פורום הורות (עמוד 51)

יש עוד ילדים בגן שהיא יכולה לפגוע בהם. 

מתעלמת ומנסה לברוח מהאחריות כשמדובר במצב כזה רק כי אין לה כוח להתעסק בזה.. יצא לי לראות את זה כמה פעמים לצערי וכל זה קורה בעיקר כי יש מחסור בכוח אדם.. ככל הנראה אאלץ להוציא אותו משם לא מתאים לי לשים את הבן שלי במסגרת שבו מנהלת מחפפת רק כדי שישארו לה עובדות ובינתיים הבן שלי חווה צלקות!!!

איך הם עם אחים שלך יש לך מושג? את אומרת שאמא שלך מדברת עם אחיות שלה, ולא איתך. אבל מה עם אחים שלך?
אם קורה משהו- למשל אחד הילדים חולה או את ואת מספרת להם, הם יתקשרו לשאול אחר כך האם יש שיפור ומה המצב?
לשבתות הם מזמינים או שאת מבקשת לבוא?

זה חלק מהתיסכול, אני יכולה להתקשר לאמא שלי אבל היא תהיה בלחץ שאח שלי מהצבא צריך להתקשר.
אם הוא יתקשר היא ץענה.
ובכללי כשאנחנו אצליהם שבתות אני כן רואה שאבא שלי ואמא שלי מתקשרים במוצש לשאול איך היה...
הם לא יזכרו שסיפרתי, אולי בפעם הבעה שנפגש או בוואצפ המשפחתי כשאני אשלח תמונה של הילדים ...
אני מבקשת לבוא, פעם ב.. הם מזמינים

אני לא יודעת מה לומר לך
את מתארת שאת מרגישה מופלה מול שאר הילדים בבית
יצא לך לדבר על זה עם האחים שלך לשמוע מה הם חושבים?
איזה קשה זה.

יש שתי אופציות, או לקבל את המצב כמו שהוא להבין שמה שיש יש וזהו. ולהפנות את תשומת הלב ומשאבים שלך לדברים ואנשים אחרים שיעשו לך יותר טוב

אופציה נוספת אבל קשה מאד זה להילחם בכל הכח, ובזה אננ מתכוונת ב להתקשר אליהם כל יום, לבוא פעם בשלושה שבועות, להזמין אלייך לשבתות. לשלוח כל היום תמינות ועדכונים לשלוח את הילדים להתקשר. ממש במתקפה כזו להיות צמוד צמוד, אבל לא להתעצבן אם לא מקבלים חזרה . לנשום עמוק ולתת לזה ארבעה חודשים לפחות בהם את נצמדת אליהם בצורה נעימה אבל לא מוותרת. מדברת כל יום כמה דקות, משתפת בחיים שלך ומעמידה פנים שאת לא שמה לב כמה הם מזמינים או מתקשרים או זוכרים. מוחקת את כל החשבונות האלו, מתעלמת מכל מה שלא נוח ולא פייר ולא עושה השוואות לאחים וכו ואם הם התקשרו בחזרה או לא.
אישית אני מאמינה שאחרי ארבעה חודשים כאלו המצב יהיה שונה לכולכם, אולי לא מדהים אבל את תבני קשר אמיתי שלא תלוי בדבר ותיכנס להם לשגרת חיים. אבל זה המון המון המון עבודה, עבודת המידות והרגשות , ואין ערובה שזה יעבוד למרות שיש לזה סיכויים מאד טובים.
זה ממש קשה
שולחת לך המון חיזוקים ❤️❤️❤️

אני בדיוק חושבת מה לעשות,
כי אני רוצה אותם מעורבים ושותפחם בחיים

כואב.
איך היו היחסים ביניכם לפני הנישואים?
מה יקרה אם תפסיקי להתקשר?
מה לגבי אבא אם תתקשרי לדבר איתו?

בנתיים לא דיברנו שבועיים וחצי

מקווה שבסוף הם יבינו...

משהו שאחותי אמרה לי פעם וממש עוזר לי- בהקשר של ההורים שלו

לא להשוות

ההורים שלי עושים את ההכי טוב שהם יודעים, וההורים שלו עושים את הכי טוב שהם יודעים

וכל אחד יש לו איכויות שונות

ומכל אחד מקבלים דברים אחרים בסיטואציות אחרות

 

וחיבוק. 

בחורה חכמה


(עם זאת קשה להתווכח עם רגשות...)

(גם בהקשר של אחותי, וגם בהקשר של הרגשות )

אבל איכשהו אצלי זה עוזר לפעמים, לזכור שלכל אחד יש את האיכויות שלו..

ואני בעד!

ככה זה אצל ההורים של בעלי.
הם לא מתקשרים, לא מזמינים לא מתעניינים יותר מידי ואם כבר התקשרנו אז הם באמצע משהו והשיחה נגמרת אחרי שתי דקות...
לגבי האחים אני לא יודעת כמה ההתעניינות בהם נחשבת טובה יותר מאשר איתנו אבל יש יותר תקשורת.
ובעלי פשוט החליט שהוא לא מתחשבן (כמובן שלפעמים זה עולה לו והוא מתבאס ממש אבל בדכ) הוא מתקשר כל שבוע, אנחנו מזמינים את עצמנו פעם בחודש לשבת ואותם אלינו (לא באו..)
בתור אחת שמסתכלת מהצד על הסיטואציה אני חושבת שהם פשוט אנשים טכניים ופחות אנשי שיחה/נפש.. זה כאילו לא נחוץ להם...
אם תנסי לשים את החשבונות בצד ולנסות לעשות כמה שאת יכולה אולי זה יעזור לך לשחרר

שגם ההורים שלי ככה..
אני יוזמת את השיחות והסיפורים מהחיים שלי.
לא תמיד יש התעניינות, לפעמים כן וזה כבר טוב.
אני כן יכולה לומר שזה כנראה נובע עד כמה שאנחנו בתור אחים מודעים ליחסים בין ההורים לסבא סבתא לאופן בו גדלו הורי במשפחתם, האהבה נמדדה בנתינה פיזית ופחות נפשית, זה נתון חשוב שמשפיע על החיבור ביני להוריי.
וכמו שציינת עם האחים ובני המשפחה שלהם הם יותר בקשר, אולי כי זו תחושה של משפחתיות שלא קיבלו את זה מההורים אז הקשר שבין האחים הרבה יותר חשוב עבורם.

