שלו כשאני אומרת לו שצריך להחליף, והוא פשוט נראה לי כ"כ גדול פתאום...
בכל מקרה, רציתי לדעת אם זה ממש ממש מוזר להתחיל להשתמש בסיר או משהו בגיל הזה, כלומר- להתחיל לגמול בצורה הבסיסית.
לא חשבתי להתחיל עד שנה הבאה- ופתאום הוא התחיל לעשות ככה!
טיפים? רעיונות? אני משוגעת לגמרי? אולי כולם עושים את זה...?
גמילה זה אינדיבידואליאנונימי (פותח)
כל ילד ומתי שמתאים לו, אם את רואה שזה כבר מתאים, ולפי התיאור שלך- יש לו מודעות, אז למה לא להתחיל? אם הוא יודע עוד לפני שהוא עושה אז בכלל תענוג וגם אם לא, הוא ילמד, תקחי אותו לשירותים או סיר גם כשהוא באמצע- שימשיך שם, וכך הוא ילמד ששם עושים..
הבת שלי למשל לא רצתה סיר אלא ישר לשירותים,
ואז לוקחים מידי פעם סתם לשירותים/ סיר עד שיצא לו שם, ואחרי שעושה במקום הנכון- מתגמלים בפרס כדי שישמח מהתהליך
וגם את צריכה לדעת שזה תהליך לא פשוט וצריך להיות מוכנים ושיהיה הרבה סבלנות!!
בהצלחה!
לא הייתי מתחילה עכשיויהודית פוגל
אומנם יש לו מודעות מסוימת כאשר הוא עושה את צרכיו, אבל מכאן ועד לקיחת אחריות הדרך עוד ארוכה. לפני גיל שנתיים אין טעם, אם תתחילי עכשיו זה ממילא ימשך עד גיל שנתיים או שנתיים פלוס.
מוכראנונימי (פותח)
גם אני עברתי את זה עם הבן שלי (עכשיו בן שנתיים) בערך באותו גיל. נחמד לדעת שזה לא רק אצלי...
בכולופן, ממש לא התאים לי אז לגמול אותו אז לא עשיתי עסק. עודדתי אותו להגיד לי מתי שצריך להחליף טיטול- ככה זה חוסך לי לבדוק כל הזמן. נראה לי שכרגע הוא כבר פחות מתלהב מהעניין.
את אולי יכולה לנסות וראות אם הולך לך, כמובן אם יש זמן ורצון
בהצלחה!
בכולופן, ממש לא התאים לי אז לגמול אותו אז לא עשיתי עסק. עודדתי אותו להגיד לי מתי שצריך להחליף טיטול- ככה זה חוסך לי לבדוק כל הזמן. נראה לי שכרגע הוא כבר פחות מתלהב מהעניין.
את אולי יכולה לנסות וראות אם הולך לך, כמובן אם יש זמן ורצון
בהצלחה!
רחלי סיימה סופית עם חיתולים בגיל הזהיוקטנה
ועכשיו בול הזמן הנכון - קיץ! תנסי כמה ימים עם כמה שפחות בגדים (לפי מה שמתאים לכם). מה הכי גרוע שיכול להיות? מקסימום תנקי קצת פיפי וקקי כמובן, רחלי היתה צריכה הרבה עזרה (למצוא את הסיר, למשל), אבל הרבה יותר פשוט, נקי, ונעים (גם לך, גם לו) מאשר חיתול! בעיקר בחום של הקיץ!
כמובן, רחלי היתה צריכה הרבה עזרה (למצוא את הסיר, למשל), אבל הרבה יותר פשוט, נקי, ונעים (גם לך, גם לו) מאשר חיתול! בעיקר בחום של הקיץ!איזה מתוקות!vereddאחרונה
איזה תגובות יפות ומהירות! ממש תודה!!
אהבתי את הרעיון של זבובה, שלנסות לקחת אותו לסיר באמצע אפילו או כשאני רואה שהוא עושה.
אני יודעת שזה מוקדם ויימשך המון זמן, אבל אני יודעת בוודאות שהוא ממש לא בנוח עם הטיטול, כי תמיד כשאני מחליפה לו טיטול הוא עושה פתאום קקי. הוא כמעט אף פעם לא עושה ספונטנית, הוא פשוט רוצה בלי טיטול בכלל...
גם כשהוא היה פצפון הייתי עושה לו בבוקר הורדת טיטול וקצת תרגילים עם הרגליים כי אחרת הוא לא היה מוציא עד הצהריים, ואם רק מורידים את הטיטול- הוא חוגג...
סורי על הפרטים, פשוט אני יושבת פה וחושבת לעצמי מה עדיף כי כל התשובות שנתתן היו טובות...
נראה לי שאני פשוט ינסה כמה פעמים ויראה מה קורה.
עדכונים יבואו בהמשך
שלוםשרבוב
אתם מוזמנים בשמחה לפורום ליקויי למידה
אם יש פה איש מקצוע לנושא שיוכל ליצור איתי קשר,
אני אשמח...
(בעז"ה נוכל להרים את רמת הפורום, רמת השאלות, תדירות ואיכות העצות וכ"ו....)
תודה
איך עושים את זה?אנונימי (פותח)
בס"ד
שלום כולם!
אני חדשה כאן בתור כותבת, אבל די ישנה בתור קוראת..
אני ב"ה נשואה חמש שנים, יש לי שלוש פצפונות בנות ארבע, שנה ועשר וארבעה חודשים.
חוץ מזה אני גם לומדת שנה שניה בתכנית שנמשכת שלוש שנים ודי תובענית מבחינתי (כולל עבודה מעשית)
חוץ מזה אני לא מהסוג המאורגן אלא יותר זורמת.
התינוקת שלי מתוקה אבל בערך מאז שהיא נולדה היא מצמיחה שיניים ודורשת הרבה , והמרכזית שלי ב"ה מלאה מרץ וכוחות חיים ודורשת אותו דבר ממני.
הבת שלי הג"גדולה" עד לא מזמן שיחקה בתפקיד הילדה הבוגרת שמבינה את אמא ולאחרונה, לשימחתי התעוררה לדרוש את שלה..
בקיצור, אני מרגישה די מתוסכלת ומיואשת מול כל הערימות של הדברים שיש לי לעשות, ואין לי סיכוי להספיק את כולם, ומזה שלא מצליחה תמיד למצוא מקום אוורור לי, לבעלי לכל אחת מהבנות שלי ובמיוחד לבכורה שאני מרגישה שהיא קצת הולכת לי לאיבוד.
אשמח לשמוע תגובות ובעיקר מהסוג התומך..
