נר ראשון של חנוכההמייל האדוםהמייל האדוםחיפוש

פורום הורות (עמוד 390)

בהנהלת:
מכתב פתיחה
שרשור חדש
משהו  מעניין שראיתי...אנונימי (פותח)
מדובר בפרוייקט שממוקם בצפון הנגב מאחורי מיתר וסמוך ליישוב הבדואי חורה.
עלייה לקרקע סביר להניח תהיה בעוד כשנה וחצי.
3000 דונם שממוקמם ליד מאחז בדואי במטרה לפנות אותו וליישב את הנגב,יש תוכנית פעולה בעידוד המדינה (חלקי).
גילאים 19-24 חלקם נשואים וחלקם רווקים במטרה להביא כמה שיותר נשואים על מנת ליצור גרעין קשה במקום..
הפרוייקט מרוכז דרך עמותת "אור" שיש לה כבר ניסיון טוב בהקמת יישובים.
בעניין התחבורה ציבורית,היישוב יוקם 5 דק´ ממיתר,ששם יש אוטובוסים זמינים מאוד לבאר שבע מה שלוקח כמו 10 דק´ נסיעה.
עליך לקחת בחשבון את היציאה מהיישוב,הועלו כמה פיתרונות אך הפיתרון של תחבורה ציבורית ליישוב וממנו לא תיושם מאחר ואיננה אפשרית בשלב זה עדיין מאחר וזה לא יהיה כלכלי ל"מטרופולין".
מוזמנ/ת לקחת חלק פעיל בעניין.
אשמח לשמוע ממך ואף לענות על שאלות.
על מנת ליצור קשר טלפוני אנא צרו/י איתם קשר מאחר והם המרכזים של הגרעין.
עוז-054-6535244
שמעון-054-6801595
שי-052-8537365
noamtzu@gmail.com

אחרי החגיםאנונימי (פותח)
נסגר הפורום?< כולם יצאו לחופש בחגים?
כשהילדים היו בביתאדרתאחרונה
לא היה זמן להיכנס לכאן.
יש לי שאלה...אני...=)
אני חונכת ילד בן 12 (חינוך מיוחד).
כשהתחלתי לעבוד איתו נהנתי מאוד והיה לי ממש כיף איתו.
בזמן האחרון, הוא נוגע כל הזמן באיבר המין שלו, אבל כל הזמן... וזה ממש ממש מרתיע אותי מלהיות איתו....
שמתי לב שזה קורה לו הרבה פעמים כשהוא מתרגש (ממשחק או משהו..), אבל זה קורה לו גם סתם ככה..
מה עושים??? זה ממש מגעיל אותי.... כבר ממש קשה לי לבוא אליו.....
האם זה קשור אליי (בגלל שאני חונכת ולא חונך)?
התופעה מוכרת לכם?
מה עושים? מה אומרים לו?
 
אשמח לשמוע מכם....
האם אין לך ליווי מקצועי?יוקטנה
זו שאלה שהייתי מפנה אל הממונים והאחראים על הפרוייקט. אני בטוחה שגם אם הם לא יודעים, יש להם מלווה מקצועי שניתן לשאול אותו. הייתי גם מפנה את תשומת לב ההורים ומתייעצת איתם.
אני לא יודעת בדיוק מה הבעיה של הילד שאת חונכת, אבל לי נשמע שזה שלב מתאים להתפתחותו לפי הגיל, לא? השאלה היא איך להתמודד, ואני בטוחה שיש מי שיכול לתת לך (ולהורים) את הכלים המתאימים. בשביל זה בדיוק קיימים אנשי מקצוע שמלווים ילדים ופרוייקטים כאלה.
חונכותיהודית פוגלאחרונה
יזמי שיחה. התחילי בשאלה: אני יכולה לבקש ממך משהוא? והמשיכי בהסבר כי אין לנגוע בפרהסיה במקומות הפרטיים שלנו זה לא נעים לך מאוד לא נעים. אימרי בעדינות כי אם הוא לא יפסיק עם זה יתכן ולא תוכלי להיות החונכת שלו. הוא צריך להבין כי זה כמו לעשות את הצרכים ברשות הרבים. אדם לומד את הנהלים הנכונים בענין זה, אז גם את זה הוא יכול ללמוד. היי אוהבת אבל תקיפה. אם אפשר הציעי מילת קוד כאשר הוא שוכח את עצמו ונוגע, הקוד ישמש כתזכורת להפסיק מיד. כמובן שבטיפול יסודי אולי צריך לזהות את ההתפתחות הריגשית שלו, את הדימוי העצמי שלו וכו'. אבל זה לא התפקיד שלך. את יכולה להיעזר בעצוב התנהגותי כמו שכתבתי לעייל. בהצלחה!
תזונה לתינוקת בת20 חודשיםאנונימי (פותח)
מה מומלץ כתזונה לתינוקת בת 20 חודש שמסרבת לאכול.
להציע הרבה פירות, לדעתייוקטנה
אם לא יציעו לה "שטויות" (קרקרים, עוגיות...), היא כנראה תאכל מה שטוב לה.
פשוט לא להתייאש ממנהאנונימי (פותח)
לא להתייאש ולתת חטיפים במקום אוכל

ילד לא מרעיב את עצמו והיא קטנה וצריך להתאים את האוכל אליה ולא אותה אל זמני הארוחה , זאת אומרת כשאת מגלה שהיא מחפשת משהו לאכול, זה הזמן להציע אוכל ממש ולא חטיף.
תינוקת המסרבת לאכוליהודית פוגלאחרונה
הרי היא בכל זאת אוכלת לא? אחרת איך היא מתקיימת? עשי רשימה כמה ימים מה היא אכלה ואולי תופתעי לטובה. כאשר תצליחי להירגע יתכן והיא תתחיל לאותת לך מה היא מוכנה לאכול ולאכול טוב ומה לא. מאוד דוגלת בשיטה היום שאומרת יש הרבה אוכל זמין, היא תאכל כאשר תהיה רעבה. גם רצוי להשאיר את האכילה כחויה טובה ולא כמשהוא מעצבן. קראי ספר על תזונת תינוקות וילדים יש הרבה טובים בשוק. בהצלחה!
מה עושים?אנונימי (פותח)

מה עושים עם ילד בן שנה ו4 חוד' שסורט או צובט גם כשאומרים לו לא כי זה כואב והוא ממשיך? בעלי חושב שמענישים או לומר לו עונש ולהרחיק אותו או אם זה מוגזם שמים אותו בלול ל2-3 דקות לי לא נראה שנותנים עונש בגיל כזה זה נראה לי מושג מפחיד ואם אי אפשר להרחיק את כיסא האוכל לדוגמא באמצע נסיעה מה עושים? זה נשמע מצחיק שאלות כאלו אבל אני לא רוצה לגרום נזק לילד. ובאמת רוצה לדעת מה הדרך הנכונה להתנהג עם ילד בגיל הנ"ל

עוד שאלה: אני קוראת לו בפארק והוא ממש לא מתייחס בורח למרחקים או אם יש כלב ענק שבאמת צריך להזהר מפניו וכמובן הוא רודף אחריו אני קוראת לו וכאילו אין אמא איך גורמים לו שיקשיב?

תודה לכם

הוא לא ילד. הוא עדין תינוק, ומגלה עולם.ריבק
לדעתי, כדאי שיכיר את המילה-לא! נו נו נו...,אולי נזיפה בעינים, ולא יותר מזה.
עונש לא נותנים בגיל כזה,בדר"כ רק ילדים בכורים זוכים לעונשים כאלו ואחרים, ובילדים הבאים במשפחה, ההורים מקבלים פרופורציה, ויודעים להבליג יותר, להתעלם כשצריך ,ולא לעשות מהצביטה שהוא נותן-לדוגמא,טראסק גדול. יתכן והוא רואה את תגובתך הנדהמת מן הצביטה וזה משעשע אותו. לכן הוא יחזור על זה כי זה דרמטי בשבילו.
באותה הסירה...ananas
הבן שלי בן שנה ו3 חודשים, ופשוט גיליתי לפני כמה זמן שלשבת ולשחק איתו על הרצפה זה פשוט מסוכן! מה שעשיתי זה היה פשוט התרחקות- לא נכנסתי לטווח שלו. וכשהוא על הידיים- אז להזהר כמה שיותר ולהוריד ברגע שמתחיל להציק. אחרי שבועיים ככה הוא די הפסיק עם זה. עכשיו זה ממש השתפר, אם כי לפעמים הוא עדיין שורט\צובט\נושך. ולדעתי עונש קטן כשהוא עובר את הגבולות בהחלט עוזר לו להבין, אבל אני מבינה שיש הרבה שיחלקו עלי.
אה, ועוד טיפ- להקפיד לגזור לו ציפורניים בזמן! זה מפחית את השריטות בצורה משמעותית. אני משתדלת לגזור כל שישה ימים, או ביום קבוע בשבוע- בלי לפספס.

לגבי המשמעת- הוא עוד קטן, ולכן לא עדיין צריך אמא\אבא. אם זה מסוכן- אז תופסים אותו פיזית ולא נותנים לו להגיע, אפילו אם הוא משתולל. ואם הוא ירצה לקפוץ מהגג של עזריאלי מה תעשי? תמנעי בכל דרך. אז גם פה...

שיהיה ב"הצלחה לכולנו!
צודקת עונש בגיל הזה לא מתאיםאנונימי (פותח)
הוא פשוט קטן מידי.
נכון בגינה צריך איתם 80 עיניים ולהיות כל הזמן לידם, כן עדיין החוש לסכנה לא ממש מפותח ועם כל הכבוד הוא עוד לא בגיל שמבין לשמוע בקול אמא

צריך פשוט להרים אותו ולקחת אותו מהמקום אל המקום הרצוי לך.

לגבי שריטות צביטות וכו', להרחיק את ידו, לא לתת לו להכאיב לאחר וכן להגיד זה כואב ואסור, נסי להעסיק אותו בדברים אחרים, יכול להיות שזה נסיון שלו לתשומת לב או משיעמום.

בעיקרון בגיל הזה צריך פשוט לנווט אותם למחוזות הטובים ופחות לכעוס ולנזוף ובטח לא עונשים , הוא קטן מידי בשביל להפנים את הקשר בין העונש למעשה, וזה בהחלט גורם נזקים.