היחסים שלי עם אימי מצויינים אבל זה נדיר שהיא תתקשר אלי. רוב הזמן אני מתקשרת, או קופצת לבקר באמצע שבוע. שבתות אנחנו אצלה לעיתים רחוקות.
אמא שלי מאוד אוהבת אותנו אבל היא באמת גם מאוד עסוקה. אני התחתנתי ראשונה בבית, היום כולם נשואים ב"ה. ובאמת היום יש לה יותר זמן לדבר איתנו וגם היא הרבה יותר הולכת לעזור לאחים הצעירים שלי ממה שהיא היתה עוזרת לנו לפני שנים כשהיינו צריכים עזרה.
אני רואה גם על עצמי בתור אמא, שאני יותר מדברת עם הילדים 'היותר בעייתיים' מהילדים שהכל טוב אצלם. ככה זה. אני משתדלת להתעניין בכולם אבל זה קשה להיות קשובה ופנויה נפשית לכמה ילדים כל הזמן, כך שיוצא שמי ש'צועק הכי חזק' מקבל יותר תשומת לב.
לדעתי ילד מבוגר צריך ליזום יותר קשר אם זה חשוב לו. את יודעת שקשה לאימך לדבר איתך ביום שישי? אז תתקשרי בזמן אחר. למה לא באמצע שבוע? במוצ'ש?
את צריכה עזרה מההורים? ספרי להם על זה. הם עסוקים בחיים שלהם, הם לא יכולים לנחש שאת צריכה עזרה.
לפעמים לוקח זמן להבין שהקשר התרופף, אולי הם רוצים לתת לך מרחב? אולי הם פשוט באמת עסוקים מעל הראש ולא מתפנים להתקשר?
לא הייתי מוותרת על הקשר, להפך מתאמצת יותר לשתף את ההורים ולהכניס אותם לחייך.
ומה עם קבוצת ווצאפ משפחתית? שם אפשר לשתף כל מיני דברים ואז ההורים יהיו יותר מודעים לחייך.
בהצלחה. קשר עם ההורים זה דבר חשוב, גם לך וגם לנכדים.

לפעמים זה הכי פשוט ונכון, לבקש מהם קצת זמן ולפתוח את זה ישירות. אולי משהו מפריע להם. אולי בעבר היית שקטה יותר וכבר גדלת אבל הם לא עיכלו את השינוי. אולי משהו אחר.

עצם השיתוף ברגשות מאד יקל בדרך כלל. (לפי מה שאת מתארת הם אנשים טובים ומתפקדים אז הם ידעו להתמודד עם זה)

מישהו זוכר את ההרס בבית אל בשנת 2015? (בתי דריינוף)

מישהו זוכר את ההרס בבית אל בשנת 2015? (בתי דריינוף)

כדאי לדבר איתו על זה..
איך היה לך בגן היום?
עם מי שיחקת?
ועם מי עוד?
איזה כיף, תרצה להזמין את א, או ב? אני שומעת ממך שאתם חברים ממש טובים
או
זה באמת לא נעים שאף אחד לא רוצה לשחק.
למה לא רצו לשחק איתך?
מה אפשר לעשות לדעתך כדי שכן ירצו לשחק?
אולי נעשה כך..
ואולי נעשה כך..
מה אתה אומר, רוצה לנסות?
בטוח שיש חבר שאתה משחק איתו יפה
רוצה להזמין אותו אלינו לשחק ביחד בבית?

אני תמיד מסתכלת מי שלבד אני הולכת עם הילד/ה ואננ מבקשת מהן יפה לשחק ביחד וזה עובד רוב הפעמים והם מרוצים ...
והם מרגישים בנוח לבוא אלי ולהגיד לי אין לי עם מי לשחק...
בהתחלה הם היו בוכים אחרכ למדתי אותם שאין מה לבכות זה קורה לפעמים..
היום גם ילדים בלי קושי כזה באים אומרים את זה כאילו הם הולכים לשתות.. בלי להתבייש
אפשר לבקש מהם שיעשו את השידוך הזה

ממש לתת להם את הכל בכפית, זה לא נכון.
בכיתה א כבר לא יהיה מי שיעזור ואז הקושי יגדל.
צריך לתת לו *כלים* כדי שיתמודד
הגננות צריכה לתווך בין כל הילדים לאהבת החבר ולשיתוף

איך בדיוק לתת לו כלים להצליח ליצור חברויות.
לגננת אני חושבת שהכי נכון זה ללמד בכלליות על אהבת החבר, שותפות וויתור. "לחבר" ילד לילד זה לא נכון
וגם פוגע בבחירה של הילד השני. לטעמי, מותר לו גם לבחור לשחק עם חבר יותר קרוב שלו ופחות נכון להצמיד לו ילד קבוע
אלו דברים שלא נכון לכפות.

את בתור כוח יכולה להשפיע לטובה ולפעמים תתפלאי הילדים נהנים מהחיבורים
את יכולה לפעמים לחלק לקבוצות ... את יכולה לחלק כדי להשפיע טוב הרבה פעמים זה עובד והם יוזמים אחרכ את החיבור שלא חשבו עליו לבד

אבל לא לתת לו ממש בכפית לפה ולעשות עבורו הכל
חייבים גם לתת לו כלים להתמודדות להמשך

מסייעים בכל התחום החברתי.
הייתי פונה אליהם, אולי יש אפילו ייעוץ טלפוני, או מישהו שעבר הכשרה אצלם באזורכם. אולי משהו קצר ממוקד יסייע

הייתי מתחילה משיחה עם הגננת. לשתף אותה במצוקה שלו, ואם ראתה שמציק לילדים לבקש ממנה שתעזור לו להתחבר עם ילדים ולכוון אותו להתנהג יפה.
אם יש לכם גינה לידכם אפשר גם שם להתנסות באינטראקציה חברתית כשאת יכולה לתווך ולכוון.

לדבר עם הגננת שתנסה ליצור קשר עם ילד או שנים שנראים מתאימים.

 

להזמין ילד מהגן הביתה.  לשאול את הבן שלך מי הוא היה רוצה כחבר שיבוא אליו ולדבר עם ההורים של הילד.

