פורום הורות (עמוד 89)

חפשי באינטרנט

אני לא זוכרת שמות ספציפיים, אולי מישהו כאן מכיר.. אבל יודעת מחברות שלי שהן נעזרות בזה.

שיתן הפניה לפזיוטרפיה... היינו גם. וישר אמרו לי בפזיו שיש לה גמישות יתר. וצריך יותר לתרגל איתה... כל שלב מוטורי היא נתקעה עליו יותר מהזמן הסטנדרטי... גם לה לקח המון זמן לזחול קדימה... ואחכ עד שזחלה על 6 גם המווווון זמן.... וגם להיעמד... קיצר, הכל היה לה קשה אבל היינו פעמים בודדות בפזיו, נתנה לנו תרגילים הביתה והיא ממש שמחה מזה!! היא נורא רצתה להצליח בכל הדברים האלה... וזכינו לעזור לה! ב"ה!

אם יש איחור נוסף

אלא משהו נפוץ שמצריך עזרה קלה.
תלכי לרופא ילדים שיתן הפניה לפיזיותרפיה.
יש סיכוי שעד שיגיע התור היא תצמצם פערים ואם לא- אז זה טיפול פיזיו קצר.
נשמע שזה גמישות יתר- היה לבת שלי.

היה לי כאלו מנעלי גלי.
הייתי חוששת לכבס...
השחור מבפנים מוכר, גם אצלנו ככה... איזושהי הצטברות של חול / אבק שנדבק עם הזיעה של הרגליים...

ויוצא כמו חדש.
אבל לא לוקחת אחריות...
יש משהו מיוחד בנעלי נמרוד?

אולי סוגים אחרים באמת לא מתאימים. לא ניסיתי.

לא דומה לסנדלים רגילים..

אנסה בדלי עם מים וסבון, מקווה שלא יהרס הסקוצ'...

עקרונית אם הוא לא יזוז הוא לא אמור להיהרס..

פאזלים מעץ
צורות שצריך להתאים למקום ודופקים עליהן עם פטיש
מגדל טבעות
הכנסת צורות למקום המתאים
משחק הרכבה כמו מגה בלוקס

כל דבר שכולל הכנה כלשהי זה מפתח.

משתפת מדברים שאני עושה עם ילדה קצת יותר קטנה אבל מפותחת ב"ה

אפיה
בישול
בובות אצבע
בובות על מקל
בובות גרביים
בועות סבון בייתיות
בלון רעש- להוסיף אורז, לצייר על הבלון
לטייל בחוץ
לבנות בלגו או כל משחק הרכבה
לעשות כביסה (היום היא התחילה לבכות כשהבינה שסתם סידרנו בגדים..)
לצאת החוצה חקטוף פרחים ועלים
לקרוא ספרים
לרקוד
לצבוע עם צבעי ידיים
לבנות עם כלי עבודה
להכין בצק מלח ולהכין צורות

וכו וכו

בעקרוו כל פעילות משותפת מפתחת

מה אפשר להביא לילד בן שנתיים לעזור בבישול חוץ מלהביא דברים?...

ומה זה בובות על מקל ובובות גרביים? מכינים את זה עם הילד או שקונים ועושים איתו משהו בזה?

ולגבי בצק מלח - איך מכינים?

 

תודה רבה!!!

 

לגבי בישול ואפיה- אפיה זה יותר פשוט..

אפיה- לעזור למזוג, להכניס לכוס או כף ולשים בקערה (הכל יחד איתך), לערבב, להכין צורות אם צריך, ולהשגיח יחד איתך כשזה בתנור (שיבוא לבדוק איתך אם מוכן וכו). זה נותן להם תחושת סיפוק גדולה!!

בישול- לערבב אם לא מסוכן, להוסיף תבלינים שונים, לטעום לראות אם מוכן ולהביא מצרכים שונים מהמקרר או הארון.

בובות על מקל- בוחרים יחד עם היחד דמויות שונות ומציירים על בריסטול. את את המסגרת והוא צובע.. ואז גוזרים ומדביקים על מקל ארטיק ואפשר לעשות הצגה משותפת.

בובות גרביים זה לקחת גרב ישנה ולהוסיף לה פה, עיניים ושיער ולעשות איתה הצגה.. מלבישים את זה על היד וזה חמוד. עיניים ופה אפשר לצייר או להשמש בחומרים שונים, שיער זה מחוט עבה או צמר.

בצק מלח- זה בצק שממש נח להכנה, מיוצר מקמח מלח ומים ואפשר להוסיף צבעי מאכל אם רוצים בצד צבעוני. אפשר לשחק כמו בצק ולהכין צורות או לחילופין להכין צורה ספציפית ולתת להתייבש (לוקח יום) ולצבוע עם גואש.. אפשר להכין מגנטים, מובייל, קערה וכו.

המתכון- 2 כוסות קמח, 2 כוסות מלח, כוס מים.

תשחקי עם זה עד שיוצא טוב

וזו תמונה של הגרביים.. פחות השקענו אסטטית, יותר פשוט בשביל שהיא תהנה..

הגרביים נראות לי מדי אומנותיות בשבילי 

אבל אתחיל בקלים רעיונות ממש יפים!

שוב תודה

מזלך שהגבת נכון....

אין עניין לחנך לשמירה על הסביבה, ושיש מקומות המיועדים לציור כמו נייר? אני הייתי מתחרפנת, כל הכבוד לאימא על הרוגע והאיפוק

היא ציירה בתום לב.

 

אז קודם כל, ברור שאין מה לנזוף - כי נזיפה, גם כששייכת, זה על משהו שיש בו איזו כוונה לא טובה. כאן זה לא כך. צריך לראות אך זה בעיניים של הילד.

 

לגבי "לחנך לשמירה על הסביבה" וכו' - זו שאלה של לעתיד. לא "מחנכים" ע"י שגוערים בדבר שילד כלל לא אמור לדעת.

