שלום לכולם,
אני אמא לשתי בנות מדהימות ומקסימות בנות 6 ו4.5.
אני מוצאת את עצמי כועסת וצועקת עליהן בתדירות גבוהה מדי.
ואח"כ בלילה בוכה ומתייסרת ומלאה בייסורי מצפון.
אני מנסה לעבוד על עצמי, קוראת מלא ספרים ומצליחה בהרבה פעמים להתגבר וזה גורם לי לאושר.
אבל בפעמים שאני לא מצליחה זה גורם לי ממש לייאוש ועצבות.
אודה על כל תשובה מניסיונכן!
לא בזכות ספר
ולא בזכות סדנה
ולא בזכות חוכמה חינוכית עצומה שפתאום ירדה עליי משמים
אלא בזכות עניין טכני לגמרי, משהו שקשור לנסיבות שהשתנו, שפתאום הוריד בבת-אחת מהגב שלי המון מטלות שהיו באחריותי.
פתאום התפנה לי זמן, ונהיה כזה רוגע בנפש, שהתחלתי מה-זה לחייך אל הילדים 
המון!
רק אז קלטתי כמה הצעקנות שלי היא תוצאה של עומס, של לחץ, של חרדה וחוסר אונים. מין כזה: אהההה! גם ככה אני שוברת את הראש איך אני אצליח לבשל פה משהו לפני שכולנו גוועים ברעב, ועכשיו עוד גואש על הרצפה? לאאא! רק לא זה! עופי מהמטבח, את מפריעה לאמא!
כלומר הצעקות שלפני זה ראיתי כצעקות מרושעות, הן בעצם צעקות ייאוש.
אז נפל לי אסימון והבנתי כמה כמה כמה חשוב לא להעמיס על עצמי יותר מדי. בכל מחיר לא להעמיס על עצמי יותר מדי. להוריד את הסטנדרטים והציפיות עוד, ועוד, ועוד, ואחר כך עוד קצת, עד שאצליח ליצור לעצמי מצב שאני נינוחה מספיק בשגרה.
כי כשבגיל שמונים אסתכל אחורה ואזכר בשנים האלה, אני מן הסתם לא אזכור להיות גאה על זה שהספה הייתה נקייה בלי אף כתם, אבל אני אזכור מאוד להיות גאה על היום שבו הבת שפכה גואש על הרצפה ואני בנחת לימדתי אותה איך מנקים את זה.
מקווה שעוזר.
או אוזניים.. לפעמים אלו בעיות פיזיות כאלה.
ולפעמים אלו תקופות שהם צריכים אתכם יותר בלילה. ניסיתם לתת לו לישון אתכם ולראות האם הוא ישן יותר טוב? (במידה ואתם מוכנים לזה כמובן.. פשוט יש תקופות שזו השיטה הכי טובה.. - אם זה תולעים/אוזניים/שיניים - לרוב הוא עדיין ימשיך להתעורר)
תולעים / שיניים / אוזניים או יכול להיות הפסקות נשימה בשינה. הילדה שלי היתה בדיוק ככה וזה באמת היה בגלל הפסקות נשימה. (כשילד מספיק לנשום הגוף מעיר את עצמו כתגובה לירידה בחמצן.) קל לראות אם זה הבעיה - עומדים ליד הילד ומקשיבים לו כשהוא ישן. אם הנשימה שקטה וסדירה אין בעיה. אם רועשת / עם עצירות מידי פעם, לבדוק חזק את הכיוון.
פעם בכמה שבתות אנחנו נוסעים להורים ותמיד ההתארגנות מאוד לחוצה והיו פעמים שהגענו ממש בכניסת שבת.
אני ממש לא רוצה שזה יקרה שוב.
המרחק של הנסיעה הוא שעה וחצי,אבל לפעמים יש פקקים ואז לוקח שעתיים וחצי..
השאלה איך אפשר להתארגן בזמן במיוחד עכשו ששבת נכנסת ב16.30..ממש מוקדם.
לפני הנסיעה יש לנו לקלח את הילדים,לגהץ בגדים,לשטוף בית ולארגן תיקים.