סתם סיפור נחמדשרבוב
מישי ספרה לי על אחת שגמרה את התואר ביום של הלידה ה4 (או ה5?)(לפני שנסעה...)
ז"א שלקח לה לעשות את זה 7 שנים...
אבל מצד שני, מה עדיף לדחות הכל?
אז קחי הכל באיזי,
אפילו שיקח עוד שנה שנתיים, שוווה את זה, לא?
קודם כל חיבוק גדול וברכת חיזקי ואימצייהודית פוגל
בכל המטלות שלך. לגבי זמן איכות עם הבעל: הכי טוב לקבוע זמן קבוע כמו ערב ר"ח או כל זמן אחר אבל קבוע לפחות אחת לחודש כדי לעשות משהוא ביחד. התנאי היחיד להצלחה הוא לא לעבור בשום אופן על הקביעות הזו!!! כמו שמקבלים שבת כל שבוע ללא סיבות ותירוצים, כך לקיים את היציאה החדשית הזו.
אותו העיקרון יעבוד גם לגבי זמן איכות עם הגדולה שלך. קיבעי זמן קבוע לפחות אחת לשבוע שבו את נמצאת רק איתה. שילחי את השאר עם בייבי סיטר או עם הבעל והקדישי לה לבדה לפחות שעה. אין כמו קביעות לשמר את ההחלטות הטובות. מקוה שתצליחי ותרגישי טוב יותר עם עצמך. זיכרי: גם רומא לא נבנתה ביום אחד!
מצביעה בעד ומצטרפת מתוך עומס דומה... ומצרפת שלל עצדבי חיה
כשאני מרגישה שהכל יוצא מכלל שליטה, אני נזכרת בכלל הברזל שאמא שלי מצטטת מסבתא שלי ע"ה: סדר העדיפות הנכון ()לגבי הבית. הילדים מה שאמרה יהודית זה לפני מספר 1):1. אוכל, 2. כביסה, 3. נקיון. הכי חשוב זה לדאוג שיהיה מספיק אוכל בבית (רצוי כמובן לבשל. אפשר גם בכמויות ולהקפיא. אותי ממש מציל המקפיא. אני מבשלת בערך רק פעמיים בשבוע. אני נוטה לבשל דברים שניתן להקפיא ואז פשוט לשלוף. וגם להעזר במוכנים, שימורים וכו'. עוגות פשוטות או כל מה שלא לוקח יותר מידי זמן. כמובן להתארגן עם חומרים בבית זה חשוב מאוד. 2. כביסות: אני רואה את המייבש ממש בתור עוזרת. לפעמים יש לי "חלום" לתלות כביסה, אבל אחרי חצי יום במכונה, אני גונזת את החלום לימים רגועים יותר.. גם לפעמים אני ממש 'יורדת' מהשאיפה שהכביסה הנקיה תגיע לארון. לפעמים זה הישג שהצליח עד שבת ולפעמים לא.. 3. נקיון הבסיסי חשוב ביותר ואם אפשר עוזרת מה טוב. אבל את יתר החלונות והאבק שמעל הארונות אני "שוכחת" עד פסח בערך..
עוד עצה: אל תהססי לקבל עזרה מכל מי שמציע. שכנות, חברות ומשפחה. לפעמים זו הצלה ממש.
תדאגי גם למלא לעצמך את המצברים לבד ועם בעלך... ובעז"ה הזמן הקשה יחלוף בקלות. (לא תביני איך שרדת, זה בטוח!)
הרבה כוח!!
הרבה פעמים,אנונימי (פותח)
הבעיה היא לא בסידור זה או אחר של המטלות, למרות שאין ספק שזה עוזר, אלא בתחושה של "אני לא יכולה להתמודד עם כל כך הרבה", (במיוחד שזה באמת הרבה)... כך לפחות אצלי.מה שהכי עזרלי,ואני מוכנה לתגובות נדהמות, זה ויטמין COMPLEX B שמכיל את כל סוגי הB. אני עברתי בדיוק את המסלול שלך, עכשיו אני קצת אחרי, עם 4 וחצי ילדים והבכור(בן 7) באמת כבר יותר גדול ועצמאי, והלימודים התחלפו בעבודה שדורשת לא פחות. היתה לי תקופה שהרגשתי תסכול שצומח יחד עם רשימת המטלות, הרגשתי כל הזמן שאני "בקצה גבול היכולת", משהו כמו לצעוד על סף תהום, כי אני כל כך עמוסה, שמה יקרה לי אם תצוץ עוד מטלה קטנטונת? מישהי המליצה לי לקחת את ויטמין COMPLEX B. די זלזלתי ברעיון, מה זה יעזור עכשיו, אבל היא נתנה לי את הקופסה שלה אז התחלתי לקחת. הרגשתי שינוי אחרי איזה שבוע, כאילו מישהו "הרחיב" לי את רצועות העצבים, ונתן לי כוחות להתמודד. זה היה מוזר ולא כל כך האמנתי שזה קשור לויטמין. אחרי כמה ימים טובים הפסקתי לקחת, ואחרי איזה יומיים שוב הרגשתי קשה, כאילו שאני צועדת על הסף שוב. לא זוכרת בדיוק מה היה אבל חזרתי לקחת B והרגשתי יותר חזקה ועם מרץ לקראת המשימות, ושוב הפסקתי ו"נפלתי" בכוחותי. לקח לי זמן עד שנפל לי האסימון אבל היום אני יודעת שיש קשר הדוק בין הרגשת היכולת שלי ובין הB. חשבתי שזה איזה חוסר חמור שלי שגרם לגוף שלי ספציפית לצאת מאיזון, אבל ככל שעובר הזמן אני מגלה שיש עוד די הרבה נשים כמוני שגילו את הB. מישהי מכן גם? בכל מקרה אולי יעזור לך גם?
המון הצלחה בכל מקרה.
ועוד משהו שעזר לי זה להבין שזו התקופה הכי קשה בחיים...
רעיון מדהים. נמליץ הלאה.דבי חיהאחרונה
אולי תנסח לשחק איתו את בעצמךנווה מדבר
במשחקים שאפשר להפסיד בהם או להרוויח,
ואז פעם כשאת מפסידה (בהתחלה בכוונה) את מראה לו שזה ממש לא נורא להפסיד, וכשהוא מפסיד, את מראה לו שזה לא כזה נורא, והוא עדיין טוב- זה לא שינה את מי שהוא תמיד, פעם מפסידים ופעם מנצחים...
