ידידיש למשהו רעיון לגלופה לישיבה החדשה שלנו (מחזור א') שבי חברון לצעירים , לטיול לילי?
ואם כבר אז אולי גם יש למשהו רעיון לאיזה גלופה שתיהיה לכל השנים אתם יודעים נגיד כמו החולצה הזאת של ישל"ץ לדוג', "ישל"ץ זה אומר הכל".
מקווה שאני יצליח לראות את התגובות
תודה ובהצלחה לכת המתחילם וההתחילו תלימודים
הגבוהה!! 7 שנים הוא למד בחברון! וגם אח של חברה שלי עכשיו שם במחזור א' !! קוראים לו..באישי!!
חבל שלא באת...
הפסדת אחלה שמיניסט....
סתאם...
''הבנים שבים הבייתה!''
בסוף
שנה טובה..טסליחה אם פגעתי או העלבתי או דיברתי שלא כראוי [] באמת סליחה! מקווה שסולחים..
[סתם בשביל הקטע] :
אנדרדוס - שנה טובה וסליחה אם פגעתי
גמר חתימה טובה צדיייקים!!
אני יודע שעכשיו לכבוד ראש השנה מתחיל להיות באופנה כל הקטע הזה של ה"בקשות סליחה ומחילה" אבל באמת שאני מבקש עכשיו ממכם סליחה בשיא הכנות וממש מכל הלב ולא רק בשביל ידי חובה אני יודע שב5 חודשים שאני בפורום הספקתי לפגוע בהמון אנשים ועל כך אני ממש מתנצל ומבקש סליחה מעומק הלב ובפרט מכל אלה שאני זוכר שפגעתי בהם/ן: יעלים,קטיה הדר,שיגר,השנצליה של משה,א(ע)לומה,כפרגניסט, ועוד רבים וטובים ששכחתי שפגעתי בהם/ן...
אני ממש ממש מבקש ומתחנן שכל מי שפגעתי בו ישלח לי שיחה אישית שבה הוא כותב לי מה פגעתי בו... גם מי שסלח לי!!! זה ממש ממש חשוב לי למרות שאני יראה את זה רק אחרי יום כיפור...
תודה לכולם וכתיבה וחתימה טובה וחג שמח
אדם אחדסליחה ממי שפגעתי בו...
שתהיה לכולם אחלה של שנה!!!
עירוניסט גאהמרדכיבס"ד
תקשיבו, זה כבר לא נעיים לשאול כאן שאלות.. כל דבר ששואלים ישר אתם מביאים את הצדדים של ההלכה .. גם אם מבקשים ממכם שתדברו מהלב.. אז נכון, תורה היא חלק נכבד מהחיים שלנו - מסכימה,
אבל כשמבקשים ממכם עצות בקשר לחברות או כל דבר אחר.. אין לכם מה לומר זה אסור-אסור-אסור !!
לא שאלתי אתכם מה ההלכה אומרת.. רציתי שתדברו אייתי בגובה העיניים מה אתם חושבים.. ולאו דווקא לפי הצד ההלכתי..
בבקשה תשימו לב לזה, ותבינו.. אני ניסיתי להתבטא בצורה כמה שיותר עדינה .. ואם תרצו להגיב בבקשה תגיבו גם בעדינות.. כי כידוע לכם הדעות שלנו שונות מאוד ונימה כעסנית לא תעזור אלא להפך =]
דרך אגב , לא דיברתי על מקרה ספציפי אלא על כמה מקרים שכבר חזרו על עצמם.. =]
סליחה אם פגעתי כאן במישהו.. שנה טובה =]
בס"ד
דברים שבאמת צריך להביא בהלכה חד וחלק.
אך יש דברים שאם נביא אותם ממקום אמיתי ולא מההלכה זה יתקבל יותר טוב.
הרב קוק אומר בעין אי"ה שלפעמים אם נסביר לאדם דברים שקשה לא לתפוס שיכלית זה יגרום לו ח"ו לחזור בשאלה ולכן לא צריך להגיד לו הכל ע"פ ההלכה (איזה מזל שלמדתי את זה השבת עם החברותא 
)
בעז"ה (בלי נדר) אני אשתדל ליישם את הדברים הללו
בס"ד
קוראים ספר[רציני] וכותבים בצד את כל המילים הלא מובנות. אח"כ אפשר לעשות כרטיסיות שמצד אחד המילה והצד השני הפירוש-לעבור עליהן לפני השינה וכל מילה שכבר יודעים אותה טוב אפשר לשים בצד[מומלץ כן לעבור גם עליהן לפע'].