יש פעמים שויתרנו על שטיפת הבית ובכל זאת היה מאוד עמוס,
לפעמים המקלחות תופסות הרבה זמן או שצריך לחכות לבוילר.
ניסנו לחלק לימים את ההתארגנות אבל רוב הפעמים עדיין יצאנו מאוחר.. מה עושים??
רק אציין שזה ככה מאז שיש לנו ילדים ב"ה.
לפני זה,היינו מצליחים להגיע מוקדם לשבת..
הייתי מקלחת את הילדים בחמישי לכבוד שבת.
גם לגהץ אפשר קודם
לשטוף בית - להשאיר לסוף, אם לא הספקתם אז לא. עדיף לצאת מוקדם - לפחות פי שניים מהזמן שהנסיעה אמורה לקחת.
מקלחת באותו היום...
1. קרוב לאמא (או לאבא, או לשניהם) שומעים את התינוק מיד כשבוכה, ונהנים ממנו כשצוחק. ולא צריך באמצע הלילה לכתת רגליים, רק כדי לדחוף לו המוצץ...
2. נוחות לתינוק – התינוק מרגיש מוגן ובטוח. שימו לב לתופעה מעניינת, כבר מגיל צעיר, התינוק דוחף עצמו פעמים רבות לפינה, ושם מרגיש רגוע.
3. בריאות - כשהתינוק בתוך החדר עם האמא, יותר נח לטפל בחדר "הכל-בו". בלי להעביר לחדר אחר, ובכך לחשוף אותו להפרשי טמפרטורות, (אלא אם כן יש לכם מזגן מרכזי אחיד) שלא תמיד 4. נעימות, ובחורף יכולות לגרום להתקררויות, דלקות אוזניים ובעיות נשימה.
5. חסכון במקום בזמן שהתינוק שוהה בעריסה, העריסה קומפקטית ולא תופסת בחדר מקום רב, העריסה מתקפלת, וגם עוברת בין החדרים בקלות כשהיא פתוחה.
6. חסכון במקום אחסון. כשתינוק גדל, פשוט מחזירים ליד שרה, עד לפעם הבאה...
7. חסכון בכסף, כמובן! העריסה ניתנת ללא תשלום, רק דמי ערבון המוחזרים אליכם בתום השימוש, בניגוד לעריסה להשכרה, בה התשלום החודשי מצטבר ב"קופה" של החנות.12 סיבות
8. להשכיב את תינוקכם היקר בעריסה לתינוקות של יד שרה
9. בטיחות - לכל דגמי העריסה לתינוק של יד שרה תקו תקן של מכוון התקנים הישראלי.
10. זמינות – מעל מאה סניפים ברחבי הארץ, מהם 12 בתוך בתי החולים, עם כל מה שהיולדת צריכה.
11.מזרון בטיחותי ונח, לשינה רגועה של התינוק, ושינה רגועה של ההורים, שיודעים שהתינוק ב"ידיים טובות"...
12. נקיון– העריסות והמזרונים עוברים בדרך אליכם "טיפול עשרת אלפים" הכולל: נקיון, חיטוי, חיזוק הברגים וריענון המדבקות.
אם אתם איסטניסטים, תוכלו לקנות מזרון חדש מותאם לעריסה בזול מאד! רק 45 ₪!
13.יציבות העריסה - העריסה בנויה בצורה חזקה, מעץ איכותי, ומונעת מהתינוק, גם אם בוכה ומרעיד את העריסה, לפגוע בשיווי משקל. אתם לא צריכים לנסות, אבל ה"גדול" שלי ניסה, וטיפס מבחוץ "להרגיע" את התינוק. ב"ה לגדול ולקטן שלום. העריסה נשארה על תילה...
רציתם מותג? קיבלתם "עריסת יד שרה"!
שיהיה במזל טוב!
מתארת לעצמי שישנם עוד קשיים בסמכות ההורית בבית..
נשמע שכדאי להתייעץ עם חברה, משפחה, אנשי מקצוע שמבינים בסמכות הורית וכיצד ניתן להחזירה לביתכם..
לא עולה על הדעת שילדה בת 5/7 תקבע שלא לנקות את שערה והאם תגיב בחוסר אונים..
