אשמח לחוות דעתכן וניסיונכם-
הבן שלנו, בן שנה ו5 סובל כבר מתקופת החגים מנוזלים באוזניים.
אין לו דלקות אבל כל הזמן האוזן מפרישה נוזלים עם ריח לא נעים וכו'..
היינו בתחילת שנה מספר פעמים אצל רופאים ונתנו טיפות שלא הועילו במאום..
הוא עכשיו בגיל שהיא אמור להתחיל לדבר והוא לא אומר אף מילה למרות שנראה שמבין יפה.
למישהו יצא לטפל בדברים כאלה בשיטה הומאופתית?
מה הייתם עושים במצב כזה?
זה דלקת. פשוט יש לו קרע קטן בעור התוף אז המוגלה של הדלקת יוצאת החוצה.
התמדתם עם הטיפות? כי אצלינו בד"כ אחרי כמה ימים של ניקוי עם מי חמצן וטיפות 3 פעמים ביום בעיקביות זה מסתיים.
מה שכן זה חוזר מהר מאד כי כל טיפת מים שנכנסת לאוזן יכולה שוב לגרום בקלות לדלקת. אז חשוב לשמור על האוזן יבשה.
ובגלל שהדלקות חוזרות כל הזמן הקרע לא מספיק להתאחות ולהסגר.
דרך אגב שימי לב שהתוקף של הטיפות זה בד"כ לחודש בערך. אז אח"כ זה כבר פחות יעיל.
לא ניסיתי לטפל בהומאופטיה בינתיים.
ניסיתי עם ילד גדול יותר ותאמת שזה לא הכי עזר. אבל זה לא אומר כלום...
אם אין חור גם אין הפרשות אז אין מה לשים את המי חמצן.
מנקים עם זה את הליכלוך , לא שופכים כמויות פנימה.
במקביל למעקב אצל א.א.ג חשוב מאד לערוך בדיקת שמיעה בהקדם כי רוב הסיכויים שהוא לא התחיל לדבר בגלל הירידה בשמיעה. הגיל הזה הוא קריטי להתפתחות השפה ולא כדאי לחכות עם זה בתקווה שיסתדר מעצמו. תעשו בדיקת שמיעה, תחזרו איתה לרופא שיקבע טיפול בהתאם לירידה בשמיעה (אם יש)
לפעמים רק ניתוח כפתורים מסדר את העניין
לנקז את הנוזלים
לב אמיץנשמע שהיא עצמה בהלם מהחופש הארוך שנפרש לפניה בלי חברות, ואולי עם פחד מריקנות וחשש גדול מאיך למלא אותו.
וגם את נבהלת מאוד מכל העומס הזה שנחת עלייך.
אני מאמינה שהיא ילדה טובה ומכירה טובה, רק צריכה עזרה בלעשות סדר בתחושות ובמחשבות שלה.
אם היא ממילא ישנה עד מאוחר, אולי תצאי איתה מאוחר בערב להליכה ותשוחחו.
או קחי אותה איתך לשיעור או חוג או כל מפגש נשי שאת יודעת עליו.
אולי אחרי שההלם יהיה מאחוריה אפשר למצוא לה כמה שעות עבודה אצל אחת המשפחות בישוב?
לשלוח לסבתא לכמה ימים,
לארח חברה ולהתארח חזרה לכמה ימים או לפחות ליום.
להשלים חומר לימודי.
לצייר או לרקום או לקרוא.
האמת שבהדרגה הם מסתגלים לחופש, והימים לא נראים ריקים ומאיימים כל כך, פתאום מתחילים להנות מהשהיה בבית ומהפעילות הפשוטה היומיומית שהבית מזמן.
איך זה קשה בת בכורה בגיל התבגרות
וואו
קודם כל מבינה אותך
הכל נורמלי
את בסדר
גם לי עברו המחשבות האלו בראש, זוכרת שאמרתי לבעלי שהיא מוציאה לי את כל החשק לעוד ילדים אם זה מה שקורה כשהם גדלים...