 

הילדה, מבחינתה, עשתה משהו יפה. אז אם רוצים לחנך לא לצייר על הקיר, אפשר לומר שהציור באמת מאד יפה; ואח"כ להוסיף, שבגלל שאנחנו רוצים שבכל זאת הקירות יישארו עם הצבע שצבענו אותם (מבחינת הילדה, מושג קצת לא מובן... למה שיישארו ככה, במקום "מקושטים"?..), אז פעם הבאה, אם היא רוצה לצייר משהו יפה, שתגיד וניתן לה נייר, אפילו נחבר כמה ניירות אם רוצה ציור גדול..

 

אם היתה נוזפת בה, זו סתם חויה שלילית, פוגעת, ללא שמץ הצדקה.

 

בכללי, אני לא בטוח שגם להבא, זה נקרא חינוך לשמירה על הסביבה, כי הילדה עוד לא תופסת שיש בזה "פגיעה" בסביבה. 

זה יותר ענין פרקטי, הרגל, שאנחנו אולי רוצים להקנות לטובת עצמנו. אולי גם התחלה של איזשהם גבולות, שילד תופס שלא הכל אפשר בכל מקום, על אף שלא מבין בדיוק מה טעם ה"גזירה"....

כאשר ילד בגיל כזה, זורק פסולת על הרצפה, אפשר לומר שהחינוך שלנו לזרוק בפח עם הסבר קצר, זה נקרא חינוך לשמירה על הסביבה.

אולי אפשר להחמיא על היצירה- אחרי הבהרה ברורה שעל הקיר לא מציירים!!

אם היתה יודעת, סביר שלא היתה מגיבה כך.

 

לא בכל בית זה "כלל" שמפנימים מגיל צעיר.

 

 

וגם לתגובה שהצעת - אני ממליץ ההיפך. קודם לשבח את הציור, אח"כ להבהיר הכין מציירים והיכן לא.

 

אם יקרה שוב אחרי הסברה ברורה ונינוחה ומנומקת - אז אפשר כבר להעיר על עצם הענין.

ועמדת בו בכבוד...

תנסי להוריד עם ספוג פלא לפני שאת חושבת לצבוע מחדש..

מהניסיון עם הבן שלי עכשיו (שאומנם לא צייר משהו כזה גדול, הוא רק בן 2 וחצי, אבל בהחלט מטר על חצי מטר לפחות, הצלחנו להוריד פנדה בלי סימנים. ובקשתי ממנו להוריד ואחר כך אני המשכתי מה שהוא לא סיים.

זה די ממחיש להם שזו עבודה קשה להוריד ולנקות, ולכן למרות שזה מאוד מושך לצייר על הקיר, בסוף זה פחות משתלם, כי צריך לעבוד קשה להוריד..

 

סימנים) - 

 

ולהרשות לילדים לצייר שם..

אם זה בית שרק צבעו ורוצים לשמור עליו - לא הייתי ממליצה, כי זה בהחלט יכול לגלוש למקומות נוספים.

אפשר לחנך לצייר רק על דף, או על גליונות גדולים על הרצפה. זה תלוי הורים ומה שהם רואים לנכון.

אבל יוצא מאד יפה....

לא פלא: זיהום ביד כתוצאה משימוש בספוג הפלא - כיכר השבת

 

זה נראה עדין, בפועל זה כנראה כמו נייר לטש

הלוואי עליי יכולת הכלה כזאת.

אפשר לומר לילדה שהציור מקסים ויפה אך במידה ואת לא מסכימה על הקיר אפשר לומר את זה.
אפשר גם להסביר
שאת הציור המקסים לא ניתן לשמור כשהוא על הקיר.
יש דברים שאי אפשר לעשות וזה בסדר.

רק חיבת להגיד שיש ילדים שיש להם צורך לצייר על מרחב כזה גדול.

יש לי ילדה שהיתה משרבטת פה ושם על הקירות בכל הבית עד שנמאס לי, והקדשתי את הקיר שליד המיטה שלה לציורי קיר.

וזהו, היא נהנית מזה. מציירת, מוחקת, מוסיפה, כותבת. 

אני מניחה שיש אורחים שמזדעזעים (כמו חמותי בטח) אבל מה אכפת לי...

מפתח את היצירתיות, את הדמיון.. נותן תחושה של מרחב...

 

היא הרי לא עושה כדי לעשות משהו לא בסדר; אז ה"קיר האחד" נותן גם את  ההאפקט של ההגבלה המסויימת.

 

מי אומר ש"יפה" זה דווקא מסויד למשעי? לפעמים היפה זה היצירות של הילדים.. במרחב סביר. משהו חי. כל דבר במקומו ובזמנו.

היא באמת אוהבת לצייר וזו פעילות שמעסיקה אותה רבות בזמנים חופשיים..

אך עדין לא ציירה על הקירות..

לא מחקתי את זה.. נראה לי שזה לא מחיק (אין לי טלפון חכם בכדי להעלות צילום)..

היא פשוט מאוהבת בציור..

מראה לאנשים שנכנסים לחדר..

שתהנה..

החיים כאלה בני חלוף..

לדעתי זה תיקון לכך שהייתי כל כך פדנטית במעבר ובצביעה שהכל יהיה מושלם.. עברו על הבית מספר פעמים בצביעה עד שהייתי מרוצה.. עוד כשהיו פה הפועלים הם לכלכו את הקיר עם פס שחור של שפשוף..

אני עובדת על זה.. לא להגזים עם העולם הזה והפדנטיות.. קשה לגדל ככה ילדים.. הם ממש סובלים.. לא מתכוונת להפקרות וחוסר גבולות.. אך בטעם טוב.. חשוב המראה החיצוני תוך כדי הבנה שזה לא הכל וצריך להשקיע בכך כוחות מתוחמים..

