פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1102)

בס"ד

מגרון הוכרזה כשטח צבאי סגור!

אינלי כח עוד פעם לא להרדם שבועיים.

אני מרוקנת.

אבל מי שיכול ללכת שילך. זה חשוב!!

חזקו ואמצו בבנין הארץ. צדיקיים.

בס"ד

זה רק יועיל לך

אני עזרתי בכלל?|תוהה|

בעזהי"ת

באלי לשתף על הקיר של ביבי.

http://www.facebook.com/moria.zadok

להסביר לביבי בצורה הכי פשוטה שאם יהיה פינוי אז הוא יחטוף על זה הרבה!!!

ולא צריך לחכות עד לפינוי עצמו...

כמובן שבמסגרת החוק וכו'

אמיתי כמו שלה שלא מכניסים כל מיני בעיות של כבוד עצמי בשיקולים שלהם-היו ראשי ממשלה

לא ממליצה ללמוד אותו בחברותא...

למדתי אותו שנה שעברה , והוא היה מובן ואחלה ..

בהצלחה !

ד"א כל הכבוד על היוזמה.. צדיקה!

חבר'ה.. שתזכו לאור גדול שיורד עם השבת ושישרה עליכם כל השבוע, כל החודש, וכל השנה

אמן כל יהי רצון.. ו-שתפונקו מפי עליון

בלי נדר בעזרת ה'

קבלת האחר- http://www.mtz.org.il/imgs/site/ntext/%D7%A4%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%AA%20%D7%A7%D7%91%D7%9C%D7%AA%20%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%90%D7%95%D7%AA%20%D7%97%20%D7%92%D7%93%D7%A8%D7%94.pdf

תנסה לחפש בגוגל.

כל 1 כותבת באיזה מצב היא חושבת שהיא תיהיה בעוד 10 שנים,במה היא תעבוד,איפה תגור,כל כמשפחה שלה(איך היא תיהיה..)

היא תיהיה דתיה חילוניה חרדיה ברסלבילת..קיצור כל מיני ..

הסה"כ צריך לכתוב מה היא חושבת שיהיה המצב שלה עוד 10 שנים..

אבל גם דברים משעשעים, מעניינים.

בעזהי"ת

מה אני אעשה בשירות לאומי

מי תהיה מדריכה

מי תהיה רבנית פורים

מה אני אלמד בתואר

מי תחזור בשאלה/תתחרד

כך נכתב באחת התגובות :/News/News.aspx/243288

ישר כח לכולם !
 

http://rotter.net/forum/scoops1/15414.shtml#1

(שימו לב שלא כתוב השם-למרות שמן הסתם זה הוא, ושבתגובות מישהו כותב שייתכן שזה לא נכון כי כבר קיבל ידיעה שגויה כזו בעבר..)

אח של חניכה מהאולפנה..

אוף ה'.

אבא רוצים גאולה עזור לנו!!!.

בס"ד

מחלקים לכל אחד דף שעליו הוא רושם את שמו למעלה ועונה על שאלות כגון:

1. מהו הצבע האהוב עליך?

2. איזו מכונית אתה רוצה?

3. מהו תחביבך?

4. מאכל..

5. כשתהיה גדול מה תרצה להיות..

וכו' וכו', אבל שיהיה לפחות איזה 10 שאלות.

אז עכשיו יושבים סביב שולחן וכל אחד עונה לעצמו, בלי להראות לשאר החבר'ה, ובלי לדבר (חשוב מאוד! לא להראות לשאר החניכים, זה הורס את המשחק).

בקיצור, אחרי שכולם עונים, הם כותבים שם למעלה כמובן, ומביאים למדריך.

המדריך לוקח צלחות חד"פ כמס' החניכים ועל כל צלחת כותב את שם החניך בארטליין..

את הצלחות שמים במרכז השולחן מפוזרות סתם...

המדריך מחלק לכל חניך כ-5 סוכריות טופי, אפשר לזרום עם המס', ואפשר גם מסטיקים נגיד וכו'..

ואז המדריך לוקח את אחד הדפים שהחניכים הביאו לו, ובוחר 2 שאלות שאותן הוא מקריא ביחד עם התשובה שהחניך כתב. לדוג', אם המדריך בחר את שאלה מס' 1 - מהו הצבע האהוב עליך, והחניך כתב ירוק, אז המדריך יקריא כך - "על השאלה מהו הצבע האהוב עליך הוא ענה ירוק". וככה הוא מקריא נגיד 2 שאלות מהדף של משה, ביחד עם התשובות לשאלות, ואז החניכים צריכים להמר בעזרת הסוכריות של מי הדף שהמדריך קרא ממנו... כמובן, שכשהמדריך הקריא קודם את 2 השאלות והתשובות, הוא לא אמר את השם של החניך שמהדף שלו הוא מקריא...

