פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1086)

חג שמיח, לך - כן ! את/ה מי שקורא כרגע!

חג שמיח, עם מלא ברכת ה'!!!

אני ב'רצה'. אבי הגבאי מזכיר 'יעלה ויבוא', כאילו מודיע לנו שהתקופה הזו מתחילה. אוי, לא שוב...

בזכות אבי אני אומר 'יעלה ויבוא'. התפילה מסתיימת. בדרך חזרה הביתה אני עובר ליד ביהכ"נ של האשכנזים ושומע את המנהג שלהם איך לבשר שהחודש הזה התחיל: טוווו. טוו, טוו, טוו. טו טו טו טו...

למחרת - תפילה חצי שעה לפני כן. סליחות. "נפלה נא ביד ד', כי רבים רחמיו". אוף... 

אנחנו מתקרבים ליום הדין של הבריאה כולה, כמו שקרא לזה הר"מ החדש שלי. כבר מספיק שיחות שמענו ממנו ומאחרים על זה. 

עברנו את יום הדין. היה קשה. בכל זאת, יומיים...

מגיעים ליום הקדוש, שוב אני מצטט מהר"מ הטרי שלי. שוב סעודה מפסקת, שוב 'כל נדרי', שוב ההתבדחות של יוסי שיושב שורה מאחוריי בסוף הצום, על כמה שהוא היה יכול להמשיך עוד שבוע אם היו נותנים לו לצחצח שיניים וללגום כוס מים. שוב...

המסקנה שלי מכל הימים האלה היא שתשובה היא מאותיות ש', ו', ו-ב'... שוב אלול, שוב ר"ה, שוב שבת שובה, שוב יו"כ...

שוב, שוב שוב...

שנה שלמה ישבתי בבית. היה לי את הכסא שלי, היה לי את המיטה שלי. ואז, מגיע החג הזה, סוכות.

פתאום הכל מתהפך, פתאום הכל מתערער. מה קורה?!

-----

והיאך הייתה שמחה זו ( = שמחת בית השואבה שבבית המקדש)?  החליל מכה, ומנגנין בכינור ובנבלים ובמצלתיים, וכל אחד ואחד, בכלי שיר שהוא יודע לנגן בו; ומי שיודע בפה, בפה.  ורוקדין ומספקין ומטפחין ומפזזין ומכרכרין כל אחד ואחד כמו שיודע.

(רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב ח, יג)

שמעתם?! "ורוקדין ומספקין ומטפחין ומפזזין ומכרכרין"! אנחנו בביהמ"ק או באיזה מועדון?! 

כתיב "בסכות תשבו שבעת ימים", פירוש תדורו בסכות. אמרה תורה שידור בסוכה שבעת ימים כמו שהוא דר בביתו כל השנה, כן תהא עתה עיקר דירתו בסוכה.

(קיצור שולחן ערוך קלה, א)

כבוד הרב, אתה מתכוון שבעצם התורה בועטת אותי מהבית למשך שבוע?...

הנענוע הוא שמוליך ידו מכנגדו והלאה וינענע שם ג' פעמים בהולכה וג' פעמים בהבאה (הגהת הרמ"א: טורף הלולב ומכסכס העלין בכל נענוע). ואח"כ מטה ידו לצד אחר ועושה כן וכן לכל צד מארבע צדדין ומעלה ומטה.

(שולחן ערוך  אורח חיים תרנא, ט)

אני במקום הלולב הייתי מרגיש כאילו אני בבלנדר...

שמחת בית השואבה, הסוכה וארבעת המינים אומרים בעצם את אותו דבר בדרך אחרת: צא מהשגרה, תתנענע, תקפוץ!

שמחת בית השואבה מסמלת את הריקודים ואת שמחת החג הגורמת לאדם לקפוץ ולפזז, הסוכה מסמלת את ההתנערות מהבית ומהקביעות וארבעת המינים ודרך ניענועם מסמלים את ההתנועעות של האדם.

עברנו את הימים הנוראים. הטהרנו בהם. הזדככנו. קיבלנו על עצמנו כל מיני דברים, תיקנו שטויות שעשינו, ביקשנו סליחה מאנשים שפגענו בהם. ואז מגיע סוכות. סוכות הוא הזמן שבו אנחנו צריכים להתנער מהשגרה, להתנער מהלופ הזה של כל שנה אותו אלול ואותם חגים וצומות, ולהגיע למקומות אחרים.

להגיע להתחדשות אמיתית, של שנה חדשה, למרות מחזוריות השנה שכביכול שוברת אותנו בקביעותה. 

להיכנס לשנה חדשה בשילוב של טהרה והתחדשות.

שנזכה לשנה מלאה בשמחה ובקדושה! 

חג שמח.

הד"ת לע"נ סבי זקני סעדיה בן רומיה הכ"מ.