הכללים הם פשוטים בנושא הזה: או שהן נותנות לך לנקות את ראשן או שהן צריכות ללכת לספר להסתפר קצר.. הפריבילגיה להחזיק שיער ארוך הנו לילדות שמבינות ומסכימות לנקות אותו על בסיס יומי ושבועי..
כדרך אגב, אם לבנות יהיה שיער שנראה לא טוב ומלא כינים, ילדים יתרחקו מהן.. הילדים שלי מדווחים כל הזמן למי יש כינים בגן/כיתה ושכולם מתרחקים מהם (בנים ובנות)..
את האמא בבית ואת אחראית עליהן.. את אחראית על ניקיונן ושלמותן הפיזית והנפשית.. הן ילדות קטנות שמחליטות החלטות על פי הנוחות שלהן ולא על פי מה שנכון להן..
קחי את המקרה הנ"ל כזכוכית מגדלת לכל הקשר והתקשורת שלכן..
בהצלחה!!
אבל לגבי הסיום - בדיוק הזדמנות להעמיד דברים על מקומם... לפני שזה יתבטא בעוד תחומים.
תגידי להן בנחת, ובחיוך (ואם צריך, אז גם בקצת תקיפות - לא תוקפנות - הכל לפי הנפשות הפועלות והמצב אצלכם):
בוודאי שאני מחליטה... אני אמא שלכן, אני יודעת שלא בריא כך, זה מזמין כינים וגם אי אפשר להיראות כך, ואני צריכה ללמד אתכן איך מסתרקים, שכאשר תהיינה גדולות תדעו לעשות את זה לבד - ולכן אתן צריכות לעשות כמו שאני אומרת.
שלב ב: מכיוון שזה כואב לכן, אנחנו נחשוב איך עושים שלא יכאב. קודם כל, תדענה שכמה שלא מתסרקים, יותר כואב. השיער נהיה יותר מלוכלך, יותר קשה, יותר קשרים - ואז כואב יותר כשמסרקים. המסרק נתקל בקשרים.
ואז תאמרי להן מה הפיתרון (מרכך וכו'), ותוסיפי שלהבא, נשים לב לא לחכות הרבה - ואז זה לא יקרה.
את יכולה לתת להן בחירה: מי רוצה להיות ראשונה. אם אף אחת לא תרצה, תגידי טוב, את (לגדולה).. והיא, שהיא יותר קטנה ממך - תיקח ממך דוגמה (כך היא גם תצא חשובה..).
הצלחה רבה. מאבקים קטנים, אבל עם משמעות לחינוך..
ולא היתה כמובן שמץ כוונה לכך.
ואני לא יודע אם "כולם יודעים שכלית".. כבר נתקלנו כאן בכאלה שלא בדיוק יודעות את זה...
אז אם את כן - אשרייך. לא מכירים מי שואל, אז עונים לפי השאלה.
אם מישהי כותבת שהילדות אומרות "זה השיער שלנו", אז ההנחה היא שזה חלק מהשאלה. כלומר לא יודעת מה בדיוק אומרים על טיעון כזה.
לכל היותר את יכולה לכתוב בנימוס - ובתודה על כך שמנסים לעזור לך כתגובה לבקשת עזרה.. - שאת אכן יודעת את זה, וכתבת רק אגב תיאור המצב, אבל מחפשת איזו עצה מעשית.
[אגב, לדעתי באמת הידיעה של ילדות שאכן בענין כזה לא שייך "זה השיער שלי", היא מקדם חשוב לכל הענין. כשנשארת "רק" הבעיה המעשית, אז אפשר כפי שהציעו כאן, לתת ברירה בין תספורת לסירוק, להחליט זמן על השעון כמה זה ייקח, וכד']
עד כדי כך.
אני לא יודעת איזה שיער יש להן. יש סוגי שיער שבאמת יותר קשה לסרק ועדיין השיטה הכי טובה לטעמי זה-
בזמן המקלחת כשהשיער רטוב שמים מרכך ועם המרכך (בלי לשטוף!!) מסתרקים ופותחים את הקשרים, זה לא אמור כזה לכאוב
(אפשר להשאר בינתיים במים או לצאת עם מגבת ולהסתרק מחוץ למקלחת)
אח"כ מייד מעבירים מסרק כינים. (ממליצה על אסי2000).