קרובים שלי עברו דירה והאמא היתה בשמירת הריון אז האבא שמר על הבנות ופיקח על המשאית עם החפצים, ואז הוא חושב לעצמו שהשקט מוגזם, הוא מחפש את 2 הבנות, 3 ו4 ומוצא אותן בחדר, צירו על הקיר בע"ח עם לורד ארטליין  וגוזרות עלים מבגדים ירוקים ומדביקות על הקיר עם דבק נגרים, ומתלהבות לראות אותו ואמרות לו- תראה אבא איך יפה אנחנו מקשטות את הקיר בחדר החדש שלא יהיה משעמם.

הרבה יותר קשה משלי..

אצלי היא עוד הייתה עדינה..

הכל תיקונים להורים.. זה ברור..

מכניסה נפח חינוכי לימים החשובים האלו. שולחת הערכה גדולה על ההשקעה והשיתוף

בס״ד

עזרתן ממש!!!!

זה גיל שהן מתחילות לצאת עם חברות, אז תיק נחמד ליציאות...
נסי להתאים את הסגנון לפי מה שאת מכירה, וכמובן צרפי פתק החלפה..

תלוי בתקציב כמובן..
אבל כמה רעיונות:
-תיק צד יפה
-ארנק יפה (זה הגיל שהן מתחילות לצאת לבד לפעמים...)
-תכשיט עדין בסגנון מגנוליה/פטל(מגנוליה יש ביותר מקומות שאם היא תרצה תוכל להחליף בקלות...)
-סט מצעים יפה
-ציוד לטיולים- גזיה/פקל, תרמיל (מומלץ סביבות 50-60 ליטר, יהיה לה טוב גם אם היא תצא בהמשך לפנימיה, טיולים שנתיים וכו'), שק"ש, אוהל...
-משהו יפה לחדר- שעון, מראה, לוח מודעות..
-קופסת עץ מחולקת לתכשיטים- לתכשיטים שהיא תקבל לבת מצווה ובכללי.(אני קיבלתי בזמנו קופסת עץ לצביעה+2 צבעי אקריליק קטנים+מכחול+מדבקות מיוחדות יפות.. ערכה עצמית וזה היה ממש כיף)
-סידור/חמישה חומשי תורה/סט מחזורים עם שם
-אוזניות איכותיות, מטען נייד לפלאפון (או,אם אין לה פלאפון-נגן mp3)

רק הייתי ממש מבקרת היטב אם אף אחד לא קונה לה סט מחזורים עם שם..

קטן בקייטנה.
ה"בכור החדש" עושה שרירים

הייתה לי תאונה אני נראית לא טוב וחלשה ויש מוגבלות שהוא לא מוכן לקבל ואומר לי תתאמצי

זה מה שהלב שלי הרגיש אחרי שדרכו עליו

לא בגיל 16 ולא בגיל אחר.
מציעה שהאבא יתערב. הוא לא חלש ולא חולה ויעמיד את המתבגר במקומו.
אל תשמרי דברים בלב עד לפיצוץ.
שתפי את האבא. גם עכשיו לא מאוחר מדי.
ותרגישי טוב

אני מרגישה כל כך לא טוב
המון התרופות
וכן מתאמצת
ולא מגיע לי כל הזלזול הזה. הההקטנה.

האבא חושב שהוא ילד טוב

יכולים להיות שני דברים הפוכים:

 

יתכן שהוא פשוט חושש. מפחד מה יקרה/קורה לאמא שלו - מאז התאונה - וככה הו אמנסה כאילו "להחזיר" בצורה מטופשת את המצב הקודם..

 

ויתכן גם ההיפך, שהוא עם חוצפה של הגיל. אם כי זה שהענין התחיל אחרי התאונה, מעורר שאלה.  אולי שילוב של שני הדברים.

 

מכל מקום, אולי תקחי אותו לשיחה. תגידי לו: שמע. אני מצטערת שהגעתי לומר לך דברים קשים על איך שדיברת אלי, אבל כעת אני רוצה להסביר לך משהו בנחת. כדאי שתקשיב. בבית יש הורים, ויש ילדים. ב"ה משתדלים להשקיע בכם, אתם לא צריכים לפרנס את עצמכם, דואגים ללימודים, לאוכל, ליחס - והילדים אמורים לכבד את ההורים. מעבר לכך שזו פשוט מצוה.

אני עברתי תאונה, מאז אני קצת יותר חלשה, גם התרופות מחלישות קצת; אבל לא צריך לדאוג, זה יתרפא בעז"ה.

מה שאתה צריך לעשות, זה לדבר בצורה נעימה, כמו שהיית רוצה שידברו אליך. בוודאי שאתה לא אומר לאמא ש"תתאמץ".. ממש לא שייך. בכלל, בן לא  אומר לאמא שלו מה לעשות. צריך להגיד תודה שיש בית. זה כל כך נראה מובן מאליו, שאתה לא תופס כמה זה טוב. ובוודאי שאם אמא עברה תאונה, אתה לא יכול להרגיש "במקומה" מה היא מרגישה. להיפך, אתה יכול להציע עזרה.

 

אז נסכם: אם אתה דואג - אל תדאג, אני בעז"ה אבריא.  אם אתה חושב שסתם אפשר לנצל את זה שאמא מרגישה ונראית לא טוב, או לומר לה מה היא צריכה לעשות - זו טעות לגמרי.

אז מעכשיו, נעזוב מה שכבר היה - אתה תשתדל לדבר בצורה מכבדת, נעימה, מצוות כיבוד הורים - ואני אשתדל שגם לך תהיה אווריה נעימה בבית. אם חס ושלום יהיה דיבור בצורה שלא היית רוצה שידברו אליך - אני לא אוכל להתייחס. חבל. יותר טוב שיהיה יחס נעים.

 

יש להניח שהוא ירטון קצת אחרי זה (בן, ובגיל הזה. פחיתות כבוד לקבל..), אבל יתכן שיעבד בתוכו את הדברים.

אם הענינים יסתדרו, מה טוב. תני פידבק טבעי, מתון.

 

אם ימשיך - כדאי לא להתייחס כל פעם שמדבר לא כהוגן. כאילו את לא שומעת. לא לעשנות, לא להשיב לבקשה. כשמבקש משהו יפה - תתייחסי במאור פנים. ילמד מהמציאות.