אמור להיות בנושא- תנסי (ולא תנסח...)נווה מדבר
כמה שאלות הבהרה:יוקטנה
1. "אינו משחק עם חברים" - רק במשחקים של ניצחון/הפסד? או בכלל לא משחק עם חברים, גם בלגו, לדוגמא?
2. האם זה מפריע לו? אולי הוא בכלל טיפוס כזה שלא צריך יותר מדי את המשחק עם חברים?
2. האם זה מפריע לו? אולי הוא בכלל טיפוס כזה שלא צריך יותר מדי את המשחק עם חברים?
עשי איתו סימולציה - היי את החבר ו/או הילדיהודית פוגל
הכנסי איתו לדיון או קונפליקט והראי לו מתוך הסימולציה איך דברים מתגלגלים ומה ניתן ללמוד ולתקן. לגבי זה שהוא מתעצבן, כמובן הסבירי לו את עובדות החיים וכן את החשיבות שיש לחברים, להעדר חברים יש מחירים גבוהים ביותר.ובטוח שהוא לא ירצה לשלם אותם.
חשוב לזכור כי בתקופתנו ילדים פחות ופחות זקוקים לחברים בגלל הריתוק וההתמכרות למחשב. קחי זאת בחשבון.
חברי הילדיםאורה*
מידי פעם יש לי תקופות שאני מרחיקה את החברים שבאים לשחק אצלינו ומגבילה מאד
זה תקופות שקורות 1. אחרי תקופה שיותר מידי שורצים אצלינו
2. כשאני מרגישה שאני מאבדת שליטה על ילדי . אז גם כדי לעשות פוקוס "משפחתי" גם כדי שיהיו פחות חוצפנים והתמודדויות מסביבי.
וסליחה מראש על האורך-
האם זה פוגע ביחס שלי עם האמהות שמה פתאום הילד לא יכול להיות אצלכם. כי תכל'ס זה מקל על אימהות שהן יכולות לשלוח לשכנה אחד הילדים.
האם חברים יתרחקו מילדי בעיקבות החוסר יציבות-איזון -כללים שיש בביתינו?
מה הגבולות
מישהי לא המקום מגורי סיפרה לי שביתה הולכת לחברים פעם בשבוע ואז פתאום תפסתי ת'עצמי
וואלה! פה זה כל היום כל יום, די!!! עוד לפני כן הייתי ממורמרת מהחבורות האלה ברגע שהבן שלי ביחד עמו לפעמים עם יותר מאחד - אז אין לי עם מי לדבר! הם גם מתחצפים וגם שקועים ביחד
אז זהו יום למחרת כשהוא בא כרגיל אמרתי לו שלא מתאים שיבא היום . הוא ניסה להתווכח אך בשום אופן לא הסכמתי! והיה לי יום שאני תכננתי עם הילדים ממש נחמד (ואז התפדחתי מאימו שנראה לי שהיא התרגלה שהוא אצלינו אחה"צ)
אבל זה עובד רק כשאני ממש מתכננת ומתכוננת מראש מה לעשות עימם אחה"צ
מחכה לתגובותיכם
ברור שעליך להתחשב גם בעצמךיהודית פוגלאחרונה
ולצורה שאת רוצה לגדל את משפחתך. זה נשמע כאילו שהאידיאלים שלך נמחקים לגמרי על הבסיס של מה יגידו ומה נכון. פעלי לפי מה שנראה לך נכון, וכולם יתישרו עם הקו שלך. כמובן שכאשר החברים נמצאים הם מעסיקים את עצמם ואת פטורה פחות או יותר, אבל כמובן שלכל דבר יש מחיר. בהצלחה
דחוף! ילדי לא מוכן לשים טיפות עינייםנחשונית
הוא בן 4 יש לו אלרגיה למשהו, בעיניים, והן אדומות וכואבות לו. הרופא רשם לו טיפות עיניים אבל הוא מסרב בתוקף שנשים לו ומתנגד בכל הכוח, משתולל, בועט, עוצם עיניים בכוח. הוא מפחד שזה יכאיב לו. אני מבינה אותו מאוד, גם לי מאוד קשה לשים לעצמי טיפות עיניים. הבטחנו מדבקות, פרסים, הסברנו שאם לא יסכים לטיפות ימשיך לכאוב לו. זה לא עזר.
אני גם מתלבטת אם לשים לו בכוח אבל בידיעתו, או כפי שבעלי הציע, כשהוא ישן, ללא ידיעתו, אבל אז יש חשש שהוא יתעורר וירגיש, וזה ישבור לו את האמון בנו. הוא ירגיש דרוך וקפיצי כל הזמן ואולי לא ילך לישון או לא יישן טוב, מחשש ששוב נשים לו בשינה.
מה לעשות?
דומה לחיסוןאורה*
לפני שהילדים שלי מקבלים חיסון (אני מתחילה כשהם גדולים יותר...) ואומרת להם שזה קצת כואב ומיד עובר ואח"כ מקבלים הפתעה! ומדגישה את החלק השני של המאורע
תוך כדי החיסון אני שואלת אותם איזה הפתעה הם בוחרים
בהצלחה ורפואה שלמה!!
תנחי אותו לשים עלייך ראשיוקטנה
ולהסתכל למטה (במקום אל הבקבוק). כשלא מסתכלים לכיוון הבקבוק זה לא מפחיד, אבל השאלה אם ילד בן 4 יוכל להבין וליישם מקסימיום זו שיטה טובה בשבילך ;)
מקסימיום זו שיטה טובה בשבילך ;)אי אפשר משחה במקום טיפות?שירק
משחה הוא יכול לשים לעצמו מול מראה
הנושא החם של החודש קיטנותאנונימי (פותח)
רציתי לשאול אתכם מה אתם עושים עם הצרה הזו שנקראת החופש הגדול.
אולי לא יפה שאני קוראת לזה צרה אבל זו צרה של האמהות העובדות שהן לא מורות או גננות.
הפקידות, מנהלות החשבונות וכל מיני שכאלה ...
המחיר של הקייטנות אצלנו אולי לא בשמיים 450 ש"ח לחצי יום 700 ליום שלם וזה לא כולל הסעות עוד 150 ש"ח.
הצעתי לבת שלי בת 18 לעשות קייטנה בבית כך תוכל לשמור על אחיה הקטן (לחסוך לי 850 ש"ח) ועוד כמה ילדים שאולי ירצו לבוא ב - 300 ש"ח לחצי יום. זה פייר מצידי?
רעיון מצויין!יוקטנהאחרונה
שתצרף חברה, אפילו. יש הרבה רעינות באינטרנט!