בסיעתא דשמייא!

מכירים ת'משפט הזה?!

אז באמת שרציתי להספיק ולכתוב ד"ת משמעותי ומועיל לפני החג,זאבל לצערי אני רואה שהזמן קצר והמלאכה מרובה [והפעולים עצלים? את זה אתם תחליטו ],
ואני פשוט לא מספיקה לכתוב..
אז אני מעתיקה לכם לפה ד"ת מקסים ממש ש'אח..' כתב בשנה שעברה לפני החג,
ובעז"ה במהלך חוה"מ אשתדל לפרסם את מה שרציתי.
אל תשכחו לפרגן בהקפצות ובמילים טובות כמו שאתם יודעים, 
כי מה ש'אח..' כתב באמת מדהים!
חג שמח לכל עמ"י!
---

שמע אחי, אני מרגיש כזה...
נאכס. זהו, עברו להם הימים החשובים, ימי המטרה.
מה עכשיו? סוכות וזה. נו, זה לא זה. זה לא יום כיפור...

תמיד אחרי יום כיפור, יש הרגשה כזו, כמין ריח באויר שמפזר -
"זהו. את התכלית - עברתם. עכשיו קצת בין הזמנים מצחיק, וחוזרים לשגרה".
ו - באמת, זהו? אין עוד פסגה? עברה לה המטרה הכ"כ חשובה?

אז זהו, שלא. בואו נרשום לנו ביומן שבלב, שסוכות זה לא עוד איזשהי מסיבה
קטנה מחוץ הבית עם אוכל טוב + צחוקים בבנית הסוכה,
כי התכלית של הימים הנוראים שעברנו - סוכות.
זה כבר אומר, שיש פה משהו מעבר.

איך זה באמת עובד? איך הימים הנוראים, המפחידים האלה,
הם ה - 'הכנה' לחג השמח ביותר...?

התשובה? פשוטה מאוד. מי יכול להיות שמח שכל המדינות סביבינו 'חמות' עלינו...?!
מי יכול להיות שמח והוא לא יודע מה יהיה מחר עם כל הצרות שיש?!
ואם נלך שלב קדימה - עם כ"כ הרבה עבירות, מי יכול לחיוך?! לא, זה לא יעבוד.
לכן, בא "ראש השנה", ומזכיר לנו מי פה המלך בעולם, ושאנחנו בניו.
קרי, במילים אחרות: הגשמיות - מהקב"ה, וממילא אין לנו מה לדאוג.
בא "יום כיפור", ומכפר לנו על העוונות - עושה אותנו טהורים, לבנים.
אווו - ע כ ש י ו - רק עכשיו אפשר סוף סוף באמת לשמוח.
עכשיו, מגיע השיא, חג הסוכות.


כי, שמחה בעבודת ה', היא עצמה עבודת ה'.
ואז מתוכה -
נגיע להכרת טובה לקב"ה, להודות לו,
על הגשמיות, על החיים - על התורה ועל המצוות.


ו - הנה לנו כלל בחיים:
שמחה, לא נמדדת בכמה יש לך,
אלא דווקא בכמה אתה מ ע ר י ך את מה שיש לך!


"שבעת ימים --- והיית אך שמח".
שמחה, שתמשיך, שתהיה יסוד -
לשמחה אמיתית לכל השנה כולה.


אז יאלה, חברים.
מסתבר שיש לנו הרבה עבודה לחג הזה.
חג סוכות מלא שמחה בעז"ה לכל עם ישראל!

ההורים שלי התחילו להתחזק.. כאילו אימאשלי עם חצאית  [עדיין לא כיסוי ראש] ואבאשלי הולך בשבת לביהכ"נ..

זה כבר כמעט חודשיים ככה. ואני לא רוצה לעזוב הכל ולהתחיל דף חדש!!!

בכיפור עד שאבאשלי שיכנע אותי ללכת לבית כנסת... אני לא בנוי לשטויות האלה!!

אני עם השירים שלי, חברים שלי, חיים שלי, ומה שקשור לעולם שלי... שגם הם היו בו.

איך להסביר להם?? מצידי שילכו לירושלים. בני ברק. אנערף לאיפהההההההה...

אני נשאר כאן

[רק אתמול התוודעתי לפורום הזה..אז אל תתיחסו לתגובות שהיו לי בפורום שמופיע בכרטיס... סתם ילד משועמם שנכנס לכאן פעם ב.....]

בס"ד

מישהו פה מבין בaccess?

זה די דחוף!

אשמח שיענה לי:

1.איך עושים שאילתא שמשתמשת במרכיב אחד של התאריך?

   למשל: כמה התנדבויות לא התבצעו בחודש מסוים?

2.איך עושים שאילתא עם טווח תאריכים?

   למשל: כמה התנדבויות לא התבצעו בשבוע מסוים?