אם הדברים יהיו קיצוניים - כדאי שתסבירי לבעלך, שבפניו הוא לא מדבר כך, אבל כשהוא לא נמצא כן. תני דוגמה - ותבקשי אם יוכל להסביר לו את המצב ושלא מדברים כך אל אמא.  חשוב שהיחס ביניהם יישאר טוב. לפחות זה..

 

 

וככלל, זה גיל קצת "מטורלל"... תסתכלי עליו בתור ילד, אל תתרשמי מידי. יעבור..

 

רפואה שלימה בעז"ה.

כי מאז התאונה חל מהפך ביחסו אל ה' וכמעט חדל להתפלל. אמר שאינו רואה מה הטעם - ביקש ביקש ביקש ולא הבראתי. אמר שלא שומעים אותו.
ע"פ הטבע לא צפויה החלמה. שיפור כן יכול להיות. רק שבשנים אלו חלה החמרה ולא שיפור.

אבא שלו אמר בסיכום השיחה, שהוא ילד טוב, והוא בטוח שחלק הגזמה שלי בגלל העייפות, הכאבים.
(אבא שלו - שום סרה לא ישמע בבנו. הוא יודע על עניין התפילות)

את כואבת - כי את הרי במצב לא קל, ועוד "לשמוע דברים כאלה"... אפשר להבין.

 

אבל הילד עבר כנראה משהו קשה. הפוך ממה שנראה כעת כלפי חוץ. היה מאד איכפת לו ממך, התפלל, חושב ש"לא נענה".. זו כנראה הדרך שלו "להתמודד", כביכול; "כועס על אמא" שאינה עומדת כביכול במה שהוא רוצה שתהיה.... וגם האבא אולי קצת מגונן על עצמו עם הענין הזה. לפעמים גברים נוטים "לפתור" ככה דברים.. אולי קשה לו לעמוד חזיתית מול מצב כזה, שבעצם הבן אומר, התפללתי, לא נעניתי, לא מתפלל, כועס על אמא.... כשלא יודעים מה בדיוק לעשות, מעדיפים לאחוז את המושכות בידיים, ולהחזיק את העגלה כמה שיותר יציבה..

 

כדאי לקחת את הבן לשיחה. אפשר לנסות בעצמך - אין סיבה שלא יצליח. ואם לא ילך, יש מקום לשיחה עם מישהו שהוא מעריך ומבין ענין. אולי מחנך, רב.. מישהו שמכיר. או האבא, אם יכול לעשות שיחה כזו, אם כי נראה לפי דברייך שאולי האבא כרגע לא בפונקציה הזאת.

 

אתם צריכים להבין, כנראה, שהבן שלכם עבר משהו עם התאונה הזו. לאמא שלו קרה דבר קשה, הוא התפלל, מסכן.. כמובן, ההתמקדות היא ברפואה של אמא, אז פחות אפשר לשים לב ל"ריקושטים"... לא מאוחר מידי.

 

תנסי לדבר איתו, באהבה:

 

אולי תנסי "לשקף" לו משהו.. תאמרי לו שאת מבינה שהוא התאכזב מזה שהתפילות שלו אחרי התאונה לא נענו. אולי גם חשש מה יקרה מזה, ולאיפה זה הולך.

ותאמרי, שצריך לדעת שעיקר האדם זו האישיות שלו. שאת ב"ה לא נפגעת בשכל וגם לא ברגש, וגם לא באיכפתיות ממנו וגם לא ביחס. אפילו שהיית צריכה קצת יותר לעסוק בלטפל בעצמך. ושצריך לשמוח שזה לא גרוע יותר. יש כאלה שעוברים תאונה, הגוף כאילו בסדר - אבל מבפנים...

 

אז קודם כל, שידע שאת ממשיכה להיות אמא שלו. לא פחות מאשר קודם.

 

דבר שני, הקב"ה לא הבטיח לאדם שכל תפילה שלו תיענה מיד באופן גלוי. כמו שאנחנו צריכים להשתדל על רפואה, כך אנחנו צריכים להשתדל בתפילה. אבל הקב"ה לא "עובד אצלנו"..  עם זה, צריך לדעת שאף תפילה לא הולכת לאיבוד. אם לא השפיעה כעת, אולי תשפיע אח"כ. אם לא עבדה על מה שביקשנו, עשתה לנו בפנים משהו טוב יותר. וגם, מי יודע אם לא עזרה. אולי חס ושלום היתה גזירה קשה, או סתם תאונה קשה, ובגלל התפילות שלו המצב לא נהיה יותר חמור. אי אפשר לדעת.

 

יהודים התפללו אלפיים שנה לחזור לארץ. אם היו אומרים, לא נענינו, נפסיק.... מי יודע אם היינו כאן כעת..

 

 

אבל קודם כל - את צריכה לדעת בעצמך, להיות משוכנעת, שאת אכן  נשארת את. אל תזהי את עצמך עם "התאונה". העיר האישיות. זה נשאר לך.  כשתהיי בטוחה בזה, יהיה לך יותר קל להקרין את זה.

 

ואחרי שתדברי עם הבן, יש גם אפשרות לנסות לפתוח ערוץ מחדש. להתענין מה עובר עליו, באופן יזום. לשאול על דברים שהיו בבהי"ס, על חברים, על עיסוקים. להציע רעיונות טובים. אולי לקנות לו משהו.  להרבות באהבה.

 

הצלחה רבה.