כבר עברו חודשיים מאז שנפרדתי ממישי...נפרדנו כי חברות רק מקלקלת עכשיו... (אנחנו בני 16)
ואני לא מסוגל יותר!!!!!!!!! אני לא מצליח להתמודד!!!
אולי זה יישמע לכם תינוקי מצידי,אבל אני מתגעגע אליה....!!!!!!!מאד!!!!
אני שולח לה מלא פעמים הודעות שאני לא יכול יותר...
אבל היא מסננת אותי!!!(בצדק)
ודי!!! הגעגוע הזה הורג אותי!!
אני מנסה להתרכז בדברים אחרים ולשכוח ממנה,אבל אני לא מצליח!!!!
יש לכם עצות או משו???????
שבוע טוב!!!!!
לפי דעתי זה לא סתם וזה אפילו חשוב
אני פשוט מרגישה שאני חייבת לפרווק . באמת אין לי אצל מי . מצב מבאס .
אז ככה אני בבנ"ע .. כל השבטים הייתי פעילה בסניף.. מחנות, מסעות ,פעולות שבת שאפפעם לא הייתי מפספסת ..
והשנה שעברה - בשבט איתן .. עברתי לאולפנה .. ופשוט שקעתי בתוך עצמי האולפנה היתה בעדיפות ראשונה .. כל החופש הייתי עם חברות מהאולפנה.. .. פעולות שבת באתי ממש ממש לפעמים .. אמצ"ש באתי ממש בנדירות .. וכבר התחלתי לשמוע את המשפט: "וואי את ישנה, שנים !"
ועכשיו החגים , ויש את - המ ת ח י ם של הכניסה להדרכה .. כולן כולן רוצות להיכנס .. ולצערי . אין מקום לכולם .
ובאמת אני לא יודעת איפה אני עומדת ? ? שאלתי חברה ממש ממש קרובה מה היא אומרת על הכניסה שלי וזה.. ובלי להתבלבל היא אומרת לי את המשפט הבא : " את הבן אדם בשבט שהכי הכי מתאים לו להיכנס ולא הייתי רוצה מדש"ית אחרת מלבדך .. * אבל * זה לא הוגן שתיכנסי . כי לא באת כ"כ , והשבט יתעצבן אם יכניסו אותך .. וזה .. "
ווואו . לקחתי את זה מאוד מאוד קשה כי זה בא עם עוד הערות נחמדות של בנות . נכון . הזנחתי . אבל מה עם ה5 שנים שהייתי פעילה בסנייף ? .
אני הדרכתי שנה בעוז . וזאת היתה השנה אחת המדהימות. באמת השקעתי תחייים . תנשמה .
אני כבר לא עומדת במתחים האלה . אין דבר שאני יותר רוצה מיזה . אני מפחדת להרגיש רע . באמת .
אני כ"כ רוצה להיכנס להדרכה בזכות עצמי . בגלל שמתאים לי .
הלוואי ואני יצליח להרגיש את ה "הכל לטובה " ..
ווואי . תודה שקראתם . שתיהיה לכם שנה טובה מאוד בעז"ה .
"כל ימות השנה צריך להכין עצמו על ר"ה, שהוא יום הדין, כי העקר הוא ר"ה, כי כמו שהאדם צריך להכין את עצמו כל ימי חייו ליום הדין הגדול והנורא שלעתיד, כמו"כ בפרטיות צריך להכין את עצמו כל ימות השנה על ר"ה... בימי אלול, עוסקין בזה (= קימה בחצות הלילה) יותר, וכל ישראל מתעוררין אז וזוכרין אבהשם ית' ובעלמא דאתי, וזה בחינת מה שתוקעין בשופר כל חודש אלול, כי שופר הוא בחינת זכרון, כמו שכתוב: "והיה לכם לזכרון"..." (הלכות ר"ה ד, ז).
מכל מי שפגעתי,מכל מי שנפגע מדברי או הערותי מכל מי שהוכחתי (לא שאני ראוי להוכיח..) בצורה לא רגישה,אני מבקש סליחה ומחילה מכל הלב.
