פורום הורות (עמוד 390)

בהנהלת:
שרשור חדש
הם סדום ועמורה???אנונימי (פותח)

בס''ד

אזרח מתוסכל-עמוס אשרוב:

בושה וחרפה לעם מדושני עונג כאשר הפכנו לעבדים לטובת כותרות של עגל הזהב,האח הגדול,בובליל ושאר בלבולי ראש,שכל ולב.
איך הפכנו לשפוטים של בזיון העם הנבחר שבוחר לכלות כל ערב,לילה ויום שעות כה רבות מול תעשיית הבל הרוח וגסות הנפש,שזורעת בנו מערכת "החינוך המשלים" המביטה בנו מחדר הסלון במקרה הטוב ומכל חדרי השינה במקרה הגרוע.
האם לסדום היינו לעמורה דמינו שאל אז הנביא וכמה לצערנו זה נכון היום.
על מה נתפלא?נשאל ולא נבין?האח לא נדע לעצור?להתבונן?
להזהיר?להצהיר?ולהתריע.
מה עושים אנו במו ידינו,מה מעוללים אנו לילדינו,מה אנחנו מעבירים לדור הצעיר.
כלום לא רציני!שום דבר לא חשוב!החיים הם סתם תמונות של מרקע ותעשיית טעם רקוב,זבל דל שהגיע הנה מעבר לים.
מה חטאנו ומה פשענו על מה לנו לספוג את שפע התוצרת של השואה התרבותית הזו שאולי מתאימה לבני התשחורת בארצות אמריקה ולבני היבשת של אירופה.
אבל בטוח לא לנו לעם שיש לו כישרונות לייצר תרבות מקורית,לצרוך ולהעביר מסרים אמיתיים שמשמשים כאבן שואבת לעמים אחרים.
למה שכחנו מאין באנו ולאן אנו ממשיכים בדרך מיוחדת,עם מטרה מוגדרת שמתאימה לנו כאן בארץ,בקיבוץ הגלויות המיוחד של תרבויות מגוונות עם שלל עדות שונות,איזה פסיפס מיוחד עם מכנה משותף כה רחב.
מה אנחנו מתפלאים על מפולת של בורסה,כספים ומטבע זר שמאבדים מערכם 10%-20%-40%-60%-ו 80%-עסקים שמושתתים על הון שלא שייך להם.
זה לא מתאים לנו כך זה עובד בנכר,בגולה אצל העמים האחרים.
אבל כשאנחנו מתנהגים כמוהם ומנסים לחכות אותם אנו מעכלים את התרבות הקלוקלת שלהם אז מה הפלא שגם אנחנו פתאום כמוהם סובלים וגם אצלנו פתאום הבורסה מתמוטטת וקופות הגמל מאבדים מערכן ואי אפשר לסמוך על אף אחד אפילו אלי ההון שלנו שחושבים שאפשר לעשות כסף גדול ובאופן קל בנכר גם הם אוכלים אותה בגדול.ראה ערך:לב לבייב,אפריקה ישראל,אדון תשובה,משפחת דנקנר.............
לפני שיהיה מאוחר אנחנו חייבים לחזור למקורות להיצמד לתפריט שלנו,לנגן בתווים שלנו ולא לשכוח שאין כמו העם היהודי שיודע להיות מקורי,להצליח,לבנות ולהראות דוגמא לחיקוי והצלחה מה היא?


לתגובות-amos_asheroV@WALLA.COM

הוא בטוח שהוא יודע מה הוא רוצה מעצמו?יהודי שמחאחרונה
כי לא כ"כ נראה לי...
תעסוקה למתוק בן כמעט 9 חודשים..אנונימי (פותח)

חייבת עזרה דחוף!!

בני המתוק מגיע כל יום מהמעון לקראת השעה 4. הוא קצת משחק עם עצמו, קצת מטפס על כל דבר אפשרי וכמובן- קצת מתבכיין. ואז עולה לי השאלה: מה עושים??? מצד אחד, לא רוצה להחזיק על הידיים- אין לי כח וגם לא רוצה שיתרגל.. מצד שני, איך אפשר לשחק איתו? הוא לא מתעניין עדיין בסיפורים (קצת משחקים עם בובות אצבע.) וכשאני מביאה לו משחק הוא קצת מכניס לפה ושוב מתבכיין.

בקיצור- איך משחקים עם תינוק בן 9 חודשים??

אני נואשת..

הנה...אנונימי (פותח)
קודם כל חום ואהבה זה בטח הכי חשוב
נראה לך נצח אבל הזמן טס ובפרט בנים מהר מאוד כבר לא מתחבקים וכו' החום שהוא יקבל עכשיו זה רק רווח נטו.

עכשיו זה באמת משחק שאת יותר משקיע מאשר הוא משחק לבד
לגו גדול - מגה בלוקס
קוביות, בהחלט יכול להתחיל לשים קוביה אחת על עוד אחת, בכל אופו עיקר המשחק הוא שאת תבני והוא יפרק, זה תהליך חשוב בהתפתחות, קודם הם לומדים לפרק ורק אח"כ לבנות

אפשר להתחיל עם להכניס צורות כמובן שבהתחלה את ביחד איתו מכניסה.

חיות קופצות זה הגיל, ללמד אותו לסגור ואת כל פעם פותחת לו, יש כאלה שממש קל לפתוח, אולי אפשר לקנות שני סוגים.

כלי המטבח פלסטיקים למיניהם ישמחו אותו ויעסיקו אותו לא יאומן כמה, אני מקדישה בכוונה מגירה נמוכה .

סיפור בגיל הזה זה ספר עם תמונות מאוד ברורות וממש קצת תמונות בעמוד עד כדי תמונה בעמוד.

משחקים עם צלילים זה כיף עולמי, כמובן משחק עמיד וכפתורים מספיק גדולים.

שיהיה בכיף
בגדר הצלה!!אנונימי (פותח)
ממש תודה, נתת לי המון כיוונים. הרגשתי כבר ממש אם מזניחה מרוב חוסר סבלנות בעקבות חוסר ידע מה לעשות.. זה בן בכור..

שנה טובה
בשמחה אנונימי (פותח)אחרונה
משחקיםירוק זית
דווקא יש הרבה משחקים שאפשר לשחק עם חמודי בן 9 חודשים.
* משחק קוקו -כמובן שזה מעורר הרבה צחוק וכיף גם אצל האמא ובכלל זה תמיד כיף לראות את הקטנים האלה כל פעם מחדש מופתעים.
* סבתא בישלה דייסה ועוד כל מיני שירי ידיים וחלקי גוף שזה כולל גם ליטוף וגם נישוק.
בכלל כל משחק שכולל מגע עם הילד בגיל הזה הוא טוב.
ולמה לא להחזיק על הידיים -מגע ובמיוחד בגיל הרך ובכלל בכל גיל יש את הצורך במגע-זה מקון לגוף.
*אפשר לשבת איתו על השטיח\פעלולון ולפזר כל מיני משחקים וגם זה מאפשר לו את הקירבה הפיסית אליך,והוא יכול לזחול אליך ולשבת עליך ולטפס עליך-כיף נורא.
*בחוץ-אפשר להתנדנד על נדנדה מתאימה לתינוקות
לשחק בחול
קצת להתגלש
טיול בעגלה לראות מכוניות נוסעות ואטובוסים ומשאיות זה עוד יותר טוב,כלבים חתולים,ציפורים,פרחים וכו'.
מקווה שתצליחי לזרום ולהוסיף מהמעיין שלכם האישי.תיהנו.כל טוב.
סליחה, אבל למה לא להחזיק אותו על הידיים?אופה.
הקטן רוב היום במעון, בלי חום ואהבה של אמא. אם תחזיקי אותו הוא לא יגדל להיות מפונק, ולא ירצה שתחזיקי אותו בגיל שלושים, אז אל תחששי שהוא יתרגל.
וסליחה שוב, אבל בן 9 חודשים לא 'מתבכיין'. הוא בוכה או רוצה משהו.

