כוירטואלית, את נשמעת צעירה לחלוטין,אם כי בעלת נסיון וחכמת חיים. 

אני לא זוכרת בדיוק למה, אבל זה נשמע כל כך טבעי לתת ואותה אחות טוענת שזה ממש לא בריא.
ובקשר לחלב פרה - גם אני חושבת שזה לא בריא ובכלל שני ילדים שלי רגישים לחלב פרה (לאחד לא עשיתי בדיקה).
ואני חושבת שזה גם באופן כללי לא בריא כי זה לא מתעכל טוב, אבל מה לעשות שזה מה שנפוץ?! אם חלב עיזים היה זול יותר הייתי מאוד שמחה...

בקשר לאוכל מגיל 3 חודשים - אני לא נותנת מיד בצורה מלאה אלא שלב אחרי שלב וככה הם מתרגלים לטעם ונראה לי שככל שהגיל עולה קשה להם להתרגל.
אני עוד לא הבנתי מה הבעיה להתחיל מוקדם?אני מתכוונת לירקות ופירות שאינם נחשבים בעייתיים - לא אפרסק ולא משמשים, גם בננה זה לא כ"כ טוב, אבל תפוח, אגס וכו...

איני מצטרפת להנהלת האתר אלא מקווה לענות על שאלות החברים בפורום ונתב את הפונים לכיוון המתאים בעזרת מידע שאני ועמיתי אמונים עליו.

אשמח לשאלות.

אורלי נעמה

שבוע טוב

יכול להיות שהיא פשוט אנינת טעם או שסתם מתחשק לה משהו לתקופה מסוימת...

או שהיא רואה אוכל אצל ילדים אחרים ומקנאה בהם.

לדעתי תני לה, רק חשוב להבהיר לה איך מבקשים:

את לא אוהבת את מה שהבאתי לך? תחזרי הביתה ותגידי לי, ואני אכין משהו אחר. רק אל תתחילי לעשות לי סצינות- לא אוכלת וכדו'. למה לי לשמוע זאת בעקיפין? דברי ישירות ואתן לך! (כמובן אם זה בגדר הסביר)

בכל פעם ששמתי ממרח אחר שאינו שוקולד הכריך היה חוזר הביתה בשלמותו לבתי היקרה לא הפריע לצום עד השעה 2 ניסינו טבלאות ושיטות שונות ומשונות וכלום לא הלך עד שמצאנו פתרון שהיה מוסכם כריך עם חביתה או סלט ביצים אמנם אני קמה רבע שעה מוקדם יותר אבל כל שאר הפתרונות לא צלחו גם ביצה כל יום לא נראה לי מוצלח במיוחד אז בסוף יצא יום ביצה יום שוקולד...לצערי...

נ.ב- גם את הממרח חרובים היא לא הסכימה לאכול ומיד "עלתה" על זה שזה לא שוקולד...

הכי כבר מספיק גדולה כדי שיהיה אפשר לדבר איתה.

מה עושים עם ילד בגיל כמעט שנתיים שעושה כך..?

אותו דבר בדיוק - אם אין שוקולד בפיתה -> היא חוזרת כלעומת שבאה..

נכון , אני חושבת שבתי בת השלוש במאבקי כח איתי, אך אני לא יודעת אך לצאת מזה/ להתמודד.

מה הכוונה "לא להכנע לה"?

,לשים ממרחים שונים בלחם ולראות את זה חוזר כל יום הביתה?

או לשים רק שוקולד בלחם?

דרך אגב הסברתי לה שאי-אפשר כל יום שוקולד ואני מסכימה פעמיים בשבוע , אך היא אינה מסכימה ורוצה רק ממרח שוקולד

ואם לא ,אז היא לא תאכל כלום..

אצלי זה לא עניין של מאבק כח. אני לא נותנת "כי זה ממתק, וזה אוכל שלא מתאים למשפחה שלנו" - ככה אני מסבירה. כמובן, יש מתוקים, אבל בטוב טעם, ובמידה שמתאימה למה שקבענו (בעלי ואני) שנכון למשפחה שלנו. זה בכלל לא עניין של מאבק כח, אלא של שמירה על בריאות הילדים, וככה זה גם מתקבל. כמו שחברה ששמעה הרצאה ברדיו קול חי סיפרה לי: כמו שאין מאבקי כח בנושא כלים בשריים חלביים, כי זה ברור לנו בצורה פנימית ואנחנו משדרים את זה לילדים, באותה מידה לקבל החלטה פנימית על הנושא הזה!