אני מבקש מכל מי שנפגע מדברי אי פעם שיפנה אלי באישי כדי שאוכל לדבר איתו.ולמי שלא יודע אני למעשה לא דתי מבית אלא חוזר בתשובה מהמציאות הכי הפוכה מבחינת מוסדות החינוך שאתם יכולים לדמיין(בוא נאמר שאת שלום עכשיו אני מכיר מסגל המורים שהיו לי,ולא מאיזו ידיעה חדשותית רחוקה ששמעתי) אולי דרך הפלטפורמה של האינטרנט הפער לא ניכר כ"כ אבל זו המציאות,אז אני אומר את זה כדי לנסות לעורר רחמים ממי שאולי מקפיד עלי,ושיבין שמעולם לא חשבתי שאני משהו מעליו,אלא הרבה הרבה הרבה פחות ממנו,בכנות באמת כך עד כמה שאני יכול להעיד על עצמי...
ביום שישי קיבלתי נורת אזהרה מאוד אדומה והתאשפזתי במשך שעות בבית חולים עם כאבים בלתי נסבלים,אז אני מקווה שזה לא מפה ולא מן הצד של פגיעה באנשים,אבל אני לא יכול לדעת בודאות, אולי זה כן..
תודה לה' שעזר לי ומרפא אותי והכאב פחת כמעט לגמרי,ברוך ה'.וברוך ה' על נורת האזהרה.
אגב,גם אם מישהו לא חושב שפגעתי בו יהיה נחמד אם יאמר "מחול לך מחול לך מחול לך" בכל זאת
שיהיה לכולם חג שמח מלא בהתעלות וקדושה !
הילד הקטן וטהור העיינים שלי עמד אל מול העץ הזקן שעל מרגלות ההר העשן.
לא רקדו הגבעות מסביבו,לא אורו ריפוטי מעילו. נבוך האוויר- אין אוויר הוא ולנשוב מהותו, וכי כיצד נאלם הוא
דום אל מול צלליתו המאיימת של בן האנוש הזעיר.
"עץ", הוא לוחש. "כואב לי הלב, ואין אני יודע מה לעשות. אנא, עזור נא לי".
העץ הזקן פער ענפיו לרווחה, חושף צלקות בעצמיו, שאגות שתיקה שרק דביבונים ואוהבים ובעלי כנף יכירו בו -
"סלח נא לי, ילדי הקט, אך כיצד אעזור לך שכולי מגולף ומשורט? איך אפרוש עליי עליך והנה המה קרעים קרעים?"
והלך הילד הקטן וטהור העיינים שלי אל אגם המים. קיפץ דילג את כל אבני המוות האורבים לבריות בדרכים
ומבקשים דמם, לעיתים אף דם זרעם.
"מים מים", הוא לוחש, מה עלינו לעשות שכואב לנו הלב?"
מים שקטים חדרו עמוק, חדלו וסרו מרוגשם, ייבשו קרקעיתם הקרחת למשעי, ובתוכם דרדרים וחצץ.
-"הבט נא, ילדנו הקט" אומרים המים, "מצולותינו מטונפים, ונסתרים ואינסופיים מימנו. וכי איך נדע מה עושים
כשלב אנוש כואב, בעוד חללי העולם כולו ואלף מסתורין מסוונר חושינו ובבת צחוקינו? איך נשקך לנחמה וימתנו
שחורה משחת?"
ניתר בלאט טיפס שקט הילד הקטן וטהור העיינים שלי. פיזז דרכו בחיוך נותץ הלבבות שלו הישר אל ראש ההר.
עמדה שם החמה, במלוא הודה ותפארתה. שלו יהי מבטה, ובאוושת אצבעותיה נגעה היא בקרניה בגגות הבתים
הנזקקים לחום ולטיפה.
"שמש", לוחש הוא. אנא עזרי נא לי, שהריני ילד קט וכואב עליי ליבי".
נסגרה השמש אל קרבה. בהקה היא תחילה בצהוב, ואז בכתום, וארז באדום ומיד בלבן. וכשהגיעה לצבעה הלבן
אמרה לו, לילד-"מיותר ומגוחך אתה. וכיצד זה ארפא ליבך, ולב כל המעונים והנחמלים, הזקוקים והנרדפים, לב
כל שבורי העצם ופצועי הפנים פונה אליי, צורך אותי אליו כמו הייתי סם חיים, כמו אורי הוא תכלית התקווה,
תכלית צפיית העיניים המסונוורות. וקרבי והודי ורחמיי נשברים אל מול גוויתיהם, בעומדי מעליהם ובראותי רוב
שפלותם. ממיסים הם אותי ולא אוכל עוד חמם את העולם. ועוד מעט ואין בי אור, וכיצד זה אחזיק מעמד בעצמי?