כל העוזר יזכה במצוות חסד גדולה.

היא תהיה בסוף?! לפי מה שהבנתי רוצים לבטלה אותה כקודמתה.....

יש לי שאלה שמציקה לי..

אומרים שבר''ה אנחנו נכתבים, ויו''כ נחתמים. אז - מה הקטע להתפלל במשך השנה ?!הרי הכל כבר נקבע בתחילת השנה.ואם התפילות במהלך השנה כן משפיעות על ה"גזרות", אז למה אומרים שביו''כ הכלל נחתם עד הושענא רבא וכ''כ *נלחצים* מהימים האלה??

אני לא שואלת כדי להתריס או משו, אני באמת רוצה לדעת.

פינוי בשבת בשבות עמי

איך הם יכולים לעשות את זה 

יש שבת בשבות עמי שבת חול המועד

ויש הופעה של אליקום תור(נראלי) מי שיכול להגיע או לשמחת בית השואבה 

או לשבת ממש חשוב 

מי שרוצה פרטים אני יכול לומר באישי

בס"ד

אשמח שתשרשרו לכאן ואם תוכלו להעלות תמונה או משהו זה יהיה נורא נחמד מצידכם

תקשיבו משו כיפי

תמיד הייתי ביחסים לא משו עם אמאשלי.

כאילו, תמיד היה ביננו מתח סמוי כזה.. [או לא סמוי ]

רבנו המון, כעסנו, לא היינו חברות טובות.

כל מה שהיא ידעה עלי זה היה דרך אבא שלי [שאני חברה ממש טובה שלו.]

ותמיד אמרתי לעצמי- בסדר. אני אצא לשירות לאומי, אברח מהבית במובן מסויים.. אני הרי לא אתגעגע.. מי מתגעגע לכסאח עם אמא? מי מתגעגע לשעות על גבי שעות של בכי, צעקות, טריקות דלת?

בזמן האחרון, לפני שיצאתי מהבית, הפסקתי לריב עם אמאשלי.. אבל עדיין היה לנו את הקטע שיש נושאים מסויימים שלא מדברים עליהם- בעיקר זה היה כל העסק של חתונה, בנים וזה..

ואז- יצאתי לשירות.

הייתי שבועיים מחוץ לבית. פעם ראשונה שעשיתי את זה. שתי שבתות רצוף מחוץ לבית!! 

והתגעגעתי לכל רגע ורגע של הבית. התגעגעתי לאבא, לאחים, לאחיות.. וכמובן- לאמא. לא עברתי יום אחד בלי לדבר איתה!! כל רגע התקשרתי אליה, בכיתי לה אפילו. [שזה משו שמעולם לא עלה על דעתי!!!]

ועכשיו, אחרי חודש בשירות-

אנחנו מדברות על הכל.

כולל חתונה. ובנים.

ופשוט..

וואי.

זה עשה לי כ"כ כ"כ טוב הריחוק הזה!!!!

והלוואי שזה יעשה טוב ככה לכל החיים שלי..

|מאושר|

אני חייבת עזרה דחוף!!. יש לי חברה בכיתה י' והיא נמצאת באולפנה לא כל כך טובה וממש רע לה והיא חייבת אולפנה שלא תהיה ברמה לימודת גבוהה אבל כן טובה ודי דוסה. באיזור ירושלים ולא יותר מחצי פנימיה.

זה ממש חשוב! אשמח אם תעזרו לי.

בראש ובראשונה זהו פורום דתי אז אני (ועוד לא מעט אנשים)

נודה וממש נשמח אם לא יכתבו פה (או בחדר ראשי) שירי אהבה=תאווה=תועבה

בתודה מראש...

1.כל החניכים שלי עם תירוצים למה לא להגיע למסע סוכות אחד יש לו הנחת תפילין לאחיו

וכל השאר אומרים שאם הוא לא בא אז זה לא שווה לא חשוב העיקר שכבר נירשמו לי 7 (מתוך 11 )

2. אני יסביר קצת רקע אבל נראה לי שבתכלס אתם כבר יודעים ..אני מסניף כפר גנים בנים!!!!!!! הבעיה היא

שכל ה"דתיים לא דתיים" הולכים לבני עקיבא,

כל הדתיים באמת הולכים לעזרא,

וכל הדתיים באמת אבל האיפרקטיבים באים אלינו....