(אבל זה לא יפה - תשלמי לה גם את ;))
(אבל זה לא יפה - תשלמי לה גם את ;))
חוויה משבועותאנונימי (פותח)
יצאנו בשבועות לבית הארחה יהודה בירושליים(אני בעלי ומשפחת בעלי)ובאמת היה מקסים.המקום חדש ומטופח
האוכל גם היה מצויין, אך דבר אחד העיב עלי. באחת מהארוחות, האימא של בעלי העירה על כך שהודענו על ההיריון
של ביתי מיכל, רק בצהרי היום לאחר הלידה, כאשר הלידה התרחשה בחצות.האם היא צודקת? אני חייבת להודיע
לכולם ?
אם לא הודעת לחמותך זה אכן לא ראוי לענ"דאלעד
בנוגע לשאר הקרובים, העצה הפשוטה היא לבשר למספר אנשי מפתח ולבקש מהם להעביר הלאה לשאר בני המשפחה
אוף אלעדי אתה כזה גבר-לא-מבין-כלום!יוקטנה
אישה עם צירים, אולי ירידת מים ושאר נוזלי גוף מלבבים, צריכה ברגעים המרגשים האלה לחשוב: "רגע, הודעתי לחמותי או לא? היא תעלב או לא?"?!?!?!?! נראה לך?!?!?! כל מה שאישה בלידה צריכה לחשוב עליו, זה לנשום, לנשוף, ולהרפות. לך מתחבר חמותך עם הרפיה???? 
הלא יש סבירות גבוהה ביותר, שחמות ששומעת שהנכד בדרך, מיד תתיצב בפתח חדר הלידה, וכבר היו מקרים שגם תיכנס פנימה, באדיבות אחות עם ראש גדול מדי... עכשיו, אני אזכיר לך שבחלק מבתי היולדות המיטה פונה בחוסר רגישות משווע אל הדלת (לא הראש! הרגליים!), כך שהדבר הראשון שעלולים לראות כשנכנסים לחדר הלידה, הוא את הדרך שהתינוק בקרוב יעבור בה
עכשיו נניח שאתה יולדת שבעלה החרוץ התקשר לחמותה בהתרגשות, ואתה שוכבת על מיטת הלידה עם וריד פתוח, חלוק פתוח (מאחור) ואולי גם רגליים מונפות (כי בדיוק המיילדת בדקה פתיחה, ושכחה להגיד לך שאתה יכולה להוריד את הרגליים). והנה! איזה כיף! אתה רואה מבעד לרגליך המונפות והחלוק המתנופף את חמותך הדומעת מהתרגשות לרגלי המיטה!
ועכשיו, אלעדי, תוך כדי זה, תיקח מסור ישן וכהה, תתחיל לנסר לך את הברך, ואז תנשום.... תנשוף.... תרפה.... שוב ניסור... נשימה... נשיפה... הרפיה...
הלא יש סבירות גבוהה ביותר, שחמות ששומעת שהנכד בדרך, מיד תתיצב בפתח חדר הלידה, וכבר היו מקרים שגם תיכנס פנימה, באדיבות אחות עם ראש גדול מדי... עכשיו, אני אזכיר לך שבחלק מבתי היולדות המיטה פונה בחוסר רגישות משווע אל הדלת (לא הראש! הרגליים!), כך שהדבר הראשון שעלולים לראות כשנכנסים לחדר הלידה, הוא את הדרך שהתינוק בקרוב יעבור בה
עכשיו נניח שאתה יולדת שבעלה החרוץ התקשר לחמותה בהתרגשות, ואתה שוכבת על מיטת הלידה עם וריד פתוח, חלוק פתוח (מאחור) ואולי גם רגליים מונפות (כי בדיוק המיילדת בדקה פתיחה, ושכחה להגיד לך שאתה יכולה להוריד את הרגליים). והנה! איזה כיף! אתה רואה מבעד לרגליך המונפות והחלוק המתנופף את חמותך הדומעת מהתרגשות לרגלי המיטה!
ועכשיו, אלעדי, תוך כדי זה, תיקח מסור ישן וכהה, תתחיל לנסר לך את הברך, ואז תנשום.... תנשוף.... תרפה.... שוב ניסור... נשימה... נשיפה... הרפיה...
היו לה 9 חודשים להודיע לה עוד לפני הלידה, לא?..אלעד
שתגיד לבן שלה להודיע.צלי אש
הנה עוד חכם...יוקטנה
יוקטנה, שימי לב מדובר פה על הודעה יותר מחצי יממהאני ירושלמית
לאחר הלידה!!! ולא על הודעה בזמן הלידה. לענ"ד לא ראוי להודיע לסבתא כ"כ באיחור על הולדת נכדה.לאחר שהלידה הסתיימה ב"ה והיולדת התאוששה קצת אפשר להודיע, אם כי לאו דוקא היא ובהחלט ניתן לומר שהיא עדיין חלשה ולא יכולה לדבר בטלפון/שיבואו לבקר...(אני חושבת שחמות עם טקט תחכה חצי יום לפני שתבוא בעצמה ותתן ליולדת אפשרות לחזור אל עצמה קצת...)אבל לפחות להודיע.
לגבי ההודעה בזמן הלידהשרבוב
אני ממש מבינה.
אבל תסלחו לי, זה באמת מוזר שהחמות לא ידעה מזה כל ההריון, לא?
היא התכוונה ללידה ולא להריון, לדעתי.יוקטנה
חשבתי על זה וניתן לראות את העניין מעוד זויתאני ירושלמית
למה לחסוך ממישהו יקר כמו הורים כמה שעות של אושר? הרי בשיחת טלפון אחת אנחנו זוכים לשמח אדם. האם זה פשוט בעיניכם? תדעו לכם שלבשר דבר טוב למישהו זה דבר גדול! יעקב אבינו ברך את סרח בת אשר באריכות ימים והיא זכתה עוד לצאת ממצרים! רק בגלל שבישרה לו שיוסף חי! היא לא עשתה שיחיה ולא בגינה היתה השמחה... אך היא זכתה להיות השליחה לבשר את הבשורה ליעקב! זה מראה לנו כמה זה דבר גדול לשמח אחרים! אני בטוחה שאם נראה בזה את הרמה הגבוהה ביותר של כיבוד הורים, אז שיקולים כמו להנות עוד קצת מהפרטיות שלנו... לא ממש יחשבו לנו משמעותיים.. הרי יש לנו אפשרות לשמח את ההורים בשמחה ענקית! נפספס? או נדחה?
התכוונתי שהחמות היתה צריכה להעיר לבן שלה.צלי אש
האם עדיין נשארתי חכם אף אחד לא התייחס אליך, צלי אששרבוב
סתם!