הו, איך ארפא ליבך, ושמא סם המוות הנני?"
בהגיע עיתה נעלמה השמש, מותירה שובל זורח המאיר את דרכה אל ארץ אפורה.
את מקומה תפסה המלכה הלבנה, סביב לה כוכבים מקובצים השרים שירי רעות מהולה בתוגה. מרתיתים קלות את
עיניו של הילד הקטן וטהור העיניים שלי.
-"לבנה שבשמיים, הוא לוחש. "ויופייך כה נעים ומכאיב ליבי עוד יותר. וכשכואב בלב- מה עושים?"
-"אין מחשבותיך מחשבותיי", מביטה בו בעצב הסיהרא, "ואיך תבין ליבי שלי, שאבין אנוכי בשלך?". ואורות
בהקו והיו לקו האופף בצדעיה. -"שרים שרים לי הכוכבים. מדברים אליי בני האדם, ואת אורה השמש שולחת לי מידי
ערב, לטבול במבועי רוחה ולהשקות נפשי ממנה. אך קצו כל קיצי תבל בתוך ליבי. לא אדע נחם עוד אנושות. לא
אדע דאבון ודראון. ובלילות קרים מביטה אני דומם בספספלים הריקים שבסוף השדרה ומזמזמת ניגון בקושי רעב,
בכדי שלא אפול ויפלו עימי הכוכבים. אמור לי, ילדי הקט, וכיצד אקח עליי גם ליבך שלך? וכי לקרוץ צורה מחומר
מת אני יודעת? רק לשבור יודעת מהותי. לא שוש ואין בי כלום לתת".
והילד הקטן וטהור העיניים שלי היה מהלך בשביל מוארך, שעל פניו נראה שאין בו סוף.
את פניו היפות והשחורות קידמה הרוח, נעימה ודקה מטיילת הייתה בגנים עזובים וחסרי כוח. הייתה שורקת
ונתמלאו צמרות בגוון שונה.
"רוח רוח", לוחש אליה. "ואולי את יודעת מה עושים, וליבי כואב עליי נורא ולא ידעתי לנחמו".
"בוא אלי ילדי קטי,התפרק נא באווירי", היא נשבה תחת רגלו היחפות - "אך דע נא זאת, כי לא אוכל לעזור לך
אלא במאום. נפוגותי ונדכיתי עד מאוד, מגיעה אני מן המדינות הקרות והמשלוגות שם בני אדם קופאים בשיא
חייהם. ראיתי מלחלות ומצוקה, פרטתי על כינרות ישנים הנואקים במסיבות האומללות של נוודים. עברתי בין
זיכרונות ופקחתי סדקים בדמיונות. קשת רוח והרת עולם אנוכי. לא מחבקת כי אם מצערת. לו אגע אף בנפשך
אתה, ולא אדע מנוח לליבי שלי! איך זאת אמתיק ליבך, ונגיעותיי בלב אנשים- כנגיעות אהובה בגופתו המפורקת
של נסיכה הנפטר?"
חלקיקים אמיצים ששרדו מאורעות בזמן, נשאו רגליו של הילד הקטן וטהור העיניים שלי עדי הכלום. נטול אוויר
ריחף הוא בעולם המחשבה שכידוע הוא עולם שמעל הזמן.
"אתה" הוא לוחש. "מה מעשיך בתוך ליבי?"
שקטו כל צבאות מרום וקרקע. היה במילים אלה הותר מכדי צעקה, וכשנלקחה בכוח מפיו של הילד, הייתה היא
אמיתית ומפוצצת סלעים רבים.
וענה לו הקול - "רצוני היה שתלמד להתפלל".
-"והלא ילד קטן אני, ואין אני יודע מהי התפילה", הוא לוחש. וליבי עליי כואב".
וענה לו הקול - והלא עתה מתפלל אתה אליי, ילדי הקט".