שוב ושוב.
אתמול בערב ה"ילד" הפתיע עם ארוחת ערב טעימה שהכין. כל המשקעים נעלמו, והלב שלי שמח ונרגע. השלמנו ועכשיו נראית שטותית כל כך, האמירה שממנה נפגעתי.. וגם ההתנהגות המתריסה והכועסת.. "בארץ אהבתי" כנראה צודקת.
הבוקר הגיעה ידיעה כספית מרגיעה, ופנקנו את הילד במתנה שמאד רצה.
תודה רבה לכולכם! מכל הלב.
דן - אני אקח לתשומת ליבי את עניין האישיות. שלא תעלם לי בזמנים של כאב ומצוקה. תודה גדולה

אני זוכרת את עצמי בגיל ההתבגרות, והיתה תקופה שאמא שלי היתה חלשה יותר ופחות הרגישה טוב (בדיעבד התברר לי שזה היה בגלל תחילת הריון..), ואני ממש זוכרת שזה גרם לי לפעמים להרגיש כעס כלפיה. ברור שאין בזה היגיון, ונכון יותר ובוגר יותר לזהות את הקושי שאמא עוברת ולעזור היכן שצריך, אבל ההרגשה שלי היתה שזה 'לא פייר' שאמא לא מרגישה טוב, אמא תמיד צריכה להיות 'מושלמת'. זה לא באמת כעס על אמא, אלא תסכול מהמצב שמתבטא בצורת כעס על אמא, כי היא כביכול הגורם למצב הזה... (אצלנו המצב היה הרבה יותר פשוט, וגם התגובה שלי לא היתה כל כך קיצונית, אבל את ההרגשה אני עוד זוכרת ויכול להיות שזה חלק ממה שגם הבן שלך מרגיש...)

לפני שאת מתייחסת לילד חשוב שבעלך יהיה איתך בעמדה-אסור לילד לפגוע בך גם אם קשה לו (אפשר ללמד אותו לבטא את הקושי בדרכים בריאות-יכולה לפנות בפרטי בעניין).

אחרי שתסכימו אפשר לטפל בקושי מול הילד ביחד בדרכים כמו שהציעו פה החברים. אבל קודם כל לטפל בפער בין בני הזוג.

לגבי הקושי שלו באמונה. כדאי לחזק את עצמך בשמחה ואמונה למרות ומתוך הקושי ולשתף אותו במה שעוזר לך (לא כהטפת מוסר אלא כשיתוף פשוט שבא עם שאר השיתופים). זה ישפיע גם עליו. ילד רואה במידת מה את ההורים שלו כייצוג של אלוקים ולכן אם הוא רואה שקרה לך משהו שממש קשה לך הוא יכול להרגיש שאלוקים חס ושלום לא מספיק חזק כדי להגן עליו ואז זה גורם להתנהגויות לא בריאות ולא מוצדקות.

בהצלחה בשיקום ועל הילד

אתמול הילד הודיע שהוא יתפלל בראש השנה בישיבה שבה מלמד אחי.
כשהציע לו, ענה שאין לו כוח לכל כך הרבה שעות.
בעלי אמר שלא כדאי ללחוץ עליו.

בכיתי לפני ה' שיעזור לו להתחבר, הייתה לו כזו אמונה פשוטה ותמימה לפני התאונה. (אני אשמה בתאונה..)

פתאום אתמול הוא אמר שהחליט לנסוע אליו. ביקש בגדים חדשים לחג.. כבר שנתיים שלא רצה לקנות.

זה פרסום הנס

שתזכו לעוד כהנה וכהנה ניסים כאלה עד שיהפוך לטבע ממש

לוקח לילד זמן עד שהוא מתרגל. יכול להועיל שרפרף בגובה מתאים - לא נמוך מידי, שהוא צריך להתאמץ להגיע ולא גבוה מידי, שאז הוא מאוד רחוק.
מעבר לזה, אפשר להסביר לו בנחת, אבל ממש ממש לא להלחץ. בגיל שלוש זה ממש הגיוני.
(אין ברירה, אנחנו ההורים מנקים אחריהם)

ולהשאיר את היד על האיבר עד שנגמר הקטנים.. כשהוא מכוון לבפנים..

נכנסים לשירותים אתם ומסבירים את זה הרבה פעמים עד שהם מתורגלים.

ככה זה עם בנים.

או שיש בעיה אחרת?!

ולהגיד לו שזרם של השתן צריך לפגוע במים שבאסלה
יקח זמן
אבל לאט לאט ילמד

ללמד אותו לתת תמיכה עדינה לאיבר מלמעלה מאשר להחזיק אותו.מבחינת צניעות.

אם יושב - ללמד להכניס קצת עם היד לכיוון מטה
אם עומד - אז יכול להיות שצריך שרפרף נמוך יותר או גבוה יותר כדי
היתה תקופה שעטפתי קופסת נעליים ריקה בשקית ניילון והרבה סלוטייפ עבה והילד עמד על זה, כי השרפרפים היו גבוהים מדי ואז באמת הכל השפריץ לו...

בתוך האסלה קצת מעל גובה המים.
ללמד אותו לכוון על הציור שבמדבקה...

משפריץ החוצה, מצליצה לבדוק שאין בעיה עם החור של האיבר. בגמילה של הבן הבכור שלי כל הזמן היינו צריכים ללחוץ בשבילו כדי שלא ילכלך הכל עד שמשהו סיפר לנו על תופעה כלשהי, לא זוכרת את שמה, שהחור קטן מידי והפיפי יוצא בקו ישר למעלה במקום לצאת כמו קשת. הוא עבר פעולה כירורגית פשוטה וב'ה הכל עבר והסתדר..
אין לי מושג אם זה דומה למה שהיה לבן שלי, רק רוצה להאיר את תשומת ליבם של ההורים שידעו שלפעמים יש מצבים בהם הילד לא 'סתם' מלכלך וכדאי לבדוק שהכל שם בסדר..

כדאי להראות לרופא ילדים, ולפי התרשמותו להמשיך לאורולוג.

אצלי אני כבר מיואשת עם ילד בתחילת יסודי.

לדעצי בגיל הזה פשוט להסביר לו איך להחזיק ואין לכוון או שישב.

בגיל גדול יותר כבר נותנים לו לנקות.

