פורום הורות (עמוד 77)

מתארת לעצמי שישנם עוד קשיים בסמכות ההורית בבית..

נשמע שכדאי להתייעץ עם חברה, משפחה, אנשי מקצוע שמבינים בסמכות הורית וכיצד ניתן להחזירה לביתכם..

לא עולה על הדעת שילדה בת 5/7 תקבע שלא לנקות את שערה והאם תגיב בחוסר אונים.. 

הכללים הם פשוטים בנושא הזה: או שהן נותנות לך לנקות את ראשן או שהן צריכות ללכת לספר להסתפר קצר.. הפריבילגיה להחזיק שיער ארוך הנו לילדות שמבינות ומסכימות לנקות אותו על בסיס יומי ושבועי.. 

כדרך אגב, אם לבנות יהיה שיער שנראה לא טוב ומלא כינים, ילדים יתרחקו מהן.. הילדים שלי מדווחים כל הזמן למי יש כינים בגן/כיתה ושכולם מתרחקים מהם (בנים ובנות)..

את האמא בבית ואת אחראית עליהן.. את אחראית על ניקיונן ושלמותן הפיזית והנפשית.. הן ילדות קטנות שמחליטות החלטות על פי הנוחות שלהן ולא על פי מה שנכון להן..

קחי את המקרה הנ"ל כזכוכית מגדלת לכל הקשר והתקשורת שלכן..

בהצלחה!!

אבל לגבי הסיום - בדיוק הזדמנות להעמיד דברים על מקומם...  לפני שזה יתבטא בעוד תחומים.

תגידי להן בנחת, ובחיוך (ואם צריך, אז גם בקצת תקיפות - לא תוקפנות - הכל  לפי הנפשות הפועלות והמצב אצלכם):

בוודאי שאני מחליטה... אני אמא שלכן, אני יודעת שלא בריא כך, זה מזמין כינים וגם אי אפשר להיראות כך, ואני צריכה ללמד אתכן איך מסתרקים, שכאשר תהיינה גדולות תדעו לעשות את זה לבד - ולכן אתן צריכות לעשות כמו שאני אומרת.

שלב ב: מכיוון שזה כואב לכן, אנחנו נחשוב איך עושים שלא יכאב. קודם כל, תדענה שכמה שלא מתסרקים, יותר כואב. השיער נהיה יותר מלוכלך, יותר קשה, יותר קשרים - ואז כואב יותר כשמסרקים. המסרק נתקל בקשרים.

ואז תאמרי להן מה הפיתרון (מרכך וכו'), ותוסיפי שלהבא, נשים לב לא לחכות הרבה - ואז זה לא יקרה.

את יכולה לתת להן בחירה: מי רוצה להיות ראשונה. אם אף אחת לא תרצה, תגידי טוב, את (לגדולה).. והיא, שהיא יותר קטנה ממך - תיקח ממך דוגמה (כך היא גם תצא חשובה..).

הצלחה רבה. מאבקים קטנים, אבל עם משמעות לחינוך..

ולא היתה כמובן שמץ כוונה לכך.

ואני לא יודע אם "כולם יודעים שכלית".. כבר נתקלנו כאן בכאלה שלא בדיוק יודעות את זה...

אז אם את כן - אשרייך. לא מכירים מי שואל, אז עונים לפי  השאלה.

אם מישהי כותבת שהילדות אומרות "זה השיער שלנו", אז ההנחה היא שזה חלק מהשאלה. כלומר לא יודעת מה בדיוק אומרים על טיעון כזה.

לכל היותר את יכולה לכתוב בנימוס - ובתודה על כך שמנסים לעזור לך כתגובה לבקשת עזרה.. - שאת אכן יודעת את זה, וכתבת רק אגב תיאור המצב, אבל מחפשת איזו עצה מעשית.

[אגב, לדעתי באמת הידיעה של ילדות שאכן בענין כזה לא שייך "זה השיער שלי", היא מקדם חשוב לכל הענין. כשנשארת "רק" הבעיה המעשית, אז אפשר כפי שהציעו כאן, לתת ברירה בין תספורת לסירוק, להחליט זמן על השעון כמה זה ייקח, וכד']

עד כדי כך.

אני לא יודעת איזה שיער יש להן. יש סוגי שיער שבאמת יותר קשה לסרק ועדיין השיטה הכי טובה לטעמי זה-

בזמן המקלחת כשהשיער רטוב שמים מרכך ועם המרכך (בלי לשטוף!!) מסתרקים ופותחים את הקשרים, זה לא אמור כזה לכאוב
(אפשר להשאר בינתיים במים או לצאת עם מגבת ולהסתרק מחוץ למקלחת)
אח"כ מייד מעבירים מסרק כינים. (ממליצה על אסי2000).

אם יש הרבה כינים אז עוברים כמה פעמים על כל הראש.
(בשלב הזה כדאי כמה פעמים להראות להן מה יוצא עם המסרק כינים מהשיער... אולי אז הן יבינו כמה שזה מגעיל...)