ואת מאבקי הכח תשאירו לענייני אמבטיה, תסרוקות, בגדים, סיגור החדר... ;) כטוב בעיני הילדה! ;)

ולגבי הרעב - ילד רעב אוכל מה שיש לו. אין ילד שיגיע לתת תזונה, כל עוד יש לו אוכל בהישג יד, ואפילו יהיה האוכל הזה גזר או עגבניה, "לא עלינו" ;)

והבן הגדול שלי בן 6. כן, שרדתי עד עכשיו...
אני פשוט מסבירה לילדים ששוקולד זה ממתק, הפתעה וכו.. הם מקבלים את זה בתור פרס ולא בתור ממרח.
הילדים שלי בוחרים דברים אחרים: חומוס (אפשר עם עגבניה), מיונז עם מלפפון חמוץ,גבינה עם זיתים, טחינה (גם גולמית...), מרגרינה וכו...
אני יודעת שלא הכל בריא, אבל מרגרינה זה ממש לעיתים רחוקות והעיקר בשבילי זה שלא יתרגלו למתוק בתוך הלחם, אלא שיתרגלו לטעמים אחרים לא מתוקים בארוחה ואחרי הארוחה הם יכולים לקבל תה עם עוגה או קינוח אחר.

מה שהכי חשוב לדעתי זה מלכתחילה לא לתת לתינוקות מתוק - לא מעדנים ולא גמדים, אלא שמנת וגבינה וככה הם לא מתרגלים למתוק וגם אם אח"כ הם רוצים, הם פשוט לא מסוגלים לאכול מזה יותר מדי כי הם רגילים לטעמים אחרים.

כנ"ל בשתיה - לא לוותר ולתת לתינוק להתרגל לשתות מים ולא מיץ! הם בהתחלה אמנם לא אוהבים ושותים ממש מעט, אבל אחרי כמה זמן מתרגלים.

שגם הילדים שלי לפעמים מחזירים חלק מהאוכל, אבל זה לא שכל היום הם גוועים... הם משלימים את זה בארוח"צ וכדומה.

אז אם הילד גדל כמו שצריך במשקל ובגובה (ביחס למשפחה ולגנים ולא דווקא ביחס לשאר הילדים) אז אין לדעתי סיבה לדאגה.

תראי כל עוד את מניקה ואין מוצץ אז יא אכן זקוקה לך להירדם.

ילד זקוק לחפץ שמרגיע אותו מוצץ, חיבוק שמיכה משהו שעוטזר לו להירדם מבחינתה כרגע זה את.

כדי להשתחרר ממך צריך לספק לה אלטרנטיבה, אולי לקנות ביחד בובת חיבוקי

קודם כל בערב טקס שינה קבוע מאוד יעזור להירדמות ארוחת ערב מקלחת טובה סיפור , שעה לפני השינה צריך הבית להתנהל בנחת , בשקט ופחות אור, להכניס אותה למצב של הירגעות, לאט לאט, והעייפות אמורה לגבור.

חשוב כמובן שאכן היא עייפה מספיק .(למספיק יש שני כיוונים)

העניין של ההירגעות אמיתי וחשוב אי אפשר לקפוץ איתה ולחעשות איתה צחוקים ואז לצפות ממנה להרגיע את עצמה לבד ולהירדם.

תראי בכל מקרה תהיי קשורה לתהליך ההרדמה אנחנו כאן בשבילם, לא נראה לי לצפות שתלך מעצמה לישון ותירדם לבד, לאט לאט להיות איתה ורק לא להניק אח"כ להית איתה כל פעם פחות זמן, עד שתגיעי ליטוף ונשיקת לילה טוב.

זה תהליך ולא בשבוע לדעתי כמה חודשים אבל יש שימליצו גג חודש

העיקר בהדרגה.

בהצלחה.

האם את רוצה לגמול אותה ?האם חשבת על זה בתוך תוכך?