אני לא מתלונן באמת שלא הם חניכים מטורפים וראים אותם אבל יש לי אחד שהוא הופך לי הכל

אין מצב שהוא יזרום עם הפעולה אולי מפני שהפעולות שלי הן מעשי ידי לגמרי והוא לא אוהב את התוכן כלכך

אבל הוא הורס לי פעולות בקצב

הבן אדם חיה האחרון שהלך איתו מכות שבר תיד ופרק את הקטף

אני מדריך כבר יותר משנה אני ב"ה מנוסה חוץ ממנו כבר ניסיתי הכל

חוץ מזה אני הולך לפרסם כמה פעולום שהכנתי מקוה שיעזרו לכם (הם בנויים על חניכים אי פרקטיבים)

ממש אשמח לרעיונות תודה לכווולם

משפט למדריכים שבינינו הכל תלוי במדריך אם לטוב ואם לרע .......נסביר מאוחר יותר

"נהיה קר כאן" 
חנן בן ארי. 

הנרי לואיס מנקן כתב פעם, "ציני הוא אדם שבכל פעם שעולה באפו ריח פרחים הוא מסב את ראשו ומחפש ארון מתים," מנקן אולי לקח את זה קצת רחוק , אבל על פי ההגדרה הזו, 
כולנו הפכנו לציניים. 

כשהיינו ילדים,בכלל לא הכרנו את המילה הזו,"ציניות"-דילגנו ושרנו באמצע הרחוב כאילו אין מחר,לא התביישנו לחבק את אמא כשהיא באה לאסוף אותנו מהגן,ולא עצרנו את הדמעות כשמופאסה מת או כשמישהו קצת פגע בנו.הרמנו את היד בכל פעם שהמורה שאלה שאלה,ושאלנו שאלה בכל פעם שרצינו להבין משהו עד הסוף או שסתם הסתקרנו. לא פחדנו לצאת טיפשים או חנונים,לא חשבנו "מה יגידו" -היינו הכי טיבעיים שיש,הכי פשוטים,הכי אנחנו. 
תוך כמה שנים הפכנו כל כך ציניים שכל דיון רציני הפך ל"חפירה", כל חיבוק חם ואוהב הפך "לחפירה",כל חיבוק חם ואוהב הפך לצ'פחה גברית קצרצרה,אנשים מיוחדים במינם הפכו ל"יצורים הזויים",וכל משפט עמוק שלנו חייב להסתיים בשתי נקודות.. 
אנחנו חיים וגדלים בחברה שמשדרת לנו ללא הרף,בשםת גוף ובמילים מפורשות, :"תהיה קול,תשלוט בעצמך! אל תבכה! אל תתרגש מכל דבר-תהיה נורמאלי!" וכך,לאט לאט,כמו ארס מחלחלת אלינו ההכרה שיש מושג כזה - נורמאלי. וההכרה הופכת לכניעה, הנורמאלי יאמר לנו איך לדבר,הנרמאלי יכתיב לנו איך להתלבש והנרמאלי ילמד אותנו איך לאהוב. 
אנחנו מתפוצצים מבפנים, קרועים בין הרצון להיות אנחנו,לצעוק הכי חזק בעלם,"אני כאן! ואני חושב קצת אחרת! אני אוסף בולים וחושב שתורה זה דווקא מגניב!", ובים הרצון לקבל אהבה,יחס,ואפילו רק קצת תשומת לב. 

אז איך עושים את זה ????    איך משתחררים מהציניות הנוראית הזו ????   

אין ספק שצריך הרבה אומץ בשביל להיות הראשון שקופץ למים ואומר,"לא איכפת לי מה תחשבו,לא איכפת לי מה תגידו,לא איכפת לי להשמע טיפש,רגיש ומוזר-כזה אני." 
אבל הרי כולנו רק מחכים למשיח הזה,לראשונה שתענה תשובה רצינית לשאלה שנזרקה לחלל החדר בפעולת חבריא ב',לראשון שיתחיל לשיר בדבקות בסעודה שלישית,לחבר המוזר שלא יתבייש לחבק אותנו בכל הזדמנות חיבוק אמיתי ואוהב. 
אז למה שלא נהיה כאלה בעצמנו? 
נכון, הקדוש ברוך הוא לא גלגל את הציניות לעולם בלי סיבה,אנחנו זקוקים להגנות מסויימות ובדרך כלל אי אפשר לשתות את החיים עם 7 כפיות סוכר,אנחנו זקוקים למעט ציניות בדיוק כמו שאנחנו זקוקים לשמינית שבשמינית של גאווה.אבל רק למעט. 

בשאר הזמן,תנו לחבר שלכם להביע את עצמו גם אם הוא לא הכי שנון ומצחיק בעולם (השנה יצא לי להסתובב לא מעט בחברת נערים מכיתות ז'-ח' המילה השולטת בשיחות ביניהם הייתה"שתוק!") 
אל תתנו לאף להשתיק אתכם,אל תצחקו על ילד קטן שאמר דבר טיפשי,אל תפחדו לשאול,אל תפחדו לטעות, לומר "לא הבנתי", אל תפסיקו לפרגן לאנשים,אל תתביישו להתרגש. 
ועכשיו,לכו תאמרו להורים שלכם שאתם אוהבים אותם.