ילד בן שנה וחודשיים שאוכל הרבה מאוד.
בטיפת חלב אמרו שזה בסדר גמור, הוא במשקל ממוצע - בדיוק לפי הגרף, והוא מוציא הרבה אנרגיה, ועושה המון טיטולים...
אבל זה נראה לי חריג, אני פוחדת. הוא מסוגל לאכול ארוחת בוקר לחמניה עגולה, חצי עגבניה, יוגורט... ארוחת צהריים - כמו מבוגרים! הוא פשוט אוהב לאכול!
נתקלתם?
תיצרי מציאות שאת איתם אבל הם משחקים לבד
שימי לב עד עכשיו כל הזמן העסקת אותם אז אי אפשר בבת אחת לצפות שגם בלעדיך ישחקו ויעסיקו את עצמם
תתחילי מלהיות איתם ולא להעסיק אותם, פשוט להיות בלי לעשות, כשיפנו אליך שמשעמם תפני אותם לצורות תעסוקה אפשריות, אבל אל תתשתפי בתעסוקות הללו, למשל אתם יכולים לשחק בלגו, לצייר לשחק בבות בכלי מטבח וכו'
מטרתך אינה שיסתדרו בלעדיך כי את אמא שלהם ועד 120 ירצו בשיתפוך מה שמשתנה זה המינון, אז מ100% בטח צריך לרדת וכדאי בהדרגה עד שתגיעי למצב שמתאים לך, כמובן יש ימים שיותר/פחות וכו'
גם לי יש גילאים דומים והם יודעים להעסיק את עצמם.
שלום לכולם,
אני חדשה בפורום וצריכה את עזרתכם
יש לי תינוק בין חודש וחצי שנולד במשקל קטן 2360
בהתחלה ניסיתי הנקה לא כל כך הצליח כי הוא קטן ולא הצליח לינוק אז שאבתי לו רוב הזמן
עכשיו שהוא במשקל שלוש וקצת הוא מצליח אבל אין לי מספיק אני יכולה להניק אותו 3 שעות והוא יהיה רעב ויבכה כאילו לא אכל כלום אני משלבת לו את זה עם מטרנה כי הילד לא רגוע בגלל זה הפסקתי גם בגלל שנפצעתי בפיטמות אני מבקשת את עזרתכם מה אפשר לעשות אני חסרת אונים מנסה בכל הכוח להניק הוא לא שבע מזה ואין לי מספיק
אודה על עזרתכם
אני מאחלת שתצליחו להגיע להנקה מלאה בקלות!בתי המתוקה בת כמעט 9 חודשים יונקת ואוכלת מעט מוצקים. אני מרגישה הכמות החלב קטנה ולא מספיקה (כבר אין לי כח להניק) משתבש לי גם ככה כל היום (היא איתי בבית)
היא לא מוכנה לאכול תחליף חלב כך שאין לי אפשרות להביא לה דייסה עם תחליף - ניסיתי היא פשוט נגעלת.
גם חלב שאוב היא לא אוהבת.
מה נאמר פשוט מפונקת....
בקיצור: איך אפשר להכין דייסה מספיק מזינה גם בלי תחליף חלב?
האם זה אפשרי?
אודה לתשובותיכם המלומדות!
היא פשוט יודעת מה טוב.שלום,
ילדתי לפנהי 4 חודשים ובתי הגדולה-בת שנה ועשרה חד' מתחילה לעשות דברים בכוונה-למשל: להכות את הקטנה, להוציא לה את המוצץ, לשפוך את האוכל שנותר אחרי שסיימה לאכול ועוד. אחרי שהיא עושה מעשה כזה היא עושה ביד תנועה של אסור, נו נו נו ומחייכת כאשר אני "כועסת "עליה ואומרת לה שלא עשים כך.
מה לעשות? האם זה דרך לקבל תשומת לב ואפילו שלילית?
יש לציין שהיינו מאטושפזים עם הקטנה בחודשיים האחרוני.
תודה על העזרה!
מה קרה עם הגדולה במשך החודשיים הנ"ל?
אצלנו דווקא הקטנה מכה ומציקה לגדולה. היא יודעת שהחיוך שלה ממיס אותנו ומשתמשת בו בכל פעם שהיא עושה משהו אסור.
לפעוטות בגיל הזה - ובכלל - מעשים טובים יותר מדיבורים. זאת אומרת, צריך להסביר לה שאסור להרביץ לתינוקת הקטנה ולהרחיק אותה פיזית בכל פעם.