אני הרגשתי שאני טובעת והלכתי להנחית הורים
שינה לי את החיים. ממש ממש ממש
יכולה לתת לך המלצה בפרטי אם את מאיזור ירושלים
זה היה משהו שדומה לשיטת מכון אדלר אבל ברוח יהודית ואמונית ומעצימה את הסמכות ההורית שלנו
היה תהליך, עזר לי מאד
הילדה היום היא בובה מיוחדת שאין כמותה, ויש לנו קשר נהדר, מנחמת אותך שעם השקעה ורצון מגיעים לזה.
תחשבי כמו שהיית מתייעצת איך להניק אם אין מספיק חלב או איך מתמודדים עם גיל שנתיים וכו, גם פה זה לא משהו שאנחנו יודעות להתמודד לבד. זה מסובך ורצוי לקבל עזרה
בסופו של דבר יכול להיות לך קשר של אמא בת מיוחד במינו. תאמיני בזה. זה יגיע.
שולחת לך כח וחיבוקים!
ללמוד תפירה וסריגה- לא. זה תמיד מרגיז ההצעות האלו לעיסוקים
מחזיקה לך אצבעות.
המוווווווון.
וחיבוק חם.
בהצלחה!
נושבת באוויר!כיום..
לקחת כוחות ותפילות
לראות את הטוב שבילדים
לשמור תמיד ערוץ פתוח!!
אבל אולי גם משהו תחושתי.
(ממש כל החולצות כמעט מהגיל הזה מחוררות בצווארון... כמעט לא נעים לתת לילדים שאחריו ללבוש את החולצות האלו...)
תבררו את העניין הרגשי, אבל בלי לחץ.
הוא היה ככה תקופה מאד ארוכה.
תקופה שבאמת הגן היה לו פחות מעניין (הוא נשאר שנה).
עשינו לו מבצעים ועניינים ושום דבר לא עזר חוץ מהכניסה לכיתה א' (מבחינתינו המבצע הצליח והוא קיבל את שלו).
שפשוט נהיה לו מעניין ומאתגר.
כל החולצות מהתקופה הזו נזרקו לפח אחרי הגמילה אבל בתקופה עצמה באמת כל החולצות היו אוכלות והוא ידע שזה החולצות שלו כי חבל להרוס חדשות. אח"כ קנינו לו מלתחה חדשה.
בגדול. אני מאמינה שנכון לא להתייחס לזה יותר מידי ולא להיבהל. להתייחס לזה קונרקטי (כול ללהגיד שזה לא אמור להיות) ולהמשיך הלאה...
ההורים של הבנים האלה יודעים???
אם לא, אולי למצוא דרך לעדכן אותם בחשד? שידעו לשמור על הילדים בינתיים?
אימאלה אני רק חושבת על האופציה שקורה משהו כזה וההורה לא יודע.. 
רק אמונההפצעים יגלידו
ובע"ה הצלקות שישארו גם הן יטופלו
מחלימים ממקרים כאלה. זה לא פשוט, אבל קמים שוב על הרגליים.
ב"ה שההורים פקחו עיניים וגילו. זה לא טריוויאלי..
בע"ה שיורחק בקרוב, שלא יספיק לפגוע בעוד ילדים..
חוששים שאם יעצרו אותו לפני ראיה כלשהי, אז בימ"ש ישחרר אותו.
קצת מוזר שאם זה "בכל האיזור", אין אף אחד שאומר משהו. הרי מישהו אמר משהו אם יודעים מזה.
ומכל מקום, יש לקוות שלפחות יידעו אנשים, מוסדות חינוך, שידעו להישמר עד שהענין ימוצה.
באמת מזעזע מאד.
רחמנות על הילדים. רחמנות על ההורים.
כי מדברייך הובן שעירבו משטרה, אלא שמחכים להוכחה.
את חושבת שאולי יש כאלה שדיברו, ולא מוסרים את זה?..
חמור מאד אם זה כך, כשמדובר במישהו שעלול בפעל להמשיך להזיק כך.
ממה שראיתי פה ושם בחדשות, אני מתרשם שגם שם כבר מבינים שזה לא הולך כך... ושזה סיכון עצמי.
שלום לכולם!