בהצלחה וגמר חתימה טובה.
משמעת - לט.ג.יהודית פוגלאחרונה
הילד בעצם בודק את הנפרדות שלו ממך. תינוק מרגיש בזמן הראשון כחלק בלתי נפרד מאימו, ובמהלך השנתיים הראשונות עליו לבצע נפרדות כדי לפתח את אישיותו הוא. הדרך הנכונה היא לא לדבר אליו הרבה אלא לעשות! אם הוא נושך או שורט להחזיק בו עד שיבין ויפסיק, לא נאומים! בפארק, אם את רוצה אותו גשי אליו, הרימי אותו וקחי אותו לאן שאת רוצה. ככל שתדברי פחות ותעשי יותר המסרים יעברו אליו. ברור שאין הכוונה להפסיק לדבר ע ם הילד, אלא אל הילד. כמובן שתמשיכי לתווך לו את העולם ולהעשיר את הידע שלו ואת היכולות השפתיות שלו כיש ה' הטובה עליך. בהצלחה!
בנים רביםאנונימי (פותח)

יש לי בן בן שנתיים וחודשיים ובן בן שנה.

הם כמו כל ילדים: משחקים ביחד, צוחקים ביחד, אוהבים, וגם רבים...

הגדול עולה על הקטן, לוקח לו משחקים כי הכל: "שלו "!, ומרביץ לו ( הקטן התחיל יפה מאד להחזיר ולמשוך בשיער של הגדול, אבל הגדול יותר גדול ומרביץ יותר חזק ולא מאפשר לקטן לשחק גם ).

אני מרגישה שהגדול צריך אולי יותר תשומת לב ולכן מתוך קנאה וחיפוש תשומת לב הוא מרביץ.

האם כדאי להתעלם ונסות למשוך את הגדול למשחקים אחרים כי אם אתן לו עונשים זה גם נחשב תשומת לב, אומנם שלילית, אבל תשומת לב בהחלט.

האם להעניש?

האם כל פעם שהוא מרביץ לתת צופר קטן לקטן ולא לו.

האם רק כשהוא ילד טוב לתת לגדול צופר?

בקיצור- אני ניסיתי קצת מהכל וזה לא עוזר כשהוא מרביץ אני מרגישה מתוסכלת ועצבנית.

אשמח שתעזרו לי וכן שגברת יהודית פוגל תצרף את דעתה.

תודה ושנה טובה!

גם לי יש ילדים כמעט באותם גילאיםאמא לשניים
בן ראשון בן שנתיים וחצי, בן שני בן שנה.
האמת- עד לא מזמן היתה לי גם הבעיה הזאת והתייעצתי כאן מה לעשות. (את יכולה להסתכל כמה דפים אחורה)
הציעו לי הצעה מעניינת שאפילו די עבדה. (אני אומרת די עבדה כי לא התמדתי כלכך עם הטבלה, אבל כן עם הפידבקים החיוביים)
לעשות לו (לגדול) טבלה עם מדבקות עם כותרת- משהו כמו "התנהגתי בעדינות ל..." ולהדביק בכל פעם שהוא מתנהג בעדינות.
אני הסברתי לו את עניין הטבלה והלכנו לבחור יחד את המדבקות כך שהוא היה שותף לתהליך ודיברנו סביב הטבלה הזאת המון. כל פעם שאבא הגיע הראנו לו אותה ושיבחנו אותו על כך שהתנהג בעדינות לקטן.
באמת לאט לאט העניין השתפר והיום (כחודש אחרי התקופה "הקשה") הם משחקים יחד וכמעט שלא רבים. אם הם רבים אני מזכירה לגדול להתנהג בעדינות והוא מפסיק ומבקש סליחה.

במקרים כאלה הרבה פעמים הקטן "תופס טרמפ" על המצב ומשיג תשומת לב מההורים בכך שהוא צורח כל פעם שהגדול רק מתקרב. כך נוצר מצב שלפעמים אנחנו לא יודעים אם הוא באמת עשה לו משהו או שהוא סתם עושה סצינות.

אני מציעה להתייחס בשוויון נפש לשניהם.
לגדול- לתת פידבקים חיוביים רבים ככל האפשר על מנת ליצור התנהגות חיובית. (אפילו להפריז בהתחלה ואז להפחית בהדרגה), אבל לא להעניש. (כי זה נותן לו תשומת לב- שלילית, כמו שאמרת. אז הוא השיג את מה שהוא רצה- תשומת לב. אבל את הפסדת בגדול כי לא גרמת לו לשנות את התנהגותו. במידה מסויימת אפילו חיזקת אותה.)
לקטן- לא להתייחס כל כך לבכי שלו כי אם תסתכלי היטב (ואני מניחה שזה קורה בהרבה בתים) הוא הרבה פעמים בוכה סתם, ולא בגלל שהוא הרביץ לו.
בנוסף, עשיתי לו פינה משלואמא לשניים
הוא בחר כמה צעצועים שהוא לא רוצה שהקטן ישחק בהם ושיחק בהם בפינה שלו. אז אמרתי לקטן בהדגשה שהוא לא יכול לגשת לפינה של הגדול.הקפדתי למנוע מהקטן להגיע לפינה של הגדול (ע"י הרמה והעסקה עם משחק אחר.) הכי טוב למצוא מקום שלקטן אין בכלל אפשרות גישה אליו, כי ככה את לא צריכה לרדוף אחריו...
זה יצר אפקט חיובי כי:
א. הגדול קיבל את תשומת הלב לה היה זקוק (גם אם בעקיפין- נתת לו הרגשה שהוא חשוב וזה יצר לו גאוה גדולה)
ב. חסכת מריבות כי יש הפרדה ביניהם. ברגע שהגדול לא רוצה שהקטן יגע לו בדבר שלו- הוא הולך לפינה שלו. ואם הקטן התקרב- הגדול אמר לו "אתה לא יכול לבוא, זו הפינה שלי..." או שהוא קרא לי
ג. בסופו של דבר אחרי ההתלהבות הראשונית די נמאס לו לשחק לבד והוא רצה לשתף את אחיו הקטן. ובעקבות הטבלה והפידבקים החיוביים הוא פשוט שיחק איתו יפה כי היה שווה לו.
אבל הכי חשוב זה פשוט לאהוב אותם (את שניהם) בלי סוף ולהגיד להם את זה כל הזמן. כולל חיבוקים ונשיקות ו-אווו כמה שאתה מתוק וכו' כיד הדמיון הטובה...
זה הכי יוצר התנהגות טובה. תשומת לב לפעמים היא מופרזת וצריך גבול. לאהבה אין סוף ואף פעם היא לא מופרזת.
לאם הבנים היקרהיהודית פוגלאחרונה
כמעט בלתי נמנע לנטרל את המריבות שלהם, אם כי קשה לחוות אותן. הרי הם לא צמד רובוטים קטנים שנשארים כל אחד בשטח המחיה שלו ולא גולשים זה לטריטוריה של זה. הגישה הנכונה היא א. להשאר שלווה ככל האפשר ולהבין שזה יהיה חלק מחייך עוד שנים רבות. ב. לצאת איתם כמה שיותר. בתוך הבית כמו שכתבתי לעיייל תהיינה מריבות על הכל. הם קטנים מידי לרציונליזציה רבה והם נשלטים ע"י הרגשות שלהם. בני פעם רבו צרחו ובכו למה? כי הוא מסתכל על הבלטה שלי!!! אני הקטנתי את נקודות החיכוך בזה שיצאתי איתם לגינה יום יום, וכן סיפרתי הרבה סיפורים וקראנו הרבה ספרים, כך הוסטה תשומת הלב שלהם מאחד לשני לענינים יותר מענינים, אבל בגדול, אין מנוס ממריבות. אבל אח"כ בבגרותם כל הסיכויים שיהיו חברים הכי טובים. לא רבת עם אחיותיך??
שילוב של גלולות ומדבקהאנונימי (פותח)
האם מישהי יודעת אם מותר לשלב גלולות ומדבקות? 
זה לא הפורום...אנונימי (פותח)אחרונה
זקוקה לעצות, רעיונותאנונימי (פותח)
איך לאחסן את הבגדים שקטנים על הילדים בע"ה לילדים הבאים. לפי מה? גילאים\ בנות- בנים\ עונות? למישהו יש עצה טובה?
אחסון בגדים..אנונימי (פותח)
אני מאחסנת לפי גילאים ועונות יש בגדים שמתאימים גם לבנים וגם לבנות אז כל פעם שאני פותחת שקית אני מוציאה רק מה שנראה לי רלוונטי...על כל שקית כתוב בטוש ארטליין שחור למשל גן חובה חורף או 2-3 קיץואני יודעת איזו שקית לפתוח..
גם אני כמוך אמאלה,רק ששמעתי פטנט נוסףריבק
כל סדרת בגדים שהם ממוינים לאותו גיל מאותו סוג,אני מקפלת בערימה קטנה,ועוטפת בנילון נצמד לאורך ולרוחב, ועל הנילון הנצמד כותבת בארטליין, מידה וסוג. וכשאני מעלה לארון העליון, זה עומד מסודר וחסכוני במקום. כמו קוביות קוביות עד לתקרה.
רעיון מצויין ריבקאנונימי (פותח)
אני אנסה את זה...למרות שכבר נגמר לי המקום בארון והתחלתי לאחסן גם בארגז מצעים...
לפעמים אני לא מאמינה שכל הקוביות יכנסו לארוןריבק
כל כך הרבה ( של 6 ילדים )בחצי ארון 2 דלתות, אני נותנת לבעלי לסדר את זה שם למעלה, והוא מכניס הכל בלי אויר בין החבילות.לא נופל כלום כי הנילון הנצמד מצמיד הכל בסדר מופתי
יישר כח על הרעיון..אנונימי (פותח)
אני מסדרת רק לפי עונותאנונימי (פותח)
לא לפי גדלים וכו', פשוט ראיתי שממילא כשמתחילה העונה אני צריכה להוציא את כל מה שקשור לעונה זו ואז תוך כדי הוצאת הבגדים אני כבר משייכת כל בגד למי הוא מתאים ומה כבר אפשר לזרוק וכו'. זה לוקח לי יומיים של עבודה להוציא את הערמות ולהכניס לארון מסודר ואם יש לי עזרה אז פחות. בד"כ אני עושה את זה בחול המועד - פסח או סוכות. בעלי יוצא עם הילדים ויש לי זמן לבלגן את כל הבית ולסדר מהתחלה...
רעיון ממש מעולה! אני אנסה אותו בע"ה...אודי-ה
אני גם ממינת לפי גיל ועונה, אבל שמה בשקיות רגילות ואז זה נופל ונקרע וכו... הניילון נצמד נשמע לי רעיון מצויין.
רעיון נוסףאנונימי (פותח)
אפשר לאחסן באריזות ריקות של הטיטולים
הם חזקות במיוחד
גיסתי מאחסנת בקופסאות פלסטיק חצי שקופות (לא יודעת איפה היא קונה אותן)
וכך נחסך כל הבלגן כי הפתיחה והסגירה קלים ואפשר גם לראות חורף/קיץ בנים/ות מבחוץ
אופציה נוספת במקום ניילון נצמד:דבורי
מוכרים היום שקיות לאחסון מפלסטיק שיש לזה פקק שמוציאים ממנו את האוויר כך שהשקים סגורה בוואקום. מוכרים בחנויות מכולת, אבזרי קמפינג. חסכוני במקום אחסון, מונע עש וריחות, ניתן לשימוש חוזר.
עוד לא קניתי בעצמי, אבל ראית אצל חברה וזה ממש פשוט ושימושי.
לפי כל הקטגוריותאנונימי (פותח)
לאחסן לפי מין עונה וגיל אך הייתי משלבת מספר גילאים למשל בנות 3+ חורף וכן לא הייתי מאחסנת בשקיות אלא בקופסאות קרטון שכן שקיות נקרעות במהירות ובקלות רבה יותר.
למה כל דבר צריך לשמוראליהועיני
לפעמים צריך לב האם באמת אנחנו מלבישים לילדים הקטנים את מה שלבשו הגדולים
לרוב אנו פשוט קונים בגדים חדשים וכך נוצר בארון עומס חבל על הזמן ואפשר פשוט להעביר את אותם בגדים לגמח"ים וכדו'
מניסיון של אח בכור לתשעה אחים קטנים ממנו
שכמויות הבגדים בארונות פשוט משגעת אותו
אפשר להצטרף??????ט'
בכל פעם כשאני קונה בגד אני מוסרת בגד ישןאנונימי (פותח)
בצורה הזו לא מצטברים לי בגדים והבגדים שאני מאחסנת הם הטובים והחדשים ביותר. המדובר גם על בגדי ילדים וגם על בגדים שלי (דרך אגבאני עושה את זה גם בצעצועים וכו'). אין טעם למלא את הבית בזבלות..
אבל כמה כיף להיות הבן/הבת הגדול/ה?!אור77
אתה זה שתמיד מחדש את הבגדים...
אחסון הבגדיםאנונימי (פותח)
אני ממיינת לפי גיל ועונה ושמה בשקיות. שקית אחת: 3 עד 6 חודשים קיץ. אחרת: שנה עד שנה וחצי עונת מעבר. וכו'. עש השקיות אני מדביקה מדבקה ושכתוב עליה את העונה ואת הגיל. בינתיים השקיות בארון, עומדות אחת על גבי השניה אבל אני רוצה להעביר למזודה גדולה או ארגזים ולשים במחסן.
אני משתמשת המון בסלסלות לאיחסוןאנונימי (פותח)
גם לגרביים, לבנים, מטפחות, ציציות, כיפות וכו'. לכל ילד ולפעמים לכמה ביחד יש את הדברים שלו מחולקים לסלסלות, זה גם מסודר מאוד וגם חוסך קיפול של דברים קטנים ומעצבנים
ט' ואור77 מה אתן עושות פה?שרבוב
סתם....זה בסדר...
שרבוב.. ואת?? חחחאור77
אנחנו.. אממ..... מתכוננות! אהה! אור77
שיהיה בשעה טובה ובקרובירוק זיתאחרונה
שנה טובה וגמר חתימה טובה!
גם וגם וגםאנונימי (פותח)
עונות ממש חשוב כדי לא לטרוח לחינם
גיל חשוב אף יותר
ובמקום לרשום בנים/ות אפשר לרשום את שם הילד
תזונה לתינוקקצת אחרת