בד בבד עם תגובה מיידית ואפס סובלנות להצקות לקטנה, נסי לשלב אותה בטיפול בה כמה שיותר. שתביא את הטיטול, שתתן לה נשיקה, שתרחץ לה את המוצץ - כל מה שהיא מסוגלת לבצע. להחמיא לה על התנהגות טובה (לא תמיד היא מכה אותה?!) ולקבל שפעם ב....היא תציק לה באיזשהוא אופן. התגובה שלכם צריכה להיות אחידה ועקבית (את לא יודעת כמה זה הרסני כשבעלי, למשל, מצחקק כשהקטנה נשכה את הגדולה, ורק בגלל שהיא חייכה את החיוך שלה).
בס''ד
אזרח מתוסכל-עמוס אשרוב:
בושה וחרפה לעם מדושני עונג כאשר הפכנו לעבדים לטובת כותרות של עגל הזהב,האח הגדול,בובליל ושאר בלבולי ראש,שכל ולב.
איך הפכנו לשפוטים של בזיון העם הנבחר שבוחר לכלות כל ערב,לילה ויום שעות כה רבות מול תעשיית הבל הרוח וגסות הנפש,שזורעת בנו מערכת "החינוך המשלים" המביטה בנו מחדר הסלון במקרה הטוב ומכל חדרי השינה במקרה הגרוע.
האם לסדום היינו לעמורה דמינו שאל אז הנביא וכמה לצערנו זה נכון היום.
על מה נתפלא?נשאל ולא נבין?האח לא נדע לעצור?להתבונן?
להזהיר?להצהיר?ולהתריע.
מה עושים אנו במו ידינו,מה מעוללים אנו לילדינו,מה אנחנו מעבירים לדור הצעיר.
כלום לא רציני!שום דבר לא חשוב!החיים הם סתם תמונות של מרקע ותעשיית טעם רקוב,זבל דל שהגיע הנה מעבר לים.
מה חטאנו ומה פשענו על מה לנו לספוג את שפע התוצרת של השואה התרבותית הזו שאולי מתאימה לבני התשחורת בארצות אמריקה ולבני היבשת של אירופה.
אבל בטוח לא לנו לעם שיש לו כישרונות לייצר תרבות מקורית,לצרוך ולהעביר מסרים אמיתיים שמשמשים כאבן שואבת לעמים אחרים.
למה שכחנו מאין באנו ולאן אנו ממשיכים בדרך מיוחדת,עם מטרה מוגדרת שמתאימה לנו כאן בארץ,בקיבוץ הגלויות המיוחד של תרבויות מגוונות עם שלל עדות שונות,איזה פסיפס מיוחד עם מכנה משותף כה רחב.
מה אנחנו מתפלאים על מפולת של בורסה,כספים ומטבע זר שמאבדים מערכם 10%-20%-40%-60%-ו 80%-עסקים שמושתתים על הון שלא שייך להם.
זה לא מתאים לנו כך זה עובד בנכר,בגולה אצל העמים האחרים.
אבל כשאנחנו מתנהגים כמוהם ומנסים לחכות אותם אנו מעכלים את התרבות הקלוקלת שלהם אז מה הפלא שגם אנחנו פתאום כמוהם סובלים וגם אצלנו פתאום הבורסה מתמוטטת וקופות הגמל מאבדים מערכן ואי אפשר לסמוך על אף אחד אפילו אלי ההון שלנו שחושבים שאפשר לעשות כסף גדול ובאופן קל בנכר גם הם אוכלים אותה בגדול.ראה ערך:לב לבייב,אפריקה ישראל,אדון תשובה,משפחת דנקנר.............
לפני שיהיה מאוחר אנחנו חייבים לחזור למקורות להיצמד לתפריט שלנו,לנגן בתווים שלנו ולא לשכוח שאין כמו העם היהודי שיודע להיות מקורי,להצליח,לבנות ולהראות דוגמא לחיקוי והצלחה מה היא?
לתגובות-amos_asheroV@WALLA.COM
חייבת עזרה דחוף!!
בני המתוק מגיע כל יום מהמעון לקראת השעה 4. הוא קצת משחק עם עצמו, קצת מטפס על כל דבר אפשרי וכמובן- קצת מתבכיין. ואז עולה לי השאלה: מה עושים??? מצד אחד, לא רוצה להחזיק על הידיים- אין לי כח וגם לא רוצה שיתרגל.. מצד שני, איך אפשר לשחק איתו? הוא לא מתעניין עדיין בסיפורים (קצת משחקים עם בובות אצבע.) וכשאני מביאה לו משחק הוא קצת מכניס לפה ושוב מתבכיין.
בקיצור- איך משחקים עם תינוק בן 9 חודשים??
אני נואשת..
לאורך כל ילדותי,
כשאמא שלי כעסה עלינו - כמובן מלבד הכעס הרגעי, היא היתה מפסיקה לדבר איתנו, במקום זה היא היתה עושה "פרצוף". אני לא זוכרת איך זה היה מסתיים, בטח שלא בשיחה או בחיבוק/נשיקה. כנראה שהיה פשוט מתמסמס בשגרת הבית....עד לפעם הבאה.