משהו בין שברי ליבו רטט. "כואב לי הלב ה'", היה הילד לוחש, ולחישותיו היו עצומות יותר ויותר. ולא מצאתי
נחמה בצמחים ובמים, לא בחמה, לא בירח ולא בכוכבים שבשמיים. והייתה הבריאה כולה מיוסרת יותר ממני, ואיך
אוכל לבקש עזרה מעצובים ממני", וכשאחר זאת דקר בו ליבו על כי כמעט ושכח תום נעורים, ברק הילדים
וצהלתם, ונהיה עצוב כמותם. "אך אתה, יוצרי. לך אין סוף ואין עצבות עולמית שולטת בך. וכי למה זה הכאבת את ליבי?"
הקול הפך למראה,
והמראה הפך למחשבה,
והמחשבה הפכה לאהבה---
"ידעתי בני, ידעתי. מכאובי ליבך- הריהם הגעגעים. ועמדתי פה וחיכיתי, וביקשתי שהילדים הקטנים שלי יחפשו
אותי" היה אליי ה'.
"ואתה, ילדי הקטן וטהור העיניים" הוא לחש. "אתה היית הראשון שמצא".
למען הסר ספק: לא אני כתבתי את זה!!!
זה פורסם אצלינו בישבה ואני חושב שמישהו מהישיבה כתב זאת...!
ענבלנעה*אולי נקרא בהזדמנות.. דווקא נראה טוב..
\עירוניסט גאהאחרונהישלכם הצעות לסרטים נקיים.. דחוווף!!
תודה רבה!
ישן, מוכר ויחסית נקי
אחלה סרט ויחסית נקי...
נאי חושבת שיש קטע אחד שדורש צנזור.
הסרטים הכי טובים שראיתי בחיים שלי!
נ.ב אולי בגלל שאני שונא אנגלית...
למי שרוצה לצאת עם משהו ביד ולא לראות סתם סרט הוליוודי
לב אמיץ - אי אפשר לתאר במילים
בלאק און דאון - לראות מזה מלחמה (מומלץ לבנים בלבד)
הערת שוליים - האקדמיה הישראלית, הרבה מוסר השכל
אני לא זוכר את השמות של הסרטים יש עוד המון
מישי' מאפושו'[בטעות הגבתי מהתנדבות נוג"ה!.. עמכם הסליחה]
וסליחה שאני יוצאת זאת שפוסלת דברים. אבל כשבאים להמליץ, חשוב לתת קצת רקע.. לא הכל מתאים לכולם.
הערת שוליים- למי שמוכן להקשיב בסבלנות. כי העלילה לא רצה כמו שהורגלנו..
יש עלינו כתבה בעולם קטן השבת!
יאללה, כולם להשיג עלונים
ושוב - זה רק מראה כמה אתם מדהימים!
שה' יברך אתכם!
כמה עשיתם השנה! וואוו!
ידיד זה עוד יקרה בעז"ה מרדכי
אבל התמונה לא ממש ברורה...יעל נואין גם תמונה של הבנות?...
לך דומיה תהילה אישרנו מה טוב חלקנו מרדכי
*חזרזיר*אז, לא. אין...
אבל דווקא תתמונה של החבר'ה שלא הצלחתי לקבל מהם אישור הם שמו? אר! חבר'ה אני מקווה שזה בסדר..
בכ"מ - ישתבח הבורא שזה מטושטש, לטובה לגמרי!
היא גם מטושטשת..
כמה שברת את הראש על זה חזרזיר..
ובכלל, למה לא זיהית אותם? גם כשהיא מטושטשת אני מזהה את כולם, לא מתאים לך..
לפרוש כנפייםראיתי את זה אבל בכל אופן אנחנו ממש מפורסמים
אבל..העיקר שזה אנחנו..
שנה טובה לכוולנו
*חזרזיר*אבל בעניין הבנים בפורום אני גרועה!
היו 35 בנים בהתנדבויות השנה, אני זוכרת פרצופים של 15-20 בערך..
אני יכולה לראות פרצוף להגיד 'ואי, ואי! מוכר ממש! נוו... מה הכינוי /שם שלו?' (למרות שהוא כבר אמר לי 5 פעמים מי הוא..)
מחילה, בנים..
לפחות את הבנות אני יודעת!
מישי' מאפושו'והיו לכלוכים על העדשה ככה שהיא הייתה טיפה מטושטשת מלכתכילה.......
בעזהי"
תראו מה כוחה של יח"צנות טובה.
וואייי בלי עין הרע..
מתי שהוא יהפוך לעיתון ימני ויהודי
ובסוף אני מגלהידידאיזה כתבה עם כמה אותיות.. חחחה אבל העיקר שרואים אותי.