 

לא צריך את כל הגן, מספיק ליצור קשר עם שני חברים והשאר כבר יזרום.

 

כדאי גם להתייעץ עם איש מקצוע.

 

 

הרבה הצלחה

לבן השני שלי הגננת איבחנה שמשהו לא בסדר - בדיוק כזה.  הוא קיבל כל מיני דברים שקידמו אותו ממש.

במידה ויש המלצה כדי שתהיה עם התיחסות יותר מאשר גללית

נראה לי באמת לבקש מהגננת עזרה בנושא. שתראה לו שם מה הוא צריך לעשות..

ילד שנכנס באיחור לבית הספר

המורה משתפת פעולה

היא נוהגת להחמיא בצורה קיצונית לילד וכהגדרתה המטרה היא שהילדים יקנאו בו בתור הילד הכי מוצלח בכיתה

עוד לא השתפר עדיין

לדעתי זה לא ממש מפריע לו

אבל אני כן מתכוונת להזמין חברים (ואולי גם לבקש עזרה מהאמא שלהם שתכוון לחיבור איתו)

לילדים קטנים אין באמת דעה, הם עושים מה שמכוונים אותם

זה יכול לעשות פעולה הפוכה שלא ירצו להיות איתו צריך להזהר לפחות..

נשמע לי אסטרטגיה קצת בעייתית (עקרונית וגם פרקטית...)

 

אל תעבירי את החששות שלך לילד.
קחי את הדף קשר, תתקשרי לאמהות של הילדים עד שתמצאי מישהו שמתאים לו לבוא באותו היום.
ןאם לא הסתדר תנסי למחרת שוב

תבדקי עם הגננת בצורה רצינית מה קורה איתו, שתשים לב.
לפעמים הילד אומר לך "אף אחד" וזה לא באמת ככה במציאות. אז תבררי איתה האם המצב באמת ככ נורא או שזה יותר פרשנות שלו\דרך להפעיל אותך (לא במודע כמובן)...

חוץ מזה תעשי שיחה מסודרת עם הגננת, תבקשי שתחשוב איך להעצים אותו, איך לתת לןו מקום בולט יותר בגן.
אולי שיהיה "ילד השבוע", אולי שיביא איזה תחביב לגן להראות ולספר עליו, אולי איזה ספר מיוחד שיש לכם והיא תקרא להם, אולי אתם ההורים תבואו להעביר פעילות או יצירה, אולי שיחלק איזה עוגה לכבוד שבת, אולי שתתן לו איזה תפקיד חשוב בגן לזתקופה הקרובה, אולי להיות אחראי על משהו, לא חסר רעיונות, בטוח שהיא יכולה לחשוב על משהו.

ואולי גם לעשות איתו סימולציות עם בובות תוך כדי משחק על איך לגשת לחברים ולהצטרף למשחק שלהם, בלי הצקות ובלי לעצבן אותם

אחותי הקטנה גם הרבה פעמים ככה.
ודבר ראשון כמה שזה קשה להקשיב לו, לדבר איתו,
להיות איתו בקושי הזה..
לכל אחד בחיים יש קשיים, וזה מתחיל כבר שקטנטנים..
אבל גם אם אף אחד לא רוצה לשחק איתו, יש לו את אמא שלו שאוהבת אותו, יש לו את עצמו, ויש לו את החברים של אחר הצהריים..ויש לו עוד הרבה דברים..
ועדיין זה כואב. וקשה. ובודד.
וזה לא נעים לקבל דחייה, ממש לא נעים, לא כילדים ולא כמבוגרים,
אבל יחד אפשר לנסות.
ולנסות גם להבין איתו מה יכול לעזור לו להתחבר.
ואם מי כדאי.

והרבה פעמים זה עובר.. זה רק תקופה כזאת..

זה לא פתרון פרקטי אבל לי אישית עזר בהתבוננות במצב הזה-
הרבה תלוי בנו, ההורים, במה שאנחנו חושבים על כך,
אם נראה בילד מסכן אז הוא ירגיש את זה,
עם כל החום והאהבה שנעניק לו, הוא יבין שמשהו לא בסדר,
ההורים צריכים לא לראות בו מסכן,

ההורים צריכים להעצים, לחבק אבל לא לוותר אלא להעלות אותו!
לי אישית מאוד עזר עם הבן שלי שהיה לו קשה מאוד למצוא חברים שעברנו דירה ורק כשהפסקתי עם המחשבות האלה (בעקבות שיחה עם חברה שהתמודדה בעבר עם בנה גם היא) זה שינה בי ובו גם משהו..
לדוג' כשהוא היה חוזר מהגן ואומר "x אמר לי שהוא לא רוצה להיות חבר שלי" או "אף אחד לא רצה לשחק איתי" פעם הייתי אוכלת לעצמי את הלב איתו ומנסה למצוא את המילים לנחם אותו ואז שיניתי את ההסתכלות התחלתי להגיד לו "אז הוא הפסיד חבר מצחיק וחכם וטוב!" זה שינה בו משהו..
ממליצה לחשוב על כך..מנסיון..
ובנוסף כמובן תעשי את ההשתדלויות שהביאו פה והרבה תפילות גם כן
בהצלחה רבה!!

קורע את הלב אבל לרוב מסתדר עם הגיל.

פתרונות פרקטיים - למרות שאולי הגננות אוסרות - ואם זה לא מוצא חן בעיניהן -לדבר איתן..

שיביא כדור וישחקו בחצר, שיביא מעט פליימוביל - שייצור מסביבו עניין וילדים ירצו בקרבתו. 

כמובן - להזמין חברים הביתה וכשהם מגיעים - לפנק אותם.

אפשר להביא שקית קטנה של כריות או חטיף אחר בבוקר ושיחלק למי שהוא רוצה או למי שמבקש ממנו..

בקיצור - להעלות לו את הביטחון העצמי שירגיש רצוי, גם באופן טכני ולאט לאט לא יצטרכו את התוספות האלה...

(לא תמיד זה עוזר, אבל הרבה פעמים זה טריגר ראשוני שעוזר)

לא קראתי את התגובות.

ממליצה מאד על אודליה.

הייתי בסדנאות שלה.

מטפלת בדיוק בקשיים האלו.