מיואשת כבר 
3 בנים שיהיו בריאים בגילאי 6.5-8 (הקטנה בטיפול שלי)
וכל בוקר כאילו מלחמת עולם- צעקות, מריבות, בלאגן - סיוט!!
הכל מאורגן מהלילה- הבגדים על הכיסא של כל אחד (כולל גרביים, לבנים- הכל!)
האוכל מוכן במקרר - רק לשלוף ולקחת, והנשנוש לבוקר לפני הלימודים מוכן על השולחן.
הם צריכים "רק" להתלבש וללכת ללמוד (הם בתלמוד תורה אז עדיין יש לימודים...)
ובכל אופן- כל בוקר אני יוצאת מדעתי- ההוא מחליט שלא רוצה את זה, ופתאום הוא לא מוצא מה שהכנתי לו
ו"לאן נעלמו הגרביים פתאום???"
קמים בשעה סבירה, לאף אחד אין בעיות התארגנות (או שכן
אולי לי?)
ובכל זאת בלאגן ועצבים!
סיוט לשלוח אותם ככה ללימודים וסיוט ללכת ככה לעבודה
בעלי אומר להכין לכל אחד 2 דברים מכל דבר, ככה לא ייעלם להם כלום אבל אני לא חושבת שזה ישים..
אשמח לשמוע עצות או סתם להבין שאני לא היחידה שעוברת את זה...
יש זמנים יותר טובים אבל רב הבקרים נראים ככה...
וכל מיני רעיונות איך להתארגן יותר בקלות.
tikitime
) היה קשה מאוד כשהיתה קטנה להתארגן בבוקר.אני חושבת שזה בסיס טובה. להתארגנות בוקר נעימה ויש בזה המון ערך מוסף לילדים(אחריות, תכנון, חריצות ועוד). גם אם לעיתים זה לא נראה כך, חשוב לזכור שאנו משפיעים על ילדינו ודברים חודרים באופן טבעי. לטוב במקרה שלך, ולפחות טוב.
קראתי את כל התגובות ויש כאן הרבה רעיונות טובים. אז פשוט אוסיף כמה דברים.
1. לעיתים שיגרת הבוקר יכולה להיות מעיקה ומשעממת לילדים. ראיתי כתבה מעניינת בה נתנו רעיון, לנהל את שיגרת הבוקר כמשחק. לדוגמא: בוקר שכולו פנטומימה ושקט. הכול אומרים בתנועות ידיים או בוקר שבו אחת מבני הבית בוחר מוסיקה ולאורך כל ההתארגנות שומעים אותה.( אני אישית ניסיתי זאת, וזה היה מאוד כיף). (אם אשיג את הקישור אשלח לך)
2. כמו אנשים בוגרים, ישנם גם ילדים שהם לא טיפוסי בוקר. ילדים שקמים מאוד עצבניים או בוכיים. או ישנם ילדים שצריכים תשומת לב ובבוקר אין זמן לתת אותה ולכן נוצרים ויכוחים של "לא עכשיו" " זה לא הזמן". הייתי ממליצה לקום מוקדם יותר על מנת לאפשר לאותם ילדים את הזמן לעשות "קונצים" ולהתמרח אם הם צריכים. אנו כמבוגרים יכולים לסדר את ההתארגנות האישית שלנו איך שמתאים לנו לכן, לנו ההתמודדות יותר קלה. בנוסף לכך כשיש זמן בבוקר יש זמן להתמודד עם סיטואציות ולא להחליק אותם.
3.בקשר להתלבשות מהלילה אני אישית לא בעד ( ויסלחו לי חברי שחושבים אחרת). אני חושבת שזה מאוד לא נוח לישון עם בגדים (ולא פיג'מה). אני בטוחה שאנו כמבוגרים לא היינו בוחרים לעשות כך
ויכולים לגמרי להיות אחראיים למעשיהם. ממש קחי בקלות...
הוא לא רוצה את מה שהוכן לו- מוזמן לקחת בעצמו
נעלמו הגרביים- הוא מוזמן לחפש
הלחץ נובע בגלל החשש שיאחרו? זו לגמרי אחריותם. ואם יאחרו- ישאו באחריות.