שלום כולם! אשמח לשמוע מנסיונכם/ידיעותיכם: איך אפשר לגוון את התפריט של ילד בן 9 חודשים? הוא אוכל במעון פירות ומרק ירקות עם עוף (כמה עוף יש שם אני לא יודעת). אין לו שיניים עדיין, אבל הוא לועס מאוד יפה. בבית הוא אוכל לחם עם גבינה, תבשילי ירקות ותפוחי אדמה, עוף/בשר, אורז ופסטה, כמובן מטרנה ודייסה. האם אני אמורה לתת לו גם ירקות טריים? במה עוד אפשר לגוון את התפריט שלו? אני לא יכולה להרשות לעצמי כל יום עוף/בשר/דג. איך אני יכולה לוודא שהוא קיבל מספיק חלבונים? תודה ושנה טובה.

נשמע טוב...veredd
אני קניתי את הספר "טעמים ראשונים", ויש שם המון מתכונים. לדוגמא- גם אני לא יכולה להביא לו כל יום בשר, עוף, וכדומה, אבל אם את קונה קצת חזה עוף טחון, אפשר להכין המון כדורי בשר בשביל זה- לכמה ימים, או לארוחות יחידות בכמה נגלות. גם לביבות אפשר להכין- מקישואים ותפו"א ובטטה. יש גם קינואה שהיא עשירה מאוד בכל טוב, וממש קלה להכנה.דג זה לא ממש רעיון טוב עדיין, דרך אגב. והודו הוא יותר זול ויותר בריא- אז את יכולה לעשות את זה.
תודה ורדקצת אחרת
ומה לגבי ירקות טריים?
בעקרון אם הוא שותה מטרנה שמתאימהאנונימי (פותח)
לגילו אז הוא מקבל מספיק חלבון מן החי, ולא צריך אפילו בשר. ולגבי ירקות טריים, אני מגרדת חצי עגבניה בארוחת ערב כל יום, אם זה העונה אז אפשר גם לרסק אבוקדו - זה מאוד בריא!
בעיקר...veredd
עגבניה, כי אי אפשר ממש לתת לו ירקות טריים אחרים (מלפפון הוא די חסר ערך, ורוב השאר צריכים בישול).הוא לא צריך הרבה פחמימות ביום. אני מביאה לו פרוסת לחם מלא, עם שמן זית ועגבניה שמושחים על זה כמו מרגרינה. זה טעים טעים ובריא בריא. אגב- לא לרסק עגבניה עם סכין מתכת! זה גומר על הויטמינים.
ונ.ב- באתר של מטרנה יש דוגמא לתפריט יומי של תינוק- נראה טוב, והרופאת ילדים שלי אמרה גם תפריט דומה.
אז איך מרסקים עגבניה???קצת אחרת
בלי בעיותדבורי
שתי אפשרויות: האחת עם מגרדת ידנית, השיה עם מקל בלנדר - כזה שאפשר להכניס לסיר בקלות.
במגרדת: חוצים עגבניה, מניחים עם החצי החתוך על שיני המגרדת, היד על הקליפה, ומגרדים. הקליפה נשארת מאד בריאה לך! אין צורך לזרוק..
בבלנדר: משרים את העגבניות במים חמים, ואח"כ מקלפים את הקליפה. אפשר להרתיח מים בקומקום ולאחר הרתיחה לשים עגבניה בפנים, כך לא מלכלכים סירים. את העגבניה הקלופה מרסקים בבלנדר.
יש פומפיות מפלסטיקאופהאחרונה
תזונה לתינוקאנונימי (פותח)
בגיל הזה נתתי הרבה פחממות. אורז מבושל ומרוסק, קוסקוס, כוסמת מבושלת ומרוסקת, פירה, קוואקר מבושל. עם הפחממה גרדדתי עגבניה או מלפפון. לא חייבים לתת כל יום בשר, מספיק פעמיים בשבוע- חתיכה של עוף הודו או בקר מרוסק. חשוב לתת פירות וירקות גם בגלל הויטמים וגם כי זה טוב לעיכול. כשבני הבכור היה בגיל הזה הוא הסכים לאכל רק בננות מכל הפירות אבל אם בנך יסכים תנסי גם תפוח מרוסק או תפוח עם בננה מעורבב. בהצלחה ובתאבון לתינוקך!
תמר גדול ורך הוא גםאנונימי (פותח)
מצוין לגיל הזה, הם מאוד אוהבים כי זה מתוק וזה מאוד מזין, ולא צריך לטרוח, פשוט חותכים ביד חתיכה ושמים לו בפה
תמר- נכון מאוד!veredd
הבן שלי ממש אוהב את זה, הוא אפילו עושה פרצוף מתוק ונהנה מזה חבל על הזמן... רק חשוב לא להביא יותר מתמר גדול אחד ביום, כי הוא יכול לשלשל בקלות.
אגב, הם גם אוכלים מעדנים, וזה ממש מתקבל בשמחה...
והדייסות של מטרנה מצויינות. אז ככה שבמקום לתת הרבה פחמימות, אני עושה לו דייסות עם מטרנה והוא ממש אוהב את זה. מומלץ בחום ממש, זה מאוד בריא, במיוחד אם סובלים מחוסר ויטמינים או ברזל.
דייסות זה לא פחממות?!בילי
לפי הטבעונות (שטראוס) זה לא בריאאנונימי (פותח)
לתת לילדים דייסות, בגלל שזה דגנים, ודגנים צריך ללעוס בשיניים ולא לבלוע. מעולם לא נתתי דייסה לילד..
לפי הטבעונות (שטראוס) זה לא בריאאנונימי (פותח)
לתת לילדים דייסות, בגלל שזה דגנים, ודגנים צריך ללעוס בשיניים ולא לבלוע. מעולם לא נתתי דייסה לילד..
לפי הטבעונות (שטראוס) זה לא בריאאנונימי (פותח)
לתת לילדים דייסות, בגלל שזה דגנים, ודגנים צריך ללעוס בשיניים ולא לבלוע. מעולם לא נתתי דייסה לילד..
לפי הטבעונות (שטראוס) זה לא בריאאנונימי (פותח)
לתת לילדים דייסות, בגלל שזה דגנים, ודגנים צריך ללעוס בשיניים ולא לבלוע. מעולם לא נתתי דייסה לילד..
יפה אמרת...בילי
תודה לכולם.קצת אחרת
קיבלתי פה כמה רעיונות טובים מאוד! הרבה בריאות.
דייסות זה פחמימות,veredd
אז במקום לתת הרבה לחם אני נותנת דייסות מאורז מלא, שמונה דגנים וכו'.
זה בריא מאוד לתת דייסות, ילדים אכלו דייסות מימים עברו, ואני עד היום אוכלת דיסת סולת... אז גם אל תאכלו גבינה, כי חלב צריך לשתות, לא לאכול... אפשר לאכול אוכל בכל וריאציה שרוצים.
צר לי לאכזב אבל הדייסות של ימינו זה לא מה שהיה פעםבילי
דייסה כיום זה דבר מאוד מעובד, וכמו כל דבר מעובד ערכו התזונתי נמוך ביותר.
אם כבר, אז אולי להכין דייסה ביתית משיבולת שועל וכו', אבל גם על זה לא הייתי ממליצה מכיוון שלרוב זה גורם לאכילה מיותר ועודפת של פחמימות.
ומיכוון שבדייסה אין מה ללעוס וישר בולעים אותה, כך גם העיכול שלה הרבה פחות טוב, כי חלק ניכר מהעיכול מתחיל בפה עם הרוק.