כדאי לטפל מהר לפני שהילד יתרגל להיות הדחוי (וגם החברים יתרגלו לכך).

נראה לי שיש לה אתר- תחפשי שם.

יש מה לעשות.

בהצלחה יקרה!

 

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/403291

כתבת שהגננת אומרת שהיא רואה אותו מציק לילדים שלא מוכנים לשחק איתו

וזה קפץ לי לעין

כי היתה תקופה ארוכה שהבן שלי היה בערך במצב כזה

וכשהזמנתי חברים הביתה שמתי לב שהוא מנסה להשיג את תשומת ליבם ע"י מכה או צעקה או כל מיני דרכים לא נעימות

והפניתי את תשומת ליבו לזה

ראיתי שנתת מכה לX

למה? רצית לשחר איתו?

אבל אם מישהו היה נותן לך מכה, מה זה היה גורם לך לחשוב?

אז איך אפשר לומר לX בצורה נעימה שאתה רוצה לשחק איתו?

ולאט לאט להגיע איתו לדרכים נעימות של יצירת קשר- אולי לומר לחבר "בוא נשחק יחד" אולי להציע לחבר משחק כלשהו..

 

ואני יודעת שזה לא מה שאת רוצה אולי לשמוע אבל כן הייתי מזמינה חברים אליו הביתה

גם אם חלק יאמרו לא, תנסי.

אולי להתייעץ עם הגננת עם מי כדאי לחבר אותו. עשיתי את זה בתחילת השנה עם הגננת של הבת שלי והיו לה רעיונות לילדות מקסימות שיש ביניהן חיבור יפה ואין מצב שאני הייתי חושבת על זה לבד. אז שווה אולי להתייעץ

 

וחיבוק גדול

מצב לא פשוט לילד ועוד יותר לא פשוט לאמא

אבל תזכרי שגם מהחוויה הזאת בסופו של דבר הילד יצמח

וכמה מזל יש לו שיש לו אמא מודעת שרואה את הדברים ומנסה לשנות. בכלל לא מובן מאליו.

להזמין חבר. אפשר כעבודה מקדימה לדבר גם עם האמא של החבר. וכשהם מגיעים להכין איתם יחד כדורי שוקולד או לקנות מהסטוק משהו שווה שיכינו/ישחקו יחד. את יכולה להגיד לבנך אם x יבוא אליך תעשו יחד כך וכך . ככה הבן שלך יזמין אותו עם בטחון. וכשהחבר ילך הוא יזכור שהיה כיף וירצה עוד פעם..

היינו בסרט הזה
מצאנו ילד שהבן רצה בקשר איתו
אפיתי עוגות, הכנו משחקים, הזמנו את החבר שוב ושוב ושוב, למרות שלא היו הזמנות חוזרות מהכיוון השני.
החבר ידע שטעים ונעים לבוא, ובא ברצון.
את צריכה סבלנות. יכול לקחת שנה, שנתיים.
היום יש לבן הרבה חברים טובים בלב ובנפש.
ב"ה אלף פעם!!
זה עוד אחד מכישורי החיים שילדים לומדים.

כל זה בתנאי שהבן שלך לא אלים (גם לא מתסכול) כלפי ילדים אחרים.

ילד אחר. האחריות המשותפת יוצרת בסיס לחברות.

מנסיוני זה עובד.

קראתי כל מילה...

מתפללת על זה המון...

 

בנוסף הצעד הבא שאעשה זה להרים טלפון לגננת ולדבר איתה בנחת.

על זה.

בעז"ה

 

כל יום שאני הולכת לטיול בשכונה אני רואה איך כולם הולכים לחברים, חוזרים מחברים.

ורק אני לא מעיזה ליזום לו את זה.

הקטנה שלו, בת 3, שיא החברותית, אני כל יום יכולה לקחחת אותה למישו / מישי אחרת. אבל אני לא עושה את זה כדי שהגדול לא יפגע.

היו לי בעבר כמה וכמה נסיונות להזמין חברים. תמיד ענו תשובות שליליות. לא יודעת אם סתם כי לא יכלו או כי לא רוצים.

אני לא טיפוס כזה שמעיז לנג'ז למי שלא רוצה.

וניסיתי כמה פעמים, ותמיד ענו לא.

 

וכל יום כל יום הילד מבקש ממני- אני רוצה ללכת לחבר. אבל אין לי למי. אין לי את מי להזמין ואין מי שיזמין אותו.

 

ומודה בסתר הלב שאני מקנאה. רואה את בני ובנות גילו, הולכים לחברים, חוזרים מחברים....

 

 

 

 

אולי בעצמו יהיה לו רעיון?
ואל תחששי להזמין שוב! תחשבי מחשבות טובות, מחשבות מאמינות! פעם קודמת היה להם אירוע/היה קר/האמא לא התאים לה לצאת מהבית/אלף ואחת סיבות למה לא יכלו לבוא...
הבן שלך טוב ומקסים וכמו שכתבת- מותק של ילד!!
יקח אולי קצת זמן אבל בסוף ימצא חברים!
אגב אולי אחד מהאחים של החברים של הבת שלך יתאים להיות חבר של הגדול שלך?
לא חייבים דווקא ילדים מהגן... העיקר שילמד ליצור קשרים טובים.
כתבו לך תגובות ככ יפות פה מעליי. הייתי משתדלת לאמץ... ובמיוחד מה שכתבה אמא מאושרת... ממש יפה.
וחיבוק גדול!! לא פשוט.. אבל את אמא גיבורה שמשתדלת מאוד בשביל הבן שלה ואני בטוחה שבסוף הוא יגדל מזה ויהיה ילד מקסים מוקף בחברים טובים. זה רק יעצים אותו וילמד אותו מאוד מאוד לחיים. זה זמני. חיבוק!!

לפעמים כשיש דלקת אוזניים, זה כואב לתינוק לינוק...

כל שאר היום היא יונקת בסדר גמור.. לא בוכה, רק בערב

בכל אופן - אולי איכשהו זה קשור גם לגזים?

שכולל את התלושי משכורת שלכם ואת הקבלות על התרומות אם הן עומדות בקריטריונים.

במקום להתעסק מול מס הכנסה.

מחלקת שכר במקום העבודה מטפלת בזיכוי וזה מופיע כבר במשכורת הבאה.