;)
אתם סתם עונים - הסיפור לא היה ולא נבראיניב55
היא מספרת בכל פורום קשקוש אחר ומנסה לפרסם את בית הארחה.
מכיפה כבר מחקו כמה הודעות שלה.
איזה קטע! תודה נשים לב!יוקטנה
אח..........שרבוב
קטע,
זה באמת סיפור לא הגיוני
הבנתי מראשצלי אש
שזה לא אמיתי - איך יכול להיות שהלידה תהיה בדיוק בחצות?.
קטע יפה...שווה לקרוא!שתי צמות
דרושה אימא
אימא – הגדרת התפקיד
תואר : אימא, אם, אימא'לה, מאמי, אימוש.
הגדרת התפקיד : נדרשת שחקנית צוות לטווח ארוך, לעבודה מאתגרת וקבועה
בסביבה כאוטית ומבולגנת. המועמדים זקוקים לכישורי תקשורת וארגון ברמה הגבוהה ביותר
ונכונות לעבוד בשעות מגוונות, הכוללות ערבים, סופי שבוע ומשמרות של 24 שעות רצופות
על פי הנדרש. מדי פעם ידרשו המועמדים לצאת לנסיעות, כולל טיולים שנתיים משמימים
וארועי ספורט שנדמה כי אין להם סוף בערים רחוקות. אין החזר הוצאות נסיעה.
כמו כן נדרשים שירותי שליחויות נרחבים.
בסביבה כאוטית ומבולגנת. המועמדים זקוקים לכישורי תקשורת וארגון ברמה הגבוהה ביותר
ונכונות לעבוד בשעות מגוונות, הכוללות ערבים, סופי שבוע ומשמרות של 24 שעות רצופות
על פי הנדרש. מדי פעם ידרשו המועמדים לצאת לנסיעות, כולל טיולים שנתיים משמימים
וארועי ספורט שנדמה כי אין להם סוף בערים רחוקות. אין החזר הוצאות נסיעה.
כמו כן נדרשים שירותי שליחויות נרחבים.
תחום אחריות : עד סוף חייך. עלייך להסכים שישנאו אותך, לפחות זמנית,
עד שמישהו יזדקק לכמה שקלים. עלייך להיות מוכנה לסכור את פיך שוב ושוב.
בנוסף, עלייך להיות חזקה כמו פרד ולעלות מ-0 ל-80 קמ"ש בתוך שלוש שניות למקרה שהפעם,
הצרחות מהחצר אינן שוב מסיפור "הזאב". עלייך להיות מוכנה להתמודד עם אתגרים טכניים,
כמו צעצועים מקולקלים, אסלות שנסתמו באופן מסתורי ורוכסנים תקועים.
עלייך לסנן שיחות טלפון, לעקוב אחר לוח השנה ולתאם הפקות מורכבות של מטלות בית.
עלייך להיות בעלת יכולת תכנון וארגון כנסים חברתיים ללקוחות בכל הגילאים ומנות המשכל.
עלייך להסכים להיות זו שאין כמוה רגע אחד, ומקור למבוכה רגע לאחר מכן.
עלייך לנהל בקרת איכות ובטיחות של כחצי מיליון צעצועי פלסטיק זולים מסין ואביזרים שפועלים על סוללות.
עלייך תמיד לקוות לטוב אך להיות מוכנה לגרוע מכל. עלייך לקבל אחריות מלאה על איכותו של המוצר הסופי.
תחום האחריות כולל גם תחזוקה ועבודות שירות בכל רחבי מתקן המגורים
עד שמישהו יזדקק לכמה שקלים. עלייך להיות מוכנה לסכור את פיך שוב ושוב.
בנוסף, עלייך להיות חזקה כמו פרד ולעלות מ-0 ל-80 קמ"ש בתוך שלוש שניות למקרה שהפעם,
הצרחות מהחצר אינן שוב מסיפור "הזאב". עלייך להיות מוכנה להתמודד עם אתגרים טכניים,
כמו צעצועים מקולקלים, אסלות שנסתמו באופן מסתורי ורוכסנים תקועים.
עלייך לסנן שיחות טלפון, לעקוב אחר לוח השנה ולתאם הפקות מורכבות של מטלות בית.
עלייך להיות בעלת יכולת תכנון וארגון כנסים חברתיים ללקוחות בכל הגילאים ומנות המשכל.
עלייך להסכים להיות זו שאין כמוה רגע אחד, ומקור למבוכה רגע לאחר מכן.
עלייך לנהל בקרת איכות ובטיחות של כחצי מיליון צעצועי פלסטיק זולים מסין ואביזרים שפועלים על סוללות.
עלייך תמיד לקוות לטוב אך להיות מוכנה לגרוע מכל. עלייך לקבל אחריות מלאה על איכותו של המוצר הסופי.
תחום האחריות כולל גם תחזוקה ועבודות שירות בכל רחבי מתקן המגורים
אפשרויות להעלאה בשכר או קידום : אין. תפקידך הוא להישאר באותו מעמד במשך שנים, בלי להתלונן,
להתעדכן כל הזמן ולשפר את כישורייך, כדי שאלה שנמצאים תחת חסותך יוכלו להיות טובים יותר ממך בסופו של דבר.
להתעדכן כל הזמן ולשפר את כישורייך, כדי שאלה שנמצאים תחת חסותך יוכלו להיות טובים יותר ממך בסופו של דבר.
ניסיון קודם : למרבה הצער אין צורך. הדרכה והשתלמות יתבצעו בעת מילוי התפקיד על בסיס מתיש במיוחד.
שכר ופיצויים : הקשיבי טוב, את זו שמשלמת להם! עלייך להציע העלאות בדמי הכיס ומתנות לעתים קרובות.
התקווה היחידה היא שכאשר יעזבו את הבית, ירכשו עצמאות כלכלית כלשהי, אך לא כדאי לסמוך על זה.
אחרי שתמותי, תעבירי אליהם את כל מה שנשאר.
הדבר המוזר ביותר בתוכנית השכר ההפוכה הזאת היא שבמציאות את תיהני מזה ותקווי כל הזמן שתוכלי לתת יותר.
התקווה היחידה היא שכאשר יעזבו את הבית, ירכשו עצמאות כלכלית כלשהי, אך לא כדאי לסמוך על זה.
אחרי שתמותי, תעבירי אליהם את כל מה שנשאר.
הדבר המוזר ביותר בתוכנית השכר ההפוכה הזאת היא שבמציאות את תיהני מזה ותקווי כל הזמן שתוכלי לתת יותר.