או אולי רק להשתחרר קצת?
מהניסיון שלי זה קורה מתישהו וגם אם מקדישים שנה וחצי או יותר זה לא כל החיים.
מה זה מאוחר מדי?
זה יקרה מתישהו ,ברור.
השאלה אם את רוצה שזה יקרה עכשיו ובבת אחת (כמו שיהודית כתבה)או שאת רוצה לראות את זה דועך לאט לאט   בקצב שלה.
למה אני מעלה את זה?כי שמתי לב שכתבת שבשבילך היא עדיין תינוקת קטנטונת.אז אולי זה נחמד למרות הקושי.

האם ניסית להניק אותה עד שהיא נרדמת כשאת יושבת ואחרי שהיא נרדמת לשים אותה במיטה?אם לא אולי כדאי להתחיל להרגיל אותה ככה להרדם ואז ההתרגלות שלה למיטה בלעדייך תהיה צעד מוחשי לקראת הירדמות במיטה בלי הנקה בסופו של דבר.זה יכול לקחת כמה זמן.
אני עכשיו כמוך עם ילדה שנה ושבעה וגם היא כמו ילדתך יונקת  וגם ההשכבה זה בהנקה אבל,יש פעמים שהיא יונקת ולא נרדמת    ואז היא יכולה להרדם כשאני משכיבה אןתה במיטה  בלי הנקה או על הספה ,הרי בגיל הזה אפשר לדבר אליה  ולהחזיק אותה וללטף אותה ולהסביר לה  ולהבהיר לה שהיא כבר ינקה ועכשיו הולכים לישון במיטה .אני לא אומרת שזה קל אבל זה אפשרי.  אצלנו זה קורה ויותר ויותר בזמן האחרון.
תכתבי עם עוד שאלות אם יש לך.בהצלחה.

היא לא נרדמת בהנקה ואין לי דרך להרדים אותה . זאת אומרת שהחלב נגמר לפני שהיא נרדמת. מהעגלה היא יוצאת.(=צורחת כאילו שאני ח"ו מתעללת בה=) מהמיטה שלנו היא יורדת. בידיים(ניענועים)היא מתענינת בדברים אחרים. בשעת צהרים כשהיא עיפה ורוצה לישון פשוט אין לי דרך להרגיע אותה אז היא לא ישנה!!! וגם בערב מאוחר עד שבעלי חוזר הביתה ומצצליח סוף סוף להרדים אותה מאוחר בלילה כולם מפסידים מזה .

זה מתיש שהיא יונקת וכבר אין מה . ואז אני מתחילה לחשוב לגמול אותה (איך????) כי זה קשה. במיוחד שהארוחות לא קבועות ואולי לא אוכלת מספיק אז היא צריכה את התוספת של ההנקה שזה גם מאוד בריא

מה זה טקס קבוע לפני שינה

תודה רבה הפתרונות שלכן מאוד יפות ומרגיעות ועל זאת תבורכו!!!  

הכוונה סדר פעולות קבוע שחוזר על עצמו.

אוירה של לקראת שינה,

אולי היא רעבה? היא רק יונקת? אפשר כבר בגילה לתת יוגורט או גמדים לפי שיקולך, מרקים, קציצות אוכל אוכל.

אני מאמינה בהדרגתיות ולא בזבנג וגמרנו.

עכשיו ארוחת ערב, עכשיו מקלחת לפני השינה עכשיו זה סיפור לפני השינה לעשות וגם לציין בפניה הכל צריך להיות מרגיע, ניסת להיות לצידה במיטה ללטף לשיר לחבק משהו מאלה יכול לעזור.

אסרטיחביות בנוסף לרוגע, להאמין בעצמך ולהעביר את המסר אליה שעכשיו ישנים נקודה ולא לוותר זה לוקח זמןן אבל בסוף היא תלמד.

בהצלחה.

סיפור / משחק משותף / סרטון במחשב (אין TV..)

אח"כ ארוחת ערב שהבטן תתמלא טוב טוב..

ולבסוף אמבטיה שתחסל סופית כל כוח פיזי שנשאר בקטנטנ/ה...

אח"כ להכניס אותה למיטה, ללטף דקה ולומר לילה טוב וללכת.

הלואי שכך בדיוק זה היה אצלנו, אבל אצל חברים ומשפחה שלנו זה כך, ומצליח מאוד!

שאולי זה לא ממש קשור להנקה

גם כשהיא תהיה גמולה היא תרד מהמיטה.תצרח בעגלה וכו'

רק שבלי ההנקה יהיה לך יותר קשה להרגיע ולהרדים

(כמובן שאם את רוצה לגמול בכל מקרה זה משהו אחר, וזה לא חייב להיות קשור להרדמות)

"הלוחשת לתינוקות" של טרייסי הוג.