בגיל שנה הוא ישחק יותר לבד ובגיל שנה וחצי ירצה יותר את אבא או מישהו אחר, פחות אמא.

תהני ממנו כשהוא קטן וכולו מתיקות ורוך ולומד צעדים ראשונים בחיים! לא רק מותר להנות ממנו, אפילו מומלץ! יהיה לשניכם כיף אם תחשבי על זה ככה. הרבה הורים מרגישים ש'פספסו' את הילדות וההתחלות בחיים של הילדים שלהם, כי היו כל כך עסוקים ששכחו להנות מהם. תהני במיוחד כשהוא הראשון ואת לא צריכה להקדיש תשומת לב לאחר.

אפשר להרים אותו ובגיל הזה זה לא פינוק אלא צורך נפשי מאוד בסיסי.
להרים ולשיר לו,
לרקוד אתו,
להראות לו תמונות ברורות ופשוטות ולהגיד 'זאת פרה' ולהדגים איך היא גועה וכך עם שאר החיות,
לצאת אתו לטיול בחוץ (גם את תהני מההתאווררות),
בועות סבון,
אמבטיה עם צעצועים ולמרוח אותו בשמן/קרם אחר כך (עיסוי קליל),
ועוד כפי שאם ל5 הציעה.

כשאת אתו, תהיי *אתו*. זאת אומרת, אל תחשבי על הלחץ בעבודה/לימודים, הכלים בכיור, כביסה וכו'. תחשבי רק עליו וכמה שהוא חמוד ותהני ממנו. זה מה שנקרא 'זמן איכות'. קטנטנים יודעים מתי אמא עושה 'כאילו' היא איתם אבל בעצם היא שקועה בלחשוב על משהו אחר. זמן איכות אמיתי יחולל פלאים.

עוד חשוב לזכור שלאמהות תמיד, אבל *תמיד* יהיו רגשות אשם, וכן שאת ממש ממש חייבת לדאוג לזמן איכות עבור עצמך כל יום. זאת ממש חובה בכדי שתשמרי על שפיות וכדי שתהיה לך סבלנות לאחרים.

באמת קשה עם הראשון כשצריך להתרגל לטיפול בתינוק ולדאוג לצרכים שלו.
ב''הצלחה
משחקיםאנונימי (פותח)
הבת שלי קצת יותר קטנה מאד אוהבת משחקי ידיים (סבתא בישלב דייסה,בוא אליי פרפר נחמד, 5 אצבעות יצאו לטייל וכ"ו) חיות קופצות שהאחים פותחים לה והיא יודעת רק לסגור,מגדלי קוביות שמפרקים..וכשאני עסוקה עם הגדולים מצאנו לה מגירה שאנחנו מרשים לה לפתוח ולהוציא את כל הכלי פלסטיק שלנו (_וזה מעסיק אותה הרבה זמן)הם מאד אוהבים להוציא ולהכניס דברים בגיל הזה...
זה טוב להחזיק ילדים על הידייםשירק
אני לא אומרת שזה קל
אתיופיות נושאות את תינוקן כל הזמן ואכן התינוקות שלהם רגועים הרבה יותר ולא צרחניים בכלל
הבעיה שהן נושאות אותו על הגב ,ואין קשר עין עם הילדריבק
ואין קשר שפתי עם הילד.
אני בעד לקחת ילד על הידים הרבה,לא כשבוכה דוקא, אלא כשרגוע.
לשחק ולשיר איתו שירי תנועות .אבל ברור שלא כל הזמן על הידים.
אפשר לגוון לו פעם במיטה, קצת בפעלולון, כל פעם בפינה אחרת.
אז אפשר לשאת מקדימה וחוץ מזה, גם על הגב זה טוב כיאופה.
התינוק רגוע מעצם העובדה שהוא כל כך קרוב לאמא. כשנושאים במנשא יש 2 ידיים משוחררות. אי אפשר לבשל, אבל אפשר לסדר, לכתוב, לקרוא, לשטוף קצת כלים, לכבס-לתלות-להוריד-לקפל כביסה וכדומה. תינוק, גם על הגב, לומד מהתבוננות במה שאמא עושה, רואה דברים מזוית שונה, שומע את אמא מדברת, שומע את החברה עונה ורואה את שפת הגוף שלה.
לשאת אותו זה לא תחליף למשחק אתו, אבל זה ממלא את הצורך של הילד במגע, קרבה, והרגשת בטחון, וממלא את הצורך של האמא לעשות דברים אחרים ולשמור על פרק כף היד...
אפשר לשאת גם כשעושים קניות (לא של בגדים...) או בדרך לגן שעשועים.


אני מאמין- אולי שעה-שעתיים של נשיאה במנשא זה פתרון טוב עבורך? תנסי. תמצאי דברים שתוכלי לעשות כשהוא במנשא ותראי שהוא יהיה רגוע יותר, את לא תצטרכי לחשוב על איך להעסיק אותו ושלא יזחל ויהפוך דברים, את תספיקי לעשות קצת בבית וכולם יצאו נשכרים. אפשר למצוא או להכין מנשא זול מאוד. תשלחי מסר אישי אם את מעוניינת בעוד פרטים.
תודה לכולכןאנונימי (פותח)
העצות מאוד עוזרות ואני מנסה ליישם את הכל- חלק עוד צריך לקנות, בכל זאת תינוק ראשון.. בעז"ה נמשיך להתקדם והגדיל את הסבלנות..
הייתי שמחה ללמוד כיצדאנונימי (פותח)
הן קושרות על הגב, אם מישהי יודעת אשמח לשמוע
יש מנשאי גב נהדרים!יוקטנה
אוף ברח לי - מנשאי גב:יוקטנה
אני משתמשת בהנאה גדולה במנשא "יאמו".
הוא נחשב יקר (440 ש"ח), אבל שווה גל גרוש, ולמעשה לא ניתן להשיג אותו ביד שניה, כי מי שקנתה אותו פשוט נצמדת אליו למשך שנים.
בישראל יש גם כל מיני מנשאי קשירה נחמדים לגב.
כדאי לנסות לפני שקונים (בהשאלה מחברות ושכנות, או שבנקודת המכירה של החנות עצמה).

על הגב זה ממכר! התינוק מרוצה והאמא מרוצה, הידיים פנויות וגם אין את האבטיח מקדימה, שמפריע להתקרב לכיור או לכביסה, להתכופף, ולחבק את הגדולים ;)
 
שיהיה בכיף ובהצלחה!
המנשא הזה מתאים גם לטיולים???אנונימי (פותח)
היאמו? נח מאוד!יוקטנה
הוא הכי קל יחסית למנשאים הקשיחים, והכי תומך בגב ובכתפיים.
החיסרון היחיד שלו הוא שאין לו תיק, ככה שמישהו אחר סוחב את כל מה שצריך לטיול גם בשביל האמא (והתינוק - חיתולים וכן הלאה).
ליוקטנה לגבי היאמו -אנונימי (פותח)
מאיזה גיל זה מתאים?
האם אפשר לשים את הילד בעצמי או שצריך שמישהו ישים לי אותו מאחורה?
האם הילד תפוס מספיק עד שאפשר להתכופף עם המנשא?
האם לדעתך ניתן לקנות גם ביד שניה?
גם אני השתמשתיאנונימי (פותח)
זה מאד נח.
נדמה לי שאפשר לשים גם תינוקות ממש קטנים אבל לי נראה שזה מתחיל להיות נח כשהתינוק מחזיק קצת את הראש לבד, נגיד ארבעה-חמישה חודשים ככה.
אפשר לשים לבד, אבל צריך קצת להתאמן ורצוי לראות מישהי שעושה את זה.
הוא תפוס טוב מאד במנשא (אבל לא כדאי לעשות עמידות ראש...)
נראה לי שעדיף להתכופף יותר כמו בכריעה ואז זה גם יותר בריא לגב וגם אין מה לדאוג לתינוק.