וחוץת מידיד לא זיהיתי אפחחד
פשוט, אכל אותה !!!
תנסו את זה בבית!!!!!
....
אני דיברתי הוא הקשיב
יכלתי לשמוע את הראש שלו עוד חושב"
סחטיים עלייך!! באמת..
וחשוב לכולנו לזכור
"טוב הייתי קצת תמים, קצת תמים לחשוב שבזה זה ייגמר"
שתהייה שבת מבורכת!!
בס"ד
בודדים הם האנשים שלא שיחקו בחייהם באיזה סוג של משחק מחשב. ודווקא ממשחקי המחשב הללו ניתן ללמוד שיעור גדול לחיים.
כשאנחנו משחקים במשחקי מחשב אנחנו כל הזמן מתקדמים ומגלים מקומות חדשים במשחק, ואם בטעות אנחנו נופלים אנחנו ישר קמים וממשיכים את המשחק. ואם ח"ו יש לנו יותר מידי פסילות אנחנו נאלצים להתחיל את המשחק מחדש, אך אנחנו עושים את זה בשביל לנצח בסופו של דבר.
כך זה גם בחיים-
ככל שאנחנו מתקדמים אנחנו מגלים עוד דברים חדשים, עוד עולמות נסתרים (עולם התורה, עולם הטוב וכו') ואנחנו מגלים כל הזמן עוד דברים חדשים. וכמו במשחק גם בחיים יש מכשולים שצריך לעבור אותם. ואם אנחנו ח"ו נופלים אז כמו במשחק אנחנו צריכים ישר לקום ולהמשיך ולזכור תמיד שגם אם נפלנו תמיד אפשר להתחיל מחדש, כי הקב"ה נותן לנו עוד אפשרות לשוב אליו ותמיד אנחנו יכולים לשוב ("אם ישוב מדרכו, וחיה" מתוך ונתנה תוקף).
כשבמשחק, לדוגמא, מסתתר לך אויב מאחורי העץ, אז בפעם הראשונה אתה עדיין לא יודע שהוא שם ואתה מופתע מעצם קיומו אך בפעם השנייה שאתה מגיע לשם אתה כבר תדע להיזהר ממנו ולהיות מוכן לקראתו בשביל שתוכל לעבור אותו ולהמשיך הלאה.
כשבחיים אנחנו ח"ו נופלים ממשהו בפעם הראשונה אנחנו כבר נדע ממה עליינו להיזהר בפעם הבאה. אם זה שלא נחזור לאותו המקום או שאם זה בכך שנדע ממה צריך להיזהר באותו המקום. נכון שתהיה מלחמה מול היצר אבל אז אנחנו כבר יודעים את התכסיסים שלו ואת הדרכים שלו וכך יהיה לנו יותר קל לנצח אותו ולהתגבר עליו.
והכי חשוב זה-
שכמו במשחק שאנחנו לא מתייאשים ויש לנו מטרה לנצח וגם אם אנחנו נפסלים אנחנו מנסים שוב ומנסים שוב. אז שככה יהיה גם בחיים שלא נתייאש גם אם ח"ו נפלנו ותמיד נשאף להגיע כמה שיותר קדימה ולעבור כמה שיותר שלבים (בחיים, כמובן) ובסופו של דבר לנצח!!!
שנזכה בעז"ה לשנה טובה, לשנה שבא נצליח לעבור את כל המכשולים ולנצח במשחק האמתי של החיים.
----
דברים נופסים כגון אלה ניתן לקרוא כאן
כל כך נכון!!!..
תודה רבה ושב"ש!
מרדכיאתה כל פעם קם ומתחיל לעבוד על עצמך מהתחלה, אבל המכשולים והקשיים שאתה נתקל בהם כל הזמן משתנים...
בסיעתא דשמייא!
[גרסת הביינישי"ם - פה]
אהלן, אחים שלי!
יש פה ד"ת פשוט מדהים שכ"כ קשור לזמן הזה, שלפני ראש השנה.
יאללה, תקדישו 3 דקות בשביל הנשמה שלכם. 
"אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלוקיכם - ראשיכם, שבטיכם ושטריכם - כל איש ישראל" (כ"ט.ס')
בד"כ משה קודם כל היה מדבר אל האנשים החשובים שבעם, ורק אח"כ אל כל שאר בנ"י.