לצערי, שמתי לב שעשיתי את זה עם הגדולה כבר כמה פעמים. היום היה קשה להתכונן לגן והגדולה החלה לבכות כי שאלתי אותה איפה הנעליים שלה....שלחתי אותה לחדר, ואנחנו "לא מדברות" כרגע. המצב כל כך מגוחך מצד אחד, מצד שני אני עדיין זוכרת היטב איך הרגיש כשאמא מתעלמת. מצד שלישי אני לא יודעת איך לגשת אליה.
הרי היא בעצם לא עשתה שום דבר רע, זו אני שאיבדתי את הסבלנות (לא סובלת כשבוכים "סתם", סה"כ הבוקר התנהל על מי מנוחות, כרגיל).
בד"כ אנחנו מדברות ומלבנות כשיש אי הסכמה, אני מסבירה למה אני כועסת והיא מסבירה את התנהגותה, אבל לא תמיד מצליח לי להיות אמא כזו. לפעמים אני פשוט כועסת, וכדי שזה לא יסלים אני הולכת לחדר או שולחת אותה.
אני לא רוצה להיות אמא שמתנתקת ועושה פרצופים.
המתוקה בת 4, נבונה ורגישה מאוד (וממהרת להעלב....בוכה כשבת השנתיים אומרת לה שהיא קטנה, למשל).
כשאני כועסת על הבן שלי הוא לא יודע איך לאכול את זה ומגיב קשות
אם הייתי כועסת בצורה אחרת . אז הוא היה מקבל את זה בצורה אחרת.
א' לכעוס מתוך אילוץ ולא מתוך עצבים. לכעוס מתוך זעם ולחץ משדר לילד שאתה חלש ומתוח ומנגד שאתה מסוכן.
ב' להתמקד בנושא הדרוש טיפול. ולסיים בזריזות.
ג' בסיום התהליך לחבק, לחייך, ולומר מילה טובה. כדי שהוא יבין "נהגתי לא כשורה. ואסור לעשות את זה. אבל אבא אוהב אותי. והעניין הסתיים"
איך מתמודדים, מול הילד, כאשר קרה ולא הצלחנו להפגין שיקול דעת, והגבנו בלי לחשוב ובלי לנשום עמוק קודם. כי בתיאוריה ברור איך צריך לנהוג, אבל לא ברור איך נוהגים כשנוהגים אחרת. העבודה העצמית שלי מול עצמית ברורה לי, מה העבודה מול הילד? מה הגבול של השיתוף שלה בעבודה העצמית שלי? לא רק בגילה, אלא בכלל.
בסופו של דבר שוחחנו ארוכות על הנושא ועל מה שקרה, כמה שעות טובות אחרי. נתתי לה להוביל את השיחה ולפרוק קצת, מצידי הבעתי רצון לא לכעוס יותר, אבל הסברתי לה שזה לא אפשרי. שאמא עוד תכעס, ועוד תצעק - אבל תמיד תמיד אוהבת. היא מצידה פרקה את הרגשות שלה, ואני מקווה שבפעם הבאה יקח לי פחות זמן לדבר איתה על זה. מה שכן היא נתנה לי ציון "עובר" - את כועסת הרבה פחות מפעם!
א. וזה חשוב!! אל תהיו בעצבים אמיתים תשדרו עצבים אבל אל תתעצבנו על 'אמת'..ילד מרגיש כאלה דברים ילדיםקטניםבפרט!
ב.אחרי שהתעצבנת עליו שלחת לחדר וכו' תלכי תלבני את הנושא כי זה לא בריא וטוב להשאיר כאלה דברים פתוחים ולא סגורים זה יכול להשאיר משקעים וזכרונות וכו' לילד אז כדאי לפתור את זה כמה שיותר מהר בעדינות ובשכל....
ג.עבודה עצמאית אתם ההורים דוג' אישית לילד!!אל תשכחו את זה אתם המחנכים מורי הדרך מולכים לו לאן הוא ילך ויעשה...תעבדו על הסבלנות שלכם! כן גם ההורים לא מושלמים בניגוד לדיעות של הרבה מכם....
אתם לא רוצים שהילד שלכם יגדל מפונק דרשני וכו' ובד"כ כל התנהגות לךא טובה של הילד זה מראה מה ההורה שידר לו וחינך אותו איך שהילד נראה ככה זה 90% ההורה! אם אתה דורש משו מילדך קודם דרוש אותו מעצמך וקיים אותו אח"כ דרוש!
שלום לכולם!
התינוק שלי עוד מעט בן 3 חודשים, ורק יונק.
יום אחד בשבוע אני לומדת כל היום, יוצאת מוקדם וחוזרת מאוחר (6-7 בבוקר על 11-12 בלילה).