אם יש הרבה כינים אז עוברים כמה פעמים על כל הראש.
(בשלב הזה כדאי כמה פעמים להראות להן מה יוצא עם המסרק כינים מהשיער... אולי אז הן יבינו כמה שזה מגעיל...)
אח"כ אם אין כינים שוטפים את השיער ויוצאים מהמקלחת
אם יש כינים אני משאירה את השיער ככה עם טיפה מהמרכך (הרוב יוצא עם המסרק), זה עוזר לכינים לא להתפתח עוד, הן לא אוהבות את השמנוניות הזאת...
חוץ מזה בגיל כזה זה מתאים מאד לשתף את הגננת\המורה, שתדבר עם כל הגן\הכיתה על החשיבות של הגיינה בשיער
שתעשה איזה מבצע שכל מי שמסתרקת מביאה פתק מההורים וצוברת ניקוד כלשהו, ומקבלת בסוף השבוע\החודש איזה אות הצטיינות...
דרך אגב, אם אין בררה אז אפשר להסתרק מול סרט או משהו כזה
וואווגם אם יש המון כינים יום-יומיים של סירוק ממש אינטנסיבי, עם מסרק טוב ומרכך, פעמיים ביום ולא נשאר כלום
עזר לנו ממש
עשיתי חליטה ביתית ובבוקר לפני שיוצאים לגן טבלתי את היד בחליטה ושיחקתי לה קצת עם השיער
החליטה מחזיקה יותר משבוע במקרר..
כמו שאמרה @חילזון 123 שבמקלחת לאחר ששמים כמות נכבדת של מרכך פשוט לסרק את השיער ואז לעשות מסרק כינים.
מאוד יעיל והרבה פחות כואב.
ולגבי מבצע כלשהו, גם את יכולה לעשות להם מבצע..
לעשות לוח עם משבצות וכל פעם שמסרקים את השיער ומעבירים מסרק כינים (אפילו ל5 דקות , כמובן לאחר שמוצאים את רוב
הכינים בפעמים הראשונות) אז שמים איזה מדבקה שהם בוחרות במשבצת.. וש 40 משבצות מלאות לצאת איתם ליום כיף..
או משהו אחר...
את תראי שאפילו להם יהיה יותר כיף ככה להיות נקיות.
בהצלחה רבה!!
דרושה פונדקאית לזוג נחמד עם תינוק שנולד בארץ באמצעות פונדקאית ועכשיו מעוניין בילד נוסף.
יש כבר עוברים מוקפאים בהדסה עין כרם שמוכנים להחזרה.
ניתן לפנות במייל - zug2015@walla.co.il
כנראה תלוי על איזה מגזר אתה מדבר
במגזר החרדי יש המון ילדים שגדלים על ספרים ולא על סרטים
אשמח להמלצות בעניין. הילדה בת שנתיים וחצי. קצת נמרחנו עם המעבר למיטה הבאה...
אנחנו לא ראינו צורך בזה (כי גם כדי לאחסן מיטת מעבר, במקרה שצריך וזה לא עובר לילד הבא, צריך מקום...), ועברנו מיד למיטה עם מעקה (כמה שיותר "מוגן").
יכול להיות שבעתיד, עם הצטמצמות המקום ב"ה, כן נשתמש במיטת מעבר.
בני היקר והאהוב בן הכמעט שנתיים התחיל טיפול אצל קלינאית תקשורת,
האם בגיל הזה באמת חשוב כבר להתחיל לטפל?
מה יקרה אם לא נעשה את זה? זה כזה נורא אם הוא יתחיל לדבר יותר מאוחר?
או שזה ממש חסר אחריות לא לטפל..
ממש קשה לי לעמוד ב"שיעורי בית" שצריך לעשות איתו וגם ככה יש לו גם
טיפול בפיזיותרפיה ויש לי עוד שלל דברים על הראש
הוא לא מדבר בכלל, בקושי אומר הברות
אשמח להדרכה טכנית מבעלי ניסיון. תודה וסליחה...