נסי לקום בוקר אחד בתחושה הזו: שזו אחריותם המלאה. את עשית השתדלות וניסית לעזור במקומות שיכלת ומעבר לזה, זה בידיים שלהם..
אין להם בעיה עם לקום מוקדם. הבעיה שהם רבים על שטויות(הוא לקח לי את הגרביים, המכנסיים וכו')
הכל מוכן מהלילה וגם אם הם רוצים משהו אחר או נאבד משהו - הכביסה מקופלת וממוינת והם יודעים מאיפה לקחת...
עדיין יש צעקות, בלאגן ומריבות שמוציאים אותי מדעתי (ואני מתעצבנת, צועקת עליהם, וכדור השלג מתגלגל ואח"כ אני בצער כל היום על איך שלחתי את הילדים ככה ומלאת רגשות אשם)
הם כן צריכים להספיק את ההסעה ב- 7:20...
יש מישהי שניסתה את המוצרים של tikitime שהמליצה יום חדש מתחיל?
זה נשמע ממש טוב (יש להם משהו גם לאימהות ולאירגון שלנו)
השאלה אם מישהי התנסתה בזה?
אני מאוד מתחברת לרעיון של רשימות שמסדרות את הראש.
מחשבות....אחרונהאנחנו מזמינים אתכם לקחת חלק בבניית בריכה פנימית, מונגשת, מותאמת ומאובזרת בהתאם למצבו הקשה של בננו איליי, בן השש–עשרה, שסובל משיתוק מוחין מוטורי קשה ואי ויסות חושי קיצוני, שגורם לו באופן קבוע לנסות לפגוע בעצמו.
תודה בשמנו ובשם דולפין שלנו
בהצלחה.
זכות להצטרף למצוה הזו.
אני אנסה לקצר:
א- הקטע של הנזק.
לאדם יש בחירה חופשית איך לפעול בתוך תנאי החיים שלו.
למשל מי שהוריו גרושים יכול להיות שיתגרש גם הוא, ויכול להיות שהוא ידע בדיוק מה גורם לגירושין ויתאמץ יותר להיות בן זוג עוד יותר טוב.
מה יקבע איך הוא יפעל?
אי אפשר לדעת. זו בחירה שלו.
אותו כנ"ל לגבי אמא שמשתפת בחייה או דאגנית או משחררת או מגבילה.
לילד יש בחירה חופשית איך להגיב לנתוני החיים שלו. אחת ההוכחות לזה (מלבד האמונה כמובן) זה שילדים באותה משפחה יכולים להגיב בצורה שונה לחלוטין לאותו הורה.
ב- העמדה הנפשית
בכל הסיטואציות שאתה מתאר לא נשמע שאתה מצדך באת ממקום מכבד(!) וניסית להסביר את עמדתך. ומכבד זה לא מנומס. מכבד זה מלמטה. לכן קשה לי להתייחס לזה.
הבן המתוק שלי, בן חמש,
חכם מאוד מאוד, מבין הכל... (לפעמים עדיף לא לשמוע, לא להבין...)
ומוצף בחרדות.
מתקשה לישון בלילה, מגיע אלינו הרבה.
לא מן הנמנע שעבר טראומה כלשהי, שאיננו יודעים עליה, כמובן,
אבל הוא סגור ומופנם כל כך, שקשה מאוד לדעת.
אנחנו רוצים לעזור לו באמצעות טיפול מתאים
אבל מבחנתנו מטפל רגשי הוא כמו מנתח לב,
ויש כל כך הרבה חובבנים
וכל כך הרבה שיכולים לפגוע, להחליש, לבזבז את הזמן והכסף - במקום לעזור.
נשמח אם יש המלצות למטפל/ת מתאים/מה
רגשי ו/או קוגניטיבי
עם יראת שמים, ברור.
אזור ירושלים ומה שמסביב (בנימין, אפשר גם מודיעין, אפרת וכד')
תודה!
יש להם מגוון של מטפלים ויוכלו לעזור לכם בהתאמת הטיפול
הוא כבר בן 3 וחודשיים, אני חושבת שבגן שלו יש כמה ילדים כבר גמולים.
והבטחנו לו הרבה פרסים, נתנו לו כשהקשיב, אבל זה נדיר.