אז מה פתאום עכשיו הוא מדבר אל כל עמ"י יחד?!
תראו איזה תירוץ פשוט.. מתוק מביא האלשיך הקדוש:
אנחנו לא יכולים לדעת מי יותר חשוב אצל אבאל'ה שבשמים.
יכול להיות שדני, ה'זורם' של החבר'ה, זה שבואו נגיד את זה ככה - לא נראה הכי צדיק בעולם (
) נחשב יותר אצל ה' מאריאל, זה שנראה שיא הדוס.
איך זה יכול להיות?
החשבונות של אבאל'ה שבשמים והחשבונות שלנו שונים לגמרי. אנחנו פשוט לא יכולים לדעת איזה מצוות כל יהודי שנראה לא קשור בגרוש לדת עושה, וכמה קשה לו לעשות את זה - רק ה' יודע.
ולכן, אסור לנו לחשוב שאנחנו יותר טובים מאחרים, שאנחנו צדיקים יותר מאחרים. כי יכול להיות שהזאת בשבט שנראית שיא הלא דוסה 'שווה' יותר ממך, למרות שלך יש לוק שיא הדוסי.
ממש אותותו ראש השנה, יום הדין.
אנחנו באים ליום הזה רק עם המצוות שלנו, ולא עם מה שאחרים חושבים עלינו. לא משנה כמה דוסים אנחנו נראים, אבאל'ה שבשמים קובע לפי המעשים שלנו, ולא לפי התדמית שלנו.
אז תכל'ס - חבל לנו להסתכל על אחרים, כשנשאר לנו עוד קצת זמן בשביל לתקן את.. עצמנו.
ואם כבר הגעתם עד לכאן, יש פה ד"ת שפשוט לא יכולתי לא לכתוב, כי הוא פשוט מקסים:
"ובחרת בחיים - למען תחיה" (ל', י"ט)
למה כתוב גם 'ובחרת בחיים', וגם 'למען תחיה'?
שיכתבו רק אחד מהם, שניהם ביחד זה מיותר. לא?
תשמעו איזה יופי -
יש אנשים שבתכל'ס חיים רק בשביל הגשמיות שלהם, בלי שום מטרה.
מכירים את המשפט "יש אנשים שאוכלים כדי לחיות ויש אנשים שחיים בשביל לאכול"?
אנשים ש'חיים כדי לאכול", ז'תומרת שאין להם שום מטרה בחיים - לא באמת חיים. אין שום ערך לחיים שלהם.
אז התורה אומרת לנו פה שבשביל שלא סתם נבזבז ת'זמן פה בעולם, בשביל שבאמת תהיה משמעות לחיים שלנו - אנחנו צריכים לקיים את המצוות.
כלומר, רק אם נבחר בדרך התורה יהיו לנו חיים אמיתיים.
אז בעצם למדנו היום 2 דברים:
1. לא לחשוב שיש לי 'ביטוח' שם למעלה בגלל שאני נחשב לדוס, כי יכול להיות שאפילו זה שנראה הכי חפיפניק 'שווה' יותר ממני בשמיים.
ולכן - אנחנו צריכים לחזור בתשובה, ולשפר את המעשים שלנו בלי קשר לאחרים.
2. אפשר לחיות חיים אמיתיים רק אם עושים את רצון ה'.
שנזכה, אחים שלי!! 
שתהיה בע"ה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!!
יישר כח עצוום!!
מש ממש יפה!
שב''ש!
וואלה?!אחרונההייתי השבוע בשיעור.
הוא דיבר על המון דברים.
אני כותבת חלק פצפון.
ואני מערבבת כמה שיעורים ביחד.
זה ארוך. אבל לדעתי שווה את זה.
ואם לא, תקראו רק את החלק המודגש.
או, לפחות תקפיצו. תודה
תזכו למצוות
תדמיינו כתבה באורך ארבע עמודים שמשמיצה מישהו.
הוא עשה כך וכך, וכו' וכו'
ויש משפט שלם.
ואחרי שנתיים הוא יוצא זכאי.
עכשיו הוא דורש מהעיתון התנצלות.
הם הוציאו עליו דיבה!
אז העיתון מסכים, ובאיזה קצה של עמוד מופיעה ההתנצלות.
אבל מה, לא מגיע לאותו אדם התנצלות בגודל ארבעה עמודים??
מ'לעשות, בניאדם לא אוהבים כל כך להתחרט ולהתנצל.