אח"כ אם אין כינים שוטפים את השיער ויוצאים מהמקלחת
אם יש כינים אני משאירה את השיער ככה עם טיפה מהמרכך (הרוב יוצא עם המסרק), זה עוזר לכינים לא להתפתח עוד, הן לא אוהבות את השמנוניות הזאת...

חוץ מזה בגיל כזה זה מתאים מאד לשתף את הגננת\המורה, שתדבר עם כל הגן\הכיתה על החשיבות של הגיינה בשיער
שתעשה איזה מבצע שכל מי שמסתרקת מביאה פתק מההורים וצוברת ניקוד כלשהו, ומקבלת בסוף השבוע\החודש איזה אות הצטיינות...

דרך אגב, אם אין בררה אז אפשר להסתרק מול סרט או משהו כזה

גם אם יש המון כינים יום-יומיים של סירוק ממש אינטנסיבי, עם מסרק טוב ומרכך, פעמיים ביום ולא נשאר כלום

עזר לנו ממש

עשיתי חליטה ביתית ובבוקר לפני שיוצאים לגן טבלתי את היד בחליטה ושיחקתי לה קצת עם השיער

החליטה מחזיקה יותר משבוע במקרר..

כמו שאמרה @חילזון 123 שבמקלחת לאחר ששמים כמות נכבדת של מרכך פשוט לסרק את השיער ואז לעשות מסרק כינים.

מאוד יעיל והרבה פחות כואב.

ולגבי מבצע כלשהו, גם את יכולה לעשות להם מבצע..

לעשות לוח עם משבצות וכל פעם שמסרקים את השיער ומעבירים מסרק כינים (אפילו ל5 דקות , כמובן לאחר שמוצאים את רוב

הכינים בפעמים הראשונות) אז שמים איזה מדבקה שהם בוחרות במשבצת.. וש 40 משבצות מלאות לצאת איתם ליום כיף.. 

או משהו אחר...

את תראי שאפילו להם יהיה יותר כיף ככה להיות נקיות.

בהצלחה רבה!!

כנראה תלוי על איזה מגזר אתה מדבר

במגזר החרדי יש המון ילדים שגדלים על ספרים ולא על סרטים

אנחנו לא ראינו צורך בזה (כי גם כדי לאחסן מיטת מעבר, במקרה שצריך וזה לא עובר לילד הבא, צריך מקום...), ועברנו מיד למיטה עם מעקה (כמה שיותר "מוגן").

יכול להיות שבעתיד, עם הצטמצמות המקום ב"ה, כן נשתמש במיטת מעבר.

אסור שייגע במים.

איפה את פורשת את הנייר? על הרצפה? והילד מוכן לשתף עם זה פעולה?

איך נייר באסלה בלי שייגע במים?

בין הקרש למושב?

אבל לא להדגיש את זה.

כמו שחשוב להגיש לו שהוא חכם ומוכשר - זה מתנות מאת ה'.

בעיקר חשוב להדגיש מאמצים, מידות והתנהגות - על זה את רוב המחמאות.

אבל גם שיכיר בערך עצמו ובערך המתנות שה' חנן אותו.

אצל חלק מעדות מזרח, נמנעו מכך בשל "עין הרע", ואפי' כינו ילדיהם "מכוער"

כל בית יש לו מינון משלו, לפי העניין, הילד, וכו'

מצב שלא מסוגל לומר לאשתו שהיא יפה- זה מצב לא תקין

לנו אמא שלי ממש הקפידה לא להגיד שאנחנו יפים...

בי באופן אישי זה ממש. ממש. פגע. 

היום כאמא קשה לי לשמוע את עצמי אומרת לילדים ולילדות שלי שהם יפים. זה נשמע לי חיצוני כזה...

אבל אני יודעת כמה זה חשוב.

לגדולה שלי אני כמעט ולא מצליחה לומר כמה שהיא יפה, כי יש בי משהו שחושש שזה יגרום לה להשוויץ ולהיות יותר מוחצנת.

אבל אני יודעת כמה זה חשוב לילדה לדעת שאמא שלה חושבת שהיא יפה.

ושעם הידיעה הזו היא תצא לעולם. לא בהחצנה אלא בעמידה פשוטה ובטוחה בעולם.

הלואי ואני אצליח בזה בתור אמא..

אני הפנמתי שאני יפה רק אחרי שהתחתנתי. וגם אז לקח לי זמן להפנים.. ועדיין קשה לי.

ובכלל המשוואה "מלאה=לא יכול להיות שאני יפה" היא משוואה שהושרשה בי.

וכשגדלתי הבנתי שאמא שלי כן חושבת שאני יפה, היא פשוט לא אמרה לי את זה אף פעם, כי לה לא היה נוח שאמרו לה שהיא יפה... אבל עדיין, הושרש בי משהו נגד הגוף שלי וחבל.

לבת שלי אני ממש מקפידה להגיד לה מדי פעם שהיא יפה, שגם בזה ה' חנן אותה ואיזה כיף לה. וגם לבנים אני אומרת שהם יפים. זה חשוב. ממש. ובינתיים אני לא רואה שזה מביא לשום גאווה.