אני קניתי מיד שניה, אבל באמת קצת קשה להשיג.
יש באתר שלהם פירסומים של דברים פגומים במחיר מוזל ולפעמים לפעמים יש גם מנשאי יאמו, כדאי לך להסתכל.
יאמו - קישורבילי
http://minsa.co.il/yamo

זה אתר המנשאים הישראלי, מומלץ בחום.
שווה להכנס ולהחשף למנשאים שלא רואים הרבה ברחוב.

בהצלחה!
נדמה לי שביאמויוקטנה
מלפנים אפשר מגיל חודשיים, ומאחור מגיל חמישה חודשים (אבל למעשה ניתן באמת מהגיל שהם מחזיקים את הראש, כמו שחילזון אמרה).
אני שמתי לבד מאחור, אחרי שרכשתי מעט ביטחון. אפשר לעשות הכל והתינוק יושב טוב ויציב.
כמו שחילזון אמרה, יד שניה מאוד קשה להשיג (ובגלל זה גם אם את מוצאת - ההפרש במחיר זניח).
מנשא לטיוליםיהודיה מא"י
למי שאוהבים לטייל ברצינות, כדאי לא להתפשר ולקנות דווקא מנשא גב קשיח. כזה אם גב אורטופדי טוב. מדובר בהשקעה רצינית - למעלה מ-1000 ש"ח, אבל הגב שלכם יודה לכם. כמובן ההשקעה שווה רק למי שאוהב מסלולי שטח רציניים.
תעסוקה לגיל 9 חודשיםאודי-ה
קודם כל בגיל כזה הם לא מתמקדים הרבה זמן במשחקים, אז צריך הרבה סבלנות ומגוון של משחקים (לאו דווקא קנויים).
כמה רעיונות למשחקים: (חלק כבר נכתבו)
1- כל מיני קופסאות מפלסטיק, מכסים, וכו... הם מאוד אוהבים את זה.
2- על בסיס הרעיון הקודם - חפצים ממתכת (לא מסוכנים) שהוא יכול להרעיש איתם - סירים קטנים, כפות וכו...
3 - משחקים עם חיות שקופצות, לוח שיש בו הרבה הפעלות (אני לא יודעת את השם שלו).
4- קוביות שאפשר לעשות מהן מגדל ולפרק.
5 - אפשר גם לצאת לגן שעשועים, לשחק בחול (מאוד מפתח!)

אני לא מבינה בשביל מה להחזיק אותו על הידיים כל הזמן אם אפשר לתת לו כל מיני גירויים ולהעסיק אותו. מה זה יעזור?
מה יעזור?יוקטנה
מה עוזרים חום ואהבה, חיבוקים ונשיקות, מגע ותנועה?
אלה כל הדברים שתינוק זקוק להם בכמויות גדולות, כדי להתפתח בצורה תקינה.
אחרת היה אפשר לגדל תינוק במכונת גירויים, ולבוא לקחת אותו "מוכן" בגיל שלוש
תעסוקה לתינוקיהודית פוגל
הם מאוד אוהבים לטייל בגיל הזה, להחליף תעסוקות כל הזמן, במבה, קצת בכסא הגבוה, קצת על הרצפה, קצת על הידיים וכך עובר הזמן. היכולת שלהם להתרכז בגיל הזה לא עוברת את ה 5-6 דקות. על כן אהבתי לטייל איתם בחוץ שם מעניין מאוד. ממילא לא תספיקי הרבה בבית כשהוא ער ופעיל.
שאלה קטנהאנונימי (פותח)

בס"ד

הבגד של הילדה שלי, כבת שנתיים, התלכלך במעון מצבעים, נראה לי צבעי גואש,
והכתמים לא ירדו, לא עם סבון, לא עם "רסס כבס" ולא במכונה.
השאלה, מי אחראי להורדת הכתמים? האם עלי להתלונן במעון שלא השגיחו על הילדה?

פשוט לשלוח בגדים שלא נורא אם יהרסו...אנונימי (פותח)
לצערי ניתן להסב את תשומת לב הגננת אך לא יותר מזה.אנונימי (פותח)אחרונה
איך "כועסים"?אנונימי (פותח)

לאורך כל ילדותי,

כשאמא שלי כעסה עלינו - כמובן מלבד הכעס הרגעי, היא היתה מפסיקה לדבר איתנו, במקום זה היא היתה עושה "פרצוף". אני לא זוכרת איך זה היה מסתיים, בטח שלא בשיחה או בחיבוק/נשיקה. כנראה שהיה פשוט מתמסמס בשגרת הבית....עד לפעם הבאה.

לצערי, שמתי לב שעשיתי את זה עם הגדולה כבר כמה פעמים. היום היה קשה להתכונן לגן והגדולה החלה לבכות כי שאלתי אותה איפה הנעליים שלה....שלחתי אותה לחדר, ואנחנו "לא מדברות" כרגע. המצב כל כך מגוחך מצד אחד, מצד שני אני עדיין זוכרת היטב איך הרגיש כשאמא מתעלמת. מצד שלישי אני לא יודעת איך לגשת אליה.

הרי היא בעצם לא עשתה שום דבר רע, זו אני שאיבדתי את הסבלנות (לא סובלת כשבוכים "סתם", סה"כ הבוקר התנהל על מי מנוחות, כרגיל).

בד"כ אנחנו מדברות ומלבנות כשיש אי הסכמה, אני מסבירה למה אני כועסת והיא מסבירה את התנהגותה, אבל לא תמיד מצליח לי להיות אמא כזו. לפעמים אני פשוט כועסת, וכדי שזה לא יסלים אני הולכת לחדר או שולחת אותה.

 

אני לא רוצה להיות אמא שמתנתקת ועושה פרצופים.

 

המתוקה בת 4, נבונה ורגישה מאוד (וממהרת להעלב....בוכה כשבת השנתיים אומרת לה שהיא קטנה, למשל).

מצטרפת לשאלהאורה*

כשאני כועסת על הבן שלי הוא לא יודע איך לאכול את זה ומגיב קשות

אם הייתי כועסת בצורה אחרת . אז הוא היה מקבל את זה בצורה אחרת.

כשאני צריך לכעוס, אני מקדים כמה תזכורות לעצמיאלעד

א' לכעוס מתוך אילוץ ולא מתוך עצבים. לכעוס מתוך זעם ולחץ משדר לילד שאתה חלש ומתוח ומנגד שאתה מסוכן.

ב' להתמקד בנושא הדרוש טיפול. ולסיים בזריזות.

ג' בסיום התהליך לחבק, לחייך, ולומר מילה טובה. כדי שהוא יבין "נהגתי לא כשורה. ואסור לעשות את זה. אבל אבא אוהב אותי. והעניין הסתיים"

אני מחדדת את השאלהאנונימי (פותח)

איך מתמודדים, מול הילד, כאשר קרה ולא הצלחנו להפגין שיקול דעת, והגבנו בלי לחשוב ובלי לנשום עמוק קודם. כי בתיאוריה ברור איך צריך לנהוג, אבל לא ברור איך נוהגים כשנוהגים אחרת. העבודה העצמית שלי מול עצמית ברורה לי, מה העבודה מול הילד? מה הגבול של השיתוף שלה בעבודה העצמית שלי? לא רק בגילה, אלא בכלל.