לפי אותו עיקרון, היינו אמורים חצי שנה לחטוא(לא בכוונה כמובן)
וחצי שנה לחזור בתשובה. הוגן, לא?
אבל ה' הוא רחמן. הוא לא דורש ממנו מה שאנחנו לא מסוגלים לעמוד בו.
לכן, הוא נותן לנו חודש אחד לחזור על 11 חודשים שחטאנו.
ולא רק זה, יש הנחה במיסים!
אם היינו מוצאים את אותה אנרגיה שהשקענו בלחטוא במשך 11 חודש על התשובה,
היינו מתים מתשישות.
אז במקום זה, אנחנו בוחרים חודש אחד,
ואת אותה אנרגיה שהוצאנו בחודש הזה לחטוא,
נוציא על תשובה.
ואיך עובדים מול היצר?
תזכרו רגע איך הוא עובד.
אם היית באה לפני חצי שנה אלייך, ואומרת לך שבסוף השנה תמצאי את עצמך ככה וככה.
או אתה-בכלל תיראה אחרת לגמרי,
הייתם מאמינים לי?
לא!
אבל היצר בא, ומושך בקטנה, לאט לאט.
רק זה, ורק את זה.
זה מותר! כמובן!
לא עשית שום איסור בזה!
לפעמים זה אפילו מצווה!
ולאט לאט, בלי לשים לב,
אתה מגיע למצב שבכלל לא חלמת שתגיע.
אז איך בולמים את ההדרדרות הזאת?
בקטנה!
צעד קטן אחד.
קבלה קטנה אחת.
משהו שאני בטוח אצליח לעמוד בו.
ואז-
עוד משהו קטן.
ועוד אחד.
ככה מצליחים!
ככה נלחמים וכובשים יעדים.
ועוד תזכורת.
השבוע מתחיל השבוע האחרון של השנה.
כל יום בשבוע הזה הוא הזדמנות לתקן את כל הימים התואמים שהיו כל השנה.
למשל-יום הראשון הנוכחי יכול לתקן את כל ימי ראשון של כל השנה.
וכן הלאה..
לא ננצל ת'הזדמנות?
הזמן הזה, של אלול. זו שעת רצון!
שעה כזו אי אפשר להשיג כל השנה.
תבקשו,
תתפללו,
תתחננו לרבש"ע.
על כל מה שאתם צריכים,
ועל כל מה שעמ"י צריך.
אל תחסכו בבקשות!
"תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה"
שנה טובה!
כתיבה וחתימה טובה לכל עם ישראל.
וסליחה. ענקית!
קשקשן על הגג
ושנזכה. בעז"ה.
וגם אני מבקת סליחה באמת מכל הלב,
אם עשיתי משו...
שנה טובה..
(אפשר לדעת מי העביר את השיעור?)
אחד היה הרב דניאל אוחיון, ואחד משהו עם אור.
שכחתי.. מצטערת..
והיה גם אחד משו עמאר.
עזר לכם?
לא נראה לי..
*גברת פילפלת*חרותיקמחזק!
לישראל......
אני כל הזמן מנסה להתפלל, אבל לא מרגישה כלום.
מתכוונת, מבקשת מה' סליחה!!
אבל מרגישה שאין בפעם הזאת סליחה.
לא עשיתי משהו נורא, לא משהו נורא שידוע לי!
אני מנסה להשתפר, להתפלל..!!!
אבל ה'!! אני לא מרגישה שאתה איתי.
אני יודעת שכן, אני מאמינה שכן, אבל לא מרגישה אותך כאן.
כולם כל היום- חודש אלול, ה' פה. מרגישים אותו!
צריך לפחד ממה שיקרה, צריך להתפלל שיהיה טוב.
ה' שומע אותנו, המעשים הטובים שאנחנו עושים עכשיו ישנו הכל, צריך להשתפר!!
ואוף!
זה כבר לא מעניין אותי, לא מפחיד אותי כל הקטע הזה.
כל הסיפורים ההזויים על ניסים, פיתאום נראים שטויות.. ואני ראיתי אותם!
ה' עזר לי כל כך בחיים, אז למה עכשיו אני לא מרגישה מחוברת אליו?
למה פחות אכפת לי?
תורה רפ"ב בליקוטי מוהר"ן ממש מדבר על זה! תלמדי את זה ואז אני יסביר לך בלנ"ד!
אשריייך צאאאדיקה!