בקיצור לדעתי (קינגסטון) עדיף לחשוב בכיוון אחר...
סליחה ששלחתי ארבע פעמים בטעותאנונימי (פותח)
מכל מקום, ילדים שאוכלים דיסות יוצאים די נפוחים ושמנמנים וההורים, והאחיות בטיפת חלב - כולם מרוצים. לפי הטבעונות (מי שמאמינה בכך) זה מאכל גרוע ומזיק, ועדיף ילד בריא אף שאיננו שמנמן במיוחד. במיוחד שיש שפע של מאכלים טובים ובריאים ב"ה
הבן שלי לא שמנמן בכלל...veredd
ולכן הדייסות מצויינות בשבילו. אתן לא יכולות לכתוב שמשהו לא בריא בשביל ילדים רק בגלל שאתן אינכן עושות את זה. וחוץ מזה, דייסת אורז מלא אחת ביום לא משמינה תינוק בצורה כזו דרסטית, יש בזה כולה איזה 6 קלוריות לכפית.
למה אנחנו לא יכולות לכתוב!?בילי
זו מדינה דמוקרטית.
ואין שום בעיה אם את חושבת אחרת, זו דעתך.

אני במקרה למדתי תזונה בשיטה זאת, ואני אומרת על פי הידע שלי.
וזו זכותך לחלוק עלי...
בגיל הזה מותר גם ביצים בעיקר החלק הצהוב...אנונימי (פותח)
אני מועכת ביצים עם עגבניה ולפעמים עם אבוקדו...לגיל 7 חודשים...
ברוח הימים...אנונימי (פותח)

לו הייתם יודעים, בתור הורים, שפגעתם בילדכם המתבגר אפילו שממש לא התכוונתם (מן הסתם)

(והכוונה היא לפגיעה אמיתית שגרמה לנזק נפשי כלשהו)

הייתם מתנצלים? מבקשים סליחה? נותנים הסבר?

זו פחיתות כבוד לבקש סליחה מילד?

להיפך..אנונימי (פותח)
דוקא היכולת לעמוד מול הילד ולבקש ממנו סליחה, מעידה על חוסן נפשי, על הכרה בטעות, ויש בה מסר חינוכי מאוד חשוב!

חשוב לבקש סליחהאלכסנדר
לא רק שזה לא פחיתות כבוד אלא להיפך זו דוגמא אישית טובה.

ייתכן וילד יעריך זאת.

עם זאת, נאמר יודע צדיק נפש בהמתי וכל הורה צריך להכיר את ילדו מה עלול לגרום התנצלות.

באופן כללי ילד צריך לדעת שההורה מתוקף תפקידו צריך לחנך אותו ואם מדובר בגערה שבאה בגלל מעשה לא טוב לא מגיע התנצלות.

אני תמיד אומר כך: "אני מתנצל אם הערתי לך כשלא הייתי צריך ואני מתנצל אם הייתי צריך לחנך ולא עשיתי זאת".
מסכימה: צריך לדעת לשמור על סמכות גם בזמןשל התנצלותדבורי
וזה בוודאי קשה..
חשוב בעיני לבקש סליחה אך לא בהתרפסות, וצריך להיזהר בזה בעיקר עם מתבגרים, שהם מחפשים לשבור את סמכות ההורה אבל מצד שני הםפ זקוקים לסמכות הזו מאד, וירגישו אבודים אם הסמכות באמת תישבר.
בהחלט. ילד צריך תמיד סמכות וגב חזקאלכסנדראחרונה
זה דומה לאדם שפוסע ליד תהום... הוא ממש צריך את הגדר שניצבת שם.
שאלה מיוחדת על סבלנות:אורה*

מה זה סבלנות???

מה עושים בזמן שמחכים בסבלנות???

לשאלה זו פנים רביםאלכסנדר
לאיזה סוג סבלנות הכוונה? באיזה נושא? על כל דבר תהיה התשובה שונה.
אם הכוונה להיות סבלני בין בני זוג, כלפי הילדים, בזמני לחץ וכו'.

לא משנה למה הכוונה תמיד נחמד לזכור את הכלל הסובלני הבא: כשאתה בא לצעוק, לגעור, להעיר לילדך {או לכל אחד אחר} תספור קודם עד עשר ואז תענה או שתבטיח תגובה בעוד חצי שעה וכדומה. הסבלנות מועילה כי הכל נראה אחרת בפרספקטיבה של זמן.

נשמח לשמוע פרטים.
נראה לי שהכי חשוב זה להאמיןאנונימי (פותח)
שכל מה שה' עושה הוא לטובה, ואם אני צריכה לחכות בתור לאיזה רופא וכו', אז זה מן הסתם רצון ה' אף שזה נראה מאוד מעצבן
סבלנות  "בין אדם לחבירו"אורה*אחרונה
תודה רבה לתגובות!
הכוונה ביני לילדים וכמובן צריך גם עם הבעל...
פתאום שמתי לב שההתנהלות שלי עם הילדים. היא ממש לא סבלנית
לדוגמא אם אני מבקשת ממנו משהו והוא לא מסכים אז אני פשוט פונה לעניני ועיסוקי. אני לא מנסה לשדל אותו/להסביר לו. והוא נשאר ללא הכוונה!!
איזה מזל ששמתי לב ! אשתדל מעתה לפתח את זה יותר (זה ענין של יחס נכון ובנוי בכלל)
אני מנסה ללמוד - אז אם יש לכם דוגמאות מהיומיום של דו- שיח בין אמא/אבא לילד ורעיונות איך להמשיך שיחה שלא תתקע אחרי משפט/שניים.
וכמובן---תודה רבה!!
שנה טובהירוק זית

 

שנה מתוקה!!מיסטר דוםאחרונה
שנת שיגשוג והצלחה,
שנת בריאות ואושר,
שנת פרנסה ועושר,
שנת גשמים וברכה,
שנת הגשמה עצמית והצלחה בכל מעשי ידינו,
שנה פוריה ומוצלחת,
שנת ביטחון ויחס חם,
שנת הצלחה עם ילדינו,
שנה שירבו זכויתנו על חטאינו,
שיתמו אויבנו,
שנה שנצליח בכל משאלות ליבנו לטובה,
שנת של הצלחה וחשיבה בריאה,
שנה של ימים טובים יותר
שנה של זמנים בריאים יותר
שנשמע רק בשורות טובות השנה הזאתי!
שנה שנראה אנשים שלא ראינו שנים..
שנה משפחתית וחמה ..
בקיצור יש עוד המון ולי אין עוד כח אני שפוך אז -
ש-נ-ה ט-ו-ב-ה!!
המלצה על קלטות או דיסקיםאנונימי (פותח)

אני אמא לילדה מקסימה בכיתה ג' הלומדת בחינוך המיוחד.

אשמח אם תוכלו להמליץ לי על דיסקים או משחקי מחשב חינוכיים  לבתי-הרמה של הדיבור שלה קצת נמוכה ומתאימה לילדה בגן או מקסימום כיתה א'.

תודה רבה.

 

דיסקים של דודו פישראנונימי (פותח)
בני מאוד אוהב את הדיסקים של דודו פישר. הוא למד דרך הדיסקים שירים חדשים וכל מיני מוסגים שלא ידע קודם... יש בנושאים שונים: שבת, חגים, טבע, חברים ועוד. כל דיסק עולה 49 ש"ח ואם מזמינים דרך האינטרנט 73.

היום קניתי לו עוד דיסקים חינוכיים (הוא עוד לא ראה) של למידת צבעים, צורות, מספרים. -אם את מגיעה לירושלים- מוכרים בתחנה מרכזית 10 דיסקים כאלו ב5 שקלים. ראיתי את זה ונראה נחמד מאוד. מקוה שבני יאהב אותם.

בהצלחה!
משחקים של גורדי- מצויינים!!אנונימי (פותח)
עדיין מוכרים אותם? זה ממש ישן לא?אנונימי (פותח)
ממש לא ישן!אנונימי (פותח)
אולי זה גרסה חדשה אבל אני קניתי אותם בבית הצעצוע בקניון מלחה
אני ממליצה על דורהשירק
מאד תמים ופשוט וגם נותן קלילדים קצת מעורבות בסרט ולא סתם זמן בהייה
המון תודה לכולם!אנונימי (פותח)אחרונה
שיניתי את השם בשביל ההודעה...אנונימי (פותח)

בת ובן בני 4.5 חברים בלב ונפש כל יום כל היום ביחד כבר החליטו שהם מתחתנים וגם מודיעים אחד לשני "אני אוהב/ת אותך"

הם גם עושים הרבה שטויות ביחד והשתולליות וגם בגלל שהם כ"כ מחובריםברגע שיש למי מהם משהו חדש/ידיעה/תספורת רצים  לספר אחד לשני

יכול להיות שיהיו להם משקעים. כי אמרה הילדה אני רוצה להתחתן איתו וענו לה כשתגדלי...

אולי זה טיפשי שזה מלחיץאותי. אך נראה לי שמעודדים את השכנה ואומרים לה לומר לי ל"חמות" להתראות!!!

לבן שלי אני בכלל לא מתיחסת בכיוון כי זה בכלל לא בטוח!!! ( קשה לתאר אותם אחד בלי השני)

נראה לי שכמה שהם קטנים הם יותר חכמים...

אשמח להכוונה ותגובותיכם...