בסופו של דבר שוחחנו ארוכות על הנושא ועל מה שקרה, כמה שעות טובות אחרי. נתתי לה להוביל את השיחה ולפרוק קצת, מצידי הבעתי רצון לא לכעוס יותר, אבל הסברתי לה שזה לא אפשרי. שאמא עוד תכעס, ועוד תצעק - אבל תמיד תמיד אוהבת. היא מצידה פרקה את הרגשות שלה, ואני מקווה שבפעם הבאה יקח לי פחות זמן לדבר איתה על זה. מה שכן היא נתנה לי ציון "עובר" - את כועסת הרבה פחות מפעם!

הנה כמה תשובות.מיסטר דוםאחרונה

א. וזה חשוב!! אל תהיו בעצבים אמיתים תשדרו עצבים אבל אל תתעצבנו על 'אמת'..ילד מרגיש כאלה דברים ילדיםקטניםבפרט!

ב.אחרי שהתעצבנת עליו שלחת לחדר וכו' תלכי תלבני את הנושא כי זה לא בריא וטוב להשאיר כאלה דברים פתוחים ולא סגורים זה יכול להשאיר משקעים וזכרונות וכו' לילד אז כדאי לפתור את זה כמה שיותר מהר בעדינות ובשכל....

ג.עבודה עצמאית אתם ההורים דוג' אישית לילד!!אל תשכחו את זה אתם המחנכים מורי הדרך מולכים לו לאן הוא ילך ויעשה...תעבדו על הסבלנות שלכם! כן גם ההורים לא מושלמים בניגוד לדיעות של הרבה מכם....

אתם לא רוצים שהילד שלכם יגדל מפונק דרשני וכו' ובד"כ כל התנהגות לךא טובה של הילד זה מראה מה ההורה שידר לו וחינך אותו איך שהילד נראה ככה זה 90% ההורה! אם אתה דורש משו מילדך קודם דרוש אותו מעצמך וקיים אותו אח"כ דרוש!

דחוף! לא רוצה בקבוקאנונימי (פותח)

שלום לכולם!

התינוק שלי עוד מעט בן 3 חודשים, ורק יונק.

יום אחד בשבוע אני לומדת כל היום, יוצאת מוקדם וחוזרת מאוחר (6-7 בבוקר על 11-12 בלילה).

בפעמים הראשונים הוא אכל מהבקבוק (חלב שאוב לא פורמולה), אבל עכשיו הוא מסרב לבקבוק

ואני ובעלי חסרי אונים (הוא רוב היום שומר עליו).

יש למישהו איזהו שהוא עצה???

תודה

אולי הוא הבין את הפואנטה?אנונימי (פותח)
יש בקבוק אין אמא.רוצה את אממממממממא!
תינוק חכם.
אין לי עצות מעשיות כי אף פעם לא הייתי במצב הזה.
מקווה שתמצאו פתרון.
מישהו?
מה הקטע?אנונימי (פותח)אחרונה

אם אין לך עצות מעשיות - אז בשביל מה את כותבת, סתם כדי לעשות לה

על המצפון???

לרונית, בכל גיל וככל שהתינוק נעשה גדול יותר המעבר לבקבוק קשה.

יתכן שהחום של הבקבוק לא התאים לו, אולי היה צריך יותר לחמם.

אולי הפטמה של הבקבוק. לא מתאימה (זרימה חלשה/חזקה מדי)

אולי צריך להחזיק אותו בצורת הנקה ואז לנסות להאכיל אותו.

בכל אופן עם הרבה סבלנות ואורך רוח גם העקשן שבתינוקות לומד לאכול גם מבקבוק.

המון המון בהצלחה!!

ילד בכתה א'אם הבנים12
בננו היקר בכתה א', משגע את המורים, הוא הושעה כבר ליומים וזה לא עזר. ניסינו מדבקות פרסים וכד' זה עזר לתק' מסוימת אך שוב חזרו ההפרעות. המורים חסרי אונים...

יש לציין שהוא ילד מאד חכם ובוגר ולא ברור בכלל מדוע הוא מתנהג כך.

האם יש למישהו רעיון מה יוכל לעזור? נשמח לשמוע!! תודה.
כן.ט'
מכירה מקרוב קרוב מאוד מצב כזה.

לבדוק כבר עכשיו הפרעות קשב וריכוז, בדיקת ראיה, שמיעה,
אולי יש משהו שמציק לו פיזית - וזה מתבטא בחוסר שקט?!
אולי הוא ילד עליז שהסביבה קצת לא מבינה את העליזות שלו?

אולי הוא קולט מהר וגומר מהר לעבוד וצריך עוד אתגר כלשהו כדי לא להשתעמם?

חשוב חשוב לבדוק כמה שיותר מוקדם ולא לרוץ מהר מדי לריטלין!!!
כי המסלול הוא כזה: ילד חכם ובוגר, מתקשה, המורה לא מבין, הילד עף מביה"ס, מאבד את רצף הלימודים וגם מקום בחברה, ביה"ס מתעקש על יעוץ,
יעוץ ממהר עם ריטלין וחוזר חלילה... חלילה חלילה!!

בהצלחה רבה והרבה הרבה נחת!!!

מה שט' אמרהאופה.
אולי תלכו לאבחון. לפעמים יש קשיים בביצוע משימות וצריך 'פירוק' של המשימות לפרטים, אוליהוא לא רואה טוב חלילה, אולי היה חויה לא נעימה לפני הלימודים (מעבר דירה, חבר עזב וכד') והוא מוציא את זה שם, אולי אולי המורה לא נחמדה אליו, אולי הוא לא מסתדר חברתית... הרבה דברים יכולים להיות.
אולי מישהי מטעמכם או היועצת או מורה לחינוך מיוחד, יכולה להכנס לכיתה ליום-יומיים כ'סייעת' ולראות מה קורה שם, מתי הוא מתחיל 'לשגע' את המורים מה קדם לכך ומה קרה אחר כך. גם אם היא לא תדע לאבחן, אם היא תתעד את הענין בצורה טובה זה יעזור אחר כך באבחון מקצועי.
לא הייתי מצפה מהמורה שתשים לב לפרטי פרטים להתנהגות שלו בכל רגע כי היא צריכה גם ללמד.

תבדקי גם מה קורה איתו בבית. יש לו חברה? הוא באופן כללי שמח? הוא יוצא לגן-שעשועים להוציא אנרגיות?
לפעמים יש לילד כל מיני מתחים שונים שההורים לא מודעים אליהם כי חושבים שהוא קטן מכדי להבין/ לשים לב/ הוא לא שמע וכו'.

ב''הצלחה לכם ולחמוד הקטן!
מגעאנונימי (פותח)אחרונה
יכול להיות שזה קשור לתחושה וזה גורם לחוסר שקט אצלו.
דבר פשוט שאפשר ליישם מיד.
עיסויים,עם קרם כלשהו או שמן שקדים או אפילו שמן זית אפשר ביומיים הראשונים לעסות רק את הידיים והזרועות ואחר כך לעבור לכל הגוף.גם בפנים בעדינות,זה פשוט מספק צורך במגע וגם משחרר מחסומים .
האם הוא מדבר בקול רם|צעקות?
גם לי יש אבאמא...אנונימי (פותח)
מי רוצה להיות חבר שלי???
להתפלל לרפואת פצוע מהפיגוע במרכזהרב שטס לניתוחgross

נפתלי בן גילה רחל שטרית שנפצע לפני חצי- שנה בפיגוע בספריה של 'מרכז הרב' טס לניתוח בחו"ל ויחזור בעז"ה עוד כחודש {ר"ח כסליו} נא להתפלל לרפואתו ולהצלחת הניתוח

מצבו ב"ה משתפר  ולא מחמיר!