כמעט בכל משפחה יש ילד אחד כזה...
ההוא המיוחד, שלוקח לך שבעים אחוז מהכוחות, בזמן ששאר השלושים אחוז מתפזרים בין השאר.

תני לי לנחש, תגידי לי אם אני צודקת.
היא ילדה רגישה?
רגישות פיזית, נפשית?
היא יצירתית במיוחד?
חכמה?
הרצון שלה תופס מקום מאוד גדול בהנעה שלה לעשייה? (כוונתי, שאם היא לא רוצה משהו אז להזיז אותה זה כמו להזיז פיל, ואם היא רוצה היא תשקיע ותתלהב ותעשה)

אם אני צודקת, אז יתכן שיש לי כמה עצות בשבילך.

ממש ככה!! הרגשתי שאת מכירה אותי ואותה!!

ממליצה לך מאוד לקנות את הספר ''ילדים רגישים מאוד''. בהוצאת פוקוס אאל''ט.
הספר יכול להסביר לך את הילדה שלך ויתן לך כלים להתמודד איתה נכון.
לי אישית קשה לקרוא אותו בגלל שאני הפוכה לגמרי. אבל אני משתדלת...

ובינתיים:
א. צריך להבין שכל התפרצות של התנהגות כזאת נובעת ממשהו שמפריע לה מאוד. זה יכול להיות הדבר הכי שולי עבורך או עבור ילד אחר, אבל בשבילה זה הר. ולכן, הכי טוב זה ''לדלג'' מעל ההתנהגות, ו לנסות להגיע ישר אל הילדה. כלומר- לא להיתקע על ''אל תקללי אותי'' (וואי וואי איזה קללות אני שומעת לפעמים) , אלא על מה שגרם לזה (''אני רואה שאת ממש כועסת. מה הדליק אותך כל כך?'') אחר כך, כשהיא נרגעת, לדבר איתה על איך מתבטאים בזמן כעס. ועל כוח של מילים.

ב. אני חושבת שילדים כאלה הם פחות זורמים, וידיעה מוקדמת של מה שעומד לקרות מרגיעה אותם ונותנת להם בטחון.

ג. לעורר את הרצון. הרצון החזק מניע אותם! אז לעורר אותו. כשקטנים- תחרות מול השעון כמה זמן לוקח להתקלח. כשגדולים- דברים אחרים. כל ילד ומה ש''מדליק'' אותו וגורם לו לרצות.




ד. גבולות קבועים וברורים. ילדים אחרים לפעמים מבינים מעצמם,או מסתדרים עם ''שטח אפור'' אבל ילדים כאלה- זה מבלבל אותם מאוד ומוציא מהפוקוס. צריך גבולות ברורים, למרות שהם ינסו לבדוק אותם כל הזמן. אפילו בקניית נעליים- ההצע מבלבל. אני מגדירה לה שהיא צריכה לבחור שניים, ומתוכם אחד. או שאני בוחרת לה את השניים. אחרת- הולכת לאיבוד..

יכול להיות שיש עוד נקודות, אני צריכה לחשוב יותר בבהירות. אבל העיקר זה לראות את הלב הגדול שלה והרגש החזק. להעריך אותה על כל דבר טוב קטן, ולא להיכנס איתה ראש בראש כי זה פשוט נורא לכולם. (כמו שהיה לי הערב. אוף. )

אלה ילדי הodd
את השתמשת ממש במושגים שמדברים על הנושא ונתת דרכי עבודה מאוד מדויקים וברורים איתם.

ילדים רגישים מאוד זה משהו אחר.. הם לרוב דווקא הילדים השקטים יותר המופנמים .כאלה שחושבים איך העולם עובד.. כאלה שעולים להם בראש שאלות של מבוגרים קטנים. הדאגניים יותר בעלי יכולות אמפטיות מטורפות..ועוד.

ובכללי לגבי ילדתך נשמע שאת מאוד מנוסה ואשמח לשמוע עוד.. על עוד סיאואציות למשל ..וללמוד ולהתייעץ

הבת שלי לא מאובחנת.
לפי הספר הנ''ל היא עונה על חלק ניכר מהקריטריונים של hsp- רגישות גבוהה

רגישות תחושתית ורגישות נפשית.
קראתי עכשיו את ההגדרות של odd, זה ממש לא הבת שלי.
יכול להיות שחלק מההתנהגות שלה מזכירה את זה לפעמים, אבל זה לא זה.
מאוד ברור לי שהיא ''רגישה מאוד''.
איך שראיתי את הספר בחנות ספרים ישר אמרתי לעצמי ''זאת היא'' וקניתי.

מהספר ?

בעיקר ממה שלמדנו את הילדה עצמה.
ומטפלת רגשית מאוד עזרה לנו להבין אותה

אף פעם לא שמעתי ילדה שמקללת את ההורים ועוד בגיל כזה?
מאחלת לך שעוד תרוו ממנה הרבה נחת!

רק שהרגש פועל מאוד חזק, ובזמן סערת רגשות (קורה לא מעט) יש סערה בכל החזיתות...
מה זה מקללת? כמו שמכנה את האחיות שלה בזמן מריבה. קרציה, מטומטמת. נחמד...
אם אני במצברוח טוב זה קצת מצחיק אותי, אבל גם כואב לי כמובן. אם לא- זה מעצבן, כמובן.
לכן חשוב לדלג על זה ולראות את הנפש.

ושתהיה הרבה נחת. למה תהיה? גם עכשיו...
רק שהדרך יותר מורכבת ודורשת למידה.

אשמח שתכתבי לכולם

אולי תנסי לבוא יום אחד באמצע היום ולראות מה קורה? הייתי שוקלת להעביר אותה למקום אחר...
אולי קטן ומשםחתי יותר. בהצלחה

איך המטפלות? חמות? נעימות? הייתי מנסה לשוחח עם המטפלת אם היא מנוסה ומבינת עניין,

ובמידה ולא אז עם מנהלת המעון ומנסה לחשוב יחד איתן איך להקל עליה להרגיש שם טוב.

 

באופן פרטני - אפשר לנסות קודם ישירות מול המורה, אם יש סיכוי שיקשיב - ואם בטוח שלא יזיק לילד בגלל זה - כדי לחסוך את התלונה עליו.