הטבות : אמנם אין ביטוח בריאות, ביטוח שיניים, פנסיה, חופשות בתשלום או אופציה למניות, אך תפקיד זה מבטיח אין ספור הזדמנויות לצמיחה אישית וחיבוקים בחינם לכל החיים.
בהצלחה!!!
מוכר אבל נותן כוח תמיד!דבי חיהאחרונה
תודה.
טיפ יומי, כנסו כדאי!!!!!!!אנונימי (פותח)
אנא הקשיבו לי, והקשיבו טוב!
אני חייבת לשתף אתכם בשינוי שחל במשפחתי.
לפני כחודשיים בעלי פוטר מעבודתו ומאז התחיל לחפש עבודה חדשה,
כשבועיים לאחר הפיטורים הוא החל לקרוא ספר, ומאז חיו וחיינו השתנו לגמרי.
הרגשתי שאני חייבת לשתף אתכם בספר הזה.
אם תרצו אני יכולה לשלוח לכם העתק למייל בכל אופן הנה לינק לאתר.
http://75.125.203.178/~xndbzmrn/home_business
פרסומתשרבובאחרונה
נא למחוק
יחסית הרבה משפחות מאזורכםיוקטנה
סיבה מצויינת לעבור לחינוך ביתי, לדעתי ;)
המשפחה שלנו לוקחת חלק במפגשי חינוך ביתי של משפחות באזור שלכם. יש קבוצה נהדרת, עם הרבה פעילויות והרבה ילדים (והורים) נחמדים.
פני אלי במסר או במייל, ואני אמשיך איתך משם בשמחה
מה זה חינוך ביתייוקטנה
חינוך ביתי - ילד שלא הולך למסגרת חינוכית כלשהי (בכל גיל).
כן רק מגישים בקשה ומקבלים אישור יוקטנה
מעניין אותי...קיווי
הילדים לא הולכים לבית ספר? הם לומדים בבית? בתור מורה שרואה מה קורה בבתי הספר זה נשמע דווקא רעיון לא רע..
הילדים לא מרגישים מבודדים חברתית?
באופן טבעי..שלה שוב
יש אתר שקוראים לו באופן טבעי, שם תוכלי לקרוא על הרבה משפחות שעושות חינוך ביתי. הילדים בודאי שאינם מרגישים מבודדים חברתית- אלא פנויים יותר מילדים שכבולים למסגרת בית ספרית. את החברים הם רוכשים או במפגשים כאלו של משפחות שבד"כ מתקיימים משהו כמו פעם בשבוע, ותמיד יש שכנים ותנועות נוער. תאמיני לי הרבה יותר מעניין להם מבית ספר.
הבעיה זו המחויבות של ההורים-להיות בבית, ליצור מסגרת לימודית, ולדאוג לה (צריך אישורים כאמור) והכי להיות יצירתיים ומוכשרים בעצמם...
הילדים, כמונו, לומדים בכל מקוםיוקטנה
ישנה צורה של חינוך ביתי בה יש שעות שמוקדשות ל"לימוד" ונושאים שההורים בוחרים ללמד, אבל בארץ נפוצה יותר הצורה של "חינוך חופשי", שבה אין שעות ונושאים מוגדרים. כשילד מרגיש שחסר לו ידע, הוא שואל את ההורים, וחובתם לספק את התשובות (בעצהם, או אם אין להם, אז בכל דרך אחרת).
לדוגמא, בני בן ה-7 מתחיל לקרוא בימים אלה יותר ויותר, ובתי התחילה לקרוא בגיל 5. כל אחד מתי שהוא רוצה.
לדוגמא, בני בן ה-7 מתחיל לקרוא בימים אלה יותר ויותר, ובתי התחילה לקרוא בגיל 5. כל אחד מתי שהוא רוצה.
סליחה לא עניתי בנוגע לעניין החברתייוקטנה
יש לי שכנה בחינוך ביתי, שי שלה בת בגיל של בתי הגדולה, והן חברות מאוד טובות.
לבן שלי אין חברה ברוב הבקרים, וקשה לו מאוד עד שחבריו חוזרים מהמסגרות.
יש בקרים בהם יש לנו מפגשי חינוך ביתי או סיורים של קבוצות חינוך ביתי, ואז כיף להם מאוד.
ואחרי הצהריים, כאמור, יש חברים, חוגים, ובעתיד אני מקווה שגם תנועות נוער, כמו שאמרה שלה-שוב
לבן שלי אין חברה ברוב הבקרים, וקשה לו מאוד עד שחבריו חוזרים מהמסגרות.
יש בקרים בהם יש לנו מפגשי חינוך ביתי או סיורים של קבוצות חינוך ביתי, ואז כיף להם מאוד.
ואחרי הצהריים, כאמור, יש חברים, חוגים, ובעתיד אני מקווה שגם תנועות נוער, כמו שאמרה שלה-שוב
הסתכלתי באתרקיווי
זה נשמע מעניין... עוד שאלה קטנה שמעניינת אותי (ואם לא בא לך לענות אז לא..)
הילדים לא רוצים ללכת לבית ספר ? כשהם רואים שכולם הולכים ומספרים חוויות, מרכלים על המורים וכו'??
יש לזה תשובה בשאלה מוכנה:יוקטנה
"ואם הילדים שלך היו רוצים ללכת לבית ספר חילוני?"
ואם לענות לא בשאלה: כן, הם מבקשים. הם כמובן לא יודעים מה זה (חוץ מזה שיש שם הרבה ילדים).
זו החלטה שאנחנו עשינו בשבילם, על דרך שאנחנו מאמינים בה.
(הגדול שלי לא עולה ל-ב', ואחריו בת שלא עולה ל-א', אגב. הם לא כל כך גדולים).
ואם לענות לא בשאלה: כן, הם מבקשים. הם כמובן לא יודעים מה זה (חוץ מזה שיש שם הרבה ילדים).
זו החלטה שאנחנו עשינו בשבילם, על דרך שאנחנו מאמינים בה.
(הגדול שלי לא עולה ל-ב', ואחריו בת שלא עולה ל-א', אגב. הם לא כל כך גדולים).
בהצלחהקיווי
יפה לראות אנשים שהלכים עד הסוף בדרך שמאמינים בה... (אני ממש מתביישת שהגדול שלי - שנה ועשרה כבר הולך למשפחתון. למרות שעקרונית התחברתי לרעיון של חינוך ביתי אני מ-ת-ח-ר-פ-נ-ת איתו כשאנחנו יום שלם בבית (איתו ועם אחיו שנולד לא מכבר והקנאה רבה... )
גם אנייוקטנה
מ-ת-ח-ר-פ-נ-ת! אני לא איזו אמא-שאנטי... הלוואי!