היא מתייחסת בהרחבה בדיוק לנושאים האלה ודומיהם, ונותנת פתרונות בצעדים קטנים אחד-על-אחד.

לי היא מאוד מאוד עזרה!!

אני מניחה שיש כאן נשים שמתנגדות לספר בכל נפשן, כמו בכל מקום. בכל אופן- לי זה מאוד מאוד עזר לסדר את הדברים. (הגישה שלה היא בערך כמו של אם ל5, שאגב, אני מאוד מסכימה איתך.)

אם תרצי אכתוב כאן כמה עקרונות שלה, אבל הכי כדאי לקרוא את הספר. (אני קניתי שניים שלה- הלוחשת לתינוקות והלוחשת לפעוטות. יש גם ספר שלישי של שאלות)

בהצלחה!!

היה לנו מקרה דומה... נחא לא נרדמה שלא בהנקה בכלל!

בהתחלה גיליתי את הפורום בעיות שינה לילדים בynetהתייעצתי שם ונעזרתי בעצות של יוליה הפסיכולוגית לבסוף אפילו קבענו איתה פגישת ייעוץ בתשלום במכון שינה בתל השומר. והנה אפשר לומר שאנחנו כבר בדרך חדשה-עולה כסף אבל שווה את הלילה השלם של השינה שלי ושלה.

העיקרון שלה הוא הקניית הרדמות עצמית. הילד לומד לישון לבד! בלי עזרה של שום דבר (הנקה או בקבוק)

מה שאומר הפרדה מוחלטת בין אוכל לשינה!

היא טוענת שעם כל הכבוד להנקה-סה מזיק מאוד לשיניים בלילה כי זה בדיוק כמו אוכל שנשאר על השיניים בלילה מה גם שיש בו סוכרים והכל...

בבהצלחה!

הוא נהנה מההצלחה שלו להדביק, יותר מהתוצאות. וזה יפה שהוא מצליח בכלל להדביק בלי שזה יתקפל לו לחצי, או להידבק לו לידיים במקום לדף.

אל דאגה! אין פה שום בעייה.

אולי את יכולה לצייר לו בתור התחלה עיגולים (די גדולים) ולומר לו להדביק בתוך כל עיגול מדבקה אחת... בהצלחה.

זה מה שכיף לו לעשות.. אין בזה שום בעיה.

תוך חודש תראי שהוא מדביק את כולם על השולחן והכסאות, (כמו כל ילד נורמלי ) אז אל דאגה..

"אצבע בפה זה לא יפה"

בכל הדורות נהגו ישראל לשורר זמר זה באוזניי ילדיהם, ןעובדה- אין מבוגרים עם אצבע בפה

ב"ה

כשהיא עם בעלי, היא בסדר גמור. אולי מקסימום מחפשת אותי, אבל בטח לא היסטרית.
אבל גם אם חמותי מגיעה, או בייביסיטר שהיא מכירה, או לא משנה מי,
היא מתחילה לבכות, כי היא בטוחה שאני עומדת ללכת מהבית.
זה התחיל די פתאום.
וזה רק כאשר מגיעים אלינו הביתה.
כשאנחנו משאירים אותה אצל אחרים, היא יחסית רגועה.

אצלנו זה גם ככה, הבן בן קרוב לשנתיים יודע שכשהוא עם אמא הוא יכול "לשגע" אותה יותר..

כשהוא עם אבא הוא רגוע יותר (אולי כי הוא יודע שלאבא אין הרבה סבלנות..)

זה ידוע גם כשמתחילים לשים אותם במעון, לאמא הם יותר נדבקים לפני שהיא הולכת.

אני לא צוחקת. גם אצלי הילדים קמו רטותים לגמרי-- דווקא בחורף.

וכשעטפתי אותם טוב טוב-- (גם על הגוף וגם בכיסוי-- ) הם קמו פחות רטובים.

בהצלחה לך.

הוא שותה המון המון!!!

ודוקא עטוף טוב בבייבי גרו חם ועל זה שק שינה חם + שמיכה.