עזבי אותך, שטויות, מחר כל אחד יימצא לו "בעל" ו"אשהמתוקה שכזאת
" אחר\ת... ככה זה בגן.
איזה חמודים!!!!!!שירק
הייתי עושה עליהם סרט
שלב התפתחותי שכזה...שומרונית
ההורים שלי מספרים שכשאני הייתי בת 5 גם לי היה חבר מהבניין שהיינו בטוחים שנתחתן. היום אין לי מושג אפילו איך הוא נראה.. (הם עברו דירה אחרי כמה שנים).
גם אח שלי מצא לו איזו רעיה בין כותלי הבניין בערך בגיל הזה, שניהם היו מתוקים בלונדיניים ותכולי עינים שכאילו יצאו מפוסטר, והיו באמת בטוחים שיתחתנו.. הם סיפו לכולם שבחתונה שלהם יאכלו הרבה במבה, או המון באדי, אני כבר לא זוכרת.
היום אחי בכיתה ו', הוא אפילו לא אומר לה שלום במדרגות..
מרגיע בהחלטאנונימי (פותח)
תודה על התגובות !
עתה אתן להם בלב קל יותר לשחק ביחד
מקווה שעם הזמן "הדבק" יפרד. וישחקו גם עם עוד חברים.
העיקר שיהיו בריאים ושמחים טובים וישרים!!!!
אבל-אנונימי (פותח)
זה לא כזה פשוט
נכון לשתי המשפחות יש המון תמונות של פוזות
אבל איני צריכה עדיין להיות חמות מהגיל הזה
איזה קטעים! גם הבן שלי היה ככה...אודי-האחרונה
הוא השנה עלה לכיתה א' וזה דעך, אבל כבר מהמעון היתה איתו ילדה מאוד חמודה (שדווקא לא הייתי מתנגדת להיות חמותה...) והם החליטו שהם יתחתנו וככה זה נמשך עד השנה. הם היו משחקים הרבה ביחד בגן ויותר מדי נדבקים אחד לשני, אבל לא ממש התייחסנו לזה בצורה רצינית, אלא בצחוק ולפי מה שנראה לי עכשיו - ההפרדה בכיתה א' עושה את שלה וזה עובר... ואם באיזשהו שלב הם יצאו יחד - לא נראה לי שזה יהיה בתקופה הקרובה...
לדעתי זה טבעי מאוד שמתחברים בגילאים האלה, כי אין להם עדיין יצרים של גדולים וזה לא נובע מזה, אלא רק מידידות ואהבה טהורה כמו שהם אוהבים חברים מאותו מין. אולי יש בינהם כימיה טובה וכיף להם לשחק יחד.
ילד חולה במשפחתוןנעמונונונה
הורים יקרים, אשמח אם תענו לי.
בני בן שנה, ונכנס כעת למשפחתון (5 ילדים, שאחד מהם בן המטפלת). עד כה הוא היה לבד אצל מטפלת פרטית.
עד לפני שבועיים, הוא לא היה מעולם חולה, מצונן, מנוזל וכו. מרגע שנכנס למשפחתון, הוא מנוזל, מצונן וכו, אך לזה התכונננתי.
יום אחד הוא חזר וכל פעם שקיבל מטרנה הקיא את כל האוכל שאכל באותו יום! יום אחרי המטפלת סיפרה לי שגם הבן שלה ככה, ואמרו לה שזה וירוס מדבק שמסתובב עכשיו אצל פעוטות עד גיל שנתיים, ולמרות זאת הבן שלה נשאר במשפחתון (זה הבן שלה. לא?..) הרופא של הבן שלי לא חשבה שמדובר בוירוש, אלא בשיניים, רגישות לחלב וכדו'. המטפלת מודיעה לי שאני לא אוכל להביא את הבן שלי למשפחתון אם יש לו וירוס.
ועכשיו תאמרו לי אתם, במה שונה הוירוס של בני מהוירוס של בנה? במיוחד שלה אמרו שזה מדבק, ולי אמרו שאין מדובר בוירוס כלל!!! כי היום ילד אחד במשפחתון קיבל חום... ולמטפלת אין ספק שזה בגלל שהבן שלי הדביק ולא הבן שלה!!!
מה דעתכם? כי אני עצבנית!!!
מצב מורכבירוק זית
מצד אחד זה הבן שלה,ואין לה מה לעשות כשהוא חולה חוץ מלהשתדל נורא(אני מניחה שהמשפחתון בביתה).
את זה ידעתם כשרשמתם את בנכם לפעותון.
אז מה את מציעה?
בכל מקרה בנך לא מרגיש טוב,ובמצב זה הכי טוב לו להיות עם אימו ולא במסגרת אחרת.
אני הייתי חוסכת את העצבים ונשארת רגועה בשביל ההרגשה הטובה של שניכם.
רפואה שלמה שתהיה.
גם אם היא היתה מסכימה לקבל אותו במצב הזה,לדעתי עדיין היה לו קשה לא להיות איתך.
מוזר..קרה לי בדיוק שבוע שעבר...אנונימי (פותח)
בהתחלה התעצבנתי ופה ושם חטאתי בלשון הרע..אחר כך גייסתי את בעלי שישאר בבית ואחרי 24 שעות זה עבר והכל חזר על מקומו בשלום ואם לא היית מעלה את זה כנראה שלא הייתי נזכרת..אז לפחות את החלק של העצבים ולשון הרע שווה לחסוך..
יכולה להבין את העצבים שלךאנונימי (פותח)
לדעתי זה באמת לא בסדר.
השאלה הגדולה היא מה סיכמתם בהתחלה? האם היה לכם איזשהו חוזה?

ההגיון הבריא אומר שאם הילד חולה ולא משנה אם זה הבן שלה או הבן שלך הוא לא צריך להיות עם שאר הילדים.
או שהיא צריכה למצוא מחליפה, או מטפלת לילד שלה, זה הרי כמו כל עבודה, לא?

אבל שוב, אם היא קבעה איתכם מראש שגם אם הילד שלה חולה היא משאירה אותו וזו החלטה שלכם מה לעשות זה משהו אחר.
מוכר גם לי..אנונימי (פותח)
הבן שלי אחרי שבוע במעון במשך שבועיים היה עם חום לסירוגין, שילשולים והקאות.. שבועיים הוא היה בבית..
ב"ה עכשיו הוא בריא וחזר למעון. למרות שאמרו לי שהוא בריא וזה לא כלום

השארתי אותו בבית, כי לדעתי זה הכי הוגן למרות הקושי.. כנראה אני עוד אמא מתחילה.
מה שבסוף היה...נעמונונונה
שבבוקר אחרי, בני הרגיש יותר טוב... ועשינו לו בדיקת דם, והוא הלך למשפחתון... ואז--- הוא התחיל לשלשל...
ואחרי שעה וחצי התחיל להקיא... אז באתי מהעבודה, ולקחתי אותו.
בעז"ה תהיה רפואה שלמה!!!

ואחרי הצהריים, התקשרתי לרכזת המשפחתונים, ושאלתי אותה מה עושים במקרה והילד של המטפלת חולה, והסיכום הוא כזה - היא צריכה לקחת את הבן שלה למטפלת פרטית במקרה והוא חולה, מה שגם אני הייתי עושה אם לא היה לי מצב לעזוב את העבודה. לא?
ואם היא לא תסכים, היא תיקח בעצם יום חופש על חשבונה (מותר לה 3 ימי חופש בשנה), והאמהות האחרות יסבלו. מה שבכל מקרה היה קורה, כי לא הייתי שולחת את בני למשפחתון שיש שם ילד חולה במחלה מדבקת!!!

בינתיים זהו.
זה זוועה. כי עד כה הוא היה במטפלת פרטית, ומעולם לא היה חולה, ועכשיו, הוא רק 3 שבועות שם, וכבר מנוזל, מצונן, משתעל ואפילו חולה...
אין לי מילים.
צריך לעקוב אם יש הפרדה מלאה בין המוצצים,ריבק
ואם לא מאכילים באותה כפית את כל הזאטוטים, אם לא משכיבים את הילד כל פעם במקום אחר על מצעים שאינם שלו...
והכי חשוב לעשות את זה בנעימות.ולא בביקורת ,כי גם לצוות ממש לא קל.
לא פעם הן עובדות עם הרבה ילדים.בתנאים קשים.
לא נעים לומר, אבל אני אצל אחד מן הילדים הייתי מודאגת, והחבאתי בעגלה שלו מכשיר אמפי4 שיכול להקליט 5 שעות.
וישבתי אח"כ בבית לשמוע את ההקלטה.
גיליתי שמתיחסים לילד באהבה, ומרגיעים אותו כשבוכה,
ועוד הפתעה- שאפילו מנסים להרדים אותו פחות משעה מאז שהגיע לפעוטון.
ילד חולהאנונימי (פותח)
אם את חושבת שזה לא וירוס (הרופאה אמרה שזה שיניים)- תגידי למטפלת שכך אמרה הרופאה ותשלחי אותו למשפחתון. אם נראה לך שזה בכל זאת וירוס עדיף שתשאירי אותו בבית גם בשבילו וגם כדי שלא ידביק אחרים.

בכל מקרה, כדאי שתבקשי מהמטפלת להרחיק את הילד שלה כמה שאפשר כשהוא חולה. שיהיה בחדר אחר, שלא ישחק עם שאר הילדים עד שיבריא.

רפואה שלמה!
יש כמה צדדים למטבעאודי-האחרונה
א- כאשר ילד חולה במעון/משפחתון/מטפלת צריכים להיות כללים ברורים ואני אתן כמה דוג' כפי שנהוג אצלנו - 24 שעות אחרי חום שאינו בגלל חיסון או סיבה ברורה שאינה מדבקת - לא באים למעון. כאשר רואים סימן לשלשולים / דלקת בעין / חום גבוה וכו' מבקשים מהאמא לקחת את הילד או למצוא לו סידור אחר.
הכללים האלה אמנם קצת מעצבנים (מנסיון) אבל זה פשוט בלתי נסבל שילדים נדבקים כל שני וחמישי.

ב- זה דווקא טוב לדעתי שילד נמצא בחברת ילדים אחרים, גם אם הוא יותר חולה מדי פעם כי ככה הוא מתחסן.

בנוגע למקרה שלך שהילד נמצא עם מטפלת שהיא גם אמא - היא צריכה , לדעתי, למצוא סידור אחר לבן שלה או לחילופין למצוא בהסכמתך סידור אחר לבן שלך.
אני הייתי נורא מתעצבנת וזה גם יכול להיות מאוד מסוכן במחלות מסויימות ובגילאים מסויימים ובאמת אין שום הבדל בין הבן שלה לשלך בקטע הזה!
אם היא לא מבינה - הייתי שוקלת להחליף מטפלת, למרות שזה לא תמיד פשוט.
ילד לא מסכים לאכלאנונימי (פותח)

שלום וברכה! יש לי ילד בן שנתיים שבחודש האחרון כמעט לא אוכל. מאז שהוא התחיל ללכת לגן (1 לספטמבר) הוא לא מסכים לאכל ארוחת צהרים וגם לא ארוחת ערב. בבוקר הוא אוכל בערך חצי מהכריך שאני שולחת לו לגן. כשהוא חוזר הביתה הוא לא מסכים לאכל ארוחת צהרים. במקרה הטוב הוא אוכל קציצת בשר קטנה ו3 4 כפיות של פחממה. גם בארוחת ערב הוא לא אוכל טוב. לפעמים מסכים לאכל גביע של לבן או גיל ולפעמים אפילו את זה לא. בשולחן שבת הוא מסכים לאכל רק חלה. יש לו תאבון רק לחביתות ממתקים ותפוחים...

אני ממש מודאגת לגביו. הוא כמעט לא אוכל- ממה הוא חי? מדובר בילד שאכל ממש טוב לפני כן. הוא היה ילד שמנמן ועכשיו הוא הולך ומרזה.  