יש לנו את אני והסיר שלי, והילדים ממש אהבו אותו, כל ילד בשלב שלו..
ובכלל, אם הוא אוהב סיפורים אפשר לעשות שכשיושבים על הסיר אז קוראים ספר- את הגדול שלי זה ממש משך
וגם להראות לו את הילדים שסביבו- איזה גדולים הם, איך הם עם תחתונים ולא עם חיתול..
גם לנו יש את אני והסיר שלי והוא ממש מומלץ!!! הוא מקל עליי את הגמילה. כשאני אומרת לבן שלי אתה גדול כמו דובון הוא הולך למקלחת.
המצב ברוך השם יותר טוב, ואני חושבת שהשינוי הגדול חל בי.
תודה לכולם!!!
אני מתמודדת בעצמי (עם אמא כזו)
וחשבתי שזה יכול לעזור לי ולעוד נשים שחוות התמודדות כזו עם כל הקשיים הכרוכים בצידה.
ראיתי בעבר שהיה כאן קצת שיח על הנושא, אז כותבת פה למי שזה יכול להיות רלוונטי עבורה.
מוזמנות לשלוח לי בקשת הצטרפות ושאלות לגבי זה במסר אישי.
מוזמנות לעניין חברות שאתן יודעות שזה יכול לעזור להן.
תודה (:
למי שרלוונטי ולא ראתה
חופשהשכייח
להוריד מכנסיים מוסיף סרבול. גם אצלי, היומיים שלושה הראשונים היו פצצה, חשבתי שהסיפור מאחורי ואז התחילו הבעיות.
הכל עובר עם הזמן...
אצלנו הייתה בעיה אחרת, היא התאפקה שעות,סירבה ללכת לשירותים וגם כשלקחתי אותה בכוח פשוט לא יצא לי, כאילו השתמשה אובר במנגנון ההתאפקות, אחרי המון שעות קרה אחד מהשניים או שסוף סוף הסכימה לעשות בשירותים או שפספסה. כמה ימים החזרתי לה את הטיטול לסירוגין כדי לשחרר לה את הלחץ מכל הנושא, ולאט לאט זה עבר, היום היא כמעט גמולה לחלוטין. המסקנה שלי היא שפשוט צריך לשחרר, לתת את הזמן והכל בסוף מסתדר.
אגב, גמלתי אותה גם בלילה, בלילות הראשונים לקחתי אותה לשירותים (ושוב, צרחה שהיא לא רוצה וגם לא יצא לה, אחר כך קלטתי שהיא לא רוצה אז שחררתי והיום היא ממש יבשה כל הלילה)
אנחנו שמים אותה על השיש אבל אחרי יום יומיים שאנחנו מערבבים אותה האבקה לא מתערבבת טוב עם המים (יש גושים קטנים שאנחנו מערבבים אותה עם כפית)
קניתי השבוע קופסה חדשה עם פג תוקף של עוד שנה וזה ככה
וזה הכי גרוע.......
דיברתי היום איתם והם ביקשו דוגמא שיקחו למעבדה
לבשל משהו ביחד
"מחנה" - לבנות אוהל מסדינים וכו'
ניסויים מדעיים ומשחקים שקשורים לזה
משחקי מים
אמרת לא יצירה...אבל בכל זאת-
להכין קישוטים לסוכה (סוכות כבר לא עוד הרבה זמן...)
יש מישהי (שמאד קרובה אליי, אבל זה לא העניין, חשוב לי לספר את הסיפור מבחוץ ולהתייעץ)
יש לה שלושה בנים, וכולם (!!) מרשים לעצמם לדבר אליה בצורה פוגענית. כמעט ללא מחסומים.
זה מתבטא בין השאר בווליומים גבוהים, דרישות והתחות. כולם אנשים בוגרים ובעלי משפחות
היא טענה בפניי שאלו הנשים שמסיתות אותם ככה (נו, באמת, שלשתן... על חלקן אני יכולה להעיד בוודאות שהן נשים טובות ומכבדות)
היא אשה רגישה שהשקיעה את כל כולה, ליבה ונשמתה במשפחה שלה, והעניין הזה כואב לה מאד, בכל פעם שהיא מקבלת שיחה כזאת
בין אם מדובר בטעויות מהעבר ובין אם לא, השאלה החשובה היא - כיצד מעמידים בן במקום?