{ע"פ פסיקת הרב אבינר אפשר להתפלל ולהזכיר ב'רפאנו' בתפילת 18 גם חולים הנמצאים בשיקום זמן ארוך {ולא רק כאלה שטסים לניתוח} ע"מ שתהיה להם "רפואה במהרה"


פרק תהילים:
א  שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת:
אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים--    מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי.
ב  עֶזְרִי, מֵעִם יְהוָה--    עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
ג  אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ;    אַל-יָנוּם, שֹׁמְרֶךָ.
ד  הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן--    שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל.
ה  יְהוָה שֹׁמְרֶךָ;    יְהוָה צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ.
ו  יוֹמָם, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה;    וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.
ז  יְהוָה, יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע:    יִשְׁמֹר, אֶת-נַפְשֶׁךָ.
ח  יְהוָה, יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ--    מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם.

ב"ה הניתוח עבר בהצלחה!grossאחרונה
תודה לכל המתפללים, נא להמשיך ולהתפלל להחלמה מהירה בע"ה
ליהודיתאנונימי (פותח)
רציתי לשאול אותך שאלה בנושא זוגיות. האם אפשר כאן? ואם לא אז איפה?
לאמא של תינוקמתוקיהודית פוגלאחרונה
את יכולה לשאול בפורום זוגיות ונישואין או בטלפון במספרים המופיעים למעלה. חיזקי ואימצי.
קישור לאתר על מנשאים, הדגמות בוידאו והוראות להכנהאופה.
http://www.mamatoto.org/Default.aspx?tabid=121

אלו ההוראות להכנת מנשא קשירה. צריך 5 מטרים בד מתאים ברוחב 152 ס''מ, ולדעת איך לגזור בקו ישר 

loveit.gif מספיק ל-3 מנשאים.

האתר באנגלית, אבל ההוראות בוידאו מאוד ברורות.

http://www.mamatoto.org/Default.aspx?tabid=173



הצעה לפורום חדשחובשת

בס"ד

מי שמסתובב בין הפורומים פה רואה מיד פעם בקשות לתפילה על כל מיני אנשים (קרוב משפחה או מישהו ששמעו שהוא זקוק לתפילה).

עלתה מחשבה לפתוח פורום שבו יהיו מרוכזים כל השמות לתפילה, וגם נוכל לחלק את ספר התהילים על מנת לסיים ספר או יותר בכל יום.

נחלק כל יום / פעם בשבוע / כל 40 יום. (ניראה על פי הביקוש)

תיהיה אפשרות לכתוב שמות שזקוקים לתפילה לכל דבר (זיוג, זרע בר קיימא, לידה קלה, רפו"ש וכו').

יש אפשרות שנכרז את כל הרווקים לתפילה של 40 יום, שוב, תלוי בביקוש.

כל אחד יכול לכתוב שמות.

שימו לב!

כל אחד שרושם שם / שמות חייב לקחת פרקים לקריאה!!

 

נשמח לתגובות.

הצילו..תעסוקה לחורףאנונימי (פותח)

אני אם לשני ילדים בן2 ובן 1.5, עובדת במשרה מלאה ולכן קצת עייפה בשעות אחר הצהריים.

מחפשת רעיונות כיצד להתמודד ולהעסיק את העוללים....

להשכיב אותם לישון צהרים איתך,או לשחק איתםריבקאחרונה
בצהרים למרות העיפות, ולהשכיב אותם לישון מוקדם.
כשילדי היו קטנים כמו שלך, העסקתי אותם בצהרים, בחמש אמבטיה ,ואז נתתי ארוחת ערב ובשש היו נרדמים.
ילד מרטיבן בלילות, בן 4דבי חיה
לאחרונה החלטתי לגמול את בני מטיטול בלילה, הוא כבר גדול! בן 4. האמת שגם ביום הוא לא ממש יוזם ללכת לשירותים בעצמו.. אם כי הוא לא מפספס כמעט אפ'פעם. בכ"א אחרי תקופה שהיה קם יבש בלילה, הוא חזר להרטיב. למרות שאנחנו לוקחים אותו לשירותים פעמיים בלילה. כלומר, העניין הזה בכלל לא באחריותו. מה אתן ממליצות? להחזיר לו את הטיטול? (הוא טוען שלא איכפת לו!) לתת לו להמשיך להרטיב? לרדוף אחריו בלילות? עד מתי?
מבחינתי להחזיר טיטול זה כמעט תמיד לא אופציהבילי
מכיוון שזה משדר לילד שלא סומכים עליו. כאילו הילד מרגיש: לפני שניה הייתי מספיק בוגר כדי להוריד טחטול ופתאום עכשיו אתם כבר לא סומכים עלי?

לגבי מה כן אפשר לעשות מנסיוני, בע"ה אחרי שבת

שבת שלום!
מחכה....דבי חיה
ממשיכה...בילי
אוף, כתבתי הודעה ארוכה ו"משום מה" המחשב נכבה באמצע.

אז אנסה לשחזר בע"ה.

לנו היה ניסיון גמילה עם שני ילדים שלא היה פשוט יחסית, בעיקר בגלל טעויות שלנו, ולקח בסביבות 6 ח' עד 8ח'. אז הדבר הראשון שאני יכולה להגיד לך שנדרש פה זה סבלנות!!

לפי מה שאני למדתי (ויש המון גישות ושיטות, אבל לנו זה די עזר), מה שצריך זה לא לתת חיזוקים בכלל, לא חיוביים ולא שליליים. לדוגמא, אם הילד קם עם פיפי, אז להגיד:אני רואה שעשית פיפי, בוא נחליף בגדים- קצר ולעניין. ולא להתחיל לכעוס עליו או להטיף לו מוסר. וגם הפוך אם הוא: לא פיספס/לא עשה בלילה/ הלך לבד לשרותים, לא להתחיל לצאת במחולות, אלא רק להגיד: איזה יופי, ב"ה אני רואה שעשית פיפי בשירותים / קמת יבש וכו' בלי יותר מידי טררם. להראות שווי נפש עם המצב, לכאן ולכאן. וכמובן לא להבטיח פרסים וכו'..

הרציונל הוא, שהילד יראה שזה לא כזה "אישו" אצלנו לשני הכיוונים. גם לא תהיה לו סיבה לפספס, כי זה לא מכעיס אותנו ולא יוצר שום אפקט של תגובה. וגם הוא לא ירגיש כזה מיוחד שהוא לא פיספס, מכיוון שזה כנראה דבר נורמלי ולא מיוחד וזה בעצם מה שאמור להיות ולכן לא מתרגשים מזה יותר מידי.

אז כמו שאמרתי קודם אצלנו זה עבד, אמנם לקח הרבה זמן, אבל לאט לאט התופעה עברה.

אני רק אסייג ואומר שאת מתארת ילד שהמשיך להיות עם טיטול בלילה, אז אולי כל הסיטואציה בעצם שונה כי אני דיברתי על ילדים שמורידים להם טיטול בבת אחת ולא עושים הפרדה בין יום ללילה. (כך אני גם חושבת שצריך לעשות, אבל שוב יש הרבה גישות).