אני יודעת שזה לא נכון לעשות כך אבל לפעמים אני רודפת אחריו בכל הבית עם צלחת ומנסה להאכיל אותו...

יש לכם עצות מה לעשות על מנת שיסכים לאכל?

 

יכול להיות שזה מבמעבר לגן, ויכול להיות שבדיקת דם -ריבק
תגלה יותר.
לילדי בן ה-3 וחצי היתה ירידה בתאבון ובדיקת דם הראתה שהוא סובל ממחלת הנשיקה, זו היתה פעם ראשונה ששמעתי דבר כזה.
והרופא אמר לתת לו לאכול מתוק. ואני דוקא לפני כן ניסיתי למנוע ממנו מתוק כדי שיאכל בריא...
תודהאנונימי (פותח)
תודה. אני מקוה שזה מהמעבר לגן. כדאי באמת שנעשה בדיקת דם. עכשיו כשאני חושבת על זה, הילד חוזר מהגן ורוצה לישון וישן 3 שעות. חשבתי שזה בגלל שהוא מתעייף בגן אבל טוב לבדוק...
רק במידה והוא בריא..שומרונית
הילדים שלי גם היו סרבני אכילה רציניים עד שחמותי באה ואמרה לי- תרעיבי אותם!! אין ילד שהיה לו אוכל בבית והוא מת מרעב. אם לא תרדפי אחריהם, הם יבואו מעצמם ויבקשו..
על הילדים שלי זה עבד מעולה. אבל- באמת רק אחרי שבררתם שזאת לא בעיה רפואית..
תיאבוןירוק זיתאחרונה
בזמן שקראתי חשבתי לעצמי,שתתן לו לחם עם שוקולד.
ואז קראתי את מה שרבקה כתבה לגבי מחלת הנשיקה והמתוק והכל הסתדר.
אז תתני לו לחם עם שוקולד מן הסתם הוא יסכים לאכול את זה, ועל הדרך זה יטפל באיזו מחלה במידה ויש.
בתיאבון (רפואה שלמה?)
ציותאנונימי (פותח)

יש לי קושי מסוים עם ילדי בן כמעט 5 הוא מסרב כמעט לכל דבר שמבקשים ממנו וזה מביא אותי לעשות דברים שאני ממש לא רוצה לעשות אותם (עונשים, מכות) אבל הוא ממשיך איך מביאים ילדים למשל לשבת יפה בשולחן שבת

קצת רקע הילד הוא השני מבין תאומים יש לו מספר בעיות שפה הוא משולב בגן חינוך מיחוד (גן משולב)

יש לו בעיות עם יציאות מעיים הוא מסרב לעשות בשירותים (הוא דורש טיטול כל פעם שהוא צריך לשירותים ) כל דבר שניסינו כדי שיעשה בשירותים לא עוזר הוא פשוט מסרב

מה ניתן לעשות על מנת לפתור שתי בעיות אלו

כמה דבריםאמא לשניים
קודם כל הייתי ממליצה לך להפסיק לתת מכות. מכות לא פותרות שום דבר בחינוך, הן רק מזיקות. הן מלמדות את הילד שאם הוא לא שולט על עצמו- הוא יכול להרביץ. היית רוצה שהוא יתחיל להרביץ בכל פעם שהוא לא מצליח לפתור איזו בעיה או בכל פעם שהוא מתעצבן?
אני מאמינה שלא. אז אם את לא רוצה לחנך אותו לכך- תתחילי קודם כל עם עבודה עצמית, כי הילד לומד ה כ ל ממנו- ההורים.
זו עבודה נורא קשה אבל משתלמת...
דבר שני- נראה שזה לא ילד רגיל כפי שציינת בדברייך, אולי כדאי לפנות לגורם מקצועי שמבין יותר בחינוך מיוחד?
לפי הבנתי עם ילדים מיוחדים יש לנהוג בדרך קצת שונה.

הדבר הכי חשוב, שרלוונטי עם כל הילדים בעולם, הוא

ס ב ל נ ו ת

מלא חופניים, בלי סוף ובלי הגבלה...

המון המון הצלחה!!
אפשר לפנות לטיפול אלטרנטיביירוק זית
אני מאד ממליצה.
יש מח אחד,הומיאופתיה קלסית,אפשר לחשוב על עוד אם תרצי.
בהצלחה
לרבקה 343יהודית פוגל
נראה כי כבר הגעתם למאבקי כח עם הילד. מצב שמאוד לא רצוי, הרסני ויש לנטרל אותו בעוד מועד. לא נראה לי כי תצליחו לעשות זאת במתכונת הזו אלא דרוש כאן ייעוץ מקצועי פרטני ועבודה אתכם ההורים. נראה לי שאתם כועסים על הילד וצריך לעזור לכם להתמודד עם הכעסים ואולי גם עם האכזבות שלכם ולפתוח לכם ערוצי תקשורת טובים יותר ואפקטיביים עם הילד. מציעה שתשקלו פגישה עם איש מקצוע. בהצלחה!
בגיל הזה הרבה פעמים הילדים קצת מזכירים אתמתוקה שכזאתאחרונה
"גיל ההתבגרות", בזה שהם לא רוצים שהתנהגו אליהם כאילו הם תינוקות, אז הם עושים דווקא ההפך.
לא יודעת, אבל זה נשמע כאילו יש לכם תינוק בבית שהוא מקנא בו-האם אני צודקת?
תזכירי לעצמך תמיד שהוא רק בן 5, הוא ילד קטן...
חוצמיזה, מה שהוא אומר לך בעצם זה שהוא רוצה תשומת לב, אז במקום שימשיך לנהוג כך ולקבל "צומי שלילי", תראי לו כל הזמן שאת אוהבת אותו, תחבקי אותו כשהוא עושה משהו לא בסדר ותגידי לו שאת אוהבת אותו, ואם קשה לו אתם תעשו את זה יחד...
בעיקרון זה די מניסיון, שווה ניסוי לדעתי, בהצלחה!!.
תובנה...שומרונית

בתי הגדולה והמתוקה התחילה ללכת לגן... ב"ה לא היו לה קשיי הסתגלות מיוחדים כי היא היתה לפני כן במעון כך שהיא רגילה למסגרת וחצי גן הם הילדים שהיו איתה במעון. ביומיים הראשונים היינו חוזרים הביתה בצהריים והיא היתה מבקשת ללכת שוב לגן... אפילו הערב היא שאלה אותי "נכון שמחר בבוקר הולכים עוד פעם לגן"??

בקיצור, הכול פסטורלי ויפה, אבל בשלושת- ארבעת הימים האחרונים היא חזרה מהגן עצבנית פחד!! בוכה ומתעצבנת מכל דבר קטן, עצובה, מרביצה לי ולאחיה הקטן וצועקת עלינו...

היום כבר כמעט חשבתי לבקש עזרה מהפורום ולשאול את הגננת אם קורה משהו בגן (אבל זה לא הסתדר לי עם זה שהיא כ"כ שמחה ללכת...) עד שפתאום נפל לי האסימון:

הילדה רעבה!!!

במעון אוכלים ארוח"צ מבושלת בערך ב-12, לכן כשהיינו חוזרים הביתה האוכל בכלל לא עניין אותה. בגן היא אוכלת סנדוויץ ופרי בשעה 10 וחצי, איך לא תגיע עצבנית?

(לכל המתעניינים למה אין אצלנו ארוח"צ- בעלי אוכל בעבודה, ואני עד עכשיו הייתי אוכלת לפני שהילדים [השבעים] באים מהמעון כדי שאהיה רגועה ואוכל לתת להם צומי. ככה שהארוחה העיקרית אצלנו היא בערב)

בקיצור, היה לי לימוד משמעותי, ואני משתפת בו את כולם לתועלת הציבור (בטח יש אימהות שיגידו שזה מובן להן מאליו, אבל בטח יש גם כאלה שלא)- קודם כל לפני שמתלבטים עם כל העולם על הבעיה החינוכית החמורה שלי ולהעניש ולהתייאש ולהתעצבן וכו'- לבדוק שלא חסר לילד משהו פיזי קל וקטן שגורם לכל הצרות!! במקרה שלי זה היה רעב, אבל זה יכול להיות צמא, עייפות, שיעמום, משהו כואב, וכו' וכו'- לא חסר דוגמאות. הבת שלי לא ידעה למה היא עצבנית, ולא יכלה לומר לי "אני רעבה", אבל בטוח שיש הרבה ילדים שאם נשאל אותם הם ידעו.

אהבתי את השיתוףירוק זית
בפסיכולוגיה זה ידוע...אור77אחרונה

 

עפ"י מדרג הצרכים של הפסיכולוג אברהם מאסלו:

 

תרשים של הפירמידה של מאסלו

והנה קישור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%A6%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%9D

 

היום הראשון בגן...איך משכנעים?אנונימי (פותח)

בוקר טוב,

אבקש את עצתכם המחכימה...

כמובן, הימים הראשונים בגן, באופן כללי, וספציפית לבן שלי שעוד לא בן 3...קשים!!

הוא לא רוצה ללכת לגן, וכל שכנוע שלי, וסיפור בהתלהבות על הגן המקסים והגננת המתוקה והחברים והמשחקים- לא עוזר!!

אשמח אם תוכלו לשתף אותי מעצותיכם מה לעשות? מה כדאי לומר? ואיך להתמודד עם זה עד שמגיעים לגן ומהרגע שנמצאים בגן עם הילד והוא בוכה ולא נותן לך ללכת...