מה הייתם מייעצים לה? איך הייתם נוהגים במקומה?
איזה טיפול? תלוי בגורמים למצב - אם בנוסף, היא סוחבת טראומות או צלקות מילדותה שבגללן קשה לה להעמיד במקום, אז כדאי טיפול פסיכולוגי שיחזק אותה, וממילא היא תמצא בעצמה את הכוחות לשנות ולהעמיד במקום.
אם הגורם הוא הילדים עצמם, אולי בעלי הפרעות התנהגות או אישיות מורכבת, גם זה יכול להיות, כדאי לפנות למטפל שמתמקד בשיקום הסמכות ההורית. וכדאי במקרה כזה ללכת שני בני הזוג, ואפילו לצרף מבוגר סמכותי נוסף מהמשפחה או מהמכרים שישתף פעולה עם הנושא.
השאלה איך הייתם נוהגים במקומה זו שאלה שאין לה תשובה כי המצב הזה הוא תוצאה של שנים רבות שבהם היא לא הציבה גבולות ולא העניקה לילדים סמכות הורית
מאמינה לך שהיא אישה רגישה וטובה שהשקיעה את כל כולה אבל על הדרך היא כנראה גם מחקה את עצמה ונתנה לכולם לדרוך עליה ולנצל אותה. אולי הם לא בסדר אבל זה תוצאה של דינמיקה, אם היא אף פעם לא העמידה אותם במקום למה שהם יגיעו לזה לבד?
לגופו של עניין ההמלצה שעולה בדעתי - כמו שלב אמיץ אמרה - טיפול אישי לה. לטיפול בקשיים שלה עם עצמה שהביאו אותה להתנהלות הזאת של חוסר הצבת גבולות וחוסר סמכותיות. ככל שהיא תתחזק בתוך עצמה היא גם תקרין את זה החוצה וזה ישפיע גם על הבנים שלה.
זה בטח לא יהיה לה קל, מאד קשה לעמוד מול עצמינו אחרי כל כך הרבה שנים ולהפנים שאולי טעינו בהתנהלות לאורך שנים. יש אנשים שבלתי אפשרי בשבילם לעמוד מול זה. צריך המון תמיכה ואמונה שאפשר לשנות ולשקם הכל, צריך גם המון חמלה וסליחה כלפי עצמינו על מי שהיינו ואיך שהתנהלנו.
בהצלחה בכל!
לא מספיק מעריך ומעריץ.
לא יודעת עד כמה זה אפשרי לשנות אותו, הילדים בטח לא ילכו לטיפול.. מה אכפת להם
היא אומרת מצידה עד כמה זה פוגע אבל לא חושבת שמזיז, או לא מספיק חזק עבורם כדי לשנות משהו בהתנהגות..
על המושג "מכבדת את עצמה" באמת יש מה לברר ולהבין.
האמת שגם לי הוא לא מספיק ברור ומפורט. יש לכם כמה דוגמאות?
נשמע שיש המון עבודה מצד אחד , מצד שני, כמו שכתבה הודיה60, כדי להבין שזקוקים לטיפול צריך תעצומות נפש שאין לכל אחד.
אם היא תולה את האשמה בכלות...יהיה קשה לשנות.
שלום לכולם
מתלבטים לגבי שם לנסיכה החדשה שנולדה:
נועם ?
או
טליה?
מסתכלים עליה...ובאמת שניהם ממש מתאימים לה...נשמח לשמוע מה יותר יפה בעיניכם.
אצלנו כול הילדים הם בן או בת של מלך
לא נסיך או נסיכה
אלא צדיק וצדיקה 
על שרפרף לדעתי הכי יעילה, והם לומדים את העיקרון דיי מהר
בישיבה זה לא מוצלח , כמעט תמיד מתלכלך....
רק צריך ללמד אותו להטות את האבר עם היד כלפי מטה שלא ישפריץ החוצה.
אם נמצאים בחוץ בגינה אז בעמידה...