בתור מורה- לפעמים אני כן בפלאפון כשהם בעבודה למטרה מסוימת, ילד חולה או משהו דחוף שצריך לסמס. לא לכתחילה בכלל. וילדים לפעמים לא יודעים להעריך זמן. יכול להיות שמדובר במשהו לא תקין אבל יכול להיות שמדובר במשהו נקודתי. לכן אני ממליצה לא לרוץ מיד למנהל אלא לדבר עם המורה, מקסימום המורה יתבייש שהורה מעיר לו ורק בגלל זה יפסיק.
או, לומר למנהל שזו תופעה ולא למסור שמות ספציפיים..

והמורה רק מדריך ומפקח.

כמובן שבעולם שלנו יקח לזה זמן ולכן לטפל ברמת ההנהלה

זה לא שהמטרה נתן להם משימה במחשבים. במקום להיות איתם הוא הפלאפון ..זה ממש לא עולם מתוקן

אי אפשר לדעת לאן זה יגיע

היתי זורקת מילה למורה שאת לא רוצה להעביר להנהלה..

 

אם פישלת בעבודה היית רוצה שיפנו ישירות לבוס או קודם יבררו איתך

נכון לכל מקרה של עובד למרות שהכי קל לכאורה להתלונן לבוס.

כולנו אנשים ולפעמים טועים, ראוי לדבר קודם עם המורה (גננת, מוכרת וכו)

או תוכנות בסגנון, בזמן אמת, והרבה מורים משתמשים האפליקציות בשביל זה
אז הם נותנים עבודת כיתה ובנתיים מסמנים מי חסר, למי יש ציוד/ש"ב/התנהגות ועוד.

מקווה שלא יגיע אלינו (שמעתי שרוצים).
אפשר להשאיר קצת אחריות לילד.
מילא מקרים מיוחדים או כיתה א' אבל אח"כ הילד כבר יודע לקרוא ולכתוב וזה מתפקידו לדעת את ש.ב ולעשות אותם ולדעת להתנהל ולנהל לעצמו את הזמן.
במקום שהמורה תדבר עם הילד ותתן לו כלים אן תנקוט בדרך חינוכית היא צריכה ישר "להלשין" להורה על מצב ש.ב ול"מסור לו" אותם ואת ההודעות. כמובן זה גורם להורדת האחריות מהילד לביצוע המשימות.

במקום שהמורה תכתוב בעט היא מזינה באפליקציה, לא תמיד ההורים יכולים לראות

ככה אני מכירה בכל אופן

ובתיכונים זה פתוח לתלמידים בעצמם

בעיני זה כלי מצוין.

יוצא שכל הזמן מדברים על נזק ממסכים, אוסרים להביא אותם לבית ספר ובו בזמן כל דקה פנויה מוקדשת למסכים. וכן ראו אותם קוראים ווטסאפים.
לא התכוונתי לרוץ להנהלה, סתם רציתי להעלות את הנושא לדיון.

בדיקת שיניים ראשונה בדר''כ בגיל 3-4.
נעליים- כשתרגישו שהיא צריכה ללכת בחוץ בלי להירטב או בלי שיהיה לה קר. כלומר- עוד מעט, שבועיים, חודש בערך. בע''ה שאכן יהיה גשם.

אמיתיות

ושתלך כמה שיותר יחפה או עם גרביים בבית.
רק כשההליכה ממש מתבססת כדאי לעבור לנעליים.
סחתיין על ההשקעה בשיניים..

הולכים בגיל 3.כשהיינו הרופאה אמרה לחזור לביקורת כל חצי שנה אפילו שהכל היה תקין ב"ה

שנעלי צעד ראשון. יקר..

סתם עושים כסף מלחץ של הורים.
נעל ראשונה צריכה א. להיות עם סוליה גמישה (מנסים לקפל וככה רואים) ב. עם סוליה רכה מבפנים. ג. תופסת היטב את הרגל.
זה הכל.
אני בדר''כ קונה נעליים ב30 ש''ח שעונות על כל הקריטריונים.

בדיוק כך.

זה כמו שאיפור לכלה עולה יותר מאיפור לאמא של הכלה או לאירוע אחר

וכן הלאה וכן הלאה

יש שמות תואר שעולים ביוקר

ודאי לפנות לרופא ולהתייעץ! לא מצב נורמלי למיטב ידיעתי.

רק שתי שאלות: הוא נמצא במסגרת שישנים במהלך היום? אם כן, אולי זה משבש לו את השינה בלילה. לא כולם זקוקים לשינה ביום עד גיל 3.

איך הוא במשך היום? חיוני ושמח או עייף ועצבני? זה מצביע על כמות ואיכות השינה.
לא מתלונן על כאבים? כל מיני עיניינים יכולים להפריע לישון, מכאבי אוזניים ועד תולעים. גם אוכל כבד או ממתקים לפני שינה יכולים להשפיע.

א. אולי כדאי לבדוק תולעים? זה יכול לגרום להרבה חוסר נוחות.
ב. שלי באותו גיל בערך, רק מתחיל לישון לילות שלמים וגם זה לא כל לילה. שמתי לב שמתעורר בבכי כשהוא צריך לעשות פיפי. בסוף עושה ואז נרגע.
ג. איפה הוא ישן, איתכם במיטה? אם כן זה ממש מעצבן ולא פלא שאתם מותשים. אולי אפשר לשים לו מזרון על הרצפה בחדר שלכם, או עגלה- שידע שהוא ישן איתכם אבל במקום משלו.
ד. אם את חוששת או דואגת- קחי אותו לרופא. לב של אמא לפעמים יודע מתי יש משהו לא תקין. מקסימום תדעו שהכל בסדר. אבל לפחות כדי להרגיע
ה. הוא ילד ראשון? לבד בחדר? אם כן יכול באמת להיות שלא נעים לו להיות לבד.

בוודאי לפנות לרופא. נשמע או כמו תולעים או כמו בעיות נשימה בשינה. איזה סוג אי שקט יש בשינה?

 

* אם הוא בעיקר מתפתל ונאנח/בוכה זה נשמע כמו תולעים. אם זה נראה לך הכיוון הייתי מבקשת מרשם לוורמוקס מהרופא ומנסה לתת. רואים שיפור תוך כמה ימים. 