הרבה בהצלחה!
אנחנו לא עושים לו עניין אם הוא קם רטוב והוא עצמו מדבי חיה
מרוצה אם קם יבש... אבל פשוט מה אתן ממליצות? לתת לו להמשיך להרטיב ובסוף זה יפסק? כך הבנתי מיכן. בכ"א מגיע החורף ורק המחשבה ע"ז מעבירה בי צמרמורת.. עם שמיכות הפוך!!! תוך כדי אני חושבת שאני אכסה אותו בפוך סינטטי, שאפשר לכבס במכונה לפחות!!! אני שונאת ריח של חדרי ילדים מרטיבים!!!
לי עכשיו היה סטארט אפיוקטנה
בת ה-5 התחילה לקום רטובה מדי פעם.
החלטנו שאם לוקחים אותה - אז לא לוקחים, אלא מעירים, ומלווים אותה שתלך לבד.
ככה היא יודעת שהיא קמה והולכת לעשות פיפי, ולא מחכה שיקחו אותה (או אפילו אולי לא זוכרת בכלל שעשתה).
לגבי להחזיר הטיטול בלילה - אם זה מתאים לכולם, אז אולי לא היה אכפת לי...
לא הבנתי את המשפט האחרוןדבי חיה
היא מתכוונת אם זה מתאיםלילד ולכם ההורים (נראה לי)אמא לשניים
גם אצלי היה מקרה דומהאנונימי (פותח)
והבנתי שהילד עוד לא בשל, החזרתי לו את הטיטול ולקראת הקיץ הורדתי לו והכל הסתדר, הענין הוא לעשות זאת בשיא השלווה והרוגע, לא לכעוס, ולא להרגיש חלילה מאוכזבים ממנו, שירגיש ביטחון עצמי עם הטיטול, ואז בע"ה הכל יסתדר
וא טוען שלא רוצה טיטול חזרה... אז זהו.ניתן לו להמשדבי חיה
יךף ולהרטיב..
יהודית מחכה לתגובה מקצועית ממך!!!דבי חיה
אולי החיתול תחתונים?אנונימי (פותח)
יש תחתוני גמילה שנראים כמו חיתול שגמלתי את הבכורה שלי ונסענו להורים נסיעות ארוכות אז שכנעתי אותה לשים תחתונים שכאלה והיא הסכימה והתייחסה אליהם כמו תחתונים ולא כמו חיתול...מיד שהיינו מגיעים הייתי מחליפה לה...
לדבי חיה.יהודית פוגל
מתקבל הרושם שהוא לא ממש גמול, לא ביום ולא בלילה. הייתי מפרידה לחלוטין בין היום ובין הלילה. ביום הוא אמור לקחת אחריות ואת יכולה להיות נחושה איתו בדבר הזה. העבירי לו מסר ברור שלא תסבלי פשלות במשך היום. בלילה זה ענין של בשלות השלפוחית, וכן, בפירוש כן הייתי מחזירה לו את הטיטול עד שהשלפוחית תבשיל, ולא חושפת אותו לעימותים גם ביום וגם בלילה. אל תדאגי הוא לא יגיע לחופתו בטיטולים. עד גיל 6 הרטבה בלילה נחשבת עדיין לנורמלית לכן חכי בסבלנות. אם הוא ימשיך להרטיב בלילה גם בגיל 8-9 תצטרכי לשקול טיפול ספציפי. בינתיים התרכזי בלאמן אותו בלקיחת אחריות מליאה ביום, ושחייו יהיו שמחים ונעימים ככל האפשר. בהצלחה!
תודה,אשמח להבהיר את עצמידבי חיהאחרונה
ביום הוא לא מפספס!!! אלא שהוא כמעט לא הולך, (די מתאפק במשך היום), מתפספס לו רק אם הוא צוחק בלי גבול (התקפות צחוק שתוקפות אותו לאחרונה). בלילה הוא מרטיב!!! עד כאן ההבהרה.. תודה על התשובה!
באותו נושא של הרטבת לילהבלה

אני גם בדיעה שאצל ילדים מסוימים השלפוחית מבשילה מאוחר יותר. ואז לא חשוב כמה ננסה הם עדיין לא מסוגלים פיזית לשלוט בזה.

השאלה שלי אם יש לכם רעיונות כיצד להסביר להם את זה מבלי לפגוע בדימוי העצמי שלהם.

כתבתי פעם על הנושא הזה - זו דעה קדומהיוקטנה
אני מעתיקה לכאן חלק מההודעה שכתבתי פעם, וגם שמה קישור להודעה המקורית, למי שרוצה לקרוא עוד:

"האמת היא שכל תינוק (בריא) נולד עם שליטה בסוגריו. תינוק בריא יודע לעשות פיפי וקקי, ממש כשהם שהוא נולד עם היכולת לינוק. בעולם המודרני ההורים שמים על הילד חיתול ואינם מודעים ליכולת הזו של התינוק, ובכך מנוונים את המודעות של הילד לצרכיו, ממש כשם שתינוקות שאינם יונקים מאבדים את רפלקס היניקה שלהם עם הזמן.

כשאני נחשפתי ל"שיטת הקשב" (שנקראת כך משום שההורים מקשיבים לצורך של הילדים שלהם להתפנות ומגיבים) חשבתי: "את זה אני מוכרחה לראות בעיניים שלי!". למזלי עמד לרשותי באותה העת התינוק שלי אורי, שהיה אז בן 4 חודשים. התחלתי להשאיר אותו בלי חיתול בשעה שהיינו נמצאים מחוץ לבית, ומדי פעם, כשחשבתי שהוא צריך פיפי או קקי, לקחתי אותו לשיח הקרוב והחזקתי אותו בתנוחה מתאימה. התגובה היתה מיידית! כבר בפעמים הראשונות הוא עשה פיפי או קקי (כשהיה לו), ובתוך יומיים היה כבר ברור שהוא ממש מחכה. למעשה, אפילו אם הוא לא היה באמת צריך פיפי, הוא עשה כמה טיפות, כאילו בשביל לעודד אותי

אחר ואורי היה כבר ילדי השלישי (וכיום אני משתמשת בשיטה גם עם בתי הרביעית), לא הצלחתי מעולם להיות פנויה לגלות את כל הדרכים בהם הילדים מאותתים לי שהם צריכים להתפנות. אני בעצם מיישמת את השיטה בצורה חלקית, ורחל בהחלט עושה חלק מהפיפי בחיתול. קקי - כמעט לעולם לא (זה יותר פשוט כי יש ממש זמנים קבועים, וגם השליטה קלה יותר, כפי שכולנו יודעים ומרגישים). למרות זאת אני מצליחה "לתפוס" כ-50% מהפיפי, ואת השאר היא עושה בחיתול (קל לספור ולדעת, כי אני משתמשת בחיתולי בד). ההרגשה של הצלחה היא מאוד מספקת: "הבנתי מה שהתינוקת שלי רוצה!". הסיפוק של ההבנה גם של הצורך הזה של הילד הוא גדול מאוד, וגם נותן ביטחון ביכולת האימהית שלי בכלל...."

והנה קישור לכל ההודעה המקורית:
Forum/Forum.aspx/t26122#354768

והפואנטה - זה לא הילד, זה בדלל שהידע החשוב הזה אבד, ובכך הילדים מתנוונים ואז נאלצים ללמוד מחדש להקשיב לגופם.
ועדכון להודעה המועתקת:יוקטנהאחרונה
רחל סיימה עם החיתולים במשך היום מגיל שנה וחצי. בלילה עדיין מרטיבה, אם אנחנו לא מתעוררים לקריאה שלה בזמן...
התנהגות מביכה של בת 4 וחציאנונימי (פותח)

בתי הבכורה בת 4 וחצי גילתה משהו חדש ומביך,לאונן.

היא עושה את זה בצורה די בוטה ,שוכבת על הרצפה על הבטן ומתנשפת ועוד.. ונראה לי שזה תאור מספיק..

אנחנו לא יודעים איך להתיחס לענין.