נתחיל עם הסיסמא הידועה שכל תינוק הוא שונה
אבל באופן כללי - אמור לישון 11-12 שעות בלילה, כמה שיותר מוקדם יותר טוב. לדוגמא מ7 עד 7, או מ8 עד 8.
אמור לישון פעם אחת ביום, מתי וכמה זה ממש תלוי בתינוק, מתי הוא מתעורר בבוקר ואחרי כמה זמן הוא מתעייף. אבל ממש באופן כללי, אם הוא מתעורר ב7-8 אז הוא כנראה יתעייף בערך בין 11 ל1. ואז פשוט להשכיב ולראות כמה זמן הוא ישן... זה יכול להיות בין שעה ל3 שעות. ויש ילדים שבכלל לא רוצים לישון ביום.
לגבי ג מתסכל... אני באמת לא יודעת מקווה שיהיו כאן רעיונות מועילים מאמהות מנוסות. בהצלחה!

א. בין 6.30 ל8.30.
ב. כן, פעם אחת. בערך בין 12 ל2.

הילד שלי באותו גיל בערך ומרדימים אותו במעון מ12 עד 2 ואז בערב נהיה סיוט להרדים אותו ב7 כמו שהיה רגיל... לדעתי עדיף בלי שנ"צ ולהשכיב ב7
לגבי הבכי,תשכיבו אותה כשהיא עייפה..ותרגילו אותה שאתם לא נלחצים מהבכי ומותר לה לבכות..אם היא עייפה היא תרדם!
בהצלחה

החכמתי

(אולי בכל זאת תנסו בבית, אולי תופתעו... בפרט שהסלקל מחובר נגד כיוון התנועה).

אמרו לי בחנות (מוצצים) שיש דגם ספציפי של בוסטר עם גב, שהוא צר מאוד. אני לא זוכרת את החברה.

חוץ מזה ללכת לחנות ופשוט להסתכל מה הכי צר ולנסות להכניס

 

ראיתי לפני חודש את זה
באסה שהגדולה שלי עדיין קטנה

אז קנינו סלקל חדש, ושוקלים להעביר את האמצעי-לעתיד (בן 3) לבוסטר עם גב שיהיה יותר צר מהכיסא בו הוא יושב עכשיו. זה הפרש יותר גדול ברוחב מאשר להעביר את הגדולה מבוסטר-גב למשהו אחר.

בתהליך הגמילה הילד עובר שלושה שלבים:
1) הילד מזהה אחרי שהוא עשה
2) הילד מזהה תוך כדי שהוא עשה
3) הילד מזהה לפני שהוא עושה
יש ילדים שמצליחים לעבור חלק מהשלבים כשהם עוד עם טיטול ואז תהליך הגמילה עובר יחסית מהר ובקלות, אבל הרבה ילדים צריכים להרגיש ממש את הרטיבות של הפספוס בשביל ללמוד ולהרגיש ולעבור את השלבים האלו.
אנחנו בדיוק גמלנו את השני שלנו, וכמה ימים היו רק פספוסים, אבל יכולתי לראות איך בהתחלה הוא שם לב רק אחרי שפספס, וכבר מהיום השני או השלישי הוא היה מפספס כל פעם קצת ומנסה לעצור, ואז בשירותים לא יצא, אבל אחרי כמה דקות היה עוד פספוס קטן, וכן הלאה (זה השלב הכי לא נוח כי כל הבגדים נגמרים תוך רגע...) אבל זה בעצם אומר שעכשיו הוא בשלב השני שהוא מזהה תוך כדי שהוא עושה ולכן הוא מנסה לעצור. ואחרי עוד כמה ימים כבר עברנו לשלב הבא- ראיתי אותו מתעסק עם המקום רגע לפני שפספס (זה אומר שהוא זיהה שהולך לקרות שם משהו, גם אם לא ידע להגיד), אז אם הייתי מספיק ערנית והספקתי לקחת אותו לשירותים בזמן הוא היה מצליח לעשות בשירותים.
עכשיו אנחנו כמעט שבועיים אחרי שהתחלנו, בלי פספוסים כמעט בכלל, וכבר קרה כמה פעמים גם שהוא אמר לנו בעצמו (וכמובן שהרבה מההצלחות זה כי אני ראיתי שהוא עומד לעשות ולקחתי אותו, ויש גם הרבה בילוי בשירותים כי אני או הוא חשבנו שהוא צריך ולא באמת יצא לו..).
בכל מקרה, בשבוע הראשון זה עדיין סביר לגמרי שיהיו בעיקר פספוסים, וזה חלק חשוב מתהליך הלמידה.
בהצלחה!

ראשית, בהצלחה רבה.
הייתי ממליצה לשים לב טוב ואפילו להתייעץ אם המטפלת בפעוטון(אם הוא נמצא) ולבדוק האם הוא אכן מוכן לגמילה.
ישנם סימנים מובהקים והינה כמה מהם.
1. הילד אומר אחרי שהוא עושה . מאין בקשה שיחליפו לו כי זה לא נעים לו.
2. הילד מרגיש צורך בפרטיות בעת עשיית הצרכים והולך לצאת לעשות אותם.
הילד רוצה להוריד את הטיטול.
חשוב מאוד להתחיל לגמול שהילד בשל אחרת עלולים לסבול מתסכול של ההורים והילד ומתהליך גמילה ארוך ומפרך.
בהצלחה רבה !

עושה בסיר או בשרותים יפה
בטח שאומר כשמפספס


אבל לא מזהה לפני
אפילו לא פעם אחת
פספס כבר הרבה פעמים ולא מזהה
אם לא שולחים אותו אז יכל לפספס יום שלם

זה פשוט לא מתקדם

מה עושים?

יש ילדים שבשלים כבר לפני גיל שנתיים וישנם שגם בגיל שלוש עוד לוקח להם זמן, הכל בסדר. העיקר בלי לחץ.