אז איך מהמרים?

שמים סוכריות בצלחת עם השם של מי שאני חושב שזה הדף שלו. לדוג', אם אני חושב שהמדריך הקריא מהדף של שמוליק, אני אשים בצלחת שכתוב על שמוליק...

ואז, אם מישהו הימר נכון, הוא מקבל את כל הסוכריות של שאר החבר'ה.

אם שניים הימרו נכון (שניהם שמו בצלחת של שמוליק) אז הם מתחלקים בסוכריות..

אם אחד החניכים הוא החניך שהמדריך מקריא מהדף שלו, הוא עושה כאילו הוא לא יודע מי זה החניך שבדף, ומהמר איפה שהוא רוצה, אבל אסור לו להמר בצלחת שלו... ואז, אם אף אחד לא הימר בצלחת שלו, הוא מקבל הכל...

קצת חפרתי, מקווה שמובן..

בהצלחה.

אבל מניסיון- מה שקונה בנים בגיל הזה זה אוכל!

אז ברור שתעשי גם פעולה מושקעת ויפה,

אבל טיפ- תכיני להם גם איזה ארוחה שווה כזאת...

ב"הצלחה!!

תכיני שקית עם קרח ובפנים קליק ותקפיאי את זה..ואז כל אחד מספר על עצמו וזה..ונשאר קרח קטן שוברים..

וכותבים צופ'ר "אחרי שנשבר הקרח בא הקליק"..חמוד כזה..סתם להכרות

פעם שעברה..

זה היה אמור להיות לאחותי..

מזל טוב מתוקה 
מלא בהצלחה בהכל ...

שתזכי לכל הברכות שבעולם עד 120 ! =]

מתוקה תשארי כמו שאת כי ככה כולם אוהבים אותך ! :*

יום הולדת שמח

בס"ד

הרבה אושר, בריאות, שמחה והצלחה בכל.

שתדעי תמיד ש"היום שבו נולדת זהו היום שבו ה' החליט שהעולם לא יכול להתקיים בלעדייך".

שה' ימלא תמיד כל משאלותליבך לטובה.

שכל מה שרק תרצי יתקיים...
אוהבתותך..

אוף. כל כך בא לי להיות טובה. למען ה', איך??

סורי על התוספת. קראתי תקטע שע(א)לומה כתבה, ומזה כאב לי... זה טוב לכתוב, אבל זה רק מגביר את הכמיהה... חשבתי פעם לעצמי כמה החיים מסובכים, לא טוב יותר אם דרך הישר היתה ממורקרת כזה בצהוב זוהר או משהו. כל כך הרבה פעמים השנה הרגשתי חוסר אונים של- וואי, אני רוצה לצאת מהמשבר, רוצה לשמוח, רוצה לחיות נכון וטוב, וממש לא ידעתי מה לעשות, איך לנהוג! זה ממש מתסכל! כאילו, אתה מצפה שתדע את הטוב זה נשמע קל כל כך "ראה נתתי לפניך היום את הברכה והקללה". ומה לעשות כשאין לי שמץ איך להחלץ, או כשאני נורא מתלבטת אם להקשות עם עצמי, או לזרום עם השלב הזה בחיים. זה שלב בהתבגרות? זה קורה למישהו חוץ ממני?

דבר ראשון אל תלחצי מהמצב. בעז"ה זה תקופתי וזה יעבור.

אבל באמת בגלל שר"ה אוטוטו ואנחנו רוצים להגיע אליו מוכנים ושמחים, זה קצת מלחיץ, אבל בלחץ קשה לשנות.

מכירה מאד מאד את ההרגשה הזאת של החזרה לאולפנא, לחברה (במיוחד משמעותי שאת בפנימיה ועם חברות 24 שעות!!) שגורמים להתרחקות מעצמך. כל היום עם אנשים אחרים, דבר שגורם לפעמים להשוואות ולהתבאסות מעצמך.