תודה מראש

אולי לתת לו נקודה כל פעם שהוא הולךאנונימי (פותח)
יפה לגן ובמספר מסויים של נקודות לתת פרס.
אני לא ממש מאמינה בשוחד, אבל מניסיון- זה עובד..
תשאלי אותו מי מה הוא פוחדמתוקה שכזאת
תני לו דובי או בובה רכה שיתנחם בהאמא לשניים
לילד שלי בן השנתיים וחצי נתנו בשבוע הראשון דובי רך ואמרנו לו שכל פעם שהוא מרגיש שהוא רוצה את אבא או אמא- שיחבק את הדובי שלו.
זה עזר לו כנראה, כי הגננת סיפרה אחר כך שהוא הלך עם הדובי הזה כל היום ולא עזב אותו.
יום אחד כששכחנו אותו בבית- היה לו מאוד קשה והם הביאו לו דובי מהגן, אבל זה לא אותו הדבר...
היום כששלחתי אותו לגן הוא ביקש רק את הדובי שלו ולא את הדובי מהגן.
מעבר לזה- אני ממליצה לך להיות שלמה לחלוטין עם השליחה שלו לגן, כי אם יש לך סדק אפילו קטנצ'יק- הוא מרגיש את זה מאוד מאוד!!
תסמכי על הגננת שהיא מטפלת בו הכי טוב ותשדרי לו את זה.
אם הוא יראה שאת שלמה עם זה- הוא ירגע לאט לאט. (בתקווה שזה כבר קרה קצת בשבוע החולף)

בהצלחה!
וכמובן דברי איתו על הרגשות שלו- כמו שכתבה מתוקה שכאמא לשניים
להיעזר בגננת/סייעתאנונימי (פותח)
להיעזר בגננת/סייעתאנונימי (פותח)
גם בני יש לו קשיים בפרידה בבוקר ממני אך היום הסייעת נתנה לו סוכריה ואמרה לו תגיד יפה שלום לאמא ואז תקבל והוא נפרד בצורה יפה ומהירה לגננות ולסייעות יש ידע וניסיון בעניין הזה ואם את מוטרדת אני בטוחה שתוכלי למצוא אוזן קשבת אצלן ולבנות תוכנית שתסייע לו להתרגל ללכת לגן ולהפרד בצורה יפה ומהירה

שמעתי רעיון נחמד מחברה.אנונימי (פותח)
לשלוח לילד בתיק הגן תמונה של אבא ואמא או של כל המשפחה ובכל פעם שהוא מתגעגע הוא יכול לגשת לתיק לשלוף את התמונה ופשוט לראות את המשפחה..
להיות שלמהאנונימי (פותח)אחרונה
לא צריך הסברים ותחנונים לילד בגיל כזה קודם כל את צריכה להיות שלמה עם ההחלטה לשלוח אותו לגן
אם את אינך שלמה כאן מתחילה הבעיה יכול להיות שבימים הראשונים הוא יבכה אבל אם את משדרת החלטיות בעניין ולפעמים לצאת תוך אמירה עניינית שאמא צריכה ללכת ותחזור מאוחר יותר אז העניינים ילכו יותר בקלות. הילד ילמד שזה המצב והוא יפסיק לבכות כ"כ הרבה. כמובן החלטיות היא להיות עניינית עם הרבה חום ואהבה.
נקיפות מצפון...אנונימי (פותח)

אני אמא לילדה מתוקה מתוקה בת שנה ותשעה חודשים. השבוע התחילה בתנו ללכת לגן. אני סטודנטית ומערכת השעות שלי מחייבת אותי להשאיר אותה בגן עד השעה ארבע אחה"צ...אף פעם לא השארתי אותה באופן קבוע לכ"כ הרבה שעות במסגרת...ויש לי רגשות אשם שאם אני עושה את זה, אז אני אמא לא מספיק טובה...כאילו,אני אומרת לעצמי: בשביל מה אנשים מולידים ילדים,אם אח"כ רוב שעות היום הם מטופלים ע"י מישהו אחר, ולנו נשאר איתם רק שלוש-ארבע שעות...?

חשוב לי לציין ששמעתי על הגן דברים מצויינים...ובכל זאת...מצפה לחיזוקים ממכן

יהודית-אשמח לשמוע דעתך...

מבינה אותךבלה
אכן הרבה מאוד הורים עושים את זה וזה עצוב למדי. אני מקווה שכשתסיימי ללמוד תמצאי עבודה שתאפשר לך יותר זמו עם הילדים. אני לא יודעת איך זה בארץ אבל בארה"ב מגיל 4 הרבה גנים הם במתכונת של יום ארוך עד שלוש וחצי והילדים נהנים מזה מאוד בד"כ.
בגיל של הבת שלך זה אומנם יום ארוך אבל לפחות שעתיים אמורות להיות מוקדשות לשינה, וגם יש לה שם הרבה גירויים ועניין {אמור להיות..} הילדים שלי מגיל שנתיים ואפילו לפני כבר משתעממים מאוד בבית. אולי תוכלי גם לסדר את המערכת כך שיהיה לך עוד יום שתוכלי להקדיש לה חוץ משבת.
וגם את צריכה להשתדל שהשעות המעטות ביום שיש לכן ביחד יהיו איכותיות וכך תרגישי הרבה יותר טוב להשכיב אותה לישון בהרגשה שהענקת לה משהו "אימהי" היום.
בהצלחה בהכל!
לא מבינהירוק זית
איך אפשר לחיות ככה.
אני יודעת שתיכף כולם יתנפלו עלי.אבלבאמת,ליבי ליבי עליך ועל ילדתך.
זו קריעה בעיני ,קריעת הלב.
בעתון בשבע בשבוע שעבר היתה כתבה עם הרבנית אליהו -אשתו של הרב שמואל אליהו מצפת,שווה לקרא.אולי אפשר אפילו כאן באתר ערוץ 7.היא מתייחסת לעניין גידול הילדים והגשמה עצמית(לפי דעתי גידול ילדים היא חלק מההגשמה העצמית),ועל כך שכדאי להיות בבית כשהילדים קטנים,ואח"כ לצאת וללמוד ולעבוד ובקיצור היום תוחלת החיים יותר ארוכה וזה נותן מרחב לתמרון רחב יותר עם הדברים האלה.
למי שקשה לה להיות בבית,אולי אפשר לעבוד פחות ,אבל עדיין להיות יותר נוכחת בהיום יום של הילדים.בכל אופן אני מאחלת לך הצלחה,ושזמנך עם ילדתך ארוך או קצר ככל שיהיה ,שיהיה זמן מהנה ומחבר .
לבלה ולירוק זיתאנונימי (פותח)
תודה על התגובות. בלה-את אכן צודקת...בתי משתעממת מאוד בבית,היא זקוקה להרבה גרויים ועניין-ואת זה היא אכן מקבלת יפה מאוד בגן...אני באמת מקווה שאוכל לארגן לי עוד יום אחד לפחות,חוץ מיום שישי,שבו אוציא אותה מוקדם... וירוק זית-אני לא יודעת אם לכל אחת מתאים וטוב לדחות את הלימודים לאחרי שהילדים יגדלו...זה עוד המון זמן ואח"כ נורא קשה לחזור לזה...מה גם שעד שלא יהיה לי את התואר הנכסף לא אוכל לעבוד בתחום שאני רוצה, ומה לעשות-אנחנו זקוקים למשכורת נוספת...במיוחד כשיהיו עודילדים בע"ה...(וקראתי את הכתבה על הרבנית אליהו...)
לחצאית היקרה, wellcome to the clubיהודית פוגל
אני מגדירה את הענין כאוי לי מייצרי, ואוי לי מיוצרי. ובכותרת קיבלתי את פניך בכניסתך למועדון האמהות הסובלות מיסורי מצפון. כמו כולן, גם אני חברה בו. אבל כנראה שבעולם המודרני אין מנוס מאשר לצאת לעבוד ואם כבר יוצאים אז במקצוע טוב ומכניס וכדי להגיע למקצוע כזה צריך ללמוד הרבה. אז אוכל רק לאמר לך שתקבלי את האילוץ הזה בגבורה, לכי ללימודים ואח"כ לעבודה, השתדלי ליהנות, שימרי על פרופורציות והעניקי לה הרבה זמן איכות ובעז"ה תגדל יפה כמו כל ילדי ישראל בדור הזה! עוד עכשיו אני זוכרת כמה כאבתי כאשר בני הגדול שהיה כבן 3.5 בישר לי פעם בחזרי מהעבודה שהוא כבר יכול לקשור לבד את שרוכי הנעליים שלו, לשאלתי מי לימד אותך ענה לי המטפלת (בתיה) וכאב לי ש"החמצתי" משהוא מהגידול שלו. אבל מאז גדלתי ואני מבינה את האילוצים בחיים ומקבלת אותם על פי כלל הברזל: מה שלא ניתן לשנות צריך לקבל בגבורה ולא להשקיע אנרגיות בצער ובתיסכולים. בהצלחה!
ליהודית ולאמאל'ה תודה על התגובות...אנונימי (פותח)
יהודית את אכן צודקת...באמת ברוב המשפחות בימינו אין ברירה, והאשה חייבת לצאת לעבוד...צריך ללמוד להתמודד עם זה...
פעם שמעתי שמישהי אמרה שמאישה של ימינו מצפים שתהיה " גם יפה גם אופה, גם רופאה וגם לא עייפה..."
לחצאית, אני החלטתי בשנה שעברהאנונימי (פותח)
שיום אחד אני אוציא את הילדים מוקדם מהגן ויום אחד אבא שלהם יעשה זאת. זה משאיר 3 ימים במסגרת ארוכה, וזה כבר פחות נורא, ביחוד אם מפזרים את הימים האלה והילד יודע שהיום הוא חוזר מאוחר, אבל מחר מוקדם. (אגב, הבעיה שאת מתארת רק מתגברת כשהילד גדל, וצריך לשלוח אותו לצהרון וכו').
עם הקושי, ויתור על שעות עבודה וצורך להתגמש, זה היה מצוין, ומאד תרם ליחסים בין האבא לילדים, הכניס רוגע ואמון בינינו, שהוא יכול להתמודד אתם חצי יום כולל הכנת ארוחת צהרים, גן שעשועים וכו', שהוא יכול ממש להנות מזה. שיום שלישי זה היום "שלו".
ואני יכולתי "לשחרר" קצת, לסמוך עליו (גם אם הבית לא נצץ כשחזרתי...), וללמוד ביום הזה עד הערב. אני מאד ממליצה על כך - לפעמים אנחנו שוכחים שאבא הוא עוד הורה עם אחריות על הילדים, ואפשר להעזר בו לא רק להשתוללות וסיפור בהשכבה ולשולחן שבת.
נסיון אישיאנונימי (פותח)
בזמן הלימודים נעדרתי מהבית פעמיים בשבוע מ8 ועד 8 ובשאר הימים עד 4 זה היה סבל נוראי והרגשתי שאני מפספסת את כל גידול הילדים..אבל ב"ה הלימודים ארכו 3 שנים והשנה השלישית כבר היתה פחות עמוסה (עד 4 כל יום) ואחרי הלימודים מצאתי עבודה נחמדה עד השעה 1 והיום מי זוכר את הימים האלו? נסי להסתכל ע העתיד גם שקשה לראות אותו...
בהצלחה ותחזיקי מעמד..
לירוק זיתveredd
אני בטוחה שידעת שזה יבוא לך מאיפהשהו- אז הנה זה בא. אני לא מבינה איך את יכולה לכתוב כזה דבר לאמא שקשה לה להיפרד מהבת שלה! זה ממש מזעזע, תסלחי לי. זה לא שהיא רוצה קריירה שתגרום לה לחזור הביתה בעשר כל יום, כולה הילדה בגן- אז מה! ופעם לא היו שולחים ילדים בני שלוש לחדר עד הערב? לא נראה לי שגדולי הרבנים שלנו סבלו מזה יותר מדי.
זה דבר ראשון. ודבר שני- לפעמים זה נחוץ. וכל מקרה לגופו. את אולי יכולה ורוצה להישאר בבית עם הילדים כל היום, אבל יש נשים (מפתיע- גם אני כזו) שרוצות ללמוד, לעבוד בעבודה מכובדת, לא קריירה עצבנית, אבל עבודה יפה שתשאיר הרבה מקום לבית וגם חסכונות נחמדים לילדים שיגדלו.
בנוסף לזה, לילד טוב במסגרת. תאמיני לי שאני אמא מסורה ואני מוותרת על כל מה שאני יכולה עם הבן שלי, מבשלת לו כל הזמן, מנקה והוא טיפ- טופ, אבל מה לעשות שהוא משתעמם איתי כל היום לבד בבית? אין סטימולציה, אין חברה. ובנוסף- לילדים טוב להתגבר לפעמים על פחדי נטישה שלהם, להבין שקשה- אבל אפשר להתמודד. אם לילד שקשה לו ללכת לגן פשוט תשאירי אותו בבית- איך הוא ילמד להתמודד עם דברים אחרים כשיגדל? ומה עם בית ספר? ישיבה? כל אלו? אם יהיה לו קשה?
נקודה למחשבה. ואני לא משתלחת, פשוט כואב לי שאת שופטת וגורמת לרגשות אשם מיותרים כאלו.
מי שלח פעם ילדים עד הערב?אופה
בכל אופן, יש הרבה נשים מתוסכלות מעבודה מחוץ לבית. זה כל כך הפך לנורמה שמי שרוצה לטפל בילדים בעצמה, בבית, במקום לדאוג לילדים של אחרים, צריכה הרבה תמיכה כי מסתכלים עליה בצורה מוזרה.
לגופו של ענין, חצאית. כרגע את בלימודים. אולי יהיה אפשר לארגן עזרה מסבא-סבתא או אחים/אחיות כך שהיא לא תהיה בגן עד 4.
את צריכה להשקיע כרגע בלימודים. אחר כך תוכלי לראות אם תהיה לך עבודה קלילה, אולי עבודה מהבית, ובכל אופן כדאי לבדוק כדאיות עבודה מחוץ לבית. בין מס הכנסה, מעון/גן, אוכל מוכן כי אין זמן להכין בבית ועוזרת כי אין זמן לנקות, אולי לא כלכך משתלם הכאב לב של להשאיר אותה רחוק ממך.
עצוב מאוד שהיום הנורמה היא שהאישה יוצאת לעבוד.יהודיה מא"י
כי מקום הטבעי של הילדים הוא עם אימא שלהם, ולא סתם נקבעה בחוק חזקת הגיל הרך במקרים של גירושים לא עלינו.
ומצבה של חצאית טוב, יש רבות מאוד שכבר בגיל 3 חודשים שולחות את התינוק שלהן למעון.
אני עבדתי יום אחד בתור מטפלת במעון קצת לפני שילדתי, ואחרי היום הזה אני מתפללת לריבונו של עולם שאני לא אצטרך לשלוח ילד שלי למעון.
אני יודעת שלפעמים אין ברירה, אבל זה עדין עצוב
כולם רוצים את הכיטוב עבור ילדיהם.יוקטנהאחרונה
המציאות היא, שבדרך כלל אנחנו והילדים נאלצים להתפשר.
הלב שלך במקום הנכון - את יודעת שהטוב ביותר עבור בתך היא את. אין טעם להכחיש ולמרוח את העובדה הברורה והטהורה הזו. נכון, גם ל"מסגרת" יש יתרונות. כולם בטלים בשישים אל מול החיסרון הגדול - בתך נשארת בלעדייך למשך שעות ארוכות בגיל צעיר.
אני חושבת שעצם העובדה שאת מרגישה ומכירה בכך, תעזור לך ולה להתמודד עם החוסר הזה ולהתגבר עליו. כשילד נולד, אף אמא לא מתכננת עבורו כאב שיניים, או יד שבורה, או מצח פתוח, או... אילוץ להיפרד וללכת לגן. החיים מזמנים לנו התמודדויות כאלה ואחרות, הרבה מהן לא נעימות, אבל ביחד ועם הרבה אהבה ותמיכה, מצליחים להתגבר, וגם להנות מהיתרונות ולצאת מחוזקים.
מה דעתכם?veredd