 

* אם נוחר, נושם ברעש, או כשעומדים לידו שומעים שהנשימה לא סדירה, זה אולי בעיות נשימה בשינה. 

 

כדאי מאד מאד לטפל. זה כנראה לא יעבור מעצמו וחבל שהוא ואתם תמשיכו לסבול. מציעה לצלם בוידיאו את הילד בשינה כדי שיהיה אפשר להראות לרופא איך נראה / נשמע.

 

בהצלחה

 

 

נשמע שיש משהו שמפריע לי לישון
אולי תולעים ואז מטפלים בתרופה
אולי קשיים בנשימה ( לא תמיד נשמע כלפי חוץ) ואז יפנו אותכם למעבדות שינה

דבר ראשון כמו שאמרו לבדוק את העניין הרפואי

בלילה ניסיתם לבדוק לו תולעים? אולי זה מה שמעיר אותו?

 

ואם אין עניין רפואי, עם הבן שלי עזר לי ממש דיקור סיני. אחרי שנתיים בלי שינה ממש לא הבנתי למה לא עשיתי את זה קודם.

אפשר דרך הקופ"ח, זה יהיה לכם משמעותית זול יותר, אבל תוודאו שזה מטפל עם התמחות בילדים.

וזה תלוי *גם* בשדר שלך
תנסי להציע לה בצורה נעימה שמשדרת שזה ממש בסדר והיא לא היחידה שלא גמולה בגילה
אם היא תרצה תשימי לה ואם לא לא
בעצם אין הבדל בין טיטול לבלי טיטול, ב2 האפשרויות היא לא גמולה כך שלכאורה היא לא אמורה להרגיש פחות טוב עם עצמה כשהיא עם טיטול מאשר בלי
בכלל, אני ראיתי שלפעמים אנחנו אלה שמודעים לזה שמצבים מסויימים הם *לא תקינים* אבל הילדים בכלל לא יחשבו ככה אם לא נשדר את זה

(גילוי נאות- יש לי ילד בן כמעט 7 שישן עם טיטול, לוקח בעצמו ושם בעצמו לפני השינה, כשהצעתי לו את זה הצגתי את זה כדבר הכי הגיוני ולגיטימי בעולם והסברתי שכך הוא לא יצטרך להתקלח בבוקר והוא קיבל את זה בכיף)

לשחרר רגשות שליליים סביב הענין...היתה לי תקופה עם שלוש מרטיבות כל לילה...פשוט צריך להשלים עם זה ולא לתת להם הרגשה שהם לא בסדר.
להתייחס עניינית, שתוריד לבד ותשים הכביסה ואת תשאירי מכונה ריקה וזהו.

ואני בגישה שלא מחזירים טיטול

נראה לי 7, 6, 4. בערך. אולי בעצם היו יותר גדולות, לא זוכרת כ''כ.
אבל הן הפסיקו להרטיב פחות או יותר ביחד...
ב''ה היום יש רק אחת שמרטיבה, אז זה באמת לא מרגש אותי בכלל...

השיא עמד כמה שנים על 4....

תובנות בתור ילד שחווה זאת:

כמה שיותר להיות רגיש לסיטואציה. לילד. לא אשמה. כן ללקיחת אחריות.

ישנו טיפול בדבר הזה.

אצלי לדוגמא מערכת השתן לא היתה טובה בגלל שלא שתיתי הרבה במהלך היום ולכן היא לא עמדה לעצור בכך שהגוף ישן ולמנוע הרטבה. זה יכול לקרות בין היתר גם מפחד (פחד מחושך גם). מהרבה דברים.

טיטול זה פלסתר. זאת בושה נוראית בתור ילד. עדיף להטיב בלי חיתול מהצד הזה.

לבוא איתו לרופא ילדים ולעודד אותו ולחזק אותו לעשות מה שאומרים בטיפול. 

אפשר גם לבדוק מה יש לשניידר להציע בנושא (הייתי שם), הם הרבה יותר מקצועיים.

קיצר - ללמוד את הנושא, ולשים לב שהוא לוקח את הנושא בצורה בריאה. יודע שצריך לקחת אחריות ומרגיש טוב שהוא לוקח את זה.

זה מהצד של ילדון כמוני (עבבר מאז למעלה מעשור)

מהצד של הורים יש עוד התמודדויות כמו שהזכרת - עליהם אין מה לענות.

בהצלחה רבה!!!

אני שמתי לה שעוונית על המזרון, מעל סדין ,מעל-שקית זבל גדולה או ניילון (כל דבר שמונע חדירת רטיבות לסדין) ומעל מגבת גדולה.אז כשהייתה מרטיבה- זה היה רק להחליף מגבת ופיג'מה ,שאת זה היא יכולה לעשות בעצמה בלי צורך להעיר אותך.

 

מבחינת מניעת ההרטבה, יש כמה גישות...רגשיות, היא בחרדות או בלחץ או משחררת שם רצון להיות ילדה או כל דבר אחר שלא מביעה בגלוי...

גישה אחרת- פשוט ישנה חזק מדי ,לנו רופא ככה התייחס ואמר בהדרגה כזאת לשתות פחות לפני השינה, ולהעיר לשירותים בלילה וכל פעם להזיז את ההערה לשעה יותר מוקדמת כדי להגדיל בהדרגה את השעות שישנה יבשה..

 

יש גישה של זמזם..או תרופה....

לפעמים הגוף מתרגל 'להתרוקן' בלילה ואז כל או רוב השתן מגיע רק בלילה והילד לא מסוגל לעצור. הפתרון הוא לשנות הרגל. במשך כמה שבועות לשלוח אותה להתפנות הרבה במשך היום (בהתחלה אפ' כל שעה וחצי), בעיקר בשעות הבוקר ואחה"צ המוקדמות. להתעקש שתנסה גם אם היא טוענת שלא צריכה. כעת חופש, יותר קל לעמוד בזה, כשחוזרים ללימודים - להגיד לה שתלך להתפנות כל הפסקה, גם אם אינה מרגישה צורך.
אצלנו זה עזר.