אנחנו פוחדים שהיא תתמכר לזה,או תעשה את זה בפומבי,וגם נראה לי שזה מוציא אותה משלוותה היא מרגישה תחושות נעימות אך מרגישה שדעתי אינה נוחה מהענין(אני מנסה לענין אותה בדברים אחרים כשהיא עושה את זה,מציעה לה סיפור או משחק כתחליף)

מצד שני אולי אם אומר לה בפרוש שזה לא מעשה לענין זה יעשה לה בעיות במיניות בעתיד?(שתרגיש שזה דבר מגונה)

מה עושים?

אשמח לשמוע את דעתכם ואשמח מאד אם יהודית תגיב.

בדויה היקרהיהודית פוגל
אני מבינה שאתם מאוד מובכים ואפילו מפוחדים. ובכן, זוהי התנהגות נורמטיבית למדי בגיל הזה. אעפי"כ לא נעים כמובן לחוות אותה. את עושה נכון כשאת מנסה להסיח את דעתה. מה עוד את יכולה לעשות? ובכן צריך לבדוק אם הכל בסדר בחיים שלה. האם נולדו אח או אחות? האם הזוגיות של ההורים טובה? כי אוננות היא מעיין נחמה בגיל הזה, כמו מוצץ או אצבע. קרוב לודאי שזה יעבור, השתדלי מאוד לטפטף לה שלמרות שזה מאוד נעים לה, לא עושים את זה בפומבי. כמו לחטט באף וכו'. את מכירה את הבנים הקטנים שכל הזמן אוחזים באיבר המין שלהם? כמעט תמיד הם מוטרדים ממשהוא, קשה להם בחברה או בלימודים וזוהי הנחמה שלהם. בסוף זה עובר, הפומביות לפחות. חיזקיו ואימצי.
כמו שזה נראהאנונימי (פותח)אחרונה
הכל מצוין בחיים שלה,לא נולד אח הזוגיות של ההורים שלה נפלאה..
חברות יש לה והיא מאד שמחה ללכת לגן.
היא פשוט מאד נהנית לעשות את זה..ואני תוהה אם לסייג את הענין רק ללא לעשות את זה בחברת אנשים כי אתמול היא שכבה במיטתה לפני השינה ועשתה את זה זמן ארוך..וזה גם נראה לי כמו משהו לא מוצלח אפילו כשאין אנשים,אז איך אני מסבירה למה זה לא טוב גם אם אין אנשים בסביבה?
ברשותך מצטרפת ליהודיתיוקטנה
הייתי אומרת לה שלא נעים לאנשים לראות את זה, שזה משהו שעושים לבד. עם ילדים עובד מסר קצר וקליט - כמו בפרסומות
הורותאנונימי (פותח)
ביתי בת ה-5 נוגעת לאחרונה המון בטוסיק גם ליד אנשים. ניסינו לדבר איתה אך היא תפסה שהעניין מטריד אתנו והתופעה גברה אשמח לקבל עצה 
כדאי לבדוק תולעים..אנונימי (פותח)
לא תמיד זה כואב אבל זה מציק ואצל בנות יכול להיות בכמה מקומות..זה מציק ומגרד לפעמים, יש טיפול פשוט מאד - תרופתי..שווה לבדוק.
תגובהאנונימי (פותח)
העניין נבדק וטופל הבאנו לה וורמוקס . זה לא זה . היא פשוט נהנית מזה וגם מהתשומת לב שהיא מקבלת בעקבות זה
הייתי פשוט מבקשת ממנהיוקטנה
שלא תעשה את זה ליד אנשים. הייתי אומרת לה שזה לא נעים לאנשים לראות, ושהיא יכולה לעשות את זה לבד. אם המסר לא היה עובר, הייתי לוקחת אותה לחדר אחר, ומבקשת ממנה שתישאר שם עד שהיא מסיימת, ויוצאת (ומשאירה את הדלת פתוחה - זה לא אמור להיות עונש). כך שוב ושוב (בלי כעס).
אין מה "לדבר", כמו שאין מה לדבר על החלפת כלים בשריים וחלביים - מסר קצר וקליט, ואם לא נקלט, אז עשיה קצרה וקליטה (בלי כעס).
לדעתי,אנונימי (פותח)
אופס, קפץאנונימי (פותח)אחרונה
לדעתי כל תגובה רק מגבירה את העיסוק ותשומת הלב לילדה, וזה בעצם מה שהילדה רוצה...
כדאי לא להתייחס לזה וזה פשוט יפסק כי הילדה תבין שהיא לא משיגה מכך כלום.

משהו  מעניין שראיתי...אנונימי (פותח)
מדובר בפרוייקט שממוקם בצפון הנגב מאחורי מיתר וסמוך ליישוב הבדואי חורה.
עלייה לקרקע סביר להניח תהיה בעוד כשנה וחצי.
3000 דונם שממוקמם ליד מאחז בדואי במטרה לפנות אותו וליישב את הנגב,יש תוכנית פעולה בעידוד המדינה (חלקי).
גילאים 19-24 חלקם נשואים וחלקם רווקים במטרה להביא כמה שיותר נשואים על מנת ליצור גרעין קשה במקום..
הפרוייקט מרוכז דרך עמותת "אור" שיש לה כבר ניסיון טוב בהקמת יישובים.
בעניין התחבורה ציבורית,היישוב יוקם 5 דק´ ממיתר,ששם יש אוטובוסים זמינים מאוד לבאר שבע מה שלוקח כמו 10 דק´ נסיעה.
עליך לקחת בחשבון את היציאה מהיישוב,הועלו כמה פיתרונות אך הפיתרון של תחבורה ציבורית ליישוב וממנו לא תיושם מאחר ואיננה אפשרית בשלב זה עדיין מאחר וזה לא יהיה כלכלי ל"מטרופולין".
מוזמנ/ת לקחת חלק פעיל בעניין.
אשמח לשמוע ממך ואף לענות על שאלות.
על מנת ליצור קשר טלפוני אנא צרו/י איתם קשר מאחר והם המרכזים של הגרעין.
עוז-054-6535244
שמעון-054-6801595
שי-052-8537365
noamtzu@gmail.com

אחרי החגיםאנונימי (פותח)
נסגר הפורום?< כולם יצאו לחופש בחגים?
כשהילדים היו בביתאדרתאחרונה
לא היה זמן להיכנס לכאן.
יש לי שאלה...אני...=)
אני חונכת ילד בן 12 (חינוך מיוחד).
כשהתחלתי לעבוד איתו נהנתי מאוד והיה לי ממש כיף איתו.
בזמן האחרון, הוא נוגע כל הזמן באיבר המין שלו, אבל כל הזמן... וזה ממש ממש מרתיע אותי מלהיות איתו....
שמתי לב שזה קורה לו הרבה פעמים כשהוא מתרגש (ממשחק או משהו..), אבל זה קורה לו גם סתם ככה..
מה עושים??? זה ממש מגעיל אותי.... כבר ממש קשה לי לבוא אליו.....
האם זה קשור אליי (בגלל שאני חונכת ולא חונך)?
התופעה מוכרת לכם?
מה עושים? מה אומרים לו?
 