באמת יוקטנה, רציתי לשאול מתי יש לך זמן לעצמך?נווה מדבר
זמן להרגע לבד עם כוס נס ומשהו לקרוא בשקט...
כי אצלי זה ממש הזמן של הבוקר (כשאני ביום חופשי או מתחילה קצת מאוחר).
בלילה- כשניסיתי לעשות זאת, חלק מתכולת הכוס גלשה לי על הבגדים כי נרדמתי...
הרגת אותי מצחוק D: באמת זה קרה?יוקטנה
אני גונבת דקות פה ושם. יותר זמן יש לי כשאני שמה לגדולים סרט בזמן שהקטנים ישנים, למשל.
גם כשאני כאן, אצל אבא שלי, יש לי זמן חופשי.
והכי חשוב - בעלי מפנה לי הרבה זמן.
עד היום אני מודה לה' שזו לא היתה כוס תהנווה מדבר
אלא, כוס שוקו עם 3/4 מים רותחים והשאר חלב...
לגבי החינוך הביתי, נראה לי שמי שמסוגלת לעשות את זה כמו שצריך, וגם מעודדת מאוד את המפגש עם החברים,חוגים וכו'... וגם כמו שכתבת, ששני בני הזוג נרתמים ומשקיעים בזה, אז זה אחלה!
כמו לכל גישה בחינוך, יש יתרונות ויש חסרונות...
בכל אופן ממש בהצלחה והרבה כוח וסבלנות (נראה לי שאם אנחנו ששולחים את ילדינו בבוקר לבתי ספר ונפגשים שוב בצהריים צריכים את זה, אז בוודאי גם אתם...)
יוקטנה, יש לי שאלה בנושא הלימודישירק
רוב האנשים אם לא שהם חייבים ללמוד, הם מעדיפים לא לאמץ את הראש. מישהו מאיתנו היה מאמין שאפשר לדחוס למוח כל כך הרבה חומר לפני הבגרויות?
לכן אני שואלת, מה מדרבן ילדים ללמוד דברים שהם קצת יותר קשים מסתם העשרה מעניינת, אם לא מבחנים וציונים ומעמד של חרוץ/טיפש?
מה את זוכרת היום מהדחיסה של הבגרויות?יוקטנה
ואם את (כמוני, למשל), לא זוכרת כמעט כלום, אז בשביל מה זה היה טוב?
אני מרגישה שכל אחד רוצה ללמוד ולומד בהצלחה את מה שנכון לו, מתי שנכון לו. אני מרגישה שאין הגיון וטעם לדחוס מידע שהאדם לא מעוניין בו. אני מרגישה שהרעיון של בית הספר, שיש מידע מסויים שכוווולם "צריכים"לדעת - איננו נכון. אני מרגישה שהזמן שטורחים לעשות כן, מתבזבז. ממילא המידע הזה מתעופף החוצה זמן קצר אחרי הבחינה.
אני מרגישה שכל אחד רוצה ללמוד ולומד בהצלחה את מה שנכון לו, מתי שנכון לו. אני מרגישה שאין הגיון וטעם לדחוס מידע שהאדם לא מעוניין בו. אני מרגישה שהרעיון של בית הספר, שיש מידע מסויים שכוווולם "צריכים"לדעת - איננו נכון. אני מרגישה שהזמן שטורחים לעשות כן, מתבזבז. ממילא המידע הזה מתעופף החוצה זמן קצר אחרי הבחינה.
באמת לא זוכרת כלוםשירק
אבל שאלת בשביל מה זה כן היה טוב?
המוח הוא כמו שרירים, אם מפעילים אותו הוא מתחזק, אם לא תלכי לחדר כושר פעמיים בשבוע ותסמכי על זה שתעשי כבר התעמלות בבית, זה הרי לא ילך. כשאת קוראת ספר ואת לא מבינה משהו את מדלגת במקום לשבור את הראש, אבל אם תצטרכי להבחן על הספר תשקיעי את הכמה דקות מחשבה.
אני מסכימה איתך שילד שלומד לבד מתוך סקרנות טבעית זה תורם לו יותר מאשר ללמוד למבחן, אבל גם במסגרת בית הספר ילד ממילא לומד את המקצועות שהוא אוהב מתוך סקרנות טבעית, ואת המקצועות שהוא לא אוהב.. ובכן, הוא לומד פה לעשות גם דברים שהוא לא אוהב!
אבל תכנית הלימודים של משרד החינוך היא רק דרך אחתיוקטנה
ילד בחינוך חופשי לא יושב במצב בטטה. זה לא כאילו יש רק או "בית ספר" או "שום דבר". האם רק בית ספר זו הדרך לאמן את המח? האם מח שלא נמצא בבית ספר, לא עושה כלום באותו הזמן? האם רק כשמרגישים סבל זה אומר שזה עובד?
אני מרגישה שללמוד לעשות גם דברים שלא אוהבים זה לא משהו שאני רוצה שיקרה לילדים שלי. אני לא רוצה שהם יחשבו שיש מישהו שיודע "מה חשוב". אני לא רוצה שהם ילמדו לעשות משהו בלי סיבה טובה, רק בגלל שמישהו אמר להם לעשות את זה, או אפילו הפחיד אותם. אני יודעת שזו דעה רווחת שצריך לעשות גם דברים שלא אוהבים, אבל אני לא מרגישה שזה נכון עבורנו. אולי דווקא בעם שלנו מרגישים שרק כשכואב לנו, סימן שאנחנו בדרך הנכונה זה מעניין
אני מרגישה שללמוד לעשות גם דברים שלא אוהבים זה לא משהו שאני רוצה שיקרה לילדים שלי. אני לא רוצה שהם יחשבו שיש מישהו שיודע "מה חשוב". אני לא רוצה שהם ילמדו לעשות משהו בלי סיבה טובה, רק בגלל שמישהו אמר להם לעשות את זה, או אפילו הפחיד אותם. אני יודעת שזו דעה רווחת שצריך לעשות גם דברים שלא אוהבים, אבל אני לא מרגישה שזה נכון עבורנו. אולי דווקא בעם שלנו מרגישים שרק כשכואב לנו, סימן שאנחנו בדרך הנכונה
זה מעניין הנה סיפור בשבילך.יוקטנה
יוצא שאנחנו מבלים הרבה זמן בנסיעות. גם למפגשים רחוקים, לסיורים רחוקים, וגם למשפחה. תמיד היו לי קצת רגשות אשמה על כל הזמן הזה שהם יושבים באוטו ו"לא עושים כלום". בעיקר הרגשתי אשמה, כמובן, על נסיעות שהיו "בשבילי" (למשל, לנוח קצת אצל אבא שלי), ולא "בשבילם" (למשל, למוזיאון המדע בירושלים).