(אכן קצת בעייתי שלגנים הרשמיים לא כ"כ שייך להגיע לא גמול)

מבחינתי, ברגע שאני יכולה לזהות סימנים מוקדמים שאומרים לי שהילד צריך לעשות עכשיו, זה בעצם אומר שהוא כבר בשלב השלישי, הוא פשוט עוד לא מתרגם את זה למילים ולמעשים.
גם אצלנו עם הגדולה לקח תקופה לא קצרה עד שהיא יזמה בעצמה ללכת לשירותים (והיא גם היתה מסרבת לבוא כשאנחנו קראנו לה, היא העדיפה פשוט להתאפק שעות...).
אצל הקטן שגמלנו עכשיו זה לקח כמה ימים ממתי שאני יכולתי לזהות עליו עד שהוא התחיל להגיד בעצמו. אבל הגיוני שלילדים שונים זה קורה בקצב שונה...
אולי יכול לעזור לתמלל לו, כשאת רואה סימנים מוקדמים להגיד לו משהו כמו 'אני רואה שאתה צריך לשירותים. כשאתה מרגיש ככה אתה יכול להגיד לי אני צריך לשירותים. ככה נספיק ללכת לשירותים ותוכל להישאר נקי'.
וכמובן, הרבה סבלנות...
בהצלחה!

אבל לא תמיד התחשק לו ללכת בדיוק אז
ואז פספס
ולפעמים כן הלך ועשה
והסברתי לו שזה סימן שהוא צריך
ומשתדלת גם פחות להזכיר ויותר לומר לו שהוא יגיד לי בעצמו ולתת לו לנסות
אבל אין שינוי

וגם לרוס לא רואה סימנים מוקדמים
לצערי אני לא 24 שעות מסתכלת עליו כל דקה
ככה שאין לי תמיד יכולת לזהות

קיצר מצב קצת תקוע
אין התקדמות

לא יודעת מה להוסיף. אין לי הרבה ניסיון... אולי יהיו פה אחרות עם עוד עצות...
אבל אני מאמינה שבסוף הוא יקלוט, כמו כולם... (אצלנו זה היה מעבר די חד, היה כמעט שבוע שהיו רק פספוסים כל היום, אבל באמת ראיתי את המעבר בין שני השלבים הראשונים תוך כדי, ופתאום בשבת יום שלם הוא לא פספס. עדיין תמיד ביוזמתנו, אבל כבר היה ברור כל פעם לפני שהוא עשה, והוא הצליח להתאפק ולחכות, וגם לשחרר כשישב על הסיר/שירותים. בין השאר מאוד עזר שגם בעלי היה איתנו כל היום, כי זה גם עוד מישהו שיכול לעזור, וגם איכשהו איתו הוא יותר הסכים לשבת בשירותים ולחכות עד שיוצא).

אבל לזהות בכלל לא
וגם ללכת לשרותים - לרוב צריך איזה תגמול..או לתזמן רגע לפני שרוצה ממני משהו-לאכול,לשתות,לשחק ואז זה כתנאי
או שמביאה עדש..
ורק לפעמים מסכים סתם ככה.לרוב לא(וניסינו שבוע שלם בלי תגמול והיה קשה ממש)

בהתחלה אפילו על ישיבה בשירותים בלי להצליח, כי גם לזה היתה מתנגדת, בהמשך על כל הצלחה (היא היתה בוחרת אם לקבל צימוק או שוקולד צ'יפס). גם כשכבר הלך יותר חלק היא היתה מזכירה לנו לחלק משהו אחרי כל הצלחה (אני נתתי עד שהיא כבר שכחה לבקש, כמה חודשים אחרי תחילת הגמילה, אם אני זוכרת נכון...).
אני באופן אישי לא רואה בזה בעיה אם זה עוזר לשיתוף פעולה (באופן כללי אני לא משתמשת הרבה בפרסים בחינוך הילדים, אבל ספציפית בנושא הזה אני לא רואה סיבה להימנע).

אני חושבת שנכון שתתייחסי לדברים האלה, אם עולים, בזעזוע אמיתי, כמו שאת באמת מרגישה. לא כדי להסתיר ממנה אלא פשוט להיות את. את לא רוצה לראות דברים כאלה. אותך זה מגעיל. את מזדעדעת מזה. גם אם הם לא היו שם.
ככה אולי הם יראו יחס נכון לדברים הללו וזה כבר טוב

בייחוד אצל החילונים.אחיינית שלי גם בת 14 והיא מדברת על הנושא בפתיחות רבה ובשפה בה אני עצמי לא משתמשת ובטח שלא בגילה.
עתוב לשמוע על אובדן התמימות של הדור הזה.

אך עם זאת אני חושבת שאנו בתור מבוגרים צריכים לקחת את הנושא הזה ליידים.
אני מדברת ספציפית על הסיטואציה שלך, בה הילדה לא תחת חסותך ואת לא אחריית על חינוכה. הילדה כבר נחשפת לזה. אלו תכנים נוראיים ורוב הזמן לא משקפים את מה שקורה בחיים האמיתיים. אז לדעתי אולי עדיף כן לדבר על זה. לבדוק מה הילדה הצעירה הזו חושבת על זה. ום היא כבר יודעת וחשופה שתדע את הדבר האמיתי הטהור והקדוש.
חשוב לשמוע את השאלות של הילדים ולענות על מה שהם שואלים. אך עם זאת לא לפרט יתר על המידה. להשרות ביטחון. לתת קצת אור ולתקן את התפיסה השגויה שנוצרת להם

זאת לא ילדה קטנה.
זה בדיוק הגיל שהיא צריכה לדעת על מיניותשמחזור וכו'...
תהיי בטוחה שהיא יודעת הרבה יותר ממה שהיא סיפרה לך וחשפה בפנייך.(לפי תגובתך,אולי אפילו יותר ממך..)
את לא אמא שלה ולא מגדלת אותה ביום יום ולכן אין לך ממש דרך לחנך אותה ולברור בשבילה את הידע שמגיע אליה בדרך לא דרך.

בגיל הזה הם יודעים יותר מדי ולא את הצדדים הטובים

אם ואיך לכוון בנושא המדובר.