אבל אבדוק. לדעתי זה מכמות המים, יום אחד היה חולה ושתה 3 בקבוקי מים(!!!) ואח"כ נרדם, בצהריים, והיה יום חם, והוא קם רטוב לגמרי!

ילד עם דימיון כל כך מפותח בטח ישמח על ההזדמנות לתעל כישרון זה למקום יצירתי.
אני מתארת לעצמי שכרגע הוא זוכה לשאלות שמאמתות את הסיפורים ואולי  הערות פה ושם.
וככה כשהוא יכתוב סיפור( ואולי גם יאייר?)  הוא יזכה להיפך,אתם תשבו ותקראו את הסיפור וזה יהפוך למקום של כבוד במקום בושה.

וגם זה יתן מקום לסיפור והוא בעצמו יתחיל להבדיל בין המציאות לדמיון.

אולי הוא רואה שסיפוריו מותירים רושם עז. אפילו עושים טלפונים על זה,ומדברים ושואלים אותו שוב ושוב:באמת? מתי?

הוא מרגיש מסמר.

אין ספק שמדובר בילד נבון, צריך רק להסביר לו שאסור לו להמציא סיפורים ולהציגם כמציאות.

אמא ואבא ישמחו לשמוע סיפורים אבל רק אם הוא יגיד מראש שמדובר בסיפור מומצא.

אפשר לשבת איתו ולהקשיב.. ולהשתתף ביצירה..

אני הייתי דואגת אם הוא לא היה אוכל...

 עכשיו את צריכה לבשל בשביל עוד אחד...  לבריאות!

תיצרי מציאות שאת איתם אבל הם משחקים לבד

שימי לב עד עכשיו כל הזמן העסקת אותם אז אי אפשר בבת אחת לצפות שגם בלעדיך ישחקו ויעסיקו את עצמם

תתחילי מלהיות איתם ולא להעסיק אותם, פשוט להיות בלי לעשות, כשיפנו אליך שמשעמם תפני אותם לצורות תעסוקה אפשריות, אבל אל תתשתפי בתעסוקות הללו, למשל אתם יכולים לשחק בלגו, לצייר לשחק בבות בכלי מטבח וכו'

מטרתך אינה שיסתדרו בלעדיך כי  את אמא שלהם ועד 120 ירצו בשיתפוך מה שמשתנה זה המינון, אז מ100% בטח צריך לרדת וכדאי בהדרגה עד שתגיעי למצב שמתאים לך, כמובן יש ימים שיותר/פחות וכו'

גם לי יש גילאים דומים והם יודעים להעסיק את עצמם.

היי בנות

תודה רבה לכולכן על התגובות המעודדות

רציתי לדעת ממתי מתחילים לתת לילד לאכול ירקות?????????

עם דייסה אני בטוחה שהיא שבעה, ושבעה לזמן רב יותר אני טועה?

חוץ מזה , שאלה נוספת:

ע"מ שהפירות ישביעו ניתן להוסיף משהו חוץ מטחיננה ושקדיה (היא לא אוהבת)?

גם שלי לא היתה מוכנה לטעום שום תחליף או דייסה.

הכנתי לה דייסת קוואקר עם מים ומעט סוכר

מה קרה עם הגדולה במשך החודשיים הנ"ל?

אצלנו דווקא הקטנה מכה ומציקה לגדולה. היא יודעת שהחיוך שלה ממיס אותנו ומשתמשת בו בכל פעם שהיא עושה משהו אסור.

לפעוטות בגיל הזה - ובכלל - מעשים טובים יותר מדיבורים. זאת אומרת, צריך להסביר לה שאסור להרביץ לתינוקת הקטנה ולהרחיק אותה פיזית בכל פעם.

בד בבד עם תגובה מיידית ואפס סובלנות להצקות לקטנה, נסי לשלב אותה בטיפול בה כמה שיותר. שתביא את הטיטול, שתתן לה נשיקה, שתרחץ לה את המוצץ - כל מה שהיא מסוגלת לבצע. להחמיא לה על התנהגות טובה (לא תמיד היא מכה אותה?!) ולקבל שפעם ב....היא תציק לה באיזשהוא אופן. התגובה שלכם צריכה להיות אחידה ועקבית (את לא יודעת כמה זה הרסני כשבעלי, למשל, מצחקק כשהקטנה נשכה את הגדולה, ורק בגלל שהיא חייכה את החיוך שלה).