אז יום אחד אנחנו חוזרים מאבא שלי, נוסעים, נוסעים, אנחנו לא מדברים, שקט באוטו. פתאום יונתן אומר לי: "אמא, אי זוגי ועוד אי זוגי יוצא תמיד זוגי!". מאז אני כבר לא מרגישה אשמה על נסיעות ;)
אז יום אחד אנחנו חוזרים מאבא שלי, נוסעים, נוסעים, אנחנו לא מדברים, שקט באוטו. פתאום יונתן אומר לי: "אמא, אי זוגי ועוד אי זוגי יוצא תמיד זוגי!". מאז אני כבר לא מרגישה אשמה על נסיעות ;)
מסכימה איתך בחלק מהזמןשירקאחרונה
משמעתאורה*
בד"כ אני משתדלת להיות סבלנית גם כשאני כועסת אבל לפעמים זה לא עוזר לי
אחרי שבגן משחקים הוא גירה את אחד הילדים עד שנגררו למריבה כל אחד מצא מקלות אבנים ושיפודים ורצו ממש להילחם בני רץ אלי אז עמדתי בינהם ואמרתי שוב ושוב שאני לא מרשה ואף אחד לא מרביף לאף אחד (משפט מוכר?) ראיתי שלא עוזר אמרתי לבני שאם ממשיכים אנו ניכנס הביתה ולא נהנה מהאויר הנעים (יצאנו לא מזמן) הם המשיכו ל"הכות " עם כל ה"אביזרים" שמצאו ואני הוצאתי את הקטנה בכח מהנדנדה-כבר הייתי עצבנית כי לא רציתי להיכנס הביתה וכי הם לא "שמו עלי" קראתי לבני שרץ אחרי החבר :נכנסים הביתה ואני נ ועלת את הדלת!
כמובן הגיע בריצה ונעלתי ת'דלת אחרי רגע אבן פוגעת בדלת - זה החבר- פתחתחי ושאלתי: מה זה?? הבן שלי יצא וזרק עליו אבן קטנה תוך כדי שאני מושכת אותו ואומרת לו לא לזרוק! הוא זרק והבאתי לו מכה בטוסיק פעם ראשונה בחיים. מאאד כועסת דחפתי אותו לחדר ואמרתי לו בכעס שאני מאד כועסת עכשיוו הוא עדיין בחדר ואני לא מדברת איתו ושלחתי הביתה שלהם כמה חברים שהיו כאן בצהריים ונכנסו כשנכנסו
אפשר שיקוף מה עשיתי לא בסדר?? ואחרי החדר מה אומרים??
תודה!!
לפעמים אין תשובה נכונהיוקטנה
אני לא יודעת אם עשית משהו לא בסדר, כי אני הייתי עושה בדיוק אותו הדבר! אני רוצה להאמין שלא הייתי נותנת מכה בטוסיק, אבל קרוב לוודאי שאני טועה ;)
בטח היה מעצבן לחזור הביתה כשרצית להיות בחוץ, ובטח היה מאוד מעצבן כשהוא המרה את פיך שוב ושוב. אלה בדיוק סוג הדברים שמביאים לי ת'סעיף!
בטח היה מעצבן לחזור הביתה כשרצית להיות בחוץ, ובטח היה מאוד מעצבן כשהוא המרה את פיך שוב ושוב. אלה בדיוק סוג הדברים שמביאים לי ת'סעיף!
אוי חינוך...אורה*
שנזכה לחנך עם הרבה כח
תודה יוקטנה! הרגעת לי קצת את יסורי המצפון
דיברתי איתו אח"כ והוא כנראה אפילו לא שם לב לפאץ'...
D-:יוקטנה
יוקטנה את חמודה...שלה שוב
מה שכתבת מאוד נחמד. ואמיתי.
אני רק רוצה לומר שאצלי במשך הזמן למדתי שלמכות האלו אין שום משמעות או איום לילדים, כי הם רואים שזה מגיע רק מחוסר שליטה שלי. אז זה כבר יושב לי בראש יותר ויותר אין מה לתת מכה, זה לא מה שיעזור...זה מתיישב לאט לאט בלב ואז בראש ולא קורה יותר במצבים קשים כאלו.
אבל שמעתי פעם איזו אשת חינוך רצינית, כמו שאומרים, שבגלל שלאמא אין כזו סמכות מופלאה כמו קולו הרועם
של אבא, אז היא משתדלת להתאפק ולהתאפק ולא להתעצבן ובסוף זה יוצא בהפוכה והיא עוד יותר מאבדת עשתונות, שלפעמים אפשר לסיים את העניין בחבטה חביבה בטוסיק וכאן הסיפר הסתיים ( -בתנאי שהיא לא לוקחת ללב רגשות אשם מיותרים
), וזה יותר טוב מלאגור ולאגור...הובנתי?
), וזה יותר טוב מלאגור ולאגור...הובנתי?צריך להגיד לעצמנו:בוזי נוזי
אנחנו יודעים מה טוסב לדרדסהזה.
אני אמא אני מחליטה.
בדרך כלל כשאני משדרת לעצמי את זה אז אני סמכותית להפליא, בעיני ילדי והם מקשיבים לי.
במקרים כמו שתיארת, תמיד אנחנו יוצאים עם עין במר בוכה ולב מלא רגשי אשמה, לא רק על הפאץ', גם על זה שאנחנו כ"כ לא סמכותיים,
אבל זה טבעי .
אני קיבלתי על עצמי בע"ה להתמיד בדרך שמציעה מרים אדהן. נקווה שזה יעזור.
לא נראה לי שאת צריכה כ"כ לייסר את עצמךיהודית פוגל
הסבירי בקצרה לילד שהאפיזודה עצבנה אותך מאוד, (מותר גם לאמא להתעצבן) ושאת מקוה שלהבא דברים כאלה לא יקרו ושהילדים ילמדו לשחק יפה ללא מקלות ואבנים. אל תעשי מזה עסק גדול כ"כ.
פרספקטיבה מרעננת יוקטנהאחרונה
איזה כיף שיש אותך עם נקודת המבט הרחבה יותר! מכאן, מקרוב, הכל נראה נורא גדול ודרמטי... טוב שאת מביאה את הניעור!