מציעה שתבדקו את המחשב שלכם בבית, ובפרט את היסטוריית הגלישה.

 גם לנקות את היסטוריית הגלישה מהדפדפן.

ולהריץ סריקת וירוסים.

 

כי ממש מוזר שבחיפוש מלך האריות, קופצת תמונה לא צנועה.

 

כותבת בזהירות - יכול להיות שמישהו אחר בבית כבר חיפש באינטרנט תמונות לא צנועות?

גוגל מכירים את הרגלי החיפוש האישיים, והם מחזירים תוצאות מותאמות אישית, במקרים רבים.

חיפוש סרט לצפייה ישירה באתרי אינטרנט חינמים פיראטים יוביל לפרסומות כנ"ל לקפוץ. כדאי לדעת את זה.. לא תמיד זה מתבסס על היסטוריה. מנסיון מאחת כמוני שבמכשיר שלה לעולם לא חופש דברים מינים כאלו ואחרים

חשבתי שהיא מתכוונת ליוטיוב.

גם אצלנו זה קופץ, וגם מהמחשב עבודה שלי שרק אני עליו..

התקנו תוכנה שנקראת k9, היא חוסמת את הדברים האלה לא ב-100% אבל עם אחוזי הצלחה דיי טובים.

באימון לא קופצות תמונות. פורנוגרפיות. ברמה בינונית יכולה להיות תמונה של אישה עם גופיה. בגבוהה, לא נתקלתי בבעיות.

אמנם לא כולם דוסים בבית אבל לא חושבת שחיפשו דברים כאלה דווקא דרך המחשב שלי.
אתקין סינון בע"מ בע"ה, ממש חשוב גם אם עד עכשיו חשבתי שלא צריך, לא חשבתי בכלל..

 הוא מקפיץ סרטון שראו או משהו בדומה שיכול לעניין את הצופה

לא קשור לנושא האחיינית. אבל זו בדיוק מטרת הסינון , למנע קפיצה של תמונות כאלה בחיפוש תמים.

מצער...

הם עושים רווחים מפרסומות שאי אפשר לפרסם באתרים קונבנציונלים.

אם הרבה אנשים ראו את הסרט איקס ואח"כ בחרו לראות את הסרט וואי,
יוטיוב כבר מציע מעצמו.
גם אם במחשב הזה ספציפית לא ראו או חיפשו מעולם לא איקס ולא וואי.

אם תשימי לב יוטיוב מחלק את הסרטים שהוא ממליץ לקטגוריות. וכתוב מפורשות: מומלצים עבורך
יש כאלה גם שנצפים הרבה, מבלי קשר למה שראו במחשב הספציפי. אבל זה בדכ יופיע בתחתית הדף

חשוב להסביר שלא זו המציאות. וכך לא נכון לנהוג בנשים. ו-גם להסביר איפה היא בכל זה..כמה חשוב לשמור על עצמנו, הקב"ה נתן לנו גוף כדי שנעשה בו שימוש טוב ונכון

הייתי פעם אצל בן דוד וישבתי בחצר ליד הבית. הבת שלו (10-11)שאלה אותי אם אני אוהב את ישו? מאיפה היא הכירה? קנו לה סמארטפון ובסרטונים של יוטיוב היה פרסומות על זה.

 

את לא אמורה להתנהג בצורה שהיא מצפה.

 

אם בעיניה "מגוחך" שבן אדם מזדעזע מהזבל הזה, אז היא באמת מסכנה. הרסו אותה בגיל צעיר. על זה לא בודקים כמה ההורים כשירים לגידול ילדיהם....

 

את תתנהלי בדיוק כמו שאת. אם יש לך יכולת להשפיע עליה, תסבירי לה במילים פשוטות שזה מאד מכוער ומגעיל, שבמקום להראות את השכלשל האנשים, את המידות הטובות שלהם, זה מה שמראים, וכמה האנשים האלה כבר איבדו כל הרגשה של בושה. כמו בעלי חיים. אולי אפילו פחות.

 

ובאמת הורים שאינם מתקינים סינון חד משמעי, יש להם בעיה. שלא יתרצו אח"כ תירוצים.

 

[תשימו סינון גם אצלכם. עם סינון, זה לא עולה]

חזקתם שאני לא אמורה להיות "מבינה" כדי לגשת אליה.
לפחות היא משתפת אותי ויודעים על הבעיה..

ממש כואב הלב שאי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור.
השאלה אם לא צריך לעשות מעבר? אולי משהו מקצועי יותר?
להורים שלה כמעט אין השפעה אמיתית עליה, היא ילדה מאוד דעתנית וחזקה על פניו.

זה לא נכון.
זה פשוט פרטי ואישי וקדוש. ולא צריך להסתכל על אנשים אחרים עושים את זה.
אבל זה ממש לא מגעיל. ולא כדאי שהיא תיתפס לזה.

פורנוגרפיה.

 

שעל זה היא דיברה, שהילדה התייחסה לכך בשוויון נפש.

 

כתבתי: "תסבירי לה במילים פשוטות שזה מאד מכוער ומגעיל, שבמקום להראות את השכל של האנשים, את המידות הטובות שלהם, זה מה שמראים, וכמה האנשים האלה כבר איבדו כל הרגשה של בושה. כמו בעלי חיים. אולי אפילו פחות".

 

"צריך עיון" מה גרם לך לקרוא כך את מה שכתבתי.

 

 

[וכמובן, גם בלי זה, לא מיד זה "קדוש", כפי הנוסח החדש, שבקלילות עושה מכל דבר "קדוש". תלוי במקומו, בצורתו, בזמנו.

לפעמים שיא ההתבהמות. לפעמים בגדר ה"מותר". לפעמים בגדר מצוה וקדושה]

חינוך למיניות- דבר נכון לעשות. יכול להיות שבדור הקודם היה קיים באופן אחר. ובכל זאת- היום זה מה שרצוי. 

ב. נוכחות מראות זימה- דבר אחר חלוטין.