אשמח לשמוע מכם....
האם אין לך ליווי מקצועי?יוקטנה
זו שאלה שהייתי מפנה אל הממונים והאחראים על הפרוייקט. אני בטוחה שגם אם הם לא יודעים, יש להם מלווה מקצועי שניתן לשאול אותו. הייתי גם מפנה את תשומת לב ההורים ומתייעצת איתם.
אני לא יודעת בדיוק מה הבעיה של הילד שאת חונכת, אבל לי נשמע שזה שלב מתאים להתפתחותו לפי הגיל, לא? השאלה היא איך להתמודד, ואני בטוחה שיש מי שיכול לתת לך (ולהורים) את הכלים המתאימים. בשביל זה בדיוק קיימים אנשי מקצוע שמלווים ילדים ופרוייקטים כאלה.
חונכותיהודית פוגלאחרונה
יזמי שיחה. התחילי בשאלה: אני יכולה לבקש ממך משהוא? והמשיכי בהסבר כי אין לנגוע בפרהסיה במקומות הפרטיים שלנו זה לא נעים לך מאוד לא נעים. אימרי בעדינות כי אם הוא לא יפסיק עם זה יתכן ולא תוכלי להיות החונכת שלו. הוא צריך להבין כי זה כמו לעשות את הצרכים ברשות הרבים. אדם לומד את הנהלים הנכונים בענין זה, אז גם את זה הוא יכול ללמוד. היי אוהבת אבל תקיפה. אם אפשר הציעי מילת קוד כאשר הוא שוכח את עצמו ונוגע, הקוד ישמש כתזכורת להפסיק מיד. כמובן שבטיפול יסודי אולי צריך לזהות את ההתפתחות הריגשית שלו, את הדימוי העצמי שלו וכו'. אבל זה לא התפקיד שלך. את יכולה להיעזר בעצוב התנהגותי כמו שכתבתי לעייל. בהצלחה!
תזונה לתינוקת בת20 חודשיםאנונימי (פותח)
מה מומלץ כתזונה לתינוקת בת 20 חודש שמסרבת לאכול.
להציע הרבה פירות, לדעתייוקטנה
אם לא יציעו לה "שטויות" (קרקרים, עוגיות...), היא כנראה תאכל מה שטוב לה.
פשוט לא להתייאש ממנהאנונימי (פותח)
לא להתייאש ולתת חטיפים במקום אוכל

ילד לא מרעיב את עצמו והיא קטנה וצריך להתאים את האוכל אליה ולא אותה אל זמני הארוחה , זאת אומרת כשאת מגלה שהיא מחפשת משהו לאכול, זה הזמן להציע אוכל ממש ולא חטיף.
תינוקת המסרבת לאכוליהודית פוגלאחרונה
הרי היא בכל זאת אוכלת לא? אחרת איך היא מתקיימת? עשי רשימה כמה ימים מה היא אכלה ואולי תופתעי לטובה. כאשר תצליחי להירגע יתכן והיא תתחיל לאותת לך מה היא מוכנה לאכול ולאכול טוב ומה לא. מאוד דוגלת בשיטה היום שאומרת יש הרבה אוכל זמין, היא תאכל כאשר תהיה רעבה. גם רצוי להשאיר את האכילה כחויה טובה ולא כמשהוא מעצבן. קראי ספר על תזונת תינוקות וילדים יש הרבה טובים בשוק. בהצלחה!
מה עושים?אנונימי (פותח)

מה עושים עם ילד בן שנה ו4 חוד' שסורט או צובט גם כשאומרים לו לא כי זה כואב והוא ממשיך? בעלי חושב שמענישים או לומר לו עונש ולהרחיק אותו או אם זה מוגזם שמים אותו בלול ל2-3 דקות לי לא נראה שנותנים עונש בגיל כזה זה נראה לי מושג מפחיד ואם אי אפשר להרחיק את כיסא האוכל לדוגמא באמצע נסיעה מה עושים? זה נשמע מצחיק שאלות כאלו אבל אני לא רוצה לגרום נזק לילד. ובאמת רוצה לדעת מה הדרך הנכונה להתנהג עם ילד בגיל הנ"ל

עוד שאלה: אני קוראת לו בפארק והוא ממש לא מתייחס בורח למרחקים או אם יש כלב ענק שבאמת צריך להזהר מפניו וכמובן הוא רודף אחריו אני קוראת לו וכאילו אין אמא איך גורמים לו שיקשיב?

תודה לכם

הוא לא ילד. הוא עדין תינוק, ומגלה עולם.ריבק
לדעתי, כדאי שיכיר את המילה-לא! נו נו נו...,אולי נזיפה בעינים, ולא יותר מזה.
עונש לא נותנים בגיל כזה,בדר"כ רק ילדים בכורים זוכים לעונשים כאלו ואחרים, ובילדים הבאים במשפחה, ההורים מקבלים פרופורציה, ויודעים להבליג יותר, להתעלם כשצריך ,ולא לעשות מהצביטה שהוא נותן-לדוגמא,טראסק גדול. יתכן והוא רואה את תגובתך הנדהמת מן הצביטה וזה משעשע אותו. לכן הוא יחזור על זה כי זה דרמטי בשבילו.
באותה הסירה...ananas
הבן שלי בן שנה ו3 חודשים, ופשוט גיליתי לפני כמה זמן שלשבת ולשחק איתו על הרצפה זה פשוט מסוכן! מה שעשיתי זה היה פשוט התרחקות- לא נכנסתי לטווח שלו. וכשהוא על הידיים- אז להזהר כמה שיותר ולהוריד ברגע שמתחיל להציק. אחרי שבועיים ככה הוא די הפסיק עם זה. עכשיו זה ממש השתפר, אם כי לפעמים הוא עדיין שורט\צובט\נושך. ולדעתי עונש קטן כשהוא עובר את הגבולות בהחלט עוזר לו להבין, אבל אני מבינה שיש הרבה שיחלקו עלי.
אה, ועוד טיפ- להקפיד לגזור לו ציפורניים בזמן! זה מפחית את השריטות בצורה משמעותית. אני משתדלת לגזור כל שישה ימים, או ביום קבוע בשבוע- בלי לפספס.

לגבי המשמעת- הוא עוד קטן, ולכן לא עדיין צריך אמא\אבא. אם זה מסוכן- אז תופסים אותו פיזית ולא נותנים לו להגיע, אפילו אם הוא משתולל. ואם הוא ירצה לקפוץ מהגג של עזריאלי מה תעשי? תמנעי בכל דרך. אז גם פה...

שיהיה ב"הצלחה לכולנו!
צודקת עונש בגיל הזה לא מתאיםאנונימי (פותח)
הוא פשוט קטן מידי.
נכון בגינה צריך איתם 80 עיניים ולהיות כל הזמן לידם, כן עדיין החוש לסכנה לא ממש מפותח ועם כל הכבוד הוא עוד לא בגיל שמבין לשמוע בקול אמא

צריך פשוט להרים אותו ולקחת אותו מהמקום אל המקום הרצוי לך.

לגבי שריטות צביטות וכו', להרחיק את ידו, לא לתת לו להכאיב לאחר וכן להגיד זה כואב ואסור, נסי להעסיק אותו בדברים אחרים, יכול להיות שזה נסיון שלו לתשומת לב או משיעמום.

בעיקרון בגיל הזה צריך פשוט לנווט אותם למחוזות הטובים ופחות לכעוס ולנזוף ובטח לא עונשים , הוא קטן מידי בשביל להפנים את הקשר בין העונש למעשה, וזה בהחלט גורם נזקים.

בהצלחה וגמר חתימה טובה.
משמעת - לט.ג.יהודית פוגלאחרונה
הילד בעצם בודק את הנפרדות שלו ממך. תינוק מרגיש בזמן הראשון כחלק בלתי נפרד מאימו, ובמהלך השנתיים הראשונות עליו לבצע נפרדות כדי לפתח את אישיותו הוא. הדרך הנכונה היא לא לדבר אליו הרבה אלא לעשות! אם הוא נושך או שורט להחזיק בו עד שיבין ויפסיק, לא נאומים! בפארק, אם את רוצה אותו גשי אליו, הרימי אותו וקחי אותו לאן שאת רוצה. ככל שתדברי פחות ותעשי יותר המסרים יעברו אליו. ברור שאין הכוונה להפסיק לדבר ע ם הילד, אלא אל הילד. כמובן שתמשיכי לתווך לו את העולם ולהעשיר את הידע שלו ואת היכולות השפתיות שלו כיש ה' הטובה עליך. בהצלחה!