אז קדם כל משו שיחזק אותך ששמעתי ממש עכשיו מרב צדיק אחד שדיבר על זה שהנשמה שלך היא לעולם לעולם תהיה טהורה. בלי שמץ חטא. נקיה ושלמה. כמה שתחטאי [ואני בטוחה שאת לא חוטאת גדולה, פשוט עכשיו הכל מתעצם לך..] ותרגישי שאת רחוקה מהטוב, הקב"ה נתן לך מתנה עצומה שהיא הנשמה הזאת. רק תביני שיש בתוכך משהו כ"כ טהור שלא נפגם אף פעם והוא נותן לך את הפתח הזה לחזור לעצמך ולאבא שבשמים.

ומשהו יותר מעשי- *חשיבה חיובית על עצמך!!

*קחי לך חצי שעה/ שעה ביום כמה שאפשרי לך באולפנא. לכי לפנימיות הריקות/לדשא/לפינת חי או איפשהו ליד האולפנא ותהיי עם עצמך. עם אבישג. איך שהיא. עם כל הטוב שלה. תמצאי נקודות טובות בה.

*דברי עם ה'. באמת. זה עושה כ"כ טוב.

*כל מה שכתבת פה פשוט תגידי לו. כמו שאת מדברת עם חברה. בלי להתבייש. והוא עונה. מבטיחה לך!

*תשתדלי למרות הכל להיות בשמחה. למרוח חיוך על הפנים, גם אם הוא מזוייף. זה יעשה לך טוב.

בהצלחה רבה!!

ואם את צריכה באישי, בכיף

תמיד כדאי לנסות, אפילו כשאין לך סיכוי, אפילו לא קלוש. (אם כי, מה שאני אכתוב עוד שניה סותר את זה שיש כזה דבר סיכוי קלוש, ולכן תמיד יש סיכוי, ולכן ברור שתמיד כדאי לנסות (פרדוקס)) כי ה' רואה את זה, ועוזר.

תמיד כדאי לנסות (אלא אם כן מפסידים מזה משהו, ואז צריך לבדוק מה עדיף...).

בס"ד

במהלך השנה וחצי האחרונה הייתי עמוק בתוך כל הכאב של הבדידות (בין חברות מדהימות, אולפנא שאני מאד אוהבת על כל אנשיה, ובכל זאת- בדידות איומה), הריקנות שאחרי כל כך הרבה דברים שאני עושה, מנסה לברוח ממני איתם, התסכול שהציף אותי מהמתח בין הרצון העז שלי להיות במקום טוב יותר, גבוה ומואר יותר, ובין הייאוש מהנסיונות לצאת והחוסר אימון שזה אפשרי, והשחיקה מכל הנפילות.
הייתי מוצפת בשאלות של איך? למה? לאן? וזה החלק שהכי כאב לי, חוסר היכולת להשלים עם המצב, להתייאש מהכל ולהתמכר לעכשו, ללשכוח את עצמי. הרי לצאת אני לא מסוגלת, ואין לי כח לשאת את המתח הפנימי הזה יותר, אז זהו- די!
(אני מדברת בלשון עבר מטעמי נוחות, וכי אני רוצה להאמין שאני אחרי זה ושהתחלתי מחדש ממש)
 
ראיתי יום אחד משפט שאמר הרב קוק באורות הקדש, וזה נתן לי הרבה כח ותקווה באותו רגע וגם אחרי, זה הולך ככה "כשמרגיש האדם שהוא עלוב, ריקני, אין לו איל רוחני, ונופל הוא ומתמוטט, ידע הוא שאור גדול מוכן לפניו".

תתעודדי נשמה, את ממש לא לבד!
וכל מה שעובר עליך הוא מתנה שהקב"ה בחר בצורה הכי מתאימה עבורך.
לפעמים, כשיש לי את הכח להתרומם מעל הפיסימיות והיאוש, אני מסתכלת על הקשיים שהקב"ה זימן לי ורואה כמה טוב הם מוציאים ממני ואיזה כוחות הם עוזרים לי לגלות בעצמי.
זה כואב, זה מפחיד, נכון. אבל רק כי זה עמוק ומשמעותי בנפש שלנו.

עוד משהו ששמעתי בשם הרב קוק זה "התשובה הראשית- שישוב האדם אל עצמו", תחפשי כח מסויים שיש בך, תכונה טובה שהקושי הוציא ממך, תודי לה' עליה באמת, ותתמקדי בה כקבלה לחודש אלול.