למי שקרא את התגובה שלי לזו שקשה לה להשאיר את הילדה בגן-

מה אתם חושבים על זה שילד צריך להתמודד עם מצבים מסוימים? עד איזה גבול עוזרים ובאים לקראתו ומתי עומדים מהצד ונותנים לו לבד?

אני למשל, בדוגמא הכי בנאלית- אם כואב לו קצת בברך לעבור לחצר דרך התריס, אני מחכה שילמד לבד לדלג מעל- וכך היה! והוא כולה היה בן 8 חודשים. ואם צעצוע נתקע לו מתחת לכורסא- הוא מושיט יד, ומתבכיין עד שהוא מצליח. אני מעודדת אותו כל זמן שהוא מנסה, ואחרי זה מוחאת לו כפיים ומנשקת אותו., והוא כולו זורח מאושר. השאלה היא האם זה נכון? האם הוא ישמח יותר אם אני יעשה יותר בשבילו?

אולי!!מיסטר דום
זה תלוי למה הוא התרגל כבר תראי תמיד יהיה לו נחמד מידי פעםרק! שיהיה לו עזרה זה ייתן לו תחשובה שיש גב מאחוריו שיעזור לו תמיד...אבל כן תתני לו לעשות דברים לבד ככה הוא ילמד להסתדר בחיים לבד עצמאי...צריך את האיזון פו למשל לתת לו לבדלקחת את הצעצוע כי את תעזרי לו בהכול הוא ידע שהוא יכול לא לעושת כלום ויביאו לו הכול על מגש של זהב...והוא יהיה מפונק! אבל אם לא תביאי לו ותעזרי לו בכלום הוא יהיה עצמאי מיידיי ואז זה יהיה לך הפסד בשכר... את צריכה לתת לו לבד ומידי פעם לפעם בדברים מסויימים שהוא ממש לא יכול לבד לעזור לו..את צריכה לא לעזור לו במשו שאת יודעת שהוא מתעצל עליו שהוא ילמד לא להיות עצלן....
הכי נכון שיכול להיותשירק
בוודאי שהוא יותר שמח להסתדר לבד
בפרט עם כל המחמאות שלך
כן...veredd
אני גם מרגישה כך. וגם מיסטר דום צודק לדעתי, כי יש גבול לעצמאות, וכמובן כשהוא רוצה לעשות משהו שהוא לא יכול בעליל, אני עוזרת לו.
העליתי את הנקודה הזו כי אני חושבת שזו סוגייה מאוד מרכזית בחינוך ילדים כיום (אשמח לתגובה מאנשים שיש להם יותר נסיון מאשר פשוש אחד קטן בבית...). הורים, מורים ובכלל כל הסביבה חושבים שצריך להקל על הילדים כמה שיותר, מה שמביא לבית ספר דמוקרטי, הקלות (לא כאלו שבאות מליקויי למידה, הקלות בכלל בחומר הלימודי), אני למשל, כשנכנסתי לאוניברסיטה הייתי בהלם מהרמה שציפו ממנו, כאשר בבית הספר (ולמדתי בבית ספר שנחשב ברמה גבוהה בהרבה מהממוצע) הרמה הייתה רדודה לחלוטין! כאילו מפחדים להעמיס עלינו. ובכלל, היום יש תופעות ש"אם זה קשה לילד- אל תתני לו לסבול". אני מאמינה שעד גיל מסויים זה הכרחי ביותר (כשקטן- לינוק מתי שרוצה, להיות על הידיים כמה שרוצה) אבל כשמגיע החינוך- צריך קצת אתגר.
שוב, לדעתי האתגר מחשל את הילד, לא מרפה אותו. אם נתמוך קצת במערכת יותר דורשת- הילדים יתאימו עצמם אליה. תראו את הילדים של החרדים- הם לומדים אינטנסיבית, ונכון שהם לא לומדים לימודי ליבה, אבל מחקרים מצאו שבגלל שיש להם הרגלי למידה טובים יותר, שקדנות וחריצות, הם יכולים לגמור מגרויות ופסיכומטרי בהצטיינות בזמן קצרצר ממש!
זה לא אומר משהו?
וואי ורד את לא יודעת איזה מחמאהמיסטר דום
|מסמיק| פשוט שמחתי מאווד לעזור לך ואני ישמח לעזור גם בהמשך..
וורד אין לי ממש ילדים בעז"ה יהיו אני כולה בן 17...מיסטר דום
אתגריםאנונימי (פותח)
ילד צריך שיהיה לו אתגרים.
אבל הם תמידצריכים להיות ניראים!
כלומר, משהו שהמאמץ אליהם הוא קצת יותר ממה שהוא יכול ולא רחוק ולא מתאים מבחינת גיל וכישורים.

הוא צריך לראות לאן הוא רוצה\ או אנחנו רוצים שהוא יגיע. ולהתאמץ קצת יותר ממה שהוא רגיל.
אתגר גבוה ורחוק מידי- מחליש ומייאש.

את הדרך שלנו להראות להם שהם אהובים, מקסימים ורצויים, אפשר בלי קשר לאתגרים שמוצבים לפניו.
מחמאה ומילה טובה אחרי הישג זה מעולה.
מחמאה ומילה טובהופרסים וחיבוקים- בלי קשר להישג... זה אהבה וקבלה ללא תנאי.

בהצלחה לכולנו.
פשוט מאוד - להקשיב לילדיוקטנהאחרונה
וכשהוא מבקש עזרה - לעזור לו.
השאיפה של ילד היא להיות עצמאי. הוא רוצה לקחת את המפתחות של האוטו ולצאת עם החברה' לבלות (ואני מדברת על גיל 3 - כן?). כשנזכור את זה, נדע בדיוק מתי לבוא לעזרתו - כשהוא מספר לנו שהוא זקוק לה. הוא לא היה מבקש עזרה אלמלא היה מרגיש שהוא זקוק לה, שכן שאיפתו היא להסתדר בעצמו ולהיות עצמאי. "אני לבד! אני לבד!" - באיזה גיל המשפט הזה נאמר אצלכם לראשונה? בגיל 16 או בגיל שנה וחצי?
כשנכבד את רצונו להתנסות בעצמו מצד אחד, ונכבד את בקשתו לעזרה מצד שני, הוא ירגיש שאנחנו מאמינים ביכולתו להצליח מצד אחד, אבל נמצאים שם תמיד עבורו, אם וכאשר יזדקק לנו, מצד שני.