אישית לא חושבת שכדאי להחזיר טיטול. זה עלול לפגוע בילדה.
א. כדאי ללכת לרופא, יש כל מיני טיפולים, אבל קודם
לבדוק האם יש בעיה רגשית או שזה פיזי בלבד.
ב. להקפיד שעתיים-שלוש לפני השינה לא לשתות הרבה ובודאי שלא משקאות משתנים( קפה/תה/שוקו...)
לוודא שלא קר לה בלילה
אם היא רוצה אז להעיר אותה לפני שאת הולכת לישון שתלך לשירותים.
בהצלחה.

אם משדרים לילד שזה לא נורא, ושזה לטובתו.

אפשר גם לשים תחתוני-טיטול מיוחדים כאלה לנוער, ואז זה לא כמו תינוק.

צריך הרבה סבלנות.

 

אותה, זה לא בהכרח "מטריף"..

 

תשתדלי שתשתה מספיק הרבה זמן לפני השינה, ולא בזמן הסמוך לשינה. ושתלך כמה פעמים לשירותים. גם תגידי לה שלא נורא, זה עובר עם הזמן.. תציעי לה שאם מרגישה אפילו קצת שצריכה בלילה - שתרוץ לשירותים. כמובן, תדאגי שהדרך לשם אינה "מפחידה" עבורה.. מוארת וכו'.

 

וחשוב להשתדל ליצור בכללי אוירה רגועה ובטוחה.

את יכולה גם לפנות ישירות למרפאות של דר קושניר. גגלי.

עם זמזם בלילה בליווי אינטרנטי.
לא עזר הרבה.
כרגע הרפנו, הילד בכיתה ג התחיל לעבור כמה לילות בשבוע יבש (אחרי שהיה נרטיב כל חייה לפחות פעם אחת!!) .
לדעתי הרבה מזה זה החלטה שלו. כשהאחריות עברה אליו, ולא עושים מזה עניין, זה נרגע.
הוא מתקלח בבוקר ומפנה מצעים לכביסה.

העלות של ההכי זול זה סביב 100/עד 180 אם זכרתי נכון.

נכנסתי לחנות בעיר אמרו לי הכי פשוט ב350...🙄

ופעם גם מחודש (ענתיקה) ב-100 ש"ח.

נכנסת לכל החנויות באזור?

וכל החנויות שם קרובות זו לזו - זה לא קשה.

לי יצא לא פעם כשהייתי צריכה דחוף משהו פשוט להגיע פיזית לחנות שמצאתי בזאפ

חוג, צהרון, יצירות כמו סריגה, תיקונים, תפירת מטפחות
יש שלל עבודות שאפשר דרך הרשת אבל לא בטוח שזה מתאים עם תאומים. תלוי מאד באיזה גיל הם

מצד אחד אני חייבת להשאר איתם בבית וגם אין לי כסף לשלם על מטפלת לשתיהן. מצד שני חייבת   הכנסה כל שהיא...

להיות מזכירה של מישהו, שמעתי הרבה על תיאום פגישות שזה נחשב שווה.
יש היום כל מיני עבודות מהבית שאפשר למצוא.
יש הרבה רישקושים ועבודות בעיניים, פירמידות והונאות.
תחפשי עבודה מסודרת עם תלוש...

ההחזר הוא דרך paypal או דרך עלי אקספרס עצמם? (יש להם אפשרות להחזיר לך ישירות לחשבון) 

התכתבתי עם המוכרים והסכימו לתת החזר דרך  paypal. העברתי את כל פרטי הבנק שלי למוכרים, עברו מס' שבועות ועדיין החשבון שלי לא זוכה.  עשיתי נכון או שהייתי אמורה למסור את הפרטים לחברה עצמה?  תודה לך

בלבד
לא את כל הפרטים
ההחזר מתבצע באותה דרך בה שילמת, אם שילמת בפייפאל הפ אמורים להחזיר לך בפייפאל

אם קנית דרך פאיפל תנסי לפנות גם אליהם כדי לקבל את ההחזר

והאמת, שבגלל שלא פתחת תלונה בזמן - אני ממש מקווה עבורך שתקבלי החזר.
 

לדעתי תלוי בנטיה של הילדים, אצלי למשל יש נטיה לישנוניות ולכן 9 לילדה בת 11 זה הגבול העליון לגמרי, ועדיף 8.
לצעירים יותר- אם יש רק קטנים, אז 7 בערב זה זמן נהדר ללכת לישון. כשיש גדולים, ממילא כולם הולכים לישון קצת יותר מאוחר.

גם תלוי בסבלנות שלך...יש כאלה שהילדים אצלם מסתובבים בבית עד עשר בלילה פלוס. אותי זה מחרפן. אני צריכה ערב שקט, וגם לא אוהבת שקשה להעיר אותם בבוקר.

וגם, לא דומה ילדה בת 6 לילדה בת 12
(יש גם צורך לילד בן 12 לקצת זמן שקט בלי האחים הקטנים מזדנבים אחריו)

בכל אופן לדעתי
גנים ואולי גם כיתה א- רבע ל8 גג במיטה ושמונה סגירת באסטה.
עד כתה ג-ד בערך 8 ורבע במיטה זה המקסימום(ואז אפשר לאפשר עוד כרבע שעה של קריאה וכו)
מכיתות ה-ו אפשר קצת יותר גמישות, עד נניח 9 ואז עוד קצת זמן במיטה.

גם תכף יתחילו בת מצוות/בר מצוות ואז בכלל כל הלוז משתבש
ותקח בחשבון גם שבחטיבה ומעלה לאט לאט יש פחות שליטה על שעת השינה של הילדים..

ובנוסף-
שיהיה רוגע בערב, ורוגע ויציאה נורמאלית לביס', - בבוקר.

אפשר וצריך לעודד אותם ללכת לישון בשעה סבירה, אבל 'להשכיב', מקסימום בגיל עשר. אח"כ הם אמורים להיות מסוגלים ללכת לישון לבד.

זה כאב שבא והולך? (אם לא, אולי שווה ללכת להיבדק)
כמה זמן זה כבר ככה?
אם זה צירים, ההחלטה מתי ליסוע לבית החולים תלויה במרחק שלך ממנו. לידה פעילה נחשבת ללידה בה יש שלושה צירים בעשר דקות, אבל זה משתנה מאשה לאשה, ובשלב הזה אולי תרצי להיות כבר בבית החולים..
שיהיה בקלות ובידיים מלאות!❤