אסור שייגע במים.
איפה את פורשת את הנייר? על הרצפה? והילד מוכן לשתף עם זה פעולה?
איך נייר באסלה בלי שייגע במים?
בין הקרש למושב?
נעמונת2אבל לא להדגיש את זה.
כמו שחשוב להגיש לו שהוא חכם ומוכשר - זה מתנות מאת ה'.
בעיקר חשוב להדגיש מאמצים, מידות והתנהגות - על זה את רוב המחמאות.
אבל גם שיכיר בערך עצמו ובערך המתנות שה' חנן אותו.
אצל חלק מעדות מזרח, נמנעו מכך בשל "עין הרע", ואפי' כינו ילדיהם "מכוער"
כל בית יש לו מינון משלו, לפי העניין, הילד, וכו'
מצב שלא מסוגל לומר לאשתו שהיא יפה- זה מצב לא תקין
לנו אמא שלי ממש הקפידה לא להגיד שאנחנו יפים...
בי באופן אישי זה ממש. ממש. פגע.
היום כאמא קשה לי לשמוע את עצמי אומרת לילדים ולילדות שלי שהם יפים. זה נשמע לי חיצוני כזה...
אבל אני יודעת כמה זה חשוב.
לגדולה שלי אני כמעט ולא מצליחה לומר כמה שהיא יפה, כי יש בי משהו שחושש שזה יגרום לה להשוויץ ולהיות יותר מוחצנת.
אבל אני יודעת כמה זה חשוב לילדה לדעת שאמא שלה חושבת שהיא יפה.
ושעם הידיעה הזו היא תצא לעולם. לא בהחצנה אלא בעמידה פשוטה ובטוחה בעולם.
הלואי ואני אצליח בזה בתור אמא..
אני הפנמתי שאני יפה רק אחרי שהתחתנתי. וגם אז לקח לי זמן להפנים.. ועדיין קשה לי.
ובכלל המשוואה "מלאה=לא יכול להיות שאני יפה" היא משוואה שהושרשה בי.
וכשגדלתי הבנתי שאמא שלי כן חושבת שאני יפה, היא פשוט לא אמרה לי את זה אף פעם, כי לה לא היה נוח שאמרו לה שהיא יפה... אבל עדיין, הושרש בי משהו נגד הגוף שלי וחבל.
לבת שלי אני ממש מקפידה להגיד לה מדי פעם שהיא יפה, שגם בזה ה' חנן אותה ואיזה כיף לה. וגם לבנים אני אומרת שהם יפים. זה חשוב. ממש. ובינתיים אני לא רואה שזה מביא לשום גאווה.
אצל בעלי (אמא שלו, אחותו, דודה שלו) - כל הזמן אומרים לילדים שלי כמה הם יפים, ושהם הכי יפים במשפחה.. לי עדיין יותר קשה להגיד מהם, ולפעמים אני מרגישה שזה מוגזם ויותר מדי מודגש.
אצלי במשפחה - בכלל לא מדברים על זה.. (למרות שיש אחיינים עוד יותר יפים מהילדים שלי, לדעתי..) ואם אני אומרת לאחייניות שלי איזה יפות הם היו באירוע, או סתם שהן יפות - אמא שלהם מסמיקה ומשתיקה אותי.. (וזה לא תלוי דוסיות, היא לא דוסית). אבל אני עדיין אומרת. לדעתי זה חשוב לדבר על זה. ובכלל, לתת מחמאות בכללי.
אם את מרגישה שזה מקשה עליך להיות משוחררת עם הילדים שלך בנושא הזה אולי כדאי לך לשקול איזשהוא טיפול במח אחד או משהו כזה שישחרר אותך מזה..
וכל הכבוד לך שכלפי הילדים שלך את מבינה כמה זה חשוב.
יש למישהי המלצה על פרחי באך? טיפות הרב יורוביץ'? או משהו אחר שבוודאות עוזר???
הרשת מלאה בכל מיני מטפלים אבל לא בא לי לשלם הון ושזה לא יעזור....
ניסינו פעמונית. עזר לתקופה אבל חזר.. אודה על כל תגובה!