העצה שנתנה פינג היא ה"מרשם הכי בדוק"- פשוט לדבר עם ה', לספר לו מה כואב לך, או אפילו סתם לשבת לבד ולשתוק ולהרגיש שהוא איתך. 
פעם יצא לי לקבל על עצמי משו שהיה לי באמת חשוב, וניסיתי, באמת שניסיתי, אבל נפלתי שוב ושוב. באחד הלילות פשוט ישבתי במרפסת לבד, הסתכלתי על הכוכבים והתחלתי לבכות, סיפרתי להקב"ה כמה שחשוב לי לעמוד בהחלטה שקיבלתי על עצמי, שאני מאמינה שהקושי הזה הוא לטובה, ובכל זאת קשה לי. פשוט ביקשתי שילמד אותי לראות ולהרגיש את החיבוק שלו, ושארצה באמת לעמוד בניסיון ולהתקרב אליו מתוכו.
לא שאני איזה צדיקה, רק ניסיתי לממש עצה ששמעתי מהרבה יהודים טובים, והרגשתי הרבה יותר קל אחר כך, שאני לא אמורה לעמוד במשימה שהפילו עלי, אלא ללכת יד ביד עם אבא שלי ולסמוך עליו שיעזור לי אם רק אשתדל באמת.
איזה זכות זה להיות מסוגלת לעשות את זה, להיוולד יהודיה.. "עלינו לשבח לאדון הכל...שלא עשנו כגויי הארצות"

שנזכה לשוב לעצמנו באמת ולגלות ולמצות את הכוחות שבנו לעבודת ה' שלמה יותר, בעזרת ה'.

(יש מצב שלא הבנתי אותך עד הסוף, אני קצת מידי מרוכזת במה שעובר עלי בשביל להבין אחרים, אבל זה מה שעובר עלי בכל אופן, אולי משו מפה ^ שייך גם לך)

אם את צריכה משו ואוכל לעזור, כאן באישי בסופש"ים (אני באולפנא).

 

והלוואי ואגיע טהורה ויציבה לראש השנה. חלק מכתבה על הראיון האחרון עם  הרב פורת ז"ל -

 "בתשובה לשאלה אשר עסקה בחשבון הנפש האישי שלו, ציטט הרב פורת סיפור חסידי.

" רבי אחד אמר לתלמידיו: אני עומד להסתלק מן העולם. אם תשאלו אותי איך הייתי רוצה שיזכרו אותי, לא הייתי אומר שאני רוצה שיזכרו אותי כאדם צדיק או קדוש, כי לא הייתי כזה. גם לא הייתי רוצה שיזכרו אותי כאדם טוב, אני יודע כמה דברים שהיו אצלי לא טובים. אם תוכלו לזכור אותי במשהו, תזכרו אותי בדבר אחד - שרציתי להיות טוב".

"על זה אני יכול לומר בלב שלם", סיכם הרב פורת, "רציתי להיות טוב. מה צריך לומר יותר?"."

שה' יקבל בעז"ה כקורבן את הרצון שלנו להיות טובים, אפילו כשלא יודעים באמת מה צריך לעשות.

הלוואי והייתי מצליחה לענות לך.

כי זה אומר שהצלחתי לענות לעצמי.

אבל לא.

אני לא מצליחה.

רק חשבתי, שלפחות אנחנו יכולות לקחת דבר אחד. רק אחד.

ובו להשתדל.

פתחו לי פתח כחודו של מחט..

וה' כבר יעזור בהמשך הדרך.

"כשמרגיש האדם שנהרס הרבה ברוחניות,

ידע שהגיע לו התור לבניית בניין חדש,

יותר נעלה ונשגב,

ויותר קיים ומפואר, ממה שהיה בראשונה,

ויתחזק ויתאמץ בתיקון מעשיו ודרכיו,

בסדר הגון, באומץ לבב, בחפץ טהור,

בלב מלא עוז ושמחה פנימית"

כתבת כל כך יפה ואמיתי. התחברתי ממש.

לפעמים המשפט שכתוב פה למעלה, נראה מאוד מעודד..!!

שאם עכשיו יש תחושה של ירידה עמוקה,

זה רק לצורך בנין גדול יותר, ומפואר יותר ממה שהיה.

אז בע"ה הלוואי שנצליח כולנו להתחבר לעצמנו ולבורא עולם. באמת. ובשמחה גדולה!

אני באישי בכיף!

ולא בונים מעיינות איפה שיש חיות נדירת או משהו

אבל כל דבר שמשנים בבית גידול של חיה (חיה רגילה), אפילו את זרימת המים, יכול להרחיק אותה מהאיזור ולפגוע בשרשרת האקולוגית וכו'. לא אמרו לא לבנות בכלל, פשוט לחשוב איך עושים את זה