אצל בעלי (אמא שלו, אחותו, דודה שלו) - כל הזמן אומרים לילדים שלי כמה הם יפים, ושהם הכי יפים במשפחה.. לי עדיין יותר קשה להגיד מהם, ולפעמים אני מרגישה שזה מוגזם ויותר מדי מודגש.

אצלי במשפחה - בכלל לא מדברים על זה.. (למרות שיש אחיינים עוד יותר יפים מהילדים שלי, לדעתי..) ואם אני אומרת לאחייניות שלי איזה יפות הם היו באירוע, או סתם שהן יפות - אמא שלהם מסמיקה ומשתיקה אותי.. (וזה לא תלוי דוסיות, היא לא דוסית). אבל אני עדיין אומרת. לדעתי זה חשוב לדבר על זה. ובכלל, לתת מחמאות בכללי.

אם את מרגישה שזה מקשה עליך להיות משוחררת עם הילדים שלך בנושא הזה אולי כדאי לך לשקול איזשהוא טיפול במח אחד או משהו כזה שישחרר אותך מזה.. 

וכל הכבוד לך שכלפי הילדים שלך את מבינה כמה זה חשוב.

"אומר לי לפעמים- הרגשתי בלילה שאני צריך אבל לא היה לי כח לקום..."

זאת ה-נקודה - בלי רצון חזק מצד הילד ושיתוף פעולה שלו שום שיטה לא תצליח.

מה יעזור זמזם אם אפילו בלי זמזם הוא לפעמים מרגיש שהוא צריך אבל מתעצל לקום??

והעובדה שישן חופשי אצל חברים ולא מפספס שם - גם היא מוכיחה שמבחינה פזיולוגית כנראה אין שום בעיה, הבעיה היא שבבית הוא לא צרגיש צורך להתאמץ בעניין.

ולכן לדעתי זה השלב של להרפות ולשחרר, להשאיר את הכדור לגמרי בידים שלו. ללמד אותו לעשות כביסה לבד ולהתנתק מהנושא.

אם זה באמת לא נעים לו מול האחים הקטנים ואת לא תגלי מעורבות רגשית בעניין, הוא לבד יאלץ לקחת את האחריות

מבינה אותך שאת מרגישה שעברת את שלב ה"לחכות שזה יעבור" אבל ממליצה לשנות את זה ללהתנתק מהעניין ולהאמין באמונה שלמה שזה עניין שלו בלבד וכשהוא ירצה מספיק הוא יצליח. מתישהוא זה יפריע לו ואז הוא יפסיק.

ילד בן 3 ששוכב על ילדה והם משחקים אבא ואמא זה בעיני נורה אדומה 

ילד שמגלה את גופו זה נורמלי וזה הזמן להסביר לו על פרטיות הגוף שלו וכו אבל כאן זה לא נשמע לי אותו דבר

לא יודעת מה להגיד לך לגבי הגן כי אני בכלל בעד גן נפרד החל מגן גיל 3 והלאה

מה שעשינו: נסענו לקבר של צדיק באזורנו, רק אנחנו (הורים ושני ילדים), התפללנו שם וגזרנו לו מעט שערות.

אח"כ חזרנו הביתה, ובני המשפחה שלנו הגיעו (סבים ודודים רווקים), והשתתפו בהמשך התספורת. לא זוכרת מה בדיוק עשינו עם אוכל, אבל נראה לי שרק הכנתי עוגה, ואת השאר קנינו (דברים כמו בורקס וכו') או שאמי וחמותי הביאו קצת.

קצר יחסית ולעניין, והיה מרגש ושמח מאוד

[ודרך אגב - עשינו את החלאקה לפני תאריך יום ההולדת שלו, כי ידעתי שיכול להיות שתהיה לי לידה מוקדמת. ואכן צדקנו - ילדתי פחות משבוע לפני יום הולדתו...]

עוגה, עוגיות, קרקרים, קצת ממרחים (חומוס\גבינה וכו')
אפשר לחתוך ירקות גם ביום שישי ולשים במקרר סגור בניילון מצמד (נגיד גזר\גמבה\עגבניות שרי שלמות, רק מלפפון לא מתאים לחתוך מראש...אז אפשר לוותר עליו, אפשר להוסיף תירס גמדי אם זה בתקציב)
אחרי שבת גם ככה לא צריכים יותר מדי אוכל.
קצת ממתקים לילדים - שבעל השמחה יהנה...

אם גם זה מורכב אפשר פשוט להזמין פיצה לכולם...

אפשר שהילד יחלק לילדים שקיות קטנות עם ממתק\הפתעה
אפשר לתת לו ללקק דבש\שוקולד בצורת אותיות
לקנות לו ציצית וכיפה

לא חושבת שלילד משנה מה יאכלו בארוע... וכמה זה יהיה גדול או קטן...

יש להם הדרכת הורים או משהו בסגנון שאת יכולה להתייעץ פרטני

מוזמנת

ייתכן שצריך רק הדרכת הורים טובה (איך להציב גבולות, ללמד את הילדה לווסת רגשות וכו)