בפעמים הראשונים הוא אכל מהבקבוק (חלב שאוב לא פורמולה), אבל עכשיו הוא מסרב לבקבוק
ואני ובעלי חסרי אונים (הוא רוב היום שומר עליו).
יש למישהו איזהו שהוא עצה???
תודה
אם אין לך עצות מעשיות - אז בשביל מה את כותבת, סתם כדי לעשות לה
על המצפון???
לרונית, בכל גיל וככל שהתינוק נעשה גדול יותר המעבר לבקבוק קשה.
יתכן שהחום של הבקבוק לא התאים לו, אולי היה צריך יותר לחמם.
אולי הפטמה של הבקבוק. לא מתאימה (זרימה חלשה/חזקה מדי)
אולי צריך להחזיק אותו בצורת הנקה ואז לנסות להאכיל אותו.
בכל אופן עם הרבה סבלנות ואורך רוח גם העקשן שבתינוקות לומד לאכול גם מבקבוק.
המון המון בהצלחה!!
נפתלי בן גילה רחל שטרית שנפצע לפני חצי- שנה בפיגוע בספריה של 'מרכז הרב' טס לניתוח בחו"ל ויחזור בעז"ה עוד כחודש {ר"ח כסליו} נא להתפלל לרפואתו ולהצלחת הניתוח
מצבו ב"ה משתפר ולא מחמיר!
{ע"פ פסיקת הרב אבינר אפשר להתפלל ולהזכיר ב'רפאנו' בתפילת 18 גם חולים הנמצאים בשיקום זמן ארוך {ולא רק כאלה שטסים לניתוח} ע"מ שתהיה להם "רפואה במהרה"
פרק תהילים:
א שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת:
אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים-- מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי.
ב עֶזְרִי, מֵעִם יְהוָה-- עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
ג אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ; אַל-יָנוּם, שֹׁמְרֶךָ.
ד הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן-- שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל.
ה יְהוָה שֹׁמְרֶךָ; יְהוָה צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ.
ו יוֹמָם, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה; וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.
ז יְהוָה, יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע: יִשְׁמֹר, אֶת-נַפְשֶׁךָ.
ח יְהוָה, יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ-- מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם.
מספיק ל-3 מנשאים.
האתר באנגלית, אבל ההוראות בוידאו מאוד ברורות.
http://www.mamatoto.org/Default.aspx?tabid=173
בס"ד
מי שמסתובב בין הפורומים פה רואה מיד פעם בקשות לתפילה על כל מיני אנשים (קרוב משפחה או מישהו ששמעו שהוא זקוק לתפילה).
עלתה מחשבה לפתוח פורום שבו יהיו מרוכזים כל השמות לתפילה, וגם נוכל לחלק את ספר התהילים על מנת לסיים ספר או יותר בכל יום.
נחלק כל יום / פעם בשבוע / כל 40 יום. (ניראה על פי הביקוש)
תיהיה אפשרות לכתוב שמות שזקוקים לתפילה לכל דבר (זיוג, זרע בר קיימא, לידה קלה, רפו"ש וכו').
יש אפשרות שנכרז את כל הרווקים לתפילה של 40 יום, שוב, תלוי בביקוש.
כל אחד יכול לכתוב שמות.
שימו לב!
כל אחד שרושם שם / שמות חייב לקחת פרקים לקריאה!!
נשמח לתגובות.
אני גם בדיעה שאצל ילדים מסוימים השלפוחית מבשילה מאוחר יותר. ואז לא חשוב כמה ננסה הם עדיין לא מסוגלים פיזית לשלוט בזה.
השאלה שלי אם יש לכם רעיונות כיצד להסביר להם את זה מבלי לפגוע בדימוי העצמי שלהם.
בתי הבכורה בת 4 וחצי גילתה משהו חדש ומביך,לאונן.
היא עושה את זה בצורה די בוטה ,שוכבת על הרצפה על הבטן ומתנשפת ועוד.. ונראה לי שזה תאור מספיק..
אנחנו לא יודעים איך להתיחס לענין.
אנחנו פוחדים שהיא תתמכר לזה,או תעשה את זה בפומבי,וגם נראה לי שזה מוציא אותה משלוותה היא מרגישה תחושות נעימות אך מרגישה שדעתי אינה נוחה מהענין(אני מנסה לענין אותה בדברים אחרים כשהיא עושה את זה,מציעה לה סיפור או משחק כתחליף)
מצד שני אולי אם אומר לה בפרוש שזה לא מעשה לענין זה יעשה לה בעיות במיניות בעתיד?(שתרגיש שזה דבר מגונה)
מה עושים?
אשמח לשמוע את דעתכם ואשמח מאד אם יהודית תגיב.
